פורום פסיכיאטריה

לדר' הידש ערב טוב מזה מס ' שנים נוטל תרופות הרגעה מסוג הבנזוד' , וואבן , אסיול וקסנגס , מאחר והSSRI אינו משפיע עלי ומרדים אותי . האים קיימת בשוק תרופה חדשה וחזקה להרגעה? תודה.

אהבה..............................:) אני צוחקת:)

האהבה היא התרופה הטובה ביותר אין ספק רק ששכחנו כבר מרב הצרות שיש דבר כזה............................. ולא צוחק.........

היי אנשים לא נותנים אמון באחרים, לפעמים בצדק ולכן מפחדים לתת צאנס ומסיבות שונות גם בורחים מאהבה. אני מסכימה איתך שחבל.........

אתה לא תגיע רחוק אם הכדורים האלה ואתה עכשו מחפש משהו יותר חזק??? אולי תנסה אצל הווטרינר העירוני אולי יש שם מקום הוא יכניס אותך להסגר יותר חזק....אעלק נפלת טוב טוב בפח...אידיוט

........סה"כ מחפש קצת שקט נפשי חבוב לא יוצא למרחקים ולא רוצה להגיע רחוק...........רוצה רק שקט................

תן לו משהו ...איזה חומר חזק משהו פיצוץ בנזאופידינים קטן עליו

תנסה פעילות ספורטיבית מרגיעה בנוסף, ולהיות עם אנשים נעימים ולא מלחיצים, לעבוד בתחום ובמקום שנעים בו וללכת לים ולרקוד מדי פעם.מאד מרגיע:)

תודה להידש נרגעתי מעט..........ואולי אולי גם תהיה אהבה בעולם יום אחד, ונצא כל בכל רחבי תבל בריקודים.....לוחמת..........

לרילקסס שלום, ישנן תרופות נוגדות דיכאון שאינן שייכות לקבוצת ה SSRI, יתכן שהרמרון שמרגיע מאוד עשוי לעזור או אדרונקס. ישנם המשתמשים במינונים נמוכים של תרופות נוגדות פסיכוזה, כלומר משתמשים רק בהשפעה המרגיעה שלהם. כמו רידזין, או מהחדשות יותר זיפרקסה. היתרון בתרופות אלו שאינן ממכרות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

כל מה שציינת לא עזר לי , האם קיימת תרופה חדשנית יותר שעדיין לא הוכנסה לשימוש מסחרי בארץ?

ההודעה שלך לא ככ ברורה. אם הססרי לא משפיע עליך- עובדה שהוא מרדים אותך אז פשוט, תיקח את זה בלילה. האם אתה מחפש תרופה רק להרגעה, שלא תרדים אותך?

אתמול שאלתי שאלה בקשר לתרופה טופמקס ולא נענתי כולם קיבלו תשובה ואני לא למה?

לסוקרטסית שלום, בהחלט מגיעה לך תשובה. עם זאת הבנתי שאת שואלת קוראים ואנשים אשר נטלו את התרופה מניסיונם האישי, קיבלת תגובה אחת שאני מצטרף אליה. אם יש לך שאלות נוספות יותר מכוונות אשמח לעזור. אינפורמציה כללית על התרופה תוכלי למצוא באינדקס תרופות. מצטער על אי ההבנה דר' גיורא הידש

אני לוקה ב-ADD מאז שאני זוכר את עצמי. אובחנתי לפני כ-4 בקליפורניה. בארץ, לא פניתי לשום מומחה בעניין; ועד היום אני מזמין ריטלין מהאינטרנט. כיוון שאיני בטוח עוד באמינותו של המקור שלי, הייתי רוצה לברר את הפרטים הבאים: 1. מי מבצע אבחון ADD בארץ? 2. מה עלותו של אבחון זה? 3. מה פרק הזמן הדרוש לקבלת האבחון? 4. האם קופות החולים משתתפות בסבסוד הריטלין?

לרון שלום, בדרך כלל נאורולוגים מומחים לנושא מאבחנים. הכללית החלה לבצע איבחונים בתשלומים עם הנחה לבעלי ביטוח מושלם. כמו כן עמותת "ניצן" מבצעת איבחונים אבל למטרות של בתי ספר ולא למטרות קליניות. ריטלין מאושר בארץ לילדים או סטודנטים עד גיל 24. התרופה נמצאת בסל הבריאות ולכן קופות החולים נותנות אותה כמו כל תרופה שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום לכם, יש לי קושי מסויים בכתיבת הודעה זאת; לעולם לא דיברתי על בעיותי עם אנשים אחרים. הבעיה שלי קשורה לעבר; עד גיל 10 כמעט שלא התקשרתי עם אנשים. את רוב ילדותי בילתי בבית, בקריאת ספרים בספריה הביתית. גם כיום, בגיל 17 איני מרבה לבלות עם אנשים אחרים. לעולם לא היו לי חברים, וכמעט אף פעם לא שוחחתי עם אנשים. ועל אף זאת, אני מבין היטב את הקונספציה הזאת, אנשים. אני מחבב אנשים; לצערי - אלו שאני מחבב נמצאים בספרים בלבד. עד כה לא מצאתי עניין בשום אדם 'אמיתי'. נראה כי עולמי הפנימי, מספק את כל צורכיי באשר לצורך בקשר עם בני אדם אחרים. איני מסוגל להבין את האנשים ה'אמיתיים'. הקשר שלי עם הוריי לעולם לא היה טוב, ולפני כשנה (בגיל 16) החלטתי לעזוב את הבית. כיוון שיש לי כישורים בתחום ההיי-טק, לא התקשתי למצוא תעסוקה ולהתחיל חיים עצמאיים. רוב האנשים, אינם רואים בי אדם מוזר. המראה החיצוני שלי טוב יחסית, ואני לרוב מנומס. לעולם לא הפגנתי בפני האנשים איתם עבדתי את רגשותיי האמיתיים, ואף לא את דעותיי האמיתיות. לרוב, אני פשוט אומר לאנשים את הדבר שלדעתי הם מעוניינים לשמוע. הצלחתי להעלות את ההצגה הזאת, של "אני הנורמלי" במשך כמה חודשים. הייתי עובד יעיל מאוד, ושותפיי טענו שהעבודה איתי מהנה. גם הבוס לא חסך מחמאות. ולכן, בתקופה הזאת ראיתי ב'חריגות' (הידועה רק לי) - יתרון. שכן, בזמן שלעובדים אחרים יש משפחה ואנשים, המסיטים את דעתם מה'עיקר', הרי שאני יכול להקצות את כל זמני לפתרון בעיות קונספטואליות מסויימות. לצערי, בעוד - החזות וההתנהגות שלי הלכו והשתפרו; התחושה הפנימית הלכה והדרדרה. הרגשתי שאני מדחיק את אני האמיתי למען Role Playing אשר איני מעוניין בו. לעיתים, הייתי נכנס לדיכאון כבד במשך ימים שלמים - דבר שלעולם לא פגע בפרודוקטיביות שלי. התעלמתי מרגשותיי, והדבר התחיל לגבות מחיר כבד ככל שציר הזמן התקדם. גיליתי שע"י יצירת חתכים בחלקים שונים בגופי אני יכול להגיע לתחושה של הקלה מהמתח, ואף להגיע לתחושה של אופוריה. (במונח' פסיכיאטריים - Self Injury; Self Inflicted Violence). ככל שהמשכתי לפצוע את עצמי, כך ירדה ה'יעילות' של תהליך זה. אם פעם פציעה באורך 10 מ"מ הייתה מספיקה להתרוממות רוח, הרי שעם הזמן על מנת להגיע לתוצאה דומה היה עליי לבצע חתכים גדולים יותר, חלקם הגיעו עד 100 מ"מ. לאחר כשלוש חודשים, גיליתי שאין עוד תועלת בפציעה עצמית. הפסקתי עם הדבר. לא הייתה לי שום בעיה להפסיק, שכן עם השנים פתחתי רצון עצמי חזק. לצערי, להפסקה הפתאומית של הפציעה העצמית שביצעתי בעצמי, היו השלכות על דברים אחרים. ככל שעברו הימים, כך הפך מצב הרוח שלי ללא-יציב יותר ויותר. אם פעם, מצב הרוח שלי היה לרוב נייטרלי, הרי שכעת קצב השינוי שלו, ואף עוצמתו בכלל - יצאו מכלל שליטה. לא הייתה לי ברירה, אלא להתפטר מעבודתי. חשבתי שפסק זמן מהעבודה ותקופת מנוחה יצליחו לייצב אותי. נראה כי ההיפותיזה שלי לא הוכיחה את עצמה. ככל שציר הזמן התקדם, כך גברה אי-היציבות הרגשית שלי. רק בשבוע הקודם, ביצעתי ניסיון התאבדות. אין לי נטיה מיוחדת להתאבדות, ושני נסיונות ההתאבדות שביצעתי בחודש האחרון קרו בשעות בהן החשיבה שלי הייתה מעורפלת. בשני הימים האלו, מצב הרוח שלי קרס לדיכאון מוחלט. הרגשתי שאין עוד טעם להמשיך לחיות. לא, זה לא שהכל כל-כך רע. אבל - החיים באופן כללי אינם מעניינים אותי כל-כך. לדעתי הם צורכים יותר מדי משאבים, עבור תמורה קטנה מדי. משקיעים מחסלים חברות אשר אינן מצדיקות את ההשקעה. האם כלל זה תקף גם עליי? אני לא יודע אם אפשר לפטור את הבעיה שלי. מאז שנולדתי, הייתי בודד. ייתכן, והשלב בו אני מצוי בחיים אינו 'הדרדרות' זמנית, אלא פשוט ה'תהום' - השלב הסופי. אני דטרמיניסט. אני מאמין שחיינו קבועים, ואין ביכולתנו לשנות דבר. ולכן, אני גם לא בטוח אם ברצוני לפנות לקבלת עזרה. בבקשה מכם. אלו שייבחרו להגיב - נא לא לנחם אותי. אל תערבו כאן רגשות. בשלב זה אני זקוק לעצות קונקרטיות ומקצועיות.

הי רון בתשובתי אלייך אני רוצה דווקא להיתייחס תחילה לסוף מכתבך: "אני גם לא בטוח אם ברצוני לפנות לקבלת עזרה". אני חושבת רון שעצם כתיבתך פה מעידה על איזה שהוא רצון, מנורי ככל שיהיה כרגע, לקבל עזרה ואני שמחה שהצלחת לעשות זאת פה כי זה צעד ראשון בתהליך. אין ספק רון שהסבל הנפשי שלך הוא רב. לא, אני לא אומרת זאת מתוך רחמים אלה מתוך "עובדות יבשות" כפי שאתה מכנה. מתוך כתיבתך המשדרת מצוקה. אתה בחור מצליח ובתור אחד כזה אתה צריך לשדר לכולם שהכל בסדר. אסור להתפרק, אסור להתמוטט. הקושי שלך נובע גם מהעובדה שאינך יכול לחלוק את הרגשות עם אדם קרוב כמו חבר או משפחה ( כי הבנתי מדברייך שהקשר שלך עם הורייך לא טוב). יתכן שאינך מצליח לקשור קשרים משום שלא למדת איך? חברותיות היא אומנם תכונה אך תכונה נרכשת. אם גדלת בבית שבו לא מרבים לדבר ואין יחס חם אז טבעי שתגדל להיות מסוגר ותחסר בקישורים חברתיים ( ואינני יודעת אם זה היה המצב בביתך אני רק משערת וסלח לי אם טעיתי). רון, פציעה עצמית ונסיון התאבדות באים לאור מצוקה נפשית קשה ואינך יכול להזניח את המצב. אתה אדם צעיר וכל הדרך פתוחה לפנייך. אנא פנה לקבלת טיפול נפשי . זה תהליך וזה לא פשוט אך אם עשית את הצעד האשון שהוא בקשת עזרה והוא הצעד הקשה ביותר אז אתה על הדרך הנכונה אני מאחלת לך בהצלחה. שמור על עצמך אריאל

אריאל, תודה על התגובה. בעיקרון, אני בעד לפנות לעזרה. אבל אני סקטפי באשר לכך שבאמת אוכל לקבל אותה. דיבורים אינם עוזרים לי, אני בודק דברים לפי מבחן התוצאה. תודה בכל מקרה, רון.

שלום לך רון, גם אם יש בך התנגדות פנימית לקבלת עזרה - אם תחליט למרות הכל לפנות לאיש מקצוע טוב, אפשר לטפל בעניין. ככל שתקדים כן ייטב. אתה צעיר עדיין. להחלטה לפנות לטיפול יש משמעות חזקה מאד, והיא אינה פשוטה (בלשון המעטה). מניסיון, התהליך הטיפולי מורכב ביותר, ארוך וקשה ומעורר תוך כדי התרחשותו התנגדויות חזקות שיש להילחם בהן, ואפשר (לפחות אפשר לנסות כדי להגדיל סיכויים). דרך המחשבה הזו והפגיעה העצמית מוכרות. השינויים במהלך הטיפול איטיים מאד, ורק כך בטוח. זו המלצתי לך. בלי ניסיון "לעודד" או להתחנף - אתה נשמע בחור מאד אינטליגנטי ובוגר. ניחוש פרוע שלי שטיפול פסיכודינאמי יכול אפילו לרתק אותך מבחינה אינטלקטואלית.

טיפול ארוך וממושך עלול עוד לרושש אותי, דבר אשר בטוח איני רוצה בו.

פנה לאיבחון פסיכיאטרי. יתכן שתרופה מתאימה תפתור את הבעיות. בהצלחה.

רון אתה מזכיר לי אדם שמאד רוצה לזכות בפיס, אבל לא רוצה להשקיע כסף ולקנות את הכרטיס. אין לך ברירה, אתה חייב ללכת לטיפול. זהו. עובדה. זו אפילו לא שאלה. נכון, זו השקעה, אבל בחיים יש סדרי עדיפיות אז תכניס את הטיפול לעדיפות ראשונה, כמעט כמו אוכל. אתה מעיד על עצמך שאתה דטרמיניסט אבל עדיין אתה חסר תשובות. לך לאדם מקצועי, שיש לו הרבה יותר כלים מאשר לך בתחום הנפש, האישיות, ההתנהגות, ההפרעות, הנורמליות וכד'. לך לאיש כזה, ותפתח את כל השאלות שלך - "האם כל זה תקף גם עלי?", "אני לא בטוח אם....", "יתכן והשלב בו...". הרבה שאלות יש לך. אתה די אבוד בתחום הנפשי. יש אנשים שיכולים לענות לך, להבהיר לך (יותר נכון - לשכל שלך), ללמד אותך על עצמך ועל החיים (בעיקר שלך). אין לך את הלוקסוס להתלבט. זה מה שאתה צריך לעשות וזהו. הגוף והנפש שלך מאותתים לך שזה הזמן לקום ולעשות מעשה. והמעשה הנכון הוא ללכת ליעוץ. שאר הרעיונות שלך, לצערי, הם רעיונות נפל. תצטרך לוותר עליהם.... תרגיש הרבה יותר טוב לאחר תקופה של טיפול מקצועי טוב - מובטח. תבין הרבה יותר (כי אתה מנתח הכל דרך השכל). תרחיב אופקים, תקבל כלים, והחיים שלך יזרמו אחרת. לפחות אני בטוחה במה שאני מציעה לך. אז קדימה, נשאר לך רק לברר על מטפל/ת טוב/ה ואינטיליגנטי במיוחד. בהצלחה נעה

לרון שלום, אני מצטרף לדברים החמים והנכונים שנכתבו. לדעתי לפני שמתחילים לדון על פתרונות כדאי להגדיר את הבעיה כלומר ברפואה - אבחנה. אתה יכול לפנות לאבחון לפסיכיאטר או לפסיכולוג קליני. אפשר להתחיל רק מטסטים פסיכולוגיים ללא מעורבות רגשית או אפילו מהמבחן של( MMPI 600 השאלות) שהוא המבחן האובייקטיבי ביותר בפסיכולוגיה. דרך אגב מה עם השירות הצבאי? אני חושב שאתה עובר כעת תהליך וזה טוב, העבודה והמחמאות שקבלת סתרו מספר הנחות שחשבת שהן נכונות לגביך, לא ידעת להתמודד עם המצב החדש והגעת למצוקה שהתבטאה בחתכים ודיכאון. אני חושב שאתה עומד לגלות צדדים נוספים באישיותך שהיית מרוחק מהם עד היום אבל הם קיימים. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

לרון שלום, למרות המסר הפסימי שאתה מעביר אני מרגישה מאחורי הדברים ואולי מעצם העובדה שהחלטתה לכתוב את ההודעה בפורום שיש בך גם רצון עז למצוא את האור בקצה המנהרה. ושיהיה משהו שיצליח להראות לך אותו...לכן יקירי פנה מייד לטיפול שיעזור לך לעשות את הצעד הראשון וראיה חיובית יותר של המצב. שיהיה לך רק טוב והרבה מעבר לזה. מיכל מ

שלום רב, לפני 9 חודשים עברתי תאונת דרכים, לאחר תקופה של 3 חודשים כאשר ראיתי כי החרדות לא מפסיקות הופנתי דרך קופת חולים לפסיכיאטר שקבע כי אני סובל מ PTSD הומלץ לי וכך עשיתי טיפול פסיכולוגי של 7 מפגשים בתחום של EMDR כרגע אני מרגיש שזה כבר לא עוזר אף על פי שבהחלט עברתי כיברת דרך ארוכה אך עדין סף הרגישות שלי נמוך וקיימת חרדה בשעת נהיגה דבר שגם משפיע מעבר לכך בחיי היום יום. שאלתי היא האם יש מקום לפנות שוב לפסיכיאטר? באם יש תרופה לנושא? אשמח לקבל הכוונה בנושא. בברכה נעם

לנעם שלום, כדאי לקבל את דעתו של הפסיכולוג המטפל. אבחון נוסף של פסיכיאטר בודאי לא יזיק. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

האם אפשר לצאת ממצב של התקף חרדה ולהתרפות לחלוטין? והאם התקפי חרדה עוברים בתורשה? תודה רבה אני

היי יש קשר של תורשה בנושא חרדה. חרדה בדרך כלל מופיעה בשנות העשרים . יש כאלה שזה חד פעמי אצלם ויש כאלה שסובלים מזה כל חייהם. יש גם תדירויות שונות. אני יכולה להגיד לך מניסיון שביו פידבק מאד מאד יעיל להתמודדות עם התקפי אימה/חרדה. אני מציעה לך לפנות למשלימה בקופת חולים או לאיש מקצוע פרטי שמבין בתחום . הרפיות מסוגים שונים גם יכולים מאד להועיל ולהוריד את כמות ההתקפים או אפילו להעלים אותם. לא להרים ידיים, זה בר טיפול. כמובן, שניתן גם באמצעות כדורים להתמודד אבל אני הייתי מציעה לך לפנות קודם לביופידבק. בהצלחה לך:)

מצטרף למה שנאמר ובהחלט אפשר להתרפות ולשכוח מהסיפור שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

סליחה על הבורות,מה זה ביופידבק?

היי, אני לוקחת כדור רמרון כבר יותר מחצי שנה, כיוון שעליתי יותר מ-10 ק"ג במשקל אני רוצה להרשם למכון כושר כדי לרדת במשקל וגם כדי לעשות כושר, במכון כושר רוצים אישור מהרופא משפחה שלי כדי להתקבל למכון, אני רשומה בקופת חולים כללית והרופא אמר לי שכיוון שאני לוקחת כדור באופן קבוע הוא לא יכול לתת לי אישור, מה אני יעשה? אין לי שום בעיה רפואית, ואני לא חושבת שכדור רמרון יכול לפגוע בי באישהי צורה אם אני יעשה כושר. האם קופה אחרת כן נותנת אישור? אם כן איזה קופה ואני יעבור אליה אני חושבת שזה ממש חוצפה למנוע ממני ללכת למכון כושר בגלל רמרון. מה דעתך? ד"ר הידש?

מוזר מאוד..... מה הקשר לרמרון ולאישור רפואי לחדר כושר? מנסיון, נטילת כדור פסיכיאטרי לא משפיעה בכלל על מתן אישור כזה. אם את בריאה, אין כל מניעה לקבלת האישור. להחליף רופא משפחה ומייד....

הייתי ממליץ לך לפנות למרפאת ספורט (של קופת חולים) כי שם עושים בדיקה מקיפה עבור אישורים לחדרי כושר (בדיקה ארגומטרית). כמובן שגם רופא משפחה יכול לתת אישור ואפשר להחליף רופא משפחה אם הוא עושה לך בעיות או מנסה להקשות ללא הצדקה.

להילה שלום, אני חושב שיש כאן אי הבנה. רופא המשפחה אינו מוסמך לתת אישורים למכון כושר ויש צורך באישור של מכון הספורט. רופא המשפחה צריך לתת את האישור הסטנדרטי של מצב בריאותך והוא יכלול שם את השימוש ברמרון. למרות השמוש ברמרון מכון הכושר יתן את האישור הנחוץ למכון כושר בתנאי שאת בריאה בשאר הבחינות. בהצלחה דר' גיורא הידש

אני חולה מעל 16 שנה בפרקינסון, כשבמקביל יש לי התקפי חרדה ו- OCD. בשנה וחצי האחרונות התווספו לי הזיות. אני מטופלת בדופיקר ובנורטילין (50 מ"ג) (אותו אני מקבלת מעל ל- 5 שנים). מצבי בשל מחלת הפרקינסון החמיר והנוירולוג אמר לי להגדיל את מינון הדופיקר, אלא שהיות והגדלת הדופיקר מחמירה את ההזיות הקשות, הוא ציין כי עלי קודם לכן למצוא תרופה נגד ההזיות. ניסיתי כמה תרופות נגד הזיות- ממוריט, סרוקוול, לפונקס, אך המצב שלי כתוצאה מכך היה מאוד קשה והנוירולוג המטפל בי אמר להפסיק את הטיפול באותם כדורים אחרי שהוא ראה כמה רע זה משפיע עלי. הבעייה היא שהתרופות הפסיכיאטריות מתנגשות עם התרופות הפרקינסוניות, ולכן קשה לי למצוא תרופה מתאימה שתעזור לי כנגד ההזיות. כעת הנוירולוג המטפל בי אמר לי לנסות לקחת רמיניל. האם לדעתך התרופה הזו עשויה לדעתך לעזור? האם יש תרופה אחרת שיכולה לעזור לידיעתך המצבי? האם אתה מכיר פסיכיאטר שמבין בתרופות פסיכיאטריות שמתנגשות עם התרופות הפרקינסוניות ושיכול לעזור לי במצבי הקשה? היש התמחות של פסיכיאטר בנוירולוגיה? לא משנה לי אם בארץ או בחו"ל, אני פשוט נואשת וחייבת פתרון כי ההזיות פשוט הורגות אותי!!!! תודה מראש על העזרה!

ליוספה שלום, את צודקת בכל מה שכתבת, קיימת פעולה הפוכה בין התרופות נגד פרקינסון והזיות. התרופות נגד פרקינסון עלולות לגרום להזיות והתרופות נגד הזיות עלולות להחמיר את הפרקינסון. בעיקרון התרופות מהדור החדש בפסיכיאטריה אינן גורמות לפרקינסון וטובות נגד הזיות. כך הסרוקוויל והלפונקס. אפשר לנסות ולראות אם תרופות נוספות מתאימות לך כמו הזיפרקסה או הגאודון. לדעתי כדאי לפנות למרפאה פסיכיאטרית בבית חולים כללי, או אם את מטופלת בפרקינסון בבית חולים אז באותו בית החולים. רק שיתוף פעולה בין הרופאים המטפלים: בין הנאורולוג והפסיכיאטר עשויים לעזור לך. לעתים זו לא בעיה קלה..... איני מכיר את התרופה החדשה שציינת, אולי היא יותר מתחום הנאורולוגיה. בכל אופן אם תכתבי את השם בלועזית אז אברר במה מדובר. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

לאריאל שתורמת לכולם, רציתי לאחל לך בהצלחה בניסיונות החדשים. דרך טובה לסיים שנה קשה ולפתוח שנה חדשה מסודרת יותר. יש מישהו ששומר עלייך מרחוק שלא תיפלי מהצוק. תודה על תרומתך התמידית לכולם. התפסן בשדה השיפון

תודה רבה על מילותייך החמות- זה בהחלט מחמם את הלב . הלוואי ולכולם זו תהיה שנה של התחלות חדשות ובריאות הנפש והגוף אריאל

שתהיה שנה טובה עם המון אושר ובריאות הידש

באלו מנגנונים הגאודון מטפל? לאיזה מטרה נותנים אותו (אני חולת פרקינסון מזה למעלה מ- 16 שנה ופסיכיאטר נתן לי כדור זה).

הגאודון ניתן בד"כ כנגד מחלת הסכיזופרניה ופסיכוזה. יש לו תופעות לוואי קשות כשל תרופות אנטי פסיכוטיות אחרות. תופעת לוואי נוספת היא האטת השרירים וקשיונם ולכן כנראה ניתנה לך התרופה. בכל אופן יתכן גם תופעת לוואי הפוכה- של חוסר נוחות וצורך בלתי פוסק לזוז. אנא תבררי עם פסיכיאטר נוסף לגבי התרופה.

גאודון היא תרופה אנטי פסיכוטית מהדור החדש (atypical agents) הכוונה היא שיש לה מעט מאד תופעות לוואי נוירולוגיות-אקסטראפירמידליות שמאייפנות את התרופות הטיפוסיות הישנות. בניגוד לתרופות לא-טיפוסיות אחרות גאודון איננה גורמת להשמנה או עליה במשקל. התרופה אסורה למי שחולה במחלת לב או הפרעה בקצב הלב. התרופה משפיעה על הקולטנים דופאמין d2+d3, סרוטונין 5HT2 , היסטמין h1 ואלפא 1. בחלק היא עובדת כאנטגוניסט ובחלק דווקא כאגוניסט, מכאן אפשר גם לגזור את פרופיל תופעות הלוואי.

ליוספה שלום, אני חושב ששתי התשובות הקודמות אינן קולעות למטרתך ולכן תבדקתי את כל התשובות כולל תשובתי בעין ביקורתית. אם הבנתי נכון את שאלתך. אמך סובלת מפרקינסון ומטופלת בהתאם. התרופות נוגדות הפרקינסון עלולות לגרום לשינויים במצב הרוח ושינויים נפשיים ולכן כנראה פניתם לפסיכיאטר. (מחלת הפרקינסון היא בגלל ירידה ברצפטור D2 וכאשר מעלים את הדופמין עלולה להיות תגובה רגשית של פסיכוזה. רוב התרופות נוגדות פסיכוזה מורידות את הדופמין-כלומר אלו שני מצבים הפוכים). לכן הפסיכיאטר חשב על תרופה שתשפר את המצב הנפשי ולא תשפיע ותחמיר את המצב של הפרקינסון והוא בחר בגאודון שהשפעתו על הדופמין מעטה. בכל אופן כדי לתת תשובה מדוייקת יותר כדאי לציין אלו תופעות נפשיות היו אצל אמך שבגללן פניתם לפסיכיאטר. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אובחנתי כסובל מ- ADHD ו- OCD אשר ככל הנראה הם אלו שגרמו לי להיות בדיכאון תקופה מאוד ארוכה (מעל 5 שנים להערכתי). טופלתי עד כה תקופות באפקסור, כשהמינון המקסימלי שנטלתי עד כה הנו 150 מ"ג. מזה כחודש אי מטופל באפקסור זו התקופה השלישית, כשהבוקר העליתי את מינון האפקסור ל- 225 מ"ג. היות ואני מבין שבמינון זה הנוראפינפרין משפיע, ברצוני להבין מה זה בדיוק הנוראפינפרין, ועל מה בדיוק הוא אחראי? אני מבין שסרוטונין הנו החלק שאחראי על שיפור מצב הרוח, האין זאת? האם בהעלאת מינון אפקסור ל- 225 מ"ג זה אומר שהמוח מקבל גם נוראפינפרין וגם סרוטונין במינון גבוה יותר מ מ- 150 מ"ג, שמא הכוונה שהמוח מקבל עקב השינוי סרוטונין באותה כמות כמקודם, כשפשוט מתווספת השפעת הנוראפינפרין בשל אפקט הדואליות? ועוד שאלות- ראיתי שבאחת מתגובותיך בפורום ציינת שטיפול ב- OCD אורך בין 5 ל- 10 שנים. האם אדם שמטופל בשיחות ובכדורים במקביל נדרש לטול כדורים למשך זמן כה רב? האם נטילת כדורים תקופה מאוד ארוכה עלולה לגרום נזקים למוח? יתרה מזאת, הפסיכיאטר שמטפל בי לא ביקש בכלל לעשות בדיקות דם ומעבדה. האם הדבר לא נדרש, ודאי כשמדובר במינון כה גבוה?

לדני שלום, המינון ש 225 מג' אינו גבוה במיוחד. בציונים של בית ספר מדובר על ציון של 8.5, ציון טוב אבל לא גבוה מאוד. כך שאפשר להרגע. לגבי דיכאון וחרדה התברר שישנם שני חומרים במוח אשר קשורים אליהם. הראשון הוא סרוטונין והשני הוא נוראפינפרין. דווקא מהבחינה ההיסטורית, תחילה התחילו להשתמש בתרופות נוגדות דיכאון הפועלות על הנוראפינפרין ורק אחר כך על הסרוטונין. כלומר נגד דיכאון אפשר לפעול דרך הסרוטונין, דרך הנוראפינפרין או במנגנון דואלי והתברר שהוא יעיל יותר. התרופות אינן גורמות לנזק במוח, להיפך ישנן מספר מצומצם של עבודות שהראו שדווקא ישנה הגנה מיוחדת ומסויימת על העצבים כך שאולי לטווח ארוך יש יתרון בשמוש בנוגדי דיכאון?...?.... אין צורך לעשות בדיקות מיוחדות. פרט לבדיקת לחץ הדם. לעתים אפקסור גורם לעליה בלחץ הדם כך שכדאי לעשות מעקב אחר לחץ הדם. בהצלחה דר' גיורא הידש

שלום לך בני בן 26 גר בביתנו עם חברתו כשנה ואף יותר הוא ילד או בחור טוב בלשון המעטה בני עובד וחברתו מחפשת עבודה היא טוענת שאביה הוריש לה ירושה גדולה לה ולאחותה אבל רק בגיל 30 היא תוכל להשתמש בירושה... היא בת 22 הוריה גרושים והיא גרה גם עם אמה ואחותה לאמה יש רכב והיא אשה עובדת עם עבודה מאוד בכירה להפתעתי אני מבחינה גם בעלי כמובן שבני אחרי שבעלי חוזר מהעבודה או כשהוא מחזיר אותי מהעבודה בני לוקח את הרכב ונוסע להביא את חברתו.לדעתי אם זה קורה פעם פעמיים זה בסדר אבל כל יום זה אבסורד.אני מבינה ממנה שהיא לא מעוניינת לנסוע באוטובוסים אני ובעלי עובדים מאוד קשה אומנם קנינו אוטו חדש אבל אחרי הרבה לבטים ילדי האחרים חוזרים באוטובוסים אם יש אפשרות אנחנו מחזירים אותם ברכב מצבו הכלכלי של בני לא מאפשר לו לקנות רכב מה דעתך ? תודה לך

שלום אסתר, האם את רואה כאן בעיה בגלל הכסף? הרי העיקר הוא שהם יחד והם אוהבים אחד את השני, מה עניין שמיטה להר סיני? וירושה בגיל 30? עד יזרמו עוד הרבה מים בירדן ואולי הם יפרדו... ממכתבתך אני מרגישה שהנושא הכספי משמעותי מאוד בחייך...ומה עם אהבה? הרי שניהם ילדים טובים כהגדרתך. עצה מעשית - תבקשי מהבן תשלום עבור הדלק אותו הוא צורך לנסיעותיו לבית חברתו ובכך תסגרי את הנושא. הוא רוצה לפנק את חברתו וזה יפה..., בימינו אם אפשר עדיף לא לנסוע באוטובוסים ואם הרכב פנוי והדלק "עליו" , שמחי שהוא לא נוסע להביא אותה באוטובוסים...... בהצלחה באהבה:-)

ד"ר שלום, שאלתי אתמול ולא קיבלתי את התייחסותך לעניין. http://www.doctors.co.il/forums/read.php?f=385&i=218511&t=218511 לתשובתך - אודה!

היי לא עניתי כיוון שלדעתי התשובות שנתנו טובות מהתשובות שלי. ביי הידש

התחלתי לבלוע רסיטל לפני כ 3 שבועות רק עכשיו אני מתחיל להרגיש שיפור מסויים מה שכן האם יכול להיות שהתרופה גורמת לעייפות בשעות הערב , אני בולע כדור כל ערב לפני השינה לפי הוראות הרופא האם כדאי להעביר את בליעת התרופה לשעות הבוקר אציין שאני מטופל גם בלוריון כדור וחצי ביום באופן זמני עד שהרסיטל תתחיל לפעול כמו כן קיימת תופעה של ימים טובים יותר שבהם אני מרגיש ממש טוב ואופטי וימים פחות טובים שהתרופה כמו משפיעה כיוון ההפוך, אציין שהעלו לי את המינון ל- 40 מ"ג ליום וזאת הפעם הראשונה שאני משתמש בתרופות מסוג זה.

לליאור שלום, הרסיטל פועל 24 שעות כך שמהבחינה הרפואית אין חשיבות לזמן הנטילה. אם התרופה גורמת לך לעייפות אז כדאי ליטול אותה בערב כך שאת זמן העייפות תישן. הגוף גם מתרגל לתרופה והעייפות פוחתת. ההשפעה הטובה רק החלה, בחודשיים הבאים היא תתגבר ותרגיש טוב יותר כך שלא יהיו נפילות ולאט לאט יהיו יותר ימים טובים מרעים. לכן אפשר כבר להתחיל באופן הדרגתי להוריד בלוריוון לפי המצב. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

לכבוד דר' הירש סובל מדיכאון מזה שנים רבות עם הפוגות קצרות. בעבר טופלתי באנאפרניל. בחודשים האחרונים אין שיפור במצבי ובהתייעצות עם פסיכיאטר הועלתה האפשרות להשתמש באחת משתי התרופות הבאות 1. ציפראמיל 2 איקסל סובל מערמונית מוגדלת שפירה. מנסיונך על איזו תרופה היית ממליץ? בתודה מראש מוטי

למוטי שלום, כיום התפקיד של הרופא להתאים את התרופה לאדם מסויים. כך שאיני יודע מספיק פרטים כדי לדעת איזו תרופה מתאימה לך. אין כיום תרופה אחת טובה ביותר, אם הייתה כזו כולם היו משתמשים בה ולא מתלבטים. בהצלחה דר' גיורא הידש

מה קורה כאשר לוקחים מנת יתר של פרוזאק? האם זה יכול לסכן את החיים?

בוודאי. מנת יתר של תרופות אנטי דיכאוניות יכול לסכן חיים. השאלה היא : למה את שואלת.......

לאלמונית שלום, פרוזק תרופה מאוד בטוחה וגם עם כמויות עצומות קשה מאוד להגיע למצב של סיכון חיים. תשמרי על עצמך דר' גיורא הידש

דר. הירש, בזמנו אמרת לי שהתמחית בנשים החולות בסכיזופרניה שבהריון. אני בחודש שישי, טופלתי בשלושת החודשים הראשונים בליתיום, ציפרלקס וריספרדל - העובר תקין לאחר סקירת מערכות מורחבת, ייעוץ טרטולוגי אצל אר-נוי. שאלתי היא: עלמנת למנוע התקף לאחר לידה, האם מספיק רק להעלות בקצת את המינון אני לוקחת או להכפילו. מניסיונך. תודה

אישתי עקב הריון הפסיקה לקחת את הכדורים. לסכיזופרניה לאחר הפסקת ההריון.נהלצה לתשפז. בבית חולים שער מנשה.אבקש תשובות.בקשר לבאיה של אישתי בתודה אבקש את עזרתכם בנידון...

לאלי שלום, איני בטוח שהבנתי את שאלתך. הבנתי שאשתך כעת מאושפזת ואתה דואג לה. היא מאושפזת בבית חולים טוב, אני מקווה שתקבל את הטיפול המתאים ותחזור הבייתה מהר. הרבה בריאות דר' גיורא הידש

לחנה שלום, ככלל איני מאמין במינונים גבוהים של תרופות. נראה לי שאת נוטלת מינון מספיק. בכל אופן אין צורך להעלות ברספרידל מעל 6 מג' ולעתים גם 4 מג' מספיקים. תרגישי טוב ולידה קלה. דר' גיורא הידש

שלום יש לי חבר כמעט שנה. הוא מקסים והכל מושלם , הוא אוהב אותי מאד והקשר מאד רציני. יש לנו בעיה אחת והיא מאד חמורה - הוא לא מוכן בשום אופן לפגוש אף אחד מהמשפחה שלי. הוא סובל מזה מאד, אנחנו רבים על זה כל הזמן. הוא טוען שהוא לא יכול להסביר את זה , אבל הוא פשוט לא מסוגל. זה התחיל בזה שהוא לא כל-כך רצה לבוא, והוא טוען שעכשיו זה נהיה בלתי אפשרי. עלי לציין שהמשפחה שלי מאד פתוחה ומקבלת, ולמרות כל הזמן שעבר הם ממשיכים להזמין אותו ולא כועסים. הוא טוען שכל פעם שהם מזמינים אותו וכל פעם שאני מעלה את זה זה רק מחמיר את המצב אצלו. כל פעם הוא מבטיח שבפעם הבאה הוא יבוא, וכשמגיעה ההזדמנות הוא לא בא. מדובר לא רק על הוריי אלא גם על האחים שלי שיותר קרובים לגילנו וזה ממש נראה לי חולני. אנחנו בני 25 . עם חברים שלי אין לו בעיה, למרות שהוא לא מהאנשים שאוהבים חברה גדולה הוא לא ביישן ופגש את כל חבריי כבר יותר מפעם אחת. האם מדובר בחרדה חברתית? האם זה משהו אחר ? מה ניתן לעשות? הבעיה הזאת מאיימת לפרק את הקשר המקסים הזה, אני משתגעת ולא יודעת מה לעשות!!! אני מנסה לשכנע את עצמי שזה לא חשוב, אבל זה מטריף אותי!!!! אודה על עצה מהד"ר ומכולם!!!!!!

מ' שלום, יכולות להיות סיבות רבות להמנעות הזו של חברך. ייתכן שמדובר בחרדה מסוג מסויים, המתמקדת במפגש המשפחתי. ייתכן כי הדבר קשור לחשש כלשהו מהתפתחות מערכת היחסים ועוד ועוד... בוודאי שלא נוכל לפצח את "החידה" במסגרת זו וללא השתתפותו של החבר בדיון... מה שחשוב, לדעתי, הוא העובדה שהדבר מציק לך מאד ומפריע לזרימה במערכת היחסים שלכם. לאחר שנה של חברות סביר להניח, כי ללא שינוי - הדבר ימשיך להעיב על יחסיכם גם בעתיד, ולכן - מחייב טיפול כלשהו. הייתי מציעה לך, בשלב ראשון, לפתוח שוב את הנושא לשיחה רצינית ( לא ריב! ). לבדוק עם חברך כיצד הוא רואה את מערכת היחסים בינכם והאם הוא מעוניין בהתפתחות הקשר.. משם - להבהיר לו כי מבחינתך, התקדמות מערכת היחסים קשורה גם בקשר עם יתר בני המשפחה. אם הוא מרגיש "תקוע" בעניין, ולא יודע כיצד להתמודד איתו - אפשר להציע לו בעדינות לפנות לייעוץ ( אפשר גם יעוץ זוגי ). על כל פנים, חשוב שחברך יבין כי מדובר בנושא חשוב מאד מבחינתך, והוא חייב להראות נכונות לשינוי, אחרת הקשר ישאר תקוע וסביר שאף "יתפוצץ" בשלב כלשהו. מקווה שהדברים יסתדרו על הצד הטוב ביותר עבורך ! יעלה.

יעלה, תודה על תגובתך. אני וחברי מאד קרובים וגלויים ודיברנו על הנושא בכל דרך אפשרית, כולל על כך שילך לטיפול. כך ש"לדבר איתו בעדינות" זה חסר תועלת. אבל תודה!

קודם כל אם הבעיה מפריע לך אז היא חשובה! ומשמעותית ואת לא צריכה להרגיש רגשות אשמה שזה מפריע לך. אני מניחה שלא קרה שום תקל בינו לבין משפחתך וזו לא הבעיה לכן יתכן שבאמת מדובר בחרדה חברתית או במחסומים מסוימים שיש לו. האם ניסת לדבר איתו על הנושא ולברר מה בדיוק מפריע לו? אולי כדאי לעשות זאת ולהבהיר לו שהנושא אומנם מציק לך אך את רוצה לשמוע את הצד שלו מבלי לשפוט ולראות איפה את יכולה לעזור לו. בהצלחה אריאל

שלום, יכולים להיות שני כיוונים עיקריים. ראשית יתכן שהוא לא רוצה לפגוש את משפחתך כיוון שיש לו מחשבה שזה לא רצוי בשלב הנוכחי של הקשר, יתכן שאינו רוצה להתחייב וכך הלאה. האפשרות השניה היא כמובן נפשית, איני חושב שמדובר בחרדה חברתית כיוון שאין חרדה בחברה כפי שכתבת. אבל כנראה שהבסיס הוא בכל זאת חרדה. אני מצטרף לדברים שנאמרו קודם בכיוון של מה אפשר לעשות.. בהצלחה דר' גיורא הידש

האם מישהו מקבל מקו"ח כללית או שזה עדיין פרטי לגמרי?

גאודון לא נכנס לסל התרופות של הכללית אבל בעבר פורסם שהקופות הקטנות (מכבי, לאומית ומאוחדת) נותנות אותו בכפוף לאישור של רופא מחוזי של הקופה. כנ"ל לגבי סרוקוול. למידע מעודכן כדאי לברר ישירות עם הסוכנים של חברות התרופות. גאודון וכנראה גם סרוקוול הן התרופות היחידות מבין התרופות ה"חדשות" שלא גורמות להשמנה. השמנה היא תופעת לוואי נפוצה של ריספרידל, זיפרקסה ולפונקס הרבה יותר מאשר התרופות הישנות (כמו הלידול ופרפנן). מצד שני בתרופות הישנות יש סיכון גבוה לתופעות לוואי נוירולוגיות.

במח' סגורה בבי"ח מזרע, אני לא מתרשמת מיתר אכפתיות מצד הצוות כלפי חולים. אולי הטיפול הרפואי עונה על כל הדרושיות, אבל איפה קצת אנושות בסיפור הזה? לא נראה לי שבן אדם אחד מתוך הצוות מתיחס לתנאים הפיסיים התת אנושיים בהם החולים מסתובבים - אין מים חמים במקלחות בדרך כלל, אין פחי אשפה או מאפרות. לא ראיתי אח/אחות סתם זורק מילה טובה לחולה. לא ראיתי שרופא נכנס בכלל למחלקה, אלא קוראים לחולים לחדרי הרופאים. לא צריכים להיות חטופים בקולומביה כדי לזכות בהתיחסות לא נאותה. החוק לזכויות החולה לא מתיחס להיבט תנאים פיסיים של בי"ח?

אם תכתבי את זה למנהל בית החולים או לאגף בריאות הנפש במשרד הבריאות בירושלים זה יהיה הרבה יותר מועיל. תקבלי איזה תגובה מאנשים שנוגעים לעניין.

לאלי שלום, תנאים פיזיים הם עניין של כסף ולצערי במשך שנים ובתי חולים רבים מוזנחים מהבחינה הזו. יחס אנושי ועדוד הם חשובים מאוד בטיפול בכל חולה ובמיוחד בהפרעות נפשיות, פה בודאי שאין ענין של כסף אלא של כללים בסיסיים של התנהגות ורפואה. לצערי איני חושב שאת טועה וישנם בתי חולים רבים כאלו דר' גיורא הידש

האם ניתן לקחת רגיעון (כדורים טבעיים) ופלוטין יחד על מנת להקטין את החרדה? תודה

כן ובהצלחה דר' גיורא הידש

כמה שאלות: 1. האם הם שייכות לאותה משפחת תרופות? אם כן, איך היא נקראת? 2. האם הן חדשות בשוק? 3. מתי ירשמו אותן ומתי תרופות ממשפחת SSRI? האם חוץ מאופן הפעולה שלהן במוח ומיעוט תופעות לוואי, ההשפעה בפועל היא אחרת? רוב תודות.

לטל שלום, את השאלה השלישית לא הבנתי. אדרונקס פועלת על הנוראדרנלין והרמרון פועלת על מספר חומרים אבל שתי התרופות אינן פועלות על הסרוטונין ולכן לא שייכות לקבוצת ה SSRI. אלו תרופות חדשות יחסית אבל נמצאות בשימוש כבר יותר מחמש שנים. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום, האם ייתכן כי תופעת לוואי של עיכוב אורגזמה תחול כבר לאחר יומיים של נטילת הכדור?

למה את לא יכולה להיתאפק?

תופעות הלוואי מופיעות מייד אחרי נטילת התרופה למרות שההשפעה החיובית של התרופה מתחילה אחרי מספר שבועות. כלומר בימים הראשונים שלוקחים יש תופעות לוואי עוד לפני שיש השפעה חיובית שהיא ברובה אנטי דכאונית. עיכוב אורגזמה היא תופעת לוואי הפיכה שיכולה להימשך לתקופה מאד ממושכת. מדובר בבעיה חמורה שאין לה טיפול כאשר לוקחים תרופות אנטי דכאוניות וזה צריך להיות אחד מהשיקולים לפני שמתחילים בטיפול תרופתי.

לא לא אני לא מוכנה להפסיק להיזדיין אני נגנבת מזה מה אין מה לעשות?? איפוא איפוא הרופא כאן?? שלא יבלבלו לי במוח

האם הוא משמש גם לטיפול ב O.C.D. ? האם יש לו תופעות לואי המתבטאות בליקויים בתפקוד המיני? תודה ושיהיה רק מצוין.

לירון שלום, איקסל לא נבדק ואינו מאושר לטיפול ב OCD, אמורות להיות לו פחות הפרעות בתיפקוד המיני אבל יתכן ויש. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

למנהל הפורום שלום, אני מבקשת מידע על תסמונת ASPERGER , בתודה רונה.

לרונה שלום, שאלתך היא בתחום הפסיכאטריה של הילדים. מדובר בתסמונת הדומה לאוטיזם המבטאת בהפרעה קשה ביצירת קשרים בין אישיים וחברתיים הדדיים. אך לעומת האוטיזם אין ליקויי שפה, אין הפרעות בקוגניציה והאינטליגנציה נורמלית. יחס הבנים לבנות הוא 8:1 ולעתים הסובלים מתסמונת זו מפתחים התקפים פסיכוטיים בגיל ההתבגרות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

ידוע לי כי אסורה שתיית אלכוהול בזמן צריכת תרופות פסיכיאטריות. האם מותר לאכול מזון המבושל ביין? אמרו לי כי האלכוהול מתאדה, כך שזה לא מסוכן. האם זה נכון?

דבר ראשון, האמונה שכל האלכוהול מתאדה בזמן הבישול אנה נכונה. אני מצרפת לך קישור עם כל המידע (ממישהו שאני סומכת עליו מאוד) http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2752920,00.html באופן כללי מומלץ לא לשתות אלכוהול בזמן נטילת כל תרופה בגלל שפעילותן של חלק מן התרופות מוגברת או מופרעת ע"י האלכוהול וכן יש עומס גדול יותר על הכבד והכליות של פירוק ה"פסולת" הזו. אני מודה שבזמן שלקחתי ציפראמיל, לא התנזרתי משתייה, אבל שמתי לב שבכל פעם שאני שותה ההשפעה של האלכוהול גדולה הרבה יותר מהרגיל. כמה פעמים אפילו נאלצתי לישון באוטו כי לא הערכתי נכון את כמות השתייה (לרוב אלכוהול לא משפיע עלי כל כך). חוץ מזה שההשפעה הייתה מוגברת היא גם הייתה שונה, ולא כל כך אהבתי את זה, לכן נמנעתי לרוב משתייה אלכוהולית. עם הפריזמה לא נתקלתי בתופעה כזו, אבל בגלל הדאגה לשלמות אברי הפנימיים העדפתי לשתות רק בהזדמנויות נדירות ביותר. אני חושבת (נדמה לי שקראתי את זה פה ) שהתרופות האלו אמורות להחזיר אותנו למהלך חיים נורמאלי ותקין שחלק ממנו הוא גם שתייה של אלכוהול. אם הייתי נמנעת לחלוטין שוב הייתי מרגישה לא רגילה, חריגה, שחיי אינם כמו של כולם וזה בטוח לא היה תורם לתחושת השלמות שלי. בקיצור אני לא ממליצה לשתות עם אלכוהול, אבל נראה לי שמידי פעם, זה לא נורא. ושוב בהסתייגות שיש תרופות שאסור בתכלית!!! לקחת עם אלכוהול.

אני שואלת כיוון שלילה לאחר שאכלתי משהו מבושל ביין הרגשתי רע והקאתי... לא יודעת אם יש קשר...

לפי דעתי אפשר לשתות מדי פעם קצת אלכוהול עם תרופות מסוג S.S.R.I . האלכוהול יכול לחזק את השפעת התרופה וגם את תופעות הלוואי של התרופה אך לא בצורה משמעותית ולכן האיסור הגורף לא נראה במקום. בבישול רוב האלכוהול מתאדה אך יש דיעות שונות כמו שכתוב בכתבה שהובאה לפורום.

לשתות אבל לא להשטתות

שלום רציתי לשאול בחודשיים האחרונים אני סובל מגירוד בכל הגוף רציתי לשאול האם גירוד יכול להיגרם מתופעה נפשית ?

לשי שלום, בהחלט כן, בעבר קראו לתופעה זו neurotic prurities אבל כמובן שצריך קודם כל לשלול כל מצב גופני. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

היי אני סובלת מהפרעת אישיות גבולית ומטופלת בטופמקס בין השאר מישהו כאן מכיר את התרופה? נוטל או נטל אותה פעם? יכול לספר לי מה היא עשתה לו? האם היא משמינה? מרזה? היא טובה?

אני גם אשמח למידע על התרופה הזו. במידע שקראתי עליה באינטרנט

אני גם אשמח למידע על התרופה הזו. במידע שקראתי עליה באינטרנט כתוב שהיא מיועדת לאפילפסיה... אשמח גם לדעת כמה זה עולה באופן פרטי.

שלום רב, האם ניתן לטפל בבעית התמכרות שהיא גנטית ? במשך שנים רבות וארוכות אני גונבת מחנויות. זה מתיש אותי, גורם לי לחרדות איומות ומתחים ומצבי הנפשי עקב כך ירוד ביותר. אני נלחמת כדי להפסיק ולשוא. איני יכולה עוד להמשיך בכך אבל מצד שני גם אינני מסוגלת להפסיק. אני יודעת שגם סבתא שלי היתה גונבת, אחותי גונבת ובמצב נפשי קשה מאוד, ואחי יושב בכלא על עבירות סמים והתמכרות לסמים. האם יש טעם לנסות ולפתור את הבעיה בטיפול פסיכולוגי רגיל ? תודה . ענת.

את יכולה לגנוב משהו בשבילי?

לענת שלום, התופעה אינה גנטית למרות שקיימת במשפחות. תזכרי שאין מדובר במחלת נפש לכן במידה ותתפסי תועמדי למשפט. הטיפול הוא לא קל, בהחלט יש צורך של שילוב של תרופות עם שיחות. אבל קודם כל צריך לאבחן את כל המצב של האישיות ולראות את התמונה הכללית. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

לד"ר הידש שוב שלום, אני די מיואשת מהטיפול התרופתי עד כה... להזכירך, לאחר חודשיים של נטילת פבוקסיל ( 50 מ"ג) , החלטתי להפסיקו לחלוטין בעקבות תופעה של בחילות ועייפות רבה. מס' ימים לאחר ההפסקה- חזרו הסחרחורות והמועקה... חזרתי שוב לקחת כדור ליום ( חצי בצהריים וחצי בערב), ועכשיו, לאחר כשבועיים, אני שוב עייפה נורא במשך רוב שעות היום, בייחוד לאחר נטילת הכדור. העובדה שאני לוקחת בחצי השני של היום- פשוט לא עוזרת! אני מתלבטת מה לעשות.... לתשובתך אודה! תמר.

לתמר שלום, איני זוכר את כל הפרטים, אבל לא ברור לי מדוע חזרת לפבוקסיל? התרופה עזרה לך מעט וגרמה לתופעות לוואי מטרידות. אולי כדאי לשקול החלפה לתרופה אחרת? שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

האם ממולץ לקחת את התרופה בבקר או לפני השינה, האם יש חשיבות לתזימון לקיחת התרופה?

לליאור שלום, בדרך כלל מומלץ ליטול את התרופה בבוקר עם האוכל. התרופה מעוררת בדרך כלל ולכן מומלץ ליטול בבוקר. עם זאת יתכנו תגובות אחרות. כיוון שהתרופה פועלת 24 שעות, מהבחינה הרפואית אין חשיבות לזמן הנטילה ביום, רק חשוב ליטול אותה תמיד באותה השעה פחות או יותר. בהצלחה דר' גיורא הידש

האם אפשר להשיג את התרופה סרזוניל (נפאזודון) בישראל. האם אסרו לשווק אותה כאן בגלל איזו בעיה רפואית? לתשובתך אודה

לדרור שלום, התרופה אינה בסל הבריאות והחדירה שלה לשוק בישראל איטית. עם זאת לא שמעתי על בעיה כללית ולדעתי אפשר להשיגה באופן פרטי. יתכן ובתי המרקחת אינן מחזיקות את התרופה באופן שוטף וצריך להזמין אותה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

ד"ר יקר אני נוטלת את התרופה פלוטין במינון 20 מ"ג ליום, במשך כחמישה חודשים, לטיפול בדיסטמיה. השיפור עצום, קשה לתאר כבר את החיים בלי הכדור... כמה זמן מומלץ הטיפול בפלוטין עם אבחנה של דיסטמיה? ואיך יודעים מתי להפסיק עם בכלל. אודה לך על תשובתך. גל

לגל שלום, הטיפול מתחלק לשני שלבים. השלב הראשון של השיפור בהרגשה והשלב השני של מניעה (חיסון) שהדיכאון לא יחזור. אם מפסיקים מוקדם מדי קיים סיכון משמעותי שהדיכאון יחזור. במצב של דיכאון חריף ודיכאון ראשון מקובל טיפול של שנה. דיסטימיה היא הפרעה כרונית יותר ולכן לדעתי הטיפול צריך להיות ארוך יותר. אין התוויה מדוייקת בספרות לדיסטימיה. מפסיקים את הטיפול כאשר ישנה התייצבות של המצב הכללי, הגורמים אשר הביאו לדיכאון נעלמו, וישנה התייצבות כללית, במשפחה, עבודה, חברה וכך הלאה. הפסקת הטיפול נקבעת עם הרופא המטפל בך כאשר שוקלים את הסיכון בחזרת הדיכאון וההפרעות שהתרופה גורמת עם ישנן כאלו. נראה שבינתיים את צריכה לחכות בסבלנות דר' גיורא הידש

לכל חברים שסובלים או סבלו מהתקפי פניקה. מנסיונכם, האם ניתן להגמל מקלונקס לחלוטין? בזמן הגמילה, האם השתמשתם בכדור אחר שהקל על הגמילה? לאחר שנים של שימוש בקלונקס, האם יש סיכוי להפטר ממנו סופית? האם אפקסור XR המומלץ ע"י "אור בחום, אינו גורם להתמכרות? האם הוא מעלה לחץ דם אצל כולם? האם אפשר להגמל גם ממנו? בקיצור- האם ניתן לחיות ללא תרופות בכלל בסופו של תהליך? (שאלת מליון הדולר בפורום הזה, לא?) כרגע אני בתהליך נסיון גמילה מקלונקס (שעולה יפה למדי), עם גיבוי של ציפרלקס כבר 10 ימים, ללא תופעות לוואי. אבל, אני לא מעונינת בשום כימיה בגוף!!!!! אבל בלי - אי אפשר...... מילכוד לא קטן. תודה על התגובות נעה

קשה אבל אפשרי אני יענה לך ברצינות בערב אני חייב לצאת קשה.?? אתן הנשים יש לכן כוח סבל פי 10 מגברים כך שאני מאמין שיהיה בסדר ביי

יקירתי לא יודעת אם אפשר להגמל,,,,,אני נוטלת קלונקס 6 שנים אמנם לאחרונה במינינים אפסיים (0.5מ"ג ליום) אבל החרדות עדיין חוזרות. אני רוצה להאמין שבסוף נוכל להגמל אשמח אם נתכתב ביי לך

תופעות החרדה לעולם לא תעלמנה כל עוד אתן לוקחות קלונקס!! משום שתופעות הלוואי של הכדורים הם "חרדות" כלומר...אחרי זמן מה הגוף מיתרגל לתרופה ודורש להגדיל את המינון במידה ולא מגדילים ...חוטפים אחלה חרדות ממש מעגל בלתי ניגמר לא סתם רשום בדף ההוראות לא לשימוש מעל 21 יום!!!!!!! ולשאלתה של נועה..... מי שנגמל מקלונקס ושות..קטן עליו הגמילה מאפקסור ממש כסף קטן מה גם שאפקסור לא דורש הגדלת המינון...אלא מינון קבוע והוא כדור חבל על הזמן

המילה "גמילה" אומרת שבזמן שמנסים להוריד במינון סובלים מתופעות. חשוב להכין תוכנית של הפחתה במינון ולהיצמד לתוכנית גם אם יש תופעות. כ"א יכול להיגמל תוך מספר חודשים, גם אנשים שלוקחים מינונים גבוהים הרבה שנים. מה שחשוב זה שיש לך מוטיבציה להיגמל ויש לך משמעת עצמית להמשיך בתוכנית של הפחתה במינון. גמילה=הפחתה במינון (עד שמגיעים ל=0) ולדעתי לא חייבים תרופות חלופיות שיכולות גם להפריע במטרה העיקרית. התופעות שיכולות להופיע בזמן הגמילה (כמובן שלא כל התופעות מופיעות אצל כולם) CNS DEPRESSION : - drowsiness - fever - hypothermia - respiratory depression CARDIOVASCULAR : - palpitations - irregular heartbeat DERMATOLOGICAL : - ankle and face oedema - hair loss - hirsutism (excess hair growth) - mouth ulcers - papular and maculopapular rashes - pruritus - rhinorrhoea - skin rash - urticaria - yellow eyes or skin ENDOCRINOLOGICAL : - hair loss - lymphoadenopathy - thyroid disturbances GASTROINTESTINAL : - anorexia - coated tongue - constipation - diarrhoea - dry mouth - encopresis - gastritis - increased appetite - nausea - skin disorders - xeroderma (dry, itchy skin) GENITOURINARY : - dysuria - enuresis - nocturnia - urinary retention HAEMATOLOGICAL : - anaemia - bleeding or bruising - eosinophilia - leukopaenia - thrombocytopaenia HEPATIC : - haematomegaly (liver enlargement) MUSCULOSKELETAL : - dehydration - fever - general deterioration - lymphoadenopathy - muscle stiffness and weakness - weight gain or loss NEUROLOGICAL : - abnormal eye movements - aphonia (loss of voice) - arching of the back/spasm - ataxia (reeling, wide-based gait, involuntary movements, twitches) - coma - diplopia (double vision) - dysarthria (inarticulate, slurring, lack of modulation) - glassy eyes - headache - hypotonia (decreased muscle tone) - nystagmus - respiratory depression - seizures - tremor - vertigo PARADOXICAL : - agitation - aggressive behaviour - anxiety - depression - excitability - hostility - irritability - nervousness - nightmares, vivid dreams - sleep disturbance PSYCHIATRIC : - amnesia - anxiety - confusion - delusions - depression - euphoria - forgetfulness - hallucinations - hysteria - increased libido - insomnia - psychosis - suicidal thoughts RESPIRATORY : - bronchial secretions - chest congestion - dyspnea - hypersalivation - hypersecretion of respiratory passages - respiratory depression - rhinorrhoea (runny nose) - shortness of breath

נעה שלום שמי גלית ואני לא מבינה אותך אני מטופלת גם בקלונקס וקשה לי להגמל אך זה עושה טוב ומה שעושה טוב לא מפסיקים כדי לסבול. אני לוקחת מרוניל וקלונקס וזה כבר משבר שלישי שלי וכשהחרדה נגמרת באיזשהו שלב מסימים לקחת את כל הכדורים האלו אז לא לסבול לקחת ולהנות מתרופה שטובה לך אפילו אם היא ממכרת. זאת דעתי אם תרצי לכתוב לי אשמח. גלית

תודה לכולכם. אני נחושה להפסיק עם הרעלים אפילו שקשה בלעדיהם. נראה איך ילך. לגלית, השוני ביננו נובע אולי, מההבדל בגיל. אני קצת מעל חמישים ואת כנראה בחורה צעירה. חשוב לי לחיות את מה שנותר טוב, נקי, בריא. אני מתעמלת, רוקדת ומנגנת. לא מתחשק לי להיות תלויה בכדור זה או אחר. יש לי השקפת עולם אופטימית, אני נראית טוב, ולמה אני צריכה את הכדור? הקלונקס לא עושה לי טוב, הוא פשוט מפסיק את הרע. ומפסיק אותו בצורה טובה. אז עדיף לי להפסיק את הרע בעצמי ואז לא אצטרך את ה"קביים" האלה בדמות כדור פלא. אם אצליח או לא? הזמן יגיד, אני כבר מספר שנים במינונים כאלה ואחרים של הקלונקס (בעיקרון - מתייצבת על 0.5 ביום). היום, אחרי 10 ימים עם ציפרלקס, הורדתי את הקלונקס לחצי, רבע וכלום ביום. זה הישג גדול לאחר כמה שנות שימוש. הכוונה שלי בהמשך, להעיף גם את הציפרלקס. אני בהחלט מתכוונת להעזר בפסיכולוגיה קוגניטיבית אפילו בהיפנוזה, אם יהיה צורך. ואולי אני משלה את עצמי, מי יודע?! אפילו אם התופעה/מחלה שלי לא תעבור, אני רוצה להפוך אותה ללטנטית, שתהא שם עמוק בפנים, אבל שלא תצוץ לעולם. ושוב תודה לכל המתייחסים לשאלותי. נעה

שלום,הייתי שמחה לדעת קצת על הפרעות שינה והקשר לocd תודה

לאילנה שלום, OCD שייכת לקבוצת הפרעות החרדה, לכן יתכן שיהיה קושי להרדם והשינה תהיה פחות עמוקה. אין הפרעה ספציפית בשינה ב OCD. לילה טוב דר' גיורא הידש

שלום אתמול התחלתי לקחת םאקסט כדור 1 20 מ"ג פעם ביום רציתי לשאול מהו הזמן שעלי לחכות עד שהתרופה תתחיל להשפיע (בעבר נטלתי פריזמה והרופאה אמרה לי שזה מתחיל להשפיע אחרי 3-4 שבועות בערך) אודה לך על תשובתך חנית

לחנית שלום, הפריזמה והפקסט דומות מבחינת השאלה שלך. רק לזכור, מדובר על התחלת ההשפעה כעבור כשלושה שבועות. ההשפעה החיובית מתגברת ועולה במשך כשלושה חודשים ואחר כך מתייצבת. בהצלחה דר' גיורא הידש

ביום חמישי האחרון הייתי פעם ראשונה אצל פסיכאטר בתל השומר בגלל מצבי הנפשי שהיתדרדר ( מזכירה לך - צורך לנשום עמוק כל הזמן כבר חודשיים פלוס). הוא המליץ להוסיף ל60 מ"ג רמרון שאני כבר לוקחת צפרמיל 10 מ"ג. רציתי לדעת מתי מומלץ לקחת את הצפרמיל. כי שכחתי לשאול אותו. האם יש לתרופה זו הרבה תופעות לוואי והאם היא באמת מתאימה לבעיה הקשה שלי שלפי דעתי היא על גבול האובססיביות? את הרמרון אני לוקחת לפני השינה. תודה מראש אריאל המיואשת

שלום אריאל, צר לי לשמוע שאת לא חשה בטוב, אבל חשוב שאת עם האצבע ל הדופק. ציפראמיל היא תרופה שלפעמים יכולה להרדים. אני לא יודעת מה קורה בשילוב של תרופות אבל אם לוקחים לבד, כדאיל לנסות בהתחלה בצהריים. אם היא מרדימה , להזיז את זמן הנטילה קרוב לשינה, ואם היא מעוררת להקדים את זמן הלקיחה לבוקר קרוב להתעוררות. מה אומרת הפסיכותרפיסטית שלך בעניין התחושות שלך? רפואה שלמה ומהירה, אני מקווה שהרגשתך תשתפר. אני מחזקת את יידם ומחזיקה לך אצבעות ואםזה עוזר ז גם חיבוקים ונישוקים חמים כדי לשפר את המצב רוח.

לאריאל שלום, אני שמח שאת מנסה משהו חדש, גם מקום חדש וגם טיפול חדש, נקווה שכל שינוי יבוא לטובה. הציפרמיל ששיך ל SSRI בדרך כלל מעורר לכן מומלץ ליטול אותו בבוקר אחרי האוכל. עם זאת כל אחד ותגובתו האישית וכך הלאה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שירה יקרה תודה על האינפורמיצה. הפסיכותרפסטית שלי היא אותה פסיכאטרית שלי שכנראה אעזוב. אני מרגישה שהטיפול תקוע ולא מתקדם לשום מקום ומה עוד שיש הרעה. מה איתך? איך את מרגישה? שולחת לך חיבוק בחזרה, אריאל

אני בת 36 וסבלתי רבות מדיכאון. לקחתי פריזמה למשך כשנה לפני כשנתיים והיה טוב אבל הפסקתי מתוך אמונה שאני חזקה יותר. והאמת שיש תקופות קלות יותר ויש קשות ואף קשות מאוד. תמיד חשבתי שיש למצבי הרוח שלי קשר להורמונים. קראתי עכשיו את הספר "נשים הורמונים ומצבי רוח" של ד"ר ציפי דולב ואני חושבת שיש לי: פי אמ די די זה אומר שבערך חצי חודש אני לא בנאדם וחצי אני בסדר. לפעמים חצי החודש הקשה הוא כ"כ חזק שמשפיע על שאר החודש גם. בספר כתוב שאפשר לעבור טיפול אנטי דיכאוני עם תרופות שפועלות על הסרוטונין (פריזמה זו אחת מהן ?) דבר נוסף שכתוב זה שאפשר לקחת את התרופה במחצית השניה של החודש בלבד האים זה נכון? מומלץ? לקחת רק חצי חודש? תודה רבה .ו

שלום, נכון שקיימת תסמונת בשם תסמונת קדם ויסתית, בלי קשר לסיבה ההורמונלית, הטיפול הוא אותו הטיפול בנוגדי דיכאון שאחד מהם הוא הפריזמה=פרוזק. לדעתי הטיפול הוא קבוע ולא כל שבועיים. איני רואה כל יתרון לטיפול פעם בשבועיים, את עלולה לסבול מכל תופעות הלוואי וההשפעה של הפריזמה מתחילה רק אחרי כשלושה שבועות.... תרגישי טוב דר' גיורא הידש

הד"ר בספר בהחלט כותבת שאנטי דפרסנט יפעל אחרת על דיכאון ואחרת על פיאמדידי. היא כותבת שעל פיאמדידי ההשפעה היא מיידית לעומת דיכאון שההשפעה לוקחת מספר שבועות. האים זהו רעיון חדשני או רעיון אישי של הד"ר הזו בלבד ? איפה אפשר ללמוד עוד על הנושא? די מעודד אותי לחשוב שאין לי סתם דיכאון "רגיל" .תודה

בתי בת 19 לפני כ- שנה וחצי קבלה התקף פסיכוטי שהתפתח היום לסכיזופרנייה . התופעות הקיימות היום הם בלבול , בעיה בזכרון , מחשבות יחס ורדיפה . יש לציין שקשה להבחין בתופעות רק ההורים והרופאים מצליחים להבחין בתופעות . קשה לה להיות לבד וכל הזמן מחפשת קרבתם של אנשים ומתקשרת אלינו ההורים כל 5 דקות כדי שנדבר איתה .(כשאנחנו בעבודה ) היא מטופלת בזיפרקסה ובציפרמיל , עלי לציין כי במשך 7 חודשים המינון של זיפרקסה היה 5 מ"ג ביום ולא היו שום תופעות של המחלה , אלא רק מצב רוח ירוד וחוסר תפקוד ביום יום אבל ללא מחשבות טורדניות , פשוט ריקנות . לפני כ- שבועיים פתאום החלה לקבל מרץ שהתבטא ברצון לחזור לחיים רגילים תקשרה עם חברות החלה לצאת לבלות , התחילה ללמוד החלה לטפח את עצמה , החלה ללכת לחוגים (רפלקסולוגיה , מחשבים ) אנו ראינו בזה סימנים טובים ועודדנו אותה . מה גם שחשבנו שהיא מעמיסה על עצמה אבל היא הייתה נחושה בטעתה ללמוד למרות שקשה לה מאוד ללמוד היא נסתה להלחם במחלה . ואז פתאום מחשבות היחס והרדיפה חזרו . הרופא הורה לנו להעלות במינון ל20 מ"ג ולהמשיך בציפרמיל .(שאותו היא לוקחת שבועיים וחצי ) המצב להיות אחרי שבועיים וחצי כמעט לא השתפר והרופא הציע להחליף תרופה . בעבר היית מטופלת גם ברספרידל שלא השפיע עליה לטובה . אציין גם שעד היום במשך שנה וחצי אף רופא לא היה בטוח בהבחנתו האם יש לה זכיזופרניה רק עכשיו נאמר לנו בודאות . ועכשיו לשאלות 1. איזה תרופות חדשות קיימות בשוק מלבד רספרידל וזיפרקסה ? 2. האם יש מסגרת טיפולית מורחבת כוללת טיפול תרופתי ומסגרת חברתית כמו אשפוז יום בבית חולים , באופן פרטי . 2. תוך כמה זמן משפיעה הגדלת המינון מ- 5 מ"ג ל- 20 מ"ג .( עברו 16 יום ) 3. האם יתכן לריאוקוטן ( תרופה לאקנה ) לוקחת כבר 3 וחצי חודש באישור פסכיאטר יש השפעה לחזרת התסמינים . 4. המסגרת הטיפולית בבית חולים אינה מספקת אותי . היכן אוכל למצוא פסיכיאטר שמתמחה במחלה שיוכל לעזור לנו במעקב אחרי המחלה וביעוץ למשפחה . הייתי כבר אצל פסיכיאטר פרטי והוא לדעתי לא הצליח לאבחן את הבעיה אשמח לקבל שמות אני מאיזור המרכז. 5. האם יש קיימת אפשרות של שיתוף פעולה בין פסיכיאטר פרטי לרופא הקופה כדי שהתרופות יוכרו בסל . אני מודה על הסבלות דנה

שלום לך דנה, אני לא רופאה אבל מנסיוני כל תרופה חדשה מתחילה להשפיע אחרי חודש מתחילת הטיפול ולכל תרופה שעוזרת נכון לעכשיו אחרי זמן-מה גוף מתחיל להתרגל ויעלות שלו נחלשת. צריך מאוד להשתדל להימנע מאישפוזים ולבנות חיים כמה שיותר נורמלים. קופות חולים נותנים החזר כספי חלקי עבור טיפלוים אצל רופאים פרטיים (בהתאם לסוג הביטוח שלך) כמו-כן מגיע לביתך סל שיקום שמטרתו לעזור כלכלי וארגוני לחזור לפעילות רגילה. כל הפרטים בקשר לסל שיקום אפשר לברר אצל עובדת סוציאלית של אזור מגוריך. כדאי שתדעי שקיים ארגון הורים בשם "עוצמה" שנותן הרבה תמיכה ומאוד מקדם את הנושא שלנו, מאחלת לך הרבה הצלחה, הרבה כוח וסבלנות, ליבי איתך!.

לדנה שלום, ישנן מספר נקודות חשובות במכתבך אבל החשובה ביותר לדעתי היא הראוקוטן, למרות האישור של הפסיכיאטר יתכן והיא הגורם להחרפה במצב, האם הפסיכיאטר המטפל מודע לטיפול בריאוקוטן? המינון המקסימלי של זיפרקסה הוא 20 מג', בשלב הזה אני הייתי מפסיק את כל התרופות האחרות אבל כמובן ההחלטה היא של הרופא המטפל. בדרך כלל קופות החולים מכבדות את ההמלצות הטיפוליות של רופאים פרטיים והם מאשרים את התרופות במסגרת קופת החולים. איני מכיר ואני חושב שאין מסגרות פרטיות אשר מטפלות במקרים חריפים, ישנן מסגרות שיקומיות אבל זה דבר אחר. במידה ולא עניתי על כל השאלות, אל תהססי לחזור ולשאול דר' גיורא הידש

שלום. אני בשבוע שישי של הריון.אני לוקחת תרופה "ציפרלקס". שאלתי את הרופא שלי שרשם לי את ה "ציפרלס" האם אפשר לקחת אותו בזמן ההריון.הוא אמר שכן מותר. אבל אני מאוד דואגת והיתי רוצה לשמוע גם דעה נוספת. האם בכלל אפשר לקחת תרופות נגד דיכאון?ובמיוחד "ציפרלקס" ? תודה רבה על תשובתך.

שלום, בדרך כלל כדי להיות מעודכן עד הסוף אני מתייעץ עם המרכז הטרטולוגי בבית החולים הדסה ירושלים. הם המעודכנים ביותר. בהצלחה דר' גיורא הידש

אני בת 17 וסובלת מחרדה חברתית חמורה שמאוד משפיעה עליי ועל חיי היומיום שלי אני גרה עם אמא שלי (חד הורית) שלא מוכנה לשמוע על הבעיות שלי ולא רוצה לעזור, לטענתה אני סתם מפונקת שמתנהגת כמו תינוקת אני רוצה להיפגש עם פסיכיאטר במטרה להתחיל לקחת תרופה בשביל החרדה, אני לא רוצה ואין לי את האמצעים הכספיים לטיפול פסיכולוגי. איך עושים את זה ? אני בקופ"ח כללית. אני רוצה ללכת לפסיכיאטר בלי שאמא שלי תדע. מה ה"פרוצדורה" ? אני צריכה להתקשר לקבוע תור ? איפה ? וזה עולה כסף ? יידעו את אמא שלי ? ולגבי התרופה - אני צריכה לעבור איבחון בשביל זה ? האיבחון עולה כסף ? אין לי הרבה אמצעים כספיים, אבל נמאס לי לחיות ככה... נ.ב בטח אתם שואלים מאיפה ל שיש לי חרדה חברתית בכלל קודם כל, זו לא כזו בעיה להבין את זה, אבל לא משנה לפני שנתיים הלכתי לפסיכולוגית (מספר פגישות כי אמא שלי לא הסכימה שאני אמשיך את הטיפול בגלל המחיר ועוד כמה דברים) והיא "איבחנה" אותי כבעלת חרדה חברתית מאז המצב החמיר... לפעמים אני מרגישה על סף התקף חרדה למרות שזה לא היה לי אף פעם בגלל מצבים מסויימים למשל כשאני בבי"ס, ורוצה לענות לשאלה ומעיזה לענות אבל בלחש והמורה לא שומע ואני רוצה לומר שוב אבל לא מסוגלת אני מרגישה לחץ בחזה, הדופק שלי משתולל, כואב לי הראש וכולי רועדת וזה קורה בעוד מצבים :\

ממכתבך נשמע כי את רוצה לפתור את המצב וכי איכפת לך מעצמך וזה חלק חשוב מאוד בתהליך - הרצון, אז את כבר בעמדת פתיחה טובה. כדאי שתגשי אל רופא\ רופאת המשפחה שלך וספרי לו על הצמב והוא בוודאי יפנה אותך לפסיכאטר שמתחמה בילדים ונוער. את בהחלט יכולה לקבל טיפול מסובסד דרך קופת החולים. רצוי שתהיה לך את תמיכת אימך משום שעל פי חוק את עדיין נחשבת קטינה ובכלל זה טוב שיש את אמא שמלווה את התהליך הלא פשוט הזה. נסי להסביר לה את המצוקה שלך ועד כמה חשוב לך שהיא תהיה שם. בהצלחה אריאל

במרפאת חרדה בבי"ח שניידר מטפלים בחרדה חברתית בגיל שלך. הטלפון שלהם 9244955. צריך אישור מההורים בשביל להתחיל טיפול.

שלום, אני מצטרף למה שאמרו קודמי. כל הכבוד לך שאת רוצה להרגיש טוב ולהתקדם בחיים. כיום קופת החולים נותנת את השירות ללא תשלום, צריך לפנות ולהעזר. לפי מכתבך את בהחלט נשמעת כבחורה בוגרת. בהצלחה דר' גיורא הידש

האם פלוטין עוזר לטיפול בחרדה חברתית? האם הוא מגביר חרדה? מתי מתחילה השפעת התרופה? תודה!

לאור שלום, כיוון שפלוטין מעוררת היא עלולה להגביר את החרדות. אחרי כשלושה עד שישה שבועות הביטחון העצמי הכללי עולה והחרדות יורדות. בשלב ראשון נתן להעזר בתרופות הרגעה כדי להתגבר על החרדות. בהצלחה דר' גיורא הידש

מהם יעודיה הפופלרים של פלוטין?

שלום.. לפני שבועיים נפטרה אמי אחרי מאבק של הרבה שנים עם מחלת הסרטן. את הבשורה קיבלתי יפה מאוד - הייתי מוכן למותה, מכיוון שבחודש האחרון לחייה היה ברור שזה עומד לקרות, אז כבר באותו יום המשכתי בחיי, הלכתי למכון כושר, כעבור 3 ימים למשחק כדורגל, וכו'. אבל.. אני מוצא שיש מן נקודה כזאת של כאב שלא עוזבת אותי. כאילו כל הזמן יש לי עצב על הלב, אבל לא עצב שלם. אני חושב עליה כל הזמן, למרות שאני מנסה כמה שפחות. בחודשים האחרונים לא התנהגתי אליה יפה במיוחד ויש לי את הרגשות אשם האלה שאני מנסה להדחיק. כל פעם שעולה לי לראש משהו כזה, אני מכריח את עצמי לחשוב על משהו אחר. האם זאת טקטיקה טובה להתמודד עם השכול?

היי אסף אתה עבור את שלב האבל. הנושא מאד מאד טרי ולמרות שהיית מוכן לו הכאב והעצב קיימים ואפילו אחרי תקופה ארוכה, הם ישארו, פחות אולי, אבל יהיו קיימים בעת ההזכרות באמא שלך ובסיטואציות שונות. אני מציעה שתתן לזמן לעשות את שלו. תן לכאב לצאת, תדבר עליו עם אנשים שקרובים לך. יחד עם זאת, אם אתה מרגיש שבא לך לעשות ספורט, תלך לעשות ספורט ללא רגשות אשם. יש מספר רב של טקטיקות להתמודדות עם אובדן....כל אחד ודרכו שלו.

הי אסף אתה מתמודד עם דבר קשה מאוד והוא אובדן אדם יקר לך ומה יותר יקר מאמא. לכל אחת יש את דרך ההתמודדות שלו ואת "מנגנוני ההגנה" שהוא מפעיל בכדי להיתגבר על הקשיים. בשבילך להמשיך הלאה : לשחק ולצאת לבלות זה דרך להראות שהחיים נמשכים עם כל הקושי ושלא לתת לעצמך לשקוע בכאב. גם העובדה שהיית מוכן לכך נפשית ( למרות שאף פעם לא באמת מוכנים), הקלה במידה מסוימת. אל תאכל את עצמך לגבי היחס שלך אל אימך. אני מניחה שהכעס שלך עליה נבע מתוך כעס פנימי של איך את מעיזה לעזוב אותי ואלו תחושות טבעיות לחלוטין. אתה צריך להמשיך קדימה עם כל הקושי. אולי כדאי לשקול עזרה מקצועית אם ממש קשה. העזר בחברים ובסביבה הקרובה שחשובה לך שלא תדע עוד צער אריאל

לאסף שלום, אין נוסחה המתאימה לכולם וקובעת כיצד יש לעבד את האבל. לכן התנהגותך מתאימה לך ואתה יכול ללכת בדרכך. עם זאת כדאי בכל זאת לשבת שבעה, להיות עם בני המשפחה, לדבר על אמא ולדבר על רגשותיך. כדאי לדבר עם הקרובים לך כיצד הם מרגישים. שלא תדע יותר מצער דר' גיורא הידש

שלום גיורא אתקצר לך את התכתבותנו בפורום אני במעבר מסרוקסט 40 מ"ג לאפקסור הפחתתי את הסרוקסט ל20 מ"ג ועם האפקסור עליתי הדרגתית ל150 מ"ג ביום. אני לא מרגיש שינוי מהותי, למעט תחושה קלה של חוסר סבלנות המופיעה בערב. הייתי היום אצל רופא המשפחה, הוא טוען שלא הייתי אמור בכלל להגיע למינון אפקסור של 150 מ"ג כי זה יותר מדי ומהר מדי ( למרות שעליתי הדרגתית בהתאם להמלצות היצרן, וכן לא חוויתי שום תופעות לוואי ) הבעתי בפניו את הסיבה למינון זה, ניסיון לבדוק את ההשפעות הדואליות שלפי המאמרים וההמלצות ("הלא מחייבות") בפורום, מחייבות לפחות 150 מ"ג אפקסור. הוא ציין בפני את גישתו האומרת שזה שפסיכיאטרים נותנים מינון התחלתי של 150 מ"ג זה טוב ויפה לנישה שלהם אבל לעיתים הם מתעלמים מהתמונה הכוללת הגורסת שרצוי "לדחוף" מה שפחות תרופות לגוף. הוא "עשה פרצוף" כשביקשתי בכל זאת מרשם התואםל- 150 מ"ג ואף הראה לי על מחשב הכללית כי האפקסור במינון של 75 מ"ג הוא תרופה המצריכה מילוי טופס 29ג עקב "חוזקה" המצריך פיקוח. ( אני מדגיש, ראיתי במו עיניי את הדרישה למילוי הטופס על גבי צג המחשב ). והוסיף שחבל מאוד בעיניו שהישראלים אמורים להיות "שפני הניסיון" של תרופות חדשות. ואין לי מושג איזה אינטרס חזק יש ליצרנים "לדחוף" את התרופה. אשמח על תשובה מעמיקה, ללא מורא וללא "קולגיאליות" עודפת לרופא המשפחה. בתודה ירון

לירון שלום, כאמור הדעות שונות ואני מאוד שמח שרופא המשפחה עוסק ומתמצא בדברים. בעבר בגלל סיבות של רישום היה צורך בטופס 29 ג' אבל לפי ידיעתי כבר אין צורך בכך.... בכל אופן הדברים הללו אינם חדשים, אפקסור היא תרופה מוכרת ונבחנה פעמים רבות בעולם וישנם מאות אם לא אלפים של מאמרים. כך שכל הנושא של שפני ניסיון היה מיותר. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

לדר" הידש ולכל משתתפי הצוות חג שמח. בעלי סובל מזה כשלוש שנים מדכאון. הוא מטופל תרופתית ונעזר גם בשיחות טיפוליות. לאחרונה יש שיפור מה במצב רוחו, הוא חזר חלקית להתעניין בנושאים שבהם עסק קודם לכך והפסיק לדבר על מחשבות אובדניות. עדיין מתקשה לצאת מן הבית בו מרגיש מוגן (לדבריו) וטוען שהוא זקוק לזמן שלו. אני "מרשה לעצמי" לדאוג לו פחות. אך, יש בעיה אחרת שבגללה אני מתייסרת יומם וליל. אחד מבנינו מאוד כועס עלי ( מסיבות שאינן קשורות למחלת אביו). הוא מפגין כלפי עויינות רבה, עד כמעט ניתוק הקשר. יש כעת קצר בתקשורת, הוא מתחפר בעמדותיו. אינני יכולה להפסיק לחשוב עליו. אני אמנם מנסה לתפקד , אך הנני נתונה בלחץ מצטבר עצום, מתקשה לישון, ועסוקה כל העת במחשבות על בני. האם יש טעם להעזר בסוג זה או אחר של תרופה כדי להוריד את רמת הרגישות? אשמח לקבל תשובה. בתודה מראש

לאנה שלום, לפני שרצים לתרופות הייתי מנסה להאיר נקודה אחרת. מחלה של אחד ההורים היא מחלה של כל המשפחה, המחלה משנה את החיים לכל בני המשפחה ולכל אחד קשה להתמודד עם המצב לפי דרכו. כמובן שילדים בגיל ההתבגרות קשים יותר וקשה יותר להתמודד אתם. הייתי חושב שעדיף קודם כל להגיע למספר שיחות משפחתיות כדי לברר מה עובר על כל אחד עם המחלה של אב המשפחה. איני חושב שתרופות הרגעה כמו לוריוון או וואבן מדי פעם עלולות להזיק, אם תוכלי לשון טוב בלילה כבר תרגישי טוב יותר. אולם תרופות אלו לא במקום השיחות. תשמרו על עצמכם דר' גיורא הידש

ד"ר שלום לך! פניתי אליך לפני כחודשיים ,שאלתי לגבי תסמיני גמילה של סרוקסט (פקסט) אני בחורה כבת 25 סובלת מתסמונת החרדה, נטלתי סרוקסט במשך כ-5 שנים , וזה עזר לי מאוד. לפני כשנה התחתנתי וממש רציתי לרדת מהכדור למרות שלא הפסקתי מייד וכמובן ע"פ המלצת פסיכאטר, על אף שהיה לי מאוד קשה ואחרי אסון שהיה במשפחה הפסקתי , מאוד מאוד קשה לי בזוגיות ועדיין קשה לי העובדה שעזבתי את בית הוריי במיוחד לאחרונה . אני כחודשיים ללא הכדור ובאמת בתחילה מאוד חששתי ונדמה שהיו לי תסמיני גמילה כמו סחרחורות למשל. בכל אופן אני מרגישה שמצבי הנפשי והריגשי דיי ירוד אני פסימית וקשה לי לחשוב חיובי שלא נדבר על זה שיש לי מחשבות בשביל 48 שעות עד כדי כך שזה ממש מטריד אותי ואני די פוחדת לחזור למצב ההתחלתי שהייתי בו לפני שבכלל התחלתי ליטול כדורים למרות שעכשיו יש לי הרבה יותר מודעות. קשה לחיות במצב כזה שכל פעם שיש לי סערת רגשות או בעיה אני ישר מרגישה את זה פיזית האם היית ממליץ לי לחזור לכדור, האמת שהתחלתי טיפול בפרחי באך ורפלקסולוגיה , אתה חושב שזה יעזור לי? והכי חשוב רציתי לשאול האם יש בדיקה דם או בדיקה אחרת שיכולה לבדוק את רמת הסרוטונין במוח??? אם כן איך עושים זאת? תודה מראש , רונית.

לרונית שלום, אין בדיקה שבודקת את הסרוטונין במוח, ולצערי אין כל בדיקה אחרת המאבחנת דיכאון. כיוון שכבר הפסקת ועברת את התקופה של תופעות סיום טיפול כדאי לדעתי לנסות טיפולים אחרים קצרי מועד. למרות שאיני מבין בפרחי באך, יש האומרים שזה עוזר. מהבחינה הרפואית אפשר להעזר בשיחות או באופן מזדמן בתרופות הרגעה כמו וואבן או לוריוון. לחכות מספר חודשים ורק אם אין ברירה אז לחזור לתרופה הקודמת. בכל אופן הפסיכיאטר המטפל מכיר אותך באופן המלא והטוב ביותר ולכן כדאי לקבל את דעתו. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

דר' הידש בוקר טוב, אני סובלת מזה תקופה ארוכה מכאב ראש לוחץ, מעין הרגשת חוסר יציבות, והתנדנדות. זה לא מופיע כ"התקף" אלא כמשהו כללי. אני לא מרגישה בדיכאון, ובכל זאת רופא משפחה שבדק ונוירולוג היפנו אותי לפסיכאטר. מתוך טענה שלא מדובר במשהו פיזי. שאלתי אליך ואל חברי הפורום, האם באמת מתוך לחץ ומתח ניתן להגיע לדרגה כזו גבוהה של לחץ בראש והרגשת חוסר יציבות, האם כך מרגישים מתוך חרדה?

למיטל שלום יש סוג של כאבי ראש שנגרמים ממתח ולכן שמו הוא tension head ache, כשמו כן הוא ולעתים הסבל ממנו רב. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

בוקר טוב ד"ר הידש היקר פניתי אליך בנושא בני שעבר מאפקסור 75 לאפקסור 150 וחש ברע, זוכר? ובכן היה זה עיניין חולף. הוא ממשיך באפקסור 150 הוא מרגיש טוב ונראה טוב, אני ממש מאושרת לבשר לך זאת. כל זה בזכותך... יום נעים

תודה על העידכון שיהיה לכולנו רק טוב דר' גיורא הידש

שלום, שמעתי שכיום יש דור חדש של תרופות אנטי-דכאוניות שאינן פוגעות כלל בפקוד המיני. האם אמנם? אילו הן?

לטל שלום, מדובר על האדרונקס ורמרון אשר אינן פועלות על הסרוטונין ולכן אין הפרעה בתפקוד המיני. כל טוב דר' גיורא הידש

צר לי לאכזב, אבל מניסיון, האדרונקס מאוד פוגע בתפקוד המיני, לפחות אצל גבר (אצלי). הזקפה כמעט ואינה קיימת. אולי אצל אשה, הוא לא מפריע לתפקוד

לרופא היקר שלום רב, יש לי שאלה שמאוד מאוד מפריעה לי והייתי מאוד רוצה שתענה לי , אני בחור צעיר בן 22 , נראה טוב , עובד , בריא , ואין לי בעיה בולטת כלשהיא אבל- כל פעם שאני שומע או רואה משהוא שקשור למחלות קשות או דברים נוראיים אני מייד חושב על זה כאילו יש לי או יהיה לי את זה חלילה וחס (טפו טפו טפו) כלומר יושב בסבבה ורואה סרט שלפתע מסתבר השחקנית חלתה ועומדת למות או כל סיפור דומה אני מייד נכנס למחשבות ו" באסה" מאוד חזקה כאילו זה קורה לי .... ומה אני יעשה אם .... ולא מתאים ,... ומה ההורים ירגישו אם ... וכ"ו.... עד כדי כך שאני ממש בתוך זה , אם אני לא מרגיש טוב אז אני חושב על דברים איומים ונוראים !!! , ומחיל לקרוא על סיפטומים ומחלות באינטרנט כאילו קרה לי משהו (חס וחלילה). זה מאוד מפריע לי כי אני ממש מתבאס ואני יכול לראות טלויזיה והכל רגיל שמחה ואושר ופתאום אומרים משהו על סרטן (לדוגמא) אז זהו ... גמרתי אני נכנס לדיכאון כאילו סוף העולם... ואין לי מושג מאיפה באה האיפוכונדריה או פרנויה הזו.. מה דעתך? האם יש דערך לטפל בזה לחשוב אחרת? האם זה קורה או קרה ? ומה דעתך בכלל על הסוגיה? אלפיי תודות מראש.. אייל

לאייל שלום, מדובר על תופעה שכיחה, חשוב לקבוע כמה זמן המחשבות והדיכאון נמשכים ומידת הסבל שמחשבות אלו גורמות לך. אם ההפרעה חמורה אפשר לפנות לשיחות=פסיכותרפיה כדי לברר את שורש הדברים ומדוע יש לך את הרגישות הרבה בנקודה זו. רק בריאות דר' גיורא הידש