פורום פסיכיאטריה

פורום זה סגור לשליחת הודעות חדשות.
23629 הודעות
11816 תשובות מומחה
09/06/2004 | 21:39 | מאת: שירלי

שלום שמי שירלי אני בת 24 והייתי במעקב פסיכיאטרי, עזבתי די מזמן אבל יש לי עדיין את הכדורים הפסיכיאטרים ויש לי תמיד את הפיתוי לקחת הרבה בשביל להרגע. הכדורים הם פנרגן, ציפרמיל, רספרידל. השאלה שלי היא אם אני יכולה לקחת 4 כדורים או לפחות 3 בשביל להרגע? בתודה הקצת חוששת שירלי

12/06/2004 | 00:31 | מאת:

לשירלי לא כדאי ליטול תרופות על דעת עצמך ובטח לא רספרידל או ציפרמיל. לעתים אפשר להעעזר עם פנרגן אבל כדאי להתייעץ עם רופא המשפחה אם אינך רוצה להגיע לפסיכיאטר. שבת שלום, דר' גיורא הידש

כאמור, בתי הבכורה סבלה מהתקף פסיכוזה וOCD מה ההבדל בין זה לסכיזופרניה? האם מישהו שהוא פסיכוטי הוא סכיזופרן?

מצרף קישורים לפסיכוזה ולסכיזופרניה, בגדול פסיכוזה זה מצב של אבדן קשר למציאות , וסכיזרופניה זו מחלה אורגנית של המוח שמובילה למצב פסיכוטי לפעמים. קישור לפסיכוזה: http://infomed.msn.co.il/glossary/g_3188.asp קישור לסכיזופרניה: http://infomed.msn.co.il/glossary/g_2752.asp

לריטה פסיכוזה הוא מצב שבו ישנה הפרעה בבוחן המציאות. פסיכוזה עלולה להופיע במספר הפרעות שונות ואחת מהן היא סכיזופרניה. לסכיזופרניה חייבים להיות סמנים נוספים פרט לפסיכוזה. כלומר פסיכוזה אינה אבחנה, סכיזופרניה כן. הדבר דומה לחום אשר יכול להופיע במספר מחלות, כך הפסיכוזה. דלקת ריאות כמו סכיזופרניה היא מחלה מסויימת שחום הוא אחד המאפיינים שלה. מקוה שהדברים ברורים יותר הידש

09/06/2004 | 20:45 | מאת: מייקל

ד"ר בזמן האחרון לקחתי חצי מיליגרם ריספרידל עכשיו אחרי שההיתי מבולבל התחלתי לקחת מיליגרם בבוקר ובערב מתי אני יחזור לעצמי לגמרי ? אני לפעמים מדמין דברים בנוסף לבלבול אולי צריך משהו נוסף חוץ מהריספרידל? במה בדיוק הריספרידל מטפל? ד"ר סליחה על המספר הרב של השאלות אני פשוט קצת מיואש ומצפה לחזור לעצמי בתודה מראש על הכל

10/06/2004 | 02:18 | מאת:

למייקל קשה לי לענות כיוון שאיני מכיר אותך מספיק. כאמור מג' אחד של רספרידל הוא מינון נמוך, ובמידה וקיימת החמרה במצבך כדאי לחזור לרופא כדי לשקול עליה במינון. תרגיש טוב דר' גיורא הידש

09/06/2004 | 20:10 | מאת: טל

בעניין הריספרדל , מדוע הריספרדל אינה עוזרת לי ואילו כדור ואבן שאני לוקח לפעמים משנה לי את ההרגשה בצורה משמעותית... והאם אפשר ליטול כדורי ואבן עם ריספרדל ?

10/06/2004 | 02:17 | מאת:

לטל הואבן נוגד חרדה ומרגיעה והשפעתו מיידית. הרספרידל אמור להשפיע על גורם החרדה ואז לא יהיה צורך בוואבן. השילוב בין שניהם מקובל וטוב. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

09/06/2004 | 19:45 | מאת: טל

שלום לד"ר הידש , אני צורך מזה כחודשיים כדורי ריספרדל בגלל מה שאובחן אצלי "פסיכוזות" לפני כחודשיים התחלתי ליטול חצי מיליגרם בבוקר וחצי בערב ולפני כשבועיים התחלתי ליטול 1 מילגרם בבוקר ואחד בערב , בהתחלה כשהייית נוטל חצי בבוקר וחצי בערב לא הורגשה שום השפעה הדיכאון והמחשבות היו קיימים ללא מפריע ואחרי שהתחלתי ליטול 1 מיליגרם בבוקר ובערב החל מצבי להרע החרדות חזרו ומחשבות טורדניות התחילו להתגבר , שאלתי היא מה צריך לעשות במצב כזה שכדורים אינם משפיעים כלל על הרגשתי ,והאם נכון להמשיך ליטול אותם עד למפגש שלי עם הפסיכיאטר למרות שהם לא עוזרים כלל. אני מרגיש שאני כבר לא מסוגל לתפקד ולחוות דברים בגלל הלחצים והניכור שאני שרוי בהם. בתודה , טל

10/06/2004 | 02:16 | מאת:

לטל איני יודע מה האבחנה וכמובן שאזהר בתשובה חד משמעית. בכל אופן מג' אחד הוא מינון נמוך של רספרידל, הדבר הטוב ביותר הוא להקדים את הפגישה עם הפסיכיאטר. ישנן שתי אפשרויות, או שקיימת החמרה במצבך ואז צריך לעלות במינון הרספרידל, או שמדובר בתופעות לוואי כמו שאתה חושש ואז צריך לחשוב על תרופה אחרת. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

09/06/2004 | 19:23 | מאת: שלי

אני בת 55 ובעקבות ארוע מסוים נכנסתי לחרדה-דיכאון קבלתי מהרופא טיפול , חצי כדור לוסטראל כל יום.מזה שלושה חודשים אני מרגישה ממש נפלא טוב יותר מאשר לפני הבעיה. שאלתי האם ניתן לקחת את התרופה לאורך זמן,יש לי החשש שאם אפסיק אולי ישובו התופעות שבגינן לקחתי את התרופה,אני ישנה טוב אוכלת מתפקדת בעבודה מאוד אחראית ואני מאוד שלווה ורגועה ,אם זה היה תלוי בי הייתי ממשיכה תודה

10/06/2004 | 02:14 | מאת:

לשלי השאלה ממש לא פשוטה כפי שהיא נראית. ראשית הטיפול המומלץ הוא למספר חודשים ולכן כדאי להמשיך גם אם את מרגישה בטוב. הלוסטרל אינו מזיק ואין לו נזקים לטווח ארוך כך שאין מניעה או איסור מוחלט להשתמש בו למשך שנים, בנוסף הלוסטרל אינו ממכר. אבל בכל זאת מדובר בתרופה.... כך שאצל כל אדם צריך לעשות את השיקול מה היתרונות והחסרונות של שימוש ממושך בתרופה. אשמח לקבל תגובות נוספות של קוראים אשר נוטלים תרופות מקבוצה זו ומרגישים בטוב, מה דעתכם? הידש

09/06/2004 | 16:47 | מאת: הריונית

שלום לך דר' אני בת 28 ונמצאת בחודש תשיעי הריון ראשון. לאחרונה התחלתי לחוש דכדוך, חוסר מוכנות למצב החדש, עצבות שמשתלטת עלי ואיני יכולה להיחלץ ממנה. התחושה הזו הגיעה בשבוע באחרון. במשך שנה וחצי עד לתחילת ההריון נטלתי סרוקסט בשל חרדות בלבד. זהו מצב שונה, לא חרדה חברתית כמו בעבר. האם זה נורמלי לחוש כך בחודש תשיעי? מה ניתן לעשות? האם אפשרי לחזור לסרוקסט בשלב כה מתקדם? לתשובתך אודה.

שלום, את עומדת לעבור את המעבר המשמעותי ביותר בחייך, מאשה-בחורה לאמא. זהו מעבר שמוציא אותך מהמרכז ושם במרכז את התינוק שיוולד. לכן ברור שישנן חרדות ואף מצבים של דיכדוך לפני ואחרי הלידה. כמובן שגם חרדות הקשורות לאמהות, והשאלה כמובן מה הדוגמא של האמהות (האמא שלך) שאת מכירה? לכן הייתי ממליץ קודם כל על שיחות ורק אחר כך לחשוב על טיפול תרופתי. הסרוקסט אינו מפריע להריון ובטח לא בשלב מאוחר. עם זאת הוא עובר בחלב וצריך לשקול את השימוש בו אם את חושבת על הנקה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

09/06/2004 | 15:54 | מאת: אדם

אני בן 36 נשוי באושר לאישה מקסימה ואוהבת . אני אפילו לא יודע כיצד להסביר את מה שאני מרגיש ומה שקורה לי. בילדותי הורי התגרשו בגלל בגידה לקחתי את כאבה של אימי מאד ללב ומאז תמיד פחדתי שאישתי תבגוד בי גם זה משהו שמעולם לא דיברתי איתה עליו,עשיתי דברים אחרים כמו לנסות ולמנוע כמה שאפשר עשיה של דברים שלה לבד.הכל רק איתי,שלא נדבר על חוגים או סתם ללכת לחברה .רגלתי ככה אותה ואת עצמי חשבתי שככה אני אצליח למנוע אפשרות של בגידה. לאחרונה התחושות הללו לא עוזבות אותי באמת שאין לי על מה וממה לפחד אבל זה לא עוזב אותי,אני מדמיין מצבים שהיא בוגדת בי מאחורי הגב אני כועס אני עושה לה פרצופים ושומר הכל בפנים ממציא תרוץ שהיה לי יום לא טוב בעבודה וכו' .היא לימודים ואי העלמתי את המכתבים שהיא קיבלה רק כדי שהיא לא תלך ללמוד,אולי שם היא תכיר חברים ואולי תמצא מישהו להתאהב בו. באופן כללי אני אדם עם המון בטחון עצמי בליפחדים לעשות דברים אני מנהל בכיר וכו אבל פה זה לא עוזב אותי המחשבות לא עוזבות אותי הפחדים ואני שותק לא מגלה לא משתף ולא יכול יותר מרגיש שאני משתגע בתוכי.מה עושים האם יש טיפול לסוג כזה של חרדה אני לא מסוגל יותר זה מטריף אותי ולא נותן לי לחיות חיים שבהגיון אני מבין שאני חרא שזה לא בסדר ואין זכות ל סגור ככה אותה ובעצם גם את עצמי אני מת ללכת לעשות משהו חוג תחום עיניין ואני לא עושה כי אם לי מותר אז גם לה ומה אני יעשה איך אני אתמודד עם הפחד הזה.מקוה שהצלחת להבין אותי בבקשה אני זקוק לעזרה מה לעשות? למי לפנות? האם קיים טיפול תרופתי למצבי? אודה על כל תשובה. אדם.

09/06/2004 | 21:12 | מאת: אור

גם אני במצבך. רק שזה ההיפך. קנאתי לחבר שלי. והחלטתי להיפרד בשל כך. כיום אני בטיפול פסיכולוגי. יש המכנים זאת קנאה. מנסה לטפל גם בזה.

09/06/2004 | 21:15 | מאת: אור

דרך אגב, אחרי הפרידה תפסו אותי התקפי חרדה (שהיו לפני 3 שנים). יש שראו זאת כחרדת נטישה. אולי זה גם קשור אליך. בהצלחה

09/06/2004 | 14:51 | מאת: חנה

פרולקטין בסביבות 4000-5000, במשך שנתיים אחרונות (כולל באמצע הריון). הפסיכיאטר שלי מאמין שזה כנראה בגלל הריספרדל+הליתיום שאני לוקחת. האם יש טעם ללכת לאנדוקרינולוג ?

10/06/2004 | 02:06 | מאת:

לחנה איני יודע מה משמעות הפרולקטין הגבוה בהריון? בכל מקרה כדאי לעשות בדיקה עכשיוית ואם הערך גבוה הסיבה לכך כנראה הרספרידל. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

09/06/2004 | 13:58 | מאת: הילה

ד"ר הידש בעבר צרכתי כל יום גראס וחשיש ובאותה תקופה פתאום התחלתי לקבל התקפי חרדה קשים מאז ההתקף הראשון אני לא מעשנת סמים יותר אתה חושב שיש קשר תודה מראש

09/06/2004 | 17:12 | מאת: מיכל מ

התשובה היא כן.חד משמעי.

09/06/2004 | 22:43 | מאת: כיכי

הילה. אני עישנתי גראס תקופה של איזה שנה, בהתחלה היה סבבה וצחוקים, לאחר כמה זמן הרגשתי שאני ניכנסת לסרטים עד כדי פארנויות, דכאון וחרדות. אני הפסקתי לעשן גראס והייתי ממליצה לך גם להפסיק.העיניין בגראס הוא שאם את נימצאת בתקופה לא הכי טובה בחיים שלך אז הגראס בסופו של דבר מגביר ומעצים את התחושות האלה, את התחושות הלא טובות.כמובן שזה מאוד אינדיבידואלי אבל לפי דעתי אין מושג כזה סמים קלים. תרגישי טוב

10/06/2004 | 02:05 | מאת:

להילה אני מסכים למה שנכתב הידש

09/06/2004 | 13:49 | מאת: ל.

ניתן לי ווליום 5 מ"ג כדי להרפות שרירים- אני לקחתי 1 כדור ליום ולאחר מכן עוד 2 כדורים האם זוהי כמות שיכולה לגרום נזק?, וכן למה הכוונה "שאסור לקחת לחולים בעלי הפרעה פסיכאטרית" שרשום במרשם? -האם הכוונה גם למי שלוקח פאקסט? תודה

09/06/2004 | 14:02 | מאת: מילר

אין בארץ יותר ווליום ואת בוודאי מתכוונת לאסיוול. אסיוול תרופה מאד בטוחה . נותנים אותה גם לתינוקות ולזקנים. אין מה לחשוש. היא משפיע יותר מהר מבנזודיאזפינים אחרים-10 דקות לעומת 30 דקות בשאר התרופות. היא מאד ממכרת ולכן פסיכיאטרים מעדיפים לתת קלונקס. רופאים מתחומים אחרים עדיין משתמשים באסיוול די הרבה. ניתן לקחת אסיוול עם פאקסט.

09/06/2004 | 21:55 | מאת: מילר

עד 20 מ"ג ליום מינון סביר ולא נגרם שום נזק מינון מקסימלי 60 מ"ג ליום התרופה פעילה בגוף עד 200 שעות

10/06/2004 | 02:04 | מאת:

שלום, וואליום=אסיוול, תרופת הרגעה שיש לה גם השפעה על הרפית שרירים ולכן מקובל לתת אותה גם לכאבי גב למשל. התרופה מאוד בטוחה, החסרון היחיד שיש לה פוטנציאל ממכר ולכן לא כדאי ליטול אותה באופן קבוע מעל לחודש ימים. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

09/06/2004 | 11:00 | מאת: אור

שלום רב, אני מטופלת בסרוקסט ולוריוון בשל התקפי חרדה ודיכאון (כבר 13 ימים...כן כן אני סופרת). אני מחכה כבר לנחמה ולשלווה. בינתיים יש לי תופעות של עייפות, צמרמורות, מזיזה את רגליי בשל מתח/עצבנות, חשה כאבים בלב (מן דקירות/או כמו שריר מעין תפוס ותחושות מוזרות)-הקרדיולוג אומר שהכל בסדר, יש לי רק לעיתים דופק מהיר ופעימות מוקדמות, אך קשה לי להאמין, כי אני בטוחה שיש עוד משהו.... אני עדיין פוחדת לנהוג, לצאת לארועים, לצאת מחוץ לבית. כרגע אני אמנם בעבודה אך במתח רב. הודיעו לי גם שהתקבלתי למקום עבודה חדש ואינני יודעת מה לעשות כי באמת חיכיתי לזה זמן רב. הפסיכיאטר אומר שאין חשש לקחת לוריוון שאני לא חשה בטוב, אבל משום מה גם מזה אני חוששת. אנא עזרה.

09/06/2004 | 23:11 | מאת: טל

היי אור. טוב שהתחלת בטיפול - אני כבר 3 חודשים עם סרוקסט ולוריוון - השילוב הזה מצוין. אני מניח שהתחלת בהדרגה ואת עוד תעלי במינון הסרוקסט. תשתמשי בלוריוון - כדור אחד כל יום ללא חשש. לגבי הסרוקסט - כדור מצוין, אך הוא עובד רק אחרי 6 שבועות ועולה עד ל-4 חודשים. חשוב שתתמידי לקחת אותו ותעזרי בלוריוון. אל תספרי את הימים - תבדקי את הרגשתך בעוד חודש לעומת עכשיו - השיפור איטי והדרגתי, התאבון לאט ישוב, והמצב הפיזי ישתפר לפני מצב הרוח. תוך חודשיים (ותקפידי להתמיד ולהיות סבלנית) מצבך ישתפר באופן ניכר! האם את סובלת מתופעות לואי כרגע ? את יכולה לכתוב ל - [email protected] אשמח לעזור ! בהצלחה וסבלנות, טל

10/06/2004 | 01:35 | מאת:

לאור ההתלבטויות והחרדות הן חלק מהמצב, מקווה שמכתבו של טל יעזור לך להתקדם. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

09/06/2004 | 10:27 | מאת: עובדת שיקום

בהמשך לדיון שהתקיים כאן בנוגע לסדרה "שלווה" והאופן בו היא מציגה את המציאות בצורה מופרכת ומעוותת, אני מצרפת מכתב מחאה שאני וחברתי כתבנו לרשות השניה. זהו אמנם נוסח ראשוני שעוד דורש עיבוד, אך בטוחני כי ניתן להבין את עמדתנו בנושא. קצת ארוך, אבל חשוב לקרוא! (הערות ותוספות יתקבלו בברכה) : ברצוננו להביע את תרעמתנו על הקרנת הסדרה "שלווה", המשודרת בערוץ 2 בימי א' בשעות הפריים טיים. בתור סטודנטיות לפסיכולוגיה, העובדות עם פגועי נפש במסגרות טיפוליות ושיקומיות שונות והמכירות את תחום ברה"נ מקרוב, נדהמנו לצפות באופן המעוות, המסולף והמופרך לחלוטין בו מוצגים חולי הנפש בסדרה. למרות הרגישות הגבוהה של הנושא הנדון, התנהלות החולים בסדרה אינה מזכירה ולו במעט את אופי חיי היומיום במחלקה פסיכיאטרית טיפוסית אלא, במקרה הטוב, היא מזכירה קרקס לולייני. בימים אלו, בהם נעשה מאמץ עילאי לשלב את נפגעי הנפש בקהילה, בין היתר באמצעות ניסיון לניפוץ הסטיגמה הקיימת לגביהם, באה סדרה זו ומציגה תמונה סוריאליסטית, פוגעת, משפילה, מבזה ומקוממת של אותם האנשים. החולים בסדרה מוצגים באופן גורף כמכלול הומוגני של יצורים חסרי אופי, בעלי פיגור שכלי עמוק ובעיות אורגניות, מחוסרי כישורים ויכולות מינימליסטיים, המנותקים באופן קבוע ומוחלט מהמציאות. יש לציין, כי אנו ערות ומבינות את רצון יוצרי הסדרה להפיק תוכנית שתמשוך אליה קהל ומכאן הצורך להשתמש בהקצנת המציאות באמצעות בימוי סצינות ציוריות ותיאטרליות, אולם יחד עם זאת, אנו מתנגדות בחריפות לאופן בו בחרו יוצרי הסדרה לעשות כן. לא זאת בלבד שתוכן הסדרה אינו משקף ולו במעט את המציאות, אלא הוא אף גורם להטעיה חמורה ולא הוגנת כלפי ציבור החולים והמטפלים גם יחד. דוגמאות לכך ניתן למצוא בשפע. כל אחד מן החולים בסדרה, ללא יוצא מהכלל, מוצג כנמצא באופן קונסטנטיבי בעיצומו של התקף פסיכוטי חריף, במהלכו הוא חסר תקנה רוקד / שר / ממלמל לעצמו מילים חסרות פשר / מציק ונטפל ללא הרף לחוסים האחרים וכדו'… לא רק שהתנהגות כזו של חולה נחשבת נדירה ובוודאי שאינה ניתנת לייחוס לקבוצה שלמה ומגוונת של אינדיוידואליים המאושפזים במחלקה, אלא והיה והתנהגות כזו התרחשה בפועל, היא הייתה מטופלת באופן מיידי ע"י הצוות. הצגת החולים כחסרי כל צלם אנוש מחריפה את הדעות הקדומות השליליות, הקיימות לצערנו גם כך, בקרב הצופה ההדיוט ש"למד" בעקבות הסדרה "כיצד נראית מחלקה פסיכיאטרית ומיהו החולה הפסיכיאטרי הטיפוסי". כפי שכבר צוין, גם אנשי הצוות והתנהלותם מוצגים באופן אבסורדי. לדוגמא, יוצרי הסדרה בוודאי יופתעו לשמוע כי האין טייק במקור מנוהל ע"י מטפל יחיד ללא התערבותם של שאר אנשי הצוות, ובוודאי שאינו מלווה בישיבה מזלזלת ובוטה ובהערות מתחכמות וציניות הגוררות אחריהן צחקוקים של המטפלים, תוך מציצת סוכריות על מקל.. מעבר לסכנה של הגברת הסטיגמה בקרב הציבור הרחב, יהיה זה בלתי מוסרי ובלתי אחראי להתעלם מרגשות ציבור נפגעי הנפש הצופים בסדרה ומההשלכות שתוכנית מעין זו עלולה לגרור. אנו דורשות בכל תוקף, שבמידה ונמשכת המגמה של הצגת הדמויות והחיים במחלקה הפסיכיאטרית באופן מזוויע ומרתיח זה, הסדרה תורד לאלתר.

09/06/2004 | 14:59 | מאת: ורדה

ישר כוח לך או לכם עו'ס יקרה את מצדיקה את המקצוע שבו בחרת,, ישר כח. לא כל העו'ס אותו דבר והלוואי שרגישותך ופועלך ישאו פרי שלך ו.

10/06/2004 | 01:34 | מאת:

תודה, לעתים קרובות נפגעי נפש מתקשים לעמוד על זכויותיהם ונמנעים מלהגיב כאשר צריך. תודה על התגובה ואני מקווה שתמשיכי לתרום לפורום, הנושא של שיקום חשוב מאוד בתמונה הכללית. דר' גיורא הידש

09/06/2004 | 07:22 | מאת: אמא 4

האם תוכלי להגיד לי מי הרופא? איך אפשר לדעת מי הרופא שיטפל? עד כמה משתפים את המשפחה? כתובתי: [email protected]

09/06/2004 | 08:45 | מאת: אורית

שלום לך, אני מטופלת אצלו ולכן אני נמנעת מלמסור את שמו. היא חייבת לעבור דרכו בשלוותא. הוא ידע מה טוב בשבילה. אל דאגה. יהיה טוב. צריך רק להאמין.

09/06/2004 | 08:47 | מאת: אמא4

תודה לך , אני מנסה בכל כולי להאמין במערכת ולקוות לטוב

09/06/2004 | 02:38 | מאת: נ.י

האם כדורי הרגעה יכולים לעזור לתחושת הדאון והדכאון?

09/06/2004 | 07:43 | מאת: מיכל מ

לנ.י בוקר טוב ! אם את בדיכאון את צריכה לקבל טיפול נגד דיכאון. את יכולה לקבוע תור, באופן פרטי או דרך השרות הציבורי ולקדם את העניין. אם לא תקומי ותעשי משהו למען עצמך אף אחד לא יוכל לעשות זאת עבורך. חבל על כל רגע. מיכל מ

09/06/2004 | 14:21 | מאת: מילר

כן- כדורי הרגעה יכולים לעזור- במיוחד קסנקס שהראה במחקרים יעילות לדיכאון קל. קלונקס הראה במחקרים יעילות לייצוב מצבי רוח ולכן גם הוא יכול לעזור בדיכאון. תרופות נגד דיכאון (כמו SSRI) מתחילות להשפיע רק אחרי 3-6 שבועות ועד אז מומלץ להשתמש בקלונקס או בקסנקס. שימוש ממושך בכדורי הרגעה שנוי במחלוקת בגלל שיש לתרופות אלה פוטנציאל לתלות-התמכרות ושימוש לרעה. לטווח ארוך הן יכולות להחריף את הדיכאון אם הן נלקחות כתרופות יחידות.

09/06/2004 | 17:16 | מאת: מיכל מ

בכל אופן, הטיפול הוא באמצעות תרופות נוגדות דיכאון ופסיכותרפיה. מיכל מ

09/06/2004 | 19:07 | מאת: מילר

פסיכותרפיה איננה חובה בדיכאון. דווקא התרופות הן ההוכחה שמדובר במחלה ביולוגית ולא במחלת נפש. יש הרבה (מאד) אנשים שהבריאו מדיכאון ע"י תרופות בלבד, ללא טיפול נפשי. כאשר התרופות מתחילות להשפיע טיפול פסיכולוגי נהפך למיותר.

09/06/2004 | 02:30 | מאת: כנרת

מהו רספידרל? האם הוא עוזר לבעיות של ריכוז ובלבול, האם אפשר לקחת את הכדור בנוסף לכדור לדכאון, אני סובלת חוץ מדכאון שבא והולך גם מחוסר ריכוז ובלבול.

10/06/2004 | 01:09 | מאת:

לכנרת תלוי מאוד באבחנה, אם ההפרעה בריכוז נגרמה מההפרעה הנפשית, אז רספרידל ישפר את המצב הנפשי וגם הריכוז ישתפר. אין כדור מסויים אשר מטפל בהפרעות בריכוז אלא אם מדובר בהפרעת קשב. שיהיה רק טוב דר גיורא הידש

09/06/2004 | 02:23 | מאת: קארין

שלום, אני מטופלת ברסיטל כבר 8-9 חודשים, בהתחלה לקחתי כדור אחד 20 מ"ג והכדור לא ממש עזר לתחושות ואז ירדתי לחצי כדור ואין שינוי , האם אני צריכה להחליף כדור או דווקא להעלות את המינון של הרסיטל ליותר מכדור ליום...מה דעתך? כיום אני גרה בארצות הברית ולא יודעת מה לעשות, לפני שבוע הפסקתי ליטול רסיטל אחרי תקופה של חצי כדור ליום, יש לי רופאה באזור שאני יכולה לפנות אליה אך אני מעוניינת לדעת מה אתה חושב. תודה

10/06/2004 | 01:11 | מאת:

לקארין איני מבין מדוע נטלת כדור במשך יותר משמונה חודשים והוא "לא ממש עזר". כבר מזמן היית צריכה להתייעץ עם הרופאה על החלפת הטיפול. בהצלחה דר' גיורא הידש

09/06/2004 | 02:07 | מאת: אריק

שלום רב, האם תוכל להסביר לי בבקשה מה ההבדל בין מאניה דיפרסיה לדכאון, מאחר שגם בדכאון "רגיל" וגם במאניה דיפרסיה יש תחושה של פעם למעלה ופעם למטה, האם יש טיפול שונה למאניה דיפרסיה ולדכאון "רגיל", מה נחשב יותר מסובך לטיפול, האם אפשר להרפא ממאניה דיפרסיה?

לאריק מאניה דפרסיה נקראת הפרעה דו-קוטבית, לעומת דיכאון בלבד שהיא הפרעה חד-קוטבית. לעתים הדיכאון הוא התופעה היחידה, לעתים ישנם מצבים של דיכאון ואחר כך פעילות יתר. הדיכאון בשני המקרים דומה. הטיפול בהפרעה דו-קוטבית הוא באופן עקרוני עם מייצבי (מלשון יציב) מצב רוח. בעוד אשר בחד קוטבי בתכשירים נוגדי דיכאון. אם אני זוכר את שאלתך הקודמת, הרי אצלך מדובר בדיכאון חד קוטבי ולא היו מצבים של מאניה-פעילות יתר. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

09/06/2004 | 01:45 | מאת: קרן

שאלתי אותך שאלה לגבי מאניה דיפרסיה לפני כמה ימיים וציינת כמה מרכיבים לזיהוי מאניה דיפרסיה בין היתר בזבוז כספים וחרטה לאחר מכן, האם תוכל בבקשה לפרט קצת יותר מהם הסממנים של המאניה דיפרסיה, אני אכן מבזבזת כסף ובתחילת המסע קניות אני מרגישה מאושרת ואז לפעמיים אני מרגישה רע אחרי זה בגלל שבזבזתי ובגלל שבסופו של דבר הקניה לא גרמה לי אושר ואני אציין שהרבה פעמיים אני מרגישה לרגע הכי אופטימית בעולם ואני מתכננת דברים ואני מרגישה מן חוזק פנימי ובדרך כלל אחרי כמה דקות או יותר החוזק הזה נעלם ובא הדכדוך....אני פוחדת שאני אכן סובלת ממאניה דיפרסיה....האם ההרגשות האלה שציינתי מספיקות בכדי לקבוע שאני אכן סובלת ממאניה דיפרסיה? בין היתר אני סובלת בוודאות מדכאון וטופלתי ברסיטל שלא ממש עזר לי... האם יש כדורים שמתייחסים באופן ספציפי למאניה דיפרסיה אם בכלל אני סובלת מזה.הודה לך מאוד על התיחסותך למכתב

09/06/2004 | 19:19 | מאת: מילר

לא צריך להרחיק לכת עד מניה דפרסיה. ישנן הפרעות שליטה בדחפים כמו התמכרות לקניות או אישיות אימפולסיבית שבהן עושים דברים ללא שליטה ואח"כ מתחרטים.

09/06/2004 | 19:56 | מאת: מילר

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2577154,00.html

09/06/2004 | 20:24 | מאת: קרן

שלום, מי אתה?

09/06/2004 | 00:20 | מאת: אחותי

לדר שלום כיוון שאיני יודעת למי בדיוק לפנות אני פונה אלייך בבקשת עזרה דחופה בעלה של אחותי פוטר מעבודתו לפני 8 חודשים ומאז יש לו התפרציות זעם וכעס שמתבטאות בעצבים על הילדים והאישה כל דבר קטן מצית אותו בצעקות רוב היום הוא בבית ללא עבודה הוא הפך להיות אובססיבי לנקיון הבית בסופי שבוע באים הביתה האח והאחות שהם חילים בצהל והוא כאמור מחפש כל דבר קטן בכדי לעורר אותם בכדי להקים צעקות וזהו במקצת לכן אני פונה אלייך לדעת אולי ישנו איזה שהוא מקום באזור חיפה והצפון שיכולים לכוון ולעזור ביעוץ כיוון שמצבם הכלכלי לא מאפשר שיחות פרטיות עם עלויות גבוהות וכמובן בזמן שאשתו משוחחת איתו על אפשרות לטיפול פסיכאטי אז העצבים והצעקות קמות בבית והתשובה היא שאת צריכה טיפול אני לא צריך לכן דר כיוון שלי יש את האפשרות דרך האינטרנט לדבר איתך אשמח מאד אם תעזור לי בכדי שאעזור לאחותי כיוון שהיא על סף משבר בעקבות הנושא אם יש צורך לפרוט נוסף ורחב אפרט בנתיים תודה מראש

10/06/2004 | 01:27 | מאת:

שלום, אפשר לפנות למרפאות הציבוריות. בחיפה לרמב"ם, רוטשילד או מרפאת קופת חולים ברחוב צה"ל. בקריות למרפאת מרבך. הטיפול בחינם לפי הפנית רופא המשפחה. כמובן שהבעיה הראשונה היא להביא אותו למודעות ולהסכמה ללכת לטיפול. אין דרך קלה, אבל יתכן שבסבלנות ומספר אנשים יכולים לשכנע אותו. כנראה מדובר במצב תגובתי לפיטורין והעובדה שהוא מרגיש חסר ערך, הוא מנסה להעסיק את עצמו על ידי הנקיון וכך הלאה. כדאי שאדם קרוב אליו-אח או אביו, או אחד הילדים, יצא אתו מהבית, לבית קפה או לטייל ואז הם ינסו לדבר בשקט ולגרום לו להבין שישנה בעיה, בשלב הבא אפשר לדבר על טיפול. בהצלחה דר' גיורא הידש

08/06/2004 | 22:10 | מאת: עירית

שלום רב, במסגרת לימודיי אני זקוקה לחומר בנושא הפרעת האישיות הנ"ל. אשמח לקבל מידע לגבי חומר בנושא (עדיף בעברית). תודה מראש, עירית

לעירית תנסי באינטרנט ישנם מספר אתרים הקשורים לבריאות הנפש בעברית. מעבר לכך יש צורך לפרט איזו עבודה? באיזו רמה? ובעיקר באיזו גישה? ישנן גישות רבות וכבר נכתבו ספרים רבים על הנושא, לכן תנסי לפרט יותר. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

09/06/2004 | 16:12 | מאת: עירית

עלי להציג רפרט בפסיכופתולוגיה. בחרנו case study ועלינו להציג את הנ"ל לפי תיאור המקרה, התמונה הקלינית, הסיבות, דרכי הטיפול ואבחנה מבדלת. מקווה שהצלחתי להסביר קצת יותר טוב את מטרת העבודה. יום טוב, עירית

08/06/2004 | 21:08 | מאת: מייקל

ד"ר תודה על מאמך באתר שאלתי אם אני לוקח מיליגרם ריספרידל בבוקר ובערב האם אני יכול לקחת רק שתי מיליגרם בערב?מה קורה אם שוכחים לקחת כדור אחד בבוקר זה יכול להחזיר את הרדיפה שלי?שאלה אחרונה אם אני מרגיש די רגוע אני יכול לוותר על הלוריון?תודה מראש ד"ר וישר כח

09/06/2004 | 00:24 | מאת:

למייקל בהחלט אפשר ליטול את שני המ"ג ביחד בערב במקום בוקר וערב מ"ג אחד. אם אתה רגוע אפשר להפסיק את הלוריוון, כדאי בהתחלה לרדת לחצי מינון ורק אחרי מספר ימים להפסיק. אפשר להמשיך ליטול את הלוריוון מדי פעם לפי הצורך. אם פעם או אפילו מספר ימים שוכחים את הרספרידל, מחשבות הרדיפה אינן חזורות. למרות שכמובן עדיף לא לשכוח.... שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

08/06/2004 | 19:25 | מאת: אורן

אחרי תקופה של חצי שנה הפסקתי ליטול את הפרימוניל(3 ביום).הפסקתי במכה אחת ויום אחרי אני מרגיש שאני הולך ליפול(גם שאני שוכב)הרגשה בלתי נסבלת. האם כך זה צריך להיות? מחר אני מתחיל טיפול בסרוקסט תוך כמה זמן תעבור תחושת הסיחרור?

08/06/2004 | 21:10 | מאת: דד

הפסקה פיתאומית של התרופה עלולה לגרום לתופעות הלוואי לכן צריך להפחית בצורה הדרגתית את המינון. ובמינון נמוך אחרי שהגוף התאזן כדאי להתחיל במקביל להתחיל ליטול את הסרוקסט(במינון נמוך). הסרוקסט היא תרופה שבדרך כלל גורמת לפחות בהתחלה לישנוניות לניגוד לתרופה פרימוניל. לכן הייתי ממליץ להוריד לאט לאט את המינון ולהישאר במינון נמוך ובמקביל לקחת את הסרוקסט במינון נמוך ולעלות לאט לאט.. ולהוריד לגמריי את המינון של הפרימוניל שלא יהיה מעבר חד מידיי. ללא ספק שהמעבר זה כרוך בסובלנות ואוליי לא יהיה קל. אם נטלת את הפרימוניל כדי לטפל בעיקר בחרדה יכול להיות שהחרדה תחזור לך לפרק זמן מסויים בו תבצע את המעבר. לכן עליך להתייעץ עם הרופא כדי שירשום לך מרשם לכדורי הרגעה שעוזרים מאוד למצבי חרדה(תרופה מקבוצת הבנזודיאזפינים). כדורים אלה כדאיים רק לפרק זמן מסויים של עד שבועיים במינוניים לא גבוהים כדי לא לפתח תלות. הסחרחורות שיש לך כיום כנראה בגלל ההפסקה הפתאומית שעשית. לכן צפויי שהן יעברו.(בד"כ עד כשבוע מהפסקת הנטילה).

09/06/2004 | 00:39 | מאת:

לאורן אני מצטרף לדברים שנכתבו בתשובה הראשונה. לעתים ישנן תופעות דומות לתופעות שאתה מתאר כאשר מפסיקים טיפול בבת אחת. לכן אפשר לנסות ולהוסיף כדור או שניים כדי שההפסקה תהיה הדרגתית יותר, או להתחיל מיד עם הסרוקסט, יתכן וזה יעזור. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

08/06/2004 | 19:09 | מאת: חרד

שאלה: אני סובל כרגע מהתקפות חרדה כמו דפיקות לב נשימה כבדה עייפות רציתי לדעת האם ואבן יעזור לי בנתיים עד שאני יתחיל טיפול? ז"א כשאני בהתקפה אני מרגיש ממש ממש עייף וגם ואבן זה כדור הרגעה פוגע בעירנות....אז איך זה בדיוק עוזר? תודה

08/06/2004 | 21:16 | מאת: דד

אם התדירות של ההתקפות היא גבוהה כדאי שתפנה מהר לפסיכיאטר על מנת להתחיל מוקדם יותר את הטיפול. ובנתיים ראויי שתיקח כדורי הרגעה לא לפרק זמן ארוך. רצויי לא יותר משבועיים וגם לא במינונים גבוהים. לפי דעתי כדאי יותר לקחת כדור ממשפחת Alprazolam (כמו Xanax או Alprox) הוא יותר מרגיע וטוב נגד פוביות למינהן.

09/06/2004 | 00:41 | מאת:

שלום, וואבן היא בהחלט תרופה נוגדת חרדה ולכן עשויה לעזור לחרדות. רופא המשפחה יכול לתת לך את הוואבן. העייפות או רדימות היא תופעת לוואי של הוואבן ולכן אינה חייבת להופיע, רבים נוטלים וואבן מבלי שירגישו עייפים או מטושטשים. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

08/06/2004 | 19:00 | מאת: א.מ.

הסידרה "שלווה" מוקרנת בטלוויזיה בימי א'. הסידרה מתארת אנשים הסובלים ממחלות נפש. באיזו מידה התיאורים קרובים למציאות?

08/06/2004 | 19:23 | מאת: מ.מ

http://www.ynet.co.il/YediothPortal/Ext/TalkBack/CdaViewTalkBack/0,2520,L-4055396-2928786,00.html

09/06/2004 | 01:03 | מאת: ורדה

ראיתי כמה סצינות מהפרק הראשון ,ופשוט ניגעלתי רחוק רחוק מהאמת. כל טוב ו.

08/06/2004 | 18:57 | מאת: שואלת

שלום לך ד"ר הידש, אני נוטלת ציפרלקס עקב חרדה ודכדוך מזה כ - 3 וחצי חודשים. עליתי בהדרגה במינון, ומזה כשבועיים נוטלת 20 מ"ג ביום. הדכדוך כמעט ונעלם, אך סימפטומים של חרדה עדיין קיימים ( בעיקר תחושת מתח וקוצר נשימה), גם אם בעוצמות נמוכות יותר מבעבר. האם להמשיך בטיפול ? האם ניתן לצפות להטבה נוספת ? בתודה מראש על התייחסותך !

09/06/2004 | 01:03 | מאת:

שלום, אפשר להמתין עוד כחודש ימים, צפוי שיפור אבל רוב השיפור כבר נעשה. אפשר להוסיף לטיפול שיחות-פסיכותרפיה או שיטות הרפיה למיניהן, כולן טובות. ההחלטה על החלפת טיפול היא קשה ביותר. אם תרופה אינה עוזרת או שהתרופה פתרה את כל הבעיה אז התשובה קלה. הבעיה תמיד שצריך לעשות מאזן של יתרונות, לעומת חסרונות כמו תגובה חלקית ותופעות לוואי. במקרה זה אין תשובה ברורה וצריכים לשקול את הדברים עם הרופא המכיר אותך. כמובן שבכל החלפת תרופה ישנו סיכון שהתרופה החדשה עלולה לא להתאים. כך שהשיקולים מורכבים שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

08/06/2004 | 15:49 | מאת: אלמוני

שלום רב באחד מהתשובותיך הקודמות בנוגע לסרוקסט כתבת שלסרוקסט לוקח זמן יותר להשפיע בצורה המלאה והאפקטיבית יותר מאשר תרופות אנטי-דיכאוניות אחרות.(כלומר עם תחילת ההשפעה של התרופה - בין 2-6 שבועות ורק לאחר מכן ההשפעה עולה והדרגתית עד לכ- 3 עד 4 חודשים לפעילות המקסימלית.) שאלתי היא האם גם הלוסטראל אשר דומה לה מבחינה רפואית פועלת ככה(בצורה הדרגתית ואיטית)? וכן מה השוני בין הלוסטראל והסרוקסט לבין הפרוזק(פריזמה) מבחינת פעילותם על המח ותופעות הלוואי הנלוות עם תחילת הפעילות הרצוייה של התרופות(איני מדבר על תופעות לוואי להיסתגלות תרופות אילו)? ושאלה אחרונה, האם הפרוזק בניגוד לסרוקסט(או גם לוסטראל) לאחר תחילת הפעילות הרצוייה(לאחר 2-6 שבועות). הפעילות היא הדרגתית ואיטית או מהירה בניגוד לסרוקסט? תודה רבה על תשובתך.

שלום, טוב ששאלת להסרת כל בלבול וספק. שלוש התרופות הללו ואפשר להוסיף את הפבוקסיל, ציפרמיל וציפרלקס שייכות לקבוצת ה SSRI ופועלות בדיוק באותו המנגנון במוח. כלומר המולקולות שונות אבל ההשפעה וקצב ההשפעה זהה. לכן כתבתי פעמים רבות שהדימיון בין התרופות רב מאוד וההבדלים קטנים. הציפרלקס מעט שונה בכך שהיא מתחילה להשפיע מעט מוקדם יותר אבל הגרף עד לארבעה חודשים דומה. כלומר ההשפעה מתחילה אחרי מספר שבועות ועד לחודש הרביעי ההשפעה עולה ומתעצמת עד שמגיעה להתייצבות. כך גם תופעות הלוואי של כל התרופות דומות למרות שאינן זהות מבחינת שכיחותן. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

08/06/2004 | 15:16 | מאת: matan

שלום אני מעוניין להתייעץ עם פסיכיאטר לגבי חרדת קהל ותסמינים של חרדה חברתית המלווה לאחרונה בהרגשת מתח קבוע אצלי.למישהו יש מושג איך עושים זאת במסגרת קופ"ח לאומית?כלומר ידוע לי שהקופ"ח כבר לא כוללת פסיכיאטריה בסל הרפואי,אם כך אז איך זה הולך?אם למישהו יש מידע לגבי קופת לאומית זה מאוד יעזור.האם זה חייב לעבור דרך הרופא משפחה או שאני יכול ללכת בפניה ישירה לפסיכיאטר/פסיכותרפיסט?

למתן איני מתמצא בפרטים, אבל אני יודע שישנם פסיכיאטרים שעובדים בלאומית (לא רבים). תמיד עדיף להגיע לפסיכיאטר בהפניה של רופא המשפחה. אם לא תקבל תשובה מלאה יותר בפורום, תמיד תוכל להתייעץ עם רופא המשפחה או לקרוא בספר הקופה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

08/06/2004 | 14:31 | מאת: סיגל

רציתי לדעת אם נטילה של 150 מג פרימוניל יכול לגרום לירידה בניוטופילס בבדיקת דם? ועוד שאלה מה זה אומר שרמת ההורמון קורטיזול 659. האם זה מהחרדה או החרדה מזה? אודה לך מאד

09/06/2004 | 01:10 | מאת:

לסיגל הפרימוניל אינו משפיע על רמט הנאוטרופילים בדם. בדיקת קורטיזול מורכבת יותר כיוון שלקורטיזול יש מחזוריות יומית ואיני חושב שלערך יחיד של קורטיזול ישנה משמעות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

08/06/2004 | 13:22 | מאת: אסתר

שלום לך בני עומד להתחתן אני אוהבת את כלתי לעתיד הם גרים אצלי והיא מקסימה הבעיה שאימי לא אוהבת אותה רק בגלל שהיא כהה וניראית ספרדיה או מדרום אמריקה אימי אמרה לבני שהיא לא תבוא לחתונה אבל תיתן לו מתנה השאלה שלי האם להזמין אותה לחתונה ז"א לתת לה הזמנה או להתעלם ולא להזמין אותה תשובה מהירה בבקשה ותודה לך

08/06/2004 | 17:44 | מאת: טל

08/06/2004 | 19:03 | מאת: משיבה

גם אני חושבת שהשאלה אינה לפורום המתאים... אך אם כבר שאלת- חבל שעדיין יש אנשים השופטים אנשים אחרים רק על סמך עדתם, צבעם וכיוב'... אני במקומך, הייתי מזמינה את האם, ותוך כך מסבירה לה, כי חבל שכך היא שופטת אישה, המסבה אושר לנכדה ולמשפחתה... אם עדיין תחליט לא להגיע - זו בעיה שלה. על כל פנים, שיהיה במזל טוב !

09/06/2004 | 01:12 | מאת:

לאסתר ישנם אנשים עם דעות קדומות וכנראה שהגיל עושה את שלו. בכל מקרה איני מבין מדוע לא להזמין אותה, צריך להזמין אותה והיא תחליט מה שבדעתה לעשות. מזל טוב דר' גיורא הידש

08/06/2004 | 12:18 | מאת: גל

שאלה לד'ר גיורא האם אדם חולה במאניה דפרסיה יכול להגיע גם לאיבוד שליטה עד כדי כך שהוא מכה? או אולי שהוא אלים בלי קשר למחלה

09/06/2004 | 01:13 | מאת: דר' גיורא הידש-מנהל

לגל כמובן ששתי האפשרויות נכונות. אדם עלול להיות אלים גם אם הוא חולה וגם אם הוא לא. במצבים של מאניה ישנו סוג של מאניה רגזנית, כאשר כל דבר מרגיז וישנה תוקפנות. כלומר גם המאניה עלולה לגרום לאלימות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

08/06/2004 | 10:22 | מאת: הילה

מישהי שאלה שאלה בפורום אחר את השאלה הזאת שקשורה לפסיכיאטריה. ואני גם כתבתי תשובה אבל אין לנו מושג מי צודק יותר בבקשה תציץ בשאלה ובתגובות ותגיד את דעתך . אני רואה שאי אפשר לצרף לכאן קישור לשאלה אז אכתוב אותה לכאן : "יש כמה סמים שאני צריכה לבחור בניהם.. כדי שאדם מסויים שמתבייש ללכת למסיבה וליצור קשרים חברתיים עם הסם, איזה סם אני ממליצה עליו ולמה.. א.ניקוטין ב. מריחואנה ג. הרואין ד. אלכוהול." תגובות: 1. אני יודע רק שההסבר ה"אקדמי" (זה שאת מחפשת) הוא שאלכוהול מבטל עכבות - ז"א שאם מישהו ביישן אז אלכוהול יעלים תכונה זו (או לפחות יצמצם אותה) אין לי את ההסבר האקדמי למריחואנה מלבד זה שהיא עושה את האדם שמח יותר, פתוח יותר, חברותי יותר... דברים שמן הסתם עוזרים לו ליצור קשרים חברתיים. 2. אין לי ניסיון מעשי איתם אבל ידע תאורטי יש . תשובה: אף אחת מהתשובות לא נכונות. הסם שעוזר הוא אקסטזי . ובכל זאת הכי מתאים מהאפשרויות זה גראס . 3.לא מסכימה על אקסטזי- אקסטזי אומנם גורם לתחושת אושר ואהבה, אבל זהלא קשור לתפקוד טוב יותר בסיטואציות חברתיות - אלא להיפך - התפקוד נראה לאדם "נקי" מוזר (מה, אתה דלוק?). לגבי גראס - כתבתי למטה. 4.הסם הנבחר הוא מריחואנה, כי בשימוש ה"חברתי" של הסם, ניכרת השפעה של עידוד הדיבור וצחוק מידבק בין המשתתפים, והגברה ב"חברותיות" שבנו. בנוסף, המשתמש עלול להתנסות באיבוד של אסוציאציה קוגניטיבית, מה שמאפשר להם להתנסות בפנטזיות ומחשבות סרק, כאשר מאידך יש קושי בלכוון את המחשבות למטרה מסוימת. 5.למיטב זכרוני מה שמלמדים על מריחואנה דווקא מתייחס לפגיעה הקוגנטיבית (זיכרון לטווח קצר) ולא ממש להשפעות חברתיות, מה גם שהניסיון מלמד שמריחואנה מקשה על השיחה (זה הגיוני - בגלל הפגיעה בstm),ף מדכאת ולא בהכרח תורמת ליצירת קשרים חברתיים (אומנם נצרך בנסיבות חברתיות, אבל אם תחשבי על זה - אנשים לא מעשנים ויוצאים לפגוש אנשים חדשים אלא עושים זאת בחברת חברים ומכרים ותיקים בד"כ). אלכוהול, כפי שנאמר כאן, משחרר עכבות (בכל המובנים) ולכן זו התשובה הנכונה. זה גם מה שאת צריכה לכתוב (את לא צריכה להסביר למה הסמים האחרים לא, אלא למה זה כן). 6. את צודקת לגבי המריחואנה-באמת קל יותר להפתח ולדבר...אלא שלא יוצא מזה הרבה. סיפור: אמסטרדם, חדר באכסניה, 10-15 איש מכל העולם... אמריקאים, גרמנים, רוסים, ישראלים ואפילו בחור איראני... כולם מעשנים, מדברים, צוחקים - השיחה כללה בעצם 5-6 תת שיחות שקפצנו ביניהן כי כל פעם שכחנו על מה דיברנו שניה קודם. (ואז אחרי 5 דקות פתאום נזכרנו והמשכנו מאותו מקום) בקיצור, מאוד "חברתי" - אבל לא ממש יעיל כי אף אחד לא ממש זכר מה ומי היה יום קודם ובזה תמה לה החוויה החברתית... אם תרצי דוגמאות לאלכוהול אז בשמחה - אבל קודם תצטרכי לומר עד כמה רחוק מותר ללכת (צנזורה) :) 7. האלכוהול קשור בהשפעתו לגאבא-הוא מרגיע ומשחרר באותה מידה גם כל הכדורים מקבוצת הבנזודיאזפינים שניתנים כגנד חרדה, שינה (כמו וואבן), כיפיון... אכן גם משפיעים כך . אומנם לאלכוהול השפעה גם משכרת אבל אנחנו בני האדם לא עשויים רק מתפקוד השיפוט אלא מהמון תפקודים לכן זה לא שווה שמצד אחד האלכוהול מצליח לפגוע קצת בשיפוט הקוגניטיבי שלנו עם אנשים ומצד שני ירדים אותנו וידכא אותנו . לאלכוהול יש השפעה מדכאת הוא מדכא את תאי העצב במוח ויכול להרדים זוהי בעיה שקיימת עם מה החומרים שמטשטשים את הדעת . אז כך שאפשר לשפר את הביטחון עם אנשים אבל האלכוהול ירדים וידכא . הרבה יותר מתאים הוא באמת קוקאין שמשפיע על השיפוט על ידי השפעה ברצפטורים לדופמין וממריץ בגלל ההשפעה על רצפטורים לנוראדרנלין. בדרך כלל קוקאין נותן ביטחון עצמי גבוה, דבר שמשפיע לטובה מבחינה חברתית לכן ישנם מכורים שהתמכרו על רקע בעיות חברתיות . המריחואנה שגורמת לצחוק בשימוש מיידי גם היא משפרת תחושה של לתת אמון ובטחוןיותר בקלות באחרים אבל מחמירה חרדות ויכולה על ידי שימוש ממושך להחריף גם חרדה חברתית שתגרור שימוש נוסף בה ואז תלות קשה . מבחינה רפואית הבנזודיאזפינים משמשים לחרדות חברתיות והיות והאלכוהול קשור לקבוצה זו, הוא מיוחס להורדת עכבות . אבל האלכוהול כפי שכבר כתבתי הוא פתרון גרוע בגלל הסיבות שציינתי . לכן לא משתמשים בו ברפואה אלא בכדורים מאותה משפחת הבנזודיאזפינים שיהיו עם כמה שפחות תופעות לוואי . קיים חומר שגם הוא משפיע על גאבא ונקרא GHB הידוע כנוזל X ." קישור לשאלה עם התגובות האלה בכתובת הזאת: http://www.tapuz.co.il/forums/main/Viewmsg.asp?forum=654&msgid=33290761 בבקשה ד"ר הידש תגיד מי מבין המגיבים הכי צודק ומי כתב את התשובה הכי חכמה והכי נכונה. .

08/06/2004 | 16:03 | מאת: מילר

הפורום לא מיועד להמלצות על שימוש בסמים מסוכנים ולא חוקיים.

08/06/2004 | 08:21 | מאת: גלית

לד"ר הידש שלום רב רציתי לספר לך שביומים האחרונים אני מרגישה יותר רגיעה אבל יש לי את הפחד להפסיק את הקלונקס כי לדעתי זה מה שעושה לי טוב אני יותר שמחה עושה יותר דברים עם הילדים עם עצמי. מה אתה מציע לי בבוקר אני לוקחת מרוניל וחצי של 0.5 בצהרים 0.5 ובערב 0.5 קלונקס. לדעתך יש צורך להוריד את הקלונקס (אחרי שנה של צריכה) או לקחת ולהרגיש טוב. תודה לך על היחס והתשובות החמות.

09/06/2004 | 01:16 | מאת:

לגלית יופי כל הכבוד ואני מקווה שתמשיכי להרגיש בטוב. יומיים הם המון זמן אבל גם מעט.... לכן העקרון הוא להרגיש טוב, בינתיים אם זה בזכות הקלונקס לא הייתי נוגע בו למרות החסרונות הידועים שלו. העיקר שנרגיש בטוב שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

08/06/2004 | 04:16 | מאת: אמא 4

יש מי שהיה מאושפז , בפתוחה או אישפוז-יום , שיכול לספר לי. בתי נכנסה אתמול.

08/06/2004 | 07:34 | מאת: אורית

אני רק יכולה להגיד שיש שם רופא מצוין, אני נמנעת מלהגיד את שמו, אך הוא ידאג לה זה בטוח. רק בריאות!

08/06/2004 | 03:16 | מאת: נטלי

האם כל בני האדם חשים בדכאון ומה ששונה מבן אדם לבן אדם זה היכולת לתפקד במצב כזה והחוזק הפנימי? הייתי מעוניינת לדעת מה אתה חושב על זה......האם יש אנשים שאין להם בכלל דכאון ולא משנה מה עובר עליהם הם מאושרים?

09/06/2004 | 01:18 | מאת:

לנטלי אני חושב שדיכאון קשור מאוד למצפון וביקורת אישית. כך שאנשים עם אישיות אנטיסוציאלית לא יסבלו מדיכאון (וגם לא פוליטיקאים...). איני אוהב את המושגים של חוזק וחולשה, אם מצפון נחשב לחולשה אז אני מעדיף להיות חלש... אבל יתכן שיהיו אנשים החושבים אחרת. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

08/06/2004 | 01:40 | מאת: קרן

שלום רב כיצד היית מתאר מאניה דיפרסיה, אני סובלת מדכאון כבר כמה שנים ורק לאחרונה התחלתי להשתמש בכדורים(ציפרמיל/רסיטל), הדכאון מופיע בד"כ בערב לילה וביום יום אני מתפקדת ועובדת אך קשה לי להגיע להחלטות בנוגע לעתיד שלי ואני מאוד מפחדת שאם התחיל ללמוד אז כשאצטרך ללמוד בערב אז לא אוכל לתפקד בגלל הדכאון שמופיע לי תמיד בערב, האם עצם זה שאני בסדר ויחסית שמחה ביום ובערב מדוכאת זה אומר שיש לי מאניה דיפראסיה, יש רגעים שאני שמחה ממש ואז פתאום בדאון אבל בדרך כלל יש ימיים שני מרגישה טוב ויש ימיים שאני בדכאון, הייתי מעוניינת לדעת מה אתה חושב. תודה

08/06/2004 | 06:55 | מאת: טל

היי קרן. טוב שהתחלת ליטול תרופות - זה יעזור לך. אני לא חושב שזה מניה דיפרסיה. אחד מהמאפינים של דיכאון זה האופן הגלי שלו - יום ככה יום ככה...שיהיה בהצלחה.

לקרן מאניה היא דבר די מוגדר כאשר מרגישים טוב באופן חריג ועושים דברים ללא שיקול דעת ואחר כך מתחרטים עליהם (בזבוז כספים, פעילות מינית ללא גבולות וכך הלאה.), לכן ססביר להניח שאינך סובלת ממאניה. כך שגם בדיכאון יש גליות מסויימת וחשוב שהתחלת טיפול ותרגישי טוב יותר בהצלחה דר' גיורא הידש

18/03/2005 | 13:45 | מאת: הילה

קודם כל תודה רבה על הקדשת זמנך! ברצוני לקבל את דעתך לגבי אבחנה שקיבלתי.בכדי לעשות זאת אני חייבת לספר לך את כל הסיפור למרות אורכו...התגייסתי לצבא ללא רצון אלא בגלל שהייתי חייבת. מצבי רוח הופיעו עוד לפני הגיוס אך לא נזקקתי לתרופות! אני זוכרת שהרבה דברים השפיעו עליי בחיי ולא התמודדתי עמם. גירושין של הוריי בעודני קטנה. אחותי שאובחנה כחולת שזפרניה,לפי דעתי ועת אימי אבחנה זאת מוטעית זה קרה עוד ברוסיה ואימי אמרה לי שאין לנו אף אחד במשפחה שחלה אי פעם במחלת נפש. תמיד פחדתי להיות כמו אחותי.בבית תמיד היו מריבות עם סבתא ואחותי כבר כאן בארץ.בגיל התבגרות גיל 15 בת דודתי נהרגה בתאונת רכבת וזה השפיע עליי מאוד מהגיל הזה אני זוכרת תנודות במצב הרוח שלי עליות וירידות במשקל הגוף והתעסקות יתר עם עיניין זה.אך אף פעם לא ניסתי להתאבד או לבצע משהו קיצוניי.התגייסתי לצבא וכבר בטירנות ראיתי קבן רציתי לצאת לברוח הרגשתי מחנק שיקרתי לו ואמרתי שיש לי מחשבות אובדניות כדי לצאת. בעצם כל המשברים שלא טיפלתי בהם עלו וצפו מעל פני המים כמו שמן בגלל שלא השתמשתי בסבון וזה העיק עליי כל תקופת הצבא .לא יצאתי מהצבא בגלל לחץ מהבית ובגלל פחד של לא להיות מקובל בחברה הישראילית אך גם ככה אני לא יכולה להמשיך,אחרי הטירונות ראיתי עוד קבן ניסיתי לצאת לא יצאתי.. הוא הוריד לי פרופיל המליץ על תרופות ושיבוץ קרוב לבית. אוקי בנתיים אני הייתי בבית בגימלים ואין לי כוח או חשק או לא יודעת מה עוד.? לצאת מן המיטה לעשות משהו עם עצמי . לקחת את עצמך בידיים זה קל מאוד להגיד אך לא לעשות.אז המשפחה לקחה אותי לפסיכיאטר פרטי ובמקרה זה אותו קבן שראה אותי בצבא.הוא המליץ לי על תרופות נגד דיכאון בהתחלה נתן לי רומרון ואחר כך החלפנו את זה איתו ביחד ללוסטרל וככה שירתתי עם כדורים. הם עזרו לי קצת אך היו נפילות גם עם לוסטרל.מצב רוח רע בכי מועקה הדברים האלה הופיעו גם עם כדו מידי פעם.ואז שאלתי את הקבן שהוא גם הפסיכיאטר הפרטי שלי"תגיד לי בבקשה למה הכדור לא עוזר לי הרי אני לוקחת אותו למה אני שוב נופלת למן דיכאון כזה?" הוא ענה לי"יכול להיות שזה לא דיכאון שזה אופי".נתן לי שבוע גימלים להתאושש .בשבוע הזה החלטתי על דעת עצמי מבלי להגיד לאף אחד להפסיק את הכדורים במכה אחת!התחלטתי לעבוד על עצמי עם ספר של לואיז היי"אהוב את עצמך ורפא את חייך" עשיתי טאי צ"י עם דוד שלי עבדתי על עצמי לבד! פתאום לקראת סוף שבוע הרגשתי עלייה דרסטית במצב רוח יצאתי ביליתי היייתי עם אנשים עשיתי את כל הדברים שלא עשיתי 4חודשים עשיתי ב4 יום.לא רציתי לישון.ביום שישי יצאתי למועדון שתיתי הרבה אלכוהול חגגתי יום הולדת לחברה. למחרת הלכתי לים בבוקר.כל הזמן עשיתי משהו. ביום ראשון שחזרתי מהבסיס הביתי גם לא הצלחתי לישון לא היה לי חשק אבל אני מתה מעייפות אז מה עושים? דיברתי עם דודה שלי ועם הקבן ונסענו לרמבמ. אולי שמו לי משהו במשקה??? רצו לאשפז אותי ליום אחד וכמה ימים ברמבמ מחלקה פתוחה אך אני ברגע אחרון ברחתי. כי לא חשבתי בחוכמה ולא שקלתי את מעשי חשבתי שרוצים לעשות ממני משוגעת כמו אחותי אז ברחתי .לא ידעתי שישר יזעיקו משטרה ויביאו אותי לטירה.אני סך הכל רציתי להרגע .הלכתי אכלתי משהו ונסעתי הביתה לישון אך פוגשת אותי משטרה בחוץ ומביאה אותי לטירה. הרופים החליטו שזה מניה דיפרסיה האם זאת גם דעתך או שיכול להיות שזה בגלל שהפסקתי לקחת תרופות במכה אחת? או אולי סיבה אחרת?

08/06/2004 | 01:32 | מאת: קים

שלום ,אני משתמשת ברסיטל כבר 9 חודשיים, התחלתי בכדור ליום 20 מ"ג וירדתי לחצי כדור והדכאון עדיין ישנו, לאחרונה הפסקתי לגמריי לקחת רסיטל(מזה שבוע וחצי), האם היית ממליץ לקחת שמן דגים(בכדורים) או אפילו במקביל אם הרסיטל(למרות שהפסקתי) והאם יש דכאון אחרי שמפסיקים לקחת את הכדורים למרות שגם שלקחתי את הרסיטל היו ימיים של דכאון? האם היית ממליץ טיפול אלטרנטיבי?

09/06/2004 | 01:22 | מאת:

לקים איני ממליץ ואיני שולל טיפול אלטרנטיבי, איני מבין בטיפולים אלו ואין לי דעה, לא בעד ולא נגד. חבל שנטלת רסיטל כל כך הרבה זמן ללא הטבה ולא התייעצת עם הרופא לגבי החלפה, כך גם חבל שהחלטת על דעת עצמך ולא התייעצת עם הרופא לגבי ההפסקה. מקוה שתרגישי בטוב שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

08/06/2004 | 01:17 | מאת: ?

שלום, איך יתכן ששום תרופה לא משפיעה על הדכאון, איך אף כדור לא מצליח לנטרל את החומר בראש(סרוטונין) שגורם לדכאון?

09/06/2004 | 01:23 | מאת:

שלום, נדיר אבל קיים, עם כל הכבוד לתרופות הן אינן עוזרות תמיד ולא לכולם, וישנם אנשים שאינם מגיבים לתרופות. תמיד חשוב להוסיף פסיכותרפיה. כאשר הכל נכשל צריך לשקול טיפול עם ניזעי חשמל. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

08/06/2004 | 01:01 | מאת: ?

מזה כדיסטמיה?

08/06/2004 | 18:11 | מאת: מתוך "אינפומד"

מתוך "אינפומד": דיסטימיה היא צורה כרונית של דיכאון לאורך שנים. היא נחשבת קלה יותר מדיכאון חריף, למרות שיכולות להתלוות לה תקופות של דיכאון חריף מעת לעת. מאפייניה הם עצבות וחוסר הנאה, אנרגיה נמוכה, הערכה עצמית לקויה ופסימיות.

08/06/2004 | 19:56 | מאת: מילר

דיסתימיה הוא דיכאון כרוני בעוצמה בינונית. בדיסתימיה יותר קשה לטפל לעומת דיכאון מאג'ורי (שהוא בד"כ חולף מטבעו) שכן בדיסתימיה למרכיבים אישיותיים יש תפקיד מרכזי בהתפתחות ההפרעה. בד"כ יש צורך במינונים גבוהים של תרופות ולתקופות ממושכות (שנים).

07/06/2004 | 23:11 | מאת: רחל

שלום, לפני שבוע, שבועיים שאלי אותך שאלה על דכאון תורשתי האם הוא עובר אם אבא סובל מדכאון,וענית לי שלא מחייב בכלל שבדכאון יעבור אבל לא ציינתי לך שאני כן סובלת מדכאון כבר כמה שנים ומטופלת ברסיטל, שאלתי היא האם דכאון של אדם שיש בו מרכיב תורשתי קשה יותר ובעייתי יותר להחלמה מאשר אדם שסובל מדכאון ואין שום מרכיב תורשתי בדכאון שלו? שאלתי השניה ברשותך היא האם אתה יכול להמליץ לי על מרשם אחר, אני גרה בארצות הברית ואת הרסיטל קיבלתי עוד שהייתי בארץ ,האם אני יכולה לקבל ממך המלצה לכדור אחר שאתה מכיר שנמכר כאן? אני אוכל להמליץ לרופאה שלי שהיא מאוד טובה אבל חדשה התחום עם מעט ניסיון. תודה רבה, הודה לך עם תתייחס לשתי השאלות........תודה

09/06/2004 | 01:27 | מאת:

לרחל השם הכימי של הרסיטל הוא citalopram ולפי השם הכימי תוכלי למצוא את התרופה בארה"ב. איני זוכר את השם של הרסיטל בארה"ב אבל היא נמצאת שם ורק השם שונה. אפשר ליטול גם ציפרלקס, ושוב תצטרכי למצוא ברשת או לשאול את הרופאה לגבי השם בארה"ב. לשמחתי לא אתן לך תשובה פשוטה לגבי הדיכאון. כמובן שתורשה היא גורם סיכון והיא מוסיפה לאפשרות שגם את תסבלי מדיכאון. לא הוכח שהדיכאון עם תורשה חמור יותר. אבל התשובה הנכונה ביותר היא שהתורשה היא רק מרכיב אחד וצריך לראות את כל האדם, עם אישיותו ותנאי חייו השמפחתיים החברתיים והתעסוקה. כל אלו מוספים לאפשרות של פריצת הדיכאון וגם עוצמתו. אי אפשר לבודד ולהתייחס רק למרכיב אחד. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

07/06/2004 | 23:01 | מאת: משה

האם טראומה כזאת יכולה להחמיר עם השנים,גם לאחר 20 שנה. אני מתכוון לזה שתפקודו של אדם כזה יכול לרדת מהר עם הזמן יותר מאשר אדם שלא עבר טראומה.

למשה התשובה היא כן. ובנוסף טראומה נוספת עלולה לסכן ולפתוח את כל הנושא מחדש ולגרום להחמרה משמעותית במצב. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

07/06/2004 | 22:15 | מאת: אבי

שלום לך ד"ר הידש . כבר נמאס לי להיות תקוע . עדיין לא ניגשתי להמשיך במרפאת הנפש הציבורית כי עדיין אני מפחד מציבורי. אני מנסה ללמוד על המצב שלי יותר ויותר . אבל זהו אני אמשיך כך בטח כל הזמן ואוכל את עצמי שאני לא עושה כלום . אימי היום קיבלה תוצאת בדיקה לא טובה וזה מדכא אותי מאוד שאני לא יכול לעזור לה בכלום. אני מתוסכל ואוכל את עצמי שאני לא יכול לעבוד . אומנם הפסקתי להשלות את עצמי שאני יכול לתפקד, אבל המצב הזה שאני לא יכול לתפקד כשאני רואה את אימי שבשבילה למעשה אני חי והעניקה לי כל מה שרק יכולה הולכת ו(קשה לי לכתוב את זה "מזדקנת" אני אמנע מזה מלכתוב דבר כזה ) ולראות את עצמי במצב דומם עם פחד משתק עוצר נשימה, אלה דברים קשים לי . אין לי מושג איך להתמודד עם כל זה אבל אני כבר לא יכול ואני אהיה חייב אבחון שיתן זרימה של חיים לחיי שנעצרו מאז שיחרורי מצהל . לעולם לא הייתה לי הכנסה מאז שיחרורי מצהל הדבר גורם להמון צער שלא נדבר על ביטחון ליצור קשר זוגי שממנו אני נמנע כמו שמהרבה דברים אני נמנע מהאי נעימות מזה שאין לי כלום . אפילו לאוטובוס אין לי כספים ואני לפעמים הולך ברגל . אני רוצה לעשות לזה סוף ולתבוע את זכויותיי שמגיעות לי כי אני רואה שאם אדם לא דואג לזכויותיו אז עוד שולחים לו שהוא חייב חובות מבלי להתחשב בו . אולי יש התיישנות, אבל אצלי זה שונה מפני שלא הייתי מודע למצבי (כמו שפירטתי בעבר הרבה). בכל זאת אני דומם אוכל את עצמי מזה שאני לא עושה כלום וסובל מזה . מה עושים ד"ר גיורא הידש ?

08/06/2004 | 07:02 | מאת: טל

הולכים לאבחון פסיכיאטרי. עם רופא טוב תוך 3 חודשים אתה אדם חדש... בהצלחה

08/06/2004 | 09:42 | מאת: אבי

עד לפני חצי שנה הייתי דומם לחלוטין עם חולשה גם כרגע יש לי חולשה אבל לפחות לפני חצי שנה התחלתי והסכמתי ללכת לאבחון במרפאת נפש ציבורית שממנה פחדתי מאז כשהייתי שם גבר החשש מציבורי ואני נמנע מללכת לציבורי . אני בסך הכל צריך רק אישור שבכל השנים הללו של אחרי הצבא לא הייתי מסוגל לעבוד ולא תבעתי כי לא הייתי מודע למצבי כי אכן כך . מרפאות ציבוריות לא מנפיקות חוות דעת מסוג כזה על העבר . ואמרו לי לגשת לרופא פרטי . הלכתי לפני כמה חודשים לרופא כזה ולא היה לי כסף והוא אמר שאם אעשה אבחונים פסיכודידקטיים ואבוא אליו יעלה לי רק 500 כי הוא לא יצטרך לעשות לעשות פסיכודידקטיים. אז עשיתי במרפאה ציבורית אבחון פסיכודידקטי שהתיש אותי וגם המאבחנת שזה לוקח ממני הרבה משאבים ואנרגיות . בקיצור עד היום לא חזרתי לשם . אני רוצה להיות רק אצל רופא פרטי כי רק אצל רופא פרטי אפשר לסמוך לגבי פרטיות, רישיון נהיגה והכל . אני רק צריך אישור מד"ר הידש לזוז ולצאת מהמצב הזה .

07/06/2004 | 22:12 | מאת: ציפי

אני קצת מבולבלת ולקחת ריספרידל מיליגרם בבוקר ובערב אני יכולה להשאר לבד עם הילד בן השלש?

09/06/2004 | 01:34 | מאת:

לציפי לשאלתך אין קשר לרספרידל. אם מצבך הנפשי טוב אז כמובן שאת יכולה להשאר עם הילד, אם המצב הנפשי לא טוב אז התשובה שונה. הרספרידל צריך לשפר את מצבך כדי שתוכלי לתפקד ולחיות כמו כל אדם אחר. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

07/06/2004 | 21:58 | מאת: מייקל

שלום ד"ר אם לוריון ממכר? האם מותר ללכת לעבוד שלוקחים תתרופה ? אני קצת מבולבל ולקח שתי מיליגרם ריספרידל מה הסיכוים שהבלבול ישוב בעתיד והלחץ מזה שאני חושב שרודפים אחרי אני לחוץ ומיואש אז בבקשה תעני לי אני רוצה עוד חוות דעת?

07/06/2004 | 22:03 | מאת: סתם אחת

אותי לוריוון מרדים קצת חוץ מזה שהוא פוגע מאוד (מאוד) בעירנות ואבן פחות מרדים ומעט פחות פוגע בעירנות, אם זאת עדיין מרגיע טוב לפחות כמו לוריוון. לפחות מניסיון אישי

07/06/2004 | 22:12 | מאת:

למייקל הרספרידל מטפל במחשבות של הרדיפה. הלוריוון נועד להרגעה. אין קשר בין יכולתו למכר ובין עייפות או הליכה לעבודה. תנסה בסוף שבוע, אם הלוריוון אינו מעייף אותך או מרדים אתה יכול להמשיך את כל הפעילות שלך כרגיל. הלוריוון ממכר רק אחרי שימוש קבוע וממושך של חודש ימים בערך. כך שבתחילת הטיפול אתה יכול להיות שקט. שיהיה רק טוב דר' יגורא הידש

07/06/2004 | 21:49 | מאת: עדיין תוהה

ד"ר הידש היקר לא קיבלתי תשובה מספקת.. הכדורים האלה כרגע בדרכם אלי מקנדה.. מה לעשות? לקחת? לא לקחת? איך אני ארגיש כשאקח? יש להם תופעות לוואי? אני אובדת עיצות.. תן לי בבקשה את כל המידע שאתה יכול לתת..

07/06/2004 | 22:13 | מאת:

לתוהה ההיפריקום היא תרופה טובה נגד דיכאון ודומה בתכונותיה לפרוזק, גם מבחינת ההשפעה הטובה וגם מבחינת תופעות הלוואי. כמובן שאיני יכול להמליץ על טיפול לאדם מסויים בלי אבחון מקיף. שיהיה רקטוב דר' גיורא הידש

08/06/2004 | 11:04 | מאת: עדיין תוהה

זה שזה טבעי לא אמור למנוע את תופעות הלוואי???

07/06/2004 | 21:39 | מאת: סתם אחת

שלום ד"ר הידש, בהודעה קודמת כתבת ש"קיים מושג של דיכאון עמיד, עמיד לטיפולים ולזמן אשר נמשך זמן ארוך מאוד". איך מוגדר דיכאון עמיד? ומה עושים במקרה כזה? מתי מחליטים שמרימים ידיים? אני כבר מעל שנה בטיפול, ניסיתי יותר מעשר סוגי כדורים בשילובים שונים והדיכאון רק מחמיר עוד ועוד כל פעם שאני מגיעה לתחתית, אני מגלה שיש תחתית נוספת...

07/06/2004 | 22:15 | מאת:

לאחת ויחידה מקובל להגדיר דיכאון עמיד אחרי ניסיון של שלוש תרופות מקבוצות שונות ומעל שנה. בעזרת נשים בירושלים ישנה מחלקה מיוחדת המתמחה בדיכאון עמיד. בדרך כלל ההמלצה היא לטיפול בנזעי חשמל כאשר התרופות אינן עוזרות. לפני כן כדאי לנסות את הטיפול השדה מגנטי אשר מקווים שיחליף את נזעי החשמל, לפי ידיעתי משתמשים בו ברמב"ם ובתל-השומר. שיהיה רק טוב דר' יגורא הידש

07/06/2004 | 20:19 | מאת: מוטי***

שלום אני מטופל באפקסור מזה כשנתיים.. בגלל בעיות חרדה מזה כשנה אני נוטל באופן קבוע אפקסור XR150 כדור אחד ליום. מזה מס ימים אני חש דכדוך מה והמצב רוח ירוד..ללא כל סיבה. ושאלתי היא- האם עלי להחליף תרופה? האם עלי להגדיל מינון? מדוע ירדה האפקטביות של האפקסור? תודה-מוטקה

07/06/2004 | 22:18 | מאת:

למוטקה איני חושב שהשפעת האפקסור ירדה, מתקבל יותר על הדעת שקרה משהו ששינה את מצב רוחך... למזלנו התרופות הן עדינות וגם מי שנוטל תרופות הוא רגיש ומרגיש ולכן ישנם שינויים במצב הרוח גם עם התרופות. לכן המלצתי היא קודם כל לחכות. אפשרות נוספת היא כמובן לעלות במינון, לדעתי המינון המשמעותי המינימלי של אפקסור הוא 150 מג' ביום. אפשר לעלות ל 225 וגם 300. ראה תשובתי לשאלה דומה קצת יותר למטה. אבל כאמור אולי כדאי לחכות קודם? שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

07/06/2004 | 19:47 | מאת: שינו

אז ככה אני כבר הרבה זמן מחכה לפגישה עם פסיכיאטר ברמב"ם (יש לי התקפי חרדה חזקים) הרופאת משפחה שלי שלחה להם את הבעיה שלי והם חזרו רצו שאני ימלא עוד ועוד טפסים בלה בלה אחרי עוד מס' שבועות התקשרתי רלהם והם אמרו שבשבוע הבא יהיה לי פגישה כנראה אבל יודיעו לי... היום הם התקשרו ואמרו לי שליפני שאני יפגש עם פסיכיאטר אני חייב לעבור מס' שיחות עם עובדת סוציאלית (?????) ורק אז הם יקבעו אם בכלל אני צריך.... למה זה צריך להיות כ"כ מסובך? בטופס בקשה רשמתי שיש לי התקפים חזקים מאד ואני לא מתפקד כמעט מה עוד הם רוצים??? שבנאדם יסבול ויגיע לתהום ואז רק יקבלו אותו??? אם מישהו יכול להמליץ לי מה לעשות ואיך אני אודה לו מאד תודה ויום טוב לכולם!

07/06/2004 | 20:10 | מאת: עדי

רופא פרטי. אין מה לעשות. עולה כסף, אבל ברוב המקרים מקבלים החזר מהקופ"ח. בהצלחה, תרגיש טוב

ותכתוב גם לאיזה קופת חולים אתה שייך ואיפה אתה גר.

גר בחיפה כמובן ליד רמב"ם שייך לכללית .... ולא אין לי כסף לפרטי לצערי!

מדוע לפנות לביה"ח? אני חושבת שמספיק לגשת לרופא משפחה, שהוא נותן הפנייה לפסיכיאטר של קופ"ח, פשוט קובעים פגישה וכל הסיפור הזה לא אורך יותר משבועיים עד שאתה יושב אצל הפסיכיאטר. ככה זה פעל גם אצלי. בהצלחה!

08/06/2004 | 10:10 | מאת: שינו

אז זהו שלא!!! פניתי לרופאת המשפחה שלי והיא שלחה בקשה לפסיכיאטר והם אחרי מס שבועות שלחו לה טפסים שאני ימלא אותם ואחרי שמלאתי אותם הם היתקשרו אלי ואמרו לי שליפני שפסיכיאטר יקבל אותי אני צריך ללכת למס פגישות עם עובדת סוציאלית והיא תיקבע אם אני צריך פסיכיאטר.... מה עושים??? אני כבר מחכה 3 חודשיים

07/06/2004 | 18:55 | מאת: חגית

יש לי שאלה שמאוד מטרידה אותי.......... האם מישהו שעבר דכאון והחלים- האם מותר לו להיות עצוב על דברים ? למשל, לבכות על משהו מסוים או להיות עצוב על משהו ?

08/06/2004 | 09:40 | מאת: מישהי

חגית! השאלה הזו נשאלה כבר יותר מדי פעמים. ניתנו כבר תשובות מפורטות. נראה שהבעיה אינה הדיכאון או העצב, אלא חוסר היכולת לדעת מתי להפסיק. יש כאן אנשים סבלניים, אבל זה כבר עובר את גבול הטעם הטוב.

07/06/2004 | 18:18 | מאת: יעל

על ד"ר שחל מרמב"ם ?

07/06/2004 | 22:03 | מאת:

חבר טוב שלי