פורום פסיכיאטריה

דר' הידש שלום רב, מזה כחודש אני לוקחת לוסטראל 50 מ"ג (לאחר שימוש בן שנתיים וחצי לסירוגין בסרוקסט). אני סובלת מכאבי בטן ושלשולים. אני יודעת כי זוהי תופעה מוכרת אך קיוויתי כי היא תפחת בהדרגה. כמו כן, אני היפר אקטיבית במקצת, מדברת מהר וחסרת סבלנות, אך עליי לציין כי התחלתי להנות מהתרופה וניכר שיפור משמעותי במצב רוחי. האם תופעות אלו אמורות לחלוף? דבר נוסף שעלי לדעת הוא האם לוסטראל גורם לעליה במשקל או בתאבון?(הסרוקסט דווקא לא גרם לזה). הפסיכיאטר שלי אומר כי תרופה זו הכי פחות גורמת לעלייה במשקל אך אני זקוקה בכל זאת לחוות דעתך מאחר ועניין זה הוא כפייתי אצלי. תודה רבה רונה

שלום לך גם אני כמוך לוקחת לוסטראל במשך השנה האחרונהואומנם חל שיפור רב בהרגשתי אך עליתי במשקל כ- 10 ק"ג. האמת היא שאכלתי יותר מהרגיל ואני לא יודעת מה הסיבה לעליה, האם זה מהכדורים או האם פשוט בגלל שקצת "השתוללתי" אם תהיה לך תשובה מוסמכת לענין, אשמח אם תידעי אותי על כך תודה אדווה

לרונה ואדוה שלום. רונה את מתארת תופעות לוואי שאני מקווה שיחלפו בקרוב כי כבר הגיע הזמן שיחלפו. כפי שאת רואה תופעות לוואי אינן עניין סטטיסטי אלא התגובה שלך לכל תרופה. עליה במשקל היא תמיד עניין של אוכל אבל לעתים התרופות מגבירות את התיאבון. אני מקווה שתרגישי טוב בקרוב. דר' גיורא הידש

אדוה היקרה, אתמול הייתי אצל הפסיכיאטר שלי, שהוא מנהל מחלקה ובכלל, איש רב פעלים. לטענתו, לוסטרל בדר"כ לא גורמת לעלייה במשקל ופוגעת הכי פחות בתפקוד המיני. תופעות לוואי אחרות כגון, כאבי בטן ושלשולים, עצבנות, היפר אקטיביות, חוסר סובלנות, הן תופעות מוכרות וידועות ואמורות לחלוף אחרי זמן קצר. לעומת זאת, סרוקסט היא דווקא כן תרופה שגורמת לעליה במשקל (אם אינני טועה ל - 10%) אך אני לקחתי במשך שנתיים סרוקסט ולא עליתי במשקל. כמובן שכל מקרה לגופו. גם לאחר חודש שימוש בלוסטרל לא עליתי במשקל ועליי לציין כי בהחלט יש לי נטיה להשמנה. אני בודקת לך עוד פרטים ממחקרים ומאמרים. את יכולה לכתוב לי במייל אם את רוצה. רונה

איזה נזק יכול להיגרם אם אחת ליומיים אני שותה כוס יין אדום יבש בארוחת הצהריים? את הפלוטין אני לוקחת על הבוקר - כדור אחד ליום. האם מדובר בתופעות פיזיות שאני יכולה להרגיש או בהשלכות לטווח הארוך?

הי קארין אם תדפדפי קצת בדפים קודמים, בטח תראי שהשאלה הזו חזרה בכל מני ניסוחים שונים לפחות תריסר פעמים בחודש האחרון.... ההמלצה הידועה היא לא לערבב אלכוהול עם התרופות, ולא חשוב שאת לא לוקחת את שניהם בו זמנית, הכוונה היא למשך התקופה של השימוש בתרופה. איני חושבת שמדובר בנזקים תמידיים או בלתי הפיכים, אבל מכיוון שאין וודאות בענין הזה, אני משערת שאף רופא לא יסכים לקחת על עצמו את הסיכון ולהגיד לך: כן, זה בסדר ולא יקרה לך שום דבר.... ובצדק כמובן. תרגישי טוב אבישג

שתיית אלכוהול עשוייה בין השאר להחריף את תופעות הלוואי של התרופה, לכן היא בעקרון אסורה

ד"ר הידש להיכן נעלמה שאלתי האחרונה מהפורום?

ניסית לחפש בדפים קודמים??

תחפש ותמצא שום דבר לא נעלם. הידש

אני מטופלת בלוסטרל 50 כשנה ורבע והתיפקוד שלי השתפר באופן מדהים. בנוסף לכך אני סובלת כל החיים מתת משקל וחוסר תיאבון. אמנם מאז שהתחלתי להרגיש יותר טוב התחלתי לאכול יותר טוב וגם המשקל עלה מעט, אך עדיין נמוך מאוד בהשוואה לגיל ולגובה. שאלתי היא- כיוון שהבנתי שאחת מתופעות הלוואי של הרמרון היא עלייה בתיאבון האם יתכן שכדאי לי אולי לקחת את הרמרון במקום הלוסטרל? מהן תופעות אפשריות במקרה כזה?

מנסיון , רמרון הגביר לי את התאבון כל כך , שהייתי אוכלת ומקיאה לעומת זאת ציפרמיל מאוד מומלץ אחרי חודש איתו עליתי 10 ק' . בהצלחה...

ליעל שלום, אני בטוח שיש כמה קוראות שממש לא מבינות על מה את מדברת אבל כל אחד עם הקושי שלו. איני חושב שכדאי להחליף תרופה שעזרה לך רק מסיבה זו. עדיף לנסות ולאכול מזון עם קלוריות רבות וכך תצליחי להעלות במשקל. הבעיה עם התרופות שהן "עוזרות" לעלות במשקל למי שיש נטיה לעלות במשקל, למי שאין נטיה כזו הוא בדרך כלל לא מוסיף במשקל.... שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום לד"ר הירש, אני נוטלת זיפרקסה 5 מ"ג מזה כחודשיים. לאחרונה הופיע אצלי אי-שקט עד כדי שאני מתקשה להרדם בלילות. האם ידועה תופעת לוואי כזו של אי-שקט והאם כדאי להפסיק את התרופה לזמן מה? בתודה, אורית

לאורית שלום, הזיפרקסה אינה גורמת לאי שקט אלא מרגיעה, כדאי להתייעץ בדיוק עם הרופא המטפל כי אולי צריך דווקא להעלות במינון. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אני מחפש לדעת, מה עושה את הנשים כל כך מבינות, וכל כך מסתגלות לחיים, כמו למשל נשים מסתגלות מהר למקום עבודה עם בוסים מיד אחרי שירות צבאי, פחות נשים עוזבות באמצע שירות צבאי מגברים,יותר גברים מסתבכים עם החוק מאשר גברים,בנות יותר חרוצות בבית ספר וכדומה. חשבתי הרבה מה עושה את אותם נשים למסתגלות יותר, וגמישות יותר לחיבור עם המציאות. והחלטתי, לנסות לקחת טבליות של אסטרוגן מידי פעם, כי אם אני לוקח יומיום בהתמדה ,אז יש לי כאבי ראש . אז אני לוקח כל שבוע אחד, או אפילו שלוש פעמים בשבוע אסטרוגן ,שנקרא "פרמריל 25". אני קראתי בפסיכולוגיה, שהטסטוסטרון משפיע על עיצוב המוח, ואולי זה מה שעושה את הגברים לפחות סתגלניים ,וליותר עצבניים. אני לוקח את האסטרוגן, במטרה שהוא יעצב לי את המוח,כך שיהיו לי תכונות אישיות נשיות כמו חוש לסדר,אינטואיציה,שליטה בדחפים,סבלנות,הבנה חברתית,אינטלגנציה רגשית וכל הדברים הטובים. רציתי לשאול, אחרי כמה זמן של שימוש לא קבוע בפרימריל 25,אוכל להשיג שינוי באישיות ?

התשובה נעוצה באבולצויה . אם נחזור אחורה מיליוני שנים, נוכל להבחין שתפקידו של הגבר בין השאר היה לצאת לציד ולספק מזון למשםחה ולכן גברים טובים הרבה יותר במרחב ויש להם חוש התמצאות טוב יותר. לעומת זאת, הנשים נשארו בכפרים ודאגו לטיפול בילדים. מכיוון שהם נשארו בכפרים הם פיחתו יחסי שכנות עם נשים אחרות במקום מגוריהם ועם אנשים שהגיעו לכפר ( כפר כמובן זה רק דוגמאת מגורים אחת.) ולכן, נשים מצטיינות יותר ביכולת תקשורת גבוה, הפגנת סימפטיה ויכולת מילולית. אני לא חושבת כי רצוי שתיקח הורמונים נשיים משום שיתכן ויש לכך נזק. אם אינך מרוצה מתכונות אופייך זה משהו שאתה צריך לברר בטיפול ממושך. מקווה שתמצא את הדרכים להיות מאושר בחלקך אריאל

אבי שלום ישנם הבדלים בין המוח הנשי למוח הגברי, שמשפיעים על עיצוב ההתנהגות וגורמים לכך שיש הבדלים מסוימים בין תכונות "נשיות" לבין "גבריות". בעיקר מדובר על יכולות מילוליות גבוהות יותר אצל הנשים, או יכולת טובה יותר לנתח ולעבד רגשות. כמובן שהכל באופן כללי, ויש להיזהר מיצירת סטראוטיפים בנושא זה... אני מסכימה עם אריאל, בנוגע לכך שלא מומלץ שתיקח טיפול הורמונלי המיועד לנשים (!!) אין לי מושג מה יכולות להיות ההשלכות של טיפול כזה, אבל אני לא בטוחה שאתה רוצה להיות שפן ניסיון ? אני חושבת שאולי מוטב שתעבור תהליך עם עצמך לקבל את עצמך ואת זהותך, לנסות לשנות/לשפר את הקיים אבל לא לשאוף לשנות את הבלתי אפשרי. סך הכל, הגברים הם לא רעים בכלל... בהצלחה אבישג

יא וואראדי, אתה רציני? אתה רוצה גם ציצי? רד מזה מהר יא מוציא שם רע שכמוך ותגיד "ברוך שלא עשאני אשה" כל יום ,בוק

דויד אתה בוק הבנאדם שופך את הלב ואתה ברוב חוצפתך שופט אותו מי עשה אותך אלוהים , אדיוט

אילו השלכות שליליות, כלשהן, עשויות להיגרם עקב צריכה יתרה של תרופות (בנסיבות של לקיחת מינונים הנחשבים לגבוהים במיוחד, הן יחסית למינונים הכלליים השכיחים בחברה והן יחסית למינונים אישיים המיוחדים לכל אדם באופן ספציפי באשר הם (גבוהים או נמוכים)), לאורך זמן? רון

לרון שלום, השאלה מאוד כללית, כל תרופה היא שונה וכל אדם וכל הפרעה נפשית הם שונים. בכל אופן מומלץ ליטול תרופות רק כפי שהרופא המליץ שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

האם קיימות תרופות המיועדות לטיפול בבעיות של כפייתיות או חרדה, אשר אינן מטפלות כמטרה עיקרית או משנית בכאבים ותחושות, פיסיים או רגשיים, בדרך של שליחת כימיקלים, או סיוע בשליחתם לאיזור האמיגדלה, למטרת דיכויים של כאבים ותחושות אלו ומיגורם? רון

האם השימוש בסרוקסט גורם לעייפות? תודה

לשיר שלום, אחת מתופעות הלוואי של סרוקסט היא עייפות. בדרך כלל התרופה מעוררת אבל תתכן תופעה הפוכה. במקרה כזה ממולץ ליטול את הסרוקסט בערב. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אכן אני אחרי חודשיים של סרוקסט ורק בימים האחרונים חזרתי לעצמי לפני כן במשך כל התקופה הייתי כמו סהרורית עייפות נוראית שהתחילה בבוקר ונמשכה כל היום. אז יש תקוה זה עובר. תרגישי טוב.

האם באפקסור XR יש קורטיזון?

האפקסור אינו מכיל קורטיזון

לתהילה ואלמוג, מסכים למה שאלמוג כתב, ותודה הידש

היי,עכשיו העוויתויות בשרירים התחילו להופיע גם כשאני ער אציין כי בעבר סבלתי מעויתויות אך לא בצורה חמורה כ"כ חמורה האם יתכן שהאפקסור גורם להחמרתן? אני ממש מיואש לא מסוגל לישון בלילות נ.ב אני נוטל את האפקסור כבר מעל 3 שבועות מצב הרוח השתפר במשך היום אבל הלילה ממש גרוע והעויתיות לא מרפות ממני,כמו כן עדיין יש תופעות של טישטוש חמור בעיניים וכן יובש בפה האם כדאי לי לשקול ברצינות את החלפת התרופה או להמתין עוד ולתת לזה צ'אנס מה דעתך? בתודה רבה מראש

לאלמוג שלום, איני זוכר את כל התרופות שאתה נוטל, ולכן תשובתי לא תהיה מלאה ויתכן שמוטעת. בכל אופן אפקסור עלול לגרום לעוויתות בשרירים (כמו כל התרופות במשפחה זו), וכדאי להתייעץ עם הרופא המטפל על הורדה במינון עד שהגוף יסתגל ורק אחר כך להעלות במינון. בכל אופן כיוון שההצטננות אינה עוזרת לשיפור מצב הרוח והמצב הכללי, הייתי ממליץ על אקמול לפחות שלוש פעמים ביום. האקמול עשוי לשפר את כל התופעות שתיארת. - תנסה רק טוב הידש

אני נוטל כרגע אפקסור במינון 225 מ"ג בלבד תודה רבה על תשובתך זה ממש עוזר לי

אני בן 25וסובל מזה שלוש שנים מחרדות אני מטופל מזה שלוש שנים אצל פסיכולוג פרטי ועובר טיפול פסיכותרפי יש לציין שמדי פעם כאשר רמת החרדה עולה אני נוטל וליום (אסיוול)לאחרונה הכדור לא עוזר לי וגם השיחות עם הפסיכולג כבר לא עוזרות לי בעבר הייתי אצל פסיכיאטר שרשם לי כדורים בשם לוסטראל את הכדורים האלה נטלתי רק פעם אחת ופשוט הגוף שלי לא קיבל אותם אולי בגלל שלא השלמתי עם עצמי שיש לי מצוקה נפשית ואני צריך להשתמש בכדורים אני מעוניין מאוד עכשיו לחזור וליטול שוב את הכדורים ואני מודע לעניין שרק אחרי מספר שבעות הכודר פועל וברצוני לשאול אותך האם יש סכנה ליטול גם וליום(אסיוול)וגם את הכדורים שרשם לי הפסיכיאטר האם יש תגובות בין תרופתיות בניהם?

לתומר שלום, לשאלתך הפשוטה, אין בעיה ואפילו מומלץ לשלב בתחילת הטיפול תרופות כמו לוסטרל וואליום. יתכן שאתם נמצאים בשלב קשה וחשוב בטיפול הפסיכולוגי, דווקא היכן שיש קשיים וכאלו החמרה במצב נמצא השורש של הבעיה. לכן תבדוק טוב עם הפסיכולוג מה הוא חושב על התקדמות הטיפול הפסיכולוגי. בקשר ללוסטרל. אם אתה חושב שהשימוש בלוסטרל הוא רק מתי שאין ברירה וכאשר חייבים אז יתכן שהשקפתך הקודמת צודקת. כיוון שמדובר בתרופה עדינה ואינה ממכרת, כיום רבים שואלים שאלה אחרת. האם לוסטרל עשוי לעזור לי תוך זמן קצר יחסית, ואני ארגיש הרבה יותר טוב? לשאלה זו של שימוש בלוסטרל כדי לשפר את איכות החיים, פעמים רבות התשובה היא חיובית. אז, הכל תלוי בנקודת ההשקפה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אני סובל מהזעה מפצה בעקבות ניתוח לכפות הידיים. ניסיתי טיפולים שונים , ולבסוף המסקנה הייתה שההזעה נובעת כנראה בעיקר מחשבות אובססיביות. יש לציין כי בעסר נטלתי תרופות פסיכיאטריות בעקה=בות מחשבות אובססיביות. כיום אני נוטל כדור פבוקסיל ביום. מה דעתך על כך? כמה זמן לוקח עד שהכדור משפיע? עדיף לקחתו בבוקר או בערב? מהן תופעות הלוואי בכבוד רב

לאסף שלום, אינפורמציה כללית מפורטת על פבוקסיל תוכל למצוא בכל אינדקס תרופות. פבוקסיל עשוי לעזור להפרעה אובססיבית, הבעיה עם הפרעה אובסיסיבית שהתגובה היא מעט מאוחרת ולעתים יש צורך במינון גבוה של התרופה. כך שעליך לחכות בסבלנות. שיהיה רק טוב ובהצלחה דר' גיורא הידש

אני נוטל כבר כ-שנתיים תרופות,התחלתי עם ציפרמיל כ-שנה ועכשיו אני שנה עם 45 מ"ג סרוקסט,אובחנתי כסובל מחרדה חברתית כל השינו חל בחיי כאשר חליתי במחלת הסרטן ולאחר כשנה שיצאתי מהמחלה קיבלתי התקפי חרדה,כעת אני מרגיש מאד עצבני מתוסכל ומצוברח בחיי היום יום שלי אני רוצה להפסיק כי זה גורם לי גם להשמנה מה דעתך על הפסקת טיפול?

לאבישי שלום, טיפול של שנתיים צריך להיות מספיק, כלומר או שהבעיה חולפת או שהטיפול לא כל כך עוזר אם עדיין ישנם התקפי חרדה. כאשר התגובה היא חלקית, כדאי לעשות מאזן של רווח והפסד. עד כמה התרופה עוזרת אצלך ועד כמה אתה סובל מתופעות לוואי. כמובן שהתשובה תהיה רק בשיחה עם הפסיכיאטר המטפל. אולם הדבר החשוב ביותר הוא שונה, אתה מציין שהייתה סיבה לחרדות, והסיבה לצערי מאוד מציאותית. במקרים כאלו יש מקום לעבד את הדברים שעברת בשיחות. מה עם פסיכותרפיה? שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

דר שלום רב: אני בת 27 ולפני חודשיים סיימתי טיפול בתרופה אלטרולט.נטלתי את התרופה במשך 40 ימים-כדור 1 כל יום. התרופה ניתנה לי ע"י נוירולוגית-(הגעתי אליה עם כאבים במצח והיא אבחנה זאת כ TENSION HEADACHE).היא אמרה לי שזו תרופה להרגעה,שקראתי את העלון ראיתי שזה נגד דכאון.אני מכירה הרבה אנשים שנוטלים תרופות נגד דכאון וגם קוראת הרבה על הנושא-אך לא נתקלתי באחד שהזכיר את התרופה הזו-ראשית-רציתי לדעת האם היא שכיחה לטיפול בדכאון? שנית-בזמן הטיפול-חלמתי כמעט כל לילה חלומות ממש מבעיתים-האם ידוע לך על קשר בן התרופה וריבוי/אופי החלומות ? ולשאלה אחרונה-על העלון מצויין שאסור לשתות יינות או משקאות חריפים בזמן הטיפול בתרופה, אם אני לא לקחתי כדור ביום מסויים-האם מותר לי לשתות באותו היום-או שיש להמתין פרק זמן מסויים מהפעם האחרונה שלקחתי את הכדור? אודה לך על התייחסותך.

הי שרית נכון שאלטרולט היא תרופה שניתנת גם כטיפול בדיכאון (בדרך כלל במינונים גבוהים בהרבה ממה שאת לקחת, דרך אגב), אבל במינון נמוך היא משמשת כטיפול מונע מוצלח במיגרנות או בכאבי ראש מהסוג שאובחן אצלך. אין לי מושג לגבי ההשפעה של התרופה הספציפית הזו על אופי החלומות, אבל אני יודעת מניסיון שהיא עלולה לגרום לעייפות רבה וצורך מוגבר בשינה. תרגישי טוב אבישג

לשרית שלום, ברפואה לעתים תרופה אחת משמשת גם למטרה אחרת. כך למשל האספירין שבמקורה תרופה להורדת חום ונגד כאבים כיום השימוש העקרי הוא נגד "קרישת הדם". כך גם עם האלטרולט, כפי שקרה אצלך היא עזרה לך מאוד נגד כאבי הראש.... נזכרתי בבדיחה אם אפשר..... סבתה בת שמונים נכנסת לבית המרקחת ומבקשת כדורים נגד הריון והרוקח נותן לה. כאשר היא מגיע בפעם השלישית הרוקח לא מתאפק ושואל בשביל מה היא צריכה כדורים נגד הריון? ותשובתה היא שהכדורים עוזרים לה נגד כאב ראש.... הרוקח מתפלא ואז הוסיפה....אני שולחת את הכדורים לנכדה שלי הסטודנטית ולי אין כאב ראש.... בכל אופן אסור לשתות אלכוהול גם בהפסקה של יום, ולפי זכרוני אינה גורמת לחלומות עירניים. שיהיה רק טוב הידש

מקווה ששלומך טוב, אני נוטל 20 מ"ג רסיטל כבר כמה חודשים,(דיברמו פעם, אני מקווה שאתה זוכר) החרדות תקפו פעם בחודש לערך, בחודש האחרון המינון של החרדות עלה וקשה לי מאד. אני אוסיף שיש גורמים סביבתיים במיוחד שקשורים לאנשים קרובים שמוסיפים עוד. האם יש טעם לבקש תוספת מינון? אני מאד לא רוצה להעלות מינון אבל חרד מאד, כבר כמה ימים באופן רצוף ושום דבר לא עוזר. מה דעתך?

לערן שלום, כן אני זוכר. אפשר להוסיף מינון ולהגיע מקסימום עד 40 מג', כלומר שני כדורים ביום. רופאים רבים יעשו כך. גישתי האישית מעט שונה ואני בעד להחליף לתרופה אחרת שתעזור יותר. עם זאת אתה מציין שישנם גורמים אשר מעוררים את החרדה....האם לא ניתן להתגבר עליהם או לפנות לשיחות כדי להתמודד טוב יותר עם הקשיים? שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

נטלתי זייבן במשך שבוע וסבלתי מתופעות לוואי מאוד לא נעימות: בעיקר חרדות וסחרחורות. עקב כך הפסקתי לפני שלושה ימים את נטילת התרופה והתופעות עדיין לא חלפו וגם לא פחתו. מה עושים? זה יעבור איי פעם? יש לי עכשיו חרדות שהתופעות לא יחלפו וזה משתק אותי.

היי שרונה עד כמה שאני יודעת, זיבן היא תרופה שבמקור שימשה כתרופה אנטי-דיכאונית ורק לאחר מכן "גילו" את ההשפעות החיוביות שלה גם על הפסקת עישון. מכיוון שיש הרבה אנשים שחווים תופעות של סחרחורות, דפיקות לב מהירות וכו' כאשר הם מתחילים טיפול בתרופות אנטי-דיכאוניות, נראה לי הגיוני שאולי מה שהרגשת זה תופעות הסתגלות לתרופה. יכול להיות שאם היית ממשיכה עוד קצת - התופעות היו חולפות. לא נראה לי סביר שהתופעות ימשיכו לתמיד, כמו שאת חוששת. לדעתי תני לזה עוד כמה ימים ותראי שהעניין הולך ופוחת מעצמו עד שיפסיק. כמובן שאם לא - גשי לרופא שלך ותבדקי מה קורה. תרגישי טוב ובהצלחה בהפסקת העישון אבישג

לשרונה שלום, כיוון שהתופעות קיימות גם ללא הזיבן הן כנראה אינן קשורות לתרופה וכן קשורות למצב הנפשי שלך. כנראה שהפסקת התרופה הייתה מוקדמת מדי. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שוב תודה. אני מלאת תקווה שכל מה שאמרת-יתגשם. הרי מה רוצה אדם- לתפקד כראוי ולא להיות תלוי באף אחד. היום המליצו לי לגשת לטיפול קוגנטיבי-התנהגותי (בחרדות). מה זה? האם הוא יעיל בזמן שלוקחים תרופות? (אפקסור) . מה יכול לתרום טיפול כזה בזמן שיש בגוף חוסר כימי? תודה

שלום גיתית בטיפול קרוב לוודאי ינסו להבין מאין נובעות החרדות שלך, מה המקור שלהן, וינסו לצייד אותך בכלים - דפוסי התנהגות שיכולים לשמש אותך כדי למתן או אפילו למנוע את התקפי החרדה לפני שהם קורים. וודאי שיש טעם בטיפול משולב בתרופות, האחד לא סותר את השני אלא משלים אותו. העובדה שהתרופות מטפלות בגוף שלך, אסור שתמנע ממך לטפל במקביל בנפש שלך. אני רוצה להאמין שהאדם מורכב הרבה יותר מאשר רק מינונים מאוזנים של כימיה... תרגישי טוב ובהצלחה אבישג

לגיתית שלום, הטיפול המלא המומלץ כיום בחרדות הוא תרופה נוגדת דיכאון יחד עם טיפול קוגניטיבי התנהגותי או בקיצור CBT. אני בטוח שבתחילת הטיפול יסבירו לך בפירוט אבל אנסה להבהיר את העיקרון. בטיפול הדינמי מנסים למצוא את הסיבות לחרדה למשל בעבר ובקשרים הבין אישיים הראשוניים עם דמויות ההורים בעיקר. בטיפול קוגניטיבי מנסים להבין כיצד מחשבות (ואפילו אם הן אינן נכונות ) משפיעות על הרגש עכשיו. כלומר אם אני אחשוב על תאונת דרכים חס וחלילה אתחיל לפחד... המחשבה משפיעה על הרגש. הסבר מפורט בודאי שתקבלי. כיום זה הטייפול המוביל. סתם בשביל הידע, היכן את מתכוננת להיות מטופלת, באיזו מרפאה? יש מעטים בארץ שעושים טיפול קוגנטיבי למרות שהוא מאוד מומלץ. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

לד"ר הידש אין טיפולים! למה אתה אומר שיש פתרונות - אין פתרונות!!! אני זקוק היום לשיחות,מ י ד י י ו ם. זה ברור לי כמו שברור לך שאתה רופא, ואכן מי שמטפל בי סבור שאין מקום לתרופות (כרגע) אבל אני מוזנח כי אין עם מי לדבר.כסף לעשות את זה -אין. בקופת החולים- גם אין אפשרות לתשלום כזה,כי זה לא זול בהרבה מפרטי ממילא. גם במרפאות התור ארוך ,והטיפול השיחתי לא ניתן כמעט,"זורקים" אותך עם תרופה הביתה. למה אתה משקר, בפרוש אני אומר שאתה משקר. אין טיפולים! אז מה דיני,"לחכות" שאני אדרדר עוד ועוד? כדי שאז באמת צריך כדורים ואז יגידו ש"טיפלו בי כמו שצריך??????" ככה? תבין שאני הולך לשיחה פעם בשבוע או שבועיים,זה מה שיש לי לשלם, וזה מעט לי מאוד? אתה מבין שאמרו לי בבית חולים לחכות ושוב לחכות? מה אתה כל הזמן זורק כאן "ללכת לטיפול"? הרי אין טיפול למי שאינו עשיר מספיק ואתה יודע את זה בבקשה ,תציע לי חלופות להשיג את מה ש א נ י צ ר י ך .אם תאיר את עיני במשהו שלא ידעתי עליו שיכול לתרום לי בעניין שאקבל סוף כל סוף שיחות פעמיים בשבוע (לפחות) ושזה יועיל אני אזכור אותך לטובה כל חיי. אתה יודע מה אני מרגיש? מה עובר עלי? מיום ליום אני מאבד עוד ועוד,מיום ליום אני משמין/.מתנתק/ מתרחק מאנשים/סובל/מאבד שליטה והכי חשוב רואה איך כל זה קורה לי ואני עומד חסר אונים מנגד וכל זה רק בגלל שאין כסף לטיפול והמצב כפי שהסברתי!

לברד שלום, צר לי לשמוע על מצבך ומה שאני שומע ממכתבך הוא זעקה קשה על המצב ובקשה לעזרה. אני מכיר את המצב של מערכת הבריאות, ואני מסכים עם הדברים שכתבת. אם היית שואל, הייתי אומר שקיים כאן עוול היסטורי וכבר שנים רבות שהתקציבים והטיפולים בבריאות הנפש מצומצמים בלשון המעטה. רק דוגמא קטנה, 95% מתקציב בריאות הנפש מגיעים לבתי חולים פסיכיאטרים ורק 5% לקהילה, מה שאתה קורא "שיחות". איני יודע כיצד לשנות את המצב הבסיסי ועם כל המצב הכלכלי הכללי, איני חושב שיהיו שינויים גדולים. אבל נעזוב את הכללי ואנסה לעזור לך. אם תציין את אזור מגוריך אוכל לנסות לכוון אותך, אתה כותב שאתה נמצא בשיחות. היכן? דר' גיורא הידש

איזור מגורי הוא קרית מוצקין. וכמו שאמרתי אני משווע לטיפול יותר אינטנסיבי. נמצא ב"שיחות" במקום פרטי אצל איש מקצוע פרטי.אם המייל שלי יכול לעזור כבר לא אכפת לי הבעיה כמו שאמרתי היא כלכלית בלבד.אין לי יותר מכ 500-ש"ח לזה בחודש וזה לא מספיק.עם פחות מפעמיים בשבוע במצב שלי-אני עלול לחלות ,אני צריך כסף פי חמש(!!) בערך,ואף יותר!!! .אין גם שום היגיון בתקציב שציינת כי לא משקיעים במניעת האשפוז ,ככה אני רואה,המדינה הזאת משוגעת ושר האוצר צריך אשפוז.5 אחוז בלבד למניעת מחלות ותחלואה ואשפוז? למה אתם לא מתקוממים (הרופאים)? טוב נעזוב את הכללי איך אני מתחלץ עכשיו???

ד"ר הידש - אולי לא אתה הכתובת לביקורת, אבל אולי אתה תוכל לענות לרבים מאיתנו: למה מחירי הטיפול הנפשי לסוגיו כה גבוהים בסקטור הפרטי, בזמן שאין מדובר במותרות כמו טיפולים קוסמטיים. מקובל עליי שאדם המגיע לפסיכיאטר מספר פעמים בודדות, ישלם ע"פ התעריך הגבוה (מאות שקלים) לביקור, כמו לכל רופא אחר. אולם בתחום בריאות הנפש מטופלים רבים באים לרופא המטפל לשיחות בלבד, או לשיחות בעיקר, ואין להם אפשרות למצוא חלופה הולמת בסקטור הציבורי. מאחר שלא תמיד ניתן להעריך מראש (או להעריך נכונה) את משך הטיפול, את מה שיקרה ויעלה במהלך הטיפול, ואת הזמן הנדרש למטפל כדי לאבחן הבעיה, אין באפשרותך להיערך או להחליט האם תוכל לעמוד בכך מבחינה כספית. בהשוואה לנותני שירותים פרטיים אחרים על בסיס קבוע (טיפול משפחתי, מיני, פיזיותרפיסטי, מורים פרטיים לסוגיהם - לרבות ריפוי בעיסוק ומתמחים בלקויות למידה) המחירים בתחום בריאות הנפש גבוהים, מופרזים ומוגזמים - כל שכן בתקופת מיתון ובתקופה שאי-הוודאות, חוסר היציבות והפיטורין עושים את שלהם לנפש האדם. אולי עליכם לדון באחד מהכנסים הרבים שלכם בעניין התעריפים השערורתייתים, או שמא ידיכם עמוסות לעייפה, ואינם מודעים לכך/ אינכם רוצים לעסוק בכך ? אני מזדהה עם צעקתו של ברד. אומנם מצבי הנפשי אינו דומה כלל לשלו, אך בגין העלויות הכספיות נאלצתי להפסיק טיפול בעיצומו. לפי הערכת המטפל, נדרשות כשנתיים של טיפול נוספות. במילים אחרות: בהערכה כללית גסה - עליי לגייס עשרות אלפי שקלים לשם כך. ויתרתי על כל מה שבאפשרותי - שכרתי דירה קטנה יותר באזור "לא משהו", אין חו"ל, אין כבלים, בילויים, חוגים ועוד כדי לאסוף כל אגודה ולהעבירה למטפל. אפילו צמצמתי את צריכת המזון שלי (לא קונה בכלל בשר, פירות ומוצרי חלב שאינם מסובסדים), אך מסתבר שללא כסף אין טיפול! האם אתה מסוגל להבין את משמעות הדברים שאני אומר ??? - אין כסף או נגמר הכסף - נגמר הטיפול! וזאת גם אם הגעת לנקודות משמעותיות וגם אם עצירת הטיפול בשלב זה תהיה בעלת השלכות שליליות לעתיד. רק נס יוכל להחזיר אותי חזרה לטיפות, שכה שיוועתי לו וחיכיתי שנים עד שאזרתי אומץ לפנות אליו. אשמח לשמוע את התייחסותך לנושא כאוב (בלב ובכיס) זה. יותם. אגב - יתר חברי הפורום מוזמנים להתייחס לדבריי גם הם.

לדר' הידש היקר אני לא אפסיק אם אדע שזה יעזור... אבל בינתיים נראה לי שאני סובלת... אני מאמינה לדבריך מנסיונך, שיש סיכוי שמצבי ישתפר אם אמשיך... תוכל להסביר לי מדוע זה קורה? מה בדיוק המנגנון?יך זה שאני מרגישה שהמפלצת בי גדלה? מדוע אין לי תחושות של הקלה?

שלום רב, אני חושב שאנו עלולים לפספס את הנקודה. ישנה חשיבות לסיבת הדברים אולם החשיבות היא משנית. מה שחשוב הוא מה ניתן לעשות וכיצד ניתן לשפר את המצב? אלו טיפולים אפשר לתת ואלו טיפולים עשויים לעזור. נכון שהסיבות חשובות אבל חשיבותן היא רק בהיבט אחד. אם נדע את הסיבות אולי נוכל לעזור טוב יותר ובצורה יותר מדוייקת. כלומר העתיד חשוב ולא העבר. ברפואה לא תמיד הסיבות חשובות, הרבה יותר חשוב במה אפשר להועיל וכיצד אפשר לשפר את המצב. למרות שכמובן איני מזניח את הבירור והסיבות, אבל שוב, כוונת המטפלים היא לשנות ולשפר את העתיד. כל טוב והרבה אושר דר' גיורא הידש

אני לא יודע מה לעשות בקשר לזה, בתי כל הזמן רושמת את שמה על דפים ואז זורקת, יש ימים בהם היא עושה זאת במשך מספר שעות. היא אומרת שהיא עושה זאת כשמשעמם לה. האם זו אובססיה כלשהי האם אני ואשתי צריכים לדאוג מזה ?

עופר, בת כמה בתך ?

שלום לכולם, בקרוב אני ארצה לרופאי משפחה בצפון על דיכאון והתרופות החדשות נוגדות דיכאון שם ההרצאה "האתגר בטיפול ע"י רופאי המשפחה לשנת 2003". זו הזדמנות להעביר את המסרים החשובים ביותר לרופאי המשפחה, וכדרכי חשבתי להתייעץ אתכם, מה הדברים החשובים ביותר שהייתם רוצים שאדגיש בדברי? תודה דר' גיורא הידש

*חשוב שידעו על כך שעבור חלק מהמטופלים תופעות הלוואי הן חמורות, ויש להפסיק את השימוש מיד ולא להמשיך ליטול אותם במשך שנים, כי הן עלולות בהחלט להזיק. *בכלל לא להמליץ על טיפול תרופתי כאילו מדובר בסוכריות...כי בנוסף לאמור לעיל עדיין אנשים מעדיפים לחשוב שמצבם לא כזה קשה שהם נדרשים לעזרה פסיכיאטרית...העלבון והאשמה מאוד גדולים כשמישהו כביכול מנסה לעזור ושולח את המטופל לקחת תרופות כאילו הוא חולה נפש...מה לעשות, אני גדלתי על הסטיגמות האלו...ובגלל זה קשה לי מאוד עם עצמי שהגעתי למצב שעליי לקחת תרופות לנפש, אני חושבת שעדיף היה בשבילי מכל הבחינות אם היו הולכים בדרכי ולא מנסים לשכנע אותי שזה יעזור לי וכו'...ולא הייתי נוגעת בכל החומרים האלו...שמי יודע אולי הם גרמו למחשבות שלי לאבד פרופורציות, ולהופעת הסיוטים, ובטח שלא תרמו לבטחון האישי והאמונה בעצמי שיש בידי הכח לעזור לעצמי! *חשוב לזכור שאנשים קודם כל מחפשים חום ואוזן קשבת ושלא יבטלו את דבריהם בהפנייה לקבלת תרופות. האדם מבקש בעצם מילים מרגיעות ומנחמות ושום כדור לא יכול לספק צרכים אלו...

אני מרגיש חייב מאוד היית מקסים בתשובות, וענית מהר, לא רק כדי לחפף לדעתי, יש להדגיש את הצד הפסיכולוגי של נטילת התרופה בראשונה או החלפת תרופה ע"י מטופל, טיפים כיצד לעשות זאת, להרגיע וכו'. לא למהר לתת תרופות, כי זה יוצר פחד וסטיגמה רבה ע"י מטופל,אולי הבעיה יותר פשוטה, לנסות להרגיע תחילה את המטופל ע"י פסיכוטרפיה לחשיפת הבעיה (כמובן לאחר בדיקה של חומרת המחלה). לתת חופשיות ברצון המטופל לעשות זאת בקצב שלו ולפי רצונו, סה"כ גם הפסיכולוגיה משחקת. באם הטיפול לא מצליח, ויש ספקות אפילו קטנות לגבי סוג המחלה ואופיה, יש להפנות לרופא מוסמך, אפילו ברמת ספק קטנה. לא להסס ולהחליף תרופות לשתף את המטופל בטיפול ובסוג התרופות יש לי עוד הרבה בעד ונגד עירוב רופא המשפחה התחום רגיש זה אך מקווה שעזרתי בנושאים הללו כמו שאתה אומר שיהיה רק טוב

היי דר' הידש אני יודעת שזה עלול להישמע קצת דראסטי אבל מה יכול להיות.... נראה לי שצריך לעודד מתן קורס בסיסי בפסיכותרפיה לכל רופאי המשפחה. לצערי, יש עדיין הרבה רופאים מהאסכולה הישנה שמאמינים שניתן להפריד בין גוף ונפש, ואני לפחות מאמינה שזה בלתי אפשרי שלא להתייחס אל השניים כאל מכלול אחד שלם. אני מודעת למגבלות הקיימות בעבודתם של רופאי המשפחה - בפרט אלו הנוגעות לזמן, אבל צריך לצייד אותם בכלים הדרושים לאיתור נקודות חשובות בשיחה עם האדם היושב מולם. לא תמיד האדם מרגיש בנוח לספר הכל לרופא המשפחה, לפעמים הוא מפחד להביע את מחשבותיו בקול רם וכאן נכנס התפקיד החשוב של הרופא, לקרוא גם בין השורות ולהבין מה הפציינט לא מספר שמשפיע על חייו ובריאותו - הנפשית והפיסית גם יחד. אני מאמינה גדולה בכוחן של תרופות, אבל בעידן זה של רפואה מתקדמת - אני תמיד אבחר ברופא שלא שכח מהי ערכה האמיתי של מילה טובה. לפעמים זה שווה לא פחות מפרוזאק על הבוקר... דרך אגב, דווקא לגבי האזהרות הנוגעות לתופעות הלוואי אני חולקת במקצת על הנאמר לפניי - ציון כל התופעות האפשריות לפני שהאדם אפילו התחיל לקחת את הכדור הראשון מבטיח כמעט בוודאות שהוא יחווה את כולן עד האחרונה שבהן.... ואם נוסיף ונספר לו שהתופעות עלולות להיות קשות ויכולות לגרום נזקים תמידיים (עובדה ממש שנויה במחלוקת) - אני בכלל בספק אם הוא יסכים לקחת אפילו את הכדור הראשון. העמדה שלי בנושא: לא להסתיר כמובן, אך גם לא לנקוט בפירוט יתר, על מנת למנוע מצב של נבואה שמגשימה את עצמה על הצד הגרוע ביותר. בהצלחה בהרצאה ! אבישג

לדעתי חשוב- 1) להקנות לרופאי משפחה כלים שיאפשרו להם לזהות בעיות מתחום בריאות הנפש גם כאשר התלונות של החולה הן גופניות. 2) לא למהר לרשום תרופות ובמיוחד תרופות ממכרות אם יש ספק לגבי האבחנה או הטיפול הדרוש. 3) להפנות לפסיכיאטר או לפסיכולוג עפ"י הצורך ולא לנסות להיות פסיכיאטרים בעצמם.

drugs.... it's all we need. doctor, who is sponsoring your lectures? probably drugs companies...

אל תבלבלי את המח

לדעתי ,הכי חשוב להדגיש לרופאי משפחה שאם בא להם אדם שכתוב על המחשב שהופנה לפסיכיאטר או פסיכולוג,והוא מתלונן על בעיות,אז שהם לא יגידו בלב "כל תלונה על כאב היא נפשית ולכן חבל לבזבז את הכסף של קופת החולים..." ודברים מהסוג הזה. זאת אומרת צריך להדגיש להם שישלחו לבדיקות אוביקטיביות כמו בדיקת דם,MRI, וכל בדיקה אחרת גם אדם שמוכר כסובל מבעיה שעלולה לתת סימפטומים של כאב. והכל מקרה שיעשו בדיקות ויתחסו לחולה כאילו זה חולה רגיל . תודה מראש מירב

תודה על התשובות, הן מאוד חשובות ואני אשתמש בהן. כמובן שאני מחכה לתשובות נוספות. הידש

שיסמכו על האינטלגנציה שלנו. שימסרו לנו את כל האינפורמציה שקשורה לטיפול ולתרופה, שיאפשרו לנו לבחור בין מספר אופציות טיפוליות במידה והן קיימות. שיתנו לנו מידע הקשור לטיפולים חדשים שלא ממומנים דרך הקופות. שיתייחסו אלינו המטופלים כמו שהיו רוצים שיתיחסו אליהם או אל בני משפחתם כשהם מטופלים. המון הצלחה בהרצאה ובכלל. ים

האם האפקסור עלול לגרום לייצור מוגבר של דמעות בעיניים? בתודה רבה מראש

לאלמוג שלום, לפי ידיעתי לא. כידוע יש קשר - צינורית קטנה בין העין לאף שמטרתה לנכז את הנוזלים המרטיבים את העיניים (דמעות). יתכן והצינורית הנ"ל נחסמה עקב דלקת -הצטננות? מה שלומך? הידש

תודה לך אני אכן מצונן לא חשבתי שיש קשר ותהיתי אם בכלל כדאי ללכת לרופא משום שאין לי חום,וגם לא כאבי גרון זו התאטשות מרובה,צריבה בעיניים,וכ"ו

לרופא שלום רב לפני שש שנים ושלוש שנים לקחתי לתקופה של ארבעה חודשים פרוזק כנגד דכאון. התרופה עזרה מאוד אבל כל הזמן הרגשתי עייפות ואינסוף פיהוקים ולכן הפסקתי איך שהמצב התייצב. עכשיו התחלתי לקחת ציפרמיל שהרופאה טענה שהוא פחות מרדים ובכל זאת חוזרת לי תופעת הלואי הזו. על ההתחלה אינסוף פיהוקים. האם יש משהו שניתן להוסיף לתרופה כדי להרגיש פחות עייפה? איזשהו סוג של סטימולנט למשל?

לנושי שלום, מדובר על תופעת לוואי ואין מקום ליטול תרופה ממריצה כנגד התופעה הזו. ישנן שתי אפשרויות או ליטול את הציפרמיל בערב, כך שתהיי עייפה בלילה, תשני טוב ותהיי ערנית ביום, או להחליף את התרופה. התרופות הללו דומות מבחינת השפעתן ולכן גם תופעות הלוואי דומות. אבל יתכן שאם אין ברירה חייבים לנסות תרופה שלישית בתקווה שהיא תשפיע לטובה ללא תופעות לוואי. לעתים, תרופות המשפיעות על הנוראדרנלין יחד עם הסרוטונין כמו אפקסור גורמות לפחות עייפות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

מתי כדאי לקחת 75 מ"ג ביום או בלילה? ןלמה יש כאבים בחלל הבטן , והאם מינון כזה מפריע לתפקוד מיני? שיהיה רק טוב. טליה

לטליה שלום תלוי איזה אפקסור, אם מדובר על האפקסור הרגיל IR אז צריך לחלק אותו כיוון שפעולתו קצרה וחייבים ליטול אותו לפחות פעמיים ביום. את האפקסור החדש XR נוטלים פעם ביום. בדרך כלל הוא מעורר ולכן נוטלים אותו בבוקר, לעתים ישנם אנשים עם תגובה הפוכה, מעייפת ואז מומלץ בערב. מהבחינה הרפואית כיוון שהתרופה פועלת 24 שעות אין חשיבות לזמן הנטילה. ההרגשה בבטן תחלוף תוך מספר ימים, מדובר בתופעת לוואי מוכרת וחולפת כאשר הגוף מסתגל לתרופה. אפקסור פוגע פחות במין מאשר התרופות האחרות אבל בהחלט עושה זאת, הפגיעה אינה קשורה למינון, פשוט תצטרכי לחכות ולראות תופעת לוואי מצערת זו תהיה אצלך או שעם מזל לא תהיה. בהצלחה דר' גיורא הידש

אני עונה על כל התכונות של OCPD מגיל צעיר, אני אדם לא רגוע, בעל חום גוף גבוה אשר מלווים בגלי חום, כל הזמן חושב, בעל הזעה מוגברת, ורוצה כל הזמן, רץ מדבר לדבר, שאלתי היא האם תופעות סומטיות אילו אופייניות לחולי OCPD? כמו כן האם ישנם תרופות מרגיעות, לפחות ברמה הפיזיולוגית. אודה לך על התשובה רונן.

לרונן שלום, ההפרעות האבססיביות וגם האישיות קשורים לחרדות, ולכן התופעות הגופניות הן תופעות של חרדה. רוב התרופות מורידות את החרדה ולכן גם התופעות הגופניות חולפות. באופן זמני ניתן ליטול תרופות הרגעה כמו וואליום, אבל לא באופן קבוע כדי לא להתמכר אליהן. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אני בחור בן 27 סובל מדיכאון כבר מגיל 20 וכל היום שוכב במיטה מבלי להניע את הגוף בכלל. פעם כשהייתי בצבא אז היה לי שרירים והייתי בחור חסון. כיום עם הזמן אין לי שרירים בכלל,יש לי חולשות ואני מרגיש לא טוב. הורי פנו, לפני עשר שנים, לנוירולוג שבבדיקה ראה שיש לי דילדול שרירים. הוא היה המום איך לכביכול צעיר יש דילדול שרירים. לכן הוא הפנה אותי,לבדיקת EMG שאני חושב שהיא בדיקה שבודקת את המוליכות של תאי העצב שלי ולא את השרירים עצמם. בבדיקה נמצאתי תקין . מאז,כבר עברו עשר שנים, לא הלכתי לנוירולוגים בכלל. בזמן האחרון,אני רואה חבר שלי,(שגם סובל מבעיה נפשית וגם לא מפעיל את השרירים, אני ). אני רואה אותו שהוא לגמרי התנוון כזה,הרגליים שלו רזות ונהפכו לממש דומות לשל ילדה רזה . הוא כבר על כיסא גלגלים,הוא מנוון רזה מאוד וכבר לא מדבר . אני רואה שבעיות נפשיות שבנאדם לא זז ולא מפעיל את השרירים יכולות לגרום לדילדול שרירים. לי הרופא כבר אז כתב שאני סובל מדילדול שרירים מתקדם. אני רוצה לדעת לאיזה סוג של מחלת ניוון שרירים חוסר מעש של שנים רבות יכול לגרום ?

לאורן שלום, אתה כותב שאתה סובל מבעיה נפשית כבר עשר שנים ובהן אתה כמעט ואינך מתפקד? מדוע לא פנית לטיפול עד עכשיו? מוטב מאוחר מאשר אף פעם. בקשר לשרירים, כל איבר שלא מפעילים אותו ולא מחזקים אותו מתנוון, אין מדובר במחלת שרירים מסויימת אלא על ניוון בגלל חוסר שימוש. אלא אם כן הנאורולוג מצא מחלה ספציפית שאתה אינך מציין אותה. הרבה בריאות וקדימה לטיפול דר' גיורא הידש

שלום ד"ר הידש לאחר מספר שנים בהן לקחתי רסיטל (בחצי שנה האחרונה עברתי למינון של 40 מג' ליום) הפסקתי לקחת בבת אחת עקב מחלה, -כן אני יודעת שזה ממש לא מומלץ. אני יודעת שהייתי אמורה להפסיק בהדרגה - אבל זה כבר נעשה. שאלתי היא, עד מתי אמשיך לחוש את ההשפעה של הרסיטל? הפסיכיאטר האחרון שהייתי אצלו אמר לי שתוך יומיים בערך הגוף מתנקה מהcitalopram. מצד שני, קראתי שתרופות מסוג SSRI ממשיכות להשפיע במשך כמה שבועות מהפסקת לקיחתן .אז מה נכון? בתודה מראש, בר.

לבר שלום, הפסיכיאטר צודק, החומר הפעיל יצא כבר מהגוף. עם זאת ההשפעה הפסיכולוגית ממשיכה ואני מקווה שתמשיכי להרגיש בטוב גם ללא הרסיטל וללא תרופות כלל. צריך לחכות ולראות. שיהיה רק טוב והרבה בריאות דר' גיורא הידש

קודם כל תודה על הענות המהירה והעזרה. כך אני מרגישה יותר ביטחון. לא נכון יהיה לומר שאין שיפור, הרי לאט, לאט חזרתי ללמד, אך קשה להגיד שאני כבר גיבורה גדולה. כל שאלה מלחיצה אותי והגוף ישר מגיב בהתכווצות ואי-שקט ומתח בגרון-בכלל בלי שום פרופורציה למה שקרה. למשל, קמתי מהמיטה מהר לענות לטלפון וישר הגוף הגיב בחוסר שקט. מה יהיה הסוף? האם זה אמור להרגע באיזשהו שלב?. לגבי העליה בלחץ הדם, הרופא אמר לי לא למדוד בינתיים, כי אולי זה בגלל המתח שאני נמצאת בו. האם זה פתרון? אולי הגוף צריך להתרגל לאפיקסור ואז זה יסתדר? מה אתה יכול לתרום מנסיונך? שוב תודה.

לגיתית שלום, סבלנות וסבלנות. ההשפעה הטובה של אפקסור תעלה ותגבר בשבועות הקרובים וכל שבוע (בגדול) תרגישי טוב יותר מאשר השבוע הקודם. למרות שבתוך השבוע עוד עלולות להיות עליות וירידות.... אני מסכים למה שהרופא אמר לגבי לחץ הדם. במיוחד שאין שום דבר דחוף, הגוף עשוי להסתגל לכך ותרגישי טוב. סבלנות, והרבה בריאות הידש

לאורלי אני מודה לך על תשובתך לשאלתי לא אני כתבתי את המינון המגוחך שנכתב בשמי. כנראה שיש מתחזים בפורום שנהנים לצחוק על סבלם של אחרים. תודה ענקית גם לד"ר הידש על התייחסותו המהירה, הרצינית לכל הפונים.

הבנתי:) אין על מה.

דוקטור שלום, עברתי בחיי מספר התקפי חרדה קשים. כעת חיי תקינים, אני עובדת ואינני מטופלת בתרופות מכל סוג שהוא מזה מספר שנים. הבעייה היא שמאז סיום הטיפול בתרופות לחרדה,נוצרה בעיית שינה. זה מתבטא בעירנות שלא נגמרת.אני עיפה מיום העבודה ונשכבת לישון,אך מצליחה רק לנוח. המוח לא נרדם.עליי לציין שאינני מוטרדת משום דבר ואני נכנסת רגועה ונינוחה למיטה. אחרי חצי שנה נשברתי והתחלתי לקחת כדור שינה. האם התקפי החרדה ו/או התרופות גרמו להפרעת שינה בלתי הפיכה גם כששאר הדברים בסדר ? ידוע לי שבלילה מופרש מלטונין.אני גם זוכרת איך נרדמתי בעבר, האם זה השתבש ? בברכה ותודה מירית

למירית שלום, איני חושב שמדובר בהפרעת שינה הקשורה למצבי החרדה או התרופות שנטלת. קושי להרדם הוא דבר שכיח וישנן לכך סיבות רבות. הטיפול בדרך כלל התנהגותי ולא רק תרופות שינה, במיוחד אצל אנשים צעירים. מדובר על כך שנכנסים למיטה רק כאשר עייפים ורק כדי לישון, לנסות ולשנות את המיקום של המיטה ואת ההרגלים של השינה וכך הלאה. כלומר כאשר אדם לא נרדם הוא מגיע למצב שבו הוא פוחד מהמיטה וישנה פיקסציה פסיכולוגית שלא נרדמים. על ידי התנהגות שונה מנסים לשבור את התדמית בראש שלא נרדמים. כדאי לנסות ולהתייעץ עם פסיכולוג המטפל בשיטה התנהגותית. לילה טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר הידש, אני מקווה שאתה זוכר את פנייתי הקודמת, למרות שהיא כל כך אווילית שאין טעם לזכור.. כתבתי לך לפני חודשיים על ההפרעה האובססיבית שממנה אני סובלת. תנועת העפעפיים שמוציאה אותי מדעתי. חשוב לי לציין שאיני ממצמצת יתר על המידה, ולא ניתן לראות איזו בעייתיות למראית עין. אך, הסבל הנפשי רב. אני מקווה שאתה יכול להבין. בכל מקרה, אני מרגישה כל הזמן טיפשה וריקה, אני יודעת שאין סיבה להתעסק בתפקודי הגוף, אבל זה חזק ממני, ומדכא אותי נורא. אני נוטלת סרוקסט במינון 40 מ"ג קרוב לחודשיים, ואין שיפור כלל. אני לא מרגישה טוב יותר, או רע יותר, פשוט אין כל שיפור במצבי. אני אמורה לעלות למינון 60 מ"ג, ואני קצת חוששת מפני השמנה, ואני בספק עם העלאת המינון תועיל לי. בבקשה אמור לי מה דעתך, והאם יש תרופה שמעניקה קצת תבונה? אני עצובה נורא... ורוב הזמן מרגישה שדעתי נטרפת. אני מודה לך על התייחסותך הכנה והמקצועית כתמיד, נטלי.

לנטלי היקרה שלום, לצערי אין תרופות לתבונה או להעלאת ה IQ, אבל יתכן וזה לטובה.... וכעת ברצינות. אם תשמרי על דיאטה לא תהיה בעיה של עליה במשקל, יתכן והסרוקסט גורם לעליה בתיאבון ואכילה רבה ואז עולים במשקל. לכן יתכן ותצטרכי לשמור יותר, בכל אופן לא אצל כל אדם יש עליה במשקל וישנם רבים שאינם סובלים מתופעת לוואי זו. התופעות הקיימות הן תופעות של חרדה, לעתים רחוקות יש צורך במינון גבוה של סרוקסט עד 60 מג' אבל אם הוא לא יעזור אז כדאי לחשוב על החלפת התרופה. אני באמת מקווה שתמצא התרופה אשר מורידה אצלך את החרדה ואז תרגישי משוחררת וחופשיה יותר, עם יותר שמחת חיים. כל טוב, דר' גיורא הידש

http://doctors.co.il/forums/read.php?f=385&i=170377&t=169677

לדנה שלום, ראיתי את שאלתך ולא עניתי כיוון שאיני מכיר את התשובה, לא התעמקתי בנושא ואני חושב שעדיף שתפסיקי להשתמש בגראס ואז הדברים יהיו טובים יותר. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום אני סובל מפברומלגיה וגם אובחנתי שיש לי הפרעת קשב וריכוז כתוצאה מכך התחלתי לקחת ריטלין שעשה לי תופעות לוואי רבות . לכן התחלתי לקחת Adderall 20 מ"ג . http://health.yahoo.com/search/drugs?sid=&s=-%25s&p=Adderall%20 לאחר כמה ימים התחלתי לנשום בחופשיות ובקלות . פשוט היה עונג לנשום לא הרגשתי כך שנים . בצד שמאל של הגב התחתון ליד עמוד השידרה ישנה נקודה שמקרינה כאבים לנקודות ששיכות לפיברומילגיה . עם Adderall במקום להקרין זרמים של כאבים לכיוון שריר הטרפז בצד שמאל של הגוף והגב וכן כלפי כף רגל שמאל התחלתי לקבל זרמים מאותה נקודה בגב של זרמים של סוג של כייף . העיפות של הפיברומלגיה חלפה ועברה לה שהשתמשתי בכדור הזה . עכשיו שיצאתי קצת לרוץ בחוץ כתוצאה שיכולתי לנשום בקלות , שוב הרגשה של נשימה קלה ובכייף עברה לה וחלפה , אולי מהאבק , אולי כי השעות של השפעת הכדור חלפו ואני לא יודע באם לקחת את הכדור או לא ? האם מישהו יכול להסביר מה כאן קורה ????

לדני שלום, הריטלין שייך לקבוצת הממריצים של המוח וכך כפי שהבנתי האדראל, האדראל כנראה אינה נמצאת בארץ אבל קראתי בקיצור את הקישור שצירפת. כיוון שמדובר בסמים ממריצים יתכן והמרץ וההרגשה הטובה קשורים להשפעה של האמפטמין. איני מכיר קשר ישיר בין המאפטמינים והפיברומיאלגיה פרט להשפעה הכללית של ההמרצה. תרגיש טוב דר' גיורא הידש

אני מקווה שאצלך כרגיל הכל טוב.... וכרגיל אני מודה לך על שיש לי איך לפנות לאיש מקצוע ברגעים הקשים... אשמח אם תחווה דעה ותייעץ לי מניסיונך, וכמובן שגם מחר אנסה לקבוע פגישה עם הרופא כמה שיותר מהר...(זה בטח יקח לפחות חודש המתנה לצערי...) להזכירך אני נרתעת מתרופות, ולא מתקרבת לרעל הזה כבר כשנה וחצי כשמאז השימוש בתרופות החלו להופיע נוסף לשאר הסבל הפיזי והנפשי גם סיוטים (אומרים לי שזה לא מהתרופות...אבל אני לא בטוחה בכך...). החלטתי לפנות באופן פרטי לטיפול התנהגותי קוגנטיבי (כי במרפאה באזור מגוריי אין טיפול בגישה זו...), אך יש לי לא מעט פחדים בנושא, שמא הטיפול עלול להחמיר... במהלך הטיפול (אגב, ע"י פסיכותרפיסטית, האם זה משנה אם היא פסיכולוגית או פסיכותרפיסטית?), מאוד קשה לי להתמודד עם הרגשות הקשים שעולים במהלכו...וכבר במהלך הטיפול היום הבנתי שאצטרך הלילה להתמודד עם סיוטים...ככה זה תמיד... ואכן כך, כשעתיים לאחר ההרדמות היום (מה זה אומר?) הקצתי בתחושות קשות של פחד. הפעם גם ברור לי מה היה החלום פחות או יותר, אבל לא תמיד זה ברור... מה דעתך? האם זהו תהליך חיובי שבו אני מוצפת ברגשות קשים במהלך השיחה? האם זו הדרך להתמודדות ולשחרור מכך? או שמא זה רק מזין את החרדה ואף מעצים אותה כפי שאני מרגישה? אני כ"כ מפחדת, ולא יודעת מה יהיה איתי? אני בפירוש מפחדת מעצמי... אגב, בררתי עם הרופא מהי אבחנתי, והוא אמר שדיסתמיה והתקפי פאניקה... האם יכול ליהיות שאני סובלת מדיכאון חמור, ואילו הרופא שרואה אותי פעם ב...אבחן דכאון בינוני? אני מפחדת מהדרדרות המצב. הזכרונות בזמן נטילת התרופות גם מקשות עליי, ומפחידות אותי, שמא מצבי ידרדר למה שהיה אז...איך אאמין שאני מחוסנת?אולי לעולם לא? ותמיד יקנן בי הפחד גם בזמנים טובים שאני עלולה ליפול? האם הטיפול כעת מזיק לי? או שזו רק החרדה? האם כולם מגיבים קשה במהלך הטיפול הפסיכולוגי? או שאולי עדיף להמנע מכך, ולא לעורר רגשות אלו? אולי עדיף להדחיק? האם אי פעם אבריא לאור העובדה שהחרדות (דיכאון?) מעולם לא נחלשו במהלך שש שנים האחרונות, (והמצב לא מעודד להמשיך לחיות כך עוד הרבה שנים...)? אולי האבחנה שגוייה? מה לעשות? בתודה ובכבוד רב Google עוד משהו, בשנים האחרונות אני גם סובלת מפעימות מקדימות, וזה לעיתים קרובות קשור להרגשתי הנפשית (כשאני בחרדה הפעימות המקדימות מופיעות כל רגע, וקצב הלב לא סדיר...האם הבעיה מוכרת? מה ניתן לעשות כדי שלא יגרם נזק? הבנתי שאין ממש טיפול לבעיה זו...) וגם רציתי לציין שהרופא תמיד תולה את הפיתרון לבעייתי בתרופות. מאחר שאיני רוצה לשמוע עוד על הסרוקסט, בפגישה האחרונה הוא הציע לי לקחת מודל, מכיוון שהתלוננתי גם על עצבנות רבה במהלך הטיפול הקודם ובכלל... בסוף החלטתי שאני לא מכניסה את עצמי שוב לסיוט הזה...ולא קניתי את התרופה. האם זהו הפיתרון היחיד (טיפול בתרופות) שאולי יועיל לי? אולי חבל על הכסף שבטיפול התנהגותי-קוגנטבי כי ממילא הוא לא יעזור?

שלום גוגול, אני שמח לשמוע ממך....אני חושב שאת "המטופלת" הראשונה שלי כאשר נכנסתי לעסקי האינטרנט, בכל אופן כבר עברה כשנה ואת בטח בין הראשונות. ולצערי כנראה אין שיפור משמעותי במצבך. אני מקווה שמצאת עבודה ואת עובדת ומצליחה להתקיים מחוץ לבית הוריך.... מחשבות רבות שאת מבטאת הן מחשבות של חרדה למרות שברור שמצב רוחך אינו טוב. אני בטוח שישנה תרופה שמתאימה לך וכדאי לחפש, המודל נשמע לי כבחירה טובה. עם זאת אני מכבד את רצונך ואת החלטתך לא להשתמש בתרופות. טיפול קוגניטיבי עשוי לעזור לך וטוב שאת מנסה. אני חושב שהדבר החשוב ביותר הוא שאינך מוותרת ואת רוצה לשפר את המצב והולכת לטיפול. טיפול פסיכולוגי הוא כמו ניתוח. בדרך כלל כדי שהטיפול יהיה משמעותי הוא חייב לגעת בנקודות הכואבות, אין טעם לגעת רק בדברים הנחמדים והטובים...לכן אני חושב שיש כעת עליה בחרדה אבל זה סימן שהטיפול נוגע בדברים החשובים. בהצלחה והמון אושר דר' גיורא הידש

האמת שהתשובה להנחותיך הראשונות שליליות, אני חוששת לתת פרטים מזהים, בכל מקרה אני מתמקדת הפעם במטרה טובה, ואני מקווה שאצליח (בינתיים רק לגבי התחום התעסוקתי...). כרגע התעוררתי ואני מרגישה רע מאוד, ההרגשות השליליות עדיין עולות, וזה מפחיד אותי. תודה על תגובתך, ורציתי שתרחיב מעט בקשר להשפעת הטיפול, על מנת שאהיה בטוחה, שמה שאני מרגישה אכן אופייני כתגובה לטיפול ולא מבטא הדרדרות... פחדיי מבוססים על תפיסתי, שטיפול אמור להביא להקלה. גם מנסיוני בילדות, שיתוף קרובים בבעיה היה מקל מעט, אולם התחושות במהלך טיפולים בשנים שבהם אני סובלת מחרדה מלמדים אותי שדווקא במהלך הדיבור עליהם הכל נעשה עוד יותר גדול ועוד יותר קשה לי להכיל את הכאב/פחד/צער וכו'... וההרגשות הקשות מעוררות שוב את החרדות ביום והסיוטים בלילה וכך הלאה. כלומר במקום שארגיש טוב, אני מרגישה מאוד רע במהלך הטיפול ולאחריו, זה לא אמור ליהיות ההיפך? אשמח קצת להבין יותר את המנגנון הנפשי, כדי שאבין מה קורה לי. האם התפרצות וחוסר שליטה על התחושות מעידה על שינוי לטובה, או לאו דווקא? אולי יש מקרים שעדיף להשקיט את הפחד, כי התחושות קשות מדי ועלולות לגרום להתדרדרות... אין לי מילים להודות לך על עזרתך במהלך השנה, תודה, גוגל.

אני לא מבינה למה אני כזו....וזה מפחיד אותי כל התחושות האלו..... אני בסה"כ רוצה להבריא כבר...אחרי כ"כ הרבה שנים...אז מדוע משתלטות עליי תחושות קשות כאלו, כאילו הייתי סגורה בכלא, או עברה עליי איזו טראומה נוראית....מה יהיה כשאצטרך להתמודד עם דברים באמת....ואני בסה"כ בתחילת הדרך, בשנות העשרים, והרגשות האלו הורגות אותי....איך אחזיק מעמד בשנים קשות באמת ובזיקנה...? אני צריכה עזרה, אבל לא רוצה תרופות, מה עליי לעשות עם עצמי עוד, שלא עשיתי? מה יהיה איתי בסוף? עולות בי תחושות קשות וההרגשה כאילו הכל סוגר עליי.... האם זה ידוע? האם זהו תיאור של דיכאון? אבל הכל בסדר אצלי...ממה יש לי דיכאון? איך אוכל אי פעם לחיות ולהנות? איך אוכל לחיות עם בן-זוג רגיל מבלי שיברח (אני הייתי בורחת אם היה קורה ההיפך, למה להיכנס למע' יחסים חולה כבר מההתחלה?), איך אביא ילדים במצבי? כנראה שלעולם לא... אני לא מאמינה כבר שמשהו יכול יעזור לי, זה לא קרה עד היום, אז אולי הגיע הזמן להפנים זאת, ולא לנסות לעשות משהו, כי חבל על הכסף, לא? ..... דר' הידש האם אחזור לימים לפני שהכל התחיל? כשהחרדה הייתה קטנה וחיי היו בשליטה, כשהייתי יכולה לבטל את המחשבות הרעות מייד כשצצו? הכל התחיל בלימודים, כשאז המחשבות היו עולות, אבל בשל עומס הלימודים ובגלל קשיי ריכוז, היה עליי להכריח את עצמי לשבת וללמוד ולשקוע בהבנת החומר....במקום לקום ולהתרענן ולעשות משהו עם עצמי, ולא להיות פסיבית (קריאה, שינון וכו'....), כך אימנתי את מוחי לשקוע במחשבות, באופן אוטומטי גם כשהנושאים לא היו קשורים ללימודים... ואז המחשבות והפחדים הקטנים התחילו להשתלט, והיום אני מרגישה איך אני נמצאת עמוק כ"כ ואני מתחילה לפחד מההרגשה הזו ומהמחשבות שנלוות לה...מפחדת שלא אוכל לצאת...שלא אוכל להרים ראש ולקחת אוויר...שאצטרך לעשות לעצמי משהו רע...כי לא יהיה לי כח להתמודד עוד עם המחלה... הרגשה שהכל סוגר עליי...ואני לא יכולה לברוח (לקום ולהתרענן, לעשות סוויץ' או איך שתקראו לזה...) ולהפסיק את ההרגשה הזו...

אני כבר לא כותבת לאחרונה כי פשוט המצב נכנס למן מסלול די רגוע ואין לי כל כך מה לספר. התחלתי לעבוד לפני שבוע במטבח בבית קפה חדש שפתחו ממש ליד הבית שלי. זה מאוד נוח ונראה לי שדי מרוצים ממני. יש ם אנשים מאוד נחמדים למרות שקצת קשה לי עם חברה חדשה. כל האנשים שהיו סביבי בזמן האחרון היוחבים קרובים או משפחה וקצת משונה להתחיל להכיר אנשים חדשים ולהתקרב, וזה ממש מתיש. העבודה עצמה לא מסובכת אבל זה משמרת של קרוב ל-10 שעות כל הזמן על הרגליים. במקרה גם שתי משמרות הייתי צריכה ללמד שני עובדים חדשים שהגיעו, וזה גם לא היה קל. בזמן האחרון נורא חסר לי בן זוג, מישהו לחלוק איתו מחשבות, להתייעץ איתו, לחבק, להות ממש קרובה למישהו. יש לי חברות מקסימות אבל הן לא ממלאות את החלל שהולך ומתרחב. אני מקווה שבקרוב יסתיים הטיפול התרופתי. אנ עדיין הולכת לחדר כושר, ומקווה שבסוף החודש אוכל להחזיר להורי חלק מן ההלוואה שקיבלתי. זה ממש יושב לי כמו אבן על הלב ומדיר שינה מעיני. איכשהו חשבתי שעד עכשו אני אהיה כבר בצב טוב יותר מבחינת החיים שלי, שאני ארד במשקל קצת, שהיה לי חבר אולי... זה לא קורה. יש לי חברה שראתה לפני שבוע תמונות מהתקופה שהייתי 15 קילו פחות אצל חברה משותפת שלנו.היא התקשרה לומר"איזה יפה היית וסקסית. מעכשו רק חסה ומים ". אני יודעת שהייתה לה כוונה טובה, אבל זה ממש גרם לי להרגיש רע. כאילו אין תקווה, ואיןסיכוי שאי פעם אחזור למשקל הקודם שלי. אני מווה שבקרוב החששות יתפוגגו קצת, והמצב ישתפר.

היי שירה, תמיד טוב לשמוע ממך למרות שלא תמיד דברים טובים....אני מקווה שהעמידה על הרגליים במשך עשר שעות יפחיתו כמה קלוריות נוספות כיוון שהדבר מאוד מעיק עליך. עם זאת אני מקווה שבלי קשר לחצוניות תמצאי בן זוג אשר ישלים אותך ויוסיף לך. שיהיה רק טוב, המון אושר ובריאות הידש

היי אני מבינה שאת בדרך להפסקת הטיפול התרופתי?אז קודם כל אאחל מזל טוב ובהצלחה. לפני כשלושה וחצי חודשים הפסקתי את הטיפול התרופתי והמצב בסדר.יש ימים קשים פה ושם,אבל בסך הכל אני בסדר.אני ממשיכה לשחות וזה מאוד מאוד עוזר.כל פעילות גופנית מסיחה את הדעת מהמצב בו אנו נימצאות-כך שכדאי להמשיך. בקשר למשקל-מאז הפסקת הטיפול ירדתי שבעה קילוגרמים -אנשים מחמיאים כל הזמן ואני מרגישה טוב עם זה.אז בקשר למשקל-תתחילי להירגע-חלק גדול מהעלייה כניראה כרוך בנוזלים כי לפחות אצלי זה היה ניראה כמו "נפיחות" ולא ממש השמנה. הכל יהיה בסדר-מניסיון. בהצלחה שגב

שירה היקרה תמיד כיף לשמוע ממך. אני שמחה שדברים מתחילים להיסתדר לך. אל תתרגשי מהקושי הראשוני כי כל התחלה היא קשה. חשוב שתעשי את הכל בקצב שלך והחברה תבוא עם הזמן. לגבי המשקל, אני כל כך מבינה אותך. בסוף שבוע הוצאתי עם אחי תמונות והיסתכלתי איך הייתי לפני שלוש שנים- הלב כאב. אף פעם לא הייתי רזה אך בהחלט שקלתי 10 ק"ג פחות לפחות. אני יודעת שהרמרון אשם בזה ותוסיפי לזה את הסטרואידים שאני צריכה לקחת- בכלל חגיגה. היום אני מנסה לא להאשים את עצמי בעליה במשקל ולקבל את העובדות כמו שהם. זה לא אומר שאני משלימה עם הנושא ואיך שאני אפסיק עם הסטרואידים אני מקווה להתחיל לרדת. אל תתיאשי- משקל זה משהו שאפשר לשנות אני גאה בך אריאל

אני לא כל כך יודעת מאיפה להתחיל, אני רק יודעת שאין לי יותר כלים להתמודד עם המצבים שאליהם אני מביאה את עצמי. כבר כמעט לא נשארו לי מערכות יחסים להרוס אני יוצרת קשרים באותה מהירות שבה אני מנתקת אותם מחבקת הכל בבת אחת או בועטת ונעלמת עכשיו בעיקר מותשת מההיטלטלות הזו בין אושר עילאי לסבל תהומי בין תעופה להתרסקות. בתקופות כמו אלו, אני או קהת חושים וחסרת יכולת לזוז או מתפתלת לילות שלמים מבכי, וכל הזמן מתגעגעת -מנסה לחזור אחורה- לשחזר תקופות של אדרנלין ותחושות תעופה בעיקר ע"י הרבה אלכוהול. עד היום (אני בת 26) התעלמתי לחלוטין מכל מיני רמיזות או המלצות שאגש להיבדק אבל עכשיו אני כל כך תשושה ומלאת אשמה ונגמרו לי כל התירוצים לסביבה ולעצמי אני חוששת נורא מטיפול או מתרופות מהסיבות הרגילות אבל פוחדת עוד יותר ממצבי הנוכחי. הכל נמשך כבר לפחות כמה שנים ורק עכשיו אני מבינה עד כמה זה כל הזמן מחמיר אשמח אם תוכלו לכתוב לי על מנת שאדע למי לפנות אני לא מתכוונת לפנות לפסכיאטר דרך קופ"ח רק פרטי, ולא משנה במה זה כרוך, אם תוכלו לשלוח לי למייל שם או טלפון של פסכיאטר מתאים כזה שאפשר לדבר איתו ובאמת לסמוך עליו או אולי כמה עצות איך מתחילים ואיך ניגשים לזה בכלל אחרי שהכל נראה כבר תבניתי כל כך וחסר תקוה. תודה.

http://images.maariv.co.il/channels/12/ART/464/973.html

להגר שלום, אני חושב שמשפט המפתח במכתבך הוא "תופורתמ וא לופיטמ ארונ תששוח ינא תוליגרה תוביסהמ .יחכונה יבצממ רתוי דוע תדחופ לבא" . לצערי ההעתקה יצאה הפוך, עם זאת מסקנתך נכונה. תרופות וטיפול אינם טובים אבל המצב הנוכחי גרוע יותר.... אני מאוד מעודד אנשים בשנות העשרים להגיע לטיפול מפני שאני חושב שבתקופה זו חשוב שהאנשים יהיו במצב הנפשי הטוב ביותר שאפשר. הסיבה לכך היא שבשנים הללו האדם מחליט את שלוש ההחלטות החשובות ביותר בחייו. בן הזוג, מקצוע ואורח חיים. שני הראשונים מובנים, בשלישי הכוונה שחיים בתל-אביב שונים מחיפה או ניו-יורק, חיים של שכיר שונים מעצמאי וכך הלאה. כיוון שאלו החלטות חשובות הקובעות את כל החיים עדיף להיות במצב נפשי מצויין. בהצלחה בטיפול והמון אושר הידש

אם שתי התרופות זהות איך יכולות להיות תופעות לוואי שונות? לא סביר שתהיינה אותן תגובות לאותו חומר? אני שואלת כי אני שוקלת לעבור לפקסט כיוון שהסרוקסט לא בסל התרופות והעלויות שלה לא קטנות לאורך זמן. אהה נזכרתי בעוד משהו..אם אני מפסיקה סרוקסט ועוברת לפקסט זה כאילו שהתחלתי מהתחלה כלומר הדיכאון יכול לחזור עד שהתרופה תתחיל להשפיע? ד"ר הידש אם מותר לך לרשום את הטלפון של המכון שלך או להגיד לי איפה זה מפורסם אני אודה לך. ערב נעים לכולכם

http://www.icallisrael.com/

לים שלום, שתי התרופות מכילות את אותה המולקולה הפעילה ולכן באופן עקרוני הן זהות. עם זאת יתכן ותהליך היצור שונה, יתכן שהאריזה שונה וכך הלאה, לכן לעתים ישנן תופעות שונות. עם זאת במעבר אין מדובר על תחילת טיפול אלא על המשך כיוון שהמולקולה הפעילה זהה. כך לדוגמא פריזמה זהה לפורזק. מניסיוני (ואין זה מדעי) הפריזמה טובה יותר ואולי עדיפה מהפרוזק המקורי.... בקופת חולים כללית יש גם את הסרוקסט וגם את הפקסט, צריך קצת להתעקש ויביאו לך את הסרוסט. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום, זו שוב גיתית. אחרי 4 ימים של לקיחת אפקסור xr 75 הרופא אמר לי לעלות ל-150 מ"ג. אחרי יומיים של 150 בדקתי לחץ דם והוא עלה ל-140/90 ,(לחץ דם רגיל שלי 120/80 ). מה הסיבה? האם המינון גבוה מדי או צריך להתרגל או אולי התרופה אינה מתאימה? מחכה לתשובה מהירה. תודה. ( אני בת 48)

לגיתית שלום, לחץ הדם עלה, אולי במעט אבל יתכן שהעליה היא בהשפעת האפקסור. כאשר האפקסור פועל על הנוראדרנלין (במינון של 150) תתכן עליה בלחץ הדם. עם זאת הייתי מייעץ לחזור על בדיקות לחץ הדם במשך מספר ימים ואפילו פעמיים ביום אם יש לך מכשיר בבית ורק אחר כך להגיע למסקנות. יתכן שמדובר בבדיקה מקרית. מספר ימים של לחץ דם מעט גבוה כמו שציינת לא מזיק לבריאות. כך שחשוב לבדוק אבל אין מה למהר או להבהל. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אני בעל תכונות מגוונות משני התחומים המחלתיים הללו, אך נוטה יותר להפרעת אישיות שזה מתבטא השאיפה לשלמות, ובחינתה כל הזמן, הרגשה שרק אני צודק, כמו כן אני אדם לא רגוע ונמהר, רוצה את זה ורוצה את זה כלומר חייב להשיג, כשהייתי ילד קטן גם קיבלתי הכל היום אני מתמודד עם זה וזה קשה ? שאלתי היא מה הקשר בין שתי התופעות? האם יכול להיות חולה שהוא OCPD אבל יש לו מרכיב חרדתי שמאפיין את ה-OCD? במרכיב חרדתי אני מתכוון לחום גוף תמידי גבוה ולעיתים גלי חום, הזעה ללא דפיקות לב מיוחדות.

לדני שלום, אני חושב שעניתי על שאלות בנושא בעבר ואתה יכול להכנס ל"חיפוש" בסרגל הכלים ולמצוא אינפו. נוספת. בקשר לשאלתך, הפרעת OCD עלולה להיות אצל כל אדם עם כל מבנה אישיות. גם מבנה אישיות רגיל, גם אישיות נרקיסיסטית וגם אצל אדם עם אישיות OCPD. כך שאבחנות אלו אינן סותרות אחת את השניה, הן יכולות להתקיים יחדיו אצל אותו האדם. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

האם רסיטל יכולה לגרום לעצירות קשה אצל מישהו שבעבר נטל את התרופה ולא סבל מזה? תודה.

למיכל שלום, רסיטל אינו גורם לעצירות קשה בדרך כלל. כיוון שמדובר באותו הרסיטל ובאותה המיכל סביר להניח שיהיו אותן תופעות כאשר את נוטלת את הרסיטל בפעם השניה. כך שאיני חושב שהעצירות היא מהרסיטל. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

רציתי לדעת האם קיימים מחקרים המצביעים על קשר בין רמת אינטילגינציה לבין קווי אישיות פרנואידים. כלומר - האם קווי אישיות/ הפרעות אישיות מסוג זה (אך לא מצבים פסיכוטיים) שכיחים בקרב אנשים בעלי אינטיליגנציה גבוהה יותר מהממוצע.

שלום, איני יכול להזכר כעת במחקר המעיד על כך אולם לפי זיכרוני את צודקת. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, אני כבר לוקחת כבר חודש חצי כדור ציפרלקס ועבר שבועיים וקצת כל ערב קלונקס רציתי לדעת אם הקלונס ממכר, אני לוקחת אותו כי הדופק עולה בעיקר בערב וגם כשאני מרגישה טוב אני לוקחת כדי להרדם מהם בלי מחשבות - האם זה יכול להזיק לי בעתיד שילוב של שתי תרופות אלו כשהם נלקחות ביחד למשך חצי שנה או שנה ??

לעירית שלום, השילוב של התרופות גם לאורך זמן אינו מזיק. עם זאת כפי שאת כותבת הקלונקס ממכר והציפרלקס לא. יתכן שהעליה בדופק והרגשה של חרדה הן תוצאה מהחוסר של הקלונקס כאשר התרגלת אליו. לכן המלצתי היא לנסות ולהוריד במינון לאט לאט עד שתצליחי להפסיק אותו כליל. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

איך מוצאים באינטרנט חומר על טיפול פסיכטתרפי או על טיפול אחר כמו כלכלת אסימונים עם פסיכופטים בעברית ?

לשני שלום, את יכולה לחפש באינטרנט בדיוק כמוני. אשמח לעזור בשאלות שאין להן תשובות ברשת. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

ביתי בת 20, השתחררה לאחרונה מהצבא (תום שרות). אני גרושה מאז היתה בת 12. מלבדי אין לה קשר עם משפחתו של בעלי לשעבר ומהצד שלי אין לי קרובים. יש לי שתי ילדים (תאומים - בן ובת) ומאז גירושי לביתי קשה להתגבר על הגירושין (מתבטא מבחינתה בהאשמתי בהריסת חייה למרות שלא חסר לה כלום מצידי - לא כלכלית ולא ריגשית). עם גיוסה, כיוון שלא הציבו אותה היכן שרצתה היא נכנסה לדיכאון עמוק שהתבטא בחוסר רצון לחיות בהתפרצויות זעם, במכתב אובדני (שנכתב לעצמה) ורק לאחר כ-6 חודשים(ללא טיפול כלשהו), לאחר שהתאקלמה במקום הצבתה היא לאט לאט יצאה מהדיכאון, למרות שמדי פעם חזרו לה התקפי זעם עלי (במהלך שרותה ניתקה קשר עם אביה, למרות שלא עודדתי אותה לכך בכלל אלה ההפך - ואחיה בקשר עם האב). גם לפני הגיוס וגם בזמן הגיוס וגם כיום אין הוא מוכנה לעזור או להושיט כתף בכלום (אפילו לא להכין לעצמה ארוחות), לא ניקיונות, לא סידורים - אפילו לא לעצמה. היא אינה מוכנה להיות עצמאית - כל דבר הפעוט ביותר היא דורשת שאני אלך איתה, ואם לא היא חייבת שאחת מחברותיה (היא חברותית עם חברותיה אך בבית היא אדם אחר לחלוטין - דיכאוני, רגזני, עצבני, אנוכי). יחסיה עם אחיה הם לא עיקביים והיא יכולה להתנהג אליו גם באכזריות ובחוסר אכפיות - עד לגיוסה היחסים היו הרבה יותר חמים. בנוסף לזה היא מעולם לא יצאה אם בחור, יש לה ריגשי נחיתות למרות שהיא בחורה יפה (גם לים או לבריכה היא לא הולכם ואם הולכת לים היא לא מורידה את הבגדים) כיום לאחר שיחרורוה, היא מסרבת לעשות דברים בבית (גם לא ניקיון של חדרה), אומנם יש לה רצון ללמוד והיא נרשמה ללימודים אך זהו הדבר היחידי שהיא מוכנה לעשות (לא לעבוד, או לעזור בעבודות הבית למרות שהיא יודעת שהכול נופל עלי ואני גם עובדת וגם סובלת מהתקפי אולקוס) היא מתנגת בחוסר אכפתיות ובאדישות לגבי כל הסובב אותה מלבדה ואם אני מעירה לה על חוסר רצון שלה לעשות משהו אז היא מתקיפה ואומרת שאני חושבת רק על עצמי ושאני "אצא לה מהורידים". עקב מכתבה ונתיתה לשקוע בדיכאון אני פוחדת ללחוץ עליה יותר מדי ומצד שני ההתנהגות שלה בלתי נסבלת. איך עלי לנהוג?

כל כך מוכר לי וכל כך עצוב. בני הבכור כל כך מזכיר לי אותה, מתנהג בגסות, בזלזול בבית, לאחר שחרורו אפילו לא טרח למצוא עבודה, מאשים אותי בהרס חייו (גם אני גרושה), מתייחס בגסות לאחיו. יורד לחיי. שוחחתי עם אביו, בעלי לשעבר, ואכן השיחות הועילו במעט. סוכם שהוא יצא מהבית ויפרנס את עצמו. אולי זו הדרך בה ילמד להעריך את הטוב שהיה לו בבית, אולי דרך ההתמודדות בחוץ יתחזק ויתחשל. אולי תוכלי לחדש את הקשר בינה לבין אביה, אולי הוא יוכל להגיע לביתכם ולשוחח ביחד כך שיהיה אפשר להגיע לפתרון או להסכם כלשהו. אולי יש מישהו קרוב אליה שיוכל לשוחח איתה. זה כל כך קשה, אני יודעת. דווקא לנו שמגדלות את הילדים לבד, מתמודדות עם בעיות כלכליות ורגשיות, עושות הכל כדי שלילדים לא יחסר. מחזיקה לך אצבעות רק ימים טובים, שירה

לזהבה שלום, הדבר החשוב ביותר שאני "קורא" במכתבך הוא המצוקה שלך וגם המצוקה של הבת. לצערי נראה שהדברים חמורים מקשיי הסתגלות בלבד כיוון שחצי שנה של דיכאון בצבא הוא דבר לא פשוט. לכן המלצתי היא לפנות לטיפול ובעיקר לשיחות כדי שהבת תיעזר בגורם אובייקטיבי במצוקות ובקשיים שהיא מתמודדת אתם. כל טוב דר' גיורא הידש

התחלתי להשתמש בפאקסט חצי כדור ליום (10 מג') כבר שבוע, אני לוקחת את הכדור בבוקר על בטן ריקה, יש לי קצת כאבי בטן בשבוע האחרון, שלשולים, ומעט בחילות, אני לא יודעת אם זה מהכדור שאלה ראשונה: רציתי לדעת אם יש קשר? ושאלה שניה היא: יש לי ארוע מאוד קרוב בעוד כשבועיים - אני ממש לא נוהגת לשתות, האם אני יכולה לשתות חד פעמי באותו ערב ? מה ההשלכות של זה. אשמח לקבל תשובות לשאלותיי

שולה שלום התופעות שאת מתארת יכולות להיות קשורות לכדור. תנסי לקחת אותו עם האוכל ולא על בטן ריקה, אומרים שזה עוזר. בהצלחה בטיפול אבישג

כמה פעמים בשנה אני שותה כוס יין

נודע לי על נערה בת 18 שנאנסה לפני מס' שנים, ברצונה לפנות לטיפול. מה הטיפול המומלץ? האם יש אנשי מקצוע המתמחים ספציפית בתחום? האם יש מאמרים בנושא? כיצד ניתן לקבל המלצות? ברצוני לקבל כל מידע אפשרי בנושא אני מודה מכל ליבי על כל מידע שינתן

לדדי שלום, לצערי הדברים הם שכיחים כך שכמעט כל מטפל מכיר את התופעה ומטפל בכך. מדובר על הפרעה פוסט-טראומתית של האונס עם הגוון המיוחד של הפגיעה המינית. באמת עדיף לפנות לטיפול שעה אחת קודם. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

היי ד"ר, לפני כשנתיים הובחן אצלי דכאון ומאז אני מטופל בסרוקסאט(20 מ"ג לאורך כל התקופה). מלבד התגברות תחושת הרעב עימה אני מתמודד היטב בעזרת דיאטה, אני לא חש בתופעות לוואי שליליות: התאבון המיני לא פחת (להיפך) אני גומר יותר לאט - הביצועים יותר טובים ההרגשה הכללית טובה מאד. קיימת תחושה של "מה שלא יהיה - נתגבר!" הבטחון העצמי בחברת אנשים, זרים כקרובים, השתפר מאד (קודם חשתי ש"כולם בוחנים אותי") שאלותיי: למה בכלל להפסיק עם התרופה?... האם כדאי לנסות ולעבור לפקסאט כדי "למזער" את העלות הכלכלית (ידוע לי שאמא שלי ניסתה וחזרה לסרוקסאט...)? תודה

שלום רב, שאלה טובה והאמת היא שאין לי כיום תשובה. מדובר על תרופה שאינה ממכרת ואינה מזיקה לבריאות כך שאין מניעה חד משמעית שצריך להפסיק אותה. מצד שני עדיף בלי תרופות מאשר עם תרופות. לדעתי אחרי שנתיים של טיפול תמשיך להרגיש בטוב גם אם תפסיק את התרופה. באופן עקרוני פקסט זהה לסרוקסט רק שתוצרת הארץ. עד שלא תנסה לא תדע את השפעת הפקסט עליך. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אני נוטלת אפקסור מזה 5 שנים (אולי יותר..) במינון של 75 מ"ג ליום. לפני כחודשייםהתחלתי להפחית את המינון ולוקחת יום 75 מ"ג ויום 37.5 מ"ג. בהתחלה כמובן לא חשתי שום הבדל. לאחרונה התחלתי לחוש רגישות נפשית מוגזמת, עצבנות, נטיה לבכי ואפילו השינה שהשתפרה מאד עם האפקסור קצת "התקלקלה". שאלתי האם התופעות האלה מצביעות על כך שהדכאון חוזר וכדאי לי למהר למנה הרגילה של 75 מ"ג ביום? או שזה רק תופעות הלוואי של הגמילה מהתרופה. עלי לציין שבעבר היו לי 3 אפיזודות של דכאון שבעקבותיהן המליץ לי הרופא אז לקחת כדור כל יום במשך לפחות 5 שנים ואולי אפילו "כל החיים".

מאחר שקיים דמיון בין תופעות הגמילה לבין התופעות שבשלהן מתחילים לקחת את התרופה, קשה לדעת, וייתכן שרק אם תמשיכי להתמיד בניסיון ההורדה אוליי תדעי את התשובה. מינון של שבעים וחמישה מג של אפקסור הוא נמוך מאוד וייתכן שישנה גם השפעה פסיכולוגית.

תודה ממחר אתחיל במינון של 300 מג.

לדינה שלום, אכן הגישה המקובלת כיום היא שאחרי התקף שני של דיכאון הטיפול המומלץ הוא לחמש שנים והמחמירים לכל החיים. מדובר על טיפול מונע כמו חיסון אפילו אם אין סמני דיכאון. תופעות של הפסקת הטיפול מופיעות מיד עם הירידה במינון ולא אחרי פרק זמן של שבועיים שלושה. כך שיתכן שהתופעות שאת מתארת הן תופעות של חרדה ודיכאון ולא של הירידה במינון. הייתי מתייעץ עם הרופא המטפל לגבי המשך הטיפול. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

האם נכון כי השפעתו המרגיעה של האפקסור מורגשת מהר, סמוך ללקיחתו, בניגוד לרוב כדורי האנטי דכאון האחרים?

הי אורלי למיטב ידיעתי ההשפעה שלו מהירה יותר מרוב התרופות האחרות - תוך ימים ספורים אפשר כבר להרגיש השפעה. תרגישי טוב אבישג

לאורלי שלום, מקובל שאפקסור מתחיל להשפיע מוקדם מיתר התרופות נוגדות הדיכאון כעבור שבוע עד עשרה ימים. האמת היא ששמעתי מאנשים רבים תגובות דומות לשלך. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש