פורום פסיכיאטריה

אדם אשר אין לו drive בחיים . אדם מוכשר מאוד אך שום דבר לא גורם לו להתאמץ. הרושם הוא של אדם עצלן. אך הוא לא נהנה ממצב זה. האם הדבר יכול להיות קשור לחוסר בדופמין (או אולי בעיה אחרת שקשורה בדופמין). תודה.

שאותו האדם יגש דחוף לאבחון adhd זו תופעה ידועה

לצמר שלום, הדבר החשוב ביותר הוא האם מדובר בתופעה שהחלה לאחרונה או שהוא תמיד היה כזה. אם מדובר על "תמיד" כלומר זו האישיות שלו, אז כדאי לחשוב על אבחון ובעיקר טיפול פסיכותרפי-שיחות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אני אמורה להתחיל ליטול אפקסור XR אבל לפני כן אני רוצה לדעת כמה פרטים גם מד"ר הידש וגם מאנשים שהתנסו בתרופה הזאת. א. מה הן תופעות הלוואי? ב. כמה התרופה עולה בקופת חולים כללית? ג. מה ההבדל בין אפקסור XR לאפקסור הרגיל? ד. האם 150 מ"ג זה הרבה? (אני אמורה לקחת במשך 3 ימים 75 מ"ג ואז להעלות את המינון ל-150 מ"ג) ה. כרגע אני עדיין נוטלת סרוקסאט (40 מ"ג ליום). האם יש לעשות הפסקה של כמה ימים לפני שמתחילים באפקסור XR או שאפשר להתחיל לקחת ביום שמפסיקים עם הסרוקסאט? לא יהיו לי תגובות כלשהן בגלל זה? ו. הסרוקסאט לא גרם לי לתופעות לוואי בכלל. האם זה מורה על כך שגם עם האפקסור XR לא יהיו לי תופעות לוואי? תודה רבה .חגית

שלום למה את צריכה להפסיק סרוקסט ולקחת אפקסור?

הסרוקסאט עזר לי מאוד. אבל רק לדיכאון. גרם לי למצב רוח טוב. לחזור למה שהייתי פעם. אבל לא עזר לחרדה. התקדמתי מאוד יחסית למצב שהייתי בו אבל עדיין לא מספיק. אולי האפקסור ייתן לי פוש נוסף. מנסה ולא מתייאשת.

אענה לך מהניסיון שלי בלבד: א. לי היה בהתחלה הזעות ובחילות נוראיות אבל הכל עבר אחרי בערך 10 ימים. ב. גם אני בכללית אבל לצערי יש שם רק את הרגיל ולא XR. אני יודעת שיש אותו במכבי וזה מעצבן . לא יודעת כמה עולה מינון של 150 לדעתי בסביבות 40שח לחודש. ג. אפקסור XR זה כדור אחד ליום והרגיל זה פעמיים. ד. לפי מה שאני יודעת 150 זה סביר באמצע אפשר עם אפקסור לעלות אפילו יותר וזה בסדר. ה. לגבי הפסקת סרוקסט אין לי מושג. ו. לדעתי כל תרופה מגיבה אחרת וזה לא אומר כלום. יש שטוענים שתרופה שאין לה תופעות לוואי גם סביר שלא עושה את העבודה כמו שצריך. אני מאחלת לך הצלחה עם האפקסור כמו שהוא עזר לי

לחגית שלום, יש הגיון לעבור מתרופה הפועלת רק על הסרוטונין (סרוקסט), לתרופה עם השפעה דואלית גם על הסרוטונין וגם על הנוראפינפרין שני חומרים הקשורים לדיכאון וחרדות. אני חושב שקבלת תשובות לכל השאלות, המחיר בפרטי די גבוה, בסביבות 300 שקלים בחודש. במכבי האפקסור נמצא בקופה. תוכלי למצוא עוד חומר על האפקסור באתר www.icallisrael.co.il שיהיה רק טוב בהצלחה דר' גיורא הידש

אתמול קרתה בעייה ממש נוראית. יצאתי אם חברה מהסיס לקפה והיא הוסיפה חברת תיכון, הרגשתי נורא רע כל הערב הם דיברו הרגשתי לא קשורה הרגשתי כאילו החברה לא מחבבת ממש אותי דבר שפחות הפריע לי מאשר חברתיי שבקושי התייחסה. היא הרגישה אליי ושאלה למה למה את שקטה קרה משהו, ועניתי בלא. שחזרנו אני וחברתי שאלה שוב מה קרה ועניתי לה"יותר אני לא באה עם החברה שלך"אמרתי לה שהרגשתי לא קשורה ולא נהנתי ממש. הרגשתי שעשיתי טעות שאמרתי זאת כאילו לא תציא לי ללכת איתה יותר.. אבל נוראא התבאסתי היא שאלה שבסוף אמרתי לה תאמת כולה. האם זו הייתה טעות. אני יודעת שלא הייתי מתייחסת כך. ביי דנה

הי דנה אין לי אפשרות לומר לך האם זו היתה "טעות" או לא... אני רחוקה לצערי מהמקום בו אני יודעת את כל התשובות, או אפילו את רובן. נראה לי שמאוד תלוי כיצד אמרת לחברתך איך את מרגישה. לפעמים חשוב איך אנחנו אומרים, לא פחות מאשר התוכן של הדברים. אני לא חושבת שבגלל זה היא לא תזמין אותך יותר אף פעם לצאת איתה, בעיקר אם מדובר בחברה טובה שלך, אבל יכול להיות שהיא לא תזמין את שתיכן ביחד כי הבהרת לה שאת לא ממש אוהבת את החברה השניה. דרך אגב, תנסי לשאול את עצמך האם עשית מאמצים להשתלב בשיחה, וכאשר הן דיברו על דברים שלא מוכרים לך - האם ניסית לשאול על מה הן מדברות ולהיות חלק במקום צופה מהצד ? אולי אם כן היית נותנת לחברה הזו צ'אנס - היית מגלה שדוקא כיף לך איתה והיה עובר עליך ערב נחמד ? אבישג

ד"ר גיורא הירש שלום רב כתבתי כאן לפני מספר חודשים. ועזרת לי רבות. להזכירך, אני חולת טרשת נפוצה (מזה 5 שנים) אם כי רק לאחרונה התחלתי לקבל טיפול תרופתי בזריקות (אבונקס). ההתמודדות שלי סביב כל סוגיית הזריקות, תופעות הלואי הקשות, ההזרקה העצמית והמחלה עצמה ,שהרימה ראש בשנה האחרונה . . . גרמו לי לבלגאן רגשי-נפשי. מתוך מודעות להשפעת מצבי הנפשי על הסימפטומים של המחלה ומצבי הפיזי, פניתי לפסיכיאטר במחלקה בה אני מטופלת. הוא הבחין במצוקתי (לא הייתי בדיכאון במובן הקליני של המילה, אלא יותר נסערת, מבולבלת, חוסר יציבות רגשית כמו נטייה לבכות בקלות וכו'). הוא המליץ לי על ציפרלקס. היה לי מאוד קשה עם הרעיון של "לקיחת תרופה פסיכיאטרית", אך גם על המכשול הזה התגברתי. התחלתי עם רבע כדור. כשהגעתי (מאוד בהדרגה) למינון של כדור שלם הפסקתי לישון בלילות. התייעצתי עם הפסיכיאטר המטפל שלי (וגם איתך) והומלץ לי על ידי שניכם להפחית שוב מינון. לתת לגוף עוד זמן להסתגל. ירדתי לחצי כדור. והתחלתי לקחת את הכדור בבוקר ולא בצהרים, כפי שעשיתי קודם. ובעיית השינה לא נפתרה. האמת היתה, שחוסר השינה (שהצטבר לחוסר מפחיד) פגע בתפקוד היומיומי יותר מה"דיכי" שלי. אז עשיתי הפסקה עם הציפרלקס. אחרי שבוע השינה התחילה להסתדר. ובתקופת ההפסקה (אם כי לא מיד) הרגשתי שאני שוב "שוקעת" למחוזות ה"דיכי". לדעתי הציפרלקס עזר לי. לאחר 3 שבועות הפסקה הרגשתי צורך לחזור לציפרלקס. התחלתי שוב עם רבע כדור. כשעליתי לחצי כדור , שוב הפסיקתי לישון. ירדתי שוב ל 1/4 והשינה הסתדרה. אני כבר שבועיים עם 1/4 כדור. עד כאן רקע ארוך. הייתי אתמול אצל הפסיכיאטר לביקורת. הנ"ל נתן לי 2 אופציות : האחת להמשיך עם ציפרלקס 1/4 כדור (אני מאוד מאוד רגישה לכימיקלים וכפי הנראה 1/4 כדור משפיע, אם כי אולי לא מספיק?!) והאפשרות השניה, עליה המליץ בחום, היא לעבור ללוסטרל. שלף מהתיק קופסת "דוגמית לרופא" ונתן לי. קיבלתי הסבר כי לעיתים הציפרלקס חוסם הנאה ממין, חוסם תאבון או חוסם שינה. ואז יש להחליף כדור. האם להערכתך הציפרלקס פשוט לא מתאים לי?! מלבד עניין השינה לא היתה לי שום תופעת לואי. לכן איני נלהבת להתחיל עם תרופה חדשה. האם הלוסטרל נחשבת לתרופה "חזקה"? היא עובדת כמו הציפרלקס על הסרטונין במוח? הסברת כאן בעבר כי הציפרלקס היא תרופה "נקייה". האם תוכל להסביר קצת על מנגנון הפעולה של הלוסטרל. כמה זמן לוקח לתרופה להשפיע? האם ללוסטרל תופעות הלואי נפוצות? האם התרופה גורמת לתלות? (כלומר תהייה לי בעיה להפסיק?) אפשר להתחיל מיד עם הלוסטרל לאחר הפסקה עם הציפרלקס? ובכלל, מה אתה היית ממליץ לי לעשות לאור כל השתלשלות העיניינים ?! כפי שהנך מבין, יש לי כל כך הרבה שאלות . . . אני מקווה כי תהייה לך סבלנות לענות לי עליהן. כל אור שתוכל לשפוך על המצב יתקבל בברכה. תודה תודה תודה מראש וסליחה שכל-כך הארכתי לילך

ללילך שלום, שאלתך היא שאלה קשה מפני שאין עליה תשובה חד משמעית. כאשר תרופה עוזרת ללא תופעות לוואי אז אין בעיה. כאשר תרופה אינה עוזרת ויש רק תופעות לוואי גם אז ברור מה צריך לעשות. כאשר תרופה עוזרת אבל לא מספיק או שיש תופעת לוואי תמיד מתלבטים. אפשרות פשוטה היא להמשיך עם הציפרלקס ואפילו להעלות במינון אבל להוסיף תרופה לשינה, איני יודע את תתלהבי מרעיון זה, אבל כך אפשר להשאר עם הציפרלקס וגם לישון טוב. כל החלפת תרופה יש בה סיכון, אין בטחון שהתרופה החדשה תתאים לך יותר מהציפרלקס. יתכן שכן ויתכן שלא. הלוסטרל דומה לציפרלקס ופועלת על אותו החומר במוח, לכן גם תופעות הלוואי באופן עקרוני דומות. אבל יתכן שהלוסטרל תתאים לך יותר, כלומר תעשה את ההשפעה הטובה ללא תופעות לוואי בשינה. אבל יתכן גם שלא..... לכן בכל החלפה יש סיכון. הלוסטרל היא תרופה טובה, כך גם הציפרלקס. השאלה היא מי מתאימה לך יותר, ועל כך אין תשובה אם לא תנסי. בהצלחה בכל החלטה שלך דר' גיורא הידש

במשך 3 שנים אני סובלת מכפייתיות קשה ואיבדתי כבר את כל התקוה. ניסיתי כבר הרבה תרופות ומס' רב של מטפלים, אך דבר לא משתנה. האם יש לי סיבה להמשיך לחיות? כמה אפשר לסבול, אני סובלת כל הזמן ואיזה טעם יש לחיים כאלו? הבנתי גם שאם ה-O.C.D עובר הוא חוזר לעתים עוד פעם, א"כ למה כדאי לי להמשיך לחיות בכלל?

לגלית שלום, אינך כותבת בת כמה את ומה מצבך החברתי/משפחתי ועוד פרטים רבים. כדאי להמשיך לחיות, תחפשי ותראי את הסרט "הכי טוב שיש" המדבר על אדם שסבל מאוד מ OCD עד שמצא אהבה. מומלץ בחום. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אני לוקחת כדור דל 10 מ"ג ליום במשך כשלושה שבועות. את האושר עוד לא מצאתי, אבל אני יותר רגועה. בגלל שהכדור קצת גורם לי לעייפות אני לוקחת אותו בשעה 10 בבוקר וישנה שנת צהריים קלה. הבעיה היא שבשעה 20:00 בערב יש לי מן נפילה כזאת של מצב רוח עגמומי בבת אחת בום כזה. כאילו ממצב טוב הכל שוב קודר. אני הולכת לישון ב 22:00 - 23:00 בערך ולמחרת שוב אותו דבר. אני מתכנסת בתוך עצמי ונורא קשה להגיע אלי, קשה לי לדבר ולהסביר את התופעה, כאילו "פג תוקף" של הכדור. אשמח לקבל את חוות דעתך. בתודה מראש.

תחליפי טיפול - זה אמור לעזור ולכסות את כל היממה.

לעדן שלום, לאט לאט, לא לרוץ להחליף טיפול. נראה שהציפרלקס התחיל להשפיע והשפעתו תעלה בחודשים הקרובים וצריך סבלנות כדי לקבל את כל הדברים הטובים מהתרופה. הציפרלקס עובד 24 שעות, כך שמהבחינה הרפואית לא חשוב באיזו שעה לוקחים אותה. אם הוא מעייף אותך כדאי לנסות וליטול אותה בערב ולראות מה קורה. תנסי בשישי שבת. כל טוב דר' גיורא הידש

ד"ר שלום לך,,,,, אני נוטלת ציפרלקס 10 מ"ג ליום ואני בת 24 רציתי לשאול האם זה עוזר להפרעות אכילה לא קשות כלומר הייתי שרוייה בדיכאון וחרדות מה שגרם לי לא לאכול יום שלם ואז הייתי זוללת שטויית מה שגרם בין היתר לעצירויות קשות וכמו כן לתיסכול רב. שאלתי היא האם בהכרח זה מועיל להפרעה זו כלומר האם בהכרח זה יגרום להשמנה או הרזיה במשך הטיפול, אני באופן אישי מרגישה שהתופעה נעלמה אבל חוששת שזה לא יגרום להשמנה מיותרת כמו שאר התרופות נגד הדיכאון , האם הציפרלקס הוא מסוג המשפר דיכאונות וחרדות הגורמים להשמנה אני ממש דואגת? מה ידוע לך על מחקרים שעשו, האם תחילה זה מסייע ואז גורם להשמנה אוירידה במשקל או שמא המצב יהיה סטטי לאורך הטיפול? בבקשה תגובתך אגב, מנקודת מבטי בתור מטופלת יש לומר שמאז חזרתי לעצמי כלומר מבחינה ספורטיבית המרץ שב אליי, והכמיהה למתוק שהייתה לי נעלמה מה שהיה גרוע כי זה גרם לי לאכול רק מתוק במקום אוכל עכשיו זה הרבה יותר טוב האם זה בהשפעת התרופה או שזה זמני

לורוניקה שלום, ההפרעות באכילה שאת מתארת הן הפרעות משניות למצבך הנפשי, כלומר לא באמת הפרעות אכילה אלא שינויים בתיאבון בגלל המצב הנפשי שהוא הראשוני. בדרך כלל יש ירידה קלה במשקל בתחילת הטיפול. אחרי מספר חודשים של טיפול יש כאלו שסובלים מעליה במשקל אבל לא כולם. כאשר תרגישי טוב יותר אני מאמין שתשלטי טוב יותר באכילה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אני על אפקסור בערך שנה ואפשר להגיד שפשטוט הבראתי בזכותו. רציתי לשאול האם זה הגיוני שתופעות לוואי פתאם יופיעו אחרי שנה של טיפול (כאבי בטן). היו לי תופעות בהתחלה שפשןוט עברו ועכשיו במשך שבוע כאבי בטן. זה לא בטוח מהתרופה נכון? ממש לא רוצה להפסיק אותה עדיין.

למרינה שלום, אני שמח שאפקסור עזר לך ואת מרגישה טוב יותר. לשאלתך התשובה היא - לא. בדרך כלל אין תופעות לוואי "חדשות" במשך הטיפול. אם התופעה נמשכת או מציקה מדי כדאי לפנות לרופא המשפחה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר הידש היקר, אחרי כמה זמן שימוש, בקירוב, מגיעה האפקסור למלוא השפעתה? תודה ולילה טוב.

לחגלה שלום, מתחילים להרגיש את השפעת האפקסור כעשרה ימים מתחילת הנטילה. השפעתו עולה עד כשלושה ארבעה חודשים מההתחלה, אחר כך מגיעים להתייצבות של הרגשה טובה. בהצלחה דר' גיורא הידש

זה תלוי באיזה מינון-אפקסור זה כדור שכדאי ואף רצוי להעלות איתו במינון עד למינונים שמגיבים ואז....השמש זורחת והרקפת פורחת

ראשית, רציתי להודות לך לפני ימים ספורים, התייחסת בצורה פרודוקטיבית לשאלתי בנושא זיבן (תזכורת- ADHD -המינון של 300 היה גבוה מדי עבורי כככל הנראה). מאחר שהפ' "נטש" את במפתיע הארץ לאיזה חודשיים אין לי דרך לשוחח עמו... במידה ויש לך מידע נוסף לגבי מיודענו זיבן אשמח מאוד אם תוכל לענות לעוד מספר שאלות- למעשה, אני זה שכיוונתי את הפ' (אליו הגעת לראשונה אי פעם) לכיוון של התכשיר הזה על פני אחרים- לאחר שקראתי נתונים לגביו והתרשמתי מתגובות נלהבות יחסית של ADHD אחרים שסיפרו על יתרונות דרמטיים בכל הקשור לפרמטרים בתופעות הלוואי לעומת ממריצי הריטלין ודומיו. מאחר שהפ' "נטש" את הארץ לאיזה חודשיים אין לי דרך לשוחח עמו... כתבת שההתוויה לזיבן נעה בתוך סקאלה של 150-450 בהנחה ש-150 מתאים לי יותר מ-300 - האם זה אכן אפשרי ואפקטיבי לשבור את הכדור לשניים על מנת ליטול אותו במועדים שונים? תוכל להרחיב מדוע כה חשוב ליטול את התכשיר פעמיים ביום? -ובמיוחד בהקשר של ADHD מה יקרה אם אמשיך ליטול כדור 150 בנטילה בודדת ליום? האם יתכן ש-150 למרות הכל איננו מספיק אפקטיבי לשיפור הקשב והריכוז? עד כמה שידוע לי הטרנסמיטר דופמין מקשר תפקודים קוגנטיביים- זאת לעומת סרטונין המקשר לתפקודים רגשיים - כיצד אם כן זיבן עדיין משתייך ל"אנטי דיכאוניים" ? בתודה רבה מראש ירון

זייבן היא תרופה לגמילה מעישון ויש עליה מידע רב ומפורט בפורום הסמוך לגמילה מעישון. למרות שנתנו לך את התרופה לאינדיקציה אחרת המידע שיש שם רלוונטי ונכון במידה ניכרת גם לגביך.

האם אחרי הציפרלקס יצאה תרופה חדשה??

לרונית שלום, לפי מיטב ידיעתי לא. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

ד"ר הידש ,שלום! אני לא מזמן שמתי לב לבעיה שלי ולחומרה שבה.....אני פשוט עפיפון. אני מגלה חוסר עירנות ומרגיש שיש לי בעיה בריכוז, בין אם זה בלקרוא ספר ובין אם זה להקשיב להרצאה בכיתה. שמתי לב לעיקר הבעיה כשמצאתי את עצמי מתכון חודש שלם לבחינת בגרות בהסטוריה בעוד אחרים מתכוננים שבוע גג. והציון שלי לא היה הכי טוב למרות ההשקעה. קורה לי הרבה שאנשים מדברים איתי ופתאום אני מחוץ לשיחה כי אני לא עוקב....הרבה פעמים קראו לי חללית ומפוזר בגלל ההפרעות האלה....חוסר הריכוז בכיתה בא לידי ביטוי בתיפוף על השולחנות או רקיעות ברגליים...שינוי תנוחות ישיבה ומתיחות שרירים במקום הקשבה. במבחנים או במצבים מלחיצים באופן כללי אני מתחיל להפעיל את הגוף בצורה עוד יותר נמרצת.... אני מתעייף מהר מאוד מלהקשיב לאנשים...במיוחד כשהם מדברים איתי ישירות. שמעתי שהפרעות כאלה דורשות אבחון וטיפול תרופתי...רציתי לדעת איפה אתה היית ממליץ לי להתחיל ורציתי לדעת איך יכול להשפיע על העתיד שלי סעיף כזה בתיק הרפואי. בתודה מראש ,מקס.

למקס שלום, אני חושב שאתה מתכוון להפרעת קשב וריכוז עם היפראקטיביות-פעילות יתר. כדאי שתכנס לפורומים ספציפיים לנושא. אפשר לעשות מבחנים לנושא זה בעמותת "ניצן" המתמחה בנושא ויש לה סניפים רבים בארץ, וגם אצל פסיכולוגים המתמחים בכך ומורשים על ידי משרד החינוך. החוקים בצה"ל הקשורים להפרעת קשב מאוד קשוחים וכמעט ולא מורידים פרופיל בגלל בעיה זו. עם זאת אם תביא אשורים מתאימים תקבל זמן נוסף במבחנים הפסיכוטכניים בלשכת הגיוס. בהצלחה דר' גיורא הידש

היי ממי התגעגתי אלייך נורא! את יודעת קראתי תבעייה של החייל המתגייס ונורא במחשבה שנייה התגעגתי פתאום היה לי צביטה בלב פתאום כמה שקיטרתי בצבא ורציתי תשחרור ונשארתי עד הסוף בלי לצאת על פרופיל 21 היה לי ממש בעיות קשיים בכי המוןן רע. כמו תמיד! פתאום יש לי צביטה בלב וגעגועים זה היה מקום שבסוף קצת הרגשתי שייכת מקום מוקר. אבל אני מבינה שהחיים גלגל שהולך קדימה וממשיכים פרקים בחיים אני כול כך מבולבלת. בינתיים שאני בבית מפוטרת מהעבודה ממש נחמד לי לא עצוב לי היה לי קשה נפשית בעבוןדה. אבישג אני מקווה שהכל יעבור בסדר וההרגשות ישתננה מצט ערת אם אני מבלבלת. תגידי לי אני יפסיק.... אכשיו הימים עוברים ללא ידע אני נורא מבולבלת. תראי בתקופת הבית ספר לא הייתי תלמידה כלללל מצליחה כול השיעורים הייתי בחוץ בוכה על הריגשי שלי הייתי מדמיינת דברים .כתוצאה מכך חיי נדפקו מבחינת הסכלה כיום אני בחוץ בלי כלום אני לא יודעת כלל כלל כלום אני עליתי מרוסיה לפני 10 שנים אני לא יודעת כלל אנגלית ובכלל אין לי בגרות מכלום. אני לא יודעת מה אייך לעשות נורא מדכא אותי גם דברים לה... יש לך רעיון אליי? אני חושבת שאני צריכה ממש יסודות לימוד בקושי עברית אני שולטת. אני מתביישת ללכת לקורסים של ילדים ואני לבד לא מצליחה ללמוד תשפה הזו. תודה אבישג דנה

הי דנה אני יכולה להבין את מקור הגעגועים למסגרת הצבאית. על אף הקושי, מדובר במסגרת שמחליטה החלטות במקומך, אומרת לך מה לעשות ומה לא לעשות, ולפעמים זה יכול להיות די נוח כי זה פותר אותך מהאחריות להיות האחראית והמבצעת של החיים שלך... פתאום את ברשות עצמך, יצאת אל ה"חיים האמיתיים", ואין יותר מי שיחליט בשבילך, לטוב או לרע. ברור מאליו שתרגישי קצת געגוע, אבל תאמיני לי שהחיים מחוץ למסגרת הצבאית עדיפים (לפחות בעיניי, כמובן שאפשר להתווכח על זה). נראה לי שיש לך כרגע כמה מטרות שאת רוצה להשיג: השלמת הבגרות, יצירת מסגרת חברתית לעצמך, טיפול בעצמך מהבחינה הנפשית, מציאת עבודה. כל אלה הן מטרות כבדות, כל אחת בפני עצמה, ואם תנסי להשיג את כולן בבת אחת יכול מאוד להיות שתלכי קצת לאיבוד בדרך, כי זה כבד מדי ומסורבל מדי. אני חושבת שהטריק הוא להתמקד כל פעם במטרה אחת ואז להמשיך לבאה אחריה. את הצעד הראשון כרגע מבחינת הטיפול בעצמך כבר עשית - אמרת שקבעת תור לרופא. יופי, תמשיכי הלאה במטרה הזו: תבקשי ממנו המלצות על פסיכולוגים בקופת החולים שלך או שתפני לתחנה לבריאות הנפש באזור מגורייך ותתחילי בפגישות טיפוליות, וכך את יודעת שאת עושה צעדים בדרך להגשמת המטרה הראשונה. הלאה, אל מציאת עבודה. מציאת עבודה היא תנאי להשגת המטרות האחרות שלך בחיים כרגע, כי בלי משכורת ובלי כסף לא תוכלי להירשם לקורסים של בגרות אקסטרנית, שזו ההמלצה הבאה שלי אליך. אם מפריעה לך העובדה שאין לך תעודת בגרות (ואני מסכימה איתך שזה נתון שעלול להקשות על חייך בהמשך) - אל תדחי את זה יותר מדי וטפלי בזה כל עוד את עדיין צעירה, חבל להתחיל להשלים בגרויות בגילאי ה- 30 (זה אפשרי, אבל זה קשה בהרבה). אחרי שתמצאי לך עבודה (וזו לא חייבת להיות עבודה מדהימה שאת מאוהבת בה, קחי בחשבון שזו עבודה זמנית שכל תכליתה כרגע זה לספק לך כסף להשגת מטרותייך, ולא יותר. את לא מחפשת קריירה לחיים כרגע), תוכלי להירשם לבגרות אקסטרנית ולהשלים את הציונים שחסרים לך. דרך זה, תוכלי גם להשיג מטרה נוספת והיא - חיי חברה. קורסים שונים הם הזדמנות מעולה לפגוש אנשים חדשים, ובקורס כזה בוודאי שרוב המשתתפים יהיו בני גילך, הרבה מאוד יוצאי צבא נרשמים לקורסים לשיפור ציוני הבגרות. תכירי אנשים בגילך, אולי תרכשי חברות חדשות, מי יודע - אולי שם תמצאי אהבה ?... אל תתייאשי מכל הדברים שאת רוצה להספיק ולהשיג, יש לך המון זמן ואת לא בתחרות עם אף אחד. תתמקדי בכל פעם במטרה הקרובה אליה את רוצה להגיע, ואחרי שתגיעי אליה תעברי הלאה. יום נעים עם חיוך אבישג

לפורום שלום, בימים הקרובים אני אמור להתגייס לצה"ל הגיוס הקרב גורם לי לחשש טבעי מהשינוי הקרב בחיי אבל גם מעורר בי חשש על הצורה בא אני יסתדר בצבא עם החרדות שלי ראוי לציין שאני לא יהיה קרבי, אני מטופל ב כחצי כדור סרוקסאט ליום והצבא מודע לבעיה מצב החרדות שלי כרגע בכלל לא קשה, כל יום תהיה לי תזכורת קטנה בצורה כלשהיא לחרדות אבל בכללי מצבי טוב רציתי לדעת אם מישהו יודע איך הצבא מקבל ת'בעיה הזו?, אם יש הקלות מסויימות? ובכלל סתם לשמוע תגובות תודה רבה, שיהיה לכם אחלה יום!

כאשר תתגייס תוכל לבקש ללכת לרופא ביחידה שאליה תוצב. תוכל להסביר לרופא את כל המגבלות הרפואיות שלך וחשוב שתביא תעודות רפואיות על מצבך מהרופא שמטפל בך. אני מניח שהצבא יתחשב מאוד בסוג כזה של בעיה רפואית שעשוי להגביל אותך בסוג התפקידים שאתה יכול לבצע. שיהיה לך גיוס נעים ושרות קל.

שלום חמוד. בשעה טובה שיהיה לך צעד מקסים ומבגר אתה עומד לעבור! אני משוחררת חודשיים ומצעד קרוב מאווד אוכל לתת לך עצות ועזרה. תראה לכולם יש חשש פחד וחרדות ואת זה אני מבטיחה לך בטור אחת שעברה זה ממש לא מזמן. שמעתי וראיתי במו עיניי...כולם מפוחדים! תראה אני טופלתי אצל קבן בתל השומר פסיכיאטרית מקסימה פעם בשבוע יצאתי אלייה מהבסיס גם היה לי כחצי יום חופש ללכת מהבסיס ולנסוע לטיפול חינם הייתי ממש מאושרת מזה ברגע שאתה מטופל בקבן אתה פשוט מלך באמת. יש להם מילה כול כך חזקה יותר מרמטכל תיהיה מוגן תיהיה בטוח בזה ובטח ובטח ובטח שיש הכלות תביא אישורים הוכחות ואתה לגמרה מסודר לפי דעתי.אני לא הייתי מטופלת לפני הצבא אבל בצבא טופלתי על ידי ציפרמיל. והייתי ממש מקומבנת למשל היה לי פחד חברתיי ובעיות קשות. תמיד הייתי מקבלת המלצות לא לצאת או לצאת לקבנית בלי אישור מפקד ברגעי לחץ מתאי שבא לי בכול שעות היום. זה אומר שאם הייתי מתעוררת בבוקר אם הרגשה רעה הייתי יכולה ליסוע אלייה בלי להודיע למפקד היא נתנה לי תאישור מימנה הייתי מרגישה מוגנת בטוחה וזה חשוב. ישר כשאתה מתגייס קבע תור לקבן זה פסיכיאטריים או פסיכולוגים שמטפלים בכייף ממש היה לי כייף שם. שיהיה לך כול טוב ותאמין לי הכול עובר תהנה מכל רגע.ביייידנה

כבר מספר שנים שאני סובלת חזק מהבעיה הזו (בדיקה של הגוף) , טופלתי במרפאת חרדה בפרוזאק , פבוקסיל וכרגע בסרוקסט - אך הבעיה לא נעלמת. האם יש "סגנון" אחר של תרופות לטיפול בבעיה ? כמובן שתרופות ללא תופעות לוואי. אשמח לתשובתך

לחירות שלום, נכון שאלו הן התרופות המקובלות. אפשר לנסות טיפול עם אנפרניל שהיא תרופה מהדור הישן של נוגדי דיכאון אבל היא יעילה מעט יותר. כמו כן ניתן להוסיף רספרידל במינונים נמוכים. כמובן ששיחות וטיפול התנהגותי/קוגניטיבי עשויים לעזור. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

בזמנו ניסיתי אנפרניל וזה היה נורא . . .

למעלה משנתיים אני סובל ממחשבות כפייתיות המלוות בדיכאון, אני נמצא בטיפול אך דבר לא עוזר. לאחרונה, התחלתי להרגיש שאני מאבד שפיות ומתחיל לרחף באמצע שאני מדבר עם אנשים וכל הזמן המחשבות תוקפות אותי . האם נגרם לי התקף פסיכוטי? האם הגעתי לנקודה ממנה לא אוכל לחזור? כיצד ניתן להיות נורמלי לאחר שנתיים שבהם אני חי כמו מטורף מרב מחשבות?

לאלי שלום, OCD שייכת לקבוצת הפרעות החרדה ואין גלישה מהפרעה זו למצבים פסיכוטיים. עם זאת צריך להזהר כיוון שלעתים OCD היא רק ביטוי להפרעות נפשיות אחרות ואז המצב שונה. כלומר האבחון של הפסיכיאטר המטפל חשוב ביותר. אני מקווה שעם טיפול מלא תרגיש טוב יותר ומצבך ישתפר שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום רב! אני בן 16 , ורציתי לברר האם הפרעות בדיבור קשורים לתחום הפסיכיאטריה , כיוון שקורה לא אחת שאני מדבר וצוחקים על הקול שלי, למרות שאני מדבר בהגיון ובשטף. יש לציין שאני מטופל עכשו אצל פסיכיאטרית , עקב טראומה מאישפוז ו אלימות במשפחה לא מצידי , בעבר נעשה לי אבל ונשלחתי לאישפוז בכפיה לפי בקשת הורי , בבית חולים פסיכיאטרי , ששם הורי טענו שכביכול אני אלים והגדירו אותי שם כחולה סכיזופרניה וקיבלתי שם קוקטיל של תרופות אנטי פסיכוטיות חלק מהדור הישן וחלק מהכדור החדש "הלא-טיפוסיות" , קיבלתי zyprexa, פרפאנן , risperdol, ו-valium, הערה תמיד הייתי ילד חברותי , חרוץ , תלמיד מצטיין אפילו גם אחרי כל הטרואמה שעברתי , אני אפילו לומד בתיכון הריאלי, ואכן מצד שני עברתי הרבה מאוד דברים קשים , ולאחר האישפוז אובחנתי אצל פסיכיאטרים אחרים של קופת חולים מיוזמתי והם טענו שאני לא במצב פסיכוטי, ושעברתי טרואמה קשה ואני סובל מחרדה עקב כל מה שעברתי ואני מטופל כיום בפבוקסיל. האם אכן כל מה שעברתי יכול להשפיע על סוג הדיבור , או שהתרופות האנטי פסיכוטיות שקיבלתי כחצי שנה ותרופות לרגעה וליום במינון 10 מ"ג שקיבלתי במשך כ-3 ימים או הטיפול בפבוקסיל שאני מטופל בו היום במינון של 150 מ"ג יכולים להשפיע על טון או סוג הדיבור שלי איך שהוא נשמע כי לפני האישפוז אף אחד לא צחק על הקול שלי. ודבר אחרון שחשוב לי מה אני יגול לעשות בנידון . בתודה יואב

ליואב שלום, לא הצלחתי להבין מה הבעיה בדיבור הבנתי רק שישנה בעיה ואנשים לועגים לך. יתכן שהשינוי בדיבור קשור לחרדה אבל באמת שקשה לאבחן. התרופות שציינת אינן משפיעות או משנות את הדיבור. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

היי קסם! היום התקשרתי וקבעתי תור לרופא!!(: כול הכבוד לי, ולך! קראתי את ההודעה שהשארת לי ,את יודעת משהו כל פעם שאני קוראת מה שאת רושמת זה מעניין ותמיד אני מבינה גגם שזה כול כך נכון לגבי ולגבי חשבתי לחיים. אבל... מנקודת מבטי שאני רואה חברות מוכפות חברות ומצאו אהבה אמיתית שמפרגנת ונותנת חום ותחושה טובה זה מה שחסר לי . ואף פעם לא היה לי חבר כרגע כשהשתחררתי הכל נראה לי טיפה אחרת ופתאום גם אני רוצה. אין למצוא!באמת!זה כול כך קשה ומסובך, ועוד שמדובר באחת כמוני קצת ביישנית ופחדנית נוראית. רציתי להגיד לך משהו על הנושא שסיפרתי לך אל אותו בחור, מאז התשובה שלח אני לא מתקשרת .. זה דיי שיא בשבילי. אני יודעת שאת זה אני לא מחפשת, אבל אני פגועה מימנו וכנראה אני מחפשת קשה להשיג כדאי להוכיך לי שהצלחתי. אני בטוחה בזאת! הבעייה השנייה היא שגם אם יצא לי להכיר אני מפחדת מפגיעות ושאני יעבור שוב את אותה תהליך כמו אכשיו לפעמים אני אומרת ברגע שזה יעבור לי אני לא בטוחה שאני באמת רוצה שוב ככה להרגיש. והכוונה לא לנסות להכנס כלל לקשר מסויים. זה פחד, דיי מצדיק כי כל חיי רק נפגעתי ונפגעתי... אני בשבוע האחרון אוכלת כמו מטורפת, זה לא יאומן בכלל כמה אני אוכלת זה אפילו קצת מפחיד אותי. הרבה הרבה אני דורשת מתוק. כאילו זה סם בשבילו.עשיתי בדיקות רפואיות והכל בסדר... מסכרן אותי למה?...השמנתי גם בנוסף,דבר שגורם לי לאי נוחות להתלבש יפה אלה ההפך..אבישג......כול כך מסובך התקופה בה אני עוברת.. זה תקופה מרה בחיי תקופה קשה ומייאשת. אני רוצה רק דבר אחד לא כלום.. להרגיש טוב עם עצמי.... אוהבת אותך ,מכל הלב דנה המובטלת!

דנה המתוקה דבר ראשון - כל הכבוד על קביעת התור אצל הרופא, אני גאה בך מאוד !!! הנה, תני לעצמך טפיחה על הכתף כי עשית את הצעד הראשון בדרך להרגיש טוב יותר עם עצמך, בדיוק כמו שאת רוצה ! אני מכירה ומבינה את החשש שלך להיפגע באהבה, בפרט כי את מרגישה שכבר פגעו בך מספיק בחיים, ואת לא רוצה לחוות את זה שוב. את צודקת, כשאת חושפת את עצמך לאהבה את עלולה להיפגע, אבל באותו זמן את גם חושפת את עצמך לשלל דברים מקסימים ומהנים, אז אל תעצרי את עצמך רק בגלל הפחד להיפגע. בנוגע לכך שאת ביישנית ולא יודעת היכן תמצאי אהבה - מאוד יכול להיות שהאהבה תמצא אותך. מסכימה איתך שלאנשים ביישנים קצת קשה יותר ליזום היכרויות חדשות (לא רק קשרים רומנטיים אלא בכלל), אבל אני חושבת שאם תשאירי את עצמך פתוחה לאנשים ולהזדמנויות - האנשים הנכונים ידעו למצוא אותך, את רק תצטרכי להיות זהירה ולבחור לך את האנשים איתם את רוצה להיות בקשר. חוץ מזה, ביישנות היא תכונה שניתן לעבוד עליה ולמתן אותה בעזרת הרבה כוח רצון (מניסיון !) אל תוותרי לעצמך בגלל הביישנות, אל תתני לזה למנוע ממך לעשות דברים שאת באמת רוצה לעשות, נסי למתוח את הגבולות שלך ולבדוק מה קורה אם תעשי דבר זה או אחר - וככה את תגלי ש- השמיים לא נפלו, העולם ממשיך לנהוג כהרגלו, וזה בסדר גמור אם תעשי פה ושם דברים אמיצים...! בנוגע לכך שלאחרונה את אוכלת מתוק יותר מכרגיל. נראה לי הגיוני מאוד. יש אמונה ידועה שטוענת שאכילת סוכר (ושוקולד בפרט) היא מעין "תחליף" לצרכים אחרים שלנו (צורך בחום, באהבה, במין וכו') ולכן בתקופות שהצרכים שלנו לא מסופקים - אנחנו צורכים במקום זה את ה"תחליף" - השוקולד. יכול מאוד להיות שזה מה שהגוף שלך מאותת לך כרגע. אל ייאוש דנה. את הצעד הראשון עשית, עכשיו תמשיכי הלאה, צעד אחר צעד, בזהירות. אבישג

ידוע שהתרופה זייבן (בופרופיון) שמשווקת בארץ רק לגמילה מעישון, יועדה במקור לטיפול בדיכאון. האם יש לך (ד"ר הידש) ניסיון בטיפול בהתוויה זו, או האם פגשת באנשים שמשתמשים בזייבן לטיפול נגד דיכאון, ומה היו התוצאות?

לתמיר שלום, אתה בהחלט צודק והספרות הרפואית תומכת בזיבן כתרופה נגד דיכאון, בארה"ב התרופה פופולרית ונמצאת בשימוש רב. בארץ היא פחות מקובלת ופרט למקרה אחד או שניים אין לי ניסיון רב עם תרופה זו. כך שלצערי איני יכול לענות מניסיוני האישי. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

ד"ר הידש שלום, מזה הרבה זמן לא כתבתי לפורום. אני לוקחת כדור לוסטראל 50m ביום מזה 5.5 חודשים. 1. בחודשיים הראשונים היה לי קשה מאוד אבל לאחר זמן מה עד שהכדור התייצב והחל להשפיע הרגשתי טוב מאוד ומאת ביטחון, לא high אבל כמו שהייתי לפניי. ביומיים האחרונים אני מרגישה ירידה במצב הרוח ושוב חוזרת אליי תחושת חרדה חזקה שמופיעה בד"כ בלילה ואני מתעוררת איתה בבוקר והיא מלווה אותי לצערי במהלך היום. האם זו אפיזודה קצרה וחולפת - אפקטיביות הכדור כבר לא בשיאה ואני שוב מגיעה לנקודת ההתחלה? או שמא זו תגובה שעלולה להופיע אחת לכמה זמן? 2. בן זוגי לחיים אינו יודע על לקיחת הכדור ובשיחות מזדמנות כשקורה לי להזכיר את הנושא בהקשר למישהו אחר ששנינו מכירים תגובתו החריפה לנושא גורמת לי להירתע עוד יותר מלספר לו ואף מלחיצה אותי. הוא טוען שלקיחת הכדורים עפ"י מחקרים שקרא לטענתו, מפחיתים מהאינטילגנציה ומהאינטלקטואל של האדם שלוקח. האם כך?

לשלי שלום, טוב לשמוע ממך וטוב לשמוע דברים טובים. תמיד תזכרי שאדם אינו סרגל, וישנן עליות וירידות בכל החיים. עם זאת כאשר משהו סובל מחרדות הוא מייחס לירידה משמעות רבה יותר מאשר אדם הבטוח בעצמו. כך שאני חושב שאפשר להרגע ולעקוב אחרי הדברים בסבלנות. יתכן שמחר תרגישי בטוב והכל יהיה בסדר, אבל כדאי לעקוב. בקשר לבן זוגך, חבל אבל חוסר ידע גורם לדעות פסקניות ולעתים פוגעות. חבל שכך הדברים. חרדות מורידות את הריכוז וגם את הזיכרון והתרופות בדיוק ההיפך, הן מביאות לעירנות. יש לי מספר רופאים מטופלים אשר עברו את בחינות ההתמחות בעזרת התרופות מקבוצת נוגדי הדיכאון. כך שכמובן שאין לדברים ביסוס במציאות. תשמרי על עצמך הידש

שלי היקרה, האינטליגנציה שלך לא תשתנה ואת עדיין את, תנסי להתמודד עם עצמך עם התרופה, רק מפני שאת מרגישה יותר טוב זה לא אומר שאת לא בנאדם, כלומר עם עליות וירידות וזה רגיל ונורמאלי וטוב. ,בהתחלה זה קצת קשה אבל אז זה הולך ונהיה יותר קל. אני מצטערת בקשר לחבר שלך, ויודעת שאת צריכה שמישהו שיבין .שלי כתב/ה: > > ד"ר הידש שלום, > > מזה הרבה זמן לא כתבתי לפורום. > > אני לוקחת כדור לוסטראל 50m ביום מזה 5.5 חודשים. > > 1. בחודשיים הראשונים היה לי קשה מאוד אבל לאחר זמן מה עד שהכדור > התייצב והחל להשפיע הרגשתי טוב מאוד ומאת ביטחון, לא high אבל כמו > שהייתי לפניי. > ביומיים האחרונים אני מרגישה ירידה במצב הרוח ושוב חוזרת אליי > תחושת חרדה חזקה שמופיעה בד"כ בלילה ואני מתעוררת איתה בבוקר והיא > מלווה אותי לצערי במהלך היום. > האם זו אפיזודה קצרה וחולפת - אפקטיביות הכדור כבר לא בשיאה ואני > שוב מגיעה לנקודת ההתחלה? או שמא זו תגובה שעלולה להופיע אחת לכמה > זמן? > > 2. בן זוגי לחיים אינו יודע על לקיחת הכדור ובשיחות מזדמנות > כשקורה לי להזכיר את הנושא בהקשר למישהו אחר ששנינו מכירים תגובתו > החריפה לנושא גורמת לי להירתע עוד יותר מלספר לו ואף מלחיצה אותי. > הוא טוען שלקיחת הכדורים עפ"י מחקרים שקרא לטענתו, מפחיתים > מהאינטילגנציה ומהאינטלקטואל של האדם שלוקח. > האם כך?

אני לוקחת אפקסור חצי שנה וזה ניראה לי מוגזם לכן ביקשתי להפסיק לאט לאט.הפסיכיאטר יעץ לרדת מכדור וחצי לכדור ,לחצי ולהפסיק,כל שבוע ירידה בחצי כדור. מה תופעות הלוואי של ההפסקה? האם ההפסקה לא תהיה מהירה מידי?ומה צפוי לי אחר כך?האם פתאום יהיה מדכא יותר? מקווה לתשובה ממי שהתנסה בכך וכמובן מד"ר הירש.תודה

למה להפסיק??? חצי שנה זה כלום

חצי שנה זה בכלל לא הרבה זמן. למה בעצם את רוצה להפסיק? תופעות לוואי? אם כבר, אז כדאי להפחית מינון ולבדוק אם עדיין נשארת ההרגשה הטובה. חוץ מזה, יש אנשים שלוקחים נוגדי דיכאון כל החיים, וזה שומר עליהם מחזרה של הדכאון.

לאורה שלום, הטיפול המומלץ הוא כעשרה חודשים שנה, כך שחצי שנה יתכן שאין זה טיפול מספיק והדיכאון או החרדות עלולות לחזור. לדעתי עדיין אינך על קרקע בטוחה. לעתים ישנן תופעות הדומות לחרדה כאשר מפסיקים טיפול, אבל בהחלט לא תמיד והן לא חייבות להיות. לכן התוכנית שכתבת היא טובה אבל צריך לעקוב ולראות מה קורה. אם ההפסקה מהירה מדי עבורך יתכן ותצטרכי להאט, אבל לא הייתי יוזם זאת מראש מכיוון שיתכן שתסיימי טיפול ללא כל תופעות לוואי. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אורה שלום כפי שאמרו לך, חצי שנה זה ממש לא "מוגזם". אל תחששי להמשיך לקחת את האפקסור, אבל אם בכל זאת את רוצה להפסיק - תקפידי לעשות זאת בהדרגה ובמתינות כדי למנוע תופעות לוואי. לשאלתך איך החיים אחרי האפקסור... החיים יפים אורה ! לא תמיד קלים, אבל בהחלט יפים. אם יהיה מדכא יותר לאחר הפסקת התרופה - זה קשה לענות. אין לי מושג אם התחלת לקחת את התרופה בעקבות גורמים סביבתיים שקרו בחייך באותו הזמן, ואם חל שינוי אובייקטיבי מאז או לא. באופן כללי - אין לנו כמובן אפשרות להבטיח את עצמנו מפני אכזבות וקשיים בחיים, וללא ספק את תיתקלי בהם גם לאחר הפסקת התרופות. אישית, אני מרגישה שהתרופה חיזקה אותי במובן מסוים, ואני חושבת שאני מגיבה היום למצבים קשים קצת אחרת מאשר לפני שנה, וזאת למרות שכיום אני ללא תרופות. מציעה לך לשלב טיפול פסיכולוגי כדי להשאיר לך משענת מסוימת לאחר הפסקת התרופות, שלא תרגישי שאת נשארת ללא כל עזרה חיצונית ונאלצת להתמודד עם הכל לבד. בהצלחה אבישג

אם מפסיקים תרופות נוגדות דיכאון לפני הזמן הדיכאון עלול לחזור- שווה להחזיק מעמד לפחות שנה. ככה זה גם לפי הספר-בדקתי. בכל מקרה לי אפקסור עזר פלאים ואני בכלל לא ממהרת להפסיק. בהצלחה

שלום.. אני סטודנטית לריפוי בעיסוק באונ' ת"א, בזמן הנוכחי אנו לומדים על המחלה מאניה דפרסיה, והמבוקש ממני זה לפנות למומחה למחלות נפשיות בכדי לדעת איך קובעים אחוז נכות לחולה של מאניה דפרסיה! מתי נקבע 100% נכות ? באילו מצבים? אני אודה לכם אם תעזרו לי מחכה לתגובתכם ולעזרתכם ... תודה רבה נסרין

אני באמת לא מומחה לקביעת אחוזי נכות , אך לפי המקובל בביטוח לאומי קביעת אחוז הנכות לצורך זכאות לגימלה היא על פי מידת אבדן כושר ההשתכרות של החולה, יחסית למה שהיה לפני שחלה. אם לפני שחלה היה בכושר עבודה מלא ועבד במקצועו 8 שעות כל יום, ולאחריה איבד את כושר העבודה לחלוטין והוא עובד בעבודה מוגנת בשכר סימלי הרי שבהתאם לכך נקבע אחוז הנכות. 100% נכות נקבעים כאשר אדם איבד את יכולתו לעבוד ולהתפרנס. יש נכות זמנית שניתנת לשינוי לפי מצב החולה ויש נכות קבועה. בנוסף למידע שתקבלי כאן אולי כדאי שתפני לביטוח לאומי בבקשה לקבלת מידע.

לנסרין שלום, אני מבין שאת מתכוונת לאחוזי הנכות של הביטוח הלאומי (אחוזי הנכות של משרד הביטחון שונים). בביטוח הלאומי אין הפרדה בין ההפרעות הנפשיות השונות. ההפרדה היחידה היא בין הפרעות נאורוטיות ובין המחלות הפסיכוטיות. מאניה דפרסיה שייכת לפסיכוטיות וכולן נכנסות לשישה סעיפים בין 10% ל-100%. את הפירוט תוכלי למצוא תחת הכותרת "תקנות בדבר קביעת דרגת נכות בביטוח נפגעי עבודה ובביטח נכות ורשימת מחלות מקצוע" של המוסד לביטוח לאומי. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

במחלות נפש אין נכות לצמיתות והמקסימום זה 75% צריך לחזור לוועדה כל שנה או שנתיים

אני קבלתי 100% נכות זמנית לשנתיים, כך לפחות רשום בדף שקיבלתי מביטוח-לאומי. את הנכות קבלתי על הפרעות חרדה ( GAD+PD) . רציתי רק להגיד שאני מאוד מעריך את כך שהמדינה תומכת בי גם אם לא מדובר במחלה "פיזית" עד שאחלים ואני יוכל לחזור לשוק העבודה.

אני סובלת מדכאון מלווה בתחושת חרדה כבר די הרבה זמן. המצב שלי הוא לא קריטי, אבל הוא משפיע על התפקוד שלי, ואיכות החיים שלי. התחלתי בטיפול פסיכולוגי, אבל זה לא עוזב אותי, ואני רוצה לבדוק אופציה של תרופות מהסוג של פרוזאק. אני לא רוצה לפנות לקופ"ח, מחשש שיפתחו לי תיק, וקיבלתי מידע דרך הביטוח המושלם שלי שאפשר לפנות לפסיכיאטר מומחה לייעוץ, ולקבל החזר. השאלה היא איך אני מוצאת פסיכיאטר טוב, כשאין לי אף אחד שיוכל להמליץ לי באופן אישי. תודה

אפשר לבקש מהמושלם שישלחו לך בפקס שמות של פסיכיאטרים מהאזור שלך ואח"כ לבחור מישהו מהרשימה. הפסיכולוגית שאת נמצאת אצלה לא יכולה להמליץ לך?

http://images.maariv.co.il/channels/12/ART/464/973.html

בהמשך לשאלתה של תמר, הייתי מבקשת לדעת אם מישהו יכול להמליץ על פסכיאטר (פרופ') באיזור הגליל. תודה.

שלום אני ימית משוחררת טריה 4 חודשיים מאזהשחרור אני לא מוצאת את עצמי כול היום בוכה מרגישה בודדה ודיכאונית נוראה... אני רוצה לציין שאי בודדה מכול הבחינות ההורים שלי גרושים בקושי רואה את אימי. אין לי כלל חברות אני ואחותי הקטנה. אני לא מסוגלת יותר מה לעשות, אני רוצה לצין שאין לי בטחון כלל למרות שתמיד אני מקבלת מחמאות שאני נראת טוב, לא משפיע אל הבטחון שלי. אני מפחדת להכיר אנשים מפגיעות.. אני יודעת שאני צריכה טיםול אבל אין לי כלל כסף ומצבינו בבית לא טוב . אנה בקשה עזרו לי מה עושים אייך רוכשים אהבה אמיתית מה עושים להרגיש נערץ???? תודה

ימית יקרה שלום המשפט האחרון שלך נגע ללבי: "איך רוכשים אהבה אמיתית ומה עושים להרגיש נערץ?" אני חושבת שסיכמת במשפט הזה את אחד הרצונות הכי בסיסיים ומשותפים לכולנו, כל בני האדם. אין אדם שלא רוצה להרגיש נאהב ומוערך. גם החשש שלך מהתקרבות לאנשים בגלל הפחד להיפגע - הוא לא יוצא דופן לדעתי. ידוע שככל שנחשוף את עצמנו יותר למישהו אחר - כך אנחנו בעצם הופכים פגיעים יותר. יחד עם זה ימית, ברור לך שהחשיפה וההתקרבות הם תנאים הכרחיים לאהבה שאותה את כל-כך מבקשת. אם לא תעשי מאמצים להכיר אנשים, אם תקיפי עצמך בחומה של בדידות - אף אחד לא יצליח לפרוץ אותה, את בעצם לא מאפשרת לאנשים להתקרב אליך מספיק כדי להכיר אותך ולהתאהב בך. אני מבינה שהמצב הכלכלי קשה ולכן אין לך אפשרות לגשת לפסיכולוג פרטי. נסי לבדוק אפשרויות לעשות זאת דרך קופת החולים שלך, או אפילו בתחנה לבריאות הנפש באזור מגורייך (הטיפול חינם ללא כל תשלום !!) אבל אל תוותרי ואל תזניחי. במקביל, בגלל שאמרת שאין לך חיי חברה כלל, הייתי מציעה לך לבדוק בעיר בה את גרה איפה יש מתנ"ס או מקום דומה; לדעתי העיריות מארגנות כל מני ימי עיון או הרצאות בנושאים שונים וזה פתוח לקהל ללא תשלום. תמצאי לך נושאים שמעניינים אותך, או אפילו לא דברים שמאוד מעניינים אבל יאפשרו לך לצאת ולהיות בין אנשים. אולי זה נשמע לך רעיון טפשי כי לא ברור לך איך זה יכול לעזור לתחושת הבדידות שלך, אבל בעיניי - עצם היציאה מהבית והימצאות בתוך קהל, ישיבה בין אנשים ואולי שיחה קטנה עם האנשים שיושבים לידך - זה כבר צעד ראשון החוצה מתוך הישיבה בבית. ימית, הרצון הגדול שלך באהבה יתממש בקלות יותר, אם תלמדי לאהוב קודם כל את עצמך. קל להגיד וקשה לבצע, אני יודעת, אבל לשם כך נועד טיפול פסיכולוגי, בין היתר. מאחלת לך כמויות גדולות של אהבה אבישג

אבישג תודה לך. כן ידעתי שטיפול פסיכולוגי חיוני לי מאוד אבל ידעתי גם שזו תיהיה בעייה רצינית בעינייני תשלום אני יבדוק זאת במרפאות..תודה... ודבר שני שחשוב לי לדעת ולשאול האם הרגשת הבדידות והפחד להחשף שיכירו אותנו או הפחד לדבר.. שטויות מוכרות זה קורה לעוד אנשים? אני תמיד מרגישה שזה רק לי ההרגשות בדידות חוסר אהבה פחד להתבטא וכו.. תודה לך

ימית, יכול להיות שתוכלי להיעזר גם בתרופות, לפחות לזמן מה. ממה שאני קורא, יש לך בנוסף לחוסר בטחון, גם "חרדה חברתית" (SOCIAL PHOBIA) , את חוששת לדבר בחברה, כי אולי תדברי "שטויות". ככל הידוע לי, אפקסור יוכל לעזור במצבים כאלה. הרבה אנשים ניסו, ונהנו מאוד מהתוצאות. אם חברה בקופ"ח, זה טיפול זול מאוד (פגישה עם רופא+ מרשם בהנחה של 85%) בהצלחה

היי מה שלומך? אצלי לא ממש טוב מהיום הכול השתנה בחיי. עוד מובטלת אחת. אבישג החלטתי שאת באמת יודעת לעזור ולעודד אותי הרגשתי נורא עצוב ורע. נכנסתי לכאן בתקווה אמיתית שאראה אותך ולא היית. ההודעה בשבילך... ביום שיחרורי הכרתי משהו שקיבלתי תטלפון מחברה אחת. התחלנו לדבר נפגשנו כבר בשיחה הראשונה לפני שבכלל ראה והיכיר אותי הוא הסביר לי טוב שהוא לא מחפש קשר רציני. אני בהתחלה לא חשבתי פעמיים וזהו ידעתי שזה נגמר..התחלנו לדבר ואז הבנתי שבתוך תוכו הוא אדם מיוחד במינו והתאהבתי בו בסופו של דבר, כיום הוא משחק בי אני נורא רוצה לגרום לו להיות איתי אני מתוסבכת הרוב גם מימנו.. אני בהחלט לא מוכנה לוותר ולהכיר אדם אחר. מה לעשות ??? הוא יודע כמה שהוא באמת חשוב לי אני עושה הכל הכל כדאי שיהיה איתי. הבעייה שכל יציאה שלנו הוא אצלי בבית וזהו בחיים לא הציע לי לצאת או משהו כזה . ואני לא מרגישה לנכון לעשות זאת. בקיצר בלבלתי כאן הרבה מצטערת מה עצתך?? אוהבת דנה

דנה יקרה שבוע טוב ראשית, אחזור שוב על הדברים שאמרתי לך בהודעה הקודמת: את צעירה, רק עכשיו השתחררת ואת מתחילה פרק חדש בחיים שלך, קחי לך את הזמן לחשוב מה את רוצה לעשות כרגע, אל תמהרי להחליט החלטות גדולות על קריירה או כל דבר אחר. לאט לאט, לא צריך למהר לשום מקום. ולגבי עניניי הלב... יקירתי, במקרה הזה אפילו אי אפשר "להאשים" את הבחור כי את בעצמך אומרת שהוא אמר לך מיד על ההתחלה שהוא לא מחפש "קשר רציני"... הייתי שמחה להפיל עליו את האשמה אבל כפי שאת רואה - הוא היה אמיתי וכנה ואמר לך את המציאות שלו כפי שהיא, לא ניסה לשחק בך. חבל לי שהתאהבת בו, כי אכן לא מתקבל הרושם שהוא מעוניין במשהו רציני. כמובן שאינך חייבת להסכים אתי, אבל הצורה בה אני רואה את הדברים היא כזאת: אהבה אמורה לגרום לך להרגיש ט - ו - ב, ובוודאי שבתקופת ההתאהבות הראשונית את אמורה להסתובב עם חיוך רחב ומאוהב על הפנים ולהיות מאושרת ומרחפת. אם את מרגישה ככה - אז תמשיכי ותיהני, אבל אם הקשר איתו גורם לך לתיסכול ולצער - הייתי מציעה לך לקטוע אותו בשלב זה, לפני שזה יהפוך ויהיה קשה יותר ויותר. לא הייתי מציעה לך לנסות "לשנות" אותו, כלומר: להישאר להיות איתו בקשר מתוך תקווה שמתי שהוא הוא יבין שהוא מאוהב בך והוא כן רוצה קשר רציני. את לוקחת סיכון, וקחי בחשבון שאם זה לא יקרה הלב שלך יישבר והכאב יהיה גדול מאוד. בקיצור דנה, תעשי חושבים עם עצמך, ההחלטה הסופית היא כמובן שלך ורק שלך. תחזיקי מעמד חמודה. אבישג

אבישג אני באמת לא מצליחה לעשת כלום ם זה. אני שקועה יותר מידי במחשבות אני ללא פתרון הלוואי והייתי יכולה לצאת מזה אייך שהוא. אני יודעת שבקצב הזה בחיים לא תיהיה לי אהבה אני יודעת זאת! הלוואי והייתי יכולה להבין דברים בצורה אחרת מהגישה הזו שלי לחיים המפחידים והקשים והמסובכים והמתסכלים..........ביייייי העצובה

שלום רב, כתבתי כאן לפני כמה ימים ואני לא יודע אם אתה זוכר אותי, אז ככה... אחי חולה בסכיזופרניה פאראנואידית מזה כ- 6 שנים, הוא נפצע בלבנון בשנת 1983, עלה על מטען צד. וקיבל התקף פסיכוטי לפני כ-7 שנים במהלך גירושיו. 1. האם ניתן לאמר שהמחלה שלו פרצה בעקבות אותה פציעה בלבנון ?, 2. האם תוכל בבקשה להרחיב מעט על מחלתו ?, מהי ובמה היא מתבטאת מעבר להתקפים הפסיכוטיים שהוא נתקף כאשר הוא לא נוטל את הכדורים (זיפרקסה...). 3. לפני כ- 3 וחצי שנים נתקפתי גם אני התקף פסיכוטי חריף במסגרת המילואים ומאז אני מוכר כנכה צה"ל 28%. לפני כ-שנתיים נתקפתי התקף פסיכוטי נוסף מאחר והרופא שלי הפסיק לי את הכדורים. יש לציין שלא הובחנתי כחולה ממחלה כלשהי. האם בכל זאת יש קשר בין מה שסובל ממנו אחי למה שקרה לי ?, האם יכול להיות שגם אני סובל מסכיזופרניה פאראנואידית למרות שלא נאמר לי כך על ידי רופאיי במהלך אישפוזי ?, יש לציין שהסתרנו את העובדה שאחי סובל מהמחלה וגם שבזמן ההתקפים שלי היו לי הזיות פאראנויה (כך אני זוכר, פחדתי שרוצים להרוג אותי ומחפשים אוץי כל הזמן...). בתודה, אורי.

לאורי שלום, איני בטוח שהבנתי את כל שאלותיך אבל אנסה להשיב. קשה מאוד להוכיח קשר בין הפציעה בלבנון ובין מחלת אחיך. עברו 14 שנים מאז הפציעה ולכן אין קשר ישיר בין הדברים. כדי להוכיח קשר צריך לבדוק אותו ולראות האם הפציעה הגופנית (אם הייתה), האם הייתה נכות, האם כל אלו השפיעו על מצבו הנפשי, גרמו לגירושין בעקבות המצב הנפשי? או כל בעיה אחרת, אבל כאמור קשר איני רואה קשר ישיר. כיום אנחנו מדברים על ספקטרום של סכיזופרניה, כך שיתכן שישנו קשר תורשתי במחלתו של אחיך ושלך אבל אין זה אומר שצריכה להיות בדיוק אותה אבחנה. גם מצב פסיכוטי וגם הפרנויה של אחיך שייכות לאותה משפחה ואין צורך באבחון זהה במדוייק. כיום החלוקה המודרנית היא לסמנים חיוביים בסכיזופרניה (המצב הפסיכוטי), סמנים שליליים שהם הסמנים בין ההתקפים הפסיכוטיים - בעיקר חסר של מוטיבציה, אנרגיה, מעוט מחשבות ואסוציאציות וחוסר יוזמה. תוכל למצוא חומר מפורט על סכיזופרניה ברשת, נדמה לי שיש הרבה חומר באתר של "זרות" www.zarut.co.il יתכן שלא דייקתי בשם באנגלית אז תנסה מספר אפשרויות. שיהיה רק טוב דר' גירוא הידש

עוד פעם לא מבינה באותה המחלה מאניה דיפרסיה אני קוראת שנותנים ליתיןם ולאחרים ריספרדאל

לאמא שלום, אכן קיימות מספר אופציות. במאניה דפרסיה רצוי לתת תרופה מייצבת (מלשון יציב), הליטיום היא התרופה הקלאסית בתחום. מצאו גם שהתרופות נוגדות האפילפסיה יש להן השפעה מייצבת ולכן משתמשים בטגרטול ודפלפט וישנן תרופות נוספות שמנסים. כמו כן התרופות נוגדות הפסיכוזה כמו זיפרקסה ורספרידל, גם להן מצאו השפעה מייצבת. מריבוי התרופות ניתן להבין שאין אף תרופה אחת טובה באופן חד משמעי, מצד שני ישנן מספר אפשרויות וניתן להתאים לכל אדם את התרופה המתאימה לו. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום לכן, אין לי מילים לתאר את הטוב שאתן יוצקות לתוך נפשי. אתן מתארות מצב המתאר את מצבי במדוייק. אני מבינה דרככן כי כזה הוא דיכאון - אך "זה הרע במיעוטו" כוון שדכאון ביחס למחלות אחרות עובר והחיים אחריו ממשיכים. הייתי בסופ"ש אצל משפחה שבין היתר חגגו יומולדת, לעתים הרגשתי מתמזגת בתוך האוירה ולעיתים פשוט רציתי לבחור משם הרגשתי בתוך חלום, אנשים דיברו אליי ואני בהיתי בהם... מידי פעם חיכתי ואפילו צחקתי אך כמובן זה לא יצא מבפנים... כל הזמן דימיינתי איך אני משתגעת ואיך המחלה שלי לובשת צורה של דיכאון. הבטתי בילדי וראיתי כיצד הוא מתפעל מהחגיגה ומהאנשים שסובבים אותו, הבלונים הצבעוניים והממתקים וכך חשתי איך העניים שלי נעשות לחלוחיות על שנגזר עליו אמא הלוקה בנפשה שאין בכוחה לטפל בו ולשמוח איתו. אבל אתן בנות יקרות, עושות עבודת קודש אתן זורעות בי זרעי תקווה שכולי תקווה כי יבוא יום והן ילבלבו, יצמחו ויהפכו לעץ חיים שמח ופורח כפי שהיו חיי קודם. אתן עושות הרבה מעבר למה שעולה על הכתב וקר אדם הנתון בדכאון מבין את עזרתכם. ושוב המון תודה מעומק הלב ומקוה כי תמשיכו לחזק את רוחי ואת רוחם של רבים אחרים. ת'

שיהיה לך רק טוב. אני מחזקת את ידייך ומקווה שתמשיכי לנסות ולטפל בדיכאון. אפש לחזור להרגיש שוב בן אדם שלם. אל תוותרי על תקווה.

ת' יקרה ריגשת אותי מאוד מאוד. מצטרפת לדבריה של שירה לפניי - אל תאבדי תקווה, את בהחלט בדרך הנכונה. זכרי שאת לא לבד, ויש פה אנשים שתמיד ישמחו להשיב ולהגיב ולנסות להרים את רוחך כשהיא למטה. כל טוב יקירתי אבישג

אני ובן זוגי רוצים מאוד ילד, כרגע אני משתמשת עדיין בגלולות. אני לוקחת ציפרמיל ואנו מפחדים שתהיה לזה השפעה על העובר. קראנו באינטרנט שנצפו מומים בחיות מעבדה שלקחו ציפרמיל (לצערי בטח האביסו אותם בכמויות כך שלא בטוח שזו אינדיקציה) קראנו גם שלוקח שנה לגוף עד שנה להתנקות מהציפרמיל. אני לוקחת ציפרמיל כמעט שנה לפני כן לקחתי סרוקסט. ואני לוקחת 20 מיליגרם ליום. פרט נוסף הוא שאני בת 37 האם יש סכנה? תודה חגית

חגית היקרה, ראשית מזל טוב על ההחלטה. עד כמה שאני יודעת אין שום בעיה להכנס להריון עם צפרמיל, השליש הראשון הוא הבעייתי ביותר. כדאי מאד להתקשר למרכז הטרטולוגי בהדסה עין כרם ולשאול. להם יש את המידע הכי עדכני בנודע לשימוש בתרופות. בהצלחה

לחגית שלום, כשנה הוא הזמן הרגיל לטיפול עם נוגדי דיכאון, כך שיש מקום להתייעץ עם הרופא המטפל לגבי סיום הטיפול. אינני יודע מהיכן האינפו. שקיבלת, אבל שבוע אחרי סיום הטיפול אין משמעות לציפרמיל שלקחת. כלומר מבחינה רפואית ועניינית את נקיה מציפרמיל. בהצלחה והמון אושר דר' גיורא הידש

אני בת 27, כבר שנתיים בדכאון שעולה ויורד. יש חודשים שאני בוכה ממש בלי הפסקה, ויש חודשים שאני בוכה עם קצת הפסקה. (בעבודה). האם יש סיכוי להתגבר על הדכאון, לנצח אותו גם ללא תרופות, רק בעזרת פסיכותרפיה?

שלום אורלי, אני מבינה שאת אינך לוקחת תרופות. אין לי תשובה מוחלטת לשאלה ששאלת, לדעתי את היחידה שיודעת מה באמת טוב עבורך. אבל נראה לי שאם עברת שנתיים ללא שימוש בתרופות והמצב לא השתפר אולי כדאי לנסות משהו אחר. הייתי מציעה לך לבדוק מה הפחד הגדול כל כך מלהעזר בתרופות. הניסיון האישי שלי מוכיח שאין סיכוי שהייתי יכולה להגיע למקומות שלהם הגעתי בפסיכותרפיה שאני עוברת ללא תרופות. עבורי ללא תרופות הפסיכותרפיה התמקדה רק בלהעביר אותי את הימים הבאים ולא ממש להכנס לעובי הקורה. אגב, הפסיכולוגים עצמם מציעים שילוש של תרופות+פסיכותרפיה. אחרי שנתיים חבל לסבול עוד יום אחד... הרבה הצלחה

לאורלי שלום, מבלי לתת תשובה אישית התשובה היא שבודאי אפשר להתגבר על דיכאון ללא תרופות, דרך אגב באופן עקרוני דיכאון חולף גם ללא שיחות. עם זאת כל אדם הוא מקרה אישי. אם תשאלי: האם תרופות עשויות לעזור לי ולשפר את מצבי ולייעל את הטיפול הפסיכותרפי יתכן והתשובה תהיה חיובית. לכן כדאי להתייעץ עם פסיכיאטר שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום רב! שמי הוא שני ולבן זוג קוראים רועי אני בת 14 והוא בן 15 הכרנו באיי סי קיו הוא מבאר שבע ואני מחולון, התחלנו לדבר בטלפון אחרי חודש בערך.. והכרתי בו ילד שבחיים שלי לא פגשתי מצחיק יודע לאהוב ילד עם לב טוב לא גיזעני בעיניו כולם שווים ונותן כבוד כבוד לאישה, קיצר ילד מושלם. ביום ההולדת שלו שלחתי לו מתנה עם תמונה שלי... לצערי הרב המתנה נישברה והוא אמר לי שאני ילדה יפה ,עוד באותו יום הוא שלח לי תמונה שלו והוא ילד חמוד שניראה ממש כמו גבר קטן... לאחר שבוע הוא שלח לי גם מתנה למזלנו היא לא נישברה ,נהיינו חברים למרות שעדיין לא ניפגשנו, באוקטובר ניפגשנו... לפני הפגישה דיברנו בטלפון והוא אמר שניראה לו שהוא רואה אותי ואמרתי לו טוב ביי אבל עדיין לא ניתקתי את הטלפון ואז שמעתי שהוא אומר :"וואי וואי על מה נפלתי" המשפט הזה לא הייה לטובתי... כניראה שהוא ראה אותי כבר מרחוק והבין שזה לא מה שהוא חיפש...(למרות שהוא תמיד אמר שלא משנה לו איך אני ניראת הוא היתאהב באופי שלי) אני ניראת בסדר...בפנים אני בסדר ובגוף לא שמנה ולא רזה הבעיה היחידה שאני מאוד נמוכה (1.50) וכניראה זה גם הפריע לו.... קיצר אחרי זה אמא של הסיעה אותנו לקניון הוא שם לב שאני די עצובה והוא שאל אותי מה קרה אז שאלתי אותו אם הוא מאוכזב ממה שראה (אותי) והוא אמר לי שאי ילדה יפה ואז שאלתי אותו על מה ששמעתי בטלפון והוא אמר שהוא לא זוכר שהוא אמר את זה ואם הוא אמר אז זה לא הייה קשור אליי.. הלכנו לסרט חצי סרט בקושי דיברנו בהפסקה הוא חיבק אותי והיתנשקנו ואחרי זה כל המשך הסרט ישבנו מחובקים וגם שיצאנו מהסרט הלכנו קצת מחובקים... יום אחרי זה הוא בא אליי הביתה לפני זה דיברתי איתו בטלפון הוא אמר לי שהוא בהתחלה לא חשב שהמרחק ישפיע אבל אמא שלו אמרה לו שהוא יוכל לראות אותי רק פעם בחודש וחצי ככה... כי גם ההורים שלו דואגים שהוא בא לכאן הם היתקשרו אליו הרבה לברר לשלומו וגם הוא לא יכול לבזבז כל שבוע כל כך הרבה כסף למרות שהוא מסרב שאני אוציא כסף... קיצר סיכמנו שנישאר ידידים למרות שזה יהייה קשה לשנינו אבל נעצור את זה כאן לפני שניקשר אחד לשני יותר מידי (למרות שזה כבר קרה אבל לא משנה) ואם אני אהייה בבאר שבע אצל דודים שלי במקרה אז נוכל להיפגש ואם הוא יבוא לדוד שלו בחולון אז נוכל להיפגש אבל ככה סתם לא...! קיצר הוא בא אליי סתם דיברנו ישבו על המחשב והינהגנו די מוזר טוב אנחנו ידידים לא כמו פעם..ולמרות שהוא נישבע לי שזה לא בגלל היופי (או אני לא מוצאת חן בעיניו) אני עדיין חושבת שחלק מהפרידה שלנו הייתה בגלל זה... שאני באתי לפגישה בגלל לא הפריע לי המראה שלו (הוא עדיין הייה חמוד אבל שונה מאוד מהתמונות הוא שלח לי..) אני היתאהבתי באופי שלו... וביומיים האלה למדתי הרבה דברים כמו זה שמהיום אני מתחילה לחיות את ההווה ולא את העתיד בגלל שאם אני חייה את העתיד והתוכניות מישתנות אז האכזבה היא ממש גדולה מהיום אני לא מתכננת דברים שמועדם רחוק מאוד ממני... אז עכשיו אני מנסה לעקור אותו מהמקום המיוחד שהוא בנה אצלי בלב מקווה שאצליח... בנתיים אני סובלת בשקט.. אז תודה לכם שהקשבתם לי ומי שלא אני מבינה אותו כי רשמתי כאן מגילה שלמה.. אז מי שקרא אני מבקשת את תגובתו לעניין ומה אני יכולה לעשות האם זה רק עיניין של זמן עד שהכאב הזה יעבור? בתודה רבה שני....

שני דבר ראשון מהמכתב אפשר להבין כמה את אדם מקסים ונחמד.כמו שהאופי שלו עדיר ככה דעתי שלך! תראי אני נמצאת במצב כמו שלך אם לא יותר גרוע הרבהההה כול דבר בחיים עובר, השאלה בתווך של זמן כמה?!אני בטוחה שהוא יצא לך לאט לאט למרות שכרגע הוא האחד והיחיד שאת באמת רוצה.תנסי להכיר לצאת למקומות. תביני מי את ומה את באמת שווה, את חושבת שיופי קובע? אני גם חושבת לפעמים ככה אבל זה אנחנו וכאן נשלים אם זה. קורה לך שאת מקנה בבנות חתיכות ויפות? פשוט נצטרך לאהוב אותנו. בייייי גלית

נשמע קצת שהילד הזה לא ממש יודע מה הוא רוצה מאוד מפוקפק שבעקבות משהו שהוא ידע כבר בהתחלה (המרחק ביניכם) פתאום הפריע לו בסוף לאחר שאמא שלו אמרה את זה. הוא כנראה תפס טרמפ על אמא שלו ואמר שזה בגלל שהיא "לא מסכימה". יכול מאוד להיות שהוא אכן התאהב באופי שלך ,אך כנראה שלא מספיק ,כי כשאוהבים שום דבר לא משנה. נשמע לי גם מהמכתב שהוא בן אדם שלא ממש מודע לעצמו ואין לו מטרות ברורות ורצונות חזקים,הוא עושה דברים מרגע לרגע בלי יותר מדי חשיבות. ולדעתי כמו שהוא פרשיה קטנה ולא ממש משמעותית בחיים שלך כך גם האהבה שלך אליו תעבור מהר,כי מגיע לך וגם עוד תקבלי,הרבה יותר.

שני חמודה מה שאת עוברת ועוד תעברי עד שתגיעי לצבא בערך זהו תקופת התבגרות די מבלבלת ודי דבלית אנחנו לומדות לאהוב את עצמנו עם כל החסרונות והיתרונות בנו למרות שקצת קשה לראות אותם כשיש תחרות כזו גדולה עם הבנות של היום את צריכה לדעת ולזכור ולא לשכוח שכל הקטע הזה של הצ'טים זה קשקוש גדול יש לי אח בן 17 חתיך כל היום באינטרנט הוא וחבריו והדבר היחיד שהם מחפשים זה ל"זיין" וסליחה על הביטוי אז לכל הבנות ששם בחוץ בגיל כזה צעיר אל תחשבו שאיזה ילד בגילכם רוצה חברה ההורמונים בגיל הזה עובדים שעות נוספות ויש רק דבר אחד שמענין אותם אז אל תקחו ללב אל תיקשרו ואל תחשבו שהם מחפשים להתאהב . וכרגע שתידעי זה לא הגיל לחבר ואל תחשבי שאני לא מבינה כי רציתי גם בגיל שלך בדיוק אבל בסוף מבינים שזה לא רציני ויהיו לך עוד הרבה אהבות רציניות ומשמעותיות בחיים כרגע תשקיעי בלימודים תשקיעי בעצמך תתלבשי יפה תסתפרי תרגישי על הגובה תני לכולם לרדוף אחריך ורק ככה תבני בטחון עצמי לעתיד ורוד יותר ואוהב יותר בהצלחה!!!

בשבועות האחרונים כשמתחילים לסגור את החלונות והתריסים וכבר לא חודר אור מבחוץ פנימה - אני מתכוונת דווקא לשעות הערב והלילה שאז החושך מוגבר - הן בגלל חוסר האור בחוץ והן בגלל שסוגרים את הכל בבית בגלל הקור. במצב הזה אני מרגישה כאילו כלואה בבית וחסרת שקט במידה מסויימת. כאילו אין לי אויר - רק במובן הסמלי כמובן. כאילו רמת התנועה והחיוניות שלי יורדת מאוד לעומת עונות מוארות וחמות יותר ואני פועלת רק כי חייבים להמשיך עד שיגיעו העונות החמות הבאות. בתור נערה חוויתי חורף כזה ובו גם סבלתי מחרדה ולדעתי גם רמה מסויימת של דכאון שלא טופלה. בשנים הבאות מאז התופעה כמעט ולא חזרה על עצמה. והנה דווקא החורף הזה - שבו אני בת 30 ותחת השפעת פלוטין 20 מ"ג - כאילו התחושות האלה מאיימות לחזור. נסיבות החיים שלי בהווה אינן יכולות להסביר חרדה או דכאון כלשהו מפני שהכל טוב בחיי. טפו טפו.... אז מה זה? האם יש כאן הגיון כלשהו??? מה אני יכולה לעשות כדי לדכא את התחושות המפחידות שמאיימות לשוב ולצוץ???

לקארין שלום, קשה לדעת, יתכן שאלו תגובות רגילות, כל אחד מרגיש עצוב בחורף, תזכרי שבעוד חודש היום הקצר ביותר ואחר כך הימים מתחילים להתארך, או שמדובר על תופעה חמורה יותר שדורשת טיפול. לא ציינת מדוע את נוטלת פלוטין? בכל אופן אני מקווה שהשנה יהיה קל יותר בזכות הפלוטין. שבוע טוב דר' גיורא הידש

מזה ארבעה חודשים אני סובל מנימולים שהפכו בהמשך לכאבים מאוד חזקים בארבעת הגפיים ובפנים. הנימולים והכאבים נודדים ממקום למקום, בד"כ מופיעים בצד מסויים (ימין שמאל) כאשר הם יכולים לכלול איבר אחד או יותר מאותו צד (למשל פנים ורגל). האבחנה של ניירולוגים היא חרדה. טופלתי באלטרול חודש, לאחר מכן בפאקסט (20 מ"ג) קרוב לחודשיים, אין שיפור משמעותי. בדיקת CT מוח תקינה. CT צוואר עם פתולוגיות בדיסקים שלא מסבירים את הסימפטומים. שאלותי הן: 1. כיצד חרדה (שאיני ישתי בה עד שהתופעות התחילו) יכולה לגרום לכאבים כל-כך חזקים ? 2. האם יתכן שאני הייתי חרד בלי להיות מודע לכך ?

שלום, באופן עקרוני התשובה לשתי השאלות שלך היא חיובית. כאשר אדם לא מודע לחרדות, והאדם מתקשה לבטא רגשות, החרדה עלולה להתבטא בגוף. כמעט כל תחושה גופנית עלולה להיות רק מחרדה. נימול היא תופעה די אופיינית לחרדות. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שאלתי היא מה גורם להופעת הנימולים בחרדה, וכן לנדידתם בגוף ? אציין שהנימולים הם לעיתים ברמת כאב מאוד חזק ! כמו-כן מדוע עקב פעילות בחדר כושר (עבודה במכשיר וינץ') התחזקו מאוד הנימולים (בעיקר בפנים), אם אכן מדובר בחרדה ? שאלה נוספת, כעבור כמה זמן ניתן לגזור את דינוי של הפאקסט כבלתי-עוזר ?

אני מעוניין לקבל אינפורמציה או פרטים לגבי p.d.d. האם יש אפשרות לצאת מזה ?! תודה .

שלום לך ד"ר הידש, אני בן 53, לוקח מזה חצי שנה שלוש פעמים ביום EFEXOR, לאחרונה התחילו אצלי בעיות כמו שינוי בערכים שומנים בדם, לחץ דם גבוה, בלוטת התריס התחילה לעבוד מהר. 75 מ"ג כדור. האם יתכן שהכדור גורם לכל זה? רופאת המשפחה שלי אמרה שמניסיון עם פציינטים שלה שלקחו מינון כזה יתכן בעלייה בערכים. האם ניתן למניעת דיכאון לקבל תרופה אחרת שמרגיעה את הגוף, ועוזרת לדיכדוך. הרופאה הפסיכיאטרית הסבירה לי שכדור זה עשוי משני סוגי חומרים, אחד מהם גורם לעודף מרץ מה שלא משמח אותי בכלל. ואף גורם לי לנדודי שינה קשים. תודה מראש על תשובתך חן

חן שלום.אכן לאפקסור בעיות -ביניהן יתר ל"ד ואני אישית ראיתי מקרה של הפרעה בבלוטת המגן.עם זאת חשוב לזכור כי מצבים נפשיים ממושכים שונים יכולים גם הם להשפיע על הבלוטות.יש תרופות רבות כיום החל מקלות יותר-ציפרלקס סרוקסט,דרך חזקות כ-IXEL אדרונקס זיבן ועןד

לחן שלום, עליה מתונה בלחץ הדם תתכן שתופעת לוואי של אפקסור. היתר לא. עם זאת גם פעילות יתר של בלוטת התריס עלולה לגרום לכל התופעות שציינת. הייתי מאזן קודם כל את בלוטת התריס. שבוע טוב דר' גיורא הידש

אני קוראת פה שעושים בדיקות דם שונות האם כל מי שלוקח תרופות עושה בדיקות דם כי שאלת את הבת מה היא עושה אצל הפסיאטרית כל שבוע והיא אמרה מדברות על הכדורים ועל עצמי אז בשביל מה הפסיכולוגית כל שבוע ושוב תודה לכם אני די חדשה בנושא והבת ומנסה להבין הכי הרבה שאפשר כדי לעזור לבת שלי לצאת מהמצב

אמא יקרה שלום מקובל שכל מי שלוקח תרופות כרוניות (לא רק תרופות פסיכיאטריות, דרך אגב), מבצע בדיקות דם תקופתיות, אחת לכמה זמן - כל מקרה לגופו; וזאת על מנת לבדוק שהגוף מתפקד לפי הנורמה ואין דברים שחורגים מהתחום. לגבי הסוגיה פסיכיאטריה/פסיכולוגיה: אני חושבת שכאשר בתך מדברת עם הפסיכיאטרית, היא בעיקר נוגעת בעניינים שקשורים לתרופות ואיך היא מרגישה איתן. טיפול פסיכולוגי הוא אחר ביסודו: הוא אינו נוגע לתרופות כלל. בטיפול פסיכולוגי בתך תדבר על עצמה במובנים עמוקים יותר: תחושות, מחשבות, פחדים. לעתים קרובות עולים נושאים שלא מדוברים בשום מקום אחר פרט לחדר הפסיכולוג. זו ההזדמנות עבור בתך ללמוד להכיר את עצמה מחדש, להסתכל על עצמה במראה אחרת מזו שהיא הורגלה כל חייה. זה תהליך שונה מהתהליך שהיא עוברת עם התרופות. זה משמח לשמוע שהפסיכיאטרית שלה מאפשרת לה לדבר על עצמה, כי לצערי הרבה פסיכיאטרים טועים לחשוב שכל הנדרש מהם הוא רק להנפיק מרשמים חדשים וזהו. יחד עם זאת, הפסיכיאטרית לא יכולה למלא את מקומו של הפסיכולוג, כי שניהם עוסקים בתחומים שונים. אני חושבת שהשילוב בין השניים יוצר סיכויים גבוהים להצלחה. הרבה טוב לך ולבתך אבישג

המון תודה אבישג אין לך מושג כמה אני שמחה כשעונים לשאלות שלי היא מטופלת כבר חודש וחצי בכדורים ועדיין שום בדיקת דם אני אומנם סומכת על הרופא אבל אני לא בקשר איתה ביתי אומרת שהיא מספרת לפסיכיאטרית דברים שהיא לא מספרת לפסיכולוגית אני מצאתי לה צוות נהדר שמטפל בה פסיכיאטרית יהודיה פסיכולוגית ישראלית שאפילו אם היא לא הכי הכי לפחות היא מתקשרת איתנו בניגוד לאמריקאים ובנוסף לכל היא גם הולכת לפסיכולוג באוניברסיטה שהוא גם יהודי זקן וחביב יש עליה לחצים מצד הפסיכולוגית לא להמשיך עם הזקן החביב כדי למנוע בלבול אבל היא מאוד אוהבת אותו עדיין אני לא רואה את האור בקצה המנהרה אבל נקווה לטוביש עוד עניין שאני הייתי רוצה התיחסות בבקשה אצל הבת שלי המצב נוצר אחרי שהחבר שלה נרצח ובזמן שהדיכאון היה בעיצומו אחותו של בעלי נפטרה עדיין לא סיפרנו לה אבל שקר סופו להתגלות ואנחנו אמורים לספר לה כשהיא באה לחופשה בעוד שבוע איך לספר זו השאלה כי למרות שהיא לא הייתה קרובה במיוחד לדודה הבת שלי מאוד דרמטית ויכולה להגיב קשה פעם היא אמרה שיש עליה קללה שכל מי שהיא מכירה מת זהו מחכה לעיצה ושוב תודה

לרופא שלום. אמי קשישה בת 90. לפני כחצי שנה החלו תופעות של בלבול, חוסר התמצאות בזמן ובמקום, לאחר מכן החלו תופעות של חזיונות . רופאה פסיכיאטרית קבעה שמדובר בדמנזיה כנראה מסוג אלצהיימר ונתנה טיפול תרופתי בהלידול. שבועיים לאחר הטיפול החלו התנהגויות אלימות מצד אמי והטיפול הוחלף לטיפול באטומין ( חצי כדור בבקר וחצי בערב ). מאז אמי ישנה הרבה, נראית מסוממת, כבדה מאד לא מסוגלת לעמוד על רגליה, מאדם עצמאי היא הפכה להיות סיעודית ואפאטית. הלב נקרע לראות אותה ואני שואלת מה עושים ? האם לתת סיכוי לטיפול באטומין ולחכות ? האם להסיק ממצבה המתדרדר שהטיפול שניתן עד כה אינו מתאים ( 4 ימים היא מקבלת אטומין). ושאלה אחרונה האם אלצהיימר הוא תחום התמחותו של פסיכיאטר, נוירולוג, או רופא גריאטרי. למי עלי לפנות ? אני פשוט מיואשת כאשר אני רואה את אמי במצבה המתדרדר. תודה ציפי

ציפי, יש תרופות כמו Quetiapine , זיפרקסה אלה תרופות שגורמות לחולה המבוגר לפחות תופעות של קישיון, נוקשות של שרירים שזה הופך את חולי אלצהיימר לסעודיים . באירופה משתמשים גם בתרופה " ebixa" עבור המחלה זו. לגבי השאלה לאיזה רופא פונים? לרופא טוב, שיכול לקרא את הסימטומים ויכול לעזור עם תרופה מתאימה...מאת רופאים מעונינים לטפל במחלה זו, במיוחד בשלבים המתקדמים. אני מכירה את ההרגשה שלך, יש לי גם כן הורה חולה במחלה זו, ואני כמעט חולה מזה. טיפול תומך מאוד עזר לי. בהצלח. לילי

תודה עבור ההתיחסות.גם אני ממש שבורה מהמצב, אני בוכה הרבה ולוקחת כדורי הרגעה. על איזה טיפול תומך את מתכוונת ? אני גרה בבאר שבע. ציפי

ציפי, באיזה איזור בארץ את מדובר? אם את מאזור חיפה, אזי יש לי שמות של רופאים שיכולים לעזור.

לציפי שלום, כדאי לפנות לפסיכיאטר מפני שהוא מכיר טוב יותר את התרוופות למצב שבו נמצאת אימך. האיטומין היא תרופה טובה, יתכן שמרגיעה מדי, צריך לתת עוד קצת זמן ואולי להוריד במינון, תתיעצי עם הרופא המטפל. עם זאת הייתי ממליץ על טפול נוגד דיכאון. לעתים דיכאון עלול להופיע כמו אלצהיימר ורק טיפול מתאים יכול לאבחן את הסיבה לבלבול. כל זאת בודאי בהתייעצות עם הרופא. שיהיה רק טוב שבוע טוב דר' גיורא הידש

לד"ר הידש שלום רב, לאחר שאובחנתי לפני מספר שנים כ-ADHD (קשב וריכוז) התחלתי לראשונה טיפול תרופתי כלשהו בנושא- במקרה שלי הועדף זיבן על פני ממריצים למינהם, עקב דיכדוך קל (אך בהחלט לא מג'ורי) שמלווה אותי מספר חודשים. לפני כ-6 ימים התחלתי טיפול עם זיבן. בשלושת הימים הראשונים בהם נטלתי כדור בודד לא סבלתי מכל תופעת לוואי, מלבד עצירות קלה. ביום ה-4 מספר שעות לאחר נטילת הגלולה השנייה (בהפרש הזמנים הנכון) חשתי בקשיים ברורים בהרדמות ופצע לא אופייני הופיע על הפנים. (הבנתי שזו תופעה ל' שכיחה). ביום ה-5 (והשני לנטילת 2 כ' ליום) מספר שעות לאחר נטילת גלולת הבוקר התחלתי להרגיש תחושת מתח הולך ומתגבר לאחר נטילת גלולת אחה"צ תחושת המתח התגברה מאוד שתחושת העוררות הפכה למעיקה מאוד (תחושה מאוד לאכולל קושי במצמוץ העפעפיים ) כמו כן החלה להופיע תופעת של דפיקות לב הולכת ומתגברת. האם יתכן תיאורטית שעקב משקלי הנמוך המינון שמתאים לי יותר הוא 150 מ"ג ליום? - האם במקרה כזה יש לו סיכוי להיות אפקטיבי? בן 29 גובהי 1.72 משקלי כ-50 ק"ג BMI -16 כיוון ששתי גלולות ליום גורמות לי לתחושות קשות מדי האם לדעתך קיים סיכוי שתהיה אפקטיביות כלשהי לשימוש בגלולה אחת?

רציתי לציין שתופעות הלוואי שהזכרתי לא היו אופיניות כלל לפני נטילת התרופה.

טווח המינון של זיבן/בופרופיון הוא 150-450 מ"ג ליום ולכן כדור אחד של 150 מ"ג יכול להספיק אבל יש לחלק אותו לחצאים כי מדובר בבופרופיון IR. כלומר חצי כדור פעמיים ביום. בחו"ל יש בופרופיון SR שנקרא Wellbutrin שהוא הרבה יותר זול מזייבן כי אין עליו פטנט. זייבן מעלה את רמת הדופמין במוח בדומה לאמפטמינים (כמו ריטלין) ולכן נראה שקיבלת טיפול מתאים למרות שזהו איננו אמפטמין ולכן היעילות שלו להפרעת קשב נחשבת לפחותה אך קיימת השפעה גם נגד דיכאון.

לירון שלום, זו תרופה מעוררת והתופעות שאתה מתאר קשורות לעוררות יתר. יתכן שצריך להפחית את המינון ולתת לגוף להסתגל לכדור. בדרך כלל אין מה למהר ויש זמן להעלות במינון בהדרגה. כמובן שתתייעץ עם הרופא המטפל. שבוע טוב דר' גיורא הידש

אתה פשוט מדהים אותי אם תשובתך לאנשים אתה באמת אדם חם טוב ורגיש. כול הכבוד לך על היוזמה מכל הלב !דנה!

הזדמנות להודות לאבישג המקסימה הידש

:-)

הייי רציתי להגיד לך ממש תודה ,אני גם חושבת שאתה צודק. הבעייה שאני לא יכולה להתמודד איתה אני מתעוררת בלילות מרוב מצוקה ועצב פנימי. אני יודעת שטיפול יוכל לעזור אבל כרגע אין לי אפשרות שכזו במיוחד כשהופסקתי כרגע לעבוד! אני יודעת שאני מדרדרת בחיים, מרוב כול התחושות שלי אני מפחדת להסחף עם הזרם של החיים הכלים.. הכוונה ליפול אם סמים וכאלה, נורא מסכרן אותי כרגע במיוחד במצבי נורא מדבר אליי. אף אחד לא יודע על בעיתי אני חסרת ידע .. מה עושים ? אני באמת לא יודעת כבר...דנה

הי דנה תודה על המחמאות אבל אני מעדיפה שתפני אלי בלשון נקבה ולא בלשון זכר... :-) בנוגע לבעייתך: אני מבינה שאין לך כסף כרגע, וזו אכן בעיה מוכרת כי טיפול פסיכולוגי אינו זול. יחד עם זאת, יש אפשרויות אחרות שהן זולות יותר או אפילו בחינם (דרך התחנה לבריאות הנפש במקום מגורייך, למשל). טיפול פרטי הוא באמת יקר, ולא כולם יכולים לעמוד בו. תנסי לפנות לפסיכולוג דרך קופת החולים שלך, שם התשלום הוא נמוך בהרבה מהשוק הפרטי (אולי תיעזרי ברופא המשפחה שלך?) וכפי שאמרתי - דרך התחנה לבריאות הנפש הטיפול ניתן ללא תשלום כלל. אל תוותרי רק בגלל הכסף, הבריאות הנפשית שלך חשובה מכל דבר ובוודאי שאי אפשר לשים עליה מחיר. בהצלחה בהכל אבישג

ד"ר הידש היקר, שוב אני והפרעת החרדה המטרידה שלי... יש לי שתי שאלות נוספות : 1. לעיתים אני מתעוררת באמצע הלילה או בבוקר עם תחושת קוצר נשימה, מועקה וחרדה. לא זכור לי שחלמתי משהו ולא קרה שום דבר חריג לאחרונה... האם לדעתך, מדובר במשהו ברובד הלא מודע? האם ייתכן כי מדובר בתופעה פיזיולוגית בלבד,המעוררת גם תגובה נפשית ? 2. מנסיונך, כמה זמן יכולה להמשך תחושת חרדה שכזו, בהנחה שאני מטופלת כמו שצריך? האם נידונתי להתמודד עם חרדות כל חיי? בהזדמנות זו, מודה לך מאד על היחס המקצועי והחם, שאתה משרה בפורום!

בהמשך לשיחתנו הקודמת שלא היתה מובנה לך אזככה לפני שבוע הרופא שלי החליט להוסיף לי עוד מרוניל אחר הצהרים בנוסף לכך שני לוקחת גם מרוניל בבוקר והוא טוען שאני צריכה להפסיק לקחת את הקלונקס 0.5בבוקר ובערב ואני מנסה לא לקחת את התרופה אך קשה לי מאד בלי התרופה כי זה עושה לי תופעות לואי כמו רעד בגוף ואי שקט. מה אתה חושב שעלי לעשות להמשיך ליטול את הקלונקס או פשוט להמשיך לסבול ? אני מטפלת ב-3 ילדים ואני רוצה להרגיש טוב ולא בחוסר שקט? עוד שאלה ? המרוניל אמור להשפיע אחרי שאני לוקחת אותו כבר חצי שנה אז למה אי אפשר לצאת מתרופת ההרגעה קלונקס? אודה לך אם תשיב לי תשובה בזמן הכי קרוב? תרופת ההרגעה קלונקס?

לגלית שלום, כיוון שהקלונקס היא תרופת הרגעה ממכרת, חשוב להפסיק אותה באופן הדרגתי....הדרגתי. הפסקה חדה עלולה לתת תופעות של חרדה. בנוסף, חצי שנה של טיפול דורשת התייחסות. או להעלות במינון או להחליף תרופה. טוב שאת מתייעצת ואני מקווה שתעשי משהו בנידון כדי שהחרדות יחלפו. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

היי אני חושב שהשאלות שלך מקורן מחרדות... החרדות קיימות וכעת ישנה חרדה נוספת.....חרדה שתסבלי מחרדות כל החיים. לא הייתי מתייחס בצורה עניינית לשאלות אלא מנסה לראות את החרדות אשר נמצאות מאחורי השאלות. אני מקווה שבקרוב תרגישי בטוב ואז גם השאלות הללו יחלפו. אין סיבה ולא סובלים כל החיים מחרדות. טוב שאת בטיפול ואני מקווה שבקרבו תרגישי בטוב. שבוע טוב הידש

הי דנה, את כנראה מתכוונת ל"הפרעה דיסוציאטיבית". ציטוט: """"""""""""""""""""""""""""""""""" מהי הפרעה דיסוציאטיבית? דיסוציאציה היא תהליך נפשי של נתק בין מחשבות, זכרונות, רגשות, פעולות או תחושות הזהות של האדם. בזמן שאדם נתון במצב דיסוציטיבי, חלק מהמידע הפסיכולוגי שלו אינו מקושר באופן רגיל עם מידע אחר. לדוגמה, במהלך חוויה טראומטית, עשוי אדם לנתק את הזיכרון בדבר המיקום והנסיבות של הטראומה מהזיכרון השוטף שלו. תהליך כזה יכול ליצור בריחה מנטלית זמנית מן הפחד והכאב של הטראומה. במקרים מסויימים יכול תהליך נתק כזה ליצור "חור בזיכרון" בכל הנוגע לחוויה הטראומטית. כלומר, בגלל היכולת של תהליך הדיסוציאציה ליצור שינויים בזכרון, אנשים הנוטים להגיב לעתים תכופות בדיסוציאציה, עלולים לחוות שינויים בתחושת הזהות וההיסטוריה האישית שלהם. רוב הקלינאים מאמינים כי דיסוציאציה קיימת על רצף של חומרה. רצף זה משקף טווח רחב של חוויות ו/או תסמינים. בקצה האחד של הרצף מצויות חוויות דיסוציאטיביות קלות, המוכרות לרוב האנשים, כמו חלימה בהקיץ, היפנוזת האוטוסטרדה או הסחפות אל תוך עלילת ספר או סרט קולנוע. המשותף לחוויות אלה הוא מעין ריחוף או ניתוק מגע מן המודעות לסביבה החיצונית. בקצה האחר של הרצף נמצאת דיסוציאציה מורכבת וכרונית כמו זו המאובחנת במקרים של הפרעת זהות דיסוציאטיבית (DID/MPD) והפרעות דיסוציאטיביות אחרות (DD). במקרים החריפים עלול להפגע התפקוד היומיומי של האדם. יש אנשים הלוקים ב-DD/DID/MPD המסוגלים להחזיק במשרות הדורשות גלוי אחריות רבה והממשיכים לתרום לחברה בתוך מקצועות מגוונים כמו באומנות ובמקצועות חופשיים. לחברים לעבודה ושכנים הנמצאים עמם במגע יומיומי הם יראו כמי שמתפקדים בצורה נורמלית. יש מידה רבה של חפיפה בין התסמינים השונים בתוך ההפרעות הדיסוציאטיביות. כדי שלא לסבך את הדברים, נתייחס במאמר זה ל- DD/DID/MPD כאל מונח כוללני. על הקוראים המעוניינים לקבל תשובות ביחס למצבם הספציפי להתייעץ עם אנשי מקצוע בבריאות הנפש המתמחים בתחום. """"""""""""""""""""""""""""""""""" (מתוך: http://www.maytal.co.il/heb_articles/article_1.html)

ד"ר הידש שלום, לפני שאפרט את הבעיה העכשווית שבגללה אני פונה אליך, אני רוצה לציין שאני פונה לפורום זה עם הבעיה הזו מכיוון שיש לי "עבר פסיכיאטרי": פריזמה 20 מ"ג+פרפאנן 4 מ"ג, כמו כן שיחות עם פסיכיאטרים/פסיכולוגים ואבחון במסגרת מיון בבי"ח כבעלת הפרעת אישיות גבולית. כעת אני בסוף שליש 2 להריון, לא לוקחת כדורים מאז שבוע 10 עקב פחד לנזק אפשרי לעובר (למרות מחקרים קיימים המעידים שהכדורים בטוחים בהריון). הבעיה שלי היא שאני מרגישה לאחרונה דיכאון, למרות שבהתנהגותי לא ניכר הדבר, כיוון שאני מתפקדת טוב מאד, אפילו טוב יותר מתקופות בעבר שלמעשה גם בהן תיפקדתי, אבל הרבה פחות מעכשיו, לכן אינני יודעת אם הדיכאון העכשווי שלי הוא דיכאון לפי ההגדרה הרפואית (של חוסר תפקוד וכו'), אבל אני מרגישה מאד מאד רע וברורה לי מאד הסיבה: אני מאוכזבת ממין העובר! אמנם ידעתי את המין כבר משבוע 15, וגם אז כמובן התאכזבתי, אבל חשבתי אז שאולי אני אשלים עם זה בעתיד, אבל הנה כבר עבר הרבה זמן מאז ולא רק שלא השלמתי, אלא אני מרגישה אפילו עוד יותר רע, כיוון שמועד הלידה מתקרב ובא ואז מין העובר- נקבה יהפוך דבר מוחשי עוד יותר. עכשיו, כשאני כותבת לך את הדברים האלה, ומדמיינת את התינוקת שתיוולד, שאני כל כך מאוכזבת ממנה עכשיו ומרגישה כל כך רע בגללה, אני ממש בוכה, בדמעות, על "מר גורלה", שאמא שלה "לא אוהבת" אותה- רק בגלל שהיא בת! זה נראה לי מצד אחד אבסורד, אבל מצד שני אני לא מסוגלת להתנתק מהמחשבה המטרידה שיש לי בת. כדי שתוכל לעזור לי בעיצה כיצד אוכל לעזור לעצמי, אני רוצה לספק לך מעט מידע לגבי הסיבות לכך שאני מאד רוצה בן: כל החיים שלי אמא שלי תמיד אמרה לי שהיא רצתה שאהיה בן, כי לטענתה חייו של גבר קלים יותר מחיי אישה (אישה פגיעה רגשית יותר מגבר, צריכה ללדת וכנראה עוד כל מיני תפיסות שוביניסטיות), והאמת היא שאמא שלי היא לא יחידה בתחום, כי גם בסביבה שאני חיה בה היום (חברות, מכרים וכו') גם כן משדרים "אכזבה" מכך שיש לי בת, ולא רק זה אלא שזו בת שניה!(שכחתי לציין זאת קודם, וזה דווקא חשוב כי אם הייתה לי תקווה שאולי בפעם השנייה זה יהיה בן אז אולי בגלל הצפיה הגדולה, לכן עכשיו האכזבה הגדולה- אבל אני רוצה לציין שהילדה שיש לי בבית היא מ ד ה י מ ה!!! ולעולם לא הייתי מוותרת עליה!! אפילו תמורת שום בן!!!). בכל אופן, אני מרגישה כרגע מאד רע מעצם העובדה שהולכת להיות בת נוספת, ואפילו שיש בכל זאת גם אנשים שאומרים לי שזה דווקא יופי שיהיו שתי בנות זה ממש לא עוזר, ואני דווקא נוטה להיות מושפעת מאלה שחושבים כמו אמא שלי (שלהן למזלן יש בן והן מרגישות גאווה גדולה על כך). בנוסף, כל העניין גורם לי להרגיש סלידה וזלזול כלפי בעלי, שהזרע שלו "לא טוב" בגלל שהוא מוליד רק בנות, והיחסים שלי איתו גם ככה מעורערים בגלל סיבות אחרות. אני מאד אודה לך אם תוכל להאיר אור על הדברים מנקודת מבט של פסיכיאטר, ואני רוצה לשאול אותך 2 שאלות נוספות: 1. אם אחליט לעשות הפלה- האם אוכל לקבל לשם כך אישור של פסיכאטר עבור הוועדה להפסקת הריון, כשהסיבה תהיה דיכאון עם השלכות אפשריות על המצב הנפשי בעתיד? 2. האם טיפות של פסיפלורה להרגעה (עדיף משהו מאשר כלום) בטוחות בהריון? תודה

אני גם מנסה לעזור לעצמי בכך שאני אומרת לעצמי שיש הרבה נשים/זוגות שלא מצליחים להיכנס להריון, ושהם בטח היו שמחים "לקבל" בת, ושאני צריכה להגיד תודה שאני בכלל יכולה להיות בהריון ולשמור עליו, ושאם לא הייתי מסוגלת לכך, אז מצבי היה הרבה יותר גרוע, ולכן אני צריכה לשמוח בזה ולא להיטפל לדברים כביכול שוליים- אבל הבעיה שאני לא מסוגלת!!! זה מטריד אותי עד כדי דיכאון!!!

היי מתוקה, ממבט קרוב אני יכולה להגיד לך שאני הייתי במצב דומה, רציתי להגיד לך שדבר ראשון בנות זה דבר שנשאר טיפה יותר קרוב ונמצב בחיים בטווח הארוך בדרך כלל ברוב המקרם בנות נשארות תמיד תמיד בקשר קרוב אם אימם. כמו שאת היום יותר בקשר קרוב אם אמך מאשר בעלך אם אימו. תחשבי על העתיד הרחוק, כיום יש לי 3 בנות מקסימות מדהימות.אחת בת 5 השנייה בת 3 והשלישית בת חודשיים. זה דבר מקסים. שאלה למחשבה!!!!את חושבת שמין הילד משנה את אהבתו? הרי הוא תוצר שלך הרכב שלך זה משהו שלך מימך מתוכך....להתראות ותיהיה מאושרת ילדים זה מתנה!

אא שלום היה לי קשה לקרוא את דברייך, ואולי דווקא בגלל זה אני מרגישה צורך להגיב. הדברים שכתבת הם תערובת בין היגיון לבין רגש חסר-הגיון. כלומר: בהיגיון את יודעת שיש לך מזל גדול שהצלחת להיכנס להריון בקלות, להבדיל מרבבות נשים אחרות שעוברות מסלול ייסורים עד שמצליחות. בהיגיון את יודעת שהבריאות של העובר חשובה פי כמה מאשר מין היילוד. בהיגיון את יודעת שיש צרות גדולות יותר מאשר להיות אמא לבת (הלא יש לך ילדה שבעצמך אמרת שלא היית מוותרת עליה תמורת שום הון שבעולם!) - כל זה בהיגיון. אבל הרגש....הרגש אומר דברים אחרים לגמרי. ומה אנחנו עושים כאשר יש מלחמה פנימית כזאת בין הרגש לבין ההיגיון? אכן בעיה. מטריד אותי מאוד שאת שוקלת לבצע הפלה רק משום שמין הילוד לא לפי הציפיות שלך. אולי לא תסכימי עם דבריי, אבל כפי שאני רואה זאת - אמנם אנו הנשים קיבלנו את הזכות להביא את החיים האלה לעולם, אבל מן הרגע שבו נוצרו החיים האלה ברחם שלנו - לעובר הזה בתוכך יש חיים משלו, והתינוקת הזו שלך לא מגיעה אל העולם הזה כדי לעמוד בציפיות שלך, או של בעלך או של אף אחד אחר בסביבה; אדם מגיע אל העולם כדי לעמוד אך ורק בציפיות של עצמו, ואסור שיחיה את חייו כדי לרצות אחרים. את בוודאי יודעת שאמהות זו משרה לכל החיים, וגם אם יהיה לך בן ביום מן הימים, ברור לך שהוא צפוי לעשות דברים שלעתים לא יהיו לרוחך, ואולי אף יגרמו לך לעוגמת נפש ולצער. מה תעשי אז ? הלא אז כבר לא יהיה לך ה"פתרון הקל" של הפלה...? איך תעלימי אז את הבעיה ?... אני חושבת שהדבר הכי יפה באהבה של הורה לילד, היא העובדה שזו אהבה ללא תנאי, וזה אומר: לאהוב את הילד הזה שאת יצרת והבאת לעולם, גם אם הוא או היא לא עומדים בציפיות שלך לעתים. ובמקרה הזה - את מפילה על העובר שלך "תיק" כבד מאוד: היא כבר גרמה לך לאכזבה, עוד בטרם נולדה, ורק משום שהיא נקבה !? את מנסה להסביר את גישתך בכך שאמך חינכה אותך תמיד על דרכי חשיבה שאת בעצמך מגדירה כ"שוביניסטיות". ובכן, אם גם את ממשיכה להנציח את אותן דרכי חשיבה - האין זה הופך גם אותך לשוביניסטית באותה המידה ?? אני רוצה להזכיר לך שדרכי חשיבה נ י ת ן לשנות. זה אמנם לא תהליך קל אבל הוא בהחלט אפשרי. אם לא היו משנים דרכי חשיבה, יתכן שהכושים עדיין היו עבדים ונשים לעולם לא היו יכולות להצביע, למשל. מצער לשמוע שהנושא מעיב גם על יחסייך עם בעלך. חשוב לי לתקן דבר אחד בדברייך, בנוגע לכך שאת סולדת ממנו כי הזרע שלו "לא טוב" כי הוא מצליח לייצר רק בנות... בעיניי, המשפט הזה הוא גרוע בדיוק כמו משפטים שגברים מסוימים אומרים לנשים שלהן, בגלל שהן "מצליחות ללדת רק בנות"... אא, אין שום דבר לא בסדר בבעלך או בך. הצלחתם להיכנס להריון בטבעיות ובקלות ללא צורך באמצעים חיצוניים. העובדה שהחיבור בין שניכם מניב זו הפעם השניה נקבה ולא זכר - לא מעידה על שום בעיה, לא בו ולא בך. זה מה שיפה בטבע: הוא פשוט קורה. אני מאוד מקווה שתפני לקבל עזרה פסיכולוגית בקרוב, כי אני חוששת מההשלכות של דברייך על חייה של ילדתך בעתיד. אני בטוחה שהדבר האחרון שאת רוצה, הוא שהיא תגדל בתחושה שהיא לא רצויה ולא אהובה. בבקשה גשי לקבל עזרה. המון הצלחה אבישג

שלום, ראשית לתשובות הפשוטות, הפלה בסוף השליש השני להריון אינה מעשית, למעשה זו לידה וכנראה שהילדה תהיה בחיים, לכן אין על מה לדבר. לגבי פסיפלורה, איני יודע הנושא לא נבדק. אפשר ליטול להרגעה פרומטזין שהוא לא מקבוצת הבנזו. לגבי הקונפליקט וההתלבטויות. אני חושב שחשוב מאוד שתגיעי לשיחות, אפילו למספר מוגבל של שיחות עד הלידה. חבל על הרגשתך הרעה, הקשר עם בעלך והקשר עם הילדה. כדאי להתחיל את הלידה ברגל ימין, מדובר על קונפליקטים אינטרא פסיכיים (תוך נפשיים) ואולי כעת הדברים יותר מחודדים וכדאי לנסות לטפל בהם בשיחות עכשיו. התועלת מהשיחות עשויה להיות גדולה מאוד מפני שיש הרבה דברים על המאזניים. (את, הילדה, בעלך, הנישואין וכך הלאה). כיוון שישנם דברים שאי אפשר לשנות אותם, אפשר להתייחס גם בהומור - מה יותר גרוע משלוש בנות - ? - ? שלוש כלות.... שיהיה רק טוב והרבה אושר הידש

שלום אני דנה בת 20 אני חיילת משוחררת חודשיים עבדתי חודשיים וכיום אני קיבלתי מכתב פיטורים.בעייתי היא כזו אני מאז שאני מכירה את עצמי אני מכירה את עצמי כאדם מדוכא חסר אהבה לא אהוב ומנודה .כשעבדתי עבדתי חסר מוטיבציה וחשק ,היבנתי את הסיבה לכך. אבל נורא רע עצוב לי אני לא מוצאת את עצמי אין לי חשק לעבוד ומצד שני זה קצת מפחיד אותי פתאום אייך אני יתמודד אם זה.. רציתי לשאול ולדעת האם כתוצאה ממצבי רוח בעייתים ודכאוניים קשה לתפקד,ומחפשים את השקט והרוגע???יש קשר לזה?מה עושים ?אני באמת זקוקה לעזרה ..תודה רבה

דנה יקרה שלום אני אתחיל בתשובה לשאלתך - האם כתוצאה ממצבי רוח דיכאוניים קשה לתפקד - והתשובה היא חד משמעית: בוודאי. אדם מורכב לא רק מאיברים פנימיים, לא רק מ"החומר" אלא גם מהרוח, וכאשר הנפש שלך נמצאת במצוקה, ואת מעידה על עצמך שאת עצובה, חסרת הנאה ומרגישה לא אהובה - זה הכי טבעי בעולם שהגוף שלך יתקשה לתפקד. הצרכים הנפשיים הם חשובים לנו בדיוק כמו צרכים פיסיולוגיים, וכמו שהגוף שלך ירגיש אם תמנעי ממנו את המזון שהוא דורש, ככה הוא ירגיש מצוקה אם הצרכים הנפשיים שלו לא יסופקו. התחושה שאת "לא מוצאת את עצמך" עלולה להיות קשורה לעובדה שאת בסך הכל בת 20, חיילת שזה עתה השתחררה, וכמו רבים מאוד בני גילך - את מנסה למצוא את דרכך, לראות מה המקום שלך בעולם ובחברה. אבל תיארת גם תחושות כבדות אחרות (מרגישה שאת לא נאהבת, חוסר הנאה כללי בחיים) ומשום כך נראה לי שכדאי לך מאוד לפנות לטיפול פסיכולוגי, כדי לבדוק מה המקור של התחושות האלה ומה ניתן לעשות בקשר לזה. את צעירה מאוד ואין שום סיבה שתעברי את כל החיים בתחושת עצב גדולה שכזאת. התחושות שאת מתארת הן נפוצות מאוד, אינך היחידה שחשה כך ויש אפשרות לעזור לך. המון הצלחה בפרק החדש שאת פותחת בחייך אבישג

לדנה שלום, את צעירה ומותר לך לחפש את עצמך ולחשוב היטב לפני שאת מגדירה את עצמך ומתבססת. למעשה בעשר השנים הבאות תקבלי את ההחלטות שייעצבו את חייך - מקצוע, בן זוג, וסגנון חיים. לכן כדאי לעשות את הדברים במתינות. את צודקת שכדאי להעזר לכן כדאי לפנות לשיחות ולהתקדם מכאן. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום רב אפשר לקבל קצת הסבר לנושא. מודה על התשובה.

ליוסי שלום, בעברית-תסמונת שלאחר זעזוע מוח- שינויים נפשיים אחרי חבלה בראש בדרך כלל חמורה עד אבוד ההכרה. סימפטומים אופייניים: כאב ראש, סחרחורת, עייפות, רוגזנות, קשיים בריכוז ובזיכרון, הפרעה בשינה וסף תסכול נמוך. האבחנה המבדלת היא כמובן פוסט-טראומה. שבת שלום דר' גיורא הידש

גיורא,פורום נהדר וחשוב.כתוספת היית מציין לתסמונת זו גם שינויים אישיותיים לעתים

האם יש בעיה לעבור טיפול שיניים(חניכיים) בהרדמה כשלוקחים אפקסור?

שלום, עד כמה שאני יודעת אין בעיה לעבור טיפול שיניים עם לקיחת תרופה. עם זאת צריך לדווח לרופא/ה שאת נוטלת את התרופה, בדרך כלל ממלאים שאלון אצל כל רופא ומתחייבים שם להודיע על כל שינוי. שלא יכאב מידי

לאורלי וערנית שלום,] אני מצטרף לתשובה של אורלי שבת שלום דר' גיורא הידש

היות ואת ותיקה בפורם זה אשאל אותך האם ידועים מקרים ש חרדה עשוייה לגרום לצפצופים באוזניים ? האם נתקלתם במקרה דומה ?

כן, יש מצב כזה.

לרונן שלום, אני מצטרף לתשובה של אבישג, תכנס ל"חיפוש" בסרגל הכלים, ישנה לפחות שאלה אחת דומה, אם לא יותר. שבת שלום דר' גיורא הידש

שלום רב, לאחרונה שמעתי דברים מעורפלים על בעיה נפשית הנקראת "תסמונת האני המזויף" וזיהיתי סימנים הקיימים בי. ניסיתי לחפש חומר באתרי פסיכיאטריה שונים ולא מצאתי תחת השם מאומה. האם אוכל לקבל הסבר ממך ? ואם אכן התסמונת מוכרת כיצד אפשר לטפל בה אני לא כ"כ עשירה ואין לי הסכומים הדרושים לטיפול פסיכולוגי. בתודה ובכבוד רב, ענת.

לענת שלום, האם יש איזה תחום בחייך מתוך רשימת התחומים או הסימנים אשר את רואה את עצמך לא אותנטית? האם תוכלי לבחור תחום אחד לדוגמא: אני מעמידה פנים שאני X מי שאני באמת... ההשפעה של הדרך הלא אותנטית הזאת להיות היא... האפשרות שאני ממציאה עבור עבור עצמי ועבור חיי היא האפשרות של להיות... מיכל

לענת שלום, באמת שלא כדאי לנסות ולאבחן את עצמך, אפשר לפנות לטפול בקופות החולים. אני חושב שאת מתכוונת למושג false self אבל באמת לא כדאי שתאבחני את עצמך, זו אבחנה מאוד מורכבת. שבת שלום דר' גיורא הידש

מיכל שלום, אני מודה לך על ההתיחסות לשאלתי , האם את פסיכולוגית ? האם את מכירה את הבעיה ? תודה. ענת.

האם לדיכאון משולב עם adult add (קו-מורבידיטי ?) מתאימות יותר תרופות המשלבות את הסרוטין עם האדרנלין בחלקים שווים ? איקסל ? האם ריטלין עוזר במצב כזה ? האם אפשר לשלב ריטלין עם תרופות נוגדות דיכאון ? ראיתי משהו על תרופות ספקטרום רחב סרוטין אדרנלין ודופמין אבל לא הבנתי טוב אני מבקש תשובה מפורטת ככל האפשר מצטער שמטריח אותכם אבל אני חייב תשובה תודה

לארנון שלום, באופן כללי כל התרופות נוגדות דיכאון מעוררות, כך גם הטיפול בהפרעת קשב, הריטלין היא תרופה מעוררת. הבעיה עם ריטלין שהיא מקבוצת האמפטמינים ולכן מוגדרת בצדק כסם. הריטלין אינה רשומה בארץ לטיפול במבוגרים. מכאן כדאי לנסות קודם כל לטפל בהפרעת קשב (בטח אם היא משולבת עם דיכאון) בנוגדי דיכאון. יש נוגדי דיכאון הפועלים על הסרוטונין, ישנם כאלו הפועלים על הנוראדרנלין וישנם תרופות משולבות. לאחרונה ראיתי מספר מאמרים שמצאו יעילות של אפקסור כטיפול בהפרעת קשב, בנוסף האפקסור יעילה לטיפול בדיכאון. שבת שלום דר' גיורא הידש

1) מה המשמעות המדוייקת של "תרופה לא רשומה" ? אני יודע בפירוש על מבוגרים שנרשם להם ריטלין לטיפול ב-ADD 2) האם זיהיתי בדבריך כי עקב היות ריטלין "תרופה מעוררת" נרתעים מלרשום זאת עבור מבוגרים עם ADD מובהק ? למרות שב-ADD מובהק הריטלין עוזר מאוד ודווקא השפעתו "המעוררת" פחות באה לידי ביטוי לעומת היתרונות בשיפור הקשב והריכוז ? 3) האם לדוגמא למבוגר אחראי ללא עבר פלילי וללא נטיה להתמכרויות "יעשו את המוות" עד שירשמו לו ריטלין ? אני לא רופא אבל הרשה לי להביע דעה מעט שונה בנוגע לאיסטרטגיית הטיפול שהצעת. היות וADD אצל מבוגרים לא מופיע יש מאין ולא נעלם מעצמו, מה המניעה בטיפול משולב ? מה גם שנוגדי דיכאון כבחירה ראשונית לטיפול בהפרעת קשב אינה מוצלחת בעיני כי: א) הזמן שצריך להמתין עד שמתברר אם התרופה משפיעה נמדד בשבועות. ב) תופעות הלוואי החמורות יותר ובשכיחות גבוהה יותר מאשר ריטלין ג) יחסית לריטלין הן חדשות יותר בשוק, וטרם ברורה השפעה של טיפול מתמשך, לפחות בחלקן. ד) מקווה שלא הרגזתי אותך עם הדעה השונה, אבל היות בפסיכיאטריה, יש את המרכיב האישיותי מעבר למרכיב הנוירו-ביולוגי אני חושב שיש מקום להתחשב בדעתם של מטופלים, במיוחד כיום בעידן המידע הזמין והחופשי. אגב הרשה לי למחות על הצגת הריטלין כסם רק משום שיש כביכול "אופציה" להנות ממנו...... את התרופות מסוג הבנזודיזיאפינים(קלונקס ושות) "דוחפים" כל רופאי המשפחה על ציוץ של כל פונה עם "קצת לחץ ומתח". ואילו אלכוהול סיגריות וטיפקס נמכרים באופן חופשי. שוב תודה על התשובה וההתיחסות, אשמח לשמוע את דעתך בסוגיות שהעליתי. שבת שלום :-)

האם קסנקס יכול לגרום לדיכאון? האם קסנקס יכול לגרום למניה?

ליהודה שלום, הבנזודיאזפינים עלולים לגרום לדיכאון. עם זאת הקסנקס שונה מיתר הבנזו. כיוון שהיא תרופה מרגיעה אבל גם נוגדת דיכאון. לא שמעתי על מקרים שהיא גרמה למאניה למרות שבאופן עקרוני כל תרופה נוגדת דיכאון עלולה לגרום לפעילות יתר. שבת שלום דר' גיורא הידש

אני מעוניינת לדעת מהם ההבדלים בין שתי תרופות אלו בהשפעה, תופעות לוואי ותופעות גמילה

בגדול שניהם ממכרים בשימוש ארוך וביחוד אם יש לך אישיות מתמכרת ותלותית.

שתי התרופות הן נגזרות של הווליום. קלונקס יותר דומה לווליום מהקסנקס. הקסנקס נרשם בעיקר ע"י פסיכיאטרים לעומת הקלונקס שיש בו שימושים גם בנוירולוגיה ובתחומים נוספים. היתרונות והחסרונות של כל תרופה קשורים לאינדיקציה שבגינה התרופה ניתנת לך- בעיה אורגנית או בעיה נפשית? ומה הסימפטומים של ההפרעה? וגם לתכונות של החומר עצמו- באיזה מהירות הוא נספג בגוף, זמן מחצית החיים שלו, עד כמה הוא פוטנטי? אפשר לכתוב לך ספר שלם על כ"א מהדברים. מכיוון שיש הרבה שיקולים וההתאמה היא אישית רצוי שבחירת התרופה תעשה ע"י רופא שמתמצא היטב בתרופות פסיכותרפיות ובהבדלים ביניהם.

קסנקס יותר מרדים, וגם יותר ממכר.

שלום, כאמור הקסנקס במקורו שייך לקבוצת הבנזו. אבל היחודיות שלו שיש לו השפעה נוגדת דיכאון. פרט לכך כיוון שזמן מחצית החיים קצר הוא ממכר יותר. תופעות לוואי והיתר די דומים. שבת שלום דר' גיורא הידש

קלונקס וקסנקס הם בנזודיאזפינים חדשים יחסית. בנוסף להרגעה לשניהם יש השפעה נוספת: קלונקס- מייצב מצבי רוח ולעיתים אף ניתן לחולים עם הפרעה דו קוטבית. קסנקס- נוגד חרדה ודיכאון ולכן יכול להינתן גם לחולים עם אפיזודה דיכאונית. שניהם רשומים גם לטיפול בהתקפי פאניקה. קסנקס קצר טווח ויש לקחת אותו שלוש פעמים ביום בשביל לשמור על רמה יציבה שלו בדם, כלומר הרבה יותר ממכר מקלונקס. את הקלונקס אפשר לקחת פעם ביום.

בנוסף,, קלונקס נמצאה כתרופה הטובה ביותר לחרדה חברתית.