פורום פסיכיאטריה

אני ניסיתי קלונקס 0.5 וזה לא מי יודע מה מרדים ולא ממש משפיע, שאלותיי הן - האם קלונקס יכול להיות גם יעיל להרגעה נקודתית כמו שהמלצת? והאם עליי לעלות במינון הקלונקס? תודה על תשובתך תבורך גיא

לגיא מניסיון קלונקס יעיל להרגעה במקרה שציינת, והפלוס בו דווקא שאינו מרדים לעומת הכדורים האחרים. עדיף לו להגזים בו כי הוא ממכר טיפ-- אם אתה לוקח כדורי הרגעה שכן מעייפים דוגמת לוריוואן - עדיף לקחת אותם בלילה שלפני הראיון או כל אירוע אחר שגורם לך לחרדות. נילי.

לפני 3 ימים הורדתי 10 מ"ג רסיטל אחרי שבערך לפני כחודש העלתי אותם. לא טובה בחשבון :) האם התרופה כבר לא בדם? (ה-10 מ"ג) אני חווה כאבי ראש חזקים ביומים האחרונים, האם יש קשר? עוד שאלה אם ניתן לגבי חלומות: החלומות שלי מאז ומעולם היו חזקים, מלקיחת התרופה הם הפכו להיות מציאותים יותר. אחרי העלאת המינון החלומות הפכו לחזקים עד לרמה שלא יכולתי להשתחרר מחלום יומיים למרות שידעתי שהוא רק חלום. האם יש קשר לתרופה? תודה על שאתה הוא אתה

לערנית שלום, נראה שאת ערנית גם בלילות עם כל החלומות. התשובה לשתי השאלות היא כן. גם החלומות וגם כאבי הראש כנראה קשורים לרסיטל והשינויים במינון. אם הבנתי טוב, לפני שלושה ימים ירדת למינון של 10 מג' אותו את נוטלת עד היום. צריך לחכות עוד כיומיים שלושה עד שהרמה בדם תתאזן לרמה של 10 מג'. עם זאת התופעות של הירידה במינון עלולים להמשך כשבוע עד עשרה ימים בלי קשר לרמה בדם. מקווה שעניתי לשאלתך שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

תודה על התשובה, וכן נראה שאני ערנית גם בלילות, למרות ששלושת הלילות האחרונים היו ללא חלומות חזקים. הירידה היתה מ-30 מ"ג ל-20 מ"ג אם אני מבינה נכון, יש עדין השפעה של ה-30 מיליגרם. תודה :) שאלה נוספת: לכמה זמן אתה ממליץ לקחת את הכדורים באופן כללי? שנה? פחות? האם היית ממליץ להכנס עם הכדורים להריון, או להפסיק לפני כן? הומלץ לי להמשיך איתם שנה, ונאמר שאין בעיה בהריון, האם זו הצעה נכונה בעיניך?

שלום, אני סובלת מחרדה ומהתקפי חרדה, המפריעים לשיגרת היום שלי, כבר זמן רב. אני לא מעוניינת לקחת תרופות ואיני מטופלת אצל מטפל. האם יש דרכים בהן אוכל לעזור לעצמי? אשמח לקבל "טיפים" להבראה עצמית. תודה.

י. שלום. יש הנעזרים בהצלחה בתרופות טבעיות למיניהן כמוטיפות רסקיו, קלמרבין וכו' עיסויים, כדוגמאת שיאצו, יכולים להקל מאוד. כמו גם ספורט. יש שיטות להרפייה, יוגה , מדיטאציות יש הנעזרים בהצלחה בשיטות אלטרנטיביות שונות כמו למשל טיפול בתמציות פרחי באך. דמיון מודרך, ביופידבק, ולמעשה אין סוף שיטות יש ספרים רבים שיוכלו לכוון אותך וכן סדנאות שונות טכניקות טיפוליות כמו טיפול באמנות, תנועה ועוד ועוד.

קודם כל חשוב שאתה רוצה לעזור לעצמך כי זה כבר צעד ראשון ומשמעותי. מהתקפי חרדה לא מתים אך כמובן שהם מאוד לא נעימים ופה נכנס העניין של איכות חיים. אם אתה מצליח להתמודד עם ההתקף גם ללא טיפול תרופתי נפלא. נסה להימנע מדברים מלחיצים. העזר במוסיקה מרגיעה, אולי שינוי אווירה. אם המצב הוא בלתי נסבל לא הייתי ממליצה להמשיך בסבל. כיום יש טיפול יעיל וטוב לחרדה ואין טעם להימנע ממנו תרגיש טוב אריאל

דר' הידש שלום לפני כ- 5 שנים חליתי בסרטן השד, נלחמתי ונרפאיתי. לפני כשבועיים עברתי ניתוח קטנטן להסרת נקודת חן חשודה. מאז.. אין לי חיים. התשובה עדיין לא הגיעה ואני פשוט חיה בפחד מתמיד. פחד ששוב יתגלה לי סרטן. אני ממש מריצה בראשי תסריטים ומרגישה כי ממש הסיפור חוזר על עצמו. גם לפני 5 שנים באותה תקופה (תקופת החגים) חיכיתי לתשובה מביופסיה. אני לא ישנה, לא אוכלת, לא מתפקדת, לא מרוכזת. כלום. אני רק פוחדת. מה לעשות?? אני פשוט לא מסוגלת יותר. תודה

סימה היקרה החשש שלך כל כך מובן ואין דבר טבעי ממנו, במיוחד לאור ההיסטוריה האישית שלך. לצערנו, אין לנו את האפשרות להקיש באצבעות ולגרום לזמן לעבור מייד לנקודה בה היינו רוצים למצוא את עצמנו...הלוואי וזה היה אפשרי. לדעתי אחד הדברים הגרועים ביותר הוא חוסר הוודאות, וזה בדיוק מה שאת עוברת כרגע, ציפיה מתוחה וחוסר וודאות גדול. כל מה שנראה לי שאפשר לעשות כרגע, זה להעסיק את עצמך בדברים שאת אוהבת לעשות, בתקווה שמפעם לפעם תצליחי ליהנות עד כדי כך שהמוח שלך ינוח קצת מהמחשבות המעיקות על תוצאות הבדיקה. סימה, כרגע הדברים הם לא בשליטתך וחבל לייסר את עצמך לגבי דברים שאין באפשרותך לשנות. אני יודעת עד כמה זה קשה אבל עליך לנסות לחשוב על דברים אחרים חוץ מהבדיקה, אחרת כל שניה תימשך כמו נצח והימים שעוד נותרו לך עד לקבלת התוצאות יימתחו לבלי סוף. היפגשי עם חברות טובות, תשוחחי איתן על מה שקורה בחיים שלהן כדי להעסיק את עצמך קצת בדברים אחרים חוץ מהדרמה שמתחוללת בחייך כרגע, אם את אוהבת ויש לך אפשרות - הייתי מציעה לך לקחת איזה יום כיף מפנק באיזה מועדון בריאות, מסאז' נעים, טיפול פנים מרגיע - כל דבר שיעשה לך טוב על הלב. שתשמעי רק בשורות טובות ותהיי בריאה אבישג

סימה יקרה הפחד והחשש שלך מובנים מאוד ובעיקר לאור הטראומה שעברת. אני חושבת שכדאי ללכת לדבר עם מישהו מקצועי על הנושא. גשי לקופת החולים ובקשי הפנייה לפסיכולוג/ פסיכארטר. שיחות יכולות להפיג ולו במעט את החששות או לתת לך כלים להתמודד איתם. והכי חשוב, שתשמעי בשורות טובות. מחזיקה לך אצבעות אריאל

לסימה שלום, אני מסכים למה שאבישג ואריאל כתבו. מדובר על חרדות שהן מובנות וטבעיות לאור החוויה הקשה שעברת לפני חמש שנים. את החרדות הבסיסיות מסרטן אשר נמצאות ברקע אפשר להדחיק ואפשר לעבד בטיפול פסיכולוגי כאשר תהיי מוכנה לכך. כעת הייתי רוצה להוסיף רק את האספקט התרופתי. אפשר להעזר עד לקבלת התשובה בתרופות הרגעה כמו לוריוון או וואבן וגם תרופות לשינה. כל זאת כמובן באופן זמני. הרבה בריאות ואושר דר' גיורא הידש

הוא ממש מטשטש אותי. כבר יומיים לקחתי לפני השינה(כי זה מרדים אותי) ואני מתעוררת מאוחר וכשאני קמה אני מרגישה ממש סטולה, כאילו אני ישנה בעמידה. מה אני יכולה לעשות? ככזה ימשך? אני הרוגה מעייפות ויש לי לימודים ועבודה. אולי מומלץ לקחת בזמן אחר את הפלוטין? משהו שישתלב לי עם השינה(למרות שאני לוקחת לפני השינה). אולי יש לקחת בצהריים? שלקראת הערב כשזה יתחיל להשפיע אני ארדם? אני כבר לא יודעת מה לעשות, ואני חוששת כי אני צריכה לנהוג

הי רינת התגובה הראשונית שלי לכדור אנטי-דיכאוני היתה דומה מאוד לזו שאת מתארת. תני לזה קצת זמן, בהחלט יכול להיות שתוך כמה ימים הגוף יתרגל ותפסיקי להרגיש כך. בהצלחה אבישג

לרינת שלום, קודם כל תעשי הפסקה של יום או יומיים, אין סיבה שתרגישי כל כך רע. אומנם הגוף יתרגל לתרופה אבל אין לאן למהר ואפשר להמשיך באופן יותר הדרגתי. אפשרויות נוספות. תרופה זהה לפלוטין מתוצרת אחרת היא הפריזמה prizma , שתי התרופות הן זהות והן למעשה פרוזק מתוצרת הארץ. היתרון של הפרוזק שהיא מגיעה ככדור ולכן אפשר לחצות אותה לשניים ולהתחיל במינון נמוך יותר, עם פחות תופעות לוואי ולעלות כעבור שבועיים שלושה למינון של כדור שלם. אם אין ברירה ותופעות הלוואי קשות מאוד, אחרי מספר ימים אפשר לבקש מהרופא להחליף לתרופה אחרת מאותה הקבוצה בתקווה שלא יהיו לה תופעות לוואי קשות אצלך. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום דוקטור. שמי אריה ואני מעוניין לספר על בעיה שיש לי . אני סובל מחרדה חברתית קשה כבר הרבה שנים.אני בן 33. אני אדם בודד ללא חברים ומנותק מהמשפחה כבר שנים. לפני כשבועיים עברתי משבר מאד גדול,והיו לי מחשבות אובדניות.לאחר שכמעט מימשתי אותן ,נבהלתי ופניתי למין.שם קיבלתי תרופה בשם :סרוסקסט. המצב הוא כזה,איבדתי את תעודת הזהות שלי יחד עם כל הארנק,ובקופת חולים מסרבים לקבל אותי ללא תעודת הזהות ואני ממתין למשרד הפנים ששובת בינתיים. אני חייב לציין שבמיון לא היתה בעיה כזו. אני כבר ימים לא אוכל כלום,רוב שעות היום אני במיטה שרוי בדיכאון עמוק. אין לי כח וחשק לקום.אני פוחד שוב לחשוב מחשבות כאלו אף על פי שהם צצות מידי פעם. את התרופה קיבלתי במיון ואני לוקח חצי כדור ליום.התייעצתי ונאמר לי שזהו מינון נמוך ואני צריך לקחת אחד ליום,אבל אני פוחד שהתרופה תיגמר לי ואז מה אני יעשה? אינני יכול לפנות לפסיכיאטר פרטי כיוון שאני דל אמצעים. נמאס לי כל היום להיות במיטה ואני חושש שמצבי מורע.זו הפעם הראשונה שאני מנסה לקבל טיפול ששנים לא קיבלתי. בבקשה,אין לי מי שיעזור לי ואין לי הרבה כסף ואני זקוק לעזרה.אני גר בתל אביב. ואני לא יודע כמה אוכל להמשיך במצב הנוכחי. תודה מראש .אריה

לאריה שלום, המצב לא טוב וכנראה שבנוסף לחרדה החברתית יש כעת מרכיב של דיכאון. לדעתי אתה צריך עזרה! קודם כל מאדם קרוב, הורים, אחים או חברים אבל בהחלט אדם קרוב שיש לו את הזמן והאפשרות להיות אתך. במצב כזה עדיף שלא תהיה לבד. אם האפשרות לציינתי אינה מעשית, כדאי לחזור ולפנות למיון אפילו עכשיו. כל טוב, הרבה בריאות ותשמור על עצמך דר' גיורא הידש

תודה. הרופא במיון לא רצה לתת לי תרופות .אני ממש התחננתי.והוא הפנה אותי לקופת חולים אבל שוב אינני יכול כרגע לקבל מהם טיפול.כי הם לא מעוניינים לקבל אותי. ואני מרגיש שאין לי הרבה כח לחכות. ואין לי חברים אני בודד. רוב הזמן עצוב לי ואני לבד. אין חברים.

אריה יקר, אני חושבת שעליך למצוא פסיכיאטר שיקבל אותך בהתנדבות. נילי.

בנוסף מדוע שלא תדרוש לדבר עם מנהל סניף קופח בה אתה חבר ותעמוד על כך שתקבל את הטיפול הראוי לך. לא ייתכן שרק משום שאין לך את הניירת אתה פשוט לא קיים. נילי.

אריה שלום,כאב לי לקרוא את בעייתך. הסבל שלך הוא גדול יותר. אני מסכימה עם העונים שתעמוד על זכויתך בקופה או שאתה יכול לפנות למרפאה ציבורית של בריאות הנפש. גם שם יקבלו אותך. וחוץ מזה נראה לי שהטיפול אינו עוזר. תנסה לעבור לאפקסור, זה כדור מעולה לחרדה. הכדור יעזור לך לעזור לעצמך להתמודד עם הקןשי שלך.

לא נראה לי הסיפור הזה... מה אין דרכון פנקס שבי תעודצ לידה

הי אריה קודם כל חשוב שאתה רוצה לרדת לשורש הבעיה ולפתור אותה- זו כבר התחלה. אריה, אני חושבת שכדאי שתפני לרופא המשפחה בקופת החולים. קודם כל הוא צריך לקבל את המכתב מהמיון ושנית הוא יכול להפנות אותך לטיפול פסיכאטרי שניתן בחינם באחת ממרפאות החוץ של קופת החולים. טיפול נכון משולב יוכל להוציא אותך מהמצב. אנא פנה לעזרה ואל תדחה את הנושא אריאל

אריה שוב שלום, העצות שניתנו לך לעבור כדור, מאחר שאתה רק שבוע על חצי כדור סרוקסט, כמובן שאינן מתאימות עליך למצות את הטיפול בסרוקסט כפי שיאמר לך כל רופא. אוכל לתת לך את הכדורים שנשארו לי בתקווה שאתה גר לא רחוק מדיי כמו לכן להפנות אותך לרופא שיקבל אותך. לכל היותר על בסיס תשלום סמלי. אנא תעדכן.

אני מטופל כעת בפריזמה 20 מ"ג כ- 20 יום ,בשל חרדות וOCD לאחרונה בהמלצת הפסיכיאטרית העלתי את המינון ל30 מ"ג כשבוע, אני מובטל מאז שנתקפתי חרדה במיונים לעבודה, כיום אני בעיצומו של טיפול, נקבע לי ראיון עבודה לעוד שבועיים והחרדות עלו קצת ומטריד מאוד, שאלתי היא האם במצבי יש אפשרות לעלות במינון הפריזמה? או שמה לעבור לאפקסור בשל דאגנותי? אשמח לתשובה

לגיא שלום, אם אין תופעות לוואי אפשר לעלות במינון הפריזמה במהירות רבה יותר מאשר מומלץ בדרך כלל. אין בכך סכנה. עם זאת יתכן שהשפעת הפריזמה עדיין לא תהיה מספקת. לכן הייתי מציע לנסות ולהעזר בתרופות הרגעה מסוג הלוריוון או הוואבן. כדאי לנסות אותן פעמים שלוש לפני הראיון בשבוע הקרוב כדי להכיר את השפעתן עליך וכמובן ליטול אותן לפני הראיון. הלוריוון אינו פתרון קבוע אבל הוא פתרון טוב לבעיה נקודתית כמו הראיון. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

האם אתה יודע לאילו אנשי מקצוע או לאילו מקורות אוכל לפנות כדי לקבל מידע אינפורמטיבי רציני באשר לתשובה לשאלתי שבעמוד 730? דרך אגב, לאחרונה רכשתי ספר בחו"ל בשם "The Feeling of What Happens", של הסופר הנקרא בשם אנטוניו דמסיו (באנגלית), אם אתה מכיר אותו או את הסופר, ואשמח לשמוע הערכה שלך כפסיכיאטר עליהם, או על אחד מהם, אם אתה מכיר את הספר או את הסופר. רון

לרון שלום, ראיתי את הערתך בעמוד הנ"ל אולם לא ראיתי שאלה. אם תחזור על השאלה אשמח להשיב. לא קראתי את הספר ולכן אין לי דעה בנושא, אולי אנשים אחרים קראו? שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

סיכמנו שיש בלקיחת תרופות כגון פריזמה, לוסטרל ורספרדל לגרום לשליחת כימיקלים לאזור האמיגדלה, שתפקידם להפחית את עוצמתם של רגשות כאב ותחושות כאב ולדכאם. לפיכך שאלתי, אם ישנן תרופות כמו הפריזמה, הלוסטרל והרספרדל ומכל קבוצה כלשהי של תרופות (כגון נוגדי הדיכאון ונוגדי הפסיכוזה), אשר תפקידן הוא דומה או זהה לתפקידי הפריזמה, הלוסטרל והרספרדל (תפקיד של טיפול בכפייתיות או תפקיד של טיפול בתופעות של חרדה וכיוצא בהם (בתפקידים)), שאינן מטפלות כלל באותם רגשות כאב ותחושות כאב (שצוינו קודם) באמצעות שליחת הכימיקלים לאמיגדלה או בסיוע לשליחה כזו (למטרת הנמכת עוצמת הרגשות והתחושות ודיכויים)? רון

אני קוראת מידי פעם את תשובותך ואני לומדת מכך הרבה. הייתי רוצה לשאול אותך שאלה כרופא-פסיכיאטר לגבי הילדה שלי , למרות שאני יודעת שאתה לא מטפל בילדים. אני אשמח לקבל את חוות דעתך. הילדה שלי אובחנה בגיל 3 ע"י נירולוג ופסיכולוג ילדים כבעלת "בעיה רגשית תחושתית". יש לה בעיות בחשיפה לדברים בכל חמשת החושים. כמו רגישות למגע, לאור, לרעש ולריח . מהיותה תינוקת דאגתי להמון גירויים ועבדתי איתה בעזרת מאמרים שקראתי ופורומי-הורים. היו תקופות שהיא היתה מאד נסערת והיו תקופות רגועות. היא למדה שחיה לתינוקות וריפוי בעזרת בעלי חיים וקופת חולים לא רצתה לעזור לי ודחתה אותי מקבלת טיפול ממשי. לפני חצי שנה, שמלאו לילדה 5 , היא עברה משבר, כנראה בגן (היא לא סחפרה לנו מה עובר עליה) ובעיקבותיו היא התחילה להכאיב לעצמה בעזרת חפצים. נורא נבהלתי והפכתי בקופת חולים שולחנות כדי שיקבל אותי פסיכיאטר סוף סוף. הפנו אותי לפסיכיאטרית ילדים שאמרו לי שהיא נהדרת. ישר בפגישה הראשונה עם הילדה ואיתי היא נתנה לי הרגשה שאני מנפחת עובדות בשטח, שמה שאני מתארת זה לא מה שקורה ושהילדה נראית לה אחרי צפיה קצרה בה, איתי, בסדר גמור. היא הזמינה אותי לשיחות איתה לבד, בלי הילדה, בהן היא ממש חיטטה לי בפרטי-פרטים כדי לדלות נקודות אשם ולהוכיח לי שאני הדפוקה לא הילדה. הסברתי לה שאני העסקתי באופן פרטי כל השנים בעלי מקצוע כמו פיזיוטרפיסט ומרפאה בעיסוק ומורה פרטית לשחיה ומדריכה לריפוי בעזרת בעלי חיים וכולם נוכחו במצבים בהם הילדה מתנהגת כרגיל ובמצבים בהם היא בחרדה או קפואה או אדישה, כולם טענו שהיא חייבת לעבור איבחון וכולם אמרו שיש פה עיניין של התעלמות רשלנית מצד קופת החולים. ופתאום היא הפסיכיאטרית באה ואומרת לי שאולי הילדה בסדר גמור ואני פשוט רואה את הדברים עקום?! הלכתי אליה למפגשים למרות שיצאתי מהם מדוכאת נורא, בכל אופן תחושת האשם חילחלה בי ואינה מרפה. עברו חודשיים והיא לא עוזרת לי בכלל, חוץ מלהאשים ולבקר, היא אומרת שהיא עדיין לא הגיעה למסקנה חד משמעית והיא רוצה להפגש עוד כמה פגישות. בעלי אומר שאני מטומטמת אם אני אלך אליה שוב ושהיא לא תעזור ושהיא לא בסדר. אני גם ציפיתי לכלים, לייעוץ, להכוונה, או מקסימום לאוזן קשבת . היא עדיין לא דיברה עם הילדה חוץ מבחצי שעה בפגישה הראשונה בנוכחותי. מה דעתך? האם אפשר להיות כל כך נחרצים בלי לערוך תצפית או שיחה עם הילדה? האם להמשיך ללכת אליה עם כל ההרגשה הרעה? האם ככה מתנהג פסיכיאטר בטיפול? אין לי מושג כי אף פעם לא ניזקקתי לאחד כזה..... אני עזור להאיר לי את הדברים תודה

לשרון שלום, תודה על המילים החמות. הבנתי את אשר כתבת ואת התיסכול שלך אבל אני רואה שהפסיכיאטרית משקיעה שעות רבות ו"מטפלת" בך כך שלא הייתי פוסל את דעתה בקלות. למרות מה שכתבת על הפגישה עם הילדה הרי בכל זאת גם את השקעת אבל גם היא שעות רבות.... לכן עצתי היא לפנות לייעוץ נוסף מה שנקרא חוות דעת נוספת מפסיכיאטר נוסף ולהשקיע גם בבדיקה פרטית, אם יש לך ביטוח רפואי מושלם כנראה תקבלי חלק בחזרה. כיוון שתיארת הפרעות בתחושה אולי כדאי להתייעץ עם נאורולוג ילדים? תחושת הבטן שלי אומרת שאת צודקת עם הילדה וכל הכבוד לך על הטיפולים המסורים הרבים. אולי הטיפולים עזרו וכך שכמעט ולא רואים את הקשיים? אני חושב שכדאי להתייעץ עם פסיכיאטר ילדים נוסף. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

תודה תודה תודה על תשובתך המהירה. רווח לי קצת שחיזקת בי את התחושה שיש לפנות לחוות דעת נוספת. הגישה האנושית שלך, לא רק אלי, והתשובה שאתה משקיע לכל פונה, שייכת למיעוט הרופאים שמנהלים את הפורומים שלרוב עונים שתי שורות ומפנים לטיפול. אני אכן חושבת ללכת לחוות דעת נוספת, אבל לאור המצב הנוכחי שהאיבחון נמשך כל כך הרבה פגישות, אני דואגת שמא האיבחון הפרטי ימשך גם כל כך הרבה זמן. ובנתיים, באמצע, ישנה ילדה עם בעיות. שצריכה תמיכה ולהורים שלה נגמר הכסף לכך! קראתי באינטרנט על ילדים שסובלים מ- PDD (המטפלים הפנו אותי עם ההגדרה הזאת) ואחרי שזיהיתי חלק נכבד מהתופעות של הילדה כמאפיינים את הליקוי, הבנתי שיש רמות שונות ויש גם דרכי טיפול שונות ושהכי הכי חשוב שניתן להגיע עם הילדים למצב נורמלי אם מטפלים בזמן וכראוי ושיש כמו שאני חווה איתה, עליות וירידות, התקדמות ונסיגה. אבל איך אפשר בפגישה אחת-שתיים לאבחן תופעה כזאת אם לא מסתמכים על מה שהאמא מספרת? ומה זה נאורולוג? לא שמעתי על רופא כזה, זה לא נירולוג? (כי אני במעקב אצל פרופסור להט איתה בגלל שהיא הולכת על קצות האצבעות, שזה חלק מהסימפטום). אני שוב מודה על ההתייחסות שלך.

לדר' גיורא הידש, שלום רב כבר שנים רבות אני סובלת מדכאון וחרדה ליתר דיוק , התקפי חרדה עם ביטוי פיזי קשה והתקפי פחד לא נעימים. לפני כשנה וחצי ,התחלתי להשתמש בסרוקסט שגרם לי לתופעות לוואי לא נעימות (השמנה -20 קילו ,חוסר חשק מיני מלווה באי יכולת להגיע לסיפוק ) אני חייבת להתוודא ולומר, שהתרופה די עזרה לי אך אני בעקשנותי החלטתי,די לעודף השומן ושאר תופעות הלוואי. רופאת קופ"ח (הפסיכיאטרית) החליפה לי לכדור ששמו ציפרמיל ולאחר תקופת מה, החלפנו שוב כדור הפעם היה זה לוסטרל( שלימים כדורים אילו הוכחו כלא יעילים לי באופן אישי) מזה חודשיים אני שוב עם סרוקסט. לצערי הרב, יחד עם השימוש בסרוקסט שהיה בעבר יעיל בעבורי אני מרגישה תופעות של חרדה ,סיוטים,מחשבות לא נעימות וגופי נמצא במין מתח פנימי האם היתכן שהסרוקסט הפך לא אפקטיבי עבורי? האם כדאי לי לשנות טיפול? האם הכדור ששמו ציפרלקס (הדיי חדש בשוק) הוא כמו הציפרמיל ? היתכן שהו יכול להועיל לי? למה זה קורה לי? ומה עלי לעשות? אשמח לקבל תגובה בהקדם כי אני נמצאת כרגע במצוקה בברכה חגית

רציתי להגיד שאני מכירה את הכדור החדש ושהוא אכן כמעט נטול תופעות לוואי, ומי שסבל מתופעות הלוואי בכדורים הקודמים, בציפרלקס הוא ממש נושם לרווחה. אבל........מי שהשמין מהם לא מרזה פתאום, רק הרעב נחלש. (לפחות לפי ניסיוני). הוא כדור יותר יקר וקופ"ח משתתפת באחוז קטן. הוא עובד מהר יותר וזמן ההסתגלות קצר יותר. והוא ממש מומלץ

אבל אם כבר השתמשת בציפראמיל והוא לא עזר, סביר להניח שגם הציפראלקס לא יעזוב (אותה מוליקולה פעילה).

התקשרתי לכירורג שטיפל בי ,ופתח את המוגלה הזאת.הוא אמר לי שאפשר לעשות הרדמה אזורית,ספינאלית,אפידורלית (תראו כמה שמות כבר למדתי). אבל לא רצוי.כי בעצם זה ניתוחון שרצוי לעשות אותו בהרדמה כללית.כנראה שיש הכי פחות סיכונים ככה.אבל אני רגועה.כי אני יודעת שלפחות יש לי את האופצייה לעשות את זה ולהיות מודעת בדיוק למה מתרחש.זה ניתוחון פשוט.אבל בכל זאת ניתוח זה ניתוח. אבל נרגעתי בגלל זה.הוא גם אמר לי (אני מקווה שהוא לא שיקר,בשביל לעודד אותי).שבהרדמה הכללית הזאת לא נותנים חומר לרפיון שרירים.וגם אני לא מחוסרת הכרה.אני פשוט ישנה.נרגעתי.הייתי מאוד מאוד בלחץ.ממש. חטפתי היום התקף אגרופוביה.לא שחוויתי ממש התקף.כי הפסקתי אותו.אבל הרגשתי חולשה.וחוסר יכולת להמשיך.הלכתי לאיזה מקום שהייתי צריכה לצעוד איזה 25 דקות.והכל שם בשטח פתוח יחסית.יש שם כביש.ואין ממש מסלול מסודר להליכה.ואני מרגישה שאני תחת כיפת השמיים.הכל חשוף ושטוח.חשבתי סליחה על הביטוי שאני הולכת להתחרפן לגמרי. ואני מבליעה את זה ומנסה ללכת מהר.כדי להגיע לאיזה עץ,או מחסה קטן.להרגיש יותר טוב. אבל אין.בסוף נכנסתי לאיזה חנות ענקית בתוך כל החור הזה.וטיילתי לי שם.רציתי להמשיך לכיוון היעד שלי אחר כך.אבל לא הייתי מסוגלת.הייתי צריכה לעבור את הכביש. וגם שם מעבר לכביש הכל חשוף.הייתי כל כך מותשת עייפה,מכל המאמץ.כמו איזה בן אדם חולה כשאני הולכת בשטח חשוף לגמרי.אני מרגישה שאני צריכה פשוט להעלם משם.אחרת אני מגיעה למצב של עילפון.ממש ככה.כאילו לגוף שלי אין משקל.וכל המרחב מתמזג בתוכי ומאיים לבלוע אותי.(זה דומה לתחושה של בן אדם כשהוא מסתכל מול הים האינסופי).אז אצלי זה פי 20.שוב אני מתבכיינת מאיפה זה נחת עליי.זה מעצבן מאוד.אני חייבת לציין.

לשרונה שלום, כנראה היה לך יום קשה עם חרדות לא מעטות, עם זאת אני שמח שנרגעת אצל הכירורג ויש פתרון לבעיה של האבצס. האבצס לוקח ממך יותר מדי אנרגיות וטוב שהסיפור הזה יגמר. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

תודה, אני שורדת. ישנם ימים קשים יותר וקשים פחות אך סך הכל אני לא מתלוננת ושישאר כך חיבוקים, אריאל

קודם כל את לא מתבייכנת כלל ילדה ואם לא תספרי את זה פה אז איפה? צר לי על הזיכרון הרעועה שלי אך אני לא זוכרת האם את מטופלת תרופתית לאגרופוביה והאם את בטיפול על בסיס שיחות? אני מעולם אומנם לא התנסית בהתקפים מסוג של אגרופוביה אך אני יודעת עד כמה מפחידים התקפי חרדה יכולים להיות ולכן מבינה את הפחד שלך לחלוטין. אני שמחה שקצת נרגעת מהניתוח וטוב שיש לך עוד אופציה להרדמה. שרונה, התעודדי ילדה. יהיה בסדר- אני יודעת! אריאל

שלומלום לכם, יש לי שאלה כללית שקשורה לפסיכיאטריה ומשפט: נניח שלמטפלת בתנועה ודרמה יש מטופלת שבין השאר מדברת על אובדנות. האם י חובה על אותה מטפלת לדווח על דבר זה לאיזה שהוא גוף מיקצועי? לפסיכיאטר המחוזי? למשטרה? מה בדבר החיסיון של טיפול סמקרה כזה?, הרי מטופל בוטח במטפל שכל מה שהוא אומר במסגרת הטיפול נשאר סודי בניהם שלומלום

כמרפאה בעיסוק, יודעת אני כי יש מידע שאנו חייבים למסור על המטופלים לגורמים מוסמכים, ואשר מבטלים את עניין הסודיות הרפואית. לדוג' במקרה של אובדנות, התעללות וכו'.

אם אתה באמת שלומלום של נילה האמיתי מפורום מיניות של תפוז ומפורום סקסולוגיה של וואלה אז תדע שאני מעריצה אותך מאוד. ואני רוצה רק לומר לך בבבקשה אם מדובר בהודעה באינטרנט של מישהו שאתה חושד שהוא רוצה להתאבד, אל תתקשר למשטרה או לשום גורם כי אולי זה בכלל סתם מישהו שלא מתכוון בכלל להתאבד, ואני חושבת שאינטרנט הוא יפה דווקא בגלל שאי אפשר להגיע לבנאדם שכותב את ההודעות ואז הבנאדם יכול להרגיש שחרור ולא לפעול בדרכים עקומות ואינטרנט שומר על בריאות הציבור . אני מקווה שאתה לא מתכוון להרוס חיים של מישהו שכותב הודעות באינטרנט. מעריצה של שלומלום של נילה

שלום רב, בעלי סובל מסכיזו-אפקטיב והחל ליטול ליתיום 600 מ"ג לפני כ חמישה שבועות, המינון הועלה ל900 מ"ג ולפני כשבוע ל 1,200, זאת עקב מצב מאני חריף. לפני יומיים עבר ניתור ורמת הליתיום בדם היתה 0.69. ידוע לי שכל עוד הרמה נעה בין 0.6-1.2 , אזי תוצאות הבדיקה נחשבות "טובות". ידידי, שהינו סטודנט לרפואה טען כי הרמה אינה טובה וכי רצוי שהרמה בדם תגיע ל 1.1 ע"מ שהתוצאה תהיה יעילה. לפי הידוע לי, הניתור נעשה רק ע"מ לוודא שהרמה אינה רעילה ואינו קשור לרמת יעילות התרופה. מהי הרמה האופטימלית של ליתיום בדם לחולה הסובל מהתקפי מאניה? (יש לציין שבעלי הינו בעל מבנה גוף גדול)

לרינת שלום, את כותבת דברים נכונים ואנסה לאמר את אותם הדברים בשפה רפואית שהיא יותר מדוייקת לעניינינו. חשוב ביותר לא לעלות מעל 1.2 מפני שכאן מתחילים להכנס לתחום הרעיל. הבדיקות החוזרות מטרתן להיות בטוחים שאין אנו נמצאים בתחום הרעיל. במצב מאני פעיל חשוב שהמינון של הליטיום יהיה טוב ובאמת יעזור לאדם וישפר את מצבו. במינונים נמוכים יעילות הטיפול נמוכה, ובטח שאי אפשר להסתכן בכך כאשר המטופל נמצא במצב פעיל. עם זאת אנחנו לא מטפלים בבדיקות מעבדה אלא באדם. כלומר הקלינקה קובעת ולא הבדיקות אם האדם נמצא בערכים כמו שציינת והוא מגיב טוב לטיפול ומצבו משתפר אין צורך להעלות במינון. אם הערכים מתחת ל 0.7 ואין שיפור במצב אז כמובן שאפשר וצריך להעלות במינון. כלומר המצב הקליני חשוב יותר מאשר בדיקות המעבדה, למרות שהם משלימים זה את זה. אם מצבו של בעלך משתפר יתכן שאין צורך לעלות במינון, אם המצב לא טוב ואין רגיעה והערך נמוך יחסית, כדאי להעלות במינון. זה הכלל. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

תודה רבה :)

אני נוטל פאקסט כ- 4 שבועות, עקב אבחנה של חרדה (ע"י ניירולוג) וזאת עקב נימולים לא מוסברים בגופי. הנימולים טרם חלפו. בשבועיים הראשונים נטלתי 10 מ"ג כל בוקר ולאחר מכן שבועיים 20 מ"ג כל בוקר. האם הפאקסט אמור כבר להשפיע ? מה עלי לעשות ?

לארז שלום, בדרך כלל מתחילים להרגיש את ההשפעה החיובית של הפקסט אחרי כשלושה ארבעה שבועות. (אתה נטלת שבועיים חצי כדור כך שיתכן שמעט יותר). גם כאן מדובר על תחילת ההשפעה ואחר כך ההשפעה החיובית ממשיכה לעלות ולהתגבר. כך שבהחלט אתה צריך לחכות עוד מעט. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

מזה מספר חודשים אני סובלת מתחושת "שיוט" וחוסר יציבות, מלווה במתח וחרדה. הופניתי ע"י רופא א.א.ג לטיפול פיזיותרפי מיוחד לטיפול בבעיה, שייתכן ( רק ייתכן) ומקורה בבעיות ווסטיבולריות. האם יש אפשרות והמקור הוא רגשי - חרדתי בלבד?

הי ירדנה סחרחורות יכולות לנבוע מחרדה אבל אני חושבת שלפני שקובעים זאת כדאי לשלול כל גורם אורגני. את יכולה לשתף את הפיזותרפיסט בחששות האלה שלך ולשמוע ממנו מה הוא חושב תרגישי טוב אריאל

לירדנה ואיראל, אני מצטרף לדבריה של אריאל תודה שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר היידש כמה לוקח לרמרון לפעול בכדי להחליט אמ הוא מתאים או לא? האם אפשר לשלב אותו עם לורבין במקרה הצורך? תודה רבה,

אני מרשה לעצמי לענות לך משום שאני נוטלת רמרון ויש לי נסיון עם התרופה. בעיקרון זמן ההשפעה הממצוע של תרופה הוא עד חודשיים , במהלך החודשיים האלה אמורים לחוש בהטבה כלשהי שהולכת וגוברת עם הזמן. אני התחלתי את הטיפול ברמרון עם שילוב של כדורי הרגע ( קסאנקס) כך שבהחלט ניתן ליטול זאת ביחד אם כי אם אפשר להימנע מכורי הרגעה רצוי בגלל האפקט הממכר שלהם. ובכלל, ברמרון ישנם מרכיבים אנטי חרדתיים. כמובן שלא יקרה כלום אם לוקחים כדור הרגעה מדי פעם כשצריך מקווה שלא סיבכתי אותך בתשובה. תרגיש טוב אריאל

לארי אני מצטרף לכל מה שאריאל כתבה. רציתי להוסיף שתחילת ההשפעה של רמרון היא כעבור כשלושה עד ארבעה שבועות. מקובל שאם לא מרגישים הטבה עד שישה שבועות כדאי לחשוב על החלפת התרופה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר היידש האם רמרון עדיף על נרבקסל בטיפול במעי עצבני שמלווה בחרדה? אולי בגלל שנרבקסל ממכר ורמרון לא (האם באמת רמרון לא ממכר?)? תודה רבה,

לארי שלום, אני מסכים עם דעתך. דר' גיורא הידש

שלום ד"ר היידש איזה תופעות לוואי יש לרמרון והאם יש סכנה בשמוש ממושך שלו? האם הוא יעיל לטיפול בחרדה? תודה רבה,

שוב שלום לרמרון כמו כל תרופה אחרת ישנם תופעות לוואי. אני יכולה להגיד לך מנסיון שחוץ מעליה במשקל לא סבלתי מכל תופעת לוואי מיוחדת והכדור נחשב לעדין. לגבי החרדה, כבר התייחסתי לכך בתשובתי הראשונה- לרמרון מרכיבים אנטי חרדתיים והוא בהחלט יעיל בדיכאון שמלווה בחרדה או בהתקפי חרדה בלבד

לארי ואריאל, אינפו. מלאה תוכל לקבל בכל אינדקס תרופות ברשת. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

היי,מה שלומך? להזכירך אני נוטל אפקסור רגיל במינון של 150 מ"ג+ חומצת שומן אומגה 3 1333 מ"ג כבר מס' ימים. אתמול,כמו בכל לילה למעשה,ממש לא יכולתי לישון ולקחתי ואליום 10 מ"ג,היום הלכתי וקניתי את הסטילנוקס,ואני לא כ"כ שלם עם זה שאני הולך ליטול כדור שינה. להלן השאלות: 1. האם השפעתה של חומצת השומנית היא מיידית או שצריך לחכות מספר שבועות עד לתחילת ההשפעה בדומה לתרופות נוגדות הדיכאון? 2. אתה זוכר שסיפרתי לך שטופלתי ברמרון 30 מ"ג? ומצבי רק החמיר (הרמרון לא עזר כלל) ורציתי לישון כל היום,אבל ממש לא היתה לי בעיה עם השינה ואמרת לי שאולי כדאי להוסיף לאפקסור רבע או חצי כדור של רמרון כדיי להקל על השינה, בנוסף טענת שיש מספר מחקרים המעידים על יכולתו של הרמרון למנוע רעידות. אני התייעצתי עם הפסיכיאטרית של ביה"ח הפסיכיאטרי והיא לא המליצה להוסיף את הרמרון בטענה שהוא לא ממש עזר (והיא צודקת) וכל הזמן רציתי לישון (וגם בזה היא צודקת) אך כעת אני אצל פסיכיאטרית אחרת. השאלה היא אם כדאי להתייעץ עם הפסיכיאטרית החדשה בנושא של הוספת הרמרון במקום הסטילנוקס למרות שהפסיכיאטרית בביה"ח לא ממליצה עליו,אולם אתה אומר שאולי כדאי. מה גם, שלדעתי הרמרון גם יפחית את העצבנות והתוקפנות שלי. מה דעתך? 3. יש לי שרשרת עם אבן מסוימת שקניתי מזמן בקריון בקריות. השרשרת נחמדה בעניי,אך אני אינני שם אותה רק בגלל שאני פוחד שהאבן ,שמין הסתם זזה כל הזמן כאשר אני מתנועע,תפגע לי בלב,משום שהיא ממוקמת במרכז החזה. האם זוהי מחשבה אובססיבית או ביטוי לסומוטיזציה? אשמח אם תענה על כל שאלותיי. בתודה רבה מראש וכל טוב.

ולגבי האבן גם אם היתה תפגע בלב לא תנזק מילה שלי!!!!!!!!!!!!!!

לאלמוג, למרות שכל הדברים שכתבת בשאלות הראשונות הם נכונים, אני מתרשם יותר שכדאי להפחית בתרופות נוגדות דיכאון ולא להוסיף בשלב הזה, יתכן שעם ההפחתה גם תישן טוב יותר. לגבי החומצה השומנית, איני מתמצא בכך. המחשבות עם השרשרת הן מחשבות הקשורות לחרדות, איני חושב שהן בחומרה של מחשבות אובססיביות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

ד"ר שלום בהמשך לשאלתי הקודמת, לגבי פעילות יתר: אזכיר את הפרטים: אני נוטלת מזה כחודשיים ציפראמיל(רסיטל, תלוי מה יש במלאי) 1 ביום 20 מ"ג. בזמן האחרון לא נרדמת עושה כל מיני עבודות בית, נקיון, כל מה שקשור לתזוזה ומעשים.(דבר שהוא פשוט זר לי עד מאוד, אם להתחשב בעובדה שאני עצלנית וישנונית, או ליתר דיוק כך מכנים אותי) כמו כן הורדתי במשקל כשבעה ק"ג ואני מעשנת יותר. (קופסה ביומיים) התייעצתי עם הפסיכיאטר המקסים שלי, והוא שאל אותי את השאלות הבאות, אשר עליהן התשובה הייתה שלילית: האם אני מדברת הרבה? האם אני מבזבזת כסף? האם אין לי שליטה על מעשים? לאחר מכן טען שאני בהיפומניה- והוא כמובן מעוניין להגיע לאיזון המיוחל. לכן הוריד לי מינון- לחצי כדור. מצד אחד אני מאוד אוהבת את "החיים החדשים", ללא הדיכאון, וכן את ה"היפו מניה" הזה. כי אני מספיקה דברים, כל משימה נראית לי אפשרית, אני חיה יותר, זזה יותר, קלילה יותר וכו. וכאן נכנסת שאלתי: בהנחה שלא הייתי מורידה את המינון של הכדור: האם הייתי מגיעה בסוף למניה? או שלא בהכרח? האם החיסרון של היפו מניה הוא בכך שלא ישנים הרבה ולא אוכלים טוב, או שמא החיסרון טמון בסכנת "הידרדרות" למניה? האם ייתכן שלפני נטילת התרופות הייתי דכאונית, וכעת נעלם הדיכאון לגמרי, אך במקומו נכנס איזשהו דפוס התנהגות שהוא ממש לא אני, ובלעדיו יחזור הדיכאון? על כל מקרה אני אופטימית, וכל כך שמחה שחיי השתנו לבלי היכר. שוב, איני מאושרת, אך יש לי רגעי אושר, אין לי תהיות לגבי משמעות החיים וכו, דבר שהיה מנכר בראשי וכו. כמו כן, ברשותך עוד שאלה קטנה- במידה ואפסיק את הטיפול, האם יופיע הדיכאון לפתע? תודה רבה רבה, נועה

אני יכולה לענות לך מנסיוני האישי בלבד וזה יכול להוסיף לתשובתו של דר' הידש גם אני חוויתי בעיה דומה עם הציפראמיל. בהתחלה ( חודשיים שלושה) זה היה סבבה והייתי בטוחה שהפכתי לאדם אחר. אבל אחכ היו כל מיני דברים ואיך לומר...... עשיתי לעצמי כמה פאדיחות שהתודעתי אליהן רק אחרי שהפסקתי את נטילת התרופה. למירב ידיעתי לא הייתי במניה אלא אולי רק בהיפומניה חוצמיזה - לא כדאי להפסיק טיול כזה בבת אחת מנסיוני האישי במיוחד בגלל שהייתי בהי עם הציפראמיל שבועיים- לאחר ההפסקה עד למעבר לכדור אחר והתחלת ההשפעה היתה לי תקופה של דיכאון.

לנועה שלום, בהחלט ישנה סכנה שהדיכאון יחזור בהפסקה של הטיפול מוקדם מדי, הרבה פעמים אחרי מאניה או היפומאניה מגיע גם הדיכאון... אבל אף פעם אי אפשר לצפות את העתיד בודאות ותמיד כל אדם הוא מקרה פרטי. ישנה בדיחה שיש בה משהו מהאמת. במאניה האדם מאושר והמשפחה סובלת. בדיכאון האדם סובל והמשפחה מאושרת שיש שקט... כמובן שגם בדיכאון המשפחה סובלת אבל המשפט מדגיש נקודה מסויימת שיש כיף רב במאניה או היפומאניה. למרות ההרגשה הטובה כדאי ורצוי להגיע לאיזון. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

רציתי לדעת איםה אפשר לקרא בעברית ולשאול אותך איזה שינויים גורמים הגיל ואיך הם משפיעים על האמונה בערכים,בחינוך, מידת גמישותו וכושר הסתגלותו למצבים שונים בסביבה, מידת האגו שלו, משאבי אנרגיה ליזום ולעשות דברים שחשובים באופן קריטי לתפקוד בחיים וכדומה

למירי שלום, עם הגיל האדם מתייצב, האופי נעשה קבוע יותר ומידת האנרגיה יורדת במידת מה. זה ככלל אבל תמיד ישנם אנשים היוצאים מהכלל. בגיל המבוגר יותר כאשר מדברים על זיקנה, קווי האישיות ודפוסי ההתנהגות נעשים מוקצנים יותר. האדם חרד יותר, אדם קיצוני באמונתו יהיה קיצוני יותר , והאדם החסכן יהיה קמצן. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

האם פריזמה יעילה גם להתקפי פניקה? כמו כן מהיא התרופה הטובה ביותר לכך?

לגיא שלום, לדעתי כל התרופות אשר פועלות על הסרוטונין יעילות. בארץ רשומות הסרוקסט והאפקסור לטפול בהתקפי פאניקה. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, ד"ר היידש רציתי לשאול אותך האם שמוש יומים שלושה בשבוע של לוריבן אבל לתקופה ממושכת יכול גם למכר? האם יש תרופות לטיפול בחרדה לתקופה של חודשים שלושה שיכולים לעקור את הבעיה? תודה רבה,

לשרי שלום, בדרך כלל תרופות וחומרים (אלכוהול וסיגריות) אינם ממכרים בשימוש לא קבוע, ואופן השימוש שציינת אינו נחשב לקבוע. האפשרות הנוספת לטיפול תרופתי בחרדה היא עם תרופות הפועלות על הסרוטונין אבל אז מדובר על טיפול ממושך יותר, בדרך כלל מספר חודשים ופחות משנה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר היידש במהשך לשלאותי הקודמות. מהו המניון המומלץ של רמרון במקרה שלי? תודה רבה,

לארי שלום, איני מכיר מחקרים על הנושא הספציפי הזה של מעי רגיז וטיפול ברמרון. הטיפול המקובל של רמרון הוא בין 30 לבין 45 מג'. בהצלחה דר' גיורא הידש

שלום לד"ר היידש אני סובל ממעי עצבני שמתבטא בהתקפים של שלשולים, תדירות גבוהה של יציאות שמגיע 4-5 פעמים במיוחד בבוקר. כמו כן, מלווה בהרגשת חרדה כל הזמן. היום הייתי אצל פסיכיאטר ולהגיד לך את האמת במקום להרגע אחרי שיחה איתו פחדתי יותר. הוא טוען שתסמונת תלווה אותי כל חיי ולכן צריך לקחת טיפול תרופתי כל החיים. היו לו 4 חולים כאלה שכבר שנים הם לוקחים טיפול. הוא המליץ לי על רמרון. לקחתי בעבר לפני כשנתיים אפקסור לטיפול באותה בעיה וזה עזר לי גם אחרי שהפסקתי אותה. בגלל תופעות הלוואי של האפקסור רציתי לנסות תרופה אחרת ולכן הוא המליץ לי על רמרון. ברשותך תבהיר לי כמה דברים: א. האם רמרון יכול לעזור במקרה שלי? איזה תופעות לוואי יש לו? ב. אני חשבתי שבטיפול ע"י תרופות נוגדי דכאון אפשר להחלים מחרדה. האם זה נכון? ואם כן מדוע צריך לקחת רמרון לכל החיים? ג. האם מנסיונך חרדה בעקבות תסמונת המעי הרגיז עלולה לחזור מדי פעם? או ע"י טיפול מתאים אפשר להתגבר על המעגל הסגור הזה של חרדה ושלשולים? ד. איזה תרופה היית ממליץ לי לקחת? ה. אני כרגע לוקח נרבקסל 3 כדורים ביום וכדור דרלין בלילה (כבר 4 חודשים) שה לפעמים עוזר. איך צריך להיות המעבר מתרופות אלה לרמרון? אני אודה לך מאוד אם תתיחס לכל שאלותי.

לארי שלום, תחילה עניתי על השאלה הבאה ורק כעת אני רואה את כל השאלות. אשתדל לענות לכל השאלות. אפקסור והתרופות הפועלות על הסרוטונין עלולות לפגוע בתפקוד המיני ואני חושב שזו הסיבה לבחירה ברמרון. רמרון היא תרופה נוגדת דיכאון וגם מרגיעה ולכן הגיוני שתעזור לך. נכון שפעמים רבות מבריאים מחרדות גם אם החרדות קשורות לתסמונת המעי הרגיז. אבל לעתים כאשר החרדות חוזרות וישנה סיבה לחרדות ולמתח יתכן שיהיה צורך בטיפול במשך שנים רבות. כך שקשה מאוד לדעת דרך הרשת מה מומלץ לך. כלומר אפשר להחלים מחרדות אבל לא כל אחד מחלים, כך שצריך להכיר אותך טוב יותר ולהגיד מה מומלץ לך. אני חושב שאין צורך להפסיק את התרופות שאתה נוטל לפני תחילת הרמרון, אפשר מספר שבועות ליטול אותן ביחד ואחר כך להפסיק אותן ולהשאר רק עם הרמרון. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

1.האם יש סוגים של חרדות, שעלולות לגרום לאותו אדם, לרצון עז לרצות את האנשים בכל מחיר ולהסכים לכל דבר שמציעים להם, אם כן אז באיזה סוגים ? 2.איזה מצבים נפשיים, גורמים לאותו אדם לסרב ולעמוד בעקשנות בעמדותיו ? תודה ולילה טוב

להילה שלום, איני בטוח שהבנתי בדיוק את כוונתך. בכל אופן אדם עם בטחון עצמי נמוך וחרדה יסכים ולא יתגד לאנשים אחרים כדי לא להכעיס אותם או כדי שלא להיות מבוקר על ידיהם. אין סוג מיוחד של חרדה שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

השנה האחרונה לא הייתה קלה לי בכל תחומי החיים. הייתי ממש עצבנית והוצאתי את זה על כולם. הבעיה שלי היא כזאת-כשמעצבנים אותי אני מאבדת שליטה ופוגעת מאד בבן אדם השני. אני אומרת הכל, ובאותו רגע ממש אין לי שליטה על זה, המילים חייבות לצאת...ואח"כ אני מצטערת, וכבר מאוחר. איבדתי ככה 4 אנשים. מה אני יכולה לעשות? יש תרופה כלשהי שיכולה לעזור לי?האם זאת הפעת אישיות? כי זה תמיד הרס לי-האמיפולסיביות שלי. אני מאד אימפולסיבית כשאני כועסת, ממש יוצאת מדעתי וחייבת לפגוע ואני רק הורסת, בעיקר לעצמי. הרסתי ככה גם מערכות יחסים. במקום לשתוק, לחכות שיעבור זמן וחלוף הזעם לדבר-אבל לא, אני לא מסוגלת להחזיק את עצמי וניסיתי, אני פשוט מאבדת שליטה ומתנהגת בטרוף. אני באמת לא אדם רע, ואני לא אוהבת להזיק אבל כשאני כועסת או פגועה אני אימפולסיבית מאד.

לשרון שלום, לא למדו אותך קודם כל לספור עד עשר? אבל לעניין, יתכן שמדובר בכעסים רבים שממלאים אותך ויתכן שאין מדובר בהפרעה רגשית. צריך לראות את האדם כולו ולא רק היבט אחד שלו. לכן הייתי מציע לפנות לאבחון לפסיכולוג או פסיכיאטר, יתכן שמספר שיחות יפתרו את הבעיה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

לא קיבלתי תשובה מספקת וספציפית לשאלתי: אני נוטלת ריווטריל במשך כ - 3 חודשים כתוספת לפבוקסיל, במינון של בין 2-6 טיפות ליום . במהלך הטיפול אני אמורה להפסיק את השימוש בריווטריל. האם, לדעתך, זו תקופה ממושכת מידי לנטילת הריווטריל ועשויה להוביל להתמכרות? ( אני נמצאת בפיקוח רפואי אך מעוניינת בחוות דעת נוספת).

לגלית שלום, מצטער אם לא הייתי ברור. אחרי חודש של שימוש בריווטריל מדובר כבר על סכנה של התמכרות. לכן ההמלצה היא להפסיקה וכמובן באופן הדרגתי. הפבוקסיל אינו מממכר כל טוב דר' גיורא הידש

האם מי שסובלת מנטייה חרדתית / דכאונית (קלה יחסית) נמצאת בסיכון רב יחסית ללקות בדיכאון לאחר לידה ?

ליעלה שלום, דיכאון מגביר את הסיכון חרדה לאו דווקא. אבל ישנם גורמי סיכון הרבה יותר משמעותיים. תורשה, דיכאון קודם, לידה ראשונה, קשיים ביחסים עם האמא או הבעל. וכך הלאה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

פסיכיאטר יקר ערב טוב ! אני נמצאת ברגע זה בסערת רגשות ....ואני לא יודעת מה לעשות אני ממש חסרת אונים בני היקר בן 5 שיחק עם ילדה (שכנה) בת גילו וביקש לפי גירסת הילדה להוריד בגדים הוא שכב עליה ללא בגדים ולטענתה ליקק לה את הפוט ונישק אותה בפה עדיין לא שמעתי את גירסת בני מכיוון שהוא נרדם אבל... לפני כמה חודשים כלומר שנה הגננת התלוננה שמספר פעמים מצאו את הילד שלי ללא בגדים עם ילדה מהגן והוא שוכב עליה....בכל פעם שבני נפגש עם בנות יש לו רצון למגע גופני עם הבנות זה בסדר מבחינה התפתחותית??? בהנחה שזה באמת קרה איך נוהגים במצב כזה ?? איך מדברים עם הילד ?? מה עושים ?? בתקווה שתוכל לעזור לי אודה לך מאוד מיכלי

למכלי שלום, השאלה מאוד מטרידה שכן הדבר יכול להיות בהחלט תקין לגיל או שיתכן ומדובר בבעיה. עם זאת איני פסיכיאטר של ילדים ונוער ולכן אני נזהר מלענות כיוון שאני עלול להטעות. כיום ישנן שתי התמחויות נפרדות, פסיכיאטריה של מבוגרים, ופסיכיאטרייה של ילדים ונוער. כדאי להתייעץ עם פסיכיאטר מומחה לילדים ונוער. מצטער שאיני יכול לעזור דר' גיורא הידש

אני לוקחת פרוזאק ושמתי לב לכמה דברים מוזרים: אני חולמת חלומות ממש מוזרים, הרבה פעמים די מעצבנים וקורה לי המון שאני מדברת תוך כדי שינה וזזה ומסתובבת תוך כדי שינה(עושה את הפעילות שאני עושה בזמן החלום). זה לא קורה לי אף פעם והתחיל רק כשהתחלתי לקחת פרוזאק. האם יש קשר? שמעתי שזה גורם לחלומות מוזרים אבל לא לדיבור מתוך שינה ותנועה תוך כדי שינה. ממש נפלתי מהמיטה..(וזה כואב (-: ) דבר שני זה שאני כל הזמן רצה לשרותים בלילה, ויש לי המון שתן....כל שעתיים אני קמה לשרותים. האם זה גם בגלל הפרוזאק? ואיך אפשר למנוע את התופעה? ועוד משהו- כשאני קמה בבוקר רועדות לי הידיים.... נראה לי שזה מהפרוזאק כי זה לא קרה לי קודם. מין הרגשה כזאת מוזרה... האם זה שכיח?

לתמר שלום, החלומות והרעידות הן כנראה מהפרוזק. למזלנו התרופה מעוררת ולכן גם החלומות יותר עירניים וגם השינה פחות עמוקה. לגבי הריצה לשרותים הייתי מציע שתעשי בדיקות כלליות של שתן וסוכר. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אין לי בעיות סוכר. עשיתי לא מזמן בדיקת דם כללית והכל היה בנורמה. כל פעם שאני לוקחת פרוזאק אני רצה כל הלילה לשרותים. כשאני מפסיקה זה עובר, אז נראה לי שזה קשור, לא?

ברצוני לדעת יותר על הפרעות נפשיות שיש בהן התמרדות בהכרח אבל שלא קשורות להתמרדות מודעת לדברים כמו נגטיביזם, הפרעות קשב,הפרעה אנטיסוציאלית... אלא להתמרדות בהכרח שהיא בלתי מודעת שבה הגוף דוחה את הכרח כאילו הוא גוף זר, ושתמיד באה עם רצון מודע מאוד חזק דווקא כן לעשות את הכרח מתוך הרבה נימוקים אובייקטיביים וסובייקטיביים ושני אלה הם קונפליקט שמרוב שהבנאדם בטוח שהוא רוצה מאוד לבצע את הדברים ונותן לכך אפילו את הנימוקים של הקיום שלו כך שאין ספק שהוא מאוד רוצה, בכל זאת,התת מודע מנצח והגוף דוחה את ההכרח . איזה בעיות נפשיות יכולות להיות קשורות לקונפליקט כזה למרות שהבאנדם כאמור לא רואה כאן שום קונפליקט היות וכל כולו הוא ברצון כן לעשות את המשימות ההכרחיות בחייו (משימות קיומיות בעיניו ובעיני כולם) ?

לדנה שלום, כל הקונפליקטים הם כאשר אדם חייב לעשות משימות ודברים "קיומיים" אבל קיים מרכיב רגשי אשר מדבר נגדם. קיימות מספר הפרעות או בעיות נפשיות הקשורות לכך, כולן קשורות לקשר עם דמויות של סמכות, פעמים רבות דמות האב. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

מצבים נפשיים אני לפני לימודי משפטים ומתעניינת גם בפסיכולוגיה. ישנם מצבים נפשיים שבהם אדם נמצא שהופכים אותו לקל לחתימות משפטיות והוא נענה לחתימות לאדם מסויים אפילו ביוזמתו עצמו. באיזה מצבים נפשיים,פסיכיאטריים מדובר ? תחת איזה תרופות פסיכיאטריות תיתכן השפעה בלתי הוגנת ?

אם יש פגיעה בשיפוט קיימת אפשרות כזאת כמו במצבים פסיכוטיים. בכזה מצב בית המשפט רשאי לבטל את החוזה החתום אם יוכח שהחתימה נעשתה תחת מחלת נפש או השפעה של חומרים פסיכואקטיביים (סמים, אלכוהול, תרופות) . זאת גם הסיבה שמשפטנים מדגישים בחוזה שכל הצדדים חתמו על החוזה בדיעה צלולה ובהכרה מלאה. אם לא כן לחוזה אין תוקף משפטי.

אני בטוחה שהשואלת התכוונה לבקש תשובה הרבה יותר ספציפית מזו האחרונה של אלי. דוקטור הידש תכתוב כאן תשובה ספציפית יותר בבקשה.

לפני כשנה השתמשתי במנה גדולה של MDMA וכשבועיים לאחר מכן עישנתי גראס (כל זאת לצערי הרב!) ובעקבות זאת חטפתי התקפי פניקה וחרדה (שלווה בדיכאון- אך לא אובחנתי כסובלת מדיכאון) ביחס לנושא מאוד ספציפי ואקטואלי לאותה עת. במהלך השנה האחרונה הייתי בטיפול אצל פסיכולוג שבעזרתו הצלחתי לפרק הרבה מן החרדות ואני מקבלת טיפול תרופתי (אפקסור XR 75 מ"ג ליום) ואני מרגישה רגועה, מאושרת וטוב לי (למעט תופעה של הזעת יתר שהתגברה לאחרונה ואני חוששת שהיא עשויה להיות קשורה בהפרעת חרדה "שקבורה" מתחת לתרופות). בעלי ואני חושבים על הריון ולכן אני מתכוננת לקראת הפסקת הטיפול התרופתי וכעת אני מתמודדת עם שתי שאלות: 1) האם אני יכולה לצפות שהטיפול התרופתי (בעזרת הטיפול הנפשי) תיקן את העיוות שנגרם לי באיזון הנפשי בעקבות השימוש בסמים או שמא יתכן שהסמים גרמו לי לנזק ולהפרעת חרדה שעלי לצפות להתמודד איתה לתמיד?? אני מאוד מודאגת שהפסקת התרופה תביא להתפרצות חדשה ומרגישה אשמה וכעס עצמי על שגרמתי זאת לעצמי!לפני כן הייתי אדם מאוזן ושמח ואני כולי תקווה לשוב לכך ללא עזרה של תרופות. האם יש לי תקווה? תודה על תשובתך.

למאיה שלום, משך הזמן המקובל לטיפול הוא כשנה ולכן כאשר את נמצאת בטיפול השלם - תרופתי ושיחות סביר להניח שהחרדות יחלפו ולא יחזרו. עם זאת כפי שאת יודעת אין זה כך תמיד. לכן על כל סיום טיפול כדאי להתייעץ עם הפסיכיאטר המטפל. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

ברצוני לדעת על נטייה של בנאדם לדבר לעצמו במודע, כאשר הוא יודע שאף אחד לא רואה אותו ואז הוא מרגיש חופשי ובטוח ודבר ראשון שהוא עושה כשהוא מגיע למצב כזה, הוא לדבר לעצמו עם הידיים ולנתח דברים . הוא מגיע למחשבה צלולה ופתרון בעיות אך ורק כאשר הוא מדבר לעצמו בצורה כזו. כלומר אם (לשם המחשה) שואלים כמה זה ארבע ועוד ארבע הוא לא ידע או שיעשה טעויות בחשבון. אבל כאשר הוא ידבר לעצמו עם הידיים את המחשבה של כמה זה שתיים ועוד שתיים אז הוא הוא לא יתקשה בכלל להבין שזה ארבע. רק כך הוא יכול להבין נסיבות חברתיות,להבין את מה שהוא קורא,בדיחות, טריקים שמראים בכל בוטק,,,, ,,,, וגם בראיונות לעבודה כאשר מסבירים לו מה הוא צריך לעשות, הוא מסוגל להבין ורק מהנהן בראש כאילו הוא מבין (אחרי שהוא כבר ביקש מספר פעמים להבין והסבירו לו כבר ובכל זאת לא הבין כלום) משום שכדי להבין את מה שמסבירים לו, הוא חייב לחשוב על מה שהסבירו לו עם הידיים, ולהדגים לעצמו עם הידיים את מה שהוא צריך לעשות. הצורך נפשי העז שלו לדבר לעצמו, גם מפריע לשינה משום שהוא לא יכול לישון מבלי קודם לדבר לעצמו מה הוא ראה במשך היום או סתם מחשבות שהוא צריך להבין מה דיברו איתו.

לברכה שלום, כנראה מדובר על תופעות של חרדה ובמיוחד במצבים חברתיים המשתקים אותך. לכן כדאי להגיע לאבחון כוללני ומכאן להמשיך. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

נושא: נפש של זקנה ? מחבר: מירי תאריך: 07-10-2003 23:23 שלום ברצוני לשאול על בעיות פסיכולוגיות(חוץ מסכיזופרניה,חרדה או דיכאון וחוץ מתשישיות כרונית וכמובן חוץ מבעיות גופניות כמו סוכרת...) שאופייני להם תחושה שכל מאמץ גופני גורם למאמץ נפשי אדיר שמפיל אותם מהרגליים. וכעת אני אמקד את השאלה : הכוונה למצבים נפשייים או בעיות שגורמות לבנאדם במשך שנים רבות להרגשה של מאמץ בלתי נסבל בכל תנועה שהוא עושה עם הגוף עלולה להפיל אותו. והוא לא מסוגל לשאת שום מאמץ פיזי. וכל מאמץ נפשי גורם לשרירי הגוף שלו לוותר וליפול . 2. ובכלל מה זה מבחינה פסיכולוגית, נפש של זקנה בהקשר של שאלתי, כשמדובר על בחורה צעירה ולא באמת זקנה. כלומר האם יש מושגים פסיכולוגים שקשורים לבעיות שדומות לזה?

למרות שאת מבטלת את נושא החרדה, זה דווקא כן נשמע כמצב של חרדה. כשכל מעשה פיסי גורם לתחושה של מאמץ נפשי גדול, הרי שמנסיוני ולפי אבחונו של הפסיכולוג שלי מדובר בביטוי של חרדה.

ואיך זה שאצל אנשים זקנים שאין להם רוח צעירה, שגם סובלים מזה, מה גם צריכים כדורים נגד חרדות ? אני מתכוונת להרגשה בדיוק כמו של זקנים שעייפים כבר מהחיים וכל מאמץ פיזי הכי קטן יכול להפיל אותם

חזרתי מהגלות.סתם בצחוק.המון זמן לא הייתי כאן.ד"ר אני זוכרת את כל המילים היפות שכתבת וכתבתי לך כאן ,וגם את אריאל.העידוד האינסופי. עכשיו אני בדיכאון.יותר נכון בפחד מאוד חזק.ומין עצב שלא עוזב אותי לדקה.עצב מאוד חזק. אני מאוד ילדותית.אתמול אמר לי הכירורג.יש לי אבצס ,ואני צריכה לעבור ניתוח כי אחרת זה חוזר.ואכן זה חזר לי אחרי 4 שנים.פותחים את זה מנקזים את המוגלה.אבל הפיתרון הוא ניתוחי.בלבד.הניתוח בכלל לא מפחיד אותי.בכלל. מה שכן מפחיד אותי הוא ההרדמה הכללית.אני משותקת מרוב פחד.ממש.בוכה בתוכי בלי סוף. הוא אמר משהו על חולי אסטמה קשים שעושים להם הרדמה בגב, או הרדמה מקומית,שלא פותרת את הבעייה לחלוטין.והיא לא מספיק טובה.הוא גם אמר משהו שהוא לא אוהב את ההרדמה בגב.(כנראה בגלל סיבוכים או משהו כזה).אבל אני בלידה לא הסכמתי לקחת טשטוש.מרוב פחד לא להיות בשליטה.וסבלתי 9 שעות,עד שנתנו לי אפידורל. למרות שניסו בלי סוף לדחוף לי אותו כדי שאני אקח אותו,ואולי כנראה רצו שאני אשתוק קצת.(בגלל השטשוש).אני פשוט חושבת מאז אתמול כל הזמן על זה.אני יודעת שגם בהרדמה כללית יש סיבוכים.ואני יודעת למנות את כולם בעל פה.וגם אחרי שמתעוררים.אני יודעת שלוקח זמן להתאושש.ובחילות והקאות וסחרחורות.אני מרגישה כאילו הולכים להרעיל לי את הגוף.ואני רק רוצה לחיות בשקט.עם משפחתי ,הילד ,בעלי.אני פשוט לא מתמודדת עם דברים.כולם מסביבי חזקים כל כך.רציונליים.יודעים שיש ניתוח אז עושים אותו. אבל אני לא.סבתא שלי נפטרה לא מזמן.וראיתי אותה מחוסרת הכרה.והיא איננה.הכל יותר מידי קשה לי. קשה לי לאבד אנשים שאני אוהבת.וזה קורה לי יותר מידי.המחשבה של להיות בחוסר שליטה.היא הורגת אותי.אין לי שקט.

לשרונה היקרה הפחדים שאת מתארת הם לחלוטין לא ילדותיים לדעתי, אני מאוד מבינה ומזדהה. לפני כמה שנים נאלצתי לעבור בדיקה מסוימת שהיתה כרוכה בהרדמה כללית, ואני יכולה לספר לך שפשוט חשבתי שאהיה האדם הראשון בהיסטוריה שממש מת מפחד... לא ישנתי לילות שלמים רק מהמחשבה על ההרדמה הכללית. אני יודעת שהחוויה האישית של כל אחד היא שונה, אבל בכל זאת חשוב לי לומר לך שהמציאות היתה הפוכה לחלוטין מכל הפחדים האיומים שלי: ההרדמה פעלה מאוד מהר, ותוך כלום זמן את מתעוררת והכל מאחורייך. נכון שבהתחלה מרגישים קצת מוזר, מסתבר שדיברתי קצת לא לעניין ברגעים הראשונים... קצת בחילה וסחרחורת אבל כאין וכאפס לעומת החששות שלי. השורה התחתונה - זה עובר נורא מהר ואת אחרי זה, וזה כל מה שחשוב. את צודקת ואני מבינה את החשש שלך מלהיות בחוסר שליטה, אבל דווקא בגלל זה קחי שליטה על הבריאות שלך, קחי את הבחירה לעשות את הניתוח הקטן הזה ולגמור עם זה. שיהיה בהצלחה ותרגישי רק טוב אבישג

איך אני שמחה לשמוע ממך שוב מקסימה והלוואי שבנסיבות יותר משמחות. שרונה, פחד מניתוח הוא לגיטמי . זו אכן סיטואציה מפחידה, להיות תחת חוסר שליטה מוחלט בלי לדעת מה קורה. מנסיון שרונה הרדמה כללית היא הרבה פחות גרועה ממה שזה נשמע. בכיתה ח עברתי ניתוח להוצאת שקדים ( היו לי בלונים לא שקדים עם דלקות נגיפיות חוזרות ) וכשהתעוררתי מהנתוח אכן היו בחילות וטישטוש אך זה עבר די מהר. זה תלוי גם במשך ההרדמה ואני מניחה שלפי התיאור שלך הניתוח לא יערוך הרבה זמן ולכן גם לא ההתאוששות. שרונה מקסימה, נסי להדיר את מחשבותייך מהנושא- פשוט אל תתעסקי עם זה. ביום הניתוח תלכי בגישה של : אני יכולה, עברתי דברים קשים ואני יעבור גם את זה ועוד מעט הכל יהיה מאחוריי". מחזיקה לך אצבעות ואם תרצי לדבר איתי, אני פה אריאל

אני לא יודעת מאיפה הכח המדהים שיש לך.ואיך את מצליחה להעביר לי אותו קצת. הפחד כמובן עדיין נשאר מאוד.והכי מוזר שמהלידה לא פחדתי.כי ידעתי שזה תהליך שכל הנשים עוברות.ולכן זה לא כזה גרוע.אבל פה.אני מרגישה שזה תהליך לא טבעי.לקחת גוף בריא לסמם אותו,לגרום לו לאבד את ההכרה.אני ישר חושבת על בעלי ,על הבן שלי. אני מפחדת באמת.זה טיפשי.אני יודעת.מישהו אחר היה אומר עוברים את זה וזהו.אבל אני כל הזמן מרגישה שאני לא יודעת למה זה נחת עליי.אוף. ממש כיף לשמוע ממך אריאל.מאוד.אני מקווה שאני אוכל למצוא גם את הזמן לגלוש פה.

שלום רב, ברצוני לדעת האם ייתכן שנטילת פלוטין (20 מ"ג ביום) גורמת לבחילות והאם עישון גראס עוזר או מחמיר את המצב (אני בתהליך גמילה- האם יכול להיות שהגמילה מחמירה את הבחילות?)? תודה מראש וחג שמח.

גמילה ממה?גרס?סיגריות?סמיםאחרים? חוצמזה הגראס מחמיר עוד יותר את המצב הנפשי

לרון שלום, הפלוטין עלול לגרום לבחילות בתחילת הטיפול. אחרי כשבועיים שלושה הבחילות חולפות. על הגראס כמובן שאין מחקרים ויש מספיק סיבות להפסיק. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

ידוע לי כי שימוש ממושך ו/או במינונים גבוהים בתרופות ממשפחת הבנזודיאפינים עלול למכר. אני נוטלת ריווטריל ( בשילוב עם פבוקסיל) מזה כשלושה חודשים במינונים קטנים ( בין 2 ל-4 טיפות ליום ). מתי עליי להתחיל לחשוש מפני התמכרות?

גלית פיתוח תלות לא קשור בהכרח למינון של כל מנה אלא לרציפות של הטיפול. כלומר מי שלוקח 2 מ"ג פעמיים בשבוע לא יפתח תלות אבל מי שלוקח 0.5 מ"ג שבע פעמים בשבוע כן יפתח תלות תוך שבועיים עד חודש. פיתוח סבילות (העלאת המינון כדי להשיג אותו אפקט) כרוך בדברים נוספים ונוצר רק בשלב יותר מאוחר. לעצם העניין מדובר בתרופות שנרשמות ע"י פסיכיאטרים ורופאים מתחומים אחרים. כאשר מטופל מתחיל לעלות במינון על דעת עצמו, עובר מרופא לרופא, מנסה להשיג התרופה בדרכים אחרות אפשר לדבר על התמכרות. התמכרות לכדורי הרגעה היא הפרעה פסיכיאטרית בפני עצמה אשר מופיעה ב-DSM4 וב-ICD10. ריווטריל, קלונקס וקלונופין הם כולם שמות מסחריים לאותה תרופה שכוללת קלונזפאם כחומר פעיל. פרופ' אשטון (פסיכיאטרית מבריטניה) כתבה מדריך מקיף על התמכרות וגמילה מבנזודיאזפינים. ניתן לקרוא את המדריך גם ברשת בקישור הבא: http://www.benzo.org.uk/manual/index.htm

הייתי מעוניינת לקבל תשובה יותר ספציפית ממנהל הפורום : האם נטילת הריווטריל במשך תקופה של כ - שלושה חודשים ( בשילוב עם פבוקסיל ), במינון של בין 2 - 6 טיפות ביום עשוי להוביל להתמכרות, ומתי כדאי להפסיק את השימוש בו כדי למנוע את ההתמכרות ?

לגלית שלום, עניתי לך למעלה. אבל שוב... הדברים שנכתבו נכונים, אחרי כחודש התרופה ממכרת וכדאי לחשוב על סיום הטיפול בהדרגה בליווי הרופא המטפל. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

האם זה נכון שכל התרופות נגד דיכאון מתאימות לכל סוגי הדיכאון או שכל תרופה מותאמת לסוג שונה ורמה שונה של דיכאון....נאמר לי ע"י פסיכיאטר שכל הכדורים נגד דיכאון מתאימים נגד כל הסוגים והרמות של הדיכאון וכאילו אנחנו שפני נסיונות מקבלי כדור ואם הוא לא מתאים עוברים לבא וכך הלאה וכך הלאה... עוד שאלה שלי היא אם למישהו יש דיכאון ולפעמים זה מתבטא בכך שיש חוסר איזון בחומרים כימיים במח אם יש בדיקה שבודקת איזה חומר חסר(עד כמה שידוע לי יש כמה חומרים כימיים במח שמשפיעים על המצב רוח אז רציתי לדעת אם יש בדיקה שבודקת את הכימיה במח תודה רבה!

בקשר לדיכאון וכדורים למעשה אין הוכחה לכך שאנשים הסובלים מדיכאון סובלים גם ממחסור בסרטונין או בכל מתווך עצבי אחר במח תחושות דיכאון הן חוויות סובייקטיביות שיש להן משמעות ייחודית והן קשורות לשינויים במיליארדי סינפסות במקומות שונים במח העובדה שניתן לשנות בעזרת תרופות הקשורות לסרטונין אינה מוכיחה שמחסור בו הוא הגורם להן.

לסקרן שלום הרבה אנשים טועים לחשוב שרפואה היא מדע מדויק, אבל לצערנו זה אינו כך. רפואה מבוססת בחלקה על ניסוי וטעייה, ולפעמים ניסוי ותהייה מה הוא הפתרון הטוב ביותר לבעיה מסוימת. לכן נראה לי שקשה להחליט באופן וודאי איזו תרופה מתאימה לאיזה "סוג" דיכאון, ואולי לפעמים צריך לעבור מספר תרופות בטרם מוצאים את המתאימה ביותר. לדעתי מלבד חוסר האיזון הכימי (בין אם הוכיחו זאת ובין אם לאו) - הנפש שלנו מורכבת לא רק מכימיה, וטוב שכך. מצבים של דיכאון עלולים לנבוע מהמון סיבות - גם פנימיות אבל גם חיצוניות שמשפיעות עלינו. נראה לי יעיל לטפל בבעית דיכאון בתרופות, ובד בבד לנסות והתייחס לפן הנפשי, לבחון מה תרם להופעת הדיכאון דווקא עכשיו - מהן הסיבות הנוספות חוץ מהגורם הכימי שהזכרת. בהצלחה אבישג

לסקרן שלום, אתה צודק בכך שכל התרופות נוגדות דיכאון עוזרות נגד דיכאון ואין חלוקה בין התרופות לגבי מצבי דיכאון שונים. אין בדיקה אשר עוזרת להגדיר איזו תרופה מתאימה לאדם מסויים ומה קורה במוח בזמן הדיכאון. עם זאת ישנם הבדלים בין התרופות וגם הבדלים בין השכיחות של תופעות הלוואי כיוון שמדובר במולקולות שונות. ההתאמה של תרופה לאדם מסויים במצב מסויים זו האומנות של הרופא המטפל. כאן ישנו שלוב של ידע, הכרת המטופל וניסיון. אין מדובר בניסיונות על אנשים, אלא בניסיון להתאים תרופה מסויימת לאדם מסויים. לכן הדברים כל כך מורכבים. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

מבקש לדעת למי מיועד כדור מודאל ומה תופעות הלווי שלו. אשמח לקבל תשובה במהרה.

לדני שלום, מודל היא תרופה צרפתית מאוד מעניינת. בעבר הייתה שייכת לקבוצת נוגדי הפסיכוזה אולם התברר שאין היא כזו. התברר שיש לה השפעה מרגיעה וגם השפעה מרגיעה על הקיבה ולכן פעמים רבות גסטרואנטרולוגים משתמשים בה. היא אינה ממכרת ויש לה מעט תופעות לוואי עליהן תוכל להקרוא בכל אינדקס תרופות. כל טוב דר' גיורא הידש

תודה על תשובתך לגבי הפסקת סרוקסט. שאלה נוספת אליך - האם יש סתירה בין סרוקסט לחומצה פולית או שאין אפקטיביות לחומצה אם היא נלקחת במקביל? תודה

שלום, אין קשר מפריע בין שתי התרופות. ניתן ליטול אותן ביחד. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

לדר' הידש שלום,שאלתי היא קצת מורכבת – לפני 5 שנים (היום אני בת 24) היה לי דיכאון רציני וניתן לי ליתיום 3 פעמים ביום וגם תרופה אנטי דיכאונית (היה לי רק דיכאון ולא מאניה) ועד לפני שנתיים לקחתי בצורה מסודרת והייתי די יציבה למרות שמידי פעם הוחלפו התרופות האנטי דכאוניות עקב תופעות לוואי וחוסר התאמה. ואז התחלתי קצת לזלזל בלקיחת תרופות כי די נמאס לי למען האמת והדיכאונות חזרו ואפילו היה לי התקף מאני מלווה בהמון חרדות. כיום חזרתי לקחת ליתיום 3 פעמים ביום וגם ציפרלקס ואני מרגישה בסדר אבל עדיין לא לגמרי חזרתי לעצמי וגם יש לי תופעות לוואי כמו חולשות שרירים חוסר חשק מיני לחלוטין ונשירת שיער שלא עוברת.. בתרופה הקודמת שלקחתי – פריזמה היו פחות תופעות כאלה אולם לאחר המשבר גם היא לא עזרה לי ושאלתי היא: 1. האם ייתכן שהפסקת התרופות או עצם לקיחתן גרם לי להתקף מאני? (לא הוגדרתי לפני זה כבי פולארית),מה בעצם גורמת אי לקיחה סדירה של התרופות מבחינה ביולוגית – האם ישנם נזקים בלתי הפיכים למח או שהפעילות חוזרת למצב תקין, האם תרופות פסיכיאטריות גורמות לפגם בתאי המח ובצורתם, האם אצטרך לקחת תרופות אלו כל חיי כי במצב שלא לקחתי אותן הרגשתי ממש רע, הרבה הרבה יותר רע מאשר הרגשתי אי פעם לפני שבכלל התחלתי לקחת תרופות. ונניח שליתיום עוזר לייצב מצב רוח,למה אני לא יכולה בלי תרופה אנטי דכאונית ולמה גם היא כבר בקושי משפיעה עלי. 2. בקשר לבעית חוסר חשק מיני – האם זו סיבה להחליף תרופה כי נמאס לי כבר להחליף תרופות אני מרגישה כמו שפן נסיונות,גם עברתי עד עכשיו 4 פסיכיאטרים עד שהגעתי לאחת טובה פרטית אבל היא לא כל כך מכירה אותי וגם אצלה אני די שפן נסיונות. 3. האם אפשר לקיים כל פעילות גופנית בזמן לקיחת תרופות, והאם תרופות כאלה משנות את תכונות האישיות הבסיסיות חוץ מהמצב רוח. תודה.

למיכל שלום, שאלות רבות ואשתדל להשיב על רובן ועל חלקן עניתי בעבר. התרופות שאת נוטלת אינן גורמות לנזקים במוח. אינך שפן ניסיונות, כל הכוונה היא להתאים את התרופה הטובה ביותר בשבילך. בתרופה טובה אני מתכוון לתרופה שמשפיעה לטובה נגד דיכאון ומייצבת אותך ללא תופעות לוואי או עם מינימום תופעות לוואי. כך שאם ישנה תופעת לוואי שמציקה לך מאוד כמו הירידה בחשק המיני אז כדאי לשקול להחליף. התרופה העיקרית שמתאימה לביפולרים היא הלוסטרל שלפי הספרות אינה גורמת למאניה. יתכן ופעילות היתר שנוצרה היא מהתרופות כיוון שתרופות נוגדות דיכאון עלולות לגרום לכך. עם זאת צריך לבדוק היטב את ההיסטוריה האישית שלך ולפי המהלך לקבוע את האבחנה הנכונה. אין בעיה עם פעילות גופנית ונטילת התרופות. אני שמח שאת מרוצה מהפסיכיאטרית הנוכחית ויש לך קשר טוב אתה. היא בודאי תצליח להתאים את התרופות בדיוק אליך. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

היי הידש,אני ממש לא מצליח לישון. אני חושב שאלך מחר לקופת חולים לקחת את הסטילנוקס בחוסר רצון - אלא אם תרגיע אותי בקשר אליה. כפי שכבר ציינתי במכתבי הקודם,הפסיכיאטרית טענה שניתן להשתמש בכדור לתקופה ממושכת וכי הוא איננו ממכר. קיבלתי מרשם ל 10 מ"ג. מה עמדתך בנושא? אגב,באיזו שפה אתר הבית שלהם?! ולא ענית לי עדיין,על התופעה של עצירת השתן,האם זה עשוי להיות מהאפקסור? בתודה רבה מראש,כל טוב

לאלמוג שלום, אפשר ליטול את הסטילנוקס והיא אינה ממכרת. עם זאת כפי שכתבתי תשמור על מידה נכונה של עוררות כדי שלא תגיע למצב של פעילות יתר. עצירת שתן עלולה להיות מהאפקסור למרות שהדבר מאוד נדיר... שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

בשבוע האחרון התחלתי לאכול בצורה כזאת: בוקר +צוהריים = אני אוכל פחמימות +חלבונים אחר צוהרים + ערב = אני אוכל שומנים +חלבונים שמתי לב שבערבים ובלילות האחרונים אני חרד מאוד ומתוח מאוד ומפוחד ועצבני כזה... יכול להיות שזה קשור לכך שאני לא אוכל פחמימות בשעות אלו?

לליאור שלום, איני יודע, אולי משהו אחר יודע יותר? שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

ציטוט מתוך THE ANTI-ANXIETY DIET: Eat complex carbohydrates: During anxious times, turn to comforting carbs. These foods act as a mild tranquiliser by increasing the amount of serotonin, a calming neurotransmitter, in your brain. Complex carbs, such as potatoes, wholewheat bread and pasta, take longer to digest than sugary simple carbs like white bread, so you stay fuller longer and your blood sugar is likely to stay steady, eliminating stress and anxiety. Eat carbs without fat or protein to feel instant contentment, but note that a balanced diet needs protein and fat as well. טענתם היא שמצבי היפוגליקמיה (חוסר סוכר בדם) גורמים למצבי חרדה ולכן כדאי שרמת הסוכר בדם לא תרד יותר מדי. זאת נבצע ע"י אכילת פחמימות מורכבות שיגרמו לשחרור מושהה ואחיד יותר של סוכר לדם ללא ירידות או עליות חדות ברמת הדם.

אני חרדתי מאוד יש לי חרדות וגלי חום גם בלי סיבות מיוחדות, הרגשה טובה מעלה לי את החום גוף וההזעה, החרדות שלי גוברות גם ממחשבות טורדניות, לפי הרופאה שלי יש לי גם דאגנות יתר OCD ןחרדות, בעצם מאוד כללית, שאלתי היא האם אפקסור יעיל למצבי?( גם במצבי OCD).

אני רק דוגמה אחת אבל שמעתי על כמה וכמה שאני מכירה שגם להם אפקסור עזר מאוד נגד חרדה. את האפקט האנטי חרדתי כבר הרגשתי ממש עם תחילת הטיפול, תוך איזה שבוע והיו תופעות לוואי בעיקר שקשורות לעיכול אבל הכל עבר ואני מרגשיה הרבה יותר טוב.

לדני שלום, אפקסור יעילה מאוד נגד דיכאון וחרדות. היא עדיין לא נבדקה ל OCD אבל היו לי מטופלים עם השילוב של הדברים שכתבת והאפקסור עזר. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אני בן 33 רווק עיסוק: עצמאי, לאחרונה נקלעתי לחובות גדולים מאד ואני לא יכול לעמוד בהחזרים לקחתי סכומים גבוהים מהוריי ברשותם , אך כיום הם עומדים בסיטואציה של חסר כספי. ברצוני להוסיף שלא כיסיתי את החובות מה לעשות?צהאם אני זקוק לטיפול פסיכולוגי/ פסיכיאטרי?

תמצא לך כלה עשירה....

לבנים במובן ההפוך משחור. זה לא שקורה משהו טוב במיוחד אבל הכל נראה אופטימי למדי. הולך לי ממש בסדר בעבודה החדשה וקיבלתי אפילו משכורת . לראשונה מזה חודשים רבים אני בפלוס די רציני ואני יכולה להתחיל להזיר חובות להורי. אפילו קיבלתי "קידום" בעבודה. מרוצים ממני ורוצים שאני היה אחראית על יותר דברים מאשר האחרים. זה לא מתבטא בכסף, אבל מתבטא באגו. קיבלתי השבוע יותר משמרות מכולם כי רוצים שאני אעבוד כל הזמן (וגם יוצא יותר כסף- עד שמחילים הלימודים אני אנצל כל רגע...) היה לי יום הולדת ביום כיפור, וחגגתי יום אחרי זה עם חברות. הסתפרתי באותו יום והן החמיאו לי שנראיתי מאוד טוב- מחמאה שכבר הרבה זמן לא קיבלתי.... הייתי אצל הרופאה שלי ודיברתי איתה על הפסקה של הפריזמה. היא אמרה שהיא רוצה להמשיך עוד חודשיים (שנה עגולה לטיפול)ואמרה בעניין העייפות שהיא רוצה שהרופאת משפחה שלי תהיה מעורבת ותשלח אותי לבדיקות.... אז היום עשיתי מליון בדיקות. אני מצד אחד מקווה שימצאו משהו לא בסדר כדי שיהיה אפשר לטפל, ומצד שני אני לא אהיה כ"כ שמחה אם מצאו משהו לא בסדר. דיברתי עם הפסיכולוגית שלי על עניין השיתוף שלה בסיפורים אישיים וזה עבר בסדר גמור. החלטתי בינתיים תת לזה צ'אנס לראות לאן זה יתקדם. היא בכל מקרה לקחה את זה מאוד ברצינות. הייתה לי שיחה די קשה עם אבא שלי, הוא כמעט בכה על כמה שהוא אומלל מאיך מתייחסים אליו בבית. זה היה מאוד קשה. הוא בדר"כ לא בן אדם פתוח. לפעמים נראה לי שהוא נפתח רק אלי, וזה כבד עלי. היו לי כמה תובנות אחרי השיחה , אבל אני צריכה עוד לחשוב על זה הרבה.

הי שירה בכל פעם כשאת תורמת הודעת עידכון שכזאת, אני מוצאת את עצמי קוראת בעניין ועם הרבה הזדהות ונגיעה אישית לדברים. כנראה כי את כותבת בכזו כנות ומדברת על הכל בפשטות ופתיחות. אני מאחלת לך שוב שתזכי רק לימים לבנים כאלה (אבל רצוי לא לילות לבנים, דרך אגב) ושתמצאי את כל מה שאת מבקשת. אבישג

אני כל כך מאושרת לקרוא את מה שכתבת שכל פרצופי מרוח בחיוך אחד גדול. אני זוכרת היטב את הימים הראשונים שלך בפורום ואת התקופה הקשה שעברת. תראי איזה כברת דרך עברת ילדה. מרוצים ממך בעבודה, קודמת, אביך סומך עלייך ונפתח בפנייך והחשוב מכל- את ממשיכה קדימה ופותחת דף חדש. אני גאה בך שירה ומאושרת בשבילך מאוד. המון בהצלחה בהמשך הדרך ותמיד תרגישי חופשייה לעדכן אותנו שלך, אריאל

לשירה שלום, שמחתי לקרוא את דבריך הטובים ויופי שמתחילים להכיר בערכך וכך גם הביטחון העצמי יעלה והשמיים הם הגבול. כמובן שמסקרן לדעת כיצד התפתחו הדברים עם הפסיכולוגית. אשמח אם תפרטי. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום, אני נוטלת סרוקסט מיזה שנה וחצי, מינון של כדור ביום. מעוניינת להיכנס להריון בקרוב ולכן הורדתי מינון לחצי כדור. שאלתי היא - כיצד להפסיק? כלומר, למשך כמה זמן ליטול את חצי הכדור והאם ליטול אותו מידי פעם לאחר מיכן? כמו כן, כמה זמן צריך להיות בין הכדור האחרון להריון? תודה.

שלום רב, ההפסקה היא הדרגתית, אין לכך כללים ברורים אבל אם את מפסיקה ומרגישה בטוב אפשר לרדת במינון. בדרך כלל אני ממליץ לרדת לחצי מהכמות שנוטלים כל שבוע ימים. אחרי שבוע ימים אפשר להגיד שהסרוקסט יצא מהגוף. בהצלחה והמון אושר דר' גיורא הידש

איני איש מיקצוע, להבדיל מדר' הירש, אך מסקנה ברורה לי מניסיוני האישי. לפני כשנה הפסקתי נטילת סרוקסט (הייתי צורך חצי כדור עד כדור ביום). תוך שבוע שבועיים ניכנסתי לאחת התקופות הקשות בחיי (אני סובל ממניה דפרסיה)!!! אני מניח כי יש סיבה טובה שבגללה גם את משתמשת בתרופה זו (הניתנת ע"י פסיכיאטר בלבד!). אולי את תעברי תקופה זו באיזון נפשי יחסי. אני בדיעבד, הייתי מתייעץ עם הרופא המטפל(!!) שמכיר את הבעייה האינדוידואלית שלי(!!!) ולחפש אלטרנטיבות שאינן מסכנות את הריונך, אך גם לא ישאירו אותך ללא קביים נפשיים. כפי שציינתי, איני איש מקצוע, אך אני חווה כל יום את יתרונותיה/חסרונותיה של התרופה. סרקסט ניתנת עבור ספקטרום רחב מאוד(!) של בעיות דיכאוניות. לכן, עם כל ההערכה לפסיכיאטרים באשר הם, גם מנהל אתר זה (מקצועי ככל שיהיה) לא יתן לך תשובה טובה כמו הרופא המטפל שלך! איחולי אושר, כ.

הנני נוטל למעלה מחצי שנה ציפראמיל. הכדור מקצר לי את שעות השינה וברגע שאני מתעורר באמצע הלילה אינני יכול להירדם שנית. בעוד זמן קצר הנני אמור להתגייס למילואים. יש לציין שכל שנה אני עושה מילואים והנני מעוניין לצאת גם השנה למילואים, אך יש לי חששות בגלל הכדור. הבנתי שישנם כדורים כגון לוסטראל או סרוקסט שהשפעתם אינה מעוררת כמו הציפראמיל אלא מרדימה אך מצד שני יש לציין שבמילואים ישנה פעילות לילית ואנני יכול להרשות לעצמי להיות מנומנם או מצד שני לא לישון כמו שצריך בפרק הזמן הקצר שבו אני אמור לישון. שאלתי מה כדאי לעשות? האם כדאי לשקול מעבר לסרוקסאט, לוסטראל או פבוקסיל. האם השפעתם מרדימה ולא מעוררת. אודה לך על תשובתך.

לרז שלום, טוב לשמוע שאתה רוצה לצאת למילואים. אני יודע שישנם רבים כמוך אבל בתקופתינו לעתים שומעים רק את אלה שלא רוצים לצאת למילואים. כל התרופות שציינת שייכות לאותה המשפחה ולכן לכולן באופן עקרוני אותן תופעות הלוואי. כולן עלולות לעורר ומדובר לא בנוסחאות כלליות אלא כיצד רז יגיב לתרופה מסויימת. כך שיתכן שעם תרופה אחרת תהיה רגיל, עירני מדי, או מעט עייף וישנוני. אי אפשר לדעת מראש מה תהיה התגובה האישית שלך. לכן אם הציפרמיל משפיע לטובה הייתי מתלבט מאוד אם להחליף את התרופה, אפילו אם יש לה תופעת לוואי. אני מאמין שבמילואים אתה תישן מתי שאתה יכול ותנצל את שעות השינה הטובות אפילו אם הן לא בשעות שאתה רגיל אליהן. אפשרות נוספת שאינה מומלצת אבל יתכן שתפתור לך את הבעיה היא לרדת לחצי מינון למשך החודש ואחר כך לחזור למינון המלא. אין זו המלצה טובה אבל יתכן שמעשית. תשמור על עצמך דר' גיורא הידש