פורום פסיכיאטריה

לחבורת הנשים בפורום הפרטי של הידש. תשמעו זה באמת מגוחך. הגזמתן. למתאבדת של החמאס מתייחסים יותר טוב. בסך הכל ותיקון לפרוזי- התבלבלת הפצועה השותתת זו לא החברה שלך שם היא זו שפצעה. אז די להתייפייף, ולפעפע ארס והכל בחסותו האדיבה של דר הידש זה לא בוגר, זה מביך, בשבילכן - כמובן, זה לא מעיד על בשלות. חסוי, פרוטוקול, עכבישים, מה עוד היה שם? איזה בבל"ת. תתעשתו, לא מתאים. התנערו. אינכן טובות מאיש. אינכן עדיפות על איש. כבדו את המקום שנתן לך הידש ואל תבזו אותו. לא לכבודו של איש.

מסתבר שאתה לא ככ טוב בהערכות ובמשוואות.

מאנשים צרי עין וצרי אופקים שכבר גרמתם לאנשים טובים שרוצים עם נסיון לעזור (כמו נילי לדוגמא) לאחרים ולתת עצות ותמיכה מזוית אישית. תזכרו עוד דבר שבמדיל אדם מחברו והדבר הזה הוא השוני או כמו שאמרו גדולים ממני "בני האדם שונים זה מזה אך שויים זה לזה" ,לא חייבים להסכים עם כל דבר אך צריך לכבד אחד את השני ולמעשה את הדברים האלו רשם ד"ר הידש בתחילת עמוד פורום זה ואלו הם "קווי היסוד של הפורום" . בקיצור קצת כבוד לאנשים שרוצים לעזור כי להיות רע אחד לשני כל אחד יכול (האמת זה גם יותר כל...) והתקפות מעידות על פי רוב על חולשה ,ותחשבו על זה.

עזוב אותם, איש חושב, אין טעם, אין עם מי לדבר.

תודה לך, איש חושב:) נעים לדעת שיש גם כאלה כאן. תודה.

אני ממש לא יכולה לומר שהתגעגעתי עליך ומשום מה לא נראה לי שאני מדברת רק בשם עצמי אבל מי אני שידבר בשם אחרים אריי זה התפקיד החביב עלייך מה שכן אני רואה שאת לא מבזבזת זמן ומנצלת בצורה מדהימה את הימים שלדוקטור הידש אין מחשב והוא לא יכול למחוק את הזבל שלך מעל גביי הפורום אבל אל תדעגי יש לו טלפון בקיצור יקירתי תרססי חופשי ממילא מחר או מחרתיים הזבל שלך ירד מהמסך אוי מסכנה נילי מתיי תילמדי שבניי אדם הם חיות שכדיי שהם יהיו חברים שלך אתה צריך להיות בסדר ולא מנייק???? אני ממש מרחמת עליך

את ממשיכה ומרעילה את האוירה פה... עוד אחת שמעבירה ביקורת............

בזה שנפגעתי מספיק ואני לא יכולה ולא רוצה לסלוח או לשכוח וכל עוד מופץ פה רעל שפוגע בחברים שלי אני לא עומדת בצד ושותקת אני מגיבה אני לא יודעת כמה זמן אתה פה אבל אני יודעת כמה זמן אני ונילי פה וזה סיפור ישן נושן שחוזר על עצמו פעם בכמה זמן

אז ככה: דר הידש מעולם לא מחק הודעות, של אף אחד כאן והיו כאן הרעלות חמורות בהרבה, אם יימחקו הודעות שלך הראשונה שתימחק אני מתאפקת לא לרדת לרמה שלך ההודעה שלך כאן זה הזבל האמיתי. דבר שלישי בטח את יודעת שאת לא היחידה במדינה עם טלפון ראיתי שאת מתכוונת לבוא עליו ככה כתבת, לבוא עליו עם המחשב שלך מחר בבקר או להתקשר אליו אז את בטח יודעת פרוזי יקרה שגם לי יש טלפון ואין לך מונופול על גישה להידש בגילגול הקודם של המריבות דווקא היכית על חטא אחרי שמעדת הצטערת והתנצלת אפילו פרשת מהפורום וממש הרגשת רע עם איך שהיית חבל שזה יחזור על עצמו חבל עלייך את מאכזבת

לרדת לרמה שלי???? חמודה בשביל זה תיצתרכי למצוא סולם ממש גבוהה ואני מכווה שאין לך פחד גבהים כי תצתרכי לעלות ממש גבוע עזבתי כי נפגעתי וההתנצלות שלי איתה מוקדמת מדיי חזרתי בי ממנה כבר מזמןןןן לגביי מחיקת הודעות אני יודעת שההודעה שלי תימחק כי אני יבקש שהיא תימחק ולא בגלל שאני חוזרת בי ממנה אלא רק בשביל לשמש דוגמה שהוא אכן מוחק הודעות ולמי בדיוק תטלפני???? לאמא??? שתבוא ותגיד לי נו נו נו

נמאס לי מהכל. מישהו יודע איך אפשר למות בלי כאבים ובטוח? לא רוצה להיות נכה, רק למות.

למרות שעכשיו זה ממש רחוק ממך ובלתיניתן להבנה, יש רגעים ותקופות מאושרים בחיים. כדאי לעשות הכל כדי להתגבר על הקושי - ללכת לדבר עם מישהו, לזרוק כפפה כדי להעזר. אפשר לצאת מיזה, אני יודעת כי הייתי שם.

לכותב/ת היקר/ה יש לפעמים רגעים כאלה שהסבל נראה בלתי נסבל ואי אפשר לשאוף הרבה מהחיים. נסה (אני אכתוב בלשון זכר)ברגעים אלה לחשוב על משהו אפילו קטן שמשמח אותך איזה קרוב משפחה ילד של מישהו שבשבילו אתה חשוב, נסה לחשוב על דברים שאתה אוהב לעשות כמו ללכת לים לראות את השקיעה ונסה להאמין שיום יבוא והוא אכן יבוא שתוכל ליהנות מאותם דברים שוב. בינתיים תוכל להיעזר בתרופות נוגדות דיכאון שיקלו על תחושת המועקה אבל אף פעם אף פעם לא להפסיק להילחם ולהאמין אף פעם אסור לאבד תקווה.עכשיו זו שנה חדשה וזו סיבה נוספת להאמין ולקוות ולא להתייאש מחבקת אותך דפי

כותב יקר ברור לי שברגעים החשוכים האלה הסבל נראה גדול מנשוא, ונדמה לך שזה לעולם לא ייגמר. גם אני הייתי שם ואני יודעת עד כמה זה כואב. אפשר לצאת משם, האמן לי והאמן לעוד הרבה אנשים כאן בפורום שהיו בתחתית שבה אתה נמצא כרגע - והצליחו לטפס למעלה. החיים הם דבר שמשתנה כל הזמן, וגם אם כרגע אתה לא רואה שום פתרון למצבך - הדברים כל הזמן בתזוזה ואין לנו דרך לדעת היכן נהיה בעוד חודש או שנה מהיום. לא חסרים סיפורים אמיתיים על אנשים שניסו להתאבד, נכשלו, ואחרי תקופת מה החיים שלהם קיבלו תפנית חדה אל שביל אחר לגמרי, אל דרך חדשה ואופטימית. אל תאבד תקווה. אל תמנע מעצמך את כל ההנאות שעדיין ממתינות לך בהמשך החיים ושטרם היה לך העונג לחוות. הכל שם, ממתין לך. נסה למצוא אנשים קרובים אליך איתם אתה יכול לחלק את המצוקה הקשה הזו שאתה חש, תשתף מישהו קרוב ותפנה ביחד איתו לקבל עזרה מקצועית. אל תהיה לבד ברגעים האפלים האלה, תבקש עזרה ואני משוכנעת שיושיטו לך ידיים תומכות. מחזיקה לך אצבעות ומאמינה בכוח שיש בך. עכשיו אתה צריך להאמין בעצמך. אבישג

אני חושבת שזאת שערורייה, שאיפשרת לפורום שלך, וודאי לא מתוך כוונה תחילה, ליהפך למה שהפך. עיינתי בו עכשו ואני מודה שלא האמנתי. אני קוראת לך לשנות זאת, כך שהפורום ישקף את אישיותך האמיתית שידוע לי היטב מהי. וותיקה בפורום.

רק למקרה שלא הובנתי התכוונתי כמובן לפורום השני שלך, הפורום האישי,

אני אהיה יותר ספציפית מ]פנה אותך לעמוד מספר אחד בפורום הודעה: חוצפה של אנשים מאת אבישג, כולל התגובות שם, הודעה נוספת: הודעה : בנות יקרות אל תכעסו עליי אבל....מאת שיבולת, אני מזמינה אותך לקרוא שם את ההודעה השלישית מאת אבישג מספר בנות שעוסקות בניתוחי אישיות, בקביעות שונות ומשונות , מעלות השערות, כשאין להם צל של מושג על מי ומה מדובר. לא נראה לי כי עליך לתת לכך יד. אני.

לדר הידש אני נוטל מזה5 שבעות לוסטרל 50 מג בתחילת הטיפול בתרופה החרדות ממש עלו אבל בעזרתך הבנתי שלוסטרל תרופה מעוררת ולכן זב רק תקופת הסתגלות עבר כבר יותר מחודש את ההשפעה אני לא מרגיש רק דבר אחד מציק לי שהתפקוד המיני שלי נפגע וקשה לי להגיע לאורגזמה לכן החלטתי להפסיק את הטיפול התרופה יש לי מספר שאלות אלייך 1:האם מותר להפסיק את הטיפול על דעת עצמי והאם יש לכך תופעות לוואי (אני כבר 5 ימים ללא לוסטרל ולא מרגיש שינוי ) לא שלפני הרגשתי 2:אני נוטל לורוויל 1 מג כבר חודש רצוף פעם ביום לפני השינה ושאלתי האם התמכרתי לתרופה כי רק בעזרת הלורואל אני נרגע כאשר החרדות שלי עלות אשמח לקבל את תשובתך תומר

מה זה לורוויל? או לורוואל? אוליי אתה מתכוון ללוריוואן?

היי תומר האם הלוסטרל גרם לך לנדודי שינה ??? איריס

אני בת 52 ותקופה די ארוכה לא ישנתי בלילות עד שרופא נשים נתן לי paxxet 20 mg חודשיים וחצי ישנתי נהדר וארבעה לילות אחרונים אנני ישנה מה לעשות תודה מראש על התשובה

הי רבקה נשמע לי קצת מוזר שרופא נשים נותן לך תרופה אנטי-דיכאונית מזה למעלה מחודשיים, לפי הידוע לי זה לא מסמכותו. אם את נתקלת בבעיות להירדם - יתכן שכל מה שהיית זקוקה לו זה כדור שינה או אפילו כל מיני תרופות טבעיות שמסייעות להירגע ועוזרות להכניס אותך למצב של שינה. לדעתי את צריכה לדבר על הנושא הזה עם רופא המשפחה שלך, תעדכני אותו בכל מה שסיפרת וביחד תמשיכו הלאה. לא נראה לי הגיוני כלל לקחת פקסט כדי להתגבר על הפרעות שינה. שיהיו לך לילות טובים ורדומים אבישג

עם כל הכבוד, את טוענת שאת תורמת מזמנך לפורום ובכן יש רבים שעושים זאת כאן שנים לפנייך ולא מתרברבים, ביודעם שגם הם נתרמים ממלאכתם זאת ולא בהכרח עושים זאת בשל מידותיהם התרומיות. עשי זאת בצניעות ושימרי על פרופורציות. כמו כן היזהרי מלהפנות אנשים סתם כך לטיפול אחת ההערות שלך אתמול שוללת בעיניי את זכותך להמשיך לייעץ כאן. אם מתוך כעס את כותבת "גשי בהקדם לטיפול" סימן שאינך מתאימה לייעוץ זה זיכרי שטיפול אינו המזור לכל הבעיות והוא עלול להיות גם לרועץ. יש לך עוד המון מה ללמוד. ה מ ו ן.

מיכל, את לוקחת את הדברים של אבישג יותר מדי ברצינות. יאללה שלך, אף אחד לא מתכוון באמת להתחיל ללכת לטיפול או להפסיק אותו רק בגלל דברים שמישהו כותב בפורום זה. כל אחד כותב מה שהוא חושב ואת דעתו האישית בלי להתיימר להיות סמכות מקצועית. אז תני לאבישג להתבטא, זו זכותה כמו זכותו של כל פונה לפורום זה. חג שמח!

שלום לך מיכל זה זמן מה שאני קוראת את רשמייך פה בפורום ומתלבטת ביני לבין עצמי אם לענות לך או לא. לא מפני שאין לי מה להגיד אלה משום שאני חושבת שכל הויכוח הזה הוא סתמי ותגובות נוספות סתם יתנו לגטמציה להמשיך לעסוק בנושא. אינני יודעת מי את ואינני יודעת משום מה למה בחרת להיטפל לאבישג. פורום פסיכאטרי כמו כל פורום אחר פתוח לקהל הרחב ובו מחליפים רשמים בין אנשים. אני רוצה לחדש לך, למקרה שלא ידעת, שדווקא בתחום הפסיכאטריה חשוב שאנשים יתרמו מהידע והנסיון שלהם כי לעיתים בנאדם שנמצא בחרדה נוראית לדוגמה, יוקל לו אם ישמע על מישהו שעבר בדיוק את מה שהוא עבר יותר מאשר לשמע פירוט כזה או אחר על תרופה מסוימת. אינני טוענת שלא צריך יד רפואית מכוונת ואת זאת ד"ר הידש עושה נאמנה ולא יכולנו לבקש מנהל טוב יותר ממנו. אבל בין זה לבין להשמיץ בחורה כמו אבישג שכל כוונותיה הם טובות וטהורות יש גבול!! אם את תוההה האם אני מכירה את אבישג באופן אישי התשובה היא לא! אם את תוהה אם יש לי טובות הנאה מכך שאני מגינה עליה התשובה היא שוב שלילית. פשוט כואב לי לראות איך את יורדת לחיה ומשמיצה אותה כשכל מה שהיא רוצה זה לעזור. מיכל, נראה כי יש לך בעיה רצינית ואינני רוצה לשפוט אותך. או שאת נמצאת בתחרות סמויה בינך לבין עצמך ולא רוצה לראות אנשים " משתלטים" פה על הפורום ( ואני בכוונה רשמתי זאת במרחאות כי זה מגוכחך- מה אנו ילדים קטנים שרבים מי מופיע ראשון על הבמה?) או שקשה לך לקבל עזרה ואת חשה מאוימת. בכל אופן, אני חושבת שאת צריכה לבדוק היטב בציציותייך ולברר בינך לבין עצמך מדוע זה מכעיס אותך כל כך. אבישג תמשיך לכתוב פה ולעזור כי מההיכרות הקצרה שלי איתה כזו היא- נהדרת ונפלאה. ולא את ולא הרעל שאת מטפטפת יעצרו אותה. אני בטוחה שאת תגיבי להודעתי וזו זכותך אך אנא הרשי לי לא להתייחס יותר לנושא. כבר אמרתי שלדעתי כל השירשור הזה מיותר שיהיה לך יום טוב אריאל

מאחר שאת עצמך טוענת כי אין לך מושג על מה הריב חבל שאת מתפרצת לדלת פתוחה להבא הייתיממליצה לך להתעדכן בטרם את כותבת את מה שיש לך. כמי שבעצמה תורמת לפורום מהידע הנסיון והזמן שלי מזה כשנתיים, וכמובן ניתן להביא קישורים רבים של תודות והערכה, לפני הופעתה של אבישג מובן שאין לי וויכוח עם איש לגבי הנושא שהעלית אילו קראת כהלכה את דבריי היית רואה כי לא יצאתי חוצץ נגד העניין שאת מעלה נהפוך הוא אפילו ציינתי שברור כי היא מנסה לסייע לאנשים, (על הצלחה בכך או לא לא לנו לקבוע, אך זה נכון גם לגביי ולגבי אחרים) אנא קיראי היטב את השירשורים בטרם את מפזרת ארס. (למי שלא זוכר- את כתבת על טיפטוף רעלים). מוטב שלהבא קודם תתעדכני במה דברים אמורים ואז תתפרצי מאחר שזהו פורום פסיכיאטריה , עובדה זו עדיין לא נותנת לך ולחברותייך לגיטימאציה לשלוח כל איש כאן שאינו נושא חן בעיניכם לטיפול אני חושבת שהגיע הזמן שדר הידש יתערב בנקודה זו לדעתי תופעה זו שחוזרת מאז אתמול ברציפות קצת מעלה סימן שאלה לגבי היכולת שלכן לתרום כאן לפורום ולגבי איכות תגובותיכן. הרי לא ייתכן שכל מי שמרגיז אתכן צריך בשל כך טיפול גם אבחנת אדם ככ מהירה על סמך המחשב אומרת דרשני, לגבי ה"מאבחן". האינטרנט ממעוות, והמחשבה שאת מכירה אדם היטב על פי האינטרנט, מטעה ומוטעית. את עשוייה לחשוב שאדם מסויים הוא מלאך ואז מתברר לך שבמציאות דברים ה0 מעט שונים ולהיפך. על כן לאט לך בשיפוט שלך בכל ריב שפורץ כאן את באה להגנת חברותייך מפגינה חוסר אובייקטיביות ומצליחה לקלקל את הרושם הטוב שיצרת בהתחלה. חבל מאוד. כל זה קצת מקשה עליי להתייחס ברצינות לדברייך שוב העניין שלי עם הכותבת אין לו ולא כלום עם הנושא שהעלית אנא בידקי שוב את עצמך לאור מגוון הנקודות שהעליתי כאן. יש לך הרבה מה לבדוק. בטרם את מייעצת לאחרים. היי שלום.

תודה על תשובתך הקודמת. מאד אשמח אם אכן תוכל לבדוק אצל היבואן, כי יש דיעות סותרות. על פניו, איני רואה מה הבעיה להוציא חלק מהתרופה מהקפסולה ולסגור שוב. איני רוצה לוותר על הקפסולה, אלא רק להוציא חלק מהגרגירים. כמו כן, אשמח לדעת האם מניסיונך עם מטופליך, מינונים של מתחת ל 75 מ"ג של אפקסור אינם יעילים? או שבכל זאת היו אנשים שכן היה יעיל אצלם? תודה מאד נטע

כמה שזכור לי הנושא נדון פה ואין עם זה כל בעייה אני עצמי עשיתי זאת ואין עם זה בעייה רציתי לתקן את שנכתב פה כי אין מינונים נמוכים יותר משבעים וחמישה אז- יש. נילי.

רופא אחראי לא יגיד לך שמותר כי פעולה כזאת יכולה לגרום לנזק בריאותי! רק כדורים שיש עליהם סימן שמאפשר לחצות אותם ובוודאי לא קפסולות! לגבי תרופות מסוג XR או SR יש איסור מוחלט של משרד הבריאות לחלק את התרופה! יצרן או יבואן לא יכול להגיד לך שמותר כי יש תקנות של משרד הבריאות שאוסרות את זה! ולכן כל מידע אחר הוא בגדר רשלנות רפואית!

אפקסור בהשפעה מושהית קיים במינון מינימלי של 75 מ"ג. אין מינון נמוך יותר כיום.

התייחסתי לדברי דר הידש שכתב כי זהו רעיון טוב. תוכל לציין במה ואיך זה יכול להזיק?

אני לוקחת וואבן מזה 3 שנים בממוצע של חצי כדור כל יומיים וגומרת קופסה של 30 כדורים במשך 3 חודשים אני מנסה לא לקחת אולם לא מצליחה האם זאת התמכרות איך ניתן להפסיק את הכדור זה האם זה מסוכן להמשיך או אם זה מרגיע כדאי לקחת

אם את לא מצליחה להפסיק אז סימן שפיתחת תלות בתרופה. תלות יכולה להיות גופנית או נפשית או שניהם גם יחד. מינון של עד 10 כדורים בחודש נחשב למאד נמוך ואיננו מזיק למרות שעדיף ללמוד להתגבר על קשיים נפשיים ללא תלות בחומרים פסיכואקטיביים. אני מבין שהתכוונת לכדורים של 10 מ"ג (ולא ל-30 מ"ג) שהם הנפוצים בארץ ובמינון שאת לוקחת (חצי כדור פעם ביומיים) אפשר להפסיק בבת אחת. למידע נוסף תעשי חיפוש בגוגל על BENZODIAZEPINES .

בהתמכרות של ממש מזמן היית צריכה לעלות את המינון עצם זה שאת מצליחה להישאר על אותו מינון, שהוא נמוך מאוד, אומר שאין כאן התמכרות מדאיגה, אלא אוליי פסיכולוגית או התרגלות אךלא יותר. לכן גם הקושי להפסיק לא צריך להיות גדול ככ. ומוטלת בספק התרומה הממשית הווה אומר לא הפסיכולוגית, שגם היא כמובן אין לזלזל בה. כמובן שעדיף בלי זה, נסי להפסיק, ואם תצליחי- מוטב. אך אם לא- דעי שזה איננו מינון גבוה, ולפי התיאור לא ממש התמכרת.

שלום רב! אני בת 42. בגלל תחושת לחץ וחרדה (בגלל המצב הכללי, עומס בעבודה ובמשפחה) התייעצתי עם חברה. היא ספרה לי על התרופה הזו, שגרמה לה לקחת דברים בפרופורציה ולחוות את הקשיים בעוצמה פחותה יותר. מצאתי את עצמי מזדהה מאוד עם דבריה וחשה שפיתרון כזה יכול לעזור גם לי. (קראתי על התרופה באינדקס שלכם). ברצוני לברר: א. האם רופא משפחה יכול לרשום תרופה זו? האם חייבים מרשם? ב. האם חייבים הפנייה כדי להגיע לפסיכיאטר? ג. האם עוברים בדיקה פיזיולוגית כלשהי לפני מתן התרופה? ד. האם יש תרופה הומיאופטית באותו סגנון ועם אותה השפעה? בתודה מראש, נעמה.

היי. רופא המשפחה יכול לרשום לך תרופה זו, אך לא תמיד הם עושים כך, ולעיתים רק עם מרשם של פסיכיאטר. כלומר זה תלוי אישית ברופא שלך. כן, חייבים מרשם. לא עוברים בדרך כל כל בדיקה פיזיולוגית לפני מתן התרופה. יש תרופות הומיאופטיות שונות, חלקן חלשות ולא יעילות, חלקן מסוכנות ויעילותן מוטלת בספק. גם אותן רצוי מאוד לקחת רק בעצת רופא מומחה. חשוב לציין, שעצם זה שתרופה זו עזרה לחברתך אינה אומרת בהכרח שזו גם תרופת הבחירה שלך, ייתכן שלך תעזור טוב יותר דווקא תרופה אחרת, שכן מדובר בעניין אינדיבידואלי.

כעיקרון כל רופא רשאי לרשום כל תרופה אבל ישנן הגבלות פנימיות של קופות החולים לגבי הרבה תרופות משיקולים שונים (כלכליים או רפואיים או שניהם). לכן אם רופא משפחה רשאי לרשום ציפרמיל זה תלוי במדיניות של קופת החולים שאליה את שייכת ובסוג הביטוח הרפואי שיש לך ואת צריכה לשאול את הרופא ישירות כדי לקבל מידע מדוייק. לא תמיד הדבר מתאפשר גם אם יש רצון טוב מצידו של הרופא. בכל מקרה מומלץ איבחון פסיכיאטרי לפני התחלת טיפול תרופתי. רופא משפחה יכול להפנות אותך בחינם לאיבחון פסיכיאטרי אם הוא יתרשם שיש לך הפרעה נפשית אשר כלולה בסל השירותים.

שלום אני כתבתי שאלה מטרידה בנושא פסיכיאטריה, ואבישג וחברותיה פתחו פה קבוצת דיון על האופי של אבישג ושכחו ממני!!!! איזה מין פורום זה???????????????????????.

מה השאלה?

מתי כדאי ואיך יודעים מתי להפסיק לקחת סרוקסט

שלום לכולם לצערי עדיין לא התגברתי על התקלות במחשב. אני משתדל להתעדכן ולהשלים את החסר ככול הניתן. אולם כאמור יתכנו עכובים במתן התשובות. אתכם הסליחה דר' גיורא הידש

שלום לד"ר היידש ולאחרים לא התיחסת לחלק משאליותי ולכן אודה לך מאוד אם תתיחס אליהם. 1. האם מי שסובל מחרדה וטופל פעם באפקסור יצטרך טיפול כזה פעמים נוספות במהלך חייו? אני קורא על הרבה שסימו טיפול אך חזרו אליו. 2. אלו מקרים מחייבים טיפול יותר משנה באפקסור? והאם ככל שהטיפול ארוך יותר קשב יותר להגמל? תודב רבה,

אין הכרח שאדם שטופל באפקסור (או בכדור דומה) יחזור לטיפול בו, תלוי כמובן בגורמים רבים, עד כמה הוא החלים במהלך הטיפול הראשוני, עד כמה התחזק באמצעות טיפול פסיכותראפי במקביל, ותלוי כמובן אף בנסיבות חייו. לא ניתן לצפות מראש דבר כזה, כמובן שזה ייתכן, ולא מן הנמנע, יחד עם זאת ממש לא בהכרח. מניסיוני אין קשר בין אורך הטיפול לקשיי הגמילה, במידה והגמילה נעשית באופן הדרגתי וזהיר, ולא מתעוררים קשיים, התהליך הוא אומנם ארוך יותר אך לא צפוייה בעייתיות. במקרה של הופעת תסמיני גמילה לכאורה התהליך יהיה קשה יותר אך ניתן להיעזר כאן בתרופה אחרת להקלת התהליך. ברור שככל שהתסמינים מהם סובל המטופל חריפים יותר ובמהלך התקופה של נטילת התרופה לא חלה מספיק תזוזה בטיפול הפסיכותראפי שרצוי כי ייערך במקביל, סביר שהתקופה עשוייה להתארך אל מעבר לשנה.

לגדי שלום, לחרדה יש יתרון וחסרון.... היתרון הוא שניתן להבריא ממנה לגמרי והאדם חוזר למצב הרגיל שלו ואפילו יותר טוב אחרי הטיפול. החסרון הוא שהתקפים של חרדה עלולים לחזור במשך החיים. כלומר מדובר כאן בטבע של החרדה ואין קשר לטיפול. כדי למנוע הישנות של מצבי חרדה אפשר להוסיף לטיפול התרופתי פסיכותרפיה או להמשיך את הטיפול למשך זמן ארוך יותר. כלומר ככול שהסיכון למצבי חרדה חוזרים רבים יותר משך הטיפול ארוך יותר. גורמי סיכון להתקפים חוזרים הם רבים, קודם כל היסטוריה של התקפים קודמים, אחר כך מבנה האישיות, תורשה, גורמים סביבתיים חברתיים ותעסוקתיים וכך הלאה. מבלבלים בין סמנים נפשיים ותחושות בזמן הפסקת טיפול-כלומר הירידה בסרוטונין גורמת לתחושות של חרדה ואי שקט ובין סמני גמילה. אני חושב שמדובר על סמנים של סיום טיפול ולכן אין בעיה של התמכרות ואין קשר למשך הנטילה. ההבדל קטן אבל בכל זאת זה הבדל חשוב. הרבה בריאות דר' גיורא הידש

אני רק רוצה להוסיף מנסיוני בשבוע האחרון ירדתי מ150XR ל75XR ובנתיים טפו טפו אין באלאגנים מי יודע מה!! ואני נוטל אפקסור כמעט שנתיים נורא חששתי מתסמיני גמילה וכו..

אני חושבת שעם הזמן את מתבטאת בבטחון מופרז כאן שמרי על גבולות ואל ירום לבבך. במילים של העם, שהדם לא יעלה לך לראש כי נראה שהוא עולה.

מיכל, טלי, נילי, אורלי - או איך שתבחרי לקרוא לעצמך לא נראה לך מיותר כל העסק הזה תגידי ??? זאת לא פעם הראשונה שאת מעצבנת פה אנשים. אולי די ??

מסתבר שיש כאן עוד מישהי שמעצבנת כמה אנשים. מה לעשות.

זוהי ההודעה האחרונה שאני כותבת לך, לא משנה באיזה שם תופיעי. האמת, יכולנו לנו כאן, את אני והחברה להמשיך ולתקוף אחד את השני, לנעוץ סכין בלב או לשחק בחידודי לשון. תאמיני לי אני טובה בזה, אבל מה, אין טעם. ולא רק שאין טעם, כוונתי, וגם כוונת אחרים היתה באמת לעזור לך. אבל מה לעשות אי אפשר לעזור לכולם. יכולתי כאן לערוך איתך דיונים שלמים על משמעות נתינת העזרה, אבל את לא מגיעה ממקום נקי ואוהב, לצערי. אני מפסיקה לבזבז אנרגיות, (אני כבר שומעת מכאן מה הולכת להיות התגובה שלך....) לי חשוב להיות בריאה, לעזור עד כמה שאני יכולה למי שאני יכולה, וכך גם אחרים פה. כן...כן...גם אבישג. אז מעכשיו ניתנת לך הבמה כאן להגיד מה שאת רוצה, להשמיץ את מי שאת רוצה, אני לא הולכת לענות לך, אם באיזה שהוא מקום זה גורם לך הנאה, אני שמחה מאד שאני יכולה לעזור במשהו. הנה נתתי לך את הגרון שלי, תמשיכי להשתעשע. עצוב לי לראות לאן זה הגיע, אבל מה לעשות זו המציאות, לפעמים לאדם מושטת יד והוא לא רואה, לפעמים הוא יורק עליה, ולפעמים התכוון לירוק לאותה יד אבל פגע במקרה ביד אחרת, אלא כנראה החיים. מאחלת לך מכל הלב (ממש לא בציניות) שתמצאי אהבה בחייך, ראשית בך עצמך עבורך ואחר כך עבור אנשים אחרים. זה מה שהעולם שלנו זקוק עכשיו.

לעזור לי?? לא זכור לי שביקשתי ממך או מחברתך איזושהיא עזרה כוונת אחרים?? לכן אין לי מושג על מה את מדברת?? אם אין מה לומר לא צריך לברבר סתם. לא ביקשתי עזרה מאיש ואל תשימי עצמך פה לאחרים. שלא תתבלבלי- היד המושטת הייתה שלי, לא להיפך התבלבלת חברתך היא זאת שירקה. "את לא מגיעה ממקום נקי ואוהב" אם זהו כושר השיפוט שלך, ככ מהיר ועל סמך כלום אז, את יודעת, מה הוא שווה. פשוט כי לא נעים לי לומר את הביטוי המדוייק. בכל אופן, קליפת השום שווה ממנו. עכשו אחרי שהוסבר לי שאתן חברות וחוסר הנייטראליות הובהר אין באמת טעם ואת לא בת שיח בשבילי. במקרה זה. אין לך מושג על חיי על מה יש או אין בהן אז תצטנעי קצת את וחברתך שאיני כה בטוחה שאינה זקוקה לעזרה בפני עצמה. ההיפך הוא הנכון. אם כעס על תגובה של מישהו/ מישהי במקרה הזה שלי, מביא אותך למסקנות ככ פזיזות לגבי אחרים, ולמחשבה כי את (וחברתך) עליונה (/ות) עליהם במשהו, או כי חייך טובים יותר, זה צריך , חייב, לסמן לך שאת זקוקה לטפל בעצמך לפני שתוכלי להציע עזרה לאילו שאינם רוצים זאת ממך. או לאחרים בכלל. מאחלת לך לדעת להוציא מסקנות נכונות מדברים, לא להיחפז בבואך לקבוע אישיותו של בן אדם דרכך רחוקה. ורבה. אין לך צל של מושג מאיזה מקום אני באה ואם נקי הוא אם לאוו אם לאוו. צל של מושג. אז- השפילי-הנמיכי קומתך. יאה שתיקה לחכמים ושבעתיים לטיפשים. מיכל.

אני חושבת שאת יודעת טוב מאוד שהערה כזאת זה לא מה שיסיים את הדיון אלא רק יפתח אותו שוב והפעם עם יותר מילים גסות ועם פחות מטרה. ואם תשאלי אותי נראה לי שזה מזמן הפסיק להוות סוג של משהו בשביל אבישג שהסבירה לך שהיא לא רוצה לעזור ,אז יופי הבנת מה שהבנת מזה. אני מציעה לך להתעלם פשוט ולהמשיך האלה.

שלום לכולם, מצטער שלא הצלחתי לעקוב אחרי הדברים בזמן אמת ורק כעת לקרוא אותם כאשר הם מגיעים לסופם. אני מקווה שאחד הדברים החשובים בפורום יהיה סבלנות וסובלנות, מותר לנו לטעות, גם אני טועה לפעמים, לעתים התגובות לא בדיוק טובות או מדוייקות ולפעמים גם איני יודע את כל התשובות. אז אנחנו עדיין קרובים ליום כיפור ואפשר לבקש סליחה, ולבקש מכולם להיות יותר סובלניים אחד לשני. שנה טובה דר' גיורא הידש

האם טופמקס יעיל נגד בולמיה ואם כן כיצד זה עובד? שאלה נוספת- האם יש מקום לטיפול תרופתי (טופמקס או אחרים?) בתופעות של חוסר התמדה וחוסר יכולת למתן דחפים.

לצפתנה שלום, טופמקס היא תרופה חדשה יחסית מקבוצת התרופות נוגדות האפילפסיה שיש להן שימוש גם בפסיכיאטרייה. מצאו לה שימוש בהורדה של תיאבון וכך מניעה של ההתקפים של הזלילות והבולמיה. כיום אין עדיין תרופה אחת בדוקה אשר בודאות מטפלת בבולמיה, אולם נמצאו תרופות ממשפחת נוגדי הדיכאון וממשפחת מייצבי מצב הרוח אשר בהחלט עוזרים לאנשים מסויימים כאשר בודקים את התגובה שלהם לטיפול זה. בהצלחה דר' גיורא הידש

ד"ר הידש שלום, רציתי לשאול אותך לדעתך ואשמח אם תענה לי. יש לי חבר שלהערכתי סובל מדיסטימיה. (זוהי לא אבחנה מקצועית, אך קראתי הרבה על הנושא ואני מכירה אותו טוב). הסימפטומים שלו הם כאלה: חוסר אנרגיה לחיים, דכדוך לעיתים קרובות, חוסר שלווה וחוסר איזון, קיצוניות-התבטאויות קיצוניות, אגרסיביות, פזיזות, התקפי זעם לא רציונלים ומעשים קיצוניים עקב אותו כעס (לא כולל אלימות פיזית, אך התנהלות והתנהגות אגרסיבית), חוסר יכולת להתמודד עם מצבים קשים, גם אם מדובר בדברים פעוטים. אותו בחור בנה לעצמו שלל חומות הגנה כדי לא להתמודד. הוא מוצא תירוצים וסיבות - לא הגיוניות ככל שיהיו - למעשיו, ותמיד מגיע למסקנה שהאחר אשם במצב - קשה לו מאוד להודות בטעויות. הוא לא חווה חוסר תיאבון - להיפך - הוא שמן לא מעט בשנה האחרונה. מבחינת שינה-לעיתים ישנם קשיים להירדם אך לאחר שהוא נרדם הוא יכול לישון הרבה שעות. החיים באופן כללי נראים לו שחורים וחסרי עתיד. הוא סובל מעייפות כמעט מתמדת ומכאבי ראש. למעשה הכי טוב לו כשהוא לבד, ולא פעם שמעתי ממנו שחלומו הגדול הוא לחיות על אי בודד בלי אף אחדהוא לא מדבר על התאבדות באופן רציני, אם כי שמעתי התבדחות בנושא מצידו. כמו כן, יש בו מידה מסויימת של פרנואידיות המתבטאת למשל ברוטינה די אובססיבית של נעילת דלתות/חלונות ובדיקת פתחים לפני השינה, ובכלל - נטייה לא לסמוך על אף אחד. אני מנסה באופן תמידי לעודד אותו לפנות לטיפול תרופתי, אך חומות ההגנה שלו חוסמות אותי, והוא מבטל את האפשרות. כאן המקום לציין שאני בעצמי נוטלת באופן קבוע את אחת התרופות מקבוצת SSRI, והוא רואה עליי שאין שום תופעות לוואי. האם יש לך עיצה שיכולה לעזור במצב כזה? איך עוזרים לבחור לראות את הדרך לפתרון? בתודה מראש, לירז

קשה לעזור בכזה מקרה. לפי התיאור יש לו גם הפרעת אישיות ולא רק בעיה במצב רוח. קשה לשכנע אדם עם הפרעת אישיות שמשהו אצלו לא בסדר ושהוא צריך טיפול. אותו בחור צריך לרצות להשתנות ולגשת ביוזמתו לטיפול פסיכולוגי. את יכולה להראות לו ולהדגיש בפניו את הדברים שצריכים אצלו בשינוי ואולי בסוף הוא יתרצה.

מסכימה עם עדי. הרצון לשינוי חייב לבוא מהבחור עצמו. דבר נוסף- תרופות הן לא תמיד הפתרון הרצוי, אחרי הכל תמיד יש להן בסופו של דבר תופעות לוואי כלשהן שגם ממשיכות הלאה, ולא חולפות לאחר התקופה הראשונה, ואם ניתן להתגבר על הדכאון באמצעים אחרים עדיף.

שלום אני לוקחת סרוקסט 20 מל' כבר כמעט שנה. רציתי לדעת אם ירידה בתרופה משפיעה פיזית על הגוף?(תופעות לוואי). תודה מראש. (אני פוחדת שיקרה לי משהו!)

אם הירידה בתרופות היא הדרגתית וזהירה, ובתנאי שאת אכן במצב שיכולה לרדת מהתרופות, אין סיבה להסתבך עם תופעות לא רצויות. במקרה שבכל זאת תחושי תופעות לא נעימות, קודם כל רצוי להאט את קצב הירידה (אין מה למהר), ובמקרה הכי גרוע ניתן להסתייע בתרופה אחרת שתקל על התהליך. יש לזכור שקיימת במקרים רבים גם תלות פסיכולוגית בתרופות וגם מכאן הקושי "להיפרד" מהן. לעיתים תיתכן תחושה של חזרת התסמינים של החרדות , ואז קשה להבחין האם מדובר באמת בתופעת לוואי של ירידה מהתרופה או שאת עדיין במצב שכדאי להישאר עליה.

מיכל ,למה את עונה לה תשובה רפואית-הגזמת!!! בשביל זה אנשים לומדים רפואה שמונה שנים!!!!

סרוקסט יכול לגרום לתסמיני גמילה גופניים קשים, נכתב על זה רבות ואפילו הוגשו תביעות משפטיות נגד חברת התרופות. תקראי את הכתבה שהתפרסה בגרדיאן- עיתון יוקרתי בבריטניה: http://www.guardian.co.uk/uk_news/story/0,3604,616176,00.html

עדי בוקר טוב, נטלתי סרוקסאט משך שנתיים והפסקתי לגמרי לפני מספר חדשים. למרות שהפסקתיבהדרגה היו לי מספר תופעות לואי נסבלות. היתה תחושה של מעין זרמים בראש ובאצבעות הידיים. התחושות הללו עברו די מהר, לא זוכרת כמה זמן, והגמילה עברה בהצלחה. את לוקחת סרוקסאט שנה לכן אני משערת שאם תרדי במינון בהדרגה ובתיעצות עם רופא, יתכן ולא תסבלי כלל מתופעות לואי. המאמרים אודות ההתמכרות לסרוקסאט מפחידים ומוגזמים לפחות לפי נסיוני ומהכרות קרובה עם אנשים נוספים שנטלו את התרופה.

לעדי שלום, לעתים ישנן תופעות לוואי בזמן סיום טיפול-ולעתים מסיימים טיפול ללא כל תופעות לוואי, אי אפשר לדעת מראש מה יקרה לעדי. לכן כפי שנכתב אנו ממליצים להפסיק בהדרגה וללא חיפזון ואז הדברים ילכו בדרך הטובה. בהצלחה דר' גיורא הידש

הנני נוטלת חודשיים כדור ציפראמיל 40 מ"ג ליום. תופעות הלוואי זניחות אך גם ההשפעה שלו זניחה ונראה שבעיות חרדה ואובססיה כפייתית נשארו כמו שהם. האם יש מקום לעלות את מינון התרופה, או להחליף תרופה או יש להמתין בסבלנות זמן נוסף או פשוט להתייאש. האם טיפול תרופתי מספיק לאובססיה כפייתית. יש לציין כי אנני מעוניינת בטיפול התנהגותי.

לענת שלום כפייתיות לעתים עמידה יותר לטיפול ולכן יש צורך במינונים גבוהים יותר של התרופות עד 60 ו-80 מג' של התרופה. עם זאת את כותבת שאין שיפור גם בחרדות מקום שהייתי מצפה בו לשיפור. לכן הייתי שוקל עם הרופא המטפל את החלפת התרופה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

לא צריך להיבהל מקצת ביקורת. וקצת חריגה מהנוהל הרגיל , לפעמים יש מוסיף עניין.

למקרה שאתה לא זוכר הנה השאלה הראשונה ששאלתי אותך http://doctors.nana.co.il/forums/read.php?f=385&i=181708&t=181708 שאלתי בכמה מקומות וגם בפורום אורולוגיה מסתבר שתרופות גורמות לתופעה של שפיכה אחורית http://www.doctors.co.il/forums/read.php?f=22&i=166003&t=166003

לדוד שלום, לפי זכרוני כבר משאלתך הבנתי שמדובר בשפיכה אחורנית אבל נזהרתי בתשובתי. האמת היא שאיני מכיר תופעה זו ולא שמעתי תלונה כזו במשך כל השנים אבל תמיד ישנם דברים חדשים או נדירים. לפי מיטב ידיעתי אין סכנה של נזק בתופעה של שפיכה אחורנית אבל בטוח שהאורלוגים מבינים בנושא זה טוב ממני ואולי הם ירחיבו בתשובתם. תודה על העידכון דר' גיורא הידש

בעבר ניסיתי לקחת אפקסור XR 75 מ"ג ליום. והרגשתי שהמינון גבוה מדי עבורי. פתחתי קפסולה אחת וראיתי שיש בתוכה גרגירים לבנים. אני רוצה לשמר את האפקט של השחרור המושהה. ולא כמו האפקסור הקודם שהשתחרר מייד. האם השחרור המושהה בא בגלל הקפסולה הכללית שעוטפת את כל הגרגירים הקטינם, או שהשחרור המושהה מתאפשר בגלל משהו שבגרגירים , ואז אני יכולה לתת לבית מרקחת, שיחלקו לי את הכדורים למינונים יותר קטנים, ועדיין לשמר את אפקט השחרור המושהה? (למשל כל כדור 35 מ"ג) תודה מראש

הי נטע לפי מה שהסבירו לי, החומר הפעיל נמצא בתוך ה"גרגירים" הלבנים, לכן אין בעיה לחלק את הכמות (הקפסולה שעוטפת אינה משנה מבחינה רפואית). אני חילקתי את הכדורים בצורה הזו כשרציתי להוריד את המינון לקראת הפסקה מוחלטת, ולא רציתי להפסיק בבת אחת. קחי בחשבון שבתרופה הספציפית הזו המינון הנמוך ביותר הוא 75 מ"ג. למה את מרגישה שהמינון גבוה לך מדי? אם את מדברת על תופעות לוואי - אני מבינה לליבך כי גם לי היו בתחילת השימוש בתרופה, אבל רובן נעלמו עם הזמן, ולמען האמת נאמר לי לא אחת שדווקא אם מעלים את המינון - תופעות הלוואי נעלמות לגמרי. בהצלחה בטיפול אבישג

ברגע שאת פותחת את הקפסולה השיחרור המושהה מתבטל. אין לפתוח את הקפסולה. אם את זקוקה למינון נמוך של התרופה אפשר להשתמש בכדורים רגילים של 37.5 מ"ג חצי כדור פעמיים ביום.

הי אלי זה נורא מוזר, כי בזמנו שאלתי 2 רופאים (גם את שלי וגם כאן את הידש) לגבי זה, ושניהם אמרו כי זה בסדר גמור לעשות זאת. לפחות לגבי הניסיון שלי - הפתרון הזה היה מצויין.

שלום שמי מורי אני בן 24 היום ונאמר לי מגיל 16 לערך שאני סובל מהתקפי חרדה וזאת בעיקבות סימפטומים שונים כגון:קצב דפיקות לב מואץ התרגשויות וכו'.באותה תקופה לא הלכתי לטיפול מסיבות שונות ורק בשנה שנתיים האחרונות נתתי את דעתי למצבי הבריאותי זה כלל מס מפגשים עם פסיכיאטרית בכירה שנתנה לי תרופה נגד התקפי חרדה במינון נמוך (לא זוכר את שם התרופה) למרות שזה לא ממש עזר חל שיפור קל.עשיתי בדיקות א.ק.ג + בדיקות דם שונות(בלוטת התריס) הכל היה תקין.לפני כחודש התחלתי טיפול אצל הילרית שטענה כי הבעיות נובעות מהקיבה שלי ובלוטת התריס שלי לא מאוזנת.כשחשבתי על זה לאחר מכן ,בדיוק כשנה לפני "פרוץ"הסימפטומים המעיקים של דפיקות הלב וכו' סבלתי נורא מהבטן עשולי בדיקות רנטגן עם נוזל שהייתי צריך לשתות.לאחר הטיפול אצלה חל שיפור משמעותי ביותר אך עדיין לא מושלם ,כמו כן היא ביקשה לחכות עד לסוף החודש הזה ואז להעריך את מצבי מחדש.לאחר ההקדמה הארוכה משהו, שאלתי היא האם יש לכם איזה מידע נוסף שיכול לעזור לקשור את הקצוות במקרה שלי עצות נוספות לשיפור מצבי ... תודה מראש מורי

הי מורי מה שציינת באמת מאפיין התקפי חרדה- התרגשות, דופק מואץ וכו'. נפלא שהטיפול האלטרנטיבי עזר לך. אני אישית לא כל כך מאמינה בזה אך כמובן לא שוללת את זה מאנשים שכן מאמינים ושזה כן עוזר להם. אני חושבת שאם אתה יכול להיתגבר על התקפי החרדה ללא כדורים זה נפלא ואם לא לא יקרה שום דבר אם מדי פעם תיקח כדור הרגעה. לא סיפרת האם ההתקפים ממושכים ומהי תדירותם תרגיש טוב אריאל

ההתקפים לאממשוכים אני מגדיר את המצב שלי כיום כנמצא בסף גירוי גבוהה מהממוצע,זה לא כמו פעם שיש triger שיביא אותי להתקף רציני שישתק אותי פשוט אני כל הזמן מרגיש את קצב דפיקות הלב שלי כמעט בכל מצב(מנוחה אחרי מאמץ קטן וכו' ) הזמן היחיד שאני לא ממש מריש זה כשאני עוסק בפעילות אינטלקטואלית כלשהי וגם לא תמיד ככה זה כבר שנים,נורא מיאש לא?

מסכימה עם כל מילה של אריאל.

בן 35 נשוי +2 מצב כלכלי טוב. תמיד היו לי דכאונות ממילואים וכל צו מילואים שהגיע היה משבש לי את שיגרת החיים. מסיבה בריאותית הפסקתי לשרת במילואים, לא עבר זמן רב כחודש התחילו להופיע לי מחשבות כפיתיות שתלטניות שאינם קשורים כלל למילואים. המחשבות טורדניות ובלתי נסבלות פניתי לטיפול באופן פרטי. כיום אני מטופל ב-2 כדורי פאקסט ו-2 כדורי קלונקס ליום במשך כחודש וחצי, מלבד שיפור קל לא הרגשתי איזה שינוי רציני ומשמעותי במצבי, מה לעשות?והאם כמות התרופות שאני צורך נורמלית? תודה מראש!!!

רמי, שיפור רציני ומשמעותי בטיפול נגד מחשבות כפייתיות לוקח קצת יותר זמן מאשר חודש וחצי. אז קודם כל תן לטיפול התרופתי צ'אנס ותתאזר בסבלנות עוד קצת ובמקביל, הרבה יותר אפקטיבי כשהטיפול מלווה בשיחות עם פסיכותראפיסט.

א. לטיפו ל בתופעה שאתה מתאר יש לקחת מינון גבוה מהרגיל של התרופות, - במקרה של הפקסט איני יודעת איזה מינון דרוש, בעיקר רציתי להביא לידיעתך שהקלונקס מאוד ממכר, ולכן יש לעשות הכל כדי להימנע מלהשתמש בו, בדרך כלל הוא ניתן רק לתקופה הראשונה של נטילת הכדור, הפקסט , במקרה זה, אולם אם הפקסט לבדו אין בו כדי לעזור כדאי להחליף, העיקר לא לקחת קלונקס לאורך ימים. ככלל עניין התרופות אינדיבידואלי, אך מהידוע לי לוסטראל או אפקסור הם טובים מאוד לעניין שאתה מעלה. כמובן המינון צריך להיות בהתאם. וכמובן- עליך להתייעץ עם הרופא.

לרמי שלום, כפי שנאמר, הפרעות כפייתיות עלולות להיות יותר עקשניות ומגיבות למינונים יותר גבוהים של התרופות ולכן צריך יותר סבלנות. לעתים מגיעים למינונים של 60 עד 80 מג' של סרוקסט ליום. במידה ויעבור עוד זמן אפשר לשקול עם הרופא המטפל את החלפת התרופה לתרופה אחרת. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום, הייתי מעוניין לדעת מה ההבדלים העיקריים בין סכיזופרניה להפרעה סכיזו-אפקטיב. מה "עדיף" כביכול ?

לחנוך שלום, סכיזופרניה סכיזואפקטיבית היא סכיזופרניה עם מרכיב רגשי בולט של דיכאון ויתכן פעילות יתר. כלומר מדובר פה על מצב ביניים בין ההפרעות האפקטיביות (דיכאון, מאניה) ובין ההפרעות הסכיזופרניות. איני יודע מה עדיף וכמובן שאצל כל אחד זה אינדיווידואלי, עם זאת במחלות האפקטיביות הפגיעה באישיות פחותה אבל ישנן הפרעות קשות וסבל רב במצב של הדיכאון או המאניה. כמובן שישנם אנשים עם סכיזופרניה קלה ביותר והם גם מבריאים מהמחלה וכך גם עם ההפרעות האפקטיביות. בכל אופן מדובר כאן באבחנת ביניים שישנם מרכיבים של שתי הקבוצות. הרבה בריאות דר' גיורא הידש

למה מתעלמים מההודעה שלי????

מ' יקרה איש לא מתעלם מההודעה שלך דר' הידש שלח הודעה לכולם (אתמול אם איני טועה) ובה אמר שיש לו בעיות במחשב לכן התשובות שלו עלולות להתעכב. אני בטוחה שאם תמתיני בסבלנות - תקבלי מענה לשאלתך.

אבל את תמיד עונה לכולם!!!!! אז למה לי לא? לא רק הד"ר עונה

מה היתה השאלה???

ראי לעיל.

שלום ד"ר ואחרים ובכן כתבתי כבר כאן על מצבי העגום ועל היותי שנים לא מתפקד. לצערי הדברים נמצאים במין גסיסה איטית לכיוון השלילי באין יכולת לעזור הדברים סופר חמורים מכל הבחינות. מצטער- אין לרפואה תשובות. כי ניסיתי את כולן ושום דבר לא עזר.ההפך- רק החמיר. למה אתם הפסיכ' לא אומרים את האמת שיש מצבים שאין מה לעשות? למה אתם רק משלים חלק מהאנשים?

אתה בהחלט צודק. לרפואה עדיין אין תשובות להרבה מן המחלות (כמו איידס, סוגים שונים של סרטן ועוד ועוד). ולכן כל מה שנשאר להם לרופאים במצבים כאלה הוא לעודד את החולה ולטעת בו תקוות (אפילו הן תקוות שווא). מצער מאד לדעת שהיכולות הטכנולוגיות כל כך מפותחות, האדם הגיע אפילו לירח, אבל עדיין אין תרופה לרוב תחלואי הנפש. שיהיה רק טוב

מסכימה עם דבריה של ענבר, ורוצה להוסיף עוד נקודה למחשבה: אתה קובל על כך שהרופאים חסרי כנות בכך שאינם אומרים לך חד וחלק שבעצם - אין תקווה. תנסה לרגע לחשוב על הצד השני של המטבע: תנסה לחשוב על אדם שסובל, ומגיע לרופא שבהרבה מקרים הוא המפלט האחרון שלו - תנסה להעלות בדמיונך מה האדם הזה ירגיש, לו הרופא יסתכל עליו ישר בעיניים ויגיד לו ישירות: מצטער אדוני, אין לי ש-ו-ם דרך לעזור לך, ומוטב שתבין כבר מעכשיו שלא יהיה שום סיכוי שמצבך ישתפר.... האם אתה מסוגל לחשוב מה יעבור בראשו של אותו אדם במקרה כזה? זה נראה לי אחד הדברים האכזריים ביותר שרופא יכול לעשות לאדם שמגיע אליו בבקשת עזרה. אני מסכימה עם ענבר שלמרות ההתקדמות המדהימה ברפואה במאה האחרונה - אין עדיין פתרונות להרבה מאוד מצבים, אבל - אני לפחות חושבת שכל עוד יש חיים יש תקווה, ואסור לעולם לקחת את התקווה מאף אחד. אבישג

אוליי תשתף אותנו יותר במה דברים אמורים?

שלום, הדברים שאתה כותב יש בהם אמת אבל לצערי האמת מורכבת יותר. כמו כל הרפואה גם הפסיכיאטרייה עוזרת לאנשים רבים אבל לא תמיד אפשר להבריא לגמרי את האדם (אף אחד עוד לא הבריא מסכרת, לחץ דם, או התקף לב לדוגמא). יחד עם זאת ישנם כמובן אנשים שקשה מאוד או שהעזרה וההקלה מועטה ביותר. כך שקשת התגובות של האנשים היא רחבה מאוד ולא ניתן לעשות הכללות. אתה יכול לטעון בצדק שאם הרופא חושב שלא ניתן לעזור לאדם מסויים חובתו של הרופא לאמר את האמת ולאמר לאדם כמו שאומרים לחולה סופני הסובל מסרטן. מצד שני גם התקווה חשובה ביותר, התקווה והאמונה הם תמיד חלק מהטיפול וההרגשה היום יומית. לכן לצערי שוב אין לי תשובה כללית, הגישה היא לאמר את האמת לכל אדם , עם זאת כל אדם צריך גישה אינדיווידואלית ומותאמת לו. אני מבין שאתה כותב מתוך צער וכאב אישי, איני יודע אם "ניסית הכל " אבל בשנים האחרונות כל הזמן יש התקדמות רבה מאוד בתחום בריאות הנפש. שנה טובה והרבה בריאות דר' גיורא הידש

מיכל שלום לאחר מחשבות רבות אני כותבת לך, מתוך סיבה אחת ויחידה: אני מבקשת להפסיק ולדון בנושא האופי שלי כאן בפורום. עם כל הכבוד לי (!) אני חושבת שהפורום הזה נועד למטרות חשובות יותר ויש עוד כמה נושאים בוערים יותר על סדר היום האם אבישג רוצה להתכתב איתך או לא....! אני מודה מקרב לב לערנית ולכותבת הנוספת על דבריהן - אבל חוזרת ומבקשת שוב להפסיק לדון בכך בבקשה. זה כבר עבר מ"חסר טעם" ל"מגוחך" וכרגע עומד על "מעצבן". ומיכל - כמה מלים אישיות יותר אליך. כתבת שחשבת לתומך שאני אוחמא מהצעתך. אכן הוחמאתי, ואכן הודיתי לך פעמיים בעבר לכן אין לי שמץ של מושג על מה ולמה את מגיבה כפי שאת מגיבה. נראה לי יומרנות שגובלת בחוצפה מצידך, לשפוט מישהו שאינך מכירה כלל ולקטלג אותו כ"לא חביב" או לתמצת את החביבות שלו ל"הודעות בפורום ותו לא" על סמך התגובות המאוד מנומסות שלי אליך. מיכל יקירתי, לא הייתי חייבת לך הסבר או חצי הסבר למה איני מעוניינת להתכתב, ובכל זאת הענקתי לך הסבר מנומק והוספתי התנצלות והוספתי שזה אינו אישי נגדך. אם בכל זאת, ואחרי הכל, את רואה בזאת "הוכחה" לחוסר הנחמדות שלי - הייתי מציעה לך בנימוס רב לבדוק בינך לבין עצמך (או בינך לבין המטפל/ת שלך) מדוע יש לך בעיות קשות כל-כך להתמודד עם סירוב, כ-ל סירוב שהוא, ויהיה המנומס בעולם. והבהרה נוספת: לא הגעתי לכאן לפורום כדי למצוא חברים. חברים יש לי די והותר. רק למען הסר ספק: זהו א י נ ו פורום למציאת חברים או יצירת קשרים חברתיים. זהו פורום של שאלות ותשובות, ואני רוצה לחדד את העניין הזה עבורך כי נראה לי שהוא קצת מפוספס. אני כאן כי אני אוהבת קשר עם אנשים, אני אוהבת ל-ע-ז-ו-ר לאנשים (כן, למרות היותי אדם לא חביב ביסודי) והפורום הזה מאפשר לי את שני הדברים, בזמן ובמקום שאני בוחרת. אני עונה כאן די הרבה, כמיטב יכולתי ומכל הלב, למרות שזו לא העבודה שלי ואין לי שום מחוייבות לכך, פשוט מפני שאני באמת מעוניינת לנסות ולעזור עם היכולות המוגבלות שלי. לאור העובדות הללו, אין לי מושג מאין לקחת את הרעיון התמוה כאילו אני "חייבת" להיענות לכל "הצעת חברות" שנשלחת לי כאן בפורום??? ולא, יקירתי, עצם הסירוב לא הופך אותי לאדם לא נחמד, צר לי לומר לך זאת. אמירת "לא" מנומסת בצירוף התנצלות והסבר כן ואמיתי - א י נ ה הופכת בנאדם למרושע. שיהיה לך כל טוב ואני מאחלת לך שזו תהיה בעייתך הגדולה בחיים, כי אם זה כך - הרי שמצבך מעולה ואני באמת ובתמים שמחה עבורך. אבישג

למה את לא עונה לשאלתי????

הי זו אני מ

קודם כל למען הסר כל ספק אני אינה מ'. ולעצם העניין. לגבי מטרת הפורום: לא לך לקבוע מה מטרת הפורום ומה לא, יצרתי כאן ידידויות נפלאות עם אנשים, מצאתי כאן קשרים נהדרים, וגם אם נניח זו אינה מטרת הפורום מלכתחילה, הרי שאוליי את מכירה את הפתגם : מתוך שלא לשמה בא לשמה. ומי י ודע אוליי החברות שאנו מוצאים כאן היא תרומה עוד יותר גדולה של הפורום לנו, מאשר הדברים האחרים. כך שיקבע נא כל איש לעצמו מה מטרת הפורום בשבילו. אין מטרה אחידה, ולפעמים מושגים כאן דברים שהם אוליי יותר מן המטרה שכביכול קבועה לפורום. הלאה. הערה נוספת את חוזרת וכותבת כי את כאן לעזור לאנשים ואומר לך את האמת איני בטוחה בכך את עוזרת, כנראה, ולא על כך אני חולקת אלא שאני חושבת שסוג זה של מתן עזרה משרת צרכים שלך, ולכן את עושה זאת אני כותבת זאת מ תוך שגם אני לעיתים עושה כן ולא מתגאה שאני עושה זאת מתוך טוב ליבי נדמה לי שזה משרת אותנו לא פחות אז אל לנו להתהלל בכך שאנו ככ טובים.... אני חושבת שסוג התפקיד שלקחת כאן לעצמך, מעין יד ימינו של מנחה הפורום, יוצר לעיתים אנטאגוניזם אצל אנשים, לדעתי התגובה הצינית של אותו/אותה מ', היא דוגמא לאותו אנטי שעליו אני מדברת. את מבינה. לפעמים זה נראה מגוחך משהו, סך הכל אכן יש כאן מנהל פורום נפלא אני האחרונה שאחלוק על כך שלגולשים המנוסים יש תרומה לא מבוטלת שהרופא לא יכול לתת, אני רק באה להסביר ולהאיר את האנטי שעלול להיווצר כאן כלפיי אנשים כמונו, וזאת אני כותבת בעקבות ההודעה של מ', שמנסה ללגלג על מתן עזרתך. בסיום, לא חושבת שהסירוב הפך אותך לאדם אחר, ממש לא. מה שכן, הוא איפשר לי ללמוד עוד על אישיותך, ואני שמחה בסופו של דבר שלא נוצר הקשר. אני גם מודעת לכך שכלום לא אישי שכן סירובך חבק כל, ולא היה ייחודי אליי.

אוי מיכל מיכל. מה הייתי עושה בלעדייך. לבטח הייתי קצת פחות מגחכת בימים האחרונים. את יודעת מה? את צודקת. איך, איך קלטת אותי ישר. אני אדם אגואיסט, יש לי שעות רבות של זמן פנוי ואני מעבירה אותם בניסיונות נואשים להאדיר את שמי ולכן משתתפת כאן בפורום. וואללה את צודקת. את כמובן צודקת גם בעוד משהו: אני אכן "יד ימינו" של דר' הידש, למעשה אנחנו חולקים מרפאה משותפת והוא משלם לי 40 אחוזים מסך ההכנסות של הטיפולים הנפשיים שהוא עורך (אני אישית חושבת שמגיעים לי 50 אחוזים ולכן אנחנו מנהלים כרגע משא ומתן בנושא. אעדכן אותך בהמשך בהתפתחויות). בשארית הזמן אני מנקה לו את הבית ומרוויחה כך עוד קצת כסף כיס. עלית עלי. לא נותר לי אלא להודות בעובדות. חיים טובים מיכל.

אני מטופל באיקסל 50מ"ג פעמיים ביום, בוקר וערב. אני יודע שישנן תרופות שצריך/עדיף ליטול רק עם האוכל. שאלתי היא האם ניתן לקחת את הכדור איקסל של הבוקר ישר כשאני קם גם אם אני אוכל רק שעה לאחר מכן?

את רוב התרופות הנלקחות דרך הפה (במיוחד כדורים) רצוי ועדיף ליטול עם האוכל, כדי למנוע נזק לקיבה.

לכדורי שלום, התרופות נוגדות הדיכאון עלולות לגרום לתחושה של בחילה ומועקה בבטן בתחילת הטיפול ולכן מומלץ בשבועיים הראשונים ליטול עם האוכל. אחר כך אין חשיבות לדבר ואפשר ליטול לפי הנוחיות האישית. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

נושא: סדרי מינהל לא תקינים בבתי מרקחת אני עוקב אחר שאלות ותשובות בפורום זה , טרם ראיתי התייחסות לנושא המעסיק אותי לאחרונה: ניפוק תרופות בבתי המרקחת (ולניסיוני - מ"סופר פארם" ודומיהם) - אין התייחסות לפרטיותו של הלקוח: הניפוק נעשה לעין כל ללא התחשבות בלקוח קרי מקבל המירשם. דבר ברור הוא לחלוטין שכשלקוח נעמד אל מול אשנב פקיד הבנק שלו - שום אדם לא יגיע למרחק ראיה או שמיעה של הנעשה בינהם . ראוי היה אולי שרוקחים ומנהליהם יתייחסו לנושא הפרטיות מההיבטים הבאים : א. דלפק משוקע שיאפשר פרטיותו של הניפוק. ב.הקניית מודעות לרוקחים שצועקים לא פעם מקצה אחד של בית המרקחת לקצהו השני אודות פרט כזה או אחר (חוסר, אי בהירות, תחליף , שם רופא , התמחותו). זו בושה שאנשים ששמו לעצמם למטרה לשרת ציבור ניזקק (ומי לא כזה כשמגיע אליהם) - ילקו בחוסר מודעות שכזה. ג. הקמת סדרי עמידה בתוך בתי המרקחת שלא יאפשרו ל"ישראלי המצוי" לחטט בנעשה אצל קודמו בתור (בבנקים הנושא ניפתר ע"י מתיחת סרטי סימון ). ד. לאלץ את בתי המרקחת לצאת ולממן מסע פרסום למודעות הציבור בנושא שמירת פרטיותו בבית המרקחת. אשמח לשמוע תגובות. אני מבקש בהזדמנות זו להביע את הערכתי לך - ד"ר הידש על ההתמדה, מסירות ומהירות התגובה העיקבית לחברי הפורום - שחלקם וודאי מזדמנים - אתה כניראה אוהב אדם אמיתי. אלמוני.

האמת אתה צודק , יש בזה הרבה. מוזר שאף פעם לא חשבתי על זה.

בבית-מרקחת שלי (של קופת החולים) קיימת מדבקת הפרדה אדומה של כחצי מטר שמפריד בין האדם שנמצא בדלפק לאנשים בתור.

השאלה שלך יותר מתאימה לפורום רוקחות מאשר לפורום פסיכיאטריה. באופן כללי ממליצים ללכת לבית מרקחת קבוע עם רוקח קבוע שמכיר אותך ואת התרופות שאתה לוקח. אם יש לך תלונה ממשית על רוקח או בית מרקחת אפשר לפנות לאירגון הרוקחות בישראל.

אתה מציע שורה של הצעות שבעצם מתאימות אולי לבתי מרקחת בקופות החולים או בתי מרקחת מסורתיים אך בפירוש אינן ישימות ברשתות הסופר-פארם למיניהם, אשר יעדם בראש וראשונה מכירת בשמים, מוצרי קוסמטיקה, טואלטיקה, מוצרי טבע, חומרי ניקוי וכו' ובעצם בית המרקחת הוא בפירוש לא העיסוק העיקרי של הרשת. וחוץ מזה שכחת שכל עוד אנו, הצרכנים, מצביעים ברגליים ומוכנים לרכוש תרופות בתנאים כאלה, אין שום סיבה שבעולם שרשתות אלו ישנו משהו מהרגלם. ועד שנשנה את העולם - אם רוצים לקנות תרופות בדיסקרטיות הראויה - אין ברירה וצריך לחפש את בית המרקחת הזה שאכן מקיים תנאים מינימליים של פרטיות. ושרק נהיה בריאים.

אין שום קשר- בית המרקחת בסופר פארם נמצא בנפרד למכירות האחרות שהזכרת ועל מה שכתבת, על זה בדיוק הוא מדבר, להתחיל לצאת חוצץ נגד התופעה שקיימת שם.

לאלמוני שלום לצערי ברור לי בדיוק על מה אתה מדבר, מניסיון אישי. בתי המרקחת של ה"ניו-פארם" "סופר-פארם" ודומיהם, מאוד מדקדקים בפרטים הרשומים במרשמים - לעתים באופן שיכול להיות לא נעים עבורך (כלומר: כל מני דיונים על המרשם, שמתבצעים מן הסתם בקול רם), הם מסרבים למכור תרופות במידה ובמרשם יש אי-דיוק ולו הזעיר ביותר. להבדיל, בתי מרקחת פרטיים גמישים יותר במובן הזה כמובן, כך שלפחות אם אתה קונה את התרופות בבית מרקחת פרטי אתה יכול להניח שלא תיתקל בבעיות/שאלות/חוסר הסכמה לגבי המרשמים. כך מניסיוני. המלצתי לך (כך אני עושה): לבחור בית מרקחת ספציפי עם רוקח אחד או שניים ולא צוות שלם של רוקחים שמתחלף כל הזמן. ברגע שהרוקח האחראי מכיר אותך ויודע לאיזה תרופות אתה זקוק אני לא צופה שיהיו לך בעיות כלשהן. תהיה בריא ותרגיש טוב אבישג

היי אלמוני, תשמע, אתה פשוט צודק. אמנם איני צרכן של תרופות פסיכיאטריות, אבל היו מקרים שבהם קניתי תרופות לאשתי במהלך ההיריון (נגד טחורים, נגד פטריות ודלקות ונגד דיכאון וכו'), ואע"פ שהתרופות לו יועדו לי הרגשתי מבוכה רבה. אני מציע לך לכתוב מכתב להנהלת הסופר-פארם, הניו-פארם ודומיהם, ובו לתאר את המצבים הלא נעימים האלה. מאחר שהרשתות מרוויחות סכומים נאים מבתי המרקחת שלהם, ולא רק ממכירת בשמים וקוסמטיקה, יהיה להם עניין שהלקוח יהיה מרוצה. כדי "להגביר" את האפקט תוכל להוסיף למכתבך נמנעים נוספים ברמת היידוע: מדורי בריאות ומדור "קוראים כותבים" בעיתונות הכתובה ובאינטרנט, משרד הבריאות, לשכת הרוקחות, האגודה לזכויות הפרט, ועדת הבריאות של הכנסת.... אם תצליח להחתים על מכתבך אנשים נוספים, גם זה יוסיף על כוחו. אני מאמין שחוסר הרגישות והפגיעה אינם נעשים מכוונת זדון אלא מחוסר מודעות. ייתכן שבזכותך ישונו הנהלים בבית מרקחת אלו. בהצלחה. נשמח לשמוע מה צעדיך הבאים ומה תוצאותיהם.

יצא לי לקנות בסופר פארם בהוד השרון שם בכניסה סורקים את המירשם בכניסה ונותנים לך מספר ורק שאתה נקרא לפי המספר אתה ניגש לדלפק ומקבל את התרופה, ויש פרטיות , חוץ מזה שאני קונה במקומות אחרים אני לא מרגיש שצועקים את שם התרופה שכולם ישמעו ,הרוקח קורא את המרשם ומביא את התרופה ורושם את הוראות על הקופסא .. חוץ מזה שאין לי במה להתבייש שאני לוקח כדורים שעוזרים לי להרגיש בטוב.. מספיק עם הסטיגמות , גם קונדומים למנהם יש היום בכל סופר פארם ואפילו במגה ואתה משלם עליהם בקופה הראשית נו אז מה עברו ימי הבושה..לא צריך לבקש אקמול עם קריצה לרוקח בכדי לקנות מה שמביך אותך..

לאלמוני שלום, אתה צודק שהדבר ממש בלתי ניסבל בבתי מרקחת פרטיים, פעמים רבות הם מנסים לחסוך במקום ולכן התור מאוד קצר ואנשים קרובים מאוד לדלפק. לעתים גם הסבלנות של הרוקחים קצרה... דווקא בקופ"ח אני רואה שלאחרונה ישנם "מספרים" כך שאנשים יכולים לשבת ולחכות, או שהתור כמו בבנקים, בנושא זה קופת חולים מתקדמת יותר....לגבי בתי המרקחת הפרטיים אפשר להבציע ברגליים.. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

ד"ר הידש אתה הרי מקבל את התרופות בחינם בתור פרסונל של קופת חולים כללית. מאיפה אתה יודע מה קורה בבתי מרקחת אחרים? לחכות שעה וחצי בתור בבתי מרקחת של הכללית זה נראה לך תקין?

אני לא מסוגלת לעשות דברים שאני לא מתעניינת בהם. לפני כל משימה, אני מרגישה שאני רוצה להיות כבר מאחוריה. מרוב שיש לי מוטיבציה חזקה לעשות אותה[ כי בדרך כלל הן משימות שמאוד חשוב לי לעשות אותם],אני כבר עסוקה אך ורק במחשבה וברצון לעשות את זה. אבל כשיש לי סוף סוף תושיה לעשות, אני לא מצליחה להכריח את עצמי להתעניין . ואני חייבת להכריח את עצמי להתעניין במשימה כי בלי התעניינות, אני לא מסוגלת להתחיל אפילו עם חצי אחוז ממנה. ואז כשאני מנסה לכפות על עצמי בכוח ואומרת לעצמי "שאני אעשה את המשימה בכוח אם לא א אלוהים ישלח לי מחלה" אז אני מרגישה את רוח הנחישות של עצמי וכל גופי נמרץ בהחלטה הנחושה של המוטיבציה האדירה לעשות את המטלה ואז הגוף שלי מביע התנגדות ודחייה חזקה כי זה לא מעניין אותו ואני מכריחה אותו להתעניין בכוח, ואז בהתחלה הגוף מגיב לאותה משימה לא מעניינת בהברחה עצומה של הריכוז והקשב אל דברים אחרים ששיותר מהנים ונוחים,הגוף בכל הצורות רק כדי לא להתעניין כך שגם בילבול,טיפשות, בכל מיני צורות רק כדי לא להתעניין במשימה. כאילו איזה סבל המשימה גורמת לו שהוא ככה דוחה כל התעניינות וכל התעסקות בה. רציתי לדעת כיצד מגדירים הפסיכולוגיה מגדירה בעיה כזו, ואיזה מושגים בפסיכולוגיה קשורים לתיאור הזה או לחלק ממנו ?

טלי, לא כל כך ברור למה את בכלל צריכה לעשות דברים שאת לא מתעניינת בהם? למה לבחור משימה שאת חייבת להכריח את עצמך להתעניין בה? למה את צריכה להילחם בגוף ובנפש ולאלץ את עצמך לעשות דברים בכפייה? את לא במחנה כפייה, או בטירונות או במארינס, נכון? ייתכן שאת רוצה להוכיח לעצמך את ניצחון החומר על הרוח ולהוכיח לעצמך שאת מסוגלת לעשות הכל, גם דברים שלכאורה משעממים אותך ווגורמים לגוף שלך להתנגד ולחוש דחייה ובקיצור את אונסת את עצמך ולשם מה? נצלי את התושיה, הנחישות והמוטיבציה שבך לעשיית דברים שכן מעניינים אותך (גם אם הם לא נראים בעינייך הכי חשובים בעולם). באף מקום לא כתוב שאסור לך להינות מדברים מהנים ונוחים. אז תעיפי את התזה המטופשת הזאת ומייד. ומה זה בדיוק משימות שמאד חשוב לך לעשות? האם אלה משימות יומ-יומיות שוטפות והכרחיות או כל מיני דברים שהחלטת שאת חייבת מאיזו סיבה עלומה לבצע אותן. תגדירי לעצמך את הכיוון שמעניין אותך ואז גם תהיינה לך משימות לבצע ותשמחי לקראתן ולא תרצי רק לסיים אותן וזהו.

אני לא מתכוונת למשימות שאפשר לוותר עליהם. כי מה אני נראת לך משוגעת שאני אכריח את עצמי לעשות דברים שאפשר בלעדיהם ? אני מתכוונת למשימות של חיי היומיום שאי אפשר בלעדיהם כמו כל מיני דברים שקשורים בעבודה, בחיי היומיום בתפקודים הכרחיים של היומיום . וגם לדברים שאם אני לא אעשה יגרם לא רק לי נזק אלא גם לאנשים הקרובים לי ביותר . וזה קורה גם הדברים שבתחום אחריותי וגם בדברים שלא בתחום אחריותי. אבל אלה דברים הכרחיים ביותר שבלתי אפשרי לוותר עליהם.

אני מטופל אצל רופא פרטי , שאלתי היא האם רופא שמקבל רק פרטי היינו רופא מקצועי ובעל נסיון? האם רופא שמרשה לעצמו לקבל פרטי, זה אומר שהור רופא טוב ובעל שם? אשמח לתשובה דורון

לא בהכרח.... וגם, רופא בעל שם, אינו בהכרח רופא טוב. מניסיון.

בד"כ התשובה היא הפוכה. דווקא רופאים שעובדים בבתי חולים מעודכנים יותר בתרופות חדשות, בטיפולים חדשים, בשיטות איבחון חדשות וכיוצ"ב. ברפואה מאד חשוב להיות מעודכן ולכן לרופא שעובד במערכת הרפואית יש יתרון על רופא שפרש מהמערכת לפני עשר או עשרים שנה ומקבל מטופלים רק בבית שלו. רופאים טובים עובדים גם בקליניקה פרטית כי שם עושים הרבה הרבה יותר כסף מהרפואה הציבורית. כאמור חשוב לעבוד גם בבית חולים כדי להישאר מעודכן.

איך ניתן להגדיר תעצומות נפש בפירוש פסיכולוגי או פסיכיאטרי ועם איזה תכונות נפש זה בא ?

הי דנה ! אני ניגשת לשאלה שלך באופן הכי לא "רפואי" או מקצועי, אז בהחלט יתכן שהתשובה שיתן דר' הידש תהיה שונה...וכמוך, אני אחכה לה בסבלנות ובעניין. העלית שאלה מורכבת, כי לדעתי לשאול מה ההגדרה של תעצומות נפש היא כמו לשאול מהי ההגדרה של "ציפור הנפש" או של "חוסן נפשי" או נניח - ממה מורכבת "אהבה" ?... כשאנחנו ניצבים מול מכשיר חשמלי מסוים, קל לפרק אותו למרכיבים, לבודד כל רכיב ולקרוא בשמו (בהנחה שיש לנו הבנה בסיסית בתחום כמובן), אבל כשאנו נוגעים בתחום של רגשות - ברור לי כשם שזה ברור גם לך, שהמשימה מורכבת בהרבה. אני מניחה שבאופן כללי, "כוחות נפש" קשורים לרצון ההישרדות שקיים בכל אחד ואחד מאיתנו, יצר הקיום שמניע אותנו להמשיך - לפעמים כנגד כל הסיכויים. דווקא כאשר אנו בתחתית של התחתית, ונראה שהדבר ה"הגיוני" הוא לוותר וזהו - זה הרגע בו לעתים קרובות אנו מתמלאים בחוזק פנימי, כוחות נפשיים עמוקים שגורמים לנו להמשיך הלאה ולא לוותר. אין לי מושג אם אפשר לפרק את זה לתכונות בודדות ולמצוא שם אופטימיות, אהבת החיים, הערכה לחיים או כל דבר אחר. נראה לי הגיוני, שאנשים שהבטחון העצמי שלהם בריא יחסית, והאמונה שלהם בעצמם וביכולותיהם גדולה - יוכלו ביתר קלות יחסית להיעזר בכוחות הנפשיים שלהם להתמודדות עם מצבים קשים. לעומתם, אנשים שלא מאמינים בעצמם מכל מני סיבות - המשימה תהיה קשה בהרבה עבורם. מקווה שבכל זאת עניתי במשהו על השאלה ולא רק בלבלתי אותך עוד יותר.... :-) אבישג

לדנה ולאבישג אכן שאלה קשה וצריך לבדוק למה מתכוונים בדיוק. כמו שאבישג כתבה ביטחון עצמי - בטחון קיומי חשוב ביותר, זה הביטחון שמקבלים בקשר הראשוני ביותר עם האמא, בטחון שיש לנו מקום וחשיבות על האדמה. עם זאת אני חושב שבתעצמות נפש מדובר על משהו מעבר לכך, אדם אשר מצליח לגייס כוחות במצבים קשים ולהתעלות מעל התגובה הרגילה הצפויה מאדם רגיל או ממוצע. כאן מדובר באמת בכוחות אבל הרבה מאוד בחינוך ובאמונה בערכים חברתיים כמו ארץ, מדינה, אהבה, דאגה לאחר, בצבא וכך הלאה. כלומר גילוי של מסירות והתעלות מעבר לצפוי.... המושג הקרוב ביותר בפסיכולוגיה הוא אלטרואיזם אבל אני מסכים שישנם הבדלים רבים בין שני הדברים. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום ברצוני לשאול על בעיות פסיכולוגיות(חוץ מסכיזופרניה,חרדה או דיכאון וחוץ מתשישיות כרונית וכמובן חוץ מבעיות גופניות כמו סוכרת...) שאופייני להם תחושה שכל מאמץ גופני גורם למאמץ נפשי אדיר שמפיל אותם מהרגליים.

למירי שלום, אני חושש שלא הבנתי את כוונתך, בשאלתך סקרת כמעט אל כל הנושאים בפסיכיאטרייה.... אולי תשאלי בצורה שונה ואצליח לענות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

הי מירי הקשר בין גוף ונפש הוא מוכר וידוע. לכן, כאשר הנפש נמצאת במצוקה טבעי שנרגיש עייפים, תשושים והתחושה היא שכל מאמץ גופני היא קשה לנו מאוד. זה הגיוני, כי הנפש שלנו כל-כך עסוקה במה שעובר עליה - וזה תהליך שגוזל ממך הרבה אנרגיות אז לא נשאר הרבה רזרבות לגוף... לכן נראה לי שבאופן כללי, כל הבעיות הפסיכולוגיות, כפי שכתבת, יכולות בהחלט להיות מלוות בתחושת עייפות ותשישות. תרגישי טוב אבישג

אוקיי, אני בת 15 ויש לי פחד מהקאות. (לפי מה שאמרו לי קוראים לזה אטמופוביה). לפני כמה ימים חברים שלי השתכרו (אני לא- חלק בגלל הפחד להקיא) ואחד מהפ הקיא.. אני פשוט טסתי משם.. התחלתי אפילו לבכות. אני לא יודעת למה זה קורא לי, אני פשוט לא יכולה לראות בן אדם מקיא (זה כולל אותי- אני ממש מפחדת מעצמי, ופעם אחת כשאח שלי הקיא אז כל הלילה לא ישנתי, רעדתי במיטה ובסוף גם אני הקאתי.. נראה לי רק בגלל המחשבה). אני ממש לא מקיאה הרבה.. בערך 10 פעמים מאז שנולדתי, ואני גם לא חולה הרבה. לאחר המקרה עם חבריי הבנתי שאני פשוט לא יכולה יותר. זה לא נורמלי להיות ככה. זה גם פוגע בחברים שלי (הנה באה עוד דוגמא) למשמל- בטיול אחד באוטובוס ישבתי ליד חברה שלי וכאבה לה הבטן- אני אמרתי לה שאני ממש מצטערת, ועברתי מקום. זה ממש פגע בה, ואני חשתי ממש רע עם מה שעשיתי- אבל מסיבה לא ידועה פשוט לא יכלתי לשבת שם יותר, פשוט לא יכלתי... אני יודעת שהרוב מזה הוא פסיכולוגי, (כן, הקיא מגעיל, אבל אני יכולה להתמודד עם זה, פשוט המחשבה על להקיא, על מישהו מקיא, על הקול של הקיא פוגע במשטח... אני לא יכולה לתאר לכם מה אני מרגישה ברגעים כאלה) ולכן אני מבקשת את עזרתכם. אז כל מי שיכול לעזור לי, בבקשה הגיבו!

זה לא נורמלי! תכניסי לך לראש שזה כלום וזה יעבור!!! קיא לא עושה כלום

לסמדר שלום, כמו שאת כותבת חרדות או פוביה מדברים מסויימים מוכרות, ישנה פוביה ממקומות פתוחים ויש ממקומות סגורים, יש ממחלות שלא אציין את שמן, ויש חרדה חברתית. הדברים הללו שכיחים והשאלה עד כמה זה מטריד אותך וחשוב לך לטפל בכך. אם מאוד חשוב לך לטפל בחרדה הספציפית שלך אז תמיד את יכולה לפנות לשיחות-פסיכותרפיה אצל מטפל מוסמך. כל טוב והמון אושר דר' גיורא הידש

שלום רב, אתן הקדמה קצרה על מצבי הרפואי ברשותך,בטרם אתייעץ עמך על מצבי הנפשי-רגשי. אני בת כמעט 25,לפני כ-5 שנים,איבחנו אצלי מחלה כרונית במעיים בשם אולסרטיב כוליטיס (U.C)בשפה המקצועית. אני נוטלת תרופות קבועות למניעה וטיפול בדלקת המעי (הדלקת היא במעי הגס) וכמובן שיש תרופות מסויימות שאסור לי לקחת על מנת לא להחמיר את הרגישות הקיימת בלווא הכי במערכת העיכול (למשל תרופות ממשפחת הוולטרן: ארטופן, נורופן,אדקס וכו'). המחלה מאופיינת בהתלקחויות וכמובן שבתקופות פעילות של המחלה ,גם מצבי הנפשי ירוד מאוד. בעבר ניגשתי לטיפול בפסיכותרפיה,לזמן ממושך וזה עזר לי להתחזק מעט,אך אני מרגישה שהדיכאון מלווה אותי כבר שנים,והיום אני מבינה יותר מתמיד שאני זקוקה אולי לטיפול תרופתי (את הפסיכותרפיה הפסקתי לפני שנה). לאחרונה המצב מחמיר,אני בקושי ישנה בלילות,התיאבון שלי נוטה לקיצוניות (או שאני אוכלת בצורה מוגזמת,או לא אוכלת כלל) אני כל הזמן עצובה עד כדי כאב פיזי ממשי ולחץ באיזור בית החזה ואפילו עוברות בראשי משחבות אובדניות. ברור לי שעליי לפנות לפסיכיאטר שימליץ לי על טיפול תרופתי,אך אני חוששת שהתרופות הללו יסבכו את הבעייה הבריאותית שלי. אני אתייעץ כמובן עם רופא הגסטרו שלי אך עדיין הייתי רוצה לשאול: האם ידוע על השפעות של תרופות פסיכיאטריות (כגון פרוזק למשל) על מערכת העיכול? האם מדובר בתופעות לוואי חמורות במערכת העיכול? האם ישנה תרופה ספציפית שהיית ממליץ עליה במצב כזה? הרב תודה מראש והרבה בריאות : )

לרותי שלום, המחלות בדרכי העיכול ובודאי גם UC שייכות לקבוצת המחלות הפסיכוסומטיות. כלומר משנים רבות אנו מכירים את הקשר בין הגוף והנפש. המצב הגופני של המעיים משפיע על הנפש ולהיפך, המצב הנפשי משפיע על המצב הגופני. מעגל שמזין את עצמו... לכן חשוב לטפל גם בגוף וגם בנפש. באופן אבסורדי דווקא התרופות הישנות שיש להן יותר תופעות לוואי היו יעילות בשילוב הזה, אחת מתופעות הלוואי שלהן היא עצירות...אני מדבר על אלטרול ואנפרניל שכיום הן פחות מקובלות אבל אפשר עדיין להשתמש בהן. התרופות מהדור החדש כמו פרוזק בדרך כלל אינן משפיעות על המעיים באופן ישיר, כלומר אינן גורמות לעצירות או שילשול, אבל כאן הכלל הוא בדרך כלל...ושמעתי כבר על תגובות מכל הסוגים. כך שעד שלא תנסי בעצמך לא תדעי את התגובה אצלך. בכל מקרה, כפי שהצגת את הדברים במכתבך, תרופות מקבוצת נוגדי הדיכאון עשויים לשפר את מצבך הנפשי ואני מאמין שבעקבות השיפור יהיה שיפור גם במצב הגופני. בהצלחה דר' גיורא הידש

מהם שמות הכדורים הנכנסים תחת קבוצה זו?

פבוקסיל, לוסטראל, סרוקסט (פאקסט), פרוזק , (פריזמה), ציפראמיל, ציפרלאקס.

תודה הידש

האם ניתן ליטול פריזמה (פלואוקסטין)ובמקביל גלולות למניעת הריון (יסמין) ?? תודה. אלה

הי אלה עד כמה שידוע לי - אין שום בעיה עם ערבוב של השניים.

לאלה שלום, אין שום בעיה בנטילת שתי תרופות אלו. ותעשי רק דברים טובים. דר' גיורא הידש

למה לקוח לפאקסט מספר שבועות להתחיל להשפיע ? האם כאשר הוא מתחיל להשפיע ההשפעה היא יומית או מצטברת ? מתי מפסיקים ? האם בשלב מסויים לאחר ההפסקה התופעות עלולות לחזור, אם כן אחרי כמה זמן והאם אז נטילה נוספת של פאקסט תהיה אפקטיבית כמו בפעם הראשונה ? (שמעתי את הפסיכולוגית ורדה מדברת ברדיו על כך שבשימוש נוסף ההפשעה שלו קטנה יותר).

לארז שלום, ישנן מספר תיאוריות מדוע ההשפעה מתחילה אחרי שלושה שבועות אבל אני חושב שהחוקר שידע להסביר זאת יקבל פרס נובל, זו חידה שקיימת כבר יותר מארבעים שנה ועדיין אין לנו הסבר טוב.... המחשבה היא שכנראה מדובר בתהליכים משניים לרמת הסרוטונין הגבוהה ולאו דווקא סרוטונין בלבד. הוכח שכעבור כשעתיים מנטילת הכדור הראשון, רמת הסרוטונין כבר גבוהה, וכפי שכתבת, עדיין המצב הנפשי מתחיל להשתפר רק אחרי כשבועיים. נכון, התצפית היא שתרופה שעזרה בפעם הראשונה לא בהכרח עוזרת בפעם השניה, בעבר חשבנו אחרת, איני מכיר הסבר לתופעה זו. חזרת החרדה אחרי הסיום היא אינדיווידואלית, אבל הסיכון גדול יותר ככול שאנו קרובים לסיום הטיפול, כלומר הסיכון גדול בשנה הראשונה ואחר כך הוא יורד עם השנים . שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

במידה ובן אדם מתכחש שיש לו מניה דפרסיה ולא לוקח תרופות האם זה האם המחלה עוברת. ואם במקרה כל שנה יש לבן אדם דיכאון דיכאון. האם זה במקום הדיכאון.

The question is not clear !! if someone is sick and he says to himself that he is not and he doesnt take care of himself, he is still sick!!! the illness to not cure itself.

הי יעל שאלת שתי שאלות, ואני חוששת שאת השניה לא ממש הבנתי (לגבי הדיכאון). לגבי שאלתך הראשונה - מניה דפרסיה אינה חולפת, היא ניתנת לטיפול ע"י תרופות שמסייעות לאיזון, אבל זהו מצב קיים שאינו עובר עם הזמן, כלומר: לא "מחלימים" ממנה. תרגישי טוב אבישג

ליעל שלום, לשמחתי בהחלט ישנם "מקרים" רבים וקלים שבהם יש התקף אחד של דיכאון או של מאניה או מאניה דפרסיה ואחר כך האדם אינו סובל יותר משנויים במצב הרוח כל חייב, כלומר בהחלט אחוז מסויים של אנשים מבריא מהמחלה וחשוב לציין זאת. אנשים מבריאים עם טיפול או בלי טיפול. עם זאת דיכאון חוזר מכוון לכך שהמצב לא כל כך פשוט ויתכן שאינך שייכת לקבוצה של האנשים שהבריאו אחר התקף יחיד. למרות מה שכתבתי אני בדעה שכדאי לטפל מפני שמדובר על מחלה עם סבל לא מועט... שיהיה רק טוב והרבה בריאות דר' גיורא הידש

היי לוקחת את התרופה כ-3 חודשים, והיא עזרה לי מאד. כחודשיים לקחתי פקסט, ולפני חודש עברתי לסרוקסט פשוט כי לא היה פקסט בביץ מרקחת. חיי המין שלי נפגעו קשות בתקופה הזו, בעיקר מאז שעברתי לסרוקסט אני לא מסוגלת שהחבר שלי יגע בי!!! הוא מתחשב ומבין אבל... הייתי עד עכשיו שוכבת איתו בשביל ההנאה שלו ובסוף הייתי נהנית, אבל לאחרונה לא מסוגלת שיגע בי!!!! האם יתכן שהסרוקסט פוגע בי יותר מהפקסט? מה לעשות? ושאלה נוספת וחשובה מאד: מצבי השתפר, האם כדאי לשקול להפסיק??? אני רוצה אבל חוששת, מתי יודעים שכדאי להפסיק???? בתודה מראש!!!

למ. שלום, כפי שאת יודעת סרוקסט ופקסט מכילות בדיוק את אותה המולקולה הפעילה אבל מדובר משני בתי חרושת שונים, פקסט תוצרת הארץ וסרוקסט מחו"ל. למרות שהמולקולה זהה יתכנו הבדלים קטנים בין התרופות מפני שכנראה תהליכי ותנאי הייצור אינם זהים. כיוון שלא נעשו מחקרים בנושא זה אין תשובה מדעית. אם מניסיונך האישי מתאים לך יותר תוצרת הארץ אז בודאי שזה טוב. לפי ידיעתי המחיר הוא פחות מ 100 שקלים בחודש, כך שאין זה מעט אבל אין זה מחיר כל כך גבוה. לפי ידיעתי בקופ"ח יש גם פקסט וגם סרוקסט, כך שהרופא יכול לחייב את בית המרקחת לתת רק פקסט (על ידי מחיקת השורה המתאימה במרשם). לא כדאי להפסיק את הטיפול מוקדם מדי מפני שעלולה להיות נסיגה וכל התופעות עלולות לחזור על עצמן, הטיפל בדרך כלל הוא בסביבות שמונה עד עשרה חודשים. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

האם ניתן לקחת relaxine ביחד עם אפקסור? (ולמרות נטילת קלונקס באותו יום)?

אין לך דבר מעליב יותר מניתוק של פוליטקאי קטן וחסר עמוד שידרה, שמאן-דהוא נתן בידיו מפתח למעבדה הגדולה בתבל. אין פרמטר כלכלי אחד בו יכול אותו סגן שר להתגאות או להציג שמאושש את תוכניתו של הבוס נתניהו. יושב האיש ומחייך מאוזן לאוזן, כשהוא מתיז מתחת לשפמו (הלא קיים) לכיוון עמיתו בממשלה (שגם הוא לא קונה את הסחורה) מילים מרוסקות ומכנה את מצג האימים הזה בכיינות! וחוזר על הקלישאה שאין מאחוריה דבר שאין מה לספר לו על עוני. בואו ונבדוק ביחד כמה סימני דרך בתכנית של הגאון או הליצן: - אבטלה - התחזית היא עלייה ולא ירידה, והליצן מואשם ביחד עם הבוס שלו שהוא מעוות את הנתונים ויש 16 אחוז אבטלה ולא 10 אחוז! (ראה מאמרו של יעקב פרי). -ריבית - מרווחי הריבית הנגבית ממשקי הבית כיום עולים על עשרה אחוז נטו, כלומר בפריים של 7.6 אחוז גובים הבנקים בין 16 ל-17 אחוז ריבית מהלקוחות שלהם. אך המרווח גדול עוד יותר. הבנקים "משלמים" 4.2 אחוז וגובים פריים +1.5 או יותר, כלומר 100 אחוז!!! יותר מעלות. ומי משלם? אלה שאין להם!!! היכן הפיקוח על הבנקים, מר רגולטור?? מה אתה עושה בעניין? - אשראי לעסקים קטנים: עשרות אלפי עסקים קטנים ניסגרו השנה. הבטחתם סיוע, במה סייעתם? למעט תכריכים למתאבדים (ביטוח לאומי משלם) אפילו מילים יפות לא השקעתם. - יצור מקומות עבודה - כמה מקומות עבודה ייצרתם??? התשובה פשוטה. בחשבון מצטבר לא רק שלא יצרתם עוד גרמתם לסגירה. - מי אחראי למתנה של 500,000,000 ש"ח לאחים עופר? האם לא משרדך, אדוני החייכן? על חשבון מי ומי נתן לך את ההרשאה להתרשל בתפקידך ולא לשמור על האינטרסים שלי ושל כל אזרחי הארץ הזו? - שיסוי בפועל הזר: האם לא ממשלתך ממשיכה להתיר יבוא עובדים זרים ארצה מידי יום? או ערוץ אחד משקר לעם? אל תכריח אותי להחליט למי אני מאמין! - תחזית צמיחה - הדימוי שכה היית רוצה, של מצליחן, נראה כמו תחזית הצמיחה שלך ושל הבוס שלך. אף לא אחד מהמומחים בארץ ובחו"ל קונה את הציורים של המטרות על הלוח המגנטי של הבוס. יתרה מזו, כולם מזהירים מקריסת הפלופ שיצרתם יחד בדואט המסוכן ביותר שמישהו יצר מאז ומעולם בארץ הזו. כעת אולי אתה מבין למה רציתי לדעת כמה יעלה למחוק את החיוך האידיוטי מפרצופך. יום הכיפור הקרוב יהיה כנראה יום עצוב עבורך, ובצדק. זכור זאת בערב כל נדרי: האחריות על למעלה ממיליון איש שהפכתם אותם לחסרי כל, היא עליך ועל הבוס שלך. שום תיקון של שגיאות סילוואן ושות' אינו מצדיק הרס חברה כפי שבצעת אתה ושותפך.ללא שיח חברתי מקדים, ללא מציאת פיתרון הולם לחלשים, ללא טיפול במיעוט חסר כל ותוך רמיסת קהל הגמלאים והקשישים עד עפר. ימחל לך האל, אך מחוק את החיוך המקומם הזה מפניך, ואל תכנה אותנו בכיינים. די לנו בהכרה שנבחרת כדין לתפקידך. על טעות כזו לא נחזור שוב. גמר חתימה טובה.

לאורלי שלום, איני מכיר את התרופה ולכן אני חושב שמדובר על תרופה אלטרנטיבית. תרופות אלו פחות מוכרות לי ולדעתי אין הרבה מחקרים אשר יכולים לענות על שאלתך. במידה ומדובר על תרופה אחרת, תכתבי לי ואשמח לענות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר, יש לי שאלה קשה וטעונה. אודה לך אם תתייחס אליה, על אף "ניגוד האינטרסים" שלכאורה קיים. אניבת 39, בריאה, מתפקדת ועוסקת באחד מתחומי הפסיכולוגיה (לא בטיפול). לפני כ-3 שנים עברתי לראשונה בחיי התקף חרדה, בעקבות פציעה מתאונה שהחמירה. מאחר ש"נחרדתי מהחרדה" ופחדתי מהאפשרות ש"אולי אני עומדת להשתגע" (אע"פ שאין במשפחתי חולי-נפש), ומתוך הרצון שלא לחשוף את עצמי בפני פסיכולוגים, שעם רבים מהם אני עובדת, בחרתי - בלית ברירה - לפנות לפסיכיאטרית פרטית. כבר בפגישה הראשונה הסברתי לה שמטרת בואי היא לקבל "אישור" שאני נורמאלית, ולשלול את האפשרות שמתפתחת מחלת נפש. הסברתי לה שעל אף עיסוקי יש לי עמדות שליליות כלפי טיפולים פסיכיאטריים ותרופתיים. הפסיכיאטרית קבעה שאני 'נורמאלית', איני חולת נפש, איני זקוקה לטיפול תרופתי, אך יש מקום לטיפול פסיכולוגי. היא הציעה לי להישאר בטיפול בשיחות אצלה, כי היא גם פסיכותריסטית. מאחר שכבר שילמתי סכומי כסף נכבדים, עשיתי שיקול כלכלי, וחשבתי שעדיף לסיים את הטיפול אצלה, מאשר להתחילו מחדש אצל פסיכולוגית חדשה. הטיפול עלה על שרטון. הוא נמשך שנה וחצי "ברוטו" (כבר שלוש פעמיים לקחתי "פסק זמן" של חודשיים שלושה ממנה). כמו כן, נתקלתי בהתנהגויות שלעניות דעתי, אין סיבה שאתקל בהן במסגרת טיפול נפשי (הרמת קול עליי, כרטיסיות אישיות של מטופלים אחרים גלוים לעין, החלטה כי עלינו להיפגש פעמיים בשבוע ואח"כ ראתה כי זה מזיק, חוסר רצון לומר לי מהי האבחנה המקצועית לגביי, איסור לפנות אליה בשמה הפרטי, אסור להיכנס לחדרה עם נעלים/מטריה רטובה ועוד). אני מרגישה, ואני מאמינה שגם היא חושבת כך, שהטיפול "תקוע" (ואפילו "גוסס") ואיננו מתאימות לעבוד זו עם זו. אני רוצה מאוד מטפלת אחרת. העניין הוא שעד כה העברתי לידי הפסיכיאטרית את כל חסכונותיי (כ-35,000 ש"ח). כאמור, הטיפול לא הצליח בגלל שתינו, אולם מדוע רק אני צריכה לשאת במחיר הכבד ??? לו היה מדובר במוצר בר-קיימא, הייתי פונה אל מח' שירות לקוחות או לבית משפט לתביעות קטנות ודורשת פיצוי - מחצית מן הסכום. היא, כמובן, אינה מוכנה להחזיר לי אף לא אגורה אחת, אך אין לה כל התנגדות שאפנה למטפל אחר. שאלתי עקרונית - האם מטופל יכול לתבוע (תביעת נזיקין) בבית משפט את המטפל על טיפול לא יעיל/ טיפול שכשל ? והאם ידועים לך על פסקי-דין או תקדימים לכך. שוב, למרות אי הנוחות שאולי נגרמת לך למקרא הדברים, אודה לך אם תענה לי ברמה העקרונית. תודה.

שואלת יקרה שאלה מעניינת. ראשית, אני רוצה לומר שעקרונית אני מסכימה עם דברייך: אני חושבת שטיפול נפשי הוא מעין חוזה בין שני אנשים, שני משתתפים שהצלחת התהליך תלויה בשניהם, במידה זו או אחרת. אי הצלחה של הטיפול, לטעמי לפחות - צריכה להיחשב כחוסר הצלחה של שני הצדדים ולכן שניהם אמורים לשאת בתוצאות. עד כאן הקטע התיאורטי.... תסכימי אתי שיש כאן כמה בעיות: ראשית, שלא כמו במצב בו את נכנסת לחנות בגדים ורוכשת במיטב כספך שמלה, כאן את משלמת עבור "רכישת בריאות נפשית", וקצת קשה לחזור אחר כך אל המוכרת בטענה שזה לא מה שהתכוונת... שנית, יתכן שמה שאת מגדירה כחוסר הצלחה בטיפול - היא דווקא מגדירה כהצלחה או אולי הצלחה חלקית. האם גם היא מסכימה איתך שהטיפול נחל כישלון ? ובכלל - איך ניתן למדוד הצלחה או חוסר הצלחה בטיפול נפשי ? האם בתחילת הטיפול הצבתן מטרות מסוימות שאליהן רציתן להגיע תוך תקופת זמן מסוימת? אחרת אני צופה בעייתיות מסוימת, כי היא תמיד תוכל לטעון שלעניות דעתה המקצועית את כן התקדמת וכן הרווחת מן הטיפול, וכמובן שזו תהיה דיעה אחת מול דיעה אחרת, ומי יכול לקבוע מי צודק...? מאחלת לך המון הצלחה בהכל אבישג

איך "נפלת" לפח הזה? הסנדלר הולך יחף?? מה הבושה הגדולה ?? חרדה עקב טרטאומה זה דבר די נפוץ הטיפול הטוב ביותר לחרדה הוא תרופות , שהיו מורידות לך את החרדה ואת החרדה מהחרדה ,לא לקחת שום טיפול תרופתי מרגיע ?? מרתיח אותי לשמוע שלחרדה הציעו לך טיפול שיחתי בלבד.. כל רופא משפחה מתחיל היה נותן לך כדורי הרגעה, חבל על הסבל והכסף שנשפך..מקוה שד'ר הידש יוכל לתת לך עצות מה לעשות אם יש בכלל.. מה עם החרדות עברו?

לשואלת שלום, צר לי לשמוע על כאבך וסיבלך ובנוסף גם שילמת ממיטב כספך.... לעצם העניין. אי אפשר לתבוע מטפל או רופא בגלל שהניתוח נכשל, צריך להוכיח שמדובר ברשלנות מקצועית, כלומר תצטרכי להוכיח שהמטפלת פעלה בחוסר מקצועיות וטעתה בדברים רבים. כלומר על כישלון של טיפול לא ניתן לקבוע, כך הדברים ברפואה, לא תמיד מצליחים, על רשלנות וחוסר ידע בודאי שאפשר. יש לך זכות לקבל את כל הרשומים של המטפלת לפי חוק זכויות החולה, לפי החוק הרשומים של הרופאה (גם של פסיכולוגים) הם של המטופל ולא של המטפל ולכן זכותו של המטופל לקבלם. אם תתקלי בסירוב אז עורך דין יכול לכתוב לך מכתב בנוסח המתאים. לגבי התנהגות לא מקצועית (התנהגות לא טיפול), ודרישות לא הגיוניות, אפשר לפנות לועדת האתיקה של ההסתדרות הרפואית, כאן אין מדובר בגוף משפטי אלא גוף העוסק בנושאים של אתיקה בטיפול. מקווה שעניתי לשאלתך דר' גיורא הידש

הידש שלום, כפי שכתבתי לך בעבר שהיו לי בעיות עם הורי ושאני לא יכולה לתפקד. 7 שנים מחיי עסקתי בספורט, להורי זה לא נראה בגללג הקשר עם האוכל. כתוצאה מכך כל הזמן הסתרתי את עצמי מהם פחדתי להיות בקרבתם הם הציקו לי. ניום זה הגיעה למצב קיצוני שאני איבדתי את עצמי אני פשוט לא אותה הילדה שני הגינגית שכולם מכירים שמצטיינת בכל דבר. היצר שבתוכי הוא להלהיב אנשין ולהתלהב מעצמי ומכל ההתעמלות והאירובי שלמדתי כל החיים אבל כל השנין לא יכולתי לעשות זאת כיוון שהמצאתי שההוים שלי כל הזמן עוקבים אחרי מה שאניאוכלת ושאסור להיות משוחרר וכל הזמן צריך לחשוב על זה. היום המצב הוא שאף אחד בעולם לא מכיר אותי ואת היצרים שלי ואין לי בכלל רצונות. כי הגוף שלי לא פועל וגם לא ההגיון. מה לעשות שהגוף שלי פועל אני כזאת שאוהבת את החיים ואת חיי הספורט כי כל חיי עסקתי בזה אך גם אף פעם לא הייתי בבית ולו הפגנתיאתץ כישורי בבית. עכשיו כשאני בבית יצאתי לגמרי מהחיים כדי שהורי לא יציקו לי עם זה שוב בקיצור אני מסובכת לגמרי. ואה.. המצאתי גם שהורי עוקבים לי אחרי המח ושהם יודעים עליי הכל זה גם קודם מתי אכלתי ואם לא אז הם יאסרו עלי לעשות ככה וככה. ובכלל אני פוחדת עכשיו לחזור לחיים אחרי שנה שאני כבר לא שם טוטלית כי כשאחזור כל היצרים שלי הם של עשייה ועשייה ספורטיבית וההורים שלי לא בעד זה ואז אויל שוב יעצרו לי את החיים? הידש אני בבעיה קשה כבר הייתי אצל כמ הפסיכיאטרים וכולם נתנו לי תרופותת אניטי דיכאוניות של אעוזרות כי לא זו הבעיה. אני מטיבעי ילדה אופטימית שכל מה שרציתי כל חיי זה להצליח במישור הספורטיבי והאקדמי רציתי ללמוד תזונה או רפואה. אני לא חושבת שהתרופות האלה מחזירות בן אדם לשיווי משקל. בבקשה תן לי עצות טובות תודה שני.

לשני הג'ינג'ית האופטימית, אין ברירה - בחיים אי אפשר לעשות רק דבר אחד ופשוט לזרוק את כל היתר. החיים הם תערובת של קצת מכל דבר. או בקיצור, אי אפשר רק לעסוק בספורט והתעמלות ואירובי ולהלהיב אנשים מחוץ לבית, כי יש חיים אחרי כל הפעילות הזו - ויש וצריכים להיות גם כישורים אחרים. בגלל הרצון האובססיבי שלך להצטיין בכל דבר - פשוט שכחת פרט קטן - את שני האופטימית ומלאת שמחת החיים שבמלחמה להשיג את המקום הראשון בספורט איבדה את עצמה. לגיטימי ומותר לאהוב ספורט אבל אסור בהחלט להזניח את היכולות והכשרונות האחרים. תפסיקי לחשוב שכל העולם נגדך ושההורים שלך רודפים אחרייך. במקום זה תחליטי שאת הולכת ללמוד תזונה או רפואה ועושה משהו עם שני הבן-אדם ולא רק עם שני המתעמלת. את צריכה להשקיע ממש הרבה עבודה רצינית כדי לבנות את עצמך וכדי להחזיר את האופטימיות ואת שמחת החיים שאבדו לך. קחי את עצמך בידיים,

מה קרה?

כתבתי פעם אחת וזה נמחק אז כתבתי עוד פעם.

לשני שלום, צר לי שרק עכשיו הגעתי לשאלתך, אני עובד עם חיבור איטי מאוד לרשת ומבזבז המון זמן כאשר אני מחכה שהעמודים יעלו. אני זוכר את שאלתך בפעם הראשונה. קראתי כעת את השאלות והפרטים הנוספים שהוספת אבל אין לי תשובה שונה מהקודמת. חייבים למצוא דרך לצאת ולהתרחק מבית ההורים ולעבוד על ההפרדה מההורים. מה שלך ומה שלהם ומה משותף. אם קשה לך ואינך יכולה לבד אז כדאי להתייעץ ולהגיע לטיפול של איש מקצוע. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר הידש, רציתי לדעת האם לא יאפשרו לי לתרום דם עקב לקיחת כדורים אנטי-דיכאוניים האם תרומת דם עשוייה להחריף מצב דיכאוני? תודה רבה מראש

אין קשר בין הדברים. תרומת דם לא מתאפשרת בדרך כלל מכך שהתורם עבר מחלות זיהומיות כמו צהבת, או שהוא נשא של מחלות כגון איידס ומחלות גנטיות אחרות (הרי מכל תורם נלקחת מבחנה לצורך דגימת הדם). ולמה שתרומת דם תחריף מצב דכאוני?

תשובה, תרומת דם לא מחריפה את המצב הדיכאוני, יתכן כי המעשה הטוב דווקא ישפר את מצב הרוח. כיוון שבתרומת הדם אתה "תורם" גם את התרופות נוגדות דיכאון, לדעתי לא כדאי לתרום דם בזמן נטילת התרופות. עם זאת איני חושב שישנה סכנה ברורה בתרומת הדם ולא תזיק לאיש. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

היי רציתי לדעת למה זה קשור שההתנהגות שלך יכול להשתנות ,ולהתעצב כל פעם בצורה שונה ע"פ החברה מסביב ושאתה צריך ממש להאבק אם עצמך כדי "להפיג" את ההשפעה של הסביבה ממך,ולהרגיש כמו עצמך אחרי זה. אני לא יודעת למה זה קורה לי,יש לי כמה השארות ,אבל ההבנה שלי לא מספיקה כדי לגרום לזה להפסיק כל פעם שאני נמצאת אם חברה מסוימת אני מתחילה להרגיש כמו אחד האנשים שם,להתנהג,לחשוב,לדבר בדיוק כמוהו,בנגד לרצוני. אני גם מאוד פוחדת להשתנות..להיות מישהו שאני לא רוצה להיות בלי לדעת את זה. אולי זה קשור.

היי בדרך כלל זו תופעה בריאה, בכל מקום אנחנו מציגים את עצמנו בצורה שונה, כך בעבודה אנחנו שונים, כך במשפחה וכך עם חבר או חברה קרובים. כמובן שאי אפשר לעשות את הדבר באופן קיצוני ולהשתנות לגמרי.... אני מאמין שאת בחורה צעירה ולכן עדיין לא עיצבת את אשיותך, עם הזמן תתחזקי ואז ודברים יהיו ברורים יותר. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום לכולם, לצערי יש לי בעיות תקשורת עם מחשבי היקר, כך שיתכנו שיבושים ועיכובים במתן התשובות, אתכם הסליחה דר' גיורא הידש

שני היקרה אל תפלי ברוחך. האמיני ביכולות שלך, צאי לדרך חדשה. בהצלחה

ד"ר היידש שלום, אני עומד להתחיל טיפול באפקסור בגלל חרדה כללית שיש לי. ככל שאני קורא יותר על התרופה (לא לדבר על העלון הארוך והמפחיד שמצורף לה) אני פוחד יותר לקחת אותה. דברתי עם הרופא שלי על זה והוא מנסה להרגיע אותי לגבי תופעות הלוואי. אני מעונין לקבל דעה נוספת ממך ואודה לך אם תתיחס לשאולותי. 1. מה זה serotonin syndrome שמאוד מסוכן ומופיע אצל חלק מהמטופלים? עד כמה זה נפוץ? 2. האם זה נכון שמי שמקבל טיפול כזה עלול לחזור אליו? אני רואה הרבה אנשים בפורום מדברים על חזרה של שימוש בתרופות מסוג זה. האם זה יכול להיות קשור באם הם סובלים מדכאון או חרדה? 3. האם תופעות הלוואי של התרופה הן פונקציה של המינון? כלומר האם אפשר להפחית את תופעות הלוואי על ידי הקטנת המינון? 4. מהו המינון המומלץ? 5. האם תרופה זו ממכרת? הרבה רופאים אומרים שלו אך בפועל קראתי על אנשים שלא מצליחים להפסיק את הטיפול? תודה על תשובתך,

לגדי שלום, ראשית חשוב לשמוע מי כותב את הדברים, העלון שבקופסת התרופה (בכל תרופה) נכתבת על ידי עורכי דין, כך שהכל אמת אבל.... כדאי לקרוא חומר רפואי. סינדרום הסרוטונין הוא דבר נדיר, מניסיוני היה לי רק שני מקרים מאז שהפרוזק נכנס לשימוש, עם זאת יתכן שהמודעות אינה מספקת. אבל בכל מקרה אין מדובר בדבר שכיח. דווקא עם אפקסור מניסיוני במינון גבוה יש פחות תופעות לוואי מאשר במינונים נמוכים מפני שמעל 150 מג' ביום מתחילה ההשפעה על הנוראדרנלין. האפקסור אינו ממכר ואינו גורם לנזקים. אני מבדיל בין תופעות לוואי ונזק. תופעת לוואי היא כמו אלרגיה, כאבי ראש, אשר חולפים כאשר מפסיקים את התרופה. נזק היא תופעה לא הפיכה, כלומר פגיעה בכבד, כליות או כל איבר אחר והפגיעה ממשיכה גם אחרי הפסקת התרופה. לכן האפקסור אינו גורם לנזקים אלא לתופעות לוואי שחולפות במידה והן קיימות עם הפסקת הטיפול. בהצלחה דר' גיורא הידש

שלום גדי אני מסכימה איתך, העלון שמצורף לאפקסור באמת עלול לגרום לחרדות... אבל, שים לב: אם תסתכל כמעט בכל עלון שמצורף לתרופה הכי פשוטה שיש (אפילו "סתם" תרופה לשיכוך כאבים והורדת חום) - אתה תראה שרשומות שם תופעות מאיימות ומפחידות, ובכל זאת אנשים עדיין נוטלים תרופות, ובכל זאת תופעות הלוואי המוזרות שמצויינות בעלונים המצורפים לא מייצגות למזלנו את רוב האוכלוסיה. זה בוודאי קשור למה שאמר דר' הידש - הצורך של חברות התרופות לכסות את עצמן מבחינת החוק, וזה מובן. אני משערת שמאותה סיבה ההגנה שמספקות הגלולות למניעת הריון הוא 99% ולא מאה... ניסיתי את האפקסור, הפעולה שלו היתה חיובית עבורי מהרבה בחינות. הפסקת התרופה לא היתה קלה, אולם יש דרכים לוודא שהגוף לא יסבול יותר מדי מהפסקת התרופה - כשיגיע הרגע להפסיק אני בטוחה שהרופא שלך יסייע לך בכך. אל תחשוש מתופעות הלוואי - יכול להיות שהן בכלל לא יגיעו ואז יתברר שדאגת לחינם. בהצלחה אבישג

אני לוקח רסיטל 40 מ"ג כשנה ,לפני כמה ימים שכחתי לקחת את הכדורים ליום למחרת המשכתי ככרגיל , נשארו לי 2 כדורים "רזרביים" כמו כן באחת הפעמים שקניתי כדורים גיליתי שבחפיסה יש עוד 4 כדורים, האם ניתן לעשות "ניסוי" ולקחת 60 מ"ג רסיטל ללא התיעצות עם הרופא ולראות אם משפיע יותר טוב ? ותוך כמה זמן אמורים להרגיש הבדל כשמעלים מינון , והאם יכולה להיות בעיה שמורידים חזרה למינון רגיל 40 מ"ג?

דורון לא מדובר בסמים. העלאת מינון לא חייבת להטיב עמך. יהיו יותר תופעות לוואי במינון גבוה ולכן תמיד עדיף להישאר במינון נמוך שהוא אפקטיבי. 40 מ"ג איננו מינון נמוך ו-60 מ"ג נחשב למינון מאד גבוה.

הי דורון משאלתך, לא הבנתי האם אתה מעוניין להעלות את המינון בגלל שאתה לא מרוצה מהתפקוד שלך עם המינון הנוכחי, או שאתה פשוט מעוניין לעסוק ב"ניסויים" לצורך ניסויים. אם אינך מרוצה מהמינון הנוכחי כי אתה לא חש שהוא יעיל - רצוי שתאמר זאת לפסיכיאטר שלך והוא כבר יחשוב ביחד איתך מה עושים הלאה. אם מדובר בסיפוק סקרנות בלבד ("מה יקרה אם אעלה את המינון?") ממש לא הייתי ממליצה לך ללכת בכיוון הזה. בכל זאת אנחנו מדברים על תרופות ולא על סוכריות... תרגיש טוב אבישג