פורום פסיכיאטריה

אשמח לשמוע אודות התרופה. תודה וגמר חתימה טובה לכולם וכמובן לרופא הנחמד,

לנועה שלום, אני חושב שאת מתכוונת לאדרונקס. בכל אופן מדובר בתרופה נוגדת דיכאון אשר פועלת על האפינפרין. פרטים נוספים תוכלי למצוא בכל אינדקס תרופות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אבי סבל מדכאון חמור ביותר עד כדי מחשבות התאבדות. בזכות התרופה הזו - שאותה לקח בערך 4 חודשים ,הוא חזר לעצמו תודה לאל. היו לו קצת עצירויות בהתחלה ויקיצות מוקדמות בלילות , אבל בסך הכל התרופה החזירה אותו להיות האדם שהיה - ואפילו יותר חזק . היום הוא ללא התרופה ,והוא בריא נפשית מקווה שעזרתי עינת

לעינת. מאד מודה לך. התרופה היא לאמי שלקתה בדיכאון עמוק, ולכן התשובה שלך מאד מעודדת.

שלום , במשך 3 שנים וחצי נטלתי פבוקסיל במינון של 100 מ"ג ליום. לפני חודשיים החלטתי להפסיק. ירדתי מ100 מ"ג ליום ל 75 מ"ג ליום למשך 3 שבועות , לאחר מכן ירדתי ל 50 מ"ג ביום למשך שבועיים ולבסוף ל 25 מ"ג ליום שאותם אפסיק לנטול בעוד כשבוע. שאלתי היא - בשבוע האחרון התחלתי להרגיש צמרמורות בתדירות די גבוהה בגוף (מעין צמרמורת בראש). השאלה שלי מהם תופעות הלוואי של הפסקת התרופה אחרי פרק זמן ממושך כמו שציינתי והאם התהליך ההדרגתי שבחרתי בו בוא הנכון? תודה.

היי נאור אני כמוך לקחתי פבוקסיל (במינון יותר גבוה)- תקופה ארוכה, והפסקתי בהדרגתיות, וללא שום תופעות לוואי, למעשה ממש לא הרגשתי דבר. כן, ההורדה ההדרגתית שלך היא בסדר גמור כלומר אפילו הדרגתית יותר מהמתבקש. ואין לי מושג לגבי הצמרמורות שאתה מרגיש.

לנאור שלום, אין לדברים כללים מדוייקים צריך ללכת לפי ההרגשה שלך. כאשר התחלתי להרגיש תופעות של סיום טיפול אז צריך להעלות בחזרה במינון, לחכות עוד קצת ושוב להמשיך בירידה. אתה יכול לקבוע את הקצב שלך, בסך הכל שום דבר לא דחוף. בהצלחה והרבה בריאות דר' גיורא הידש

מה השפעת התרופה ixel? ובאיזה תופעות היא מטפלת?

ראי מידע באינדקס תרופות: http://www.infomed.co.il/questions/q_072502_2.htm

לשני שלום, מדובר בתרופה נוגדת דיכאון הפועלת על הנוראפינפרין והסרוטונין ואינה ממכרת. שבת שלום דר' גיורא הידש

דוקטור הידש שלום בעבר הייתי על אפקסור שנתיים והפסקתי. .אני זוכר שנתתי שתן ובסיום היה זרע (התופעה הופיעה רק אחרי שימוש של מעל שנתיים באפקסור. ברגע שהפסקתי את התרופה התופעה נעלמה. לאחרונה חזרתי לתרופה (אני איתה פחות משבוע) היום שהלכתי לתת שתן! יצא לי זרע בסוף התהליך!. מה עושים? האם אתה מכיר את התופעה? מה לעשות?אין לי שום בעיה רפואית מדובר בודאות באפקסור.

לדוד שלום, האמת היא שאיני מכיר את התופעה ולא שמעתי עליה. ההסבר הרפואי היחיד שעולה בדעתי היא שפיכה פנימית, קיימת תופעה של שפיכת זרע פנימית לתוך שלפוחית השתן. אני בטוח שאורולוגים מבינים בכך יותר. בכל אופן כדאי גם לבצע בדיקת שתן כדי לאשר את הקביעה שלך. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

התופעה התחילה מייד עם לקיחת האפקסור! שבוע אחרי! התופעה מוכרת לי! התחילה לקראת סוף השנה השניה של לקיחת האפקסור מייד שהפסקתי התופעה נעלמה. דיברתי היום עם הפסיכאטר שמטפל בי הוא אמר שהתופעה מוכרת לו ואם זה ממש מפריע לי הוא ייתן לי כדור קטן שמפסיק את זה. אני חוזר שוב אין לי שום בעיות, עשיתי בדיקות דם ושתן כלליות לפני חודש כולל בדיקה אצל אורולוג,(בלי קשר לתופעה, והכל תקין) . מה שמוזר זה שהתופעה הופיעה רק לקראת סוף השנה השניה. ואחרי חצי שנה של הפסקה חזרתי לאפקסור השבוע ועכשיו יש לי זרע במתן סיום השתן.

האם לציפרמיל יש פחות תופעות לוואי שליליות בתחום המין מאשר לפרוזקץ אודה על כל תשובה הן מבעלי ניסיון והן מרופאים.(גם אם אין עדיין מחקרים בנושא. גמר חתימה טובה חולה (ומטופל בהצלחה בפרוזק) ocd

אני מטופל בפריזמה ולמיטב ידיעתי יש לא את הכי פחות תופעות לוואי, לי אין תופעות לוואי משמעותיות, אולי סחרחורות, בסרוקסט יש את בעיה של זיקפה.

לעינן שלום, ישנן עבודות על הנושא אולם המהימנות שלהן בספק, לעתים קרובות לא שואלים נכון ואז לא מקבלים תשובות נכונות. סטטיסטית הפרוזק והציפרמיל בערך באותו המקום. עם זאת כיוון ששתי התרופות עלולות ליצור בעיות במין הרי התגובה היא אינה סטטיסטית אלא מה שקורה לעינן וזאת תוכל לדעת רק אחרי שתנסה את התרופה. בכל מקרה, צריך לשקול היטב יחד עם הרופא המטפל לגבי החלפת התרופה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

השאלה היא מהיא התרופה לטווח ארוך היעילה ביותר לחרדות(כולל OCD)?

אין תשובה חד משמעית לשאלה מכיון שכל תרופה משפיעה אחרת על כל אדם. הטוב ביותר הוא פשוט לנסות את המלצת הרופא, לבדוק את היעילות בהתאם למינון ואז להחליט אם לשנות או לא.

התשובה היא קודם כל שזה אינדיבידואלי. עם זאת. מניסיוני ולפי קריאת התגובות בפורום נראה לי שהאפקסור היא היעילה ביותר. כמובן הכל בהתייעצות עם הרופא שלך.

בד"כ נותנים תרופות מסוג SSRI במינון גבוה מהרגיל כמו פבוקסיל( עד 300 מ"ג), פרוזק (עד 80 מ"ג) או סרוקסט (עד 60 מ"ג). ההבדל העיקרי בין התרופות קשור לפרופיל תופעות הלוואי.

האם יש תחליף לפרפנאן - שלא גורם לתופעות הלוואי של רעד ותנועות לא רצוניות ?, אחרי כמה זמן של שימוש מופיעות תופעות אלו.

מנסיון במשפחה, לאחר שנתיים של טיפול בפרפנאן התרופה הוחלפה לזיפרקסה. הזיפרקסה היא תרופה יחסית חדשה שתופעות הלוואי הקשורות למערכת העצבים אינן קימות בה. כדאי שתשאלי את הרופא המטפל אם הוא ממליץ.

אני טופלתי לפני כ 10 שנים בפרפנאן ובתרופות טיפוסיות אחרות ממשפחת הפנותיאזינים. בכולן היו תופעות לוואי מוטוריות אפילו במינון תת-קליניים. כיום, מקבל זיפרקסה ועדיין יש תופעות תנועתיות. אם כי לא באותה מידה. התרופה היחידה שטופלתי בה ולא היו לה תופעות לוואי מוטוריות היא לפונקס- השאלה האם אתה מוכן להתאשפז( באישפוז יום לפחות) לחצי שנה כדי לקבל אותה. שיקול נוסף: ייתכן שהלפונקס כל כך ירדים אותך שלא תוכל לקום עד שעות הצהריים.

בטווח הקצר נוגדי הפסיכוזה הטיפיים (כמו פרפנן והלידול) יכולים לגרום למחלות אקסטראפירמידליות (כמו תופעות לוואי דמויות פרקינסון) ובטווח הארוך יש סכנה להתפתחות מחלה שנקראת טרדיב-דיסקינזיה שכוללת תנועות בלתי רצוניות באיזור הפה והפנים או בכפות ידיים ורגליים ובמצבים הקשים יותר אף לתנועות גב וסרעפת שיכולים להוביל לקשיי נשימה. אין דרך אפקטיבית לטפל בתופעות אלו אחרי שהם החלו. ברור רק שמדובר בתופעות לוואי של תרופות אנטי פסיכוטיות. מהסיבה הזאת התחילו בשנים האחרונות לפתח את התרופות האטיפיות (כמו לפונקס, זיפרקסה וסרוקוול) שככל הנראה גורמים להרבה פחות תופעות לוואי תנועתיות אך לא מונעים אותן לחלוטין במאה אחוזים.

תודה על ההסבר

שלום אני בן 38 ומזה 4 שנים אני לוקח סרוקסט בשל התקפות חרדה. בבדיקת דם שיגרתית שעשיתי התגלתה רמה של אינזים CPK מאוד גבוהה 1472 U\L לא עסקתי באף פעילות ספורטיבית לפני הבדיקה ולא נראה לי שעברתי התקף לב למרות שאני סובל מהפרעות קצב VPBS. שבוע לפני כן עשיתי בדיקת דם נוספת שבא רמת ה CPK היתה 78 בלבד היום בצעתי בדיקת דם חוזרת לCPK ונאמר לי ע"י האחות שהאינזים הזה יכול להיות מופרש גם מהמוח? האם מצב נפשי ירוד.או התקף חרדה יכולים לגרום להפרשה של אינזים שכזה? או האם יש סיבה אחרת שהמוח יכול להפריש את האינזים הזה? תודה. וגמר חתימה טובה

האם שימוש ממושך בסרוקסט יכול לגרום לפגיע מאוחרת יותר בזיכרון או האם יש ממצאים לתופעות לואי ארוכות טווח משימוש בתרופות שכאלה. ניסיתי להפסיק את לקיחת התרופה פעמיים וכל פעם בהדרגה אך ללא הצלחה ואני חושש מאוד מנזקים בעתיד שעלולים להיגרם לי מהשימוש בה.

האם אתה לוקח גם תרופה אנטי-פסיכוטית. בדרך כלל, הם יכולות להשפיע על רמת CPK גבוהה בדם. הארה: רמת CPK גבוהה בדם עלולל הצביע על דידול השריר בעקבות לקיחת תרופות נוגדות- -פסיכוזה.

הי שרון האנזים CPK קשור לפעילות של שרירים בגוף. לכן הוא נמצא בכמויות גדולות יחסית כשאתה עושה פעילות גופנית מאומצת. כמו כן אתה צודק שרמות גבוהות שלו בדם מהווות אינדיקציה לאירוע לבבי. לדעתי, קיימות שתי אפשרויות להסביר את התוצאה הגבוהה: האחת, שזו פשוט טעות של המעבדה (תתפלא, אבל זה קורה....לפעמים שווה לחזור על הבדיקה שוב אחרי שבוע רק כדי לוודא את העניין). השניה - שאולי היית באיזה שהוא "התקפון" קטן של חרדה לפני ביצוע הבדיקה, והשרירים בגוף שלך היו תפוסים ומכווצים מאוד כתוצאה מכך, וזה התבטא בבדיקת הדם. לפעמים מספיק שנהיה במצב נפשי מתוח במיוחד כדי לכווץ את השרירים, לא תמיד חייבים אימון מפרך בחדר כושר... אבישג

לא ממש מצאתי פורום שעוסק בדיוק במה שאני צריכה, ואני מקווה שיהיה פה מי שיוכל לענות, ורצוי איש מקצוע: אבא של חברה מאוד טובה שלי במצב... גרוע. הוא עבר ניתוח מעקפים לפני כמעט חצי שנה, ולפני שבוע הוא עבר התקף לב. מאז הוא בקומה, לא התעורר, והוא מאושפז רחוק מאוד מהבית... (שם הוא חטף את ההתקף לב). האיש היה חולה סכרת שנים רבות, ולרוע המזל הוא גם לא ממש טיפל בעצמו... אני מנסה "להיות שם" בשביל החברה שלי. הבעיה היא שאני לא יודעת מה לעשות... אני לא יודעת אם לשדר אופטימיות, כשבתכלס אין לאף אחד מושג אם יש מקום לאופטימיות בכלל, הסיכויים שהוא יתעורר במצב טוב ממש גרועים... והיה גם נזק מוחי איסכמי בזמן ההתקף. כלומר, הסיכויים שהוא יתעורר קלושים, ואם הוא יתעורר- אז מצבו יהיה, איך לומר- לא משהו, או שככה לפחות הרופאים משדרים (אם מישהו מכיר את הסיטואציה וחושב שיש סיכוי - שיגיד). בקיצור, אני לא אופטימית בכלל, ואני ממש לא חושבת שנכון לשדר אופטימיות במצב הזה, גם כי מבחינתי זה שקר, וגם כי זה לא כל כך טוב לנטוע תקוות שוא. מצד שני... האיש עדיין חי, ואי אפשר לתת הרגשה של "להתאבל" עליו בעודו בחיים... למרות שבעצם, גם אם המצב ישאר כך לתקופה ארוכה, היא איבדה ברוב המובנים את אבא שלה... כמו שהיא מכירה אותו. מה עושים במצבים כאלה? ואין צורך להגיד "פשוט תיהי שם בשבילה", כי את זה אני אעשה גם ככה. ההודעה קצת מבולגנת, אבל אם לתמצת, אני בעיקר שואלת: א. אם מישהו יודע אם יש מקום לאופטימיות במצב הזה ב. (ויותר חשוב), איך "לתקוף את המצב" מבחינה פסיכולוגית. אני מאוד מאוד אודה לכם אם תתיחסו.

ל-פ' שלום לפני הכל רציתי להגיד לך שהחברות ביניכן נוגעת ללב וזה מרגש לראות עד כמה את רוצה לעזור ולתמוך בה. אני מסכימה איתך: אביה של חברתך ללא ספק נמצא במצב עגום, וזו סיטואציה שקשה מאוד למצוא מאיפה להוציא את האופטימיות. ובכל זאת, כמה דברים ששווה לזכור: בכל מה שקשור למצבים של "קומה" והתעוררות ממנה - הרופאים מודים שעדיין רב הנסתר על הגלוי, והם לא יכולים ממש להסביר איך קורה לעתים שאנשים שהיו בתרדמת מספר שבועות או אפילו חודשים - חוזרים לפתע להכרה ובתהליך איטי של שיקום הם חוזרים לעצמם. וזה אכן קורה, אמנם לא בשכיחות גבוהה כמו שהיינו רוצים אבל קיים. כנ"ל לגבי אנשים שעברו אירוע מוחי - תהליך השיקום ארוך ומייגע, אבל לגוף שלנו יש יכולת מופלאה לשקם את עצמו. אדם מבוגר מאוד במשפחתי עבר אירוע מוחי קשה ובמהלך התקופה הראשונית לא היה מושג האם הוא יצא מזה. לאחר תקופה של מספר חודשים, עם הרבה טיפולים רפואיים (והרבה אמונה ורצון) - הוא חזר לתפקוד כמו לפני האירוע, רק הדיבור שלו נותר איטי יחסית. השורה התחתונה לדעתי, היא כמו שאמרת בעצמך: הכי חשוב שתהיי שם בשבילה. אולי במקום לנחש מה היא צריכה ממך, פשוט תשאלי אותה בכנות על כך; תגידי לה ישירות שאת נורא רוצה לעזור לה אבל לא בטוחה בדיוק למה היא זקוקה כרגע, ואם היא תוכל להגיד לך מה היא צריכה ממך - את תשמחי לתת לה בדיוק את מה שהיא מבקשת. ועוד דבר חשוב לדעתי - תנסי לא לשקוע ביחד איתה לתוך הצער והכאב של הסיפור הזה. חשוב מדי פעם להוציא אותה החוצה, לעשות איתה גם דברים אחרים, שלא קשורים בכלל לבית-חולים ותרופות ומצוקה וכאב. תשתפי אותה למשל בדברים שעוברים עליך, אל תחששי "להטריד" אותה בחיי היומיום שלך, להיפך - אני חושבת שאם מדי פעם היא תהיה עסוקה בדברים אחרים, הכי בנאליים ויומיומיים - זה יעזור לה להסיח קצת את דעתה ממרכז הכובד (ואיזה כובד) של חייה כרגע. ולמרות הכל, תנסי לשמור על האופטימיות. אבישג

שלום,, למרות ההסתייגות שלך אני חושב שהדבר החשוב ביותר הוא להיות ביחד עם חברתך. בדידות היא מחלה קשה ואם חברתך תרגיש שהיא אינה לבד אז עשית המון. אל תשכחי שאת השאלות ששאלת כאן בפורום גם חברתך שואלת את עצמה, כך שיש לכן על מה לדבר. אם בכל זאת את רוצה "לשדר" מסר כלשהו, כדאי לשדר שצריך לסמוך על הרופאים, שהם יודעים את מה שהם עושים... שחברתך עושה הכל וכל מה שביכולתה לעזור לאביה, אפשר להיות פסימיים אם המצב האובייקטיבי כזה וזה המסר של הרופאים, אולם עם הפסימיות תמיד צריך להשאיר פתח לתקווה. הרבה בריאות דר' גיורא הידש

לילה טוב שאול מתנצלת אם לא הבנתי נכון את דבריך. נראה לי שהיות ושנינו מסכימים על הנושא העקרוני - האופציה להתווכח התפוגגה במקרה הזה, לא ....? שנה טובה ורק בריאות (אם איני טועה, כתבת לא מזמן על כך שהסיבה שאתה נמצא כאן פחות בפורום קשורה להרבה שינויים חיוביים שעברת לאחרונה בחיים. מאחלת לך המשך ישיר של המגמה הזו גם בשנה הנוכחית). אבישג

אבישג שלום אני מנוע מתוקף חוסר הסכמה של בת הזוג לדון מבעיות שנובעות מעצם הזוגיות למרות שאף אחד ברשת לא ראה אותה לא שמע אותה ולא מכיר אותה. אני פתוח הרבה יותר ממנה ומבין את הסתייגויותיה. הפורום נועד לויכוחים על נושאים עקרוניים והרבה פעמים השתתפתי בפורומים בשביל לאמר את דעתי שאנשים מוציאים הרבה מאוד כסף לפסיכותרפיה לפני שמיצו את האופציה לטיפול תרופתי מוגבל בזמן. אני באופן אישי מהווה דוגמא לכך שרק טיפול תרופתי הוא המענה שלי ועלי לציין שבתחילת הדיכאון קיבלתי טיפול פסיכותרפי ממוקד של כ 5 פגישות . עלי לציין שיש ברשת פורומים שמשמשים כחלון ראווה של מנהלי הפורומים לשם צרכים פירסומיים. היו מקרים שדברים שכתבתי בפורומים אחרים זכו למענה ממנו נדף ריח של יחסי ציבור של מנהל הפורום והחלטתי להפסיק ליטול בהם חלק. שתמשיכי לעודד ולתמוך דברייך מהנים ומועילים שאול

אני הרוסה. עברתי לדירה עורפית פסטורלית בתל אביב, וגיליתי שמולי מתגוררת אישה אומללה בשנות ה-40 המאוחרות שלה. כל לילה, כל הלילה , היא צועקת ליצור דמיוני ש"יצא מהגינה". היא גם צועקת על כך שכולם רואים אותה וכולם שומעים אותה. היא צועקת שאסגור את התריסים...מה לא? כ-ל ל-י-ל-ה!!! התקשרתי למשטרה ולאברבנל, הם טוענים שאין להם סמכות לאשפז אותה. ידוע לי שבעבר היא אושפזה למשך מספר חודשים. אני לא מצליחה לאתר קרובי משפחה. אני בחודש התשיעי להריוני, ואין לי מושג מה עוד אפשר לעשות. זקוקה לעצה מהירה (חוץ מלעבור דירה...)

למיואשת שלום אני משתתפת בצערך ולרוע המזל אין לי חדשות טובות עבורך. מנסיון (מקרה דומה מאוד קרה בסביבת אזור מגוריי) אני יודעת שהמשטרה עושה ככל יכולתה לא להתערב בזה, כי מן הסתם אין להם מספיק כוח אדם לשלוח לביתה לילה-לילה שוטר אומלל שינסה לשכנע אותה שאין אף אחד בגינה. גם לאשפזה בכפייה בלתי אפשרי, כי היא אינה מהווה סכנה לציבור או לעצמה. בקיצור - את אכן בבעייה. הרעיון של איתור קרובי משפחה נראה לי הכי יעיל, אבל אין לי ממש מושג איך את יכולה לעשות את זה. האם הבחנת שמישהו בא לבקר אותה מאז שעברת לגור שם? אולי תנסי להיות יותר ערנית בכיוון הזה, ולשים לב אם מישהו מגיע אליה מדי פעם, אם מדובר בקרוב משפחה תנסי אולי להחליף איתו מילה בנושא ולבדוק מה אפשר לעשות. בהצלחה ולידה קלה אבישג

אפשר לפנות לעובדת סוציאלית של העירייה כדי שתגיע ותבדוק במה דברים אמורים.

האם קיימות תרופות, מכל קבוצה שהיא (קבוצת נוגדי הדיכאון או נוגדי הפסיכוזה או קבוצה מסוג אחר), המיועדות לטיפול בבעיות של כפייתיות או חרדה, אשר אינן מטפלות כמטרה עיקרית או משנית בכאבים ותחושות, פיסיים או רגשיים, בדרך של שליחת כימיקלים או סיוע בשליחתם לאיזור האמיגדלה, למטרת דיכויים של כאבים ותחושות אלו ומיגורם? רון

לרון שלום, מצטער אבל איני מבין את השאלה. שנה טובה דר' גיורא הידש

סיכמנו שיש בלקיחת תרופות כגון פריזמה, לוסטרל ורספרדל לגרום לשליחת כימיקלים לאזור האמיגדלה, שתפקידם להפחית את עוצמתם של רגשות כאב ותחושות כאב ולדכאן. לפיכך שאלתי, אם ישנן תרופות כמו הפריזמה, הלוסטרל והרספרדל ומכל קבוצה כלשהי של תרופות (כגון נוגדי הדיכאון ונוגדי הפסיכוזה), אשר תפקידן הוא דומה או זהה לתפקידי הפריזמה, הלוסטרל והרספרדל (תפקיד של טיפול בכפייתיות או תפקיד של טיפול בתופעות של חרדה וכיוצא בהם (בתפקידים)), שאינן מטפלות כלל באותם רגשות כאב ותחושות כאב (שצוינו קודם) באמצעות שליחת הכימיקלים לאמיגדלה או בסיוע לאותן שליחות (למטרת הנמכת עוצמת הרגשות והתחושות ודיכויים)? רון

מדובר בנושא שכבר פעם העליתי פה, בנוגע לפסיכולוגית שלי ועל כך שהיא נוטה להכניס פרטים מחיה האישיים לפגישות שלנו. דיברתי איתה על זה פעם אחת אבל לאחרונה זה גורם לי לחשוב שאולי אני צריכה להפסיק לבוא אליה אם היא תמשיך כך. היא מספרת לי המון פרטים על טראומות ילדות שלה, על ההתנהלות של חייה היום, הכל כמובן כחלק משיחה ל החיים שלי- היא מראה לי דוגמה על חייה שלה. היא מציגה את הסיפורים כאילו הם מאחוריה, היא כבר התמודדה איתם והם יותר לא מפריעים לה, ולחילופין מביאה כל הזמן סיפורים כאלו ומזכירה סיפורים קודמים. זה נשמע שזה מאוד מעסיק אותה למרות מה שהיא אומרת, ולי קשה להבין איך עם טראומות רבות כלכך בלתי מטופלות במשך שנים רבות, היא יכלה לטפל באנשים אחרים... מה שעוד מפריעה לי שבאחת הפגישות הראשונות אמרתי לה שיש לי נטייה לרצות, בגלל זה יש לי קושי להיפתח, והיא גם העלתה את הנושא הזה לאורך הטיפול בכל מיני הקשרים. דווקא פה, שדי ברור שיהיה לי קשה להעמיד אותי במקומה בגלל הצורך לארצות, היא לא שמה לב שזה מה שאני עושה... זה מתחיל להרגיש כמו שאר המערכות יחסים שיש לי בחיים, לאט לאט אני מתכנסת לתוך עצמי וקשה לי לדבר על הבעיות שלי כי אני מנסה לרצות את הצד השני, הביטחון העצמי שלי יורד ואני מרגישה לא משמעותית וחשובה. אתמול חברה שלי מזה 12 שנה אמרה לי שהיא אף פעם לא ראתה אותי בוכה. מפתיע קצת... וזה לא שלא בכיתי. השאלה היא האם זה בסדר מה שהפסיכולוגית עושה? האם אני יכולה לכעוס עליה כי היא לא שמה גבולות, למרות שכבר פעם דיברנו על זה? בפגישה העוקבת אחרי הפגישה בה הבהרתי לה שזה שהיא מביאה פרטים מחייה האישיים מפריע לי ואני מרגישה כאילו אני מקשיבה לה ולא היא לי, היא כמעט פלטה משהו על עצמה אבל אז אמרה שהיא רוצה לספר משהו על עצמה אבל לאור מה שהסברתי לה, היא לא בטוחה שזה רעיון טוב, ואני כמובן תקפלתי ואמרתי לה שזה בסדר והיא יכולה לומר- מקרה קלאסי של ריצוי... לא ברור לי איך היא לא ראתה את זה. אני מאוד מבולבלת כי תחושת הבטן שלי אומרת "לא", והראש שלי אומר "לא כל כך מהר". אני כבר 10 חודשים אצלה, נראה לי שהיא הייתה אמורה להבין אותי קצת יותר טוב. מצד אחר, היא בסך הכל בן אדם ויכול להיות שעשתה טעות, הבעיה שאחרי שהיא שברה את הגבולות, נראה לי שיהיה קצת קשה לחזור אחורה... אני לא יודעת מה לעשות. אין לי חשק לעבור שוב מטפל... מצד שני, אני לא רוצה להפסיק את הטיפול כי יש עוד דברים בלתי פתורים אצלי שברור לי ידרדרו את מצבי אם לא אמשיך לטפל בעצמי. אני מקווה שהייתי ברורה בסיפורי.

הי שירה את מעלה כאן סוגיה מאוד מורכבת לדעתי, שנוגעת למהות של הקשר בין המטפל לבין המטופל. אני חושבת ששתינו נסכים עם ההגדרה שהפסיכולוגית לא אמורה להיות "חברה" שלך, אבל השאלה שנשארה פתוחה היא איפה בדיוק עובר הגבול בין חברה לבין אשת מקצוע? לפי מה שאת מתארת, אני רואה שהיחסים ביניכן מזכירים יותר שתי חברות שמשוחחות על הבעיות של כל אחת, משתפות זו את זו בטראומות שכל אחת חוותה, ואם זה כך - אולי רצוי שהיא תזמין אותך לבית-קפה וגם תשלם על המפגש במקום שזה יהיה להפך... לדעתי, חשוב מאוד שהפסיכולוגית לא תכניס את חייה האישיים אל תוך הטיפול שלך. קודם כל, מהטעם הפשוט ש: סליחה, אבל זה הזמן ש-ל-ך ורק שלך, ואת נמצאת שם כדי לעזור לעצמך ולא כדי לשמוע אותה. סליחה אם זה נשמע אגואיסטי אבל טיפול פסיכולוגי הוא בדיוק כזה - אגואיסטי, וכזה הוא אמור להיות. את שם כדי להבריא את עצמך. שנית, הכנות המרובה שלה אודות טראומות אישיות מעברה עלולה לפגום בצורת הראייה שלך אותה, כאשת מקצוע אובייקטיבית ושקולה שאמורה להוביל אותך לעבר פתרון הבעיות שלך. מבחינתי, החדר שלה אמור להיות המקום, ב-ה' הידיעה, בו את מרגישה הכי חופשיה בעולם להגיד את כל מה שעובר לך בראש, בלי לסנן ובלי לחשוש מהתגובה שלה, בלי לחשוב: "רגע, אבל אולי מה שאני עומדת לומר יזכיר לה איזו טראומה מהעבר שלה...?" שוב, גם זה עשוי להתאים ליחסים בין חברות אבל זה לא אמור להטריד אותך כאשר את מגיעה אליה על מנת לקבל שירות מקצועי שמרוכז כל כולו בך ובצרכים שלך. אני יודעת שאינך רוצה לעבור מטפלת, זה באמת מתסכל ומעצבן, אבל נראה לי שאם כבר ציינת בפניה שההתנהגות שלה מפריעה לך ובכל זאת היא ממשיכה - כנראה שזה חזק ממנה וזה לא משהו שישתנה. הגעת למצב שלא כל-כך נוח לך בחברתה, ואני חוששת שזה סימן עבורך שהגיע הזמן להחליף פסיכולוגית. בהצלחה רבה אבישג

אני רוצה לקבל כה שיותר תגובות כדי לדעת מה אחרים חושבים.

מה שלומך? ובכן, אני חושבת שאפשר להסתכל על העניין בשני אופנים. מחד - העובדה שהמטפלת שלך חולקת עימך את בעיותיה, או מביאה דוגמאות של התמודדות אישית, מראה על קירבה והערכה שהיא רוכשת אליך. אני מניחה שהיא לא נוקטת בגישה זאת עם כל מטופל, כי כמובן זאת גישה לא מקובלת. לפעמים הבאת דוגמאות אישיות בהתמודדות במצבי דחק , יכולות גם כן להקנות כלים באופן עקיף להתמודדות, אך מאידך, הטיפול כמובן לא צריך להתרכז בבעיותיה של המטפלת, שלא יווצר מצב שמתחלפים כאן התפקידים. אם הדוגמאות באות כדי להקנות כלים נוספים מתוך דוגמא אישית , שבאות להמחיש שגם המטפל הוא אדם ככל האדם, ואינו חסין מפני בעיות, ואינן מתפרסות על כל הטיפול, איני רואה בכך פסול, אך אם דרך הטיפול הזאת אינה מתאימה לך, או את מרגישה שאת הופכת להיות המטפלת של המטפלת שלך, אז כמו כל דבר, שגם אם לכאורה הוא טוב ולא מתאים לך הוא הופך להיות לא טוב. מעבר לכך, את אמורה להרגיש האם יש התקדמות במצבך, והאם הטיפול תרם לך וקידם אותך. יעל

היי שירה! עברתי טיפול אצל פסיכולוגית מהסוג שציינת. הרגשתי אז, שככה זה צריך להיות. לא הכרתי צורת טיפול אחרת. נעשינו כמעט חברות. היום אני בטיפול אחר. עם גבולות ברורים, עם יכולת להיות אני האמיתית בטיפול. לומר דברים שאני לא מעזה לומר בשום מקום אחר, בלי שום צורך לרצות, או לעשות איזושהי מניפולציה התנהגותית או מילולית. אני לא יודעת על חייה האישיים של המטפלת שלי כלום!!! אין לי מושג אם היא נשואה, איפה היא גרה, אם יש לה ילדים, לאן היא יוצאת לחופש, איפה עוד היא עובדת. זה ממש לא מעניין אותי ואני נזהרת מאוד לא לשאול שום דבר בנושא אישי. למזלי, גם המטפלת שלי לא משתפת אותי בכלום. כשהיא מדברת איתי, היא מעמידה לי את "המראה" ומשקפת לי מה קורה איתי. הדקות שאני אצלה הן נטו שלי. כמי שחוותה את שני "סוגי" הטיפול, אני יכולה להמליץ לך חד משמעית, למרות הקושי הכרוך בדבר, למצוא מטפל/ת אחר/ת. אני מכירה עוד אנשים שעברו כמה מטפלים עד שמצאו את זה שנכון להם. ואז נעשית העבודה האמיתית. ב ה צ ל ח ה רינת

היי שירה, בכוונה חיכיתי ולא עניתי לך, כנראה שהבנתי נכון שאת מחכה לתגובות רבות של אנשים שונים, אבל כעת כבר לא התאפקתי. כיוון שאני זוכר שאת שואלת שאלה זו בשנית אז ססביר מאוד להניח שהמטפלת עברה את הגבול לטעמך, וזה מספיק. אין חוקים של מינונים מתי כן ומתי לא אבל כנראה שהיא הגזימה כבר לטעמך. בנוסף לאור הטראומות והקשיים שהיא מספרת היא איבדה את הבטחון שלך ביכולת שלה לעזור ולטפל בך.. את יכולה לסיים כעת את הטיפול אצלה ולהתחיל טיפול חדש, קל לאמר משפט זה והרבה יותר קשה לבצע, ובמידה ותסיימי טיפול אם אכזבה איני בטוח שתתחילי טיפול חדש.... אפשרות נוספת היא לנסות ולהתמודד עם הקושי. ישנה חשיבות רבה להתמודד עם הקושי הזה כיוון שאת מציינת שהדברים נופלים אצלך על נקודות רגישות ומוכרות לך, הרצון לרצות.... הירידה בביטחון העצמי... את פועלת לטובת אחרים על חשבון זמנך ועצמיותך, חוסר אסרטיביות וכך הלאה. את יכולה לנסות להתמודד עם התכונות הללו שלך בטיפול. להיות יותר אסרטיבית, לתכנן ולאמר למטפלת את מה שאת חושבת, כלומר, לעבור תהליך של שינוי לכיוון שאת רוצה בו. יתכן ויהיו לך כוחות להוציא מהסיטואציה הזו את הטוב בשבילך. תמשיכי לספר מה קורה הידש

לשירה שלום כבעל נסיון רב לצערי בטיפולים נפשיים,עצתי אלייך להפסיק ומיד ,את הטיפול, למרות האמפטיה למצבה של המטפלת שלך כמו כן עצתי השניה נסי קודם טיפול תרופתי ,לפעמים זה חוסך שנים של חקירות ובירבורים

היי, אני קוראת את דברייך והם מאוד מאוד מבלבלים אותי. מצד אחד, אני מאוד מבינה אותך, כמה קשה זה יכול להיות להתמודד עם מטפלת שלא שמה לב לבקשות שלך, ושמה הרבה פעמים את עצמה במרכז ולא אותך!! אני מבינה כמה קשה ומעצבן ומתסכל זה יכול להיות. במיוחד האמון שלך שהתערער ביכולת שלה לעזור לך. מצד שני, שקראתי את דברייך, אני מוכרחה להגיד שאני קצת מקנאה. אני בטיפול שנה וחצי, אצל פסיכולוגית שלא מנדבת לי קמצוץ הכי קטן של מידע עלייה. וזה לפעמים דיי משגע אותי. אני לא יודעת שום דבר עלייה!! ממש כלום. לעיתים רחוקות שנפלט לה איזה קמצוץ של מידע הכי קטן כמו...("שהייתי ילדה אהבתי לאכול בננות") אני הכי מאושרת בעולם.........ללמוד משהו הכי קטן עלייה. כנראה ששני הגישות, אינן ממש נכונות, צריך לדעת למצוא את האיזון ביניהם. אבל אני, לעומתך, מעולם לא אמרתי לה שזה מפריע לי, ומשגע אותי..... אור (אשמח לקבל תגובה גם ממך)

יש לי בעיה. אני בת 22 וסבלתי מדיכאון בינוני. כרגע המצב השתפר [לקחתי תרופה הומאופטית] כרגע יש לי מצב רוח טוב , אך לא טוב כמו שהיה לפני שהדכאון התחיל. שאלתי היא : האם כדאי לי לקחת כמוסות אומגה 3 או שעדיף לא לקחת כלום ?

למאיה שלום, איני מתמצא לגבי אומגה 3 אבל המלצתי היא שבהחלט כדאי להיות בטיפול כדי שכל סמני הדיכאון יחלפו. איני חושב שסוג הטיפול חשוב, מה שחשוב שתרגישי טוב ותהני מהחיים. מדובר בגיל שבו מתגבשים ועדיין יש זמן ואפשרויות להנות מהטוב והחיוניות של החיים. זה הגיל להרגיש בטוב. אני מבין שאינך שוקלת טיפול תרופתי, וזה בסדר גמור, אבל מדוע לא לפנות לפסיכותרפיה? שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שאלתי היא מה ההבדל בין שני ההפרעות? כמו כן, איזה תרופה עדיפה למה? האם אפקסור יכול להיות טוב גם ל OCD? אשמח לשמוע

לדנה שלום, מדובר בשתי הפרעות השייכות שתיהן לקבוצת החרדה. אלו בטויים שונים של חרדה. בחרדה מפושטת GAD החרדה היא כללית ואינה מתמקדת בדבר אחד. ב OCD מדובר במחשבות חודרניות וטורדניות שלעתים קרובות הן לא הגיוניות וחוזרות על עצמן. בדרך כלל OCD יותר עמיד לטיפול ודורש מינונים גבוהים יותר של תרופות. גם אפקסור יעילה להפרעות הקשורות בחרדה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

לד"ר הידש האם יכולות להתקיים יחד שתי ההפרעות? גם חרדה מפושטת (עם התקפי חרדה) וגם או.סי.די? תודה טלי

קראתי שאצל הסובלים מדיכאון אצל 40 אחוז מהם נמצא חוסר בחומצה פולית.מהם החוסרים האחרים הידועים הטיפוסיים והאופינים לסובלים מחרדה ודיכאון (בויטמין b וכולי)

לרון שלום, אני לא קראתי את הדברים הללו ולצערי עדיין לא נמצא פתרון פשוט כזה לדיכאון. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

היי רציתי לדעת היכן ניתן להשיג אם ניתן להשיג את ה- dsm4 בעברית ניסית כמעט בכל חניות הספרים הגדולות יכול להיות שהוא אינו תורגם? אם זה אכן תורגם אשמח לדעת לפחות את שם ההוצאה תודה ......?

וגם לא יתורגם. באותה מידה שספרי רפואה וtext books רבים אחרים אינם מתורגמים מאנגלית לעברית. למה צריך בעברית, גם כך כל המונחים הם באנגלית, וזה ספר שכתוב בשפה מאוד פשוטה וקלה להבנה.

היי יש את ה ICD10 בעברית, דבר אשר מקביל במידה רבה ל DSM שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

בארץ משתמשים ב-ICD10 (הסיווג האירופאי) ולא ב-DSM4 (הסיווג האמריקאי). כלומר איבחון פסיכיאטרי צריך להעשות עפ"י הכללים וההגדרות ב-ICD10 שניתן להשיג העתק עברי שלו בחנויות הספרים המובחרות או בחנויות הספרים באינטרנט.

שלום לד"ר היידש ותודה שענית לי כל כך מהר. אני כן צריך להתמודד עם התופעה של פחד קהל בהרצאות באופן כמעט יומיומי. שאילתי: א. האם זה מסוכן לשלב נרבקסל יחד עם לוריבן? ב. המלצת לי על טיפול בתרופות נוגדות דכאון. האם יש תרופות כאלה שהם ספצפים לתופעה זו? וכמה זמן צריך לקחת אותם? הרי חלק עיקרי מעבודתי עכשיו הוא הרצאות. ג. מה זה טיפול קוגניטיבי? תודה רבה,

לישי שלום, אין בעיה בנטילת נירווקסל ולוריוון למרות שאני מעדיף ככלל תרופה אחת שעושה את כל העבודה מאשר שתיים. מדובר על תרופות אשר הוכיחו את יעילותן בטיפול בחרדה חברתית, ישנן מספר תרופות כאלו כולן ממשפחת נוגדי הדיכאון. יש המשתמשים גם בדרלין (פרופרנולון) אולם לדעתי היעילות פחותה בהרבה. נוטלים את התרופות מספר חודשים עד שההתניה והקשר בין הרצאות וחרדה מתפוגגת. טיפול קוגניטיבי הוא סוג של פסיכותרפיה אשר עוסק בקשר בין המחשבות הלא הגיוניות בזמן החרדה והתגובה הרגשית שלהן. תוכל למצוא על כך חומר רב ברשת אבל בארץ יש מספר מועט של מטפלים העובדים בשיטה זו. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

ישי תוכל למצוא הרבה חומר באתר חרדה חברתית. ויש גם פורום. מיכל. אגב הייתי נזהרת משילוב שתי התרופות שהזכרת. יש לי נסיון רע משילוב דומה.

תרופות להפרעת חרדה חברתית (פחד קהל) הן תרופות כמו סרוקסט, לוסטרל ואפקסור. נברקסל ולוריוון הן תרופות מרגיעות אך זהו איננו טיפול לחרדה. טיפול קבוצתי בשיטה התנהגותית-קוגנטיבית נחשב לטיפול המועדף להפרעת חרדה חברתית. רק אם הסימפטומים מאד חריפים ומאד מפריעים נותנים תרופות. אפשר לקבל טיפול במרפאות חרדה הסמוכות לבתי החולים הכלליים (פריסה ארצית).

האים יכולים לאשפז אדם אשר חולה בסכיזופרניה ואנו מהווה סכנה לסביבה רק ביגלל שאינו מתקלח?

סירוב ממושך להתקלח עונה להגדרה של מסוכנות וכבר ראיתי חולים שהובאו בכפיה לאישפוז פסיכיאטרי עקב סירוב להתקלח. אחרי איזון תרופתי רובם אבל לא כולם חוזרים לעצמם כולל שמירה על הגיינה ואז אפשר לשחרר אותם בחזרה לקהילה.

במדינת ישראל החוק קובע שיש לאשפז אדם רק אים יהווה סכנה מידית לעצמו או סביבתו . אני מסכים עים מה שאמרת שכן הפסיכיאטרים עוברים על החוק ותופעה זו קיימת ואים אפשר לשאול איפה ראית כאלה מצבים?

אני מטופל כעת בכדורים נגד OCD וחרדות, כדורים לטווח ארוך, אך ההשפעה שלהם עדיין לא התחילה , אני כעת מובטל ובראיון עבודה אני נכנס לחרדה מוגזמת , אין לי זמן לחכות עד שישפיע לכן אני שואל האם יש כדור להרגעה שלא מרדים? וזאת לתקופה הקרובה. אשמח לשמוע את תשובתך המקצועית, מאחל חג שמח גיא

בינתיים עד לתשובה המקצועית, קלונקס הוא כדור הרגעה פחות מרדים, כמובן במינון נמוך, וכמובן יש לבדוק את ההתאמה לתרופה אותה אתה לוקח.

לגיא שלום, תרופות הרגעה לטווח קצר כמו לוריוון, כלונקס וואבן עשויים לעזור. כדאי לנסות תרופה כזו בערב או בשבת ורק אחר כך כאשר אתה ניגש לראיון. תופעת הלוואי השכיחה של התרופות הללו היא ירידה בעירנות או שינה. כך שתבדוק קודם כל כיצד הן משפיעות עליך ובטח לא לנהוג ברכב. בהצלחה דר' גיורא הידש

http://doctors.nana.co.il/forums/read.php?f=385&i=181008&t=180716 והרי התגובה: חחחח לא ... את טועה .... :-) אין לי בעיה בכלל עם האבחנה הזו, והחברים שלי התכוונו לומר דווקא (ואולי להפתעתך...) שהם חושבים שהADHD זו אבחנה כבדה יותר , אבל הם דווקא תופסים מיזה משהו די מגניב..... ממש לא איכפת לי מה הם חושבים, הם לא יודעים איך זה, ואם זה מגניב או לא. בהחלט היתי שמחה אם לא היו לי את כל הבעיות האלה, אבל שוב, אין לי שום בעיה עם זה, נהפוך הוא, כבר קיבלתי מספיק אבחנות בחיים אז לפחות אני שמחה שקיבלתי איזושהיא תשובה לכל ה"הפרעות" שהיו לי ושיש לי.... בקשר לסגנון הכתיבה שלי, ובכן למען האמת לא ממש השתדלתי, אבל אם טוענת שכן, אז אני די מודעת למצב.... וכן זה מאוד מכעיס אותי ומעליב, יש אנשים שרואים בזה סוג של טמטום, אבל שוב, הם לא מכירים, והם לא יודעים למה, ולרובם גם לא ממש איכפת, ואישית אני גם לא רואה שיש איזושהיא דרך לשפר את המצב הקיים, אבל אני בטוחה שהתכוונת לומר זאת לא כביקורת, אלא כמתן תשובה לשאלה שלי (בין אם אני "סובלת" או בין אם לא) לכן אין לי שום רגשי כעס כלפיך, למקרה שאולי תחשבי שיש .... :-)

ועוד שמהו קטן, אולי באמת תוכלי לומר לי איך את רואה את הכתיבה שלי כבלאגניסטית? כי דווקא קראתי עכשיו וכן זה קצת גולש לפרטים אחרים אבל לא ראיתי בזה משהו שונה לחלוטין...... (אולי גם מפני שלא התעמקתי) סתם כי מעניין לדעת?

לידיה בוקר טוב אפתח בהבהרה חשובה: אני האחרונה שמקשרת בין ADHD לבין טמטום. לא היתה כל נימה של ביקורת בדבריי, סתם הבעת דיעה ואני שמחה שלא נפגעת כי כמובן שלא היתה כוונה לפגוע. דווקא משום שאני יודעת עד כמה מעיקות התופעות הקשורות ל- ADHD על האדם הסובל מההפרעה - אני חושבת שכדאי לנסות טיפול תרופתי כי ראיתי במו עיניי תוצאות ממש יפות. לגבי הכתיבה - אני לפחות קלטתי מידה מסוימת של חוסר ארגון, ו"קפיצה" מנושא לנושא, וזה הזכיר לי אישית אפיונים של ADHD אבל שוב, אינך חייבת לקבל את דעתי... בהצלחה בהכל אבישג

שלום לך ד"ר, יש לי עמימות,אדישות ריגשית כלפי הסובבים אותי, כלומר אני לא מראה או משתתפת בשמחתו או בעצבותו של הזולת,מין אי איכפתייות כזאת,אפילו למראה תינוק שמחייך או אדם שבוכה,זה לא מזיז לי במאומה, מין קהות חושים ,חוסר אמפתיה,לכן אני נאלצת לא פעם לזייף ,להעמיד פנים,לשחק אותה , עליי לציין שאני סובלת מסכיזופרניה,האם ישנו קשר בין הדברים למחלה?

לאיילת שלום, כהות חושים עלולה להיות סמפטום של הפרעות שונות, גם של סכיזופרניה וגם של דיכאון כאשר שתי האבחנות עלולות להיות ביחד. כדאי להתייעץ עם הרופא המטפל לגבי מצבך הנוכחי. כיום התרופות החדשות פועלות על הסמנים השלילים בסכיזופרניה שאחת מהן היא הכהות הרגשית. אפשר לטפל בתופעה וכדאי להתייעץ עם הרופא. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר הידש, אודה מאוד אם תענה לי על ארבע שאלות אלה- 1.רציתי לדעת האם זה נכון שיש דווח למשרד הבריאות ולגופים אחרים במדינה על אשפוז יום בבית חולים,כדוגמת ביתן 7 רמב"ם ומה טיבו של דווח זה גם אם ההתרשמות שאין סכנה לעצמי או לאחרים. כלומר האם הוא "מזכה" אותי מעכשיו ועד סוף חיי במכתבים רשומים מטעם המדינה לצרכים שונים מרשיון ועד רשיון עסק שידרשו ממני שוב ושוב אישורים מפסיכיאטרים. אשמח אם תענה מתוך נסיון שלך עם מטופלים אם אכן אתה מכיר סיטואציות דומות. השאלה היא מה כל ההגבלות שעתידות לנחות עלי בעקבות נסיון כזה.(מן הסתם אם לא היו הגבלות אחר כך, גם לא היה צורך בדווח) 2. האם הרופא או הפסיכולוג המטפל אכן רושם על נייר בית חולים ממשלתי את כל הזבל הרגשי שעלול לצאת מפי כגון "לכלוכים" על הורים ועוד שאר זבל מהסוג הזה ואכן שולח גם את זה למשרד הבריאות ,האם כל החומר הזה פרוץ לכל מעסיק עתידי. 3.האם כמו שהבנתי המימון לאישפוז יום מהפניה בחדר מיון מגיע מהמדינה ואין צורך בהתחייבויות(עדיין) 4. מישהו סיפר לי סיפור שרציתי לדעת האם הוא אומר את זה כדי "לדחוף" אותי או לא: זה סיפור על אדם שהיה מאושפז אישפוז מלא בבית חולים ( ואחרי שיצא ממנו למד רפואה והיום הוא רופא לכל דבר -האם זה ייתכן??????

לרונן שלום, מבחינת הדיווח למשרד הבריאות, אשפוז יום הוא כמו כל אשפוז אחר. הדיווח הוא בקיצור רב על משך האשפוז ואבחנה. פרט לכך שום אינפורמציה אינה מועברת לשום גורם ללא אישור שלך בויתור על סודיות רפואית. אם יש לך רישיון נהיגה לא צריכה להיות בעיה כי משרד הבריאות לא מדווח למשרד התחבורה. עם זאת החובה היא עליך לדווח על כל שינוי במצב הבריאותי.....אם ישנה סכנה בנהיגתך אז כל רופא חייב לדווח למשרד הבריאות על סכנה זו. במקרה כזה האדם מוזמן למכון הרפואי לבטיחות בדרכים ושם הוא נבדק ושם נקבע האם הוא יכול להמשיך לנהוג או לא. באופן כללי הגישה של המכון היא שאדם המטפל בעצמו הוא אחראי ומודע למצבו בהבדל מאדם אשר אינו מטפל בעצמו ולכן גם עלול להיות מסוכן בנהיגתו. כך אדם שנוטל תרופות אחראי יותר מאדם שאינו נוטל תרופות. אם תרצה להוציא רשיון לנשק, תצטרך להבדק אצל פסיכיאטר אשר יקבע אם אתה אחראי ויכול לשאת נשק. מימון האשפוז על חשבון המדינה ולכן בנקודה זו אינך צריך לדאוג, גם החומר הרפואי לא פרוץ לאף אחד והוא סודי ביותר. בהחלט יתכן שאדם שהיה מאושפז למד רפואה והוא עשוי להיות רופא טוב, לעתים גם רופאים סובלים מהפרעות נפשיות המתפתחות אחרי הלימודים, כך שכל אחד לצערי עלול לחלות ולהיות מאושפז בפסיכיאטרייה. אני חושב שהדבר החשוב ביותר הוא שתטפל בעצמך. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום לכולם, סליחה על הבורות ואודה מאד למי שיוכל לענות לי. ובכן שאלתי היא: אם גבר מסויים נואץ בי מבט ממושך תוך כדי הליכה , בזמן שאני נפגשת איתו ברחוב (גבר זר), הוא נואץ בי מבט ממושך מלווה עם חיוך - האם זה אומר שכבשתי את ליבו, או סוג חיזור, ואם לא מה יכולה הסיבה לנעיצת מבט ממושכת? - תודה- שני.

שני לילה טוב השאלה שלך כללית מאוד לדעתי, לכן קצת קשה להשיב עליה. יכולות להיות תריסר סיבות לנעיצת מבט - של גבר או אישה, וקשה לנחש בדיוק מה היתה הכוונה מאחורי העיניים - אם לא יודעים למי שייכות העיניים... תנסי להפנות את זה אל עצמך למשל: קורה לך בוודאי שהעיניים שלך "נתקעות" על מישהו למשך זמן ממושך יותר מהרגיל, למה זה קורה? יכול להיות שהוא סתם מזכיר לך מישהו ואת מנסה להיזכר מי, אולי החולצה שלו יפה לדעתך, יתכן שהוא נראה כמו אחיו התאום של שחקן הקולנוע הכי חתיך לטעמך, ואולי בכלל סתם את בוהה בו בלי שום סיבה ומחייכת לעצמך כי נזכרת במקרה באיזו בדיחה ששמעת יום קודם... ולסיכום - כן, בהחלט יכול להיות שאיש זר שעבר מולך ברחוב חייך אליך כי את יפה בעיניו. שתזכי תמיד למבטים מחייכים אבישג

היי. אני לעולם לא ינעוץ מבטים בכדי לא להביך את האדם, זה גם לא מנומס. אך אם לרדת לסוף דעתך בשורה התחתונה היא: האם זה מראה שמצאתי חן בעיניו, ויתכן והוא בכלל מפנתז שהיה מעוניין לקיים איתי יחסים?, כי אחרי הכל זה גבר שנראה מעל גיל 40. - בתודה על העזרה - שני.

שני יקרה, אני הולכת לומר לך דברים שאולי יהיה לך קשה איתם. התחושה של נעיצת העינים שלו בך היא עניין סובייקטיבי. *את* הרגשת שהוא נועץ בך עיניים; וכי איך יכולת לדעת שהוא נועץ בך עיניים אלמלא *את* התבוננת בו? את כותבת שלא מנומס לנעוץ עיניים, כי *את* מרגישה אי נוחות ובושה עם העובדה שחלפו בינכם (כן, בינכם - זהו עניין הדדי) מבטים. את מתארת את התחושה *שלך*. האסוציאציה המיידית ש-ל-ך למשיכה מינית, אולי מעידה על מחשבה שלך, ולאו דווקא על שלו. יחד עם זאת נבהלת מעצמך: "מה? אני יכולה להימשך לגבר בן ארבעים? מה פתאום?" חוצמזה אבישג חברתנו צודקת: לגברים בגיל ארבעים וגם הרבה הרבה יותר מבוגרים יכולות להיות מערכות יחסים עשירות ומלאות, והם במלוא אונם זו דעתי, ואת מוזמנת לחלוק עליה בתודה (ש)

היי. האמת היא שאני נעצתי מבט כי הוא התחיל לנעוץ ואז מבטו מיגנט אותי אליו. ואני כלל לא חולקת במה שכתבת וחידשת לי דברים שעד כה לא ידעתי. אז, א ם כך, נעיצת מבטים אני אמורה להבין שזה רק מראה על משהו חיובי - ז"א: שמשכתי תשומת לב, כי חשבתי לעצמי, אם הייתי מה זה מכוערת - בטוחה שלא היה טורח להביט ולחייך אלי - לא כן? - שני. ותודה רבה על התייחסותך למכתבי.

שלום ד"ר היידש למרות שאני סובל מפחד קהל ומפחד להיות במרכז הענינים בארוע חברתי, הצלחתי עד עכשיו להתמודד עם זה ולא לתת לזה להפריע להתקדמות הקריירה שלי או לחיים בכלל. לאחרונה בעיה זו התחילה לקבל צורה אחרת אצלי במיוחד כאשר אני במצבים הנ"ל או כל מצב של מתח והיא תכיפות ודחף ללכת לשרותים (מתן צואה שלא במועד בכלל) . התדירות הולכת וגוברת לקראת הארוע וביום הארוע זה יכול להגיע לחמש פעמים ועדין הצורך "לרוקן" את המעים קיים. במסגרת העבודה שלי אני מעביר הרצאות מדי פעם ועכשיו ,כשהתקדמתי בעבודה, אני מרצה הרבה. אני לא מבין למה אני נלחץ למרות העובדה שאני כל הזמן מקבל פידבק חיובי. עכשיו אני נלחץ ומתרגש הרבה יותר בגלל הצורך ללכת לשרותים עד הדקה התשעים לפני ההרצאה. בפעם האחרונה כמעט הייתי בפניקה. יחד עם זאת, הדבר המענין ואולי מוזר הוא שאני שולט בפחדים שלי די טוב שאף אחד לא מבחין בזה וחושבים שאני נולדתי להיות מרצה. בעיה זו מתחילה להציק לי נורא ולכן פניתי לרופא המשפחה שלי. תשובתו שתופעה זו נורמלית כשהאדם במתח והפתרון הוא להוריד את המתח. רשם לי נרבקסל ואמר לי לנסות אותו ואם זה לא עוזר לעבור לתרופות אחרות כמו קסנגס ולוריבן. אך הזהיר אותי שתרופות אלה ממכרות וצריך לקחת אותם לפי הצורך. אני לוקח נרבקסל כבר חודש ולא נראה לי כי זה פותר את הביעה ולכן אני מבקש את עצתך וברצוני לשאול אותך כמה שאלות: 1. האם אפשר לשלב נרבקסל באופן קבוע ולוריבן לפי הצורך? כלומר לקחת אותם יחד? 2. אני בלחץ ודואג יתר על המידה ולפעמים פוחד ואני אפילו לא יודע ממה. האם לדעתך צריך טפול פסכיותרפי או אחר? 3.האם המצב הזה יעבור אם אניח לו או צריך להקדים תרופה למכה? 4.מהו הטיפול היעיל ביותר לפחד קהל (למרות שיש לי נסיון גדול בלהרצות ואפילו מצליח מאוד בזה)? 5.האם טיפול בפחד קהל באמת יסדיר לי את פעילות המעים ? אני מודה לך מאוד על תשובתך.

לישי שלום, התופעה שאתה מתאר נקראת SOCIAL PHOBIA ממוקדת, כלומר בפחד קהל בהרצאות או הופעות, רבים מאוד סובלים מכך ומתמודדים עם הקושי באופן טוב יותר או פחות טוב. כמה מהאמנים הישראלים המפורסמים שהפסיקו להופיע יתכן וסבלו מבעיה זו. בחו"ל הפתרון הוא לשתות אלכוהול, כישראלים אנחנו נוטים לתרופות הרגעה. פסיכותרפיה ובמיוחד פסיכותרפיה קוגניטיבית עשויה לשפר את המצב. בנוסף, הטיפול התרופתי מתחלק לשניים, טיפול הרגעתי לפי הצורך, כך שאם נוטלים תרופה במקרה שלך מספר ימים לפני ההרצאה וביום ההרצאה. איני חושב שיש חשיבות לסוג התרופה מפני שכולן דומות וכדאי לבחור את התרופה שמתאימה לך, לכן גם איני ממליץ על שילובים. אם מדובר בבעיה יותר חמורה או יותר תכופה, כלומר הרבה הרצאות או קשיים לפני קהל כדבר יומיומי כמעט, אפשר לשקול טיפול בנוגדי דיכאון. כל הטיפולים יכולים כמובן לסיים את הסיפור של פעולת המעיים שהיא ביטוי של חרדה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

קודם כל ברצוני לאחל לך שנה טובה ובריאה ושתמשיך לעזור לאנשים כפי שעזרת לי ברגעים שהייתי זקוקה לעזרה. לגבי עצמי: היום, כחודש לאחר התחלת השימוש באפקסור xr , אפשר לומר שחזרתי לעצמי ב-100% . אפילו קשה לשחזר, איזה סבל עברתי. זה באמת היה סבל, גם בגלל המצב ועוד יותר-עקב תופעות הלוואי של הכדורים. העיקר- התחלתי להרגיש עייפות ולישון כמו בן אדם, ללא "כימיה". כמובן שעכשיו מעסיקה אותי השאלה הבאה: אחרי כמה זמן אפשר לדבר על הורדת המינון מ-150 ל-75? לי זה חשוב להרגשה האישית. שוב תודה. אתה עושה עבודה נפלאה ואני בטוחה שאנשים מעריכים את זה. איך אתה אומר.???... שיהיה רק טוב. גיתית

לגיתית שלום, טוב לשמוע מילים חמות ותודה לך. עוד יותר טוב לשמוע שאת מרגישה בטוב ונוהגת לפי הספר עם השלבים והמהלך של הטיפול. עם זאת בעוד חודש את תרגישי יותר טוב מהיום במידה משמעותית והמצב עולה ומשתפר בשלושה החודשים הראשונים של הטיפול. כלומר תרגישי הרבה יותר טוב מאשר מאה אחוזים. איני ממליץ להפחית במינון של האפקסור. האפקסור פועלת גם על הסרוטונין וגם על הנוראפינפרין. עם זאת במינון של 75 מג' היא פועל רק על הסרוטונין ובמינון של 150 מג' היא כבר מתחילה להשפיע על הנוראפינפרין, כלומר אם תפחיתי במינון תפסידי את ההשפעה על הנוראפינפרין. לכן הייתי מציע להשאר על המינון של 150. אשמח כאשר תמשיכי לעדכן ולספר על הדברים הטובים שקורים לך שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

תבטיחו שלא תצחקו - סתם - אבל פקסט וסיפרמיל עשו אותי אנאורגזמית (ולא פחות חרמנית!) וזה יותר גרוע מהדכאון. אבל בכל זאת - לא רוצה להיות מדוכאת כל הזמן. עצות? דוקטור?

היי בתור מאזינה קבועה את צריכה לדעת שאצלך הכל בסדר, התופעה מוכרת עם התרופות הללו וכאשר תסיימי את הטיפול גם תוכלי לגמור, כלומר מה שחשוב שלא נגרם שום נזק למערכת והדברים יחזרו לעצמם. הרבה עיצות חוץ מלהחליף את הכדור אין לי, החלפת טיפול היא כמובן נושא מורכב שהרופא שלך יכול להחליט עליו. לעתים יש הקלה במצב כאשר הטיפול נמשך כלומר הגוף מסתגל לתרופה. לעתים משחק מקדים ארוך יכול לעזור. שנה טובה דר' גיורא הידש

הי מאזינה לא מצחיק אלא מוכר, בעיקר עם הציפרמיל. תנסי אפקסור, העניין הרבה יותר טוב. ועוד דבר - ככל שחושבים על זה ומוטרדים מזה - כך זה הופך להיות יותר בעייתי.... תנסי לחשוב על זה כמה שפחות תוך כדי, האמת - תנסי כמה שפחות לחשוב ויותר להרגיש. בהצלחה אבישג

לד"ר הידש, תודה עבור ההסבר מעמוד-706 לא מובן לי, האם אבחנה כזו מספיקה לוועדה? בתודה, יעקב

ליעקוב שלום איזו ועדה? אם תסביר אוכל להדייק יותר בתשובתי. הידש

לד"ר הידש ועדה לערעורים של ההסתדרות לעינייני קרנות הפנסיה. תודה,יעקב

לדר הידש זהו השבוע השלשי שאני נוטל לוסטרל במשך השבועיים האלה אני סובל יותר ויותר מחרדות חום גוף ושרירים תפוסים את האפקט של הלוסטרל נראה לי שאני מתחיל להרגיש הוא בכלל לא מרגיע הלוסטרל לא נותן לישון יש לציין שאני עובד במפעל משמרות וכשאני חוזר הביתה ב600 בבוקר אחרי משמרת לילה אני נוטל את הלוסטרל והחרדות רק עולות ואני כבר שבועיים נעזר וליום כדי להירדם יש לי מספר שאלות אלייך: 1:האם הלוסטרל עוזר לי כי חוץ מתפעות הלוואי שלו אני לא מרגיש כלום 2האם לדעתך לשנות תרופה 3:ומהו האפקט של הלוסטרל מה ההרגשה שאני מרגיש כאשר הכדור מתחיל לפעול האם זאת הרגשה שלעירנות או הרגעה 4:הפחד הגדול שלי להתמכר לולים כבר שבועיים רצוף אני בולע וליום 1 ביום לפני השינה לפעמים אני נוטל לורול 1 מג ולפעמים אסיוול 5 מג תלוי ברמת החרדה שלי האם לדעתך אני צריך להפחית ולהימנע להתקרב לולים הודה לך על תושבתך תומר 25

תפסיק בהדרגב אם כל הואליומים למינהן תבקש מהרופא אפקסור הוא הכי מתאים לוסטרל לא הכי טוב לחרדות תן זמן לאפקסור ותתחיל לאט לאט והבדרגה זאת דעתי...מנסיוני

לתומר שלום, למזלינו התרופות נוגדות דיכאון מעוררות ואינן מרדימות, תאר לך שהיתה רדום כל היום וגם בעבודה. עם זאת לעתים העוררות בתחילת הטיפול גבוהה מדי וגם זה מפריע. כדי להרגיש את ההשפעה הטובה של לוסטרל כדאי לחכות עוד כשבועיים שלושה ורק אז אם אין תגובה כדאי לחשוב על החלפת התרופה. וואליום, לוריוון, קסנקס ואסיבל שייכות כולן לאותה המשפחה ואין חשיבות איזו תרופה אתה נוטל, הסכנה של התמכרות קיימת אולם בדרך כלל ההתמכרות אינה חמורה וניתן להגמל בקלות. במיוחד כאשר אתה מודע לנושא זה. תנסה בימים החופשיים שלך לרדת לחצי מינון או להפסיק את הוואליום. מקסימום אם אינך נרדם תוכל להוסיף בשעה מאוחרת יותר. אם הלוסטרל כל כך מעורר אותך אולי כדאי ליטול אותו לפני העבודה בלילה? או לחלק את הכדור לפעמים או שלוש פעמים ביום? תנסה למצוא את הזמן המתאים לך לפי סדר היום שלך. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

הידש שלום!, האם יכול להיוצר מצב שבו אתה לא יכול לתפקד כלל ז"א המח לא שולח פקודות ואתה לא מכיר את עצמך ואת היכולות שלך ןאתה פשוט מנוטרל לא יכול לעשות כלום עם חייך? אתה רק אוכל שותה וישן. אודה לך על תשובה שני.

דחוף ביותר לטיפול פסיכותראפי. נשמע כמו מצב קטטוני ומפחיד לאללה.

לשני שלום, יתכן דיכאון מאוד עמוק או הפרעות אחרות, דרוש אבחון מקיף וגם תלוי כמה זמן התופעה הזו קיימת שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

איך את מכירה את המצב? מה יכול לעזור טיפול פסיכותרפי?

שלום, אשתי סכיזופרנית ואמרו לי שיש סיכוי גבוה מאוד לקבלת התקף לאחר לידה. איך מונעים התקף זה ? האם יש בפורום נשים סכיזופרניות שעברו בהצלחה לידה ללא התקף, למתן עצות גם איך לגבי ההריון עצמו תודה

לחנוך שלום, אשתך אינה סכיזופרנית ואני שונא את הביטוי הזה כיוון שהוא סטיגמטי מאוד. אשתך סובלת מסכיזופרניה כמו שאדם סובל מסכרת או מיתר לחץ דם, אדם אינו סוכרתי או לחץ דמי. לשאלתך, נכון שנשים הסובלות מסכיזופרניה עלולות לפתח התקף פסיכוטי אחרי לידה בשיכחות גבוהה יותר מאשר האוכלוסיה הרגילה. לכן מומלץ להתחיל בטיפול תרופתי מונע לקראת סוף ההריון ואחרי הלידה, כמובן שבהתייעצות עם הרופא המטפל. שיהיה במזל טוב דר' גיורא הידש

לחנוך שלום, אשתך אינה סכיזופרנית ואני שונא את הביטוי הזה כיוון שהוא סטיגמטי מאוד. אשתך סובלת מסכיזופרניה כמו שאדם סובל מסכרת או מיתר לחץ דם, אדם אינו סוכרתי או לחץ דמי. לשאלתך, נכון שנשים הסובלות מסכיזופרניה עלולות לפתח התקף פסיכוטי אחרי לידה בשיכחות גבוהה יותר מאשר האוכלוסיה הרגילה. לכן מומלץ להתחיל בטיפול תרופתי מונע לקראת סוף ההריון ואחרי הלידה, כמובן שבהתייעצות עם הרופא המטפל. שיהיה במזל טוב דר' גיורא הידש

דר. שלום, תודה על התיקון, זה אכן סטיגמתי. האם לוקחים כל משך ההריון כדור ולא רק בסופו מוריד משמעותית את הסיכוי ללקות בהתקף ? כלומר בעצם לא להפסיק מלקחת כדור בכלל? תודה

בימים אלו יצא לאור ספרו של דרור גרין (מנהל פורום 'הלם-קרב' באתר 'דוקטורס') 'טיפול נפשי, מדריך למשתמש'. באמצעות יותר ממאה סיפורים מחדר הטיפולים מפזר דרור גרין את הערפל האופף את הטיפול הנפשי, ומציג תמונה בהירה ומפוכחת של התהליך הטיפולי. הוא חושף בגילוי לב את עבודתו הטיפולית, ומציג באמצעותה את גבולות הטיפול הנפשי, על יתרונותיו וחסרונותיו. אין כמעט מי שאינו נזקק במהלך חייו לסיוע נפשי. הספר מיועד למי שפונה לטיפול נפשי, למי שנמצא בטיפול נפשי וגם למי שסיים טיפול נפשי, ומוקדש בו מקום מרכזי לשמירה על זכויות המטופלים. בתיאור בהיר ומדויק מפריך הספר את הדעות הקדומות ומסלק את החשש מפני טיפול נפשי. זהו ספר ראשון מסוגו, המדריך, צעד אחרי צעד, כיצד למצוא את הטיפול המתאים ואת המטפל המתאים, וכיצד לבדוק את יעילות הטיפול. כל אחד מן הסיפורים מציג זוית אחרת של המפגש היחיד במינו בין מטפל לבין מטופליו. דרור גרין, מייסד ומנהל 'קוגיטו, בית-ספר לפסיכותרפיה' בזכרון-יעקב, עובד כמטפל פרטי, מרצה ומדריך. מחבר הספר 'פרויד נגד דורה' ועורך תיאורי-המקרים של פרויד בעברית. פרסם כשלושים ספרים לילדים ולמבוגרים. בשנים האחרונות מפתח ישומים של הפסיכותרפיה ברפואה, בחינוך, בעסקים ובמערכות חברתיות בתוכנית 'כללי-היסוד של הקשר הבין-אישי', וכן סדנות הכנה למטופלים. סדנות ההכנה לטיפול נפשי, במפגשים פנים-אל-פנים ובאמצעות האינטרנט, הן ניסוי חדשני ראשון מסוגו, המאפשר למשתתפים להתנסות בגישות שונות לטיפול נפשי. פרקים מתוך הספר ניתן לקרוא באתר 'פסייקום' (בו אפשר גם לרכוש את הספר בהנחה): http://www.psychom.com/showpart.asp?part=4

האם מותר לשתות אלכוהול בתקופת השימוש בריטאלין, ואם כן, אילו סוגים מותר, והאם מותר להשתכר תוך כדי התקופה של השימוש בתרופה? האם מותר לעשן סיגריות (רגילות... לייט) האם יש דברים שאסור לקחת (לאכול או לשתות) עם השימוש בתרופה? אני מנגנת על כלי נגינה והמורה שלי טוען שאם אני אקח ריטאלין תוך כדי השיעור, אני אוכל להתרכז יותר, האם יש הגבלה בלקיחת התרופה? ז"א האם אני יכולה לקחת את התרופה בכל זמן ומתי שמתחשק לי על מנת לגרום לעצמי ריכוז מלא בכל שעות היום? או שיש הגבלה, וצריך לדוגמא ליטול את התרופה פעם אחת ביום, ובשעה מסוימת? העיניין הוא שאני גם לומדת אז אני לא יודעת אם אני צריכה "לבחור" לאיזה פעילויות אני אקח את התרופה... האם יש כאן אנשים שלוקחים את התרופה ויכולים להסביר לי מה התרופה עשתה להם? וכיצד היא גרמה לכם להרגיש?

ללידיה שלום, ריטלין אינה תרופה לריכוז אלא תרופה להפרעת קשב. היא שייכת לקבוצת הסמים המעוררים לכן לא כדאי שהמורה לנגינה ימליץ או ירשום לך ריטלין. הדברים יותר מורכבים. אלכוהול במינון נמוך מעורר בכמויות גדולות מרדים. בכל אופן השילוב בין השניים אסור בכל סוג של אלכוהול. אולי כדאי לנסות להיות צלול ולעסוק ביוגה בשביל לשפר את הריכוז? שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אבל האם זה יכול לפגוע בי מבחינה רפואית? האם יש לכך השלכות לטווח הרחוק??

שלום דר' הידש, לאחר שהלכתי לטיפול אצל פסיכאטר הוא רשם לי אפקסור. אני מטופל כבר כחודשיים ומרגיש מעולה. אבל... אני לא מצליח להפסיק עם העישונים. לא ספרתי לפסיכאטר שאני מעשן ממש כל יום ופתאום תפס אותי פחד שאולי זה מסוכן יחד וישפיע לי המוח. אני סתם נלחץ נכון? צריך לציין שבהתחלה היה לי תופעות לוואי עם אפקסור אבל הכל עבר ונשארה רק ההרגשה הטובה.

הי דור החשש שלך בהחלט מוצדק. לא מומלץ לצרוך סמים (מכל סוג) ביחד עם השימוש בתרופות מהסוג שאתה לוקח. כנ"ל לגבי צריכה יומית של אלכוהול, דרך אגב. אתה עושה עירבוב של חומרים המשפיעים על המוח, וזה עלול לגרום לתופעות שליליות, גם אם כרגע אינך חש בהן. הייתי מציעה לך בשלב זה להתמקד בהחלמה הנפשית שלך, ולשים בצד את התחביבים שקשורים לעשבים שונים. רק בריאות אבישג

כדאי שתדע שעישון גראס יכול גרום לדיכאון ולחרדות, לכן , נראה לי שחבל לקחת כדור שאמור לעזור מצד אחד ומצד שני לשים לעצמך מקלות בגלגלים... שלא תבין לא נכון, אין לי שום דבר נגד זה, אני גם לא באה להבהיל אותך, אני לא חושבת שמישהו באמת בדק מה קורה כשמערבבים, אבל תחושת בטן שלי- רצוי לא לעשן בזמן הטיפול. הגראס גם ממעם את התחושות והמחשבות, עובדה שבפני עצמה מגינה עליך מפני דיכאון או חרדות ולכן לא מאפשר לך לטפל בבעיה לכל עומקה. אולי כדאי לחשוב מדוע אתה כל כך אוהב לעשן? מדוע אינך מסגול לפסיק ומה התועלת הבלתי מודעת שאת המשיג מכך .

לדור שלום, אני מצטרף למה שכתבו קודמי ובמיוחד לחלק שיתכן שלגראס יש חלק בדיכאון. שנה טובה דר' גיורא הידש

האם לבנאדם יכול שיהיה גם OCD וגם ADHD ? ז"א, אני יודעת שOCD מהווה חלק מADHD, וגם קראתי ספר על ADHD (מאת כריסטופר גרין) אבל שאלתי היא כזו: הפסיכיאטר שלי אמר שיש לי ADHD אבל לפי הוא לא יודע על כל ההפרעות שיש לי בתחום ה-OCD שהיום אגב, כתבתי לו על כולם, כי אני קצת מתביישת להגיד לו את כל אלה, בקיצור ולעיניין, יצא שיש לי כ-20 הפרעות שמפריעות לי לתפקד חיים של בנאדם נורמלי. העיניין הוא , שעם כל הידע שלי בנושא, אני מבינה מתוקף כך שכנראה שיש לי OCD למרות שהפסיכיאטר אמר שיש לי ADHD, כי יש לי הפרעות קשב וריכוז ועוד דברים אחרים.... פעם הוא ראה אותי ממצמצת הרבה, והוא אמר שזה חלק מהADHD ..... בקיצור, האם יש קשר בין כל אלה, והאם יכול להיות שיש לי את שתי התופעות ביחד? תודה על התשובה. עוד שאלה: האם על סמך כל התופעות האלה (כל ה-20) יש לו סיבה נניח לאשפז אותי? ועוד שאלה - חברים אמרו לי שתופעת ה-ADHD גרועה יותר מOCD, שהADHD כבד יותר.... האם זה נכון?

איזה טיפול הוא המליץ לך? אני יודע שחלק מהתרופות נגד דיכאון יכולות לעבוד גם על הפרעות קשב וגם OCD.

הוא רצה לתת לי מזמן ריטאלין.... אבל קצת פחדתי מהתרופה.. קיבלתי בעבר תרופות מסוג פרוזאק (פריזמה, פלוטין) אבל אני חושבת שהתרופות האלה לא עזרו לי בגרוש על ההפרעות עליהן דיברתי עכשיו.....

הי לידיה יתכן שאני טועה, אבל נראה לי שאת בעצם מחפשת שמישהו יגיד לך שיש לך ocd במקום האבחנה של ADHD. משהו פנימי אצלך מתנגד מאיזו שהיא סיבה לקבל את האבחנה של ADHD, אולי זה קשור לעובדה שציינת שהחברים שלך אמרו לך שהפרעת קשב וריכוז היא גרועה או "כבדה" יותר מאשר OCD....? דרך אגב, לא הייתי נכנסת לעניין השוואתי של "מה יותר גרוע ממה"...כל אחת היא הפרעה בפני עצמה ואנשים שונים מתמודדים אחרת עם קשיים. כמו שאני רואה את זה, יש לך שתי ברירות: קיבלת אבחנה מהפסיכיאטר ואת לא ממש שלמה איתה. את יכולה תמיד לפנות לפסיכיאטר נוסף כדי לקבל מה שנקרא "חוות דעת שנייה", מקובל מאוד ברפואה. אם גם הוא יאמר לך שהאבחנה שלך היא ADHD - יש להניח ששני הפסיכיאטרים לא טועים. כמובן, שאם הוא יגיד אבחנה אחרת - כאן כבר תיווצר בעיה של איזו דיעה לקבל.... הברירה השניה שלך היא לסמוך על יכולתו המקצועית והנסיון של הפסיכיאטר שלך, ולנסות בכל זאת את התרופה שהוא ממליץ לך (הבנתי שטרם נתת לריטלין הזדמנות להוכיח את עצמו, אולי שווה לנסות). דרך אגב, אני חלילה לא מתכוונת להרגיז אותך אבל סגנון הכתיבה שלך אופייני ל- ADHD. את כמובן רשאית לא להסכים אתי, אני פשוט מביעה דיעה אישית. שיהיה בהצלחה אבישג

לד"ר הידש שנה טובה , אני כותב לך עם דמעות בעיני. רואה איך המרחק ביני לבין כולם הולך וגודל מיום ליום. ככל שהזמן עובר, כך כל השאיפות שהיו לי, הולכים ומתנפצים. אנשים שהיו כמוני, עבדו והגיעו לבית. כל חיי שאפתי לבנות בית. לפני מספר שנים, אפילו נשבעתי שאם לא אגיע לזה אמצא דרך לעזוב את העולם שלכם, אבל ההתחשבות באימי שעלולה לקחת את זה קשה, גרמה לי להימנע מכך. אני כותב לך דברים אלה, מפני שאני בוטח בך, שהרי אתה יודע את כל סודותי, כי כתבתי לך בעבר, כפי שכבר הבחנת נכון. אני מאמין שאתה מבחין, בגלל שאתה באמת מבין ללב מצוקותיי. כתבתי לך בעבר שלא פניתי לעזרה נפשית מספר שנים, כי פחדתי מאוד מפסיכיאטרים. גם היום אני פוחד אבל אני בוטח בך. כל חיי חלמתי להגיע לבית משלי ולהיות עצמאי. נסיבות חיי גרמו לי להזדקק להגיע לבית משלי והן קשות ואי אפשר לפרט בגלל שאין מקום . בכל מקרה, רציתי לעזור לעצמי נפשית, כדי שאוכל לתפקד ולעבוד בכדי להגיע לבית ולהיות עצמאי. אני יודע שאין סיכוי במצבי להגיע להיות עצמאי כאשר לעולם לא קיבלתי הכנסה, כי השלתי את עצמי שהכל בסדר ואעבוד . כאמור, לפני הצבא תפקדתי והייתה לי רוח חיים לעשות, ליזום, רוח עשייה, הייתי קליל נפשית ברוח העשייה. איבדתי את עצמי, איפה רוח העשייה שלי, ד"ר גיורא הידש ? לאחר הצבא, לא תפקדתי וחשבתי ואני אעבוד וזה היה סתם אשליה. אחר כ,ך הבנתי שאני צריך עזרה ופחדתי מפסיכיאטרים שיכלאו אותי על זה שאני עצוב בגלל שאני לא מצליח לתפקד בחיים. ואז לאחרונה, בזכותך ד"ר גיורא הידש, כן ביזכותך, ואתה יכול להתגאות בזה ולומר את זה לזכותך בתפילות של סליחות שבימים הנוראים שלפני יום כיפור, בזכותך קיבלתי כוח לבקש עזרה ואמון להוציא כאן ולהתבטאות ולהתיעץ. סלח לי שהייתי כותב בעילום שם או בשם אחר, עשתי זאת כי כך הרגשתי יותר בטוח. ביקשתי עזרה נפשית, וכפי שאמרתי בהודעה הקודמת, לא יצא לי מזה כלום. אני מת להגיע לעבוד או להגיע לבית אבל אני רואה שרחוקה הדרך. לפעמים, אני אומר לעצמי שאם הטיפולים הנפשיים לא יעזרו לי להגיע להיות עצמאי ולהגיע לקורת גג עד גיל ,50 אז אין לי ברירה ורק לעשות סוף לחיי עד אז. כי מה שווים הם חיי בלי בית משלי. כאמור, אני נמצא כבר בטיפול נפשי שכולל שיחות וכדורים וכל זה בשאיפה חזקה שלי להיות עצמאי ולתפקד ולעבוד . אם הייתי יכול, הייתי עובד 16 שעות ביום כמו שעושים חלק מהחברים לי שכבר אין לי איתם נושאים משותפים מהפער שנוצר מזה שאני לא מתפקד. הייתי רוצה לעבוד כדי להגיע לבית . לפעמים, אנשים שואלים אותי בדאגה, מה יהיה איתך (איתי). ואני לא יודע לומר להם. הייתי מעדיף לחשוב שלא אהיה כאן בעולם הזה יותר . מה אני צריך להיות כאן בעולם הזה איתכם אם אני לא מצליח לתפקד ולהגיע להיות עצמאי . סבתא שאותה אני מאוד אוהב הייתה משכנעת אותי, לפני שביקשתי עזרה נפשית, שעלי לבקש עזרה נפשית ואז אתרפא מהבעיה ואתפקד כאילו שמקבלים טיפול נפשי ואז יוצאים מהבעיה ונהפכים למתפקדים. התבדתי . קשה לי מבחינה חברתית, כי כשאני מדבר ומייעץ לאנשים (בעיקר בסוגיות משפטיות) אז חושבים שאני עובד, ואולי בעל מקצוע מיוחד, ואז כששואלים אותי במה אתה עובד, אני משתתק ובא לי לקבור את עצמי מרוב בושה. ולכן אני נמנע מלהיפגש עם דודים, חברים, אירועים משפחתיים וכדומה... ישנם חולי נפש, שרואים עליהם (כמו סכיזופרנים) שהם אדישים וחולים ולכן לא מצפים מהם ולא לוחצים עליהם, וברוב המקרים אין להם שאיפות . אבל אצלי זו בעיה, כי בלי כוונה אני עושה רושם חיובי, ואז מצפים ממני שאתפקד, אבל הם לא יודעים את הקשיים שיש לי אפילו ללכת לשירותים שאני נמנע ומתאפק וסובל מאוד, לא יודעים איך אני לא מסוגל לשלוח אפילו טפסים.... ... אני מת כבר שתהיה תרופת פלא כזו, שאוכל לתפקד אבל התרופות הפסיכיאטריות הם לא תרופות פלא כמו שרציתי שיהיו. האמת, שאין לי אפילו אבחנה אלא רק תגובות חרדה ודיכאון וניסיונות שאני מציע לרופא עד שאמצא משהו שיגרום לי לתפקד אבל לא מצאתי. אני בטוח שאתה מכיר אותי הרבה יותר מכל מטפל אחר, כי אתה קורא ובקריאה יותר תופסים ומרוכזים בדברים. ד"ר גיורא הידש האם לדעתך, במידה ובמצב ישאר כמו שהוא, האם אגיע לבית משלי ואתפקד ואהיה עצמאי או שאין סיכוי ? ואם כן אז איך בכל זאת אצליח ? אני מאחל לך גמר חתימה טובה ושנה טובה ד"ר גיורא הידש .

ליניב שלום, התרגשתי לקרוא את מכתבך ואת הרצון העז שלך לתפקד ו"להיות כמו כולם", וכפי שנאמר, אם רוצים אז השמיים הם הגבול. כמובן שכדי להגיע לבית משלך ובעיקר לעצמאות יש צורך ללכת בדרך ארוכה, לצערי לא רק בפסיכיאטרייה אלא גם בחיים להתחיל לחסוך לבית מתחילים משקל אחד ואחר כך ממשיכים. כפי שאתה מבין התהליך הוא ארוך וחוץ מפיס והגרלות יש צורך בעבודה במשך שעות רבות ובמשך שנים לא מעטות. אני בטוח שאתה רוצה בכך ואז גם תוכל להשיג את מה שאתה רוצה. בינתיים כדאי להתחיל טיפול וגם להתחיל ללמוד, תוכל להתחיל ללמוד מקצוע כיוון שעם מקצוע קל יותר למצוא עבודה מאשר ללא כל הכשרה. שנה טובה וגמר חתימה טובה דר' גיורא הידש

תודה ד"ר גיורא הידש שיהיה לך גמר חתימה טובה ושנה טובה ומתוקה.

אני בעל חרדות וגלי חום תדיריים, גם ללא סיבה,האם לוסטראל היא התרופה הטובה ביותר לחרדות?

אני נוטל כעת פריזמה, במינון של 20 מ"ג ויש לי עדיין גלי חום, מנטלית זה עזר, שאלתי היא האם תופעות הלוואי של הלוסטראל הם עייפות, ישנוניות, ופגיעה מינית? כמו כן, אני מובטל ונתקפתי חרדה בעבר בעקבות ראיון, האם פריזמה יעילה למצבים של התקף חרדה, או שעדיף לעבור ללוסטראל? עדי

מהניסיון שלי (אני לא רופאה-מטופלת בעבר ,אבל גם עובדת בתחום) אפקסור היא התרופה הכי טובה לחרדה.

לעדי שלום, לוסטרל ופריזמה (פרוזק ) שייכות לאותה הקבוצה, יש להן את אותן היתרונות וגם את אותן תופעות הלוואי. אבל הכל אינדיווידואלי, יתכן לשלאדם אחד הפריזמה מאוד תתאים ללא תופעות לוואי והלוסטרל לא ולהיפך. לכן כל החלפה של תרופות דורשת התייעצות עם הרופא המטפל. אם פריזמה עושה את כל העבודה לא כדאי להחליף אותה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום יש לי תינוק בן 10 חודשים שמחינת התפ חות לגיל זה אינו עושה את המצופה ממנו בתחום דיבור וחיקוי ויש לי חשש שהוא לוקה באוטיזם אני חרדה עד כדי כך שכמעט ולא מתפקדת הייתי אצל רופאי ילדים אך הם טוענים שצריך לחכות שיגדל במקצת על מנת לתת הבחנה מדוייקת מה עושים????

שלום, לצערי איני יכול לעזור כיוון שאיני מומחה בפסיכיאטריה של ילדים ונוער, עם זאת במידה ואת דואגת אז כדאי לקחתו לבדיקה לפסיכיאטר ילדים או לנאורולוג ילדים בעיקר אם יש בעיות בהתפתחות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר גידי רובינשטיין אני מחפשת מידע על אספקטים פסיכולוגיים של התמכרות חיפשתי בגוגל בנושא התמכרות וכל המידע שניתן שם הוא נורא כללי ועוסק בעיקר באירגונים לגמילה ולא מסביר את תהליך ההתמכרות והגורמים לכך. האם יש ברשותך אתרים שמסבירים לעומק את הבעיה או שאתה יכול להרחיב לי בנושא? תודה רבה ושנה טוב

לק' שלום, ראשית השאלה אינה מופנית אלי ולא איכפת לי שמי שיודע יעזור לך. בכל אופן אלו ידעתי היכן ברשת יש חומר הייתי עוזר לך, אבל איני יודע ואין לי זמן לחפש במקומך שנה טובה דר' גיורא הידש

לאלמוג שלום, אני חושב שעניתי, במידה והחמצתי את שאלתך, אנא שלח את הקישור. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

קיבלתי מהרופא לקחת כדור ציפראמיל שאלתי היא: איך אני אמור להתחיל לקחת את הכדורים מהמשפחה הזאת. להתחיל עם רבע\חצי או לקחת ישר כדור שלם את זה הרופא לא אמר לי אשמח לתשובה.

תמיד רצוי להתחיל בהדרגה. לי אמרו לקחת חצי כדור למשך מספר ימים ואז לעלות לכדור. אם נתנו לך מינון של יותר מכדור, אז לעלות כל פעם בחצי כדור למספר ימים עד שתגיע למינון שקבעו לך. רצוי להתחיל לקחת את הכדור בצהריים ולראות מה שהפעתו על העירנות. כדאי גם לקחת אותו עם אוכל לפחות בהתחלה. שיהיה בהצלחה.

ליוסי ושירה, לשירה תודה, נעים לשמוע ממך כאן אחרי הפסקה ארוכה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אמי נטלה במשך שבעה שבועות רמרון במינון של 30 מ"ג, כעת לפני שבוע העלתה את המינון ל45 מ"ג. מתי ,לדעתך, יחול שיפור בהתיחס לתוספת? תודה ושנה טובה.

לנועה שלום, אין חומר מדעי מדוייק לשאלתך למרות שמדובר בשאלה שכיחה, מניסיוני תוך מספר ימים. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

האם מותר לקחת אפקסור XR, 225 מ"ג יחד עם רילקסין (כדור שינה ללא מרשם רופא של תרימה)?

לטל שלום, לצערי איני מכיר את התרופה ולא מצאתי אותה במדיק-ספר התרופות. כנראה שלא צריכה להיות בעיה אם התרופה נמכרת ללא מרשם. אם תכתבי את השם בלועזית אחפש שוב. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

מדוע תרופות כמו ריטלין , אדורל , עובדים היטב למשך 3 ימים ולאחר מכן היכולת שלהם פוחתת??? שאני עושה הפסקה של 3 שבועות בתרופות הללו , היכולת שלהם עולה חזרה . ויורדת שוב לאחר 3 ימים ???

לאמיר שלום, לדעתי ומניסיוני התרופות ממשיכות לפעול ללא קשר למשך הנטילה. עם זאת מדובר על תרופות ממכרות ולכן יתכן שישנה התרגלות וסבילות לתרופות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

לד"ר הידש שלום ושנה טובה התחלתי לפני שבוע טיפול בלוסטרל . הוחלף מציפראמיל בעקבות תופעות לוואי שהחמירו ברצוני לשאול יש לי כאבים בחזה במיוחד שאני נושם נשימה עמוקה הרגשה של דקירה . כאילו כבד ממש מאזור החזה אני יודע שזה מהתרופה כי כשלא לקחתי אותה אז לא היה. אני נוטל רבע כדור ובימים האחרונים חצי כדור לוסטרל . האם זוהי תופעת לוואי מוכרת? האם זה יעבור? מה עלי לעשות ? תודה

שלום רב, האבחנה המבדלת החשובה האם מדובר על הפרעה בלב או הפרעה בשרירים, כדאי להבדק אצל רופא המשפחה. לוסטרל אינה גורמת להפרעה בלב אבל עלולה לגרום לתחושות שונות בשרירים, תנסה לעסות את המקום אם הרגישות היא בשרירים אז תרגיש את התגברות הכאב או הקלה עם המסז'. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שנה טובה וחג שמח תודה על תשובתך אליי בעבר. אני 4 חודשים עם אפקסר 75 XR ומזה חודשיים חש dizziness או חוסר שיווי משקל שמקשה על הריכוז . בתחילה פיתחתי חרדה על בסיס היפוכונדרי וחשתי שיש לי את כל המחלות הסופניות שבעולם ושאני אוטוטו עומד למות. לאחר שנבדקתי ע"י רופא המשפחה, א.א.ג (לבדיקת שיווי משקל), והפסיכיאטר המטפל. אין ממצא פתולוגי מבחינת רפואת הגוף, הפסיכיאטר טוען שהמינון טוב ושאין צורך לשנות ושהתופעה תחלוף. רופא א.א.ג טוען בתוקף שהתופעה והספיחים - שינה קצרה במיחוד בלילה וכאבי שרירים ברגליים, מקורם בתופעות לוואי של התרופה. האם אני סתם מגיב כך בשל חוסר שינה - אני לא מאמין בערבוב עם סטילנוקס וגם לא רוצה! אמנם החרדה הגבירה את עוצמת ההרגשה של החוסר שיווי משקל אך משהתרגלתי למצב אני עדיין סובל מכך וקשה לי להתרכז בעבודה או לצאת ליעדים רחוקים (ביניהם החופשה שנאצלתי לבטל פעמים). החרדה שלי כעת היא חרדת תיפקוד - לא בעוצמה כה חזקה כפי שהייתה לי עם תחילת התופעות אבל אני נהניתי מהתרופה לפחות בהתחלה וכעת אני מרגיש כל הזמן כמו שיכור. אני לא יודע אם זה קשור אבל יש לי תיאבון חזק ואף עליתי במשקל (במיוחד שוקולדים) לא כך לגבי הליבידו. אני רוצה את השלווה שלי בחזרההאם לזרוק את התרופה לפח? מהי דעתך? (הכוונה לד"ר הידש ולא לידענים דוגמת טלי 32 ) תודה רבה יובל

הי יובל מקווה שלא תכעס שאני מנסה לענות לך, למרות שאני לא דר' הידש ובוודאי שלא "ידענית"... פשוט הייתי מטופלת עד לא מזמן באותה תרופה כמוך, ואני חושבת שיש לי קצת מה לתרום לך בנושא, עד שהרופא ישיב לשאלתך. לקחתי אפקסור מאותו הסוג ובאותו המינון, וגם אני סבלתי מאותן תופעות שאתה מתאר. ההבדל המרכזי, דרך אגב, שתחושת ה"שיכרות" שאתה מזכיר חלפה תוך כחודש, והיא חזרה לצערי כשהפסקתי את האפקסור, חזרה ובגדול. יכול להיות שיש תופעות דומות כשמתחילים לקחת תרופה וכאשר מפסיקים אותה. נאמר לי בזמנו, שדווקא אם מעלים את המינון של האפקסור XR (למשל לוקחים 150) אז מרגישים פחות תופעות לוואי. אני לא יכולה להסביר לך מה ההגיון הרפואי מאחורי זה אבל הלא בשביל זה אנחנו מחזיקים כאן את הידש, לא ? :-) בכל אופן, אם מהבחינה הנפשית אתה מרגיש שהכדור כן עוזר לך, אולי כדאי לך לשקול העלאת מינון כדי להיפתר מתופעות הלוואי המציקות האלה ? לנסות תמיד אפשר, מקסימום תמיד תוכל להחליף לסוג אחר. תרגיש טוב אבישג

גם אני מצטרף לדעתה של אבישג לדעתי ומנסיוני עליך להגדיל את המינון

אז אני, אוהבת פתגמים, ואמרו חז"ל: איזהו חכם? הלומד מכל אדם (ועוד- אין חכם כבעל נסיון ועוד: מכל מלמדי השכלתי) זה שאתה לא רוצה לשמוע אנשים שהתנסו בעצמם, ( ושמעו את המטפלים שלהם,וקראו הרבה, וכו' וכו'), זה רק ההפסד שלך. למרות שבהחלט יש לי מה לומר, אני אחסוך ממך ומעצמי את התענוג המפוקפק הכרוך בלענות לך

אגב לדעתי כתבת פה כבר את הבעייה הזאת שלך ואף עניתי לך אגב בדיוק מה שכנראה ענו לך כאן. אז איך אמרו עו- השנאה תעוור עיני חכמים.

ובכן רק לשם הסקרנות עשיתי חיפוש ומצאתי שאכן צדקתי כבר כתבת כאן הודעה בנושא ועניתי לך בדיוק את התשובה שאתה מקבל כאן ועוד כמה דברים חכמים חבל עבור מי שלא יודע להקשיב תהיה בריא.

אנונימי יקר אולי שם משפחתך "עוד" או מתחבא תחת התשובה "ליובל" , אני לא לועג לחוכמתך ואף זוכר היטב כי ענית לי! אני לא שונא עצות חכמים אבל מעדיף ברי סמכא שלא מסתתרים מאחורי כינויים מתחמקים כשלך. ראשית, אני לא מטיל דופי בתמיכה לה זכיתי שבוודאי באה מתוך כוונות טהורות, אבל נדהמתי לראות שבמיוחד אתה יצאת משיווי משקלך והגבת ביתר שאת ולא בתגובה אחת אלא בשלוש... חסוך מכוחך למאבקים ענייניים יותר ולא סתם להתעמת עם אנשים על מה הם מעדיפים ומה לא. שנית, אני כמובן לא יכול למנוע מאנשים טובים (אבישג וכו') וגם משכמותך להשמיע קולם בפורום ולקחתי את זה בחשבון . אגב, דעותיי לגבי הכימיקל שפועל על המוח וסגולותיו מבוססות על החוויה האישית שלי, סמים אוליי נבדלים בקטע של התמכרות והשפעות שליליות אולם אני מרגיש כי אין למדע ידע מספיק בקשר להבנת תהליכים במוח ומבחינתי כל תוספת מלאכותית היא לא בריאה. אבל זה מה שיש למדע להציע - אז ננסה... באהבה יובל ליובל עוד כתב/ה: > > ובכן רק לשם הסקרנות עשיתי חיפוש ומצאתי שאכן צדקתי > כבר כתבת כאן הודעה בנושא ועניתי לך > בדיוק את התשובה שאתה מקבל כאן > > ועוד כמה דברים חכמים > > חבל עבור מי שלא יודע להקשיב > > תהיה בריא.

יובל שלום, שוב אני לא רופאה אבל לצערי, קצת מבינה. למעשה אפקסור הציל את החיים של מישהו מאוד קרוב אלי. לדעתי שווה לנסות להעלות מינון כי כשזה עובד-זה עובד בגדול. קצת מפריע לי התייחסותך לתרופות אלו כסמים-אם היה לך לחץ דם גבוה והיית לוקח תרופות להורדה ,זה גם נחשב לסמים? זה פשוט טיפול במחלה מסויימת. האדם שקרוב אלי פחד מהסטיגמה של פסיכיאטריה מאוד ולדעתי זה סתם מיותר. יש מחלה ויש לה טיפול ואפילו טיפול טוב, אז למה לא? אני מאחלת לך בהצלחה.

מה לעשות? אני כבר 3 שנים מטופלת נגד חרדות בציפרמיל וכרגע בציפרלקס שהוא טוב לי מאוד. אני מתכננת להכנס להריון עוד מס' חודשים. לפי המרכז הטרטולוגי זה בטוח להשתמש בציפרמיל אך לגבי הציפרלקס אין עדיין מספיק מחקר. השאלות שלי הן: - מה קורה עם בחורות שכמוני בזמן ההריון - מבחינת שינויים הורמונליים, חוסר איזון כללי, האם יש לנו נטיה להיות חרדות יותר? - האם יש לי נטיה חזקה יותר לסבול מדיכאון שלאחר לידה? (סבלתי מדיכאון שטופל דווקא בזכות טיפול קבוצתי נהדר ומומלץ!) - האם כשאומרים שתרופה "בטוחה" לשימוש בהריון הכוונה היא שחוץ מזה שהיא לא גורמת למומים בעובר היא גם לא משנה ומגבירה את הצורך העתידי של התינוק בתרופות שכאלה בעתיד (הגברת יצור סרוטונין)? מחכה לתשובה מקצועית, תודה!

היי ציפרלקס מכילה את אותו החומר שיש בציפרמיל רק יותר "נקי" לכן כמעט כל מה שנכתב על הציפרמיל נכון לגבי הציפרלקס. מי שעבר דיכאון יש לו נטיה וסיכון רב יותר לסבול מדיכאון נוסף, ככול שמתרחקים מההתקף של הדיכאון כך הסיכון יורד. כאשר נאמר שתרופה בטוחה בהריון הכוונה היא שאין שכיחות גבוהה יותר של בעיות לתינוק ולהריון לפי דיווחים של נשים שהיו בהריון ונטלו תרופות. לגבי התינוקות ישנה בעיה מחקרית, עד מתי עורכים את המעקב, בזמן הלידה, שישה שבועות או חודשים אחרי הלידה או כתה א' ולימודים גבוהים. כלומר תמיד צריך לסייג את מה שנאמר לפי המחקרים שניתן לעשות, הציפרמיל היא תרופה שאין לה עוד עשר שנים והציפרלקס בטח יותר חדשה. כך שלשאלתך האחרונה אין תשובה מבוססת. בהצלחה דר' גיורא הידש

לפסיכיאטר שלום אני בן 27 , כל חיי תפקדתי עד שעזבתי באמצע את הצבא בגלל משברים שעברתי . מאז אני לא עובד . בהתחלה השלתי את עצמי שאני יכול לעבוד, ניסתי לעבוד וכל פעם היו מפטרים אותי בטענה שאני איטי נורא ולא נראה להם. לאחר ארבע בערך שנים כולם התיאשו ממני ואמרו לי שאני צריך לטפל בעצמי כי אולי משהו נפשי גורם לי לא לעבוד. נבדקתי אצל נוירוג ויש לי דילדול שרירים שזנחתי לפחות 6 שנים. מאז ששוחררתי מהצבא ולא עבדתי מיד הרגשתי מתח וסבל נפשי מזה שאני לא עובד ולא מצליח להשיג יכולות של תפקוד שעשויים להביא אותי לעצמאות . המצפון שלי העיק מאוד ונכנסתי לחרדה של מה יהיה איטי ואחר כל לדיכאון סמוי שהוביל להפרעות בזיכרון שגם את זה זנחתי. רציתי ללמוד והפרעות קשב וריכוז הפריעו לי כולל אי שקט וחוסר התעניינות בכל דבר. מוחי היה עסוק רק בדאגות של מה מה יהיה איתי ודיבורים פנימיים נחושים שאני חייב להתחיל לתפקד ולהתרכז בלימודים ולתפקד ולעבוד אבל כל אלה היו רק דיבורים משום שבפועל לא הצלחתי. כל דבר קשה לי לעשות . אפילו לסדר את החדר לא סידרתי חצי שנה, למרות שיש לילות שאני אומר לעצמי שאני אסדר אותו בנחישות ומשתמש בדימיון מודרך ובכל השיטות וכלום לא עוזר . אז בשנים האחרונות אני מודע לכך שאני צריך לעשות משהו עם הסבל הזה ולבקש עזרה כי אני מת לתפקד כי קשה מאוד לא לקבל הכנסה במשך 7 שנים מאז הצבא. לכן לפני שנה החלטתי לתבוע ביטוח לאומי . כל יום הייתי אומר שאני אעשה את זה אבל פחדתי שזה לא יועיל לי ורק יזיק לי לרישיון נהיגה. לכן העדפתי להיות בריא בנפשי ולהצליח לתפקד ולא להצטרך את הביטוח הלאומי . אני מת לתפקד. אם פעם לא הייתי מודע למצבי אז כיום אני בוכה ומתפלל לאלוהים בבכי וברצון חזק שאצליח לתפקד. אז המשפחה שיכנעו אותי שאם אלך לבקש טיפול נפשי אז אעבור את המשבר ואז אשיג את החלום שלי שהוא לתפקד ולעבוד . אבל, כיום לאחר מספר חודשים של טיפול נפשי אני רואה שלא השגתי את המטרה ואני סתם רשום במשרד הבריאות כחולה נפש. ואני שואל מה עושים כדי לצאת מהחוסר תפקוד שאני נמצא בו . אני רואה שזה לא עזר לבקש עזרה-האם אני לא דפוק שהאמנתי לכולם שאתפקד אחרי טיפול ? כי אני רואה שזה לא עזר לי לכן אני מאוכזב ואני לא רואה תקווה שאעבוד . כל החברים שלי שגדלתי איתם עובדים ונוצר ביננו פער חברתי עצום שמבודד אותי ומשאיר אותי מאחור . מה אני אעשה עם עצמי?

ליניב שלום, נדמה לי שכבר כתבת בפורום אבל איני זוכר בדיוק ויתכן שהיה זה משהו אחר שנמצא במצב דומה. לא הצלחתי להבין ממכתבך האם מדובר על מחלת שרירים או שמחלה כזו אינה קיימת? האם מדובר בתסמונת העייפות הכרונית? מה האבחנה של הנאורולוג ושל הפסיכיאטר? לצערי הטיפול לא עזר לך, אם היית בטיפול מרפאתי בלבד אז אין רישום של הבעיה הנפשית במשרד הבריאות, רק אשפוזים נרשמים. לכן אני חושב שאין לך הרבה ברירות אלא להמשיך בטיפול הנפשי וכנראה להתחיל גם תהליך של שיקום. פרט לבעיה של העבודה יש לך בעיה חברתית ותפקודית במספר משורי חיים. דר' גיורא הידש פסיכיאטר מומחה

הביקור אצל הנוירולוג היה בשנת 1997 ותוצאותיו מצביעות על כך ש: "קיים דילדול שרירים ב BICEPS AND TRICEPS אשר דלים מאוד יחסית למבנה הגוף. בבדיקה רושם על חולשה פרוקסימלית של גפיים,החזרים גידיים תקינים, לא הופקו החזרים פתולוגיים,תחושה תקינה. הפניה למכון EMG. הפניה למעבדה בדיקת CPK" לפי תוצאות בדיקת EMG בכל ארבעת הגפיים הכל תקין ואין לי בעיה בהולכה חשמלית . גם בדיקת CPK תקינה . עלי לציין שמפנים אותי הרבה לבדיקת CPK היות ושבעבר ה CPK לא היה תקין מספר פעמים . אין לי מושג מה זה בכלל חולשה פרוקסימלית, זה היה בשנת 1997 כאשר פחדתי שזה חולשה נפשית ואז לא הלכתי לנוירולוג . ראיתי שהבדיקת EMG תקינה ואז לא הלכתי יותר לנוירולוג. שלחו אותי לפיזיותרפיה ולא הייתי מסוגל לעשות בבית תרגילי בית. לפני שנה וחצי גם נכנסתי לאנורקסיה שעליה גם כתבתי תגובה כאן בפורום למישהי בימים האחרונים. אני מניח שהאנורקסיה הוסיפה נזק לשרירים כי הייתי צם ולא אוכל דברים בריאים. לגבי הרישום, אני פניתי לבריאות הנפש ששייך למשרד הבריאות . ולפי מה שאמרו לי יש רישום בפתיחת תיק שכבר פתחו לי . אולי היה בעצם עדיף לגשת לפסיכיאטר של קופת חולים . אני לא יודע. שלחו אותי למרכז שיקום תעסוקתי ועשו לי אבחון שבסיכומו כתוב : "נמצא חסר כושר עבודה בשלב זה בחייו.מבחינתנו הסתיים הטיפול בעניינו..." כמה חבל, אבל אני לא מתכוון לוותר למזל הרע בכל כך בקלות . אני מקווה שאצליח בזה. גמר חתימה טובה וכל טוב

לד"ר הידש, רציתי לשאול אותך , מה ההסבר לאדם בעל אישיות-UNSPECIFIED . בתודה , וברכת שנה טובה. יעקב

הלו יעקב האם יתכן ששכחת חלק נוסף באבחנה, שהגיע לפני המילה unspecified ?

לאבישג שלום כן-דיכאון לאדם בעל אישיות -UNSPECIFIED . בתודה, יעקב

יעקב ערב טוב נראה לי שהמונח uns. מתייחס לאבחנה של דיכאון, ולא לאישיות שלך, אבל אני לא רוצה סתם להטעות אותך אז נחכה לרופא שיסביר לשנינו....

לד"ר הידש שלום איזה איזה מצבי נפש או הפרעות נפשיות, יכולים להכניס אדם לפחד עצום שמשולב ברצון לרצות בני אדם בכל מחיר שנה טובה

להילה שלום, איני בטוח שאני מבין את כוונתך אבל לרוב מדברים על רגשי נחיתות ויכולת ליצור קשר על ידי "שירות" או ריצוי הזולת וכך לזכות להערכה עצמית וגם להרגשה שנמצאים קרוב ליד אדם חשוב. אפשרות נוספת היא אלטרואיזם, מדובר במנגנון הגנה של חיים למען אחרים או הקרבה עצמית, כמו "אמא טרזה" הנזירה אשר פועלת כל הזמן למען הזולת. מקווה שעניתי לשאלתך דר' גיורא הידש פסיכיאטר מומחה