פורום פסיכיאטריה

לד"ר הידש שלום, אני 3 ימים עם אפקסור בגלל חרדה ויש לי המון תופעות לוואי, בנוסף לבחילות , הגוף משתולל ושורף ואז אני לוקחת קסנקס. בלילות אני לא ישנה, נתנו לי זודורם לשינה. האם כל הקוקטייל הזה לא מזיק לי יותר ממה שמועיל ואיך אוכל להפטר מזה אחר כך ולהשאר רק עם אפקסור? תודה

גיתית שלום אני מבין שהתחלת אפקסור לבעיות חרדה..והרשי לי לתרום לך מנסיוני כאחד שנוטל אפקסור שנתיים ומאוד מרוצה!! אני יודע שכרגע את חווה כל מיני תופעות שמפחידות אותך ומשגעות אותך ואני מבין שהפסיכיאטר שלך שנתן לך את האפקסור לא הסביר לך כמעט כלום (טוב זה אופייני לכולם) טוב אז ככה אפקסור לדעתי היא התרופה הכי מתאימה לבעיות חרדה..הבעייה שלוקח זמן לגוף להיתרגל לתרופה ולכן את חווה את התופעות לדעתי ומנסיוני לא טוב שאת מתחילה ישר אם כדור 75 מג זה יותר מידי בשביל התחלה תחזרי לאידיוט ותבקשי ממנו כדורים רגילים של אפקסור(לא XR) של 37.5 מג ותתחילי לקחת חצי כדור ליום למשך שבוע.. אחר כך 2 חצאים ביום למשך עוד שבוע אחר כך 2 כדורים של 37.5 אחד בבוקר אחד בערב(תמיד אחרי אוכל) למשך שבועיים ורק אחרי תקופת מה תעברי לאפקסור XR אני יודע שכרגע את מרגישה זרמים בכל הגוף ..בחילות..חרדות..כל זה יעבור ואם תקחי לפי ההוראות לא תחושי בתופעות כלל!! אל תתיאשי ואל תפחדי הכדור ישנה את חייך אולם קחי בחשבון שהשימוש באפקסור חייב לפחות שנה (לדעתי) וקחי בחשבון שהגמילה מהאפקסור בניגוד למה שאומרים גם לא קלה!! בהצלחה

לשירי שלום רב, אתה לא יודע עד כמה המכתב הזה היה חשוב לי, כי היום כל יום שעובר, נראה לי נצח. לצערי, התנסתי כבר בכדורים אנטידכאוניים, 3 שנים אחרונות לא לקחתי כלום והרגשתי מעולה, אך ביום בהיר אחד הכל התהפך ובלי שום סיבה הנראת לעין. אני לחוצה לחזור לעבודה ללמד וזה מגביר עוד יותר את החרדות. אני גם לא ישנה בלילות וזה משגע אותי. אין לי בעיה לקחת את הכדורים עד סוף חיי, העיקר להרגיש טוב, כי אף אחד פרט לאלה שחוו את הצרה הזאת לא יכולים להבין את הסבל הזה. אני מאד מקווה שכל מה שכתבת לי, יתגשם שוב תודה מקרב לב!

ד"ר שלום! הפסקתי לקחת פאקסט (30 מ"ג) לאחר שנה, לאחר החלטה. עשיתי את זה בצורה לא חכמה, ללא התייעצות עם רופא (אני כרגע בחו"ל לתקופה) והפסקתי ללא ירידה במינון אלא בבת אחת. טעות כנראה, אבל הדבר כבר נעשה. אני סובלת כרגע מכאבי ראש איומים, זיעה וחלומות. המצב אמנם משתפר בהדרגה, אולם שאלתי היא, תוך כמה זמן יפסיקו תופעות הלוואי, אם בכלל? אשמח לקבל תשובה.... סיגלית.

סיגלית אם יש לך במקרה עדיין חבילה של כדורים, את יכולה לדעתי לקחת חצי כדור ליום למרות שכבר הפסקת, ולרדת בהדרגה לרבע וכו', עד להפסקה מוחלטת; חבל שתסבלי בינתיים מהתחושות הלא נעימות האלה. למיטב ידיעתי לוקח עד שבועיים לתופעות לחלוף, אבל זה משתנה מאדם לאדם. תיהני בחו"ל אבישג

גם אני מטופל בפקסאט בין שאר התרופות הפסיכיטריות שאני נוטל. אני מעיד על עצמי, שתמיד, אבל תמיד, כל ירידה קטנה במינון של כל סוג של תרופה פסכי' שאני נוטל, גורמת לי להרגיש רע מאד במשך שבועיים. אצלי, כל ירידה ב-10 מ"ג פקסאט, גורמת לי להכנס למצב דיכאוני התאפיין בבכי בלתי נפסק (מהבוקר עד לערב) הניזון מרחמים עצמיים, פאראנויה, התפרצויות זעם כלפי קרובי משפחה, הסתגרות ולפעמים גם מחשבות ש"כבר עדיף למות". בתוך מצב זה, אני מודע לכך שזו תקופה קשה שאני צריך לעבור ואני מחזיק חזק עד שהתקופה הזו עוברת. לדעתי, הדבר הכי אחראי לעשות הוא להיות בקשר עם רופא פסיכיאטר. את עשית ירידה חדה מידי לדעתי. אילו הייתי במקומך הייתי יורד בהדרגה מ 30 מ"ג ליום ל 20 מ"ג ליום ומחכה לפחות שבועיים ואחרי שבועיים רואה אם יש התייצבות במצב. ובמידה ויש התייצבות (כדאי לנהל יומן בכדי לראות מגמות במצב הנפשי וכדי להיות יותר בשליטה על מה שקורה), שוקל אם כדאי לרדת ל-10 מ"ג לעוד שבועיים. אחרי שבועיים על 10 מ"ג לא נראה לי שתרגישי הבדל אם תפסיקי לקחת לגמרי (מקסימום אולי תרגישי רע שלשה ימים) או תשארי על 10 מ"ג. עלי לציין, שאנני יודע לסיבה שבגללה קבלת לטיפול בפאקסט. כמו כן, לא ידוע לי כמה ימים עברו מז הפסקת לקחת. דבר נוסף: כל עליה צרכה להיות הדרגתית. אך אנני יודע כל כמה זמן מעלים את המינון עד לחזרה למצב יציב. לכן, עלי להזהירך מכל שינוי נוסף עד שתריאי רופא פסיכיאטר. מכוון שאת בחו"ל, ובמידה ואין לך כסף או זמן כדי לקבוע תור לרופא פסיכ', כדאי לך ליצור קשר עם קרובי משפחה שיכולים אולי לשאול מה הכי נבון לעשות. אם זה לא בגדר האפשר, פני לבית חולים פסיכ' הכי קרוב לאיפה שאת נמצאת!

בפעם אחת ואכן מה שאת מתארת קרה לי וזה דיי לא נעים ,היייתרון תוך 1-3 ימים זה נגמר ,ללגבי מתי הגוף מתנקה קשה לי לומר אבל מה זה משנה ,משנה תוך כמה זמן תופעת הלוואי הללו חולפות ואלו חלפו אצלי מהר ,מקווה שעזרתי. תעדכני אותנו בבקשה

לסיגלית שלום, אני מצטרף לתשובתה של אבישג שהיא מדוייקת. ל XAF ישנה שיטה של החלפת הסרוקסט בפרוזק ואחר כך להפסיק. לפרוזק יש פחות תופעות בסיום טיפול כיוון ש"חייו" ארוכים יותר בגוף-כשבועיים ולכן כל הפסקה של פרוזק היא מאוד הדרגתית באופן טבעי. - לידיעתך שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

יש לי נושא מאוד בעייתי, אני בחורה בריאה, יוזמתית ומשקיענית, משתדלת להיות רגועה, אעפ"י שבזמן האחרון מאוד קשה לי להירגע, אני מאוד לחוצה, מוטרדת ומוצפת חרדות. אני מנסה לבנות עסק עם אדם נוסף שמאוד קרוב אלי, ובניית העסק מתעכבת גם בגלל שהמצב הכלכלי שלנו אינו מדהים, וגם בגלל שאנחנו כל הזמן נקלעים לויכוחים חוזרים ונשנים. זה מתחיל מנושא מסוים, עובר לויכוח ויכול להיגמר גם באלימות קלה. אני לא רוצה לערב אף גורם בסיפור הזה, נורא קשה לי להחזיק מעמד עם זה בפנים. הוא טוען שאני מתחילה כל פעם, יש בזה משהו, אבל גם הוא תורם להידרדרות המצב. נורא קשה לשנינו, אנחנו רוצים להצליח, אבל רבים המון בזמן האחרון. אני נורא משתדלת לא להרגיז אותו ו"להיות בסדר" כל הזמן, אבל אני עושה טעויות לפעמים שאין לי כוונה מראש לעשות אותם. בזמן הויכוח והמריבה, אני מאבדת כוחות, הבריאות שלי נדפקת ואי אפשר לעצור את המצב, רק הזמן מרגיע. אני מפחדת שאני לאט לאט מאבדת את השפיות שלי, ומבחורה רגילה ונורמלית בסוף אני אהיה באמת משוגעת... מבחינה מקצועית אני מאמינה שמחכה לי עתיד מזהיר אם אני רק אעבור את התקופה הקשה הזו. האם מישהו יכול לייעץ? מה לעשות כדי לא להגיע לויכוחים? איך לעצור בזמן???? תודה !!!

לאלמונית על סמך דברייך שלך, את סובלת מחרדות, חוסר שקט, מאוד לחוצה וקשה לך להירדם. כל אלה הם גורמים שמפריעים לחייך התקינים, ואולי רצוי שתפני לעזרה מקצועית (שיחות טיפוליות למשל) כדי להבין את המקור לבעיה וכיצד להתמודד איתה . נושא קצת שונה הוא העובדה שאת עומדת להקים עסק עם אדם שאת מתארת אותו כקרוב לך ביותר, ועמו את רבה השכם וערב מריבות ש"מסתיימות באלימות" (?) החלק האחרון לא ממש ברור לי, דרך אגב, אני מקווה שזו סתם היתה צורת התבטאות ולא התכוונת לאלימות של ממש. את צריכה להיות מודעת לכך שיש סיבות טובות לכך שהרבה אנשים נזהרים מלערבב עסקים עם יחסים אישיים. להקים עסק או להיכנס לשותפות עסקית כלשהי עם חבר קרוב - זה יכול להיות דבר נפלא מחד ודבר מזעזע מאידך, שישפיע באופן שלילי על החברות ביניכם. קחי זאת בחשבון, לפני שאת מתחייבת לכל דבר. בהצלחה אבישג

אלמונית שלום אולי את בחורה פרפקציוניסטית שרוצה שהכל יהיה בדיוק כפי שנראה לך נכון וזה גורם למתח וויכוחים. זה טוב שאדם משקיען ואמביציוני אך צריך לדעת לא להיסחף לקיצוניות. ההצלחה תבוא קרוב לודאי אך מה היא שווה אם הדרך רצופה לחצים וויכוחים?. נסי ליהנות מהדרך גם ולא רק לראות את המטרה ואז תגיעי למטרה בדרך נינוחה יותר. כמו כן בשותפות צריך גם להתפשר וזה לא לוותר על הצלחה זה להרוויח שיתוף מהנה אז לעצור קצת את המירוץ המטורף ולנסות להינות ממנו. בהצלחה.

שלום, ישנם פרטים מעטים כך שבודאי לא אתן תשובה מפורטת. עם זאת נראה לי ששניכם קרובים ומכירים היטב אחד את השני. לכן גם החיצים שאתם יורים אחד בשני פוגעים במקומות הרגישים והכואבים ביותר ומוציאים משיווי משקל. גם עסק היא סוג של חתונה, ולכן כדאי לברר בשיחות היכן אתם מתנגשים וכיצד להמנע מכך. איני חושב שאת תשתגעי אבל אני כמעט בטוח שכולם יצאו נפגעים וגם העסק יפגע אם תמשיכו להיות צודקים ולהפסיד כל הזמן. כדאי לפנות ביחד לייעוץ, הרווח עשוי להיות גדול. דר' גיורא הידש

גם את קלעת בול...את צודקת בכל מילה שרשמת. זה בדיוק ככה, אני רוצה שהדברים יהיו כמו שאני רואה אותם, אבל לא בגלל סתם התעקשות או אגו, אלא כי אני באמת מאמינה שאני רואה אותם כמו שהם...וזו הבעיה... כן, אני די פרפקציוניסטית ודורשת מעצמי המון...גם מהסביבה... אני קיצונית בתגובות שלי, לא רואה את האמצע...וכן, הדרך רצופה המון מתח, אני מפחדת שבסוף כשנגיע לפיסגה, והעסק יתחיל, אני לא אוכל לטפל בו, כי אני אהיה על סף עילפון ריגשי...קרוב לוודאי, אם לא התמוטטות עצבים...תמשיכי...את עוזרת לי לקבל קצת פרופורציה. מן הסתם גם אין לי עם מי לדבר על זה...אם הגעתי לפורום...

אני צעירה מאוד,בחורה מאוד שמחה אין לי מה להיות בדיכאון כי אני רזה אני יפה ,יש לי בגרות מלאה , ואני מרגישה טוב מאוד אני ממש לא בדיכאון וגם לא בדיכאון סמוי. ואין לי סכיזופרניה ולא חרדות ושוב אין לי דיכאון. אבל אני מאוד עצלנית . העצלנות הייתה תמיד אבל החמירה מאוד מאז גיל ההתבגרות משום שכשהייתי מתעצלת אז הייתי נהנת להתעצל ,אני מכורה להנאה שבלהתעצל ולחשוב ולא לעשות. ההתמכרות הזאת הובילה אותי לנזקים קשים על חיי ועל סביבתי. ואני רוצה להיגמל מזה אבל כשאני מנסה להיגמל ועושה דברים אז מופיעה אצלי תסמונת גמילה שמתבטאת בסבל ובילבול תוך כדי מעשה וזה מייאש אותי ומביא אותי לחוסר שקט ועצבנות בלתי נסבלת כמו שאדם מתעסק בברגים קטנים ואין לו סבלנות ומתחיל להתעצבן. ההתמכרות שלי היא לעצלנות משום שבדקתי אפשרויות לדיאגנוזות אחרות ושום דבר לא מתאים לי אלא מה שהכי מתאים זה התמכרות קשה לעצלנות . אני שואלת האם התמכרות לעצלנות היא דבר שמוכר (זאת אומרת האם מדע ההתמכרות בפסיכולוגיה הקלינית נתן שם לתופעה הזאת כבר ) איזה תרופות פסיכיאטריות יכולות לעזור לי להיגמל מההתמכרות הזאת ? בפסיכותרפיה לאן בנפש המטפל צריך להגיע כדי לעזור לי להיגמל זאת אומרת לאיזה מנגנונים בנפש ולמאפייני נפש מקבילים קשורים לשורש העצלנות ולסיבות לעצלנות ? על מה מטפל נפשי צריך לדבר עם הפציינט כדי להגיע לשורש הסיבות לעצלנות ולעזור לו להיגמל מהעצלנות ?

ליטל המכורה שרוצה להיגמל הרעיון שאפשר "להתמכר לעצלנות" מעניין, אני אמתין בסבלנות לתשובתו המדעית של הדוקטור ובינתיים אנסה להעניק לך את המחשבות שלי בנושא... נראה לי, שאת מתארת תופעות מסוימות שעשויות להתאים לחרדה - אני לא מומחית בתופעות חרדה אבל את אומרת שכל זמן שאת במצב מוכר, ידוע ומוגן של "לא לעשות כלום" - לשבת ולחשוב, להרהר ולבהות או כל דבר אחר שהוא בטוח עבורך - אז את מרגישה בסדר. ובכל פעם כשאת מנסה לבצע פעולות מסוימות (לא הבנתי אם התכוונת לצאת החוצה ולעבוד או פעולות בתוך הבית?) את מרגישה תופעות של עצבנות גדולה, חוסר שקט וכו'. ההרגשה הזאת מובילה אותך לחזור למצב הקודם, הטבעי והוא ה"עצלנות". מעולם לא שמעתי באופן אישי על התמכרות לעצלנות (אני אשמח ללמוד דברים חדשים), וסתם מתחושת בטן אישית שלי, נראה לי שאת מאוד חוששת מעשיית דברים - אולי מפחד מהתוצאות ? אולי את חוששת להיכשל ונראה לך בטוח יותר להישאר במצב של "לא לעשות כלום" - כי מי שלא עושה גם לא גורם שום נזק...? מאחלת לך גמילה קלה אבישג

מאוד מסכימה עם אבישג לדעתי את לא מספקת מספיק פרטים , ויחד עם זאת התחושה שמדובר על פחד ממחוייבות, מלקיחת אחריות, מלהתבגר אוליי. אגב- ישנו גם פחד מהצלחה, לאוו דווקא פחד מכישלון. גם אני עד היום לא נחשפתי למינוח שאת מעלה.... אולם נדמה לי שאני יכולה להבין אותו ושהוא דווקא מוצלח. אלא שהוא כמובן מכסה על הרבה דברים אחרים. מטפל לא אמור לדבר עם הפציינט על משהו ספציפי אלא להוביל את המטופל במסע אל תוך נפשו, וההתייחסות היא אל המטופל כמכלול. תאמיני לי שמטפל טוב כבר יעזור לך לזהות את מקורות התופעה,

ליטל שלום איני יודעת אם יש היבט רפואי לתופעה זה יענה הד"ר. בכל אופן בדרך כלל האדם עצלן אם אין גירוי שמעניין אותו מסביב אין מה ש"יקפיץ" לו את האדרנלין. אם אמנם זה כך נסי לעבור במודעות דרושים בעיתון כדי לבחון איזה כיוון מעניין אותך גורם לך הרגשה מאתגרת ואולי תרשמי לקורס כזה וכך לאט לאט תניעי את הגלגלים אחר כך זה כבר ירוץ.יש גם מכונים שמרכזים כל מיני אפשרויות לימוד ויש שם מחשב שאתה מזין נתונים על עצמך וזה אומר אילו מקצועות עשויים להתאים לך. תנסי.

סילחי לי שלא כתבתי לך מקודם כמו שכתבתי למגיבות ליטל,עדי ונילי . פשוט לא ראיתי את התגובה שלך . אני רואה אותה רק עכשיו. אני מודה לך דפי על תגובתך לי . את גם מתעניינת אם יש שם לתופעה של התמכרות לעצלנות . אני מקווה שד"ר הידש אותו אני מערכה מאוד יתן תושבה מפקחת שתפקח את עיני והבנתי לעבר הבנות חדשות בנושא זה . כתבת על אדרנלין ועל גירוי שיכול להקפיץ אותו . אז כאן אני יכולה לומר לך שיש לי ריטלין שאכן מעלה את האדרנלין אבל זה ממש לא עוזר לי לעשייה. כתבת שאולי גירוי מעניין יעלה את האדרנלין-הבעיה היא שדווקא הדברים שאני צריכה לעשות ואפילו מתעניינת לעשות אני לא עושה משום שברגע שאני מתחילה לבצע אותם אז הם לא מעניינים בכלל ומשעממים בצורה קיצונית ודוחים אותי מאוד וגורמים לי לסלידה ואם אני ממשיכה בכוח לנסות להמשיך לבצע אותם אז אני מרגישה כאילו אונסים אותי ומרגישה טראומה ופוחדת מתבלבלת מאוד ולא עושה בעתיד בכלל . אם תגידי אז אולי ניקח משהו שיגביר לי את הדרנלין כדי שאתעניין בזה אז על סמך הניסיון זה לא עוזר משום שאני לוקחת לפעמים על דעת עצמי ריטלין בתקווה שיעזור לי לתפקד והוא לא נותן לי מרץ לעשות למרות שאין בכלל מרץ ואם אני לוקחת הרבה כדורים אז זה גורם ללחץ שתורם לבילבול ומחריף אותו וגורם אחר כך לכאבי ראש ובחילות . הדברים שמאתגרים אותי נמאסים עלי כבר אחרי שעה ואז אני לא סובלת אותם למשך כמה חודשים לפחות שבהם אני סולדת מהם. תודה רבה על תגובתך דפי הרבה בריאות וכל טוב

האם ניתן לאשפז בכפייה אדם שסובל מדיכאון ויש לו מחשבות אובדניות או אפילו תיכנונים אובדניים. (והוא לא פסיכוטי ואינו חושב לפגוע באחרים). האם זה חוקי? האם זה מקובל?

מאשפזים אדם -רק אם הוא מסוכן לסביבה או לעצמו- ועלול לפגוע בעצמו. אם האדם בדכאון- ויש לו מחשבות אובדניות - אז מציעים לו טיפול תרופתי +שיחות. ועוזרים לו- חשוב מאוד לטפל בבעיה- כי אם לא יטפלו , האדם יכול להתאבד.

רוב רובם של חולי דיכאון מאד סובלים ופונים לטיפול מרצונם החופשי. גם אם יש צורך באישפוז במקרים קשים זה נעשה בהסכמה. דיכאון זאת מחלה שהחולה מחפש עזרה וטיפול ואין צורך לכפות עליו או לאנוס אותו לקחת תרופות. במצבים של פסיכוזות המצב שונה.

ע' שלום חשוב לדעתי לזכור, שבמידה והאדם משתף מישהו קרוב במחשבות האובדניות שלו או בתכנונים - זוהי בעצם בקשת העזרה שלו, בדרך לא מודעת הוא מבקש התערבות וסיוע. לא להתייחס בביטול לעניין אלא לקחת אותו ברצינות ולהפנות אותו לטיפול. בהצלחה אבישג

ד"ר שלום רב! אשתי בת 27 אנחנו נשואים 5 שנים ויש לנו ילד מקסים בן 3 שנים. כרקע לסיפור אני בן 31 ועבדתי בערב בהכנסה נוספת שהיא ספרות גברים ילדים ונשים הבעיה היתעוררה לפני שנתיים וחצי שהילד נולד כל פעם שהיתי חוזר מהתספורות בערב אשתי היתה שוטפת את הבית ומקבלת עצבים עם הזמן השערות היו ממש מעצבנות אותה עד שכל העניין הפך למריבה גדולה שכימעט הגענו לגירושים אני בשביל שלום בית הפסקתי לספר לאחר שהיתי במקצוע 12 שנים היה לי מאוד קשה אבל וויתרתי וחשבתי שהבעיה ניפתרה העניין הוא שהבעיה גדלה עוד יותר הלכנו לפסיכולוג והוא אמר שזה סוג של אובססיה וזה אמור לעבור נתן לה כדור בשם סרוקסט מצב הרוח כן הישתפר ולדעתי זה מעצם העובדה שהפסקתי לספר ולא מהכדור . עם הזמן החרדות והמתח גדלו וכל מה שקשור לשערות היא נגעלת אני מיסתפר ומיתקלח אצל אבא שלי בא הביתה ושוב פעם מיתקלח אני מיתגלח מתי שנוח לה ולא ניכנס עם מגבת למקלחת היא נגעלת כי היתגלחתי לפני כמה דקות המצב בבית מאוד מתוח ולא נעים היום היא לוקחת את הכדור כבר 4 חודשים וחוץ ממצב רוח יותר נורמלי אין שום שיפור אנחנו נימצאים בייעוץ משפחתי ואשתי הטיפול פסיכולוגי העניין הוא שהיא אומרת לי תן לי זמן היא מקבלת את המרחב שלה אבל שום דבר לא זז כבר שנתיים חוץ מדיבורים לא מישתנה כלום מאוד קשה לי כי אני מרגיש שאני לא חי אני עושה מה שהיא מבקשת על מנת שלא תהיה סהרורית ועצבנית בבית. אני יודע שהמכתב ארוך ומייגע אבל אני כבר בסרט הזה שנתיים וכל הזמן יש לנו מריבות ואין לי כבר כח אני ממש עייף מהכל מה שאני רוצה לישאול זה : האים הכדורים אמורים להפסיק את האובססיה של השערות או יותר שיחות עם פסיכולגים? האם התרופה ממכרת? האים אפשר להיכנס להיריון עם המשך נטילת התרופה או שזה לא בריא לעובר? שנינו רוצים עוד תינוק וחשבתי שעוד הריון אולי ישנה קצת את המצב שכחתי לציין שאשתי הפילה לפני 8 חודשים והעובר הי בן 8 שבועות אשתי לקחה את המצב מאוד קשה ומאז מצבה הידרדר. ד"ר המצב בבית ממש לא נעים תעזור לי בבקשה בכל דרך אפשרית כי לא מתאים לי להיתגרש בעקבות המצב ואני לא מוכן לוותר עח הנסיך שלי בשום אופן לכן אני עדיין סבלני ומדי פעם אני מיתפרץ כי גם לי מאוד קשה. אני מאוד מודה לך על ההבנה ומיצטער על המיכתב הארוך כי מאוד חשוב לי כל העניין.

שלום, המצב שאתה מתאר קשה ואתם עושים את הדבר החשוב ביותר - פניתם לטיפול, הטיפול עשוי לעזור אפילו אם ייקח זמן. לעתים בהפרעות מסוג זה יש צורך ביותר מכדור סרוקסט אחד ומגיעים אפילו למינון של ארבעה כדורים. צריך סבלנות. הבעיה היא שכיחה וכדאי לראות את הסרט "הכי טוב שיש" עם ג'ק ניקולסון, הוא מצויין ואמין. לא נראה לי שהרעיון של הריון טוב בזמן הזה, מהתמונה הכללית המצב בבית אינו טוב ואיני חושב שהריון וילד יפתרו את הבעיה, יתכן ויחמירו, הייתי שוקל טוב טוב לפני החלטה על הריון במצב הנוכחי. הרבה בריאות דר' גיורא הידש

שלום רב דר. הידש אני דיי מבולבלת בנושא לקיחת לוסטראל בהריון. הפסיכיאטרית בתחילת הטיפול לפני חצי שנה אמרה שהיא אינה ממליצה על טיפול תרופתי בהריון, אך כעת, בידיעה שאני מאוד רוצה ילד וטוב לי עם הטיפול, היא אינה ממליצה להפסיק את התרופה כלל. היא טוענת שאין חשש למרות שסטטיסטית יש סיכון שאולי והוכח במחקרים. פניתי למכון הטרטולוגי ושם ניתנה לי תשובה מעורפלת שאין חשש לשימוש בתרופות SSRI אך קיים חשש להולדת תינוק רועד, ויש לידע את הצוות ו...ו...ו... מה דעתך על העיניין הנ"ל.... אני מאוד חושש שאם אפסיק את הטיפול ארגיש חרדות שוב. האם הפסקת הטיפול בהדרגה איטית תגרום לסימני גמילה? האם ארגיש כיצד הגוף שלי "מתגעגע" לתרופה. ברצוני לציין כי גיליתי חיים חדשים לאחר נטילת התרופה....החרדות שלי היו על רקע טראומתי והטיפול נפלא....אינני רוצה להפסיק אךך מאוד רוצה ילד.... האם אפשרי יחד? המון תודה מראש וסליחה על המכתב הארוך... שולה

לשולה שלום, הבלבול הוא מהעובדה שאת צריכה לבחור בין שתי אפשרויות לא אידאליות. אפילו אם התרופות בהריון בטוחות עדיף הריון בלי תרופות מאשר עם תרופות...ומצד שני הפסקת התרופה מעוררת חרדה שהחרדה תשוב. כך שאף אפשרות אינה טובה. האפשרות הטובה ביותר היא לחכות עוד ארבעה שישה חודשים, לסיים טיפול בצורה מסודרת ואז להמשיך עם הריון, מה דעתך? התשובות של המרכז לטרטולוגיה ברורות אבל מעט משפטיות, בדרך כלל התשובה היא שעם הלוסטרל אין סיכון רב יותר לבעיות בהריון אבל כדאי להזהר. זו התשובה הטובה ביותר שהרופאים יכולים לתת היום. תמשיכי להרגיש בטוב ותצברי בטחון דר' גיורא הידש

שלום לדר' ולחברי הפורום, הייתי שמחה לקבל פרטים על לוסטראל, בעיקר פידבקים ממשתמשים אחרים, תופעות לוואי, האם שימוש בתרופה עלול לגרום לעליה במשקל או להגברת התיאבון או שמא להיפך, האם היא פוגעת בתפקוד המיני, כאבי בטן וכו'. כן, אשמח אם מי מחברי הפורום שעבר מסרוקסט ללוסטראל, יוכל לעמוד על ההבדלים ולהשוות ביניהן. תודה רבה

לדריה שלום, אני מקווה שתקבלי פיידבקים מקוראים רבים. בכל אופן חומר על לוסטרל תוכלי למצוא בכל אינדקס תרופות כמו בדוקטורס או בוואלה. שיהיה בהצלחה דר' גיורא הידש

אני השתמשתי בלוסטראל.לא היה לי טוב.במינון קטן הכדור השפיע לרעה חוסר תאבון ובחילות.לא הייתי אני.בהייתי באויר.ובכלל היו בעיות מיניות.חוסר חשק לא מומלץ.הראש מתכווץ זו ההרגשה

יופי של תרופה. אין תופעות לוואי ואני איתה כבר 7 חודשים !!! התרופה החזירה לי את החיים חזרה למסלול ואני לוקחת אותה בתענוג. בהצלחה

שולה בוקר טוב תודה רבה על המענה המהיר. שמחתי לשמוע כי התרופה עזרה לך. שימשיך ככה... דריה

לד"ר שלום,רציתי לדעת האם נטילת פלוטין (פרוזק) כחודשיים וחצי -יכולה להוריד את רמת האשלגן בגוף? האם יתכן שהתרופה גורמת להשתנה מרובה? והאם יתכן שלאחר נטילת התרופה כמה שעות אחרי הלב שלי ידפוק בחוזקה?? כמו כן רציתי לדעת-אני נפגשת עם הפסיכאטרית שלי אחת לחודש,והיא עדיין לא בטוחה עם זה דיכאון או בולמיה. מה שכן-אני מקיאה ויש לי חוסר תיאבון. האם יתכן שהתרופה לא ממש עוזרת ולא מתאימה -שכן אני לא בולמית על פי ההגדרה-אני לא אוכלת כמויות אדירות בזמן קצר להפך הוא הנכון -אני אוכלת ממש קצת במשך היום ומקיאה.לדעתה והיא אמרה שהיא לא מתמצאת בזה אבל רק בולמיות מקיאות . אבל זה לא נכון-יש אנורקסיות שמקיאות - ועוד אני יכולה לא לאכול בכלל במשך היום רק לשתות.ועכשיו ממש אין לי תיאבון-האם זה בגלל הפרוזק??.או יתכן שאני עוברת יותר לכיוון האנורקסיה ברצף הפרעות אכילה היתכן?.?? אני מרגישה שאני יותר בדיכאון. אשמח אם תענה על כול שאלותי בבירור הנושא בספריך.הפסיכאטרית שלי לא מתמחה בהפרעות אכילה -והיה קשה לה לקבועבגלל זה.או אפילו שזה בולמיה שגורמת לדיכאון או אנורקסיה שמתווספת לדיכאון.

לדלית שלום, הקאות מורידות את רמת האשלגן כיוון שבמיצי הקיבה יש הרבה אשלגן. פרוזק עלולה להוריד דווקא את רמת הנתרן בדם. בכל אופן שאלותיך נכונות והדברים קשורים זה בזה. ישנן אנורקטיות מקיאות, ישנן אנורקטיות אשר נכנסות לדיכאון בגלל האנורקסיה או מסיבה אחרת, וגם הדיכאון משפיע על האכילה, כלומר יורדים במשקל ואוכלים פחות בדיכאון. כך שהאבחנה המבדלת די קשה ואיני יכול לעזור לך ללא אבחון שלם. הייתי מחכה עוד מספר שבועות לראות את השפעת הפרוזק עליך, הוא עשוי לעזור שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

האם האפקסור שמשתייך לקבוצת SNRI'S נחשב לדומה לנוגדי הדיכאון הטריציקלים? האם סביר שהוא יגרום לטשטוש יותר מאשר התרופות המשתייכות לקבוצת SSRI'S? ובכלל האם יש לו תופעות אנטיכולינרגיות יותר מאשר ל SSR'S? בתודה רבה מראש

לאלמוג שלום, האפקסור משפיע גם על הסרוטונין וגם על הנור אפינפרין ובזה הוא דומה לטריציקלים אבל בזה מסתיים הדימיון. השפעה על האנטיכולינרגים מינימלית אם בכלל קיימת ואינה דומה לטריציקלים שהן תרופות מדוייקות הרבה פחות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום בילדותי אבי התעלל בי חזק מאוד, ואימי אולי לא תאמינו אבל אנסה אותי. בעקבות המקרה חליתי באיידס,ובכאבים שונים בכל מקומות בגוף. אין לי אף שאלות רק שתדעו דבר אחד שלמרות זה היו לי פעמים בחיים שגברתי על הכל והייתי עובד מעולה ואהבו אותי.כמובן שקיבלתי טיפולים מכל מיני סוגים יש תקופות עם כדורים יש תקופות בלי הכוונה נפשי. אלהים שהוא אכן קיים בחן אותי ואני א ו ה ב את ההורים שלי אפילו שהם התאכזרו אליי וזה למה שאני יודע שהם חולים בעצמם כן גם אמא שלי אהבה אותי אבל היא היתה חולת נפש והיא מסכנה גדולה יותר ממני לצערי עכשיו אני לא יכול לעבוד אבל אני בטוח שאני אצא מזה ובגדול אין סיבה. אני עם הצרחות והצריחות בלילה מיסורי איוב שלי הלכתי לעבודה ששם ל א ס י פ ר ת י כלום והצלחתי שם כמו אחרון העובדים הרגילים בלי הנחות בבקשה לא ידעו איידס לא ידעו נפש ועכשיו תחזיקו לי אצבעות כי אני שוב ברגרסיה ומתאמץ מאוד להתגבר החלום שלי זה להתחתן למרות הכל ותראו שאני יצליח זה לא בושה לבקש עזרה מי שנפגע בקרב החיים צריך חבישת פצוע גם ללכת ל"אברבנאל" לא בושה ל א ב ו ש ה . אנשים מבוגרים מי שכן ידע 1.אף אחד לא התרחק2. רק עזרו ברור שאני לא אשם בכלום בושה לשבת בתא מעצר לא בושה להיות חולה. בושה מי שחושב שזה בושה. הכל אפשרי אלהים יעזור לי ואני יתגבר אני כנראה יהיו לי עוד אשפוזים במרכזי בריאות הנפש יכול להיות שתמיד אבל כבר יודעים שאין לי במה להתבייש. אני גאה בעצמי שאני לא מתאבד בבית אלא הולך לשם אני גבר לעניין ואל תרחמו עליי.

שי שלום רציתי רק לחזק אותך שתמשיך ואל תתייאש למרות הקשיים הלא קלים שלך. כל סבל בחיינו מקדם אותנו מחזק אותנו ואני תקווה כי תרגיש טוב ותמצא לך גם רגעים יפים בחייך.ואתה אכן יכול להיות גאה בעצמך שאתה מתמודד ומצליח. מכל הלב דפי

שלום, נגעת לליבי, גם בקשייך אבל בעיקר במלחמה ובבגרות שאתה מגלה, טוב שכתבת ותשמור על קשר. המון בריאות ואהבה דר' גיורא הידש

עקב תוצאות של בדיקות מעקב אשר הראו שהנני ביתר של תרופה שהנני משתמש בה [הורמון כלשהו] ועקב הרגשה שמצבי מתדרדר ניגשתי למיון בי"ח בסביבות חצות בלילה חלק מהליך שגרתי כאשר אדם נוטל עודף מאותה תרופה הוא אבחון פסיכאטרי עד כאן הכל טוב ויפה ולפי נהלים כאן מתחילות שאלותי הפסיכאטר בכל חצי השעה שראין אותי לא היה מסוגל להישיר אלי מבט אלא סובב ראשו כל הזמן במעגלים , כל שנדרשתי מספר פעמים לבקש ממנו שינסה להביט עלי כאשר הנו מדבר איתי - טוב , לא כלכך קשור לשאלתי אבל זה פשוט היה משונה מאד , רופא ועוד ]פסיכאטר שאמור לאבחן אותך ואיננו מביט עליך אלא מסובב ראשו במעגלים נאמר לי שבהתאם לתוצאות הבדיקה הפסיכאטרית יוחלט אם לשחררני הביתה [מסתבר שאין הרבה מה לעשות מעבר להפסקת נטילת התרופה לפרק זמן] כעבור זמן קצר שיחררו אותי הביתה האחות המשחררת נתנה לי תרופה שאקח 3 פעמים ביום - זו היתה הפעם הראשונה שנודע לי על כך בטעות התרופה שניתנה לי היתה להורדת כולסטרול בעוד שלפי הבדיקות הייתי בתתכולסטרול כך שכנראה היתי צריך לקבל כולסטרול להעלאת הכולסטרול ולא דבר מה להורדתו [ בתיק האשפוז כתוב כאילו החלתי לקחת תרופה זאת קודם , אבל פעם ראשונה ששמעתי עליה ונתקלתי בה היה בשחרור] לגבי תוצאת הבדיקה הפסיכאטרית לא נאמר לי דבר - לא על ידי הפסיכאטר ולא ע"י אף אחד אחר - כלום , פשוט שוחררתי תוצאת הבדיקה הפסיכאטרית הועברה למנמהלת המרפאה בה אני חבר - זו ניבהלה והרימה אלי טלפון כשהיא מזועזעת ונרעשת וחרדה מאד למצבי הנפשי כשהיא בטוחה שאני חולה אנוש [כך זה נשמע לפחות] ביקשתי העתק תיק האישפוז מהבית חולים בתיק נמצא גם סיכום הראיון הפסיכאטרי ממנו עולה כי הפסיכאטר ביקש מהפסיכאטר המחוזי לאשפזני בכפיה בטענה שיש לי הזיות שווא [לא פורטו מהן ההזיות לטענתו] הפסיכאטר המחוזי סרב בטענה שאין בדו"ח הפסיכאטרי שהומצא לגביו כל ראיות להיותי סובל מהזיות - וכך הודות לקיום החוק והודות לפסיכאטר המחוזי שוחררתי הביתה ללא כל הנחיה טיפולית אך רישום בתיקי האישי שהנני חולה אנוש והוזה הזיות מסוכן אשמח לשמוע תגובות וגם להתיחסות מהפן המשפטי לדוגמא: האם תקין שבוקש אישפוז בכפיה מבלי לידע אותי ? האם תקים שלא אקבל או אשמע לפחות את תוצאת האבחון וזאת אדע רק הודות להוצאת התיק מביה"ח האם ניתן לגלגל הגלגל אחורה באשר לאבחון אשר במלוא הרצינות [לא לגחך ולטעון שאני הוא הוזה זה פתרון קל מדי ] הנו הזיה של הפסיכאטר [כל מכירי יכולים להעיד על כך] ולא מבלי להציע אבחון נוסף להוכיח שאין לי אחות [לדוגמא: באבחנה שלו אין שום פרוט או הנמקה לטענה וכן שיחרר מבלי צורך במעקב כלשהו וכד] הסיפור סיפור אמיתי מהחיים!

יש הרבה פסיכיאטרים חכמים. הם בני אדם מטרתם בדרך כלל לחלוב כסף עד שלא נשאר טיפה בדלי. ברגע שהם נוטשים את קליניקתם הפרטית התוססת-חולבת עד לעייפה הם כבר מגיעים לתורנות כשהם עייפים מאוד מה גם שהם לא יראו ממך כסף שם אתה אל תתפלא שהם יעשו טעויות. חבר שלי פסיכיאטר והוא מודה בזה,ודרך אגב הוא לפעמים צוחק מהמטופלים שלו למרות שהוא יהרוג אותי אם יידע שאמרתי את זה. . gg

לגולדשמיט למיטב ידיעתי, אשפוז בכפייה יכול להתקיים רק כאשר הפסיכיאטר מזהה סימנים לכך שאתה מהווה סיכון לעצמך או לאחרים בסביבתך. איני יודעת מה היו הסיבות שהובילו את אותו פסיכיאטר לרשום את מה שרשם, אבל עצם העובדה שלא אושפזת בכפייה מוכיח שמשהו בכל זאת עובד בסדר בתוך המערכת הזאת, לא ? תרגיש טוב אבישג

על שחלק בסדר הרי כתבתי >>וכך הודות לקיום החוק והודות לפסיכאטר המחוזי שוחררתי הביתה > רישום בתיקי האישי שהנני חולה אנוש והוזה הזיות מסוכן<< כאילו השבת לי שקטעו לי רגל לשווא אבל המנתח עבד כראוי וסטרילי ולכן אין זהומים... רציתי לעשות ביטוח משלים של קופ"ח את מוזמנת לנחש מה אחת השאלות שהנני מתבקש להשיב עליהן ומה המשמעות של אותה תשובה ומה בכלל אני אמור לרשום כתשובה?! וזו רק דוגמית קטנה

האם מספיק בסדר? על שחלק בסדר הרי כתבתי >רישום בתיקי האישי שהנני חולה אנוש והוזה הזיות מסוכן>> כאילו השבת לי שקטעו לי רגל לשווא אבל המנתח עבד כראוי וסטרילי ולכן אין זהומים... רציתי לעשות ביטוח משלים של קופ"ח את מוזמנת לנחש מה אחת השאלות שהנני מתבקש להשיב עליהן ומה המשמעות של אותה תשובה ומה בכלל אני אמור לרשום כתשובה?! וזו דוגמית בלבד

אני בת 34 נפגעתי בתאונת דרכים בעבודה ב-7/00 מאז ישנה החמרה במצבי הפגיעה הינה פגיעה גב תחתון כולל בעיות אורולוגיות קשות(שימוש תדיר בצינטורים)בעיות ניורולוגיות חוסר תחושה מיני ופריאונאלי כיוצא מכך גם בעיות התמודדות עם החיים.היום אני מקבלת ג'ילקס 40 מ"ג ליום לפי דעתי אין אפקט של ממש שכן אני בדיכאון עמוק.וגם כדורים אלה גורמים לעצירות שתן שזו גם בעיה גדולה עבורי אני עזור לי בברכה מאי

למאי שלום, גילקס היא תרופה טובה וישנן תרופות נוספות אם הגילקס אינה מתאימה לך ואינה משפרת את המצב. כדאי להגיע לאבחון וטיפול כיוון שבהחלט ניתן לעזור לך מהבחינה הנפשית ולתת לך כוחות להתמודד עם הקשיים שאת עוברת. פרט לתרופות הייתי מאוד ממליץ על שיחות לעיבוד התכנים של התאונה והנכויות שנגרמו לך. הרבה בריאות דר' גיורא הידש

בהמשך לתגובתך.רציתי לשאול איך ניתן להתמודד עם בעיות כל כך רבות.חוסר תחושה מינית שימוש בקטטרים וכן הרופאים ממליצים לא להיכנס להריון נוסף כי לא ניתן להשתמש בצינטורים בהריון.וכן כל חיי מנוהלים בצורה מוכתבת.עלי לשתות מעט לאכול אוכל שלא עושה עצירות.אני ממש איבדתי עניין בכיף בחיים.לא נראה לי שמשהו שישוחח איתי ישפר את המצב.המיואשת מאד מאי

למאי שלום, אין ספק שהמצב הגופני מגביל אותך מאוד ואני מקווה שהוא ישתפר עם הזמן והטיפולים. עם זאת אני חושב שחשוב מאוד לחזק אותך. יש קשר בין גוף ונפש וגם קצב ההחלמה של הגוף מושפע מהמצב הנפשי. בנוסף תמיכה וכלים להתמודד עם הקשיים יכולים להקל עליך. אני מבין שהגיוני שלא תחזרי למה שהיית לפני התאונה, עם זאת אפשר למצוא הנאות וסיפוק בחיים מדברים אחרים שלא חשבת עליהם לפני התאונה. לפחות תנסי ותגשי למספר פגישות עם פסיכותרפיסט. המון בריאות וכוח דר' גיורא הידש

האם לקיחת תרופות כגון פריזמה, לוסטרל, רספרדל - יש בה לגרום לשליחת כימיקלים לאיזור האמיגדלה, המיועדים להפחתת תחושות ורגשות של כאב והקלה על תחושות ורגשות אלו? רון

לרון שלום, בהחלט כן, מזמן ידוע על טיפול בכאב עם תרופות נוגדות דיכאון. לצערי רופאי המשפחה ונאורולוגים משתמשים בכך פחות מדי, אבל הדברים נחקרו וידועים. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

לדר' הידש שלום רב. התחלתי לפני 3 ימים להשתמש באפקסור xr , 75מג, ואני צריכה להגיע ל-150 מג. כשעה לאחר לקיחת הכדור יש לי תופעות לוואי קשות.:בחילה, רצון להקיא וחרדה,.חולשה... האם מוכרות לך תלונות אילו ומתי לצפות לשיפור- אני חייבת לחזור לעבודה! תודה

לגיתית שלום, לעתים קרובות יש את תופעות הלוואי הללו והן מוכרות, התופעות חולפות אחרי מספר ימים ולעתים כעבור כשבועיים. כדאי לעשות מאמץ ולעבור את התקופה הקשה ואחר כך להנות מההשפעה הטובה של אפקסור בתקווה שלא יהיו תופעות לוואי. כדאי ליטול את האפקסור בבוקר עם אוכל ואז תחושת הבחילה פחות קשה. בהצלחה דר' גיורא הידש

לדר' הידש שלום. תודה על ההתיחסות. בנוסף למה שכתבתי קודם, אני גם לא ישנה בלילות, אלא רק עם כדור שינה זודורם. אני מפחדת להתמכר. האם עם שיפור המצב גם זה יחלוף? אני רוצה לחזור ללמד כמה שיותר מהר, אך לא במצב הזה! תודה

לגיתית שלום, אפקסור וזודורם אינן ממכרות, אפשר ליטול למספר ימים גם וואבן או לוריוון שירגיעו אותך ויאפשרו לך לחזור לעבודה מהר. שימוש קצר בתרופות אלו לא יגרום להתמכרות. מבין התרופות נוגדות הדיכאון אפקסור מיוחדת בכך שהיא מתחילה להשפיע מוקדם יותר, כשבוע עד עשרה ימים מההתחלה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום, אני בת 18 מזה שנה וחצי שרמת הליתיום שלי בדם עומדת על 0.2 כשהנורמל זה 0.6-1.2 מה זה אומר? בנוסף, אני לא יודעת אם ה קשור, בעבר סבלתי מדיכאונות ובעיות אכילה תודה

לגלית שלום, ערכי הנורמה מטעים ולא צריך להתייחס אליהם. אדם שאינו נוטל ליטיום הערכים בדם הרבה יותר נמוכים. חשוב לא לעלות מעל הערך של 0.9 או 1.0 כי אז קיימת סכנת הרעלה ובטח לא להעלות מעל 1.2. הערך של ליטיום בדם תלוי במינון שאת נוטלת, ערכים אלו נכונים למי שנוטל שלושה או ארבעה כדורים ביום. כאשר נמצאים בגבול התחתון המינון של הליטיום נקבע לפי מצבך, לפי הקליניקה ולא לפי הבדיקות. כך שאת יכולה להיות רגועה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אני לא נוטלת ליטיום ביכלל.. אבל אני דיכאונית כזו... זה קשור לזה שהרמות שלי נמוכות?

לפני מספר ימים ביקשתי מאנשים שהיו בטיפול נפשי ציבורי להגיב באם הטיפול עזר להם. כפי שצפיתי לא קיבלתי שום תגובה. אם כך, מדוע ממליצים על זה, הרי ידוע שזה לא עוזר וההפך יוצר מצב כרוני שאנשים חוזרים ויוצאים וחוזר חלילה?

שלום רב, אני לא אפתיע אותך אם אכתוב שניסיוני אחר וכל יום ישנם מספר אנשים אשר מספרים לי עד כמה הטיפול שינה את חייהם לטובה. אם תעיין בשאלות הרבות תמצא אנשים שכותבים שהטיפול עזר להם. באופן כללי ישנה הטייה מסויימת, האנשים הנכנסים לפורום הם כאלו שבעייתם לא נפתרה, או שהתרופות לא הועילו או שישנן תופעות לוואי. מעט אנשים יכתבו, הרגשתי לא טוב, הטיפול עזר לי והכל בסדר.... תנסה לדוגמא http://doctors.msn.co.il/forums/read.php?f=385&i=167525&t=167525 שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

תודה על תשובתך הקודמת- בוודאי שבטיפול פרטי צריל להיות שינוי לטובה, השאלה היא האם זה קורה גם כשבאים למרפאה של בית חולים, לפסיכיאטר של קופת חולים ,רק מהמחשבה שעומד להיפתח תיק פסיכיאטרי במשרד הבריאות אפשר לקבל דיכאון.אם כי, זה מידע שמועתי בלבד. האם אכן יש דווח למשרד הבריאות או משרדים אחרים בטיפול ציבורי? תראה ד"ר, מצבי פשוט: יש סבל רב מאוד,ואין לי גרוש בפירוש כך והצעד הזה קשה לי מנשוא. זה יפגע לי בדימוי העצמי כ"כ שהייתי בבי"ח מסיבה פסיכיאטרית שנראה לי שאח"כ ממילא אמשיך לשבת בבית כי הרי הסיבה לכך גם היום זה הערכה עצמית דימוי עצמי בטחון עצמי לא נמוך -שלילי. האם מנסיונך הצ י ב ו ר י (טיפולים בקופות חולים,מרפאות לבריאות הנפש) אנשים חזרו לעצמם ?

החלפתי תרופה מסרוקסט 20 מ"ג לפריזמה 20 מ"ג, ושאלתי היא האם סרוקסט יכול להביא לאימפוטנציה לאחר שימוש מרובה או שזה זמני? כמו כן רציתי לדעת מהם ההבדלים בין הסרוקסט לפריזמה?

לרוני שלום, הדומה בין פריזמה וסרוקסט רב מההבדלים, למרות שאנשים שונים מגיבים למולקולות השונות באופן שונה. הירידה ברצון המיני קשורה לסרוקסט והיא חולפת עם הפסקת התרופה, אבל גם לפריזמה יש את אותה תופעת הלוואי, השאלה כמובן האם היא תהיה אצלך. בהצלחה דר' גירוא הידש

שלום - רציתי לספר את שאירע לי ולקבל איבחון מקצועי לגבי מצבי. ברור לי שזה פורום הלומי קרב אך הבנתי שניתן להשתתף גם במצבים פוסט-טראומתיים. להלן המקרה: לפני חצי שנה ניכנסתי להריון, לא מתוכנן. החלטתי (לא ככ בשישתוף של בן הזוג) להמשיך את ההריון. לאור התמיכה החלקית שקיבלתי, הייתי שרויה בדיכאון משך 3 החודשים הראשונים. בן הזוג ראה כי קשה והחליט לצאת קצת מהפאסיביות ולהושיט יד. וכך, בחודש רביעי הדכדוך חלף אך במהלך חודשים 4+5 ניכנסתי לחרדה קשה. לא היו לי התקפים אך הפכתי לאפטית מאוד, הפחד מהמשך ההריון ממש שיתק אותי. הרגשתי חלשה ונטולת אנרגיות. ההורים, שדאגו לי כמובן, הניחו שהפסקת הריון "תציל" אותי ותוציא אותי מהחרדה וכך עברתי זירוז לידה בחודש השישי להריוני. העובר מת כמובן. עברו חודשיים מאז הלידה הטראומתית, ניכנסתי לדיכאון קליני, קיבלתי נוגדי דיכאון ופסיכותראפיה. אך מעבר לדיכאון, התנתקתי מההורים, אחים, חברים וכל דבר אחר שמזכיר לי את ההריון. ניתקתי גם את הקשר עם הפסיכיאטר שבזמנו קבע כי אני בחרדה עמוקה. אני חולמת חלומות אלימים, ולפעמים חולמת שאני מחזיקה את התינוק שלי ואני ממש רואה אותו בחלום, כמה הוא יפה ובריא. אני יכולה להרחיב עוד הרבה על ההשלכות הנפשיות שאירוע זה גרם לי אך אסתפק בכך בכדי להבין מה קורה איתי. האם זהו מצב פוסט-טראומתי מובהק? ברור לי שמהיום והלאה אני אחשוש מאוד מהריון אך אולי אני דווקא כן צריכה הריון בכדי לצאת מהטראומה? אנא עיזרו לי.

היי שירי, חשבתי וחיכיתי שאנשים נוספים יענו אבל כנראה אצטרך להשלים את המלאכה. אין ספק שעברת תקופה קשה והרגשות עברו מקיצוניות אחת לשניה. האירועים הם טראומתיים עבורך אבל איני חושב שהאבחנה כל כך חשובה. האירועים מספיק טראומתיים ואין צורך להוסיף טראומה של אבחנה.... וגם איני חושב שזה כל כך משנה. הדבר החשוב הוא שאת צריכה לעבד את מה שעברת, להשלים עם העבר ולחשוב על העתיד. את אישה צעירה וחזקה ועם הזמן וטיפול תרגישי טוב יותר ותחזרי למסלול של החיים. חשבתי שכדאי גם להחליף את הטיפול התרופתי. תשמרי על עצמך הידש

אני אם לילדה בת שמונה שבסוף שנת הלימודים האחרונה(סוף כיתה ב')לא הסכימה ללכת לביה"ס, וכמו כן חלה נסיגה ביציאתה מהבית גם בשעות אחה"צ. היא עברה איבחון ע"מ לשלול חוויה טראומתית שהביאה אותה להתנהגות פתאומית זו ואבחנה זו אכן נישללה. נאמר לי שהיא סובלת מחרדת נטישה וכבר כחודשיים היא מטופלת בטיפול באומנות. יש התקדמות בפעילותה אחר הצהריים(בריכה, חברות וכו..)אך לבית ספר היא מסרבת ללכת בלעדיי. אני נישארת איתה במשך שעתיים כל יום והפרידה קשה. לאחר שאני הולכת היא יושבת במהלך כל היום במזכירות ביה"ס עם המזכירה שאותה היא מאוד אוהבת וסומכת עליה והיא מסרבת להיכנס לכיתה, אפילו שזה "עולה" לה בשעות של ישיבה אחר הצהריים על מנת להשלים את החומר ע"ח בילוי עם חברות או צפייה בטלויזיה. עליי לציין שהמורה שלה עושה מאמצים רבים וכנים כדי להקל עליה, ואת הילדים בכיתתה היא מאוד אוהבת והם מאוד אוהבים אותה. שאלתי היא האם נכון לאפשר לה כרגע את המעבר ממני אל דמות שהיא סומכת עליה אפילו במחיר אי כניסתה כרגע לכיתה? האם כדאי לשקול טיפול תרופתי ותוך כמה זמן תרופות משפיעות? האם טיפול בהיפנוזה עשוי להיות יעיל במיקרה זה? אודה מאוד לתשובתכם, אמא שעוד מעט מתייאשת....

אם אין לך מה להגיד למה את(ה) כותב שטויות ?

לדליה שלום, צר לי שאיני עוזר לך והסיבה לכך היא שאינני פסיכיאטר מומחה לילדים ונוער. כיום יש שתי התמחויות נפרדות כמו רופא ילדים ורופא פנימאי. באופן עקרוני אני חושב שכדאי להיות עם ראש פתוח, לראות מה עוזר ואם טיפול תרופתי עשוי להועיל יותר מאשר לגרום לנזק אז אפשר להשתמש גם בו אפילו אם מדובר על ילדה בת 8. בכל אופן כדאי להתייעץ עם פסיכיאטר המומחה לילדים ולהתקדם משם. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

תודה רבה על תשובתך. אכן אקבל את המלצתך ואתייעץ במומחה לילדים.

דליה שלום אם אכן המורה בסדר אליה (האם כך גם הילדה אומרת?)ואין שום גורם נראה לעין הייתי אומרת שאת צריכה להראות לילדה יתר ביטחון כשאת עוזבת אותה בכיתה. לאמר לה בתקיפות שהיא נשארת בכיתה עד סוף הלימודים ואת באה לקחת אותה ואת יודעת (!) שיהיה בסדר.חשוב לשדר לילד שאין סיבה שלא יהיה טוב. סתם למחשבה.

יש לי שאלה בנושא כדורים נגד דיכאון בשם EFEXOR שניתנו לאישה מבוגרת מאוד שסובלת מדיכאון. רציתי לדעת איזה תופעות לווי יש לזה ומתי זה מתחיל להשפיע.

שלום, האפקסור מתחיל להשפיע מוקדם יותר משאר התרופות נוגדות הדיכאון תוך שבוע עד עשרה ימים. תוכלי לקרוא על התרופה בכל אינדקס תרופות כמו בדוקטורס או בלוואלה. הדבר העיקרי שצריך לעקוב אחר הוא לחץ הדם, אפקסור לעתים גורם לעליה בלחץ הדם והדבר חשוב במיוחד לאנשים מבוגרים. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

תודה רבה לד"ר הירש ולשאר המשיבים על התשובה המהירה שקיבלתי בנושא הסרוקסט והפבוקסיל ! שאלה נוספת שלי הינה מה המינון הממולץ של סרוקסט ומתי יש לקחתו, וכן האם תרופה מסוג זה משפיעה באיזשהו אופן לטוב או לרע על מבנה האישיות או ההתנהגות באופן בלתי הפיך (אם בכלל ישנן מחקרים שיכולים להעיד על כך) תודה תום

השינוי היחיד מנסיון של רבים מהפורום הזה הוא שתתחילי לעלות במינון או שתחלפי לכדור אחר ,ואח"כ,אולי לעוד אחד......

לתום שלום, אני בדרך כלל ממליץ על כדור אחד ולא יותר, אם כדור אחד לא עוזר אני נוטה להחליף לתרופה אחרת. כאשר המרכיב של חרדה בולט לעתים יש צורך להעלות לשני כדורים 40 מג' ביום. שתי הגישות מקובלות בין הרופאים. העיקר שהתרופה תתאים לך ותרגיש טוב יותר דר' גיורא הידש

לרופא שלום. בעלי ואני עוברים טיפולי פוריות מזה שנה וחצי, ועדיין ללא הצלחה. ככל שהזמן עובר אני מרגישה יותר ויותר רע מבחינה נפשית. כשמגיעה התוצאה השלילית (של כשלון הטיפול) אני מדוכאת וכועסת על כל העולם. ואז שוב תקווה עם התחלת טיפול חדש, ובסופו שוב דיכאון. אני נוטה להתחמק מלהיפגש עם חברות (בהריון או עם ילדים) וכן עם קרובי משפחה, מכיוון שהמפגש איתם רק מכאיב לי. כשאני חושבת על המצב אני מסתגרת ורוצה להתרחק (אפילו מבעלי, שמאוד מנסה לתמוך ולהקל עלי). אני מרגישה מאוד מושפלת ולא עומדת בלחצים החברתיים. האם לדעתך ניתן לעזור לי?

מישהי יקרה התחושות שלך של אכזבה וצפיה מחדש הם טבעיות לאור הנסיבות ואני מקווה שתצליחי להרות ושלא תאבדי תקווה. שווה לבדוק את האפשרות לשוחח עם איש מקצוע על התחושות והכעסים מאחלת לך רק טוב אריאל

שלום, הדברים שאת מתארת "מובנים" ואפשר להזדהות אתם. את עוברת תהליך לא קל של תקוות ואכזבות ובאופן טבעי את מגיבה אליהן באופן רגשי. נקודה חשובה היא שגם המצב הנפשי עלול להשפיע על הסיכויים להכנס להריון, לכן המלצתי היא להגיע לשיחות. השיחות עשויות לשפר את מצבך הנפשי ולהקל עליך בתהליך שאת עוברת, ובנוסף עם השיפור במצב הנפשי, הסיכוי להכנס להריון גבוה יותר. בהצלחה דר' גיורא הידש

אני ממליצה לך להיכנס לפורום "פוריות" של תפוז, שם תפגשי קבוצה גדולה ותומכת של נשים במצבך ויש בכך עזרה רבה (וגם מקור מצוין למידע בנושא) . מלבד זאת, ידוע לי שמחלקות פוריות שונות וכן קופות החולים מארגנות קבוצות תמיכה לנשים/זוגות בטיפולי פוריות, ייתכן מאוד שזה עשוי לעזור לך. בהצלחה בכול והרגישי טוב!

אני בת 22 יש לי בעיות ריכוז נוראיות וקשה לי ללמוד מה עושים? האם יש איזה תרופה שיכולה לעזור לי??? בכל פעם שאני מנסה ללמוד יש לי כאבי ראש חזקים וקושי גדול להתרכז וזה לא בעיה בראייה בדקתי את זה תודה מראש ספיר

הי ספיר כדאי לפנות לרופא המשפחה ולבדוק ראשית את המקור לכאבי הראש כי יתכן שזה משהו אורגני. אפשר גם לפנות לאיבחונים בכדי לראות אם את סובלת מבעיית קשב או ריכוז ידועה בהצלחה אריאל

לספיר שלום, טוב שבדקת את נושא הראיה, יתכנו סיבות רבות לכאבי הראש, גם גופניות וגם סיבות נפשיות רבות, לכן הצעד החשוב הראשון הוא להגיע לאבחון ולנסות להבין את מקור הבעיה. בהצלחה דר' גיורא הידש

בוקר טוב, האם אפשר לקחת פרוזק ורטלין ביחד.

לאיריס שלום, שתי התרופות עובדות במוח, אומנם במקומות ועל חומרים אחרים אבל בכל זאת... איני מכיר עבודות שבדקו את השילוב הזה, הייתי ממליץ מאוד להזהר.... יתכן והרופא המטפל יודע דברים שאני אנני יודע, אשמח להתעדכן. כל טוב דר' גיוררא הידש

תודה רבה על תשובתך. בני בן 7 לפי כשנה וקצת התחיל לקבל פרוזק. הילד סובל מחרדות ואופססיות. מעבר לזה הוא סובל מהפרעות קשב וריכוז. הוחלט לתת לו רטלין במינון מאוד נמוך. (5 מ"ג). הרופא המטפל המליץ לתת לו את הפרוזק בבוקר, וכמו כן את הרטלין (אומנם בהפרש של שעה לפחות) לפי תשובתך כדאי לתת לילד את הפרוזק בערב נכון? האם ידוע לך על טיפול טבעי ממולץ במקום אחד מהכדורים הכימיים? הילד טופל בשנה שעברה ע"י פסיכולוג (טרפיה באומניות) והטיפול עזר האמת שהוא התחיל ללמוד בכיתה א' והתחלה מאוד קשה למרות שהוא לומד בכיתה קטנה במסגרת רגילה.

אני מתכננת כניסה להריון בעוד כחודשיים. כמה זמן לפני מומלץ להפסיק את נטילת התרופה? האם כדאי לי לדחות את הכניסה להריון עד לתום שנת טיפול מלאה כדי לא להפסיד את ההשפעה הטובה של התרופה לטווח הארוך? (אני נוטלת מזה 5 חודשים) מה אומר המחקר לגבי השפעה אפשרית של פלוטין על התפתחות העובר? האם יש מצב להמשיך בנטילה בזמן ההריון?

לקארין שלום, ראשית לתשובה הפשוטה, פלוטין=פרוזק היא תרופה ותיקה יחסית של 15 שנים ולכן הניסיון אתה רב, לפי ידיעתי היא אינה מזיקה להריון ולעובר אבל תמיד אני מפנה ליחידות המתמחות בכך כמו באסף הרופא והדסה כדי לקבל אינפו. מעודכנת. תמיד יש דברים חדשים בין עדכון לעדכון. בקשר להריון והטיפול. זו שאלה קשה שתמיד צריך להתאים את הדברים לכל אדם ואדם. צריך למעשה לבחור בין שתי אפשרויות לא טובות. הראשונה להסתכן וליטול תרופות במשך ההריון (תמיד עדיף בלי) והשניה לנסות ולהפסיק תרופות תוך סיכון שהחרדה עלולה לחזור בהריון או אחרי הלידה. כדאי להתייעץ עם הרופא המטפל כדי שתדעי מי המהאפשרויות מתאימה לך יותר. כמובן אם ניתן לדחות את התוכנית להריון למספר חודשים נוספים אחרי סיום הטיפול זו האפשרות הטובה ביותר. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אני מתחננת שתעזרו לי להחליט מה לעשות כי כל יום שעובר נעשה קשה יותר. אני נשואה כ-15 שנה ואמא ל-4 ילדים,אני אשה עצמאית לחלוטין ולרוב מתייעצים איתי על כל נושא שבעולם ויש לי עצות טובות לכולם אבל שזה נוגע אלי הראש "נסגר". לפני כ-5 שנים הבעל נפגע קשה בתאונה , פגיעת ראש פרונטלית קשה. מאז הוא מוגדר כפוסט טראומתי., ומקבל טיפול תרופתי ונפשי. חיי נהרסו מאותו היום ובכל רצונותי להבין אותו, אני נתקלת בתגובות קשות מצדו ואני פשוט רוצה לעזוב אבל כאן מתחילות התהיות: איך נסתדר? איך זה ישפיע עליו? על הילדים? ומצד שני הפחד הגדול שלי הוא שהבנות הגדולות שלי שהיום הן בנות 16,14 מקבלות כזה דפוס התנהגות שמשתק אותי הפחד מלחשוב שהם יגדלו עם עובדה שכך צריך בעל להתנהג לאשתו ואב לילדיו (קללות , גידופים והשפלות ) הצעקות שלו משתקים את כולנו בפחד. עזרו לי! מה עושים עם כזה דבר? תודה מראש,

מיכל היקרה, מאחר ואני נמצאת בדיכאון פוסט-טראומתי אני יכולה להיזדהות עם ההתנהגות של בעלך. הוא שקוע בעצמו ובכאב שלו וכל ניסיונות העזרה והתמיכה של בני המשפחה נידחים. הוא מרגיש (ואולי בצדק) שחייו נהרסו, יתכן והוא מקנא בכם שהמשכתם בשיגרת החיים כל עוד הוא "תקוע" באותו אירוע טראומתי. ההבעה של רגשות אלה היא באמצעות כעס. לא פירטת במכתבך מה מצבו הבריאותי? האם הוא מוגבל מבחינה גופנית? האם, במשך 5 השנים הקשות, פנית לאיש מקצוע מתחום הפסיכולוגיה ו/או בריאות הנפש? נשמע שהחיים לצידו מאוד קשים. צריך להבין אותו אך עם כל הכאב, גם לך ולילדייך יש זכות לחיים טובים ושפויים. מאחר ואני סתם אחת שהפכתי עויינת לסביבה לאחר האירוע הטראומתי, אני מציעה לך לפנות לסיוע פסיכולוגי, שם תוכלי ללמוד כיצד להתמודד עם הבעיה או לקבל החלטה על סיום הקשר. ורק כעצה ידידותית - קחי את עצמך ואת בנותייך ותסעו למקום אחר שבו תשיגו שינוי אווירה כך לפחות תפיקו רגיעה זמנית.

למיכל שלום, אני בטוח שאת מאוד עצמאית עם הקשיים שאת עוברת. הפרעה פוסט-טראומתית עלולה להיות קשה מאוד ולהשפיע על כל האווירה בבית. גם מהבחינה הרגשית וגם מהבחינות החברתיות והכלכליות. ועם כל אלו את מתמודדת היטב. השאלה מה לעשות בעתיד והאם להמשיך עם המסגרת הקיימת או לשנות היא שאלה קשה, יש לה הבטים רבים, גם מוסריים וגם כלכליים וחברתיים. בנוסף לעצמך את צריכה לדאוג לילדים דבר ההופך את התמונה לעוד יותר מורכבת. אף אחד אינו יכול להחליט במקומך, כדי לקבל את ההחלטה הטובה ביותר עבורך כדאי להגיע לשיחות עם איש מקצוע, הוא עשוי לחזק אותך כך שיהיה לך קל יותר לעמוד בכל החלטה שתגיעי אליה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

מיכל, ייעוץ אצל איש מקצוע מחוייב המציאות, אבל אסור לך לשכוח שמהות הזוגיות, בסיס הקשר בין שני אנשים נשואים בין השאר, הוא שיש לתמוך ולהישאר האחד עם השני בכל קשת המצבים: בעוני ובעושר, בבריאות ובמחלה וכו'. סך הכל בעלך אינו אשם במצב אליו נקלע. הוא לא אדם רע שהחליט יום אחד להשתנות ולהתעלל בך ובילדייך. אף אחד מאיתנו אינו חסין נגד תאונות כאלה ואחרות וכולנו היינו רוצים לזכות ביחס הוגן, אנושי ומתחשב כאשר חס וחלילה יקרא לנו אסון או צרה כזו. זה גם מסר חשוב שיש להעביר לילדים - לא נוטשים אבא בגלל שהוא חולה וסובל. עושים הכל כדי לשקם ולתמוך בכל המשפחה בלי יוצא מהכלל.

ומה עם המסר שאנחנו לא מרשים לאף אחד לפגוע בנו? גם אם הוא חולה ומסכן... האשה והילדים סובלים. הם גם לא אשמים...

שיר שלום! תשובה כמו שלך אני עונה לעצמי כל יום וכנראה שבגלל זה אני לא מסוגלת להחליט מה לעשות ימים כלילות אני מתפללת שזה רק לא יפגע בילדות אבל זה פוגע חזק בכל יום מחדש. בעצמי בכלל לא אכפת לי שזה פוגע ואני מסוגלת להבין הכל ולדעת שזה בודאי לא בא מתוך רוע אלא רק מזה שהוא פשוט חולה. עם הבנות אף פעם לא ישבתי וספרתי שזה בא מתוך מחלה הם רואים רק שיש להם אבא "מפלצתי" ניתקתי קשרים חמים מאוד עם המשפחה , החברים והשכנים ואנחנו לרוב בקשר טלפוני באמתלות שאני נוא עסוקה ושרק שלא ידעו. אתמול בערב לאחר שיחה עם אחותו שביקשה ממנו משהו מאוד קטן ופשוט, ודברה יפה הוא התפרץ עליה והיא לא הבינה מה קורה וערבה את שני אחיו הנוספים והם גם התקשרו וספגו מנה הגונה. כל מאמצי להסתיר עלו בתוהו. הם דברו איתי הבוקר על כך ואני התנצלתי בשמו מה שאני עושה כל פעם שקורה משהו דומה ופשוט נחנקתי מבכי ובקשתי רק שירדו ממנו בבקשות ושאין להתפרצות שלו כל קשר אילהם, וזה לא בגללם הם לחצו אותי לדעת מה קורה איתו ואמרתי שכלום שהוא עובר קצת תקופה קשה ושיניחו לו. אבוי לי אם הם יגידו לו משהו ממה שאמרתי. עכשיו אמרי לי אם את חושבת שהתשובה שלך היתה נכונה כדי שאני אדע אם המחשבות שלי נכונות. הקושי לחיות עם כזה דבר הוא עילאי אבל הקושי להסתיר אותו מכל העולם הוא קשה עוד יותר תודה ושיהיה לך יום טוב

ראשית המון תודה על ההתיחסות המהירה והמאירה, היה מאוד מעודד לגלות שיש רבים שמכירים את התרופה. בהמלצת רופא המשפחה, עקב מצב נפשי ירוד ביותר ותופעות של גיל המעבר, התחלתי לפני כחודשיים וחצי לקחת אפקסור 37.5 מג'. בכל התקופה הזו כמעט שאינני מבחינה בהטבה האם כדאי לי להעלות המינון או שזה לא מספיק זמן עדיין לראות תוצאות?

לסו שלום, אכן אפקסור היא תרופה נפוצה. בדרך כלל אני מתחיל במינונים גבוהים יותר אפילו 150 מג' ביום. לכן הגיוני שכדאי להעלות את המינון ל 75 מג' ביום ולראות מה קורה. אחרי כחודשיים אין טעם להמשיך ולחכות להשפעת התרופה וכדאי להעלות במינון שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

איך אמור בדיוק להשפיע כדור במינון כל כך נמוך? לדעתי כדאי לפנות לרופא המטפל שלך ולבקש להעלות לך את רמת המינון בכדי שההשפעה תהיה יותר מהירה. הרבה בריאות!

שלום ראיתי כתבת תחקיר בטלוויזיה על טיפול בפוסט טראומה באמצעות אקסטזי האם הטיפול מוכר לך ??ומה דעתך? תודה.

שלום, הטיפולים בתרופות אשר מעוררות וגורמות להזיות או חזרה אל העבר ידועים אבל אין לי ניסיון אישי איתם. הדברים התפרסמו ולאו דווקא לטובה. הייתה ביקורת רבה מאוד על הטיפול ב"זריקת אמת" בחיילים אחרי מלחמת יום הכיפורים, וממה שהיה בעיתונות נראה הטיפול עצמו היה טראומה לא קלה. ידוע גם המקרה של סופר השואה ק. צטניק אשר עבר טראומות קשות ועבר לטיפול עם LSD בהולנד. הוא סיפר בהרחבה על הטיפול ונראה שדווקא אצלו הטיפול השפיע לטובה. את הכתבה שהזכרת לא ראיתי. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אימי מקבלת מזה 10 ימים חצי כדור סרוקסאט ליום בעקבות דיכאון וחרדה שנקלעה אליהם בעקבות אירוע מוחי שארע לפני שנתיים בנוסף היא נוטלת אספירין ותרופות להורדת לחץ דם בימים האחרונים היא מתלוננת על צרבות קשות ותחושת שריפה בבטן ואינה מצליחה להעלות את המינון של הסרוקסאט לכדור שלם ביום רציתי לדעת על תופעות הלוואי של הסרוקסאט ועל הקשרים עם תרופות אחרות

לטלי שלום, אין בעיה עם השילוב של התרופות שאמך נוטלת. הסרוקסט אינו גורם לצרבת, בתחילת הטיפול הוא גורם להרגשה של בחילה ללא הקאות ויתכן שזה מה שאמך מרגישה. הגוף מסתגל לתרופה והתחושות הלא טובות חולפות אחרי כשבועיים של טיפול. אין מה למהר להעלות את המינון, אם ישנן תופעות לוואי אפשר לחכות קצת ורק כאשר אמך תרגיש בטוב להעלות את המינון לכדור שלם. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

לדעתי כדאי לגשת לרופא משפחה. או לגסטרואנטרולוג. שילוב של אספירין עם בעיות בקיבה עלול להיות קריטי ורק כדי לוודא שהכל בסדר כדאי מאוד לגשת לבדיקה.

שלום ד"ר ולכל החברים. לפני כ0.5 שנה טיילתי במזרח ,במהלכו עברתי טראומה(לא יודע אם כתוצאה ישירה של שימוש בסמים), הטיול כמובן התקצר ומאז שחזרתי הביתה אני לא אני. מערך ההגנות שלי קרס בצורה טוטאלית, אני לא חי את המתרחש . אני מרגיש מאוים (על מעמדי כגבר) כשאני נמצא בחברת גברים , ולא מצליח לבוא לידי ביטוי שאני נמצא בחברת נשים, יש לי פתאום מחשבות אובססביות לגבי הזהות המינית שלי (אני בן 25 , עד לפני הטיול שלי הייתי בטוח לגבי זהותי), מה שניתק אותי לחלוטין משגרת יומיום רגילה. אני מרגיש שאין לי באלאנס ברגשות , הכל פרוץ אצלי , אני מרגיש חשוף בצורה איומה כלפי כל מי שאני מסתכל עליו. יציאה פשוטה לקניון הופכת אצלי לסיוט, מי קיבל איזה מבט ומה הוא חושב עלי כרגע , מחשבות כאלו שלא מרפות ממני. ד"ר, התחלתי טיפול אצל פסיכולוג קליני. 1. האם טיפול תרופתי יכול להחזיר אותי למצבי הקודם. 2.האם בעקבות טראומה יכולה להיות בלבול בזהות המינית. 3.מהי משיכה מינית ?!? - האם זה שהפנתי את מבטי בתת מודע לכיוון מסוים ששם נמצא גבר ומאותו רגע המחשבות שלי לא מרפות ממני על מה\מי\למה וכאלה ,זה אומר משהו לגבי הזהות המינית שלי. 4. האם זה שאני חשוף ושקוף ו-CLUMSY כשאני בחברת גברים הופכת אותי להומו? חשוב לציין, ד"ר, כי אני לא חושב על מגע מיני עם האנשים שאיתם אני בא במגע יומיומי , אלא, נכנסות לי מחשבות של אם אני מתנהג נכון, ומה הבן אדם שנמצא ממולי חושב עלי. האם להמשיך עם הטיפול הפסיכולוגי (שבו אני לא מוצא ישועה)? והאם לפנות לטיפול תרופתי ע"מ לייצב אותי מבחינה נפשית קודם ואח"כ להמשיך בשיחות? תודה

שלום, צר לי לשמוע על הקשיים הרגשיים שאתה עובר בעקבות השימוש בסמים. התופעות שאתה מתאר הן חרדות לגבי הזהות המינית ולאו דווקא בעיות בזהות המינית. נראה לי שהחרדה חריפה ולכן בהחלט כדאי לשקול אבחון מלא אצל פסיכיאטר, רק אחרי האבחון אפשר לבדוק האם ישנו טיפול תרופתי שעשוי להקל עליך. כדאי לשאול גם את הפסיכולוג את השאלה לגבי יעוץ פסיכיאטרי ולשמוע את תגובתו. שיהיה רק טוב ותשמור על עצמך דר' גיורא הידש

רציתי להגיד שאני מזדהה איתך בהקשר אליי לגבי מחשבות טורדניות כמו מה אחרים חושבים לגביי ואיך להתנהג כאשר אני נוכח לאנשים רבים כמו בכיתה שלי (אני כבר סיימתי תיכון), וגם אני מרגיש בקיומה של תלות מסוימת בזולת והמחשבה מה אחרים שייראו אותי ברחוב יחשבו עליי אם ייראו אותי מרים מטבעות של מעט כסף, כמו סנטים (לאו דווקא כשנמצאים מולי יותר ממטבע אחד על הרצפה). וגם אצלי היו זמנים שהיה לי קושי להסתובב ברחוב כאשר אני רואה אנשים זרים מתקדמים לעברי (ההולכים בכיוון הפוך לכיוון אליו אני הולך). ואולי שמת לב גם לתופעה שנראה לך שאתה נוהג לצחוק "יתר על המידה" בנוכחות אנשים נוספים, בהשוואה לאחרים, ועוד תופעות חריגות הקשורות לתחום הרגשי. ייתכן שסבלתי מאותן תופעות יותר בתקופות מוקדמות בשלב גיל ההתבגרות. אבל אני יודע ומרגיש גם היום תופעות כאלו וסובל מקיומן. אבל, בשלב מסוים בשנים האחרונות קרה משהו מהפכני, שבתקופה מסוימת של קצת יותר מחודשיים הייתה לי הרגשה פנימית של תקינות במסגרת התחום הרגשי בחיי, ולכל אורך התקופה הרגשתי וראיתי הבדל מהותי באופן היחס של הזולת כלפיי. בעיות רבות שסבלתי מהן קודם לכן נעלמו כלא היו, ממש, או שאולי הדומיננטיות של הבעיות ירדה באופן דראסטי, כמו אי הידיעה "כיצד להתנהג" וכו' וניכרו שינויים רבים אחרים, בעיקר לטובה, בהקשר לתחום הרגשי. אני מאמין שלא מדובר בתופעה זמנית ללא בסיס, גם כי המפנה בהרגשה הפנימית שלי התרחש במועד של כשלושה שבועות לאחר שלקחתי בפעם האחרונה תרופה מסוימת, אחרי תקופה שבה הייתי בתהליך היגמלות מהתרופה והשפעותיה, ולפי בירורים שעשיתי הייתה סבירות גבוהה יחסית שהשינוי הבסיסי נבע מהפסקת לקיחתה. כיום אני מחזיק בהשערות לגבי התהליך הניורופיזולוגי במוחי ש"חולל" "נפלאות" בחיי היום יום שלי, על סמך מאמרים שקראתי. אני רואה את עצמי מחוייב לפעול בדרכים שיוכלו להביא לבירור ממשי בהקשר לאותו עניין ואולי גם לנקוט אמצעים חומריים בפועל לתיקון המצב הניירולוגי החריג, אם ישנו.

שלום לד"ר היידש ולכל מששתפי הפורום, אני מטופלת באפקסור בעקבות התקפי חרדה חזקים שהיו לי בעקבות שלשולים כרונים וכאבי בטן הנגרמים ממעי רגיז. הטיפול עוזר לי מאוד ואני מנהלת את חיי בצוורה נורמלית. שאילתי מה יקרה אם אני אפסיק את הטיפול? הרי במקרה שלי מצב המחלה הוא זה שגרם לחרדה ולשיתוק חיי ולא אזשהוא משבר נפשי. אני עדיין סובלת מדי פעם משלולים אך זה לא מטריד אותי כמו קודם ולא מפחיד אותי וגם לא מגביל אותי.אני כמעט בטוחה שזה בגלל התרופה. האם כשאני אפסיק את התרופה כל הסבל יחזור מחדש? אתה לא יודע עד כמה המעי הרגיז הזה יכול להרוס את החיים. רק עצם המחשבה שזה עלול לחזור מפחידה ואני יודעת שזו מחלה ללא מרפא. האם נגזר עלי לקחת אפקסור לכל החיים? ואם כן האם טיפול ממושך בתרופה יכול לגרום לנזקים בלתי הפיכים? תודה רבה לעזרתך,

לשירה שלום, אכן המצב מעט מורכב אצלך. אילו היית סובלת מחרדה בלבד הייתי אומר שאפשר להפסיק את הטיפול ותרגשי טוב ללא חרדות בסיום. אבל אצלך המצב יותר מורכב בגלל תסמונת המעי הרגיז שיש לה גם בסיס גופני פרט לחלק הנפשי. איני מכיר עבודות שבדקו את השאלה הזו בדיוק ולכן אין לי תשובה מוכנה מהספרים. עם זאת ברור לי שתצטרכי ליטול תקופה ארוכה יותר את האפקסור מאשר אדם הסובל מחרדות בלבד. כלומר אני מתכוון לתקופה של בערך כשנתיים. האפקסור היא תרופה שרבים המשתמשים בה ולכן יש לנו ניסיון רב אתה. התרופה נמצאת בשמוש לפחות עשר שנים. לפי ידיעתנו התרופה אינה גורמת לנזקים באברים השונים של הגוף, ואם ישנן תופעות לוואי הן יחלפו כאשר תפסיקי את הטיפול. אני שמח שהתרופה עוזרת לך, תסמונת המעי הרגיז היא הפרעה שמפריעה בחיים ופוגעת באיכות החיים וטוב שהוקל לך. דר' גיורא הידש

המוצר הזה - המהפכני הזה... באמת פועל ומרגיעה? יש כאן מישהו שמכיר תרופה ללא מרשם להרגעה שבאמת פועלת?

כן 1. ללכת להופעה של אהוד מנור 2. להקשיב הרבה למתן וילנאי( נדמה לי שבכל זאת לזה צריך פתק מהרופא יש תופעות לוואי: ישנוניות וכו') 3 לברוח מהארץ 4. להיות השותף של קופרמן-סגל שכבר ברח מהארץ 5. לקחת וליום: 5מ"ג בוקר, 5 מ"ג ערב

שלום רב! כמה חודשים יש לי הפרעות בזיכרון בצורה מוזרה - אינני זוכר כלל את מה שעשיתי לפני עשר דקות, לא זוכר כמה שנים האחרונות (לפי סיפורים של אישתי), לא זוכר פנים של אנשים (כל הפנים שאני פוגש ברחובות נראות לי מוכרות ואינני יכול להזכר - איפה ראיתי אותן). אבל אני מסתדר במרחב, בעיר, ברחובות טוב מאוד. אני בן 42 ולא חושב שבגיל כזה יש לי מחלה רצינית. רציתי לשאול האם יש הפרעות בזיכרון כאלה, שבן-אדם לא זוכר את אצמו בזמנים ובמעשים, אבל זוכר מצוין את הסביבתו? אם כן - זה יכול להיות רציני וכדאי לי לפנות לקופת-חולים? מה השמם של מחלות מסוג זה? תודה רבה. בכבוד רב, ארנולד.

בחייך מה אתה מצפה ממי שהשתתף בקרבות כל החיים שלו ורק עכשיו עשה סרט פעולה עם כל כך הרבה מכות?(שליחות קטלנית)... אני לא חושב שיש מישהו בעולם שזוכר הכל תמיד אבל בכל מקרה לדעתי אין לך מה להפסיד מלשאול על זה בקופת חולים.

מאז 86 לא שיחקתי בקונאן הברברי, היה לי אז מחשב קומודור ... אללי , איזו נוסטלגיה...

כדאי בהחלט ללכת לרופא המשפחה מיד וסביר להניח שהוא ימליץ על נוריולג. שיכחה יכולה לנבוע מבעיה נירולוגית או פסיכאטרית אך תריך לשלול כל גורם אורגני תרגיש טוב אריאל

לאחר שרופא כללי, נוירולוג ופסיכיאטר לא יגלו מימצא כלשהו (אני מאוד מקווה בשבילך), פנה לנטורופאט שיבדוק יחד איתך את תזונתך ויציע ,במידת הצורך, השלמות של מינרלים או סוגי מזון שונים. לעתים, תוספי מזון ומינרלים ,בעיקר מגנזיום, מאזנים מצבים של קשיי ריכוז ובעיות זכרון אצל אנשים בריאים. בדוק מה רמת ויטמין B12 .

שלום ד"ר, השאלה שלי מתאימה יותר לפורום פסיכולוגיה, אך מאחר שהפורום אינו פעיל עד אוקוטובר אודה לך אם תענה לי . אני עובר מבחני מיון לתפקיד בכיר. במסגרתם מילאתי שאלון ארוך (עיבוד של ה-MMPI). אחד מהפריטים שהופיעו בו - "אני יכול לזהות בקלות ע"י מגע יד בד עשוי ממשי". בעבר למדתי על מבחן זה, אך איני זוכר לאיזה סקאלה שייך פריט זה. אודה לך אם תוכל לספק את סקרנותי... יורם

ליורם שלום, מצטער, אני מכיר את המבחן אבל לא עד הפירוט הזה. בהצלחה דר' גיורא הידש

שלום דר' הידש תזכורת: חברתי סובלת מחרדה, דכאון ומיגרנות (לא ציינתי בעבר את המיגרנות) לפני שנה וחצי חברתי התחילה לקחת סרוקסט לטיפול בדכאון/חרדה. לפני 8-9 חודשים עברה ללוסטרל בכדי לנסות לשפר את ההנאה המינית ללא הצלחה. לפני כמה חודשים התחילה לרדת בכמות הכדורים ביוזמתה (כמובן תוך התייעצות עם הפסיכיאטר...)משהו כמו חצי כדור פחות בשבוע. לפני כחודש הגיעה למינון של חצי כדור ביום מאז שהיא לוקחת חצי כדור ביום (כ-חודש) יש לה מיגרנות - חבל-על-הזמן מלווה בהקאות וכאבי ראש תמידים, שגורם לחוסר ריכוז בעבודה - וזו בעיה רצינית. מן הסתם גם החרדות והדכאון חזרו להם קצת... חברתי הלכה לנוירולוג אתמול, וזה טען שהירידה במינון גרמה למיגרנות הקשות. הוא המליץ לה לחזור למינון גבוה יותר - אנחנו(?) נגד - הרי ברור שזה יעזור לה נגד כאבי הראש- זה יסמם וירדים אותה....ואז לא יהיו לה תלונות...אבל גם לא חיים... 1. האם 100% בטוח שהמיגרנות זה בגלל ירידה במינון ? 2. האם אפשר לקחת כדור אחר בנוסף ללוסטרל בכדי לעזור למיגרנה (אבל כזה שלא מוריד את לחץ הדם) ? 3. האם יש חידוש (בערך בחודש חודשיים האחרונים - כי כבר שאלתי 100 פעם) בנושא כדורים שלא פוגעים בסקס או כל טיפול אחר נגד דיכאון/חרדה? בתודה השואל

לשואל שלום, מיגרנה שייכת לקבוצת המחלות הפסיכוסומטיות כלומר יש בהן קשר בין הגוף ונפש. לכן הטיפול הנפשי עזר למיגרנה. כמובן שאם אין חרדה או דיכאון אפשר לסיים את הטיפול הנפשי ולשוב לנאורולוג לטיפולים רגילים של מיגרנה אצלו. מהבחינה הפסיכיאטרית - אפשר לבדוק את הנושא של שיחות-פסיכותרפיה. לעתים ביופיידבק עשוי לעזור כנגד מיגרנות. הטיפולים התרופתיים שאינם פוגעים במין הם אדרונקס ורמרון שאינן פועלות על הסרוטונין. הפרעות בתפקוד המיני קיימות עם אפקסור אולם בשכיחות נמוכה יותר. שום דבר ברפואה אינו 100% אבל סביר להניח שהנאורולוג צודק. אם חברתך הרגישה כל כך לא טוב עם הלוסטרל אז מדוע לא החלפתם לתרופה אחרת? שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

מזה כשמונה חודשים אני נוטלת כדורים מסוג אפקסור. בארבעה חודשים ראשונים נטלתי במינון של 75 מ"ג. מצבי השתפר אבל בתנודות של מצבי רוח ולכן הרופא החליט שכדאי לעלות את המינון ל- 150 מ"ג, ההחלטה שלו הלחיצה אותי שכן מעולם לא נטלתי כדורים נוגדי דכאון. (פחדתי מהתמכרות, מהשלכות של הכדור). לקחתי אותם ומצבי השתפר פלאים, מצב רוח מרומם והרגשה שאני רוצה לבלוע את העולם בעשייה.ההרגשה הזו הפחידה אותי קצת מהמחשבה שבשלב מסויים הרי אני אפסיק ליטול את הכדורים ואז איך ארגיש?! בעקבות שיפור במצבי הרופא החליט שניתן להוריד את המינון ל- 75 מ"ג. כבר שבוע וחצי אני נוטלת במינון הזה ואני מרגישה ירידה במצב הרוח. שאלתי היא, האם ההרגשה הזו קשורה לירידה במינון ? ואם לא אז מה יכולה להיות הסיבה? תודה מראש!

יש לי שאלה נוספת בקשר לתרופה אפקסור. אני קיבלתי אותה עכשיו נגד התקף חרדה. כשלקחתי את הכדור הראשון, הרגשתי רע מאד ורצון להקיא. אני כל היום במיטה ורוצה להקיא ולא יכולה להרדם כבר כמה ימים. (גם לפני התרופה הפסקתי לישון) האם ידועות תופעות כאלו? האם התרופה אינה מתאימה? כמה זמן לוקח להתרגל אליה? בנתיים אני ממש סובלת.

את באמת רוצה להגיד שהתחלת עם כדור שלם? כי לא מקובל להתחיל בצורה כזאת אלא בהדרגה, רבע כדור. כל כמה ימים, אך לא יותר מחצי בשום מקרה. בימים (שבועות)ראשונים קשה באמת להירדם אבל זה חולף.

גיתית שלום גם אני מטופלת באפקסור XR75, וזכור לי שהתקופה הראשונית התאפיינה בעיקר בבחילות ותחושה כללית לא מזהירה. מדובר על בערך שבוע ראשון (כך לפחות במקרה שלי). אכן גם השינה נפגמה. נאמר לי שאם מעלים את המינון (ל- 150 למשל) התופעות האלה חולפות והכדור הוא כמעט ללא שום תופעות לוואי. אולי תנסי לקחת את הכדור ביחד עם ארוחה קלה ולא על בטן ריקה, יש תרופות שגורמות לבחילות וצרבות דווקא בגלל שלא לוקחים אותן עם אוכל. תרגישי טוב אבישג

שלום, אני מטופל אצל פסיכולוג כבר 12 שנים (החלפתי שלושה עד היום) נמצא גם במעקב חצי שנתי מיוזמתי אצל פסיכיאטר ולוקח לעיתים תרופת הרגעה במינון נמוך ביותר מסוג לניטין, הכדור הוא 3 מ"ג ואני לוקח בבוקר רבע כדור ובלילה רבע כדור כאשר החרדות עולות לי. אני בן 35, בתקופה האחרונה סף המתח שלי הרקיע שחקים אף סבלתי מהתקף חרדה, הבעיה היא שאני כל היום בוחן את גופי ומחפש חריגות בצורה אובססיווית, אני משגע את אישתי ומוצא שאני מרוכז רק בעצמי, (אגואיסט גדול הנושא הפך אותי), כל חצקון, או גרוד או סתם התעמקות במקטעים מסויימים בגוך מוביל אותי להתקפה של גלי זיעה חזקים. אני חושש ופוחד שאני עומד למות ממחלה, אני הולך לישון רק ב 4 בבוקר. בצהריים אני לא מסוגל לישון כי אני מרגיש שאני חוטף התקף לב, בערב ובלילה החשש הוא מסרטן. לא יודע למה קיימים ההבדלים הללו, שאלתי היא, אולי יש טיפולים אחרים מלבד טיפול פסיכולוגי קלאסי שאני מטופל בו שעשוי להתאים לבעייה כשלי. אשמח לקבל המלצה. איכות חיי פגומה לחלוטין, אני יודע שיחסית אולי לתלונות אחרות פה המצב שלי קל, אבל אני באמת סובל ואני לא רוצה להידרדר עוד ועוד. תודה מראש דורון

קודם כל התלונות שלך הם בהחלט לא סתמיות כי אתה סובל ולך זה מספיק בלי השוואות ודרגות. אני חושבת שכדאי לשקול טיפול סדיר אצל פסיכאטר , כזה שישלב תרופות לפחות עד שהחרדה הקשה תתיצב. שווה לשקול זאת בהצלחה אריאל

לדורון לניטין הוא כדור נגד חרדה שפועל מיידית ונועד לתקופות שבהם אתה בלחץ ,הכדור אם אני לא טועה ממכר ונועד לתקופות קצרות , לפי מה שאתה מתאר יש לך חרדה שצריכה טיפול קבוע ולכך ישנם כדורים ממשפחת ה SSRI (פרוזק וכו) שהם לא ממכרים וניתן לקחת אותם לתקופות ארוכות , התרופות האלו יכולות לעזור לך לצאת מהמעגל של החרדות והמחשבות הרעות והטורדניות ולשפר את איכות חייך ללא הכר. נסה לבקש מהפסיכיאטר שלך , חכה גם לתשובה מד"ר הידש, בכל אופן זו המלצתי.. בהצלחה דורון.

לפני שאתה מתחיל עם תרופות קח בחשבון שיש להם תופעות לוואי כמו עלייה במשקל, ירידה בחשק המיני, ואלה הן תופעות שלא חולפות במהלך התקופה הראשונה בניגוד לכאלה אחרות שחולפות. לדעתי הקריטריון הוא עד כמה באמת איכות חייך משובשת והאם באמת מיצית את כל הדרכים האחרות שקיימות. לקחת תרופות זו תמיד אפשרות, אבל יש להיות מודע לדברים שלא תמיד טורחים לספר לנו עליהם בהתחלה. שלך נילי.

לדורון שלום, חבל על הסבל הרב, כפי שנכתב בהחלט יש מקום לאבחון נוסף אצל פסיכיאטר וכנראה התחלה של טיפול בתרופות מקבוצת נוגדי הדיכאון. התרופות הללו אינן ממכרות ובדרך כלל אין תופעות לוואי. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אני לוקח לתשומת ליבי את התשובות של כולכם, תודה רבה,

נילי שלום, אני שמן כך שנושא הבעיה במשקל ירד. מעבר לכך, הזדהיתי מאוד עם תשובתך, יש לי חשש רב מתופעות הלוואי של התרופות, הפסיכיאטר שאני פעם בחצי שנה נפגש איתו כבר לפני חמש שנים נתן לי פרוזק שחטפתי בגלל התרופה כנראה התקפי חרדה קשים (7 בשש שעות) מה שאף פעם לא קרה לי. לפני שנתיים הציע לי את הסרוקסטט ואמר לי שהוא מצויין, (הוא אמר לי אותו דבר על הפרוזק) אני לא בא בטענה אל הרופא שאני משוכנע שמטרתו העיקרית היא לעזור לי, החשש הגדול שלי הוא תופעות הלוואי, והעיניין של ההתמכרות, אומנם כתוב שסרוקסטט לא ממכר אבל בהחלט סרוקסטט לא מאפשר לך להיפטר מלקחת אותו אחרי שלקחת אותו תקופת מה. תודה אשמח אם תכתבי לי עוד דברים מעודדים במידה ויש.נילי. כתב/ה: > > לפני שאתה מתחיל עם תרופות קח בחשבון שיש להם תופעות לוואי > כמו עלייה במשקל, ירידה בחשק המיני, ואלה הן תופעות שלא חולפות > במהלך התקופה הראשונה בניגוד לכאלה אחרות שחולפות. > לדעתי הקריטריון הוא עד כמה באמת איכות חייך משובשת והאם באמת > מיצית את כל הדרכים האחרות שקיימות. > לקחת תרופות זו תמיד אפשרות, אבל יש להיות מודע לדברים שלא תמיד > טורחים לספר לנו עליהם בהתחלה. > שלך > נילי.

ד"ר הידש היקר התחלתי לקחת פלוטין במינון 20 מ"ג ליום, לפני אחד עשר יום. אני מרגישה זוועה. אמנם מבחינת תחושות הדיכאון יש שיפור עצום, אבל התחילו תחושות של מתח וחרדה ומחשבות טורדניות. אני לא ישנה בלילה, אני מתעוררת עם דפיקות לב בבוקר, כמו תחושה של פחד שאני לא יודעת ממה הוא נובע. בראש-תחושה של עמימות... אני לא מסוגלת לבכות. אני כבר מתגעגעת לדיכאון!!! מה לעשות? חשבתי להפסיק את התרופה כי אני מרגישה שאני בפירוש משתגעת! אודה לך על תשובתך המהירה. גל

לגל שלום, התופעות שאת מתארת מתאימות לתופעות לוואי של פלוטין, התופעות הללו חולפות תוך שבועיים שלושה וכדאי לנסות ולהתמיד ולהתגבר על התחושות הקשות. אם קשה מאוד אפשר להוריד את המינון על ידי חצי כדור פריזה (הוא זהה לפלוטין אבל בכדור ולא בקפסולה), ורק אחר כך להוסיף ולהעלות במינון. או פשוט להחליף לתרופה אחרת מקבוצה זו בתקווה שהיא תתאים לך יותר, כלומר תעשה את ההשפעה הטובה ללא תופעות לוואי. לידיעה כללית, פלוטין ופריזמה הם למעשה הפרוזק המפורסם. עוד קצת ס ב ל נ ו ת דר' גיורא הידש

אני מצטרפת להמלצתו של הד"ר. גם אני לוקחת פלוטין, כבר 5 חודשים, וההתחלה היתה קשה. בחילות איומות כל בוקר וסחרחורות ובכלל הייתי רדומה חצי יום. והנה כעבור 3 שבועות ה כ ל פשוט נעלם, כולל החרדות מהן סבלתי והיום אני מברכת על החלטתי האמיצה להתחיל את הטיפול. באמת מוקדם להתייאש ואולי הידיעה שכל הקשיים האלה שאת מתארת עומדים לחלוף תחזק אותך. בהצלחה ובהנאה

שלום רב. שאלתי היא כזו: אמי חולת סוכרת וכליות קשה. לאחרונה חלה החמרה במצבה הרפואי. כתוצאה מכך, התדרדר גם מצבה הנפשי. זה מתבטא בהתקפי חרדה קשים, מעין קלסטרופוביה - פחד ממקומות סגורים, חוסר שינה, סיוטים, דמיונות (מישהו חונק אותה). אתמול היא שמה לידה סכין מטבח חדה כדי להגן על עצמה. שאלתי היא, האם במצבה הרפואי הקשה, היא תוכל לקבל עזרה תרופתית מפסיכיאטר? בהתייעצות עם פסיכיטאר מחוזי, נאמר לי לקחת אותה בדחיפות לטיפול אצל פסיכיאטר, אבל אף אחד לא מוכן לקבל אותה מהיום למחר (הזמן הכי קרוב שהציעו לי בתחנה לבריאות הנפש זה לעוד 3 שבועות). אני חסרת אונים. האם יש לכם עיצה? תודה ובריאות לכל.

הי נטלי צר לי לשמוע על אמך אך יש לה מזל שיש לה בת כמוך. אם המצב חמור ודורש טיפול מיידי אפשר לגשת לכל מיון פסיכארי בבית חולים ושם היא תקבל את הטיפול המתאים תרגישו טוב אריאל

האם את מעוניינת בטיפול פרטי?

לנטלי שלום, חדר מיון בבית חולים כללי תמיד פתוח והעזרה שם מיידית, אם קשה לך אז בתור פתרון ביניים אפשר להזמין את רופא המשפחה לביקור בית ולשמוע את דעתו. הרבה בריאות דר' גיורא הידש

שלום אני לוקחת פקסט מזה חודש וחצי, והוא מאד מאד עזר לי. עד השבוע האחרון, שהמצברוח התחיל לרדת ובשבת ממש בכיתי ולא יכולתי להפסיק (כמו לפני הכדור) וצצו שוב קצת חרדות. מה קורה לי? האם הכדור פתאום לא משפיע (שוב, בהתחלה הוא עזר לי פלאים), או שאולי צריך להעלות את המינון? (אני כעט לוקחת 1/2 כדור). אנא עיזרו לי בהקדם, אני ממש מודאגת ולא רוצה לחזור לתקופה ההיא!!! תודה

אני החמודה נסי ראשית שלא לדאוג יותר מדי. יכול להיות שצריך להעלות את המינון של הכדור. אפשר לברר זאת עם הרופא המטפל תרגישי טוב אריאל

כדור אחד הוא מינון מינימאלי שבדרך כלל כעבור חודש כבר מגיעים אליו. ולכן נראה סביר שאת פשוט בתת-מינון. נילי.

אציין שבתשובתי התייחסתי לסרוקסט ואני מניחה שזה זהה בפאקסט. נילי.

רבה

אני יודעת שזה לא המקום אבל אולי בכל זאת מישהו יכול לעזור לי בזה כי בינתיים לא ממש עזרו לי עם זה... להלן הלינק (ותקראו בבקשה גם את התגובות) בפורום פסיכולוגיה קלינית אין ד"ר.... http://doctors.co.il/forums/read.php?f=428&i=23332&t=23332 ממש תודה!

אני כל היום כבר חושבת עליו ואני ממש אוכלת את עצמי שאולי הוא ממש יאהב את הבחורה ההיא....

למאוהבת המבולבלת לילה טוב לא ציינת בת כמה את אבל אני מנחשת שאת צעירה מאוד ? (מתנצלת מראש אם טעיתי). קראתי את התשובות שענו לך: ענו לך דברים הגיוניים, ובכל זאת המשכת ושאלת גם כאן מה עליך לעשות. תחושת הבטן שלי אומרת שאת מחפשת מישהו שיגיד לך מה לעשות - אבל בו בזמן שגם יבטיח לך במאה אחוז שהצעד שתקחי יביא לך את התוצאות שאת מקווה. או במלים אחרות - את מחפשת תעודת ביטוח. ובכן - צר לי לבשר בשורות רעות.....אבל בחיים אין תעודות ביטוח. כל מה שאנחנו יכולים לעשות, זה לעשות חושבים עם עצמנו (או עם חברים), לקחת החלטה אמיצה, וללכת על זה, וזה אומר להיות מוכנים לשאת בתוצאות. לפעמים התוצאות יגרמו לנו שמחה, ולפעמים - מה לעשות - הדברים לא יקרו כמו שאנחנו מקווים ורוצים. את צריכה לברר לעצמך האם האהבה הפתאומית שאת חשה כלפי הבחור היא אמיתית, או שאולי מה שאת מרגישה זה פחד לאבד את האהבה שלו כלפייך? זה בוודאי היה לך נעים לדעת שיש לך ידיד טוב מצד אחד (מצידך), שבנוסף גם קצת מאוהב בך (זה לא יכול להיות רע לדימוי העצמי...) והנה פתאום - הוא הולך ומוצא לעצמו מישהי אחרת שבאמת מעוניינת בו בתור חבר ולא רק ידיד (החוצפן !) אם את בטוחה שאת אוהבת אותו באמת, אז לכי על זה. תגידי לו. אחרת תישארי תמיד עם המחשבה של: מי יודע מה היה יכול לקרות אם כן הייתי אומרת לו....? אבל אם תגיעי למסקנה שאת רק מקנאה (זה מותר וזה טבעי) - תהיי ילדה גדולה ותתני לו למצוא את האהבה שלו. גם לו מותר. אבישג

ב"ה יש לי קרוב משפחה (20) שעבר משבר והגיע לחוסר שפיות. הוא טופל בזיפרקסה ובליטיום מתוך הנחה שהתפתחה אצלו מאניה דיפרסיה. לאחר חודשיים בערך הוא חזר לעצמו ונשאר (בהמלצת רופאיו) על 3 ליטיום בלבד. מספר חודשים מאוחר יותר הוא הפסיק על דעת עצמו את נטילת הליטיום ואז נפל למצב נפשי חמור מאוד (עד לצורך בקשירות). הוראת הרופאים היתה לקחת 5 ליטיום ליום וזיפרקסה במינון 20 (וכן קלונקס). מאז עברו ארבעה חודשים. מצבו אכן השתפר במידה משמעותית אך הוא עדיין רחוק ממצב בריא. ככול שעובר הזמן תנועותיו נעשות כבדות ואיטיות בצורה חמורה. שאלתי היא א. מהו הידע הרפואי הקיים לגבי חזרת האדם לאיתנו במצבים כאלו? ב. מה יכולה להיות פשר תופעת האיטיות והכבדות הנוראה שהולכת ומשתלטת עליו דווקא בזמן האחרון? האם הדבר מעיד על טיפול תרופתי כבד מהנדרש? בתודה ובברכה רז

לרז שלום, נראה שקרוב המשפחה היה במצב של פעילות יתר סוערת ולכן גם המינון של התרופות גבוה. ככול שהוא ירגע והזמן יעבור אני מאמין שהרופאים יורידו במינון התרופות. רוב התופעות שאלה מתאר הן תוצאה של המינון הגבוה של התרופות. כנראה שכעת נחוץ המינון הגבוה הנוכחי, עם השיפור יורידו את המינון. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום רב, הייתי בפגישה נוספת אצל הפסיכ' המטפל. במהלך השיחה הוא אישר שאני בפוסט-טראומה. הסברתי לו שכל דבר/אדם/מקום/סיטואציה שמזכירים לי את ההריון גורמים לי לחרדה ולהתכנסות בתוך עצמי. ניתקתי קשר עם המשפחה, החברות, החבר ואני על סף פיטורים עקב חוסר תיפקוד במקום העבודה. בנוסף, אותו רופא שהמליץ על הפסקת ההריון, כיום מבשר לי שיהיה לי חשש גדול בעתיד להיכנס להריון ואולי אמנע מכך. אני כבר לא בחיים ומרגישה שהדרך לאבדון מוחלט אינה ארוכה. אינני מסוגלת להכיל יותר רגשות כל כך קשים. הנהר עלה על גדותיו. מבחינתי, אני לא רוצה להתעורר מחר בבוקר. ד"ר הידש, במידה ואלוהים יחוס עלי ואמשיך להתהלך בין החיים, האם יש סיכוי שאצא מהטראומה? איך? מתי? אין לי כבר כוח. כל יום הוא בגדר מסע מפרך. ד.א. שאלתי אותו לגבי האפקסור, הוא לא הביע התנגדות אך הטענה הרווחת היא שהכדור (יותר מאחרים) גורם לתלות מורגשת יותר ויש קשיים רבים בניסיונות הגמילה. אם כך, מה לגבי לוסטראל? הבנתי שזאת תרופה לא רעה ופחות ממכרת. ושוב, תודה מראש.

היי שירי, אנחנו כבר מכירים הרבה זמן, וצר לי לשמוע שלא התקדמת בפגישה עם הפסיכיאטר. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

יש לי תופעה שבזמן שאני מרגיש לא טוב (מבחינה פסיכולוגית הכוונה) יש לי תנועות מוטוניות לא נשלטות כגון רעידות רגליים חזקות. האם זו תופעה מוכרת שיש לה שם? תודה מראש.

לאייל שלום, כן, אלו תופעות של חרדה. וחייבים לזכור שחרדה יכולה להיות סימפטום של הפרעות נפשיות רבות והיא לא בהכרח אבחנה. שיהיה שקט ורגוע דר' גיורא הידש

אני לוקח 100 מ"ג ליום לוסטראל + 1.5 קלונקס 0.5 מ"ג. באחרונה אני אני חש בירידה בחשק המיני וגם כנראה בעקבותיה בעיה בזיקפה יש לציין שבמשך השנה שצרכתי את אותו מינון לא היו הסימפטומים המתוארים לעיל העניין די מטריד מה עושים ?

לרוני שלום, מעניין, נכון שלוסטרל עלול לגרום לירידה ברצון למין אבל תופעה זו מופיעה בדרך כלל בתחילת הטיפול ולא אחרי חודשים. האם ישנה החמרה בדיכאון? גם דיכאון עלול לגרום לירידה בחשק המיני. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אני בן 30 ולפני 5 שנים טופלתי בתרופה נגד חרדה בשם פבוקסיל וזה עזר לי כיום יש לי שוב בעיה דומה ורופאת המשפחה רשמה לי סרוקסט שאלתי היא האם יש הבדל בין התרופות או שכדאי לי לקבוע תור לפסיכיטר שנתן לי בזמנו את הפבוקסיל

שלום תום - מאחר ותרופות מהמשפחה של פבוקסיל וסרקוסט משפיעות בצורה שונה מאדם לאדם, לא יכולים הרופאים לחזות מראש האם תרופה מסויימות תעזור או לא, לכן לדעתי יש לך יתרון בכך שאתה כבר יודע שפבוקסיל מתאימה לך, מלבד זאת אם תנסה את הסרוקסט תצטרך לחכות 3 שבועות עד שתדע בודעות אם התרופה החדשה עוזרת או לא, אם כן מה טוב אבל אם לא סתם סבלת 3 שבועות בזמן שיכולת כבר להתחיל עם הפבוקסיל שכידוע לוקח גם לו כ3 שבועות בערך לפעול, סיבה נוספת לפנות לפסיכיאטר היא שרופאי משפחה בדרך כלל מבינים פחות מרופאים פסיכיאטרים על תרופות ממשפחה זאת היות שתחום ההתמחות שלהם שונה, תרגיש טוב

רופא משפחה יכול לרשום סרוקסט אבל לא פבוקסיל. בשביל פבוקסיל אתה צריך ללכת לפסיכיאטר. צריך לחכות 4 שבועות לפחות כדי לראות את ההשפעה של הסרוקסט עליך. פגישות עם פסיכיאטר אתה יכול לקבל בחינם בקופ"ח עפ"י הצורך. כיום מקובל להתייעץ עם מומחים בכל תחום ולא להסתפק בדיעה של רופא כללי.

לתום שלום, שתי התרופות דומות ומשפיעות על סרוטונין במוח. יתכן שגם סרוקסט מתאימה לך, אבל אי אפשר לדעת מראש ואין ביטחון בכך. בדרך כלל אני חוזר לאותה התרופה אשר עזרה בעבר. הרבה בריאות דר' גיורא הידש

לדעתי אל תחזור לפבוקסיל גם אני כמוך לקחתי אותה וכמוך רציתי לחזור אליה מתוך הרגל ובטחון אבל היא גורמת בחילות קשות, ומאחר שסרוקסט עושה את אותה פעולה חבל לחזור לפבוקסיל כך הוסבר לי וכך אכן היה, עם הסרוקסט לא היו בחילות וכן הייתה ההשפעה המיטיבה שהייתה עם הפבוקסיל (אם כי אישית אני ממליצה לך יותר על האפקסור).

את ההודעה הקודמת שלי כתבתי לפני שקראתי את מה שנכתב לך בנידון ועכשו כשקראתי אני שוב רוצה לחזק אותך בעמדתי לא כדאי לך לחשוש, חסוך מעצמך את הבחילות, השמרנות עוד לא הובילה אותנו לשום מקום טוב. שלך אני.

שלום אני כנראה סובל מדכאון ומחר נפגש עם פסיכיאטרית פרטית אין לי כוונות אובדניות האם יש סיכוי שהיא תכפה עלי אשפוז או טיפול תרופתי או שתמליץ וזכותי לחשוב על זה? תודה

אישפוז כפוי נעשה בדרך כלל כאשר החולה מהווה סכנה לעצמו או לסביבה. לא נראה לי שזה המצב אצלך. מה שכן, חשוב שתשקול בכובד ראש את עצת הפסיכאטר משום שאם מציעים לך כדורים אולי כדאי לקחת אותם ולהרגיש יותר טוב. מקווה שתעשה את השיקול הנכון אריאל

אבל בכל זאת חשוב לי לדעת ברמת העיקרון היא יכולה להמליץ לי על תרופות וזכותי לבקש לשקול זאת ולהחליט מאוחר יותר והיא לא יכולה לאשפז אותי או לכפות עלי טיפול כל עוד אין לי כוונות אובדניות נכון?

ראה תשובתו של ד"ר הידש בנושא: http://doctors.msn.co.il/forums/read.php?f=385&i=73548&t=73334 אחד התנאים הנדרשים כדי לאשפז בכפייה הוא אי הסכמה לפנות לטיפול, והרי אתה פונה לטיפול מיזמתך, כך שאין כאן מקום לכפייה. שני התנאים הנוספים הינם איבוד קשר עם המציאות והמסוכנות לעצמך או לסביבה.

לדעתי כדאי שתדבר עם הפסיכיאטרית על החרדה שלך מפני אישפוז כפוי בצורה חופשית וגלויה. אתה הרי מבין שהחרדה שלך איננה רציונאלית. פסיכיאטר הוא רופא יועץ לענייני נפש. התפקיד שלו לייעץ לך ואתה תחליט לבד אם לקבל את דעתו. רוב האנשים מאמינים ובוטחים ברופא שלהם.

לתומר שלום, אני מבין שאתה חרד אבל אתה יכול להיות פתוח ולדבר בחופשיות עם הרופאה כי החרדה שלך מיותרת. כפי שתיארת את הדברים אין מקום לאשפוז כפוי או לכפיה כלשהי. חשוב שאתה מתחיל בטיפול ועזוב את הדיעות הקדומות. שיהיה רק טוב והרבה בריאות דר' גיורא הידש

התחלתי להשתמש בכדורים בשם פריזמה, ברצוני לדעת באיזו שעה של היום עדיף לקחת את הכדור, בערב או בבוקר, יש לציין כי כעת אני לוקח בבוקר ונראה לי כי הדבר גורם לי לעייפות במשך היום. אודה אם אקבל תשובה בהקדם. צחי.

לצחי שלום, הפריזמה פועלת במשך יותר מ 24 שעות ולכן מהבחינה הרפואית אין חשיבות לשעת הלקיחה, חשוב שהשעה תהיה פחות או יותר קבועה. בדרך כלל היא מעוררת לכן אנו ממליצים בבוקר עם אוכל, אבל אם היא גורמת אצלך לעייפות אין בעיה שתעבור לערב. שיהיה רק טוב ובהצלחה דר' גיורא הידש

שלום לכולם. אני לא יכולה יותר.הסבל מחרדות כבר הגיע לרמה הכי גבוהה. לא מבינה למה אין לי שום התקדמות בטיפול-אבל אין לי יותר סבלנות.כאשר אני נוהגת ,בא לי פשוט למות.לעשות תעונה ולמות,כי לא יכולה יותר.

לחני הסובלת לדעתי עליך לגשת בהקדם האפשרי לפסיכיאטר שמטפל בך ולספר לו בדיוק את מה שכתבת כאן, ואני משוכנעת שהוא יחליף את הטיפול לסוג אחר שיתאים לך יותר. עד כמה שאני יודעת יש מגוון של כדורים שמתאימים לטיפול בחרדות, ואנשים מתגברים על זה וחוזרים לחיים תקינים. חני, אני מרגישה שאני חייבת להוסיף עוד משהו. לאור דברייך, אני חושבת שעדיף שלא תנהגי בתקופה הקרובה, עד שהרגשתך תשתפר. אני מבינה שכשנמצאים בדיכאון רוצים למות, אבל אני בטוחה שאת לא רוצה לעשות תאונה ולהרוג תוך כדי כך אנשים חפים מפשע שבמקרה היו בכביש לידך. קחי את הזמן, טפלי בעצמך, וחזרי לנהוג כשתרגישי יותר טוב. הרבה בריאות ואושר אבישג

לחני שלום, אני מצטרף לדבריה של אבישג ומקווה שתדעי לשמור על עצמך. אם המצב מחמיר, תמיד אפשר לפנות לחדר מיון בבית חולים כללי. בנוסף, אפשר לפנות לער"ן או בטלפון או באתר האינטרנט שלהם והם מגישים עזרה במקרים דחופים. תשמרי על עצמך דר' גיורא הידש