פורום פסיכיאטריה

בתי נמצאת במצב שעל פי הסימפטומים נראה מצב דכאוני- התחלנו טיפול פסיכולוגי והמטפל המליץ על שילוב עם תרופות. איך יודעים למי ללכת? על איזה פסיכיאטר לסמוך וכנ"ל על מטפלים... הרי לא חסרים שרלטנים... האם יש מקום שבו ניתן לקבל רשימת פסיכולוגים מורששים ומומלצים וכנ"ל פסיכיאטרים?

שלום, לגבי מורשים ורשיונות, אני מקווה שכל מי שפניתם אליו יש תעודות ורשיונות. כך התעודת המומחה צריכה להיות תלויה בחדר של בעל המקצוע, אין זו בושה לשאול לגבי התעודה אם היא אינה תלויה בחדר. לגבי המלצות, זה כבר דבר אחר, אין מבחנים או סקרים לגבי רופאים ופסיכולוגיים. צריך להסתכן ולראות את הגישה והיחס של הרופא המטפל ולהחליט אחר הפגישה. או לפי השיטה של שמועות והמלצות מפי קרובים וחברים. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

רופאי משפחה באים במגע עם כמות גדולה של מטופלים והם בוודאי יוכלו לכוון אותכם לפסיכיאטר אחראי באזור שלכם. חשוב לזכור שייעוץ פסיכיאטרי כלול בסל הבריאות ולא חייבים פרטי. אפשר למצוא רשימות של מטפלים באינטרנט או בדפי זהב. אם אתם מחפשים רופא בכיר- ניתן לקבל רשימה שמית של פסיכיאטרים בכירים דרך הביטוח המשלים. ההחזר עבור הייעוץ הוא חלקי (ראו התייחסות נפרדת מאתמול).

לפני כשבועיים התחילו לבעלי סיממנים של התקף חרדה, הוא מטופל בתרופות ובהשגחת פסיכיאטר אולם רציתי לבדוק איתך איך אני יכולה לתמוך בו בצורה הטובה ביותר, האם עלי להפסיק את הכל ולהיות איתו כל הזמן? או שעלי להמשיך עם חיי. הוא אינו מעונין לצאת מן הבית, האם אני אמורה ללחוץ עליו ולנסות ולשכנע אותו כן לצאת ולעשות דברים יומיומיים שנהגנו לעשות בעבר? אתמול למשל הזמנו חברים והיה מאוד נחמד והוא נהנה למרות שחשש מכך לפני כן. הוא אפילו לא רוצה לצאת לפארק עם הכלבה, מצב שקשה לי להבין....מחכה לתשובתך, שיר

לשיר שלום, שבועיים הם זמן קצר כדי לראות את השפעת הטיפול, תוך שבועיים שלושה יתחיל השיפור במצב. את צודקת בשאלתך כיוון שהטיפול הנפשי מורכב מהמטפלים אבל בהחלט גם מהאווירה בבית. כעת בעלך במצב של חרדות ולכן הוא מסתגר בבית ואת צריכה להיות היוזמת והמביאה. אין חוקים ברורים למה שכן ולמה שלא. החברים היו רעיון טוב ועובדה שהצליח. כך אני ממליץ ליזום ולעשות דברים, פעמים רבות צריך לעשות את הדברים ביחד כיוון שלבד בעלך לא יעשה, כדאי להעריך מראש ולהשתדל שמה שאת יוזמת ומה שאת עושה שיצליח. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום רב. שמי איילת,אני בת 28 ואובחנתי כסובלת מ-ADD .הדבר בא לידי ביטוי בבעיות ריכוז קשות בלימודים,אי שקט,אימפולסיביות והתפרציות זעם. בנוסף נאמר לי ע"י הפסיכיאטר שאני כנראה טיפוס ציקלוטימי ואכן התנודות במצב הרוח ללא סיבה הנראית לעיין קשות לי מאוד. קיבלתי קונסרטה (400 ש"חלקופסה) שהרגשתי שמחמיר לי ,משום מה את הסימפטומים הלא רצויים.רטלין 25 מ"ג לא עשה שום דבר.(האם זה מינון נמוך מידי וכדאי לנסות מינון גבוה יותר?) ואלפוראל שהחמיר את המצב וכעת אני לוקחת דפרקסאן שמועיל במקצת אך תופעות הלוואי מציקות ועדיין יש לי ימים טובים וימים של דכדוך. (בעבר לקחתי מקבוצת SSRI אך ת.ל גרועות יותר מהדכאון...) שאלתי היא, האם שתי הבעיות שציינתי נובעות מהפרעת הקשב והריכוז? האם דפרקסאן עוזר לריכוז? האם מקובל להשתמש בתרופה ישנה כזו? מה עלי לעשות כשברצוני להכנס להריון? האם יש צורך לנקות את הגוף מהתרופה ? כמה זמן לוקח לה להתפנות? תודה רבה על תשובתך המהירה.

לאיילת שלום, אשתדל לענות על כל השאלות. איני זוכר לגבי דפרקסן והריון, בכל מקרה כדאי להתייעץ עם מרכז טרטולוגי שהם המעודכנים ביותר והם הסמכות לאמר האם תרופה מאושרת בהריון או לא. אחרי כשבוע ימים כמות התרופה שנמצאת בגוף היא זניחה. בדרך כלל תרופות נוגדות דיכאון עוזרות להפרעות קשב וריכוז כיוון שהן מעוררות. הדפרקסן מקובל כתרופה נגד דיכאון ונגד הפרעת קשב וכאשר התרופות החדשות נכשלות יש מקום לטיפול עם תרופות ישנות יותר וזה בסדר במידה ואין תופעות לוואי מיוחדות. אומנם מדובר על שתי הפרעות נפשיות שונות-הפרעת קשב ושינויים במצב הרוח. עם זאת אנו רואים שכיחות גבוהה יותר של הפרעות רגשיות אצל ילדים/מבוגרים שסבלו מהפרעת קשב בילדות. בדרך כלל ילדים הסובלים מהפרעת קשב נפגעים גם באופן רגשי בילדות כתוצאה מקשיים חברתיים. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

תודה רבה !

מה עושים כאשר מקבלים התקף חרדה במקום ציבורי,וגם לא יודעים את הסיבה, לחרדה,כי בראש חולפים מיליוני מחשבות לך תדע איזו מהם גרמה לך להרגיש חרדה ואתה חש חוסר אונים ומנסה לברר מה לעזעזל גרם לך להכנס להתקף חרדה. דוקטור ברנס שכתב את הספר בוחרים להרגיש טוב אומר שכול החרדות והדיכאון שיש לאנשים נובע מחשיבה לא אמיתית ומעוותת ולא משום מקור אחר..

במצב של חרדה במקום ציבורי, השתדלי לא לחשוב על מקור החרדה, ברגע זה אין זה משנה. שכנעי את עצמך שהכל כרגיל ושאין שום סיבה להיות בפאניקה. נסי תרגילים של דמיון מודרך ודמייני שאת נמצאת במקום שנח לך ואת רגועה בו. אם יש לך טלפון נייד זה מאוד עוזר אם מתקשרים למישהו שאוהב ומבין ,זה נותן הרגשה שאת לא לבד והשיחה מסיחה את הדעת . מקווה שעזרתי ולו במעט. הדר

הדר תודה רבה. הנסה ללמוד להגיב בצורה חדשה זו אולם בטבע שלי לנסות לברר מה קרה כי אחרת ההתקף יחזור. כי זה כמו עניין לא פתור,שעד שלא תיפתור אותו הוא יחזור ויתקוף שוב ושוב..

האם ישנה מניעה לעסוק בכושר גופני בזמן החלמה מהתקפי חרדה?

שלום, פעילות ספורטיבית בהחלט יכולה לעזור בהחלמה מחרדות ואני ממליץ במיוחד על שחיה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום. הבן שלי מקבל גאודון 200 מ"ג כשמונה חודשים. במהלך שמונת החודשים הוא הוריד ממשקלו כשלושים ק"ג. האם זו תופעה לוואי מוכרת בתרופה הזו ? האם הירידה במשקל תמשיך ? האם ישנם כדורים שכדאי להוסיף על מנת שתאבונו יחזור ? בקיצור אני כבר מיואשת מכל התרופות האלה שכמעט ולא עוזרות ומה שמקבלים מהן זה רק תופעות לוואי איומות. לירח הגיעו כבר אבל תרופה למחלה האיומה הזו סכיזופרניה לא מצאו :(

לאליאן שלום, גאודון אינו גורם לעליה בתיאבון ורבים רואים זאת כיתרון בניגוד לרוב התרופות לטיפול בסכיזופרניה אשר גורמות לתאבון ועליה במשקל. אם הבן אינו בתת משקל אז לא הייתי מייחס חשיבות רבה מדי לירידה במשקל. כמובן שלכל דבר ישנם גבולות ומידה רצויה. הבעיה היא שהגאודון לא כל כך עוזר לבן שלך, המינון הוא מינון טוב ונכון, אני מקווה שהבן יתחיל להרגיש טוב יותר. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

ברצוני לדעת מה זה רברסינג והאם משהו חווה את זה וזה עשה לו טוב ובכללי עם זה טוב לחרדות ודיכאון. לד"ר הידש האם לך ידוע משהו על זה ועם כדאי לעבור את זה הבנתי שזה הוולדות מחדש אבל יותר מזה כלום אז בכללי אם אתה יודע מה זה אז תפרט לי בקשה.

לגלית שלום, עד כמה שהבנתי (ואני אישית לא עברתי זאת), מדובר בתהליך של הרפיה שבו חווים מחדש טראומות כאשר הטראומה של הלידה נחשבת לטראומה הקשה והחשובה ביותר. זהו תהליך שעלול להפחיד ולכן צריך להגיע רק לאדם שיש בו אמון ויש לו ניסיון רב. צריך לזכור שרבים עוסקים בתחום זה למרות שאין להם הכשרה מקצועית. צריך להזהר כאן. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אני ממליצה מאוד על ריברסינג.מנסיוני,זה משחרר המון... ד"ר הידש צדק בדבריו-זו חוויה שנוגעת ברבדים מאוד עמוקים. ממליצה לך לפנות ל"אשראם במדבר" ולדבר עם אדם בשם רישי.עברתי אצלו קורס והוא אדם מדהים עם המון נסיון! כנסי לאתר:www.tantra.co.il בהצלחה!

ניתקפתי בהתקף חרדה לפני כשלושה שבועות ומאז אני מרגיש שהמון דברים שהיו חלק משיגרת היום יום שלי מאוד מלחיצים אותי ועל כן אני נמנע מלעשותם ומעדיף להישאר בבית, האם מוכרת לך תופעה זו?מלחיצה אותי מאוד האפשרות שלא אוכל לחזור לתפקוד רגיל כמו עבודה בילויים וכו....(חשוב לציין שאני מטופל בכדורים), אייך היית מציע לי להתמודד או שמא זה עניין של זמן? בתודה מראש.

מה שאתה מתאר הוא לגיטימי לחלוטין. בד"כ התחלת הבעיה יש חוסר ביטחון בקשר ליצאיה מהבית ולעשות דברים שנראים בד"כ יוםיומיים.התחלת טיפול עם כדורים וזה כבר טוב.אם בתוך תקופה של עד חודש לא תרגיש שיפור תנסה אולי להחליף כדורים. רק שתדע הכל עניין של זמן.יגיע הרגע ותרגיש טוב יותר ותחזור לתפקד כרגיל.תהיה סובלני והכל יהיה בסדר. קח את זה בקלות :)

תודה על תגובתך, זה בהחלט נשמע מעודד, האם גם אתה חווית את החוויה המפוקפקת הזו או ש..?? תודה על כל מקרה.

מעולם לא הכרחתי את עצמי לתת לי הגדרה מסויימת. למרות, שתמיד ידעתי שיש לי נטיה לבנות. יש לי חברה, גם היא מתוסבכת עם הסיפור הזה לפחות כמוני. אנחנו בנות 18, וכל פעם שאנחנו יחד, אנחנו מרגישות שמה שאנחנו עושות זה לא בסדר. זה מקשה עלינו מאוד, אני לא בטוחה בכלום. מבולבלת עד מעל לראש. המצב עם הזמן מסתבך יותר ויותר. הכל התחיל בנינו לפני כחצי שנה. בהתחלה היה לנו קשה להגדיר את עצמינו "זוג", רק כי היה קשה לנו להודות בכך. אחרי כמה חודשים של "פה ושם" של לרצות להיות יחד, אך יחד עם זאת גם לא- בגלל הבילבול. הרשנו לעצמינו להגדיר אותנו זוג (בארון כמובן). מאז הכל הסתבך והתדרדר יותר, נפרדנו, אנחנו לא זוג רשמי יותר, אבל, באיזה שהוא מקום, לא וויתרנו על להיות ביחד, ולכן, יש לנו כל הזמן מין "משחקים כאלה"... והכל בגדר הלא רשמי. אני כל כך מבולבלת. אולי אני לא צריכה לחפש לעצמי הגדרות עכשיו, אבל אני לא יכולה שלא לחשוב על זה, זה מציק לי כל כך. אולי בעיקר בגלל שאני "לא רוצה" להיות לסבית, גם אם אני ככה, כי אני חולמת על בית נורמלי, וכמה ילדים. כשאני אומרת שאני רוצה בית נורמלי וילדים, כוונתי לכך שילדי יגדלו עם זוג הורים גבר ואישה, משום שזה נראה לי מעוות לגדל ילד, בתוך בית שהוא בעצם סוג של "סטייה חברתית". בעיקרון, לא היו לי התנסויות הטרוסקסואליות, כל הבנים שרצו איתי קשר מהסוג הזה נענו בשלילה עד כה, משום, שלא רציתי בהם, פשוט הרגשתי שאני לא מעוניינת, בנים, מעולם לא משכו אותי יותר מידיי... היה רק בן אחד, עד כה, שיכולתי לראות את עצמי יחד איתו, אך הוא אינו היה מעוניין, הוא אדם מאוד רגיש ואפשר להגדיר אותו כטיפוס "נשי". ואגב, כשהבנתי שהתאהבתי בו, "ירדה" לי אבן מהלב, לרגע חשבתי שכל החששות שהיו לי עד אז (שאני לסבית) הם רק חששות, ובעצם אני "נורמלית". יש בי פחד עז, "לגלות" שאני אכן לסבית. ובכלל, אני מרגישה שאין בי כוחות להתמודד עם זה עכשיו. או בעצם בכלל. אשמח לשמוע את דעתכם, זקוקה לעזרה. תודה מראש, שני.

אני מאמינה שהחיים קצרים וצריך להנות מהם אם את חושבת או יודעת שאת לסבית תשלימי עם זה ותנסי להנות כמה שאפשר ולא להלחם בנטיות שלך אלא לקבל אותם כך יותר קל אבל לדעתי את עדיין צעירה אולי את חוששת מגברים מסיבות שונות ולא דווקא מיניות האם אהבת עוד נשים כי אם לא יתכן שאת נסחפת אחרי החברה והיא מנצלת את הבילבול שלך אולי תנסי לדבר עם נשים לסביות על רגשות ותחושות ואז תביני יותר הכי חשוב זה לאהוב וזה לא משנה עם מי

שלום שני, במקרה עברתי פה, בד"כ אם אני כבר נכנסת לפורום אז זה לפורום של נשים בלבד. כן, אני לסבית. אני בת 25 אבל זכורים לי היטב הימים הקשים של לקום בוקר אחר בוקר לבלבול מוחלט, להרגיש שונה, לא לדעת מה אני רוצה, אם זה בכלל תלוי בי ומה יהיו ההשלכות וכו'. אז קודם כל, את באמת לא צריכה להחליט שום דבר, וגם אם תגיעי עכשיו למסקנה/החלטה כלשהי את בהחלט יכולה לשנות אותה מאוחר יותר, זה כל היופי בחופש הבחירה :) חשוב לי לומר לך, שאני וחברות רבות שלי, מגדירות את עצמנו לסביות וטוב לנו עם זה. גם לסביות יכולות להקים בית בישראל ולגדל ילדים (ישנן דרכים רבות: תרומת זרע, חבר, אימוץ) יש בארץ לפחות כמה עשרות זוגות של לסביות שמגדלות ילדים (נכון ללפני 5 שנים). זה נכון שלא תמיד קל ולפעמים מרגישים קצת יוצאי דופן, אבל מנסיוני האישי, הפעמים האלה זניחות, החברים הטובים שלי יודעים על העדפה המינית שלי, חלקם מכבדים זאת אך מעדיפים לא לשמוע פרטים (יש לי גם חברים דתיים..), ורובם מעודדים ותומכים ולא עושים עניין., מקבלים אותי כשווה. המשפחה שלי גם היא יודעת ומקבלת את זה מאוד יפה, אומנם לפעמים שומעים על משפחות שלא מקבלות את זה כל כך יפה, אבל הרוב המוחלט מתנהג בצורה תרבותית והגיונית! כמו שההורים שלי אומרים - העיקר שאני מאושרת. וזה מה שבאמת חשוב בחיים, לא?? בנקודה זו, אני רוצה להביע את דעתי האישית, שילד שיגדל בבית עם שתי אמהות שיעשו הכל כדי שיהיה מאושר ויאהבו אחת את השניה, יהיה הרבה יותר מאושר מילד שיגדל בבית שההורים שלו לא נמשכים אחד לשני / לא היה ביניהם מעולם קליק / הם נישאו רק כדי להיות "נורמלים" ו"כמו כולם". תחשבי על זה.. שלא לדבר על כך שאני חושבת שהסיכויים של זוגיות כזו להחזיק מעמד הם קלושים וכרוחים בסבל, (של שני הצדדים!) וכבר היו סיפורים מעולם. בכל מקרה, שני, תתעודדי!! העולם יפה! יש בו מקום לכולנו :) אני ממליצה לך בחום להכנס לפורומים שונים המיועדים ל"נשים בלבד" (שזה למעשה לסביות), שם תוכלי לקבל מידע, לשאול שאלות, ללמוד מנסיונן של אחרות, לשמוע על סיפורים והתמודדויות מהחיים וסתם לשתף ולפרוק מהלב. כמו כן, בכל צ'אט שמכבד את עצמו ישנו חדר "לסביות" או "בת מחפשת בת" שם תוכלי לשוחח עם לסביות, דו, או מתלבטות על סוגיהן השונים. ודבר אחרון, אני לא יודעת איפה את בארץ, אבל ישנן עמותות שונות שבמסגרתן מתקיימים מפגשים של בני נוער שהנושא מדיר שינה מעניהם (כדוגמת האגודה, הבית הפתוח) שני, המון המון בהצלחה ואושר אני בטוחה שיהיה בסדר, אם אני עברתי את זה, כולם יכולים :)

לשני שלום, את מלבטת ובצדק רב, להחלטה כזו יש משמעות רבה מאוד לגבי המשך חייך ולגבי מהלך חייך בעתיד. לכן ההתלבטות מוצדקת והחששות מובנות. לדעתי כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי כדי להבין את המניעים שלך ואת המורכבות של המצב כך שהחלטתך תהיה נכונה יותר וטובה יותר עבור עצמך. כמובן שכדאי ללמוד ולאסוף כל אינפורמציה נוספת, כפי שנכתב בפורומים השונים וכל מסגרת אחרת. המון אושר דר' גיורא הידש

גם אני התנסיתי בעבר בעישון גראס וחוויתי את מה שסיפרת.יש כאלה שעישון יכול להשפיע עליהם לרעה.כאשר את מעשנת ומפחדת ממה שיקרה אז הפרנויות מתחילות לעבוד במלוא המרץ ולכן קודם כל תפסיקי(אם לא הפסקת)עם זה. באשר לתסמינים את יכולה ללכת לפסיכולוג ולדבר איתו ושהוא ינתח את המצב שלך.לדעתי את בסדר גמור ולא סובלת מחרדה כרונית.את רק מפחדת מההתקף חרדה וזה מובן.זהו בהחלט דבר מאוד מפחיד.תנסי להיעזר כפי שאמרתי בפיסכולוג.

אני בת 23 לפני כשנה וחצי סבלתי לתקופה של חודשיים מהתקפי חרדה חריפים מאוד . התסמינים שהיו לי זה תחושת נימולות לאורך כל הגוף,בפנים ובלשון, קור ביידיים , רעידות חזקות לא רצוניות ותחושה של הבזקים שחורים שגרמו לי תחושה שזה .. הסוף.- למזלי כבר בהתקף השני שחוויתי ( בעיקבותיו הגעתי למיון) הסביר לי הרופא שזה התקף חרדה ותו לא ... אחרי חודשיים של עבודה קשה , וצבירת מידע רב על הנושא , עברו לי ההתקפים . וזה בלי נטילת כדורים . השאלה שלי היא לגבי הגורם להתקפים . אני יודעת שיש הרבה סברות אבל ההתקף הראשון שהיה לי היה בפעם הראשונה ( והאחרונה) בה ניסיתי לעשן גראס . עישנתי בפעם הראשונה כמות גדולה יחסית , תוך כחצי שעה התפתחו בצורה הכי חזקה כל התסמינים שתארתי למעלה , אז חשבתי שפשוט אני הולכת למות ממנת יתר או משהו כזה . בפעם השניה זה התרחש בזמן שסיפרתי לחברה על מה שקרה לי עם הגראס וכשההתקף התחיל חשבתי שאני סובלת מפלאש באקים- מה שהוביל אותי למיון . אני בחורה בריאה , עם שמחת חיים גדולה ,- האם ייתכן שיש משהו בגראס וזה מה שגרם לאותם התקפים או שזה היה רק טריגר ועלי להמשיך לחפש את הסיבה ? כבר שנה וחצי שלא סבלתי מהתקף , זה בעיקר משיכנוע עצמי שאני לא צריכה לפחד מהם - אבל אני עדיין מרגישה שהם שם - התסמינים- כשאני מדברת על זה או נזכרת הגוף כמו משחזר את הטראומה - והידיים נהיות אוטומטית קרות ותחושת נימולות קלה -זה אומנם לא מפריע ליום יום , וזה לא מגיע למצב של התקף- אבל האם זה ילווה אותי לכל החיים? או שאצליח להפטר מהם לגמרי ? מצטערת על אורך המכתב , תודה מראש ריי

הנני מנפגעי התקף החרדה ובמסגרת הביקורים אצל מס רופאים הוסבר לי שלמריחואנה יש קשר ישיר לתופעת החרדה אשר מעורר את המחלה ועלכן מומלץ להפסיק.

לריי שלום, סמים, אלכוהול וחומרים שונים מורידים את ההגנות של הנפש ואז יש סיכון להתקפים של חרדה. יש לי כעת מספר מטופלים עם סיפור דומה של שימוש בודד בחשיש ואחר כך המצב הנפשי השתנה מאוד. אם את מתגברת והחרדה נמצאת רק ברקע, איני חושב שיש מקום לעשות משהו טיפולי, הזמן הוא רופא טוב, ותלמדי מה טוב לך ומה מזיק לך. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אני נוטלת רמרון 45 כ-5 שבועות ואין שיפור כלל. פניתי לרופא אחר שהחליף לי לרסיטל אחרי שאעשה גמילה מהרמרון. שאלתי היא, אני סובלת מנדודי שינה ,איני נרדמת ללא כדור שינה וגם זה לא עוזר לפעמים. קראתי שהרסיטל גורם לקשיי שינה... האם הבחירה נכונה??? (בזמנו נטלתי צ'יפרלקס כמה שבועות וגם זה לא עזר)..

דלית- נדודי שינה איננה הפרעה שעומדת בפני עצמה (מלבד מקרים נדירים) אלא נובעת מבעיות אחרות- כמו הדיכאון אצלך. ברגע שהדיכאון יטופל ע"י הרסיטל (או כל תרופה אנטי דכאונית אחרת) גם בעיות השינה יפתרו. מכיוון שלוקח 3 שבועות עד שהרסיטל משפיע אפשר בינתיים לתקופה קצרה להיעזר בכדורי שינה. תטפלי בדיכאון ולא יהיו לך בעיות שינה.

לדנית שלום, אם הבנתי נכון משאלתך, הבעיות בשינה היו עוד לפני הרסיטל ולכן הן אינן קשורות. גם הרמרון שהוא מומלץ כאשר סובלים מהפרעות בשינה לא כל כך עזר. לכן כפי שנכתב חשוב לטפל בגורם להפרעות בשינה ואז גם תרגישי טוב יותר ותשני טוב יותר. רסיטל וציפרלקס מכילים את אותו החומר הפעיל, כך שתמוהה בעיני מדוע לטפל ברסיטל אם ציפרלקס לא עזר? כדאי להתייעץ שוב עם הרופא המטפל. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום לחברי הפורום. קודם כל טובה לד"ר הידש על התשובה לשאלתי לגבי תרופות במהלך הריון. דיברתי עם המכון הטורטולוגי ואמרו לי שם שאין הבדל משמעותי בין קסנקס ולוורין במידה ונלקח רק פעם ב- לארועים מיוחדים נגד חרדה חברתית. האם מישהי/מישהו אחר יודע משהו מנסיון שלו? לפי מה שראיתי כאן בפורום קסנקס אסור. אני מבולבלת...ודואגת....ומודאגת... תודה.

אם את קוראת אנגלית יש על כך הרבה מחקרים שממליצים להמנע לחלוטין מצריכה של בנזודיאזפינים בזמן ההריון. כלומר להשתמש בתרופות כמו קסנקס ולוריבן במהלך ההריון רק במצבים מסכני-חיים או במצב בו לא ניתן להשתמש בתרופה בטוחה יותר או שתרופה בטוחה יותר איננה יעילה. במיוחד חשוב לא להשתמש בשבועות הסמוכים ללידה כדי שהתינוק לא יסבול מתסמונת גמילה חריפה.

לאורית שלום, לאט לאט, התשובות של המכון הטרטולוגי הן המוסמכות ביותר והם המעודכנים ביותר. נכון שרצוי להמנע בכלל מתרופות אבל כיום ישנן עבודות לא מעטות שמצאו שכל התרופות מקבוצת הבנזודיאזפינים אינן מזיקות בהריון (קסנקס ולוריוון שייכות לקבוצה זו). כך שאם משהו לא ברור כדאי לחזור למכון ולשאול. זה המקצוע העיקרי שבו הם עוסקים והם המומחים לנושא רגיש זה. בהצלחה דר' גיורא הידש

שלום, ממה שאני ביררתי עם המכונים הטרטולוגיים (גם בהדסה וגם באסף הרופא) נאמר לי במפורש (!) שניתן לקחת לוריוון אפילו על בסיס יומי ללא חשש למומים בעובר. החשש למומים הוא במצב של לקיחת הכדור מספר פעמים ביום למשך זמן וגם אז סיכון של אחד לעשרת אלפים לשפה שסועה. לגבי תופעות גמילה אצל העובר הזכירו אפשרות להיפוטוניה שתעבור אחרי מספר ימים. משה אתה סתם מבהיל!

ד"ר גיורא שלום, לאחר שנה + של לקיחת רסיטל (כדור וחצי של 20 מ"ג), הפסקתי בהדרגה (ירדתי לכדור ואח"כ לחצי כדור למשך שבועיים) בתיאום עם הרופאה שלי. רציתי לשאול: - במשך כמה זמן עלולים להמשך ה"שוקים החשמליים" (אם כי זה כבר קורה פחות)? - לאחר כמה זמן מהפסקת הכדורים אמורות להפסק תופעות הלוואי (כדוגמת חוסר הגעה לסיפוק מיני)? - האם יש השפעות נוספות להפסקת נטילת הכדורים? תודה רבה דפנה.

לדפנה שלום, לא כל כך ברור לי מהם ה"שוקים החשמליים"? אם הפסקת בקצב איטי מספיק אז לא אמורות להיות כל תופעות לוואי. אם ישנן תופעות לוואי (כמו השוקים) אז סימן שבשבילך קצב סיום הטיפול היה מהיר מדי. בכל אופן, אחרי כשבועיים כל התרופה כבר יצאה מהגוף. בדרך כלל תוך חודש חודשיים גם תופעות הלוואי הקשורות למין חולפות. שיהיה רק טוב וכיף דר' גיורא הידש

שלום! אני בן 23 ,ואני סובל המון שנים כבר מתקופות של דיכאון (ישנם ימים גם ללא דיכאון) אני מצטער אם אני אשאל פה שאלות שכבר ענית ואני מקווה שתענה לי. הפיסיכאטרית נתנה לי מרשם לאפקסור 37.5 ואני לא ממש זוכר את המינון 1. ייתכן שהיא אמרה לי לקחת חצי כדור ולאט לאט לעלות למינון של 2 כדורים? מה המינון המקובל לדיכאון קל-בנוני? 2. תוך כמה זמן בממוצע משפיע הכדור? 3. האם הוא עוזר לחרדה חברתית? בעבר, לקחתי סרוקסט 3 שבועות ולא ראיתי כל שיפור בדיכיאון ואולי אפילו להיפך (ייתכן דבר כזה?!) ונהנתי הרבה פחות במין -יש לי בעיית שינה שאם אני לא מגיע לאורגזמה אני לא נרדם או נרדם ומרבה להתעורר- ולכן חשוב לי בגלל זה המין (sex).בעיקרון היא החליפה לי את הכדור בגלל שהתלוננתי על החשק/תפקוד מיני 4. האם אפקסור לא משפיע כלל על התפקוד המיני? 5. איך יודעים האם הכדור עוזר? -זו השאלה הכי חשוב לי! - אני לא תמיד תמיד בדיכאון היו גם מצבים שהיה לי שבועיים ללא דיכאון כלל איך אוכל לדעת האם הכדור עוזר או שפשוט עכשיו יש לי את "השבועיים הטובים"? אחרי כמה זמן בערך ניתן לקבוע האם הכדור עוזר או לא? 6. האם יש מחקרים לגבי השפעתו העתידית של הכדור? (עד כמה הדבר יזיק לי בעתיד בגלל שלקחתי את הכדור בעבר?) תודה רבה

אני זוכרת שלא מזמן עניתי לך כאן על השאלות הללו. ??

נכון ותודה אבל דבר ראשון לא ענית לי לגבי זה שאני לוקח 37.5 מ"ג. ומה המינון שלוקחים בדרכ'. דבר שני אני מעדיף לקבל תשובה מרופא/ה. בכל מקרה תודה רבה

השמחה השקטה של החיים מגיעה אל חיי שמחה מהדברים הקטנים באמת: מארוחת בוקר משפחתית מריקוד עם בנותי על השטיח מחיבוק של בעלי. השמחה השקטה של החיים חוזרת אלי בצעדים קטנים, מהוססים. מנגד עומדת המאניה ושואלת: האם זו אותה שמחה? מהעבר השני עומד הדיכאון ומחכה: האם בקרוב תחזרי אלי? אבל לא. זו שמחה אחרת. שקטה, בטוחה, שלווה. ביד בוטחת של אהבה היא מערסלת את נפשי ומאפשרת לי לנשום ולהנות מכל אותם דברים קטנים של החיים ולהעריך אותם שבעתיים. שכולנו נהיה בריאים, ונהנה מאותם דברים קטנים של החיים... תמי.

לתמי, אני כל כך מזדהה עם מה שכתבת. בימים שאני מרגישה "נורמלית" אני נהנית מדברים כל כך קטנים שאנשים אחרים פשוט לא יכולים להבין. אני נהנית מסתם להיות עם הילדים בגנה השכונתית, או מטיול רגלי, ותמיד ישנה התקווה שזה לא ייגמר לעומת החשש מהנפילה הבאה. גם אני שואלת את עצמי הרבה פעמים, מתי יגיע האיזון ולמה לצורך כל עליה צריכה להיות לפני זה ירידה? לא הוגן. נעמה

היי תמי הלוואי והייתה לי עשירית מכישרון הכתיבה שלך, הדברים שכתבת נכונים לגבי מי שחווה מצבים קשים אבל בהחלט גם למי שלא עבר מצבים כאלו. תודה הידש

שלום, אני שואלת שאלה בשם מישהו איתו אני בקשר. נער בן 15 לערך. אני בת 20. הוא סובל ממחשבות על מוות, כבר הרבה זמן. זה מתאפיין במחשבות לפני השינה, שאולי לא יתעורר, במקלחת ואפילו סתם באמצע השיעור. חושב הרבה שהנה עוד מעט יהיה בן 70 ויגיע זמנו למות וכו'.... יש כרגע בעיה לקבל טיפול פסיכולוגי (משפחה שלא כ"כ מעודדת את זה), למרות שלפי דעתי ניתן להעזר במקרה כזה בטיפול פסיכולוגי. אני צודקת? אני יודעת שזה נושא רחב מאוד אבל אני רוצה לעזור לו, ולו במעט, עד שיצליח לקבל טיפול פסיכולוגי. אז אם תוכל/ו להסביר לי, בקצרה או לא (ותודה על כל תשובה), מה הסיבה להתקפים כאלה של מחשבות, שמגיעות לאיבון של הגוף אפילו, לפעמים. ואם יש משהו שאפשר לעשות חוץ מטיפול פסיכולוגי. אני ממש רוצה לעזור לו, הוא יקר לי מאוד. תודה רבה :-) (אם אני צריכה להפנות את השאלה לפורום אחר פה - רק תגיד/ו ואפנה. תודה)

נראה שהנער סובל מדיכאון ויכול להעזר גם בטיפול תרופתי וגם בטיפול פסיכולוגי. כדאי להפנות אותו ואת הוריו למרפאה לבריאות הנפש של ילדים ונוער הקרובה למקום מגוריהם. המרפאות האלה שייכות בדרך כלל למשרד הבריאות ואינן דורשות תשלום עבור השירות. אמנם יש תורים והמתנה לטיפול אבל נשמע שהמקרה הזה הוא די דחוף ומקרים דחופים מתקבלים מהר יותר. צריך להזהר עם מחשבות מוות ולשלול אובדנות. דברי עם הוריו של הנער והסבירי להם שאסור להזניח וחייבים לטפל בבעיה גם כי הבן מאד סובל וגם כי חייב לבדוק אותו רופא ולוודא שהוא אינו אובדני. תסבירי להם שחלק מהבעיה נובעת מחוסר איזון כימי במוח ולכן טיפול תרופתי מאד עוזר, ונותן תוצאות די טובות במקביל לטיפול פסיכולוגי תומך. תמי

שלום, אכן שאלה קשה, מחשבות על מוות שכיחות אצל נערים בגיל ההתבגרות ותמיד השאלה היכן מדובר בתופעה של גיל ההתבגרות והיכן מדובר בבעיה הדורשת טיפול. כמובן שכדאי להגיע לאבחון מקיף. שאלות יותר ספציפיות תצטרכי לשאול בפורום של מתבגרים או רופא פסיכיאטר המומחה לילדים ונוער. אני חושב שקשר טוב עם אדם בוגר חשוב ועשוי להועיל מאוד לנער. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

תודה על התגובה אך הנער לא סובל ממחשבות אובדניות, לא דיכאון הוא לא רוצה למות, ממש לא. לכן אני שוללת דיכאון.

שאלתי אותך לגביי תופעות הלוואי של הציפרלקס (תופעות לוואי כשל שפעת) ברצוני לדעת האם תופעה של התחזקות החרדות הינן נורמליות, ואם להיות יותר ספציפי אז לאחר יום שבו הרגשתי טוב נטלתי את הציפרלקס והתחלתי לחוש דפיקות לב ופעילות באזור הבטן, האם תופעות אלו נורמליות?

שלום למזלינו כל התרופות נוגדות החרדה מעוררות ולכן הן עלולות לגרום לתופעות של עוררות כמו חלומות עירניים, שינה קלה ולעתים גם "דפיקות לב", התופעות הללו אינן נורמליות אלא תופעות לוואי שלעתים הן קיימות אבל בטח לא אצל כל אחד. כנראה שאתה סובל גם מתופעת הלוואי של תחושת השפעת וגם מהעוררות. בדרך כלל תופעות אלו חולפות בתחילת הטיפול כיוון שהגוף מסתגל לתרופה. בהצלחה דר' גיורא הידש

אבקש לקבל כמה עצות לגבי ילד בן 15 שמקבל ריספרידול. ילד מטופל אצל פסיכיאטר ופסיכולוג. בבית הוא לא ממשמע, צריך כל הזמן לבקש ממנו כל מיני דברים ביקר שקשורים לסדר. פסיכיאטר אמר שאסור להלחיץ אותו. השאלה היא - מה כן מותר? עד איפה לוותר? האם לוותר על השמת גבולות בכלל? אבא שלו מוכן לתת לו לגדול ללא שום דרישות מינימליות - רק שיהיה לו קל בחיים.האם זה נכון? תודה מראש, מודאגת

לגלית שלום, צר לי אבל איני פסיכיאטר ילדים ולכן איני יודע את התשובה לשאלתך. את כותבת שהילד מטופל, לכן עדיף לשאול את המטפלים. פעמים רבות כאשר מטפלים בילד יש טעם גם בטיפול משפחתי. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

מה עדיף פסיכיאטר פרטי או ציבורי?

פסיכאטר פרטי יקח המון כסף ויתן הרבה יחס. אף על פי שהפסיכאטרים בקופות הם בסדר אבל אין יחס טוב מהם כשצריך לשאול שאלה הם עונים אחרי שבוע ובמצבי חרדות ודיכאון רוצים תשובות במקום.

שלום לדעתי חשוב שהפסיכיאטר יתאים לך, שתרגישי נוח איתו, תסמכי על מקצועיותו ומהימנותו. את יכולה למצוא כאלה במגזר הפרטי וגם במגזר הציבורי. כמו בכל דבר אחר, אין ברירה צריך לנסות לפעמים מספר פסיכיאטרים, עד שמוצאים את המתאים. בהצלחה

פסיכיאטרים בקופות החולים הם ברמה נמוכה פרטי אפשר ללכת לבכירים ומנהלי מחלקות

לגל אם יש לך ביטוח מושלם, אתה יכול ללכת לפסיכיאטר פרטי שנמצא ברשימת היועצים של הקופה אבל לא בספר הרגיל, לשלם לו תשלום רגיל (בערך 500-400 ש"ח) לבקש חשבונית עבור ייעוץ ולבקש מהקופה החזר (80%). כך אתה מקבל יחס מפסיכיאטר פרטי שזה הרבה יותר אישי במחיר סימלי. בהצלחה נעמה

תודה לכל המתיחסים. אני אדם עובד ובעל רשיון נהיגה ונשק. בעבר טופלתי דרך הציבורי ברסיטל נגד חרדה ואני כנראה צריך עוד פעם. חזרתי לשם והתחלתי טיפול מחדש. אני שוקל אם ללכת לפרטי כדי לא "ללכלך" יותר מידי את שמי במערכת וכדי להקטין נזקים מנהלתיים בעתידיים. האם המידע עלי שנמצא בציבורי יתישן ויעשה ללא רלוונטי ?

ביתי בת כשנה, לאחרונה מגלה תופעות מוזרות שמטרידות אותנו היא מטיחה את הראש בארון, בלול ונראה שהיא נהנית מזה, לעיתים היא מסיתה את הראש קדימה ואחורה מבלי להפסיק למשך שניות ארוכות, כמו כן היא נהנית להרביץ לעצמה מדי פעם בראש. אבקש לציין שמדובר בילדה פעלתנית, חייכנית, מפותחת מאוד, מלבד אותם תופעות מטרידות. אבקש את עצתך, האם מדובר בתופעה נורמלי, או שהנ"ל מעיד על תופעה פסיכולוגית שיש לתת עליה את הדעת תודה מראש

שלום רב אינני מקצועית בתחום אך ידוע לי שהטחת הראש הם אחד מסימני בעיות קשב ורכוז.

לבתי בת השש עשרה יש בעיה חמורה, מתפרצת ללא סיבה, התנהגות אלימה, חוסר תקשורת נכונה עם הסביבה, כל הזמן מחליטה החלטות שונות, מבולבלת, האם הסימנים מורים על לקיחת סמים, או זו בעיה רפואית, אשמח לקבל תשובה ועצה לאן לפנות בהקדם לעזור לה

לבתי בת השש עשרה יש בעיה חמורה, מתפרצת ללא סיבה, התנהגות אלימה, חוסר תקשורת נכונה עם הסביבה, כל הזמן מחליטה החלטות שונות, מבולבלת, האם הסימנים מורים על לקיחת סמים, או זו בעיה רפואית, אשמח לקבל תשובה ועצה לאן לפנות בהקדם לעזור לה

לבתי בת השש עשרה יש בעיה חמורה, מתפרצת ללא סיבה, התנהגות אלימה, חוסר תקשורת נכונה עם הסביבה, כל הזמן מחליטה החלטות שונות, מבולבלת, האם הסימנים מורים על לקיחת סמים, או זו בעיה רפואית, אשמח לקבל תשובה ועצה לאן לפנות בהקדם לעזור לה

היי רציתי להתייעץ במס' דברים. קצת רקע: בשנה האחרונה סבלתי מדיכאון ואני נוטלת לוסטרל. הפסיכיאטר שלי אמר לעקוב אחר מצבי רוח כדי למנוע מצבים של מאניה כתוצאה מהתרופה (אם הבנתי אותו נכון). רציתי לשאול לגבי מצב הבא אם יכול להיחשב להיפומאניה או מאניה: היתה לי נפילה קשה במצב רוח שנמשכה יומיים שלא היה לי ברור איך זה יסתיים כי הנפילה היתה מאוד קשה והרגשתי ייאוש (מצבים כאלה קוראים לי מדי פעם אך בד"כ לא בדרגת חומרה כזו). אז כפי שאמרתי לא ידעתי איך אני אצא מזה ובאיזשהו שלב הרגשתי שהמצב השתנה והמצב רוח התחיל להשתפר לאט לאט. אני לא שוללת לגמרי את מאמציי בנסיון להוציא את עצמי מהמצב העגום הזה אך היה נראה לי כי השיפור היה חד ומשמעותי יחסית למאמצים שהשקעתי.לאחר שיפור הדרגתי הרגשתי במשך יום וחצי מצב רוח מרומם אך עם מחשבות שליליות שאורבות לי (כגון: אולי דרכי ההתמודדות שלי לא יעילות) וביום שלישי הרגשתי שוב מן דכדוך שעליו כבר הצלחתי להתגבר. מזה 4 ימים אני מרגישה אופטימיות שנראית לי מעט מופרזת יחסית למצב הרגיל שלי אבל עדיין מרגישה שהמחשבות השליליות אורבות לי אך אני מרגישה שכדי להידרדר למחשבות השליליות אני צריכה ממש להתאמץ (בניגוד למצב הרגיל שלי שבו אני צריכה להשקיע מאמצים כדי לא להיהדרדר למחשות שליליות).אני חשה מן התלהבות מהמצב רוח שלי.יחד עם זאת אני לא מרגישה בעלת כוחות עליונים, לא מרגישה כל יכול, לא מרגישה שיש לי עודף אנרגיות ואפילו להיפך, מרגישה עייפות.בקיצור, אני מרגישה מצב רוח מרומם עם מודעות למחשבות השליליות הרגילות.היו לי מספר מצבים דומים בעבר כאשר התקופה הכי ממושכת היתה בת 3 שבועות. עוד דבר שרציתי לשאול,האם תקופות ממושכות של דכדוך יכולים לגרום לשינויים מבניים במוח ולשבש את האיזון הכימי במח?לפני כ 5 שנים התחלתי לסבול מדכדוכים כאשר התקופות החומורות החלו לפני 3 שנים ובשנה האחרונה היה לי דכאון. יש לציין כי מגיל ההתבגרות הייתי מוטרדת מדברים אבל עד לפני 5 שנים זה לא היה רציני.האם תפקיד התרופה להחזיר את המצב הכימי לקדמותו?האם התרופה משפרת את המצב הראשוני של האיזון הכימי?פסיכיאטר שלי אמר ש 1/3 מאנשים שמפסיקים לקחת את תרופת דיכאון, לאחר תקופה מסוימת חוזרים לדיכאון. האם אנשי שסבלו מתקופה ממושכת יותר מדכדוכים סיכויים לחזור לדיכאון לאחר הפסקת התרופה גבוה יותר לעומת אנשים שסבלו מתקופות קצרות יותר?ואם חל שינוי במבנה המח בעקבות הדיכאון, האם יש אפשרות לבדוק זאת בבדיקה מסוימת? תודה מראש וחג שמח

לנטלי שלום, מכתבך מורכב ואיני בטוח שהבנתי את כל השאלות, אבל אנסה להשיב. צריך להבדיל בין שינויים מבניים במוח (אותם אפשר לראות בבדיקות הדמיה), ובין שינויים ביוכימיים אותם הכדורים מסדרים. ישנו בסיס גנטי לדיכאון, כלומר ישנם אנשים שכנראה רגישים יותר לאירועים חיצוניים ואז הם נוטים לשינויים ביוכימיים משמעותיים יותר והם יזדקקו לטיפול ממושך יותר. הפלוס הגדול של דיכאון הוא שהדיכאון אינו פוגע במוח וכאשר יוצאים מהדיכאון אז מרגישים טוב והכל בסדר (אין נזק למוח), אבל החיסרון הוא שהדיכאון עלול לחזור. כך גם אנשים שעברו דיכאון, בשנים הראשונות אחרי הדיכאון מאוד רגישים לדיכאון חוזר, אנשים שעברו שניים או שלושה התקפים של דיכאון כמובן שרגישים והסיכון שיפתחו התקף נוסף גדול יחסית. אם ישנן שאלות נוספות אשמח לענות דר' גיורא הידש

שלום דר. הנני נוטל מזה כעשרה ימים את הציפרלקס ומרגיש כי מצבי מחמיר במקום שיעשה טוב יותר האם תופעה זו מוכרת לך? תופעה נוספת היא שמאז נטילת הכדורים אני חש כאילו וחליתי בשפעת אך ללא חום, בחילות, חוסר תאבון, חולשה כללית וחוש ריח מאוד חד עד כדי כך שכמעשן כבד הפסקתי לעשן ואינני מסוגל להריח סיגריות בסביבתי. אשמח לקבל תשובתך.

שלום, בקשר לעישון, התופעה אינה מוכרת אבל היא כנראה חיובית....שאר התופעות שתיארת בהחלט קשורות לתופעות לוואי של הציפרלקס ובדרך כלל הן חולפות עם הזמן. לעתים בגלל תופעות הלוואי יתכן שישנה הרגשה שהמצב החמיר, ואתה כנראה סובל מדי הרבה תופעות לוואי. עם זאת כבר סבלת כעשרה ימים, כדאי להמשיך עוד כשבועיים ואז להחליט עם הרופא המטפל על המשך או החלפת הטיפול. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

לד"ר גיורא אני סובלת מחרדות ודכאון במשך 14 שנה טופלתי בתרופות שונות כל שנתיים לערך אני צריכה להחליף כדור כי אין לו יותר השפעה עלי . האם זו תופעה מוכרת ? נכון להיום אני לוקחת 2 אפקסור של 75 מ"ג ובלילה 1 פרפנן 4מ"ג 1 קלונקס 0.5 יש לי נדודי שינה, עצירות , בלבול, חוסר ריכוז בעיות זיכרון ואני עדיין מדוכאת. האם יש לך תשובה מה עושים? אודה לך על תשובה מהירה תודה

לדניאלה שלום, את צריכה לעבור בדיקה מקיפה עם הרופא המטפל בך, התופעות שאת מתארת יתכן והן תופעות לוואי של הטיפול (פרפנן גורם לעצירות, הקלונקס מעט מטשטש) אבל יתכן שהם קשורים להחמרה במצב. מהבחינה הטיפולית בהחלט ניתן לעלות באופן משמעותי במינון האפקסור אם קיימת החמרה במצב הדיכאוני. תתייעצי עם הרופא המכיר אותך. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

f.93.0 separation anxiety dis. of childhood and adolescence אני מענויין לדעת מה היא בדיוק אבחנה זו , מה המאפינים שלה ובעיקר ברצוני לדעת האם יש תופעות לוואי בלקחית טיפול תרופתי ובאם יש , מה הם תופעות אלו בכלליות תודה.

לפני שהד"ר יתן את תשובתו המקצועית, להלן תשובה כללית : פירוש האבחנה הוא חרדת נטישה. מדובר באנשים הסובלים מסימפטומים של חרדה, סביב תחושת נטישה, אמיתית או מדומה. לגבי הטיפול התרופתי ( האם הומלץ לך ?) - כל אחד מגיב קצת אחרת לכל סוג של תרופה. כך שקשה לדעת האם יהיו לך תופעות לוואי ואילו. מתחילים בטיפול, ולפי התגובה - הפסיכיאטר ממליץ על ההמשך. כל טוב.

הומלץ... אבל רציתי לדעת בכלליות מה הן התופעות לוואי סחרחורות ? עייפות ????

מה המינון המינימלי? האם קיים מינון קבוע של חצי כדור של 10 מ"ג (5 מ"ג ליום).

אני מניח שאפשר תמיד לחצות כדור לשניים.. ואם אפשר להצטרף לשאלה.. בהמשך לדברים שכתבתי אתמול על התרופה, אשמח לדעת מה היתרונות והחסרונות שלה, ומה המינון המקובל. אגב, מחיר התרופה בקופת חולים כללים, בהשתפות כללית מושלם, הוא 110 ש"ח ל28 טבליות של 10 מ"ג (עשיתי מעט בירורים היום) תודה, ותודה על התשובות מאתמול.

למודי שלום, המינון המקובל של ציפרלקס הוא 10 מג', המחקרים הראו שזה המינון המתאים, לעתים די נדירות תוספת של כדור עשויה לעזור. מדובר על תרופה נוגדת דיכאון וניתנת גם נגד חרדות. יתרונה הגדול שהיא מתחילה להשפיע מוקדם יותר ביחס לרוב נוגדי הדיכאון והיא מצטיינת בכך שהיא מדוייקת יותר. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

מבחינה רפואית אין שום הבדל בין ציפרמיל לציפרלקס. ההבדל רק במחיר. חבל על הכסף. ציפרלקס יקרה ואיננה בסל הבריאות. הטענה שהיא עובדת יותר מהר או יותר יעילה איננה נכונה ואין אפילו מחקר מבוקר בלתי תלוי אחד שמוכיח את הטענה הזאת. ולכן בקש מהרופא את הציפרמיל שעולה 12 ש"ח לחודש וחסכת אלפי שקלים בשנה.

טווח המינון של ציפרלקס הוא בד"כ 10-20 מ"ג ליום (חצי מציפרמיל). המינון המינימלי הוא המינון הנמוך ביותר שעוזר לך.

שלום ד"ר הידש! עד לפני חצי שנה לקחתי במהלך שנה סרוקסט. בחצי שנה האחרונה אני לוקחת קסנקס רק בארועים "מיוחדים" להקל על חרדה חברתית. ברצוני להכנס להריון, והבנתי שאסור לקחת קסנס במהלך הריון. האם יש תחליף, כדור שניתן לקחת רק מדי פעם, לא באופן קבוע שנבדק וניתן לקחת אותו גם במהלך הריון? תודה, אורית.

שלום לך, אני מרשה לעצמי לענות לפני שהד"ר עונה לך. ראשית לגבי בטיחותן של תרופות בהריון מומלץ לפנות למרכז טרטולוגי בבית חולים הדסה או באסף הרופא (תתקשרי ל - 144 ויתנו לך את המספרים). ממה שכבר "נחשף פה בפורום" אנחנו יודעים שסרוקסט בטוח בהריון, קלונקס גם ולאחרונה התברר לנו שגם קבוצת הבנזודיאזפינים בטוחה (לוריון וחבריו) בכל מקרה כדאי לך לפנות, כאמור, למרכזים הטרטולוגים לקבלת מידע עדכני. בהצלחה.. נ.ב. אני בהריון ומשתמשת בלוריון מעת לעת.

לאורית שלום, דבריה של הדר מדוייקים ומקיפים. בדרך כלל נטילה של כדור אחד או שניים לעתים רחוקות לא יזיקו לעובר. תודה להדר הידש

זו שוב אני גלית . אני נוטלת 1.5 מילגרם קלונקס היום בבוקר לקחתי חצי של 0.5 ובצהרים ס.5 מילגרם בדרך כלל אני כל צהרים ישנה צהרים כשעה יכול להיות שהתרופה אחרי 9 חודשים כבר לא פועלת כמו בהתחלה או בגלל שאני הורדתי בבוקר במינון של הקלונקס. אודה לך על תשובתך

שלום, יתכנו סיבות רבות, וביוחד יתכן שבגלל ההורדה היית מעט לא שקטה ולכן לא ישנת. אני חושב שכדאי לראות במשך מספר ימים האם התופעה קבועה או שיתכן שמדובר על תופעה חד פעמית שקרתה היום ומחר תשני טוב. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום רב לד"ר הידש ברצוני לדעת מה דעתך על זוגיות בין שני אנשים שסובלים מסכיזופרניה? אני יודעת שיש לצעירים רצון עז לחיות בזוגיות, מצד אחד זה טיבעי ונכון אך מצד שני יש בעיתיות בזוגיות שבה שני הצדדים סובלים מאותה מחלה. מה ידוע לך על כך מתוך הספרות המקצועית ומתוך התנסותך כרופא? האם אתה מכיר זוגות כאלה? יסמין

ליסמין שלום, אני מכיר זוגות רבים, גם זוגות "מעורבים" שבהם אחד חולה וגם זוגות שבהם שני בני הזוג סובל מסכיזופרניה. בדרך כלל במצב זה יש פחות סודות ובני הזוג יכולים לתמוך אחד בשני. אבל כאשר מתחילות בעיות בזוגיות ובנוסף המצב הנפשי של אחד מהם מחמיר אז הבעיות גדולות יותר. בכל אופן אם מצאת אדם-בן זוג מתאים, המחלה לא צריכה לעקב אותכם מלבסס את הקשר. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום רב! רציתי לדעת יותר על סכיזופרניה אפקטיבית בי-פולרית וגם אם זה אפשרי הפנייה למאמרים בנושא.

שלום רב, אני מתעניינת בנושא נגיעת הריפוי בעיסוק במיניות אצל חולי סכיזופרניה. אשמח מאוד לחומר בנושא, או לאנשים שיוכלו לשתף אותי בנסיונם האישי/מקצועי. תודה מראש.

שלום לכם, אני משתתפת פה בפורום מזה זמן, כל פעם בשם שונה (מידי פעם אני מתמידה בשם..), אני מרגישה פאטתית ועלובה שאפילו באינטרנט, ללא זיהויי הברור, אינני מרגישה נוח לחשוף את כל תחלואיי/ שאלותיי/ התלבטויותיי וכל פעם בוחרת בזהות אחרת. חזרתי קצת אחורה וקראתי הודעות קודמות ומאוד קינאתי בך, תמי, על היכולת לחשוף את עצמך. עצוב לי שאני לא מרגישה נוח ומספיק "שלמה עם עצמי" להיות "דפוקה עד הסוף" - כלומר להודות בפניכם, בזהות שאולה אך עיקבית, בכל מה שאני... האם לא תשפטו אותי? האם לא תחשבו שאני "מגה דפוקה"? אשמח לתגובותיכם

שלום רב כניראה שהרבה אנשים נמצאים במצב שלך ולכן רק חלק קטן מגיע לפורום. גם לי יש הרהורים כמו לך, למה אני לא יכולה לשמור על זהות אחת בלי להתבייש, אפילו בפורום יש צורך להסתיר זהות, וזה נורא מעצבן ואכן גם מעורר קינאה באנשים שחושפים את חולשתם בעקביות בשמם...ולא קורה להם כלום?!! איך? לפעמים אני חושבת שכבת לניצולי שואה החדירו בי את הצורך לטשטש עובדות...כחלק ממלחמת השרדות...אולי...

שלום לך, אני מסכימה ש"בחוץ" זה באמת לא פשוט לחשוף הכל. לצערנו, יחלוף עוד זמן עד שהחברה מסביבנו תדע להבין ולקבל את תחלואי הנפש כמו את תחלואי הגוף האחרים. יחד עם זאת, אני חושבת שדווקא הפורום הזה מספק סביבה מספיק בטוחה ומוגנת לחשוף ולשתף בכל מה שעל ליבנו. הפורום הוא אנונימי, המשתתפים בו שותפים להתנסויות דומות, ויש המון קבלה, פרגון ותמיכה. אנו יודעים ומודעים לכך שבכל אחד ואחת מאיתנו ישנם צדדים כאלה ואחרים. חלקם טובים ונעימים יותר, וחלקם פחות. אבל המשותף לכל החלקים, הוא שהם חלק בלתי נפרד מאיתנו... את יכולה להרגיש בנוח לחלוק מזה וגם מזה, ואולי זה אפילו יעזור לך בתהליך של קבלה עצמית. יחד עם זאת, זה בסדר גם לשנות את השם, אם זה נותן לך תחושת ביטחון... תמר.

אין לך מה לקנא בי על כך שאני משתפת בקלות כי אני מרגישה שאני נמצאת בקיצוניות השניה- גם בחיים היה לי קושי להכיל את עצמו ו"לסתום את הפה", ושיתפתי יותר מדי אנשים בעולמי הפנימי, מה שגם פגע בי. וגם כאן בפורום אני שואלת את עצמי למה יש לי עדיין כזה צורך להחשף, אפילו שהדברים כאן הם אנונימיים, למה אני לא מכילה את עצמי למרות שאני בטיפול וגם כימית התחלתי להיות מאוזנת, סופסוף.

שלום לך אלמונית כואב לי נורא שאת חשה כך אך אינני שופטת אותך- כנראה שיש יבה לחששות שלך אבל אני רוצה להבטיח לך שלא נשפוט אותך פה ונורא רוצה שתרגישי בנוח להיחשף ולספר מה מציק לך. כמובן שזה צריך להיות רק בקצב שלך ומתי שאת תרגישי שזה נכון. ועד אז, אני שולחת לך חיבוק גדול עם תזכורת שאנחנו תמיד פה שלך, אריאל

שלום לכולם אני שמח שלכל אחד יש מקום, לפי צרכיו ולפי יכולתו ולפי רצונו בזמן מסויים. תמיד עולים נושאים חדשים שאף פעם לא חשבתי עליהם ואני ממש שמח למחשבות רעננות, ליקרה ללא השם-אחרי כשנה וחצי שכבר חשבתי שראיתי את כל השאלות והכל חוזר על עצמו טוב שהצלחת להפתיע ולהעלות נושא מעניין וחדש עבורי. תודה לך. אני מסכים שהפורום הוא מראה ומייצג את האדם, כלומר, אדם אשר מרבה לשתף ולדבר בחוץ הוא ידבר ויכתוב הרבה בפורום, עם זאת אני מקווה שהפורום מאפשר פתיחות נוספת, פתיחות שאולי אינה מתאפשרת כאשר ישנו זיהוי והסביבה פחות מקבלת. ידוע לי שישנם אנשים לא מעטים אשר עוברים בין הפורומים השונים, הם מוכרים ואנשים מזהים אותם וכך הלאה. כך שתמיד כדאי להזהר במסירת פרטים אישיים. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום אני מבקשת לדעת האם יש טיפים למצב של פחד בשחיה במים עמוקים,שהרגליים לא נוגעים ברצפה של הברכה? למרות שאני יודעת לשחות. תודה רבה

שלום, טיפול התנהגותי מבוסס על לאט לאט, אפשר להתחיל ולשחות על הגבול שבין המיים העמוקים והרדודים, אפשר להכנס לעמוקים עם תמיכה וביטחון של אדם נוסף וכך הלאה. אפשר גם בהרפיה לדמיין את עצמך שוחה במים עמוקים. כל השיטות והרעיונות הללו נקראים טיפול התנהגותי. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

תמר שלום, האם ניתן ליצור איתך קשר באיזושהי צורה? נעמה

אם תשאירי כתובת e-mail אחזור אלייך. תמר.

לתמר קצת בעיה. כי אני נמצאת בעבודה בדואר משותף. אופציה אחרת? נעמה

שלום לד" ולכולם. אני עוקבת כבר הרבה זמן אחרי הפורום הזה וגם שלחתי כבר כמה שאלות. אני נורא מצטערת לנפץ את הבועה , אבל הד"ר עונה על השאלות בצורה לקונית ואף פעם כמעט לא מציע פתרון. ב-90% מהמקרים הוא אומר לפנות לפסיכיאטר, הוא לא באמת מסביר ולא באמת עונה לשאלות. כששואלים אותו לדוגמא על סמים ואלכוהול ביחד עם תרופות הוא רק אומר שזה אסור ולא מסביר את האפקט, למה זה אסור ומה הנזק. זו תשובה של רופא נוקשה שלא באמת נותן לשואל את הכבוד להסביר לו. אני באמת מעריכה את הכוונה והמאמץ (האם מקבל תשלום על הפורום הזה?) אבל אם כבר אז כבר.... תודה וחג שמח.

קודם כל זו זכותך להתלונן אך הרשי לי לא להסכים איתך. ד"ר הידש עונה פה לאנשים בהתנדבות מזמנו היקר והחופשי. אם תעייני בפורומים אחרים אינני חושבת שתמצאי עוד מישהו כמו ד"ר הידש שמתייחס לכל שאלה ושאלה באמפטייה והמון סובלנות. אולי התשובות של "ללכת לפסיכאטר" לא מקובלות עלייך אבל אם ד"ר הידש כותב אותם כנראה שזה באמת מה שהוא חושב שנכון לאותו השואל. לא, אין לי רווחים ואני לא הסניגורת של ד"ר הידש. אני פשוט משתתפת וותיקה שמעריכה מאוד את פועלו ותרומתו האנושית יקרת הערך לפורום הזה אז תודה רבה לך ד"ר הידש ותמשיך במלאכת הקודש שלך אריאל

כל אחד זכאי להחזיק בדעותיו... כמו גם לא להסכים עם דעות מסוימות.. דעתי היא שהפורום הזה וד"ר הידש בראשו מספק מקום של תמיכה, של הרבה חמלה אנושית וכבוד. יתכן ולפעמים יש מי שמרגיש שלא קיבל מענה מספק לשאלותיו נא יטרח וישאל שוב, יברר ולא ירפה עד שיחוש שקיבל מענה הולם. ההתיחסות האנושית, המכבדת, המקבלת והמאירה של הד"ר ושל המשתתפים מספקת לי מידה של נחמה ותמיכה. היתי מאחלת לך, ג, שתמצאי את הדרך להפיק מהפורום ומד"ר הידש את שאת צריכה ומחפשת. יישר כוח!! מיכל

חבל שזה מה שאת חשה, כי ד"ר הידש חוץ מהיותו רופא שעונה על שאלות הוא גם 200% בן אדם חם שזוכר את המשתתפים הקבועים ויודע לומר את הדבר הנכון בהרבה מקרים כדי לפשר את ההרגשה וליצור אופטימיות. חשוב להבין שאף רופא לא ייתן לך אבחנה באינטרנט על סמך כמה שורות, כמו שאף רופא לא ייתן לך אבחנה בטלפון. מה שטוב בד"ר הידש זה שהוא יצירתי ויכול לתת לך רעיון פעולה בכיוון שעד עכשיו לא נוסה , או לגרום למי שכותב להבין שהמצב שלו דורש טיפול מקצועי ולכן ההפנייה לפסיכיאטר.הוא לא מספק פיתרון קסם לבעיה אקוטית. אם יש משהו שד"ר הידש מעניק פה בתועפות זה כבוד והערכה, חום ואמפטיה-מעבר לפן המקצועי. הוא עושה את עבדותו הנאמנה התנדבות. אם יש לך עוד שאלות, או שאת חושבת ששאלת לא נענתה במלואה, את תמיד יכולה לשאול שוב,לשלוח למייל....

את/אתה טועה בגדול!!!!!!

ביחס לפורום, תמיד ניתן לנסות התעקש ולהעמיק שאלות באם לא נענו באופן מלא או לא סיפקו אותך. יש כאן משתתפים רבים שלוקחים חלק פעיל ויכולים לסייע ובוודאי שגם ד"ר הידש. את יכולה לנסות. אל תתאכזבי כל-כך מהר מציפיות לא ממומשות. אנחנו לא כל יודעים, כל אחד נותן את מה שהוא יכול, יודע ומוכן לתת.

אני מסכים איתך אבל לא באים בטענות על שירות שמקבלים בחינם. להנהלת דוקטורס לקח הרבה זמן למצוא פסיכיאטר שינהל את הפורום הזה. הפסיכיאטרים הקודמים עזבו כי לא עמדו בעומס של השאלות. יכול להיות שצריך לצרף פסיכיאטר נוסף שיעזור לד"ר הידש לענות על השאלות. מזלנו שד"ר הידש מכור לאינטרנט ויש לו הרבה זמן פנוי בשביל לענות לכולם גם אם זה נעשה לפעמים בצורה שיטחית.

שלום אני חושבת שד"ר הידש נותן את השירות ללא קשר לכסף. אני לא חושבת שאילו שולם הכסף היינו מקבלים שירות טוב יותר או אדם מתאים יותר מד"ר הידש. בנוסף, כאדם שמכור לאינטרנט או מכור להנחיית קבוצה, הוא יעשה זאת גם על חשבון שעות שינה... מי שלא מכיר זאת לא יבין זאת... לא אתפלא אם ד"ר הידש הוא אדם עסוק ובתוך כל עיסוקיו הוא תמיד ימצא זמן לאנשים שלו בפורום. ד"ר הידש מקרין שייכות ומחויבות גדולה מאוד לאנשים שבפורום , והראייה הטובה ביותר היא כמות האנשים שמשתתפים ואיכות ההשתתפות..איזו פתיחות! איזו העזה! גם אתה ב' לא היית מגיע לכתוב את הדברים שכתבת ללא גדולתו של ד"ר הידש... כמו כן ידוע לי שאנשים היגיעו לכאן מפורומים מיוחדים להם אבל מצאו אצל ד"ר הידש פינה יותר חמה...כל זה אומר דרשני. אתה לא חושב?

הפורום הזה ודר הידש נתנו לי הרבה יותר מאשר הפסיכיאטר והפסיכולוג של הבת שלי זה מקום אנונימי שבו לא רק שאפשר לשאול אלה להבין גם משאלות של אחרים ותשובות של אחרים אני בכל אופן אוהבת את הפורום ואת האנשים ואת דר הידש למרות שאני לא מכירה אותו

שלום לכולם א. לא יאה ולא נאה לקיים דו שיח בפורום שנועד לצרכים חשובים לכולם. ב. לדעתי במסגרת המוגבלות של התנהלות הפורום( לא קליניקה) מספר מעל ומעבר. ג. אני יכול להבין שהתשובות לא מושלמות. ד. מודה לכולם.

ל - ג שלום. העברתי את דעתי פשוט לא ציינתי נכון את הנושא אז אני תיקנתי.

אתן/ם באים בטענות/תלונות לדר הידש?????... כאדם מאוד ביקורתי שאוהב ומעריך מיקצועיות אומר בכל הרצינות- דר גיורא מנהל את הפורום הזה למופת ולדוגמא לכל מנהלי הפורומים למיניהם.!!! וחבל שטיפסתם על העץ שיחה הזה לגבהים כאלה... לגיורא-יישר כוח להמשך הדרך.

דר גיורא מנהל פורום למופת. רק רוע לב או טעות מטופשת או לך תדע מה יכולים להוביל למחשבה אחרת. חבל מאוד שלא יודעים להעריך את הטוב. כנראה שצריך לראות רע בשביל לדעת ולהבין מה זה טוב... ולגיורא-חזק ואמץ .

שלום, קראתי את כל התשובות והסמקתי, עוד יחשבו שאני כתבתי את השאלה הראשונה... אבל אל תשכחו שהפורום אינו על דר' הידש אלא על אנשים ועל הפרעות נפשיות.... לא צריך לשכוח את העיקר, הפורום מיועד לאנשים ולמשתתפים ואתם יודעים את דעתי שהתשובות שלכם חשובות יותר מהתשובות של הרופא, אנשים מאמינים יותר למי שעבר וחווה את אותם הדברים מאשר לעצה מלומדת.... זו אמונתי וכך אני מנסה לקיים את הפורום. בכל זאת אחזור לשאלה הראשונה. העובדה שמצויינת היא נכונה, והשאלות לגבי אלכוהול, סמים ותרופות חוזרות על עצמן פעמים רבות. בתחילת עבודתי בפורום ניסיתי לענות באופן יותר מפורט ומורחב אבל ניכוותי, קיים כאן גם היבט משפטי כאשר בעלון של התרופה כתוב באופן ברור ביותר שאסור לערב תרופות וחומרים נוספים. לכן בנושא זה אני זהיר ביותר ותשובותי פורמליות. עם זאת אני תמיד מעודד אנשים נוספים להגיב והם יכולים להסתתר מאחורי כינוי. האמת היא שאני כבר שנה וחצי בפורום ואנחנו מתקרבים בצעדי ענק לעמוד ה-1000, שאלת השחיקה מטרידה אותי לא מעט, כמה זמן אפשר להמשיך? התעניינתי בין חברי לגבי עזרה אבל לא מצאתי התלהבות רבה מדי. אם משהו מכיר פסיכיאטר שמוכן להשתתף ונושא האינטרנט מעניין אותו, אז בודאי שאשמח. אני עדיין לא מצאתי שותף (מעניין למה?). הנושא של פורום פסיכיאטריה באינטרנט הוא נושא שמעסיק אותי כל הזמן, מה מקומו ומה היתרונות ומה המגבלות של פורום כזה. כיצד צריך ואפשר לנהל פורום כזה? תמיד אשמח להעלות נושא זה ולקבל את התגובות לגבי אופן הניהול של פורום, בודאי שאפשר ללמוד מניסיונכם ולשפר. העיקר הוא שהפורום חשוב! איני חושב שאני צריך להיות נושא, תודה לכל התומכים,, למרות מה שכתבתי, שמחתי לקבל את התגובות המעודדות שיהיה רק טוב הידש

אני אם לילד בן 10 הלוקח פרפנן- 4 מ"ג ביום כבר חצי שנה מהם תופעות הלוואי העלולות להגרם בעקבות התרופה?

לאמא שלום, כדאי להכנס לאינדקס תרופות אבל לזכור כי האינדקס הוא על מבוגרים וילדים זה קצת אחרת. בנוסף, תופעות לוואי הם דבר כללי, אלו תופעות לוואי יש לילד שלך צריך לחכות ולראות. בכל אופן התרופה אינה ממכרת שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אני בת 49 ויש לי בעיות שמיעה, פגיעה בעצב השמיעה.וירידה עם השנים. במשך שנה לקחתי 150 מ"ג אפקסור. ואז לפני חודשיים תוספת של 75 מ"ג. יחד עם קלונקס. לפתע ירדה לי השמיעה כמעט לגמרי באוזן ששמעה יותר. אפילו אושפזתי לטיפול בקורטיזון. אבל זה לא עזר לי. מה גם שאני סובלת מאז מרעש חזק באוזן הפגועה. האם מנסיונך ד"ר הידש זה יכול להיות מאפקסור???? תודה!שושי

לשושי שלום, מזכרוני, טיניטוס (רעש באוזניים) עלול להגרם מתרופות נוגדות דיכאון ממשפחת SSRI אלו העובדים על סרוטונין, לכן הגיוני (איני אומר זאת מבדיקה) שגם אפקסור עלול לעשות זאת. ירידה בשמיעה לא מוכרת לי. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום לדר הידש אני בן 18 ,לפני כשלושה חודשים אושפזתי בכפייה בבית חולים פסיכיאטרי על כביכול מחשבות אובדניות ופגיעה באחרים שבכלל לא היו לי , שחזרתי מהאישפוז הפסיכיאטרית שלי טענה שזו הייתה טעות ונגרם לי אבל גם אני יודע את זה, זה זה האישפוז הראשון שלי ,יש לי בעיות במשפחה והבעייה מורכבת מאוד ת אפילו היא טענה שאם היא הייתה חייה בבית כזה שיש בו אלימות וחוסר ביטחון ועוינות מצד ההורים , היא הייתה משתגעת , היא הציעה לי לעבור במקום אחר , (בכל המקומות מחוץ לבית אין לי שום בעיות ,) , אבל העניין הוא שלאחר האישפוז האחרון שהוא האישפוז הרביעי שלי , אני כבר נשברתי לא נשארו לי אותם כוחות נפשיים שהיו לי,יש לציין שבמהלך האישפוזים קיבלתי המון סוגי תרופות וסמי הרגעה בעיקר ווליוםותרופות אנטיפסיכוטיות נגד סכיזופרניה, כגון זיפרקסה במינון 10 מ"ג ,פרפנאן , ריספרדאל, וכו. אני מעולם לא דימיינתי דברים או שמעתי קולות או הזייתי הזיות או דיברתי דברים לא הגיוניים, אבל מה לעשות קרו דברים ת לא תמיד יש צדק בעולם , עובסדה ששני רופאים טענו שאין לי סכיזופרניה ,אבל כרגע מה שחשוב לי לתקן את כל מה שקרה שאני ירגיש טוב ויתפקד במהלך חיים תקין, מאז שחזרתי מהאישפוז כל מהלך החיים שלי השתבש וגם סדר היום , אני פחות יוצא עם חברים אחרי בית-ספר , רוב זמני אני מסתגר בבית ואני מרגיש מבולבל, מבחינה לימודית קשה לי יותר לתפקד עניין הלימודים הוא עניין שמאוד חשוב בשבילי, אני לומד במקצועות מדעיים ובבית ספר התיכון הריאלי, אני פשוט לא יודע מה לעשות אני לא יודע לאן ללכת ובעיקר מה שהכי מפריע לי, שמאז שקיבלתי באישפוז האחרון זיפרקסה במינון 10 מ"ג ותרופות נוספות שמידי פעם בלעתי באישפוז לפעמים לקחתי יום כן יום לא, ולפעמים התמדתי כי לא הייתה לי ברירה הסתכלו אם אני בולע את הכדורים, קשה לי יותר לדבר ולהביע את עצמי במילים לפעמים נהיה לי מעין גמגום בדיבור ואני לא מדבר רציץ , מאוד קשה לי לדבר במשך זמן ארוך , ואני לפעמים ושזה קורה לי עם אנשים אני כאילו נשרף מבפנים ומרגיש תחושה רעה מאוד מהבושה , יש לציין שאפ פעם בחיים זה לא היה , תמיד הייתי נער מאוד סמכותי שנתנו לו לייצג את הכיתה (הייתי יודע להתבטא טוב מאוד), ופתאום אני מסתכל מה קרה לי איך הקערה התהפכה על פיה והשתניתי מאוד אני פשוט לא יודע מה לעשות אני מרגיש שאני נמצא באבדון ואני מרגיש המון רגשות מרירות כלפי בני משפחתי על מה שהם עוללו לי ץ עוד משהו בתקופת האישפוז שקיבלתי פרפאנן היו לי עוויתויות , ותנועות בלתי רצוניות הרופאים טענו שזה מהכדור ולכן החליפו לי תרופה ועברתי לזיפרקסה. האם מוכרת לך תופעה זו של הפרעות בדיבור , ממה זה יכול לנבוע ,האם זה יכול לנבוע ממחלה נפשית או שאני עומד לפתח סכיזופרניה, והכי חשוב איך אני יפתור את זה חשוב להדגיש שעכשו אני לא לוקח כדורים אנטי פסיכוטים ,מלבד לfluvoxamine, אני לא הוזה ולא שומע קולות ולא שום דבר מהסוג הנ"ל , אף פעם לא היו לי דברים כאלו. עוד שאלה אחרונה האם תופיעות של הפרעות בדיבור יכולות לנבוע ממשחק עם כדורים ובייחוד שלא מתאימים למישהו ,(2 רופאים טענו את זה, חוץ מהרופאה בבית חוליעם שבו אושפזתי), אודה לך אם תוכל לענות לשאלותי בהקדם. בתודה רן.

לרן שלום, ישנם מספר דברים חשובים במכתבך ואני מקווה שאוכל להבהיר את הדברים. אתה אומר שהאבחנה אינה ברורה אבל עברת ארבעה אישפוזים.... במקרה כזה כדאי להגיע להתייעצות (חד פעמית) עם פסיכיאטר שהוא בין המובילים בתחום בארץ ולהגיע לאבחנה מלאה. חוות דעת נוספת עשויה להבהיר את הדברים. לגבי הקושי בדיבור, אתה צודק שהקושי בדיבור עלול להגרם גם בגלל התרופות וגם זיפרקסה וגם בגלל ההפרעות הנפשיות. אבל אתה כותב שלאחרונה אתה מטופל עם פבוקסיל בלבד? אולי לא הבנתי את הנקודה? חשוב שתהיה מטופל אצל רופא שאתה סומך עליו ומאמין בו וללכת אתו לאורך כל הדרך שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

לא דרושה חוות דעת נוספת. הילד מספיק מבולבל מהטיפול שקיבל עד היום ואין צורך להעמיס עליו חוות דעת נוספת שרק תוסיף לבילבול. גם לא מדובר בפגישה אחת. במקרים מורכבים כמו זה דרושה סידרה של פגישות בשביל להגיע להערכה מקצועית מסודרת.

האם למטופל ברסיטל או ברמרון בעבר או בהווה יהיו בעיות בזמן חידוש רשיון הנהיגה והנשק? האם ישנה חשיבות אם הטיפול הוא באופן פרטי או דרך מרפאת גהה?

שלום, בשני המקרים ישנה חובה לדווח על כל שינוי במצב הבריאותי, לכן כאשר תדווח על בעיה נפשית תוזמן לבדיקה של פסיכיאטר. הבעיה אינה התרופה אלא המצב הנפשי, אם אדם סובל מדיכאון חמור עם מחשבות אובדניות נזהר מלתת לו רישיון לנשק או נהיגה, אם מדובר במצב קל של חרדות עקב מצב של הסתגלות, כמובן שהבעיה קטנה בהרבה. נטילת התרופה כשלעצמה אינה מהווה בעיה אלא להיפך, כאשר לאדם ישנה בעיה והוא מטפל בה סימן שהוא אחראי ויכול לנהוג, אם האדם אינו מטפל, סימן שקיימת בעיה של אחריות ולכן נזהר מלתת רשיון לנשק או רכב. בהצלחה דר' גיורא הידש

לדר. גיורא בהמשך לבעיה שכתבתי במכתבי הקודם בתקווה שקראת , השאלה שלי מדוע אחרי למעלה משבוע של טיפול תרופתי בכדור CIPRALEX אחד ליום 10 מ"ג לא חלה שום הטבה בתחושות הקשות ונראה לי כאילו המצב חזר לקדמותו בהתפרצות הראשונה הקשה. מאד אודה לך על תשובתך

שלום לך שוב. אודה לך מאד עם תוכל להיתיחס לשאלתי תודה רונית

לרונית שלום, הציפרלקס מתחיל להשפיע אחרי כשבוע, עשרה ימים של נטילה, כך שאת בהתחלת הדרך, ועם הזמן ההשפעה תעלה ומצבך ישתפר. כיוון שהציפרלקס מעוררת, לעתים בתחילת הטיפול ישנה הרגשה שהמצב החמיר, במצב זה אפשר ליטול תרופה נוגדת חרדה כמו לוריוון או וואבן מדי פעם. אבל צריכים קצת סבלנות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

ירון שלום שמתי לב לסתם שלך ואני שואלת למה אתה אומר זאת ???

ירון שלום שמתי לב לסתם שלך ואני שואלת למה אתה אומר זאת ???

חג פורים שמח ושקט לכולנו! מיכל מ

פורים שמח לך ולכל משתתפי הפורום. יוסי

שלום דר' בהמשך לשאלתי לגבי התקפי החרדה שפקדו אותי פתאום חשבתי אולי יש קשר בינם לבין גיל המעבר אני בת 42 ,אומנם נבדקתי גם אצל גניקולוג שלא גילה שום בעיה (ברוך השם) עולה בדעתי אולי בכל זאות יש כן קשר מוקר בפסיכיאטריה?? תודה לך דר' על התשובה. שי-לי

לשי לי מוכרים שינויים במצב הרוח וחוסר סבלנות הקשורים להורמונים ולמחזור. עם זאת בדרך כלל גיל המעבר מתחיל מאוחר יותר. את צעירה....מצבי חרדה הן תופעות שכיחות המופיעות בכל גיל ולא תמיד מוצאים את הסיבה לחרדות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום רב, אני פסיכולוג מתחיל המטפל בילד בן 10 המבטא קשיים הדומים להפרעת אישיות כפיתית :ביחוד הצמדות לפרטים באופן שפוגע במטרה, והתעקשות שדברים יעשו רק לפי הבנתו. עם זאת הוא "ילד טוב" (מידי אפילו). יש לציין כי ה-IQ ממוצע , אך ישנם קשיי קשב שמיעתי משמעותיים. המשפחה חמה ומשקיעה, למרות שהתנהגותו לפעמים "מוציאה מן הדעת". ברצוני לקבל כיוון לגבי הבנת התופעות, וכיוון לטיפול.

ליוסי שלום, צר לי אבל איני פסיכיאטר של ילדים ונוער ולכן איני יכול להשיב לשאלתך. עם זאת נראה שכדאי להגיע לאיבחון מלא של פסיכיאטר ילדים. בהצלחה דר' גיורא הידש

מה יכול לקורא לחולה אם לא מטפלים במחלה? ואפשר לטפל במחלה רק ע"י תרופות? ויש את המחלה סכיזופרניה שגם היא מאוד דומה לפסיכוזה משתמשים באותם דרכי טיפול?? בתודה -אלמונית-

שלום, פסיכוזה היא הפרעה קשה המופיעה במספר מחלות נפשיות כולל בסכיזופרניה. גם הפרוגנוזה-התוצאות של המצב תלויה במידה רבה באבחנה ואי אפשר להתבסס רק על המונח פסיכוזה. צר לי אבל זו התשובה המדוייקת ביותר שניתן לתת. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום, שוב אני , דברתי מקודם בטלפון עם הד"ר שלי..(מסתובב לו במנהטן..עבודה יאעני), הוא ניסה להרגיע אותי,שהוא לא שכח, שהוא כבר חוזר, שיש לי בעיה (שצריכים לדבר עליה..) שאני חווה נטישה בקלות רבה מידי (עם דוגמאות מכל הקשרים החברתיים שלי)..נו טוב..נדבר על זה... רק שיחזור כבר!! אני לא יודעת אם אני צריכה להשאר אצלו, או לחפש לי פסיכאטר אחר..אני מאוהבת בו! חושבת עליו כל הזמן. זו בעיה.זה לא הגיוני.. והוא צוחק עלי בחיוך הקבוע שלו ואומר לי "הנה לך סיבה לחיות. כל עוד את נשארת בחיים, גם אם מהסיבות הלא נכונות (מאוהבת בו -ט.)זה בסדר.כשתמצאי סיבות אחרות לחיות,כשיחלשו הדחפים האובדנייםשלך, נטפל בבעיה הזו".. אלוהים..מה יהיה??!! טלי המיואשת ששונאת לקום מחר ליום חדש.

לטלי שלום, אכן כדאי לחכות שהפסיכיאטר יחזור ולעבד איתו את הנושאים החשובים לך כל כך, בטח שמרחוק הוא מנסה להעזר בהומור ולהקל עליך רק שהזמן כבר יעבור.... ביי הידש

לפורום וכן לד"ר גיורא אני לוקחת 2 אפקסור של 75 מ"ג ובלילה 1 קלונקס של 0.5 מ"ג בתוספת של 4 מ"ג פרפנן במשך כארבעה חודשים . יש לי תופעות של בלבול חוסר ריכוז בעיות זיכרון. רציתי לדעת האם אילו תופעות הלואי של האפקסור .האם לחברי הפורום שלוקחים אפקסור יש תופעות דומות. תודה

לדניאלה שלום, סביר אין אלו תופעות לוואי של אפקסור, חשוב להבין מה האבחנה והאם הבלבול היה עוד לפני נטילת התרופות, ומה היו התופעות שבגללן את נוטלת את התרופות. בסך הכל עם הטיפול שציינת הגיע הזמן שתרגישי טוב יותר. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אני נוטלת אפקסור 75 ליום במשך שבועיים (אני בהתחלת הטיפול) וחשה אותם סימפטומים. אני מקווה שהכל יעבור בקרוב אבל אולי אני טועה?! תרגישי טוב!!

שלום פרופ' נכבד. לפני 3 שבועות לקיתי באבעבועות רוח. כעבור שבוע לקיתי בחרדה עצומה. הרופא המליץ לי על ציפראמיל 20 מ"ג אותו אני מוטל כבר 10 ימים כדור ליום. ברצוני לשאול: 1. מה ההבדל בין ציפראמיל לציפרליקס מעבר לכך שהבנתי שציפרליקס יותר יקר? 2. האם היית ממליץ להחליף הציפראמיל בציפראליקס? יצויין כי איני מרגיש שחזרתי לעצמי אני בן 30, נושא משרה בכירה ודי קשה לי. יש השפעה לכדורים אך היא אינה מיטבית. תודה מראש.

למוטי שלום.רציתי לשאול אותך האם ביגלל המחלה קיבלתה חרדה ממה אתה חרד. כי יש לי מצב ריגשי זהה.

למוטי שלום, בציפרמיל ובציפרלקס יש את אותה המולקולה הפעילה, הציפרלקס מעט יותר "נקי" בכך שחומר שאינו פעיל נמצא בציפרלקס ואינו נמצא בציפרמיל. תוכל למצוא הסברים מפורטים בפורום אם תכנס ל"חיפוש" בסרגל הכלים. מבחינתך התרופות הן דומות ורב המשותף ביניהן על ההבדלים כיוון שבשתיהן יש את אותה המולקולה הפעילה. הציפרלקס מעט יותר יעיל ומתחיל לפעול מעט יותר מהר אבל בסך הכל איני בטוח שכדאי להחליף מתרופה אחת לשניה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום. פניתי לפסיכיאטר לאחר תקופה ארוכה של טיפול פסיכולוגי. קיבלתי ממנו המלצה להתחיל טיפול תרופתי בתרופה חדשה, הנקרעת ציפרמיל (או שם דומה). זו תרופה חדשה יחסית, שרק עכשיו מגיעה תקופות החולים. האם מישהו שמע על התרופה, והאם ניתן להשיגה בקופח כללית? ואם לא, מישהו יודע מה עלותה באופן פרטי? אני יודע שיש אפשרות להמיר את התרופה בתרופה אחרת, במידה והיא לא נמצאת בקופת החולים. האם הדבר אומר שהתרופה השנייה פחות טובה? האם כדאי להתפשר, או שיש מקום ללחוץ על הקופה (או דרך קופת חולים מושלם ) ולקבל אותה בכל זאת דרכם? מחכה לתשובה. תודה

לאופיר שלום ה-CIPRALEX דרך מכבי מגן עולה לצרכן 90 ש"ח.

לאופיר שלום, בסך הכל המשותף לתרופות נוגדות הדיכאון רב מההבדלים. אם הרופא החליט לרשום לך ציפרמיל הוא כנראה חושב שזו התרופה המתאימה לך וכדאי להמשיך אתה. יש תרופה הזהה לציפרמיל ומיוצרת בארץ בשם רסיטל, זו אותה תרופה בדיוק ועולה פחות. בהצלחה דר' גיורא הידש

שלום לך.אני חדשה וכותבת פעם ראשונה. יש לי כבר שבועיים דיכאון הולכים וחוזרים, והתקף חרדה היה לי כבר פעמיים. אני שנים רבות סבלתי מחרדות אולם למדתי לטפל בהם, וויתרתי על כדורי הרגעה. כי הם ממכרים.אני חד הורית עם2 ילדים ואחד מהם תינוק.מהרגע שנאמר לי שבעוד מס, חודשים לא הקבל הבטחת הכנסה אני בחרדה אין סופית.אני מרגישה,שאני לא מסוגלת לעבוד. כי אחרי ניסיונות מהעבר ניכשלתי.כי אחרי שבוע של עבודה חשתי כמו כלא,וניכנסתי לאי שקט,עצבות נוראית,פחד,חוסר ריכוז,ואז ברחתי. אני אדם שלא היה אף פעם מסוגל להתמיד יותר ממיספר ימים,בלי להכנס לעדישות,עצבות, ריקנות,וחרדה,מהמצוקות האלה והתוצעה בריחה או התקף חרדה ודיכאון. בבקשה תשיב למיכתבי.הדס.

שלום לך הדס קוראים לי רפי ואני מזדהה איתך אני גם סובל מחרדות ודיכאון אבל אני מקבל כדורים שממש עוזרים וזה לא חייב להיות כדורים כימיים אפשר גם טבעיים

רפי שלום.ותודה על ההתיחסות שלך. השאלה שלי למעשה עם מאמת תרופה יכולה לשנות את מצבי,או שזה אופי איך אוכל להגיע למצב שכן אוכל לצאת לעבוד.כי חשבתי מיתוך יאוש להוציא נכות כי אני פוחדת מאוד ששוב הכנס לחרדה ממקום עבודה. ובעיקר עם זו עבודה של יותר מ 3 שעות ולא כול יום,ואין עבודה כזאת.הדס.

ממכתבך ישנה נקודת אור מאוד חשובה שאת צריכה להאחז בה והיא שאת מודעת למצבך ולכן יכולה גם לטפל בבעיה. חשוב שתטפלי בעצמך ואל תזנחי גם בשביל ילדייך שצריכים אותך. את יכולה לגשת לרופא המשפחה ולבקש הפנייה לפסיכאטר לשם איבחון ראשוני. היום ישנם תרופות אנטי דכאוניות רבות שיש בהם גם חומרים אנטי חרדתיים והם אינם ממכרים. בהצלחה ותרגישי טוב אריאל

הי.אני חדשה בפורום וביכלל באינטרנט. ניסיתי בעבר תרופות למינהם,כמו סרוקסט,אנהפרניל ואחרי שבוע הם הגבירו לי את החרדות. ומהפחד עזבתי אותם,וגם כמובן את הפסיכיאטר יחד איתם. חשתי גם עוד יותר חרדה ודיכאון עצם הרעיון שבאתי לרופא כחולת נפש שזקוקה לכדורים. זו הגישה שבאתי לקבל עזרה. ולכן גם כניראה הטיפול נועד לכישלון. עם אדם מגיע כחולה הערכה העצמית שלו ישר ניפגעת. אולם עם הוא מגיע כתלמיד שמוכן ללמוד על עצמו דרך איש מיקצוע הלימוד כניראה יצליח.

לדוקטור גיורא שלום. הודה לך עם תענה לבעיה שלי הדס.

ד"ר הידש וחברי הפורום היקרים - שלום רב ! לאחרונה נידון כאן שוב ושוב נושא חשוב מאין כמותו. שאלת היחס החברתי לאנשים הסובלים מהפרעה נפשית. אני מוצאת את עצמי חושבת על הנושא יותר ויותר על רקע התמודדותי עם הקשיים. בימינו זו כבר עובדה ידועה, כי אחוז הסובלים מהפרעות נפשיות, ובייחוד מהפרעות חרדה ודיכאון, הוא אחוז משמעותי ביותר. אני מאמינה שהוא אף גבוה בהרבה מהדיווחים, שכן רבים הם האנשים החוששים לפנות לעזרה מקצועית, כך שאינם נכנסים לסטטיסטיקה. ובכל זאת, למרות שכיחותו, עדיין, מדובר בנושא שהוא כמעט טאבו בחברה וקיים סביבו קשר מסויים של שתיקה והסתרה. כל כך הרבה אנשים חיים עם הקושי, אך חוששים לדבר על העניין, לשתף מכרים, חברים, קולגות בעבודה ואפילו בני משפחה. עובדה זו הופכת את הקושי לקשה שבעתיים. לא רק שאנו סובלים בנפשנו, קיימת גם "חזית שניה" : חזית ההתמודדות עם הסטיגמה ועם הצורך הנורא בהסתרה. זאת, תוך כדי נסיונות נואשים לשמור על מראית עין של תפקוד רגיל... חוסר ההבנה והקבלה של מצבנו בקרב החברה, גובה מאיתנו מחיר יקר.זהו מחיר העדרה של תמיכה סביבתית . תמיכה שהיא כל כך חשובה ונחוצה לתהליך החלמתנו. גרוע מזה, חוסר ההבנה והקבלה החברתית, מחלחל גם אלינו, ופוגע קשות בדימויינו העצמי, הפגוע ממילא... אני כותבת דברים אלה מכמה סיבות : א. וונטילציה - צורך אישי שלי בפורקן ובמתן ביטוי לקשיים עימם אני מתמודדת . ב. להעביר לאנשים הסובלים את התחושה שאינם לבד ! ישנם רבים וטובים כמותכם, ומי יתן ודבריי אלה יחזקו אתכם ולו במעט... מחלתנו היא מחלה ככל מחלה , הדורשת טיפול ותמיכה, וכך מן הראוי להתייחס אליה. ג. מקווה שהדברים יגיעו לאזניים הנכונות, ומשהו יזוז בדרך לשינוי דעת הקהל בנושא חשוב זה. היו חזקים! תמר.

לתמר שלום רב אני חושבת שילדים בגיל מסוים בבית הספר צריכים להיות חשופים יותר לתחום הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה. ילדים יוצאים מבית הספר עם ידע , במקרה הטוב, בשני תחומים: מתמטי וורבלי. שאר התחומים לא נחשבים. ובכלל, תלמיד שסובל נפשית מי שם לב אליו? המורים מיד חושבים על מסגרת מיוחדת שבה בעצם הילד גדל עם סטיגמה לכל החיים. מפה זה מתחיל. החברה הבוגרת ממשיכה לתפקד על פי אמות מידה שבית הספר היסודי קבע. הילד האומלל בבית הספר ממשיך להיות אומלל בחברה ואם הוא יצא מזה הרי שהוא יאמלל כל חלש שבסביבתו כנקמה על מה שעשו לו... במילים אחרות בית הספר מקבע דפוסים חברתיים לכל החיים...

תמר הי.הכותבת הדס והשמח עם תוכלי לקרוא את מה שכתבתי ואולי תוכלי להגיב על כך.

הי תמר את צודקת אבל אנחנו צריכים לזכור שהשינוי צריך לבוא מאיתנו ואנו לא יכולים לצפות שיקרה מעצמו. זה הכל תלוי במה שאנו שדרים לסביבה ובמסרים שאנו מעבירים. אם נחליט שזה לא בושה לספר לחברים שאנו סובלים מדיכאוון חרדה, אז גם נספר את זה בדרך שתבהיר שזה בסדר והדברים יראו אחרת. קחי לדוגמה את נושא הסקסואליות, גם הוא בעבר היה טאבו ותראי את הדמוגרפיה שחלה בו. ולמה? כי ההמוסקסואלים הם אלה שהרימו את דגל השיוויון ויצאו למאבק. אז אולי אנחנו לא צריכים לצעוק ברחובות שיש לנו דיכאון או ללכת על הצמח עם תוית של "סובל מחרדה": אבל לא להיתבייש לספר לסביבה הקרובה כי אין שום פסול בזה- זו דעתי לפחות אריאל

תמר אני כל כך מסכימה עם דבריך. וכל כך הייתי רוצה לפעול כדי לשנות את המצב שכן גם אני סובלת ממנו, אפילו שאני גם פסיכולוגית הייתי צריכה להיות מאד זהירה במקום העבודה שלי וכשכן סיפרתי לקולגה על המשברים שעברתי היא סיפרה לפסיכולוגית האחראית במקום עבודתי שיש לי איזה "סוד" שעשוי לפגוע בתיפקודי המקצועי, והתרוצצה שמועה שהייתי מאושפזת וסבלתי מפסיכוזות קשות- מה שלא היה מדוייק אבל בטוח שאם הייתי מספרת את האמת לא הייתי מסיימת את ההתמחות. בסוף סיפרתי סיפור שסבלתי מדיכאון אחרי לידה, מה שהוריד את הלחץ כי זה יותר מקובל מלסבול ממניה דיפרסיה. אני הייתי רוצה להיות מסוגלת לספר את הסיפור האישי שלי כדי שאנשים יפחדו פחות מהפרעות פסיכיאטריות. כתבתי הרבה ועדיין אני כותבת על החוויות שלי- בדיכאון, בפסיכוזה, וגם- ההתמודדות הלא פשוטה עם הסטיגמות ומה שמתלווה לכך. אבל לפרסם את הדברים תחת שמי יפגע בי ובמשפחתי. דר' הידס הציע לי עזרה בלפרסם את הדברים בעילום שם. ואני חשבתי על ספר כזה, שיצא מתוך הפורום הזה, בעילום שם, שיאפשר לנו לספר לעולם שלהיות חולה במחלה פסיכיאטרית זו לא בושה כל כך גדולה וזו מחלה קשה אבל לא אופי דפוק ויש לכך טיפול ואולי סוף סוף יפסיקו לנדות את חולי הנפש לסוגיהם ויתייחסו אלינו בצורה נורמלית, שנוכל לקחת חופשת מחלה בגלל דיכאון בלי שהבוסים ירימו גבה ושנקבל תמיכה ולא נצטרך להרגיש כל כך מבודדים במערכה. אני מאמינה שסיפורים אישיים יכולים לעורר אמפתיה ומודעות שאולי תיצור איזשהו שינוי. מה דעתכם? תמי.

שלום שוב אני שאלתי בקשר לאפקסור והאיקסל ו...הניואנסים הקטנים ראשית תודה על תשובתך ושנית אני שמעתי שהאיקסל משפיע פחות על התיפקוד המיני בניגוד לאפקסור ששם דגש יותר על סרוטונין ואילו האיקסל ששם דגש על הנוראדלין האמנם כך?? ומה מטפל יותר טוב בדיכאון בעצם :ההשפעה הרבה על הסרוטונין ,או על הנוראדלין ? המון תודה לך ד"ר חגי

לחגי שלום, כנגד דיכאון היעילות של שתי התרופות כנראה דומה. גם הנוראדרנלין וגם הסרוטונין קשורים לדיכאון ולא הוכח שישנה עדיפות למסלול זה או אחר, בסך הכל היעילות של כל התרופות נוגדות הדיכאון דומה (בסביבות ה 75%). הסרוטונין קשור לתפקוד המיני והתרופות הפועלות על הנוראדרנלין אינן משפיעות על התפקוד. עם זאת כיוון ששתי התרופות ששאלת משפיעות גם על הסרוטונין הרי באופן עקרוני שתיהן עלולות להשפיע על התפקוד המיני. סטטיסטיקות זה דבר אחד, השאלה כמובן מה יהיה אצלך, האם התרופה שתחליט ליטול תשפיע/לא תשפיע על התפקוד המיני אצלך. ישנן תרופות הפועלות רק על הנוראדרנלין ויעילותן כנגד דיכאון דומה - אדרונקס ומובמיד. בהצלחה דר' גיורא הידש

מה יכול לקרוא לחולה אם לא מטפלים במחלה??? ואפשר לטפל בזה רק ע"י תרופות? ויש גם את המחלה -סכיזופרניה- שגם היא מאוד דומה לפסיכוזה.. משתמשים באותם דרכי טיפול? בתודה.. -מודאגת-

פסיכוזה=שיגעון=(הפרעה בשיפוט המציאות) היא תמיד חלק ממהלך של מחלות שונות כאשר סכיזופרניה היא הנפוצה ביניהם והחריפה ביותר אך לא היחידה. בסכיזופרניה קיימים מחשבות שווא מסוג רדיפה או גדלות אשר מלווים בהזיות שמיעה- החולה שומע קולות שפוקדים עליו לעשות דברים. החולה לא מודע למחלה. ניתן לכפות עליו טיפול בכפוף להערכת מסוכנות אך לפני כן יש להביא אותו לבדיקה בחדר מיון פסיכיאטרי.

מי אתה?