פורום פסיכיאטריה

ד"ר הידש שלום רב אני סובלת מהפרעת חרדה ואגרופוביה ונוטלת ציפראמיל כבר שנה ו 3 חודשים.התרופה גורמת לי לאי יכולת להגיע לאורגזמה. ב 4 חודשים האחרונים הורדתי מינון לחצי כדור והצלחתי לתפקד מינית ללא כל בעיה אך הרגשתי לא כ"כ טוב מבחינה חרדתית והעלתי את המינון שוב לכדור שלם. מאז אני שוב לא מצליחה להגיע לאורגזמה. האם יש אפשרת לעבור לתרופה אחרת שלא פוגעת בתפקוד המיני? האם ישנה בכלל תרופה כזאת?

הי לילך מניסיוני - התרופה "אפקסור" עדיפה בהרבה מהבחינה הזו. שיהיה לך בהצלחה אבישג

ללילך שלום, כל מה שאת כותבת הוא נכון, אנסה רק לאמר את הדברים באופן שונה כך שהם יהיו יותר בהירים. לתרופות יש תופעות לוואי ואחת מתופעות הלוואי היא הפגיעה בחיי המין. הנחמה העיקרית היא שאין נזק בלתי הפיך, כלומר כאשר מפסיקים את התרופה חיי המין חוזרים לרגיל ואת יכולה להעיד על כך אפילו עם הורדת המינון. ישנן שתי אפשרויות להתגבר על הבעיה. להוריד מינון-לסיים טיפול או להחליף טיפול. ניסית להוריד את המינון ואין זה פתרון טוב מבחינת החרדות לכן נשארנו עם האפשרות השניה של החלפת טיפול. התרופות שכלל אינן פוגעות במין הן האדרונקס והרמרון שאינן פועלות על הסרוטונין. כל התרופות הפועלות על הסרוטונין עלולות לגרום לתופעת לוואי זו ולכן כל החלפה לתרופה כזו יש בה את הסיכון שגם היא תפגע בחיי המין. אפקסור שונה במקצת כיוון שהיא פועלת גם על הסרוטונין וגם על הנוראפינפרין ולפי המחקרים סטטיסטית היא פוגעת פחות במין. כך שבכל החלפת תרופה ישנו סיכון שהתרופה לא תפעל על החרדות ויתכן שכן יהיו תופעות לוואי. אבל אם הבעיה מאוד מציקה לך אז אולי כדאי לקחת סיכון. שיהיה רק טוב והרבה כיף דר' גיורא הידש

שלום, אני בת 36, בריאה, ללא הריונות, עד לפני 3 שנים לקחתי דיאנה 35. לאחרונה סובלת מדיכאון(?) במחזוריות די-קבועה: מתחיל כיום לפני המחזור, נמשך יומיים-שלושה, ונעלם בבת-אחת. ה'דיכאון' מתבטא בתחושות עצב כבד, 'שקיעה', פסימיות, 'על סף דמעות', ולפעמים גם כעס רב ורצון "לנקום" בסובבים. הגירויים המעוררים תחושות אלו (מוסיקה, חשכה וכו') אינם גורמים לתגובות כאלה ביתר ימי החודש. שאלותיי: 1. האם גיל 36 אינו "צעיר מדיי" ל"שינויים הורמונאליים" ??? כששאלתי גניקולוג על כך הוא צחק ואמר שאחזור על השאלה הזאת בעוד 10 שנים... 2. אני מודאגת כי הרגשות הנ"ל חוזרים וקבועים אך לדעתי עוצמתם גוברת מחודש לחודש. א. באופן כללי ועקרוני - מהו הטיפול הניתן במקרים כגון אלו ? ב. האם ייתכן שזו "התחלה" של משהו "רציני" יותר ? אנא אל תמליץ לי לפנות לפסיכיאטר לבירור. זה לא בא בחשבון בחברה שבה אני חיה. תור לגניקולוג יש לי רק בינואר, והמחזור הבא מתקרב אט אט.... תודה רבה וחג שמח..

הי ספיר נראה לי שמה שאת מתארת מתאים מאוד ל- PMS, או "תסמונת קדם ווסתית". במקרה שלך היא מתחילה יום לפני המחזור ונמשכת עוד יומיים-שלושה. כל התחושות שאת מתארת, עצב, פסימיות, רצון לבכות, כעס גדול - כל אלה נכללים בתוך התסמונת הזו, שמושפעת בעיקרה מהשינויים ההורמונליים שעובר גוף האישה לקראת קבלת המחזור. זו בעיה מוכרת וידועה ואני מקווה שאינך חשה לבד עם זה, כי המון נשים סובלות ממנה. אני חושבת שכדאי שתפני שוב לרופא הנשים שלך (ואם הוא לא נראה לך אמפטי או עוזר הייתי מציעה לך להחליף למישהו או מישהי אחרת) כי ניתן להקל עליך באופן משמעותי באמצעות הורמונים. תרגישי טוב אבישג

לספיר שלום, אני מצטרף לדבריה של אבישג ומוסיף שהתגובות הנפשיות נגרמות מהירידה המהירה ברמת ההורמונים לפני המחזור. כלומר רמת ההורמונים גבוהה ובאופן טבעי היא יורדת ואז מגיע המחזור החודשי. לעתים, הירידה המהירה הזו משפיעה גם על מצב הרוח וזו תופעה שכיחה.... הטיפולים המקובלים הוא בהורמונים אשר משנים מעט את קצב ירידת ההורמונים הטבעיים או תרופות מקבוצת נוגדי החרדה הדומות לפרוזק, כלומר פועלות על הסרוטונין. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר הידש, אשמח אם תסביר ביתר הרחבה מושג שאתה מרבה להזכיר. במספר תשובות כתבת כי פסיכוטי הוא אדם שבוחן המציאות שלו פגום ומעוות. אני מבינה מכך שאדם במצב פסיכוטי קולט את המציאות (או מפרש אותה) בצורה שגויה השונה מתפיסתם של רוב בני=האדם. רציתי לדעת האם יכולת השיפוט וההבנה של הפסיכוטי לקויה גם בתחומים קוגנטיביים שאינם קשורים במישרין למציאות עצמה. כלומר: האם הם מסוגלים ללמוד? לזכור חומר חדש? להקשיב להרצאות? לקרוא ספר/ עיתון או לצפות בטלויזיה ולהבין כהלכה את תוכנם ? להחליט ולבצע בכוחות עצמם פעולות יומיומיות כמו: להתלבש, להתרחץ, לבשל ולאכול וכו'. תודה.

לרויטל שלום, אנא תקראי את תשובתי לשאלה של אשפוז כפוי, היא נוגעת במידה רבה לשאלתך. בנוסף, אדם הנמצא במצב פסיכוטי בהחלט יכול לדאוג לרוב ענייניו הבסיסיים כפי שכתבת וגם ללמוד ואפילו ליצור. זאת כמובן כאשר המצב הפסיכוטי אינו משתלט על כל תחומי החיים. גם מאניה היא מצב פסיכוטי אבל לעתים האנשים מאוד יצירתיים ולעתים עושים דברים נפלאים. הדוגמאות הבולטות הן הציורים של ואן גוך כאשר היה מאושפז בבית החולים הפסיכיאטרי בדרום צרפת. כך גם אדם יכול ללמוד דברים חדשים מהבחינה הקוגניטיבית והתשובה היא חיובית לכל מה שכתבת. המקרים הקיצוניים שבהם אדם אינו מתמצא לחלוטין בסביבה שבה הוא נמצא נדירים יותר וגם נמשכים פרקי זמן קצרים. עם זאת המושג פסיכוטי מורכב ולא כל הפסיכיאטרים מסכימים על ההגדרה שלו. ברור שכאשר אדם "שומע קולות" כלומר יש לו הזיות שמיעה, או כאשר ישנן מחשבות שווא אשר גורמות לו לשיפוט מציאות לקוי הוא נמצא במצב פסיכוטי. מקווה שהצלחתי להסביר מעט מושג מורכב זה. חג שמח דר' גיורא הידש

בזמן האחרון אני די עצובה. לא בדיכאון חס וחלילה. לא קרוב אפילו. אבל המחשבה על מה שקרה בשנה האחרונה קצת הופך אותי לבלתי מרוצה. חשבתי שעד היום אני אהיה במקום אחר- אני ארזה, אני אמצא לי זוגיות חדשה ובריאה יותר. בינתיים אל ושנידברים שלא קורים ומרחיקים אותי מהשמחה. עשיתי בדיקות דם שהראו שיש לי כנראה תת פעילות של בלוטת התריס ודלקת כרונית בדרכי השתן שכנראה מתישה את הגוף. החלטתי בעקבות כך לפנות לרפואה סינית ולראות אם אולי שם אני אמצע מענה לבעיית העייפות וההשמנה שלי כיוון שהרפואה הקונבנציונאלית לא מצליחה למצוא שום דבר שאפשר לטפל בו. לאחרונה אני ממש מרגישהצורך אדיר בזוגיות שכנראה לא יתממש בזמן הקרוב ולו בגלל העובדה של ילא נוח עם עצמי. אני ממש זקוקה למגע, למין, לספק מישהו אחר, להרגיש נחשקת ורצויה. לרגיש עור חם של מישהו אחר, לחבק מישהו. אני מתנצלת על הגרפיות , אם היא גורמת למישהו שקורא אי נוחות, בל הרגשות האלה מתחזקים בי מיום ליום ולפעמים מביאים אותי לדמעות כיוון שהחסך כה גדול. כשהייתי עם החבר הקודם שלי לא הייתי מצליחה להרדם בלילה אם הוא לא היה מניח עלי יד או רגל. המגע, והחיבור מאוד חסרים לי. אני מרגישה גם לא ראויה , מגוחכת, מגעילה. לפני מספר ימים יצאתי עם חברות לבר שאנחנו הולכות אליו די הרב ופילירטטתי עם הברמן קצת ומיד נסוגותי כי הרגשתי נורא מגוחכת. בטח אח"כ הוא צוחק עלי מאחורי הגב עם שאר הברמנים על השמנה הכונפה שניסתה להתחיל איתו או משהו. אני ממש מפחדת מכל המבטים שיופנו כלפי בתחילת הלימודים. כל כך רציתי לחזור לאוניברסיטה השנה עם כמה קילו פחות, לחזור להיות משהו קצת יותר קרוב למה שהייתי קודם. אני מנסה כל הזמן לעודד את עצמי שיכול שבקרוב אני אצליח סוף סוף לרדת במשקל ולהרגיש קצת יותר קלה , אבל זה לא פשוט לפעמים אפילו די קשה. אני מעדיפה לחשוב שאני מצליחה להתמודד טוב ולא לחשוב שמצבי מדרדר. בחיים יש הרי עליות ומורדות וזה שהיה לי דיכאון לא אומר שאסור שתהיה לי תקופה לא משהו... נכון?! כולם מסביבי מעירים לי על המשקל שלי: אבא שלי סבתא שלי חברות ... זה די מטריד ומוציא את הרוח מהמפרשים, כאילו אני לא יודעת שזה לא מתאים לי, זה לא בריא, ואני צריכה להרזות. אבל הם הולכים את זה למהות שלי בכמות ההערות על העניין.. זהו, סיימתי לקטר.

אני כל כך מבינה לליבך ורוצה לשלוח לך חיבוק גדול. את יודעת, עד לפני שנתיים בערך הייתי חצי ממשקלי וכל הביטחון העצמי שלי היה אחר. מאז שהתחלתי בטיפול הפסיכאטרי עליתי במשקל. לצערי אני נאלצת לקחת גם סטרואידים שלא מוסיפים ואת יכולה לתאר לעצמך את התמונה....אני מבינה מאיפה היאוש בה ומבינה מדוע את חשה כך אך זכרי שמעבר למשקל יש לך כשירה הרבה מאוד מה להציע. אל תתבישי בפנימיות הזו שלך והישתמשי בה ככלי מוביל . לגבי ההערות, אני יודעת שהם יכולות להיות פוגעות אך קחי את הכל בפרופורציה הנכונה. גם לי אימי מעירה לעיתים והיא רואה שזה פוגע בי אך אני למדתי לסנן. לקחת את מה שצריך ואת השאר להשאיר בחוץ. לרדת במשקל תמיד אפשר, נכון שזה לא קל וצריך כוח רצון אך זכרי שזה מצב הפיך לעומת מחלות וצרות אחרות שלעיתים בתלי הפיכות שירה, אם היינו גרות קרוב הייתי פוחת איתך במבצע הרזייה משותף. אולי אפשר לארגן משהו שלך, אריאל

שירה היקרה מאוד שוב אני מוצאת את עצמי קוראת את דברייך ודמעות עולות בעיניי. האמת שמה שבאמת בא לי זה פשוט לתת לך חיבוק גדול (מוזר, בהתחשב שאנחנו לחלוטין לא מכירות) כי דברייך נגעו עמוק בלבי, אבל מכיוון שזה בכל זאת אינטרנט אסתפק בתגובה מילולית. הרגשות שאת מתארת הם הכי טבעיים בעולם, הכי מובנים והכי עמוקים. אנחנו אנשים, יצורים חברתיים וקשה לנו לתפקד בלי כל הדברים שתיארת: אהבה זוגית, חום, מגע, מין ומעל לכל - הידיעה שאנחנו נאהבים, נחשקים ורצויים. לפני כמה ימים דיברתי עם קבוצה של חברות מקסימות שלי, ואמרתי שבעיניי המשפט "עזה כמוות אהבה" הוא אחד מהנכונים ביותר שנכתבו. וכך גם היעדר האהבה, זה כואב נורא, והרגש אכן עז כמוות. אני יודעת כמה קל לייעץ וקשה ליישם, אבל חשוב לי שתדעי שאני מייעצת מתוך מקום דומה מאוד לשלך, כי התחושות שאת מתארת משותפות לכל אדם באשר הוא אדם. כרגע, בתקופה הנוכחית את צריכה "להסתפק" באהבה אחרת, אהבה של חברים טובים, אהבה של בני משפחה, והסוג החשוב ביותר - האהבה שלך לעצמך. כמובן שזה אינו תחליף לאהבה הזוגית אליה את כל-כך כמהה, אבל אני מבטיחה לך שגם היא בוא תבוא, בזמן המתאים וברגע הנכון. מניסיון יקירה, האהבה הכי חזקה לעתים מפתיעה אותנו ו"נוחתת על ראשינו" (או נכנסת אל לבנו) דווקא כשאנו לגמרי לא מחפשים אותה. איני מכירה אותך מעבר לדברים שרשמת כאן, אבל התכונות הנפלאות שבך יוצאות החוצה מכל הודעה שאת רושמת, ואלה התכונות שבוודאי גורמות לאנשים סביבך לאהוב אותך ולרצות את קרבתך. תיהני בינתיים מהאהבה הזו שירה, בטרם תזכי ליהנות גם מסוג האהבה הנוסף. הערה קטנה לגבי תת-פעילות בלוטת התריס: מבחינה רפואית זו בעיה שממש פשוט לטפל בה, ישנם כדורים שלוקחים יום יום וכל מה שצריך זה לבצע בדיקות דם למעקב אחת לשלושה או שישה חודשים, והבעיה נפתרה. אם תרצי פרטים נוספים אז אשמח לעזור לך, או שפשוט תפני לרופא המשפחה שלך ותבקשי ממנו. אני מאוד בעד שילוב של רפואה סינית כהשלמה לטיפול תרופתי, אבל עצתי לך - אל תזניחי את הבעיה, יכול מאוד להיות שגם זה תורם לדברים גופניים שתיארת. תרגישי טוב, אל תפסיקי להאמין באהבה ולרצות אותה, כמו הרבה דברים בחיים - גם זה קשור מאוד לתיזמון הנכון. שלך אבישג

שירה, נו מילא כבר למדתי שאבישג המקסימה כותבת את כל מה שאני רוצה להגיד. אז אני רק מוסיפה: ראשית, אנא זכרי, ואני באה ממקום דומה מאד לשלך, שהכל אצלינו בראש. הרבה גברים בעולם הזה נמשכים מאד לנשים לא רזות.:שמנמנות, מלאות ושמנות. הענין הוא רק איך אנחנו מרגישות עם גופינו ומשם מה אנחנו מקרינות החוצה. לגבי הרצון למגע וזוגיות, זה כל כך ברור, מסכימה עם אבישג שיש דברים בדרך שבהחלט ניתן להסתפק בהם כרגע. אני חשה בדיוק כמוך, אבל יש משהו אדיר בחיבוק חברי ולא זוגי. אין שם את כל הבלגן של הזוגיות. כך שתמיד ניתן להסתכל על כל דבר מכיוון נוסף. אולי יתאים לך איזה שהוא סוג של טיפול שכלול בו מגע. כולנו רוצים שיגעו בנו.... שיאצו, מסאג או דברים דומים. תרגישי טוב.

הומלץ לי לקחת כדורים אלו ואני די חוששת. מתופעות לוואי.אם תוכלו לתת לי דוגמאות לאנשים שלקחו אותם ולהסביר לי לשם מה לקחו ? ואיך הם מרגישים אחרי שלקחו אותם אני אשמח...

לסיוון שלום, הציפרלקס היא תרופה חדשה יחסית, מדוייקת ואינה ממכרת. תוכלי למצוא עליה די הרבה חומר בפורום. תכנסי ל"חיפוש" בסרגל הכלים למעלה. אני מקווה שאנשים יוסיפו מניסיונם האישי. בהצלחה דר' גיורא הידש

ובכן... הורדתי על דעת עצמי את האפקסור לחצי כדור בצהריים. וכעת אני נוטל 113 מ"ג ליום של אפקסור. וזה עזר לי לישון טוב יותר!! אתמול ישנתי 4 שעות והיום 4 וחצי! זה שיא בשבילי! ההתכווצויות פחתו במידה ניכרת. הלכתי לרופאת משפחה אתמול לקבל הפנייה לנוירולוג עקב כך,הפסיכיאטרית היפנתה אותי לבדיקת EEG. אמרתי לה גם על כך שהורדתי את המינון על דעת עצמי והיא אמרה שאם זה עוזר לי לישון להמשיך במינון הזה ואין סיבה שלא.. כך שלא הבנתי למה לא רצית לייעץ לי בקשר למינון,הרי אתה בעצמך אמרת שאני זקוק למינונים נמוכים והנסיון מוכיח שאתה צודק בהחלט! במידה והנוירולוג ישאל אותי למה הפסקתי את הסטילנוקס אם הוא עזר לי אגיד לו שלטענתי הדבר ממכר וכן גורם לי לנפילות. בנוסף אגיד לפסיכיאטרית או לנוירולוג שאני רוצה להוסיף לאפקסור רבע או חצי כדור של רמרון כי זה עזר להתכווציות בעבר. השאלה היא: האם הרמרון מרדים במינונים נמוכים יותר מאשר בגבוהים? כי אינני מעוניין לישון כל היום. ונכון שזה יעביר את התוקפנות שלי? (השבוע התפרצתי על אמא שאני כ"כ אוהב,אויש,אבל ביקשתי סליחה ואמרתי שזה לא כ"כ בשליטה ושזה מהכדור אז היא הבינה,היא מאוד מבינה אותי בניגוד לאבא שלי שמתעלל בי נפשית) שאלה נוספת: מדוע לעיתים נעשה שימוש בתרופות נוגדות פסיכוזה מהדור החדש כגון זיפרקסה באנשים אשר אינם סכיזופרנים? אני מכיר מקרה כזה באופן אישי,שבו הבחורה מטופל ת בזיפרקסה 10 מ"ג ללא תרופות נוגדות דיכאון. זהו לבינתיים. ביי,תודה רבה מראש וכל טוב.

לאלמוג שלום, תודה על העידכון ואני מבין שאתה מרגיש טוב יותר אבל חבל על ההתפרצות כלפי אמך. בינתיים אני חושב שאין מה להוסיף תרופות נוגדות דיכאון (רמרון), אלא להמשיך ולחשוב על הורדת המינונים של התרופות נוגדות הדיכאון כולל אומגה 3. בקשר לזיפרקסה. מתחיל להצטבר חומר על כך שזיפרקסה מייצבת אנשים שסובלים מהפרעה ביפולרית. כך שחשוב מאוד לראות מה האבחנה של הידידה. חג שמח הידש

דר' גיורא הירש שלום. בנוגע לתופעת האספנות מדף 740 נושא-עמוסים לעייפה אודה לקבלת תשובה בעניין. בתודה . יוחנן שי

צבירה, אגירה,- אחד הביטויים של OCD (הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית).

ליוחנן שלום, מצטער שהחמצתי את שאלתך וטוב שאני יכול לתקן את הדבר. אפשר להסתכל על התופעה משני כיוונים. הראשון הוא האספנות והשני הוא אי היכולת לוותר ולהפטר מדברים מיותרים בבית. בדרך כלל מדובר על צורך נפשי עמוק לביטחון וכדאי להגיע לאבחון של איש מקצוע אשר יבין טוב יותר את האדם ואת התופעה. גם אני איני מבין כיצד בני המשפחה משלימים עם מצב קיצוני שכזה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

בבקשה ד"ר הידש זה חשוב לי . הנה השאלה שוב: נושא: תרופות ומרכז דיבור במוח אם היה תרופות שיכולות להשתיק את מרכז הדיבור במוח למספר שעות במוח, איך זה היה משפיע על הנפש שלו לאותו זמן ? והאם הוא היה מפסיק לחשוב בצורה מודעת ואולי להירדם ?

לטלי שלום, לי אין תשובה לשאלתך, אולי למשהו אחר יש תשובה? שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

השאלה היא - האם יש לך קושי להרדם בגלל מחשבות? ואתה מחפש כדור שישתיק את המחשבות שלך? אם כן אז יש כדור בשם מודל שהוא מצויין.

לילה טוב דר' הידש אדם שאני מכירה מאושפז כרגע מרצונו בבי"ח פסיכיאטרי, אולם הוא אמור להשתחרר לאחר ששוחח עם שני פסיכיאטרים מהצוות והם קבעו כי אינו פסיכוטי ורשאי לעזוב. באותו יום בו שוחח עם שני אנשי הצוות, הוא התקשר לחברתו לשעבר (מדובר בקשר של אהבה שהסתיים בניגוד לרצונו והוא אינו מקבל זאת) ואיים שהוא מתכוון לעזוב את בית החולים, לבוא אל ביתה ולהתאבד לנגד עיניה. היא כמובן התקשרה בבהלה אל רופא המשפחה שלו, הוא התקשר אל הפסיכיאטרים והם טענו שוב ושוב שאין באפשרותם להחזיק בו כיוון שעל סמך השיחה שהם ניהלו איתו - הוא בקשר תקין עם המציאות ואין עילה להשאירו באשפוז.... היתכן ? האם אין מה לעשות במקרה כזה ? תודה על הכל אבישג

אממממממממ... נראה לי שהסיבה ששוחרר הוא שהרופאים התרשמו שהאיום הוא סרק כולנו מוקפים גם ב"נפלים" רגשיים שמאיימים ומטרידים כל הזמן אולם יש להפריד בין איום לסיכון של המימוש. ההיערכות הטובה צריכה להיות של החברה שלו לשעבר -היא צריכה להתכונן נפשית לכל אפשרות ולדעת שהיא כמובן לא אחראית. (וזה קשה מאוד)

תודה איש דברים ברוח דומה לשלך אמרתי לה גם אני, אבל כמובן שהיא מרגישה תערובת די מבלבלת של כעס ושל פחד ממה שיקרה. מוזר לי שבמצב כזה נדמה שהידיים של הפסיכיאטרים קשורות. אמנם נכון שבין מילים ובין מעשים הדרך היא ארוכה, אבל בכל זאת.... האם לא צריך להתייחס ברצינות של ממש לאדם שמאיים בביצוע התאבדות, ומתקשר אליה מתוך בית החולים הפסיכיאטרי כדי לומר לה זאת...?

לאבישג שלום, כדי לאשפז באשפוז כפוי צריכים להקיים שלושה תנאים. 1. האדם חייב להיות מסוכן 2. הוא חייב להיות במצב פסיכוטי כלומר שיפוט המציאות פגום 3. הוא מתנגד לאשפוז. אני מבין שהפסיכיאטרים קבעו שתנאי מספר 2. אינו מתקיים, כלומר האדם שפוי. לפי החוק כל שלושת התנאים חייבים להתקיים בו זמנית ואם אחד מהם אינו מתקיים אז חייבים לשחרר את האדם. אולי אבסורדי ומסוכן אבל זה החוק. לכן אין ברירה אלא לפנות למשטרה, חייבים להודיע למשטרה על אדם שפוי ההולך לבצע פשע או לסכן. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום לפסיכיאטר, לילה טוב האם יש מושג שהוא ההיפך מאגו ? אם הסרוטונין גבוהה אז בדרך כלל במצב כזה האגו יותר חזק או שדווקא אם הסרוטונין נמוך אז האגו יותר חזר בדרך כלל ? אני יודעת שאי אפשר להגיד לכאן ולכאן בשאלה האחרונה, אבל אם כבר היית צריך לסדר את המשפט איך היית מסדר אותו ? תודה מראש

לעינת שלום אני חושב שאת משתמשת במושג הפופולרי של אגו ולא במושג הפסיכולוגי וקשה לי לענות בשפה הזו. עם זאת אנסה לענות. הייתי משתמש במושגים של ביטחון עצמי ואסרטיביות. שניהם יורדים כאשר רמת החרדה עולה וכאשר יש דיכאון (וגם הסרוטונין כנראה נמוך) והביטחון העצמי עולה כאשר החרדה יורדת. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

האם יש מצבים נפשיים שאדם פתאום מקבל התקפי תלות באנשים הקרובים אליו ?

למעיין שלום, עניתי לך בפעם הראשונה ששאלת, אין צורך להעתיק את השאלות קדימה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

באיזה הפרעות נפש קורה שאדם שמקבל הכל מבתו הכי קרובה אליו, מקבל ממנה מסירות נפש, לא התחתנה רק בשביל להקדיש לו את חייה, ובכל הזדמנות שהוא פוגש אנשים אחרים, הוא מתחיל לשקר עליה דברים רעים שכאילו הוא הטוב והיא רעה אליו, וכל מיני דברים רעים שהוא אומר עליה במטרה שישנאו אותה. והוא קמצן אליה ולאחרים נותן הכל. והכל במודע. באיזה הפרעות נפש יכול לקרות דברים כאלה ? באיזה הפרעות זה קיים, ואיזה נוירוטרנמיטורים פועלים במוחו בעודף או בחוסר ?

רווית, יש לי הרושם שמוקד הבעייה ( שלך?) הוא לאו דווקא באב כי אם במערכת היחסים בינו לבין הבת. כאשר ההתפתחות האישית היא תקינה- קיים שלב בו הבן/בת בונים לעצמם חיים עצמאיים משלהם , תוך הפרדות רגשית מסויימת מהחיבור להורים. ( בפסיכולוגיה נקרא תהליך זה - ספרציה אינדווידואציה). ע"פ תאורייך - הבחורה הנדונה "תקועה" ואינה מצליחה לממש היפרדות זו, דבר המוביל למערכת יחסים תלותית ולא בריאה עם האב, המקשה עליה להתקדם הלאה בשלבי ההתפתחות ( זוגיות, נישואין וכד'...). אני במקומה הייתי פונה ליעוץ מקצועי על מנת לברר מה מעכב אותה מלהתקדם במסלול חייה. בהצלחה.

אם היה תרופות שיכולות להשתיק את מרכז הדיבור במוח למספר שעות במוח, איך זה היה משפיע על הנפש שלו לאותו זמן ? והאם הוא היה מפסיק לחשוב בצורה מודעת ואולי להירדם ?

בבקשה ד"ר הידש תענה לי

בבקשה ד"ר הידש זה דחוף לי תענה לי על השאלה

hello באיזה מושגים הפסיכולוגיה מסבירה את מה שאנחנו קוראים "אהבה" ?

הי שאלה מעניינת מאוד. תשובתך ד"ר הידש. לילה טוב. מישהי

תודה על המחמאה ד"ר הידש ענה לי מקודם בעמוד קודם על השאלה . לילה טוב

אני בן 20 , לפני כשנה או יותר חייתי בשיגרת חיים רגילה אך פיתאום אני ראיתי כי התנהגותי ואישיותי השתנתה ונהייתי לאדם אחר: הביטחון העצמי שלי ירד בואפן משמעותי אך הבעיה הרצינית היא התיקשורת שלי עם אנשים כלומר כאשר אני מדבר עם מישהיא או אפילו מישהוא נהיה לו/ לה רגשות עזים כלפיי , רגשות אלו הם בניגוד לרצונם (פתאום הפנים שלהם נהיים לאדומים ולחוורים וכל גופם נתקף בחרדה מכבידה ודבר זה מביך גם אותי). הייתי מאורס לפני כחודש ונפרדתי מהחברה שלי בגלל שככל שאני מתקרב לדבר עם אבא שלה או אמא שלה נתקף בתוכי איזה רגשי כבדות כך שאני מרגיש כי הלב שלי נהיה לכבד והפנים שלי נהיים לאדומים כאשר אני רואה את הבעת הפנים של הוריה. אבא שלה פגע בי יום אחד כאשר הוא אמר לי "אני מפחד למצוא אותך יום אחד בוגד בבתי עם גבר" אני נפגעתי ממנו מאד ונהייו בעיות ביננו והכל נגמר איתם. פיניתי אצל פסיכיאטר שלא הבין את בעייתי כי אני תמיד גימגמתי ובלעתי את הלשון לידו (למרות שפעם כתבתי לו את בעיתי על דף). ושיחות עם פסיכולוג לא הועילו , אני נואש אן לי חברים כי החברם שלי חושבים שאני הומו ואין לי חברה כי הפסקתי לדעת לתקשר איתן הפסקתי לצאת מהבית ועליתי במשקל , אני מעשן כדי לשכוח מהצרות והאי נעימות שנגרמות לי מהאנשים,וגם כאשר אני יוצא מהבית והולך ברחוב אני חושב שהאנשים מדברים עליי ובלילה אני לא יושן, כל הזמן עצבני ומדוכא.... למרות שהפסיכיטר אמר לי שזה יעבור כמו שכל דבר עוב בחיים , אני רואה כי המצב נהיה ליותר גרוע ופוגע. ממה נובעת סערת הרגשות כאשא אני מביט באנשים? האם זו סוג שם חרדה ?( חשוב לציין כי לא עברתי שום טרגדיה בחיי וחיייתי בסביבת משפחה אוהבת ותומכת). האם אפשר להציע לי תרופת שאפשר לקנות ללא מרשם כי נמאס לי ללכת לטיפולים לא מועילים אצל הפסיכיאטר שאני חושב שגם הוא נדבק ברגשות כלפיי. ונקודה חשובה: כאשר האדם שנדבק בתופעה הזאת ( מרגיש רגשות עזים כלפיי )לא מקבל צומת לב ממני הוא נהיה לעבני ותוקפני ואפילו נגעל/ת ממניואף פעם לא מעיז/ה לדבר איתי על כך. איני יודע מה לעשות , האם זה דבר טבעי? האם יש בעניים שלי דבר שגורם לכך שהרגשות יצאו ממני ויכנסו לאדם אחר? האם יש דבר כזה ? אודה מראש לכל מי שיעזור לי וסליחה על ההארכה חג שמח לכולם.

למיכאל שלום, ההעברה של הרגשות שאתה מתאר אינה טבעית ולדעתי דורשת אבחון פסיכיאטרי מלא. אם אין לך אמון בפסיכיאטר אז אולי כדאי לשמוע חוות דעת נוספת מרופא אחר? שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

מה זאת אומרת לא טבעית כלומר אף אחד לא עבר אותה?? האם אפשר לקחת תרופות כמו אפקסור בלי מרשם רופא?? תודה מראש...

סיכמנו שיש בלקיחת תרופות כגון פריזמה, לוסטרל ורספרדל לגרום לשליחת כימיקלים לאזור האמיגדלה, שתפקידם להפחית את עוצמתם של רגשות כאב ותחושות כאב ולדכאם. לפיכך שאלתי, אם ישנן תרופות כמו הפריזמה, הלוסטרל והרספרדל ומכל קבוצה כלשהי של תרופות (כגון נוגדי הדיכאון ונוגדי הפסיכוזה), אשר תפקידן הוא דומה או זהה לתפקידי הפריזמה, הלוסטרל והרספרדל (תפקיד של טיפול בכפייתיות או תפקיד של טיפול בתופעות של חרדה וכיוצא בהם (בתפקידים)), שאינן מטפלות כלל באותם רגשות כאב ותחושות כאב (שצוינו קודם) באמצעות שליחת הכימיקלים לאמיגדלה או בסיוע לשליחה כזו (למטרת הנמכת עוצמת הרגשות והתחושות ודיכויים)? רון

לרון שלום אתה שואל מספר פעמים את אותה השאלה. לצערי איני יודע את התשובה ולכן איני יכול להשיב לך. כבר כתבתי לך זאת. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אחותי אושפזה בבית חולים לחולי נפש מרצון ( לאחר שיחות ממושכות עם פסיכולוגת ושתי שיחות עם פסיכיאטר ). למיטב ידיעתי הפסיכיאטר שאל אותה אם היא מעוניינת להישאר תחת השגחה והיא הסכימה בטענה שהיא מעוניינת שיעזרו לה. כרגע היא נמצאת תחת הסתכלות של הצוות הרפואי כאשר הסיבה לאשפוז היא נטיות אבדניות. היא בת 18. האם , לאחר שהיא בחרה להיכנס למוסד זה , הם יכולים להכריח אותה באשפוז והאם ניתן להוציאה מאשפוז ולהפנות אותה לאבחנה פסיכיאטרית באופן פרטי ?

לשולי שלום, את שואלת שתי שאלות שונות. אם מתמלאים הכללים לאשפוז כפוי אז אפשר לאשפזו נגד רצונו בכל מקום. כלומר, אם האדם פסיכוטי=שיפוט המציאות פגום, מהווה סכנה לעצמו, ומתנגד לאשפוז, ורק אם שלושת התנאים קיימים ביחד ניתן לאשפז אותו נגד רצונו. כך שאם אחותך מסכימה לאשפוז אז בודאי שאין מקום לאשפוז כפוי. אם אחותך ממלאה את התנאים וגם מתנגדת לאשפוז ניתן לאשפזה בכפיה גם מהבית וגם ממחלקה סגורה. בדרך כלל (פרט למקרים קיצוניים ) הצוות הרפואי יסכים להתייעצות-אבחון נוסף (פרטי) גם אם אדם מאושפז. אם קיימת סכנה אז הצוות ימליץ על ליווי של קרוב משפחה וכך הלאה כדי לשמור על המטופל. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

האם סכיזופרניה היא שם מחלה הכולל בתוכו פיצול אישיות ודמיונות שווא ? האם רק אחד משני התסמינים הללו ? אשמח לקבל הגדרה מדויקת של המחלה (לא מדוייקת מידי, בכל זאת איני רופא). תודה מראש רונן

לרונן שלום, סכיזופרניה היא מחלה שיש בה פיצול בין הרגש וההגיון. כך עלולות להיות תופעות הנקראות פסיכוטיות כמו שמיעת קולות של אנשים שלא קיימים, או מחשבות שווא, כלומר מתן פירוש דימיוני לאירועים או דברים הקורים במציאות. עם זאת ההפרעה בשיפוט המציאות חייבת להמשך לפחות חודש ימים כדי לקבוע אבחנה של סכיזופרניה. ישנם סמנים נוספים אולם לא אפרט בגלל קוצר המקום. תוכל למצוא חומר רב באתר של "זרות". שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

האם התרופה אמורה לגרום להשמנה? כי למיטב ידיעתי היא נוסתה אך לא הוכחה בחולים עם השמנת יתר. כמו כן כאשר אתה מעלה מינון של תרופה כמה זמן יש לחכות עד להרגשה?

לגיא שלום, התרופה אינה אמורה לגרום לעליה בתיאבון ובמשקל. עם זאת לעתים תופעת הלוואי הזו קיימת. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר הידש. בת 28 , אם לילדים,לפני 10 שנים לערך , בלכתי לעבודה , ראיתי אדם שמקבל התקף לב ומת לידי - ראיתי איך מכסים אותו ומעלים אותו על אלונקה וכו,,,, לאחר כמה ימים ביושבי במשרד, קיבלתי התקף חרדה ענק שגרר אחריו עוד עשרות כאלו, ההתקף התבטא בדפיקות לב ,סחרחורות,פחד נוראי שמשהו נורא עומד לקרות לי ובכלל ,כל הסימפטומים של התקפי חרדה . טופלתי במחלקה לבריאות הנפש אצל פסיכולוג מקסים שלימד אותי תרגילי הרפיה , ובעיקר אמר לי ,לא להתנגד להתקפים ,אלא לנסות "להתידד "איתם, פשוט ,לא לעשות שום דבר כשהם מופיעים ,אלא לשבת ולחכות שיחלפו ,ובמשך היום לעשות 3 פעמים במשך 20 דקות תרגיל הרפייה . התגייסתי לצבא מחוזקת מאד (כל התהליך ארך חודשיים לערך עד הגיוס),המשכתי את חיי ,ושמתי לב שבמצבי לחץ והדחקה מופיעים לי ההתקפים , אולם אני כבר לא נבהלת מהם ויודעת שהם יחלפו ,מה שמאוד עוזר לי ,,,- כל זה ללא תרופות . מה שכן מפריע לי מאוד הוא העיסוק המתמיד בנושא המוות, אני כל הזמן חושבת על כך שאנו כולנו חיים על זמן שאול , ומה הטעם ללמוד להתקדם ,לרוץ אחרי הזנב אם בסופו של דבר כולנו נהיה שלדים ??? (סליחה ,לא התכוונתי להפחיד ). הרעיון הזה שיום אחד זה יקרה לכולם ולי,אני כל הזמן מדמיינת אנשים קרובים שנפטרו איך הם עטופים בתכריכים ושוכבים בקברם ,ויודעת שגם לי זה ייקרה. אני פשוט כל יום וכל היום חושבת על זה ,על - אף שאני עובדת במשרה מכובדת, מעריכים אותי מאוד ,אולם אני לא מבינה ,איך אנשים אחרים יכולים להמשיך את חיהם בלי לחשוב על זה או בלי לדמיין איך זה יקרה ,איך תראה ההלוויה שלהם, לפני כל המקרה התיחסתי לנושא כמו שכולם מתיחסים - פוחדים כמו כל בני אנוש אבל לא מתעסקים בזה כל היום ,וחושבים על זה כאל דבר רחוק ,או כאל משהו שקורה רק לאנשים אחרים..... האם אני סובלת ממחשבות אובססיביות OCD ?? אני יודעת שאחת הדרכים להתמודד עם פוביה היא להציף את הבעייה ,לדמיין מסויים במשך מספר דקות ביום עד שזה יימאס ולא יפחיד יותר , אולם אני מרגישה "מוצפת " במרבית שעות היממה ושום דבר לא זז כבר שנים ,,,,, אודה לך מקרב לב אם תוכל לעזור לי להבין את בעייתי ,והאם אבחנתי אותה נכונה כמו כן ,האם טיפול נפשי יכול לעזור ? תודה יסמין

ליסמין שלום, אכן יופי שהפסיכולוג העמיד אותך על הרגליים ועזר לך אבל כנראה שההחלמה אינה מלאה. המחשבות הללו קשורות לחרדות, לא הייתי ממהר לאבחן טורדנות אבל אין ספק שהמחשבות הללו מטרידות אותך וגם חודרות להכרתך כאשר אינך רוצה בהן. כמובן שהן קשורות לחרדות וגם לאירוע הטראומתי שעברת בגיל צעיר. נראה לי שכדאי לחזור ולהתייעץ עם הפסיכולוג ואולי להשלים את הטיפול? שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אני לוקחת כדור סרוקסט 11 חודשים. כעת הופיעו אצלי עייפות חזקה , אשר מפריעה לתפקודי כי בקושי אני מצליחה להחזיק את העיניים פקוחות. בנוסף הופיע אצלי רעד בכל הגוף.(שמתבטא בקפיצות בלתי רצוניות של הידיים והרגליים) קודם לא הופיעו תופעות אלו. האם זה תופעת לוואי של הכדור? כיצד אוכל להגמל מהכדור מבלי שיהיו לי השפעות חזקות של גמילה? (האם לרדת ל- 3/4 או ישר לחצי כדור) וכן, מהי התקופה המומלצת לגמילה ? רב תודות עידית

לעידית שלום, לא נראה לי שמדובר בתופעות לוואי. תופעות הלוואי של הסרוקסט מופיעות בדרך כלל עם תחילת הטיפול ובמשך הטיפול לא מופיעות תופעות חדשות אולי פרט לעליה במשקל. הייתי פונה לרופא המשפחה לבירור גופני קודם כל. לעתים אין שום השפעות כאשר מפסיקים את הסרוקסט, אבל ליתר ביטחון ממליצים לרדת באופן הדרגתי להוריד כרבע כדור בערך כל שבועיים, אבל אין לכך כללים מוחלטים ולפי המצב ולפי ההשפעה על כל אחד. בהצלחה דר' גיורא הידש

לא קיבלתי תגובה לשאלות לפני מספר ימים אז אני ממשיכה לנדנד...) כבר שלושה חודשים שאני מטופלת בסרוקסט 20 מ"ג ליום, יש שיפור משמעותי אך לא מוחלט. האם אני יכולה לצפות שהדכאון יחלוף לגמרי בהמשך הטיפול או שזה הזמן לנסות כדור אחר? (אנירוצה לציין שגם כאשר אני חשה בירידה במצב רוח זה לא לזמנים ארוכים מאוד כמו בעבר) אני גם נורא עייפה רוב הזמן...ולא ממש בא לי לעשות דברים פרט לקניות. אשמח לשמוע את דעתך ד"ר הידש וכמובן מנסיונכם חברי הפורום היקרים. ביי ים

לים שלום, מצטער שלא עניתי לך, כנראה שהחמצתי את שאלתך ואני שמח לתקן את המעוות כיוון שהשאלה חשובה. מדובר על כך שהסרוקסט עזר אבל אין הבראה מלאה, ושלושה חודשים הם זמן מספיק כדי להחליט. בעבר היינו מסתפקים בתוצאה כזו ולא היינו עושים דבר. הגישה כיום השתנתה מעט. המחשבה היא שאם לא מגיעים להבראה מלאה אז הסיכון להשנות החרדות כאשר מסיימים טיפול גבוה מאוד. לכן ההמלצה היא להחליף תרופה בתקווה שהיא תשפיע ותעשה את כל העבודה. עם זאת קיים סיכוי וסיכון בהחלפת תרופה. הסיכוי הוא כמובן להבראה מלאה. לסיכון הוא שכמו תמיד אין בטחון שהתרופה החדשה תתאים לך יותר ויתכן אפילו שהמצב יחמיר. אכן שאלה קשה, שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום, אני בן 28 כתבתי כבר בעבר לגבי נושא זה אבל לצערי היא לא נפתרה ואף החמירה. הבעיה היא משיכתי העזה לגרבי נשים. כפי שכבר ציינתי בעבר ברגע שאני פוגש בחורה ויוצא איתה תקופת זמן מסוימת ברגע שאני צריך לקיים איתה יחסי מין - אני חייב שהיא תגרוב גרביים . רק כך אני מתגרה ומסוגל להגיע לזקפה. גרבי נשים (על רגליהן) מעסיקות אותי משך כל היום ואני אף חולם על זה. מה אני יכול לעשות ? זה ממש מאמלל אותי ומביך אותי.

למנשה שלום, אכן דננו בנושא בעבר. ההמלצה נשארה אותה המלצה, לפנות לאבחון וייעוץ אצל איש מקצוע. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שאלה אליך המומחה יש לי דודה ששותה את הכדורים פרוזאק ורציתי לדעת אם כשלוקחים אותפ לטווח ארוך זה ממכר ואפ יש תחליף יותר טוב מכדורים אלה... כמו כן אם ניתן להשיג בכמוסות טיבעוניות תודה מראש אבי

לאבי שלום, פרוזאק אינו ממכר ואינו גורם לנזקים בטווח ארוך. כיוון שדודתך כבר נוטלת את התרופה ואני מקווה שהיא מרגישה טוב יותר לא הייתי מתחיל לשנות לה את הטיפול. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

תודה רבה ד"ר

שלום לך , אני נמשך לבנים ורוצה לשנות את נטייתי המינית , ושאלתי : אני יודע שלקיחת הורמונים וכירורגיה יכולה להפוך בן לבת ובת לבן . למשל הטיפולים שעוברים טרנסג'נדרים . ומכאן , האם לקיחת הורמון מסוים ( אולי טטוסטרון ) יכולה להגדיל את גבריותי ובכך לשנות את נטייתי המינית כך שאמשך לנשים ? יש מחקרים שעוסקים בקשר בין הורמונים לנטייה מינית ? אודה לך אם תציין ניתוב. אם הגעתי לתחום לא מתאים אודה לך אם תציין את התחום המתאים לשאלתי.

הי ראובן לפחות ממה שידוע לי, הורמונים אמנם משנים דברים חיצוניים ופנימיים בתוך האדם , אולם הם אינם משפיעים על נטייה מינית. נראה לי שאם תיקח תוספות של הורמון המין הגברי טסטוסטרון, קרוב לוודאי שתחווה כל מני תופעות גופניות אבל עדיין תמשיך להרגיש משיכה לגברים, זה לא ישתנה. איני רוצה לפגוע בך כמובן, אבל מאוד בזהירות אני רוצה להציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי. על סמך דבריך, נראה שאתה מתמודד כרגע עם נושאים כבדים לגבי זהות מינית/נטייה מינית, ושיחות עם איש מקצוע יוכלו לעזור לך לדעתי. יכול להיות שתלמד לקבל את עצמך כפי שאתה, במקום לשנות את הקיים. איני יודעת מדוע אתה רוצה לשנות את נטייתך המינית, והאם זה קשור לחשש שלך מפני תגובת הסביבה הקרובה אליך. לפעמים אנחנו צריכים להקשיב לקול הפנימי שלנו וללכת בעקבות הלב ותחושות הבטן - גם אם זה אומר לשחות כנגד הזרם. מאחלת לך המון הצלחה אבישג

www.geocities.com/ts_il אתך לעזרתך

תודה לכולכם על האכפתיות. אתן משדרות אופטימיות אבל מנסיוני ולפי התכנים באתרים החד מיניים : 1. העולם החד מיני קר מנוכר מוחצן שטחי גדוש מתח מיני ורחוק מלהיות מזמין ליצורים כמוני שעדיין מחשיבים עצמם כבני אדם. 2.אינני מעונין לוותר על מסגרת משפחתית ועל ילדים שיש להם אבא ואמא. תודה.

אני מאמינה לך שאלו באמת המסקנות שהגעת אליהן. הלוואי שהכל ילך בדיוק כמו שאתה רוצה. קצת חומר למחשבה, אם תרצה בכך, מבינה מדוע אתה רואה את העולם החד מיני ככזה, חשוב שתדע שאתה רואה רק חלק קטן ממנו, ישנם הרבה אנשים שחיים בזוגיות שנים רבות, ושלא הכל סובב מין. תלוי מאיזה נקודה מסתכלים, ותלוי איפה מחפשים. אגב, כולם אנשים, רק כל אחד מחפש משהו אחר. לגבי מסגרת משפחתית: ראשית יש כל מיני סוגי משפחות, משפחות חד מיניות של גברים שמגדלים ילד מאומץ או ילד ביולוגי, משפחות של גבר ואישה שחיים בבית אחד וכל אחד מהם מקיים את קשריו מחוץ ל"משפחה", גברים שמביאים ילדים עם נשים אבל חיים בנפרד. משום מה נראה לי שכשתראה את המשפחות האלו לא תאמין שאפשר לחיות כך, ובקלות. הדרך היא ארוכה, ולא קלה, אני מקווה שתמצא בדיוק את מה שמתאים לך, ושתלך עם זה עד הסוף. לא משנה במה תבחר, רק שיתאים לך. יכול להיות שכל מה שכתבתי מוקדם מידי כרגע, אבל לכשתרצה יותר אינפומציה, תחפש באינטרנט, יש הרבה אירגונים שישמחו לעזור לך, אם תרצה עזרה, רק תכוון למה אתה זקוק ואנסה לעזור. שתהיה לך הרבה הצלחה, תרגיש טוב

האם הכדור רסיטל (ציפראמיל) יכול לעזור גם להתקפי חרדה ופאניקה ולא רק לדכאון ? ואם לא האם מומלץ יותר הציפרלקס או הפאקסט ? בתודה מראש

היי דפי, ממש לא מומחית לענין, אבל אני נוטלת רסיטל והוא בפירוש עוזר לי לא רק עם הדכאון אלא גם עם התקפי חרדה. אני מניחה שהמינון משנה, בזמן מסויים הייתי זקוקה להעלות מינון כי התקפי החרדה התגברו. בכל אופן, זה משהו מאד אינדיוידואלי. אני מניחה שבהמשך תקבלי תשובה ודאית יותר תחזיקי מעמד

עזרת לי מאוד מי שאת או אתה ... תודה

שלום ד"ר הידש. אני בת 33 ,וברצוני לשאול ,מהי הסיבה שאני מרגישה ריקנות ואטימות רגש לחלוטין ? עברו עליי ימים קשים בשנים האחרונות , אבל אינני מסוגלת להרגיש רגש כלשהוא ,או התלהבות כלשהיא - אהבה ,שמחה ,ואפילו שנאה חלילה,,, מן מתה חיה, - אני עובדת ,מתפקדת היטב,יש לי ילדים - אמנם אני גרושה , אבל האם יש לזה הסבר מדעי , איך הגעתי למצב כזה של אדישות טוטאלית ? למה שום דבר לא מלהיב אותי ? אגב - לקחתי במשך שנים גלולות "דיאנה 35" ושמתי לב שכשהפסקתי אותן ,המצב השתפר, האם יש קשר ? תודה על תשובתך . אפרת

שלום אפרת במצבים מסוימים של דיכאון ישנה תחושה של ריקנות, מעין מסך שמפריד בינך לבין העולם ולעיתים גם חוסר תחושה כמו : חשק, רצון, הנאה וכו.' המצב שאת מתארת דומה למצב של דיכאון אך אני כמובן לא מתיימרת לאבחן אותך כי אינני אשת מקצוע. אני חושבת שכדאי שתפני לייעוץ פסיכאטרי\ פסיכולוגי בכדי לעבור איבחון ראשוני שהוא חשוב מאוד בהצלחה אריאל

לאפרת שלום, כפי שאריאל כתבה, פעמים רבות יש קשר לדיכאון. בדיכאון חמור גם טעם האוכל טפל ובהרגשתך רוב החוויות והחיים טפלים. כמובן שיתכנו גם סיבות נוספות לכן כדאי לפנות לאבחון עם המלצות לטיפול. לעתים הורמונים שנמצאים בגלולות למניעת הריון עלולים להחמיר דיכאון. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

נאמר לי כי תרופה נוגדת דיכאון מתחילה להשפיע מספר שבועות לאחר תחילת נטילתה. האם הכוונה היא למס' שבועות לאחר ההתחלה, או רק לאחר שהגעתי למינון טיפולי מסויים?

לירדנה שלום. הכוונה היא לשבועיים שלושה מהטיפול המומלץ. בפרוזק למשל 20 מג', אפקסור 75 או 150 מג', לוסטרל 100 מג' וכך הלאה. המינונים הנמוכים לא תמיד משפיעים. כמובן שמדובר על התחלת השיפור השיפור מתגבר ונעשה יותר טוב בשלושה ארבעה החודשים של תחילת השפור. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

בהמשך לשאלתי הקודמת, כדור הפבוקסיל גורם לי להתעוררויות באמצע הלילה וקושי לחזור לישון. הדבר גורם לי לעייפות בבוקר וקושי לתפקד. רשמו לי פרוטיאזין ללילה, כדי לסייע בשינה, אך התוצאה היתה שינה כבדה וממושכת מאד (11 שעות), וגם קצת טשטוש כשהתעוררתי. בצורה כזו אין ביכולתי לתפקד כמו שצריך בעבודה ובכלל. שאלותי הן: 1. מתי אמורה תופעת נדודי השינה לחלוף? 2. האם יש פתרון יעיל יותר למצב?

לרננה שלום, ההפרעות בשינה חולפות בחודש הראשון או השני לטיפול, בדרך כלל. הפרוטאזין הוא בעל משך פעולה ארוך. לכן אני ממליץ בדרך כלל על תרופות לשינה המתאפיינות במשך פעולה של שש עד שבע שעות ולכן הן מתאימות לאדם המתפקד בבוקר. תרופות מסוג נוקטורנו או סטילנוקס, או מקבוצת הבנזודיאזפינים כמו בונדורמין. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

התחלתי לקחת פבוקסיל 50 מ"ג לפני שבוע. ע"פ הנחיית רופא אני עולה במינונים בהדרגה ( כל 3-4 ימים מעלה ברבע) וכרגע עומדת על חצי כדור ליום. הכוונה היא להגיע ל- 75 מ"ג. מתי אמור הכדור להתחיל להשפיע?

לדעתי הבלתי מקצועית, התרופות האנטי דיכאוניות מתחילות להשפיע לפחות אחרי שלושה שבועות עד חודש. קיימת כמובן אפשרות שתרופה זו אינה מתאימה לך ולא תשפיע על הרגשתך. אם אכן כך יהיה אחרי חודש, יש מקום לחזור לרופא ולשקול החלפת התרופה.

מזה כחודשיים אני לוקחת פלוטין , יש בהחלט שיפור במצב רוחי ובאנרגיות שלי . יחד עם זה אני קמה בסביבות 0400 וכן אוכלת המון. אשמח לשמוע מכמה שיותר אנשים הלוקחים פלוטין/פרוזק האם הם מכירים תופעות דומות . האם השמינו ? וכן מה דעת הרופאים. תודות רבות שנה טובה וחג שמח

לעוברת האורח שלום, באמת בחרת כינוי יפה. פלוטין שהיא למעשה פרוזק עלולה לגרום לעירנות רבה יותר וגם לתיאבון רב יותר. למזלנו התרופות נוגדות הדיכאון מעוררות ולא מרדימות ולכן גם פחות שינה ולעתים חלומות ערים יותר. הצעתי היא שתחכי עוד מספר שבועות, לעתים הגוף מסתגל לתרופה ואז תופעות הלוואי חולפות. אם התופעות נמשכות תתייעצי עם הרופא המטפל בקשר להחלפה של הפלוטין לתרופה דומה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

תודה , תודה , על ההענות המהירה ובאמת שיהיה בעיקר טוב

שלום. אני לוקח פריזמה במינון גבוה של 60 מ"ג מדי יום, בנוסף לתרופות אחרות, כבר קרוב לשנה וחצי. אני חושב שגם אני הבחנתי עוד ממזמן שהמצב רוח שלי השתפר בעקבות לקיחת התרופה. מה שאני עוד שם לב אליו זה התיאבון שלי שעלה במידה דראסטית בתקופה האחרונה. גם יכול להיות שאני יותר אנרגטי מבעבר, וחוץ מזה אני מרגיש בחודשים האחרונים שהשמנתי במידה משמעותית, אך יש להזכיר שאני לוקח תרופות נוספות שייתכן שגם להן יש אחריות להשמנה זו. רון

שלום, סליחה שאני שואלת שוב ושוב, אך זה מאוד מטריד אותי, הרי אם אני נוטלת 2 כדורים, אז היעילות של הכדור עולה ,כי מן הסתם יש יותר חומר שמשפיע על הגוף,הלא כך? אצלי ,לא מדובר באירוע חד פעמי גדול שממנו אני חוששת, אלא אני מדברת לטווח הארוך.(החודשים הקרובים יהיו קריטיים) ואני מופתעת כי דוקטור,לפי תשובתך, הבנתי שאתה חושב ש2 הכדורים שאני נוטלת כל יום מספיקים,ולא צריך להעלות ל3, אם כך, אז האם אני צריכה לרדת לכדור 1 ביום? (כי אין בעצם חשיבות לכמות), שהרי חבל לי להכניס 2 כדורים לגוף אם השפעתם תהיה כשל כדור אחד. אני יודעת שאני נשמעת הססנית, ומוטרדת, אך מדובר כאן בנושא חשוב.. ואני מאוד מודה לך. בברכה, אלמוג.

לאלמוג שלום, את צודקת בשאלתך אולם רפואה לעתים דבר מסובך ולא תמיד הגיוני. לעתים תוספת אינה עוזרת דווקא. כך למשל אם את מאוזנת מבחינת הנוזלים ותשתי עוד כוס מים, הרי שהעודף רק יצא ולא תרגישי טוב יותר. לפי דעתי זה המצב גם עם ויטמינים, ישנה כמות שהגוף צורך וזקוק ועודף רק יוצא החוצה. כך הדברים עם סרוקסט. רוב האנשים מגיבים לכדור אחד, מיעוט קטן זקוק לשני כדורים אבל אין טעם בעליה נוספת. אני מקווה שכעת הדברים יותר ברורים. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום , אחותי לקתה במחלקת הנשיקה (זו מחלה קשה שהמנוחה ממנה בעיקר עוזרת - על פי רופאיה). מזה כחודשיים יש לה הפרעות אכילה עד כדי חולשה המגבילה אותה מפעילויות כמו הליכה קצרה ועוד. היא בת 20 . האם עלול להיות שמחלה - קשה - מהווה זרז להפרעה נפשיתחבוייה - אולי כדוגמת אנורקסיה ? מה אתה ממליץ לעשות ? תודה משה

הי משה לא ציינת כמה זמן עבר מאז שחלתה במחלת הנשיקה. הלוקים בוירוס הזה יכולים לעבור אותו יחסית בקלות, ואז תוך חודש הם מחלימים ומתאוששים, אבל לעתים משך ההתאששות ארוך בהרבה, אפילו עד חצי שנה בטרם האדם מרגיש ש"חזר לעצמו". אם היא עדיין נמצאת בתקופה הזו של ההחלמה, יכול להיות שכל התופעות שאתה מתאר מצביעות על כך שהגוף עדיין מתאושש ומנסה לחזור לעצמו (יש אנשים שממש קשה להם לאכול כאשר הם חולים ומרגישים רע). אם כבר עבר זמן ממושך יותר והיא לא מרגישה הטבה - שווה להתייעץ עם רופא, שיאבחן האם מדובר עדיין ב"מזכרות לא נעימות" מהמחלה עצמה, או אולי הפרעת אכילה שמחייבת טיפול אחר לגמרי. רק בריאות אבישג

למשה שלום, מדובר במחלה וירלית אשר לעתים עלולים להיות לה ביטויים קשים. חולשה, ירידה בתיאבון וכך הלאה. אין מדובר באנורקסיה אבל למצבים גופניים ומחלות גופניות לעתים יש בטויים נפשיים. כלומר, החולשה הכללית, השהייה הממושכת בבית, המחלה כל אלו עלולים לגרום למצבי רוח לא טובים ולעתים לחרדות. בדרך כלל התופעות הללו חולפות עם ההבראה והחזרה לכוחות הרגילים. רק במקרים חריגים כאשר הגוף מבריא ועדיין הנפש לא התאוששה יש מקום לפנות לשיחות או בדיקה אצל פסיכיאטר. \ שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אם הנפש נמצאת במוח, ובמוח יש פעילות חשמלית בין תאים, אז מדוע אי אפשר להעביר את אותה פעילות חשמלית ספציפית היחודית של מוח מסויים אל מחשב עם מעבדים ותוכנות שיחקו את המוח וכך יהיה אפשר להעביר נפש של אדם שעומד ללכת מהעולם אל מחשב ואולי לרובוט ?

היי נשמה טהורה, מחשבתך יפה וישנם מדענים שמנסים לעשות את זה. עם זאת המוח הרבה יותר מורכב וגם "מחשב הרבה יותר חזק" מכל מחשב שקיים בעולם. אני חושב ששמעתי פעם שמוח של אדם אחד יותר חזק מכל המיחשוב העולמי הקיים. בכל אופן עם הרעיון שלך מנסים לקחת חלקים מתפקודי המוח ולבצע אותם על ידי מחשבים. מנסים לעבוד בעיקר על המנגנון של הראיה וגם על שמיעה. מנסים להבין ולחקות את מערכת הפיענוח של העין ורוצים שמכשירים ומחשבים יבצעו את אותה העבודה והם יוכלו להגיע למסקנות. לתהליכים אלו יש שמושים צבאיים וגם רפואיים כמו עזרה לעוורים או למכשירים כמו הגלולה הבודקת עם מצלמה את מערכת העיכול. שיהיה רק יום טוב דר' גיורא הידש

מה הטעם בחיים של מישהו שיקריו הלכו מהעולם הזה כשהם היו כל עולמו ותכליתו בעולם ?

אורלי לילה טוב איני יודעת אם את שואלת את השאלה בגוף ראשון, אבל אשיב בכלליות לצורך העניין. את שואלת שאלה כל-כך קשה ועצובה, בפרט בתקופה כזו כשאנחנו שומעים על עוד פיגוע ועוד אחד, ובני משפחה רבים שנהרגים ומשאירים קרובים אבלים. אני משערת שהתגובה הראשונית למצב נוראי כזה של אובדן, היא אכן תחושה כאילו אין שום טעם בחיים. זה טבעי וזה חלק מתהליך האבל. נראה לי חשוב מאוד לא להיות לבד במצב כזה, להיות מוקפת בחברים/בני משפחה או כל אדם אהוב ויקר אחר. נכון, היקרים ביותר הלכו לבלי שוב אבל הרבה פעמים דווקא במקרים של אסונות, האנשים מהמעגל החברתי/משפחתי הרחב יותר מתגייסים מיד לעזרה וזה נהדר וחיוני בעיניי. לא רצוי להישאר לבד עם הצער והאבל. צעד שני וחשוב לדעתי הוא לפנות לסיוע מקצועי של פסיכולוג. מישהו שיקשיב, שידע לספק את העזרה הנפשית הדרושה כל-כך במצב מבולגן כזה. לאט לאט, מתחילים למצוא שוב את הטעם. זה לא אותו טעם כי אין ספק שהחיים משתנים מאותה נקודת זמן, וזה לא משהו שעובר. אבל לומדים להמשיך ולחיות בשביל הדברים שנשארו, או לחילופין - בשביל הדברים שעוד יהיו. החיים יהפכו להיות שונים, והפצע בלב יישאר לתמיד (אין לי כוונות לשקר לך ולהגיד לך כל דבר אחר) - אבל ממשיכים לחיות כי עד כמה שזה נשמע מוזר - העולם ממשיך, וכמנהגו של עולם - גם דברים טובים ממשיכים לקרות. זה לא אומר שהם מוחקים את הרע, אבל הם מאפשרים למצוא שוב את הטעם הזה שיש בחיים אחרי הכל. שיהיה רק טוב אבישג

האם פריזה במינון של 40 מ"ג ויותר נמצא יעיל יותר לתופעות אובססיביות? כמו כן האם התרופה משמינה? שיהיה רק טוב

עדיין מרגיש גלי חום וחרדה קלה, שוקל לעבור לאפקסור

למה תינוק בוכה מיד כשהוא נולד ? ואיזה תפקיד הרגש הזה ממלא (וימלא) בנפשו ?

הי אורן המפגש הראשוני של התינוק עם העולם שלנו הוא די טראומטי עבורו, כמו שאני רואה זאת. הוא עוזב את המקום הכי מוגן ורגוע ובטוח בו הוא חי לו בשקט 9 חודשים, אכלו בשבילו, נשמו בשבילו, עשו הכל למענו ובמקומו. כל פעולות החיים התבצעו באמצעות אמו והוא טרם נפגש עם הצורך להתאמץ, לעשות משהו לגמרי לבד. כשהוא יוצא החוצה ומנתקים את חבל הטבור - נגמרה החגיגה. הוא צריך לנשום לבד, ואמנם כיום זאת נראית לנו הפעולה הטבעית ביותר בעולם אבל כנראה שהנשימה הראשונה בכוחות עצמנו היתה קשה לכולנו. מלבד זאת, צריך לזכור שהחוויה של הלידה היא קשה לא רק עבור היולדת, אלא גם עבור הילוד. תוסיף לזה את העובדה שברגע שהוא יוצא אל העולם - אוחזות בו ידיים זרות וממששות אותו מכל כיוון, הוא מוצף באור נאון של בית חולים, קר לו, ובקיצור - לא תענוג גדול בהשוואה למה שהכיר עד לאותו רגע. הסיבה המרכזית לכך שהרופאים וגם ההורים מצפים לשמוע את קול בכיו של התינוק שזה עתה נולד, קשורה פשוט להנחה ש- אם הוא בוכה סימן שהוא מסוגל לנשום לבדו. כמה טוב שעם הזמן למדנו גם לצחוק אל העולם. אבישג

הי אורן כשתינוק נמצא ברחם אימו הוא "שוחה" בנוזל שנקרא מי שפיר . כאשר התינוק יוצא אל העולם ראותיו מלאות בנוזל הזה והבכי הוא בעצם סימן היכר ראשון לנשימה. אם התינוק אינו מגיב ובוכה ישנה בעיה שמצריכה התערבות רפואית מיידית. בכי הוא סימן בריא לחלוטין.

האם הפסיכיאטריה מכירה עוד מושגים רוחניים או רק נפש שהיא מחלקת אותה לכל מיני תאוריות של נפש, האם הפסיכיאטריה מכירה דרגות רוחניות אחרות של האדם כמו רוח, או שרק הנפש . ?

ליולי שלום, יופי של שאלה. הפסיכיאטרייה הרגילה והקלאסית אינה מפרידה בין נפש ורוח. (נדמה לי שגם היהדות לא, הרוח היא מושג נוצרי ונמצא בקבלה, בדרך כלל אנו מדברים על מוח ועל נפש-אבל איני מומחה לנושא). ישנה גישה אחת והיא נקראת הגישה האקסיסטנציאליסטית, סארטר פיתח אותה והגישה הפסיכולוגית העקרית עובדה על ידי "האדם המחפש משמעות" של ויקטור פרנקל ופסיכולוגים נוספים, הם מתייחסים יותר לרמה של משמעות החיים. תודה על השאלה חג שמח דר' גיורא הידש

האם יש צרכים נפשיים (נפשיים ולא פיזיולוגיים כמו אכילה...) שבלעדיהם תוך זמן קצר בני אדם מתים מרוב שהם כל כך קריטיים ?

הי הילה למיטב ידיעתי, אדם זקוק למילוי צרכיו הפיזיולוגיים על מנת להישאר בחיים. הוא זקוק למילוי צרכיו הנפשיים על מנת להשיג איכות חיים, ויש הבדל מהותי בין השניים. אני מניחה שתסכימי אתי שהמושג "חיים" כולל בתוכו הרבה מעבר לצרכים הגופניים שלנו, וכי מבלי שנמלא את החיים שלנו בדברים שמעבר לחומרי - נישאר אמנם עם חיים אבל ללא הרבה טעם. מצב בו צרכיו הנפשיים הבסיסיים ביותר של אדם אינם מסופקים באופן קבוע, עלול להוביל אותו לתחושות קשות ביותר, אולי להופעת דיכאון או תופעות דומות אחרות. במקרה כזה, יתכן שאותו אדם ימאס בחייו וינסה להתאבד, למשל - וכך יגרום לחייו להסתיים, אבל זה לא עניין של סיבה ותוצאה, כלומר: הוא לא מת באופן ישיר בגלל שצרכיו הנפשיים לא סופקו; הוא מת בגלל ההשלכות של המצב. שיהיה לילה טוב אבישג

להילה שלום, לדעתי ישנם שני צרכים עקריים. הראשון הוא חום ואהבה וקירבה של אנשים אחרים. והשני הוא משמעות לחיים. ישנן מספר שאלות דומות בעמוד זה ששם הרחבתי מעט יותר. מה דעתך? דר' גיורא הידש

באיזה מושגים הפסיכולוגיה מסבירה את מה שאנחנו קוראים "אהבה" ?

לכרמית שלום, אהבה אולי קל יותר להסביר, יש בסיס פיזיולוגי ופסיכולוגי. הפיזיולוגי דומה למה שהחיות עושות, אבל הקירבה הגופנית והנפשית והחום קרובים לאהבה. המושג הקשה יותר להסבר הוא התאהבות ומה קורה בתקופה הקצרה יחסית של ההתלהבות וההתאהבות. קראתי ספר אחד או שניים על הנושא אבל לא מצאתי הסבר ממש טוב. המון אהבה ואור דר' גיורא הידש

באיזה הפרעות נפש קורה שאדם שמקבל הכל מבתו הכי קרובה אליו, מקבל ממנה מסירות נפש, לא התחתנה רק בשביל להקדיש לו את חייה, ובכל הזדמנות שהוא פוגש אנשים אחרים, הוא מתחיל לשקר עליה דברים רעים שכאילו הוא הטוב והיא רעה אליו, וכל מיני דברים רעים שהוא אומר עליה במטרה שישנאו אותה. והוא קמצן אליה ולאחרים נותן הכל. והכל במודע באיזה הפרעות זה קיים, ואיזה נוירוטרנמיטורים פועלים במוחו בעודף או בחוסר

הבת. אם הוא מתנהג אליה כ"כ לא יפה, היא ממשיכה להשפיל את עצמה ולחיות למענו? היא בכלל לא אוהבת את עצמה, היא בכלל לא מעריכה את עצמה, ונראה לי שהיא זאת שצריכה טיפול נפשי כי אין לה כוח לעזוב את אבא שלך שלא מתנהג אליה יפה(מילא היה מתנהג אליה יפה) ולבנות חיים כמו כולם.

לרווית שלום, אני חושב שאת מדברת על אדם מסויים לכן אני נזהר בתשובתי ואיני רוצה לאבחן. בכל אופן ישנם קווים מאוד נרקיסיסיטיים (אגואיסטיים בלשון פופולרית) שקשורים לאישיות כזו. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

האם יש מצבים נפשיים שאדם פתאום מקבל התקפי תלות באנשים הקרובים אליו ?

למעיין שלום, המצב היחיד שעולה כעת בדעתי הוא מצבים של חרדה קיצונית או פאניקה שבהם אנחנו מבקשים ומחפשים עזרה ותמיכה מחבר או אדם קרוב. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

ד"ר הידש שלום, אלו תרופות יעילות בטיפול בתלישת שיער הראש? תודה.

שלום רב, בדרך כלל מתחילים עם תרופות מקבוצת נוגדי הדיכאון המשפיעים על הסרוטונין SSRI בהצלחה דר' גיורא הידש

מהם נקודות החולשה המשותפות של כל אדם ?

לסיוון שלום, תודה על השאלה, היא שאלה מצויינת. עם זאת איני מאמין שיש נקודות חולשה או חוזק. כל דבר אפשר להפוך ליתרון וכל יתרון במצב מסויים עלול להיות חסרון. אני חושב שישנם דברים בסיסיים המשותפים לכל האנשים. הראשון הוא רצון לחום וקרבה, למגע גופני, אהדה והבנה. יתכן שזו חולשה אבל בהחלט יש בזה גם חוזק. הצורך השני הוא בהכרה והרגשה של שייכות וערך עצמי. השלישי הוא משמעות לחיים, מדוע אנחנו כאן ומה המשמעות של החיים שלנו. והרביעי הוא הצורך להעמיד דור המשך-ילדים. שיהיה רק טוב, מה דעתכם? הידש

השאלה באמת מעניינת אין לי מושג אבל אני חושבת שכשלוקחים מבנאדם את הדבר שגרם לו לביטחון על אחרים ופתאום הוא לא מעיז כבר להתאכזר עליהם ומתחיל לרצות אותם ומתחרט בפניהם על כל מה שהוא עזה, זה אני חושבת שפותח קצה חוט מכל הבורות שלי על השאלה המעניינת ומכאן הייתי רוצה שתמשיך את השאלה שלה על נקודות חולשה ממצב כזה.

ד"ר שלום ! יש לבעלי קרובת משפחה בסביבות גיל 35 , היא היתה בריאה בנפשה (למראית עין לפחות) עד סוף התיכון ואז החלו להתגלות אצלה בעיות נפשיות זה קרה בהדרגה . המצב כעת הוא כזה : היא פוטרה לפני שנה מעבודתה והיא מסתגרת רוב הזמן בחדרה , היא כבר שנים בנתק מוחלט עם משפחתה למרות שהיא חיה עם הוריה, גם כשהיא נמצאת עם אנשים זרים היא לא ממש מתקשרת לא בצורה נורמלית , כל אדם זר ירגיש שיש משהו מוזר , יש לה הפרעה אובססיבית של ניקיון ( לא נוגעת בדברים ואנשים, לא יושבת , עוטפת את המפתח בנייר כסף וכ"ו ). הבעיה רק הולכת ומחמירה . הבעיה הגדולה ביותר היא שהיא אינה מוכנה לקבל עזרה או אפילו לשמוע על זה , המשפחה ניסתה להביא פסיכולוגים ולטפל אבל כלום . השאלה שלי היא מה עושים ? האם יש לך מושג מהנתונים שנתתי מהי המחלה בכדי שאוכל לקבל אינפורמציה? למי פונים ליעוץ ומהי הפרוצדורה ? ודבר נוסף שלא ציינתי : יש לה אח עם מחלת נפש שקשורה לעצבים , הוא אושפז בכפייה וכעת חי עם הוריו ולוקח כדורים. המון תודה .

להדס שלום, כמובן שאיני מתיימר לאבחן באינטרנט ומיד שניה. עם זאת נראה שקיימת בעיה לא קטנה. אם היא אינה מסוכנת לעצמה או לאחרים אז אין מקום לבדיקה כפויה. האפשרות היחידה היא לשתף חברים ומשפחה ולנסות להשפיע עליה, אפשר גם להזמין את רופא המשפחה לביקור בית ואז תהיה התרשמות מקצועית יותר. איני יודע אם עובדות סוציאליות של העיריה יבואו הביתה אבל יתכן שגם הן יכולות לעזור. טוב שיש לה קרובה דואגת כמוך. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

קודם כל תודה רבה על התשובה המהירה . היא אינה מסוכנת לחברה ובניתיים גם לא לעצמה והיא מסתגרת בחדרה כך שבלתי אפשרי לבדוק אותה . היא לא תיתן , היא לא מוכנה בכלל לשמוע שיש בעיה . האם אין שום פתרון אחר ? האם יהיה אפשרי לסכם עם פסיכיאטר ולהעמיד פנים שזה ראיון עבודה ? המחשבה שאדם יכול להעביר כך את חייו ללא עזרה וטיפול נראית לי לא הגיונית חייבת להיות דרך . שוב תודה על העזרה והאוזן קשבת אתה עושה עבודת קודש.

i just got from my doctor zypexa i wold like to get some info about that pill..waht is it fo?and its it strong?

לקרן שלום, אינפורמציה מדוייקת תוכלי לקבל בכל אינדקס תרופות ברשת. באופן כללי מדובר על תרופה נוגדת פסיכוזה מהדור החדש כלומר עם מעט תופעות לוואי והיא אינה ממכרת. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אני בת 30 , עברתי המון בחיים ושרדתי, כי נאחזתי בציפורניים, בשיניים ובכל מה שניתן. בעשר שנים האחרונות נישאתי וילדתי ונראה שהכל על פניו בסדר. אבל בשנה האחרונה הרגשתי חוסר מנוחה מציק כזה, מן חוסר סיפוק יחד עם תיסכול מהמצב הכלכלי והמדיני והמשפחתי, לא משהו רציני או ספציפי, מן זימזום טורדני באוזן מידי פעם ולא עצרתי לחשוב. בשלושה שבועות האחרונים יש לי תחושה שאני רוצה למות, פעם ראשונה בחיי שאני מרגישה הרגשה קיצונית כזאת. הרגשה שפשוט נמאס לי מהכל. לא רוצה לעשות סצנות, לא לסחוט רגשות מאף אחד ולא לאיים - רק למות. להשאיר את הכל מאחורה. אני ניתקפת במהלך היום בפירצי דמעות בלתי מוסברים שלא קשורים לכלום. רצות לי בראש תמונות מהעבר שגורמות לי לפיק-בירכיים ריגעי. ואני פשוט מחפשת איך לגמור את חיי. עד עכשיו, תמיד היה משהו שעצר אותי, אם זאת הילדה שפתאום פנתה אלי והוציאה אותי מזה או צילצול טלפון או משהו אחר, אבל אני יודעת שבפעם הבאה שלא יעצור אותי משהו...אני פשוט יגמור את חיי. אין לי שום חשק לעזור לעצמי ואין לי מושג אפילו למה אני כותבת את השורות האלה...אולי כדי שבכל זאת אני ארגיש שעשיתי משהו חוץ מלחפש את החבל או הסכין............

אין ספק כי דברייך נכתבים ממצוקה קשה וכי סבלך הוא רב אך נקודת האור שאת יכולה להאחז בה כרגע היא העובדה שכתבת פה וכי את כן מחפשת פתרון אחר מאשר " הפיתרון הסופי". עדן, אני חושבת שאת צריכה לפנות לקבלת טיפול ולא לדחות זאת לרגע. כדאי אפילו לפנות למיון בבית חולים הקרוב. תחושותייך כנראה שנובעות מדיכאון ולדכאון יש טיפול יעיל בימנו. אני מניחה שמשפחתך וביתך צריכים אותך ושיש לך עוד סיבות רבות לחיות ורק קשה לך לראות אותם כרגע כי הדיכאון מסנוור. אנא גשי לקבלת טיפול פסיכאטרי ואל תדחי את הקץ ולו לרגע. אני מחזיקה לך אצבעות ואנא עדכני אותנו , אני באמת דואגת לך אריאל

לעדן שלום, מכתבך מביע הרבה מאוד כאב ועייפות. תחושות אלו קיימות בדיכאון וכנראה שישנו דיכאון אשר נמשך כבר תקופה ארוכה והחמיר. בדיכאון ישנו סבל רב אבל תמיד צריך לזכור שדיכאון הוא דבר חולף, דיכאון ניתן לטיפול ואת עשויה להרגיש טוב יותר ואפילו טוב כפי שהרגשת בעבר הרחוק. כל טוב ותשמרי על עצמך. דר' גיורא הידש

לד"ר גיורא הידש שלום רציתי לדעת איך נוצר מצב של עודף סרטונין ?האם זה יכול לקרות מהכדורים מסוג SSRI והאם זה מסוכן? תודה

לנירית שלום, כל התרופות מקבוצת SSRI מעלות את רמת הסרוטונין במוח ולכן יש "עודף סרוטונין" בסינפסה. זה המצב הטבעי שבו ישנה השפעה נוגדת דיכאון ולכן כמובן שאין בכך סכנה. עם זאת אני חושב שיתכן שלא הבנתי את שאלתך ואשמח אם תבהירי אותה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

לד"ר גיורא הידש שלום התכוונתי לסינדרום סרטונין התופעה ידועה לך?

תודה על העידוד.קוראת בשקיקה את כל מה שאת כותבת לי.

באמת שאין בעד מה. אני מסמיקה

להזכירך אני נוטל אפקסור רגיל במינון 150 מ"ג ליום + חומצת שומנן אומגה 3. אתמול לקחתי בפעם הראשונה את הסטילנוקס,הוא עזר,אבל אני לא מעוניין להמשיך לקחת אותו משום שקראתי בעלון לצרכן שמצורף לתרופה שהיא כן עלולה לגרום לתלות לאחר שימוש של 4 שבועות. מדוע אתם,הפסיכיאטרים,טוענים שלא כך הדבר,ואילו בעלון לצרכן מוסבר אחרת? מדוע יש פרדוקס? בכל מקרה,זוכר שאמרת שאני צריך מינונים נמוכים? אז היום ירדתי על דעת עצמי מ 150 מ"ג ל 75 מ"ג בבוקר ו 37 בצהריים. כלומר 113 מ"ג ליום. אני רוצה לנסות זאת לפחות ל 4 ימים כדיי לראות אם אני אצליח לישון והתור לפסיכיאטרית רק בעוד כשלושה שבועות ואני ממש לא ישן. האם זה בסדר? האם אתה מוכן להמליץ על כך ? האם עליי לחזור למינון הרגיל? אני זקוק שתדריך אותי,כי כמו שאמרתי התור לא קרוב,אני סומך על דעתך ומקווה שתסכים להמליץ האם כדאי לנסות את המינון הזה. אודה לך מאוד על תשובתך.

לאלמוג שלום, צר לי שאיני יכול להענות לבקשתך אולם איני מטפל באינטרנט כיוון שאני מכיר אותך רק דרך הרשת. בכלל אני מאוד נזהר למצוא את הגבול הנכון בין הדרכה וייעוץ וטיפול. אני משתדל לא לעבור את הגבול לצד הטיפולי. בקשר לשאלתך לגבי העלון. תמיד צריך לזכור שאת העלון של כל תרופה כותבים עורכי דין! וכמו כל חוזה הוא כולל בתוכו הזהרות רבות ומשונות כדי להבטיח את חברת התרופות מפני תביעות. כך למשל על כל תרופה כתוב שאסור ליטול אותה בהריון, למרות שאנחנו הרופאים לעתים מחליטים לתת תרופות מסויימות בהריון. כך שכל מה שכתוב לגבי התרופה הוא נכון אבל צריך לזכור שכתבו את העלון עורכי דין ולא רופאים..... שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש