פורום פסיכיאטריה

לד"ר הידש בהמשך להודעה מ-22.7 בעצם מה שקורה זה שיש לי שני איבחונים איבחון ראשון הוא היפומניה דיפרסיה ההבחנה השניה היא הפרעת אישיות (personality dusorder, unspecified) פניתי לפסיכותרפיסת מומחה שההבחון שלו היה היפומניה דיפרסיה ושעכשיו אני במצב של חרדות ודיכאון עם מחשבות פסיכותיות ונתן לי חוץ מדפלפת גם רסיטל ורספרידל אני מבולבלת לגמרה לא יודעת למי להאמין ואיזה איבחון הוא הנחון דבר שמכניס אותי לדיכאון עוד יותר רציתי לדעת מה זה הפרעת אוישות ועוד יותר למי להאמין? אני יודעת שההודעות שלי נראות מסודרות והגיוניות ולא נראה שאני באמת מרגישה רע אלה יותר מחפשת תשומת לב מאשר עזרה אמיתית אבל בדיוק כאן מתחילה הבעיה שלי אני לא רואה אותך ואתה לא יודע מי אני ואז אין את החרדות ואני יכולה לדבר חופשי הדיכאון שלי אמיתי החרדות אמיתיות והפחד והבושה מהם אמיתית לא פחות זה מעגל שאי אפשר לפרוץ אך ממשיכים?

לדומיני כמובן שאיני יכול לאבחן אותך באינטרנט. אבל האבחנה פחות חשובה ולעתים הסמפטום (דיכאון) חשוב יותר. תחכי עוד קצת, תראי כיצד הדברים מתפתחים בטיפול ואז אולי כדאי להגיע לאבחון אצל רופא שלישי שתוכלי לסמוך עליו. בינתיים כדאי שתתרכזי בטיפול ובעתיד ולא באבחנה ובעבר. לעתים ברפואה וגם בפסיכיאטריה גם אם האבחנות שונות הטיפול הוא אותו הטיפול. כך לדוגמא ברפואה, תתכן דלקת גרון או דלקת בכליות ובשתיהן יתנו את אותה האנטיביוטיקה.... שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

איםא ני לוקחת 300 מג אפקסור ואים אני רוצה להפסיק את הרסיטל מה ההשפעה של הפסקת הרסיטל אים כרגע אני מרגישה שינו לרעה האים כדי להוריד מינון ואים כן של איזה תרופה סליחה על חוסר הפירוט אני לוקחת 20 מג רסיטל 300 אפקסור xr

ליעל צר לי אבל כנראה שהדברים מורכבים יותר מכפי שאת מתארת. כדאי להתייעץ עם הרופא המטפל. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אים אני לוקחת מינון גבוהה של כדורים ועדיין אין לי חשק לעבוד ןלא כל כך עים מצב רוח טוב האים זה אומר שהכדורים לא עוזרים מכווין שאני מחליטה לעשות כןשר וללכת לעבוד ולמח רתכאילו לא אמרתי כלום ואני די ישנה אני לוקחתאפקסור XR במינון גבוהה300 אני הבנתי מהפסיכאטר שאני חייבת לצאת לעבוד ולעסוק בספורט אבל פשוט לא יכולה ויש לי עוד תופעה אני מרגישה לא יוצלחית ומתיאשת מהר מכל דבר עפ שאני נראת חיצונית הרבה מעל הממוצע אני פשוט מרגישה 0

אים אני לוקחת מינון גבוהה של כדורים ועדיין אין לי חשק לעבוד ןלא כל כך עים מצב רוח טוב האים זה אומר שהכדורים לא עוזרים מכווין שאני מחליטה לעשות כןשר וללכת לעבוד ולמח רתכאילו לא אמרתי כלום ואני די ישנה אני לוקחתאפקסור XR במינון גבוהה300 אני הבנתי מהפסיכאטר שאני חייבת לצאת לעבוד ולעסוק בספורט אבל פשוט לא יכולה ויש לי עוד תופעה אני מרגישה לא יוצלחית ומתיאשת מהר מכל דבר עפ שאני נראת חיצונית הרבה מעל הממוצע אני פשוט מרגישה 0

אים אני לוקחת מינון גבוהה של כדורים ועדיין אין לי חשק לעבוד ןלא כל כך עים מצב רוח טוב האים זה אומר שהכדורים לא עוזרים מכווין שאני מחליטה לעשות כןשר וללכת לעבוד ולמח רתכאילו לא אמרתי כלום ואני די ישנה אני לוקחתאפקסור XR במינון גבוהה300 אני הבנתי מהפסיכאטר שאני חייבת לצאת לעבוד ולעסוק בספורט אבל פשוט לא יכולה ויש לי עוד תופעה אני מרגישה לא יוצלחית ומתיאשת מהר מכל דבר עפ שאני נראת חיצונית הרבה מעל הממוצע אני פשוט מרגישה 0

אים אני לוקחת מינון גבוהה של כדורים ועדיין אין לי חשק לעבוד ןלא כל כך עים מצב רוח טוב האים זה אומר שהכדורים לא עוזרים מכווין שאני מחליטה לעשות כןשר וללכת לעבוד ולמח רתכאילו לא אמרתי כלום ואני די ישנה אני לוקחתאפקסור XR במינון גבוהה300 אני הבנתי מהפסיכאטר שאני חייבת לצאת לעבוד ולעסוק בספורט אבל פשוט לא יכולה ויש לי עוד תופעה אני מרגישה לא יוצלחית ומתיאשת מהר מכל דבר עפ שאני נראת חיצונית הרבה מעל הממוצע אני פשוט מרגישה 0

אים אני לוקחת מינון גבוהה של כדורים ועדיין אין לי חשק לעבוד ןלא כל כך עים מצב רוח טוב האים זה אומר שהכדורים לא עוזרים מכווין שאני מחליטה לעשות כןשר וללכת לעבוד ולמח רתכאילו לא אמרתי כלום ואני די ישנה אני לוקחתאפקסור XR במינון גבוהה300 אני הבנתי מהפסיכאטר שאני חייבת לצאת לעבוד ולעסוק בספורט אבל פשוט לא יכולה ויש לי עוד תופעה אני מרגישה לא יוצלחית ומתיאשת מהר מכל דבר עפ שאני נראת חיצונית הרבה מעל הממוצע אני פשוט מרגישה 0

שלום רב אני בת 36 וסובלת מעייפות כרונית שנים רבות המתבטאת בתחושת עיפות ורצון לישון כל הזמן, הרדמויות ותחושת "צמר גפן" וחוסר בהירות בראש. לציין שסבלתי כמה שנים מחרדות קשות ודכאונות שעברתי לרוב בכוחות עצמי והמשכתי למרות הקשוי הרב לתפקד. ניסיתי טיפול תרופתי בנוגדי דכאון שונים ללא השפעה על העייפות. הרופא המליץ על טיפול בריטלין. אשמח לשמוע דעתך והאם יש לך ניסיון בנושא זה. כן ת.ל. נפוצות. מודה לך מואד יסמין

ליסמין אינפורמציה מלאה על הריטלין תוכלי לקבל בכל אינדקס תרופות. עם זאת איני ממליץ על תרופות מעוררות מסוג ריטלין בגלל עייפות. זו תרופה ששייכת למשפחת הסמים ומאושרת רק להפרעות קשב. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום רב, לקחתי רסיטל מספר ימים, מצב הרוח והחרדות רק גברו והרופאה רשמה לי אדרונקס. לוקח אדרונקס שבועיים וחצי וחש צריבה באיבר המין מכל גירוי קל, מתקשה להגיע לזיקפה (לא קרה לי מעולם בעבר), והשפיכה מתבצעת במצב של חצי זיקפה, ומלווה בתחושת צריבה וכאב עז מאזור האשכים לפי הטבעת. כאב חד שעובר לאחר מספר דקות. השפיכה מוקדמת מאד (כמעט מיידית). חוץ מזה (וזה איכשהו נסבל), עצירויות, סחרחורות קלות, יובש בפה, והתעוררות מספר פעמים כל לילה למתן שתן (לחץ רב על השלפוחית). אם מישהו מכיר? חווה? האם זה עובר או שכדאי לעזוב את התרופה (שאינה מרגיעה ממש). לרופאה אין ניסיון רב עם התרופה והתופעה לא מוכרת לה. תודה רותם.

לרותם יתכן ההיפך, האדרונקס עלול לגרום לעצירת שתן או האטה. הייתי ממליץ להגיע לרופא המשפחה ולהתחיל בדיקות כמו שתן לכללית ותרבית. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

במסגרת עבודה בית סיפרית על פסיכיארים בישראל שהלכו לעולמם, פועלם ותרומתם... אני שואל היכן ניתן למצא מידע על פסיכיאטרים שהלכו לעולמם בשנים האחרונות ביותר . היכן ברשת אולי אפשר למצא לוח מודעות של גופים, בהם אולי נכתב משהו בענין זה ? כל היודע או מכיר פסיכיאטרים שנפטרו בשנים האחרונות, מוזמן לעזור לי ולכתוב שם .

לעידו אכן מחשבה יפה ואני מקווה שאישית לא אצטרף לרשימה בזמן הקרוב... בכל אופן אני מציע לך להכנס לאתר של האיגוד הפסיכיאטרי ולשלוח שאלה ליושב הראש או למזכיר. אני בטוח שהם יסייעו לך בצורה רשמית ומלאה כי מטרתך חשובה. בהצלחה דר' גיורא הידש

לד"ר הידש היקר! מחשבה יפה? אותי היא מפחידה...חס וחלילה שלא תצטרף לרשימה בזמן הקרוב. אין לך מקום שם. ותישאר איתנו כאן בבית החם. עד 120. הרבה בריאות אריכות ימים ושנים בשורות טובות. ושיהיה לך ולכולנו שבוע טוב ומבורך באהבה ממ

ביום חמישי יש לי מבחן נהיגה.אני כבר כשלושה חודשים לא יוצא מהבית לבד וזה דיי מלחיץ אותי.האם לוותר על המבחן ולחכות עד שאני ארגיש טוב יותר?אם אני אק חשתי כדורי הרגעה ההשפעה תהיה טובה יותר?תודה מראש

אני אוסיף ואומר שמתי שאני חושב על המבחן אני מקבל התקף חרדה קטן

היי אורן, רציתי רק לומר לך שאני ממש מבינה אותך. בגלל שאני5שנים בחרדה לא הוצאתי רישיון נהיגה,ולפני מס' חודשים הרגשתי הרבה יותר טוב,ותיכננתי לעשות את זה...אבל אחרי תקופה נכנסתי לחרדות,והדבר שוב נדחק הצידה{כמו כל החיים שלי}. גם מהחשש שלי,שאיך עם חרדות אנהג?שחס וחלילה לא אעשה תאונה ואסכן אותי ואחרים. אם היית מספיק חזק כדי ללמוד..ולהגיע לנק' שאתה בה היום,אל תוותר! תאגור את כל הכוחות שלך{ולמרות שאת מה שאני אומרת קשה לי ליישם על עצמי-אני מקווה שאתה תוכל}, ותנסה להרגע בכך שזה לא נורא גם אם תיכשל,ואפילו אם תפחד ותעצור,ותבקש לדחות זאת לפעם אחרת. המון בהצלחה.{הלוואי שאני היתי מצליחה להתגבר על החרדות וללכת ללמוד נהיגה סוף סוף, אבל אל תוותר,וגם אם תדחה את זה,זה לא נורא} נטלי.

דבר ראשון תודה על המחמאה,גם אתה מקסים. אני קראתי את תשובתך אך איני יודעת אם קראת את כל מה שכתבתי ושאלתי{אני מקווה שכן} זה אומנם היה יחסית הרבה{מס מכתבים שלי ושל בחורה נוספת} אך נורא התאמצתי לנסות ולתאר מה עובר עליי,ולא ענית לי על כך. אם לא ראית הכל אני ממש מבקשת שתסתכל שנית{זה מיום שישי}. ענית לי בקשר לעבודת דוגמנות שהוצעה לי,אבל לעיקר החששות.... אני פשוט נורא מודאגת ורע לי,וייקל עלי לדעת אם כל מה שתיארתי לך שם מעיד על חרדה... אני פשוט מרגישה נורא מפחיד,ורע,וניסיתי לתאר שם ככל יכולתי.... אני בפחד מעצמי,כמה שזה נשמע מטורף,אבל אתן לך דוגמה. לא מספיק כל מה שעובר עליי,קראתי פה שאלה של מישהי שהשתחררה מאישפוז,ותיארה את מצבה,שהיתה"משותקת" נפשית,ולא יכלה גם לדבר. אז אני נלחצת ומרגישה שגם אני לא יכולה לדבר,ואני נלחמת בכלל להגיב כשמדברים אליי,ומפחדת שלא אוכל לבקש עזרה ואשתתק לנצח.{ושחס וחלילה יאשפזו אותי} זו רק דוגמה לפחד שאני מרגישה ממה שיכול להווצר,והבעייה שאני מרגישה מאז הסמים זה שאין לי שליטה על הפחד,או על המחשבות,ואם אני מפחדת ממשהו,הוא פשוט נוצר.ואין לי דרך להלחם בזה{כמו שתיארתי ש"אקפא" "אשתתק" לנצח.} בבקשה תקרא את מה שכתבתי ביום שישי,ותנסה לענות לי על שאלתי שם. אני ניסיתי ככל יכולתי לתאר שם מה קורה לי{למרות שאי אפשר לתאר לגמריי}. תודה. ומקווה לקבל תשובה. נטלי.

לנטלי קראתי ושאלתך חוזרת במספר מכתבים. כפי שהרופא אמר לך - את לא משוגעת ולא תשתגעי. (וסליחה על הביטוי הבוטה). אני יודע שהפחד הוא משיגעון או מחלה נפשית או מאשפוז. כך שאפשר להרגע, במכתבים אין שום דבר המעיד על מחלת נפש וגם הרופא שבדק אותך אמר זאת. אז כנראה שזה נכון... אפשר להרגע הידש

יש לי אבחנת NOS לא מוגדרת נוטה לבי-פולרי, והסטוריה של אשפוזים ז"א תיק במשרד הבריאות. הייתי מעוניינת לדעת בשלב ראשון אם יש לי סכוי עם נתונים אלה להתקבל ללמודי רפואה (בראיון האישי) אם יש חובת וס"ר במידה ויש לי את שאר הנתונים. אשמח לתגובתך.

לורד משמעות NOS שהדברים אינם מוגדרים בדיוק ואינם נכנסים לקריטריונים מובהקים של מחלה. משהו לא בסדר אבל אין הגדרה מדוייקת. איני מכיר את הקריטריונים של הועדות לקבלה לרפואה אבל הן בהחלט בודקות את ההתאמה האישיותית. כך שאין לי תשובה מוסמכת. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

איך קוראים לתופעה נפשית שלאדם קורה למספר דקות ביום שקשה לו מאוד לכווץ את שרירי הידיים או הרגליים או לפעמים כל הגפיים . ולא מתוך חוסר רצון אלא מתוך חולשה שהוא מרגיש, כאשר בדיקות נוירולוגיות של eeg EMG תקינות . ושאר הבדיקות אף הן תקינות . וכאשר הוא צריך למשל להחזיק למשל משהו עם ידיים ולצורך כך לעשות "אגרוף", הוא מנסה להחזיק חזק אבל לא מצליח לכווץ את שרירי הידיים חזק כמו שהוא מסוגל תמיד לעשות . והתופעה הזאת שהוא לא מסוגל לכווץ את שרירי הגפיים, מתרחשת למשך דקות מעטות וחוזרת פעמיים ביום או יותר . כאשר כל הבדיקות תקינות וברור שזה נפשי . איך קוראים לתופעה נפשית כזו ?

לשרון לצערי לא הצלחתי להבין או איני מכיר את התופעה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

האם ידוע על תרופה מקבילה לסרוקסט בתחום של רפואה האלטרנטיבית

לשוש רק ההיפריקום אבל היא אינה מיובאת לארץ. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אני מודאגת מאד, - האם כשיום-יומיים לא לקחה בתי את הזיפרקסה ( 10 מ"ג ) ייתכן ויש לכך השפעה כל כך מיידית? - היא מצוברחת , מסוגרת וגם כועסת מאד. לא כל כך ניתן להרגיעה. ( בדרך כלל היא לא כזו ). והאם כשלוקחת בחזרה את התרופה - הדברים יסתדרו שוב? האם ה"טלטלות" האל הלא מורידות מהשפעת התרופה? - אודה לכם על תשובה מקצועית, או מתוך נסיונכם - אני מאד מודאגת. תודה !

לשלומית כמובן שרצוי להקפיד וליטול את התרופה מדי יום. מבחינת ההשפעה צריך להבדיל בין שני דברים. הראשון הוא ההשפעה נוגדת הפסיכוזה והמניעה של פסיכוזה-כלומר המחלה הבסיסית שבגללה הבת נוטלת את הזיפרקסה. כאן לא צריך להלחץ, זה לא טוב אבל לא נורא. לזיפרקסה יש גם השפעה מרגיעה, וכאן מיד כאשר לא נוטלים יש אי שקט. כאשר היא חוזרת ונוטלת אז יש רגיעה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

איך מתמודדים עים ילד מתבגר בדיכאון האים להכריח אותו לצאת מהבית ואו ללכת לעבוד האים צריך להציב לו גבולות או לפנק אותו

אם הדיכאון הוא חמור ומלווה בהסתגרות מהסביבה חוסר עשייה והתנתקות מוחלטת מפעילות , הפעלת לחץ לא תעזור ועלולה לגרום להסתגרות וניתוק מגע קשים יותר. אם את בטוחה שמדובר בדיכאון עדיף שתפנו איתו לטיפול פסיכולוגי ואולי גם תרופתי. פסיכולוג יכול לאבחן את הבעיה במדויק ובמידת הצורך להפנות לפסיכיאטר לטיפול תרופתי.

יש שאלות קשות ויש שאלות מאוד מאוד קשות כמו זאת ששאלת הבעיה היא שאין תשובה אחת שהיא נכונה במאה אחוז במיוחד לא כשמדובר במתבגרים זה גיל שזה לא משנה מה תעשי את בסופו של דבר תהיי לא בסדר תחריכי אותו לעבוד ולצאת מהבית תקבלי תגובות של "את לא מבינה אותי" תנסי לפנק אותו ותקבלי גם את אותו הדבר פחות או יותר הדבר אכי טוב שאת יכולה לעשות זה לתת לו לאוביל לתת לו לאגיד לך איך לעזור לו לאיתייעץ איתו לדבר איתו לשאול אותו לתת לו את הארגשה שלדברים שהוא חושב ואומר יש משמעות ואת רוצה להיות איתו ולא משנה איך הוא יגיב את איתו

ליעל אנימסכים עם מה שאמרו קודמי. ומוסיף שהדבר החשוב ביותר הוא להגיע לאבחון וטפול, אז גם תקבלי תשובות שמתאימות בדיוק לילד שלך ולא תשובות כלליות. דרך אגב, את האפוטרופסית שלו ואחראית לבריאותו....כך שהטיפול הוא באחריות שלך למרות שהוא ילד גדול. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

לדר הידש שלום, אמי בת 84 מקבלת כעת את שלושת התרופות הנ"ל עקב דכאון, חוסר תיאבון ותופעות חרדתיות. לדעתי היא מאוד מיושנת ופחות חיונית. האם הרכז התרופות נראה הגיוני? מהי תרופת הקלופיסול? תודה על תשובתך המהירה, יאירה

ליאירה אכן קשה מאוד לאזן אדם בגיל המבוגר, לעתים המינונים נמוכים מדי ולעתים גבוהים מדי. לא צריך להתרגש וצריך לנסות ולאזן באופן טוב יותר. נראה לי שהקלונקס היא התרופה שאפשר לנסות ולהוריד במינון בתקווה שאמך תמשיך להרגיש בטוב ולא תהיה רדומה. אחר כך אפשר להתייעץ עם הרופא המטפל לגבי המשך הטיפול לפי התוצאות של הורדת הקלונקס . שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

ד"ר הידש, לפני שנה פוטרתי מעבודתי, מאז המצב הכלכלי הדרדר מאד, וכרגע אנו (אישה ו-2 ילדים ) חיים מהחסכונות שצברנו בעבר. החסכונות יועדו לרכישת דירה, אולם חלום זה שמתרחק מלחיץ ואולי אף מדכא אותי בפני עצמו. אחרי שפוטרתי ניסיתי להתקבל לתואר שני, אך נדחיתי ואז פניתי ללימודים אחרים, שנכשלתי במבחנים בסוף הסמסטר. הפסיכיאטר שפניתי אליו טוען שהכישלון הוא על בסיס רגשי ולא נתן לי ריטלין אף על שביקשתי. אני מרגיש שהכל מתמוטט סביבי, מרגיש לחץ עצום ומצוקה נוראית, אפילו הייתי אומר ייאוש. אני יודע על הרבה תופעות לוואי של הכדורים הפסיכיאטריים, ולא רוצה להקשות עלי עוד יותר עם תופעות הלוואי האלה, ובכלל ובעצם בעיקר, יש לי התנגדות עקרונית לתרופות פסיכיאטריות בגלל הסטיגמה שלהן. האם מהמעט שיכולתי לתאר כאן נראה לך קשר סיבתי הגיוני בין המצב שתואר לבין המצוקה שאני חש? האם יש לך איזה רעיון כיצד אוכל לצאת מהמצולות? כיצד אוכל לראות לו קרן אור אחת? כי כעת המנהרה חשוכה כל כך שרק את האבדון אני רואה. תודה, צחי.

לצחי אתה מתאר מצוקה רגשית על רקע סיבות ברורות שכנראה עלולות לגרום לכל אדם דיכאון. במצב זה חשוב לחזק אותך כדי שתוכל להמשיך ולהגשים את תכניותך להתקבל לעבודה וללמוד. לצערי כפי שאתה מתאר את המצב אין ברירה אלא ללכת לכיוון התרופות, תצטרך להתגבר על הפחדים והסטיגמות (סטיגמות מטבען אינן נכונות), התרופות החדשות אינן ממכרות ויש להן מעט תופעות לוואי, כך שהרווח של החזרת המשפחה למסלול הנכון הרבה יותר גדול מההפסד שעלול להיות, או שאתה חושש שיהיה מלקיחת התרופות. לצערי איני רואה ברירה אחרת במצב הנוכחי, חייבים לחזק אותך. תשמור על עצמך דר' גיורא הידש

צחי שלום, אם היה לך לחץ דם גבוה לא היית נמנע מלקחת תרופות כי היית מבין שאין לך ברירה והבריאות מעל הכל. אותו הדבר כדורים נגד דיכאון - אף אחד לא שמח לקחת אותם אבל אין לנו ברירה כי אנו רוצים לרגיש יותר טוב. אנחנו חייבים לעשות את המקסימום ולעזור לעצמנו. אולי לא תאמין מה שאני אספר לך עכשיו כי גם לי עדיין קשה לאמין אבל כל מילה אמת: בזמן האחרון הגענו למצב כלכלי קשה. בעלי הוא המפרנס היחיד כי אני כבר 6 שנים לא מרגישה שאני מסוגלת לעבוד. לאט לאט המינוס טיפס וטיפס. תחת לחץ כבד בעלי עשה הלוואה לטובת בן משפחה שרצה לקנות דירה - הבן אדם לא עמד בהתחייבויות שלו ולא יכול היה להחזיר לנו את הכסף (2000 שח כל חודש במשך שנתיים). כמובן מצבנו החמיר והחמיר. המינוס הגיע ל60,000 שח והבנק דרש שנפקיד כסף אחרת יבטלו לנו את כרטיסי האשראי. (מסגרת האשראי שלנו רק 40,000 שח). מאוד נלחצנו ולא ידענו מה לעשות. בסוף בעלי הצליח לארגן הלוואה נוספת מעבודתו ע"ס 20,000 שח ודיבר עם בן משפחה על אפשרות של לקחת ממנו הלוואה לטווח ארוך. עכשיו אני מגיעה לפואנטה של הסיפור - ביום ה' בבוקר פתחתי את הדואר האלאקטרוני. קיבלתי אי-מייל ממפעל הפיס עם תוצאות המנויים וראיתי את המספר שלנו!!!!! זכינו בפרס הראשון ע"ס 125,000 שח !!!! כמובן כמעט קיבלתי התקף לב ונאלצתי לקחת חצי כדור הרגעה ורציתי לבכות מרוב שמחה שה' עזר לנו בצורה כל כך דרמטית. עשיתי חישובים, מס הכנסה, ונקבל 97,750 שח שאכסה לנו את המינוס ויאפשר לנו לשים גם משהו בצד לביטחון שלנו. בחיים לא זכינו במשהו אבל בזמן כל כך קריטי וקשה לנו קיבלנו מתנה כל כך גדולה מהשמיים !!!!!!! בזמן האחרון התחלתי להתעניין קצת בקבלה וקוראה כל מיני אתרים באינטרנט כמו www.kabbalah.com . יש 72 שמות של ה' ולכל שם (צירוף אותיות) יש משמעות. בחרתי את השמות החשובות לי וכתבתי אותם על פתק. שמתי את הפתק על המקרר וכל פעם "סורקת" את צירופי האותיות כפי שממליצים. הצירופים שבחרתי הם: מהש (ריפוי - בריאות) והו (אושר) סאל (עושר) אלד (נגד עין הרע והשפעות שליליות) סיט (עשיית ניסים) כמו כן שתפתי את כניסת הבית במי ים לטהר את הבית. אני לא דתייה בכלל אבל בלב מאוד מאמינה בה', בדרך שלי. אתה בוודאי חושב שאני קוקו לגמרי (ביחוד בפורום פסיכיטרי!!) אבל אני נשבעת לך שכל מילה שכתבתי כאן אמת לחלוטין. אני משתפת אותך בסיפור הזה כדי שלא תעבד תקווה - אי-אפשר לדעת מה יוולד מחר ובכל יום יש הזדמנויות חדשות. אני מאוד מאוד מקווה שהכל יסתדר לך אבל קודם כל אתה חייב לדאוג לבריאות שלך כדי שיהיו לך את הכוחות להמשיך ולהצליח. אתה חושב שאם בן-אדם סובל מדיכאון ולחץ הוא חלש או לא אינטליגנטי??? מה פתאום !!!! אנחנו אנשים רגילים כמו כולם ואין לך מושג כמה אנשים לוקחים את התרופות האלו. אל תפחד מהסטיגמה - הכי חשוב להרגיש טוב!!!! אני מאחלת לך כל טוב ומתפללת שמצבך ישתפר מכל הבחינות, בחום, שרון א' נ.ב. לא סיפרנו לאף אחד על הזכיה כי זה לא סכום שאפשר לפנק אחרים אז לפחות כאן בפורום אני יכולה להתפרק - קשה לשמור סוד כזה גדול.

על מנת להחזיר לעצמי את האנרגיות שהתרוקנו. תודה על עבודת הקודש.

לאמי הפרעה בי-פולרית (סכיזופרניה). היא סובלת מהמחלה כ 25 שנה. עד לאחרונה הייתה מטופלת בזיפרקסה. בעקבות אשפוז לפני מספר ימים שונתה התרופה לרספידול. הייתי מעוניין לדעת האם זו תרופה חדשה ? האם היא מאותה משפחה של הזיפרקסה ? האם נחשבת יעילה יותר ? תופעות לוואי. ברצוני לציין שהזיפרקסה גרמה להפרעות בתפקוד הכבד, מה שאילץ הורדת מינון (וכמובן גרר אישפוזים). תודה.

לדני הזיפרקסה והרספרידל הן שתי תרופות מהקבוצה החדשה של נוגדי פסיכוזה-הדור החדש. יש ביניהן מספר הבדלים בפרופיל ההשפעה על המוח ואופן הפינוי מהגוף אבל בעיקרון הדומה ביניהן רב והן שייכות לאותה המשפחה. כך שההחלפה היא הגיונית ונקווה שהרספרידל תתאים לאמך. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אשמח לקבל עיצה לגבי פסיכיאטר מומלץ בהרצליה או איזור השרון! בתודה, האלמוני

http://images.maariv.co.il/channels/12/ART/464/973.html

דר' מיקי פולאק מהרצליה

שלום רב! אני בחור בן 24 הסובל מזה שנים מהפרעות נפשיות קשות, שהחלו בהיותי ילד. תופעות אלו החלו לאחר ארוע של תקיפה כלפיי בבי"ס. בהתחלה לא יכולתי להירדם, כאשר דמותו של התוקף השתלטה על הראש. אחר כך החלו מחשבות אובססיביות. אחר כך טקסים שאימצתי לעצמי. כדור שלג שרק צבר תאוצה ועם הזמן נוספו הפרעות חדשות וקשות מאוד. הגדירו אותי כ"סובל מהפרעות אישיות", כ"סובל מהפרעות קוגנטיביות" וכל טיפול, ביניהם פסיכולוגי ותרופתי לא עזר. המליצו על אישפוז, על מכון "סאמד" ודחיתי את זה בזמנו, כיוון שלא ראיתי את עצמי במקומות סגורים. במהלך התקופה עליתי במשקל והגעתי עד ל-160 ק"ג, רזיתי עד ל-86. נוספו בעיות בריאות כמו לחץ דם ודופק מהיר. ובכלל, יש תחושה של כאילו אני נמחק. מחשבות אובדניות אין ולא היו, אבל עם היד על הלב אני לא ממש יודע ומבין איך אני ממשיך ולאן מכאן. הייתי אצל לא מעט פסיכיאטרים וניסיתי מגוון טיפולים שיעצו לי. כלום לא הועיל ולא עזר! עכשיו אני אחרי משבר נוסף. משבר קשה שקשה לי לצאת ממנו. ולמרות שכל הרופאים אצלם הייתי אמרו במילים אחרות שהם לא יכולים לעזור לי, אני זקוק לעזרה. אני יודע שאף אחד לא יוכל להושיע אותי מהמחשב, אבל גם עיצה מכוונת זאת עזרה גדולה מבחינתי עכשיו. ולכן אני מאוד מבקש להפנות אותי לכתובת שתוכל לתת מענה לבעיותיי. לאן עליי לפנות, מה לעשות? בתודה מראש, רפאל

לרפאל אכן נראה שהמסגרות הטיפוליות עוזרות פחות או שמיצו את עצמן. כעת כדאי לנסות ולהוסיף את השיקום. שיקום חברתי ותעסוקתי עשויים לשפר גם את המצב הנפשי. סאמט הוא רעיון טוב, וגם מסגרות של עמותת "אנוש", או כל עמותה/מסגרת של שיקום תעסוקתי, מועדון חברתי, ולאט לאט גם יציאה מהבית לדיור מוגן. בהצלחה דר' גיורא הידש

שלום ד"ר אימי בשנות ה-50 קיבלה פרפאנן בעקבות מחשבות פרנואידיות על גבול הפסיכוזה, חרדות וחוסר תפקוד. אני מבקשת לדעת: 1. לאיזה קבוצה התרופה הזו משתייכת (על איזה מוליך עצבי היא משפיעה)? 2. מדוע כתוב בהתוויה שמדובר בתרופה לטיפול בדיכאון ואין שום אזכור לפראנויה? 3. תופעות לוואי אפשריות והתמכרות? אודה לך מאוד על תשובתך. שבת שלום

אתייחס רק לנקודה השלישית התרופה בהחלט עלולה להזיק לטווח ארוך גם ליצור התמכרות וגם לגרום לעוויתות בשרירים (תנועות לא רצוניות).

לאמיליה הפרפנאן היא תרופה נוגדת פסיכוזה מהדור הישן, היא נחשבת לתרופה "עדינה" עם מעט תופעות לוואי. איני חושב שמצויין שהיא מיועדת לדיכאון, בכל אופן איני מסכים עם הגדרה זו. אינפורמציה מלאה תוכלי למצוא באינדקס התרופות באתר. התרופה נוגדת מחשבות שווא (פרנויה), וכאמור אינה ממכרת, בשמוש לטווח ארוך היא עלולה לגרום להתכווצויות בשרירים ולכן כיום אנו נוהגים להמליץ על תרופות נגד פסיכוזה מהדור החדש (תרופות א-טיפיות). האם הטיפול שיפר את המצצב של אמך? שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אמיליה- תמיד צריך לשקול את השלילה בתרופה לעומת הנזק שיגרם עקב היעדר טיפול. יש תרופות חלופיות אבל גם הן לא נטולות סיכונים או תופעות לוואי. פרפנן שייכת לקבוצת הפנוטיאזינים- תרופות אנטי פסיכוטיות מהדור הראשון שחוסמות דופאמין מסוג D2 ובצורה כזאת מטפלות בדלוזיה (פרנויה). התרופה הראשונה מקבוצה זאת היא הלרקגטיל וכל השאר באו בעקבותיה. בשנות ה-90 נכנסו מספר תרופות חדשות שנחשבות בד"כ ליותר טובות (בעיקר בנושא של תופעות לוואי נוירולוגיות) אך לא כולן בסל או שהן מיועדות רק לחלק קטן מהחולים. עדיין רוב החולים מטופלים בתרופות הישנות מהדור הראשון.

לפני כ 10 חדשים קיבלתי קלונקס לטיפול בהתקף חרדה וחרדה כללית שבאה בעקבותיו. המינון ההתחלתי היה 0.5 X 3 .בהתחלה הרגשתי מצוין. ההורדה היתה איטית מאד ובכל זאת הרגשתי רע בכל פעם, ובכלל נראה היה בחדשים האחרונים שהיא לא משפיעה. לפני 10 ימים לקחתי את המנה האחרונה ( 0.25 מ"ג) ולאחר יומיים התחילו תופעות של כאבי ראש, לחץ בראש, לחץ בעיניים , חוסר תאבון, חולשה ברגליים ועוד. אני מרגישה רע מאד ומיואשת. האם אלה תופעות גמילה ? כמה זמן זה עוד ימשך בכזו עוצמה ? האם אפשר להקל ?

איזה חוסר אחריות מצד רופא לתת קלונקס באופן כזה ללטיפול ממושך בחרדה. יכול להיות שהתופעות מהן את סובלת הן של חרדה ולא קשורות כבר לקלונקס. טיפול צריך להיות בתרופה מהסוג המקובל כיום SNRI או SSRI (הראשון מומלץ יותר).

שלום לך הסימפטומים שאת מתארת נראים באחלט כמו גמילה תנסי לכחת את הקלונקס במינון נמוך פעם ביומיים לאיזה שבוע אולי זה יעזור באצלחה

לדינה סביר להניח שהתופעות שאת מרגישה קשורות לירידה במינון. אפשר לנסות וליטול את המינון המינימלי פעם ביומיים ולרדת עוד יותר בהדרגה. דרך אגב יש קלונקס בטיפות וכך אפשר להגיע למינונים נמוכים יותר בהדרגה. אפשרות נוספת היא ליטול וואליום שיש לו פעולה דומה לקלונקס אבל הירידה שלו מהרמה בדם איטית מאוד (מחצית חיים ארוכה) ולכן תופעות הגמילה פחותות במידה רבה. בהצלחה דר' גיורא הידש

קלונקס כדור הרגעה טוב אבל זה איננו טיפול לחרדה. ולכן ברור- כאשר את מפסיקה עם הקלונקס החרדה חוזרת. תפני לטיפול מסודר אצל אנשי מקצוע- פסיכיאטר ופסיכולוג. אפשר להקל עליך בעזרת תרופות אחרות שהן לא ממכרות.

שלום לכם אני לוקח כ שלושה חודשים 3 כדורי קלונקס של 2 מ"ג עקב חרדות לפני כשלושה שבועות ירדתי במינון לכדור אחד בגלל שנעלמו לי החרדות בשבועיים האחרונים אני יושן בפתאומיות להרבה זמן ואפילו ל 24 שעות לא היה לי את זה אף פעם האם זה יכול להיות כתוצעה מהקלונקס? אני אודה לכם אם תתנו לי תשובה באימייל תודה רבה

ד"ר הידש שלום כפי שכתבתי לך, אני לוקח סרוקסט כבר כ3 שנים, וכיום אני לוקחו במינון של 20 מ"ג ליום. לאחרונה עישנתי כמה פעמים מריחואנה. ברצוני לדעת האם ישנה התנגשות פיזיולוגית כלשהי בין הסרוקסט לבין המריחואנה. אודה לך באם תפרט או- אם השאלה אינה בתחומך- תפנה אותי למקור אחר. תודה רבה דן

לדן אני חושב שאתה מבין את התשובה, אסור ליטול שני חומרים המשפיעים על המוח.... ומי שסובל מחרדות או דיכאון בודאי שלא כדאי להסתכן במריחואנה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

בשבוע הבא אני יוצאת ל3 ימי נופש עם משפחתי אך זקוקה למרוניל ולקלונקס כמו שאתה יודע ד"ר הידש זה כרוך בבריכות וימים עמוסים ללא מנוחה וכבר אני חושבת איך אני ירגיש בלי מנוחה ואיך יהיה לי בטח קשה מה עלי לעשות כדי לא לחשוב על זה. או שינוי מיטה אחרת שאולי לא יתן לי להרדם בלילה כל המחשבות האלו אני מרגישה שאין לי חשק לצאת בגלל זה מה אתם או הד"ר מציעים לי לעשות. אני ממש עובדת עצות במקום להגיד לעצמי שזה נופש ויהיה כיף סך הכל הכל אצלי הפוך תודה על העצות גלית

הי גלית. מנסה לשלוח לך מייל כבר יומיים. לא מצליח לעבור המכתב. האם הכתובת מדוייקת? דנה

לדנה כנראה שהיה איזשהי טעות באימל . המדויק הוא [email protected]

הרופא רוצה להעלות לי את המינון ל-60 מ"ג,וזה הכניס אותי ללחץ מה גם שבמקביל אני צריכה לעבור לפאקסט בגלל העלות האם זה לא מוגזם וגם אם יש לי רגישות לפאקסט אז אפשר בכל זאת להתחיל ישר מינון כזה.אני כבר שבוע עם 40 מ"ג (עלייה הדרגתית)ופתאום היום קמתי עם תחושה פחות טובה בעקבות מן חולשת וממש רפיון שרירים בגוףוכל הדמיונות שמה הכדור לא מתאים או משהו, מין חרדה כזאת והפחד שאם יש ימים כאלה אז אולי בכלל סתם אני מדווחת לרופא על שיפור יחסי?אגב אני סובלת ממחשבות טורדניות שכמובן מלוות בחרדות ומצב רוח .וכל פעם שקצת אני לא יודעת מה לעשות או משהו מעניין הפחד שזה יחזור חוזר.אני לוקחת כבר כמה שבועות רק חצי קלונקס ביומיים.

הייתי מייעצת לך מתוך ניסיון לעזוב את השימוש בקלונקס,שהיא תרופה ממכרת. בנוסף שישים מג על פניו נראה לי מינון גבוה מדיי לסרוקסט.

לרוני 60 מג' סרוקסט הוא טיפול גבוה לחרדות אבל בהחלט טיפול מקובל לאבססיות, כך שאני מקווה שעם הטיפול בסרוקסט=פקסט לא יהיה צורך בקלונקס. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

לדר הידש שלום רב עקב התקפי פניקה וחרדות הרופא נתן לי פקסט אני לוקח כבר חודש וחצי כעבור חודש התרופה התחילה להשפיע לטובה אך יש שתי תופעות לווי שמפריעות האחת יובש קבוע בפה והשניה זה מין צמרמורת שעוברת בגוף האים תופעות אלה חולפות

היובש בפה לדעתי יעבור עוד מעט לא מוכרת לי התופעה השנייה.

לתומר אתה רק בהתחלת ההשפעה הטובה של הכדור, ההשפעה תלך ותגבר בחודשיים הקרובים. תופעות הלוואי בדרך כלל חולפות ונקווה שכך יהיה גם אצלך. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר הידש!!! התחלתי בשימוש באפקסור 75XR מיום שלישי ה - 20.7.04 ביום שלישי הבא אני אמור לעלות את המינון ל - 150 מ"ג.מאז שהתחלתי ליטול את התרופה אני לא ממש ישן בלילה. את התרופה אני נוטל בבוקר, מכיוון שהפסיכיאטר שלי אמר שהתרופה הזאת מעוררת, אך למרות זה ממש קשה לי להרדם ואני קם בשעות מוקדמות מאוד: 3:00 בבוקר, 4:00 בבוקר. הייתי רוצה לדעת האם אלו תופעות לוואי מוכרות של התרופה והאם זה זמני או שעליי להפסיק עם התרופה? כמו כן ישנה בעיה בתפקוד המיני, לא שאיני מגיע לזיקפה מלאה, אלא שאין ממש תחושה באיבר המין (כמו סלע), האם גם זה טבעי? תודה מראש,אייל

לאייל אין זה טבעי, אבל אלו תופעות לוואי מוכרות. למזלנו האפקסור מעוררת (תאר לך שהיית מרדימה) ולכן גם ההפרעות בשינה. אפשר ליטול תרופה לשינה באופן זמני עד שהתופעות יחלפו כיוון שהגוף יסתגל לתרופה. מניסיוני עם אפקסור דווקא במינונים הגבוהים יותר של 150 מג' ומעלה יש פחות תופעות לוואי, כך שאפשר לקוות לטוב. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

בסוף השבוע הקודם שאלתי אותך האם הדפלפט גורם לטשטוש ואמרת לי שאינך זוכר במדוייק ותצטרך לבדוק אני אשמח אם תוכל לבדוק זאת עבורי חשובה לי חוות דעתך בתודה רבה מראש

לאלמוג שלום, כפי שהבטחתי לך, בדקתי ואכן עייפות וטשטוש עלולים לקרות עם דפלפט, לעתים גם רעד וסחרחורת קלה. עם זאת אל תפסיק את הטיפול מבלי להתייעץ עם הפסיכיאטר המטפל. שבת שלום הידש

תודה על תשובתך דר הידש אבל לפי מיטב ידעתי אישפוז גורם ליותר גרוע אומרים שמי שנכשנכנס בדרך כלל יוצא יותר גרוע הטים יכול להיות שבגלל פרידה מחברה יש יותר רגישות או שאולי הכדורים יותר מידי חזקים ואפשר לוותר על הרסיטל לאט לאט או פשוט לעבור לתרופה אחרת ואולי זה גיל המעברכלומר גיל טיפש עשרה

לאורנה איני מסכים איתך. אשפוז בפסיכיאטריה הוא אשפוז בבית חולים לטיפול אינטנסיבי יותר כמו כל בית חולים. נכון שלאשפוז ממושך יש חסרונות אבל אם מדובר על אשפוז קצר יחסית, נקווה שיעזרו ולא יהיו בעיות. תעזבי את השמועות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אודה מאוד אם אוכל לקבל מידע בנושא הבא: רציתי לדעת מתי מוטלת על פסיכולוג ופסיכיאטר חובה למסור מידע רפואי לצבא? מה עם שמירת סודיות רפואית? איך אוכל לדעת מה חובת הדיווח ומה היא הפרת שמירת סודיות רפואית?

לנעה כל הנושא של שמירה על סודיות רפואית מעוגן בחוק, כך שישנה סודיות רפואית פרט למקרים שבהם חייבים לדווח. כך חייבים לתת גישה ליומן הרופא למס הכנסה.... וחיבים לדווח על נשק ועל סיכון בנהיגה. או סכנה בהתנהגות אלימה/עבריינית. לצבא לפי דעתי אין חובה לדווח למילואים. בקשר לשירות סדיר הרופא שממלא את הטופס של הצבא חייב לדווח אמת. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

ראשית, תודה רבה על תשובתך. איזה טופס על הרופא למלא? איזה רופא אמור למלא זאת? האם רופא שטיפל בנו לפני שנה אמור למלא את הטופס? אודה מאוד על תשובתך

שלום צריכה מידע דחוף על תרופה זו מה תופעות הלוואי שלה ? היא ניתנה לטיפול בחרדות ולחץ . מה יעילותה , האם כדאי להתחיל עם זה

אפקסור תרופה מצויינת לדיכאון וחרדה. בקופות החולים היא ניתנת רק עם אישור של פסיכיאטר מחוזי של הקופה. לאחרונה נכנסו תחליפים גנריים אבל גם הם דורשים אישור כנ"ל. מינון מקובל 75-225 מ"ג ליום במחולק לשתי מנות או מנה אחת אם מדובר בטבליות בשיחרור מושהה (XR). התרופה משפיעה באופן סלקטיבי על הסרוטונין ועל הנוראפינפרין- SSNRI. מהירות ההשפעה בדומה לתרופות אחרות- תוך 6 שבועות. יש שטוענים שמשפיע יותר מהר אך הדברים לא הוכחו במחקרים.

לענת אני מסכים עם מה שנכתב. בנוסף, תוכלי למצוא אינפורמציה מלאה על התרופה באינדקס התרופות, אחר כך אם יהיו לך שאלות נוספות אשמח לעזור. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר רציתי לשאול אם כתוצאה מחרדות האם באמצע סתם ישיבה על כסא מתחילים להזיע בידיים ולהרגיש את הדופק מתגבר לאיזה 2 דקות?

לאיתי אלו עלולות להיות תופעות של חרדה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

מהי תסמונת מינכאוזן?

תסמונת מיכהאוזן היא מחלת נפש בה החולה ממציא סיפורים וגם תחלואים שונים, מתעקש על כך ומשכנע גם אנשי מקצוע בבעיותיו הרפואיות כביכול (שלמעשה לא היו ולא נבראו), הכל כדי לזכות בתשומת לב אינטנסיבית וטיפול רפואי (עד כדי ניתוחים לפעמים). החולה אינו מודע לכך שהוא ממציא ומשקר.

לתמי אכן כפי שהיה הברון מנכאוזן עם דימיון פורה מאוד וממציא ספורים, כך החולים משייכים לעצמם סימפטומים רבים ובדרך כלל עוברים ניתוחים רבים שכמובן הם מיותרים. אין מדובר במה שנקרא מחלת נפש לפי החוק. אבל ברור שמדובר בהפרעה נפשית קשה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

לד"ר שלום אבי בן 83 חולה בדמנסיה.חלק מהרופאים איחנו אותו כחולה אלצהימר. היא הוזה בלילות והיא תוקפן כלפי אימיבטעני כי הינה מביאה גברים הביתה. הוא אושפז בבית חולים ומטופל ברספרדל 1 מ"ג פעמיים ביום + סרוקואל 25 מ"ג. הוא נעשה מאוד מבולבב. כאשר הגענו הביתה המשכתי בטיפול של 2מ"ג ליום של רספרדל אך הורדתי את הסרוקואל. הוא די רגוע אך אינו ישן בלילותורוצה ללכת הביתה באוטובוס לתל אביב. הוא כמובן נמצא בבית.שאלתי:1. האם לחזור לסרוקואל 2. אולי להוסיף לו קלונקס או סתם כדור שינה תודה

קלונקס לא מיועד לקשישים- אל תעשי שטויות. למה הפסקת עם הסרוקוול? סרוקוול תרופה טובה ובמיוחד אצל קשישים. את אמנם הבת שלו ודואגת לו אבל את לא הרופאה שלו. חשוב ביותר שרק רופא מומחה שבודק אותו יחליט בנושאים תרופתיים. אל תהיי חסרת אחריות- זה לא לאינטרנט אלא לטיפול מסודר ע"י רופא מומחה.

הי דור מי אתה האם אתה מומחה לפסיכוגריאטריה? השלה נשאלה ללא צנייות אלא למען ידיעה!

לד"ר גיורא הידש אני מטופלת בציפרמיל כשנה וחודשיים שמנתי ב 14 ק"ג אני אוכלת מאוזן עוסקת בספורט ללא תוצאות.מיואשת מאוד מיכוון שאני עובדת במקום שהדרישה לביגוד וצבע מסוים מוצאת את עצמי קונה כל כחודשיים ביגוד דבר שמסב לי נזק רב .מהפסיכיאטר ורופא המשפחה שלי קיבלתי תשובות לגבי הנושא לפי דעתי לא ברצינות רבה .אבקש עצה באמת יעילה להוציא אותי מהמצב המאוד מכביד מעיק וממש לא אסטתי .

לשלי לצערי אין לי תשובה מפתיעה. התופעה של עליה במשקל עם טיפול בציפרמיל מוכרת, הבעיה היא שלעתים גם דיאטה לא תמיד עוזרת לרדת במשקל. אולי אחרי 14 חודשים ישנה אפשרות לסיים טיפול? תתיעצי עם הרופא המכיר אותך. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

רציתי לדעת האם ברגע שאפסיק את הטיפול תהיה אפשרות לחזור למשקלי התקין בעזרת דיאטה וספורט המון תודה

1.האם אבחנה של סכיזופרניה בגיל 18 וחצי,יכולה למנוע בעתיד לקבל רשיון נהיגה? 2.באיזה מקרים לא ניתן בכלל לקבל רשיון נהיגה? 3.האם אפשר להתגייס לצה"ל במצב שיוצאים מאישפוז? 4.איך ניתן לשפר את רמת הריכוז שנפגעה (הטיפול זריקה אחת לשבועיים קולופיקסול) יש שיפור אך עדיין מחפשים תשובה לרמת תפקוד גבוהה יותר, 5.האם כדאי לשלב עוד כדור בעתיד? אודה לך על תשובותך !

לשלומית אחרי מצב פסיכוטי ואשפוז אי אפשר להתגייס, בקשר לרישיון התשובה יותר מעודדת, אם את מטופלת ומרגישה בטוב כשנה אחרי האשפוז יש סיכוי טוב שתוכלי לקבל רישיון נהיגה. מומלץ לעבור לטיפול בתרופות מהדור החדש (נוגדי פסיכוזה א-טיפיים) כמו רספרידל וזיפרקסה ולא להשתמש בתרופה מהדור הישן כמו קלופיקסול. הקלופיקסול היא תרופה טובה אבל שייכת לדור הישן עם המגבלות של הדור הקודם. גם הריכוז ישתפר עם הטיפול בתרופות החדשות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

לד"ר היידיש שלום רב! בנוגע לתשובתך על תרופות מהדור החדש היה נסיון לטיפול בלוסטרל ורספירדל, אח"כ ניסו גאודון מהדור החדש וכל זה היה בכדורים. לא היה רצף של לקיחת הכדור ולכן נשללה האפשרות להמשיך,ואז הוחלט לטפל בכדורים קלופיקסול ומאחר ולא היה רצף של לקיחת הכדור הוחלט לתת אחת לשבועיים זריקה, לבנתיים חודש של טיפול בזריקה יש שיפור , האם כדאי לנסות לבקש את הטיפול שהצעת זיפרקסה? האם ניתן לקבל אותו בזריקה? מה דעתך על הטיפול ברספירדל קונסטה למצב הזה, לפי מיטב ידעתי אין אותה בקופ"ח כללית. אודה לך על תשובותיך

ד"ר הידש, שלום אני בת 23 ומטופלת מזה 10 חודשים טיפול פסיכיאטרי עקב מניה- דיפרסיה. ניסיתי הרבה תרופות ורק ב-3 חודשים האחרונים התחלתי לקחת אפקסור + למיקטל והמצב התחיל להשתפר. הבעיה היא שכבר חודש שלם אני מרגישה "תקועה" במקום, ובמקום להגיע למצב נורמלי ויציב אני מרגישה שחוזרות לי לפעמים חרדות ומצב רוח ירוד לא מוסבר וכן מתח ועצבנות. הפסיכיאטרית שלי אומרת לחכות בסבלנות, אבל נמאס לי כבר לחכות בסבלנות אחרי 10 חודשים של טיפול ומלחמות עצמיות. רציתי לדעת האם יש מה לעשות כדי לזרז את ההחלמה, והאם אתה חושב שהטיפול שאני מקבלת הוא נכון וטוב? תודה מראש, לי.

ד"ר הירש,שלום לך ולמחברת הקודמת לי, התברר לי גם לאחר שנים של סבל ,תרופות וטיפולים שאני חולה במחלה פיפולרית. אני גם נותלת אפקסור 150 גר' פעמים ביןם(300 /יום) ועומדת להגיע למינון של למיקטל של 200 ליום.זאת כי אני סובלת גם מחוסר יציבות בתפקוד בלוטת התריס. לפחדים נוטלת רספירדל 3מ"ג ליום. יש לי אותן תחושות שמספרת עליהן לי ולכן חשבתי שהנושא הוא לא רק אצלי. יש אלפי אנשים בקבוצות דיון באנגלית בנושא ואני הייתי רוצה להמליץ להקים פורום תחת כותרת ראשית זו ששמו יהיה "חולי הפרעות ביפולריות" ולקיים דיונים לעומק בתחום. מבקש ממך א- לדעת האם קיים בארץ פורום כזה להצטרפות. ב- במידה ולא קיים להרים פרויקט זה באופן דחוף ביותר. הייתי מבקש התיחסותך בהקדם וגם מבקשת את לי ליצור קשר אתי באימאיל.

ללילך רעיון מצויין, לצערי אני לא חושב שאוכל להתשתתף בפורום כזה כי אני כבר מנהל שלושה פורומים ברשת ויש גבול ליכולותי.... אבל הרעיון טוב וחשוב, אם תצטרכי תמיכה באתר הדוקטורס אשמח לעזור. הידש

ללי כפי שראית מתשובתה של לילך זה טיפול טוב ומקובל. לא ציינת את מינן האפקסור ואולי אפשר להוסיף? בכל אופן כדאי לחכות. מילת המפתח בהפרעה דו-קוטבית היא - יציבות. לכן אם המצב יציב ואפילו שהוא נמוך מהאופטימום חייבים להעזר בסבלנות שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

[email protected] שלחו לי הודעות לכתןבת החדשה הנ"ל

בעקבות התקפי חרדה, התחלתי לפני עשרה ימים לקחת חצי כדור ציפרלקס ליום. אני בת 29, זו הפעם הראשונה שאני נוטלת כדורים פסיכיאטריים. השנה התחתנתי, וברצוני להכנס להריון בקרוב. אשמח לקבל פרטים אודות השילוב של ציפרלקס והריון.

לכרמל בפעם האחרונה שבדקתי התשובה הייתה שציפרלקס לא מזיק להריון ולא לעובר. בכל אופן אני תמיד ממליץ להתעדכן ולקבל תשובה מעודכת מהמהרכז לטרטולוגיה בהדסה, הם המעודכנים ביותר לגבי תרופות והריון. בהצלחה דר' גיורא הידש

היי שוב. אני מתוסכלת,ומשהו ממש מעצבן מעיק עליי. כבר סיפרתי לך כמה המצב שלי קשה,וכבר חודשיים אני לוקחת קלונקס,ובאמת החרדה קצת ירדה,התחלתי לעשות יותר דברים,סידורים וכאלה,להתעמל שוב,קצת יותר לתפקד,למרות שאני עדיין באימה ושתמיד תמיד בתוך תחושה "שונה" כמו כשלקחתי את הסם ומנותקת{אבל לזה לצערי כבר התרגלתי זה מתב קבוע של5שנים}. אבל מה שקרה זה שקיבלתי הצעה ממקור טוב מאוד,לעבודת דוגמנות ממש גדולה שזה אמור להיות דבר נפלא{לפני התקף הסמים הייתי לוקחת את זה בלי להניד עפעף} ועכשיו??חרדת אימיים. אני יודעת שאין סיכויי שאעשה את זה.אני פשוט לא מסוגלת. אני נלחמת כרגע בדברים קטנים כמו ללכת לדואר ואם אני מרגישה דפיקות לב,ושוני עומדת להתעלף אז להבין שזה רק חרדה.אני מנסה ללכת צעד צעד.בלי להתייאש. וזה מאוד קשה.כי מעבר לדברים "הפשוטים" כמו ללכת לבנק,או לסידורים,יש דברים יותר גדולים שלי עם עצמי,וזה לא משנה איפה אני נמצאת. זה דברים של24 שעות בייממה. זה דברים,שכמה שלא אסביר,לא אוכל להסביר באמת. זו התחושה התמידית כמו בזמן לקיחת הסם,שאני פשוט במין חלום,מנותקת,מפחדת לאבד את "המציאות" לשקוע בתוך משהו שהדרך הכי טובה לתאר אותו זה "תהום שחור" אולי אי אפשר להבין את זה אבל זה כשאני לגמריי שקועה בחרדות ובתחושות הזייתיות כמו בסמים אני כאילו לא מרגישה אפילו מה קורה סביבי,או לא יודעת איך אנשים מרגישים בכלל,סתם לשבת,סתם לאכול,סתם להסתכל סביב. אני לפעמים חושבת שאולי הטראומה שקשלקחתי את הסם פשוט הייתי לי מפחידה מדיי. כל מה שחוויתי בזמן השפעת הסמים היה כ"כ טראומטי וחדש,דברים שלא דמיינתי שקיימים בכלל,לפני שלקחתי את זה אפילו לא היתי שותה אלכוהול. ומאז5 שנים,דברים השתנו. אני חמש שנים מרגישה ללא הפסקה כמו מישהו שלקח 5 כדורי אקסטזי בייחד,או משהו כזה. ואני יודעת שזה הראש יוצר לי,כנראה מפאניקה,ושאסור לי להסחף לזה. אני שמחה אומנם שאני קצת יותר טוב והתחלתי לתפקד,ואני מאמינה בכל נפשי וכוחותי שאני חזקה ושאני לאט לאט אביא את עצמי להבנה,ואני כל יום מנסה להלחם יותר,ולהכרייח את עצמי לעשות דברים,אפילו קטנים,ובעזרת השם,אני כ"כ מקווה שהמצב שלי יחזור להיות יותר טוב. וזה מעצבן שאני צריכה לוותר על הצעה כ"כ אטרקטיבית,שגם הרווח הכספי ממנה הוא גדול אבל זה פשוט כמה ימי צילומים,וכמובן להיות מחוייכת ושלווה{בדיוק אני!} כשאני יודעת מראש שאתחיל לרעוד רק כשהמאפרת תאפר אותי,אז שלא לדבר על כל השאר... גם חלק ממה שעובר עליי,זה פחד מדברים מסויימים או סיטואציות מסויימות {גם בלי קשר לצילומים} שאני מרגישה שייגרמו לי לפול לתוך משהו נורא עמוק. לפעמים כואב לי על עצמי,שיש לי המון כישרונות,למשל אני כותבת שירים,אני מציירת דיוקנים של אנשים ותמיד החמיאו לי בצורה מדהימה,אני יודעת שיש לי המון יצירתיות וייכולת לימודית,ומצד שני המשפחה שלי רואה אותי לא מפתחת שום דבר מהדברים האלו. חושבים שאני עצלנית.שאני מבוזבזת. וכמובן שלא אסביר להם שאני נאבקת להסתכל סביבי בכלל,שאני עוברת מלחמות יומיומיות עם כל דבר. כל המצב הזה גרם לי להרגיש שאני לא שווה כלום כבר.הדבר היחיד שנותר לי זה הצורה החיצונית,אבל בפנים האדם שבי נהרס. אני לפעמים שואלת את עצמי למה נולדתי בכלל? למה אלוהים רצה שאוולד?בשביל לעבור כ"כ הרבה סבל? זו המטרה שלי בחיים? בהתחלה לפני 5שנים,עוד היתה לי תקווה,שיהיה בסדר. שיהיה טוב.שאחזור להיות אותה נטלי שלפני ההתקף,לעולם לא היתי בדיכאון. אך כמה אפשר להאמין? אני לא אדם דיכאוני ועל כל דבר הכי קטן אני מודה לאלוהים. אני שואבת טוב מלנסות לעשות למשפחה שלי טוב,אני שמחה על רגע אחד שבו אני יכולה לנשום ולהביט סביבי ולהיות מסוגלת להנות מהיופי של הים או הגלים,גם אם זה לדקה,גם אם מייד זה נהיה לי מפחיד,מעוות,ודפוק. אני מקווה בכל ליבי שאלוהים יעניק לי עוד רגעים כאלו{כמו התקופה של השנה וחצי שהיה לי הרבה יותר טוב,שהיו לי הרבה רגעים גם נעימים} הרגעים האלו הם התקווה שלי.והפחד הגדול שלי זה שהם ייעלמו ואשוב למצב כמו אחרי ההתקף,ולא אחווה שום מציאות יותר. את המציאות של האהבה של בעלי איבדתי כבר.את היופי הקטן שהצלחתי להרגיש,את החום,את הטוהר,את הביטחון,איבדתי,כי מאז שהוא עזב ואמר שאינו יודע מה קורה לי, כל מה שהבנתי וקיבלתי ממנו הפך גם ללא מובן,וזה מפחיד לכשעצמו. טוב,אני סתם כותבת ובעצם לא יכולה כ"כ להסביר כלום. רציתי רק לשתף בזה שכואב לי לאבד את ההזדמנות של הצילומים האלה.אבל אין לי ברירה. בעבר כשהייתי עם בעלי{עוד לפני שהתחתנו} הלכתי איתו בייחד,והצטלמתי לדברים,והייתי מסוגלת,והוא היה נורא גאה בי. ופשוט עצרתי לעצמי את הקריירה בדוגמנות,כי אחרי שזכיתי באיזו תחרות{לא מלכת היופי!}ועשיתי את המסע פירסום של החברה שאירגנה את התחרות,טילפנו אליי להגיע לתוכנית טלוויזיה {תוכנית אירוח} וכבר בטלפון התחקירנית שאלה אותי דברים שיהיו בתוכנית,כמו:"מה דעתך על תחרויות יופי,ועל זה ששמים דגש על הצורה ולא על שום דבר אחר?" כבר מהשאלות שלה הבנתי שתהייה שם איזשהי מתקפה שתדרוש מגגנה מצדי על תחום הדוגמנות וכו' וכל מיני דברים שממש ממש לא יכולתי להתמודד איתם.{לא כי אני טיפשה,אלא כי גם ככה היתי מפוחדת} אז הפסקתי עם הכל. ועכשיו שיש לי הזדמנות נפלאה,הגורם המכריע צריך להיות האימה והמצב שלי. באמת שנמאס לי מעצמי. שיהיה לך יום טוב,נטלי.

נטלי יקרה, אני מאוד מזדהה איתך בעניין החרדות וגם אני במלחמה יום יומית לצאת מין הבית ולעשות דברים. עקב טיפול הומאופטי שעשיתי לפני בערך חודש הגעתי למצב מאוד קשה וכמעת התעבדתי - לא מתוך רצון אלא מתוך איזה דחף שאני לא יכולה לסביר. תודה לאל הלכתי לפסיכיאטרית פרטית שהעלתה לי את המינון של הטרופות והגעתי למצב מאוזן. אבל היא ביקשה האבטיח לה משהו.. היא אמרה שהכדורים יעזרו לי אבל שאני חייבת לעזור לעצמי קצת. הבטחתי לה כמו ילדה טובה. הייתי מאוד מאוד חלשה ועל קוצים מרוב חרדה, שכבי כמעת שבוע ואפילו לא יכולתי לשמוע רדיו או טלויזיה מרוב שהייתי קפיצית. הייתי חייבת ללכת לבית המרקחת להוציא תרופות - דחייתי עד הערב שאולי ארגיש יותר טוב. השעה הייתה 19.00 בית המרקחת סוגרת ב19.20 - הייתי חייבת את התרופות אבל איזה פחד!!! אולי לא ארגיש טוב בדרך אולי אתעלף, מה עושים, הדקות עוברות. נזכרתי במילים של הפסיכיאטרית וההבטחה שלי. יצאתי עדיין עם חולשה, שמתי סוכריה טעימה בפה, אמרתי שמה שאני מרגישה זו לא חולשה אלא חרדה, חרדה, חרדה. הרגשתי שאני הולכת בסדר ולא נופלת. הגעתי לבית המרקחת - פחות מ10 דקות הליכה מין הבית, צחקתי עם השומר לכניסה לקניון, פטפטתי עם הרוקחת. הלכתי הביתה עם הרגשה נהדרת - איזה כיף היה להיות בחוץ, איזה עולם יפה - ניצחתי עוד קרב!!! והשבוע נסעתי לעיר באוטובוס עשיתי סידורים וחזרתי הבייתה בשלום!!! נטלי מה שאני רוצה לומר לך זה שאת חייבת לקבל את העבודה הזו עם כל הקשיים שאני כל כך מבינה. תני לעצמך הזדמנות!! תלכי ביום הראשון עם חברה טובה שמודעת למצבך ואם את פתאום נלחצת קחי כדור הרגעה מתחת ללשון. אני לא יודעת במה את משתמשת אבל אלפרליד מאוד מאוד עוזרת לי במצבים כאלה. כשאני מרגישה את הלחץ עולה אני אומרת לעצמי "זה תכף יעבור", לוקחת כדור ותוך דקה שתיים זה אחריי. עדיף לנסות ולהכשל מאשר לא לנסות ולקלל את עצמך על הפיספוס. במקרה ההכי הכי גרוע, את מרגישה שאת לא מסוגלת להמשיך בצילומים, תגידי שאת חוטפת מיגרנה ואת חייבת ללכת הבייתה - סליחה, סליחה. מקסימום שיוותרו עלייך אבל לא שאת תוותרי מראש בלי לנסות. תהיה עמיצה, תגידי לעצמך שאת כן יכולה אבל אל תספרי לאף אחד - לא משפחה ולא חברים - רק חברה אחת טובה שתלווה אותך. את בטח תראי שאת כן מרגישה בנוח ואחרי כמה שעות כבר לא תצרכי אף אחת!!! תנסי - את חייבת את זה לעצמך ואם את מנסה ואת לא מצליחה לפחות ניסית שזה גם משהו מאוד גדול!!! עכשיו אספר לך משהו שאולי לא תאמיני כי גם אני עוד לא ממש מאמינה אבל כל מילה אמת!!! בהצלחה מכל הלב!!!!

היי שרון, תודה על העידוד,אך לצערי אני ממש לא מסוגלת ללכת לצילומים,זה בעוד שבוע מתחיל,ואני מכירה את עצמי,כמה שיש לי יותר זמן לחשוב על זה,יותר מבהיל זה נהיה. אני כ"כ מזדהה עם מה שסיפרת,ובעיקר עם תחושת הניצחון על דברים כ"כ קטנים,אבל הם ממש קריטיים,וכל הצלחה בלעשות משהו היא נפלאה ומעודדת,ואני מסכימה עם זה שחייבים להלחם. עד לפני שבוע בערך ממש לא יכולתי לעשות כלום,נכנסתי לפני חודשיים לכזו חרדה,והתחלתי לקחת את הקלונקס,ופשוט נאבקתי לעשות יום יום את הדברים הבסיסיים של לקום בבוקר,לדבר עם המשפחה שלי,{אפילו סתם לדבר איתם על דברים רגילים היה לי חרדתי ומפחיד},נאבקתי לאכול,לעשות כל יום הליכה של שעה על חוף הים,רק כדי לראות אנשים,כדי לא לשקוע לגמריי. עשיתי לי מן שיגרה,וחיכיתי והתפללתי שהקלונקס יעזור. אז הפאניקה הנוראית באמת קצת חלפה,ואז אני מנסה להתחיל לעשות דברים כמו סידורים וכאלה,אבל זה ממש קשה.זה נורא שאנחנו צריכים להלחם בעצמנו,מה זה?הרס עצמי של הראש?הריי זה לא ייתכן כי כל אחד רוצה להיות מאושר ולתפקד.אני שואלת את עצמי מה גורם לנו לפחד מדברים לא הגיוניים? הרי מה בעצם מפחיד בללכת לבנק?בליסוע באוטובוס?בלהצטלם כמו שעשיתי הרבה פעמים? אין לזה הסבר,וזה גורם לי להרגיש כמו משוגעת.הרי למה מחליטים שמישהו משוגע? אם הוא מדבר לעצמו,אז הוא משוגע, אבל אם הוא מפחד מדברים שעל פני השטח אין סיבה אמיתית לפחד מהם,ויוצר לעצמו סנריאל שלם שיכול להתבטא ב:אני אתאלף,הלב שלי ידפוק,אני אפול,אני אתנתק מהמציאות...{וממש מרגיש זאת וחושש מזה}אז זה נורמלי? לי אישית כל העסק הזה של חרדה נראה כסוג מסויים של שיגעון,סוג מסויים של חוסר הגיון אז זה שאני מודעת לכך שזה לא הגיוני,שאלו "פחדים",שזה רק בראש שלי,אז זה הופך אותי לנורמלית? אני יודעת שבפסיכיאטרייה זה נחשב ל"נורמלי"-עצם המודעות. אבל הבעייה שעצם זה שאני מודעת לזה...אני חרדה מכך שאולי הגבול הזה בין להיות מודע,ללא להיות מודע,כ"כ שברירי ,ואני בטוחה שבתור בחורה שחווה גם חרדות,את יודעת שלפעמים זה כ"כ מוחשי-ומפה בעצם נוצר הפחד.{הרי אם לחלוטין לא היינו "מאמינים" לחרדות ולתחושות,וזה לא היה לנו משהו כמעט ממשי-לא היינו מפחדים גם} זה אומר שבאיזשהו מקום כן מאמינים לחרדות,אולי לא לחלוטין,כמו אדם שמאבד את שפיותו,ובמקום לפחד בתוכו מגיע לנק' שממש מאמין שזה קורה לו,ומבטא זאת החוצה כאילו זאת אמת,ונסחף לתוך הדברים שבעצם הם דימיוניים,והראש יוצר אותם. אז איפה הגבול הזה בין להבין שזו חרדה,ולהמשיך לראות את המציאות,לבין להאמין למה שקורה בתוכך על פני המציאות,או במקומה?! אני יודעת שאני נוברת בעומק המהות של החרדה,אבל אני כנראה גם בחרדה מעצם העניין הזה-של הגבול הזה,אם הוא קיים בכלל,ועד כמה הוא שברירי-כי כל העניין של החרדות נראה בעיני כמשהו לא שפויי במיוחד,ואנשים רבים מספרים שחשים דברים ממש פיזית,אז ההבדל היחיד בינם לבין משוגעים זה זה שהם מודעים לחרדות?כל ההבדל הזה בין חרדות לשיגעון נראה לי קטן מדיי,אולי החרדות זה בעצם איבוד שפיות-ופשוט באנשים מסויימים יש את היכולת להבחין בין המציאות לדמיון ולכן הם מבינם שהם רק "חרדים",וזה הדבר הייחיד שמבדיל אותם מהמשוגעים?ואם כן,אז זה אומר שאדם בחרדות מתהלך בין שפיות\לאי שפיות? ומי אמר שהוא יצליח להבין את "ההגיון שבחרדה" לנצח? אני תמיד מנתחת דברים,וזה רק לרעתי. הייתי מעדיפה להיות מטומטמת ולא להבין יותר מדיי,אולי אז לא היו מתעמקות לי החרדות למקומות ונקודות יותר ויותר מתוסבכות שרק גורמות לי נזק. שרון,תודה על התמיכה,ותיהי חזקה,מצטערת שנכנסתי כך לחששותי ומחשבותיי,ואני גאה בך על כל צעד חדש שהצלחת לעבור.בהצלחה. נטלי.

אני בת 29, סובלת מהפרעות אכילה החל מגיל ההתבגרות ומטופלת על ידי פסיכולוגית קלינית כבר כמעט חמש שנים. הטיפול עזר לי מאוד בתחומים רבים, אבל לא לגמרי. אני לא מצליחה להשתחרר מהפרעות האכילה לגמרי, מתמלאת מידי פעם בשנאה עצמית ועסוקה בהלקאה עצמית. אני "מחפשת את עצמי" בתחום התעסוקה כבר כמה שנים ולא מוצאת את מקומי, מרגישה חסרת תועלת וחסרת מוטיבציה ושחיי "תקועים" ולא מתקדמים לשום מקום. האם כדאי לי לפנות לפסיכיאטריה? האם יש טיפול מיוחד לסובלים מהפרעות אכילה? תודה רבה מראש.

לדנה אחרי חמש שנים של פסיכותרפיה עם עזרה חלקית כדאי לפנות לפסיכיאטר להתייעצות ואבחון. אחר כך תשקלו ביחד את האפשרויות הטיפוליות. כמובן שכל זאת בתיאום עם הפסיכולוגית. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אודה לך מאד באם תתייחס לשאלה שהפניתי אליך ב-21.7.04 "התפרצויות זעם והסתגרות " אני ממש נואשת ממצבו של בעלי

לטלי קראתי את שאלתך, אולם איני יכול להמליץ על טיפול לפי מכתב באינטרנט ובלי לבדוק ולאבחן את האדם. באופן כללי ישנן תרופות הרגעה שאפשר לתת בזמן התפרצות. אם בעלך כל כך מתנגד להגיע לפסיכיאטר אולי רופא המשפחה עשוי לעזור? שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

בעיקרון זה נוגד פסיכוזות ונותנים אותו בעיקר לסכיזופרנים. לי נותנים אותו במינון ממשך נמוך של 2.5 מ"ג כדאי לגרום לי לקצת יותר שקט מחשבתי כי אני כל הזמן חושב... ורציתי לדעת מה דר' הירש חושב על הסיבה ל-2.5 מ"ג והאם מינון כזה משפיע בכלל?

זיפרקסה (בדומה לאנטי פסיכוטיים אחרים) מיועדת לטיפול במחלות הבאות: 1. סכיזופרניה. 2. הפרעה סכיזופרניפורמית. 3. הפרעה סכיזואפקטיבית. 4. הפרעה דלוזיונלית. 5. הפרעה פסיכוטית קצרה. 6. מצבים מאניים. 7. דיכאון מאג'ורי עם מאפיינים פסיכוטיים. 8. הפרעות פסיכוטיות משניות (כאשר הפסיכוזה היא משנית למחלה העיקרית כמו גידול מוחי, שימוש לרעה בסמים, דמנציה, ועוד).

למשתקם אני מקווה שתבחר שם אחר, אתה בן אדם שבתהליכי שיקום ואין זה נכון שמה שמאפיין אותך הוא ההשתקמות. כך גם מקומם אותי השמוש ב"סכיזופרנים". יש אנשים החולים/סובלים מסכיזופרניה.... וההבדל הוא עצום. זפרקסה רשומה בארץ לטיפול בסכיזופרניה ולא לדברים אחרים. עם זאת ישנו שימוש גם במצבים פסיכוטיים אחרים כפי שצויין או לאיזון של הפרעה דו-קוטבית וראיתי שמשתמשים בה גם בהפרעה פוסט טראומתית. לזיפרקסה השפעה מרגיעה והיא אינה ממכרת לכן לעתים להרגעה או בגיל המבוגר נותנים מינונים נמוכים. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

לפני מספר חודשים השתחררתי מאשפוז קצר בבית חולים פסכיאטרי במבט ראשון אני נראת בריאה לחלוטי אבל המצב הו לא כמו שהוא נראה: אני סובלת מדיכאון וחרדות שלפעמים מגיעות לרמות כאלו שאני משותקת לגמרה זה קורה לי במקום חדש,כשיש סביבי הרבה אנשים לא מוקרים זה מצב שקורה גם מול האנשים שתפקידם לעזור לי כגון פסיכולוגים ופסיכאטרים זה קרה גם באישפוז החרדות היו כל-כך גדולות שהם שיתקו אותי לגמרה וכך במשך כל האישפוז לא הצלחתי להגיד לפסיכולוגית שלי על הטעויות שהיא עשתה ועל הנזק המצתבר מכך ככל שעבר הזמן החרדות הלכו וגברו הדיכאון הלך וגבר אבל מה שהיה גרוע מכול זו הרגשת התיסכול שאני לא מצליחהלדבר איתה גלויו וכל הטיפול בי מתרכז סביב משהו שהיא הבינה לא נכון ולי לא היה את האומץ ואת הכוחות להסביר בסופו של דבר שוחררתי מהאשפוז בטענה שהוא מזיק לי ועם הבחנה של הפרעת אישיות בלתי ברורה אני עדיין במצב של דיכאון וחרדות יש לי את כל התשומת לב תמיכה ואהבה שאני צריכה כדי להיתחזק כל הפסיכולוגים בעולם לא יוכלו לעזור לי יותר מאשר אני מקבלת עכשיו מהסביבה שלי אבל הדיכאון והחרדות חזקות כמו שהיו אני מקבלת 800 דפלפט ו102 אפקסור שלא עוזרים לי אך ממשיכים מכאן?

לדומינו את כותבת שישנה בעיה אבל אינך בטוחה באבחנה ובטיפול. אפשר לנסות לכתוב את הדברים לפסיכולוגית. בנוסף הייתי ממליץ על התייעצות וחוות דעת נוספת אצל אחד הפסיכיאטרים הטובים בארץ, את יכולה לכתוב את הדברים בנוסף לשיחה אתו ולשקול אתו את האבחנה ואת הטיפול המתאים לך... שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

הבנתי שעל אנשים בתת-משקל השפעת התרופות היא קטנה יותר או לפחות של חלק מן התרופות. ורציתי לדעת במונחי BMI עד איזה מספר אתה תקין ומתי תתיכן השפעה פחותה של התרופות עקב תת משקל? אם אין תשובה מדוייק - גם נקודה חותכת וגסה שתתן לי בערך מדד של מתי המשקל מתחיל להווה בעיה לקילטת התרופה תשמח אותי מאוד

לאריק אני חושב שהמצב הפוך, ככול שהמשקל של הגוף קטן יותר כך ההשפעה של התרופות רבה יותר. רוב המינוניים של התרופות מתוכננות לאנשים השוקלים 70 ק"ג כי מדובר על ממוצעים. כאשר המשקל נמוך יותר במידה משמעותית אפשר להוריד את המינון של התרופות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום! אני משתמש בסרוקסט (פרוקסטין) מזה 3 שנים. בזמן האחרון החלתי לעשן מריחואנה מדי פעם. הייתי מעוניין לדעת האם שניהם משפיעים על אותו הרצפטור , או בכלל האם ישנה סיבה אחרת להמנע מהעישון? אם באפשר אנא פרט בהרחבה. תודה רבה.

תעשן מדי פעם בסבבה לא להגזים ותעביר כבר את הג'וינט הלאה החבר'ס מחכים לשאכטה, סתתתם, ולגופו של ענין; הסרוקסט כבודו במקומו מונח ולדעתי אין קשר אולם אל תצפה מרופא שיגיד לך שזה בסדר הרופואה הפסיכיאטרית שבויה בקונספציה שזה לא טוב לעשן גראס וזה מזיק למרות שאלכוהול מזיק כפול הסחלנות לגביו גדולה משל לגראס בשנים האחרונות צצו הרבה מחקרים על הנושא, מבדיקה אצל מומחה הבנתי שעל כל מסקנה שעולה ממחקר א' ישנה מסקנה נוגדת ממחקר ב' כמובן שכמו כל חומר כולל ניקוטין קפאין וכד' הפרזה עלולה לגרום נזק עישון בכייף

"הסחלנות" או הסטלנות...? הממממ נראה לי שתורך להעביר את הג'וינט החברה מחכים ...

לד"ר ערב טוב שאלתי היא כאשר נוטלים קלונקס 0.5 3 פעמים ביום מדוע הגוףבצהרים חייב לנוח לישון לפחות כשעתיים לפני המשבר לא הייתי ישנה בכלל האם הוא גם כדור מרדים בנוסף להרגעה שלו. תודה גלית

לגלית הקלונקס שייך לקבוצת נוגדי החרדה כלומר הוא מרגיע. אחת מתופעות הלוואי היא עייפות או שהכדור מרדים, מדובר על תופעת לוואי שמופיעה לא אצל כולם ותלויה במינון. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

תלוי בשעות הנטילה (בוקר לעומת לילה), במצב הנפשי הכללי (רגיעה לעומת אי שקט) ובמקרה שלך גם באינטראקציה עם חומרים אחרים (מרוניל). יש נשים בדיכאון שאוהבות את ההשפעה המרדימה של הקלונקס כי ככה אפשר לישון כל היום. אם הפגיעה בתיפקוד מפריעה לך זה כבר סימן טוב. תשתי קפה שחור זה יעורר אותך ולא תצטרכי לישון כ"כ הרבה או שתורידי במינון התרופתי. והכי חשוב- לכי לעבוד.

הי דר' הידש, אני תוהה מה קרה לאתר ICallIsrael, אני לא מצליחה להכנס לפורום או לעשות לוגין.IP חדש?! אני כאן עדיין..ודווקא יש חדש.. טלי.

לטלי תודה על ההתעניינות, אכן לפני כשבוע החלפנו שרת, עם זאת לי אין בעיות בכניסה לאתר, תנסי לכתוב את הכתובת מחדש ולהכנס, לדעתי הכל בסדר. אם יש בעיה אנא עדכני אותי. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

נסי כאן: http://www.icallisrael.com/forum/forum.asp?FORUM_ID=3

סיוע רוחני לקראת המוות יום עיון מקצועי ללימוד והתנסות בנושא גישות ודרכי עבודה בתחום הבריאות ההוליסטית-רוחנית, בליווי החולה על ערש דווי ובני משפחתו יום רביעי, 28 ביולי, בין השעות 17:00-09:30 ליווי על ערש דווי מבקש לעזור לנוטה למות לחוש את שלמותו האנושית. ברגעים אלו לעיתים עולות תחושות קשות של אובדן, בדידות וחוסר ערך. התפיסה ההוליסטית-רוחנית מנסה להצביע לעבר המהות המקורית שלנו, המהות השלמה של כל אדם, אלה אשר עדיין במלוא כוחם ואלה המסיימים את דרכם יום עיון זה, פרי שיתוף פעולה עם עמותת ח.ס.ן, אשר נועד להכיר ולהציע גישות וכלים נוספים לעבודה ולהענקת תמיכה רוחנית-נפשית למתמודדים עם השהייה בצלו של המוות ולבני משפחתם, יכלול הרצאות והפעלות חווייתיות סביב נושא הסיוע הרוחני וההתמודדות עם המוות ויפגיש את הקהל עם אנשים העוסקים בעבודתם בליווי של חולים סופניים, מכיוונים שונים של תרגול רוחני ותרפיות הוליסטיות. יום עיון זה מיועד לקהל שבמסגרת עבודתו או נסיבות חייו חשוף למפגש יומיומי עם הנוטים למות. תוכנית יום העיון: 10:00-09:30 התכנסות והרשמה (חלוקת שתייה וכיבוד קל) 10:15-10:00 דברי פתיחה ד"ר מירי נהרי - נציגת עמותת ח.ס.ן, פסיכולוגית חינוכית - קלינית בכירה 11:15-10:15 הרצאת פתיחה: תקוה והשלמה חשיבות התקווה וההשלמה כיסוד לטיפול הרפואי בחולה הנוטה למות. תפקידו המורכב של הרופא, כמחבר בין התקווה לחיים והקטנת סבל החולה, לבין עידודו לקבלה והשלמה עם המוות. מרצה: פרופ' צבי בנטואיץ (M.D )- פרופסור לרפואה פנימית וחלוץ בשלוב ומחקר של הרפואה המשלימה. מדען ראשי במרכז רפואה ומחקר רוזטה ג'נומיקס, רחובות. 12:45 - 11:15 התמודדות עם שכול ואובדן באמצעות פסיכודרמה מנחה: מיכל פורת - מנהלת מרכז איילת לפסיכודרמה ושילוב אמנויות, במאית תיאטרון ופסיכודרמטיסטית. מרצה בבי"ס לאמנות הסיפור בבית אריאלה, מתמחה בעבודה עם סגל רפואי וחולים בהתמודדות עם מחלה ומוות. 13:30-12:45 הפסקת צהריים 13:30 - 14:45 צרכיו של הנוטה למות ליווי החולה במסע מהחיים לעבר המוות, איך לדבר עם הנוטים למות? מה ניתן ללמוד על החיים מתוך ההתמודדות עם המוות? מרצה: עומרי ציטרון - פסיכולוג קליני, מנחה קבוצות בעמותת "ח.ס.ן" (חולי סרטן נלחמים) 15:45-14:45 תמיכה רוחנית בבית החולים: יצירת מרחב רוחני-אישי עבור החולים ומשפחתם מה היא תמיכה רוחנית בכלל ובבתי החולים בפרט, מה היא הדרך ללוות את הנוטה למות, האם מותר לקוות למותו של יקירנו? מרצה: יונתן רודניק - הוכשר בארה"ב בתחום תמיכה רוחנית, עסק בעבודה קהילתית בתחום שנים רבות, עובד כתומך רוחני בצוות האונקולוגי בבית חולים שערי צדק. 15:45 16:00 הפסקה 16:00 17:00 תפיסות המוות ביהדות והמשתמע מהן בדיקת תפיסות שונות במקורות היהדות והשלכותיהן עבור הסובבים את הנוטה למות. מרצה: הרב מיכאל גרץ - רב קהילת 'מגן אברהם' בעומר ומורה רוחני של מרכז 'שילוב' מרכז חינוכי יהודי. מחיר לקהל הרחב: 170 ש"ח למנויי חיים אחרים והרשמה מוקדמת עד 22.7::150 ש"ח הנחה לסטודנטים. מומלץ להרשם מראש בטלפון: 03-6234009 ניתן לרכוש שובר לארוחת צהריים בסך 35 ש"ח למזנון במקום, שיכלול: סלטים, גבינות, אנטי פסטי, פשטידות, לחמי בריאות ומיצים טבעיים.

לשרית שלום, תודה על העידכון, הנושא חשוב והומני במדרגה ראשונה. היכן הכנס מתקיים? בהצלחה דר' גיורא הידש

שלום רב לביתי הוצע דיור מוגן מתוגבר במסגרת סל שיקום - מה בדיוק כוללת מסגרת זאת? תודה מטילדה

שלום לך לא יודעת בדיוק מה אמרו לביתך אבל בכללי דיור מוגן מתוגבר זה אומר מגורים עצמאיים בדירה לבד או עם שותפה וקבלת עזרה ואכוונה בחיי היום יום במידת הצורך זאת אומרת בתיפקוד היומיומי של ניהול חיים עצמאיים תוך שימוש בשרותים מהקהילה כמו דואר בנק אחריות וניקיון ניהול תקציב קניות וכו... בקרוב תקבלו הביתה מכתב ובו מפורתים כל המקומות והגופים שנותנים שרות כזה בעזור המגירים שלכם עם מיספריי טלפון ומותר עד רצויי מאוד לערוך ביקורים בכמה מקומות ולבדוק מה הם מציאים לפניי שמחליטים על המקום הספציפי מכווה שעזרתי שיהיה באצלחה

למטלדה מדובר על דיור לנפגעי נפש במסגרת סל שיקום. המתוגבר משמעותו שיש יותר עובדים ואנשי צוות על מספר הדיירים. איני מכיר את המספרים המדוייקים אבל ברור שמקבלים עזרה ותמיכה רבה יותר מאשר דיור מוגן ללא מתוגבר. בהצלחה דר' גיורא הידש

האם קיים נוהל רפואי מסודר לטיפול (בסכיזופרניה) באנשים המצהירים שהם שומעים קולות והנחיות (דווקא "באמצעות תיקשור עם רוחות") עד רמה שאיכות חייהם נפגעת? האם לדעתך chlorpromazin עשוי לעזור לחולה כזה? תודה.

סכיזופרניה היא מחלת נפש מוכרת ועתיקת יומין. הטיפול בה הוא בעיקר תרופתי ובלי קשר לסימפטומים שהזכרת , עם טיפול טוב אפשר לחזור לתיפקוד והסימפטומים "נעלמים". כלורפרומזין היא תרופה ישנה מאוד, שפותחה בשנות החמישים , נקראת גם טארוקטיל או לארגקטיל. היום יש תרופות חדשות , יעילות יותר ועם הרבה פחות תופעות לוואי.

תודה לצבי ואני מצטרף לתשובתו שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

האם זעזוע מוח יכול לגרום בעתיד לסכיזופרניה? מודה מראש לתשובה.

לשמואל לא נמצא שדווקא זעזוע מוח או איבוד הכרה גורמים לסכיזופרניה. עם זאת כל טראומה עלולה לגרום להתפרצות כל הפרעה פסיכיאטרית כולל סכיזופרניה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

מזה כשנתיים, מאז לידת בתי הבכורה אני סובלת מנדודי שינה קשים, לא הצלחתי לפתור את הבעיה, במשך כל התקופה. כעת אני שוב בהריון ומפחדת לקחת כדור שינה או תכשיר אחר מעודד שינה, מה עליי לעשות? האם יש תרופה מותרת לשימוש שיכולה לעזור לי? יצויין כי אינני סובלת מדיכאון אלא רק מחוסר יכולת לישון, אך אולי זה בעצם נחשב כדיכאון?.

לרות איני ממהר לקבוע אבחנות באינטרנט, עם זאת ישנן מספר אפשרויות אבחנתיות וקיים גם דיכאון סמוי וכך הלאה. לכן כשלב ראשון הייתי ממליץ להגיע לאבחון של פסיכיאטר. באופן כללי ישנן מספר תרופות לשינה שבטוחות בהריון, ובעיקר, ככול שההריון מתקדם יותר כך הבטיחות של כל תרופה שלא תגרום נזק לתינוק רבה יותר. כך שבהחלט אפשר לחשוב על טיפול תרופתי מתאים. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום, הייתי מטופלת בסרוקסט במשך שנה והפסקתי בהדרגתיות. כשהייתי על 1/4 כדור , ניסיתי לקחת ווליום למטרת הרפיית שריר ולא להפחתת חרדה. יום אחד כדור ויום שני עוד 2 כדורים של 5 מ"ג. לאחר מכן הופיע תחושת נתק שהלכה והחמירה. מאז חזרתי לכדור סרוקסט וציפרלקס, ואחרי 4 חודשים הופיע שיפור במצב הכללי, אך הנתק עדיין נשאר בדרגה קלה. האם מתיאור זה נוצר מצב בלתי הפיך? מאחר והיה שיפור , אך לאחר 4 חודשים אין התקדמות במשך חודשיים וכאילו המצב "נתקע". ממה יכול המצב לנבוע ומה ניתן לעשות? האם נתק יכול להשאר בקביעות? אנא ענה לי כי אני מאוד מודאגת. רב תודות, לי

ללי איני בטוח למה את מתכוונת ב-נתק. אני חושב שמדובר בתופעה של חרדה ואם הטיפול התרופתי אינו עוזר אז כדאי לחשוב על החלפת הטיפול. אין מדובר בתופעה שאינה חולפת ואין צורך להסתגל אליה. כדאי לפנות לרופא שיחשוב על טיפול שמתאים לך יותר. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש