פורום פסיכיאטריה

יש לי חברה בדיכאון כבר למעלה מחצי שנה. היא פאסימית מאוד, לא רואה שתוכל לצאת מזה אי פעם. בנוסף ךכל היא לא יכולה להביא עצמה לידי עשייה כלשהי, בקושי להפגש עם חברות. היא הפסיקה לנהוג, כל היום בבית וגם בבית לא עושה שום דבר. ההורים שלה נגד תרופות ונגד פסיכיאטרים, והיא עושה רק מה שההורים אומרים לה. כרגע היא הולכת למישהי שמטפלת בישטה של סנטולוגיה. האם שיטה זו יכולה לעזור??? ואיך אני בתור חברה יכולה לעזור לה? היא כל הזמן מוצאת סיפורים ותירוצים כדי שלא ניפגש. למרות שהיא אומרת שהיא רוצה. קשה לי לשתף אותה במה שעובר עלי והיא רוצה שאשתף אותה ןנורא קשה לי מה לעשות?? בבקשה עזרה.

לדנה הדברים שאת כותבת הם חמורים. סיינטולוגיה מאוד נגד הפסיכיאטריה וטיפולים מוכרים, ובמספר מדינות הם מוגדרים ככת, כך שהסיכוי להמלט מכת, ובמיוחד אם הוריה תומכים בדרכה קשים. היו לי כבר מספר מטופלים שנפגעו קשות ממה שעושים בסייטולוגיה, (ואני כן מכיר את הדעות שלהם ודרכי הפעולה). צריך לחזור ולהזהיר אותה, אבל אם הוריה לא רואים את הסיכון שבסיינטולוגיה אז קשה לי לתאר שהיא תצליח לצאת מכך. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

דנה היקרה, שמחתי לקרא את פניתך לתשובה, ושמחתי על כך שאת באמת חברה טובה וערה למצוקה של חברתך, ברצוני לספר לך על שכנה שלי מאוד מפורסמת בשם לאה עוז אני לא יודע אם את זוכרת אותה, אבל הייתה לה תוכנית רדיו גלגלאה בגלגלצ, סופה היה מר היא קיפדה את חייה אחרי טיפול פסיכיאטרי, וכמו כן היו עוד רבים כמו מיכל ניב, שסימה את חייה - עצוב - אני יודע, אבל כל פעם שחוקרים את הפסיכאטרים הם אומרים שהיו לה נטיות אובדניות ואי אפשר היה להצילה וכו... ככה הם יוצאים נקיים וממשיכים בפועלם קצת ידע תוכלי למצוא כאן http://www.cchr.org.il מעבר לכך אני מבטיח לך כי היא ביידים טובות אני באופן אישי סיינטולוג כבר כ - 8 שנים ואני יכול להגיד שסיינטולוגיה הצילה את חיי, כן, כן, ממש ככה בלי סיינטולוגיה הייתי מת

לד"ר הידש זו גלית עם המרוניל וקלונקס 1.5 ליום . שאלתי היא השבוע הייתי אצל הרופא המטפל שלי (הפסיכאטר) ושאלתי אותו אחרי שנה של טיפול איזה דיכאון יש לי והוא לא הגיב כששאלתי אותו אם כדאי להתחיל טיפול פסיכולוגי הוא טען שאני לא צריכה (דרך אגב בעבר טופלתי כבר עם פסיכולוג) השאלה היא למה הוא לא מוכן שאני ינסה ללכת לטיפול פסיכולוגי לדעתך ? האם מה שיש לי זו מחלת נפש זה לא מובן לי. תודה על העזרה גלית

כדי ללכת לטיפול פסיכולוגי את לא צריכה לשאול את הפסיכיאטר שלך. אם נראה לך שזה יכול לעזור או להקל עלייך את יכולה לפנות באופן עצמאי.

טיפול פסיכולוגי דורש מאמץ והשקעה גם כלכלית וגם רגשית. אם את חושבת שאת מסוגלת לסוג כזה של השקעה אף אחד לא יעצור בעדך. למה חשוב לך אם הוא בעד או נגד? תתארי לעצמך שהוא היה אומר לך שאת צריכה ודווקא את לא היית רוצה בכך ולכן את צריכה לראות גם את הצד שלו בעניין.

לגלית \ האמת היא שאיני מבין, את חייבת לשאול אותו, הוא אינו מאמין בך או אינו מאמין בטיפולים פסיכולוגים?? בכל אופן הטיפול המומלץ לדיכאון הוא טיפול פסיכולוגי בשיטה קוגניטיבית התנהגותית. אבל הפסיכיאטר המטפל צריך להסביר לך את גישתו ודעתו. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר הידש מסתבר שכל החשדות שלי היו נכונים,והם שיש לי מחלת העייפות הכרונית....( רופא המשפחה אבחן רשמית) ,אולי עם פיברומיאלגיה,הדבר עוד לא ודאי אני לא רוצה להיות נודניקית פשוט בשבועיים האחרונים לא הייתי בטיפול היות ואני בתהליכי העברה למטפל חדש( מרפאה ציבורית) התלוננתי על כך רבות בעבר פשוט העניין הזה מאוד מטריד אותי. הלוסטראל עושה אותי ממש מממש עייפה ועוד קודם לכן הייתי מאוד עייפה ועכשיו זה הרבה יותר גרוע...הרגשה איומה של טשטוש וקושי להשאר ערה גם אחרי 12 שעות שינה לפי מה שהבנתי מהמטפלת הקודמת שלי יכול להיות שהעייפות תעבור ויכול להיות שישאר ממנה משהו שזה די גרוע עבור אדם עייף כמוני.... מה עלי לעשות? האם קיימות תרופות שלא גורמות לעייפות? והאם בכלל יש טעם בלקיחת תרופה כזו שרק פוגעת עוד יותר בתפקוד? בתודה מראש דנה

לתשישות כרונית ופיברומיאלגיה אנחנו ממליצים על איקסל שהוא יותר מתאים מלוסטרל. חשוב שתהיי במעקב של ראומטולוג מומחה (רופא משפחה לא מספיק) ואם יש לך בעיה נפשית אז גם פסיכיאטר ופסיכולוג. פיברומיאלגיה כשלעצמה איננה בעיה נפשית.

לדנה קיים ויכוח ועד היום לא יודעים את הגורמים לתסמונת העייפות, עם זאת הטיפול הוא בנוגדי דיכאון. כמובן שמומלצת תרופה אשר תעורר אותך ולא תרדים, לכן לעתים מעדיפים את התרופות אשר פועלות על הנוראדרנלין ולא על הסרוטונין, אבל התגובה היא אישית, ובמידה שהלוסטרל מרדים אותך, והתופעה לא חולפת אחרי כמה שבועות כדאי לשקול את החלפת התרופה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום לך ד"ר הידש אחרי שהייתי אצל הרופא שלי אתמול (דרך אדב מדבר אורן מהמצוקה הקשה) הוחלט לחזור למה שעשה לי טוב פאקסט אך במינון יותר גבוה 40 מ"ג. השאלה היא מה אני יכול ליטול בנוסף לבחילות שיש לי כל הזמן אחרי שאני מכניס משהו לבטן? איך להיפטר מתחושת הכבדות? ואיך לקחת את הכדור בבוקר ובערב? בבת אחת בערב שני כדורים? איך? היום לקחתי במכה שני כדורים. את ה-20 מ"ג לקחתי אחה"צ אז לקחת גם את ה-40 אחה"צ? מה יעזור לישון יותר טוב בלילה ולתפקד טוב במשך היום? והאם ניתן לקחת מודאל בנוסף אם צריך? תודה רבה אורן

לאורן הבחילות וחוסר התאבון הן תופעות לוואי של ראשית הטיפול בסרוקסט. כדי להקל עליהן כדאי ליטול את התרופה עם אוכל ואפשר לשתות גם קולה שלעתים עוזרת. אבל צריך להתגבר על הבחילות והן חולפות מקסימום אחרי שבועיים שלושה. הסרוקסט פועל יותר מ 24 שעות כך שמהבחינה הרפואית אין חשיבות לזמן הנטילה ואפשר ליטול גם שני כדורים יחדיו. בכל אופן כדי להמעיט את תופעות הלוואי כדאי לחלק לבוקר וערב ואחר שתתרגל לתרופה תוכל לקבוע את זמן הנטילה הנוח לך. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום רב. אני מרצה לפסיכולוגיה. לימדתי שאמפתמין כעבור כמה שבועות גורם סימפטומים פרנואידיים. תלמיד שאל מה המנגנון המדויק ואין לי תשובה. מקווה שלכם יש. האם האמפתמין משמש כאנזים? בולם MAO? תודה מראש סיגי

כל מה שרצית לדעת על אמפטמינים ולא העזת לשאול- בקישור הבא (מידע רציני ואמין): http://www.erowid.org/chemicals/amphetamines/amphetamines.shtml מדובר על שיחרור מוגבר של דופאמין לסינפסה. הסיכון לפסיכוזה מאד גבוה. מאד ממכרים. במינונים נמוכים ובשימוש דרך הפה משמשים כתרופות להפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות ואז אין סכנה לפסיכוזה או להתמכרות (התרופה בשימוש כבר 70 שנה..)

לסיגי באופן כללי חומרים אשר מעלים את הדופמין עלולים לגרום לפסיכוזה, חומרים אשר מפחיתים את הופמין הם נוגדי פסיכוזה וגם גורמים לפרקינסון. כך גם תרופות אשר נוגדות פרקינסון עלולות לגרום לפסיכוזה. הקישור למנגנון של האמפטמינים טוב. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אני ממליץ שם מאד על ה-Ask Erowid בקטגוריה של האמפטימנים

שלום ד"ר היידש אני סובל ממעי רגיז שמלווה בחרדה. מטופל במשך 7 חודשים ברמרון 45 מ"ג ביום. הטיפול עזר 85% אך לא לגמרי. במיוחד במקרים שאני עומד מול קהל אני עדין מרגיש לחוץ ומתוח ונכנס כמה פעמים לשרותים. או במקרים שבהם אני יוצא עם אנשים לארוחות שאז כל הזמן אני מתפלל שלא אחטוף שלשול אחרי אוכל. עדין אני מפחד לעלות לאטוטבוסים או ללכת למקומות שאין בהם שרותים שחס וחלילה פתאום אחטוף שלשול. למרות שאני לא מרגיש חרדה במצבים האחרים הרופא שלי אינו שבע רצון וגם אני מהתקדמות וטוען שהמצב שלי עוד ניתן לשיפור. לכן הוא המליץ לי לשלב עם הרמרון פאקסט (paroxetine). המינון של הרמרון יורד ויוצרף לו פאקסט 20 מ"ג ביום. רציתי להתיעץ איתך בנושא ולשאול כמה שאלות: 1. האם שילוב כזה מקובל? 2. שתי התרופות פועלות נגד חרדה ודכאון. מה מיוחד בפאקסט שאינו קיים ברמרון?האם הפאקסט אכן יכול לשפר את מצבי? 3. מלבד שינה עמוקה ותאבון מוגבר שיש לי עם הרמרון אין לי שום תופעות לוואי אחרות ולכן אני מרוצה. מנסיונך, מהם תופעות הלוואי הכי נפוצות ועד כמה הם נפוצות? אני מודה לך מאוד על התיחסותך לשאלותי.

ליוסי אני מסכים עם הרוופא שלך, כדאי לשאוף ליותר וכדאי לשאוף להרגיש בטוב ב 100%. שתי התרופות פועלות במנגנון שונה ולכן יש הגיון לתת אותן יחד. בדרך כלל עדיף תרופה אחת שתעשה את כל העבודה אבל לעתים אין ברירה וצריך להשתמש בשתיים. לגבי תופעות הלוואי תוכל לקרוא בכל אינדקס תרופות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אני לוקחת כבר שנתיים 150 מ"ג אפקסור מאחר שאני סובלת מהתקפי חרדה. כבר שנה ויותר שאין לי התקפים, אולם לפני שבועיים התחלתי להרגיש גוש בגרון. כאילו משהו תקוע שם. הלכתי לאף אוזן גרון שלא מצא כלום ונתן לי פאפאברין לשחרור השרירים החלקים. בפגישה עם הפסכיאטר שלי סיפרתי לו על הגוש בגרון והוא טען כי מדובר בסמפטום של חרדה נטו והציע להעלות את המינון של האפקסור. בסופו של דבר הסכמנו שאתחיל לקחת פאפאברין ואם זה לא יעזור - נעלה את המינון. אלא שעברו שלושה ימים מאז נטילת הכדור ויש לי תחושות מאוד לא נעימות בבטן. כמו כיווצים בשרירים. האם שווה להמשיך עם הכדור הזה או להישמע לעצת הפסיכיאטר?

הלו רעות. אכן סביר להניח שהחרדה שלך מקורה בסיבות רגשיות ולכן בכדור אולי מנע את ההתקפים אבל הסיבות לכך עדיין מקננות בנישמתך. כניראה שאת עכשיו עוברת לפזה יותר רצינית במודעות שלך והחרדה שוב מבצבצת מאחורי הדלת. אולי היה כדאי לשקול עכשיו טיפול פסיכולוגי שבו תשתפי את המטפל בקורות אותך . כניראה שאת זקוקה עכשיו למישהו שישמע אותך ויוכל אולי לעזור לך לצאת מהקונפליקטים שאופפים אותך בתקופה זו. לא הייתי ממליצה לך להסתמך רק על מינונים גבוהים יותר .הם אולי מרגיעים פיזית אבל הנשמה ממשיכה לצעוק את שלה.וכשתעלי את המינון בשלישית ,שוב תתקלי באותה בעיה מסוג שרירים שונה או במיחושים אחרים . הסימפטומים שלך ינדדו בגוף עד שתמצאי לך מנוחה נפשית . לפיכך ראוי היה לדעתי להסתמך כרגע על טיפול אנושי של מטפלת מתאימה. בהצלחה רבה.

כל מילה בסלע. מודעת לזה. האמת שבעבר היייתי בטיפול במשך חמש שנים, אבל כנראה שהגיע הזמן לחזור לכיסא המטופלים...תודה בכל אופן על האכפתיות

רינה, את גדולה מהחיים-ובקיצור-היית בריאה...

ולא נתת לי תשובה שלך http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/385/xPG/364/xFT/295669/xFP/295669

הי אור, ראיתי את הודעתך היא נגעה ללבי וגם כתבתי לך תשובה הכי כנה שרק יכולתי. כתבו לך שלושה אנשים נוספים. אז את נראית גם נראית. אולי אנחנו לא המומחים אבל אנחנו לא נחשבים גם?

הי אור. שתי התייחסויות- מכיוון שדר' הידש לא היה מחובר ביומיים האחרונים, אני מניחה שהוא ענה על השאלות הדחופות יותר, ואן לי ספק שהוא ייתיחס ואפילו ברצינות לשאלתך. גם אני ראיתי את הודעה שלך ואפילו תכננתי לענות אבל לא כל כך ידעתי איך,. לדעתי, גם ביחסים טיפוליים כמו ביחסים אחרים, אנחנו פשוט מרגישים. לא ניתן לכמת את הרגש אבל בהחלט ניתן לדעת אם הוא שם. אין ספק שהמטפל מתייחס לכלל הסיטואציות הטיפוליות כאל מקצוע, הרי זו עבודתו. אבל אסור גם לשכוח שזה מקצוע מיוחד במינו, שדורש אמינות,אחריות ויכולות אנושיות שאין לכולנו. במסגרת המיקצוע הזה, מתפתחים יחסי קירבה ואמון בין שני אנשים ורגשות רבים מתעוררים. המטפל מן הסתם מרגיש גם כן, אבל עליו להיות ער לרגשות אלו ולרוב לא לתת להם ביטוי בכדי לא להזיק למטופל. אבל אין ספק שאת יכולה להעלות את השאלה הזו בפני המטפל שלך- לומר לו שאת עוסקת במחשבה הזו, שהיא מטרידה אותך, שהיית רוצה לדעת שהוא לא שוכח אותך בין פגישה לפגישה. המחשבות האלו והרצונות הללו הם טבעים מאוד ולגיטימיים לחלוטין. דנה.

רציתי בבקשה לדעת על התרופה לוסטרל: 1. האם עצם לקיחתה גורמת להשמנה? 2. האם היא גורמת לעצירת שתן? 3. האם היא גורמת לעצירות? 4. האם היא גורמת להזעת יתר?

לחנה הלוסטרל אינה גורמת לעצירת שתן ובדרך כלל גורמת ליציאות רכות (אם היא משפיע על היציאות, בדרך כלל אין שינויים). התרופה כשלעצמה אינה מעלה במשקל, אבל הגברת התיאבון כן.... לוסטרל עלולה להגביר את ההזעה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום רב במשך השנתיים האחרונות בעלי מקבל התקפי זעם על כל שטות הכי קטנה אפילו כאשר בתו הקטנה מדברת בקול מתפנק בשעות מאוחרות בלילה זה מכעיס אותו מאוד וצעקותיו מהדהדות בכל כתלי הבית. כאשר רוצה לאכול בשעה מאוחרת מונע זאת ממנה על אף שהמקרר מלא. בנוסף מבצע פעולות אינטנסיביות בהחלטה שלו בלבד ומדובר ברכישות כבדות מאוד כגון דירה וכל הזמן מאיים שאם לא אחתם על הלוואות או על מכירות הנישואים יתפרקו. נעלם מבית גם בלי להודיע ועושה ככל העולה על רוחו. הייתי רוצה לדעת האם זוהי תופעה פסיכוטית? ואם כן מה שמה?

לפי התאור שלך קשה מאוד לאבחן ולומר אם מדובר בבעיה נפשית. חשוב לדעת מתי כל זה התחיל ואיך הוא התנהג קודם. האם את יכולה לומר שהוא נהיה בן אדם אחר , כלומר שכאילו אישיותו השתנתה? האם הוא עושה פעולות ללא שיקול דעת או מחשבה הגיונית כולל מעשים שיש בהם סיכון? אם התשובה לשאלות הנ"ל חיובית יש צורך במעקב אחר מצבו ואם זה מחריף יש צורך בייעוץ פסיכיאטרי. האם למשל הרכישות הכבדות שהוא עושה כמו דירה , הן ללא גיבוי כספי? האם יש לו אפשרות לשלם עבור הרכישות?

לאוסנת בודאי שלא אאבחן באינטרנט ובודאי לא משהו מיד שניה. בכל אופן כדאי שתתייעצי עם אדם נוסף המכיר את בעלך ולשאול האם לאחרונה גם הם שמו לב לשנויים בהתנהגותו ובתגובותיו. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

בוקר טוב ד"ר הידש, בעלי (בן 51), התחיל זו הפעם הראשונה בחייו ליטול תרופה אנטי דיכאונית. בעקבות משבר שהוא עובר כרגע הוא אובחן ע"י הפסיכיאטר כבעל דיכאון קל. הותאם לו ציפרלקס 10 מ"ג. בארבעת הימים הראשונים הוא לקח חצי כדור. היום בדיוק זה שבוע מתחילת הטיפול. במקביל הוא גם לוקח לוריון 2-3 כדורים ליום. שאלותי הן: 1. תוך כמה זמן משפיע הציפקלקס? מהן תופעות הלואי? ובאיזו שכיחות הן מופיעות? 2. כמה לוריון אפשר לקחת ביום ולאורך איזו תקופה? תופעות לואי? 3. האם תחושת התשישות הקשה, חוסר האנרגיה ועייפות, שהוא סובל ממנה נובעת מאחת התרופות? מאיזה? 4. היתה התלבטות אם לתת לו אפקסור xr, ובגלל מחירה, כנראה, הוחלט על הציפרלקס? האם לאפקסור יש יתרון כלשהו במקרה שלנו? בתודה מראש על תשובתך המפורטת, המודאגת האשה.

לברק (אשתו) השילוב של ציפרקלקס עם לוריוון מקובל, כעבור שבוע שבועיים הציפרלקס יתחיל לפעול ואז אפשר יהיה להוריד במינון של הלוריוון, השפעת הציפרלקס תעלה במשך החודשים הקרובים. לגבי העייפות, אם היא הייתה לפני נטילת התרופות אז סביר שהיא חלק מהדיכאון, אם אחרי , קשה לדעת כי שתי התרופות עלולות לגרום לעייפות אבל הייתי מתחיל בהורדת המינון של הלוריוון. לגבי תופעות לוואי אפשריות הרשימה ארוכה ותוכלי למצוא אותה בכל אינדקס תרופות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר, אודה לך מאוד אם תענה לי בצורה מפורטת על שאלותיי (אני מסתיר את מצבי מכולם, ופרט לך, אין לי את מי לשתף ואל מי לפנות): בעבר אובחנתי כבעל "הפרעת אישיות פרנואידית". הפסיכיאטר שאבחן והתחיל טיפול פסיכותרפי בי נסע לשליחות בחו"ל. הועברתי לפסיכיאטר אחר, שטען כי איני סובל מהפרעת אישיות זו, אלא אני פרנואיד. לדבריו, איני עלול להגיע למצב פסיכוטי, אך אני נוטה לעתים לשקוע במחשבות שווא ועלול (אולי) להיות מסוכן לאנשים ש"סימנתי". אנא ממך הסבר לי: 1. מה ההבדל בין השניים - האם פרנויה היא מחלה 'אמיתית' בשונה מהפרעת אישיות ? 2. מי מהן נחשבת חמורה או קשה יותר ? 2. איזה טיפול ניתן בפרנויה והאם יש החלמה מלאה מימצב זה ? תודה רבה לך.

שלום, ישנו הבדל בין שתי האבחנות למרות שהדימיון רב, בשתיהן ישנו ייחוס של כוונות ומחשבות שאנשים מנסים לפגוע בך. באישיות-מדובר על מבנה אישיות שבו האדם חשדן וחי עם המחשבות שלו באופן מתגונן. בפרנויה אדם יכול לחיות רגיל בכל התחומים פרט לתחום אחד שבו הוא מייחס מחשבות לאנשים אחרים. הטיפול בפרנויה הוא תרופתי בעיקר, באישיות יותר לכיוון פסיכותרפיה. דרך אגב, שתי האבחנות אינן סותרות זו את זו, יתכן אדם עם הפרעת אישיות פרנואידית וסובל גם מפרנויה. לצערי הדברים מסובכים. אולי כדאי לפנות להתייעצות חד פעמית עם פסיכיאטר שלישי? שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אני בן 40 עם התקפי חרדה.אני לוקח כדור בשם ixel האם הכדור יכול לגרום לירידה בכמות הזרע.

ליוסי לא, קיימת לעתים בעיה ברצון למין ובתפקוד אבל אין פגיעה גופנית כמו ירידה באיכות/כמות הזרע. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום לכולם, חזרתי רק עכשיו, אנסה לסגור חלק מהפערים ככול שאוכל. אני בסדר ואפילו גם המחשב, תודה על הדאגה הידש

דוקטור הידש היקר אנא ענה מהר ככל שתוכל כי אני בבעיה חמורה אתה תראה את הודעתי למטה שהקאתי וסבלתי לילה של חרדה שלא היה לי מעולם כל הלילה פשוט רעדתי ופעם לי הלב מהר מאוד ולא היה לי תרופות הרגעה. יומיים עברו אני משתמש בבוקר ובערב במודאל. אני מרגיש כלא יכול לתפקד כלל חוץ מלישון ולעשות דברים קטנים מאוד במשך היום הוריי דיברו עימי ואמרו "ערן" (לא שמי האמיתי) אין לך כלום תוציא לך את זה מהראש ואמרו OK אתה מטופל אל תהפוך את זה למרכז החיים שלך יש לך דבר קטן מאוד אז למה אני מרגיש חלש כל כך וחסר יכולת לתפקד כאילו הלילה ההוא השאיר עליי אפקט כמו כן אני מטופל בתרופה ציפרלקס במשך חודש שלא הועילה כל כך איך שאני כותתב הלב שלי עדיין פועם בקצב מטורף ואני רועד ומרגיש חסר אונים חסר יכולת תפקוד ושכל חיי אשאר כך שמעתי מחדרי את הוריי מדברים "טוב אי אפשר כך אולי צריכים לשים אותו איפהשהו" דוקטור מה לעשות אני היום הולך לרופא המטפל שלי עוד שעה כדי לדון במצב אני לא רוצה להתאשפז אבל מרגיש חסר תקווה חסר חיים חסר שמחה וחסר יכולת תפקוד הלוואי שהיה כדור או מספר ללא תופעות לוואי שיגרום לי תפקוד טוב ביום ללא בחילות הרגשת ריכוז צלא ושמחת חיים ושיגרום לי לישון טוב בלילה? דוקטור מה לעשות עם ההורים שלי ומה לעשות עם המצב? איך אוכל לתפקד ככה במצב כזה שאין לי כח ואת היכולת הפיזית והנפשית לצאת מהבית לדבר עם אנשים ולעשות דברים אני הולך מהחדר למטבח אני מרגיש כאילו הלכתי 15 ק"מ.

לערן קודם כל להרגע, הוריה רוצים לעזור לך ויתכן שהם טועים אבל הם בטח לא יגרמו לך רע. בתקופה האחרונה יש וירוס של כאבי בטן שמסתובב, כך שיתכן שכל ההקאות והבחילות לא קשורות לטיפול הנפשי ותוך יומיים שלושה הם יחלפו, לעתים נדבקים גם בוירוסים אפילו אם יש חרדה.... שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום, אני רוצה להתייעץ בקשר למרכיב תורשתי של סכיזופרניה. העניין הוא שאני מתכוונת להתחתן, ומן הסתם, להביא ילדים עם גבר שאח שלו חולה סכיזופרניה ואמו סבלה תקופה ארוכה מדכאון לידה. כמה סיכויים שיצאה לנו ילד סכיזופרני? במשפחה שלי אין חולי נפש (רק מופרעים פה ושם) ולא ידוע לי על תורשה פסיכיאטרית כלשהי. תודה מראש על תשובה

מתוך: http://benafshenu.jerusalem.muni.il/psycology/guide.htm ציטוט: האם סכיזופרניה עוברת בתורשה? התשובה היא כן ולא; יש אנשים שזה עבר אליהם בתורשה ויש אנשים אחרים שלא. הסיכויים לחלות בסכיזופרניה הם במידת מה גבוהים יותר אם יש לך קרוב משפחה ביולוגי שהוא חולה, אבל הסיכון הוא עדיין נמוך. אם אף אחד במשפחתך לא חלה בסכיזופרניה, ההסתברות שאתה תחלה בה היא 1 ל 100 - . אם אחד מהוריך, או אח, או אחות, חולה במחלה זו, הסיכוי הוא עדיין בערך % 10 שאתה תפתח סכיזופרניה. אם לזוג הוריך יש סכיזופרניה, יש סיכוי של % 40 שתחלה במחלה. אם יש לך אח\ות תאום זהה עם סכיזופרניה, אזי יש סיכוי של % 30 שאתה תחלה. אם יש לך בן משפחה עם סכיזופרניה ואין לך שום סימנים של המחלה עד שנות העשרים המאוחרות שלך, הרי זה לגמרי בלתי סביר שאתה תחלה במחלה זו. אם הורה, או אח, או אחות, חולים בסכיזופרניה, הסיכויים שילדיך יחלו בסכיזופרניה הם עדיין נמוכים , בערך % 3 (פירושו שזה כמעט לא קיים); ורוב היועצים בתחום הגנטיקה אינם סבורים שזהו הבדל מספיק גדול בכדי להשפיע על מישהו בתכנון המשפחה. חוקרים זיהו מספר גנים שעשויים להיות קשורים לסכיזופרניה, דבר שמצביע על האפשרות שמספר בעיות ביוכימיות עשויות להיות מעורבות (כמו שיש סוגים שונים של ארתריטיס). בכל אופן, הרבה גורמים אחרים מלבד גנטיקה מעורבים גם כן. מתנהל כעת מחקר לזיהוי גורמים אלה והשפעתם על התפתחות המחלה.

לחני למרות שהתשובה הקודמת נכונה בדרך כלל אני ממליץ שתקבעו פגישה אצל פסיכיאטר, את והחבר ותשאלו אותו יחדיו את כל השאלות, הדרך הזו עדיפה מאשר תשובות יבשות מהספר והדברים מעט יותר מורכבים כאשר צרייכים לפרוט את הסטטיסטיקה למקרה פרטי. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אני בת 22 והתחלתי לקחת גלולות למניעת הריון מסוג "מינס". לאחרונה שמתי לב שהמצב רוח שלי מאד ירוד, אני נוטה להתעצבן כמעט מכל דבר ויותר מכל - אין לי חשק מיני כלל! אפילו לחיבוק.מה עושים??? תודה מראש

הי סימה, נדמה לי שעל חלק מההתוויות של סוג אחר של גלולות כתוב שמתופעות הלוואי שלהן היא ירידה בחשק המיני ושינויים במצבי הרוח. כך שיכול להיות שיש קשר לחומר הכימי שבגלולת עצמן. תראי, אם החומר שנמצא בגלולות הוא זה שגורם לכל מצבי הרוח האלה אולי שווה לך להתייעץ עם הרופא ולהחליף. אם זה רק החומר הכימי אז הבעייה יכולה לחלוף. יכול להיות שהמצב עשוי להיות מורכב יותר ויש לו גם מרכיבים רגשיים. לפעמים קשה לדעת.

לסימה אני מסכים עם התשובה שנתנה ותודה למשיבה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

חשבתי המון לפני שהתיישבתי ליד המחשב,אני שואלת האם יש אלוהים מכיוון שבחודשים האחרון חיי נעשו בילתי ניסבלים באופן שקשה לי לתאר ואני לא יודעת מה לעשות איתם????ואני לא מבינה איפה אלוהים???? אני חוזרת בשאלה ולא אוכל לפרט למה כי סיפור ארוך אז אולי אלוהים מעניש אותי עם המחלה הזאת וכל הצרות והכאב שנילווה אליה בגלל זה? אם כן אז חבל על הזמן, אני קמה בבוקר, עושה מה שצריך הולכת לעבודה בקיצור ממש אבל ממש מישתדלת לתפקד כמו שצריך במה שחובה עליי לתפקד, אבל אני בורחת המון לשינה, מלאה כאב וייסורים שאין לי מושג כל כך איך להתמודד איתם, אבל אני מיתמודדת אבל בינתיים הכאב גודל והגוף שלי מרגיש כמו בת 100 ואני אני כולה בת 28 יש לי עוד חיים שלמים לפניי, בתקופה האחרונה אני מודה שאני ממש לא במצב טוב, ואני גרה בהוסטל ומישתדלים לעזור לי כל מה שאפשר ויש לי מישפחה וחברים מדהימים שלא הייתי מחליפה אותם בעד שום הון שבעולם אבל הסבל לא ניגמר מה עושים? למי יש תשובה? כי אלוהים בטוח איתי כבר לא רוצה לדבר ואני לא יודעת מה עושים? בעייה נוספת שיש לי זה שיש לי חבר בריא אנחנו יוצאים כבר כ5 חודשים אבל יש יותר מידי שברים ביחסים ואני כועסת עליו בקטע של איזה דפוק מיתאהב באחת כמוני ועוד חולה? אבל הוא למרות הקושי הכאב לא מוותר אוהב בלי סוף ורואה אותי כבריאה ואני אני כבר שכחתי מזמן מה אני? למישהו יש תשובות לכל מה שרשמתי ?????? אני רוצה לחזור לחייך,לאהוב להיות בן אדם אבל זה נעלם לי ואני מרגישה שכל חיי נענשתי ואמשיך להיענש כאילו לאלוהים או למישהו אחר או לשניהם יש חשבון ארוך ופתוח איתי ובגלל זה חיי רצופי כאב אכזבה סבל ומעט מאוד רגעי אושר.... אלוהים למי יש תשובה???? אשמח אם גם ד"ר יידש היקר יוכל להגיב למיכתבי וכל מי שבא לו ולו במעט לעזור להקל על מה שעובר עליי עכשיו... תודה רבה וסוף שבוע נעים מדניאלה!!!!! נ.ב. למרות הכול תמיד הייתי טיפוס שורד ומחזיק מעמד ואמשיך לעשות זאת כי אין ברירה!!!! ואמשיך לקוות תמיד לחיים קצת יותר מאושרים ב"ה.

יקירתי, לא כתבת מה באמת מטריד אותך. נראה שיש לך חוסר בטחון מסויים. האם סבלת בעבר מהתעללות או משהו שהותיר בך סימן פיזי חיצוני? אם זו הבעיה אולי כדאי לגשת לייעוץ עם רופא (לאו דווקא פסיכיאטר) שיכול לפתור לך את אותה הבעיה הפיזית ולהחזיר לך את הבטחון העצמי. מצד שני, המשפחה זה הדבר הכי חשוב, אל תדחי אותם כי למרות שאהבתם היא ללא גבולות וללא תנאים, את מקשה עליהם ומייסרת את עצמך. יש לך משפחה תומכת וחבר שלדבריך מקסים, יש לך עבודה ומקום להניח את הראש, מה צריך יותר? אם עוזר לך לבכות על הכר מה טוב, אבל אם זו בעיה שנמשכת הרבה יותר מדי, צריך לאתר אותה ובהתאם למצוא לה את הפתרון. את בטח יודעת שאלוהים לא יכול לעזור למי שלא עוזר לעצמו. אם את מחפשת את אלוהים, ללא קשר לחזרתך בשאלה, תנסי לדבר איתו ולהבין מה עליך לעשות. בכל אופן, אולי לערוך רשימה של מה שעושה לך טוב ומה שגורם לך אושר מול מה שלא, זאת ההתחלה. בהצלחה מתוקה.

פעם הלך אדם לבדו ולפתע נפל לבור. צעק האדם בכל כוחו ל לעזרה. לפתע הגיע הרבי, צעק האדם לרבי בבקשה עזרה. הרבי הסתכל לעומקו הרב של הבור וזרק לאדם ספר תנ"ך. ואמר לו "תתפלל כך שאלוהים יציל אותך" והלך. המשיך האדם לקרוא לעזרה ולפתע הגיע הרפא.שניבהל מעומק הבור זרק לאדם תרופות ואמר לו "אם תהיה חולה תיעזר בתרופות". וכך בה הסנדלר שזרק לו נעליים חדשות... והקצב שזרק לו בשר טרי... האדם כמעט והיתיאש וחשב לשים קץ לחייו. להפתעתו הגמורה,הגיע חברו הטוב ביותר שהיה מחוסר השכלה ומקצוע. החבר היסתכל למטה אל תוך הבור וקפץ פנימה. התחיל האדם לצעוק על חברו "בשביל מה קפצת לבור עכשיו שנינו נמות פה", אך החבר היסתכל על האדם ואמר לו: "אתה חברי הטוב לבור הנורא הזה אבל אני כבר הייתי בבור הזה ואני יודע את הדרך החוצה בוא אחרי". וכך הוציא האדם מחוץ לבור. וכך הוציא החבר את האדם מחוץ לבור. ובכן מכאן כדאי שנילמד שעזרה בזמנים קשים לא תבוא משום מומחה ! אלא תגיע בעיקר מחברים טובים. למטה היה רשום לקוח/ה נכבדה ! אם ברצונך לקבל את דף הפתיחה אנה פנה למלצר/ית תאמת, לא אהבתי את המקום הזה.

החיים הם כמו רקבת הרים עליות וירידות וצריך לתפוס חזק בכדי לא לרדת בסיבובים מיכל מ

הי דניאלה, קודם כל, אני רוצה לומר לך שדרוש כוח אדיר על מנת לעשות פעולה כזו רצינית כמו לצאת בשאלה. לדעתי עשית משהו מתוך החלטה שכנראה נכונה מאד עבורך אבל גמרה לך את הכוחות והכניסה אותך למצב חדש ולא מוכר. מצב מאד מבהיל ומעורר חרדות ושאלות. אלוהים לא מעניש אותך, אבל התחושה שלך ברורה ומובנת מאד. יכול להיות שיש מה שמנסה למשוך אותך חזרה למקום שהיית בו קודם, מקום שאולי אינו טוב לך, אבל מוכר. פעולה אמיצה כזו מתישה כוחות מאד, מערערת כל מצב יציב ומובילה לדיכאון ולחוסר תפקוד ואנרגיות וגם להערכה עצמית נמוכה כפי שציינת. זהו מעין כוח פנימי ש"כועס" עליך על הצעד הבלתי מובן מאליו שעשית. את נמצאת בטיפול בשיחות? לדעתי איש המקצוע הוא הוא זה שיכול להיכנס איתך לבור וגם להוציא אותך משם. לו יש כלים שהוא מעביר לך כדי שתלמדי לצאת בעצמך מהמקום הקשה. אין ספק שגם תמיכתם של חברים במקביל חשובה מאד ואינה זניחה גם היא. סביבה תומכת תמיד מקדמת תהליכים. אין האחד בא על חשבון השני. למרות שאת מרגישה מאד חלשה עכשיו יש בך כוחות יש ויש ורואים את זה בכתיבה שלך. אכן תמשיכי להיות שרדנית ואיחולי לך שלא תצטרכי להפעיל את כל מערכות ההשרדות כל הזמן (כמו בזמנים קשים של עכשיו) ולאט לאט תוכלי יותר ויותר להירגע. את צודקת, חיים שלמים לפניך. בעזרת טיפול נכון שיקח את הזמן שלו והמון סבלנות תוכלי לקבל אותם בחזרה לאט לאט ולחזור לתפקוד בריא. יופי ששומרים עליך ואוהבים אותך. זה שווה המון. אז לאט לאט.

תודה רבה לך. אוהבים אותך מיכל מ

תראי אני ממש מזדהה איתך אני בעצמי מנסה לחזור בתשובה ויש לי קשיים אני חשה בדיוק כמוך רובוט עם מסך של רגשות התקפי חרדה והרבה שאלות אני פחות או יותר בזכות הטיפול מבינה במה מדובר וכן אשמח לשוחח איתך על זה ןאפילו להיפגש כי אני אשמח לפגוש מישהי ולדבר איתה על זה אז אם את מעוניינתצרי איתי קשר באימייל אשמח לתגובה דנית

לדניאלה כואב לך וקשה לך, כל מלה במכתבך מביעה את הכאב. נכון, עדיף להיות בריא וקל דעת, זה קל יותר, אבל מחלות באות ולא אנחנו בוחרים לחלות, את לא אשמה במחלתך ותהיי גאה בהתמודדות שלך ובדברים שאת משיגה. אומנם יש הבדלים אבל כל נכות וגם גופנית גורמת לתיסכולים לא מעטים, ואפילו אם אין מדובר במחלות תאונות דרכים הם רעה חולה. יש לך כוחות וכנראה את נעזרת בחברים ויודעת לעזור להם, חברים הם כוח ועוצמה רבים מאוד, בנוסף תנסי להנות מהדברים הטובים שיש לך ואת רואה גם אם הם דברים קטנים וגם אם מדובר על דברים גדולים, יש לך חבר והוא כנראה רגיש ואוהב, וזה כבר פנטסטי, תהני מכל רגע. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

דניאלה היקרה אין מילים בפי לתיאור הסבל. סבתי היתה אומרת חביבי יסורים, שכן למאמינים, לכל דבר יש הכוונה, והכל לטובה. האמונה בשם יתברך, והעמידה בנסיונות כמובן עם טיפול רפואי, שהרי הוא השולח את הרפואה באמצעות שליח, וב"ה השליח ירפא אותך מחולייך. השם יתברך אמר לנו אני מחצתי וארפא ואין מידי מציל, רק אדון עולם מציל אל תאבדי תקווה, המון פגועי נפש יש, הכאב גדול. צריך להבין שכאב נפשי כמוהו ככאב פיזי וצריך לטפל, ואם נרפאת בע"ה להמשיך בטיפול מונע ולא להגיד , "זאת הייתה תקופה קשה " השם יתברך למעלה והוא מצוי ומשגיח על כל אחד ואחד כפי שכתוב בכול אחד מאיתנו הוא נימצא. ודברים עפ"י הנסתר לא קורים סתם, אין דבר ארעי כפי שאמר איינשטיין המגלה את תורה היחסות, אלוקים אינו משחק בקוביה. זכרי השם הוא הנותן לך כח לעשות חיל, שנני , ובע"ה עם טיפול תבריאי בברכה

אינני מצליח למצוא חומר קריאה הנוגע לתרופה הנ"ל, על מרכיביה, תופעות לוואי, הפעילות של התרופה ועוד. מעוניין בחומר כתוב בעברית.

כנראה zuclopenthixol

ציטוט מתוך: http://www.clalit.org.il/geha/Content/Content.asp?CID=36&u=113 ***************************************************** קלופיקסול קלופיקסול הוא השם המסחרי של התרופה – זוקלופנתיקסול. פעילות רפואית: קלופיקסול שייכת למשפחת התרופות נוגדות הפסיכוזה. פסיכוזה הינה מצב של ניתוק מהמציאות אשר מתאפיין במחשבות לא נכונות, הזיות, דיבור לא ענייני, והתנהגות בלתי מאורגת. התרופות נוגדות הפסיכוזה מרגיעות ועוזרות לארגון החשיבה והתפיסה. קלופיקסול ניתנת כטיפול במצבים הבאים: חולי סכיזופרניה: התרופה עוזרת בעת החמרה של המחלה, וניתנת גם לאחר שחולה ''החלים' מההתקף. הוכח שבקרב חולים בסכיזופרניה הנוטלים תרופות נוגדות פסיכוזה גם בתקופה שבין ההתקפים – תדירות התקפי המחלה יורדת וחומרתם פחותה. חולים במאניה-דפרסיה או בדיכאון בעלי סימפטומים פסיכוטיים או עם חרדה רבה. פסיכוזות הנגרמות משנית למחלות רפואיות שונות. מינון ואופן השימוש: המינון של התרופה מותאם על ידי הרופא לכל חולה באופן אישי. בארץ התרופה קיימת בארבע צורות שונות: כדורים של 2, 10 ו- 25 מ''ג. לרוב המטופלים המינון היעיל יהיה 10-50 מ''ג ליום, אך במקרים מסוימים יש צורך במתן מינון גבוה יותר. התאמת המינון צריכה להיעשות בעזרת הפסיכיאטר המטפל. הכדורים המחולקים לשתי מנות או במנה אחת בערב. טיפות – 1 טיפה = 1 מ''ג. זריקת אקופייז: ניתנת כל 2-3 בזריקה לשריר ובמינון של 50-150 מ''ג. זריקת דפו: בעלת השפעה ארוכת טווח. ניתנת בזריקה לשריר בין פעם בשבועיים לפעם בארבעה שבועות במינון של 200-400 מ''ג. ככלל אין לצפות שההשפעה הטיפולית של התרופה תתבטא במלואה מייד עם התחלת הטיפול, אלא רק לאחר 4-6 שבועות (ולעיתים אף יותר) של טיפול רציף. לכן בחוסר תגובה מיידית אין להתייאש, אלא יש להמשיך בטיפול. אין להפסיק את לקיחת התרופה או לרדת במינון ללא התייעצות עם הרופא המטפל, כיוון הדבר עלול לגרום להתעוררות של המחלה מחדש. תופעות לוואי: ישנוניות יתר עלולה להופיע, לכן מומלץ ליטול את רוב המינון היומי, בהתייעצות עם המטפל, בשעות הערב. הישנוניות לרוב חולפת מעצמה בהמשך הטיפול. הפרעות שונות הקשורות במערכת התנועה ובשרירי הגוף: התכווצות פתאומית של שרירי הצוואר, לסת או הלשון הנוטה להופיע בתחילת הטיפול, נוקשות שרירים המורגשת בייחוד בזמן תנועה, תחושה של אי שקט פנימי, חוסר יכולת לשבת במקום, וצורך להזיז כל הזמן את הרגליים, עוויתות בלתי רצוניות בשרירים שסביב אזור הפה, במרבית מתופעות לוואי אלו ניתן לטפל תרופתית לפי המלצת הרופא המטפל. עליה במשקל – ניתן להתמודד עם בעיה זאת בעזרת הרגלי אכילה ופעילות גופנית סדירים. טשטוש ראיה, יובש בפה, עצירות או לעיתים יותר רחוקות שלשול והקאות. להקלת היובש בפה ניתן להסתייע בהרטבת הפה או במציצת סוכריות ללא סוכר. הפרעות בקצב הלב. קושי בתפקוד המיני (כגון: הפרעות בהשגת זקפה אצל גברים, שיוניים בדחף מיני אצל נשים). סחרחורת בקימה ממצב שכיבה. הפרשת חלב בעיקר אצל נשים. תופעה נדירה, אך מחייבת טיפול מיידי: חום גבוה, נוקשות שרירים, הזעה מרובה ובלבול. תופעות והלוואי שהוזכרו מופיעות רק במיעוט מן החולים. רוב תופעות הלוואי חולפות עם המשך בטיפול או בעת הפסקת התרופה. אין סכנת התמכרות לקלופיקסול. אזהרות: נשים בהריון או מניקות צריכות לדווח לרופא ולהיוועץ בו על המשך נטילת התרופה. חולי גלאוקומה, בעלי בעיות עם בלוטת הערמונית (פרוסטטה), חולי אפילפסיה, חולים לב, ובעלי בעיות כבד או כליות צריכים לדווח על מחלתם לרופא לפני תחילת הטיפול. חל איסור לשתות אלכוהול בתקופת נטילת הטיפול. השימוש בתרופה עלול לפגום בערנות ועל כן מחייב זהירות בנהיגה ברכב, בהפעלת מכונות מסוכנות ובכל פעילות המחייבת ערנות מרבית. בכל מקרה של תופעות לוואי או שאלות כלשהן בנושא קלופיקסול, אנא פנה מייד לרופא המטפל. ******************************************* סוף ציטוט מתוך: http://www.clalit.org.il/geha/Content/Content.asp?CID=36&u=113

רב תודות עזרת לי מאוד מאוד

בוקר טוב ושלום רב אני הייתי מעוניינת לדעת יותר על התהליכים אשר מתרחשים במח במניה. ליתר דיוק אני יודעת על עליה בנורופנאפרין ועל שינוי בסרוטונין. אך מה יותר דומיננטי במחלה? השינוי בסרוטונין או בנורואפנפרין? וכמו כן הייכן השינוי המשמעותי ביותר במוחנו? אשמח לקבל תשובה

לניצה אני חושב שהדברים מורכבים יותר ואין מדובר רק על שני הנאורוטרנסמיטרים הללו. בכל אופן בדיכאון הדברים פשוטים יותר, שני החומרים קשורים לדיכאון ונראה שהשפעתם שווה, גם התרופות נוגדות הדיכאון מתחלקות בין שתי הקבוצות ואין העדפה לנאורוטרנסמיטר מסויים. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

בני בן ה-18היה בדיכאון וטופל בפריזמה במשך 2 חודשים הוא יצא מהדיכאון וניכנס למצב של היפר אקטיביות (התחיל לעשן גראס) מסתובב במסיבות, ישן ביום מבלה בלילה .מתווכח עם כל אחד על כל נושא חושב שיודע הכל ,יש לו תיאוריות גבוהות יודע יותר מהפסיכיאטורית שלו.הפסקנו לתת לו כסף ומכונית ,למזלו יש לו חברה שעוזרת לו .החברה שלו מתחילים לאבד סבלנות הוא ממש מעיק עליהם

אני סובלת מהפרעת קניות כפייתית..רציתי לשאול אם כדאי ללכת לפסיכיאטר לקבל טיפול תרופתי לאחר שקראתי באינטרנט שיש תרופות שיכולות לעזחר

תרופות זה המפלט האחרון. אף פעם לא ניתן לדעת מה התועלת מול הנזק שהתרופה מביאה. יש פסיכולוגים המטפלים בהפרעות כפייתיות. אולי בשלב ראשון כדאי לקחת את כל מה שקנית ואת לא רוצה ולעטוף כל דבר במתנה וכל פעם שיש לך דחף לקנות תפתחי מתנה אחת כזאת. עד שתביני שאין לך באמת הפרעה אלא את אישה לכל דבר שאוהבת לבזבז כסף ונהנית מזה. תני למומחים לאבחן האם יש לך בכלל הפרעה כפייתית. אם הבית שלך לא מלא בקניות שעשית, אז תרדי מזה - הכול אצלך תקין ביותר.

את טועה..אני הגעתי למצב שאין לי כסף לאוכל כי ביזבזתי הכל על שטויות..אין לי שליטה על זה...

מזה חודשיים אני מאושפזת בבית חולים שלותה הגעתי לשם בגלל רצון להיתאבד ומאז אני שם קמה כל בוקר עם כולם עושה כול מה שכולם עושים רק שאני לא כולם אני לא באמת חולה אומנם מנהל המחלקה מנבה לי אישפוז ארוך אך יחד עם זה מדגיש שאין לי שם מחלה שכל מה שיש לי זה הפרעת אישיות בשילוב עם ביפולר מדרגה 2 אנא עזרו לי להבין כי כרגע אני בדיכאון מדי בשביל להבין מה קורה לי ומצעד השני אני הרי בריא......

לא כל מי שמאושפז הוא בהכרח חולה. האשפוז נועד לאבחן ולבדוק האם קיימת מחלה המזיקה לך ו/או לציבור. יש תקופת זמן לאבחן אדם במוסד. אולי כדאי להסתייע בעורך דין בענייניך אם עליך להתאשפז או לא. בקש לדעת מה זכויותיך כמאושפז.

לגילה זה כל העניין שרופאה שאשפז אותי בבית חולים באבחנה שלו כתוב מניה דפרסיה ושהגעתי במצב דיכאוני קשה (מחשבות עובדניות) מנהל המחלקה פתוחה שינה את האיבחון למרות שנקבע על-ידי רופא בכיר יותר

האם שמן דגים גורם לעצירות או לתופעות לוואי?

לקים שמן דגים וכל שמן גורמים ליציאות רכות יותר שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

תרשי לי להיות קצת יותר פרקטית מאחרים כאן כלפייך, ולהציע לך דרכים לשיפור המצב. קודם כל תרופות הן לא קסם. אי אפשר לקחת תרופות ולחכות שהכל יהיה טוב. במצב שאת מתארת, את חייבת לפנות לפסיכולוג ולהתחיל בטיפול. השנאה העצמית הזו נולדה איפושהו בעבר, אם בחינוך שלך, אם בגלל שהורים שלך אף פעם לא הביעו אהבה כלפייך ותמיד ביקרו אותך ויש עוד מיליון אפשרויות. אבל כדי להבין למה ואיך אפשר לשנות - פני לטיפול. כל אדם יפה באשר הוא. מראה חיצוני תמיד אפשר לשפר ולשדרג ואני בטוחה שאת לא כל כך מכוערת כמו שאת מתארת את עצמך. הכל עניין של השקפה ומוטיבציה להשתנות. מעבר לזה, אם את מעוניינת במשהו קצר מועד שיכול לתרום לך המון (אבל בפירוש לא בא במקום טיפול פסיכולוגי) אני ממליצה לך להירשם לסדנת "מהות" של ארגון הומניקיישן. מדובר בסדנה של חמישה ימים רצופים, בהנחייה מקצועית ובקבוצה גדולה, המקנה כלים רבים להתמודדות עם החיים האלה. אם תרצי עוד פרטים על הסדנה, את מוזמנת להתקשר אליהם לטלפון: 03-9246646 (תגידי להם שהופנית לקבל פרטים ע"י סיגל מסדנת מקור יולי). חמודה, יש פתרוונת והמון. צריך רק למצוא אותם. אה כן, ומומלץ גם לקרוא את הספר שיחות עם אלוהים. אולי יעזור לך להבין למה יש כל כך הרבה רע בחיים האלה. שיהיה לך בהצלחה. מאמינה בך.

אכן סדנת מהות דיי מועילה. לי הסדנה פתחה אפיקים חדשים ותובנות נכונות לגביי החיים

ומה עם סדנת ההמשך "מקור"? גם אותה עשית? אם אתה חושב שמהות עמוקה, אין לך מושג עד איפה מצליחה לגעת מקור. ממליצה בחום רב

רעות בוקר טוב, מסכימה איתך לגבי העובדה שהשנאה העצמית היא תוצאה של משהו היסטורי וגם מסכימה לגבי עניין הפסיכותרפיה. אבל, כפי שאני רואה זאת, גם האחרים שכתבו לג'ין היו פרקטיים מאד והסתכלו על הבעייה מכיוון מאד פנימי בעיניים של מי שבאמת באמת מלא בשנאה עצמית. לדעתי דווקא סדנאות קצרות כאלה מתאימות רק למי יש בו מידה של אהבה עצמית אבל לא ממש מרוצה עד השמיים. למי שבאמת שונא את עצמו הסדנאות רק מדכאות ומזיקות. אולי יש להן מקום בקטע של הנאה רק אחרי טיפול נפשי מעמיק כשהאדם נמצא במצב נפשי תקין יותר. רק דעתי.

כבר שבע שנים אני מטופלת בתרופות נוגדות חרדה. בשנתיים האחרונות אני נמצאת אצל פסיכיאטר פרטי אחת לשלושה חודשים ואני מרוצה ממנו, אולם החלטתי שחבל להוציא כל כך הרבה כסף על טיפול פרטי כשהמצב שלי יציב יחסית. מאחר שבעבר עברתי חמישה פיסיכיאטרים של מכבי באזור המרכז ואף אחד מהם לא ממש מצא חן בעיניי, אבקש לדעת האם ניתן לקבל המלצה על פסיכיאטר טוב ונחמד באזור תל אביב. (בין היתר הייתי כבר בעבר אצל ד"ר אבן רז ואבי ראפס, אז אנא לא להפנות אותי אליהם....) תודה מראש. רעות

אומנם לא באיזור ת"א אבת אני יכול להפנות אותך לשני פסיכיאטרים מעולים אבל ממש מעולים אשר נמצאים בראשל"צ אומנם קצת רחוק לך אבל הם שווים את הדרך ויש אומנם עוד אחת אולי יותר נוח לך יהיה לדב עם אישה הנה: ד"ר ליאוניד גורודצקי בתיאום מראש 03-9503178 ד"ר אייזק בבור בתיאום מראש 03-9521805 או פסיכיאטרית: ד"ר ויזר נחמה גם בתיאום מראש 03-9512937 Good Luck!

ד"ר טל ויצמן מת"א נחשב לטוב גם ד"ר רז אבן נחשב לטוב שניהם בוגרי הארץ, מומחים ועם הרבה ניסיון.

אבל אבן אמור להיות חיובי לא?

דוקטור הידש מוס איתנצלותו אך מסיבות תכניות אין הוא יכול להיכנס לפורום לענות על שאלות נכון לעכשיו הבקיצור האינטרנט שלא לא ממש יציב והוא מנסה עכשיו טיפול תרופתי חדש כולנו תיקווה שהוא יחזור לעצמו בקרוב (האינטרנט של דוקטור הידש) ועד אז נצתרך לנסות לאיסתדר בעצמיינו כמו שאני מכירה אותו מהפעמים הקודמות חצי שעה אחריי שאני ישלח את ההודעה הוא יעלה לרשת שלכם פרוזק עוז

תודה רבה על העידכון החשוב. כולנו בטוח נרגיש בחסרונו של ד"ר הידש אריאל

שלום, רציתי לדעת, האם קבוצות של חרדה חברתית מיועדות לאנשים עם בעיה נפשית או גם לאנשים בריאים בנפשם? משום שקבוצות אלו נמצאות במרפאות לבריאות הנפש והמטפלים הם פסיכולוגים, (בררתי את הנושא) אם כך בישנות היא בעיה נפשית? בתודה, יעל.

ביישנות היא תכונה, שבהיותה קיצונית עלולה להפוך לחרדה חברתית במקרים מסויימים אם בעקבות אירוע כלשהוא למשל ועוד. אנשים בעלי חרדה חברתית אינם אנשים חולים בנפשם כמשתמע מדברייך אלא בעלי הפרעת חרדה מסוג מסויים העובדה שהמרפאות נמצאות היכן שנמצאות אינה הופכת את בעייתם למחלה מה יש אגב לאנשים "בריאים בנפשם" , כדברייך, לחפש במרפאות כאלה? והאם כל מי שהולך לפסיכולוג הופך לחולה בנפשו?

ליעל אני חושב שאת עוסקת יותר מדי בהגדרות. חרדה וחרדה חברתית היא דבר נפשי כך שמקומה במרפאה לבריאות הנפש ולא במרפאה פנימית או נאורולוגית..... שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

ערב טוב דר' הידש. לפעמים הפורום מוצף בהודעות ולכן קורה שאנשים מחכים הרבה זמן (יחסית) לתשובתך .לכן חשבתי על פיתרון נחמד- במקום להתחיל לענות לאלו שנמצאים ראשונים בראש העמוד, להתחיל את מתן התשובות לפי סדר השאלות. ללכת מתשובתך האחרונה ולעלות בדף במקום לרדת. כך, מי ששאל נניח אתמול בבוקר יהיה הראשון שיקבל תשובה. מה דעתך?

תודה על העצה, הסיבה לשיטת העבודה הזו היא טכנית, הפורום בנוי כך שהעיון הוא מהחדש לישן... ולכן עבודה בדרך הזו מבחינתי היא יותר קלה וחסכונית בזמן. ההסבר קצת מסובך ואינו חשוב אבל הסיבה היא טכנית, כך יותר נוח לי לעבוד. תודה על העצה, ואולי תשארי קבע? הידש

ד"ר הידש שלום חיפשתי בפורום תשובה האם ציפרלקס גורם להשמנה אך לא מצאתי תשובה ממך לגבי הנושא. האם אכן ציפרלקס גורם להשמנה? אני בתחילת טיפול (בערך כחודש וחצי) ואם אכן ציפרלקס גורם להשמנה אולי כדאי לי להחליף תרופה שאני עדיין בתחילת טיפול. מחכה לתשובה תודה מיכל

שלום מיכל ממה שידוע לי הציפרלקס כמו גם תרופות אחרות מאותה משפחה (SSRI) יכולות לגרום לעלייה בתיאבון (לא אצל כולם) שתוביל לאכילה מרובה שתוביל לעלייה במשקל. נדמה לי שזו נחשבת לתרופה הכי נקייה במשפחה כך שיש לה פחות תופעות לוואי בהשוואה לתרופות אחרות באותה הקבוצה. בכל מקרה, אם מצאת שהתרופה הזו עוזרת ואת כבר מרגישה יותר טוב לא נראה לי הגיוני להחליף אותה. תשתדלי לא לזלול המון אוכל משמין וגם לעסוק בפעילות גופנית. העיקר שתרגישי טוב

למיכל אני מצטרף למה שחומי כתב. מדובר על תופעת לוואי מאוחרת אחרי מספר חודשים של שימוש, כמובן שלא כל אחד סובל ממנה, כך שלא תוכלי לדעת האם היא תהיה אצלך או לא. בכל מקרה צריך לחכות ולראות גם עם התרופות האחרות את עלולה לסבול מתופעת לוואי זו. בקיצור צריך קצת מזל ולקוות שמתופעת לוואי זו לא תסבלי.... שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום שוב. שאלתי לפני מס' ימים שאלה בנוגע למצבי,שנוצר בעקבות לקיחה חד פעמית של סם{גראס}. רציתי לשאול מס' דברים שמאוד מטרידים אותי. מאז המקרה של לקיחת הסם,עברו5שנים, בהם חוויתי המון חרדות.החל מתקופה בה לא יכולתי כמעט לנשום וחשתי שאני נחנקת,ותקופה שבה הרגשתי על סף התקפת לב{כאבים בחזה,דופק מואץ},חרדה נוספת היא למשל ללכת למקום מסויים{כמו בנק למשל} בידיעה שאחוש שהכל מסתובב,שהלב יתחיל לדפוק,שארעד,כל מיני פאניקות אין ספור,שאפשר למלות ספר שלם רק בלתאר אותן. אך לצערי זה הרע במיעוטו. לפני מקרה הסמים היתי בחורה רגילה לכל דבר,ללא חרדות,חיי חברה,הייתי דוגמנית,חשבתי על לימודים. ומאותו רגע חיי השתנו.ובתחושה שזה לנצח. לאחר הסמים ממש הרגשתי על סף איבוד השפיות,פחדתי לקום ולהתקלח אפילו.פחדתי לאכול,לשתות,פחדתי לנשום,או לחשוב. כאילו הכל סביבי השתנה לחלוטין,הכל הפך לאימה, ולשמוע את עצמי חושבת,אפילו לא היה לי בסדר. למזלי היה לצידי אדם שאהב אותי מאוד,דיבר איתי ללא הפסקה,גרם לי לפתוח את פי ולהתחיל לספר לו מה אני מרגישה. לבטא במילים החוצה,את מה שקורה לי.{באותו זמן חשתי שהכל לא בסדר.אפילו לדבר היה לי מעוות,כמו אדם שנמצא פתאום במציאות אחרת, כמו תינוק שלא יודע לדבר אפילו,לא מכיר כלום.}. והוא באמת טיפל בי כמו בתינוק חסר ישע, רחץ אותי,הלביש אותי,לא זז ממני לרגע,וחשוב מהכל,שבעזרת זה שהתחלתי לדבר,לספר לו מה אני חשה,והוא הסביר לי שעברתי טראומה,שזה רק תחושות,שזה לא קורה לי עכשיו,הצלחתי להביא עצמי למצב של לקום ולחיות{אומנם לא כמו לפני כן},לדבר,לזוז, לאכול,ולהבין בכל כוחותי שמה שאני חשה,זה לא קורה לי.אלא תחושות "כמו" בזמן הסמים,ולמצוא בי איזו נקודה של הגיון,בתוך מערבולת מאוד לא הגיונית,שמאפשרת לי לחשוב ולהבין שאומנם אני חשה את כל התחושות המוזרות,אך זה לא אמיתי. בדיעבד,אני נזכרת כמה חזקה היתי,ושאבתי משאבים פסיכולוגים,וכוח,ומאבק כ"כ קשה מתוך עצמי. נאבקתי לשרוד.נאבקתי להשאר שפוייה.אני חושבת שאולי הצלחתי לפחד,במקום להאמין.כוונתי היא,שבקלות יכולתי לשקוע בתחושות המעוותות,להאמין שהכלל מסתובב,הכל מפחיד,שהכל נראה מוזר כמו בהשפעת הסמים,להתנתק לגמריי מכל הגיון,אך במקום זאת הצלחתי להגיע להבנה שזה לא קורה.שזו טראומה.שזה אומנם תחושות מפחידות,אך למצוא שאריות קטנות של הגיון,שעוד נותרו בי,ואם לא נותרו פשוט ליצור אותן מחדש.ליצור הבנה.הגיון. נאלצתי באותם רגעים,להבין,שאומנם הכל עכשיו לא בסדר,ושישנה האפשרות לשקוע,או להבין שעליי להמשיך להתקיים,גם אם אאלץ לקום ולהתקיים במציאות מפחידה,גם אם הדבר ההגיוני היחיד באותו זמן שהצלחתי לחוש,ולהאחז בתחושה זו,זו העזרה של בן זוגי,והאהבה והביטחון שהתלוו לה. שלש שנים חייתי כך,הצלחתי לזוז,למרות שתחושות הגוף כבר לא היו כמו פעם.הצלחתי לעמוד,למרות שהרצפה זזה לי,כמו בזמן לקיחת הסם.הצלחתי ללכת לעבוד,ואפילו לחייך לפעמים.כל זאת בזכות זה שסיפרתי כל דבר לבן זוגי,שהצלחתי להבין שזה לא קורה באמת,שאלו זכרונות,תחושות,ופחדים,וההיגיון וההבנה הבסיסים שחשתי בתוכי,ולא נתתי להם "להתעוות",ואף היו באותו זמן"המציאות" היחידה שיכולתי לחוש בברור,הם האהבה והביטחון,וההגיון שבדבריו של בן זוגי. אני יודעת שזה נשמע קצת פסיכופטי,אבל אני מנסה לתאר תחושות ומחשבות,בצורה הכי מתומצטת שאפשר,ואולי אכן המצב"פסיכוטי", אך אם זה מה שיש,אז מה שנותר זה לנסות ולהלחם. בקיצור{עד כמה שאפשר} אחרי3 שנים,עברתי אונס,שהייה טראומה נוראית,והפחיד אותי מאוד,ובזמן האונס,פעם ראשונה בחיי,חוויתי הזיות,התנתקתי לחלוטין מהמציאות,ראיתי ושמעתי את בן זוגי,למרות שלא היה שם,נכנסתי ויצאתי לרגעים להזיות,דבר שלא היה לי גם בזמן לקיחת הסם. לאחר מס' שעות,כשחזרתי לזרועות בן זוגי,חזרתי למצבי הקודם.ללא הזיות. לאחר זמן מה,נפרדתי ממנו,משום שחשתי פתאום שאינו יודע מה עובר עלי,שהוא כבר לא רוצה לעזור לי. הוא החל ללמוד,החל להשאיר אותי לבד.הרגשתי שאם הוא משאיר אותי כך,לבד,זה בוודאי אומר שאינו מבין את חומרת המצב בכלל,שאינו רואה כמה אני נאבקת כל שנייה וכל דקה מאז המקרה הארור ,שבמזל אני בכלל נשארת שפוייה,ושכל המאבק הזה,בתוך תחושות ניתוק,ובתוך חוסר הבנה של מה שקורה סביבי,המאבק להבין,אינו שווה דבר.הוא החל להתעלם ממני כשפניתי אליו עם חרדותיי,וזה גרם לי להרגיש כמו משוגעת שלא מתייחסים בכלל לדברים הלא נורמלים שהיא אומרת. התרחקתי ממנו,אומנם בפחד גדול,אך בתקווה שיבין במהירות כמה אני בצרה,שישוב לעזור לי. התחלתי לקחת קלונקס{0.5מ"ג},והתחלתי לחיות{למשפחתי מעולם לא היה מושג מה עובר עליי,ולעולם לא אכביד עלייהם בכך,אני אוהבת אותם יותר מדיי בשביל לגרום להם לעוגמת נפש כזו}. בתקופה זו בן זוגי באמת החל להתקשר,לבוא,לכתוב לי,לבקש סליחה,לומר לי שהוא מבין כמה אני סובלת,שלעולם לא ייתעלם יותר. אני בחרתי להמשיך לכעוס עליו. לקחתי קלונקס,והתחלתי להרגיש יותר טוב.כמו בן אדם. יצאתי לבלות מדי פעם,התחלתי לחשוב על דברים אחרים מלבד מצבי,לחשוב על עצמי,על החיים.חשתי שקבלתי קצת מעצמי בחזרה.תיפקדתי,ראיתי סרטים{זה נשמע מגוחך,אבל שנים לא יכולתי אפילו לראות טלויזיה כי בזמן "התקף"הסמים צפיתי בטלויזיה בזמן שזה קרה,וכל מה שהתקשר לי עם ההתקף,גרם לי לפחד שמא אכנס לזה שוב.}. הרגשתי ממש יותר טוב. אולי זו היתה הכחשה,אולי הקלונקס,אולי הביטחון שבן זוגי רוצה לעזור לי שוב. לאחר שנה בניפרד חזרתי אליו.גם הפסקתי לקחת קלונקס,והיתי יחסית בסדר. אפילו הקמתי עמותה לעזרה לילדים נזקקים{דבר שרציתי תמיד לעשות},וחשתי מועילה. לאחר מס' חודשים בן זוגי עזב אותי.ללא הסבר.ללא הגיון.ועל כך לא אסלח לו לעולם. התחלתי להיבהל,והתחילו לעלות חרדות,בהתחלה "קטנות",אך עם הזמן פתאום חשתי שאני "נכנסת"להכל מחדש. שזהו.זה קורה.המפחיד מהכל.שאני אשתגע לנצח. שהכל מעוות,שאני לא יכולה לתפקד יותר,שאכנס להזיות כמו בזמן האונס,ואף אחד לא יעזור לי,שיאשפזו אותי,שמשפחתי תראה מה קורה לי.ואהי חושבת שכל זה נובע מכך שאני מרגישה שאם הקשר שלנו היה "מזוייף",ונפרדנו כך,אז גם כל מה שנאמר לי לא היה נכון. כל העזרה,כל ההלחמות במה שאני נמצאת בו כבר5שנים,הכל שטויות. שבעצם מאז הסמים השתגעתי,וסתם נאחזתי במשהו לא נכון. התחלתי לקחת קלונקס שוב.עבר חודש,ואני אומנם חשה יותר רגועה,פחות מבוהלת, אך אני לא מבינה מס' דברים,ואשמח אם תוכל להסביר לי. אני לא אוהבת את הפורמט הזה של התכתבויות באינטרנט,לכן אני מעדיפה לצמצם את שאלותי במכתב זה,ולשאול חד פעמי,את כל מה שרציתי. דבר ראשון,האם באמת תיתכן חרדה כזו,משיגעון? שאדם מפחד וחש שהוא על סף שיגעון.{בזמן לקיחת הסם הרגשתי כל הזמן פאניקה נוראית שאני עומדת להשתגע} וכפי שלמדתי על בשרי,חרדות הן בד"כ נבואה שמגשימה את עצמה,אז האם גם חרדה משיגעון או הזיות עלולה להגשים את עצמה? דבר שני, האם תחושות כמו למשל,לאחר רעידת אדמה,שנבהלים,ולאחר מכן אם נזכרים בכך חשים שהרצפה זזה,האם זה הזיות?או רק חרדה? ברור לי שכשאדם מפחד נורא,הוא יכול לחוש תחושות מסוימות,אפילו פיזיות,אך האם כשאשר אדם חש משהו,ופשוט נבהל מכך,אך יודע שזו לא אמת,זהו ההבדל בין נורמליות,לאי נורמליות? כשאני מפחדת אני יודעת שזה לא קורה,שזה פחד,אך אם אדם מאמין ומראה כלפי חוץ את מה שהוא חש{לדוגמא:מפחד מרעידת אדמה,וחש שזה קורה שוב,ואומר זאת לאנשים סביבו} זהו ההבדל בין חרדה,לשיגעון? אני יודעת שהשאלות שלי נובעות מחרדה,אך מפחיד אותי לחשוב שאם חס וחלילה אאמין לתחושות שלי,ויראו זאת כלפי חוץ יאשפזו אותי,או אשתגע. בעקבות החרדה,אני לפעמים מרגישה שאני רואה דברים שלא קיימים,אך אני לא ממש רואה זאתכמו פעם שעברתי את ההזיות,זה כאילו מהפחד התמידי,אני מפחדת שאולי רואה. אבל בכללית יותר טוב לי מהקלונקס,והאם גם לאחר חודש תיתכן הטבה נוספת בהמשך? האמת שמה שאני מנסה,זה להרגיע את עצמי,ואולי אף לשמוע שאינני משוגעת,שהתחושות המוזרות הן פחדים מהגרס וממה שעברתי,ושיהיה בסדר.ושאין לי מה לפחד מהזיות,כי חוויתי זאת במקרה אונס טראומטי,לפני כשנתיים,ומאז אפילו היתי תקופה במצב טוב. ושגם אם נדמה לי "שהנה" זה קורה,שאני רואה או אראה דברים שלא קיימים,זו חרדה, כי עובדה שכשאני לא בחרדות האלו,לא קורה דבר,אני לא בהזיות,ולא היתי מאז המקרה. אז לא צריך לפחד,נכון? אשמח אם תוכל לענות לי,למרות ששאלותיי רבות וחרדתיות,כמו כולם,אני רק רוצה להיות בסדר,ותודה על תרומתך לשלוות הנפש,או למענה לאנשים במצבים קשים,בשם כל הפורם הזה. יום טוב.

לנטלי אני חושב שאת יודעת את התשובה לשאלה העיקרית שלי, לא כל דימיון או הזיות הן עדות ל"שגעון". ישנן הזיות שהן במסגרת הנורמלי, כך לעתים כאשר הולכים ברחוב אנחנו שומעים שמשהו מאחור קורא לנו, או שכאשר נמצאים בחדר הקטן בבית ואנחנו לבד פתאום שומעים צלצול בדלת או בטלפון וזו רק הזיה. ההבדל במשגעון הוא בחינת המציאות. כלומר אחרי שאני שומע דפיקה בדלת אני בודק אם יש משהו בחוץ, ואם אין אני מבין שמדובר בדמיון. הפסיכוטי לא בודק ובטוח שהוא צודק. בכל זאת אתייחס לשני דברים שלא שאלת. ראשית בולט במכתבך עד כמה החרדה קובעת את חייך.... הסיבה כבר אינה חשובה (הסמים, האונס לצערי זה סיפור אחר), אבל במשך שנים החרה קבעה את אשר תעשי ותרגישי. אז מדוע לא פנית לטיפול, אפילו לשיחות, בן זוג מבין ותומך ומטפל זה פנטסטי, אבל הוא אינו מקצועי, ויש לו גם חיים משלו, המטפל מקצועי ולכן הוא יודע את כל קיצורי הדרך.... חבל שלא פנית לטיפול לשיחות, ולא התחלת עם הקסנקס כבר קודם, תראי עד כמה הקסנקס שינה את חייך!!! לכן כדאי לפנות שוב לפסיכיאטר וגם לפסיכותרפיה ומוטב מאוחר מאשר אף פעם. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום דר'. אני נוטלת כ-4 חודשים אפקסור 150 מג' לאחר שנמצאתי בחרדה ודיכאון. הדיכאון עבר על כל מרכיביו רק בעיית הזכרון הקצר נשארה והשינה בלילה. לפני כשבועיים בהמלצת הפסכ' הורד המינון ל-125 מג'- מאז משעה 13:00 אני רועדת ועצבנית מאוד. חשוב לציין כי החרדה לא שופרה כלל- גם לדעת הרופא ונקבע לי תור לעוד שבועיים. האם ישנו כדור שמטפל רק בחרדה? האם השינה תשתפר? והאם לא צריך להמשיך גם לטפל בדיכאון לפחות לתקופה של שנה? כמו כן בעבר נסיתי ציפרלקס ורמרון שלא עזרו (סה"כ חולה כ-8 חודשים) תודה מראש על העזרה

למלי אני חושב שתשובתי קצת מאוחרת, אבל בכל זאת אענה ואיתך הסליחה. החרדה כעת היא מההורדה באפקסור לכן באופן זמני כדאי לחזור למינון הגבוה ולהפחית לאט לאט. באופן כללי הסרוקסט מצויין כנגד חרדות וגם תרופות נוגדות חרדה כמו וואבן ולוריוון למרות שהן עדינות החסרון הגדול שלהן שהן עלולות לגרום להתמכרות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום דר' שוב, האם ניתן להכנס להריון עם הסרוקסט,והאם אדרונקס יכול להיות פתרון טוב. חשוב לי לציין שהחרדה תמיד היתה גם עם אפקסור 150מג' רק ששיא העצבנות הגיע במינון הנמוך ואני נוטלת ואבן אבל זו לא חוכמה ולא הפתרון.. אשמח לתגובה מהירה..

שלום... אני צריך בבקשה המלצה לפסיכולוג או פסיכיאטר באיזור הקריות(לכל היותר בחיפה) שמתמחה בטיפול בחרדות(אם יש דבר כזה).אחד שיש לו תעודות על הוצאת אנשים ממצבים קשים. תודה :)

מנהל פורום זה עובד בקריות...

בנוסף לכך שהקאתי אני לא יכול לישון הבחילות הורגות אותי והחרדה עולה בעוצמה שלא חיוותי עד היום. החרדה לא חולפת התקף וזהו, אלא נשארת תוקפת בעוצמה גבוהה ממשיכה בנמוכה ושוב גבוהה, והפעם זה קורה כל 15 דקות התקפה גבוהה שממשיכה 15 דקות ואח"כ התקפה נמוכה למשך 10 דקות ואז שוב. אין שקט אני הולך למות נראה לי או להתאשפז. מה לעשות דוקטור????

שלום, קודם כל תישתדל להירגע. ואם יש לך איזה שהוא כדור הרגע. תעזר בו עכשיו. לפי מה שאתה מתאר, אתה חווה התקפי פניקה. ולא ברור לי אם אתה מטופל בתרופות. אבל אם אתה מרגיש שהמצוקה גוברת ואתה לא יכול להיתגבר על החרדה/פניקה בכוחות עצמך. אז אל תמשוך את המצב הזה יותר מידי זמן. ותיגש למיון באזור מגוריך. ושם הם כבר יעזרו לך. רק בריאות מיכל מ

קודם כל תירגע תילך לרופא משפחה תיקח כדור מתאים למשל קלונקס ותלך לייעוץ מתאים בסוף הכול עובר מבעל נסיון

דר' הידש שלום! אני נוטלת תרופות במשך 14 שנה כרגע מטופלת ב 150 מג' אפקסור 200 מג' דפלט, 500 מג' דפלט כרונו ו4 מג' פרפנן טיפול זה אני לוקחת במשך כ-4 חודשים . יש לי תופעות של בלבול שכחה חוסר ריכוז עושה המון טעויות בעבודה מין תחושה שהמוח אטום ולא קולט כלום בנוסף הפכתי להיות מאוד אפטית , תמיד עצובה מה עושים? תודה על תשובה מהירה

לדניאלה אכן את נוטלת תרופות רבות, עם זאת יתכן שמדובר בהחמרה במצבך או בתופעות לוואי של התרופות. לכן כדאי להגיע לפסיכיאטר המטפל כדי לשקול שינוי תרופתי. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר הידש עכשיו אני אמור לישון אבל אני לא יושן כי כרגע הקאתי את נשמתי!! ושילשלתי. ואני עדיין מרגיש בחילה איומה. אני לא יכול לסבול יותר את הבחילות עם הציפרלקס אותו אניי נוטל כבר חודש ובמשך 5 ימים העלו לי את המינון. לא מרגיש כל כך שיפור וכרגע אני מרגיש גיהנום. אני יודע שצריך ליטול את הציפרלקס אחרי האוכל אבל אני מפחד לאכול עכשיו מפחד שאני אקיא. (הכוונה למחר שאני אמור לקחת את הכדור) אפשר ליטול משהו יומי בנוסף שירגיעו את הבחילות ואפשר יהיה לאכול ולשמור את האוכל בפנים? לא יודע אם הציפרלקס מתאים לי לא מרגיש נוח איתו דחוף מאוד לי הנושא של הבחילות, אמרו לי שזה חולף אבל כבר חודש לא חולף ועכשיו אחרי שהקאתי בכלל אני מת מפחד איך אני אתפקד מחר ואיך אני אוכל משהו. אני ממש מתאמץ לשמור את האוכל בפנים כל הזמן. תודה רבה ממש דחוף ערן

לערן אם הבחילות כל כך מקשות אז כדאי לרדת במינון, אין שום דבר דחוף ואפשר לעלות במינון יותר לאט. אם הציפרלקס גורם רק לתופועת לוואי ואינו משפר את המצב, כדאי לחשוב על מעבר לתרופה אחרת. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום הכין ניתן לקרוא חומר על ocd - על ההפרעה ועל אופני הטיפול בה? תודה מטילדה

שלום האם יש תרופה משולבת המטפלת בפסיכוזה וב ocd? הבת שלי טופלה ברספרידל להתקף פסיכוטי ועכשיו היא מאוזנת מבחינת הפסיכוזה אבל ההתנהגות הכפייתית מפריעה לה לתפקוד יומיומי. על פי הכרותי אותה, אני חוששת שתתנגד לקבל טיפול בשתי תרופות שונות ולכן מנסה לאתר תרופה משולבת. תודה מטילדה

תכנסי לפורמים של תפוז תמיכה וסיוע משהו כזה ותבחרי ocd אם תהיה לך בעיה דברי איתי

בפורום טורדנות כפייתית בתפוז, בשורה העליונה הכחולה כהה יש גם ב"קישורים" וגם ב"טאגליינס" הרבה מאד אינפורמציה. מעבר לזה כדאי גם לבת שלך להכנס לפורום ולקרוא קצת - גם מידע וגם מה שכותבים. את יכולה ליצור איתי קשר דרך הפורום (אני האמא היחידה שם). תמי

למטילדה לעתים OCD אינה הפרעה שעומדת בפני עצמה אלא חלק מבעיה נפשית אחרת, את כותבת שהבת סבלה ממצב פסיכוטי, לכן יתכן שה OCD הוא חלק מהמצב הפסיכוטי וצריך לעלות במינון של הרספרידל. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אני לא יודעת מה לעשות אני לא יכולה להמשיך לתפקד ככה. מה אני עושה אם אני שונאת את עצמי כל כך שאני פשוט לא מסוגלת לחיות בתוך הגוף שלי??? אני שונאת את האופי שלי את הרגישות המוגזמת שלי את המח המפגר שלי את הגוף המכוער שלי את העובדה שאני רק גורמת סבל להורים שלי את העובדה שאני לא מצליחה להשתלב בעולם הזה כי אנשים "רגילים" חושבים שאני טיפשה או מוזרה או גם וגם. אני רוצה לצאת מהצורה המכוערת שלי אני רוצה שיסגרו אותי בחדר ואני לא אצטרך לשמוע אף אחד ולהפגע כל הזמן אני לא רוצה לדעת מה קורה בעולם הזה ולא להקשר לאף אחד ולא לדעת מה ה ו א עושה ועם מי ה ו א עכשיו. התרופות לא עוזרות ואני מתביישת שאני כזאת כשלון אני שונאת את עצמי כל כך לעזאזל.

וואוו אלוואי ואיתה לי איזו שהיא מילה לתת לך שתשפר ולו במאט את המצב אבל אין לי כזאת אבל בכל זאת עברתי על הפורום ואמרתי לעצמי שעל ההודעה הזאת אני חייבת להגיב ולפניי שאת מספיקה לאגיד לעצמך איזה שהיא מילה בסיגנון של "היא מרחמת עליי" או "לא מגיעה לי תגובה" או כל דבר שלילי אחר אל תגידי כי זה לא נכון בכל מקרה בואי ננסה לאיסתכל על זה מזוית טיפה שונה מזוית שאומרת אוקי אולי אני לא אנשטיין אבל אני גם לא טיפשה או מטומטמת אולי אני לא מלכת היופי אבל אני בטח לא נראת כמו קוקרספנייל אחריי מקלחת ואל תגידי לי שזה לא כך או שקל לי לדבר אני יודעת את זה אני שם כל בוקר כשאני מסתכלת על עצמי במראה אני בטוחה שאם תישבי הרבה ותחשבי ממש ממש טוב תוכלי למצוא לפחות משהו אחד שאת אוהבת עצלך גם עם בתור אתחלה זאת תהייה גומת חן קטנטנה שבקושי רואים אפילו את רומה אתחילו לבנות מאבנים קטנות סתכלי על זה גם מהזוית של הגוף שלך מה את חושבת שזה נחמד לו לשמוע כל הזמן כמה הוא מגעיל??? כמה את לא אוהבת אותו???? תביני אותו איך את היית מרגישה כשל הזמן אומרים לך כמה לא אוהבים אותך זה גורם לך לא לרצות אפילו לנסות לשפר את המצב זה מייאש המטפל שלי יהיה מאוד גאה בעצמו אם הוא יראה את מה שאני הולכת לכתוב עכשיו תביני זה מעיין מעגל קסמים של מחשבות שליליות שמובילות למחשבות שליליות שמובילות ליאוש שמוביל לחוסר חשק שמוביל לחוסר עונים שמוביל לתיסכול שמוביל למחשבות שליליות ואני יכולה לאמשיך כי המעגל אזה ממשיך וממשיך והוא גם ימשיך כל עוד לא אכנסת לו איזה מקל שיעצור את התנועה אבל המקל אזה חייב להיות משהו שאת מכניסה לא משהו שאני או כל מישהו אחר יגיד לך ולא משנה איזה כדור תיכחי כדיי לשבור את המעגל אזה את צריכה לפחות מחשבה חיובית אחת ביום או כמו שמישהו אמר לי מזמן חייכי סביר לאניח שיום אחד החיוך יפסיק להיות מזוייף ודרך אגב גם אנשטיין לא היה מושלם למען האמת הוא לא ידע את לוח הכפל והיה גרוע בחשבון ודיסלקט ברמה קטלנית אבל בכל זאת ואם את הגעת לפורום אזה והיה לך מספיק עומץ ויכולת לכתוב את מה שכתבת בצורה שהוא כל כך יגע ויגרום לי למשל לשבת ולכתוב פה מגילה שלמה בתכווה שתיסתדרי עם השגיאות כתיב שלי ובכלל אז את ממש לא צריכה להיות סגורה בחדר מזמן לא ראיתי מישהו שמצליח כל כך חזק להעביר את הרגשות שלו במילים

ראיתי את ההודעה הזאת והרגשתי שאני חייבת להגיב... לפעמים זה לא נראה כך,אבל האמת היא שמילים חודרות עמוק יותר מחרב( אוסקר וויילד..) זה אולי ישמע נדוש אבל אם אדם יאמין שהוא חולה הוא באמת יהיה חולה, אם הוא יאמין שהוא אידיוט הוא יהיה אידיוט( נבואה שמגשימה את עצמה..) בגלל זה עדיף תמיד להעביר מסרים חיוביים לעצמך, באמת להזכר בתקופה שבה לא שנאת את עצמך שבה הרגשת טוב ולהאחז בזה ותת למילים טובות וחיוביות לחלחל פנימה ואני באמת נדושה כאן אבל היופי הוא באמת בעיניי המתבונן תראי משמע, לא מדובר במשהו חד משמעי ומחקרים מדעיים כבר הוכיחו שאנשים שהחליטו שהם יפים פשוט הפכו ליפים כי הרצון הגיע מבפנים כשרוצים למצוא דברים שליליים מוצאים וכך באותה מידה דברים חיוביים אני לא מומחית אבל מנסיון למרות שהתרופות באמת עוזרות מאוד לפעמים זה לא מספיק(לפעמים לוקח זמן עד שהן עוזרות), אולי כדאי להתחיל לדבר אם מישהו זה מאוד עוזר ומשחרר(כוחה של מילה) לפעמים סתם להגיד את זה להוציא את הכל החוצא זאת הרגשה מאוד מתהרת וזה גם מאוד כיף- אפשר להגיד הכל בלי לעשות חשבון נפש עם אף אחד אני מוכרחה לאמר שאני מאד מזדהה איתך, לפעמים הכל באמת נראה שחור צריך פשוט למצוא את המתג ולהדליק את האור. זה לוקח זמן ולפעמים תקלים במשהו בחושך או נולים אבל בסוף מוצאים את המתג הזה...ואם לא מוצאים תמיד מגיע הבוקר! מקווה שבמשהו עזרתי... דנה...

כתבו לך כל-כך יפה שאין הרבה מה להוסיף :-) את יודעת, תמיד חשבתי שאין אלוף ממני בשנאה עצמית אז עשיתי תחרות מפגרת של ילדים עם חבר הוא ניצח כי הוא דפק את הראש בקיר יותר חזק והצליח להחזיק את היד בטוסטר יותר זמן (לא לנסות בבית!) אין לי מושג אם זה מצחיק או עצוב אבל זה אמיתי גם אני מעולם אחר גם אני ברגישות יתר ובשנאה הזו וכל הסבל שמסביב אבל בתכלס השנאה העצמית הזו היא בדרך כלל ביטוי לכעס בכלל על מישהו אחר. הכעס חוזר אליך בלי שאת אשמה ואת מרגישה שנאה עצמית. זה שאת לא מסוגלת לתפקד ולהצליח לא אומר שאת טפשה או לא יוצלחית אבל זה כן אומר שיש משהו פנימי שמפריע לך ודווקא פה אפשר להיעזר יותר בשיחות מאשר בתרופות. רק מה זה לוקח זמן וצריך הרבה סבלנות. בטוח יש בך משהו קטן שאת מסוגלת לאהוב אולי את אוהבת בעלי חיים? זו למשל דוגמא למשהו שאת יכולה לאהוב בעצמך

תתחילי להתבגר ולקחת את החיים שלך בידיים בסוף הכל יעבור לך

הי ג'יין בשעה כל כך מאוחרת אין לי הרבה עצות חכמות, אבל אני חושבת שבכל זאת קרה משהו בעברך שגורם לך להרגיש כך ואין דרך קלה אלא להתמודד עם זה בעזרת טיפול . זה יכול לקחת זמן וסביר שזה אכן ייקח, אבל אין הרבה ברירות, צריך לעשות משהו כדי שהרגשתך תשתפר כי לחיות ע תחושות כאלו באפן קבוע, נראה לי קשה מאוד. בהצלחה, דנה

מישהו יכול להמליץ לי על פסיכיאטרים או כל גורם שמטפל באו.סי.די אשמח לשתוף פעולה מצידכם, למי שמבין בעניין.

איפה את גרה? האם את מתכוונת באופן פרטי?

מס' 1 ל-OCD הוא פרופ' יוסף זוהר יש לו שם עולמי בתחום הוא מקבל בהרצליה- טל' 09-9580147

תודה רבה לך !!!!!!!!!!!!!!

ליצחק לא שכיח אבל קיים. דר' גיורא הידש

שלום ד"ר הידש היקר כתבתי לפורום בעבר והגיע הזמן להוציא את הכל החוצה אני כל הזמן מתעסק בנושא של הדיכאון והחרדה מתקשר לער"ן כל יום נטלתי בעבר פאקסט שעבד נפלא ברגע שנפרדתי מחברתי המשכתי לקחת אותו אבל ההשפעה הטובה שלו ירדה אולי הייתי צריך להעלות את המינון? בכל מקרה התקופה ההיא (הטובה) חלפה ונעלמה לה עם הפאקסט וקיבלתי ציפרלקס אותו אני נוטל כבר חודש וכ 4 ימים שונה המינון מכדור לכדור וחצי עם הציפרלקס אני מרגיש לא יום טוב או לא טוב אלא רגעים של חצי שעה סובל ממש ןשעתיים סובל פחות אבל הכל מלווה עם פחדים של לא יכול לתפקד. בכלל לא אותה השפעה כמו לפאקסט היום כל היום הרגשתי בדיכאון ובמצב חרדתי גדול אצלי החרדה מתבטאת בכך שהיא נמצאת אצלי כל הזמן אבל תוקפת עולה ויורדת. וכל היום התאמצתי להחזיק את האוכל בפנים ולא להקיא אני לא מרוכז, מדברים איתי כאילו אני לא קולט ,אני חושב שאני מוגבל בקושי יכול לתפקד אין לי מושג איך אני הולך לעבודה כל יום אני מוצא עצמי קשה לי לנהל שיחה עם בן-אדם ובכלל לצחוק כמו שעשיתי אז אני עושה הכל בלי שמחת חיים כאילו אני לא נהנה כבר משום דבר ויותר מדכא כי אני לא מצליח כמו אז ומחכה לרגע שאני ארגיש כמו אז (תקופת הפאקסט) יש בי פחד לא מוגדר כזה שאני מרגיש כאילו אני תקוע והכל לא זורם למשל מישהו יגיד עבדתי ואני הולך לשחק סנוקר ואז עוד משהו , בעבר חיפשתי את הדברים האלה היום אני לא מסוגל אן לי כח לכלום ואני מרגיש שאני לא יכול לעשות כלום ומה שאני מצליח לעשות אני אומר יופי זה לא כמו פעם עם הפאקסט אני עושה אבל לא כמו שרציתי רמת הריכוז שלי ירדה לאפס ואין לי מושג איך אני אבנה את עתידי. כל פעולה קשה לי ואני מפחד. אני מרגיש כאילו בבועה חי בעולם משלי שמנסה ליצור כאילו קשר בחוץ אבל לא יכול ואני נלכד בעולם החרדה והדיכאון חושב על זה כל הזמן ואפילו שאני רוצההה לא לחשוב פשוט לא יכול זה יותר חזק ממני האמנתי ברופא והאמנתי בכדורים אבל מאז שכאילו הפאקסט השפיע פחות איבדתי את האמונה אני סקפטי ולא מאמין שמשהו כבר יעזור, זהו חשבתי (אז) שפתרתי את הבעיה יותר לא יחזור לי אבל כמה טעיתי אולי אני כבר משוגע או חולה נפש שכל מה שמעניין אותי זה ,כדורים, הפורום הזה, ער"ן, אבל אין תשובה. עם ההורים בכלל אמא שלי חושבת שהכל בסדר (מכחישה) ואבא שלי חושב שזה בסה"כ שטות אחת גדולה, כל כך כואב לי אני מספר להם שאני מרגיש קצת לא טוב אבל לא כמו שאני מספר למה המצב הכלכלי קשה בבית ואני יודע שאם אני אספר אני אןסיף דאגה למה לא מספיק כל הצרות צריך גם ילד חולה שיטפלו בו ככה עכשיו אני מרגיש כמו אלה החלשים והמסכנים שלא מחוברים לעולם. והכי מפחיד שיש לי אמונה שאכנס לביה"ח לחולי פש כי אף תרופה לא תעזור וזה הפיתרון היחיד (ההורים שלי יתמוטטו) ואני אסיים שם את חיי לפעמם אני חושב שאולי זה מה שאני צריך אבל כאילו ממש באמונה וזה מה שמפחיד דוקטור אם הייתי מטופל שלך אחרי שקראת מה היית עושה איך היית מטפל בי? (המקרה הכי קשה שבטח נתקלת) אורן. דמעות זולגות מעיניי כשאני כותב את זה דוקטור מה הפיתרון לכל זה??

לאורן שלום, לפי כתיבתך ניתן לראות שאכן אתה סובל סבל רב ואני מבינה אותך מאוד כי גם אני הייתי בסיפור הזה ועדיין לא יצאתי ממנו ב 100%. אני לפני 5 שנים עברתי משבר בעקבות פרידה מבן זוגי, והדבר גרם לי לדיכאון חזק המלוות בחרדות ובהתקפי פאניקה. ממש לא יכולתי לתפקד והייתי הולכת לעבודה כמו רובוט, לא מדברת, לא צוחקת, אבל אף אחד לא ידע בעבודה מה עובר עליי כי הייתי משחקת אותה, כאילו הכל בסדר. ירדתי במשקל בערך 25 קילו והייתי נראת מפחיד, לא יכולתי לאכול, לא יכולתי לשמוח. היום אני נוטלת ציפרלקס כבר 6 חודשים אחרי שגם לי הפקאסט(סרוקסט) הפסיק לעזור לי ואני לא מרגישה הכי טוב, אבל מנסה גם לעזור לעצמי בדרכים אחרות. למשל מה שאני יכולה להציע לך זה: 1. ללכת לטיפול התנהגותי קוגנטיבי- שיחות שעוזרות לך להתגבר על החרדות. 2. והדבר שאני הכי הכי ממליצה - זה לעשות כל יום הליכה של שעה זה ממש עוזר, אבל ממש עוזר(מנסיון אישי) זה לא פותר ב 100% את הבעיה , אבל ממש מקל, כדאי לך לנסות. זהו, אני מקווה שהכל יהיה בסדר איתך ותנסה להיות חזק. ביי ביי ניקול

הי אורן. ממש אין לי מילים. אני שומעת את הכאב מתוך המילים שלך ומחבקת אותך. עדי

שלום לאורן היקר, אתה נשמע מאד מאד מודאג שזה מה לעשות גם חלק מהחרדה. לדעתי רבים ממשתתפי הפורום הזה חוו ועדיין חווים תחושות כמו שלך אז פה זה בדיוק המקום שאנשים יכולים להבין את המצוקות שלך ולהזדהות איתן. אולי לא הכי מעודד, אבל אתה לא לבד. גם אני לא במצב של תפקוד ושל חרדות מאד קשות אז אני מה זה מבין אותך. בעיקר מה שאתה צריך עכשיו זו תמיכה ומשהו שיגרום לך להאמין קצת יותר שאתה יכול לצאת מהמצב הזה והוא חולף. למרות שזה קצת קשה להאמין כאשר אתה בחרדה ודיכאון :-( וגם אם נניח אתה מצליח להוציא החוצה את הכאב זה גם עוזר. מקווה בשבילך שהתרופות יוציאו אותך מהמצב הזה ושהתקופה הקשה שלך תעבור מהר כרגע אתה זקוק להמון תמיכה מאנשים ובאמת אנשים פה תומכים בך ומנסים לעזור לך כמה שהם יכולים. מומלץ גם לשלב פסיכותרפיה ולקבל גם כך טיפול נוסף וטוב תרגיש טוב

קודם כל תירגע תילך לרופא משפחה תיקח כדור מתאים למשל קלונקס ותלך לייעוץ מתאים ללא דחוי בסוף הכול עובר מבעל נסיון

אני בן 43 חולה אפיליפסיה והוגדרתי כסובל פוסט טראומה כרוני וגם שברים בחוליות כתוצאה מתאונה שעברתי משנת 2001 .הייתי מאוזן וההתקפים חזרו.אנו נוטל הרבה תרופות כמו אפנוטין ,סירוקסט,ואבן,אוקסיקונטין בגלל כאבים נוראיים,קלונקס.ומצבי הנפשי הלך ומחמיר ואפילו לא פונה לקבלת טיפול רפואי,כי אני מרגיש שמתיחסים אלי ככלום. אני לא מצליח לישון,הזיות,עצבנות,הרטבה,פרכוסים שחזרו לאחר תקופה טובה,ההתקפים גורמים לי כאבים נוראיים,תמיד יש לי חרדות של ממש,אני לא עובד,הרבה שכיחות ורבים מנצלים אותי בגלל כך.ניסיתי להלחם ואף למדתי במכללת ויצו לקראת קבלת תואר ראשון הצלחתי אבל לאחרונה מצבי חזר להידרדר,ואני לא יודע מה לעשות במיוחד ואני קופחתי ע"י המוסד לביטוח לאומי בנצרת שלא אישרו לי קיצבה יציבה כי חושבים שכולם רמאים ואני באמת כיום לא יכול לעבוד,וחלומי להבריא,ולא להיות תלוי בביטוח לאומי ובאחרים. אני מתחנן שתעזור לי כי יש לי 4 ילדים שאני צריך לפרנס,במציאת טיפול מתאים שיוכל לעזור לי להחלים ןלחזור לחיים נורמאליים ככל האפשר.תודה מראש ושתהיי בריא.

אני בן 43 חולה אפיליפסיה והוגדרתי כסובל פוסט טראומה כרוני וגם שברים בחוליות כתוצאה מתאונה שעברתי משנת 2001 .הייתי מאוזן וההתקפים חזרו.אנו נוטל הרבה תרופות כמו אפנוטין ,סירוקסט,ואבן,אוקסיקונטין בגלל כאבים נוראיים,קלונקס.ומצבי הנפשי הלך ומחמיר ואפילו לא פונה לקבלת טיפול רפואי,כי אני מרגיש שמתיחסים אלי ככלום. אני לא מצליח לישון,הזיות,עצבנות,הרטבה,פרכוסים שחזרו לאחר תקופה טובה,ההתקפים גורמים לי כאבים נוראיים,תמיד יש לי חרדות של ממש,אני לא עובד,הרבה שכיחות ורבים מנצלים אותי בגלל כך.ניסיתי להלחם ואף למדתי במכללת ויצו לקראת קבלת תואר ראשון הצלחתי אבל לאחרונה מצבי חזר להידרדר,ואני לא יודע מה לעשות במיוחד ואני קופחתי ע"י המוסד לביטוח לאומי בנצרת שלא אישרו לי קיצבה יציבה כי חושבים שכולם רמאים ואני באמת כיום לא יכול לעבוד,וחלומי להבריא,ולא להיות תלוי בביטוח לאומי ובאחרים. אני מתחנן שתעזור לי כי יש לי 4 ילדים שאני צריך לפרנס,במציאת טיפול מתאים שיוכל לעזור לי להחלים ןלחזור לחיים נורמאליים ככל האפשר.תודה מראש ושתהיי בריא.

אני בן 43 חולה אפיליפסיה והוגדרתי כסובל פוסט טראומה כרוני וגם שברים בחוליות כתוצאה מתאונה שעברתי משנת 2001 .הייתי מאוזן וההתקפים חזרו.אנו נוטל הרבה תרופות כמו אפנוטין ,סירוקסט,ואבן,אוקסיקונטין בגלל כאבים נוראיים,קלונקס.ומצבי הנפשי הלך ומחמיר ואפילו לא פונה לקבלת טיפול רפואי,כי אני מרגיש שמתיחסים אלי ככלום. אני לא מצליח לישון,הזיות,עצבנות,הרטבה,פרכוסים שחזרו לאחר תקופה טובה,ההתקפים גורמים לי כאבים נוראיים,תמיד יש לי חרדות של ממש,אני לא עובד,הרבה שכיחות ורבים מנצלים אותי בגלל כך.ניסיתי להלחם ואף למדתי במכללת ויצו לקראת קבלת תואר ראשון הצלחתי אבל לאחרונה מצבי חזר להידרדר,ואני לא יודע מה לעשות במיוחד ואני קופחתי ע"י המוסד לביטוח לאומי בנצרת שלא אישרו לי קיצבה יציבה כי חושבים שכולם רמאים ואני באמת כיום לא יכול לעבוד,וחלומי להבריא,ולא להיות תלוי בביטוח לאומי ובאחרים. אני מתחנן שתעזור לי כי יש לי 4 ילדים שאני צריך לפרנס,במציאת טיפול מתאים שיוכל לעזור לי להחלים ןלחזור לחיים נורמאליים ככל האפשר.תודה מראש ושתהיי בריא.

שלום אני לוקח אדרונקס בערך 4 חודשים ויש הרבה תופעות לוואי שמפריעות לי רציתי לשאול מה אני עושה נגדם? יש לי יובש בפה, אני מזיע המון אם אני קצת רץ או עושה כושר, ואני צריך כל זמן קצר ללכת להשתין מה שמאוד מפריע לי ליד אנשים. חוץ מזה זה עושה לי גם עצירות. רציתי להתייעץ מה אפשר לעשות בפרט נגד 3 הראשונים.

שלאחרונה התחלתי ליטול 3 כדורים שהם 12 מ"ג ליום. האם יש איזהו זמן שהתופעות לוואי יורדות?

לדר הידש ערב טוב ב6 שנים אחרונות טופלתי בדיכאון חרדתי 3שנים בסרוקסט 8 חודשים אפקסור ואחר כך במרוניל 075 כדור וחצי- הפסקתי לקחת תרופות כשבוע וחצי עכשיו הרופא החזרני לפקסט שאלתי כמה זמן לוקח לכדור להתחיל לפעול ?

היי... תרופות נוגדות דכאון מתחילות להשפיע כ- 2-3 שבועות מיום לקיחתן בראשונה... feel good אנג'ל

ליוסף בדרך כלל שלושה ארבעה שבועות, אבל כיוון שכבר נטלת תרופות יתכן וזה יהיה קודם. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אני מטופלת בסרוקסט וסרקוול בשילוב שיחות במכון פרטי מאחר ואני סובלת מהפרעות חרדה מלוות בדכאון וכן באישיות גבולית היו לי התקפים קשים מאוד אך לאחר זמן מה הרגשתי טוב במשך כמעט שנה הרגשתי שנעלמו לי כל ההתקפים התקפי האימה הנוראים יום אחד לקחתי מינון של 75 מ"ג סרקוול עקב המלצת הרופאה משהרגשתי עייפות התחלתי להלחם בה ונכנסתי להתקף אימה גדול 4 שעות של סבל מאז אני מפחדת לישון ואני חשה שזקוקה לעזרה "הצילו" שאלתי היא האם יתכן שלמרות הכדורים הצלחתי להגיע להתקף חזק שכזה כי אני מפחדת ששום כדור לא יועיל לי וניסתי את כולם מה לעשות עזור לי

לדידי אכן התקף בודד עלול לגרום שוב לחרדה בפני החרדה, וכך נכנסים למעגל סגור ולא טוב. כדאי להעזר בתרופות הרגעה כמו וואבן או לוריוון שהן עוזרות תוך זמן קצר ולא צריך ליטול אותן באופן קבוע שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אני בן 21 בקירוב, ומגיל צעיר הייתי "בעייתי". רגיש מאוד, בצורה חריפה, בשל מגבלה גופנית ובשל נטייתי המינית, החברה נטפלה אליי והפכה אותי לאדם מצורע ומופנם. בצבא, ממנו השתחררתי בשל פרופיל נפשי, קיבלתי סרוקסט. כעבור שנה וחצי, כיום, קיבלתי שוב סרוקסט, אבל בשל תופעות לוואי (אני חושב) הרופא הורה לי להפסיק לקחת את התרופה. יש לי 2 שאלות. 1. לא נטלתי את הסרוקסט בשעה סדירה מידי יום. האם השלשולים הבלתי פוסקים מהם סבלתי היו תופעות לוואי או מסיבה זו? (לכן הרופא הפסיק את הטיפול). 2. היום הייתה לי ממש התמוטטות עצבים, מכיוון שקיבלתי תשובה שלילית לגבי מענק מסויים בו אני מעוניין. המשמעות של זה היא גרועה מאוד לגביי, בגלל שבלעדי המענק אני לא אוכל לעזוב את הבית והסביבה ולא ללמוד במקום מרוחק. קשה לי להמשיך לעמוד במקום, למרות שמבחינה הגיונית אני מקבל את התשובה השלילית... פרצתי בבכי היום, צעקתי, העלבתי אדם שניסה לעזור לי בסך הכל. אני לא יודע אם יש קשר בין זה לבין הפסקת הטיפול בכדורים. אני מרגיש מותש, קשה לי להעמיד את עצמי על הרגליים. אני כ"כ משתדל להלחם בדיכאון, אני מוקף באנשים אופטימיים, אני אפילו הרגשתי מצויין, אבל פשוט... כל דבר נראה לי מעבר ליכולות שלי, מעבר להישג יד, כאילו הכל גדול עליי. אנשים רואים את העיניים העצובות שלי, יודעים שמשהו לא בסדר אצלי. זה כ"כ קשה להתמודד. יש דרך להתמודד? תודה.

לדעתי אתה בתילחת הדרךהנכונה. וצריך גם כח רצון. וניראה לי שיש לך את זה. אני מקווה שעוד אנשים יגיבו. ותודה ששיתפתה אותנו בחויות שלך. מיכל מ

תפנה לטיפול פסיכולוגי

לפיל נראה שאתה מתמודד עם בעיות במספר תחומים וגם לך מותר מדי פעם להתפרץ כאשר ישנה סיבה מכאיבה. הטיפול התרופתי חשוב אבל נראה לי ששיחות עשויות לעזור מאוד ולקבל כלים להתמודד עם הקשיים. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום רב ד"ר... כשכואב הראש,הולכים לרופא המשפחה,והוא נותן אקמול...כשיש פצעים בעור,הרופא נותן משחה...וזה אוניברסלי,כלומר כל רופאי המשפחה יתנו את אותו הטיפול,וכמו כן גם כל רופאי העור,אבל מה לגבי רופאי הנפש? כיצד הם יודעים באיזה טיפול לנקוט?הרי קיימות כ"כ הרבה שיטות טיפול למחלה אחת ספציפית... למשל,בסכיזופרניה יש את הטיפול התרופתי,ע"י תרופות אנטגוניסטיות לדופמין, ששימוש ממושך יכול לגרום לתופעות לוואי קשות(פרקינסון)!!או הטיפול הפסיכו-חברתי המשלב טיפול בחולה ובסביבה הקרובה שלו,כלומר לוקחים את המחלה של היחיד ו"מחלקים" אותה בין בני המשפחה...כלומר,מערבים אותם במהלך הטיפולי. ושאלתי היא כיצד יודע המטפל מהו הטיפול המתאים? הרי שאם יבחר במתן תרופתי,החולה עלול לסבול מתופעות לוואי קשות,שישפיעו במישירין עליו,ובעקיפין על בני המשפחה...ואם יבחר באופציה השנייה,אז הוא חושף משפחה שלמה למחלה וע"י כך משנה את מהלך חייהם עוד יותר... בתודה מראש אנג'ל

גם בפסיכיאטריה קיימים פרוטוקולים טיפוליים אם כי הם פחות ברורים ופחות מחייבים לעומת הרפואה הכללית. בהפרעות נפשיות כאשר יש סימנים ברורים לפסיכוזה טיפול תרופתי ניתן כמעט תמיד גם במחיר של תופעות לוואי קשות ולעיתים קרובות גם בניגוד לרצונו של החולה. ברפואה כללית רופא לא יכול להחליט לכפות טיפול תרופתי על חולה- זה ייחודי רק לפסיכיאטריה. גם האיבחון הוא שרירותי ונקבע רק עפ"י ראיון והתרשמות סובייקטיבית ללא בדיקות נוספות שיכולות להוכיח אובייקטיבית אם יש אכן מחלה שמחייבת טיפול. בקיצור הפסיכיאטריה עדיין רחוקה מאד מלהיות מדע של ממש.

לאנג'ל אני חושב שגם הרפואה הכללית רחוקה מאוד ממדע של ממש.... בכל אופן הטיפול בפסיכיאטריה נקבע לפי האבחנה, האישיות של האדם, והסביבה שבה הוא חי. אני חושב שגם התקף לב הוא מחלה שכל המשפחה מעורבת בו וכך הלאה. לכן צריך לבדוק מה הטיפול היעיל ביותר בכללי, איזה טיפול מתאים לאדם מסויים, ואיזה טיפול עשוי לעזור באופן הרב ביותר לאדם מסויים. לעתים התערבות משפחתית עשויה לעזור במידה הרבה ביותר. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

לד"ר הידש שלום יש לי שאלה ביומיים האחרונים אני מרגישה כמו גולה ברכה של הראש וזה מציק מאד האם זה סימפטום של החרדה. תודה גלית

לגלית יתכן... אם מדובר באותה הגלית הכותבת כאן והסובלת מחרדות אענה שהתחושה מקורה בחרדה. אם מדובר באדם שזו הפעם הראשונה, הייתי מציע קודם כל בדיקה אצל רופא המשפחה לשלול בעיות גופניות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום, אחריי שקראתי פה הודעות של אנשים אחרים, אני רוצה לשאול, אייך אוכל לטעת שהמטפל שלי באמת אוהב אותי?, באמת אכפת לו ממני? באמת הוא מרגיש משהו כלפיי??? או שאני סתם.. עוד מטופלת ואני העבודה שלו בלבד.

הי אור, אין לי ממש תשובה. אני שואלת אותה שאלה כל הזמן כל פגישה גם אחרי מספר רב מאד מאד של פגישות כי אני לא מרגישה מטופלת בכלל. גם לא מאמינה לתשובות שניתנות לי. לא מאמינה שלמישהו בעולם הזה אכפת בכלל ממני. להרגיש מטופלת זה חלק מהריפוי, כך אומרים. הלוואי ולא הייתי מקנאה בכל האחרים שאין להם בעיה כזו. בינתיים אני שם על עיוור כי אין לי בדיוק מה להפסיד וממשיכה כי ככה.

תשאלי אותו? וגם אם נניח שהוא לא אוהב אותך. אז אל תחשבי לרגע, שאת לא שווה את זה שיהבו אותך. בהחלט שכן שיהיה לך המון אור ואהבה. מיכל מ

עפ"י האינטואיציה שלך ועפ"י ההתנהגות שלו. אם מדובר בטיפול של ממש ולא רק בחלוקת כדורים אז זה נושא מאד חשוב להצלחת הטיפול- להרגיש שאכפת לו ממך.

שלום, אני נוטלת מזה כשנה Wellbutrin כנגד דיכאון. אני גרה עכשיו בארה"ב והתרופה נרשמה לי פה. אני מתכוונת לחזור לארץ לתקופה ארוכה, ורציתי לשאול אם ניתן להשיג את התרופה בישראל. תודה, ענת

החומר הפעיל בוולבוטרין הוא בופרופיון. בארץ רק זייבן מכיל בופרופיון. כלומר תוכלי בארץ להשתמש ב-ZYBAN במקום מה שאת לוקחת כרגע. שתי בעיות: 1) המחיר של ZYBAN מאד יקר ואין לו בארץ תחליף גנרי או סיבסוד של קופ"ח (עבור דיכאון). 2) הזייבן רשום רק לגמילה מעישון ולא כטיפול בבעיות נפשיות. עקרונית צריך אישור מיוחד ממשרד הבריאות בשביל לתת זייבן עבור דיכאון. אפשר לפתור בעיות אלה ע"י יבוא אישי של התרופה מחו"ל במיוחד אם יש לך שם קרובים שיסכימו לשלוח לך את התרופה כשתחזרי לארץ. אם יש לך שם קרובים שיסכימו לשלוח לך בדואר את התרופה אז רוב הבעיה נפתרה. בארץ קשה להשיג את התרופה הנ"ל עבור דיכאון וגם אם כן זה יוצא מאד יקר.

דור, תודה רבה על העזרה. אני החלט אבדוק את האופציה הזו בארץ. אגב, אין פה מנהל פורום?

האם למישהו יש שם של פסיכיאטר להמליץ לי שמטפל באו.סי.די. אודה לכם מאוד.

מס' 1 ל-OCD הוא פרופ' יוסף זוהר יש לו שם עולמי בתחום הוא מקבל בהרצליה- טל' 09-9580147

ד"ר יידש היקר אני חולה עוד מעט כבר 10 שנים אומרים היום שאני סובלת מבעיות אישות קשות בהתחלה לא היה מושג קלוש מה זה ולא כל כך עיניין אותי,הייתי מאוד עסוקה בלרחם על העולם בלכעוס על כולם ולשנוא את החיים שלי שלא מפסיקים ולא הפסיקו להתאכזר אליי, היום שאני בת 28 ואני חווה כל מיני תופעות חדשות של מחלות נפש הייתי רוצה בבקשה אם תוכל להסביר כמה שאפשר מה זה בעיות אישיות קשות? וממה הם נובעות????? ומה זה מניה דיפרסיה ומה הם התסמינים שלהם ואיך אפשר להקל אותם כי בתקופה האחרונה עוברים עליי דברים ולא יודעת איך להגדירם רק יודעת שהם מאוד מפחידים אותי. אשמח אם תוכל לעזור לי.

שלום רב דניאלה... אני אומנם לא ד"ר הידש,אבל אני יכולה לומר לך שאני ממש מרגישה את מצוקתך,גם לי היו תקופות כאלה.תקופות בהן ריחמתי על עצמי,תקופות בהן חשבתי על כמה שאני מסכנה,או למה דווקא לי זה קורה...תקופות ארוכות הן היו... את צריכה להבין מאיפה כל הכעס הזה נובע,וברגע שתביני זאת תוכלי לעזור לעצמך.בכל אופן אצלי זה עזר...הייתי מתכנסת בתוך תוכי,ועושה ממש חשבון נפש עם עצמי!וזה עזר לי,כי הצלחתי להוציא את כל ה"לכלוך" החוצה וממש לטהר את עצמי,וכיום אני מרגישה טוב ושלמה עם עצמי... לגבי התופעות שאת חווה,תהיי יותר ספציפית למה שאת מרגישה,כך תקבלי תשובות מדוייקות יותר. ולשאלתך על מניה-דפרסיה היא נקראת גם הפרעה דו-קוטבית,שכן היא מאופיינת בשתי תופעות המנוגדות אחת לשנייה:דכאון מצד אחד,המאופיין בירידה במצב הרוח,בהערכה עצמית נמוכה,באובדן התאבון,בחוסר מוטיבציה ובעוד כמה תחושות שליליות ולא נעימות.ומצד שני יש את ה"מניה" המאופיינת במצב רוח מרומם או רגזנות יתרה,בערך עצמי גבוה,בעלייה באנרגיה ובכלל בתחושות של "אני כל יכול". זוהי ההגדרה של המחלה,וכפי שאת רואה ישנן עליות וירידות,ולכן גם הטיפול במחלה הינו מורכב:טיפול תרופתי ע"י ליתיום בהתקפי המניה,וטיפול פסיכודינמי(ע"י מטפל)העוזר לחולה להתמודד עם הדכאון החבוי מאחורי המניה. השילוב של שני הטיפולים האלה מביא את החולה לאיזון! דניאלה,כמו שציינתי בהתחלה,אני לא ד"ר,אני סטודנטית לפסיכולוגיה,כך שלמדתי על המחלה הזו...בכל אופן אני בטוחה שד"ר הידש יוסיף על דברי עוד כמה פרטים שאני לא יודעת... תרגישי טוב חמודה :) אנג'ל

הי שמחתי לקבל תגובה להודעתי אבל המצב לא מישתנה ואני בספק רב לאחר שקראתי את הודעתך שאכן מה שיש לי זה מניה דיפרסיה בכול אופן בחודשיים האחרונים אני עוברת תקופה כל כך קשה שאני לא יודעת מה לעשות עם עצמי, אני מרגישה מבולבלת מיואשת עצובה וכל כך אבל כל בודדה שאני לא יודעת מה לעשות עם מה שקורה לי ממש לא יודעת..... יש לי חבר בריא ואני לא יודעת מה לעשות איתו אנו אוהבים אבל רבים המון וזה שובר אותי עד כדי כך שלפעמים אני מעדיפה להיפרד ממנו אני לא יודעת מה לעשות.... אני מיואשת .... למישהו יש תשובות אשמח לשמוע תחזיקי מעמד.... שלך דניאלה