פורום פסיכיאטריה

ד"ר הידש שלום זוכר אותי? אני לימור ,הייתי אצלך גם פעמיים שלוש במפגש אם זכור לך מה שלומך? אז ככה אני סובלת המון שנים מחרדות מתופעה שנקראת O.C .D הפחד אצלי מהלב התחיל מאז ששמעתי מקרים בהם צעירים מתו מדום לב בפתאומיות ,זוכר? ומטופלת בסרוקסט 20 מ"ל ליום חשבתי שגם לי יש בעיה והלכתי לעשות הרבה בדיקות וכמה וכמה פעמיים כי התחילו לי הפרעות קצב כמו שאתה אומר ,דופק מהיר וחזק ,החסרות פעימה ,קוצר נשימה ולא גילו כלום מלבד כמה פעימות מוקדמות לא ממזמן הייתי במכון מור ברמת גן ועשיתי מלא בדיקות שכוללות צילום חזה ,אקו לב ,א.ק.ג וארגמוטריה שגם יצאו תקינות הבעיה היא שאני לא מצליחה לצאת מזה וכל כמה זמן יש לי תחושה של מחנק ודופק מהיר וחזק עד כדי כך שאני לא מסוגלת לעמוד האם זו חרדה ? כי גם כשאני במצב רוח טוב ואין לי התקפי חרדה אני מרגישה פיזית רע האם זה נקרא חרדה סמוייה? אני כבר מיואשת נראה לי אני אזמין שוב הפניה להולטר אנא תגיד לי מה לעשות

אם אני לא טועה, אני זוכרת אותך שכתבת פה לפני הרבה זמן ונראה לי שאף דברנו פעם בצאט אך יתכן שאני טועה. לימור ממה שתארת עשית את כל הבדיקות הקרדיולוגיות האפשריות וכולן יצאו תקינות לכן אני חושבת שאת יודעת מה התשובה. אינני רופאה ואני לא יכולה לקבוע הבחנה אבל אני יכולה מנסיון להגיד לך שדפיקות לב מהירות ( פלפטציות בלשון רפואית) הם בהחלט סימפטום של חרדה. אני הגעתי פעם למיון בגלל זה עם דופק של 190 במנוחה ואני יודעת את ההרגשה האיומה שהלב יוצא מהמקום מרוב דפיקות מהירות. אצלי כמובן שגם לא גילו כלום ובמיון הטיפול היה כדור הרגעה בשם ואבן שאכן עשה את העבודה. שווה לשקול טיפול אנטי חרדתי קבוע אם זה נמשך. בכל מקרה, כדאי לגשת לייעוץ פסיכאטרי ומשם לקבל הבחנה מדויקת תרגישי טוב אריאל

ללימור שלום, בודאי שאני זוכר וגם אריאל זוכרת היטב. פעם כמעט התעלפת כאשר נכנסתי לצט!! אני חושב שעם כל הבדיקות שעברת הוכחת שאת יותר בריאה ממני כיוון שאני לא עשיתי בדיקות.... כך גם לגבי ההולטר. אם הייתי בטוח שזו הבדיקה האחרונה ואחר כך תפסיקי עם הבדיקות הייתי ממליץ לבצע אותה, אבל כידוע לך מניסיונך אחרי ההולטר עלולה לבוא בדיקה אחרת. לדעתי חבל על הזמן והמאמץ בכיוון של הבדיקות הגופניות. ישנם אנשים אשר מדברים עם הגוף, וכדי שלא לחוש חרדה שהיא כמובן תחושה נפשית יש להם סימפטומים גופניים שונים. כך זה עם המעי הרגיז, אולכוס, סוגים של תנועות לא רצוניות וכמובן גם הלב, ישנן תגובות נוספות אבל לא אפרט מסיבות ברורות. ההפרעות הללו נקראות הפרעות גופניות הקשורות למצב נפשי, בעבר הן נקראו בשם דומה-פסיכוסומטיות. בשום פנים ואופן אין מדובר בדברים שמדיימינים אלא התחושות הגופניות ממש קיימות. הגורם להן הוא נפשי. כאמור הטיפול הוא תרופתי ושיחות. כל טוב, וטוב לשמוע ממך. הידש

היי לימור,כפי שכבר הסברתי לך מהתכתבויותינו באיי סי קיו לדעתי הבלתי קובעת מדובר במצב חרדתיכרוני. הסימפטומים שאת מתארת הם תסמינים של חרדה נטו,לא של בעיה לבבית,מה גם שכל הבדיקות יצאו תקינות,כך שאין מה לדאוג. מעניין לציין שגם לי היה פחד כזה במשך המון זמן וכעת,כאשר התחלתי טיפול פסיכולוגי מעמיק,הוא חלף לחלוטין,אני לא חושב שאני סובל מהלב. קל לנו לשייך את ההפרעות הנפשיות/רגשיות שלנו למשהו פיזיולוגי,אך הדבר לא כך באמת,כאשר מדברים על הדברים המעיקים ומוציעים את כל הכעס מסתבר שכל מה שאנו חווים הינו נפשי ולא פיזי. אני ממליץ לך לפנות לטיפול פסיכוטראפי ובמידת הצורך להגדיל את מינון הסרוקסט שלך בהוועצות עם פסיכיאטר,או להחליף תרופה,אבל את לא מעוניינת, וזה חבל.

לאחרונה התחלתי טיפול בריווטריל ופבוקסיל. אני ובעלי חושבים על כניסה להריון בשנה הקרובה. האם קיים חשש לעובר במהלך הטיפול, ואם כן - מתי עליי להפסיק את הטיפול כדי למנוע זאת?

לאורנה שלום, ריווטריל (קלונקס) שייך לקבוצת הבנזודיאזפינים ועלול לגרום מומים בעובר ולכן אינו מומלץ. בנוסף, כל התרופות בקבוצה זו עלולות לגרום להתמכרות ולכן מומלץ להשתמש בהן לזמן קצר או לפי הצורך ולא באופן קבוע. כך שאני מקווה שתסיימי את השימוש בהן ללא קשר להריון. הפבוקסיל בטוחה בהריון אולם כמובן שהמידע בנושא מתעדכן כל הזמן. לכן לפני ההריון כדאי להתעדכן אצל הרופא המטפל ואצל המרכז הטרטולוגי בהדסה, הם אוספים את כל המידע על הקשר בין תרופות והריון. בהצלחה דר' גיורא הידש

קראתי כבר כמה פעמים כאן בפורום על הטיפול באפקטור ושמחתי לקרוא שישנה תרופה אשר מצליחה לגרש את העננים השחורים מחיינו ולעשותם יותר וורודים ושמחים. שאלתי מופנית כאן דווקא לגולשים שביניכם ולא שלא הייתי שמחה לשמוע גם דעה מקצועית מד"ר הידש אלא שבמקרה זה תשובותיהם ישקפו את מה שמעניין אותי ומפחיד אותי יותר מכל וזה: תופעות הלוואי. האם ישנן כאלה, מהן, ובאיזו מידה? האם הן עוברות אחרי תקופת מה? בעיקר אני דואגת לגבי שני דברים והם הפרעות בשינה כתוצאה מהטיפול באפקטור וכן לגבי השמנה. האם תופעות אלה שכיחות כתוצאה מנטילת התרופה? אודה לכל מי שיעדכן אותי.

הי אלמונית טופלתי באפקסור מסוג XR במינון נמוך יחסית (75) במשך כחצי שנה. לגביי, תופעות הלוואי הגופניות היו די רבות אבל אל תתני לזה להפחיד אותך כי אני יודעת שיש רבים אחרים שלוקחים את התרופה ולא מרגישים אפילו תופעת לוואי אחת. התופעות המרכזיות שהרגשתי היו אכן הפרעות בשינה שלא עברו עם הזמן (גם קשיים בהירדמות וגם חלומות מאוד מוחשיים ולעתים על גבול הסיוטים) וכפי שציינת - עליה של מספר קילוגרמים במשקל. עדיין אני חושבת שבמאזן של הפלוסים נגד המינוסים - מבחינתי אין ספק שהאפקסור היה נפלא עבורי ותרם לי הרבה דברים טובים. שוב, אני מניחה שתקבלי תגובות מגוונות לשאלה שלך, עם רשימה של תופעות לוואי שונות ומשונות, אמנם כולם צודקים וכולם אומרים כמובן את האמת, אבל אל תשכחי שכל אחד מגיב אחרת לתרופות, ויכול בהחלט להיות שאת תהיי בין המאושרים שתיהני מהתרופה הזו ללא שום תופעות לוואי כלל. בהצלחה בטיפול ותרגישי טוב אבישג

לאלמונית אפקסור תרופה מצויינת, אך לא נעדרת תופעות לוואי. בימים הראשונים יש בעייה של קשיי הירדמות, אך זה חולף, וכל ניתן להיעזר אז בתרופה נוספת (רק לאותה תקופה ראשונית), בנוסף מעט יובש בפה, לא משהו רציני ייתכנו מעט בחילות כל התופעות הנל חולפות תוך השבועות הראשונים בסופו של דבר לי אישית התרופה דווקא מאוד עוזרת לשינה. לגבי ההשמנה- זו למרבה הצער תופעה שלא חולפת , נהפוך הוא... ויכול להיות שיהיה מדובר ביותר מרק כמה ק"ג... אז זה דבר שעלייך לקחת בחשבון דבר נוסף- שהרופאים שנותנים את התרופה לא נוטים להדגיש- קשיים במישור המיני. מובן שעלייך לעשות את המאזן הכללי שלך, עד כמה את מוכנה לשלם מחירים אלה, עד כמה מצבך כרגע רע שאת למעשה יכולה רק להרוויח. בסך הכל זו תרופה מצויינת, כאמור. נילי.

סחטיין.... רוצה גם ליהיןת בריאה...וגם ליהיות רזה!! ומי אמר שרזה זה יפה??? אני רק יכול לומר לך....שעברתי בחיי הרבה תרופות...ואפקסור הכי מתאימה!!!!! כמאמר חז"ל "פסיכולוגים מדברים-פסיכיאטרים מטפלים" מחפשת חום ואהבה? תקני לך כלב!! אז קודם תרגישי טוב...לאחר מכן תחשבי על ליהיות רזה ..יפה וחושנית!! מהרזה-לשעבר..

אם אחת מתופעות הלוואי של התרופה היא להיות מלא רעל כמוך אז אולי באמת כדאי לשקול אם לקחת או לא, בהשוואה למה שהיא עשתה לך התופעות שאחרים תארו- זניחות. תהיה בריא.

לי אפקסור הציל את החיים. תופעות שהיו לי היו בעיקר בחילות נוראיות, הקאות וסחרחורת קצת יובש בפה ופיהוקים לא מוסברים כל הזמן. אבל ממש הרגשתי איך כל יום שעובר התופעות משתפרות וכאילו שהגוף מתרגל. בקיצור שווה קצת לסבול , הרופא שלי קורא לזה חלון הסבל של אפקסור ואחר כך זה עובר כאילו לא היה.

אני לא יודעת אם השאלה מתאימה לפורום הזה, אבל זה נראה לי משהו ששייך לרפואת הנפש, או לפחות אפשר לקבל ממך טיפים מניסיונך. בתי בת 6 לא מצליחה להסתגל לשעון החורף, השעה הזאת שנוספה ליום, כביכול, משבשת לה את כל הפעילות. היא קמה בשש בבוקר, (כי היא היתה רגילה לקום בשבע) ונעשית עייפה מאד עד כדי אי יכולת לתפקד בשבע בערב (שמונה היתה שעת ההשכבה שלה בשעון הקיץ). בגלל שהיא היתה מקוררת כמה ימים היא לקחה תרופות אנטי-היסטמיניות שמרדימות וניסיתי לתמרן איתן ו"לסדר" לה את שעות שינה, אבל זה לא עזר. היום שלה לא יכול להגמר בשבע, יש לה חוגים ויש לי סידורים וזה פשוט בלתי אפשרי שהיא תלך לישון בשבע, גם לקום בשש זה לא טוב, כי היא מרגישה חסרת אונים בבוקר, לבד כשכולם ישנים, היא נעשית רעבה בשבע, וגם ארוחת עשר בבית ספר לא מסתדרת לה וארוחת צהריים . חשוב לציין שהיא לא ישנה בצהריים, אלא לעיתים נדירות, היא לא מוכנה אפילו לשים את הראש על הכר. מה אני יכולה לעשות? הרי כל הדיבורים אליה מיותרים, כי היא גם מתוסכלת מהשעון הביולוגי שלא בשליטתה..... אודה לתשובתך.

לשלי שלום, איני פסיכיאטר ילדים אבל אנסה לענות ותתיחסי לדברי במידה של זהירות. ראשית אם מדובר על השעון הביולוגי סביר שהתופעה הייתה גם בפעמים קודמות של החלפת שעון ואם לא אז אולי כדאי להתיעץ. שנית, בסופו של דבר הבת תסתגל, יתכן ויעברו עוד שבוע שבועיים אבל היא תתרגל. אפשר לנסות ולהחשיך את החדר שלה בשעות הבוקר כך שכאשר היא תתעורר היא "תראה" שעוד חשוך, ובמיוחד לנסות ולגרום לה ללכת לישון מאוחר יותר. בערב בדיוק הפוך, שתהיה באור רב יותר ככול שאפשר. אם תרצי תעדכני כיצד הדברים משפיעים. שיהיה רקטוב דר' גיורא הידש

ראשית אודה לתשובתך. ואנסה לפרט יותר. בשנים הקודמות לא היתה בעיה ברמה של בית ספר. יכולתי לתת לה יותר מרחב שינה. לפי מיטב זכרוני לא היתה לה בעיה של ממש תשישות סמוך לשעות הערב, אבל יתכן מאד שהיקיצה היתה בשעה אחת מוקדמת. היא סבלה מפוליפ שהפריע לה מאד בשינה (הפסקות נשימה)וזאת עוד סיבה לכך שהכל היה מעורפל. אחרי הניתוח , בשנה האחרונה היא ממש ישנה שינה ארוכה וטובה. הניתוח פשוט עשה אותה הרבה הרבה יותר חסינה ורגועה, בלי כל קשר לנחירות שנעלמו ולקשיי נשימה שפסקו מיידית. ואת העיניין של החושך בבוקר והאור החזק בערב ניסיתי ישר מהתחלה. סגרתי את כל החלונות והתריסים וישנו עם מזגן. ניסיתי גם לצאת איתה בשעות הערב למקום כמו קניון שאין בו תחושת "לילה" והיא פשוט נרדמה לי תוך כדי הליכה, בכתה ולא הסכימה לעלות למתקני-ילדים כמו קרוסלה או חנויות צעצועים, רצתה רק לישון. חשוב לציין שבמהלך היום היא בסדר גמור, שום דבר לא השתנה ואין שום פעילות חדשה . אני מקווה שעם הזמן היא תתרגל, פשוט התופעה הזאת כל כך קיצונית וכל כך מטרידה אותה ומשבשת לה את לוח הזמנים.

מישהו בפורום או דר הירש מכיר או יכול לספר לי איך יוצאים מהחרא הזה שקוראים לו חרדות? ואני לוקחת ציפרלקס 20 מג כבר שבועיים. אני רוצה מישהו שיצא מזה

תני לזה עוד זמן, לוקח מספר שבועות לתרופות הללו להשפיע. אוליי יהיה צורך להעלות את המינון, -אני לא מתמצאת במינון של תרופה זו, יש בהחלט אנשים שנעזרו בה (את יכולה לעשותחיפוש על שם התרופה בפורום) תיאזרי בסבלנות, ולכל היותר, יהיה עלייך להחליף תרופה, קיראי כאן את ההודעה של עמירם כיצד התרופות עזרו לו. אלו הן תרופות טובות מאוד , צריך לתת לזה מעט זמן, וזה עובד! נילי.

מיכל שלום אני סבלתי שנים מחרדות וקשות מאד. חודשים לא יכולתי להיות בחברה ולא לצאת מהבית אפילו לשפוך פח. אני מאמינה שהחרדות משקפות מצב בו האישיות שלנו עוברת שינוי ותוך כדי התהליך אתה מרגיש חשוף כאילו אין מנגנון הגנה של ביטחון פנימי סביבך ומכאן החרדות. במשך הזמן עם בניית הפתרונות ולפעמים גם בעזרת כדורים אתה בונה לך שוב אישיות חזקה למעשה חזקה מהקודמת ועם שילובך מחדש בחיים החרדות נעלמות. סבלנות זו המילה. תרגישי טוב.

רציתי רק לשתף את חברי הפורום בכך שאחרי שאני משוטט מזה זמן מה ברשת וקורא בשקיקה את דברי חברי, ראיתי שאני לא היחיד בעולם שסובל. אז רצתי לפסיכאטר והוא היה אמפטי מאוד, ואחרי מספר מפגשים ושיחות רשם לי אפקסור ו...פתאום לא הכל שחור ואפילו ורוד ופתאום יש לי כוח להתמודד גם עם הדברים הקשים שעוברים עלינו . אז תפסיקו לדאוג כי אפקסור יכול לעזור מאוד. בברכת חג שמח עמירם

עמירם שלום איזה כיף לקרוא דברים טובים. ניסיוני האישי עם אפקסור גורם לי להרגיש שותפה לדבריך. שתמשיך לראות ורוד ועוד הרבה צבעים יפים אבישג

איזה כיף לשמוע בשורות כאלה. אני שמחה על השינו בקו המחשבה שלך, זה אומר שאתה כבר על הדרך הנכונה. בהצלחה בטיפול ותודה שעידכנת אותנו. מחזיקה לך אצבעות אריאל

הבעיה שלי היא כזאת.יש לי נטיה לדכאונות, ואני כבר יודעת את זה. כמה פעמים כבר היה לי דכאון (ואני מתכוונת באמת לדכאון קליני-בכי כל היום, חוסר מעש, חוסר אכילה, מחשבות אובדניות,ואני מסוגלת לשבת ככה ימים שלמים ולבכות ולא לעשות כלום ולא לצאת מזה-אלא רק בעזרת תרופות) ובפעם אחת אפילו ניסיתי להתאבד.מאז כל פעם שאני נכנסת לדכאון(במיוחד אחרי פרידה ) אני לוקחת פרוזאק (הרופאה הכללית שלי רושמת לי). הבעיההיא כזאת-שנת הלימודים מתחילה ואני באמת לומדת משהו שאני שונאת, כל החיים שלי זה חוסר הגשמה עצמית מוחלט, לא מצאתץי עבודה, ופשוט מכריחים אותי ללמוד מה שאני לומדת.והאנשים בקבוצת הלימוד שלי ממש מגעילים ובקיצור אני שונאת את החיים האלה ואני יודעת ומרגישה שאני נכנסת שוב לגכאון. אני לא ישנה כבר שבועיים. השאלה היא האם פרוזאק לא ישפיע על יכולת הלמידה שלי? אני יודעת שהוא מפריע לריכוז ולנהיגה (מנסיון) אם כן, האם קיימת בשוק תרופה הדומה לפרוזאק(ולא סרוקסאט-כי גם אותה ניסיתי והיא חזקה יותר מפרוזאק ומשפיעה גם כן על הריכוז) שלא תשפיע על הריכוז והיכולת הלמידה שלי. תודה

הי דנה ההודעה שלך נגעה לליבי אולי כי אנחנו באותו גיל וכי שננו סטודנטיות ולצערנו שניננו גם מנוסות בדכאונות. יש בהודעה שלך כמה דברים שצרמו לי ואם לא איכפת לך אגיב עליהם. ראשית, אני שמחה שאת מחפשת טיפול תרופתי יעיל לבעיה שלך כי הרצון לצאת מהמצב הקשה הנתון הוא צעד חשוב להשלמה. עם זאת, חשוב לי שתביני כי יתכן שהתרופות לא תעשנה את שלהם אם הסביבה בה את נמצאת לא מתאימה לך ואף מאיימת. נסי לדמות זאת לחולה עם רגל מזוהמת. אולי האקמול או אופטלגין ישכיחו את הכאבים אבל אם לא יקטעו לחולה את הרגל אז הזיהום יתפשט לכל הגוף. יתכן שהתרופות האנטי דכאוניות ישכחו במעט את התחושות שאת חשה, אך אם תשארי במקום שאת לא אוהבת להיות בו, עם עיסוק ולימודים שאת כלל לא חפצה בהם, יהיה לך קשה לצאת מהדיכאון לו נקלעת ואולי זה אף הגורם הראשי לדכאון. דנה, אינני יודעת מה את לומדת ומדוע את נשארת במקום שלא טוב לך בו. אולי כדאי את הנקודה הזו לברר בטיפול . אני מאחלת לך שתרגישי טוב ושתגיעי לטיפול הנכון. אם תרצי לשוחח איתי אני תמיד פה אריאל

קראתי את תגובתך וקודם כל תודה על ההתייחסות. :-) קודם כל אני חייבת לסיים את לימודי-ההורים שלי לחצו עלי בתחום הזה וכמה שזה נשמע רע, בגלל שלא מצאתי עבודה במקצוע שלי הם נאלצו לתת לי גב כלכלי ותמורת זאת הם שלחו אותי ללמוד. את המקצוע עצמו אין לי בעיה איתו(למרות שרציתי ללמוד משהו אחר בכלל), אבל הלימודים מאד מאד מאד משעממים. גם קיים אצלי הספק שאני לא אמצא עבודה בתום (הייטק) כי המצב כ"כ קשה וזה מדכא אותי ממש, כי כל חיי חלמתי להיות עצמאית, מבוססת, וכל פעם אני מוצאת את עצמי ממשיכה ללמוד, כי אין עבודה ואין לי כבר כוח נפשי לזה, כי אני לא משלה את עצמי, ואני יודעת שהמצב קשה ואני לומדת קשה עכשיו ורוב הסיכויים שלא תהיה לי עבודה, ואין לי מילים לתאר עד כמה זה מדכא אותי. את יודעת, חשבתי אפילו על התאבדות, אם אני לא אמצא עבודה במקצוע שלי אחרי השנה הבאת, כי אני לא רואה את עצמי עושה משהו אחר. אולי נדמה לך שאני מפונקת או משהו, אבל די, כבר אין לי כוח. כל החיים שלי עבדתי תוך כדי לימודים במלצרות, ומה לא.. וזה כבר נמאס לי, כי אני יודעת שמגיע לי משהו טוב יותר, וכבר אין לי כוח, וככל שעובר הזמן הכל נעשה גרוע יותר ויותר. שלא נדבר על זה שהמצב הכלכלי שלי על הפנים, ולא רק שלי גם של המשפחה שלי שכבר לא יכולה לתמוךבי כלכלית. דבר שני זאת הסביבה הלימודית שלי. אנשים שם , אולי זה ישמע מתנשא אבל אני ממש לא מתחברת איתם. הם כולם צעירים וכל מה שמעניין אותם זה סמים וריכלות של כיתה ג' (כן, נפלתי לכזאת קבוצה קטנה כי כשנרשמתי לא נרשמו הרבה אנשים בגלל נפילת ההיטק) והם שונאים את מי שמקבל ציונים גבוהים וכו..(וזאת אני במקרה הזה, כי אני מאד פרפקטציוניסטית)ואני בכלל "ילדה טובה" כזאת והם לא ממש... וקשה לי, ממש קשה לי, כי על כל ציון טבו שאני מקבלת הם ממש יורדים לחיים שלי (אפילו פעם זרקו לי שמצצתי למרצה.. לא שאני שמה על זה, אבל פשוט נמאס לי לספוג ולספוג..) למדתי עוד ב2 מוסדות אקדמאים ודווקא שם היה ממש נחמד מבחינת האנשים, זאת בעהי ספציפית רק כאן, מעולם לא היו לי כאלה בעיות.אבל אין מה לעשות.. ואני לא חושבת שטיפול פסיכולוגי יעזור לי, כי אני לא ממש מאמינה בזה, וגם אין לי כסף לממן את זה אפילו במסגרת קופת החולים, המצב הכלכלי שלי מאפשר לי רק לאכול בצורה צנועה , לקנות ספרי קצת לימוד,צילומים, וזהו(את סטודנטית, את יודעת :) ). מקווה שהצלחתי להבהיר קצת מה אני מרגישה

שלום רב אני לוקחת כדור אחד ביום של סרוקסט בערב במשך כשנתיים האם נכון לקחת את הכדור בערב או שזה לא משנה מתי, האם הסרוקסט גורם להשמנה, האם מוריד נתרן? וגורם לעייפות אודה לתשובתכם בברכה איילה

לאיילה שלום, איני מבין את שאלתך אחרי שנתיים של שימוש. השאלה אינה עקרונית כיוון שכל הדברים שכתבת נכונים באופן עקרוני. השאלה היא האם סרוקסט גורם לירידה בנתרן אצל איילה, עייפות אצל איילה וכך הלאה. כיוון שסרוקסט פועלת במשך יותר מ 24 שעות אין חשיבותלשעת הלקיחה במשך היום. והתשובה שסרוקסט עלולה לגרום לירידה בנתרן ועליה במשקל, השאלה כמובן כמו עם כל תופעות הלוואי מה קורה אצל אדם אינדיווידואלי מסויים. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום רב! אני בת 22, סובלת מחרדה חברתית לשעבר אפשר לומר ,כי אני נוטלת קבוע "סרוקסאט" כשנתיים. כיום אני נוטלת כל יום 2 כדורים, ושאלתי היא: האם אני יכולה להעלות את המינון על דעת עצמי ל3 כדורים ביום(60 מ"ג)? אני שואלת זאת מפני שאני עוסקת במקצועות הבמה (אין לי פחד במה, אני אמנית,אצלי החרדה היתה בקשרים בין אישיים)ויש לי פרוייקט חשוב ביותר שאני לא רוצה לפשל בו, ולכן אני ארגיש בוודאי יותר טוב עם 3 כדורים. אני לא בקשר עם הפסיכיאטר שנתן לי את המירשם, מפני שהסרוקסאט עשה בשבילי את העבודה,ולא הייתי זקוקה לפגישות. תודה רבה. בברכה, אלמוג

אלמוג בוקר טוב, לדעתי עליך לפנות לפסיכיאטר כדי להתיעץ בנושא העלאת המינון. אני יכולה רק להציע לך מנסיון לא לקחת יותר מ-2 כדורים ליום. המינון הזה גבוה ובהחלט "עושה את העבודה". תוספת של כדור אחד לא תעלה או תוריד, לי זה נראה מיותר. את צריכה להאמין בעצמך ולבטוח ביכולתך לעשות את הפרויקט על הצד הטוב ביותר ולא להעלות את המינון על דעת עצמך.

לאלמוג החדשה שלום, תודה על ההבהרה כדי שנבדיל בין שני האלמוג. אני מצטרף לדעתה של נטע שתוספת של סרוקסט לא מועילה, לדעתי בדרך כלל מספיק כדור אחד ורק מעטים זקוקים לשניים אבל בטח אין צורך ביותר. אם ישנה חרדה ומדובר על מופע אחד אפשר לעתים להשתמש בתרופות הרגעה כמו וואבן או לוריוון בתנאי שתנסי אותם ותראי כיצד הם משפיעים עליך לפני כן. בהצלחה דר' גיורא הידש

שלום רב מזה כחודשיים הינני מטופלת ברסיטל כדור ליום 20 מ"ג עקב דיכאון שאובחן כדרגה קל עד בינוני. אוכל להעיד כי אכן הדיכאון נעלם, אני הרבה יותר נמרצת וכלל לא זקוקה לשינה כמו בעבר. אך קיים דבר נוסף שהתחזק לאחרונה- אני מוצאת את עצמי לקראת לילה ערנית עד מאוד, ללא יכולת הרדמות. כאילו יש בי מרץ רב, וכדי להוציא אותו, אני פונה לעבודות של סדר ונקיון. דברים שבעבר נראו לי כמטלה בלתי ניתנת להשגה, או קשה מאוד, מבוצעים על ידי בקלות יתר ואף בשעות לא שגרתיות. למשל, בשבוע האחרון, לאחר שמשפחתי עושה את שנתה, אני החלתי במרתון של כביסות- בגדי חורף, בגדים שלי, של בעלי של ילדיי- כובסו, ויובשו וכל זה בלילה! לעיתים נרדמתי בארבע בבוקר, אך למחרת קמתי עם סיפוק רב שביצעתי את שביצעתי. אותו דבר בשאר תחומי החיים- אני מלאה במרץ, לא כל כך מסוגלת לשבת במקום אחד, ומרגישה הרבה יותר קלילה. כמו כן, הורדתי במשקל כשבעה קילוגרם, חלום שתמיד רציתי, אך יחד עם זאת, אני מעשנת הרבה יותר. האם תופעה זו הינה תופעת לוואי? האם עליי להיות מרוצה מכך, או שמא היא אינה נורמלית? בתודה רבה, נועה

לנועה שלום, שאלתך מאוד במקום ולמזלנו התרופות נוגדות הדיכאון מעוררות ואינן גורמות לעייפות או שינה מרובה. קיימת כמובן הסכנה שהן יגרמו לפעילות יתר ולעתים לרגזנות. השאלה כמובן מה המידה של הדברים. אם מדובר ביותר מרץ ואת מרוצה אז זה עדיין בסדר. אם מתחילים לעשות דברים לא מתוכננים - קניות רבות ללא הבחנה, דיבור רב, מין לא מבוקר וכך הלאה אז ברור שצריך להפסיק את התרופה. אני מבין שמצבך באמצע, לכן הייתי ממליץ להתייעץ עם הפסיכיאטר המטפל כדי שיאבחן את רמת פעילות היתר ותחליטו על המשך הטיפול. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר הירש. האם ניתן לאבחן את המחלה באופן חד משמעי? אם כן כיצד? האם אפשר למנוע משהו בגילוי מספיק מוקדם? מחכה מאד לתשובה. מרינה.

למרינה שלום, מצטער על האיחור בתשובה. האבחנה אינה חד משמעית לגמרי בגלל שתי סיבות. ראשית כל הבדיקות כולל CT מוח ובדיקה קוגניטיבית הן יחסיות ולא תמיד מעידות על חומרת האלצהיימר. כלומר יתכן CT כמעט תקין עם בעיות קוגניטיביות קשות וגם להיפך, CT גרוע עם הפרעות קוגניטיביות קלות. כמובן שברוב המקרים האנשים באמצע ולא בקיצוניות. גם מבחן קוגניטיבי אינו נותן אינפורמציה לגבי אדם מסויים, אם הוא היה פרופ' באוניברסיטה ויש לו ירידה אז המבחן עוד עשוי להיות טוב אבל הוא כבר יורד מהבחינה הקוגניטיבית. בכל מקרה האבחנה היא גם קלינית וכאשר רואים אדם עם מהלך של ירידה קוגניטיבית במשך שנים האבחנה היא די ודאית. הסיבה השניה היא הדמיון בין דיכאון ודמנציה (אלצהיימר). בשני המקרים ישנה ירידה קוגניטיבית אבל ההבדל ביניהם עצום. בדיכאון הירידה הפיכה וכאשר הדיכאון חולף גם הריכוז והזכרון חוזרים. בדמנציה כמובן שאין אפשרות לשיפור. מבחינת הטיפול ישנן תרופות (מסוג ממוריט) אשר מקילות על התהליך וגורמות לכך שהמהלך יותר שפיר, אבל בסופו של דבר התרופה אינה מונעת את הירידה הקוגניטיבית. בגלל הדמיון עם דיכאון כיום אנו נוהגים לפני האבחנה הסופית לעשות ניסיון טיפולי בנוגדי דיכאון לכל חשד של אלצהיימר. זו המדיניות המקובלת. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

לרובין שלום בעבר ענית לי בקשר למכון סאמט ,עלו המלצת בחום, ילדי נמצא כ-4 חודשים לאחר התקף פסיכוטי ומצבו השתפר מעט בעקבות התרופות אך לא הצלית לחזור לבית הספר והוא יושב מתוסכל בבית כי גם מקשרים חברתיים הוא פוחד. גם אנחנו קיבלנו המלצה שמכון סאמט הוא הפתרון האידאלי אך לנו יש תששות כבדים בקשר לרצון או היכולת שלו לצאת מהבית למקום אם פנימיה רחוק וזר. אם תוכל לפרט יותר על הםקום ועל נסיונך אשמח מאד , תוכל לכתוב לי גם לתיבת דאר3098 ראשון לציון, בברכה יעקב

לקנדשוב שלום, תהליך הקבלה למכון סאמט ארוך ובודאי שאפשר לבקר שם לפני שמתחילים. יש לי בקשה אליך, אל תציין יותר מדי פרטים אישיים בפורום וגם אל תכתוב את שמך המלא. הבן שלך הוא קטין וכדאי להגן עליו, אינך יודע מי קורא בפורום. למזלנו ההודעות מהר מאוד מגיעות לדפים אחוריים.. בהצלחה וחג שמח דר' גיורא הידש

שלום רב לך, עניתי לך בעבר בקשר למכון סאמיט ואמרתי שהבת שלי נמצאת שם. אתה יכול להתקשר אליהם ולבקש מידע. חשוב שתדע שמדי פעם הם עורכים שם יום הסבר למשפחות שמתענינות במקום. אפשר להגיע בתאריך שמוסרים לך להתרשם מהמקום ולהציג שאלות. מספר הטלפון של סאמיט : 6733545 02 6733548 02 .

לד"ר הידש שלום אני מחפש פסיכיאטר באזור תל אביב יש מישהו שאתה ממליץ עליו? תודה

דווקא בת"א המבחר די גדול. אבל בשביל לתת המלצה מדוייקת צריך לדעת את סוג ההפרעה, סוג הטיפול שאתה מעוניין בו (טיפול תרופתי, קוגנטיבי, פסיכואנליטי), יכולת כספית לטיפול פרטי וכל זה עוד לפני שלוקחים בחשבון שיקולים כמו התאמה בין אישית מטפל-מטופל ועוד. אם תכתוב הודעה יותר מפורטת מה הבעיה ומה אתה מחפש אולי מישהו יוכל לענות לך.

לד"ר גיורא הידש שלום רב אני מעוניינת לדעת מאיזה חומרים כימיים מורכבות התרופות מסוג ה SSRI והאם החומרים האלה יכולים לגרום נזק למח לטווח הארוך? תודה

SSRI זו משפחה של תרופות שמכילות מוליקולות שתפקידן הוא להשאיר את הסרוטונין יותר זמן בפעילות. מה שקורה במצב רגיל זה שתא במוח מפריש סרוטונין, ואחרי כמה זמן (מילישניות ) הוא "חש" ע"י חיישנים שהופרש מספיק מהחומר וכבר התרחש האפקט הרצוי, ולכן הוא "לוקח" אליו חזרה את הסרטונין. בפועל, הסרוטונין לא נמצא שם מספיק. מה שהמוליקולות הללו עושות (fluoxetine. citalopram וכו') הן נקשרות לחיישנים הללו ומאטות את תהליך ה"לקיחה " חזרה, כך שהאפקט של הסרוטונין נמשך זמן רב יותר. אי זמן לטווח ארוך, רק תועלת . שתהיי בריאה.

לנימפה שלום, השמות הכימיים המדוייקים וגם הציור של המבנה הכימי ניתן למצוא בספרים ואיני יכול לצייר לך אותם. בכל אופן התרופות מוכרות מאוד, הפרוזק בשימוש משנת 89 והתברר שאין נזקים בשימוש לטווח ארוך. כלומר כל תופעת לוואי שקיימת מהתרופה חולפת עם הפסקת הטיפול. בהצלחה וחג שמח דר' גיורא הידש

שירה שלום תודה לך על התשובה האם אני אמורה להבין מההסבר שלך שלאנשים בריאים זמן השהייה של הסרטונין בסינפסה הוא יותר ארוך? או שאין קשר ? וזה קשור גם בטרנסמיטורים שונים? קראתי מחקר שעשו על אנשים דיכאוניים וגילו שאין קשר בין רמות הסרטונין במח לדיכאון תודה

לפני 11 שנה היה לי התקף חרדה קשה מאוד, מעולם לא היה לי עוד התקף אולם הפחד שמא זה יקרה שיבש את חיי נמנעתי לעשות המון דברים בטחון העצמי שלי נעלם, פחדתי מכל מטלה שקשורה בלצאת מהבית. הייתי בשני טיפולים פסיכולוגיים ושניהם כשלו מעולם לא הגעתי בטיפולים למצב בו הצלחתי להבין מאין מגיע כל הפחד הזה, כיום אני נמצאת בעוד טיפול ולפני שנה טופלתי בפאקסט שחוץ מהשמנה בצורה היסטרית וכאבי ראש לא טרם ולא שינה כלום. הפסקתי את הטיפול בתרופה לפני כחודש כי הרגשתי שהיא איננה משפיעה עלי. שאלתי היא: האם אני צריכה ללכת לפסיכולוגית שמתחמה בחרדות בלבד, אני מיואשת אני חייבת שהפעם זה יצליח. האם אני צריכה לנסות תרופה אחרת שאולי תשפיע. תודה אתי

אתי. התופעה מוכרתוידועה ומוכרת היום בהגדרה של אגורפוביה שפעם הוגדרה כפחד ממקומות פתוחים אך היום מדובר על פחד להתרחק מהבית ולשוב למקומות שבהם קרה ההתקף או להימצא במקום רחוק מהבית או לא מוגן או לא בקירבת מישהו שנותן לך בטחון . אז נתת לחרדות להשתלט על חייך נכנעת להן, ונכנסת לתוך מעגל סגור, שלילי כמובן קודם כל, ישנם כדורי הרגעה- (ששייכים למשפ. הבנזודיאזפנים), שהם טובים להרגעה נקודתית בזמן ההתקף עצמו. אין לקחתם באופן קבוע משום שהם ממכרים ויש להיזהר ולהקפיד להשתמש בהם רק מדי פעם ורק בשעת הצורך בכל מקרה לדעתי עצם הידיעה שיש לידך, איתך, כדור כזה , שיושיע אותך במצב כזה, יכולה לתרום לבטחון שלך. טיפולים: השאלה כמובן האם היית אצל המטפלים הנכונים, האם הרגשת שנוצר לך קשר טוב איתם ושהם בכיוון. את לא מפרטת כך שקשה לדעת. באופן כללי כל פסיכולוג קליני אמור להתמחות ולהבין גם בנושא של חרדות יש אומנם כאלה שמתמחים בזה עוד יותר, ומבינים בזה במיוחד. השאלה הנוספת שעולה, האם הבנת שורש העניין תפתור אותך ממנו. וכמובן כמה זמן זה ייקח. כי טיפול כזה, פסיכתראפי/פסיכואנאליטי עלול לקחת שנים. מומלץ היום טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, בין אם פרטני (על ידי מטפל אישי) או בקבוצה, שכולל חשיפה הדרגתית לגירויים המאיימים, ובאופן כזה הפחתת החרדה כמו כן שינוי דפוסי חשיבה, למידה איך להתמודד עם החרדות, (איך לא להילחם בהם אלא דווקא "להתיידד" עימן), ולעיתים כולל הטיפול גם למידת טכניקות הרפייה למיניהן. ייתכן שכדאי לך לחשוב קודם כל דווקא על סוג טיפול כזה. לשאלתך האחרונה במכתב- את כמובן לא חייבת לנסות תרופה, זה תלוי בהרגשה שלך. אם את יכולה לנסות קודם את מה שהצעתי לך ללא תרופה זה כמובן עדיף השאלה עד כמה את סובלת, וכמובן שאין טעם שסתם תעני את עצמך יש היום סוגי תרופות רבים ושונים וזה שכדור מסויים לא עבד בזמנו לא אומר שלא יימצא הכדור שיעבוד עתה האמת היא, שהשילוב שנמצא כיעיל לבעייה שהעלית הוא טיפול תרופתי פלוס הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי תרופות ניתנות על פי חומרת המצב, ואת היחידה שיכולה לדעת, עד כמה איכות חייך נפגמת, בעקבות המצב, והאם את מעוניינת להיכנס לכל העניין של תרופות. שכמובן יש להן יתרונות כמו גם חסרונות כמו לכל דבר כתבתי לך הרבה אני מקווה שתצליחי להפיק תועלת ממשהו מזה. הרבה הצלחה נילי.

לאתי שלום, אני מצטרף לתשובה המפורטת של נילי. חג שמח דר' גיורא הידש

סיכמנו שיש בלקיחת תרופות כגון פריזמה, לוסטרל ורספרדל לגרום לשליחת כימיקלים לאזור האמיגדלה, שתפקידם להפחית את עוצמתם של רגשות כאב ותחושות כאב ולדכאם. לפיכך שאלתי, אם ישנן תרופות כמו הפריזמה, הלוסטרל והרספרדל ומכל קבוצה כלשהי של תרופות (כגון נוגדי הדיכאון ונוגדי הפסיכוזה), אשר תפקידן הוא דומה או זהה לתפקידי הפריזמה, הלוסטרל והרספרדל (תפקיד של טיפול בכפייתיות או תפקיד של טיפול בתופעות של חרדה וכיוצא בהם (בתפקידים)), שאינן מטפלות כלל באותם רגשות כאב ותחושות כאב (שצוינו קודם) באמצעות שליחת הכימיקלים לאמיגדלה או בסיוע לאותן שליחות (למטרת הנמכת עוצמת הרגשות והתחושות ודיכויים)? רון

מאיפה המידע הנ"ל על טיפול בתחושות כאב ודיכויין של תחושות כאלו? האם הכוונה לכאב נפשי או לכאב פיזי? האם יש הפנייה למחקר בנושא?

לרון שלום, צר לי שעדיין איני יודע את התשובה לשאלתך, יתכן וישנם אנשים אשר למדו ביולוגיה או יודעים יותר ממני ואשמח ללמוד. חג שמח דר' גיורא הידש

קראתי מאמרים באינטרנט בכל מיני נושאים מתוך התעניינות, שאפשר למצוא באתר הזה או באתר רפואה אחר ואולי בעוד מקומות, ובעקבות זאת הפניתי לד"ר הידש שאלה מתוך חשיבה תוך התבססות על עובדות שהפנמתי מאותם מאמרים, והוא אישר את המסקנה שהגעתי אליה קודם לכן.

לקחתי 2 כדורים של לוריוון אני מאובחנת בOCD מקבלת פריזמה זו תרופה חדשה בשבילי והמעבר הוא מלוסטרל בעלי נסע לעבודה ואני לא יכולתי לתת לו ללכת עכשיו קצת נרגעתי אז הוא הלך איזה מזל שהוא כלכך מבין אותי אבל התחושה האיומה הזו בבטן בסרעפת כל כך מפחדת שמשהו יקרה לו קצת מרגיע אותי לכתוב על זה יושבת על יד המחשב חצי גוף מנותק והחצי השני לא מפסיק לייצר מחשבות לא רצוניות נלחמת בהם מנסה לצאת מזה לא פייר שזה קורה לי מסכן בעלי ועכשיו אני נכנסת לחרדה חדשה שלא יכעס עלי שלא יעזוב אותי בסוף כי ימאס לו הוא כל הזמן אומר לי כמה הוא אוהב אותי הוא תומך ומבין תמיד לא מגיע לו הסיפורים האלה כל כך הרבה זמן זה לא היה ועשיו זה חזר למה??? אולי בגלל המעבר של הכדורים? מתחילה להרגע מעט כבר לא יורדות לי דמעות רק רוצה שהוא יגיע בשלום ויתקשר אלי שהכל בסדר

אלמונית יקרה הדברים שלך מאוד נגעו לליבי. יש לך מזל שיש לך את בעלך להישען עליו ולהיתמך בו כלל לא נקרא ניצול. אני בטוחה שהוא עושה זאת באהבה ועובדה שהוא בחר להישאר ולא לעזוב. אני חושבת שכשתרגשי יותר טוב אולי כדאי בעדינות להעלות את הנושא לשיחה. ספרי לו איך את מרגישה כשאת צריכה לבקש ממנו את נעזרה ושמעי ממנו איך הוא חש. תרגישי טוב ואת מוזמנת תמיד לכתוב פה אריאל

אלמונית יקרה לילה טוב מסכימה עם דבריה של אריאל, אני חושבת שהמאבק בחרדות קל יותר כאשר עושים זאת בשניים וכאשר יש לך בן זוג תומך ואוהב. נראה לי מאוד חשוב שהוא יהיה חלק מהטיפול שלך, כלומר - אם את משלבת טיפול של שיחות בנוסף לתרופות (ואני מקווה שכן, זה עוזר) - אולי כדאי שבעלך יפגש עם המטפל/ת שלך וישוחח איתו על מה שעובר עליך כאשר את בהתקף חרדה. ככה הוא יוכל להבין טוב יותר ויוכל להתייעץ עם המטפל/ת כיצד לסייע לך באותם רגעים כשאת הכי זקוקה לו. תרגישי טוב, אני בטוחה שאם תתני לתרופה החדשה צ'אנס היא תתחיל להשפיע במהירות. הרבה אושר ושלווה אבישג

שבוע טוב לאלמונית, כל אדם ובכלל זה אישך עושה את הבחירות שלו. תשקיעי את כוחותיך בך עצמך. מי שלא היה שם- בחרדות, לא יבין. שבוע טוב,

לאלמונית שלום, אני חושב שכאשר הגעתי לענות לך את כבר נרגעת.... בכל אופן אל תשכחי ש"המטרה" של המחשבות הללו וה"מטרה" של החרדה היא לגרום לך לפחד ולהיות חרדה. כך שכל המחשבות הללו אינן בהכרח פחדים מציאותיים. אני מתכוון למחשבות בקשר לבעלך. אני מצטרף לתשובות של קודמי ומאחל לך חג שמח דר' גיורא הידש

מה אתה אומר לי בעצם? שאני עלול להכנס למצב מאני? אני רחוק מזה, למרות שעכשיו התחלתי עם קניות,אבל יש לי כיסוי עליהם,יש לי מצב רוח טוב,אבל לא מרומם במיוחד,אני מאוד זקוק לשינה,אבל לא מצליח לישון בגלל העוויתות החמורות, אני לא מדבר יותר מדיי,שטף הדיבור תקין,לא מהיר מידיי ולא ניתן לראות סימנים הדומים למאניה,לפחות מנקודת מבטי. אם לא התכוונת לזה,אז תקן אותי אם אני טועה. אציין כייכולת הריכוז והקשב שלי תקינה כרגע (מעולם לא היתה לי בעיה של קשב וריכוז). באשר למינון האפקור,הורדנו מ 225 ל 150 בהמלצתך ובהמלצת הרופאה המטפלת. היש טעם להוריד עוד את המינון? הידש,אני מתפרץ המון,יותר מדיי,מה יהיה? הפסיכיאטרית אמרה שבעוד כחצי שנה ככל הנראה היא רוצה שאפסיק עם הכדורים,אך סרבתי,היא אמרה שיתכן שעוד חצי שנה אני אחשוב אחרת. בנוסף לא התיחסת לתופעה של עצירת השתן,כלומר השתן לא יורד ואני מחכה דקות רבות אל מול השירותים והשתן עדיין לא יורד,רק לאחר דקות רבות מאוד,או לעיתים בסוף היום עצמו,אני יכול להטיל שתן. האם זו תופעה של האפקסור? אם כן,מה ניתן לעשות? בתודה רבה מראש וכל טוב.

לאלמוג שלום, בין דיכאון, הרגשה כללית טובה ומאניה יש הרבה מאוד גוונים ודרגות ביניים. לדעתי הרגזנות שייכת כבר לעליה מעט מעל הנורמה ולא בהכרח מאניה. רציתי שתהיה עירני לסכנה של מאניה-פעילות יתר. לעתים פעילות יתר מתבטאת ברגזנותולא דווקא בבזבוזים ומצברוח טוב. השאלהכמובן היכן הגבולות וכיצד מגדירים את המצב ועד כמה ישנה עליה בסימפטומים שתיארת. שבוע טוב וחג שמח הידש

לאחרונה קראתי בעיתון כתבה על בחור צעיר שלמד מחשבים, נסע למזרח למס' חודשים, חזר, לא התאקלם, לא הצליח למצוא עבודה והתאבד. הרגשתי כמעט הזדהות, והבנה. גם אני חזרתי לפני מס' חודשים מטיול ארוך (כמעט שנה) שבו כל כך נהניתי והיה לי ממש כיף , אלא שאז הגיעה הנפילה - בארץ אני לא מצליח למצוא את עצמי. יש לי תואר, סיימתי ללמוד לפני שנסעתי ובכל זאת - המצב הכלכלי קשה, ממש קשה, קשה למצוא עבודה, בגילי אני פתאום נאלץ לשוב לגור עם ההורים ולהסתמך עליהם והם כבר לא עובדים ואין להם הרבה, כך שזה ממש לא נוח ולא נעים לא ברור לי מה אני רוצה ומה יהיה איתי ואיך החיים יסתדרו מכאן והלאה ואני מלא חששות כבדים..כל אלו הביאו גם אותי להרבה מחשבות. אני לא יודע אם יש לי שאלה ספציפית או שסתם אני מרגיש צורך לכתוב את מה שאני מרגיש, אבל אני יודע שקשה לי, כבר מס' חודשים אני מרגיש ככה. אפילו לחתונה של חבר שהוזמנתי - הגעתי בחוסר חשק ולא נהניתי כשכולם מסביב שמחו, ניסיתי להיעזר במ' החברים המצומצם מאוד שיש לי אבל כמה אפשר, כשגם להם יש חיים משלהם והם לא פנויים ... בגלל ההרגשה וגם החשש הכספי, אני כמעט ולא יוצא, לכן גם לא פוגש בחורות, וזה עוד יותר מתסכל - אני מרגיש לבד. תמיד אמרתי לעצמי שכאשר אני יגיע למבוי סתום וארגיש ש"הגיעו כל הקיצין" אני פשוט אברח ואטייל, אבל הרי רק עכשיו חזרתי ואולי יש לי מספיק לכרטיס טיסה אבל מה אז, ומה יהיה כשאני אחזור שוב... בקיצור, אני מתוסכל ומצוברח ולא יזיקו לי עצות, או סתם תמיכה...

לך שלא מוצא את הטעם קראתי את הדברים שלך מתוך הזדהות עמוקה עם הדברים. אני חושבת שכולנו, בשלב זה או אחר של החיים - מרגישים דברים דומים מאוד למה שתיארת. החיפוש הזה אחר התשובות לשאלות הכי בסיסיות, שאלות כמו: מה אני רוצה לעשות עם החיים שלי? מי אני? מה אני אוהב לעשות? מה יגרום לי סיפוק והנאה בחיים? - כל אלה הן שאלות מאוד חשובות ומהותיות וטבעי שנתעסק בהן. אתה יודע, אמרו את זה לפניי ואני בטח לא מחדשת לך כלום ובכל זאת הנה זה בא: לפעמים החיפוש אחר התשובות ה ו א עצמו ה"טעם לחיים", אבל מפני שאנחנו כל כך מוטרדים מהמחסור בתשובות - לפעמים אנחנו מפספסים את הדברים שאנו עוברים בדרך. אמרת שאתה לא מוצא את הטעם ? אולי אין טעם אחד ויחיד - אולי יש מגוון עצום של טעמים שונים, ואולי מתוך זה שתטעם הכל ותתנסה ותהיה פתוח לראות ולהקשיב - אולי כך תזכה בהרבה טעמים שונים ומיוחדים. כך גם תלמד איזה טעמים אתה פחות אוהב, ואיזה טעמים אתה רוצה לשמור לעצמך וליהנות מהם שוב ושוב. זה עתה חזרת מטיול ממושך בחו"ל. צנחת מתוך פנטזיה מופלאה ישר אל מציאות אפורה ולא פשוטה שנקראת: החיים במדינת ישראל. אני לא צריכה לספר לך שהחיים כאן הם לא בדיוק גן של שושנים. אני יודעת שצרת רבים אינה נחמה, אבל אתה הלא יודע שרבים וטובים כמוך נמצאים באותה מצוקה מבחינת מציאת מקום עבודה, זו אכן בעיה. קח לך את הזמן לחשוב קצת על הדברים, לנוח ולהירגע מהשינוי הגדול שעבר עליך - המעבר הדרסטי הזה מתוך חיים של תייר בעולם לחיים של מציאות שגרתית. אם אינך מוצא עבודה בתחום בו למדת - תמיד אפשר להתפשר ולנסות למצוא עבודות בתחומים אחרים. עבודה אינה חתונה קתולית, תמיד אפשר לשנות וגם אם בהתחלה תמצא עבודה במקום שאתה לא מת עליו - נו מילא. תתייחס לזה כאל מקור פרנסה ולא ייעוד בחיים. בינתיים - נסה למלא את החיים בדברים שאתה אוהב, דברים שעושים לך טוב וכיף. המון הצלחה אבישג

אני יקר החשוב זה שאתה לא מוותר ולמרות הקושי לא מרים ידיים וממשיך לחפש פתרונות. לצערנו המצב היום בשוק הוא לא קל והקופצים על המשרות רבים ממספר המשרות הפניות . אך, אתה צעיר וברשותך תואר ואלו הם שתי נקודות זכות שיש לך. אל תאמר נואש. אולי כדאי לעשות פשרות פה ושם ולקחת עכשו מה שיש עד שתתיצב מעט כלכלית. אחר כך, כבר תראה מה הלאה. נסה לא להיכנס למעגל של בית- הורים- בית ותו לא. צא ואם צריך אפילו הכרח את עצמך כי הישיבה בבית לא תורמת למחשבות וזה כדור שלג . אני מקווה שבקרוב תמצא עבודה ואפילו כזו שתהה זמנית אנא עדכן אותו, בהצלחה אריאל

אני סובל מחרדות וגלי חום, גם מOCD, ניסיתי סרוקסט אך הקשה על הזיכרון והחשיבה, כעת אני מטופל בפריזמה 30 מ"ג , שאלתי היא האם תרופה זו יעילה למצב חרדתי ולOCD?

האם בכדי לטפל בOCD צריך מינונים גבוהים של אותה התרופה?

ליואל שלום, פריזמה וסרוקסט שייכות לאותה קבוצה של תרופות ושתיהן פועלות על הסרוטונין, לכן שתיהן עשויות להיות יעילות להפרעות חרדה וגם ל OCD. כמובן שקיימת השאלה של התאמה אישית, אזו משתי התרופות מתאימה לך ואני מקווה שכאשר הסרוקסט אינה מתאימה אז הפריזמה תתאים. מדובר כאן על התאמה לך באופן אישי דבר שכמובן אפשר לראות רק כאשר תנסה. באופן עקרוני הפריזמה עשויה "לעשות את העבודה" אצלך. בהצלחה ושבוע טוב דר' גיורא הידש

שטר בן 20 $ מרצה ידוע התחיל את הרצאתו בהחזיקו ביד שטר של 20 $ בחדר, בו היו 200 מאזינים, הוא שאל "מי נעוניין בשטר זה של 20$ ?" ידיים החלו להתרומם. "אני עומד לתת שטר זה לאחד מכם, אולם תחילה הרשו לעשות זאת".הוא החל לקמט את את השטר. ואז הוא שאל: "מי עדיין רוצה רוצה זאת?" עדיין היו ידיים למעלה באוויר. "טוב" הוא ענה, " מה אם אני אעשה זאת?" הוא זרק את השטר על הרצפה והחל למעוך אותו לתוך הרצפה באמצאות נעלו. הוא הרים אותו מהרצפה, כעת כולו מקומט, מעוך ומלוכלך ושאל שוב, "עכשיו, מי עדיין רוצה זאת? עדיין הידיים התרוממו לאויר. "חבריי, כולכם למדתם שעור בעל ערך רב מאוד.לא חשוב מה עשיתם לכסף, אתם עדיין רוצים אותו מכיוון שערכו לא ירד. הוא עדיין היה שווה $ 20 . פעמים רבות בחיינו, אנחנו מועדים, מתכופפים, ושוקעים בעפר בעקבות החלטות שקבלנו, או בגלל נסיבות שנקרו בדרכנו. אנו מרגישים אז חסרי ערך. אבל אין חשיבות למה שקרה או למה שיקרה, אתם לעולם אל תפסידו מערככם. אתם מיוחדים- לעולם אל תשכחו זאת! לעולם אל תתנולאכזבות של אתמול להאפיל על החלומות של מחר" אני מקווה שמכתב זה יכול לגעת אל הלבבות הפגועים אליהם הוא ידבר, או התקווה שהוא יכול להביא!!! באהבה רבה מיכל

אם נחליף את המילה כסף בבן אדם כלומר רגשות אני רוצה לדעת מה הייתה ההרגשה של האדם (שטר) ושל זה שמעך וקיפל את השטר,הכל היה יותר טעון....

לענבל שלום, אני חושבת שאת צריכה לשאול את האדם עצמו, מה הוא הרגיש שהוא מעך וקיפל את השטר. אני חושבת שרגשות זה דבר אינדיבידואלי. ואנחנו אחראים לרגשות שלנו. ואם את חושבת שהוא לקח רגשות של אנשים ומעך אותם, אז לא זאת היתה הכוונה. אני חושבת שהכוונה היא אפשרויות זאת אומרת טרנספורמציה. שבוע טוב ומועדים לשמחה. מיכל

בנוגע לכסף, אומנם אם תדרוך עליו הוא לא יאבד מערכו, אבל אם לא תהיה חכם ותשקיע אותו , עם הזמן הוא כן יאבד מערכו (אינפלציה) וכך גם האדם, אנו שבויים בעולם של "מירוץ" ולצערנו בחברה ההישגית של היום מי שלא רץ קדימה ומתקדם - בעצם כאילו הולך אחורה, היינו שווה פחות. בגלל זה אנחנו מרגישים שאיבדנו מערכנו - נשארנו כמו שהיינו, אבל זה לא מספיק כי מסביב כולם המשיכו קדימה ! אולי פסימי - אבל זה המצב.

ראשית תודה רבה על תגובתך המפורטת,אני מתנצל על הזכרת השמות,לא היה לי כל מושג. להזכירך אני נוטל אפקסור רגיל 150 מ"ג ביום וכעת אני נוטל גם "חומצת שומן אומגה 3" 1333 מ"ג,טבליה,פעם ביום בבוקר,על דעת עצמי וללא מרשם. דיברתי על כך עם הפסיכיאטרית והיא אישרה שזה מצויין ושיש מחקרים שמראים על שיפור בתסמינים של חרדה ודיכאון לאחר נטילתו. ראיתי מחקר על כך. בזמן האחרון שמתי לב לדבר מה,,אני תוקפני יותר מאיי פעם,כלומר,לא יכול לדחות את סיפוקיי כמעט בשום אופן. כמו כן, בטחוני העצמי עלה ואני מסוגל להתעמת עם אנשים ולעמוד על שלי,אך לעיתים הדבר נעשה ממש בתוקפנות לצערי,ואינני רוצה בכך. האם זו יכולה להיות תופעת הלואי של התרופה - עצבנות יתר? אציין כי במהלך הטיפול הפסיכולוגי, הפסיכולוג שלי אמר לי את הדבר הבא: "אלמוג,ברגע שאתה תוציא את הכעס שלך על העולם,החרדות שלך יפחתו"ובאמת,מאז,חרדותי פחתו בצורה משמעותית ביותר,בטחוני העצמי עלה וכ"ו... אך כמו שאמרתי,ישנה תוקפנות רבה שאינני רוצה בה תמיד. כמובן שאדבר על כך עם הפסיכולוג,אך רציתי לכסות את האופציה שאולי מדובר בעצבנות יתר עקב נטילת התרופה? תופעה נוספת: כאשר אני רוצה להטיל שתן,הוא לא יורד. ואני צריך לחכות דקות רבות מאוד אל מול השירותים והוא עדיין לא יורד,רק לאחר דקות נוספות,או לעיתים רק בסוף יום,השתן יורד. האם זו תופעת לואי של אפקסור? מה עושים? לא התייחסת במיכתבי הקודם לשאלה שאם התה פסיפלורה יפסיק להשפיע (בינתיים זה עובד טוב מאוד) האם לקחת דרלין? - בהמלצת הרופאה כמובן. סטילנוקס אני לא מעוניין. תודה.

מנסיוני אכן כך אבל למדתי לשלוט בזה התרופה מעולה..אז למה כל השאר?? למעט השמן אומגה..הייתי זורק הכל ולמה לא אפקסור..XR..?????? ומה אם ההזעות?? ומה אם גלי החום??

לא הייתה ואין לי שום בעייה של עצבנות בגלל האפקסור. להיפך , מאוד מרגיע.

לאלמוג שלום, למזלנו התרופות נוגדות הדיכאון מעוררות ואינן מרדימות, כך כנראה גם האומגה 3, זו גם הסיבה מדוע עם תרופות נוגדות דיכאון אפשר לעתים לעבור למצב הפוך של פעילות יתר. תופעה של רגזנות וחוסר סבלנות היא ראשית של פעילות יתר ולכן הייתי נזהר. כבר ציינתי בעבר שהמינונים שאתה נוטל עלולים להיות גבוהים מדי.... וגם הוספת את האומגה שלוש. אתה נהנה מהמצב של פעילות יתר וזה בסדר בגבולות מסויימים.... צריך להתאים את המינון לכל אחד וכנראה צריך להיות עם היד על הדופק. לגבי הדרלין, הייתי נזהר עם התרופה, לעתים היא עוזרת בחרדה חברתית אבל לא תמיד, לעתים הדרלין עלול לגרום לדיכאון (אצל אנשים שנטלו את התרופה נגד לחץ דם..), בכלל לאור כמות התרופות שאתה נוטל הייתי חושב על הורדת מינונים ולא על תוספת תרופות. אבל הדבר העיקרי הוא איזון, בטחון עצמי והעובדה שאתה מבטא כעס עשויה להיות בסדר ברמות סבירות. שבוע טוב הידש

הי אלמוג לגבי העצבנות: אני יודעת שיש אנשים שבתחילת הטיפול באפקסור מדווחים על תחושת עצבנות/חוסר שקט, כמו "זרמים בגוף" של חוסר מנוחה. זה עובר אחרי שהגוף מתרגל לתרופה, לוקח כמה ימים עד שבועיים-שלושה. אם אתה לוקח אותה זמן ממושך יותר - אולי העצבנות לא קשורה בהכרח לתרופה אלא לדברים אחרים שאתה עובר כרגע? לגבי השינוי בבטחון העצמי וההעזה להתבטא ולומר את אשר על לבך - אני מכירה את זה לגמרי מעצמי (כך בדיוק אני תיארתי את הדברים לפני חודשים מספר). זה היה די משעשע כי הרגשתי לפעמים כאילו התרופה שינתה לי קצת את האישיות הישנה שהיכרתי במשך כל-כך הרבה שנים... אני אשיב לך באותו האופן בו השיבו אז לי אנשים טובים בפורום הזה: תיהנה מהשינוי הזה בביטחון העצמי ותשתמש בו ככל יכולתך למטרות חיוביות. אם אתה מרגיש בתוקפנות יתר - אתה יכול לנסות לעבוד על זה ולמתן אותה; יש סיכוי טוב שתצליח כיוון שאתה מודע לזה והמודעות היא כבר מחצית הדרך לפתרון בעיניי. התכונות המשופרות האלה שהאפקסור מעניק לך יישארו שלך גם לאחר הפסקת השימוש בתרופה, כי הן חלק ממך וממי שאתה גם בלי האפקסור. האפקסור רק עוזר כרגע להוציא אותן החוצה. המון הצלחה אבישג

לזה בדיוק היתכוונתי.... אבל אני אהבל...!!!!!!!!!!!!

אפקסור יכול לגרום לתופעות לוואי פסיכיאטריות רבות כמו שתיארת ולכן נותנים אותו רק לדיכאון קשה ומשמעותי ולא למחלות אחרות. תופעות לוואי אורולוגיות (בעיות במתן שתן, עיכוב בשפיכה, שפיכה לאחור ועוד) אופייניות לתרופה ומתוארות בספרות. יש עוד הרבה הרבה תרופות אחרות שאפשר לנסות. התרופה איננה משנה את האישיות וכאשר תפסיק את הטיפול תחזור לעצמך. ביטחון עצמי רוכשים ע"י ניסיון חיים ולא ע"י צריכת חומרים פסיכואקטיביים.

בחלק מתופעות הלוואי הנפשיות שתיארת אפשר לטפל ע"י הוספה של ליתיום. יכול להיות שתוכל להמשיך עם האפקסור עם תוספת ליתיום.

אני מוכן לאמץ את תופעת הלוואי שלך. אני לא יודע אם יש לזה שם או הגדרה במונח הפסיכאטרי/פסיכולוגי אבל אני פשוט לא יכול להתעמת עם אנשים. גם אם אני ירגיש שדורכים עלי יותר מדי או מנצלים אותי בעבודה אני לא מצליח לעמוד על שלי או להתעמת עם אנשים. גם אם עוקפים אותי 15 אנשים בתור לבנק אין לי את הכוח הנפשי הזה להתעמת איתם או לעמוד זכותי. די מבאס.

שבת שלום מזה שבוע אני לוקח אני לוקח חצי כדור ציפרלקס 10 מג' בעצת הפסיכיאטר עקב חרדות ודיכאון מתמשך. תופעות הלוואי שיש לי מן הכדור הן בעיקר הרגשת בחילה שעברה לאחר מס' ימים ובעיה של קשיים בהירדמות בלילה. ועליי לציין שאת הכדור אני לוקח בבוקר מוקדם כך שלאחר מס' ימים יש לי בעיה חמורה של חוסר שעות שינה מרובות וכל היום אני מאוד עייף דר' הידש מה עושים......או לחילופין האם לקחת כדור שיעזור לי לישון ? וכל זה שאני לוקח חצי כדור . מה יהיה כאשר אגיע לכדור שלם בעוד מס' ימים ? לתשובתך אודה.

ליוסי שלום, כפי שאתה רואה הגוף מסתגל למצבים אלו וגם המחזור של השינה יסתדר כמו שהבחילות הסתדרו. בדרך כלל אנשים שיש להם בחילות גם מגיבים היטב לתרופה כך ששווה לסבול ולעבור את התקופה הקשה. בתקופה זו מומלץ להשתמש לעתים בתרופות לשינה. הציפרלקס פועלת במשך 24 שעות, כך שמהבחינה הרפואית אין חשיבות לזמן נטילתה. יתכן שהתרופה מרדימה אותך ולכן אתה עייף במשך היום (ולא בגלל חוסר השינה) לכן תנסה ליטול אותה בערב או בשעות אחר הצהרים כפי שמתאיםלך. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר הידש, נפלא שאתה עמנו... רציתי לשאול אלו מן התרופות אינן מעודדות תיאבון ועליייה במשקל. אני לוקחת פריזמה תקופה ארוכה, ולמרות שנאמר עליה שאיננה מעודדת עלייה במשקל זה לא המצב אצלי.

לחגלה שלום, כל התרופות ממשפחה זו עלולות לגרום לתיאבון מוגבר ועליה במשקל. כדי להחליט על החלפה צריך לשקול את כל התמונה. עד כמה המצב היה חמור, מה התוצאות הטובות מהפריזמה ומה הן כל תופעות הלוואי אם יש. כיוון שהעליה במשקל מתרחשת אחרי מספר חודשים של טיפול אז כמה זמן מתוכנן שתמשיכי עם הפריזמה? כמובן שכל השיקולים הללו יבחנו עם הפסיכיאטר המטפל. עם זאת תמיד טוב להקפיד על דיאטה ועל פעילות גופנית, שבוע טוב דר' גיורא הידש

האם יכול להיות שהעלייה במשקל תתחיל רק כעבור חצי שנה וללא תיאבון מוגבר - ז"א ללא קשר ישיר לכמות המזון הנצרכת? דווקא בחודשים הראשונים לשימוש בפלואוקיסטן חוויתי ירידה בתיאבון וירידה קטנה במשקל וכיום, חצי שנה עם התרופה, אני חשה בעלייה במשקל. מה הקשר של התרופה לכך??

אני בן 22 וחצי ויש לי בעיה שממש מטרידה אותי...מזה כ 5 שנים וחצי אני סובל מבעיות של דיכאון(לא אובחן אבל אני יודע ממה אני סובל)זה מתבטא בזה שדברים שאהבתי פעם לא הייתי עושה אותם בגלל שהדיכאון "כפה" את זה עליי כלומר,זה לא היה משהו רצוני אלא משהו שנכפה עליי...זה מתבטא גם בזה שהייתי עושה דברים מסויימים שעל פניו נראים אידיוטים(לדוגמא הולך ברחוב על בלטה מסויימת כי אם לא אז היה קורה משהו) אבל שוב זה רק כי זה נכפה עליי זה לא ממש כי הייתי רוצה לעשות אותם...או בוחר להתבטא במילה אחת במקום אחרת כי זה נכפה עליי.... זה ממש פוגע ביכולת שלי לנהל חיים נורמלים כי אי אפשר לתפקד במצב כזה ואתה הופך להיות לפעמים תלותי....כמו כן אני לא מצליח להרגיש רגש מסויים כלומר גם "ההיי" שאני מרגיד גם ה"דאון" הם תחושות מזוייפות ולא כי קרה משהו שמח ואז אני מאושר או שקרה משהו עצוב ואני בדיכאון...זה מונע ממני להרגיש תחושות אמיתיות של שמחה עצב וכו'.גם בלימודים שלפני הצבא היה לי קושי להתרכז כי זה פוגע בריכוז וביכולת הכללית לתפקד.גם עכשיו אחרי שהשתחררתי מהצבא כשאני צריך לצאת לעבוד אני לא יודע איך אני יצליח לתפקד כי זה ממש מפריע(עליי לציין שלא תמיד הדיכאון הוא כזה חזק ולפעמים הדיכאון הוא פחות חזק ועל פניו נראה שאני "נורמלי" ומתפקד בסדר...אבל בשורה התחתונה גם ה"היי" אצלי וגם ה"דאון" הם לא הרגשות טבעיות כמו שאמרתי מקודם.בכל מקרה הדיכאון נשאר אבל לפעמים זה לא מורגש בצורה קיצונית...). עליי לציין שמאז שהחלה אצלי הבעיה הזו אני מרגיש לחץ די חזק באיזור אמצע הראש (ממש במרכז) וכאילו אני מרגיש שיש לי שם איזה משהו.אני לא יודע אם זה קשור אבל מבחינה עובדתית הלחץ הזה בראש החל ממתי שהחל אצלי הדיכאון. אני רוצה לשאול מספר שאלות: 1)מה הבעיה ממנה אני סובל... 2)האם יש לה פתרון והאם אי פעם אני יקיים חיים נורמליים(כמו שזה נראה עכשיו אין לי תועלת בחיים האלה...)באיזה דרכים ניתן לטפל אם בכלל בבעיה הזו? 3)האם זה יכול להגיע למצב קיצוני יותר ממה שזה עכשיו?(כעקרון דברים ההשתנו ורמות הדיכאון משתנות מפעם לפעם) אם יש מישהו מהפורום ששמע על מקרה כזה או שמכיר מישהו שקרה לו מקרה כזה שיפנה אותו אליי בדחיפות

שלום רב, נראה שיש לך כוחות רבים כאשר במשך השנים אתה ממשיך ומתפקד עם הקשיים שאתה מתאר. ראה את מכתבי לאלמונית מתחת לשאלתך, הדברים נכונים במידה רבה גם אליך למרות שהמצב אצלך חמור יותר כיוון שאתה מציין שקיימת פגיעה בתפקוד. איני מאבחן אנשים לפי מכתב וברשת אולם במכתבך ישנם מרכיבים רבים של חרדה ודיכאון. חרדה ודיכאון הן הפרעות החולפות וכיום ישנם טיפולים - שיחות ותרופות שעשויות לשפר מאוד את מצבך וכל הדברים הללו יכולים להיות מאחוריך. תקרא במיוחד את הסיום של תשובתי ל"אלמונית" כאשר אני מתייחס לטיפול אצל אנשים צעירים בשנות העשרים שלהם. נראה שהדברים מאוד מציקים לך, וחבל מאוד שלא פנית עדיין לטיפול מפני שישנם טיפולים שעוזרים והדברים הללו יכולים לחלוף ואתה תרגיש בטוב. חג שמח והמון בריאות דר' גיורא הידש

אני רוצה להגיד שעד כמה שנראה לי אין לי חרדה...הבעיה היא שהמצב רוח נוטה להשתנות במובן הזה שנראה לי שכאילו אני עובר תהליך של מוטאציה...ישנם שינויים מדי פעם לפעם ואני מרגיש את זה (לא פיסית)אני מרגיש שיש כאילו שינוי בתוך המח(אולי בחומרים כימיים)ואני ממש צריך להסתגל כל פעם למצב חדש וזה מאוד קשה אבל אין לי הרבה ברירות...

שלום, אני רון ואני סובל בעצמי מבעיות נפשיות, ובעקבות זאת בתקופה התחלתי לסבול גם מבעיות של קשיים רציניים בתפקוד היום יומי שלי, עד שהועברתי לאשפוז במשך מספר חודשים. אמנם, מאז אני מטופל באופן אינטנסיבי בכמה תרופות של מינונים שבממוצע הרמה שלהם גבוה מאוד, בהשוואה לטיפולים שידעתי קודם לכן אז קבלתי פחות תרופות ובמינונים הרבה יותר נמוכים, ובחודשים האחרונים ואולי גם לפני כן אני חש בהרעה במצבי הכללי כאשר אני נתקל בתופעות ובעיות כאלה שהיו בתחילת האשפוז שלי. מה שרציתי במיוחד בהזדמנות זו, זה לחלוק איתך את תחושת אי תקינות בתחום הרגשי, אשר ידועה אצלי מניסיוני זה שנים רבות. לא כל יום אני מזהה מישהו עם בעיה מסוג זה (מתוך הנחה שמדובר באמת באותה תופעה). גם לי היא מאוד מפריעה ובכל מיני דרכים ומתסכלת אותי, אך אחרי שפעם, לא מזמן, עשו לי שינויים בתרופות התחושה התחלפה בתחושה הפוכה של תקינות שהשינוי שנעשה בא לידי ביטוי, לפי ההרגשה הפנימית שלי, כמעט בכל סיטואציה וכל תחום שעולה על דעתי אם לא בכולם, במקרים המערבים התבטאות רגשית מצידי. אבל לצערי הרב תופעה זו נעלמה לה כאילו לא הייתה מעולם לאחר שינוי אחר שנעשה לי בהמשך בתרופות. אחת השאלות שעולות במקרה כזה היא לגבי חשיבותה ומשמעותה של אותה תחושה של תקינות. אני מקווה שלא "עיניתי" אותך יותר מידי בכל הדברים שאמרתי. אתה מוזמן לספר לי על ביטויי תופעת החוסר תקינות בחיי היום יום שלך, אם אתה מעוניין בכך כמובן.

רון שלום לך השאלה שלי היא אם המצב שלנו הוא די דומה ואמרת שלקחת טיפול שלא שינה כ"כ משהו האם יש משהו שכן יכול לרפא את זה או לפחות להוריד את הסבל ואני לא שואל אותך בתור רופא אלא בתור אחד שעבר לפי מה שאתה אומר משהו דומה למה שאני עברתי...כמו שאמרתי גם כשהמצב על פניו נראה שאני טוב זה לא נכון כי גם כשאני במצב טוב כביכול זה מצב לא תקין כי זה לא התחושות שהרגשתי לפני שהתחיל לי המצב הזה. המצב הבסיסי שאני נמצא בו הוא "לא תקין" כלומר גם כשטוב וגם כשרע זה לא מצב נורמלי כי זה לא סיבה-תוצאה.אני סוחב את זה כבר 5 וחצי שנים ולא סיפרתי על זה לאף אחד ולא בעניין של הבושה פשוט לא רציתי לערב את המשפחה כשגם ככה קשה לנו...ניסיתי עם הכוחות שלי להתמודד עם זה אבל אי אפשר זה קשה מאוד. עכשיו כשאני אחרי צבא אני חייב לטפל בזה כי אם אני ירצה לתפקד כמו אדם נורמלי אני יהיה חייב לטפל בזה.אני לא רציתי לחכות 5 שנים ואז לטפל פשוט בגלל המחלה ש"נכפה" עלייך דברים אז לא יכולתי לטפל בזה.

נראה לי כי על פי כל הסימנים אני לוקה בדיכאון כרוני משהו, מזה שנים רבות. הסימנים כוללים: הסתגרות, חוסר ביטחון, חוסר חשק לעשות דברים רבים, פרישות חברתית, עצבות, קשיי שינה (התעוררות בשעות הקטנות של הלילה והשארות ערה עד הבוקר) ועוד סימנים. שאלתי היא האם כדאי לשקול טיפול תרופתי גם אם על פניו נראה כאילו אני בסדר, כלומר, עדיין החברה איננה מרגישה כי אני נראית מחייכת ובסדר. ומכאן אני מניחה שאני כנראה, עדיין לא בדיכאון עמוק, והאם פסיכיאטר לא יתרשם כמו החברה שבעצם מצבי איננו גרוע כל כך ויסרב לטיפול תרופתי אף כי אני בתחושה שאני יכולה לחיות טוב ובצורה מלאה יותר? אם כן האם יש לטיפול תופעות לוואי שבעטין עדיף אולי לסבול מדיכאון קל ולא מתופעות הלוואי שלהן? בתודה.

בוקר טוב אלמונית את עושה הפרדה בין איך שהחברה רואה אותך ובין מה שאת מרגישה עמוק בתוכך, ואת גם כותבת ש"על פניו" את נראית כאילו הכל בסדר....אני מניחה שאם כתבת כך, התכוונת שבעצם, למעשה הכל לא ממש בסדר בתחושה האישית שלך. ואם זה אכן כך, אם את סובלת מהמצב כפי שתיארת אותו ואם היית מעוניינת לעשות שינוי - אולי כן שווה לך לפנות לטיפול ללא כל קשר לאיך שאת מצטיירת בעיני החברה. אחרי הכל, זה לא הסביבה שצריכה לחיות עם עצמך 24 שעות ביממה אלא זו את, ולכן את האדם החשוב מכל בעניין הזה ואת היא המחליטה. הטיפול לא מוכרח להיות דווקא תרופתי דרך אגב. אני חושבת ששיחות קבועות עם פסיכולוג יכולות לעזור לך להבין דברים על עצמך ולשנות מה שאת מעוניינת לשנות. לדעתי - שווה מאוד לנסות. בהצלחה אבישג

אני בן 19 ואני בעצמי נוטל תרופה נוגדת דיכאון הנקראת אפקסור במינון של 150 מ"ג. הסימנים שאת מתארת אכן מצביעים על רמה מסוימת של דיכאון וחרדה,אך מומלץ לפנות לפסיכיאטר לאיבחון מקיף. לאני ודעתי הבלתי קובעות מומלץ מאוד לשקול טיפול תרופתי,התרופות לא ניתנות,כבר שנים,לא רק למצבי דיכאון קשים. מה גם שאת מתארת סימנים של חרדה בנוסף לדיכאון. התרופות בהחלט יכולות להקנות לך תחושה טובה יותר! תופעות הלואי של תרופות לטיפול בדיכאון הינן זניחות ומשתנות מאדם לאדם עקב מטאבוליזם שונה בכל אורגניזם. (אם המשפט האחרון לא היה ברור אני מניח שהידש יטרח להסביר אותו) יחד עם זאת רצוי שתדעתי שהתרופות נוגדות הדיכאון נותנות את השפעתן לאחר שלושה שבועות-ארבעה שבועות. תרגישי טוב!

לאלמונית שלום, זו אולי השאלה הקשה ביותר לפסיכיאטר כיום. הסמנים שאת מתארת יכולים מאוד להתאים לדכאון והשאלה שאת שואלת היא למה לא להגיע לטיפול? ובטיפול אני מתכוון, טיפול תרופתי ושיחות-פסיכותרפיה. את אומרת שבמשך היום בסך הכל את מתפקדת ומרגישה טוב יחסית, אבל מצד שני איכות החיים וההרגשה הכללית עשויה להיות טובה יותר וההשגים שלך עשויים להיות טובים יותר אם המצב הנפשי יהיה טוב יותר.... אז מה עושים? בעבר כאשר לטיפולים הנפשיים היו תופעות לוואי קשות התשובה הייתה ברורה, עדיף לא לטפל כי ההפסד עלול להיות גדול יותר מהרווח. כיום הטיפולים הנפשיים זמינים ובטוחים יותר ולכן השאלה שלך מאוד במקום. הטיפולים הנפשיים עדינים עם תופעות לוואי מועטות יחסית. שיחות הם דבר מצויין, מעמיק ועשוי לשנות את האישיות ואיכות החיים. עם זאת ההשקעה היא רבה, קודם כל בזמן (ברוטו- שעה טיפול, נסיעה למטפל, חניה, עוד חצי שעה להתכונן לפגישה- להתלבש להארגן וכך הלאה) כלומר השקעה של כשעתיים שלוש (ברוטו) בשבוע, במערכת הציבורית בדרך כלל על חשבון העבודה ובפרטי תוסיפי על חשבון זמנך הפנוי והתשלום הקבוע. אבל אל תביני אותי לא נכון, לאדם שיש לו את הנטיה להסתכלות פנימית והתעניינות שיחות עשויות להיות מהלך מרתק של הבנת העצמי והעולם. תרופות הן תרופות ובדרך כלל עדיף בלי תרופות מאשר עם תרופות. לעתים אין ברירה וישנה ירידה חמורה בתפקוד או סבל רב ואז התשובה פשוטה. אבל מה עושים במקרה יחסי כאשר את מתפקדת בסך הכל טוב אבל את רוצה יותר. למזלנו התרופות כיום אינן גורמות לנזק - כלומר אינן פוגעות בכבד, כליות מוח או כל איבר אחר, ישנן תופעות לוואי אבל כל התופעות חולפות כאשר מפסיקים את התרופה.... ניסיתי להסביר את השיקולים באופן תמציתי ואני מקווה שהייתי ברור. רק עוד נקודה נוספת. כיום אני מעודד אנשים בשנות העשרים לשפר את המצב הנפשי ככול שניתן. בשנות העשרים האדם מחליט את ההחלטות החשובות ביותר להמשך חייו: בחירת בן זוג, בחירת מקצוע, ובחירה של סגנון חיים-בעיר קטנה, ת"א או חו"ל. החלטות המלוות אותו במשך כל החיים. לכן לדעתי בגילאים הללו כדאי להיות במצב הנפשי הטוב ביותר שאפשר. לכן בסופו של דבר ההחלטה היא שלך יחד עם פסיכיאטר שיעשה את האבחון המקצועי והייעוץ. בהצלחה וחג שמח דר' גיורא הידש

היי,חג שמח נפגשתי לפני יומיים עם הפסיכיאטרית החדשה,אני אוהב אותה היא מעולה ואתה מכיר אותה שמה ...,לכל הפחות,היא טענה שהיא מכירה אותך,סיפרתי לה שאני מתייעץ איתך. כאשר סיפרתי לה על הבעיה בשינה בתחילה היא שאלה "דרלין,ניסית פעם?" ולא הבנתי איך דרגלין קשור לזה,כי אני יודע שהוא מיועד להפרעות קצב,אבל מסתבר שיש לו שימושים נוספים. בכל מקרה,היא נתנה כתבה מכתב לרופא המטפל להפניה לנוירולוג לביצוע בדיקת EEG ובינתיים המכתב הספיק להעלם לי :-( מה אני עושה? (התור הבא רק בעוד חודש) היא הציעה שאתחיל טיפול יום,זה באותו מקום בו נמצאת המרפאה לבריאות הנפש. ממש נחמד שם,התחלתי ביום חמישי אנחנו בערך 6 אנשים, זה מתחיל עם שיחת בוקר,מדברים וכ"ו ואחר כך יש הפסקת אוכל,ריפוי בעיסוק - שזה ממש טוב בשבילי,ל CP זה משפר את הקואורדינציה ואני נהנה מזה. הטיפול יהיה כל יום בימים א-ה בין השעות 8:30 עד 12:30. אמ.. היא אמרה ש 10 מ"ג וליום זה המון ובינתיים היא נתנה לי מרשם לסטילנוקס,ושאלתי אותה אם אפשר לקחת אותו לזמן ממושך היא אמרה שכן שהוא איננו ממכר,אז שמחתי שסוף סוף אוכל לישון עם כדור שלא ממכר. אך לדעבוני,נוכחתי לדעת שיש רופאים הטוענים אחרת. ראה את הכתבה הבאה: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2708879,00.html באם אין לך זמן לקרוא,השורה התחתונה על סטילנוקס היא כזו: תרופות לשיפור השינה. קבוצת התרופות הללו מיועדת בעיקר לאנשים שמתקשים להירדם או שסובלים מנדודי שינה בשל מתח. פרופ' קליין: "תרופות אלה, שעימן נמנות תרופות כמו אינובן (המוכרת בארץ בשם נוקטורנו) או סטילנוקס, מתערבות בפעילות המערכות הכימיות במוח שקשורות לבקרת השינה, ומביאות לירידה בפעילות מערכת העצבים". גם כאן, כמו בתרופות מהקבוצה הראשונה, השימוש חייב להיות בהשגחת רופא ולא במשך זמן רב מדי, בשל הסכנה לפתח התמכרות. שימוש ממושך אף עלול לגרום לתופעה ההפוכה, ולפגום בשינה במקום להיטיב עמה. מה דעתך על כך? מדוע כל יש הבדל חד כ"כ בין המידע שהיא מסרה לבין דעתו של הפרופסור. אמ.. זו לא פעם ראשונה שזה קורא שאני שואל פסיכיאטר מסויים שאלה,ולאחר מכן פסיכיאטר אחר,ולכל אחד תשובה שונה מדוע? בכל מקרה,אינני מתכוון לקחת סטילנוקס בשום מקרה. בינתיים אני שותה תה ירוק של ערבה בתוספת פסיפלורה בבוקרולפני השינה וזה מועיל אני מקווה שתהיה לזה השפעה ממושכת ושזה לא יחזור. במקרה שזה יחזור,חשבתי דווקא לנסות דרלין,מה דעתך? לנושא אחר: מדובר בילד בן 11 שהוא בן דודי,לדעתי יש לו סימנים ברורים כ"כ של ADHD הוא כל הזמן רק מקלל,מתגרה,מציק לאחרים,מרביץ,מתנהג בפרעות,מקלל את אימו בצורה מזוויעה,וכן השיגיו הלימודיים לא גבוהים. העיניין הוא שהוא התחיל גם להתגרות בי: כששיחקתי איתו כדור סל,הוא התגרה בי והציק לי - גם כאשר הוא היה אצלי בחדר הוא הציק והתגרה. ביקשתי שיפסיק,אך ללא הועיל. אני לא אשחק איתו יותר,הספקתי לשנוא אותו. לפני זמן מה גורם מקצועי הציע לאימו לתת לו ריטאלין,אך המשפחה פרמיטיבית ונגד כדורים כלל ועיקר. חשבתי לעצמי שאם הוא יציק לי שוב אני אגיד לאמו בתקיפות שתלך איתו לפסיכיאטר שיתן לו ריטאלין. מה דעתך על עמדתי בנושא? האם זה ענייני? אמרתי לאמא שלי והיא אמרה שבפעם הבאה שהוא יתגרה בי,הוא לא יהיה כאן יותר. אנחנו,ועוד שני אחים של אבא שלי - שהילד שמציק לי הוא הבן של אחד מהם מתגוררים בבית קרקע,בבניין משותף של שלושה דירות. בהמשך לנושא הקודם: את התנהגותו זו,לדעתי הוא למד מאביו,אביו כל היום מקלל את אימו,מתיחס אליה יותר גרוע מאל שיפחה,מזלזל בה בצורה שלא תתואר,הכל היא עושה בשבילו,מתוך פחד. אך לא רק את אימו הוא מקלל גם לשאר הסביבה הוא מתייחס בתוקפנות מכוערת. אמ.. והיום,כשהלכנו לארוחת החג אצל סבאתי,גם הם הוזמנו והוא היה שם. ואני בדיוק הייתי באמצע שיחה עם אחת הדודות החביבות יותר,והסברתי על הספרים שאני קורא וביניהם הספר "לסלק את הקוץ" שמדבר על כל צבעי המאכל שבמזון וכ"ו... ואמרתי שעכשיו אני בודק בצורה מסודרת,את רכיביו של כל מוצר ואם אני רואה צבע מאכל שעלול לגרום לנזקים אני לא אוכל את המאכל. ואז הוא תקף אותי מבלי שפניתי אליו כלל: "אלמוג,אתה חי מחוץ לאטמוספרה,בסוף אתה יודע ממה תמות,ממחשבות". הדבר פגע בי,אך העדפתי לא להגיב ואמרתי "או קיי,לא נתווכח" זה לא פעם ראשונה שהוא זורק הערה שכזו לעברי. מחר אנחנו צריכים להיות שם שוב,אבל הפעם אני אתקוף אותו אם הוא יתחיל איתי - הטיפול הפסיכולוגי מלמד אותי לעמוד על זכויותיי ומשפר את ביטחוני העצמי פלאים. אני אגיד לו כל מה שאני חושב עליו וזה מה שאגיד: "אתה אח שלך (מדובר על אבא שלי)והבן שלך,שלושתכם בדיוק אותו דבר. אתם גסי רוח,התבטאותכם גועלית,אתם אנשים דוחים וערסים. אתה חושב שאתה חכם ומבין,אבל אתה בעצם אדם טיפש מה גם שדעותך לא מעניינות אותי ולא פניתי אליך כך שאל תפנה אליי. רציתי לשמוע את דעתך בנושא? אמ.. דבר נוסף.. אתה בטח תוהה מדוע אני מדבר כך על אבי ובכן הוא גרוע ואולי אף יותר ממנו. הוא מתעלל בי נפשית מאז שאני זוכר את עצמי הוא אמר לי דברים כמו: "זו קללה שבאת לעולם" כאשר הייתי במצב הדיכאוני ופניתי אליו בטענה שרע לי הוא הגיב בצורה הבאה: "תתאבד ותפתור לנו את כל הבעיות,הוא חזר על כך מספר פעמים והיה רציני לחלוטין. כאשר הייתי בקשר עם בחורה על כיסא גלגלים הוא אמר "אם תלך איתה,אתה לא הבן שלי,מצידי שתיקברו בקבר אחים". ועוד כהנה וכהנה התבטאויות כואבות ומיירות. אמא מאוד תומכת ועוזרת,אך כמה שמנסים לדבר איתו ולהסביר לו הדבר איננו עוזר! הוא חוזר לסורו. בשלב כלשהו כשהייתי כבר בשיא היאוש חשבתי להגיש תלונה במשטרה נגדו,אך ויתרתי עקב התנגדותה של אימי וחוסר רצון להתמודד עם תגובת המשפחה על מעשיי. כאשר הפסיכיאטרית הקודמת שמעה את כל סיפור ה"יחסים המפוארים" הללו היא הגדירה את זה כהתעללות נפשית והיא אמרה לאימי "מה את מחזיקה אותו בכלל בבית" לדעתי היא צודקת. אמרתי לאמי וגם לפסיכולוג שאצלו אני מטופל עכשיו "את רואה איך הוא הורס לי את החיים,בגללו אני בדיכאון,בלעדיו הייתי מאושר,אני רוצה שתעזבי אותו לטובתי,תתגרשו,זה או אני או הוא,אמא" כך אמרתי. אזכיר שיחסיי עם אימי טובים מאוד - היא היחידה שתמכה ועזרה לאורך כל השנים לבד - אגב יש לי עוד 3 אחים בריאים,קטנים ממני. הגדול שביניהם קטן ב 9 חודשים,וגם איתו יש בעיות רבות,אבל את זה אכתוב בפעם אחרת. ואז עלה עניין ההוסטל,רציתי לעבור להוסטל עקב אי יכול לשאת את ההשפלות הממושכות מצידו,אך זה ירד מהפרק במשך הזמן. הפסיכולוג שלי ניפגש עם אימי לפני ימים אחדים והיא הסבירה לו שהבנאדם חסר תקנה,ושזה לא יעזור ו "אין עם מי לדבר" אך הוא התעקש לנסות. ואכן אבא שלי הלך לפסיכולוג לבד,לפגישה, והיה נראה כאילו חזר מהופנט,פתאום גילה אכפתיות - תכונה שמעולם לא היתה בו,הדברים היחידים שמעניינים אותו זה "זיונים","עבודה רבה מאוד" ו "בית הכנסת" מעולם לא שאל לשלומי,לא התעניין,לא עשה למעני דבר מה,כלום.. פשוט כך,לאחר הפגישה עם הפסיכולוג היה ניתן לראות בבירור את השינוי בהתנהגותו, אך הבשורה הרעה היא שהשינוי לטובה החזיק בדיוק יומיים,לא יותר. לפני יומיים היתה לי ועדה רפואית בעפולה בקשר לניידות רכב. היתה לי ידידה שמתגוררת בעפולה והתכתבנו המון באינטרנט אך מעולם לא ניפגשנו משום שאני תושב עכו והמרחק גדול. הרמתי אליה טלפון והצעתי שניפגש והיא הסכימה,הלכתי אליה הביתה,והיה ממש ממש כיף,מאוד נהינתי. מדובר בבחורה בשם .... - מטופלת לשעבר שלך אם זכור לך. הבעיה התחילה במהלך הנסיעה חזרה הביתה: אני נורא התלהבתי ממנה ורציתי שנתחיל להיפגש על בסיס קבוע,אז ביקשתי מאבא שלי שיקפיץ אותי אליה פעם בשבוע,התווכחנו על זה רבות,הוא טען שזה רחוק ושלא יהיה לו מה לעשות שם בזמן שאני אהיה אצלה. אבל היה לי כ"כ טוב,לא הבנתי למה הוא מונע ממני הנאה והגבתי בצורה הבאה: "תה מעולם לא עשית בשבילי כלום,אתה לא שווה כלום,אתה לא אבא שלי,אין לי אבא וכ"ו " והוא אישר את הדברים וזה היה משהו כזה: "נכון,אני לא עשיתי בשבילך כלום ואני גם לא מתכוון לעשות בשבילך כלום,לא אכפת לי ממך,מה אתה חושב שאני אדאג לך? והתחיל להגיד שאני אדם אגואיס שחושב רק על עצמי וכ"ו לבסוף הגעתי למסקנה שזו באמת בעיה לנסוע מרחק כזה ביחוד כשאין לו מה לעשות שם. הוא הציע שאסע באוטובוסים אך כאשר אמרתי שאני פוחד מפיגועים הוא אמר לי בתגובה "מי שכתוב לו בגורל למות,הוא ימות". אמרתי שאינני מאמין בגורל. והמשכנו להתווכח,החלטתי שאסע במונית ספיישל,ככל הנראה,למרות שזה ממש יקר. כשהתקרבנו כבר ממש לכיוון הבית הוא אמר "כל החיים שלי נהרסו בגללך" "בגללך אני עובד בעבודה המורבנת הזו"-הוא עצמאי,מה הקשר?! "חיי נהרסו בגללך וכ"ו. הגענו הביתה ואני פשוט לא יכולתי להפסיק לבכות,בכיתי במשך דקות ארוכות מאוד,אמא באה לנסות להרגיע אותי ואמרה שתדבר איתו,אמרתי שזה לא יעזור - השעה היתה 22:40 אמרתי תוך כדיי בכי שאני מוכרח להתקשר לפסיכולוג שלי ולדבר איתו מייד כדי לפרוק את כל הסבל. אגב,כאשר בכיתי,אבא שלי חיכה אותי,וצרח עליי. אמרתי בקולי קולות והתכוונתי לזה בשיא הרצינות את הדברים הבאים: "אני רוצה שתמות,שתתגרשו כבר,אני אהיה מאושר בלעדיך,בגללך אני בדיכאון,אתה הרסת לי את החיים,אני שונא אותך,אתה לא בן אדם,אני לא מבין איך היא מסוגלת (אמא) לשכב איתך בכלל - אציין כי אני יודע בוודאות שהיא לא אוהבת אותו - היא התחתנה איתו בגיל 19.8 היא היתה אז צעירה ותמימה. אמרתי שאני רוצה לעזוב להוסטל כי אינני מסוגל לחיות איתו יותר אחי הקטן ממני ב 9 חודשים צעק "תעזוב,מי צריך אותך בכלל,יא זבל" וכך גם גבי - זה שמו של אבא שלי,אני איננו מעוניין לקרוא לו אבא משום שהוא לא אבא מבחינתי,הוא לא קיים יותר,יחסיינו נמחקו ממזמן. שוב אמרתי לאמא שזה "או אני או הוא" ושאם היא אוהבת אותי באמת היא רואה כמה סבל הוא גורם לי שתזרוק אותו לכל הרוחות" היא בתגובה אמרה שאינני יכול להציב לה אולטימטום ושהיא לא יכולה לבחור. בנוסף היא אמרה ש"אני לא צריך להתייחס אליו" ו "זה האופי שלו" ו"אתה יודע שאתה יותר חכם ממנו ולו אין שכל,אז בשביל מה אתה מתייחס" אמרתי שקל לה להגיד את זה,משום שאני זה שסופג השפלות במשך 19 שנה. מאז היותי קטן הוא לא קיבל את מיגבלתי - הקלה יחסית - יש לציין אם כי אינני חושב שיש צורך להתייחס לחומרת המגבלה אלא לחוסר יכולתו להשלים עם זה. החלטתי שאינני רוצה שיסיעני יותר לשום מקום,ואני לא רוצה קשר איתו בכלל,אסתדר בכוחות עצמי. יום לאחר המקרה,וכך גם בכל הריבים הקודמים שלנו הוא התנהג כאילו כלום לא קרה "אלמוג,בוקר טוב" הוא אמר וצחק. לא התייחסתי. היה בא לי באותו הרגע לקטול אותו,רציתי שימות. הוא לא חושב כמה סבל הוא גורם לי,שוב ושוב? והיום הוא אמר לי "חג שמח" וצחק אמרתי לו "מכוער" בתגובה. אשמח לשמוע את תגובתך בנושא המורכב הזה, אגב,זוהי הסיבה שבאישפוז התרשמו שאינני זקוק לתרופות,משום שבעייתי היא רגשית,כהגדרתם ולא משהו שמצריך כדורים. הד"ר הציעה שבעוד חצי שנה כנראה אסיים עם הכדורים,אך סרבתי משום שהם עוזרים לי מאוד להתגבר על המועקה הקשה,אבל היא אמרה שבעוד חצי שנה אולי אני אדבר אחרת. עניין הרצון לעזוב את הבית ירד מהפרק משום שבחודשים הקרובים אלך ללמוד במכלל "אורנים" ואגור במעונות שם. ביום ראשון אפגש עם הפסיכולוג שלי,אני נפגש איתו פעמיים בשבוע והוא מאוד עוזר, בתודה רבה מראש,סליחה על אריכותו של המכתב,הדבר נובע מתוך חוסר אונים,ומצוקה אמיתית.

היי אלמוג בקשר לדראלין- יש לי חברה, שסובלת מחרדות, ואכן כבר שנים מטופלת בדראלין שעזר לה מאוד, (בפני עצמו)..

לאלמוג שלום, אני שמח לשמוע שבסך הכל המצב טוב ואתה נהנה מדברים רבים. ראשית הערה טכנית. בבקשה בבקשה אל תזכיר שמות של אנשים שאינם מודעים לכך ולא הסכימו ששמם יפורסם. קודם כל הרופאה אבל בטח לא שם של בחורה שכן או לא הייתה מטופלת בבריאות הנפש. בגלל הפירסום של שם הבחורה לא הייתה לי ברירה אלא לערוך את הודעתך ולמחוק את שמה! אני בטוח שעשית זאת ללא מודעות ובלהט הכתיבה אבל הייתי נאלץ לתקן זאת. אתה כותב דברים רבים וטוב שאתה נמצא כעת בטיפול פסיכולוגי ותוכל להעמיק בכל שורה שכתבת. הדברים חשובים ביותר ודורשים התייחסות וטיפול. אני אשתדל להתמקד בעיקר. העיקר במכתבך הוא ההתמודדות עם אנשים שפוגעים בך, התמודדות עם הילד שיתכן שהוא סובל מהפרעת קשב, כמובן אביך וגם האח. צריך הרבה כוחות להתמודד עם אנשים הפוגעים בך באופן בוטה וגס, לצערי אני חושב שלא תוכל לשנות אותם והם לא ישנו את תגובותיהם ואת אופיים.... אני מקווה ומאחל לך שלמרות שמדובר בבני משפחתך תמצא את הכוחות להתגבר על ההלם הראשוני ולהמשיך בדרכך. אני יודע שיש לך את הכוחות הללו. אני חושב שכדאי להתנחם בדברים הטובים, הרופאה הטובה, הטיפול הטוב, הלימודים באורנים וכך תוכל להתרחק מהבית ולהנות מחברה ולמודים דברים שאתה אוהב וכך הלאה. צריך למצוא את ההנאות הקטנות או הגדולות אשר מאפשרים לעבור את הקשיים והפגיעות הגסות. נראה לי שפרופ' קליין נקט במאמר גישה מאוד הגנתית ושמרנית. אני מכיר את דעותיו היטב והוא תומך בשימוש בבנזודיאזפינים והוא מומחה בעל שם עולמי בנושא הזה. לדעתי בגלל העתונות הוא נקט בגישה מאוד מגוננת, דעתו המקצועית בהרצאות ובטיפול שונה בהרבה. חג שמח ורק דברים טובים הידש

1. האם ניתן לקחת רילקסין relaxine יחד עם אפקסור? ובאותו יום שבו נלקח גם קלונקס? 2. אותה שאלה לגבי יוניסם. תודה.

לענת שלום, עכשיו הצלחתי לבדוק מה זה רלקסין- זהו תכשיר המכיל וואלריאן. שתי התרופות יוניסם ורלקסין אין קושי ואין בעיה ליטול אותן יחד עם אפקסור. בתחילת השמוש האפקסור עלול לגרום לאי שקט קל והפרעה בשינה ומומלץ ליטול תרופות הרגעה או לשינה לזמן קצר. חג שמח דר' גיורא הידש

שלום לכולם, איני יכול לחזור ולעבור על העמודים הקודמים, לכן כל מי ששאל שאלה עניינית לצערי לא יקבל תשובה. כמובן שכולם מוזמנים לחזור על השאלה ואז אשמח לתגובות ענייניות ואשמח לענות. חג שמח דר' גיורא הידש

אני עברתי תאונת דרכים לפני שלוש שנים.כיום אני סובלת מכאבי גב תחתון ושלפוחית היפוטונית וחוסר תחושה פריאונאלי.בעקבות כך אינני מרגישה שובע או רעב.הרופא החליט כדי להקל על היציאות וגם על הגב לתת לי תרופה מדאכת תיאבון בשם פריזמה.מה אתהאומר על תרופה זו?יש לי ניסיון מר עם הלוסטראל.כיוון שאני לא שולטת בסוגרים ועוד אני מעדיפה לשלוט על מוח צלול ולא להיות מעופפת.אנאעזור לי:לקחת את הכדורים הם יעזרו לרדת במשקל?או סתם יעשו אותי קצת קוקו?

לסיגל שלום, נראה שהדברים מורכבים ואת כותבת מאוד בקיצור ולכן תשובתי לא תהיה מלאה. ראשית, פריזמה אינה תרופה נגד תיאבון, נכון שבראשית הטיפול בפריזמה יש מעט בחילות וירידה בתיאבון ויורדים כמה ק"ג אבל אחרי כשבועיים מפסיקים לרדת. פריזמה היא תרופה מעוררת ולכן נוטלים אותה בבוקר ואין סיבה שתפגע בעירנות שלך. אם הפריזמה מתאימה לך את תרגישי אתה טוב ותתפקדי טוב יותר. לעתים פריזמה ניתנת גם כאשר ישנה פגיעה בראש או כאשר ישנן הפרעות נפשיות המתאימות להפרעה פוסט-טראומתית. חג שמח דר' גיורא הידש

מן הפורום כבר איננה התקלה במחשב שלו. בוודאי שלא נעים לו להכנס לתוך גוב הנאצות הגודש את הפורום...כבר פעמיים הוא נכנס לכאן על מנת להשכין קצת שלום ולא צלח בידו. נראה שהוא מעדיף להיות עכשיו בחוץ, ומחכה שהגל העכור יעבור. אני מודה, היה מרתק להשתכשך לזמן מה בגל העכור, כמו לשקוע בקריאת עיתון צהוב, כמו הצצה בדבר מה אסור. אבל לכל תענוג יש סוף, וישנם אנשים שזקוקים לפורום זה כמקור לתמיכה ועיצה, אנשים שבוודאי חשים בעצמת חסרונו של ד"ר הידש. בבקשה,תנו להם ולנו צ'אנס...

דיבתי איתו בטלפון לפניי כמה שעות והוא דיי מתוסקל מהמצב המחשב שלו במצב של מוות קליני והפעמיים שהוא נכנס לפה איו בגלל שאני אמרתי לו שהמצב בילתי ניסבל והוא כנראה הלך לחברים או משהו כזה כדיי לטפל בעניין נקודתית הגישה שלו על המחשב נכון לימים אלא היא כמאט בלתי אפשרית אז כנראה שנצתרך לסבול עוד טיפה עד שימא פיתרון והוא אבטיח לי שהוא ישתדל לעסות את זה כמה שיותר מהר

אני מקווה שהוא קרא גם את ההודעות המכוערות שלך, כולל בפורום שלו הפרטי. טלי.

קבלו כתבה מי נותן לנו טיפולים. http://images.maariv.co.il/channels/4/ART/553/728.html

רובם המוחלט טובים ואין סיבה לחשוש

קראתי כאן את טלי ומה שקורה בדוקטורס. מי שלא משתתפת במילות בהאהבה המזוייפות שלכן מקבלת בעיטה החוצה. וזה מה שקרה לי. חשבתי למצוא בפורום תשובות לשאלות מן החיים ומצאתי התלקקויות הדדיות. מכנות אחת את השניה במילים כמו חמודה, אהובה, ועוד ועוד. הכיצד? מילא, אם זה היה קורה לאחר הרבה ימי התכתבויות. אבל מילות נופת הצופים שלכן מיד, מעוררת תדהמה. אתן מוכנות להשתמש במילים כאילו היו זבל. ואם מישהי כותבת בבוטות, או בקשיחות יתר, אתן זורקות עליה בוץ, כמו עלי. זאת אומרת, מי שלא מלקקת, לא מתחנחנת, לא מקובלת כאן!. אינני מסוגלת לקרוא מילות שבח והודייה על אומץ של זו או אחרת. הכיצד? האם אני מכירה אתכן? אתן מכירות זו את זו כל כך עד שאתן מרשות לעצמכן לשבח ולהלל ללא היכרות מעמיקה? ודוקטור הידש! זה המקום שרצית לטפח בשם הפסיכיאטריה, בשם גדולי הפילוסופים שבהם אתה דוגל?(אותו אחד הונגרי?) אתר כזה היה צריך לשמש לדיאלוגים, להתפלספויות על החיים,לתמיכה פסיכולוגית. אבל לא! הכל במעטה של כאילו. וכך אני רואה את עדת הפסיכיאטרים, העובדים כאילו(טוב. ישנם מתי מעט שהם מעולים.) ב-35 שנות חיי גיליתי כל כך הרבה זיופים ומתחזים.שנקעה נפשי מהן. הייתי בטוחה שאוכל לתרום לפורום, את נסיוני וגם לשאוב פתרונות מכם. אבל שכחתי לכתוב מיד עד כמה הינכן חמודות ואמיצות. עקבתי אחרי דמות חדשה שלכן, ורדה. כמה שהיא נהדרת ואהובה!!(בציניות כמובן..) מיד כתבה שהיא אוהבת אתכן. ככה את מוכרת מילים ורגשות???ממש מדהים ומביך.היא כבר לא יכולה בלעדיכן...עוד יותר מביך ולא רציני. אני כותבת לכן כל זאת, מפני שנפגעתי מהיחס שלכן המתנשא והמתחנחן. אתן לא מוכנות להתמודד עם החיים ללא התלקקות ונחמדות. וחבל! אבל , אם דוקטור הידש מרשה לכן ומשתמש בעצמו במילים כמו "אור ואהבה" כאילו היה איזה נער מתבגר, עלייך הידש יקירי, לגשת דחוף לפסיכיאטר שלך(ואני יודעת שלאנשי מקצוע יש כאלה,חובה עליהם) ותנסה לחשוב, מדוע זה קורה? פחד מנעורים שברחו?הגוף הקמל? היופי החיצוני שמתעוות? הפחד מהמוות? ההתחככות עם הצעירות התמימות משהו האלו, לא יחזירו לך את הנעורים הנכספים שאבדו ללא שוב. אני יודעת שמילותי אלו יפלו על אוזניים ערלות. אתה לא תענה לי, ועדת הפרגיות תשלופנה צפורניים ותגנה עלייך בחירוף נפש. האמת היא, שאינני רוצה בשום אופן לפגוע באף לא אחת כאן. כולן תוצר של פסיכיאטרים רודפי פרסומת ובצע כסף... ואם בכל זאת פגעתי, הריני מתנצלת מראש!

איך אמא שלך השריצה אחת כמוך? אמא שלך משריצה שרצים? תגיד לי קופיף קטן ומושתן אבא שלך מגרבץ. ואוכל בננות? אתה זקוק לאישפוז דחוף בגן החיות.

לאמא שלך היתה תאונת עבודה

נכנסתי עכשו לרגע לפורום שם אצל דר הידש ראיתי את המשפטים החדשים שלכן משפטי היום ואיך את מתלהבת, גם מן המשפט- הנלחם במפלצות ייזהר שמא יהפווך גם הוא במפלצת אחרי איזכור הכלבים הנובחים, העכבישים שטווים, הטיפוסים, האש האוכלת. מה עוד נשאר? אז אחכ את באה כאן ומתייפייפת לך ומספרת לכולנו כמה את לא צד בוויכוח כמה את נקייה איך אמרנו כאן- את כתבת- סייג לחוכמה שתיקה וכו' תגידי , ת גדנה כל הבנות שם,- אין לכן כל בושה?? אתן שופכות שם ככ הרבה מילים של טוהר ואהבה, ומן הצד השני ממשיכות לפעפע ארס. אוליי תעצורנה לרגע ותשאלנה את עצמכן מה אתן עושות?? ולמסית הנבל- אני מאמצת לי את המשפט ככל שמדובר במלחמה האבודה שלך בי. שוב, אם לא קלטת- הנלחם במפלצות, ייזהר, שמא יהפוך גם הוא למפלצת אני מזכירה לך שאני לא זו שנלחמת בך, כך שאין טעם שתנסה להפוך את המשפט אבל במילא אין עם מי לדבר....

סליחה כמובן שטעיתי בניסוח המשפט האחרון אבל מניחה שהחכמים בכם הבינו.

...

משמח אותי מאוד שבחרת לי שם אני גם מזמינה אותך למצוא אותו במשרד הפנים. אין גבול לטימטום של אנשים זה לא יאומן.

אמרתי לך אמא שלך קופה מסוג זונה ואבא שלך קוף מסוג בן זונה. באמת צמד חמד:-)

לחברים /חברות החדשים בפורום, שטרם ידעו כאן תקופות של מריבות וסימפטומים, הנה הסבר קצר בדרך כלל במצב כזה מתלבש איזהשהוא טפיל, אדם משועמם ורדוד, שמתחזה בשמות אחרים, שכל מטרתו להגביר את המהומה, להכפיש אנשים, וליצור בלגן עוד יותר גדול קיבלתי פשוט את התחושה שחלק מכן חדשות כאן ולכן אני מוצאת לנכון ליידע אתכן בכך אז את רוב ההודעות שנכתבו כאן בשמות נילי/טלי/מיכל ל א אני כתבתי, שוב- לא אני כתבתי זה ברור לכל מי שמכיר אותי אבל מי שלא , חשוב לי שלא תולכו שולל יושב לו אותו נבל ועוסק בדברים שלמעשה הם פשע, עבירה מייחס לי דברים שלא אני כתבתי, מדביק לי שמות שונים וכו' את הקטע שנכתב בידי שמיים הבאתי פעם אחת באופן חלקי, בלי הקטע האחרון. כל מה שנכתב כאן מעבר לכך אינו שייך לי תודה על שקראתם אותי. טלי האמיתית.

ערב טוב גם לך גורביץ רצית לומר משהו??

שלום! קיבלתי את התרופה הזו מפסיכיאטרית במרכז לבריאות הנפש. לפני שאני לוקחת אותה רציתי לדעת למי בדיוק נותנים אותה ואם יש לה תופעות לוואי כלשהן? תודה!

שלום שרון, מצורף קישור עם כל הפרטים אודות התרופה http://www.infomed.co.il/drug1.asp?dID=210 תרגישי טוב!

פריזמה זו הגירסה של מסרד הבריאות לתרופה הידועה ביותר בעולם הפסיכיאטריה "פרוזאק" שרק לידע איסתורי יש אנשים שתואנים שהפרוזאק היא זאת שבעצם אקימה את מדע הפסיכיאטריה לחיים. זהו כדור אנטי דיכאוני מרגיע ונוגד חרדות בשנה האחרונה אתחילו לתת את התרופה הזאת גם לנשים בגיל המעבר או לנשים שסובלות מתסמונת קדם מחזור הפריזמה היא תרופה שיחסית לתרופות אחרות מסוגה כמאט שאין לה תופעות לוואי ומחקרים הראו שהיא עוזרת לרוב האנשים שלקחו אותה או לוקחים אותה כמו רוב הכדורים הפסיכיאטרים האחרים לוקח לה כחודש עד שהיא מגיעה להשפעה מיירבית ומרבית תופעות הלוואי שלה הן נסבלות וחולפות לאחר כשבוע שבועיים מתחילת הנטילה תופעות הלוואי העיקריות שלה הן בחילות יובש פבה ותחושת צימעון ובמקרים נדירים חרדות מחשבות טורדניות וחוסר שקט בכל מקרה כדיי לך להיות במעקב על השינויים שחלים בהרגשה שלך ולדבח הלייהם לרופא המטפל שיהיה לך בהצלחה

טלי הייתי רוצה לכתוב לך משהו לאימייל מכיוון שלא הייתי רוצה לכתוב לך אותו לכאן מאחר שאולי זה רק יוסיף לדיון ויקח עוד צד נגדך. אם תוכלי להביא לי את האימייל שלך ,יש לי משהו להגיד לך,רציני ולא סתם.

כבר, מייד שולחת.

קראתי כאן את טלי ומה שקורה בדוקטורס. מי שלא משתתפת במילות בהאהבה המזוייפות שלכן מקבלת בעיטה החוצה. וזה מה שקרה לי. חשבתי למצוא בפורום תשובות לשאלות מן החיים ומצאתי התלקקויות הדדיות. מכנות אחת את השניה במילים כמו חמודה, אהובה, ועוד ועוד. הכיצד? מילא, אם זה היה קורה לאחר הרבה ימי התכתבויות. אבל מילות נופת הצופים שלכן מיד, מעוררת תדהמה. אתן מוכנות להשתמש במילים כאילו היו זבל. ואם מישהי כותבת בבוטות, או בקשיחות יתר, אתן זורקות עליה בוץ, כמו עלי. זאת אומרת, מי שלא מלקקת, לא מתחנחנת, לא מקובלת כאן!. אינני מסוגלת לקרוא מילות שבח והודייה על אומץ של זו או אחרת. הכיצד? האם אני מכירה אתכן? אתן מכירות זו את זו כל כך עד שאתן מרשות לעצמכן לשבח ולהלל ללא היכרות מעמיקה? ודוקטור הידש! זה המקום שרצית לטפח בשם הפסיכיאטריה, בשם גדולי הפילוסופים שבהם אתה דוגל?(אותו אחד הונגרי?) אתר כזה היה צריך לשמש לדיאלוגים, להתפלספויות על החיים,לתמיכה פסיכולוגית. אבל לא! הכל במעטה של כאילו. וכך אני רואה את עדת הפסיכיאטרים, העובדיםכאילו(טוב. ישנם מתי מעט שהם מעולים.) ב-35 שנות חיי גיליתי כל כך הרבה זיופים ומתחזים.שנקעה נפשי מהן. הייתי בטוחה שאוכל לתרום לפורום, את נסיוני וגם לשאוב פתרונות מכם. אבל שכחתי לכתוב מיד עד כמה הינכן חמודות ואמיצות. עקבתי אחרי דמות חדשה שלכן, ורדה. כמה שהיא נהדרת ואהובה!!(בציניות כמובן..) מיד כתבה שהיא אוהבת אתכן. ככה את מוכרת מילים ורגשות???ממש מדהים ומביך.היא כבר לא יכולה בלעדיכן...עוד יותר מביך ולא רציני. אני כותבת לכן כל זאת, מפני שנפגעתי מהיחס שלכן המתנשא והמתחנחן. אתן לא מוכנות להתמודד עם החיים ללא התלקקות ונחמדות. וחבל! אבל , אם דוקטור הידש מרשה לכן ומשתמש בעצמו במילים כמו "אור ואהבה" כאילו היה איזה נער מתבגר, עלייך הידש יקירי, לגשת דחוף לפסיכיאטר שלך(ואני יודעת שלאנשי מקצוע יש כאלה,חובה עליהם) ותנסה לחשוב, מדוע זה קורה? פחד מנעורים שברחו?הגוף הקמל? היופי החיצוני שמתעוות? הפחד מהמוות? ההתחככות עם הצעירות התמימות משהו האלו, לא יחזירו לך את הנעורים הנכספים שאבדו ללא שוב. אני יודעת שמילותי אלו יפלו על אוזניים ערלות. אתה לא תענה לי, ועדת הפרגיות תשלופנה צפורניים ותגנה עלייך בחירוף נפש. האמת היא, שאינני רוצה בשום אופן לפגוע באף לא אחת כאן. כולן תוצר של פסיכיאטרים רודפי פרסומת ובצע כסף... ואם בכל זאת פגעתי, הריני מתנצלת מראש!

מסכימה עם כל מילה !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! נילי.

לדבר כך בגנות הבנות, זה ממש מכוער, אני יותר טיפוס של קריאה ולא כותבת הרבה, יותר נכנסת כדי לקבל מידע, אך לקרוא דבר כזה ממש גרם לי לכתוב לך, את כנראה צריכה עזרה פסיכולוגית, את לא יכולה לראות אהבה טהורה, לא צריך להכיר את הבנאדם, פנים מול פנים כדי לתת לו קצת מילות עידוד, יש אנשים שהם בודדים, וזה המקום היחיד שהם יוצרים קשרים, וזה עושה להם טוב על הנשמה, והנה באה אחת כמוך "משחקת אותה יפת נפש" ומשקשקשת זיבולי מוח על הבנות, ולדבר על ד"ר הידש זה ממש מכוער, יש לנו אפשרות לקבל מידע מאדם מקצועי, הוא לא צריך להיות חסר אנושיות מדובר פה באנשים לא ברובוטים, והוא אנושי, ומאחל לכולם כל טוב, מה הבעיה שלך??????? אם מרגיז אותך להיות פה, אל תכנסי לפורום הזה. מסכן מי שיהיה איתך יהיה אומלל כדי לקבל מילת אהבה הוא יקבל רק בחלומות שלו, בחורות כמוך נשארות לבד!

שלום מיכל רובנו הגענו לכאן בגלל בעיה שביקשנו למצוא לה פתרון, יעוץ, הכוונה,תשובה. אם אנחנו נשארים וחוזרים שוב ושוב זה רק בגלל שמצאנו כאן סביבה חמה ותומכת מייעצת ועוזרת בדמותו של ד"ר הידש שעושה כאן עבודת קודש על חשבון זמנו הפרטי בהתנדבות ובדמות שאר חברי הפורום שתומכים במילה טובה ומנסיונם האישי. ציניות לא תתרום לך דבר, תנסי להיות קצת יותר נעימה ותומכת ותתקבלי לא רק לפורום אלא לכל מקום אליו תחפצי להתקבל. שיהיו לך חיים נפלאים...(אל תכעסי שגם אני משתמשת במושגים שבעינייך הם צביעות) ים.

ראי הודעת הבהרה למעלה.

ד"ר הירש שלום אני מעוניינת לקבל מידע על כדור נגד דיכאון "ציפרלקס" שבני בן ה-26 קיבל ליטול בנוסף לריספרידל מינון 3. האם הכדור יכול להפיג חרדות ופחדים , אילו תופעות יש לכדור וכמה זמן לוקח עד שמרגישים בשיפור המצב? אודה לתשובתך נעמי

הי נעמי מהידוע לי, ציפלקס מיועד הן לטיפול בדיכאון והן לטיפול בחרדות. לוקח כשבועיים עד שלושה עד שחשים בהטבה אבל זה כמובן אינדיבידואלי וכל אחד חווה אחרת את הדברים. יש אנשים שמרגישים שיפור כבר לאחר מספר ימים. לגבי תופעות לוואי - ממה שהבנתי התופעות המדוברות ביותר הן קצת תחושה לא נוחה בבטן בימים הראשונים וקשיים להירדם. עדיף לקחת את הכדור בבוקר עם ארוחת הבוקר, גם כדי להקל על תופעת קשיי העיכול וגם כדי שיעבור מספיק זמן עד הלילה כדי שהוא יוכל בכל זאת להירדם ולישון. בהצלחה לבנך ולך אבישג

מציעה לך בינתיים לעשות חיפוש על שם התרופה בפורום, היו עליה שאלות לא מעטות. מיכל.

שלום לחבורה המתכתשת וגם לאנשים ששותקים וסובלים בשקט ממה שקורה כאן. נראה לי ששכחתם את מטרת הפורום הזה. נראה לי ששכחתם שזו פורום שמיועד להצגת שאלות בנושא בריאות הנפש, ולמשלוח תגובות ענייניות - איש איש לפי ניסיונו והידע שלו. נראה לי (וזה החמור מכל) שעושים כאן ניצול מחפיר של העובדה שהמנהל האחראי של הפורום הזה נפקד מהמקום בגלל בעיות טכניות, ולכן מנוע מלמחוק את ההודעות. אתם מכנים זה את זה בשמות גנאי ובקללות איומות, זורקים רפש האחד על השני ומשתמשים במלים כמו "מטורפת" או "משוגעת" - מלים רעות שלא מביאות כבוד לעולם הפסיכיאטריה, בלשון המעטה. כולנו, כל מי שנכנס לפורום הזה, ידע סבל וצער בחייו, אחרת הוא לא היה מגיע לפורום פסיכיאטריה מן הסתם, ואני חושבת שראוי להזכיר זאת. די בתחילת השירשורים המביכים ועצובים האלה הפסקתי להגיב והפסקתי להתייחס להאשמות או לחילופין סנגוריה. זאת לא המטרה של הפורום הזה !!! עצוב לי מאוד לראות איך ההודעות מתדרדרות והופכות מלא נעימות "בלבד" - למזיקות ואפילו אלימות. הודעה כמו זו שנשלחה אלי הבוקר (משהו בנוגע לאונס) היא הודעה אלימה לכל הדיעות, ומי ששלח אותה מוזמן להתבייש בעצמו, בהנחה שיש בו עדיין רגש בושה פעיל. איני מתכוונת להגיב ולו בחצי מילה על גיבוב המילים שיוחס אלי או אל אנשים אחרים, כי זה זמן מבוזבז לריק מבחינתי. החיים קצרים מדי מכדי שנבזבז אותם בשנאה ובטינה, זו דעתי על כל פנים. אני מציעה שכולנו נפסיק את כדור השלג ההרסני הזה לפני שהוא יהפוך למפולת שלגים של ממש. בבקשה תפסיקו לכנות האחד את השני בכינויים סטיגמטיים כמו אלה שהזכרתי למעלה. כמה עצוב לי על דר' הידש שיפתח סוף סוף את מחשבו לאחר יומיים של השבתה, ויראה את כל הקללות והנאצות. שתהיה לכולם שבת שקטה ורגועה יש מספיק מלחמות בחוץ אולי אפשר לפחות לשמור על השקט כאן ? אבישג

באופן כללי אני מקבלת את דברייך אולם מבקשת ממך לא להתייפייף מזכירה לך כי לא טמנת ידך בצלחת כל מי שייכנס לאתר של דר הידש יוכל לחזות בכל מיני ביטויים ורכילויות אז גם לי צר על הידש במיוחד על כך שאיפשר לכן שם ביומיים האחרונים לנצל את היעדרותו כנראה גם משם ולחגוג. אבוי לחגיגות שכאלה אולם זה כבר דבר אחר. טלי.

מפגרים לכו קחו משהו להרגעה ותאשפזו את עצמכם

רק דע לך שזהו לא שמי ממש לא ואני מקווה בשבילך שלא תסתבך בתביעה.

ואם אני אתעקש, אתה תסתבך.

אתה פשוט משוגע.

הדברים נכתבו על ידי "שמיים" בפורום של דר הידש. קראתי כאן את טלי ומה שקורה בדוקטורס. מי שלא משתתפת במילות בהאהבה המזוייפות שלכן מקבלת בעיטה החוצה. וזה מה שקרה לי. חשבתי למצוא בפורום תשובות לשאלות מן החיים ומצאתי התלקקויות הדדיות. מכנות אחת את השניה במילים כמו חמודה, אהובה, ועוד ועוד. הכיצד? מילא, אם זה היה קורה לאחר הרבה ימי התכתבויות. אבל מילות נופת הצופים שלכן מיד, מעוררת תדהמה. אתן מוכנות להשתמש במילים כאילו היו זבל. ואם מישהי כותבת בבוטות, או בקשיחות יתר, אתן זורקות עליה בוץ, כמו עלי. זאת אומרת, מי שלא מלקקת, לא מתחנחנת, לא מקובלת כאן!. אינני מסוגלת לקרוא מילות שבח והודייה על אומץ של זו או אחרת. הכיצד? האם אני מכירה אתכן? אתן מכירות זו את זו כל כך עד שאתן מרשות לעצמכן לשבח ולהלל ללא היכרות מעמיקה? ודוקטור הידש! זה המקום שרצית לטפח בשם הפסיכיאטריה, בשם גדולי הפילוסופים שבהם אתה דוגל?(אותו אחד הונגרי?) אתר כזה היה צריך לשמש לדיאלוגים, להתפלספויות על החיים,לתמיכה פסיכולוגית. אבל לא! הכל במעטה של כאילו. וכך אני רואה את עדת הפסיכיאטרים, העובדים כאילו(טוב. ישנם מתי מעט שהם מעולים.) ב-35 שנות חיי גיליתי כל כך הרבה זיופים ומתחזים.שנקעה נפשי מהן. הייתי בטוחה שאוכל לתרום לפורום, את נסיוני וגם לשאוב פתרונות מכם. אבל שכחתי לכתוב מיד עד כמה הינכן חמודות ואמיצות. עקבתי אחרי דמות חדשה שלכן, ורדה. כמה שהיא נהדרת ואהובה!!(בציניות כמובן..) מיד כתבה שהיא אוהבת אתכן. ככה את מוכרת מילים ורגשות???ממש מדהים ומביך.היא כבר לא יכולה בלעדיכן...עוד יותר מביך ולא רציני. אני כותבת לכן כל זאת, מפני שנפגעתי מהיחס שלכן המתנשא והמתחנחן. אתן לא מוכנות להתמודד עם החיים ללא התלקקות ונחמדות..... לשמיים- אני מתנצלת אם העובדה שמצאתי את דברייך ראויים להיות מובאים כאן פגעה בך באיזהשהוא אופן, ומקווה שתסלחי לי ועל כך שקטעתי אותם לפני סופם.

הקנאה אוכלת אתכן, אתן שלא מסוגלות ליצור קשר אנושי, אתן שמטופלות שנים ללא תועלת אתן והמרירות הזקנה והבדידות העלובה

צר לי לתקן אותך ששום עובדה בדבריך אינה נכונה. מילא. העיקר שאתה משתעשע לך. וממלא את זמנך.

http://www23.brinkster.com/icall/forum/topic.asp?TOPIC_ID=346

קראתי כאן את טלי ומה שקורה בדוקטורס. מי שלא משתתפת במילות בהאהבה המזוייפות שלכן מקבלת בעיטה החוצה. וזה מה שקרה לי. חשבתי למצוא בפורום תשובות לשאלות מן החיים ומצאתי התלקקויות הדדיות. מכנות אחת את השניה במילים כמו חמודה, אהובה, ועוד ועוד. הכיצד? מילא, אם זה היה קורה לאחר הרבה ימי התכתבויות. אבל מילות נופת הצופים שלכן מיד, מעוררת תדהמה. אתן מוכנות להשתמש במילים כאילו היו זבל. ואם מישהי כותבת בבוטות, או בקשיחות יתר, אתן זורקות עליה בוץ, כמו עלי. זאת אומרת, מי שלא מלקקת, לא מתחנחנת, לא מקובלת כאן!. אינני מסוגלת לקרוא מילות שבח והודייה על אומץ של זו או אחרת. הכיצד? האם אני מכירה אתכן? אתן מכירות זו את זו כל כך עד שאתן מרשות לעצמכן לשבח ולהלל ללא היכרות מעמיקה? ודוקטור הידש! זה המקום שרצית לטפח בשם הפסיכיאטריה, בשם גדולי הפילוסופים שבהם אתה דוגל?(אותו אחד הונגרי?) אתר כזה היה צריך לשמש לדיאלוגים, להתפלספויות על החיים,לתמיכה פסיכולוגית. אבל לא! הכל במעטה של כאילו. וכך אני רואה את עדת הפסיכיאטרים, העובדים כאילו(טוב. ישנם מתי מעט שהם מעולים.) ב-35 שנות חיי גיליתי כל כך הרבה זיופים ומתחזים.שנקעה נפשי מהן. הייתי בטוחה שאוכל לתרום לפורום, את נסיוני וגם לשאוב פתרונות מכם. אבל שכחתי לכתוב מיד עד כמה הינכן חמודות ואמיצות. עקבתי אחרי דמות חדשה שלכן, ורדה. כמה שהיא נהדרת ואהובה!!(בציניות כמובן..) מיד כתבה שהיא אוהבת אתכן. ככה את מוכרת מילים ורגשות???ממש מדהים ומביך.היא כבר לא יכולה בלעדיכן...עוד יותר מביך ולא רציני. אני כותבת לכן כל זאת, מפני שנפגעתי מהיחס שלכן המתנשא והמתחנחן. אתן לא מוכנות להתמודד עם החיים ללא התלקקות ונחמדות. וחבל! אבל , אם דוקטור הידש מרשה לכן ומשתמש בעצמו במילים כמו "אור ואהבה" כאילו היה איזה נער מתבגר, עלייך הידש יקירי, לגשת דחוף לפסיכיאטר שלך(ואני יודעת שלאנשי מקצוע יש כאלה,חובה עליהם) ותנסה לחשוב, מדוע זה קורה? פחד מנעורים שברחו?הגוף הקמל? היופי החיצוני שמתעוות? הפחד מהמוות? ההתחככות עם הצעירות התמימות משהו האלו, לא יחזירו לך את הנעורים הנכספים שאבדו ללא שוב. אני יודעת שמילותי אלו יפלו על אוזניים ערלות. אתה לא תענה לי, ועדת הפרגיות תשלופנה צפורניים ותגנה עלייך בחירוף נפש. האמת היא, שאינני רוצה בשום אופן לפגוע באף לא אחת כאן. כולן תוצר של פסיכיאטרים רודפי פרסומת ובצע כסף... ואם בכל זאת פגעתי, הריני מתנצלת מראש!

משפט אחד יש לי עבורכן ולא אוסיף בשל כבודם של ד"ר הידש וחברותי, כן חברותי היקרות, האהובות: אתן יורקות לבאר ממנה אתן שותות, לכן למקומות אליהם אתן מגיעות, אתן נתקלות בדחיה, אתן מנסות להרוס, לגרום למריבות, להצית כל חלקה טובה, אולי זו הדרך הב תזכו למעט תשומת לב, תגיעו לפורקן כלשהו, יזכרו אתכן, "יעריכו" אתכן. אתן עלובות נפש!!!!!!!

רק בבקשה לדייק ואם לא אז אדייק בשבילך למותר לי לציין כל פעם מחדש שאני מעריכה את דר הידש מאוד אז חלאס כבר עם הסילופים האלה, נמאס אם אתם רוצים לשנוא, תשנאו בבקשה, תלעיטו את עצמכם, כמה שאתם רוצים. אבל לפחות לא בשקרים.

השיטנה והנאצה של נילי ארביב? היא מסתירה את השם שלה, אפילו כינוי אין לה, אבל כולם יודעים במי מדובר. מדובר באישה מזדקנת ומטורפת שכל פעם מוצאת סיבה אחרת ליזום מריבות עם אנשים בפורומים. בפורום של וויי-נט מוחקים את כל ההודעות שלה באופן אוטומטי כי הבינו שם עם מי יש להם עסק. ד"ר הידש אל תהיה פאסיבי- אתה מנהל הפורום!

אגב, אתה כנראה אן בי עשרים וחמש, שחסמו אותך בוואי נט. זה די ברור. אני שוקלת- האם לאחל לך, בלי קשר למה שכתבת לי, שלא תזדקן? לא כי פשוט זה נראה לך מן קללה כזאת, אז אוליי רצוי שלא תגיע לזה? סתם, חשבתי.

רק לפני כמה ימים עשית אותו דבר בפורום פסיכולוגיה קלינית. מי שמסתובב בפורומים מזהה אותך ולא משנה עם איזה כינוי את.

מעולם לא נמחקה שום הודעה שלה בשום פורום, אדון פגוע

של "טלי32" בפורום תרופות וטיפולים נפשיים של וויי-נט נמחקו משם. אז אל תיתממי. בקרוב מאד גם מכאן את תימחקי עד היסוד. פרוזק עוז לא סתם מקשקשת.

לדוקטור ולפורום רציתי לדעת איך ההשפעה של כדור בשם מודן במינון לא גבוה מגיב טוב למצבי דיכאון קל ,מצבי רוח ,נדודי שינה, מתח, להרגעה, האם יש לו תופעות לווי,אבקש תגובה בהקדם מנסיונם של אחרים והמלצה רפואית,תודה מראש

הי דניאל יכול להיות שאתה מתכוון למודל ולא מודן ? אם כן, אז אנחנו מדברים על כדור אנטי-דיכאוני (מהקבוצה הותיקה של התרופות, למיטב ידיעתי) והיא משמשת גם כתרופת הרגעה. עד כמה שידוע לי - התרופה אינה ממכרת . אין לי מושג לגבי תופעות לוואי, לא מכירה אישית את התרופה הזו, לכן תצטרך להמתין בסבלנות עד שהמחשב של הרופא יאפשר לו לענות לך.... כל טוב אבישג