פורום פסיכיאטריה

פורום זה סגור לשליחת הודעות חדשות.
23629 הודעות
11816 תשובות מומחה
25/11/2003 | 14:53 | מאת: רונית

אני בת 32 נשואה +2 , אני מתעצבנת בקלות וכל הזמן צועקת כשדברים לא נעשים לרוחי בבית. בעבודה אני הרבה יותר רגועה. אני מרגישה שאין לי סבלנות לכלום ואני כל הזמן מצפה שכולם יעשו מה שאני רוצה וכמה שיותר מהר במיוחד הילדים אם לא, אני מתחילה לצעוק ולצרוח. הבעיה היא שפעם הילדים היו מתייחסים לצעקות היום זה כבר מהם והלאה. מה לעשות? אני מרגישה שכלו כוחותיי? בעלי ממש מתחנן לשקט בבית ומה שמדאיג אותי שבתי בת 7.5 נהייתה פשוט צעקנית כמוני? יש מה לעשות או שהמצב אבוד? תודה מראש, רונית

26/11/2003 | 01:11 | מאת:

לרונית שלום, הדבר החשוב ביותר במכתבך הוא שאת מודעת למצב, דואגת ורוצה לשנות אותו. אז קודם כל להפסיק לצעוק כי זה לא עוזר.... אני מאמין שישנה סיבה לחוסר הסבלנות ולקשיים שלך, בדרך כלל הדברים קשורים בקשיים בחיי הנישואין. לכן הייתי מציע להגיע לאבחון אצל מטפל משפחתי. בהצלחה דר' גיורא הידש

25/11/2003 | 11:47 | מאת: ניר

לדר' שלום הנני נוטל את הלוסטראל 50 מ"ג כשנה עקב חרדות שבאו בעקבות מות אימי ומשבר חזק בעבודה.בחודש אחרון ירדתי לחצי כדור (כפוף לפסיכיאטר)היות שחל שיפור ניכר במצבי. לפני שהתחלתי לקחת את הכדור אחד הסימפטומים של החרדה היה יציאה אחת רכה מדי בוקר. ביצעתי בדיקת צואה והיתה תקינה. במשך כל התקופה של לקיחת התרופה התופעה לא נעלמה כליל והיתה מופיעה לעיתים קרובות.אני חשבתי שכאשר החרדה תיעלם גם תופעה זו תיפתר.קראתי שאחד מתופעות הלוואי של התרופה זה שילשול.האם אתה רואה קשר כלשהוא ? האם יציאה רכה פעם ביום נחשבת תקינה?האם במינון הנוכחי עדיין ייתכנו תופעות לוואי מסוג זה?האם זה בגלל שירדתי במינון התופעה שוב חזרה? יש לציין שהפסיכיאטר אמר לי להתעלם מכך כששמע שזה רק פעם ביום ובפרט שאני מרגיש ברוך השם בסדר גמור אשמח לשמוע דעתך תודה שיהיה רק טוב

26/11/2003 | 01:13 | מאת:

לניר שלום, יציאה רכה פעם ביום אינה מהווה בעיה, אם הדברים מאוד מדאיגים אותך אפשר לנסות לאכול בננה או בוטנים שהם גורמים למעט עצירות. בכל אופן שינוי בדיאטה עשוי לפתור את הבעיה. כדי להבהיר אין מדובר כאן בבעיה רפואית. הרבה אנשים סובלים מעצירות והם מקנאים בך כעת.... שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

25/11/2003 | 11:40 | מאת: רחל

רק קפצתי להגיד שלום. הפורום חביב ומעניין קראתי כאן את ההודעות והשאלות של האנשים האחרים והשאלות האלה מעניינות והתשובות שלך תורמות להבנה של הנושא. אנחנו ניפגש אם ירצה... ב - 11.12.03 אני אחרי ניתוח פזילה. נחה בבית וקשה לי בלי האוניברסיטה. בנתיים לא מרגישה מצוקה או משהו אבל קצת קשה אחרי המון שוטטות בחוץ להיות פתאום בבית. מתגעגעת ללימודים. זה באמת עושה לי טוב. כנראה שהייתי צריכה לעשות את זה מזמן. בקרוב אני אכתוב את התקציר להרצאה על הסטיגמה. ואני אשלח לך את התקציר. כדי שלא תפסיד.... אגב, ההפחתה במלריל גרמה להפחתה בתיאבון. תודה....

26/11/2003 | 01:15 | מאת:

לרחל שלום, טוב לשמוע ממך וגם דברים טובים. כעת כאשר התיאבון ירד, צריך לשמור על דיאטה ואמך צריכה לעזור לך בכך. ... אני שמח שהניתוח הצליח ותחזרי במהרה ללימודים. צריך להנות בחיים. להתראות הידש

שלום רב, נטלתי תרופה בשם 'רסיטל' במשך כשנה. בעצת הרופא, הפחתתי את המינון בצורה הבאה: במשך חודש נטלתי חצי כדור ולאחר מכן, נטלתי למשך חודש חצי כדור יום כן ויום לא. מאז עבר כשבוע. במהלך השבוע הזה נתקלתי בתופעות הבאות: תשישות, חולשה ועייפות (בעיקר בשעות הערב המאוחרות - 20:00-21:00 ), תחושה בלתי מוסברת של 'ראש מלא במחשבות ופעילות'. כמו כן מדי פעם תופעות שנתקלתי בהן לפני כשנה כשהופיעו סימני החרדה הראשונים: זרמים בגוף (בעיקר בגפיים השמאליות). שאלותיי הן: האם התופעות הן חלק מהגמילה? האם הן רק ביטוי לחשש שלי שמא התקפי החרדה ישובו? האם ישנה סיבה לדאגה? תודה

לזיגי שלום, התופעות שאתה מתאר מתאימות לתופעות של סיום טיפול והפחתת המינון של התרופה. לקצב סיום הטיפול אין כללים מדוייקים, הכלל הוא פשוט-לאט לאט. אם חזרו תופעות הדומות לחרדה ואי שקט, מומלץ לחזור צעד אחד אחורנית, ליטול טיפול עוד מספר שבועות באופן שבו הרגשת טוב, ושוב לנסות ולהפחית במינון לאט. בהצלחה דר' גיורא הידש

25/11/2003 | 09:20 | מאת: שואלת

ד"ר הידש שלום רב, ידוע לי כי הפרעת החרדה כוללת אספקטים רגשיים כמו גם אספקטים פיזיים. שאלתי היא, מדוע הוחלט לסווגה כהפרעה נפשית, דווקא. האם לא ייתכן כי מדובר בתגובה נפשית למצב גופני כלשהו ( שינויים כימיים במוח, היוצרים תופעות פיזיולוגיות, שמעוררות גם חרדה...). הרי גם מחלות פיזיות לכל דבר מעוררות, פעמים רבות, תגובות נפשיות... לתשובתך המקצועית אודה...

לשואלת שלום, שאלת הביצה והתרנגולת.... חרדה ופחד הן תופעות נפשיות וכל אחד מכיר אותן. אפשר לפחד מאש, מכלב או כל דבר אחר שמעורר אצלי או אצלך פחד. כאשר מדובר על דברים יומיומיים ורגילים כולנו יודעים שמדובר בתופעות נפשיות, גם בסיטואציות היומיומיות אנחנו עלולים להרגיש תחושה של עירנות, כוננות, דפיקות לב וישנה עליה בלחץ הדם. ואם ביומיום אנחנו מכירים את התופעות הרי במצבים הקיצוניים מדובר על אותו הדבר בדיוק רק בעוצמה יותר חריפה. אבל תמיד טוב לדון בנושא דר' גיורא הידש

25/11/2003 | 08:44 | מאת: א.מ

שלום אני מטפלת בבחורה שמאובחנת כסכיזופרנית. הבחורה בטיפול בגהה והיגיע אלי במסגרת התנדבותית פעם בשבוע. כעבור מספר חודשים היא המשיכה בביתי בעבור מחיר סימלי. הטיפול כלל גם יציאות לבילוי משותף מחוץ למסגרת הטיפולית, פעם ב4-5 חודשים. (בית קפה, ים,...) לאחרונה חלה הדרדרות במצבה, היא נעשתה אגרסיבית וסרבה, בליווי השמצות, לשלם עבור שתי פגישות שלטענתה שולמו. המפגשים הופסקו לפני חודש. ועתה, התקשרו הוריה שהיא מבקשת סליחה , רוצה את הפגישות אבל במסגרת התנדבותית בלבד. התרשמתי שהבחורה כועסת שעליה לשלם. מבחינתי , טיפול במסגרת התנדבותית שונה מטיפול שהמטופל מקבל בעבור תשלום (50 ש"ח לפגישה ממטופלים שאינם יכולים לממן) שאלתי:האם עלי לשוחח עימה על המסגרת השונה ולהבהיר לה שהקשר שלנו שונה? ב. האם אתה חושב שיש סיכוי להמשך הטיפול במסגרת החדשה, ישנה? ג. האם לדבר אתה על הקושי שלה לשלם? ד. האם להתעלם מהמסגרת החדשה אליה עברנו ולתת לה את אותו השירות שקיבלה בעבור תשלום? ה

25/11/2003 | 10:29 | מאת:

שלום, הטיפול בחולים בסכיזופרניה שונה מטיפול בנכים אחרים, נכה עם מגבלה גופנית מצבו בדרך כלל משתפר ומתייצב. אצל החולים בסכיזופרניה ישנן עליות וירידות במצב, יתכן שבתקופה הקרובה מצבה הנפשי יהיה טוב ואחר כך ישנה הרעה המתבטאת במחשבות שווא והפרעה בשיפוט המציאות. כך גם הנושא של המסגרת והתשלום לא בהכרח קשורים למחשבות הגיוניות ורציונליות ולכן עסוק בנושא עלול רק להזיק מפני שאת מנסה להוכיח בהגיון דברים שאצל המטופלת אינם על בסיס הגיוני. מצד שני יתכן שהיא בוחנת אותך, כאשר נוצר הקשר הוא עלול לעורר אצל המטופל חרדות מתלות וממתן אמון, יתכן שהיא בודקת אותך ואת נאמנותך אליה. כמובן שאיני יכול להפריד בין שתי האפשרויות עם האינפורמציה שמסרת. בשלב הזה כאשר ישנה הרעה במצבה איני ממליץ לבחון את הנושא ביחד אתה. אולי ישנה אפשרות שההורים ישלמו וכל הבעיה תרד מהכתפיים שלה? מקוה שתמשיכי בעבודה החשובה שאת עושה דר' גיורא הידש

25/11/2003 | 16:08 | מאת: א.מ.

לדר. הידש שלום רב אני מודה לך על הערותיך והארותיך. אני חושבת שהיא אכן חרדה מהתלות ומהקשר שנוצר בינינו. אני מקבלת את הצעתך לשוחח על הנושא עם ההורים ולהגיע אתם לסידור. תודה רבה

25/11/2003 | 00:48 | מאת: ben

איך מטפלים באדם שעיסוקו העיקרי הוא נקיון. מבוקר עד ערב שחושב שכולם לא נקיים כמוהו. שנקיון הבית הוא הדבר העיקרי והחשוב בחייו. אשמח לקבל תגובות מאנשים שסובלים מתופעה זו ואיך מתמודדים עם אובססיה שכזו

25/11/2003 | 08:23 | מאת: שמחה

זוהי הפרעה אובססיבית מסוג OCD המחייבת טיפול פסיכיאטרי תרופתי. אולי גם פסיכולוגי. אפשר לפנות בפרטי או דרך קופת חולים.

אני נוטל כעת דפלפט 600 יחד עם האומה 3. כפי שכתבתי במכתביי הקודמים אני כעת בטיפול פסיכולוגי פרטי שעולה לי הרבה כסף פעמיים בשבוע. רציתי להתייעץ בקשר לטיפול הפסיכולוגי חשבתי להוריד את המינון לפעם אחת ודיברתי על כך עם הפסיכולוג, הוא לא ממליץ להוריד לפעמם בשבוע,למרות שממש התעקשתי שאני כבר לא זקוק לפעמיים,אני חש בטוב (כפי שכתבתי במכתבי הקודם איבחנו אצלי היפומאניה, עקב נטילת אפקסור) אני מודע לכך שמצבי הנפשי לא הכי טוב שבעולם כי ההתפרצויות כעס נמשכות, אבל אני לא חושב שזה מצדיק פגישה עם פסיכולוג פעמיים בשבוע. הוא איננו רוצה שאני אבוא לפעם אחת, הוא דורש פעמיים ואני אינני מרגיש צורך. רציתי לשמוע את דעתך וגם את דעתם של חברי הפורום. בתודה רבה מראש וכל טוב.

לאלמוג שלום, טוב לשמוע שמצבך טוב יותר. עם זאת איני בטוח שכמות הדפלפט מספיקה ובדרך כלל מגיעים עד 1000 מג', האם הרופא יודע שאתה נוטל אומגה 3. הייתי ממליץ שתתייעץ שוב עם הרופא המטפל בקשר לכיוונון הטיפול. בקשר לפסיכולוג כדאי לשמוע את הסיבות לכך שהוא מתעקש על פעמיים בשבוע. אי אפשר להחליט מבלי לדעת את הסיבות? הייתי מציע שתפתח את הנושא אתו ובנוסף אם הוא חושב שפעמיים בשבוע זה חשוב, אז תקבל את דעתו אבל אולי כדאי לקבוע לאיזה פרק זמן? ביי הידש

הי אלמוג, טוב לשמוע ממך. אני חדשה יחסית בעניין הזה של פסיכולוגים, אבל ממה שהספקתי להבין בינתיים - מערכת היחסים היא אמנם לא שוויונית במובן הזה שהוא המטפל ואתה המטופל לכן מטבע הדברים יש הבדלים ביניכם, אבל בוודאי שיש לך מקום להגיד את דעתך, ובוודאי שיש להתחשב בדעתך לגבי מספר הטיפולים השבועי. בעיניי, כל מה שקורה בחדר של המטפל הוא בהסכמה של שניכם, ואני לא רואה מקום לכך שהוא "ידרוש" (בלשונך) שתבוא פעמיים בשבוע לטיפול, אם אתה חש שאתה רוצה לנסות לרדת לפעם אחת בשבוע בלבד. הוא יכול להסביר לך את מניעיו המקצועיים, הוא יכול לשתף אותך בשיקולים שלו אבל נראה לי שההחלטה היא בידיים שלך בכל מקרה. האם הוא הסביר לך מדוע הוא מתעקש על פעמיים ולמה בלתי אפשרי לדעתו לעשות ניסיון של פעם בשבוע ולראות איך הדברים מסתדרים ? אבישג

טיפול פסיכולוגי פרטי הוא עסק יקר. וכן, אפשר להיות מטופל רק פעם בשבוע. תקופה מאוד ארוכה טופלתי פעם בשבוע והפסיכולוגית הבינה את המצוקה הכלכלית שלי ולא דיברה על פעמיים בשבוע.. ישנה אפשרות לפנות לקופת החולים ולקבל טיפול פסיכולוגי במחיר סביר יותר אולם לתקופה קצובה. הבעיה של השירות הפסיכולוגי הציבורי שהוא קורס מרוב פניות וחבל. כי לפי דעתי טיפול פסיכולוגי הוא לא מותרות. לפי דעתי טיפול פסיכולוגי צריך להיות חלק מתוכנית השיקום בקהילה.טיפול פסיכולוגי יכול לעזור להתמודד עם דפוסי התנהגות 'מקולקלים' וכמובן להתמודדות עם מצבים קשים שיכולים, ללא טיפול מתאים, להביא לאישפוז חוזר. לפי דעתי צריך לחשוב על שירות פסיכולוגי ציבורי חכם. כלומר שירות כזה שיהיה משולב עם טיפול תרופתי ומעקב. הבעיה תמיד במקרים מעין אלה היא כמובן תקציב.

קודם כל כדאי שתדע שאין טיפול פסיכולוגי למניה-דפרסיה. הטיפול במחלה שממנה אתה סובל נעשית ע"י איזון תרופתי. האפשרות להיעזר בפסיכולוג היא רשות ולא חובה. יחד עם זאת הפסיכולוג רשאי לקבוע את הכללים למסגרת הטיפולית גם באופן חד צדדי שכן הוא המטפל והאחריות עליו. אם אינך יכול לעמוד בדרישות של המסגרת הטיפולית יש מקום לשוחח על כך עם המטפל כולל האפשרות של סיום טיפול.

24/11/2003 | 22:16 | מאת: דכאון לידה

לפני 9 שבועות ילדתי את בני הבכור, כמעט מהלידה אני בדכאון. אובחנתי כלוקה ב"דכאון קל" ואני מטופלת בשיחות והתחלתי טיפול תרופתי. אני מבקשת לשוחח במייל או בדרך אחרת עם מי שעברה משבר כזה והצליחה לחזור ולהרגיש טוב. תודה טל

זה בסדר טל... קורים טעויות.. לעומת זאת, הידעת ששיש אנשים ששמם ה"אמיתי" הוא דיכאון? ... סתם לידע כללי.. יש כאלה שמעדיפים לקרוא לעצמם כך :-)

25/11/2003 | 08:19 | מאת: א.מ

היי אני מכירה בחורה שקיבלה דיכאון לידה. היא מטופלת בכדורים ומקבלת יעוץ פסיכולוגי פעם בשבוע. ממה שהיא מספרת, היום היא מרגישה יותר טוב ממה שהרגישה עוד לפני הלידה. הדכאון חלף לגמריא, היא חזרה לשימחת חיים, וממש מאושרת שעושה את המסלול הטיפולי. לוליא הדיכאון היא לא היתה מגיעה למה שהיגיע היום. ועל זה נאמר שכל בעייה היא הזדמנות להתפתחות וצמיחה.

25/11/2003 | 16:32 | מאת: טל

תודה על התיחסותך. אני מטופלת בטיפול תרופתי וגם בשיחות עם פסיכולוגית. הכדורים עדיין לא משפיעים ויש עוד כשבועיים עד שארגיש את ההשפעה שלהם. הבעיה היא שאני מרגישה נורא ואיום ומעונינת לשוחח עם מישהי שעברה את אותם קשיים והצליחה לצאת מזה. עכשיו אני לא רואה אור בקצה המנהרה. ושוב - תודה על העידוד.

24/11/2003 | 22:16 | מאת: אילנית

הצורך להיות עם מישהו\י ידוע לי שהצורך במישהו\י (לא מדברת על זוגיות ) הוא צורך טבעי שקיים כמעט אפילו ברוב בעלי החיים . רציתי לדעת על מצבים פתולוגיים בהם הצורך להיות עם אדם הופך להיות לצורך עז שקשה שבלי חבר (אבא אמא חבר, שכן או כל אדם אחר) האדם נהפך לחולה וסובל מאוד . האם יש תופעות פסיכולוגיות כאלה שבהם הצורך הזה הוא מאוד חזק מהנורמלי שהוא מפריע לשאר התפקודים ומערער את הבריאות הנפשית של האדם . אם כן, איך קוראים לתופעות כאלה ?

25/11/2003 | 01:06 | מאת:

לאילנית שלום, כל צורך טבעי אם הוא מוגזם אז הוא הופך לבעיה. כולנו צריכים לאכול אבל הגזמה גורמת להשמנה וכל המחלות הנגרמות עקב השמנה. כך גם צורך בקשר או בשפה הפסיכיאטרית בתלות. אם הקשר הופך להיות תלותי מדי אז מדברים על קווים של תלותיות או אישיות תלותית. כמובן שגם אישיות תלותית קיימת בחומרות שונות. לעתים חרדות קשות גורמות לצורך להיות עם משהו ולתלותיות. כדאי להגיע לאבחון כדי להגדיר את הבעיה ואת החומרה שלה. באופן כללי דברים כאלו ידועים ומוכרים. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

24/11/2003 | 21:56 | מאת: קרן

כוחות נפש לפעול עצמאית לעיתים אדם נמצא, מכל מיני סיבות, במצב בו נדמה לו שאחרים עוזרים לו והרבה פעמים כשהוא צריך לעשות (למשל להתקשר לבעל מקצוע ) משהו אז הוא מבקש ממישהו אחר שידבר כי הוא פוחד שלבד הוא יכשל . וכך הוא דוחה דברים וחייו נתקעים . חברה סיפרה לי סיפור על ציפור וגוזליה שנמצאים בשדה של אב ובן שצריכים לקצור את השדה . הגוזלים אומרים לאימם הציפור "שמענו את הבן והאב מדברים ביניהם ששבוע הבא הם יבואו עם השכנים לקצור את החיטה לכן אמא את חייבת ללמד אותנו לעוף כדי שנעזוב את המקום הזה לפני שהבני אדם (שהאב והבן) יבואו לקצור את החיטה " ואז אימם הציפורה אמרה להם "אל תדאגו גוזליי, השכנים לא ממהרים לעזור " אחרי שבוע, הגוזלים שומעים את האב והבן מדברים על כך שהם יביאו את הקרובי משפחה שלהם לעזור להם לקצור את החיטה . אימם חוזרת והם מודאגים ואומרים לה "אמא ציף ציף ציף האב והבן מתכוונים להביא לכאן שבוע הבא את קרובי המשפחה שלהם שיעזרו להן לקצור את החיטה , אנחנו מוכרחים לברוח מכאן". ואמם הציפורה אמרה להם "אל תדאגו גוזליי, הקרובים לא נחפזים לעזור ". כעבור שבוע נוסף, הגוזלים מקשיבים לאב ולבן שמדברים שבשבוע הבא הם יבאו שניהם לבד לקצור את החיטה . הגוזלים מספרים לאימם הציפורה: " אמא ! אמא ! ציף ציף ציף הבן והאב אמרו שהם יבואו שבוע הבא שניהם לקצור את החיטה " ואז אמם הציפורה אומרת להם "הקשיבו גוזליי הגיע הזמן שאלמד אותכם לעוף כי שבוע הבא הם באמת יבואו לקצור " והיא לימדה אותם לעוף והם ברחו מהשדה הזה למקום בטוח יותר ונוח יותר. כעבור שבוע, אכן האב והבן באו וקצרו את החיטה באמת . המוסר השכל הוא שרק כאשר אדם סומך על עצמו ולא על אחרים אז הוא יפעל באמת . ואדם צריך לסמוך על עצמו . האם ידעה שאם הפעם הם לא סומכים על אף אחד אלא למדו לקח לסמוך על עצמם אז הפעם הם באמת יבואו לקצור . לדעתי, הסיפור הזה הוציא ממני איזשהם תכונות או כוחות נפש . מבחינה פסיכולוגית, איפ ה בנפש הסיפור הזה נוגע שהוא מצליח להוציא מאדם איזשהו משהו לפעול ? האם אתה מכיר סיפורים שדומים לסיפור הזה מהבחינה הזאת שהם נוגעים באותו דבר בנפש של לא לסמוך על אף אחד ושהזמן אוזל וצריך לקחת את הדברים ולבצע מבלי להיתלות ולחכות לאף אחד שיעזור ? האם תוכל לומר משהו פסיכולוגי על הדברים שסיפורים כאלה מוציאים בנפש ?

25/11/2003 | 01:11 | מאת:

לקרן שלום, ישנם סיפורים רבים, כל סיפור שופך אור על היבט אחר של החיים. הפסיכולוג שהתעניין מאוד בסיפורים כאלו הוא יונג. למעשה רוב אגדות העם וגם המיתוסים (מיתוס) הגדולים של העמים (כולל ספורי התנך), כוללים הבטים נפשיים שמשותפים לכול בני האדם. יונג קרא להבטים אלו ארכיטיפים כלומר ארכיאיים, משותפים לכל האנשים. עם זאת כל סיפור נכון אבל כל דבר בהגזמה ורק הוא אינו נכון. חשוב לסמוך על עצמך אבל חשוב גם לדעת לקבל עזרה ולעבוד בצוות. גם על כך יש מיתוסים רבים. הקבוצה היא הרבה יותר מהצירוף של כל הפרטים. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

24/11/2003 | 21:24 | מאת: ליאור

ברצוני לבקש ממך מידע ממה שאתה יודע על התרופה לוסטרל. למה היא עוזרת? באיזה מינון הכי כדאי לקחת אותה? מהם תופעות הלוואי שלה? אני שואל אותך משום שאני מעריך שיש לך נסיון עם תרופה זו.

25/11/2003 | 01:14 | מאת:

לליאור שלום, באופן כללי, לוסטרל שייכת לקבוצת נוגדי הדיכאון הפועלים על הסרוטונין כמו הפרוזק. זו התרופה השניה שנמצאה בקבוצה זו והיא בשימוש נפוץ ביותר בארה"ב. תוכל למצוא את כל הפרטים בכל אינדקס תרופות כמו בדוקטורס או בוואלה. התרופה אינה ממכרת ואינה גורמת לנזקים בגוף, תופעות לוואי כמובן שישנן. התרופה טובה במיוחד במצבים פוסט טראומתיים ודיכאון אצל אנשים הסובלים מהפרעה דו-קוטבית. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

24/11/2003 | 20:54 | מאת: ריטלין

היי הנני רציתי לדעת אם הפרעות קשב וריכוז היפר אקטיביות יכולים להתפרץ בגיל מבוגר כתוצאה מחבלה בראש או מזעזוע מוח? האם ידועים מקרים כאלו והאם ריטלין יעזור

25/11/2003 | 01:16 | מאת:

שלום, הפרעת קשב וריכוז כהגדרה שייכות להפרעות הקיימות בילדות ונמשכות עד גיל ההתבגרות. לעתים גם אחרי. אין הפרעת קשב שמתחילה בעקבות טראומה בגיל מבוגר. עם זאת ישנם שינויים קוגניטיביים שנגרמים בעקבות טראומה. יש הבדל בין הדברים. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

24/11/2003 | 19:12 | מאת: ק'

היי אני לא יודעת הכל כלכך מבלבל אותי בראש אני מרגישה לפעמים שהכל תקוע ואני לא רואה את המציאות כמו שהיא,ואני בכלא בתוך עצמי ושאני לא יכולה לעשות כלום,ואני מהר בורחת מהכל. ולפעמים אני מעבר לראיית המציאות כמו שהיא ,אני יכולה לעשות הכל,והמודעות ברמה גבוהה. כרגע אני בהדגמה הראשונה ,חשבתי שעברתי את זה אבל זה חוזר, אני יודעת שזה הכל בראש שלי ,אבל זה משתלט עלי.

25/11/2003 | 01:17 | מאת:

היי זה הזמן להגיע לאבחון מלא של איש מקצוע. ברור שקיימת חרדה ברמה גבוהה אבל דרוש אבחון מלא. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

24/11/2003 | 17:57 | מאת: מור גן

היי, יש לי בעיה, אני לא יודעת אם היא בדיוק בעיה...היא מוזרה לי. אני מאוהבת. אבל לא במישהו, ולא במשהו. אני פשוט מאוהבת, בכלום. פתאום התאהבתי. אני מרגישה שאני מאוהבת. אני נורא נרגשת ויש לי דפיקות לב מהירות נורא ואני חייבת לחבק את כולם פתאום ואני לא יודעת בכלל ממה זה נובע זה לא שאני שמחה או משהו פשוט בהיי בצורה בלתי רגילה, כבר הרבה זמן. מה זה אמור להביע? בתודה, מור גן.

24/11/2003 | 19:16 | מאת: תוהה

מור שלום, חסרה אינפורמציה כדי שיהיה אפשר להשיב לך : א. האם הדבר מפריע לתפקודך/מסכן אותך בדרך כלשהי ? במילים אחרות - האם זו בעיה ??? ב. האם את נוטלת תרופות כלשהן, שיכולות לעורר תחושות שכאלה ( תרופות אנטי דכאוניות למיניהן ) ?

24/11/2003 | 21:45 | מאת: מורן

נו אז מה הקטע זה כיף להרגיש בהיי כזה ולא בדיכי כזה.........אוליייי

25/11/2003 | 20:09 | מאת: מור גן

אמממ ככה, אני לא לוקחת תרופות אנטי דכאוניות. (סיימתי עם זה לפני חצי שנה) וזה מפריע לי נגיד להתרכז בשיעורים ואין לי כוח להכנס ואם אני נכנסת אני משתגעת ומפריעה לכולם כי אני נורא נרגשת ואני מרגישה שעוד שניה אני עומדת להתפוצץ מעודף רגש.

24/11/2003 | 17:48 | מאת: טלי

שלום אני מניקה וברצוני לקחת תרופה נגד דכאון. האם יש תרופות שניתן לקחת בזמן הנקה, ואם ישנם סיכונים אשמח לדעת מהם. תודה

לטלי שלום, כל התרופות עוברות לתינוק בזמן הנקה, הסכנה בתרופות גדולה יותר ככול שהתינוק צעיר יותר, והביטחון בתרופות עולה ככול שהתינוק גדול יותר (קשור לבשלות של הכבד של התינוק). איני מכיר מאמר שמצא שקיים נזק מהתרופות לעובר, עם זאת ההמלצה היא להפסיק להניק ולהתחיל ליטול תרופות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

24/11/2003 | 16:24 | מאת: איילה

כתבת לי בתשובתך אתמול כי ישנם שני מומחים בעלי שם עולמי בארץ ל-OCD. אני חייבת בדחיפות לשפר את מצבי הרעוע ואודה לך אם תאמר לי כיצד עלי להגיע אליהם?

25/11/2003 | 01:25 | מאת:

לאיילה שלום, איני נוהג לכתוב שמות של רופאים בפורום, אולי קוראים יענו לך שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

24/11/2003 | 15:42 | מאת: נעמי

ד'ר הירש שלום רב, כתבתי לך לפני מס' חודשים שאלה בנוגע לקשר בין ( anti-TPO (thyroid peroxidase לבין דכאון ובייחוד דכאון לאחר לידה , אני מודאגת מהנושא כיוון שנמצא (בעקבות בדיקות דם לאלרגיה) כי יש לי רמות גבוהות מאד (בערך פי 6 מהנורמלי) של anti-TPO. ביקשת ממני מאמרים בנושא, ובכן מצאתי שלושה. אשמח אם תוכל לומר לי אם יש סיכון ברמות הנוגדן שיש בדמי. תודה רבה! http://www.ncbi.nlm.nih.gov/entrez/query.fcgi?cmd=Retrieve&db=PubMed&list_uids=8758046&dopt=Abstract http://www.ncbi.nlm.nih.gov/entrez/query.fcgi?cmd=Retrieve&db=PubMed&list_uids=9219408&dopt=Abstract http://www.ncbi.nlm.nih.gov/entrez/query.fcgi?cmd=Retrieve&db=PubMed&list_uids=10996952&dopt=Abstract

25/11/2003 | 01:26 | מאת:

לנעמי שלום, השעה קצת מאוחרת כדי להתחיל לקרוא מאמרים, אשתדל לעשות זאת במשך השבוע או בסוף השבוע. אם אשכח אודה לך על תזכורת. ביי הידש

24/11/2003 | 14:27 | מאת: א

בעבר אובחנתי כסובל מסכיזופרניה וטופלתי בהתאם כעת אני מטופל כבר שנתיים ב375 מג אפקסור נגד דיכאון גם ביטול" הוריד לי את אחוזי הנכות מ70 ל40 ע"פ קביעת ועדהלא את האי כושר האם ניתן לתבוע בגין רשלנות רפואית על האבחנה הראשונה שהרי סכיזופרניה היא כרונית

25/11/2003 | 01:30 | מאת:

שלום רב, כמובן שאם האבחנה שגויה אפשר לתבוע את הרופאים. עם זאת צריכים לדעת את הפרטים של מה שהיה, וכמובן שחסרים פרטים רבים במכתבך. וקבוע את הנזק ששנגרם לך עקב אבחנתם השגויה במידה והייתה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

24/11/2003 | 12:55 | מאת: מיכל

שלום, אני לוקחת 30 מ"ג רסיטל ואמורה להוסיף 1 מ"ג ריספרדל. לאחר כמה ימים של לקיחת רבע מ"ג של הכדור אני חשה חולשה קשה וכמעט נופלת. גם השינה שלי יותר מופרעת. האם תופעות לוואי אלו בדרך כלל חולפות עם הזמן, או שניתן להסיק שאם איני סובלת מינון כזה, אולי התרופה ריספרדל אינה מתאימה לי? תודה.

24/11/2003 | 14:21 | מאת: א

לא יודע מה זה רסיטל אבל ריספרדל זו כמובן תרופה אנטי פסיכוטית שאומרים כי היא משפרת את הריכוז אומרים שהרשפרידל דוקא בעלת תופעות נמוכות יחסית אבל הסחרחורת הזו זה אי שקט מסוג מסוים שמאפיין את כל התרופות האנטי פסיכוטיות בדרך כלל נותנים נגד זה קלונקס שזה תרופה למחלת המופיליה וכנראה שזה מרגיע את סוג האי שקט הזה

24/11/2003 | 17:17 | מאת: מיכל

שלום א', תודה בעד התגובה. רציתי להבהיר שהריספרדל גורמת לי לחולשה ולא לאי שקט. אגב, קלונקס היא תרופה הניתנת לאפילפסיה או למצבים פסיכיאטרים ולא להמופיליה. כל טוב, מיכל.

24/11/2003 | 09:48 | מאת: דינה

שלום לד"ר הידש לקרוב משפחתי ניתן citralex. מה היא תרופה זו? האם היא חדשה ומה מכילה? בתודה ובהוקרה

24/11/2003 | 10:31 | מאת: נעמה

קוראים לזה ציפרלקס וזה בדיוק כמו ציפרמיל רק עולה המון כסף. אני עברתי מציפרלקס לציפרמיל כי לא יכולתי לשלם 80 שקל לחודש ולא היה שום הבדל. בסוף זה גם לא עזר וגרם לי לירידה בנתרן ועוד תופעות לוואי. זה עוד תרופה מקבוצת ה SSRI שעובד רק על סרוטנון. העתיד לדעתי הם בתרופות עם מנגנון עבודה על שני חומרים כמו אפקסור או רמרון.

25/11/2003 | 01:35 | מאת:

לדינה שלום, אם מדובר על ציפרלקס אז אני מסכים לדברי נעמה בחלק הראשון של מחכתבה. זו תרופה נוגדת דיכאון הפועלת על הסרוטונין. תוכלי להכנס לכל אינדקס תרופות ולקבל פרטים נוספים. במידה ולא תמצאי על ציפרלקס כיוון שזו תרופה חדשה, תסתכלי בציפרמיל שהיא כמעט זהה לציפרלקס. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

24/11/2003 | 09:46 | מאת: אילן

שוב שלום ד"ר דיברתי עם הפסיכיאטר שלי לגבי הציפרלקס אותם אני נוטל כחודש וללא השפעה. לפני יומיים עלינו ל 2 כדורים ביום.מה לדעתך הסיכוי שבכלל זה ישפיע עליי? כי קראתי כאן שאתה רושם שזה מתחיל להשפיע אחרי 10 ימים ואני כבר חודש איתם. שאלתי אותו אם כדאי לעבור לאפקסור אך הוא טען כי כדאי מאוד לתת צ'אנס עוד שבועיים, אך אני מרגיש שזה לחינם. יש אנשים שזה השפיע עליהם רק אחרי חודש+? אני כבר מתחיל להבין שכלל כדורים לא הולכים לעזור לי יותר מידי... שאלה נוספת: רציתי לדעת אם יש כדור הרגעה שכדאי שאקח (לא טבעי) על בסיס יומי, אך לא ממכר?!!!! זה חשוב לי מאוד שלא יהיה ממכר!!!! שמעתי שוואבן לא ממכר ואפשר לקחת אותו כל יום.

24/11/2003 | 15:50 | מאת: יגאל דוידי

בשל אירועים שהיו לי בעסק, אני סובל זמן רב מחרדות. ביוזמתי השתמשתי בלוריבאן ומאוחר יותר הלכתי לפסיכיאטר שנתן לי להשתמש ב-SEROXAT. אני לוקח פעם ביום וזה לא עוזר אני נאלץ לקחת גם לוריבאן. מה דעת המומחה?.

24/11/2003 | 16:06 | מאת: אלי

לוריוון איננו מיועד לשימוש ממושך. בשימוש ממושך (כבר אחרי חודש-חודשיים) גורם להתמכרות, ירידה ביכולת הקוגנטיבית ודיכאון. מכיוון שאתה לוקח סרוקסט אתה מוגן מדיכאון אך לא מהתמכרות.

25/11/2003 | 01:40 | מאת:

לאילן ויגאל, אתם מתארים בעיה/שאלה דומה. בדרך כלל מקובל לחכות שישה שבועות לפני שמכריזים על תרופה שהיא אינה מתאימה ואינה עוזרת. כל התרופות אינן יעילות לכל האנשים, בערך כ-75% מגיבים לתרופה מסויימת. אם מכפילים את המינון תהיה קבוצה של עוד 5% שמגיבים ולכן הרופא יעץ להעלות במינון. עם זאת אין שום טעם ליטול תרופה שאינה עוזרת ולכן אם אין שיפור במצב אחרי שישה שבועות כדאי להחליף את התרופה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

24/11/2003 | 21:59 | מאת: גלית

דוקטור אידש שלום: אני נוטלת מרוניל כדור וחצי ליום אחד בבוקר וחצי אחר הצהרים בנוסף אני נוטלת קלונקס 0.5 בבוקר אחד ובערב אחד. שאלתי היא איך אני יכולה להפסיק את הקלונקס כי הרופא שלי טוען שהמרוניל מספיק לטיפול בחרדות. ניסיתי להוריד לחצי מהקלונקס אך מאד קשה לי לצאת מהתרופה הזו. אודה לך אם תתיחס לשאלתי. לכל המעוניין שמוכן לענות לשאלה הזו מצטרף לענות. בברכה גלית

25/11/2003 | 01:38 | מאת:

לגלית שלום, קשה לסיים טיפול עם קלונקס. ישנן כל מיני אפשרויות של החלפת התרופה, אבל קודם כל כדאי לנסות סיום טיפול לאט לאט. כלומר תנסי להגדיל את מרווח השעות, תנסי ליטול קצת פחות מכדור במשך מספר ימים. העיקרון הוא פשוט-אין מה למהר וצריך לאט לאט. בהצלחה דר' גיורא הידש

25/11/2003 | 12:32 | מאת: אלי

לגבי הגמילה מקלונקס- בשלב ראשון צריך לרצות להיגמל. מבחינה טכנית ההמלצה היא להוריד 0.5 מ"ג כל פעם ולחכות 7-10 ימים עד להפחתה הבאה.

24/11/2003 | 00:35 | מאת: מי שצריך להכיר יודע

היי שלום אני מתגעגעת לכמה אנשים פה, עזבתי די מזמן, אבל עוד חושבת על כמה אנשים. במיוחד על יפעת, אני מקווה שאת קוראת.. אם כן תעני לי, בבקשה, כי אני בודקת פה ובפורום של הותיקות ואת לא בשום מקום. איבדתי את כל הכתובות, מספרים וגם אני שיניתי מאז.. רציתי להביא לך כלב מתנה :( www.golden-retriever.com/ cat11.htm

24/11/2003 | 00:40 | מאת: RE

הקישור לא עובד הנה חדש www.laurasnyctales.com/ assorted/puppy.html

24/11/2003 | 00:49 | מאת:

שלום, גם אני מתגעגע לכמה אנשים שהיו כאן הרבה זמן, מה שלומכם? אולי נפגש פעם בצ'ט? ביי הידש

24/11/2003 | 04:01 | מאת: אני ממקודם

תקבעו מקום וזמן.. אבל כמה ימים מראש.

24/11/2003 | 07:23 | מאת: אריאל

אולי אפשר ביום שלישי ( מחר)בשעה 21:00 בצאט הבסיסי של נענע- מה אתם אומרים? ( חדר: "אני חרד")

24/11/2003 | 07:20 | מאת: אריאל

גם אני מתגעגעת ליפעת. אנו בטח מכירות.... אריאל

25/11/2003 | 15:21 | מאת: לאריאל

כן, אנחנו מכירות.. את לא יודעת כלום על יפעת?? מישהו יודע?? אני לא אוכל להגיע הערב, סליחה.. וגם לא עד שבוע הבא.. אני מקווה שאתם קוראים את זה כי זה בנתיים נסחף 2 דפים אחורה. בכל מקרה לא משנה. ביי.

23/11/2003 | 23:58 | מאת: נעמי

שלום ד"ר גיורא, מזה כשש שנים אני סובלת מתופעה של שליטה בלתי רציונלית בידיי,תוך כדי הליכה ובמיוחד כשעוברים לידי אנשים או נעמדים לידי,איני יודעת איך אבל ידיי פשוט זזות מעצמן לכוון מי שלידי .איני יודעת היכן להניח אותן ולכן משתדלת אני לשאת תמיד שקיות מלאות שיתמכו את ידיי ואני מאד לחוצה מזה שאנשים יזהו את בעיתי ויפרשו זאת בצורה לא נכונה. אנא ממך אם תוכל לתת לי תאור של בעיה זו ,או איך היא נקראת בתחום הפיסיאטריה ? בעיה זו שוללת ממני לצאת לבלות ובכלל להמצא בחברה.ורוב הזמן אני מבלה בבית. אגב בעבר בעקבות בעיה זו פטרו אותי מהעבודה. מחכה לתשובה

24/11/2003 | 00:10 | מאת: תמיר

זה נשמע כמו התנהגות שמאפיינת את הלוקים בתסמונת טורט, שמתבטאת בהשמעת קולות או תנועות בלתי רצוניות

24/11/2003 | 00:51 | מאת:

לנעמי שלום, האמת היא שלא שמעתי על בעיה כזו בעבר. כיוון שהבעיה מציקה לך מאוד וגם גרמה לנזקים (הפיטורין) אני חושב שהגיע הזמן לאבחון מלא אצל פסיכיאטר.... שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

23/11/2003 | 23:27 | מאת: יוסי

מה יותר מומלץ לחרדות: אפקסור או ציפרלקס?

24/11/2003 | 00:52 | מאת:

ליוסי שלום, שתיהן טובות ויש עניין של התאמה אישית. עם זאת תלוי באיזו קופת חולים אתה חבר, לעתים גם המחיר הוא גורם משמעותי. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

23/11/2003 | 22:33 | מאת: אבי

שלום ברצוני לברר מהו הקשר בין מתח נפשי קשה לבין תופעות מתחום הקרדיולוגיה כמו לחץ בחזה לחץ דם גבוה ועוד נדודי שינה עצבנות וחוסר שקט... האם מתח נפשי קשה המלווה בתופעות שהזכרתי יכולים לגרום לבעיות קרדיולוגיות או במיקרים חמורים התקף תודה אבי

לאבי שלום, בוודאי שמתח נפשי או חרדה עלולים להעלות את הדופק וגם את לחץ הדם. כל מי שעבר התקף חרדה יודע זאת. כלומר תפוקת הלב עולה, הלב עובד קשה יותר ואז הסכנה לבעיות בלב גדולה כמו במאמץ גופני. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

23/11/2003 | 22:27 | מאת: אורי

האם בציפרלקס יש קורטיזון?

24/11/2003 | 09:51 | מאת: אורי

אני שואל שוב האם בציפרלקס יש קורטיזון?

24/11/2003 | 10:53 | מאת: חגלה

אורי שלום, אין קורטיזון בציפרלקס. ציפרלקס הינה תרופה נוגדת דיכאון ולא תרופה סטרואידלית.

23/11/2003 | 22:14 | מאת: stevie

יש לי בעיית קשב וריכוז כבר הרבה שנים והחלטתי לטפל בזה ,איך עושים זאת האם פסיכיאטר מטפל בזאת ,לאן יש לפנות?

23/11/2003 | 22:22 | מאת: א.מ.

שלום ידוע לי שקיימים מבחנים שבודקים קשב וריכוז, הנקראים מבחני טובה, אינני יודעת היכן עושים את המבחנים.

24/11/2003 | 00:57 | מאת:

שלום, טוב שהחלטת לטפל. מדובר על תחום שהוא על גבול הפסיכיאטריה והנאורולוגיה. תלוי מי מתמחה בנושא. ישנם נאורולוגים ובעיקר נאורולוגים של ילדים שמתמחים בכך, ישנם רופאי ילדים שהתמחו בנאורולוגיה. לפי ידיעתי אצל מבוגרים בעיקר הפסיכיאטרים מטפלים בנושא. עם זאת יתכן וישנם נאורולוגים שגם מומחים לדבר. צריך לבדוק באופן אישי לגבי כל רופא וניסיונו בתחום. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

23/11/2003 | 16:13 | מאת: בדוית שם

אני חושבת שפניתי כמעט לכל פורום בדוקטורס, טוב לא לכולם, אבל להרבה מהם, ותמיד מצאתי איזו בעיה שיש לי. בחיים הלא ווירטואלים, אני בקושי הולכת לרופא, גם כשאני צריכה. אבל כאן אני שואלת כמויות כאלה של שאלות בריאותיות או נפשיות שאם היו כאן תיקים רפואיים, אז בטח כבר היתה לי ספרייה ממוינת לפי סדר הא"ב. האם זה אומר שאני היפוכונדרית? חברתי טוענת שכן.

23/11/2003 | 16:15 | מאת: בדוית שם

עכשיו אני רואה שלבטח פניתי כאן ליותר מ15 פורומים. בטוח יותר מיזה.

23/11/2003 | 16:52 | מאת: משיבה

אם משהו גופני מטריד אותך, אולי כדאי קודם כל לשלול בעיה גופנית ובכל זאת לפנות לרופא. במידה וישללו בעיות גופניות, אפשר יהיה לפנות לאבחון קושי רגשי כלשהו...

23/11/2003 | 15:09 | מאת: מבולבל

כמעט בן 30 ומתקשה לנהל את חיי ... כל יום אני קם מפוחד וחרד להמשך אותו היום. הראש לא מפסיק לחשוב על עצמי וכמה טעיתי בדרכיי לנתח את עברי וליצור הרס עצמי. אני מסתובב עם חוסר חש ותיסכול בעניים לא מצליח לצוף ורק שוקע למחשבות ריקות וניתוחים ממוטטים. הראש עייף והנפש סובלת .. מתקשה לקחת החלטות והאומץ מזמן נעלם כל צעד של מחשבת עשייה נעשה מפחיד ... זה ממש עוד לפני תחילת העשייה אני כבר מסתדל על הדרך רואה את התוצאה וחושש מתוצאותיה ואז אני יוצר מצב שאני אפילו לא מנסה. מתוסכל מהחיים והיום יום .. לא רואה עתיד ומתקשה לטפל בעצמי. אני מאד סובל מהלבד שלי שיוצא לפעמים משליטה. אלו הם משברים שתוקפים אותי כל חיי .. כל פעם בצורה אחרת .. אני מתחלי טיפול פסיכולוגי .. ואמור לקבל כדורי - רסיטל מהם הכדורים האלה ... ? על מה הם אמורים להשפיע ? האם מצבי הוא מצב שניתן לטפל בו .. ואיך מצליחים לתפקד ולא לשקוע במחשבות מאין אלה שהורסות את כל מה שקיים מסביבי ?

23/11/2003 | 17:10 | מאת: THE BITON

שלום ידידי אני יכול להבין את שעובר עליך ואני חש אמפתיה מלאה למצבך דע ידידי שהתהום עליה אתה מדבר מוכרת לי היטב מלפני 5 שנים עד שניפגשתי עם פסיכיאטר והוא המליץ לי לקחת כדורים מאותה משפחת כדורים שהציעו לך,אינני יודע על הכדור המוצע לך אך אני יכול לספר לך בוודאות שהכדור שניתן לי (פקסט) עזר לי מאד מאד והביא אותי למצב של יציבות בחיים יחסית לתהום בה חייתי למשך שנה ידידי,נושא השפעת הכדורים הוא אינדיבדואלי סה"כ ואם כדור זה לא יעזור אנא קח עוד נשימה וכוח ונסה כדור אחר למרות התסכול שבחיפוש אני מטפל בשני המישורים טיפול תרופתי וטיפול תרפי שידוע שהוא שילוב טוב ובטח מייעץ זאת גם לך הכי חשוב לא לוותר, אף פעם, בשום מצב. לדעתי כח החיים הוא הרבה יותר חזק ממה שאתה חש בתקופה זו ומנסיוני אני רואה (בנתיים) בשבילך את האור בקצה המנהרה מי ייתן ותקופה זו תחלוף מעלייך במהירות ותדע רק חוזק ממנה(כמוני) שלך דניאל

23/11/2003 | 17:28 | מאת: מבולבל

דינאל, תודה על השיתוף. זה מעודד מה את תוחשת האבדון ולפעמים לשמוע שיש עוד אדם שחווה חוייה הרסנית שכזו מועדדת שזה יכול לחלוף. רציתי לשאול אותך האם אתה יודע היום לעצור למנוע או להרגיש שמשבר שכזה חוזר .. מאיפה הוא מופיע ומתפשט .. ? האם התמודדת לבד, גרת לבד ? חוייתי לא מעט משברים מאין אלו שעד היום אכישהו עברו ללא טיפול, אך לי כבר נשבר ומקווה שטיפול פסיכולוגי + כדורים איכשהו יעזנו ירגיעו ויכלו לשפר ומצד שני התחושה של האי ודאות, איך הוא ישפיע על המצב רוח האם אהיהי עדיין בשליטה ואוכל להיות מרוכז ומפוקס על עצמי והחשוב ביותר איך למנוע אותו בעתיד ? תודה על התמיכה ... אני.

23/11/2003 | 13:38 | מאת: סיוון

באיזה הפרעות נפשיות האנשים ניסחפים לעשות דברים ללא אבחנה וללא שליטה ושיפוט ?

23/11/2003 | 15:18 | מאת:

לסיוון שלום, אני חושב שאת קודם כל מתכוונת למצב של פעילות יתר-מאניה, אבל אין זה מאבחן וגם בהפרעות אחרות יתכנו פעולות ללא שליטה ושיפוט. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

23/11/2003 | 13:24 | מאת: הילה

שלום אינני שואל שאלת מדע אלא לדעתך האישית ותחושות הבטן שלך מניסיונך בחיים וממה שאתה רואה בחיים, אתה אדם חכם ואני מתעניינת מאוד בדעתך. אתה אדם עם ניסיון באנשים בוודאי בחיים ומתעסק בענייני נפש בוודאי ראית אנשים שנמצאים במצבים נפשיים שונים כמו דיכאון וחרדות והפרעות נפש אחרות שבהם הנפש מתקשה מאוד . אתה רופא עם ניסיון בוודאי ראית אנשים במצבי הכרה שונים וגוססים בנפש ... אתה מבין בהיפנוזה וראית אנשים מהופנטים. רציתי לדעת את דעתך האישית על שאלתי האם לדעתך יש נפש לאדם שאחרי המוות לא מתפרקת עם פירוק המוח אלא הולכת לאיזשהו מקום בלתי ידוע ? נראה לי י שיש איזשהי רוח באדם שגורמת לו לתפקד ולהצליח גם כשהוא חולה ולא נוח לו, וקשה לו . בוודאי יש הבדלים בין אנשים שנמצאים באותו מצב של חוסר נוחות שאחד נכנע לקשיים המתגברים והאחר במקביל ממשיך לתפקד ולהילחם . מהי אותה רוח הזאת באדם והאם היא אותה רוח שלא מתפרקת עם המוות מהשאלה הקודמת ?

23/11/2003 | 15:10 | מאת: שאלה שאלה

זאת שאלה מתחום האמונה ולא מתחום הרפואה. יש כאלה שמאמינים בהמשך השארות הנפש ובחיי נצח שלה ובגלגול נשמות וכו' וכו'. ויש כאלה שחושבים שהנשמה מתה יחד עם האדם. מהי האמת? לאלוהים פתרונים.

24/11/2003 | 00:35 | מאת:

להילה שלום, את צודקת בשאלתך, אם כל המוח הוא הורמונים ונוירוטרסמיטרים, כימיה ופיסיקה אז היכן הנפש? שאלה מצויינת, אני מסכים אתך שיש משהו מעבר. תתארי לך שאת נוסעת במכונית ואת הנהגת, המנוע עובד, ההגה והגלגלים מסתובבים-זה הגוף. יש אפילו מוח- הידיים של הנהג, הרגל שלוחצת על הגז, העיניים וכך האלה. עם זאת "משהו" מחליט לאן לנסוע ומה מטרת הנסיעה. זה המשהו שמעבר. חוץ מזה לגבי גלגול נשמות וכך הלאה אין לי תשובה. מה שבטוח שישנה התפתחות נפשית והתפתחות רוחנית שאותה אנחנו עוברים במשך כל החיים. בהחלט לא הכל כימיה שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

23/11/2003 | 12:57 | מאת: איילה

אני סובלת מ-OCD למעלה משנתיים וטופלתי כבר בסורקסט, פרוזק, ציפרמיל, ריספרדל וקצת דפלפט, אך דבר לא עזר. האם נשאר מה לעשות? האם ישנם עוד תרופות מתאימות וא"כ איזה? האם כנראה שאצטרך להיות בטיפול כל חיי?

24/11/2003 | 00:38 | מאת:

לאיילה שלום, הפרעה כפייתית טורדנית היא הפרעה די עקשנית ולעתים די עמידה לטיפולים השונים. כדי לקבוע פרוגנוזה-כלומר כיצד יראה העתיד, צריך לדעת פרטים רבים עליך ועל הסיבות להפרעה. אפילו איני יודע בת כמה את.... עם זאת הייתי חושב על טיפול עם תרופות הפועלות גם על הנוראדרלנין כמו אפקסור או אדרונקס בשילוב עם רספרידל. הייתי ממליץ לפנות להתייעצות מלאה נוספת עם אחד המומחים המובילים בארץ. ישנם שני מומחים לנושא זה בעלי שם עולמי בתחום בארצנו. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

23/11/2003 | 12:31 | מאת: the biton

שלום ד"ר אחרי טיפול של בערך 5 שנים עם פקסט נראה שהתרופה חדלה מלהפעיל קסמיה על מוחי והחרדות חזרו יחד עם מחשבות לא נעימות שעל פניו מורגשות כתוקפות ואפילו כפייתיות בהתיעצות עם הפסיכיאטר שלי לפני 5 ימים הוחלט להחליף לאפקסור XR (75 מ"ג לחודש הראשון ואח"כ ל150 מ"ג) שאלתי היא תוך כמה זמן תרופה זו מתחילה להפעיל קסמיה ? שאלה נוספת היא האם ישנה אבחנה בין יין לבין שאר המשקאות האלכוהולים כגון וויסקי בירה וכו.. בהשפעתם על הפעולה הרצויה של התרופה ? בתודה מראש דניאל

24/11/2003 | 00:39 | מאת:

שלום, ככלל אפקסור מתחילה להשפיע מהר אחרי כעשרה ימים. כל משקה מכיל את אותו האלכוהול כך שאין הבדלים ביניהם מבחינת התרופות. בהצלחה דר' גיורא הידש

23/11/2003 | 11:07 | מאת: טל

אני בת 26.5 ועברתי תקופה קשה של התקפי חרדה שבאו בלי שום סיבה שאני יכולה לחשוב עליה.הלכתי לפסיכ' והוא נתן לי כדור בשם לוסטראל.הוא אמר לי שאני יכולה להתחיל עם חצי כדור.התחלתי לקחת חצי כדור במינון של 25 מ"ל.עברו מספר חודשים מאז ולמרות שאני מרגישה טוב (פעם ב.. יש לי התקפה קלה שאני מסתדרת איתה) אני לא רוצה להפסיק עם הכדור.(נראה לי שפסיכולוגית הוא עוזר לי.עצם העובדה שאני לוקחת אותו עוזרת לי..).דיברתי עם הפסיכ' שלי ושאלתי אותו מתי כדאי לי להפסיק.הוא אמר לי שאני יכולה לקחת את הכדור כל החיים ושיש כאלה שפשוט מחליטים לא להפסיק ולקחת אותו כל חייהם.רציתי לקבל את חוות דעתך-האם באמת יש כאלה שלוקחים כדורים ממשפחת ה-ssri כל החיים וזה לא מסוכן?אם כן,אני אפילו לא אנסה להפסיק כי מניסיון קצר כשהפסקתי החרדות חזרו.בנוסף,מה יקרה אם אני אמשיך ועוד כמה שנים אהיה בהריון??האם זה מסוכן?האם אפשר להמשיך לקחת כדורים ובמקביל להביא ילדים בלי שום סיכון?? אני מאוד מבולבלת ואודה לתשובתך,

23/11/2003 | 13:27 | מאת: משה

לוסטרל נמצאת בשימוש משנת 1991 ויש איתה ניסיון רב. היא התרופה השנייה מסוג SSRI (הראשונה היתה פרוזק). אנשים שלוקחים אותה עשר שנים ויותר לא מדווחים על שום נזק או בעיה בשימוש ממושך. נחשבת לתרופה בטוחה בזמן היריון.

24/11/2003 | 00:42 | מאת:

לטל שלום, את לא מבולבלת אלא חרדה להפסיק את התרופה. כנראה שאת זקוקה לעוד זמן ואחר כך תפסיקי כאשר הזמן יהיה מתאים. עם זאת אם מקצינים את הדברים אני מסכים לתשובתו של משה, התרופה אינה גורמת לנזק ובטוחה בהריון. כמו כן את נוטלת מינון נמוך, כך שאפשר להיות רגועים. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

23/11/2003 | 10:07 | מאת: חווה

אני בת 39. משתמשת מזה מספר שנים בתרופה קלופיקסול 2 מ"ג וכן קלונקס 0.5 מ"ג. .כמו-כן מטופלת באלטרוקסין 100 מ"ג. (כל אלה הם המינונים היומיים). ניסיתי בעבר מספר תרופות אנטי-דכאוניות שלא עזרו הרבה. הומלץ לי להשתמש בלוסטרל. 50 מ"ג ליום. האם לדעתך השילוב שאני לוקחת יכול לספוג עוד תוספת של לוסטרל? יש לציין שלפני כשנה ניסיתי גאודון שזאת תרופה של אותה חברה (פרייזר) והתרופה הזו גרמה לי להתעלפויות באמצע הלילה והפסקתי אותה. לתשובתך המהירה אודה.

23/11/2003 | 13:17 | מאת: משה

לוסטרל היא תרופה עדינה. אין לך ממה לחשוש אם את מקבלת אותה מפסיכיאטר. היא יכולה לגרום לכאבי ראש. היא איננה גורמת להתמכרות או למניה. שילוב עם כדורי הרגעה שאת לוקחת מאד נפוץ ומקובל.

24/11/2003 | 00:44 | מאת:

לחווה שלום, את נוטלת שתי "תרופות פסיכיאטריות" ומוסיפה את השלישית. עם זאת את נוטלת מינונים נמוכים ואת יכולה להיות רגועה. יתכן וכאשר הלוסטרל יתפוס תוכלי בהדרגה להפסיק עם הקלונקס. גם הדברים שמשה כתב מדוייקים. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

23/11/2003 | 09:33 | מאת: מייקל

שלום ד"ר אני בן 22 ומשתמש מזה 3 חודשים ברמרון ויום שיש הלכתי לבית מרקחת והציעו לי תרופה שקוראים לה מירו במקום רמרון והתרופה החדשה היא תוצרת הארץ ושאלתי היא האם רמרון זהה לחלוטין למירו? האם מומלץ לקחת מירו חרף העובדה שזה מיוצר בארץ? ושאלה נוספת היא למה אחרי 3 חודשים שאני משתמש ברמרון אני לא מרגיש שיפור ניכר במצב רוחי? אני לא יכול להגיד שמצבי לא השתפר אבל אני עדיין עצוב ודואג ונמצא במתח יתר לעיתים...

24/11/2003 | 00:47 | מאת:

למייקל שלום, אכן המירו היא רמרון ותוצרת הארץ. התרופה היא חדשה ואין לי הרבה ניסיון עם המירו. לאותה החברה יש את הפריזמה שמניסיוני יתכן וטובה יותר מהפרוזק המקורי....אבל זו התרשמות ולא מחקר מדעי. לגבי השיפור היחסי כדאי להתיעץ עם הרופא המטפל, אינך כותב מדוע אתה מטופל עם מירו, ובמה השפור ואיזה מינון אתה נוטל.... לכן לדעתי כדי לתת תשובה עניינית יש צורך בפרטים רבים יותר. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

23/11/2003 | 08:20 | מאת: (ש)

ד"ר הידש היקר, סליחה שאני מפריעה כאן בפורום... בקשה קטנה... בפורום הותיקות השעון מורה שעה אחת אחורנית. בעייה פעוטה, אך קצת מבלבלת... נשמח אם ניתן יהיה לתקן... דרישת שלום והמון תודה (ש)

23/11/2003 | 15:55 | מאת: תוהה

23/11/2003 | 00:02 | מאת: רעות

ד"ר שלום. אני מטופלת בפלוטין 40 מ"ג כבר למשך 4 חודשים בהדרגה. הכדורים נתנו לדיכאון / מחשבות טורדניות על משקל ועיסוק בהרזיה . -כעיקרוןאני מוגדרת בהפרעת אכילה לא מוגדרת אבל לאחרונה לכיוון אנורקסיה. בכול אופן. אני ממש עסוקה באיך להרזות -זה ממש חולני-יש לי דברים אחרים שעליהם ההיתי רוצה לעסוק -אבל אני כול הזמן מתכננת איך לרזות . לאחרונה -אפילו גידלתי חיידקים ועובש ושתיתי אותם בתקווה שזה יגרום לי להקאות ושילשולים-או כול דבר שיגרום לאיבוד התיאבון.אבל שום דבר מלבד כאב בטן לא ארע. בכול אופן אני מפחדת לקבל טיפול בגלל שזה יגרום לעליה במשקל-וזה לא מטרתי.הכדורים לא עוזרים-אני לא מרגישה שינוי ופשוט לפני שבוע הפסקתי אותם. מה לעשות?? איך גורמים למלחמה הזאת להפסק?? רוצה טיפול ולא רוצה. רוצה להיות בריאה וחולה. מה עלי לעשות. לא היו בדעתי שום מחשבות על אובדנות אלא אך ורק לרדת במשקל בטירוף. לא יודעת כבר מתוסכלת ו...נואשת -אבל עדיין לא בתת משקל.

23/11/2003 | 00:56 | מאת:

לרעות שלום, העובדה שאת מודעת לבעייתך ומודעת לכך שהמחשבה לרזות היא לא מחשבה בריאה היא כבר חצי מהפתרון. אני חושב שעדיף לפנות כעת לטיפול מאשר לחכות שהמצב יהיה חמור יותר ואז הטיפול יהיה הרבה יותר קשה. לכן בקשתי היא שלא תעשי דברים על דעת עצמך, תחזרי למטפל שרשם את הפלוטין, תספרי לו את כל האמת, ומכאן תמשיכו. אל תתני לדמיון לבלבל אותך ולחשוב שהדברים אינם חשובים או שיחלפו מעצמם. שבוע טוב דר' גיורא הידש

23/11/2003 | 01:47 | מאת: רעות

שלום לך,תודה על תשובתך -אבל היא סיבכה אותי עוד יותר. האם בכוונתך שאני יספר לפסיכאטרית שאני אפסקתי את הכדורים ???? או לספר לה על החיידקים והעובש והטכניקות שהולכות ומשתכללות???? ברור לי שזה מחשבה משוגעת-אבל אני לא עד כדי כך משוגעת להגיד לה ושהיא תעשה עם זה מה שנראה לה ולא תאמין לי שזה לךצורך הרזיה בלבד. שניסיתי להסביר לה שאני לא בדיכאון ואני לא עונה על ההגדרה של בולמיה שזה מה שנותנים את התרופה פרוזק או פלוטין. זה לא עזר -אז ככה לבוא ולהגדיל ולהשמין את התיק שלי?? אני מודעת וזה גורם לי להיות עוד יותר משוגעת-כי אני מדברת בהגיון ומפרשת בהיגיון אבל לא נוהגת כך.עדיף להיות לא מודע לחלוטין או מודע לחלוטין מאשר להיות במצב כמו שלי. בכול מקרה.אני לא אספר את זה כי הפסיכאטרית זה במקום לא פרטי. והפסקת טיפול בכדורים -מעיד על לחוסר שיתוף פעולה או אי יציבות. לי נמאס שיחשבו מה שירצו -אבל ניסיתי נתנתי צנאס,ושום דבר לא עוזר.אני בתחושה שאני צרריכה להלחם במלחמה שהתוצאה שלה ידועה מראש.אין לי סיכוי במלחמה הזאת להראות שאני שפויה -אבל נדבקתי ברצון לרזות. -אפילו אתה יכול להיות שעל גבי המחשב אתה חושב שיש לך עסק עם אחת שממש מטורפת -וזקוקה לאישפוז מידי.עזוב -כבר נמאס -גם ככה על המטפלים שלי אני לא סומכת-ואני כבר לא בוטחת בקלות באף אדם. לילה טוב.

22/11/2003 | 23:48 | מאת: ירון

שלום , אני מקבל את הנ"ל מזה כשנה, תוצאות מצויינות למעט השמנה , לאחרונה שמתי לב שיש פגיעה בזכרון הקצר , אני שוכח מטלות שאני מכוון אליהם וזה קורה לעיתים קרובות. שאלתי : האם יכול ולתרופות הנ"ל יש השפעה על הזכרון ? תודה, ירון

לירון שלום, איני חושב שאחרי טיפול של שנה עלולות להופיע תופעות לוואי חדשות ולא מוכרות, לכן אני מניח שאין בדובר בתופעות לוואי של התרופות. אולי ישנה הפרעה בריכוז מפני שאתה מוטרד מדברים הקורים לך? שבוע טוב דר' גיורא הידש

22/11/2003 | 22:57 | מאת: אביגיל

שלום לכולם! אני מאוד יודה למי שיענה לי.. ובכן בעיתי היא כזו מיזהשנה שאני שותה כדור אחד של רסיטל בדרך כלל בערב בגלל בעיה של דיכדוך וכאבים בלסת מאז אומנם חל שיפור קל במצבי אבל מאז העליתי במישקל וכל מי שמכיר אותי מעיר לי וגם בעלי לא מבין כיצד שמנתי ומעיר לצומת ליבי. אני לא אוכלת יותר מהרגיל וההשמנה ממש ממש לא מתאימה לי מה שגם הבגדים לא עולים יפה(העליתי 9 קילו) שאלותי הם האם אני יכולה להפסיק את הכדור ועדיין הרגיש טוב כיצד עלי להפסיק את הכדור האם בהדרגה?? אני פוחדת שאם אני אפסיק יחזרו לי כל ההרגשה של הדיכדוך מה עושים אני בדילמה . והאם אני יפסיק את הכדור אני ירזה? ולאחר כמה זמן? בתודה המיואשת

לאביגיל שלום, לא כתבת את הדבר החשוב ביותר....כמה זמן את נוטלת את הציפרמיל? מקובל להמשיך בטיפול כשנה ואז אפשר לסיים את הטיפול וגם תוכלי לחזור למשקלך הרגיל. החשיבות של משך הטיפול היא רבה, כפי שאת חוששת, במידה ומפסיקים מוקדם מדי הסימפטומים עלולים לחזור, נמצא שבאופן כללי טיפול של כשנה מספיק בטוח שהחרדות לא יחזרו. אבל כל אחד הוא מקרה פרטי וכדאי להתייעץ עם הרופא המטפל לגבי תזמון מדוייק של סיום הטיפול. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

22/11/2003 | 21:46 | מאת: אילנה

כאשר מישהוא מרגיז אותי ואני פונה אליו כדי לצעוק עליו או להגן על עצמי אני בולעת את הלשון וכל פניי נהיים לאדומים וכל גופי רועד מרוב עצבים. וכ5 שעות או אפילו ימים אני יושבת בחדר עם אותם מחשבות על אותו אדם (איך ארביץ לו ,איך אגיב מה להגיד)וכל זה במהלך עצבים נוראיים עד כדי כך שגופי רועד כולי ואני פשוט לא מרוכזת כל הזמן עצבנית לא יודעת איך להתמודד עם זה מה לעשות במקרים אלה איני יכןלה לקחת כדורי עצבים כי אני משתמשת בכדורים שאסור תוך כדי נטילתם ליטול עוד תרופה שמשפיעה על מערכת העצבים אני בעלת ביטחון עצמי נמול אך כשאני רואה כי הצד השני לא מתייחס אליי אני מתעצבנת יותר ויותר וכשה אני חוזרת הביתה אני רבה עם ההואים שלי ושוברת חפצים ונהפכת למסוכנת מה לעשות ברגעים אלואיך להגיב?

23/11/2003 | 01:12 | מאת:

לאילנה שלום, כפי שנאמר, ההגדרה של כעס היא להעניש את עצמך על טיפשוטם של אחרים. לא רק שפגעו בך, את ממשיכה לכעוס ולפגוע בעצמך ובאנשים הקרובים אליך. אין ספק שהכעס מיותר ופוגע בך. בכל אופן איני ממליץ על תרופות, גם לבעיה של הביטחון העצמי וגם לבעיה הספציפית של הכעס כדאי לפנות לשיחות=פסיכותרפיה. אל תהיי צודקת, תהיי חכמה בהצלחה דר' גיורא הידש

22/11/2003 | 21:43 | מאת: שלי

האם אתה בטוח שהבנת לאיזה השפעה אני מתכוונת ?

23/11/2003 | 01:13 | מאת:

אני בטח שלא הבנתי הידש

22/11/2003 | 21:32 | מאת: מיכאל

אני נערה בת 17 אני נחשבת לילדה מוזרה מאד יום אחד או זמן מסויים יש לי מצב רוח לכל דבר אני חייה את החיים וכל הסביבה אוהבת אותי וישנה תקופה שני פשוט לא מדברת לא בה לי לעשות כלום כשאני מדברת עם מישהוא האדם פשוט לא סובל אותי באותו זמן כי אז אני הכלל לא מעניית ולא יודעת מה לדבר הביטחון העצמי שלי מגיע לאדמה.... אני מטופלת אצל פסיכאטר שאמר לי כי יש לי הפרעות במצב הרוח והוא נתן לי תרופות והם לא עוזרות לי בכלל.מה אני צריכה לעשות כשאני נמצאת ברגעים הגרועים שלי מה אני צריכה להגיד או לעשות לבין האדם כדי שיסבול אותי. כל אחד שאני מדבר איתי לא מוצא שום דבר מעניין בי ואני מרגישה שהוא/היא לא סובל/ת אותי והא פשוט רוצה כמה שמהר יססם את השיחה.

23/11/2003 | 01:14 | מאת:

למיכאל שלום, איני פסיכיאטר ילדים ונוער אלא של מבוגרים. בכל אופן כדאי להפנות את השאלה לפסיכיאטר המטפל, מדוע הטיפול אינו עוזר לך? אולי כדאי להחליף טיפול? מה האבחנה שלו? שבוע טוב דר' גיורא הידש

22/11/2003 | 20:19 | מאת: אמא מודאגת

לדר. הידש שבוע טוב אכן תשובותיך ענו על שאלותי. בנושא השם : בפורום יש אמא רחוקה בעוד שאמא מודאגת זאת אני . כתבתי מספר פעמים תחת השם הזה ולא ראיתי שמופיעה עוד מתכתבת בשם זה. תודה על התיחסותך

22/11/2003 | 21:50 | מאת: אמא רחוקה

שתינו אמהות עם בעייה והפורום הזה מדהים והלואי והכל יסתדר

23/11/2003 | 00:47 | מאת: אמא מודאגת

אמא יקרה שלום להיות אמהות לילד שסובל זה מאוד קשה. היום אני רואה כמה קשה להתמודד עם בעיות של ילדים בוגרים. רגשות אשמה יש בשפע, השאלה הנצחית מה היה אילו הייתי נוהגת אחרת, היא ללא מענה. כנראה שבעיות בחיים הם בילתי נמנעות וצריך לחשוב כיצד להפוך אותם לצמיחה והתפתחות מקווה שהדברים יסתדרו ומאחלת לך שיהיה רק טוב שבוע טוב אמא מודאגת

22/11/2003 | 17:26 | מאת: עתליה

שלום. בשנה וחצי האחרונות אני חווה משבר קשה בעקבות עניין רומנטי. חברי , שהיה עד כה חברי היחיד, נפרד ממני לפני שנה וחצי, ולאחרונה התחתן. קשה לי מאוד לתפקד ברמה היומיומית, אעפ"י שאני משתדלת להחביא בתוך עצמי את הכאב ולא להרשות לעצמי את הלוקסוס של התפרקות במקום עבודתי או בפני בני משפחתי, כך שאני נושאת את הכאב בתוכי. אני מנסה לטפל בכך באמצעות קריאה, נגינה, כתיבת שירה, ריפוי בעיסוק גם ברמה התעסוקתית - אני עובדת במגזר הפרטי מהבוקר עד הערב. אני משתדלת להחזיק את עצמי בשיניים בתעסוקה כדי שמחשבות שליליות לא ישתלטו עליי, מה שקורה לי הרבה בשישי שבת. תהיתי האם יש מקום במצבי לטיפול תרופתי? מעולם לא טופלתי אצל פסיכולוג או פסיכיאטר, אבל יש לי חברה עם בעיות נפשיות שמטופלת שנים בפרוזאק ואצל פסיכיאטר והפרוזק סייע לה פלאים. היא רגועה ונינוחה ואני מרגישה שעוצמות הכאב שלה - כאבי הלב והלחצים - פסחו עליה. כמו כן אבקש לדעת האם ניתן לקבל הפנייה דרך קופת החולים שלי - קופ"ח כללית - לטיפול נפשי מבלי שהדבר יהווה כתם ומבלי שכל רופא אחר בתחום המקצועי יוכל לראות זאת באמצעות כניסה דרך ת"ז שלי לפרטיי? למי עליי לפנות? האם מוטב לפנות לפסיכולוג לטיפול באמצעות השיחה? הנושא המילולי קרוב ללבי כיוון שאני כותבת הרבה, אבל אני מרגישה שטיפול בדיבור לא יסייע לי ומעבר לכלים שיסייעו לי להתמודד עם משברים אחרים, אני חושבת שטיפול תרופתי יסייע לי יותר ברמה הנקודתית. לא חוויתי בעברי משברים בעוצמה כזו. אולי זה הגיל או התחום הרומנטי או מרכיבים אחרים שחברו להם יחדיו . לא יודעת. אבל אני בהחלט זקוקה לעזרה מן החוץ. ולעזרה מקצועית.

לעתליה שלום, אני מניח שאת בשנות העשרים, ובשנים הללו שנה וחצי הם הרבה מאוד....חבל על הזמן. המלצתי העיקרית היא לפנות לטיפול, אפשר בשיחות אפשר בתרופות ואפשר בשניהם. העיקר לקדם את הדברים ושתחזרי לדרך המלך של החיים שלך. אני שמח שאת פתוחה לאפשרות של תרופות ויתכן שהן יעזרו לך, אבל קודם כל צריך להגיע לאבחון ורק אחר כך לחשוב על הטפול המתאים לך. בפניה בקופת חולים יש רישום אצל רופא המשפחה, אין בעיה של "כתם" וכיום החשיבות של רישום של טיפול פסיכיאטרי אינה כל כך גדולה אבל זה המצב שבוע טוב דר' גיורא הידש

22/11/2003 | 17:05 | מאת: נף

שלום , חברי צריך לעבור בדיקות רפואיות לשם קבלת קביעות במשרד ממשלתי. הבדיקות מבוצעות במסגרת קופ"ח - מכבי , אצל רופא תעסוקתי מטעם קופ"ח מכבי. הבחור מקבל טיפול תרופתי קבוע בליתיום. האם הוא יוכל לכסות על הטיפול בליתיום ? או שמא הרופא התעסוקתי ישלח אותו לבדיקות אצל רופא המשפחה ? , ואז ברור שהנושא ידווח . שוב השאלות הם - האם בדיקות רופא תעסוקתי יכולות לגלות מידע זה ? האם כדאי לו לכסות על המידע הרפואי ? האם הבדיקות מעמיקות , ונדרש מידע מרופא המשפחה ? בתודה מראש ! נף

שלום, אני חושב שבבדיקות דם שיגרתיות לא מבקשים ערכים של ליטיום בדם. עם זאת חברך חתם על טופס ויתור על סודיות רפואית, אז סביר להניח שיקבלו את החומר מרופא המשפחה. בכלל ובפרט לא כדאי לשקר. בהצלחה דר' גיורא הידש

22/11/2003 | 15:14 | מאת: שירה

אני מתחילה לחשוב שבעלי סובל מפרנויה. עם כל חברה שאני מדברת ו/או מתכתבת הוא בטוח שאני מדברת עליו, משמיצה אותו ומשפילה אותו. הוא עוקב אחרי כל מה שאני עושה באינטרנט, וממש שונא את המדיה הזו כי הכרתי בה המון חברות חדשות שהפכו חברות לחיים, שלא בהכרח מוצאות חן בעיניו (בלי שום סיבה). אני מתייעצת לפעמים עם חברות שלי לגבי בעיות בזוגיות וכשהוא מגלה את זה (כי הוא עוקב), הוא פשוט משתולל מזעם, הוא מנסה לאסור עלי לדבר עם חברות וגם עם משפחה על הבעיות בזוגיות שלנו. עד עכשיו הנחתי שזו רק קנאה אבל אני מתחילה לחשוב שזה הרבה יותר מזה, ביחוד כאשר הוא מפרש כל דבר שאני אומרת/עושה כאילו נאמר נגדו. מה עלי לעשות????? האם לבקש ממנו ללכת לפסיכיאטר ולקבל תרופות? האם יש מקום לכך? האם זה יכול לעזור? בתודה מראש שירה.

23/11/2003 | 00:38 | מאת: דליה

שלום שירה, מתוך מה שכתבת נראה לי שבעלך איננו פארנואיד, אלא פשוט מקנא לך , חושד ומרגיש נבגד על ידך. ואם לומר את האמת, יש בסיס מה לחשדותיו - את משתפת אנשים נוספים בעניינים שבינך לבינו. לכן אפשר גם להבין אותו. נדמה לי שאף אחד לא היה מרגיש נוח אם ידע שבן זוגו (או אפילו סתם ידיד), דן בו וביחסים ההדדיים האנטימיים. זה לא נעים, נכון? אז אולי תקדישי יותר תשומת לב ואנרגיה לדיאלוג עם בן זוגך, ואם את רוצה להתייעץ עם חברות עם עניינים שבינך ובינו, מומלץ שלא תעשי זאת דרך האינטרנט.

לשירה שלום, כמובן שלא ניתן לאבחן ברשת, יתכן ובעלך מקנא ויתכן שקיימות בעיות חמורות בזוגיות אשר מתעצמות עם העיסוק הרב שלך באינטרנט. בהחלט יש מקום לאבחון מלא. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

22/11/2003 | 15:02 | מאת: קובי

שלום ד"ר, יש לי מספר שאלות. בבקשה ענה לי עליהם: 1. שמעתי שהאפקסור ממכר. האם זה נכון? ישנם פשוט אנשים שמטופלים בכדור זה האומרים כי זהו כמו אקסטזי חוקי,האם זה נכון? 2. האם זהו כדור שעוזר טוב יותר לאנשים הסובלים מחרדות מאשר לדכאון? 3. איזה כדאי לחרדות? ה XR או הרגיל?

23/11/2003 | 02:10 | מאת:

לקובי שלום, כנראה קבלת הרבה מאוד אינפורמציה לא מדוייקת. אין מדובר בסם והאפקסור אינו ממכר. אומנם הוא ממריץ אבל באופן קבוע ולא גורם לעיוות של המציאות. האפקסור היא תרופה קודם כל לדיכאון ויש לה גם השפעה נוגדת חרדה. בשתי הצורות המולקולה הפעילה היא אותה המולקולה, רק האריזה שונה. בעולם כיום ממעטים להשתמש ב"אפקסור הרגיל"=IR שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

22/11/2003 | 14:27 | מאת: קרן

שלום האם הפרעת חרדה רק מתאפיינת בקבלת התקפים של חרדה? אני יודעת שאצלי אף פעם לא היה את האלמנט של ההתקף (כגון דפיקות לב מהירות,הזעה,פחד מחוסר שליטה) אני תמיד מצליחה לשלוט על עצמי אבל החרדה מתאפיינת אצלי בכך שאני מרגישה בלחץ ושהכל מסביבי לא נראה מציאותי ,וזה קורה במיוחד שאני לפני פגישות חשובות ובמהלך הפגישה הלחץ משתלט עלי והכל נראה כמו חלום אבל אנשים מסביבי אף פעם לא ירגישו בהבדל שמתחולל בי.

22/11/2003 | 15:12 | מאת: אילן

קרן, אני ממש מבין אותך. אני חי את הבעיה הזאת כשנתיים כבר וגם לי זה קורה במיוחד בפגישות,מסעדות,קניונים,בעבודה והתחושות שאת מתארת אותן קיימות אחת לאחת גם אצלי,זה פשוט מדהים שיש עוד מישהו בדיוק עם אותן הרגשות!!! גם אני אף פעם לא הרגשתי התקפי חרדה, אבל תאמיני לי שזה עדיין מאוד מאוד קשה גם בלעדיהם. יהיה בסדר, כך אני מקווה גם לי וגם לך.

22/11/2003 | 23:57 | מאת: קרן

היי אילן גם לי זה נותן נחמה לדעת שאני לא היחידה שחווה את זה אם אתה צריך מישהו להזדהות ואולי לדבר על זה,ועל דרכי התמודדות אני פה..