פורום פסיכיאטריה

על ניתוח חלומות... צר לי על העצלנות, אני מקשרת לינק לשאלה הקצרצרה: http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/6/xPG/479/xFT/472385/xFP/472385

כמובן שאת יכולה לעשות זאת טוב מכולם במיוחד אם את עובדת עם איש מקצוע שמכיר אותך ובכל זאת הנה פורומים של פירושי חלומות בוואלה: http://community.walla.co.il/ts.cgi?tsscript=f/index&forum_id=2685&cat_id=313 בתפוז: http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/forumpage.asp?id=210 הייד פארק: http://www.hydepark.co.il/hydepark/forum.asp?forum_id=6855 מסע אל העצמי: http://www.selfdiscovery.co.il/cgi-bin/ubb/forumdisplay.cgi?action=topics&number=15&SUBMIT=Go

נעלמתי מהפורום לדי הרבה זמן כי עברה עליי תקופה מאוד קשה. אני בת 43, נשויה עם 2 ילדים בתיכון וסובלת מדיכאון/חרדה כבר 16 שנה שהתחילו לאחר לידה. דווקא בשנה האחרונה סבלתי הכי הרבה ממיגרנות והחרדה הייתה די בשליטה. טופלתי בפקסט ועקב המיגרנות חיפשתי תרופה אחרת שיכלה לעזור כי הניורולוג סברה שהמיגרנות גם חלק מהחרדה. לאחר ניסיונות כושלים עם ציפרלקס ואיקסל, התחלתי להשתמש באפקסור XR והמיגרנות נעלמו. אומנם לאחר 4 חודשי טיפול הראש עדיין היה מעורפל ובמהלך ביקור אצל רופאת המשפחה היא אמרה שאני לא נראת טוב והציע לי טיפול הומאופטי לעזור למצב. זה נקראה הומאוטוקסיקולוגיה והייתי עמורה לקבל 8 זריקות של תערובת הומאופטי בתדירות של יום כן יום לא. התחלתי את הטיפול ועם הזריקה הראשונה הפסיק המחזור החודשי פתאום באמצע. עם הימים וזריקות נוספות הרגשתי פחות ופחות טוב - החרדה עלתה ונהייתי יותר עייפה. הרופאה אמרה שלפעמים יש החמרה לפני שיש שיפור - המשכתי. לאחר 8 ימים ו-4 זריקות עדיין הרגשתי רעה והרוקחת הציעה לי להפסיק את הטיפול. במשך ה-8 ימים האלא היה יום אחד שנהייתי SUICIDAL לגמרי - לא היה מדובר ברצון להתעבד אלא ד-ח-ף בלתי מוסבר שהשטלת עליי. הדבר היחיד שרץ לי בראש היה איך ומתי אפשר לבצע את זה. זה נראה כל כך הגיוני שזה הפתרון המתאים ביותר בשביל כולם. חזרתי לרופאת המשפחה והיא החליטה להחזיר אותי לסרוקסט (אורגינל - לא פקסט). לאחר שבועיים שהתחלתי להרגיש יותר טוב, פתאום קיבלתי את המיגרנה של החיים והגעתי למיון בביה"ח. חשבתי שאני מקבלת שבץ מוחי - לא יכולתי לדבר, לא ראיתי טוב, הייתי באפיסת כוחות, הידיים נרדמו, שריר בפנים קפץ כל הזמן. חזרתי שוב לרופאת המשפחה (היא הכניסה לי לבוץ הזה ולא היה לי תור לפסיכיאטר) ועליתי ל30 מג סרוקסט. לאחר עוד כמה ימים פתאום חוויתי עוד פעם את הדחף להתעבד - ובמשך הזמן הזה עדיין הייתי באפיסת כוחות לאחר המיגרנה ומסתובבתי כמו זומבי בבית. כאשר נשארתי לבדי בבית הדחף גבר עליי ואירגנתי ציוד לתלות את עצמי ממעקה המדרגות בתוך הבית. כתבתי מכתב קצר להסביר את עצמי. עליתי ושמתי את הכבל מסביב לצוואר - זה לחץ על קני הנשימה ולא יכולתי לקפוץ. שרפתי את המכתב שכתבתי. הדחף הנורא הזה נעלם ולא חזר אך הרגשתי חסרת עונים ללא יכולת להתמודד עם זה לבד יותר. חשבתי שאני צריכה להיות מאושפזת שיטפלו בי כבר ויעזרו לי. מכיוון שהייתי 5 ימים באפיסת כוחות טילפנתי לרופאת המשפחה והיא הציע לי לקנות משהו הומאופטי ולגשת כמה שיותר מהר לפסיכיאטר. היא אמרה שכל החולשה מחרדה. דיברתי עם הרוקחת וסיפרתי לה שאינני מסוגלת יותר ואולי אני צריכה להתאשפז. היא אמרה שלא כדאי בשבילי להתאשפז והמליצה על פסיכיאטרית פרטית שהייתה מנהלת מחלקה ועכשיו בפנסיה. הפסיכיאטרית קיבלה אותי באותי יום והייתה נהדרת. היא אמרה שאסור היה לעשות את הטיפול ההומאופטי יחד עם האפקסור כי אין לדעת מה תהיה האינטראקציה ביניהם וההשפעה על הגוף. שהייתי שפן ניסיונות. היא מיד עלתה לי את הסרוקסט ל-40 מג במקום 30 והוסיפה לי קסנקס XR 50 לקחת כל יום לבנתיים. הפגישה איתה הייתה לפני שבוע ואני מתחילה להתחזק. העיקר החרדה ירדה ואני מרגישה שאני בדרך הנכונה. היא אמרה שהטיפול יעזור אבל שאני חייבת גם לעזור קצת - אז אני מנסה לצאת מהבית אפילו רק לקנות משהו מהקיוסק, לבדוק דואר וכו' רציתי לשתף אותכם בחוויה, בשבילך דר' הידש לראות איך טיפול "טבעי" יכול לדרדר בן אדם למצב כל כך קשה ובשבילכם חברים יקרים, כדי להזהירכם מטיפולים אלטרנטיביים שנשמעים תמימים אבל יכולים לגרום הרבה מאוד סבל. אני שמחה שאני עדיין כאן איתכם ורוצה להמשיך להילחם עד שאחזור לתפקד כמו שצריך - יש בשביל מה. באהבה ושנרגיש טוב !!!!!!!! ודר' הידש - אתה מקסים !!!!!

מה ההכשרה של אותה "רופאת משפחה"? האם היא מומחית לטיפולים אלטרנטיביים? האם היא מומחית לפסיכיאטריה? למה היא חושבת שמותר לה לטפל בנושאים שמחוץ למומחיות שלה? ממליץ לך להגיש תלונה לנציב תלונות הציבור של קופ"ח וגם תלונה לנציב תלונות הציבור של משרד הבריאות לא כנקמנות אלא כדי שזה לא יקרה לאנשים נוספים שיגיעו לאותה "רופאת משפחה". ובשבילך- לטובתך- תמצאי "רופאת משפחה" אחרת, מישהי שמטפלת בהתאם למומחיות שלה ולא מנסה ניסיונות בתחומים שהיא לא מבינה בהם ושיכולה לגרום נזק לאנשים בגלל הרשלנות שלה.

אני בן 36 וסובל מדיכאון שנים רבות ,לפני 6 שנים מצבי הדרדר ונזקקתי לטיפול ,בהתחלה הלכתי לפסיכיאטר של קופת חולים שנתן לי כדורים שהתישו אותי,חבר שלי התחיל להפחיד אותי שהכדורים נגד דיכאון מסוכנים לגוף ואף ממכרים,הוא הציע לי לגשת לרפואה אלטרנטיבית כגון הומופאטיה ופרחי באך,הייתי הולך לטיפולים אצל מטפלים ההומופאטיה וסתם זרקתי כסף כי זה לא עזר,לאחר מכן הלכתי לטיפולים רבים בפרחי באך אך גם זה לא עזר,ואז החלטתי שדי עם נסיונות לצאת מהדיכאון וחרדה דרך שיטות מעורפלות ולא יעילות,פניתי לרופא פסיכיאטר פרטי שהתאיפ לי כדורים שעזרו לי במלחמתי בדיכאון ובחרדות,אני נוטל עד היום כדורים שעוזרים לי לתפקד בים יום. מוסר השכל הוא שלא לנסות את כל השטויות הללו שנקראים הומופאטיה ופרחי באך כי האנשים שמטפלים בהם הם שרלטנים שרוצים להרוויח עלינו כסף ,כאשר הם יודעים שזה לא יעזור לנו ברצוננו להרפאות,אם אתם רוצים לצאת ממצבי הדיכאון חרדות ועצבנות אז רק עם תרופות שהוכיחו את עצמם ולא עם נסיונות של שרלטנים שמנסים לעשות קופה על חשבוננו.

זה שאת סבלת- זה לא אומר שאצל אחרים הטיפול ההומאופטי לא הצליח !

אשמח לשמוע את סיפור ההצלחה שלך

רציתי לדעת אם אני יכולה לקבל טיפול קוגנטיבי התנהגותי אם לפני 3 שנים לערך קיבלתי מקופת חולים מכבי כבר טיפול פסיכוטרפיסטי. האם זה הולך בהמלצת הרופא המטפל שהוא לא מוכן לאשר לי טיפול נוסף או שאני יכולה גם באופן פרטי להגיע לטיפול כזה. אודה לך אם תוכל להפנות אותי למטפל טוב באיזור הקריות כי אין לי מושג מי מטפל בתחום הזה לידיעתך אני נוטלת מרוניל וקלונקס 1.5 ליום. תודה על העזרה גלית

לגלית איני מכיר את כל החוקים של מכבי, אולי משתתפי פורום יודעים, אבל בודאי שאת יכולה להתקשר לפסיכיאטר המחוזי באזור מגוריך (מחוזי של מכבי, לא של משרד הבריאות), או למזכירתו ולשאול את השאלה. הידש

שלום ד"ר רציתי לדעת מה ההבדל בין ההרגשות שלי. רוב היום (כולו אפשר להגיד) אני מרגיש כאבים בחזה,במרכז הגב בצד הבטן וכל מיני. פחדים ולחצים וכאבים ולפעמים יש התקפות לשניות מעטות של 3 שניות שאני פתאום לא מרגיש את עצמי כמו אויר אני אפילו שומע את עצמי שונה כאילו אני הולך לפול ולמות או להתעלף, אז מה ההבדל? אמרו שיש חרדות והתקפים למרות הכל שלא נראה לי שזה התקפים כי זה קרה אחרי מאמץ בחדר כושר בהרמת משקולות כבדים. וגם זה קרה סתם ביום יום אח"כ. אז שאלתי מה ההבדל והאם הגיוני שמחרדות יכאב הגב כל היום?

לרועי אני חושב שאתה יודע את התשובה.... התופעות שונות ומשתנות לפי עוצמת וגובה החרדה, כמובן שאחרי מאמץ או דבר אשר מתקשר לחרדה החרדה עולה, לעתים ההתקפי חרדה עלולים להופיע כהתקפי פאניקה, אבל כולם קשורים לחרדות. כאבי הגב כנראה קשורים למתח ולמתח של השרירים, כאשר ישנה חרדה לעתים קרובות יש גם מתח גבוה. שיהיה רק טוב ושתגיע לטיפול דר' גיורא הידש

החרדה זה אחד מפלאי העולם זכור לי עד היום כמה ריצות ליליות מטופשות לחדרי מיון על מנת לא למות בבית... מיסכנים הרופאים שיגעתי אותם מה לא דרשתי? א ק ג כל דקה סי טי מכף רגל עד ראש אמ אר אי מה לא? כל יומיים יש לי התקף לב בצד אחר של החזה הרגליים ברכיים ומה לא כואב (אגב הפתרון הוא לעבוד עם הגוף!) הגוף זה כמו רכב שבנוי רק לכביש אבל לעיתים הציר מחיב לרדת לשטח ואז הוא נדפק כי הוא לא בנוי לשטח אלא אם זכית ואלוהים נתן לך "רכב שטח" וגם אז הכל טוב בתנאי שאתה לא נתקל בדרכך במהמורות רציניות כי גם רכב שטח הכי חזק וקשוח שיהיה נדפק עם הוא עובר במקומות ממש ממש קשים אנחנו בקושי סוברו מצ'וקמקת ורוצים להיות פאג'רו קשוח ומשופר סעו בזהירות בנתיבי החיים

לדר הידש ערב טוב ב14 שנים אחרונות טופלתי בדיכאון חרדתי ב6 שנים האחרונות 3שנים בסרוקסט 8 חודשים אפקסור ואחר כך במרוניל 075 כדור וחצי- הפסקתי לקחת תרופות כשבוע וחצי עכשיו הרופא החזרני לפקסט לאחר כ6 ימים של נטילת הכדור אני מרגיש שרמת הדיכאון דווקא קצת עלתה מה הייתה ממליץ לי ערב נעים לך

לטל המלצתי היא קודם כל להרגע... שישה ימים עוד הרבה יותר מדי מוקדם להסיק או להגיע למסקנה כלשהי, תחשוב על דברים אחרים ותראה לאן המצב יתפתח כעבור חודש חודשיים. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום רב, אני לוקחת mobemide 150 (שני חצאי כדור ביום) כבר חצי שנה. יש הפרעה מסויימת (קטנה למדי) בתפקודי הכבד שלי. האם כדור זה עלול להשפיע על תפקודי הכבד? עם נטילת הכדור יש להמעיט באכילת מאכלים מסויימים ואלכוהול. אינני מרבה בהם, אך האם ייתכן שהשילוב עם הכדור יוצר את ההפרעה? תודה מראש,

לדנית יתכן, אבל קודם כל הייתי ניגש לרופא המטפל שיבדוק על סוג ההפרעה בתפקוד הכבד, יתכן שבמקרה מדובר על שתי בעיות/מחלות שונות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

דר' הידש. שאלת אותי מדוע אינני הולכת לטיפול,ואולי אם אומר את מה שאני רוצה להסביר,תצליח להבין מדוע. אני יודעת שאתה פסיכיאטר,וע"פי היידע שלך,לימודיך הרבים,ניסיונך הרב,ובוודאי ההבנה שלך בנושא הנפש המרובה בהרבה משלי,טיפול פסיכיאטרי,וטיפול תרופתי אלו הדברים המתבקשים."הפתרונות" למצבים כאלו ואחרים. אכתוב לך דברים על מצבי,שסביר להניח,ואף ברור שלא באים לשנות את התפיסה הזאת,אבל אולי תוכל לראות זאת מנ'ק מבטי.ואולי אפילו להסכים או לפחות להרהר בחלק מדבריי. לאחר לקיחת הסם,לפני5שנים,כל התפיסה שלי של המציאות השתנתה."השפעת הסם" כמו בזמן שאדם נמצא תחתו,נותרה,אך כמובן בתוספת של אימה פחד וחרדות. מהרגע שלקחתי את הסם,השתנתי לתמיד. אני לא יודעת ולא מבינה אומנם את השפעות הסמים על המוח,אבל אני יודעת מה חשתי,וכמה שמפחיד אותי להגיד את זה,אני יודעת,וידעתי באותו רגע,שמשהו בראש השתנה.שקורה לי משהו. מהרגע שהסם התחיל להשפיע,לא יכולתי לחשוב יותר.אני חושבת שהיתי מספיק אינטיליגנטית כדי לאלץ את עצמי לחשוב.ואם אפשר,אז גם בצורה הכי הגיונית שניתן,בתוך מצב שבו ההגיון הוא הדבר העיקרי שנהרס.בזמן עצמו של השפעת הסם,למרות התחושות,ההזיות,החרדות,למרות ששמעתי קול בראשי שאומר לי שאשתגע לנצח,למרות שהזמן הפסיק לזוז,למרות המון דברים מאוד לא נורמליים,יצאתי בתוך זה למלחמה. מלחמה על השפיות שלי. אמרת ש"הסיבה" למצבי אינה חשובה כרגע,אז אני אחלוק על דעתך,ואומר שאני חושבת שהיא מאוד חשובה.אולי אפילו חשובה מהכל. ואסביר למה. כמובן שלאחר מס' שעות השפעת הסמים חולפת,אך במקרה זה היא נשארה. ואני יכולה לומר שאני חושבת שהרבה אנשים במצב שהייתי בו,היו פשוט "טובעים" במצב,כי להבין באותם רגעים מה קורה לך,זה בלתי אפשרי. ידוע על הרבה מקרים שאנשים לקחו סמים ועד היום הם מאושפזים במחשבה שהם דולפין{סתם דוגמה} ואולי אפילו לא ייצאו ממצב זה בחיים. אז אני אומנם יודעת היטב מי אני,אך אני יכולה לומר לך שאני מבינה את אותם אנשים במאה אחוז,ויודעת בדיוק איך הם הובלו למקום הזה בתוך נפשם.{הלוואי ולא היתי יודעת זאת}אך חוויתי את אותם נקודות שאליהם הסם לוקח אותך{או יותר נכון הנפש לוקחת אותך},רק שאני לא נתתי לזה לקרות. במצב שבו לא יכולתי לחשוב מחשבה אחת הגיונית,שלא ראיתי מה הולך סביבי,שלא זכרתי מי אני ותחושות כמו לדבר,או להסתכל או לנשום היו פתאום לא הגיוניות,ובקלות הכי רבה שבעולם יכולתי להשתתק לנצח. יכולתי "להאמין" לכל מה שקורה לי,כי האמת שאופציות אחרות להבנה פשוט לא קיימות במצב כזה,כל ההוויה שלך,כל מי שאתה ומה שאתה הכרת פשוט נעלם. והבעייה היותר חמורה היא שאינך מודע לכך.כמו שהסברת לי על הצילצול בדלת,ועל כך שהפסיכוטי לא בודק,כי בוודאות הוא יודע שהיה צלצול. אז המצב שאני מתארת הוא שבוודאות כל תפיסת עולמך,כל עצמך בפנים,הם אך ורק מה שהראש יוצר ברגעים אלו,ובד"כ אין לזה כל קשר למציאות. וכך אנשים נכנסים מלקיחה של סמים למצב שהם לא יוצאים ממנו. באותו זמן של חוסר הגיון{או שפיות} הדבר הכי בלתי אפשרי הוא להבין שקורה לך משהו בכלל.כי אין לך את נקודת ההסתכלות הזו,מן ההגיון,שממנה אתה יכול להבין את מצבך,או לשפוט שקורה משהו. ואני נלחמתי.רק בדיעבד אני רואה כמה נלחמתי. בתוך מחשבות לא הגיוניות,שלא קיים דבר מלבדן,שאבתי איזשהו פירור של "הגיון" שאינני יודעת מאיפה בכלל,אני חושבת שאפילו התחלתי ליצור לי הגיון,כי פשוט לא נתתי לעצמי להיות עוד סטטיסטיקה שהשתגעה מהסמים. כשבעלי דיבר אליי ואני כבר אינני רואה את פרצופו ולא מזהה אותו,התחלתי להקשיב למילותיו. לחבר מילים הגיוניות בראשי,ליצור קו מחשבה קבוע ורציף{כשתוך כדיי המחשבות בראש רצות בקצב מסחרר,ואינן קשורות למציאות בכלל},להקשיב לו,וליצור מחשבה רצופה:שהכל קורה מהסמים,שזה לא נכון,שזה פחד,שזה תחושות לא אמיתיות מהסמים.להבין שזו המציאות,ולמרות שאין שום מציאות מוכרת מסביב,אז באותם רגעים המילים האלו צריכות להיות המציאת,התחושה של בעלי אוחז ביידי צריכה להשאר,ולא להסחף עם ייתר הדברים,והחום והביטחון שדבריו נכונים,צריכים להשאר ולא להסחף בייתר המערבולת. לבחורה כ"כ צעירה,זו היתה מלחמה קשה וכמעט בלתי אפשרית. עשיתי זאת.התחלתי להתהלך בתוך הכל,בתמיכת בעלי,בתחושה של ההגנה של "ההגיון" שאלו רק פחדים. שזה לא קורה לי.יכולתי לדבר,ועם כל יום שחלף ונאחזתי בהבנה הזו,אומנם בתוך מציאות שאינה נעימה,שמפחידה,ששונה,יכולתי לתפקד יותר,לדבר עם אנשים,למרות התחושות,ולדעת שאלו "רק"פחדים. אני יודעת שבהרבה סיטואציות דומות,אדם היה נופל לכך,נסחף לתוך זה,מקבל תרופות אנטי פסיכוטיות,אולי גם מתאשפז.ומה? מצבו היה יותר טוב משלי?או שאולי הוא היה מקוטלג כחולה נפש,ולא היה מצליח לראות שום הגיון בחייו. מה שקורה בהרבה מקרים. אני הצלחתי לתפקד,לאהוב,ולחיות בתוך מצב שונה ומפחיד אומנם,אך כשהאופצייה היחידה שיש היא זה או איבוד כל הגיון,אני חושבת שאני צריכה להודות לאלוהים על הכוחות שהוא נתן לי. זה אולי יכול להשמע כאדם שנכנס לחרדות רציניות,ואף היה בטוח שישתגע מרוב פחד,וזה גם בעצם מה שהיתי שמחה להאמין בו,שאלו רק חרדות.אך בגלל שחוויתי זאת,אני יודעת שהייתי על סף איבוד השפיות. פחדתי ללכת לטיפול גם מעצם ההרגשה שאני נמצאת במשהו מאוד לא הגיוני,ומפחד שמא אשקע בהכל מחדש וכל המלחמה וההבנה המעטה שעוד ישנה תהרס גם היא.ואולי גם מהפחד לשמוע שהמצב שלי "פסיכוטי",ובמקרה כזה לא אוכל להמשיך ולתפקד או לחיות בהבנה שלי שאלו רק פחדים.אולי זה לא מובן מה שאני אומרת,אך לא רציתי שייקחו לי את ההגיון הזה שהצלחתי לחיות בו.ולזכור שכל זה מהסמים,מהווה לי חלק חשוב בהבנה.ומצבי היה כ"כ שברירי,שמילה קטנה שתפחיד אותי או בכלל סיטואציה של לדבר על כך עם מישהו זר,כאילו בקלות יכלה למוטט אותי. האונס,וההזיות שחוויתי בזמנו,מפחידים אותי מאוד מכיוון שהתוודעתי לכך בפתאומיות שלא "רק פחדים זה מה שקורה לי", אך אני מודה שפניותי אליך היו כדי לנחם אותי ואולי אף לעזור לי בקו מחשבה,שקרו לי ההזיות בעקבות כך שהייתי בחרדה נוראית בזמן האונס, שאין זה מעיד על שיגעון,ושאם חייתי לאחר מכן שנתיים {עם לקיחת קלונקס} במצב הכי טוב שהיתי מאז הסמים,אין לי מה לדאוג,ולדעת שמחרדה זה יכל להגרם,ולהמשיך עם הקלונקס,ובעיקר לעזור לעצמי. זה בעצם מה שניסיתי. ומה שאני רציתי זה להמשיך להיות חזקה,ולדעת אם ייתכן שפשוט קרו לי ההזיות מחרדה איומה. שנתיים לא פחדתי מההזיות כמו שאני מפחדת עכשיו,כי עקב הפרידב מבעלי,ועוד דברים,נכנסתי מחדש לפני כחודש וחצי למצב חרדתי מאוד,וזה גרם לי לפחד שאפול גם להזיות. אני יודעת שזה לא סותר את דבריך שצריך טיפול,ואולי אפילו מבחינתך מחזק אותם. אך אני מעדיפה לנסות לחזק את עצמי כרגע. לכן רק אשאל בנוגע לקלונקס,אם ניתן לחלקו ל2 מנות?{0.5מ"ג} ואם לאחר חודש וחצי ייתכן שתהייה עוד בהמשך הטבה? בתודה מראש,נטלי.

לנטלי כל הכבוד לך על מלחמתך והצלחתך, כמובן שהעזרה של בעלך היא דבר נדיר. לדעתי החלק האחרון של מכתבך הוא החשוב. החלק האחרון עוסק בעתיד ולא בעבר. מבחינתי העתיד הוא חשוב וכל המחשבות צריכות להתרכז כיצד אפשר לשפר את העתיד. את הקלונקס אפשר לחלק, ואני מקווה שבזכות כוחותיך והמוטיבציה שלך תרגישי בטוב והדברים רק ישתפרו. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

לד"ר הידש שלום. אני בת 21 וסובלת מחרדות ודיכאון זה מספר שנים. לפני מספר חודשים ניסו לתת לי פרוזאק אך זה גרם לתופעות לוואי נוראות של סחרחורות נוראות (שהמשיכו הרבה אחרי הפסקת הטיפול)רעידות קשות דופק מהיר לחץ דם גבוה ומחשבות אובדניות שלא היו קודם. הפסיכיאטרית הורתה לי להפסיק את הטיפול ואני לא רוצה לנסות עוד תרופות מסוג זה. לאחרונה שמעתי על תוסף המזון L-triptophan .אני נמצאת בטיפול של פסיכולוגית ורק רוצה משהו שירגיע אותי קצת וימנע התקפי חרדה שהתחילו לאחר השימוש בפרוזאק. קראתי על מקרה מוות שהיה קשור בתרופה וכן אני חוששת שהיא תגרום לאותם תופעות לוואי שגרם לי הפרוזאק(ברור לי שהן פועלות בצורה שונה לגמרי אך התוצאה-הגברת סרוטונין היא אותה תוצאה).ברצוני לדעת האם לתרופה זו יש השפעה לטווח ארוך של הפחתת רגישות קולטני סרוטונין ותסמיני גמילה (בעיקר אני חוששת מהגברת החרדה והדיכאון) לאחר הפסקת השימוש ו/או התמכרות ופיתוח תלות,האם יש צורך בדיאטה מיוחדת או תוספי מזון משלימים ובאופן כללי מה היתרונות והחסרונות שלה. בתודה ,מיכל.

טריפטופן איננו תרופה אלא תוסף מזון כפי שכתבת. זוהי חומצה אמינית ולא ידוע לי שניתנת כתחליף לתרופות נוגדות חרדה ודיכאון. יתכן שמציעים אותה כתוסף ברפואה אלטרנטיבית , אך אני לא הייתי בונה רק על זה כטיפול יחיד.

למיכל אני מסכים עם דבריו של נחום. לצערי איני מבין הרבה בתוספי מזון ולכן איני יכול לענות תשובה בדוקה. אם את מתנגדת לטיפול תרופתי אפשר להוסיף לטיפול פעילות גופנית כמו שחיה והרפיה. דברים אלו הוכיחו את יעילותם. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר הידש היקר אובחנתי כבעל חרדות ודיכאון ופניתי לפסיכיאטר לקבלת טיפול 40 מ"ג PAXXET ובנוסף מודאל להרגעה הוא המליץ לי גם ללכת לשיחות אצל פסיכולוג. יש לי שלוש שאלת אלייך דוקטור: 1) כל דבר שאני רוצה לעשות נראה לי פרויקט ואני פשוטו כמשמעו מפחד לעשות דברים ולא יודע למה ואין לי ביטחון עצמי בגרוש מפחד ללכת לעבודה מפחד ליזום דברים מפחד לצאת ומרגיש עצוב ושאין לי כוח ואנרגיות מפחד לצאת מהבית ותהרוג אותי אין לי מושג. השאלה היא מה לעשות ואיך מתגברים על זה? חלק אמרו בכח חלק אמרו חכה עד שהתרופה תשפיע מה לעשות? לא יודע מה אני רוצה. 2) אני לא אוהב פסיכולוגים אני אוהב את הדבר הפרקטי המחשי תרופות ואם אני לא הולך לפסיכולוג אז זה אומר שהמקרה שלי לא יוכל להיפתר ושאני מקרה אבוד? 3)אני סקפטי באופיי ואני אומר אני אקח את התרופה אעשה את כל מה שהרופא אומר מילה במילה אבל מה זה יעזור. הטיפול בי יוכל להצליח אפילו אם אני סקפטי ושלילי? בתודה רבה שילב

לשילב היתרון של התרופות הוא שהן פועלות גם על הסקפטים. כמובן שעדיף להאמין בטיפול אבל אין זה הכרחי. יתכן והטיפול הפסיכולוגי המתאים לך הוא טיפול בשיטה קוגניטיבית ולאו דווקא טיפול דינאמי. כנגד החרדות צריך להלחם ולהשתדל לעשות דברים ולצאת החוצה. עם זאת גם הכדורים יעזור לכן צריכים לבצע את הדברים באופן הדרגתי וכל שבוע להוסיף עוד מספר דברים אשר אתה עושה ומגדיל את מעגל העשיה. העיקרון הוא הדרגתיות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

ד"ר הידש היקר ! רציתי בבקשה לשאול על התרופה לוסטרל, לפני כן הייתי לוקחת אפקסור 150 מ"ג, ועכשיו הרופאה החליפה לי את האפקסור בלוסטרל. לפני הטיפול בלוסטרל התרגלתי לישון בצהריים, דבר שמאוד היטיב עימי., עכשוי מאז שאני לוקחת את הלוסטרל, איני מסוגלת להרדם בצהריים, רציתי לדעת אם הכדור הזה לוסטרל,עלול לגרום לעירנות יתר?

לטובה למזלנו הלוסטרל כמו רוב התרופות מעורר ואינו מרדים.... לכן יתכן שתהיי עירנית יותר ואת אינך זקוקה לשנת הצהרים. בדרך כלל עם הזמן הגוף מתרגל לתרופה ותוכלי לחזור לשינה הרצויה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום! לפני מס' חודשים פורסבם באחד העיתונים כי דיכאון וחרדה הם בעלי שכיחות מאד גבוהה באוכלוסיה , שאלית היא, האם פנייה לרופא המשפחה יכולה לעזור? האם רופא המשפחה המומחה (בניגוד לרופא הכללי) יכול להפנות לבדיקות מעבדה ולתת טיפול תרופתי למצבי דחק /דיכאון /לחץ חרדה, לפי ממצאי בדיקות המעבדה? או ליתר דיוק האם הטיפול הפסיכיאטרי ניתן רק לפי בדיקות איכותיות (שיחה אבחונית-אינטייק), בדיקה פסיכואנליטית מורחבת (הכולל בדיקות ומבחנים פסיכולוגים ובדיקת פסיכולוג נוספת), או שלמעשה הטיפול ניתן לפי התהליך הביוכימי? כי באותה כתבה נכתב כי בעתיד הלא רחוק ונרשם שמתחילים לבצע זאת, רופא המשפחה יהיה מוסמך לטפל בדיכאון וחרדה ורק המקרים ה"כבדים" יופנו לייעוץ פסיכיאטרי מתוך מטרה להוריד את העומס על הפסיכיאטרים מחד גיסא ולטפל בבעיה שכיחה במסגרת רפואת משפחה, אני יודע שבמרפאת רפואת משפחה מרכזית של הכללית בראשל"צ נערך בימים אלו מחקר בשיתוף אונ' ת"א בנושא זה, אני לא יודע את מטרתו , אם הסתיים ומהן המסקנות. שאלתי היא בעצם למי פונים כאשר יש חשד לדיכאון או/ו חרדה המצריכים התערבות תרופתית: לרופא המשפחה, לתחנה לבריאות הנפש(ששם תיערך שיחת אינטייק , אך לא בטוח כי לאחר השיחה במיידי תופנה לפסיכיאטר מאחר ויש כוונה לטפל קודם בפסיכותרפיה ויש צדק מסויים במגמה זו) או קובעים תור לפסיכיאטר ומחכים כמו לרופא א.א.ג...? מודה על תשובותיך

לכפיר אכן יש יותר ויותר רופאי משפחה אשר מתמצאים בפסיכיאטריה (הם נמצאים שלושה חודשים במחלקה פסיכיאטרית במסגרת ההתמחות), והם יודעים לטפל בדיכאון ובחרדות שהן הפרעות שכיחות. אולם צריכים לבדוק את הידע של כל רופא ורופא. פעמים רבות ובמיוחד כאשר מדובר ב"מקרה" יותר מורכב חייבים להפנות לפסיכיאטר במרפאה פסיכיאטרית ושם יקבע סוג הטיפול המתאים לכל אחד. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

לד"ר הידש החלטתי מחוסר ברירה להחליף את הלוסטראל בתרופה אחרת התרופה לא רק שגרמה לי לעייפות אלא לטישטוש נוראי עוד יותר משהיה קודם ,עד כדי כך שאפילו לחשוב קשה לי והתגובה שחלי איטית נורא . שתי תופעות לוואי אשר גרמו להרגיש מדוכאת ומוגבלת ובצדק...בעבר ניסיתי לקחת את התרופה הזאת וגם לאחר חודש הרגשתי עייפות.משום מה חשבתי שהתופעות לא היו קשות כל כך... אילו תרופות ידועות כלא מרדימות אבל גם לא מעוררות יותר מדי-שכן תרופות מסוג זה שמעלות את רמתן של שני הורמונים גם הם גרמו לתופעות לוואי קשות עוד יותר אפילו ורק החמירו עם הזמן(איקסל)? ממה שהבנתי עד כה התרופה הזאת ידועה כתרופה בעלת מספר תופעות הלוואי הנמוך ביותר....אבל מי שמעיד על כך אלו בעיקר היצרנים...אז האם זה באמת נכון? ואם אפשר שאלה אם אפשר , אם אני לא אפסיק באופן מיידי לקחת את התרופה,זאת אומרת אני אקח אותה יום כן יום לא, תופעות הגמילה יהיו פחות נוראיות אם בכלל? תודה דנה

לדנה תופעות הלוואי מופיעות בשכיחות מסויימת. כפי שיש לא מעט אנשים שנאלצו להפסיק את הטיפול בגלל תופעות לוואי, כך ישנם רבים שנוטלים את התרופה ללא תופעות לוואי כלל (אלו בדרך כלל לא כותבים בפורום וברור מדוע). לכן צריכים קצת מזל ולעתים לוקח זמן עד שמתאימים את התרופה לאדם מסויים. אחרי חודש של שימוש בלוסטרל איני חושב שיהיו אצלך תופעות של הפסקת הטיפול, אבל לא יקרה שום אסון אם תפסייקי בהדרגה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום לדוקטור. אנו שוקלים אימוץ של ילדה בת שנתיים שידוע שאמה חולת נפש . אביה לא מאובחן ככזה אך גם הוא לא מראה התנהגות יציבה במיוחד. מה דעתך? עד כמה הילדה בסיכון לחלות ג"כ. כרגע היא מקסימה נבונה ועירנית אך אנו חוששים מהעתיד. בתודה מראש

וואו! איזה מצילי חיים אתם! תבורכו על הרעיון! תלוי מאד באיזו מחלה מדובר. הסטטיסטיקות מאד שונות בין מחלה למחלה. למיטב ידיעתי בעיות נפשיות של ילדות לאמהות חולות נפש עשויות להתפתח לא פחות בשל השהייה במחיצת אמן, ובגלל טיפול לא נאות, הזנחה או התעללות. גם לגנטיקה יש משמעות, אבל שוב תלוי במחלה. שנתיים ראשונות של חיים במחיצת אמא חולה עשויות לתת את אותותיהן בהתפתחות הנפשית של הילדה, שוב תלוי במה מדובר. צריך להכיר יותר. גם מעבר לבית חדש הוא שוק, אבל בוודאי אתם נתמכים על ידי אנשי מקצוע בעניין הזה. בית חם בסופו של דבר עוזר רבות לנפש.

לאמא המודאגת אכן השאלה מורכבת וצריך לדעת בדיוק על מה מדובר ועל איזו מחלה. עם זאת ישנו מרכיב תורשתי בהפרעות נפשיות וגם מרכיב סביבתי. את מבינה היטב שאם ההורים חולים אז הסיכון של הילד לסבול מהמרכיב התורשתי ולחלות גבוה מאשר של ילד ששני הוריו בריאים. הסיכון קיים אבל אם אחד ההורים חולה בסכיזופרניה הסיכון של הילד לחלות הוא בסביבות עשרה אחוזים. כמובן שסביבה תומכת מורידה את הסיכונים. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום דר. אשמח להתייעץ איתך לגבי לוסטראל. אני נוטלת מזה שנה וחצי ואולי מעט יותר, ולאחרונה באישור רופאה, הורדתי את המינון מ 100 מ"ג ל 50 מ"ג ביום. במהלך השלושה חודשים האחרונים הרגשתי טוב, אלא שאתמול היתה לי חרדה אימתנית שהחזירה אותי "לתקופה המפחידה" של חיי. כאילו נשארתי עדיין בשלב החרדות האיומות של לפני שנה וחצי. הייתי כה מבועתת והרגעתי את עצמי כפי שלמדתי בפסיכותרפיה. שאלתי היא כזאת - מה קורה לנו? האם נאלץ לחיות כל חיינו עם הכדורים הללו? מדוע הובטח לי ע"י הפסיכיאטרית כי טיפול של שנה וחצי עד שנתיים יכול להביא אותי לידי החלמה..? חשוב לציין שמאז שהתחלתי את הטיפול בלוסטראל העלתי 15 קילו במשקל. התיאבון שלי לא מפסיק לרגע וזה עינוי... אודה לך על כל תגובה...סליחה על אורך השאלה....

לשולה שאורך השאלה תהיה דאגתך האחרונה... הרופאים מדברים תמיד על סטטיסטיקה. המשמעות של דברי הרופאה שאחרי טיפול של מעל שנה הסיכוי שהחרדות יחזרו עם המשך הטיפול התרופתי זהה לסיכון שיש כאשר לא נוטלים טיפול תרופתי, כלומר אין תועלת בהמשך נטילת התרופות. זו הכוונה האמיתית בדבריהם של הרופאים. כמובן שהתקף אחד של חרדה אינו מבשר דבר, אין ברירה אלא לחכות ולראות לאן הדברים מתפתחים, לעתים החרדות מופיעות רק בגלל ההורדה של התרופה ואחרי מספר ימים תחזרי להרגיש טוב כרגיל. לצערי הדברים מורכבים יותר מאשר כן או לא. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אני לא מבינה - אני למשל נוטלת תרופות נגד חרדה כשנה וחצי, ומרגישה שהחרדות עדיין "קיימות בי" - כלומר ברור לי שהתרופות ממשיכות להגן עלי מפני התקפים גם עתה, וברור לי שאם אפסיק הן יחזרו. האם כוונתך שאין טעם להמשיך כי איתן ובלעדיהן יהיה אותו דבר ? זה לא מובן לי וסותר את הרגשתי.

הי אני מחפש פסכיאטר פרטי שמוכר ע"י הכללית כיועץ כבר הרבה זמן, התקשרתי אליהם וכרגיל התשובה לא מלאה, קיבלתי מספר טלפון אחד, לא עונים שם אף פעם. מישהו מכיר רופא אחר שמוכר ע"י הכללית? זה ממש דחוף לי. תודה וסליחה.

הי. מה זאת אומרת פסיכיאטר שמוכר ע"י הכללית כיועץ? האם הכוונה למנהל מחלקה או פרופסור שלא עובד בכללית ולכן אתה יכול לקבל יעוץ חיצוני והחזר מהקופה? אם כן, יש לי מישהו מצויין בשבילך אנא כתוב אזור מגורים וכתובת דוא"ל אם אפשר כדי שאשלח לך פרטים . עדי.

אזור חיפה, דוא"ל - [email protected]

לד"ר הידש קודם כל תודה על התשובות וההתיחסות המהירה בפורום, אני בטוחה שכולם מעריכים אותך מאוד. לפני כחודשיים בערך התחלתי לקחת ציפרלקס נגד דיכאון וחרדות, כרגע עדיין אין שיפור. לפני שבוע הרופא שלי נתן לי אלפרליד נגד התקפי חרדה קשים, היה לי התקף חרדה קשה ולכן לקחתי כדור אך ללא הועיל החלטתי לקחת עוד כדור (הייתי בטוחה ששנים יועילו) אך גם שניים לא הועילו (לא הרגשתי שום הטבה במצב). מדאיג אותי מאוד ששני כדורים לא הועילו, האם אלפרליד זוהי תרופה חלשה? איזה תרופה אתה ממליץ??? אודה על התייחסותך המהירה כי אני מפחדת מההתקף הבא. תודה מראש מיכל

למיכל טוב עשית שנטלת שני כדורי אלפרליד, במידה וזה יותר מדי מקסימום היית ישנה טוב.... למרות שלא ציינת את המינון של הכדור (ישנם שני מינונים), איני חושב שהגזמת, כנראה שההתקף של החרדה (פאניקה?) היה חזק ביותר. לדעתי הבעיה היא עם הציפרמיל, מדוע להמשיך ליטול תרופה שאינה עוזרת? שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אני כבר שלוש שנים מאובחן כאחד שיש לו סכיזופרנייה דיכאון וחרדות אני נוטל כדורים סיפרקה 10 מיליגרם ואלפרליד 1 מיליגרם זה יכול להישאר לי לכל החיים וגם אם זה יעבור זה יכול לחזור? תודה מראש

לאנונימי היקר לפני כשלוש שנים אובחנה אצלך הפרעה סכיזופרנית. כ- 30% שסובלים מהתקף ראשון של סכיזופרניה מבריאים. נקווה שאתה בקבוצה זו והטפול שאתה נוטל הוא טיפול מונע הישנות של התקף חוזר. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

יש לי כאבי ראש וכאבים בגב כבר 3 שבועות ,והלכתי לרופא והוא אמר שהכאב הוא ממתח נפשי ולקחתי את כל סוגי הכדורים (אקמול ,אופטלגין וכו') וזה לא עזר מה עושים אני לא יכול כבר לסבול?

לדני אולי כדאי ליטול תרופה נגד מתח כמו וואבן או לוריוון, או לברר את מקור המתח ולנסות להתמודד עם המצב? מבחינת התרופות נגד כאבים ישנן תרופות נוספות כמו מוסקול ומרפי שרירים אחרים. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום אני בת26אובחנתי כסובלת מדיכאון כלפני שנה וחצי. אני נוטלת תרופת לוסטרל כשנה וחצי ונמצאת בטיפול פסיכולוגי אותו פרק זמן. לפני כחצי שנה הפסיכיאטר שלי הוריד לי את המינון של לוסטרל ל 50 מ"ג כי חל שיפור במצבי הרגשי וגם חשבתי שאני מסוגלת להרבה יותר אך לצערי לפני כחדשיים היתה נפילה דרסטית, כזאת שאף פעם לא חוויתי (אפילו לא לפני הטיפול התרופתי בכלל). איבדתי כל משמעות חיים, הכל היה נראה תפל, לא הייתי מסוגלת להנות משום דבר ובנוסף לכך החלה חרדה ומחשבות טורדניות קשות ובחלומות שלי באו לידי ביטוי מרכיבים אובדניים. הייתי במצב נוראי. לא יכולתי להתנחם באף אחד ובשום דבר ואפילו שינה שהיתה פעם המפלט שלי מדיכאון, הפכה לבלתי נסבלת. פחדתי ללכת לישון כי לא יכולתי לישון כמו שצריך, היה נראה לי שגם תוך כדי השינה המח שלי לא מרפה ממחשבות טורדניות ובנוסף לכך הייתי חולמת חלומות אובדניים. אז מה שקרה הוא שהפסיכיאטר שלי העלה לי את המינון של לוסטרל חזרה ל 100 מ"ג והוסיף לי עוד תרופה אלפרליד שתרגיע אותי ושאוכל לישון עד שלוסטרל יתחיל להשפיע. ופסיכולוג שלי אמר לי שאני צריכה לגייס המון תמיכה מסביבי ושהוא צריך להחזיק בשבילי את מטרות החיים ואת משמעות החיים. ומכיוון שהייתי במצב נוראי ולא מצאתי פתרון אחר זה מה שעשיתי. ולאחר כחודש התחלתי להרגיש יותר טוב ופתאום ראיתי לאיזה דברים נוראיים יכול לגרום דיכאון וגרוע מכך שהוא לא משאיר בידיים שום תקווה וכמה שאני שמחה שהצלחתי לצאת מזה. אך לא אשלה אתכם, העבודה עוד רבה ואני עדיין נשברת בדרך (אך לא כמו בנפילה הדרסטית). כיום אני לאט לאט מתאוששת ובנוסף לתרופת לוסטרל אני התחלתי ליטול גם תרופת רדזין 20 מ"ג. 100 מ"ג לוסטרל הייתי נוטלת במשך כשנה (לפני הורדת המינון) וכבר אז הרגשתי שכאילו יש שיפור אך מצד שני עדיין יש נפילות לא מעטות בדרך למרות שיותר יכולתי להתמודד איתן. ושאלתי היא לאיזה מצב אמורות להביא אותי התרופות, כלומר מתי אני אדע שהתרופה עוזרת - אמנם מצבי השתפר אך עדיין יש לא מעט נפילות בדרך והן נפילות קשות. ממתי זה הופך מעניין של זמן לצורך להחליף את התרופה?והאם יכול להיות מצב ששום תרופה לא תעזור משמעותית כי אני קוראת כאן סיפורים של אנשים שהחליפו כמעט את כל התרופות ועדיין מצב לא טוב. תודה ושנהיה כולנו בריאים

לנטלי באופן טבעי האנשים הכותבים בפורום הם אלו שהטיפול אצלם אינו פשוט, כך גם את כותבת כאשר אינך מרוצה ולא כאשר הרגשת בטוב. (פרט ליוצאים מהכלל ותודה להם). באופן כללי את צריכה להגיע למצב כמו לפני החרדות ופשוט להרגיש בטוב בלי לחשוב על כך, להרגיש טבעי.... בדרך כלל אחרי כשלושה חודשים אפשר להעריך את יעילות התרופה אצל אדם מסויים. אם השיפור אינו מלא אז ישנה בעיה בהחלטה. לעתים תרופה חדשה תעשה את כל העבודה, אבל לעתים אולי אינה מתאימה? לכן ההחלטה עלולה להיות קשה. בנוסף, הייתי ממליץ לסיים את הטיפול עם רידזין אחרי חודש חודשים, לא כדאי ליטול תרופה זו למשך זמן ארוך. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אתמול התחלתי לשתות את "רסיטל" לטיפול בחרדה ובטורדנות כפייתית ולא יאומן פשוט כל הלילה הייתי ערה !המחשבות לא הניחו לי עד שרציתי לקפוץ מהחלון.אובחנתי ע"י הפסיכאטרית כגבולית (כי הבעיה לא מתבטאת באופן קיצוני ואני מתפקדת כרגיל ) מה שאומר שאני סובלת ממחשבות טורדניות ומחרדה אבל מעולם לא בקיצוניות כזאת. לצערי המחשבות היו כל כך שליליות וביקרתי את עצמי וניתחתי כל מיני סיטאציות שקרו לי בחיים ופירשתי אותן רק לרעה - מה שגרם לי לרדת על עצמי בלי סוף שלא לדבר כמה בכיתי כל הלילה ... לא היו לי תופעות לוואי פיזיות בכלל ,הגוף הגיב טוב לתרופה אבל המוח והנפש לא ידעו מנוח.חרדות ,עצב נוראי חוסר שינה וחוסר מנוחה נפשית . האם זה ייתכן שהתרופה גרמה לתופעה? האם זה טבעי ונורמלי? שאלה נוספת , אני נוטלת "רדוקטיל" תקופה ארוכה, האם רצוי להפסיק לנטול אותה ? במידה וכן, להפסיק בבת אחת או בהדרגה?... תודה רבה רבה! תודה

לליברטי חבל שאת חוזרת בדיוק על שאלתך מאתמול, עניתי לך אתמול הידש

דוקטור, שלום ! קיבלתי רמרון במשך כחצי שנה בגלל חרדה ופחד מאוכל שהתבטאו בבחילות והקאות מתמידות, עם שיפור ניכר במצבי, לפני כ 3 חודשים בית מרקחת של קופ"ח מכבי התחילה לימכור מירו במקום רמרון. בארך מאותה תקופה התחילו אצלי אפיזודות חוזרות של חוסר תיאבון, בחילות והקאות. האם זה יכול להיות קשור לכך שהתחלתי לקבל מירו במקום רמרון? האם היו מקרים דומים, כאשר אנשים לא הסתדרו עם מירו?

מירו ורמרון אמורות להיות מורכבות מאותו חומר פעיל מיטראזפין: http://www.infomed.co.il/drug1.asp?dID=307 האם שינית משהו במינון?

המינון לא השתנה (30 מ"ג)!

שלום לד"ר הידש אני נוטל את התרופה פאקסט כשבוע אני מרגיש כאפתי כאיל לא איכפת לי מכלום רגוע ואדיש כזה וכאילו חי ממש בליי חשק לכלום מדוכא כאילו אין לי מטרה אבל עם עדיין פעימות לב מואצות האדישות חולפת ומתחלפת בשמחה ובהרגשה טובה של חשק לחיים? והרגשת העייפות והאין לי כח והעצבות נעלמות? בתודה שנמאס לי

הפחד של לעשות דברים והפחד שיקרה לי משהו גם ייעלם? תודה תודה

שלום ד"ר!! רציתי לבדוק איתך האם דיכאון ברמה יחסית קלה בהגדרות רפואיות, אך כמובן קשה לחולה במידה שלא תאמן, יש לה טיפול רפואי? אני מדבר על אחי הקטן. הוא ניסה מגוון של תרופות עם מינונים שונים כמו: סרוקסט, רמרון, ציפרמיל, ציפרלקס, וגם אפקסור ואף אחד מהם לא עזר לו אלא רק דיכא לו את היצר המיני(חוץ מהרמרון) למשך הזמן בו הוא נטל אותם.כיום הוא שנה אחרי התרופה האחרונה אותה הוא ניסה. הוא יותר סובל מחרדות, לא קשות, אבל אין לו שמחת חיים בגרוש. הוא בן אדם מצליח, מהנדס תוכנה, עובד כרגע בחברת היי-טק גדולה מאוד בארץ, מתחבב מהר מאוד על אנשים איתם הוא עובד. הוא תמיד היה הליצן של כל מקום בו הוא היה. קשה להבין מה עובר עליו כי על פניו הוא נראה בסדר, אבל הוא ממש לו ואני יודע את זה כי הוא עצוב הרבה, הוא נהפך לטיפוס מאוד עצבני( כך מספרת אישתו) וכבר לא ממש אוהב את החיים כמו פעם, כי הוא לא נהנה מהם.עוד חשוב להוסיף כי אחי ואישתו נשואים טריים והקשר ביניהם הרוס בגלל המצב בו הוא נמצא, דבר שהוא שכיח במקרים בהם צד אחד נמצא בדכאון. הוא כרגע מטופל אצל פסיכולוגית איתה יש לו כימיה לא קטנה, לטענתו, אך הוא ניסה עוד 2 לפניה ועוד 4 פסיכיאטרים. יש בעיה בגישה של הפסיכיאטרים בימינו שלמרות שהוא פנה אליהם באופן פרטי, התשובה מהם הוא קיבל היתה: "אההה...תשמע אין לי הרבה מה לחדש לך חוץ משכדאי לנסות עוד סוג של תרופה", וזה לא מה שהוא ציפה מהם וגם לא אני. למה שלא יסבירו לו שאולי אין יותר תרופה שממליצים לו לנסות כי הוא ניסה את האליטות של התרופות שמוצעות היום לחולה, או שיאמרו לו כי הדיכאון שהוא חש הוא לא קליני (כפי שכבר נאמר לו) , ולכן השפעת התרופות שעומדת על 80% לרוב, עליו היא קטנה על כדי 20% הצלחה לדוגמא או שיבדקו איתו קודם את הסביבה שבה הוא היה חי בזמן שפנה אליהם כי היא מאוד משפיעה, כך אמרה לו הפסיכולגית שלו, על הצלחת התרופה, מכיוון שבאותה תקופה שבה הוא ניסה את התרופות, סבא שלנו נפטר, אמא שלי רבה איתו והוא נאלץ לעזוב את הבית למרות שלא היה לו כסף וזה גרם לו להכנס לחובות קשים והעובדה שהיה סטודנט ובדכאון לא ממש אפשרה לו עבודה במשרה מלאה ובכלל היה לו קשה לעבוד ולכן אישתו שהיתה חברה שלו באותו הזמן מימנה את כל ההוצאות והיה לו מאוד קשה עם זה. בנוסף גם אבא שלנו בעקבות פטירתו של אביו, נכנס אף הוא לחרדות ודכאון (ממש טלנובלה. מאוד קשה לנו גם היום ששניהם במצב כזה), אז כפי שאתה רואה ומבין הסביבה לא היתה מי יודע מה כך שגם אם התרופה היתה "מתה" לעזור לו היא לא יכלה באותו זמן. שוב אני חוזר, דברים אלו נאמרו לו ע"י הפסיכולגית שלו וזוהי איננה דעתי האישית. אז השאלה המתבקשת היא, למה לתת לו להיות כ"כ מבולבל עם מה שקורה לו. מצד אחד אומרים לו שהוא הרבה פחות גרוע מדכאון שהוא קליני אבל, כידוע לך, זה לא ממש מנחם כי הוא סובל ומבחינתו זה הדבר הכי גרוע שיכול להיות. אני לא יודע מהן התשובות, אבל כן הייתי מצפה ממך לתשובה קצת יותר מקצועית ממה ששותפיך לתחום נתנו לאחי. בתודה רבה רבה מראש, האח הדואג אורן

לאורן צר לי על הדדברים הקשים שאחיך עבר ועל כך שהוא לא מגיב לטיפולים המקובלים. למרות מה שכתבת צריך לזכור שדיכאון היא הפרעה שחולפת מטבעה (נכון שלא ב 100%) ולכן צריך לקוות לטוב ויש סיבה לחכות לטוב. כפי שאמרת ישנן סיבות רבות למצב הרוח הירוד, עם זאת כל טיפול נפשי עומד על שתי רגליים בעיקר. החלק של השיחות-פסיכותרפיה והרגל השניה טיפול תרופתי. את החלק של השיחות הפסיכולוגית עושה ולכן מה שנותר לרופאים הוא לעסוק רק בחלק התרופתי. כמובן שעידוד והסברים חשובים, אבל איני מבין מה הציפיות הנוספות מהפסיכיאטרים? במקרים המורכבים ואלו שאינם מגיבים לטיפול בדרך כלל אני ממליץ להגיע לפגישה חד פעמית והתייעצות עם רופא מומחה בעל שם בארץ, אולי הוא יראה את הדברים מזווית כוללנית יותר ותהיה לו הצעה מתאימה יותר לאחיך. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום לד"ר הידש אני מטופל בתרופה פאקסט 40 מ"ג אחד בבוקר ואחד בערב. כיצד ניתן להתגבר על העייפות והכבדות במשך היום? כמו כן רציתי לדעת מה יותר טוב פאקסט או סרוקסט? שדרך אגב סרוקסט לא ניתן נראה לי כבר להשיג אבל אם תמליץ הוא יותר טוב איפה משיגים? תודה רבה

אם תסתכל כמה שורות למטה תראה שכתבו כבר שבסרוקסט ופאקסט יש אותו חומר פעיל רק שהן מיוצרות במפעלים שונים בארצות שונות. שתיהן פאראוקסטין.

למבולבל כדי להתגבר על העייפות אפשר ליטול את שני הכדורים ביחד בערב ואז אני מקווה שתישן טוב ללא עייפות במשך היום. אכן הסרוקסט והפקסט הן זהות, ישנה תרופה נוספת זהה מתוצרת טבע....כלומר שלישית-פרוקסיטין. אני מקווה שכולן זהות מבחינת השפעתן למרות ששמעתי אנשים אשר אומרים שהם מרגישים הבדלים. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום אני פתרתי את בעיית העייפות והכבדות שלי באופן טבעי ובהצלחה רבה. אשמח לתת הסבר מפורט. כתוב לי לאי-מייל עם הכותרת: "פאקסט - עייפות" בהצלחה ולבריאות ערן

הי רציתי לשאול, אני בטיפול מס' שנים בהיפנוזה + שיחות והתלישה נעלמת וחוזרת אחרי תקופה ואז שוב נעלמת. וכך קרה מס' פעמים. חשבתי אולי טיפול תרופתי יכול לעזור הבעיה היא שאני מפחדת מהתלות ומתופעות הלוואי. רציתי לדעת האם במקרה כזה מומלץ להתחיל טיפול תרופתי? האם כאשר מפסיקים לקחת תרופות התלישה חוזרת? מהן תופעות הלוואי לתרופות אלו? תודה רוית

רצוי להחליף שם משתמש. גם ככה יש מספיק בעיות פה. לדפדף למטה, לראות שם שאין אותו וזהו. רק כדי לשמור על הסדר. שבת שלום.

לרוית אם הייתי משנה מעט את שאלתך ושואל האם טיפול תרופתי עשוי לעזור אז התשובה היא כן. התרופות אינן ממכרות, לעתים יש להן תופעות לוואי אבל בהחלט לא תמיד. כאשר הטיפול התרופתי משולב עם שיחות הסיכוי לחזרת התופעה אחרי סיום הטיפול התרופתי נמוך. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום רב הבת שלי לקתה בהתקף פסיכוטי לפני חצי שנה ומטופלת עדיין ברספרידל, הומלץ לה לקחת גם סרוקסט לכפייתיות. השאלות שלי הן: 1. עד מתי תזדקק לקחת את הרספרידל? 2. האם אפשר היום להחליף את הרספרידל בסרוקסט? 3. האם יש כדור אחר המשלב בכדור אחד את התכונות של הרספרידל והסרוקסט? תודה מטילדה

למטילדה אני חושב שכבר עניתי על שאלתך. אבל בקיצור, תופעות אובססיביות לעתים הן חלק מההפרעה הפסיכוטית ולא אבחנה שעומדת בזכות עצמה, לכן הרספרידל היא התרופה החשובה בין השתיים. והרספרידל עשויה לעזור להתגבר על התופעות האובססיביות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אני בן (כמעט) 33 בריא בד"כ ,קיבלתי התקף חרדה חזק ביותר בפעם הראשונה בסביבות גיל 23 במהלך שירות מילואים אי שם בשטחים ,פוניתי לבית החולים והורגעתי, עד סביבות גיל 24 לא קיבלתי טיפול תרופתי מפני שבקופ"ח כללית החליטו לנסות עליי פסיכוטרפייה בלבד.לאחר מספר ביקורים במיון תה"ש עם התקפי חרדה וטיפול בוואליום בלבד התחלתי לקבל פריזמה פעם ביום והכל עבר.לאחר כחצי שנה (מרוב שימחה)הפסקתי על דעת עצמי את הטיפול.(הרגשתי גיבור גדול).וכך נהנתי משקט מוחלט כשנה נוספת ,ובערך לאחר כשנה וחצי בלי הפריזמה הכל חזר לקדמותו עם התקפי החרדה.חזרתי לפריזמה פעם ביום ושוב הכל עבר,לאחר כשנתיים על פריזמה עקב ירידה דרסטית בכמות הזרע החלפתי לסרוקסאט (פעם ביום),העיניין השתפר אך לא משמעותית,לפניי כחודשיים הפסקתי שוב את הטיפול בסרוקסאט (לאחר כשבע שנים רצופות)עקב אורטיקרייה ואנגיואדמה פיתאומיים ,עד לבירור סיבת האלרגייה. כרגע אני מרגיש מצויין מבחינה נפשית ,האם יש סיכוי שאוכל לנצל סיבה זו ולהפסיק לקחת את הכדור מבלי שהתקפי החרדה יחזרו ???(קראתי באיזה מאמר שיש סיכוי כזה). ואם לא האם אצטרך לקחת אותם כל החיים ?(אני דיי צעיר),איך למנוע נזק לכבד? וכו, האם עליי לעשות הפסקות מידי פעם(למרות "הגמילה" הקשה ביותר)? האם כדאי להחליף בין הסוגים השונים? לדעת הרופאה שלי לא אוכל להפסיק כל חיי עם הכדורים הנ"ל. האם להקשיב לזאת למרות גילי הצעיר ולמרות שבמין יש לי כבר גם ככה נזק מצטבר מכל הכימייה הזאת? האם יש כדור חדש שנקי מתופעות הלוואי הנ"ל? אשמח לקבל התייחסות לדילמה הפרטית שלי בהקדם. תודה מראש ,וסליחה על אורך הטקסט....

לדודי אין תשובה חד משמעית לשאלתך אבל אנסה לעזור. כפי שאתה מבין הטיפול בחרדות מתחלק לשני שלבים. השלב הראשון הוא הטיפול והעלמות החרדה והשלב השני הוא טיפול מונע, מניעה של הישנות החרדות כפי שאתה נוטל היום. ככלל-ככול שאתה מתרחק מהחרדות (בזמן), כך הסיכון של חזרת החרדות יורד. ככול שהיו מספר התקפים קודמים של חרדות הסיכון עולה. כך שבהפסקת הטיפול התרופתי יש סיכון שהחרדות יחזרו, למרות שאחרי שבע שנים בהחלט יתכן שלא יהיו חרדות כל החיים. כלומר אתה נוטל סיכון עם הפסקת התרופה אבל זו החלטה שלך. כמובן שפסיכותרפיה עשויה לעזור במניעת החזרה של החרדות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אובחנתי כבעל חרדות וקיבלתי ציפרלקס אבל אני קורא באתר שיש כמה סוגים אז איך אני יכול לדעת מה הכי טוב? ואגב אני נורא מפחד לנטול את התרופה כי אני מתכנן לטוס לחו"ל עוד שנה ומפחד ששם אני יהיה בחרדה ולא יהיה לי כדורים ואני מפחד שזה ממכר.

א. כל התרופות הללו לא ממכרות. סיבה אחת פחות לחרדה. ב. אישית ממליצה לך ללכת על אפקסור, ששייכת למשפחת תרופות שפועלות על עוד משהו במוח כך שהן יותר מרגיעות ולפעמים זה חוסך את הצורך לקחת כדור נוסף. ג. תצטייד במרשמים המתאימים או בתרופות לפני שתיסע, וגם שם יש הרי תרופות ורופאים, וחוץ מזה מה אתה מעדיף להיות שם בחרדה בלי הכדורים? או איתם אבל ללא החרדה? זה נראה שבעצם איך שאתה לא מסתכל על זה אתה מוצא סיבות להיות חרד לכן מוזר לי איך זה, שאתה לא מפחד לנסוע לחו"ל?

לדעתי שווה לך להתחיל עם מה שנתנו לך. תבדוק אם הציפרלקס בסדר בשבילך והאם הוא עוזר, ורק אם תהיינה בעיות תנסה משהו אחר. אין משהו שהוא הכי טוב לכולם. מה שטוב עבורך תדע רק מניסיון אישי. אין טעם להחליף לפני שניסית ואתה יודע איך התרופה עובדת עליך באופן אישי. אתה דואג הרבה הרבה מראש... שנה זה עוד הרבה זמן :-) אבל בסדר, גם אני ככה. זה הכל החרדות :-)

למושיקו אני מצטרף לקודמי ונראה לי שהשאלות שלך מקורן בחרדות שטרם חלפו. הציפרלקס אינה ממכרת. למרות שמדובר בתרופות ומולקולות שונות כל התרופות הפועלות על הסרוטונין פועלות במנגנון זהה ולכן המשותף להן רב הרבה יותר מההבדלים ומבחינתך מדובר על תרופות זהות. לכן מה שחשוב הוא לא הבחינה התיאורטית, החשוב שהתרופה תתאים לך, כלומר תעשה את הפעולה הרצויה ללא תופעות לוואי. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום אני נוטל כדור פאקסט 20 מ"ג מזה כבר חודש ימים. מתי אמורה להתחיל השפעתו של הכדור?כיצד אני אמור להבחין באם הכדור החל להשפיע עלי שכן נכון לכעת עבר חודש ואני לא יודע להצביע על שינוי שהביא הכדור.האם יתכן זמן רב יותר? תודה על התגובות...

זה לא מדע מדוייק וככזה הוא פועל על כל אחד אחרת,וכן ייתכן גם שהוא יעבוד עלייך רק אחריי חודשיים. מכל מקום הסיבה שעליתי מולך היא כדיי להגיד לך שבעיקרון הפאקסט זה חרא של תרופה ,לי אישית היא לא התאימה למרות שאומרים שהיא בדיוק כמו הסרוקסאט. אבל עובדה שהסרוקסאט מעולה בשבילי והפקסאט לא. לכן עם אתה רק בשלבי ההתחלה כדאי לך לבקש את הסרוקסאט ולא את החיקוי הזול שנקרא פאקסט .פשוט עדיף שתתרגל למקור ולא לחיקוי, וחוץ מזה תנסה לבקש ציפראמיל הוא הרבה יותר חדש ומהונדס כימית הרבה יותר טוב ועם הרבה פחות תופעות לוואי ,הסרוקסאט היא תרופה דיי ישנה וככל שתלך אחורה בזמן תמצא בענף הזה תרופות יותר גרועות. הסרוקסאט היה כוכב עולה רק כשהוא יצא אבל כבר מזמן עברו אותו באיכות כדורים חדשים יותר. הרבה בריאות, דודי

למתן הפקסט מתחיל להשפיע כעבור שלושה ארבעה שבועות, פשוט מתחילים להרגיש יותר אנרגיה ופחות חרדות ולעשות יותר דברים. כפי שאתה יודע התרופה אינה מתאימה לכולם, מקובל שאחרי שישה שבועות של שימוש להכריז על תרופה שהיא אינה מתאימה לאדם מסויים. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

התחלתי טיפול בפאקאט לפני כמה ימים ועדיין אני צריך כדורי הרגעה כי יש לי במשך היום יש לי פעמות לב מואצת ורעד. יש לי מספר שאלות: 1) אם אני צריך לקחת כדור הרגעה שלוש פעמים ביום מה לקחת עם הפאקסט ואיזה כמות על מנת לא להירדם? (ואבן אלפרליד מודאל)? 2) אני לוקח פאקסט בבוקר והוא מעייף איך אני מתגבר על העייפות? 3) ואני לוקח פאקסט בערך בשעה 4:00 5:00 אחה"צ האם זה טוב או יותר מאוחר?

לעידו הפקסט בדרך כלל מעורר אבל ישנם אנשים אשר מרגישים דווקא עייפות. כיוון שהפקסט פועל יותר מ 24 שעות מהבחינה הרפואית אין חשיבות לזמן הלקיחה בתנאי שהזמן קבוע. לכן אתה יכול ליטול את הפקסט בערב. אבל אם אתה מרגיש עייפות מדוע ליטול את תרופות ההרגעה? כדאי ליטול רק וואבן וגם רק לפי הצורך. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

רציתי לדעת האים בחור שבדיכאון היפנוזה אצל איש ממומחה יכול לעזור הבחור בגיל 18.5 עבר פעם תאונת דרכים ועוד תאונה מסוג אחר יש לציין שהבחור חיצוני לא נפגע והוא ילד מאוד נאה .

לאורנה היפנוזה לא מומלצת במצבים של דיכאון ויש האומרים שהיא עשויה להעמיק את הדיכאון. אבל דווקא במקרים של טראומה היא כן מומלצת. כך שכדאי להגיע קודם כל לאבחון, אולי קודם צריך לטפל בדיכאון ורק אחר כך בטראומה? שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

לדר' הידש (ולא רק) שבת שלום. כבר עברו שבועיים מאז 'התקרית' עם המטפל שלי ולמרות שבשבוע האחרון נפגשנו 3 פעמים, עדיין לא דיברנו על מה שקרה ועל ההשלכות של זה. כל השיחות האחרונות עסקו בשאלות של איך הגענו לאן שהגענו, איך ההעברה כל כך חזקה ואיך מחזירים אם בכלל את הסטינג למצב תקין. הוא כל הזמן מדבר על הקשחת הגבולות, על כך שבינתיים לא יאפשר מצב שאהיה אחרונה כדי שלא יהיו קונוטציות אחרות לטיפול, ושלא יוותר לי יותר בעניין הזה. לא תהיה גלישה של הזמנים והוא טוען שלא ייכנע לרצונות שלי בשבירת הסטינג הקבוע. הוא הודה (דבר שהפתיע אותי מאוד) בכך שבמשך השנה האחרונה הגיע איתי למצב שלא היה צריך להיות בו, מצב של גבולות מטושטשים ושיחות לא טיפוליות, לקח את האחריות על עצמו ואמר שהוא מתכוון לשנות את זה ולא לאפשר זאת יותר. בפגישה הראשונה לאחר כל העניין לא הצלחתי להעביר לו כלל את מה שהרגשתי במהלך השבוע שבו לא נפגשנו כי 'כעס עלי' ולכן לפגישה שאח"כ הבאתי את ההתכתבות מהפורום. אני חושבת שזה הזיז אצלו משהו הוא יכול היה להרגיש אותי באופן אותנטי ולא ממרחק של זמן. בכל אופן, מה שקורה הוא שכל השבוע האחרון מלווה בהתקפי פאניקה נוראיים!! שעות שלמות של חוסר תיפקוד או תיפקוד לקוי. שעות שלמות שלי בכי ובהייה בקיר. אני מדברת איתו על זה, כמובן, הוא מרגיע אותי ואומר לי שהוא נמצא כאן בשבילי לא משנה מה שיקרה, שהוא המטפל שלי ואנחנו נעבור את הכל וניגע בהכל, אבל יש לי כזה בלגאן בראש. כאילו העוגן היחיד שהיה לי מתחיל להתערער. חוסר ביטחון וחוסר יציבות. לא כתבתי כאן בימים האחרונים כי לא רציתי ליצור עומס נוסף אחרי שראיתי את ההודעה שהמחשב שלך התקלקל, אז הארכתי קצת עכשיו. מקווה שהכל יסתדר כבר,ואפילו אם לא נחזור אחרוה, אני רוצה את המטפל שלי בחזרה כבר. רווית.

הי רוית, לדעתי דווקא העוגן שלך נהיה יותר יציב עכשיו וזה מה שמבלבל נראה שהמטפל שלך עבד על עצמו, תפס את עצמו בידיים ופועל נכון עד כמה שזה סיוט. נראה לי מכאן שממש אכפת לו ממך, אחרת לא היה עושה בשבילך מאמץ כזה כדי לתקן את הטעויות שלו. ממש נראה שהוא מרגיש אחריות כלפיך והוא לוקח אותה במלואה. יש לכם עוד דרך ארוכה ואני מקווה בשבילך שתעברו את המשבר הזה שעדיין לא הסתיים ותצליחו להתקדם מכאן.

בטיפול פסיכואנליטי הסטינג והגבולות מאד חשובים. לדעתי קיימת סתירה מובנית בין רפואה פסיכיאטרית לבין פסיכותרפיה פסיכואנליטית למרות שיש מטפלים שעוסקים בשניהם במקביל. טיפול מלא מבוסס על 4 פגישות בשבוע למרות שכיום מקובל להסתפק בפגישה אחת בשבוע. ייתכן שהמטפל לא מספיק מנוסה או שהוא לא יודע לבצע כראוי את המיזוג בין היותו פסיכיאטר לבין היותו פסיכואנליטיקאי. לדעתי חוות דעת שניה ממטפל מנוסה תעזור לך לקבל דיעה אובייקטיבית על כל הנושא. ממליץ לך לקבל חוות דעת שניה כדי לדעת אם זה הטיפול שמתאים לך.

ערב טוב. רק תיקון קטן- הטיפול אינו פסיכואנליזה אלא פסיכותרפיה בשיטה פסיכודינמית.

דור, רציתי להבין קצת יותר אם תוכל להסביר מדוע לדעתך יש סתירה מובנית בין רפואה פסיכיאטרית לבין פסיכואנליזה. תודה מראש

אני עם ניים. את צריכה להודות לאלוהים שהוא תפס את עצמו איכשהוא לא יודעת אם בזמן אבל תפס, (אגב זה גם מאיכפתיות שלו מעצמו- (לניים)) זה המזל שלך. אחרת היה יכול להיות הרבה יותר גרוע. מטפלים שלא יודעים לשמור על גבולות, זו בעייה.

ל-ל הי, האם יש כאן מניעים אגואיסטים של המטפל עצמו? קשה לדעת. בכל מקרה, לדעתי, המטפל צריך להיות מודע למה שקורה אצלו בפנים (כפי שלא קרה עד היום כי לרגשות קאונטר-טרנספרנציאליים לא צריך להיות מקום בטיפול). דוגמא אחרת היא שמטפל צעיר יכול כל-כך לרצות להצליח להיות מטפל טוב בעיני עצמו, עד כי אינו שם לב כי רגשות לא רצויים מתפחים אצל המטופלים שלו. כך למשל הוא רואה רק את ההתקדמות ולא דברים שליליים שמתפתחים מתחת לפני השטח. כל מיני דברים שמתחילים בקטן מתעצמים עד לרמות הרסניות. גם זה לא צריך לקרות, ואם המטפל מודע להם, הטיפול מתקדם בטוח יותר והמטפל טועה פחות. גם אם למשל הוא מרגיש אשם עכשיו (וזה יכול להיות) לא זה מה שצריך להניע את המשך הטיפול, אלא טובתה של רוית בראש ובראשונה. מה שנכון בשבילה. אם זה משהו שמתאים גם לרגשותיו, זה זניח לצורכי הטיפול. והערה לגבי גבולות. לדעתי אין דבר כזה גבולות כללים. כל מקרה לגופו. בין כל זוג מטפל-מטופל הגבולות יכולים להיות שונים לחלוטין. גם תלוי בסוג הטיפול ובמצב הטיפולי ובעיתוי הרגעי בטיפול עצמו. גבולות זה גם דבר שאפשר לשנות מידי פעם (ורצוי בהדרגה) בהתאם לסיטואציה. במקרה הספציפי של רוית (וסליחה רוית שאת מוזכרת בגוף שלישי, ראי זאת כמופנה גם אליך, זה הרי השרשור שאת פתחת) בדיעבד כנראה נפרץ כל גבול אפשרי ודברים רצו כמו כדור שלג מתגלגל. הלוואי, רוית, שתצליחו להחזיר את הקשר ולייצב אותו בחזרה ותוכלי לזכות בטיפול אמיתי ובטוח.

הי רווית. נשארתי זמן רב מחוץ לדיון המרתק בעיקר בגלל שאת התחלתו פשוט לא ראיתי ואח"כ כבר היה נדמה לי שמאוחר מדי להגיב. המצב שלי דומה עד זהה למצבך, פרט לעניין או שניים (מהותיים יש לומר). רומן עם גבר נשוי הוא צרה צרורה וגם אם לפעמים נדמה שזה הולך בכיוון הנכון, והנה הוא מתגרש וחי איתך , המשקעים של השנים שלפני אינם מרפים. העניין ארוך, סבוך וקשה לי להתרכז בזה עכשיו. גבולות עם המטפל הם משהו אמורפי כרגע עבורי. עדיין לא הצלחתי לחדור ללב ליבו של הנושא. יותר מדי שחור ולבן, פחות מדי גמישות לא מתאימים לאופי שלי, אך דווקא בגלל שהמטפל שלי משתף פעולה פחות או ותר עם הקפריזות שלי נדמה לי שאני יותר מבולבלת. העניין של להיות אחרונה כן או לא מעסיק גם אותי מאוד, אני חושבת שמטפלים חוטאים פעמים רבות בכך שהם 'מנצלים' את השליטה בזמנים בכדי להנות מכמה דקות נוספות בחברתנו, מבלי להיות ערים לנזק שזה עלול ליצור. אני לא יודעת מה הניע את המטפל שלך להגיע פתאום לתובנה שמעכשיו לא תהיי אחרונה יותר. ייתכן וזו התעוררות מאוחרת כפי שנכתב, ויתכן שזו סגירת חשבונות קטנה, בשני המקרים, התועלת הטיפולית שלך תגבר על הנזק, כך שלדעתי אין צורך לחפש יותר מדי את הסיבות. גם אני בטיפול שלי מוצאת את עצמי עסוקה פעמים רבות בצורה ולא במהות, וזו טעות. וזה קשה ומעייף. אבל תפקידו של המטפל להחזיר אותנו לתלם למרות שלפעמים גם הוא בטח מעוניין במשהו חדש, שונה ומרענן. בקשר למה שראית בערב ההוא- אין לי מילים לומר. נראה שיש לך את האינטרוספקציה המתאימה. תדברו על זה, אל תנסי להסתיר את הכאב או להתחבא מאחורי 'מה נכון לומר כדי שלא יחשוב שאני פסיכית לגמרי' שיחשוב מה שהוא רוצה. את שם מסיבה מסויימת- להועיל לעצמך. אני חושבת שלמרות הכל, אין סיבה לוותר על הטיפול, אולי להפך, כמו שאיש חכם אמר- לפעמים צריך קצת בלגאן כדי שאפשר יהיה לעשות סדר. ואני באמת מתלבטת בין שתי האפשרויות להשלמת הכותרת שבחרתי. בינתיים אבחר ב'חצי נחמה' . מקווה שלא נתבדה. בי. עדי.

חבל שבמקום לעשות לך סדר בראש, הוא עשה לך בלגן בראש. עד כדי כך שאת מבולבלת.אבל זה בסדר. שיהיה רק טוב

שלום רב, השאלה מופנית לאחד הרופאים המתמחים בפסיכיטרייה. ברצוני לספר כי אני נטלתי כדורי פאקסט למשך שבועיים וזה גרם לי לתחושת רעב מאד קיצונית ובנוסף זה לא עזר למצב יש ירידה במצב הרוח. החליפו לי לסרוקסט והוא בהחלט יעיל עבורי. להלן מס' שאלות: לפני מס' שבועות הופיעה כתבה מאד לא אוהדת במוסף בריאות של עיתון ידיעות אחרונות, על כך שהכדור הנ"ל פוגע בחיי המין וברגש שמפתחים לבן זוג. כמה מכל זה נכון, והאם זהו כדור ממכר ומה השלכותיו לעתיד ובכלל מה הסכנות שכרוכות בנטילת כדור זה. אשמח לדעת יותר. בתודה מראש, יעל.

ליעל סרוקסט=פקסט, רק שהפקסט הוא תוצרת הארץ. הסרוקסט מתחיל להשפיע אחרי כשלושה ארבעה שבועות ולכן יתכן שזו הסיבה וההסבר להרגשתך ולא החלפת הכדורים. הסרוקסט עלול לפגוע ברצון ובתפקוד המיני אצל הנוטלים אותו אבל בהחלט אין זה חייב להיות כך. מדובר על תופעת לוואי המופיעה בשכיחות מסויימת ובודאי לא אצל כולם, כך שתצטרכי לחכות ולראות מה קורה אצלך. בכל אופן ההפרעות חולפות אחרי סיום הטיפול ולא נגרם כל נזק. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

האם ריספרדל מטפל בחרדות ופסיכוזות או נועד לדיכאון? האם נמצא שריספרדל יכול לדכא את התיאבון או להגביר אותו? האם נמצא שפרוזק יכול לדכא את התיאבון או להגביר אותו? תודה

בבקשה אם מישהו יודע זה חשוב

שלום, רספרידל היא תרופה ממשפחת נוגדי הפסיכוזה החדשות. בדרך כלל אינה משפיעה על התיאבון אבל תופעת הלוואי של עליה במשקל קיימת למרות שאינה שכיחה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

ד"ר הידש היקר למרות שכבר הזכרתי וביקשתי פעמיים.- אמרת לי שתגיע לשאלתי, אבל אתה עונה לכולם ולי לא. פניות מתאריכים מאוחרים הרבה יותר קיבלו תשובה, ואני לא!! אמרת לי שהיה בעיות במחשב ותגיע בקרוב לשאלתיי ותיתן לי תשובה- אבל כנראה שוב פיספס אותי. העתק מה- 12/7/04 "שלום, אחריי שקראתי פה הודעות של אנשים אחרים, אני רוצה לשאול, אייך אוכל לטעת שהמטפל שלי באמת אוהב אותי?, באמת אכפת לו ממני? באמת הוא מרגיש משהו כלפיי??? או שאני סתם.. עוד מטופלת ואני העבודה שלו בלבד". תודה רבה וסליחה שאני מנדנדת כל-כך פשוט הנושא ממש מעסיק אותי ולא עוזב לי את המוח אור

הי אור, למרות שאת מעוניינת בתשובת המומחה בלבד, בכל זאת אני מקווה שאת לא כועסת שהוספתי כאן גם את תשובתי. האם זה בסדר? לדעתי זו מן סוג של שאלת אמון כזו. הפרדוקס הוא שתדעי שהתשובה לשאלה הזו היא "כן, אכפת לו ממני" רק אחרי שתרכשי את האמון הזה במטפל, מה שנעשה בתהליך הטיפולי עצמו... את התשובה לשאלה הזו רק את יכולה לברר בתוך התהליך הטיפולי שלך ורק את צריכה לתת אותה לעצמך מתוך הטיפול שלך. אין הרי מישהו אחר שייטיב לדעת את התשובה הזו ממך, ואין גם דרך חיצונית לדעת את התשובה הזו או לומר לך איך את יכולה לדעת... מסובך ומורכב... כל עוד לא הגעת לנקודה הזו השאלה תמשיך להישאל. אבל אולי אם את עוד שם בטיפול, אולי קיימת איזו מידה של אפילו קטנה של אמון שממנה אפשר להתקדם ולהאמין קצת יותר כל פעם? ו... נ.ב. זה בסדר לקנא באנשים שכבר הגיעו לשלב הזה שנוצר הקשר היחודי בין המטפל למטופל, אלו שזוכים לטיפול ומרגישים מטופלים. בטח, יש להם את מה שלך אין עדיין ואת כל-כך רוצה. אבל זה רק עדיין, זה תהליך שלוקח זמן. אז הלוואי שתוכלי להרגיש שמתייחסים אליך רואים אותך ומטפלים בך ושתרגישי יותר טוב.

אנחנו תמיד יודעים שבמקום הזה יש תמיד אור תמיד אור גם בחשיכה. שבת שלום מיכל מ

שלום ד"ר היידש בהמשך למה ששאלתי קודם. קראתי כתבה באינטרנט על פאקסט שטוענת כי שיעור המתאבדים בקרב בחורים צעירים שסובלים מדכאון ושטופלו בפאקסט (סרוקסט) היה גבוה באופן מובהק. וכי מחקרים הראו שלא חל שיפור במצבם של צעירים כאלה שקבלו טיפול בתרופה בהשוואה לצעירים שקבלו פלסבו. יתרה מזו, בעקבות ממצאים אלה מדינות מסוימות כמו בריטניה הפסיקו את השימוש בתרופה. אני מבולבל ! האם התרופה מסוכנת או לא? למי היא עוזרת ולמי לא? למי היא אסורה? תודה רבה

שלום רב, השאלה מופנית לאחד הרופאים המתמחים בפסיכיטרייה. ברצוני לספר כי אני נטלתי כדורי פאקסט למשך שבועיים וזה גרם לי לתחושת רעב מאד קיצונית ובנוסף זה לא עזר למצב יש ירידה במצב הרוח. החליפו לי לסרוקסט והוא בהחלט יעיל עבורי. להלן מס' שאלות: לפני מס' שבועות הופיעה כתבה מאד לא אוהדת במוסף בריאות של עיתון ידיעות אחרונות, על כך שהכדור הנ"ל פוגע בחיי המין וברגש שמפתחים לבן זוג. כמה מכל זה נכון, והאם זהו כדור ממכר ומה השלכותיו לעתיד ובכלל מה הסכנות שכרוכות בנטילת כדור זה. אשמח לדעת יותר. בתודה מראש, יעל.

אני הפסקתי ממש לפני שבועיים את לקיחת הכדור. הוא גרם לי לאיבוד התיאבון (ירדתי 5 קילו בשבועיים), שלשולים בלתי פוסקים, חוסר ריכוז, הרגשה של ריחוף. עכשיו בלי הכדור אני סובל מתופעות לוואי של סיום השימוש בכדור.

אשתי משכימה בשעה 3 לפנות בוקר על-מנת לנקות ולסדר את הבית.היא יוצאת למקום עבודתה בשעה 5:45 ומגיעה הביתה שובלנקות ולסדר את הבית. במידה ותמצא כוס אחת שלא נשטפה ועדיין מונחת בכיור תפרוץ מייד מריבה עד כדי אלימות.העניין הוא שמחמיאים לה על נקיונה אך היא אינה מודעת שזוהיא הגזמה ואובססיה.היא עקשנית מאד וחשובים לה דברים שוליים ובלתי מהותיים .כמו כן היא צרכנית טובה של מוצרי ניקיון והיגיינה . עם שובו של הבן מבית הספר היא מאלצת אותו להתקלח וורק לאחר מכן לצאת לשחק עם חבריו.קיימת בה התנהגות עד כדי אלימות כך שהילד סובל מ -היפראקטיביות. טיפוס לא מתחשב גם בנטל החובות עד כדי ניצול.מייצרת מריבות ומעיזה אף להגיש תלונה בגין אלימות מצידי.גם כשאני מעונין להתגרש ממנה היא מערימה קשיים .השאלה היא כיצד לפעול ולהתנהג עם יצור כזה שטלטן ועקשן עד לפירוד כמו כן הדאגה לחופש של הבן. כל הערה מצידי היא משתמשת ומנפנפת באזהרה כי תפנה למשטרה בגין אלימות. אציין שנגרמה לי עוגמת נפש במקום העבודה שכן גם אני איש חוק.

שלום לך לדעתי אם כבר יש בינכם בעיות צריך לטפל בהם.אם לא מצליחים לבד אני ממליצה על מטפל מקצועי אם מטעם משרד הרווחה או הבריאות או באופן פרטי. כך תדעו איפה אתם עומדים ומדוע אישתך פיתחה את מחלת הניקיון שלה. אתה תרוויח מזה שחייכם יעלו על מסלול נכון , וילדך לא יסבול יותר מקפריזות ומצבי רוח של אימו ,והיא תבין שאם היא תטפל בעצמה ותקבל אבחנה ועזרה לא תצטרך לפחד מביקורת או איומי הנטישה שלך ממנה. אם יש לה את ההפרעה של "הכפייתיות טורדנות" יש לזה טיפול תרופתי וטיפול עם שיחות ללמוד התנהגותי להפחתת החרדות והצורך במשמעת וקפדנות על כל דבר. תהייה סבלני אליה -ותתנהג ההפך ממה שאתה מתנהג כעת. כלומר תתמוך בכל דבר ותתן לה להבין שאתה איתה בכל דבר. עם כל הקושי המשתמע מכך. אנשים אלה הם רגישים מאד חכמים ודיי עצבנים. מקווה שתצליח לגייס כוחות לתקן את המצב כל טוב

שלום, אכן הבעיה העיקרית היא להביא אותה למודעות שקיימת בעיה. כנראה שאתה לא תצליח בכך כי אינה מאמינה בך בתחום הזה. כדאי לנסות לערב אנשים נוספים שידברו על ליבה. אחיות שלה, הוריה, חברות וכל מי שיכול לעזור. אין ברירה תצטרך לספר להם את האמת ולקוות שהם יוכלו לשכנע אותה שיש לה בעיה וכדאי שתגיע לטיפול. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

תודה על תשובתך,ושהקדשת וקראת את כל מה שכתבתי. אני מרגישה שהבעייה אצלי היא כמו פחד מעצמי, זאת אומרת,אני פשוט מפחדת ממה שקורה בתוכי וממה שהראש שלי מסוגל ליצור. זאת אומרת,מאז הסמים אני כאילו מרגישה שכל הזמן אני מנותקת מהמציאות סביב, שלא אצא מהתחושה הזו,ועוד יותר גרוע,להכנס "לתוך" התחושה הזו שבזמן לקיחת הסם. ושהתחושה הזו קיימת בי,נוצרה בתוכי,אולי בעקבות הסם,אך עצם זה שהיא נוצרה בתוכי,שהתוודעתי לה,לפאניקה,לתחושות "מוזרות" או מפחידות כאילו זה יהיה קיים בי לנצח. כשתיארת לי את ההבדל בין מצב פסיכוטי לנורמלי,הבנתי. אך אני מסיקה מכך שבזמן האונס כשחוויתי הזיות זה היה פסיכוטי? {אני מפחדת שאם כן,זה אומר שאני משוגעת, כי בפעם ההיא ממש האמנתי למה שראיתי,"הייתי שם" לגמריי,בתוך מה שדימיינתי,חוויתי את זה לחלוטין.אומנם לסירוגין,אך ממש עברתי זאת}.וכשפחדתי לראות טלויזייה,כי חשתי שכמו בהתקף הסמים,שישבתי מול הטלויזיה,ופתאום זה קרה, זה עלול לקרות לי שוב,מן פחד אימים מהמון דברים שהיו קשורים למקרה,זה פסיכוטי? כשאני אומרת שמפחדת מעצמי,או מהזיות,הכוונה שבתוך המצב החרדתי שאני בו, אני נבהלת קצת מדיי פעם,ש"אולי" ראיתי משהו זז למשל מצדדי, או ש"הנה" עכשיו אכנס להזיות ואני "אולי" רואה אדם בחלון ממול כשבעצם אין. אך אני לא ממש רואה, מהבהלה שמא אכנס להזיות,אני כאילו מפקפקת בעצמי,או אפילו שואלת את עצמי אם הדברים שכן קיימים סביבי אמיתיים,או שכמו פסיכית אהיה בסביבת אנשים,ואחשוב שאני רואה מישהו{כמו באונס} ואדבר עם עצמי,ואהיה משוגעת.אני פשוט בחרדות מעצמי,מלהשתגע. ולמשל כשאני קראתי את דבריך,על ההבדלים בין מצב פסיכוטי לנורמלי,אז חשתי בהלה, שעכשיו יווצר לי המצב הזה,דווקא משום כך כנראה שהבנתי מה זה מצב"לא נורמלי" אז פחד שזה מה שהראש שלי יצור עכשיו.או שזה מה שבעצם קורה לי. אני הייתי שמחה לשמוע שלמרות שעברתי מצב כזה בזמן האונס,זה לא הופך אותי למשוגעת.או שאם למשל חשתי אתמול לשנייה שהאדמה זזה,כנראה מהבהלה מרעידת האדמה,אך אני יודעת שלא הייתה שוב רעידה,וכנראה דמיינתי זאת,זה לא הופך אותי למשוגעת. העניין הוא,שבמהלך השנים אני בעצם מדלגת מחרדה,לחרדה,אז אני מנסה להרגיע את עצמי,ולחשוב,שכרגע אני נמצאת בחרדה שמא אכנס להזיות,שאשתגע,אך עצם זה שאני מפחדת מזה מראה שזו רק חרדה. כי עובדה למשל שכשאני הייתי בתקופה אחרת,בזמן חרדה אחרת{למשל שאקבל התקף לב} אז הזיות לא היו אישיו בכלל,לא היו לי כמובן,וגם לא חששתי שיהיו. האם אני יכולה להרגע ולהבין שאלו רק חרדות?שאינני משוגעת? האם לפי איך שתיארתי את מצבי,היית מגדיר זאת כחרדות? הפחד התמידי מאז לקיחת הסמים,הוא שלא אפחד כבר ממה שקורה לי,אלא במקום זאת פתאום אאמין בהם,וארגיש שהכל"קורה לי" כמו בזמן לקיחת הסם. ושאני צריכה להאבק כל הזמן ולהבין שאני "רק מפחדת" להיות מספיק הגיונית להבין זאת,כי אם לא אשקע,אאמין,ואהיה במצב פסיכוטי. האם התחושה הזו שאני נאבקת "להשאר",לא לשקוע בחוסר הגיון ובתחושות מעוותות כמו בסמים ולהאמין בהם,היא חלק מהחרדה? סליחה על המכתב העמוס וה"גדוש".ורציתי לציין שעצם זה שאני נמצאת בכל המצב הזה,וכותבת דברים כאלו,שכשאני קוראת אותם,או חושבת שאדם אחר ייקרא אותם, זה נראה ממש פסיכופטי,ובעיקר עצוב לי,שבחורה כמוני כלואה בתוך דברים כ"כ מגעילים ולא נורמלים,במקום להנות מהחיים ומעצמי,כל מכריי מסיקים אוטומטית שחיי יפים,וכולם אומרים לי ש"בחורה כל כך יפה" יכולה להשיג הכל בחיים. וכל מה שאני רוצה זה את עצמי בחזרה.הייתי מחליפה כל מעלה אחרת באיזון נפשי בשקט,ובקצת שמחה. תודה,ושיהיה לך שבת שלום.

לנטלי לא הייתי ממהר לאבחן לפי מכתבים באינטרנט, אבל בהחלט יתכן שמדובר בהזיות שאינן על רקע פסיכוטי. אני חושב שהחלק האחרון של מכתבך הוא החשוב ביותר. חבל לסבול כל כך הרבה ולהפסיד כל כך הרבהה בחיים בגלל בעיה שיש לה טיפול. אנא גשי לטיפול בהקדם. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

האם אכן כן אפשרי שהכל על רקע חרדתי? שבזמן האונס מרוב בהלה ופאניקה קרו לי ההזיות? ודבר נוסף,האם ניתן לחלק את "מנת"הקלונקס ל2 במהלך היום? {0.5 מ"ג}

יש לי שאלה האם מישהו מכיר מטפל קוגנטיבי התנהגותי באיזור הקריות - חיפה אם אתה ד"ר הידש מכיר מטפל טוב אודה לך אם תעזור לי ותפנה אותי למישהו טוב בעיקרון אני חברת קופת חולים מכבי אבל לא אכפת לי גם לשמוע על פסיכוטרפיסט פרטי. אודה לך על העזרה גלית הוותיקה בפורום.

דרך מכבי מגיעים לך 30 פגישות (במחיר מופחת) לכל החיים. האם ניצלת כבר את אותם 30 פגישות? אם לא אז תפתחי את ספר השירות שלהם ותמצאי רשימת מטפלים עפ"י איזור המגורים.

ניצלתי את הפגישות האלו בעבר אז האם מגיע לי עוד הפעם או שזה פרטי תודה גלית

אתמול התחלתי לשתות את "רסיטל" לטיפול בחרדה ובטורדנות כפייתית ולא יאומן פשוט כל הלילה הייתי ערה !המחשבות לא הניחו לי עד שרציתי לקפוץ מהחלון.אובחנתי ע"י הפסיכאטרית כגבולית (כי הבעיה לא מתבטאת באופן קיצוני ואני מתפקדת כרגיל ) מה שאומר שאני סובלת ממחשבות טורדניות ומחרדה אבל מעולם לא בקיצוניות כזאת. לצערי המחשבות היו כל כך שליליות וביקרתי את עצמי וניתחתי כל מיני סיטאציות שקרו לי בחיים ופירשתי אותן רק לרעה - מה שגרם לי לרדת על עצמי בלי סוף שלא לדבר כמה בכיתי כל הלילה ... לא היו לי תופעות לוואי פיזיות בכלל ,הגוף הגיב טוב לתרופה אבל המוח והנפש לא ידעו מנוח.חרדות ,עצב נוראי חוסר שינה וחוסר מנוחה נפשית . האם זה ייתכן שהתרופה גרמה לתופעה? האם זה טבעי ונורמלי? שאלה נוספת , אני נוטלת "רדוקטיל" תקופה ארוכה, האם רצוי להפסיק לנטול אותה ? במידה וכן, להפסיק בבת אחת או בהדרגה?... תודה רבה רבה! תודה

לליברטי אסור ליטול רדוקטיל ורסיטל יחדיו!!! האם הפסיכיאטרית יודעת על הרדוקטיל? את חייבת להפסיק את התרופות מיד ולהגיע לפסיכיאטרית כבר היום. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שמענו אתמול בטלוויזיה את פסק הדין שניתן לרוצח הילדה הודיה ודובר שם על נטילת תרופות נוגדות דיכאון שיתכן שהן גרמו לו לעשות את מה שעשה. האם באמת תרופות נוגדות דיכאון כמו סרוקסט יכולות להגיע לרמות של מעשים נוראיים שכאלה.

אני נוטלת סרוקסט ועד היום תודה לאל לא קרה לי כלום ולא פגעתי באף אחד. בקשר לאביה של הודיה ז"ל נדמה שדובר על כך שהתחיל לקחת יומיים/שלושה לפני הרצח את הסרוקסט. עד כמה שידוע לי הסרוקסט משפיע אחרי שלושה שבועות לערך..... כך גם היה בסרט על הסרקוסט בערוץ 8 לפני כחודש. היה מישהו שרק התחיל ליטול סרוקסט ואז ביצע רצח. לדעתי זה נובע מתסכולים ודיכאונות אחרים שיש להם ולאו דווקא מהכדורים.

האדם הזה ממש מפחיד ! ויש לי הרגשה שהרצח הזה לא היה בגלל הכדור.

הי לכולם. במקרה של אלי פימשטיין דובר על הכדור ציפרמיל. הוא החל לקחת אותו שלושה חודשים לפני הרצח. בכל מקרה, דרישות ההגנה נידחו והוכח (עד כמה שניתן) שהיה מודע למעשיו בעת הרצח, ואף תיכנן זאת מראש (למשל חפירת הקבר). הוא איים איומים שונים עוד לפני נטילת הכדור, ביניהם איומים אובדניים ולכן החל בטיפול. גם בתוכנית על כדורי SSRI וגם בהזהרת ה- FDA נאמר כי תגובות אלו יכולות להיות בימים הראשונים של נטילת התרופה או שינוי המינון. רוצחים נתעבים תמיד היו ולצערנו ימשיכו להיות, ומכיוון שפימשטיין אובחן כבעל אישיות נרקסיסטית יש להניח שלאישיותו היה תפקיד מכריע יותר מאשר לציפרמיל. שבת שלום, דנה

אני סובל מדיכאונות וחרדות שנים רבות ,לפני שש שנים הרגשתי גרוע מאד ואז פניתי לעזרה לפסיכיאטר פרטי שרשם לי לקחת 1.מרוניל 75 סר 2.סרוקסט 20 מ"ג ,הכדורים השפיעו באיטיות והקלו על חיי ,אבל תופעת הלוואי שלהם ירידה בחשק המיני היתה לי לרועץ מפני שלפני שנה התחתנתי והחשק המיני שלי היה גרוע מאד,ניסיתי ויטאמינים וכל מיני תוספות מזון אך לא עזר,לבסוף לפני 3 חודשים פניתי לפסיכיאטר שלי לעזרה הוא המליץ לי לא לקחת כדורים בסופי שבוע,זה לא עזר הרבה ולפני חודש הוא ביטל לי את המרוניל ואמר לי ליטול 3 כדורים של סרוקסט,הוא טען שההשפעה שלהם על החשק המיני היא מועטה ,אולם החשק המיני שלי עדיין גרוע מאד,אני פניתי אליו אך הוא אמר לי להמתין עוד קצת,הבעיה היא שאנחנו מנסים להכנס להריון כבר שנה ולא מצליחים וזאת עקב כך שאני לא יכול לשפוך עקב נטילת הכדורים ,אני מבקש יעוץ ועזרה בקשר לנושא ,אשמח לקבל תשובות.

ליואב לצערי גם הסרוקסט ידוע כמעכב אורגזמה, לכן איני מתפלא שאין שפור בתחום הזה. תחזור לפסיכיאטר שיתאים לך טיפול נוגד דיכאון שאינו משפיע על המין (תרופות הפועלות על הנוראדרנלין). שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

לדר' גיורא שלום ברצוני לדעת בעלי חולה במאניה דיפרסיה מתונה שאובחנה מגיל 14 ונוטל תרופות אך אינו הולך לשיחות. במשך שנות נישואנו היו לו לא מעט התקפות זעם עליות וירדות במצב רוח ולאחרונה הוא אף נקט באלימות כלפי חנק ושרט אותי ונתן לי שתי שריטות,האם יש קשר בין המחלה לאלימות? אני רוצה לדעת האם יש אפשרות שהוא ינהל חיי נישואין במצבו או יתכן שמצב הנישואין כלל לא מתאים לו?

לגלי פעילות יתר יכולה להתבטא לעתים ברגזנות ובאי שקט. כמובן שהתשובה לשאלתך האחרונה מאוד מורכבת ובודאי שאי אפשר לענות עליה בתשובה קצרה דרך האינטרנט. אולי כדאי לשתבקשי פגישה משותפת לך ולבעלך עם הפסיכיאטר המטפל. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אני מקווה שאתה זוכר אותי... הרבה זמן לא כתבתי בפורום כי הרגשתי טוב, אבל עכשיו המצב פחות טוב. להזכירך אני נוטל דפלפט 800 מ"ג וגם אומגה 3. אני עדיין בטיפול פסיכולוגי. הפסקתי ללכת לפסיכיאטרית שלי משום שממש לא חיבבבתי אותה וחוץ מזה, הרגשתי טוב אז חשבתי שלא אזדקק לה יותר. בערך בחודשיים האחרונים התחלתי להרגיש טישטוש חזק מאוד בעיניים. הלכתי לרופא העניים והוא טען שאולי עלה המספר, ואולי ייתכן שהטשטוש נובע כתוצאה מהתרופה. הלכתי לאופטומטריסט שלי שהחליף לי את המספר במשקפיים מה שממש לא שיפר את המצב. כרגע המצב הוא שראייתי ממש מטושטשת ואני חושב רק על זה רוב הזמן, אני חושש שמא המצב יחמיר עוד יותר ולא יימצא פיתרון אף פעם. רציתי לשמוע את דעתך בעניין 1. האם ייתכן שהתרופה גורמת לטישטוש? (אני נוטל אותה כבר 7 חודשים ובתחילה כלל לא הרגשתי בטשטוש) 2. עשיתי בדיקה של רמת תרופה בדם עדיין לא הגיעה תשובה, האם, גם כאשר הרמה בדם תקינה ייתכן טישוט? 3. האם אתה חושב שהתלונות שלי הן על רקע נפשי ולא על רקע גופני? (הפסיכולוג אומר שאני היסטרי בעניין הזה) 4. במידה והטשטוש נובע מהתרופה חשבתי להפסיקה ולראות אם תהיה הטבה משום שאני לא שום אפשרות אחרת מה דעתך? ובכלל מה אתה חושב על כל העניין? בתודה רבה מראש סליחה על כל השאלות. אשמח אם תשיב על כולן.

לאלמוג אני שמח לשמוע ממך, אבל אני בהחלט חושב שהייתה זו טעות להפסיק את המעקב הפסיכיאטרי. אני זוכר במטושטש שיש קשר בין דפלפט ומשהו בעיניים, אני צריך לבדוק זאת אבל כעת אין לי זמן-לצערי. אם תזכיר לי לקראת סוף השבוע הקרוב אשמח לבדוק ולתת לך תשובה מוסמכת. מצטער אבל לא נראה לי שכעת אני אתפנה לכך, אם בכל זאת אצליח למצוא חומר אכתוב לך. תשמור על עצמך ותמשיך במעקב. הידש

שלום! במשך שנה ויותר לקחתי טיפל תרופתי נגד דיכאון,אבל הטיפל לא עזר ,כרגע אני בלי הכדורים ומצבי הרבה יותר טוב ואין לי כמעט מחשבות ומצבי מצוין , אמנם לאחר חודש פרצו לי כאבי ראש חזקים שהם כנראה ממתח לפי דברי הרופא,כאבי הראש האלה מתמשכים כבר יותר משבועיים ולא מאפשרים לי לתפקד.איך מטפלים בזה? ומה עלי לעשות?

לדני טוב שהפסקת תרופה שאינה מתאימה לך. במידה ותפנה בעתיד לטיפול תחשוב על הפסקת/החלפה של תרופה כעבור כשישה שבועות ואין טעם לחכות שנה. בקשר לכאבי הראש. גם אם מקורן נפשי כנראה מדובר על כאבי ראש של מתח הנובעים בעיקר מהתכווצות שרירים tension headace, אפשר להתחיל עם אקמול ואופטלגין, או מוסקול שהוא מרפה שרירים. לא צריך להתחיל מתרופות הקשוורות לנפש. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

תודה רבה על תשובתך רציתי להוסיף כמה דברים כל סוגי התרופות(אקמול ,אופטלגין וכו')שלקחתי לא הקלו על הכאב מה אתה ממליץ לי לעשות? תודה מראש

אני נוטל את התרופה פאקסט 40 מ"ג. כיומיים אבל עד שהיא תתחיל להשפיע אני נעזר גם בתרופה אלפרליד 0.25 מ"ג. האלפרליד מרדים אתי ואמרו לי להשתמש בו לפי הצורך אבל יש לי פעימות לב מואצות וגדולות ותחושה של חוסר אונים כאילו אני הולך למות. יש לי את זה כמעט במשך כל היום. השאלה איך אפשר לתפקד כאשר יש לי את זה כל היום? האם האלפרליד לא ממכר ? אני צריך לקחת אותו 3 פעמים ביום? האם ההאלפרליד לא מפסיק להשפיע מתישהו? כמו כן מה ניתן לקחת דוקטור נגד בחילות שיש אותם כל היום?

לאורן האלפרליד אומנם ממכר בשמוש מעל כחודש אבל הכוונה היא שהסרוקסט יעזור ואז לא תצטרך את האלפרליד. הבעיה שהאלפרליד מרדים אותך, לכן אולי כדאי להחליפו לתרופה אחרת מאותה הקבוצה כמו לוריוון או וואבן, תתיעץ עם הרופא. צריך להחזיק מעמד ולחכות עד אשר הסרוקסט ישפיע. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

זוהי תרופה ממכרת מאוד ועדיף לא להתחיל איתה בכלל, הייתי גם ממליצה לך לשקול מעבר לאפקסור ואז לא תצטרך תרופה כתוספת. (המעבר מסרוקסט לאפקסור אינו בעייתי).

מזה כמה ימים אינני מצליחה להיכנס לפורום של מכון הקריות, בו ניהלנו את הדיון המרתק על יחסי מטפל-מטופל. רציתי לדעת האם יש בעיות באתר/בכניסה לפורום, או שהבעיה היא אצלי... כמו כן, רציתי להזכיר לך שאני מחכה לתגובה ממך לגבי סיום היחסים הטיפוליים לאחר שנוצר קשר אישי בין המטפל למטופל ולגבי האפשרות להישאר בקשר על בסיס אחר (אלא אם כן ענית ולא ראיתי את תגובתך בגלל הקשיים להיכנס לאתר) בברכה, המתלבטת

מצטערת שלא הגבתי לפנייתך בפורום של מכון הקריות. כפי שאת מבינה מפנייתי לד"ר הידש, אני מנסה כבר מס' ימים להיכנס לאתר ללא הצלחה. אם אכן ישנה בעיה כללית עם האתר, אשמח אם נמשיך את הדיון המרתק על יחסי מטפל-מטופל במקום אחר (אולי כאן?) כל טוב, המתלבטת

הי . גם אני ניסיתי להכנס ולא הצלחתי. אני מקווה שאפשר יהיה לסדר משהו בקשר לסיסמת כניסה כי אחרת זה יותר מדי פומבי עבורי... עדי.

למתלבטת שלום, החליפו סרברים ועכשיו ניתן להגיע לפורום של מכון הקריות באופן הבא: http://www.icallisrael.com/forum/forum.asp?FORUM_ID=3 בהצלחה

אבל אני חושבת שבאמת כדאי לחכות עם המשך הדיון עד להסדרת כניסה עם ססמא, בתקווה שתמנע התחזויות נוספות. ואגב, ד"ר הידש, הפנת אותנו לדיון שהתנהל כאן בנושא דומה - לתשומת ליבך, זהו בדיוק אותו הדיון ממנו הועתקה הודעה והוצגה בפורום של מכון הקריות תוך התחזות ושימוש כוזב בשם של אחת הכותבות שם. מקווה שבעתיד נוכל להמשיך בדיון ללא הפרעות באמת קשה לדבר מהלב ובפתיחות גמורה, כשאין כל אפשרות לפיקוח על המשתתפים כל טוב והמשך בעבודתך המסורה המתלבטת

שלום ד"ר, רציתי לשאול אם הגיוני שאני סובל מכאבים נודדים בגוף במשך כבר חודש ומשהו והם לא עוברים? הם בעיקר בחזה דקירות ולחצים ובעיקר מאוד בגב, מרכז הגב. יש לי מדי פעם התקפות שאני לא מרגיש את עצמי וטוענים שזה התקפי חרדה, עשיתי בדיקת מאמץ א.ק.ג ואנזים ויצא תקין. אני תמיד בטוח שיש לי בעייה רואית או בלב או מחלה. שאלתי העיקרה היא: האם הגיוני שהכאבים (לא ההתקפות) מלווים אותי כל היום כל יום (מידי פעם עוברים) במשך חודש ומשהו? כאבים נודדים מהגב לחזה ולבטן? ואתמול ממש הרגשתי כאילו לוחצים על החזה בחוזקה והכאב עבר ישר לגב. תודה רבה.

לגדי לא הבנתי בסוף מה השאלה? בכל אופן, אם כל הבדיקות הגופניות תקינות בהחלט יתכן שמדובר בהפרעה של חרדה, כדאי להגיע לפסיכיאטר לאבחון. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

התכוונתי האם זה הגיוני שאדם הסובל מחרדה ילווה במשך חודש וחצי בכאבים בחזה ובגב כל יום במשך כל היום.?

שלום רב, אני חווה לאחרונה תחושה של התקפי פאניקה שנמשכים כל היום. זה לא ממש ההתקפים החזקים(שחויתי כבר). אלה מן תחושה של התקף חרדה אבל במינון חלש יותר שנמשך כל היום ומפריעה לי להיות מרוכזת, תחושה של איבוד מציאות. האם זוהי חרדה? אני אומנם נוטלת ציפרלקס כשנה 20 מ"ג, אבל אף פעם לא חויתי את התחושות האלו, רק ב 5 חודשים אחרונים ואני לא יודעת אם להגדיר זאת כחרדה, אני כבר לא יודעת להסביר מה אני מרגישה.כי אם זה חרדה, אני אני לא יכולה להגיד ממה אני חרדה , אם שואלים אותי זה תחושה ללא סיבה, היתכן? תודה מראש

לדגנית שלום, מה שמאפיין את החרדה היא פחד ללא סיבה ברורה ולא מוגדרת, תמיד אנחנו מחפשים סיבות אבל בדרך כלל בחרדה אמיתית אין סיבה אלא מדובר על משהו פנימי אשר מציק. כדאי להתייעץ שוב עם הרופא המטפל לגבי הטיפול והמינון. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש