פורום פסיכיאטריה

ד"ר גיורא הידש שלום רב הנני אמור להתחיל טיפול בראקוטן לטיפול באקנה. קראתי בפורומים שונים על הקשר בין נטילת התרופה לדיכאון(פגיעה ברקמת המח?) אם תוכל לפרט עד כמה התופעה שכיחה , והאם יכול להגרם נזק בלתי הפיך למח? תודה מראש ,אלי.

לאלי שלום, אכן מדובר בתופעת לוואי לא נדירה, איני יודע את האחוזים בדיוק. עם זאת לא נגרם נזק למוח ותמיד אפשר להפסיק את הראוקוטן אם ישנו דיכאון משמעותי. כמו כל תופעת לוואי היא עשויה גם לא להופיע... ויתכן שהכל יהיה בסדר, צריך לחכות ולראות. בהצלחה דר' גיורא הידש

http://news.walla.co.il/?w=//477332

בארה"ב ובבריטניה גילו כבר לפני חצי שנה שסרוקסט מסוכן לילדים ונוער! מצורפים לינקים להודעות רשמיות. בבריטניה: http://www.info.doh.gov.uk/doh/intpress.nsf/page/2003-0223 בארה"ב: http://www.fda.gov/bbs/topics/ANSWERS/2003/ANS01230.html

שלום לד"ר היקר... אני נוטל איקסל 100מ"ג ביום, בוקר וערב. החודש בקשתי מהפסיכיאטר שלי שננסה להוסיף בוספירון(סורבון) כנגד החרדה. אני אמור לקחת כדור בבוקר וכדור בערב (כדור=10מ"ג). הבעיה היא שהסורבון גורם לי לסחרחורת קלה ונימנום בשעתיים הראשונות שלאחר הנטילה. אם אני לוקח כדור של סורבון בבוקר כשאני קם אני לרוב לא מצליח לקום מהמיטה ונשאר לנמנם או נרדם לעוד שעתיים שלוש. לכן כרגע אני לוקח רק בלילה (כדור אחד). האם אני גורם לאי יעילות של טיפול התרופה? והאם כדאי לי להמשיך לקחת רק בלילה עד שהתופעה תחלוף כי יתכן וזוהי רק תקופת תופעה של הסתגלות לתרופה... דרך-אגב: אני נוטל אותה כשלושה שבועות סה"כ. תודה ולילה טוב לכולם :-)

לחרד שלום, אפשר ליטול את הסורובן פעם ביום אבל אז אולי כדאי להעלות במינון. כמדיניות אני מעדיף לתת תרופה אחת שתפתור את כל הבעיות מאשר שתי תרופות, במידה ותופעות הלוואי לא יחלפו הייתי שוקל עם הרופא את החלפת האיקסל. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אם ככה ד"ר לגבי האפקסור המינון שהומלץ לי: 37.5 מ"ג לא ממש יעזור. הוא אמר לקחת מינון זה למשך 3 שבועות ואח"כ לעלות לכדור וחצי,אני לא מבין למה הוצע לי מינון כזה נמוך אשר מראש לא יעזור לי. מה אתה מציע לי לעשות? להתחיל עם 150 מ"ג למשך כמה זמן? ואח"כ לעלות? ואם כן לכמה?

לאורן שלום, אענה לך ברצון ואשתדל להבהיר את דברי. מקובל לעלות במינונים הדרגתיים באפקסור והדרך שהוצעה לך היא נכונה ומקובלת. אני נוהג אחרת ויש לי חזוקים רבים לכך. אני נוהג להתחיל ממינון גבוה יותר של 150 מג'. מניסיוני וגם של אחרים אין בעיה עם התחלה של מינון זה ואין יותר תופעות לוואי. כדאי לנהוג לפי הוראותיו של הרופא המטפל ולא רופא באינטרנט.בפורום מוסרים רק אינפורמציה ולא הוראות טיפול. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

הנני סובל מOCD וחרדות כלליות שאלתי היא האם חרדות שנמשכו תקופה מסויימת מחרדה מאנשים יכולה להביא לתופעת פוסט טראומה? כמו כן האם סיוטים היא תופעה שחייבת להיות במחלה זו?

לרוני שלום, אומנם שתי ההפרעות שייכות לאותה הקבוצה, קבוצת הפרעות החרדה, אולם מדובר בשתי אבחנות שונות וה OCD וחרדה חברתית אינן מובילות לפוסט טראומה. בדרך כלל סיוטי לילה שיכים לאבחנה אבל לא הכרחי. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

דר' הידש שלום, שאלתי :האם ניתן לקחת כדורי אומגה 3 בשילוב עם ציפרמיל ? תודה.

לשרון שלום, לצערי איני מכיר מספיק את האומגה 3 . לא שמעתי על איסור ללקיחה עם ציפרמיל. עם זאת איני ממליץ ליטול שתי תרופות נוגדות דיכאון ביחד. בשביל מה לשלב שתי תרופות? אולם ההשפעה תהיה רבה יותר ועלולה להיות כניסה לפעילות יתר? שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר אמא שלי (71 שנים) סבלה בעבר מדיכאון אחרי לידה מזה הרבה שנים מטופלת ב : הלידול 5 מ"ג פעם בערב פארטאן 5 מ"ג פעם בבוקר ופעם בערב מודיקט 25 מ"ג זריקה חודשית . בנוסף היא מקבלת אבאנדיה וגלוקומין וגלובן לסכרת . מזה שנתיים היא הפסיקה לבקר אצל רופא במרפאה לבריאות הנפש שאילותי הם : 1- האם ניתן להמשיך בטיפול זה כל הזמן ומתי צריכה להיות בביקורת במרפאה לבריאות הנפש ? 2- האם קיימת השפעה בין תרופות הסכרת לבין התרופות למחלה הנפשית ומהן הבדיקות שצריך לעשות למרות שמצבה יציב בשנים האחרונות ? ניקולא

לניקולא שלום, טוב שאתה דואג לאמא אבל ברור שהיא חייבת בביקור אצל פסיכיאטר להערכת מצבה ושנתיים לא לבקר אצל הפסיכיאטר זה כבר יותר מדי זמן. התרופות מאמך נוטלת מהפסיכיאטר עלולות לגרום לתיאבון מוגבר ויתכן שהם קשורות לאיזון של הסכרת, לכן כדאי לבצע את כל הבדיקות לסוכרת. מבחינה פסיכיאטרית אין צורך בבדיקות מיוחדות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

היי אתמול הייתי מאוד לחוץ וחסר סבלנות ואני מתנצל על ההודעות החצי היסטריות. אז ככה, אני אסכם עבורך את הנתונים מהודעותי הקודמות ואת הלבטים שלי בצורה ברורה יותר. אני נוטל סרוקסט 40 מ"ג כיום, התחלתי ב20 מ"ג ולאחר חודשיים עליתי בעצת רופא המשפחה (לא פסיכיאטר) ל40 מ"ג, יש שיפור במצב רוחי אך השיפור לא מספק. התחלתי בטיפול הסרוקסט לפני כ- 4 חודשים (לא נטלתי שום כדורים לפני זה) רציתי לנסות את האפקסור, קיבלתי מרשם ל37.5 מ"ג עם המלצת רופא המשפחה, לרדת לכדור בודד 20 מ"ג של סרוקסט ולקחת איתו כדור בודד 37.5 של אפקסור ( ביררתי באתר הרישמי של האפקסור www.effexor.com וגם היצרן ממליץ להתחיל ב37.5 ולהעלות בהדרגה כל 4 או 5 ימים, אז עם הדרגתיות המינון, אין לי בעיה) בינתיים החלטתי שלא להתחיל במעבר לאפקסור בגלל שאני עדיין לא מבין לחלוטין את המשמעויות המינוניות של המעבר. לפי ההגיון שלי, אם אני אמור לקצץ בחצי את כמות הסרוקסט ל20 מ"ג ולהוסיף עליו מינון התחלתי נמוך של אפקסור 37.5 למשך כמה ימי הסתגלות ורק אז להעלות את המינון של האפקסור, מה שיוצא מזה, שבפועל אני למעשה יורד במינון התרופתי הכולל למשך 10 עד 15 ימים. אני מאוד מכבד את רופא המשפחה שלי, אבל אני מרגיש שיהיה לי יותר קל לשמוע את התשובות מפסיכיאטר מומחה בעל ניסיון רב יותר בתחום. 1) איך זה אמור להשפיע עלי ? 2) איך אדע אם השיפור (במידה ויהיה) הוא לא רק בגלל שאחזור למינון ההשפעה הסרוטונית הנוכחית ? 3) אני לא בקיא לחלוטין באיזה מינון של האפקסור נכנסת לפעולה השפעתו הנוראדרנלינית (אותה למעשה אני מעוניין לבדוק) האם זה 150 מ"ג ? 4) האם עירוב הסרוקסט והאפקסור בכלל מומלץ ונפוץ ? 5) לכמה זמן השילוב מומלץ ? (אם בכלל) 6) אחרי כמה זמן יש לעבור לאפקסור בלבד ? (אם וכאשר) שוב, מצטער שזו התייעצות ארוכה, אבל אני ממש אובד עצות. בתודה ירון

כן ..אבל צריך להכניס אצ האפקסור בהדרגה לגוף.. לא בבת אחת..לאט לאט אחרת באלאגנים עד שהגוף מתרגל אחרי שהגוף התרגל...אתה מלך!!

אפשר להוריד קודם את הסרוקסט ורק אח"כ להתחיל עם האפקסור ואפשר שתהיה ביניהם חפיפה לתקופה מסויימת. מכיוון שבשנים האחרונות יש דיווחים על תסמיני גמילה מנוגדי דיכאון ממליצים להוריד או להעלות בהדרגתיות. עצות מפורטות אי אפשר לתת ברשת ואתה צריך להיצמד להוראות שקיבלת מהרופא האישי שלך או לבקש הפניה לפסיכיאטר מומחה שיש לו ניסיון בטיפולים תרופתיים אמבולטוריים.

לירון שלום, התשובה הבטוחה היא בעיקר לשאלה מספר 3, ההשפעה הנוראדרנרגית מתחילה מ 150 מג'. פרט לכך הדברים הם יחסיים ואין עדויות מחקריות לכל השאלות שאתה שואל. אני חושב שהמטרה ברורה, להגיע למינון של 150 מג' אפקסור ביום, הדרך והזמן הם פחות משמעותיים. איני חושב שישנו כלל אחד ברור שחייבים ללכת לפיו, הדברים הם די עדינים ולכן איני חושב שיגרם נזק בכל דרך שתלך. כך שאפשר ללכת באופן הדרגתי בקצב הנוח לך שאתו תרגיש בטוח. במידה ויהיו תופעות לוואי (שבדרך כלל אין) אז אפשר להתחיל לשנות לפי המצב. בהצלחה דר' גיורא הידש

אחלה תודה רבה אגב, אם לא היו לי כל תופעות לוואי למעט עיכוב אורגזמה בסרוקסט זה מרמז שאני לא צפוי לתופעות לוואי גם באפקסור ?

שלום ד"ר הידש אני לא יודע אם אתה זוכר את הסיפור שלי,אך אזכיר לך בקצרה: אני סובל מחרדות כשנתיים,נטלתי ציפרמיל,סרוקסט,רמרון וכעת אני נוטל ציפרלקס חודשיים כאשר 3 שבועות מתוכם על מינון של 2 כדורים. אתה אמרת לי שאם לא תהיה השפעה כדאי יהיה להפסיק ולעבור לאפקסור. דיברתי עם הפסיכיאטר שלי והוא המליץ לי להתחיל אפקסור עם כדור אחד של 37.5 מ"ג ביום במשך 3 שבועות ואז לעלות לכדור וחצי. רציתי לשאול אותך האם זה נכון וטוב המינון שהומלץ על ידו? מכיוון שהבנתי שעל מנת שהכדור יעזור לחרדות עדיף לקחת במינון גבוה יותר של לפחות 75 מ"ג.מה אתה חושב? חוץ מזה רציתי לדעת האם כמו שהרמרון גרם לי להשמנה כך גם האפקסור יגרום לי במהלך הטיפול? האם זה יפגע במין? חשוב לי שתענה לי על כל שאלה,תודה מראש אורן!!

אתה יכול להכנס לאתר התרופות www.infomed.co.il בדרך כלל תרופות נוגדי דיכאון וחרדה משפיעים על תיפקוד המיני אבל אחרי זמן מסויים הכל משתפר תרגיש טוב

http://doctors.msn.co.il/forums/read.php?f=385&i=213134&t=213134

מינון אפקטיבי של אפקסור הוא 150-225 מ"ג ליום אפקסור יכול לגרום לתופעות הלוואי שציינת

לאורן שלום, מקובל לעלות במינון האפקסור באופן הדרגתי. אני נוהג מעט אחרת ומתחיל במינונים גבוהים ואין הרבה תופעות לוואי, אבל בהחלט אפשר להעלות באופן הדרגתי, כך אני ממליץ בדרך כלל על מינון התחלתי של 150 מג'. כמובן שכל מה שנאמר הוא "בדרך כלל" כל אדם הוא פרט מיוחד. האפקסור עלול לפגוע במין אבל פחות שכיח שיעשה זאת, במידה וכן עם הזמן ישנה הטבה. כך גם העליה במשקל, יש אבל פחות שכיח מאשר עם התרופות האחרות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

מצ"ב קישור לתגובתי : http://www.doctors.co.il/forums/read.php?f=385&i=212988&t=212269

לתמר החמודה אני יכולה רק לספר לך מנסיוני , אני מתמודדת עם חרדה (לא דיכאון) במשך כ 6 שנים , יש לי שתי ילדות מקסימות בבית , ניסיתי מספר של תרופות וכיום במשך החצי שנה האחרונה אני נוטלת ציפרלקס , מאד מאד רציתי עוד ילד וכל הזמן שיננתי לעצמי שאסור לאחת כמוני להכנס להריון כי מי יודע מה יהיה איתי בהריון , אולי החרדות יתגברו ואולי אחטוף דיכאון וכו וכו , כולם ניסו לשכנע אותי לרדת מהסיפור הזה כולל בעלי וההורים שלי , ובכן... רצה הגורל ונקלטתי בטעות להריון לפני כשלושה חודשים , כולם היו בהלם וניסו לשכנע אותי לעשות הפלה , גם אני התלבטתי מאד , אבל נכנעתי לליבי ולא הורדתי את ההריון , קודם כל נגמלתי מהקסנקס שלקחתי תקופה מסויימת , וזה לא היה קל בכלל , אחכ התחילו דימומים ופחדים אחרים (אולי אני עושה נזק לעובר שלי בגלל התרופות) , בקיצור זה לא קל והדרך עוד ארוכה , אבל... בשורה התחתונה אני מאד מאושרת , כי אני מרגישה שניצחתי ואני לא נתתי לחרדה הארורה הזו לשנות לי את החיים ואת התכניות , מספיק הסבל שאנו סובלות , אין צורך גם לסבול מרגשי נחיתות שאנו לא נשים כמו כולם , מקווה שעודדתי אותך קצת בי יונית

את יודעת שאני גאה בך מאוד אריאל

תמר יקרה השורה התחתונה שרציתי להעביר בתשובתי אליך היתה שתנסי לא לתת לחרדה לקבוע את מהלך חייך. אני שמחה לשמוע שזה בדיוק מה שאת עושה. מאחלת לך שוב המון הצלחה ותעדכני אותנו מה קורה...! :-) אבישג

לד"ר הידש - לא הגבת לשאלתי מתאריך: 06.12.03 עד היום. ואני מצפה לתשובתך בקוצר רוח. השאלה בנושא חרדה כללית ( GAD) והזעה מוגברת כתוצאה משימוש בפקסט וסארוקסט נכתבה כתגובה לעמי ב- 06.12.03 אנא, קרא אותה והשב לי תודה סיגל

לסיגל שלום, לא מצאתי את שאלתך, אז אנא העתיקי אותה או תצרפי את הקישור, מצטער על כך שלא עניתי אבל סרוקסט=פקסט עלולים לגרום להזעת יתר כתופעת לוואי. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

יש לי חרדה חברתית, שאלתי היא: האם לאחר טיפול בסרוקסט וכן במקביל טיפול פסיכולוגי, התקפי החרדה יכולים לתקוף אותי שוב?

לאלמונית, אני לא חושבת שמישהו יכול לערוב לך בביטחון שזה לעולם לא יחזור... יחד עם זאת, עושה רושם שאת בדרך הנכונה - אם תתמידי בטיפול התרופתי והפסיכולוגי - תקטיני מאד את הסיכוי להשנותם של ההתקפים, ובוודאי תביאי לשיפור באיכות חייך ! בהצלחה !

אם ההפרעה היא "חרדה חברתית" כדאי לך לפנות לטיפול קבוצתי. זה יכול לעזור לך הרבה יותר מסרוקסט או טיפול פרטני. לשאלתך השניה- התרופה שאת לוקחת נחשבת יעילה ל-"הפרעת פאניקה" (התקפי חרדה כלשונך). מהי האבחנה המבדלת?

לאלמונית שלום, כמובן שטיפול פסיכולוגי ותרופות מורידות את הסיכון להישנות ההפרעה. אולם אין בטחון ואין ביטוח, הסיכון קטן. ככול שעובר הזמן גם כאן הסיכון יורד. הסיכון לחזרה של ההתקפים גדול ביותר בשנה הראשונה ויורד עם הזמן. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אני יושבת בבית, במקום לקום ב 8:30 לביצפר.... קמתי ב9:30 והביצפר מתחיל ב - 9 שולחת לאמא שלי הודעה שאני לא הולכת היות לביצפר "כי כואב לי הראש" ואיך שקיבלתי אישור פתעום קמתי, וראיתי שיש תוכנית שאחותי אוהבת החלטתי להקליט לה, הולכת לשניה למחשב ומחפשת תמונות של בלונים והכל שאני יוכל לשיים במתכבים לימי הולדת, כל זה שאני מגורה מעייפות ובפה שלי יש יותר מ 100 מסטיקים כרגע שתפתי שיינים, והטסכלתי מה אחותי התאומה כתבה ב N\A שלה באיס סיק יו והיא כתבה: החיים יפים איך החיים שלה כאלו יפים ושלי בדיוק הפוכים?? אז עכשיו במקום לישון ואני בקושי מצליח הלפתצוח את העיינים כי הייתי אתמול בתערוכה דרך היבצפר עד מאוחר, במקום ללמוד לתאוריה או ללמוד למבחן שיש לי בשיווק שזה ממש חשוב לי, אני יושבת עם כמות מסטיקים בפה בחדר מבולגאן כמו לא יודעת מה ולא יודעת מאיפה להתחיל רק חושבת על החדר כושר שהיום אני הלך בערב אני לא ילדה מבוזבזת? אני בת 17 וחצי

לנועה איני יודע מספיק מה קורה איתך, אבל יתכנו ימים של עייפות בגיל ההתבגרות, זה גיל מאוד מעייף ולעתים מלחיץ. מקווה שמחר יהיה טוב יותר דר' גיורא הידש

זה כבר יותר משנה אני ככה\-: פעם היה לי גם הפרעות אכילה היום שניצחתי [-: אני מתעסקת באוססית ספורט \-:

היי, הדפלפט לא עזרה לי וככל הנראה מחליפים לי את הטיפול לטגרטול (אני מתנגד ללטיום בכל תוקף) מה דעתך? ובכלל,אולי אציע אפשרות ליטול נוגד דיכאון טריציקלי בשם מלודיל - אשר הוכיח את עצמו בטיפול ומניעה של מאניה דיפרסיה? מה דעתך? שיהיה רק טוב אלמוג

דוקטור הידש שלום יש לי שאלה אם אני נוטלת מרוניל חצי שנה וידוע לי שיש עכשיו תרופה חדשה חדשה לדיכאון וחרדה שיותר טובה ממרוניל האם אתה ממליץ לי לשנות טיפול חדש או להמשיך את הטיפול הזה אם יש לך שם של תרופה חדשה תרשום לי אותה בבקשה. מודה לך מאד גלית

אקמול

דוקטור הידש שלום יש לי שאלה אם אני נוטלת מרוניל חצי שנה וידוע לי שיש עכשיו תרופה חדשה חדשה לדיכאון וחרדה שיותר טובה ממרוניל האם אתה ממליץ לי לשנות טיפול חדש או להמשיך את הטיפול הזה אם יש לך שם של תרופה חדשה תרשום לי אותה בבקשה. מודה לך מאד גלית

דוקטור הידש שלום יש לי שאלה אם אני נוטלת מרוניל חצי שנה וידוע לי שיש עכשיו תרופה חדשה חדשה לדיכאון וחרדה שיותר טובה ממרוניל האם אתה ממליץ לי לשנות טיפול חדש או להמשיך את הטיפול הזה אם יש לך שם של תרופה חדשה תרשום לי אותה בבקשה. מודה לך מאד גלית

דוקטור הידש שלום יש לי שאלה אם אני נוטלת מרוניל חצי שנה וידוע לי שיש עכשיו תרופה חדשה חדשה לדיכאון וחרדה שיותר טובה ממרוניל האם אתה ממליץ לי לשנות טיפול חדש או להמשיך את הטיפול הזה אם יש לך שם של תרופה חדשה תרשום לי אותה בבקשה. מודה לך מאד גלית

דוקטור הידש שלום יש לי שאלה אם אני נוטלת מרוניל חצי שנה וידוע לי שיש עכשיו תרופה חדשה חדשה לדיכאון וחרדה שיותר טובה ממרוניל האם אתה ממליץ לי לשנות טיפול חדש או להמשיך את הטיפול הזה אם יש לך שם של תרופה חדשה תרשום לי אותה בבקשה. מודה לך מאד גלית

לאלמוג שלום, הליטיום היא תרופה יעילה להפרעה בי-פולרית. גם אני איני מרבה להשתמש בה בגלל תופעות הלוואי הרבות שלה. טגרטול היא תרופה טובה והיום ישנן יותר ויותר עבודות שגם הזיפרקסה טובה לשמירה על היציבות בהפרעות ביפורליות. תמשיך לשמור על מצב רוח טוב דר' גיורא הידש

שלום. אני סטודנטית לפסיכולוגיה ואני מחפשת את הפירוש למושג "אובייקטיביזציה". אשמח גם לדעת אם יש מילון מושגים בתחום הפסיכולוגיה באינטרנט. תודה רבה.

לענת שלום, אובייקטיביזציה הפיכת דבר לאובייקטיבי, התיחסות למשהו באופן אובייקטיבי, באובייקטיביות. אובייקטיביזציה של עדיות היא המשימה הראשונה של חוקר המשטרה בנסיונותיו לחשוף מה באמת קרה. לגבי מילון מושגים בתחום הפסיכולוגיה באינטרנט, אין לי מושג צריך לבדוק את זה. מה שכן יש לקסיקון לארוס בפסיכולוגיה. ניתן לקנות את הספר בסטימצקי. ביי מיכל מ

תודה מיכל מ, עזרת לי מאד...

חברה, אני עוזבת את הפורום; זאת לאור חוסר הכישורים של רוב המגיבים כאן. מה גורם לכם לחשוב שאתם כשירים להגיב להודעות ולתת עצות במונחים פסיכיאטריים? חלק מהדברים כאן אולי מצחיקים, אחרים פשוט שגויים ומטעים. פרופ' נאש, אופס - ד"ר הידש, הוא אדם מוכשר וחביב, אך חכמתו אינה מפצה על טיפשות האחרים. א-סלאם עליכום, הסכיזואידית.

חיכיתי לרגע שתעזבי.... עם כל השאלות הפלצניות שלך. בהיותך כזו גאון אני בטוח שתסתדרי ללא הפורום ה"עלוב" הזה, והפסיכיאטר שלא ממש "התלהב" מגאוניותך. שלום ולא להתראות

ההודעה הזו פוגענית, מעליבה וממש לא לעניין ! אנשים בפורום אמנם אינם אנשי מקצוע, אך כוונותיהם טובות ! את יכולה לבחור מה מהתשובות מתאים לך ומה לא, אבל בוודאי לא "לזרוק רפש" באנשים שכל פשעם היה שניסו לעזור לך... אני במקומך הייתי עושה "בדק בית" רציני מאד ! אולי יש סיבה שאת נשארת לבד !!! מאחלת לך שתדעי לראות גם את הטוב שיש באחרים ולגלות כמה המגע החברתי מוסיף לאיכות החיים !

מאחר ועזבת את הפורום את לא תקראי את ההודעה אבל נראה לי שאת משועממת הפורום הזה מלא באנשים סובלים אבל עוזרים בשמחה לי הם עוזרים ואני מודה להם כשתצרכי באמת עזרה תכנסי לפה הם יעזרו

את פתטית

ביי ביי קולינמל

שלום אני מתרשמת שהבחורה שחתמה "סכיזואידית" פשוט משתעשעת עם הגולשים בפורום. התגובות הרציניות אינן פרופורציונליות להערה "הספק מתכוונת " של סיגל. חברה, אתם מזינים את הציניות של סיגל... א.מ.

איזה כדורים מומלצים לטיפול בחרדה? (אלו שלא ממכרים ועם הכי פחות תופעות לוואי). כמה זמן צריך לקחת אותם? מה קורה אם מפסיקים באמצע? האם אחר כך החיים אמורים לשוב למסלולם?

מעיין יקרה, ראשית - האם עברת אבחון אצל פסיכיאטר ? זהו הצעד הראשוני שצריך לעשות כדי להחליט על טיפול תרופתי. לגבי שאלותייך: ישנם כדורים רבים נוגדי חרדה ודיכאון ( בד"כ הכדורים מיועדים לשתי ההפרעות ), ולכל אחד מתאים סוג אחר. הפסיכיאטר ימליץ לך להתחיל עם סוג מסויים, ולפי תגובתך לסוג זה - יוחלט על המשך הטיפול. הכדורים הנפוצים הם - סרוקסט, פבוקסיל, אפקסור ועוד... משך הטיפול המומלץ נקבע ע"י הפסיכיאטר בהתאם למצבך. בד"כ מדובר על בין 8 חודשים לשנה . אפשר להפסיק באמצע, אבל אם סבלת מחרדה קשה - עדיף להמשיך עם הטיפול עד הסוף כדי להקטין את הסיכוי לחזרתה. האם החיים חוזרים למסלולם ? אני מאמינה שלאנשים עם נטייה לחרדה - תמיד תהיה נטייה כזו, אבל בהחלט אפשר לההקטין משמעותית את כמותה ואיכותה ולשפר את איכות החיים. אם תטפלי בכך בצורה עקבית ומסודרת ( כולל טיפול פסיכולוגי ) - קיים סיכוי סביר מאד לחזור לחיים "נורמאליים"... בהצלחה ותרגישי טוב. תמר.

עדיין לא הלכתי לפסיכיאטר, אני צריכה להחליט "לעשות" את זה כי אני עדיין חוששת למרות שאני מודעת לזה שאני זקוקה לזה, רציתי לדעת מראש אלו סוגי כדורים יש כדי שאבוא מוכנה לפגישה (כשאעשה את זה). את היית אצל פסיכיאטר ?

למעין זה שאת מודעת שיש לך בעיה ואת מעונינת לטפל בה את בדרך הנכונה פשוט תפני ליעוץ הנכון הכל ישתפר אצלך רק מטפל מוסמך יכול לעזור לך תרגישי טוב

למעיין שלום, אני מצטרף למה שכתבו קודמי. כיום הטיפול המקובל הוא בנוגדי דיכאון אשר עוזרים גם לחרדות, בדרך כלל תרופות הפועלות על הסרוטונין במוח ממשפחת הפרוזק. תרופות אלו אינן ממכרות ובדרך כלל יש רק מעט תופעות לוואי. משך הטיפול הוא כשנה וחוזרים להרגיש כרגיל ואפילו טוב יותר. בהצלחה דר' גיורא הידש

שלום, לפני שנתיים בערך היה לי התענוג לחוות התקפי חרדה לפני ארבעה חודשים הפסקתי עם הפקסט (20 מ"ג) אני מרגישה הרבה יותר טוב עכשיו אבל אני כל הזמן בלחץ ומתח אני לומדת וגם מובטלת שני גורמים עם המון לחץ אני מפחדת שהתקפי החרדה יחזרו שזה מאד לא מוסיף לשלווה של הנפש. התחילו לי סימנים פיזים של מתח (כאבי ראש בחילות וכד') השאלה שלי היא כזאת מה עושים כדי להרגע אני מוכנה לעשות הכל כדי לא לחוות שוב את התקפי החרדה אני כבר הולכת לפסיכולוגית אבל אני צריכה משהו יותר מהיר חוץ מכדורים יש למישהו רעיון?

לשגית שלום, קודם כל מתח אינו חרדה, נכון שיש קשר בין הדברים אבל הם לא זהים. כנראה יש לך סיבות להיות במתח, ואת צריכה להיות חזקה כדי לעמוד במתחים של החיים.... אין ברירה ויש מתח וצריך לעמוד בו. אבל בנוסף אפשר לעשות דברים שבשעת המנוחה תוכלי לפרוק את המתח. קודם כל לישון טוב בלילה ולישון מספיק. לאכול בצורה מסודרת וכך הלאה. אחר כך להתאורר, למרות הקשיים ללכת לסרט, פעילות חברתית וכל הדברים שאת אוהבת לעשות. ספורט בודאי שיועיל, אולי גם חוג או הרפיה, חברה שאת אוהבת וכך הלאה. במדינה שלנו יש הרבה מתח, אבל צריך למצוא את השיטה להרפות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

הי שגית מה שאת חווה הוא בעצם החרדה מהחרדה, שלעיתים היא יותר גרועה. נסי להדיר את מחשבותייך לכיוון אחר. תעסיקי את עצמך בדברים חיובים כי כשאין פנאי למחשבות גם החרדות נדחקות לפינה. את בטיפול וזה טוב ושווה להעלות את החשש הזה בטיפול. בהצלחה אריאל

שלו ם רציתי לדעת מהן תופעות הלוואי של זיפרקסה כאשר נוטלים מנת יתר? והאם עלולים להגרם נזקים בלתי הפיכים?

לתמי שלום, לפי ידיעתי אין נזקים בלתי הפיכים, אבל כבר מזמן שלא התעניינתי בנושא, שווה לבדוק. ביי הידש

קיבלתי טלפון שהבת מבטלת את הפגישות אצל הפסיכולוגית למרות שהי ביננו הסכם שהיא חייבת ללכת אני יודעת שטיפול זה כואב וקשה אבל היא חייבת ואני צריכה עצות איך לשכנע או להכריח שאלה שניה היא מגיעה לחופשת כריסמס האם יש ניגוד אם אשלח אותה פה זמנית לפסיכולוגית הקודמת שלה האם זה יפריע לטיפול שם שלא מצליח כפי שאני רואה או רק יגרום לבילבול אני מקווה שאני ברורה ותודה על התשובות

שלום, השאלה כמובן מה הסיבה? מדוע היא מסרבת ללכת לפסיכולוגית? האם מדובר בהתנגדות לטיפול ומעין מרד, או שבאמת היחסים עם הפסיכולוגית לא מוצלחים. כמובן שאלו שתי סיבות שונות לחלוטין והמשמעויות שלהן שונות מאוד. במקרה הראשון יש לעשות הכל כדי שתחזור לטיפול, בשני הבת צודקת וצריך להחליף פסיכולוגית... אולי הפסיכולוגית הקודמת תוכל לברר ולעשות את עבודת ההכנה כדי שהבת תמשיך בטיפול? כל טוב דר' גיורא הידש

עזרת מאוד בתשובה לשאלה השניה גם אני חשבתי כך אבל רציתי דעה מקצועית הלואי ויצליח אין כמוך

אחרי כמה שעות פג תוקפה של התרופה בגוף

זו תרופה עם השהיה ממושכת והיא נשארת בגוף 24 שעות

לרומי שלום, אחרי נטילה של כדור אחד, זמן מחצית החיים הוא כ 24 שעות. כלומר אחרי כחמישה ימים באופן מעשי אין ציפרלקס בגוף. מדוע אתה שואל? שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום, האם כל התרופות ליצוב מצבי רוח משמינות? האם מקור מצבי הרוח משנה (odd & adhd)? תודה שחר

לשחר שלום, הליטיום, טגרטול ודפלפט לא גורמים לעליה במשקל. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

האם יש לחילבה אינטרקציה שלילית על סרוקסט? (אני לוקח זאת כנגד כולסטרול)

לרונן שלום, אודה לך אם תכתוב את שם התרופה באנגלית ואז אבדוק. בהתחלה חשבתי שאתה מתכון לחלבה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

מדובר בכמה אנשים שפיתחו מבחני אישיות. אנסיר את ה-Ansir Profiler, אולדהאם את ה-DSM, מאיירס בריגס את MBTI וגורדיג'ף את ה-Enneagram. מהי החשיבות של עבודתם מבחינת הפסיכיאטריה?

מה שמדהים אגב, זה שבכל אחד ממבחני האישיות האלו נכנסתי תמיד לקטגוריה הכי מוזרה. אנסיר: Evokateur http://home.i-cable.com/ah-tai/FunPages/evokateur_emoting.htm די.אס.אם: Idiosyncratic Personality Style http://www.geocities.com/ptypes/schizotypal.html אם.בי.טי.איי: INTJ http://www.typelogic.com/intj.html אניגרם: 5 http://www.internationalenneagram.org/type5.html בעוד לא מצאתי איזכורים למבחנים אלו באתרי פסיכאטריה, נראה שוייס-ורסה, מבחנים אלו כוללים אזכורים לפסיכיאטריה. תעלומה.

לסיגל שלום, אני לא מכיר את שיטות הקלסיפיקציה או הגדרות אלו. באופן עקרוני, האנשים הם אותם האנשים, הפרעות האישיות הקיימות באוכלוסיה הן אותן ההגדרות, הבעיות וההבדלים הם בספרות ובשיטות ההגדרה.... הטבע אינו משתנה, רק כיצד אנו האנשים/רופאים מחלקים ומבינים את הטבע. כלומר הספרות חשובה אבל אנשים חשובים יותר. כמו כן לא כדאי לך לנסות ולאבחן את עצמך. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

האם מישהו כאן, מרגיש שהפרספקטיבה שלו לגבי המציאות שונה באופן רדיקלי מזו של אחרים? אישית, כשאני מסתכלת על העולם אני רואה אנשים עסוקים בשלהם. על אף שהם קרובים לי, פסיכולוגית - אני מרגישה שקיר זכוכית מבדיל ביני לביניהם. הקיר הזה דווקא נחמד. אני מאוד אוהבת אותו, וטורחת לתחזקו. הרגשות והמחשבות שלי הם ברמת הייקום, ולא ברמת ה"פה וכאן". התחושה זהה לזו של מבקר מפלנטה אחרת, ולמעשה - פעמים רבות אני תוהה האם זהו המקרה שלי. מצד שני, ייתכן ואני "עוד אחת" מהסכיזוטיפלים והסכיזופרנים למיניהם. מי יודע.

הי סיגל, כולנו כאן מבקרים מפלנטה אחרת, והגענו הנה לתקופת חיים קצרה. כל עוד את מרגישה טוב עם עצמך ולא מזיקה לאף אחד, שיהיה לך בכיף! הרגשתך לגיטימית לא פחות מהרגשתו של כל אחד אחר. נראה לי שיש לך ערב פורה עם הרבה רעיונות. אגב, מה עניין ארבעת הוגי הדעות (?) שהזכרת בהודעה למעלה ומה קשרם עם הפסיכיאטריה? ביי, והיי מאושרת!

היי שוב. אחרי שקראתי את כל ההודעותייך מהיום, והבנתי שאת כנראה זו שפרסמה כאן הודעה לפני מספר ימים, אענה לך ביתר רצינות: אני מרגישה הרבה אי שקט בהודעות שלך, כנראה אי שקט פנימי. נראה לי שכדאי שתפני לרופא או פסיכולוג ותספרי לו מה שעובר עלייך. מאחלת לך שלוות נפש וכל טוב.

הי סיגל נראה לי שכל אחד מאיתנו מרגיש לפעמים כמו זר בתוך קבוצה של אנשים, קצת מסתכל מבחוץ פנימה. מילת המפתח כאן היא "לפעמים". אם את מרגישה כך רק חלק מהזמן, אבל זה לא מפריע לך בחיי היומיום ולא פוגם ביכולת התפקודית שלך - אז לא נראה לי שיש בעיה, מה גם שאת אומרת שאת נהנית מתחושת הזרות הזו ומתחזקת אותה כדי שתמשיך. מצד שני, אני חושבת שאם התחושה הזו גורמת לך בפועל להתרחק מאנשים, להיות מנותקת מהסביבה ולהסתגר בתוך עצמך ובתוך מחשבותייך - אולי כן כדאי לעשות עם זה משהו. נכון שכל אחד מאיתנו הוא עולם ומלואו, אבל לא נועדנו לחיות לבד עם עצמנו. אנחנו יצורים חברתיים והרצון הטבעי שלנו הוא להשתייך ולהיות חלק מתוך חברה, ולא להתבדל וליצור קיר בינינו ובין האחרים. אולי כדאי לך לבדוק את עצמך, לברר בינך לבין עצמך עד כמה חזקה התחושה הזו אצלך ואיך היא משפיעה על החיים שלך. יתכן שלשתף מישהו מקצועי (פסיכולוג) בתחושות האלה שלך יוכל להועיל ? בהצלחה אבישג

נראה שהסרט השפיע עליך חזק זה בסדר אני מבינה זאת חשיבה קצת יותר פילוסופית על החיים סיגל , את בסדר, אל תנסי לחפש שמשהו לא בסדר איתך ומי שיגיד לך אחרת מדבר שטויות.

מה שאת מתארת יכול להיות גם חרדה גדולה מאד מאד רצוי לבדוק עם איש מקצוע ולא לדחות

האם מישהו ראה את הסרט הזה? ומה דעתו עליו? מה דעתכם על דוני ועל בעיותיו הנפשיות, בהנחה ואלו קיימות? האם דוני משוגע, או פשוט אינטלגנטי מספיק כדי לראות את החיים מפרספקטיבה אחרת?

זה סרט מדהים דוני לא משוגע , זאת פשוט הדרך היחידה שהחברה יכולה לתפוס אותו אנחנו רואים את הסרט משתי פרספקטיבות הפרספקטיבה של דוני ,והפרספקטיבה של החברה לא יודעת למה,אבל קשה לי קצת לנסח את ההבנות שלי בקשר לסרט הזה ,זאת אומרת,הבנתי אותו מהיבטים פילוסופים שונים,וגם הזדהתי,אבל שאני מתחילה לתרגם את זה לטקסטים אני לא מצליחה. מה את חשבת על הסרט?

סרט עצום מכל הבחינות. חוויה קולנועית. הסרט לא כ"כ מובן בפעם הראשונה (או השניה או השלישית...) ומומלץ לחפש פרשנויות שונות באתר הרשמי של דוני דארקו ובאתרי מעריצים ואז לראות אותו שוב ולגלות איך הפרשנויות השונות מתגלמות בסרט. מומלץ לכל אלו שנמאס להם לראות עוד סרט של רמבו.

שלום אחרי 6 שנים בהם נטלתי רסיטל , הפסקתי בהדרגה את נטיל הכדורים. כשלושה חודשים לקחתי חצי כדור,ומזה שבוע שאני לא לוקחת כלום. במובן מסוים אני מרגישה נהדר, רזיתי, סוף סוף אני חוזרת בקלות למידות שלי. במובן אחר אני חוששת. אני מרגישה חסרת מנוחה, קצת בהיפר, כל הערה שחורגת מעט מהגבולות הרגילים , מעוררת אותי מאוד ולוקח לי זמן להרגע. המחשבות בהתרוצצות. האם יש טיפים שיכולים לעזור לי להיות רגועה יותר? האם כדאי להשתמש בכדור לטווח קצר ברגעים שאני סוערת? הכדור רסיטל עזר לי לשכוח מהאירועים הקטנים שמטרידים במשך היום כלומר האנשים המעצבנים...כמו הבדיחה: אני בסדר גמור רק שהאנשים לא נותנים לחיות.... אודה לכל מי שיכול לתרום משהו בתחום

שלום, בשעה טובה ומבורכת, לכל דבר טוב יש סוף וגם לטיפול עם רסיטל צריך להיות סוף עם כל החששות.... לא הייתי מתרגש מהרגישות יתר הזו שאת מתארת. יתכן ומדובר עדיין על התופעות הקשורות לסיום הטיפול ורק בעוד כחודש תחזרי ל"רגיל" שלך. לכן אני ממליץ כן להשתמש בתרופות מסוג וואבן או לוריוון מדי פעם כאשר הלחץ גדול מדי, בעוד חודש תרגישי הרבה יותר טוב. כל טוב הידש

לד"ר הידש בוקר טוב תודה לעידוד. כניראה שאשתמש בהצעתך. דרך אגב בקשר לבני שקיבל תרופות למניה דיפרסיה, שלדעתי ההבחנה לא היתה נכונה,: , ואחרי שקראתי את דעתך, הוא התחיל לקחת אפקסור. אומנם חלף רק שבוע, אבל יש שיפור במצבו, הוא התחיל אתמול לעבוד. אולי אין זה מספיק זמן לדעת, אבל אני מקווה שעלינו על הדרך הנכונה. יום נעים ויישר כוחך א.מ.

לפני כמה ימים סיפרת לי באחת ההודעות שכדי להיות IN בהרווארד בשנות ה-50, היה צורך ללכת לטיפול פסיכואנליטי, עם כל ה"קולים". כיוון שהספקטרום שלך כל כך רחב, ד"ר הירש (או שאולי עליי לקרוא לך פרופ' נאש, בהתחשב במה שאתה מכנה IN), מה דעתך על דבר קולי נוסף ש"עמיתך" (בסקאלה הגלובלית), ד"ר תימוטי לירי לירי פיתח בשנות ה-60? אני מתכוונת ל-Psilocybin. אז, לידיעתך - דווקא פסילוסייבין, ולא טיפול פסיכואנליטי הוא שמעניין את תלמידי הפיסיקה בימינו. אמן וייפלו עלינו מהשמיים הפטריות הקסומות האלו.

אין לי מושג לגבי הכינויים שהצעת לקרוא למנהל הפורום, אבל אני משער שהוא ישמח אם תקראי לו פשוט דר' הידש (במקום דר' הירש). בריאות שלמה.

לסיגל שלום, אני פשוט עובד מלמעלה למטה בגלל הנוחיות שבכך, כך שקראתי את הודעותיך הבאות. הייתי מציע שתתרכזי בדברים המקובלים בפסיכיאטריה ובפסיכולוגיה ולא לחפש את הדברים שהיו ונזנחו. איני יודע ואיני מכיר את הדברים שאת מזכירה. SORRY שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום לך אני סובלת מחרדה מזה חודשיים שלושה היא מתבטאת אצלי בתסמינים שנראים כמו התקף לב או אני עומדת להתעלף זה התחיל ביום כיפור מאז אני מאוד סובלת כי אני פוחדת לצאת החוצה שמא אני אקבל התקף כי זה קרה לי מספר פעמים שקיבלתי באמצע הרחוב התקף חרדה כאשר יש לי תחושה של אשמה זה מתגבר לי אני לוקחת קלונקס וזה עובר אבל כבר נמאס לי מהכדורים כי אני ממש לא אישה של כדורים אז רציתי לדעת האם הטיפול באומגה לייף יכול לעזור והאם יש טיפול אחר לזה שהוא על בסיס צמחים כי באמת נמאס לי מזה זה כבר הפך למיטרד וזה משבש לי את סדר החיים התקין. תודה

הי כלנית אני חושבת שזה לא יהיה נכון לחפש לעצמך כל מיני טיפולים ותחליפים. את צריכה לטפל בבעיה באופן מסודר ובעיקר לאור העובדה שציינת שזה משבש את אייכות חייך. אולי כדאי לשקול פנייה לייעוץ פסיכולוגי או פסיכאטרי. אין זה אומר שתצטרכי לקחת כדורים. יתכן ושיחות תעזורנה לך. מה שאני מנסה להגיד זה שאת צריכה לקבל תשובות מגורם שמבין בעניין ונפלא שאת רוצה לעזור לעצמך כי זה הצעד הראשון בהצלחה ותרגישי טוב אריאל

לכלנית האומגה יותר מתאים לטיפול בדיכאון כתוסף טבעי תקחי את עצמך ביידים ותפני למטפל מוסמך בהצלחה

לכלנית שלום, איני יודע הרבה על הדברים הטבעיים ולכן איני מביע עליהם דיעה, לא לחיוב ולא לשלילה. הייתי מציע שקודם כל כדאי להגיע לאבחון טוב ומכאן לחשוב ולהתקדם. לפי התיאור יתכן ואת מדברים על התקפים של פאניקה ולא חרדה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

ענה מימך תעזור לי אני לא יודעת מה לעשות עם המצב הזה כבר. סיפור חיי:אני ילדה בת 24 בגיל 12 הורהי יתגרשו קבלתי את זה קשה, הורי ערבו אותי בגירושים הזבתי את אמא אלכתי לאבא, אבא לא יתיחס אלי ולא דאג לי הוא הייה עשוק בשתייה ובסמים שלו, אני התחלתי לצרוך אלכוהל בתדירות של בקבוק ביום יסתובבתי ברחובות לא דיברתי עם אמא אבא עשה מה שעשה לי (תבין לבד),בתוך העולם הזה של הסמיים הקרתי אנשים מעולם התחתון עזבתי את אבא ואלכתי לפנימיה בפנימיה אתחלתי לעשן גראס, אחכך צרכתי דברים יותר קשים זה:אקסטזי,ואחרכך אתחלתי להסניף,יתמכרתי לזה עד שיום אחד המישטרה תפסה אותי ישבתי במעצר לילה אחד,והחליטו לכחת אותי לגמילה,אבל ביגלל שלא הייה מקום ההיתי צריכה לבוא לאמא ולשבת במעצר בית ושהעוסית של אמא תטפל בזה,אבל הם עשו טעות לגביי במקום להכניס אותי לגמילה הם הכניסו אותי למשפחה אומנת ושם סבלתי העימתי שאני רוצה ליתבאד הכניסו אותי לבית חולים פסיכיטאר השפזו אותי בקפיה ההיתי שם 4 חודשים במחלקה הסגורה,במהלך שההיתי שם שקרתי להם ואמרתי שאני לא רוצה למות ושאני רוצה ללכת לאמא הם יסכימו באתי לאמא התחלתי לעבוד הפסקתי עם השתויות אבל נפלתי שוב פעם שתיתי וניכנסתי לעצמי ניסכרתי "באבא" ובמה שהוא עשה לי ובמה שעברתי בגיל ההיתבגרות עם זה יתעללות מינית ומכות מאנשים מעולם התחתון, יום אחד לא הייה לי כוח לכלום ראיתי רק שחור בעניים חשבתי שכול העולם מיתמותת עלי עליתי לגג של בניין 5 קומות קפצתי וריסקתי את הגב התחתון את הרגלים ואת הידים, עשו לי סידרה של ניתוחים ואז שלכו אותי לשיקום לנשאות שוב ללכת השיקום הצליח היום אני אולכת על הרגלים,וכול מה שעברתי אף פעם לא דיברתי ועד היום אני ממשיכה להפנים את זה. השאלות:1) למה היום בלילה באים אלי כול מינה דמויות מפחידות וזה מפחיד אותי גם קורה שאני חולמת על הנפילה וכמה וצעקת מירוב כאב מהעוצמה של הנפילה ,(ביום של הנפילה לא הרגשתי כלום). 2)למה אני כול הזמן בפחד כאילו מישהוא רודף אחרי? (יש לי רידות פנימיות לא רואים את זה כלפי חוץ) 3)למה כול הזמן יש לי תקופות שאני בדיקאון ויש תקופות שאני פורחת(אבל גם בתקופות של הפריחה מיבפנים זה רק יש לי עדין את ההרגשה של למה ה' לא לכך אותי כול הזמן יש את ההרגשה הזאות למה כשאני צוחקת אני לא צוחקת מבפנים אני מזיפת את הצחוק כדי שאף אחד לא ירגיש מה יש לי). 4)למה אני מפחדת מהחושך והשקט העם זה יעבור לי יש לי גם רגעים שאני לא זוכרת כלום פשות כלום למה זה? 5)עד היום נתנו לי כדור ושום כדור לא עזר לי למה הכדורים לא עוזרים לי?למה לא מוצאים לי את הטיפול המאתים עם תדעה תומר לי בבקשה? 6)היום אני בטיפול פסיכולוגית פעם בשבוע אבל אני לא מדברת עמה אני מפחדת אני לא יודעת למה אני מגיעה לשיחות אני רוצה לספר אך לא יכולה משהוא הוצר אותי מה זה?(היא מדברתי איתי דרך הציורים שלי אני מצירת כול השבוע ולפגישה אני מביא לה)זה ניקרה טיפול? ענה מימך תעזור לי נמעס עלי כול המצב הזה בבקשה בבקשה בתודה מראש

שלום לךהסיוטים באים לך בגלל שאת לא מדברת על מה שעברת על הנפילה על התהליך שעברת ובכלל על התקופה שהיית בבאר החשוכה את לא צוחקת את יודעת למה כי את מלאה בביוב בפנים והכל שחור וכדי לצחוק את צריכה להכניס לך אור בפנים לגביי אלוהים למה הוא לקח אותך אז אני רוצה להגיד לך זה בגלל שהוא יודע שאת בנאדם חזק שיכול לעמוד בזיפת הזה, לדעתי אם את מתקשרת עם הפסיכולוגית דרך ציורים זה גם סוג של טיפול זה ייקח זמן עד שתבני מערכת אמון בה כי אל תישכחי שהעבר של רצוף טראומות ופגיעות נפשיות מהאנשים שאמורים להגן עלייך אל תחפשי את הסמים כי זו לא הדרך תאמיני לי שלא יש דרכים אחרות להתגבר על כל הסבל והזיפת והחרא שבפנים מצאת לך אחת והיא הציור לכי עליה ותוסיפי לה עוד דברים זה ירגיע אותך לגביי הכדורים אין כדורי קסם הם עוזרים עם הזמן אבל הכי חשוב זה שתתחילי לבנות את עצמך קודם תטפלי בילדה הקטנה שנפגעה כל כך אחר כך בנערה וכשתגיעי ליום שבו תסלחי ותשלימי עם מה שקרה לך את תרגישי בנאדם חזק עצתי לך היא תתרחקי ממי שגורם לך להרגיש בדאון ותחפשי את אלה שאת יכולה לשאוב מהם כוחות. אז המון בהצלחה ואני מחזיקה לך אצבעות ומתפללת בשבילך שתמצאי את הדרך שתהיה מלאה אור שכל הזמן תצחקי מאושר ושימחה ושיהיה לך את הזכות הנפלאה להיות אמא שונה ממה שהייתה לך.

אמון אמון תודה לך אני יכך לצומת ליבי את דבריך

הדר יקרה קראתי את סיפורך הקשה ונורא התרגשתי ועייני דומעות. את שואלת שאלות קשות ואולי התשובות להן יותר קשות. עברת בחייך סדרת גיהנום והתנסת בדברים שאנו לא מאחלים לשונאנו ולכן אין פלא שנפשך כה פצועה וחבולה. אבל, עם הקושי את שרדת ועשית זאת בגבורה. לא ויתרת והמשכת להלחם נגד הזרם וההצלחה שלך היא בהיותך פה איתנו וברצון שלך להבין מה קורה לך ומה אפשר לעשות כדי להמשיך האלה. אין לי תשובות פשוטות לתת לך ואני לא חושבת שיש כאלה. הפחד שלך מרדיפה ואי היכולת שלך לדבר עם הפסיכולוגית שלך נובע כנראה מהקושי שלך לבטוח בזרים וזה מובן לאור מה שעברת. אני מקווה שעם הזמן את תפתחי לאט לאט ותוכלי לספר למטפלת דברים שתרצי לספר. תני לעצמך זמן ואל תלחצי על עצמך. זה יקרה מתי שזה יקרה. לגבי הכדורים, אני לא יודעת מה את לוקחת אך היום יש קשת רחבה של כדורים אנטי דכאוניים ואם אחד לא עוזר תמיד אפשר להחליף כך שאל תיאשי. הדר,לאחר נסיון ההתאבדות שלך את קיבלת את חייך במתנה. כולי תקווה שהם ישאו אופי אחר עכשו. שתמצאי קצת נחמה ותדעי להמשיך הלאה. הרצון שלך לא להרים ידיים ולומר נואש הוא סמל שמרי על עצמך ואת תמיד מוזמנת לכתוב אריאל

תודה לך אני יכך לצומת ליבי את מילותיך והשתדל לעזור עוד אומץ למה כבר אין לי אני חיי בתקווה שההיה בסדר אבל כבר 10 שניים אני מחקה,הנסה לסבול עוד, לא יודעת מאיפו עזרתי את העומץ לשבת ליד המחשב לכתוב לכם אין לי מוסג תודה תודה תודה

קראתי את סיפורך הקשה ונורא התרגשתי ועייני דומעות. את שואלת שאלות קשות ואולי התשובות להן יותר קשות. עברת בחייך סדרת גיהנום והתנסת בדברים שאנו לא מאחלים לשונאנו ולכן אין פלא שנפשך כה פצועה וחבולה. אבל, עם הקושי את שרדת ועשית זאת בגבורה. לא ויתרת והמשכת להלחם נגד הזרם וההצלחה שלך היא בהיותך פה איתנו וברצון שלך להבין מה קורה לך ומה אפשר לעשות כדי להמשיך האלה. אין לי תשובות פשוטות לתת לך ואני לא חושבת שיש כאלה. הפחד שלך מרדיפה ואי היכולת שלך לדבר עם הפסיכולוגית שלך נובע כנראה מהקושי שלך לבטוח בזרים וזה מובן לאור מה שעברת. אני מקווה שעם הזמן את תפתחי לאט לאט ותוכלי לספר למטפלת דברים שתרצי לספר. תני לעצמך זמן ואל תלחצי על עצמך. זה יקרה מתי שזה יקרה. לגבי הכדורים, אני לא יודעת מה את לוקחת אך היום יש קשת רחבה של כדורים אנטי דכאוניים ואם אחד לא עוזר תמיד אפשר להחליף כך שאל תיאשי. הדר,לאחר נסיון ההתאבדות שלך את קיבלת את חייך במתנה. כולי תקווה שהם ישאו אופי אחר עכשו. שתמצאי קצת נחמה ותדעי להמשיך הלאה. הרצון שלך לא להרים ידיים ולומר נואש הוא סמל שמרי על עצמך ואת תמיד מוזמנת לכתוב אריאל

ריאל יש בילבול ביני לבין זו שכתבתי לה תשובה לגביי סיפורה הקשה אני רק התיעצתי לגביי אומגה לייף האם הוא יכול לסייע במקרים של חרדה

היי, זאת אני ששונאת לצאת מהשיגרה.. טסתי לחו"ל (לבד) בלי כדורי הרגעה ומאוד מאוד נהנתי.משום מה גם החרדה התחשבה בי ועזבה אותי בחו"ל. השאלה היא למה לפני שקורה משהו אני יכולה לחטוף התקפי חרדה כל הזמן אבל כשבסוף הוא מגיע אני מצליחה להתמודד יפה??לפני הטיול היה לי שבוע סיוטי וכשהגיע הטיול כלכך נהנתי. אני כנראה פשוט אוהבת לסבול ולענות את עצמי.נראה לי שכל הבעיה שלי(התקפי החרדה) נובעים מכיוון שאני טיפוס פסימי מטבעי ולכן אני תמיד מציירת תמונה שחורה לפני שמשהו חדש קורה.בגלל זה אני אוהבת שיגרה. מה דעתך??

יש מושג שנקרא חרדת הציפייה או חרדה מפני החרדה. הכוונה היא לחרדה לפני שמשהו קורה, כלומר המחשבות על מה יהיה כשאצטרך לטוס ולהיות בחו"ל לבד מביאות לתופעות חרדה עוד לפני שבכלל קרה משהו. וכאשר קורה המשהוא שאת כל כך חרדה מפניו , אז הכל עובר בשלום ללא חרדה. במילים אחרות , מה שקורה לך זה חרדה מפני החרדה וכנראה שזה בעוצמות נמוכות . מה שנותר לאחל לך זה שהכל ייעלם לגמרי.

בת 27 יקרה, כל הכבוד על התעוזה ועל שלא וויתרת לעצמך, למרות החשש. ניסיון מוצלח, ועוד ניסיון מוצלח ועוד... בסוף החרדה תפחת ואולי אפילו תעלם... זוהי אחת הטכניקות בשיטת הטיפול ההתנהגותי - לחשוף את עצמך שוב ושוב למצב מעורר חרדה, לגלות "שהשד לא כל כך נורא" , וע"י כך להמשיך ולחזק את עצמך. המשיכי כך! תמר.

מחיאות כפיים סוערות לבת ה- 27 !!! אני זוכרת את השאלה שלך, ואת החששות שלך מפני הנסיעה, ואני מקווה שאת גאה בעצמך על ההתמודדות הנפלאה שלך עם המצב הזה. היית אמיצה ולא ויתרת, ומגיע לך כל הכבוד על זה. אני מצטרפת למה שנכתב לפניי, שהעובדה שאת לא מוותרת לעצמך וממשיכה לבצע את הדברים שמפחידים אותך - זה בעיניי הטיפול הכי טוב כי בסופו של דבר את תשימי לב שפעם אחר פעם את מבצעת את הדברים בהצלחה, ושום דבר רע לא קורה ואת אפילו נהנית - ואז יגיע יום שפתאום תגלי להפתעתך שהדברים שפחדת מהם פעם הולכים ונהיים הרבה פחות מפחידים, עד ש(בתקווה) הם כבר לא יהוו עבורך שום איום. בהצלחה רבה אבישג

אני נוטלת איקסל בגלל התקפי חרדה כחודש וחצי.ההתקפים חלפו אך ישנם תופעות לוואי כגון:עצירות וסחרחורות.האם יש סיכון של אובדן הכרה??בדיקות דם תקינות לחלוטין. כמו כן שמעתי שהתרופה אינה מאושרת לשימוש בארצות הברית.האם זה נכון??ואם כן האם יש סיכון בלקיחת הכדור???

למאיה שלום, אין סיכון לאובדן ההכרה ואני מאמין שהתופעות יחלפו. עם זאת כדאי לבדוק אם אין עליה בלחץ הדם ואולי לעשות גם א.ק.ג. אם יש עליה בלחץ הדם או בדופק. מדובר בתרופה צרפתית שלפי הסיפור הם כלל לא ביקשו את האישור של ה FDA להפיץ בארה"ב, הצרפתים הם עם גאה, אבל יתכן שיש כאן גם סיבות כלכליות. איני חושב שיש סיבות ענייניות או סכנה בכך. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

לד"ר הידש היקר ולכל הנשים המנוסות בפורום : מזה מס' חודשים שאני ובעלי מדברים על הבאת ילד לעולם. אנו נשואים למעלה משנה, ובהחלט הגענו לגיל "שאפשר להתחיל" ( ואפילו רצוי...). אני מאד אוהבת ורוצה ילדים, אבל מאד מאד חוששת. לפני מס' חודשים עברתי התקף חרדה קשה מלווה בדיכאון. מאז אני עושה מאמצים כבירים לחזור לעצמי, כולל טיפול פסיכולוגי (על הטיפול התרופתי וויתרתי בשלב זה עקב מס' נסיונות לא מוצלחים ). המצב השתפר, אבל לא לחלוטין, ועדיין קיים הפחד מ"נפילה " נוספת בזמן ההריון או לאחריו, ומפגיעה אפשרית ברך הנולד... אשמח לשמוע תגובות/הצעות ממי שהתמודדה עם דבר דומה. בתודה, תמר.

הי תמר, גם לי יש את הדילמה הזאת שאת מתמודדת איתה, אני ובעלתי חשבנו להתחיל לנסות להכנס להריון וגם אני סובלת מחרדה לאחרונה ואני די בדילמה מה לעשות, האם להתחיל או לא להתחיל אני חוששת שהחרדה תזיק לעובר. האם ניסית כדורים? אני לא ואני שוקלת להתחיל ואז לנסות להכנס להריון (הבנתי שניתן לקחת כדורים לחרדה בזמן ההריון).

הי תמר אני לא נשואה ובתך שלא התנסתי בהריונות אבל בדיכאון כן ואני חושבת שכדאי שתגיעי קודם לאיזון מסוים ותתחזקי לפני שאת מחליטה על החלטה כה חשובה ומשמעותית. אין זה אומר שלא תוכלי להביא ילדים לעולם ובטח תשמעי פה מבנות שכן נכנסו להריון אך רצוי שתגיעי להריון בצמב נפשי מאוזן וכמה שיותר טוב. אולי העוד קצת המתנה הזו שווה. כמובן שזו רק דעתי אריאל

לתמר שלום, ישנם כדורים בטוחים בהריון, ועדיף לא להיו בחרדות בהריון כי זה לא בריא לא לך ולא לעובר. תדעי לך שאין דבר יותר מדהים מההרגשה שיש לך "יצור" בבטן זאת חוויה בלתי רגילה. ואת תהני מימנה. בהצלחה מיכל מ

הי תמר וברכות על ההחלטה להביא חיים חדשים לעולם שלנו את שואלת שאלה קשה ולרוע המזל - כמו כל השאלות הקשות, את תקבלי הרבה תשובות וכולן יהיו נכונות...! מבינה את הדאגה שלך. אמנם לא התנסיתי בהריון אבל התנסיתי (לצערי) בחוויה המפוקפקת מאוד של דיכאון, ולא אחת חשבתי על כך שאני קרוב לוודאי אהיה ב"רמת סיכון" גבוהה יותר מאשר נשים אחרות, ללקות שוב בדיכאון במשך ההריון או לאחר הלידה. מי מאיתנו שחווה חרדה או דיכאון, כנראה יאלץ לחיות עם העניין הזה במשך כל החיים, כי החשש הזה - מה יקרה אם זה יחזור - ילווה אותנו תמיד, אני חוששת. הפחד מהנפילה בחזרה אל התהום הוא מוחשי מאוד ואני מזדהה איתך. אבל נסי להסתכל על הצד החיובי: את הרבה יותר מודעת לעצמך כיום מאשר היית לפני שחווית את התקף החרדה והדיכאון. אני מאמינה שהיום את תדעי לזהות סימנים ולטפל במצב במהירות האפשרית, ואת בוודאי יודעת שיש הרבה דרכים לטפל בבעיה - גם תרופתיות (יש תרופות שהן בטוחות לשימוש בהריון, במידה ולא תהיה ברירה כמובן) וגם בשיחות עם פסיכולוג/פסיכיאטר. דעתי האישית היא שתתני לעצמך עוד כמה חודשים כדי לטפס עוד קצת למעלה ולהרגיש טוב יותר, ובמקביל להתחיל לעשות דברים כדי להכין את הגוף ואת הנפש לקראת השינוי שאת מתכננת: יש ויטמינים שמומלץ לקחת מספר חודשים לפני שנכנסים להריון, בדיקות שכדאי לבצע וכו', וחוץ מזה צריך לזכור שלפעמים לוקח כמה חודשים של ניסיונות לפני שנכנסים להריון, כך שנראה לי שממילא יש לך זמן מספיק כדי להתרגל לרעיון מכל הבחינות. שיהיה לך ולבעלך המון הצלחה אבישג

לתמר שלום, אני כנראה יותר רגוע מהבנות שענו... בהריון בדרך כלל המצב הנפשי משתפר והאשה מרגישה טוב מהבחינה הגופנית והנפשית (בדרך כלל), אחרי הלידה עלולים להיות קשיים אבל לכל אחת במיוחד אחר לידה ראשונה. זו סטטיסטיקה שעלולה לשקר לגבי הפרט אבל טוב לדעת את הנתונים. אני הייתי מנסה להמשיך כרגיל בתוכניות של החיים ולהתחשב פחות בחרדה. אם תהיה בעיה ותבוא צרה אז כיום יש מספיק כלים להתמודד עם הקשיים. בהצלחה דר' גיורא הידש

לדר הידש אני מאוד מודה על תשובתך אךמה בדיוק התקונת -דרוש טיפול יותר בסיסי לבעיה ? אשמח באם תוכל לפרט יותר את הפתרון בכבוד רב

לטל שלום, טיפול יותר בסיסי או מעמיק הוא טיפול קבוע. כידוע הטיפולים בבריאות הנפש מתחלקים בגדול לשיחות-פסיכותרפיה ולתרופות. כך שאפשר לחשוב על כל האפשרויות לפי חומרת הבעיה ולפי מה שמתאים לך. אבל בתשובתי הקודמת דברתי על טיפול מזדמן, מדי פעם כאשר אתה עומד לנסוע ולנהוג, וכאן מדובר על טיפול קבוע שאמור לפתור את הבעיה מהשורש. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום מה הטיפול נגד חרדת טיסה המומלץ ביותר למי שרוצה לעלות על מטוס?

שלום מניסיון אישי אני ממליצה על טיפול בדמיון מודרך. בהצלחה

שלום ש' בדרך כלל מומלץ טיפול התנהגותי/קוגניטיבי הכולל דמיון מודרך, או טיפול תרופתי. הטיפול התרופתי יכול להיות גם טיפול מזדמן בתרופות הרגעה לפני טיסה מסויימת, הרי לא טסים כל יום... שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

לד"ר שלום אודה לך מאוד אם תוכל להסביר לי בקצרה מהי המשמעות של "סטרס" במובן הנפשי, ומהם תסמינה של התופעה. תודה מראש רותי

לרותי שלום, סטרס,= דחק, מאמץ; לחץ; לחץ נפשי. (מונח אנגלי). בקצרה, כל גורם שעלול להפר את האיזון, בין אם מקורו פיסי (טראומה, קור וכו'), כימי (רעל), דלקתי או פסיכולוגי (ריגוש), נקרא "גורם של סטרס". הרבה בריאות מיכל מ

לרותי שלום, מדובר על תחושה ואני חושב שהמילה המתאימה ביותר היא תחושה של מתח. במידה מסויימת המתח הוא חיובי, אני מתוח לפני בחינה או הרצאה ולכן אני מתכונן טוב יותר והסיכוי להצליח רב יותר. אם המתח עולה מדי אז הוא כבר עלול לפגוע בהישגים. למעשה כל המדינה שלנו מצויה במתח מעל לבריא.... (חוץ מחברי הכנסת שכנראה חיים בעולם קצת אחר) שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום גיורא בשאלתי לפני כמה ימים ענית כי יש מן ההגיון לשקול מעבר לאפקסור לאחר שטיפול בסרוקסט 40 מג הועיל חלקית, רציתי לשאול איך מתבצע מעבר לאפקסור ? פשוט להחליף כדור וזהו ? או שצריך לעשות את זה בדרך מסויימת ? תודה

לירון שלום, כיוון שיש לאפקסור גם השפעה על הסרוטונין ניתן לעבור מתרופה לתרופה ללא סידור מיוחד, כמובן בהמלצת הרופא המטפל בהצלחה דר' גיורא הידש

תודה ד"ר גיורא תדע שאתה הכי טוב מכל הרופאים שעונים בפורומים השונים

שלום גיורא הייתי היום אצל רופא המשפחה בנוגע למעבר לאפקסור ציינתי בפניו את המינון שאני רוצה 150 מ"ג כדי שהפעולה תהיה כפולה סרוטונין ונוראדרנלין הוא אמר שאשכח מזה והוא דוגל במעבר מתון ורשם לי כדורים של 37.5 מ"ג ושאתחיל מכדור אחד של אפקסור 37.5 וכדור אחד סרוקסט 20 מ"ג (עד היום נטלתי 40 מ"ג סרוקסט) ולאחר כמה ימים אקח שני אפקסור וכן הלאה עכשיו אני מבולבל, איך אדע אם בכלל האפקסור עובד ? הרי הבנתי שבמינון נמוך ההשפעה על הנוראדרנלין לא קיימת עד זניחה. אני מיואש ונראה לי שפשוט אקח מינון גבוה יותר, אבל אז הכדורים לניסיון יגמרו לי מהר מדי זקוק בדחיפות לעזרה והמלצה אגב האפקסור היה באריזה שצויין עליה שהיא חדשה וצורת הכדור שונתה מעיגול לטרפז וזה מיוצר בחברת wyeth-ayerst הקנדית וזה מחליף את המוצר ששווק עד היום בישראל שמעת על זה משהו ? מה ההבדל בין הכדורים ? ? בתודה וסליחה על אורך ההודעה ירון

האם זה נכון שכדורים לחרדה גורמים להשמנה?

ליערה שלום, לא בהכרח, אני חושב שאת מתכוונת לתרופות נוגדות הדיכאון שיעילות נגד חרדה. לתרופות אלו עלולה להיות תופעת לוואי של עליה בתיאבון ובמשקל במשמוש של מספר חודשים. אולם אין הכרח בכך ולא אצל כל אחד. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אז אני מבינה שהכדורים של החרדה אינם גורמים להשמנה, אלא רק כדורים של חדרה ודכאון, אם אני סובלת מחרדה אצטרך לקחת כדורים של חרדה בלבד, נכון? (מלבד זה אני בן אדם שמח לחלוטין).

ליעל שלום, קראתי את שאלתך אתמול. ככלל איני נוהג להמליץ על רופאים מסיבות מובנות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

לחברי הפורום ולעוברי אורח שלום, אני סובלת מחרדה שבאה לידי ביטוי בעיקר בהליכה ברחוב (לאו דווקא מקומות פתוחים), מנסה לחיות עם זה כבר הרבה זמן ולא להילחם בזה, להמשיך את שיגרת חיי כרגיל ובכל זאת יש שיפור מיידי פעם אבל זה לא עובר. שאלתי: האם יש מישהו שהצליח להשתחרר מהצרה הזו ללא טיפול תרופתי, ויכול להמליץ על דרכי התמודדות, אולי באמצעות רפואה אלטרנטיבית או כדורי הרגעה. אנא עזרתכם. פזית

לצערי לא אוכל לתת לך המלצה על טיפול לא תרופתי אלא ההיפך. גם אני נרתעתי מאוד מטיפול תרופתי וטופלתי במשך שנים בשיחות עם פסיכולוגית, פרחי באך אבל כל זה הוא פשוט קשקשת ובזבוז זמן. חרדה היא מחלה ביולוגית ולכן צריכה טיפול תרופתי. אם היה לך דלקת ריאות האם היית חושבת על טיפול אלטרנטיבי ומפחדת מתרופות? גם כאן יש מחלה ויש לה פתרון בצורת תרופות טובות. התרופות היותר חדשות כמו סרוקסט ואפקסור נחשבות להכי טובות לחרדה. באופן אישי התחלתי עם סרוקסט שעזר לי אבל תופעות הלוואי היו בלתי נסבלות אז עברתי לאפקסור ואחרי זמן מה התופעות הלא רצויות חלפו ועכשיו לא היה לי התקף כבר שנה ו 8 חודשים. למה סתם לסבול<?

קודם תודה לדר' גיורא הידש בימים אלו גיליתי שאני בהריון ואני לוקחת כדורים פרוזק ומלודיל טרם ההריון התייעצנו עם פרופ' אור/ נוי מהשלוחה בהדסה מחלקה טריטורלוגית והם אמרו שבקש לפרוזק אין בעי' ועם המלודיל אין מספיק נתונים אך מהנתונים הנמצאים אין כל בעי' {אולם יש נסיון בעכברים ובחולדות....} ואנו שואלים יש לך דבר מה להוסיף תודה רבה וערב/בוקר טוב עדנה

לעדנה שלום, התשובה של פרופ' אורנוי היא המוסמכת והעדכנית ביותר. לפי ידעתי והתשובה את יכולה להיות שקטה והעיקר שתרגישי טוב כל טוב דר' גיורא הידש

מעניין לדעת למה התכוונת בהודעתך בקישור המצורף- זו אכן אותה הפסיכולוגית http://www.doctors.co.il/forums/read.php?f=385&i=209892&t=209892

לשירה שלום, אכן זכורה לי ההתכתבות הקודמת ועל התקיעות בטיפול וכיצד הצלחת להתקדם. אין ספק שעשית צעד גדול בשבירת המחסום, לפי זכרוני חברי הפורום עזרו לך מאוד לגבש את דעתך והצלחת להגיע לשיחה פוריה עם הפסיכולוגית. כל הכבוד לך שהצלחת לפרוץ את המעגל של התקיעות וללכת קדימה. ביי הידש

לד"ר הידש, שלום רציתי לתאר לך הרגשה מסויומת שלמרות שאני מודע לכך שאים באפשרותך לתת לה אבחון מדויק, אך אשמח לקבל את השערתך אני חש כבר הרבה זמן שמחשבתי טרודה במשהו מאוד מאוד עמוק, שאני לא מצליח להבין מהו. בעצם, חלק גדול ממשאבי השכל ואולי גם הרגש, כאילו עסוקים בה ואינם מאפשרים לי לחיות ברוגע, להתרכז ולחשוב בצורה איכותית. גם כשאני ניגש למטרה הכי משמחת, אני חש אזוק ולא מצליח להשתחרר מהטרדה. בנוגע לתיאבון והרגלי שינה , אני לא חש בשום חריגה מיוחדת נראה לי שזאת תוצאה של חרדה מסויומת. האם אכן זאת יכולה ליהיות חרדה? א"כ איך מתמודים איתה באמצעים תרופתיים, והאם ניתן להיפטר ממנה לגמרי במספר חודשים? תודה רבה! בני

לבני שלום, אתה צודק שיתכן שמדובר על תופעה של חרדה, אבל לפני שהייתי הולך לחרדות הייתי כמובן בודק את הנושא הגופני (לא כתבת בן כמה אתה ומתי לאחרונה בצעת בדיקות שיגרתיות אצל רופא המשפחה), כמו כן יתכן שמדובר בנושא המטריד אותך מהעבר או מההווה וזו תופעה לגמרי תקינה בחיינו, כאשר דבר מטריד את מחשבתינו במיוחד כאשר הדבר עלול לשנות את העתיד, מובן שאנחנו מוטרדים.... כך שהייתי מתחיל מהפשוט למורכב יותר, אולי מדובר בתופעה שהיא חלק מהחיים ורק אחר כך פונה לפסיכיאטרייה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר, אודה לך מאוד באם תוכל להסביר בהרחבה את המושגים: 1. מנגנון הגנה "splitting" ובמה הוא שונה מ"אינטלקטואליזציה" 2. מנגנון הגנה "הזדהות פרוייקטיבית" 3. "רמת ארגון האישיות" - מהי, ומה זה אומר "נמוכה" "בינונית" ו"גבוהה". אני לומד למבחן בפסיכופתולוגיה ומבקש לוודא כי אכן הבנתי נכון את המושגים הללו. תודה רבה מראש. יובל

ליובל שלום, על כל מושג כתבו יותר מספר אחד. הייתי מעדיף שתשאל שאלות יותר ממוקדות ומה אינך מבין מאשר בקשה כללית של הגדרה שאפשר למצוא בכל ספר. בהצלחה במבחן דר' גיורא הידש

אני סובלת מחרדות מזה 15 שנה אני בת 25 התחלתי טיפול בפאקסט מאחר והתסמינים לא הפסיקו הוסיפי לי רמרון הרגשתי די טוב מחצי הכדור אתמול בעלי נסע לח"ל לצורך עסקים למשך שבועיים ומאז תקפו אותי התקפים קשים ובנהם הרגשה של חרדה כללית הפסיכאטרית פיקססה לי במהירות אנטומין עוד לא התחלתי בו רציתי לשאול האם הוא גורם לעויתות ועלייה במשקל? ו האם יש תרופות נוספות חוץ מפאקסט ורמרון לחרדות כי אני פוחדת ששום תרופה לא תעזור

לדנית שלום, אני מאמין שהאיטומין הומלץ לזמן קצר ולא באופן קבוע, בהבדל מהרמרון והפקסט המומלצים לטיפול של מספר חודשים, אני משער שהאיטומין ניתן לשבועים שלושה עד שבעלך יחזור. התרופה אינה ממכרת ובעלת השפעה חזקה נוגדת חרדה, בדרך כלל אין זה טיפול מקובל בחרדות אבל אפשר להבין את ההגיון שבכך. היא עלולה לגרום לעוויתות אבל לא סביר. אני מניח שמדובר במינון נמוך ולכן לא סביר שיהיו עוויתות למרות שבאופן עקרוני כן. כך גם לגבי עליה במשקל. בשימוש עם מינון נמוך לפרק זמן קצר איני מאמין שתעלי במשקל בגלל האיטומין. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

מה זו תרופה חדשה?? אפשר לקבל פרטים על התרופה?

האם אתה ממליץ על חצי כדור קלונקס לפני הירידה לכביש בין עירוני או יש עוד דרך

חצי כדור קלונקס יכול אולי לפתור את הבעיה נקודתית אבל לטווח הארוך - מי ערב לכך שלא תצוץ חרדה דומה בתחום אחר? כדאי ורצוי לטפל במוקד, בשורש. ייתכן והחרדה נובעת מחוסר ביטחון עצמי (תחשות הביטחון בתוך העיר, סביבה מוכרת) לעומת כביש בינעירוני (טריטוריה זרה ולא מוכרת, חשש מאיבוד שליטה). נסה לבודד את הגורם ולהתמודד איתו.

ללי-רן אני מאוד מודה לך אבל הבעיה היא ספציפית רק לגבי משאיות

אני נוהג כ24 שנה כשאני נוסע בדרך בין עירונית ופתאום מתקרב למשאית רמת החרדה עולה אצלי איך אפשר לטפל בבעיה זו אם אני מנסה לעקוף את המשאית אני נתקף בבהלה אז אני מעדיף להזדנב אחריה מדוע זה מופיע רק בדרך בין עירונית

טל שלום, יש לי בדיוק את אותה הבעיה. פשוט מדהים לשמוע שעוד משיהו חרד ממשאיות. אני יכולה לנסוע אחרי משאית איטית דרך ארוכה משום שכאשר אני מנסה לעקוף אותה אני נתקפת בהתקף חרדה. יש מצבים בהם נהגים מאחורי לוחצים עליי לעקוף את המשאית ואז אין לי ברירה ואני עושה זאת אך די בקושי. כשאני לבד ברכב זה עוד נסבל, אך אם משיהו נוסף יושב לידי אז החרדה בעקיפת משאיות היא גדולה יותר.

רוית שלום מתשובת דר הידש האם הבנת את הפיתרון לבעיה ? תרגישי טוב

האם ישנה השפעה עתידית בגידול תינוקות לפי עיקרון הרצף.

למולי שלום, אולי את מוכנה להרחיב את השאלה? דר' גיורא הידש

קודם כל שתדע שהתשובות שלך והקדשת הזמן שלך ראויים להערצה! בתשובתך הקודמת הזכרת "אדרונקס" ומבדיקה שערכתי זוהי תרופה שעוזרת לדיכאון ואין שום איזכור לחרדה שזוהי גם בעייתי השנייה. מהתייעצות עם הרופא שלי (פרו"פ במקצועו) הוא טוען שלא כדאי להפסיק עם התרופות (ציפרמיל) כי הכל יכול לחזור. קצת תמוה בעיני להיות תלויה בכדורים כל חיי. לתזכורת - אני לוקחת ציפרמיל כבר שנה ועכשיו אני במינון של כדור ליום. הרגשתי מצויינת אבל התופעות.....(השמנה קיצונית) האם לא כדאי לרדת במינון (מתכננת הריון)? ואם כן כיצד לעשות זאת?

לדעתי אדרונקס לא ממש תאים לחרדה כי הוא רק נורדאררגי. התכשיר הכי אנטי חרדתי, לדעתי, הוא אפקסור שהחלק האנטי חרדתי שלו נכנס לפעולה מהר והוא גם נוראדררגי וגם סרטנורגי. בארצות הברית הוא התכשיר הראשון שאושר לטיפול גם בחרדה.

שלום, הטיפול המומלץ הוא לשנה, אבל כל אחד הוא אדם אינדיווידואלי ולכן ישנם אנשים שאצלם אנו מאריכים את הטיפול לתקופה ארוכה יותר. לכן הרופא המכיר אותך יכול להמליץ על משך הטיפול. גם לסיגלית, ההתלבטות החלה בגלל עליה במשקל, את צודקת לגבי האפקסור אבל חיפשנו תכשיר נוגד חרדה ודיכאון שאינו גורם לעליה במשקל. כמובן שההסברים בפורום הם כלליים ואינם המלצה אישית לטיפול. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

מצאתי משהו שאולי יעניין גם אותכם. מסתבר שגם גברים סובלים מדיכאון אחרי לידה: http://news.walla.co.il/?w=//475949

לדעתי, הדבר יכול לנבוע מכך שפשוט לא כל תשומת הלב של האישה אחרי הלידה מופנית אל הגבר, כפי שהיה קודם לכן. אם יש לו בעייה קודמת יכול להיות שהוא מקנא בתינוק החדש. גם הוא רוצה תשומת לב כמו קודם ואולי זה נובע מחסכים שהיו לו בילדות. כשהוא לא מקבל את תשומת הלב "המושלמת" שהוא מצפה לה הוא נכנס לדיכאון.

נכון, יכול להיות שהפתרון הוא פשוט כמו קנאה, אבל יכול גם להיות שהדברים מורכבים קצת יותר. אני משערת שבדיוק כמו אצל נשים שהופכות לאמהות ומוטרדות מגודל התפקיד והאחריות, כך גם חלק מהגברים מרגישים חרדה ודאגה לגבי התיפקוד העתידי שלהם בתור אבות, ונראה לי הגיוני שחלקם עלולים להיכנס לחרדות או משהו דמוי דיכאון בגלל השינוי הכל-כך מהותי הזה בחיים שלהם. מקובל לחשוב שאת השינוי הגדול עוברת האישה, וזה כמובן נכון כי בנוסף לכל שאר השינויים הנפשיים, היא גם עוברת הרבה מהפכות גופניות במשך ההריון והלידה, אבל לא לשכוח שגם הגבר הופך לאבא כאשר נולד לו תינוק, גם הוא עובר מהפך ומקבל תפקיד חדש עם הרבה מאוד תחומי אחריות שמעולם לא היו לו. יש לו לגיטימציה מלאה להרגיש פחד, חרדה, דיכאון וכל תחושה אחרת שמרגישה האישה. אחרי הכל, איזה תפקיד יותר חשוב יש בעולם הזה, מאשר להיות הורים ?? אבישג