פורום פסיכיאטריה

שלום רב לפני כשש שנים חלתה אחותי בסכיזופרניה , אובחנה וטופלה ברספרדל, אשר עזר לה והיא שבה לתפקוד תקין. כל אותו הזמן גרה בביתה והסתייעה במשפחה. (יש לה בעל ושני ילדים קטנים). לפני כחודשיים היא החליטה שהיא מרגישה בריאה ורוצה ילד. בעלה החליט לנסות.לא עזרו כל השכנועים. הנפילה לא איחרה לבוא. לחצו עליה להסכים לאשפוז פתוח, היא היתה מאושפזת (כל הזמן בלווית בן משפחה) שבוע ושוחררה עם הנחיה להמשך טיפול. מכיוון שהמצב בביתה היה קשה (שתי סבתות + מטפלת והיא לא תמיד מסתדרות יחד) היא עברה לגור אצל הורי. היא לא היתה מאושרת מכך, אך לא היתה ברירה.(כל אותה תקופה לא הרשו לה לראות את בנותיה, חששו לגרום להן טראומה שאמא שלהן לא חוזרת הביתה). במהלך אותה תקופה היו לה שלושה רופאים (כל פעם משהו אחר היה בחופשה), לכל אחד היו גם עצות שונות לגבי תרופות שיש להוסיף לרספרדל. לבסוף "התבייתה" על הרופא אשר סייע לה בפעם הראשונה. במהלך התקופה היה לחץ הכוון בעלה והוריו לאשפז אותה בבית חולים סגור, בתואנה שהיא זקוקה למעקב רפואי צמוד. היא מתנגדת לכך בכל תוקף (האשפוז בבית החולים הפתוח היה עבורה טראומטי). התרופות גרמו לירידה במצב "עולם מדומה" בו היא חיה, אך יש לה קולות בראש , היא עייפה, היא החלה לרחוץ ידיים פעמים רבות ביום ולעיתים קשה לה להתרכז ולנהל שיחה. כאשר היא חשה בטוב, קשה לזהות בה אדם חולה. בשבוע שעבר היה "פיצוץ" עם בעלה, כאשר סרבה ללכת לבדיקה אצל רופא שהוא חבר של הורי בעלה (כי הוא יכול לאשפז אותה בתואנה שהיא לא יכולה להחליט- למרות שבשלב זה, לדבריהם , זה כרוך בהחלפת כתובת, כי הוא יכול לאשפז באיזור בו הוא עובד)) השבוע היא אושפזה עקב בעיות בגרון. היא מאוד מתגעגעת לבנותיה ורצתה לחזור משם לביתה. היא קבלה הודעה חד משמעית מאם בעלה שהיא לא רצויה בביתה כי היא לא מקשיבה והיא יכולה לגרום לחץ לילדים אם תהיה "זומבי" בבית (יש לציין כי אין לה כל התנהגות תוקפנית). היא התעקשה. והלכה הביתה. עכשיו יש סקנדל. ההצעה שלנו שהמטפלת תישן שם בלילה (היא מסכימה) וטטפל בילדים בשעות הערב והבוקר (השעות הקשות") נתקלה בסירוב. הם נחושים בדעתם שהיא צריכה אשפוז. בינתיים היא סגורה בחדר. גרשו את הורי מהבית (אמא שלי על סף התמוטטות עצבים). הם טוענים שחייבים לאשפז אותה, כי רק שם תקבל טיפול ומעקב ושכרגע אי אפשר לשאול אותה,כי היא לא רציונלית. היא מתנגדת לאשפוז, כל המשפחה בלחץ. מה אפשר לעשות? מה זכויותיה על ביתה וילדיה ועל אופן הטיפול בה? האם ניתן להעביר אותה דירה לאיזור אחר נגד רצונה? יש למשהו עצות. תודה

הדרך היחידה להשיג עליה שליטה היא באמצעות בקשת אפוטרופסות מבית המשפט. אם הבקשה שלכם תתקבל תוכלו לעשות איתה כרצונכם כולל כל מה שתרצו. ההליך דורש חוות דעת פסיכיאטרית ודיון משפטי.

לרונית היקרה! צר היה לי לקרוא את אשר כתבת. יש לי הרגשה, שאחת הסיבות שאמא של בעלך רוצה באישפוזה של אחותך, היא מעבר לרצונה בהחלמתה. נראה לי, שהיא רוצה שתעלם מהשטח, ובכך, תשחרר את המשפחה, והעובדה שתהיה מאושפזת במקום סגור, תוכל להקנות לבעלה זכות לטעון כנגדה שהיא אינה כשירה, ולהתנתק ממנה. איני מבינה בכלל בשביל מה צריך לאשפזה? לבי"ח מגיעים, כשצריכים לעבור ניתוח, או איבחון מסובך. יש איבחון למצבה, יש רופא מטפל, יש הענות מצידה לטיפול והתרופות לטיפול במצב ידועות - בשביל מה צריך לאשפז אותה? מקווה שאחותך תגיע בהקדם למצב של החלמה. שבת טובה! יעל

שלום, אני בת 25 סובלת מחרדה חברתית שמלווה בהקפי חרדה. לפני כחודש התחלתי טיפול פסיכולוגי שבועי, לדברי הפסיכולוגית מצבי טוב, כי אני מתפקדת, יש לי חברים, יוצאת, לומדת . שאלותי הן: כמה זמן ימשך טיפול פסיכולוגי כזה, עד ל"החלמה"? אני מעוניינת ליטול תרופות כנגד החרדה, האם כדאי?

הי דיקלה אני שמחה לשמוע שאת חשה בשיפור, זה נפלא. קצת קשה לענות כמה זמן צריך להימשך טיפול פסיכולוגי כי זה מאוד סובייקטיבי. יש כאלה שיעדיפו לקבל מהמטפל כלים מרכזיים להתמודדות ואחר כך לעמוד בכוחות עצמם. יש כאלה שיעדיפו להמשיך בטיפול ממושך . אני חושבת שזו סוגייה ששווה להעלות בפני המטפלת שלך. אתם יכלות לדון על זה ועל ההשלכות של משך הטיפול. לגבי תרופות, פה נכנס השיקול של כוח סבל. אם את מתמודדת יפה ומצליחה לתפקד טוב גם ללא הטיפול התרופתי נפלא ואם את סובלת ואיכות חייך נפגמת בהחלט לא כדאי להעריך את הסבל. אבל, זה שוב משהו שמישהו מקצועי צריך לתת עליו את הדין תרגישי טוב אריאל

סכיזופרניה מהי? וכיצד אפשר לטפל בה בצורה היעילה ביותר?

סכיזופרניה האמנם מחלה קשה לטיפול? או שבאמצעות כדורים למיניהם ניתן כן לרפאות את החולה ולדכאות את המחלה? אני יודעת היטב כי ההתקדמות בפסיכיאטריה היא טובה מאוד בשנים האחרונות.

בכל מה שקשור לסכיזופרניה ומחלות נפש בכלל המינוח הפסיכיאטרי מתיחס להחלמה או רמיסיה ( הפוגה בעברית) ולא לריפוי מלא. כלומר יתכנו מצבים של התקף אחד שאחריו לא היו נוספים, החולה חזר לעצמו ולתפקוד. אך מבחינה רפואית יש סיכוי להתקף נוסף ולכן מדובר על רמיסיה ולא על ריפוי מלא. יש הרבה מאוד אנשים שחוו התקף פסיכוטי של סכיזופרניה באופן חד פעמי והחלימו וחזרו למצבם שלפני ההתקף. יחד עםזאת רוב מקרי הסכיזופרניה הם כרוניים ומחייבים טיפול תרופתי של שנים רבות.

סכיזופרניה היא מחלה כרונית שלא ניתנת לריפוי אך ניתן להביא לידי רמיסיה בתסמינים. עפ"י הסטטיסטיקה כ- 50% מחולי הסכיזופרניה סובלים מהתפרצות מחודשת של המחלה בתוך שנה משחרורם מבית החולים. 80% מהחולים מאושפזים שוב תוך שנתיים. ההתקדמות בתחום זה קשורה לפיתוח תכשירים שמאפשרים ליותר חולים להתמיד בטיפול התרופתי וגם פועלים כנגד התסמינים השליליים (כמו לפונקס ונוספים).

האם יש תרגום של הספר dsm לעברית באחד מאתרי האינטרנט אשמח לקבל את הכתובת

למיטל שלום, לפי מיטב ידיעתי אין תרגום. יש את עקרי הספר כחלק מהספר "פרקים נבחרים בפסיכיאטריה". יש תרגום של ICD9 לעברית, ערוך באופן מצוין לדעתי. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

לפני כמה חודשים התחלתי להרגיש חרדה לא מוסברת, כל דבר מלחיץ אותי , אפילו החרדה בעצמה מלחיצה אותי, זה יוצר מעין מעגל כזה של חרדה מהחרדה ואני לא ממש מצליחה להשתחרר מזה, אני מרגישה שזה מפריע לי בחיים, כל יום יש לי תופעות חרדה, יובש בגרון, שילשול, דפיקות לב וכו'..., כרגע אני נעזרת בטיפול פסיכולוגי אבל יש לי תחושה שתקופה מסויימת אני אצטרך להעזר בכדורים כדי להקל לי על החיים, אני גם מודעת לעובדה שחרדה ממושכת פוגעת פיזית במערכת החיסון של הגוף וזה מתסכל אותי הבעיה היא שהמחשבה של ללכת לפסיכיאטר גורמת לי להרגיש רע עם עצמי ואני ממש מפחדת מזה. כמה שאלות לא אלייך: מה המשמעות של נטילת כדורים, האם זה לתקופה או לכל החיים? האם לכדורים יש תופעות לואי כלשהם? האם ניתן לקחת כדורים כאלו גם בזמן הריון? ואם כן האם יש השפעה כלשהי לעובר ? האם את חושב שטיפול פסיכולוגי יכול לעזור לי אם אהיה סבלנית?

ליערה שלום, התרופות נוגדות דיכאון וחרדה אינן ממכרות ובדרך כלל מקובל טיפול של כעשרה חודשים. טיפול פסיכולוגי כמובן שיכול לעזור, עם זאת צריך לבחון את התאמתך לטיפולים אלו. הטיפול המומלץ הוא קוגניטיבי התנהגותי. ניתן ליטול את התרופות מקבוצת SSRI בהריון (פרוזק ודומיו) הם לא מזיקים להריון ולא לעובר. לכל תרופה יש תופעות לוואי (גם לטיפולים "טבעיים"), על כך תוכלי לקרוא כאשר תקראי על תרופה מסויימת באינדקס תרופות ברשת. עם זאת אין נזקים. כלומר התרופות אינן פוגעות בכבד, כליות, מוח או כל איבר אחר בגוף, נזק ללא תקנה, שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

צריך לקחת בחשבון שטיפול פסיכולוגי הוא תהליך שלוקח זמן ולעיתים עוברת תקופה עד שמתחילים לראות תוצאות. לכן, אל תתיאשי. נראה שאת עושה את הכל בכדי לפתור את המצב. לגבי תרופות, התרופות האנטי דכאוניות וחרדתיות לזמן ממושך הן לרוב לא ממכרות. תרופות הרגעה יותר ממכרות ולכן לא מומלץ לקחת אותם על בסיס קבוע. אל תבישי לפנות לפסיכאטר. היום חרדה ודיכאון זה דבר נפוץ וכמו שהולכים לרופא שיניים כשיש כאב בשן אין סיבה לסבול ולא לפנות לפסיכאטר . בהצלחה אריאל

לדוקטור הידש שבת שלום יש לי שאלה אני נוטלת באופן קבוע מרוניל וקלונקס. האם יש קשר בין הפרעות חרדה לקבלת המחזור החודשי. יש לי טבעת מזה חצי שנה אך המחזור לא מגיע לי בזמן, בדרך כלל אני מקבלת כמו שעון 28 יום ועכשיו כבר מעל חודש ולא קיבלתי אני מודה לך עם תענה לי על התשובה. בתודה גלית

יערה יקרה אתה מתארת מצב זהה למצב ששריתי בו לפני כשנה וחצי סבלתי כמוך מחרדה ומחרדה מפני החרדה, זאת גם במהלך הטיפול כמו גם, התסמינים הפיזיים היו זהים ואף הוחרפו במהלך השעה הטיפולית דהיינו, הרגשתי דפיקות לב ותחושה שאני חייבת לשלשל בפגישה הטיפולית הייתי עסוקה בזמן השיחות בנסיון "לשלוט" בתחושות הללו, זה הפריע לי מאוד להתקדם בטיפול. שילבתי פגישה עם פסיכיאטר והתחלתי לנטול כדור ראי תשובתו של ד"ר הידש לשאלתך. החרדות נעלמו, ויותר מכך הן איפשרו לי להפיק תועלת רבה יותר מהטיפול הפיסכולוגי. לא סבלתי מאף תופעת לוואי למעט עלייה במשקל. סיימתי את הטיפול הפרמקולוגי וכעת אינני סובלת כלל מחרדות ואיכות חיי עלתה פלאים. ממליצה לך בחום, ואל תחששי מלפנות לפסיכיאטר. בהצלחה ענת

ענת שלום,תודה רבה על התשובה המהירה, אז מה שאת אומרת זה שבעצם את כבר לא נוטלת תרופות היום לאחר תקופה שלקחת והחיים חזרו למסלולם- החרדות נעלמו וחזרת לעצמך (שה נשמע כל כך מעודד), הפחד הגדול שלי הוא להכנס למשהו שהוא לכל החיים, אני מרגישה שאני צריכה טיפול זמני, כדי לשפר לי את החיים אבל אני כל כך רוצה לדעת שזה זמני ולא משהו קבוע ואני כל כך רוצה להיות אחרי זה כי זה ממש משבש את החיים. הבעיה היא שאני כל כך מפחדת ללכת לפסיכיאטר, זה נראה לי משהו כל כך קיצוני (אולי בגלל הצורה שבה זה נתפס ע"י החברה) ואין לי עדיין אומץ לעשות את זה. תוכלי קצת לספר לי על הפגישה עם הפסיכיאטר? האם זה חד פעמי? יש לך המלצה לפסיכיאטר טוב באזור המרכז? תודה רבה על העזרה.

האם הופעה של מחלות/הפרעות נפשיות יכולות להיגרם עקב אינטיליגנציה גבוהה או חוכמה רבה? כשיש יותר מידי דברים בראש.. שמתי לב שרוב החכמים במאות הקודמות סבלו ממחלות נפשיות,וקישרתי בין הדברים.

היי מדובר על אמונה הרווחת בציבור.... באופן טבעי עוסקים בהיסטוריה של אנשים מפורסמים ובמיוחד אם יש משהו "פיקנטי". כך עשו סרט על "נפלאות התבונה" כאשר חתן פרס נובל סבל מסכיזופרניה, אבל לא עשו סרט על עשרות חתני הפרס שלא חלו.... אנטוני סטור פסיכיאטר אנגלי אהב את הנושא ואת הקשר בין אומנות ומחלות נפש. באופן כללי הוא לא מצא קשר שמיוחד. לכן קשה מאוד להגיע למסקנה נכונה. האם בין המוכשרים והאומנים יש יותר מחלות נפש מאשר באוכלוסיה הכללית, או שקיימת אותה השכיחות רק מדברים על כך יותר.... שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר הידש לאוו דווקא התכוונתי למפורסמים שביניהם ,אלא לכל האנשים שיש להם את החכמה והאינטילגנציה הגבוהה אולי ברגע שאתה מודע לכך שאתה "מעל" כולם בדרך מסוימת זה יוצר את המודעות לדברים הטבעיים שבראש שלך,ויוצר בילבול ומחלות שונות

האם למישהו י מושג?- בני בן ה-12.5 עבר מחלת חום במשך 19 יום !!!. התחיל כחום שנמשך כ-3 ימים, ואח"כ. בכל יום היה חום של עד 38 מ"צ, בשעה לא קבועה. עם עלית החום הופיעו הלוצינציות, כולל התנהגות מוטורית של התפתלויות, ותקיפה עצמית, שהוא אמר שכך הוא מגן על עצמו. כל פעם הסיפור היה של פחד ממשהו שמתקיף אותו. לא ענה בהגיון, בפעמיים הראשונות לא היה מסוגל לענות לענין עך אף שאלה נכון ולא זיהה איש. בשאר הפעמים -היה בתוך ה"חלום" אבל איתנו. הארועים האחרונים היו כאשר התעורר מתוך שינה חטופה. לילד יש הסטוריה של הפרעות שינה קשות עד גיל 11 בערך. כל הבירורים היו תקינים.עדיין אין תשובת EEG. לאיש אין מושג במה המדובר. אולי לכם?

שלום, תופעות של הזיות=הלוצינציות עלולות להיות מחום בכל גיל. עם זאת איני פסיכיאטר של ילדים ונוער ולאינפורמציה יותר ספציפית עדיף שתשאלי מומחה בתחום זה. הרבה בריאות דר' גיורא הידש

דוקטור אני מבין שאתה רוצה בטובתי ,אבל לא ביקשתי עצה אני רוצה תשובה ואת הגורל שלי אני בעצמי אקבע אז אני אשאל שוב : האם יש אנטידוט או תרופה נוגדת שתפרק את ה הלידול ו\או לסד או כל דרך אחרת אפשרית לסלק את התרופה מהגוף שלי . ואם כן אז מה היא או הם וכיצד ניתן לבצע זאת הנה הלינק להודעה שכתבתי מקודם: http://www.doctors.co.il/forums/read.php?f=385&i=208738&t=208738 תודה

שלום רב, איני חושב שהבנתי את שאלתך, בכל אופן איני מכיר אנטידוט להלידול או א.ס.ד. עניתי כמיטב יכולתי. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

בני בכיתה ד' ורוח התחרות בעוכריו. בבית הספר הוא תלמיד מצטיין ,לחלק מהבחינות לא התכונן ולאלו שכן התכונן תמיד בקש את עזרתי במיקוד החומר .לבסוף תמיד הוציא מאיות ומעלה,בקלות . לאחרונה עבר לבי"ס למחוננים , התחבר בקלות עם כל הילדים אך מאחר והיה לו מעט פיגור נכנס ללחץ כי הרגיש שהוא יודע פחות מהם. התגייסתי לעזרתו ועזרתי ל ולהשלים את החומר. עשה מספר מבחנים הכל היה כרגיל. כשהיע למבחן בהנדסה טען שאינו צריך להתכונן כי הוא יודע את כל החומר .בקשתי ממנו שיבנה לו מבחן דוגמא משום שהיגיע הזמן שיתחיל להתכונן לבד ללא עזרתי (זה היה בעצת חברתי). בזמן המבחן הוא פתר הכל (עם מעט טעויות) , התחיל לבכות ומחק הכל. המורה נגשה אליו , שלחה אותו לשטוף פנים אמרה לו שכל מה שכתב נכון . הוא היגיע הביתה , ספר מה קרה ולא רצה לשוחח על זה יותר. הוא בכה גם בבית כי ידע שלא הוציא ציון גבוה.אני אמרתי לו שזה לא נורא והוא מאוד כעס כי לדעתו זה מאוד נורא.למחרת היה לו מבחן באנגלית והוא כל הזמן אמר : " בטח גם מחר אני אכשל". שאלותיי הן : א. האם הלחץ שלו בזמן מבחן נבע מכך ש"נטשתי " אותו , בסבירות גבוהה? ב. האם זה בסדר שאני אומרת שזה לא נורא , כי הוא נאוד כועס? האם זה עלול לפגוע במוטיבציה שלו או בתחרותיות ? ג. מה לעשות כשהוא כועס על עצמו? ג. האם זה בסדר שאני עוזרת במיקוד ושינון החומר ? עד מתי זה בסדר ? ד. איך להנחות אותו לעבוד עצמאית? אני יודעת שהמכתב ארוך , אך זה משום שאני מאוד מוטרדת . אודה לכם אם תוכלו לענות על כל שאלותיי .

לדוריטוס שלום, כיום ישנן שתי התמחויות נפרדות. פסיכיאטריה של מבוגרים ופסיכיאטריה של ילדים ונוער. אני חושב שתצטרכי להתייעץ עם פסיכיאטר המומחה לילדים ונוער. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

איך ניתן לאבחן חרדה חברתית, כיצד ניתן לסייע ולמי ניתן לפנות? אני שואלת זאת כיון שנראה לי שבני בן ה15 סובל מכך. אודה לך על תשובתך.

לאורלי שלום, לא כדאי שאת או בן משפחה יאבחן אותו. במידה וקיימת בעיה חברתית, כדאי לפנות לפסיכולוג שמתמחה בילדים או במומחה לפסיכיאטריה של ילדים ונוער. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום, אני סובל מנדודי שינה כבר זמן רב מאוד. האם עלי לפנות לפסיכיאטר או לפסיכולוג? מהם ההשלכות של כדורי שינה והאם הם יעילים? והיכן אוכל לקבל שמות של פסיכיאטרים שאוכל לפנות אליהם? תודה רבה

לאריק שלום, להפרעות בשינה עלולות להיות סיבות וגורמים רבים. אני חושב שכדאי ללכת מהקל אל הכבד, רופא משפחה, נאורולוג, פסיכולוג שמכיר את הנושא ויכול לתת הדרכה התנהגותית ופסיכיאטר. לילה טוב דר' גיורא הידש

האם פרוגסטרון בגלולות יכול להביא לדכאון ו/או חרדה? אם כן, אילו סוגים של פרוגסטרון גורמים ליותר דכאון-חרדה ואילו לפחות?

לצופלי שלום, מהספרות הדברים ידועים, מניסיוני הקליני לא ממש ראיתי הפרעות כאלו. בדרך כלל הגלולות הישנות יותר מכילות יותר פרוגסטרון והגלולות החדשות הן יותר ממוקדות ומכילות פחות חומר. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

האם גם אפקסור (כמו התרופות ממשפחת הפרוזאק) גורם לעיכוב אורגזמה אצל נשים?

ליעל שלום, אצל נשים וגם גברים אותה הבעיה, לצערי אין במקרה זה הפליה לאף צד. עם זאת הגוף עשוי להתרגל לתרופה ואז הבעיה מוקלת או חולפת עם הזמן שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

יעל שלום מנסיוני, אפקסור הוא פחות בעייתי משאר התרופות לגבי הנושא הזה. בהצלחה אבישג

ד"ר הידש היקר - שוב שלום ! האם פבוקסיל ( או כל תרופה מאותה משפחה ) עלול לפגוע ביעילות של גלולות למניעת הריון ? האם הוא יכול לעורר דחף למאכלים מתוקים ? כמה זמן לאחר הפסקת הכדור אפשר לומר שהגוף "התנקה" ממנו לגמריי ? בתודה, לי.

ידוע לי שאסור לשתות אלכוהול בזמן נטילת הכדור. אם מעט אלכוהול בתוך מאכלים מבושלים ( עוף ברוטב יין וכד' ) מסוכן גם הוא?

ללי שלום, הפבוקסיל לא פוגע ביעילות של גלולות, לעתים הוא מעורר תיאבון אבל לא מוכר לי דחף דווקא למאכילים מתוקים. אחרי שבוע של הפסקה אפשר להגיד שהגוף "התנקה" מהתרופה, אומנם לא לגמרי אבל מעשית כבר אין חשיבות לשאריות שנותרו. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אני מאושפז כרגע החל מה 30 לנובמבר. אני נוטל את התרופות הבאות: אומגה 3. קלונקס 0.5 בוקר וערב. (ממחר כבר לא אטול בכלל) דפלפט 800 (הרמה בדם גבוהה מדיי ממחר ארד ל 600 בחזרה). פנרגן כמדומני ממחר 3 פעמים ביום. זיפרקסה 5 מ"ג בערב. אגב,אתה הוא זה שלא הבנת אותי,האומגה הוכיח עצמו כמייצב מצב רוח טבעי בנוסף לדפלפט שאני נוטל או לבדו כאשר מדובר במאניה קלה. הרופאה המטפלת אומרת שיכול להיות, אך לא ניתן לדעת כרגע שיש לי הפרעה בי פולרית. מה דעתך? מתי יהיה ניתן כן לדעת? עצם המחשבה המחלה לא מפחידה אותי אני פשוט רוצה לדעת על דפלפט ובלוטת הטריס http://www.doctors.co.il/forums/read.php?f=277&i=24833&t=24808 תודה רבה וכל טוב.

אתה מאושפז והרופאה לא בטוחה מה יש לך ועל מה אתה מאושפז? אולי היא צריכה טיפול?

לאלמוג שלום, תודה על הקישור, אם הבנתי נכון כתוב שם שהמבחנים של בלוטת התריס עלולים להיות לא תקינים, לא כתוב דבר על פגיעה בבלוטה עצמה כנראה שהדברים ממש לא חד משמעיים. לפי הבנתי האמגה היא תרופה נוגדת דיכאון ולא מייצבת אבל יתכן שישנם דברים שאיני יודע. לא הבנתי מדוע אתה מתלבט בקשר לאבחנה, האם הרופאה חושבת שלא היית במצב של פעילות יתר? איך אתה מרגיש וכיצד מטפלים בך במחלקה? יש שם אינטרנט? תרגיש טוב, ותשתחרר בקרוב דר' גיורא הידש

מאז שהתחילו הלימודים ממש אין לי זמן לכלום, שזה טוב כי אני עסוקה וגם רע כי אני עייפה כל הזמן, וזה מצטרף לעייפות הבלתי נסבלת שאני גם ככה סובלת ממנה. עזבתי את העבודה שלי לפני שבועיים בערך כי הייתי אמורה להתחיל לעבוד במקום אחר, וזה בסוף לא הסתדר, וכשהבוסית שלי מהקום הראשון גילתה את זה היא הציעה לי לחזור בשכר גבוה יותר... זה היה נחמד לדעת שצריכים אותי. אני ממשיכה ללכת לטיפול בשיחות, וגם לטיפול ברפואה סינית. יש לי מטפלת מאוד רגישה שמתייחסת לכל מערך הטיפול : פסיכיטרית פסיכולוגית והיא וכל הזמן אומרת שלא יכול להיות שילוב טוב יותר. התחלתי בעקבות המלצה שלה בדיאטה של נטורופת מהקליניקה שלה, ובינתיי ירדתי 5 קילו בחודש וחצי.יש לי עוד 15 לרדת ככה שאני לא בדיוק מאושרת, אבל לפחות אני יודעת שאני מסוגלת לרדת וזה לא תקוע לגמרי. היא חושבת שההשמנה שלי היא צורך בהגנה ובגלל זה אולי בתת מודע אני לא באמת רוצה לרדת- שזה גם רעיון שעלה בשיחה עם הפסיכולוגית בעבר, והיום הוא נראה לי אפשרי. היא מטפלת בי כדי ל"שחרר" אצלי את התקיעות שאפיינת את כל החיים שלי בתקופה האחרונה: התקיעות בשקל, התקיעות בטיפול, העייפות שהיא תקיעות של הגוף. בינתיים אני בהחלט מרגישה יותר משוחררת וחופשיה זה בעיקר בא לידי ביטוי בפגישה האחרונה שלי עם הפסיכולוגית שבה בכיתי מההתחלה ועד הסוף- מה שלא קרה עד היום. לפעמים הזלתי דמעה אבל אף פעם לא הרגשתי נוח ממש לבכות. אני בהחלט יותר נינוחה ליד אנשים אחרים ופחות מפחדת להתבטא, אבל משהו לא לגמרי שלם. מתגברת בי התחושה שאני נראית רע, שאני מגוחכת, ולא שווה. נשבר לי מהחוסר ביטחון עצמי ששולט בי ולא עוזב. יש לי עוד שבועיים פגישה עם הפסיכיאטרית שבה קיוית יגיע תום עידן הפריזמה, אבל אני חוששת שאולי אני רוצה להפסיק אבל לא באמת מוכנה לזה. אני ממש מתלבטת... איך יודעים? האם כדי להפסיק לקחת כדורים צריך שהחיים יהיו מאושרים או שמספיק להיות מסוגלים להתמודד עם מה שבא גם אם הוא לא הכי נעים??

שלום לך שירה 59 ראשית אני מוכרחה לאמר לך, שאני מאד אוהבת את שם המסך שבחרת לעצמך, הוא תמיד מזכיר לי את שירה של עגנון. שמחתי לקרוא את ההודעה שלך. אני מתרשמת שיש שיפור ניכר, ואת נמצאת בזינוק כלפי מעלה. להשיל חמישה ק"ג בחודש זה המון. אני חושבת שהגוף באיזשהו מקום מנסה לאזן את עצמו. עדיף להסיר את הק"ג המיותרים בקצב איטי, אחרת יש סיכוי שמה, שיתפרק זה השרירים ולא השומן, כי השרירים מתפרקים בקצב מהיר יותר. כדאי לשלב את ההורדה במשקל עם פעילות גופנית, בה את בונה את השריר, זה עוזר לירידה במשקל, ושומר על שריר הלב, שלא יתפרק. אני חושבת, שאם תעשי דיאטה נכונה, והמשמעות של דיאטה, זה לא לא לאכול, אלא לאכול נכון, בתוספת פעילות גופנית אירובית, ועיצוב הגוף, תגיע למשקל הרצוי, ותהני מהתוצאות האסתטיות. בקשר לכדורים, אני לא יכולה לייעץ, אך לעניות דעתי נראה לי, שכאשר המצב הנפשי מתחזק, ונמצאים במצב מגובש, עם מנגנוני הגנה יעילים, אפשר לעבור את משברי החיים ללא כדורים. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, יש התמודדויות יומיומיות, והשאיפה היא כמובן, להגיע למצב שאפשר יהיה להתמודד ללא הכדור. אני מתרשמת שאת מטופלת כראוי, ונראה לי שלא ירחק היום ותהיי על דרך המלך. יישר כח! יעל

שירה, אכן, חדשות טובות. כייף לשמוע שדברים זזים אצלך בכיוון הנכון. שימשיך כך ובהצלחה. אם תחכי שהחיים יהיו מאושרים כדי להפסיק עם הכדורים, לא תפסיקי אף פעם... הרי תמצית הקיום וההוויה שלנו (במיוחד כאן באגן הים התיכון)... מתמצים ביכולת ההתמודדות שלנו וכושר ההשרדות וההסתגלות להתמודד עם מה שבא גם אם הוא לא הכי נעים. שיהיה לך כל טוב ובהצלחה

קודם כל אני רוצה להגיד לך שאני נורא נחורא גאה בך ילדה. תראה איזה התקדמות עשית שירה מהימים הראשונים שהכרתי אותך פה בפורום. נשמע שעלית על דרך המלך ועכשו את צריכה לקחת בחשבון שזה תהליך וזה לוקח זמן אך את בהחלט בכיוון הנכון. אני מאושרת בשבילך מאוד. לגבי הטיפול התרופתי, אני חושבת שכשמגיעים לאיזון מסוים ניתן להתחיל לרדת במינון וכמובהן שעושים זאת בהדרגה ולא בבת אחת אבל על זה הפסיכאטר יוכל לתת לך את התושבה המדויקת. איזה כיף לשמוע בשורות כאלה שלך, אריאל

לשירה שלום, אני מצטרף לברכות, כיף לשמוע שירדת וזה הישג עצום!! הותיקים זוכרים את המאבקים הקשים והתיסכולים בקשר לעליה במשקל. אני חושב שהדבר החשוב ביותר שקרה הוא שאת יוצאת מהתקיעות. את הולכת קדימה! את הדרך את כבר תמצאי, ברגע שפרצת את החומה מתחילות להפרץ חומות נוספות ואת הולכת בביטחה קדימה. לא צריך להבהל מכך שעדיין לא הכל בסדר.... יש עוד זמן לסדר את הדברים, אבל התהליך ברור ואת מתקדמת וכל הכבוד על כך. רק כדי להיות בטוח שאיני טועה, זו הפסיכולוגית שהתלבטת אם לסיים את הטיפול אצלה כיוון שהיא הביאה יותר מדי את עצמה?? אם כן אז יש לי מה להגיד על התהליך. בקיצור, העיקר שישנו תהליך ואת מתקדמת, ההשגים כבר יבואו ואת תהיי מרוצה. יופי הידש

את כדור המודל אני לוקחת מזה חודש ומאחר וכל שאר הכדורים לא עזרו או/גם היו להם תופעות לוואי, את הכדור הכרתי אצל חברה שעזר לה מאוד ותמיד התלוננה שכל כדור אחר שניסתה תמיד עשה לה רע ,גם אני והיא הרגשנו בשינוי במצב הריגשי הדכאון נעלם , הכדור הנ"ל ממש לא מרגישים כלום, (תופעות לוואי) אלא רק עזרה מהירה מאוד בגורם הדכאון,גם הרופא ענה לי בהתאם שהוא כדור לדכאון מנסיוני האישי וגם החברה שלי שמחנו מאוד שמצאנו כדור "טוב" שעוזר. לדרור בהצלחה , דניאלה .

תודה רבה דניאלה שתמשיכי להרגיש טוב

דילגת עליי כתבתי בשם "המצאתי תרופה לחרדה"http://doctors.nana.co.il/forums/read.php?f=385&i=209471&t=209471 אבקש התייחסות בבקשה

לאורית שלום, קראתי את מכתבך ואת התגובות שבאו אחריו. לדעתי התגובות נכונות ומספקות. כנראה שהפתרון מתאים לך ואת יכולה להעזר בשוקולד. השאלה כמו תמיד ברפואה, האם מדובר על פתרון לכולם או שמדובר על דבר אישי. אני שמח שאת מרגישה טוב יותר ומקווה שתשמרי על המשקל. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום לכם יש לי שאלה אולי קצת שונה משל כולם אבל אולי זה יעניין את כולם למה זה קורה לנו ? כל החרדות פחדים התקפים ............. מה יש לנו שם במוח (בזזזזז.... אולי קצר) שמתרגם את זה לפחד ? במקום לסלק אותו ולחשוב אחרת איך אפשר לעשות את זה ? מה גורם לכל זה ? האנשים הנורמלים לא מבינים אותנו וחושבים שאחנחנו דפוקים האם היום בימנו המקרים הם רבים יותר מבעבר, או שפשוט היום מדברים על זה ביותר חופשיות חבל שהחיים לא יכולים להראות אחרת , בלי פחדים וחרדות שווא האם טיפול עוזר לכל אחד לכל תשובה שלא תיהיה אודה .

הי רונה אין ספק שחרדות ודכאונות היו גם בעבר ואם תקחי חתך של אנשים מפורסמים כגון ציירים ומוסיקאים מהמאות הקודמות תראי שרבים סלבו מדכאונות לדוגמה. עם זאת, אין ספק שהפתיחות והמודעות לנושא היא רחבה יותר היום ומפה גם קו המחשבה שהיום חרדה ודיכאון יותר נפוצים. פשוט מדברים על כך יותר. לזה צריך להוסיף את אורך החיים המודרני המאוד לוחץ של ימנו שלא מוסיף לחרדה עצמה. לגבי מדוע זה קורה, יש כאלה שיגידו שמדובר בחסרים כימיים במוח בלבד, יש היטענו שזה בגלל גורמים סביבתיים ויש הישלבו את שתי הגישות. אני מאוד מאמינה שמדובר בחסרים של חומרים כמו סרטנין בשילוב עם הגורמים הסביבתיים שאולי הביאו להיתפרצות החרדה או הדיכאון או להחמרתה. מקווה שהצלחתי לענות לך אריאל

לרונה היקרה שלום מסכימה עם אריאל בכל מילה ורוצה להוסיף התייחסות לנקודה מסוימת שהעלית בדברייך. עשית חלוקה כזו ל"אנשים נורמלים" ולשאר האוכלוסיה (שאני מניחה שגם אני וגם את נכללות בתוכה...) ואני ממש לא חושבת שהחלוקה הזו מדויקת. לא ניכנס כאן לדיון פילוסופי עמוק על "מה זה בכלל נורמליות והאם יש דבר כזה? " או האם ההגדרה של נורמליות היא זהה אצל כולם ומי קובע את זה בכלל...? בגדול, אני לא חושבת שאנחנו כחברה נחלקים ל"נורמלים" ו"לא נורמלים", ובוודאי שהשאלות שמטרידות אותך והפחדים שאיתם את מתמודדת נראים בעיניי כטבעיים ביותר, ומה יותר "נורמלי" מזה...? בשנים האחרונות למדתי שכל אדם, גם השקול וה"נורמלי" ביותר, יכול למצוא את עצמו בחיים בכל מני מצבים שהוא לא האמין שיהיה בהם, עושה מעשים שהוא לא חשב שיעשה. החיים הם לא צפויים, לחיוב ולשלילה, וגם האדם הנורמלי ביותר יכול להיקלע למצבים "לא נורמליים". אף אחד מאיתנו לא מושלם, ולאף אחד אין תעודת ביטוח כזו או אחרת, שמחסנת אותו מפני סבל או צער (חבל, אבל זו המציאות !) בשורה התחתונה, אני מניחה שמה שאני אומרת לך פה זה בעצם - אם יש בסביבתך הקרובה אנשים שגורמים לך לחוש שאת "לא נורמלית", ואם הם ממשיכים ועושים זאת למרות שהם יודעים איך זה גורם לך להרגיש עם עצמך - הייתי מציעה לך לשקול ברצינות רבה את התרומה שהם מביאים אל חייך. מגיע לך להיות בתוך סביבה תומכת, שתתייחס אליך בדיוק כמו שאת וכמו שכולנו - בנאדם, עם מכלול של תכונות מורכבות. את ההגדרות של "נורמלי" ו"לא נורמלי" הייתי מציעה להשאיר למדעים מדוייקים, אבל לא לשום דבר שקשור לנפש האדם. מאחלת לך אושר ושלווה אבישג

רונה יקרה, למה זה קורה? האם נרגיש שאנו יותר בשליטה אם נדע למה? לדעתי, החשוב הוא להתמקד ב"איך אנחנו יוצאים מזה" גם אם לפעמים לא בדיוק יודעים למה. לפעמים יש דברים נשגבים מבינתנו אבל פתירים, ועד שנדע למה - בינתיים יהיה לנו קל יותר אולי זה נכון?

גם אני שואלת את עצמי את אותה השאלה אני איבדתי את החבר שלי כשהייתי צעירה וזה השפיע עלי קשה אבל התגברתי לבד ההיסטוריה חזרה על עצמה והבת שלי איבדה את החבר שלה ומאז היא לא בריאה וזה יותר נכון להגיד לא בריאה מאשר לא נורמלית אני חושבת שיש לזה כן קשר לצורת החיים העכשווית למתח ולמרוץ אחרי ההצלחה וגם המודעות יותר גדולה אבל כל אדם הוא ישות בפני עצמו ואם תקבלי את עצמך כמו שאת כך גם האחרים יקבלו אותך ובמקום לחפש למה תחפשי איך המוטו שלי בחיים הוא של ויקטור פרנקל אדם שיש לו למה יכול לסבול כמעט כל איך

רונה, את השאלה הזאת שואל חולה לב, וחולה סרטן וחולה בטרשת נפוצה וכו'. למה זה קורה שמישהו נולד עם מום בלב, ואיך זה שמישהו מפתח גידול סרטני ואיך בכלל מקבלים מחלה כמו טרשת נפוצה. אז זהו, גם לרופאים עדיין אין תשובות לשאלות האלה. לעומת זאת, מנסים החוקרים והמדענים כל הזמן לשכלל ולמצוא איך לרפא את המחלות בעזרת תרופות, טיפולים למיניהם, חיסונים, שיטות חדשניות בכירורגיה, השתלת איברים ואפילו הנדסה גנטית. בתחום של הפרעות נפשיות כמו: חרדה, דיכאון, אובססיות וכו' (בניגוד לבעיות מכניות), אין נוסחה אחידה. טיפול מסוים שמתאים לאחד - לא יעבוד אצל האחר. כאן, מעבר לתרופות, צריך המטופל להשקיע המון כוחות, מרץ, אנרגיה ורצון כן ואמיתי להתגבר על המחשבות המטרידות, התחושות המעיקות ולנתב את עצמו לכיוון אחר, חדש. עם כל הקושי הכרוך בכך, עם כל הפחדים והחששות - הרי אין דבר העומד בפני הרצון, ואם רוצים מאד ומאמינים מאד - אפשר.

יפה אמרתן ! לא אני שאלתי את השאלה, אבל אהבתי לקרוא את תשובותיכן. חברות הפורום היקרות והוותיקות - המשיכו להפיץ מעגלים של חום ועידוד מסביבכן... באהבה, תמר.

שוב שלום, עזרת לי רבות בעבר וברגעים כאלה אני מרגיש הכי טבעי לפנות למקום כזה. אני בן 24 מאופל בפבוקסיל על רקע OCD, הפוכונדריה וסימפטומים פיזיים. אמנם לכאורה השאלה נראת כאילו אמורה להיות לרופא שיניים. הייתי אצל הרופא שכתוצאה מחשש לדלקת משן בינה נתן לי 2 סוגי אנטיביוטיקה. כאשר אחד מהם לאחר ששאלתי אמר שלא כדאי לערבב עם אלכוהול. מחר אמורה להיות לי מסיבה עם שתיה רבה שדי חיכיתי לה. לאחר ששאלתי אותו הוא הציע שאת אותו סוג של אנטיביוטיקה אקח לאחר המסיבה וכן אוכל לשתות. הבעיה הקשה שכרגע אני נתון בחרדות קשות ולא מצליח להרגע לנוכח המחשבה שהדבר מסוכן לי וכי כדאי לי לקחת את שני הסוגים כבר מעכשיו (וכמובן לא להנות במסיבה...) החששות הם שוב כמובן מהתפרצות של איזשהיא דלקת/זיהום קטלני מלקיחת התרופה מאוחר יותר. מה לעשות??? תודה רבה!!!

לרני שלום, גם עם הפבוקסיל אסור לשתות אלכוהול, כך שעם כל הצער תצטרך לותר על השתיה במסיבה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אני מטופלת אצל פסיכולוגית שחושבת שאין לי צורך לקחת תרופות ( אני בשלבי החלמה הטריכוטילומניה), אך לעיתים אני מרגישה שאני צריכה את התרופות שיקלו עליי. מה לעשות? האם לפנות לפסיכאטר באופן פרטי?

לעינת שלום, איני מבין מה הכוונה "אני מרגישה שאני זקוקה לתרופות". בכל אופן אם את נמצאת לקראת סוף הטיפול אולי עדיף לא להתחיל עם תרופות. אפשר גם לבקש התייעצות עם פסיכיאטר בנושא. כל טוב דר' גיורא הידש

האם יש משהו שחווה את חווית החרדה מדובר באי שקט זרמים בכל הגוף כאילו שאתה מקבל זרם חשמלי זה מתבטא בדופק בידיים וברגלים בקיצור סיוט יום יומי. בלי התרופה מרוניל וקלונקס אני לא יכולה לחיות בשלב זה כי כבר עברתי כמה משברים כאלו. מי שרוצה להזדהות איתי מוכן לכתוב לי תודה ושיהיה שבת שלום

שלום עינת, לגבי שאלתך שאת מרגישה שאת זקוקה לתרופות והפסעכולוגית שלך טוענת שלא. יש לי לחדש לך משהו בענין. הפסיכולוגית שלך מעוניינת שתגיעי איליה ותמשיכי לשלם את מיטב כספך מכיו שהיא יודעת שכאשר את תיקחי את התרופות את תרגישי יותר טוה ולכן גם לא תבקרי אצלה הרבה. אני מייעצת לך מנסיון לבדוק את הנושא הזה. תהיי בריאה

האם רק אני חושב שמרוב חרדות אני אתאשפז ואני אשתגע? או שזה רק אני חושב ככה?

הי לך התופעות שאתה מתאר , אני מאמינה לא קורות רק לך יש אנשים שפוחדים לחשוף את עצמם מאיבוד שליטה אני אישית מעולם לא טופלתי - מתכוונת לעשות זאת בקרוב מאותן סיבות שאתה מתאר רק שלא נראה לי שאגיד זאת בטיפול שמא יאפשזו אותי בכפייה אני לא רואה או שומעת כל מני דברים אבל מכניסה לי פחדים - ומצד שני אומרת לעצמי שזה כלום ולחשוב על דברים אחרים. אני לוקחת אותך לכיוון אחר לגמרי עכשיו - שלא תחשוב שאני השתגעתי בגלל זה אני לא יודעת אם אתה מאמין אבל לאחרונה יש עיתונים ומגזנים שמלאים באנשים שעברו שינויים בחיים לאחר שחלמו או שמעו קולות ומשתמשים בזה לצורך פרנסה בתחום המיסטיקה, אולי מישהו מנסה לרמוז לך משהו אולי אתה יכול לנסות להבין מה אתה רואה או מה אתה שומע ואולי לענות לקול הזה (שלא יראו אותך כמובן כי אחרת ..............) זה יכול להיות מעניין תיהיה חזק - תחשוב רק טוב, ובהצלחה

אני סובל מOCD ולוקח פריזמה 40 מ"ג וחצי כדור ריספרדאל 1 מ"ג בלילה, כמו כן הרופאה הוסיפה לי חצי כדור לוסטראל 50 מ"ג, ואני נוטל אותו כבר 15 יום , ישנה ירידה בתפקוד המיני והופיעו לי כאבי ראש ביומיים האחרונים, האם תופעת כאבי הראש אמורה לעבור? כמו כן מהן תופעות הלוואי הנפוצות של הלוסטראל? תודה יוני

ליוני שלום, כאבי ראש וירידה ברצון המיני הן תופעות לוואי מוכרות של כל התרופות הפועלות על הסרוטונין. כך גם הלוסטרל. בדרך כלל תופעות אלו מוקלות עם הזמן וחולפות אבל לא תמיד. נקווה שאצלך הן יחלפו. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום בני היגיע לפסיכיאטר פרטי ותאר תחושות של דיכאון. בין השאר הוא סיפר שכשלקח ציפרמיל הוא הרגיש שבוע אחד בסדר ושבוע שני בירידה וכךם הלאה. הוא תיאר תופעה של מחזוריות. הרופא נתן לו ליטיום עם לוסטראל. בהמשך הבנתי שזה לתופעות ביפולריות. התרופות לא עזרו וחלה החמרה במצבו. אחרי משאים ומתנים עברנו לנוירולוג מקופת חולים וביקשנו שירשום אפקסור. הוא אכן הסכים והוסיף תרופה בשם טגרטול CR כמו כן הפנייה לבדיקות דם. בהפנייה הוא רשם הבחנה: מניה דיפרסיה. שאלתי היא על פי מה נקבע שלבני יש מניה דיפרסיה? אני מרגישה שיש פה הבחנה מוטעית. האם אלה סימנים של מניה דיפרסיה?

שלום, דפרסיה=דיכאון ואת אומרת שבנך סבל מדיכאון. מאניה=פעילות יתר, לא כתבת ולא תיארת מצבים של פעילות יתר. אבחנה של מאניה דפרסיה=הפרעה דו-קוטבית ניתן לקבוע רק אם יש מצב של פעילות יתר. את צודקת שליטיום וטגרטול הן תרופות מייצבות (מלשון יציב) שניתנות במאניה דפרסיה. עם זאת לעתים נותנים אותן גם לדיכאון עמידשהן מעודדות את התרופות נוגדות הדיכאון ואז הפעילות של התרופות הללו טובה יותר. אני מקווה שהאפקסור ישפר את המצב. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום בני אינו סובל מפעילות יתר. האם לדעתך עלי לחזור לנוירולו7ג שיתקן בכתובים את הבחנתו? לדעתי הוא לא ניסה לאבחן אלא הבין מהתרופות שנתן הרופא הקודם שמדובר במניה דיפרסיה. מרגיז...הקלות הבילתי נסבלת... כרגע אמרתי לבני שלא יקח את הטגרטול ויחכה לראות כיצד האפקסור ישפיע עליו. מה דעתך? יישר כוחך

נוירולוגים מבינים בפסיכיאטריה אפילו פחות מרופאי משפחה. יש סיכוי גבוה שהבן שלך מקבל טיפול לא מתאים. את הנזקים של טיפול לא מקצועי תרגישו רק אחרי זמן. אבחנה של מצב נפשי יכול לעשות רק פסיכיאטר מומחה.

משה שלום רב לא נעים לי להודות, אבל החלטתי שאני ובני נחליט מה לקחת אחרי קריאה רבה בכל מיני מקורות, הנוירולוג היה אמצעי לרשום את התרופה. אני מרבה לקרוא בפורום ולומדת מכל פיסת מידע. יכול להיות שאתה מזועזע אבל אני לומדת לסמוך גם על האינטואיציות שלי. האם אתה איש מקצוע בתחום? אתה נשמע בעל ידע רב. מקווה שלא נשלם מחיר על ההחלטות שלקחנו. תודה על התייחסותך

http://doctors.nana.co.il/forums/read.php?f=385&i=209292&t=208721 בהמשך למה שכתבת..... אני מודה לכל מי שענה לי, זה חשוב... אז תודה.... אבל אני לא מרגישה שקיבלתי תשובה מלאה, למה שרציתי.... אולי אני רוצה תשובות, אבל אני לא יכולה לקבל אותן, כי אתם לא הפסיכיאטר שלי. אבל רציתי לדעת, למה הוא טען שאים לי מניה דיפרסיה ובכל זאת, זה נראה ככה!!!!!

שלום למה לפי דעתך לא אישפזו אותך עד היום?

אמנם אני לא הרופא, וכמובן נחכה לתשובתו של ד"ר הידש. אבל לפי מה שאת מתארת, לא נראה לי שיש פה סימנים למאניה דיפרסיה, שכן מצב "מאני" הוא מצב הפוך לדיכאון, מעין "היי" מוגזם וחסר שליטה. את מתארת סימפטומים של מצב דיכאוני וחרדתי בלבד. על כל פנים, הייתי נוטה לסמוך על חוות דעתו של הפסיכיאטר המאבחן, ולא מסתמכת על אינפורמציה חלקית ברשת. כמובן שאם את לא רגועה בנוגע לאבחנה - את תמיד יכולה לבקש חוות דעת נוספת מפסיכיאטר אחר. מציעה לך,שוב, מקרב לב, לפנות ליעוץ ולטיפול. אין סיבה שתסבלי ! ושוב, אל תוסיפי סבל לעצמך במחשבה שאת לא נורמאלית. הסתכלי על עצמך כאישה סובלת, שזקוקה כרגע לעזרה. וזה לגיטימי לגמריי. שולחת לך הרבה כוח להתמודד ! תמר.

ללידיה שלום, לא הצלחתי להפעיל את הקישור, אולי תנסחי שוב את שאלתך במדויק ואנסה להשיב. ביי הידש

אני נוטל מיזה 3 חודשים פקסאט ולא ניראה לי שזה עוזר לי יש לי עדיין חרדות מלוות בדיכאון הרופא שלי אמר לי להחליף את התרופה לסרוקסאט כי היא טיפה יותר חזקה אם פאקסט לא עוזרת האם זה אומר שאף תרופה לא תעזור??

יוני סרוקסט תרופה מצוינת יש כיום תרופות חדישות אל תיתיאש

ליוני שלום, הסרוקסט היא פקסט אבל היא התרופה המקורית תוצרת חוץ. לדעתי כנראה שהפקסט אינה מתאימה לך ולכן חשוב והגיע הזמן להחליף תרופה. בדרך כלל מחליפים תרופה אחרי כשישה שבועות כך שחיכית די והותר. אל תתיאש, מדובר על התאמה של תרופה ליוני. לא תמיד קולעים בתרופה הראשונה, כך שעם קצת מזל התרופה השניה תעזור. עוד קצת סבלנות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שמי טל ואני בן 43 בגיל 30 נתקפתי בהתקפי חרדה קשים בעיקר חשש לגורלי האישי) באותו זמן טופלתי אצל 5 פסיכאטרים פרטיים כולל שיחותת היפנוזה ופסיכוטרפיה שעלו ליבאלפי שקלים כיום אני נמצא במעקב ב4 שנים האחרונות טופלתי בסירוקסט צפרמיל ואפקסור מהדור החדיש ללא שיפור דרמתי כיום הומלץ לי מרונילsr 75 לא הייתי באישפוז כיום אני סובל מדיכאון חרדתי ועייפות נפשית

לטל שלום, צר לי לשמוע על הסבל הממושך ועל כך שלא נעזרת בהרבה למרות שהשקעת כל כך הרבה בטיפולים השונים. לצערי ישנם "מקרים" כאלו. בכל אופן טוב שאינך מתייאש ומייעץ. המרוניל=אנפרניל עשוי לעזור, כמו כן מקובל להוסיף תרופות לתמיכה בנוגדי הדיכאון. הצעתי היא פשוטה יותר. כדאי לפנות לייעוץ וחוות דעת שניה אצל אחד מהפסיכיאטרים המובילים בארץ. אם הדברים מורכבים יותר אז כדאי להתייעץ עם הטוב ביותר. אני חושב שלמרות התקופה הארוכה, ישנה התקדמות רבה ואפשר יהיה לעזור לך. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אני שנתיים סובלת מדיכאון ומחרדות- ניסיתי לקחת תרופות בעבר אך ללא הצלחה. כיום אני מתעוררת בלילה 3-4 פעמים, ומה שעוזר לי, זה לאכול שוקולד או משהו מתוק. לפעמים ממש לא בא לי ואני מכריחה את עצמי לאכול, כי אני בחרדה נוראית. הבעיה היא שמאז שגיליתי את "התרופה המופלאה", השמנתי נורא. מה דעתך? מה חשוב יותר ? מה לעשות? להמשיך לאכול ולהשמין רק בשביל להירגע מהפחד הנורא?????????

זה ידוע ששוקולד מעלה את הסרטונין במוח - לכן את מרגישה הקלה. אולי תנסי סוג אחר של תרופות נגד חרדה כי אי-אפשר להמשיך עם כל כך הרבה שוקולד...

אורית, את מוכרחה להפסיק את ההתנייה הזו עם השוקולד, גם בגלל ההשמנה + הנזק לשיניים + סיכון ללקות בסוכרת, אלא קודם כל כדי להפסיק את הקשר ההתמכרותי. אולי כדאי שתנסי טיפול פסיכותרפי, שבעזרתו תוכלי להשתחרר מהחרדות או לפחות להקטין את עוצמתן?

לד"ר הירש שלום - מנהל הפורום.אני משתמשת כחודש בכדור מודאל והוא מאוד עוזר לדכאון נותן לי אנרגיות למצב הרוח ולתפקוד טוב. אני כבת 40 השאלה שלי למרות שאני מרוצה מהכדור הוא גורם לעירונות יתר שלא מאפשרת לישון וגורם לי סבל רב בלילות,אני לוקחת כדור אחד של חמישים מ"ג ביום , האם לכדור יש השפעה על עירנות מסוימת שפוגעת בשינה. תודה ובברכה .

היי דניאלה האם תוכלי לכתוב בתוך כמה זמן עזרה לך המודאל, ומדוע את נוטלת דווקא אותה נגד דיכאון ולא את הכדורים הרגילים לטיפול בדיכאון. פדשט אני שוקל לנסות אותה, מאחר שציפרמיל ואפקסור לא עזרו לי נגד הדיכאון, ואולי היא תעזור. אודה לך על כל מידע שתתני על התרופה

לדניאלה שלום, איני חושב שמדובר בתופעת לוואי של מודל. המודל מרגיעה בדרך כלל ועוזרת גם נגד דיכאון. הייתי מנסה דווקא, ליטול כדור מודל נוסף בערב, אני חושב שכך תצליחי לישון טוב יותר. לילה טוב דר' גיורא הידש

הבן שלי (12 וחצי) לוקח פבוקסיל 50 מ"ג מזה שנה. התרופה ניתנה לו כדי להוריד את רמת החרדה שלו ולעזור לו בכך שהוא הסתגר בבית ולא הלך לבית הספר. בחודשים שלאחר נטילת התרופה מצבו הלך והתדרדר (התקפי זעם, אי יציאה מהבית). מצבו השתפר מאוד 6 חודשים לאחר התחלת נטילת התרופה, כאשר החל את דרכו בפנימייה טיפולית באיזור השרון. אני סבורה שהתרופה לא עזרה ומה ששיפר את מצבו היא חייו בפנימיה, ולכן ברצוני להפסיק אותה. אני חוששת שהבן שלי לוקח כימיקלים שלא לצורך וסובל מתופעות לוואי לא רצויות. רופא הפנימיה - למרות שאמר לי שאינו חושב שתרופה זו עוזרת לו - החליט בינתיים שלא להפחית או להפסיק את התרופה ואיני מבינה את מניעיו. אני פונה אליך ד"ר ושואלת מהן תופעות הלוואי שעלולות להזיק לבני והאם יש תופעה של התמכרות לפבוקסיל? והאם יש לך רעיון מדוע הרופא החליט מה שהחליט.

לשמחה שלום, לצערי איני יכול לעזור לך כיוון שפסיכיאטרייה של ילדים ונוער היא התמחות נפרדת ואני מומחה לפסיכיאטריה של מבוגרים. אצל מבוגרים פבוקסיל אינו ממכר ואינו גורם לנזקים גם בשימוש בטווח ארוך. לגבי ילדים כדאי לשאול פסיכיאטר של ילדים ונוער. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום רב אבי עבר לפני כחצי שנה ארוע מוחי כתוצאה מיל"ד ושטף דם במוח לאחר שיקום של 3 חודשים בבי"ח שיקומי בחיפה הוא חזר הבייתה לשיקום בבית. אבי הינו אדם מאוד אקטיבי שהיה רגיל לעבוד מבוקר עד ערב ולא לנוח לרגע וכיום אחרי המקרה הוא עדיין מוגבל בהליכה(נעזר במקל ובתמיחה צמודה)וכמו כן יש לו בעיה עם זכרון לטווח קצר שנפגע כתוצאה מהארוע בעקבות האמור לעיל אבי נכנס לדכאונות ולמחשבות דבר שמאוד מפחיד ומתסכל . הוא לוקח הרבה כדורים ליל"ד וכן כדור לשינה ,התאבון שלו ירד והוא נוטה לא לדבר הרבה כפי שהיה רגיל. שאלתי היא האם מצבו דורש טיפול פסיכולי או טיפול פסיכאטרי (כדורים)והאם יש סיכוי שהוא יצא מהמצב הדכאוני שהוא שרוי בו מאז המקרה תודה

לשמואל שלום, דיכאון מטבעו הוא מצב חולף, גם אצל אנשים מבוגרים ולכן סביר להניח שהדיכאון יחלוף, עם טיפול הדיכאון יחלוף מהר יותר ויהיה פחות סבל. לעצם הענין. באופן עקרוני הדיכאון אצל אביך יכול להגרם משתי סיבות עיקריות. הראשונה היא סיבה גופנית-אורגנית. אירוע מוחי במיוחד אם השיתוק מצד שמאל עלול לגרום לדיכאון. כלומר עצם האירוע ללא סיבות פסיכולוגיות גורם לדיכאון. תכשיירים נוגדי דיכאון עוזרים במצב זה. זו תופעה שכיחה שהנאורולוגים ככלל לא מכירים אותה מספיק. סיבה שניה היא השינוי בבריאות אצל אביך והמגבלות הפיזיות והנפשיות שהוא לא היה רגיל אליהן. כלומר, מאדם עצמאי ופעיל ישנה כיום נכות גופנית וגם ירידה בזיכרון. ההסתגלות למצב החדש לעתים עוברת דרך דיכאון. טיפול פסיכולוגי וגם תרופות עשויות לעזור למצב הזה. בנוסף, הפרעות בזיכרון כפי שתיארת עלולות להגרם מהדיכאון עצמו. שיהיה רק טוב והרבה בריאות דר' גיורא הידש

חייבת את עצתך לגבי אפשרות החלפת כדור. מזה כשנה אני לוקחת ציפרמיל. במהלך זמן זה עליתי עליה דרסטית במשקל.המינון הנוכחי שלי עכשיו הוא כדור 1 ליום. שאלתי היא - לאיזה כדור כדאי להחליף והאם יש סיכוי לחזור אי פעם למישקל הקודם (13 קילו פחות) ולתאבון מיני נורמלי.אני בת 27.5. אשמח לתשובה בהקדם.

יש לי שאלה? מדוע התרופה בשם קלונקס לא מומלצת האם זה בגלל ההתמכרות ? או בגלל חומר מסוים שיש בו? אודה לך על התשובה.

שימוש ממושך בקלונקס שנוי במחלוקת בגלל הפוטנציאל הממכר שלו. למרות שרק חלק קטן מהמטופלים מפתחים תלות או סבילות לקלונקס אחרי שימוש ממושך מעדיפים לא לתת קלונקס כטיפול אחזקתי לבעיות חרדה. המינון האחזקתי של קלונקס לבעיות חרדה הוא 4-8 מ"ג ליום.

מבין התרופות מסוג SSRI פרוזק נחשבת לתרופה שגורמת לירידה במשקל. פרוזק יכול לעזור לך לרדת במשקל אך זה איננו כדור לדיאטה. כלומר גם עם פרוזק צריך להקפיד על תזונה נכונה ופעילות גופנית.

שלום, ראשית, אחרי טיפול של כשנה הייתי שוקל סיום הטיפול התרופתי בכלל, כמובן תוך כדי התייעצות עם הרופא המכיר אותך. במידה ואין אפשרות לסיים טיפול ותופעת הלוואי בלתי ניסבלת ודיאטות לא עזרו אפשר לשקול את החלפת התרופות. למעשה כל התרופות הפועלות על הסרוטונין עלולות לגרום לעליה במשקל, למרות שהתגובה של כל אדם היא אינדיווידואלית ולא כולם עולים במשקל, הרי לכולם יש את תופעת הלוואי הזו. לכן נשארו התרופות הפועלות על הנוראדרנלין ולא על הסרוטונין וקודם כל אדרונקס. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

דר' הידש שלום, אני בחורה בת 33, פרפקסיוניסטית ודאגנית חסרת תקנה. יש לי שני ילדיםקטנים, ואני מרגישה שאני כל הזמן בלחץ, לחץ של עבודה, עמידה בלוחות זמנים, שיעורי בית, ניקיון הבית וכו'. אין לי אפשרות כלכלית להשיג עזרה. הבעיה היא, שבזמן לחץ (וזה אומר רוב היום), אני נמצאת בהרגשת חוסר יציבות, סחרור, שמקשה עלי עוד יותר את התפקוד. אני מרגישה שאני פשוט צריכה כדור שקצת יוריד את רמת הלחץ. בנוסף, יש לי פחד מכדורים, כי כל דבר שעובר עלי אני מייחסת לתופעת לוואי, וזה מוסיף חרדה. שאלתי: האם אני יכולה להשתמש באיזושהו כדור טבעי, או כדור הרגעה מהקלים שיש, כדי לעבור תקופה זו, או כדי להרגיל את הגוף לחזור למצב "נורמל". דרך אגב, שקלתי טיפול פסיכולוגי אבל אין לי תקציב לכך. ודרך קופ"ח אני לא מעוניינת. אנא עזרתכם. לילך

כיום חלק גדול מרופאי משפחה מתמצאים בנושא של טיפול תרופתי ולא חייבים על כל דבר לרוץ לפסיכיאטר. רופא משפחה בהחלט יכול לעזור לך בתקופה הקשה שבה את נמצאת. יש היום מבחר לא קטן של תכשירים להרגעה והפחתת לחץ (כל התרופות ממשפחת הווליום). האפקט של תרופות טבעיות הוא בעיקר פלצבו. ברפואה לא מבדילים בין תרופה טבעית לתרופה כימית. אם תרופה טבעית מוכיחה את עצמה במחקרים מבוקרים ובלתי תלויים אז גם רופאים ממליצים עליה. יש שממליצים על קלמנרבין או על רלקסין אך ההמלצה לא מגובה במחקרים אלא בניסיון אישי של אנשים שונים.

ללילך שלום, אפשר לחשוב בצורה פשוטה, את זקוקה להרגעה מסויימת ולחפש תרופה שתרגיע, איני מתמצא בתרופות "טבעיות" למרות שגם תרופות טבעיות יש להן תופעות לוואי (שלא נשכח את הקפה, סיגריות, אלכוהול, אופיום-כולן טבעיות). אפשר גם להסתכל על הדברים בצורה אחרת. את פרפקציוניסטית וכל היום את מנסה להשיג את מה שלא ניתן ולא צריך. התחושות הגופניות באות להזהיר אותך ולעצור אותך שאינך הולכת בדרך טובה, או לפחות את מגזימה.... עצרי קצת ותחשבי.... לכן ההמלצה היא קודם כל לפנות לשיחות.... שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

1)האם מינון של 10 מ"ג רסיטל הוא נמוך??אני יודעת שזה כמובן יחסי,אבל התחלתי טיפול של 10 מ"ג ורציתי לדעת אם תמיד נהוג לתת כמות נמוכה יותר בהתחלה ואז אחרי כמה ימים מעלים, או שנותנים על ההתחלה את הכמות הרצויה ואז רק במידה וזה לא עובד מעלים???? 2)אני נוטלת ציפרמיל מזה יומיים,האם תופעות של שינה קצרה וכאבי בטן חולפות עם הזמן,והזמן הקרוב?

הי מיטל מקובל ברוב המקרים להתחיל עם מינון נמוך ואז בהדרגה להעלות, כדי למנוע תופעות גופניות לא נעימות. אני משערת שאחרי תקופה של שבוע-שבועיים במינון הנמוך, תתבקשי להעלות את המינון עד שתגיעי למינון הרצוי. התופעות שתיארת קשורות להתחלת השימוש בתרופה, ככל הידוע לי. חוסר נוחות בקיבה (או כאבי בטן/בחילות), וכן הפרעות בשינה - הן תופעות שחולפות תוך מספר שבועות לכל היותר. אם הן לא חולפות - יש טעם להתייעץ עם הרופא שרשם לך את התרופה כדי לבדוק מה עושים, אבל לרוב זה חולף. שיהיה בהצלחה אבישג

ממליצים גם לקחת את התרופה עם אוכל

למיטל, אני מסכים עם מה שאמרו קודמי, ותודה להם בהצלחה דר' גיורא הידש

שלום, לפני מספר שנים נטלתי פרוזאק במשך מספר חודשים. הוא מאד עזר בהתחלה. כשנתיים לאחר ההפסקה נטלתי אותו שוב, אולם הפעם הוא כמעט לא עזר כלל. האם יש מחקרים המורים על כך ש"נגלה שניה" משפיעה פחות?

למיקי שלום, אכן עד לא מזמן חשבנו שאם תרופה מסויימת עזרה ומתאימה לאדם מסויים היא תתאים לו גם ב"סיבוב שני". הרי דיכאון היא הפרעה שעלולה לחזור... עם זאת היום יש יותר ניסיון ורואים שהרבה פעמים תיאוריה זו אינה נכונה. איני מכיר את העבודות המדעיות שבדקו זאת אבל בהחלט שמעתי זאת ממספר רופאים. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום, רציתי לדעת מה ההבדל המרכזי בין שתי קבוצות התרופות הללו (למשל "אפקסור" לעומת "סרוקסאט"). מהן ההתוויות למתן תרופות מן הקבוצה הראשונה לעומת מן הקבוצה השניה? כמו כן, הם גם SNRIs גורמים לעיכוב אורגזמה? תודה מראש.

ליעל שלום, ה SSRI פועלות על הסרוטונין בלבד, וה- SNRI פועלות על הסרוטונין והנוראפינפרין יחדיו. שני החומרים הללו קשורים למנגנונים של דיכאון וחרדה. כיום מקובל שאפקסור יעילה יותר מרוב תרופות ה SSRI פרט לציפרלקס שנמצאה יעילה כמו האפקסור. לצערי בקופת חולים כללית עדיין חייבים להתחיל טיפול עם פרוזק או סרוקסט, שאר התרופות אינן בסל כקו ראשון של טיפול בהצלחה דר' גיורא הידש

שלום, אני בת 24 מאובחנת כ -adhd ומטופלת בריטלין בהצלחה. יש לי סימנים של odd ואחד מהם הוא מצבי רוח משתנים. לעיתים במהירות רבה (כמה פעמים ביום ולפחות פעם אחת ביום), בדרך כלל בלי סיבה או בלי סיבה מוצדקת דיה. מצבי הרוח לא מחזיקים מעמד מספיק זמן כדי להיות מוגדרים כביפולאר. חשוב לציין שאני נהנית ממצבי הרוח בדרך כלל (גם מה"דאון" אחרי ה"הי", אלא אם הוא דאון קשה). בזמן האחרון השינויים הפכו להיות תדירים יותר, כלומר יותר ימים עם "הי" ו"דאון" כמה פעמים ביום. בימים הנדירים שאין לי מצבי רוח, אני אפילו משתעממת כי אין עוצמות של רגש. שאלותיי הן כאלה: 1. האם יש הפרעה שמתאימה לתיאור וטיפול תרופתי? 2. האם טיפול ב - odd יטפל גם במצבי הרוח? 3. האם מישהו מכם נטל מייצבי מצב רוח ויכול לתאר לי את ההרגשה בלי הטלטלות ? תודה, שחר

לשחר שלום, האם אין מדובר בתופעת לוואי מוכרת של ריטלין? הריטלין היא חומר ממריץ ולעתים יש אחריה "דאון"? או שהתופעות קיימות גם בימים שאינך נוטלת ריטלין? שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

התופעות קיימות גם בימים בלי ריטלין ועוד לפני שהתחלתי ליטול ריטלין

שלום אני סובלת מדיכאון מזה 10 חודשים מקבלת גם תרופה בנוסף לשיחות. לפני כחצי שנה נמצאו בשדיים גושים-פיברואדנומות ונאמר לי כי הם נובעים משינויים הורמונליים. האם שינויים אלה יכולים לעכב החלמה מדיכאון? האם דכאון היה יכול לגרום לשינויים הורמונליים?ומה הכוונה בדיוק בשינויים הורמונליים, האם זה מסוכן? תודה

לנטלי שלום, חסרים פרטים רבים, לא כתבת את גילך וגם לא את הטיפול שאת מקבלת. באופן עקרוני התרופות הפועלות על הסרוטונין אינן משפיעות על הפרולקטין שהוא ההורמון הקשור להפרשת החלב. תרופות הפועלות על הדופמין עלולות להיות קשורות לרמות גבוהות של פרולקטין. אני מאמין שאינך נוטלת תרופות המשפיעות על הפרולקטין ולכן אין קשר בין הדברים. שינויים הורמונליים הקשורים לגיל הם בעיקר ירידת רמת ההורמונים המתחילה מגיל 35 או 40 ולכן רקמת השד נעשאת פחותה וישנה יותר ריקמת חיבור. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

סוגיה לחברי הפורום ( ד"ר הידש - אתה גם מוזמן להוסיף ) : מנסיון אישי, נורא קל למצוא את עצמך חוזר לפורום הזה ( או לדומיו ) שוב ושוב. זה נחמד, מספק הקלה מיידית, נותן תחושה של "ביחד" , תחושה של "אני לא חריג" ועוד ועוד... מאידך גיסא, קיים החשש שהפורום יהפוך, במקרים מסויימים, תחליף ל"חיים האמיתיים". הרבה יותר קל לשבת מול המחשב ולפטפט עם אנשים אנונימיים מאשר לצאת, לפגוש אנשים "אמיתיים" ולהתמודד פנים אל פנים עם המציאות. אני מניחה שאצל אנשים הסובלים מחרדות, דכאונות וכד' - הפורום הוא הפיתרון הקל, הזמין והנגיש. אך בעצם - עלול לסייע להם בבריחה מהתמודדות אמיתית... מה אתם אומרים בסוגיה ?

תמר יקרה מסכימה איתך. כמו הרבה דברים בחיים, גם כאן אני חושבת שמילת המפתח היא "איזון". כל דבר קיצוני הוא מועד לפורענות בעיניי (כן, גם דברים טובים !) והרעיון הוא באמת למצוא את שביל הזהב ולא להפוך שום דבר למוחלט ובלעדי. הפורום הזה או אחרים כמותו, לא יכולים להוות תחליף לעולם האמיתי ולאנשים בשר ודם, להבדיל מוירטואלים.... נראה לי שהשתתפות בפורום כזה יכולה מאוד לסייע לאנשים שיש להם קושי לתקשר עם אחרים, להביע את דעתם, ליצור איטראקציה עם הסביבה. זה יכול לתרום להם על ידי כך שישמש מעין "קרש קפיצה" לעבר יחסים של ממש עם אנשים בעולם הלא-ממוחשב. השתמשת במילה "התמכרות" ואני מניחה שכולנו מסכימים שאין התמכרות שהיא טובה. אני מניחה שכל אחד צריך להיות קשוב לעצמו ולבדוק עד כמה הוא חש תלוי בדבר זה או אחר (לצורך זה - הפורום). אם אדם נהנה לקחת חלק בפורום - זה נראה לי נהדר, אבל אם הוא חש שהפורום הופך להיות ה-ד-ב-ר שנותן את הטעם לחייו, כנראה שיש כאן בעייתיות מסוימת. כפי שאמרתי - איזון... אני שמחה שאת מרגישה טוב יותר ! אבישג

שלום ד"ר, בהתעלם מעלותו הכספית של הטיפול: אל מי כדאי לפנות לטיפול נפשי מקרים הבאים - לפסיכולוג קליני או לפסיכיאטר המתמחה גם בפסיכותרפיה - והכי חשוב - למה דווקא אליו ? 1. הפרעת אישיות פרנואידית 2. אישיות בלתי בשלה (אני שואל עבור שני אנשים שונים) תודה.

שלום, מעבר למקצוע חשוב ביותר מי הבן-אדם, גם רופא או פסיכולוג חייבים להיות בני אדם, חמים ורגישים וכמובן אנשי מקצוע. את המקצועיות קשה יותר לבחון, אבל את ההרגשה בבטן "עם מי מדברים" אפשר להרגיש וצריך לתת לה חשיבות רבה. הפרעת אישיות פרנואידית אולי כדאי להפנות לפסיכיאטר כיוון שיתכן ויהיה צורך בתוספת של טיפול תרופתי, אבל אין זה הכרחי כי תמיד הפסיכולוג יכול להפנות לחבר רופא. אני רואה הרבה יותר משותף בשני המקצועות מאשר הבדלים ולכן חשוב שהאנשים עם בעיות שנמעות חמורות יגיעו לטיפול. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

טיפול בהפרעות אישיות זאת ההתמחות של פסיכולוגים קליניים. פסיכולוגים לומדים 6 שנים באוניברסיטה רק פסיכולוגיה והם המומחים לטיפול דינמי. נכון שגם פסיכיאטרים עוסקים בפסיכותרפיה. בארץ אי אפשר לקבל את התואר מומחה בפסיכיאטריה מבלי להבין בפסיכותרפיה אבל זאת איננה ההתמחות העיקרית שלהם. אם סוג הטיפול העיקרי הוא נפשי אז עדיף ללכת למי שזאת ההתמחות שלו. ההתמחות העיקרית של פסיכיאטרים היא לאיבחון הפרעות נפש וטיפולים ביולוגים ותרופתיים באותם הפרעות. הטיפול בהפרעות אישיות הוא נפשי ולא תרופתי.

ברצוני לדעת: האם רופא משפחה יכול לתת לי אישור מחלה , שלא הגעתי לעבודה בגלל דיכאון? ואם כן - האם הוא יכול לרשום סיבה אחרת עבור העבודה? חשוב...

לאלמונית שלום כן, וודאי שעקרונית הוא יכול, השאלה היא רק אם הוא ירצה. אני משערת שזה תלוי ברופא עצמו ובמידת התקשורת בין שניכם. תרגישי טוב אבישג

100 שח מתחת לשולחן

לאלמונית שלום, אני חושב שהתשובה של אבישג מלאה ואני מסכים אתה. שיהיה לך ערב נעים. דר' גיורא הידש

אסור לו לעשות כזה דבר. אם הוא כותב אישור מחלה כוזב זאת עבירה פלילית. לא מזמן התפרסם מקרה שבו פיטרו רופאת משפחה על עניין דומה.

פסיכיאטר נתן לי לוסטרל 50 מ"ג, משום שהתלוננתי על טיקים מרובים שמפריעים לי מאוד. בכל מקרה, כתוצאה מהשימוש בתרופה, ולמרות שאותו פסיכיאטר אמר לי שלא תהיה פגיעה בתפקוד המיני, הזקפה שיש לי קצת פחות חזקה, נוזל הזרע הרבה יותר סמיך ולוקח לי הרבה יותר זמן להגיע לפורקן מיני. דיברתי עם הפסיכיאטר בעניין, והוא אמר לי להמשיך לקחת את התרופה. מה דעתך?

שלום, השאלה הראשונה היא האם התרופה הועילה לך? אין טעם להמשיך וליטול תרופה שאינה מועילה גם אם אין תופעות לוואי.... לוסטרל עלולה לגרום לירידה ברצון המיני ועיכוב האורגזמה. הפסקה או המשך התרופה היא תוך כדי התייעצות עם הרופא המטפל בשאלה של יתרונות/חסרונות של התרופה אצלך. אין לכך תשובה אחת לכולם. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

לד"ר הידש היקר, אני נוטלת פבוקסיל ( 50 מ"ג) כבר כמעט חודשיים. עליתי בהדרגה במינון והגעתי לכדור וחצי ביום. מאז העליה האחרונה במינון ( לפני כשבוע) - אני סובלת מתופעות לוואי מאד לא נעימות ( סחרחורת, חוסר שקט, עייפות, דפיקות לב מהירות ). נאמר לי שמינון טיפולי מינימאלי בתרופה זו הוא כ- 100 מ"ג ליום. לאור הקשיים שאני חווה עם תרופה זו כבר זמן לא מועט, אני שוקלת להפסיק ולא לנסות לעלות עוד במינון. יצויין, שמלבד תופעות הלוואי חל בתקופה האחרונה שיפור בהרגשתי ( בלי קשר לתרופה ). האם כדאי לי להפסיק ? במידה ואחליט להפסיק, האם במינונים אלה יש צורך לרדת באופן הדרגתי או שאפשר להפסיק מיידית ? בתודה מראש על תשובתך! לי

שלום, בדרך כלל במקרה של תופעות לוואי אני ממליץ להחליף לתרופה אחרת ולא להפסיק טיפול. אני מאמין שבמנונים ובפרק הזמן הקצר שנטלת את הפבוקסיל, לא תהיה בעיה להפסיק בבת אחת. תנסי ואם תרגישי לא טוב אז תוסיפי חצי כדור. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

האם ניתן לרפא לחלוטין את הטריכוטילומניה באמצעות שיחות והיפנוזה? האם חייבים להשתמש בתרופות על מנת להתגבר על הסימפטום? תודה

לעינת שלום, האמת שאיני מכיר את הספרות העדכנית בנושא אבל אני מאמין שאפשר. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

המטפל של הבת רוצה לנסות היפנוזה ואני מתנגדת אולי בגלל דעות קדומות האם מישהו טופל ןיכול להעיד שזה עזר חוץ מזה כדי לעדכן הבת היתה בביקור קצר והיא התנהגה כמו לפני המחלה או איך שתקראו לזה היה נהדר היא חזרה ועכשו יש לה 10 ימים קשים של בחינות הסיום רציתי לסוע ולהיות איתה והיא מתנגדת כך שנשארתי פה ואני מחזיקה אצבעות עכשו זה תלו רק בה אם היא תצליח כי היא מרגישה טוב ואין תרוצים תודה כרגיל לכולכם על התמיכה והתשובות המהירות והלואי וגם אני יכולתי לעזור למה התרופות כל כך יקרות יש לזה הצדקה או רק ניצול מצב 200 דולר רק ריספרדיל לחודש

לאמא שלום, אני קצת מתפלא אבל יש איסור על שימוש בהיפנוזה אצל אדם שעבר התקף מאני-פסיכוטי. התרופות יקרות כי השקיעו הרבה מאוד בפיתוח שלהן, חברות התרופות רוצות לכסות את ההוצאות וגם להרוויח כמובן. לשוק החופשי יש יתרונות וחסרונות. היתרון הוא שכיוון שזה שוק רווחי החברות משקיעות הרבה מאוד כסף במחקר ופיתוח, דבר שממשלות בודאי שלא היו עושות. אני שמח שהביקור היה מוצלח והבת שבה לאיתנה. הרבה בריאות דר' גיורא הידש

שלום ד"ר גיורא הירש. כמושכתבתי לך קודם על עצמי.האם אתה ממליץ על היפנוזה ליציאה מהלם קרב?אני מזה מפחד בגלל שאני לבד ולא יודע איך אתעורר ומי אהיה אני.אני חסר בטחון בקבלת החלטות מעין אלו

שלום רב, אני עיתונאית (אבל גם חברה ב'קהילה') ואני מעונינת לשוחח עם מי שחווה דיכאון קליני, או שעדיין מתמודד עם המחלה. אשמח אם תרצו לשתף אותי במה שעובר עליכם. אפשר ליצור איתי קשר במייל... תודה, קרן

כמובן - הכל בדיסקרטיות מלאה

לד"ר הידש, תודה על תשובתך. התייעצתי עם מספר גורמים לגבי נטילת התרופה בהריון: בפורום גניקולוגיה של בי"ח וולפסון רופא אחד אמר כן השני אמר רק אם צריך והגניקולוג שלי אמר שעלול "להרדים" את העובר ואז לא ארגיש תנועות ואהיה מודאגת מכך... במרכז הטרטולוגי גם טוענים שאין פגיעה בעובר, במיוחד כשמדובר בשלב בו איבריו מפותחים. הדבר היחיד הוא שכמו כל תרופה שמשפיעה על המוח ועל מערכת העצבים, העובר עלול לגלות תופעות גמילה לכשיוולד, אם כי נדיר. בהקשר זה של הפרעות שינה- לפני 10 שנים סבלתי גם מאותה בעיה, ונטילת פרוזק (מסיבה של משבר לאחר הפרת נישואין) למשך תקופה פתרה לי את הפרעות השינה. האם יש הסבר הגיוני (מבחינת רכיבי התרופה) לכך שפרוזק סייע לי בהפרעות השינה? כעת אני מתמודדת עם לחץ יומיומי רב, שהן הסיבה העיקרית להפרעות, ויש גם הפרעה מסוימת בהתנהגות: דאגנות יתר, אובססיה לשלמות, מעט חרדה בחלק מהמסגרות החברתיות, מרגישה לעתים קרובות שחלק מהאנשים חושבים עלי מחשבות שליליות, מוטרדת מאד מכל דבר, בקיצור בלחץ נוראי שיש לו השלכות על היום ועל הלילה (אבל לא על התפקוד). האם כדאי לי להתחיל לקחת פרוזק שיטפל בכל הבעיות הנ"ל? קראתי בחלון המופיע בעת לחיצה על שמך, כי אתה מתמחה בפסיכיאטריה של נשים בהריון: האם ידוע גם לך על תופעות גמילה ביילוד? (בהדסה נאמר לי כך גם לגבי פרוזק), והאם אכן משפיע גם על משקל היילוד? (כנ"ל). תודה מראש

לאיה שלום, אני שמח לגבי הפרומטזין, משהי נוספת שאלה אתמול ואני מקווה שתראה את התשובה. בכל אופן בגלל החשש הזה, ההמלצה היא להפסיק את התרופה מספר ימים לפני הלידה הצפויה ולחדש את הטיפול אחרי הלידה, עם פרוזק צריכים לחכות קצת יותר. בכל אופן אני לא ראיתי סמני גמילה וגם כמובן אין השפעה על המשקל או דברים אחרים. לעתים תרופות ההרגעה עוזרות לשינה. כאשר אדם מתוח או חרד יש הפרעה בשינה, לכן אם נוריד את המתח השינה תחזור לרגיל, כך שיש הגיון מסויים לטפל בתרופות הרגעה כדי לישון טוב יותר. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אני נוטלת פלוטין עם ההריון (שבוע 8) - רציתי לשאול האם כדאי לצפות שבהשוואה לנשים אחרות המזג שלי יהיה נוח יותר בשל הכדור, או שאין שום קשר? תודה

שלום, בהחלט כן, אבל ההשוואה האמיתית היא לגבי עצמך, מה היה יכול להיות מצבך הנפשי בהריון ללא פלוטין ומה המצב עם פלוטין. הרבה אושר ושמחה דר' גיורא הידש

(מקווה שרשמתי טוב) מה המושג הזה והאם יש פיתרון לבעיה הזו, חוץ מרופא מטפל או פסיכאטר. תודה

טריכוטילומניה היא צורה של הפרעה טורדנית כפייתית (OCD) מיוונית: טריכ = שיער טיל = משיכה מאניה = שיגעון ההגדרה לטריכוטילומניה: ====================== המאפיין העיקרי הוא מריטה חוזרת ונשנית של שיער האדם שתוצאתה איבוד שיער ניכר. א. אזור המריטה יכול להיות מכל מקום בגוף בו צומח שיער כגון: קרקפת, הגבות, ריסים, בית השחי, ערווה וגוף. האזורים הנפוצים ביותר הם קרקפת, גבות וריסים. המריטה יכולה להתרחש בפרקי זמן קצובים המפוזרים במשך היום או בתדירות נמוכה יותר בפרקי זמן של שעות. מצבי מתח בדרך כלל מגבירים את המריטה, אבל מריטה מוגברת יכולה להתרחש גם בשעת רגיעה מוחלטת או בהיסח הדעת בעת קריאת ספר או צפיה בטלוויזיה למשל. לפני המריטה או בזמן התנגדות השערה באותה העת, קיימת תחושת מתח. ב. לחלק מתח אינו בהכרח מקדים את המעשה אבל מתחבר אל ההתנגדות לדחף. לתלישה עצמה מתלווה סיפוק, תענוג, או תחושת הקלה. ג. חלק מהאנשים מרגישים מעין עקצוץ בקרקפת שהמריטה מקלה על הרגשה זו. האבחנה לטט"מ אינה תופסת אם המריטה היא חלק מהפרעה נפשית אחרת (כמו הזיות) או כחלק מבעיה פיזית (כמו דלקת בקרקפת או בעיות דרמטולוגיות אחרות). ד. המריטה כהפרעה (טט"מ) חייבת לגרום סבל משמעותי כמו מתח קליני, קשיי תפקוד חברתיים, במקום העבודה או באזורי תפקוד נוספים. פעולות הקשורות למריטה עצמה: מאפיינים נוספים הם: בדיקת השערה מקרוב, בחינת השורש, סיבוב וליטוף השערה, העברתה בין השיניים, או אכילתה (טריכופגיה). כסיסת ציפורניים, גירודים, כל אלו מזוהים גם כן עם הבעיה. אנשים הסובלים מהטט"מ יתכן ויסבלו גם או ממצבי רוח, דיכאון וחרדות. הקריטריונים לאבחנת הטט"מ: מריטה חוזרת ונשנית של שיער האדם. עליה בהתרגשות לפני המריטה. הקלה או הנאה כתוצאה מהפעולה. ההפרעה היא לא חלק מהפרעה נפשית אחרת או בעיה רפואית או דרמטולוגית. ההפרעה גורמת למתח קליני משמעותי. הטיפול: ======= עד היום לא נמצא ולא ידוע על פתרון אחד שעוזר לכל האנשים, אבל יש דרכים שונות לאנשים שונים שיכולות לעזור. הפסקת המריטה היא דבר קשה ותלויה בגורמים רבים, עיתוי הוא משמעותי, אבל בדרך כלל קשה למצוא זמן טוב... בכל אופן המודעות למצב, ולהתנגדות לדחף חשובה וההערכה של היכן אני עומד יכולה לסייע במעקב גם אחרי צעדים קטנים ולא משמעותיים. (שאלון הערכה מצורף) העלאת רמת החיים. למרות שהדבר לא יצור פתרון ישיר הוא יכול לסייע, התעמלות, ללמוד לומר לא ללחצים, פישוט החיים, כך שדברים בחשיבות גבוהה יעשו. ההקלה בלחצים בהחלט יכולה לסייע לטט"מ. כח רצון. כן מרגיז, מעין הודאה בחולשה, אבל מצד שני אנשים רבים מספרים שכך התגברו על הבעיה. אמונה בדת. עוזרת לאנשים מסוימים להתמודד עם המריטה. קבוצות תמיכה. (כרגע אין בארץ, כולי תקווה שהאתר בעתיד יפעל ככזו.) דיאטה, שתי דיאטות מוכרות מוצעות, של ג'ון קנדרג (ללא סוכר, ללא קופאין וללא ממתיקים מלאכותיים), ושל ג'ון מק'דוגל (דיאטה צמחונית המשלבת הימנעות מחלב). טיפול התנהגותי מאד מומלץ. טיפול תרופתי. פרוזק- הטיפול התרופתי המומלץ בדרך כלל. רוב האנשים מצאו כי אינו עוצר את הדחף, וגם אם כן האפקט המיטיב נחלש לאחר כמה חודשים. אבל עוזר למתח וחרדה ובדיעבד עם ההקלה הזו מחליש את הדחף למריטה ועוזר לשלוט בו. ישנם כאלו שזה עזר להם לחדול לגמרי, אולם הרוב הפסיקו כיוון שזה לא עזר להם או כתוצאה מתופעות הלוואי, במיוחד עייפות. אנפרניל- התרופה השניה הנפוצה (בארה"ב), עוזרת גם היא לאנשים מסוימים אבל תופעות הלוואי שלה והתפתחות סבילות גרמו לאנשים להפסיק ליטול אותה. זולוף- לא עזרה לרבים. פאקסיל- לחלק עוזרת, לחלק עוזרת מעט אך מפסיקה להשפיע, ולחלק לא עוזרת כלל. תרופות נוספות שעזרו לאנשים, בעיקר לדיכאון ומתח: ארופקס דפקוט דקסדרין קלונופין לורזפאם מתוך: http://www.geocities.com/naamaled/index.htm

מדובר על הפרעה בשליטה על דחפים שיש לה גם מרכיב כפייתי. הטיפול הוא התנהגותי ו/או תרופתי.

שלום. אני סובלת מדיכאון כבר ה מ ו ן זמן, דיכאון שמחליף פנים וצורות אך לא עובר. אני רוצה לנסות להיקלט להריון אך מאוד מאוד חוששת מהדיכאון (הנטיה שלי לדיכאון היא ברורה מאוד.) וידוע לי שהריון יכול "להפיל" אותי יותר. אם כן, מה עלי לעשות בהתחשב בעובדה שאני מתנגדת לטיפול תרופתי??? תודה!!

הי אדווה קודם כל ללא כל קשר להריון, אני חושבת שחבל שאת מתנגדת לטיפול התרופתי משום שזה יכול להועיל לך מאוד ויתכן שאת סתם סובלת. אני אומנם לא רופאה אך נראה לי כי לא מומלץ להיכנס להריון כשאת לא מאוזנת משום השינויים ההורמונלים בהריון שעלולים להחריף דיכאון קיים ומשום כל השינוי הדרסטי וההתמודדות עם קשיים שאינה קלה גם לאדם בריא. כדאי אולי לשקול טיפול תרופתי ופסיכותרפי טוב ואז להתקדם האלה . בכל אופן, שיהיה לך בהצלחה ומקוה שתרגישי טוב אריאל

אריאל שלום ותודה שהגבת להודעתי. את צודקת, לחשוב על הריון כשאני בדיכאון זה ממש לא רעיון טוב. הבעיה היא שהדיכאון לא עובר לי. ניסיתי טיפול תרופתי שעשה לי רק רע!!! ולכן החלטתי שעדיף לי לסבול מהתופעות של הדיכאון מאשר מתופעות הלוואי של הכדורים. אולי אני שוגה אך הניסיון שלי עם תרופות הוא לא נעים כלל. בנוסף, השיפור (אם יהיה) יחול רק בתקופה בה אטול כדורים והרי כשארצה להיכנס להריון אהיה חייבת להפסיק אז אני חוזרת חלילה... קצת לא ברור לי הטעם בכך.. תודה לך.

אדווה שלום, אני מצטרפת לאריאל בדעה שעדיף אם מאוזנת נפשית, גם אם זה אומר שימוש בתרופות. ישנן תרופות נוגדות דיכאון שהן בטוחות בהריון ולא מסכנות את העובר. את יכולה לשאול במרכז הטרטולוגי ב"הדסה". הם יוכלו לייעץ לך בעניין על סמך נתונים מחקריים. בהצלחה ותרגישי טוב.