פורום פסיכיאטריה

דוקטור שלום, שמי דניאל אני בן 19 (משרת כרגע בצבא), מזה כמה חודשים יש לי בעיה שבה אני חש כי אני צריך ללכת להשתין בתכיפות גבוהה. יש לציין שנבדקתי אצל אורולוגים רבים בצבא שלא מצאו כל בעיה ואף נטלתי תרופות שלא עזרו. הבעיה החלה בעקבות פעם שנסעתי באוטובוס בהסעה מן הצבא והייתי חייב להשתין והתאפקתי והתאפקי ולא העזתי לבקש שיעצרו עד שכבר עצרו וירדתי להשתין חשתי כאב עז. הבעיה הזאת מפריעה לי מאוד בחיים מכיוון שאני כל הזמן חושב מתי ללכת לשירותים, מנסה להמנע מנסיעות ארוכות או דברים ארוכים. כאשר יש לי משהו כמו נסיעה ארוכה או משהו דומה אני חושב על זה כל הזמן, ובזמן הנסיעה אני מתכנן כל הזמן מה לומר אם אי אצטרך פתאום לרדת. בנוסף לפעמים (בעיקר שאני במקום ללא אפשרות לגשת לשירותים) אני חש כאילו אני חייב להשתין והולך לשירותים אפילו כאשר אין לי שתן ואני מתאמץ להשתין. בנוסף אם אני נרדם לפעמים באוטובוס אני מייד מתעורר בחשש שאני ישתין מתוך שינה. יש לציין שאני סובל מצריבות בשתן גם כשאני בבית אך כשאני בבית אינני חושב על מתי ללכת לשירותים. אינני רוצה ללכת לקב"ן כדי לא לסגור לעצמי דלתות , אך אני חייב להוציא לי את זה מהראש מה עליי לעשות?

לדניאל שלום, אין לי הצעות נוספות. כפי שכתבת, קודם כל צריך לבדוק את החלק הגופני, אחר כך האפשרות היא להגיע לקצין בריאות הנפש-למרות החששות מכך. כמובן יתכן מצב של שילוב בין החלק הגופני והנפשי, כלומר יתכן שקיימת בעיה בשני התחומים ואחד מעצים את השני. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום יש לי שאלות ושאשמח אם תענה לי על מה שאתה יודע . שאלות על זיכרון של ערכים ומוסכמות חברתיות 1.האם יש מצבים נפשיים שבהם לאדם לא אכפת ממוסכמות חברתיות ואיסורים חברתיים ? 2. ידוע לי שיש בעיות בזיכרון מסוגים שונים . רציתי לדעת באיזה סוג של זיכרון כל הנורמות והמוסכמות החברתיות והערכים החברתיים מאוחסנים . והאם יש סוג של הפרעות בזיכרון שקשורים בסוג זה של זיכרון?

אנשים הסובלים מהפרעת אישיות אנטי חברתית לוקים בין היתר בחוסר איפתיות בכל מה שקשור לערכים המקובלים בחברה. כתוצאה מכך חלקם הגדול מסתבך בפלילים. חלק גדול מהעבריינים, בעיקר עברייני רכוש ואלימות לוקים בהפרעה הזו. כל מה שקשור למצפון, כבודו ורכושו של הזולת זר להם לחלוטין ולא מהווה שיקול בהתנהגותם. בדרך כלל אנשים כאלה לא מגיעים לטיפול נפשי כדי להיטיב את מצבם ולשנות את דרכם אלא ממשיכים להיות "לקוחות" של המשטרה ובתי הסוהר.

ישנם מצבים של פגיעה קוגנטיבית, שבהם האדם מתקשה להפנים מידע ומוסכמות חברתיות, למשל - פיגור ואוטיזם. אבל במקרים שכאלה, הקושי לא יתבטא רק בנורמות התנהגותיות, אלא במכלול של קשיים תפקודיים בתחומים נוספים. אני מניחה שאת לא מתכוונת למצבים מסוג זה, אלא למקרים בהם אנשים "רגילים" אינם מכבדים נורמות חברתיות והתנהגותיות מקובלות. במקרים כאלה לא מדובר בפגיעה בזיכרון, שהרי אנשים אלה מודעים לנורמות, אך אינם מתחשבים בקיומן ! דוגמא למצבים קיצוניים מסוג זה היא הפרעת אישיות אנטי חברתית ( מה שכונה בעבר "פסיכופטיות"). בתופעה זו, החלק באישיות שאחראי על המצפון פגוע, מסיבות שונות, והדבר יכול להתבטא בהתנהגות שאינה מכבדת את הנורמות המוסריות המקובלות. כפי שאמר קודמי, אנשים כאלה אכן נוטים לפשיעה, עבריינות ולהסתבכות עם החוק.

לאילנית שלום, קשה קצת לנחש למה את מתכוונת בשילוב של שני הדברים-זיכרון ומוסכמות חברתיות. בדרך כלל אין קשר ביניהם. מה שעולה בדעתי שאת מתכוונת לאדם זקן אשר ישנה אצלו ירידה בזיכרון (ירידה בזיכרון לטווח קצר וגם ירידה בזיכרון לטווח ארוך), וגם שינויים התנהגותיים כאשר הוא אינו מתחייחס למוסכמות. אם אני צודק בהנחתי, מדובר בשתי תופעות שאין ביניהן קשר ישיר, שתיהן קורות אצל אנשים מבוגרים, גם הירידה בזיכרון וגם האפשרות של התנהגות שלא לפי המוסכמות אולם אין להם מנגנון משותף והקשר ביניהן עקיף. ההפרעה הקשורה למוסכמות חברתיות מקורה בחוסר מעצורים ושיפוט פגום. שבוע טוב דר' גיורא הידש

אתמול ביתי הודיעה שהוסיפו לה פאקסיל לתרופות וכהרגלי בקודש בדקתי באינטרנט וקראתי שאסור לתת פאקסיל למניה דיפרסיה אני בטוחה שהפסיכיאטרית שלה טובה אבל נכנסתי ללחץ ואני מבקשת כרגיל ממכם תגובות נכון להיום היא כועסת עלי ומסרבת לדבר איתי כך שאני לא יודעת איך היא עם התרופה ושוב תודה ואולי אשנה את השם לנודניקית

היי אל תשני את השם ותמשיכי לשאול את כל השאלות החשובות. סרוקסט היא תרופה נוגדת דיכאון, וכמו רוב התרופות נוגדות הדיכאון היא עלולה לגרום למצב של פעילות יתר-מאניה. לכן צריך להזהר בדיכאון אצל אנשים הסובלים מהפרעה דו-קוטבית. לפי זכרוני אצל בתך לא צריכה להיות בעיה כיוון שישנו גיבוי של תרופות מייצבות, ולכן הסכנה ממש פחותה, בנוסף היא צריכה טיפול נוגד דיכאון אם היא בדיכאון. הלוסטרל היא התרופה היחידה שנאמר שאינה גורמת לפעילות יתר, אבל אני הייתי חוזר שוב על מחקר זה. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום , ניכנסתי לאתר הבית שלך ובעקבות כך מבקש לקבל ידיעה אודות טיפול באמצעות האינטרנט. מה זה, כמה זה עוזר ובמה. תודה יגר

ליגר שלום, מדובר על טיפול ניסיוני עם יתרונות וחסרונות כפי שמצויין באתר עצמו. תוכל למצוא חומר נוסף באנגלית באתרים רבים הנותנים טיפולים כאלו ברשת. כיוון שמדובר על טיפול ניסיוני, וכניסיון שלי בתחום עומד על שנה בערך, הטיפול הוא ללא תשלום. שבוע טוב דר' גיורא הידש

לד"ר יגר , זה ניראה לי ממש אנטי תיזה לכל המוסכמות המסורתיות של טיפול . ממש מרגיש לי "ביזארי" . יגר

קשיים בנשימה. האם יש הסבר לתופעה המרכזת את כל התסמינים הנ"ל? האם היא נפשית (לחץ/מתח)?

התופעות בהחלט יכולות להעיד על התקף חרדה, אבל כדאי לפנות לאבחון של רופא כדי לשלול גורמים אחרים!

סחרחורות, רעידות וקשיי נשימה נחשבות לבעיות רציניות שמצריכות בירור מקיף ע"י רופא פנימי וייתכן רופאים מומחים נוספים. למרות שאם אתה בריא גופנית, לא משתמש בסמים ואין סיבה אחרת נראית לעין אז בהחלט ייתכן שמדובר בחרדה. הטיפול המועדף לבעיות חרדה הוא טיפול קוגנטיבי התנהגותי אשר ניתן ע"י פסיכולוגים או פסיכיאטרים. גש לבירור מצבך הגופני והנפשי הניתנים ללא תשלום במרפאות קופות החולים!

אולי ..בלוטת התריס צריך לבדוק

שאלה - כמה זמן לוקח לתרופה להשפיע ? אני לוקחת ציפרמיל מזה כשלושה שבועות ומרגישה שאין שיפור מהותי .

מעיין היקרה, תני לזה עוד קצת זמן, אני מניחה שלא קל ואת רוצה שהתרופה כבר תפעל. רוב האנשים מדווחים על 2-4 שבועות, אצלי זה לקח יותר. החזיקי מעמד, זה עוד מעט יתחיל להשפיע תרגישי טוב

שלום לד"ר הידש. אני בן 26 וסובל מאו סי די. הייתי בטיפול פסיכודינמי חצי שנה, טיפול התנהגותי כמעט שנה וטיפול פסיכיאטרי בו נטלתי את הכדורים הבאים: ציפרמיל, סרוקסט, פריזמה ופבוקסיל(במינון המקסימלי למעט פבוקסיל שם הגעתי ל-200 מ"ג). אף אחד מהנ"ל לא עזר ולמעט תופעות לוואי לא הרגשתי בשינוי. המלצתך כוללת המשך טיפול בכדורים? הציע לי הפסיכיאטר אפקסור אבל אני די נואש. רן

לרן שלום, אפקסור עשויה לעזור ל OCD למרות שאינה רשומה לאינדיקציה זו. בדרך כלל מקובל להוסיף לטיפול בנוגדי דיכאון גם נוגד פסיכוזה, הלידול או רספרידל אם נוגד הדיכאון לבד לא הצליח לשפר את המצב. כמו כן, מומלץ כמובן להמשיך בשיחות. כאשר המצב הוא שמספר טיפולים לא עזרו, הייתי פונה להיתייעצות נוספת אצל אחד מהמומחים הראשונים בארץ בתחום (המושלם מממן חלק מההוצאה). שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

הייתי אצל מומחים ותרופות נוגדות פסיכוזה לא מומלצות על ידם, מצבי לא כ"כ גרוע ע"מ להשתמש בתרופות שציינת , אבל עדיין מספיק רע לי.

מישהו יכול לענות לי בבקשה מהי "חרדה דיכאונית" ולתת דוגמאות?

היי יעל עד כמה שידוע לי אין מושג כזה "חרדה דכאונית". מה שכן, ייתכן ואת מתכוונת למצב שבו אדם לוקה בדיכאון שנלוות אליו חרדות. לדוג': אדם סובל מדיכאון שבמהלכו יכולים להתפתח פחדים, כגון:חרדה בזמן נהיגה, פוביות למיניהן, חרדה חברתית וכ"ו.לחלופין, מצב אחר שבו אדם לוקה בחרדה מסוימת (כמו הדוגמאות לעיל) ואם החרדה הזו מפריעה מאוד בחיים וגורמת לקשיים משמעותיים בחיים ולחוסר הסתגלות, אדם יכול בנוסף לפתח סיפטומים של דיכאון. באופן כללי, שתי האבחנות הללו,חרדה ודיכאון, באים בד"כ יחד. מקווה שעזרתי ביי

יעל היקרה, אין לי מושג מה האבחנה הרפואית אומרת. אבל יכולה לספר לך שאני מאובחנת, עם דיכאון אבל בהחלט חויתי, לפחות מה שאני מרגישה כחרדות. אלו אותם הפעמים שאני חשה שאין לי שליטה, שהגוף כולו מכווץ, שהמחשבות משתוללות, שיש פחד מפני עשיה בלתי רצונית של דברים, או להגיד דברים שאינם במקום. התחושה שהכל קורס ושלא ניתן להרגע, ששום דבר לא מוציא אותך מזה. האם את מדברת על זה?

חרדה ודיכאון הם דברים נפרדים למרות שלפעמים קיים קשר ביניהם. תקראי את הכתבה המצורפת בנושא: http://www.doctors.co.il/news/1277

ליעל שלום, אני מצטרף למה שנאמר שכרנאה מדובר על חרדה שיש בה מרכיב בולט של דיכאון. שתי ההפרעות קשורות זו בזו, גם מבחינת הסימפטמים וגם מבחינת הטיפולים. אני עדיין לא ראיתי אדם עם חרדות ומצב רוח טוב, או אדם בדיכאון שהוא שקט ונינוח. כך שיש קשר בין שתי ההפרעות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

עברתי משבר נפשי עקב מהלך גרושים קשה הרופא (רופא משפחה ) המליץ לי לקחת סרוקסט (20mg) בבקר ובערב רמרון (15mg) כדי לישון (אגב תרופות יקרות מאוד) שאלתי היא מה ההבדל בין שתי התרופות ומה ההגיון לקחת שתי תרופות עלי לציין שעדיין לא התחלתי בטיפול כך שאין לי מושג כיצד אגיב לתרופות אבקש לקבל תשובה בהקדם לפני תחילת הטיפול.

השילוב שקיבלת הוא שילוב אפשרי למרות שעדיף תרופה אחת מאשר שתי תרופות. מדובר על תרופות נוגדות דיכאון וחרדה שיש לקחת אותם בצורה עקבית ולתקופה של חצי שנה לפחות. ההגיון בשילוב של שתי תרופות הוא לטפל בתרופה השניה בסימפטומים שלא הגיבו לתרופה הראשונה ולכן תוספת של רמרון לא צריכה להיות בהתחלה של הטיפול. שתי התרופות כלולות בסל הבריאות ואת לא אמורה לשלם עליהם אם יש ברשותך מירשם של רופא מומחה.

הי ריקי! אני מצטרפת לתשובה של משה וקצת מוסיפה ומרחיבה. מדובר ב2 תרופות נוגדות דכאון אבל ממשפחות שונות. ההגיון של הרופא היה כנראה שתהיה לך יותר תועלת מ-2 התרופות. אפקט יותר טוב . רמרון לבדה יכולה להוות תשובה מספקת כי היא עובדת גם על הסרוטנונין כמו הסרוקסט, אבל יש לה את התוספת של הנוראדרנלין. כנראה את סובלת מבעיות שינה ולזה טוב הרמרון ובגלל זה הוא אמר לך לקחת בערב. סרוקסט טובה לשעות הבוקר. בקשר למחירים, אז דרך הקופות הן לא יקרות בכלל. (אגב, רמרון 15 מג' זה חצי כדור ככה שקופסא של חודש בעצם מספיקה לחודשיים). אם את לא מרגישה בטוחה בטיפול, אולי כדאי לפנות לפסיכאטר ליעוץ. יש הרבה טובים , אפילו דרך הקופות. בכל מקרה שיהיה בהצלחה ושיהיה לך טוב במהירה!

לריקי שלום, אני מסכים עם מה שנאמר ורק רוצה לתקן שהרמרון אינו פועל על הנוראדרנלין אלא במנגנון אחר. כיוון ששתי התרופות פועלות במנגנונים שונים יתכן שפעולתן תעצים זו את זו. ההגיון בטיפול שקיבלת הוא שעיקר הטיפול הוא בסרוקסט אולם בגלל בעיות השינה הוסיפו את הרמרון שמרדים ועלול להרדים מאוד. שיהיה בהצלחה דר' גיורא הידש

אפיזודה היפומאנית בתגובה לנטילת נוגדי דיכאון. שאלה: מהי אפיזודה? האם הכוונה לתקופה חולפת? להזכירך, אני לא נוטל שום תרופה פרט לחומצה השומנית. הפסיכיאטרית המליצה על אישפוז קצר בן שבועיים לצורך איזון דפלפט בדם. נכון לעכשיו נתנה לי מינון של 200 מ"ג 2 X וביקשה שאתחיל מהיום בבוקר. בת דודה שלי נוטלת דפלפט עקב התקפי פירכוס כבר 14 שנים, אז הלכתי אליה אתמול והתחלתי עם דפלפט 200 בערב. (עכשיו אלך לקחת את דפלפט של הבוקר.) בינתיים אני נמצא בטיפול יום, אך הפסיכיאטרית הציעה שאתאשפז בכל זאת ע"מ לערוך שם את בדיקות הדם במקום להתרוצץ לביה"ח כל 5 ימים. בתחילה הבעתי התנגדות, אך מהר מאוד שיניתי את דעתי. אני מעוניין להתאשפז, עוד מאתמול, העניין שלא היה מקום וגם אין טעם להתאשפז בסוף השבוע. הפסיכיאטרית כתבה שאם המצב לא משתפר לפנות בתחילת השבוע לאישפוז. היא גם כתבה שעליי לקבוע פגישה עם פסיכיאטר בהקדם האפשרי. יחד עם זאת בהמשך לשיחתינו הטלפונית כפי שסיפרתי לך ולפסיכולוג שלי, ולכולם בעצם, רבתי עם הפסיכית שמטפלת בי כרגע, לאחר שתיארתי לה את מצבי והיא התייחסה לכך בזילזול, חוצפה ממש! אמרתי לה שהיא מפגרת ושאני לא מעוניין להמשיך איתה, עברתי לפסיכיאטרית אחרת באותו המקום, העניין שהתור שנקע לי מאוחר מדיי ואין אפשרות להקדימו. הפסיכיאטרית של בית החולים דיברה עם הפסיכית שמטפלת בי וביקשה שתקבל אותי בהקדם האפשרי. אני אלך אליה ביום ראשון ואם היא לא מקבלת אותי אני מפוצץ אותה. זו חובתה,לא כן? עוד הפסיכיאטרית כתבה באבחנה "מגלה תובנה למצבו, שיפוטו חלקי." אני "משגע" את הורי ואת עצמי בבית, רע לי ברמות גבוהות מאוד, חשבתי להתאשפז ביום שני לאחר שיחה עם הפסיכולוג ביום ראשון. הייתי רוצה לשמוע את דעתך בעניין? בתודה רבה מראש כל טוב

כנראה שם התרשמו שאתה צריך אשפוז ,ועכשיו גם אתה מסכים אז תתאשפז,אולי יש לך הפרעת אשיות גבולית?

אל תנסה לאבחן אותי בבקשה כי אין לך כל הסמכה לכך, גם אני כזה, כל הזמן מאבחן אנשים, הם טוענים שזה מרגיז, אני לא מבין מדוע, עכשיו אני מבין.

אלמוג שלום לדעתי האישית, אם אתה בעצמך חש שאתה מעוניין להתאשפז, נראה לי שכדאי להקשיב לקול הפנימי שלך ולהסתמך על האינטסטינקטים שלך. יכול בהחלט להיות שתקופה מסוימת באשפוז תשפר את הרגשתך. מאחלת לך רק בריאות ואושר תחזיק מעמד אבישג

אפשר "להדבק" בעוד מחלות? אה?

השתפכות קצרה באף מקום לא הכינו אותנו בתור הורים למצבים שיוצאים משליטתנו אני בתור הורה מרגישה חוסר אונים משווע כי אם נשברת היד אפשר לשים גבס אבל פה יש את הפחד המשתק והחרדות בתור הורה האשמות עצמיות כעסים וכולי וכולי איך אפשר לראות ילד שלך במצב כזה ולא להישבר בתור הורים נתנו כל מה שיכולנו ועוד יותר הבת שלי עמדה לגמור תואר ראשון בהצטיינות היה לה חבר משפחה תומכת כסף הכל ואתה שואל את עצמך למה אצלי המצב שונה משלכם הבת לומדת בפלורידה ואנו גרים בדרום אמריקה אני נוסעת אליה מדברת בטלפון המון אבל אני לא מרגישה אצלה שום שמחה שום רצון היא עם תרופות כבר חודש מתי מתחיל אם בכלל השיפור תודה שנית

בטיפול תרופתי נכון המצב אמור להשתפר תוך מספר שבועות.

שוב שלום לך אמא יקרה! גם אני נתקפתי בדכאון בזמן לימודי התואר שלי, הקושי היה משווע אך בכל זאת סיימתי את לימודיי ובהצלחה (קשה להבין איך...). ולשאלתך לגבי הטיפול התרופתי, למיטב ידיעתי השפעת התרופות תורגש בין חודש לחודשיים אם כי לא בהכרח יעלם הדכאון. הדכאון יכול להארך במקרה הטוב מס' חודשים(עם טיפול) ולעיתים יותר מזה. חשוב שתהיא מוכנה לתהליך הקשה, הארוך והמייגע כי ככול שתשלימי ותתכונני למצב- כך יוקל לכולם... כן, המחלה אינה נראת לעין ולכן קשה להבין את מהותה ואת דרכי הטיפול בה. אל תאשימי את עצמך אמא יקרה, אני בטוחה שבתך קבלה את הטוב ביותר בחיה אך כנראה שגנטיגה, מחסומים פסיכולוגיים וכשל סיבבתי חזקים יותר והכניעו אותנו למחלה האיומה הזאת... אני רק מבקשת מנסיוני המר תשארי חזקה בשבילה . בהצלחה רים

אמא יקרה ! עדיין אינני אמא, אבל כבת של...אני יכולה לומר לך שביזבזתי המון זמן ואנרגיות בלכעוס ולחפש אשמים לקשיים בחיי, ומה יותר "נוח" מלהפיל את האחריות על מי שגידל אותך... היום אני יודעת שלדכאון ולקשיים אחרים בחיים יש סיבות רבות. לא כולן קשורות להורים. מעבר לכך, גם אם עשו טעויות, הרי גם הם בני אדם, ומה שברור לי, זה שעשו כמיטב יכולתם! היום אני גם יודעת להעריך את "רשת הביטחון" שנתנו לי תמיד. גם כשהייתי במקומות קשים ושחורים, גם כשכעסתי ולא נתתי להם להתקרב, תמיד ידעתי שאני יכולה לסמוך עליהם שיהיו שם בשבילי, והידיעה הזו מעודדת ומחזקת. אני יודעת שלאמא שלי היה קשה לראות אותי במצב כזה. אני לא יודעת מה עבר לה בראש באותה עת, אבל לזכותה יאמר שלא וויתרה ולא נכנעה. גם היא גרה יחסית רחוק ממני, אבל הקפידה להתקשר כמעט כל יום, לבקר מידי פעם, לבשל לי, לתמוך ולחזק. ולסיום, אני יודעת שכרגע קשה לך לראות את "האור בקצה המנהרה", וקשה עוד יותר להרגיש כי אין לך שליטה על מה שקורה. אבל תתני לזה לרפות את ידייך ! הטיפול עושה את שלו, כל אחד בקצב אחר, אבל בסופו של דבר מתחילים להרגיש הקלה! המשיכי להיות שם בשביל ביתך. זה הדבר החשוב ביותר שאת יכולה לעשות בשבילה!

היי לאמא הרחוקה, הקשיים רבים ולעתים צריכים ללמוד על דברים שהיו רחוקים מאתנו כאשר נתקלים בהם. אני מצטרף לתשובה האחרונה על חשיבות הקשר והתמיכה. בכל זאת אשאל שאלה, ואין בכוונתי להיות ביקורתי אלא לנסות לעזור. אלו הבת הייתה שוברת רגל והייתה מרותקת למיטה למשך חודש ימים, האם היית נוסעת אליה? כוונתי רק להאיר את הדברים ולטובה ביי הידש

ד"ר גיורה אינני יודעת מה לעשות קיבלתי טיפול ב-ציפרלקס , אני נוטלת אותם כבר שבועיים וחצי אבל סובלת מעצירות , ונפיחות בבטן לא מצאתי שום מידע על הכדור באינטרנט או בספרים התוכל בבקשה להסביר לי ומה אני עושה עם העצירות זה מתסכל אות י אני מישתגעת מצפה לתשובה המיואשת

מיואשת יקרה, ד"ר הידש כתב כאן שהוא יגיע רק מחר או יום ראשון. אני לא יודעת עד כמה חמור המצב, אבל מדוע לא להרים טלפון למי שרשם לך את התרופה ולבדוק ? לפחות על מנת להפסיק את הסבל. אני תכף אנסה להוסיף לך קישורים לתרופות שאני מכירה, עדיף בכל זאת לפנות לרופא תרגישי טוב

http://www.infomed.co.il/

שלום, יש לי בעיה של מחסום פסיכולוגי בהטלת שתן(אני חושב שזה המונח) הבעיה מתבטאת בכך שיש זרים לידי או מצבים מסויימים אני לא מסוגל להטיל שתן הבעיה יצרה אצלי בעיה רפואית של שארית שתן שגורם צורך להטיל שתן כל שעתיים (עם זאת בזמן עדיין יש לי את המחסום הפסיכולגי) עכשיו כתוצאה מבעיה השארית שתן אני צריך לעשות בדיקה לא נעימה שנקראת בדיקה אורודנמית - שהבדיקה עצמה זה החדרת צינורית דרך איבר המין לשלפוחית השתן ועי כך ממלאים את שלפוחית השתן ובודקים את שרירי השלפוחית ונתונים נוספים נוצר לי מצב של מאין מילכוד 22 ,אני צריך לעשות את הבדיקה על מנת לקבל טיפול מתאים לשארית השתן, אבל אני גם מאד מפחד מהבדיקה וגם לא מסוגל לעשות שתן סביב סגל רפואי שבוחן ובודק האם יש דרך פסיכולוגית אולי הפנוזה לטפל בפחד מפני הבדיקה וטיפול במחסום הפסיכולוגי הבעיה של רצון אז להטיל שתן ואי האפשרות לבצע (המחסום הפסיכולוגי) גורם לי להרגשת תיסכול ודיכאון נוראי עד מחשבות אובדניות כמו כן ההמחשבה של הכנסת עצם לאיבר המין גורם לי לפחד רב מאד ואף צמרמורת נוראית מה אפשר לעשות ??

לזיו שלום, בהחלט כדאי לפנות לטיפול נפשי מפני שהבעיה הנפשית כבר גרמה לסיבוך גופני וחבל למשוך את הבעיה. כדאי לפנות לטפול התנהגות/קוגניטיבי וגם היפנוזה שייכת לקבוצת טיפולים זו. בהחלט ניתן לעזור בבעיה זו. והדברים אינם כה נדירים כפי שאתה חושב. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

בן זוגי סובל מזה שלוש שנים מדכאון . במהלך הזמן חלו עליות ומורדות , אך באופן כללי מצבו לא טוב. נכון לעכשיו הוא מסתגר בבית וניתק מגע כמעט לחלותיו עם סביבתו . איך יוציאם מזה? כיוון שגם לי קשה להתמודד עם המציאות הנוכחית רציתי לברר האם קיימת קבוצת תמיכה לבני משפחה של אנשים שנפגעו מדכאון. תודה

שלום אני בת 55 , התחלתי בטיפול תרופתי לפני 7 שנים. זה עזר לי לתפקד , ליצור קשר עם אנשים ולהרגיש מאושרת. בימינו אין סיבה לסבול מדיכאון, צריך להעזר בתרופות. שיחות מוטיבציה בלבד לא יכולות לעזור. שיחות בתוספת כדורים מביא לתוצאות הכי טובות הן לטווח הקצר והן לטווח הארוך יותר. ס

האם במשך שבע שנים את עדיין נוטלת תרופות? כיוון שהדכאון שלי עמיד בפני תרופות ותקוותי שהוא פשוט יעלם כמו שהוא הופיע ... כך לפחות טוענים, שדיכאון עובר וכך אני עוד מקווה. תודה.

השאלה איך גורמים לבן שיסכים לטיפול תרופתי? חיים

כדאי לך לפנות ולהתעניין בתחנות לבריאות הנפש או בעמותת אנו"ש. שם יוכלו לכוון אותך.

לאנה שלום, לצערי איני מכיר קבוצות תמיכה אבל הבעיה קיימת וחשובה, כיום אני יכול להמליץ רק על טיפול אישי עבורך, בעיקר טיפול תמיכתי בקשיים שאת מתמודדת אתם. אם תשמעי על קבוצת תמיכה באזור מגוריך (כדאי להרים טלפון למרפאה הקרובה של בריאות הנפש), אשמח לשמוע על כך ואני בטוח שגם רבים אחרים. שבוע טוב דר' גיורא הידש

הבחור בן 30 , רווק , שרת בצבא ככל הניראה בלי שום בעיות כיון שהיה גם בקבע מספר שנים אולם בעקבות ריב מתמשך עם שכן בעל קשרים במקומות הנכונים , הצליח איכשהו לשכנע את השלטונות וכל מיני גורמים אשר באו ולקחו בכוח את הבחור הזה מהבית ואמו אומרת שהוא מאושפז במחלקה סגורה באיזה בית חולים . אני זוכר אותו עוד מהילדות כשהוריו עוד גרו איתו והוא היה ילד נורמלי לחלוטין היה מארגן מסיבות במקלט של הבינין לחבריו מהכתה וכולם היו מאוד מרוצים ממנו לאחרונה נפרד מחברה שחיה איתו כשנתיים אולם אני ועוד שכנים לא מבינים את הקלות הזו שאפשר לאשפז אדם או להגדירו כחולה נפש למרות שכל מי שמכיר אותו יעיד שהוא ניראה ונשמע נורמלי לחלוטין איך יתכן דבר כזה בישראל 2003 ? אמו הזקנה אפילו לא מבינה למה ואיך הגיע בנה למקום ההוא האם ידועים לכם עוד מקרים כאלה ?

שלום לך , יש הרבה סיבות לאשפוז בכח , כלומר לפי צו של פסיכיאטר מחוזי . כיום דווקא לפי מה שידוע לי יש יותר מודעות לנושא , ונערכת לפחות בדיקת איבחון בית החולים , כך שלא נהוג להסתמך על חוות דעת רפואית אחת . בכל מקרה אם יש לך ספק , פנה לאגודה לזכויות הפרט . גל

לא כתבת כמה זמן הוא היה מאושפז. יום? שבוע? חודש? שנה? אישפוז כפוי יכול להיות בהליך של פסיכיאטר מחוזי או בהליך של שופט שדן בתיק פלילי. האם לבחור יש עבר פלילי? הסתבך בעבירות אלימות? היה בטיפול נפשי בעבר? היה מאושפז בעבר? אלה הדברים שבודקים לפני בדיקה כפויה. כעיקרון יש שנמצאים באישפוז כפוי גם עשר שנים ועשרים שנה אם יש צורך. לפני 50 שנה כשלא היו תרופות פסיכיאטריות מספר המאושפזים היה גבוה פי כמה מאות יותר. רוב המאושפזים בכפיה הם חולים כרונים המוכרים היטב למערכת ולא איזה אלמוני או פלוני שמישהו הלשין עליו.

איתן היי, אם כל הכבוד לך לגבי הפרטים על עברו ועל אופיו של שכניך אינך יודע כניראה דבר ,ממה שהיתחולל בחייו בדרך כלל למי שיש בעיות נפשיות מנסה להסתירים שאפילו הקרובים לו לא יכולים לדעת. לי יש כל כך הרבה דוגמאות מהחיים ,, אי אפשר לדעת בימינו מי לוקה בחרדה ומתפקד ולוקח כדורים, ומי שממשיך לעבוד בעבודתו למרות המניה דיפרסיה שלו, או למי יש את האו.ס.ד. -מחשבות טורדניות ופעיל החברה , ועוד סימפטומים כאלה או אחרים. כך שאם היה אישפוז כפוי כניראה היתה לזה סיבה. ואתם השכנים למרות קירבתכם ,לא יכולים לדעת מהי- במקום להיתפלא או לגלוש לפסים לא רלונטים של כן כפייה לא כפייה - תקווה ותתפלל שהוא יטופל שם בצורה הכי טובה ויחזור לביתו במצב יותר טוב ובריא. כל טוב ונקווה לטוב ו.

שלום רב! הסיפור הזה נשמע מחריד. אתה טוען שאישפזו אותו לפני שנה, וזה המון זמן. זה נשמע שהוא כלוא במוסד פסיכיאטרי, וגם אם הוא באמת חולה - אין הטבה במצבו, כי אחרת היו משחררים אותו, או שהוא פשוט נטוש שם, ונשכח. אני מציעה שתקפוץ אולי לבקר אותו בתיאום עם אימו, ותברר מה עלה בגורלו. היום אין נטיה להשאיר אנשים באישפוז כל כך ממושך, כאשר התרופות מהדור החדש הן מתקדמות ויעילות. בהצלחה! איתן כתב/ה: > > הבחור בן 30 , רווק , שרת בצבא ככל הניראה בלי שום בעיות כיון > שהיה גם בקבע מספר שנים > אולם בעקבות ריב מתמשך עם שכן בעל קשרים במקומות הנכונים , הצליח > איכשהו לשכנע את השלטונות וכל מיני גורמים אשר באו ולקחו בכוח את > הבחור הזה מהבית > ואמו אומרת שהוא מאושפז במחלקה סגורה באיזה בית חולים . > > אני זוכר אותו עוד מהילדות כשהוריו עוד גרו איתו > והוא היה ילד נורמלי לחלוטין היה מארגן מסיבות > במקלט של הבינין לחבריו מהכתה וכולם היו מאוד מרוצים ממנו > > לאחרונה נפרד מחברה שחיה איתו כשנתיים אולם אני ועוד שכנים לא > מבינים את הקלות הזו שאפשר לאשפז אדם > או להגדירו כחולה נפש למרות שכל מי שמכיר אותו > יעיד שהוא ניראה ונשמע נורמלי לחלוטין > איך יתכן דבר כזה בישראל 2003 ? > אמו הזקנה אפילו לא מבינה למה ואיך הגיע בנה למקום > ההוא האם ידועים לכם עוד מקרים כאלה ?

לאיתן שלום, קצת קשה לי לתאר לעצמי שהדברים כה פשוטים. עם זאת כבר ראיתי הרבה בחיי. אני חושב שהצעד הראשון הנבון ביותר הוא ללכת לבקר את הבחור בבית החולים. קודם כל ליצור אתו קשר ולשמוע מה בפיו. כמובן שעצם הביקור יעודד אותו וישפיע עליו לטובה. כך שאפשר לעשות שני דברים טובים בביקור אחד. אחר כך אשמח לסייע בכל מה שניתן בהצלחה דר' גיורא הידש

רציתי לדעת מנסיונכם אם במצב דכאוני אתם מודעים לצער שזה גורם למשפחה ואם אתם מסוגלים להתחשב בזה או יותר נכון אם זה משפיע על יכם אני שואלת כי ביתי בדיכאון ואני לא יודעת אם זה בכלל חשוב לה אני מפחדת שהיא תפגע בעצמה ורוצ ה לומר לה שכל המשפחה תפגע מזה תודה לעונים

שלום לאמא, מקווה שתרגישי אמא קרובה, ולא אמא רחוקה. ולעניין - לדעתי - חס וחלילה. לא לומר לה משפט כזה. לא לומר לה שהיא גואמת צער. בין כה וכה היא מרגישה אשמה. אל תגדילי לה את התחושה הקשה הזו, שלא תרגיש אחראית לצער שלך, אוי ואבוי! של תרגיש אחראית לסבל שלכם. זה רק יגרום לה להתרחק יותר ולהיכנס לדיכאון עמוק יותר. יש לשער כי היא שוקלת בעצמה את הנושא של הפגיעה במשפחה, ולכן, אולי גם לא מעיזה לפגוע בעצמה. מחשבה כזו צריכה לבוא אך ורק מהכיוון שלה ולא שלכם. שבי לידה, חבקי, נשקי, שאלי מה כואב, לטפי, היי עימה. תני לה להרגיש שיש מישהו קרוב ודואג. מישהו שאכפת לו ורוצה בטובתה. תאמרי לה שאת אוהבת אותה ושהיא חשובה לך תמיד, גם בשעת עצב, גם בשעת שמחה. אתם צריכים לפנות לעזרה מקצועית. אתם עצמכם קודם כל. פנו ושאלו מה אתם צריכים לעשות. מדובר בעניין של חיים ומוות. אל תזניחו. תרגישו טוב

במצב דיכאוני תיתכן אדישות מוחלטת לסביבה ואף לאנשים קרובים. לעיתים יש הרגשה שאין טעם לדבר עם האדם הדיכאוני כי הוא לא מקשיב ולא מתייחס. את יכולה לומר לביתך כל מה שעל ליבך . גם אם לא תגיב ותראה אדישה לחלוטין לכל מה שאת אומרת חשוב שתאמרי את הדברים. לא בכל מצב דיכאוני יש נטיה לנזק עצמי או למצב אובדני. העיקר שתקבל את הטיפול הרפואי שהיא צריכה ולצפות להחלמה. לפעמים היא איטית אך היא מגיעה ובתך תחזור להיות כפי שהיתה לפני הדיכאון.

אמא יקרה! אני יכולה להבין עד כמה קשה כשיש מישהו קרוב וחשוב לך שכל כך סובל. כמובן שהדבר גורם סבל רב לא רק לאדם עצמו, אלא לכל הקרובים הסובבים אותו. יחד עם זאת, חשוב שתביני, כי הדיכאון אינו בא והולך ע"פ הזמנה. אני בטוחה כי ביתך אינה "עושה לך דווקא" ואינה נהנית מהמצב ! הדבר אינו בשליטתה כרגע, ולא יהיה זה הוגן להקשות עליה יותר ולהעביר אליה גם רגשות אשם לגבי הסבל שהיא גורמת לכם. הדבר שאנשים בדיכאון זקוקים לו ביותר ממשפחתם - זה לתמיכה מלאה, להבנה של מצבם ולסיוע במהלך תקופת הטיפול ( האם פניתם לטיפול?) . אולי כדאי גם לך לפנות ליעוץ מקצועי. זה יכול לעזור לך להתמודד עם המצב. בתקווה שהמצב ישתפר ותרגישו טוב.

תודה על התשובות המהירות אבל הייתי רוצה לציין שהיא בטיפול תרופתי רואה פסיכיאטר ופסיכולוג אנו בתור הורים עושים הכל כדי לעזור אבל היא חסרת ניצוץ חיים אולי לא שאלתי נכון רציתי לדעת ממכם אנשים שעברו או עוברים דיכאון האם התמעכה עוזרת ואם הרגשתםאחריות למשפחה זה חשוב לי ושוב תודה זה הפורום היחיד שעונה מהר

אמא יקרה! כותבת אליך אמא בת 28. אמא לילד ראשון שבתחילת ההריון היתה האדם המאושר עלי אדמות. לא דמיינתי לעצמי שהחיים עמדים לשנות כוון ללא הכר וללא שליטה. בתחילת החודש השלישי להריוני גיסי התאבד (שלקה אף הוא בנפשו) מה שהווה תריגר לבאות... שקעתי לדכאון עמוק באופן שבו כלל לא הבנתי מה קורה, מה השתבש אצלי, האם זאת אני אותה בחורה שכל חייה היו תחת שליטה ולכל מחר כבר יש תוכניות? אך כוון שקודם לקיתי בהתקפי חרדה קצרים הבנתי כי הפעם מדובר בנפש. פניתי לפסיכיאטרית לקבל מענה למחלתי ואובחנתי כחולה בדיכאון חריף. הדכאון כלל לא פעם רצון להתאבד ו"לגמור עם החיים האלה" אבל בחרתי בחיים ואני ממשיכה לבחור בהם כי אני רוצה לחיות ולחזור למה שהייתי. חשוב שתביני אמא יקרה, יש לכן המון כח לעזור לנו להתמודד עם המחלה ההרסנית הזאת (אימי בעצמה עברה דכאון בילדותי) והיום אני שואבת ממנה המון כוחות. המחלה היא קשה מנשוא ואנו החולים בה נתונים לה "כחומר ביד היוצר"... אל תבקשי ממנה לקחת את עצמה בידיים כי זה לא תלוי בה כמו שהיא לא בחרה להמית על עצמה את האסון הזה. ואם היא מדברת על התאבדות היא בעצם צועקת נואש... היא מודעת לכאב שהיא גורמת לכם, אך כאבה חזק יותר, אל תשברו ואל תראו לה גם אם מאוד קשה לכם, גם ככה אנו מרגישים נטל עליכם. הייתי ממליצה לפנות לטיפול פסיכיאטרי ולקבל טיפול הולם. שימרי על ביתך אמא יקרה וזיכרי כי הדכאון חולף ... מתי שהוא.

אני מתפעלת ומתרגשת מהתשובות השובות לב מהרגישות וההבנה של נפש חולי הדיכאון והנפש בכלל -ומאד מקווה שאמא רחוקה או כל מי שמתמודד עם דבר כזה ידע לקבל עזרה להתחזק ללמוד מה צריך לעשות ומה לא -כי בידינו ההורים יש המון כוחות לעזור, אני תפסתי ספרי פסיכולגייה והתחלתי ללמוד כי חשבתי שאם לפסיכולגים יש את הפתרונות והידע -זה גם יכול להיות אצלי .כי אני נגישה והכי קרובה ואחראית על הילדים שלי. תמשיכו אנשים יקרים להפרות ולעזור אחד לשני כל הכבוד ו.

אשמח לקבל מידע , קישורים וכל דבר אודות מחלה זו , תודה מראש , אופיר

אולי אתה מתכוון ל - panic disorder ?

לאופיר שלום, איני מכיר אבחנה כזו, אולי תוכל לפרט למה כוונתך שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

האם אפשר ליטול ציפרלקס 20 מ"ג בבוקר ללא אוכל? לתשובתך אודה.

מיכל שלום! בעיקרון אפשר, אבל ממליצים לקחת עם אוכל כדי למנוע תופעות לוואי שכיחות כמו - בחילות. התופעות לא מופיעות אצל כולם, אבל אם אפשר להמנע מהן מראש אז עדיף, לא? תרגישי טוב.

גם אני לוקחת ציפרלקס 10 mg אבל בין היתר סובלת מעצירויות מאז , אני נוטלת אותם שבועיים וחצי בערך מרגישה רגועה ואפתית. אשמח אם תשתפו אותי מדוע קיבלתם את התרופה ולמה זה גורם תודה המיואשת

אני בן 33, עברתי שני התקפים פסיכוטיים, הראשון לפני 3 וחצי שנים במסגרת המילואים כשהייתי מ"פ בשטחים והשני לפני שנתיים אשר אחריו התגרשתי. לפני כ-8 חודשים התחתנתי בשנית ואישתי מנסה להכנס להריון עוד לפני החתונה מזה שנה. אני נוטל רספירדל 3 מ"ג ביום ואנחנו לא מצליחים להכנס להריון. האם הרספירדל פוגע בפוריות הגבר ובגלל זה הקושי להכנס להריון ?!, יש לציין שבתחילת הקשר שלנו לפני כ-שנה וחצי היא נכנסה להריון וביצעה הפלה.

לאורי שלום רב! אין לי תשובה לשאלתך, אך אני מניחה שאם זוגתך נכנסה בעבר להריון, סביר להניח, שאין לך ממה לחשוש. יש לי שאלה אליך, בתקווה שתאות לענות. איך משפיע עליך הריספרידל? האם יש לתרופה זאת איזשהן תופעות לוואי? האם מעבר למצב הפסיכוטי, היו לך תסמינים נוספים, והאם הריספרידל ממגר את התסמינים? תודה עבור תשובתך רויטל

אורי... אני לוקח ריספרדל קרוב לשנתיים ואישתי נכנסה להריון מהר מאד מהרגע שניסינו,הדבר היחידי שאני כן יודע שהריספרדל עושה הוא דילול ומיעוט נוזל הזרע,אבל עדיין...הזרע הוא בסדר גמור והמקרה שלי מוכיח זאת,כמו כן הפסיכיאטר שלי אמר במפורשות שאין סכנה לפגיעה בפוריות כשלוקחים ריספרדל.

לאורי שלום, לפי מיטב ידיעתי לא צריכה להיות שום בעיה. עם זאת רספרידל עלול לגרום לעליה בהורמון הפרולקטין (גם אצל גברים) ואיני יודע את המשמעות של העליה בהורמון לגבי הפוריות. כלומר, יתכן ואין לכך חשיבות ויתכן שיש חשיבות מינמלית, צריך לשאול רופאים העוסקים בתחום הפוריות. שיהיה רק טוב ובהצלחה דר' גיורא הידש

לד"ר הידש שלום רב! שאלתי בעבר ואני שואלת שוב כיוון שהתופעה חזרה ומציקה לי: האם ייתכן כי העלאה במינון של פבוקסיל תגרום לתחושת חוסר יציבות/סחרחורת? האם ייתכן כי זה קשור לאי שקט שהכדור גורם? בתודה מראש!

לפני כמה זמן העלת את המינון? העלאת המינון (מנסיון, אך ורק מנסיון) של פבוקסיל גורמת שוב לתופעות לוואי שאמורות להתפוגג כעבור שבועיים. אז תלוי כמה זמן עבר. אם עברו יותר משבועיים הייתי מתקשר לפסיכיאטר שלי ושואל. בלי לחץ כמובן!!!

היי באופן עקרוני כן, ואת יודעת מיסיונך שישנה הסתגלות לתופעה. עם זאת חולשה וסחרחורת יכולה להיות גם תופעה של חרדה ולכן כדאי להתיעץ עם הרופא המטפל. כל טוב דר' גיורא הידש

לדר' גיורא הידש שלום רב אחותי בת ה-17 סובלת לאחרונה ממה שהוגדר לפי רופאת המשפחה שלה כהתקפי חרדה . ההתקפי חרדה מופיעים לה בתדירות גבוהה יותר לאחרונה , כלומר כל יומיים לערך . ההתקפים מפורשים ע"י סיפטומים של רעד בגוף , פחד מדבר לא ידוע , דפיקות לב חזקות, הרגשת חנק וחוסר רצון להיות בסביבה חברתית. יש לציין שלאחותי יש אחות תאומה שאיננה סובלת מתופעות אלו ושניהן מוגדרות ע"י החברה כבנות יפות במיוחד, מצליחות בלימודיהן ואהובות בצורה יוצאת מן הכלל ע"י סגל המורים שלהן. אחותי בקרה אל רופאת המשפחה והתבקשה ליטול כדורים על בסיס צמחי , מה שלא ממש משפיע עליה. שאלתי היא מה עלינו לעשות בשלב זה ? האם זה תופעה חולפת ? האם אתה ממליץ כבר עכשיו לקחת לטיפול פסיכולוגי בהקדם האפשרי? כמו כן האם אתה ממליץ לעשות זאת דרך אחת העמותות השונות וזאת מחשש לחוסר דיסקרטיות רפואית ( ע"י הצבא) ?

אודליה שלום! אינני איש מקצוע אבל בעלת ניסיון, ומקווה שתשובתי תסייע לך. ראשית, התקפי חרדה ,מעצם הגדרתם, מופיעים ללא סיבה נראית לעין, כאשר הגורמים יכולים להיות ביולוגיים ו/או סביבתיים. באותה מידה שהם מופיעים, כך הם יכולים להעלם. יחד עם זאת, אם התופעה נמשכת ומציקה, כדאי לפנות לאבחון אצל פסיכיאטר ולהמשיך בטיפול ע"פ הצורך ובהתאם להמלצתו. הטיפול שנמצא כיעיל ביותר בהתקפי חרדה הוא טיפול המשלב טיפול פסיכולוגי ותרופתי. טיפול פסיכולוגי בשיטה התנהגותית-קוגנטיבית יעיל מאד לבעייה מסוג זה! לגבי הטיפול התרופתי - יש להתייעץ עם פסיכיאטר. כדי למנוע העברת המידע לגורמים לא רצויים - ניתן לפנות לפסיכיאטר פרטי ולא דרך קופת החולים. יחד עם זאת, העלות של פסיכיאטר פרטי גבוהה ! התמדה בטיפול מקטינה את הסיכוי להשנות של התופעה בעתיד, אף כי לא מבטלת אותו לחלוטין. מאחלת לכם רק טוב והרבה בריאות!

רציתי רק להוסיף המלצה והיא להתחיל לטפל בבעיה עכשיו ולא לדחות את העניין. גם אני סובל מהתקפי חרדה וכנראה שלא מכל השפעה סביבתית שנראית לי לעין. אני מאמין שבאמת מדובר יותר בהפרעה ביולוגית. מניסיוני התקפי החרדה הם כמו כדור שלג וככל שתדחו את העניין יותר ולא תפנו לפסיכיאטר/פסיכולוג ההחלמה תהיה קשה וארוכה יותר והגורמים לחרדה יגדלו ויותר מצבים וגורמים יגרמו לה להתקפי חרדה.

שלום אודליה, "משיבה" ענתה לך באופן מדוייק ומושכל, כך שלא אחזור על דבריה. רציתי להוסיף רק לגבי החשש מידיעה איזושהיא של צה"ל או כל גורם אחר: התקפי חרדה יכולים לעיתים לנבוע מדיכאון. הם הסימפטומים ולא הבעיה, והדבר מצריך בירור. בכל מקרה, למרות הסבל הכרוך בהופעתם, הם אינם הופכים את האדם ל"משוגע" או ל"לא נורמלי" ואינם מעידים אלא על כך שישנה בעיה שכדאי לטפל בה. סבלתי מהתקפי חרדה פרק זמן ארוך למדי,נסתבר שהייתי חולה בדיכאון וכלל לא ידעתי זאת עד שהמחלה אובחנה ע"י פסיכיאטר. רק כדי להרגיעך בענין : אני מורה בבי"ס מוכר בארץ. העובדה שחליתי ושטופלתי-תרופתית ובשיחות-היתה ידועה למנהלי ,לפיקוח במשרד החינוך ולמורים עמיתים. לא נגרם לי כל נזק משום כך, מאליו יובן שלא פוטרתי מעבודתי:-) נדמה לי שהחשש מפני סטיגמות הוא במידה רבה "סטיגמטי" במהותו. ככל שהרשיתי לעצמי לא להסתיר את הקשיים שהיו לי, זכיתי ליותר אהדה,התחשבות ובעיקר -העובדה ש"העזתי" לדבר על כך,גרמה לאנשים אחרים לדבר על מצוקותיהם שלהם. הופתעתי מאד לגלות עד כמה התופעה נפוצה,כמה הרבה אנשים חוו התקפי חרדה או תסמינים אחרים של דיכאון. מה שחשוב הוא שאחותך תקבל טיפול מתאים כי קשה לה. כל היתר,לפחות בעיני, שולי לחלוטין. רק טוב לכם.

לאודליה שלום, אני מצטרף לדברים שכתבו קודמי, לא אתייחס לאבחנה מפני שאיני פסיכיאטר של ילדים ונוער, עם זאת אבחנה מדוייקת חשובה ביותר ולכן כדאי להגיע לאיש מקצוע. חשוב לטפל בבעיה לפני השירות הצבאי כיוון שהיא עלולה להחריף בתחילת השירות. בקשר להעברת אינפו. לצבא. "הסכנה" גדולה יותר אצל רופא המשפחה שהוא כותב את הפרטים הרפואיים לצה"ל, דווקא מהפסיכיאטריה בקופ"ח לא עוברת אינפו. לצה"ל. בכל מקרה כדאי לראות פסיכולוג או פסיכיאטר ילדים ונוער. כל טוב דר' גיורא הידש

בס"ד דר' שלום אני מסיים בימים אלו טיפול נגד חרדה שנמשך כשנה. לפי מה שקראתי באחת מתשובותיך התופעה עלולה לחזור. כיצד ניתן למנוע זאת בבחינת להקדים רפואה למכה? תודה ויום טוב

לשי שלום, קודם כל לבדוק ולראות האם ישנם גורמים אשר עלולים להביא להתקפים של חרדה - עבודה, נישואין וכך הלאה. האפשרויות הנוספות הן טיפוליות - שיחות או המשך הטיפול התרופתי, ככול שנוטלים את הטיפול יותר זמן הסיכון להתקף חוזר פוחת. שיהיה רק טוב ושלא נדע יותר.... דר' גיורא הידש

שלום יש לי איזו בעיה שהחמירה אתמול בערב יש לי משום מה בעיה לעבור כבישים ובין אנשים שעומדים ואני צריכה לעבור בניהם אין לי שום מושג ואיפה זה הגיע אבל ניראה לי שזה משהו שאני סוחבת מאז שאני ילדה אבל אף פעם לא הפריע משהו ואיזה טריגר העיר את זה ובגדול אתמול. אשמח לענות על שאלות מכוונות כדי לדעת מה קורה, זה ממש מפריע לי כבר לתפקד בחיי היום יום. מיכל

האם את חשה חרדה במצבים שתארת?

למיכל שלום, יתכן שמדובר על תופעות של חרדה אבל כמובן קודם כל צריך להגיע לאיש מקצוע לאבחון מקיף. כל טוב דר' גיורא הידש

התקף פניקה שעוצר אותי פיזית מלעבור את הכביש

גלית מתוקה בוקר טוב השארתי תשובה בעמוד 788 למטה למטה. איך את מרגישה? אני מאחלת לך יום נעים וקל שלך ורדה נ.ב. תעני לי בעמוד הזה ביי

ורדה יקרה, לא ראיתי את הודעתך הנוכחית ולכן כבר השבתי לך באותו עמוד.. 788. אשמח מאוד אם תפני לשם לקרוא את תשובתי, רשמתי גם את כתובת האימייל שלי ועוד כמה דברים חשובים. לשאלתך, ההרגשה לי לא השתנתה וברור לי שיקח לי עוד ה ר ב ה זמן אם ועד אשר אחזור לאיזון. עברתי טראומה קשה ביותר, טראומה שהזמן לא ירפא ולכן התחושות הפסימיות שלי הן קשות ובעוצמה אדירה. אספר לך הכל באימייל. מקווה שאת מחזיקה מעמד עם הבן, אני יודעת שקשה לך. צריך להתייחס אליו כאל שחקן ראשי אך יש לזכור כי גם לשחקנים המשניים יש תפקיד בהצגה.. ולכן כתבתי לך בהודעה האחרת שתדאגי גם לעצמך (זאת מניסיון, לאחר שההורים שלי התמוטטו נפשית בגללי). טוב, נמשיך כנראה להתכתב במיילים. מאחלת לך בינתיים שיקרה כבר משהו טוב בימים הקרובים !! חיבוק גדול מהדרום.. גלית

שלום לכולם כנראה שבסוף השבוע לא אהיה מחובר לרשת ולכן לא אענה לשאלות. כמובן שכל המשתתפים ותיקים וחדשים מוזמנים להשתתף ולענות כפי שאנו עושים תמיד. להתראות במוצאי שבת או ביום א' שבת שלום דר' גיורא הידש

ידוע לי שיש שני סוגים של מצבים סניליים (דמנטיים) פתאומיים שנכנסים אליהם. יש מצב סנילי פתאומי שהוא בלתי הפיך,כרוני ומתמשך. ויש מצב סנילי פתאומי שהוא חד פעמי הפיך ופשוט הופיע פתאום. במצבים אלה האדם מבולבל ושוכח הרבה דברים. שמעתי שהזכירון קשור בעיקר באצטילכולין ובאלצהיימר נותנים תרופה שמגבירה את השפעתו . רציתי לדעת האם תרופות שמנמיכות את האצטילכולין מביאות לתסמינים של בילבול. איזה תרופות מביאות לבלק-אווט כזה שאדם נכנס למצב פתאומי הפיך של סניליות ? והכוונה היא לשימוש לא נכון של תרופות(כמו תרופה שלא מתאימה לאדם, מינון יתר). איזה תרופות גורמות לאדם למצב פתאומי הפיך כזה ? ועל איזה חומר במוח הם עובדים ונותנים את התוצאה הזאת ? אשמח אם תציין את התרופות ואם לא אז משפחות של תרופות . תודה ולילה טוב.

להילה שלום, אני חושב שאינך מדייקת בדברים. סניליות או מחלת אצלהיימר היא תהליך ארוך ואיטי של ירידה והתמעטות של תאי העצב והתהליך בלתי הפיך, את צודקת שמצאו קשר לאצטיל כולין. לעתים הפגיעה בזיכרון ובריכוז עלולים להיות מחוסר חמצן למוח או שינויים בכלי הדם הקטנים אבל גם אז מדברים על ירידה מנטלית, כאן הירידה קבועה אבל ישנן כאלו מדרגות שבהן המצב מחמיר. למעשה כל פגיעה אורגנית יכולה לפגוע בזיכרון ובריכוז-למשל מוחמד עלי המתאגרף. ישנן תרופות רבות אשר פוגעות בזיכרון ובריכוז. למשל התרופות האנטיאצטיל כולין אסטרז כמו ארטן ודקינט (הניתנות נגד תופעות לוואי של נוגדי פסיכוזה), כל התרופות מקבוצת הבנזודיאזפינים - תופעה מעניינת היא אובדן זיכרון לגבי אירועים שיתרחשו כאשר נותנים וואליום לוריד. כלומר לא זוכרים אירועים מאז שניתן הוואליום עד אשר השפעתו חולפת. כל תרופת הרגעה כמו נוגדי הפסיכוזה, ואנטי היסטמינים ועוד גורמים לעייפות וירידה בעירנות ולכן פגיעה בריכוז ובזיכרון. מקווה שעניתי על שאלתך דר' גיורא הידש

היכן נוכל למצוא פסיכיאטרים המתמחים בעבודה עם לוקים בפיגור שכלי?.

שלום ב"כפר תקווה" שליד טבעון מתמחים בטיפול נפשי בילדים ומבוגרים עם פגיעות מוחיות או פיגור מסוגים שונים. לאחרונה הם פתחו גם את החלק האקדמי. כל טוב דר' גיורא הידש

אני יודע שאני נשמע קצת נודניק אך בכל זאת היתי רוצה לשמוע את דעתך את הנימוקים של בעד ונגד אישפוז יום בבית חולים של ניפגעי נפש אני נמצא בפני החלטה שבעיני חשובה מאד בברכה יעקב

היי אולי הייתי לא מספיק ברור בתשובתי הקודמת. לדעתי כיוון שהמצב של הבן אינו טוב ואתה חושש שהוא יתקבע במצב הזה והיית רוצה לשנות, כדאי לשקול ברצינות אשפוז וכמובן אשפוז יום. לדעתי השאלה אינה כללית ותיאורטית. צריך לבדוק את המחלקה הספציפית הקרובה לאיזור מגוריך ובאה בחשבון...לראות את המטופלים והמטפלים שם ולפי המצב להחליט. השיקול היחיד הוא - האם מחלקה זו עשוייה לשפר את המצב של הבן? אם בהרגשתך אחרי שראית את המקום התשובה היא חיובית (כמובן שאי אפשר להיות בטוח) אז כדאי לנסות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

האם סרוקסט גורם לבעיות שינה ומתי רצוי ליטול כדור זה?

יניב שלום ! כל אחד מגיב קצת אחרת לתרופה. הפרעות בשינה הן תופעת לוואי די שכיחה בתקופה הראשונה לנטילת הכדור. לכן, פעמים רבות, בתחילת הטיפול, נוטלים אותו בבוקר ו/או מסתייעים בתרופות שינה/הרגעה מסוגים שונים ( כך היה במיקרה שלי). יחד עם זאת, ידוע לי על מיקרים בהם התרופה גורמת דווקא לנימנום, ואז ממליצים לקחת אותה לפני השינה. ויש כאלה שלא סובלים כלל מתופעות לוואי... הכל תלוי בתגובה האינדווידואלית שלך! שיעבור בקלות!

ליניב שלום, סבלנות..... למזלנו הסרוקסט בדרך כלל מעורר ולכן איננו רדומים במשך כל היום, מסיבה זו לעתים גם קשה להרדם והשינה פחות עמוקה. בכל אופן התשובה שקבלת מדוייקת ותודה למשיבה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אמא'לה יקרה, הפכתי אותך לאימי הוירטואלית... או לפחות לאמא מס' 2.. מקווה שלא קשה לך עם המינוי..:) אני מוצאת שאני ניפתחת יותר בכתיבה ועם אנשים שאני לא מכירה. הדיכאון גורם לנו להיות אחרים לחלוטין. בעבר, טרום המשבר, נהגתי לשוחח רק עם בני המשפחה, ההורים, אחים ולכל היותר חברה טובה. היום אני מאוד מרוחקת מכולם, קשה לי עד בלתי אפשרי לשוחח ולשתף את היקרים לי במה שעובר עלי. גם להם קשה ביותר לראות אותי במצבי ולחוש חסרי אונים. סליחה שאני מעמיסה גם עליך... ובטח מספיק לך להתמודד עם הבן. זה לא קל. מאיפה צצו כל הפרעות הנפש, זה כל כך מתסכל ומעלה שאלות כמו: למה אני ולמה לי זה קורה ואיך להתמודד... איך הולך עם הבן שלך? יש שינויים במצב הרוח או שגם אצלו זה סטטי? לפחות הוא מצליח לעבוד, זה סימן טוב ורדה, תאמיני לי!! אני בשיא הדיכאון לא התקלחתי, לא אכלתי, לא דיברתי, לא נשמתי ובטח שלא עבדתי.. אז אולי זה קצת ינחם אותך יקרה. אשמח לשמוע ממך עוד, אם תהיי מעוניינת אמסור לך את כתובת האימייל שלי. שיהיה רק טוב, אמן. שלך, גלית

מההודעה אני מבין שאת כבר לא בשיא הדיכאון. אני רוצה לחזק את ידייך. בהצלחה מאור.

תודה על החיזוק. אכן, את שיא השיאים כבר עברתי על אף שכל הסממנים של הדיכאון עדיין שוכנים בתוכי ומסרבים לצאת. ברמה הפיזית/תיפקודית יש שיפור וכולי תקווה שמכאן יהיה מקום רק לשיפור (למען האמת אני אחוזת אימה נוכח הסבירות שהתקף דיכאוני כזה חזק עשוי חו"ח לחזור אלי בשנית). בכל אופן, תודה על העידוד...... אני מאחלת לכולם בריאות נפשית, הלוואי ואמן !!!!

מתוקה שלי אני שמחה שיש לך מוטיבציה לכתוב לי ואולי זה קצת עוזר. אשמח אם תתני לי את הדוא"ל שלך ונתכתב במייל קצת קשה לעקוב אחרי השרשורים בפורום. מתוקה שלי היום הייתי עם בני אצל הרופא שכנעתי אותו שיוריד את הליטיום, הרופא נתן לו לוסטרל. את צודקת שמצבו של בני לא פסיכוטי. בינתיים הוא לא הלך לעבודה ואני מעודדת אותו שישאר בבית כי הערנות שלו בירידה מהכדורים וזה מסוכן על קטנוע. מלבד זאת בתקופה הקרובה הוא צריך לחיות באיזי בלי לחץ. גם בשליחויות יש לחץ לא קטן., למרות שזה לא נשמע כך. מתוקתי תשאירי לי מייל. האם ראית את שכתבתי לך בעמוד שאחרי זה? ערב טוב שלך ורדה נ.ב. מחמאה היא לי שאני אמך הוירטואלית

ורדה'לה !!!! קודם כל מה שלומך? מעבר למצבו של הבן, ברור לי שגם עליך עוברת תקופה לא קלה, מה גם שידוע כי לדיכאון יש כוח הרסני ולעיתים הוא אף מדבק. לכן חשוב לי גם שתדאגי קצת לעצמך, לבריאות הנפשית שלך וזאת בכדי תוכלי לעמוד איתנה ולחזק את הילד. אני כ ל כ ך שמחה שהורידו לו את הליתיום !!!!!!!!!!!!! את לא תאמיני אבל זה גרם לי לנשום לרווחה (דבר שלא עשיתי כבר חודשים...). אני לא חושבת שהליתיום טוב לילד, לא!! ולא לאחר תקופה שהוא הגיב רע לטיפול הארור הזה. יכול להיות שליתיום היא תרופה מצויינת למצבים אחרים אך לא השתכנעתי שלבנך זה עשה טוב. הלוסטראל, לעומת זאת, היא תרופה טובה ואפילו מתאימה לדו-קוטביים מאחר ויש השערה כי אינה גורמת למצבים היפומאניים/מאניים. אני בעצמי שוקלת התחלת טיפול בלוסטראל. כולי תקווה שזה יעזור לו והאמת, אני די אופטימית בעניין. הילד סובל מדיכאון והוא זקוק כרדע לעזרה, לצאת קצת מהדיכאו ואת זה הליתיום לא עושה. אני מחזיקה לו ולך אצבעות שהטיפול הזה יביא לשיפור. בשבוע הבא כשאהיה אצל הפסיכיאטר, אשאל אותו אם הלוסטארל עשוי להתאים לי. טוב מאוד שהוא לא הולך לעבודה, גם בגלל הערנות שניפגמת וגם בכדי לא לחוות לחצים. גם עבודת השליחויות היא לא קלה ויש את לחץ העמידה בזמנים שזה לכשעצמו עשוי להזיק לו. גם אם הוא יעזוב את העבודה, לא חשוב, העיקר שיבריא. הוא והבריאות שלו קודמים לכל! אמא'לה, אני שמחה שאת נשארת אימי הוירטואלית. את צודקת, עצם הכתיבה משחררת קצת ובמקביל אני רוצה לתמוך ולעזור ככל יכולתי. אני שעברתי את כל קשת ההפרעות הנפשיות, חושבת שמאוד החכמתי (לצערי) ואולי אולי יש שמץ של תקווה שאצליח לתרום במשהו.. טרם קראתי את שכתבת לי בעמוד האחרון, אני אחפש זאת עכשיו. ואת צודקת, קשה לעקוב אחר הודעות בפורום, מה גם שהפורום הספציפי הזה מתמלא בקצב מסחרר. אז הכתובת שלי היא [email protected] אשמח מאוד אם תכתבי לי, אני אבדוק הודעות כל יום. ובינתיים, אני שולחת לך הרבה כוח, מנת אופטימיות ומנה כפולה של סבלנות... הכל יסתדר בסופו של דבר, לא אני ולא הילד שלך נישאר "רדומים" לנצח. אלוהים לא מרשה. נשיקות, גלית

אחרי התקף פסיכוזה קשה ,אני כבר 7 חודשים מקבל רספירדאל וספירלקס(אם אני לא טועה). התרופות מאוד עוזרות .מצבי הרבה יותר טוב, אני מתחיל לאט לאט לחזור לעבודה (היום אני מקבל שני כדורים רספירדיאל במקום שלושה , אפילו הרופא המליץ על אחד אבל בגלל שהיה לי הקאות הוא אמר לי לחזור לשניים). הרופא אומר שאני אקבל את התרופות לפחות שנה. מה שמדאיג אותי זה תופעות הלוואי , אני לא מרגיש ברעב ,לא נהנה מסיגריה או שיר יפה (דברים שמאוד נהניתי מהם בעבר) והכי חשוב הוא שיש לי הפרעות בתפקוד המיני(אין אונות),דבר טוב הוא שכבר אני מרגיש יותר בטחון עצמי וחוסר פחד כאשר אני נפגש עם אנשים חדשים(האם זה תופעת לוואי) השאלות שלי הן: מה הן תופעות הלוואי של הסיפרלקס ושל הרספירדיאל (האם שניהם משפיעים על התפקוד המיני). האם אני אקבל את התרופות לכל החיים ואשאר עם תופעות הלוואי לכל החיים , זה מאוד מאוד מדאיג אותו כי בעצם עם תופעות לוואי אלה אין לי כמעט איכות חיים. **בבקשה לענות לי האם באמת אני יכול לחזור לאותו אדם שהייתי או שאין סיכוי. תודה רבה מראש

לאלקס שלום, מצבך משתפר ואני מקווה שימשיך להשתפר לכן אני מקווה שתגיע למצב שבו תחזור לעצמך והכל יהיה כרגיל. הרופא המטפל אמר שהטיפול יהיה כשנה ואני מקווה שהוא התכוון שאין מדובר על טיפול לכל החיים. כמובן שאיני יכול לתת לך תשובה אינדיבידואלית לגבי משך הטיפול אצלך אבל באופן כללי בהחלט ישנם אנשים שהטיפול אצלם לא לכל החיים, ויתכן לשנה. הירידה ברצון המיני הוא כנראה תופעה של הציפרלקס וכאשר תסיים את הטיפול בציפרלקס הרצון המיני יחזור לקדמותו. יתכן כבר עכשיו שהגוף מסתגל לתרופה ויש שפור בתפקוד המיני. תמשיך להתקדם ולהרגיש בטוב במהרה. דר' גיורא הידש

האם רמרון אכן גורם לשינה כה עמוקה, כמו שצויין עי חלק מהכותבים אזי מתי יש ליטול את התרופה והאם תחושת העייפות חולפת למחרת? או אולי להקטין מינונים לרמה כזו שיהיה ניתן גם לתפקד למחרת - מה דעתך ד''ר?

לקרן שלום, כל מה שכתבת הוא נכון והתגובות הן אינדיווידואליות. כיוון שהרמרון גורם לעייפות מומלץ ליטול אותו בערב כשעתיים שלוש לפני השינה. בדרך כלל מרגישים טוב במשך היום, ועם הזמן הגוף מסתגל לתרופה ואז אין את הבעיה של העייפות. האפשרות של הורדה במינון אם אין ברירה גם כן טובה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום האם EFEXOR מותר בהריון? תודה

שלום, השאלה כמובן האם אפקסור עלול להשפיע לרעה על העובר. לפי ידיעתי אין בעיה עם זאת כבר עברו מספר חודשים מאז התעדכנתי. לכן כדי לקבל מידע עדכני כדאי להתקשר למכון הטרטולוגי בהדסה או האסף הרופא. כל טוב דר' גיורא הידש

רציתי לשמוע ממך האם התרופה ציפרלקס היא בעצם כמו ציפרמיל? האם היא יכולה לעזור למחשבות כפייתיות? באיזה מינון כדאי לקחת אותה?

האם חרדה או דיכאון הנובעים מטראומה עשויים לגרום לצפצופים באוזניים (טינטון) ? או שזו תופעה שאינה קשורה למצב נפשי נתון?

לעמית שלום, אם מדובר על טראומה (פיצוץ) סביר להניח שהטינטון הוא מפגיע באוזן. אבל אם רופא א.א.ג. שלל כל בעיה גופנית אפשר שהרעשים באוזניים מקורן בחרדה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

הפסיכיאטר רשם לדודה שלי את הציפרלקס לפני כחודשיים והיא התחילה להרגיש יותר טוב אחרי מספר שבועות ואז נודע לנו שיש ציפרמיל והסתבר שהוא זול משמעותית לעומת הצפירלקס. כעסנו מאוד למה הדודה צריכה להוציא 85 שקל כשיש לה בקופה אותו מוצר. הפסיכיאטר הסכים איתנו שאין הבדל שמצדיק לשלם כל כך הרבה יותר כסף. בינתיים היא הפסיקה גם את הציפרמיל ועברה לאפקסור אבל מאז כמובן החלפנו לה רופא ונשארנו עם תחושה מאוד קשה שלפעמים השיקול של הרופא לא עומד בקנה אחד עם רפואה מוסרית וטובה. לא ברור לי למה הוא מהתחלה לא רשם את הציפרמיל, בעיקר אחרי שהוא הסכים איתנו שבסופו של דבר אין הרבה הבדל.

ליוני ושרית שלום, ציפרמיל=רסיטל, התברר שבציפרמיל ישנה מולקולה פעילה אולם היא מופיעה בשתי צורות (בדומה ליד ימין ויד שמאל), התברר שהחומר הפעיל הוא רק סוג אחד ואז בידדו את החומר הפעיל בלבד וזהו הציפרלקס. כלומר, החומר הפעיל בשתי התרופות זהה, אבל בציפרמיל ישנו סוג נוסף של המולקולה אשר אינו פעיל ויתכן שמעט מעכב את הפעילות של המולקולה הפעילה. לכן מדובר על אותו הדבר אבל גם ישנו הבדל. יתכן שההסבר הנוכחי אינו מספיק ברור כיוון שניסיתי לקצר. הסברנו את הדבר כבר מספר פעמים, תכנסו ל"חיפוש" בסרגל הכלים ותמצאו את ההסבר המפורט על הציפרלקס. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

ידוע לי תרופה חדשה לטיפול בדיכאון בשם רמרון במה תרופה זו יחודית ומה הן תופעות הלוואי הצפויות והאם תרופה זו גורמת לישנוניות משך היום, אבקש תגובה כינה לפני תחילת הטיפול בתרופה זו או בכל תרופה אחרת

יש לה תופעת לוואי של רעב מוגבר היתרון שלה על פני תרופות אחרות היא בכך שבלילה ניתן לישון טוב יותר,כלומר היא מרדימה

לרמרון יש תופעת לוואי של עליה במשקל וגם אני ישנתי איתו 4 ימים רצןף. אחר כך זה עובר אבל בהתחלה זה היה נורא.

לרמרון יש תופעת לוואי של עליה במשקל וגם אני ישנתי איתו 4 ימים רצןף. הרופא אמר לי שזה יחלוף, אבל לי ממש לא התאים.

לקרן שלום, הרמרון פועל במנגנון שונה ואינו עובד על הנוראדרלנין והסרוטונין. עם זאת עלולות להיות לו תופעות לוואי של עייפות או עליה בתיאבון. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

ד"ר שלום, לפני כארבעה חודשים התחילו לי נימולים בכל הגוף. אבחנה של 2 ניירולוגים - לחץ. נטלתי אלטרול שלא עזר. לפני כחודשיים נפגשתי עם ניירולוג בכיר (מנהל מחלקה ניירולוגית בבי"ח). האבחנה היתה חרדה. הוא החליף לי את האלטרול בפקסט (שבועיים ראשונים 10 מ"ג אח"כ 20 מ"ג). לאחר כ- 4 שבועות הנימולים חלפו. ביניתיים המשכתי עם הפקסט (20 מ"ג כל בוקר). לפני כשבוע הנימולים פתאום חזרו (בעיקר בפנים). אציין שגם לחץ ידני על רקמות רכות מעל הצוואר (לאו דוקא בעמוד השדרה) גורם לנימולים. האם האבחנות נראות לך סבירות ? בהנחה שהאבחנות הן נכונות, האם נראה לך סביר שהנימולים יחזרו שוב לאחר שנפסקו תוך כדי המשכת הטיפול ? בהנחה שהאבחנות נכונות, האם עלי להחליף תרופה ? ועוד שאלה, איני בטוח שתוכל לענות לי, אך ננסה: האם שתיה של דיאט קולה (אני מכור) יכולה לגרום לתופעות כאלה (נזקי הקפאין / פנילאלנין) ?

לארז שלום, בקשר לקולה איני יודע, אבל כל חומר מעורר עלול לגרום לתופעות של חרדה. כמובן שאיני יכול לאשר או לשלול אבחנה של שלושה נאורולוגים אבל נימולים בהחלט יכולים להיות תופעה או ביטוי של חרדה. השפעת הפקסט רק החלה, בחודשיים הבאים השפעת הפקסט רק תעלה ותתגבר וכך תרגיש טוב יותר במשך החודשים הקרובים. כך שהייתי מחכה ולא מתייאש מהפקסט, תן לו עוד זמן. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שיפור והרעה הוא תופעה נורמלית לתקופה תחילת הטיפול ? שאלה נוספת: האם לפאקסט יש גם מנגנון של העלאת סף כאב (אני סובל מבעיות דיסקים בצוואר) ?

גיורא שלום! האם התרופות הפסיכיאטריות הגורמות להשמנה עושות זאת רק דרך הגברת התאבון או גם דרך השפעה ישירה על המטבוליזם, דרך השפעה על הורמונים מסוימים וכד'?

לדנה שלום, עליה במשקל היא תוצאה של יותר הכנסות מאשר הוצאות. כלומר אם אוכלים יותר ומאיטים את המטבוליזם ופעילים פחות אז עולים במשקל. רוב התרופות אשר גורמות לעליה במשקל פועלות במנגנון של עליה בתיאבון והן אינן משפיעות על הורמונים הקשורים לקצב המטבוליזם של הגוף. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

גיורא שלום! תודה על התשובה. ציינת שרב התרופות אינן משפיעות על מטבוליזם אלא רק פועלות להגברת התאבון. רב או כל התרופות? האם ישנן תרופות שבכל זאת משפיעות על המטבוליזם עצמו? (אולי דרך השפעה על אינסולין? ) אם כן אלו הן? האם בכלל יש תשובה חד משמעית בעניין?. אני מבקשת סליחה מראש על הניג'וס אבל הבהרת העניין מאד חשובה למטופלים שלי שלוקחים תרופות ומאד מתקשים לרדת במשקל. תודה דנה

נפגעתי בתאונת דרכים ונרשם לי סעיף ליקוי של הפרעה נפשית לנכות כתוצאה מתאונת דרכים וזעזוע מוח. השאלות הן: כיצד יודעים שהיה זעזוע? האם הזעזוע מוח גורם או יכול לגרום להתפתחות מחלה/ ות פסיכיאטריות ? איך וכיצד ניתן לבדוק את עוצמת הנזק שנגרם עקב הזעזוע? ואצל איזה רופא? האם יש טיפול תרופתי לעיניין הזה?? בתודה מראש אביהו

לאביהו שלום, כל פגיעה בראש-זעזוע מוח גורמת לנזק למוח. מקובל להחשיב את הנזק למשמעותי כאשר יש גם איבוד הכרה בזמן הפציעה. בדרך כלל הנאורולוגים בודקים את מידת הנזק עם CT ובדיקות נוספות. עם זאת עלולות להתפתח הפרעות נפשיות רבות כתוצאה מהנזק שנגרם (לא תמיד יודעים היכן בדיוק המוח נפגע וכיצד). כאשר הביטויים של הנזק המוחי הם בתחום הרגש וההתנהגות אז ההפניה לטיפול היא לפסיכיאטר. כמובן שהטיפול התרופתי תלוי באופי ההפרעה הנפשית שהתפתחה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

האם לספר לחבר שייתכן והוא סובל מהפרעה ויתכן ויש תרופות שיעניקו לו איכות חיים טובה יותר או שעדיף לא להכניס לו מלכתחילה דברים לראש- ראש בריא למיטה חולה. מדובר בחבר מאוד טוב שלי בן 22 אשר אנחנו מכירים כשנתיים. אני מאוד מתעניין בתחום הפסיכיאטרי/פסיכיולוגי ולמדתי על מספר הפרעות שונות. ע"פ התנהגותו וע"פ הכרותנו אני -חושב- שיש לו ADHD. אלו הם מספר מאפיינים בולטים שקיימים אצלו: היפראקטיביות (בהתקפים ולא תמידי), אימפולסיביות בייחוד פיזית במגע (בחוסר איפוק), חוסר ריכוז (ספר שקניתי לו לאחרונה היה הספר הראשון שהוא הצליח לקרוא ולסיים), שגיאות כתיב בסיסיות (נובע מתקופת ביה"ס כמובן). ע"פ סיפורים שהוא סיפר לי מתקופת היסודי והתיכון וע"פ דברי חברי ילדות שלו אני חושב שדי ברור שמדובר ב-ADHD , לפחות בתקופת ילדותו. (חבריו מהיסודי אמרו לי בפרוש שהיתה לו "הפרעת ריכוז" בביה"ס למרות שאינם יודעים ממש מה זה אומר או מה זה ADHD) הוא מעולם לא נשלח לאבחון וכדומה ע"י המורים או ההורים. שאלתי היא בעצם האם להגיד לו על כך כי ייתכן ובאמת יש לו ADHD וריטלין לדוגמא יישפר את איכות חייו. מצד שני יש לי השפעה די גדולה עליו ואני חושש (מניסיון) שגם אם הוא לא יאובחן כבעל הפרעת קשב הוא בכל זאת יתמקד על כך שכן יש לו את ההפרעה הנ"ל והדבר כמובן יפגע בו נפשית בביצועיו ובהערכה העצמית שלו ע"י "אפקט הפלסבו". אני לא פסיכולוג ואני לא יודע מה השיקול הנכון לעשות... מה אתם אומרים?

לדעתי, זה נחמד שאתה מתעניין בתחום הפסיכיאטרי/פסיכולוגי אבל לא קשור לעניין. הכי טוב שתניח לדברים כמו שהם ותתמקד בלהיות חבר שלו ולא באיך לפתור בעיות שישנן (ואולי לא) שכביכול עליו לפתור. אל תתנדב אלא תגיש סיוע, ייעוץ והכוונה רק במידה והחבר ידרוש זאת באופן ספציפי.

לחבר היקר, כוונותיך, מן הסתם, טובות, אבל עליך לזכור כמה דברים: א. על אף התעניינותך בתחום, אינך מוסמך לאבחן. השאר זאת לאנשי המקצוע. ב. אבחון "בעייתו" של חברך בפניו עלולה להטעות ואולי אף לפגוע! ג. כחבר, אתה יכול להציע לו לפנות לאבחון ויעוץ מקצועי שיסייע לו. אבל גם זאת רק בהנחה כי הדבר מפריע לו, וכי הוא עצמו בחר לשתפך בקשייו. כל טוב.

דבררר אלי יפההה..

שלום, אני מסכים עם כל מה שנאמר, ואם אתמצת אז כדאי לכוון ולדבר עם החבר אבל בזהירות, בזהירות. כל טוב דר' גיורא הידש

מציעה לך לאסוף חומר אודות התופעה : יש המון באינטרנט כולל גם פה בפורום (ראה פנייתי לפני מספר ימים תחת ערך ADD), למד את הנושא עד כמה שניתן ונסה לעניין אותו מתוך עמדת ידענות אודות התופעה. משם נסה להצליב את המידע עם תופעות שניראות לך ככאלו שקרו לו . המטרה היא לגרום לאדם כזה לדעת שיש פתרון. אם ישכיל להבין - יש לא מעט מכונים המתמחים בנושא זה (ראה ערך "קשב וריכוז" במנועי חיפוש מקומיים כולל דפי זהב) שיהיה בהצלחה מיכל

שלום וברכה, ברצוני לדעת, למי מתאים טיפול בפסיכואנליזה. האם רק למי שיש קושי מסוים, או זה מתאים לכל אחד. כי ידוע לי שהמטפלים עצמם, עוברים טיפול זה בעת הכשרתם. תודה, נועה.

פסיכואנליזה יכולה להתאים לכל אחד. מדובר בטיפול מאד אינטנסיבי (3-5 פעמים בשבוע) שיורד לרבדים העמוקים ביותר של הנפש. לעיתים ההפרעה הנפשית יכולה למנוע ממישהו להיעזר בטיפול פסיכואנליטי אך לא קובעים התאמה עפ"י סוג ההפרעה אלא כל אדם בפני עצמו.

אני מודה לך על העזרה והעידוד אני העדכן אותך בכמה מילים על מצב הילד הוא כרגע כ-5 חודשים לאחר התקף שני ומקבל 4 מ"ג רספרידל כמו שציינתי כרגע פרט לשמיעת מוסיקה צפיה בטלויזה וגלישה באינטרנט אינו עושה דבר כי פעילות זו היא מאד קצרה מסך כל שעות היממה שאותם הוא מבלה בשינה,לפני יומיים הוא עשה ניסיון לא מוצלח ללכת לבית הספר כאשר הוא שמע שישנה אופציה של אישפוז יום. הדבר גרם לו אכזבה. שמעתי את גירסתך ששוללת אישפוז הדבר מוסיף לנו להתלבטות ואנחנו בפרוש לא יודעים מה עדיף והעים מניעת אישפוז לא תחמיר את המצב. קיבלתי בשמחה את הצעתך להתכתב באיימיל כדי לשמור על אנונימיות את יכולה למסור לי את כתובת הדאר האלקטרוני שלך אם תיכתבי לי לתיבת דאר 3098 ראשון לציון

שלום רב, מה עם פעילות חברתית, אולי ישנם חברים אשר יכולים לבוא אליו או לשדלו לצאת ולבלות אתם? שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום לד"ר הידש, האם תרופות ציפרמיל (רסיטל במתכונתו המגויירת) ורמרון - עלולים לגרום להשמנה ? בברכה, ירון

לירון שלום, ציפרמיל בדרך כלל אינו מעלה תיאבון אבל לעתים כן, הנטיה להעלות במשקל עם רמרון גדולה יותר. אבל כמו כל תופעת לוואי היא אינה חייבת להיות דווקא אצלך. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אני לוקחת רמרון כבר חצי שנה ומאז שאני לוקחת אותו עליתי 10 ק"ג!!

בנוסף לריספרדיאל ביתי מקבלת גם neurontin שזו לפי אינדקס באנגלית תרופה לאפילפסיה בבקשה הייתי רוצה להבין את הקשר של שתי התרופות ניסיתי למצוא אתרים בעברית אבל התרופה הזו לא מופיעה אם תוכל גם בבקשה להרחיב למה ניתנות תרופות אלו לדיכאון שעדיין בספק אם הוא מניה דיפרסיה אודה לך מאוד ציינתי בעבר שאני לא גרה בארץ ופה מאחר והיא בוגרת כביכול לא נותנים לי מיידע האמריקאים רגישים בצורה מוגזמת לפרטיות וזה כל כך לא צודק אני משלמת 250 דולר לפגישה לילה פגועה והם מקבלים כסף ממני אבל לא נותנים אינפורמציה מחכה לתשובה והמון תודות

שלום רב, נמצא כי התרופות נוגדות האפילפסיה יעילות במאניה דפרסיה כתרופות מייצבות מצב רוח בדומה לתפקיד של הליטיום. התרופות המקובלות ביותר הן טגרטול ודפלפט (חומצה וולפורית). נאורונטין שייכת לאותה הקבוצה. איני מכיר מחקרים שבדקו את הנאורונטין אבל כנראה מדובר באותה המחשבה. הרבה בריאות דר' גיורא הידש

אני חושבת שהוא לא הגיע , בכל מקרה האי מייל - [email protected], אם את יכולה תנסי שוב ותכתבי לי את שלך אז אני אנסה גם.

לא קשור לפסיכיאטריה ובכל זאת.אתם בית בשבילי. אז זה הסיפור.ואני צריכה עצה. סבתא שלי נפטרה לפני כחודשיים.הבנות דודות שלי (הנכדות שלה).לא היו איתה בקשר למעשה בכלל.בגלל סכסוך משפחתי בעלה של דודתי די אשם בכל הסיפור הזה.הוא מנע את הקשר. הבת דודה הגדולה בת 20,אחותה בת 17. רק בשנים האחרונות.הגדולה התחילה לבקר אותה ולבוא מחיפה למרכז.מה שגרם לה לאושר וסיפוק רב.(אחרי שנים של סבל בגלל הסיפור המשפחתי) היא נפטרה בגיל 89. היה לי מאוד מאוד קשה. להלוויה.באה אמא שלי ואחותה. (הדודה).בת דודתי לא היגיעה.למרות שאמרה שכנראה תבוא ואפילו אמרה אולי גם אבא שלה.זה בכלל הפתיע אותי.הם לא היגיעו.נפגעתי מאוד.מאוד.עמוקות.חשבתי לנתק קשרים.לא עד כדי כעס עמוק.אבל לא לפתח קשרים. עברו חודשיים.עדיין יש בי כעס כאילו בגדו בי.אבל מצד שני.נוצר גם בינינו קשר בזמן הזה שהיא הייתה בחיים.חבר שלה גר לא רחוק מאיתנו.וגם היא הייתה ישנה אצלנו לפעמים.וגם הייתה מבקרת את סבתא.כל כך כואב לי עכשיו כשאני נזכרת בסבתא שלי.וכמה היא חסרה לי עכשיו.עכשיו אין לנו סבתא.ואני מחפשת עצה.

שרונה יקרה מבין השורות אפשר לקלוט עד כמה את רגישה ואת החשיבות הענקית שהיתה לסבתך בחייך. אז לפני הכל - אני משתתפת בצערך. הרשי לי לומר לך, בתור מישהי שמעולם לא זכתה לסבא או סבתא של ממש - שאני חושבת שאת בת מזל שזכית ליהנות מסבתך במשך השנים, ואיזה כיף לשתיכן שהיה לכן האחת את השניה במשך כל השנים! החוויות הנפלאות שעברתן ביחד, והזיכרונות הטובים שאת נוצרת בלבך יישארו איתך למשך כל חייך, והם למעשה משאירים את סבתך עדיין כאן, איתך, ברוחה. לזיכרון יש כוח עצום, וכל עוד את שומרת אותה בלבך - היא לא לגמרי איננה. כך אני מרגישה לפחות. התמודדות עם מוות היא קשה מנשוא, ואני כל-כך מבינה את הכאב שלך כרגע. נסי לחשוב על הזמנים היפים שחלקת עם סבתך, נסי לחשוב על כל המתנות הנפלאות שהיא העניקה לך ועל ההנאה שהיא בוודאי הפיקה מהקשר המיוחד איתך, נכדתה. התמקדי במחשבות חיוביות על כל הטוב שהיה, ולא על מה שכבר לא יהיה יותר. אני יודעת שזה קשה לקבל את זה, אבל המוות הוא חלק בלתי נפרד ממעגל החיים, וכאשר הוא מתרחש בשיבה טובה (כפי שאני מבינה שקרה במקרה של סבתך?) זהו גם סוג מסוים של נחמה. לגבי ההתלבטות שלך בנושא בת דודתך - אני אישית חושבת שלא כדאי לך לנטור לה טינה או להתערב בשיקוליה הפרטיים מדוע בחרה שלא להגיע ללוויה. האהבה העזה שחשת לסבתך גורמת לך "להיפגע בשמה", וזה טבעי ומובן אבל בינינו שרונה, אני די בטוחה שאילו יכולת לשאול את סבתך כרגע מה דעתה, והאם היא חושבת שעליך לכעוס על בת דודתך ולא לדבר איתה - היא היתה משיבה בשלילה. אני משוכנעת שבתור סבתא אוהבת, היא היתה מאושרת לראות את נכדותיה ביחסים קרובים ואוהבים זו עם זו, במקום לדעת שהן מסוכסכות ביניהן, ועוד שהיא הגורם לכך. שרונה יקרה, מותה של סבתך הוא תזכורת לכך שהחיים הם בסך הכל קצרים, ואף אחד מאיתנו לא יודע מהו משך הזמן שהוא נמצא כאן. לכן צריך לדעתי לנצל כל רגע על מנת ליהנות, לעשות טוב לעצמנו ולאחרים שסביבנו, ולהתמקד באהבה ולא בשנאה. הכעס גוזל מאיתנו כל-כך הרבה אנרגיות, ובמקום זה אפשר להשקיע אותן בדברים חיוביים יותר שיגרמו לנו הנאה במקום לאכול את הלב... לא עדיף ? מאחלת לך הרבה אושר אבישג

את צודקת בכל מה שאמרת .ולכן גם התקשרתי לבת דודתי.אחרי חודשיים.כי הייתה לי מין תחושה שלא צריך לכעוס עליה.למרות שבליבי עדיין יש כעס.אבל כנראה שהוא יותר על ההורים שלה מאשר עליה.ובכל אופן תודה.

שאלה לרופא האם כדור סרוקסט (20mg) עשוי לגרום לכאבי ראש חזקים ורצון לנמנם אם אלה הן תופעות הלוואי כיצד ניתן לתפקד במהלך הטיפול.

בתחילת הטיפול בסרוקסאט יתכנו תופעות לואי, בין היתר כאב ראש ורצון עז לנמנם. רצוי לשתות הרבה מים ולקחת את הכדור עם האוכל, זה עוזר. אם התופעות לא חולפות אחרי פרק זמן מסוים יש לשקול החלפת התרופה, והכל תוך התיעצות עם הפסיכיאטר. בהצלחה ותרגיש טוב!

אני מקווה שאני לא אדכא אותך אבל אני כבר יותר משנה שותה את הכדור ועדיין רוצה לישון כל היום............................................................................

שלום לכולכם, בסמינר שעסק בגמילה מסמים סיפר אחד המרצים כי חלק מנפגעי הסמים מגיעים ומאושפזים בבתי חולים לחולי נפש. הוא מנה את שמות בתי החולים המוכרים והציבוריים (כמו אברבנל), וטען שקיימים בארץ גם מספר בתי חולים פסיכיאטרים פרטיים, המטפלים בחולי נפש ובמכורים "מפורסמים" או "בני העשירון העליון", שלא רוצים שידעו על כך בשכונה/ במשפחה/ בתקשורת. לא הצלחנו להבין האם הוא אמר זאת ברצינות, כאזהרה (זה עלול לקרות לכולם) או כאמירה צינית. האם מישהו מכם יודע באלו מוסדות מדובר ? האם באמת יש בארץ בתי חולים פסיכיאטריים פרטיים, שפנייה אליה עוקפת ומונעת תיעוד ורישום של המחלה ? אם אכן קיימים מוסדות כאלה אודה לכם אם תוכלי לכתוב לי היכן הם נמצאים. תודה.

ככל הנראה הכוונה ל-"כפר איזון". זה המקום הפרטי היחידי בארץ שיכול להתאים למה שכתבת. מידע מפורט על המקום תקרא בקישור. http://blabla4u.com/sites/blabla4u/ShowMessage.asp?ID=1866089

לאחד העם שלום, ישנם מספר לא מעט של בתי חולים פרטיים אבל הכוונה היא לחולים כרוניים מבוגרים מאוד והתשלום עבור החולה הוא ממשרד הבריאות. פרט לכפר איזון גם אני איני מכיר. בכל אופן הדיווח למשרד הבריאות הוא על פי חוק, לדעתי כל בית חולים פסיכיאטרי חייב לדווח למשרד הבריאות על אישפוז וגם בתי חולים פרטיים. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

הצעתה לי לפני שבוע להספיק נטילה ארוכה של סרוקסט או פבוקסיל לענין טורדנות כפייתית אם אין שיפור , והתעתך היתה לשנות "משפחה" של תרופה כמו אפקסור. רציתי לדעת אם לאפקסור כמו התרופות הקודמות אין תופעות לוואי , או שזו תרופה חזקה יותר. כמו כן אני מתכננת להכנס להריון ורציתי לשעת אם התרופה בעיתית

שלום, חשוב לציין שהמידע כאן הוא רק מניסיוני. קודם כל באופן אישי אפקסור מאוד עזר לי ולמעשה החזיר אותי לדרך חדשה. ניסיתי קודם ציפרמיל והוא לא דיגדג לי ואז עברתי לאפקסור ובאמת היה שבוע קשה עם תופעות לוואי-הקאות, עייפות . אבל זה חלף . תוך שבוע היה הטבה ואחר כך פשוט נעלם ונשאר רק האפקט המדהים של הטיפול. לפחות לפי הניסיון שלי הוא יותר יעיל ועבד טוב. המלצתי לעוד אנשים וגם מי שאני יודעת הגיב דומה לי עם תופעות לוואי בהתחלה ואחר כך זה עבר. לגבי הריון תתיעצי עם הרופא של המרכז ליעוץ תרופתי באסף הרופא- הם בכלל נותנים שם יעוץ מאוד טוב. כמו שדר' הידש אומר-שיהיה רק טוב

ולמה להכנס להריון ולהביא ילדים לעולם כזה מגעיל??

הי חירות הניסיון שלי עם אפקסור היה חיובי בסך הכל, ועזר לי לחזור לעצמי אחרי שקצת הלכתי לעצמי לאיבוד. תופעות הלוואי בהתחלה היו בעיקר בחילות, עייפות וטשטוש. זה חולף תוך שבוע בערך, כשהגוף מסתגל לתרופה. נסי לקחת את התרופה בשעות הבוקר עם אוכל, לא על קיבה ריקה. עד כמה שאני יודעת התרופה בטוחה בהריון אבל כדאי שתבררי עם רופא הנשים שלך. שיהיה לך טיפול מוצלח ובהצלחה עם ההריון אבישג

לחירות שלום, לא מדובר על תרופה חזקה או חלשה יותר. מדובר על תרופה שפועלת במנגנון שונה ולכן אם דרך אחת אינה מועילה כדאי לנסות ללכת בדרך אחרת ואז להגיע. כאמור למרות שאני יודע שאפקסור בטוחה בהריון, תמיד ישנם דברים חדשים וכדאי להתעדכן ולשאול באסף הרופא על הידע המעודכן ביותר. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום יקרה איך את מרגישה היום? אני בטוחה שאת רוצה לצאת מזה ולכן משפטים כמו: תתגברי, צאי מזה, קחי את עצמך בידיים, לא רלוונטיים למצב , הם יכולים להוציא אפילו בן אדם בריא מדעתו. מדהים עד כמה הכימיה של גוף האדם משפיעה על חייו. גלית מתוקה תודה על ניסיונך לעזור לי. הבן שלי מאוד משתדל לתפקד ולהחזיק ראש על פני המים, נדמה לו שהוא היחיד שסובל. בהזדמנות אני רוצה שיקרא על מקרים בפורום שיבין שהוא לא היחיד שסובל. הבעייה בסבל שהוא לא נראה לעין ומעט אנשים יכולים להבין מה עובר על אדם שסובל כמוך. גלית את נשמעת בחורה עם כוחות למרות שאולי היום את לא מעריכה את כוחותייך. את נשמעת מקסימה ואני מאחלת לך שתרגישי כל יום קצת יותר טוב ולאט לאט תעלי על דרך המלך. דבר נוסף:אנחנו נמצאים בעונת מעבר הכל צף למעלה בעוצמה חזקה, גם באביב. תנסי להזכר איך הרגשת באביב האחרון? יש תקווה מחכה לתשובה שלך אם מודאגת

שוב מודה לך על ניסיונות העידוד, כולי הערכה. היום אני מרגישה ממש כמו אתמול ושלשום.. בשבוע האחרון לא חלו שינויים משמעותיים ואני אומרת אולי מוטב שלא... היתה תקופה שלא רציתי לצאת מהתהום, אני מודה. הרגשתי אשמה מאוד על מה שקרה לי (וקרה לי דבר נורא!!) ולכן הענשתי את עצמי קשות. במקביל מצבי הנפשי התדרדר עוד ועוד עד שעלה צורך באישפוז. היום, שבועיים אחרי ה"פיק" הבנתי שאני פוחדת מהתהום העמוקה הזו ושאני חייבת לנסות ולתרום את חלקי בכדי להוציא את הראש מהמים. יעברו עוד הרבה מים בנהר עד שאוכל למשות את כל הגוף אך כמו שאמרת, לפחות שהראש יישאר מעל פני המים.. ברור שבנך אינו היחיד שסובל אך העובדה שיש עוד מאות ואלפים במצבים נפשיים קשים יותר או פחות אינה מעודדת במצב כזה. כל אחד סוחב איתו את הסבל שלו ומאמין כי המשא שלו הכי כבד. ולפעמים זה נכון לומר כי "צרת רבים נחמת טיפשים". אותי, באופן אישי, זה לא מנחם ובטח לא מעודד. נהפוך הוא, הדבר גורם לי לצער. אינני אוהבת לשמוע ולראות אנשים סובלים. הרגישות שלי כלפי הזולת היא יוצאת דופן. תודה רבה על המחמאות. פעם חשבתי שאני חזקה אך כמדומני הכוחות שלי לא בדיוק עמדו במבחן המציאות הקשה ולכן הפכתי סקפטית בענין. מה שברור לי שאני רוצה כבר להיות בן-אדם, רוצה לקום בבוקר עם חיוך, רוצה לרצות. אז אולי בעצם הרצון הזה טמון כוח.. העלית נקודה מאוד נכונה - עונת המעבר. זה נכון ביותר שדברים צפים וגורמים למועקות אצל חלק גדול מהאנשים. והעוצמות חזקות, ממש כך. באביב האחרון הרגשתי טוב כי נולדתי באביב ואני מאוד אוהבת את תחילת הקיץ אך הסתיו הוא בעייתי והחורף יותר. אני כל כך פוחדת מדיכאון הסתיו/חורף עד כדי כך שחשבתי לנסוע למקום ששם קיץ ובאמת שהייתי עושה זאת אם מצבי היה מאפשר... ושוב בעניין בנך - האם זה דיכאון תגובתי לסיטואציה מסויימת או שמא דיכאון פנימי שהגיח out of the nowhere? אמא יקרה, אני שוב חוזרת ומציעה את עזרתי בכל דרך שהיא. אולי אשלח לבנך משהו שהוא אוהב, אולי הוא ירצה לשוחח איתי. אוכל לדבר איתו מהמקום שלו, מבלי לשפוט, מבלי לנסות ולהאיץ שיפור. חישבו על כך. תודה שכתבת לי, אני מאוד מאוד מעריכה את מפנה מזמנך למען אחרים בעוד את מתמודדת עם בעיות בבית!! אנא שימרי על קשר. שלך, גלית

שלום, אני מחפשת בדחיפות פסיכאטר טוב וידוע שיוכל לעזור לי בעקבות תאונת דרכים בבעיות שונות : זיכרון ,קשב ,ריכוז, תפקוד,דיכאון ואולי גם הכוונה משפטית דחוף ביותר תודה

ללרי שלום, אפשר להיתייעץ עם רופא המשפחה,בקשר לפסיכיאטר. חשוב מאוד לערב את רופה המשפחה על מנת שיוכל להפנות אותך לפסיכאר אשר יתאים לך תרופה שתתאים לבעית זיכרון וכוליי. ורק אחר כך תמשיכי הלאה כלומר צעד צעד. בנתיים רופא המשפחה יכול להמליץ על לוריוון או בוון אשר יקל עליך. הרבה בריאות מיטל

את צריכה למצוא מישהו שיודע לבצע הערכה של תיפקודים קוגנטיביים, הערכה פסיכודיאגנוסטית וכמובן כתיבת חוות דעת משפטית. יכול להיות שבאירגונים/עמותות לנפגעי תאונת דרכים יוכלו להמליץ לך על רופאים שבקיאים בתחום.

איך אני מגיעה לאירגונים / עמותות לנפגעי תאונות דרכים? האם תוכל לכוון אותי? תודה רבה

http://images.maariv.co.il/channels/12/ART/464/973.html

יש את הפסיכיאטר והפרופסור אבי וייצמן, הנחשב לאחד הפסיכיאטרים הטובים בארץ. הוא גר בתל אביב, רק ישנה בעיה שהוא מאוד מבוקש לפי מה שאני יודע. אבל אולי בכל זאת יתמזל מזלך והוא יוכל לקבל אותך. אני אמנם לא הייתי מטופל אצלו, אבל שמעתי עליו דברים טובים בזמנו.