פורום פסיכיאטריה

שלום שוב תודה על התשובה המהירה. זה השם בלועזית של התרופה.אשמח לדעת עליה יותר.היא ניתנת לילד בן 9. 2 טיפות ביום. לא הצלחתי למצוא אותה באינדכס התרופות.

לשרית שלום, איני פסיכיאטר ילדים. לפי ידיעתי התרופה מקובלת והוכיחה את עצמה בילדים. מדובר בתרופה מקבוצת נוגדי הפסיכוזה מהדור הישן, במידה ולא מצאת אותה את יכולה לחפש גם תחת פרפנן. אומנם שתי התרופות אינן זהות, אבל מבחינת התכונות ותופעות הלוואי הדמיון רב מאוד. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

האם אנפרניל נמצא ממשפחת התרופות הלא ממכרות,מהם תופעות הלוואי,אני מתחיל לקחת את הכדור בעוד יומיים במינון של 75 ואני קצת חושש למרות שאני כבר כמעט שנתיים עם סרוקסט אגב אני עובר לתרופה הזאת בהמלצת הפסכיאטר שלי היות והסרוקסט עושה אותי נורא לא רגוע ואף עצבני,אודה לכם למי שהתנסה כבר באנפרניל לכתוב לי תודה תרגישו טוב.

רפאל אין לך מה לדאוג. לקחתי בזמנו אנאפרניל 75 כדור נפלא שממש ממש עזר. יתרונו במהירות השפעתו. תופעת לוואי יחידה שהיתה ונעלמה לאחר שבוע- טשטוש קל בראיה. קבלו בברכה.

לרפאל שלום, מדובר בתרופה נוגדת דיכאון מהדור הישן, היא אינה ממכרת! יש לה השפעה הרגעתית וכנראה שזו הסיבה שהפסיכיאטר התאים לך דווקא את התרופה הזו. תוכל לקרוא פרטים רבים עליה באינדקס התרופות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

לד"ר הירש שלום רב! אני בן 53 וסובל שנים רבות מפלפיטציות של הלב. ומדי פעם התקפים קצרים של s.v.t הנמשכים 20 שניות.אני טיפוס רניש וחרד. ותקופות של מתח מגבירות את התופעה. בבדיקות הולטר נצפו כל התופעות המוזכרות, ומעבר לכך אין ממצא קרדיולוגי, התופעה מציקה לי מאד, והקרדיולוג מסכם שזה ממקור פונקציונלי. נסיון לטיפול בחוסמי ביתא לא עלה יפה, עקב תופעות לוואי.מדי פעם אני משתמש ב-"וואבן, 10 מ"ג שמקל מעט אך לא פותר את הבעיה.בביקור אצל פסיכיאטר הומלץ על תרופות לניצול חוזר של הסרוטונין. ניסיתי אחדות מהן שגרמו לי כאבי ראש חזקים ובלתי נסבלים מדי כמה ימים. חלק מהן הביא להקלה של הסימטומים המוזכרים. לאחרונה קיבלתי "רסיטל" שהביאה להקלה . ולפני חודשיים,הפסקתי את התרופה על דעת עצמי בהיותי בחו"ל. מכיוון שהרגשתי מאוזן. תקופת האיזון נמשכה כשלושה חודשים ,עד שנקלעתי שוב לסיטואציות שונות שגרמו לי למתח, והתופעות של פלפיטציות ועצבנות חזרו,בביקורי אצל הרופא הומלץ ליטול שוב את התרופה רסיטל במינון התחלתי של 4\1 כדור ליום כך התחלתי לראשונה .אך הפעם,זמן מה לאחר שאני בולע את התרופה ,אני מתחיל לנמנם ומופיעות דפיקות לב. שאלתי, מדוע זה קורה? והאם יש תחליף כלשהו. מתנצל על אורך הכתבה ,ומודה לך על התיסותך. בכבוד רב! יניב

ליניב שלום, אין חכם כבעל ניסיון, כמי שהתרופות עזרו לו וראה מה קורה כאשר מפסיקים.... איני חושב שהחולשה היא תוצאה מהרסיטל, בכל אופן כדאי ליטול את הרסיטל עם אוכל במיוחד בתקופה שאתה עולה במינון. תראה עם אכילה מקילה על התופעה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

חרדות שלום רב, לפני 9 חודשים עברתי תאונת דרכים, לאחר תקופה של 3 חודשים כאשר ראיתי כי החרדות לא מפסיקות הופנתי דרך קופת חולים לפסיכיאטר שקבע כי אני סובל מ PTSD הומלץ לי וכך עשיתי טיפול פסיכולוגי של 7 מפגשים בתחום של EMDR כרגע אני מרגיש שזה כבר לא עוזר אף על פי שבהחלט עברתי כיברת דרך ארוכה אך עדין סף הרגישות שלי נמוך וקיימת חרדה בשעת נהיגה דבר שגם משפיע מעבר לכך בחיי היום יום. שאלתי היא האם יש מקום לפנות שוב לפסיכיאטר? באם יש תרופה לנושא? וכיצד אני בוחר פסיכיאטר? דרך קופת חולים או פרטי? אשמח לקבל הכוונה בנושא. בברכה יעקב

ליעקוב שלום, בתסמונת פוסט-טראומתית PTSD יש חשיבות לטיפול מהיר ולא לחכות. עם מחכים אז ההפרעות והחרדות עלולות להתקבע. לכן אני ממליץ טיפול בכל הכלים הקיימים. ומומלץ לחזור לפסיכיאטר ולא לחכות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

פרטים על התרופה והאם צריך מרשם רופא כדי לרכוש בארץ?

לחנן שלום, איני מכיר את התרופה. אולי תוכל לכתוב את השם באנגלית וגם את השם של החומר הפעיל? אולי משהו אחר מכיר? שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום לכם,אני חדשה כאן...ונראה לי זה המקום והזמן. אני אחרי פרידה ,חלום שבניתי לי - בועה שהתנפצה... הייתי בהמתנה לאחר שבן זוגי נכנס לדכאון וביקש להיות לבד,,,שבועיים לא שמעתי ממנו וכל יום שעבר היה סבל גדול בשבילי ללא ידיעה מה קורה איתו ,איתי ואיתנו,,והאם זה בגללי...המתנה של סבל ומתח רב. לאחר מכן באה פרידה כי לא ידע מה יהיה איתו ולא רצה שאמתין לו...לאחר שבוע של התאוששות מצידו וחזרה של הקשר. נותרתי עם המתח המצטבר+החרדות שהתבטאו בהקאות (ללא תוכן) וכל המשתמע מכך (למרות שחזרנו). הקשר הסתיים מצידי ,נותרתי עם החרדות.לקחתי תרופות כמו ואבן כאשר הרגשתי רע אך ללא הועיל. הנרולוג הציע לי להשתמש בצ'יפרלקס כ-5 מג' למשך עשרה ימים ולאחר מכן ב-10 מג' ובוואבן (או קלונקס), השתמשתי כחודש אך המצב לא השתפר,לא נרדמתי בלילות הגוף שרף לי,לא אכלתי,הרגשתי שהגוף והנפש מתנתקים ולא יכולתי לסבול את המצב.. פניתי לפסיכיאטר שנתן לי להשתמש ברמרון 30 מ' .בפעם הראשונה לא יכולתי לקום בבוקר פיזית למרות שהתעוררתי מוקדם, לכן הציע לי להשתמש בחצי כדור למשך שבוע ושוב לקחת שלם,,, כיום לאחר שבועיים שימוש, אני מאוד מזיעה ורועדת בלילה,נרדמת לשעתיים וזהו. החרדה מתבטאת כיום ששורף לי בגפיים... השאלות שלי הינן- האם שימוש במינון יותר גבוהה יעזור לי לצאת מהמצב יותר מהר(כמובן שאני בקשר ישיר עם הפסיכיאטר).וההחלמה תהיה מהירה...? האם עוררות החושים -שמיעה מאוד חדה,חוש ריח מאוד מאוד חד יעברו לי עם נטילת התרופה מאחר שאני לא יכולה לגור יותר בבית שלי בגלל רעש הכביש שמעולם לא הפריע לי עד היום.(חזרתי להורים) יש לציין שהתחיל לי טינטון באוזן כבר בתחילת הפרידה כאשר לא השתמשתי בכדורים- השאלה האם זה יעבור?

התגובות שלך הן חלקן של הכדורים וחלקן של החרדות כמו למשל האוזניים.אני חושבת שכדאי לשקול שיחות או פסיכיאטר כי נורולוג בטח לא התשובה חבל לסבול

שלום לך אני רוצה לשתף אותך ולומר לך, שאני יכולה לראות את עצמי בך מתוך הסיפור שלך. הייתי במקום מאוד דומה למה שאת חווה עכשין. וזה נגע בי מאוד... חשוב שתזכרי שכל מה שאת חווה, או חשה הן תופעות של חרדה בעוצמה . למרות שאת מטופלת בתרופות. שלא ממש עוזרות. מה הרופא שלך אומר על זה? אם הכדורים לא עוזרים במינון נמוך. ייתכן וצריך להוסיף במינון. או לשנות לתרופה שתתאים לך. לגבי שאלתך האם זה יעבור? אני מבטיחה לך שהכל יעבור ויחלוף עם הרוח. ותקוי לטוב. אוהבת מיכל מ

שלום, אהבתי את הכינוי שבחרת. בכל אופן לא הכל תרופות, אולי כדאי להגיע לפסיכיאטר לעתים יותר קרובות כדי לשלב שיחות תמיכה וגם עיבוד של הפרידה? שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

היי מיכליל'ה, אשמח להתכתב איתך ולהעביר "חוויות" וגם לשוחח על ההחלמה.. לדעתי שיחות יגרמו לי לדאוג להעלות את הערך העצמי אך כרגע החרדה היא מהחרדה וקודם כל מוכרחה לדאוג שאחזור לתקן. כרגע התרופות לא ממש עוזרות לי לשינה...אבל אני טיפה יותר טוב ממה שהייתי לפני שבועיים מבחינה פיזית . אתמול דווקא הייתי אצל פסיכיאטר שהעלה את המינון. אבל ביננו אף אחד לא יוכל לעזור לי עם הסרטים שיש לי בראש,,לא כך??? ממתינה..

מה המינון המומלץ של אפקסור למשקל אדם 85 קילו?

לעזריה שלום, אני נוהג להתחיל במינון מינימלי של 150 מג' ביום ובדרך כלל מסתדר עם מינון זה או 225 מג'. המקסימום הוא 300 מג' ביום ורק לעתים רחוקות 375. ישנה גישה יותר שמרנית של מינונים יותר נמוכים. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

כתבתי לך ד"ר הידש היקר בעבר ושיתפתי את הפורום בקושי הרב שאני עוברת עם בעלי שסבל בילדותו מהפרעת קשב וריכוז חמורה שיום מאופינת בהתפרציות זעם קצרות חוסר סבלנות וחוסר שליטה בכעסים... טיפול זוגי ממושך לא הועיל {בעלי טען שאינו שולט בהתפרצות...} פניתי לפסיכיאטר שהמליץ על רסיטל והאמת שלא האמנתי לשינוי המדהים שחל בו דווא עכשיו 3 חודשים לאחר מכן נראה שהתרופה אינה משפיעה יותר הוא חזר לדפוסים קודמים פניתי לפסיכיאטר שהמליץ לשנות תרופה לאפקסור מה דעתך ד"ר האם זה יעזור יותר? אני מיואשת וקצרת רוח בעלי אדם טוב וניכר שהוא סובל גם

לדבי שלום, יש הגיון רב לעבור לאפקסור. התרופה פועלת בשתי דרכים, כלומר על שני חומרים במוח, בנוסף ישנן מספר עבודות אשר הראו את יעילות האפקסור בהפרעת קשב! כך שתופשים שתי ציפורים במכה אחת. יש לי מטופל עם הפרעת קשב שכבר שש שנים עם אפקסור ואיכות חייו השתפרה פלאים. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

תמר, קראתי את התשובה שלך בעמ' 940. (ושוב אני עם דמעות כשאני נזכרת בשנתיים האלו). בכל מקרה, אצלי החרדה אינה מופיעה בצורת התקף. זה פשוט חוסר יציבות מעין הרגשת סחרור ובלבול בראיה. ניסיתי פסיכולוג והבנתי שהשיטה שלו היא לתת לי כמה שיותר לצאת מהבית ולהסתובב, ואת זה אני עושה בכל מקרה. לא היה מקום שויתרתי עליו (כי יש לי גם ילדים ולמענם אני לא יכולה להרשות לעצמי להפסיק לחיות), ובכל זאת, בכל מקום שאני נמצאת תמיד ישנה המחשבה על החרדה ונורא קשה להנות ככה מפעילויות יומיומיות. אז איפה התקווה? שרון

שרון יקרה, כל כך מבינה לליבך ומזדהה עם כל מילה ! גם החרדות שלי הופיעו בצורה דומה מאד למה שאת מתארת , ומידי פעם "שולחות" לי תזכורת קטנה... אני חושבת שאת יכולה להיות גאה מאד בכך שאינך נכנעת, אינך מסתגרת וממשיכה בשגרת יומך. אנשים שמוותרים על דברים מרוב חרדה, עלולים להגיע למצב הרבה פחות טוב מבחינה נפשית. ( אני יודעת, הייתי שם...). בקשר לטיפול - אם הצורך שלך כרגע הוא יותר תמיכתי, או שברצונך לנסות "לעקור" את הבעיה מהשורש ( כלומר, לברר את המקור לבעיה במטרה להתמודד איתה טוב יותר), אולי כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי באוריינטציה דינאמית. עצם העובדה שאת מתארת סבל רב כל כך, כבר מצדיקה ,לדעתי, פנייה שכזו ! מבחינת הסיוע התרופתי - תרופות הרגעה יכולות לסייע גם לסימפטומים שאת מתארת ! ושוב, אני ממש ממליצה על יוגה או שיטות הרפייה למינהן ! יקירתי, אל תתיאשי ואל תוותרי ! אפשר להלחם בתופעה וגם לנצח אותה ! העיקר להשתדל לשמור על אופטימיות גם ברגעים הקשים. תמר.

לכל חברי הפורום מאחר ומקומה של הפסיכיאטריה השתנה בעידן שלנו , ישנם חילוקי דעות בנושאים שונים בתחום. השאלות עולות לדיון במסגרות שונות וחשובה מאוד דעתכם כדי שהתחום ילך וישתכלל ואילו אנו הצרכנים רק נרוויח. זכינו באדם כמו ד"ר הידש שדעתכם מאוד חשובה לו כדי להמשיך ללמוד ולהתפתח. 1. האם הפסיכיאטריה קשורה בפסיכולוגיה? 2. מה תפקידו של הפסיכיאטר? 3. האם לקשר שבין הפסיכיאטר למטופל יש השפעה על מצבו הבריאותי של החולה? 4. האם פורום כזה עוזר?במה? 5.מה תפקידו של מנהל פורום פסיכיאטריה? 6 האם הייתם משנים או מוסיפים משהו לפורום? 7. האם הפורום צריך לתת תשובות רק בנושאים הקשורים בתרופות? 8. האם הקשר בפורום צריך להיות אך ורק אם מנהל הפורום? אם יש נושאים נוספים שלא העליתי והתעוררו אצלכם , אנא תעלו אותם... מצפה להתיחסותכם לאחת או יותר מהשאלות... שלכם א.מ.

נ.ב. השאלות הללו עלו בפורום על ידי המשתתפים בהזדמנויות שונות... ביי

כמו שד"ר הידש כתב לך- פסיכיאטר מומחה עובר התמחות בתחום הביולוגי, הפסיכולוגי והסוציאלי ולכן הוא איש המקצוע היחידי שיש לו נקודת השקפה שכוללת את כל התחומים למרות שרובם מתמקדים בתחום הביולוגי (נוירולוגי-פארמקולוגי) אך ישנם פסיכיאטרים שמקדישים את רוב זמנם דווקא לפסיכותרפיה. בשנים האחרונות הגישה הביולוגית בפסיכיאטריה היא הגישה הדומיננטית וכמעט לא עוסקים בדברים אחרים אך הדבר תלוי גם בהשקפת העולם הבסיסית. האינטרנט איננו מנותק מהמציאות אלא זה עוד אמצעי תקשורת כמו טלפון או טלוויזיה.

לגבי תפקידיו של פורום זה, ותפקידי המשתתפים בו : לדעתי, הפורום נועד לענות על 2 מטרות עיקריות : 1. לספק מידע. 2. תמיכה הדדית. המידע הניתן בפורום יכול להנתן הן ע"י המנהל, שהוא הסמכות המקצועית, והן ע"י אנשים מנוסים, שיכולים לספק מידע מנסיונם. כמובן שתפקידו של מנהל הפורום, בהיותו הסמכות המקצועית העליונה, לעקוב אחר התשובות הניתנות, לתקן ולהוסיף במידת הצורך. בנוגע לתמיכה הדדית, כאן תפקידם של המשתתפים רחב יותר. לפעמים מילים מעודדות מאדם שעבר חוויה דומה לשלך, יכולות לסייע כמו ולעיתים אפילו יותר מכל איש מקצוע. מקווה שעזרתי קצת. תמר.

תפקיד חשוב נוסף של מנהל הפורום, כפי שאני רואה זאת, הוא לשמור שהפורום יספק סביבה מאפשרת ובטוחה עבור המשתתפים בו. במילים אחרות, לעצור התבטאויות פוגעות או חוסמות ולהגן על כבודם של המשתתפים. אני חושבת שד"ר הידש עושה את עבודתו על הצד הטוב ביותר ! תמר.

קצת תשובות לשאלות : 1. הפסיכיאטריה קשורה לדעתי קשר הדוק לפסיכולוגיה. אנחנו יחידת גוף-נפש בלתי נפרדת. הפסיכולוגיה משפיעה על הכימיה והגופני על הנפשי ושניהם צועדים יד ביד בדרך אל הבריאות הנפשית והפיסית. 2. פסיכיאטר- תפקידו לתת אבחנה, לאפשר אינפורמציה מקסימלית על המחלה ועל דרכי הטיפול בה, לתת אופציות והמלצות לטיפול תרופתי, להיות בקשר עם הפסיכולוג המטפל או לתת טיפול פסיכולוגי בעצמו, לסייע לחולה בכל מיני התלבטויות בקשר לשגרת חייו, מקום העבודה וכד' ויותר מהכל- להיות אדם ולהתייחס לחולה כאל אדם, בכבוד, באמפטיה ומתוך ידיעה שהסבל הנפשי הוא סבל קשה ביותר, לעיתים יותר מסבל גופני. 3. הקשר בין הפסיכיאטר המטפל למטופל חיוני ביותר להחלמה של החולה, לאמון שהוא רוכש כלפי הרופא השלכות ישירות להענות לטיפול התרופתי ולאמונה של החולה שיצא מזה. פעם אנשים חולים הלכו לרב או לשמן. היום הולכים לרופאים או לפסיכולוגים. אבל עדיין חשוב להאמין באנשי המקצוע האלה אחרת הריפוי לא יהיה שלם. 4. הפורום עוזר- במתן אינפורמציה, תמיכה הדדית, ועוד. צריכה לסיים. הפורום חשוב לא רק בנושא תרופות אלא בהחלפת מחשבות ודעות בקשר למצבינו כאנשים חולים בתהליכי החלמה. תודה על השאלות החשובות. תמי.

1. הפסיכיאטריה מאפשרת למיש סובל מהפרעה להיות חזק דיו כדי להתמודד עם הקונפליקטים שהביאו להפרעה הזו בטיפול פסיכולוגי. ובמקרים חמורים יותר, מאפשרת למטופל להנות מחיים נורמאליים ע"י איזון תרופתי. 2.תפקידו של הפסיכיאטר הוא התפקיד שהמטופל נותן לו- יש שרוצים שהוא יהיה רק הרופא שמספק את התרופות ויש שרוצים שהוא יהיה בעל תפקדי ריגשי מהותי בתהליך הריפוי. תלוי במטופל.ץ פסיכיאטר טוב צריך לתת למטופל את החופש ולשים לב למה הוא זקוק. 3. זבה תלוי במה שקורה בקשר ביניהם. כמובןם שם הפסיכיאטר אנטיפט זה לא יעזור למטופל שלו, אם הוא לא מספק את מה שהמטופל זקוק לו, ברור שיש לזה השפעה ל מצבו הנפשי של המטופל. 4. הפורום חשוב כי הוא מאגד בתוכו אנשים שחוו על בשרם הפרעות שונות. לפעמים, האנשים הקרובים לנו ביותר לא יכולים להגיע לרמה של הזדהות לה אנו זקוקים על מנת להרגיש טוב. מקסימום הם מסוגלים לגלות אמפטיה. לעפמים דווקא מישהו שיחזיק וירטואלית את היד ויאמר- "אני יודע בדיוק על מה את מדברת" זה העזרה הכי טובה. פה אף אחד לא מפקפק בתחושותינו, לא חושב שהשתגענו או שאנחנו משונים בגלל מה שאנחנו חושבים או אים שאנחנו מתנהגים. 5. תפקידו של מנהל הפורום הוא בראש ובראשונה לנהל, לדאוג לסדר ולניקיון שפה. דבר שני, חשוב מאוד שבגלל שזה תחום שרובו קשור בתרופות שיהיה את מי לשאול בעניין ההבדלים הדקים שבין תרופה זו לאחרת, על תופעות לוואי ועד כהנה וכהנה. מה שד"ר הידש עושה פה לפי דעתי זו עבודת קודש- הרבה מעל ומעבר לנדרש. בן אדם חם, מקסים ומפתיע ברמת האיכפתיות שלו. 6. לא הייתי משנה שום דבר. סוס מנצח לא מחליפים 7. בפורום כל אחד יכול כתוב וגם לענות לשאלות של אחרים כך שאין סיבה שיענו פה רק על שאלות עלתרופות. פסיכיאטרים אמנם רושמים תרופות אבל מדובר בתחום ברפואה שעוסק יותר מכל תחום אחר ברגשות של אנשים- לכן יש מקום לכל תמיכה מסוג שהוא. 8. בגלל שיש לצעינו טרולים חשוב שייה מנהל פורום שינהל וגם שיהיה יועץ מקצועי בתחום.

אולי יש כאן גם מקום להעלות נושאים הקשורים לקבלה של חולי הנפש בחברה ובכלל למעמד הזה של "חולה נפש" עם או בלי מרכאות. זהו התחום היותר בעייתי ברפואה כי מתלוות אליו כל כך הרבה סטיגמות. אם אני חולה בדיכאון עדיף שאסתיר את העובדה שאני גם לוקחת כדורים בעבודה כדי שלא יחשבו עלי שאני "משוגעת". שלא לדבר על אנשים עברו אשפוז בבית חולים פסיכיאטרי. צריך הרבה תמיכה בפורום שכזה בכל הנושא של הדימוי שלנו - בעני עצמינו משפחתינו והחברה שסובבת אותנו. האם החברה שלנו יודעת לקבל אנשים עם חולי נפשי? לתמוך בדרך מתאימה? לסייע, לעזור? לדעתי הרבה מאד מהסבל שלנו היה נמנע אם היחס אלינו היה אנושי כמו כאן, בפורום הזה. תמי.

למטה ישנה שאלה של בחורה בשם נויה. משום מה אין התייחסות שלך לשאלה החשובה שהיא שאלה. אודה לך אם תוכל להתייחס לשאלות שהיא שאלה לגבי רסיטל. התשובות שלך חשובות לי. תודה אלמונית

לאלמונית שלום, ראיתי את השאלה והתגובות. נראה לי שהתגובות ענו היטב על השאלה ואני מסכים למה שנאמר שם, לכן אין לי משהו משמעותי להוסיף. ביי הידש

האם פחדים לפני הריון על ילד מעוות ( עם כתמים למשל כתוצאה משטפי דם וכו , פחדים לא מבוססים ומחשבות על כך) יכולים להביא לידי כך במציאות , או להזיק לעובר. האם כדאי להתייעץ עם פסיכולוג? האם המחקרים מראים על קשר בין חרדה של האם לפני ובמהלך ההריון לבין העובר?

לגבי השאלה, האם חרדה מפני תופעה מסויימת עלולה לגרום לאותה תופעה, הרי שהתשובה כמובן שלילית. אנחנו רק בני אדם, ואין בידנו את הכוח המאגי לגרום לדברים לקרות רק בכוח המחשבה... לגבי השאלה, האם חרדה עלולה להזיק לעובר - הרי שכאן התשובה קצת פחות חד משמעית. באופן כללי, מצבה הפיזי והנפשי של האם בזמן ההריון עשוי בהחלט להשפיע על העובר. כדאי מאד שהאם תטפל בעצמה, על מנת לספק לעובר ( ואח"כ - לתינוק) את התנאים האופטימאליים להתפתחותו. אם מדובר בפחדים וחששות כבדים - בהחלט רצוי לפנות לאיש מקצוע ולטפל בהם. שיהיה בהצלחה !

לשוש שלום, אני מצטרף ומודה למשיבה. רציתי להדגיש שהדברים הרבה יותר ברורים וחשובים בהריון ראשון. בהריון הראשון האשה (גם הגבר) עוברת את השינוי המשמעותי ביותר של חייה, מאשה עצמאית וחופשיה לתפקיד של אמא זהו עול גדול מאוד ושינוי גדול. לכן בהחלט כדאי להגיע לשיחות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

מעיון בפורום הבנתי כי הפאבוקסיל אינו ממכר אך האם בעת הפסקתו המצב יחזור לקדמותו ותופעות הדיכאון והחרדה יחזרו ? אם כך אז בעצם הוא כביכול כן ממכר כי אי אפשר בלעדיו... האם הוא פותר את הבעייה רק בזמן לקיחתו או שהוא פותר את הבעייה מיסודה וניתן להשתחרר מהתלות בו ולחזור לחיים רגילים כמו כל אדם נורמאלי?

גלית שלום, לא מדובר בהתמכרות ! גם עם תרופות אחרות, אם תפסיקי טיפול לפני שהמחלה עברה, המחלה עלולה לחזור ! בד"כ ממליצים על תקופת טיפול שבין חצי שנה לשנה , ואז הסיכוי שההפרעה תחזור קטן הרבה יותר !

לגלית שלום, לפי ההגיון שלך גם תרופות נגד לחץ דם גבוה וסכרת ממכרות.... בכל אופן בהבדל מהמחלות שציינתי יש אפשרות להרפא ובדרך כלל דיכאון וחרדה חולפים עם הטיפול. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אני יודעת שזה פורום פסיכיאטריה ולא השתפכות אבל בחודשים האחרונים הפכתם למשפחה שלי והיות ואני רחוקה פיזית רק המקלדת מקשרת בעוד כמה שעות אני נוסעת לבת שלי כשמצבי הנפשי לא מי יודע מה ואפילו ירוד ואני לא יודעת היכן אמצא כוחות להתמודד עוד פעם אין לי כח יותר כשאדם לא נותן שיעזרו לו מה אפשר לעשות אני מאשימה את עצמי כי נתתי הכל על מגש של כסף אם זה אהבה אם זה חומרי וכשהיא היתה צריכ להתמודד היא לא ידעה איך אבל את הנעשה אין להשיב אומרים בחודשים האחרונים נתנו כל תמיכה אפשרית פסיכולוגים פסיכיאטרית היינו איתה וחשבנו שאוטוטו זה כבר מסתדר ועכשו נראה לי שהגענו שום פעם לנקודת ההתחלה אני אמורה להפגש עם הרופאה לאור מה שלמדתי בעזרתכם אבקש אולי החלפת כדורים או הוספה אבל אני לא יודעת מה כבר אפשר לעשות עד היום התמודדתי ללא עזרה של כדורים ואני מקווה שאצליח גם עכשו אני חושבת שבמובן מסוים אם מתמודדים עם מחלה רגילה יש פתרונות מדעיים אבל לנפש מרוסקת אין וזה הדבר הכי קשה לי כי אני כל כך אוהבת אותה ורוצה שיהיה בסדר ולא הולך אני מקווה שאמצא שם מחשב בעברית שאוכל לעדכן ולכולכם בפורום הנהדר הזה אני מאחלת שתתמודדו וגם תצליחו ממני אמא רחוקה שעכשו בוכה ומיואשת

שלום רב אנ י מרגישה מאוד את הקושי והכאב שלך. אני שולחת לך חיבוקים והרבה כוח להתמודד עם המצב כניראה שביתך בתקופה קשה, אבל ממרום גילך וגילי מי כמונו יודע שדברים משתנים, מסתדרים ובסה"כ אנחנו כל הזמן בהתפתחות. נסיעה טובה ובשורות טובות שלך א.מ.

אמא רחוקה יקרה, המון הצלחה לביתך ולך, שישובו האור והשמחה לחייך:-)

אמא רחוקה המון הצלחה. תנסי להיות אופטימית ולא "לשדר" לבת שלך את הפחדים. תשאלי את הרופאה על כדורי הרגעה עבורך (לא כטיפול אלא רק לעכשיו). תנסו לעשות ביחד דברים מהנים. תמשיכי לכתוב אמא קרובה

אמא רחוקה, נהדר שאת מטפלת גם בעצמך! אם תוכלי להיות רגועה לצד בתך זה מצויין. יהיה טוב יותר לשתיכן. את תרגישי יותר טוב בעצמך וגם בתך בוודאי תחוש נוח יותר כשאת נינוחה יותר. נסיעה טובה ובהצלחה!

בוודאי גם עזבת את הארץ אך אני מאחלת לך ולביתך בהצלחה. אנא עדכני אותנו לכשתוכלי אריאל

שלום, התרופה הטובה ביותר היא אהבה.... ואין לה תופעות לוואי.... נראה לי שיש לך המון ממצרך יקר זה, כך שאת יכולה לנסוע בלב שקט. נסיעה טובה ושמרי על קשר הידש

אני סטודנט שנה א' שמתקשה עד מאד ללמוד בכל האופנים, הקשבה, קריאה וכתיבה. הבעיה, ככל הניראה, אינה מלווה אותי מאז ומתמיד מכיוון שבילדותי הרבתי לקרוא סיפרות וגם טקסטים עיוניים. אילו טיפולים תרופתיים אפשריים במקרה שכזה?

לאלמוני שלום, אם הבעיה לא הייתה בילדות אז אין מדובר בהפרעת קשב וריכוז. לדעתי כדאי קודם כל להגיע לאבחון מקיף ומתאים כדי שתדע מה הבעיה ורק אחר כך לחשוב על טיפול. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום לך ד"ר הידש, אני נוטלת סרוקסט 20 מ"ג ליום, לא בזמנים קצובים. כל יום אני לוקחת, בשעה אחרת. רציתי לשאול האם יש בכך נזק? האם יש חשיבות מיוחדת לקחת סרוקסט בזמנים קצובים? תודה מלי

למלי שלום, זה לא אסון, אבל הסרוקסט פעיל במשך 26 שעות, לכן מומלץ ליטול כל 24 שעות -+ שעתיים. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום הייתי רוצה לדעת למה משמשת התרופה- נוילפטיל תודה

לשרית שלום, אני חושב שאת מתכוונת לתרופה מעט ישנה, לכן אודה לך אם תכתבי את השם בלועזית. את גם יכולה לנסות ולמצוא חומר בכל אינדקס תרופות כמו שיש בעמוד הראשון של דוקטורס. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אני סובלת מחרדות מזה 8 חודשים אמא ל3 ילדים מטופלת בתרופות מרוניל וקלונקס. יש לי שאלה אני לא עובדת מחוץ לבית כך שלי יותר קשה עם המצב שלי איזה הצעה יש לכם לתת לי בזמן התקפי הפאניקה שלי לעשות כשאני בבית כדי לא לחשוב על זה כי כשזה מופיע אני חסרת שקט מוחלט חוסר ריכוז וקשה לי לטפל בילדי במצב כזה. נ.ב. בעבר עברתי 3 משברים פסיכולוגים והם לא הוציאו אותי מזה מלבדי לאחר כשנתים הסתימו החרדות וחזרתי לעצמי. אודה לכם על ההתיחסות והעזרה.

אין לי נסיון עם חרדות אבל אולי כדאי ללכת לטיפול פסיכולוגי קוגניטיבי- התנהגותי, בשילוב עם תרופות זה ידוע כשיטות הכי יעילות להתגבר על חרדות והתקפי פניקה. בגדול- לומדים טכניקות הרגעה עצמית- נשימות דמיון מודרך וכו', וכשההתקף מתחיל משתמשים בהן. בהצלחה וימים ללא חרדה שיהיו לך ולילדייך.

גלית שלום, הדבר היחיד שאני יכולה להמליץ לך (מנסיון) , הוא כשאת מרגישה התקף חרדה, תשכבי במיטה ותנשמי עמוק, תגידי לעצמך שזה עוד מעט יעבור, כי אני יודעת שזה נראה לפעמים כמו סוף העולם. חוץ מזה יש כדור נהדר שנקרא "קלונקס", והוא משפיע תוך כמה דקות. תתייעצי עם רופא לגבי מינון מתאים. מנסיון הכדור נהדר, מרגיע ומרפה, אבל מאוד מרדים. תרגישי טוב מלי

מנסיון מר האויב הכי גדול של החרדה הוא הזמן הפנוי ולמרות שמאוד קשה בתקופת חרדה לעסוק בדברים אחרים, נראה כי עיסוק שכזה הוא הכרחי ליציאה מהמצב. הייתי ממליצה לך לא לחכות להתקף שיגע אלה להקדים תרופה למכה. נסי להעסיק את עצמך כמה שיותר אם זה ביציאה מהבית ועשיית דברים בחוץ אפילו בהתנדבות. במידה ואת לא יכולה לצאת מהבית נסי להעסיק את עצמך במסגרת הבית: בישול, סידור דברים ועיצוב מחדש של הבית לדוגמה, חוגים שונים וכו בהצלחה אריאל

מה ההבדל בין נוקטורנו ל רסיטל

נוקטורנו ל סטילנוקס

שלום, שתי התרופות מאוד דומות, מדובר בתרופות משרות שינה שאינן ממכרות, המינונים מעט שונים אבל החומר הפעיל כמעט זהה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אדרונקס בבוקר או בערב כי ראיתי שכתבת בבוקר אבל לי אמרו לפני השינה?

לסיגל שלום, אדרונקס מעורר ולכן מומלץ בבוקר, שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום גיורא :-) שוב, ירון, מעבר מסרוקסט לאפקסור ובחזרה, תקציר ושאלות. נטלתי סרוקסט 40 מג במשך מספר חודשים, עברתי לפני כחודשיים לאפקסור 150מג, האפקסור לא מועיל לי, להיפך, הוא גורם לי לחוסר מנוחה מסויים. נתתי לאפקסור כחודשיים נטילה, זה מספיק לא ? אובחנתי לפני מספר ימים כמבוגר ADHD (מובהק) , קיבלתי מרשם לקונצרטה 36 מג. הייתי אצל פסיכי' (לא מטפל קבוע, הוא לא מכיר אותי) לטובת חזרה לסרוקסט, הוא "הסכים" איתי. והמליץ כי את המעבר אעשה בצורה הבאה: לרדת במכה אחת ל75 מג אפקסור ביום ,בכדור בודד, למשך יומיים. לעשות יום הפסקה. לקחת סרוקסט 20 מג במשך יומיים. ולאחר מכן לחזור ל40 מג סרוקסט. הוא המליץ כי את הקונצרטה אתחיל לקחת רק כשבועיים-שלושה מיום המעבר לסרוקסט על מנת לאפשר לגוף שלי "להתייצב" עם הסרוקסט לפני שמוסיפים ריטלין. השאלות שלי הן : 1) האם זהו לא מעבר חד מדי ? (אני לא רגיש כלל לתופעות הלוואי, אך עם הירידה הדרסטית במינון האפקסור, חשתי מדי פעם מין "צמרמורות" פנימיות כאלו, לא אסון, וזה לא סבל, אבל הייתי מעדיף בלי זה.) 2) האם העובדה כי ריטלין לעיתים משמש לאוגמנטציה של SSRI'S , לא תגרום להשפעה סרוטונרגית מוגזמת ? (קונצרטה 36 מג עם סרוקסט 40 מג) 3) אשמח לשמוע כל מה שיש לך לאמר בנושא העירוב של סרוקסט עם קונצרטה. שוב המון תודה ירון

לירון שלום, חבל שהאפקסור לא עזר לך, אני מקווה שתחזור ותרגיש בטוב למרות שגם עם הסרוקסט לא היה שיפור למצב רגיל. דווקא קראתי מספר עבודות מצומצמות שהאפקסור מועיל להפרעת קשב, אבל כתבתי לך כבר על כך. המעבר בין התרופות אינו מהיר מדי. גם הסרוקסט עשוי לעזור להפרעת קשב. באופן כללי כמדיניות אני מעדיף לטפל בתרופה אחת ולא בשילובים. איני מכיר חומר רפואי על השילוב בין סרוקסט וקונצרטה, לכן איני יכול להוסיף בהצלחה דר' גיורא הידש

מעונין לקבל מידע מכל מי שיש לו נסיון חיובי בשימוש ברמרון. מינון תופעות לוואי תפקוד מיני שינה וכדומה. האם שימוש בתרופה גרמה למישהוא הפרעות קצב לב?

הי מוטי. אני לוקחת רמרון כבר קרוב לשנתיים ואני יכולה להגיד לך שהתרופה הזו עזרה לי מאוד עם מינימום תופעות לוואי. התחלתי עם מינון של 45 מ"ג והצלחתי לרדת ל- 30 מ"ג אך כבר למעלה מחצי שנה שאני על מינון של 60 מ"ג . (המינון המקובל, דרך אגב, הוא 45 מ"ג). תופעת הלוואי היחידה שסבלתי ממנה היא עליה במשקל. הרמרון הצליח להרגיע אותי ולטפל בבעיות החרדה הקשות. אני לוקחת אותו לפני השינה כך שהוא גם מרדים אריאל

היי אריאל תודה על תשומת ליבך מעוניין לדעת באם העלייה במישקל באה כתוצאה מתאבון מוגבר עקב רמרון ובעיקבותיו אכילה מוגברת או רק עצם לקיחת הכדור גרמה להשמנה לתשובתך המהירה אודה

הי. אני סובלת מדכאון... הפסיכיאטרית רשמה לי "רסיטל" ורציתי לשמוע על התרופה הזאת. כמה היא ממכרת? מהן תופעות הלוואי? מה בדיוק היא עושה? האם היא מסוכנת? האם היא משנה את האישיות? האם אפשר להפסיק?.. האם היא גורמת להשמנה? תודה מראש נויה

גם אני לוקחת רסיטל היא לא משנה אישיות ולא ממכרת אבל לוקח לה קצת זמן לעבוד כמה בדכאון את?

סיגל, תודה על התגובה שלך כמה בדכאון? יותר מדיי. אני נופלת ונופלת ונופלת. הייאוש משתלט עליי.. קשה לי לנשום מרוב כאב. אני לא מתפקדת כבר כמה שבועות. מדי פעם יש לי הבלחות של כוח, אבל הן זמניות ותלויות יותר מדיי בסביבה שלי... מפחיד אותי להתחיל לקחת את התרופה... היא ביד שלי ואני מפחדת.. כמה זמן את לוקחת אותה? מה בדיוק היא עושה? תודה

שלום לכם אני חנית בתאריך 22/12 פניתי לפורום בשאלה נואשת והבאתי אותה כאן שוב כדי להזכירכם במה מדובר והרי השאלה: שלום אני בת 24 סובלת מדעכאון כבר שנים רבות טופלתי במשך חצי שנה בערך אחרי שאובחן אצלי הדיכאון וזהו הפסקתי הכל כי זה לא עזר והרופאה עוזבת ואין לי כח להתחיל עם משהו אחר אין לי חשק כבר לכלום וכולם רואים את זה הורי אחי ואחיותי וכן בעלי אני משגרת יותר מידי סימנים למצב הקשה שבו אני נמצאת וזה די מדאיג בעיקר את בעלי שלפני שבוע בערך לא רצה ללכת לעבודה כי הוא פחד שאפגע בעצמי איך מה אני יכולה לעשות כדי שלא יכאב לו מדי כשאני יעזוב אני כבר לא יכולה להתמודד החיים קשים לי מדי ופשוט נמאס לי לא רוצה טיפולים לא שיחות ולא כלום פשוט רוצה ללכת ודי אבל עדיין אני חוששת מעט לבעלי ולילדי אני רוצה לעזוב ושאף אחד לא יצטער אחרי אחרי הכל הם יוכלו להמשיך את חייהם בלי איזה דיכאונית שמסתובבת להם בין הרגלים אשמח לקבל התיחסות לשאלתי חנית עד כאן שאלתי מאז. קיבלתי מספר תשובות כולן היו באותו סיגנון של תיפני לעזרה בדחיפות ואכן עשיתי זאת כצעד אחרון לפני חודשיים בערך קצת פחות התחלתי לקחת פאקסט שלא עזר והוחלף לפריזמה לפני ארבעה שבועות שעדין לא מועיל הבעיה היא שלפני שהתחלתי עם הפאקסט ניסיתי להתאבד ע"י שתית כדורי אופטלגין אבל זה לא הצליח לי ואז פניתי לטיפול ולא סיפרתי על כך לאף אחד לפני שלושה שבועות בערך אחרי לחץ גדול מצד רופאת המשפחה שלי פניתי ליעוץ פסיכיאטרי זה היה ביום שישי ובעלי אמר לי לספר לה הכל כדי שהיא תוכל לעזור לי וזה מה שעשיתי וסיפרתי לה גם על ניסיון ההתאבדות שהיה לי מאז חיי השתנו היא החליטה שאני צריכה אישפוז דחוף וערבה את בעלי ואת רופאה המשפחה שלי היא גם אמרה שזה יכול לחכות עד יום ראשון אם אהיה בהשגחה צמודה כל השבת ואם לא אלך מרצוני אז הפסיכיאטר המחוזי יכפה זאת עלי בקיצור אותו יום ואותה השבת עברו עלי בסיוט נוראי כשביום ראשון שאחר כך היתי אמורה ללכת לרופאה והיא אמרה לי שאני הולכת למחלקה הפסיכיאטרית בהדסה עין כרם אומנם לא הכריחו אותי אבל אם לא היתי מסכימה היו שולחים אותי לאיתנים בכפיה אושפזתי בעין כרם למשך שבועיים שהיו עבורי סיוט יצאתי משם ביום חמישי האחרון כשאני לא מכירה את עצמי אני לא מסוגלת לקום מהמיטה אוכלת בקושי עיפה בצורה לא נורמאלית אין לי חשק לכלום אדישה מאד ועצובה מאד היתי אצל פסיכיאטרית שלא הפסיקה לשאול אותי אם יש לי עדין מחשבות אובדניות אבל אני כבר מפחדת לאמר את האמת כרגע אין לי אבל אני ממש לא חושבת שזה לא יחזור כי אני חרגישה זוועה אני כבר לא רואה פיתרון למצבי ואינני יודעת מה לעשות אני גם לא אוהבת את הפסיכיאטרית שהיתי אצלה ואין לי כוונה לחזור אליה אני פשוט נואשת כמו כן האפשרות של לחזור לאישפוז אינה באה בחשבון כלל אני לא מסוגלת לחזור לשם זהו עד כאן שאלתי המתישה מקווה שלא נרדמתם אבל זה סיפורי העצוב וזה אמיתי מה אני עוד יכולה לעשות? מחכה לתשובתכם ושוב סליחה על האריכות חנית

חנית יקרה אני מאוד מבינה למצבך כי גם אני הייתי שם. יש ימים שפשוט ראיתי שכלום לא עובד ולא ידעתי איך אני יוכל עוד להמשיך לשרוד את חיי. אני מאוד מאמינה בכך שאדם לא נופל למצבים שהוא לא יכול לקום מהם באיזושהי דרך זה גם מה שהחזיק אותי כשהייתי במצב שלך . לא הבנתי מה יכול להיות הפיתרון למצוקה שלי אבל הייתי חייבת להאמין שבאיזה שהוא מקום הפתרון -שכמובן כרוך בקשיים לא מעטים- נמצא. היום אני כותבת לך לאחר שברוך השם הצלחתי לצאת מזה בעזרת טיפול. אני ממש מקווה שתמצאי את הדרך המתאימה לך ושלא תרימי ידיים. אני יודעת שקשה לעודד אדם במצב כזה אבל אני מקווה שלפחות ההתיחסות ווהבנה למצבך עזרו לך במעט. אחרי שיוצאים מזה רואים שהחיים יכולים להיות גם טובים. מקווה שתצליחי למצוא את הטוב שלהם שישי

חנית יקרה אני רוצה לפתוח דווקא בהתייחסות למשהו שרשמת בהתחלה: "אני לא רוצה שייקירי ידאגו לי אחרי שאלך". חנית, זה בלתי אפשרי. את צריכה להבין שיש אנשים שאוהבים אותך ושאת חשובה להם מאוד ואם תפגעי בעצמך את תפגעי גם בם. אני לא רושמת לך את זה כדי ליצור נקיפות מצפון אלה כדי להסביר לך שהדאגה אלייך באה בעיסקת חבילה יחד עם אהבה ועוד רגשות רבים ואי אפשר לעשות את הניתוק הזה. יש לך בעל וילדים וסביבה תומכת, נסי להעזר בזה כמה שאת יכולה ברגעי המשבר. לגבי הרופאה שלך, לאור המצב הקשה שהיית בו נראה שהיא הגיבה נכון כשהמליצה על אישפוז וצר לי שסבלת שם ושאת לא מרוצה מהפסיכאטרית שלך. חנית, את תמיד יכולה להחליף את הפסיכאטרית -את לא חייבת להישאר איתה אך אנא אל תאמרי נואש מהטיפול ואל תרימי ידיים. ישנם היום טיפולים תרופתיים רבים לדיכאון והרבה אנשים מצליחים לצאת מהמצב הזה. נכון, זה תהליך וישנם עליות וירידות אבל אפשר לצאת מזה. היי חזקה ואנחנו כאן תמיד אריאל

חנית אל תתיאשי כולנו פה על הסף אבל מחזיקים מעמד זה חייב לעבור. בקשר לרופאה שלך תחליפי את רוצה המלצה חמה?

ממה את סובלת ובמה את מטופלת?

לחנית שלום, צר לי על ההתנסות הקשה שלך עם המערכת ובטח חבל שהמצב לא השתפר. לא כתבת האם את מטופלת כיום, אני מקווה שאת נוטלת טיפול תרופתי ואני חושב שגם שיחות עם פסיכולוג עשויות לעזור. אל תשכחי שדיכאון זו מחלה שחולפת, אחרי הדיכאון חוזרים להרגיש בטוב וכרגיל, לעתים משך הדיכאון ארוך יותר ולעתים קצר יותר אבל ככלל הוא חולף. תשמרי על עצמך דר' גיורא הידש

?Is it o.k. to use KLONEX while taking ANAFRANIL

היי גף תרופה שהרימה אותי מהקרשים כבר לפני 20 שנה. ולאורך זמן הייתי על מנת אחזקה של בין 50 ל75 מ"ג ליום. כמו כן לקחתי קסנקס שהינו כדור מאותה משפחה של הקלונקס ולא התעוררו בעיות יוצאות דופן. אם יש לך שאלות נוספות כתוב לי לדואל ואשמח לענות. תרגיש טוב

דר' הידש שלום, אני סובלת במשך תקופה של שנתיים מחרדה שבאה לידי ביטוי בעיקר בפחד שתוקף אותי ברחוב. למרות הכל אני ממשיכה ומתפקדת ויוצאת לאן שצריך ולא מוותרת על דבר והשלמתי עם העובדה שכנראה מדובר בהפרעה לכל החיים. בזמן האחרון התחלתי להרגיש הקלה מסוימת ושחרור מכל פחד, אבל שמתי לב שברגע שאני במחזור, פתאום הכל מתגבר וכאילו חוזר לנקודת ההתחלה ואז אני מתחילה גם לבכות ולהיזכר בתקופה הקשה שעברתי וקשה לי להירגע ולשכוח. אבקש לציין שאינני נעזרת בתרופות כי יש לי פחד מתרופות (היפוכונדריה מתופעות לוואי). אנא חוות דעתך. שרון.

שלום לך שרון הההפרעה ממנה את סובלת היא כנראה אגרופוביה ובתור אחד שגם סובל מזה אני ממליץ לך לקחת כדורים ולללכת למכון שיקומי כדי שיוכלו להחזירך למיטבך בברכה רפי

מה זה מכון שיקומי?

שרון יקרה, קודם כל, תתעלמי מכל הליצנים... ובאשר אלייך, שנתיים הם הרבה זמן בשביל לסבול, ובאמת שאין צורך בכך ! אם את חוששת כל כך מטיפול תרופתי, כדאי לך להתחיל בפניה לפסיכולוג. טיפול פסיכולוגי, ובייחוד טיפול בשיטה קוגנטיבית - התנהגותית, יכול מאד לעזור לך להתמודד עם התקפי החרדה האלה ולשלוט בהם . טיפול יכול גם לספק לך תמיכה רגשית, שכל כך נחוצה לך... מעבר לכך, ישנן תרופות הרגעה שאין להן תופעות לוואי, ואפשר לקחת אותן בזמן התקף להקלה מיידית ( כגון וואבן וקסאנקס). תרופות אלה עלולות למכר אם לוקחים אותן בתדירות גבוהה או לזמן ממושך, אך אם מדובר בהתקפים פחות שכיחים, כדאי אולי לשקול זאת (בהתייעצות עם פסיכיאטר, כמובן). אני ממליצה גם ללכת ליוגה. לי זה מאד עוזר להרפות ולשחרר את הגוף ! אל תוותרי, לא צריך לחיות עם זה ! תמר.

רציתי להודות לך על כל התמיכה,התשובות הענייניות ועזרה. אני מאוד מעריך אותך. אני לא יודע מה הייתי עושה בלעדיך. תודה לך. אלמוג

לאלמוג שלום, תודה על המילים החמות ומקווה שנמשיך להיות בקשר. הידש

לאלמוג שלום, מה שלומך? אוהבים אותך. מיכל מ

שלום, אני משתמשת ברסיטל מיזה חמישה חודשיים ו אני סובלת מצמרמורות ודכאון שתוקפים אותי לעיתים דיי קרובות, האם הצמרמורות הם תופעות לוואי של הכדור (למרות שאני אמורה להיות הרבה אחרי התופעות לוואי) או תגובה של דכאון והאם יתכן שאני ירגיש לעיתים דכאון וחרדה למרות הטיפול התרופתי או שזה סימן שאני צריכה לעלות במינון או להחליף כדור.

לכיכי שלום, אני חושב שעניתי לך בעבר? בכל אופן המטרה היא להשתחרר מכל התופעות ולהרגיש רגיל וטוב, אחרי חמישה חודשים כדאי לשקול את החלפת הכדור, תתיעצי עם הפסיכיאטר המטפל. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

ברצוני לברר מהם המבחנים: מבחן הדאס (Adas) ומבחן Mattis? מה משמעות תוצאותיהם מבחינת התאמה סוציאלית, כושר עבודה והצורך בהשגחה באם מבחנים אלו נותנים אינדיקציה על כך. תוצאת מבחן Mattis היתה 125, וכשנתיים מאוחר יותר תוצאת מבחן Adas היתה 18 נקודות. מה משמעות תוצאות אלו לכל אחת מהתקופות מהבחינות המוזכרות למעלה?

לחיים שלום, איני יודע, אולי משהו יאיר את עינינו, במידה ולא תזכיר לי לקראת סוף השבוע ואשתדל לחפש ולמצוא חומר. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

בתי בת 18 לאחר התקף פסיכוטי שני והיא מטופלת עם 4 מ"ג רספרידל ו 30 מ"ג פקסט לפי בקשתה של בתי התיעצנו עם רופא נוסף והוא המליץ להוריד את המינון ל3 מ"ג. לעומת זאת הרופא האחרון שטיפל בה התנגד לכך.יש לציין ששני הרופאים מכירים את הבת כאשר הרופא שהמליץ להוריד את המינון מתמחה בנער.האם יש לפי דעתכם סיבה מיקצועית ידועה להבדל הזה,העלתי השערה שאולי ההפקטיביות של התרופה יכולה להשמר רק אם נותנים אותה במינונים לפי הצורך ולא כדי להשאר בצד הבטוח של הסקלה, כמו למשל נתינת כמויות מופרזות של אנטיביוטיקה עלולה להוריד את יכולת הגוף להתגונן בפני מחלות, בברכה יעקב

ליעקוב שלום, שני המינונים הם מקובלים, מינון הרספרידל הוא בין 2 ל-6 מג', וההבדל בין 3 וארבעה אינו עקרוני. בשיקולים יש לקחת בחשבון את תופעות הלוואי. אם ישנן תופעות לוואי אז זו סיבה להוריד במינון, אם תופעות הלוואי מינימליות אז לדעתי אצל הבת בהתקף חוזר כדאי להשאר במינון הגבוה יותר. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אל תשכחי שאמרתי לך , אל תשכחי שהכל כבר ידוע מראש אנו כאן להעביר את הזמן אל תכעסי שאהבת אותי, אל תכעסי שירים שטבולים בשקרים הענקתי לך כמו שושנים סוף העולם סוף העולם זה התחיל שהפסקנו לחלום שהפסקנו כבר לקוות ילד סינתטי כבוי מול מסך שדולק תסתכל על הרחוב איך הוא ריק כבר שכחנו איך לשחק מגפה אורבת לנו בכל פינה מחכה שנחטא במגע כבר שכחנו מה זאת אהבה סוף העולם סוף העולם זה התחיל שהפסקנו לחלום שהפסקנו כבר לקוות אז תיקח את הכדור שיעיף אותך הרחק מכאן בסוף ימצאו אותך מת יכתבו שהיית שותק אם מתים רק יכלו לדבר מה היית אומר היית צועק לכולם תסתכלו זהו סוף העולם

תודה, גם השם שבחרת מעניין הידש

שלום ילד אור ירח האמת , לא נראה לי שד"א הידש הבין,,,,,, נראה לך?

הבלדה על איש שהחליף את הירח הוא הסתיר את עצמו מעיניי קהל ובכלל מכל זוג עיניים לפעמים עבר, כדי להשיג מזון או כדי להחליף גרביים הוא פחד מעצמו, וחשב לעצמו שכולם פוחדים ממנו תמיד הייתה בו איזו חולשה אך הצורך להגיע לפירושה היה הופך לתשובה קשה שזה ישנו ופתאום זה איננו לא היה לו אח או אפילו חבר בעצם למעט הירח הוא היה בודד, ודי חיוור רק יוצא ומיד בורח הירח לעומת זאת הקפיד ערב ערב התייצב והופיע וכולם אמרו "הוא פשוט להיט הירח הזה עוד יפתיע" וככה הם חיו האיש והירח כל אחד בדרכו הירח יוצא האיש בורח הירח שר האיש צורח הקשר בין האיש לירח, הלך והתפתח וביום אחד, גשום ואפור הירח איבד את הכל לא יכול להופיע, מוכרח לעצור לשכב ולשתות אקמול ואז שאל בפני הביטול, של סיבוב הופעות לילי ביקש הירח מהאיש הבורח אני בצרות, ראשי קודח רוצה לשכב, להתמרח, אולי תעלה במקומי? ולאיש שעלה, לא הייתה ברירה הירח הרי חולה וכולם אמרו "לא רע, לא רע הגיע, שיעלה". וככה הם חיו האיש הירח, כל אחד בדרכו הירח יוצא האיש בורח הירח שר האיש צורח הקשר בין האיש לירח הלך והתפתח.

העיקר שאת ואני מבינים "כי כולנו בכיון אחד..."

היי ושלום בקשתי הפנייה לפסיכאטר מרופא המשפחה בהפנייה ברןפליקה של הממצאים רשם ראשי תיבות אלמ מה זה בדיוק? האם בכדי שלא הבין את ראשי התיבות וסוג הממצא של רופא המשפחה?

לחנן שלום, אולי הכוונה ל- א.מ.ל. אין מה לציין. בדומה ל= ב.מ.פ. בלי ממצא פתולוגי כלומר תקין. אבל תבדוק שוב את ראשי התיבות כיוון שכתבת א.ל.מ. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אני סובלת כבר חצי שנה מדיכאון והתקפי חרדה בעקבות שימוש בסמים, התחלתי טיפול תרופתי ומחכה לתוצאות. שאלתי היא: לפני כחודש היה לי התקף קשה במיוחד ומאז אני במצב תמידי של אי-שקט, חרדה ופחד. בנוסף מאז יש לי סחרחורות, כאבי ראש, בעיות במיקוד בראייה וטשטוש ראייה, כמעט כל הזמן. האם יש קשר בין התופעות הפיזיות לבין הדיכאון? תודה

להדס שלום, אני חושב שקיבלת תשובות נכונות, אם אתמצט את הדברים. מדובר על תופעות של חרדה אבל אי אפשר לשלול תופעות מאוחרות של סמים. לעתים ברפואה יש לדברים יותר מסיבה אחת. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר הידש אני סובל כמה חודשים מדכאון ולוקח סרוקסט (2 ליום). אין ממש שיפור. בשנה שעברה הסרוקסט במינון נמוך יותר עזר אבל במקביל נסעתי לחו"ל והרגשתי טוב במשך הנסיעה וגם כשחזרתי, אבל אז עוצמת הדכאון הייתה נמוכה יותר. קרובת משפחה הציעה לי לנסוע איתה לתאילנד לשבועיים- שלושה. מעצם הרעיון אני כבר קצת בחרדה כי אני לא יודע איך אני אתפקד אם אני אסע. האם נסיעה כזו תהיה מומלצת כי אני אובד עצות ומנסה להתלות בכל דבר שיכול לשפר את מצבי. (לצערי גם פעילות גופנית די מאומצת לא ממש משפרת את המצב למרות שיכול להיות שבלעדיה היה יכול להיות יותר גרוע...) אבל מצד שני הנסיעה הזו יכולה להיות די מתישה ואפילו חם מאד בתקופה הזו שם, למרות שאני שונא חורף וקור. וגם מילה טובה- הפורום מסייע לי ואני מתרשם גם מהתגובות שלך שהן ענייניות ומועילות לרבים. תודה על עצתך אילן

לאילן שלום, תודה על המילים החמות, לפני שאתייחס לנסיעה, אני חושב שכדאי להתייעץ עם הרופא המטפל ולשקול את החלפת הטיפול. אתה אומר שהטיפול עם סרוקסט לא ממש פתר את הבעיה, אז למה להתעקש על הסרוקסט? בשנים האחרונות אנחנו רואים יותר ויותר שתרופה שעזרה בפעם הראשונה לא תמיד עוזרת בפעם השניה. כיום המגמה היא לשאוף לריפוי מלא ונראה לי שבפעם השניה השיפור ממש לא מספיק. קשה לי לענות לגבי הנסיעה, אני חושב שאיני מכיר אותך מספיק. בכל אופן הכלל הוא שאם המצב לא טוב אז עדיף להיות קרוב לבית ולא לנסוע. אם החרדה והדיכאון לא חמורים אפשר להסתכן בנסיעה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

כאמור אני נמצא בטיפול פסיכולוגי כבר כחצי שנה. אני מרגיש שמצבי טוב עכשיו. תחילה היינו נפגשים פעמיים בשבוע, הורדתי את המינון לפעם בשבוע וכעת אינני מרגיש צורך בשיחות. ברור לי שהפסיכולוג שלי ימליץ לי להשאר שכן הוא התנגד לכך שאני אעבור מפעמיים בשבוע לפעם אחת בלבד. אני רוצה לבוא אליו רק כאשר ארגיש צור רציתי לשמוע את דעתך? בתודה רבה מראש! אלמוג

קודם כל, לא רשמת מה הייתה הסיבה לפנות לטיפול מלכתחילה. ברור לי שמדובר בעיה כלשהי כי אחרת לא היית אומר שאתה מרגיש טוב). שתי פגישות בשבוע זה לא מעט. אפילו די מעייף כשאני חושבת על זה עכשו. אני הלכתי פעם בשבוע וכרגע אני הולכת פעם בשבועיים. הפסקתי ללכת כל שבוע כי הרגשתי שאין לי מה להביא לפגישות. לעומת זאת, אני ממש לא רוצה לחזור למצבי הקודם, ולכן צריך להמשיך ולתחזק את המצב הנוכחי. הפסיכולוג שלך מכיר אותך יותר ממני, ונכון שהנטייה לחשוב על הפסיכולוג שלך בתור רודף בצע, השאלה אם זה מקדם אותך, ואולי יש סיבה שהוא חושב שאתה צריך להמשיך לבוא. בטיפול פסיכולוגי, בניגוד לעיה בריאותית, לא מספיק לבוא כשמרגישים שצריך.... לפעמים חלק מההתנגדות שלנו להתמודד עם דברים שאנחנו לא רוצים זה ע"י דחייה של הטיפול בטענה שלא צריך. כמו שלפעמים הטיפול נתקע וחושבים שזה בגלל המטפל - לפעמים ז בדיוק תחילת הטיפול הכי משמעותי. אולי רצוי שתשאל את הפסיכולוג מדוע הוא חושבת שאתה צריך להמשיך בטיפול. יכול להיות שהוא רואה או חש בדברים שאתה מנסה להתעלם מהם. בכל מקרה, להספיק תמיד אפשר, וגם לחזור לטיפול במידה וצריך תמיד אפשר. רק צריך לחשוב טוב טוב על מה מרויחים ומה מפסידים בכל אחת מן האפשרויות.

היי, בסופו של דבר אתה מחליט ואתה קובע. אבל כמו שנאמר פה קודם, שם עם עצמך בשקט ותחשוב מהי הסיבה לכך שאתה רוצה לעזוב. האם אתה חושש ממה שיעלה בשיחות בהמשך או שאתה באמת מרגיש שמיצית ואתה עולה על דרך חדשה של התמודדות ללא איש מקצוע. תהיה הכי כנה עם עצמך ואח"כ תשב עם המטפל שלך , תגיד לו בדיוק מה אתה חושב .

קודם כל כיף לשמוע שמצבך הישתפר - זה נפלא ושימשיך כך. אם אתה מרגיש שאתה יכול להוריד את מינון השיחות אז כנראה שבאמת ישנה התקדמות ולא סתם אתה מרגיש כך. אתה צריך להבהיר למטפל שזה רצונך ושעשית כברת דרך והצלחת להגיע לצמב שבו אתה עומד בכוחות עצמך. זהו דווקא סימן טוב למטפל על שהצליח להביא אותך למצב שכזה ועוד יותר סימן טוב לך על שאתה רוצה להתמודד עם הדברים קצת לבד ולצאת מהתלות המסוימת שנוצרה. אולי שווה להעלות את הסוגיה במפגשים הקרובים ולדון עליה.. בהצלחה אריאל

אני נוטלת רסיטל 40 מג והמצב היה רחוק מטוב אז הרופא הוסיף לי נוטרילין שהשפיע קשות על הגוף שלי וגרם לי לתחושת סוטול וחולשה בגוף ובראש כל היום ושינה ממושכת בלילה. בשיחה עם הרופא נתבקשתי להפסיק את הנוטרילין ליומיים בכדי לבדוק ממה החולשה אמנם היא כמעט חלפה אחרי יומיים. הרופא ביקש ממני לעבור לאדרונקס. 1.יכול להיות שתחושת החולשה בעיקר ברגליים נובעת בכלל מהדכאון? 2.בכלל מה אפשר לעשות נגד החולשה ברגליים? ספורט?3.תודה דר הירש אתה נהדר ועוזר.

שלום, נראה שלפי ההתאמה בזמנים החולשה ברגליים היא מהנוטילין, היא החלה עם הטיפול והוקלה או חלפה בהפסקה. לכן יתכן שמחר או מחרתיים היא תחלוף לחלוטין. לעתים דווקא אקמול רגיל וטוב יכול לעזור לתחושות גופניות ושווה לנסות.... הרעיון להחליף תרופה בהחלט נשמע נכון. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום, נראה שלפי ההתאמה בזמנים החולשה ברגליים היא מהנוטילין, היא החלה עם הטיפול והוקלה או חלפה בהפסקה. לכן יתכן שמחר או מחרתיים היא תחלוף לחלוטין. לעתים דווקא אקמול רגיל וטוב יכול לעזור לתחושות גופניות ושווה לנסות.... הרעיון להחליף תרופה בהחלט נשמע נכון. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

האם מישהו ממשתתפי הפורום טופל / מטופל בתרופה ממשפחת ה-perphenazine? אם אפשר לקבל קצת אינפורמציה על זמן ההשפעה, תופעות לוואי וכו'... ובעקבות מה ניתנה התרופה? תודה

פרפנאן היא תרופה אנטי פסיכוטית, משמע - חוסמת/מקטינה את פעןל הדופמין במח, היא ניתנת על מנת להפסיק סימפטומים חיוביים של פסיכוזה - מחשבות שווא והזיות. בקשר לתופעות לוואי אני לא ממש יודעת. מאוד חשוב אם נמצאים במצב פסיכוטי כן לקחת את התרופה, היות והיא זו שמאפשרת לצאת ממצב זה, ומגדילה את הסיכויים שהמצב לא יחזור בעתיד.

תרופה שעדיף להימנע ממנה ובוודאי כשמדובר על שימוש לאורך זמן. עלולה לגרום לתנועות לא רצוניות בשרירים וכן ממכרת. אם זה לא הכרחי עדיף למצוא אלטרנטיבה אחרת.

יש תרופה חדשה אנטי-פסיכוטית מאוד טובה, כמעט ללא תופעות לוואי (פרט לעייפות) נקראת גאודון. אני אישית השתמשתי בה. מנסיוני לא כדאי לשחק עם התקפים פסיכוטיים, חשוב לקבל טיפול תרופתי זה או אחר.

פרפנן היא תרופה פסיכיאטרית שמשפיעה על כל הרמות של מערכת העצבים המרכזית ובמיוחד על ההיפוטלמוס. המינון המקסימלי הוא 64 מ"ג ליום לטיפול במצבים פסיכוטיים (כמו סכיזופרניה) אך יש לה כנראה גם השפעה מרגיעה במינונים יותר נמוכים. בדומה לתרופות אנטי פסיכוטיות אחרות (ריספרדל, גאודון, הלידול, רידזין ועוד) גם פרפנן יכולה לגרום לתופעות לוואי נוירולוגיות-(אקסטרא-פירמידליות)- דיסטוניה, אקטיזיה, טרדיב דיסקינזיה וסינדרום מערכתי (NMS).

לחן שלום, אכן מדובר בתרופה מקבוצת נוגדי הפסיכוזה, התרופה אינה ממכרת, ונחשבת לעדינה ועם מעט תופעות לוואי. תוכלי לקבל אינפורמציה רחבה בכל אינדקס תרופות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום רב, בת 31. נמצאת בתהליך "חזרה לשגרה" לאחר תקופה קשה ( מס' חודשים ) של חרדות ודיכאון. כיום המצב יחסית טוב ויציב, גם מבחינת מצב הרוח, אף כי ישנם ימים שהסימפטומים מבצבצים להם לזמן מוגבל (תחושת חוסר יציבות, קשיי נשימה, עייפות וכאבי ראש ). עברתי כמעט כל שיטה טיפולית שרק אפשר : טיפול פסיכולוגי, תרופות ( לא הצלחתי להסתגל אליהן), דיקור, פורמולות צמחיות מהרפואה הסינית, פעילות גופנית ויוגה. האם יש סיכוי שהחרדות יעלמו לחלוטין, גם ללא שימוש בתרופות ? האם יש "פטנט" שעוד לא ניסיתי? האם עליי ללמוד לחיות עם המגבלה ? אני ממש לא רוצה לחזור לנסיונות בתרופות. גם כי המצב בד"כ טוב, גם כי נמאס לי מההתמודדות עם העניין ומהמגבלות הכרוכות בכך, וגם כי אני ובעלי מתכננים הריון בקרוב, ובאמת שאינני מעוניינת בלקיחת תרופות בזמן הריון ( לא יעזור שיסבירו לי שיש תרופות בטוחות בהריון ! ). בתודה מראש !

אני כל כך מבינה אותך ואין לך מושג עד כמה באמת באמת, פשוט בא לי לתת לך חיבוק גדול. מפני שגם אני סובלת מחרדות בעוצמות ענקיות כבר 10 שנים!! לצערי לא נראה לי שנוכל לצאת מזה ואל תכעסי עלי שאני אומרת זאת לצערי נצטרך ללמוד לחיות עם זה אבל אין לי בעיה להיות לך לכתף מתי שרק תרצי באמת מכל הלב! : ) גלית

חשוב שאת רוצה לטפל בבעיה וזה כבר צעד גדול מאוד בדרך להחלמה אך את צריכה להבין שזה תהליך ולא קורה בין רגע ולעיתים תהליך שצריך להשקיע בו כמו טיפול בשיחות. חרדה יכולה לחלוף כך וכך השאלה היא מה מידת הסבל שאת יכולה לסבול. לגבי הריון, רצוי להגיע להריון כשאת מאוזנת מבחינה נפשית ולכן אם את שוקלת הריון שווה אולי לנסות שוב טיפול תרופתי או אחר ולא לחכות שזה יחלוף מעצמו בהצלחה אריאל

לתוהה, האם משהו מהטיפולים אותם ניסית עזר אפילו במידה מועטת? האם הפורמולות הצמחיות הקלו? שרון

לגלית - צר לי לשמוע על הסבל הרב והמתמשך. אני מקווה שאת מטפלת בעצמך ושתרגישי טוב יותר. ביחס אלי - אני לא חושבת שהמצב ממש חמור. יחד עם זאת, פה ושם מופיעים סמפטומים מציקים, ואינני יודעת האם וכיצד אוכל להפטר מהם אחת ולתמיד... לשרון - לגבי יעילות הטיפולים - אז אלו בהחלט הקלו ( ומקלים) עלי. הטיפול הפסיכולוגי עזר לי מאד בשלב הראשון והמשברי וסייע לי לחזור לתפקוד מלא. היוגה והפעילות הגופנית בהחלט עוזרים להרגיע ומוסיפים אנרגיה כשאני עייפה. לגבי הטיפול הסיני ( דיקור, פורמולות) - קשה לומר עד כמה הוא מסייע , אך העובדה היא שבתקופה האחרונה אני מרגישה יחסית טוב יותר. לצערי, הניסיון שלי עם תרופות הוא מאד לא מוצלח. ניסיתי מס' סוגים, אך תופעות הלוואי היו ממש בלתי נסבלות ורק החמירו את המצב. כיוון שהסבל עם התרופות היה כה רב, כיוון שמצבי בתקופה האחרונה טוב יותר, וכיוון שממש איני רוצה להכנס להריון בזמן נטילת תרופות - ויתרתי על העניין בשלב זה. לאריאל - באופן תאורטי את צודקת. גם אני חושבת שעדיף להגיע מאוזנת להריון. יחד עם זאת, אני לא בטוחה שמצבי הנוכחי מחייב תרופות. מה גם שהסבל שעברתי בגללן גדול מהסבל הנוכחי מהסימפטומים של החרדה. אני רואה בתרופות מפלט אחרון בלבד, ורגע לפני כניסה להריון ממש לא מתחשק לי להכנס לזה שוב. שאלתי היתה, האם וכיצד ניתן להקל על הסימפטומים המציקים, גם אם לא מדובר במצב חריף ואקוטי... בכל אופן, תודה לכולם על ההתייחסות והתמיכה.

שלום התלבשת על תוהה אחרת? אם הכינוי מוצא חן בעיניך אחליף את שלי...

לפני שבועיים קבלתי התקף חרדה שהיה מלווה בבחילות ורעד, כעת אני חשה ערפול בראייה , מעין טשטוש בראייה. אני לא לוקחת יותר כדורי הרגעה. ממה תחושת הערפול יכולה לנבוע? תודה

לליה שלום, חסרים לי פרטים רבים כדי שאוכל לשלול סיבה גופנית. לכן מומלץ קודם כל לשלול בעיה בעיניים וכדאי לפנות לרופא עיניים. עם זאת התופעות בהחלט עלולות להיות מחרדה, אם הבדיקות הגופניות יהיו תקינות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום, אני חייל בן 20 כמעט ואני נוטל כבר במשך כמעט חצי שנה לוסטרל 50 מיליגרם שתי כדורים ביום בבוקר ולשאלתי , אני יוצא למסיבות בסופי שבוע ובדרך כלל שותה ומשתכר ויום לאחר מכן שאני קם בבוקר אני לא זוכר דבר ממה שהיה במסיבה ,ואנשים שהיו שם מספרים לי על דברים שאני לא מאמין שהיו, ורציתי לדעת אם הבעית זיכרון הזאת נובעת בגלל הכדורים הוא שזה אופייני ששותים לשכוח הכל, כי אנשים מאוד מופתעים שאני אומר להם שאני לא זוכר כלום ממה שהיה, ואומרים לי כאילו אתה לא זוכר שום דבר? איך זה יכול להיות והאמת שזה קורה לי לעיתים קרובות,בכל אופן מחכה לתשובתך בתודה רבה, גל.

לגל שלום, אסור לשתות עם התרופות, השיכחה היא בגלל שתיה מעל ומעבר להגיוני. אני חושב שכדאי להפסיק עם מנהג זה לפני שמאוחר מדי. תשמור על עצמך דר' גיורא הידש

אוקי מאה אחוז .תודה רבה על תשובתך ואני יקח את זה לצומת לבי ויפסיק לשתות עד סוף הטיפול תודה גל.

שלום ד"ר הידש. אני חיה בלוס אנגלס כחמישה חודשים ושבועיים לפני שהגעתי לכאן חויתי התקפת דכאון וחרדה קשה שנימשך כשבוע, הייתי אצל רופא שנתן לי רסיטל 20 מ"ג ליום. מכיוון שלא יכולתי לקבל מרשם של הרסיטל לתווך ארוך מהסיבה שעזבתי את הארץ אז נאלצתי ללכת לרופא אחר בלוס אנגלס שנתן לי לקספרו, כיום יש ימיים שאני מרגישה טוב מאוד ויש ימיים שחוזר לי הדכאון האם התופעה טיבעית והכדור לפעמיים "מפשל" או האם אני צריכה להחליף לכדור אחר או לעלות את המינון של הכדור ושאלתי האחרונה היא האם רסיטל ולקספרו הם כדורים זהים ביעילותם וההבדל היחיד הוא תופעות הלוואי. תודה

לקימי שלום, החומר הפעיל, המולקולה הפעילה ברסיטל זהה למוקולה בקספרו, כך שמבחינתך מדובר על אותה התרופה למרות שיש הבדל מינימלי ביניהן. בארץ הקספרו נקראת ציפרלקס. ממכתבך לא הבנתי כמה זמן את נוטלת את הטיפול התרופתי, בנוסף, השאלה היא עד כמה המצב חמור כאשר ישנן נפילות. אם את נוטלת את התרופה כבר מספר חודשים והנפילות הן תכופות או קשות, כדאי להתייעץ עם הרופא לגבי המשך הטיפול-העלאה במינון או החלפת התרופה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום לדוקטור! מזה שנתיים אני לוקחת אפקסור 150 מ,ג וגם קלונקס. תמיד הייתי אחראית ולא בזבזנית. גם שהמצב הוא לא מי יודע מה כלכלית. מזה שנה יש לי אובססיה לקניית תכשיטים יקרים. ואינני מסוגלת לעמוד בזה. האם יתכן שהתרופות שינו משהו באישיותי? הצילו!!!!אני זקוקה לעזרה! (בהתחלה קניתי בגדים באובססיביות, אחר כך דברים לבית וכשנה תכשיטים.....) התרופות ניתנו לי להפגת חרדות ואנטי דכאון. מחכה לתשובה מהירה.

גם אפקסור? וגם קלונקס?? למה קלונקס אם לוקחים אפקסור??

אפקסור נגד דכאון וחרדות. הקלונקס מרגיע גם נגד חרדות. האפקסור לבדו לא מספיק לי. ניסיתי את כל נוגדי הדכאון והחרדות. ותמיד נאלצתי להשתמש גם בקלונקס.

מה שאת מכנה "אובססיה לקניות" נקראית בספרות COMPULSIVE SHOPPING DISORDER והטיפול הוא באמצעות תרופות מסוג SSRI ו/או טיפול פסיכולוגי-התנהגותי. מדובר על התנהגות קומפולסיבית כתוצאה מחרדה מסויימת שתוקפת אותך. בד"כ אפקסור איננו טיפול הבחירה להפרעה הנ"ל. לא סביר שאפקסור גרם לכך אבל ייתכן שהחרדה קיבלה ביטויים חדשים שלא היו קודם לכן.

מירי תאמיני לי שאנחנו באותה קלחת גם אני משתמשת במרוניל וקלונקס ולא יכולה בלי הקלונקס בגלל מתח וחרדה ואני עושה יוגה אבל התרופה עושה את שלה היא מרגיעה וזה עושה לי טוב

למירי שלום, אני חושב שהדבר החשוב ביותר הוא האבחנה. האם הקניות הן ניסיון של "פיצוי פסיכולוגי" או קשורות למצב של פעילות יתר. במקרה השני צריך להוריד במינון האפקסור מהר מאוד. במקרה הראשון יתכן ויש צורך להעלות במינון או לפנות לטיפול פסיכולוגי מתאים. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום רב האם מותר ליטול ליטיום וריטאלין יחד? הריטאלין לא יכול לגרום למאניה?

בעיקרון הריטאלין עלול לגרום למאניה לכן אינני חושב שמותר לקחת את שני התרופות ביחד אם כי אינני בטוח. תרגיש טוב.

לריטלין יש פוטנציאל גבוה לעורר מצבים מאניים ופסיכוטיים (מדובר באמפטמין) אבל אין זה אומר שיש איסור מוחלט לתת אותו לאנשים עם נטיה כזאת. כלומר רק במצבים מסויימים ועם פיקוח הדוק של פסיכיאטר לילדים ונוער.

שלום, לכאורה הליטיום מבטיח שלא יהיה מצב של מאניה בעקבות הריטלין. עם זאת אני מעדיף להתשמש בתרופה אחת בלבד ולא בשתיים. כלומר צריך לברר את הסיבה למתן התרופות אבל בעיקרון עדיף להשתמש בתרופה אחת ולא בשילובים. במיוחד שאיני מכיר וכנראה יש מעט מאוד חומר בדוק מדעית על השילוב שכתבת. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

בתי בת 18 אחרי התקף שני ומטופלת עם רספרידל ופקסט החליטה לחזור לרופא הקודם שטיפל בה אחרי ההתקף הראשון , לאחר שחלה התיצבות הפסיק הרופא את התרופות תוך כדי זה שהוא לא מעדכן אותנו לגבי סמנים אשר עלולים להביא להתקף נוסף. בנתיים טופלה בתי ע"י רופא אחר לאחר ההתקף השני. ביוזמתה של בתי נפגשנו עם הרופא הראשון ולאחר שקבלתי בפניו על הנזק הכבד שנגרם לבתי בגין ההתקף אשר לפי מידע רב שהצטבר יכול היה להימנע אולי אם היא הייתה נוטלת תרופות, תשובתו הייתה שגם היום היה נוהג באותה שיטה שהיא הפסקת התרופות כשאין צורך בהם והוא בכלל נגד תרופות ויותר להעמסת לחץ לשם נטילת מטלות גם לאנשים לאחר התקף, הגישה הידועה לפי חומר רב שקראתי היא לקיחת תרופות בצורה קבועה, רצוי להדגיש שמדובר ברופא בעל ביטחון עצמי רב ולפי דבריו מנהל מחלקה של נער בבית חולים, איך מוסברת סתירה זו בברכה יעקב

יכול להיות שהאיבחון שנעשה לא היה נכון, ושיקול הדעת היה לקוי. מקווה שלא נגרם נזק, ובתך יצאה מהבעיות.

האם תוכל לפרט לאילו מקרים משתמשים ברספרידל ומה הן תופעות הלוואי שלה?

שאלה זו נועדה לכל מי שאולי חווה את זה ויכול להבין על מה אני מדברת. אני לוקחת כבר כמה ימים תרופה חדשה בשם פקסט, חשבתי וקיוויתי שמה שעברתי עם הפבוקסיל בתחילת הטיפול לא יחזור אבל כנראה שיש לי גוף רגיש מדי לכל כימיקל ואין מה לעשות בעניין. מעניין אותי רק האם יש עוד מישהו שחווה את התופעה המזעזעת הבאה: מין גל קור מטורף שעובר בכל הגוף אבל בעוצמה ומגיע לראש כך שיש הרגשה שכל אזור המח כאילו 'קופא'.זאת תחושה נוראית שגורמת לי לרצות להגיע ישר למיון(וכבר הגעתי בגללה למיון כך שאני מרגישה מגוחך לעשות את זה שוב). פשוט, זו תופעה מוזרה במיוחד. היא לא מופיעה בעלון כחלק מהתופעות הקיימות ומעולם לא שמעתי אף אחד מתאר כזאת חווייה. אני פונה לפורום הזה כי הרבה פעמים הצלחתי להתעודד דרך אנשים מכאן שחו דברים שהייתי בטוחה שהמצאתי אותם. למשל הקטע של סיוטים וחלומות מאד חיים בזמן שלוקחם תרופה(ותאמת-אצלי זה נמשך גם אחרי)- שזה אגב נראה לי נושא מרתק ומאד מעניין אותי להבין מאיפה זה בא. למה דווקא סיוטים מה הקשרלתרופה. ועוד חוויות כמו חוסר מציאות ושאר זוועות וסיוטים, שאמנם זה שיש עוד אנשים שסובלים מזה לא עעוזר לי הרבה אבל כן מעודד לדעת שלא המצאתי כלום ושאלו תופעות שכבר קיימות בעולם................. ובקשר לגלי קור.........מאד הייתי מעוניינת לדעת אם זה קיים אצל עוד מישהו ולמה זה בכלל קורה. אגב- זה לא קשור לחרדה- זה מופיע אצלי רק כשאני לוקחת תרופה חדשה.

היי אני לא מיכרה את התופ]עה שאת מדברת עליה אבל אני לקחתי שבוע וחצי סרוקסט במינון מאד מאד נמוך והיו לי תופעות לוואי קשות ובאמת גם אחרי שבוע וחצי התעוררתי בלילה לתוך משהו כמו פרכוס מטורף. אמרו לי שזה נדיר אבל כנראה ששתינו שייכות להגדרה- נדיר. אנחנו צריכות יותר להיזהר עם תרופות וללכת באמת למומחים. יש אנשים שיותר רגישים לתרופות, שהגוף שלהם לא רגיל לתרופות וזקוקים למינון מאד נמוך כשהם לוקחים תרופות. לגבי הסיוטים בזמן לקיחת התרופה- נדמה לי ששמעתי על תופעה כזאת. זה הפסיכיאטר פה יענה לך:) שמרי על עצמך..ובאמת שאין לי מה להגיד לך. אני בעצמי מתלבטת אם לנסות תרופה אחרת או איך להמשיך לאחר מה שקרה לי ולאחר שעקב כך הפסקתי את התרופה.

האם את מרגישה גל קור שעובר מכפות הרגליים ועד הראש , מקפיא ומצמרר וחוזר חלילה? לי זה קרה כשעישנתי פעם ראשונה ואחרונה מריחואנה. שעתיים נוראיות כאלה. היה מי שפירש לי את זה כחרדות שהתעוררו עם העישון. תופעה נוראית. מבינה על מה את כותבת. מכיוון שאת כל כך רגישה חשבת על אלטרנטיבה אחרת לתרופות? אולי אומגה 3, אולי שילוב הומאופתי?

לשירי שלום, אני לא חושבת שזה הדבר הנכון, לעשות או להחליט או להיגיע למסכנה שמס' ימים של לקיחת הכדורים גורמים לי ל-תחושות כאלה או אחרות... לפי דעתי, אלה הן תופעות של חרדה בעוצמה. כדורים זה לא הוקוס פוקוס. ולוקח זמן עד שהם משפיעים. (במיוחד הפקסט) בדר"כ בין 6-2 שבועות. וצריך להאמין, ואם לא מאמינים שום כדור לא יועיל. בכל מקרה רצוי להיתיעץ הרופא המטפל בך. אני מאחלת לך את כל הטוב שבעולם. ןשיהיה לך שבוע טוב יותר משבוע שעבר. מיכל מ.

שירי יקרה אני אישית עברתי את מה שאת עוברת כשהתחלתי לקחת רסיטל, אני הרגשתי כאילו מישהו מתעסק לי במוח והגלי חום זועתיים, אני הרגשתי כאילו מישהו מחשמל לי את המוח, את מרגישה שהכדור באמת עושה משהו למח וזה מפחיד ולא נעים, אני הרגשתי צמרמורות גם בכל הגוף, תקחי בחשבון שבתחילת הטיפול יש אפשרות של הדרדרות במצב שהיא לצורך עלייה, כלומר אני למשל כשהתחלתי בטיפול הרגשתי שאני בדכאון יותר ממה שהייתי לפני הטיפול, וזה כמובן התאזן ועבר, אין ברצוני להפחיד אותך, יש אנשים שלא חובים את "ההדרדרות" בכל מיקרה גם אני מאוד רגישה לתרופה ואני חושבת שעברתי את כל תופעות הלוואי האפשריות. בהצלחה, תרגישי רק טוב ותראי איך התופעות לוואי נעלמות

למיכל מ. לידיעתך, הכדור סרוקסט ומה שהבחורה לוקחת שזה אותו דבר, נספג בגוף תוך 5 ימים וכבר מההתחלה יכולות להיות תופעות לוואי. לידיעתך.

בחודשים האחרונים "ביליתי" לא מעט בפורום טראומה . כאחד שסובל לא מעט שנים חשבתי כי הגלישה בפורום כזה תועיל לי, תתמוך בי ,תתן לי כלים נוספים להתמודדות עם הצרה הזאת. בחודשים אלו נחשפתי לצרות של אחרים,לכל מיני "שטויות",התכסחתי וכוסחתי... לא אעביר כרגע ביקורת על אופן הניהול או על משתתפיו. גם לא אכתוב מה זה עשה לי מכיוון שזה לא עניין אישי כרגע. שאלתי: האם השתתפות על בסיס קבוע יום יומי בפורום שחושף אותך מעצם היותו כזה לבעיה תורמת או "מקבעת" או חלילה מזיקה ? דעתכם ואם אפשר אשמח גם לקרוא את דעתו של דר' הירש. שבת שלום לכולם.

תיקון קטן, דר' הידש כמובן ולא הירש אם יש כאן במקרה דר' הירש אז גם הוא מוזמן להשיב :-)

שלום לך, אני הכרתי את האתר לפני כשלושה ימיים ומאז אני מבלה כל היום באתר, קוראת ,עונה וכותבת מעצמי והאמת שאני חושבת שזה קצת מכביד כי למרוד תחושת הסולידריות והאינטרקציה בין חברי הפורום יש מיקרים של תגובות שונות מגולשים שאינם ראויות לקריאה(עושים צחוק) ויש קטעים של אנשים שמספרים סיפורים מאוד קשים על עצמם ואני לא יודעת עד כמה זה מעלה את המורל אצלי או אפילו מוריד, להבדיל מפורומים שונים הפורום לפסיכיאטריה הוא פורום מספיק רגיש ולמרות שיש הרגשה של הזדהות בין הגולשים אני מאמינה שבסופו של דבר כל אחד מרגיש שונה וחשוב לעבוד על עצמייך עם המטפל ועם אנשים שקרובים אלייך ועם עצמייך כמובן ותמיד אפשר לבקר באתר לקבלת תשובות זריזות, דבר נוסף ואחרון הוא לדעתי רופא הפורום עונה בצורה שיטחית וקצרה וניתן להבין אותו שכן הבנדם עוסק כל היום בתחום הזה ואין היכולתו ובכוחו לתת את הדעת לכל אחד ואחד ובטח שהוא אינו מכיר לעומק את הסיפור ואת המטופל. תרגיש רק טוב ושכולם ירגישו טוב וטו בשבט שמח

הייתי חייבת להתייחס לדברייך בנוגע לתשובותיו של ד"ר הידש. אני חושבת שאת טועה טעות מרה ובעצם בטוחה בכך. אם תעייני בדפים אחורה ובהלך הרוח של פורום זה תראי שד"ר הידש מקפיד לתת תשובות ענייניות, ברורות, מדויקות . אני לא חושבת שתתקלי בעוד פורום ברשת שיש בו אדם סימפטי כל כך כמו ד"ר הידש שתמיד עונה לכולם ביתר סבלנות והכל על חשבון זמנו הפרטי . ההערה שלך אינה הוגנת ולפי דעתי לא במקום אריאל

השאלה שלך מאוד מעניינת ובמקום ואני חושבת שזה מאוד אינבדואלי. בתור אחת שמשתתפת בפורום הזה כבר למעלה משנה וחצי ובפורומים נוספים על בסיס קבוע אני יכולה להגיד לך שלא אחת חשבתי בעצמי על הנושא. אני מוצאת תמיכה בפורום ומקום לתת ולשתף קצת ממה שעובר עלי אך בהחלט היו גם רגעים בהם הרגשתי שאולי זה קצת יותר מדי ושאני צריכה קצת פסק זמן ולקחתי את הזמן שאני צריכה כדי להתרחק. אני חושבת שברגע שאתה לא הופך את האינטרנט למקום מפגש חברתי היחידי שלך עם דגש על היחידי ואתה יודע לעשות את ההפרדה בין העולם האמיתי לעולם הוורטואלי אז זה בסדר אך בהחלט כל מקרה לגופו אריאל

ערב טוב, השאלה מאוד מעניינת וחוזרת לא פעם בפורום, ישנם אנשים שהפסיקו לקרוא ולהשתתף בפורום כאשר מצבם השתפר וישנם אנשים שממשיכים ותורמים למרות הקשיים. הייתי רוצה להתמקד על מספר הבטים של השאלה. השאלה הראשונה היא מה עושים בפורום? כלומר, אם הפורום דן בדברים ענייניים ומבהיר בעיות ושאלות, אני מאמין שיותר קל ויותר נכון. אפשרות נוספת היא שהפורום יהפוך לביקורות אישיות וחוות דעת של אנשים אחד על השני. איני מבין בדיוק כיצד אנשים יכולים להביע דיעה על אדם שאף פעם לא הכירו, ובטח כיצד אפשר לקרוא להם בשמות גנאי? כמובן, אפשר להביע דעה על תשובה מסויימת, על סגנון של תשובות, על כל מה שנכתב, אבל לבקר אנשים ואת האישיות שלהם? ועוד לקלל? להכנס למריבות של אתה אמרת לי? לא נכון לא אמרתי? וכך הלאה....זה לא תורם בכלום. לכן גם מחקתי מספר תשובות לשרשור הנוכחי. יתכן ובטעות מחקתי יותר מדי, שמתי לב לכך מאוחר מדי ואם מחקתי שאלה שלא היה מקום למחוק אותה, אני מתנצל. בכל אופן, פורום ענייני בנושא של אינפורמציה יכול לתרום. הסוג השני הוא פורום של תמיכה ושיתוף בניסיון האישי. כאן האנשים מתחלקים לשניים, אנשים המבקשים תמיכה (לפחות בשאלה שלהם), ואנשים אשר תומכים ונכנסים לפורום גם אם אצלם הכל בסדר. כמובן שישנם משתתפים שמרגישים לא טוב אבל מרגישים ואחרי ששאלו שאלה הם מרגישים צורך לעזור ולתמוך באחרים. ישנם גם קוראים רבים שהם פסיביים, נכנסים לפורום כל יום, קוראים אבל אינם מגיבים. אין ספק שכדי לעזור ולענות יש צורך בדחף או ברצון להשקיע ולעזור לאנשים, נחוץ גם ביטחון עצמי כיוון שמכירים את המשתתפים אחרי מספר שאלות ותשובות.... נקודה אחרונה שחשבתי להעלות, היא קהילת הפורום והאווירה בפורום. בכל פורום זה שונה, לכן אווירה מסויימת עשויה לתרום, אווירה אחרת יכולה להרוס. מה דעתכם? הידש

ומה תפקידו של המנהל? הבנתי שבפורום אינפורמטיבי הוא נותן אינפורמציה וכו וזה מעולה. אבל בפורום תמיכה מה תפקידו אם בכלל? ולשאלה עצמה שוב- האם עצם העיסוק בטראומה (הרי על זה כותבים ודנים בפורום טראומה )באופן יום יומי בנט מועילה האם זה סוג של תרפיה לדעתך? או מקבע או חלילה יכול להיות גם מזיק ? אין לדעתי מקום למריבות "אתה אמרת לי" "וכו כפי שכתבת וכו מכיוון שהכל רשום.מתועד.והרי לא תתווכח עם עובדות כתובות .זה למעשה אחד היתרונות של כל פורום.התיעוד. יש הבדל גדול בין פורום אינפ ורמציה לבין פורום תמיכה בנושא רגיש . ושרק יהיה טוב כבר. תודה

לי למשל הפורום עוזר בלהבין יותר טוב את המצב של הבת שלי אומנם לפעמים אני נכנסת לחרדה מתשובות מסוימות ומלדעת שהדרך ארוכה וקשה וזה לא כמו כאב ראש לוקחים כדור וזה עובר אני גם מתרשמת מהידע הרב של המשתתפים בנושא התרופות הייתי שמחה אם הבת שלי גם הייתה משתתפת כע זה היה מעיד שאכפת לה ממצבה אבל הרבה פעמים אני מקריאה לה את התשובות של החברים בפורום מאחר והיא לא קוראת עברית והיא שמחה שאני כותבת פה הפורום גם מעורר בי ספקות לגבי הטיפול בבת כמו למשל הצורך בבדיקות רפואיות שהיא לא עברה וכו בקיצור דבר אחד בטוח למדתי כמה שאני לומדת יותר אני יודעת פחות והכי חשוב אתה נפלא ובגלל זה הפורום הזה הוא הטוב ביותר

שלום רב הצלחתו של הפורום הזה היא לדעתי בזכות כמה דברים: 1. מיקצועיות ברמה גבוהה 2. יושר אינטלקטואלי 3.יכולת הנחיית קבוצה 4.אווירה טובה שלושת התחומים הראשונים תלויים אך ורק בד"ר הידש אבל אווירה טובה תלויה גם במשתתפים, ולכן אני רוצה להסב את תשומת לב המשתתפים שברוב הזמן מתייחסים בצורה מאוד טיפולית, מכבדת ותורמת. אך לפעמים ישנן תגובות בשפה קשה שאינה הולמת: ציניות, ליגלוג האשמות קללות וכו. בעיני זה דומה לפצוע שהולך ברחוב ושכן מקומה שלישית זורק לו על ראש ארגז כבד עם כלים של עזרה ראשונה... גם אם יש שם את כל הכלים הדרושים הרי שהפצוע נפל מת מעוצמת הזריקה.... בתקווה שהפורום ילך וישתבח ואיתו בריאותינו ביי

מטרות הפורום נקבעות ע"י הנהלת הפורום. ברשת קיימות המון (מאות, אלפים) קבוצות תמיכה שמנוהלות ע"י אנשים שסובלים מאותה בעיה ולא ע"י איש מקצוע. פורומים של איש מקצוע הם יותר בסגנון של שאלה-תשובה. מעבר לפורום יש את הנושא של קהילה כלומר הפורום הוא גם מקום מפגש לאנשים שחולקים התמודדות עם בעיות דומות. רופא איננו יכול לנהל פורום תמיכה שכן ישנה סתירה פנימית בין יעוץ רפואי לבין תמיכה הדדית. פורום הלם קרב שהזכרת איננו פורום רפואי למרות שהוא נמצא באתר דוקטורס.

שלום לך מושה הפורום של ד"ר הידש הוא הוכחה שאין סתירה בין פורום למסירת אינפורמציה ובו זמנית גם תומך. בפורום זה בפרוש נוצרה דינמיקה קבוצתית בין האנשים. יפה מאוד ומענינת מעבר לשאלה תשובה. עובדה שאנשים מרגישים צורך להביא שיר או הבעת דיעה דווקא לכאן בעוד שיכלו לעשות זאת בפורומים אחרים, כביכול "מתאימים יותר". מי אם לא האנשים ומנהל הפורום קובעים את מטרותיו? לכל פורום דינמיקה משלו ...

ד"ר הידש שלום, ברצוני להבין מה גורם לאדם להיכנס לבלקאאוט. כאשר אין בעיה נורולוגית. זה קורה לי בתחום של לימודים. וכאשר אני צריכה לבצע פעולה שקשורה ללימודם. האם אפשר להרחיב בנושה מה זה ולמה זה קורה ןאיך אפשר להיתגבר על זה. בכבוד רב רנית

זה כנראה קשור לחרדות. במקרה שהחרדות הן ספציפיות כמו זו נהוג לטפל בשיטה הקוגניטיבית-התנהגותית הרפייה או דימיון מודרך

לרנית שלום, אכן מדובר על חרדה גבוהה אשר גורמת לניתוק מלא או חלקי מהחומר או מהדברים שצריך לעשות. וכהוכחה, ככול שהנושא חשוב יותר, ככול שהבחינה חשובה יותר כך הסיכוי לבלק אאוט גבוה יותר. כפי שנאמר הטיפולים הם התנהגותיים קוגניטיביים. אבל שווה לנסות גם תרופת הרגעה. בהצלחה דר' גיורא הידש

פסיכוזה מה זה? האם יש קשר בין מחשביות כפיתיות לפסיכוזה או בין דכאון לפסיכוזה?

פסיכוזה היא הפרעה בשיפוט המציאות ויכולה להיות חלק ממהלך של מחלות שונות.

מה ההבדל בין מניה דיפרסיה לבין סכיזופרניה? והאם כל אדם שעבר מצב פסיכוזה יאובחן כחולה באחת מהמחלות הנ"ל?

לכנרת שלום, המונח פסיכוזה אינו מדוייק כפי שהיה בעבר, אבל בדרך כלל מדובר על מצב שבו ישנה הפרעה משמעותית מאוד בקשר עם המציאות. כלומר אדם פועל לפי מחשבות שווא או קולות פנימיים אשר אומרים לו מה לעשות ללא קשר עם המציאות. כאשר אדם יודע שהוא עושה דברים כפיתיים, וכאשר הוא יודע שהמחשבות הן כפייתיות אז אין מדובר במצב פסיכוטי. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

סוגר עוד יום בפחד.. זה סיפור על ילד רחוב שלא למד לאהוב למד רק ללכת מכות ולגנוב כי אין כבר אנשים טובים באמצע הדרך ההיפך - היום הורגים בשביל כסף מחלה שממכרת לנייר כשיש לך הרבה אתה נהיה מאושר אבל את הפירוש לזה שכחת מזמן נתן נרקומן על קאש מזומן סחוט נראה כאילו אין בך עוד מיץ מזריק עוד צ'ק ואיזה שקל אל הכיס הכל פתאום נראה אותו דבר מכרת ת'חיים ש'ך בשביל גודל של מספר וכלום לא נשאר פשוט רצית עוד ולא ידעת למה שהיה לך כבר הרבה מאוד רצית פי כמה שטרות מקיר לקיר, מתחת לשטיחים ושבחוץ נהיה קריר קפאת מבפנים סוגר עוד יום בפחד, לא יכול לישון עוד לילה ללא נחת, מחפש מקום סוגר עוד יום בפחד, לא יכול לישון (לא יכול לישון) עוד לילה ללא נחת, מחפש רק לאהוב עוד פרחח בדאווין של תותח בעולם לא מוצלח לשרוד הוא מוכרח על כתף אחת שטן, על כתף שניה מלאך לא נוכח, הוא נוצח, 69 מהפך במכנס מחזיק אקדח מוכן לפעולה חי באשליה, יותר נכון בהשאלה לא נותנים לך - תקח, מרביצים לך - תרצח 16 מלאו לנער הבלתי מנוצח טיפש חשב שהוא יחיה לנצח הוא לא ציפה לקבל ת'כדור במצח דקירות ודמעות, בתי קברות, סיוטים בלילות ילדות של החבר'ה זונות כולם חמומי מוח, משחקי כוח עוד מנוח נקטף שרק התחיל לפרוח אל תגיד חבל, עוד ילד קרימינל גמרת ת'אוניברסיטה של החיים עם תואר ז"ל סוגר עוד יום בפחד, לא יכול לישון עוד לילה ללא נחת, מחפש מקום סוגר עוד יום בפחד, לא יכול לישון (לא יכול לישון) עוד לילה ללא נחת, מחפש רק לאהוב ל"טמעים" עם עיניים גדולות אין בנות אין כסף, אין איפה לחיות ואין קלאס זהב על הצוואר - "שופוני יא נאס" וכל העולם תופס ממך דיסטאנס השמיים הם הגבול וכמה שתקפוץ 'תה לא תגיע אבל בגדים מחבלים מוריד בלי להזיע הרי לכל דבר יש מחיר אפילו לחיים, רק תראה מזומנים אני אמרתי זה לא מונופול, אתה תיפול במחלה הזאת לא נלחמים באקמול פתאום קורים דברים משונים דלת חורקת, צעדים, אורות מהבהבים, אתה בסורגים! כסף קל קיים רק בסרטים, בפנטזיות ולעיתים גם בעולם הפשע השריטה שלך נהייתה ממש פצע קוראים לה תאוות בצע סוגר עוד יום בפחד, לא יכול לישון עוד לילה ללא נחת, מחפש מקום סוגר עוד יום בפחד, לא יכול לישון (לא יכול לישון) עוד לילה ללא נחת, מחפש רק לאהוב קוף רואה - קוף עושה, תתפוס מחסה תשקול צעדים טוב לפני מעשה תזהר, לא לחטוף כדור לראש ילד תשתחרר חמור, אל תהיה כבד, עקשן כמו פרד זה חשוב, תחשוב שוב לפני שתשוב חבל שזה יהיה סתם עוד סיפור עצוב כי פעם 'תה למעלה, פעם 'תה למטה שלא תגמור עם פרצוף מרוח על בלטה כי מדליק מי שמקליק ת'מחסנית ראשון "הוא מת?" לא! בכלא עד יומו האחרון הוא שאקל שץ, ארס, גבר תותח סע יא טמבל, ברח, לא תנצח ת'אקדח הוא חשב שיש לו גב אבל הגב תפס זנב הרים רגליים, טס, ברח, אותו עזב תפנים, כולם יודעים שיש לך ביצים רק אל תגמור כמו סרט פורנו על הפנים..

היי האם לזה קוראים רפ?

אם אביב גפן לא היה בכל הקטע של אירופה עכשיו השיר הזה היה מתיישב עליו בול!!!!!!!!!!

אור מותר לי להדפיס את זה ולהראות לאנשים אתה כתבת זה חזק מאוד אם יש יותר אשמח לקרוא

לאור שלום, באמת שיר מקסים, היה כדאי לחכות לך עד היום.... ביי הידש

צר לי לאכזב אותכם, "אור לא כתב את השיר, השיר מושמע כל הזמן ברדיו, בגלגל"צ די הרבה..... אז אור, באמת צר לי ש"גנסתי" ממך את התהילה, אבל הרי לא אתה כתבת את השיר, אבל לרגע גם לא טענת כך שיהיה לכולם יום פחות מחורבן

עפ"י אבחונו של פסיכיאטר ,אמי בת ה 65 סובלת מפסיכוזה וקיבלה כדורים לקחת מדי יום. בתחילה היתה התנגדות קשה מצידה אך לאחר שיכנועים מצד המשפחה החלה לקחת. לפי טענתה היא עדיין לוקחת אותם, אך בפועל מסתבר שלא. בהתייעצות עם הפסיכיאטר, הוא הציע לי שאמי תיקח אלטרנטיבה של זריקות , אך כנראה היא תתנגד גם לזה. המצב ילך וירע אם היא לא תקבל טיפול. כיצד ניתן לשכנע אותה כדי לקבל את הטיפול במהרה ?

תמיכה מהמשפחה מאד חשובה ליצירת שיתוף פעולה אבל קודם כל להתיעץ עם הפסיכיאטר שבדק אותה מה מידת הדחיפות של הטיפול התרופתי ואם מצבה דורש טיפול מרפאתי כפוי.

לאסי שלום, שאלה קשה וחוזרת פעמים רבות במשפחות רבות. בגלל חוסר המודעות אנשים מסרבים ליטול טיפול שעשוי לעזור להם. היתרון של הזריקות שפעולתן ארוכת טווח, כלומר ניתן להתווכח על זריקה פעם בחודש ואז יש ביטחון שאמך נטלה את הטיפול ובמשך חודש ימים "יכול להיות שקט". כנראה שזו הסיבה שהרופא המליץ על זריקות. אין תשובה אחת ל"איך אפשר לשכנע", בדרך כלל חשוב לא להתייאש, לחזור פעמים רבות על הבקשה, ואנשים רבים. גם אנשים קרובים יותר וגם רחוקים ישתתפו במאמץ וינסו לשכנע אותה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש