פורום פסיכיאטריה

איזה כדור נתנו לך שעובד על הדופמין?

אני מקווה שאת מתכוונת אליי הכדור שאני לוקחת הוא מודאל אני לוקחת שבוע ואני מרגישה הקלה מה בדיוק הבעיה שלך מחכה לתשובה

תרופות שהן אנטגוניסטיות לדופאמין (מורידות את רמתו במוח) נקראות "נאורלפטיות" או "אנטי פסיכוטיות" והשימוש שלהן הוא לסכיזופרניה, מחלה סכיזואפקיבית ומחלה ביפולרית (מניה דפרסיה)- מחלות שכוללות בתוכן "פסיכוזה" (=אוסף סימפטומים שמבטאים הפרעה בשיפוט המציאות). בין תרופות אלה יש את המודאל, לרגקטיל, הלידול, ריספרידל, זיפרקסה ועוד. תרופות אלה יכולות לגרום לטרדיב דיסקינזיה (Tardive Dyskinesia)- שהיא הפרעה נוירולוגית שמאופיינת בהפרעות תנועה חריפות. זה לא מופיע בתחילת הטיפול אלא לאחר שלושה חודשים לפחות (אצל גילאי 60+ אפשרי גם אחרי חודש אחד בלבד) ובמיוחד כאשר מנסים להפסיק את השימוש בתרופה או כשמנסים להפחית במינון. שכיחות התופעה היא 15-30 אחוז מהמטופלים. ההפרעה לא מסכנת חיים אך מאד מגבילה ומביכה את החולה- והגרוע מכל- בד"כ לא הפיכה ולא ניתנת לטיפול. לכן מומלץ להשתמש בתרופות אלה רק אם יש סימנים ברורים לקיומה של פסיכוזה ולא בשביל לטפל בחרדה או בדיכאון או בהרגשה כללית לא טובה. ידוע לי שרוב העוסקים בתחום לא מזהירים מפני תופעה זו אבל מדובר בתופעה מאד חמורה שאי אפשר להתעלם ממנה ולא לדבר עליה. אם המליצו לכם על תרופה מסוג זה מומלץ להתייעץ עם הרופא על הסיכונים שכתבתי כאן ולשקול מחדש את נחיצות הטיפול.

קבעתי פגישה עם פסיכייאטר, בגלל דיכאון חמור ואני ממש מפחדת ללכת. אני לא מסוגלת לדבר עם אף אחד. אני מתביישת. מאוד

אם עברת מחסום אחד וקבעת כבר פגישה זה כבר ממש טוב. עוד קצת מאמץ ועם כל העכבות והבושה תשתדלי גם ללכת לשם גם אם קשה ואת לא מסוגלת לדבר. להרבה אנשים קשה לפנות לרופא פסיכיטר אבל בסוף מצליחים לעשות את זה למרות הקושי הפחד וההתרגשות. בהצלחה

ממה את מפחדת? תהיי חייבת לספר לו על עצמך כי זאת הדרך היחידה שלו לאבחן. אין לפסיכיאטר דרך אחרת לאיבחון מלבד ראיון עם מי שפונה אליו. אם את חושבת שלא תוכלי לדבר איתו ולענות על השאלות בראיון אז כדאי לבטל את התור. אם כי לפסיכיאטרים יש בד"כ מיומנות לתקשר עם כ"א כמעט.

אני זוכרת כשאני הלכתי לפסיכיאטרית פעם ראשונה , לפני כמעט שנתיים, לא ממש הבנתי מה אני הולכת לומר ואיך היא בכל לתוכל לדעת מה עובר עלי. אבל הפלא ופלא, היא גילתה. ככה זה, זו העבודה של הפסיכיאטר, הוא ישאל אותך שאלות, יסתכל על התגובות שלך, ויסיק מכך מה מצבך ואיזה טיפול את זקוקה. בכל מקרה, זה חשוב להתחיל טיפול כי הוא עוזר מאוד!! וטוב שהחלטת לקבוע תור.

שלום, מצטער שלא עניתי לך אבל חשבתי שהתשובות שקיבלת נכונות ומספקות. תנסי לעשות את הפגישה כמה שיותר פשוטה, תספרי מעט על עצמך ועל הסיבות אשר הביאו לפניה. תשתדלי לבדוק עד כמה את יכולה לתת ברופא אמון ולזרום עם השיחה. בסך הכל השיחה צריכה להתנהל באווירה טובה ואת צריכה להרגיש נעים ובטוחה. בהצלחה דר' גיורא הידש

הנני נוטל אפקסור XR75 מזה כ שנה . יחסית לכל הכדורים האחרים שנטלתי הכדור הזה מעולה וכמעט ללא תופעות לוואי. האם קיימת סכנה או גרימת נזק כלשהיא מנטילה ממושכת של הכדור אפילו 10 שנים? כגון מחלות סרטניות פגיעה בכבד וכו' אשמח אם תוכלו להפנות אותי למאמרים בנושא. הנני נוטל תרופה זאת בגלל התקפי חרדה. בתודה מראש אילן

מתשובה שכבר ניתנה לי בפורום הזה הכדור הזה אינו פוגע בכבד. לגבי סרטן יש מחקרים סותרים יש כאלה שאפילו טוענים שהוא עוזר נגד, ויש אחרים (במספר פחות) שלפיהם יש בכך סיכון אולם זה גם נאמר על הפרוזק לפני הרבה שנים מניסיוני האישי אני יכולה להעיד שאני לוקחת את התרופות הללו או ממשפחות קרובות (התרופות שהיו לפני שהיו התרופות החדשות הללו) מספר שנים רב מאוד, אומנם עם הפסקות ועדיין אין שום סימנים לסרטן אוליי בעתיד מי יודע.

לאילן אפשר להרגע הכל בסדר, אומנם האפקסור בשימוש מעל שמונה שנים (נדמה לי 96) והכל בסדר. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

למאיה תודה על התגובה. מתגובתך עולה כי השתמשת בתרופות והפסקת וחזרת בהפסקות. האם כתוצאה מזה שהפסקת הרגשת מייד שאת לא יכולה בלעדיהם או שהתהליך היה לטווחים ארוכים יותר קרישנה וכו'? דרך אגב אם מותר לשאול בת כמה את? ובאיזה גיל נזקקת לתרופות? בתודה מראש.

שלום ד"ר הידש היקר אני נוטל את התרופה ציפרלקס במשך שלושה שבועות הרופא החליט לשנות את המינון לאחר שלושה שבועות מכדור לכדורו וחצי אתמול אחרי שלקחתי את הכדור וחצי בלילה הרגשתי עייף אבל לא יכול לישון האם זה הגיוני? האם ניתן לפתור את הבעיה? עוד שאלה הרופא בבוקר המליץ לי להשתמש בואבן כי אני מרגיש נורא בבוקר תוכל להדריך אותי איך משתמשים בואבן למה שמעתי שהוא ממכר ולפי איך שאני רואה את המצב אני צריך ואבן בבוקר וואבן בערב כדי לישון תוכל להדריך אותי? אולי השינה תחזור ורק צריך לחכות? בתודה ישנוני

שכחתי לשאול הגוף אולי עוד לא התרגל למינון של האחד וחצי ובגלל זה אני מרגיש עייף אבל לא כדי להירדם בחילות ומותש כזה צריך עוד זמן ואז הכל יהיה בסדר?

לישנוני אני מקווה שאתה כבר ישן ותקרא את תשובתי רק בבוקר.... בכל אופן, למזלנו הציפרלקס והתרופות הדומות מעוררות, אבל אז הן עלולות לגרום לבעיה בשינה. כיום אי אפשר לדעת האם אתה עייף מהציפרלקס או מחוסר השינה. בכל אופן הגוף מתרגל לתופעות והן חולפות. בינתיים כפי שנאמר אפשר להעזר בוואבן, התרופה ממכרת אולם אינה חזקה, לכן התמכרות רק אחרי שימוש קבוע של כחודש ימים. כדי למנוע התמכרות אני ממליץ ליטול לפי הצורך ולא באופן קבוע, ולפי המצב, כך תוכל להנות מההשפעה הטובה של התרופה ולישון טוב מבלי להסתכן בהתמכרות. לילה טוב דר גיור הידש

ברצוני לברר אודות המחשבה מבחינה מדעית, האם המחשבה היא תגובת הזיכרון לגירוי חיצוני כלשהוא ? אם כך הדבר, כל מחשבה היא העבר וביחסי אנוש השימוש בחשיבה מביא עימו דימויים ומסקנות מוגבלות כל אחד ע"פ ההתנייה שלו כלומר כשאני חושב אני משוחח עם בת זוגי מתוך דימוי וכך כל אחד מצוי בקונפליקט עם עצמו ועם הסביבה כשהוא חושב להבדיל מהתבוננות טהורה שהיא ההווה ללא זיהוי וללא החשיבה. כמובן שידע חומרי חשוב בכל הקשור ללימוד מקצוע, שפה וכו..אך האם מבחינה פסיכולוגית יש צורך בחשיבה ? אשמח לקבל תגובות רציניות ולפתח את הנושא.

איש חכם אחד אמר: "אני חושב משמע אני קיים" (Cogito ergo sum) (דקארט) כל מילה נוספת מיותרת

דקארט אכן צדק, כשאתה חושב ה"אני" (כל החוויות,התנסויות,מה שלימדו אותך,כל הידע שצברת) קיים ואז אנחנו בקונפליקט תמידי עם עצמנו והסביבה מול הממשות ההווה גם אם אנחנו לא מודעים לכך וכך אנחנו חיים יוצרים הפרדה פסיכוגית, יהודי, נוצרי, מוסלמי,שחור,לבן,ועוד.. איך יצרנו את ההפרדה משום שכל אחד מאיתנו מגיל 0 אומרים ,לאחד שהוא יהודי עם המוסורת והתרבות ולשני אומרים לו שהוא נוצרי עם המסורת והתרבות וכך הלאה.. מי צודק ? מה האמת ? היהודי אומר שהוא צודק וכך גם הנוצרי המוסלמי ההינדי וכו..האם משום שנולדת ואמרו לך שאתה נוצרי דרכך נכונה משל היהודי או להיפך ? כל פעולה בהווה ביחסי האנוש הנובעת ממחשבה ולא מראייה ישירה יוצרת קונפליקט. בנוסף ראה תשובתי לדנה.

הי יובל. אני מודה שקראתי פעמיים עד שירדתי לסוף דעתך. אבל מדוע לדעתך המחשבה היא תגובת הזיכרון? כלומר, אנו מסוגלים לחשוב גם על דברים 'חדשים' דברים שלא התמודדנו עימם בעבר. אבל.. גם כאן יש משהו בדברייך, מכיוון שגם אם אין זה טמון בזיכרון הפרטי שלנו, אז אנו בוודאי מכירים סיטואציות מסויימות מתווך הזיכרון הקולקטיבי שרכשנו במסגרת ההשתיכויות השונות שלנו . אני לא חושבת שיכולה להיות איזושהי מחשבה נייטרלית, מכיוון שהמחשבה שלנו היא סך כל ההתנסויות שלנו בחיים ולכן הגיוני שמתוכם נשליך גם על ההווה. אני לא יודעת מה תפקיד המחשבה, אבל מבחינה תיאורטית אני חושבת שהתבוננות טהורה ללא חשיבה היא סוג של חשיבה אוטיסטית, ללא כיוון מוגדר ואני חושבת שאדם בריא יתקשה לחשוב סוג כזה של חשיבה. מבחינה פסיכולוגית אני משוכנעת שיש צורך בחשיבה. החשיבה מביאה אותנו לפתרון קונפליקטים (למרות שסביר להניח שנגיע תמיד לאותו סוג של פתרון...) ואפשר לראות את הנושא על דרך השלילה. מה קורה לנו כאשר נדמה לנו שאני מאבדים את החשיבה, את היכולת לנתח דברים? מען מצב של 'בלוקינג'. הרבה פעמים התגובה שלנו לאירוע כזה היא של ריקנות, חרדה וכו'. דנה

היי דנה, ראשית לגבי המחשבה כתגובת הזכרון, זו לא דעתי אלא תפיסתי מהתבוננות משום שדיעה מגיעה מההתנייה שלי (סך כל החוויות הידע וההתנסויות שצברתי בחיים). לפי חשיבתך התבוננות טהורה משולה לאוטיזם שפירושו בגדול התפתחות לקויה ללא יחסי גומלין עם אדם אחר, זהו ליקוי פיסי ונפשי שהאדם לוקה בו אולם כוונתי בהתבוננות כך מתוך הבנה שגם חוקרת וחושבת. האם ניסינו אי פעם להסתכל בבן זוג או באדם אחר בצורה ישירה וללא תיווך של המחשבה (כלומר מתוך דימוי שיש לנו עליו) ? נכון שאדם "בריא" יתקשה בכך משום שזה כל מה שאנו מכירים, מעולם לא לימדו ילדים לא בבית או בבית ספר איך להתבונן בבעל חיים,בפרח,בתשומת לב ללא מאמץ ללא ריכוז,להקשיב באמת מבלי להגיב מייד,ללמוד ולחקור ולהבין וזאת משום שהמורה/הורה יודע והתלמיד לא יודע בדך זו גם נוצר הפחד מאותה הסמכות והלימוד נפסק וכך אנו צוברים ידע בלבד ומכינים אותנו להשיג משרה וזו כל המוכנות שמכינים ילד לחיים. ברגע ששני בני זוג למשל רואים האחד את השני מתוך דימוי/דיעה(מחשבה) יצרנו קונפליקט, ואז לפי תשובתך יש צורך במחשבה אחרת כדי לפתור אותו,אותה מחשבה תמיד מוגבלת מאחר והידע מוגבל והפתרונות הם חלקיים וזמניים ואנו ממשיכים ליצור קונפליקטים. כשאדם אחר אומר לנו משהו האם אנחנו מקשיבים באמת או שמייד עולה התגובה שלנו בראש ומתפרצים לענות או שכבר לא מקשיבים ומחכים לרגע הנכון להגיב, .. פוגעים בי אני פוגע חזרה..צועקים עליי אני אצעק יותר חזק.וכו..זהו דפוס המחשבה פעולה תגובה. ראייה ישירה ביחסי אנוש ללא מחשבה היא גם הפעולה השלמה, אותה הראייה משתמשת במחשבה בכל עת שיש בה צורך ובצורה טבעית לא מדובר בבהייה בחלל האוויר ונתק אלא להיפך אנו משתמשים בחשיבה לא במחשבה כל הזמן..כלומר מפעילים את השכל בהתמודדות ישירה מבלי להעלות את העבר ע"י המחשבה. כשאנו מאבדים את היכולת לנתח דברים חומריים (לא פסיכולוגיים) זה אכן נורא, לימוד מקצוע, תכנון בית,בעסקים וכו..בכל אלו המחשבה נחוצה בהחלט. כאשר תופסים שאנו חיים את חיינו בעבר ומתבוננים לא מתוך רצון של מישהו אחר אלא מתוך הבנה שלך קולטים את הממשות ההווה עצם תפיסה זו היא הכל ולא ניתן להסבירה במילים. לגבי מצב "הבלוקינג" כפי שכתבת, כאשר אנו מודעים לעצמנו ולא בורחים אנו עשויים לגלות שיש ריקנות,שיעמום ועוד.. אם נשארים עם עובדה זו ומתבוננים בה ולא בורחים/מדכאים היא נעלמת, אבל רובנו מעדיף לברוח, לאכול יותר כשרע לנו, לשקוע בעולם אחר באמצעות טלנובלות ועוד.. אגב אני לא פוסל בקשיחות בריחות אפשר גם לברוח אבל החשוב הוא שנהיה מודעים לכך.

ליובל היקר הבזיק בי הרעיון "אם אדם יודע לחשוב נכון וטוב, זהו אולי מפתח לכל תחום ותחום בו יבחר לעסוק" מיכל מ

הי מיכל, נכון, אם אדם צבר ידע הוא יוכל להשיג משרה טובה, רכוש..ולהמשיך להתפתח, אולם לא זו הייתה התייחסותי למחשבה, אלא בצורך במחשבה מבחינה פסיכולוגית,ראי את תשובתי לדנה.

נושא מורכב ומסובך. יובל, רציתי לשאול האם אתה מתכון בשימוש במילה "זכרון" גם ובעיקר למה שנצבר ברגש הלא מודע? עוד הערה: לדעתי קונפליקטים מהסוג שתיארת נוצרים רק כאשר אצל האדם בעל ההפרעה (שיש בה בדרך כלל ראייה של שחור-לבן) קיים מעין פיצול שמונע מבעדו להרכיב יחד דברים מנוגדים שמשתייכים לדמות העומדת לפניו. ובהמשך רציתי לשאול את ד"ר הידש אם אפשר מה תפקידה של השפה (שמייחדת את בני האדם) ביצירת המחשבות? האם תתכנה מחשבות מורכבות בהיעדר שפה כלשהי? איך ניתן לדעת? ובכלל מה זו מחשבה :-) האם ניתן להבדיל למשל בין מחשבה מדעית קרה לבין מחשבה רגשית?

במילה זיכרון הכוונה לכל חוויה , התנסות המלווה גם ברגשות, הכל "מוקלט" ונמצא בתאי הזכרון. לגבי הפיצול, הקונפליקט מצוי בכל גם בצורה סמויה ובתת מודע כאשר המחשבה נוטלת חלק מבחינה פסיכולוגית, המחשבה מכילה אין סוף דברים מנוגדים, לפי דבריך אדם שיכול לפעול מתוך דיעות מנוגדות כלפי אדם אחר אין לו הפרעה, האומנם ? האם אנחנו לא כועסים ? שונאים ? מתקוממים ? נפגעים ? וכו.. אדם הרואה שחור/לבן פועל באותה הדרך, כגון, אני צודק וזהו ..כלומר התניה של אדם זה מול הממשות.

אשמח אם תוכל להתייחס מבחינה מדעית למה שרשמתי(מחשבה כתגובת הזיכרון לאתגר) .תודה

שלום לכולם הנושא מאוד מורכב ואני שמח שהעלת אותו. בשעה מאוחרת זו הייתי מנסה לתרום מעט ולנסות להפריד ולנתח מספר גורמים. מחשבה היא תהליך של עיבוד. כאן אנו עושים אינטגרציה בין הידוע והמוכר לנו, דברים שלמדנו בעבר וזוכרים אותם ובין הנתונים הנלמדים בהווה, ומהאינטגרציה מוצאים מסקנות. מחשבותינו והתנסויותינו מוגבלות. ראשית על ידי השפה, ושנית על ידי המגבלות של החושים, כך אננו יודעים ומכירים צבעים שונים-אינפרה אדום וכך הלאה. ואנו רגילים לחיות בשלושה מימדים בטבע, ואולי בטבע יש יותר משלושה מימדים? כך שרק תפיסתינו שונה. צריך להבדיל בין זיכרון וידע ובין דעה קדומה. דעה קדומה היא כאשר אנחנו מביאים מהניסיון בעבר וכופים את ההתנסות מהעבר על סיטואציה לא מתאימה להווה. זהו שימוש לרעה בידע, ניסיון, זכרון, ואומנם בחיים פעמים רבות אנחנו עושים טעויות מהסוג הזה. כמובן שיש להבדיל בין מחשבה ודימיון, שני דברים שונים לחלוטין. בדימיון ישנן תמונות, במחשבה יש מעין דיבור פנימי בשפה שאנו מכירים. טוב, זה הכל בינתיים בשעה מאוחרת זו. הידש

שלום בחורה בת 34, רווקה שעדיין מתגוררת בבית הוריה מחוסרת עבודה קרוב לשנתיים, לא מוצאת את עצמה מבחינת תעסוקה, עובדת בעבודות זמניות ולא יודעת מה רוצה מעצמה בחיים ולאיזה כיוון עבודה ללכת ובכלל קיים חוסר שקט נפשי מחשבות טורדניות, חוסר ביטחון שהולך ויורד, חוסר מוטיבציה, אפטיות לחיים חוסר חשק לצאת ולבלות למרות שעושה זאת בכח וכלפי חוץ לא רואים דבר - הכל נראה מושלם אבל בפנים מרגישה את האמת וחוסר חשק לדבר על זה בכלל, שומרת הכל בבטן ללא יכולת ביטוי עצמי, כאילו מה שהקול הפנימי מרגיש וחושב - הקול החיצוני אומר אחרת. הרגשה של שני אנשים שחיים בתוך גוף אחד הסביבה הקרוב לא מבינה או לא מצליחה להבין הרגשת תיסכול נוראית, האם זה דיכאון ? במידה ואין כסף לטיפול פרטי, מה הפרוצדורה בטיפול דרך קופ"ח האם זה כרוך במס' מצומצם של טיפולים , האם יש צורך בטיפול תרופתי המצב הזה קיים מאז ומתמיד (גיל 12 !!!!!!! אולי) חוסר ביטחון מגיל צעיר מאוד ונידוי חברתי בגיל צעיר שכנראה הוא שורש הבעייה לאורך כל השנים אופי חזק , סופג ומבליג - אבל עד כאן !!!!!!!!!! נראה בלתי אפשרי לחיות כך לנצח - המפלס כבר עלה למעלה הרגשת חנק נוראית - מה עושים ואיך ממשיכים הלאה

ליפעת היקרה אני חושב שאת מבינה שרצוי להגיע לטיפול נפשי והגיע הזמן לשיחות. בקופת החולים הכללית עם הפניה למרפאה לבריאות הנפש אפשר להתחיל טיפול. אפשר לפנות גם למרפאות פסיכיאטריות בבתי החולים הכלליים באותו התהליך והטיפול אינו כרוך בתשלום. רופא המשפחה יוכל לכוון אותך. לעתים אפשר לפנות למרפאות גם בפניה עצמית אולם הן אינן אוהבות את זה. בשנים האחרונות אני מעודד אנשים לפנות לטיפול ודווקא בגיל הדומה לשלך, גיל 23 עד 30. בשנים הללו אנשים מקבלים את ההחלטות החשובות בחייהם, ההחלטות שאתם ילכו למשך כל החיים, 1. בחירת מקצוע 2. בחירת בן/בת זוג 3. סגנון החיים-איפה לחיות, כיצד האם בנגב, בתל-אביב או בניו יורק. אלו החלטות חשובות ומעצבות את כל החיים ולכן כדאי להיות במצב הנפשי הטוב ביותר שאפשר. לכן אני חושב שבגילך התועלת בטיפול נפשי רבה ביותר וכדאי לפנות לשיחות כמה שיותר מהר, חבל על הסבל. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

דר הידש. אני חושבת שה"התחמה" שלך גילאי 23-30 היא בעייתית ומה עם גיל 31? 32? מה כבר ההבדל? איפה הגבול המדוייק? ההתחמה הזאת עלולה לדכא אנשים מבוגרים יותר כאילו זהו אחרי גיל מסויים כבר אין צ'אנס לשינוי ואנשים צריכים להבין ששינוי תמיד אפשרי ולעולם לא מאוחר לעשותו לכן המסר הזה שאכן חוזר ומופיע כאן כל פעם צורם מחדש אין גיל לשינוי- לעולם לא מאוחר!

ליפעת היקרה, התופעות שאת מתארת הן דיכאון נורלמי לדעתי. את לא מצאת את עצמך עדיין, כפי שתארת, ללא עבודה, רווקה, לא נהנת מהחיים וזה טבעי בהחלט, אם לא היית בדיכאון ולא היית מצוברחת אז זה היה לא נורמלי. כל בן אדם שנמצא במצב שלא מצא את עצמו, נוטה לדיכאונות. אני מבינה אותך בהחלט כי גם אני נמצאת במצבך, אומנם אני נשואה+ילדה בת שנתיים , אך עדיין מרגישה תלויה באויר, אין לי עבודות קבועות, גם אני יוצאת לבילויים בכוח , רק כדי להגיד : הינה אני עושה משהו עם עצמי. לדעתי כדאי לך לפנות לטיפול פסיכולוגי , זה יעזור לך הרבה, יעזור לך למצוא כיוון מסויים. בנוגע לזה שאת עדיין רווקה, יש לי רק שתי מילים לאמר לך: אז מה?! מישהו אמר שיש גיל מסויים להתחתן? אני התחתנתי בגיל 30, היום אני בת 33 וגם אם עד היום לא הייתי מתחתנת, לא הייתי נלחצת מזה. הנקודה היא, מה שבאמת חשוב הוא שאת צריכה להרגיש טוב בזכות עצמך, להרגיש שאת שלמה עם עצמך ושטוב לך, אחר כך לחפש לך בן זוג. לכן עצתי לי אלייך, לכי לשיחות אצל פסיכולוג ולאט לאט תבני את עצמך, אל תלחצי , זה רק גורע. שיהיה לך בהצלחה ותחזיקי מעמד.

למה לאדם שנוטל ריטלין אסור לקחת נוגדי דכאון ?

ליעל שתי תרופות מעוררות עלולות לגרום לפעילות יתר (מאניה). שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום האם לקיחת קולנקס באופן קבוע ונטילת ריטלין ביחד מסוכנת?

לרוני שתי התרופות לכאורה עובדות במנגנונים שונים ולכן יתכן שאין בעיה, מצד שני לא הגיוני לתת תרופה מעוררת מצד אחד ותרופה מרגיעה מצד שני.... איני מכיר חומר מחקרי שעוסק בכך אבל אין הגיון ואיני ממליץ על שילוב זה. אבל כמובן תלוי בנסיבות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום רב, לאחרונה יש לי תחושות של חום חזק, ממש תחושות של בעירה בפנים, באוזניים, בלחיים ובעניים. האם זה יכול להיות תופעה של חרדה? או כתוצאה מהכדורים שאני נוטלת(ציפרלקס 20 מג) או שזה יכול להיות קשור לתופעה אחרת? תודה מראש ניקול

לניקול יתכן ששתי האפשרויות נכונות. צריך לבדוק את הזמנים, אם התחושה החלה אחרי התחלת הטיפול בציפרלקס אז צריך לשייך אותה לציפרלקס, במידה ואין קשר בזמנים אז כנראה מדובר על חרדה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום דר הירש, אני נמצאת כבר כמעט שנה במדינה זרה (עם בעלי), אני לא עובדת ורוב הזמן אני בבית וקשה לי עם זה שאין לי כרגע תעסוקה. בזמן האחרון עוברות בראשי מחשבות על פגיעה באנשים או בעצמי, אין לי שום דחף לעשות משהו ואני יותר עסוקה בשאלה למה יש לי מחשבות כאלה והן לא מגיעות כשאני עסוקה או מחוץ לבית. מה זה אומר ומה עלי לעשות? אודה לתשובתך!!

לסיגלית בדרך כלל מחשבות מהסוג הזה מקורן בחרדות, כמובן שצריך להגיע לאבחון מלא כדי לקבוע אבחנה מלאה. כאשר אדם סובל מחרדות והוא עסוק בדברי יום יום אז התופעות של חרדה פוחתות וכאשר עייפים או שאין דברים מעשיים החרדות עולות. בדרך כלל עם חרדות עולות המחשבות למה ומה הסיבה? למחשבות אלו חשיבות מועטה, הרבה יותר חשוב לראות מה אפשר לעשות וכיצד מתגברים על החרדה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר הידש היקר אני מטופל מזה שלושה שבועות בציפרלקס לקחתי את הכדור כל יום בערך בשעות 14:00 15:00 ואחרי שהרגשתי את הכדו הרגשתי בינוני לא בדיוק יכול לצאת ולעשות דברים וחסר ביטחון אבל קצת יותר טוב בבוקר למשל אני מרגיש גיהנום בחילות הדיכאון והחרדה עולות ברמות עצומות ואני לא יודע איך אני עובר את הבקרים שמפריעים לי בתפקוד הלכתי לרופא המטפל והוא הציע לקחת במקום ציפרלקס כדור אחד כדור וחצי לקחתי אותו הבוקר למה הייתה לי משימה חשובה לבצע ללא שום שינוי בבוקר הבוקר היה גרוע מאוד ובצהריים שוב בינוני אבל חזא\רתי מהמשימה עייף מאוד והלב שלי פעם קצת יותר מהר והרגשת אי שקט והרגשה מוזרה *זה בגלל שהגוף לא התרגל למינון החדש? *האם היה נכון לשנות את המינון מאחד לאחד וחצי? *מתי אני אמור לראות שיפור בבינוניות? *מתי לקחת את הכדור בבוקר או בצהריים? *מה לעשות דוקטור כדי לעבור את הבקרים? תודה מכל הלב אנא התייחס לכל השאלות אם אתה יכול ולא כמו בפורום אחר ששאלתי את אותה השאלה והרופא שם ענה לי תשובה כללית שלא הבנתי כלום ממנ ולא התייחס בכלל לשאלות שלי.

שלום, לצערי השאלה אינה מובנת לגמרי ואינך מציין את שם הכדור השני. לכן תשובתי תהיה כללית. מהבחינה הרפואית אין חשיבות לזמן הנטילה, התרופה עובדת במשך 24 שעות ולכן תמיד יש כיסוי. כיוון שהציפרלקס מעוררת אנחנו ממליצים בדרך כלל ליטול אותה בבוקר עם אוכל. אופייני לדיכאון שבבוקר מרגישים פחות טוב, ואני משער שגם לפני הציפרלקס הרגשת פחות טוב בבוקר. לכן איני חושב שהדברים קשורים לתרופה וכאשר מצבך ישתפר גם הבקרים יהיו קלים יותר. בדרך כלל כדאי לחכות כשישה שבועות כדי להעריך את השפעת והתאמת תרופה, לכן החלפת הציפרלקס אחרי שלושה שבועות עדיין מוקדמת מדי. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

לא דוקטור יקר לא הבנת כנראה בגלל שלא ניסחתי נכון אני נוטל רק ציפרלקס הרופא פשוט העלה את המינון מכדור אחד לאחד וחצי מה שאני אמר הוא שבבקרים חשוב לי מאוד לתפקד ואני מרגיש איום נורא מה לעשות בבקרים? האם ניתן לקחת עוד משהו? ומתי אני אצליח לראות שפור בבינוניות שאני מרגיש אחרי צהריים?

משך הנטילה של ציפרלקס הוא הדבר החשוב ואפילו חשוב מהמינון. את התחלת ההשפעה רואים אחרי שבועיים שלושה, אבל ההשפעה הטובה עולה מתגברת בשלושת החודשים הראשונים לנטילה, כך שאני צופה שבשבוע הבא תרגיש טוב יותר אפילו אם לא הכל בסדר.... בינתיים אפשר ליטול תרופת הרגעה כמו לוריוון או וואבן בבוקר, לעתים הן עוזרות להתגבר ולשפר את המצב הנפשי. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

לד"ר הידש שאלתי על העניין הזה בעבר אם אינני טועה אבל לא נסחתי את שאלתי כהלכה מה שבאמת מדאיג אותי והייתי רוצה לדעת , הוא האם יש איזושהי בעיה בנטילת תרופות פסיכיאטריות (לוסטראל במקרה זה) במקרה ונמצא אצלי ריבוי של קנדידה במעיים בין היתר, דבר שהוביל לליקוי בתפקוד עייפות ועוד ועוד...וכמובן הוביל לרגישות לתרופות ומכאן שהתרופות משפיעות עלי במהירות אדירה( תוך כמה שעות פחות או יותר...) האם קיימת התנגשות בין טיפול בבעיה גופנית לטיפול בבעיה הנפשית(שהגיעה בעקבות הבעיה הגופנית,אגב)? הרי לא יכול להיווצר מצב שהתרופה תגרום לאי יעילות נכון? בתודה מראש דנה

לדנה אין בעיה עם הקנדידה והלוסטרל. אם את רגישה לתרופות אז ברור שצריך להתחיל במינונים נמוכים לעלות במינון לאט לאט עד שתגיעי למינון המתאים לך. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום לפעמים אני מרגיש עצבות ודיכאון ורק בימים כאלה אני לוקח קלונקס. שמתי לב שהקלונקס מעורר אותי ופתאום הדיכאון נעלם ואני מרגיש באופוריה. אז למה אומרים שהתרופה מרדימה כשאני מרגיש שהיא עושה בדיוק ההיפך?

לאבי הקלונקס היא תרופה נוגדת חרדה, העייפות וההרדמות הן תופעות לוואי שאינן קורות בהכרח אצל כל אחד. בדרך כלל כאשר מורידים את החרדה ואנחנו מרגישים בטוחים יותר אז גם התיפקוד עולה וההרגשה הכללית משתפרת. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום רב לכולם/ן ותודה לדר' גיורא הידש על האישור לפרסם כאן בפורום. במסגרת ההתפתחות של אתר קולות - מרכז לצרכני בריאות הנפש באינטרנט, ולקראת העלאת האתר המחודש ליצירה ואמנות והאתר החדש של עמותת קולות, העלינו מערכת חדשה של פורומים ייחודיים בתחומי בריאות הנפש. הפורומים אשר הועלו בינתיים במערכת, ואשר יועלו בהמשך, הועלו מתוך מטרה לייעל תהליכים שקיימים כיום ו"נבלעים" בדיונים הרגילים במגוון המקומות שקיימים כיום, ולתת מענה לצרכים שהועלו מתוך גולשי האתרים. הפורומים שיועלו הם: פורום ליוצרים מתמודדים עם קשיים נפשיים, שמאפשר דיון ממוקד ביצירה שלא בהכרח נעשה מתוך בחינה בהקשר נפשי. פורום לשיחות ותמיכה בין סטודנטים באוניברסיטאות ומכללות המתמודדים עם קשיים או מגבלות נפשיות, בכל הפנים של ההתמודדות האישית אל מול הסביבה של הקמפוס, כסביבה חברתית, הדיקאנט, הלחץ בלימודים, תקופות בחינות וכו... פורום לשאלות ודיונים בנוגע לזכויות בשיקום, לצד המענה זכויות בשיקום אשר מפעילה העמותה. (בהמשך ינוהל תוך שת"פ של עמותת 'קולות - העצמה לנפגעי נפש' עם גורמים נוספים בתחום.ותכנית 'בנפשנו', עמותת שק"ל). פורום לפעילות צרכנית בבריאות הנפש - מקום לדבר על יוזמות קיימות וחדשות בתחום הפעילות הצרכנית בארץ ובעולם בבריאות הנפש, הצטרפות לפעילות, מאבקים, קבוצות פעילות ועוד.. פורום בינו לבינה - זוגיות והתמודדות עם מגבלויות נפשיות => פורום לדיונים ושיחות על כל מה שקשור, במישרין או בעקיפין, לנושא הזוגיות, אינטימיות, הלבטים, קשיים, חוויות חיוביות וגם אלו שלא, התחלות חדשות (וגם ישנות), מחסומים מתוך ההתמודדות וגם שלא מתוך, שאלות ועוד... כתובת הפורומים: http://www.voices.org.il/forum נשמח לראותכם/ן דני דורי קולות

ממליץ בחום לבקר באתר "קולות" http://www.voices.org.il/forum הידש

ד"ר הידש, תודה רבה על ההפנייה והמקום דני

אני סובלת מהתקפי חרדה ומטופלת בלוריוון 1 מ"ג פעמיים ביום. בקרוב, אני מתעתדת לטוס לארה"ב. בטיסתי האחרונה, למרות שלקחתי לוריוון לפני ובמהלך הטיסה, חויתי התקף חרדה קשה,אשר מעבר לסמפטומים הפיזיים היה מלווה בפחד מפני אובדן שליטה ובדריאליזציה. מן הסתם, אני חרדה ביותר מפני הטיסה הקרבה. האם אפשר להוסיף תרופה נוספת,בה אוכל להשתמש במהלך הטיסה,ואם כן, איזו? אשמח לתשובתכם המהירה, חנה

לחנה יתכן שתרופה אחרת מקבוצה זו מתאימה לך יותר: וואבן, וואליום, קסנקס, קלונקס. בתקווה שהטיסה תהיה קלה ונעימה דר' גיורא הידש

אני לוקחת רבע כדור לוסטראל-זה יוצא 12.5 מיל', כבר 3 שנים. אני רוצה להמשיך כל החיים. האם זה אפשרי? האם זה מסוכן? האם מתי שהוא אני אפתח סבילות לכדור והוא כבר לא ישפיע? אני בת 27-מה יקרה כשארצה להביא ילדים..?האם אפשרי עם הכדור? תודה.

שלום, את נוטלת מינון נמוך מאוד של לוסטרל. לא נמצא נזק של לוסטרל לטווח הארוך ואין הסתגלות. גם בהריון אין בעיה והלוסטרל אינו מזיק לעובר ואינו משפיע על ההריון. עם זאת תמיד צריך להתעדכן אם ישנם דברים חדשים הקשורים להריון. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אני מטופלת 4 חודשים בכדורים בעקבות תחושת ניתוק וחרדה . החרדה נעלמה והנתק הקשה שהיה לי גם הוא נעלם, אך נשאר הרגשת נתק קלה יותר שלא נעלמה. האם זהו מצב בלתי הפיך? קראתי שיכולים להשאר שיירים לאחר דכאון שלמרות טיפול לא נעלמים? האם זה נכון והאם זה יפתר מתישהו? תודה

שלום, אכן שאלה קשה, אם תרופה פותרת את כל הבעיה אז אין לנו בעיה והתרופה מתאימה, אם תרופה אינה עוזרת אז ברור שצריך להחליף אותה. אם תרופה עוזרת חלקית ההתלבטויות רבות כיוון שאין בטחון שתרופה אחרת תתאים לך יותר. בדרך כלל הציפיה שכל התופעות של דיכאון יעלמו ותחזרי להרגיש טוב כמו בעבר ואפילו טוב יותר, אבל המציאות לעתים שונה מהתיאוריה. לכן האפשרויות הן לעלות במינון, לחכות עוד קצת ולקוות לטוב, או להתייעץ עם הרופא שמכיר אותך על החלפת התרופה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

קיבלתי פאקסט (20 מ"ג) עקב זה שאני סובל מחרדות רציתי לשאול אני קצת מפחד מהתופעות של הכדור האם זה בסדר אם אני יקח חצי כדור או אפילו רבע כדור במשך שבוע שבועיים ויתרגל לזה בקצב שלי??? עוד שאלה אני מרגיש שהחרדה קצת מוגברת כשאני לוקח את הפאקסט (או שאולי זה רק בראש לי בגלל הפחד) האם זה בסדר ליטול כדור הרגע כמו וואבן ביחד?? ומה בדיוק הוואבן יעזור או יגאום עם הפאקסט??? תודה רבה מכל הלב!!!

לאלירן התשובה לכל השאלות שלך היא חיובית. אין מה למהר ובהחלט אפשר להתחיל במינונים נמוכים ולאט להגיע למינון המשמעותי של כדור ביום. אפשר ליטול את הפקסט עם וואבן, שתי התרופות תומכות אחת בשניה ואין התנגשות ביניהן. בהצלחה דר' גיורא הידש

אני בת 26 ומזה כחודש סובלת מהתקפי חרדה, לראשונה בחיי. הייתי אצל פסיכיאטר-שהמליץ על טיפול תרופתי. שאלתי היא- האם עצם לקיחת התרופות תפגע לי בעתיד בקבלה לעבודה במשרד הבטחון, או בכל עבודה אחרת שדורשת סיווג בטחוני גבוה. זה מאוד חשוב לי מכיוון שבכוונתי להמשיך בכיוון זה בחיי... אנא תשובתך

היי שירה. מומלץ לקבל טיפול באופן פרטי. אם התרופה יקרה את יכולה לקבל מירשם מרופא המשפחה. בינינו - מי שלא צריך שלא ידע...הכי חשוב שתרגישי טוב ותשמרי על עצמך. ישנם תרופות ssri שניתנות היום אף לבעיה של מעי רגיז למשל בגלל המצאות סרוטונין בשריר המעי (ואודה לד"ר הידש אם יתייחס לנושא זה...). בכל מקרה - אל תמנעי מעצמך טיפול בגלל קריירה. בהצלחה!

לשירה הבעיה היא לא התרופוות אלא החרדות. כמובן שאם שני אנשים פונים לקבלת תפקיד ולאחד מהם יש מחלה מסויימת (גופנית או נפשית) הרי שיעדיפו את הבריא. אם יש לך יתרונות נוספים על האחרים אז כמובן שעשויים להעדיף אותך. בעיות נפשיות מסוג חרדה אינן פוסלות מעבודה במשרד הביטחון ואינן פוסלות אדם בתחקיר הבטחוני. אבל שוב, כמובן שאין זה יתרון למועמד. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

יש לי הרגל מגונה מילדות לאכול ציפורניים. איך אני יכול להפסיק יש למישהו עצה ולא מרה? אשמח להפניה למקום בו יוכלו לעזור בענין תודה

לצערי הרב אני כל כך מבינה לליבך הארגל המגונה אזה קיים גם עצלי במעיין אובססיה למדתי על עצמי שהזמן שאני אכי אוכלת את הציפורניים זה כשאני מתוחה ואחריי שלא המרה ולא כל מניי דברים מגעילים אחרים שמרחתי לא עזרו עברתי לשיתה מקומית כל פעם כשאני עומדת בפניי סיטואציה מלחיצה או שאני מרגישה לחוצה אני פשוט שמה פלסטרים על חלק מהציפורנים או על כולן ואוכלת את הפלסטרים במקום זה אומנם לא פותר את הבעיה אבל זה מונע לפחות חלק מהמיקרים

אני לאחר זעזוע מוח לאחר תאונת דרכים. אני מטופל במרפאת בריאות נפש של משרד הבטחון. עכשיו שלחו אותי למרפאה של נירולוגיה קוגנטיבית.יש לציין כי אני מאד קופצני,עצבני וכנראה בגלל זה שלחו אותי לבדיקה שם. רציתי לדעת קצת יותר פרטים על המרפאה הזו ומה היא בודקת? מה מבחינה ניירולוגית, ומה מבחינה קוגנטיבית? יש לציין שהזעזוע היה לפני כ-25 שנה ואז גם טיפל בי נוירולוג.

ליוסף אתה כנראה מתכוון למרפאה קוגניטיבית אשר נמצאת במסגרת המחלקה/מרפאה הנאורולוגית. הכושרים הקוגניטיביים הם בודקים את יכולת החשיבה על כל מרכיביה-זיכרון, ריכוז, קשב, אינטליגנציה וכך הלאה. כנראה שבתחילה מנסים לבדוק ולהעריך את היכולות החשיבתיות/קוגניטיביות ורק אחר כך יחשבו האם יש מקום לטיפול. כך שכדאי לבצע את הבדיקה ואחר כך לחשוב מה עושים. בבדיקה בדרך כלל צריכים לענות על שאלות ולבצע תרגילים בחשבון ותרגילים הקשורים לשפה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום, אני נמצאת בדילמה. אני מטופלת באפקסור בשל חרדות ודיכאון, אני מרגישה כי הכדור מיצר אצלי מצבי לחץ ועצבים ובנוסף גורם לי לעצירויות קשות מאוד. בעבר המליצו לי לטפל בקלונקס אך הקלונקס גורם לתלות והתמכרות ואיני רוצה בזאת. האם ישנו שילוב או ידוע על כדור שונה מהאפקסור שאינו מיצר את תופעות הלואי אשר הזכרתי? במקום בו אני מטופלת כבר שנים רבות מתחלפים המטפלים כמו גרבים ובשל כך כבר איני סומכת על דעתם אשר לא הביאה להקלה במצבי. אודה מאוד מאוד על תגובה מהירה.

אפקסור הוא כדור אנטי דיכאוני ויש לו הרבה "אחים" "חברים" נוגדיי דיכאון את פשוט צריכה לבקש לאחליף כדור כנראה שהוא פשוט לא מתאים לך קלונקס הוא אכן כדור טוב ובעייתי מ א ו ד!!! מה גם שהוא רק להרגעה ולא נוגד דיכאון אבל מה שנראה לי אכי חשוב זה שתימצאי פסיכיאטר במצב יציב ומאוזן כי בכל זאת כמו שכתבת זה לא ממש לעניין הקטע אזה של התחלופה את צריכה מישהו שאת יכולה לסמוך עליו

לאורית- תכתבי איזה תרופות לקחת לפני האפקסור- לפני שמדברים על העתיד צריך לדעת יותר על ההיסטוריה התרופתית שלך. תכתבי גם לאיזה קופ"ח את שייכת. טיפול בבתי חולים נעשה בד"כ ע"י מתמחים ולכן התחלופה גבוהה. מומלץ לפנות דווקא לרופא בקופה בקהילה ככה שתטופלי ע"י מומחה קבוע.

לאורית אני מצטרף לדברי קודמי. אפקסור לעתים מעורר וגורם לחרדה ולכן מוסיפים תרופת הרגעה כמו קלונקס. עם זאת לקלונקס חסרונות כפי שצויין. במקרים כפי שתיארת אני ממליץ להגיע אפילו פעם אחת לחוות דעת שניה אצל מומחה ולקבל מכתב ממנו למרפאה היכן שאת מטופלת. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

ד"ד שלום, אני סובלת כ 5 שנים מחרדות ודכאון. טופלתי בכל מיני תרופות כגון: פאקסט, לוסטרל , ציפרמיל וכיום אני נוטלת ציפרלקס כמעט שנה. שאלתי היא: מדוע קורה מצב שכאשר אני נוטלת תרופה, בהתחלה היא עוזרת מאוד ואחרי כ 6 חודשים בערך היא לאט לאט מפסיקה לעזור ואז פתאום אני מרגישה שוב בדיכאון וחווה תחושות רבות של חרדה? מדוע בהתחלה התרופה עוזרת ואחר כך היעילות שלה יורדת? גם היום אני מתחילה שוב להרגיש לא טוב אם הציפרלקס(אני נוטלת אותה בערך כ 7 חודשים) ואני אומרת לעצמי: שוב אני אלך לפסיכיאטר, שוב הוא יחליף לי תרופה חדשה, ושוב להתחיל להסתגל לתרופה ואחרי 7 חודשים יש סיכוי ששוב הסימפטומים של החרדה והדכאון עלולים לחזור! מדוע?! האם זו תופעה מוכרת? האם משהו דפוק אצלי ששום דבר לא עוזר? אני ממש מיואשת! תודה מראש על תשובתך דבורה

לדבורה, התופעה אינה מוכרת בספרות הרפואית וכיוון שהתרופות אינן ממכרות הדברים אינן צריכים להיות כך. עם זאת בשנה האחרונה אני שומע יותר ויותר אנשים המדווחים על דברים דומים. בכל אופן כל התרוופות שציינת פועלות באותו המנגנון והמולקולה הפעילה בציפרלקס ובציפרמיל זהה, כך שיתכן שהדברים אינם בדיוק כפי שאת חוששת. אולי במקום להחליף תרופה כדאי לחכות קצת? והמצב ישתפר באופן טבעי? שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

ישלי בדיוק אבל בדיוק אותה בעיה ודי נמאס לי להחליף כדורים כל כמה זמן

לאן פונים אם מרגישים שצרכים עזרה נפשית (דכאון)? תודה מראש

הי דן כדאי לפנות לפסיכאטר וזאת ניתן לעשות דרך הפנייה מקופת חולים לכל אחד ממרפאות החוץ הפסיכאטריות של בתי החולים. אם מדובר בדיכאון שדורש טיפול תרופתי הפסיכאטר יתחיל בטיפול ורוב הסיכויים שבמקביל יפנה אותך גם לפסיכולוג לשם קבלת טיפול פסיכותרפי בהצלחה אריאל

הי דן. בשלב הראשון פונים לרופא המשפחה מספרים על התופעות והוא יפנה אותך לאיפה שצריך. אם הוא יחשוב שדרוש טיפול תרופתי, יפנה לפסיכיאטר, אם לא, יתן לך את רשימת המטפלים של הקופה ומהם תבחר. כמובן יש גם את אופציית הטיפול הפרטי. בהצלחה.

האם טיפול אצל פסיכיאטר דרך אחת הקופות יעיל?

בוודאי. רוב הטיפולים נעשים במסגרת הקופה, חוץ מאשר קופ"ח לאומית שהפסיקה את שירותי הפסיכיאטריה. הפסיכיאטר בקופה הוא אותו פסיכיאטר שמקבל אח"כ במרפאה פרטית, כך שמבחינה מקצועית זה בסדר. כמובן, לטיפול הפרטי יש יתרונות משלו, אך לרוב הטיפול בקופה משביע רצון. אם הפסיכיאטר שתפנה אליו עבר הכשרה גם בפסיכותרפיה, תוכל לשלב את הטיפול אצלו, מבלי 'להתפצל' גם לפסיכולוג. דנה ג.

תפנה לפסיכולוג קליני דרך הביטוח המשלים- זה עולה לא מעט- כלומר גם טיפול פסיכולוגי דרך קופ"ח לא אפשרי לכולם- אבל זה הצעד הנכון- לא צריך לרוץ לתרופות אם לא חייבים. תמיד אפשר לפנות בנוסף גם לפסיכיאטר בקופ"ח אם יהיה צורך בתרופות פסיכואקטיביות. בשורה התחתונה- אין סתירה בין השניים אבל רצוי להתחיל מהקל לכבד.

בארץ רוב הפסיכיאטרים עוסקים רק בתרופות ואני לא חושב שכדאי לרוץ לתרופות לפני שניסית דרכים אחרות להתמודד עם הבעיה. תלוי במידה רבה כמה זמן הבעיה נמשכת ומה חומרתה. אולי תפנה לפסיכולוג שאיננו מתנגד חריף לפסיכיאטריה ואז תוכל בהמשך גם לשלב תרופות במקביל.

תעשה קודם דיאגנוזה אצל פסיכי' בעל מוניטין וידע ואחרי שתדע מה יש לך תוכל לדעת/להחליט אם אתה זקוק לטיפול פסיכיאטרי או שמספיק טיפול של פסיכו'

היי דן קודם כל תשאל את עצמך מה מידת ההפרעה וכמה סבל היא גורמת לך בחיי היום-יום. אם אתה מתפקד פחות או יותר בסדר וההפרעה גורמת לך סבל "סביר" ולא גוזלת ממך הרבה מאד זמן - תפנה לפסיכולוג. אם אתה סובל ומתקשה לתפקד וכתוצאה מכך אתה גם בדיכאון קשה או יאוש - תפנה לפסיכיאטר, ואחרי טיפול תרופתי שיאזן אותך, תשלב עם טיפול פסיכולוגי. תתקשר למשרד של קופת החולים במקום מגוריך ותשאל מה הנוהל. עד כמה שידוע לי במכבי לא צריך הפניות לפסיכולוגים או פסיכיאטרים. לגבי טיפול פסיכולוגי - חשוב שהוא יהיה קוגניטיבי-התנהגותי. יש כמעט בכל עיר גדולה מרפאות לבריאות הנפש שהטיפול בהן הוא חינם, ואני חושבת שאליהן כן צריך הפניה של רופא משפחה.יש באינטרנט אינפורמציה על המרפאות האלה ואיך להגיע אליהן, והן נחשבות לטובות, אבל יש שמועה שצריך לחכות הרבה זמן לקבלת תור. אולי זו רק שמועה. בהצלחה שירלי

זו תשובה שכתבתי בפורום טורדנות כפייתית.ואין לי בעיה עם "ההעתקה" מילה במילה, במידה והיא רלבנטית, אני בטוחה שזה מתוך כוונה לעזור והכוונה בהחלט חיובית. הבעיה היא שכתבתי למישהו שסובל מOCD ולכן הטיפול העדיף הוא קוגניטיבי התנהגותי. ואילו דן כתב שהוא סובל מדיכאון - כך שאולי יתאים לו טיפול פסיכולוגי אחר... תמי

שלום רב ד"ר... אני בת 26,סטודנטית שנה שנייה לפסיכולוגיה...בגיל 16 אובחנתי כאנורקטית,ומאז ועד היום,המחלה ממש רודפת אחרי...עברתי לא מעט תהפוכות בעשר שנים האחרונות...גרתי שנתיים בחו"ל והייתי ממש מאושרת,אבל נאלצתי לחזור לארץ עקב משבר משפחתי:גירושי הורי,ומאז אני כאן,התחלתי ללמוד כי חשבתי שאולי זה יעשה לי טוב וישכיח ממני את מה שהיה לי כ"כ טוב בחו"ל(אנליזה עצמית...) בכל אופן בחודשים האחרונים התחלתי לאכול מכל הבא ליד,והעלתי במשקל(אפילו ניסיתי להתאבד בגלל זה)עכשיו שאני 10 שנים אחרי,ממש לא הייתי רוצה לחוות את אותן חוויות לא נעימות... במסגרת לימודי,למדתי שיש חלק בהיפותלמוס שאחראי על תחושת הרעב,וחלק שאחראי על תחושת השובע.אני גם יודעת שכאשר הם יוצאים מכלל שליטה,אז ההשפעה שלהם היא אובדן התאבון ואכילת יתר בהתאמה...האם ההיפותלמוס שלי,במרכז השובע,יצא מכלל שליטה?האם זה מה שגורם לי לרצות לאכול ולאכול כל הזמן?או שיש גורם או מ"ס גורמים אחרים לתופעה זו?ואיך אפשר לבדוק זאת?האם ע"י תצלום CT או MRI? אני מאוד מודאגת,ולא יודעת מה לעשות...הרופא מזלזל בכל פעם שאני באה אליו...ולפי דעתם של כולם אני בסכ"ה אנורקטית שמחפשת סיבות מתחת לאדמה שרק יגידו לה כמה שהיא רזה,כשבפועל אני ממש לא מחפשת תשומת לב,אלא רק שקט נפשי... בתודה מראש אנג'ל

שלום, ההיפותלמוס קשור אבל אין בדיקה שיכולה לבדוק את הקשר, וצריך לזכור שבדיקה אינה טיפול....לכן השאלה מעניינת אבל אני רואה לה חשיבות מועטה. צריך לזכור שהדבר המרכזי באנורקסיה הוא ההפרעה בדמוי הגוף, כלומר למרות הרזון הבחורות חושבות שהן עדיין צריכות לרדת במשקל. כעת כדאי קודם כל להגיע לאבחנה ברורה, האם מדובר במצב של דחק וקושי נפשי אשר גורם לשנויים בהרגלי האכילה, את מתארת מצוקה קשה מאוד לכן בהחלט כדאי להגיע לטיפול. האדם הוא מורכב, וכפי שאת כותבת חוץ מהאנורקסיה ישנן סיבות נוספות רבות כמו הגירושין של ההורים, המעבר לארץ וכך הלאה. תשמרי על עצמך דר' גיורא הידש

את ממש מטומטמת.

אני לוקחת כבר כמה שנים טובות פרוזק ואני מרגישה טוב. בשנה האחרונה החלטתי להיכנס להריון ובעצת הרופא התחלתי לרדת בכדורים באופן הדרגתי בשלב שבו לא לקחתי בכלל נכנסתי למשבר עמוק שפגע ביחסי עם בעלי ועם הסביבה בעצת הרופא חזרתי לקחת כדורים. עכשיו שוב התחלתי לרדת כרגע אני לוקחת שלושה כדורים בשבוע ואני מרגישה על הגבול אני במצב סביר אבל אני צריכה להחזיק את עצמי בשיניים כדי לא לחזור למשבר הנוראי. אני מתלבטת אם לחזור למינון מלא. הרופא ששאלתי אמר לי שהדעות חלוקות באופן כללי חושבים שאין בעיה לקחת פרוזק בהריון אבל תמיד עדיף להיות בלי. אני ממש לא יודעת מה לעשות אני כבר בלי גלולות ומתלבטת האם לחזור למינון מלא להמשיך בתהליך הירידה עד המינימום שהרופא אמר לי חצי כדור פעמיים בשבוע. אשמח לשמוע את דעתך. דרך אגב אני מנסה לתפוס את המכון הטרטולוגי בהדסה ולא מצליחה.

לברכה שלום, שאלה יפה אבל מאוד קשה. היא בתחום החלטתו של הרופא המטפל שלך ולפי הערכתו והכרותו אותך. מיכל מ

אני יודעת שהשאלה קשה אבל אני רוצה לדעת אם יש מחקרים על הקשר בין פרוזק והריון שמוכיחים שיש מומים וכל מיני בעיות אחרות. לדוגמא באחת השאלות כאן על הריון ותרופה אחרת, (אני לא זוכרת את שמה), נאמר במפורש על 15% סיכון למומים. והרופא אמר ש15% זה מספר גבוה ולא לקחת את הסיכון. אז אני עדין אשמח לקבל איזו תשובה וגם לשמוע אם יש כאן מישהי שעברה הריון יחד עם פרוזק.

שלום דוקטור כשאני חושב שכבר שום דבר לא יכול להפתיע אותי בחרדה אני טועה. אני מרגיש מאוד לא טוב כי שכבתי לי במיטה ופתאום בא לי קול בראש אשר אמר לי "אתה לא תצא מהמצב." תשאר בו כל הזמן" "אין תרופה" "אתה בסוף תשתגע ולא תוכל לתפקד" " גורלך נחרץ" עלתה לי החרדה בעוצמה חזקה קשה לי להוציא את הדבר הזה מהראש ואני מפחד עד עכשיו. חוץ מהחרדה ,תרופות אם יעבדו ,מה יהיה, לאן אגיע, אני לא מסוגל לעשות שום דבר אחר אני ממש מתעסק עם זה כל היום עד שאני הולך לישון ,בחילה קשור לתרופה יש לי חרדה , חלש קשור לחרדה וכאילו כל דבר קשור החרדה והדיכאון השתלטו ואני למרותם אין לי כוחות, ואנרגיה לעשות כלום כאילו אין לי רצון להתמודד עם מה שבחוץ ,ואני מסתגר! זהו גורלי נחרץ? אני אבוד ,חולה נפש? כל חיי יהיו ככה? אני נוטל ציפרלקס במשך שלושה שבועות בעבר טופלתי בסרוקסט שהפסיק להשפיע. והוא השפיע טוב זהו יותר לא יהיה טוב רק חוסר וודאות? תרופות מסוג SSRI לא מתאימות לי? החרדה עלה ויורדת הדיכאון עולה ויורד בחילות וכאבי ראש. והאגרופוביה לא יורדת תמיד נשארת כשאני בבית אני מרגיש טוב לא צריך לחץ שקט וכיף מרגיש שאני לא יכול להתמודד עם אף עניין אפילו הכי קטן כל דבר נראה לי פרויקט. אבל לפעמים אני רוצה לצאת ולעשות דברים אבל מפחד ולפעמים לא יכול מה לעשות דוקטור? זה ניתן לטיפול האגרופוביה וכל הדיכאון והחרדה הזאת? אין לי מושג אם מצבי מחמיר. יש את הפחד שהתרופה לא תעזור ואף תרופה לא תעזור ובסוף אזרק להוסטל חסר חברים וחסר כל או שאמשיך לתפקד כל חיי בינוני. דוקטור יש תשובה פיתרון? אנא עזור לי מה לעשות כדי להתגבר על המצב ולקבל ביטחון ולנהל חיים תקינים ובכלל מה לעשות דוקטור נמאס לי להתעסק בספקולצית של האם התרופה תעזור ומה יהיה כי זה מפחיד אותי מרגיש רע מאוד וחסר ביטחון וחלש ובעיקר שאיו תקווה שחי על זמן שאול.

שלום לך, קראתי את מה שכתבת והרגשתי כאילו אני היא שמדברת, אותן תחושות שאתה חווה אני חווה גם, זה נורא, זה קשה , אני מבינה אותך מאוד. גם אני כל היום טרודה במחשבות על החרדות והדיכאון, כל היום אני חושבת מה יהיה? מתי אני ירגיש טוב? האם אני אצא מזה יום אחד? או שכל חיי אסבול מהחרדות המצעבנות האלה? וסמנתי לב שמרוב שאני חושבת על זה, זה רק עוד יותר גרוע, המחשבות על החרדות מביאות שוב את החרדות וזה כמו מעגל סגור. זה מאוד קשה, אבל תנסה לא לחשוב, תנסה לקרוא ספרים(גם אם אתה לא מת על קריאה), תנסה לעשות כל יום הליכה של שעה לפחות זה מאוד מאוד מרגיע! אני רוצה גם לנסות להתחיל טיפול התנהגותי קוגנטיבי, שמעתי שזה מאוד עוזר במקרים שלנו. אל תתיאש!! תחזיק מעמד , מקווה שתרגיש יותר טוב. בהצלחה טלי

שלום חמוד חשוב מאוד לעבוד על המחשבה זה הצעד הריאשון בתהליך ההחלמה ביום שישי הייתי אצל רופא חדש ממש מעולה שהציע טיפןל ביו פידבק שהוא ממש ממוקד ד"ר סוסנובסקי מאוד חיזק אותי פיתאום הרמתי את הראש קודם קיבלתי המון כדורים שלא עזרו לי בכלל ועכשיו הוא נתן לי כדור שעובד על הדופאמין וזה ממש נתן לי מרווח נשימה מאוד חשוב לבחור רופא טוב והכי חשוב לחשוב מחשבות חיובית למרות שהמצב מאוד קשה תרגיש טוב יש תקווה הילה א

אני סובל מדיכאונות קשים וכן חרדות עם עוצמות מפחידות,אני אדם סגור שגם בילדותי סבלתי מבעיות נפשיות שהלכו והחריפו עם השנים ,לפני 6 שנים המצב שלי הדרדר ביותר שכבר לא יכולתי לתפקד כלל,היו לי צריבותחזקות בבטן עם רעידות חזקות ברגליים וכן סחרחורות עם בחילות,כל התופעות הללו באו עם המצב הנפשי הקשה שבו הייתי שרוי,לקחתי כדורים שלא עזרו לי,הלכתי לרפואה אלטרנטיבית,{הימופאטיה,פרחי באך]אך כלום לא עזר,לבסוף פניתי לפסיכיאטר פרטי שנתן לי מרוניל וסרוקסאט,שאותם אני לוקח עד היום,בשש שנים נאחרונות ידעתי עליות ונפילות,עבדתי בעבודות שונות שהצריכו קצת לחץ ,בעקבות מצבי הנפשי היתה לי כל הזמן עצבנות וחרדות וגם חוסר ריכוז משווע שגרם לי לעשות עבודה לא תקינה או למעשים שגרמו למעסיקים לפטראותי,אני פוטרתי מ-5 מקומות עבודה ,ורק בגלל התנהגותי העצבנית והלא מרוכזת. היום אני יושב בבית ולא עובד,אני סובל מדיכאונות וחרדות שגם התרופות שאני לוקח לא עוזרות הרבה,אני מחפש מזור לכאבי ולסבלי ,אני רוצה כבר לצאת מזה כי אני כבר לא יכול לסבול.

ליואב, אני שומע את כאבך ואת הקשיים אבל אני גם קצת כועס.... אתה כותב שעשית די הרבה דברים בשנים האחרונות, אבל אינך כותב וכנראה שלא היית בטיפול נפשי. ליטול רק את התרופות זה לא מספיק!!! המינימום הוא מעקב אצל פסיכיאטר. בנוסף, אתה כותב על סגירות וביישנות מילדות, לכך יש צורך בפסיכותרפיה. חבל על השנים שלא היית מטופל, אבל מוטב מאוחר מאשר אף פעם, תתחיל טיפול מסודר-גם תרופתי עם מעקב וגם שיחות. הטיפול בהחלט עשוי לעזור. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אני מטופל ע"י פסיכיאטר בכל השנים הללו ובמעקב צמוד איתו.

תהיה חזק וגם אני אשתדל להיות חזק עד כמה שאפשר בתוך כל הכאוס הארוך ארוך הזה בדיוק מה שאמרת התנגות עצבנית וחוסר ריכוז משווע אתה כל כך צודק וזו כל כך לא אשמתך.

הייתי באשפוז בארבארבנל כחודשיים שם הזריקו לי מודיקט 37.5 אחת לשבועיים, דפאלפט 1000 מ"ג ליום וקלונקס 2 מ"ג. לאחר שהשתחררתי החלטתי להפסיק עם התרופות כי חשבתי שהם לא מתאימות לי ואני סתם סובל מדיכאון . לאחר שהפסקתי התחילו לי כל מיני עוויתות בפה ורירית בכמויות גדולות דבר שפגם בדיבור שלי והתחלתי להרגיש יותר רע כמו כן תנועות איטיות ומבטים קפואים. יש לציין שגם מסיבות של חוסר תעסוקה אני מרגיש רע מאוד ובדכאון כל הזמן ואולי התופעות נובעות גם מהדכאון. האם יש קשר בין הפסקת התרופות הללו לעוויתות שאני מרגיש בפה ובכלל גם עוויתות ביד שמאל יש לציין שאני כבר חודש אחרי הפסקת הכדורים ועדיין התופעות הללו אפילו מחמירות מה לדעתכם אני צריך לעשות ? הרופאים בבית החולים טוענים שזה יחלוף עם הזמן כמה זמן זה יכול להמשך ? תודה !

היי אלי- ייתכן שמדובר בטרדיב דיסקינזיה (TD), בד"כ זה לא חולף עם הזמן, בד"כ אין טיפול יעיל לבעיה, בקיצור- הסתבכת והכל בגלל המודיקייט. סביר להניח שאם תסכים לקחת שוב תרופה אנטי פסיכוטית כזאת או אחרת התופעות יופחתו כל עוד תקח את התרופה. אפשר לנסות ריספרידל או אפילו סרוקוול (מחוץ לסל). כמובן שאתה חייב להיבדק ע"י נוירולוג וכנראה גם פסיכיאטר כדי לדעת את האבחנה והטיפול המתאים. בינתיים מצורף מאמר מקצועי ומקיף בנושא (באנגלית). http://www.emedicine.com/neuro/topic362.htm http://www.emedicine.com/neuro/topic362.htm

למילר-לאט לאט- חכמים הזהרו בדבריכם.... בשאלה זו לדעתי מיהרת מדי. שיהיה רק טוב הידש

לאלי איני חושב שמדובר על תופעות לוואי מהפסקת התרופות, בסך הכל נטלת טיפול במשך חודשיים וכבר עבר כחודש מאז ההפסקה. כיוון שטרדיב דיסקינזיה היא תופעה מאוחרת של הטיפול אחרי מספר חודשים (לא תמיד), לא הייתי ממהר לקבוע אבחנה זו. חשוב קודם כל להגיע לאבחנה. אבל בנוסף מצבך הנפשי אינו טוב, המצב הנפשי מורכב יותר והוא אינו קשור רק לדברים חיצוניים כמו חוסר עבודה. חשוב שתחזור לטיפול וכדאי אצל רופא שאתה סומך עליו. תשמור על עצמך דר' גיורא הידש

הוא כותב בהודעה שלו: "לאחר שהפסקתי התחילו לי כל מיני עוויתות בפה ורירית בכמויות גדולות דבר שפגם בדיבור שלי והתחלתי להרגיש יותר רע כמו כן תנועות איטיות ומבטים קפואים" לדעתי זה מתאים מילה במילה ל-TD. יש כאלה שכבר אחרי חודש או שלושה חודשים סובלים מההפרעה ולכן למה לך לפסול את דבריו ולהגיד לו שזה לא קשור להפסקה של התרופה. אם זה לא מהפסקת התרופה אז ממה זה כן? לזה לא ענית. אני יודע שזה נושא טעון אבל צירפתי מאמר הכי מקצועי שיכול להיות כדי להימנע מוויכוחים כאלה.

די"ר הידש שלום! אימי בת 56 ידועה שסובלת דיכאון כרוני קשה כעשר שנים, מטופלת בכדורים אפקסור 225 מ"ג, רמרון 30 מ"ג, זיפרקסה 5 מ"ג, קסאנגס וסטילנוקס. כל השנים הללו בעייתה העיקרית של אימי מתאפיינת בכך שהיא לא יכולה להשאר לבד בבית, היא מתארת כל מיני פחדים שממלאים אותה כשהיא נשארת לבד, מאיימת אף בהתאבדות.לאחרונה החמיר המצב, והיא לא יכולה להשאר לבד אפילו לא לזמן קצת ביותר. 1.הייתי רוצה לדעת אם יתכן ואחד הכדורים שהיא לוקחת עלולים לעורר בה פחדים אלו? 2.האם קיים איזשהוא טיפול בנידון?

כן...הקסנאקס!!!

לחנה את מתארת מצב קשה כבר זמן ארוך ובנוסף ישנה מגבלה קשה בתפקוד של כל המשפחה. גם מינון התרופות די גבוה ולכן המלצתי היא להגיע לחוות דעת נוספת אצל פסיכיאטר מומחה שיראה את כל התמונה ואולי תהיה לו עצה טובה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

הי שוב אני אני חייבת לדעת האם המודאל גורם להשמנה זה נושא מאוד קשה ובעייתי אצלי אני חייבת לדעת את האמת תודה מראש

להילה באופן עקרוני אחת מתופעות הלוואי של מודל עלולה להיות עליה במשקל, אולם כמו כל תופעת לוואי היא מופיעה בשכיחות מסויימת , לא אצל כולם ואי אפשר לדעת עד אשר תנסי את התרופה בעצמך. בכל אופן עליה במשקל עם מודל אינה שכיחה ולעתים להיפך. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

תודה רבה לשניכם. לא המשכתי את השרשור הקודם בשל עומס הודעות. פנינה יקרה, אני לא יכולה לספר לאישתו דבר, משום שזה לא ענייני מה שקורה ביניהם, והמטרה שלי היא לא להפיל אותו אלא להרים את עצמי. אני הייתי בקשר עם גבר נשוי במשך הרבה שנים ולכן אפשר להגיד שאני יודעת שלפעמים למטבע יש יותר משני צדדים. הנושא האישי שלו לא משנה לי. אבל... מה שכן פוגע בי הוא היחס לילדים שלו, ואני מניחה שמכאן גם הפגיעה שלי. בגלל שאני גדלתי במשפחה שבה ההורות לא הייתה ממש תקינה (בלשון המעטה) רציתי לראות בו מעין אמא שלי (אבא שלי דווקא היה בסדר) ורציתי שהוא יגן עלי כמו שאמא שלי הייתה צריכה להגן עלי ובעצם הוא פגע בי בדיוק כמו שהיא פגעה בי (בנסיבות אחרות). דר' הידש, אני מודה לך מאוד על התשובה כי באמת אני מרגישה כרגע שאני צריכה 'לתקן' את הטיפול. להתנצל על ההודעה שהשארתי לו ולראות איך אפשר לשקם את האמון אם בכלל, אבל התמונה הזו שלו יושב עם מישהי באוטו לא יוצאת לי מהראש. זו בדיוק התמונה של החיים שלי. ואני כל כך פגועה מזה שהוא אמר שאחרי ההודעה שהשארתי לו המקסימום שהוא מוכן לעשות בשבילי זה להפגש בשבוע הבא, שאני לא יודעת איך אחזיק מעמד עד אז. אבל אני מתנחמת בזה שאני כבר רגילה 'להחזיק מעמד' מדברים קשים יותר, רק שעד עכשיו זה היה בעזרתו והיום הכל מוטל עלי. תודה. רוית.

לרוית שלום, אני לא ממש רוצה להיתערב. אבל אני יודעת שהדרך להגיע למשהו היא באמצעות שיחה. וזה אומר שאת חייבת לספר לו את מה שגילית. ובעיות פותרים ביחד... ואל תהי ילדותית. ובלי כעס. מיכל מ

לרוית אני חושב שכבר עברו יומיים, המטפל מכיר אותך ובטח מרגיש אחריות על הטיפול, ויש לו (אני כמעט בטוח) התלבטויות ויסורי מצפון משלו. תשקלי לנסות להתקשר אליו שוב ולבקש פגישה. תתקשרי בלשון עניינית ואסרטיבית, לא להתחנן ולא להתקיף, תגידי שאת במצוקה וזקוקה לפגישה. אני חושב שכעת הדבר אפשרי. תמשיכי לעדכן ולהיות אתנו הידש

לד"ר הידש שלום רב אני מטופל בריספרדל מזה חודשיים וחצי כמעט פלוס ואבן מדי פעם הטיפול לא עוזר ואני מרגיש החמרה במצבי , כמעט שאינני יוצא ואינני מרגיש שאני יכול לעשות דברים אלמנטריים כגון לשבת עם בן אדם ללא פאניקה וחוסר שקט גמור מולו ועם עצמי , הבעיה הופכת חמורה כאשר אני לא מרגיש טוב בעצמי כלומר חוסר ריכוז מוחלט וחוסר יכולת להרגיש שוב שקט נפשי , המצב כבר בלתי ניסבל אני מרגיש באמת חסר אונים הפחד שלי שהתרופות לא יעזרו ומצבי הנפשי יילך וידרדדר עד חוסר תפקוד מוחלט ,האם יוצאים ממצבים כאילו? , בתודה על עצתך , טל.

לטל איני חושב שאפשר לאבחן ברשת אבל התופעות שאתה מתאר יכולות להתאים לחרדה, כדאי שתתיעץ עם הרופא המטפל ואם אני צודק אז הפתרון הוא פשוט-כדור הרגעה לפי הצורך וגם בימים של ירידה תרגיש טוב יותר. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

טל שלום, אני כל כך מבינה את החששות שלך כי גם אני הייתי בסרט הנורא הזה. סבלתי מאגורפוביה וחרדה חברתית, הייתי מדברת עם אנשים עם חוסר ריכוז, בלבול, חרדה ומה לא. הייתי בטוחה שאני לעולם לא אצליח לנהל שיחה נורמלית עם מישהו. ניסיתי הכל (חוץ מתרופות) ולבסוף הגעתי למסקנה שאין תרופת פלא, ואם אני לא אעזור לעצמי שום תרופה לא תעזור. נרשמתי למועדון הספורט הקרוב לביתי, התחלתי להתערבב בין אנשים (וכן היו התקפי חרדה בעוצמות מפחידות), התחלתי לשחות (למרות הכל), ואתה יודע מה, לאט לאט הביטחון התחיל לחזור, תדירות ההתקפים פחתה והיום אני מרגישה הרבה יותר טוב ממה שהרגשתי לפני כן. אז טל, כן אפשר לצאת מזה, אבל לא לחכות שהתרופה "תעשה את העבודה". ההצלחה תלויה בך בלבד. תדע תמיד שמהתקף חרדה לא יכול לקרות שום דבר, וגם אם ההתקף מגיע לעוצמה גבוהה מאוד אח"כ זה חייב לרדת ולהתאזן. בהצלחה, מיטל.

אני סובל מדיכאון חרדתי כ14 שנים אני מטופל במרוניל075כדור וחצי ובכדור מודל200 כשנה וחצי לאחרונה אני סובל מתשישות פיזית ונפשית כנראה החמרה של הדיכאון האם הגיע הזמן לשנות את הטיפול? טופלתי בעבר בסרוקסט כ3 שנים ובצפרמיל כ6 חודשים ללא הועיל היום הייתי אצל הרופא והוחלט בטיפול בפקסט 20 ולהוריד מודאל 200 לחצי אם רצוי לקחת פקסט בבוקר או לפני שינה? מה המינון המקסימלי בטיפול מסוג הנל ?כמובן כשאני במעקב

לטל סרוקסט בדרך כלל מעורר ולכן רצוי ליטול אותו בבוקר עם האוכל. 20 מג' הוא המינון המומלץ למרות שישנם רופאים שלעתים מעלים את המינון לשתי טבליות ביום. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

ד"ר הידש שלום רב, גיליתי את הפורום הזה בעזרת חברה. אני בת 26, לפני כ-3 שנים הייתי שקועה בדיכאון עמוק שנמשך שנתיים , ופרץ בעקבות משבר משפחתי ונפשי שעירער את חיי. לפני כשנה וחצי התחלתי לקחת פלוטין כדור ליום במקביל לטיפול פסיכולוגי. ועשיתי הפסקה אחרי חצי שנה של נטילת הכדורים. חודשיים אחרי שהפסקתי, קרה לי מצב טראומטי אשר "החזיר אותי" אחורה והוביל אותי לדיכאון עם חרדות. מאז אני נוטלת פאקסט כדור ליום כמעט שנה. עם זאת, עדיין יש לי תנודות במצבי הרוח בתדירות מאוד גבוהה. ביום אחד אני יכולה להיות מאושרת ובמצב רוח טוב וכמה שעות אח"כ או יום אני מבלי שהיה טריגר אני פשוט שוקעת בעצמי. יש לי דוד, שחולה במאניה דיפרסיה כבר שנים והיה מאושפז מספר פעמים בבי"ח פסיכאטרי. (המחלה התפרצה בצבא לאחר טראומה שחווה). ואמא שאינה יציבה מבחינה נפשית (היא הייתה אצל פסיכולוגים, פסיכאטרים וכד' ולא סיימה מעולם את הטיפול בעצמה , כיום היא פשוט מדחיקה את בעיותיה ומנסה "לקבל" את עצמה, היא מעולם (למיטב ידיעתי) לא הייתה מאושפזת , אך יש לה רקע ארוך של תקופות דיכאון) כרגע אני בפרשת דרכים: 1) האם ייתכן כי ישנו קשר בין מה שעובר עליי מאז המשבר למחלות שבמשפחתי. 2) עד היום קיבלתי את הכדורים מרופא משפחה, האם עליי ללכת לפסיכאטר על מנת לקבל טיפול יותר ספיציפי ואבחון יותר מעמיק של בעייתי ואולי להחליף את התרופות. 3) האם בעיות הנפש וחוסר היציבות הנפשית שלי יכולים להיות תורשתיים ואם כן, מה עליי לעשות כאשר אכנס להריון. 4) האם אתה חושב עפ"י מה שתארתי שישנו חשד למאניה דיפרסיה או כיוון אחר. 5) הטיפול הפסיכולוגי ביחד עם הכדורים סייע עד לנקודה מסויימת ומזה חצי שנה אני מרגישה תקועה ועדיין חסרת יציבות נפשית, מה אתה ממליץ לי לעשות? אודה לתשובתך המהירה, בברכה, אוריאל

לאוריאל בדיכאון ובמצבים נפשיים יש מרכיב תורשתי, איני אוהב לעסוק בו כיוון שאין הרבה מה לעשות (חוץ מאשר להאשים את הגנים), מבחינת ההריון אין בדיקות או הגבלות ולכן שוב אין לדברים משמעות מעשית רבה מדי. קשה לי לתת תשובה חד משמעית, הפקסט עזר לך אבל הוא לא שיפר את המצב באופן מלא, ובנוסף את מציינת גם טראומה. אלו המקרים המורכבים ביותר כיוון שהתרופה עוזרת ולכן אולי חבל להחליף אותה, ומצד שני היית רוצה להרגיש טוב יותר. לכן אני חושב שכדאי להגיע לפסיכיאטר, לאבחון מלא ואולי הוא יחשוב על רעיון של תרופה שמתאימה לך יותר ותרגישי רק טוב. הדברים שאת כותבת אינם מזכירים מאניה דפרסיה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

ד"ר הידש שלום התחלתי לפני חודש בערך טיפול תרופתי בציפרלקס 10מ"ג נגד דיכאון והתקפי חרדה כרגע לצערי ללא הועיל, אני נפגשת עם הפסיכיאטר לשיחות אך גם זה לא ממש מועיל, האם אתה ממליץ גם טיפול פסיכולוג במקביל על מנת להעמיק את השיחות, וכן מתי כדאי להעלות את מינון התרופות

צריך להמתין חודש עד חודש וחצי מקסימום. לאחר מכן כדאי לך לנסות תרופה אחרת. לדעתי אין טעם בשיחות עד שתרופות לא תשפענה -מפני שאז רמת החרדה שלך תהייה נמוכה ויהיה ערך לשיחות. אבל-אם מדובר בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אז השיחות כדאיות בהחלט. הרבה בריאות

למיכל במידה ולפסיכיאטר יש הכשרה בפסיכותרפיה (בוגר חוג לפסיכותרפיה) אפשר להמשיך את הטיפול אצלו ואין צורך לעבור לפסיכולוג. בקשר לתרופות-כפי שנכתב מקובל לחכות עד ששה שבועות כדי להחליט שתרופה אינה מתאימה לך, לכן מומלץ לחכות. ישנם רופאים אשר נוטים לעלות במינון אבל אני בדרך כלל נוהג להחליף לתרופה אחרת בתקווה שהיא תתאים יותר למטופל. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

דר גיורא הידש שלום הנני נוטלת את כדור הלוסטרל מזה כשנה ושלושה חודשים במינון של כדור אחד יום 50 מג. הכדור אכן עזר לי והרגשתי ותיפקודי השתפרו. בעקבות הששיפור, הפסקתי ליטול את הכדור , מזה כחודשיים. שאלתי- ההני מרגישה לאחרונה חסרת אנרגיה אני מורה במקצועי, ומוצאת עת עצמי מתעייפת וחסרת מוטיבציה לאחר לימוד קצר של שעתיים בלבד!! האם יש לזה קשר לעובדה שהפסקתי את נטילת הכדור? האם כדאי להמשיך בנטילתו? והאם עלול להווצר נזק כלשהו כתוצאה מהמשך לקיחתו ? בזמנו, התייעצתי עם רופא פסיכיאטר שטען, שאחריי שנה וחודש של נטילת התרופה, המצב אמור להתאזן וניתן להפסיק את הטיפול. אשמח לחוות דעתך מורן גרין

למורן אכן זו הגישה המקובלת, אחרי כשנה לסיים טיפול. כעת אולי את צריכה לנוח מעט עם סיום השנה ולראות לאן הדברים מתפתחים. גם אם ישנם מעט מרכיבים של דיכאון לא הייתי ממהר לחזור לתרופות. לא עלול להגרם שום נזק, פשוט תהיי עם היד על הדופק. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

נטלתי 3 כדורי ליתיום של 400 מ"ג במשך חודש ותוצאת בדיקת הדם הינה 2 כשהץקרה היא 1.2. בדיקות תפקודי הכבד היו בסדר. האם להוריד מידית לכדור אחד או לנסות בחודש הבא 2 כדורים?

לצלי ליטיום היא תרופה שצריך להזהר אתה ולכן אני מפנה אותך לרופא המטפל, במיוחד כאשר הערכים של הליטיום אינם ברורים ממכתבך. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אני נוטל את התרופה ציפרלקס במשך שלושה שבועות מבחינת החרדה והדיכאון מידי פעם החרדה עולה ומידי פעם הדיכאון עולה כשאני מרגיש טוב זו תחושה של בינוניות, לא בדיוק יכול לעשות הכל אלא לעשות בהילוך מאוד נמוך, אני יכול לצאת ולעשות דברים אבל עם הרבה אי שקט וחוסר ביטחון. הייתה תופעת לוואי של סינוסיטיס והיא חלפה הייתה תופעה של כאבי ראש ועכשיו הם בהרבה יותר טוב אבל עדיין יש הרבה חוסר ביטחון. מה זה אומר? שהתרופה טובה לי וצריך עוד זמן או אולי צריך לקחת עוד משהו? מה אתה אומר דוקטור?

שלום, סינוסיטיס גורמת לעתים לכאבי ראש ולא תמיד צריך להאשים את התרופות.... אתה צריך לזכור שאתה רק בהתחלת השפעת הציפרלקס, כך שכדאי לחכות ולראות את ההשפעה המלאה תוך חודשיים שלושה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

ד"ר הידש מה שלומך קיבלתי את הכדור הזה נגד דיכאון וחרדות קשות לאחר ניסיון רב עם כדורים אחרים מה ידוע לך או לכל חברי הפורום על הכדור והכי חשוב על תופעות הגמילה תודה מראש

היי הילה בכל אופן זהו כדור טוב מאוד לי הוא עזר הרבה הוא לא ממכר כך שאין שום בעיות גמילה איתו מצד שני אני חושבת שלא לוקחים אותו בפני עצמו אלא עם כדור נוסף אנטי דכאוני כך לפחות נאמר לי על ידי המטפל שלי. הוא יכול להשפיע על המחזור, כלומר יש לו השפעה הורמונאלית (הגברת ייצור הפרולקטין). בנוסף יכולה להיות עלייה במשקל במקור נועד אני חושבת להרגעת הקיבה וגם ניתן נגד סחרחורות או בחילות אם איני טועה זה פחות או יותר בסך הכל כדור טוב אבל זה אינדיבידואלי, על כל אחד יכול להשפיע אחרת.

מודל תרופה אנטי פסיכוטית. ההשפעה שלה לעניין זה רק במינונים מאד גבוהים. במינון בינוני עוזרת לדיכאון. במינון נמוך לחרדה. פרופיל תופעות לוואי בעייתי בנושא של עליה ברמת הפרולקטין (הורמון החלב). כיום נכנסה תרופה דומה- SOLIAN- מבנה פעולה מאד דומה עם פחות ת.ל. ככל הנראה סוליאן עדיפה על מודאל.

להילה מודל היא תרופה מעניינת ועדינה וגם אני משתמש בה אצל אנשים שסובלים מתופעות לוואי של תרופות אחרות. היא אינה ממכרת ואין בעיות גמילה. למרות הדימיון המולקולרי אין מה לדבר על סוליאן אצל אנשים שאינם סובלים מפסיכוזה. מודל כבר מזמן אינה בשימוש אצל אנשים הסובלים מפסיכוזה. כך שאת יכולה להיות שקטה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

לד"ר הידש וחברי הפורום שלום, אחרי לבטים רבים,לפני כשבוע התחלתי ליטול ציפראמיל 20מ"ג ליום.שבוע קשה ... בעיות שינה קשות , כאבי ראש מפוצצים,סחרחורות, כאבי בטן. אני נוטל את התרופה בשעות הערב ורציתי לדעת האם תופעות אלה חולפות או שזה המחיר שאני צריך לשלם(עוד לא השתכנעתי שזה שווה את זה). כמו כן האם לקיחת התרופה בשעות הבוקר תמנע את בעיות השינה? תודה

לדיקי בהחלט רצוי ליטול את הציפרמיל בבוקר וגם עם אוכל. בטוח שבעיות השינה יוקלו. תחכה קצת בסבלנות, אפשר להעזר בתרופת הרגעה אבל התופעות יחלפו תוך שבוע שבועיים. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אני סובל מדיכאון חרדתי כ14 שנים אני מטופל במרוניל075כדור וחצי ובכדור מודל200 כשנה וחצי לאחרונה אני סובל מתשישות פיזית ונפשית כנראה החמרה של הדיכאון האם הגיע הזמן לשנות את הטיפול? טופלתי בעבר בסרוקסט כ3 שנים ובצפרמיל כ6 חודשים ללא הועיל מה יהיה הסוף? tal

גם אני מטפולת במרוניל התרופות הנוגדות דיכאון לא תמיד עוזרות מה שעוזר לי זה הקלונקס ולא דווקא התרופה בעבר נסיתי המון תרופות ושום תרופה לא עזרה אל תתיאש כולנו באותו קלחת. תרגיש טוב גלית

הקלונקס משמש כהרגעתי במקרים קיצוניים

הייתי מייעצת לך לנסות אפקסור.

בס"ד דר' הידש שלום רב סבלתי בעבר ממתח נפשי וחרדות (ממחלות קשות) עקב מחלות הורי ז"ל ופטירתם. טופלתי בהצלחה במשך כשנה בלוסטראל וכיום אני חצי שנה ללא התרופה ומרגיש ברוך השם טוב. מה שמפריע לי עדיין זה הרגישות הגבוהה שלי כאשר אני שומע או רואה מישהו שאני מכיר חולה במחלה. שאלתי האם כדאי להשלים את הטיפול ע"י שיחות או ביופידבק? עד כמה הם אפקטיביים אחרי הטיפול התרופתי ? תודה

לשי אתה מדבר על חרדה נקודתית בסיטואציה מסויימת לכן נראה לי שביו-פיידבק פחות יעיל. עם זאת שיחות ועבוד התקופה הקשה שעברת בהחלט עשויים לעזור. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

האם חרדה ממושכת יכולה לגרום לפגיעה בגוף ,הבנתי שחרדה ממושכת יכולה לגרום לגוף להיות פגיע יותר למחלות קשות היות ולגוף אין זמן להתמודד עם המזיקים כי את מירב כוחו הוא משקיע בהתמודדות עם החרדה, האם כך?

האם הפעימות הרבות של הלב בעקבות החרדה יכולת לגרום נזק בעתיד? ומה עם הצפת הגוף בקורטיזול ובשאר הורמוני הסטרס באופן רציף למה הם עשויים לגרום? תודה לעונים

לאופק אכן שאלה טובה, בחוש כולנו מבינים שיש הצטברות של מתחים ולחצים אשר גורמים ל"שחיקה" ואולי לנטיה למחלות. עם זאת ההוכחות המדעיות לכך אינן חד משמעיות כיוון שקיים רווח של שנים בין המתח והחרדה ובין מחלות הלב וכך הלאה. אבל אני בהחלט חושב שיש קשר, אבל רק במידה של מתח ממושך וקבוע. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר הידש היקר ניסיתי בעבר סרוקסט שפעל מצוין במשך 3 שנים עד שהפסיקה השפעתו עכשיו אני לוקח את התרופה ציפרלקס במשך שבועיים אני מאמין שתרופות ממשפחת SSRI במשך הזמן ככל שהגוף לוקח אותם הן עוזרות האם זה נכון כי אם לא אז איך אפשר לדעת שתרופה משפיעה אם אחר נטילה של חודש וחצי ישנה השפעה חלקית אך לא ממש האם זה אומר שצריך להחליף תרופה? בנוסף האם תרופות ממשפחות הבנזו מומלצות לטיפול ביחד עם תרופות ממשפחת הSSRI למה שמעתי שהם גורמות תופעות לוואי קשות מאוד מה הטיפול הנכון והמומלץ מבחינתך דוקטור? (חשוב מאוד בבקשה שתענה שתרופה ממשפכת הSSRI האם היא בסופו של דבר משפיעה שאין כזה דבר שהיא לא משפיעה האם זה נכון) תודה רבה הדואג

חחחח נכון זה באמת נשמע ככה כאילו אני דואג לו. מה שכן אני מעריך אותו מאוד. הוא איש נחמד עם הרבה סבלנות לענות על מאות שאלות כל יום. כל הכבוד לו. לך דוקטור אם אתה קורא.

חחחח נכון זה באמת נשמע ככה כאילו אני דואג לו. מה שכן אני מעריך אותו מאוד. הוא איש נחמד עם הרבה סבלנות לענות על מאות שאלות כל יום. כל הכבוד לו. לך דוקטור אם אתה קורא.

לדואג, טוב, כולם דואגים לכולם, ואני מקווה שנרגיש בטוב. השילוב של בנזו כמו לוריוון או וואבן עם SSRI מקובל וטוב, הן פועלות במנגנונים שונים ומתאימים אחד לשני. לבנזו אין הרבה תופעות לוואי אבל כדאי להזהר אתם כיוון שבשימוש ממושך הן ממכרות. תרופה מקבוצהת SSRI אינה מתאימה לכולם, מקובל שתרופה מסויימת עוזרת לכ 75% מהמטופלים, כלומר 25% לא מגיבים וחייבים לעבור לתרופה אחרת. המטופלים המורכבים ביותר הם כמובן כאשר יש תגובה חלקית ואז צריך לקבל החלטה קשה, גם בהחלפה אין בטחון שהתרופה החדשה דווקא מתאימה... שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

יש לי שאלה איזה כדור טוב להתקפי פאניקה וחרדה במשך כל היום. (בלי לקחת כדורי הרגעה)

היי גלית- מרוניל שאת לוקחת היא תרופה מסוג SRI והיא מיועדת למנוע מראש התקפי פאניקה. אותו דבר הסרוקסט שהוא יותר סלקטיבי לסרוטונין (ולכן נקרא SSRI).

לרופא ולמילר?? תגידי את צוחקת?? מה זה יש לנו פה שני רופאים בפורום? אגב השאלה שלך לא ברורה עד הסוף, וגם עצתי לך להפנות אותה אל כל חברי הפורום שייתכן שיש בהם מנוסים ובעלי ידע לא פחות.

לגלית הטיפול שאת מקבלת הוא טוב ואת עשויה להרגיש טוב עם טיפול זה, במידה וההשפעה חלקית בלבד צריך לשקול את החלפת הטיפול. אבל את יודעת שאצלך זה לא פשוט. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

נניח ומישהו נוטל תרופות נגד דכאון ומפסיק אחרי כמה חודשים- האם הדכאון יחזור ? כמה זמן אנשים צריכים לקחת את התרופות ? ואחרי שהדכאון עובר- כבר אין צורך בתרופות ?

תגיד, יש לך איזושהי בעיה ? אתה מנהל הפורום ? השאלות לא מופנות אליך ! שב בשקט !

לשרית לדיכאון יש יתרון וחסרון. היתרון הוא שדיכאון חולף ומבריאים לגמרי. החסרון כמובן שהוא עלול לחזור. נמצא במחקרים שאחרי הדיכאון הראשון הסיכון להשנות (חזרה) גבוה ביותר בשנה הראשונה ולכן הטיפול המומלץ הוא לשנה, אחר כך הסיכון נמוך יותר. לכן יש לקוות שטיפול של שנה פתר את הבעיה ואצלך הדיכאון לא יחזור. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

בוקר טוב אני בחורה בת 35 בריאה. מזה כארבעה חדשים אני נוטלת סרוקסט,עקב דיכאון שחשתי. כעת מצב הרוח שלי מאוד יציב,כשלפני כן סבלתי מנדנדת מצבי רוח, כשרוב הזמן אני בדאון. אני רוצה לשמש כאם פונדקאית לזוג שלא יכולים להביא ילדים. (אני רווקה+1). שאלתי היא האם נטילת סרוקסט בזמן הריון מסכנת את העובר. אני מאוד רוצה להצליח בתהליך(הוא כבר החל,דרך מרכז מסויים) כי אני זקוקה לכסף,אבל אני חוששת לספר על נטילת התרופה,שמא זה יכשיל את התהליך. מה דעתך,ד"ר? תודה רבה ממתינה לתשובה.

לשואלת אני די חושש שבמידה ותספרי האנשים יפסיקו את התהליך, בנוסף אחרי דיכאון לפני ארבעה חודשים לא הייתי ממליץ על הריון כאם פונקדאית (בהבדל מהריון רגיל שבו הסרוקסט מאושר). הסיבה לכך היא שהפונדקאות מביאה לשנויים ומצבים רגשיים לא קלים ואם אינך במצב נפשי טוב + לא הייתי ממליץ על פונדקאות עכשיו. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום רב, אני סובלת מחרדה המלווה בדכאון כבר 4 שנים, אני נוטלת ציפרלקס 20 מ"ג. רציתי לדעת האם אני יכולה ליטול את הטבליות הנל, אשר מכילות בפנים: כולין 137 מ"ג אינוזיטול 333 מ"ג ל-מתיונין 333 מ"ג(SAME) האם זה לא מתנגש אחד בשני?(יחד עם הציפרלקס?) האם הכדורים הנ"ל לא יכולים לעשות פעולה הפוכה? דיכאון וחרדה יותר מהרגיל? מה דעתך? תודה מראש דבורה

לדבורה, איני יודע, לשם מה את צריכה את הליפוטרופיק? אם תכתבי את השם באנגלית אנסה לבדוק ולהשיב לך. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש