פורום פסיכיאטריה

פורום זה סגור לשליחת הודעות חדשות.
23629 הודעות
11816 תשובות מומחה
28/01/2004 | 20:42 | מאת: מיכלוש

יש לי בעיה שהייתה לי תמיד ועכשיו כשאני שנה שלמה גולשת לפורומים אני מודעת לה. הבעיה שלי שאני סגורה מבחינה נפשית בהתעניינות שלי לגבי דברים חדשים ואם אני נמצאת בפורום שאני רוצה להשתתף בשירשור אז כשאני קוראת את ההודעות, אני לא מצליחה להתעניין ולהיכנס לתוכן של הדברים. למרות שאני כן מתרכזת במה שאני קוראת אני בכל זאת לא מצליחה לצאת מהדברים שמעניינים אותי ולהיכנס לפרטי התוכן החדשים בהודעות של הכותבים. אני מרגישה שאני כלואה בתוך מצב הכרה שמקשה עלי להיכנס לתכנים חדשים בהתעניינות. והרבה פעמים אני לא רואה את ההבחנות ואת ההבדלים שאותו כותב מציג בתוכן הדברים שהוא כותב, ואם הייתי גמישה להיפתח לדברים חדשים אז הייתי כן מצליחה להבין הטקסט כמו כולם. יש איזשהו מחסום שמקשה עלי להיכנס לדברים ואז אני מנסה בכוח וזה מתבטא בכך שאני קוראת וחוזרת על ההודעות של השירשורים המון פעמים. אני קוראת את אותם טקסטים המון פעמים ומתאמצת להיכנס לתוכן בכוח, ובכל זאת אני כמו נירדמת. פעם מישהו הסתכל עלי, וחשב שאני לוקחת סמים וזה מאוד העליב אותי כי אני ממש לא. וגם בגלל שיש לי "צלילות" כל הזמן וזה פוגע בי משום שאני יודעת שלמסוממים יש גם. ניבדקתי אצל רופאים נוירולוגים ואצל פסיכולוג ואין לי בעיות רפואיות והכל תקין. הם אומרים שאין לי שום בעיה. איך קוראים לבעית הלמידה שלי ? והאם אפשר לקבל כמה מילים על מה שכתבתי כאן ועצות איך להצליח להיכנס לתכנים חדשים ולהכריח את עצמי להתעניין ולצאת מהסגירות שלי כדי שאוכל להיפתח ולהיכנס לתכנים חדשים. ומה זה בכלל הפתיחות שאין לי שדרושה כדי להיכנס לתכנים חדשים שמאוד קשה לי עם זה ?

28/01/2004 | 21:43 | מאת: א.מ.

שלום האם זה קורה לך גם בקריאת עיתון, ספר? בצפיה בטלויזיה או סרט? האם את חשה זאת גם בשיחה עם חברים?

29/01/2004 | 00:43 | מאת:

למיכלוש שלום, יתכן שמדובר בהפרעת למידה אבל קשה לדעת. צריך לעבור אבחון מדוייק ולראות את כל האדם. יתכן שמדובר בחרדה או בדיכאון או בחוסר ביטחון עצמי, בכלל חשוב בת כמה את? לכן הייתי מציע שתגיעי לאבחון מלא ומכאן להגיע למסקנות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

28/01/2004 | 20:13 | מאת: אסנת

רציתי להעלות בעיה עם חניכה עימה אני עובדת שהינה בעלת פיגור שכלי ואובססיביות. במסגרת העבודה עימה בפינת חי, מגלה החניכה אובססיביות למילוי קערות האוכל של בעלי החיים, היא יכולה למלא לרוקן ולחזור ולמלא את הקערות שוב ושוב, כמו כן היא מגלה אובססיה לבגדים מסויימים שלה ,אותם היא לובשת כל הזמן ומסרבת לתת אותם לכביסה, ואף מגלה כפיתיות מינית לחניכים מסוימים עד כדי כפייה פיזית. מאחר ובהשכלתי אני בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה ואין לי ידע נרחב לגבי אובססיות, אני יודעת רק כי אובססיביות הינה סוג של הפרעת חרדה, וכי אותם "טקסים" כפיתיים באים לשכך את החרדה. שאלתי היא כיצד ואם ניתן להפחית או להתיק את האובססיביות לדברים אחרים שאינם מפריעים לחניכים אחריםאו לעבודה השוטפת בפינת החי, מעבר לטיפול התרופתי. אשמח לקבל תגובות

29/01/2004 | 00:46 | מאת:

לאסנת שלום, אבססייות שייכות לקבוצת הפרעות החרדה אבל יתכנו גם במקרים אחרים, כיום מדובר על סידרום של OCD שיכול להופיע במספר אבחנות פסיכיאטריות. מכאן ברור שקודם כל צריכים להגיע לאבחנה נכונה. טיפול תרופתי בההחלט עשוי לעזור, במקרים של פיגור יתכן וטיפול התנהגותי יעזור. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

28/01/2004 | 18:44 | מאת: בת27

היי, כבר הרבה זמן לא היה לי התקף חרדה ואני מרגישה טוב. יש לי המלצה חמה בשביל כל אלה שיש להם התקפי חרדה.לי זה ממש ממש עוזר. ההמלצה: אני לוקחת מינון מאוד נמוך של כדור מסוים ממשפחת ה ssri ולא משנה כרגע איזה (אח"כ יאשימו אותי בפרסומת..) אבל מעבר לתרופה (כי עדיין לפעמים היו לי התקפי חרדה ,אומנם בעוצמה נמוכה לעומת הסיוט שהיה לי פעם אבל בכל זאת היו לי קצת עם הכדור) הפיתרון שלי עוזר מאוד הוא ס פ ו ר ט. מאז שהתחלתי להתאמן (קצת אירובי,קצת מתיחות ולפעמים חדר כושר ויוגה), התחלתי להרגיש ממש טוב. הספורט עוזר מאוד.הוא מפריש חומר במוח שעוזר להירגע.כמובן שזה גם בריא מאוד. תנסו - אני הייתי מאוד עצלנית ולא היה לי כוח להתחיל אבל כשנכנסים לזה פשוט מרגישים טוב ומתמכרים. תאמצו את הספורט כדרך חיים, הוא מאוד בריא ולנו הסובלים מחרדה הוא גם מרגיע ועוזר!! אני אומרת לכם הכל מניסיון. דרך אגב אחרי ספורט האדרנלין זורם ולא עייפים להיפך- יש הרגשה טובה ואנרגיות שעוזרות להמשיך את היום בכיף ועם הרבה כוח.בלילה נרדמים טוב כי אז הגוף כבר עייף. זאת ההמלצה שלי. אני אנסה עוד תקופה מסויימת לרדת בכלל מהכדורים ולהמשיך בחיים בריאים יותר ורגועים יותר.

28/01/2004 | 23:01 | מאת: דלית

ציפרולקס פבוקסיל

29/01/2004 | 00:49 | מאת:

שלום, אני מסכים לכל הנאמר, תרופות הן התחלה, אחר כך צריכים למלא את החיים בתוכן. ספורט, הרפיה, אומנות, קשרים עם אנשים ובטח דברים רבים נוספים שלא ציינתי כעת. אסור לשכוח דברים אלו הידש

28/01/2004 | 16:40 | מאת: יסמין

שלום רב, מדובר בבחורה סכיזופרנית שהוריה לא משלימים עם העובדה שהיא חולה ואחרי עבודה מאומצת שבעקבותיה ביתם נירגעת, הם דורשים ממנה תפקוד של ילדה רגילה, לימודים עבודה וכו. כמובן שביתה נילחצת, מצבה מידרדר , ושוב יש להתחיל בפעולות טיפוליות לא פשוטות מהתחלה. התופעה חוזרת על עצמה כל פעם מחדש בליווי האשמות מצד ההורים ש"ששום דבר לא עוזר.." אני התניתי את המשך העבודה עם המטופלת בתנאי שהוריה יגיעו לשיחה. אמה שיודעת מה מצפה לה, מסרבת להגיע לשיחה, אבל ביקשה טלפונית שאקבל את ביתה. אינני יודעת עד כמה להתעקש להפגש עם ההורים ( שסובלים גיהנום בימים אלו..) או להפגש עם המטופלת בידיעה שהתהליך יחזור על עצמו.

28/01/2004 | 20:45 | מאת: האם הילדה הזו היא את ?

האם את מדברת על עצמך ?

29/01/2004 | 00:51 | מאת:

ליסמין שלום, את צודקת שישנו קשר הדוק בין סכיזופרניה ובין המצב המשפחתי. לעתים הדברים כל כך מורכבים שרק הפרדה ויציאה מהבית עוזרים. כדאי להעזר במסגרות של דיור מוגן וכך הלאה, ב"אנוש" למשל וללכת לכיוון הזה. רק הערה חשובה. אין אנשים סכיזופרניים, זה מעליב, פוגע וסטיגמטי. ישנם אנשים הסובלים ממחלת הסכיזופרניה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

28/01/2004 | 16:19 | מאת: גיגי

מהי סינקופה? מה התופעות? מהו דרך הטיפול?

28/01/2004 | 17:35 | מאת: מיכל מ

סינקופה....siyncope השמטת הגה או אות באמצע המילה, לדוגמא: שלתך במקום "שאלתך"; או "מה תה סח"? במקום "מה אתה סח? מיכל מ

28/01/2004 | 18:43 | מאת: גיגי

מהו RES.Syncope ? מה אופן הטיפול מהן התופעות? האים יש קשר לכאבי ראש

28/01/2004 | 14:40 | מאת: תומר

לדר הידש שלום אני בן 25 וסובל מזה 4 שנים מחרדה יש לציין שאני מטופל אצל פסיכולוג עובד ומתפקד בחיי היום יום רגיל לפני חצי שנה ביקרתי אצל פסיכיאטר שרשם לי כדור לוסטרל 50 מג את הכדור נטלתי תוך כדי סבל ורמת החרדה עלתה והיו לי תופעות לוואי מאוד חזקות כגון גלי חום ופגיעה בתפקוד המיני אבל המשכתי בכל זאת לסבול וגם ליטול את הלוסטרל אחרי חודשיים של סבל הפסקתי ליטול את התרופה והמשכתי בטיפול פסיכוטרפי ומדיי פעם שעלתה החרדה השממשתי באסיול 5 מג לפני שלושה שבעות חזרתי לביקור אצל הפסיכיאטר והסברתי לו את הנ"ל והוא רשם לי תרופה בשם פריזמה את התרופה אני נוטל בבוקר אבל יש לי מספר בעיות איתה 1:קשיי שינה חזקים יוצא לי לא לישון יומיים ועיפות אני לא מרגיש השינה שלי לא חזקה וחלומות ממש חזקים כאילו אני נמצא ער אבל מצד שני חולם ואני שואל את עצמי איך זה יכול להיות ער עם חלום חזק 2:הרגשת בילבול 3:קושי רב להגיע לאורגזמה 4:וכל לילה ניהיה ממש כמו סיוט כמו חלום רע ברצוני לשאול אותך האם אני אמור להחליף תרופה והאם יש תרופה הרגעה לא ממשפחת הולים שהאפקט שלה דומה להרגשה של האסיול (אני חושש לא להתמכר לאסיול ומשתדל ליטול רק כאשר אני ממש לא יכול לסבול)

29/01/2004 | 01:23 | מאת:

לתומר שלום, אכן מדובר בתופעות לוואי של הפריזמה. בדרך כלל הן אופייניות לתחילת הטיפול ומוקלות עם הזמן ואף חולפות. במקום הבנזו. כמו וואליום אני ממליץ על פרומטזין=פנרגן שהיא תרופת הרגעה עדינה שאינה ממכרת. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

28/01/2004 | 14:22 | מאת: אילן

רציתי לדעת מהי התרופה ומהן תופעות הלוואי שלה?

29/01/2004 | 01:25 | מאת:

לאילן שלום, מדובר על תרופה שבשימוש נאורולוגי כנוגדת אפילפסיה והפסיכיאטריה מצאה לה שמוש כתרופה מייצבת-מאזנת את מצב הרוח. כך שאנשים שסובלים מהפרעה בי-פולרית יכולים ליטול אותה כמו ליטיום למשל אבל עם פחות תופעות לוואי. התרופה אינה ממכרת, יש לה שימושים נוספים, כתוסף בדיכאון עמיד, וגם במצבים אורגניים כלומר כאשר ישנה פגיעה מוחית. פרוט מלא על התרופה ותופעות לוואי תוכל למצוא בכל אינדקס תרופות ברשת. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

28/01/2004 | 14:10 | מאת: נגה

אדם שחסר לו ביטחון עצמי וביישן האם יהיה לו קשה למצוא עבודה.

29/01/2004 | 01:27 | מאת:

לנגה שלום, אני חושב שאת יודעת את התשובה, בודאי שלאדם מופנם וביישן קשה יותר להציג את עצמו וקשה לו יותר למצוא עבודה. עם זאת בודאי שהוא יכול למצוא. אם מדובר באדם צעיר אני מאוד ממליץ על טיפול נפשי כדי לשפר את היכולות החברתיות והבטחון העצמי. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

28/01/2004 | 13:54 | מאת: איילת

ד"ר הידש שלום, יש לי חרדה חברתית, ואני מטופלת אצל פסיכולוגית באופן פרטי, וכן נוטלת סרוקסט דרך פסיכיאטרית של קופ"ח מאוחדת. אני כרגע מחפשת עבודה, עבודתי היא בתחום הכימיה. ומפעלי הכימיה דורשים מהמועמדים בדיקות רפואיות (ואני חושבת שגם היסטוריה רפואית). שאלתי היא: האם יכול להוודע למעסיקים שאני נוטלת את התרופות? האם זה יכול לחבל בקבלתי לעבודה?

29/01/2004 | 01:28 | מאת:

לאיילת שלום, רבים ממקומות העבודה הגדולים מבקשים ויתור על סודיות רפואית, חתימה על הצהרת בריאות ובדיקה של רופא המוסד. עם הויתור הם פונים לרופא המשפחה ומבקשים את סיכום התיק, כך שמאוד חשוב מה שכתוב אצל רופא המשפחה ומה הוא יכתוב בסיכום. בכל אופן את תצטרכילהחליט האם לספר את האמת או להסתיר. זו שאלה קשה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

28/01/2004 | 11:30 | מאת: לא שייך לעולם

שלום ד"ר, רציתי לשאול מה המינון הנכון של איקסל יחסית למשקל--אני אדם גדול-שוקל 90 ק"ג, האם מי ששוקל יותר צריך לקבל יותר? התחלתי עם מינון של 25 עבר שבוע ועכשיו אני על 75, אבל במינון של התרופות כתוב 100 מ"ל ליום מה גם שאני שוקל יותר, ואולי רק בהמשך אפשר להגביר את המנה? ועוד שאלה, האם מותר לקחת עם איקסל בונדרומין?

שלום, אפשר ליטול איקסל עם בונדורמין. רוב התרופות מתוכננות לאדם השוקל 70 ק"ג, אבל אנחנו לא כל כך מדייקים כיוון שהפינוי של תרופה בדם ורמת התרופה בדם מורכבת מחלקים רבים וכידוע רפואה אינה מדע מדוייק. עם זאת בגישה אתה צודק, לאנשים גדולים יש צורך במינון גבוה יותר להשיג את אותה הרמה בדם. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

28/01/2004 | 11:11 | מאת: אלמוני

לכבוד:ד"ר הידש אני מודה לך לגבי תשובותך לשאלותי, בנושא, (סכיזופרניה לא מוגדרת, ולגבי המידע על כדור הסרוקוול). בברכה אלמוני

זה היה מאוד מטומטם ועלוב מצידך לכתוב "ועכשיו אתה כבר על גבול הפסיכוזה" מי אתה בכלל? מה אתה כבר מתיימר לאבחן את הבעיה שלי? זה היה מעליב וטיפשי אין לך כל מושג בפסיכיאטריה ואין לך מושג מה אני עובר. כשאני כותב הודעות מסוג זה אני לא מצפה מחובבנים לענות לי אלא מהד"ר בלבד. כך לתשומת לבך

28/01/2004 | 08:17 | מאת: יסמין

לד"ר הידש היקר ברצוני להתייעץ איתך ולשמוע את דעתך: מדובר בבחורה בת 42 בעלת הפרעת אישיות תלותית. במשפחה היסטוריה של מחלת נפש, אצל 2 מאחיה הבוגרים. הבחורה לא עובדת לא מרבה לצאת מביתה, וקשריה החברתיים רופפים למדי. היא מתלוננת על דיכאון ואי רצון לחיות, מדברת על התאבדות. אבל, בשום פנים ואופן היא לא מוכנה לקחת כדורים נוגדי דיכאון, היא נמצאת בטיפול פסיכולוגי פעם בשבוע, לטענתה זה עוזר לה לחשוב פחות על מחשבות אובדניות אבל לא מעבר לזה. כמובן שיש לה הרבה בעיות גם על רקע כלכלי, היא מעבירה את חייה בין גמ"ח אחד לשני... מה ניתן לעשות במצב שכזה? איך אפשר לעזור לה? כ

28/01/2004 | 10:23 | מאת: אורי

לא ניתן לעזור למי שלא מוכן לקבל עזרה מרצון. אני מתאר לעצמי שניסיתם את כל דרכי השיכנוע כדי שתסכים לקחת תרופות. לדעתי יש להמשיך בשיכנוע גם אם תמשיך לסרב. יש להסביר לה שעם תרופות יש סיכוי שחייה ישתנו , הדיכאון ומחשבות ההתאבדות יקטנו או יעלמו והיא עשויה להפתח לעולם ולחיים. אני יודע שזה לא פשוט והיא כנראה תמשיך לסרב, אבל מבחינתכם כל הסובבים אותה צריך להתמיד בהסברים ולהראות לה את היתרונות שבלחיות את החיים לעומת המצב הנוכחי שבו היא עלולה להשאר אם לא תטפל בעצמה. אפשר גם להסביר שעם תרופות היא תפיק יותר תועלת מהטיפול הפסיכולוגי , תשתף פעולה עם הפסיכולוג ותראה את הצד החיובי בכל דבר ולא את השלילי והמדכא.

29/01/2004 | 01:33 | מאת:

ליסמין שלום, הרבה תמיכה וקירבה בודאי שעוזרים, הבחורה זקוקה לחום ויחס ואני משער שאין לה הרבה חברים. בנושא התרופתי דווקא הפסיכולוגית יכולה לעזור, אם הפסיכולוגית משוכנעת שטיפול תרופתי יכול לעזור לחברה אז היא תצליח לשכנע גם אותה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

27/01/2004 | 23:49 | מאת: גלית

אני לא מבינה למה אתה עושה בדיחה מכל דבר. כנראה שאתה לא מטופל ואין לך כלום אז אתה לא מביו בעיות של אנשים אלי מסביר יפה ואתה תמיד נכנס לדבריו. אם אתה אדם מבוגר אז קטנוני ביותר. ולחוות את החוויות עם כל כדורי ההרגעה זה לא קל אז בקשה או שאחד עוזר לשני או שזה פורום להסתלבטויות מקווה שתתבגר.

28/01/2004 | 00:45 | מאת: מיכל מ

לגלית שלום, אל תתרגשי ממנו, הוא אוהב להיות ליצן לפעמים. ואם יש לך שאלות, תשאלי חופשי. לילה טוב מיכל

27/01/2004 | 23:06 | מאת: ערבה

גם ברמת הפעילות במוח, גם ברמת תופעות הלוואי הכלליות והקשורות להנקה. תודה.

לערבה שלום, צר לי שאיני יכול לפרט יותר מדי. בכל אופן מדובר על תרופה שבמקורה נוגדת אפילפסיה, הפסיכיאטרים מצאו שהיא מייצבת (מלשון יציב) את מצב הרוח ולכן ניתנת בעיקר להפרעה דו-קוטבית, כלומר מאניה דפרסיה. התרופה אינה ממכרת, אבל עלולה לגרום נזק לכבד ולכן צריך לעקוב אחרי תפקודי כבד. כמו כן ישנם מספר שמושים נוספים כמו עדוד של התרופות נוגדות דיכאון במצב של דיכאון עמיד וגם למקרים שבהם יש מרכיב של אורגניות-סיבה גופנית למצב הנפשי. לפי זכרוני התרופה עוברת בחלב ואסורה בהנקה, בכל מצב יש יתרונות וחסרונות ולכן את המאזן צריך לעשות עם הרופא המטפל. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

27/01/2004 | 22:50 | מאת: ...

27/01/2004 22:32 מועתק מ-y-net : מחקרים: ריבוי מקרי סכרת אצל חולים שלוקחים תרופות אנטי-פסיכוטיות ארבעה ארגוני בריאות גדולים בארצות הברית הזהירו היום מפני עלייה במקרי הסכרת אצל חולים הנוטלים באופו כרוני תרופות אנטי-פסיכוטיות. מדובר בתרופות הניתנות לחולים בסכיזופרניה, הזיות, דיכאון, אוטיזם ובעיות התפתחותיות. ארבעת הארגונים הזהירו כי מחקרים מראים כי על עלייה במקרי הסכרת אצל נוטלי התרופות וגם על עלייה ברמת הכולסטרול והשמנה. (רויטרס)

בספטמבר 2003 ה-FDA חייב את היצרניות של התרופות האנטי פסיכוטיות הא-טיפיות להוסיף הזהרה לגבי סכנה לסכרת. האזהרה היא אחידה לתרופות ריספרידל, זיפרקסה, לפונקס, גאודון, סרוקוול ואביליפי למרות שנראה שלפונקס וזיפרקסה הן הבעייתיות ביותר בנושא. חשוב להגיד שהתרופות האנטי פסיכוטיות הישנות-הטיפיות פטורות מאותה אזהרה. בנוסף- החל מאפריל 2003 ה-FDA הוסיף אזהרה לריספרידל כגורם לשבץ מוחי אצל חולים עם דמנציה. http://www.fda.gov/medwatch/SAFETY/2003/risperdal.htm ודבר אחרון- לגבי כל התרופות האנטי פסיכוטיות (טיפיות וא-טיפיות ללא הבדל) קיימת חובת אזהרה אחידה לטרדיב דיסקינזיה. ה-FDA איננו מאפשר לטעון שתרופה אנטי פסיכוטית מסויימת גורמת יותר או פחות ל-TD עפ"י המידע שברשותם.

27/01/2004 | 20:57 | מאת: שירה 59

אתמול דיברתי עם המדקרת הסינית שלי על האפשרות של הפסקת הטיפול כי זה פשוט לא עוזר לי. אחרי זה כמובן שממש לא היה לי מצב רוח כי המחשבה על עוד משהו שלא יעזור לי לרדת במשקל הביאה לי את הנאכס. הקדמתי את הפגישה עם הפסיכולוגית מהשבוע הבא לשבוע (כי עכשו אני נפגשת איתה פעם בשבועיים מסיבות כלכליות ) כי פשוט הרגשתי שאני לא יכולה להמשיך ככה. כל זה יחד עם המחשבה על הצעתו של ד"ר הידש לחזור לקחת את הכדורים (מה זה אגב כדור דואלי?), עשה לי סופר נאכס שהתקדם לאיטו לקריסת מערכות כללית. היום כבר הרגשתי מצב אחד אפטית ומצד שני כ"כ ריאקטיבית לסביבה שכל דבר פיצפון עשה לי פויה בהרגשה. ישבתי על הדשא באוניברסיטה, וכבר כמעט בכיתי לחברה שלי על כמה קקא לי, ואז ככה שנייה לפני שאני מתפרקת שם לחתיכות קטנות ויפות, בא לי איזה עלם חמודות (מאוד חמודות, שאפילו חברה שלי חשבה ככה), ונתן לנו הזמנות להופעה ותוך כדי התחיל איתי. והיה לי כזה באד הייר די (bad hair day) וגם באד face די, ובאד הכל די, ועדיין הוא אמר לי לפחות 3 פעמים שאם אני אתקשר אליו, אז הוא יבוא לפגוש אותי. ממש לא במקום היה כל הסיפור שלי. לקח לחברה שלי איזה 10 דקות לשכנע אותי לאכן הוא התחיל איתי (למרות שממש לא ברור לי למה... היא נראית פי אלף יותר טוב). עכשו אני בדילמה אם להתקשר... מה בכלל לומר לו? הוא לא יודע איך קוראים לי.. ואם הוא לא יזכור ואני סתם אתפדח??? אני כזו חלודה בכל מה שקשור שמצד אחד זה אולי טוב כי אין לי פוזה של משחק אבל מצד שני גם אין לי שום מושג מה עושים... בדיוק מה שהיה חסר לי. אם הוא היה נראה קצת פחות טוב, לא הייתה לי בעיה הלתקשר, אבל מה שהסיכוי שיעמוד מולי מוישהו שאנ ישחשוב שהוא נראה ממש טוב, חברה שלי תחשוב שהוא נראה טוב אפילו יותר ממה שאני חושבת, והוא יציע לי להתקשר אליו.... ככל שאני חושבת על זה יותר יש לי פחות חשק להתקשר כדי לבדוק ... אם אולי טעיתי וכלמה שהוא ניסה לעשות זה להיות נחמד אלי כי קישקשתי איתו. באיזשהו שלב הרגשתי קצת מטופשת כי פלירטטתי איתו קצת וחשבתי לרגע שאני בטח נראית מגוחכת. יכול להיות שהוא חשב שני מתחילה איתו? אוף, אני רואה כבר איך אני לא ישנה היום בלילה... מה עושים??? ואז כמובן קיימת השאלה אם בכלל כדאי לי במצבי הרעוע לצאת עם מישהו. אולי כדאי קודם להתייצב...

27/01/2004 | 21:09 | מאת: יסמין

היי זה נשמע ממש כיף לא לישון בלילה בגלל מישהו... לפי מה שסיפרת, לכי על זה... תיתקשרי תפלרטטי, ותגידי לעצמך: חיים פעם אחת, מה שיהיה יהיה... אז מה אם הוא חתיך? כל אישה יכולה בשנייה, עם קצת צבע ומצב רוח להיות כיפית... חוץ מזה על טעם ועל ריח אין מה להתווכח... אל תחשבי מה הוא חושב...חישבי מה מתחולל אצלך... תעשי חיים - בהצלחה, תהני מכל רגע ספרי איך היה אההה!?!

27/01/2004 | 21:45 | מאת: טוני

להתקשר עולה רק מחיר של שיחה. לדבר לא עולה כסף. תתקשרי, תגלגלי שיחה ותראי לאן תגיעו. אולי זו היתה סתם שיחה חסרת משמעות ואולי השמיים הם הגבול...... הוא לא חייב לדעת על ההתחלה מה קורה לך בפנים. אחרי שתראי אם כדאי להמשיך ( גם הוא צריך לראות!!!) תחליטי כמה ומה לספר.

28/01/2004 | 06:03 | מאת: אריאל

שירה יקרה ההרגשה שלך של ערך עצמי נמוך היא חלק מהדיכאון וממה שאת עוברת אך לדיכאון יש נטייה לעוות ולסנוור את עיננו. אם הבחור הזה ניגש אלייך והחל איתך זה משום שהוא רצה לעשות זאת וכנראה שאת שידרת לו את מה שהוא חיפש. כבר אמרתי לך שירה שמההיכרות הקצרה שלי איתך פה את נשמעת כמו בחורה רצינית , איכפתית שיש לה הרבה מה לתרום ולהציע וכנראה שהבחור הזה קלט עם מי יש לו עסק. נסי להימנע מכל אותם מחשבות שליליות. את שירה- כפי שאת ומי שיקבל אותך ככה נפלא ומי שלא- בעיה שלו. אם את שואלת אותי את צריכה לתת לזה סיכוי . חבל שתסתובבי בהרגשת החמצה. אם לא הלך לפחות את יודעת שניסית אני אחזיק לך אצבעות מתוקה ותעדכני אם תוכלי טוב? אריאל

27/01/2004 | 20:14 | מאת: ליאל

ד"ר הידש. בעבר כתבתי לפורום - בנוגע לכך שאני רואה את היעוד שלי במוות, שיש לי מחשבות לפגוע באנשים ושאני מאמינה שרוצים לפגוע בי. ( סליחה אך איני יודעת לעשות קישורים ). בתגובתך - יעצת לי לשקול אישפוז. כל אלו לא נפסקו והוחמרו מאוד. סיפרתי זאת לפסיכיאטר שהלכתי אליו ( ועודני הולכת אליו) - והוא לא הגיב. הוא פסיבי ונראה לי שהוא לא תומך באישפוז ותרופות ( הוא אמר - שאדם שרוצה להתאבד-אישפוז לא ימנע זאת ממנו ). הוא לא ייעץ לי טיפול תרופתי ולא אישפוז. אני מרגישה לבד. אני מרגישה שאני רוצה לנוח ומפחדת שאפגע במישהו. אני ממש מדמיינת כיצד אני פוגעת באנשים ומפחדת שברגע של חוסר שליטה אעשה זאת. אציין שלעיתים אני מרגישה בסדר ונורמלית ולעיתים יש לי התקפות של טירוף ממש ומחשבות אובדניות חזקות וכן מחשבות מעוותות. ( יש "משהו" או "מישהו" ששולט עלי ומכוון אותי להתנהגויות מסוימות ומזיקות) איני יודעת מה לעשות. אני על הסף. אני כל כך רוצה למות ( אגרתי כבר 180 כדורי שינה ). רוצה להשתחרר מכל הבלגן והטירוף. אני לא רוצה לפגוע בחבר שלי ( ונראה לי שאני מסוגלת לכך ). לעיתים הייתי רוצה להיות מוגנת במוסד כלשהו. אך לא אעשה זאת מיוזמתי. ( אומנם, אפגע מאוד אם יאשפזו אותי בכוח- ואתנגד נמרצות ). הייתי רוצה פשוט להעלם. זהו. מה אעשה?

27/01/2004 | 20:51 | מאת: יסמין

לליאל שלום רב, את נישמעת במצוקה מאוד מאוד גדולה. אינני איש מיקצוע , אך ניראה לי שכדאי לך לפנות דחוף לפסיכיאטר נוסף. אין לי ספק שימצא כדור נכון עבורך ותצאי מהתהום שבה את נמצאת היום, חבל על כל יום שאת סובלת מאחלת לך ימים טובים ומאושרים יותר יסמין

27/01/2004 | 21:05 | מאת: שירה 59

כמו קודמתי אני חושבת שעלייך ללכת באופן מיידי לפסיכיאטר אחר לייעוץ נוסף. מבלי להיות גורם מוסמך אני יכולה לומר שזה חסר רגישות לומר מה שהוא אמר ולהתנהג אלייך כך בזמן שאת המצוקה כה גדולה. אם את חשה שאת לא יכולה לשלוט על עצמך, אולי שווה ללכת למיון. מה עוד שלא נשמע כי הוא מציע לך טיפול לבעייתך, האם את נפגשת איתו לפגישות של פסיכותרפיה? האישפוז לא חייב להיות נורא בייחוד אם תעשי זאת מרצונך. עלייך להבין שטיפול נכון יכול להוציא אותך מהמצוקה האדירה בה את נמצאת ולהביא לך שלווה ושקט נפשי וכן יכולת לתקפד ונהל חיים נורמאליים. אולי כדאי לחלוק את מחשבותייך והקשיים שלך עם מישהו קרוב ולבקש סיוע בהגעה לבי"ח. אני מקווה שתשובי לקו הבריאות במהירה

27/01/2004 | 21:22 | מאת: ליאל

תודה על התיחסותכן. אני אכן נמצאת בטיפול פסיכותראפי עם הפסיכיאטר. פעם בשבוע. ולעיתים פעם בשבועיים ( בגלל קשיים כספיים ). אם אתאשפז - אאבד את כל מה שיש לי ( עבודה בעיקר ), אבל מצד שני - גם כך אני עלולה לאבד את מה שיקר לי . איני יודעת מה לעשות. אם אתאשפז - זה יפגע לי בדימוי העצמי -ולא אוכל לשוב לחיים תקינים בחיים. כך לפחות אני חיה במסווה ( עד שתגיע נקודת המשבר הסופית ואעשה משהו נורא...). אני אבודה. למה הפסיכיאטר שלי לא עוזר לי ?? אין לי את הכוחות ללכת לפסיכיאטר אחר ולספר לו שוב מה שקורה לי . לקח לי הרבה זמן לספר לנוכחי. אני כל לילה מתפללת לאלוהים שיהיה לי דום לב - ולא אקום משנתי. אני מרגישה שאין מוצא אחר מלבד מוות. לא רק בשבילי אלא למען הגנה על הסובבים אותי. ליאל.

28/01/2004 | 17:31 | מאת: ann

shalom lah lial! ein li mikledet ivrit lahen ani cotevet lah be loazit. lifnei ke 4 shanim uvhena etsli harada clalit ve ehad me hasimptomim haiu pahad me ibud shlita, mahshavot lifgoa ba iekarim li mi col, hargasha norait, siut,lahen ani mevina otah. corim le ze mahshavot tordaniot she ze helek me haharada she nikra tordanut cfiatit she camuvan bli tipul ba gam ha dikaon. ani mamlitsa la le hikanes la forum shel tapuz shel tordanut cfiatit ocd be anglit. ani lokahat cvar shnataim trufa be shem effexor ve haval ha zman ani ben adam hadash. mekava she tetapli be4 atsmeh be mehirut ki iesh motsa. at iahola lishol oti be shirshur ma she ole al daateh ve tiskeri she ani haiti eifo she at ahshav ve ze avar. tishmeri al atsmeh ann

28/01/2004 | 17:31 | מאת: ann

shalom lah lial! ein li mikledet ivrit lahen ani cotevet lah be loazit. lifnei ke 4 shanim uvhena etsli harada clalit ve ehad me hasimptomim haiu pahad me ibud shlita, mahshavot lifgoa ba iekarim li mi col, hargasha norait, siut,lahen ani mevina otah. corim le ze mahshavot tordaniot she ze helek me haharada she nikra tordanut cfiatit she camuvan bli tipul ba gam ha dikaon. ani mamlitsa la le hikanes la forum shel tapuz shel tordanut cfiatit ocd be anglit. ani lokahat cvar shnataim trufa be shem effexor ve haval ha zman ani ben adam hadash. mekava she tetapli be4 atsmeh be mehirut ki iesh motsa. at iahola lishol oti be shirshur ma she ole al daateh ve tiskeri she ani haiti eifo she at ahshav ve ze avar. tishmeri al atsmeh ann

27/01/2004 | 18:15 | מאת: שחר

שלום. אני סבלתי מדיכאון קשה עם ניסיונות אובדניים. סבלתי גם מתחושת ניתוק מהמציאות. ( גם כיום, אך בעוצמה נמוכה יותר ובלי נסיונות אובדניים ).בביקורי אצל הפסיכיאטר דיווחתי על סימפטומים פסיכוטיים - שמיעת קולות וכו' ( וזה לא היה ולא נברא ). בכל אופן כבר במשך שנה אני לוקחת כדורים אנטי פסיכוטיים שגורמים לי לתופעות לוואי קשות - אך שבה ומעידה על סימפטומים פסיכוטיים. לעיתים רציתי לגלות שאיני סובלת מהסימפטומים - על מנת שיפסיקו לתת לי תרופות אנטי פסיכוטיות, אך לא רציתי שיגלו אותי וילעגו לי. וכן רציתי להכלל בין חולי הפסיכוזה. לא יודעת למה. בקיצור - אני במילכוד. מה יש לי ??? האם זה מינכאוזן ??? הרי הייתי מקבלת אותה תשומת לב גם עם מחלת הדיכאון הקשה שלי .... האם זה מעיד על הפרעת אישיות כלשהי או אף פסיכוזה???? בבקשה - לא אדבר על זה עם אף אחד מלבד כאן, אז תאמר לי ד"ר את אבחנתך . ( למרות שלא נהוג לתת אבחנות באופן הזה - באופן חריג תן לי אבחנה על סמך מה שכתבתי. כדי שאדע מה קורה לי ... ) תודה.

27/01/2004 | 18:19 | מאת: שחר

רציתי לציין שבנסיונות האובדניים שלי - באמת רציתי למות והניסיונות היו רציניים. ( וגם התוצאות - איבוד הכרה למשך מספר ימים וכו' ) כמו כן הדיכאון שלי היה אמיתי וקשה עם כאב בל יתואר. אז מה זה ?????

28/01/2004 | 01:02 | מאת:

לשחר שלום, לעתים אדם מכיר את הסימפטומים של "שמיעת קולות" והוא יכול לספר עליהם, את אומרת שעם הטיפול נוגד הפסיכוזה ישנו שיפור במצב, פחות דיכאון וגם ההתנהגות יותר רגועה וגם פחות דחפים להתאבד. אני חושב שהתוצאה היא העיקר למרות שלעתים התרופות גורמות לעליה במשקל. איני מאבחן דרך הרשת אבל חשוב לשמור על האמון עם הרופא וכדאי מאוד לא לשקר לאף רופא ולספר את כל האמת. לכן המלצתי היא שתחזרי לרופא ותספרי לו מה קורה באמת. עדיף מאוחר מאשר אף פעם. שיהיה רק טוב, ד"ש הידש

28/01/2004 | 16:33 | מאת: שחר

ד"ר הידש, איני מסוגלת לומר לרופא את האמת. בבקשה ענה לי על שאלותי- למה אני עשיתי את זה ובילפתי סימפטומים של פסיכוזה? האם העובדה שתרופות אנטי פסיכוטיות עזרו לי - זה אומר שהייתי כנראה במצב פסיכוטי ? האם לשקר כך, זה מעיד על הפרעה פסיכוטית? זה ששיקרתי מערער אותי לחלוטין ואני רק רוצה לדעת מה הסיבה לכך וממה זה נובע. כל תשובה לגבי הסיבה ( אפילו אם קשה היא ) תתן לי מנוח. לפחות לגבי הבנתי את התנהגותי. תודה על עזרתך.

29/01/2004 | 14:58 | מאת: משה

אם נתנו לך תרופות תהיה בטוח שהיית חולה בצורה כזאת או אחרת. פסיכוזה איננה סימפטום. פסיכוזה היא אוסף של סימפטומים שמכוונים לתמונה קלינית שלמה. להגיד לפסיכיאטר "אני שומע קולות" לא מביא לאיבחון פסיכוזה או לטיפול תרופתי. אם התרופות עזרו לך אז בוודאי שהיית חולה- תרופות לא עוזרות לאנשים בריאים. בשורה התחתונה אין לך מיכנהאוזן.

מישהו אולי היה ויכול להמליץ או להזהיר?

27/01/2004 | 17:43 | מאת: יובל

את יכולה להשתמש בשרותיו של ד"ר הידש ולקבל החזר של משהו כמו 80% מהקופה,ובתור רופא מומחה ומקצועי אין צורך שאני יעיד..... הוא אגב מקבל בקריון

27/01/2004 | 14:15 | מאת: גלית

27/01/2004 | 14:29 | מאת: אלי

הקלונקס הרבה יותר חזק מהווליום ולכן ברור שקשה לך לרדת מהקלונקס למרות שלדעתי זה אפשרי גם אם קצת סובלים. הכוונה שתעברי לווליום 2 מ"ג ותורידי כל פעם חצי כדור. בצורה כזאת את נגמלת בלי תופעות לוואי בכלל. אבל בהתחלה תצטרכי לקחת לפחות חמישה כדורים של ווליום 2 מ"ג ורק אח"כ להפחית חצי כדור כל פעם במרווח זמן של שבוע לפחות.

27/01/2004 | 14:56 | מאת: "אור

אתה גבר..........."גבר.........................גבר

27/01/2004 | 18:08 | מאת: המבדח

איך נפתרים מהרגל רע???? מוצאים הרגל רע אחר....... בקיצור אתה אומר לה תחליפי דראק בדראק.... כמו שאומרת עוד בדיחה על הצבא הפולני שחייו בלי תקציב לכביסות אפילו לא להחליף בגדים אז במקום להחליף תחתונים הם ..... החליפו אחד עם השני . אולי עכשיו המסר והרמז מובן!!!!!

27/01/2004 | 13:38 | מאת: *

בהמשך ל - http://nana.doctors.co.il/forums/read.php?f=385&i=232600&t=232100 עכשיו כשפירטת יותר את סוג המגע אין ספק - אין כאן מקום לפרשנויות. המגע היה ארוטי והוא אסור בתכלית. בשום פנים ואופן אינך אשמה. בשום פנים ואופן זו לא את שפיתית אותו, או עודדת אותו או הכשלת אותו. את לא אשמה. האחריות היא בלעדית שלו. למרות הקושי הסבל הנוראי והפחד אנא פני כמה שיותר מהר לטיפול חדש. את יכולה. אין צורך לרחם או להגן על המטפל הקודם במקרה זה. נסי להקשיב למי שיכול להתבונן על הדברים בהיגיון מבחוץ. ד"ר הידש אמר לך דברים חשובים מאד - אנא שמעי לעצתו. חשבי על זה החזיקי מעמד ואל תשברי

27/01/2004 | 14:38 | מאת: תמר

מיוסרת שוב שלום, אני מצטרפת למה שנאמר לפניי. אם אכן נעשו הדברים שתארת, הריי שמדובר בהתנהגות חמורה ובלתי מקצועית מצד המטפל !!!! אין פה בכלל סימן שאלה. הסירי מעצמך כל רגשות אשם. זה בכלל לא משנה מה היה חלקך בקשר. תפקידו של המטפל להציב את הגבול כשצריך, ולספק למטופל סביבה בטוחה ומוגנת. מגע אינטימי בוודאי שאינו חלק מכך ואין לו שום הצדקה. עזרי בתוכך כוח, ופני לטיפול חדש. אין סיבה שתתמודדי לבדך עם כל הנטל הזה שעל כתפייך. בהצלחה, תמר.

27/01/2004 | 13:11 | מאת: תומר

לדר הידש שלום רב איזו תרופה מהבונודיאזפינים מתאימה יותר לשינה לא שימוש קבוע

27/01/2004 | 23:54 | מאת: גלית

תומר שלום סליחה שאני מתערבת אבל יש כדור לשינה טוב ולא ממכר ושמו נוקטורנו אשמח עם עזרתי לך

28/01/2004 | 01:06 | מאת:

לתומר שלום, הבנזו, באמת לא לשימוש קבוע. תרופת שינה טובה היא תרופה המתחילה לפעול מהר, וכולה יוצאת מהגוף כעבור שש עד שבע שעות כך שבמשך היום האדם ערני. התרופה המקובלת היא הבונדורמין, למרות שקיימת גם הלציון שלא כל כך תפסה בארץ. לנומבון יש משך פעילות ארוך ואיני ממליץ. לילה טוב דר' גיורא הידש

28/01/2004 | 10:43 | מאת: תומר

תודה על העצה גלית

28/01/2004 | 11:11 | מאת: לא שיי לעולם

כמה עולה הנוקטורנו? אני על בונדרומין אבל הוא מכר ואחרי שאני לוקח לילה אחד קשה לישון בלילות אחרי זה בלי כדור.

27/01/2004 | 13:02 | מאת: רווית

לכל בני האדם יש מוח וגם לבעלי החיים יש מוח. המוח מאפשר לנו לחשוב כשיש תפקיד חזק ליכולת היצירתית שלו לדמיין באמצעות סמלים (שיכולים לשמש בכל שפה כולל בשפות הגוף וזיכרונות) שאלותיי הם: 1. האם בלי הפונקציה של הדימיון (שבלעדיה אי אפשר לחשוב ולהיזכר ולהבין כלום) אפשר עדיין להיות מהופנטים ממשהו ? 2. האם בלי המשמעות של הדימיון ושל הסמלים, עדיין אפשר להיות מהופנטים ?

28/01/2004 | 01:08 | מאת:

לרווית שלום, היפנוזה היא כנראה דבר מורכב יותר. יש המתהפנטים ממטוטלת, או סתם מכה על המצח. וכאן בטח אין נושא של דמיון. לפי זכרוני יש אנשים היודעים להפנט כלבים.... אל תשאלי אותי מה ההסבר כיוון שאיני יודע, אבל אלו עובדות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

27/01/2004 | 12:30 | מאת: מורן התחקירנית

לצורך צילומים לסדרה דוקומנטרית חדשה על נושאים רפואיים בהפקת ערוץ 8, לפרק בסדרה בנושא: "חרדות" , מחפשת אנשים שמעונינים להיחשף בנושאים הבאים: כאלה שסובלים או סבלו בעבר מ- ocd. כאלו שסובלים או סבלו בעבר מ- פוסט טראומה (כתוצאה מפיגוע). אשמח על יצירת קשר עימי לאימייל- [email protected] אודה על שליחת שם+ מספר טלפון ואצור קשר בהקדם, תודה מראש, מורן.

27/01/2004 | 13:11 | מאת: "אור

אני צריך לשאול את אשתי....

27/01/2004 | 18:09 | מאת: אבי

אני צריך לשאול את אישתו של אור.....

לכבוד:ד"ר הידש 1. אני פונה הלך לגבי מידע לגבי כדור סרוקוול. נדמה לי שבעבר רשמתה בפורום שסרוקוול גורם לקטרקט (לעיוורון), האם זה נכון. בנוסף רשום בעלון של התרופה שצריך לעבור בדיקת עיניים כול חצי שנה. 2.היכן אני יכול למצוא חומר קריאה (בעברית) על תרופת הסרוקוול. בברכה אלמוני

שלום, יש מספר אינדקסים של תרופות בעברית (בדוקטורס, וואלה) ואני מקווה שהאינדקסים מעודכנים ותמצא גם על הסרוקוול. בכל אופן מדובר בתרופה מקבוצת נוגדי הפסיכוזה, מומלצת לסכיזופרניה. התרופה מהדור החדש, תרופות א-טיפיות שלהן באופן יחסי מעט תופעות לוואי. בקשר לקטרקט זה נכון, אבל אל תשכח שאין מדובר בתופעה אשר קוראת לכל האנשים. מדובר על תופעת לוואי שעלולה לקרות ולכן בדיקת העיניים החצי שנתית. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

בשלב הניסוי של התרופה מצאו שסרוקוול גרם לקטרקט אצל כלבים ולכן כאשר אישרו את התרופה על בני אדם דרשו בדיקת עיניים פעם בחצי שנה למרות שאצל בני אדם התרופה לא פוגעת בראיה. יחסית לסכנות של תרופות אנטי פסיכוטיות אחרות אתה מקבל את התרופה הכי בטוחה שיש. יותר בטוחה מריספרדיל, מזיפרקסה, מלפונקס ומגאודון.

28/01/2004 | 22:10 | מאת: יעקב

למשה היקר! אני מזדהה עם תשובתך. מברור קצר שעשיתי, אכן עולה, שסרוקוול היא התרופה המומלצת - שיש לה מינימום תופעות לוואי. השאלה הנשאלת היא - האם תרופה זאת מתאימה לכל קשת המצבים הפסיכוטיים? עד כמה שאני יודע,זיפרקסה היא תרופה חזקה יותר מסרוקוול - האם יכול להיות שיש מצבים שסרוקוול לא תשפיע, או לחילופין, האם אותן תרופות עוזרות לכלל האנשים? יוצא, שאין הרבה ברירה - צריך מזל שהתרופה תעזור - כי אם לא - האלטרנטיבות שנשארות גרועות בהרבה. ולכן אני שואל, מה גרוע יותר התרופה או המחלה? תודה עבור התשובה יעקב

לכבוד:ד"ר הידש שלום ד"ר, אני מעויין לדעת למה הכוונה סכיזופרניה לא מוגדרת, ואיזה סימנים בולטים בה. ככרכה אלמוני

שלום, הכוונה לסכיזופרניה לא אופיינית, כזו שאינה נכנסת בדיוק להגדרה של כל סכיזופרניה אחרת, אבל בכל זאת בטוחים באבחנה ויש קצת מכל אבחנה אחרת. כלומר, תמיד אפשר להגדיר כדבר לא אופייני או לא ספציפי. אבל באופן עקרוני הגדרות אלו פחות חשובות, החשוב הוא שיש אבחנה של סכיזופרניה, ואז חייבים להתחיל לטפל. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

27/01/2004 | 10:43 | מאת: מ

27/01/2004 | 10:45 | מאת: מ

שלום לד"ר ולכולם, אני לוקחת סרוקסט כבר 9 חודשים. הדכאון שלי לא היה קשה, נקרא לזה "מצב רוח ירוד" והרבה בכי. חרדות היו לי קצת, ולהן הכדור לא ממש עזר. אני מרגישה הרבה יותר טוב ורוצה להפסיק (בעיקר כי רוצה להיות בלי כימיקלים אבל גם כי זה פוגע בחיי המין שלי בצורה רצינית) איך יודעים ש"נרפאים"? אני יודעת שאני צריכה ללכת להתייעץ עם פסיכיאטר, אבל בלי קשר, האם יש רמזים שאני יכולה לראות לכך שאני יכולה לשקול הפסקה? תודה רבה!

27/01/2004 | 18:36 | מאת: יצהר

גם המין ישתפר וגם הדכאון יפחת ואולי יעלם.

27/01/2004 | 10:31 | מאת: שרית

נניח שלמישהו היה ציקלוטמיה ומצבו השתפר- אם הוא יהיה עצוב בגלל משהו מסוים [לא משהו אישי וגדול שמשפיע] האם הדיכאון יכול לחזור ?

28/01/2004 | 01:18 | מאת:

לשרית שלום, הדיכאון עלול לחזור, ודיכאון עלול לתקוף כל אחד. לכן צריך לעקוב כמה זמן הדיכאון נמשך. התקופה המסוכנת ביותר לחזרת הדיכאון היא בסמוך להתקף ועם סיום הטיפול התרופתי. לכן ככול שאת רחוקה מהדיכאון הקודם כך הביטחון שלא יהיה התקף נוסף גדול יותר. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

27/01/2004 | 09:45 | מאת: אלמונית חוששת

שלום לד"ר ולחברי הפורום אני בת 27 ומעולם לא היה לי חבר, בעצם גם מעולם לא היו לי חברות ותמיד הייתי לבד אבל זה לא מה שעומד כרגע על הפרק. טוב, כמובן שאני רוצה להכיר מישהו, ודווקא מנסים להכיר לי מישהו, בנתיים דיברנו רק בטלפון.... החשש לי, קצת ילדותי אבל: נניח שאני אפגש איתו ונדבר ומפה לשם אנשים שואלים מה הקשר הכי ארוך שהיה לך? נו , מה אני עונה על זה? הרי מעולם לא היה לי חבר, ויש אנשים שרואים בחורה בת 27 שעוד לא היה לה חבר בצורה קצת משונה.... ונניח ששאלה זאת לא תשאל, והכל יהיה בסדר ויזרום ומפה לשם יגיע קצע של נישוקים- איזה פאדיחה אני מעולם לא התנשקתי וכמובן שלא עשיתי אהבה. האמת שזה לא מפריע לי, אני רק חוששת מה יקרה כשיבוא היום- מה עושים. אני בת 27 ויש לי שאלות של ילדה בת 16 - איך יוצאים מזה? בתודה

27/01/2004 | 10:10 | מאת: אלדד

דבר ראשון אל תראי ותגדירי את עצמך כמתוסבכת, זה מיותר מותר ליפות את המציאות בבלינד דייט, אם השאלה לגבי יחסים בעבר תשאל תגידי "כמו כולן, נרחיב בנושא בפעם אחרת" לגבי הנשיקה, האמת אני מקנא בך :-) הלוואי ויכולתי לחוש שוב את ההרגשה של נשיקה ראשונה טיפ, תעשי מה שנעים לך עם השפתיים ובעדינות עם הלשון בהתחלה }{ אני חושב שכדאי לך לברר את הסיבות שהובילו אותך למצב כיום שהוא מטריד עבורך , לא חייבים ניתוח כבד על ההתחלה, אבל טוב להתחיל להתעניין מאחל לך הצלחה בפגישה ואושר עתידי

27/01/2004 | 10:39 | מאת: ללא שם

לבוד: אלמונית שלום לך אלמונית, אני בן 31 קראתי את מכתבך בפורום, לי גם לא היתה חברה אף פעם, אני גם כן בישן, אני גם כן חושש להפגש אם בחורה, אני חושב שאני ואת באותו מצב, ואני מוכן להפגש איתך למתרת חברות, גם אני משתמש בכדורים, אבל זה לא נורא, אם את מוכנה לצור איתי קשר, אז אני מבקש שתכתבי לי בפורום. בברכה ללא שם

27/01/2004 | 10:48 | מאת: גליה

לאלמונית - תזהרי לפני שאת נפגשת עם הבחור הזה! את בטח די תמימה אז תבדקי טוב טוב ואולי אפילו אל תלכי לבד בפעם הראשונה! בהצלחה והלוואי שאני טועה וזה יצליח...

27/01/2004 | 08:57 | מאת: איריס

שלום לכולם ! אשמח לקבל חוות דעת לגבי כדור אשר עזר לכם לעניין נדודי השינה בעקבות חרדה, השתמשתי במס' כדורים אשר לא השפיעו על עניין השינה, אלא עוררו אותי אפילו. אשמח לתגובתכם ! איריס

27/01/2004 | 09:55 | מאת: מנוסה

איריס הי. תחשבי טוב לפני שאת לוקחת כדורי שינה. רובם ממכרים וכן יש גם תקופת הסתגלות והם מפסיקים להשפיע ביעילות. בכל אופן, אם לא תמצאי פתרון טוב יותר לנדודי השינה ( אם זה חרדה - אז למה לא טיפול פסיכולוגי נגד חרדה ואם יש צורך כדורים נגד חרדה ?) אז - "ואבן" עוזר וגם בנדורמין ( למרות שהשני חזק יותר ). בהצלחה.

27/01/2004 | 10:30 | מאת: איריס

היי !! התכוונתי לכדורים נגד חרדה (דיכאון) אני יודעת שכדורי הרגעה/שינה הם ממכרים, אבל לא הכדורים האנטי דכאוניים, שאלתי היתה בנוגע לכדורים אלו..... (ואגב יש תחליפים פחות ממכרים מהבונדורומין כמו סטילנוקס ונוקטורנו....אם לא ידעת) תודה, איריס

27/01/2004 | 06:40 | מאת: לי

שלום אני רוצה להבין איך יכול להיות שאני מטופלת כבר שנתיים במרפאה לבריאות הנפש והאיבחון שממנו אני סובלת הוא ptsd מלוות בדיכאון כרוניזצי אם חרדה ואי שקט גבוהה וכאש ניגשתי להוציא נכות שיהיה לי מה לאכול ביטוח לאומי נתן אבחנה של בעית אישיות היסטריונית מה הקשר לעולם לא טיפלתי בשום מרפאה לבריאות הנפש או לקחתי כדורים איך יכול להיות שאחרי שנתיים שלמות שאני סובלת ועדיין ביטוח לאומי לאחר מבחן רורשך ואמאמפי מחליט זאת אני לא מבינה חיי הישתנו מיקצה לקצה אנא את תשובתכם כי המבחן הזה גם נורא הרגיז אותי בשאלותיו דוגמא האם אני אוהבת אנשים מתי פעם כן היום את עצמי אני לא אוהבת או את תשקרי בחיים כדי לקבל קידום אל איזה קידום אולי לפני התאונה כן היו לי חיים אחרים ומי לא משקר כדי לדאוג לעצמו היום אין לי וגם לא מעניין אותי לשקר אל מה ולמה אין לי חיים בכלל אנא עיזרו לי

27/01/2004 | 17:54 | מאת: יועץ ידידותי ומבין

את נשמעת די מסובכת ומתובסכת וזקוקה לטיפול,חוץ מזה ביטוח לאומי ובריאות הנפש של הפאקינק סטיט או יזראל הם מקומות של אנשים רעים וקרי לב וללא קצה של חוט מחשבה יותר מכל מוסד ממשלתי אחר ,כך שאיתם המצב רק יכול להיות יותר רע תנסי טיפול פרטי או דרך פסיכאטר ממולץ של אחת מקופות החולים.

28/01/2004 | 01:22 | מאת:

ללי שלום, אין ברירה, צריך לערער על ההחלטה של הביטוח הלאומי. לאחרונה שמעתי שהם די קשוחים בוועדות. בהצלחה דר' גיורא הידש

27/01/2004 | 01:36 | מאת: אלמוג

היי ד"ר הידש להזכירך אני נוטל דפלפט 400X2 אני כבר יציב,מתפקד ואין לי מחשבות אובדניות. יש לי מחשבות טורדניות קשות לדעתי. אתמול בלילה כשכולם ישנו חשבתי לעצמי "מה אם היא פתאום תקום לדחייה ואני אראה אותה בתוך הארון מתים" נורא פחדתי, אבל לא היו טקסים. בכלל, אין לי טקסים. היתה תקופה של טקסים, אבל היא חלפה. בנוסף לדפלפט מזמן רשמו לי זיפרקסה במינון של 5 מ"ג. האם אתה ממליץ לקחת אותו לאור המחשבות? הן מטרידות אותי בעיקר בלילה, כאשר אני לבד. מה דעתך?

27/01/2004 | 11:02 | מאת: רועי

שלום רב, מדובר ככל הנראה בOCD. תוספת של אולזיפין 5 מ"ג לחוסם סרוטונין ניתן במקרים של אובססיות וזאת בתנאי שתרופת האם אינה מועילה דיו. להזכירך, זיפרקסה, גם במינונה המינימלי היא תרופה שבמקורה הינה אנטי פסיכוטית(ובמינינים של 10+מ"ג נגד סכיזופרניה), תרופות אלו ידועות כי מנפחות את הגוף ועלייה ניכרת במשקל בשל עלייה בתאבון ופגיעה בחילןף החומרים. אי לכך אני ממליץ לך על פעילות ספורטיבית מתמדת ואכילה מתונה. במידה ועלית במשקל בצורה רצינית הוועץ עם הרופא להחליף את התרופה ברספרידל במינון 1-3 מ"ג אשר משפיע על המשקל פחות ויעיל באותה מידה(יש הטועמים כי מועיל יותר). במקרים של OCD טיפול פסיכוטרפי בשילוב תרופות הוכח כמועיל. שקול את האפשרות הזו במידה ואתה מרגיש שאינך שולט על המחשבות. אם יש לך שאלות נוספות אשמח לעזור לך, רועי

27/01/2004 | 17:58 | מאת: ??????

אני עוקב אחרי הודעותיך מן ההתחלה ,כעת אתה נראה לי מנותק מהמציאות התחלת עם חרדות המשכת לדכאון,נהיית בי פולארי ועכשיו אתה כבר על גבול הפסיכוזה... אתה רוצה לבדוק כל תרופה פסיכאטרית? קח את עצמך בידיים ותנסה להכנס לשגרה של עבודה או תחביב כי טיפולים פסיכאטרים וכדורים כימיים(אפילו במרשם...) זה לא תחביב.... תרגיש טוב

28/01/2004 | 01:25 | מאת:

לאלמוג שלום, סביר שאין מדובר ב OCD אלא בתהליך האבל על קרובת המשפחה. זה די טבעי שחולמים ומתגעגעים וגם התמונות והזיכרונות חוזרים. איני חושב שמדובר בהפרעה נפשית אלא בתהליך אבל קשה אבל "נורמלי". טוב שאתה ממשיך בשיחות זה בהחלט נושא לשיחות ולא לזיפרקסה. תשמור על עצמך הידש

26/01/2004 | 23:42 | מאת: דורית

היי ד"ר. זוכר אותי? דורית? רציתי לעדכן אותך בדברים נפלאים שקרו לאחרונה. האפקסור באמת לא התאים לי (אולי המינון) ולקח לי יותר משבוע לחזור לעצמי . חזרתי לפריזמה במינון של כדור במקום כדור וחצי ואני מרגישה אחלה. את הקלונקס אני לוקחת רק בחירום ומתפקדת מצויין. השבוע התגברתי לראשונה על פוביה מאד קשה.... נהגתי לבד חיפה-חדרה. אף פעם לא נהגתי מחוץ לעיר לבד ועשיתי זאת !!! לבד!!! ואני גאה ומאושרת. אני עדיין בטיפול הפסיכוטרפי ומרגישה שאני מתקדמת בצעדי ענק. סתם רציתי שתדע שטוב לי ואני מאושרת. תודה ד"ר הידש ושאלה קטנה בבקשה.... יכול להיות שפריזמה כן מתאים לי?

לדורית שלום, כיף לשמוע שהדברים הסתדרו ואת מתקדמת בצעדי ענק. תמיד המבחן האמיתי הוא התוצאה הסופית אצלך. עם הצלחה אי אפשר להתווכח. תסעי הרבה ותמיד בדרכים טובות הידש

27/01/2004 | 07:15 | מאת: אריאל

איזה כיף- אני מאושרת בשבילך ומאחלת לך בהצלחה. תודה שעידכנת אותנו שיהיה לך רק טוב אריאל

26/01/2004 | 23:36 | מאת: אלמונית

שלום רב, אני בת 32 והתחלתי לקחת כדור MOBEMIDE (150) לפני כחודש נגד דיכאון. מאז אני מרגישה טוב בהרבה, לא דכאונית, אנרגטית חדה ושמחה יותר מתמיד. אני מרגישה מוכנה יותר למחויבויות ברמה האישית והמקצועית שלי משום שכל מעטה הפחד שהיה קודם - הוסר. יש גם אפקט פסיכולוגי לכך משום שאני לא דואגת שלא אהיה יציבה - ובכך יכולה להתחייב. שאלתי היא: לאיזו תקופה ניתן להמשיך לקחת כדור כזה? אני לוקחת כדור אחד ליום בלבד. מפחיד אותי לחשוב שאצטרך להפסיק, משום שאני חשה שלא אוכל לשחזר השגים שאני משיגה היום, ללא הכדור. תודה.

27/01/2004 | 00:53 | מאת:

שלום, הפחדים הללו הם עדין חלק מהפרעת החרדה. המלצתי היא לטול את המובמיד בערך כשנה, עד אשר תפנימי ותתרגלי להשגים החדשים ותראי בהם דברים מובנים מאליהם. כך שעוד חזון למועד ההפסקה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אני חייבת לשאול שאלה שתישמע קצת טפשית.. אבל מאוד מפריעה לי: מאז שאני לוקחת את הכדור אני מייחסת את ההצלחות שלי - אליו!! בעצם אני לא יודעת איפה זה הכדור, ואיפה זה באמת אני! האם הכדור משנה התנהגות?.. הופך אותך למישהו "אחר"? אודה לך מאוד אם תתייחס לשאלתי ברצינות. הדבר ממש מטריד אותי. תודה.

26/01/2004 | 23:09 | מאת: פלוני

שלום רב ד"ר כדי לטפל ב"טיקים" ניתן לי לוסטרל. לאחר מכן, בעקבות קשיים בהגעה לפורקן מיני הוחלפה התרופה לסרוקסט. גם כאן נתקלתי באותן בעיות. ברשותך, יש לי 2 שאלות בעניין: 1. בעקבות הקשיים המיניים הנ"ל הפסקתי לקחת את הסרוקסט לפני יומיים. פחות או יותר מאז אני סובל מכאבי ראש חזקים ביותר, בעיקר בקודקוד הראש וברקות. האם יש לכך קשר, ומה כדאי לי לעשות. 2. האם למיטב ידיעתך יש תרופות אחרות בעלות מאפיינים דומים שלא יגרמו לי לאותן השפעות, ושאותן אוכל להציע לרופא שלי לרשום לי. בכך אוכל לחסוך לעצמי זמן וסבל מיותרים. אבקש תשובות בהירות ככל האפשר, לאור העובדה שרופאי אינו עובד כל יום, בשל דחיפות העניין (בעיקר בקשר לשאלה הראשונה), וכן בהתחשב בכך שבככל מקרה ייעוצך יהיה כפוף להחלטתו של רופאי הצמוד שמיודע עם מצבי הרפואי (לעניין השאלה השניה). תודה רבה

27/01/2004 | 00:57 | מאת:

שלום, הפסקת הסרוקסט עלולה לגרום לכאבי ראש והפרעות הדומות לחרדה. לכן ההמלצה היא להפסיק באופן הדרגתי. לכן חצי כדור או רבע כדור סרוקסט יפתרו את הבעיה, פשוט סיום הטיפול ימשך עוד שבוע שבועיים. הלוסטרל והסרוקסט פועלים באותו המנגנון ולכן גם תופעות הלוואי דומות. למרות שכל אדם מגיב אחרת לכל תרופה הרי פעמים רבים ישנן אותן תופעות הלוואי. לכן אפשרות אחת להמשיך לחפש תרופה בקבוצה זו כך שהיא תשפיע לטובה בלי תופעות לוואי. אפשרות שניה היא לנסות תרופות הפועלות במנגנון שונה, כמו אפקסור (שיש לו גם מהמשותף), אדרונקס או רמרון. בהצלחה דר' גיורא הידש

27/01/2004 | 14:56 | מאת: משיב

נוגדי דיכאון לא מיועדים לטיפול בטיקים. לא ראיתי מחקר או עבודה שטוענים שכן. אז מדוע לקחת טיפול לא יעיל ושגם גורם לתופעות לוואי? מאותה סיבה אין טעם לחפש תרופות אחרות מאותה קבוצה. אם אתה סובל בנוסף מהפרעה כפייתית זה כבר סיפור אחר אבל זה לא מה שכתבת בהודעה שלך.

26/01/2004 | 22:48 | מאת: גלית

רציתי לציין שאני מאד פעילה במשך שעות היום אני מטפלת ב-3 ילדים אך זה לא מספיק עוזר לי לצאת מכדורי הקלונקס. בתודה גלית שחיה את החרדות יום יום (לצערי הרב).

27/01/2004 | 00:35 | מאת: משיבה

כן, זו הבעיה של הקלונקס - הוא יכול למכר... את יכולה לעבור בהדרגה לכדור נוגד חרדה, שאינו ממכר ( כמו סרוקסט, פבוקסיל, אפקסור וכד'), וכשזה יתחיל להשפיע- לנסות לרדת בהדרגה בקלונקס. כל זאת, כמובן, בליווי צמוד של פסיכיאטר !!!

27/01/2004 | 07:31 | מאת: "אור

יכול???

27/01/2004 | 00:56 | מאת: אלי

גלית בתור התחלה אני ישאל אותך- למה את רוצה להיגמל? קלונקס חזק פי 20 יותר מווליום ולכן אם את זקוקה לגמילה מאד איטית אז את חייבת לעבור קודם לווליום. אם הרופא שלך מתנגד לווליום אז תצטרכי ללכת בדרך הקשה.

27/01/2004 | 18:00 | מאת: לא רופא ולא מייעץ

מה לעשות הוא יותר מקצועי משנינו

26/01/2004 | 22:35 | מאת: גלית

אני לוקחת קלונקס 0.5 בצהרים ו0.5 בערב ומרוניל בבוקר יש לי שאלה אני מנסה להגמל מהקלונקס שאני לוקחת כבר 7 חודשים ולא מצליחה לעזוב את התרופה הזו. מה עלי לעשות? אודה לחברי הפורום על התשובה וגם לדוקטור הידש.

27/01/2004 | 00:59 | מאת:

לגלית שלום, אפשר לנסות לעבור לוואליום שמשך הפעולה שלו ארוך יותר ולכן קל יותר להגמל. אפשרות שניה היא לאט לאט, כל יום להוריד קמצוץ מהכדור או אפילו כל שלושה ימים ומכאן להתקדם באיטיות. בצורה כזו לא יהיו תופעות לוואי. שיהיה רק טוב ד' גיורא הידש

27/01/2004 | 09:59 | מאת: גלית

בהמשך לשיחתינו רציתי לדעת איזה כדורי ווליום יש במקום הקלונקס שעובדים לתווך ארוך זמן.

27/01/2004 | 11:11 | מאת: רועי

שלום רב! קלונקס, וכל תרופה ממשפחה זו מיעדת לתווך קצר הנע בין שבועיים וחודשיים. את נוטלת את התרופה, אמנם במינון קטן יחסית הרבה מעבר לתקופה שלה מיועדת התרופה, דבר שמוביל להתמכרות. ראשית עליך להחליף את התרופה לתרופה מקבילה:קלונקס, ואבן, ואאליום, טרנקסל וכו. במעבר בין תרופות וזאת בהשוואה להפסקה מיידית יש תופעות לוואי פחותות יותר מאשר הפסקה מיידית. עליך להווצץ בפסיכיאטר במהירות לגבי החלפת תרופה לאחד מהנ"ל ואז החל מהתרופה החילופית לשקול ירידה במינון עד אשר הפסקה מוחלטת. קחי בחשבון שקלונקס במקורו נועד להפגת חרדה וייצוב מצב רוח כSOS! על תפקיד תרופת הSSRI לטפל בחרדת רחוקת טווח ובכך למנוע ולהקטין את התרופות ממשפחת הבנזודיאזפינים. מקווה שעזרתי, רועי

27/01/2004 | 11:33 | מאת: "אור

טרנקסל??? בר מינן..

26/01/2004 | 21:02 | מאת: שיר

שלום אני מקווה שאוכל להעביר בפנייך את הבעייה. אני חרדה ופוחדת כמעט מכל דבר. המצב החמיר מאז הלידה של הבת שלי שהיא היום כבת שנה + . דוגמאות לחרדה : בעלי חייב לדווח לי לאן הוא הולך ומתי הוא חוזר וכן להודיע לי שהגיע בשלום. אני "מסריטה" לי בראש כל מני "סצנות" של דברים שיכולים להיות ( חס וחלילה שאני מאבדת את אחד מיקיריי ובאים להודיע לי על זה , אני מפחדת לרשום את הילדה לגן שאולי חס וחלילה יקרה לה משהו - כבר היו מקרים - היא עדיין עם מטפלת ) ועוד הרבה סרטים דמיוניים שאני מפחדת אפילו לעלות על הכתב. החרדות הן בעיקר מהפחד לאבד את יקיריי. חשוב לציין שביום יום אני עובדת ומתפקדת נפלא , מקיימת משק בית תקין לחלוטין ולא נראה עלי שאני סובלת מחרדות. אני טיפוס שמח, מלא שמחת חיים , צחוקים וכד'. המחשבות הן לעצמי כל הזמן במשך היום. כמו"כ קיימת אצלי תופעה משונה נוספת. לפעמים עוברת בי המחשבה ( חס וחלילה , כמובן) שעדיף היה אם כבר הייתי מאבדת את יקיריי וכבר מתמודדת עם זה מאשר האופציה הנוראה שמשהו יקרה בעתיד הלא נודע. ואז כמובן אני מדברת עם עמצי בקול רם ואומרת "חס וחלילה , מה פתאום, ששום דבר לא יקרה להם "ומנסה להעביר את החרדה במהירות מהראש. איך לדעתך אפשר לטפל בנושא ? האם אני צריכה כדורים פסיכיאטרים ואם כן האם יש להם תופעות לוואי חמורות (כמו ירידה בחשק המיני? ) או שטיפול פסיכולוגי יעזור לי? החרדות גורמות לי לפעמים לכאב בטן נוראי ולדפיקות לב מואצות .

26/01/2004 | 21:05 | מאת: שיר

מרוב מהירות לשלוח את המכתב ובעלי שנכנס לחדר ולא רציתי שייראה את הדברים (הוא מודע לחרדות שלי אבל אני לא חושבת שהוא יודע עד כמה הן משפיעות על חיי ) שכחתי להודות לך מראש על תשובתך. אז שוב תודה שיר

26/01/2004 | 22:19 | מאת:

לשיר שלום, נראה שאת יודעת את כל התשובות.... אכן אלו הן תופעות של חרדה, המחשבות המפחידות שאולי עדיף שהאסונות יקרו ולהפסיק להיות חרדה, מעידות על המצוקה שלך ועל עוצמת החרדה ואין להן משמעויות אחרות. הטיפול הנפשי יכול להיות פסיכותרפי ו/או תרופות. לכל שיטה יש את היתרונות והחסרונות. השיפור במצב עם שיחות לוקח מספר חודשים וזה מהטבע של השיחות. לתרופות יש תופעות לוואי אחרות. עם זאת אין הכרח שיהיו תופעות לוואי, רבים נוטלים את התרופות ללא תופעות לוואי והכל בסדר, לחלק מהאנשים יש כמובן תופעות לוואי. עד שלא תנסי לא תדעי מה קורה אצלך. בכל אופן לא יגרם נזק, כלומר בהפסקת התרופה תופעות הלוואי חולפות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

26/01/2004 | 18:21 | מאת: ענת במצוקה

אני סבלתי שנים מחרדה חברתית וכיום אני מטופלת ומרגישה טוב יותר הבעיה היא שבזמן הבעיה הפסקתי ליצור קשרים עם אנשים וכעת אני מרגישה מאוד בודדה למעט חברה אחת שיש לי אך היא גרה רחוק העיניין הוא שזה כבר הפך לטורדני כי אני מסתכלת על בנות שהולכות יחד ומקנאת העיניין הוא שכרגע אני בהחלמה מדכאון אחרי לידה ולא מסוגל ת לעבוד השאלה היא מה לעשות איך להכיר חברות אני מנסה ללכת לחוגים ומקומות של אימהות אך למעט שיחות סרק אין שום תוצאה כאילו לכל אחת יש חיים משלה אנא איך אפשר להכיר האם יש קבוצות הכרות לאנשים עם חרדה חברתית הכוונה להכרות של נשים למען ידידות שלך ענת

לענת שלום, מניסיוני כאשר יש תינוק, אצלי זו כבר נכד... קל יותר להכיר ולהתחיל בחברויות, פעמים רבות לוקחים את הילדים לשחק ביחד, נפגשים בבית של אחד הילדים או שאמא אחת שומרת על שני הילדים לחילופין. גם עם תינוקת כאשר מטיילים בגן השעשועים(במזג אוויר קצת יותר טוב), פוגשים אנשים נוספים עם עגלות. את צודקת שהטיפול בחרדה חברתית מתחלק לשניים. ראשית השיפור במצב, אבל אחר כך צריכים לעבוד על הקשרים החברתיים ולהשקיע בהם. אולי גם בעלך או ההורים יכולים לעזור בכך? איני חושב שקבוצת תמיכה או טיפול יכולים לעזור בנקודה זו. פשוט חייבים לנסות וליצור את הקשרים. שיהיה רק טוב ומזל טוב לבת דר' גיורא הידש

26/01/2004 | 16:46 | מאת: לא ישנה טוב

ד"ר שלום רב, בעקבות הפרעות בשינה פניתי לקבל עצתך בעניין כדורי שינה. בין היתר, המלצת על זודורם, שאינו ממכר. מעיון בעלון לצרכן של כדורים אלה - קיבלתי " רגליים קרות". בין תופעות הלוואי האפשריות צויינו : שלשולים, בחילות, בעיות זיכרון, הליכה בלילה, מחשבות טורדניות, הזיות, בלבול ועוד... כמו כן צויין, כי שימוש ממושך (מעבר ל-4 שבועות) עלול לגרום לתלות, ואף תתכנה תופעות גמילה לא נעימות. גם אם מדובר בתופעות נדירות יחסית, מי ערב לי שהסטטיסטיקה לא "תיפול" דווקא עליי... הדבר האחרון שאני זקוקה לו כרגע זה תופעות שכאלה... ומה ההבדל בין "התמכרות" ל"תלות"? מצפה להתייחסותך....

26/01/2004 | 20:10 | מאת: נעמי

השתמשתי בזודורם על בסיס לא קבוע, מפני שהתקשיתי "להחזיק" את השינה מעבר לשלוש וחצי לפנות בוקר. לא היו לי שום תופעות לוואי. את ההנחיות למיניהן כותבים עורכי-דין..שימי לב למשל, מה כתוב לגבי אקמול :-) דברים נוספים שהועילו לשינה טובה יותר: חלב חם, מעט משקה אלכוהולי, הליכה מהירה בחוץ ,רבע שעה בערך, ומקלחת חמה. אגב, "נוקטורנו" שהוצע לי וניסיתי אותו גם, הותיר טעם לוואי נורא שנותר לשעות רבות אחרי שהתעוררתי. לילה טוב לך

26/01/2004 | 21:33 | מאת: משיב

לכל תופעת לוואי יש סטטיסטיקה- כלומר מה אחוז הנבדקים שסובלים ממנה. כאבי ראש וסחרחורות מופיעים בראש הרשימה (תעשי חיפוש על ZOLPIDEM). היצרן מחוייב לפרסם את כל התופעות אך אין חובה לפרסם את השכיחויות שלה ובצורה כזאת הרבה פעמים גם מסתירים תופעות לוואי קשות שמאפיינות הרבה אנשים. זולפידם יכול לגרום לתלות אבל לא להתמכרות. כלומר אין צורך להעלות את המינון בשביל להשיג את אותו אפקט.

26/01/2004 | 22:39 | מאת:

שלום, מצטער על מה שעורכי הדין כתבו. אני מצטרף למה שכתבו קודמי. לילה טוב הידש

26/01/2004 | 15:46 | מאת: חיים

1. אפשר לקחת ארטן יחד עם גאודון? 2. אחרי כמה זמן מתחילה התמכרות לארטן? 3. האם ארטן מגדיל את הסיכון לטרדיב דיסקינזיה בעתיד?

26/01/2004 | 22:41 | מאת:

לחיים שלום, התשובה היא חיובית לכל השאלות, כאשר ההתמכרות לארטן היא יותר פסיכולוגית בגלל ההרגשה הטובה שהוא נותן ופחות גופנית. עם זאת בדרך כלל אין צורך ליטול ארטן עם גאודון או לפחות להסתפק במינון המינימלי של 2 מג'. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

26/01/2004 | 14:44 | מאת: מיכל

אשמח לדעת מה הקשר בין ליתיום לדלקת קרום המוח. האם יתכן שכתוצאה מדלקת קרום המוח יש צורך להשתמש בליתיום? איך אפשר להשיג מידע בנושא שני התחומים?

26/01/2004 | 22:42 | מאת:

למיכל שלום יתכנו שינויים נפשיים רבים על רקע של מחלה של המוח וגם דלקת כרום המוח. באופן עקרוני תתכן הפרעה נפשית שהתפתחה מהדלקת, אבל צריך אבחון מדוייק ולקבוע את סוג ההפרעה שהתפתחה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

26/01/2004 | 13:34 | מאת: אלמוני

לכברד:ד"ר הידש 1.אני מודה לך על תשובתך, לגבי כדורי השינה. 2.ברצוני לדעת מה הנזקים שיכולים לגרום, שילוב של כדור סרוקוול 100 מ"ג, וכדור פלוטין 20 מ"ג, לתקופה של שנים. כברכה אלמוני

26/01/2004 | 23:36 | מאת:

שלום, הפלוטין=פרוזק אינו גורם לנזק גם בשימוש של שנים. הסרוקוול עלול לגרום נזק נאורולוגי של תנועות בלתי רצוניות. אבל מדובר על תופעות נדירות ועל תרופה חדדשה יחסית וידע מועט לגבי שימוש במשך שנים. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

26/01/2004 | 13:19 | מאת: מירב

שלום לך דוקטור! אני לוקחת רמרון 45 מ"ג.האם אני יכולה להוסיף לו פרפאנן?

26/01/2004 | 16:24 | מאת: למירב

אם את יכולה לא,- מאוד עדיף שלא.

26/01/2004 | 23:37 | מאת:

למירב שלום, כמוןב שבהמלצת הרופא המטפל. שתי התרופות אינן סותרות ז.א.ז. ואינן מפריעות אחת לשניה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

26/01/2004 | 09:59 | מאת: שרית

שלום לכולם, אני סבלתי מדיכאון אחרי לידה בלידה הראשונה שלי שהיתה לפני כ 2 וחצי שנים. בעקבות המשבר והסבל פניתי לטיפול ובסוף הסתדרתי עם אפקסור מאוד מאוד. אני עכשיו בהריון בשבוע 28 ומאוד מתלבטת. האם העובדה שסבלתי בעבר מדיכאון אחרי לידה תגרום לזה ששוב זה יקרה לי? האם כדאי להתחיל לקחת את האפקסור כמניעה.? בסך הכל האפקסור מאוד עזר לי ללא תופעות לוואי כך שמבחינת התרופה אין לי בעיה לקחת. מה לעשות?

26/01/2004 | 11:24 | מאת: משיבה

שרית שלום, לגבי מניעה - אינני יודעת אם מספקים תרופה לפני שהדיכאון פורץ. לשם כך כדאי להתייעץ עם פסיכיאטר. לגבי נטילה בזמן הריון - כדאי לך מאד להתקשר למרכז הטרטולוגי בבי"ח הדסה, שם יוכלו לספק לך את המידע העדכני ביותר לגבי תרופות בטוחות בזמן הריון. בהצלחה ולידה קלה !

26/01/2004 | 23:41 | מאת:

לשרית שלום, שאלתך חשובה מאוד, תחילה מעט הרגעה, העובדה שסבלת מדיכאון אחרי לידה ראשונה אינה מחייבת שתסבלי מדיכאון בלידות הבאות. השכיחות של דיכאון אחר לידה ראשונה גבוהה מאשר דיכאון בלידות הבאות. עם זאת הסיכון של דיכאון אחר לידה אצל מי שעברה דיכאון בלידה קודמת גבוה יותר באופן משמעותי מאשר אצל אשה שלא עברה דיכאון. לכן כמו תמיד החישוב הוא מאזן של יתרונות וחסרונות אפשריים. היתרונות הם בודאי מניעת הדיכאון והאפסור עשוי למנוע דיכאון אחר לידה. חסרונות הם תופעות לוואי (שאצלך הן מועטות) וההמלצה לא להניק. כך שתמיד צריך להתאים את הטיפול לאדם מסויים. הרבה אושר דר' גיורא הידש

25/01/2004 | 23:53 | מאת: shony

לדר' שלום רב מה דעתך על עישון מריחואנה לחולה ביפולרי? האם המריחואנה משפיעה על יעילות התרופות? תודה

26/01/2004 | 23:41 | מאת:

אסור דר' גיורא הידש

25/01/2004 | 22:48 | מאת: ינשוף

שלום ד"ר, רציתי לדעת כמה שנים זה לימודי פסיכיאטריה?.. 6-7 שנים לימודי רפואה ואז ההתמחות על כמה שנים נוספות? תודה,

26/01/2004 | 23:43 | מאת:

לינשוף שלום, אחרי סיום לימודי הרפואה-6 שנים, שנת סטאז' ואחר כך כ 4.5 שנים של התמחות. בזמן ההתמחות שתי בחינות, הראשונה אמריקאית והשניה קלינית בעל פה.... לא קל אבל בהחלט אפשרי. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

25/01/2004 | 22:48 | מאת: מיוסרת

יש לי שאלה שבעיניי היא שאלה גורלית ממש. הייתי בטיפול במשך שנה . במשך הטיפול התאהבתי במטפל שלי. צריך לציין שהמטפל עודד מאוד התאהבות זו. בטיפול איבדנו גבולות. ( היה מגע ורמזים שונים ). לפני כמה חודשים נפלתי למשבר חריף בעקבות זה ועזבתי את הטיפול. עכשיו אני רוצה לחזור אליו. אני מתגעגעת אליו נורא, מתגעגעת למגע שלו. אבל מפחדת מאוד שאפול שוב למשבר. כיום אני התאוששתי מעט אך אני לא מאושרת ומדוכאת מאוד. לא סגרתי את הטיפול כמו שצריך. אני מפחדת שהמטפל כבר לא אוהב אותי. אני מרגישה אבודה . אני לא רוצה ללכת גם למטפל אחר. ולא אוכל לדבר על המטפל הקודם ( כדי לא לגרום לו נזק ). אני במילכוד. מה לעשות ???לחזור אליו??? אני יודעת שאם אחזור אז לא אוכל לומר לו כלום - כדי לא לאבד את האהבה שלו אלי וכדי שלא לאבד את היחס המיוחד שלו אלי. עזור לי.

26/01/2004 | 05:39 | מאת: אריאל

שלום לך אני חושבת שאת צריכה לשאול את עצמך האם באמת התאהבת בו או במה שהוא מייצג. בתור מטופלת את נמצאת בעמדה\ מצב שבו המטפל גורם לך להרגיש בטוחה, מוגנת. הוא מגונך עלייך ולעיתים התחושה הזו של ביטחון מתערבבת בתחושות אחרות ולכן זה חובתו של המטפל להשים את הגבולות וליצור את ההפרדה הרצויה ואם הוא לא עושה זאת הרי שהוא מפר את כל הקודים האיתיים הטיפוליים והגבול בין טיפול לניצול הולך ומטשטש. אני חושבת שבשביל בריאותך הנפשית כדאי ואף רצוי שלא תחזרי אל אותו מטפל משום שטיפול שבנוי על קשר כזה אינו יכול להצליח ואת עלולה רק להיפגע אריאל

26/01/2004 | 13:35 | מאת: שם הכותב

באמת שאלה קשה וגורלית בטיפול הנפשי יש תהליך שנקרא "טרנספרנס" או העברה, שבו המטופל רואה במטפל דמות אידיאלית (בדרך כלל פנטזיה על ההורה שהיית נורא רוצה שיהיה לך בילדותך). מסגרת הטיפול היא מאד אינטימית ומבוססת על אמון רב וקל מאד להתאהב במטפל. זה לא נדיר אבל בשום פנים ואופן אסור למטפל לתת להתאהבות הזו להתממש במגעים וכיו"ב (כמו שלא אמורים לממש אותה עם הורה). זה מאד מאד מסוכן למטופל וזוהי חריגה מכללי האתיקה וזה דבר שיכול לפגוע מאד במטופל ולהרוס את כל מערכת יחסי האמון והרבה יותר מזה. כנראה שהמטפל שלך גרם לך נזק בכך שהוא נגע בך. מבחינתך לא משנה כמה ואיך, הייתה לזה משמעות עמוקה בשבילך, והאחריות היא שלו. המטפל צריך לדעת מה הוא עושה ואיך זה משפיע עליך ואסור היה לו לגעת אפילו קצת, בטח שלא כמה פעמים, במיוחד כשהוא יודע איזו השפעה יש לכך עלייך, והוא יודע. את מנסה להגן עליו ולא לספר לאחרים כי את מאוהבת בו ואת לא רואה אותו באמת. אבל כנראה שאת חייבת לספר למישהו אחר על זה כמו שעשית כאן כי זה מאד מציק לך. את חייבת לשחרר את זה באיזה מקום. מסובך מאד. מאד מעניין גם אותי לשמוע תשובה מקצועית בנושא.

26/01/2004 | 15:05 | מאת: מירב

שלום לך! ברור לך ,שהמטפל שלך עבר את גבולות מטפל מטופלת. בתוך הטיפול יכולה תמיד להיות התאהבות אך היא לא תבוא לידי מימוש משום ,שזה לא לעניין וזה רק יכול לפגוע במטופל [בדיוק כמו במקרה שלך] עצתי לך היא להתנתק מהמטפל הזה בכול מחיר[את גם יכולה להגיש נגדו תלונה לגופים המתאים]ושנית תמשיכי בטיפול כמובן,אבל הפעם אצל פסיכולוגית,מניסיוני זה יעשה לך רק טוב.

26/01/2004 | 18:48 | מאת: תמר

שלום רב, אני מסכימה עם מה שנאמר כאן לפניי : בהחלט ייתכן כי מדובר כאן בתהליך שכיח של "העברה" כלפי המטפל, מה שיוצר תחושה של התאהבות מצד המטופלת. אני מסכימה גם, שתפקידו של המטפל לשים "גבולות" בינו לבין המטופלת, ולא לאפשר לקשר לגלוש למקום בלתי מקצועי ובלתי מוסרי. כמובן, שאם המטפל כשל בתפקידו זה, רצוי להמנע מהמשך הקשר הטיפולי איתו. יחד עם זאת, עלינו להיות זהירים במתן שיפוט ע"פ תאור קצר בלבד של המטופלת ברשת. איננו יודעים באמת את כל הרקע, את הסיבה לפנייה לטיפול, את איכות הטיפול ואת נסיבות הפסקתו. ייתכן ( וגם זו השערה בלבד ), שאנו הולכים בעצמנו שולל אחרי תחושותיה של המטופלת כלפי המטפל ובכך חורצים את דינו ואת דין הטיפול בינהם ... לפעמים דווקא שיחה על הנושא עצמו במסגרת הטיפול, יכולה לקדם אותו ובמקביל לקדם עניינים בעיתיים אחרים שהמטופל מביא איתו בהקשר למערכות יחסים אחרות בחייו. מה שאנחנו כן יודעים, זו העובדה שהמטופלת מרגישה שלא בנוח לפנות שוב לאותו מטפל וזו יכולה להיות סיבה מספקת שלא לחדש עימו את הקשר. יחד עם זאת, הסבל שאת מתארת יכול להצדיק פנייה לטיפול אחר, והצעתי לך, היא להעלות את הנושא במסגרת הטיפול החדש. ייתכן ששם יתבהרו לך הדברים אחרת, או שתוכלי לעבד מחדש את מה שעברת. מאחלת לך בהצלחה ושלא תהיי עוד "מיוסרת". תמר.

26/01/2004 | 19:52 | מאת: שם הכותב

זה נכון שמצד אחד לא חורצים את גורל המטפל מכמה מילים ברשת ולא מהבנת כל התהליך אבל מצד שני המטופלת אינה צריכה לחוש אשמה בקשר לרגשותיה אלה, וכן צריכה לדבר עליהם עם מישהו מבחוץ בכדי להבין לעומק. למעשה כך אמרת. גם אם זו נגיד פרשנות של המטופלת, (וזה לא משנה כי זה מה שקרה מבחינתה) על המטפל היה להיות זהיר שבעתיים ולא לגעת בה בכלל בגלל התחושות שזה יוצר בה וזו טעות שלו. הטעות היתה מסוכנת לטיפול מבחינת המטופלת ולראייה הוא הופסק. גם המטפל וגם המטופל צריכים לחוש מוגנים, אך היות שלמטפל יש הרבה יותר הגנות, והמטופל נמצא במצב נטול הגנות בשלבים מסויימים - העין המפקחת עליו צריכה לעבוד שעות נוספות. עדיין לא נחרץ דינו של אף אחד אבל חייבים לבדוק את הנושא לעומק ולא להחליק

25/01/2004 | 22:16 | מאת: קארין

לילה טוב לד"ר הידש איזה הפרעות נפשיות גורמות לאדם בודד שמרגיש בדידות, לאבד את יכולת ההגנות של הנפש שלו כנגד תחושת הבדידות שלו. כלומר אם במצב נורמלי רגיל אדם שמרגיש בדידות יכול להפעיל הגנות נפשיות שיעזרו לו להתגונן כנגד תחושת הבדידות, אז השאלה היא באיזה מצבים נפשיים, חברתיים או אחרים, אנשים שמרגישים בדידות, לא יהיו מסוגלים להתגונן ולהפעיל הגנות נפשיות כנגד תחושת הבדידות שלהם, בגלל המצבים הנפשיים, חברתיים או אחרים, שגורמים להם לחוסר היכולת להשתמש בהגנות הנפשיות שלהם. איזה הפרעות נפשיות או מצבים נפשיים, חברתיים או אחרים עשויים להביא למצב כזה ? ואיך קוראים למצבים אלה ? אשמח לקבל תשובה מפורטת תודה.

26/01/2004 | 23:57 | מאת:

לקארין שלום, קשה לענות תשובה מפורטת, לדעתי את שואלת שאלה כללית והכוונה שלך היא שונה. בכל אופן אנסה לפתוח קצת את השאלה. כמובן שצריכים לבדוק מדוע האדם בודד, האם מתוך חרדה חברתית, פחד ליצור קשרים, פחד מלאבד קשרים, טראומות בעבר, חוסר מיומנויות חברתיות וכך הלאה. כמובן שלכל אחד נגיעה בנקודה הרגישה שלו תגרום לשבירה. מצב מעניין הוא כאשר ישנו רצון רב לקשר וגם פחד מקשר, יחסי משיכה ודחיה ביחד, כאשר קיים מערך נפשי כזה אז ככול שהבדידות רבה יותר כך גם הכמיהה לקשר רבה יותר והמצוקה עולה. במצב זה דווקא "איום בקשר" כאשר משהו מתקרב ומגלה עניין עלול להתעורר פחד עצום עד כדי פאניקה. תשמרי על עצמך דר' גיורא הידש