פורום פסיכיאטריה

דוקטור שלום אני בן 30 פלוס וכרגע מחוסר עבודה חדש ואני מרגיש עצבות ובוכה מידי פעם , השאלה שלי היא האם זה סימנים מוקדמים להתמוטטות עצבים או שזה סתם משהוא זמני ויעבור ולא צריך יותר מידי להיבהל מהמצב הזה ? תודה רבה

שלום אמיר... "התמוטטות עצבים" הוא מונח פופלרי לא רפואי, שאין לו ממש משמעות. זו בעצם מטאפורה, שלטעמי לא כל-כך מוצלחת. הסכנה, אם יש כזו בכלל, היא שהעצבות והבכי שלך, שיכולים להיות לגמרי נורמליים, יתדרדרו לכדי דיכאון קליני. דברים שיכולים להיות אינדיקציה לדיכאון קליני, הם הפרעות בשינה: הן חוסר יכולת להירדם והן שינה מרובה, הפרעות בתיאבון, עצבות עמוקה ומחשבות על מוות, תחושת חוסר ערך עצמי, שנאה עצמית, פסימיות רבה. השאלה היא באיזו נקודה צריך להפסיק להתמודד לבד ועדיף ללכת לפסיכיאטר ולקבל כדורים? התשובה היא שאני לא יודע, אני מניח שזה כאשר המצב מאוד מאוד מפריע לך בתפקוד הרגיל שלך בחיים, למשל אם בגלל המצב אתה נמנע מלגשת לראיונות עבודה, או במקרים קיצוניים יותר מפסיק להתגלח או להתקלח... אני לא רופא, עברתי מצבים דיכאוניים בעצמי ומכאן הידע. בברכה מיכאל

לאמיר תודה למכאל ואני מצטרף לדבריו. מדובר על רגשות טבעיים שיש לכל אחד במצב של מתח וחרדה בגלל משבר שקורה. צריך להתחיל לדאוג בשני מצבים. כאשר התופעות הן קשות וחמורות מאוד, או כאשר הם נמשכים זמן ממושך, מעל לחודש ימים. אבל בעיקרון מדובר על רגשות ותופעות "רגילים" ומקובלים. כל טוב דר' גיורא הידש

האם התרופה סימבלטה היא נגד חרדה?

שלום רב התרופה סימבלטה היא נגד דיכאון. בינתיים היא לא אושרה נגד חרדה. אך ייתכן שהיא תקבל בעתיד אישור כזה בדומה לאפקסור XR (שניהם תרופות מסוג SNRI). כיום מסתבר שרוב התרופות נגד דיכאון יעילות גם נגד חרדה. בברכה

לנטלי תודה לדור כל טוב דר' גיורא הידש

אין לי בעיה לשלם על פרטי ביקשתי בפורום המלצה "לפתוח דפי זהב" לא אומר לי עם בפסיכאטר טוב או לא

אמנם לוקח מס' שבועות (כמו בכל תחום רפואי אחר) אבל עדיף מאוחר מאשר לעולם לא. שמות של פסיכיאטרים פרטיים יש ב"דפי זהב". את הופנית לשם כדי לא לעשות כאן פירסומת לרופא כזה או אחר.

http://www.nfc.co.il/ShowArticles.aspx?docId=117047&subjectId=1&ShowAll=True

מדהים!! מאיפה הבאת את זה?

ד"ר הידש, שלום רב, אמי אובחנה לפני כ-7 שנים כסובלת מפאניק דיסאורדר, ודיכאון. מאז, החלה מטופלת בתרופות. בשנים הראשונות הייתה תחת מעקב פסיכיאטרי, באופן פרטי, ומאחר והתלוננה כי עדיין סובלת מהתקפי חרדה נעשו שינויים בסוג התרופות באופן תדיר, עד אשר הפסיקה ללכת לפסיכיאטר כי 'הרגישה טוב יותר'. היום אנחנו 3 שנים אחרי, ומבינים מדוע 'הרגישה טוב יותר'. אמי נוטלת עד 7 קסאנגיס ביום, בין 3-4 מודאל, ואליום ו-2 פלוטין. את הכדורים הללו היא נוהגת לקבל בצורת מרשם כרוני מרופאת המשפחה שקיבלה לפני 5 או 6 שנים אישור לכך מהפסיכיאטר. היום, היא במצב התמכרות קשה, אינה מתפקדת לחלוטין ולא יצאה את הבית מזה כמה חודשים. פנינו לפסיכיאטרים רבים, ביניהם גם הפסיכיאטר שלה, והדעות חלוקות. חלקם טוענים כי זה טיפול יעיל ויש צורך רק בהתעוררות מצדה ו'חזרה לחיים' ותעסוקה, וחלקם טענו כי יש צורך בגמילה. אמי, בהחלטה אמיצה, אישפזה עצמה בבי"ח פסיכיאטרי לפני מס' שבועות, ובתוך יומיים הוועדה החליטה כי היא אינה מתאימה לשהות שם ואין מדובר שמקרה פסיכוטי. למרות שהתעקשה להישאר במסגרת תומכת בשביל לרדת במינוני התרופות ולהיות במסגרת שיקומית, נתקלה בסירוב. אך מעז יצא מתוק, והיא ירדה ל-4 קסאנגיס ביום ולא לקחה מודאל כבר שבוע וחצי. עם זאת, מיום חזרתה הביתה, המצב הולך ומדרדר. היא מסתגרת בחדרה, אינה אוכלת דבר, לא מתקשרת איתנו ונראית מדוכאת מתמיד. ברצוני לציין כי מדובר באישה אינטיליגנטית, המודעת למצבה, ולעיתים נראה כי בוחרת בו בהבנה מלאה. היו בעבר ניסיונות אובדניים, והחשש הוא כי המצב כעת יוביל לניסיון נוסף בקרוב. אני פונה אליך, כי אני מאוכזבת מהמערכת אשר דחתה את קליטתה שם, מפסיכיאטרים רבים אשר קיבלו את מיטב כספנו ולא היו נחרצים בתשובתם, מההתעלמות של הרופאים המטפלים בה למשך שנים, ובעיקר כי הנני אובדת עצות. ברור לי כי אין אני יכולה לעזור למי שאינו מעוניין לקבל עזרה, אך אני בטוחה כי אמי נואשת להיחלץ מהצרה הזו, ולחזור לחיים. היא בהשפעת התרופות כל היום, ישנה כמעט כל היממה, וברור לי כי אינה יכולה לראות קצה של אור ולכן השלימה עם מצבה. האם יש בדעתך טיפול הולם? מקום פרטי שתוכל להתאשפז בו? מסגרת? אעריך ביותר את תשובתך המהירה. בתודה, מיואשת.

שלום רב לא רשמת מה גילה של אמך, מה איזור המגורים וכמה זמן היא לא עובדת. גם לא רשמת את המינונים של התרופות ומה הסיבה שפניתם למס' פסיכיאטרים. עדיף היה לפנות לפסיכיאטר אחד שאתם סומכים עליו ולפעול עפ"י הנחיותיו. תפקידו של הפסיכיאטר איננו רק לייעץ אלא גם להתוות תוכנית טיפולית. האבחנה כאן היא ברורה- שילוב של דיכאון מאז'ורי עם התמכרות לכדורי הרגעה וצריך לטפל בשתי הבעיות. גם לאזן את הדיכאון וגם גמילה מכדורי הרגעה. מומלץ שתפנו לפסיכיאטר אחד שיש לכם אמון בו (יכול להיות גם אחד מאלה שהייתם אצלו) וכמובן לשתף פעולה. בברכה

שלום לך בת ההחלטה של בית החולים הפסיכיאטרי מתמיהה. אם תכתבי באיזה אזור בארץ אתם גרים, אולי יוכלו כאן בפורום להמליץ לך על מקום אישפוז מתאים. אני מסכימה אתכן שאישפוז יכול להעניק לה מסגרת תומכת בימים קשים אלה של גמילתה, ומציעה שתטלפני למקומות שיומלצו לך בוודאי, ותבדקי את המחלקות בטרם תתאשפז בהן אימך. מאחלת לכם ימים טובים ראומה

היי, קודם כל אני רוצה להביע את הזדהותי וכאבי למקרא הדברים. אני יודעת בדיוק במה מדובר, כי הייתי במצב של אימך לפני כמה שנים, רק עם כמות גדולה יותר של "תרופות פסיכיאטריות" (=סמים). אמך נמצאת בתוך סיוט ואת צודקת בהחלט בדאגה וברצון להוציא אותה ממנו. ניסיתי להיגמל בעזרת הממסד- בתי חולים ופסיכיאטרים פרטיים ודרך קופ"ח. שום דבר לא עבד מכל מני סיבות. למשל- פסיכיאטרים שונים ודעות שונות, בילבלו אותי לגמרי מדיניות של להוריד אותך מסם X ולמכר אותך לסם Y , אי הבנה של הצוות הרפואי את משמעות הגמילה- למה המטופל זקוק וכו'. בקיצור, לא אלאה אותך בסיפורים. על בשרי גיליתי שהדרך היחידה להיגמל היא בבית, בתמיכת בני משפחה אוהבים ומסורים, כמוך! התהליך ארוך!!! את חייבת לדעת את זה מראש. אם פסיכיאטרים יספרו לך שזה לוקח כמה שבועות- האמת היא שזה לוקח הרבה חודשים, עד שיוצאים מזה. אני לא מכריה פסיכיאטרים שנגמלו מכאלה כמויות של סמים, אז שלא יספרו לך סיפורים. זה ארוך וזה קשה, אבל זה אפשרי. ויש עליות וירידות ויש תופעות לווואי איומות בדרך. אבל אם מתמידים ולא מתייאשים, מגיעים למטרה הנכספת- השגת שליטה מחדש בחיים וחופש!!! אין דרכי קיצור. אם המשפחה ומערכת תמיכה כלשהי תעמוד לצד אימך, תתנו לה סיכוי לחיים. במידה ותרצי מידע נוסף מניסיוני, אוכל לתת לך. בהצלחה.

בזמן גמילה מהירה מבנזודיאזפינים במינונים גבוהים ייתכנו תופעות חמורות כמו דילריום ופירכוסים (תופעות מסכנות חיים) ולכן זה לא אחראי להגיד למישהי להיגמל לבד בבית. נכון שמהרואין אפשר להגמל לבד בבית, אבל הגמילה מבנזודיאזפינים היא יותר מסובכת מגמילה מהירואין ולדעתי חייבת בפיקוח רפואי ע"י איש מקצוע שמתמצא בתחום.

שלום למומחים לאחר הפסקת פרוזק מהו הזמן המקסימאלי ליציאתו מן הגוף? הבנתי ש-6 שבועות זה מינימום. מהו זמן המקסימום?(אני רוצה חשק מיני חזק ביותר ורוצה לדעת מתי יצא הפרוזק ולא ישאר ממנו זכר) בפרט בעת נטילת כדורי אומפרדקס(לדיספפסיה). בנוסף הבנתי שיש אינטרקציה בין אומפרדקס(לוסק) לבין פרוזק. במה זה מתבטא? תודה.

קודם כל, אם מה שאת מחכה שיקרה זה שהחשק המיני שלך יחזור, הרי שאת תחושי בזה, ואין צורך להעריך עבורך כמה זמן זה יקח (דבר שממילא הוא סטטיסטי). ומעבר לכך, חשק מיני מדוכא הוא לא רק תוצר של התרופות.. חלק מהקטע של דיכאון זה חוסר החשק וחוסר ההנאה מיתר תענוגות העולם הזה.. כך שכשהדכאון וגם הפרוזק ילכו (ואל תשובו!) או-אז תצפי לחזרת החשק המיני. שיהיה טוב ראומה

שאלתי שאלה פשוטה מהו הזמן המקסימלי ליציאת חלקיק אחרון של פרוזק מהגוף גג חודשיים, 3? ומה האינטרקציה עם אומפרדקס תשובות מהרופא בבקשה

לבדס האומפרדקס=לוסק עלול להאריך את משך הפעילות של הפרוזק. לפרוזק חיים ארוכים בגוף ואכן עד יציאת כל הפרוזק מהגוף לוקח הרבה מאוד זמן. אחרי חודש רמת הפרוזק בדם יורדת ל- 1/16 מהרמה בזמן הטיפול, זו רמה מינימלית שאין לה חשיבות רפואית. עם זאת אין קשר ישר בין ירידת רמת הפרוזק והחשק המיני, החשק המיני עשוי לחזור מוקדם יותר....הלוואי, אבל גם מאוחר יותר. תעדכני?? כל טוב דר' גיורא הידש

תאריך: 3:49 6.12.2006מאת: אני נושא: אדרונקסהשעה 2:30 ואני כבר אחרי הקפה והסיגריה של הבוקר... וזאת כי התעוררתי ולא יכולה יותר לישון-אני גם מזיעה אתמול התחלתי טיפול באדרונקס(התחלתי בחצי כדור בבוקר ואני אמורה להגיע ל-2 כדורים ביום כ"א 4 מג בהדרגה תוך חודש וחצי.. הגעתי לכדור זה בהמלצת פסיכיאטר מנהל מחלקה(יקר פחד) שאליו פניתי לאחר שכל התרופות בשוק לא עזרו לי. מכיוון שאינני יכולה לפנות אליו חופשי(כך לפחות אני מרגישה-קבע לי פגישה לעוד חודש וחצי), ומכיוון שציינתי בפניו את רגישותי הנוראית לתופעות לוואי והוא לא ציין חוסר שינה בתופעות הלוואי של האדרונקס(ומעיון בפורום הבנתי שזאת כן תופעה מוכרת), ובמצבי כל דקת שינה(העלמות ברוכה מהמציאות הנוראית) חשובה לי, אינני יכולה להרשות לעצמי תופעת לוואי כזאת וממש לא נראה לי שהיום אקח עוד חצי כדור אלא אם כן אדע שזאת תופעת לוואי שתחלוף . מאד מבקשת תשובה מהירה מהרופא ו/גם מאנשים מנוסים בתרופה. תודה

שלום רב אם תופעות הלוואי מאד מציקות, עליך להתקשר לפסיכיאטר ולהיוועץ בו. המידע בפורום הוא כללי בלבד ואיננו תחליף לדיאלוג שבין מטפל למטופל. בעיות בשינה, הזעת יתר ועליה בדופק ובלחץ דם הם תופעות לוואי מוכרות של אדרונקס. כדי לדעת אם אלו תופעות לוואי זמניות או קבועות צריך להמשיך עוד שבועיים לפחות ואז להחליט. מומלץ לקחת את הכדור בבוקר בשעה מוקדמת. בברכה

שלום, אכן כנראה שמדובר על תופעות לוואי של האדרונקס, אפשר לעלות במינון לאט לאט ובקצב איטי יותר והגוף יסתגל לתרופה וההפרעות בשינה יחלפו. בינתיים אפשר גם ליטול תרופה להרגעה או לשינה. כל טוב דר' גיורא הידש

ביתי בת ה19 סובלת ממניה דיפרסיה. מאוזנת מזה כשנה ע"י ליתיום 1500 מג'.היא מתפקדת יפה בכל התחומים. סובלת רב הזמן משילשולים תכופים ובחילות. האם יש דרך להתגבר על כך ללא שינוי בתרופות? אנו חוששים מאוד לשנות התרופה מאחר ועברה תקופה ארוכה וקשה עד שהגיעה לאיזון. תודה מראש, aviva

לאביבה אני מקווה שאין מדובר במינון גבוה מדי של ליטיום, אפשר לבדוק את רמת הליטיום בדם ואולי ישנה אפשרות להוריד במינון? תתייעצי עם הרופא, במידה ואפשר להוריד קצת במינון גם תופעות הלוואי שציינת יפחתו. בכל אופן אפשר לאכול מאכלים שעוצרים את הקיבה, בננות, בוטנים וכך הלאה. אם המצב ממש קשה אפשר ליטול תרופה שעוצרת את הקיבה. בנוסף הייתי ממליץ לבדוק את מערכת העיכול אצל רופא המשפחה, אולי לא מדובר על תופעת לוואי אלא בעיה במערכת העיכול, מחלות רבות וגם פרזיטים של מערכת העיכול עלולים לגרום לשילשולים ובחילות. כל טוב דר' גיורא הידש

דר' הידש תודה רבה על ההתייחסות. נבדוק את שני הכיוונים. aviva

שלום רב, אני מטופלת בציפרלקס,ולפעמים אני צריכה עזרה מידית אז אני לוקחת קסנקס ולא תמיד זה עוזר לי . אני רוצה לציין שאני נושמת דרך קנולה וכשאני בלחץ הנשימה שלי קשה אז אני צריכה להרפות את המתח .זה כמו כדור שלג ככל שאני נושמת קשה אני נבהלת וזה נעשה קשה יותר. האם יש כדור שיעזור לי מהר להרגע? או שיש לך עצה אחרת. בתודה מראש אסתר

שלום רב קסנקס היא תרופה ממכרת מאד מאד ולכן הייתי ממליץ לך להמנע ממנה לחלוטין. במצבים קשים השתמשי באסיוול/ואבן/לוריוון. אלו הם כדורי הרגעה שיש להם פוטנציאל התמכרותי אבל הרבה פחות. הם יכולים להרגיע אותך באותם מצבים שתיארת. בברכה

שלום לך אסתר, מצ"ב קישור בנושא הרפיה בעזרת לימוד ואימון נשימה נכונה. שימי לב, להסבר, הדגמה, ואימון. ולא לשכוח להפעיל רמקולים. קבלי : http://hms.mindlife.co.il/site/detail/detail/detailDetail.asp?detail_id=228627&depart_id=23626 בהצלחה ! ! ! מיכל

אני מאד מודה לכם שאיכפת לכם לעזור. תודה אסתר

אני מאד מודה לכם שאיכפת לכם לעזור. תודה אסתר

בעקבות משבר מעבר למקום חדש, התחלתי לקחת לוסטרל. אני לוקחת כשבועיים ומתקשה לישון רצוף בלילה. האם זה בהשפעת הלוסטרל? כי אני מרגישה עייפות אבל לא נרגעת עד כדי שינה רציפה בלילה.

שלום רב מדובר בתופעות לוואי מוכרות של לוסטרל. מומלץ לקחת את הלוסטרל בבוקר. בברכה

לשיר למזלנו הלוסטרל מעוררת (תתארי לך שכל היום היית ישנה...), אבל כיוון שהיא מעוררת לפעמים יש גם הפרעה בשינה, בדרך כלל הגוף מתרגל להשפעה זו והשינה חוזרת לרגיל. אפשר ליטול את התרופה בבוקר וגם להוסיף תרופה להרגעה/שינה באופן זמני. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב, יש לי שאלה חשובה לגבי תרופת הלפונקס. אני מכיר מישהי שנוטלת תרופה זו כבר שנים רבות( כ 6 כדורים ביום). היא אינה רוצה לקבל את התרופה וכל הזמן מפסיקה ליטול אותה. כאשר היא מפסיקה היא נכנסת לדכאונות ואם אף אחד לא מכריח אותה היא לא תיקח בעצמה. שאלתי היא , מה ניתן לעשות? האם יש זריקה תקופתית שניתן לעשות וזה יהיה תקף לפרק זמן מסויים? האם יש פתרון אחר (לא דרך קבוצות תמיכה כי היא לא תלך) ?

שלום רב זאת התנהגות אופיינית של חולים בסכיזופרניה- חוסר היכולת להתמיד ולדבוק בטיפול התרופתי, גם כאשר נותנים להם את התרופות הכי מתקדמות והכי יקרות. אין זריקה ארוכת טווח של לפונקס. יש זריקות ארוכות טווח של תרופות אחרות אבל סביר להניח שהיא כבר ניסתה אותם לפני שנתנו לה את הלפונקס. את הלפונקס נותנים לחולים בסכיזופרניה שלא הגיבו לתרופות אחרות ו/או שתרופות אחרות גרמו לתופעות לוואי בלתי נסבלות. לכן אין ברירה מלבד פיקוח הדוק יותר שלכם שהיא אכן לוקחת את הכדורים כל יום בכמות שנקבעה לה. בד"כ ניתן לקחת את כל הכדורים פעם ביום. בברכה

לדודי תודה לדור, בכל אופן צריך לבדוק אלו תרופות בזריקות היא קיבלה בעבר? אמנם הלפונקס היא התרופה הטובה ביותר אבל אם היא לא נוטלת אז עדיף בזריקה. כיום יש זריקה גם של תרופה הנקראת רספרידל והיא מהדור החדש ויתכן שכדאי לנסות-רספרידל קונסטה. אסור להפסיק ולהתחיל מחדש לפונקס ללא פיקוח ובדיקות דם תכופות. יש בזה סכנת חיים. כך שאם היא עושה הפסקות ארוכות אסור לה לחדש את הלפונקס על דעת עצמה. מתקבל על הדעת שהיא במעקב של פסיכיאטר אשר רושם לה את הלפונקס והיא מבצעת בדיקות דם לפחות כל חודש, אפשר לנסות ולדבר עם הפסיכיאטר. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום לד"ר ולמי שיודע! האם לקיחת ואבן יום אחרי שלקחתי קלונקס לכמה ימים היא בעייתית?הרי שניהם מאותה משפחה...פשוט היה לי קלונקס בבית והרופא היום רשם לי ואבן.... שאלה נוספת זה האם לקיחת דראלין (למניעת פחד קהל) במקביל לואבן בעייתית? האם לקיחת רסיטל במקביל לשני אלה בעייתית? תודה.

שלום רב לקיחת דראלין אכן בעייתית. יש דוח חמור של ה-FDA שקושר את הדרלין (חוסם ביטא) לשבץ מוחי. מומלץ שתפסיק לחלוטין שימוש בתרופה זאת. [אלא אם יש התוויה אחרת מקרדיולוג ואז צריך להיוועץ בו]. לגבי הסלט של ואבן עם קלונקס. שניהם מאותה קבוצה אבל הקלונקס הרבה יותר חזק והרבה יותר ממכר. לכן- אם ואבן מרגיע אותך תסתפק בו. לגבי רסיטל- ניתן לקחת אותו במקביל לואבן. שים לב שגם הואבן עשוי ליצור תלות אמנם הרבה פחות מקלונקס. בברכה

דור תודה... מפתיע אותי לגבי דראלין כי רופא המשפחה רשם לי את זה כדי לקחת לפני מצבים "מלחיצים" כמו פרזנטציות וכו'....אז איך יתכן שיש כזו סכנה בכדור הזה ועדיין הוא נרשם ע"י הרופאים? איזו תרופה יכולה להקל עליי ולסייע לי SOS להוריד לחץ ומתח בגלל עבודה חדשה שהתחלתי ובעיקר גורמת לי להיות מתוח כל יום העבודה ואדום (סמוק) מה ניתן לעשות כדי לפתור זאת דחוף? לטווח ארוך הבנתי שאפקסור יעיל?אבל מה יכול לסייע מיידית???

בתי בת 10 - טוענת, זה מספר חודשים, שהיא שומעת קול גברי לא מוכר, שאומר לה לעשות דברים רעים. היא טוענת שהדבר קורה כל יום, מספר פעמים ביום, היא מנסה להתעלם מכך והדבר מאוד מטריד אותה. ברצוני להוסיף כי היא אובחנה כסובלת מ ADD ונוטלת ריטלין SR בחודש וחצי האחרונים. רציתי לדעת על מה הדבר יכול להעיד ומה עלי לעשות.

את חייבת להפסיק עם הריטלין מייד. ריטלין הוא חומר שממריץ דופמין ויכול לגרום לתופעות פסיכוטיות דמויות סכיזופרניה. כאשר מישהו שומע קולות שאינם קיימים שמצווים עליו לעשות דברים זה סימנים של סכיזופרניה.

לגילת התשובה של דור מפחידה ועדיף להתעלם ממנה. יתכנו מספר סיבות לכך, גם השפעת הריטלין, הכי קל הוא להפסיק את הריטלין ולראות האם הקול ממשיך להיות, ועם הניסיון הזה לחזור אל הרופא שרשם את הריטלין ומכיר את הילדה. "שמיעת קולות" אצל ילדים זה דבר שונה מאשר אצל מבוגרים, אצל ילדים התופעה עשויה להיות גם טבעית וילדים "יודעים" להסתדר עם זה. בכל אופן אם התופעה נמשכת יש לפנות לאבחון אצל פסיכיאטר המומחה לילדים ונוער. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום לד"ר או לכל מי שיכול להשיב! התחלתי השבוע עבודה חדשה וזה מלחיץ אותי מאוד...היה לי קושי להירדם בלילה שלפני היום הראשון וגם בלילות האחרונים זה לא השתפר...עיקר מה שמפריע הוא שאני מאוד מתוח ולחוץ מההתחלה החדשה,להכיר אנשים חדשים וללמוד עבודה חדשה...יש לציין שאני מטבעי אדם שסובל מSOCIAL PHOBIA ברמות מסויימות ואני סובל מפחד קהל שמשתק אותי למשל בזמן שעלי לדבר מול אנשים וכו'....אני נהיה אדום ובמתח באופן כללי.השאלה היא מה ניתן לעשות תרופתית שיקל עלי כמה שיותר מהר כי אני בתקופת התחלת עבודה?בעבר קיבלתי קלונקס להורדת מתח ולהירדמות קלה בלילה והיום הרופא משפחה רשם לי ואבן...מה ההבדל בין ואבן לקלונקס בהשפעה על התופעות שתיארתי?האם גם אפשר לקחת DERALIN במקביל כדי לפתור את בעיית ההסמקה שיש כתוצאה מהמתח כנראה וזאת לפחות בימים/שבועות ראשונים של העבודה עד שירד "הלחץ" שלי?

התרופות המומלצות לחרדה חברתית הן פרוזק, ציפרלקס ואפקסור. רופא משפחה יכול לרשום לך אחת מהן. ואבן- רק במצבים של SOS ולא יותר מ-10 פעמים בחודש, או עד שבועיים רצוף, בשימוש יומיומי קבוע. קלונקס- רצוי להמנע ככל האפשר כי הוא מאד ממכר. דרלין- חוסם ביטא- רצוי להמנע ממנו לחלוטין עקב סיכונים בריאותיים משמעותיים (http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3268814,00.html)

למתן כעזרה ראשונה אפשר ליטול וואבן או קלונקס או לוריוון, כולן דומות ומה שחשוב איזו תרופה מתאימה לך יותר. אם החרדה החברתית היא בעיה משמעותית במשך כל השנה כדאי להגיע לאבחון מלא ולחשוב על טיפול קבוע עם נוגדי דיכאון וחרדה. כמובן שאפשר גם לחשוב על שיחות אשר יעזרו לחרדה החברתית ולקשרים הבין אישיים. כל טוב דר' גיורא הידש

אני חייבת אבל חייבת! טיפול... הקטע הוא שממש קשה לי... אני לא מסוגלת לדבר במיוחד עם מישהו שפעם ראשונה שאני רואה אותו בכלל, ולמה שבכלל יהיה אכפת לו? אני מרגישה זה זה רק הכסף... זה פשוט מעצבן... אז אם שואלים אותי למה פנית לטיפול? אני לא יודעת מה לענות... שותקת... מצחקקת במבוכה... ומגמגמת כמה מילים... אז יוצא שאני לא מספרת כמעט כלום, במיוחד לא את הדברים הכי קשים ושהכי מפריעים לי, אז אי אפשר לטפל בצורה כזאת, ואין לאף אחד כמעט סבלנות לאנשים כאלה, ואין להם מושג איך ומה לעשות איתי... אז זאת ממש בעיה... וזה ממש כואב לי... אני נכנסת לטיפול אני מרגישה שהמטפלת ממש סובלת ממני... ושהיא מתה להפטר ממני.... ושאני משעמעמת אותה ומבזבזת את זמנה... ואני כואבת נורא מכל הניסיונות האלה... אני יוצאת עם הרגשה כל כך רעה... נכה... מוגבלת... זה נראה לי כל כך לא הוגן וכל כך מופרז שאני כל כך רוצה לדבר ויש לי כל כך הרבה דברים שמפריעים לי והמצב שלי חרא... אבל איך להסביר שאני פשוט לא מצליחה לדבר? ואני רוצה, אני רוצה, אני לא רואה ברירה אחרת, אבל זה פשוט ממוטט אותי... אני מרגישה גמורה... חסרת תקווה... כל כל שונאת את עצמי... זה פשוט אכזרי... זה לא פייר... אוף!!!!!!!!! מה אני אמרה לעשות? איך יבינו את המצב שלי כמו שהוא? נגיד עכשיו אני חושבת לפנות לטיפול דרך מרפאה של בריאות הנפש, אבל אני חוששת כי אמא שלי אמרה לי שהם בהתחלה עושים פגישה כזאת של אבחון או משהו כזה, כדי להבין עד כמה המצב חמור ולפי זה הם נותנים את אורך תקופת ההמתנה, אבל מה אני אגיד להם על הפעם הראשונה? מה הם יבינו? אם הם יחשבו שהמצב שלי לא כזה נורא אני אתחרפן ולא אעיז לבוא אליהם, ואני ארגיש ממש רע! וכזאת סתומה כי המצב שלי נוראי ואם הם יחשבו שאני סביר אז אני אתבאס וממש ארגיש שאף אחד לא מבין ת'מצב שלי בגלל שאני כזאת אילמת, נכה, מוגבלת... סתומה... אוף אני לא יודעת מה לעשות... למה? למה זה לא הולך לי ואיך ככה רוצים שתהיה לי תקווה? שאני אראה סיכוי? שאני ארצה לחיות? איך? איך? לללללאאאאאאאא רוווווווווצצצצצצצצצההה!! ד"א - אני מטופלת ב - 20 מ"ג ציפרלקס ביום זה עוזר, אבל לסמם את עצמך בתרופות זה לא מספיק... צריך גם טיפול נפשי כי אולי הכדורים מקלים על ההרגשות אבל הם לא יכולים לרפא את פצעי הנפש, ולטפל בפלונטרים שנכנסתי אליהם...

שלום רב 1. בפעם הבאה תרשמי הודעה יותר קצרה וממוקדת- כפי שנהוג בפורומים. 2. זה לא נכון שציפרלקס מסמם. ההשפעה של התרופה על המוח היא הרבה יותר מורכבת והיא מטפלת בשורש של המחלה. אמנם אין הוכחה שהיא מרפאת את המחלה אבל גם אין הוכחה שהיא לא עושה זאת. 3. לא בטוח שאת זכאית לטיפול פסיכולוגי במסגרת הרפואה הציבורית. כיום האחריות לנושא זה עוברת לקופות החולים ושם זה ניתן בתשלום. תתיעצי עם רופא משפחה או פסיכיאטר מטפל. בברכה

מתוסבכת במצב היוצא משליטה שאת מתארת, שעלול להיות כמו כדור שלג, אין מנוס מלקיחת החלטות קשות ודעי: ההחלטות הטובות ביותר, הן גם הקשות ביותר לביצוע. מה שחשוב, כרגע, ולעתיד שלך, הוא המצב הנפשי שלך, הדאגה ליציבות ולרווחה שלך. כרגע, העבודה שלך, השרות הלאומי, והילדים המקסימים, הם משניים בחשיבותם. צאי רגע מה מהתפיסה הילדותית, וקחי את החיים שלך בידיים. אולי הדבר הכי נכון הוא ראשית כל לקחת חופשה. לבוא ולדבר - בצורה גלויה וכנה- ובוגרת שזה פועל יוצא של היכולת לנסח את הצרכים והרצונות שלך- עם מי שאחראית עליך. את לא צריכה לפרוק את המטענים הרגשיים שלך אצלה, אלא להסביר לה שאת זקוקה לזמן כדי לטפל בעצמך. בקשי חופשה של מספר שבועות, ושתפי אותה בכל מה שתדרוש לדעת. ברגע שתצאי מהמערבולת של היום-יום שלך במחלקה שאת מתנדבת בה, יהיה לך את השקט הנפשי החלקי הדרוש להתחלת טיפול. אין ספק שאת מתארת מצב מורכב. צורך בטיפול, קושי לתת פתח לאדם זר לטפל בך, ופחד בנוסף שאם לא תהיי משתפת פעולה איתם, אז או שידביקו לך איזה הגדרה קשה, או שלא תקבלי טיפול. אבל אין לך ברירה יקירתי, זה החיים שלך מוטלים על כף המאזניים, את חייבת להוציא את הצעקה שלך. זה אומר שאת חייבת להוציא את הכל, ותשימי בצד את העניין של הכסף, השיעמום ושאר הדברים שמטפלים טובים לא מתעסקים בהם. תחשבי נטו על עצמך, ותתחילי בלפרוק ולחשוף את מה שאת מרגישה. יש סיכוי שאחרי שתעשי את זה תרגישי הרבה יותר טוב. אני לא יודעת כמה זמן נשאר לך למסגרת ההתנדבות, ומה המשמעות של הפסקתה, אבל תאמיני לי, ובאמת, בתור מישהי שהייתה שם, שאין שום דבר ששווה את הלחץ הנפשי שלך, מקווה שאני לא מייאשת אותך תביני, אם את לא תקחי החלטה, הדברים שרצית לשמר בחייך יתפרקו מאליהם. שיהיה לך בהצלחה תספרי לנו מה קורה איתך ראומה

שלום ד"ר במשך היום ולפעמים כל היום עוברות לי ביום מחשבות טורדניות שגורמות לי להיות ממש ממש חרדה ולשקוע בדיכאון הדבר הזה עובר עליי תקופה של בערך 5 חודשים אף פעם לא עבר עליי משהו דומה אני אדם" רגיל" לחלוטין אני לא מצליחה להשתלט על המחשבות האלו אני פוחדת להגיע חמצב שאני ישתגע..... הייתי אצל פסיכולוג פגישה אחת ואני לא חושבת שזה ממש עוזר... מה לעשות??? יש לציין אני בת 21 משוחררת מהצבא ואמא שלי לפני חצי שנה לראשונה עברה מעין משבר/דיכאון ואושפזה כמה פעמים בבית חוליפ פסיכיאטרי

הכי טוב ללכת לפסיכיאטר בקופת החולים שלך לאיבחון ולקבלת טיפול מתאים, הטיפול העיקרי במחשבות טורדניות הוא טיפול תרופתי ומצריך בדרך כלל מינון גבוהה של כדורים ממשפחת ה SSRI (פרוזק ציפרמיל וכו'), חבל על סבל מיותר יש טיפול שיכול לעזור.

שלום, מחשבות טורדניות הן סוג של הפרעת חרדה. כידוע הטיפול הנפשי הוא או תרופתי, או שיחות או השילוב ביניהם. לכן כדאי להגיע לפסיכיאטר לאבחון ולשקול אתו את האפשרויות הטיפוליות. בכל אופן אחרי פגישה אחת אי אפשר לקבוע את היעילות והתועלת של טיפול פסיכולוגי.... כל טוב דר' גיורא הידש

האים לוסטראל 100 מ"ג ביום יכול לגרום לעיפות נוראית?????????

אני לוקחת 50 מ"ג וחשה עייפות אבל אני בהתחלה.... אולי זה יעבור אחרי חודש..

לרותם כן, תנסה ליטול את התרופה בערב. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רציתי לדעת עם ציםרלקס יכול לגרום לדופק מהיר אני במינון של 30 מ'ל בזמן האחרון יש לי גם כאב ראש יובש בפה ודופק מהיר רציתי לדעת עם צריך להוריד במינון . יש לצין שבמינון יותר נמוך לא היה לי טוב .תודה

שלום רב המינון המקסימלי של ציפרלקס הוא 20 מ"ג ליום. אין לקחת מעבר לכך, עפ"י הוראות היצרן. לכן אתה לוקח למעשה מינון יתר. עליך לרדת במינון ל-20 מ"ג ליום, או להחליף לתרופה אחרת. בברכה

דור שלום אני מטופלת אצל פרופסור חרמש אני לא מאמינה שהוא נתן לי יותר ממה שצריך יחול להיות שזה חריג אבל 2 לא עזרו לי אשמח לקבל תגובה על התופעות לוואי תודה.

קראתי באינטרנט שהתרופה ZYPREXA גורמת הרבה תופעות לוואי חמורות כגון מחסור בתאי הדם הלבנים (סרטן הדם) ואיבוד הכרה לתקופה ארוכה (קומא)... האם זה נכון ? חשוב!!! =====>> כמה זמן בכלל השתמשו בתרופה ב-1.) ארץ וכמה זמן השתמשו בתרופה החדשה ב-2.)עולם ??? האם היא בכלל תרופה בטוחה ???

לדוד הזיפרקסה היא תרופה בטוחה, יש לה תופעות לוואי אבל לא התופעות שציינת. היא אינה גורמת לסרטן הדם, אינה פוגעת בכדוריות הלבנות ולא גורמת לקומה. התרופה היא בערך כעשר שנים ומשתמשים בה מליוני אנשים, כך שהניסיון אתה רב. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום. אני סובל מאו.סי.די. והפרעה סכיזוטיפלית (שביטויה העיקרי הוא דיכאון). אני נמצא כרגע בטיפול פסיכולוגי, וכן לוקח מודל ורמוטיב-השימוש ברמוטיב אינו בשל דיכאון קל, אלא מכיוון שבעבר הייתי מטופל בפריזמה וזה הביא אותי להתקף פסיכוטי. השאלה שלי היא איך אני מתמודד עם או.סי.די חריף ודכאון קשה גם הוא, אם כי הדיכאון בא לסירוגין ויש נפילות קשות ולצד זה גם מצבים מאוזנים יותר. למיטב הבנתי יש בעיה לשלב תרופות שיעזרו להפרעה אחת ולא יחמירו את השניה, ולצד זה ישנה גם הנטייה לפסיכוזה עקב נטילת נוגדי דיכאון-ולמיטב ידיעתי גם בשל ההפרעה הסכיזוטיפלית. השאלה היא-כי אני חושש שלא הייתי ברור מספיק-איזה טיפול עשוי לעזור לשתי הבעיות (או לפחות לאחת מהן מבלי להחמיר את השניה). בשאלתי אני מתייחס בעיקר לטיפול תרופתי, מכיוון שאני די מיואש מטיפול פסיכולגי, וכאמור אני נמצא בטיפול שכזה-ללא הועיל. חשוב לציין-אולי?-שההפרעות מונעות ממני "תפקוד-נורמלי" של עבודה וכו'...

שלום רב, לפי התיאור אתה צריך שילוב של SSRI (כגון פרוזק) עם נאורולפטיקה (כגון ריספרדל). את המינונים צריך להתאים לך פסיכיאטר. מודל איננה תרופה יעילה נגד סכיזופרניה, לפחות לא במינונים סבירים. השילוב של סכיזופרניה עם OCD הוא שילוב מוכר ומטפלים בו כפי שרשמתי לך לעיל. בהצלחה

שלום תודה לדור והשילוב של נוגדי דיכאון עם רספרידל בטיפול ב OCD מקובל. הרספרידל עשוי לעזור ולשמור מפני פסיכוזה וגם לעודד ולהגביר את השפעת הפרוזק נגד ה OCD כך שהרווחת פעמיים. כל טוב דר' גיורא הידש

האים זה נכון שלהפרעה טורדנית שלוקחים פרוזק נותנים רספידל ומה עדיף לעלות במינון פרוזק ל4 או לקחת רספידל או שאין שייכות

פרוזק היא תרופה אנטידכאונית, אנטיחרדתית ואנטיאובססיבית. המינון של פרוזק עבור OCD הוא 80 מ"ג ליום. במקרים עמידים ניתן להוסיף תרופה נאורולפטית כמו ריספרדל 1-3 מ"ג לצורך אוגמנטציה של פרוזק. התוספת יכולה להיות זמנית או קבועה. התוספת ניתנת רק אחרי שהגעת למינון המקסימלי הנ"ל ולא היתה תגובה מספקת.

לרונע תודה לדור ואני מצטרף לדבריו כל טוב דר' גיורא הידש

האים הפרוזק האורגנל יותר טוב בהשפעה מהפלוטין ומהפריזמה

כולם אותו חרטה ברטה,סליחה על הביטוי.

לאורנה לפי היצרנים ומשרד הבריאות כל התרופות הללו זהות, מניסיוני דווקא הפריזמה מעולה והפלוטין לא כל כך. הפרוזק המקורי דומה לפריזמה. כל טוב דר' גיורא הידש

אני לוקח 3 כדורים שלפלוטין למחשבות טורדניות העלתי ל4 כדורים אני עדיין מרגיש חולשה עייפות וחוסר אנרגיה עפ שבמחשבות זה עוזר לא יודע מה לעשות

לאורנה לא כתבת כמה זמן את על 4 כדורים. בכל אופן נקווה שתופעות הלוואי יחלפו ותהני מההשפעה החיובית של הפרוזק כל טוב דר' גיורא הידש

אני על 4 כדורים כבר שבוע לערך

ד"ר הידש שלום האם ניתן לעבור בצורה חלקה בין התרופות הנ"ל והאם עשוי להיות מצב שתרופה כמו ציפרלקס תעזור לי במקום שבו האפקסור לא הצליחה? בברכה,אייל

שלום רב לפני ביצוע מעבר כזה כדאי להכפיל את מינון האפקסור (75 מ"ג הוא מינון תת טיפולי). תתיעץ עם הרופא לגבי הכפלת מינון האפקסור. בברכה

לאייל אין בעיה לעבור מאפקסור במינון נמוך לציפרקס, יתכן שהציפרקס תתאים לך יותר אבל כפי שדור כתב אתה ניסית את האפקסור במינון נמוך. כל טוב דר' גיורא הידש

נמאס...כ"כ נמאס...להיות במצב רוח ירוד כל כך הרבה זמן ועם זאת החיים ממשיכים ולי נראה כאילו הזמן עצר מלכת מזה שנתיים. אני כל הזמן מנסה להבין איך זה התחיל...האם זה באמת משנה? אך עובדה היא, שאני מרגישה כמו אורחת בחיים האלו...מרגישה תחושת זרות כלפי עצמי... אני לא יכולה להגיד שזה מתבטא רק באופן סובייקטיבי....אני לא מתפקדת בכלל... מרוב שאני נמצאת במצב הזה כ"כ הרבה זמן , זה משגע את השכל, אין מנוחה, ובכלל נראה לי שככל שהזמן עובר ואין שיפור כך קשה יותר ויותר לצאת מהמצב הזה... לא מבינה כלל מה קורה לי....הצטמצמתי לחלוטין...ולה לעזעזל הכדורים אינם עוזרים.. הפריזמה שאני נוטלת מספר חודשים, כלל אינו עוזר ואני שוקלת על דעת עצמי להפסיק למרות שהרופא טוען אחרת. כפי שהבנתם - לא נראה כי הרופאים יודעים להגדיר מה יש לי והכי קשה לי זה עניין הפסיכוזה שהייתה שהיא לא מוחלטת בפיה הרופאים, אך אני חוששת שיש לי השלכות בעקבותיה. האם יש מצב שהמצב התהפך....ויחזור לקדמותו? אני יודעת שזה קצת טיפשי לשאול ככה באינטרנט מבלי שאתם מכירים אותי וסיפורי...אך ניסיתי כבר הכל...אשפוז יום, טיפול פסיכולוגי... ואין לי מילה מהרופאים- לא לגביי מצבי הנוכחי...ובטח שלא לגביי הנזקים שלדעתי קיימים ....כי כך קראתי שזה מה שקורה אחרי פסיכוזה...

אורנית כדי לצאת ממצב נפשי של קיפאון כפי שאת מתארת אותו בפלסטיות כל כך ברורה, צריך יותר מטיפול תרופתי, פסיכולוגי או אישפוזי. צריך החלטה נחושה לפעול למען יציאה מהמצב הזה. דיבור על המצב אינו עוזר. שיחות עם רופאים או אנשי מקצוע שאינן משולבות בסוג מסויים של עשייה ביום יום הן כמו כוסות רוח למת. חשוב לתפקד, לעשות, לא לוותר. צעד צעד. גם אם המציאות הפנימית לא משתנה, לפחות לשנות את המציאות החיצונית. על ידי פעילות במציאות החיצונית. עבודה, אנשים, בית, פרנסה ושעות פנאי לא בבידוד. אדם פעיל אין לו זמן לשקוע יותר מדי ברחמים עצמיים. לא שטיפול אינו עוזר, אבל כמנוף לא כתרופת פלא. אחרי שנתיים של דיבור על מצוקה, אולי הגיע הזמן לפעול להפסקתה? שיהיה לך טוב תמי.

שלום לך מה שלומך? קצת מבולבלת....? בהמשך לתהליך שאת עוברת יש עניין מרגיז שהוא- שאחרי שמתחילים תנועה, התקדמות, פתאום יש רגע כזה שנעצרים ושואלים שוב: מי אני, ולמה ומה קורה לי. דבר דומה קורה אגב בדיאטות- מתחילים שינוי בתזונה, אפילו מוסיפים התעמלות, ויש ירידה במשקל, יש תהליך, אבל פתאום, לפני הגעה למשקל הרצוי, יש עצירה- פתאום למרות שממשיכים כרגיל עם התפריט שנקבע ועם הפעילות הגופנית, נעצרת הירידה במשקל. במקרה הזה, לאחר חודשים ספורים הגוף מסתגל לשינויים הקודמים, ומסוגל להמשיך בשינויים נוספים, כלומר, העצירה היא זמנית בלבד. יש לי תחושה שכך זה גם אצלך. עשית כבר כברת דרך, אבל עכשיו את בנקודה כזו של מנוחה. נדמה לי שחסר לך קשר עם אחרים. זה יכול לעזור לך לא להרגיש זרה בעולם הזה. לא להרגיש בודדה. נדמה לי שהמלצתי לך לכן למצוא מסגרת קבועה בה תוכלי לפגוש אנשים. אני מציעה לך יותר מכל לא להתייאש. תראי, יש מי שמאמין בך, האמיני קצת בעצמך! אל תזלזלי בכוחות הנפש שלך ושלנו. את יכולה לעבור את זה. תני לעצמך את המנוחה שאת זקוקה לה. המשיכי בטיפול בפריזמה חזרי לטיפול פסיכולוגי. ותספרי לנו מה קורה יום טוב ראומה

שלום רב כפי שכתבתי לך מקודם, נראה שעליך לקבל טיפול נאורולפטי מסוג ריספרדל או פרפנן. גם הפריזמה חשוב במקרה שלך כדי להפחית כפייתיות. ארועים פסיכוטיים קצרים שחווית הם כנראה חלק מהפרעת אישיות גבולית ואין לזה קשר למחלות נפש אחרות. בברכה

מאיפה לך לדעת שאני בעלת הרפעת אישיות גבולית- הרי כתבתי מפורשות...שהאבחנה שניתנה לי היא - הפרעת אישיות nos כלומר, אין הפרעת אישיות ספציבית- אלא אם כן אני טועה- אשמח שתתקנו אותי.

סוף סוף יש לי את מכתב סיכום האישפוז...לא שהוא עוזר לי במשהו, אבל אולי הדבר יעזור לד"ר הידש לומר לי מילה או שתיים בנושא... אז כאמור במכתב מצויין - הפרעת אישיות nos עם מאפיינים של קווי אשיות מאשכול b למעשה, קראתי באינטרנט במה מדובר- וכי זה לא מה שמטריד אותי. המצב הנורא בו אני נמצאת הוא עדיין אותו מצב כפי שהיה קודם, לכל מי שזוכר... אני עדיין שנתיים + מאז הפסיכוזה שלכאורה לטענת הרופאים היה קשה לומר בוודאות אם אכן זה מה שהיה...ולה היום זה בעצם חשוב לי , תשאלו? בגלל שאני תוהה אם יש לי פגיעה נרקסיסטית שאני מתקשה להתגבר עליה, דבר שמקשה עלי לחזור לתפקוד או שמא...נפגעתי באופנים שונים מהפסיכוזה, באיזשיהם נזקים שאולי הם בלתי- הפיכים....אני מרגישה שהתובנה שלי חלקית...כך גם נאמר במכתב שחרור... ולשאלה.. האם הנזקים הם בלתי- הפיכים? נמאס לי להיות במצב חלש שכזה...

אורנית פסיכוזה כשלעצמה אינה סכיזופרניה או אוטיזם או שבץ מוחי. להפרעות כאלה במוח יש נזקים בלתי הפיכים אולי, למרות שהמוח כל כך גמיש שניתן למצוא מנגנונים עוקפי בעייה ולשקם את פעילות המוח והאדם בדרכים שלא על כולם כתוב בספרים. אבל פסיכוזה בפני עצמה לא יוצרת שום נזק בלתי הפיך. הבעיה שלך היא דיכאון וחרדה, ולא פסיכוזה. הלוואי והיית קצת מאמינה לי... תמי.

שלום רב בהפרעת אישיות גבולית ייתכנו גלישות פסיכוטיות. כלומר אירועים פסיכוטיים קצרים. מכיוון שהם קצרים לא תמיד הם מאובחנים ע"י איש מקצוע. בנוסף בהפרעה זאת ישנה הפרעה התנהגותית ובעיה בוויסות רגשות. לכן הטיפול המומלץ הוא ע"י תרופה נאורולפטית, כמו ריספרדל או פרפנן. אם יש לך גם כפייתיות (כך נראה) אז אפשר לתת בנוסף תרופה מסוג SSRI. תתיעצי עם פסיכיאטר. בברכה

אם כן היה זה משהו פסיכוטי קצר - לטענתך, הרי אני מבינה אם כך שאין נזקים- האם הבנתי נכון. אגב, היה לי כנראה משהו פסיכוטי במשך 5 חודשים (לא קצר כ"כ) אך אמרו לי שזה לא היה פסיכוטי מאחר והכל אז היה מוטל אצלי בספק- כלומר, היו יותר חשדות מאשר אמיתות

האם זו תרופה טובה גם למי שהדגש שלו במחלה הוא המאניה ולא הדיכאון?מה תופעות הלואי של למיקטל,והאם נכון שהן קלות יחסית לשאר המייצבים?תודה למי שיגיב.

אליאורה שלום מהמאמרים שקראתי על למיקטל, היא נחשבת דווקא יותר טובה נגד החלק הדיכאוני של המחלה. למה את חוששת דווקא מהמאניה? את הסימנים של מאניה יותר קל לזהות, הם לרוב יותר אקוטים וחדים, וקל יותר להפסיק אותה, ואילו הדיכאון מסוגל להתפתח באיטיות, ולא להרפות בקלות, לכן אני מאמינה שהחלק הדכאוני של המחלה הוא מסוכן אף יותר מהחלק המאני. לגבי תופעות לוואי, חשוב לזכור- ולכן גם לא לפתח תקוות שווא- שלכל תרופה ייתכנו תופעות לוואי, וכי אין להסיק מאחד על אחר. עם זאת.. אחרי ניסיון רע ומר עם תרופות אחרות (דפלפט, רספירדל) עברתי ללמיקטל ומאז ירדתי מהכוונה להפסיק את הטיפול התרופתי- וזאת בעקבות העובדה שאין לי תופעות לוואי. מאחלת גם לך את המצב הזה. בהצלחה וכל טוב ראומה

לאליאורה תודה לראומה ורציתי רק להוסיף שנכון שלמיקטל עוזרת במיוחד למי שסובל מדיכאון, אבל זו תרופה מייצבת ולכן מיועדת גם למי שסובל ממאניה. כל טוב דר' גיורא הידש

תודה לכל מי שהשיב לי כאן על שאלותי בנושא,כמה דפים אחורה.הרופאה שלי אמרה לי שאפשר לקחת ריספרדל במינון נמוך במקום מייצבים,אבל זה חייב להיות עם השגחה,זאת אומרת שאני או מישהו בסביבתי ישים לב אם יש שינוי במצב רוח.ודרך אגב,אני לוקחת עכשיו רק חצי מיליגרם ליום! אני מקווה להפסיק בכלל אם כי אני מסופקת כי לא הצלחתי בעבר להפסיק גם כשהייתי במינון כזה.האבחנה שלי היא בי פולר אבל לדעתי אין לי דיכאון.חשבתי על מה שכתבתם לי שבאמת אולי החרדה מהמאניה גורמת לי חוסר יכולת להפסיק עם הריספרדל.אולי הוא ממכר,לפחות פסיכולוגית?אני גם רגועה יותר כשאני לוקחת את התרופה כי אני יודעת שלא יהיו לי הפתעות לא נעימות...תודה לכם,אתם ממש עוזרים!

שלום רב מינון של 0.5 מ"ג ריספרדל ליום שקול לפלצבו. כלומר כאילו את לא לוקחת בכלל. כדי שהתרופה תיתן השפעה מייצבת באמת את צריכה לקחת בסביבות 2 מ"ג ליום. אינני ממליץ על ריספרדל כטיפול במצבים של רמיסיה בהפרעה דו קוטבית בגלל הסיכון ל-TARDIVE DYSKINESIA שזאת הפרעת תנועה של הגוף, שנגרמת בשימוש ממושך בתרופות אנטיפסיכוטיות, שהיא הפרעה בלתי הפיכה ואין לה מרפא. עניין נוסף עם ריספרדל זה עליה במשקל, השמנה, עליה בכולסטרול ולעיתים גם סכרת. לכן עדיף בהרבה להשתמש בתרופה מייצבת מצבי רוח כמו ליתיום. אם יש לך רתיעה מליתיום אפשר תרופה אחרת כמו טגרטול, למיקטל, דפלפט ועוד. בברכה

היי דור, רוב התופעות הלוואי של התרופות הפסיכיאטריות גורמות להשמנה. וזה ברור. אבל, איפה זה כתוב שריספרדל גורמת לעליה בכולסטרול, ולעיטים גם סוכרת? אני יודעת שאפקסור גורם לעליה בלחץ הדם. ואסור לאנשים עם בעיות לב לתת אותו. לגבי הריספרדל חידשת לי ואני מאמינה לך, אבל איפה זה כתוב. האם תוכל לצרף קישור או מאמר בנושא? שאלה נוספת בירשותך,איזה עוד תרופות פסיכיאטריות גורמות לעליה בלחץ הדם וסוכרת? תודה מראש מיכל

שלום ריבה נשמע שעשית את הבחירה שלך, ושטוב לך איתה. אין לך מה לחפש לא את הדיכאון (תגידי תודה שלא פגשת את המפלצת!!) ולא את המאניה. חפשי את היציב, הנעים והטוב. ונשמע לי שמצאת אותו. שיהיה לך תמיד טוב ראומה

שלום רב, התחלתי לטול אפקסור XR לפני כשבועיים, בתחילה במינון של 150 מ"ג ובימים האחרונים העליתי בהנחיית הרופא ל- 225 מ"ג. במקביל התחלתי להוריד את המינון של הלוסטראל מ- 200 מ"ג וכעת הוא עומד על 50 מ"ג. הסיבה שעברתי מלוסטראל לאפקסור היא שהוא עזר לי מאוד במשך שנתיים וחצי אך בתקופה האחרונה התחלתי להרגיש שהסמפטומים של חרדה ודכאון חוזרים והלוסטראל כבר לא ממש עזר. כרגע אני לוקחת 0.5 מ"ג לוריוואן ליום כעזרה ראשונה לחרדה. יש לציין שבעלייה מ- 150 מ"ג אפקסור ל- 225 מ"ג תופעות הלוואי קצת החמירו: כאבי ראש, עייפות, סחרחורות...האם זה אמור לחלוף? ברצוני לשאול - האם נכון להוריד את מינון הלוסטראל ולהעלות את האפקסור במקביל? כמה זמן יחלוף עד שאני ארגיש בשפור? האם יש להמשיך ולהעלות את המינון או להמתין להשפעה? אני נוטלת את הלוריוואן כבר תקופה די ארוכה (כמה שבועות) מאחר ואני עדיין לא מרגישה מספיק טוב בלעדיו, האם זה לא בעייתי?... תודה מראש!! אני עדיין לא מרגישה בשינוי,כמה זמן

שלום רב, מדובר בשאלה שחוזרת על עצמה בפורום כמעט כל יום. אין פרוטוקול אחד של איך עוברים מתרופה א' לתרופה ב'. יש רופאים שממליצים על מעבר חד (כלומר להפסיק מייד את הלוסטרל ולהתחיל מייד באפקסור). מאידך, יש רופאים שממליצים להמשיך עם תרופה א' מס' שבועות במקביל להתחלת נטילה של תרופה ב', עד שהשניה תתחיל להשפיע, כדי לא להשאיר אותך בלי כיסוי תרופתי, דבר שעלול להחמיר את המצב הנפשי. הרופא שלך בחר בשיטת ביניים, בין שתי השיטות הנ"ל, של ירידה בתרופה א' ובמקביל עליה בתרופה ב'. בגישה זאת יש חיסכון של זמן, כי מבצעים שתי פעולות על אותו ציר זמן, אך יש לה גם חסרונות. לדעתי את לוקחת מינון מאד גבוה של אפקסור (225 מ"ג ליום) ולא מומלץ לעלות מעבר לכך, לפחות לא בשלושה החודשים הקרובים. את הלוסטרל את יכולה להפסיק מיידית, או לרדת ל-25 מ"ג ליום למשך שבוע-שבועיים ואח"כ להפסיק. לגבי לוריוון- מדובר בתרופה שיוצרת התרגלות אבל פחות מבנזודיאזפינים אחרים. ניתן לקחת אותה עד שתהיה התייצבות במצב. בברכה

למיכל תודה לדור, תופעות הלוואי יחלפו במהרה ועוד מעט גם ההשפעה הטובה של האפקסור תעלה ואז תוכלי לרדת בהדרגה בלוריוון. כל טוב דר' גיורא הידש

לד"ר הידש שלום רב! אני השתמשתי בפאקסט 30 מ"ג במשך שנתיים וזה מאד השמין אותי ואז ניסיתי לעבור לכל מיני כדורים אחרים כמו רסיטל במינון 20 מ"ג לוסטראל במינון 50 מ"ג וציפרלקס במינון 20 מ"ג לבסוף חזרתי לרסיטל אבל במינון 40 מ"ג וכבר 3 חודשים אני עם הרסיטל במינון הזה לצערי מאז שהתחלתי עם כל ההחלפות והנסיונות האלה התחלתי שוב להתעסק בחרדות וזה מציק לי יום יום (אמנם הסימפטומים לא חזקים) אבל זה מעסיק אותי ונותן תחושה לא נעימה. מה עלי לעשות לדעתך ולמה הרסיטל לא פותר את הבעיה לגמרי? אודה על תשובתך הגר

לאחרונה הגיע לארץ תרופה חדשה בשם "סימבלטה" שיש לה פחות תופעות לוואי. ניתן לקבל דוגמיות חינם לתקופה מוגבלת בזמן דרך פסיכיאטר. פני לפסיכיאטר דרך קופ"ח או דרך "דפי זהב".

להגר לכל התרופות שציינת יש מנגנון פעולה דומה, כולן פועלות על הסרוטונין, לכן אחרי שתי תרופות מהקבוצה לא צריך לנסות תרופות נוספות אלא לעבור לתרופה מקבוצה אחרת. הקבוצה השניה היא תרופות הפועלות גם על הסרוטונין וגם על הנוראפינפרין, כך אפקסור, צימבלטה וגם איקסל. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום יש לי חבר מאד טוב שנמצא בדיכאון כבר הרבה זמן, הוא לוקח כדורים נגד דיכאון וגם הולך לטיפול פסיכולוגי, אבל לדעתי, וגם לדעתו הכדורים לא מתאימים לו כי הוא פשוט לא מצליח לצאת מהדיכאון... שאלתי אותו למה הוא לא קובע תור לפסיכאטר לשנות כדורים אז הוא אמר כי זה לוקח המון זמן, ובאופן כללי מדובר בבן-אדם שלא יכול לעזור לעצמו כבר תקופה ארוכה. הקיצר, איך אפשר למצוא פסיכאטר פרטי או תור דחוף לפסיכאטר של מאוחדת באזור ת"א תודה מיכל

שלום רב ניתן להתקשר לסניף קופ"ח מאוחדת בת"א ולבקש תור לפסיכיאטר, או להתקשר לפסיכיאטר דרך "דפי זהב". בברכה

שלום ד"ר הידש, לפני כמה ימים רשמתי פה בפורום,אני מתמודדת עם סכיזופרניה כ- 3 שנים ואני חושבת שבתקופה האחרונה אני בדיכאון.יש לי הרבה מחשבות על התאבדות וקשה לי להתמודד עם דברים.אני לוקחת זיפרקסה 5 מ"ג,האם כדורים נגד דיכאון יכולים לעזור או שהמחשבות האלה תמיד יהיו בגלל ההתמודדות שלי עם סכיזופרניה? תודה מראש, מירי

למירי מקובל לתת תרופות נוגדות דיכאון ביחד עם זיפרקסה. בארה"ב יש כדור המכיל זיפרקסה ופרוזק ביחד. בארץ עדיין אנחנו נותנים את שתי התרופות בשני כדורים אבל באופן מעשי אין הבדל בין שתי הדרכים. כך שבהחלט אפשר להעזר בתרופה נוגדת דיכאון. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, אני סטודנטית לקולונוע בברלין ונמצאת בשלב ההתחלתי של תחקיר לקראת סרט דוקומנטרי שאצלם בנושא אדון ועבד. במרכז הסרט, אמה של סבתי, אשר ביצעה נסיון התאבדות כושל בשנת 1938 בתל אביב, אחריו אושפזה בכפייה על ידי בעלה במוסד פסיכאטרי. ככל הידוע, בעלה הסתיר את פרטי המוסד מכל בני המשפחה ומנע כל קשר בינה ובין ילדיה עד מותה לאחר כחמישים שנה. האישה עלתה מספר שנים לפני כן לישראל ולא דיברה עברית. אני מחפשת מידע במספר נושאים: חוקי אשפוז פסיכיאטרי - איך ועל ידי מי אושפזו חולים פסיכיאטריים בכפייה לפני קום המדינה? מה היו התנאים לאשפוז כפוי ומי הותר לבצעו? האם קיים חוק כלשהו, אשר אוסר מניעת קשר בין חולה לבני משפחתו (ואם כן, האם חוק כזה חל גם על בני משפחה)? כיצד טיפלו/מטפלים בישראל בחולים פסיכיאטריים שאינם דוברי עברית? גישה למידע לגבי מאושפזים שנפטרו - למי/ממתי הזכות לקבל מידע לגבי מקום, תנאי ונסיבות אישפוזו של חולה שנפטר? מה התנאים והתהליך של קבלת מידע מסוג זה? קבורה של חולים בודדים - מי מטפל בקבורה של חולים פסיכאטריים שנפטרו בתקופת האישפז שלהם ואינם נמצאים בקשר עם משפחתם? האם וכיצד ניתן לברר היכן חולים נקברו? אודה לכל סיוע קטן כגדול.

אם תדעי היכן היא היתה מאושפזת יהיה לך את קצה החוט שיוביל אותך לכל היתר. אם את רוצה לברר היכן היא אושפזה אולי תנסי דרך משרד הבריאות. סביר שתצטרכי להציג תעודות על הקרבה המשפחתית לצורך כך, ועדיף שתצטיידי בהרבה סבלנות ועקשות. מקווה שסייעתי במשהו... ראומה

שלום ראומה אני נזכר עכשיו במשהו שהפסיכולוגית שלי אמרה לי לפני כמה פגישות, שקצת הפתיע אותי. היא אמרה לי שההמשברים הפסיכוטיים שעברתי יכולים לשמש לי יתרון בתחום הפילוסופיה, כלומר הלימודים האקדמיים שלי, שכרגע נראה שאני לא הולך להתמיד בהם. האמת היא שאני חושב שהיא טעתה, כי הלימודים באקדמיה הם בעיקר עוסקים בקריאת טקסטים ביקורתית ולא בהבנה של חוויה אותנטית, והפסיכוזה היא כולה חוויה אותנטית. אולי בגלל זה אני מרגיש כל-כך רחוק מהימים בתואר הראשון שלי שבהם כל-כך נהניתי מהלימודים. עכשיו אחרי כל מה שעברתי זה פשוט נראה לי לא רלוונטי, מיותר, משעמם, טרחני, ולכן אין סיכוי שיהיה לי תואר שני. אבל אולי אני עוד אתחרט ואחזור בסמסטר ב'. האנאלוגיה לסמים ממש נכונה, אבל היא לא מעלה ולא מורידה לגבי הדיון. הגורואים בהודו צורכים קנביס על בסיס יומיומי. האם הם פחות "מוארים" בגלל זה? הרי מהם הגיעו כל המושגים האלה למערב....או שההארה שלהם מדומה? אז אנחנו קיבלנו את אותו הדבר רק בלי סמים, ואנחנו נוטלים ונטלנו חומרים אחרים כדי לא להיות "מוארים". השאלה היא, שאני לא חושב שלמדע המערבי יש הסבר אליה, היא איך שינוי בחומרים במוח יוצר שינוי כל-כך רדיקלי בתפיסה של העולם? בעצם הממשות של העולם! האם העולם הוא משהו קיים בלי תלות בתודעה שלנו? האמת היא שאפשר למצוא לזה הסבר מטריאליסטי בעצם. העולם החומרי נקלט בצורה שונה מאוד רדיקלית ע"י החומר שנקרא המוח שלנו למרות שאין שינוי בממשות שלו. מעניין שיש נקודות השקה לא מעטות בין הפסיכוזה שלי לשלך. גם לי הייתה תיאוריה מורכבת על שולטים ונשלטים. חשבתי שעל פניו נראה כאילו מי ששולט הם הגברים, היהודים, האירופאים, ובעצם המצב הוא ההפוך. הנשלטים הם בעצם אלה ששולטים ומנהלים את העולם רק נוח להם שלמראית עין יראה שהנשלטים הם אלה ששולטים. זה על קצה המזלג זה היה יותר מורכב. לא יודע מה אומר המושג "הארה". אני משתמש בו בלי שיש לי מושג מה הוא אומר. לגבי התשובות שנתת לשאלות הפילוסופיות שלי. מציאת מטרה לחיים שלי היא לא בהכרח מציאת מצפן מוסרי, אם כי כמובן שאת צודקת שהדברים קשורים. תראי- להיטלר לדוגמה הייתה מטרה מאוד ברורה לחיים, אבל ברור שהוא לא היה מוסרי. האם האמת הפנימית שלי היא האמת? מה זו האמת הפנימית שלי? הרי זה מה שאני משוכנע שהוא האמת. ואם אני משוכנע שאני המשיח, אז אני המשיח? אנחנו תמיד מוגבלים לסובייקט שלנו? הרי את מגיעה בזה לסולפסיזם...אבל אני משוכנע שיש הרבה מעבר לסובייקט שלי...יש לזה תשובה, שאם אני התודעה היחידה שקיימת בעולם, אז איך נוצרו כל כך הרבה דברים מסביבי, שאין לי כל יכולת ליצור...אני באיזושהיא צורה יצרתי אותם? אבל איך? טוב, נו, ראומה, אני גורר אותך לפילוסופיה ואת בכלל בדרך להיות מדענית...(: והתשובות שנתת הן נהדרות כדי להמשיך הלאה ולהרגיש טוב ואולי זה מה שחשוב. זה הרי מה שחשוב לפסיכולוגים), ואני הרי כבר לא אהיה פילוסוף לפחות מבחינה רשמית, אז לא חייבים להמשיך עם זה הלאה. אני עוד אחשוב על זה ואכתוב עוד מיכאל

שלום מיכאל אפתח בסיפור מכונן: כשהייתי ילדה, ממש בפאתי גיל ההתבגרות, היתה לי חברת נפש, והיינו נוסעות פעם בשבוע לבית ספר של עוד ילדים כמונו. ותמיד, בנסיעה, שהייתה די ארוכה היינו מנהלות שיחה בערך כזו: איזה דפוקים המורים שלנו, ואיזה בעסה זה לקום לבית ספר, ואיזה מעצבנים הבנים, ואיזה דיכאון זה בפנימיה, ועוד קיטורים כבדים.. עד שהיינו מגיעות לאיזו מסה קריטית, כנראה, ואז מישהי מאיתנו הייתה חותכת- רוצה סנדוויץ?. וככה דיון מדכא ומתיש היה נקטע לנו במשפט ארצי כל כך. אם לא הבנת, אז מצד אחד יש בי את הצורך והעניין לתהות על קיומו של העולם, ומצד שני, את הצורך הארצי כל כך של ת'כלס. כתבת על סמים והארה. אני חושבת שאפשר להגיע לתחושת עילוי בדרכים נוספות, כולן אגב מניסיון אישי: מניעת שינה למשך זמן ארוך, מניעת מזון למשך זמן ארוך, התשה גופנית, והתגרות במוות. יש בוודאי עוד דרכים, אבל אלא המוכרות. באופן מקרי בחלקו, בימים האחרונים אני משתפת אנשים נוספים, חברים, בדיון הזה שלנו. דרכם התוודעתי לטימותי לירי ולמשנתו הפסיכוטית, המדהימה-מרשימה, שלדעתי עוד לא הבנתי אותו ואותה, אבל אתה בטח מכיר ואשמח לשמוע את רשמיך בעניין. אז מהי הארה? אני חושבת שאדם מואר אם הוא מצליח לשאת איתו את האור ולהאיר בו את חייו,וזאת בפרק זמן שאינו מוגבל לרגע ההארה עצמו: ארוע מרגש של לילה, בחוף מדהים, עם אנשים מחוייכים, מוזיקה פותחת אופקים והנאה גדולה, עם או בלי סמים, יכול להשפיע על הימים לאחר מכן לגרום, נניח, לתחושת שייכות, ביטחון ופשוט שמחה מהחיים עצמם, אבל האם ההשפעה הזו היא הארה? אני דווקא חושבת שחוויתי הארה, אבל זו הייתה רחוקה מרחק שנות אור מסמים ומפסיכוזה. היה רגע בחיים שלי שאחריו שום דבר לא היה כשהיה לפני כן. אני לא אשתף אותך בזה קבל עם ועדה, כי זה מאוד אישי, אבל מה שחשוב לי לומר, זה שזו לא היתה התגלות, אלא יותר רגע של נפילת אסימון, שלא גיליתי משהו חדש, אלא שהייתי מוכרחה להישיר מבט אל המציאות, שהיתה אז, מאוד כואבת. כך שהארה אולי היא מילה שהאור הוא לא חלק מחייב בתוכה. וגם, יש כזו טענה שאנחנו יודעים הכל, שתינוק אפילו נולד עם כל הידע הדרוש לו, ושאנחנו רק נזכרים. למשל, אם אתה מחפש משהו, מחפש משמעות למשל, אם לא הכרת אותה לפני, איך תדע שזה מה שחיפשת כשתראה אותה? האם האמת הפנימית שלך היא האמת? כן- היא האמת שלך. אבל לגבי עניין המשיח.. פה אני נכנסת לעולם שאני לא ממש שולטת בחוקים שלו. אז תסלח לי על העילגות ותסייע לי במציאת המונחים הנכונים. תראה, כמו בנוגע להארה, גם כשמדברים על משיח, צריך להיות מדוייקים, כדי שנוכל לקיים דיון רציני, צריך ששנינו נשתמש באותה מילה לתיאור אותו הדבר בדיוק. וכמובן, שלא מדובר רק בדיון הצר שלנו כאן. אם אתה חושב שאתה משיח, אתה חושב שיש לך צורך או יכולת להציל את העם היהודי, באופן כללי וייחודי לך, או שאתה חושב שאתה משיח בן דוד, והנה באה איתך תחיית המתים? אני לא בטוחה שאני מובנת. פילוסופיה אכן עלולה להיות עניין מייגע. ויכול להיות שבאמת יהיה לך הרבה יותר מועיל ללמוד להיות אופה, למשל, אבל אני מאמינה שהיא כן תרמה משהו לחיים שלך. מה זה סולפסיזם? דווקא בימים אלה של חזרתו של אורי גלר למסך הרחב מתאים הדיון הזה על התודעה... לבסוף יש עוד הרבה מה לומר ומה ללמוד אותי מאוד מעניין הנושא, זה מרגיש לי כמו התעמלות של הרחבת מושג המציאות והאני. ואשמח להמשיך להתכתב איתך, ועם אלה שירצו להוסיף לדיון על הנושא. שיהיה ערב מרתק ראומה

ראומה ומיכאל הזכרתם משיח, והיות וזו הפסיכוזה שלי, אתייחס לכך... למרות שהיו בדבריכם המון דברים מעניינים ששווה להתייחס אליהם ואולי עוד נדבר עליהם בהמשך. מהו משיח? האם זה משנה? אם אני חווה את עצמי כמשיח, האם זה משנה שגם אחרים יחוו אותי ככזאת? משיח עבורי זו משימת חיים. כלומר- אני רואה בחיים שלי שליחות, שמטרתה להביא שלום וגאולה לעולם, לא רק היהודי. זה נשמע כמו שיגעון גדלות ברגעים הפסיכוטיים, אבל בהמשך זה פורט את עצמו ליעדי משנה ולצעדים קטנים של פעולה, שכוונתה להוריד מטרות עולם למטרות אישיות יותר ריאליות ליישום ולהגשמה. לראות בעצמי שליחה- זה לא דבר נדיר בעולם הדתי והחסידי. כל חבדני"ק מדבר על זה. לראות בעצמי מי שנולדה כדי להביא שלום לעולם- גם זה לא נדיר, אם כי לא כל כך פוטוגני להגיד את זה בעידן הציניות והמרכאות. היות ואני קיבלתי את המשיח הזה שלוש פעמים, בכל פסיכוזה, היתה לי בחירה- או להתייחס למחשבה הזאת כטעות כימית, או לבחור לממש אותה, בצינעה, בין כתלי ביתי וחיי. והדרך להשגת שלום בעולם היא להשיג שלום בתוך תמי. ואין זו משימה קלה כלל וכלל, במיוחד לא לאדם אמצע כמוני, שטומנת בתוכה את הניגודים בין הפסיכולוגית והמשוגעת, המאנית והדפרסיבית, הדתיה והחילוניה, והאמא והבת והרעיה והשכנה והיהודיה ובת העולם הגדול... לעשות שלום פנימי היא משימת החיים ויש לכך השלכות על כל הסביבה. ממש כמו אבן שמושלכת לתוך מים ועושה עיגולים עיגולים של השפעה סביבה. אני האבן הקטנה והעולם הוא העיגולים שנוצרים סביבי. וכל אבן שנשלחת לתוך הים, היא עוד שלב בדרך של הגשמת החזון הגדול של השלום. אנחנו למודי סבל וייאוש. ואף על פי כן, אנחנו מלאי תקווה, אני מלאת תקווה. האמונה בגילגולים נותנת לי את הנצחיות של השליחות. גם אם לא אסיים אותה בגילגול הזה, אמשיך לחזור לכאן לכדור הארץ עד שנסיים את העבודה- לעשות שלום בנפש האדם ובעולם כולו. זו המשיחיות שלי. זו המשיח שאני. זו בחירתי להפוך את הפסיכוזה למטרת חיי. וזה עושה לי טוב לחשוב על עצמי ככה. אז למה זה צריך להפריע לאחרים? בעיני כל מחשבה של האדם היא טובה כשהיא הופכת אותו לאדם טוב יותר ותורם יותר לסביבתו. והשמיים הם הגבול... יום טוב לכולנו תמי. (דרך אגב- אני משיח בן יוסף, משיח בן דוד יהיה כמובן גבר, ולו מחכים הדתיים. נראה לכם שאלוהים היה שולח משיח אישה לדתיים?!!!) יום טוב תמי.

שלום ראומה... קצת אין לי פנאי לחשוב על זה לעומק עכשיו. אני מבטיח להתסיס את הנושא בהמשך אם תרצי. אולי מחר, אולי עוד עשר שנים....אבל מה שכתבת מאוד דיבר אלי. בברכה מיכאל

בהקשר לשאלתי הקודמת...(דיסטימיה מלווה בהתקפי דיכאון וחרדה) ואם הטיפול פסיכולוגי לו עוזר??..... עברתי הרבה פסיכולוגים בחיים שלי, ואני לוקחת כדורים ציפרלקס כדור וחצי... וכלום, המצב כל כך דפוק אני כבר לא יודעת מה לעשות כמה אפשר לסבול, איך אפשר כל הזמן להיות חזקה בשביל עצמי ולא ליפול?...... מה עושים בשביל לצאת מהסיוט הזה שנמשך כל החיים שלי?.... אין לי כוח יותר............לחיות

יש עוד תרופות מלבד ציפרלקס. פני לפסיכיאטר דרך קופ"ח או דרך "דפי זהב" להתאמת טיפול.

ועכשיו התחלתי להשתמש בסרוקסט וקלונקס לפעמים. ניסית פעם סרוקסט () --- נוגד דיכאון, בשילוב עם קלונקס (CLONEX) ---נוגד חרדה............................ אך לא בטוח לגבי התרופות הבאות: עכשיו יש תרופות הכי חדשות ביותר!!!!! ========>>> זיפרקסה (ZYPREXA) ---מייצב מצב רוח ונוגד מצבים פסיכוטיים, או ריספרדל (RISPERDAL) --- נוגד מצבי פסיכוזה גם הוא..................!!!!! אך חמודה, יקירתי, נכבדה, ומסקנתי, שבכל זאת אסור בשום פנים ואופן ליטול תרופות, מבלי להיוועץ בפסיכיאטר מקצועי, מומחה, ובעל ניסיון רב ורצוי רב מאוד.......................... סליחה בבקשה מכל הלב מאוד מאוד...................................... אגב, אם את גרה באשקלון אצל ילדים ומתבגרים עד גיל 18 יש דוקטור נפלא דר' בסון, ואצל בוגרים מבוגרים ומזדקנים יש דוקטור אפילו אולי עוד יותר נפלא או אולי לא, אבל נראה לי שכן, דר' לאוניד........................................................!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אני בטיפול אצל פסיכולוגית, ולוקחת כדוקים- ציפרלקס, אבל יש לי תור לפסיכיאטרית, מחליפים לי אותם למשהו הרבה יותר חזק.. כי הדיסטימיה שלי החריפה ונהיה לי דיכאון מג'ורי... דיכאון ממש חריף שמנטרל אותי.....

שלום נתנו לי כדור דקינט כנגד תופעות לוואי של ריספרדל. אחרי שהתחלתי לקחת את הדקינט הרגשתי פתאום הרגשה לא טובה, כאילו שאני מרחפת ומנותקת מהמציאות, הרגשה שאני עומדת להשתגע ופחדתי לצעוק לפני אנשים ברחוב. חשבתי שמדברים עליי. הפסקתי לקחת את הדקינט וההרגשה הטובה חזרה. מאז אני לא לוקחת אותו. לפני שלקחתי את הכדור המצב שלי היה יציב. אני רוצה לדעת על מה משפיע הדקינט, ומה הקשר לתופעה הזו שקרתה לי?

שלום לך, דקינט היא למניעת תופעות לוואי של תרופות נוגדות פסיכוזה. (ניתן לקרוא בהרחבה על התרופה באתר אינפומד).

דקינט היא תרופה אנטיכולינרגית לטיפול בתסמינים אקסטרא-פירמידליים של תרופות אנטיפסיכוטיות. התופעות שרשמת אינן אופייניות לה. בכל מקרה, עם ריספרדל בד"כ אין צורך בדקינט (תרופה אטיפית). אם בכל זאת נוצר צורך כזה, צריך לשקול תרופה פחות פוטנטית, כמו סרוקוול או זיפרקסה. כלומר, במקום להוסיף תרופות נגד תופעות לוואי עדיף להחליף את התרופה שיוצרת את תופעות הלוואי.

לאיילה כפי שנכתב הדקינט ניתן כנגד תופעות לוואי של התכווצויות שרירים או קישיון שרירים (קצת דומה לפרקינסון, אבל כאן הוא תוצאה של השמוש ברספרידל). בגלל ההשפעה האנטיכולינרגית יתכנו תופעות של בילבול והרגשה מוזרה כפי שתיארת. אפשר לנסות במקום דקינט ארטן או להפחית לחצי כדור, אבל גם לארטן עלולות להיות תופעות דומות. כל טוב דר' גיורא הידש

האם ניתן לאבחן אצל ילד בן 9 נרבוזה כפייתית? והאם ניתן לטפל במחלה זו אצל ילדים באופן כזה שהיא תעלם?

המושג "נרבוזה" כבר מזמן יצא מהלקסיקון. התנהגות כפייתית יכולה להיות קשורה להרבה אבחנות שונות. אם התכוונת ל-OCD אז כיום מקובל לחשוב שמקור ההפרעה הוא ביולוגי ולא פסיכולוגי. נותנים לילד פרוזק והכפייתיות נעלמת (כל עוד לוקח את התרופה). פנה לפסיכיאטר ילדים או פסיכולוג ילדים.

לגוני תודה לדור ואכן פסיכיאטר שהוא מומחה בילדים ונוער מטפל בנושא זה. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום. רציתי לדעת עים ניתן לשלב לשלב פרחי באך בנוסף לפלוטין 80 מ"ג ליום. תודה.

לד. איני חושב שישנם מחקרים בנושא, אבל אני מאמין שאין בעיה בשילוב. כל טוב דר' גיורא הידש

תקשיבו... אני חייבת טיפול נפשי דחוף (הייתי פעם אצל פסיכולוגית ועד לא מזמן אצל פסיכיאטרית) אבל אני לא יכולה להמשיך בפרטי כי אין לי או להורים שלי כסף בשביל זה, לכן חשבתי לפנות לאחת המרפאות של בריאות הנפש ולנסות שם (למרות שאני ממש פוחדת מטיפול...) הקטע הוא שאני בבעיה טכנית - אני עושה שירות לאומי בבי"ס של מחלקת ילדים פסיכיאטרית (מה אני עושה שם? תשאלו ת'פסיכיאטרית שלי שהציעה לי לעשות שם שירות, מה שמראה עד כמה היא לא מודעת לחומרת המצב שלי...) בכל מקרה הבעיה שהמרפאות האלה קשורות אליהם מן הסתם... אז אני חוששת שיוודע להם שאני בטיפול שם ושאולי יוודע להם מידע על המצב הנפשי שלי ואז מה יהיה?!? בהתחלה אמא שלי הציעה לי ללכת למרפאה כלשהי... אמרתי לה שאני חוששת שיש קשר בינה לבין הבי"ח שאני משרתת בו שמן הסתם יש שם פסיכולוגים ופסיכיאטרים וכל זה מהבי"ח... אז היא ביררה ובאמת שהם קשורים!! זאת שלוחה של הבי"ח!! מזל שביררתי!! אחרת זה היה יכול להיות מאוד לא נעים... אז ביקשתי מאמא שלי שתשאל את הפסיכולוג של אחותי שעובד שם אם יש מרפאה באזור שלנו שאין לה שום קשר לבי"ח ושאין בו אף מטפל או רופא מהבי"ח - והוא מצא לי!! עכשיו אני עדיין בלחץ, כי אני לא רוצה להרוס לי ת'שירות ועוד בצורה כזאת מביכה שיגלו עלי פרטים כאלה (הם לא יודעים על כלום) כי הם דווקא די מרוצים ממני ואני מתפקדת שם טוב. אז רציתי לשאול, אם נגיד אני הולכת למרפאה הזאת ומספרת שאני עושה שירות בבי"ח הזה וכל זה ואח"כ מספרת להם מה שילך לי ומה שאני אהיה מסוגלת, אין מצב שהם עלולים להעביר מידע לבי"ח שבו אני משרתת? אסור להם לעשות דבר כזה? ומה אם הם יחשבו שזאת חובה? זה מה שחסר לי... אוף... עתם הרעיון שאני עושה שם שירות כזה אבסורדי!! לפעמים בא לי לזרוק משהו על הפסיכיאטרית שלי לשעבר על הרעיונות המשונים שלה! היא די סיבכה אותי, למרות שטוב שמצאתי משהו לעשות עם עצמי... אני ממש חוששת לפנות לאחת המרפאות השנה... אני אומרת לעצמי שאולי עדיף שאני אחכה לסוף השירות (שזה בסוף אוגוסט...) ואז לא יהיה לי ממש ממה לחשוש וזה יהיה יותר בטוח... הקטע הוא שזה גם מחשש לטיפול כי אני גרועה בזה... אני פשוט חייבת טיפול דחוף... המצב שלי ממש לא טוב ואני ממש סובלת ומתה לקבל עזרה, רק לא ממש מצליחה למצוא אותה, לקבל אותה, וכשאני מקבלת אופציה לעזרה אני לא יודעת איך להסביר את עצמי... כך שלא מבינים ת'בעיות ואותי ולא יודעים מה אני רוצה מהם ומה לעשות איתי... אני ממש לא יודעת מה לעשות... מקווה לקבל תגובות שיעזרו לי, למי שיודע אם יש מצב שיהיה מותר למטפלים במרפאה של בריאות הנפש להעביר מידע כלשהו על המצב הנפשי שלי לבי"ח שבו אני משרתת אם יהיה בא להם... - אני אשמח שתגידו לי... זה מותר מבחינת החוק? ומה אם הם לא הכי ישימו על החוק הם יכולים לחפף במצבים כאלה, לא? יכולות להיות הפתעות נכון? אני ממש לא יודעת מה לעשות... תודה מראש...

תקשיבי יקירתי ואכתוב לך בנקודות: 1. זה שהמרפאה שייכת לאותו בית חולים זה לא אומר שיש להם מאגרים של האנשים ושישר ידעו עליך- נטו כי זה לא משהו שהם מחפשים לדעת. 2. גם אם הם ידעו אני לא משוכנעת שזה מה שיהרוס את השרות שלך, הרי את שם די בהתנדבות. 3. אני שמחה שמצאת מרפאה אחרת. אין לך מה לחשוש, את לא פדופילית או רוצחת סדרתית, אף אחד לא אמור או הולך או צריך לדווח עליך. את לא פושעת. 4. גם לך מגיע לקבל טיפול, אין לך ממה לפחד. 5. אין שום סיבה שהם יעבירו מידע עליך. עם כל הכבוד, את לא מנתחת לב, כמו שהמטופל של יורם יובל שמסופר עליו ועל הנתקים שלו בספר סערת נפש היה. אז למה להם להעביר עליך מידע? עשית משהו רע למישהו? את עלולה לפגוע במישהו? 6. אם היית צריכה לפסוק - לקבוע האם את כשירה לעבוד שם או לא, מה היית מחליטה? אם ענית שאת מסתדרת יפה אז תאמיני שהם גם יחשבו ככה. שוב בהצלחה ראומה

בת שירות יקרה הסבל שלך נגע לליבי. אין למרפאה בה את מקבלת שירות זכות להעביר אינפורמציה ללא הסכמתך למקום השירות שלך, יש חובה של סודיות רפואית. ניתן להפר סודיות רפואית במקרים של אחזקת נשק על ידי אנשים המוגדרים כחולי נפש או במקרים של אישפוזים פסיכיאטריים- הרשומות מגיעות למשרד הפנים ולצבא. אבל במקרה של שירות לאומי את יכולה להיות רגועה וללכת לקבל את הטיפול שיעזור לך ואז תוכלי גם להפיק יותר מהשירות ולתרום כי למרות הסבל שלך את נשמעת לי כאדם מוסרי ואיכפתי, וכל הסימפטומים שאת מתארת נשמעים לי כחרדה. ניתן לעזור לך, זה לא בשמים, אל תחששי ויהיה טוב תחזיקי מעמד תמי.

תודה למשיבות ואני מצטרף לדבריהן כל טוב דר' גיורא הידש

ראומה - הקטע במרפאה שקשורה לבי"ח זה שיש אנשים מהבי"ח שעובדים שם ואני לא רוצה שהם ידעו שאני מטופלת במרפאה כזאת, מה אני בכלל אעשה אם אני אפגוש מישהו מהם במקום כזה??!!? ולמי שעובד שם כן עלולים להגיע פרטים עלי, בין אם ירצו להתייעץ באחד מהם או סתם שיצא להם לדבר עלי בין כל השאר... לא נראה לי שזה יהרוס לי את השירות כי הם מרוצים ממני, אבל מה יהיה אם יתברר להם שאני לוקחת ציפרלקס, שאני במצב נפשי גרוע בעצמי שאני בדיכאון (למרות שעכשיו סביר לגמרי) חרדות, יש לי ניתוקים, חושבים שיש לי הפרעות אכילה, בא לי לחתוך את עצמי לפעמים... בעבר היה לי OCD והיה לי את הסיפור עם החתולות למי שזוכר שסיפרתי לכם... (זה נמצא בע"מ 805) והיו לי תקופות מזעזעות... כאילו יש לי סיכויים מאוד גדולים למצוא את עצמי יום אחד גם מאושפזת... לא יודעת מה הם יחשבו... אולי הם יגידו שהם לא יכולים לקחת ת'אחריות, כאילו הם שמים לב שיש משהו... הם ממש נחמדים שואלים מה שלומי, וזה... כאילו - באמת שאני לא יודעת מה יקרה אם הם ידעו על המצב הנפשי שהייתי אצל מטופלת אצל פסיכיאטרית ושאני בעצמי לוקחת כדורים פסיכיאטרים... אוף!! זה ממש מעצבן... להתעלל בעצמי לשחק את עצמי כל הזמן בסדר... חחחחחחחח... אל תדאגו... אני לא מסוכנת בכלל... רק לעצמי אולי... אני ממש רגישה וכל כך אכפתית על הילדים כי יש כאלה שאני יכולה ממש להבין... אני מבינה כל כך את הכאב שלהם, ואני ממש אכפתית וסבלנית... הם אוהבים אותי... אני כשירה... עובדה שאני מתפקדת מצויין...אבל אני באמת מפורקת וקשה לי נורא... אני מרגישה ממש שאני סוחבת את עצמי... למרות שאני אוהבת לבוא לשם... ברגע שאני יוצאת משם הכל מתפרק כל הדברים שהתעלמתי ממהם כל היום כי לא היה לי זמן לחשוב עליהם ולא הייתי יכולה להרשות לעצמי... הייתי עסוקה והייתי צריכה להיות עירנית... אז מה אם אני מתפקדת - בכל זאת זה בטח ידאיג אותם ואולי הם יתייחסו אלי אחרת ולא יודעת מה... בכל מקרה הגעתי אליהם בלי שיהיה להם מושג על כלום מזה... אולי זה לא בסדר? אולי הם יכעסו, אולי אם הם היו יודעים הם לא היו מקבלים אותי? תמימי- אין סכנה שאני אחזיק נשק... חחחחחחחחח... ואם יאשפזו אותי השנה ברור שהם ידעו כי אני לא אגיע יותר... (וגם אם זה יקרה אחרי זה בטח זה יגיע אליהם איכשהו...) תודה על התגובה... ממש נחמד מצידך... וד"א - לעולם אל תכתבי לי דברים כגון : "ניתן לעזור לך, זה לא בשמים" כי אין לך מושג על המצב הנפשי שלי ואת לא יודעת עד כמה אני נמצאת במצב מסובך ובכלל לא פשוט... בכלל הטיפול בי והריפוי שלי בכלל לא מתקרב ללהיות פשוט ולא בשמים... תודה על התגובות שלכם!! |חיבוק| ערב טוב... תרגישו טוב!!

מה להגיד לך שלא ישמע זילזול בסבל שלך אבל בכל זאת יעודד? אולי רק אגיד שמאד מוכר לי מה שאת מרגישה. כי אני הייתי בדיכאון בזמן שטיפלתי באחרים כפסיכולוגית, ואני זוכרת את הפחד שלי שיגלו, ואת התחושות שאני עושה הצגות כי איך זה יכול להיות שמשוגעת כמוני מטפלת באחרים. הייתי אז בטיפול פסיכולוגי בעצמי, אמנם לא בשירות הציבורי, אבל בכל זאת- את המחלה שלי הסתרתי מכולם, והרגשתי לא אתית, ומזיקה למטופלים, ושקרנית ועוד כהנה וכהנה סופרלטיבים, והייתי חולת נפש וכולי וכולי וכולי. יחד עם זאת העבודה הזאת נתנה לי כוח, ומרפא. מטופלים שלי מאז היו כמו ילדי הקטנים. נתנו לי כוח למרות שאני הייתי אמורה לעזור להם. והם אפילו לא ידעו את זה. זו היתה תקופה מאד קשה. אבל היא עברה, ברוך השם. לכן אני מאמינה שגם אצלך זה יעבור. אני בפירוש מאמינה שאנשים כמונו שעוברים משברים נפשיים נועדו לטפל באחרים. רק אדם שסובל בעצמו מסוגל להתחבר בצורה אמפתית ולא שיפוטית לסבל של חברו. לא שיש אדם שאינו סובל. אבל משברים כמו דיכאון ומצבים פסיכוטיים וחרדה- אלה הם משברים שמכריחים אותנו להיות במגע עם החלקים הכי פצועים שלנו, ולטפל בהם, ואז אנחנו הופכים למומחים לכאב נפשי- שלנו ושל האחרים, ופשוט מוצאים סוג של מזור בעזרה לאחרים. ככה זה אצלי, ומדבריך נראה לי שכך זה גם אצלך. מקווה שתרגישי טוב יותר לילה טוב תמי.

שלום ד"ר הידש בהמשך לשאלה ששאלתי האם אחי שהוא חולה סכיזופרניה ויש לא וועדה רפואית האם וועדה רפואית תחזיר אותו לעבודה . לי ברור שהוא לא יוכל לחזור עקב מחלתו ומצבו אודה לתשובתך יום טוב לך.

שלום, אני זוכר ששאלתך לא הייתה ברורה לגמרי, אבל אנסה להבהיר. אני חושב שבאופן עקרוני ישנה אפשרות כזו, אבל מהבחינה המעשית זה לא קורה. המלצתי להתייעץ עם עורך דין כדי לדעת בדיוק את התנאים של הועדה הרפואית. במידה וישנן שאלות נוספות אשמח לעזור כל טוב דר' גיורא הידש

שלום שאני הולכת בין אנשים ברחוב יש לי מחשבה שמיסתכלים עלי ואז אני מתחילה ללכת קפואה ולא משוחררת רציתי לדעת מזאת ההפרעה הזאת וכיצד ניתן לטפל בה ניסיתי טיפולים פסיכולוגים שלא הועילו בכלום

טווח האפשרויות הוא רחב ביותר החל מחרדה חברתית ועד לסכיזופרניה.

לאתי התופעה הזו קשורה בחרדה אבל לא ניתן להגיע לאבחנה מדוייקת יותר ללא בדיקה מקיפה, אם כבר היית אצל פסיכווגים והם לא אבחנו או לא הצליחו לעזור לך אז אולי כדאי להגיע לפסיכיאטר לאבחון מקיף? כל טוב דר' גיורא הידש

אוף... כמה דברים אני לא מבינה במה שקורה איתי... !!! אז הנה עוד משהו שאני מנסה לברר כי הוא מטריד אותי... אני אתחיל בזה שאני במצב נפשי קשה, דווקא השנה ושנה שעברה אני עושה עם עצמי משהו - שירות לאומי (אני דתיה) למרות שמאוד קשה לי... אבל המצב הנפשי שלי על הפנים וכרגע אני לא בטיפול... (דבר שבשירות לא יודעים...אבל אני דווקא מתפקדת בשירות אז עדיף גם שהם לא ידעו... אי אפשר לדעת מה תהיה התגובה שלהם על זה שאני לוקחת כדורים כבר שנתיים ושהייתי אצל פסיכיאטרית וזה...) היו לי פעם הרבה קטעים של ניתוקים... זה היה ממש מפחיד... עכשיו זה כבר לא כל כך קורה, אבל נראה לי שאני עדיין חיה קצת בחוסר וודאות... כאילו קורה לי הרבה פעמים שאני לא בטוחה אם דברים היו באמת או לא, וכששואלים אותי למשל איפה תלמידה מסויימת, אני מפחדת להגיד שהיא נפצעה ושלקחתי אותה למד"א יום לפני אז יכול להיות שהיא לא תגיע, כי אני חוששת שאולי סתם דמיינתי את זה, ואז היא תלך לברר ולשאול על שלומה, ולא יבינו מאיפה זה בא לי וישאלו אותי מה פתאום ומה אני ממציאה כאלה דברים... הקיצור בושות, ויפקפקו בי, ומי יודע מה יהיה... אני אח"כ רוצה לברר אם זה היה באמת כי אני בלחץ, אבל איך אני אברר? אלך ואשאל "תגידו לקחתי אתמול את _____ למד"א כי היא נפצעה?" אוי... זה נשמע גרוע... מספיק שהמנהלת שאלה אותי בראיון איך קראו לבי"ס שעשיתי בו שירות בשנה שעברה וזה פשוט ברח לי מהראש! זה היה כל כך מביך... בטח היא לא הבינה מה נסגר... כל כך מסטולה... אני מנסה לחשוב על שאלות עקיפות או לדבר על זה, כדי להרגע אבל אני סתם מרגישה מטומטמת... ככה זה... אין לי כרגע עוד דוגמאות אבל זה קורה הרבה וזה ממש מציק! ולא נעים! מה זה ומה אני אמורה לעשות עם זה??! תודה מראש...

מנותקת במקרה לגמרי היה בשבוע שעבר כנס של אגוד הפסיכולוגיים הישראלי בנושא הזה. זה נקרא כמושג- דיסוציאציה בדרך כלל המושג הזה נקשר להפרעה של פוסט טראומה. מה שמביא אותי לתהות אם עברת איזושהי טראומה, אונס, למשל. אני מציעה לך לפנות לפסיכולוג, ולחפש מישהו ששולט בנושא הזה בהצלחה ושיהיה לך רק טוב ראומה

שלום, לא הייתי ממהר לאבחן כפי שראומה אבחנה למרות שברור שאבחנה זו באה בחשבון, יחד עם זאת מובן שאלו תופעות של חרדה. חשוב שתהיי בטיפול, עדיף להיות בטיפול ולהרגיש בטוב מאשר לסבול מחרדות ופגיעה בתפקוד ביומיום. כל טוב דר' גיורא הידש

אני מקבל זריקת רספירדאל 37.5 מ"ג אחת לשבועיים . א. מה רמת המינימום הטיפולי של זריקה מסוג זה ? ב. האם זה הגורם לאי תפקוד מיני ? ( כתופעת לוואי ...) אם כן מה אפשר לעשות בנדון - זה מאוד מפריע לי ... אודה לתשובתך המהירה . בברכה , קרן

kקרן שלום, ריספרדל יכול לגרום להפרעות בתפקוד המיני. אם אתה גבר (לא ברור לפי השם) אז ניתן להיעזר בתרופות לטיפול באין אונות (ויאגרה, סיאליס, לויטרה), או לחלופין לרדת במינון. המינון הנמוך יותר של ריספרדל קונסטה הוא 25 מ"ג בהזרקה פעם בשבועיים. פחות מ-25 מ"ג לא מומלץ ע"י היצרן וגם אין אמפולות מתאימות לכך. בברכה

לקרן תודה לדור ואני מצטרף לדבריו. הרספרידל עלול לגרום לעליה ברמת ההורמון פרולקטין בדם (וכדאי לבדוק את רמתו בדם) ובעקיפין לפגוע במין, עם זאת הפגיעה במין עם רספרידל אינה שכיחה, היתכן שהירידה במין נובעת גם מהמצב הנפשי? כל טוב דר' גיורא הידש

קראתי באחת מההודעות שאנפרניל מתחיל להשפיע לאחר כחודש וההשפעה הטובה עולה במשך כשלושה חודשים עד להתייצבות. שאלתי - מה בדיוק קורה בתקופה הזו שהתרופה התחילה להשפיע אך השפעתה עדיין אינה מלאה ? מה בדיוק אמור להתייצב ? תודה.

לישי שלום, התייצבות קיימת רק אחרי שמוצאים את המינון שמתאים לך ומחכים מס' שבועות. יכול להיות מס' חודשים שהרופא יעלה או יוריד מינונים של אנפרניל עד שתמצא נקודת האיזון שבה תהיה מקסימום יעילות ומינימום תופעות לוואי. ממליצים שבין כל שינוי במינון להמתין 3 שבועות לפחות כי השפעת התרופה איננה מיידית. ההשפעה של התרופה מגיעה לשיא אחרי 12 שבועות במינון האחרון. בברכה

לישי תודה לדור, עד ההשפעה המלאה של האנפרניל עדיין יתכנו שינויים במצב הרוח ובחרדות, עלולים להיות ימים קשים יותר וכמובן יהיו גם ימים קלים. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, רציתי לדעת אם זה לכל החיים?.... (המחלה) וגם הכדורים, לכל החיים??... ויש אפשרות שיותר לא יהיו לי מחשבות רעות??...

שלום אפרת לדעתי דיסטמיה וחרדות הן מופיעים פשוטים יחסית של הפרעה נפשית, אם לקרוא להן ככה. התרופות הן סוג של קביים, הן לא כסא גלגלים. זה אומר שהן בחירה שלך. ושוב, לדעתי, יחסית קל לטפל בדכאון קל ובחרדות- הטיפול הפסיכולוגי יכול להחזיר לך את החיים המאושרים שכרגע מחוץ לזרועותיך. ממליצה לך בחום למצוא מטפל טוב, שיסייע לכך להיות זקוקה פחות ופחות לתרופות שיהיה באופטימיות ובהצלחה ראומה

לאפרת אכן דיסטימיה היא הפרעה ממושכת אבל לא בהכרח לכל החיים. כפי שראומה כתבה הטיפול המומלץ הוא פסיכולוגי-שיחות, דיסטימיה נקראה פעם - דיכאון נאורוטי ואז היה ברור שהטיפול הוא בפסיכותרפיה. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב, חרדה יכולה להיות הפרעה עקשנית ולעיתים יש צורך בטיפול תרופתי לכל החיים. דיסתימיה בהגדרה זה דיכאון ממושך מאד וגם הוא יכול להיות כל החיים. לדעתי עדיף לקחת תרופה שעוזרת סימפטומטית (גם אם לא מרפאת) מאשר לסבול. כמו שחולים בסכרת או יתר לחץ דם לוקחים תרופות לכל החיים. טיפול פסיכולוגי קוגנטיבי ו/או תמיכתי יכול לעזור בהתמודדות וניתן לשלב אותו עם התרופות. בברכה

מה עושים במצב כזה תודה רבה

מה זאת אומרת קופץ? אתה מתחיל להרדם ואז אתה מתעורר בבהלה או שאתה צריך לקפוץ קצת לפני השינה כדי להוריד מתח? ובכל מקרה הבעיה היא הקושי להרדם.. מה מפריע לך- מה מקור הלחץ? אם מדובר בתקופה קצרה, למשל לפני בחינה או ראיון עבודה, הפתרון הוא פשוט- כדור שינה- אם כי מנסיוני, גם עם כדורי שינה אפשר להתעורר לפנות בוקר. כך שלטווח הרחוק הכי מומלץ זה ללמוד טכניקות של הרפייה- מדיטציות למיניהן שמסייעות לשלוט בנשימה ולהרגע. שינה טובה ראומה

לאביב תודה לראומה, אכן יש צורך בפרטים נוספים כדי להשיב לך, בכל אופן אם מדובר בלחץ קצר וזמני רופא המשפחה יכול לעזור לך. כל טוב דר' גיורא הידש

האם עדיין משתמשים בתרופות דור ישן כהלידול ואיטומין מנסיוני שלי מדובר בתרופות מיותרות כיום שיש להן תחליפים יותר טובים גם בכדי להוציא ממצבים פסיכוטיים חריפים ראוי להתשמש בתרופות דור חדש התרופות העינוי כגון הלידול ואיטומין רק יוצרות כאוס ואי שיתוף פעולה עם הרופאים בסופו של יום כל הצדדים יוצאים נפגעים. כמו כן לדעתי הפגיעה שאני חוויתי כתוצאה משימוש בהלידול ואיטומין העינוי שהעבירו אותי , היא פגיעה הרבה יותר חמורה מהמצב עצמו שהגעתי בשביל לקבל טיפול, תתביישו לכם פסיכיאטרים הגיע הזמן לתקן. יש תרופות דור חדש שעושות את העבודה הרבה יותר טוב.

בשנים האחרונות יש מס' שינויים בעולם הפסיכופארמקולוגיה. עם התרופות האנטיפסיכוטיות, השינוי התחיל עם לפונקס שנכנס לשימוש בשנות ה-90 ולאחריו הריספרדל, זיפרקסה וסרוקוול. עדיין- במצבים חריפים שדורשים השפעה מהירה יש מקום בחלק מהמקרים להלידול ואיטומין. הלידול היתה בעבר התרופה הנפוצה ביותר מבין האנטיפסיכוטיים וכיום הריספרדל החליפה אותה בבכורה. הבעיה שגם לתרופות החדשות יש חסרונות משלהן ולכן אין כמעט הבדל מבחינת ההיענות או הדבקות של המטופלים בטיפול התרופתי, כאשר משווים בין שתי הקבוצות.

ל-shushu אפשר לשמוע את המצוקה בוקעת מבין מילותיך אני מבינה מכך שסבלת מאוד מהתרופות הנ"ל, וכי כאבת לגלות כי ישנם תחליפים מוצלחים יותר. המצוקה שלך מוכרת ועל כן מובנת. בתור מישהי שהלכה כמו רובוט והזילה ריר, ונרשמה בתור חולה בהתקף קטטוני- רקבגלל שהזריקו לי כמות שהיתה יכולה להכריע סוס, וזאת מתוך הכאוס שהיה בתוך המחלקה, אני הראשונה להבין אותך. ואם לא ראית את זה בא.. אז הנה האבל שלי: המזל הגדול, ואולי היחיד גם, שלנו, חולי הנפש, הוא שבעשורים האחרונים פותחו תרופות למצבים הנפשיים האקוטיים שעליהם אנחנו מדברים. רק כמה עשורים אחורה היינו מטופלים כמו בימי הביינים בקשירות (לא שאת זה חוסכים מהחולים של היום.. רק שיש עוד אלטרנטיבות), והוצאות דיבוק, וכל מיני הסגרים שונים. אני מעדיפה לצאת מנקודת הנחה שאף אחד לא מחפש את רעתינו, אפילו לא הטיפשים והבורים הכי גדולים, ששורצים סביבנו... אז אני מקווה שהיום אתה לא זקוק לאף אחת מהתרופות הנ"ל, ומאחלת לך אושר ראומה

לאחר טיפול פסיכולוגי של שנתיים, לאחר טיפול של 5 שנים במשרד הביטחון וקבלת 10% נכות עקב PTSD, הגעתי למצב שנראה ללא סיכוי. חבר טוב שלי ממלחמת יום כיפור שנילחם יחד איתי וניסיתי לעזור לו, ניסה להתאבד ואושפז במחלקה סגורה לפני כשנה והביקורים אצלו עשו לי לא טוב. הבחור מאושפז עדיין ואני מאז שוכב במיטה כל היום כי אני מפחד שאנסה גם להתאבד או לפגוע באחרים. הפסיכיאטר שמטפל בי עכשיו מנסה להחליף לי תרופות נגד דיכאון כל כמה חודשים אבל לא עוזר כלום. נראה לי שגם הוא התייאש ממני ולא רואה סיכוי שאחלים. אני אישית במצב של לפני גרושין ואשתי פשוט מרחמת עלי. תשאלו אותי, משרד הביטחון גזר עלי גזר דין מוות ואני שמח על כך, אבל מדוע אינם הורגים אותי??? ניסיתי כל מיני ארגוני מתנדבים, אבל שאני מגיע כל האחרים נראים לי בריאים יחסית אלי. איך אני יכול לאשפז את עצמי בבית חולים נורמאלי לתקופה ממושכת כדי לעשות נסיון אחרון לרפא אותי???

אפשר לנסות לבקש טיפול בנזעי חשמל.

רענן היקר אין סבל נפשי גדול יותר לדעתי מהלם קרב. אני לא בטוחה שיש בית חולים נורמלי שיכול לרפא אותך. הכי טוב זה תמיכה מחברים לצרה. יש פורום של נפגעי הלם קרב כאן בדוקטורס, מכיר? יש שם חבורה של חיילים מגובשים שנותנים אחד לשני המון תמיכה ומילה טובה ברגעים שהכל נראה אבוד. חשוב לא להשאר לבד מול המצוקות הגדולות האלה. הלוואי והיינו יכולים להקים מקום נורמלי לתמיכה במצבי נפש קשים. אני לא בטוחה שבית חולים יעשה לך טוב, כי אם ביקרת את החבר וזה רק הפחיד אותך, מה יעזור להכנס לשם בעצמך? מצד שני צריך איזו מסגרת, עדיף ביתית, של תמיכה. אם יש בני משפחה שיכולים לעטוף אותך בלי רחמים אלא באמת עם אהבה זה הכי טוב. או חברים טובים. לא יודעת. מישהו בעולם שלא יתן לך לסבול לבד. בתקווה לימים טובים יותר בשבילך תמי.

האמת היא שאחרי האישפוז יעלו לך את אחוזי הנכות ולכן מבחינה תועלתנית יש לך מה להרוויח מאישפוז. כמו כן, באישפוז ניתן יהיה להגיע לאיבחון יותר מדוייק ומציאת פתרון תרופתי יותר הולם. למשל (וזאת דוגמה בלבד כי אינני מכיר את ההיסטוריה הרפואית שלך)- נוגדי דיכאון טריציקליים יותר חזקים מהחדשים (SSRI) ולעיתים לא רחוקות נותנים אותם למאושפזים שלא הגיבו לתרופות מהדור החדש. כמו כן, ליתיום מחזק את ההשפעה שלהם. לכן שילוב של ליתיום עם אנפרניל ניתן במקרים קשים. למעשה אתה יכול לנסות את השילוב הזה כבר עכשיו גם ללא אישפוז. תשאל את הפסיכיאטר שלך.

שלום לך, 10% למעשה לא מוכרים כנכי צה"ל. תגיש תביעה על החמרה במצבך ואז המדינה אכן תפצה אותך על הנזק, אך לשם כך יהיה עליך לאשפז את עצמך לכמה זמן וליטול מנת תרופות משמעותית רק כך תצליח להוכיח נזקך... ניתן לפנות לחדר מיון בית חולים (עם או בלי מכתב הפניה) ולבקש להיבדק על מנת לבחון אפשרות להפניה לאישפוז. שבוע טוב מיכל מיכל

אני בת 24. אני לוקחת 1/2 כדור סרוקסט (חצי מכדור של 20 מ"ג\9 כל יום במשך 5 חודשים. לפני שבוע התחלתי לקחת רדוקטיל להורדת התיאבון על מנת לרדת במשקלי (אני רוצה לרדת 7 ק"ג). האם מותר לקחת את שני הכדורים ? אם לא - האם אני יכולה להפסיק מיידית הסרוקסט כי חשוב לי להמשיך ברדוקטיל? תודה

רדוקטיל היא תרופה לאנשים מאד שמנים. כאלה שצריכים לרדת לפחות 30 ק"ג, עפ"י הוראת רופא. הרדוקטיל עצמו איננו מרזה. הוא עוזר לירידה במשקל אם את משלבת דיאטה ופעילות גופנית. אינני יודע מה הגובה והמשקל שלך אבל הדרך הנכונה לרדת במשקל איננה ע"י תרופות וכפי שציינתי- זה כשלעצמו לא מספיק בשביל ההרזיה. הפסקת חצי כדור סרוקסט ליום איננה בעייתית מלבד העובדה שהבעיה הנפשית הבסיסית תחזור. עפ"י הוראת היצרן אסור לקחת את שני הכדורים במקביל. עליך לבחור אחד מהם.

לדליה אכן לשני הכדורים פעולה מנוגדת על הסרוטונין ולכן כפי שדור כתב אסור ליטול אותם יחדיו. יתכן שהעליה במשקל היא בגלל הסרוקסט, כך שהפסקת הסרוקסט ודיאטה וספורט יעזרו לך לרדת במשקל ללא הרדוקטיל. חבל להוסיף תרופות נוספות. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום רב קראתי מאמר על חולה מאניה דיפרסיה שנואש מהמערכת הפסיכיאטרית ומארגן קבוצה להתמודדות עם המחלה ומספר על מוראותיה. בקבוצה יש 13 חולי מאניה דיפרסיה שנפגשים מידי שבוע באחד הבתים של אחד החולים. במאמר רשום כי באורח לגמרי לא מקרי איש מחברי הקבוצה אינו נמצא בקשר זוגי יציב. גם לי הייתה חברה שססיפרה שהיא לא יכלה לנהל קשרים עם אנשים לאורך זמן וגם ממני היא נפרדה לאחר מספר חודשים? האם מישהו יכול לתת הסבר לכך? מדוע בדיוק זה קורה? האם זה משהו בלתי נשלט? האם זה נובע כתוצאה מחוסר איזון? תודה. הנה המאמר: http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=445311&contrassID=2&subContrassID=13&sbSubContrassID=0 נועם.

שכחתי להדגיש כי חברתי לשעבר גם סובלת מהפרעה דו קוטבית תודה

נועם לי נתנו את האבחנה הזאת, ואני נשואה באושר כבר 7 שנים והיד עוד נטוייה. לא הייתי נכנסת לסטיסטיקות. ניתן לגבור על חוסר היציבות של המחלה ועל המשברים הזוגיים שהיא מביאה ברגעי הסערה ולמצוא את הנוסחא לחיים מאוזנים ומאושרים. אני לא אכחיש ואגיד שגם לי היו משברים בזוגיות במצבי המאניה שלי. אבל משברים אלו רק חיזקו יותר את האהבה שלי לבעלי ולבנותי ואת אהבתם אלי. סטטיסטיקה זה משהו אחד וחיים זה משהו אחר. כל אדם הוא עולם בפני עצמו, והוא אינו כפוף למדע או לספרי הסטטיסטיקה. אין דבר העומד בפני הרצון, ובפני האהבה... שבוע טוב תמי.