פורום פסיכיאטריה

פורום זה סגור לשליחת הודעות חדשות.
23629 הודעות
11816 תשובות מומחה
21/11/2003 | 23:00 | מאת: אנה

ראשית כל, תודה לכל אלה שענו לי בפניתי הקודמת. השאלה הפעם: איזו שיטה טיפולית ( טיפול פסיכולוגי ) מתאימה ביותר לדכאון? האם טיפול תרופתי בלבד מספיק? ושוב, מה לעשות כדי לעזור לבן זוגי לצאת מה"בור"?

22/11/2003 | 00:33 | מאת: משיבה

במידה והבחור עדיין לא אובחן, כדאי לפנות לאבחון פסיכיאטרי, לפני שמחליטים על סוג הטיפול. באופן עקרוני, שילוב בין טיפול תרופתי וטיפול פסיכולוגי נמצא כשיטה האפקטיבית ביותר לטיפול בדיכאון, יותר מאשר כל שיטה בניפרד. במצב משברי - מומלץ בד"כ להתחיל בטיפול פסיכולוגי בשיטה קוגנטיבית-התנהגותית, שעוזרת מאד לצאת מהמשבר ולחזור לתפקוד !!! ( עובדה מחקרית ). בהצלחה ותרגישו טוב !

22/11/2003 | 02:48 | מאת: המשיב

טיפול תרופתי חשוב ביותר כאשר מדובר בדיכאון! פסיכותרפיה- טיפול בגישה בינאישית (IPT) נחשב למאד יעיל במקרים של דיכאון: http://www.interpersonalpsychotherapy.org/whatis.htm גם טיפול בגישה קוגנטיבית נמצא יעיל. רוב הפסיכולוגים בארץ עובדים בגישה דינמית שהיא פחות מומלצת לדיכאון אבל קשר טוב עם מטפל טוב יותר חשוב מהשיטה של הטיפול.

22/11/2003 | 12:52 | מאת:

לאנה שלום, מסכים עם מה שאמרו קודמי שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

21/11/2003 | 22:59 | מאת: ת

יש לי כאבים חזקים בעורף, בשריר מתחת לעצם הגולגולת. הפיזיותרפיסט שמטפל בי טוען שהשריר מאוד מכווץ. לטענתו התופעה ידועה ומקורה בלחץ נפשי וזאת עקב כמות העצבים הגדולה שעוברת באיזור. האומנם ? אגב, בדיקת CT מוח (C1 ומעלה) תקינה. ב- CT צוואר (C2 ומטה יש פתולוגיות שלטענת הרופאים לא מסבירות את הממצאים).

22/11/2003 | 12:54 | מאת:

שלום, מתח של שרירים במצח ובעורף הם תופעות ידועות ומוכרות. לעתים הם גורמים גם לכאבי ראש . שבת שלום דר' גיורא הידש

21/11/2003 | 21:24 | מאת: סיוון

באיזה הפרעות נפש או תופעות נפשיות אדם מואס יותר מהרגיל בכל מיני דברים שונים בצורה פתולוגית חש מאיסה בדברים שכבר נמאסים עליו. למשל הוא התחיל לפתור תרגילים במתימטיקה ומרוב תחושת מאיסה הוא מפסיק ובורח לפעילויות שגורמות לו להנאה ועונג בגלל הסבל שהיה בניסיון ההתמודדות הנפשית שלו עם תחושת המאיסה מלפתור תרגילים .

מאיסה בתרגילים במתמטיקה מעידה דווקא על תקינות נפשית. דווקא התעניינות מוגברת במתמטיקה מעידה לעתים על הפרעה.

לסיוון שלום, לא הייתי ממהר לאבחן הפרעה נפשית, יתכן שמדובר על קווי אישיות וקושי להתמודד עם קשיים. תופעה שכיחה שפעמים רבות מחמיצים אותה היא הפרעת קשב. שבת שלום דר' גיורא הידש

21/11/2003 | 21:10 | מאת: שלי

האם רק תרופות שמרדימות גורמות לשיכחה או שגם תרופות ממריצות יכולות לגרום לשיכחה ? אם גם תרופות ממריצות (לא מרדימות) יכולות לגרום לשיכחה זמנית , אז על איזה תרופות מדובר ?

לשלי שלום, לא הצלחתי להבין לאלו תרופות את מתכוונת. שבת שלום דר' גיורא הידש

השאלה היא איזה תרופות . אני לא יודעת איזה תרופות וזו בדיוק השאלה שלי אליך. אני מתכוונת לתרופות (שאני לא יודעת איזה וזו השאלה שלי אליך איזה) שמשפיעות על הזיכרון כך שהן גורמות לשיכחה זמנית ממתן התרופה ועד פירוקה ובמקביל לא גורמות לעייפות ולהירדמות . ידוע לי שוואבן ותרופות ממשפחת הבנזודיאזפינים עשויות לגרום לקשיים בזיכרון אבל הן גם ניתנות לבעיות שינה משום שהן מרדימות . אני שואלת על קבוצות תרופות שאומנם גורמות לקשיים בזיכרון אך לא גורמות להירדמות .

ועדת העבודה והרווחה של הכנסת אישרה הבוקר (ב') בהליך שנמשך כ-3 דקות את הוצאתו מחוץ לחוק של ה-GHB. הסם, שהשימוש בו תפס תאוצה רבה בשנים האחרונות בקרב בלייני המועדונים, נודע בארצות הברית בכינוי "סם האונס", והוצא שם מחוץ לחוק לפני כשלוש שנים. ה-GHB מורכב מחומר כימי להסרת צבע מהול בנוזל לפתיחת סתימות בצינורות מים. השימוש בו גורם בתחילה לאופוריה, אולם אם הכמות הנלקחת גדולה מדי, יכולות תופעות הלוואי לגרום לאיבוד הכרה זמני, הרעלה ואף הפסקת נשימה. בשנים האחרונות נודע על מספר גדול של מקרים, בעיקר בארצות-הברית, בהם בוצעו מקרי אונס לאחר שהאנס עירבב את ה-GHB במשקה אותו הגיש לקורבן. לאחרונה הפך ה-GHB בארצות-הברית ובמדינות אחרות בעולם לגורם השכיח ביותר במקרי איבוד הכרה כתוצאה משימוש בסמים, יותר אפילו מ-MDMA (אקסטזי). ה-GHB, או בשמו המקורי - Gamma Hydroxy Butyrate - הופץ לראשונה בארצות-הברית בסוף שנות ה-80, כתחליף "בריא" יותר לסטרואידים, וזכה לפופולריות בעיקר בקרב מתאמנים כבדים בחדרי הכושר, שרצו להגיע לתוצאות מירביות בזמן קצר. במקביל דיווחו אז המשתמשים בחומר שהוא מסייע לשינה עמוקה ורציפה. בארצות-הברית מסווג החומר בחוקי הסמים פעמיים - בסיווג מס' 1 - כסם מסוכן לשימוש ללא מרשם רפואי, ובמקביל - בסיווג מס' 3 - כסם רפואי, המסייע בהפרעות שינה. בישראל לא משתמשים ב-GHB למטרות רפואיות, והשימוש מעתה בסם ייחשב, כאמור כלא חוקי. (20.10.03, 15:25)

21/11/2003 | 19:55 | מאת: tir78

לרופא שלום, האם יש מחקרים המצביעים על כך שתופעת החרדה(gad,panic disorder)יורדת עם הגיל. כלומר בגיל צעיר כאשר היא מתפרצת היא בשיאה וככל שהחולה מתבגר תופעותיה הולכות וקטנות?

22/11/2003 | 13:00 | מאת:

שבת שלום, הפרעות חרדה המתפרצות בגיל צעיר (סביבות העשרים), חומרתן יורדת עם הגיל. עם זאת בגיל המבוגר והזיקנה ישנה חרדה מסוג אחר, חרדה להסתדר ולהתארגן עם העולם המשתנה במהירות והרגשה שאין מספיק שליטה על מה שקורה. גם חרדות הקשורות לשואה מתגברות עם הגיל המבוגר. בכל ספר פסיכיאטריה ומאמרים העוסקים באפידמיולוגיה של ההפרעות הפסיכיאטריות יש את הסטטיסטיקות הללו. שבת שלום דר' גיורא הידש

21/11/2003 | 18:34 | מאת: משה

לפני כ-10 שנים אירעה לאחי תאונת דרכים במסגרת הצבא והוא הוכר בנכות הכוללת נכות על פוסט טראומה וזעזוע מוח.היה לו אובדן הכרה זמן רב, וקבל 20% נכות נפשית רק בשל התאונה. כן קבל עוד % על נכות גופנית. לפני כשנה אירע לאחי החמרה במצב נפשי והוא גם אושפז. כיום הוא מקבל תרופות. הוא הגיש תביעה למשרד הבטחון על החמרה אך הועדה שם החליטה כי זה לא קשור לתאונה. רציתי לשאול אם יש מקום לתביעה כנגד משרד הבטחון, ואיך זעזוע המוח משפיע כאן?

22/11/2003 | 13:25 | מאת:

למשה שלום, כמובן שאין מספיק פרטים כדי לענות תשובה אישית. באופן עקרוני, תאונה וחבלה עלולים להחמיר במשך השנים. אבל גם האפשרות השניה קיימת, שלאחיך התפתחה הפרעה נפשית נוספת שאינה שייכת לתאונה הראשונה. זו גם הקביעה של הוועדה. מניסיוני בדרך כלל יש קשר בין הדברים, אבל כמובן שלא תמיד. צריך לבדוק את הדברים לגופם. שבת שלום, דר' גיורא הידש

21/11/2003 | 18:24 | מאת: אמא רחוקה

אני כותבת לכם כי אתם נהדרים וגם רק אתם יכולים להבין גידלתי את ילדי על רגישות אהבת הזולת מוזיקה אומנות חופש בקיצור מיוחדות גיסתי גידלה בצורה הפולנית הקלאסית והבנות למדו הוראה התחתנו כמו כולם חמותי סבלה ממאניה דיפרסיה והקפדתי לקחת את ילדי לביקורעם קבועים בבתי החולים גיסתי העלימה מהבנות את הסבתא ועד היום שנים אחרי מותה הן לא יודעות כלום ולמרבה האירוניה דווקא הבת שלי אולי תאובחן במחלה הבן שלי עושה יוגה וטאי ציי גומר תואר שני ברפואה סינית ואם לו רגליים הוא היה עף בקיצור תלוש אבל מאושר הבת שלי לוקחת על עצמה את כל הסבל בעולם ולא מסוגלת להתמודד עם המציאות האכזרית אומנם עד השנה האחרונה היא הייתה יושב ראש מועצת הסטודנטית תלמידה מצטיינת וכו אבל עכשו היא לא מוצאת את עצמה ואת הטעם לחיים בתורה הפילוסופית ואומרת שבעולם כזה אין טעם לחיות ואני מרגישה אשמה נוראת האם טעיתי אם הייתי אמא אחרת אולי זה לא הייה קורה אם הייתי פחות פתוחה יותר קשה איתה היא לא הייתה מגיעה למצב הזה אם לא הייתי מתחתנת עם בעלי לא הייתה המחלה וגם לדעתי והיא עם אומרת את זה יותר קל לה להגיד שהיא אולי ירשה את זה כע כל רופא שואל על הרקע המשפחתי וישר יש סטיגמה אפילו שפה הדיכאון התפרץ בגלל מות של החבר זהו תודה אם תקראו

21/11/2003 | 22:05 | מאת: דליה

אמא יקרה, ממש לא ברור לי על מה ולמה ההאשמות העצמיות שלך. בתך למדה פילוסופיה ועכשיו לא מוצאת את עצמה? אז מה, זה קורה להרבה אנשים. זה נורמלי, תקין, אלה החיים. אפשר רק לקוות שהיא תעבור את המשבר ותצא לדרך חדשה ומוצלחת. אם היא סובלת מדיכאון קליני, זאת בעיה, אבל האשמות שלך לא יעזרו. אם היא אכן בדיכאון וזה אכן קשור לבעיה גנטית, אין שום טעם להכות על חטא. כל הורה מעביר לילדיו גנים טובים ופחות טובים, בתקווה לטוב, ואין בעניין זה ביטוח. (אבל אם זו בעיה בריאותית, יש תרופות שיכולות לשפר את המצב). האם טעית בחינוך ילדייך במשהו? ייתכן, מי לא טועה. מן הסתם עשית כמיטב יכולתך בחינוכם. (רק לא הבנתי למה לקחת אותם לבתי חולים). בכל מקרה אין טעם בהשוואות עם אנשים אחרים, כל אחד לעצמו, "ההצלחה" בחיים אינה בהתאמה לדגם נורמטיבי מסוים . (העובדה שבנות הדודה התחתנו וחיות כביכול בדרך נורמטיבית, אינה מעידה בהכרח על הצלחה גדולה.) חשוב שתביני שאינך אחראית לגורל ילדייך, וגם אינך יכולה להבטיח את אושרם. עלייך להשלים עם כך. הם, כמו כל אדם, נולדו לחיות את חייהם כמיטב יכולתם, על פי רצונם. כאם תוכלי לעזור להם אם תקבלי אותם כמו שהם, תתמכי בהם בדרכם, ותהיי אופטימית. שבת שלום!

21/11/2003 | 23:59 | מאת: דפי

אמא רחוקה אין אמא שלא עוברת רגשות אשם בחייה יהיה מה שיהיה. המסקנה היא שעשינו תמיד כמיטב הבנתנו ויכולתנו מתוך אהבה וזה מה שיכולנו לעשות.איננו מושלמים וטוב שכך וגם אם עשינו טעויות הרי התפתחנו מהם ביחד עם ילדינו ונתנו להם הזדמנות ללמוד בחיים.תמיד אנו רואים בעיות כדבר שלילי כסבל אך בעיות הן רק שאלות ותהליך החיים הוא תהליך למידה וגם אם קשה לפעמים הרי התחושה מההישג אח"כ שתהיה לילדייך היא גדולה. לפי מה שכתבת לימדת אותם להיות בני אדם ומאושרים וזו לדעתי המטרה בחיים. נראה אומנם שהם ילדים רגישים וזה לא חיסרון זו עובדה. נסי להראות להם את הצד היפה בחיים ושגם אם העולם קר ואכזר לפעמים הם האנשים עם האהבה בתוכם נהנים בעצם יותר מכולם למרות שזו עובדה מאכזבת לגילוי.בקשר למחלה אני לא מבינה זה קשור לרופא.יצא לי לכתוב הרבה מקווה שזה הועיל במשהו. דפי

22/11/2003 | 07:01 | מאת: נועה48

שלום לך, סימני שאלה של אמהות -עולים וזה נורמלי לגמרי, בעיקר כשאנחנו עושים לעצמנו משהו כמו "סיכום ביניים"-היכן שהוא סביב גיל 50 , כשהילדים כבר לכאורה עצמאיים אבל עדיין לא לגמרי, ואנחנו אמורות "לשנות תפקיד" אבל הדברים עוד לא די בהירים. רגשות אשם..נדמה לי שהם נוצרים בנו ממש במקביל להופעת צירי הלידה הראשוניים :-) פעם צחקתי לעצמי על שתי האותיות המשותפות ל"אמא" ול"אשמה".. אבל, בנימה קצת אחרת- אולי גם את זקוקה לקצת תמיכה, למקום בו תוכלי לדבר את עצמך. עברת תקופה לא פשוטה עם עצמך. האם יש לך מקום כזה? האם תוכלי למצוא לך?מפני שחוץ מהיותך "אמא", הרי את גם "את", כלומר-"סתם את", ומגיעה לך התייחסות לכאבים הפרטיים שלך. "מה היה אילו" היא מחשבה עתיקה,אלא שספק אם יש בה איזו תועלת. "מה יש עכשיו ואיך אפשר-אם בכלל- לסייע" נראית לי כמחשבה שיכולה לקדם. ההבנה וקבלת הידיעה שאין בידינו שליטה על המתרחש בחיי ילדינו,איננה פשוטה. כשהיו קטנים,לכאורה, הכל היה בידינו. היכולת לוותר על הצורך הזה (שהוא בעיקר שלנו) יכולה לאפשר מרחב מחיה נינוח הרבה יותר. אני כותבת הרהורים ,מתוך עצמי כמובן. לא פשוט,אבל אפשרי, ללמוד קצת איך מתבוננים מן הצד, איך מציעים כתף וחיבוק וכמעט תו-לא, בעצם. חיבוק, גם לך, אמא רחוקה.

22/11/2003 | 07:25 | מאת: שלי

לאמא הרחוקה שלום אני מסכימה עם הנשים שענו לך עד כה. הייתי רוצה להתיחס לענין הבת. אני לא סובלת ממניה דפרסיה אבל בכל פעם שאני מתחילה להתעסק עם פלוסופיה ולמה ואיך העולם הזה, אני חוטפת דכדוך והרגשה של חוסר טעם לחיים. הגעתי למסקנה שהחיטוט הזה לא מתאים לכל אחד ואחת.וגם אם יש כאלו שזה מתאים להם לתקופה מסוימת, לפעמים זה ממצה את עצמו אחרי תקופה. מרבה דעת מרבה צער: לפעמים מאוד נכון. לאנשים כמוני חשוב להצמד לחיים עצמם, לעשיה ולמלאכה על מנת שירגישו מאושרים. כל בן אדם שוב את האנרגיה החיובית שלו ממקורות אחרים. כשמרגישים חוזק- אפשר לגלוש למחשבות פילוסופיות ביתר שאת. יותר מידי להתעסק עם זה- לדעתי עובד בצורה שלילית אצל מרבית האנשים. יכול להיות שבתך מדוכאת- לאו דווקא מניה דפרסית. ולגבי גיסתך- אם יש בעיה גנטית- היא יכולה חס וחלילה להתפרץ גם אצלהם (באמת שלא נדע- אבל זה לא יעזור שהיא מסתירה, ושעכשיו הכל בסדר). שום דבר לא קבוע בחיים ואל תקחי אותה בתור דוגמא. יכול להיות שכששני ילדיך ינשאו ויגדלו ילדים באושר, אצלה יהיו פתאום בעיות, חלילה. מאחלת לך רק טוב, וכמה שפחות מחשבות קשות. הלב שלנו זה לא פח זבל. צריך לסנן קצת את מה שמכניסים לתוכו.

22/11/2003 | 11:58 | מאת: נחום

כל הכבוד לכל מי שענו לך עד כה, אני מזדהה עם כל מילה. מבקש רק להוסיף בעניין רגשי אשמה. רגשי אשמה הם חלק מהחיים בכל מיני סיטואציות ובעיקר בכל הקשור לגידול וחינוך ילדים. אך הם לא מובילים לשום כיוון חיובי ולא פותרים שום בעיה. בכל תחום בחיים את יכולה לומר לעצמך שאילו היית נוהגת אחרת , חייך היו נראים אחרת ואולי הכל היה יותר טוב. כידוע אין לזה תשובה , יכול להיות שכן , אבל גם יכול להיות יותר גרוע. מה שקורה עם ילדייך בבגרותם איננו רק בגלל מטען גנטי כזה או אחר שקיבלו מההורים. העובדה שבתך לא מוצאת את עצמה לאחר לימודי פילוסופיה , לא בהכרח קשורה לחינוך שקיבלה, יכול להיות שזהו מבנה האישיות שלה ואין לו קשר אלייך. יש אנשים ש"מבשילים" ועומדים על דעתם יותר מאוחר מאחרים.

22/11/2003 | 21:06 | מאת: רים

שלום לך אמא יקרה! לפני כשלושה שבועות נכנסתי לפורום הזה במקרה ומכל המכתבים שקראתי עד היום הוא מבין המרגשים ביותר והסיבה היא הדמיון הרב בתחושותנו. את בעלי הכרתי לפני 5.5 שנים ומתוכם אנו נשואים שנתיים. ולמשפחה של בעלי היסטוריה של מחלות נפשיות, ההרסנית ביותר היתה מחלתו של אחיו הבכור כמובן - סכיזופרניה. לא פעם שיתף אותי אחיו ברזי המחלה ואני נסחפתי אחריו בשאלות והתענינות רבה לגבי עולם המסתורין של המחלות הנפשיות (וכאן אני מוצאת צידוק רב למשפט שנאמר קודם מרבה דעה מרבה צרה - כ"כ נכון....). לפני כשנתיים הוא התאבד מה שהפך תריגר להתפרצות דכאון קשה אצלי-ממנו אני עדיין סובלת ביסוריים קשים. לא פעם בתקופות קשות של דכאון אני מאשימה את בעלי ומשפחתו בסבל שנגרם לי ושאם לא הייתי מכירה אותו אולי כל זה לא היה קורה... היום אני חוששת שמה המחלה/ות יתקפו בעתיד את ילדיי - ואני רק מקווה שלא. בנוסף, עפ"י התאורים שלך לדעתי בתך לוקה בדכאון ולא במניה דיפרסיה(מהכרותי את הנושא) ולכן כדאי לשקול טיפולים ואיבחונים מתאימים. אני מאחלת לכם החלמה מהירה והמון כח להתמודד. רים.

21/11/2003 | 18:18 | מאת: ???

אשמח לקבל עמה שיותר מידע בנוגע לתרופה

22/11/2003 | 13:32 | מאת:

שלום, סמאפ היא למעשה הלידול, וכל מה שנכתב ברשת על הלידול (halidol הלופרידול) נכון לגבי סמאפ. היתרון הגדול של סמאפ שזו התרופה היחידה הנתנת כגלולה (כדור) ויש לה משך פעולה ארוך. הסמאפ פעיל כשבוע ולכן ניתן ליטול אותו פעם בשבוע. כך משוחררים מהטיפול היומי בכדורים וגם אין צורך בזריקות הנתנות כתרופה עם משך פעולה ארוך פעם בחודש. שבת שלום דר' גיורא הידש

21/11/2003 | 18:11 | מאת: ערן

שלום אני בן 17 , אושפזתי בעבר בבית חולים פסיכיאטרי ששם הגדירו שיש לי הפפרעה אישית גבולית וכפייתית ocd . לאחרונה עקב ריבים ואלימות בבית מצד אחיי ואווירה של מתח בבית , אני בדיכאון , ואני מרגיש מעין פחד וחוסר מוטיבציה לעשות דברים ,אני פחות יוצא מהבית ורוב הזמן אני סגור בחדר ומבלה את שעות הערב אחרי הבית ספר בשינה מרובה שיכולה להיות כ-4-5, שעות, אני מרגיש שאני מתרחק מהחברה ומעין מחשבות חרדתיות חוזרות ללא הפסקה שהם לא נותנים לי מנוח, קשה לי לחשוב על דברים אחרים וקשה לי יותר להתרכז בלימודים , אני מתקשה לדבר בספונטניות אחרי מתח רב בבית ואווירה סוערת ואם אני מדבר בכתה עם חברים אז תכני השיחה שלי קטנים מאוד!, ונעשתי סגור מאוד ב-3 וחצי חודשים מאז שהתקופה הזו התחילה . כרגע אני מטופל בכדורים פלובוקסאמין 200 מ"ג , רציתי לדעת האם יכול שהתפרצה אצלי מחלת סכיזופרניה, כי לפי מה שידוע לי במחלת הסכיזופרניה נחלקת לשני סוגי סימפטומים חיוביים ושליליים ולפי מה שאני חש ורואה יש התאמה בין מה שאני חש וחווה לבין הסימפטומים "השליליים, של מחלת הסכיזופרניה, וזה מאוד מדאיג אותי ואני לא יודע מה לעשות? חשוב לציין שאני לא שומע קולות ולא הוזה ואין לי מחשבות שווא אבל לפי מה שאני רואה יש לי סימפטומים שתואמים לסימפטומים השלילים של מחלת הסכיזופרניה האם אכן יש סיכוי שאני עומד לפתח את המחלה או שהיא התפתחה אצלי מפני שאני לא שומע קולות ואין לי מחשבות שווא והזיות. זה מאוד מטריד אותי ואיני רוצה לספר על זה לאף אחד רק בחסוי ולכן פניתי לפורם זה. ורציתי לשאול באמת ממה יכולים הרגשות אלו האם רק מסכיזופרניה או שיש גם סיבות אחרות, ומה יכול לגרום לבנאדם לא לדבר בספונטניות? האם יכול להיות אחד שחולה בסכיזופרניה מבלי לשמוע קולות שווא או הזיות והוא מדבר וחושב בהגיון?אבל עם סימפטומים שליליים של המחלה ? אודה לך אם תקדיש זמן לתשובה מפורטת ומספקת לשאלתי , כי עניין זה מאוד מטריד אותי ואיני מעונין לספר אותו כרגע לרופאה שלי עד שאני ידע יותר פרטים על מצבי , אני חושש מאוד. תודה ערן.

21/11/2003 | 18:56 | מאת: עלמה

שלום ערן, אינני פסיכיאטרית, נכנסתי במקרה לפורום. לא יודעת מה עובר עליך, אבל ראשית התרשמתי שיש לך משפחה קצת סוערת, וזה בטח די קשה להיות רגוע במצב כזה. דבר שני ששמתי לב זה שאתה מדבר על עצמך במונחים (טרמינולוגיה) פסיכיאטרית. נראה שקראת הרבה חומר בנושא. אני לא בטוחה שכל התבודדות היא סכיזופרניה. כשהייתי נערה יצאתי מעט מהבית, היו לי מעט חברים ( אם בכלל), ובכל זאת, עד היום אני לא נחשבת לסכיזופרנית (אולי זה עוד יתגלה...). גם "תכני שיחה דלים" או משהו כזה - זה אמנם נחשב כסימפטום של סכיזופרניה, אבל בעצםגם לרוב האנשים "הנורמלים" לפעמים אין הרבה מה לומר... לא יודעת אם אצלך התופעות הללו חורגות מהנורמה, על כך יוכל לענות לך הדוקטור. מה שרציתי לומר לך, זה שלדעתי אתה קצת עסוק בלתייג את עצמך כבעייתי, וזה אולי קצת בעייתי. איני יודעת, אולי יש לך באמת בעיה רפואית, אבל ייתכן שהבעיות נובעות מהאווירה המתוחה בבית, ומהיותך בגיל ההתבגרות, שהוא גיל לא פשוט בכלל, שבו אנשים עסוקים מאוד בהגדרת עצמם וזהותם נוטלים לעצמם לפעמים זהויות בעיתיות, העיקר להגדיר את עצמם. מאחלת לך בריאות, חופש ושמחה. שבת שלום!

22/11/2003 | 01:04 | מאת: גיל

ערן שלום , אתה בחור צעיר ועברת תקופות לא קלות . אבל אל תשכח שאתה בגיל ההתבגרות ( לקראת סופו ) , וזהו גיל קשה , והקשיים מתווספים לעיות שלך . ולכן לא כדאי לך לחפש את עצמך במחלות ובאבחנות . תנסה להתרכז בחיי השגרה שלך , צא עם חברים לסרט פעם בשבוע , טייל כיצת , תנסה להתרכז בנושאים נטרלים !, ולא באבחנות . בהצלחה ! גיל

22/11/2003 | 12:06 | מאת: דויד

אמנם לא מקובל וקצת מסוכן לאבחן דרך האינטרנט , אך לדעתי חששותיך מוגזמים. החולים בסכיזופרניה מנותקים מן המציאות, מדברים לא לעניין סובלים ממחשבות שוא. לפי תאורך אינך סובל מאף אחד מתופעות אלו. אבל מכיון שבכל זאת אתה סובל היה כדאי שתפנה לרופא בקופת חולים תספר על מצוקתך ואם יש צורך תוכל לבקש הפניה לפסיכולוג שיאבחן את מצבך בצורה יותר רצינית. יכול גם להיות שאתה בעיצומו של משבר גיל ההתבגרות ועם הזמן דברים יחזרו לתיקונן. פנה להתיעצות מקצועית.

21/11/2003 | 17:15 | מאת: נטע

ד"ר הידש שבת שלום, היום אובחנה אצלי נוירופתיה אולנרית דו- צדדית בשתי הידיים. לפי מה קראתי ברשת הבנתי שזו מחלה שמופיעה בעיקר אצל קשישים (ואני עוד לא...) ואצל סכרתיים (תודה לאל, אני לא). יתכן שזה התפרץ כתוצאה מנטילת סרוקסאט משך שנתיים? תהיה הסיבה מה שתהיה אני מרגישה על הפנים... שבת יפה לך ולכולם.

22/11/2003 | 17:35 | מאת:

לנטע שלום, צר לי לשמוע על הסיבוך ואיני מבין על מה מדובר בדיוק, מוזר שהתופעה קרתה באותו העצב בשתי הידיים? איני מכיר סיבוך כזה מסרוקסט וכבר בדקנו מספר פעמים האם ישנם נזקים משימוש ממושך בסרוקסט. אם יהיה לי זמן אבדוק ואתעדכן שוב, אבל כעת לפי מיטב ידיעתי אין הדברים קשורים לסרוקסט. האם את מצאת קשר כלשהו? הרבה בריאות ותעדכני דר' גיורא הידש

21/11/2003 | 15:49 | מאת: שירי

שלום מה ההבדל מבחינת הפעילות הכימית / קלינית בין כדור הרגעה לכדור נגד דכאון? הכוונה למצב של חרדה/מתח מלווה בדכדוך ולהיפך. תודה

21/11/2003 | 16:30 | מאת: משה

כדורי הרגעה מדכאים את מע' העצבים המרכזית ובצורה כזאת מביאים להרגעה משמעותית, השראת שינה והרפיית שרירים. עובדים על הקולטנים GABA. משפיעים תוך מס' דקות. נוגדי דיכאון מעוררים את מע' העצבים (בדיוק ההיפך) ויכולים לגרום לאי שקט אבל מוציאים מדיכאון. עובדים על הקולטנים סרוטונין ו/או נוראדרנלין. משפיעים אחרי מס' שבועות.

22/11/2003 | 13:36 | מאת: שלי

לא קיבלתי תשובה . כתבתי לך למה התכוונתי .מחכה לך שתקרא .

22/11/2003 | 17:39 | מאת:

לשירי שלום, הדברים שמשה כתב הם מדוייקים. המעניין בתרופות נוגדות דיכאון שהן ממש פועלות נגד דיכאון ולא תרופות מעוררות בלבד. פעם לפני כחמישים שנים חשבו שתרופות מעוררות יעוררו את האדם הסובל מדיכאון אבל התברר שכיוון שהן לא עבדו בדיוק על הדיכאון הן לא עזרו (תרופות/סמים מעוררים כמו ריטלין למשל). במשך הזמן התברר שתרופות נגד דיכאון פועלות גם חרדות. הדבר דומה במידה מסויימת לאקמול ואנטיביוטיקה. האקמול מוריד את החום וכאבי הראש אבל אינו מרפא את דלקת הריאות. האנטיביוטיקה, אינה מורידה את החום מיד אבל אחרי יומיים שלושה החום יורד כיוון שהדלקת משתפרת. כך כדורי ההרגעה הם כמו האקמול ונוגדי הדיכאון כמו האנטיביוטיקה. אני מקווה שהדברים יותר ברורים. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

21/11/2003 | 15:33 | מאת: ליל

לפעמם אני שומעת שהטלפון מצלצל אך כאשר אני הולכת לענות מתברר לי שהוא בכלל לא צלצל. כאשר אני שומעת את הצילצול כמה פעמים אז עונים לי מהי הסיבה לתופעה זו?

22/11/2003 | 17:50 | מאת:

לליל שלום, ישנה תופעה הנקראת הזיות (הלוצינציות) מחרדה ואין מדובר על הזיות פסיכוטיות כיוון ששיפוט המציאות תקין. מדובר על תופעות שדומות לתופעות שאת מתארת, לפעמים הולכים ברחוב ונדמה לנו שמשהו קורא לנו, או שנמצאים בשירותים וחושבים שהטלפון מצלצל או נמצאים רחוק. אולם כאשר בודקים האם הדברים הם נכונים (שיפוט מציאות) מתברר שטעינו. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

21/11/2003 | 15:25 | מאת: ליל

מה זה בעצם מחשבה כפייתית

21/11/2003 | 19:41 | מאת: משיבה

מחשבה כפייתית היא מחשבה שחוזרת על עצמה שוב ושוב, בלי יכולת לשלוט עליה, והגורמת סבל לאדם. האדם מרגיש שמדובר בתופעה חיצונית , זרה לו ובלתי בריאה, אך מתקשה להפסיקה. מדובר בהפרעה השייכת למשפחת הפרעות החרדה.

22/11/2003 | 17:42 | מאת:

ליל שלום, מדובר על מחשבות שהן חוזרות על עצמן באופן כפייתי ומטרידות (טורדניות), אבל גם מחשבות חודרניות, כלומר הן מציקות וחודרות להכרה גם אם אננו רוצים בכך. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

21/11/2003 | 15:17 | מאת: ליל

אני סובל מחרדות ולוקח ריספרדל 1 מ"ל תוך כמה זמן התרופה תתחיל להשפיע והאם ההתקפי חרדה יעלמו בשלביי הראשונים הפסיכיאטר אמר לי לקחת חצי כדור לפני השנה אך אני לוקחת כדור שלם האם זה ישפיע עליי לרעה? אודה מראש..

22/11/2003 | 17:53 | מאת:

לליל שלום, טוב שאת מנסה להבין וללמוד על מה מדובר. עם זאת לא כדאי לך לאבחן את עצמך ולא לטפל בעצמך. אם את נוטלת מיליגרם שלם של רספרידל, נזק לא עלול להגרם אבל תמיד צריך להקפיד על ההוראות של הרופא המטפל. הרספרידל מתחיל להשפיע תוך מספר שבועות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

21/11/2003 | 14:06 | מאת: אמא מודאגת

שלום לדר. הידש בני סובל מדיכאון קליני. הוא בן 23. הרופא נתן טיפול בליתיום. בשבוע השני ללקיחת הליתיום היתה הטבה במצבו, אך מהשבוע השלישי מצבו הורע ונמצא בירידה מתמדת. בני לקח את הליתיום כמעט חודשיים. אחרי התייעצות, בני קיבל מהרופא לוסטראל, 2 ביום, ואותה תופעה חזרה על עצמה: בשבוע השני חלה הטבה, אך בשלישי מצבו הורע, אחרי 28 כדורים מצבו לא טוב. לטענת בני המצב ימשיך להדרדר 1. איך ניתן להסביר את התופעה של עליה של שבוע במצב הרוח וירידה מתמשכת אחריה? 2.האם היית ממליץ על האפקסור, שפועל על שני מרכיבים? 3. האם זה נכון להתייעץ גם עם פסיכיאטר מקופת חולים? הביקורים הפרטיים מאוד יקרים 4. האם כדאי לפנות גם לנוירולוג? תודה אמא מודאגת

21/11/2003 | 15:13 | מאת: ???

לד"ר שלום, מה ההבדל בין דכאון קליני לדכאון אחר? תודה

21/11/2003 | 16:36 | מאת: משה

המושג הנכון הוא דיכאון מאג'ורי ולא דיכאון קליני

21/11/2003 | 17:07 | מאת: אמא מודאגת

שלום לרופא בנוסף ובהמשך למה שכבר כתבתי בקשר לבני: הרופא המליץ לו לקחת ליתיום ולוסטראל ביחד. מה היתרון של המיזוג הזה? כל אחד לחוד לא השפיע האם לקוקטייל יש אפקט אחר? תודה , אמא מודאגת

22/11/2003 | 18:00 | מאת:

לאמא המודאגת ראשית בקשה-יש לנו כבר אמא שמזדהה כאמא המודאגת, כך כדי שלא אתבלבל אבקשך לשנות את הכינוי, אני פשוט עלול להתבלבל ביניהן ולהטעות בתשובותי חס וחלילה. תודה. דיכאון קליני הוא מושג עממי ואין לו מקבילה רפואית, אבל הכוונה בדרך כלל הוא דיכאון בחומרה שפסיכיאטרים מטפלים בו כמו דיכאון מג'ורי-גדול בכינוי הרפואי. הטיפול בדיכאון הוא בדרך כלל בנוגדי דיכאון כמו הלוסטרל או האפקסור, כפי שציינת לאפקסור יש יתרון על התרופות הפועלות רק על הסרוטונין. אין לי הסבר לשיפור כעבור שבועיים וירידה, יתכן שבהתחלה הייתה רק תגובה של הרגעה אשר שיפרה את המצב ואחר כך הגוף הסתגל לתרופה, אבל לא הייתה השפעה משמעותית נוגדת דיכאון. ליטיום היא תרופה טובה ונותנים אותה בדרך כלל ליצוב (מלשון יציב) להפרעה בי-פולרית (מאניה דפרסיה). עם זאת לליטיום יש השפעה עוזרת לתרופות נוגדות דיכאון כך שגם בדיכאון ובמיוחד דיכאון עמיד לתרופות נוהגים להוסיף ליטיום, הוא מעודד (עושה פוטנציאציה) את התרופות נוגדות הדיכאון. אני מקווה שעניתי לכל השאלות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

21/11/2003 | 12:13 | מאת: ת

לפני 4 חודשים התחילו לי נימולים בכל הגוף מלווים בכאבי צוואר קשים. בצילום CT אובחנה בעיה צווארית ונשללה האפשרות של נימולים בכל הגוף עקב הבעיה הצווארית. האבחנה של הניירולוגים היתה חרדה, למרות שעד התפרצות הנימול לא הרגשתי כלל חרד. השתמשתי באלטרול ולאחר מכן הוא הוחלף בפאקסט. אני משתמש בפאקסט (20 מ"ג) קרוב לחודשיים. כיום פחות נימולים. כיום אני נמצא במין תחושה של חרדה מכך שאסבול לעולם מכאבי צוואר (עקב בעיות שנתגלו לאורך כל הצוואר) מלווה בהתקפות דיכאון עם בכי אחת ליום-יומיים שלעיתים באות לאחר התקפת נימול/כאב חזק מאוד ברגל. לא נראה לי שהאקסט ממש עוזר לי נגד החרדות והדיכאון. מה עלי לעשות ? האם יש טעם להחליף את התרופה או להגדיל מינון ? שמעתי את ורדה ברדיו שלעיתים החלפת סרוקסט (האם זה בדיוק כמו פאקסט ?) במינון רצח של אפקסו פותרת את הבעיה. מה דעתך ?

22/11/2003 | 18:04 | מאת:

שלום, שאלה קשה, נראה שהפקסט (=סרוקסט), עזר אבל לא מספיק, כאשר תרופה עוזרת באופן חלקי אז קשה לדעת האם כדאי להחליף אותה או לנסות ולתת לה סיכוי במשך חודש נוסף ואז להחליט. בדרך כלל איני ממליץ על עליה במינון אלא על החלפה, סרוקסט שאינו עוזר במינון של 20 מג' סביר שלא יעזור במינון גבוה יותר. כדאי להתייעץ עם הרופא המטפל. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

21/11/2003 | 08:46 | מאת: לילך

שלום לכולם ! אני משתמשת מזה כשבועיים בלוסטראל 50 מ"ג. איכות השינה ממש גרועה, כמעט ולא נרדמת. האם מישהו שמשתמש בכדור יכול להעיד על כך שהיא פוגעת באיכות השינה ??? אשמח לתגובות לילך

21/11/2003 | 13:53 | מאת: אמא מודאגת

שלום בני לוקח לוסטרל. בימים הראשונים היו קשיי שינה. הרופא אמר לו לקחת את הכדור בבוקר ממה שהבנתי הבעייה נפתרה.

21/11/2003 | 15:20 | מאת: ת'

לאמא היקרה שלום רב! הייתי רוצה לדעת האם התרופה הנ"ל שיפרה את מצבו של בנך כוון שגם אני שרויה בדכאון קשה והיום הוחלפה לי תרופה מאפקסור (וקודם סרוקסט) ללוסטרל? מאחלת לכם החלמה מהירה. ת'

21/11/2003 | 01:20 | מאת: דפי

לד"ר הידאש ולכולם שלום בעוד 3 שבועות יש לבת שלי בת מצווה. בנוסף יש לי ילד חייל שמשרת בשטחים, בנוסף יש את היום יום לדאוג לו בבית ויש את המחשבות על מה אני הולכת לעשות עם החיים שלי וכולם צריכים אותי וזה לא שאני לא עומדת על הזמן שלי אבל לפעמים הכל ביחד ... יש ימים שבלילה לפני שאני הולכת לישון אני מרגישה מין לחץ בראש ולוקחת קצת קלונקס. אני יודעת שהיה לי יותר קל בחיים אם הייתי גבר אבל אני כמובן לא מצטערת שאני אישה וכמובן שזה לא מה שיפריע לי לתוכניות שלי בחיים זה רק יותר קשה.זה רק הלחץ הזה לפעמים בראש אבל יהיה בסדר. פשוט רציתי לחלוק את זה עם מישהו שמבין.תודה דפי

21/11/2003 | 01:34 | מאת:

היי דפי, כל הדברים שאת מתארת הם דברים טובים ורגילים. אני מקווה שהלחץ תמיד יהיה רק מדברים טובים וחס וחלילה לא מדברים אחרים. אני בטוח שאת מתמודדת ומתמודדת יפה עם כל הדברים. במזל טוב לבת מצווה הידש

21/11/2003 | 19:44 | מאת: אבישג

דפי היקרה שלום קודם כל הרבה מזל טוב לרגל הבת-מצווה, מקווה שהאירוע יעבור חלק ושכולכם תיהנו. שנית, אני מקווה שבין כל העיסוקים שלך עבור האחרים - את גם דואגת פה ושם לפנות את הזמן הדרוש עבור מישהי חשובה במיוחד שאולי קצת שכחת: את. אני יודעת שזמנך יקר וגם ככה את בטח מרגישה מדי פעם שהיית מסתדרת טוב יותר לו הוסיפו עוד שעתיים ליממה. אבל נסי לפנות לעצמך בסדר יומך אפילו עשרים דקות, לא יותר, כדי לעשות משהו מרגיע רק בשבילך, בלי שהילדים יפריעו, בלי שאף אחד יצטרך ממך משהו, זמן שהוא שלך נטו. בזמן הזה את יכולה לעשות אמבטיה מרגיעה, להירגע לבד בחדר חשוך עם מוסיקה נעימה, או סתם לנוח ולישון קצת זמן. כל מה שבא לך - אבל שיהיה ברור גם לבני המשפחה שזה הזמן שלך ואת עושה משהו עבור עצמך. קל לאבד את עצמך כאשר דואגים כל הזמן לאחרים, וחשוב לנסות בכל זאת לזכור את עצמנו. הרבה בריאות ופחות לחץ אבישג

20/11/2003 | 22:23 | מאת: uv

שלום, לדבריה של הפסיכ' אני שרויה בדיכאון. קרוב לשנתיים שאני חיה בתוך עולם שחור מלא ביסוריים נפשיים. קיבלתי כבר מספר תרופות אך ללא הועיל... גם הטיפול הפסיכוטראפי לא עוזר! היום אני מרגישה נכנעת יותר ויותר למחלה כבר אין לי כח להתמודד איתה ואני חושבת שאם כך החיים מה הטעם להמשיך לחיות? האם בדכאון אדם שומע את עצמו מדבר כאילו מבחוץ? האם ישנה תחושה שהדברים שנאמרים מפיך הם שטויות? לפעמים אני חשה כאלו האישיות שלי השתנתה ללא הכר עד שאני פשוט לא מזהה את ההתנהגות שלי שרכשתי במשך שנים? אני נורא עצבנית, תוקפנית וחסרת סבלנות. האם כזה הוא הדכאון? (או שאולי מדובר באישיות גבולית). אני נורא פוחדת ממחלה נפשית הסוג שלא עובר... בבקשה תעזרו לי קשה לי!

21/11/2003 | 01:37 | מאת:

שלום, אכן כל הדברים יכולים להיות קשורים לדיכאון. לדיכאון יש טיפול שעוזר, לעתים יותר קשה למצוא אותו. אני מקווה שבהקדם ימצא הטיפול שעוזר לך. מומלצת פסיכותרפיה קוגניטיבית, לעתים שילוב של תרופות עשוי להועיל יותר מתרופה אחת. במיוחד שילוב של ליטיום או תרופה אחרת מקבוצת המייצבים עם נוגד הדיכאון. הרבה בריאות ואושר דר' גיורא הידש

21/11/2003 | 09:34 | מאת: uv

ד"ר שלום, תודה רבה לתשובתך "המעודדת"- מוטב דיכאון על אישיות גבולית. הייתי רוצה לדעת מהיא פסיכוטראפיה קוגנטיבית? תודה.

20/11/2003 | 20:15 | מאת: לידיה

הי ד"ר , זוכר אותי? יש לי ADHD כאמור, וקראתי את ספרם של ד"ר כריסטופר גרין וד"ר קיט צ'י, המסביר על ADHD והדרכים לטיפול בבעיות הנגרמות כתוצאה מכך. אולם, הספר מדבר יותר על ילדים הלוקים בתופעה הזו (בעיה? הזו) והוא מלמד את ההורים כיצד לנהוג בהם וכיצד לטפל בהם. ואני כבר נחשבת לאדם בוגר, ואני לא יודעת ולא חושבת שהדרכים לטיפול בADHD אצלי לפי הספר, הן תקפות. כלומר, אני חושבת שאני קצת מבוגרת לחלק מהעיצות שם, ואני לא חושבת שלימוד מחודש יעזור, כי קצת פיספסתי את הרכבת אולי. האם לא קיים ספר שאמור לעזור למבוגרים לטפל בADHD "שלהם", ממש כמו הספר הנ"ל? תודה על כל עזרה.

21/11/2003 | 01:38 | מאת:

ללידיה שלום, טוב לשמוע ממך. לצערי הנושא של הפרעת קשב אצל מבוגרים הוא חדש ולא מוכר. כלומר הפרעת הקשב תמיד הייתה אולם רק לאחרונה מתחילים להכיר בה ולחקור את הדברים. איני מכיר ספר כזה שאת מחפשת אבל כמובן יתכן שיש. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

21/11/2003 | 02:45 | מאת: לידיה

זה בדיוק העיניין... אני לא בטוחה שכל הבעיות שיש לי צצו רק עכשיו, יותר נכון יהיה לומר שרק לאחרונה (לפני כשנה שנתיים) הופתעתי לגלות ע"י הפסיכיאטר שלי שיש לי ADHD כדבריו. אמנם, לא עשיתי מבחנים שאמרו בוודאות שיש לי, אבל אני בטיפול לסירוגין בערך מגיל 16, שזה כבר כשש שנים... והוא אמר שיש לי את רוב הסימפטומים שיש לבעלי ADHD. והם תמיד היו, במנות קטנות וגדולות. אם כך, מדוע רק עכשיו מתחילים לחקור? מה יש לחקור? את התופעה אצל מבוגרים? האם הפתרון היחידי שנותר לי הוא לקחת ריטאלין או תרופות פסיכאטריות? מה עוד ניתן לעשות בנידון למשל? לידיה.

20/11/2003 | 19:50 | מאת: שואלת

ד"ר שלום! בתחילת השימוש בפבוקסיל התאבון ירד לי משמעותית, ורזיתי באופן ניכר. בימים האחרונים, לאחר מס' שבועות של שימוש - התאבון עלה בצורה מטורפת ! פשוט לא מצליחה לעצור את זה... האם יש פיתרון למצב, כדי למנוע עליה דראסטית במישקל ? בתודה...

21/11/2003 | 01:39 | מאת:

שלום, לצערי התופעה מוכרת בדיוק כפי שאת מתארת אותה. הפתרון היחיד הוא לשמור על דיאטה מתאימה, לאכול רק דברים דיאטתיים, ולהקפיד על פעילות גופנית. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

20/11/2003 | 18:50 | מאת: טל

אני משתמש מזה זמן בסרוקסט דבר הגורם לי לנדודי שינה. שאלתי היא האם תופעה זאת חולפת עם הזמן או שאתם משתמשים בכדורי שינה? אין אני רוצה להתמכר לכדורי שינה ואם למישהו יש רעיון אשמח לשמוע תודה

20/11/2003 | 18:57 | מאת: משיבה

טל שלום, התופעה ידועה ושכיחה. ע"פ רוב היא חולפת לאחר תקופת הסתגלות קצרה לתרופה. בינתיים - בהחלט אפשר להעזר בכדורי שינה. ישנם סוגי כדורים בעלי פוטנציאל התמכרות נמוך, כמו סטילנוקס, זודורם ונוקטורנו. פנה לרופא המטפל לקבלת מרשם. במידה והבעיה אינה חולפת עם הזמן, כדאי להתייעץ שוב עם הרופא לגבי סוג התרופה. כל אחד מגיב קצת אחרת לסוגים שונים. בהצלחה ושינה ערבה!

20/11/2003 | 22:00 | מאת: לואיזה

שלום טל אני משתמשת כבר ארבעה חודשים בסרוקסט, ומרגישה ההיפך ממה שתארת, למעשה הסרוקסט מרדים אותי לכן אני משתדלת לקחת אותו בערב אם אתה מרגיש שהסרוקסט גורם לך לעייפות, כדאי שתטול את התרופה בבוקר. ההשפעה מאוד אינדיבידואלית. תרגיש טוב לואיזה

20/11/2003 | 18:01 | מאת: עינת

האם נערות שגודלות יום יום. יכולות להיות ברמה שיכלית גבוהה יותר מהוריהם "ולחנך אותם". האם דבר זה הוא חובי או שלילי?

20/11/2003 | 18:33 | מאת: ר.

שלום למה את מתכוונת גודלות יום יום? האם את חושבת שבת שנמצאת ברמה שיכלית גבוהה יכולה לחנך את הוריה? האם ההורים רוצים שבתם תחנך אותם? לדעתי חינוך הוא לא בהכרח פונקציה של רמה שיכלית. לניסיון חיים יש ערך לפעמים גדול יותר מאשר לרמה שיכלית.

21/11/2003 | 01:42 | מאת:

לעינת שלום, בהחלט ישנן משפחות שבהן הילדים דואגים להורים ומטפלים בהם מכל מיני סיבות. לעתים זה הכרחי, עם זאת כמובן שעדיפה השיטה הישנה שבה ההורים מדריכים ומחנכים את הילדים. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

20/11/2003 | 15:21 | מאת: אבי

ד"ר שלום רב, הנני בן 31 וחי במתחים עקב סיבות סביבתיות(עבודה קשה) ודאגות רבות למשפחתי עקב מצבם הקשה (הורים). במהלך השנים הצלחתי להתמודד עם כל הקשיים הללו בהתעקשות וללא תופעות לוואי. לאחרונה חלו אצלי מספר שינויים פיזייים כגון לחץ דם מעט גבוה, הרגשת ריחוף, כאבי ראש יומיים, מועקה והרגשת דכאון ועלפון. הנני מתעורר מדי בוקר בשעה מוקדמת עם דפיקות לב והרגשת רעד פנימי ואיני מצליח להרדם שוב. יש לציין כי נבדקתי ע"י הרופא משפחה שערך לי בדיקות כלליות שתוצאותיהן מצוינות. רופא המשפחה נתן לי נורמיטן להורדת לחץ דם במינון 25 מ"ג (בפעם הראשונה). שאלתי היא האם אלה התקפי חרדה? והאם הינך ממליץ לי לגשת לייעוץ אצל רופא מומחה לקבלת כדורים מתאימים. מה סיכויי לצאת ממצב זה?

20/11/2003 | 17:09 | מאת: תמר

אבי שלום, מניסיון, זה בהחלט נשמע כמו סימפטומים של חרדה ודיכאון. אם המצב נמשך ומציק - כדאי לך לפנות לפסיכולוג ו/או פסיכיאטר, שיאבחנו במדוייק את הבעיה וימליצו על טיפול. יש היום מגוון שיטות טיפוליות, בחלקן- תרופתיות, שיכולות להקל מאד על המצב. לא צריך לסבול ! בהצלחה! תמר.

21/11/2003 | 01:44 | מאת:

לאבי שלום, כאשר המצב הגופני תקין אז בהחלט אפשר לראות את התופעות כתופעות של מתח וחרדה. אתה שואל שאלה קשה, היכן הגבול שבו אנו מחליטים שעדיין לא נותנים טיפול תרופתי ואיזה גבול צריך לעבור כדי שניתן טיפול. כל אדם הוא מקרה פרטי ולכן רק אחרי אבחון מקיף ושיחה אפשר להעריך את המצב אצלך. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

20/11/2003 | 13:25 | מאת: אסתר

שלום לך בעלי הוא אדם מאוד נחמד עושה הרבה לבית דואג קונה לא מחסיר למשפחה מאומה העניין מתחיל שהוא אף פעם לא מדבר לעניין כששואלים כשמדברים איתו על דברים פשוטים ברומו של עניין וגם מדבר כל מיני שטויות שאין להם שום בסיס וזה מרגיז אותי נורא אבל אם תדבר איתו על כלכלה על בנקים או מה לחסוך או ריבית הוא יהיה קשוב ומתעניין בצורה בלתי רגילה והוא התלהב ןידבר על הנושאים האלה עם כיסוי האם נתקלת בדבר כזה ?פתאום זה מפריע לי הוא תמיד ידבר שטויות ואין לו שום אחריות על מה שהוא מדבר כשמדברין על דברים של יום יום מה דעתך אנו נשואים 28 שנים (מאושרים חוץ מהשטויות) תודה תודה

20/11/2003 | 18:24 | מאת: ר.

היי האם לבעלך יש קשרים חברתיים חוץ מהמשפחתיים? האם התופעה מפריעה לו ? מה הוא טוען כשאת מעירה לו על כך? האם בעבודה זה מפריע לו? סתם מתענינת

20/11/2003 | 22:54 | מאת: מיכל מ

לאסתר שלום, מכתבך נגע מאוד לליבי. כנראה שאת לא היחידה שנימצאת כיום במצבך. מצבך טוב לעומת הרבה זגות אחרים.אני גדלתי בבית,שאבי דאג לכל הצרכים של אימי ז"ל אבל לפעמים הוא לא דיבר לעניין.אבל בנושא כספים, כלכלה, היה אדיר. לא עיניין אותו דברים קטנים.הלואי ואני אנשא לגבר כמו בעלך ואבי. בעל שמתעסק בנושא כלכלה הוא האיש האידיאלי לכל אישה, במצב הכלכלי של היום. החזיקי לבעלך אצבעות. מיכל

21/11/2003 | 01:31 | מאת: דפי

אסתר שלום את לא ציינת האם הוא מדבר שטויות שאין להן בסיס או שזה שטויות בעינייך והוא פשוט רואה אחרת ממך דברים. כמו כן יתכן והוא לא כל כך "מקשיב" כשזה לא מעניין אותו ואז לא עונה לעניין.אבל כמו שאומרים אם החזקתם מעמד 28 שנים (כל הכבוד) אז שזה לא ישבור אותכם אני מאמינה שאפשר למצוא פתרון אם הבעייה רפואית. בהצלחה דפי

20/11/2003 | 11:21 | מאת: אתושקה

שלום לך דר'. אני בת 31 סבלתי בעבר מחרדות ופאניקה שטופלו בהצלחה בכדורים. אינני נוטלת כדורים מזה כשנתיים ואף ילדתי את ביתי הראשונה לפני כ- 10 חודשים בימים האחרונים אני מרגישה מספר סימפטומים שהייתי רוצה לשאול האם הם קשורים לחרדות: סחרחורות, הרגשת ריחוף, תחושת נימול בפנים ובלבול אודה לתשובתך

20/11/2003 | 12:56 | מאת:

היי אני חושב שאת יודעת את התשובה, התופעות הללו יכולות להתאים לחרדות, כמובן אם נשללה כל סיבה גופנית אחרת על ידי רופא המשפחה. תלוי בעוצמה ובמשך הזמן של הסימפטומים. אם הדברים חדשים ואינם חמורים הייתי ממליץ לחכות ולראות לאן פני הדברים ורק אחר כך להתחיל לחשוב על טיפול. שיהיה רק טוב והמון אושר דר' גיורא הידש

20/11/2003 | 10:12 | מאת: אמיר

שלום, מה ההבדל בין סרוקסט לאפקסור XR ?

20/11/2003 | 12:58 | מאת:

לאמיר שלום, הסרוקסט פועל על חומר אחד במוח באופן סלקטיבי, על הסרוטונין בלבד. לאפקסור פעולה כפולה על הסרטונין ועל הנוראפינפרין, שני חומרים הקשורים לדיכאון. כך שהסרוקסט תוקף את הדיכאון מכיוון אחד והאפקסור משני כיוונים. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

19/11/2003 | 23:49 | מאת: אלמוני

אבי כבן 78. הוא סובל מכל מיני בעיות בריאות המקשות על חייו השוטפים, ומעכירות את מצב הרוח. נוסף לזה, גם כשהיה אדם בריא הוא לא ממש היה אדם קל ונוח. בשנים האחרונות רופאים רבים שטיפלו בו ציינו בסיכום הטיפול שלהם שהוא זקוק לדעתם לטיפול פסיכיאטרי. יש לו התפרציות זעם של צעקות נוראיות (לא אלימות פיזית), הוא סובל מדיכאונות ומצבי רוח משתנים. בנוסף לזה, כל מיני תכונות של חוסר סבלנות ונטיה לעצבנות מוקצנות אצלו. אנו, בני המשפחה יודעים שמצבו מבחינה זו אינו בטוב, אבל לא יודעים מה לעשות מאחר והוא מסרב לקבל טיפול. רופאת המשפחה אמרה לנו דבר מאוד פשוט: הוא לא סכנה לעצמו או לסובבים אותו (ולדעתי היא צודקת, זה לא שהוא ירד לגמרי מהפסים), אבל מצד שני הוא סובל סבל רב, ויחד איתו בני המשפחה. אנחנו רוצים לעזור לו ע"מ להקל על חייו אך לא יודעים איך כי הוא מסרב לקבל טיפול. כרופא מנוסה, האם אתה מכיר דרך בה ניתן לטפל באנשים כאלו? אני מניח שמדובר במקרים די נפוצים בו אדם לא סובל ממחלה קשה במיוחד אך מכיר במצבו ומסרב לקבל טיפול. פשוט אין לי מושג כיצד ניתן לגשת אליו בנושא זה. תודה נראש על זמנך.

שלום אלמוני, חוץ מלנסות לשכנע אותו, אין הרבה מה לעשות. צר לי, אך נראה שזו האמת. עדי

שלום, אנו מכירים את התופעה שעם הגיל ההתנהגות של אנשים נעשאת קיצונית יותר. כלומר האדם המתוח והרגזני יקצין את התנהגותו עם הזמן. כיוון שאין מודעות למצבו כנראה ששיחות לא יעזרו לו כיוון שלא ישתף פעולה. מדובר על תרופות שגם רופאת המשפחה יכולה לרשום וכמובן גם פסיכיאטר. הדרך העיקרית היא לנסות לשכנע אותו. בדרך כלל בן הזוג פסול כיוון "שהוא חשוד" ולא יקבלו את דעתו. כדאי לנסות למצוא אדם שהמטופל מאמין בו, ילד אחד מהילדים, אח שלו, קרוב משפחה אחר או חבר. תפקידו של רופא המשפחה חשוב ביותר בנקודה זו. אין ספק שהמשימה קשה, אבל אין דרך חוקית לכפות טיפול ולכן צריך בשיכנוע, פעמים רבות רופא המשפחה מצליח היכן שאחרים נכשלו. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

בדיקה כפויה לא דחופה בחדר מיון פסיכיאטרי אפשרית גם אם הוא לא מסוכן (לעצמו או לאחרים), אם ההתנהגות שלו מהווה מטרד לסביבה. תנסו להזמין פסיכיאטר לבדיקה בבית ומשם להמשיך הלאה עפ"י המלצתו. באיזור המרכז ד"ר עמי אבני עושה ביקורי בית וטיפולים בבית. טלפון 6473518 03 .

20/11/2003 | 18:43 | מאת: ר.

שלום לאימי היתה אותה בעייה. קשה היה לשכנע אותה להעזר בכדור פסיכיאטרי, כששיתפתי את הרופא בבעיה , היא שיכנעה אותה שאכן אני צודקת. מאז שהיא לוקחת את התרופה: סרוקסט, היא הרבה יותר מאוזנת ויחסינו השתפרו ללא הכר. אינני יודעת אם זה נכון להציע שהרופא תתן לאביך כדור נגד בעייה אחרת שעליה הוא מתלונן ובעצם תתן לו כדור פסיכיאטרי. במילים פשוטות לשקר את אביך שעליו לקחת כדור ללחץ דם , נניח, אבל זה יהיה למעשה כדור מרגיע. יסלחו לי כל הצדיקים שרואים בכך עבירה על החוק.

19/11/2003 | 23:15 | מאת: מיכל

ד"ר היידש ערב טוב! אני נוטלת מזה מספר חודשים את התרופות הנ"ל: ליתיום 900 מ"ג אפקסור 300XR מ"ג דרלין 160SR מ"ג אני יודעת שצריך לעשות בדיקות תקופתיות של רמת ליתיום תפקודי כבד וכליות. שאלתי היא כל כמה זמן נהוג לעשות את הבדיקות האלו? תודה רבה מיכל

20/11/2003 | 11:00 | מאת:

למיכל שלום, הבדיקות החשובות הן תפקודי כליות ובלוטת התריס שבהן ליטיום עלול לפגוע. בתחילת הטיפול מומלץ לעשות את הבדיקות כל שלושה חודשים, אחר פעם או פעמיים אפשר כל חצי שנה בתנאי שהמצב מאוזן. כך גם לגבי ליטיום, עד למצב של איזון מבצעים בדיקות אפילו כל שבוע, ככול שהמצב מאוזן יותר זמן אפשר להרחיק את הבדיקות לפעם בשלושה חודשים. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

19/11/2003 | 21:52 | מאת: גיורא

מאיפה קונים באופן פרטי וכמה זה עולה? גיורא

19/11/2003 | 23:05 | מאת: נו באמת

בבית מרקחת עם מרשם רופא בלבד

19/11/2003 | 23:10 | מאת: מיכל

גיורא שלום! את הכדור הזה כמו רבים נוספים לא ניתן לרכוש ללא מרשם רופא אך אם אתה מתכון לקנות בעזרת המרשם ובכל זאת אתה מעוניין בבית מרקחת פרטי אז זו לא בעיה. רוב בתי המרחקת בערים הן פרטיות ורק מה ששייך לקופות החולים בגדר מסובסד. אך כדי לך לשקול זאת בכובד ראש גיוון שזו עלות יקרה מאוד אני נוטלת את התרופה הזו ואני יודעת שבלי הסבסוד הייתי נאלצת לשלם עליו כ 800 ש"ח. מקווה שעזרתי

לגיורא שלום, כפי שנכתב זו תרופה עם מרשם בבתי המרקחת. לפי ידיעתי ואיני בטוח בכך המחיר תלוי במינון. 30 כדורים של 75 מג' עולים כ 300 שקלים. בהצלחה דר' גיורא הידש

20/11/2003 | 15:23 | מאת: משה

אפשר לקבל בכל קופות החולים עם מירשם של רופא פסיכיאטרי או רופא משפחה, כאשר ההשתתפות העצמית היא מינימלית (10% בכללית, 13.5% בלאומית ו-15% במכבי ומאוחדת). אפקסור XR איננו עולה יותר מאפקסור רגיל IR אך הוא איננו כלול בסל הבריאות ולכן הוא נמצא רק בחלק מהקופות (מכבי, מאוחדת). מדובר בתרופה יקרה 400-800 ש"ח בחודש.

19/11/2003 | 20:32 | מאת: שחר

שלום, הייתי בטיפול נפשי אצל פסיכיאטר במשך כמה חודשים ויצאתי מהטיפול מעורער יותר כתוצאה מגישת המטפל שנטה להעיר הערות מעליבות. כעת הבנתי שיתכן שהבעיה היתה לא רק בי ואף שמעתי על עוד מישהו שקיבל יחס דומה. האם יש דרך לבדוק אם פסיכיאטר זה רשאי לעסוק בטיפול ואם היו נגדו תלונות בעבר? הייתי מעדיף דרך האינטרנט ובאנונימיות . תודה מראש.

20/11/2003 | 11:07 | מאת:

לשחר שלום, קשה לעשות את הדברים באנונימיות כיוון שאתה צריך לעמוד מאחורי הדברים שאתה אומר כיוון שמדובר בהאשמות חמורות. בכל משרד של רופא חייבת להיות תלויה תעודה של עוסק מורשה וכן גם תעודות סיום של בית ספר לרפואה ותעודת מומחיות. לא כולם עושים זאת אבל זו החובה. אתה יכול להכנס לאתר של האיגוד הישראלי לפסיכיאטריה ועשויים לענות לך על השאלה האם הרופא חבר באיגוד, כמעט כל הפסיכיאטרים חברים באיגוד. כמובן שאפשר לפנות למשרד הבריאות שהוא ממונה על התחום. אני מקווה שאתה טועה, אבל אם אתה צודק חשוב שלא תוותר. דר' גיורא הידש

20/11/2003 | 15:10 | מאת: משה

אין חובה חוקית לתלות תעודות אקדמיות על הקיר ובמיוחד לא בפסיכיאטריה שכן רוב הפסיכיאטרים עובדים במספר מקומות והדבר לא אפשרי לביצוע. בכל מקרה תעודות על הקיר אינן ערובה להתנהגות תקינה. תעודות על הקיר יכולות להראות שאין מדובר במתחזה למרות שמתחזה יכול לתלות תעודות מזוייפות.

20/11/2003 | 13:48 | מאת: משה

תלונה לא יכולה להיות אנונימית וגם אין סיבה שתהיה אנונימית אם יש אמת בדבריך. הצד השני יכול להגיש תלונה נגדית על הוצאת דיבה ויש לקחת את זה בחשבון. גם מקרים שהם פליליים- כמו תקיפה מינית בטיפול- בד"כ קשים להוכחה כי אין לדעת מה נעשה בחדרי חדרים בין שני אנשים בוגרים. כמובן שאם יש הצטברות של תלונות נגד אותו מטפל אז יש בסיס לפתיחת חקירה נגדו. אפשר להגיש תלונה בפני וועדת האתיקה של ההסתדרות הרפואית, תלונה לממונים על אותו רופא ואפילו תביעה אזרחית באמצעות עורך-דין.

19/11/2003 | 19:49 | מאת: אילן

בהמשך לפניה קודמת שלי מאתמול(עמוד קודם). קודם כל תודה רבה על המענה. דבר שני רציתי לדעת מהו האפקסור ולמה אתה חושב שלמרות שלקחתי גם ציפרמיל, גם סרוקסט וגם רמרון, בכל זאת החליט הרופא לתת לי את הציפרלקס? מה הוא לא רואה שכדורים מהסוג הזה לא עוזרים לי??!!! אני כבר ממש נואש לחפש אחרי האושר ואני מאוד רוצה להאמין שאמצא אותו אבל אני מפחד שלא אמצא. מה אני אעשה? אני בחור כ"כ צעיר שלא יודע מה יקרה איתו,אבל בכל זאת מאוד רוצה לצאת מהבעיה שלו רק שמרגיש שזה ממש מעליו. תעזור לי בבקשה ד"ר, אני רוצה מאוד לצאת מהמעגל של החרדות האלה.

20/11/2003 | 02:52 | מאת: נילי

אילן אני יכולה להגיד לך שלי האפקסור עזר מאוד, במקום שתרופות אחרות לא עזרו זו תרופה טובה מאוד ושווה ניסיון מעברל כך תרופות כידוע זה עניין אינדיבידואלי, וצריך למצוא את התרופה המתאימה. לגבי האושר- לא הייתי בונה על התרופות, גם הן לא מביאות את האושר. אבל הן כן בהחלט יכולות לשפר מאוד את המצב. נילי.

20/11/2003 | 11:12 | מאת:

לאילן שלום, לעתים אדם אינו מגיב לתרופה אחת מקבוצת SSRI אבל עשוי להגיב לתרופה אחרת, כך שאין במתן הציפרלקס שגיאה, עם זאת כפי שכתבתי יתכן ועדיף לנסות כיוון אחר. הדבר החשוב ביותר הוא שאינך משלים עם המצב, אתה רוצה ואתה נלחם שיהיה יותר טוב ואכן עם טיפול מתאים יהיה יותר טוב. יתכן ולוקח יותר זמן למצוא את הטיפול המתאים לך-לאילן אבל לא צריך להתייאש ואני בטוח שלמרות העיכוב בזמן תמצאו את הטיפול המתאים לך וישפר את מצבך. אל תוותר. דר' גיורא הידש

20/11/2003 | 14:48 | מאת: אילן

את לוקחת EFEXOR רגיל או XR ובאיזה מינון?

19/11/2003 | 19:47 | מאת: דני

אחי בן ה-21 סובל למעלה משנתיים וחצי ממחשבות פילוספויות כפייתיות הגורמות לו בנוסף לדיכאון. מכיון שבהתחלה הוא הפנים את הכל, הדיכאון החמיר וכך גם המחשבות ופנה לטיפול פסיכולוגי רק חצי שנה לאחר תחילת המחלה. לאחר מכן, הוא פנה לטיפול פסיכאטרי ולקח ציפרמיל. התרופה שיפרה את המצב, אך לאחר מס' חודשים החלו אצלו התפקי מאניה, ובעקבות כך הוא ירד מ-60 מ"ג ציפרמיל ל-20 מ"ג סרוקסט. התרופות עוזרות לו רק לתפקד, אך ההרגשות שלו, כפי שהוא מספר לי הם נוראיות. לפני חצי שנה הוא ניסה להעלות מכדור אחד של סרוקסט לשניים בליווי דפלפט 200/400 מ"ג, אך לא חל שינוי אלא רק יותר עייפות. בשלב מסוים, הוסיפו לו מ"ג אחד של ריספרדל במקום הדפלפט ושינו לו מסרוקסט לפרוזק, אך המצב נשאר דפוק ובחודשיים האחרונים הוא מרגיש ממש רע וכל היום מתעסק במחשבות הטורדניות שלו והם תוקפות אותו בכל מצב, בעת שיחה עם אנשים, בנהיגה וכו'. הוא נמצא באוניברסיטה, אך בקושי מסוגל ללמוד, הוא כנראה יעזוב את הלימודים. המחלה פגעה בו בכך שבצבא הוא לא היה קרבי והוא מפחד שהיא תפגע בו בהמשך החיים, כמו-כן הוא מיואש כבר ומתחיל לאבד את הכוחות להתמודד עם המחלה. בנוסף, אנחנו משפחה דתית, והמחלה גרמה לו להתנתק מהדת בלית ברירה והוא מרגיש שהוא לא מסוגל לעשות כלום יותר. הוא יושן הרבה ומספר לי על כך שאין לו כח להתאבד, אך מבחינתו הוא מתפלל שירדם ולא יקום לעולם, משום שרק מתי שהוא ישן, הוא לא סובל. כמו-כן, הוא לא מסוגל ליצר קשר רציני עם בחורה וזה מייאש אותו עוד יותר. כיצד עלי להרגיע אותו? האם יש לו סיכוי לצאת אי-פעם מזה? האם התרופות יכולות לגרום להתמכרות/פגיעה בלתי הפיכה? האם הוא זקוק לאשפוז/טיפול חשמלי? האם המצב שלו עלול להידרדר? מה אתה מציע לי לעשות ע"מ לעזור לו? האם מותר לאפשר לו להמשיך לנהוג? תודה מראש

20/11/2003 | 11:17 | מאת:

לדני שלום, הדבר החשוב ביותר הוא שתמשיך לדאוג לו ולנסות לעזור לו ככול יכולתך. במצב זה התחושה הקשה ביותר היא הבדידות, אם תוכל להקל עליו ושהוא ירגיש פחות בודד אז עשית הרבה מאוד!!! כמובן שאיני יכול להייחס באופן פרטני לשאלותך. אבל אנסה להתייחס למספר נקודות. ראשית התרופות אינן ממכרות, ראית כאשר החליפו לו את התרופות לא היו בעיות כלשהן של התמכרות. התרופות שציינת אינן גורמות לנזקים או פגיעה בלתי הפוכה. אני חושב שמדובר בדברים מורכבים, למרות הטיפולים הרבים לא הייתה הקלה משמעותית. במקרים כאלו אני נוהג להפנות לייעוץ נוסף אפילו חד פעמי אצל אחד מהפסייכאטרים המובילים בארץ. בדרך כלל הביטוחים המשלימים בקופות מכסים ביקור כזה. התייעצות וחוות דעת נוספת עשויה להועיל ולתת כיוון חשיבה חדש. בהצלחה, ותמשיך לדאוג לאחיך דר' גיורא הידש

19/11/2003 | 19:47 | מאת: תמיר

אתמול מלאו 4 שבועות לתחילת הטיפול שלי עם אפקסור XR, ועדיין אין תוצאות. התחלתי 4 ימים עם מינון של 37.5 מ"ג, אח"כ עוד 4 ימים עם 75 מ"ג, אח"כ עוד 16 ימים עם 150 מ"ג, וכל השאר 225 מ"ג. היו שיפורים קלים במצה הרוח בזמן הטיפול, אבל עכשיו שוב דיכאון. האם תוכלו לומר לי אחרי כמה זמן ובאיזה מינון הרגשתם שזהו, התגובה לכדור הגיעה והיתה יציבה?

19/11/2003 | 20:55 | מאת: הארי

לא יודע לגבי דיכאון!!אבל לחרדות לי זה עזר פלאים.

20/11/2003 | 07:30 | מאת: אבישג

הי תמיר אמנם התחלתי במינון שונה ממך (התחלתי ונשארתי עם XR 75) אבל השיפור היה די מיידי, תוך כמה ימים. לא תמיד זה עובד כל-כך מהר, לפעמים צריך לתת לתרופה כמה שבועות עד שמלוא ההשפעה מורגשת. אל תתייאש, אבל בינתיים שווה להתייעץ עם הרופא שרשם לך את התרופה ולשאול מה דעתו ומה הוא חושב, האם להחליף/להעלות מינון או פשוט להמתין בסבלנות. בהצלחה אבישג

20/11/2003 | 12:27 | מאת: אלמוג

אני הייתי ממתין עוד כשבועיים לפני החלפת התרופה. האפקסור העלה אותי להיפומאניה (דרגה קלה יותר של מאניה) כך שהוא עשה את עבודתו טוב מדיי. אגב,הייתי ממליץ גם לרדת במינון ל 150 מ"ג ליום. תודה רבה וכל טוב אלמוג

לאלמוג שלום, מה שלומך, מזמן שמענו ממך? ביי הידש

19/11/2003 | 14:05 | מאת: דנה

הייתי פה לפני כשבוע ושאלתי היתה אם קיים בכלל ריפוי מלא ל bdd (body dysmorphic disorder) וביקשת ממני להרחיב. כפי שכבר כתבתי בהודעה הקודמת אני סובלת מההפרעה הזאת בערך8 שנים ואני בת 23. לפני כשנה אפשר לומר אבחנתי את עצמי כסובלת מההפרעה הזו לאחר שראיתי סרט תעודי בערוץ 8. הלכתי רק פעם אחת לפסיכיאטר בסוף הפגישה הוא שאל אותי שאלון כזה ובסופו אמר שאני לא זקוקה לשום תרופה אלא רק לטיפול פסיכוטרפי, אמנם כאשר ביקשתי ממנו הוא נתן מרשם לרסיטל לחודש. בזמן האחרון התחלתי לתהות אם אפשר לסבול מההפרעה ולא להיות בדיכאון קליני(דיכאון, תחושת עצבות, דכדוך כן אבל לא קליני, אין לי הפרעות שינה, אכילה וכו'). אשמח לקבל תשובות לשתי השאלות: אם קיים ריפוי טוטאלי או שתמיד נסבול מאיזשהו חוסר ביטחון לגבי מראנו לפני אנשים? והאם זה אפשרי לא לסבול מדיכאון קליני ויחד עם זאת לסבול מההפרעה ותאמין לי שאני סובלת... תודה ויום טוב

20/11/2003 | 11:21 | מאת:

לדנה שלום, כמובן שאין סתירה בין שתי האבחנות והן יכולות להתקיים זו בצד זו. עם זאת אני חשבתי שאת ממהרת לאבחן את עצמך ואין מדובר על טיפול מסודר. ההמלצה שלי היא להגיע לטיפול מסודר ולבסס את האבחנה. אני קורא בין השורות בדבריך שיתכן שהפסיכיאטר לא הגיע לאותן המסקנות שאת הגעת אליהן. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

19/11/2003 | 12:56 | מאת: גלית

שלום ד"ר ולכל בעל ניסיון שיכול לתרום! יש לי הפרעה דו קוטבית קלה. ניסיתי טגרטול במשך שבוע אך הגבתי באלרגיה. לאור זאת נותרה האפשרות של התחלת טיפול בדפלפט (אני מתנגדת לליתיום בכל תוקף). לכן ברצוני לשאול מהן תופעות הלוואי השכיחות (וגם הנדירות כי הן לא פוסחות עלי) ?? בנוסף, מעבר לעובדה שזוהי תרופה מייצבת, לאיזה מצבים היא מתאימה יותר בהתחשב בעובדה שאין לי "מאניות" אלא מצבים קצרים של פעילות יתר כאשר הדיכאון שולט יותר. אודה לכל אינפורמציה אפשרית.

20/11/2003 | 11:25 | מאת:

לגלית שלום, התרופה המתאימה ביותר להפרעה דו-קוטבית שבה הדיכאון יותר בולט היא....ליטיום. אני מבין את התנגדותך לליטיום ונכון שיש לתרופה תופעות לוואי רבות ואני בדעה דומה לשלך, אבל אי אפשר לשכוח שליטיום היא תרופה יעילה וטובה. על תופעות לוואי של טגרטול ודפלפט תוכלי למצוא בכל אינדקס תרופות ברשת, גם בדוקטורס וגם בוואלה. הדברים ידועים. כיוון שמדובר על תרופה מייצבת היא עוזרת גם נגד מצבי הדיכאון וגם נגד הפעילות יתר. בהצלחה וללא תופעות לוואי דר' גיורא הידש

19/11/2003 | 12:23 | מאת: דניאלה

שלום, רציתי לדעת לאחר כמה זמן מופיעות תופעות הלוואי של הפרפנאין, (כבר בהתחלה אפשר לראות אבל רק מי שמכיר את החולה), האם יש משהו סותר שאפשר לתת למשתמשים בפרפנאן? אודה לתשובתכם.

19/11/2003 | 15:17 | מאת: משה

פרפנן היא תרופה נוגדת פסיכוזות. תופעות הלוואי הנפוצות כוללות נמנום ועייפות, עליה בתיאבון ובמשקל, תופעות אקסטראפירמידליות. ניתן להבחין ברוב התופעות הנ"ל כבר בשבוע הראשון של הטיפול. לעיתים רחוקות סכנה לצהבת. בשימוש ממושך סכנה לטרדיב דיסקינזיה. בתופעות הלוואי האקסטראפירמידליות ניתן לטפל באמצעות נוגדי פרקינסון ו/או כדורי הרגעה. לשאר תופעות הלוואי אין טיפול והן יכולות לחלוף עם הזמן או להישאר.

19/11/2003 | 20:24 | מאת: ניר

מפחיד לשמוע על תופעות הלוואי. נראה שהתופעות לוואי הן מחלה בפני עצמה. זה נשמע כמו לברוח מכולירה ולחטוף דבר. האם יש תרופה ללא התופעת הללו?

19/11/2003 | 11:02 | מאת: השואלת

ד"ר הידש שוב שלום ! להזכירך, אני נוטלת פבוקסיל 50 מ"ג מזה כחודש וחצי. עליתי בהדרגה והגעתי לכדור ביום. הבעיה היא שאני לא מצליחה "לאזן" את נושא העייפות. כיוון שהכדור גרם לי להפרעות בשינה, התחלתי לקחתו בבוקר, ולהעזר בשתי טיפות ריווטריל לפני השינה. הבעייה היא שבמהלך שעות היום אני מרגישה עייפה ומנומנמת. בעבר יעצת לי להעביר את הנטילה ללילה. השאלה אם זה לא יעצים שוב את הפרעות השינה... מה עושים, אני במילכוד?

20/11/2003 | 11:28 | מאת:

שלום רב, לצערי אנחנו יכולים להמשיך בדיון תיאורטי זמן רב אבל אין לו הרבה משמעות, עד שלא תנסי ונדע כיצד הפבוקסיל משפיע עליך לא נדע מה התגובה אצלך. אין ברירה אלא לנסות מספר ימים ליטול בערב ולראות את ההשפעה ומכאן להתקדם. סוף שבוע הוא זמן טוב לכך. בהצלחה ונקווה לטוב דר' גיורא הידש

19/11/2003 | 10:39 | מאת: שני

19/11/2003 | 10:47 | מאת: שני

שמעתם על ד"ר שולמית בלנק. היא רופאה פשוט משוגעת. היא קוטלת את המטופלים שלה. אמרתי לה שאני גאון אז היא שאלה אותי שאלה בביולוגיה: מה זה מיטוכונדריה אז עניתי לה תשובה נכונה והיא קטלה אותי ואמרה לי שזה לא נכון שזה בעצם כן היה נכון. שיטת הטיפטל שלה היא נוראית ואני רוצה לאמר לכל מי שרוצה ללכת לטיפול פסיכיאטשרי לא ללכת לד"ר שולמית בלנק. היא ממש נוראית בי לכולם שני.

19/11/2003 | 20:36 | מאת: -

תודה על האזהרה.

20/11/2003 | 17:45 | מאת: שני

19/11/2003 | 05:48 | מאת: שי

אני נוטל מזה כחודשיים וחצי איקסל. בנתיים אני מרגיש שיפור למרות שזה עדיין מוקדם בכדי לדעת כמה התרופה באמת יעילה בשבילי. עד כה אני די מרוצה ומרגיש שיפור עם 0 תופעות-לוואי. אני עדיין מרגיש חרדה מדי פעם וחשבתי אולי להוסיף ולקחת גם בוספירון(בוספירול/סורבון) בנוסף לאיקסל. אבל רואה שלרוב הרופאים מעדיפים לרשום תרופות אחרות ולא בוספירון כנגד חרדה. גם לא ראיתי שיש הרבה שאלות לגבי התרופה הספציפית הזו, אולי זה בגלל שהיעילות שלה לא כ"כ גבוהה? בכל מקרה מה אתם חושבים כדאי להוסיף או שעדיף להישאר רק עם האיקסל לבנתייים? דרך-אגב הבעיה הגדולה אצלי היא חרדה ולאו דוקא דיכאון, והניסיון התרופתי שלי הוא ציפרמיל,פאקסט ורמרון שלא עזרו לי כלל בתחום החרדה. תודה....

19/11/2003 | 23:09 | מאת: יריב

בינו לבין הואבן הקלונקס והקסנקס? תודה

לשי ויריב שלום, האמת היא שתמיד אנחנו מעדיפים לתת תורפה אחת ולא שילוב של תרופות. יתכן ולפעמים בתחילת טיפול בנוגדי דיכאון מוסיפים תרופת הרגעה אבל רק באופן זמני. הבוספירון שונה מהבנזודיאזפינים (וואבן, קלונקס, קסנקס ועוד) בכך שהוא מתחיל להשפיע אחרי שבועיים שלושה ואין לו השפעה מיידית כמו לבנזו. לכן התרופה פופולרית פחות. אדם בחרדה מחפש את ההקלה המיידית. עם זאת היתרון של הבוספירון שהיא אינה ממכרת בהבדל גדול מהבנזו. לצערי התרופה לא כל כך בשימוש בארץ למרות שהיא תרופה טובה ומקובלת הרבה יותר בארה"ב. לכן גם הניסיון האישי שלנו כרופאים עם התרופה הוא מועט. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

18/11/2003 | 23:33 | מאת: אור

שלום רב, חלמתי שידיד שלי אומר לי לעשות 7 סיבובים מסביב לשלוחן גדול ומלבני. בחלום אני רואה את עצמי נענת לבקשתו רק מה שבסיבובים מצתרפים אלי עוד כמה אנשים ובתוכם נער שאני כן מכירה במציאות. אבל את שאר האנשים אני לא מכירה. בחלום הידיד אומר אני צריך לאמן אותכם. ולאחר הסיבובים כביכול הוא היה צריך להמשיך את האימון. ופתאום הוא נעלם. ואז ראיתי את עצמי מתחמקת ולא מרוצה ממה שקורה בחלום סיבובים שמה סיבובים ואני שואלת את עצמי מזה 7 סיבובים. יש לציין שהידיד הזה חשוב לי בחיים ואין לו קשר במציאות לא מורה ולא פסיכול. אשמח מאוד אם תוכל לתת הסבר לפשר החלום מנקודת ראות שלך. בכבוד רב אור

18/11/2003 | 23:47 | מאת: גל

היי, מעניין מה פרויד היה אומר על החלום הזה.

19/11/2003 | 00:14 | מאת:

לאור שלום, צריך מאוד להזהר ואיני חושב שיש לי מספיק אינפו. כדי לפרש את החלום. כל חלום אפשר לראות בהרבה מאוד הבטים שונים. עם זאת בכל חלום יש קונפליקט או מספר קונפליקטים אשר באים לידי ביטוי. כמובן שגם בחלום הזה תוכלי למצוא מספר נקודות וקונפליקטים. רק כדי להסביר את הנקודה. הידיד הוא המנהיג ונותן הוראות, אבל הוא נעלם, אולי את היית צריכה ליטול את ההנהגה ולאמר מה לעשות ולהדריך את האחרים? אולי מדובר בקונפליקט פנימי שלך לגבי מי המוביל ומי המאמן? אם את נשואה אולי זה המצב בתוך המשפחה? מקווה שעזרתי, אבל זה חלום שלך וצריך להכיר אותך הרבה יותר טוב כל טוב דר' גיורא הידש

19/11/2003 | 12:28 | מאת: אור

19/11/2003 | 23:11 | מאת: לא מקצועי

הפעולה שחוזרת על עצמה משמע OCD

18/11/2003 | 23:14 | מאת: מיאו_חתולה

שלום, אני מעוניינת להרחיב את השכלתי בתחום הפסיכולוגיה והפסיכאטריה, אבל לא בהקשר של לימוד אוניברסיטאי, אלא פשוט יותר בהקשר של להחכים. מכיוון ואין לי כרגע תקציב כספי לקנות ספרים בנושא, קיוויתי אולי מישהו מפה יוכל לקשר אותי בלינקים (רק בשפה העיברית) שקשורים לפסיכולוגיה -מבוא, ולא מבוא, פסיכיאטריה-מבוא, ולא מבוא, וכן מאמרים על פסיכואנליטים, וכיוצא בזה, פרויד ושות.... וכל מה שאפשר לדעת. תודה לכולם.

19/11/2003 | 00:16 | מאת:

היי יש לי חתולה חדשה, גורה והיא מקסימה. תוכלי למצוא אתרים רבים גם בעברית, האתר של זרות, אנוש, קולות, ושם כבר יש לינקים לאתרים אחרים. תכנסי לחיפוש באחד מהפורטלים ותמשיכי משם. בהצלחה דר' גיורא הידש

19/11/2003 | 21:53 | מאת: מקס

שלןם רב שאלתי האם ? קרוב לשנתיים שאני לוקיח כדורי פאקסט האם ?רצוי להפסיק האם הכדורים משפיעם ? גם לאורגזמה כמו כן גם האישיות שלי השתנה בעקבות הכדורים לרעה האם עלי לנסות כדור אחר

20/11/2003 | 01:15 | מאת: משה

שני אתרים בעברית שמכילים מאמרים טובים בעברית בפסיכולוגיה ובפסיכיאטריה: אתר בנפשנו: http://benafshenu.jerusalem.muni.il אתר פסיכולוגיה בעברית: http://www.hebpsy.net

18/11/2003 | 23:01 | מאת: גל

מי יודע על אוגמנטציה בין רמרון וליתיום במצבים של דיכאון עמוק ולאחר כמה זמן ליתיום מתחיל להשפיע? תודה

19/11/2003 | 00:51 | מאת:

לגל מקובל להוסיף ליטיום לתרופות נוגדות דיכאון כאוגמנטציה, במיוחד אצל אנשים עם הפרעה בי-פולרית. ההשפעה היא תוך שבועיים שלושה. יש על כך הרבה מאוד ספרות תומכת. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

18/11/2003 | 22:52 | מאת: אמא רחוקה

לשם שינןי אני רוצה לשתף אותכם בזה שהבת שלי נשמעת בשבוע הזה כאילו כרגיל והיא מגיעה לביקור בשבוע הבא אני לא רוצה לשמוח מוקדם מדי אבל זה צעד קטן ומשמח היא לומדת כרגיל ואולי תסיים את התואר אעדכן אותכם על הביקור ותודה לכולכם

19/11/2003 | 00:00 | מאת: חגלה

לאמא רחוקה, משמח מאד לשמוע, ומאחלת לכן שהשיפור יגדל ויתחזק.

19/11/2003 | 00:50 | מאת:

שלום, אני שמח שסוף סוף היא מרגישה טוב יותר. הדבר החשוב ביותר הוא שאתם תפגשו שוב. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

18/11/2003 | 21:51 | מאת: דני

שלום אני הולך ומדרדר ונראה שאי אפשר לשלוט בזה נקודה. היתי קרבן אלימות מינית וגם אחרת עד גיל 20 . היום אני בן 27 ומפאת כל מה שעברתי ואני חש שלאו דווקא האלימות אלא השליטה והיותי בובה של אחרים בכל תחומי החיים אין בי הכוחות לתפקד בכלל בשום תחום .אפילו שהמסכת "נגמרה" וגם בגלל שחליתי במחלה מסוימת (25 אחוז נכות) ההתעללות הרסה אותי . זה נכון לפי תחושתי באופן מוחלט- בדיוק של 100 אחוז. מוצא את עצמי טובע בכעס שהולך ומחמיר על הפוגעים (מתוך המשפחה) מיום ליום .כמובן שבגלל שאנחנו משפחה עניה אין טיפולים . אין לי צוהר ואין לי אור. שום דבר לא עוזר. מידי יום המצוקה והתסכול מחריפים. למעשה אני לא מבקש שום עצה, כי גם אתם אינכם יכולים לעזור לי. הכל טוב ויפה לאנשים מבחוץ - קל להשיא עצות.אך שום דבר לא מצליח על החלל בנשמתי. ללכת לטיפול? אין בנמצא טיפול מתאים לבעיה שלי מבחינת העומק והאינטנסיביות לא כלכלית ולא אחרת .אין לי ולא היה לי אף פעם מה שהייתי צריך. תמיד נמנעו ממני הצרכים שלי. פעם בגלל מי שגדל אותי, והיום בגלל שאין לי כסף ובגלל מבנה האישיות שלי. אני מדרדר ומיום ליום נעשה יותר אומלל.. אין שום מוצא זה הקלה פה הקלה שם. זה לא חיים סתם זוועה. נמאס לי לקבל כסף מאחרים ואין לי כוחות לעבוד, לא רק לעבוד אלא אפילו לצאת מהבית .הרסו אותי לגמרי.

18/11/2003 | 22:07 | מאת: אבישג

דני היקר שלום אני מבינה את המצוקה שלך, מזדהה עם חלק מהדברים מהמקומות האישיים שלי. למה שלא תנסה לפנות לפסיכולוג מטעם התחנה לבריאות הנפש ? אני מכירה אישית שני אנשים שמקבלים טיפול בדרך זו, לא משלמים אגורה ומאוד מרוצים מהמטפלים שלהם. לדעתי זה הפתרון האידיאלי עבור אנשים שאין להם יכולת כלכלית לשאת בהוצאות הגבוהות מאוד של טיפול פסיכולוגי. אל תתייאש, עדיין לא מיצית את כל האפשרויות הקיימות כדי לצאת מזה. תחזיק מעמד ותמשיך לנסות ? שולחת חיבוק אבישג

18/11/2003 | 22:20 | מאת: מירב

שלום לך! לפי מה ,שאתה מתאר בדבריך ניכר שאתה בדיכאון עמוק.אתה יכול לקבל עזרה חינם אין כסף דרך קופת החולים אליה אתה שייך,כך שבעניין הזה אתה יכול להיות סמוך ובטוח שיש לך לאן לפנות. יפנו אותך לאיש מקצוע פסיכולוג,פסיכאטר. יש אור בקצה המנהרה.ונראה שאפילו לבעיה סבוכה כמו שלך יש פתרון.התמודדות עם הדברים פנים מול פנים רק תעזור לך לפתור את הקונפליקט ,שאתה נמצא בו בריחה לא תעזור.ככל שתקדים לטפל בבעיותך יוטב לך. בהצלחה!

19/11/2003 | 00:17 | מאת:

לדני שלום, אני מצטרף לכל מה שנאמר ומאחל לך שתרגיש טוב יותר עם הרבה יותר כוחות ותוכל לעזור לעצמך. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

18/11/2003 | 19:55 | מאת: ערנית

ד"ר הידש היקר, לאחרונה אחרי כמה חודשים של נטילת התרופה אני מעלה במשקל בלי שום קשר ישיר לכמות האוכל שאני צורכת. האם זה קורה כתוצאה מהתרופה? האם כשמפסיקים עם התרופה המשקל יורד? תודה

18/11/2003 | 22:01 | מאת: אבישג

ערנית מתוקתי ברוכה הבאה ל"מועדון הלבבות השבורים" (או במקרה זה - מועדון ההיקפים המתרחבים ?) זה קורה לרבים וטובים. אישית אין לי ניסיון עם רסיטל (דבר דומה קרה לי עם אפקסור) אבל חברה טובה לקחה רסיטל במשך שנה ועלתה גם עלתה - או במילותיה: החלה להדגים דמיון עז לפרה הולנדית. אמרו לי שרצוי לאכול פחות ולהקפיד על פעילות גופנית סדירה, אבל אין לי מושג אם זה עוזר או לא. לגבי הירידה במשקל אחרי שמפסיקים את התרופה - ירדתי קצת בהתחלה ועכשיו זה ממש תקוע. שמעתי שמועות שחלק מהתרופות עלולות לפגום במטאבוליזם ולכן העיכוב בירידה במשקל, לוקח זמן עד שחילוף החומרים חוזר לנורמה. אין לי מושג אם יש אמת בשמועות. אז בתיאבון אבישג

19/11/2003 | 00:18 | מאת:

לערנית שלום, אין בעלת ניסיון בנושא כמו אבישג. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

18/11/2003 | 19:10 | מאת: חנה מאיר

אני לוקחת זיפרקסה 5 מ"ג, האם יתכן שהתרופה גורמת להשמנה ?, או תיאבון יתר ובעקבותיו השמנה? אנא ענו לי , הדבר מאוד מטריד את מנוחתי. בתודה מראש חנה

לחנה שלום, אכן הזיפרקסה גורמת לתיאבון מוגבר ועליה במשקל. למרות המינון הנמוך שאת נוטלת יתכן וזו הסיבה. כדאי לשמור על דיאטה מאוזנת בהצלחה דר' גיורא הידש

18/11/2003 | 18:20 | מאת: גלי

שלום לד"ר ולחברי הפורום אימי בת 64 סובלת מדכאון וחרדות ועברה כבר שורה ארוכה של תרופות התחילה בסרוקסט לפני שנה שעזר לה אך לאחר כ חודשיים הפסיק להשפיע בכלל לכן הוסיפו לה ונוסף לסרוקסט אפקסור , לקחה חצי שנה ולא עזר אח"כ איקסל עם סרוקסט ולא עזר אח"כ רמרון עם סרוקסט ולא עזר אימי ממש סובלת כל התקופה הזו לייתה אותה בהרגשות רעות מאוד עכשיו הפסיכיאטר החליט להפסיק את הסרוקסט ולקחת רק ציפרילקס היא לוקחת 4 ימים 10 מ"ג ציפרילקס היא כל הזמן מרגישה רע כל הזמן אומרת שנמאס לה לוקחת 10 ואבן ליום ובנוסף לוקחת 8 כפות סירופ פרומטאזין, וזה רק עוזר קצת היא מרגישה רע מיואשת, היא אומרת שזה קורע אותה מבפנים האם תוכלו להמליץ לנו על משהו שיכול לשחרר אותה מההרגשות הנוראיות שעוברות עליה, במיוחד בתקופה הקשה הזו של הציפיה לתרופה שתעזור האם על עוד מישהו בפורום עברו תחושות כל כך נוראיות ויאוש שהולך וגובר? האם מישהו שמע תגובות על הציפרימיל ויש לנו למה לקוות שאכן זה יעזור לה? האם יש איזו שהיא תרופה שיכולה להרגיע אותה יותר מהוואבן, היא ניסתה לוריבאן וקלונקס וזה הרדים אותה לגמרי תודה לכולכם גלי

18/11/2003 | 20:41 | מאת: רענן

ציפרלקס וציפרמיל זה אותו דבר לכן לא נראה שיש טעם לעבור שוב. אבל תבררו עם הפסיכאטר אפשרות של ECT - חשמל. זה מאוד יעיל עם תופעות לוואי סבירות.

19/11/2003 | 00:22 | מאת:

לגלי שלום, בכל זאת כדאי לנסות ולתת צ'אנס לציפרלקס, הבחילות יחלפו והיא עשויה להרגיש יותר טוב תוך שבוע שבועיים. כנראה מדובר על דיכאון עמיד, כלומר דיכאון שאינו משתפר עם תרופות. בירושלים ב"ביקור חולים" ישנה מחלקה המתמחה בדיכאון עמיד. פעמים רבות הם משתמשים בטיפולי חשמל אבל לא תמיד. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

18/11/2003 | 17:16 | מאת: אילן

שלום רב לך ד"ר. אני סובל מזה כשנתיים ממצב של חרדות שבאו בעקבות מחלת הנשיקה שבטח מוכרת לך מאוד ומאז המחלה אני סובל כל הזמן ממצב של תחושות של כאילו אתה באונייה. בהתחלה זו היתה המחלה אך כעת מדובר כבר במצב של אחרי,אבל אני עדיין סובל מהתחושות כאילו הן קיימות ולכן אני כל הזמן בתחושות קשות של חרדה שמלווה בדיכאון. קודם כל, אני חייב לציין שאני בעל אמביציה לא רגילה לצאת מהמשבר אליו נקלעתי אבל מרגיש כל הזמן שזה פשוט מעליי. פניתי לפסיכיאטרים אשר נתנו לי ציפרמיל(נטלתי חודשיים),סרוקסט(נטלתי חודשיים),רמרון(נטלתי חצי שנה) ואף אחד מהם לא עזר. הייתי לאחרונה אצל פסיכיאטר שהמליץ לי על אף הכדורים האחרונים לנסות את הציפרלקס ואני נוטל כדור אחד כל ערב לפני השינה במשך כ 3 שבועות ואין שום שינוי. רציתי לדעת האם לדעתך יש אפשרות בכלל שכדור מסוג כלשהו ובמיוחד הכדור הנוכחי, ששמעתי עליו רבות, יעזור לי לצאת מהבעיה? חייב אני לציין כי אני מבצע פעילות ספורטיבית אינטנסיבית כי נאמר לי שזה אמור לעזור.אני גם נמצא בטיפול פסיכולוגי תקופה ארוכה ומשלב גם שיאצו ורפלקסולוגיה. אני חי את החיים בקושי ואני הולך לעבוד יום-יום וזה מאוד קשה לי, אבל כפי שציינתי יש לי רצון עז לעבור את זה,אבל אני מפחד שמא אין תרופה לבעיה שלי כי מנסיוני עם 3 תרופות שלא עזרו אני מאוד פסימי אבל רוצה לחיות!!!! מה אני אעשה כי אין לי כבר כוח יותר לסבל הזה? למה שום כדור לא עזר לי עם החרדות הכ"כ קשות הללו? אודה לך על תשובתך,אילן

18/11/2003 | 17:35 | מאת: אילן

עוד דבר ששכחתי לציין הוא שערכתי בדיקות דם ושם נתגלה כי EBV נמצא חיובי, אך MONO(מונוקלואוזיס) נמצא שלילי.אין לי ממש מושג מה זה אומר אבל כנראה זה שולל את כל אפשרות של מחלת התשישות הכרונית וגם להוסיף על זה את העובדה שאינני מרגיש עייף ומותש כלל(להיפך אני משחק כדורגל ומתאמן במכון כושר וישן כמו כולם) אלא רק מותש נפשית מהתחושות של הבילבול ושל התחושה שדיברתי עליה כאילו אני באנייה שמביאות את החרדות.

18/11/2003 | 17:48 | מאת: אורי

שלום רב לך, כתבת שיש לך תחושה כאילו אתה נמצא באניה. האם הכוונה לתחושת סחרחורת? האם אתה מרגיש כאילו הקרקע אינה יציבה ואתה כל הזמן מתנדנד וכאילו נמצא בשייט? אם התשובה חיובית יתכן ויש לך בעיה עם תחושת שווי המשקל. בעיה מסוג זה ממוקדת בדרך כלל באזור האחראי על שויי המשקל ונמצא באוזן. כדאי שתבקש לעבור בדיקות לאמת או לשלול את העניין הזה. מכיון שאינני רופא אני אומר את דברי בהסתיגות אך כדאי לבדוק. בשאר הנושאים שכתבת אני לא מתמצא ומנהל הפורום בודאי יתן לך תשובה מקצועית. שיהיה לך כל טוב.

18/11/2003 | 20:44 | מאת: סנונית

אני הייתי שוקלת לעבור לתרופה נגד דיכאון מקבוצה אחרת שבה אפקסור הכי יעילה . נראה שעברת מספיק תרופות אחרות. אפקסור זו תרופה שצריך לפעמים לעלות למינונים גבוהים אבל יש כאלו שהיא עזרה להם במינון נמוך כמו 75 מיליגרם ביום. תחשוב על זה

19/11/2003 | 00:28 | מאת:

לאילן שלום, כל התרופות שציינת פרט לרמרון פועלות על הסרוטונין, לכן יש טעם לנסות לתקוף את החרדות מכיוון הנוראפינפרין. ישנן תרופות הפועלות על שני החומרים כמו אפקסור ואיקסל, וישנן תרופות שרק על נוראפינפרין כמו האדרונקס. כדאי לנסות בכיוון מעט שונה כפי שהצעתי. עם זאת כיוון שאתה כבר נוטל ציפרלקס, כדאי להמשיך עוד כשבועיים ואולי לתת צ'אנס מלא ולהוסיף כדור נוסף. כלומר שניים ביום. בהחלט ישנם אנשים שמגיבים פחות טוב לתרופות או שלוקח די הרבה זמן עד שמגיעים לתרופה המתאימה. בהצלחה דר' גיורא הידש

18/11/2003 | 16:49 | מאת: ש.

דר' הידש שלום, יש לי בעיה שלאחרונה מאוד מטרידה אותי, אני נוטלת רסיטל בגלל בעיות של כפייתיות, ובזמן האחרון אני עוברת תקופה לא קלה. הבעיה היא שלאחרונה בחלק גדול של החלומות שאני חולמת אני עושה את צרכי(בשרותים),זה מוזר לי ומטריד אותי, והשאלה היא רצינית לחלוטין: מה אני עושה? תודה מראש ש.

18/11/2003 | 19:24 | מאת: אבישג

לש' שלום לא כתבת פרטים על הבעיה שמטרידה אותך, אבל יכול להיות שהיא מעוררת בך תחושה של משהו שצריך להוציא אותו החוצה מתוך הגוף, לנקות את עצמך מהבעיה המציקה הזו, ואולי זה בא לידי ביטוי בחלומות שלך באמצעות עשיית צרכים (נקיון הגוף ?... הוצאת פסולת ?) במידה ואת משלבת טיפול פסיכולוגי יחד עם התרופתי, כדאי לך להעלות את הנושא אצל הפסיכולוג שלך ולבדוק ביחד מה דעתו, כי מדובר כפי הנראה בחלום שמטריד אותך. בהצלחה אבישג

18/11/2003 | 20:26 | מאת: ד'

שלום ש' האם יש עוד אלמנטים בחלומות בצמוד לעשיית הצרכים? אני נוהגת לפרש קצת חלומות ובעיקרון עשיית צרכים בחלום מעידה על תחושות שליליות שיש לך. זה נשמע די לגיטימי עקב המצב שאת מתארת ,אך הן לא יפסקו אם התחושות הללו ימשכו אצלך ,ולכן כדאי לך אולי למצוא דרכים להיתנתק מהתחושות ,ומהמחשבות הרבות שמתרוצצות בראש.