פורום פסיכיאטריה

שלום רב האם יש אנשים בפורום שמטופלים בפאקסט? אשמח לקבל תגובות. אני מטופלת בפאקסט קרוב לחודש אך עדיין מדוכאת וקיבלתי חולשה פיזית. ממליצה לכולם לאכול הרבה ירקות במיוחד כרוב לבן מאוד עוזר לי לא להגזים באוכל בגין התאבון שקיבלתי. תודה רבה מראש.

אולגה. אני הייתי מטופלת בפאקסת במשך 3 שנים.זה עזר לי ב-100%. לצערי הפסקתי את הטיפול אחרי שהרגשתי טוב(בפתאומיות) .ואז הוא הפסיק לעזור.אבל אני חזרתי לחיים מלאים.לצערי כרגע אני לא מרגשה טוב,כי עדיין לא מצאתי טרופה מתאימה. רק שתדעי - פאקסט עוזר.ואל תעשי טעות שלי.אם תרגישי טוב,אל תפסקי טיפול בלי הוראות של רופא.

איה שלום תודה רבה על תגובתך. כעבור כמה זמן עוברים מ20 מ"ג ל30 מ"ג? ועוד שאלה: למה את לא מתחילה טיפול חדש בפאקסט?

שלום רב אני מטופלת בפאקסט 20מ"ג קרוב לחודש. האם פאקסט עלולה לפגוע בתפקודי כבד או כליות? כעבור כמה חודשים ניתן לדעת שפאקסט אינה עוזרת ולנסות תרופה אחרת נגד חרדה ודיכאון?

לאולגה שלום, פקסט אינה פוגעת בכבד או בכליות או בכל איבר אחר בגוף. זו תרופה עדינה ואינה ממכרת. מקובל לחכות לפחות חודש ועד שישה שבועות לקבוע אם היא אינה משפיעה. בהצלחה דר' גיורא הידש

בטח מבלה עם איזה חתיכה.

שאפשר לומר עליו שהוא "משכמו ומעלה"..... עוד לא ניתקלתי פה בחלקת הפורום הנפשית, ברופא שנמצא כאן בתדירות כה גבוהה.... הוא כותב כאן כל יום ומשתדל שלא להזניח אף אחד..... ואף שאלה. אני חושבת שהרבה רופאים כאן צריכים ללמוד ממנו. הוא לא מתייחס לפורום הזה כאל "טובה" או מועקה שהוא עושה בחוסר חשק, הוא פועל מתוך התנדבות , אבל הוא עושה את זה מכל הלב.... ומתוך חשק. הוא תמיד עונה לך על השאלה, ולא מפנה אותך ישירות לטיפולים, התשובות שלו עינייניות ולא גולשות מסביב. מוצא זמן בכל יום לענות לכם על השאלות, ופה אני ממש ממש ולחלוטין חולקת עם השאלה המוזרה שלך..... הוא לא נמצא פה כל היום, אבל הוא כאן *כל יום* ואני חושבת שזה צריך להספיק לך.... אז בקיצור ולעניין - ד"ר הידש אני ממש מעריכה אותך ואת העבודה שלך....

מה הוא עושה את זה בהתנדבות? הוא לא מקבל כסף?

חותמת על כל מילה ד"ר הידש אחד ויחיד, כן ירבו.

שלום רב, אני אשה נשואה בת 30 אני סובלת כ-12 שנה מתקופות ארוכות של דפרסיה ולחילופין תקופות ארוכות שבהן אני סובלת מהיפומניה. מעולם לא טופלתי תרופתית. במרוצת השנים למדתי כיצד למזער את תקופות הדפרסיה אך יש לי בעיה קשה כאשר אני בתקופות של היפומניה. אני לא מסוגלת לעבוד לפרק זמן של יותר מכמה חודשים באותו מקום עבודה מכיוון שבתקופות ההיפומניה העוררות המינית שלי גבוהה מאוד ללא שליטה וללא מעצורים ואני חשה תחושת התאהבות (פרפרים בבטן) במשך חודשים ארוכים כלפי מי שנמצא בקרבתי באותה תקופת זמן. מבחינה מוסרית איני רוצה ואיני מעוניינת להרגיש כך ולכן אני מעדיפה להתנתק ממקום העבודה. אני אדם המתחבר בקלות אך עקב ההפרעה הזו איני מסוגלת ליצור קשרים חברתיים משמעותיים משום שבתקופות ההיפומניה כל ה"מוניטין" שצברתי לעצמי יורד לטמיון עקב התנהגותי הלא רציונלית. על קשר שהוא מעבר ל"שטחי" ויתרתי מזמן. בתקופת ההיפומניה כושר השיפוט שלי לקוי לחלוטין ובעצם לא קיים, מצב שמוביל להתנהגות לא רציונלית שבמצב "רגיל" לא הייתי מעלה בדעתי. אני אשה מושכת ובתקופות היפומניה אני בבעיה רצינית ביותר מכיוון שכמעט כל "איתות" שלי נענה באופן מידי מה שגורם לתחושת הריגוש לטפס לגבהים וכמו כן לרגשות האשמה (עקב היותי נשואה). עלי לציין כי לא בגדתי בבעלי וזאת כנראה עקב העובדה שחונכתי בבית מסורתי. מחשבותי מבולבלות לחלוטין בתקופה זו ומחשבות רצות במוחי ללא הפסקה, כמובן שאיני ישנה בלילות מה שמפריע לתפקודי היומיומי. ברצוני לדעת: 1. האם זו היפומניה+דפרסיה או שמא בצורתה החמורה יותר מאניה דפרסיה? 2. האם יש דרך לדכא את העוררות המינית המוגברת בתקופה זו? 3. האם אוכל להימנע מטיפול תרופתי? 4. האם יש אירועים מסויימים אשר גורמים להיפומאניה להתפרץ? 5. האם הגישה שלי (אי יצירת קשרים חברתיים) נכונה? תודה מראש.

שלום רב, השאלה תמיד עד כמה את מצטערת וההפרעות בהתנהגות פוגעות בחייך ומסכנות את נישואיך. טיפול עשוי לעזור, גם טיפול פסיכולוגי וגם טיפול תרופתי. דווקא רוב התרופות ליצוב (מלשון יציב) מצב הרוח טובות ומועילות יותר לפעילות יתר ופחות לגבי הדיכאון. כלומר הן עשויות למנוע פעילות יתר אבל יעילות פחות במניעת דיכאון. לגבי אבחנה מדוייקת, קשה לי להשיב באינטרנט אבחנה דורשת פרטים רבים הרבה יותר כך שלצערי איני יכול לעזור בשאלותיך אלו. תשמרי על עצמך דר' גיורא הידש

שלום רב לך, בלי להכנס לצד הקליני של מצבך, לא צריך להיות מומחה כדי להבין שאת חייבת (עם דגש על חייבת ). לפנות לפסיכיאטר לטיפול תרופתי. טיפול נכון ומתאים עשוי לאזן את מצבך הנפשי ואת תחושותייך השליליות, להחזיר אותך למעגל חיים נורמטיבי מבחינה חברתית, תעסוקתית וכו'. כל דחיה או ביטול הצורך בטיפול רפואי רק יחמירו וינציחו את מצבך הנוכחי. ככל שתדחי זאת, כך יהיה לך קשה יותר לטפל ולהתרפא. פני לטיפול בדחיפות, אל תדחי.

שלום ביוגרפיה שלי יש אפיזודה דיכאונית אחת שבגלל שימוש בנוגדי דיכאון ללא מייצבים גלשה לאפיזודה משולבת. הפחד מהתרופות הוא פחד בלתי סביר לחלוטין. טגרטול ניתנת גם למיגרנות וגם לכאבים בעצב המשולש וסרוקסט ניתנת גם לתשישות כרונית שאינם מחלות של "פסיכים". את יודעת שאת עלולה להגיע למצב שדומה למכונית שטסה בירידה במהירות 200 קמש ואז פנצ'ר בגלגל או אי אחיזה נכונה של ההגה יכול לגרום תאונה קטלנית. תפקיד התרופות הוא למנוע את ההתרסקויות הנ"ל וברוב המקרים הם עושות זאת בהצלחה. זה המידע שיש לי לתת לך ואת תחליטי איך להשתמש בו שאול

שלום לכולם, אני יודעת שזה לא ממש לעניין, אבל נניח רגע או נשים את בעיותינו בצד. כדי להפיק את מלוא התועלת בהשתתפותך בפורום אני מבקשת שתקדיש/י רגע כדי לציין באפן ספציפי מה בכוונתך להגשים? מתן תשובה לשאלה זו אינו מרמז או מבתיח שתשיג תוצאות ספציפיות אלה עד סוף התוכנית או הפורום. נא רשום את תשובתך באופן ברור. גל

ברצוני להוסיף ולאחל שבוע טוב ומבורך לכולם באהבה גל

מבטיח.

סליחה?!?

אבי נפגע בתאונת דרכים לפני כשבועיים וחצי. הוא רכב על אופניים ומכונית פגעה בו מאחור. מאז מאושפז בבי"ח עם שברים בגפיים תחתונות,במצב של שכיבה מבלי יכולת לרדת מהמיטה. בתחילה היה אופטימי והתנהג כרגיל, אבל לאט לאט הפך יותר מסוגר ושקט. זוהי התנהגות לא אופינית לו שכן הוא טיפוס מאוד דברן וחברותי. הוא הפך להיות ישנוני ובהדרגה התחיל לפתח מעין הלוסנציות. קודם כל הוא נרדם הרבה פעמים במשך היום, לפרק זמן קצר ואז מתעורר בבהלה, עם מבט מבועט ולעיתים סמוק פנים. תוך כדי הוא תמיד מנסה לסלק משהו שכאילו עומד לו מול העיניים ומפריע. הוא הסביר לנו שהוא רואה מעין פלסטיק לבן שמפריע לו לראיה ואח"כ נעלם. חוץ מזה הוא מתלונן ,כשהוא ער, שמדי פעם הוא רואה מעין נקודות לבנות. היום הם הפכו לנמלים... (עפי הגדתו). חוץ מזה מדי פעם הוא מדבר לא לעניין ורואה דברים שהוא בעיקר משייכם לבעלי חיים-חתולים וכלבים. דוגמאות:" איפה החתול הג'נג'י שישב על המיטה שלי קודם?"; מה עושה פה הכלב הזה? (כשראה את אחותי יושבת על כיסא עם ראש רכון וקוראת עיתון-כלומר ראה רק את השיער מלמעלה) וגם כשנכנס מישהו לבקר את שכנו לחדר שאל: "מי זה החתול הגדול הזה?"- כמובן מנותק לגמרי מהמציאות. עוד היום הוא אמר שהוא רואה אדם הולךבחלון, אבל הוא מבין שזה לא יכול להיות אלא אם הוא מרחף באויר. הרושם הוא שהוא מודה לכך שהוא רואה דברים לא הגיוניים, אבל נראה לי שהוא באמת רואה אותם. חוץ מזה הוא נראה בדכאון: מדבר ואוכל מעט ונראה לא רגוע ומוטרד. עוד משהו שאולי חשוב וקשור: אבי הוא ניצול שואה . הוא אדם שלא כ"כ מדבר או חי את השואה, אבל באשפוז הנוכחי מזכיר זאת לפעמים. עוד יש לציין שאין לאבי כל עבר פסיכאטרי ועד לתאונה הנ"ל תפקד באופן עצמאי, בריא ופעיל לחלוטין. נבדק כבר ע"י נוירולוג ורופא עיניים והכל נמצא תקין. אשמח לשמוע חוות דעתך. האם מדובר בדכאון? חרדה? PTSD? המון המון תודה מראש!

לרונה שלום, התופעות שאת מתארת אצל אדם שנפגע פיזית (לא ציינת אם אבד את הכרתו בתאונה או האם עבר ניתוח בבית החולים), מעלות חשד להפרעה גופנית כלשהי, עדיין רחוק מלחשוב על הפרעה פוסט-טראומתית, קודם כל הייתי ממשיך בבדיקות גופניות ובודק היטב את התרופות שהוא נוטל.... במצב זה באשפוז הייתי חושב על הפרעה גופנית אשר גורמת לו למצב הנפשי. האם יתכן שהוא נטל תרופות לפני התאונה והפסיק אותן באשפוז? הרבה בריאות דר' גיורא הידש

האם אפשר לקחת נוקטורנו עם רימרון ולןריבן? האם לוריבן נחשבת לקלה יותר מקלונקס, קסאנקס וכו? אם מחליפים כל פעם בין התרופות זה פחות ממכר? תודה

רמרון מפיל אותך גם ככה?

לצערי עבר חודש של טיפול ועדיין יש קשיי שינה

עד כמה שאני יודע ,אפשר, אבל לפחות במקרה של רמרון זה אולי מיותר כי רמרון גם מרגיע וגם עוזר לשינה, אז אולי תוכלי לחסוך את כדורי השינה וההרגעה. בכל מקרה, חכי לתשובת הדוקטור.

לפי מה שהבנתי , הלוריוואן י ש לו פחות פוטנציאל של התמכרות, כלומר, יש אבל מעט יותר נמוך מאשר לאחרות לפי הידוע לי בהחלפת התרופות ניתן רק קצת "לשגע" את הגוף אבל לא הרבה. באופן כללי אם תקחי לוריוואן כנראה תתמכרי רק אוליי טיפה לאט יותר לא חושבת שההפרש הוא משמעותי. בסך הכל מדובר בתרופות ממכרות (הלוריוואן, הקסנקס והקלונקס). נראה לי שאם את זקוקה לכזה שילוב , אוליי כדאי לבחון את המינון של הרמרון או לחילופין אם זה לא ישתפר לשקול להחליף תרופה חכי לתשובת דר הידש, כמובן.

לשאלתך הראשונה: איני יודע. באשר לשאלתך השניה: מניסיוני האישי לוריבאן מאד ממכר. כך גם הקזאנקס. הגימלה חריפה וכוללת חרדה נוראית,סיוטים ודכאון, בכי. הקלונקס פחות ממכר אך הגמילה ממנו נמשכת זמן רב יותר אך הוא אגרסיבי. מניסיוני, ירידה ב 0.25 מ"ג של קלונקס, נמשכת כשבועיים. מאפיניי גמילה מקלונקס מתחילים כ-3 עד 4 ימים אחרי ירידה במינון ומתאפיינים בנירגנות (עצבניות) ואימפולסיביות. לשאלתך השלישית, אין לקחת יום אחד קלונקס ויום אחריו קסאנקס ויום אחרי כך לוריואן וחוזר חילילה ! אתה תתמכר לכולן יחדיו וביתר שאת ! מניסיון החיים שלי- הקלונקס טוב יותר מהקסאנקס ולוריוון. תן לו צאנס לפחות לארבע ימים עד שבוע ואז תחליט אם להמשיך איתו. עוד טיפ - תנסה לקחת במשך היום כמה שפחות קלונקס ולהשאיר את רוב המינון ללילה לפני השינה. כמו כן, כאשר תרצה לרדת במינון היומי של הקלונקס, תנסה להוריד תחילה מהכמות שאתה בדרך כלל לוקח בלילה. בהצלחה

תרופה יותר מרדימה מרמרון הם רק נוגדי הפסיכוזה הישנים כמו נוזינן או אטומין. יש פסיכיאטרים שמעדיפים אותם בין היתר כי הם לא ממכרים.

לשיר ולכולם, אני מסכים עם רוב התשובות ואנסה לסדר קצת את הדברים למען הבהירות. לא ציינת כמה זמן את נוטלת את הרמרון, אבל אם יותר משלושה ארבעה שבועות אפשר לחשוב על עליה במינון. כל התרופות מקבוצת הבנזודיאזפינים ממכרות, כך הקסנקס, הקלונקס והלוריוון, וואבן ועוד, אין טעם להחליף ביניהן כיוון שכולן שייכות לאותה המשפחה. השילוב שאת נוטלת אינו מזיק אבל התרופה החשובה ביותר היא הרמרון וצריכים לחכות שהיא תתחיל להשפיע. שבוע טוב דר' גיורא הידש

ד"ר הידש שלום! האם ניתן "לשחק" עם המינון של הלוסטרל? למשל- לקחת יום חצי כדור ולמחרת שלם (כך שהמינון יהיה שלושת רבעי)? או לקחת חצי בד"כ ושלם אחת לשלושה (למשל) ימים? או לקחת לתקופה רציפה כדור שלם נניח חצי שנה או שנה ואז לתקופה קצרה- נניח חודשיים לקחת חצי כדור? אני שואלת משום שאחרי שנה של נטילת 50מ"ג ליום ששיפרו באופן משמעותי את התפקוד שלי אני מנסה להפסיק. אני כבר קרוב לחודשיים לוקחת חצי כדור ועד עכשיו היה בסדר. בשבוע האחרון היו לי בלאגנים שעושים לי חשק לחזור למינון מלא אלא שהחודשיים האלה הם הפעם הראשונה מאז שהתחלתי עם הכדורים שאני סוף סוף מצליחה לכתוב...

ליער שלום, כיוון שהלוסטרל פעילה בגוף יותר מ 24 שעות, נטילה לסרוגין מעלה את המינון ואפשר להסדר עם זה. בכל אופן לא הבנתי את הפסיקה האחרונה של שאלתך.... שבוע טוב דר' גיורא הידש

רציתי לדעת, איזה תופעות נפשיות הם ההפך הגמור מהפרעה אנטיסוציאלית, במובן של הערמומיות,הנרקסיזם,הפרת אמון ,ההתנשאות,הביטחון העצמי המופרז שיש בהפרעה אנטיסוציאלית. זאת אומרת, אם בהפרעה אנטיסוציאלית אדם יכול להיות ערמומי שזומם מזימות בערמומיות, אז אני שואלת באיזה תופעות נפשיות (הפרעות נפש,מצבי נפש או סתם תופעות נפש) אדם יכול להיות לגמרי תמים (ההיפך מערמומי זה תמים אבל אני מתכוונת לתמימות מוגזמת מידי שמובילה אותו לנזקים ). וגם אם בהפרעה אנטיסוצאלית האדם לא סובל מהפרעתו שבוודאי מזיקה לאחרים ולכן הוא לא הולך לטיפול כי הוא לא סובל מזה אלא להיפך הוא דווקא מרוצה ושבע רצון מעצמו ולא רוצה להיות "טוב לב" והוא אוהב מאוד את ההתנהגות שלו ורואה את עצמו עליון, אז אני מחפשת תופעות נפשיות, שיש בהן דברים הפוכים, כך שהבנאדם סובל מאוד אחרי שהוא פגע במישהו,חושש כל הזמן שמא הוא פגע במישהו, שואף כל הזמן להיות "טוב לב", מבין שהוא בסך הכל אדם אנושי עם מגבלות אבל כל דבר כאן צריך להיות מוגזם כדי שזה יהיה הפרעה . אשמח לקבל שמות של תופעות (הפרעות,תסמונות נפשיות,סתם תופעות או כל מצב נפשי אחר) שהם בדיוק הפוך מהפרעה אנטיסוציאלית במאפייני האישיות שתיארתי .

יש כל מיני סוגים של אנשים עם הפרעה אנטיסוציאלית כאשר המכנה המשותף הוא חוסר היכולת להרגיש רגשי אשמה, חרטה או הזדהות עם הזולת. ההפך מזה הם אנשים שיש להם נטיה להרגיש חרטה ולהאשים את עצמם גם כשאין צורך דבר שאופייני לאנשים עם בעיות חרדה ודיכאון.

לנטע שלום, נראה שאת מתעניינת מאוד בנושא. לשם הפשטות אחלק את הפרעות האישיות לשלושה מקבצים. הראשון הוא ההפרעות עם האישיות המוחצנת, כאן נכנסות ההפרעות האנטיסוציאליות, הנרקיסיסטית וההיסטרית. הקבוצה השניה היא ההפרעות עם האישיות המופנת כמו האישיות התלותית, הנמנעת, האובססיבית, והסכיזואידית. הקבוצה השלישית שפחות מעניינת אותך היא בעלי האשיות המוזרה מעט כמו הפרנואידים והסכיזוטיפלים. כך שבאופן כללי בעלי האישיות המופנמת שונים מבעלי האישיות המוחצנת. אבל לא הייתי כותב שהדברים בדיוק הפוכים. שבוע טוב דר' גיורא הידש

יש לי ידיד נפש שאנחנו ממש בשיחות נפש . אבל אני רואה איך הוא טועה כל הזמן בזה שהוא מרגיש שהוא שולט בכל דבר ובטוח שהכל אפשרי ואני רואה איך הוא מתעלל באנשים ומתכזר אליהם דווקא כשהוא מרגיש שהוא "סופר על אנושי". כואב לי על האנשים ועל הבעלי חיים שהוא מתעלל בהם. הוא יושב איתי זומם תכנונים כלפי אנשים שמאמינים בו ולא יודעים בכלל שהוא מרמה אותם ואז מפיל אותם בפח. אני מרגישה מתוך השיחות נפש שהם באמת עמוקות שהוא מפריז מידי בזה שהוא טועה . והוא טועה בזה שהוא מרגיש כאמור שהוא "סופר על אנושי " שבחיים לא יקרה לו כלום,שהכל בעיניו אפשרי זאת אומרת הוא מאמין שהוא יכול הכל ושהוא שולט בהכל. ויש לי שתי שאלות: 1.איך אני יכולה במהלך השיחות איתו להגיע לנושאים שמהם הוא יבין שהוא לא כל יכול ושהוא בסך הכל בנאדם כמונו וכדומה כדי שירד מהגובה ויפסיק להתאכזר לאחרים ולהפיל אותם לפח זאת אומרת על מה לדבר איתו כדי שזה ישפיע עליו ? 2.מה יכול לקרות לו בהמשך חייו שיגרמו לו להבין שהוא בסך הכל בנאדם זאת אומרת איזה אירועים עלולים לקרות לו שיורידו אותו מהמחשבה שלו שהוא "סופר על אנושי" ? אני רוצה לומר שהצעתי לו במהלך שיחות נפש ללכת לטיפול והוא התעצבן ומתנגד מוחלט ופעם כשסתם דיברנו ואמא שלו אמרה לו ללכת לטפול אז הוא ניגש אליה ועיקם לה את האצבע והכאיב לה בלי רחמים ובלי חרטה אחר כך. אז אני פוחדת ממנו אבל אני רוצה מאוד מאוד במהלך שיחות לדבר ולהבין מה הנקודות הרגישות שלו ומה יעזור לו להבין שהוא לא כל יכול ושלא יתנגד לכל דבר ושיבין שהוא אדם אנושי כמו כולנו . אודה אם אקבל תשובות לשתי השאלות שלי . בבקשה זה דחוף לי וחשוב לי.

מירב אהלן נדמה לי שעניתי לך גם בפעם הקודמת, אבל היה לי חשוב להוסיף משהו שלא הבהרתי. אם החבר שלך לא מעוניין לשנות את ההתנהגות שלו - אין שום דבר שתוכלי לעשות בנדון. התנאי ההכרחי הראשון לכל טיפול מוצלח, זה שהאדם עצמו ירצה בשינוי, ויהיה מוכן לעבוד קשה בשביל לעשות את זה. לפי מה שאת מתארת, נראה שההתנהגות שלו מפריעה לכולם חוץ מלעצמו.... עד שהוא לא יגיע לשלב הזה, של הבנה שמשהו צריך להשתנות - אני לא חושבת שיש בכוחך לעשות משהו כדי "לשכנע" אותו, כמו שביקשת. אבישג

עפ"י התיאור מדובר באדם עם הפרעה אנטיסוציאלית. אנשים כאלה בד"כ לא מסוגלים להרגיש סבל פנימי והזדהות עם הזולת וכל ניסיון לעזור להם משיג תוצאה הפוכה. העיצה הכי טובה לחפש ידידים אחרים. במידה ותיתקלי בהתנגדות אלימה לניתוק הקשר אפשר לשקול גם נקיטת צעדים משפטיים.

למירב שלום, קראתי את שאלתך ואת התשובות של האנשים, איני חושב שיש לי מה להוסיף, מצטער אם הדברים לא היו ברורים. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום רב אני מרגישה שאני כל הזמן לחוצה תחושה שמשתקת אותי וגורמת לי לרצות לבכות, סה"כ אני מתפקדת: אני עובדת ומצליחה אבל הכל מלווה בלחץ, מפחד שאני לא עושה מספיק שיתפסו אותי ,כאילו רודפים אחרי ,ממחשבות לא פוסקות בראש. אני הולכת לישון וכמה עם ראש עמוס ללא יכולת להרפות. כל שיחה שאני מדברת אני מעבירה אותה שוב בראש ומנהלת עם עצמי דיאלוגים ומונולוגים שמתישים אותי והכי גרוע זה השיתוק שנגרם לי והתחושת מתח גם ללא סיבה מוגדרת יש לציין שאני מטופלת אצל פסיכולגית והיא אומרת שאני נוקשה עם עצמי ושאני צריכה להרפות אבל אני לא מצליחה וסובלת. אני יודעת שיש כדורים , אבל אני לא רוצה להתחיל עם זה. שאלתי היא כיצד אתה מאבחן את בעייתי והאם יש דרך טיפול ללא כדורים והאם עלי להחליף פסיכולוגית בתודה מראש

לדעתי אם את זמן רב אצל אותה מטפלת ולא חשה שיש שינוי עלייך לשקול שינוי. כלומר החלפתה. להרפייה דרכים שונות- ביודפידבק, יוגה, מדיטאציות,וטכניקות מגוונות נוספות כמו כן ממליצה לך על עיסויים מידי מטפל מומחה במיוחד שיאצו כמו כו- ספורט יכול מאוד להקל כדורים טבעיים הםא אפשרות אולם חלשים יחסית ולא ככ עוזרים בדרך כלל וכבר הפניתי אותך בפורום מקביל לקריאת המאמר של גידי על שלמות, שכן נראה כי את מתארת את תופעת הפרפקציוניזם, היא רדיפה אחר שלמות שלך אורלי.

לשירי שלום, איני מתיימר לאבחן אדם לפי מכתב לא ארוך. עם זאת התופעות שאת מתארת קשורות לחרדות אבל לחרדות יש סיבות רבות וכדאי להגיע לאבחון. בדרך כלל אני לא ממליץ על החלפת מטפל אחרי שהטיפול התמשך לכמה חודשים, החלפת מטפל צריכה להעשות בתחילת טיפול או אחרי תקופה ארוכה מאוד. לעתים דווקא כאשר הטיפול "תקוע" זו התקופה החשובה ביותר בטיפול. מטבע הדברים טיפול פסיכולוגי אינו משפיע מיד, הוא יכול לעזור אולם הטיפול נמשך מספר חודשים ולעתים יותר עד אשר תהיה תחושה של הקלה. כפי שנכתב, כל פעילות הקשורה להרפיה עשויה להפחית מהחרדות. שיהיה רק טוב ושקט דר' גיורא הידש

בבדיקת דם שעשיתי נמצא שרמת הליתיום נמוכה מהתחום הנורמלי, ועומדת על >0.1 לפני בדיקת הדם לקחתי ליתיום (300מ"ג ליום) כשבועיים עכשיו אני כבר לא לוקחת ליתיום (בהמלצת הפסיכיאטר, עוד לפני שעשיתי את הבדיקת דם) האם הרמה הנמוכה נגרמה בגלל הכדורים? או שהכדורים אמורים להעלות את הרמה? האם רמת ליתיום נמוכה יכולה להיות סיבה לדיכאון?

המשמעות של רמה נמוכה מהנורמה היא שכדי לטפל בבעייתך בליתיום יש להגדיל את המינון מעבר ל 300 מ"ג. אם הרופא החליט לרדת מהליתיום אין לבדיקה משמעות. ליתיום אינו סוכר חלבון שומן או סידן הנמצא דרך קבע בדם. שאול

שלום, עניתי לשאלה דומה לפני מספר ימים. הערכים התקינים של ליטיום המצויינים בדף אינם נכונים. לאדם שאינו נוטל ליטיום הערכים הרבה יותר נמוכים, אלו ערכים של אדם שנוטל את התרופה - ליטיום. הטופס מבלבל וחבל על כך. בכל אופן אין שום קשר לתוצאות של הבדיקות, הכאילו ליטיום נמוך והדיכאון. הסיבות לדיכאון הן שונות. שיהיה רק טוב ותרגישי טוב דר' גיורא הידש

לפניי כשנה בערך, הותקפתי בצורה פיזית (אגרופים) על ידי בחור, בעת שהערתי לו על מקום חנייה. הלוואי ויכולתי להחזיר את הגלגל אחורה ולא מעירה לו מאז אותו מקרה, אני מפחדת להכנס למעלית (אני מרגישה וורטיגו עם דפיקות לב מואצות והזעה מוגברת) יחד עם זאת, אניני מסוגלת להכנס למכונית עם אנשים נוספים מפניי שתופעות דומות לאלו שקורות במעלית חוזרות. לצערי מאז המקרה, חיי הפכו למטרידים. אפילו כשאני מבקרת אצל רופא, התסמינים חוזרים על עצמם. ייתכן שזה לא קשור למקרה, אך לא היו לי תופעות מוזרות ומפחידות בעבר. האם איזושהי תרופה תעזור לי לצמצם או למחוק לחלוטין תופעות אלו? ממש מעיק ומפריע לי כל הסיפור לחיות חיים תקינים הייתי מעוניינת לדעת: היות ואני סטודנטית לפסיכולוגיה, במידה ואחליט לפנות לפסיכיאטר דרך קופת חולים, האם זה עלול בהמשך לפגוע בקריירה בתחום הפסיכולוגיה? אני משקיעה בלימודיי המון ומתכננת להיות פסיכולוגית. האם הפנייה תהיה מתועדת באיזה שהוא מקום ויפריע לי בהמשך בתחום? למעשה, העניין הזה מונע ממני לפנות כבר זמן ממושך בכדיי לקבל עזרה - אין ספק שאני צריכה ממתינה לתשובה ממך תודה

היי ליאת עברת חוויה אלימה וקשה, שבהחלט הגיוני שתשאיר טראומה נפשית. במכתבך לא ציינת האם שוחחת עם מישהו בעקבות המקרה ההוא, על מנת לעבד את הדברים, "לעשות סדר" בבלגן בתוך הראש. יכול להיות שהתופעות שאת מתארת קשורות למקרה, אבל גם אם הן לא קשורות - לפי מה שאת מתארת הן פוגמות מאוד בחייך, לכן כדאי לך לדעתי לפנות ליעוץ פסיכולוגי. ה"עבודה" הזו על עצמך בתחום הנפש נראית לי חשובה כפליים עבורך, דווקא בגלל שאת מתכוונת להיות פסיכולוגית בעצמך - חשבי כמה יכול העניין הזה להפריע לך בעבודתך אם תעמדי במצב בו תצטרכי לסייע לאדם שסובל בדיוק מאותם הסימפטומים שלך...? כיצד יעלה בידייך לסייע לו, אם טרם טיפלת בדברים בתוכך ? לגבי החשש מרישום הפרטים בתיקך, איני יודעת אם יש אמת בעניין, אבל מישהי שלמדה פסיכולוגיה קלינית אמרה לי פעם שאחת הדרישות של המקצוע, בטרם את מוסמכת לטפל באנשים - היא לעבור טיפול פסיכולוגי בעצמך. אם זה נכון - אז הנה נפתרה לך כבר הבעיה הזאת. אני באופן אישי חושבת שאדם שמתכוון לעסוק בנפשם של אנשים, ירוויח הרבה אם יתחבר אל הנפש שלו בראש ובראשונה. זה יתרום גם לו עצמו, ובוודאי יהפוך את העבודה שלו למקצועית יותר וכך ירוויחו גם המטופלים. בהצלחה בלימודים ובחיים אבישג

לליאת שלום, התופעות שאת מתארת קשורות לחרדה והתופעה מוכרת, כל דבר המזכיר את הטראומה גורם לעליה בחרדה-פחדים. יתכן שישנו גם מרכיב של פוביה במצבך. אין ספק שטיפול - שיחות עשויות לעזור לך. יתכן שגם טיפול תרופתי. בקשר למקצוע, זו שאלה קשה. אם תעבדי במוסד מסודר, לפני שיקבלו אותך לעבודה יבקשו ויתור על סודיות רפואית וייעיינו בתיקך בקופת החולים. לצערי גם במקצוע שלי, יתכן שיעדיפו לקבל פסיכולוגית ללא חרדות מאשר פסיכולוגית שעברה חרדות. כלומר, הטיפול והרישום אינם פוסלים אותך מלעבוד במקצוע אבל תלוי איזה חשיבות המעביד יתן לאינפו. הזו. כך שהייתי נזהר. תרגישי טוב דר' גיורא הידש

מכתבך באמת חיזק אותי.

ד"ר הידש שלום 1. האם כאשר לוקחים לוסטרל, יש מקום לעבור בדיקות דם תקופתיות, בדומה למה שנעשה בעת לקיחתן של תרופות אחרות, לצורך בדיקת תפקודי כבד, למשל? אם לא, מדוע לא? 2. הפסיכיטארית המטפלת אמרה לי בעבר שאם ראשי כואב שלא אחשש לקחת אקמול ואפילו שניים. במהלך חודש אוגוסט לקחתי 11 אקמולים. לעיתים תכופות ראשי כואב אחה"צ ונוצר מצב שאני לוקחת את הלוסטרל יחד עם אקמול. מה דעתך? 3. הרבה תודה על התיחסותך בעבר. זה מאוד עזר. אגב, הפסיכולוגית חזרה מהחופשה וישנה גם קצת הקלה. המועקה נעלמה הבכי פחת. בתודה מראש גליה

לגליה שלום, בדרך כלל מקובל לבצע בדיקות כמו תפקודי כבד או כליות כאשר תרופה עלולה לפגוע באברים אלו. כיוון שהלוסטרל היא תרופה עדינה ואינה פוגעת באברים שונים אין גם צורך בבדיקות. הלוסטרל אינה גורמת לנזק בגוף. אין בעיה בנטילת אקמול עם לוסטרל. עם זאת לעתים קיימת תופעת לוואי של כאבי ראש ללוסטרל, צריך לבדוק אצלך האם כאבי הראש החלו או התגברו כאשר התחלת עם הלוסטרל ולפי התיאור להחליט האם כאבי הראש נגרמים על ידי הלוסטרל. שבת שלום דר' גיורא הידש

Joe suffers from headaches and he goes to his doctor. The doctor said, "Joe, the good news is I can cure your headaches; the bad news is that it will require castration. You have a very rare condition, which causes your testicles to press on your spine, and the pressure creates one hell of a headache. The only way to relieve the pressure is to remove the testicles. Joe was shocked and depressed. He wondered if he had anything to live for. He couldn't concentrate long enough to answer, but decided he had no choice but to go under the knife. When he left the hospital he was without a headache for the first time in 20 years, but he felt like he was missing a important part of himself. As he walked down the street, he realized that he felt like a different person. He could make a new beginning and live a new life. He saw a men's clothing store and thought, "That's what I need - a new suit." He entered the shop and told the salesman, "I'd like a new suit." The elderly tailor eyed him briefly and said, "Let's see...size 44 long." Joe laughed, "That's right, how did you know?" "Been in the business 60 years!" Joe tried on the suit. It fit perfectly. As Joe admired himself in the mirror, the salesman asked, "How about a new shirt?" Joe thought for a moment and then said, "Sure." The salesman eyed Joe and said, "Let's see, 34 sleeve and 16-1/2 neck." Joe was surprised, "That's right, how did you know?" "Been in the business 60 years!" Joe tried on the shirt, and it fit perfectly. As Joe adjusted the collar in the mirror, the salesman asked, "How about new shoes?" Joe was on a roll and said, "Sure." The salesman eyed Joe's feet and said, "Let's see...9-1/2 E." Joe was astonished, "That's right, how did you know?" "Been in the business 60 years!" Joe tried on the shoes and they fit perfectly. Joe walked comfortably around the shop and the salesman asked, "How about some new underwear?" Joe thought for a second and said, "Sure." The salesman stepped back, eyed Joe's waist and said, "Let's see...size 36." Joe laughed, "Ah ha! I got you! I've worn size 34 since I was 18 years old!" The salesman shook his head, "You can't wear a size 34. A 34 underwear would press your testicles up against the base of your spine and give you one hell of a headache."

בדיחה נפלאה גם בפעם השלישית ששומעים אותה (סיפר לי אותה לראשונה הרופא שטיפל ב...מיגרנות שלי...!) שתמשיכי תמיד לחייך

ג'ו (יוסף) סבל מכאבי ראש, ולכן פניה לרופא אמר הרופא: "החדשות הטובות הן שאני יכול להרפא אותך מהכאבי ראש, והחדשות הרעות הן שיהיה צריך לסרס אותך. יש לך מצב מאד נדיר שגורם לאשכים שלך ללחוץ על חוט השידרה החלץ יוצר כאב ראש שלא מהעולם הזה. הדרך היחדה להפסיק את כאב הראש כי כריתת האשכים. ג'ו היה המום ומדוכא. הוא תהה האם יש לו בשביל מה לחיות. הוא לא יכול היה להתרכז מספיק כדי לענות, אבל החליט אין לו דרך אחרת מלבד לעבור את הניתוח. כשעזב את בית החולים זו היתה ]עם ראשונה שלא היה לו כאב ראש, אבל היתה לו תחושה שמשהו חשוב חסר לו. הוא הלך ברחוב והרגיש בן-אדם אחר. הוא התחיל לחיות את חייו מההתחלה. הוא ראה חנות בגדים, נכנס והחליט לקנות חליפה. החייט המבוגר שם הסתכל עליו ואמר: "בוא נראה, הממ, מידה 44 לאורך". ג'ו צחק: "איך ידעת?". אז החייט הזקן ענה לו :"60 שנה ניסיון בביזנס". ומה על חולצה, שאל החייט? ג'ו חשב והחליט שגם חולצה צריך. החייט הזקן הביט עליו וישר ידע את המידה, ושוב ג'ו התפלא ושוב החייט ענה לו ש-60 שנה במקצוע נתנו לו תביעת עין. ומה על נעליים? ג'ו הסכים ושוב החייט ידע את המידה המדויקת ונימק זאת ב"6- שנה בביזנס". ואז ג'ו ניגש למוכר ואמר: "ומה בנוגע לתחתונים חדשים?". המוכר הסתכל עליו ואמר, בסדר, מידה 36 תתאים לך". הא הא הא חי חי חי תפסתי אותך, צחק עליו ג'ו, כבר מגיל 18 אני לובש תחתונים במידה 34, הפעם טעית. "לא ולא" אמר החייט הזקן. אילו היית לובש תחתונים במידה 34, הם היו לוחצים לך את האשכים ישר לבסיס חוט השדרה והיו מסדרים לך מה זה כאב ראש...

תודה על התרגום .

אני לוקחת אקספקסור מס חודשים והמינון הועלה מכדור לכדור וחצי אך שוב לאחר חודש היתה לי היום התפרצות חסרת פרופורציות.הפסיכיאטרית טוענת שיש לי דיכאון אך מה שאני מרגישה זה חוסר שליטה במצבים מסוימים ולא דכאון האם אני צריכה להעלות את המינון לשני כדורים ועד מתי אני אצטרכ להעלות את המינון.אחרי התפרצות אני מרגישה לא נורמלית

התפרצות של מה??? של כלבת?? של שפעת??? על מה את מדברת??? מה צריכים כאן לנחש?? טוב אז ככה.... אם יש לך כלבת לכי לווטרינר!! ואם שפעת...קחי אקמול..אינעל ראבאק "התפרצות"????

יונית היקרה ראשית אל תשימי לב להערות גסות הרוח של אור. ישנם אנשים שנימוס וכבוד האדם זה מהם ומעלה. התפרצות ( אני מניחה של כעס) יכולה לנבוע מדיכאון ולכן דבריה של הפסיכארטית הם הגיונים. לא הייתי ממליצה לך לשחק עם מינונים ולהעלות לבד את מינון התרופה. את יכולה להתייעץ שוב עם המטפלת שלך- להגיד לה את חששותייך ולשמוע מה דעתה בהצלחה, אריאל

האם ניתן להיות בהריון ולבלוע תרופות כגון סרוקסט?

לגלית שלום, באופן עקרוני כן. כדאי לך להכנס ל"חפש" בסרגל הכלים, ישנן שאלות רבות בנושא זה ודיונים של כדאי/לא כדאי. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

ד"ר הידש שלום במשך כשנתיים אני מטופל ע"י פסיכיאטר פרטי (שאת שמו לא אציין מסיבות מובנות) ובחצי שנה האחרונה איבדתי את האמון בו לחלוטין , התחלתי להתעניין בקופה שלי מכבי על פסיכיאטר שיטפל בי באופן קבוע . עיינתי ברשימות של פסיכיאטרים של מכבי ואין לי שום אפשרות לדעת מי מהם בעל ניסיון בעבר ומכיר ספציפית את ההפרעה שיש לי. אדגיש כי אני סובל מהפרעה בי-פולרית ואושפזתי בעבר בגהה, רציתי לדעת האם תוכל להמליץ לי על פסיכיאטר בעל ניסיון בתחום זה. - או כיצד אוכל לקבל את האימפורמציה הזו . כיוון שכבר עבר חודש בלי שמצאתי אודה לך אם תוכל לחזור אלי בהקדם. בברכה עודד

עודד שלום לקופת חולים מכבי יש מספר טלפון שפועל 24 שעות ביממה, ומיועד למידע רפואי. אתה יכול להתקשר לשם ולבקש שמות של פסיכיאטרים, אולי הם גם ידעו להגיד לך מי מהם מתמחה בטיפול בהפרעה הספציפית ממנה אתה סובל. מס' הטלפון 03-5143999 בהצלחה ותרגיש טוב אבישג

עודד אני מוכנה להמליץ לך על פסיכיאטר טוב דרך מכבי, והוא כבר בוודאי יפנה אותך לפי הצורך. מיכל.

תודה מיכל אשמח אם תוכלי לתת לי את שמו של הפסיכיאטר עליו דיברת עודד

במסגרת קופ"ח ההבדלים בין הרופאים לא גדול ואתה יכול לבחור לך פסיכיאטר מהרשימה ולהתקשר אליו. הרשימה מפורסמת גם באתר האינטרנט של מכבי. אפשר גם להתייעץ עם רופא משפחה למי לפנות.

תתעודד עודד גם אני אצל פסיכיאטר דרך הקופ"ח שלי, הפסיכיאטר הקודם שהייתי מטופל אצלו היה בעל סבלנות וסובלנות בדיוק כמו של ילד בן 6. למזלי אצל הפסיכיאטר הנוכחי שלי מצאתי את הפסיכיאטר שמתאים ביותר עבורי. קשוב, מבין, מתחשב, סבלני וכמובן נחמד. אתה צריך פשוט לנסות כמה פסיכיאטרים עד שתמצא את זה שמתאים ביותר עבורך. יתכן וזה יהיה כבר הפסיכיאטר הבא שאליו תיגש ויתכן והוא יהיה הפסיכיאטר החמישי. אל תתיאש ותמשיך לחפש!

שלום בקשר להערה שלך לגבי סמים חוקיים ולא חוקיים - איפה אץ חיה???? מריחואנה היא טבעית ולא גורמת לשום נזק!!! לעומת זאת כוסית אלכוהול היא הרבה יותר מסוכנת לגוף ולנפש והיא בכל-זאת חוקית!!! (על אחת כמה וכמה סיגריות..) אל תהיי כ"כ תמימה בבקשה!!! אחת עם ניסיון

עישון מריחואנה יכול להוות טריגר להתפרצות מאניה דיפרסיה. גם אלכוהול וסיגריות שיהיו חוקיים כמה שלא יהיו - דעתי עליהם שלילית

http://www.infomed.co.il/news/n_112702_1.htm

מ' שלום העובדה שחומר הוא "טבעי" אינו הוכחה שאינו גורם נזק. למקרה שלא ידעת - גם אופיום מקורו בטבע. ולשאלך איפה אני חיה ? כנראה באותה המדינה כמוך, רק בסביבה קצת יותר מנומסת. אבישג

האם המעבר מסרוקסט 20 לפריזמה 20 יהיה כרוך בתופעות לוואי (ריח בפה, בעיות קיבה הזעה וכו')? המעבר בין התרופות הינו שבוע חצי כדור מכל אחד. כמו כן רציתי להביע את הערכתי כלפיך רונן

לרונן שלום, פריזמה=פרוזק דומה לסרוקסט, שתיהן מולקולות שונות הפועלות על הסרוטונין במוח. לכן המעבר לא צריך להיות בעייתי במיוחד ואני מקווה שהפריזמה מתאימה לך יותר מהסרוקסט. כלומר היא תשפיע לטובה ללא תופעות לוואי. שיהיה בהצלחה דר' גיורא הידש

גברת נכבדה - אמנם תשובותייך מביעות ידע וניסיון אך מדומני שאת קצת ניסחפת... אם הבנתי נכון, פורום רפואי אמור להתנהל על ידי רופא והוא, ורק הוא, רשאי לספק מידע רפואי לאנשים במצוקה, קל וחומר כשמדובר במצוקות נפשיות. ענף הפסיכיאטריה, שהוא לכשעצמו בעייתי משהו ולא מספיק מפותח לעניות דעתי, רצוי שיטופל וינוהל על ידי בעלי מקצוע שלשם כך הקיזו את דמם משך שנים ארוכות. ולמרות הידע הנרחב שלהם, קיימים אין-ספור מקרים שלא נמצא להם פתרון ראוי. עובדה שעד היום פסיכיאטר לא יכול לנבא את השפעת התרופה על להמטופל ולעיתים נידרש להחליף תרופה כמה וכמה פעמים. כך שאני מוצאת את "בריאות הנפש" כתחום מאוד עדין שרצוי וכדאי מאוד להשאיר אותו בידי היודעים דבר.

יהל. בטח שמעת כי "אין חכם כבעל נסיון". מטופלים רבים יכולים ללמד אנשי מקצוע לא מעטים, לא מעט. רק המטופלים שמנסים על עצמם את התרופות, ערים לדקויות, ויכולים לספק המון המון טיפים , שאדם שלא מתנסה אין לו מושג. אם שמת לב דר הידש מבקש תמיד מהכותבים כאן לשתף אותו ולדווח איך תרופה משפיעה עליהם וכו', ומעוניין ללמוד מניסיון המטופלים כך עושה כל רופא טוב מעבר לכך ישנם רופאים דגולים, פרופסורים מנהלי מחלקות וכו', שיכולים להמיט שואה על חיי המטופל בהתאימם תרופות לא נכונות וובחושבם שאת המטופלים לשפני ניסיונות. עם כל הכבוד , הנה לך עוד שני פתגעמים לסיום איזהו חכם? הלומד מכל אדם וגם- מכל מלמדי השכלתי. את רואה, כבר חכמינו ידעו זאת היטב פורום זה כרבים אחרים מונחה אומנם על ידי בעל מקצוע אולם הצופים והחברים מגיבים בו, על ידי שיתוף מניסיונם שלהם, מתן תמיכה, חיזוק, זוויות ראייה נוספות וכו' וכו'. את רשאית לחפש לך פורום שנענה רק על ידי בעל מקצוע, כרגע איני יכולה לזכור פורום כזה, אם קיים, בכלל. בכל אופן פורום זה במהותו אינו כזה, ולא מהיום.

לפני ההשמצות האישיות הייתי מציעה שתעלעל בדפי הפורום ותראה שאבישג לעולם לא נתנה עיצה רפואית וההיפך יצאה נגד אלו שהתיימרו להלחיט כך או אחרת עבור אנשים שחיפשו פה עזרה. עם זאת, הנסיון הוא לעיתים משמעותי והרה גורל במיוחד כשאנשים נמצאים בצרה ומחפשים מישהו שעבר דבר הדומה להם רק בכדי להרגיש שהם לא משתגעים. ואז, , כל מי שחווה דבר דומה זה טוב ואף רצוי שישתף פה ואין בזה מן הפסול. אבישג, בטוב ליבה מנסה לתמוך ולעזור ככל יכולה ומזמנה הפנוי והשמצות אישיות אינן במקום ולא מתקבלות פה בברכה. אבישג היקרה, המשיכי לעשות את מה שאת עושה כל כך טוב- לעזור. כולנו מלאי הערכה שלך, אריאל

יהל שלום צר לי שהיסקת מהתשובות שלי שאני מתיימרת להעניק עצות רפואיות, ההיפך הוא הנכון, וכפי שאמרה אריאל - אם יש לך זמן פנוי אתה מוזמן לעלעל בדפים הרבים להם הגבתי, ולראות שכמעט אין הודעה בה לא טרחתי וכתבתי ש א י נ י רופאה, ואני מרבה להשתמש במשפטים כמו: "נראה לי", "לדעתי" או "אני חושבת".... אם זה עדיין נראה לך כמו עצות רפואיות - נראה לי שאולי כדאי שתחפש מדוע אני יוצרת אצלך כזה אנטגוניזם, כי כנראה שהמקור לבעיה, והתשובה - נמצאות בתוכך. אני חושבת שהרעיון הנחמד בפורום הוא שמלבד התשובות המקצועיות מאוד של המנהל אותו, האנשים זוכים להחליף אינפורמציה אישית והתנסותית בינם לבין עצמם. אני סומכת על האנשים כאן שידעו להבדיל בין עצה שמבוססת על ניסיון והיגיון בריא, לבין עצה רפואית שמבוססת על 7 שנות לימוד ועוד אי אלו שנות התמחות, פלוס ניסיון בעבודה כפסיכיאטר. שלום וכל טוב, אבישג ותודה רבה מאוד למיכל ואריאל !

רק תיקון קטן לאריאל ולאבישג- יהל זו "היא" ולא "הוא". מיכל.

אבישג, ברצוני להתנצל בפנייך. קיבלתי כנראה רושם מוטעה. מיכל - נכון, יהל זו "היא" ולא "הוא". מקווה שתקבלו את התנצלותי.

ביום החמישי לטיפול באפקסור, כשהעלתי את המינון ל-150 מג, התעוררתי בבוקר "כמו חדשה", שמחתי ודבר ראשון הודעתי על חזרתי לעבודה ,אך לאחר שעה נתקפתי שוב בהתקף זעה וחרדה איומה. האם התופעה ידוע? האם זה אומר שהתרופה אינה מתאימה? המצב מאד מתסכל אותי...

היי גיתית אני למעשה כבר הגבתי אלייך וחוזרת שוב, למעשה שאלתי מופנית אל דר הידש- האם ייתכן שתוךחמישה ימים מגיעים למינון של מאה וחמישים מג אפקסור? האם זה סביר? נדמה לי שעלית על התרופה לא בקצה המקובל, ואפשר שהתופעות נובעות מכאן. תני לה זמן היא תרופה טובה מאוד.

היי גיתית כשהתחלתי לקחת אפקסור, נאמר לי שעלול לקחת בערך שבועיים עד שהגוף מסתגל לתרופה, אז לדעתי עליך לתת לזה עוד קצת זמן לפני שתוכלי לשפוט האם התרופה מתאימה או לא. תנסי להחזיק מעמד, כי כמו שמיכל אמרה - התרופה נחשבת יעילה מאוד. תרגישי טוב אבישג

גיורא , השבת לי כך: מחבר: דר' גיורא הידש-מנהל הפורום>> תאריך: 72:31 3002-90-50 לגולדשמיט שלום, כעת קשה לי להבין, אם האבחון של הפסיכיאטר נכון אז הוא נהג כראוי כדי להגן עליה, אם לדעתך הייתה טעות באבחון )והפסיכיאטר המחוזי לא אשר את הבקשה לאשפוז כפוי(, או שהדברים שנכתבו אינם נכונים אז כדאי לידע ולשוחח עם מנהל המחלקה הפסיכיאטרית. לפחות תכתוב לו מכתב על הטעות שנגרמה ובקשה שיתקן אותה. תיקון המעוות ותיקון המכתבים והתיקים אפשרי רק אם מנהל המחלקה ישנה את מסקנות הפסיכיאטר המייצג את המחלקה. אני מקווה שהדברים ברורים ושבת שלום. שבת שלום דר' גיורא הידש שאלתי היא: אבקש להזכיר כי המחלקה היא מחלקה פנימית ולא פסיכאטרית הפסיכאטר זומן מהאגף הפסיכאטרי ומכאן השאלה: האם במנהל המחלקה הכוונה לאיזו מהמחלקות? אשמח לקבל תגובה אם ההתנהגות של כפי שפרטתי תואמת את האתיקה הרפואית [אי ידוע אותי לגבי האבחנה והפניה לפסיכאטר המחוזי והעברת האבחון של הפסיכאטר למרפאה בה אני חבר כל דבר אחר העולה מהסיפור שפרטתי - סיבוי הראש ואי המקדות בפצינט או ל דבר אחר]

לגולדשמיט שלום, אני מתכוון למנהל המחלקה הפסיכיאטרית, יתר המהלכים שתיארת הם תקינים כיוון שאם מצבך היה חמור כפי שהפסיאטר התרשם אז חשוב שהוא דואג לך ומעביר את האינפורמציה לרופאים המטפלים. אני מקווה שהדברים ברורים שבת שלום דר' גירוא הידש

ובקשת אישפוז כפוי מבלי לבקש תחילה ממני? ומבלי פרוט בדו"ח מהן הן מחשוות השווא ועל סמך מה הנו חושב כך?! כעת אינני מבין בתשובתך זו האחרונה הנך טוען כי המעשים הנם תקינים ואלו נעשו מתוך דאגה לי ואילו בקודמת צינת "כעת קשה לי להבין, אם האבחון של הפסיכיאטר נכון אז הוא נהג כראוי כדי להגן עליה, אם לדעתך הייתה טעות באבחון (והפסיכיאטר המחוזי לא אשר את הבקשה לאשפוז כפוי), << לך היה קשה להבין ואולי לא מפתיע שגם לי [-: בכל אופן הפסיכאטר המחוזי לא אישר זאת עובדה וגם עובדה כי בנימוקיו כתב שאין שום ראיות בחומר שקיבל לידיו אשר תומך הטענת האבחון

1. הפסיכאטר איבחן את שאיבחן מבחינתו זו האבחנה ואין לחשוב שהוא בודה אותה 2. לא הביא בפני את אבחנתו ולא ביקש ממני אישפוז 3. בבקשתו מהפסיכאטר המחוזי אין שום הנמקה לאבחון ועל מה הוא מסתך או מגבה את אבחונו [הדבר דומה למי שיטען שיש סכרת אבל לא יגבה זאת בבדיקות המעבדה] 4. הפסיכאטר המחוזי סרב לבקשה בטענה שבבקשה אין שום עדויות לאשר נטען בה 5. לאבחנת הפסיכאטר ולמציאות אין שום קשר - אולי קשה לקבל זאת אבל זאת עובדה 6. למרות סרוב הענות הפסיכאטר לבקשתו נשלח העתק למנהלת המרפאה שלי ואילו אני שוחררתיח ללא כל הניחיה 7. כמדומני שבין אישפוז כפוי לבין שחרור ללא כל המלצה שהיא בפני או בסיכום המחלה ישנן אפשרויות משנה למשל: המלצה לביקורי יום במרפאה פסיכאטרית או המלצה לפנות לפסיכאטר מי שלא מצא לנכון להמליצ על כלום מדוע זה ימצא לנכון לעשות מעשה מאחורי הגב של הפצינט? והכיצד זה תקין? [אתה יכול גם להניח עד כמה זה מוסיף אמון למערכת] כלומר בין מעשה קיצוני של אשפוז בכפיה לאי כלום יש שלבי ביניים - אי נקיטתם או המלצה על שכאלו הנם מהווים בעיה כלשהי

היי,כתבתי כאן לפני כמה ימים על כך ששום כדור לא עזר לי ובכן.. המצב השתנה אני מטופל כעת באפקסור 225 מ"ג ליום כמו בעבר, כמו כן חדלתי להשתמש בבנזודיאזפינים(ואבן) לפני כשבועיים לאחר שימוש של מס' חודשים,בהמלצת הרופאה,אציין שאינני מעוניין לחזור להשתמש בבנזודיאזפינים בשום מקרה מצב רוחי במשך היום השתפר מאוד,אולם כאשר אני מנסה לישון כל גופי קופץ בצורה משונה,אני מתעורר בבהלה,נשימתי כאילו נעצרת,הדבר קורה מס' פעמים בלילה, וזה מאוד מטריד ומפחיד אותי מה ניתן לעשו? אזכיר כי אני סוסבל מ CP באם הדבר משנה

לאלמוג שלום, שמחתי לשמוע שאתה מרגיש טוב יותר. למזלנו האפקסור מעורר (ואיננו ישנים כל היום), אבל החסרון הוא שגם בלילה לעתים השינה פחות עמוקה ואז ישנם מצבי החרדה שאתה מתאר. התופעה הזו חולפת בדרך כלל עם הזמן. אפשר בכל זאת ליטול מדי פעם כדור הרגעה, בנזודיאזפינים לעתים מזדמנות לפי הצורך אינם מזיקים. אפשר לנסות גם פנרגן=פרומטזין שאינו ממכר או תרופה לשינה כמו נוקטורנו או סטילנוקס שאינן ממכרות. כל אלו כמובן במשך מספר ימים עד שהגוף יסתגל לאפקסור. יופי, תרגיש טוב והמון אושר דר גיורא הידש

בעבר הפסיכיאטר שלי המליץ לי על ריטאלין, מאחר ואני "סובלת" מADHD (לא הוכח מחקרית שיש לי את זה אבל משיחות איתו ועצם העובדה שיש לי הפרעות קשב וריכוז, ודסלקציה - וכמה מסמפטומים הADHD - הוא אמר לי שיש לי) ואני אישית מאמינה לזה... אני לא רואה סיבה שלא... למרות שלא עשיתי מבחני ADHD אבל עשיתי הרבה מבחני פסיכיאטריה ודסלקציה... לא ארחיב כרגע את המצבי הנפשי אבל בכל אופן, הוא המליץ לי על ריטאלין ואמר שזה יעזור לי להבין את החומר טוב יותר, יש לי בעיה כזו שאני קוראת משהו ושום דבר לא נכנס לי לראש, אני מרגישה את עצמי נודדת למרחקים ורק לא לתוך החומר, קורא שאני קוראת מאמר מסוים ושוכחת אותו כמעט מיד לאחר מכן, גם נושאים שלמדתי בבית ספר - בעבר, נשכחו אף הם.... ועל כך אני מרגישה מאוד בורה שאני לא יודעת מושגים בסיסים על אף שלמדתי אותם בעבר..... תוך כדי לימוד מוסחת דעתי לכל עבר, ואני לא מצליחה לא ללמוד ולא להתרכז. לצערי הרב הבנתי שיש תופעות לוואי לתרופה (כמו שיש לכל תרופה בעצם) אלא שכאן הן חמורות בהרבה , עוויתויות, הליכה משונה , דיבור משונה וגמגום וכן הלאה. הכרתי אנשים שטענו שהתרופה היא נוראית, לא עזרה להם ואפילו החמירה את מצבם... אני מעשנת (לא על בסיס קבוע) מריחואנה וסגריות רגילות וגם שותה מידי פעם, ולמען האמת אני קצת מפחדת לערבב סמים בסמים (גם ריטאלין זה סם לא?) אני מעולם לא לקחתי סמים כבדים יותר כגון אקסטזי וגם לא מתכוונת לקחת. קיבלתי בעבר פרוזאק, אבל לא עירבבתי אותו עם מריחואנה... מצד אחד אני רוצה לנסות את הריטאלין, כי אולי הוא באמת יעזור לי, ואני גם מתחילה לימודים עוד מעט, אז אני רוצה מאוד להצליח בהם... ומצד שני, אני מעשנת מריחואנה (מס פעמים בחודש) ולעיתים גם פחות מיזה, ושותה מידי פעם ואני מפחדת על המיקס שעלול להגרם לי מכך וכתוצאה מיזה אסבול מתופעות לוואי של הסמים או האלכוהול והתרופה לטווח הקצר ואולי אף לטווח הארוך. האם חשושתי מוצדקים? והאם ריטאלין באמת עוזר? האם הוא יגרום לי לרצות להתעניין ולא לדמיין?

אני קצת מפחדת לומר לפסיכיאטר שלי שאני מעשנת.... אני מפחדת שיעביר את זה הלאה למשפחתי (למרות שאני בוגרת וכבר עברו מס שנים מאז היותי בת 18) אני מפחדת שהוא עלול להודיע למשטרה (אני עד כדי כך פראנואידית) מה לעשות?

אין לך שום דבר לעשות בחיים חוץ מלעשן מריחואנה ?

שלום ד"ר הידש, למה משמש ה-T.Zodorm 10mg והאם יש לו תופעות לואי. תודה שאול

שאול שלום למיטב ידיעתי מדובר בכדור שינה, כך שניתן לקוות שתופעת לוואי מרכזית תהיה הירדמות מהירה ושנת לילה מצוינת ! אבישג

לשאול שלום, מדובר בתרופה לשינה שאינה ממכרת. ישנן תופעות לוואי מעטות ותוכל לקרוא בכל אינדקס תרופות תיאור מפורט. שבת שלום הידש

שלום ד"ר, למה משמש ה-seroxat, והאם הוא ממכר. תודה, מאיר

סרוקסט היא תרופה אנטי דיכאונית שנתנת כטיפול בדיכאון. את התרופה לוקחים לתקופה ממושכת והיא אינה ממכרת בהצלחה אריאל

הסרוקסט משמש לטיפול בחרדות ובדכאון. כמו כן גם לטיפול בהפרעות אובססיביות. אינו ממכר או לפחות אינו אמור למכר.

http://www.seroxatusergroup.org.uk

שלום רב אני בשנות העשרים ה"אמצעיות" עברתי טלטלות התעללויות ואכזבות בחיי הקצרים והמכאיבים והיום אינני מתפקד.(ליתר דיוק כבר כמה שנים.) אם אני שואל את עצמי למה איני עובד,למה איני לומד ,התשובות קיימות אבל עמוקות מאוד.אני לא חש בדיכאון,אחרת הייתי לוקח תרופות,אבל כמו שאמרתי אני ב"בועה". אין לי חברים וחברות,ואין לי תפקוד. היו תקופות גם אחרי" פרוץ המשבר" הזה שהתאמנתי בחדר כושר, קראתי ספרים ,טיילתי וכו' אבל לבד(כי כל החברים היו כבר באוניברסיטה) ו"נתקעה" הדרך ואני חש היום בפיגור עצום לעומת בני גילי הרגילים.(גם זה מוביל לחוסר הבטחון שמוביל להסתגרות נוספת.) כל צרכי מסופקים למעשה על ידי הורי. וברור לי ש"אינני נורמלי". הסיפור ארוך מאוד,הגורמים ישנים נושנים. שני רופאים ראו אותי .אחד הציע לי אלטרול וטען שיש לי הפרעת אישיות (נמנעת) ואחר הציע לי ריספרדל. הוא באמת הבהיל אותי "כמה שנים?"(אין תפקוד של עבודה/לימודים) טוב,תיקח רספרדל". כמו שאמרתי ברור לי שהבועה עלולה להתפוצץ ואני עלול לחלות אם לא אתקדם במציאות אבל האם הרופא השני מצא שאני סכיזופרן? האם אפשר לקבוע שאדם הוא כזה גם בלי שיהיו לו פסיכוזות,הזיות,או מחשבות שווא?רק על סמך תפקוד לקוי ? שוב, באופן אישי אני בטוח שדברים רבים לא תקינים אך לא נראה לי שאני חולה במחלה הזו. ואם כן, האם אפשר להחלים ממנה? אני לא מוצא טעם בלקחת כדורים כי כמו שאמרתי אני לא חש בדיכאון חמור ולא רע לי כל כך כדי שאסכים לזה. מצד השני,אני יודע שזה עלול להתפוצץ ואני כן עלול יום אחד להזדקק לזה אם המצב ימשיך כך. יש לציין שאני בודד לחלוטין, כלומר גם הורי (גרושים) בקושי אני רואה אותם וגם הם בודדים...כך שמהם לא תצמח ישועה בקשר ל"חיבור מחדש" לחיים . מה עושים?

בוקר טוב צר לי על הדברים הקשים שעברת. עצם העובדה שטרחת לכתוב ולבקש עצה, מוכיחה שיש לך רצון ומוטבציה לצאת מהצב הזה, וזה כבר הצעד הראשון בדרך להצלחה. אמרת שהתשובות לכל השאלות המעיקות עליך נמצאות עמוק בפנים. בדיוק בגלל הסיבה הזו, אני חושבת שיועיל לך לפנות לטיפול פסיכולוגי כדי לשוחח על הדברים, לנסות בעזרת המטפל להגיע לשורשים העמוקים של הדברים איתם אתה מתמודד. בכל קופת חולים ישנם פסיכולוגים, במידה ואין לך אפשרות ללכת לטיפול פרטי, ואני מציעה שתתקשר בהקדם ותתאם תור לפגישה ראשונה. לגבי הבעיה החברתית ותחושת הבדידות שדיברת עליה, זו אכן בעיה קשה ורצוי שתטפל גם בנושא זה - במקביל לטיפול הפסיכולוגי האישי. אולי כדאי שתברר על קורסים שונים באזור מגוריך: לא סיפרת האם יש לך תחומי התעניינות כלשהם, תחביבים או נושאים שהיית מעוניין להרחיב את הידע שלך לגביהם? אם תסתכל ב"עכבר העיר" - תמצא שם מגוון גדול של הצעות לטיולים בימי שבת לאזורים נחמדים מאוד, אתה יכול להירשם לטיולים של החברה להגנת הטבע לדוגמא, או כל דבר אחר שמעניין אותך, הרעיון הוא קודם כל לצאת מהבית, ולהשתלב מחדש בחברה, לקחת חלק בפעילויות חברתיות מהנות ולהשתתף באינטראקציה חברתית. אני משערת שבפעמים הראשונות יהיה לך קשה וזה וודאי יראה לך מלאכותי וידרוש ממך אנרגיות רבות, אבל מפעם לפעם אני בטוחה שזה ילך ויהיה קל יותר, ותראה שבסוף פשוט תיהנה, ותיצור היכרויות חדשות שאתה כל כך זקוק להן. שיהיה לך הרבה הצלחה, תאמין בעצמך אבישג

שלום, תמיד מפליא אותי עד כמה אנשים סובלים ואינם מתפקדים ואינם פונים לטיפול. שנות העשרים לחיים הן השנים היפות ביותר כאשר יש כוח ויכולת לעשות המון דברים ועדיין את המחוייבויות והשיגרה של חיי משפחה ועבודה קבועים....חבל. אתה צודק שאין אפשרות לאבחן סכיזופרניה ללא מצבים פסיכוטיים. יתכן והכוונה הייתה להפרעת אישיות סכיזואידית או הפרעת אישיות סיכזוטיפלית שבהן ישנן רבים מה"סמנים השליליים" של סכיזופרניה ללא מצב פסיכוטי. אני בהחלט מסכים לדבריה של אבישג שיש מקום לטיפול פסיכותרפיה ועדיף להתחיל מוקדם ככול האפשר, לגבי הטיפול התרופתי צריך אולי לנסות ולראות האם הוא עוזר, כמובן לפי האבחנה שנקבעה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אבישג, ובתור מה אני יציג את עצמי בפעילויות כאלה,"מה אתה עושה?" "כלומניק"??????

מאחר ואני קצרה בתקציב, האם מישהו יכול להמליץ לי על אתרי פסיכולוגיה/פסיכיאטריה שדנים במאמרים מפורסמים או ביוגרפיות של פסיכיאטרים כמו פרויד למשל וכן הלאה?

היי הבסיס הוא כמובן של פרויד ויונג. על פרויד כתבו שתי ביוגרפיות וגם של יונג מעניינת מאוד. אירווינג יאלום לא כתב ביוגרפיה אבל ספריו מכילים חומר ביוגרפי רב, וגם הספר "הפרנס" משל ארייטי מסביר מה הרקע לכך שהפך לפסיכיאטר. בהצלחה הידש

מאמרים בעברית בפסיכולוגיה את יכולה למצוא באתר הבא: http://www.hebpsy.net

אני מעוניינת להתחיל טיפול בציפרמיל.האם זו תרופה שצריך להפסיק ליטול תקופה משמעותית לפני כניסה להריון? כמו למשל עם התרופה רואקוטן(לעור) האם יש לתרופה נזק מצטבר לטווח ארוך? האם תופעות חרדה ולחץ נפשי חוזרות כאשר מפסיקים ליטול את התרופה?

אענה לך חלקית : החרדה חוזרת באם לא טיפלת במקביל בעצמך בדרך לא תרופתית. לתרופה זו כלשאר "בנות משפחתה" לא אמור להיות נזק שיישאר, יש כמובן דברים שעדיין לא ידועים היום וייחקרו מן הסתם רק עוד שנים, סך הכל אלו הן כולן תרופות חדשות.

למיקה שלום, ראשית את יכולה לקרוא בכל אינדקס תרופות על התרופה. עם זאת התרופה אינה ממכרת, אפשר להפסיק אותה זמן קצר לפני ההריון למרות שלפי המידע שבידינו היא בטוחה בהריון. בדרך כלל השמוש בציפרמיל בזמן מספיק מסיים את סיפורי החרדה והם אינם חוזרים. סך הכל מדובר בתרופה טובה ובטוחה שאינה ממכרת. כל טוב ואושר הידש

שרון היקרה כן, אין שום בעיה. אבישג

מסכים הידש

שאלה האם יתכן שחודש של שימוש ברימרון+ לוריבן עדיי קשה להרדם ולישון שינה סדירה בלילה וגם ביום? תודהן

הי שיר לעתים לוקח זמן לכדור להשפיע וזה יכול להיות אפילו בטווח של חודשיים אז אל ייאוש תרגישי טוב אריאל

שוב תודה

התמכרות עצלנות-ניסוח השאלה מחדש כשאני באי עשייה, אני חושבת ונהנת מהמחשבה המאורגנת שהיא בדרך כלל פילוסופית וניתוחית על מצבים של קבלת החלטות. כשאני יושבת וחושבת אז השקיעה בחשיבה העמוקה, מנחילה הצלחה רבה בלפתור בעיות של קבלת החלטות (למרות שבפועל אני לא מיישמת אותם). אבל אני נהנת מפעילות החשיבה משום שכשאני נחה אז אני חושבת בצורה מאוד עמוקה ומבינה דברים לעומק רב ואני מכורה להנאה שיש בחשיבה עמוקה, שמנתחת מצבים והחשיבה נמשכת הרבה זמן עד שאני מתעייפת מאוד. אבל אם אני קמה לבצע דברים (בחוץ ובבית ), אז אני כאילו מאבדת את העצמי שלי שהוא גורם לי למשמעת עצמית. העצמי הוא כביכול המרכז הדיבור במוח שלי, שגורם לי להיות מודעת למציאות ולא להיות מבולבלת ולהתמצאות במרחב ובזמן, ובאמת כשאני מבצעת פעילויות אז אני מתבלבלת,תמיד טועה, נתקלת בדלתות,נתקלת בעמודים ברחוב, ועושה דברים מתוך בילבול ואחרי שאני סובלת את ההשלכות הרעות של הפעילות הזאת אז ביזמן המשך הפעילות זה גורם לי לתופעות שתיארתי כגון לחץ, חוסר שקט ייאוש ותשישות שאני נופלת מהרגליים. משום שה"עצמי" (שהוא כמו מרכז הדיבור שלי), שדואג שלא אהיה מבולבלת ואחשוב על דברים לעומק ואתרכז,נמצא רק כשאני לא עושה כלום ומאותו רגע שאני מתחילה בעשייה אז אני מאבדת את ה"עצמי" ומתחילה להיות אוטומטית מבלי להיות מודעת לדברים שאני עושה,ומתחילה לאבד את הקשב והריכוז ולהתבלבל לגמרי ונהפכת לתשושה נפשית ופיזית ומתייאשת. ולזה יש כאמור השלכות גרועות על חיי כי אני נכשלת ואז אני נוטה לחזור מהתשישות הזאת ומהבילבול הזה שיש בעשייה, אל מצב של הנאה מחשיבה על הדברים שבגללם נכשלתי.אני עושה ניתוח חשיבתי על הדברים כדי לא לטעות שוב וכדי לא לעשות דברים מתוך אוטומטיות, ללא מודעות, שאחר כך אני אסבול את ההשלכות של פעילות כזאת.למשל אתבלבל וכדומה. ואני ממש מכורה לחשיבה הזאת שבה אני לא עושה בה כלום ורק עושה "חשבון נפש". הייתי אומרת שההתמכרות הזאת היא התמכרות ל"חשבון נפש" שבאה על חשבון כל התפקודים היומיומיים שאני צריכה לעשות ומפסידה את החיים ממש . אני פוחדת מהכישלון ולא עושה את מה שצריך לעשות בחיי היומיום כי אני מפחדת מההשלכות של תוצאות כישלוניות למשל אני מאוד רוצה ללכת לפסיכאטר, אבל, למרות כל החיזוקים בסביבתי, אני פוחדת מזה שבעתיד, הגיסים שלי יאשפזו את אמא שלי בשביל כסף, ואז לא אוכל להציל אותה, כי הם יאשפזו אותי ויביאו רופא פרטי שיוציא מביטוח לאומי הוכחות שביקרתי אצל פסיכיאטר. ואז ישלל ממני האמון בעדות משפטית, שהרי הייתי כבר אז חולת נפש, ואני מאוד פוחדת ממצבים כאלה, משום שעשו את זה לסבתא שלי כבר. סבתא שלי, רצתה להתנגד למינוי אפוטרופוס, אבל אף אחד לא התיחס אליה, כי קבעו שפעם היא הייתה אצל פסיכיאטר ולכן כביכול מה שהיא החליטה פעם מבוטל . ההתמכרות לעצלנות, הובילה אותי לנזקים קשים על חיי ועל סביבתי. ואני רוצה להיגמל ממנה. אבל כשאני מנסה להיגמל ועושה דברים אז מופיעה אצלי "תסמונת גמילה" שמתבטאת בסבל ובילבול תוך כדי מעשה וזה מייאש אותי ומביא אותי לחוסר שקט ועצבנות בלתי נסבלת כמו שאדם מתעסק בברגים קטנים ואין לו סבלנות ומתחיל להתעצבן ואז אני לא מסוגלת להמשיך לעשות כי זה מתיש אותי ומפיל אותי מהרגליים ומהעשייה. נראה לי שאני מכורה לעצלנות . אני יודעת שאין אבחנה כזאת התמכרות לעצלנות אבל אני מאוד רוצה לדעת על תופעות נפשיות שמתאימות ודומות לתופעה הזאת שתיארתי ולדעת איך זה קורה זאת אומרת, איזה תפקיד תופעות כאלה או דומות( או מקבילות או מתאימות לתופעה הזאת וכדומה) ממלאות אצל החיים של האנשים שגם סובלים מדברים כאלה?

נראה לי שסוג החשיבה הזה שאת מתארת משרת אותך בהתחמקות מהתמודדות עם המציאות. הנבירה הזאת, החיטוט הבלתי פוסק הזה במחשבות, (ונקרא גם- "העלאת גירה") , מאפיין לעיתים אנשים שסובלים מחרדות, וכן מהפרעה אובססיבית.. כבר כתבתי לך פה בעבר, לדעתי זו הדרך שלך לא לקחת אחריות על עצמך, לא להתחייב, לא לגדול. וכבר תיקנתי, כי חוץ מהפחד מכישלון יש גם לעיתים פחד מהצלחה. ההצלחה גם מחייבת. כל עוד את בעולם החשיבה הכל לכאורה אפשרי. ברגע שאת נוקטת בפעולה לפתע מצטמצמות האפשרויות, ואת כבר לא כל יכולה. האשליה הזאת כאילו האדם הוא אומניפוטנטי, מתאפשרת כל עוד אינו עושה דבר. כל עשייה מתחילה להפגיש אותך עם המציאות ועם מגבלותייך ומוגבלויותייך. לכן יש שמעדיפים להישאר שקועים במחשבה... בלי "לחתוך" דברים במציאות זוהי טחינת דברים שאין בה מאום פרט לאשלייה, לדחיית הקץ ולאיבוד זמן. מיכל.

לליטל שלום, המכתב הנוכחי ברור יותר אבל צר לי שאני נזהר מאוד ואיני חושב שאפשר להגיע לאבחנה ברשת במיוחד אצל אנשים מורכבים או מצבים שבהם האבחנה אינה פשוטה ביותר. ממה שאת כותבת בולטת לעיני העובדה שקיימת התנהגות הימנעותית, את נמנעת ממצבים וממקומות שבהם את חושבת שתכשלי, תתבלבלי או לא תצליחי, עם זאת את רוצה לצאת מהמעגל ולכן את חושבת שעות רבות, אין מדובר על עצלנות והנאה מלשכב בשמש ולהשתזף, אני חושב שבשעות שאת לבד את מרגישה מוגנת יותר אבל בסך הכל אינך מרוצה מהמצב. מצבים של הימנעות שכיחים אחרי טראומה שהאדם עבר. יתכן שישנה טראומה בעברך ואת עדיין נמצאת בצילה. אני מקווה שעזרתי הידש

היי לכולם!!! התחלתי בטיפול בציפרלקס לפני שבוע בערך וכמובן שכתוב לא להשתמש בתרופה אם אלכוהול. הבעיה היא שאחד ההנאות המעטות שיש לי בחיים זה לצאת מידי פעם לאיזה פאב ולשתות איזה כוס בירה או שתיים בסופי שבוע, השאלה היא האם מותר לחרוג מידי פעם ולשתות איזה כוסית? מה הם הסיכונים אם בכלל? האם זה מסוכן פיזית או פסיכולוגית? האם יש הבדלים בין משקאות והשפעתם (בירה,וויסקי או יין)? אשמח לקבל תגובות.... תרגישו טוב....

הסכנות הם חוסר שיווי משקל, סחרחורות ואפילו התעלפויות. ברור שיש הבדל גדול בין סוגי המשקאות. הדבר שקובע זה ריכוז האלכוהול במשקה והכמות הכוללת שאתה שותה. בגלל שהתגובה היא אינדיבידואלית לא ניתן לתת לך "אישור" מה בדיוק לשתות אם בכלל. אתה יכול לנסות לבד ולראות. התגובה לא חייבת להיות מיידית.

תודה על ההתייחסות... אני מניח שלא כדאי לקחת את הסיכון, אני יידחה את ההנאה שבאלכוהול לתקופה הקרובה. נ.ב. אשמח לקבל את תגובתך ד"ר לנושא...

לכבוד ד"ר הירש אמא שלי בת 75 עברה בשנה האחרונה מס' בדיקות פולשניות בהרדמה כללית וניתוחים , שלאחריהן ראינו שינוי בהתנהגותה הרגילה, קשה לי להגדיר במה , אך אולי יכולת הקליטה שלה נראית בעיני שונה , ואינני יודעת להגדיר את הדברים , היא שוכחת כמו שאדם מבוגר בד"כ שוכח, אין לי אמת מידה לבדוק אם אכן יש לה ירידה מנטלית עכב הניתוחים וההרדמות . אציין, שלפני הניתוחים וההרדמות שעברה , היתה מאוד עירנית, חזקה , ומעולם לא נזקקה לתרופות , וגם היום אינה משתמשת בתרופות , למעט כדורים נגד עצירות , אציין שלפי תוצאות בדיקות דם שנערכו ויטמין B12 אצלה נמוך 175 והיא לוקחת גם ויטמין זה. למי צריך לפנות כדי שיאבחן אם אכן יש ירידה מנטלית, דמנציה וכד'. אודה על תשובתך, לי-רז

ללי רז שלום, השאלה חשובה מאוד. הדבר החשוב ביותר להבדיל האם מדובר על דיכאון או על דימנציה. ההבדל בין שתי המחלות גדול מאוד, דיכאון הוא הפיך ואמך תחזור להרגיש ולתפקד כמו בעבר, דמנציה היא תהליך לא הפיך. לכן האבחנה המבדלת כל כך החשובה. לעתים קשה מאוד להגיע לאבחנה נכונה ולכן מקובל לנסות טיפול נגד דיכאון גם אם האבחנה אינה ברורה וחד משמעית. ברוב המחלקות הנאורולוגיות ישנה מרפאה קוגניטיבית אשר בודקת אם יש דמציה ומה חומרתה. גם בדימציה יש כיום טיפולים שעוזרים. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום, רציתי להתיעץ בקשר לבעיה שיש לביתי! ביתי עברה משבר נפשי (דיכאון) לפני שנה, היום אני שמה לב שהיא משקרת כמעט על כל דבר, או שהיא מגזימה הוא ממעיטה בערך של דברים על מנת לקבל תשומת לב והיא עושה זאת בשקרים...והרבה איני יודעת אם זהו המקום המתאים לפנות אך אשמח לקבל תשובה בהקדם האפשרי... תודה מראש

לאמא שלום, תלוי מה המשבר ומה הייתה האבחנה, כדי לתת תשובה ברורה יותר אני זקוק לפרטים רבים יותר. הפורום מיועד לנושאים של פסיכיאטרייה של מבוגרים, כיום התמחות בפסיכיאטריה של ילדים ונוער היא התמחות נפרדת, כך שאם בתך פחות מ 18 שנים לא אוכל לעזור לך. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום. אני בחודש החמישי להריוני. לאחרונה הבחנתי שאני אפטית לסביבה, כמו גם תשושה יתר על המידה. בעלי, שחושש למצבי, ביקש שאפנה לפסיכולוג. הפסיכולוג איבחן חרדה. קיבלתי כדורי פבוקסיל 50 מ"ג ליום. התחלתי לקחת חצי כדור כל יום אך אני מרגישה חוסר שקט ועצבים. רציתי לדעת אם יכול להיות שזו תופעת לוואי של הכדור? הסתגלות לגוף? איך אני יכולה להיות בטוחה שאני חייבת כדורים? אולי יש שיטות אחרות שעדיפות להריון? תודה.

כלומר, נבדקת לפני שפנית לפסיכולוג? יכול להיות חוסר של ויטמין זה או אחר או בעיה רפואית כלשהי. שתהיה בריאה !

לאורנה שלום, אני מקווה שאת התרופות רשם פסיכיאטר ולא פסיכולוג. הפסיכולוגים אינם רשאים לרשום תרופות.... לשאלתך אין תשובה חד משמעית, כמובן שבהריון עדיף בלי תרופות למרות שידוע שהפבוקיסיל בטוח בהריון ואינו פוגע בעובר. מצד שני איני יודע עד כמה החרדה או הדיכאון היו חמורים. אם החרדה חמורה אז יש צורך להעזר בתרופות, התרופות בטוחות והן עשויות לעזור לך. בדרך כלל התופעות שתיארת הן מהמצב ולא מהתרופות, כמו כן לא כתבת כמה זמן את נוטלת את הפבוקסיל. שיהיה רק טוב ובהצלחה דר' גיורא הידש

אני מצטרפת למה שכתבו לך. האם יש לך אימייל?

לא, אבל בקצב הזה אני שוקלת לפתוח מועדון מעריצים. אני יודעת שזה נשמע לא אמין, אבל המחמאות ממש מביכות אותי אז..... באמת המון המון תודה, מכל הלב, אבל זה כל כך לא נחוץ. אבישג

את גדולה!!!!!!!!

זה לא היה לשם המחמאה, שאלתי אם את רוצה להתכתב, ואני מבינה שלא.

שלום ומה לגביי הסרוקסט? גם הוא סם? האם הוא מסוכן? תודה

הי לימור, דעתי המקצועית כרוקח מתייחסת כמובן גם לסרוקסט. למעשה הוא קרוב משפחה של הפרוזק, ופועל במנגנון דומה. המלצתי היא להשתדל ככל האפשר להימנע מלצרוך סמים אלה. יש היום גם הרבה רופאי משפחה שגם הם מתנגדים לשימוש בסמים כדי לשפר מצב רוח בגלל הסיבות שמניתי. אם את כבר צורכת סרוקסט, אני מציע לך לחפש רופא כזה שיוכל להוריד אותך מן התרופה. אני יכול לעזור לך למצוא אחד כזה. בנוסף אני רוצה שתדעי שיש ברוב המקרים סיבות חיצוניות פשוטות יחסית שבגללם אדם מגיע למצבים שסמים אלה מתיימרים לטפל בהן. זה מתחיל באנשים שיש להם השפעה שלילית על האדם(מנצלים אותו, מכבידים עליו, שופכים עליו את צרותיהם, משלים אותו, מחלקים לו ציונים, קובעים לו מה לחשוב, באים אליו בטענות וכו'). יש מצבים שבהם לאדם "אין מספיק בעיות", כאשר הוא לא עובד למשל. הוא מרגיש שאין לו תפוקה ואין לו השפעה, וזה מדכא אותו. הפתרון הוא לקחת המון עבודה על עצמך. גם אובדנים ופרידות יכולים לגרום למצבים שכאלה. גם במקרה כזה יש פתרונות, אולם כאשר פונים לתרופות האדם משתנה, ונהיה חולה "מקצועי", ולא יוצא מזה לגמרי. במקרים רבים הוא מאבד את יכולתו ליהנות מדברים באמת ללא הסם. בהצלחה, אילן

היי אילן תודה על תשובתך אבל כתבת שגם להפסיק את הטיפול זה לא טוב אז מה אני עושה במצב כזה? כרגע אני נוטלת כדור אחד ליומיים תודה

כל הכבוד!! הגיע הזמן לחשוף את כל השקרים של הפסיכיאטרים!! הפסיכיאטרים הם סוכני מכירות של חברות התרופות ושותפים שלהם לרווחים!!

לפני יותר מחודש התחלתי להשתמש בדפלפט,התרופה אמורה לאזן את מצבי הרוח הקיצוניים ואת התוקפנות. מאז שהתחלתי עם התרופה נכנסתי לדיכאון מאד עמוק,אך שוב,הוא משתנה.עכשיו רוצום להוסיף לי גם פאקסט. מדוע דפלפט בלבד לא יכול לעזור נגד הדיכאון? מהו הסיכון בלקיחת פאקסט בלבד?מדוע אינני יכולה לעשות זאת?האם בשלב כלשהו אוכל להפסיק לקחת את התרופות? אם ניתנו לי אבחנות שונות בקשר לביפולאריות,למה להתייחס?האינטואיציה שלי אומרת להפסיק את כל התרופות עכשיו.. תודה רבה,ענת

לענת שלום, הפרעה בי-פולרית=דו קוטבית נקראה פעם מאניה דפרסיה. לכן הטיפול החשוב ביותר הוא יציבות, לשמור על האמצע לא בדיכאון ולא בפעילות יתר. הדפלפט שייך לקבוצת התרופות המייצבות (מלשון יציב), ולכן היא אינה מספיקה בדיכאון או במאניה, מטרתה למנוע את הדיכאון ואת המאניה אבל לא בהכרח לטפל בהם. הוסיפו את הסרוקסט כיוון שכפי שכתבת הדיכאון בולט. הסכנה היא כמובן שתעברי למצב ההפוך של פעילות יתר, הדפלפט שומר שלא תעברי לפעילות יתר ולכן חשוב לטפל בשתי התרופות, דפלפט עם נוגד דיכאון. תשמרי על איזון וכל טוב דר' גיורא הידש

מאז שאני מקבלת פאקסט אני מעשנת הרבה פחות סיגריות ליום ומאוד רוצה להפסיק עם סיגריות בכלל. פאקסט מאוד מאייף וסיגריות ממש רעל.

לאולגה שלום, במידה והפקסט גורם לך לעייפות אפשר ליטול אותו בערב במקום בבוקר. כמובן שמומלץ להפסיק את העישון ואני מקווה שבקרוב תרגישי טוב יות ר ותוכלי להפסיק גם עם הפקסט. אני מקווה שכאשר המצב הנפשי ישתפר תוכלי ביתר קלות להפסיק עם העישון. \ הרבה בריאות דר' גיורא הידש

שלום רב, האם זה בסדר לעשן מריחואנה כשלוקחים פקסט? אנא אל תענה לי שזה לא טוב לעשן, כי נצטרך להתווכח על זה. אבל הייתי רוצה לדעת מה ההשפעה של שניהם יחד מבחינה פיזיולוגית. תודה ויש לך פורום נהדר!

שלום רב, תודה על המילים החמות. עם זאת בגלל התשובה שאינך רוצה שאענה לך, כנראה ולא עושים עבודות מדעיות שבדקו את השילוב של מריחואנה ופקסט. בכל אופן אני לא מכיר עבודות כאלו ולכן אין לי תשובה מדעית. ואם נדמה לך שאני מתחמק מתשובה לא אסתור את דבריך. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

מ' שלום אין לי נסיון עם סמים לכן יש לקחת את דבריי בעירבון מוגבל.... אני חושבת שההמלצה בנוגע לסמים ותרופות אנטי-דיכאוניות היא דומה לזו הקיימת גם בנוגע לאלכוהול: לא מומלץ, כיוון שמדובר בחומרים המשפיעים על המוח ולא רצוי לערבב "שמחה בשמחה". מניסיון אישי, אני מטופלת באפקסור וכשאני שותה אלכוהול (ולא מדובר על כמות גדולה יותר מכוסית אחת) אני מרגישה ר-ע !! כך שבמקומך לא הייתי מנסה, אפשר להתאפק עד לסיום תקופת הטיפול, לא ? אבישג

סמים כמו מריחואנה גורמים לדיכאון ועל זה יש הרבה מחקרים. אולי אם תפסיקי עם המריחואנה לא תצטרכי את הפאקסט. לדעתי את משחקת באש!

שלום מי זו אבישג? היא כותבת נורא יפה, ונשמע כאילו היא מקצועית מאד. מי את?

גלית שלום ותודה על המחמאה את ודאי מבינה שאני לא אמסור כאן פרטים על עצמי, מסיבות מובנות.... נורא שמחה שאת נהנית לקרוא את דבריי ! שוב תודה אבישג

האם לא תגלי, ב"בגדול", מה תחום עיסוקך?

האם פאקסט יכול לעזור לי אם אני סובלת מפוסט טראומה מזיכרון קשה שרודף אותי כל הזמן וגם בחלומות? כרגע יש לי חיים טובים ואני צריכה להיות שמחה אך הזיכרונות הקשים תוקפים אותי ואני מרגישה הרבה יותר מדוכאת ופוחדת מאשר הרגשתי ברגעים של הטראומה. תודה רבה מראש

לאולגה שלום, פקסט היא תרופה טובה ורבים משתמשים בה והיא עשויה לעזור להפרעה כפי שתיארת אותה. עם זאת להפרעה פוסט-טראומתית הלוסטרל מומלצת יותר. שתי התרופות הן מאותה המשפחה כך שההבדלים אינם גדולים. הרבה בריאות דר' גיורא הידש

הרפואית או לחילופין האם היא כשרה למהדריןגם אם הינו רוצים שתהיה אחרת כמוכן הנני להזכיר כי לפי המערכת הנני חולה אנוש כך שלא בדיוק מדובר במקרה שהיה ,עבר וניתן להתעלם ממנו אשמח לדעת אם זה תקין שלא מידעים אותי על האבחון? שמעבירים העתק מבלי ידיעתי למנהלת המרפאה? האם תקין לבקש אישפוז בכפיה מבלי לידע [שלא לשאול אותי] אותי תחילה? האם ניתן לשנות הרישום בתיקי האישי לעצם הקרישום בתיקי האישי ישנן משמעויות והשלכות מעבר לרישום בלבד היות והודעתי נדחקה כבר שני עמודים אחורה הנני חוזר עליה כאן עקב תוצאות של בדיקות מעקב אשר הראו שהנני ביתר של תרופה שהנני משתמש בה ]הורמון כלשהו[ ועקב הרגשה שמצבי מתדרדר ניגשתי למיון בי"ח בסביבות חצות בלילה חלק מהליך שגרתי כאשר אדם נוטל עודף מאותה תרופה הוא אבחון פסיכאטרי עד כאן הכל טוב ויפה ולפי נהלים כאן מתחילות שאלותי הפסיכאטר בכל חצי השעה שראין אותי לא היה מסוגל להישיר אלי מבט אלא סובב ראשו כל הזמן במעגלים , כל שנדרשתי מספר פעמים לבקש ממנו שינסה להביט עלי כאשר הנו מדבר איתי - טוב , לא כלכך קשור לשאלתי אבל זה פשוט היה משונה מאד , רופא ועוד [פסיכאטר שאמור לאבחן אותך ואיננו מביט עליך אלא מסובב ראשו במעגלים נאמר לי שבהתאם לתוצאות הבדיקה הפסיכאטרית יוחלט אם לשחררני הביתה ]מסתבר שאין הרבה מה לעשות מעבר להפסקת נטילת התרופה לפרק זמן[ כעבור זמן קצר שיחררו אותי הביתה האחות המשחררת נתנה לי תרופה שאקח 3 פעמים ביום - זו היתה הפעם הראשונה שנודע לי על כך בטעות התרופה שניתנה לי היתה להורדת כולסטרול בעוד שלפי הבדיקות הייתי בתתכולסטרול כך שכנראה היתי צריך לקבל כולסטרול להעלאת הכולסטרול ולא דבר מה להורדתו ] בתיק האשפוז כתוב כאילו החלתי לקחת תרופה זאת קודם , אבל פעם ראשונה ששמעתי עליה ונתקלתי בה היה בשחרור[ לגבי תוצאת הבדיקה הפסיכאטרית לא נאמר לי דבר - לא על ידי הפסיכאטר ולא ע"י אף אחד אחר - כלום , פשוט שוחררתי תוצאת הבדיקה הפסיכאטרית הועברה למנמהלת המרפאה בה אני חבר - זו ניבהלה והרימה אלי טלפון כשהיא מזועזעת ונרעשת וחרדה מאד למצבי הנפשי כשהיא בטוחה שאני חולה אנוש ]כך זה נשמע לפחות[ ביקשתי העתק תיק האישפוז מהבית חולים בתיק נמצא גם סיכום הראיון הפסיכאטרי ממנו עולה כי הפסיכאטר ביקש מהפסיכאטר המחוזי לאשפזני בכפיה בטענה שיש לי הזיות שווא ]לא פורטו מהן ההזיות לטענתו[ הפסיכאטר המחוזי סרב בטענה שאין בדו"ח הפסיכאטרי שהומצא לגביו כל ראיות להיותי סובל מהזיות - וכך הודות לקיום החוק והודות לפסיכאטר המחוזי שוחררתי הביתה ללא כל הנחיה טיפולית אך רישום בתיקי האישי שהנני חולה אנוש והוזה הזיות מסוכן

לגולדשמיט שלום, אני זוכר את מכתבך מאתמול, אבל את שאלתך מהיום איני מבין, אם תרחיב ותסביר את שאלתך אולי אוכל לעזור. דר' גיורא הידש

בתשובתך הראשונה כתבת כי ההתנהלות איננה תקינה והצעת כי אשוחח עם מנהל המחלקה "התנהלות איננה תקינה" ורצוי "שלא תחזור"- הנה טיעון כוללני אני נמנסה להבין מה רצוי שלא יחזור [היתה מי שהשיבה ם כי נהגו בזהירת ואני מניח שכולנו רוצים שינהגו בזהירות אז בטח לא לזה התכוונת] ומכאן שאלתי : מה איננו תקין בהתנהלות זו ניסיתי לפרט זאת לשאלות: אם זה תקין שלא מידעים אותי על האבחון? שמעבירים העתק מבלי ידיעתי למנהלת המרפאה? האם תקין לבקש אישפוז בכפיה מבלי לידע ]שלא לשאול אותי[ אותי תחילה? כלומר השאלות הן שאלות לגבי ההתנהלות בתיקווה לדעת מה לא תקין בהתנהלות השאלות הן שאלות לדוגמא וכמובן כל הסבר נוסף יתקבל בברכה להזכיר אמנם לא "כלאו" אותי אבל בשביל המערכת הנני חולה בהזיות כי הרי כך מופיע בתיק האישי השחרור לא לוה באי רישום או במחיקתו מהתיק האישי!! לרישום זה השפעה ויכולה להיות השפעה בגורמים שונים על החיים הבאתי דוגמא אחת: ביטוח משלים אבל זה נכון גם על ביטוח פנסיוני ועל עוד מהלכים בחיים וכי לא ישפיע על רופא שיראה אותי?! היות ולרישום זה השלכות נוספות אזי יש צורך לשנותו ומכאן השאלה האם ניתן לשנות הרישום בתיקי האישי ואיך? שיחה עם מנהל המחלקה לא תשנה זאת אני מניח במשך פשוט עשתי העתק-הדבק ע"מ שסיפור המקרה יהא מול העינים מבלי צורך לדפדפ

יש לי ידיד נפש שאנחנו ממש בשיחות נפש . אבל אני רואה איך הוא טועה כל הזמן בזה שהוא מרגיש שהוא שולט בכל דבר ובטוח שהכל אפשרי ואני רואה איך הוא מתעלל באנשים ומתכזר אליהם דווקא כשהוא מרגיש שהוא "סופר על אנושי". כואב לי על האנשים ועל הבעלי חיים שהוא מתעלל בהם. הוא יושב איתי זומם תכנונים כלפי אנשים שמאמינים בו ולא יודעים בכלל שהוא מרמה אותם ואז מפיל אותם בפח. אני מרגישה מתוך השיחות נפש שהם באמת עמוקות שהוא מפריז מידי בזה שהוא טועה . והוא טועה בזה שהוא מרגיש כאמור שהוא "סופר על אנושי " שבחיים לא יקרה לו כלום,שהכל בעיניו אפשרי זאת אומרת הוא מאמין שהוא יכול הכל ושהוא שולט בהכל. ויש לי שתי שאלות: 1.איך אני יכולה במהלך השיחות איתו להגיע לנושאים שמהם הוא יבין שהוא לא כל יכול ושהוא בסך הכל בנאדם כמונו וכדומה כדי שירד מהגובה ויפסיק להתאכזר לאחרים ולהפיל אותם לפח זאת אומרת על מה לדבר איתו כדי שזה ישפיע עליו ? 2.מה יכול לקרות לו בהמשך חייו שיגרמו לו להבין שהוא בסך הכל בנאדם זאת אומרת איזה אירועים עלולים לקרות לו שיורידו אותו מהמחשבה שלו שהוא "סופר על אנושי" ? אני רוצה לומר שהצעתי לו במהלך שיחות נפש ללכת לטיפול והוא התעצבן ומתנגד מוחלט ופעם כשסתם דיברנו ואמא שלו אמרה לו ללכת לטפול אז הוא ניגש אליה ועיקם לה את האצבע והכאיב לה בלי רחמים ובלי חרטה אחר כך. אז אני פוחדת ממנו אבל אני רוצה מאוד מאוד במהלך שיחות לדבר ולהבין מה הנקודות הרגישות שלו ומה יעזור לו להבין שהוא לא כל יכול ושלא יתנגד לכל דבר ושיבין שהוא אדם אנושי כמו כולנו . אודה אם אקבל תשובות לשתי השאלות שלי . בבקשה זה דחוף לי וחשוב לי.

מתאורך נראה שאו שהוא חולה נפש ממש או שהוא מאוד מאוד מתוסבך (פסיכופט). לדעתי עלייך לומר לו את דעתך הכנה על התנהגותו. כל עוד אינך עושה זאת את משתפת פעולה עם התנהגותו הבלתי מוסרית ומקבלת אותה, גם אם באופן פסיבי. זה רע עבורו, עבור סביבתו שהוא מתעלל בה כדברייך, וגם עבורך.

אם תנקטי בתגובה ההולמת את הרגשתך בעניין, כלומר תבהירי לו את דעתך (שהתנהגותו היא בלתי מוסרית), ותנקטי בצעד המתבקש - ניתוק יחסים איתו והתנגדות אקטיבית למעלליו, הוא יבין יפה מאוד שיש תוצאות לא נעימות עבורו למעשיו. כנ"ל כמובן אמו (שצריכה לגרשו מהבית ואולי גם להתלונן במשטרה) ושאר האנשים שבהם הוא מתעלל ומנצל. השלמה עם הרשע, היא בבחינת שיתוף פעולה איתו ועידודו.

אני מקבל 20 מג פאקסט ליום בגלל התקפי פאניקה וחרדה (מה ההבדל דרך אגב ?) נוטלת כבר כ 3 חודשים , אחרי כחודש הרגשתי טוב מאוד אבל במשך הזמן יש לי הרגשה שההשפעה קצת יורדת ובלי כדור לוריבאן בבוקר אני לא יכולה להתחיל את היום. לפעמים ההתקפים חוזרים , רבל בעוצה קטנה יותר. אודה מאוד לעצתכם.

לגל שלום, אחרי שלושה חודשים ניתן כבר להעריך את השפעת הפקסט עליך, וזה זמן מתאים. השאלה אצלך היא השאלה הקשה ביותר. אם הפקסט לא היה פועל כלל התשובה הייתה פשוטה, אם הוא היה פותר את כל הבעיה גם אז הבעיה קלה. כאשר ישנו שיפור חלקי זו השאלה הקשה. ישנן שתי גישות, הראשונה היא לנסות ולהעלות את המינון לשני כדורים ביום והשניה היא להסתכן בטיפול עם תרופה אחרת שעשויה לעזור יותר אבל ישנו הסיכון שהיא לא תתאים ודווקא עם הפקסט טוב יותר. כדאי להתייעץ ולרדת לפרטים עם הרופא המטפל. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

בעלי אובחן בנעוריו כסובל מהפרעת קשב וריכוז דבר שהשפיע על לימודיו חוסר יכולת להתמיד במסגרות והתנהגות עצבנית וחסרת סבלנות אני חייבת לציין שהוא ביסודו אדם חיובי ואבא נפלא אך בזמן האחרון חוסר סבלנותו התגברה הוא אינו מסוגל להיות קשוב הוא מתפרץ על כל דבר קטן ואני ממש על סף פרידה ממנו שכן הוא מעליב ופוגע האם ריטלין שעובד נפלא על ילדים יעיל במקרה שלו ואם לא האם יש תרופהשעוזרת ברצוני לציין שגם הטיפול הזוגי וגם פסיכותרפיה אישית אינה עוזרת להתפרצויות והחוסר ריכוז

למאיה שלום, זו בעיה שכיחה וחשוב שהעלאת אותה כי רבים סובלים ממנה. הפרעת קשב הרבה יותר שכיחה אצל גברים מאשר אצל נשים. בעבר חשבנו שהפרעת קשב מוקלת עם הזמן וחולפת לגמרי אבל התברר שלא. גם מבוגרים סובלים מהפרעת קשב. וכפי שאת חווה (לצערי) מניסיונך ההפרעות בהתנהגות עלולות להיות מאוד מטרידות....בלשון המעטה כנראה. בהחלט כדאי ללכת לטיפול, כיום מקובל לטפל עם תרופות מקבוצת נוגדי הדיכאון הפועלים על הנוראפינפרין, עם אפקסור יש תמיכה מדעית לכך, וגם ריטלין מועיל למבוגרים. שיהיה רק טוב, ועדיף קודם לנסות טיפול אישי. דר' גיורא הידש

סמים חוקיים-הסכנה האמיתית! למה עזבתי את מקצוע הרוקחות? לאחר רכישת תואר ורשיון ברוקחות, ועשור של עבודה כרוקח במקביל לניהול מוצלח של 3 בתי מרקחת גדולים, החלטתי, לאחר מחשבה מעמיקה ומתוך שלמות אישית, לנטוש את המקצוע והענף, כדי שאוכל להימצא בעמדה הנכונה כדי לחשוף אמת שלא הייתה גלויה כל-כך מקודם. הנושא, כפי שהסברתי לאורך הדרך, היה העיוות הגדול שראיתי בכל הקשור לטיפול הנפוץ והמסוכן בסמים לבעיות הנפש של האזרח מן השורה, עיוות שיהיה זה עוול אם אשלים אתו. הידע שרכשתי מחייב אותי לנהוג באחריות כלפי אלה שנותנים אמון בי ובשותפי למקצועות הרפואה. הבעיה של רופאי משפחה רבים לרופאי משפחה רבים יש בעיה! מגיעים אליהם אנשים רבים שיש להם בעיה נפשית, ולא גופנית, כגון: מתח, חרדה, דאגות, דכדוך, לחץ, פחדים, קושי להירדם, לעתים בכי מר עקב אובדן של אדם קרוב. רופאי המשפחה מעונינים לעזור לחולה, אולם הכלי היחיד שיש ברשותם הנו סמים! הם יודעים שהסמים מזיקים, אולם בהיעדר פתרונות אחרים וכן לאור לחץ של חולים רבים, הם רושמים אותם. נרשם לך סם חוקי? תתכונן לטיפול מ-מ-ו-ש-ך. סמים פסיכו-אקטיביים (סמים המשפיעים על הנפש) ניתן למצוא לא רק אצל סוחרי הסמים, אלא גם בבתי מרקחת. אלו הם סמים ברשיון. סמים שיוצרו במעבדות מאושרות של חברות התרופות. הנזק העיקרי של כל סם הנו החמרה הדרגתית במצבו האישי של החולה. זה לא נראה כך בזמן הטיפול, שנראה כעוזר מאד לבעיה, אולם חומרים אלה משנים את מערכת העצבים, ועקב כך הם גורמים להתרגלות, סבילות או תלות בהם. לכן, טיפולים בסמים אלה אינם מסתיימים בדרך כלל לאחר מספר ימים אלא הם ניתנים לתקופות ממושכות יותר: חודשים, שנים, ולעיתים קרובות- לכל החיים. משמעות הדבר חמורה: אדם , עקב משבר זמני, מקבל המלצה רפואית לצרוך סם כזה, ובהמשך, לעיתים למשך שארית חייו, הוא נאלץ להמשיך לצרוך סמים אלו רק כדי לפצות על ההחמרה ההדרגתית שאותו "סם מרפא" גרם לו. לדוגמה: אישה בת 24, שקיבלה דיכאון בעקבות טראומת הלידה שעברה. היא טופלה בכדור כלשהו. לאחר כחצי שנה ניסתה להפסיק את הכדור, אולם אז גילתה שהדבר גורם לה לרעידות חזקות בידיים. היא המשיכה עוד חצי שנה, ואז ניסתה שוב להפסיק. לאחר חודש, כאשר השפעת התרופה פגה, היא חשה שחייה אינם טובים מספיק בלעדי התרופה, וכעת היא לוקחת אותה כבר חמש שנים מאז המקרה. דוגמה נוספת: בחור בריא בן 18 שעבר השפלה על ידי מפקדו בטירונות, הגיע לקצין בריאות הנפש בצבא. זה הפנה אותו לפסיכיאטר, אשר נתן לו כדור נגד דיכאון, ושיחרר אותו מן הצבא. היום, שלוש שנים לאחר המקרה, אותו בחור אינו מעוניין לרדת מן התרופות, והסיבה איננה אותו מאורע חד פעמי, אלא הנזק שגרמו התרופות למערכת העצבים שלו. דוגמה פשוטה: כדורי שינה, מספיק לקחת אותם במשך חודש, ויכולת ההירדמות של החולה מתדרדרת פלאים. לפתע הוא אינו יכול לישון כלל. אם קודם סבל רק לעיתים מנדודי שינה, הרי שכעת מצבו החמיר בגלל פעילות ה"תרופה". מה יקרה, אם כן, לאחר שנה תמימה? ומסוכן להפסיק חשוב לציין שלאחר תקופה מסוימת של שימוש בתרופות אלה נוצר מצב שבו קיימת חובה לתת לאנשים אלו את הסמים הללו, כיון שמצבם בלעדיהם יהיה חמור ביותר, לעתים עד כדי אשפוז ממושך. הפסקה פתאומית של תרופות רבות עלולה לגרום אף להתכווצויות ואף להפרעות חשמליות בלב שמסכנות חיים. האם כולנו חולי נפש? הפסיכיאטריה מתגאה בהישגים המופלאים של התרופות שלה, אולם אין היא מודה בכך שהיא זו שמייצרת חלק נכבד מצרכניה הקבועים באמצעות הסמים שהיא מחלקת להם. במילים אחרות, אילו היו מצליחים לפתור את אותן בעיות קלות יחסית, שמגיעות אל רופא המשפחה ללא סמים אלה, היו נחסכים מהם שנים ארוכות של טיפול תרופתי מיותר ומזיק. זה נשמע חמור מאד! וזה נכון! אגב, העלייה בצריכת התרופות הפסיכיאטריות בעולם בעשור האחרון הינה בזינוק מרקיע שחקים. מה שקרה הוא שאוכלוסייה של מאות מיליוני אנשים בעולם שלא היוו עד אז יעד של המערכת הפסיכיאטרית נכנסו לתוך הקטגוריה של חולים פסיכיאטריים מאז צאתם לשוק של ה"פרוזק" ויורשיו, שהבטיחו "לרפא" מצב רוח ירוד, והביאו המוני אנשים לביקורים חוזרים אצל הרופא, כיון שיכולתם להתמודד עם החיים, כמובן, ירדה עקב השימוש בתרופות אלה, ולכן הם נאלצו ונאלצים להמשיך ולצרוך סמים אלה, לעיתים בהפסקות, עד עצם היום הזה ולשנים רבות. "פרוזק" יוצר תלות נפשית-עובדה בזכות הטענה המסוכנת שאין התרופות הללו ממכרות הצליח הציבור במדינות רבות ללכת שולל ולקבל בזרועות פתוחות את התכשירים הללו. הדבר דומה לטענה האווילית שתכשירים מרגיעים מצמחים אינם מזיקים כיון שהם "טבעיים". הלא חומרי הגלם להכנת תרופות הרגעה רבות עדיין מופקים מצמחים. חשוב להבין את ההבדל שבין סבילות לבין תלות. סבילות היא התופעה שבעקבותיה יש צורך להגדיל את כמות התרופה כדי להשיג את אותה תוצאה לאחר שימוש חוזר. וייתכן שלגבי חלק מהתכשירים החדשים הסבילות אכן נמוכה. אולם לגבי תלות, יש להבחין בין תלות גופנית לתלות נפשית. תלות גופנית מתבטאת בתופעות גופניות כגון כאבים חזקים, רעידות והתכווצויות עם הפסקת השימוש. תלות נפשית לעומת זאת קיימת גם בסיגריות. היא קרובה יותר למושג הרגל, אולם ידוע לכל שאנשים רבים מעדיפים לעיתים לוותר אף על ארוחה, ובלבד שייתנו להם לעשן את הסיגריה שלהם. ישנן היום תרופות נגד דיכאון שניתנות, לכאורה, כדי להיגמל מעישון סיגריות, אולם, ברור שמדובר פה על החלפה של סם אחד בסם אחר, האמת היא שגם לחשיש ולמריחואנה ישנה התרגלות נפשית מובהקת, והנזק שלהם לתפקודו השכלי והנפשי של האדם בכל הקשור לתא המשפחתי, ללימודים או למקום העבודה ידועים. נזק זה מעמיד בסכנה כל חברה שתאפשר להם להיות מופצים בה בחופשיות. אגב, ברור שישנם אנשים שמחליטים להפסיק את הטיפול בסמים אלה מרצונם, ושוברים את התלות הזו. אולם הם מודעים לכך שאיכות חייהם נפגעה כתוצאה מכך, והם מעדיפים לסבול את התוצאות מאשר להיות עבדים תמידיים לסמים אלה. הפרעות נפשיות "חדשות"-שווקים חדשים הפסיכיאטריה מגדירה הפרעות חדשות, ומגיעה לקהלי יעד נוספים. היא אינה מקטינה את כמות האנשים החולים, ורק מתפשטת עמוק יותר לתוך החברה. "גמילה" מעישון הוזכרה כבר. גם הפרעת קשב וריכוז היא דוגמה טובה לכך. הריטלין לדוגמה, הנו סם מסוכן לפי הגדרתו בחוק. היום כ-%12 מהתלמידים בארץ צורכים אותו. אם תיקחו בחשבון שאמהות רבות מסרבות לתת אותו לילדיהן, נשאלת השאלה לכמה תלמידים מציעים אותו. 25%? זה אומר שאחד מכל ארבעה תלמידים הוא קורבן אפשרי של תעשיית התרופות בשם עוד תווית שהודבקה לתלמידים. אם יש מום ש25% מהילדים סובלים ממנו, אולי אין הוא מום כלל? ה"מלחמה" בסמים החברה שלנו נלחמת בסמים, ומשקיעה תקציבי ענק במניעה ובאכיפה של איסור השימוש בסמים דרך מערכת החינוך, המשטרה, בתי המשפט ובתי הכלא. אולם במקביל פועלת באין מפריע "רפואת" הנפש שיש לה זכויות יתר בהפצת סמים בחברה, ועוד בתמיכה ממשלתית נדיבה. "שיטה" רווחת זו עושה שימוש קלוקל ולא זהיר מספיק בסמים חוקיים, תחת הרושם המוטעה שמקבל החולה, שמרפאים אותו. ידוע לכל שסמים אינם מרפאים מחלות נפש. במקרה הטוב הם מתחזקים אנשים באופן שיוכלו לתפקד, אולם הם מחמירים את מצבם. אין רופא שלא יסכים עם עובדה כאובה זו. תרמילאים שניזוקים מסמים שצרכו בטיוליהם, גם הם מטופלים בסמים חוקיים, וגם שם ניתן לגלות מקרים רבים, שבהם אותו צעיר נאלץ להיות מתוחזק על ידי סמים תחליפיים אלה לשנים רבות. רופאים רבים השלימו עם הרעיון שאנשים יחיו כל החיים עם סמים חוקיים. ההשלמה הזו אינה לגיטימית יותר מן ההשלמה עם הרעיון שהנוער ייקח סמים. סמים פסיכו-אקטיביים לוקחים מן האדם את התחושות וההנאות שלו, שהן הסיבות היחידות שיש לו לחיות, וזו הסיבה שאנו נלחמים בהם מלחמת חרמה. הגוף אינו יודע להבדיל בין סם חוקי לסם רחוב. שניהם הורסים אותו. לאורך השנים קיבלתי פניות רבות מאנשים רבים שציפו לקבל פתרון לבעייתם ומצאו לאחר שנים, שהפסקת הטיפול הכרוני תהווה בעיה עבורם. סיכום והמלצות: טובת החולים מחייבת שרופא המשפחה יקבל כלים אחרים, שלמעשה קיימים, אך מחוץ לתחום הרפואה, כדי לטפל בתלונות הנפשיות של החולים שלו, ושיימנע לחלוטין מלהציע סמים כפתרון להם. מבחינת מחקר, ראוי שמשרד הבריאות, או כל גוף שאינו נתמך על-ידי חברות תרופות או פסיכיאטריה יפתח את התיקים הרפואיים ויראה בעצמו את התיעוד שמראה כיצד סם פסיכיאטרי אחד הופך את החולה לצרכן כרוני של חברת תרופות זו או אחרת, ולמעמסה על מערכת הבריאות ועל תקציביה. מבחינת חקיקה, על קופות החולים ומשרד הבריאות להגביל רופאי משפחה כמעט לחלוטין מלרשום סמים פסיכואקטיביים. או, במקרה הגרוע, לאפשר להם לתת טיפול שלא יעלה על שבעה ימים בלבד, כלומר למצבים חריפים בלבד. המטרה היא למנוע מאנשים לפנות לסמים כפתרון זמין לבעיות נפשיות. גופים אלה חייבים לאפשר לכל שיטה קיימת שהוכחה כיעילה להיות זמינה הרבה יותר לציבור, ולחייב את רופאי המשפחה ללמוד אותה. אגב, רופאים רבים ינשמו לרווחה כיון שממילא הקפידו בעצמם על מדיניות זהירה זו. רופאי המשפחה צריכים להוות את המחסום שימנע מחולים גישה מהירה מדי אל הפסיכיאטר מאותן סיבות. מבחינת חינוך לציבור יש להחמיר את נוסח האזהרה הקיימת על גבי האריזות של סמים אלה, שהיא: "עלול לגרום להתרגלות" לנוסח-"עלול להחמיר את מצבו של המטופל", וכן "עלול לגרום לתלות לכל החיים". כמו כן, יש צורך להבליט בהרבה את הכיתוב. חברות התרופות בטוח לא יאהבו את הרעיון, אבל חייהם של אנשים רבים יינצלו. על הכלים שיש לתת לרופאים במקום סמים- במאמר נפרד. אילן סלומון מאיר הרמן 9/12 נס-ציונה 481939-055 9406828-08 _____________________ הכותב, אילן סלומון, רוקח, במקצועו,. בעל תואר ראשון ברוקחות מהאוניברסיטה העברית בירושלים בשנת . 1990 בשנים האחרונות עסק בניהול 3 בתי מרקחת: בית מרקחת סופר פארם בקניון גילון באשקלון; סופר פארם בקניון רחובות, ובבילו - סופר סנטר, רחובות. עזב את הניהול לפני שנה. בשנה זו עבד כרוקח בלבד.

אילן שלום התייחסת למגוון רחב של נושאים מעניינים, והאמן לי שיכולתי בקלות להרחיב על כולם.... אבל אחסוך ממך ומהפורום, ואתמקד רק במספר מצומצם של נושאים. ראשית, אני הראשונה להסכים איתך בדבר הקשר ההדוק בין גוף לנפש, לכן אין זה מפליא כלל שכאשר אדם בוחר להפסיק את נטילת התרופות האנטי-דיכאוניות - הוא צפוי (צפוי, לא הכרחי) לחוש תופעות לא נעימות, הקשורות הן לתלות גופנית והן לתלות נפשית. אני גם מסכימה אתך שקיימת נטייה כללית בקרב רופאי משפחה לחלק תרופות פסיכיאטריות בנדיבות יתר, יכול בהחלט להיות שהדבר נובע מהתנאים של עבודתם: כאשר עומדות לרשותו של רופא המשפחה 10 דקות בממוצע להקדיש לפציינט - אני משערת שקשה לו לרדת לעומקה של הבעיה של היושב מולו, ולעתים פשוט יותר לרשום מרשם ובכך "לפתור" את הבעיה. אני לא מצדיקה את העניין, אני רק מצביעה על כך שהדברים מורכבים יותר מהאופן בו הצגת אותם, וגם רופאי המשפחה נאלצים להתמודד עם קשיים משלהם במערכת בה הם עובדים. שנית - לתשומת לבך, לא כולם כאלה ויש גם הרבה רופאים שלא ממהרים להלעיט את המטופל בתרופות אלא מפנים אותו לפסיכיאטר או לפסיכולוג כדי לנסות לפתור את העניין בשיחות. בוודאי שרופא משפחה לא אמור לרשום תרופות פסיכיאטריות לאשה שזה עתה התאלמנה ונמצאת בתהליך אבל טבעי, לדוגמא, או לאיש עסקים שפשט את הרגל נניח. עליו להפעיל שיקול דעת, כדי לדעת מתי האדם עובר את הקו הדק בין תגובה "נורמלית" לסיטואציה של משבר, לבין דיכאון קליני הדורש התערבות. משום מה נראה לי שאתה לא נותן קרדיט גדול מדי לקהילת הרופאים. עם כל הסתיגויותיך מהתרופות הפסיכיאטריות, נראה לי שלא התייחסת לנושא מהותי: ישנו חלק גדול מהאוכלוסיה הסובלת מדיכאון/חרדות וכו' - שעבורם הכדורים האלה הם קרש הצלה של ממש, ומהווה את ההבדל בין חיים ומוות, נקודה. עבורם, התלות הנפשית הזו שאתה מדבר עליה היא דאגה "שולית" - הם נאחזים בקצות ציפורניהם בחיים, וזקוקים למשהו שימשוך אותם כלפי מעלה, ואם מדובר בכדורים - אז אין ברירה. הדוגמאות שהעלית לאנשים שנפגעו מהשימוש בכדורים, נכללות מבחינתי בקטגוריה שאני קוראת לה: "שלא תדעו מה קראתי היום בעיתון..." משום מה, האינפורמציה המגיעה בדרך כלל לעמודים הראשונים בעיתונים, האינפורמציה שגם בדרך כלל נשארת חרוטה במוחם של האנשים - היא דווקא האינפורמציה השלילית, אולי כי היא פיקנטית יותר, ובוודאי מאיימת יותר. מי מאיתנו לא שמע על האשה שנפטרה על שולחן הניתוחים במהלך ניתוח לקיצור קיבה, ובטח גם סיפרו לנו על הילדה שמתה אצל רופא השיניים כתוצאה משימוש בגז רעיל, הנערה שהחליטה לבצע ניתוח להגדלת שדיים ומאז חייה אינם חיים וכו' וכו' וכו'. אני לרגע לא מפקפקת באמיתות הסיפורים - וודאי שהם נכונים. אני רק אומרת שזו תופעה מעניינת, שדווקא הסיפורים הללו מושכים את עינינו, ולאו דווקא סיפורי ההצלחה - שהם דרך אגב עולים עשרת מונים על פני סיפורי הכישלון. מהאופן בו אתה הצגת את הדברים, ניתן להבין שכאשר אדם מחליט להשתמש בכדורים נוגדי דיכאון - הוא גוזר את דינו וגורלו הפסימי נקבע בשניה אחת. מצטערת, אבל אני חולקת עליך. עוד עניין אחד, בנוגע לריטלין. ללא ספק הבנתך הפרמקולוגית גדולה משלי בנושאים אלה, אבל האמן למישהי שהעבירה זמן ניכר בכיתות לימוד במחיצת ילדים עם הפרעות קשב וריכוז קשות מאוד - כאשר אתה נמצא במחיצת ילד הסובל מההפרעה, ורואה עד כמה הוא ס ו ב ל ממנה, אתה מבין שהשאלה שהצגת (האם העובדה ש- 25 אחוזים סובלים מההפרעה הופכת אותה למום?) היא כל כך לא רלוונטית. הדבר היחיד שרלוונטי הוא שהילד סובל, ובידנו קיימת האופציה הרפואית לסייע לו. גם כאן, אני לא מטיפה לשימוש לא מבוקר בתרופה, ובוודאי שהילד צריך להיות מאובחן כנדרש עי"י נאורולוג או כל גורם מוסמך אחר, אבל נראה לי שלצאת בהצהרה שמדובר ב"רעל" - זה קצת קיצוני. במו עיניי ראיתי ועבדתי עם ילדים שהתרופה הזו שינתה את חייהם מהקצה אל הקצה, ותתפלא לשמוע שכן - אפשר להפסיק אותה בזמן המתאים, לרוב בתום גיל ההתבגרות - ולא קורה שום דבר דרמאטי. אז לסיכום, נראה לי ששביל הזהב הוא לא להיות קיצוני לשום כיוון (שזה נכון לדעתי לגבי כל דבר בחיים, לא רק בשימוש בתרופות). הרפואה עשתה פריצות דרך מדהימות בעשורים האחרונים, ומבחינתי עצם זה שהאפשרויות קיימות זה כבר עזרה גדולה מבחינתנו, כצרכנים. עכשיו מוטלת עלינו הזכות והחובה לבחור נכון, לבחור בחוכמה. בריאות לכולנו אבישג

קראו כאן http://www30.brinkster.com/panicdisorder/mcn.htm#t

כנראה שבמקרה הנ"ך רב הנסתר על הגלוי ו" די בחכימא ברמיזה"

דפדפתי קצת אחורה בדפי הפורום וראיתי שאלות על תרופת הזיבן להפסקת עישון. מאחר ו-4 נשים שאני מכירה סבלו מתופעות לוואי לתרופה, אני רואה זאת כחשוב לשתף אחרים במידע.(לדעתי גם הרופאים בארץ שנותנים את המרשם אינם מודעים לסכנה.) גם אמא שלי וגם חברה שלי שנטלו זיבן, התחילו להתגרד בפראות בכל חלקי גופן.-גירוד בלתי נסבל. כשהפסיקו לקחת את התרופה- הגירוד פסק. אבל אלו המקרים הקלים. שתי חברות נוספות סבלו מתופעות פסיכיאטריות קשות. הראשונה נכנסה לחרדות לא רציונליות ואיומות מכל דבר. החרדות היו כה קשות עד שהביאו לשיתוק גופני חלקי. הבחורה עברה טיפול פסיכיאטרי וקבלה הוראה ליטול תרופות פסיכיאטריות חזקות במשך חצי שנה. כשתמה חצי השנה והבחורה הפסיקה עם התרופות- כל תופעות הלוואי של הזיבן חזרו.(חרדות עד שיתוק). הבחורה תיאלץ לקחת תרופות פסיכיאטריות עד סוף ימיה. חברה נוספת נלקחה למיון בתום תקופה ארוכה של תופעות שהלכו והתדרדרו. זה התחיל בריבים עם בן הזוג,דרך חוסר יכולת לישון,דרך חרדות לא רציונאליות (למשל - אסור להדליק פלפון כי יכולים לאתר אותנו..המטוס בשמיים מרגל אחרינו ועוד)ועד דיבורים על התאבדות שגררו אישפוז. הפסיכיאטר שבדק אותה קבע שכל שרשרת המקרים משוייכים לתרופה שגרמה למחלת נפש הנקראת דיפרסיה. לא היה לו מושג אם היא תצא מזה או לא. למזלינו היא יצאה מזה מהר מאוד בעזרת תרופות פסיכיאטריות חזקות,ונאלצה להמשיך עם חלק מהתרופות חצי שנה.הפסיכיאטר טען שאחוז 1 באוכ' סובל מתופעות לוואי מזיבן. אני לא מכירה 100 אנשים אבל אני מכירה 4 שסבלו ממנה. לתשומת לבכם!

שני שלום עד עתה, הדיווחים שקיבלתי מאנשים שהשתמשו בתרופה היו חיוביים מאוד, ולא שמעתי על תופעות כפי שתיארת. אני כמובן לא שוללת חלילה את דברייך - אני בטוחה שישנן תופעות לוואי לתרופה, כשם שיש אחוז מסוים של אנשים שלוקחים "לאריאם" (תרופה נגד מלריה) ולוקים בפסיכוזות שונות כתוצאה מכך. צריך להיות מודעים, אולם לזכור שמדובר בהסתברות נמוכה. כנ"ל גבי תרופות להרזיה בנוסח ה"רידוקטיל", שהפכה לנפוצה מאוד בזמן האחרון. ההשערה האישית שלי, שאם התרופה גרמה להתפרצות מחלה נפשית, ניתן להניח שלא התרופה עצמה גרמה לכך אלא היא היתה הטריגר שעורר את ההתפרצות, אין לדעת באיזה שלב בחיים אותו אדם היה עלול ללקות בהפרעה אולי גם בלי התרופה. אבישג

היי לכולם חשוב לי להוסיף מילה על זייבן. אמי שעישנה 42 שנה ניסתה להיגמל בעזרת התרופה וגם לה היו תופעות פסיכוטיות לגמריי, היא התנתקה מגופה, הרגישה דכאון גלי חום והייתה פעמיים על סף עילפון, לאחרי התייעצות הפסיקה ליטול את הזייבן, מיותר לציין כי היא המשיכה לעשן אבל מאז היא יותר עצבנית, חסרת סבלנות איבדה את כל הספונטניות שאפיינה אותה קודם לכן. העובדה המשמחת היא שאני בתה, הפסקתי לעשן לפני שלושה חודשים בכוחות עצמי ותמיכת בעלי, וזה היה טריגר גם לאמא שלי , כך שביינתיים היא לא מעשנת כבר חודשיים. מה שרציתי לומר הוא שלפעמים, כשהתרופות עושות ממש לא טוב, אפשר לנסות לבד, ולהצליח.