פורום פסיכיאטריה
שמי גלית ואני סובלת מזה כ8 חודשים מחרדה ודיכאון מטופלת בתרופות. ורציתי להציע לכל חברי הפורום שהדרך הטובה ביותר לתת לגוף את השקט והשלווה זוהי י ו ג ה זה נפלא פשוט נפלא וטוב וכל מה שעושה לנו טוב מוסיף לנפש להתרפות. אז בהצלחה למי שחושב על הכיוון.
היי גלית. שיהיה לך בכיף... ביי מיכל מ
אני לא יודעת אם זו הדרך הכי טובה, ואולי לא באופן בלעדי בשלב המשברי, אבל אני בהחלט מסכימה שזה עוזר !!!! אני התחלתי לעשות יוגה לפני 3 חודשים, לאחר תקופה של מס' חודשים אצל פסיכולוגית, שעזרה לי לצאת מהמצב המשברי. התרופות לא השפיעו, ולכן פניתי לדרכים אלטרנטיביות, כמו יוגה ודיקור סיני. אני מתרגלת כמעט כל יום ומקפידה על פעילות גופנית, וזה ממש עוזר לי להרגיע את תחושת הסטרס בגוף, מוסיף אנרגיות, ואפילו השינה טובה יותר. מצטרפת להמלצה ! תמר.
שלום רב בני בן 11 ו- 8 חודשים מקבל ריטלין זה 5 שנים ++ מזה כחודש הוסיפו לו רספרדל במינון של 1 מ"ג (בתקוה שלא יהיה צורך לעלות את המינון) בינתיים המצב בבית נעשה יותר רגוע (ריטין 20 מ"ג הוא מקבל בבוקר בשעה 07:00 שגם בבית הספר חל שיפור בהתנהגותו. את הרספרדל הוסיפו לו עקב תלונתי על התפרצויות זעם איומות בבית וחוסר השפעה של 100% עם ריטלין בלבד (בבית הספר). היום בני הולך לטיפול אלטרנטיבי פעם בשבוע מעין מסג' . שאלתי היא כיצד אפשר ומתי להוריד מעט את המינון של הרספרל בשלב זה, כדי לדעת שאכן הטיפול האלטרנטיבי החל לעזור ולהשפיע עליו? המטפל אמר לי שבאיזה שלב נתחיל להוריד לו את המינון בתקוה שלא נצטרך יותר לתת כל ערב רספרדל. אינני מעוניינת לערב בשלב זה את הרופא המטפל בבני בכוונתי להוריד מינון. אבקש את הנחייתך והמלצתך.
לאתי שלום, כאמור איני פסיכיאטר ילדים ולכן איני יכול לתת תשובה כל כך ספציפית כאשר איני מצוי בפרטים הקשורים לבנך. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
להזכירך אני נוטל דפלפט 400X2 אני חושב שאני מתחיל להתגבר על האבל ומצבי משתפר. אני יציב כבר דיי הרבה זמן. רציתי לדעת אחרי כמה זמן מקובל לנסות להפסיק את הדפלפט לאחר גל מאני יחיד? הפסיכיאטרית שלי אמרה שמתישהו אני אצטרך להפסיק ואם הגל יחזור אצטרך לחזור לקחת. אז מתי להארכתך יהיה נסיון להפסקת הטיפול התרופתי שלי? האם אתה ממליץ על כך? אני פוחד שהגל יחזור. בתודה רבה מראש
לאלמוג שלום, הדפלפט טוב למניעה של הגלים, גם המאני וגם הדיכאוני. לפי זכרוני המצב הקשה אצלך היה קודם כל דיכאון. לכן אני חושב שכדאי להמשיך בדללפט במיוחד כאשר תרופות נוגדות דיכאון די מסוכנות (מחשש למאניה). לכן בטח כדאי להמשיך בטיפול כשנה. מה שלומך? הידש
היי רציתי לשמוע קצת על התרופה קלורקס. האם היא ממכרת? האם היא יכולה לגרום לתופעות לוואי? פרכוסים?
התכוונתי לקלונקס לא קלורקס
אם התכוונת לקלונקס אז זוהי תרופה ממכרת לזמן חרדה שנמשך לך אצלי זה משבר שלישי ואני אם תרופה וקלונקס 1 מילגרם ביום ותמיד כשעברו לי החרדות אז גם הפסקתי בהדרגה את התרופה. לדעתי זה נותן איכות חיים טובה בלי הרבה סבל בלי פרכוסים כמו ששאלת (כמובן אם אתה במצב של חרדה). אם אתה רוצה לשאול עוד שאלות אז אני גלית "שמכורה לתרופה" ונהנת מכל יום בחיים.
שלום, ד"ר גיורא הידש. שמי אילן. אני בן 30. לפני כ-3 חודשים אני החלטתי לפנות לפסיכיאטר בעקבות חרדות חזקות והפרעות שינה שמהן סבלתי אחרי אירוע מסויים. רופא פסיכיאטר רשם לי PAXXET ו- ALPROX. לאחר חודש מצבי השתפר בהרבה ולא נזקקתי יותר ל- ALPROX. כעת אני מרגיש הרבה יותר טוב, אני רגוע ואופטימי, אך עדיין לא מסוגל לחזור לשיגרה בגלל הפרעות שינה. לעולם לא הייתה לי בעיה עם שינה, אבל כעת, ללא כדורים מרדימים אינני מצליח לישון. השאלה שלי, האם זה יכול להיות בגלל PAXXET? אולי כדאי לי להפסיק לקחת אותו, הרי אני מרגיש הרבה יותר טוב...? ואיך אתה הייתה ממליץ לטפל בהפרעות שינה? בכבוד רב. אילן.
לאילן היקר!! אני לא רופאה ולא סטודנטית לרפואה, אך מנסיוני האישי!! כאחת שמתמודדת עם תופעות החרדה מידי יום, הייתי רוצה לומר לך מספר דברים: 1. טוב מאוד עשית שפנית לטיפול של רופא פסיכיאטר, בכך פתרת חצי מהבעיה. 2.לפי דבריך אתה מרגיש כבר יותר טוב ולא נזקק ל-ALPROX, וזוהי כבר עוד בשורה טובה שמבשרת שאתה עולה על דרך המלך. 3. א ז ה ר ה - אל תפסיק את התרופה PAXXET מבלי להוועץ תחילה עם הרופא הפסיכיאטר שלך, משום שהפסקת התרופה באופן פתאומי עלולה לגרום לחזרת הסימפטומים הקשים של החרדה, אותם אתה מתאר, לכך מנע מעצמך סבל מיותר!! גש לרופא. 4. אמרת שפנית לטיפול הפסיכיאטרי עקב אירוע מסויים, הייתי ממליצה לך לשלב את הטיפול התרופתי עם טיפול אצל פסיכולוג קליני, טיפול באממצעות שיחות, זה יעזור לך להתמודד עם האירוע שחווית, אשר גורם ככל הנראה בתת המודע שלך לתופעות החרדה מהן אתה סובל. 5. לגבי הפרעת שינה, הייתי ממליצה לך לקחת כדור טבעי!! משרה שינה ומקל במצבים של לחץ בשם "קלמנרבין", אשר ניתן להשיג בבית המרקחת ללא מרשם רופא. קח לך כדור אחד לפני השינה, אני מקווה שהוא יעזור לך. לי הוא עזר מאוד וניתן להפסיק אותו ללא כל חשש, כי הוא טבעי. לסיום דבר חשוב: שמור על האופטימיות היא עוזרת מאוד במצבי חרדה ובחיים בכלל. המון בריאות!!
לאילן שלום, אני מצטרף לתשובתה של אושר ומודה לה. הפרעות השינה עלולות להיות בגלל החרדות (והן היו קיימות לפני הטיפול בפקסט), כלומר יתכן שהמצב עדיין לא חזר לטוב במאה אחוזים, אבל יתכן שהם גם מהפקסט כיוון שהפקסט (למזלנו) מעוררת ולא מרדימה. למרות החשש אל תפסיק טיפול כיוון שהחרדות עלולות לחזור אם מפסיקים את הטיפול מוקדם מדי. אפילו אם הכל בסדר, צריך לסיים את הטיפול כפי שמתוכנן ולנסות להעזר בתרופה שעוזרת לשינה. ישנן תרופות שינה שאינן ממכרות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
שלום אושר! אני מאוד, מודה לך על מכתבך! זה די מעודד כשמקבלים תמיכה מימשהו שחווה את זה... לצערי, את כדורי "קלמנרבין" אני כבר ניסיתי... כמה ימים אני לקחתי 2 כדורים לפני השינה. ללא שום תועלת :-( אבל, בכל מקרה, תודה לך על העצות, וגם על החום והידידות שמכתבך מקרין!!! אני הבנתי שאת עדיין סובלת מחרדות. האם גם את לוקחת PAXXET? ואם כן, כמה זמן? שוב תודה לך על העידוד. אילן.
הבן שלי בן 5 והוא סובל מהיפראקטיביות, כבר 4 פעמים סילקו אותו מגני ילדים, ואני פשוט לא יודעת מה לעשות. הרופא שאליו פניתי אמר שהמחלה אצל בני עברה בתורשה, ושסך הכל הוא בריא לגמרי. רציתי לשאול, האים יש איזשהם תרופות להרגעה או שיטות לטפל בהיפראקטיביות? בתודה, דניאלה.
ריטלין, זאת התרופה שאת מחפשת פני לפסיכיאטר ילדים
לדניאלה שלום, בהחלט ישנם טיפולים בהיפראקטיביות ורצוי להתחיל כמה שיותר מוקדם. כנראה שהבן עבר כבר מספר חוויות לא טובות עם גננות ומטפלות שהתקשו להתמודד אתו ורק טיפול ישפר את המצב. הטיפול כמובן כולל טיפול התנהגותי פסיכולוגי וגם תרופות. כדאי להתייעץ עם פסיכיאטר ילדים שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
מה התרופות להורדת חרדה ומה הן תופעות הלואי,לבחורה צעירה.האם הפסקת גלולות נגד הריון יכולות לגרום דכאון או חרדה כגורם יחידי.
תעשי חיפוש באינדקס לתרופות נוגדות חרדה כדי לקבל מידע כללי http://www.infomed.co.il/medIndex.asp
יש הרבה תרופות ל"הורדת" חרדה אם בדמות כדורי הרגעה (למצב ריגעי) ואם כדורים שמטפלים בתופעה לעומק(במצב כרוני)
סתם שמות של המון תרופות מהמון סוגים לא יאמרו לך הרבה. צריך לפנות לאבחנה אצל רופא ולדון איתו בנושא, ותוך כדי כך לבדוק האם מתאימה דרך הטיפול שלו, האם יש הסכמה לקבל טיפול תרופתי מסויים והאם להמשיך בו. תרופות ממשפחת הבנזודיאזפינים ממכרות ויש לקחת זאת בחשבון.
הפסקת גלולות נגד הריון משנה את הרכב ההורמונים בגוף ולהורמונים יש קשר עם דכאון
צריך להבדיל בין תרופות שמשפיעות מייד (כמו בנזודיאזפינים=ווליום או אופיאטים) לעומת טיפולים ארוכי טווח (נוגדי דיכאון או נוגדי פסיכוזה). בשנים האחרונות מקובל שטיפול אחזקתי בהפרעות חרדה נעשה ע"י נוגדי דיכאון (תרופות כמו סרוקסט).
אני בולימית. הלכתי לרופא, ואחרי שיחה ארוכה הוחלט שאני יילך לשיחות עם עובדת סוציאלית במחלקה. הרופא החליט בינתיים לא לתת טיפול תרופתי, אלא רק לשלוח אותי לבדיקות דם, אבל במידה והמצב לא יישתפר, ייתכן והוא ייתייעץ עם רופא פסיכיאטר לגבי תרופות נגד דיכאון. רציתי לשאול לגבי התרופות: איך הן פועלות? יש מצב / היו מצבים שהתרופה לא פעלה? במידה כזאת, יכולים לאשפז אותי? (אני בולימית רק חודש). אני יודה לכם עם תעזרו לי, ניצן.
לנ' היקרה!! העצה החשובה שיש לי לתת לך מנסיוני האישי!! זה פשוט לעצור לרגע, לנשום עמוק ופשוט להרגע, משום שעצם זה שאת חושבת וחושבת ומנסה להבין מה קורה לך,ומתחילה לחשוב על התרופה הזו וההיא, את מכניסה את עצמך ללחץ ומתח מיותרים. את העבודה המקצועית תשאירי למומחים הרפואיים, משום שזהו תפקידם ומטרתם היא רק לעזור לך!!, למרות שאני מבינה שטמונים בך פחדים רבים, סמכי עליהם הם יודעים מה הם עושים. לגבי התרופות נגד דיכאון, ישנן רבות, הן משפיעות בצורה שונה אצל כל אחד, כך שתרופה מסויימת שעוזרת למישהו אחר אולי תעזור גם לך ואולי גם לא, בשביל זה יש את הרופא לבריאות הנפש, שימצא לך את התרופה המתאימה במינון המתאים לך. קחי אותי בתור דוגמא, אני סובלת מאגורפוביה (פחד ממקומות פתוחים), שזוהי הפרעת חרדה מסויימת שיש מספר תרופות שעוזרות בטיפול בה, התרופה הראשונה שנתנו לי לא עזרה לי וכך גם השניה, אך השלישית עוזרת ואני מתפקדת כ ר ג י ל, למרות הפרעת החרדה שממנה אני סובלת. אז נכון שזהו סבל ואני מבינה אותך בכנות, אך אני התייחסתי לזה כאל תקופה קשה שתחלוף בסופו של דבר. תתארי לך שאם הייתי נכנעת לאגורפוביה, הייתי מבלה את שארית חיי בתוך בית, בלי לצאת, לעבוד, לבלות, לחיות?!מה פתאם, אני לוקחת את עצמי בידיים ומתעמתת עם הגורם להפרעת החרדה שלי. אז היי קודם כל רגועה, בטחי ברופאים, ותהיי אופטימית, זה יעבור ואת תחווי עוד רגעים יפים בחיים. שיהיה לך רק טוב והמון בריאות.
שלום לכולם! זה יהיה קצת ארוך אז אני יכתוב ככה בגדול את הבעיה... ליפני שנה בערך התחיל לי כל מיני תופעות של כאבי בטן נוראים,סחרחורות,שילשולים,עצירויות,צמרמורות,קשיי נשימה, ועוד שאני כבר יפרט... הייתי בסידרת בדיקות שבעצם נבדקתי מכף רגל עד ראש וכל הבדיקות יצאו בסדר... דיברתי עם איזה פרופסור פרטי שאמר לי שמצב הבריאותי שלי בסדר גמור שאני יחשוב על אופציית פסיכולוג או פסיכיאטר.... האמת שהוא הביא לי למודע שזה הכל בראש אני מרגיש יותר טוב עכשיו אבל..... יש לי ימים טובים ופחות טובים... ימים טובים שאני מרגיש ממש בסדר,רגיל בלי שום תופעות ופיתאום בלי שום סיבה אני מרגיש כמו לכמה ימים כמו עייפות,התקפי דיכאון,צמרמרות,לא יכול להירדם קשיי נשימה גלי חום בכל הגוף מרגיש מין ניתוק מהסביבה והחברה ממש מצב גרוע.... מה אני אמור לעשות??? מה בעצם יש לי??? ואיזה טיפול אני צריך??? תודה תודה תודה על כל עזרה
אני לא רופא אבל מניסיוני האישי אני יכול להגיד לך שמה שאתה מתאר זה התקפי חרדה.שוב אני לא מקצועי אז כדאי שתפנה לרופא שלך ושיפנה אותך לפסיכיאטר לבדיקה יותר מקיפה
שמיל שלום, מה שאתה מתאר נשמע בהחלט כמו הפרעת חרדה. לצערנו, אחת ההפרעות השכיחות יותר... הבשורה היותר טובה היא, שהיום ישנם סוגי טיפולים יעילים למדיי להפרעה זו. הן במישור הפסיכולוגי והן במישור התרופתי. אל תזניח ואל תמשיך לסבול : פנה לרופא פסיכיאטר לאבחון ולהמלצה על המשך טיפול. בהצלחה ! תמר ( בעלת ניסיון).
יש לי אתר להציע שיעזור מאוד לנפגעי חרדות או משהו דומה: http://brinkster.com/seaways/x.asp בברכה טל סטודנט לרפואה!
שלום רב בבדיקה אנדוקרינולוגית, ה-TSH נמצא גבוה: 6.16 ןאילו ה-FT4 נמצא תקין 14.5 לפני חודש הפסקתי טיפול תרופתי של מספר שנים בציפרמיל. שאלותי: 1. האם יש קשר בין פעילות הבלוטה לציפרמיל? 2. האם חוסר סבלנות שבו אני לוקה לאחרונה קשור בבלוטה או בהפסקה מציפרמיל? 3.האם תוצאות הבדיקה, מושפעות מהעובדה שזו נעשתה חודש אחרי הפסקת הכדורים ? 4. האם יש תרופה לתקינות פעילות הבלוטה? 5.איזה השלכות יש לפעילות יתר של בלוטה? 6.לאיזה רופא מומלץ ללכת? תודה וסליחה על המימטרים (חורף לא?...)
נשמע לי שכדאי לשאול בפורום אנדוקינולוגיה. בכל מקרה, יש לפעמים תנודות ברמות ההורמונים בגוף. רצוי לחזור על הבדיקה אחרי חודש לבדוק אם אכן בדובר בפתולוגיה או בממצא קליני ללא כל משמעות. חוץ מזה, TSH גבוה מעיד על תת עילות לא פעילות יתר וזה יכול לבוא לידי ביטוי בעייפות, ישנוניות, עלייה במשקל ועוד. אם יש תת פעילות לוקחים אלטרוקסין כדי לפצות על החסר. לפעמים זה זמני ולפעמים זה לכל החיים. ממולץ ללכת לרופא משפחה כדי שיפנה אותך לבדיקת דם חוזרת ואם יש צורך לאנדוקרינולוג. מדוע מלכתחילה שלחו אותה לבדיקה אנדוקרינולוגית?
שלום אני סובלת מבלוטת התריס התוצאה שציינת היא די גבולית אבל יכולה לרמוז לחוסר בתפקוד הבלוטה הטיפול הוא פשוט ע"י מתן כדור בשם אלטרוקסין בחוסר פעילות של הבלוטה ההרגשה תהיה דיכאון , השמנה , איטיות , יובש, קור אין לך פעילות יתר בפעילות יתר התסמינים יהיו הפוכים : עצבנות חוסר שקט , ירידה במשקל והתוצאה של הבדיקה תהיה בערך מ0.01 תהיה בריא
לשני ולשירה שלום רב הצורך בבדיקה נבע ממני פשוט ביקשתי מהנוירולוג. התופעות שאני מרגישה הם: עצבנות יתר, חוסר סבלנות, עירנות יתר, קושי לישון ונטייה יותר להרזיה( זה החלק הטוב...) תודה להתיחסותכן.
שלום לכולם! אני צורך לוסטראל מזה כ5 שבועות התחלתי ב50 מ"ג ואולם כעבור כ3 שבועות עברתי לכדור וחצי (75 מ"ל)בעצת הרופאה שלי,השינוי נבע כיוון שניתן לומר כי חל שיפור במצבי ואולם על חרדות הבוקר,אחת מהבעיות המרכזיות שמהם אני סובל,הכדור לא הצליח להשתלט לחלוטין,כעבור 5 שבועות אני יכול לדווח כי גם במינון המוגבר חרדות הבוקר לא עברו ועל כן הרופאה המליצה לעבור ל 2 כדורים בבוקר (100 מ"ג),כשהנימוק היה שהתרופה אכן עובדת(ונכון חל שיפור במצבי,גם אם לא מזהיר)ועל יש "לשחק" עם המינון./שאלותיי? 1)האם נכונה ההנחה של הרופאה? 2) האם מינון של 100 מ"ג לא עלול לגרום לנזקים כמו:סכנת פיתןח תלות,הגברת תופעות לוואי כמו קושי להגיע לאורגזמה וכד'? 3) האם אחרי 5 שבועות לא הגיע הזמן להודות בכשלון התרופהצ ולנסות משהו חדש (ואם כן מה)? אודה על תשובה מהירה
שלום, תמיד השאלה המורכבת ביותר היא כאשר תרופה עוזרת באופן חלקי. ברור שאם תרופה שפתרה את כל הבעיה או תרפה שלא עזרה כלל, אז ברור מה צריך לעשות. כאשר השיפור הוא חלקי נראה שהתרופה מתאימה לך וכדי להשיג את מקסימום השיפור כדאי להעלות במינון. 100 מג' ביום הוא עדיין מינון נמוך. עם לוסטרל אפשר להגיע עד 300 מג' ביום. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
האם הציפרמיל נחשבת לתרופה הכי עדינה בסל התרופות נגד דיכאון ? אני לוקחת אותה ולא חשה בשום שינו משמעותי, ההיפך אני מרגישה יותר רע.
חשוב לדעת כמה זמן את לוקחת את התרופה. בתחילת הנטילה תופעות הלוואי באות יותר לידי ביטוי ויכולים להרגיש רע יותר. בדרך-כלל לוקח זמן עד אשר מרגישים אם לתרופה יש השפעה חיובית.
שלום, ציפרמיל היא תרופה מדוייקת ביותר מבחינת הקישור במוח ולכן יש לה מעט תופעות לוואי והיא מומלצת גם לזקנים. כדאי לחכות כשישה שבועות לפני שמחליטים שהתרופה לא מתאימה לך. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
שלום, ידיד שלי נמצא כעת בכפר שאול - בית חולים לבריאות הנפש. לאחר איבחון פסיכולוגי ופסיכיאטרי, יקבעו לו נכות במל"ל. כדי להתקבל למכון סאמיט - מכון שיקומי, הוא יצטרך לחכות מספר חודשים - מפאת הפרוצדורה של המל"ל לקביעת נכות (בעוד שהאיבחונים כבר קיימים). איך אני יכולה לעזור לו לזרז את התהליך? (אם בכלל אני יכולה) תודה.
כדי להתקבל למכון סאמיט יש צורך באישור משרד הבריאות לסל שיקום. שידידך יפנה למשרד הבריאות או לתחנה לבריאות הנפש. יש צורך למלא טפסים רבים ביניהם שאלון רפואי שצריך למלא הרופא שטיפל בו ומכיר את מצבו. לדעתי אין דרך לזרז את התהליך , זה לוקח זמן וככל שמטפלים מהר יותר בניירת מגיעים לשיקום יותר מהר.
שלום רב, אני חושבת שאת צריכה לשוחח עבורו, עם ביטוח לאומי. ועם כל הגורמים השונים שמטפלים בו. ולבדוק כיצד אפשר לעזור לו, ולקצר את התור. ביי מיכל מ
ראשית תודה רבה לך על תשובתך שעזרה לי מאוד בהבנת המצב. ברשותך, שאלה נוספת. אני נתקל אצל הבת בתופעה שקשה לי להגדיר. היא כאילו לא לומדת מהנסיון ומחויות קודמות בחיים . למשל בעניין האזהרות של עובדי השיקום. כל פעם היא מופתעת מחדש למה מאיימים עליה ולמה "מדברים אליה לא יפה" ונוזפים בה , כאשר היא בעצם מבינה שמצפים ממנה לשינוי שלא קורה ולכן באה תגובה. אני מנסה ללמד אותה להיות עצמאית ולנהל את ענייני הכספים בתבונה ולא להתחייב לקניות מעבר ליכולתה. בכל פעם היא מבטיחה שתצמצם את הקניות אך ממשיכה לקנות מעבר ליכולתה הכספית ( בעיקר אוכל יקר ובגדים). בכל פעם אני מסביר מחדש, היא מבטיחה לשנות וממשיכה לקנות וחוזר חלילה. שאלתי האם תופעות אלה שייכות לירידה הקוגניטיבית הקשורה לסכיזו או שזה לא קשור. יש לציין שקימים עוד מצבים כאלה של חוסר למידה מנסיון קודם וחזרה על דפוסי התנהגות שנראים לא בוגרים.
לברוך שלום, ירידה ופגיעה קוגניטיבית חשובה ביותר וכיום היא מקבלת מקום חשוב יותר ויותר בהבנת המחלה. עם זאת עדיין מעטים הטיפולים הקוגניטיביים שעשויים לעזור. כיום דווקא המרפאות בעיסוק החלו בלימוד הנושא וגם טיפולים קוגניטיביים אצל הלוקים בסכיזופרניה. עם זאת הבעיה שאתה מתאר היא חוסר הפנמה, כלומר היא מסכימה ורוצה אבל הדברים שנאמרו לא השאירו משקע ולא הופנמו. יתכן שמילדות ישנה הפרעת קשב כיוון שבהפרעות קשב אנו רואים את התופעה הזו. יתכן שצריך לנקוט באסטרטגיות לימוד שונות, כפי שאתה אומר יש בעיה בלימוד של הדברים החשובים. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
שירה, תודה שענית על השאלה שלי לגבי איקסל. קראתי לא מעט מההודעות שלך וראיתי את ההתלבטות לגבי חזרה לתרופות. אם את "נקיה" כבר שנה, אני במקומך לא הייתי חוזרת לתרופות כל עוד שאת מתפקדת טוב ואין חרדות רציניות. אני עכשיו עברתי חודשיים של ממש גהנום במעבר מ-פקסט לציפרלקס שלא התאים לי והיום אני מתחילה ב-איקסל ואני די חוששת מכל התופעות (כמו שציינת - את בעצמך סבלת ממנו). אז כל עוד שאת "בחוץ", השתדלי לא להחזור לתרופות - אני מחפשת עכשיו חוג ליוגה או טאי צ'י (התרגילים היפים האלא שעושים הסינים כל בוקר) כדי לנסות לאזן את הגוף והנפש בדרך אחרת. אולי תנסי גם את? קארתי גם על חוסר התמיכה שאת מקבלת מחברות - לצערי, רק אנחנו שבתוך הבוץ הזה יכולים להבין מה עובר עלינו וקשה לקבל הבנה ותמיכה מבחוץ. אם היה רק תלוי ברצון של האדם לצאת מזה, אני חושבת שכולנו היינו בריאים מזמן. אז, בקיצור, עוד לפני שענית על שאלתי התכוונתי לשלוח לך הודעה לומר לך שאת אינטליגנתית, חמה, תומכת, עם הרבה מאוד רצון לעזור לאחרים ותורמת מאוד מאוד לפורום הזה. אני מאחלת לך הצלחה רבה בהמשך הדרך ומחכה לשמוע ממך דברים טובים!!! בברכה, שרון
שלום שרון, לצערי אני "נקייה" רק חודשיים (פתאום שמתי לב כמה זמן עבר כבר, איזה יופי), לכן ההתלבטות. איקסל עשה לי מאוד רע אבל עם כל התרופות שניסיתי "חטפתי"תופעות לואי אקזוטיות. עכשו למשל, אחרי שהפסקתי עם הפריזמה, פתאום יש לי יותר אנרגיה, אני פחות ישנונית, ירד לי התיאבון בצורה מאוד משמעותית. כל זמן הטיפול הייתי עייפה וכבד למרות שהפריזמה אמורה לעשות בדיוק ההיפך.... וגם לגבי התיאבון- פריזמה נותנים לבולמיות כדי להפסיק את התקפי האכילה. אצלי זה עבד בדיוק הפוך. אפילו הפסיכיארטית התפלאה איך זה שאני "חוטפת" את כל החרא מכל תרופה. הכי חשוב זה להיות עם האצבע על הדופק. יש היום כל כך הרבה תרופות שאפשר לנסות, שאני לא מאמינה שתהיה בעיה. בעניין התמיכה מהחברות שלי, זה מן מעגל כזה שלא תמיד ברור איפה הוא מתחיל. זה לא שהן מתעלמות ממני, אבל כשיש לי דיכדוך רציני אני רוצה שמישהו יבין אותי ללא מילים, וזה לא עובד ככה כי בני אדם לא קוראים מחשבות. אחרי שהמצב רוח שלי השתפר פתאום חברות שאלו אותי מה שלומי עכשו י נאיתי לא טוב, כי נשמעתי לא טוב. משהו עובר, מצד שני כנראה יחד עם זה עובר משהו שדוחה באיזשהו מקום את עזרתן. בקיצור, המצב סבוך ואני צריכה ללמוד להיפתח. אני חושבת שבאמת רק מי שחווה דיכאון יכול לדעת מה זה, מצד שני, מי שעבר דיכאון ועבר טיפול, יכול ללמוד לזהות תמיכה, גם אם היא לא מושלמת... תודה על המחמאות. יש ליאימייל אם את רוצה לשאול משהו לא בפורום. אני מקווה שהאיקסל תעזור לך.
אני בדיכאון המון שנים עם עליות וירידות, התחלתי טיפול רק עכשיו, יש לי 2 שאלות בבקשה לד"ר הידיש : 1. אני לוקחת כדורי צפרמיל, הרופא המטפל הורה לי לקחת אחד ליום מיד אחרי ארוחת הבוקר, לעיתים אני שוכחת ולוקחת את הכדור בלילה לפני השינה, האם יש לזה משמעות מסויימת והאם זה בסדר ? 2. אני עומדת לסיים את החפיסה הראשונה של הכדורים, והפגישה הבאה שלי עם הרופא המטפל רק בעוד שבוע וחצי, האם ההפסקה הזאת באמצע עלולה להשפיע על מהלך הטיפול מכוון שאני צריכה מרשם נוסף, והרופא לא נמצא בעיר בה אני גרה. שאלות נוספות : מה הוא משך הטיפול עד שיוצאים מהמצב הנורא הזה ? נאמר לי על ידי הרופא שאחרי שבועיים שלוש אני אתחיל להרגיש בשינוי ולהרגיש יותר טוב, לצערי אני מרגישה יותר רע, ואני מרגישה שאני שוקעת מיום ליום ודועכת כמו נר. אבקש מימך הסבר בבקשה. תודה
עדיף לקחת בזמן קבוע פחות או יותר, אבל זה לא מזיק. אולי כדאי שתעבירי את זמן נטילת התרופה ותקשרי את זה חםעולה אחרת שאת עושה כמו ציחצוח שיניים או נעילת הדלת של הבית- כדי שיהיה לך קל יותר לזכור. לא כדאילעשות הספקה של שבוע וחצי. נסי להרים טלפון לרופא ולבדוק איך אפשר לסדר את זה. חשוב שהנטילה תהיה רצופה הרופא אמר לך לקחת בבוקר כי התרופה מעוררת ועשויה להפריע לשינה (שבין כה היא לא משהו אצל מי שבדיכאון).. אותי היא דווקא הרדימה אז לקחתי סמוך לשינה. לוקח בערך 4 שבועות עד שהתרופה פועלת, ולפני 6 שבועות לא נוטים להחליף כי יש עוד סיכוי שהיא תעזור. נהוג לקחת כשנה כדי להפחיתאת הסיכוי של הישנות מצב כמובן שאם הדיכאון ממשיך בזמן הזה, לא מפסיקים סתם... גם אני אחרי שהתחלתי לקחת ציפראמיל הרגשתי רע למשך איזה שבועיים, וייחסתי את זה לתחושה שעכשו מותר לי להרגיש רע כי תיק תק זה אמור להשתפר.
ראשית תודה על האינפורמציה, משתוקקת ורוצה מאוד להרגיש טוב, זה מצב מתמשך עם עליות וירידות, מנסה להדחיק כל הזמן, אבל זה ממש ממש משפיע לרעה על מהלך החיים התקין שלי, לא יכולה יותר לסבול, ומקווה באמת לראות את האור בקצה המנהרה בסוף!!! רציתי לציין שיחסית לא היו לי תופעות לוואי חמורות בהתחלת נטילת התרופה, אולי אני יגש לרופא משפחה שלי ויבקש ממנו מירשם לתרופה, הוא מודע למצב שלי. תודה
האם ניתן לשנות אופי של בן אדם.
לדעתי שינוי ממשי באישיות של אדם בוגר זה לא משהו שמתרחש בקלות. אדם אחד לא נהפך למישהו אחר. הבסיס החזק נשאר. זה נכון אם לא מדובר על תאונה, פגיעה מוחית, משהו רציני כזה, או אפילו שינויים פיסיולוגיים שחלים בעת הזדקנות. בטיפול נפשי אפשר לחולל שינויים קטנים וחשובים שיאפשרו לאדם מסויים באשר הוא להתמודד ולהסתגל. תכונות האופי הבסיסיות לא ישתנו. כך נראה לי
שלום, כולנו משתנים מדי יום, ושינוי הוא המטרה של כל טיפול נפשי. כמובן ששינוי גדול יותר קשה משינוי קטן, ובמיוחד, חשוב שהאדם עצמו ירצה שינוי בחייו. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
לד"ר שלום סיבותי עמי, לכן, מאחר והרופאה מסרבת "לגלות" לי כיצד יורדים במינון של סרוקסט אבקש באם תוכלו לייעץ לי. קיבלתי את התרופה הנ"ל מאחר ובני הקטן עבר ניתוח גדול כ-12 שעות בהדסה והייתי במתח רציני לפני הניתוח(נוטלת בערך 7 חודשים) כדור אחד 20 מ"ג, כיום מרגישה טוב, מפריעה לי העובדה שהשמנתי מאז נטילת התרופה . ידוע שהכדור הרי עושה פלאים הכל מתגמד ופשוט הדברים חולפים על פניך, וזה מה שבעצם שמפריע לי היוא החשיבה, מאז שהתחלתי בערך שבוע וחצי לקחת יום כן ויום לא, אני חושבת בצורה אחרת טובה יותר. הסיבה שהרופאה מסרבת לומר כיצד יורדים במינון היא , בני אמור בחודש מרץ לחזור על הניתוח, והטענה שלה שהכל יחזור על עצמו. מה עושים?..?
יש משהו במה שהיא אומרת . נהוג לקחת תרופות לפחות שנה כדי למנוע הישנות של חרדה או דיכאון. אם תפסיקי לא בזמן המתאים, הכל עשוי לחזור על עצמו. מה עוד שרופאים נוטים לייעץ שלא להפסיק לקחת אם ידוע שיש באופק תקופה מלחיצה כמו מעבר דירה , גירושין, מישהו שעומד למות ממחלה או משהו כזה שיכולות להיות לו השפעות רציניות עלמצב הרוח. אולי דברי עם הרופאה על החלפה של הכדור? סרוקסט ידוע ככדור שגורם להשמנה וההשמנה הרי בעצמה פוגעת במצב רוח ולא מביאה לשיפור, אולי תרופה אחרת תעזור בלי תופעת הלוואי הזו. רפואה שלמה לבנך.
שלום.. סובל אני מפוביות וחרדות חברתיות,וממצבי רוח ירודים ...סרוקסט,פרוזק,אפקסור ולמינהם לא עזר,,קנאביס כן .[מרגיע ופחית לחץ וכו'..] אז למה לא??. [ ההיבט המוסרי לא מענין,וכנ'ל לנזקי העישון..] ,
פסיכיאטרים דווקא לא מתנגדים לקנאביס. הם מתפרנסים מנפגעי קנאביס. כמה שמשתמשים יותר ככה יש יותר פרנסה לפסיכיאטרים. תמשיך להשתמש אתה בכיוון הנכון.
הבעיה היא קנאביס שהוא לא פותר את הבעיה. זה כמו לקחת כדור הרגעה. זה עוזר לזמן שאתה לוקח אותו. מה עוד שקנאביס עם הזמן יוצר עמימות חברתית. אתה לא באמת אתה כשאתה מעשן גראס. מה עוד שאם עשויה להיות לך נטייה סמויה למצבים פסיכוטיים זה יכולל הוריד את סף הגירוי שלך ברמה כזו שזה פשוט יתפרץ (מה שלא היה קורה שלי הגראס). צריך רק לקחת את זה בחשבון. ברגע שתפסיק לעשן, הכל יחזור לקדמותו, עדיין לא תוכל להתמודד עם החרדות שלך ומצב הרוח שלךלא יהיה טוב. זהו פיתרון זמני בלבד שגם יכול להזיק. אני יכולה להבין את התיסכול שאף תרופה שניסית לא עזרה עד עכשו, ושדרושה אנרגיה רבה כדי ללכת לפסיכולוג ולחפור בנפש, אבל רק ככה אפשר באמת למצוא דרך אלטרנטיבית להסתכל על העולם באופן כזה שהוא לא מפחיד או מדכא. זו דעתי. ד"ר הידש בטח ימליץ גם על יוגה, דימיון מודרך, תרגילי הרפייה - אני איתו זה יכול מאוד לעזור
קנאביס יכול לעורר בעיות נפשיות קלות כחמורות הסכנה איננה רק פסיכוזות (מה שקרוי קנביס פסיכוזיס) אלא גם חרדות ודיכאון . כדאי להגיד פעם אחת שתרבות השימוש בסמים יכולה להיות מסוכנת יותר מהסם עצמו, אורח החיים הנלווה לשימוש בסם יכול להזיק יותר מהחומר. הנושא של "טיפול עצמי" בעזרת סמים או אלכוהול הוא מאד מסוכן במיוחד אם הוא מגיע מעמדה שזה בא במקום טיפול נפשי או תרופתי. התמכרות לחומרים יותר חזקים זה רק עניין של זמן.
ד"ר הירש שלום, עלי לקחת קרטילגו עם האוכל וכך גם ציפרמיל. האם אפשר את שתיהן ביחד? די מסובך לי ארוחות ותרופות... כמו כן, אני לוקחת גם אלטרוקסין וסובלת מעצירויות. התחלתי עם הציפרמיל לפני 9 ימים והעצירות גברה. האם יש לציפרמיל השפעה על כך?
קרטילגו מכיל גלוקוזאמין וכונדרואטין, נכון? אם כן, אין בעיה לקחת יחד עם ציפראמיל.
לעדן שלום, ציפרמיל עלול לגרום ליציאות רכות, מה זה קרטילגו? הידש
אני סובל מחרדה חברתית,ושאלתי היא אם אני נוטל סרוקס בבוקר ההשפעה של הכדור תהיה יותר חזקה שבשבילי זה יותר טוב כי אני נמצא בסיטואציות חברתיות באור יום,או שאין שום קשר לזמני נטילת הכדור תודה.
לאלעד שלום, הסרוקסט פועל 24 שעות ונותן כיסוי לכל היום, כך שאין חשיבות לזמן הנטילה. אנחנו ממליצים ליטול אותו בבוקר כיוון שישנה השפעה מעוררת. בהצלחה דר' גיורא הידש
הפסקתי לפני בערך 8 ימים את השימוש בסרוקסט אחרי שנה וחצי שנטלתי אותו(כדור ליום). בשבוע האחרון אני מרגיש מסוחרר.זו תופעה טבעית? אגב עברתי לפרימוניל(3*25)אם זה יכול לעזור
היא טבעית מאוד ולפחות קרתה גם לי גם סחרורת וגם כאבי ראש וקצת התקצרה לי הסבלנות,תהלכי ה"גמילה" האלה נמשכו מספר ימים בודדים בלבד. אגב איזה כדור זה פרימוניל??? נוגד דכאון וחרדה או משהו אחר?
את האמת אני לא יודע אם הכדור מתאים לדיכאון.אני סובל מחרדה ובזה הוא מטפל(ככה לפחות אני מקווה)
לאורן שלום, אכן מדובר בתופעות לוואי של סיום הטיפול בסרוקסט, התופעות יחלפו תוך זמן קצר. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
עברתי מפקסט לציפרמיל, ואחרי חודשיים של סיוט ביקשתי לעבור לאפקסור לפי המלצה של דר' הידש. הרופא אמר שבקופת חולים מכבי מתן אפקסור דורש אישור של מנהל המחוז ולחן נתן לי איקסל במקום. האם למישהו יש ניסיון עם איקסל?? דר' הידש - האם אתה יכול לתת פידבק feedback על כדור זה?? תודה רבה
הייתה פה שאלה לא מזמן על ixel. זו גם תרופה דואלית כמו האפקסור ועובדת על הנוראפינפרין ועל סרוטונין. היא צרפתית, וכנראה זולה יותר לכן אין בעיה לתת אותה. לי אישית היה ניסיון לא טוב איתה בגלל תופעות הלוואי, גם את זה תמצא בחיפוש. אם אני זוכרת טוב אפקסור עובדת קצת יותר על סרוטנין ואיקסל קצת יותר על הנוראפינפרין.
לשרון שלום, תשובתה של שירה מלאה, מדובר על שתי תרופות עם מנגנון דומה ותודה לשירה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
איקסל עדיין לא עברו את בדיקות FDA. הם הגישו בקשה בארה"ב אך עדיין אין שם אישור. היא אושרה במספר מדינות באירופה, דרום אמריקה ואסיה. עדיין אין מספיק מידע לגבי הבטיחות של התרופה. היא מאופיינת במיעוט תופעות לוואי מיניות (יחסית לכל שאר התרופות המקבילות) אך יכולה לגרום לעצירת שתן. זאת התרופה היחידה שמשפיעה על הסרוטונין והנוראפינפרין בצורה שווה (אפקסור משפיע בעיקר על הסרוטונין).
שלום רב לד"ר, בתי בת 26 נמצאת כ10 חודשים בהוסטל שיקומי. משתלבת יפה בכל הפעילויות וגם מבחינה חברתית. בעיה אחת שלא נפתרה היא היכולת לקום בבוקר ולהתחיל את היום בשעה 8 בבוקר. אמנם יש ימים בהם היא מתעוררת וקמה אך יש "נפילות" שבהן היא ממשיכה לישון עד 12 ואפילו 2 בצהריים. הבעיה היתה קיימת גם בבית לפני שהגיעה לשיקום אך קיויתי ששם תיפתר. עובדי השיקום הזהירו אותה אין ספור פעמים שאם המצב לא ישתפר יפסיקו לה את השיקום, אך מה שקורה בפועל זה, שלצד האזהרות הלא ממומשות ממשיכים לעודד אותה ולטפל בה ולא ממהרים להוציא אותה מהמסגרת. בשעות שהיא לא קמה מתקיימת שם הפעילות השיקומית ( עבודה מוגנת) שבה כמעט ולא משתתפת. שאלתי היא , האם כדאי להוציא אותה מהשיקום ביוזמתי ולחפש מסגרת פחות תובענית ויותר קלה. האם ידוע לך על מסגרת כזו? אני מציין שוב שבשאר הפעילויות היא כן משתתפת וחל שיפור מאוד משמעותי במצבה הכללי כתוצאה מהשיקום. היא אובחנה כסכיזופרנית לאחר שהיתה מאושפזת לפני כ 3 שנים. אודה מאוד על התיחסותך. ויותר קלה? כי נראה לי שבעיית הקימה בבוקר היא בלתי פתירה
לברוך שלום, ראשית הערה עקרונית, אף אחד לא מאובחן כסכיזופרני..... ישנם אנשים החולים או סובלים מסכיזופרניה אבל הם לא סכיזופרנים, יש לכך כניעה לסטיגמה שממש איני אוהב. לעצם השאלה. הקימה בבוקר היא נושא מורכב הקשור גם לתרופות וגם לכוחות הנפשיים. לא הייתי מרים ידיים כל כך בקלות, הייתי מנסה לעזור ככול הניתן, להעיר אותה שוב ושוב ולנסות להציע גם פרסים במידה ותצליח. בכל אופן לחזור לדפוסי חיים רגילים כך שתלך לישון מוקדם וגם תקום מוקדם. השאלה לגבי השיקום מאוד מורכבת, כפי שאתה אומר ישנה התקדמות רבה ויתכן מאוד שישנו שיפור. מצד שני לא כדאי לחוות כישלון בשיקום. כל חוויה של כישלון עלולה להזיק. כך שאתם צריכים לעשות את השיקול הנכון ביותר לבת. נראה שעובדי השיקום מבינים את חומרת הבעיה ולכן הם מאיימים ודוחפים אותה לקום בבוקר, אבל אינם ממהרים להעניש, זו הגישה הנכונה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
לד"ר הידש שלום רב ותודה רבה מקרב לב על התייסותך האדיבה לשאלותי. הייתי מאוד רוצה להיפגש איתך פגישה אישית או טלפונית וההיתי רוצה לדעת איך אפשר לאתר אותך אולי אפילו בת"א. הרסיטל 2 ליום במשך 4 חודשים אחרי ניסון של 3 סרקוסט ליום במשך 12 שנה, הרסיטל גרם לי להיות אפטית ולהיות בלי חשק לעשות כלום, דיכאון די קשה ומבולבלת מאוד. האם זה פגע בזיכרון ואחרי אפקסור כמה זמן יש לחכות כדי לראות את האפקט ? ואם זה עוזר לאגרופוביה וקלוסרופוביה ?
לרינה שלום, לתל אביבים המרחק לצפון הרבה יותר גדול מאשר לאנשי הצפון להגיע לתל-אביב.... ניתן לאתר אותי בכל דרך מקובלת. לפחות בעבר גדלתי בתל-אביב. לעצם שאלתך, האפקסור ידוע בכך שהוא מתחיל להשפיע מוקדם, וסביר שבמעבר מתרופה לתרופה השפעתו תהיה מהירה תוך ימים. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
האם אדם מחליט בעצמו שעליו לגשת לטיפול פסיכיאטרי? האם אפשר לקבוע תור לרופא ללא המלצה של רופא אחר או פסיכולוג?
במאוחדת לא צריך. אם הולכים פרטי אז כמובן שלא צריך המלצה.
אני לןקח ציפרלקס מזה מס' שבועות ואני לא חושב שזה עוזר לי כל כך. ואני מעוניין לעבור לאפקסור האם אני צריך להמתין במעבר בין התרופות אודה לתשובה.
גם אני לא הרגשתי שיפור עם ציפרלקס - להפך היה ניסיון נוראי. ביקשתי אפקסור אבל קיבלתי איקסל במקום - כנראה יותר זול. בהצלחה ותעדכן אותנו.
ליוסי שלום, אין צורך לעשות הפסקה בין שתי התרופות. אפשר לעבור חלק ושיהיה בהצלחה דר' גיורא הידש
שלום דוקטור האם לאחר זעזוע מוחי יכולה להתפתח הפרעות קשב ריכוז קשות ,קושי לארגן את המחשבות חוסר מנוחה ותזזיתיות יתר שמונעים תפקוד תקין יומיומי. אני אישית לאחר שנתיים מזעזועה מוחי כיום סובלת מאובדן התמצאות תמידי קשב וריכוז ירוד,שכחה פתאומית ,מצבים בועתיים האם דברים אלו ניתנים לטיפול תרופתי ? האם זעזוע מוחי י יכול לגרום לתופעות שאני מתארת?
לרונית שלום, בהחלט כן. צריכים לבדוק ולהבדיל האם מדובר על תגובה למצב גופני, כלומר בירור נאורולוגי או מדובר בתסמונת נפשית פוסט-טראומתית. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
לדר הידש שלום אני סובל מחרדה וריפלוקס האים יש אינטראקציה בין הקסנקס לקונטרולוק PANTOPRAZOLE 20
לתומר שלום, אין אינטראקציה מזיקה. הקסנקס עשוי להועיל בהורדת הפרשת החומצה. רק אל תשכח שהקסנקס ממכר. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
שלום רב! בעבר נאמר שלמרות שבסכיזופרניה אין מצב של הגדלת חדרים, נוצרים שינויים מבניים של המח. האם השינויים האלה נוצרים כתוצאה ממצב פסיכוטי? האם ככל שנמצאים יותר זמן במצב פסיכוטי - השינויים המבניים יותר רחבים? אם השינויים המבניים הם כתוצאה של מצב פסיכוטי פעיל - האם התרופות האנטי פסיכוטיות עוזרות למח להתתגבר על שינווים אלה, או שאין קשר לנטילת תרופות, ובכל מקרה יהיו שינויים שכאלה, למי שחולה בסכיזופרניה - אם מקבל תרופה ואם לאו???? תודה עבור התשובה אורנה
לאורנה שלום, נמצא שהשינויים המביניים קיימים עוד לפני ההתקף הפסיכוטי הראשון ולפני תחילת השימוש בתרופות. כך שמדובר בתופעה ראשונית של המחלה שאינה קשורה לתרופות. נראה שהשינויים קורים גם כאשר אין מצב פסיכוטי, אבל כל מצב פסיכוטי מחמיר את הבעיה וגורם לנזק נוסף . שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
לד"ר הידש ולחברי הפורום היקרים שניסו לעזור לי, זהו מכתב פרידה שאינו מיועד לכם, אלא לקרוביי ולמטפליי שהתעלמו מכל מה שקורה לי. אין במכתב זה להעיד על כוונת התאבדות פיזית. ישנה התאבדות נפשית ועזיבת מטפליי וקרוביי - עזיבה רגשית . במידה והניתוק הרגשי לא יספק אותי, אז יתכן שארצה לעזוב באופן שאינו משתמע לשני פנים. ..................................................................... אז כאן ועכשיו תשמעונה אותי ותפנימו עמוק את המסר שלי אל תגידו שלא אמרתי מילה ואחרי המוות תתנו את הסליחה כי אני מצטערת עד עמקי נשמתי שהלכה לאיבוד והשאירה אותי השאירה אותי ללא התקווה איך לא שמתי לב כאשר נעלמה אז במקום לחפש את אותה הנשמה אנסה לחפש את אותה הדממה ובמקום לחפש את אותו אלוהים אנסה לחפש את השקט שבפנים והבפנים ריק ושחור ממזמן ואם עדיין לא שמתם לב כבר הלכתי מכאן. שלכם, באהבה ליאל.
שלום האם אפשר לקבל את מספר הפלאפון שלך או את הדוא"ל? באיזה אזור את גרה?
תודה על התענינות, אבל אני רוצה להיות לבד. אין לי שום כוונות לפגוע בעצמי כרגע ( כמו שכתבתי במכתב )- אז, אנא, אל תנסו לאתר אותי.
ליאל יקרה, קראתי גם את מה שכתבת לפני מספר ימים - ברור שאת לא סומכת על אף אחד בעולם, לא מפתיע אותי לשמוע את זה. את לא סומכת על אף אחד כי הייתה לך אמא "דואגת", שכל דאגה שלה הסתיימה בפגיעה קשה בך, נכון? את לא רוצה עוד מזה. לא רוצה עזרה. רוצה רק להיות לבד. לא לשמוע מאף אחד. לבד לבד. כל מי שמתקרב רק מפריע ומקלקל, לא מתאים לך, נכון? נראה לך שכך זה עם כולם. כל האנשים שרוצים לעזור. גם המטפל. יש בך מלחמה פנימית קשה: מצד אחד את מתה לקבל עזרה, אבל בחיים לא תתני לאף אחד להתקרב, כי אם מישהו ינסה לעזור זה בטח ייסתיים רע. לא מפתיע שאת חושבת כך. העזיבה של הטיפול וההתנגדות לקבל עזרה מראה שהאמא שלך, שאת אפילו לא קוראת לה אמא, הולכת לנצח. כל רגשות ההרס נובעות מכאן. כאילו יש לך איזו אמא פנימית שמקלקלת לך כל הזמן ומסדרת לך ייאוש. בטח שאת לא רוצה אותה בפנים. מי רוצה כזה גועל נפש בתוך הבטן? אבל באופן פרדוקסלי, הדרך היחידה לצאת משם ולהשתיק את הרגשות החזקים ההרסניים האלה היא באמצעות טיפול. אפילו אם אין לך עדיין אמון במטפל (כך נראה עדיין) נסי ללכת עם זה ולא להפסיק. למרות הכל. במקרים רבים רוב הטיפול מתרכז בקשירת הקשר עם המטפל וביצירת אמון. עדיין לא הצלחת, וזה ייקח עוד זמן, זה לא יעבור מחר. גם לא מחרתיים. תהליך רכישת האמון הוא ארוך ארוך. את רשאית כמובן לבחור בדרך אחרת ומותר לך להרים ידיים. אף אחד לא מכריח אותך לטפל בעצמך. אם את לא רוצה, אז לא יהיה טיפול. הדברים בידייך בלבד. אין ספק שאת עכשיו במשבר. אין ספק שיש כאן סכנה. הפסקת טיפול גם היא משולה למן מוות כזה. לא צריך למות פיזית, את יודעת, לא? נסי לחשוב מה הסית את המחשבות שלך כל-כך רחוק. האם משהו בטיפול? האם את מרגישה שיש אולי איזו התקרבות או התקשרות למטפל וזה מפחיד אותך פחד מוות? האם נוגעים לך בטיפול בנקודות כל-כך רגישות שאת לא מסוגלת לעמוד בכאב?
שוב אציין כי אתם מדברים על ליאל אחרת.( לא דיברתי על אימי ) זה רק מראה לי שכאילו ונעלמתי מהעולם הזה ואין יותר ליאל. עובדה שאף אחד לא יודע במי מדובר. אני כבר מתחילה לחשוב שההתכתבות כאן היא אשליה ולא מציאותית. אולי זו לא אני שכותבת את הדברים. קולי אילם, וכנראה שכבר נותקתי מהעולם. איני נמצאת בעולם הזה. נותר לי רק לחפש את קיומי בעולם הבא.
לא לא לא לא עזיבה ריגשית היא בשבילי כמו עזיבה גופנית תשנני לעצמך מנטרה לא להכנע לעולם ולעולם את כותבת נפלא זו עם דרך להביע רגשות תכתבי ותותיאי את כל הכאב והכעס תחפשי אנשים שיעזרו כנסי לאתר קולות תקראי שם מה שכתבו הרבה אנשים מוכשרים שהיו או נמצאים במצב שלך את לא לבד תראי איך הם עזרו לעצמם אני יודעת שזה קשה אני יודעת שאת לא רואה עכשו את היפה בחיים אבל עוד תראי תאמיני לי עכשו הכל שחור ומפחיד אבל זה זמני את צריכה כח לרצות שיהיה טוב אפילו תפני לדת ואת זה אומרת כופרת אבל יש דרכים אנחנו איתך אוהבים אותם יודעים שקשה כי כולנו באותה הביצה אבל ננסה לעזור לך רק תתני לנו בבקשה מחר יהיה יוטר טוב תזכרי
אני לא יודע מה גרם לך לכתוב את המכתב, אבל הוא מאוד נגע ללבי ואני עצמי מצאתי את עצמי בהרגשה דומה מספר פעמים בחיי גם לגבי המטפלים, גם לגבי שאר בני התמותה על הכוכב המחורבן הזה וגם נשבר לי הזין מכל הכדורים האלה שאין מוצא איתם והם לא פותרים את הבעיה אלה את הסימפטומים. אני איתך בכל מילה וכל צעד,גם אני הייתי נוטש איתך את העולם הזה. מה שלא תחליטי זאת כנראה הברירה היחידה והנכונה לעת עתה. יובל
אני (ואני חושב שרוב אנשי הפורום הזה) מבין אותך.אני יודע כמה זה נורא ואני יודע כמה קשה הוא המצב שלא רואים שיפור.גם אצלי יש חילופי טיפולים וכי"וב וזה לא הולך לפעמים. להישבר זאת הדרך הקלה וגם אני הלכתי בדרך הזאת מספר פעמים אבל לא ניסיתי לפגוע בעצמי(אבל היו מחשבות).אז נכון שקשה ללכת ולהתחיל עוד טיפול ועוד כדורים וזה חרא . אבל תחשבי על העתיד תנסי לראות בחור השחור הזה נקודת אור.שיום אחד אולי את תקומי למשפחה שתהיה לך עם הילדים המתוקים והבעל האוהב ואז גם יהיה לך תוכן בחיים.יש לך חבר וזה כבר טוב כי הוא אמור לתמוך בך יותר מכל(אם הוא לא עושה את זה-אז הוא לא חבר). מה שאני מנסה להגיד זה שתסתכלי על העתיד ותקווי לטוב יותר.אומנם המצב שלך לא טוב אבל יש מצבים קשים יותר בחיים ואין מה לעשות צריך להרים את הראש ולהמשיך הלאה. והכי חשוב תמיד אבל תמיד לקוות לטוב ולבנות על עתיד טוב יותר.
ליאל אני לא אורח קבוע פה ואין לי מושג מה הבעיה הנפשית שלך,אני עצמי סובל מחרדה חברתית מה ששיתק את חיי לתקופה ארוכה עד שנעזרתי בטיפול פסיכאטרי,וכרגע זה עוזר לי מאד,מדברייך עולה שהכדורים או השיחות שבהם את מטופלת לא עוזרים והחלטת להיפרד מאיתנו,אני יכול להבין תחושות אלה היות וגם אני מרגיש כך לעתים קרובות אך תמיד אני מחזק את עצמי בכל מיני דברים שכן עושים לי טוב ומסתכל על החיים כאל דבר שצריך להתמודד איתו גם שאני מרגיש הכי חרא בעולם,אין סיכוי שהמוות ינצח אותי כי אני בטוח שבכל אחד מאיתנו שמחליט להיאבק הוא ימצא את הדרך אל האושר גם אם זה נשמע רחוק קשה ובלתי ניתן לישום,מה שרציתי לאמר זה לחזק את ידיך ואת נפשך שתצליחי להתמודד גם אם זה נראה סוף העולם ותמיד תחשבי איך לעבור את מה שאת מרגישה ואיך לגרום לכך שלא תגיעי לאותו מצב שאת נמצאת יש המון דברים יפים מאתגרים מלהיבים וסוחפים בחיים עצמם שחבל לעזוב הכל ולא לנסות להתאמץ להגיע אליהם ,השלווה . שיהיה רק טוב אם בא לך לכתוב לי משהו או לשוחח השארתי את המייל שלי
לליאל שלום, קראתי בהתרגשות את מכתבך וחזרתי ועיינתי במכתבים הקודמים. אין ספק שאת מדברת ממקום של מצוקה וקשה לך, גם הבדידות מוסיפה לקשיים ודוחפת אותך אל הקצה. את מבקשת הקלה ובהחלט הייתי שמח אם יוקל לך. כל מקרה של התנתקות קשה לכולם, אולם הדבר קשה שבעתיים כאשר אנחנו יודעים שהמצב של הדיכאון הוא זמני ואחר כך הוא חולף. את לא קיבלת טיפול מלא והטיפול לא היטיב את מצבך. ממכתביך הקודמים אני מבין שאפשר וחייבים לנסות טיפול רב יותר ומתאים יותר. אני מציע שתחילה תזרקי את כל התרופות שאספת כדי שברגע של חולשה לא תעשי דבר נמהר. ושוב תשקלי את נושא האשפוז, אני מוכן לעזור לך להתאשפז רק תכתבי את אזור מגוריך ואז נשקול את האפשרויות השונות. תשמרי על עצמך הידש
שלום לד"ר, ראשית רוב תודות על תשובתך. אני מבקש לדעת מאוד! האם התרופה BONSERIN עוזרת יותר במקרה דיכאון, אני סובל בעיקר מחרדות ופחות מדיכאון. והשאלה הנוספת האם התרופה הנ"ל גורמת להתמכרות שאם ארצה להפסיקה אוכל תמיד. תודה לד"ר
לעמיתי שלום, הבונסרין אינה ממכרת, היא שייכת לקבוצת נוגדי הדיכאון אבל יש לה השפעה מרגיעה ולכן משתמשים בה גם במצבים של חרדה. בהצלחה דר' גיורא הידש
ד"ר הידש היקר ברצוני לספר לך שהפגישה עם הורי הבחורה הסובלת מסכיזופרניה היתה טובה מאוד. ההורים הגיעו למסקנה שאין מנוס מהוסטל, קרוב לבית. האם, מחוסר ברירה, מבינה שהבעיה היא בקשר שלה עם ביתה, וכי במקביל עליה לקבל ליווי כדי שתהליך הפרידה יהיה אמיתי ויצליח. תודה לך ד"ר הידש "שהיית איתנו בחדר" . ההתיעצות עמך גרמה לי להיות יותר נחושה ובוטחת. יום נעים
ליסמין שלום, תודה על העידכון, נעים לשמוע דברים טובים. זהו צעד ראשון וחשוב בכיוון הנכון, את צודקת שלעתים צריך להיות מספיק רע כדי שאנשים יהיו מוכנים לשינוי. עם זאת בעתיד עוד עלולים להיות עליות וירידות, אבל הכיוון יהיה חיובי. בהצלחה דר' גיורא הידש
שלום לד"ר הידש, אני נוטל רסיטל לטיפול בדיסטמיה החל מ נוב' 2002 בהתחלה 20 מ"ג והחל מפברואר 2003 עברתי למינון של 40 מ"ג , הרגשתי טוב, רגוע (לפעמים נראה לי שיותר מדי) , בפגישה אחרונה עם הרופאה שאלתי אם אפשר להתחיל לרדת במינון , והרופאה הסכימה שאני אקח 30 מ"ג ,ואבוא לביקורת אחרי חודשיים, יש לי כמה שאלות: אני מרגיש קצת חסר מנוחה , וגם היה ויש לי לפעמים כאב ראש עמום, ונראה לי שישנה רגרסיה קלה , האם הגוף צריך להתרגל למינון החדש ? האם להמשיך עוד חודש ? או שכדאי לעלות חזרה ל 40 מ"ג? שאלה אחרת האם אפשר לקחת יום אחד 2 כדורים ויום אחד כדור אחד או שעדיף לפצל כדורים ולקחת 30 מ"ג ביום? תודה מראש , וכל טוב.
לדורון שלום, עדיף לשמור על מינון קבוע כל יום ולא שניים/אחד. התופעות שאתה מתאר הן תופעות שקשורות לירידה במינון ולא רגרסיה. לכן הן יחלפו והן לא צריכות להדאיג אותך יותר מדי. אם התופעות חמורות אפשר להוסיף עוד רבע כדור (1 3/4) ואחר כך לחזור לכדור וחצי בהצלחה שיהיה רק טוב דר' גורא הידש
אני בת 28, והתחלתי להשתמש ברטלין, האם ידועה השפעה שלילית על מערכת הרביה של האשה ו/או תופעות לוואי אחרות? תודה, רוית
ד"ר הירש שלום! אני לוקחת כבר 5 חודשים חצי כדור ציפרלקס - בהתחלה היה קשה מאוד ואחרי שבועיים התחלתי להרגיש שיפור. כיום אין לי חרדות, ואם באות לי מחשבות טורדניות אני מנסה מהר מאוד להשתלט אליהם ולהעיף אותם במקום שהם יסחפו אותי אליהן. אבל לאחרונה יש לי מעט לחצים בכתף, בשיכמה מאחור ומקדימה מצד שמאל ואני מפחדת שתופעות הלוואי הגופניות של החרדות כמו לחצים בחזה חוסר אויר ודופק מהיר יחזרו לי אני מאוד מנסה להשתלט על זה בלי להגדיל את המינון - האם אפשרי שחצי כדור באמת עוזר או שפשוט באמת השתלטתי על "עצמי" ואם כן האם אפשר להפסיק אם הכדור בתקופה זו או רק אחרי שנה. תודה רבה רבה מקרב לב !
לעירית שלום, לא כתבת בת כמה את, ותמיד צריך לשלול בעיה גופנית. רופא המשפחה בהחלט יכול להרגיע אותך. אם מדובר בתחושות שמקורן נפשי אז אפשר להרגע והן יחלפו כפי ששאר התופעות חלפו. לשאלתך החשובה לגבי "מי עשה את העבודה" את או התרופות, אני חושב שזה שילוב של שניכם, התרופה אפשרה את השינוי ואת עשית את הדרך. כל הכבוד! בהחלט אפשר לחשוב על סיום הטיפול התרופתי בסביבות שנה של טיפול. כדאי כמובן להתייעץ עם הרופא המטפל. אפשר כמובן להוסיף שיחות לטיפול התרופתי. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
סליחה אבל מה קורה אחרי שנה של טיפול תרופתי ? הגוף לומד להגיב כמו עם תרופה גם בלעדיה? ולמה דוקא שנה ? תודה
ד"ר הירש שלום רב ! עברתי מ- 2 כדורי רסיטל ליום ל- 150 מ"ג ליום - האם זו הכמות הנכונה והמומלצת גם מצידך 13 שנה לקחתי סרוקסט ועכשיו עברתי לרסיטל שעשו לי רע וכעט אני צריכה לעבור לאפקסור וכן אני דואגת האם המינון לא גבוה מידי להתחלה. - האם צפרלקס יכול לעזור לי במקום האפקסור ? דואגת מאוד שלא אצא מזה ? תודה מראש על התייחסותך ?
לרינה שלום, אין טעם לעבור מרסיטל לציפרלקס כיוון שבשתיהן יש את אותו החומר הפעיל, כלומר מדובר על אותה תרופה פעילה. הרסיטל=ציפרמיל רק "פחות נקיה" כלומר יש בה גם חומר נוסף שאינו פעיל ואינו משפיע. אבל בסך הכל זו אותה התרופה. גם הרסיטל וגם הסרוקסט פועלות על הסרוטונין בלבד, לכן יש הגיון לעבור לתרופה דואלית שמשפיעה על הסרוטונין וגם תוספת של נוראדרנלין. תרופה כמו האפקסור. אני נוהג להתחיל באפקסור עם 150 מג' ביום ואין זו כמות גדולה. יש הנוהגים להתחיל בהדרגה ממינונים יותר נמוכים. בהצלחה דר' גיורא הידש
היי דוקטור עברתי חבלת ראש לפני שנתיים עם חשוד כדימום מוחי שמתי לב שהתחילו לי תופעות מוזרות כמו לסדר בזווית מסויימת את הנעלים בצורה סימטרית באופן שמפריע לי אם זה לא מסודר בזווית מסויימת אני יכול לחשוב כל היום על הזווית שלא סדרתי נכון וכמעט לא לתפקד בגלל זה וכל מיני הפרעות מוזרות כולל הפרעות תזזית וחוסר מנוחה קשב וריכוז מה יש לי לעזעזל האם זה קשור לחבלת ראש? לפני זה לא היו מחלות רקע ולא בעיות נפשיות מוזרות אני מתבייש ללכת לפסיכיאטר למי עליי לפנות? יש לציין שאני עובד בתפקיד ניהולי ומפד שזה ייפגע בקידומי
לגנון שלום, קודם כל הייתי ממליץ לפנות לנאורולוג אשר יבדוק אם הבראת לחלוטין מהחבלה בראש. כנראה מדובר בתופעות אובססיביות, אבל קשה לקבוע אם יש קשר לחבלה בראש דרך הרשת, לשם כך תצטרך להתייעץ עם הנאורולוג והפסיכיאטר באבחון יותר מקיף. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
לדר הידש שלום רב אח שלי בן 35 סובל מהתקפי פניקה כבר שנים רבות מטופל בקלונקס 2 מג פעמים ביום מכור לתרופה הבעיה היא שהו מסרב בכול תוקף להיתקלח כאשר הוא ניכנס למיקלחת הוא ניתקף בחרדה חזקה דופק מהיר וכו יש לציין שכבר חודש וחצי הוא לא היתקלח וריח רע נודף מימנו איזה תרופה יכולה לעזור ומה לעשות במצב כזה בכבוד רב מאיר
למאיר שלום, מה שבטוח שאחיך מטופל באופן חלקי בלבד, אני מנחש שכבר זמן רב הוא לא היה אצל פסיכיאטר אם בכלל. ישנם היום טיפולים נוספים להפרעת פאניקה שעשויים לשפר מאוד את מצבו. אחר כך גם בעית המקלחת תהיה קלה יותר. כהצעה מיידית אני יכול לאמר שיתכן ואדם נוסף שיכנס אתו למקלחת עשוי להרגיע אותו. ואם ישנה בעיה של בושה אז הוא יכול להתקלח עם בגד ים. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
אחי כבן 40 ומטופל מספר שנים ב seroxal. לפני כחצי שנה לאחר שניסה להפסיק עם תרופה זאת עקב תופעות לוואי החלה הידרדרות מהירה במצבו (הוא נמצא בטיפול של פסיכיאטר ולאחרונה גם פסיכולוג). התאימו לו כדור חדש שלא עזר ולאחרונה החליפו לו לsertraline הוא סובל משלוב של דיכאונות, חרדות, חוסר ריכוז, חוסר תיאבון, איבוד משקל ואף הקאות. אני יודע שהוא לוקח בנוסף לsertraline גם כדורי הרגעה במשך היום, מה שמדרדר עוד יותר את תפקודו היומי. הוא נעדר יותר מ 50% מהזמן מעבודתו מה שמוסיף לחרדותיו. הוא מודע לנזק של כדורי ההרגעה אך אינו מסוגל להתגבר על כך. אני יודע שהוא מתמודד בעבודתו כמהנדס מזה כשנה עם בעיה טכנית (כנראה בלתי פתירה) והוא מרגיש אחראי לאי הפתרון. השלוב של כל הגורמים מביא להידרדרותו המהירה ( הוא מתנהג כאדם שויתר) ואני חושב שהוא על סף קריסה. אני מחפש היכן ניתן לחשיג בהקדם סיוע רפואי ברמה גבוהה ומסור ע"מ להצילו לפני הקריסה. בתודה
לאביחי שלום, איני נוהג להמליץ על מטפלים בפורום, אבל כדאי שתכתוב לפחות את אזור המגורים ואז יתכן שמשתתפים אחרים יעזרו. בכל אופן כדאי להחליף את התרופה לתרופה מקבוצה אחרת (ראה תשובתי למעלה לגבי האפקסור), גם הלוסטרל=סרטרלין וגם הסרוקסט פועלות על הסרוטונין במנגנון זהה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
אני חושב שהוא לא נתן מספיק פרטים בשביל להגיד לו ע"ג הרשת לעבור לתרופה אחרת ועוד לכתוב לו מה שם התרופה וכל זאת מבלי להכיר את האיש, בלי איבחון, בלי היסטוריה רפואית- העיקר לשלוף תשובה.
אני מחפש בשלב ראשון דעה נוספת. התרופות שבהם טופל היו: seroxat למספר שנים. הפסקה קצרה עקב תופעות לואי ומעבר לdrzodil (זאת התקופה שהחלה ההדרדרות) בשבועיים האחרונים עבר ללוסטרל. הוא מתגורר בסביבות נתניה. אני מחפש רופא גם איכותי וגם מסור לדעה נוספת. כל מרחק סביר מנתניה מקובל עלי.
http://images.maariv.co.il/channels/12/ART/464/973.html
לא ממליץ לפנות לפסיכיאטר שמחליט על טיפול עפ"י שני משפטים בפורום כי זה ממש רשלנות. אח שלך נמצא בטיפול של פסיכיאטר ופסיכולוג והם בוודאי מכירים אותו יותר טוב- ובכן מה דעתם? האם הטיפול תקוע? האם נשקלו דרכים אחרות לפיתרון? האם הם מודעים לחומרת מצבו? האם הוא משתף אתם פעולה? את כל השאלות צריך לבדוק מול הגורמים המטפלים ובמידת הצורך לפנות לחוות דעת שניה.
שחס וחלילה אני לא יעשה דברים שעלולים לפגוע באנשים, בי וכו'. למשל, רציתי לעזוב את חברה שלי משום שלא הייתי בטוח שאני רואה אותנו כזוג נשוי, ולא רציתי לגרום לזה שהיא "תבזבז" את הזמן שלה איתי. כל זאת אחרי חודשיים של קשר. בעבודה, אני חושב שאני לא עובד מספיק בשביל השכר אותו אני מקבל ושזה לא בסדר ואני מנסה לתת מעצמי יותר ויותר ויותר.. כאשר אני נוהג בכביש, אני חושש לעבור באור אדום בטעות, ואם הרמזור התחלף לאדום כשאני כבר בתוך הצומת אני חוזר לבדוק אם הייתה מצלמה.. גערתי במוכר שניסה לרמות אותי ליד אנשים ואז לא ישנתי בלילה כי חשבתי שפגעתי בו ושהוא יתבע אותי על הוצעת דיבה. כשאני מקבל טופס לחתום עליו, אני קורא אותו בדייקנות לפני שאני חותם שחס וחלילה לא יהיה מצב שאני אחתום על משהו שאני לא מסכים או יכל לקיימו. בחורה שיצאתי איתה, ביקשה ממני XXX בפגישה הראשונה. אח"כ, חששתי שאם אני לא ארצה להמשיך את הקשר היא תתלונן עלי שזה לא היה מרצונה למרות שהיא יזמה את זה. מיותר לציין שלא רק שהיא לא התלוננה היא אפילו הייתה זו שביקשה להפסיק את הקשר בסוף ואמרה שהיה לה כיף מאוד במעט שהיה. בעבודה אני לא לוקח פרוייקטים מסויימים משום שאני חושש שאני לא יעשה אותם ללא טעויות... בקיצור, נשמע הגיוני ומוסרי אבל אני כל הזמן חושב על זה... יש לי חברים ואני מבלה אבל התחושות האלו מפריעות לי... ניסיתי לא לחשוב על הדברים הנ"ל אבל אז באה המחשבה הגדולה מכל. מה יהיה אם דווקא שלא אחשוב על משהו מסויים העולם ייחרב עלי? אין לי כסף לטיפול פרטי, ואני לא רוצה ללכת לטיפול דרך קופת חולים כי אני לא אוהב את הרעיון שזה יהיה כתוב בתיק הרפואי שלי. אז מה אני שואל בעצם? לפני שאני אלך לטיפול אני רוצה לוודא שאכן יש לי בעיה בכלל שניתנת לטיפול ולנסות אולי כדורים שלא דורשים מרשם. לתקופה מסויימת. במידה וזה לא יעזור.. אלך לטיפול. האם יש כדורים שניתן לרכוש ללא מרשם ושהם באמת עוזרים??? תודה!
אני לא יודעת מה לר בעניין טיפול תרופתי אבל ברור שיש פה אלמנט אובססיבי וגם התנהגות שהיא תוצאה של המחשבות. וכמובן חרדה איומה בדבר התוצאות של התנהגות שינה תואמת את המחשבות האלו. ועוד, אני חייבת לומר שיש בך רגישות גבוהה מאוד לסביבה, למעשיך, ולמעשיהם של אחרים. זה דווקא משהו שהוא חיובי אם הוא במינון הנכון. נראה לי שבטיפול פסיכולוגי אפשר יהיה להבין מדוע אתה כה חושש מטעויות? מה יכול להיות כל כך נורא אם תבצע טעות? מה זה אומר עליך? הרי כולנו עושים טעויות... אני יכולה לתת לך תשובה לכל דבר שהעלתי פה שיכולה להיות תשובה חלופית הגיונית, רק שמשום מה אצלך לא עולה בכלל אפשרות כזו: חברה שלך לא הייתה נשארת איתך אם לא היה לה כדאי. יש לה שיקול דעת משל עצמה. אם לא היית עובד מספיק קשה בשביל השכר שאתה מקבל, מישהו כבר היה דואג לומ לך. אף אחד לא אוהב לחלק כסף. אם כבר עברת באדום, מה זה יעזור אם תדע או לא שהייתה מצלמה? את הנעשה אין להשיב. אם מוכר ניסה לרמות אותך, זכותך להתעצבן. אם הייתה לו החוצפה לרמות , שיהיה ערוך לשאת בתוצאות. נכון לזה לא מנומס להלבין פני אדם ברבים, אבל זה לא שהוא לא עשה כלום. וחוץ מזה,גם אם קיים הסיכוי שטעית- קורה!!!!. הבחורה שרצתה XXX בפגישה הראשונה הוכיחה לך שדווקא היא נהנתה מאוד. מה צריך יותר מזה?! אם מציעים לך פרויקטים בעבודה כנראה לפחות בן אדם אחד מאמין שאתה מספיק מוכשר כדי לבצע אותם היטב. זה נשמע לי כמו מקרה שטיפול קוגניטיבי יכול מאוד לעזור בייחוד בגלל שאמרת שאין לך כסף וזה טיפול קצר מועד (חודשים ספורים)
בני בן ה-25 חזר משני טיולים בהודו ומאז הוא לא מוצא את עצמו. לא רוצה להתחייב בשום תחום,לא רוצה ללמוד,רוצה לעבוד רק במה שימצא חן בעיניו(ואין),.הוא גר בבית.אני רוצה שילך ליעוץ אבל הוא שולח אותי. אם מי עלי להתייעץ או להפנות אותו? אני כבר מיואשת.האם יש פתרון דרך קופ"ח?
לדוריתנה שלום, לא כתבת כמה זמן הבן כבר בבית וגם מה מצבו הנפשי הכללי. אם אין בעיה כללית אז אפשר להיות יותר רגועים. אפשר לבקש עזרה מבעלך, אחים שלו או קרובים, כולם יכולים להשפיע עליו שיגיע לאבחון, בדרך כלל אבחון אצל פסיכולוג נשמע פחות מאיים. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
אני לוקחת כדור סיפרלקס של 10 מ"ג ליום בצהריים, בעיקבות דיכאון. כבר 5 חודשים והמצב השתפר. הבעיה היא שמאז שאני לוקחת אותו יש לי סיוטים בלילה. חלומות של מקומות/אנשים שאני מכירה ופוגשת במהלך היום, רק כשבלילה הסיטואציות מפחידות, החל ממריבות/מלחמות קשות וכלה בגסיסה ומוות. לא היו לי חלומות כאלו יום-יומיים אף פעם ואני מקשרת את זה לכדור כי מאז שהתחלתי לקחת אותו יש לי יום יום חלום אחד או שניים כאלו שמטרידים אותי כל היום. הם מטרידים בגלל שהם יכולים לקרות וזה עושה אותי דרוכה ומתוחה. אשמח לקבל את חוות דעתך המקצועית. בתודה מראש
לי יש סיוטים בלי כדורים..
האם אפשר לקבל מידע אמין על ציפראמיל?
חלומות מאוד חיים וגם סיוטים הן אחת מתופעות הלוואי של הכדורים הללו. זה קרה לי כשלקחתי צפראמיל, קצת פחות כשלקחתי פרזמה, ועכשו אחרי חודש וחצי שאני לא לוקחת כלום, זה הפסיק לגמרי. אני מצאתי שלדבר עם הפסיכולוגית שלי על חלק מהחלומות עזר להפחית את כמות הסיוטים. הייתה תקופה די ארוכה שחלמתי על האקס שלי, וזה עשה לי רע מאוד.
אקס??? סיוטים???? למה מה???
לד"ר הידש שלום רב אבקש לשאול 2 שאלות: 1)מהם המאפיינים או ההבדלים בין דכאון מלווה בחרדה ובין מחלת היאפים? במהלך הטיפול במה שהוגדר על ידי הרופא כגל חוזר של דכאון יש מרכיב דומיננטי של חוסר מוטיבציה לעבוד או לעשות משהו שדורש מאמץ. קשה לי למשל לקום בבוקר אבל כש הייתי יומיים מחוץ לבית בטיול, קמתי מאד מוקדם ולא הייתה בעיה, והרגשתי נהדר ב משך היומיים הללו אבל כשחזרתי למציאות האפורה שוב הייתה נפילה וחזרה לתחושות הדכאוניות. יכול להיות שמדובר במשהו שונה מדכאון גרידא? 2) בהמשך לשאלה - אני נוטל סרוקסאט קרוב לחודשיים, לפני כשבועיים הרופא העלה לי מינון ל-1.5 ליום. במשך השבועיים הרגשתי כמה ימים רגוע יותר ממש בהתחלה, אחר כך שוב הייתה ירידה, כשיצאתי לטיול- יומיים לפני הטיול, שוב השתפר מצב הרוח- כנראה מין ציפיה ואופוריה לטיול וכשחזרתי, שוב הייתה ירידה במצב רוח. בכללי- תדירות החרדות ירדה לאורך זמן אבל הדכאון קיים עם התופעות שנלוות לכך. האם יתכן שצריך להחליף את הכדור כי לא היה שיפור דרמטי בסך הכל. מה שברור לי זה ש"בריחה" מהבית ומהמציאות השגרתית עוזרת לי אבל זה לא פתרון מעשי, למרות שאני משדתל לא להיות בבית גם כשאין לי מה לעשות מחוץ לבית? תודה מראש אילן
לאילן שלום, במחלת היאפים יש חוסר אנרגיה אבל בעיקר חולשה ואין דיכאון. כך שלמרות שלכאורה יש דמיון בן המחלות הרי ההבדלים גדולים, כמו כן בדיכאון ישנן תנודות גם לפי אירועים חיצוניים כפי שקרה לך בטיול, בתשישות הכרונית כל הזמן יש חולשה ולפעמים קשה ללכת עשרה מטרים. בדרך כלל שאיפתי היא להגיע לריפוי מלא והרגשה טובה מלאה, לכן אני בדרך כלל נוטה להחליף תרופה ולא להעלות מינון. תתייעץ עם הרופא המטפל. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
שלום לד"ר ביקשת את שם הכדור בלועזית והוא: BONSERIN האם הכדור הנ"ל עוזר לחרדות, או רק לדיכאון. האם הכדור שייך לדור ישן, והאם יש לו תופעות לוואי כגון נדודי שינה עוד. מרגע נטילת הכדור ועד להשפעה כמה זמן צריך לעבור. תודה מראש
לעמיתי שלום, אומנם מדובר בתרופה מהדור הישן אבל מתקדמת יותר (ארבע טבעות במקום שלוש כמו בדור הישן מאוד. ) לכן התרופה עדינה מאוד. היא שייכת לקבוצת נוגדי הדיכאון אבל יש לה השפעה מרגיעה ולעתים גם מעייפת לכן היא עוזרת להרדם. לעתים אנחנו נותנים אותה בערב לאנשים שמתקשים להרדם ולשמור על השינה. התרופה עדינה עם מעט תופעות לוואי. צריך ליטול את התרופה כשעתיים לפני השינה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
שלום רב לפני כארבעה חודשים התחלתי לעבור תקופה די משונה. חוסר ריכוז, חוסר סיפוק בעבודה ובחיי הנשואין. אפילו קשה היה לי לתפקד כאמא. עליות וירידות דרסטיות במצב הרוח. אנרגיות וחוסר שינה מכיוון שאני בטיפול פסיכולוגי כבר כמה שנים הפסיכולוגית המליצה לי על טיפול תרופתי זמני. אחרי ביקור אצל פסיכיטרית הומלץ על רסיטל. מה דעתך? התרופה לא ממכרת הבנתי ואם זאת האם היא לא פוגעת בתאי המוח? כמה זמן מומלץ לקחת את התרופה? אומנם התחלתי כבר לקחת ואני יותר רגועה, כאילו "חזרתי הביתה". מה קרה לי שפתאום באמצע שנות ה-30 לחיי עובר עלי משבר כזה שמצריך טיפול תרופתי? האם לדעתך יהיה צורך לקחת כל החיים? האם אני לא יהפוך להיות אדם תלותי בתרופות? לתשובותך מודה. טל
מצטערת יש לי עוד שאלה. איך רסיטל פועל על המוח? שוב מודה לתשובותיך. טל
רסיטל לא פוגעת בתאי המוח. היא כגורמת לכך שלסרוטונין שמופרש במוח יהיה זמן השפעה ארוך יותר. הסרטונין אחראי על מצב רוח טוב. 15% מהאנשים יסבלו לפחות פעם אחת בחייהם מדיכאון או מחרדה. יש כאלה שלוקחים כדורים יש כאלה שלא, ויש כאלה שלא עושים כלום וזה עובר להם. זה לא נדיר, פשוט לא מדברים על זה כל כך. התרופה אינה יוצרת תלות, וגם אם תצטרכי לקחת אותהכל החיים, זה כמו לקחת אינסולין. זה כמו כל תרופה אחרת שאת חייבת כדי לנהל חיים נורמאליים. חוץ מזה, זה שחווית דיכאון פעם אחת לא אומר שתחווי שוב. את התרופה נהוג נקחת כשנה כדי להפחית את הסיכוי של הישנות דיכאון.
לטל שלום, תודה לשירה, אני חושב ששירה הגיבה לכל השאלות ואני מסכים עם מה שנכתב. תודה דר' גיורא הידש
ניסית לתבוע את הפסיכיאטר שלך? לא באמת, זה חוסר מקצועיות. למה הוא עשה את זה? אני חושבת שבאמת נפלת על פסיכיאטר דפוק. אבל אני באמת לא חושבת שכולם כאלה . יש כאלה שכן יודעים מתי להגיד STOP ולתת לך משהו אחר ולא ממכר . ומה שרציתי להגיד לך שלא כולם כאלה אבל אתה בהחלט נפלת על מישהו דפוק . אני מקווה שהיום אתה לא לוקח את הכדורים האלה . אני יודעת שהם ממכרים ודופקים א המוח . בהצלחה דינה
המממ אני לא לוקח כבר 10 שנים תכדורים ואולי באמת אני דפוק בגלל השימוש בהם בזמנו.... לתבוע??? הצחקת אותם..
לדר' שלום רב לפני כ-6 שבועות החלתי ליטול פרוזק בעקבות דכאון וחרדות שתקפו אותי (זו כבר אפיזודה שנייה-הראשונה היתה לפני כ-6 שנים בהם נטלתי פרוזק והרגשתי טוב והפסקתי לפני כ-חצי שנה) יחד עם הקפרוזאק אני מקבלת גם קלונקס להרגעה. ראוי לציין שאני חשה בהקלה מסויימת, אני פחות בוכה ויותר מתפקדת ביום יום אך בכל זאת החרדות עדיין לא עזבו אותי. אני מתעוררת בבוקר בקושי רב, עם חרדות וחוסר יכולת לחזור למציאות המרה. רמנם אני מתעשתת אך זה עולה לי בדמים. האם לפי דעתך אני צריכה להמתין להשפעה של הפרוזאק שלוקחת עוד קצת זמן או שמא לנסות להחליף תרופות? האם ידוע בפסיכיאטריה כאשר יש אפיזודה חוזרת של דיכאון וחרדות לוקח יותר זמן לתרופות להשפיע? אשמח לתשובתך בהקדם וגם לכאלו שיש להם נסיון בנושא.
לשיר שלום שמי גלית ויש לי קצת נסיון כי עברתי כבר 3 משברים כאלו אני נוטלת מרוניל וקלונקס וזה עושה לי טוב. יש בעיה אחת עם הקלונקס שנמכרים אליו אבל זה משפר את איכות החיים נפלאות. אולי תמתיני קצת לגבי הפרוזק ותרגישי יותר טוב. אשמח לעזור אם תרצי גלית
לשיר שלום, בעבר חשבנו שתרופה שמתאימה לאדם מסויים תמיד תעזור לו. כעת הרושם הוא שכאשר ישנה הישנות של הדיכאון צריך להחליף תרופה מפני שהראשונה עוזרת מעט. לכן אם את רוצה אפשר לחכות עוד כשבועיים אבל אחר כך כדאי לחשוב להחליף לתרופה עם השפעה דואלית כמו האפקסור. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
אני מגדיר את עצמי כחולה נפש. וזאת עקב טראומה שבגללה אני סובל כיום מדיס אוריינטציה קלה והפרעות בקשב. נעזרתי בפסיכולוגית שתרמה את חלקה ולבסוף יעצה להפנות אותי לפסיכיאטריה. טופלתי עוד לפני כן בדיספרדל ע"י פסיכיאטר פרטי - והתרופה לא עזרה. כיום אני לא מתפקד כמו שתפקדתי בעבר , הן מבחינה התנהגותית ומחשבתית. התקופה הזו פרושה על פני 8 חודשים , היום אני בשלהי שנות ה-20 ,לפני לימודים אקדמיים, בקיצור בתחילת הקריירה. כיצד ניתן להקל על התפקוד היומיומי ע"מ להחזירו למצב הקודם? איזו תרופות מומלצות לדיס אוריינטציה?
שלום, דיסאוריינטציה אינה אבחנה פסיכיאטרית וכמובן שלא ניתן להמליץ על טיפול מתאים. אני חושב שכדאי להגיע קודם כל לאבחון מלא ונכון ואחר כך לשקול את אפשרויות הטיפול. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
אני בן 28. מזה כשנתיים אני סובל מסחרחורות באופן תדיר שלעיתים אף מלוות בדופק מואץ. בבדיקות רפואיות שנערכו (הולטר, א.ק.ג. טילט טסט, ארגומטריה) לא נמצא ממצא לתופעה. הועלתה האפשרות כי מדובר בין היתר בהבט פסיכוסומטי. האם יש טעם לפנות לפסיכיאטר בנושא? אציין כי לעיתים אני סובל מתופעות של לחץ מחשש שהתופעה תתרחש באירוע מסויים. הלחץ מוצא את ביטויו בחולשה בלתי מוסברת ברגלים ומלווה בחומציות ברוק.
אני יכול להגיד לך מניסיוני האישי שלפני שזיהו אצלי חרדה הייתה לי גם תקופה של שנתיים שבהם עברתי "סחרחורות" כביכול מה שעבר תיקון אצל הרופא ל"התקפי חרדה". אתה יכול לבדוק ועדיף שכך
מכיוון שעשית את הבדיקות הרפואיות הנדרשות שיצאו תקינות באמת יש מקום לשקול ייעוץ פסיכאטרי. אני אומנם איני רופאה אך אני חושבת שחבל לסבול בעיקר כשי פתרון לבעיה. בהצלחה אריאל
לרן שלום, אני מסכים עם מה שנאמר וחושב שכדאי להגיע לאבחון טוב שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
