פורום פסיכיאטריה

ד"ר הידש היקר, האם צריך לדווח לרופא שיניים והשיננית שאני נוטלת רסיטל? האם יש ממה להזהר? תודה,

ערנית מקסימה רצוי שרופא השיניים ידע על התרופות שאת לוקחת. ישנו שאלון רפואי שצריך למלא כשבאים לרופא שיניים ואם התווסף לך תרופה את צריכה לחדש את השאלון. אריאל

לערנית שלום, קיימת חובה לדווח. עם זאת לא תהיה בעיה במשך טיפול השיניים עצמו, הרסיטל אינו מפריע לטיפולי השיניים. כל טוב דר' גיורא הידש

איך קוראים לתופעה שבה אדם רואה רק חצי אחד מכל דבר (למשל: חצי שעון, חצי צלחת וכו') ומתעלם לגמרי מהחצי השני? איפה ניתן למצוא חומר על הנושא? תודה

אינני יודעת מה שם התופעה, אך ניתן לקרוא תיאור יפה מאד בספר של אוליבר סאקס "האיש שחשב שאשתו היא כובע".

תודה רבה חגלה :-)

והיא אופינית לאנשים עם פגיעות מוחיות (לדוגמא ארוע מוחי). חומר אפשר למצוע בספרות מקצועית על ארועים מוחיים (קרוי באנגלית cva-cardio-vascular accident( או הפרעות נוירולוגיות). אפשר ודאי להעזר באינטרנט וגם בפורומים הרלוונטים בו. יש משהו ספיצפי שמעניין או אתה רוצה לשאול בקשר לתופעה?

Unilateral "spatial agnosia": inattention

יש לי בן זוג שאמו ואחיו חולים בסכיזופרניה. אני רוצה לברר מה הסיכויים שילד משותף שלנו ילקה במחלה. ניסיתי לברר באינטרנט ומצאתי בנפרד סיכויים לנכד(5%) ולאחיין (4%) אבל לא שילוב של שניהם ואני גם לא בטוחה שהממצאים מהימנים. אשמח אם מישהו יוכל לתת לי נתונים יותר מדויקים.

מה שאני יכול לומר לך מנסיון משפחתי, לצערי ,הוא שאדם במשפחה שחולה במחלה ויש לו אח בריא לחלוטין. גם ילדיו של אותו אח בריאים לגמרי. לעומת זאת בנו של החולה , חלה גם הוא לצערנו. אולי אפשר להסיק מזה משהו בעניין תורשה. אבל העניין פה הוא בעיקר סטטיסטי. כלומר גם אם יש 5% סיכוי, לא תוכלי לדעת מראש אם תהיי ב95% הבריאים או ב 5% החולים חלילה. יתכן והד"ר יוכל להחכים אותך יותר.

למיקי וצביקה שלום, גם אני איני מכיר סטטיסטיקות של שילובים. המספר נכון לגבי קרוב מדרגה שניה (נכד, אחיין). אבל כפי שצביקה אמר, זו רק סטטיסטיקה. כמו הבדיחה שמספרת על אדם שטבע בבריכה שהעומק הממוצע שלה הוא 20 ס"מ.... סטטיסטיקה טובה בגדול, לגבי הפרט היא אומרת מעט. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

בתשובה שמסרת בקשר לסרוקסט שוועדה בודקת את הנושא: לא ציינת האם להמשיך את הטיפול או להחליף תרופה עד שיהיו מסקנות?

http://www.fda.gov/cder/drug/infopage/paxil/paxilQ&A.htm PAXIL=SEROXAT=PAXXET

שלום רב, הקימו ועדה כיוון שהתוצאות מאוד לא חד משמעיות ואינן חמורות. אלו היו סיכונים ברורים היו פוסלים את התרופה וכולם היו יודעים על כך. אין סיבה להפסיק את השימוש בתרופה ובאופן עקרוני יתכן שהוועדה תמצא שהכל בסדר... חייבים לחכות ולראות. בדרך כלל הסיכונים לאי שקט הם בהתחלת הטיפול, לכן מי שנוטל טיפול בסרוקסט ומרגיש בטוב אין סיבה שיפסיק את הטיפול. כל טוב דר' גיורא הידש

אימא שלי זקוקה לעזרה נפשית דחופה נמצאת במצב אובדני אנרוקסיה קלינית בת 48 אנחנו 2 בנות אשר זועקות לעזרה ומבקשות לדעת אייך לטפל במצב האימא מסרבת בתוקף להיפגש עם איש מקצוע מחד ומד שני כל פעם שאנחנו ניגשות למיון מוסרים לנו הצוות הרפואי כי אנחנו צריכות להפגיש את האימא עם פסיכאטר מה עושים? למי פונים במצב כזה? אנחנו חסרות אונים..

אי אפשר לעזור למי שמתנגד לקבל עזרה. האם יש אפשרות להזמין פסיכיאטר הביתה? שידבר איתה ויסביר לה את מצבה ושטיפול רפואי עשוי לעזור ולהקל עליה. יתכן שהיא אינה מודעת לחומרת מצבה וחושבת שהכל בסדר. אין הרבה מה לעשות אלא להמשיך בסבלנות לשכנע. אולי ניתן להתקשר ישירות למחלקה בבית חולים המטפלת בחולי אנורקסיה ולשאול אותם?

לגודי שלום, אני מצטרף לדבריו של ארז, השאלה האם יש סיכון במצבה? לכן כדאי לבקש מרופא המשפחה להגיע או שבמיון יכלו למסור לכם את האינפומציה הזו, אם אין סכנה במצבה אי אפשר לטפל בכפיה. כדאי לנסות לערב בני משפחה נוספים אשר יוכלו להשפיע עליה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אני סובל כבר 6 שנים מהפרעת פאניקה , אני בן 27 ומשתמש כבר 5 שנים בסרוקסט.... כדור הפלא הזה עוזר לי מאוד............וכשאני ממש לא רגוע ומרגיש שיש לי התקף אני לוקח לוריוון................ מזה כבר שבוע אני על הפנים.....ולוקח 2 לוריוון ביום....אחרי שלא לקחתי כמעט חצי שנה...הייתי רק על כדור סרוקסט ביום.....לפני 3 ימים העלתי לכדור וחצי....... אני מרגיש על הפנים ובוכה..די, נמאס לי מהחיים האלה.....ומההתקפים הללו.......בעבודה לא יודעים מה יש לי,,ואני מתרץ זאת בתור שפעת............ אני מרגיש כל היום חזק את הדופק............. מה לעשות אחים שלי................אני יודע שזו תקופה שתחלוף בקרוב.אבל מתי לעזזאל? רק אמא שלי היחידה בעולם שמבינה את הסבל שלי............................

תעבור לאפקסור..ותשכח מההתקפים מנסיון

היי אוהד, אני בת 29, סובלת כמוך מהתקפים כאלו, פעמיים ביום (במקרה הטוב), באמת נמאב מאוד!!! אני עובדת בעבודה עם המון אנשים וכבר נגמרו לי התירוצים. גם אני כל הזמן אומרת: "שפעת".... תחזיק מעמד.. גל-גל

אוהד היקר! בהחלט מבינה ומזדהה עם הרגשתך. ייתכן ויש צורך להחליף את התרופה. הייתי ממליצה להתייעץ עם הפסיכיאטר. פרט לכך - במידה ועדיין לא ניסית- הייתי ממליצה לך לנסות לשלב את הטיפול התרופתי עם טיפול פסיכולוגי בשיטה הקוגנטיבית-התנהגותית. זה מפחית מאד את הישנות ההתקפים וגם עוזר לשלוט בהם כשהם בכל זאת קורים. על סמך מחקרים וגם מניסיון אישי - השילוב הזה יעיל יותר מכל שיטה בנפרד! בהצלחה ותרגיש טוב.

הי אוהד ההודעה שלך צימררה אותי בגלל הסבל שמורגש וזועק מבין מילותייך. אני יודעת שכרגע נראה לך שזה לא יעבור לעולם ( וזה דרך אגב אחד מהביוטיים של הפניקה) אך זה כן יעבור. אולי כדאי לשקול עם הרופא שנתן את הטיפול על שינוי במינון או הוספה של משהו. אל תאבד את התקווה. זכורים לי הימים השלמים שהעברתי בבכי הסטרי במחשבה שמה שיש לי לעולם לא יעבור אך היום אני במקום לגמרי שונה. אני לא אגיד לך שאין נפילות כי אשקר ואתה חווה כנראה נפילה כזו כרגע אך אחרי כל עיקול או ירידה תבוא גם העליה . אל תאבד תקווה. אנחנו כאן איתך אריאל

אוהד שלום אחד המשפטים שנגעו לי ללב במיוחד בהודעה שלך היה האחרון - בו דיברת על כך שאמא שלך מבינה אותך. אני שמחה שיש לך מישהו קרוב שאתה מרגיש שמבין אותך ואת המצוקות הקשות שלך. התמיכה במצב כזה היא חשובה מאוד מאוד. זה מצוין שמצאת כדור שעוזר לך בדרך כלל, אבל בשביל המקרים הקשים יותר, כמו התקופה שאתה חווה כרגע, כשהכדור כנראה לא מספיק ולא "עושה את העבודה כמו שצריך" - אולי שווה לך להתייעץ עם רופא כדי להוסיף כדור נוסף לתקופות מסויימות, רק עד שתעבור את התקופה הרעה הזו. חוץ מזה, לדעתי כדאי לשקול טיפולים נוספים מלבד התרופתי: אפשר להוסיף טיפול ברפואה משלימה למשל, יש טיפולים שממש מיועדים להשגת איזון נפשי, שלווה ורוגע, והם יכולים מאוד להועיל לך כשאתה נמצא בתקופה כמו עכשיו. ואם לא יועיל - בוודאי שלא יזיק. אני מתארת לעצמי שנמאס לך מההתקפים האלה, אבל תנסה בכל הכוח לשמור על המחשבה שזה זמני וזה עובר, עד כמה שזה קשה. תחזיק מעמד אבישג

בני בן ה-15 סובל זה שנים רבות מבריחת צואה. בדיקות רפואיות שנערכו לו לא גילו בעייה כלשהי, מאידך גם טיפול פסיכולוגי ממושך לא הביא לשינוי של ממש. לאחרונה המצב החמיר והדבר פוגע קשות בחיינו. המתח בבית על רקע זה (הריחות, הכביסה וכד') בלתי נסבל. אנו על סף ייאוש. שמעתי כי ישנה רופאה בשם ד"ר בלנק, הזוכה להצלחה מרובה אך שיטותיה שנויות במחלוקת. מה אתה ממליץ? התוכל להודיע לנו בחוזר כיצד ניתון ליצור קשר עם הרופאה האמורה? תודה.

סתם חיפשתי בשבילכם 'ד"ר בלנק' "בגוגל". הופיעו לי שם המון כתבות, הנה אחת מהן: http://www.bambili.com/bambili_news/katava_main.asp?news_id=3685

שלום רב, לפי תיאורכם, יש להניח כי בדקו אצלו הירשפרונג / מגה - קולון ובעיות מעיים נוספות, ומצאו שהכל תקין; ומכאן ההנחה כי הבעייה הינה פסיכוסומטית. הבדיקות הללו מאד לא נעימות, ובהן עצמן, והבושה שהן ממלאות את הילד, לא היה בכדי לסייע למצבו הנפשי. להלן דעתי הלא מקצועית: ראשית - לא לכעוס על הילד בשום פנים ואופן, ולא ליצור שום מתח סביב הנושא. הוא אינו אשם, אל תתנו לו הרגשה שהוא אשם. להיפך, תנו לו להרגיש שאתם אוהבים אותו. גם כך הוא נמצא בגיל ההתבגרות - גיל מבולבל לגמרי. אל תתנו לו הרגשה שאתם מאוכזבים ממנו. עזבו אותו לנפשו. פנו אתם עצמכם לייעוץ, ואל תשלחו רק את הילד. יכול להיות שחלק מהבעייה טמונה ביחסים שבינכם לבין בנכם, ואתם כמבוגרים נאורים עשויים לשנות את התנהגותכם כלפיו, ובכך עשוי להיפתר חלק גדול של הבעייה. קחו גם אחריות על עצמכם. אל תפילו הכל על הילד. בקשר לכביסה - לדעתי, רצוי לא לעמוד לו על הראש בעניין. הוא יכול לכבס לעצמו את הבגדים המלוכלכים בלי צורך לידע אתכם כלל. המשיכו להראות לו עד כמה אתם אוהבים אותו, אהבה אינה דבר מובן מאליו. צורת הטיפול של ד"ר בלנק אכן שנוייה מאד במחלוקת. אל ייאוש - הדברים הללו פתירים. רק בלי לחץ. לא טוב לכם ולא טוב לילד. ראשית, הרגעו אתם, זה בהחלט יעזור גם לבנכם. זו דעתי. בהצלחה לכם, קצת סבלנות ומאמץ ובעיקר אהבה

למשה שלום, איני פסיכיאטר של ילדים ונוער ולכן איני יכול לענות לך עניינית. הייתי בכל אופן מנסה להתייעץ עם פסיכיאטר מומחה בילדים ונוער. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אבי כבן 55 ,מובטל (עבר מעבודה לעבודה)ואין לו גרוש ותמיד היה בזבזן ,ולבד (בודד ממש) מזה שנים רבות,ועקשן מאוד. כאשר מדברים עימו הוא מדברים על נושאים מעברו שאינם קשורים לשיחה ,גולש מנושא לנושא ללא הקשר ,מדבר על דברים לא ברורים מעברו וטוען כל הזמן שכולם נגדו ,ו"הם" (שאין לי מושג מי הם), ישלמו על זה ,והם עשו את זה ואת זה. ושככולם טיפשים (אפילו בנותייו)ושרק הוא מבין ויודע מה נכון. הוא חושב שכל העולם סביבו ושהוא יכול להחליט לכולם. ניסינו לדבר איתו על לפנות לייעוץ ,טיפול פסיכולוגי ,אך הוא סירב וטען שאין לא בכלל בעיה. הוא לא מוכן להקשיב ומיד מתחיל לדבר על דברים ללא שום הקשר. לאחרונה ,לאחר שפוטר שוב מעבודתו המצב החמיר . הוא מתקשר בשעות לא שעות ,מטריד ומנבל את פיו עלינו . וזה הגיע למצב שהוא איים בטלפון על הבוס שלי, שהוא יודע עליו הכל (שהוא יודע שהוא היה במט"כל ?! ) ושהוא יהרוג אותו ,ושהוא רוצה את המס' האישיים של כל העובדים?!. (הוא התקשר כמה וכמה פעמים).פשוט בלי שום הקשר ,וממש מפחיד. הבוס שלי הגיש תלונה למשטרה, אבל לפי מה שהם אמרו הם לא יכולים לעזור. (די מובן - הוא עדיין לא אזיק לאיש???!). אני פונה אליך לייעוץ כי איננו יודעים מה לעשות והעניין ממש מחמיר עד פחד. ואבי פשוט לא מוכן לפנות לעזרה ,כי הרי הוא טוען שאין לו בעיה. הודה לך ,על תשובה מהירה.

לליאור שלום, אכן שאלה קשה, אביך אינו מבין ואינו מודע לכך שיש לו בעיה, מצד שני הבעיה מחמירה ונראה שבגלל שפוטר הוא נעשה קיצוני יותר בדבריו. כיוון שאינו מודע לבעייתו הוא אינו מוכן לפנות לטיפול. לכן יש שתי אפשרויות, אולי אחד האחים שלו או חבר שהוא סומך עליו ישכנע אותו ללכת לטיפול. במידה והדרך הראשונה לא תצליח אין ברירה אלא לחשוב על בדיקה פסיכיאטרית כפויה לאבחון. הדבר די טראומתי ועושים אותו כאשר אין ברירה. איני מסכים עם המשטרה שהיא לא מתערבת, המשטרה צריכה להתערב גם כדי למנוע פשע (אביך מאיים להרוג את הבוס שלך), ולא רק אחרי ביצוע הפשע. אפשרות נוספת היא לפנות לפסיכיאטר המחוזי באזור מגוריך אבל כאן צריך פניה גם מאיש מקצוע כדי לבסס את הדברים בפניה לפסיכיאטר המחוזי. איש מקצוע כמו רופא המשפחה. אין לי ספק שההתלבטויות לגבי בדיקה פסיכיאטרית כפויה הן רבות, לכן פונים לכיוון זה רק כאשר אין ברירה. כל טוב דר' גיורא הידש

איבדתי סבתא בשנת 94',סבתא זקנה מאוד.והיינו קשורות.למרות שהיא באה לארץ בגיל מבוגר.הספיקו לנו כמה שנים,כדי להבין מה זאת אהבה וקשר נפשי.היא נפטרה ב 94'. לפני כחודשיים,נפטרה עוד סבתא שלי שליוותה אותי כל חיי,ומוזר שלקחתי את זה יותר קשה מהסבתא השנייה,למרות שלא היינו קשורות נפשית.היא הייתה שם כל חיי.גם היא לא הייתה קרובה אליי והיא הייתה בן אדם יותר קר.אבל אני עדיין בשוק שהיא איננה.לא מקבלת את זה בכלל. כרגע בעוד אני כותבת מילים אלו.סבתא של בעלי גוססת.עוד דמות שהיא כמו סבתא שלי.אישה מקסימה וחמה.והיא גוססת לה בוולפסון,עם חום.וכל הצרות שמביאות לאט לאט את הסוף.כואב לי על האישה החכמה והנהדרת והיפה הזאת,שעוד דיברה לה בצלילות לפני יממה. אחי נפטר כשהייתי בת 6 וחצי מסרטן.הוא היה בן 16 וחצי,וזה היה לפני 18 שנה. תגידו לי אתם? איך לעזאזאל אפשר להתמודד אם זה. אנשים שאני אוהבת.פתאם אני מרגישה שהמבוגרים שלנו הולכים. קשה לי כי אני גם מרגישה ילדה.לוקחים לי את כל הסבתות. סבים לא היו לי אף פעם.היום אני אמא.ועדיין מחפשת סבתא. אני מרגישה לפעמים שהבגרות הזאת שהחיים כופים עליי,רומסים קצת את נשמתי. הטבעיות שלי נעלמת. עצוב .(היי לא לשלוח אותי לייעוץ).סתם מחשבות ועצבות לא יותר מזה.

לדעתי זה נושא לשאלה בפורום פסיכולוגיה או עבודה סוציאלית. התמודדות עם אובדן בעזרת כדורים היא הדבר האחרון שהייתי מציע לך!

שרונה שלום את מזכירה לי משהו דומה שעברתי כשסבתי נפטרה ואח"כ סבי והורי ופתאום הרגשתי שאני הגדולה בחיים בתא המשפחתי שלי אני הגדולה ותחושת היותך ילד למישהו אובדת וזה לא קל. אני אז אפילו הרגשתי שאין טעם לכלום כי תמיד שמחתי להביא להורי את ילדי או להראות להורי משהו שעשיתי בבית. כל אובדן הוא אובדן ועם הזמן הדגש מושם על דברים אחרים ועוד לא מספיקים להסתובב ואנחנו כבר סבא וסבתא.תני לעצמך להרגיש ותמיד יהיו בחיים רגעים שתתגעגעי אבל לאט לאט הדגש יהיה על התא המשפחתי שלך. כל טוב דפי

מעיון מזדמן בפורום נתקלתי בשמות רבים של תרופות נוגדות חרדה מסוגים שונים. בסה"כ - יש מס' שמות שחוזרים על עצמם בתדירות די גבוהה. לעומתם - כמעט שאין אזכור לפבוקסיל. זו התרופה שנרשמה לי. האם מיעוט יחסי של משתמשים בתרופה זו מעיד על איכותה ביחס לאחרות?

לשיר שלום, לאו דווקא, כיוון שקיים דימיון רב בין התרופות הפועלות על הסרוטונין ישנם מרכיבים של אופנה וגלים בשימוש בתרופות השונות. כך בארה"ב תחילה הייתה הפרוזק ואחר כך הלוסטרל הייתה "פופולרית" ביותר. בארץ אני חושב שהסרוקסט. אין ספק שהפבוקסיל אינו פחות טוב מהתרופות האחרות ולעתים הוא מומלץ כאשר המרכיב החרדתי בולט. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

ראשית אודה לך אם תוכל להשיב לשאלתי מלפני מס' ימים שעדיין נותרה ללא מענה והרי השאלה: http://www.doctors.co.il/forums/read.php?f=385&i=193337&t=193337 אני עדיין לא מעכל שהיא איננה,אבל אני מנסה להעסיק עצמי כמה שיותר כדי לא לשקוע במחשבות טורדניות. היום,הלכתי לנחם שוב ולאחר מכן הלכתי לחוג דרמה שלי וזה מאוד שיחרר אותי. אני מוכרח להמשיך הלאה,עם כל הצער העמוק ביותר שאני חש אסור לי להישבר. כפי שציינתי במכתבי הקודם היא תמיד היתה טיפוס פסימי,אך הצליחה לתפקד כרגיל למרות כל הקשיים. והיו המון קשיים. (נסיון אובדני ראשון היה בגיל 14,כאמור,לא טופל) שאלתי היא: האם יתכן שלפני מותה לקתה בהתנהגות מאנית,אשר הובילה אותה לשיקול מוטעה ושיפוט לא תקין? אסביר מדוע אני שואל שאלה זו: יום לפני הנסיון האובדני מצב רוחה היה מרומם במיוחד, היא היתה כ"כ שמחה ומאושרת! כחודשיים שלפני הנסיון האובדני היא הפריזה בקניות אין סוף של בשמים,תמרוקים,לבוש וכיו"ב ,היתה בפעילות יתר,כמעט ולא ישנה,היתה עצבנית ביותר,רגזנית חסרת סבלנות בצורה קיצונית ודברנית מדיי,היא הגיעה לסכומי עתק עם הטלפון. האם התיאור לעיל מצביע על התנהגות מאנית בהכרח? האם יתכן שסבלה ממניה ללא דיפרסה? כלומר,היה שלב דיפרסיבי,אבל הוא לא היה כבד או חמור,או לפחות לא נראה כך. היא הצליחה להסתיר זאת כ"כ טוב. כאמור יצאה לעבוד במקום חדש שבוע לפני הנסיון וכן הכירה בחור חדש. האם מדובר בהתנהגות מאנית? והאם באופן כללי ישנה הפרעה מאנית בלי שלב דיפרסיבי חמור? (היתה לה מודעות מלאה למעשיה,בדק אותה פסיכיאטר באישפוז,אך הדבר לא הועיל משום שמצבה הגופני היה קשה כ"כ,אומנם היתה בהכרה ויכלה לדבר מילים מעטות בלבד,אך עינייניות. שאלות בנושא אחר: האם הדפלפט גורם לפגיעה בריכוז/זיכון? האם הוא עלול לגרום למאניה? בתודה רבה מראש,כל טוב אלמוג

לפי דעתי הלא מקצועית היא ככל הנראה סבלה ממניה דפרסיה לא מאובחנת ובוודאי שלא מטופלת (לפי מה שסיפרת קודם) ולאחר המניה הדרך לתהום (התאבדות) מהירה יותר לצערינו. ותפקידו של הדפלאט הוא לייצב את מצב הרוח כלומר שיהיה איזון בין המניה לבין הדיכאון כך שלמניה הוא לא יגרום,אבל בוא נחכה לתשובתו של ד"ר הידש הוא יותר מוסמך ממני.

לאלמוג שלום, שאלות רבות ולא תמיד אני יכול להשיב על כולן, בקשר לשאלה הקודמת אני חושב שתשובתי לא השתנתה והיא דומה לשאלות קודמות ולכן לא פירטתי. איני חושב לאבחן את ידידתך מבלי להכירה אבל בהחלט יכולה להיות מאניה גם בלי דיכאון, ודווקא במאניה יש כוחות רבים שלעתים אין אותם בדיכאון. הדפלפט היא תרופה מייצבת ואינה פוגעת בריכוז ובזיכרון, יתכן שהפגיעה בריכוז היא מהמצב הנפשי. כל טוב ותשמור על עצמך דר' גיורא הידש

שלום, האם ציפרלקס היא התרופה היחידה בארץ המכילה Escitalopram? אני מחפשת תרופה זהה אך לא כל כך יקרה. תודה, קרן.

לקרן שלום, זו התרופה היחידה בארץ וגם בעולם. עם זאת אפשר ליטול ציפרמיל=רסיטל שמכילים את אותו החומר הפעיל (אבל יש חומר נוסף שאינו פעיל), בסך הכל מדובר על שתי תרופות די דומות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

תודה רבה על תשובתך. אני יודעת שבארה"ב קיימת אותה תרופה בשם אחר Celexa, אוLexapro האם אתה מכיר את האתר של ציפרלקס http://www.cipralex.com/front_page.asp?bhcp=1 או של לקספרו? http://www.lexapro.com/home/default.asp תודה שוב.

שלום ד"ר הידש, רציתי לדעת האם קיימות בדיקות פיזיולוגיות ו"אובייקטיביות" שבאמצעותן ניתן לקבוע: (1) האם אדם לוקה בדיכאון או חרדה (2) מה עוצמתם (קל, בינוני, חמור), או שכל הדיאגנוזה מבוססת על דיווחים ותיאורים אישיים (וסובייקטיביים) של האדם. אם קיימות בדיקות שכאלו, אודה לך אם תפרט אותן (כמו: בדיקות דם, הורמונים וכו') תודה

אני כבר מנסה לקבל תשובה לשאלה הזאת כבר שלוש שנים

ו... מה העלו ממצאיך ? אל מי פנית ? מה היו התשובות שקיבלת, אם בכלל ?

שלום, התשובה לשאלתך די פשוטה - אין בדיקות כאלו. גם ברפואה הכללית (הגופנית) הדבר החשוב ביותר הוא האנמנזה-מה שהחולה מספר, אבל כמובן שבפסיכיאטרייה הדבר קיצוני יותר. הבדיקה היחידה שחשבו שתתן תשובה לדיכאון היא מבחן דיכוי הקוטיזון עם דקסמטזון Dexamethsone supression test , חשבו שבדיכאון דקסמטזון לא ידכא את הפרשת הקורטיזון, אולם התברר שבדיקה זו לא מספיק ספציפית וכיום ממעטים להשתמש בה. כפי שכתבת, האבחון בפסיכיאטרייה הוא לפי התיאור של המטופל ובדיקת הרופא. כל טוב דר' גיורא הידש

מישהו חשוב לי נתקף בפסיכוזה לפני כ 7 חודשים הוא מקבל תרופות נוגדות פסיכוזה (רספרידיאל ועוד תרופה) מצבו השתפר מאוד . הפסיכיאטר ממליץ על לקיחת התרופות במשך כשנה. השאלה שלי היא: מה הסיכוי שיחזור אליו התקף הפסיכוזה אחרי הפסקת התרופות ומה עלינו לעשות כמשפחה כדי לנסות להפחית את הסיכויים לזה כמה שיותר מה הן תופעות הלוואי האפשריות של התרופות נוגדות הפסיכוזה. תודה רבה מראש

שלום רציתי לשאול לגבי אבי בן ה85 בתקופה האחרונה יש לו דמיונות שאנחנו רוצים לסמם אותו להרוג אותו הוא סוגר דלתות מוציא תקעים וחושב שאנחנו רוצים להזיק לו יש לציין שזה קורה הוא בהתקפת פאניקה והיסטריה יש לציין שזה נמשך כמה שעות ואחר כך הוא חוזר ומדבר כרגיל כאילו כלום והוא נשמע בן אדם נורמלי לחלוטין והוא אפילו לא זוכר שהוא התנהג ככה מה זה התופעה שקוראת לו למי עלינו לפנות לעזרה ? יש לציין שאבי חולה אסטמה שנים רבות והוא לקוח בקביעות תאוטארט ופרנדינזון תודה רבה

למיטל שלום, את צודקת בדאגתך שמדובר בתופעות לא תקינות, מרחוק אי אפשר לאבחן, יתכן שמדובר בהפרעת חרדה קשה, יתכן שמדובר בתכנים של מחשבות שווא, ויתכן שהתופעות הן מהתרופות, גם תיאותרים וגם פרדניזון משפיעים על הנפש ועלולים לגרום לתופעות דומות למה שתיארת. בנוסף יתכן שמדובר על החמרה במצבו הגופני אשר משפיע גם על המצב הנפשי. לכן חשובה בדיקה ואבחון מתאים. קודם כל בדיקות של רופא המשפחה ואחר כך אבחון אצל פסיכיאטר. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום דוקטור. לפני כשבועיים בערך שאלה אותך בפורום זה ידידתי בשם "אלמוג החדשה" מהו לדעתך המלומדת המינון האידיאלי עבורה לנטילת הסרוקסאט. בהודעתה הראשונה ציינה אלמוג כי בעבר סבלה מחרדה חברתית וכיום היא נוטלת 2 כדורים ושוקלת להעלות ל3 עקב פרוייקט בימתי חדש. בתשובתך אליה כתבת כי בדרך כלל מספיק כדור אחד ורק מעטים זקוקים לשניים אבל בטח אין צורך ליותר, הוספת אף כי לעתים אפשר להשתמש בתרופות הרגעה כמו וואבן או לוריוון בתנאי שתנסה אותם ותראה כיצד הם משפיעים עליה. בהודעתה השניה אליך כתבה אלמוג כי היא מופתעת מתשובתך וציינה במפורש(ובלשון הווה) כי החרדה אצלה היא ברמה ק-ש-ה מ-א-ו-ד (לא יוצאת מהבית כמעט, לא עובדת, לא יכולה להביט בעיניים לאחרים, רעד בקול, נמנעת לחלוטין מבילויים בבלתי קפה, מתביישת לאכול בחוץ וכדומה) והסרוקסאט הינו מושיעה. תגובתך השניה אליה לא השתנתה, שוב כתבת כי הוכח שעליה במינון אינה מועילה ולכן אין צורך שתעלה ל3 ואף רצוי שתרד ל-1, ייעצת לה אף שתעזר בכדורי הרגעה אם המדובר באירוע חד פעמי או קושי ביציאה מהבית. אחותי בת ה-31 סבלה בעברה מחרדה חברתית,היא לא הסכימה לפנות לייעוץ פסיכיאטרי בשל הסטיגמות הנלוות לכך, לאחר ניסיונות שכנוע רבים מצידי ומצד שאר בני משפחתה היא הסכימה ליצור קשר טלפוני עם פסיכיאטר בתקווה שיתן לה "כדורי קסם" לשיפור או ריפוי מצבה העגום. לאחר שיחה קצרה בטלפון ייעץ הפסיכיאטר לאחותי לנטול סרוקסאט- הכדור האידיאלי לחרדה חברתית אך בשום פנים ואופן לא הסכים לתת לה מרשם עד אשר תבטיח לו כי תבוא למרפאתו ושם יאובחן מצבה לעומק בפגישה ולאחר מכן תהיה במעקב. הפסיכיאטר הסביר כי אינו יכול להורות על מינון מתאים ללא בדיקה ואיבחון , יהיה זה לא אתי ואף חוסר אחריות משווע .ניסינו את מזלנו אצל פסיכיאטרים אחרים , אך כולם אמרו בנחרצות כי הם אינם יכולים לדעת מהו המינון המתאים לחרדתה ללא איבחון ומעקב . לבסוף שכנוענו נשאו פרי ואחותי הסכימה ללכת לאבחון פסיכיאטרי ,(יכולנו לחשוב כי מדובר באינטרסים כספיים אך לאחר שהפסיכיאטר הבטיח כי יגבה סכום סמלי על פגישת האיבחון ולאחר מכן המעקב יעשה בחינם באמצעות הטלפון התפוגגה מחשבה זו מראשנו) כיום אחותי צורכת 3 כדורים ליום , בעבר היא ניסתה להוריד את המינון ל2 , לאחר זמן קצר שבו התופעות החרדתיות לתקוף אותה, נראה כי היא לא משתייכת ל70 האחוזים שלא זקוקים יותר לכדור לאחר תקופת טיפול ממושכת. כשמדובר בסרוקסאט לכמות יש השפעה מ-כ-ר-ע-ת(גם מבחינת תופעות הלוואי) אם כי לא על כולם באותו אופן, יש שיסתפקו בכדור ויש ש 2 כדורים לא ישפיעו עליהם במידת הצורך,לכן איבחון מידת החרדה ומעקב הוא שלב חשוב ביותר בקביעת אופן הטיפול. כיצד אתה מרשה לעצמך לכתוב בנונשלנטיות שכזו מבלי להכיר את אלמוג במכתבך כי "בדרך כלל מספיק כדור אחד" ולייעץ לאלמוג להוריד את המינון מבלי לסייג זאת ולומר כי הדבר לא תקף לכל אחד וייתכן כי אנשים הסובלים מחרדה קשה יזדקקו ליותר מכדור אחד ורצוי ואף ראוי שלא תקבע את המינון לו היא זקוקה על ד-ע-ת ע-צ-מ-ה אלא תוועץ בפסיכיאטר שכן מדובר בנושא רגיש (הדורש טיפול מקצועי) שעלול להשפיע על אורח חייה. ייעצת לה אף להשתמש בואבן או לוריוון ממשפחת הבנזודיאזפינים כדי להתגבר על חרדתה, גם לאחר שציינה במכתבה השני כי חרדתה עדיין ק-ש-ה. דוקטור, אינך מרגיש צורך לציין כי השימוש בבנזודיאזפינים לחרדה מומלץ רק כאשר מדובר בהתקף חד וחולף ואינם מענה ופיתרון לטווח הארוך ? או כי כדורים אלו עלולים לגרום להתרגלות שבנטילה ואף התמכרות ותלות ? בעיקר לאלו הסובלים מחרדה חברתית קשה ? ומוצאים פיתרון רגעי בכדורים אלו ? אינך מרגיש צורך לציין כי הטיפול בכדורים לטווח הארוך אינו מומלץ ועלול לגרום לתופעות לוואי כגון ירידה בכושר הריכוז והחלשות הזיכרון ? כל פסיכיאטר בתחילת דרכו יודע כי בבכדורים אלו רצוי להשתמש אך ורק בשילוב עם טיפול פסיכולוגי וסרוקסאט בכמות ה-מ-ת-א-י-מ-ה. פסיכיאטר אחראי היה עונה לאלמוג על שאלתה כך : יש הסבורים כי למינון אין כל השפעה, אם כי הדעות מ-א--ד מ-א-ד חלוקות על כך, לרוב נוטלים כדור אחד, זה מאוד אינדיבידואלי ותלוי בעיקר בך ובהתקדמותך, איני מכיר אותך ואת מצבך ולכן קשה לי לדעת מהו המינון שלו את זקוקה, כדאי שתפני לייעוץ מקצועי או שתשלחי לי אימייל מפורט לתיבת הדואר .... נשמע יותר אחראי לא ?! אלמוג הורידה את המינון, כפי שייעצת לה, התופעות חזרו ,מצבה התדרדר מעט ,למזלה חזרתי מחו'ל בדיוק בזמן . ייתכן כי אתה עסוקים בדברים אחרים ....., אך מעט יותר אחריות ,תשומת לב לפרטים הקטנים ופחות זלזול היו חוסכים לאלמוג מס' ימים של סבל.. .... שלום .

לראובן שלום, צר לי שידידתך הרגישה לא טוב, כדאי לקרוא את הפיסקה המקדימה בראש הפורום " התכנים המופיעים באתר נועדו לספק אינפורמציה בלבד ואינם בגדר עיצה רפואית" הדברים שכתבי הם המקובלים בספרות הרפואית וכמובן שכל אדם עשוי להגיב אחרת באופן אינדיווידואלי. בטיפול פנים אל פנים יתכן ורופא לא יתן את התשובה או הטיפול המתאים. לכן, אני מקבל את דבריך, אולם אני לא מסכים שתשובתי נתנה בפיזור דעת או בזלזול. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

לפי דבריך ראובן, אין כל טעם בפורום הזה כי אז ייכתב לכל אחד- שרצוי שיפנה לטיפול, (או שכל אחד ישלח מייל אישי? נראה לך? זה הרי אינו טיפול אישי דרך מיילים). איך להגיד לך אני חושבת שקצת הגזמת אולי יש טעם לסייג בעניין הבנזו' אבל לגבי הסרוקסט כדור אחד הוא אכן המינון המקובל אכן הטעות היא שלכם שלא הבנתם את השימוש הנכון בפורום ומיהרתם לפעול לפי הכתוב ללא להתייעץ עם רופא יש לקרוא כאמור את הפתיח שלעיל קרא שוב את שלוש השורות שהיית מציע לקבל כתגובה ושפוט בעצמך האם אינן ריקות מתוכן והאם יש בהן איזושהיא תועלת. נילי.

עד לאחרונה מינון הלוסטראל שלי היה 200 מ"ג ליום,בימים אלו התחלתי לרדת ל150 מ"ג. העניין הוא.... הפסיכיאטר שלי בזמנו רשם לי לוסטראל מכיוון(וכאן מסכימים איתו רופאים נוספים) שהלוסטאל היא התרופה האנטי דיכאונית היחידה שלא מגדילה את הסיכוי להתקפים אפילפטים... ואמנם הלוסטראל התגלתה כתרופה מועילה כאשר לקחתי אותה במינון הגבוה.. ישנה בעיה : הלוסטראל יקרה מאוד , הרבה מעבר למה שאני יכול להרשות לעצמי,ובעניין זה אני אובד עצות. כדי לסבר את האוזן,רק הלוסטראל ללא התרופות האחרות עולה לי בסביבות ה500 ש"ח לחודש. הרופא שלי אמר לי להתחיל להוריד את המינון(מה שלא משנה לי את המחיר) עד שיתייעץ לגבי תחליף ראוי אם קיים. שאלה : האם קיימת תרופה אנטי דכאונית התואמת את פעולת הלוסטראל ולא מעלה את הסיכוי להתקפים?אולי מישהו כאן בפורום יודע ...מבין את הבעייתיות... אני זקוק לתחליף ללוסטראל ומהר..

150 מ"ג לוסטראל ליום כפול חודש עולים בקופ"ח מאוחדת פחות ממאה ש"ח. למה לך לקנות באופן פרטי? רופא המשפחה בודאי יכול להעביר את המרשם של הפסיכיאטר למרשם של הקופה. אני מניחה שכך זה גם בקופות האחרות.

אני נמצא בקופת חולים כללית, החלפת תרופה נשמע לי הרבה פחות מסורבל מהחלפת קופת חולים. ולוסטרל ב150 מ"ג לוסטראל לחודש במאוחדת עולים פחות ממאה? למה ההבדל כל כך גדול? אני לא קונה לוסטראל באופן פרטי אלא דרך קופת חולים אחרי הוזלה של 80%. אולי אנחנו לא מדברים על אותו לוסטראל?

קודם כל קופת חולים כללית תמיד "דופקת " את הלקוחות שלה, אני בכללית ונאלצת לקנות אפקסור XR באופן פרטי כי יש בכללית רק את אפקסור הרגיל. לאחרונה גמלה בי החלטה לעבור קופה. נמאס לי מההסתדרות הזו. אפקסור XR לעומת אפקסור הישן היא זולה יותר וטובה יותר ולמרות זאת כללית לא מכניסה אותה. לגבי התקפים לא עברתי את לוסטרל אלא עברתי תרופות אחרות עד שנחתתי בהצלחה עם אפקסור, אבל למיטב ידעתי לכל התרופות נוגדות הדיכאון נלווה סיכון של התקפים. גם בעלון שלהם מופיעה אזהרה על זה.

סליחה , אני לא מקבל תשובה כזו .. "כללית תמיד דופקת את לקוחותיה"-למרות שאני יכול להסכים עם העובדה שלקופות החולים בגדול יש אינטרס תמידי לגרום לחולים כרונים לקנות יותר תרופות מאשר להקל עליהם.... העניין הוא שאני, בן 22,בגלל דברים כאלה,של "בדבר כזה הם דופקים אותך" ועוד עברתי מכללית למכבי וממכבי ללאומית וחזרה לכללית. בכל הקופות דפקו אותי. רק בצורה אחרת.... אני מחפש תשובה פחות או יותר מהימנה לשאלה: מה יכול להוות תחליף מבחינה פארמוקולוגית ללוסטראל? לגבי קופת החולים שלי: אני יודע בדיוק איפה הם גונבים אותי( והם גונבים,ובגדול!!).ואיפה אני מקבל שירות מהימן ויציב. זה מה שחשוב שאני יודע, שאנ י מכיר את קופת החולים,מכיר את היתרונות והחסרונות וזו בדיוק הסיבה שעכשיו אני לא יעבור קופה..

ג'ינה שלום, אני גם היתי רוצה לעבור טיפול באפקסור לאחר הטיפול ללא הצלחה בפאקסט 30 מ"ג אך רופא לא רוצה כל כך לתת מירשם לאפקסור. שאלתי אליך האם ניסית את פאקסט? תודה רבה.

אמנם לא מאותה קבוצה של הלוסטרל, אבל עד כמה שאני יודע לא גורמת להתקפים. אני לא יודע בדיוק איך הותאם לך לוסטרל (להוציא בעיית ההתקפים), אבל שווה להתעניין. מה שבטוח שרמרון בקופה הרבה יותר זול. אני משלם עליה דרך קופ"ח כללית פחות מ-30 ש"ח. אגב, כללית קופ"ח בסדר גמור. לא צריך למהר לעבור קופה. שיהיה טוב ובהצלחה!

תודה רבה דיוויד.. הייתי רוצה לקבל גם תשובה מעמיקה אולי מהדוקטור עצמו(מנהל הפורום).. את הרמרון אני לא מכיר...

ד"ר הידאש וכולם לפעמים קורה לי שתקופה אני מרגישה טוב ופתאום איזה ערב כשאני יושבת לבד (בד"כ מאוחר) וצופה בטלוויזיה אני מרגישה מן חרדה כזו שמלווה בתחושת לבד וניתוק למרות שבסה"כ אני מרגישה טוב ובבוקר עם כל זרימת החיים זה נעלם. האם זה מוכר? תודה

לדפי שלום, התופעה מוכרת כאשר החרדה עולה מתי שישנה רגיעה ועייפות ומנגנוני ההגנה יורדים. ביי הידש

חוגלה שלום תודה על הקישור לתרופות פשוט רק היום ראיתי את תשובתך. כל טוב דפי

:-)

שלום... אעשה זאת בקצרה אני בן 17. אמא שלי גוססת מסרטן, וכנראה שאלו החודשים האחרונים לחייה. אני מרגיש שהדרך היחידה שלי להימנע מדיכאון עמוק הוא לברוח. לנתק את הקשר עם כל המשפחה ולחיות בחוסר ודאות בקשר אליה. האם זה אפשרי? האם זה אנושי?

היי מותר לך לשמור על עצמך, כאשר העומס הרגשי רב מדי, ואתה כנראה קשור מאוד לאמך, ישנה נטיה להימלטות כדי לשמור על עצמך. מותר לך לשמור על עצמך, ויותר מכך, חשוב שתשמור על עצמך. אני בטוח שכאשר תאגור כוח תחזור ותתפקד כרגיל. עדיף להתרחק ולאסוף כוחות מאשר לנסות לעשות מאמצים גבוהים מדי ואז חס וחלילה להשבר. הרבה בריאות דר' גיורא הידש

כשאמרתי "לברוח", כוונתי הייתה לעבור דירה. לעבור לעיר אחרת. לעוף מפה.

לכותב היקר! אין לי ספק שאתה עובר תקופה קשה ביותר. הידיעה שאתה עומד לאבד את היקר לך מכל היא קשה , קשה מאד. נכון הדבר שעלייך "לשמור על עצמך" כדי לא להכנס למצב נפשי קשה מנשוא, אולם לדעתי בריחה פיזית אינה הדרך. נראה לי כי גם אתה מבין זאת, אחרת לא היית בדילמה מוסרית כה קשה. ישנן דרכים אחרות שיכולות לסייע לך בתקופה זו, כמו - לפנות לייעוץ ( פסיכולוג, עו"ס, יועץ בי"ס וכד'). אינך הראשון שחווה התמודדות שכזו, ואני בטוחה כי איש מקצוע מנוסה יוכל לסייע לך מאד בהתמודדות. בריחה פיזית לא תפתור את הקושי הריגשי, ואולי אף תעצים אותו בטווח הרחוק! מאחלת לך ימים טובים יותר ושלא תדע עוד צער!

אתה נמצא במצב קשה ביותר,אין ספק.כמעט אי אפשר להשוות את זה לכלום. אני בת 25 וזוכרת עדיין מה זה גיל ההתבגרות,זה גיל שאנחנו פורחים מהרבה בחינות.ומצד שני כשקורה דבר כזה בגיל כזה, זה קשה מאוד ולפעמים בלתי הפיך. בן 17 יקר,אני חושבת שאתה כן צריך להיות קרוב למשפחה,לדבר על זה.לקבל כוח,ולתת כוח. לא מבינה בעניין של ייעוץ.אבל אומרים שגם זה עוזר. ובסך הכל להבין שדרכך היא לא פשוטה.אתה צריך להיות חזק ,גם למען אמא שלך. מחבקת אותך,ומתפללת למעניכם.

ברצוני לדעת מאלו מחלות נפש סובל אדם שנוטל תרופה בשם לנגזפין.

לגאולה שלום, איני מכיר את התרופה, אם תכתבי את השם בלועזית אנסה למצוא. עם זאת יתכן ולא אענה לך מפני שאיני אוהב לאבחן אדם שלישי על סמך תרופה שהוא נוטל.... שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר אחי הוא ילד בן 13 אשר הוגדר כהיפראקטיבי עוד בגיל צעיר יותר. מזה כשנתיים שלוש הוא נוטל כדורי ריטאלין במינון המספיק לכ-8 שעות ביום. מאחר ויש לו בעית התנהגות חמורה והוא אינו מצליח להקלט בשום מסגרת הכנסנו אותו לפנימיה טיפולית "ויצו" בחיפה. כרגע מבקשים מאיתנו אישור לשנות לו את התרופות לרספרדל ו/או זיפרקסט. מעולם לא שמעתי על תרופות אלה ואין לי מושג איך יוכלו לסייע במקרה של אחי. אודה לך אם תוכל לייעץ לי בנושא עד כמה שאפשר כדי שאוכל לקבל החלטה נכונה. תודה רבה.

ליונית שלום, איני פסיכיאטר ילדים ולכן אענה באופן כללי בלבד. על התרופות את יכולה לקרוא בכל אינדקס תרופות. בכל אופן כדאי לשוחח עם הפסיכיאטר אשר בדק את אחיך והמליץ על השינוי בתרופות, למרות שהאח נמצא בפנימייה האחריות עליו היא על ההורים וכדאי להיות מעורבים. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

דר' שלום ! בהמשך לשאלותיי : אני מטופלת בפבוקסיל 50 מ"ג נגד חרדה ודכדוך. במשך שבועיים עליתי בהדרגה בכמויות עד כדור ביום אך אז החלו תופעות לוואי מאד לא נעימות, שמשבשות לחלוטין את יכלתי לתפקד ביומיום ( בחילות, חוסר תאבון, חוסר שקט והפרעות שינה). בהנחיית הרופאה אני יורדת שוב במינון ל3/4 כדור ליום. יחד עם זאת , לדבריה, כדי שהכדור יתחיל להשפיע יש לעלות לפחות ל-75 מ"ג ביום. האם הדבר נכון לגבי כולם? אני חוששת מאד מהמשך תופעות הלוואי עם העליה במינונים... ( כבר התאכזבתי גם מתגובתי המאד לא נעימה לסרוקסט).

לבתיה שלום, תופעות הלוואי שאת מתארת הן זמניות ואני מאמין שהן יחלפו בשבוע הקרוב. כאשר הגוף יסתגל לתרופה תוכלי להעלות במינון וכנראה לא יהיו עוד תופעות לוואי. כך תוכלי להגיע למינון הטיפולי המתאים. בהצלחה דר' גיורא הידש

שלום: היתי רוצה לדעת אם יש חומר כתוב, פשוט לקריאה על מחשבות שווא ואיך להתמודד אתן,מהצד של הבריאים המלווים חולה בחיי היום יום.החולה מטופלת בתרופות אבל עד שנראה את השפעתן איך מתייחסים להתנהגויות מוזרות כמו אובססיות סביב זבל.

ללולי שלום, אני מאמין שתוכלי למצוא חומר באתר של "זרות", בדרך כלל יש שם חומר אמין וכתוב בצורה טובה. בקשר להתייחסות למחשבות השווא. מחשבות שווא לפי הגדרתן הן מחשבות שלא ניתן לשכנע שאינן נכונות. לכן חבל על המאמצים ולא כדאי לנסות לשכנע בטעות, הדבר יביא רק למריבות והתגברות מחשבות השווא. עם זאת כמובן שאי אפשר להסכים להן ואי אפשר להודות שהן נכונות. הפתרון הוא להגיע להסכמה שיש בינינו אי הסכמה. האדם משוכנע במחשבות השווא, אנחנו אומרים שהוא לא שכנע אותנו ונשאר ידידים. כלומר, מסכימים שאיננו מסכימים. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום לד"ר הידש : תודה על התשובה המהירה , ההתייחסות וההפנייה לאתר ! זה אשר אנו עושים בעיניין המחשבות (מסכימים שאנחנו לא מסימים) ופועלים לפי השיטות שלה ,כל עוד לא פוגעות בבריאות של אף אחד אחר...ובעברית מדוברת: מתמרנים....ושוב תודה.

האם ריספרדל היא תרופה ממכרת? הורדתי במינון של התרופה ל-1/2 מ"ג בעקבות רעידות בגוף וכיום אני מרגיש מבחינה נפשית גרוע יותר מאשר עם כדור של מ"ג אחד. האם יש לך עצה בשבילי? האם בכלל ניתן לשלב תרופה זו עם פרוזק? שאלה נוספת, איזה תרופה לדעתך יותר טובה פרוזק או סרוקסט?

מניסיוני, ריספרדל במינון 3 מ"ג ויותר עלול לגרום לאישקט ולתנועות לא רציוניות. מניסיוני ייתכן מצב של REBOUND בירידה ממינון אפקטיבי למינון מאד נמוך אך זה מסתדר תוך מספר ימים. לא ציינת כמה זמן אתה לוקח את המינון של 0.5 מ"ג, וכמו לא ציינת למה בכלל נתנו לך ריספרדל. בעיניין הפרוזק - עד כמה שאני יודע ניתן לשלב עם פרוזק.אך אם אתה סובל חרדה ואתה לא רגוע, הרי שהייתי ממליץ לך לקחת סרוקסאט-הוא הרבה יותר מרגיע מאשר פרוזאק. מנסיוני האישי: אני קבלתי סרוקסאט וריספרדל יחדיו.

שלום, נראה שהרספרידל מועיל לך ולכן ההורדה במינון גרמה להרעה במצב הנפשי. פרוזק ורספרידל אינן מפריעות זו לזו. פרוזק וסרוקסט הן מולקולות שונות אשר פועלות על אותו החומר במוח. אני חושב שההבדלים העקרוניים קטנים וחשובה יותר ההתאמה האישית של התרופה לאדם. לכן השאלה היא האם לך אישית מתאים יותר פרוזק או סרוקסט. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר היידש אני סובל ממעי רגיז שמלווה בחרדה. לקחתי בהתחלה נרבקסל לתקופה של 4 חודשים וזה לא ממש עזר. הפסקתי את הטיפול בנרבקסל והתחלתי לפני כשבועיים טיפול ברמרון. בשבוע הראשון לקחתי רבע כדור של 30 מ"ג והמשכתי עד שהגעתי לכדור שלם לפני 3 ימים. ברגע זה (10 בערב) שאני כותב לך אני חווה התקף חרדה שלא היה לי כמותו אף פעם. התקף זה מלווה בהתכווצות של שרירי הצוור כאילו מישהו מחזיק אותי מהגרון ולוחץ. האם תופעה זו נורמלית? כלומר האם היא תיעלם אחרי שהגוף מסתגל לתרופה? אני טופלתי פעם באפקסור ואני זוכר שגם אז כשהחתלי את הטיפול, החרדה כאילו גברה ואח"כ נעלמה. האם רמרון כמו אפקסור יכול להגביר את החרדה בהתחלה אבל אחרי זה הוא מוריד אותה? האם אתה חושב, עקב מה שתיארתי לך, צריך להחליף את התרופה? אם לא איזה תרופה אפשר לקחת יחד עם הרמרון בכדי להקטין את החרדה? תודה רבה על עצתך.

לארי שלום, איני חושב שהתקף החרדה קשור לרמרון. ניתן לשלב תרופות מקבוצת הבנזודיאזפינים כמו לוריוון, וואבן או קלונקס לטיפול בהתקף חריף של חרדה-פאניקה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

לד"ר הידש שלום, מעוניין לדעת האם ניתן ליטול 1) סרוקסט ו- גאודון יחדיו 2) סרוקסט ו סרוקוול יחדיו וזאת כטיפול ב תסמינים כפייתיים טורדניים + הפרעת התקפים פסיכוטיים או כטיפול ב תסמינים כפייתיים טורדניים + סכיזופרניה תודה מראש WOW

שלום, שאלה מצויינת. מקובל לתת נוגדי דיכאון עם התרופות מהדור החדש נגד סכיזופרניה. איני מכיר ואיני חושב שיש כבר חומר מחקרי על השלובים ששאלת לגביהם. למרות שמקובל לתת את השילובים הללו יש ביניהן סתירה. התרופות נוגדות הפסיכוזה מורידות את רמת הסרוטונין וזה מנגנון פעולתם, בעוד אשר הסרוקסט מעלה את רמת הסרוטונין. זה במישור התיאורטי, במישור המעשי השילובים מקובלים. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

ענית לי בעבר שכפייתיות עשויה לחלוף/להשתפר עם ההתבגרות. אני כיום בן 21. האם מחלה זו קיימת רק אצל מתבגרים? האם יש גיל מסוים (נניח 25) שבו המחלה כבר נפסקת, משום שלכאורה הגוף כבר בוגר בגיל זה. באיזה גילאים מחלה זו שכיחה?

ליוני שלום כפייתיות קיימת בכל הגילים אבל השכיחות לא יציבה לכל הגילים. עם השנים ישנה הקלה ואף יתכן שהתופעות יחלפו בין 25 ושלושים. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר גיורא לאחרונה הופיעו כתבות בעיתונים בקשר לסרוקסט. שכביכול היו מיקרים של התאבדויות בעיקבות נטילת התרופה. אודה לך באם תוכל לתת הבהרות. ומה האמת בקשר לסרוקסט. ומה יעילות התרופה תודה ר.י

שלום לך רפי. האם אתה סובל מחרדה, א"כ אז התרופה לא תשפיע עליך.

http://www.nfc.co.il/archive/001-D-25760-00.html

היי תודה על הקישור, כבר היה דיון מפורט בפורום כאשר המאמר התפרסם. תקרא היטב את המאמר ותראה שהוקמה ועדה לבחינת הנושא, עדיין אין מסקנות. כאשר יהיו מסקנות בודאי שנתעדכן. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר גיורא מה עם אלה שכבר מטופלים בסרוקסט. האם ימשיכו בטיפול ? או שיחכו להחלטות הוועדה שבודקת . ובינתיים יעברו לתרופה אחרת? ר.י

אנחנו במצוקה לא קלה מאחר ואנחנו לא מוצאים שום מסגרת מתאימה לבן. ניסינו למכון סאמיט אך נאמר לנו שהמעבר ממצב של שהייה בבית ללא פעילות הוא חד מדי ונועד לכשלון כמו כן לא מצאנו שום מסגרת טיפולית ציבורית או פרטית בכל האזור שלנו הבן כבר היה מעוניין באשפוז כדי לצאת ממצב הקפאון של חוסר מעש. הרופא המליץ על אשפוז יום בקפלן אבל הדבר לא אפשרי כי שם מתקבלים רק בני 18 ומעלה. הבן מצהיר בכל ערב שהוא מעוניין ללכת למחרת לביה"ס מתוך שאיפה כנה לפעילות רגילה (לאו דווקא השתלבות בקצב הלימודים של הכתה) אך כשמגיע הבוקר אינו יכול לקום וממשיך לישון. אנא עצתך הדחופה בברכה, יעקב

ליעקוב שלום לצערי זה המצב, ישנן מעט מסגרות לנערים בגיל הזה. כנראה שהסוף יהיה שהוא יגיע לבית הספר, אפשר לנסות שיטות התנהגותיות של הבטחות (מחשב חדש וכך הלאה), או להתחיל ביציאה מהבית לפני שמונה וללכת עם הבן למקום שהוא אוהב. כך הוא יחזור להרגל של הקימה בבוקר ויהיה לו יותר קל להגיע גם לבי"ס. כנראה הוא עוד זקוק לזמן שלו. יתכן שחבר יהיה מוכן לבוא בבוקר ולקחת אותו לבית הספר? שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

החיים ממש דיכאו אותי ואני מרגיש כמו אדם שמנסה להרים את עצמו כי הוא ממש נמצא בתחתית הכי גדולה מכולם הוא נשאר מאחור במצב צליעה שמנסה להתקדם . ותמיד הוא נכנס לסיטואציות שבהן אנשים מקדימה אומרים לו לא סתם אתה מאחור זה מפני שאתה אשם. והוא תמיד מוצא את עצמו במצבים שאומרים לו "תעזור לי בבקשה ותחזיק לי את המשא שעל כתפי ועוד שניה אקח ממך אותו בחזרה", ואז הוא עוזר ולוקח הכל על כתפיו השבורות והם בורחים לו. כאילו שיש תקרה שעומדת לקרוס והוא לא בתוכה אבל אחרים צריכים לקחת משם משהו ומבקשים ממנו לעזור להם כלומר להיכנס כשהם יודעים את הסיכון שהתקרה תיפול, ומיד כשהיא נופלת והם לא נמצאים מחתתיה אלא רק הבנאדם שרצה לעזור להם, הם מסתכלים מהצד ובורחים כמה שיותר רחוק אל עיסוקיהם . תמיד כשהזמינו אותי בני משפחה לחוגי בית או לכל מיני בקשות ועזרות תמיד עזרתי ודאגתי רק שיהיה להם טוב. וכשבן דודה שלי אירגן חוג בית עבור מועמד בבחירות באתי והשתדלתי להביא גם אחרים והייתי לחוץ (תמיד כשמבקשים ממני עזרה אני רץ באהבה ובהערצה לאנשים שמבקשים ממני עזרה ומאמין בכל מה שהם מאמינים ) ואז הכל עבד ממש יפה אחרי מספר שבועות, הוא אומר לי שהוא רוצה לארגן שוב חוג עבור מועמד אחר אבל אין לו איפה לעשות . אני נידבתי את הבית שלי (של הורי) ורק אימי עזרה לי ונלחצה וראתה איך הייתי עצוב כל כך, כל כולי נעשתי איטי היה בא לי לבכות. לא היה לי חשק לעשות כלום. וזאת מפני שכל האנשים שביקשתי מהם לבוא לא באו אלי , ואותו בן דודה שראה שאף אחד לא בא, ברח לו . ואני נשארתי עם אחריות כבדה ובושה גדולה שאף אחד לא בא איך אאכזב את המועמד שצריך לבוא?! הוא יבוא ורק אימי ואני נהיה בבית ?! בשביל להתקשר לבטל עברנו ייסורי גהינום (אין לנו טלפון לשיחות יוצאות) כי הטלכרטים שקנינו כל פעם נגמרו לנו, והיינו צריכים להתקשר לבטל. אני לא הייתי מסוגל להתקשר ולדבר בעצמי ןאימי עזרה לי מאוד בהבנה מלאה את תחושותיי אבל היא אומרת לי שהגזמתי מאוד ואני לוקח את הדברים יותר מידי קשה. אחר כך הבשורה הטובה הגיעה והיא דיברה איתו כמו שרציתי (הרצון שלי שהמועמד לא יפגע מביטול כי פשוט אנשים לא מתכוונים לבוא),ונרגעתי . העניין הוא שאני אמור גם לעבוד ביום של הבחירות במטה הבחירות (בשבילי זה אמור להיות ריפוי אחרי חוסר תפקוד של 7 שנים שבהם עדיין לא פניתי לבקש עזרה נפשית). ואני לא יודע מה לעשות ונראה לי שאני ארצה לקבור את עצמי כשאנשים ידעו את הסיפור הזה ויראו אותי . למשל מקודם אימי ביקשה שאלך למכולת , ואני לא הולך כי אני לא מסוגל שאנשים שאמרתי להם לבוא יראו אותי ברחוב בדרך למכולת. אפילו שאני פותח חלון בחדר ורואה את השכן שלי שיודע מכל הסיפור הזה, בא לי לבכות ואני לא רוצה לבכות ליד אנשים. אני רוצה כל כך ללכת לעבוד ביום הבחירות, הבטיחו לי שיתקשרו אלי אבל לא התקשרו נראה לי שזה בגלל שחוג בית לא יצא לפועל (אני מקווה שהסיבה הזאת היא פרי דימיון שלי מהתגובה שלי ולא האמת ) . אני מקווה שאני כן אעבוד שם. אבל חבל שעשיתי פדיחות כי אני יודע שארגיש נבוך בושה וכלימה ואהיה בהרגשה של רצון לבכות ואראה נרדם ואהיה איטי . כלומר ההרגשה שלי תפגע בעצמי. מה עושים עד יום שלישי. האם יש משהו שאני יכול לעשות ביזמן הבחירות כשאני מרגיש בודד מכולם ובא לי לבכות וחולשה בכל הגוף, ותנועות מאולצות בפנים ובגוף ולא מסוגל להיפתח לאנשים בשמחתם, מה אני יעשה באותו זמן ? פעם בראיונות עבודה זה היה קורה לי ומיד שלחו אות הביתה ואמרו לי שאני נראה עצוב ולא בשביל עבודה . אני אלך במאה אחוז לעבוד שם, אבל אני מבקש עצות לדעת מה לעשות כשאני מרגיש חסר ביטחון עם כולם ובא לי לבכות וסגור ולא יודע איך להתחבר לאנשים שם כשהם מדברים ביחד ואני שותק . כי לברוח אני לא יכול , אז מה עושים ?

לאבי שלום, צר לי שאיני מכיר פתרונות קסם, אתה מדבר על חרדות כבר שבע שנים, חבל שאתה כנראה חרד גם מללכת לטיפול. כדאי מאוד להגיע לטיפול ומצבך ישתפר בהרבה שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום, אני חולה אפילפסיה הסובל גם מדיכאון כרוני מחווה בחרדה. לאחרונה התחלתי תהליך להחלפת הדפאלפט, תרופה לאפילפסיה אותה לקחתי כמה שנים בטופמאקס... מאז שהתחלתי את תהליך ההחלפה(הורדת מינון הדפאלפט והרמת מינון הטופאמקס) אני סובל מעייפות גדולה מאוד והולך לישון כל כמה שעות... האם מישהו יכול להסביר לי את התופעה והאם זה טבעי?

שלום, צר לי אבל אין לי הסבר, אולי הנאורולוג יכול להסביר? אולי בפורום נאורולוגיה או כל אחד אחר מהפורום? שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום יש לי קרובה שהיא לאחר לידה של ילדה השני לאחרונה מופעים תסמונת של בילבול ואי שקט ומחשבות של דיבורים כמו "סוף העולם" בהריון הראשון הכל היה תקין וטיפלה וגידלה את ילדה לתפארת האם יש צורך בהפניה לפסכיאטר או פסכולוג רופא נשים פעם קראתי שלאחר לידה שחוסר / עודף הורמונלי גורם לתופעות מוזרות אשמח לקבל אינפורמציה בנושא ודרכי טיפול אפשרים בברכה

קורה לעיתים אחרי לידה שהאשה נתקפת בדכאון המחייב טיפול. מהתאור שלך קשה להבין עד כמה העניין חמור , אך אם הוא נמשך ומחמיר והאשה מפסיקה לתפקד או שהתנהגותה משתנה כדאי לפנות לרופא המשפחה ולבקש הפניה לפסיכיאטר.

שלום, אני חושב שאת צודקת, כדאי לפנות לאבחון אצל הגניקולוג וגם אצל פסיכיאטר. תוכלי לקרוא מאמר על דיכאון אחרי לידה באתר www.icallisrael.co.il כל טוב דר' גיורא הידש

היי האם ניתן להיות בהריון עם נטילת התרופה ציפרלקס בברכה

לנעמה שלום, איני יודע כיוון שזו תרופה חדשה יחסית. כדאי לבדוק במכון הטרטולוגי בהדסה או באסף הרופא ולקחת בחשבון שזו תרופה חדשה יחסית. בהצלחה דר' גיורא הידש

היי,אני מרגיש נורא עצוב ואני באבל בת דודה של אמא היתה אמורה להיות בת 21 בעוד כחודשיים. סבלה מסוכרת נעורים והפסיקה להזריק את האינסולין על דעת עצמה לא מזמן. נפטרה היום בשעה 14:30 היא ביצעה נסיון אובדני ב 22 לאוקטובר ונכנעה לגופה היום. היא איננה סיפרה למשפחתה על כך שבלעה כמות מסיבית של 60 כדורים רעילים רק לאחר יומיים כשהרעל הספיק להצטבר בגופה,כבר היה מאוחר מדיי. היא לא סיפרה משום שחששה להתאשפז בבי"ח לבריאות הנפש. היינו קרובים מאוד,היא סיפרה לי ורק לי את כל אשר עובר עליה וידעתי שהיא במצוקה. נסיתי לשכנע אותה לגשת לפסיכולוג,לכל הפחות,אך לשוא. היא היחידה שממש ממש תמכה בי בכל תקופה הדיכאון הממושך שהיה לי,כולל ביקורים יומיומיים והמון עזרה ותמיכה. היא היתה מאושרת לפני כשבוע וחצי כשראיתיה לאחרונה,היא התחילה עבודה חדשה,הכירה בחור חדש והכל נראה על מי מנוחות. אולם היא היתה שבורה ביותר מפרידתה מחברה הראשון לפני כחודש. אולם על פניו המשיכה בחייה כרגיל כפי שציינתי. היא תמיד היתה טיפוס דיכאוני וביצעה נסיון אובדני ראשון בהיותה בת 14. היא לא אושפזה לאחר מכן ולא טופלה אצל פסיכיאטר. בוצעה שטיפת קיבה באותו היום ותו לא. אני בעצב עמוק ביותר,ההלוויה אמורה להיות בעוד פחות משעתיים ואני מגיב קשה ביותר למראות כאלה,אני לא יודע אם אני אוכל לעמוד בזה ואם כדאי לי בכלל ללכת. אני הולך לפסיכולוג שלי עכשיו ונדבר על זה. אנא עירו לי. הידש ולשאלתי הקודמת: http://www.doctors.co.il/forums/read.php?f=385&i=193337&t=193337

שלום אלמוג, ברצוני להביע את השתתפותי בצערך, שלא תדע עוד צער. תן לעצמך את הזמן להתאבל. אני בטוחה שמכל הארועים הקשים בחייך תצא מחוזק.

כנ"ל

לאלמוג החמוד שלום, אני מבינה שהיתם חברים טובים. אשר תמכו אחד בשני. יכול להיות שאתה מרגיש, רגשי אשמה על שלא יכולת למנוע ממנה להגיע למצב הזה. ואתה לא אשם. וגם היא לא.זה היה המצב שלא באשמתך. דבר נוסף אתה, בחור מאוד תלותי וכרגע אתה מרגיש אבוד בלעדיה. כל סערת הרגשות, האלה כמו רגשי אשמה, פחד ,כעס וכל הבילבול הזה שאתה מרגיש. זה בסדר זהוא חלק מתהליך של אבל. זה היה לא בסדר אם היתה אפטי לעניין. אני מקווה מאוד שעם הזמן תתגבר על הכל למרות הכאב.ושמור על עצמך. הרבה בריאות מיכל

לאלמוג שלום, צר לי לשמוע על ידידתך שהיית כל כך קרוב אליה. אין לי ספק שהמעשה שעשת מעורר רגשות רבים ולעתים גם רגשות מנוגדים. צריך לעבור את תקופת השבעה והאבל ולתת לעצמך להרגיש את הדברים לפי הקצב והעוצמה שמתאימים לך. שלא תדע יותר מצער דר' גיורא הידש

ועדיין מאפשרת תיפקוד - לא מרדימה - צריך להעביר מצגת

http://doctors.msn.co.il/forums/read.php?f=385&i=194397&t=194397

שלום, איני מומחה לכך אבל וואלריאן ואומגה 3 הן תרופות ללא מרשם. רק תיקון קטן, רוב התרופות נגדות הדיכאון מעוררות ואינן מרדימות ואינן ממכרות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום לך, אומגה 3, זו קפסולה שמכילה חומצות שומניות.אשר ידועות בתרומתם הרבה למניעת מחלות שונות, כמו לב ודיכאון. יש ספר בשם התוכנית המהפחנית של אומגה 3, של ד"ר אנדר ל. סטול. מיכל

שלום. אני בעלת הפרעה דו-קוטביץ רמה 2. בעבר נהנתי מגלים היפומאניים קצרים (עד כחודש) כאשר לאחר מכן היתה תקופה יותר כבדה (אך לא דיכאונית מאוד) ורמיסיה ארוכה. כיום אני לאחר טראומה קשה שגרמה לי למאניה אגרסיבית ורגזנית שהתחלפה שדיכאון עמוק. מאחר והתגובות הקשות הן תוצאה ישירה של הטראומה אני מיתקשה להגיע להשלמה עם המחלה וכי אני זקוקה לטיפול תרופתי ממושך. התחלתי טיפול בטגרטול (מינון נמוך) אך אני לא בטוחה שזהו הטיפול שמתאים לי אם בכלל אני זקוקה למייצבים. אשמח מאוד גם להבין את ההבדל בין טגרטול לדפאלפט ? איך קובעים מה מתאים למי? תודה מראש!

לגלית שלום, אין הבדל עקרוני בין טגרטול ודפלפט שתי התרופות טובות יותר כאשר האדם נמצא במאניה ופחות עוזרות לדיכאון. הליטיום שיש לו תפקיד דומה עוזר יותר למצבים של דיכאון. הטיפול המומלץ להפרעה דו-קוטבית במצב של דיכאון הוא מייצבי מצב רוח עם נוגדי דיכאון. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום, אני בת 25, לוקחת מזה 4 חודשים סרוקסט, לטיפול בדכאון קל מאד. הייתי בטיפול אצל פסיכולוגית במשך שנה וחצי לפני כן, והיא לא עזרה לי במיוחד. הכדורים עזרו לי מאד והחזירו אותו על הרגליים. כעת אני מעוניינת להפסיק לקחת אותם , מכל מיני סיבות - הרצון להצליח ללא תרופות בעיקר, וגם הפגיעה בחשק המיני שנמאס לי ממנה. השאלה שלי היא - איך מפסיקים? האם עלי ללכת לפסיכיאטר? (הייתי אצל פסיכיאטר רק פעמיים - לקבל מרשם ולמעכב) האם להתחיל שוב טיפול פסיכולוגי ארוך? או אולי ללכת לכמה פגישות בלבד? (ואם כן - אז האם מומלץ לי ללכת לאותה מטפלת או לחפש לי מישהו שמתאים לי יותר?) והשאלה החשובה מכל - איך אני יודעת שבאמת כדאי לי להפסיק עם התרופות ????? אני קצת חוששת גם מזה. אודה על תשובה מהד"ר וגם מהמשתתפים!!!

מ שלום! ממליצה לך להתייעץ עם הפסיכיאטר שאבחן אותך. משך הטיפול המינימאלי המומלץ לתרופות שכאלה נע בד"כ בין חצי שנה לשנה, אך חשובה האבחנה הקלינית של הפסיכיאטר וכמובן - מעקב רפואי אחר תהליך הגמילה מהתרופה. במידה ותרגישי צורך - תמיד אפשר לפנות לפסיכולוג/ית כדי להקל על ההתמודדויות. במפגשים הראשונים תוכלי לברר לעצמך, בשיתוף עם המטפל, מהם הצרכים ומה משך הזמן המשוער הנדרש לטיפול. הרבה אושר!

שלום, התכונה הטובה של דיכאון היא שהדיכאון חולף. החסרון הגדול הוא שהדיכאון עלול לחזור. במידה ותפסיקי כעת את הטיפול הסיכון שהדיכאון יחזור גבוה! לכן מומלץ על טיפול מונע של חודשים עד כשנה. כדי לקבוע את משך הטיפול המדוייק צריך להכיר אותך היטב וההחלטה תהיה יחד עם הפסיכיאטר המכיר אותך. לדעתי עשית את חצי הדרך וכדאי להמשיך עוד קצת מפני שדיכאון עלול לחזור. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אין לי כרגע זמן לקבוע תור לפסיכיאטר ובעוד יום צריך לעשות מצגת. זקוק נואשות לאיזשהו כדור הרגעה חד פעמי ( עד שאתחיל טיפולים מסודרים) אנא עיזרו לי.

אפשרות אחת: קלמנרבין אפשרות שניה: טיפות "רסקיו רמדי"

קצת

אין בנמצא כדור פלא שכזה. (וטוב שכך). כל הכדורים הם חומרים כימיים שמשבשים את פעולת המוח ומכבידים על הגוף ובעצם הופכים אותך לחסר שליטה או במילים אחרות למכור להם. כל מה שאתה זקוק לו כרגע הוא שכנוע עצמי: רצון, אמונה והרבה ביטחון בעצמך ותראה איך שאתה מסוגל להרגע לבד, בכוח הרצון והמחשבה החיובית. תדמיין את המצב בו אתה נותן את המצגת, האווירה רגועה, האנשים אוהדים ונעימים, הביצוע שלך מושלם - וכך יהיה. בהצלחה

היי לא הייתי ממליץ לנסות כדור הרגעה יום לפני המצגת. כל כדור או חומר טבעי עלול לגרום לעייפות וישנוניות ולכן לא כדאי לסכן. בהצלחה דר' גיורא הידש

תנו לגדול בשקט ביצוע: שלומי שבת וערוץ הילדים מילים: יענקל'ה רוטבליט לחן: שלומי שבת ומתי יבוא עלינו איזה בוקר חינני שיצהל לו מול פנינו סתאם בוקר חייכני ושמחה פתאום מהממת בלי הודעה מוקדמת תמלא שוב את חיבינו שיבוא עלינו עד מתי הרוח תסיע עננים ודאגות ומתי ישוב להפציע סתם יום תהנוגות יום בלי עצב יום בלי פחד כל הארץ מתייפחת כמו ילדה קטנה זועקת תנו לחיות בשקט היא זועקת אהבוני מלחמה אל תלמדוני את אהבתכם הראו לי תנו לגדול בשקט היא זועקת אהבוני מלחמה אל תלמדוני את אהבתכם הראו לי תנו לגדול בשקט מה קרה לילדותינו היפה והתמימה מי יביא שלום עלינו ועל פני האדמה הפרחים ישובו לפרוח ונמשיך לצהול ולשמוח עם האור ועם התכלת תנו לחיות כמו ילד היא זועקת אהבוני... © זכויות היוצרים שמורות למחברים ולאקו"ם

יפה.

הלוואי על כולנו, אמן ואמן. ובינתיים, להיות שמח ולא לפחד כלל

דר הידש שלום, אני מטופלת בלוסטראל מזה שלושה חודשים (לאחר שנתיים של טיפול בסרוקסט). בחודשיים הראשונים היה שיפור ניכר במצב רוחי אך לאחרונה ישנה דעיכה מסויימת. האם עליי להעלות את המינון של התרופה (אני לוקחת כדור אחד של 50 מ"ג בבוקר)? במידה ואעלה במינון, האם זה רוורסבילי או שמא לא אוכל לחזור שוב למינון הרגיל? כמו כן, האם ישנן תופעות לוואי שתחוזורנה על עצמן בצורה חריפה יותר? אודה לתשובתך. דריה

לדריה שלום, האפשרות להעלות את המינון בהחלט הגיונית וכדאי להתייעץ עם הפסיכיאטר המכיר אותך. בדרך כלל העלאת המינון עוברת ללא תופעות לוואי מיוחדות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

לד"ר הידש, תודה רבה על תשובתך לשאלתי בנושא הפרפנן וקשיי ההירדמות. המלצת לי על פרומטזין. האם תוכל להסביר לי מעט על הכדור- לאיזה קבוצה שייך, על מה פועל, על מה משפיע וכו' , או בבקשה להפנות אותי לחומר על הכדור. כמו כן, האם אפשר לקבל מירשם מרופא משפחה או רק מפסיכיאטר? שוב תודה רבה, איה

לאיה שלום, חומר על הכדור תוכלי למצוא בכל אינדקס תרופות ברשת, בדוקטורס או בוואלה. התרופה שייכת לקבוצת הפרפנן ולכן אינה ממכרת ובטוחה בהריון, התרופות מקבוצת הבנזודיאזיפינים כמו נומבון ובונדורמין אסורות בהריון. הפנרגן=פרומטזין דומה לפרפנן ולרגקטיל מהבחינה הכימית אבל אין לא את ההשפעה נוגדת הפסיכוזה והוא רק מרגיע וגם טוב נגד אלרגיות. לילה טוב דר' גיורא הידש

ד"ר הידש בוקר טוב, מאוד מודה לך על התשובה בעניין תופעות הלוואי של הפסקת סרוקסט. שתי שאלות - א. כתבת שסרוקסט בטוח בהריון - האם זוהי תגלית חדשה? אם כן, האם אוכל להיכנס להריון עם רבע כדור? ובכלל, מדוע להפסיק? ב. כפי שכתבתי בהודעה הקודמת - הורדתי מכדור שלם לרבע כדור במשך שלושה שבועות. משך יומיים הייתי ללא כדור כלל ואז החלו התחושות. אתמול, שבת, הייתי ממש שבר כלי - עייפות, רעידות, זרמים וחולשה. זה נשמע לך הגיוני? הפסיכיאטר שלי אמר שזה נדיר כי הורדתי במינון בצורה מספיק הדרגתית. איך זה נראה לך? שוב, מודה לך מאוד.

היי סרוקסט בטוח בהריון ואין זה חדש, תמיד כדאי לברר במרכז הטרטולוגי אם יש אינפו. חדשה מעודכנת יותר אבל זה מה שידוע. לכן אני חושב שאפשר להכנס עם סרוקסט ובטח עם חצי כדור להריון ובביטחון. עם זאת את כבר בסוף הטיפול ועדיף תמיד הריון ללא כדורים-באופן עקרוני, ולכן חשבתי שעדיף לחכות עוד חודש ולסיים טיפול. ההפסקה היא בדרך הנכונה אבל אין לכך כללים חד משמעיים, תנסי להעלות קצת במינון ואחר כך שוב לרדת לפי הרגשתך, הדברים צריכים להסתדר לטוב וללא תופעות לוואי. שהצלחה דר' גיורא הידש

שלום רב! אני בת 23 ואני כבר 4 וחצי חודשים על פלוטין בהדרגה של 40 מ"ג -הפלוטין ניתן לדיכאון ומחשבות טורדניות -וגם התעסקות מוגזמת במשקל .לא יודעת אני לא מרגישה יותר טוב מלפני 4 חודשים, אני עדיין אוכלת קצת ומקיאה ,חושבת כול היום על איך להרזות, ובדיכאון אני לא חושבת שאני. בזמן האחרון אני סתם משועממת-התחשק לי לראות אם טיפת דם שנוזלת מהווירד יכולה לעשות סיבוב שלם או לפחות יותר מחצי על היד כשהיא מתחילה הפוך מהמרפק.-אני יודעת שזה משוגע -אבל זה לא להזיק לעצמי אלא סקרנות -אז לקחתי סיכת ביטחון שהיתה זמינה -וניסיתי להכניס והיא היתצה עבה מידי בשביל הניסוי שלי. לא יודעת ,יש לי כביכול את כול הסיבות להיות מאושרת -אני מצליחה בלימודים מאד, אני פעילה בפרוייקטים ובמסגרות שונות-אנמי אהובה על כולם-אבל לא על עצמי.אני לא מאושרת ולא מוצאת את האושר(זאת שאלה שכולם דנים בה- האושר???) הילדות שלי היתה מקסימה ונהדרת -ההיתי ילדה שמנה ומאושרת-מנהיגה חברתית ופעילה . תראה -פשוט בה לי לא לחיות -אבל הדאגה העיקרית זאת המשפחה. על פי הפסיכאטר שלי -אני לא פסיכוטית אחרי שבמינון שכזה לא התרחש דבר-אז זה דיכאון רגיל. לא יודעת -יש לך מושג איך אני אמצא את האושר???בזמן האחרון אני מזלזלת בלקחת את הכדורים -אבל יש לי כזה פחד שאולי אם אני אפסיק לחלוטין-אני אשמין. פעם אני לוקחת ופעם לא -או מתי שמתחשק לי-זה האדישות הזאת שהורגת........ נמאס לחכות לפסיכולוגים שגם ככה לא עוזרים.ופסיכאטרים שכול הזמן נותנהים הגדרות-אני פשוט פילוסופית מידי וכול הזמן חושבת סקרנית וחוקרת דברים.לשאלתי.............. איך אפשר לקבל טיפול -אם אני לא רוצה בו במאה אחוז???? אפילו טיפול במרכז להפרעות אכילה -דורש רצון במאה אחוז.אין לי את המאה אחוז -לא רוצה לתת.אני מקווה שיש לך משהו חכם לומר לי ..........

לשני שלום, את צודקת שיש כאן מלכוד, אם היה לך רצון אז היית מרגישה בטוב, ומצד שני הבעיה הנפשית גורמת לירידה ברצון. בהתפלספויות לא נצליח לצאת מהמעגל ולא כדאי להגיד דברים חכמים. כדאי לנסות טיפול תרופתי מסודר וקבוע ואז תרגישי טוב יותר. אז תראי גם את ההבדל בין להרגיש בטוב ובין המצב הנוכחי. כאשר יש מלכוד כזה בדרך כלל השיחות לא עוזרות ורק התרופות במינן מתאים עשויות לעזור, בהצלחה דר' גיורא הידש

אני בת 28, לפני שנתיים, קרה ארוע טראומתי לאחריו נכנסתי לדכאון עמוק. לקחתי "סרוקסט" כ- חודש וחצי- ומצבי רק החמיר- כלומר: מהיום שהתחלתי לקחת אותו, מרוב עייפות לא הצלחתי לקום מהמיטה, להרים אצבע. זה שיתק לי את כל הגוף. אח"כ לקחתי שלושה חודשיים "ציפראמייל", שבכלל בכלל, לא עזר!!! שום שיפור, אז גם את זה הפסקתי לקחת. אחר-כך, לקחתי כחודשיים "אפקסור"- שגם, רק עשה לי רע: חוסר תיאבון, חולשה והרגשתי שמצב הרוח עוד יותר רע. וכמובן שהפסקתי לקחת. אחרי שהפסקתי עם כל הכדורים, הרגשתי קצת יותר טוב, והתחלתי לתפקד ולעבוד..... הבעייה היא, שהדיכאון מאז לא עבר. אני כבר שנתיים סובלת! האם כדאי לנסות שוב? או- שאני אחת מהמיליון שהגוף שלה לא מקבל את הכדורים האלה ?????????? הבעיה היא שאני לא יכולה להרשות לעצמי, לקבל תופעות לוואי מהכדורים, כי אני עובדת- אני מפחדת שהכדור ישפיע לרעה (כמו שקרה בעבר), ואז גם ללכת לעבודה לא אצליח. מה לעשות? אני במצוקה גדולה, אני צריכה עזרה. דרך אגב- אני גם בטיפול פסיכולוגי שנה וחצי, ששיפר מאוד את מצבי, אבל התפקפי החרדה בלי סוף, ואני עדיין בוכה כל יום בלי הפסקה....... בוכה ובוכה ובוכה ובוכה ובוכה ובוכה ובוכה. אפילו עכשיו השעה 5:00 בבוקר.אני כבר שעה עירה- קמתי בחרדה מהמיטה (דבר שקורה כל יום). אני ממש בדיכאון גדול, מתפקדת רק בעבודה. ושחוזרת הביתה,מתכננת את המוות-רוצה למות. לא רוצה לחיות ככה- בסבל. אין טעם לחיים בבכי הבלתי סופי הזה ובסימפטומים הגופניים שלא מפסיקים. ובעיקר בכאב הענקי בלב שגם מתעצם כל הזמן. מה לעשות?????????????????????????????????????????

מיקה, נסי פרוזאק.

מיקה! מסכנה שלי! אני במצב דומה לשלך..כבר כמעט שנה. גם עכשיו, אני כותבת ובוכה. אני במצב נואש ביותר. כמוך, נתנו לי פבוקסיל אח"כ סרוקסט אח"כ כל מיני אחרים וזה עשה לי רק רע. עכשיו נותנים לי ליתיום "לייצב אותי" ואני מתה מפחד... אני לא יודעת איך לעודד אותך אך אולי מספיק שתדעי שיש עוד אחת (לפחות) בעולם הזה שעוברת את מסכת הייסורים המזעזעת הזאת. גם אני אחרי טראומה נ ו ר א י ת ואני לא מצליחה לצאת מזה. לא שיחות ולא כדורים, פשוט שום דבר לא עוזר לי. אולי עוזר לזמן קצר ביותר ותו לא. אני בת 30, גם כן עובדת לסירוגין וכל מה שאני עושה מאז זה רק להחזיק את מקום העבודה בשעות שאני בעבודה אני כביכול בסדר, מתפקדת איכשהו אך כשאני מדפיסה "כרטיס יציאה" הכל מתהפך. הבכי חוזר, המועקה, חוסר האונים, הייאוש וכל חבריו. איך נוכל לעזור אחת לשניה? אשמח לתת את כל כולי למען הרגשה טובה של מישהו אחר ובייחוד אחת כמוך שסובלת כבר כל כך הרבה זמן. מקווה שעצם הידיעה שאת לא לבד - תחזק אותך קצת!!!!!!!!!!!! תכתבי לי, גילי

למיקה וגלית. לצערי עדיין לא מצאנו את התרופה המצויינת שמתאימה לכולם. לעתים קשה להתאים את התרופה לאדם מסויים וצריך לעתים לנסות מספר תרופות. ידוע שבמצבים הקשורים לטראומה קשה יותר להתאים תרופות. לאחרונה היו מספר עבודות על לוסטרל אשר עוזר לפוסט-טראומתיים. אפשר לנסות ולהתחיל את התרופות ביום חמישי, אבל אני חושב שהרווח כאשר תרגישי טוב יהיה גדול מאוד ולכן שווה לנסות. תשמרו על עצמיכן ותרגישו בטוב, לעתים צריך סבלנות. דר' גיורא הידש

אשמח להמשיך לדבר איתך. יש לך מסנג'ר או כתובת אי מיל?

דר' שלום! לפני כחודשיים וחצי התחלתי טיפול נוגד חרדה בסרוקסט וריווטריל. בעקבות תופעות לוואי לא נעימות הופסק הסרוקסט, והמשכתי רק עם הריווטריל במינונים נמוכים (4-6 טיפות ליום). לפני כשבועיים התחלתי טיפול עם פבוקסיל . עד שהכדור יתחיל להשפיע ועד שהפרעות השינה יחלפו- המליצה הרופאה להמשיך עם הריווטריל במינונים נמוכים. כך שלמעשה יוצא שאשתמש בריווטריל למעלה משלושה חודשים! ידוע לי כי מדובר בתרופה בעלת פוטנציאל התמכרות. האם יש חשש? יש לך הצעה אחרת?

לבתיה שלום, כעת אני ממליץ לחכות עד אשר הפבוקסיל יתחיל להשפיע. כבר אין הבדל בין חודשיים או שלושה או ארבעה עם הריווטריל. כאשר הפבוקסיל ישפיע תוכלי להפסיק בהדרגה את ריווטריל. בהצלחה דר' גיורא הידש

האם O.C.D היא מחלה הנמשכת ומלווה את האדם לכל אורך חייו והתרופות רק מקילות עליה או שזו תופעה שבאה וחולפת לאחר שנה-שנתיים. אני כבר 3 שנים חולה במחלה זו ומפחד שתלווה אותי כל חיי? אני נמצא בטיפול, אך יש לי הרגשה שאני לעולם לא אהיה אותו אדם שהייתי לפני המחלה, האם זה נכון?

ליוני שלום, צר לי שאתה צודק במידה מסויימת. הפרעת OCD היא גם עקשנית במידה רבה ודי קשה לטיפול. בכל אופן עם ההתבגרות היא מוקלת במידה רבה וגם חולפת, אבל היא עקשנית.... אני מקווה שתחלוף אצלך מהר דר' גיורא הידש

אני לוקחת רמרון כבר כצי שנה,ומאז שלקחתי אותו אני לא מפסיקה לעלות במשקל, יש לציין שכל החיים שלי הייתי בחורה מאוד רזה שכל הזמו חיפשתי איך להשמין, הייתה לי בעיה של תת משקל ומאז שאני לוקחת את הרמרון אני לא מפסיקה לעלות בהתחלה התלהבתי אך עכשיו אני חוששת לאיזה ממדים אני יגיע עד עכשיו עליתי 10 ק"ג, הבטן מאוד נפוחה, ושמנתי מאוד אני לא יודעת מה לעשות כי אני לא אוכלת הרבה, ולא טורפת, האם הרמרון מנפח בלי קשר לאוכל? אם יש למישהו נסיון עם זה אנא עזרו לי תודה.

להילה שלום, אני מקווה שהעליה במשקל תפסק, עם זאת ההשמנה היא מעודף הכנסת קלוריות לעומת הוצאה. תשדלי לשמור יותר. דר' גיורא הידש

אני מטופל בתרופות אנטי דכאוניות מזה שנתיים. האם ניתן לפתור בטיפול פסיכיאטרי תרופתי גם בעיה של כסיסת צפרניים ללא שליטה?

לצפורן שלום, מדובר על בעיה הקשורה גם למתח אבל גם להרגל. התרופות נוגדות דיכאון עשויות להקל על התופעה אבל צריך לנסות טיפול התנהגותי בגלל ההרגל. שבוע טוב דר' גיורא הידש

ד"ר הידש היקר אני לוקחת פלוטין מזה כחודשיים מה ששיפר את מצבי בצורה מדהימה. יחד עם זאת אתמול, לראשונה, שכחתי לקחת כדור. כבר בבוקר חזר הדיכאון והיום כל היום בכי, תחושות שלא הרגשתי כבר חודש וחצי חזרו בריבאונד. זה הפחיד אותי מאוד. האם אני אצטרך לקחת את התרופה הזאת כל החיים שלי???! אני רואה איך כדור אחד שנשכח משבש את הכל. לא מוכנה לחזור לדיכאון בחיים. רוצה להרגיש שוב פעם טוב, ומפחדת שביום מן הימים, ברגע שאפסיק את התרופה הכל יחזור כפי שקרה היום... והאם אתה עובד באיזור הצפון? (חיפה קריות וכו')? הייתי רוצה יעוץ ממך. תודה,גל.

גל, את לוקחת את התרופה רק כחודשיים. מקובל לקחת את התרופה לפחות שבעה חודשים, כדי לראות אם ההשפעה הטובה תמשיך לאחר הפסקת התרופה. חשוב מאוד להתמיד בלקיחת התרופה, בוודאי שבשבועות והחודשים הראשונים. אל תסיקי מסקנות נמהרות אחרי חודשיים בלבד, את עדיין קרובה מדי לאפיזודה של הדיכאון.

פרפאנן נגד מה נותנים אותו?

בדקי מה כתבתי לך בשאלה הקודמת לך