פורום פסיכיאטריה

פורום זה סגור לשליחת הודעות חדשות.
23629 הודעות
11816 תשובות מומחה
01/06/2004 | 22:23 | מאת: מיכל

שלום לכולם 13 שנים אני סובלת מהפרעה חרדתית שהתחילה בזמן לימוד לבחינות הבגרות. זה היה פחד של בחורה פרפקציוניסטית מ"מה יהיה אם לא אצליח להרדם בליילה ואז לא אצליח בבחינה..." וזה הפך למשהו כפייתי בכך שהגוף הגיב בסימפטומים חרדתיים איומים ולא איפשר לי להרדם. אני יודעת שלא תאמינו לי אבל הגעתי למצבים ששבוע שלם לא הצלחתי להרדם אפילו לשעה אחת. קיבלתי כאבים איומים בחזה, לחץ דם מטורף, רעד וחוסר יכולת לתפקד בגלל חוסר שינה ומחשבות בלתי פוסקות. רציתי למות ולא ראיתי עתיד. הטיפולים הפסיכולוגיים עזרו לי לצוף מעט אבל ממש לא שיפרו את הבעייה. בסוף אחרי הלידה התמוטטתי, ובחוסר אמון מוחלט פניתי לפסיכיאטורית. חברים יקרים, סרוקסט הציל את חיי !!!! אני כבר לוקחת את התרופה כמעט 5 שנים, ורציתי לדעת אם יש סיכוי שהתרופה תרפא אותי או שאצטרך להעזר בתרופות אלו כל חיי? כמו כן רציתי לומר שבגלל הסבל הממושך שעברתי יש לי פחד נוראי שהתרופה תפסיק מתי שהוא להשפיע עלי שלכם, מיכל

01/06/2004 | 23:12 | מאת: אורית

את לא יודעת כמה את מעודדת אותי בימים קשים אלה. יש לי התקפי חרדה ולפני 5 ימים התחלתי לקחת סרוקסט בשילוב לוריוון, כדי גם לישון בלילה. התרופה עדיין כנראה לא משפיעה, אני סובלת, אני פתאום צוחקת פתאום בוכה וחושבת שאני הולכת להשתגע. כמכעט כל יום תוקף אותי התקף חרדה, ואני כבר מחכה להשפעת התרופה. מקווה שחיי יוצלו כי אני חסרת אונים.

02/06/2004 | 01:45 | מאת:

למיכל אכן טוב לשמוע, נראה שהסרוקסט יחד עם החויות וההתבגרות עם השנים סיימו את הפרק של החרדות. אחרי חמש שנים של טיפול, למרות החשש, אפשר לשקול על הרופא שמכיר אותך את סיום הטיפול באופן הדרגתי. שיהיה רק רק טוב הידש

01/06/2004 | 22:12 | מאת: גלית

במצב כמו שכתבתי לך על עוררות מערכת העצבים אצלי בגוף האם אתה במקומי היית מוריד את הקלונקס. אני לוקחת מרוניל ו - 1.5 מילגרם קלונקס ליום האם כמות הקלונקס גדולה למצב כמו שלי. מה דעתך בנושא אבקש את המלצתך. כי רק ככה אני מסוגלת לתפקד במהלך היום.

02/06/2004 | 01:46 | מאת:

לגלית במצב זה לא הייתי חושב שכדאי להוריד בקלונקס. צריך לחכות שהמצב ישתפר ואז אפשר לחשוב על ירידה במינון. שיהיה רק טוב ותמשיכי לשאול דר' גיורא הידש

01/06/2004 | 21:09 | מאת: ג'ולי

שלום, רציתי לדעת בכלליות מה ההבדל בין פריזמה (=פרוזק) לסרוקסט ובאיזה מצבים לוקחים אותם. שמתי לב שרוב ההודעות בפורום עוסקות בסרוקסט והייתי רוצה לדעת במה פריזמה שונה. תודה

02/06/2004 | 01:48 | מאת:

לגולי פריזמה היא הפרוזק המפורסם, שתי התרופות הן אומנם שתי מולקולות שונות אבל הן פועלות על אותו המקום במוח, כך שהמשותף ביניהן רב מאוד וההבדלים אינם רבים. בארץ הסרוקסט מאוד פופולרית הרבה יותר מאשר בעולם, למרות שגם בארה"ב ובמיוחד באנגליה השמוש בה רב. מקובל שהסרוקסט מרגיע יותר והפרוזק מעוררת מעט יותר. הסרוקסט גורמת יותר להשמנה ובגלל שחייה בדם קצרים יחסית ישנם יותר סמנים של חרדה בסיום חריף של הטיפול. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

01/06/2004 | 19:50 | מאת: סודית

שלום, לפני זמן מה פניתי לשיחה חד פעמית עם פסיכולוגית. היא התיעצה עם פסיכולוגים נוספים על המקרה שלי וזאת מתוך מטרה להתאים לי את הטיפול הטוב ביותר לבעיתי-שכן לטענתה מתאים לי טיפול מסוים. היא הפנתה אותי למי שנראתה לה הכי מתאימה וכאשר התקשרתי למי שהמליצה לי עליה הסתבר לי שהיא אכן מעורה בפרטי המקרה. האם אותה פסיכולוגית או פסיכולוגים אשר איתם התיעצה מחויבים לשמירה על סודיות רפואית? אציין כי שמירה על פרטיות חשובה לי ביותר ומכאן עצם השאלה.. תודה

01/06/2004 | 20:43 | מאת:

לסודית ההתייעצות עם פסיכולוגים עמיתים מקובלת, לעתים אף ישנה התייעצות בקבוצה וכאן כבר הבעיה יותר רחבה כי לא תמיד מכירים את הפסיכולוגים האחרים בקבוצה. עם רופאים הבעיה יותר פשוטה כיוון שכולם מחוייבים לסודיות רפואית ולכן הסוד אינו יוצא מבין כל האנשים המחוייבים לסודיות רפואית. לגבי פסיכולוגים איני יודע אם הם מחוייבים פורמלית לסודיות כמו הרופאים, לכן איני יודע את התשובה. אפשר להתעניין באתר של איגוד הפסיכותרפיה הישראלי, או בפורום של פסיכולוגים. יתכן שקוראים נוספים יודעים את התשובה. אודה לך אם תעדכני דר' גיורא הידש

01/06/2004 | 23:07 | מאת: פסיכולוגית

פסיכולוגים מחוייבים באותה סודיות בדיוק כמו רופאים. בין אם ההתייעצות היא עם עמית אחד או קבוצה.

01/06/2004 | 18:45 | מאת: עודד

מעוניין לברר השפעות הפסקת לקיחת אפקסור 150 mg - לא בצורה הדרגתית לאחר חצי שנה

01/06/2004 | 20:46 | מאת:

לעודד ישנם שני הבטים. ההבט הראשון הוא קליני, אם מפסיקים מוקדם מדי הדיכאון או הסיבה ללקיחת האפקסור עלולים לחזור. ההבט השני הוא עצם פעולת ההפסקה. הפסקה לא הדרגתית עלולה לגרום לתופעות של חרדה ותחושות לא נעימות, תופעות אלו אינן קורות תמיד ולא אצל כל אחד אבל הן חולפות ופרט לעצם ההרגשה הרעה אין להן חשיבות. בכל מקרה כדאי לסיים טיפול בתאום עם הרופא המטפל. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

01/06/2004 | 17:39 | מאת: שרון א

שלום לך ד"ר הידש מה שלומך? רציתי לשאול . השתמשתי בכדור שניקרא רואוקוטן לייבוש בלוטות החלב לאחר הפסקת השימוש פתאום התחילו התקפי החרדה ודיכאון בצורה מזעזעת האם לדעתך יש קשר בין הדברים תודה מראש

01/06/2004 | 20:43 | מאת: שרון א'

שרון בבקשה לשנות את צורת השם בפורום הזה כי זה מאוד מבלבל ששתינו משתמשות בשרון א'. בהתחלה כתבתי "שרון" עד שצצה עוד שרון אז שיניתי ל"שרון א'" ועכשיו את גם משתמשת בו. זה גם יקל על דר' הידש כי הוא בדרך כלל די זוכר מי סובל מימה. תודה רבה לך!!! לשאלתך, הכדורים האלא לייבוש חלב מאוד בעיתיים והרבה נשים סובלות מכל מיני תופעות - דיכאון, חולשות, הרגשה כללית לא טובה. אני חשבתי שכבר לא משתמשים בהם. עדיף לתת לטבע לעשות את שלו בלי כדורים אפילו שזה לא הכי נח. רבות משתמשות בכרוב (שזה גם לא הכי נח אבל עדיף). הרגישי טוב ובהצלחה !! שרון א'

01/06/2004 | 20:48 | מאת:

לשרון ב' כפי שנכתב ידוע שרואקוטן עלול לגרום לתופעות נפשיות שונות ורבות ואף חמורות. בדרך כלל הן מופיעות בזמן השימוש ולא עם ההפסקה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

28/02/2005 | 22:34 | מאת: ניצן

נערה מתבגרת הלוקחת רואקוטן (בשל פצעים בפנים ) ,ובמקביל קבלה המלצה לפריזמה ,עקב דכאון .מה דעתך ???????????

01/06/2004 | 17:38 | מאת: נינה

האם הסרוקסט יעיל לטריכוטילומניה האם הוא גורם להשמנה ובעיות בשינה אשמח לקבל מידע על כך תודה

01/06/2004 | 20:53 | מאת:

לנינה סרוקסט עשוי לשפר את המצב בטריכוטילומאניה, לעתים יש צורך במינונים גבוהים. אחת מתופעות הלוואי של סרוקסט היא עליה במשקל אחרי מספר חודשים אבל לא אצל כולם. הסרוקסט בדרך כלל עוזר לשינה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

01/06/2004 | 15:39 | מאת: חדשה

שלום. יש לי שאלה ובקשה- מדוע אין תמונה של מנהל הפורום? זהו הפורום היחידי ללא תמונה. והבקשה- כיצד מבטאים את שם משפחתו של דר' הידש? כמו הירש? אם מישהו יוכל לכתוב לי באותיות אנגלית פונטית אשמח. תודה

01/06/2004 | 20:54 | מאת:

ברוכה הבאה השם הוא HIDASH, נושא התמונה בטיפול הידש

01/06/2004 | 14:17 | מאת: החרדתית

שלום דר' הידש. אני בת 26, סובלת מזה כ-7 שנים מחרדה חברתית שרק הולכת ומחמירה, ופולשת לתחומי חיים כה רבים, בעבודה, בזוגיות, ובהרבה מצבים חברתיים. החרדה היא ברוב שעות היום, מלווה בסחרחורות, רעד, זיעה, דופק מואץ, תחושה של איבוד שליטה, צמרמורות. ובזמן המועט שאני לא חרדה אני סובלת ממועקה קשה, שנובעת ממחשבות ומדאגות בלתי פוסקות של "מה יהיה איתי? עוד כמה זמן זה ימשך? האם אתחתן איי פעם? האם אחזיק מעמד בעבודה ולא אברח גם משם בגלל החרדות?" לפני כחודש התחלתי טיפול תרופתי, ציפרלקס 10 מ"ג. אני עדיין לא מרגישה את ההשפעה החיובית, אך אני מקווה לטוב ואני סבלנית. חשוב לציין, שבעבר (בילדות) הייתי מלאת בטחון עצמי, אוהבת במה וקהל, הייתי אוהבת לקבל תשומת לב ולהיות במרכז העיניינים. אבל התהפכתי ב-180 מעלות, אין לי מושג מה גרם לתוצאה כ"כ קשה.....בעזרת טיפול פסיכולוגי אני מנסה לחפור ולחקור...אך שום דבר לא נראה כגורם ממשי לחרדה....... שאלותיי הן: 1. מה הסיכויים שהציפרלקס יעזור לי? (מעיון בפורום אני רואה שטיפול תרופתי לא תמיד עוזר)? 2. האם כל העיניין של כימיה של המוח זה משהו מולד? היתכן שכך נולדתי וזה פשוט התפרץ בגיל מסויים? (חשוב לציין שלא ידוע לי על משיהו במשפחה שסובל מבעיות נפשיות, במקרה הגרוע- יש אולי נטייה למלנכוליה, אבל לא יותר) בינתיים, אני משתדלתבכל כוחי להילחם בחרדה ואני עובדת המון עם קהל- מכירות, שירות לקוחות וכו'.....אך למרות זאת יש קטעים שאני נשברת....לא יכולה יותר.... סליחה על האורך....אני פשוט מיואשת מאוד.....

01/06/2004 | 14:28 | מאת: יודית

שמעי לי, זה לא מתפרץ לעולם סתם כך, לא משתנים בצורה כזו רצינית סתם כך, וגם איני מאמינה שנולדים עם דכאון ....ובטח לא עם חרדות קשות...אבל יש אנשים שמאמינים שכן. אני אישית חושבת שטראומות יוצרות מצב פיזי בגוף...וזו אחת התוצאות במקרה שלך.שלי של אחרים... אני חושבת שאת צריכה לרצות ללכת עמוק וזה מפחיד ולא כל מטפל יכול לעשות זאת, יכול להיות בהחלט שהיה טריגר שהפעיל את זה וזה היה שם חבוי ממזמן רק שהדחקת זאת היטב. אני חושבת שאת צריכה ללכת למטפל שיאיר לך את הדרך ואכן לא קל למצוא אחד כזה. אני השתנתי עקב טיפול וגם אני מכירה אנשים שהיו במצב חמור הרבה יותר ממני כמו שאת מתארת, למשל...שאכן נכנסו לטראומות שהיו שקועות היטב מתחת לפני השטח, ותרופות -מחייבת המציאות במיקרים הללו. התרופה שאני לוקחת התחילה להשפיע עליי בהתחלה כבר, ממש ממש בהתחלה, אבל זה היה שילוב של הטיפול שכבר קיבלתי שבונק, הכרתי אנשים שלקחו תרופות ועברו טיפול לא טוב מספיק ולכן התרופות לא מספיקות...ולא משפיעות....לכן מה שנותר זה 2 אפשרויות:להחליף מטפל+להחליף תרופה....במקביל את שתיהן תרגישי טוב...

01/06/2004 | 17:45 | מאת: שרון א

הי אני מבינה את מצבך ומחזיקה את ידך הייתי רוצה להמליץ לך על רופאה גאונית בשם ד"ר דורפמן 0507277117 אני מאמינה בכל ליבי שהיא תוכל לעזור לך היא עושה גם טיפול קוגניטיב ביהוויוריסטי בהצלחה תרגישי טוב

01/06/2004 | 10:08 | מאת: גלית

אני לא מבינה את התופעה הזו שיש קפיצות בגוף של מערכת העצבים ללא כל סיבה זו נקראת גם הפרעת חרדה כי זה נורא מפריע לי במהלך יום יום אני פוחדת שאף אחד לא יראה אם אני מחוץ לבית והזרמים בגוף שמפריעים לי זה נורא. בלי הקלונקס הייתי ממש חסרת אונים. מה דעתך לגבי זה. אני רוצה שזה כבר יגמר ואחזור לתפקד כרגיל כמו לפני החרדות די נמאס לי להציק לך בשאלות אני מודה לך על היחס והתשובות אתה אדם מקסים גלית.

01/06/2004 | 21:06 | מאת:

לגלית אין בעיה, את יכולה לפנות ולשאול ועדיף שתשאלי ולא תשארי עם הספקות מדובר על עוררות יתר של מערכת העצבים בגלל החרדה. בדרך כלל האדם מרגיש את "הקפיצות" אבל בחוץ לא רואים אותן ואת לא צריכה לדאוג שמשהו יראה אותן. עם השיפור במצב הנפשי גם העוררות תרד. שיהיה רק טוב דר גיורא הידש

01/06/2004 | 10:01 | מאת: גלית

יש לי שאלה האם כדור קלונקס כשלוקחים אותו בערב לפני השינה זו נקראת הרדמות לילה לא טבעית. או שזה סך הכל הרגעה לגוף ואז הוא נרדם.

01/06/2004 | 21:04 | מאת: דר' גיורא הידש-מנהל

לגלית הקלונקס אינו מרדים, בדיוק כפי שכתבת הוא מרגיע ואז אפשר להרדם. שיהיה רק טוב דר ' גיורא הידש

01/06/2004 | 09:00 | מאת: sar

אני נוטלת רמרון כבר כשנתיים ואני רוצה להכנס להריון האם תוכל לפרט איזה תרופה נוגדת דכאון/חרדה אפשר לקחת בהריון וכמה זמן לפני צריך ליטול את התרופה.

01/06/2004 | 23:44 | מאת:

לשר רוב התרופות נוגדות הדיכאון בטוחות בהריון, עם זאת תמיד ישנה אינפורמציה חדשה, לכן אני ממליץ לבדוק במרכז לטרטולוגיה בהדסה ולהתעדכן, תתקשרי אליהם והם עונים ברצון. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

01/06/2004 | 07:05 | מאת: הדס

אחריות נפשית כשאני חושבת על אמא שלי באיזשהו מקום אני מקנאת בה על יכולת האחריות הגדולה שלה כלפינו מאז ומתמיד . האהבה שלה כלפינו והאחריות שהיא חשה מהמצפון החזק שיש לה, מוציאים ממנה כוחות נפש אדירים וכשאני לא מרגישה טוב היא יכולה לקום משינה לעזור לי, ללכת לעבוד בשבילי, להעניק בלי סוף..... וכואב לי כי אני לא מסוגלת נפשית להתעורר בשביל אדם שאני אוהבת, לא מסוגלת להזכיר לו לשתות כדורים ....אני ממש לא אחראית . זה ממש לא הוגן מצידי . אבל אני גם לא יכולה לומר זוהי עובדה לעולם לא אהיה כמו אמא וזהו, מפני שבהמשך חיי אצטרך את האחריות הזאת. אני מנסה לחנך את עצמי כל רגע בחיי לאחריות ולנתינה אבל אני מוצאת את עצמי במצבים שבהן אני מרוכזת במשהו (למשל בכתיבת הדברים האלה) ואם מישהו נידרס ברחוב ואין מי שיזמין אמבולנס אז אני לא יהיה מסוגלת לעזוב באמצע את הכתיבה כי מפחד שלא עשיתי שמירה (או פחד שאם לא אכתוב נקודה מסויימת אשכח אותה וזה בדרך כלל אצלי נכון) לא אהיה מסוגלת לעזוב את זה באמצע ולרוץ לעזור . הדבר מבחוץ שדורש ממני לעשות, גורם לי לחוש "אוף למה מטרידים אותי" ואני מנסה להכחיש בכל כוחי לעצמי שאני רעה ולפעמים מצליחה להוזיז את עצמי לצאת מעצמי לטובת אדם אחר. אבל בדרך כלל אני לא מצליחה. לעומת זאת אמא שלי לא צריכה בכלל להילחם נגד עצמה ויש לה חוש אחריות מיוחד שנותן לה כוחות נפש מבלי שהיא מאמצת את עצמה , זאת אומרת למרות שקשה לה פיזית ומבחינה פיזית קשה לה אבל יכולת האחריות שלה (כנראה שקוראים זה אחריות?) חזקה כל כך שבלי בעיות היא תעבוד גם בשביל לפרנס את ילדיה ותעניק להם ותנקה את הבית גם כשהם מתחצפים.... אני מודה שבמשך שנים באיזשהו מקום קינאתי בה על זה אבל כיום אני מודה שלא הצלחתי בכלל להתקרב להיות מסורה ואוהבת כמו שהיא . הבעיה שזה מזיק לי כי אפילו לעצמי אני לא דואגת, אין לי כוחות נפש לעבוד, אין לי כוחות ללכת לפגישות עם כל אדם שקובע איתי ולא משנה מה מטרת הפגישה ומה מעמדו . הייתי אמורה להפקיד לאמא שלי כסף בבנק וכבר חודשיים לא עשיתי את זה (אם זה היה הפוך אמא שלי הייתה עושה את זה ממזמן), הבעיה הזאת הייתה קיימת אצלי מאז ומתמיד אבל כשהייתי ילדה אז היה לי יותר מרץ לשחק בבית ספר וזה נשחק מגיל ההתבגרות בהדרגה . אני מבינה שהפסיכיאטריה טוענת למספר אפשריות מוגבל, סכיזופרניה, דיכאון, חרדה, טראומה, חוסר ביטחון עצמי וזהו . זה כל האפשריות ? פניתי כבר לפסיכאטר ואין לי מחלות קשות כמו סכיזופרניה (ואני שמעתי סכיזופרנים עם כוחות נפש אדירים שמציירים מבוקר עד ערב..) אמרו לי שיש קצת דיכאון אבל זה לא הגיוני 15 שנה מאז גיל ההתבגרות דיכאון . חרדה גם יש לי אבל להיפך החרדה על דברים שאני לא עושה והיא חלק מהמאבק של עם עצמי להתחיל לעשות דברים (נדייק ונאמר להמשיך לעשות דברים כי אני מתחילה דברים ולא מסיימת). הפרעת קשב יש לי רק בלימודים אבל לא בדברים מעניינים כמו לכתוב באינטרנט. בקיצור, אני רוצה לדעת מהם ההבדלים ביני לבין אמא שלי במושגים פסיכולוגים . ולדעת האם יש שיטות טיפול או גישות פסיכלוגיות ודיעות איך להיות אוהבת כמוהה שאהיה מסוגלת לתת מעצמי (לעבוד למישהו או לפחות לעצמי ). ואיך נקרא חוסר היכולת לתת מעצמך (לתת מעצמך בהקשר של מה שכתבתי לעבוד...) במונחים פסיכולוגים ?

01/06/2004 | 17:22 | מאת: אמא רחוקה

הדס יקרה קודם כל כל אדם הוא שונה אל תנסי להיות כמו מישהו את רוצה לשפר או לשנות דברים אצלך וזה יפה אבל לא להשוות שנית גם אני אמא וגם הבת שלי שונה ממני אני חושבת שהבעיה נעוצה בחינוך הדור שלי נתן הכל לילדים כפיצוי על הילדות שלו שהיתה קשה בארץ אבל נתנו יותר מדי לצערי וגוננו יותר מדי זה שאת רוצה שינוי זה כבר טובויש דרכים לעזור לא רק בפסיכולוגיה אפשר לפנות לקורסים למודעות עצמית יש יוגה ומדיטציה ועוד וגם טיפול קוגנטיבי אבל תאהבי את עצמך בטוח שיש מה לאהוב

01/06/2004 | 23:49 | מאת:

להדס בלתי אפשרי להעריך את מבנה אישיותו של אדם ממכתב ובטח לא להתייחס לאישיותה של אמך. ממכתבך אני מוצא שני דברים. ראשית ביקורת עצמית רבה כאשר את כמעט ואינך מוצאת דברים חיוביים בעצמך. והדבר השני הוא חרדה אשר לעתים משתקת אותך. יתכן ויש לך בעיה, יתכן ויש צורך לפנות לאבחון וטיפול פסיכולוגי, אבל חשוב שלא תהיי משותקת ותוכלי להתמודד ולנסות להתקדם לכיוונים מסויימים. וקודם כל להתחיל באבחון וטיפול כדי להעריך את מבנה האישיות שלך. מכתבך נגע לליבי, את יכולה להתחזק ולנסות להבין את עצמך אבל כל זאת במטרה לקבל את עצמך ובלי שיפוטיות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

http://my.doctors.co.il/forums/post.php?f=385

http://my.doctors.co.il/forums/list.php?f=385

תודה על העידכון. שיהיה לך ערב נעים. מיכל מ

31/05/2004 | 22:05 | מאת: א.ש

לאחרונה טופלתי בתרופה מסוג פריזמה (3 כדורים ליום) .אחרי חודשיים עקב בעיות לוואי הוחלף (לפני 10 ימים)הטיפול בתרופה מסוג ציפרמיל(1 כדור ליום 20 מ"ג) נשלחתי לעשות בדיקות דם וקבלתי תוצאות גבוהות כדלקמן: AST-49 -- לפני חצי שנה 15 ALT-62 -- לפני חצי שנה 20 HDL-59 -- לפני חצי שנה 44 LDL-107-- לפני חצי שנה 75 אני אף מטופל קבוע בסימוביל להורדת כולסטרול במינון של1 כדור 10 מ"ג ביומיים. שאר התוצאות הינם בגדר הנורמה. רציתי לדעת לגבי העליה המשמעותית בתפקודי כבד, מה חוות דעתך? והאם להפסיק את הטיפול התרופתי(יש לי תור לרופא רק בעוד חודש). יש לציין שהטיפול עוזר ויש לי רק תופעה של נדודי שינה. אבקש עזרתך בענין זה. תודה

01/06/2004 | 23:53 | מאת:

שלום, הפריזמה והציפרמיל אינן משפיעות על הכבד ואיני חושב שהן קשורות לעליה בתפקודים. אני חושב שכדאי לקבוע תור לרופא המשפחה. יתכן והסימוביל אחראי לכך ויתכן שהפגיעה בכבד אינה קשורה כלל לתרופות. כדאי לבדוק אאת כל האפשרויות ואיני חושב שיש קשר לתרופות נוגדות הדיכאון. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

31/05/2004 | 21:29 | מאת: עצובה

שלום ד"ר הידש כתבתי כאן ב5.5 על כך שהטיפול גורם לי סבל רב בגלל הקרבה שאני חשה כלפי המטפל שלי והאנרגיה שמושקעת בכיוון והתחושה שאף פעם לא אהיה מספיק חשובה בשבילו. הייתי חוזרת מהפגישות עם הרגשת ריקנות איומה, תחושת מוות שמרחפת באוויר והגעתי למצב ממש לא טוב. לפני 9 ימים הפסקתי את הטיפול כי פחדתי שאני נקשרת אליו יותר מדי. מאז אני חווה התקפי חרדה קשים, דיכאון, בקושי מסוגלת לתפקד בעבודה ובלימודים _(אני סטודנטית) ואני בוכה רוב היום. אני מרגישה ממש באבל. איבדתי את האדם שהיה הכי משמעותי בחיי. אני מטופלת על ידו בסרוקסט 40 מ"ג ובשבוע האחרון לוקחת גם קלונקס. כלום לא עוזר. תחושת העירפול לא מרפה.התחלתי את הטיפול בגלל חרדת נטישה קשה שפגמה בכל קשר שיצרתי, ועכשיו אני מרגישה שהוא פשוט 'עבד' עלי כל הטיפול, כאילו שאכפת לו, כאילו שאני חשובה לו ועכשיו אני שוב לבד, וגם האדם שהכי סמכתי עליו כבר לא איתי.

01/06/2004 | 23:56 | מאת:

היי צר לי לשמוע על הרגשתך והחזרה של הדברים שאת כל כך פוחדת מהם. מדובר על קטיעה של טיפול וחבל שכך, כדאי לנסות לפחות לבצע סיום מסודר של הטיפול, לקבוע עוד מספר מסויים של שיחות, בין שתיים לחמש ולדבר על התהליך של הסיום וכיצד יהיה בלי המטפל ובלי הטיפול. יצרת קשר טוב עם המטפל וחבל לקטוע את הטיפול בלי הכנה והתכוננות. תשמרי על עצמך הידש

31/05/2004 | 19:36 | מאת: רוני

יש לי תמיד גלי חום בגוף גוף חם ומזיע, ואי נוחות שמביא להיפראקטיביות ודיבור רב, אני שואל האם יש קשר להפרעת חרדה?

01/06/2004 | 23:57 | מאת:

לרוני יתכן, אבל יש צורך בהרבה יותר פרטים על התופעה ועליך כדי להגיע לאבחנה יותר קרובה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

31/05/2004 | 17:37 | מאת: י.ד

יש לי שאלה לד"ר האם מצב של פסיכו אקוטי ומצב של חרדה"מצב פרנוי " המתרחשים אצל בני אדם עקב היותם נתונים ללחץ כלשהו. הנם תופעות שנובעות בין היתר מתורשה (גנטיקה ).

01/06/2004 | 23:58 | מאת:

שלום, איני בטוח שהבנתי את השאלה, אולם להפרעות נפשיות רבות יש מרכיב תורשתי, כמובן שתורשה בלבד אינה מספיקה להתפרצות של הפרעה נפשית. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

31/05/2004 | 12:15 | מאת: יודית

שלום, רציתי לדעת אם קיבלתי מרשם לקחת תרופה פסיכאטרית, 2 כדורים ביום...האם אני לוקחת זאת בבת אחת בבוקר או מפצלת את זה לערב ובוקר...מה עדיף? ושנית, אילו תופעות לוואי אמורות להיות ....למשל האם זה מזיק איכשהו לאיברים אחרים , לטווח ארוך? תודה

31/05/2004 | 15:46 | מאת: מיכל מ

לא ברור, מה מו מי וכמה? מיכל מ

01/06/2004 | 14:22 | מאת: יודית

האם לקחת 2 כדורים בבוקר או להפריד אחד לבוקר אחד לערב, מה עדיף, הפסיכאטרית אמרה שזה נתון לבחירתי...אני לא יודעת

31/05/2004 | 20:17 | מאת: מילר

משתנה מתרופה לתרופה לידיעתך את לא חייבת לכתוב כתובת אימייל כשאת שולחת הודעה לפורום

01/06/2004 | 11:38 | מאת: מיקי

שלום הבן שלי קיבל ריספרדל והיתי רוצה למצוא חומר על התרופה. האים תוכלו להפנות אותי לאתר מתאים? תודה

02/06/2004 | 00:00 | מאת:

ליודית את חייבת לציין את שם התרופה, אין תשובה כללית לכל התרופות. למיקי-תכנסי לאינדקס התרופות בדוקטורס או בוואלה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

31/05/2004 | 11:37 | מאת: עירית

אני בת 37, לוקחת חצי כדור ציפרלקס כבר שנה ומצבי השתפר מאוד לטובה וגם לפעמים אני גם במצב רוח מרומם מאוד אפילו יתר על המידה (בהיי) 1. האם הגיע הזמן להפסיק אם הכדור ואיך עושים זאת ? או לרדת לרבע כדור? 2. האם החרדות יכולות לחזור לאחר ההפסקה ? 3. האם אפשר להמשיך לקחת אותם לכל החיים או לפחות לכמה שנים טובות? 4. האם יש להם תופעות לוואי אחרי ההפסקה ? 5. אם חוזרים אל הכדור אחר הפסקה קצרה האם יש שוב תופעות לואי כמו בהתחלה הראשונה ? 6. האם ניתן להכנס להריון בזמן לקיחת הכדורים? אודה לך על תשובותיך המהירות

02/06/2004 | 00:03 | מאת:

לעירית התשובה לרוב שאלותיך היא חיובית, אנסה לזכור את כולן. מומלץ להפסיק את הטיפול בתיאום עם הרופא המטפל, הפסקה מוקדמת מדי עלולה לחשוף אותך לחזרה של החרדות. מומלץ שסיום הטיפול יהיה בהדרגה כיוון שהפסקה מיידית של התרופה עלולה לגרום לתופעות הדומות לתופעות שבגללן נטלת את התרופה למשך מספר ימים. אפשר ליטול את התרופה למשך שנים רבות כיוון שהיא אינה גורמת לנזק לאברים בגוף, ואינה מסוכנת בהריון. כמובן שאחרי הפסקה תופעות הלוואי הן כמו בהתחלה שיהיה רק טוב דר גיורא הידש

31/05/2004 | 11:21 | מאת: מירי

לדר' הידש שלום ! אני בת 37 סובלת מחרדות, לוקחת אלפרליד 3 שנים כל בוקר ולפעמים גם בערב אם אני יוצאת ולפעמים גם יותר. מתחילה לקחת בקרוב ציפרמיל והייתי רוצה לדעת אילו תופעות לואי יש לציפריל השמנה חוסר מיני והאם הוא ממכר ? והאם אפשר להכנס להריון עם האלפרליד+ ציפרמיל האם יש סיכונים ומהם? או עדיף להפסיק אם האלפרליד ולהמשיך אם הציפרמיל ולהכנס להיריון ? ואם ארצה להפסיק את האלפרליד איזה תחליף אפשר לקחת במקומו ? ואיזה כדור הרגעה אפשר לקחת בהריון ?

02/06/2004 | 00:05 | מאת:

למירי שלום, את צריכה לזכור שתופעות לוואי עלולות להיות אבל אינן חייבות להיות אצלך. בסך הכל מדובר על תרופה בטוחה שאינה ממכרת, רוב האנשים נוטלים אותה ללא תופעות לוואי. בעבר חשבנו שקסנקס אסורה בהריון, אבל תמיד ישנם דברים חדשים וכיום אומרים שהיא מותרת בהריון. לכן אני ממליץ להתעדכן במרכז לטרטולוגיה בהדסה. תתקשרי לשם ותקבלי את התשובה העדכנית ביותר שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

31/05/2004 | 10:21 | מאת: לילך

מה ההבדל בין פסיכיאטר לפסיכולוג לפסיכותרפיסט?

31/05/2004 | 14:38 | מאת: אריאל

פסיכולוג הוא כל אדם שלמד פסיכולגיה ויש לו תואר שני לפחות. בכדי לעסוק במקצוע כפסיכולוג מטפל אתה צריך לעשות תואר שני בפסיכולגיה קלנית אחרת אין לך סמכות לטפל כפסיכולוג מורה. פסיכאטר הוא אדם שלמד רפואה 7 שנים ואחר כך החליט להתמחות בפסיכאטריה. פסיכאטר, בניגוד לפסיכולוג, יכול לתת מרשם לטיפול תרופתי. ישנם פסיכאטרים שהם גם פסיכוטרפיסטים. זהו קורס נלמד שלא כל הפסכאטרים עוברים וזה מקנה לפסיכאטר את היכולת לשלב טיפול על בסיס שיחות בנוסף לטיפול התרופתי ולמעקב. במידה והוא לא פסיכותרפיסט הוא יפנה לטיפול אצל פסיכולוג מקווה שעזרתי לך אריאל

31/05/2004 | 15:14 | מאת: מיכל מ

לאריאל שלום, לידיעתך, ישנם גם פסיכולוגים קליניים המשלבים את הטיפול הנפשי בטיפול תרופתי, הנעשה במקביל על-ידי פסיכיאטר. שילובים כאלו יעילים במיוחד כאשר מקור הבעיה הנפשית הוא אורגני (כלומר גופני), או כאשר הטיפול התרופתי עשוי לקדם את הטיפול בבעיה נפשית קשה. כל טוב מיכל מ

31/05/2004 | 14:54 | מאת: מיכל מ

לליך שלום, פסיכותרפיסט הוא מי שקיבל הכשרה בטיפול נפשי, קיימים מסלולי הכשרה רבים ושונים, והתמחויות בגישות שונות לטיפול נפשי. קיימות התמחויות רבות בפסיכולוגיה, אך רק הפסיכולוגים הקליניים מקבלים הכשרה בטיפול נפשי, והם בעלי ידע באבחון הפרעות נפשיות. פסיכאטרים הם רופאים המתמחים בטיפול תרופתי בהפרעות נפשיות. בדרך-כלל ההכשרה שלהם בפסיכותרפיה (טיפול בדיבור) אינה עמוקה. אבל,יש גם פסיכיאטרים שהשתלמו גם בפסיכותרפיה, ומשלבים בין טיפול תרופתי לטיפול באמצעות שיחות. מיכל מ

31/05/2004 | 19:31 | מאת: תוספת

תוספת לגבי פסיכותרפיסטים: באופן כללי, פסיכותרפיסט הוא כל מי שעוסק בטיפול נפשי. זה יכול להיות פסיכולוג קליני, רופא פסיכיאטר שעוסק גם בפסיכותרפיה (טיפול נפשי בשיחות), עובד סוציאלי קליני, מטפל באומנויות וכו' בדר"כ מי שמגדיר עצמו 'פסיכותרפיסט' בארץ הם עובדים סוציאלים קליניים, מטפלים באומנויות וכו'. בשונה מפסיכולוגים קליניים הם עברו התמחויות שונות בתחומים ספציפיים.

31/05/2004 | 20:09 | מאת: מילר

אין הגדרה מיהו פסיכותרפיסט. כל אדם- גם ללא השכלה אקדמאית כלשהי- יכול לפרסם את עצמו כפסיכותרפיסט וזאת איננה עבירה ומשרד הבריאות לא מפקח על נושא זה. הנושא פרוץ לגמרי ואף אחד לא יכול להגיד מיהו בכלל פסיכותרפיסט מוסמך. פסיכיאטר מומחה חייב להיות קודם כל רופא מוסמך+ התמחות בפסיכיאטריה כללית שכוללת בתוכה גם קצת נוירולוגיה. בארץ הגישה היא שפסיכיאטר חייב להיות גם פסיכותרפיסט בשביל לקבל תואר מומחה. טיפולים פסיכו-פארמקולוגים (תרופתיים) בלעדיים לפסיכיאטרים. גם איבחון מחלות נפש (כמו סכיזופרניה או מניה-דפרסיה) בלעדית לפסיכיאטרים. פסיכולוגים קליניים חייבים תואר שני (6 שנות לימוד בדומה לרופאים)+ התמחות בטיפול נפשי שנמשכת 2-4 שנים. בארץ המסלול שלהם מכוון ברובו להכשיר מטפלים בגישה דינמית. פסיכולוגים מבצעים איבחון ע"י ראיון ו/או טסטים שונים וטיפול ע"י שיחות בלבד. גם עובדים סוציאלים בוגרי תואר שני עוסקים בטיפול נפשי או טיפול משפחתי- ההכשרה שלהם שונה מזאת של הפסיכולוגים- שמים יותר דגש על גורמים סוציאליים-סביבתיים ולא רק לגורמים נפשיים פנימיים.

רשאים לעסוק בפסיכותרפיה פסיכיאטרים,פסיכולוגים קליניים, ועובדים סוצאליים בעלי תואר שני לפחות שהתמחו בתחום בריאות הנפש. מבחינה חוקית קיימת עדיין האפשרות לאנשים שונים שאינם נמנים על המקצועות הנ"ל להציג את עצמם כפסיכותרפיסטים. על כן בפנותכם לקבלת טיפול נפשי, בייחוד במגזר הפרטי, מומלץ לברר את כישורהם. המקצועיים, ולבקש מאיש המקצוע להציג בפניכם (רשיון מומחה בפסיכיאטריה, רשיון מומחה בפסיכולוגיה קלינית, או תואר שני בעבודה סוצאלית בהתמחות של בריאות הנפש). מיכל מ

31/05/2004 | 10:11 | מאת: אבנר

לד"ר שלום שמי אבנר ואני בן 23 , אני סובל ממחשבות טורדניות עמוקות ומורכבות ומאוד מתסכלות שגורמות לי להיכנס לפאניקה ולדיכאון עמוק , סוג המחשבות שעליהן אני כותב הן מחשבות פילוסופיות על החיים ועל עצמי , ניראה לי שיש לי פחד לאבד את עצמי (הרגשה שאני לא מגיע אל עצמי או מנותק מעצמי) או קשר עם המציאות אבל הבעיה היא שהחרדות האילו משתלטות עליי ולא נותנות לי מנוח ולא נישארות רק בגדר מחשבה מעניינת , כבר שש שנים אני מוצא את עצמי ניסחף , וחי אותן , נובר וחופר במחשבות האילו ,כמובן שהמחשבות מתחלפות ומשנות את צורותיהן כלומר אותה גברת בשינוי אדרת אבל המוטיב שלהן חוזר ולפי מה שאני הבנתי מניתוח פרטי שעשיתי עם עצמי שאופיין של המחשבות הללו הן איבוד עצמי ואיבוד קשר עם המציאות והחיים (כגון : מה הם החיים , מי אני , תיסכול מדברים מובנים מאליהם בעצמי) , שאלתי היא האם ישנו מצב שזו בעיה פיזית? או בעיה מוחית? הרי כבר שש שנים אני מוצא את עצמי תמיד עם מחשבה או כמה מחשבות שמטרידות אותי ומלוות אותי בכל פעם ומשנות לי את התפיסה של החיים , וזה כאמור , מתסכל מאוד. יש פיתרון? האם ניתן לחזור למצב שהייתי בו לפני כל המחשבות התחושות הללו? או לפחות למצב שבו אוכל להתמודד איתן או להעביר אותן?

31/05/2004 | 17:59 | מאת: שרון א'

לאבנר שלום! יכול להיות שאתה סובל מהפרעה טורדנית או באנגלית obsessive compulsive disorder (O.C.D) יש תרופות כמו סרוקסט seroxat שעוזרות להפרעה זו. מה שכן, כדאי לך לגשת לרופא פסיכיאתר כדי להתחיל לטפל בעצמך ולהתחיל להנות מהחיים. יש כאן בפורום רופא נהדר ואנשים איכפתיים שמסנים לעזור אחד לשני. שיהיה בהצלחה!!!!

לאבנר שלום, הדבר החשוב ביותר הוא להגיע לפסיכיאטר לאבחון מלא. אחר האבחון והאבחנה אפשר יהיה לחשוב על טיפולים מתאימים ויעילותם. לא כדאי שתאבחן את עצמך, זה כמעט בלתי אפשרי וגם רופאים הולכים לרופא אחר לשם אבחון. חבל שאתה סובל כבר שש שנים ולא התקדמת בנושא. בהצלחה דר' גיורא הידש

31/05/2004 | 08:42 | מאת: מיטל

דר' הידש שלום כתבתי בפורום בעבר, ושוב ברצוני לשאול. אני סובלת מהפרעת חרדה שהתפתחה לאחר לידה ומתבטאת בעיקר באגרופוביה. למרות עצות מומחים, לא נטלתי תרופות ולו גם תרופות הרגעה, ואני חיה עם ההפרעה הזו עם כל הקשיים. כיום, שנתיים לאחר הלידה אני מרגישה שיפור ניכר, התקפי הבכי נעלמו כבר, והחרדה פחתה אם כי לא נעלמה לחלוטין. כיום קיימת בי יותר תעוזה לנסוע למקומות רחוקים, לטייל - דברים שבעבר פחדתי לעשות (למרות שעשיתי ולא ויתרתי על כלום). מה שמטריד אותי זה שאני מרגישה שהחרדה עדיין קיימת אם כי לא בעוצמות כמו פעם, וגם לא בתדירות של פעם, והמחשבה על החרדה לא עוזבת. השאלה: האם דווקא עכשיו (שכבר יש שיפור) לנסות טיפול תרופתי או לתת לזה עוד צ'אנס? מיטל

02/06/2004 | 00:45 | מאת:

למיטל הדבר החיובי היחיד שיש בחרדות הוא שהחרדות חולפות ועוברות, גם ללא טיפול. נראה שאת סובלת משאריות של החרדה, או חרדה מפני החרדה שהייתה לך.... הצפי הוא שהחרדות יחלפו, עם זאת את רואה שמדובר בעניין של זמן ושל סבל, לכן איני יכול להביע דעה לגבי טיפול תרופתי או שיחות כעת. עם זאת אפשר לנסות דברים אחרים אבל בעיקר שיטות של הרפיה מסוג כלשהו. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

31/05/2004 | 08:35 | מאת: טל

שלום ד"ר הידש. אני עומד להתחיל טיפול קוגניטיבי התנהגותי ושאלתי: אדם שסובל מחרדה (למשל חברתית...) וברוב המקרים מודע לה מאוד ומבין שהחשיבה שלו לא נכונה ומבין גם מה צריכה להיות המחשבה האמיתית, כיצד טיפול שיחתי "ישכנע" לחשוב נכון ?

31/05/2004 | 14:53 | מאת: מורן

שאלה יפה מאוד , גם אני שואל את עצמי את אותה שאלה וזה אולי המחסום שעומד בינינו (בתור מטופל לעתיד) לבין הצלחת הטיפול , כי אחרי הכל מי שאמור להשתכנע זה אנחנו ומהנקודה שבה אנו נימצאים קשה לנו לראות נקודת אור , מכל מקום מהזווית שאני רואה את הדברים (זווית מעוותת מאוד ועמוקה נורא) אני מאמין שזמן וזמן בלבד יעניקו לנו שינויים התנהגותיים , אמנם לפי דעתי הזמן שעובר ועד לתוצאות (לא מורגשות בבת אחת) הינו זמן ארוך ובין לבין נעבור עוד כמה וכמה התקפים , אני חושב בגדול שכוחו של הרגל יעניק לנו את השינוי , לא הפיתרון אלא את השינוי.

31/05/2004 | 14:53 | מאת: מורן

שאלה יפה מאוד , גם אני שואל את עצמי את אותה שאלה וזה אולי המחסום שעומד בינינו (בתור מטופל לעתיד) לבין הצלחת הטיפול , כי אחרי הכל מי שאמור להשתכנע זה אנחנו ומהנקודה שבה אנו נימצאים קשה לנו לראות נקודת אור , מכל מקום מהזווית שאני רואה את הדברים (זווית מעוותת מאוד ועמוקה נורא) אני מאמין שזמן וזמן בלבד יעניקו לנו שינויים התנהגותיים , אמנם לפי דעתי הזמן שעובר ועד לתוצאות (לא מורגשות בבת אחת) הינו זמן ארוך ובין לבין נעבור עוד כמה וכמה התקפים , אני חושב בגדול שכוחו של הרגל יעניק לנו את השינוי , לא הפיתרון אלא את השינוי.

31/05/2004 | 15:37 | מאת: מיכל מ

לטל שלום, טיפול קוגנטיבי-התנהגותי יסייע לך לחשוף תבניות חשיבה המכשילות אותך ולגבש תפיסת עולם רציונלית שאין בה סתירות פנימיות. אני מאמינה שטיפול קוגנטיבי טוב, יעזור לך להיתגבר על החרדות. בהצלחה מיכל מ

02/06/2004 | 00:18 | מאת: דנה

לטל שלום טיפול קוגניטיבי מתמקד בטיפול בחרדה על ידי חשיפה אליה בצורה מודרכת יחד עם פסיכותרפיה. מדובר בדרך כלל בטיפול קצר מועד, אך כמובן שאם יעלו דברים נוספים (ברוב המקרים) הטיפול יכול להתארך. אין דבר כזה 'לחשוב נכון' יש להתמודד עם חשיבה מכל סוג ולנסות להתאימה למצב האובייקטיבי . אכן, טיפול קוגניטיבי נחשב למתאים לטיפול בחרדות. בהצלחה, דנה

02/06/2004 | 00:49 | מאת:

לטל זו בדיוק הנקודה, במידה והיית יכול לפתור את השאלות ולשכנע את עצמך לא היית זקוק או חושב על טיפול, כאשר האדם ובמקרה זה אתה לא יכולים לעשות את השינוי לבד אז זקוקים לאיש מקצוע שיעזור. אתה חייב להאמין ולדעת שהניסיון והידע של איש המקצוע מאפשרים לו ללכת בדרכים אשר הוכיחו את עצמן בעבר כיעילות בשינוי דפוסי חשיבה. לא תמיד מדובר בשיכנוע לעתים השינוי והתהליך הטיפולי מורכב יותר הדבר דומה לאדם היושב בתוך מכונית ועושה הכל נכון ומנסה לדחוף את המכונית, כמובן שהמכונית לא תזוז. אדם הדוחף את המכונית מבחוץ כמובן שיצליח... בהצלחה דר' גיורא הידש

31/05/2004 | 01:34 | מאת: רוני

הגעתי לפסיכיאטר שאמר שאני סובלת מהפרעה טורדנית ונתן לי סרוקסט.זה היום השלישי שאני לוקחת וזה פתאום מחמיר לא ברור לי אם זה הפחד הגדול מפני הכדור שפשוט הוסיף לחרדה או שזה חוסר התמיכה בלשון המעטה בבית אבל התעוררתי בלילה מחרדה ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי איך זה שיומיים לא הרגשתי כלום חוץ מקצת עייפות ופתאום זה מתחיל לעשות לי לא טוב?

31/05/2004 | 17:39 | מאת: שרון א'

מניסיון אישי כשמתחילים לקחת סרוקסט או שמעלים את המינון, יש תופעת לוואי זמנית של חרדה. לכן, כדאי להעזר בכדור הרגעה עד שהחרדה חולפת והגוף מסתגל לתרופה. שיהיה בהצלחה!

02/06/2004 | 00:51 | מאת:

לרוני לעתים אנו רואים תופעה זו, יתכן שזה בגלל הסרוקסט והתופעה תעבור, יתכן שבגלל חרדה מה שמקובל לקרוא "זה רק פסיכולוגי", או בגלל החרדות של המשפחה מטפול תרופתי. אני בטוח שהחרדה תחלוף ואז יתחיל השיפור. בהצלחה ד' גיורא הידש

31/05/2004 | 00:26 | מאת: אמא רחוקה

לצערי עדיין יש לי שאלות האם התרופות לא אמורות ליצב את החולה אני שואלת מאחר והבת שלי התחילה לעבוד בעבודה נפלאה עם אנשים צעירים ולכאורה הכל בסדר אבל ביום חמישי היא נכנסה לפניקה שהיא לא מבינה את העבודה וקשה לה דבר שהוא נורמלי לאדם בריא אבל לא כשאתה רגיש כל כך והיא סיפרה שהיו לה שוב מחשבות אובדניות אבל היא נזכרה בכל ההרצאות שלי וזה עבר אז בשביל מה הכדורים אולי צריך להחליף אני במבוכה וכרגיל צריכה עצה תודה

31/05/2004 | 01:27 | מאת:

שלום, אני חושב שמדוייק יותר להגיד שאת בחרדה.... ואפשר להבין זאת. מי שנכווה ברותחין נזהר בפושרין. כפי שאת נחרדת עם התקף החרדה וירידה בביטחון העצמי כך גם הבת נחרדה מקושי כלשהו ומיד רצה לקיצוניות. התמיכה והעזרה והביטחון בך עזרו לה להתגבר על כך. לעתים דווקא עבודה מצוינת וציפיות מגבירות את המתח והלחץ, אני מקווה ומאמין שהבת תוכל להתמודד עם הקשיים אבל בודאי שיהיו מצבים ורגעים של מתח וחרדה. אני ממאמין שכך זה אצל כל אחד בעבודה כזו. אבל אצלה במצבים אלו היא עלולה להזרק לפחדים הפנימיים שלה. לאט לאט עם הזמן היא תחזור לבטחון העצמי ותשכח את ההתקף של הדיכאון. ס ב ל נ ו ת הידש

30/05/2004 | 23:31 | מאת: תוהה

לתוהה בשתיהן אותה מולקולה פעילה, הסרוקסט הוא המקורי תוצרת חוץ, הפקסט תוצרת הארץ. כלומר תרופה זהה משני בתי חרושת שונים. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

רשום שהיא משפיעה על תפקוד מיני. אני בחורה צעירה בת 26. נשואה. איך עלי להיערך? למה עלי לצפות? איך בני זוג מתמודדים אם תופעה כזאת בדרך כלל? לצערי או לשמחתי אנחנו דיי פעילים ואני מפחדת מההשפעה שיכולה לבוא. המון שאלות. תודה.

30/05/2004 | 17:10 | מאת: ליאור

האם אדם בעל בעיות נפשיות יכול מבחינת החוק לעסוק בפסיכותרפיה ?

30/05/2004 | 22:56 | מאת:

לליאור שלום, התשובה לשאלתך מורכבת. אם מדובר על פסיכותרפיסט הסובל ממחלת נפש השאלה הרבה יותר אקטואלית. במשרד הבריאות מקימים ועדה אשר בודקת את יכולתו להמשיך ולעבוד עבודה טיפולית. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

30/05/2004 | 16:23 | מאת: אפי

שלום, ברצוני לשאול האם ניתן להתנדב בבית חולים פסיכיאטרי או מחלקה פסיכיאטרית בבית חולים רגיל, ללא הכשרה כלשהי או לימודים קודמים בנושא, בכל דרך שהיא. ואם כן, האם תוכל להפנות אותי למקומות באיזור המרכז? תודה רבה אפי

30/05/2004 | 22:08 | מאת: מילר

ניתן להתנדב באירגונים כמו ער"ן אשר מבוססים על כוח-אדם התנדבותי. בבתי חולים פסיכיאטרים יש רופאים, אחיות וכוח עזר. כוח עזר עושים עבודה פיזית מול החולים ללא השכלה בתחום.

30/05/2004 | 22:59 | מאת:

לאפי שלום, אין סידור או חוק ברור בהתנדבות במחלקה פסיכיאטרית. ישנם מנהלי מחלקות אשר מסכימים לכך וישנם מנהלי מחלקות אשר אינם מסכימים. הצעתי היא שתכתוב מכתב מסודר של בקשתך והמניעים לרצונך, ותשלח אותו למנהלי המחלקות באזור מגוריך ותבקש פגישה אתם. אתה יכול לכתוב למחלקה הפסיכיאטרית בתל-השומר, בית חולים גהה שהוא ליד בילינסון או אברבנאל בבת ים. כל טוב דר' גיורא הידש

30/05/2004 | 15:25 | מאת: דובשנית

אני סובלת מדכאון בינוני , בעיקר בעיות שינה, בעבר הייתי מטופלת בשני רמרון של 30 מ"ג, סטילנוקס וקסאנגס, לאחרונה בעיצת הרופא החלפתי את הרמרון בכדור חדש איקסל של 50 מ"ג פעמיים ביום (לוקחת כבר שבוע). התחלתי לסבול מעצירה בשתן די קשה, רציתי לדעת אם הכדור הגורם לבעייה ?, ואם כן אז האם הבעיה תחלוף לאחר תקופת התרגלות לכדור?, ואיך הכדור אמור להשפיע לסובלים מבעיות שינה?

30/05/2004 | 23:01 | מאת:

לדובשנית האיקסל עלול לגרום לקושי במתן שתן, בדרך כלל לא מגיעים למצב של עצירת שתן. אבל אם קיימת עצירת שתן חייבים להפסיק את האיקסל. אם הבעיה היא יחסית, אפשר לחכות כשבועיים מתוך תקווה שהיא תחלוף. האיקסל בדרך כלל מעוררת, אבל לעתים עם השיפור במצב הנפשי יש שיפור גם בשינה. כך שתצטרכי לחכות ולראות כיצד התרופה משפיע על השינה אצלך. בהצלחה דר' גיורא הידש

בעלי סובל מזה שנים מספר מדיכאון מתמשך. הוא מטופל פסיכיאטרית ומקבל סיוע נפשי. הבעייה שהמצב רק מחמיר. האם ניתן להמליץ על רופא פסיכיאטר שיכול לתת לנו ייעוץ. אולי התרופות שהוא לוקח כבר לא משפיעות, אולי הן לא נכונות. אנא עזרו לי. מצבו קשה. הוא רק רוצה למות תודה

30/05/2004 | 13:03 | מאת: עדי

ובאיזו קופה מבוטחים?

30/05/2004 | 13:09 | מאת: רוית רן

באזור חיפה

http://images.maariv.co.il/channels/4/ART/680/254.html פסיכיאטריה (לפי סדר הא''ב) * פרופ' אבי בלייך. מומחה לפסיכיאטריה, מנהל בית החולים לב השרון וראש החוג לפסיכיאטריה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת תל-אביב. 09-8981221 * ד''ר ברכה גאוני. רופאה פסיכיאטרית, פסיכואנלטיקאית ומומחית לפסיכיאטריה של הילד והמתבגר, לפסיכיאטריה של המבוגר ולהפרעות אישיות. 03-6422727 * פרופ' לאון גרינהוז. מנהל מחלקה פסיכיאטרית ג' במרכז הרפואי שיבא בתל-השומר. 03-5303773 * פרופ' אליעזר ויצטום. מומחה להפרעות חרדה ודיכאון, מתמחה בטיפול בציבור החרדי ואחראי להוראת הפסיכותרפיה במרכז לבריאות הנפש בבאר-שבע. 02-6734150 * פרופ' שמואל טיאנו. מומחה לפסיכיאטריה כללית ופסיכיאטריה של הילד והמתבגר, מומחה למינהל רפואי ומנהל בית החולים גהה. 03-9258205 * פרופ' בני לרר. מנהל מחלקת פסיכיאטריה ביולוגית בבית החולים הדסה בירושלים. 02-6777111 * פרופ' חנן מוניץ. מומחה לפסיכיאטריה כללית ולשעבר מנהל בית החולים גהה. 03-5228598 * פרופ' משה קוטלר. מומחה לפסיכיאטריה ומנהל בתי החולים באר-יעקב ונס-ציונה. 08-9258241 * פרופ' אהוד קליין. מומחה לפסיכיאטריה ומנהל המחלקה הפסיכיאטרית בבית החולים רמב''ם בחיפה. 04-8542559 * ד''ר שמואל קרון. מומחה לפסיכיאטריה ומנהל בית החולים שלוותא. 09-7478555 פסיכיאטריה ילדים (לפי סדר הא''ב) * פרופ' אלן אפטר. פסיכיאטר ילדים ונוער, מומחה לדיכאון ואובדנות ומנהל מחלקת בריאות הנפש במרכז שניידר לרפואת ילדים בפתח-תקווה. 03-9253616 * פרופ' אברהם ויצמן. מומחה לפסיכיאטריה כללית ופסיכיאטריה של הילד והמתבגר במרכז לבריאות הנפש בגהה. 03-9258290 * ד''ר דני שטיין. מומחה להפרעות אכילה ולטיפולים קוגנטיביים אצל ילדים ונוער ומנהל המחלקה הפסיכוסומטית לילד ולמתבגר במרכז הרפואי שיבא בתל-השומר. 03-5302690, 03-5302466

לרוית כאשר ישנו מצב מורכב ואין שפור משמעותי במצב אני ממליץ על התייעצות ולעתים חד פעמית עם רופא בכיר ומוכר. בעיקרון דיכאון הוא מצב חולף ומבריאים מדיכאון. כך שאם אין שפור או שהמצב מחמיר כדאי לפנות לעזרה. במידה והמצב חמור וישנה סכנה לחיים, תמיד צריך לפנות לחדר מיון באחד מבתי החולים -רמב"ם, רוטשילד או כרמל. בכל אחד מהם יש פסיכיאטר תורן. בהצלחה דר' גיורא הידש

30/05/2004 | 11:50 | מאת: לילך

אני מטופלת מזה כחודש וחצי ברסיטל 20 מ"ג עקב התקפי חרדה ופאניקה. התקופה האחרונה הייתה לא רעה בכלל, לא היו לי התקפים ותיפקדתי כרגיל. בימים האחרונים הכל החל לחזור אליי - התקפים שבגללם אני בקושי מתפקדת ביום ולא יכולה לישון בלילה. החלטתי שעקב חזרת ההתקפים אני אלך לטיפול פסיכולוגי בנוסף ללקיחת הכדורים(את הכדורים נתן לי פסיכיאטר אצלו הייתי בפגישת ייעוץ אחת). שאלתי היא מדוע הכל חזר לי? אני יודעת ממה יש לי את התקפי החרדה - זה נובע מחשש מכאבים, כל פעם שכואב לי הראש או הבטן אני נכנסת לחרדה, אבל הכל היה בסדר לתקופה מסויימת ופתאום הכל חזר ללא כל סיבה שנראית לעין. יכול להיות שהגוף שלי התרגל לכדורי הרסיטל ואני צריכה להגדיל את המינון? אני אשמח לקבל תגובות מכולם.

30/05/2004 | 23:08 | מאת:

ללילך רסיטל אינה ממכרת ולכן אין בעיה של התמכרות. ההשפעה של הרסיטל עדיין לא מלאה ומצבך ילך וישתפר בחודשיים הבאים עד להתייצבות. האדם אינו סרגל, ישנן עליות וירידות שהן טבעיות, אני חושב שבעוד מספר ימים המצב יחזור וישתפר ובסך הכל תהיה מגמה של השתפרות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

30/05/2004 | 00:34 | מאת: א

שלום, הייתי מעוניינת לדעת האם סכיזופרניה מאובחנת כמחלה תורשתית ? אם כן האם קיימת סטטיסטיקה לגבי ילדים שישרשו מחלה זו מאחד ההורים ? תודה

30/05/2004 | 12:28 | מאת: רונן

סכיזופרניה היא אכן מחלה שלתורשה חלק נכבד בהעברתה לדורות הבאים, אם כי היא אינה הגורם היחיד. מי שאחד מהוריו לוקה במחלה הוא בעל סיכויים גבוהים לחלות אך כמובן שלא 100%. אין אפשרות לדעת מראש מי יחלה ומי לא.

30/05/2004 | 23:10 | מאת:

שלום, כפי שנאמר בסכיזופרניה ישנו מרכיב תורשתי. השכיחות של סכיזופרניה באוכלוסיה הכללית היא 1%. אם קקרוב משפחה מדרגה ראשונה חולה, (הורים או אחים) הסיכון של בן משפחה נוסף לחלות הוא 10%. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

29/05/2004 | 21:09 | מאת: י.האלמוני

שלום ד"ר הירש. יש לי מספר שאלות על תרופות. 1)מה קורה לאדם שנוטל תרופה אנטי פסיכוטית? (שאינו חולה במחלת נפש) 2)האם זה אפשרי שאדם שלקה בפסיכוזה ירפא מעצמו מבלי שיקבל טיפול תרופתי? 3)האם זה אפשרי (באופן תאורטי)שאדם "יכנס" לפסיכוזה ו"יצא" ממנה למחרת (לאחר שישן יממה) 4)מהם ההשפעות השליליות של תרופות נגד דיכאון? (תופעות לוואי)? בתודה על תשובותך

30/05/2004 | 23:14 | מאת:

לאלמוני אדם שנוטל תרופה אנטי פסיכוטית ואינו חולה עלול לסבול מתופעות לוואי אולם לא תהיה לתרופה השפעה רבה אחרת. בדיוק כמו שאדם שהבריא מפסיכוזה (אפילו הוא חולה אבל במצב של רמיסיה), אינו מרגיש דבר מיוחד עם התרופות. גם פסיכוזה חולפת באופן טבעי, לא תמיד והתרופות בהחלט מקצרות את הפסיכוזה וגורמות לה להיות פחות חמורה, אבל גם לפני התרופות הפסיכוזות חלפו.... כמו שדלקת ראות הבריאה לפני האנטיביוטיקות... ישנם מצבים פסיכוטיים קצרים אשר נמשכים מספר שעות עד למשך יום. על תופעות הלוואי תוכל לקרוא בכל אינדקס תרופות. בכל אופן התרופות נוגדות הדיכאון אינן ממכרות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

29/05/2004 | 20:17 | מאת: אילן

שלום אני נוטל אפקסור ביום (בוקר 37.5+צהריים 37.5) ,התרופה מעולה ויש שיפור ניכר בזיכוז ובתיפקוד. הבעיה היא שאני מתעורר באמצע הלילה עם דפיקות לב חזקות ולא יכול לחזור לישון. האם ניתן להוסיף רמרון לפני השינה? הבנתי שביום הוא יכול לגרום לעייפות. האם בגדול רמרון יכולה להיות תרופה קבועה להפרעות שינה (אם היא עובדת) ? תודה

30/05/2004 | 23:16 | מאת:

לאילן התשובה לכל שאלותיך היא כן. הרמרון והאפקסור פועלות במנגנון שונה ולכן ניתן לשלב אותן. כיוון שהרמרון אינה ממכרת אנחנו מעדיפים אותה להפרעות בשינה. כמובן שאפשר להשתמש גם בסטילנוקס ונוקטורנו שאינן ממכרות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

29/05/2004 | 19:43 | מאת: דיכאונית

אני סטודנטית שרויה בלחץ עצום אני גם דיכאונים מאוד בחודשים האחרונים והרופא שלי עושה איתי ניסיונות התלוננתי גם על כך שאני לא מצליחה ללמוד בגלל הדיכאון והוא נתן לי ריטלין 20 מ"ג אני מרגישה שזה עיוות לי את כל המערכות. אני היסטרית יש לי התפרצויות כעס, עצבים ובכי הפסקתי את הריטלין אחרי כשבוע ליומיים ואני שמה לב שגם זה לא מועיל לי אני מרגישה קופצנית, עצבנית, בוכה הרבה ובטח ובטח שלא מצליחה ללמוד. הלחץ משגע אותי ואני מרגישה שאין לי למי לפנות. תעזרו לי בבקשה! מה עלי לעשות? באיזור מגוריי אין פסיכולוגים או פסיכיאטרים, לכן פניתי לרופא המשפחה, אבל נראה שזו ממש לא הכתובת... בבקשה תעזרו..

29/05/2004 | 19:56 | מאת: אמא רחוקה

אני יכולה לספר לך מנסיוני הבת שלי היתה סטודנטית ובסמסטר האחרון נכנסה לדכאון הרופא באוניברסיטה נתן לה כדורים לא מתאימים כך שאני לא ממליצה ללכת לרופא משפחה אני מתארת לי שאת לא גרה במדבר אפשר למצוא זמן ללכת לפסיכיאטר ןגם מומלץ לגבי תרופות טבעיות יש הרבה אבל גם אז רופא טבעוני או מרפא סיני צריך לבדוק ולתת אל תתפתי לעצות לא מקצועיות בבקשה ותחזיקי מעמד יהיה בסדר

29/05/2004 | 20:19 | מאת: מיכל מ

תיתיעצי עם הפסיכיטר ד"ר הידש השמור והנאה ש... שבוע טוב מיכל מ

29/05/2004 | 22:05 | מאת: דיכאונית

איך הבת שלך עברה את זה בסוף?

29/05/2004 | 22:33 | מאת: מילר

שלום רופא משפחה מומחה הוא בהחלט הכתובת לבעיות נפשיות קלות- התמחות ברפואת משפחה כוללת בתוכה גם פסיכיאטריה כמקצוע חובה ולכן מצפים מהם גם בתחום זה אך עדיין 80% מהרופאים בארץ שעוסקים ברפואה ראשונית אינם מומחים. התרופה הטבעית היחידה שיעילה לדיכאון נקראת St Johns Wort (היפריקום). אפשר לקרוא עליה מאמר בעברית כאן: http://www.tevalife.com/article.asp?id=455 משרד הבריאות אוסר לשווק אותה בארץ ולכן היא ניתנת להשגה רק בחו"ל. בארץ אין תחליף טבעי לתרופות נגד דיכאון הקונבנציונאליות כמו פרוזק וסרוקסט שכל רופא כללי רשאי לרשום אותן עפ"י שיקול דעתו. היעילות של פרוזק וסרוקסט מאד גבוהה במצבים של דיכאון אם אכן מדובר בדיכאון. לא ברור מדוע נתנו לך ריטלין. ריטלין יכול להחריף דיכאון, לא מומלץ במצבים של הפרעה במצבי רוח (דיכאון, מניה) ועפ"י החוק מחייב איבחון פסיכיאטרי או נוירולוגי לפני התחלת טיפול. רופא ברפואה ראשונית איננו מוסמך להחליט על טיפול בריטלין. בברכה מילר

30/05/2004 | 00:00 | מאת: דיכאונית

מדהים אותי כל פעם מחדש.. לצערי אני גרה במקום בו אין יותר מדי ברירות ברופאים אבל הרופא הזה כבר עובר כל גבול, התסכים איתי? זו לא הפעם הראשונה שאני שומעת שאין לתת ריטלין בלי איבחון.. אני חושבת שבימים שלקחתי את הכדורים האלה פשוט איבדתי את שפיותי.. וכמעט ואיבדתי את בן זוגי בשל כך. אני אובדת עיצות. מה אני עושה מכאן? איך אני ממשיכה הלאה? אני מחר אצל הרופא הזה שוב.. מה להגיד לו? מה להגיד לו שיעזור לי ולא יערער אותי עוד יותר? תודות.. ושוב תודות..

29/05/2004 | 19:34 | מאת: נעמה שרף

לאמא שלי יש ציפורניים לא ארוכות במיוחד, וטבעיות בלי לק בלי כלום ברגע שהיא נוגעת בי עם הציפורניים שלה נגיד מלטפת לי את השיער ואני חשה בציפורניים אני מיד מתעצבנת ומשתגעת למעשה, אפילו ברגעים אלא כשאני נזכרת, הטמפרטורה שלי עולה ואני מתחילה להתגרד בראש ולהתעצבן. אני רק חושבת על הציפורניים ואני משתגעת אני- כוססת ציפורניים ובאופן טבעי אני מעדיפה לראות ציפורניים קצוצות ונקיות באשר לאנשים אחרים עם ציפורניים אין לי בעיה איתם זה לא מרגיז אותי כלל למעשה אך רק כשלמשפחה שלי יש ציפורניים זה משגע אותי למשל כשלאח שלי יש, והן נוגעות בי אני מתעצבנת מאוד וגוזרת לו אותן באשר לאמא שלי זה כאילו שאני לא נחה כשהציפורניים ישנן ורק אם היא תגזור אותן אני אשקוט. אני נמצאת במתח נפשי רב כשאני חושבת על הציפורניים ומשחזרת את המראה שלהן והמגע שלהן במוחי. מה קורה איתי? אני מרגישה מטופשת אפילו להעלות את הנושא מרוב שהוא טיפשי.

30/05/2004 | 11:47 | מאת: משיבה

שלום לך, אני לא יודעת באיזו רמה העניין מטריד אותך. אני יוצאת מנקודת הנחה שאם מצאת לנכון לפנות לפורום, מדובר בתופעה מטרידה למדיי. במידה ואני צודקת, הרי נשמע שמדובר במחשבה טורדנית, שהיא סוג של הפרעת חרדה. אם הדבר גורם לך סבל , את יכולה לפנות לפסיכולוג לאבחון וטיפול (במידת הצורך). תרגישי טוב.

30/05/2004 | 23:23 | מאת:

לנעמי שלום, אני מצטרף למה שנכתב, מדובר בכעס או בחרדה אשר קשורים ליחס/יחסים שלך עם אמך. בהחלט אפשר לפנות לפסיכולוג כדי לנסות ולהבין טוב יותר את היחסים. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

29/05/2004 | 19:12 | מאת: איש 24

לפני כחודש וחצי קיבלתי אפקסור 75 מ"ג ליום,לקחתי אותו משהו כמו שבועיים ואז בעקבות תחושה של חוסר סיפוק מהטיפול דאז,פניתי לפסיכיאטר פרטי שנתן לי לוסטרל במקום האפקסור בטענה שתרופה מקורית יותר טובה מתחליף האפקסור.אחרי 3 פגישות החלטתי להפסיק הטיפול(משיקולים כלכליים) וכך גם הופסק הטיפול בלוסטרל(מאחר והוא סופק לי ע"י הפסיכיאטר,ונמשך גם כן כשבועיים) כבר יומיים שחזרתי ל"וונלה" שקיבלתי במקום הלוסטרל,שאלתי היא:האם נכון שחזרתי על דעת עצמי לתרופה הקודמת והאם אין איזו התנגשות - אגב לוסטרל קיבלתי 50 מ"ג ליום.

30/05/2004 | 23:26 | מאת:

לאיש כמובן שחסרים פרטים רבים ובעיקר האבחנה. בדרך כלל כדאי לחשוב מראש על כל האפשרויות ולא להתחיל ולהפסיק טיפול בזמנים כל כך קצרים. על פניו נראה שלא יגרם נזק מהחזרה לוונלה, תצטרך לחכות ולראות את ההשפעה הטובה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

29/05/2004 | 17:20 | מאת: שירי-לי

שלום רב, אני סובלת מתופעות חרדה מזה כשבע שנים כתוצאה ממשבר שעברתי בזמנו. בתחילה ניסיתי טיפול פסיכולוגי והתנגדתי בכל תוקף לתרופות. כשהמצב נהיה מאוד לא נעים (סחרחורות, בחילות, מחנק, הפרעות נשימה, עצירות וכדומה...) הסכמתי לנטילת תרופות. התחלתי בסרוקסט שלא התאים לי ולבסוף הגעתי לפלוטין שהיה טוב מאוד. הטיפול התרופתי עזר ללא ספק ושיפר את תחושותי עד העלמת התופעה כמעט לחלוטין. הבעייה, שבכל פעם שהרגשתי טוב חשתי מספיק בטוחה להפסיק את התרופה באפן עצמאי. אמנם לקח זמן אבל התופעות חזרו ושוב סבלתי כבעבר. כעת אני נמצאת בתקופה דומה וחשה שתופעות החרדה הולכות ונהיות תכופות יותר ויותר (בנהיגה ברכב, בארועים וכדומה) וכדי למתנן אני משתמשת בואבן. בתקופות כאלה אני גם מורידה כמעט למינימום את הבילויים מחוץ לבית ומרגישה בודדה מאוד. חשוב לי לציין שבסביבתי הקרובה (פרט להורי המקסימים שתומכים בחום) אף אחד אינו יודע על סבלותי וזה כולל חברים ועמיתים לעבודה. השאלות: מה הכי טוב לעשות כדי לשפר את המצב? האם יש לחזור מיד לטיפול התרופתי? האם יש אנשים שנדרשים לטיפול התרופתי לאורך שנים? האם הטיפול עלול לגרום לבעיות כלשהן בטווח הארוך? האם יש מצב בו "לפתע" כל עניין החרדות פשוט יעבור או יעלם מעצמו? או שיהיה עלי להתמודד איתן שנים? אשמח לקבל תשובות בהקדם. תודה והמשך שבת שלום, שירי-לי

30/05/2004 | 14:09 | מאת: סיגל

אני יודעת על מה את מדברת אני סובלת מזה שנים ודי קשה לנהל חים נורמלים ככה זה מעייף ומדכא. התחלתי עכשיו טיפול פסיכולוגי שעוסק בחשיפות לחרדה שכל הענין הוא לנסות בזמן התקף לא להתנגד לה ולברוח אלא לנסות להתידדאיתה ולהבין שזה לוקח כמה דקות וזה עובר ובעיקר לא להתבייש בזה לבושה יש תפקיד בחרדה עד שבסוף נותנים לה מקום ומסתגרים . תנסי את זה ובעיקר שזה מגיע לא להבהל לתתל לזה לעבור במינימום התנגדות

31/05/2004 | 00:24 | מאת:

לשירי לי, את רואה את הבעיתיות. חרדות הן דבר שחולף אבל לעתים החרדות חוזרות. לעתים החזרה קשורה לאירועים חצוניים אבל לא תמיד. לפי מכתבך אי אפשר לדעת האם ההישנות של החרדות היא בגלל הפסקה מוקדמת מדי של הטיפול התרופתי או שהיה אירוע חצוני או מצב משפחתי/חברתי שבגללו הן חוזרות. איני יכול לענות בצורה מפורטת לשאלותיך כי איני מכירך מספיק. לכן המלצתי היא להגיע לפסיכיאטר אשר מכיר אותך, ויחד אתו תנסו לברר היכן את עומדת ומה הסיבה להישנות של החרדות. לצערי אין תשובה פשוטה לשאלותיך. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

29/05/2004 | 15:14 | מאת: טל

לד"ר הידש שלום רב לפני מספר חודשים עשיתי מבחנים פסיכולגיים שקבעו שאני סובל מחרדות פסיכוטיות , ולאחר זמן הייתי אצל פסיכיאטר והוא נתן לי ריספרדל , שהייית נוטל חצי בבוקר וחצי בערב , לפני מספר ימים הייתי שוב בביקור אצל הפסיכיאטר והוא אמר לי להעלות את המינון לכדור אחד בבוקר וכדור אחד בלילה , ומאז (חמישה שישה ימים) החרדות עלו בדרגתן , אני לא שקט ואיבדתי את כושר הריכוז שלי בצורה משמעותית, האם אילו תופעות הלוואי של התרופה , אשמח אם תרחיב ותעניק לי מידע בנושא...

29/05/2004 | 17:14 | מאת: טל

רצוי לציין שבזמן שהייתי נוטל חצי כדור בבוקר וחצי בערב לא היה שינוי בחרדות ולא היו תופעות לוואי למינהן , אם אני לא טועה אפילו הכדור עזר מעט , כי הייתי יוצא יותר החוצה על אף עצם קיומם של החרדות והפסיכוזות למינהן.

29/05/2004 | 19:57 | מאת: מיכל מ

לטל שלום, באופן כללי ריספרדל שייך לקבוצה: תרופות נוגדות פסיכוזה ריספרדל היא תרופה חדשה לטיפול בחולי זכיזופרניה. כמו תרופות אחרות מקבוצה זו, ריספרדל אינה מרפאת את החולים אלה מקלה על התסמינים... סביר להניח שהתסמינים, או התופעות שאתה מתאר אלה הן תופעות לוואי שכיחות של התרופה ריספרדל. ייתכן וצריך להוסיף תרופה נגד תופעות לוואי, או להוסיף תרופת הרגע, או לשנות תרופה. תיתיעץ עם הפסיכיאטר ד"ר הידש המסור והנאה ש... שיהיה לך ערב נעים. ושבוע טוב. מיכל מ

31/05/2004 | 01:11 | מאת:

לטל התופעות של חרדה אופייניות לעליה במינון. כאשר עולים במינון של רספרידל עלולות להיות לזמן קצר תופעות של חרדה אשר מסתיימות אחרי מספר ימים. כך שאתה עברת את התקופה הקשה וכעת תהיה הקלה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

29/05/2004 | 13:11 | מאת: אסתר

שלום ד"ר הידש איך מתמודדים עם מכה כמו להפסיק לעשן (42 שנה) ולהוריד 30 ק"ג? אני חושבת שזה כבד מאד. בתודה אסתר

31/05/2004 | 01:12 | מאת:

לאסתר אכן שני הרגלים שקשה מאוד להפסיק. כמו כל הרגל אפשר להפסיק בבת אחת או באופן הדרגתי. כיום ישנן מספר אפשרויות תרופתיות לעזור בשני התחומים. עם זאת מי כמוך יודע שהמלחמה היא קשה ויומיומית. אבל מה לא עושים בשביל הבריאות והאסטטיקה. בהצלחה דר' גיורא הידש

29/05/2004 | 13:10 | מאת: ארנה

מכר שלי כבן 60 לוקח בהמלצת הפסיכיאטור שלו מזה מספר חודשים תרופת רסיטל להרגעה. האם מתמכרים לתרופה? איזה השפעות לוואי יש לתרופה? בתודה מראש.

31/05/2004 | 01:13 | מאת:

לאורנה הרסיטל אינה ממכרת. רשימת תופעות הלוואי ארוכה ותוכלי למצוא אותה בכל אינדקס תרופות, אבל הרסיטל היא תרופה עדינה ובדרך כלל האדם האינדיוידואלי אינו סובל מתופעות לוואי משמעותיות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

29/05/2004 | 12:30 | מאת: אפרת

לדר' הידש ולדנה כישבתי מולך מבלי לדבר כי הכל כבר נאמר ויכולת לחוש שקשה לי מאוד ויכולת לראות שמר אז עברת פתאום לכיוון המטבח וחזרת אחרי דקה ובדרך לא שמת ידך על כתפי לנגיעה אחת רכה. כן, אתה כה ישר וכך כך הגון ואתה לא יכול לרמות כשאתה לא אוהב אתה לא יכול ואת זה אי אפשר לשנות אבל כשעברת ממש על ידי והייתי כולי צעקה אתה לא הנחת ידך על כתפי לנגיעה אחת רכה ואת זה אני לא שוכחת ועל זה אני לא סולחת ועל זה אני לא אסלח לך לעולם. כשהייתי איתך לא היית איתי היית רק תמונה הרשית לי רק לאהוב אותך וכל חסד אחר נמנע ושום חסדים לא רציתי ממך אבל באותה הדקה הייתי רוצה הייתי זקוקה לנגיעה אחת רכה. עכשיו אני כאן עכשיו לבדי עם הרגע ההוא הקר יודעת עד כמה ליבך הוא אני וכמה יופיך עקר אך אותה אהבה למרות רצוני עדיין שמך מבכה עדיין קוראת לידך על כתפי לנגיעה אחת רכה ועל זה אני לא אסלח לך לעולם.

31/05/2004 | 00:18 | מאת: דנה

הי אפרת. התרגשתי לקרוא. הרגשתי את הכאב האמיתי שלך. המצב לא פשוט, לשני הצדדים, אני מניחה. תשמרי על עצמך. דנה

31/05/2004 | 00:42 | מאת: אפרת

תודה. את נשמעת נחמדה.

שלום ! רציתי לשאול שאלה : עד איזה גיל אפשר להיות מטופל אצל רופא פסיכיאטר של ילדים ונוער ? ובאיזה גיל אפשר לעבור לרופא פסיכיאטר של מבוגרים ? מחכה לתשובה בתודה חן .

עד גיל 18 ויום. מגיל 18 ויום.

ברפואה ציבורית עד גיל 18 אבל לא תמיד מקפידים ויש להם גם מטופלים בגלאים 20+ ולפעמים אפילו יותר. הסיבות יכולות להיות מגוונות: 1. קשר אישי שנוצר בין מטופל למטפל. 2. הפרעות מסויימות שפסיכיאטרים לילדים ונוער מתמצאים בהם יותר טוב. לדוגמה: הנושא של הפרעות קשב שעולה כאן לדיון לעיתים קרובות מוכר יותר לפסיכיאטרים לילדים מפסיכיאטרים למבוגרים ויש דוגמאות נוספות. בצה"ל כל הפסכיאטרים (גם בלשכת גיוס) הם של מבוגרים- למרות שתהליך המיון לצה"ל מתחיל בגיל 16.

לחן אכן התשובות מדוייקות ותודה למשיבים הידש

29/05/2004 | 08:38 | מאת: מידע מתוך אינפומד

פסיכוזה: מחלה פסיכיאטרית קשה בה החולה מאבד קשר עם המציאות. מופיעות מחשבות שווא והזיות, ועשויים לחול שינויים בתהליכי חשיבה. קיימות פסיכוזות אורגניות, הקשורות לסיבה גופנית, ופסיכוזות תפקודיות, בהן לא נמצא גורם גופני. הפסיכוזות התפקודיות החשובות ביותר הן סכיזופרניה (שסעת) ודיכאון מני. סכיזופרניה: קבוצה של מחלות נפש המאופיינות בהפרעות בחשיבה, בקשר עם המציאות ובתגובות רגשיות. תופעות אופייניות למחלה הן מחשבות שווא והזיות.

לאשרת פסיכוזה אינה מחלה כי אם מצב-מצב פסיכוטי. סכיזופרניה היא מחלה שלעתים קיים בה מצב פסיכוטי אבל חייבים להיות סמנים נוספים כדי לאבחן סכיזופרניה. ישנם סוגים שונים של פסיכוזות והן עלולות להיות במספר רב של הפרעות פסיכיאטריות שונות בנוסף לסכיזופרניה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

לא חושבת אני מתכוונת ginkgo biloba ודומים זה מה שאני רציתי לקנות לבת לדיכאון וקיבלתי הסבר למה לא

29/05/2004 | 05:44 | מאת: אמיליה

שלום, רציתי לדעת אם לכדורי שינה יש תופעות לוואי, ואם כן אז אלו והייתי רוצה גם המלצה לכדור שגם יעיל וגם בעל פחות תופעות לוואי. תודה רבה

29/05/2004 | 12:14 | מאת:

לאמיליה לכל תרופה יש תופעות לוואי. אפשר לחלק את התרופות המשרות שינה לשתי קבוצות. תרופות שעלולות לגרום להתמכרות כמו בונדורמין ונומבון, ותרופות שאינן ממכרות כמו נוקטורנו או סטילנוקס. פרטים מלאים ותופעות לוואי תוכלי למצוא בכל אינדקס תרופות. שבת שלום דר' גיורא הידש

29/05/2004 | 18:44 | מאת: מילר

סטילנוקס (=זודורם) ואימובן (=נוקטורנו) בהחלט פחות ממכרים מהיפנודורם ונומבון אבל גם הם יכולים לגרום להתרגלות אחרי שימוש יומיומי של שבועיים לפחות. גם זמן מחצית החיים של הכדורים החדשים יותר קצר ובד"כ אין פגיעה בתפקוד ביום למחרת. בכולם קיימת תופעה של אמנסיה- פגיעה בזיכרון- החולה איננו מסוגל לזכור מה היה איתו תחת השפעה של סמים היפנוטיים (כדורי שינה) ולכן יש כאן פוטנציאל לא קטן של שימוש לרעה בתרופות. מבחינה פסיכיאטרית הם יכולים לגרום לעיתים רחוקות להזיות בהקיץ (delirium) וגם להזיות שמיעה (hallucinations)- אופייני לחלק מהם. ריבאונד של ההפרעה המקורית מאד נפוץ כאשר מנסים להפסיק ולעיתים יש צורך לתת כדורי הרגעה (דוגמת ווליום) כחלק מהגמילה. בארה"ב מקובל שזודורם (זולפידם) פחות מזיק מאחרים- יש איתו מעט מאד מקרים של תלות או שימוש לרעה, הפגיעה בשינה הטבעית מינימלית ובד"כ גם איננו פוגע בתפקוד היומיומי (זמן מחצית חיים- שעתיים בלבד). ישנם מחקרים הטוענים לנזק אורגני למוח אחרי שימוש ממושך בבנזודיאזפינים במינון גבוה, ראי להלן: http://www.ncbi.nlm.nih.gov/entrez/query.fcgi?cmd=Retrieve&db=pubmed&dopt=Abstract&list_uids=11900604

29/05/2004 | 00:15 | מאת: דן

שלום ד"ר הדש- פניתי אליך בעבר ועזרת לי רבות. אני נוטל קסנקס מזה 14 שנה -מכור לו ללא יכולת להגמל ממנו. אבל לא זו הנקודה. מזה כ-8 דווקא נתון ברצף של הצלחות ושיפור באיכות חייו . ופתאום לפני כחודשיים (לאחר לילי הסדר) לארח שהתברר לי שקיבלתי ציונים גבוהיים ביותר בלימודי, זכיתי לקידום בעבודה ועמדתי להקים עסק משל עצמי.. לאחר שביתי החלה להחלים מבעיה רפואית חמורה.. . דוקא אז התחלתי להתפרק.. התחלתי לסבול מחרדות הולכות וגוברות. ברקע שלי הפרעה פוסטרומטית לאחר תאונה איתה התמודדתי, מגבלה פיזית , והפרעות שונות הקשורות לפיברומיאלגיה. בחודש האחרון טופלתי על ידי פסיכולוג, נוירולוג,הממוחה במחטים סיניים, נטורופאט, הילר. לא פניתי לפסיכיאטר משום שחששתילקבל תרופות נוספות להם אתמכר.היה שיפור מסויים ושוב נסיגה. הפסיכולוג טען שאני מספיק נבון ואגיע לפתרון בכוחות עצמי לא ראה טעם לטפל בי שיחתית. בינתיים קורס. החרדות והפאניקה משתקות אותי ומאיימות על המשך תפקודי . סובל מנדודי שינה. ל.ד. באם נרדם בחצות מתעורר ב-2:00 בבהלה. היות ואני לומד לתואר שני אני חושש שהשנה האקדמית בסכנה וגם עבודה. אני עובד כ12 שעות ביום עבודה מאומצת ואחראית ובסופי שבוע לומד. הנוירולוג טוען שיתכן והחרדות נובעות משימוש ממושך בקסנקס' לכן התחלתי להוריד באופן מינימאלי- ואלי גם זה הוסיף לתחושה הקשה. אני נשוי ואב לילדים- חולפות במוחי מחשבות אבדניות אותן אני דוחה על הסף. כרגע אני מרים ידיים. זקוק למענה טיפולי -תרופתי מיידי שיאפשר לי לחזור למסלול התפקוד. כבר עכשיו. רוצה לישון , להירגע . מצד שני חושש שחומר הרגעה יפגע בערנות ויכולות הריכוז להם אני זקוק במסגרת עבודתי. לא ברור לי באם SSRI יכול לעשות את העבודה. האם קלונקס היא חלופה טובה... מידית. האם ניתן לשלבו עם קסנקס ממנו אין אני יכול להגמל. האם ניתן לשלב גם תרופה שתפחית את הפרעות שינה. סליחה על ההצפה -תודה על הסבלנות.אני תושב הדרום (באר שבע) האם תוכל להמליץ על פסיכיאטר שיוכל לקבל אותי באופן מיידי .

לדן אתה חושש שאתה עלול לאבד הרבה דברים במידה ולא ניתן לעצור את החרדות, לכן אני חושב שישנו צורך בטיפול שעוזר מיידית. כעת אתה מערבב את הבעיות הקיימות לטווח ארוך עם העזרה וההקלה המיידית שאותן אתה מבקש. הבעיה של ההתמכרות אינה דחופה וצריך לדחות את הטיפול בה לזמנים יותר שקטים. כעת צריך להחזיר ולהעמיד אותך על הרגליים. לכן נראה לי שכדאי דווקא לעלות עם מינון הקסנקס (מבלי להתחשב בבהתמכרות) ולחזור לשינה רגילה וחיים רגילים. בינתיים להגיע לאבחון אצל פסיכיאטר וכנראה שההחלטה תהיה להוסיף תרופה מקבוצת SSRI ואז אפשר יהיה לדבר על ניסיון לסיים עם הקסנקס. כמובן שהרפיה, ספורט, תזונה נכונה ועוד, כל אלו עשויים לעזור. שבת שלום דר' גיורא הידש

30/05/2004 | 14:16 | מאת: סיגל

הבהלה מההתדרדרות כשלעצמה החזירה את החרדות. חוץ מזה זה די טבעי שמסתיים קושי מסוים לנפש יש יותר מקום להרפות ולהתפרק קצת מן עייפות כזאת.תנשום עמוק ואל תנבא שהכל יהיה רע. הכל בסדר.

29/05/2004 | 00:04 | מאת: אמא רחוקה

גם אני כמו כולם מחפשת פתרונות פלא ובשיטוטי באינרנט קראתי על תרופות שונות בדיוק לפני שעמדתי לקנות לביתי את תרופת הפלא ניזכרתי שיש לי בן שעובד בתור רופא לרפואה סינית הארצות הברית הרמתי טלפון וקיבלתי אזהרה חמורה יש ויטמינים ותרופות שאסור לקחת כשלוקחים תרופות אנטי דיכאוניות או אנטי פסיכוטיות לא קניתי וגם אתם תתיעצו לפני שסתם ממליצים לכם יש סכנה בשילובים אפילו אם זה טבעי מקווה שעזרתי

29/05/2004 | 12:13 | מאת: מיכל מ

לאמא הרחוקה שלום, רציתי להיתיעץ איתך,לפני שסתם ימליצו לי או יזהירו? מה לדעתך היא תרופת הפלא? ואיזה ויטמינים ותרופות אסור לקחת כשלוקחים תרופות אנטי דיכאוניות? ומה הסכנה בשילוב? ומה התסמינים והסיכונים בשילובים אפילו אם זה טיבעי? ואם זה טיבעי אז למה ניתן להשיגם ללא מרשם רפואי?ומה תואמרי לאדם שסובל ממחסור בויטמין B1 ונוטל תרופה אנטי דיכאונית? מיכל מ