פורום פסיכיאטריה

ייתכן שהרופא מעדיף שיחשוב שיש לו PTSD, בדומה לנכי צה"ל אחרים, לעומת מחלות נפש יותר קשות, אשר יגרמו לו לפגיעה בדימוי העצמי ובתפקוד היומיומי. ייתכן גם שידיעת האבחנה תגרום לו להתנגד לטיפול ולסרב לקחת תרופות. במקרה כזה הרופא חושב מה טובת החולה ולא בהכרח מהן זכויותיו החוקיות. החוק איננו מוחלט, יש מס' חוקים שונים בנושא ולכן יש לפסיכיאטר אפשרויות תימרון די נרחבות.

דור, (אשמח לשמוע דעות גולשים בנושא, הכותרת של האם עדיף לדעת את המצב לאשורו, כן או לא, אינה רלוונטית אך ורק לנושא מחלות הנפש, מה דעתכם אתם? האם עדיף לדעתכם שלא לדעת מה המחלה- תהיה זו מחלת נפש, סוג הסרטן וכו'-?) מה שאני אומרת זה דבר כזה: הרי סכיזופרניה היא מחלה שלא תמיד אפשר לשלוט בה לחלוטין על ידי טיפול תרופתי. בוא נדייק - לרב, גם עם טיפול תרופתי עדיין יש מצבים שדורשים שינוי במינון או בסוג התרופה, ואלה נוצרים אחרי משבר נוסף. לכן, אם אדם מקבל אבחנה של פוסט-טראומה, [ונעזוב רגע את נושא הפיצויים, שאני תוהה אם אין הבדל בין שהמחלה היא תוצר ישיר של מלחמה, או סכיזופרניה, שהייתה כנראה ממילא מתפרצת],ולמעשה הוא סכיזופרני, ומקבל אבחנה וטיפול בהתאם, רק שאלה לא מדווחים לו - בגלל אותה גישה פטרונית שלטובת החולה אין לשתף אותו באבחנה, האם הוא לא ידע את זה? הרי מתישהו כן יהיו סימנים 'מפלילים', מתישהו כן יהיה מצב נפשי שאופייני למחלה. מה שאני אומרת, זה שמה שיותר קשה זו המחלה עצמה, ולא הסטיגמה. אולי אני טועה אבל לא נראה לי... עם כל ה"כבוד" לבורות, להוקעה החברתית, ולאות הקלון, התקפים פרנואידים ואחרים הינם קשים בהרבה. מה דעתך אתה? האם אתה חושב שיש מקרים שהסתרת האבחנה מועילה להם? אשמח לשמוע מה דעתכם אתם, בפרט אלו שסכיזופרניה היא המחלה שלהם. שבת שלום ראומה

ברפואה גופנית אין בכלל לרופא שיקול דעת אם למסור את המידע או שלא. חייב למסור עפ"י בקשת המטופל. רק בפסיכיאטריה, עפ"י פסיקות בג"צ, המטפל רשאי למנוע את המידע מהלקוח שלו, בחלק מהמקרים. לקוחות רבים שהיו אצל פסיכיאטרים או פסיכולוגים טוענים שהתיק הרפואי לא נגיש אליהם ואין להם מושג איך הם תוייגו. יש תיוג של כל פונה אך אין שקיפות שלו. בכזה מצב אנשים יכולים להיות מתוייגים באבחנות קשות כאשר מדובר באבחנות שניתנו להם לאחר יד וללא בדיקה מעמיקה. השקיפות של האיבחון היא לדעתי הכרחית גם כדי לשפר את איכות השירות. הטענה של "טובת החולה" היא עלה תאנה שלעיתים משתמשים בו בעיקר להמנע מתביעות משפטיות.

P.T.S.D מחלה לא פחות קשה מסכיזופרניה לדוגמה. לסכיזופרניה יש תרופה, והחולים בה מתפקדים, עובדים ולומדים. לP.T.S.D אין תרופה, ומצבם של רוב החולים מתדרדר משנה לשנה. אני לא מכיר נכה צה"ל שמוכר נפשית ולא יודע את סעיף פגימתו. מוזר מאד.

בשורה התחתונה אני חושבת שאדם צריך לדעת במה הוא מאובחן. זכותו לדעת, זכותו לקבל אינפורמציה, ידע הוא כוח והוא מאפשר התמודדות יותר קלה עם הבעייה. יחד עם זאת מתן האינפורמציה צריך להעשות בצורה אחראית ורגישה. לא להנחית על בנאדם אבחנה DSMית בלי שבכלל יבין מה זה אומר. זה די מפחיד לקבל ככה אבחנות, בלי הסבר עליהן , ועל דרכי הטיפול, ועל התקווה שבחיים עם מחלה כזאת או אחרת. אני קוראת עכשיו ספר על מבנה ופעילות המוח. ספר מרתק. כתוב בו שהקשרים בין הנוירונים והאקסונים במוח גדול מהקשרים בייקום כולו, משהו כזה. ויש שם סיפור על אישה אוטיסטית שלימדה את מוחה, באמצעות תירגול, לשאת את קירבתם המציפה של אחרים על ידי אימון בכניסה ויציאה מדלתות אוטומטיות בכניסה לקניון. היא היתה צריכה ללמד את מוחה את הוויסות הנכון של המרחק, והיות וניחנה באינטיליגנציה מאד גבוהה, הצליחה לאמן את עצמה ללמידת תקשורת בינאישית על ידי שינון טקסטים של הסכם השלום בין בגין לסאדאת, משהו כזה. כלומר, אם נותנים לאדם אבחנה יחד עם דוגמאות להתגברות על הבעייה, האבחנה נותנת כיוון לשיפור. לעומת זאת אם מה שיש לרופאים להציע לאדם עם סכיזופרנייה זה ידע על התדרדרות וסימנים שליליים, מה יוצא לו מזה? להסתיר זה פטרוני, מתנשא ולא חוקי לדעתי. צריך לדעת, וצריך לתת אינפורמציה, אבל בצורה אופטימית וטיפולית ולא כהנחתה שרק מורידה את האדם המאובחן לבור תחתיות שקשה מאד לעלות ממנו בחזרה. שבוע טוב תמי.

שלום רב אחי אובחן כחולה סכיזופרניה וזאת לאחר שהיה באישפוז יום במשך 4 חודשים בבית חולים במרכז הארץ. מזה שנתיים יש לא עליות וירידות בכל הקשור למצב הנפשי. שאלתי היא כזו הוא היה בוועדה רפואית של ביטוח לאומי וקבעו לא אי כושר 100% לצמיתות . העברתי את הטפסים לקרן הפנסיה והם קבעו לא כבר שנה שלישית הארכה כל שנה לעוד שנה עד 12/2007 . השאלה האם הם יוכלו להחזירו לעבודה בעקבות מחלתו אני שואל כי אני דואג לא . אשמח לתשובה של ד"ר הידש ולמי שיש לא בעיה דומה . תודה

שלום, אם הבנתי את שאלתך, אתה שואל האם קרן הפנסיה עלולה להחליט באופן שונה מהביטוח הלאומי? כלומר בביטוח הלאומי ההחלטה לצמיתות והאם קרן הפנסיה עלולה להחליט אחרת? זו שאלה משפטית ותלוי בתקנון של קרן הפנסיה. בכל אופן יהיה לקרן הפנסיה קשה מאוד להחליט אחרת ואז יהיה דיון משפטי על כך. לפי ידיעתי באופן עקרוני (באופן מעשי זה כמעט ולא קורה), קרן הפנסיה יכולה להחליט אחרת מהביטוח הלאומי. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום דוקטור השאלה האם קרן הפנסיה יכולה להחזירו לעבודה . למרות מחלתו תודה

שלום אני לוקחת לוסטרל כבר 3 שבועות לדיכאון וחרדה ולא מרגישה שום שינוי אפילו קטן רציתי לש אול מתי יבוא השינוי מיניסיון שלכם

למיכל אשמח אם תקבלי תגובות נוספות. בכל אופן מקובל לחכות שישה שבועות להשפעה החיובית ותלוי גם במינון הלוסטרל. כדאי לשים לב שלעתים דווקא האנשים שמסביב יראו ראשונים את השיפור במצב ויתחילו להגיד לך שהשתנת לטובה, קורה שרק האדם עצמו הוא האחרון שמבחין בשינוי.... שבוע טוב דר' גיורא הידש

אני נוטלת את הלוסטרל כחצי שנה , לדעתי זה מאוד אינדבידואלי , לאחד זה יכול לעזור לאחר חודש ולשני לאחר כחודשיים, (כך אמר לי הרופא שלי ) אין מתכון מדוייק לחולים . לי זה עזר רק לאחר חודשיים וחצי , אסור להתייאש !

שלום ד"ר הידש, קראתי בפורום שאתה תומך בנטילת סרוקוול פעם ביום למרות זמן מחצית חיים קצר שיש לו. אם כך, מדוע אי אפשר ליטול את הגאודון פעם ביום? הרי יש לשניהם פחות או יותר אותו זמן מחצית חיים.

לסילביה את צודקת וגם אני צודק..., למרות זמן מחצית החיים המדוד, יש את הניסיון הקליני ורבים ממליצים על סרוקוול פעם ביום, עם גאודון זה שונה וגם הניסיון של רוב הרופאים עם גאודון הוא מועט יחסית לתרופות האחרות. זה מה שיפה ברפואה. רק להבהרה- אפשר ליטול סרוקוול פעם ביום, אבל עדיף פעמיים. שבוע טוב דר' גיורא הידש

לפני מס' שנים פניתי מיוזמתי לפסיכיאטר פרטי שהזריק לי (בהסכמתי) זריקה של הלידול דקנואט 100 מ"ג שגרמה לי לתופעות לוואי מאד קשות במשך חודשיים. אני יודע בוודאות שלא סבלתי מפסיכוזה או ממחלת נפש בזמן שהוא נתן לי את התרופה או בכל זמן אחר. הסיבה היחידה למתן הזריקה היתה חוסר כימיה איתו וכעס שלו עלי מסיבות שלא ברורות לי. הוא בעצמו אמר לי "אתה עצבני" ולכן נתן לי את הזריקה. הוא אמר שאין לזריקה תופעות לוואי ושזה מיועד להרגעה. הוא לא אמר לי שזאת תרופה אנטיפסיכוטית. האם אפשר לתבוע את הפסיכיאטר? האם התנהגותו חוקית או אתית?

לעמוס אין ספק שלכפות טיפול או לתת טיפול בהטעיה הוא דבר לא חוקי. עם זאת כאשר אתה שואל על תביעה זו כבר שאלה משפטית. כלומר האם אתה יכול להוכיח את דבריך, או שמדובר על מילה שלך מול מילה שלו? על כך תצטרך לשאול עו"ד. בנוסף, אני מניח שלא נגרמו לך נזקים לטווח ארוך כך שגם הפיצוי שתקבל אם תזכה יהיה קטן אם בכלל. שבוע טוב דר' גיורא הידש

דר הידש שלום אני נוטל אפקסור XR וסובל מתופעות לוואי הקשורות בעיקר במערכת העיכול,בחילות ועייפות. קראתי שהתרופה רמרון מתאפיינת ביחודיות בכל הנוגע לחסימת תתי סוגים של קולטנים של סרוטונין.כמו כן שיש לה פחות תופעות לוואי הקשורות בבחילות ובמערכת העיכול. שאלתי היא האם נכון הדבר והאם ניתן לעבור מאפקסור XR לרמרון בצורה חלקה ולהרגיש שינוי לטובה בתופעות הלוואי שציינתי. בברכה,אייל

לאייל נכון שלרמרון יש פחות תופעות לוואי של מערכת העיכול, אבל עלולות להיות לו תופעות לוואי אחרות של הרדמה מסויימת וגם עליה במשקל. המעבר בין התרופות צריך להיות איטי, לדעתי כדאי לסיים עם האפקסור ולהתחיל עם הרמרון, אבל אין זה הכרחי. שבוע טוב דר' גיורא הידש

היי תודה רבה -אתה תמיד עוזר,מכוון ,תומך.....פשוט מקסים. תודה רבה ויישר כוח. שגב

כמו תמיד כיף לשמוע ממך שבוע טוב דר' גיורא הידש

מזה כשלוש נים אני נוטלת סרוקסט 30 מ"ג ולוריון לפי הצורך. האם ייתכן כי נהייתי עצבנית יותר? תמיד הייתי רגישה והתעצבנתי ושתקתי. הייתכן כי הפכתי לאלימה מילולית? עצבנית ותוקפנית יותר בעקבות הטיפול?

השאלה שלך מתחברת לנושא שאני מתעסקת בו לאחרונה ולשמחתי כבר הגעתי למסקנות מוצקות, ואילו הן: כפי שניסחת בעצמך- גם פעם היית עצבנית, וגם היום ההבדל הוא שפעם היית מפנה את הכעס פנימה והיום החוצה כחלק מהטיפול הפסיכולוגי שלי, ובמסלול מקביל לשני חברים נוספים, גיליתי דבר מדהים: כשאנחנו מפנים את הכעסים שלנו פנימה, במקום החוצה - אל המקור שלהם מה שקורה לנו זה שאנחנו נעשים מדוכאים. כשאנחנו מדכאים את הכעס שלנו, אנחנו נכנסים לדיכאון. לדעתי, וזה מהמעט מאוד שכתבת, הטיפול התרופתי שלך נותן לך את הביטחון שהיה דרוש לך כדאי להוציא את הכעסים שלך. הוצאת הכעס היא תהליך חיובי, אבל עלייך ללמוד כיצד להוציא כעסים שלא בצורה אלימה, אלא בצורה אפקטיבית, אסרטיבית ומשיגת מטרה בשביל זה אני ממליצה לך בחום ללכת לטיפול פסיכולוגי, אפילו קצר מועד שיעסוק בנושא זה. שיהיה בהצלחה, ואל תהיי קשה עם עצמך ר-או-מה

בפעם הראשונה שהתחלתי טיפול תרופתי הפסיכיאטר נתן לי פרוזאק אחרי שלושה שבועות כבר הייתי כל כך חסרת עכבות שהוא הפסיק לי אותו והחליף לתרופה ממשפחה של מייצבים. בעיקרון נוגדות הדיכאון הרבה פעמים משמשות גם לשחרור עכבות ולכן עוזרות נניח במקרים של התנהגות הימנעותית, חרדה חברתית, ביישנות וכד', אבל יש אנשים כמוני למשל שמפתחים שילוב של תוקפנות עם תחושה של בטחון עצמי כתוצאה מהכדורים ואז רצוי לסביבה וגם להם לדעתי להחליף תרופה. להיות תוקפנית בלי להיות נתונה למעצור הטבעי של הפחד או עניין בנורמטיביות חברתית יכול להיות גם מסוכן. טיפול פסיכולוגי הוא תמיד חשוב אבל לי עד היום לא נותנים SSRI כי אני מקבלת סממנים של "מסוכנות חברתית" כמו שאני קוראת לזה או סוג ספציפי של היפו מאניה כמו שהפסיכיאטרים קוראים לזה.

לשיר תודה למשיבות, אכן אם מדובר במינון נמוך של רגזנות הדברים הם כפי שראומה כתבה, אם הרגזנות מתגברת מאוד אז כפי שיפית כתבה, יתכן גלישה למצב מאני. כך שצריך להזהר. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום רב! מעוניינת לדעת מהן תופעות הלוואי העלולות להיות מתרופות : ASSIVAL 2MG CIPRALEX 20 MG ( אבקש תרופה מפורטת ככל האפשר למרות שזה יכול להיות מאוד אינדיודואלי) ומהם השפעותיהם הרפואיות בכלל . והסבר על אבחנה: ADJUSTMENT-PROLONGED DEPRESSIVE REACTION- PERSONALITY DISORDER NOS RULE OUT- ואיך התרופות עלולות להשפיע עלי כאשר המינון הוא 4 כדורים ביום סיפרקס ו2 כדורים ביום אסיוול? מקווה לתשובה מפורטת ככל האפשר.

ASSIVAL- תרופת הרגעה מקבוצת הבנזודיאזפינים. מינון 2-20 מ"ג ליום. התרופה מפחיתה מתח, חרדה ומרפה שרירים. יש פוטנציאל להתמכרות. פוגעת בעירנות. מומלצת לשימוש עד שבועיים או כ-SOS. CIPRALEX- תרופה נוגדת דיכאון וחרדה. ניתנת לטווח ארוך- חצי שנה ומעלה. מינון 10-20 מ"ג ליום. אין לקחת יותר. ייתכנו תופעות לוואי של מערכת העיכול, כאבי ראש, יובש בפה, פגיעה בתפקוד המיני. ADJUSTMENT-PROLONGED DEPRESSIVE REACTION -הפרעת הסתגלות שנמשכת יותר מ-6 חודשים ולכן עונה להגדרה של דיכאון. סמפטומים נפוצים- ירידה בריכוז ובקשב, ירידה בהערכה העצמית ובביטחון העצמי, מחשבות אשם ופחיתות-ערך (אפילו כשהאפיזודה מתונה), השקפות עגומות ופסימיות על העתיד, מחשבות או מעשים הפוגעים באדם עצמו, עד כדי התאבדות, שינה מופרעת, תאבון ירוד. PERSONALITY DISORDER NOS RULE OUT - הפרעת אישיות לא ספיציפית. הפרעות חמורות במבנה האופי ובנטיות ההתנהגותיות של הפרט, שלרוב מערבות שטחי אישיות אחדים וכמעט תמיד קשורות בפגיעה ניכרת בתפקוד האישי והחברתי. הפרעת אישיות נוטה להופיע בילדות המאוחרת או בתקופת ההתבגרות וממשיכה להתקיים בתקופת הבגרות.

לשרונה תודה לדור ודבריו מדוייקים. את רשימת תופעות הלוואי האפשריות תוכלי למצוא בכל אינדקס תרופות ברשת. חשוב לזכור שמדובר על סטטיסטיקה ותופעות לוואי אפשריות. רבים נוטלים את התרופות ללא כל תופעות לוואי ויש כאלו שכן סובלים מאוד מתופעות הלוואי. כאן כבר מדובר על תגובה אישית לתרופה. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום לכן... אז אני כמובן מרגיש מחויב להגיב לך ראומה, ואינני רוצה שהתגובה תעבור לעמודים הבאים... מה למדתי מהפסיכוזה? ברמה הטריוויאלית אולי, למדתי שאני נמשך הרבה יותר לגברים מאשר לנשים, לפני כן די הדחקתי את זה, ראיתי את עצמי כבי-סקסואל שבוחר להיות עם נשים, אבל בפסיכוזה כשהייתי משוחרר מעכבות מיניות אז זה גרם לכך שזו הפכה לנטייה הרגילה שלי. הפסיכולוגית שלי חושבת שזה מאוד מאוד חיובי, ושאלמלא הפסיכוזה החיים שלי היו פחות עשירים ומלאים ומאושרים, כי אולי הייתי חי במערכת יחסים אומללה עם אשה. אבל הרמה שיותר מעניינת היא הרמה הרוחנית, ומכיוון שסיימתי תואר ראשון בפילוסופיה, אבל אינני מצליח לעשות את השני, ברור שהרמה הזו מעניינת אותי. כתבתי על זה כאן פעם באריכות. ד"ר הידש מנסה לטעון שיש הבדל בין הארה אמיתית להארה מדומה, ושגם בחכמה של המזרח הרחוק יש את ההבחנה הזו. אני לא יודע עד כמה ההבחנה הזו אפשרית- נניח שאני טוען שאני מואר, כיצד ניתן לבחון את זה? הדרך היחידה שניתן לדעת היא ההתנהגות שלי. ומהי התנהגות של מישהו מואר? האם רק מישהו מואר יכול לקבוע שאני מואר? אבל מאיפה לנו לדעת שההארה שלו היא אמיתית? כי הוא מצהיר על זה? כי אנשים אחרים החליטו שהוא מואר? הרי זה לא משהו שמחליטים עליו באופן דמוקרטי... יש כמה שאלות יסודיות בפילוסופיה, שהפסיכוזה איכשהוא ערערה לי את התשובות עליהן. שאלה אחת ששואלים היא מה ישנו? השם של התחום הזה הוא אונטולוגיה, שאלה אחרת היא מה ניתן לדעת? והשאלה שלדעתי היא הכי מעניינת וכל שאר השאלות מובילות אליה היא איך לנהוג? ו/או מה המטרה של הקיום שלי? כשהייתי בפסיכוזה חשבתי שמטרתי היא להביא שמחה לעולם. להיות שמח בעצמי ולעשות אנשים אחרים שמחים. הבנתי שמה שאני איננו נבדל מהעולם. אני הוא בעצם העולם. לא חשבתי את זה או הגעתי למסקנה כזו מבחינה אינטלקטואלית, אלא חוויתי את זה. חוויתי שהעולם איננו נבדל מעצמי. שהמחשבות שלי אינן אלא סרח עודף, משהו לא חשוב, לא משמעותי. מה שחשוב הוא מה שקיים- שזה העולם. וזו בעצם הנשמה שלי! אינני נבדל מאחרים, אני והם אחד. אני והעולם זה אחד. אין שניים. למעשה במציאות לא יכול שאחד ועוד אחד יהיה שניים. כי יש רק אחד. ההבחנה אחד ועוד אחד שווה שניים איננה אלא מחשבה של בני האדם, שיוצרים הפרדה של הדברים. הפרדה שהיא זו שבעצם יוצרת את העולם, אבל שאיננה אלא אשליה, כי הכל הוא אחד. טוב, אני צריך לצאת...אני אמשיך לכתוב אחר כך מיכאל

שלום למיכאל, א. ותמימי תודה על התגובות שלכם שלא במפתיע, הגבתם לי רק אתם, רק שלושה אנשים. יכול להיות משתוך גולשי הפורום אין הרבה שעברו חוויות מזעזעות כמונו, יכול להיות שאחרים מרגישים מובכים לספר על מה שקרה להם, וקשה ממעט סיפורי מקרים להוציא איזו אמירה. אולי גם לא ניסחתי שאלה ברורה.. פתאום אני לא יודעת ממש מה לומר אני בפסיכוזה/ מאניה שלי הרגשתי מאוד שייכת. אני לא הייתי משיח, ולא הייתי שום דמות אלוהית אחרת, הייתי אני. אבל היה לי מקום במארג הזה של האנשים שבדרך כלל זרים לי לחלוטין. הייתי שייכת. הקשרים שיצרתי תוך כדי היו יוצאי דופן, ואין ספק שהיו חוויה מאוד מיוחדת, זה לא שאני חסרת ביטחון ביום-יום, אבל כזו בטוחה בעצמי, מעולם לא הייתי, מחוץ לרגעי ההיי האלה שמאפשרים לי לשים בצד את העכבות שלי. אחד מהדברים שהובילו את הפסיכוזה שלי היתה 'תובנה' שהעתיד מוריש את השלטון לנשים. שבמילניום השלישי הנשים יהיו הכוח המוביל. זה קצת מביך לכתוב את זה כשאנחנו בכאלה ימים מיליטנטים, ואין לכך כל ראיה.. חוץ מזה, היה לי ברור שהמצב בינינו לבין הערבים לא יפתר עד שהיהודים יובילו מהלך במקום להגרר בתגובות למעשים ולפרובוקציות של הצד השני. נו, גם היום, ממבט של שנתיים אחרי זה נראה רחוק כמו ימות המשיח.. דבר נוסף שפתאום נדחף למחשבות שלי היה משהו שקשור לנוירוביולוגיה, להתפתחות המבנים הקשורים לרגשות במוח, ולקשר בינם לבין מרכזים נמוכים של גזע המוח, קליטת ריחות ועוד. זה ממש מורכב, ורק עכשיו אני מתחילה לקרוא על זה בצורה מקצועית ומנסה לחבר את מה שחשבתי לאיזשהו data קיים בתחום. אם מישהו ממכם מכיר את התחדדות החושים שמתרחשת במצב הנפשי האקוטי הזה, שידע שמשם התחילו לי המחשבות. החיבור הזה מעניין אותי, וזה מה שהוביל אותי ללכת לכיוון של מחקר, אבל לא נגעתי בזה עד היום. חוץ מזה, מה שיצא זה בעיקר הפחדים והמשאלות שלי.. שזה לא עניין גדול.. מביך או מעניין אבל ללא תרומה משמעותית להבנה שלנו של התהליך הכל כך מיוחד הזה של הפסיכוזה. אני מבינה את הפחד הזה מלאבד שוב שליטה, את הפחד שמחשבות מתלהבות וגדושות יעלו על מסלול עצמאי משלהן ואנחנו נשאר על המסילה. אבל היום אני לא מפחדת מזה יותר. ידוע לי שהיכולת שלי להרדם מהווה אינדיקציה מעולה למידת השליטה העצמית שלי, ועל כל צרה שלא תבוא יש לי כדורי שינה בארנק וליד המיטה.. מה שחסר לי זה ההיי הזה, השמחה חסרת הגבולות, ההנאה מלהיות קיימת. ======================================================= מעניין אותי מיכאל מה שכתבת לגבי ההבנה שלך שאתה רוצה לעורר שמחה. אצלי הרצון הזה עלה דווקא כשהייתי מאוד מדוכאת ותרתי אחרי חיפוש מהות לקיום שלי, לפני עשור בדיוק. לשמחתי ממבט לאחור אני לא מרגישה מגוחכת על המחשבה הזו. שזה חלק מהעניין בלהסתכל על החוויה הפסיכוטית ולנסות לראות מה היה בה - המבוכה העצומה שבמודעות שבדיעבד, לכמה מטופשת הייתי. זהו, אני הייתי שמחה לנהל דיון פילוסופי-אינטלקטואלי-רוחני לגבי זה, אבל אולי הפורום הוא לא המקום המתאים לזה. מקווה שלא הלכתי לכם קצת לאיבוד.. ר-או-מה

שלום ראומה ושאר המשתתפים... אני ממש לא סיימתי לכתוב, אבל בדיוק קבעתי ללכת לשוק עם ידיד שלי והוא התקשר אלי לומר שהוא הגיע. בכל מקרה, איך באמת מוסברת ההתחדדות הזו של החושים. זה הרי היה מדהים מבחינה זו. הפסיכוזה הרי הייתה חגיגה אדירה. ראיתי כל דבר בצורה הרבה יותר חדה. הרגשות של אנשים היו משהו ממשי. כשהייתי בטלביה ראיתי את החמלה של הפסיכאטרית שבדקה אותי, היא נראתה לי כמו משהו קסום שאין כמותו. הבחנתי בכל מבע שלה. קשה לי להסביר את זה, אבל החושים שלי היו הרבה יותר חדים. מה רבה הייתה אכזבתי שנפגשתי איתה אחרי כמה חודשים ובמקום איזה יצור קסום מהאגדות, ראיתי לפני אדם רגיל לגמרי. וגם את העצים ראיתי אחרת, ושמעתי את הציוץ של הציפורים בצורה הרבה יותר חדה וברורה. והזמן והמרחב נעלמו. לא היה לי גיל, והמרחב פשוט נעלם. כשנסעתי עם אבא שלי ואחי אנחנו נסענו בתוך ריק. לא היה כלום מחוץ לרכב. ראומה- את חושבת שלמדע יש הסבר לחוויה כזו? האם שינוי בדופאמין או במה שזה לא יהיה, יכול להסביר מצב שבו לבן אדם נעלם המרחב, מצב שבו בן אדם פשוט לא רואה דברים מסויימים, ורואה בצורה חדה דברים אחרים. בראיון בבית חולים עצמו, היה אח שעמד שם, אח שלי סיפר לי אחרי זה שהוא היה, ואני לא ראיתי אותו. אח שלי סיפר לי שרקדתי מסביבו ואפילו הזזתי את הידיים מול הפנים שלו. אני יכול לכתוב על זה המון. עוד הודעות ועוד הודעות, ומבחינתי הפורום הוא במה מצויינת לכך. ואת, ראומה, אשמה כי נתת לי את הטריגר (: הנושא הזה מאוד מעניין אותי, אבל איכשהוא אני לא עוסק בו ביומיום. למה? וכן, התחושה האדירה הזו שאת גם מתארת, שכל בני האדם הם אחים שלי! ללכת ברחוב בשש בבוקר, אחרי לילה נוסף ללא שינה, ולברך כל אדם שעובר בבוקר טוב עם חיוך. התחושה הזו שאני חלק מעולם קסום ומיוחד, שידוע גם לעוד הרבה אנשים, שפשוט מעמידים פנים שהם נורמלים למרות שהם מרגישים בדיוק כמוני. רק שאני תפקידי שלא להעמיד פנים, כי זה תפקידי, כי אני חייב לצעוק את זה. התחושה הזו שבעצם כולם מוארים, רק שהם לא שמים לב משום מה. טוב, אני אעשה הפסקה. אני עוד צריך לחשוב על הדברים. בברכה מיכאל

לראומה,תמי ומיכאל אני מרגישה צורך להודות לכם. אומנם אני סובלת מדיכאונות שנים רבות וכבר יותר משנתיים אני מאובחנת כחולה במאניה דפרסיה אך רק לא מזמן ורק אחרי שקראתי אותכם פה,אני מתחילה להשלים עם האבחנה ואפילו משחקת עם הרעיון "לצאת מהארון". למרות שקראתי מלא מאמרים על המחלה בתקופה הזאת ויש לי את רוב הידע "הטכני", לא מצאתי באף מקום תשובה אמיתית להמון תופעת הקשורות בה. כשאני קוראת אותכם אני יכולה למצוא את עצמי שם בהרבה מקרים ואין לי מילים כדי לתאר כמה הייתי זקוקה לזה. תודה שאתם מאפשרים לי להרגיש פחות לבד. לילה טוב, א.

שלום לכולם בחרתי להזדהות דווקא בשם זה אני מפני שעל אף החוויןת הביפולריות והפסיכותיות שחוויתי הגעתי למסקנה שאני נשארת אני לדעתי מצבו הנפשי של האדם מוזן מעולמו הפנימי החיצןני והגופני , אחת ההוכחות הטובות ביותר היא העובדה שפסיכוזות שונות כ"כ בין בני - אדם וכמובן העובדה שישנם אנשים שלא יחוו מעולם ביפולריות מאניה או פסיכוזה לדעתי למרות הכל יש לראות במצבים נפשיים אלו כלי קשה וניפלא ללימוד עולמך אשמח לתגובה שלכם אני

עוד כמה מילים וחבל לי שההודעה תשאר למטה.. אולי נפתח דיון חדש אם יהיה משהו 'בוער' לומר ואפתח בך- מיכאל תהיתי מספר ימים על ההגדרה הארה מה זה אומר שהיתה לך הארה האם ראית את הכל באור אחר, חדש, נכון (נכון as אמיתי)? אולי שהיית מסטול, ראית מלאכים, וכשחזרת למציאות הם הלכו. כי אם הם היו שם רק כי היית מסטול מהמאניה, אני מניחה שגם מי שלוקח אקסטה הוא מואר, ובלי לפרסם מחירים : -).. זה לא כזה תשלום גבוה כדי להיות מואר בתוך הפסיכוזה שלי היו לי מלא הארות הכל היה כל כך בהיר.. כל כך נכון, שלא מצאתי לנכון לכתוב - האמנתי שמה שגיליתי ישאר איתי לתמיד. אחר כך יצאתי מההתקף והכל שכחתי. כמה דברים זכרתי, ואל תצחקו עלי!!! זכרתי שירד לי האסימון שירוק זה צבע של ערבים הבנתי שהאחות שאני לא מסתדרת איתה פשוט מקנאה בי, ואיפה שאני כבר רצה היא עוד לא למדה ללכת (תובנה שאני מטילה בה כיום ספק, ובכל מקרה לא שינתה דבר ביחסינו) וזהו, כל היתר היו הזויות, הזייה שיהודים לוחמים, הזייה שהארץ כבר מנוהלת על ידי הנשים (בעורף ובכלל), והזיות על עבמים - בהחלט, חלק ממרכיבי הנפש שלי לבשו גלימות ועשו הצגה נהדרת (באמת, אפילו הייתה כתובה טוב, היה הגיון בהכל) בכל אופן, לא חזרתי לקרקע עם יותר תובנות ממה שהיו לי לפני שעזבתי אותה. ולבי שאר הדברים: מה ישנו, כיצד לנהוג, ומה המטרה אם תדע מה המטרה תדע איך לנהוג, לא? - אפשר לשים V על דבר אחד? מה המטרה- זו האמת הפנימית שלך שיכולה להחשף דרך חלומות, שיחות, דרך לקבל מכות, דרך ניחום אבלים.. לא צריך מאניה בשביל לגלות מה המטרה. ומה ישנו.. דווקא נראה לי שאת זה לעולם אין לדעת. אנחנו תמיד מוגבלים לסובייקט שלנו. לעולם לא נדע מה לאחרים יש. מה המחשבות, הרגשות והכוונות שלהם. בקושי נדע מה הם עשו, וגם אז, בכפוף לפרשנות הסובייקטיבית שלנו..אז מה ישנו זה אולי מה שאתה תיצור. אני אמשיך, אם תרצה, אבל בנתיים אסתפק בזה. שיהיה שבוע טוב ושיבוא כבר גשם- חם להן לפקעות שלי.. ראומה

ראומה יקרה ירוק זה באמת צבע של ערבים ויכול להיות שהאחות ההיא באמת קינאה בך ומצטרפת לתפילת הגשם שלך ולשאר התפילות שיהיה עולם קצת יותר סובלני וטוב. לילה טוב תמי.

שלום לכולם, אני רוצה לשתף, ואולי לעזור לגולשים הסובלים מחרדה ודיכאון. אני סובלת שנים מדיכאון וחרדה, לקחתי פריזמה שנים והרגשתי יותר טוב. הפסקתי את התרופה לפני מספר חודשים ולפני חודש פרצה אצלי חרדה אדירה, התקפי חרדה ובכי ואובדנות בעקבות ארועי לחץ ממש לא רציניים. חזרתי לרופא, וקיבלתי הפעם אפקסור XR. רבותי, אני ממליצה בחום. זה עבד עלי כמו קסם, היום רק שבועיים אחרי אני על הרגליים ומתפקדת. אין לי תופעות לוואי פרט למעט טשטוש ראייה. אני פשוט רוצה לשתף, כי אני יודעת איזה סבל זה להיות בתוך בור הדיכאון והחרדה, וכמה לא מאמינים שמשהו יצליח להוציא אותך. יש תרופות מצויינות, ולא לפחד לקחת. בריאות נפשית לכולם!

לכן מומלץ שתסייגי קצת את ההמלצה הגורפת שלך ותדגישי שמדובר בנסיון שלך בלבד. ישנם אנשים שעוברים דרך ארוכה ומפותלת עד שמגיעים לטיפול שעוזר להם וגם אז מדובר בהקלה סימפטומטית זמנית ולא בריפוי. הבעיה הנפשית נשארת ברקע כמעט תמיד. בפסיכיאטריה נדיר למצוא מקרים של ריפוי. כמו כן, בהודעה שלך אין התייחסות לטיפול פסיכולוגי שיכול גם הוא לעזור במצבים של דיכאון וחרדה.

שלום לך, אני שמחה שמצאת משהו שעוזר לך, אך יש לי שאלה אליך, אני בתקופת מעבר מתרופה לא מוכרת בשם פרימוניל, ירדתי בהדרגה מ- 6 כעת אני לוקחת 2 + ויפאקס = שזה אפקסור כמה כדורים את לוקחת? כי בנתיים אני לוקחת כדור אחד כבר שבועיים ועדיין לא השפיע. אודה על תשובתך

שלום, אני מחפש טיפול פסיכיאטרי באיזור ירושלים עבור בת זוגתי. בעקבות עבר לא נעים עם פסיכיאטרים, היא חוששת ללכת לטיפול. לכן, לפני שאני קובע תור במרפאה כלשהי, הייתי שמח לשמוע המלצות על מרפאות/רופאים ספציפיים בירושלים. אודה לכל עזרה שאוכל לקבל, ובמידה וזה לא הפורום המתאים, הפניה למקום הנכון תעזור מאוד. דבר נוסף, הכרחי שקופת החולים תממן את זה, כך שפסיכיאטריים פרטיים זו לא אופציה. תודה מראש, איתמר

המקום המתאים הוא רופא משפחה. רופאי משפחה נחשפים לכמות גדולה של מטופלים כל יום ולכן הם יודעים איזה פסיכיאטרים נחשבים לטובים ומומלצים בעיני המטופלים שלהם. רופא משפחה יתן לך הפניה כך שלא תצטרך לשלם עבור הטיפול מלבד השתתפות עצמית שקבועה בחוק (בכללית 12 ש"ח לרבעון, במכבי ומאוחדת- 18 ש"ח לרבעון). בקופ"ח לאומית אין פסיכיאטרים כי שם פסיכיאטריה איננו מוכר כמקצוע רפואי. בנוסף, ניתן להתיעץ עם פסיכיאטר מנהל מחלקה או פרופסור עד 3 פעמים בשנה פרטי או בשר"פ של הדסה ולקבל מהקופה החזר של 80% עם הצגת חשבונית מס מקורית.

הי איתמר אני מטופלת בירושלים, ומכירה שני פסיכיאטרים: אחת של שרותי בריאות הנפש והאחר מנהל מחלקה פסיכיאטרית - פרטי אם תאמר מה הייתה הבעיה של אשתך, אולי אוכל לתת המלצה על אחד מהם. האם הבעיה היא היחס שהיא קיבלה? שיהיה בהצלחה ר-או-מה

מזה ארבע ימים שיש לי גירוי תמידי באיבר המין , הגירוי מגיע מאיזור הדגדגן ואני מרגישה גם שהנרתיק מתכווץ ומשתחרר זה מוציא אותי מדעתי ואני לא יודעת מה לעושת אתמול הייתי במיון נשים והם אמרו לי שהם לא מכירים תופעה כזאת ציינתי גם שאני נוטלת מזה חודשיים ציפרלקס בגלל התקפי חרדה אולי זה בגלל זה.....בבקשה עזרו לי אם אתם מכירים מקרים דומים זה פשוט משגע אותי כבר בתודה מראש, מאיה

תודה לדור שבוע טוב דר' גיורא הידש

מתי עדיף לקח ציפרלקס: בבוקר או בערב? תודה

עדיף בבוקר הכדור נחשב כמועורר בדרך כלל , אבל אם גורם לעייפות אפשר בערב.

לעדי תודה לדורון ואני מצטרף לדבריו שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום לך דוקטור, רציתי לדעת מה הדרך הטובה ביותר לרדת במינון של סימבלטה. אם אני מקבל 60 מ"ג ביום איך נכון לרדת, כמה זמן נשארים בכל ירידה? למשל, כמה זמן 30 מ"ג ואם יש משהו באמצע, וגם מה אחר כך. תודה.

השאלה היא מה הסיבה לירידה במינון אם המטרה היא הפסקת הטיפול התרופתי הרי שנכון יהיה להוריד מינון בקצב איטי ביותר, כדי שתוכל לראות אם יש חזרה של הסימפוטמים. בכמה מדרגות לרדת? תלוי מאיזה מינון מתחילים= כמה מדרגות מינון יש עד לאפס, ומה ההיסטוריה שלך - האם ניסית להוריד מינון בעבר ומה היו התוצאות. הדבר הכי נכון זה לעשות את ההורדה בתמיכה של רופא, אפשר גם לקחת למשל ביום אחד שני כדורים, ולמחרת אחד, וכך ליצור מדרגה נוספת של מינון. שיהיה בהצלחה ר-או-מה

לי. אין לכך חוקים מוגדרים. בדרך כלל מקובל לרדת לחצי מינון ולעמוד על כך שבוע שבועיים. בכל אופן אם ישנם סמנים של חרדה ואי שקט בירידה במינון מומלץ לחזור ולעלות ולרדת לאט יותר. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום רב האם מישהו מכיר סרטים רציניים בנושא מאניה דיפרסיה? תודה אלי

אם התכוונת לסרטים בקולנוע יש רבים וטובים על חולים. בד"כ זה מתקשר למקרים של אלימות, רצח, מכות חשמל ואישפוז כפוי. כי זה מה שמייצר רייטינג. למשל- "קן הקוקייה" הישן יחסית, או "אינסטינקט בסיסי" החדש יחסית.

איזה עוד? משהו ספציפי על מאניה דיפרסיה?

לד"ר גיורא הידש שלום רב אני נכה צה"ל על רקע נפשי בעל 50% נכות נפשית לצמיתות אינני עובד עקב נכותי ונמצא במועדון שיקומי הייתי מעוניין לברר משהו אף פעם לא הגדירו לי את בעייתי בשם המקצועי שהרפואי שלה מסתירים זאת ממני לאחרונה נרשמתי למכון כושר בבית הלוחם והוזמנתי לרופא הבית להצהרת בריאות וחתמתי על טופס הצהרת בריאות כאשר את עיני צדה סעיף שבו כתוב:"סוג הנכות": סכיזופרניה שאלתי היא האם ניתן לדעת אם אני חולה בסכיזופרניה על סמך התרופות שאני לוקח היות ובשום אופן לא מוכנים לגלות לי את בעייתי אפילו הפסיכיאטר שמטפל בי למרות שאני מאוזן. התרופות הם: ליתיום 4 ביום 300 מ"ג דרלין 10 מ"ג 3 ביום וריספרדל 1 מ"ג 1 ביום עד לפני כשנה הייתי לוקח ריספרדל במינון של 2 מ"ג 1 ביום. שאלתי השנייה היא מה אומר הורדת המינון של הריספרדל. כמו כן בשנה האחרונה נישאתי והחלה בעיה בתפקוד המיני האם יש לה קשר לבעיה הנפשית ולתרופות שאותם אני צורך ? אודה לך מאוד מאוד על תשובה

שלום, ראשית זכותך לקבל את האבחנה וכל פרט הכתוב בתקך הרפואי, כך שאתה יכול - לדרוש את צילום התיק הרפואי אם הרופא לא עונה על שאלותיך. דבר נוסף שאתה יכול לבקש את הפרוטוקולים של הוועדות הרפואיות שעברת ממשרד הביטחון. בודאי שהאבחנה רשומה שם. איני רוצה לאבחן לפי התרופות ולכן עדיף שתקבל את האינפורמציה מהרופא המטפל, עם קצת אסרטיביות ותעמוד על כך שזו זכותך לפי החוק, תקבל את כל הפרטים. כל טוב דר' גיורא הידש

מותר למנוע מחולה נפש את המידע בתיק הרפואי, או את האבחנה, אם הפסיכיאטר חושב שמידע זה עשוי להזיק לחולה. באותה מידה הרופא הפסיכיאטרי יכול לסרב למסור מידע על החולה לצד ג' (גם אם יש וויתור על סודיות רפואית). עקרונית, מטרתו של הפסיכיאטר המטפל (בעיני החוק) היא תמיד טובתו של המטופל ואם הוא חושב שהמידע עשוי להזיק לו (או לאחרים) מותר לו למנוע את פירסום המידע בפני הגורם שמבקש (החולה או אחרים). צריך לציין שבעניין זה יש סתירה בין "חוק זכויות החולה" לבין "החוק לטיפול בחולה נפש". לפי פסיקות בג"צ בעבר, החוק לטיפול בחולי נפש רלבנטי יותר. תאר לעצמך, למשל, מה היה קורה אם מאושפז בכפיה היה יודע מי הגורם שהביא לאישפוז כפוי שלו.

שלום, אכן, זכותך לקבל את ההבחנה וכל פרט הכתוב בתיקך. רצוי לשלוח מכתב למשרד הבטחון , (או איפה שהיו לך ועדות אחרונות, )ולבקש קבלת העתק פרוטוקול מהחלטות הוועדות האחרונות. ותציין מס וועדות שהיו לך. ותבקש את פרוט ההחלטות שניתנו בכל הוועדות. בהצלחה מיכל

אחי לוקח כ - 3 חודשים רספרידל , (אובחן כחולה פסיכוטי) תחילה שתה 1 מ"ג לאחר שלא חל שיפור הועלה המינון ל 1.5 ואח"כ ו 2 מ"ג . בחודש האחרון חלה נסיגה הוא החל להיות אפטי וכמו דיכאון . כרגע חזרנו מהפסיכיאטרית ואמרה כי זה יכול להיות מכמה דברים: 1. המינון גבוה ולכן המליצה להוריד בהדרגה תחילה ל1.5 במשך 4 ימים ובמידה ויתכן שיפור תהיה אפשרות להוריד ל 1. 2. במידה ולא יהיה שיפור היא נתנה לא תרופה אנטי דיכאונית ויפקס. שאלה האם הויפקס והרספרידל "עושות " את אותה העבודה. עלי לציין כי הואלקח את תרופה בשל קנאה חולנית.

שלום רב לא כתבת בן כמה אח שלך. לפי תיאורך אחיך סובל למעשה ממחשבות שווא של קינאה. האם מדובר בסכיזופרניה? או "רק" פרנויה? הטיפול בריספרדל הוא נכון אבל המינון צריך לנוע בטווח של 2-6 מ"ג ליום (בילדים ונוער עד 3 מ"ג ליום), עפ"י מחקרים מדעיים מבוקרים. לעיתים הקליניקה שונה במעט אבל זה טווח המינון. כדי שהוא לא יפול מפרנויה אל הדיכאון לעיתים מוסיפים תרופה נגד דיכאון במינון נמוך. ויפאקס היא תרופה נגד דיכאון. בברכה

לקטי תודה לדור, השאלה לא פשוטה, הויפקס שונה מהרספרידל והיא נוגדת דיכאון ומשפרת את מצב הרוח. מצד שני מינון נמוך מדי של רספרידל עלול להביא לחזרה של מחשבות השווא. חשוב להגיע לעתים קרובות לרופאה כדי שתעריך את מצבו. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום לך ד'ר אנחנו הורים לילד בן 5 וילדה בת 3 ,ילדי בן ה5 אובחן כסובל מרגישות יתר בגיל 3 התחילו בעיות, אין תקשורת עים ילדים נצמד לילדה אחת לביטחון איתה רק הלך לשירותים איתה היה בחצר איתה ואיתה רק. הגננת אמרה שהוא פשוט ביישן. הוא כל חודש חלה בדלקות חוזרות בגרון ואובחן בתסמונתPFAFA היום הוא בגן חובה הוא ילד מאוד חכם אלוף במחשב מחשב תרגילים לא לגילו אך בגן הכל שונה הוא סגור בקושי מדבר אים מישהו מציק לו הוא יעמוד בהלם,זה רקע לילדי . אתמול הוא ראה כלב והחל להסביר לי שהכלב היה איש רע ואלוהים הפך אותו לכלב ,אני לא רוצה שאלוהים יהפוך אותי לכלב ניסיתי להרגיע אותו במחשבות חיוביות . היום זה החל כך " אני לא רוצה ללכת לגן" למה אתה לא רוצה ? "מציקים לי" מי מציק לך? שתיקה אבל אתה חייב ללכת נחמד שם וכו... "לא רוצה " ואז הוא החל לבכות בכי מרורים "אני רוצה למות אני אתפלל יום יום שאלוהים ישמע אותי אני אלך לבית כנסת להתפלל למות ,אני לא אשן אני רק אתפלל. הייתי בהלם זה כבר מוגזם אנחנו לא רואים סרטים בנושא שאלתי אותו מי סיפר לו על הכלב ?מי דיבר איתו על מוות? הוא עונה " לבד" חיבקתי אותו הרגעתי אותו והוא נורא בכה אני לא רוצה ללכת לגן . מה עושים האים זה נורמלי בגיל הזה? אני ממש רועדת כולי אנא ענו לי במהרה תודה מראש

לסיגלית איני פסיכיאטר ילדים ונוער, אם מדובר על דיבורים על אובדנות אצל ילד עם קשיים רגשיים כדאי לפנות דחוף לפסיכיאטר המומחה לילדים ונוער, או לחדר מיון של בית החולים הקרוב היכן שיש מחלקה ותורן של ילדים ונוער (לפי אזור המגורים). כל טוב דר' גיורא הידש

נראה שמדובר בבעיית תקשורת, לילד אין מי שיענה על שאלותיו ועל תהיותיו, עושה רושם שהוא לא מתחבר חברתית בגן שאליו הולך, עושה רושם שאת כאמא נבהלת ממצבו ויוצרת ואקום. הילד צריך עידוד ותמיכה ותשובות לשאלותיו, הוא זקוק לאוזן קשבת, ולמישהו שינחה אותו ויעודד אותו ממצבו הדיכאוני בתשובות תומכות ומעודדות לשאלותיו, ורצוי גם מאחר שמדובר בילד אינטליגנט בתשובות שהן מציאותיות ובלתי מזלזלות. אולי יש לשקול להעביר אותו לגן אחר ורצוי גם לעשות לו איבחון התנהגותי פסיכולוגי ופסיכוטכני. רצוי גם לשלב אותו בפעילות ספורטיבית, עם בני גילו, אין כמו ספורט בכדי להוציא אנשים וילדים מדיכאון ולאושש את ההערכה העצמית.

http://www.orlaguf.co.il/different_thinking/psicho_drugs.htm

לקרן להזהר מאוד, מדובר באדם השייך לסיינטולוגים (תראי את הקישורים) שלהם דעה מאוד קיצונית והם מציעים פתרון של סיינטולוגיה לכל הבעיות הנפשיות. כך שאם אינך מתעניינת בסיינטולוגיה עדיף לא להתיחס לדברים. זהירות. כל טוב דר' גיורא הידש

עקב נטילת ציפראלקס קיימת בעיית זיקפה וחשק מיני. אבקש לדעת אילו תרופות מרשם קיימות בשוק בטבליות ובנוזל לפתרון הבעיה לפני סקס. תודה

שלום אביעד בדף הזה שאתה קורא בו עכשיו יש פרסומת של חברת פייזר, שעלתה לגדולה בעקבות פיתוח תרופת הזקפה המהוללת שלהם- הויאגרה (שהתגלתה אגב במקרה, ופותחה במקור עבור בעיות יתר לחץ דם). כך שזו תרופה מוכרת ובוודאי תתאים לבעיות של זקפה. לגבי בעיה בחשק, היא לדעתי בעיה יותר נפשית, ופחות כתוצאה מהתרופות, ואני מאחלת לך שכשהתרופות הפסיכיאטריות שאתה נוטל יעשו את פעולתן בהצלחה, הקשיים בתחום הזה גם הם יעלמו.

התרופות המקובלות הן לויטרה, סיאליס, ויאגרה. התרופות לגברים בלבד ורק לבעיה של חוסר אונות (הפרעות בזיקפה).

לאביעד לצערי אין תרופה טובה שמבטלת תופעות לוואי במין. גם הויאגרה והתרופות הדומות לא ממש עוזרות במקרה של פגיעה בתפקוד המיני בגלל תרופות. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום אני בן 47 מוגדר כסובל ממתח, לחץ וחרדה ומטופל ב1מג קלונקס ביום כ15 שנה המצב יחסית יציב למעט בטן מטורפת ופה ושם הסימפטומים הרגילים בשליטה מה ההשלכות של הטיפול לעתיד הקרוב ובתקווה גם לרחוק -פיזית גופנית נוירולוגית נפשית רופא המשפחה יעץ לי ללכת לפסיכיאטר(15 שנה אני לא במעקב) אולי להחליף את הכדור למשהו יותר מתקדם-למה הוא אמר את זה? הקלונקס לא טוב?יש כדור יותר טוב?מה זה משנה? אשמח לקבל את דעתך המצועית תודה אבי

במשרד הבריאות מתייחסים כיום לקלונקס כמו לתרופה נרקוטית- היא נמצאת תחת פיקוח מחמיר. מבחינה טכנית היא עדיין ברשימה של התרופות הפסיכותרופיות, אך כל מרשם של קלונקס (גם פרטי) מחייב דיווח לאגף הרוקחות במשרד הבריאות. מסתבר שכיום זאת התרופה הפופולרית ביותר בקרב נרקומנים. נכון שמותר לרופא (כללי או פסיכיאטרי) לרשום אותה להתוויה של חרדה, אך מבחינה מעשית יש תופעה רחבה של שימוש לרעה והתמכרות. יש חולים שמתמכרים לתרופה ומגיעים למינונים עצומים. לכן מומלץ למצוא לך טיפול נוגד חרדה שאיננו ממכר.

שלום אבי, אכן הקלונקס ממכר בטח אחרי 15 שנה.... מצד שני אם הוא עושה את העבודה למה להחליף אותו ? תרגיש טוב, יובב

אם המינון קבוע ונמוך לאורך שנים אז זה לא בדיוק התמכרות. התמכרות- כאשר מעלים מינון בשביל להשיג את ההשפעה הקודמת. בהתמכרות יש גם אלמנט של הנאה ולא רק סיבה רפואית. יש אנשים שלוקחים קלונקס במינון של 20 מ"ג ליום (10 כדורים של 2 מ"ג), במרשם רופא. גם ללא התמכרות, הקלונקס פוגע בריכוז, בעירנות, בקואורדינציה ואצל זקנים יכול לגרום לבילבול ונפילות פיזיות. לכן ההמלצה היא לצמצם את השימוש בו למינימום ההכרחי ולא להרבות בו. טיפול אחזקתי בהפרעות חרדה נעשה כיום ע"י נוגדי דיכאון ולא ע"י בנזודיאזפינים. נרקומנים משתמשים בקלונקס בעיקר בשילוב עם חומרים אחרים (הרואין, אלכוהול, קוקאין) ואצלם יש לא מעט מקרים של מנת יתר (מוות) עקב שילוב של בנזודיאזפינים עם חומרים מדכאים אחרים (אלכוהול או הרואין). עם נוגדי דיכאון (מהדור החדש בלבד) אין סכנה למנת יתר גם בשילובים עם חומרים אחרים והם אינם ממכרים.

תודה מה בנוגע לבעיות רפואיות שהיית ממליץ לי לעקוב בגלל השמוש בקלונקס והאם אפשר כל החיים לחיות כך? אין תרופה יותר יעילה ויותר חדשנית שהיית ממליץ בכבוד רב

יובב שלום בהתייחס לתשובתו של דור השונה לחלוטין מתשובתך האם ישנה אפשרות שמנהל הפורום דור ואתה תדברו ביניכם ותתנו לי כיוון זה יעזור לי מאד אני מקבל חוות דעת שונות מרופאים שונים ודעתכם= במידה ותגיעו להסכמה,בהסתמך על הנתונים שמסרתי תעזור לי מאד בהמשך דרכי אנא עיזרו לי תודה

האם רק רופא פרטי יוכל לרשום תרופה כזו? האם חייבים לפנות באופן פרטי?

שלום רב בשנה האחרונה כל התרופות האנטיפסיכוטיות נכנסו לסל הבריאות, בכפוף לאבחנה. רשימת האבחנות היא יחסית מצומצמת לעומת מה שמשתמשים בפועל אבל זה מכיוון שלרוב התרופות החדשות אין גנריקה (מלבד ריספרדל). מסתבר שחברי ועדת סל הבריאות מאד ליברליים בכל מה שקשור לתרופות נגד מחלות נפש, להבדיל ממחלות גופניות, ששם יותר קשה להכניס תרופות חדשות לסל. יוצאי דופן היחידים הם גאודון ואביליפי. אביליפי לא משווק בארץ. גאודון משווק באופן פרטי וייתכן שגם דרך הקופות הקטנות (לא כללית)- צריך לבדוק אצלהם. גם פסיכיאטר בקופ"ח (או אפילו רופא משפחה) יכול לרשום לך גאודון. אין צורך לפנות לפסיכיאטר פרטי. עם גאודון יש תופעת לוואי בעייתית של השפעה על הלב ולכן חייבים בדיקת EKG לפני התחלת הטיפול וגם במהלכו. בברכה

לטל תודה לדור, עקרונית כל רופא רשאי לרשום כל תרופה שהיא ואז אפשר לרכוש אותה באופן פרטי. על הרופאים בכללית מופעל לחץ לא לרשום תרופות שאינן בסל, הקופה חוששת שאם רופא ימליץ על תרופה בסל (אפילו לרכישה פרטית) אז הקופה תצטרך לממן אותה, לכן ההוראה היא לא לרשום תרופות שאינן בסל. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום לכם כתבתי לכם על המעבר שלי מפרומיל שאותו נטלתי הרבה שנים 6 כדורים ליום כעת אני מורידה בהדרגה את הפרימוניל - כלומר הגעתי לשני כדורי פרימוניל + 1 של ויפקאס, כמובן שיש לי הרבה תנודות במצבי ואין התייצבות וכמו כן של לי הפרעות שינה ואין לי שינה רציפה בלילה, הרופא מתכוון לעלות לי את המינון, האם התופעה של הפרעות שנה יחלפו עם הזמן? בתודה ריקי חוץ מהבעיה הנ"ל אין לי תופעות לוואי

תופעות הלוואי יכולות לחלוף עם ההסתגלות לתכשיר. מומלץ להמשיך עם הפרימוניל עד שהויפאקס יתחיל להשפיע ורק אח"כ להפסיק איתו. אם את לוקחת ויפאקס 150 מ"ג ליום אז ההשפעה מתחילה תוך שבועיים.

לריקי לא הבנתי אם ההפרעות בשינה הם דבר מוכר וידוע לך ולכן המחשבה להחליף את התרופה, או שההפרעות בשינה החלו עם נטילת הוייפקס. כמו כן חשוב לתאר אלו הפרעות בשינה? קושי להרדם? התעוררות מוקדמת? שינה קלה מדי או חלומות ערים? כל טוב דר' גיורא הידש

לכל אחד יש את הבעיות שלו, פעמים אינספור נכנסת לכאן, מציצה וסוגרת. לפעמים אפשר לקרוא יותר, לפעמים קשה מדי.... יש לי שם, אבל אני חשה כמו אחת מני רבות. החיה המוזרה ששמה טיפול גורמת לי לחוש ככה. אחת לשבוע, תמיד אחרי מישהי ולפני משהי אחרת האיש שיודע להקשיב ולהיות רק שלי הוא גם שלהן. וגם של אחרים. איך יכול להיות שההרגשה האמיתית של שייכות נתנת לקנייה במאות שקלים? מה יקרה כשלא יהיה לי מאות שקלים? אומרים שבטיפול יש לפתוח הכל. איך פותחים את זה שאני מרגישה לפעמים שהוא לא מדבר איתי יפה, שאני רואה את הפיהוק המוחנק, המבט החטוף לשעון ואני יודעת שעוד כמה דקות זה ייגמר. ושוב שתיקה של שבוע. האמת המרה היא שאי אפשר לפתוח הכל, אי אפשר להגיד לו אתה האדם הזר שאיני יודעת עלייך דבר ואתה יודע עלי הכל. אתה שם ואני כאן. כשאתה מקשיב לי ומחייך אלי זה בגלל שקניתי במיטב כספי את החיוך והאכפתיות. גם את המרשמים ואת הידע המקצועי אך בעיקר את האוזן הקשבת, היד על הכתף ברגעי בכי. אחת

שלום לך כאן תמיד תהיי מישהי מיוחדת. עם ניסיון, תודעה, ודעה משלה. אני קוראת את מה שכתבת, ומשווה למה ששני חברים שלי מספרים לי ומגלה ששפר מזלי, ושמה שאת מתארת הוא נפוץ למדי, ונפוץ מדי . אני הולכת לפסיכולוג כבר שנתיים, שבהן היו עליות ומורדות, היו פעמים שרציתי להפסיק והרגשתי שאין טעם. והיום אני לא רוצה לדמיין איפה החיים שלי היו בלעדיו. הגעתי אליו למודת ניסיון רע אחרי ניסיונות טיפול אצל מספר לא קטן של מטפלים גרועים שעשו לי אנטי גדול כלפי המקצוע שלהם, בדיוק מהסיבות שציינת אבל המטפל הנוכחי שלי הוא לא כזה הוא מכיר אותי, ואני מיוחדת בשבילו הוא לעולם לא מסיים פגישה על השעה. הפגישה מסתיימת כשהספיק לנו, ולעולם לא כל עוד יש נושא פתוח, ואף פעם הוא לא נתן לי לצאת בהרגשה קשה מהחדר שלו. לעיתים קרובות אנחנו יושבים שעה וחצי ולא חמישים דקות או חמישים וחמש או כמה שמטפלים אחרים מקציבים. ואני משלמת על שעה. חוץ מזה, אני יודעת עליו הרבה דברים אישיים. הוא מספר על עצמו, על החיים שלו, על הניסיון שלו. הוא מספר וזה נותן תחושת קרבה שכל כך חסרה למטופלים אצל מטפלים בו?קים שלא מסוגלים לתת קצת יותר מעצמם ונדבקים לעמדת המטפל שהוא כביכול לוח חלק. ברור לי גם שכשאתחתן אני אזמין אותו (הוא כבר אמר ש"ברור שאני אבוא"). בקיצור טיפול לא חייב להיות ככה, כמו שתיארת. יש מטפלים גרועים, יש גרועים מאוד, ויש מיעוט נפלא של מטפלים שהם אנשים בראש ובראשונה, שמסוגלים לומר את דעתם גם אם היא קשה ("את יכולה לפעמים ממש לעצבן, ומתחשק לי להעיף אותך מהטיפול באותו רגע"- משפט שהמטפל שלי אמר לי, ובעקבותו הייתה שיחה קרובה שמאוד חיזקה את הקשר, אם הוא היה חונק את הרגשות שלו, הטיפול רק היה נפגע, והיינו מפספסים הזדמנות טובה לגעת בנקודות חשובות). אז אם המטפל שלך מהסוג הראשון או השני, תביני שהבעיה היא בראש ובראשונה אצלו. מקווה שבמשהו עודדתי אותך. מאחלת לך רק טוב ר-או-מה

אחת יקרה החוויה שאת מתארת היא חוויה ידועה ומכאיבה ומוכרת. ותמיד עולה השאלה- מה יהיה כשהטיפול יסתיים? האם עדיין אהיה מיוחדת בשביל המטפלת שלי? האם כשאני כבר לא עבודה בשבילה, כשנגמרת המחוייבות, נגמר גם הקשר? נושא כאוב, טיפול, לעיתים לשני הצדדים. כי לפעמים גם כמטפלת אני כל כך רוצה לשמור על קשר עם המטופל מעבר לטיפול, להזמין אותו אלי הביתה, להיות שלו "לתמיד",,, אבל אני לא ממש אמא של המטופלים שלי, רק אמא בכאילו, וברור לי שכשהמטופל מחליט לסיים עלי לכבד את החלטתו ואת הצורך שלו בנפרדות ממני. ולפעמים אני צריכה לקבל את דין המערכת, או ההורים, או דברים דומים. זה- כמטפלת. וכמטופלת- כמה רציתי להיות בקשר עם המטפלת שלי, לשעבר. וכמה זה לא קורה לפי הפנטזיות... לפחות לא כרגע. אולי פעם זה ישתנה. ובינתיים מתגעגעים. לא יודעת אם הדברים שלי מעודדים בכלל. אבל אלה המילים שעלו בי בתגובה לשלך. ערב טוב תמי.

אני חושבת שרובינו (ואולי אפילו כולנו) רוצים להרגיש יחידים. אבל תחשבי שבסך הכל,בכל מסגרת אנחנו אחד/אחת מיני רבים או נוספים. במשפחה - בין האחים, בעבודה בין שאר העובדים, עם חברים, גם אצל רופאת המשפחה ושאר הרופאים ............. (ואולי בגלל זה אנחנו רוצים להיות יחידים?) לדעתי,מה שחשוב בטיפול, זה להרגיש שבזמן שאת נמצאת שם - את היחידה. כלומר, הפגישה היא רק שלך (הוא לא עונה לטלפונים למשל או מתעסק בדברים אחרים), האוירה צריכה להיות כזו שתאפשר לך לדבר על מה שתרצי ולהרגיש שהוא יקשיב,יזדהה, ישתדל לעזור וכמובן יתנהג במקצועיות. וכשאלה קורים,גם קצת יותר קל לספר ולדבר. צריך לרכוש את אמונו ולהרגיש שאת חשובה לו ואכפת לו ממך ואז התחושה של אחת מיני רבים,מתגמדת קצת. הרבה פעמים מסקרן אותי לדעת על חייה האישיים של המטפלת שלי,אבל אני לא שואלת מכיון שנראה לי שאם אני אדע עליה יותר מדי,זה יפריע לי בטיפול עצמו. זה טיפול , וחשוב לזכור זאת, ולא חברה חדשה, ואני מעדיפה שיישאר כך. הקטע הכלכלי הוא בהחלט קשה לתפיסה וברור לי שלמרות שהמטפלת שלי כל כך מקסימה, כשלא יהיה לי איך לשלם אצטרך לעזוב. זה לא מנחם ולא תקין, אבל לצערי ככה זה. אף נותן שרות לא יעשה זאת בחינם.. כל טוב. טל

האם בני נוער המדברים על התאבדות ואשר הופנו לפסיכאטר ואושפזו להסתכלות והקביעה היתה שאינם אובדניים, יכולים בכל זאת לחצות את הגבול וכן לנסות להתאבד? המדובר בבני נוער שגם לא הומלץ עבורם טיפול תרופתי וככל הידוע אינם מקבלים יעוץ פסיכולוגי או פסיכיאטרי כלשהו.

למה לדבר על בני נוער, ולא לדבר על מתבגר מסויים? את שואלת שאלה כללית, או על מישהו קרוב אליך, מישהו ספציפי? קשה לענות על כזו שאלה כללית...

לטליה איני מבין כל כך את שאלתך בכללי אם משהו באמת רוצה למות הוא לא חייב לחצות את הגבול בשביל זה..., כך שהבעיה היא כללית ליומיום ולאו דווקא עם נסיעה לחו"ל או משהו דומה. יתכן ולא הבנתי את השאלה? כל טוב דר' גיורא הידש

לא מדובר במישהו ספציפי או במישהו קרוב. פשוט קוראים ושומעים הרבה על מקרים כאלו וזה פשוט מעורר סימני שאלה. שומעים הרבה על איומים של בעלים לרצוח נשים למשל, והרבה פעמים לא יודעים כיצד להתייחס עד שבאמת מתרחש מקרה של רצח אשה בידי בעלה.. יש מקרים של אנשים שמרעילים בעלי חיים ויש טענה שאומרת כי מי שמרעיל בעלי חיים עלול בשלב מסויים גם לפגוע בבני-אדם. לכן השאלה היא פשוט מתי ניתן לזהות מצבים מסוכנים באמת?

שלום לכולם אני בשבוע 5 להריון מישהו יודע אם יש משהו טבעי שאפשר לקחת להרגעה בזמן ההריון?

להילה איני יודע לגבי חומרים טבעיים והריון, אבל ככלל ההייתי ממליץ דווקא על תרופות בזמן ההריון. החומרים הטבעיים אינם בדוקים מספיק ואין מספיק מעקב לגבי נזק אפשרי מהן בזמן ההריון. ישנו מעקב קפדני מאוד לגבי תרופות והריון. כך שלדעתי בטוח יותר להכיר חומר שנחקר כלומר תרופות כל טוב דר' גיורא הידש

האם תופעות הלואי של דפלפט_ השמנה, התנפחות, צבירת נוזלים, בעיה בבלטת האדרנל יעלמו אם הפסקת לקיחת הכדורים והאם החלפתה בכדורי טופמקס ינטרלו בעיות אלו? נורית

שלום נורית כל התופעות האלה הן משהו שאת חווה על בשרך? מהשאלה שלך אני מבינה שאת כבר מתחילה החלפת תרופה לטופומאקס התשובה שלי היא קצת מאכזבת: אי אפשר לדעת. לא כל אחד חווה את כל תופעות הלוואי ובאותה מידה לי למשל הדפלפט עשה אקנה ונשירת שיער חמורה, אבל לא את אף אחת מתופעות הלוואי שציינת. אני לוקחת עכשיו למיקטל ואיתו בכלל אין לי תופעות לוואי. לכן, תתחילי את המעבר, ותראי מה קורה לך, והאם טוב לך עם התרופה במידה ויהיו לך תופעות לוואי בלתי נסבלות, תשקלי עם הרופא המטפל שלך חלופה נוספת-- המזל שלנו הוא שהיום יש כמה וכמה אופציות תרופתיות. שיהיה טוב ובלי תופעות לוואי ר-או-מה

לנורית תופעות הלוואי של הדפלפט יחלפו עם הפסקת התרופה. כל טוב דר' גיורא הידש

שאלתי 1. האם המעבר מכדורי ליתיום לכדורי דפלפט- יכול לגרום לבעיה אנדוקרינית? בעיה בבלוטת האדרנל?התנפחות, השמנה, אגירת נוזלים. והאם המעבר לכדורי טופמקס- ינטרלו את כל הנ"ל? נא תשובתכם בדחיפות נורית

שלום לך , דפלט גורמת להשמנה . כך שיכולה להיווצר גם השפעה אנדוקרינית מדפלט . דרך אגב - מדוע עברת מליתיום לדפלט ? ביי גילברט - משתתף בפורום

לנורית הליטיום עלול לגרום לבעיה אנדוקרינולוגית בבלוטת התריס, דפלפט וטופמקס אינן גורמות לבעיות אנדוקריניות. מדוע את חושבת שדווקא המעבר מתרופה לתרופה תגרום לבעיה? כל טוב דר' גיורא הידש

חבר שלי נוטל רסיטל, שאלותי הן: 1. האם רסיטל גורמת לבעיות בתפקוד מיני? 2. האם רסיטל גורמת להשמנת יתר?

לאורית רסיטל עלולה לגרום להפרעות בתפקוד המיני וגם לעליה במשקל, יחד עם זאת מדובר על תופעות לוואי אפשריות, כלומר לא כל מי שנוטל את התרופה סובל מתופעות לוואי אלו. כל טוב דר' גיורא הידש

כלומר האם בסכיזופרניה, הפרעה דלוזיונאלית והפרעה דו קוטבית, שהן 3 מחלות שונות, יכולים להיות אותו סוג של מחשבות שווא של גדלות ורדיפה? אז כיצד ניתן להבחין בין המחלות השונות? האם זה נכון שאצל החולה הדלוזיונאלי הסיכוי שהתרופות יעזרו יותר נמוך מחולים אחרים בגלל שמחשבות השווא שלו הן למעשה כרוניות? האם התרופות יכולות לתקן גם מחשבות שווא שהן כרוניות (שהיו אצל החולה "מאז ומתמיד")?

שלום ציקו שאלה יפה שאלת.. האם מחשבות שווא של שלושת המחלות יכולות לשאת את אותו תוכן/ אופי.. אז קודם כל, לא תמיד יש הפרדה ברורה ומוחלטת בין שלושת המחלות. ולגבי התוכן ממה שאני יודעת, מחשבות רדיפה- פראנויות, הן מאפיין מובהק של סכיזופרניה. מחשבות גדלות לעומת זאת הן יותר קלאסיות להפרעה דו קוטבית, אבל שוב, ההבדל לא מובהק לכן גם לא ניתן על בסיס התקף פסיכוטי בודד לתת אבחנה. האבחנה יכולה להנתן לאחר תקופה שאפשר לראות איזה תהליך מתרחש. למשל, המאפיינים הקשים של סכיזופרניה הם לאו דווקא ההתקפים הפרנואידים, אלא השטיחות הריגשית, חוסר המוטבציה, ותכונות נוספות שנקראות "התכונות השליליות" או המאפיינים השלילים. לגבי הפרעה דלוויזונרית, אני לא יודעת. מקווה שעזרתי במשהו ר-או-מה

שלום לך , תרופות יכולים להרגיע ולפעול במוח גם על הצד המחשבתי , כולל הפחתת הלוצנציות בחולים עם סכיזופרניה , ומחלות אחרות . ישנם פזות קשות יותר למחלות הסכיזופרניה - כמו מה שציינת ואז התרופות משפיעות פחות . ביי - גילבר משתתתף בפורום

לצ'קו אכן האבחנה אינה נעשאת לפי סמפטום אחד בלבד (כלומר לא רק לפי מחשבות שווא ואופי המחשבות), כך למשל בהפרעה סכיזואפקטיבית חייב שיהיה שינוי ברגש-באפקט. כלומר, מצב רוח מרומם או מצב רוח דיכאוני. וכמובן שישנם גם תופעות נוספות בכל אבחנה. נכון שמחשבות שווא לעתים עמידות לטפול במיוחד עם מדובר על מחשבות קבועות וממושכות, אבל תמיד אפשר לנסות טיפול נוגד פסיכוזה ולקוות לשפור אם לא להעלמות מוחלטת של המחשבות. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, מזה כשלושה וחצי שבועות שאני נוטל ציפרמיל בשבועיים הראשונים (חצי כדור ליום) סבלתי מתופעות לוואי קשות של חוסר שקט והתגברות החרדה. לקראת סוף השבועיים התופעות שכחו ועברתי לכדור שלם. במשך הימים הראשונים עם כדור שלם לא סבלתי מתופעות לוואי קשות אך בימים האחרונים שוב עלה מפלס החרדה והאי-שקט באופן דרסטי כמו כן אני סובל מסחרחורות וכאבי ראש. מה עלי לעשות, האם זה יעבור? כבר חשבתי שגמרתי עם תופעות הלוואי ושוב הן חזרו. האם עליי להפסיק עם התרופה או להחליף? מצפה לתשובתך..

לשואל לעתים קורה שהתחלת הטיפול אינה קלה, ישנן תופעות לוואי של בחילות וסחרחורת שחולפות וישנן גם עליות וירידות במצב. כך שצריך סבלנות עד שהמצב יתייצב. יש מי שסבור שמי שסובל מתופעות לוואי בתחילת הטיפול, יגיב טוב יותר לטיפול עצמו... כל טוב דר' גיורא הידש

אני כותבת כהמשך לשירשור קצר שפתח מיכאל לגבי המאמר שהוא קרא על מחבר הספר 'זן ואמנות אחזקת האופנוע' (שאגב, ספר שאני לא הבנתי מה ה"הו-הא" הגדול שעשו ממנו, בזמנו, לפני עשור כשקראתי אותו, אבל אולי היום אני אחשוב אחרת). אז הנושא היה- האם יש אלמנטים של הארה בתוך התהליך הנוראי הזה של פסיכוזה. נכון, מיכאל? אלה שקוראים בפורום קבוע, יודעים לבטח שעד כה תמיד נקטתי בעמדה נוקשה יחסית, ששוללת מרכיבים רוחניים בתוך הפסיכוזה. אבל.. אני מעדיפה להביע דעה כזו מאשר להתפלפל בתוך הבוץ הטובעני הזה של הפילוסופיה, והרוחנית -- בדרך כלל: בהודעה הזו לא. ואגב, מעניין אותי מאוד לדעת האם זה מיקרי שמתוך המקרים שאני מכירה של חברים שעברו פסיכוזות, שניים היו מתחום הנפש, שלושה למדו פילוסופיה, ורק אני נשארתי מדענית לבדי... זה נראה לכם מקרי? אז היום אני באה לנסות לפתוח דיון ולשאול את כל מי שהתנסה בחוויה פסיכוטית, האם הוא חושב שהוא הפיק ממנה משהו חיובי. למד משהו, הבין משהו, יישם משהו וכו'. מישהי כאן כתבה פעם שבהתקף המאני שלה היא הרשתה לעצמה לעשות קניות, משהו שהיא אף פעם לא אהבה לעשות, ואחרי ההתקף היא לא התחרטה על זה - להפך- זה פתח לך ערוץ חדש של יכולת להנות מלעשות קניות. מה שהיא כתבה גרם לי לחשוב לראשונה שאולי בפסיכוזה אכן יש משהו מעבר לפתולוגיה. האם לדעתכם נושאי הפסיכוזה - התכנים שהיא מעלה, ההתנסויות שהיא מובילה אליהם, הם מקריים או מוציאים לאור תכונות, פחדים ומשאלות כמוסים וכן הלאה? לי עצמי היו את ההארות שלי.. ואני אשמח לשתף אתכם, אבל רק אם תהיה השתתפות פעילה ! (אחרת זה מביך לדבר לעצמי) שיהיה לנו רגוע, שמח ומעניין ר-או-מה

ר- או- מה... באמת שאלה מה לבחור- ר' או מה... אני בוחרת מה... מה למדתי מהפסיכוזות שלי? למדתי מה אני רוצה להיות ומסתירה בגלל נסיבות חיצוניות. למדתי מה באמת חשוב לי. מהי האמת הפנימית הכי עמוקה שלי. במה אני הכי מאמינה. מה מסתתר לי בלא מודע ועולה ופורץ כמו איזו לבה מתפרצת כל פעם שאני פסיכוטית. שלוש פעמים ושלושתן הפיקו משיח... מעניין, לא? מעבר לפסיכולוגיה אולי היתה כאן קליטה של איזה משאלה כמוסה של הרבה אנשים מסביב שרוצים כבר איזה מנהיג נורמלי, איזה נביא שיביא מסר אופטימי ומלא חסד מאלוהים לאדם... הפסיכוזות איפשרו לי להוציא צעקה. צעקת החריגה שאני. צעקת תמי שרוצה להשתייך גם כשאינה הולכת עם הזרם. צועקת את עצמי לדעת. זורקת חול לכל עבר. וכצפוי, מגונה על כך. חוויה קשה להשתגע. ועם זאת, מלאה אור ועוצמה. כל העולם הוא אני- בפנים ובחוץ. לא ברור איפה יש כאן בכלל מקריות. לכל דבר משמעות ואת המשמעות הזאת חייבים לספר לעולם... למדתי המון על עצמי. למדתי לא לפחד ממי שאני. למדתי לא לפחד לחשוף את עצמי. לא לפחד ממצבי הנפש האלה שאנשים כל כך נרתעים מהם. מצבי נפש שיש בהם כל כך הרבה מהמופלא והמיסתורי, היצירתי והכאוב. לא הייתי מוותרת על החוויה, למרות מחיריה הקשים. למרות כאביה ופצעיה. לא הייתי מוותרת. אני מאמינה שבאופן כזה או אחר, בחרתי בכך. תודה ראומה שפתחת נושא כזה מרתק לדיון. ערב טוב תמי.

לתמי , יש לי שאלה ,את כותבת שחווית פסיכוזה שלוש פעמים.האם היית עם תרופות ובכל זאת הגעת לפסיכוזה?אני הבנתי שאם אני לוקחת את הריספרדל כל הזמן במינון המתאים (משתנה,בין 0.75 ל1.5)אז אני לא אגיע למצב פסיכוטי.דרך אגב,אני לא לוקחת מייצבים כי טוב לי עם הריספרדל,שרוב הזמן המינון שלו נמוך,פחות מ 1,אז עדיף,לא?

השאלה שלך גרמה לי לחשוב מהו הגבול בין היפומאניה להתקף פסיכותי...(אשמח לתשובה :) ) גם אני כמו הבחורה שסיפרת עליה עושה כשאני במצב היפומאני דברים שבעצם שיפור מהמצב הרגיל שלי. אני בדרך כלל ביישנית נורא ועם ביטחון עצמי נמוך מה שגורם לי לחלק את היום בין בית-עבודה-בית.כשאני במצב היפומאני הביישנות הטבעית שלי נעלמת,אני טובה יותר בעבודה ופתוחה יותר ביחסים עם אנשים.מהתקופות האלה הרווחתי לי שתי חברות טובות ורומן עם איש מקסים שהעלה לי קצת את הביטחון העצמי אחרי הגירושין. מהמצב הזה רק הרווחתי.. שהמאניה מחריפה אני מתחילה לעשות דברים שאני אחרי זה כן מצתערת עליהן.... פסיכוזה של ממש אני חושבת שחוויתי רק פעם אחד ולא היה בזה שום דבר יפה.שמעתי קול,ככה באמצע יום עבודה,שציווה עלי למות. הדבר היחיד שיצא לי מהחוויה הזאת שאני לא בוטחת יותר מידי בחושים ובשיקול הדעת שלי. -לפני כל החלטה חשובה אני עושה חשבון נפש מאיזה מקום היא באה... -הפסקתי לנהוג מהפחד שאעשה תאונה ואפגע במישהו ברגע שאקבל עוד פסיכוזה כזאת ... -הבנתי שאני חולה במחלת נפש... אשמח לשמוע את דעתך,ראומה. ודרך אגב... המון תודות על שהמלצת לי על הספר "נפש לא שקטה".אם במידה יש לך עוד המלצות על ספרים מהתחום אשמח. א.

יש לי בעיה של הרדמות בהרצאות, מול המחשב וכד' לעיתים קרובות יש לציין שלמשל היום גם קרה מקרה שנרדמתי בשיעור על אף שישנתי יור מ 9 שעות בלילה ולא הייתי עייף והשיעור עניין אותי ועל אף זאת נרדמתי כיום אני בן 28 ולפני הצבא הוריי לקחו אותי בנושא זה לבדיקה אצל פסיכיאטרית ורצו לשלוח אותי למעבדת שינה בטכניון ולבסוף המליצה הפסיכיאטרית לא לממש את הטיפול כי זה יכול לפגוע בשירותי הצבאי בעתיד אז העניין הוזנח יש לציין שבעיה זו הפריעה לי גם בילדותי ובנעוריי מה לעשות ולאן לפנות תודה מראש העייף

לעידן אכן כדאי לפנות לרופא המשפחה בקשר לבעיות בשינה, בנוסף הייתי בודק גם האם קיימת בעיה של קשב וריכוז. כל טוב דר' גיורא הידש

אני כאמור אחריי לידה שלא גררה שום דבר מיוחד אחריה ,אני מסתדרת כבר חודשיים דיי טוב כאמור שותה 75 מ"ג לוסטראל ליום בעקבות התקפים חרדתיים היום אין התקפים אבל יש מעין "עקצוצים" ומשהו שמזכיר לחץ או פחד במרכז הבטן שלא מרפה ........................ והיו מספר גליי חום שהחלו מהעורף לכיוון הראש היית ממליץ להעלות המינון ל 100 מ:"ג ??????? ואולי זו תופעה טרום וסת שלאחר לידה???????? אנא עזור לי אני רוצה להיות חזקה למען משפחתי החדשה

שלום רותם בהתחלה נבהלתי מזה שכתבת שאת כבר לא הריונית, משום מה האופציה שפשוט ילדת לא עלתה על דעתי.... :-) לגבי מה לעשות: האופציה של העלאת המינון תמיד קיימת אבל אני הייתי שומרת אותה כאופציה בשלב הזה, ומציעה לך במקום שני דברים אחרים: קודם כל, תתני לעצמך כמה שבועות לפני שאת עושה צעד טיפולי בתחום התרופתי. דבר שני, אני משערת שההורות עצמה כוללת המון לחצים, מחסור בשינה שלא עושה לאף אחד טוב, וכו'. אז אולי כדאי להגדיל את מסגרת התמיכה שלך, להעזר בקרובים, או אפילו לקבל תמיכה מקבוצות הורים וכן הלאה, וככה להוריד מעצמך לחץ, כמה שאפשר. שיהיה בהצלחה ר-או-מה

קודם כל- מדוע את לוקחת דווקא 75 מ"ג ולא 50 מ"ג או 100 מ"ג? שנית- לא ניתן לחלק מרשם דרך הפורום. עליך להיבדק ע"י פסיכיאטר והוא יחליט אם יש מקום לעליה במינון.

אני שותה 75 מ:"ג זאת אומרת כדור חוצי ביום לפי המלצת הפסיכיאטרית שלי מה חשבת?\ ולמה ? מה זה לא בסדר ???????? חייב להיות 50 או 100 ???. לא הבנתי אותך אולי אבקש שתפרט את תשובתך טוב? בכול מקרה לא התכוונתי שמחלקים מרשמים כאן אני יודעת שאת זה עושה רק פסיכיאטר אבל שאלתי כי אני רוצה להתייעץ \ בכול מקרה אשמח שתפרט לי במיוחד לגביי שאלתך על המינון

רציתי בבקשה לדעת לכמה שעות התרופה טראזדיל משפיעה ?. אני פשוט מפחדת שאם אני אעלה את המינון אהיה לי קשה לקום בבוקר. תודה.

שלום רב זאת תרופה נגד דיכאון ולכן בשימוש קבוע וממושך ההשפעה היא ל-24 שעות. ההשפעה המרדימה צריכה להיות עד 8 שעות ולכן יש שמשתמשים בה כתרופה לשינה. לבעיות שינה ממליצים לקחת עד 100 מ"ג ליום לפני השינה. לדיכאון ניתן לעלות עד 600 מ"ג בחלוקה לשתי מנות (פעמיים ביום) או 300 מ"ג במנה אחת בלילה. בברכה

לאור תודה לדור, אין קשר בין משך הפעולה של התרופה למינון, כך שאם תעלה במינון לא תאריך את משך ההשפעה של התרופה, רק ההשפעה "חזקה" יותר. כל טוב דר' גיורא הידש

אבקש לדעת יותר על התרופה טראזודיל

בעלי עובר שנה וחצי של אישפוזים, לרוב במחלקה סגורה, עם שיפורים קצרים במצב, ושוב הדרדרות למצב פסיכוטי קשה. הכל התחיל לפני כשנה וחצי כשהפסיקו את הלפונקס מסיבה פיזית, לאחר 7 שנים טובות ויציבות ללא אישפוזים. הלפונקס הוחלף לזיפרקסה, ואחרי אשפוז ארוך וקשה הוא שוחרר הביתה, נראה היה שהמצב משתפר ומתייצב, אך זה החזיק חודשים ספורים בלבד, ושוב אשפוז ושוב שחרור וחוזר חלילה. ואז החליפו לסרוקוול, ועדיין אין קרן אור אמיתית. יכולים להיות שבוע-שבועיים סבירים, ואז שוב נפילה קשה. כרגע הוא שוב במחלקה סגורה, מנותק מהמציאות. המצב נראה כל כך סטאטי, כרוני ומפחיד. מה יהיה?? להתייאש?? יש תקנה? מה עושים, אלוהים? אשמח לשמוע מכם, תודה.

שלום רב לא כתבת מינונים. לא כתבת מה הסיבה להחלפת התרופות. מינון מלא של סרוקוול הוא 800 מ"ג ליום ובמצבים חריפים עולים עד 1200 מ"ג ליום. צריך לחכות חודשיים שלוש להשפעה מלאה של התרופה. בינתיים אפשר להוסיף הלידול שמשפיע מהר וחזק. עם הלידול אפשר להתחיל ב-10 מ"ג ליום ולעלות עד 40 מ"ג, בפיקוח רופא. אני לא יודע אם חלוקת מתכונים ומרשמים תעזור כאן. עדיף לדבר עם הפסיכיאטר המטפל. בברכה

לנוי אכן הזיפרקסה היא הכי דומה ללפונקס אבל בכל זאת יש הבדלים. לפעמים קשה לאזן אדם אבל בסופו של דבר מגיעים לאיזון. כאשר המצב מורכב ולא משתפר יש טעם לפנות לייעוץ/חוות דעת שניה של רופא בכיר בארץ ולשמוע את דעתו על המצב ועל הטיפול התרופתי. דבר נוסף שהייתי בודק, האם הוא ממשיך ליטול את התרופות בבית, היתכן שהוא מפסיק ליטול תרופות? נקווה שהיציבות המבורכת תחזור בהקדם כל טוב דר' גיורא הידש

דור שלום, אתה כותב שהמינון של סרוקוול הוא 800 ובני היקר מקבל 300 - האם זה תמוה? חריג? הוא עדיין מאושפז בפתוחה...מקבל גם לוריוואן ופנרגאן ודקינט. האמת, יש הטבה ניכרת בקטע הפראנויה, האנטי, הכעס וכד' אבל הוא מאוד עצוב ושקוע בעצמו. מדבר מעט מאוד, מעין כנוע. ואני - לא יודעת אם לשמוח על היעדר הנגטיביות שלו או להיבהל מהאפטיה והימים שהוא מבלה רובם במיטה. גם כשהוא מגיע הביתה הוא די לא עושה כלום. אפילו לא טלוויזיה ומחשב מה שהיה מעסיק אותו לפני. כשאני נוסעת אליו הוא מבקש ללכת למסעדה טובה וזה מה שאנחנו עושים בכל ביקור. ושותקים. רוב הזמן שותקים. ואני שואלת : האם ה"לא לעשות כלום" זהו שלב בתוך תהליך שאחרי פסיכוזה ארוכה? האם אין סכנה שהתרופות יורידו אותו לשקיעה בתוך עצמו לתמיד..? האם עלי להוציא אותו מאישפוז או לחכות בסבלנות שתהיה קודם הטבה שם ? האם השלב הזה תקין? מוכר? שלב מוכר שצריך לעבור אפילו אם הוא נמשך יותר משבועיים? הידש, תמי, ר-או-מה, מיכאל, דור, תמרה, טל וכולכם. אשמח לשמוע דעות ...אני אובדת עצות. מתלבטת. לא מגיעה לתובנה. מה נכון?? מחכה ומצפה...נורית. ( מי, אני מתנצלת שכתבתי את זה בהקשר לשאלה שלך...רציתי לשאול על הסרוקוול ויצא לי כל הבפנוכו....:-)

בני היקר מאושפז ומקבל סרוקוול - מזה חודשיים. ( כי אמרת שזה אפקטיבי לאחר 3 חודשים....) האם זה אומר שזה יהיה יעיל יותר בהמשך? האם סרוקוול מוכר כיעיל לסכיזופרניה ? תודה שוב.

רציתי לדעת האם יש תרופות פסיכאטריות שעוסקות בחרדה ודיכאון שאפשר לקחת בהריון וכן בהנקה? תודה

פרוזק נחשבת לבטוחה מאד בזמן ההריון וכנראה גם בזמן ההנקה. לגבי השאר- הביטחון הוא יחסי (יחסי לסיכון שאת מוכנה לקחת על עצמך). לאחרונה פורסם שסרוקסט גורם למומים בלב אצל העובר אך מדובר בסיכון נדיר, לשיקולך. לגבי בנזודיאזפינים (קלונקס, אסיוול)- הדעה הרווחת בקרב רופאים להמנע לחלוטין. גם אם במכון הטרטולוגי יגידו שאפשר, הרי שאם תקחי אותם באופן קבוע, יוולד לך תינוק נרקומן (במלוא מובן המילה) שזקוק לגמילה.

שלום לך אני כל ההריון שתיתי לוסטראל כמובן אחריי ייעוץ אסור להניק איתו וכדוריי הרגעה מותר ואבן תפני למכון הטרטולוגי בירושלים ותקבלי הכול בכתב סרוקסט - לא מומלץ !!!!!!!!

אני גרה ביישוב בצפון. בתקופת המלחמה הייתי במצב נוראי של לחץ מתח חרדה . אחרי המלחמה נכנסתי לדיכאון הייתי בוכה המון ללא סיבה פשוט הרגשה רעה. טופלתי בלוריון, כדור פעמיים ביום. כעת כבר כמה ימים שאני לא לוקחת את הכדור,אני מרגישה די מוזר לא בדיוק יודעת לתאר את ההרגשה . האם לחזור לקחת את הכדור או להחליף תרופה מה אתה ממליץ?(אני רוצה לציין שקשה לי מאוד להירדם בלילה עם הכדור הייתי נרדמת מיד)

שלום רב לוריוון איננו טיפול לדיכאון. למעשה יש הוכחות ששימוש ממושך בו מחמיר דיכאון. בנוסף, מדובר בתרופה ממכרת. עליך להיבדק ע"י פסיכיאטר כדי שיתאים לך טיפול מתאים נגד חרדה ודיכאון. אחרי שמצבך יתייצב תצטרכי להיגמל מהלוריוון. בברכה

למיטל אסור להפסיק את הלוריוון בפעם אחת וכדאי לרדת לחצי מינון לשבועיים ולהמשיך ולרדת באופן הדרגתי. בלי קשר לגורם שהביא לדיכאון וחרדה, יש צורך להעריך את מצבך כיום ואז להחליט אם יש צורך בהמשך טיפול. כך שהשלב הראשון הוא אבחון נכון. כל טוב דר' גיורא הידש

בתי (בת 39) שהתגרשה לא מכבר ועברה לגור עם גבר נשוי שמבטיח לה הבטחות אך לא נראה שיעזוב את אשתו. היא - למענו נטשה את משפחתה ו-2 ילדיה שעבור לאביהם ועתה היא במשבר כל היום ישנה ממש כל היום (משתמשת בכדורים שאינני יודעת איזה) מסרבת לראות את המשפחה וגם את ילדיה, מתנהגת בצורה מוזרה, לא רוצה לקבל עזרה. אינני יודעת מה לעשות איתה - היא לא עונה לטלפונים, לא באה לבקר אותי (אמא שלה) ואפילו מתרחקת מילדיה. עלי לציין שלפני כמה שנים היא היתה אם מסורה לילדיה אך מאז הכירה את הגבר הנשוי והתאהבה בו מעל לראש - התדרדר מצבה הנפשי וחוץ ממנו איש לא מעניין אותה. מה עושים? היא מסרבת לקבל עזרה (גם לא עובדת). מה עושים ואיך לכפות עליהם לצאת מהסבך? אודה לעזרתך. אמא מודאגת

שלום רב תלוי בכושר שיפוט המציאות של בתך. אם הוא תקין- לא תוכלי לעשות דבר מלבד לדבר על ליבה. אם לדעתך הוא לא תקין- תוכלי לפנות לפסיכיאטר המחוזי תוך בקשה שיאשפז אותה בכפיה. לעיתים לאנשים בדיכאון יש מחשבות שווא של אשמה או ייאוש והתנהגותם נובעת מחוסר שיפוט. בכזה מצב הפסיכיאטר המחוזי יכול להפעיל את סמכותו ולהכריח אותה להיות מטופלת תרופתית בבית חולים. אגב- אם היא משתמשת בכדורים שונים ללא מרשם ופיקוח רופא ייתכן שהיא מסכנת את עצמה. בברכה

לדבי כפי שאת מתארת את הדברים לבת ישנה בעיה רצינית ויש לפנות לעזרה רפואית. בשלב הזה חשוב שתשמרי אתה על קשר, תבואי לבקר אותה, ותעשי הכל על מנת לשכנע אותה להגיע לטיפול. המהלך המהיר ביותר להגיע לטפול הוא דרך חדר המיון של בית החולים הכללי הקרוב. כעת אין טעם לכעוס עליה על דברים שעשתה בעבר וחשוב לעודד אותה להגיע לעזרה וטפול. כמובן שיש צורך לבדוק האם ישנה מסוכנות, כלומר האם היא מדברת על התאבדות או בכוונה לפגוע באחרים. במקרה כזה צריכים לפנות לרופא המשפחה או פסיכיאטר כדי שנמנע אסון כנראה על ידי אשפוז כפוי. כל טוב דר' גיורא הידש

יש לי תלמיד בן 15 שעשה בתור ילד קטן מבחן טובה האם זה מועיל גם להיום או שרצוי שיעשה שנית? וכן בתור ילד נתנו לו רטלין ולא השפיע האם יש סיכוי שהיום בתור בוגר זה כן ישפיע אליו? בתודה מורה

TOVA זה בדיקת עזר. זה איננו תחליף לבדיקה קלינית של נוירולוג ילדים. בשביל לדעת אם הילד צריך ריטלין עליו להיבדק ע"י נוירולוג ילדים. ההחלטה אם לשלוח אותו שוב לבדיקות עזר (כמו TOVA) היא של הרופא. ההחלטה אם לתת תרופה תלויה באבחנה, בסימפטומים ובחומרתם. ההערכה שלך כמורה יכולה להיכלל בחישוב ובשיקולים, אך אל תשימי את עצמך במקום הרופא המטפל.

למיקי תודה לדור וחשוב שהילד יהיה במעקב ובטיפול לפי הצורך. כיום ישנם מספר סוגים של ריטלין שאפשר שיתאימו יותר. כל טוב דר' גיורא הידש

האם מישהי מכיר שירות פרטי שנתן מענה לבעיה מסוג זה, אחות/פסיכיאטר שמגיעים לבית המטופל לאיבחון ומתן זריקה. אנחנו אובדי עצות והמצב מחמיר ביותר. לרשויות אין מה להציע ברגע שהמטופל לא משף פעולה ולא משנה כמה סבל נגרם לו למשפחתו. ושאלה לדר': אלו תופעות לוואי ידועות יש לתרופה מסוג פלודוקנט. האם נחשבת ליעילה? האם יש מקבילה לה אשר טובה יותר, בפחות תופעות לוואי. תודה לכולכם

הכי מהר- דפי זהב חפשי רופא פסיכיאטר תצרי קשר טלפוני ותבקשי שיעשה ביקור בית זה מקובל ונכון, בשביל זה הם מופיעים בספר הצהוב- בשביל טיפולים פרטיים. בהצלחה ר-או-מה

לא כתבתם היכן אתם בארץ. באיזור המרכז ד"ר עמי אבני (פסיכיאטר) עושה ביקורי בית ועפ"י הצורך גם אישפוז בבית. כיום התרופה המומלצת במצבים פסיכוטיים היא ריספרדל והיא קיימת גם בזריקות ארוכות טווח- אחת לשבועיים.

לטל תודה למשיבים ואני מצטרף לדבריהם,. אכן כיום החוק נוטה לכיוון המטופל ושמירה על זכויותיו, כתוצאה מכך פעמים רבות המשפחה סובלת אבל כיום זו רוח החוק והדברים. כל טוב דר' גיורא הידש

להזמין ביקור וטיפול פסיכיאטרי בבית דרך מד"א פשוט דרך 101, מגיע רופא הביתה זה כרוך ב 450 ש"ח אלא אם מחליטים על אשפוז ואז זה מכוסה ע"י קופות החולים. הפסיכיאטר מגיע משוחח מעריך אם יש משבר, נותן תרופות במקום בשעת הצורך ובאם המצב חמור רשאי להפנות לאשפוז. רוב הפעמים שיחה עם איש מקצוע לצורך אבחון וזיהוי המצב והערכת סיכונים יכולה לעזור וכשזה בבית שלה התהליך קל יותר שווה את התשלום אם זו הדרך היחידה להגיע לטיפול.

תודה לכולכם. אני מגיעה לאט לאט להכרה הזו שרק באופן פרטי ניתן לקבל עזרה. עד כה הייתי תמימה וחשבתי אחרת.

שלום רציתי לדעת האם התרופות זיפרקסה ורספרדל - מעלות או מורידות את רמת הסרוטונין אשר במוח?

מורידות.

שלום האם מינון של 5 מ"ג זיפרקסה עלול לגרום לתופעות הלוואי השונות כמו טרדיב דסקנזיה? כמה זמן לוקח בדרך כלל עד שתופעות לוואי אלה מתחילות? ומה לגבי מינון של 10 מ"ג זיפרקסה?

שלום רב ככל שהמינון יותר גבוה וככל שזמן השימוש יותר ממושך כך גם הסיכון לפתח טרדיב דיסקינזיה (TD) רב יותר. כלומר מדובר בסיכון מצטבר. אי אפשר להגיד שאין סיכון בכלל במינון נמוך. שימי לב למילה "טרדיב"=מאוחר. כלומר התופעות יכולות להתחיל גם מס' שנים אחרי שמפסיקים לקחת זיפרקסה, או דווקא כאשר יורדים במינון ולא בהכרח בזמן שלוקחים את התרופה. התופעות של הטרדיב דיסקינזיה יכולות להתחיל לכל המוקדם 3 חודשים מאז שהתחיל הטיפול. מעשית מדובר בד"כ במס' שנים. אבל זה יכול להיות גם קודם. אין סטטיסטיקה מדוייקת לגבי TD עם זיפרקסה כי התרופה יחסית חדשה. עם התרופות הישנות (כמו הלידול) מדובר על כ-20% מהמטופלים בתרופה זאת שיחלו ב-TD. בעבר היה נהוג לתת הלידול במינונים גבוהים ולתקופות ארוכות. כיום די נסוגו מכך כי התברר שאין ממש תועלת טיפולית במינון גבוה של הלידול. הזיפרקסה יותר בטוחה לשימוש מהלידול בעניין זה. בברכה

האם יכולה להיות רק מאניה , התקף אחד ,שלא חוזר בגלל התרופות (ריספרדל) אבל כשאני מפסיקה אז מתחיל לעלות לי שוב ואני לא יכולה בלי הריספרדל,למרות שהמינון נמוך-1 מ"ג. זה ככה כבר שנתיים.ואין לי דיכאון בכלל.מה זה יכול להיות?האם זה יעבור יום אחד?תודה לכם.

יש אנשים שהמניה היא חלק מהאישיות שלהם ויש כאלה שזאת מחלת נפש של ממש. אינני יודע להגיד מה אצלך. אם ריספרדל 1 מ"ג ליום פותר את הבעיה אז יצאת בזול. הטיפול הקלאסי נגד מניה מבוסס על מינונים יותר גבוהים של אנטיפסיכוטיים (ריספרדל או זיפרקסה) ו/או תרופות מייצבות (ליתיום או טגרטול). מבחינה ביוכימית אין שום הכרח שיהיה דיכאון בנוסף למניה. העניין הוא יותר פסיכולוגי, כלומר, שברגע שיש תובנה למניה אז האדם נכנס לדיכאון. אם אין תובנה, דווקא אז, הסיכוי לדיכאון נמוך יותר. התובנה גורמת לחולים במניה לדיכאון וייאוש. אבל יש כאלה שהמניה היא פשוט חלק מהאישיות שלהם ואז המצב הוא כרוני ולא בצורה של התקפים.

דור יקירי אני חייבת פעם אחת לומר לך באופן ישיר- אתה נחשב פה, אחרי ד"ר הידש, המומחה מספר אחת לעיניני הגדרות, תרופות וטיפולים. זה מעניק לך המון כוח, וגם המון אחריות. התשובות שלך מתקבלות במלואן, ואם יש בהן משהו חסר, אז אני מתקשה להאמין שהצד השני מבין שלא כל המידע הועבר. רציתי להוסיף לדברים שלך. וגם להוסיף שאלות קודם כל, מה זה אומר שיש אנשים שהמאניה היא חלק מהאישיות שלהם?! יש אנשים אנרגטיים, מתלהבים, ופרועים באופיים, אכן, גם בלי סמים או מחלות נפש. אבל ממש מאניה? על כל ההגדרה הקשה שלה? לדעתי מאניה נחשבת פר-הגדרה לתוצר של מחלת נפש. הטיפול נגד מאניה מתחלק לשלב הסוער, האקוטי, בו יש צורך במינונים גבוהים, לעיתים קרובות גם בזריקות, ולשלב של התחזוקה, המניעה. בשלב הזה 1 מ"ג של רספירדל יכול בהחלט להספיק. ולעניין האחרון - הדיכאון כבן לוויה של המאניה. אומנם, כשאדם מבין שהוא חולה, ושהמחלה שלו היא ל-תמיד, אז יש סיכוי גבוה שהוא יהיה במצב נפשי ירוד. תקרא לזה דיכאון אם תרצה. מהבחינה הזו, זה לא משנה אם מדובר במחלת נפש, סרטן, סוכרת, או כל מחלה קשה אחרת. אבל לומר שהדיכאון נובע מהתובנה??? מאניה היא ארוע סוחט אנרגיות. כמו התקף אפילפטי, היא מביאה את חלק מהאנשים להעביר ימים שלמים בלי לישון, בלי ממש לאכול, בלהתחיל פרוייקטים או להיות אינטנסיביים בקשרים. אחר כך צריך מנוחה. as simple as that. דיכאון זה לא בדיקת פוליגרף. המודעות שלנו יכולה רק להרחיק אותנו מדיכאון "קונוונציונלי" כזה שלא מגיח אחרי מאניה. וחוץ מזה, מה בדיוק הכוונה ב'מבחינה ביוכימית'? הרי אף אחד לא יודע מה הולך לנו שם בתוך הקופסא, איזה טרנסמיטרים עוברים איפה וכמה ולמה. הכל תאוריות, ועזוב אותך מתאוריות.. אז ריבה, אם יש משהו שאני מסכימה עם דור עליו, זה שיתכן שיצאת בזול.. לא נתת לנו הרבה מידע, לגבי למה דווקא רספירדל, ואם יש לך אבחנה כלשהי, ומה קרה לפני וכו' וכו'. שיהיה לך כל טוב ראומה

שלום, לפני כחודשיים החליף לי הפסיכיאטר מ פאקסט 20 מ"ג ל ויאפק 75 XR. שמתי לב ל 2 תופעות : 1. אורגזמה מושהית מאד, גם יחסית לפאקסט. 2. עצירות. שאלותי : 1. האם התופעות הנ"ל מוכרות ? 2. מה עושים ? האם כדאי לרדת לחצי כדור-ויאפקס XR 75 ?

לא ניתן לחצות כדורים מסוג XR וגם 75 מ"ג הוא המינון הנמוך ביותר. התופעות שתיארת יכולות להיחלש או להיעלם עם הזמן אבל לא תמיד (תוכל לקרוא עליהן בעלון לצרכן). אם תוך חודש זה לא עובר ולא נחלש אז מומלץ להחליף תרופה בתיאום עם הפסיכיאטר.

לאריאל תודה לדור ונקווה שתופעות הלוואי יחלפו כל טוב דר' גיורא הידש

שלום ! אני נוטל ציפרלקס לקחתי 20 מ"ג ציפרלקס וירדתי ל10 בגלל תופעות הלוואי ברצוני לשאול האם זה יכול להספיק ? והאם תמיד מינון יותר גבוה הוא יותר טוב ? אני מדבר מהבחינה הנפשית כי ברור שמבחינת התופעות לוואי ככל שהמינון גבוה יותר יש יותר תופעות לוואי אך אני שואל על הטיפול החיובי של התרופה האם יכול להיות שמינון יותר נמוך משפיע טוב יותר או שתמיד אם מינון נמוך משפיע טוב אז ברור שמינון יותר גבוה יעשה יותר טוב לבנאדם כי הוא כאילו מקבל יותר מהחומר שעושה לו טוב . תודה רבה על תשובתכם !

לא תמיד מינון יותר גבוה יעשה יותר טוב!!! זה דומה לחרדל- כאשר שמים את הכמות הנכונה זה טוב. אבל כאשר עוברים את הכמות המומלצת החרדל מפריע ונזקו רב מתועלתו!! לכן אין למהר בהעלאת מינונים של תרופות. כ"א צריך למצוא את המינון היעיל בשבילו שגורם למינימום תופעות לוואי. הרופא המטפל אמור להדריך אותך בנושא זה. מחקרים מראים שעם ציפרלקס המינון שנחשב ליעיל ולנסבל הוא לא פחות מ-10 מ"ג ולא יותר מ-20 מ"ג ליממה. פה ושם יש גם יוצאי דופן.

ואם זה הותאם ע"י פסיכיאטר זה אמור לעבוד טוב. שיהיה לך ערב טוב מיכל

לאחר כ12 יום של שימוש באפקסור מצבי הנפשי די מיוצב ויש לי רק מעט מאוד התקפי חרדה . החלפתי תרופה מסרוקסט ( 3 כדורים) לאפקסור כדור אחד 75. מכיון שהבנתי שהסרוקסט כבר איננו נמצא במערכת אני תולה את היציבות באפקסור . הפסיכאטרית שלי טוענת כי כדאי להעלות ל150 מכיןן שכמות הסרוקסט הקודמת היתה גבוה יותר . אני בעקבות החרדה הנמוכה והידיעה כי האפקסור טרם הגיע לאפקט המלא חושב שאין טעם כרגע . מהי עצתך ?

עצתי להמתין שבועיים ואז תוכל לקבל החלטה מושכלת יותר. לא כדאי למהר ולעלות מינון אם זה לא דחוף ו/או אם יש ספק בנחיצות של המהלך.

לאורן שתי הגישות נכונות אבל אני נוהג בדרך כלל להתחיל במינון של 150 מג' אפקסור ביום. כל טוב דר' גיורא הידש

אני לןקח 3 כדורי פרוזק למחשבות אני מרגיז שזה עוזר לי למחשבות אולם אני מרגיש ש/אני לא מסוגל להתמיד בעבודה מרגיש רגשי נחיתות מרגיש חרא אין לי כוח לכלום מרים כבר ידיים לא יודע מה לעשות לא יודע מה קורא לי

עם פרוזק ניתן לעלות ל-4 כדורים ביום. האם פנית גם לטיפול פסיכולוגי?

תודה דור בהתחלה עברתי כל מני כדורים הייתי אצל כמה פסכיאטרים פרטיים ועכשיו אני עים פרזק והפסקתי ללכת לפסיכאטר אני מרגיש שזה עוזר למחשבות אבל לא מסוגל לעשות מטלות בעל עקביות אני לא יודע האים עים 3 כדורים ואני מרגיש חרא 0 האים זה מה שיכול לעזור דרך הגב הלכתי לפסיכולוגית קלינית שאמרה שבכדי להשתקם ולהצליח אני צריך טיפול קוגנטיבי לעשות דברים שהיא תסכם איתי אבל אני לא מסוגל והיא אומרת שרק כך אני אצליח אז מה אני יעשה אני מרגיש שאני לא מסוגל להבטיח לעצמי לעמוד במטלות שאני צריך דרך אגב אמא שלי היא טיפוס שכל הזמן הייתה כועסת עלי ולבסוף הייתה מוותרת לי וכל הזמן מגנה עלי גם כלכלית וגם דברים אחרים אני בן 21

רכשתי לוסטראל 50 מ"ג והחפיסה שונתה האים מישהו נתקל בכך? הדבר מעיד על שינוי כולשהו בהרכב התרופה או שזו רק החפיסה?

היי רותם, מה שלומך? לוסטרל נקראת גם סרטרליין, בכל אופן האם את מתכוונת רק לקרטון והשם על הקופסה או גם לוסטרל? אם את רוצה להיות בטוחה במאה אחוזים תשווי את העלון שבפנים ואת השם האמיתי של התרופה. אבל אם זה רק הקרטון אז את יכולה להיות רגועה. כל טוב דר' גיורא הידש