פורום פסיכיאטריה

כנראה שאתמול פספסת את השאלה שלי... בכל מקרה אני כבן 26 בטיפול פסיכולוגי כבר שנתיים שעזר מאוד מאוד אולם המצבים הדיסוציטיביים שסבלתי מהם לא חלפו למרות ששוב אני אומר שאני מרגיש עכשיו טוב בהרבה יחסית לתקופה שבאתי לטיפול שהייתי עם אוסף של חרדות ודכאון, איך נפטרים מהתופעות הללו???

לשרון שלום, מוזר, אני זוכר שעניתי וגם אני לא מוצא את תשובתי. לפחות יש לי הזדמנות לתקן... לעתים קרובות טיפול פסיכולוגי עוזר אבל לא מצליח להפטר מהסימפטום-התופעה שבגללה באו לטיפול וכנראה זה המצב אצלך. ישנם טיפולים תרופתיים העשויים להוריד את החרדה והם יעילים. גם מצבים דיסוציאטיביים הם תוצאה של חרדה שהנפש אינה מסוגלת לסבול ואז ישנה התנתקות.... בקשר לטיפול התרופתי תלוי מאוד כיצד שואלים את השאלה. אם השאלה היא האם אתה חייב טיפול תרופתי או האם ללא טיפול תרופתי המצבים הדיסוציאטיבים לא יחלפו התשובה היא שלילית. אם השאלה היא האם טיפול תרופתי עשוי לשפר את איכות החיים ולמנוע את המצבים הדיסוציאטיביים התשובה היא חיובית. כל אחד ושיקול דעתו ובחירותיו. הרבה בריאות דר' גיורא הידש

- ? האם השפעתם שונה XR- מה ההבדל בין אפקסור רגיל ל

אני לוקחת אפקסור כבר כ 3 שנים- תרופת הפלא שהצילה את חיי. לפני כחצי שנה האפקסור XR נכנס למכבי והרופא העביר אותי. זה עדיף כי זה פעם ביום. הוא אמר שיש גם פחות תופעות לוואי אבל אצלי במילא לא היו כך שזה לא היה משנה. אני חייבת להגיד שהמעבר היה לי קצת קשה ולא הרגשתי כל כך טוב אבל זה חלף ואני ממשיכה כרגיל. נראה לי , לצערי, שאני פשוט מפחדת להפסיק כדי שלא אחזור למצב של פעם. בכל מקרה, אפקסור הרגיל או XR , מבחינתי, פשוט נהדר (יצא לי חרוז). בי

אני חושבת שאין שום הבדל בהשפעה או בחומר הפעיל, נראה לי שההבדל באופן השתחררות התרופה בגוף. ה- XR הוא שחרור איטי, מה שאומר שהתרופה משפיעה במשך כל היום. אני משאירה לדר' הידש לתקן אותי במידה ואני טועה.....

שלום רב. אני סטודנטית, בת 22. איבדתי כל שמחת חיים, לאחר שהמצב שלי החמיר, וזה ממשיך יותר ויותר. אני לא יכולה להיפטר מהמחשבה שאין המשך לחיים, כלומר שכשאני אמות, אני לא אתקיים יותר, זה מאד מעיק עלי, ומטריד אותי כל שניה. שום דבר לא מעניין אותי יותר, אני נורא מפחדת ממות, ולא יודעת מה לעשות כדי להפסיק את זה. אני לא רואה יותר עתיד, אני רק רואה את הרגע שבו אני אמות. בבקשה, תעזרו לי, כי אני לא יכולה לחיות ככה.

שלום רב, צר לי שאת מרגישה כך אולם הדברים מוכרים ויתכן שמדובר על דיכאון, לדיכאון יש כיום טיפול יעיל גם בשיחות וגם בתרופות, וכדאי לפנות לטיפול כמה שיותר מהר, כפי שאת מתארת את הדברים הייתי פונה אפילו לחדר מיון בבית חולים כללי כיוון ששם ימליצו לך על טיפול במהירות הרבה ביותר. הדבר החשוב ביותר הוא שישנם טיפולים יעילים לדיכאון והדיכאון יחלוף.... שיהיה רק טוב והמון בריאות דר' גירוא הידש

אני חושבת שאם הנושא הפך למטרד ומשבש את איכות החיים כדאי לגשת לייעוץ פסיכאטרי/ פסיכולוגי ולקבל טיפול- אל תזניחי את עצמך בהצלחה אריאל

מטרד זה לא המילה!!! עכשיו אני עוד יושבת וכותבת, בד"כ אני לא מסוגלת אפילו לדון בנושא, אני מיד נשברת ומתחילה לבכות... השאלה היא - האם יש פסיכולוגים באופות חולים? (כסטודנטית, אני לא יכולה להרשות לעצמי טיפול אצל פסיכולוג פרטי)

שאלה לד"ר הידש ולכל המזדהים האם מצב רוח שמשתנה בצורה קיצונית בהתאם לשעות היממה זו הפרעה פסיכיאטרית? כל חיי סבלתי מדיכאון בשעות הצהריים, במיוחד לאחר שנת צהרים, ולעומת זאת בשעות הערב אני בד"כ במצב רוח מרומם, גם בימים מאוד מדכאים. האם מדובר בהפרעה פסיכיאטרית (נטיה להפרעה דו-קוטבית או משהו בסגנון)? מה עושים כדי למנוע את דיכאון הצהרים (שיכול להמשך שעות)? אשמח לתגובה שבוע טוב

שלום לך, איני חושב שאתה מדבר על מצבים קיצוניים אשר קשורים לדיכאון בעומק שפסיכיאטר מטפל בהם. עם זאת כנראה הדיכאון כן מציק לך. כנראה מדובר על השעון הביולוגי שיש לכל אחד. הוכח שהשעות של הצהרים 2-4 ואותן השעות בלילה הן קשורות לערנות נמוכה יותר, פרופ' פרץ לביא מהמעבדה לשינה הוכיח שישנן תאונות דרכים רבות בשעות אלו מעבר לסיכויים הסטטיסטיים. כנראה שאתה סובל מכך שהשעון הביולוגי שלך מודגש יותר בשעות הללו. שבוע טוב, דר' גיורא הידש

אני בעל תכונות של עקשנות ושאיפה לשלמות, כמו כן יש נטייה חרדתית מלווה בחום גוף תמידי הזעה וחשיבה אסוציטיבית,וזה במצב של הרגשה טובה מאוד ושהכל מעולה ויש להמשיך לדבר הבא (אולי אובססיה) ואת ההרגשה הזאת אני מעדיף, אך למעשה אני מטופל בסרוקסט וזה ממש בולם אותי ואת מעשיי אני נעשה רגוע מאוד ולא חברתי אני מעוניין לחזור למצבי הקודם למרות ההזעה שמפריע לי או החום גוף שזה מעיין דלק חברתי והרגשה טובה , שאלתי היא האם ההרגשה הטובה והשלמות שאני נכנס אליה המלווה בחום גוף תמידי זה סימפטום של OCPD או OCD? כמו כן אשמח לשמוע את חוות דעתך על כך?(שכן גדלתי כך 28 שנים)

לדני שלום, לא אתיימר לאבחן אדם ממכתב קטן באינטרנט. באופן עקרוני אם אדם חי בשלום עם התכונות של השאיפה לשלמות ודיוק מדובר באישיות עם קווים אובססיביים. אם מדובר בדבר המפריע כמו מחשבה חוזרת או מעשה חסר פשר שלא נותן מנוח והמחשבה הזו זרה לאדם אז מדובר ב OCD. כמובן שאצל אדם עם אשיות מסויימת יכולה להיות גם הפרעת OCD. מדוע אתה מטופל עם סרוקסט אם הכל בסדר? שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום, שמי שרון ואני לא אספר כאן את סיפור חיי אלא רק את השורה התחתונה...אני בן 26 ונמצא בטיפול פסיכולוגי כבר שנתיים עקב כל מיני בעיות רגשיות שהתעוררו, חשוב לציין שאיני לקחתי תרופות מעולם! הטיפול עזר לי בצורה מדהימה אך לא פתר בעיה חשובה והיא המצבים הדיסוציטיביים שהיו ונשארו למרות שלכאורה יותר אין להם מקום, זה משגע אותי ומפריע לי בכל מה שאני עושה, בעבודה, בלימודים, במילואים...לעיתים זה חמור עד כדי כך שזה מכניס אותי לדכאונות ואני רוצה לשמוע עצה כללית לפני שאני חושב מה לעשות הלאה, מה אתה ממליץ לי??

מה זאת אומרת מצבים דיסוציטיביים? אתה יכול לפרט קצת יותר בקשר אליהם?

אני נוטל אפקסור רגיל במינון של 225 מ"ג ליום 2 כדורים בבוקר ואחד אחר הצהריים שאלתי היא: האם אפשר לעביר את הכדור של אחה"צ לשעת הערב? בתודה רבה מראש

נראה יותר הגיוני להעביר אחד מהבקר לערב,

לאלמוג שלום, משך הפעולה של האפקסור הרגיל קצר ולכן כדאי לחלק אותו במשך היום ולכן מהבחינה הכימית ההמלצה היא כל שמונה שעות. עם זאת הסיבה שהמליצו על מתן זה היא שהאפקסור מעורר, לכן כדאי ליטול יותר בבוקר ובמשך היום ולישון טוב בלילה. אם האפקסור אינו מעורר מדי ואינו מפריע לך לישון בלילה אז כדאי ליטול את האפקסור האחרון מאוחר כדי שתהיה חלוקה שווה במשך היום. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום! שמי אילן (בן 21) ואני סובל כבר זמן די רב מהמחלה חרדה חברתית המלווה לעיתים בדיכאון עמוק. החוסר חיבור עם אנשים התחיל עוד בחטיבת הביניים ונמשך עד עצם היום הזה בהחמרה מסויימת עקב שירותי הצבאי. הסימפטומים אשר אני חווה הם הזעת יתר , רעד בידיים ובגוף , אשר יכול להראות ע"י אנשים אחרים ואני בטוח שהוא נראה. הסמקה מהירה מאוד אף היא גורם המהווה אי נוחות במהלך חיי. חוסר המגע עם אנשים הסובבים אותי גורם לי לריחוק אדיר מהחברה וזה מכניס אותי לדיכאון עמוק המתבטא בחוסר תיאבון , חוסר שינה , פנים עצובות שאי אפשר לעצבם מחדש אפילו אם אני מאוד רוצה. התופעה התחילה ככה פתאום בגיל ההתבגרות... יש לציין שתמיד הייתי פחות בולט מאחרים , יותר שקט , אך ניהלתי אורח חיים תקין ומהנה. החרדה הוחמרה לאחרונה עקב היותי חייל בכיר במקום עבודתי , והצורך להפעיל את החיילים שנמצאים מתחתיי. הדבר הוא לא פשוט , אני נתקל בהתנגדות גדולה , חוסר שיתוף פעולה מלא מצידם , אשר הם מבחינים כמובן בכל הסימפטומים שציינתי לעיל.. חוסר אונים זה מול החברה גורם לי סבל איום , סבל אשר איתו אני מתמודד מדי יום ביומו.. מהו הטיפול המתבקש? אישית , אני לא כ"כ מאמין בשיחות עם פסיכולוג או עם קבוצות , כי אז צריך כח רצון אדיר וקשה לי להשיג אותו. אני מאמין בתרופות. אם תוכל לציין אילו תרופות יוכלו לעזור למצב החריג שתיארתי..

הי אילן לפי מה שהבנתי מדברך אתה עדיין משרת בצבא ולכן הדבר שאתה צריך לעשות הוא לפנות לקב"ן ולקבל את הטיפול המתאים. קשה לי להאמין שקבוצת תמיכה תתאים בשבילך שכן אתה סובל מחרדה חברתית ואין בכך כל תועלת אבל אולי תרופות בשלוב עם שיחות או רק שיחות או תרופות יוכלו להועיל ועל כך הפסיכאטר הצבאי יוכל לתת את הדין תרגיש טוב והמון בהצלחה אריאל

טיפול הבחירה בחרדה חברתית הוא טיפול קבוצתי בגישה התנהגותית-קוגנטיבית (GCBT) המכוון לאנשים עם חרדה חברתית. יש אנשי מקצוע שמומחים לנושא הזה במסגרת מרפאות חרדה במרכזים הרפואיים השונים. אם יש פגיעה חמורה בתיפקוד אז נותנים גם תרופות אבל לא כעדיפות ראשונה. בשביל לקבל תרופות אתה צריך קודם כל לעבור הערכה פסיכיאטרית בצורה מסודרת אצל פסיכיאטר, רצוי מישהו מומחה להפרעות חרדה.

לאילן שלום, אני מצטרף לדברים שנכתבו ורק הערה אחת, הדברים שאתה סובל מהם אינם חריגים ואינם נדירים, רבים סובלים מהם וכדאי להעזר בטיפול מפני שהטיפול יעיל ויכול לשפר מאוד את מצבך ואפילו להעלים את כל התופעות. כלומר שיפור ניכר באיכות החיים וכנראה גם הצלחה רבה יותר בעבודה. על הטיפול השיחתי נכתב, בדרך כלל מקובל לתת תרופות מקבוצת נוגדי הדיכאון הפועלות על הסרוטונין והן אינן ממכרות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום, יש לי בעיה רצינית של פחד ממחלות ומאיידס בכלל. אשמח אם תוכלו ליעץ לי איך לפעול כי אני ממש מיואשת. אני חושבת כל הזמן "מה אם"... ונתפסת למקרים בלתי אפשריים להדבקה ונלחצת מהם. כל פעם יש ספור חדש. אני מעבדת בראש שוב ושוב כל מיני סיטואציות ש "אולי נדבקתי באיידס", כל כאב שרירים הכי קטן בגופי הופך להיות סרטן קטלני. יש לציין שאני בחחורה צעירה , בריאה, מתעמלת וכו. אני בעיקר חוששת מאיידס כרגע, אבל כל פעם זה משהו חדש שאני עושה בדיקה כדי להפריך. פעם זה בלוטת התריס, סרטן השד וכו. לגביי האיידס אני ממש היסטרית, כי אני גם פוחדת להיבדק. פעם בספירת דם יצא שהלימפוציטים שלי היו קצת נמוכים, וקראתי בעיתון שזה סימן למחלה, לא ישנתי יומיים ועשיתי שוב ספירה. אני גם משגעת את בן זוגי (מזה מספר שנים... והוא היחיד ששכבתי איתו בכל החיים), אם הוא בגד בי וכל מני שטויות רק מהפחד הזה... אני ממש מיואשת, לא יודעת אם כדאי לי ללכת להיבדק לאיידס (ואם זה בכלל הפתרון לבעייה שלי). נבדקתי לפני 3 שנים והייתי נקיה כמובן.אני לא יודעת איך אפשר להמשיך לחיות עם הפחדים המשוגעים האלה. אני בחורה חכמה ורציונלית, מבינה ענייןומתעניינת ברפואה, אבל הכל פשוט מתעוות לי בראש כשאני חושבת על המחלות האלה. זה מפריע לי לחיים... למשל אתמול בדיסקוטק מישהו הדליק לי את הסיגריה ע"H כך ששם אותה בפה שלו כי לא הייתה לו מצית, אני יודעת שזה בלתי אפשרי לגמרי, והמון אנשים מעשנים גוינטים מפה לפה, שלא נדבר על נרגילות. כמו כן, אנשים מתנשקים בדיסקוטקים ופאבים עם אנשים שרק פגשו. אבל אני- בסה"כ בחור הדליק לי סיגריה- מתחרפנת לגמרי!!! בן זוגי יודע על הבעיה, אבל לא על עוצמתה. הוא עצמו גם רגיש לעניין המחלות ואני לא רוצה להכניס לו רעיונות. אני רק רוצה לחיות את חיינו בכיף וברוגע ולא מצליחה להתגבר בעזרת הרציונל. אני מנסה להסביר לי שוב ושוב ושוב באש את ההגיון אבל זה לא עובד- אני היסטרית! מה לעשות? האם מישהו יכול להרגיע אותי מעט? מה לעשות עם ההיסטריה? האם הפתרון זה להיבדק כל שנייה למחלה אחרת כדי להרגע? זה חוזר אלי שוב ושוב. תודה רבה.

יקירתי כמו שהפולנים נוהגים להגיד: אל תדאגי כל כך הרבה, בסוף תהיי חולה מזה.... :-) ועכשיו ברצינות. כמו שאמרת - את בחורה רציונלית והגיונית, לכן אין שום טעם שאתחיל להגיד לך את אותם הדברים שאת מסוגלת להגיד לעצמך. זה ממילא לא יצליח להרגיע את פחדייך, כי פחדייך הם אמנם מוחשיים מאוד אבל לא הגיוניים. אני משערת שברור גם לך שהפתרון הוא לא לרוץ להיבדק כל יומיים כדי לשלול קיומה של עוד מחלה, ועוד אחת וכן הלאה. הפחד שלך ביסודו מבוסס על משהו מאוד אמיתי: את צודקת, וירוסים וחיידקים נמצאים סביבנו, ומחלות הן חלק משגרת חיינו. כנ"ל לגבי תאונות דרכים, פיגועים ושאר צרות. ובכל זאת - האם עלינו להיות שקועים במחשבות על כל זה 24 שעות ביממה? רובנו מצליחים להשתמש בכל מני מנגנונים של הדחקה כדי לאכסן את כל האינפורמציה המפחידה הזו במקומות סגורים בנפשנו, כדי שלא נשלוף אותם כל רגע ונפחיד את עצמנו. במקרה שלך, את כנראה זקוקה לעזרה חיצונית כדי להיות מסוגלת לעשות את זה, על מנת שתוכלי לחיות את חייך בשלווה בלי הצל הגדול והמאיים הזה של מוות שמרחף מעליך כל הזמן. הפחד ממוות הוא דבר אנושי וטבעי, אבל אנחנו צריכים ללמוד איך לא לחיות אותו כל הזמן. אני חושבת שכדאי לך ללכת לטיפול מקצועי, שיחות עם פסיכולוג יכולות להועיל לך והוא גם יחליט אם כדאי לשלב תרופות בטיפול. שיהיו לך חיים טובים ומאושרים אבישג

לשר שלום, אולי את תתאכזבי אבל פחד לא הגיוני מאיידס די פופולרי כיום והיו לי כבר מספר מטופלים עם פחד זה.... בכל אופן ניתן לטפל ולהעלים את הבעיה ואין ספק שאיכות חייך תשתפר. אני מצטרף לכל מה שאבישג כתבה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

סליחה על הבורות, אבל איך מגיעים לאינדקס התרופות? תודה

http://www.infomed.co.il

תודה

האם יש הבדל בין בונדורמיל לבין לוריואן. האם יתכן שלוריואן במינון של 1 מ"ג יכול לגרום לסחרחורת? בונדורמיל באותו מינון לא גורם לכך . הלוריואן מצליח להרדים בלילה אך גורם לסחרחורת. הבונדורמיל כבר לא מצליח. האם יכול להיות שהוא כבר לא משפיע על הגוף? האם משתמע מכך שיש הבדל בין שתי התרופות? תודה.

לנועה שלום, מדובר בשתי תרופות מאותה משפחה (בנזודיאזפינים) שיש ביניהן דימיון רב אבל גם הבדלים. הבונדורמין היא תרופה המשרה שינה, הלוריוון היא תרופת הרגעה. מהיכן הבלבול? כאשר אדם מתוח קשה לו להרדם וכאשר הוא נרגע אז אפשר להרדם ולכן יש החושבים שלוריוון היא תרופת שינה. עם זאת לוריוון אפשר ליטול גם ביום להרגעה וכמובן שאסור ליטול בונדורמין במשך היום אם לא הולכים לישון. למרות התיאוריה, עם לוריוון עוזר לך לישון ובונדורמין לא, אז תנהגי לפי מה שעוזר לך....העיקר להרגיש בטוב והתיאוריות פחות חשובות במקרה זה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

תודה. אם כך, אפשר גם ליטול 0.5 קלונקס או לנסות 0.5 לוריואן במקום 1 מ"ג . כי במינון של 1מ"ג הוא גורם לסחרחורת. כל זה להזכירך ניתן עם 30 מ"ג רימרון. האם אני צודקת? תודה.

האם התופעות של אכילת יתר אי תפקוד מיני וחוסר שקט יחלפו תוך שימוש בכדור ותוך כמה זמן?

ליפעת, אכילת היתר והירידה בחשק למין אינן תופעות של האדרונקס, יתכן שהן שייכות לדיכאון או לתרופה קודמת שנטלת ולכן הן יחלפו עם השיפור בהרגשתך וכאשר הדיכאון יחלוף. האי שקט יכול להיות קשור לאדרונקס והוא יחלוף אחרי שבועיים שלושה של טיפול. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אחרי כמה זמן התרופה מסלקת את החרדה.

ממה שלי ידוע,הזמן הממוצע שתרופה מתחילה להשפיע הוא שבועיים פלוס אך יש כאלה שחשים בשיפור מהר יותר ויש שצריכים להתמין קצת יותר. מנסיון אישי, אני יכולה להגיד לך שאחרי חודש עם הרמרון כבר התחלתי לחוש בשיפור משמעותי

למה התרופה פותחת את התיאבון בצורה מדהימה והם הוא מפריע להגיע לאורגזמה?

לגילי שלום, הרמרון פועלת על אותם החומרים במוח הקשורים גם לתיאבון. ההשפעה נגד חרדה ודיכאון מתחילה להיות מורגשת כעבור כשישה שבועות והשפעתה עולה במשך השבועות הראשונים לטיפול עד אשר מגיעה ליציבות. הרמרון אינה פוגעת בחשק המיני. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אני סובל מהתקפי חרדה ומחרדה כללית. בכל אופן אני שותה כליטר וחצי קולה ביום לא כולל תה/קפה שוקולד וכו'... בשבוע שעבר המצב הגיעה לבלתי נסבל ועשיתי קצת חושבין והחלטתי שיתכן שהקפאין משחק פה איזשהו תפקיד. לא נגעתי בכל מה שקשור בקפאין כבר שבוע (משקאות מוגזים/קולה,קפה למינהם,תה,שוקולד וכו'.) ואו!!!!!!!! בהתחלה חשבתי שהגמילה תהיה קשה מאוד, אבל אחרי שההרגשה שהדיאטת נטולת קפאין גרמה לי אני לא יכול אפילו להסתכל על קולה או קפה!! אני מרגיש כאילו שלקחתי איזה בנזודיאזפין ארוך-טווח. רמת החרדה היומית, דפיקות לב,זעה קרה,כאבי בטן וכו' ירדו בצורה מדהימה! אני עדיין סובל מהתקפי חרדה שלא תבינו אותי לא נכון אבל החרדה הכללית ירדה בצורה מדהימה! חובה לנסות לכל אלו הסובלים מהפרעות חרדה שונות!!!!!!

דברך הם נכונים וזה ידוע שקופאין מעורר ומגביר חרדה. כל הכבוד לך, הלוואי אני הייתי יכולה ללא שוקולד אך בשבילי השוקולד הוא חמצן\ דלק להמשיך קדימה. תרגיש טוב אריאל

מצטרפת למחיאות הכפיים של אריאל לצערי, אני חווה התקף חרדה קטן בכל פעם כשאני רק חושבת על האפשרות להיגמל משוקולד....(אריאל - אני איתך !) כנראה שכוח הרצון שלי צריך לגדול עוד קצת. כל הכבוד אבישג

עלי משפיעה מצויין. מלבד מיגרנות עתק, ועצירות. העצירות גורמת ללקיחת חומר משלשל שמנקז גם את התקופה ואז חוזר הדיכאון לשגשג.

לסימונה שלום, מדוע לגרום לשלשולים? האם ניסית פירות יבשים כמו מישמשים ושזיפים מיובשים, סוגים של תה וכך הלאה? שבת שלום, דר' גיורא הידש

לד"ר הנכבד שלום יש לי ידידה שאני מאוד אוהב ונימשך אליה אבל היא פעם מתקרבת ופעם מתרחקת. היא טוענת שאני אובססיבי אליה וזה מלחיץ אותה. מה עליי לעשות כדי לקרב אותה אליי ולא לגרום לה להיתרחק מימני אני ממש מאוהב בה היא לא רוצה לשכב איתי אנא ד"ר תן לי עצה תודה רבה

ליוסי שלום, עניינים שברגש ובאהבה הם דברים חשובים. אני מקווה שחברי הפורום ישתתפו בדיון. שבת שלום דר' גיורא הידש

תודה על ההתחמקות.

האם יש בעייה לקחת פנרגן אם סובלים מבעיות בעיכול?

היי אין בעיה, דר' גיורא הידש

תודה על התשובה על השאלה השניה . ומה לגבי השאלה הראשונה ? תזכורת לשאלה השניה : "מה הדבר הרע ביותר שיכול לקרות לפסיכופט שמצליח לשבור אותו לחלוטין זאת אומרת מה הנקודות החולשה שיש לנפש של פסיכופטים ?

לירדן שלום, לשאלתך אין תשובה מוכנה מהספר, אני חושב שזה אינדיווידואלי לכל אדם ואדם. שבת שלום דר' גיורא הידש

אני בן 17 וסובל מבעיות קשב וריכוז הכוללות אימפולסיביות וחוסר יכולת להתמקד במטרה אחת מוגדרת (בעבר טופלתי ברטלין). שאלתי היא האם הדבר יפגע או עלול לפגוע בפרופיל הצבאי שלי, האם להצהיר על כך לצבא? האם צה"ל יכול להוריד לי פרופיל על זה?

לדן שלום, שאלה טובה וחשובה. אני חושב שכדאי לך להביא אשורים על כך כיוון שאז תקבל יותר זמן והקלות נוספות במבחנים והנתונים שלך בצבא יהיו טובים יותר (קב"א). חבל להסתובב עם קב"א נמוך ולסבול במשך כל השירות. לצערי, הפרעת קשב כמעט ואינה פוגעת בפרופיל, ישנם אנשים רבים הסובלים מהפרעת קשב חמורה ואין לכך כמעט ביטוי בפרופיל. כלומר, ספר הפרופילים מחמיר מאוד בנקודה זו וכמעט ואינו מוריד פרופיל. לכן אני חושב שלא תפגע אם תדווח על כך. שיהיה בהצלחה דר' גיורא הידש

שלום דר' הידש, רציתי לספר משהו ולשאול משהו לטובת חברי הפורום. לאחר שפנתי לראשונה לפסיכיאטר התברר לי שאני סובלת מדיכאון והתקפי חרדה כמעט כל חיי, או לפחות מאז שאני זוכרת את עצמי. תפקדתי אבל אף פעם לא הייתי ממש מאושרת. הרופא התחיל טיפול בתרופות ואפשר להגיד שניסיתי הרבה- סרוקסט,פרוזק, רסיטל ואולי שכחתי משהו. סבלתי מהמון תופעות לוואי וזה היה ממש סבל. בסוף נמאס לי ראיתי ששום דבר לא השתנה והפסקתי את הטיפול. לאחר התדרדרות הופנתי לפסיכיאטרית מעולה (לדעתי) והיא ישר נתנה לי אפקסור. לאחר מספר ימים עם המון תופעות לוואי הכל עבר ופשוט התחלתי להרגיש טוב. העלנו במינון וההרגשה הלכה והשתפרה והיום אני פשוט מרגישה שקבלתי בחזרה את החיים שתמיד רציתי. כששאלתי את הרופאה למה לא נתנו לי מההתחלה היא אמרה שהקופות מחייבות קודם לתת תרופוץת אחרות ורק אחר כך אפקסור כי הוא יקר. היתכן? ואם תרופה אחת בוודאות עוזרת ליותר אנשים ויותר מהר אז לא עדיף לתת אותה מההתחלה במקום שאנשים סתם יסבלו? תודה על תשובתך

הי אלכסנדרה, גם אני סובל מהפרעת חרדה. ניסיתי עד היום פאקסט,ציפראמיל ורמרון. הרמרון לא עזר לי עם החרדה -בכלל-. ציפראמיל, פאקסט וכנראה כל התרופות ממשפחת הSSRIs לא מאפשרים לי להגיע לפורקן מיני. כרגע אני לא נוטל אף תרופה וחושב איזו תרופה כדאי לי לנסות להבא (יש המון!). חשבתי על אפקסור או איקסל שעד כמה שאני יודע משתיכים למשפחה שונה (SNRIs). השאלה שלי היא האם האפקסור לא גרמה לך לאותם התופעות לוואי מבחינה מינית שגרמו לך הסרוקסט, פרוזק וכו'? החרד

הי שי, לי לא היה בכלל בעיות מיניות עם אפקסור אלא ההפך, בגלל שהרגשתי כל כך טוב ככל שהזמן עבר חזרתי לפעילות תקינה , כמו שאומרים. מה שכן, הרופאה אכן הזכירה את הנושא כשתארה לי את תופעות הלוואי האפשריות עם אפקסור. לדעתי שווה לך לנסות אפקסור, מה יש להפסיד? מקסימום לא ילך ותעבור למשהן אחר. אגב איקסל, הרופאה שלי די קטלה את הרופה, אמרה שאין ניסיון רב עם התרופה הזו ושהחולה שהיא ניסתה איתו סבל מאוד מעצירת שתן. היא אומרת שהתרופה לא מוכרת ולא מאושרת ברוב העולם. בהצלחה.

הדברים הם באמת מקוממים אך נכונים. קופות החולים עושות חישוב מנוקר ואינטרסנטי של רווח והפסד. אני לא יודעת באיזה קופת חולים את, אך אני יודעת שאצלנו בכללית יש בעיה להתחיל טיפול עם רמרון לדוגמה ורק אם פריזמה ( פרוזק) לא עזרו אז עוברים לרמרון. העניין הוא טיפשי ופועל לרעת החולים אך מי אמר שיש הגיון וצדק בקופות החולים? אני שמחה לשמוע שאת מרגישה יותר טוב אריאל

לאלכסנדרה שלום, את צודקת אבל רק הערה אחת. הבעיה היא עם סל התרופות של משרד הבריאות ולא עם קופות החולים, הממשלה אחראית לכל הסיפור, עוד מעט יתחילו דיונים על סל התרופות לשנה הבאה ואני בטוח שמעט מאוד תרופות יוספו לסל. לצערי הבעיה אינה רק בפסיכיאטרייה אלא בכל תחומי הרפואה, כמובן שפסיכיאטרייה באופן הסטורי עם סטיגמה והבעיה יותר חמורה... שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

ד"ר הידש היקר ראשית תודה רבה שאתה קיים אין לך מושג כמה אתה עוזר לי ולעוד אנשים רבים שנעזרים בך ובפורום החשוב הזה. ולשאלות, האם דיכאון גורם לחוסר בסרוטונין או שחוסר בסרוטונין גורם לדיכאון? ואם עודף בסרוטונין הוא תופעה של מניה האם אין חשש שבעת נטילת סרוקסט יווצר מצב של עודף בסרוטונין וסיכון לחלות במניה? אני מתנצלת מראש אם זה נשמע מטופש, סתם מחשבה שעברה בראשי כשקראתי משהו שענית בפורום. שבת נעימה ושמחה לכולם.

לים שלום, השאלה במקום ונכונה. סרוקסט עלול לגרום למאניה ואני מכיר יותר ממקרה אחד כזה.... זו סכנה של כל תרופה נוגדת דיכאון וחושבים שהיא קוראת לאנשים שיש להם נטיה להפרעה דו-קוטבית. בקשר לדיכאון וסרוטונין. הדיכאון גורם לירידה בסרוטונין והירידה בסרוטונין גורמת לדיכאון, אכן מעגל סגור. כאשר יש לנו שליטה ואירוע משמח מעלה את הסרוטונין הכל בסדר אבל כאשר לא יוצאים מהמעגל הסגור ושום שמחה אינה משפרת את הדיכאון (אינה מעלה את הסרוטונין), זה המצב להגיע לפסיכיאטר וטיפול. שיהיה רק טוב ואני מקווה שהבהרתי את הדברים. שבת שלום דר' גיורא הידש

היום הוא היום ה-13 שאני מטופלת מסרוקסט, עדיין מצבי לא טוב. יש לי הרבה "נפילות" במשך היום ורק בעזרת הוואבן אני עוברת את היום-בהצגה אחת גדולה האם זה אומר שהסרוקסט לא מתאים לי. האם לא חל שינוי כלשהו לפני 3 שבועות תודה תמר

לתמר שלום, סבלנות סבלנות, אני עובד על המצאת תרופה שתוסיף סבלנות (בהומור). הסרוקסט מתחיל להשפיע אחר שבועיים שלושה, הדגש הוא על מתחיל, אחר כך השפעתו הולכת וגדלה בשלושה החודשים הראשונים. כך שצריך לחכות להשפעתו. את עושה טוב כאשר את נעזרת בוואבן בנתיים. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

היי האם ניתן לקחת את הכדור ציפרלקס בהריון , או שזה יכול לפגוע בעובר? תודה

גם אני עברתי התלבטות כזו לאחר שלקחתי אפקסור בהריון והרופאר המליץ לי להתקשר למרכז ליעוץ תרופתי באסף הרופא. הרופא הנחמד שם (אני לא זוכרת את שמו) טען שיש מחקרים שמראים שאפקסור לא עושה בעיות בהריון אבל הכי חשוב- שיש עשרות מילונים חולים ברחבי העולם שלקחו וכבר היה צץ משהו , אם היה משהו. הייתי נזהרת מאוד עם הציפרלקס כי הוא חדש (בארץ אבל לפי מה שאני יודעת , גם בעולם) כך שלא הרבה ניסו. כדאי לך להתקשר לאסף הרופא ולשאול שם. בהצלחה

למירי שלום, אני מצטרף לכל מה שאלכסנדרה כתבה. תודה. דר' גיורא הידש

שלום ד"ר הידש, פניתי אליך לפני יומיים, ולצערי לא זכיתי למענה. אודה לך אם הפעם תוכל להתייחס לשאלותיי. אני בת 33, ומזה כשנה מנהלת קשר רומנטי עם אישה בת 25. אנו שלמות עם נטייתנו המינית, ואף חשבנו למסד את הקשר. אני פונה אליך בגלל מצוקה של בת הזוג שלי. בזמן האחרון חברתי מפגינה כלפיי קנאה רבה (ואולי חשדנות?), שעוצמתה גוברת מיום ליום. הקנאה מתבטאת בכך שהיא דורשת ממני להימצא במחיצתה בכל שעות היממה, ובשעות העבודה - דורשת שנדבר בטלפון בתכיפות גבוהה. אם היא תתקשר אליי ויהיה תפוס, היא "תחקור" אותי על כך, וגם אם אספר לה בדיוק עם מי דיברתי ועל מה, היא מתקשה להאמין לי. היא כל הזמן חוששת - חושבת שאעזוב אותה (אע"פ שאין לי כל כוונה לעשות כן, ואף אמרתי לה זאת מספר פעמים), וכל ניסיונותיי להסביר לה כי אני אוהבת אותה ורוצה רק אותה אך התנהגותה "חונקת" ולא יכולה להתבצע בפועל מובילים לתגובות רגשיות קשות מצדה: האשמות כי אני מחפשת דרך לעזב אותה, בכי, לילות ללא שינה, ומצב רוחה ירוד. שאלתי היא: 1. מה קורה לה ? ממה היא סובלת ומה יכולה להיות הסיבה לשינויים בהתנהגותה ? 2. אני מאוד מאוד רוצה לעזור לה, אך לא יודעת איך. מה לעשות ? אל מי לפנות במקרה זה - פסיכולוג? פסיכיאטר? מטפל זוגי? אני מאוד מאוד מבקשת שתענה לי, כי איני יכולה לדבר על הקשר שלנו ולהתייעץ לגביו עם כל אחד. תודה מראש.

הקנאה מדברת מדבריך. רואים

ד"ר נכבד, קראתי את תשובתך ולא יכולתי להתאפק ולשאול עוד.(מצטער) האם בכלל יש סיכוי שאני אבריא? בדרך כלל הבנתי שממליצים על אשפוז ל..חולים,כלומר- סכיזופרנים. ומזה כמו שאני יודע,לא מבריאים.מעולם לא היו לי מה שנקרא "הסימנים החיוביים" של המחלה. לפני שנתיים,הפעם האחרונה שהייתי אצל הד"ר הוא אמר שאין לי מחלת נפש,ואגב האמנתי לו.(אמנם לא הצלחתי להתמיד בעבודה אז אבל לא הסתגרתי בכלל,זה סיפור חדש). האם זה שלא הצלחתי לעבוד כ-5 שנים זה "אוטומטית" מבחינתך מחלת נפש?(וכמו שקראתי חשוכת מרפא?) בתודה.

היי, נשמע שאתה באמת-באמת מרגיש לא טוב. אינני פסיכיאטרית וגם לא פסיכולוגית, ובכל זאת איעצך, פנה לפסיכיאטר וקבל מרשם לכדורים נוגדי דיכאון. קרוב לוודאי שזה יעזור לך, אמנם זה לוקח כמה שבועות. ובמקביל, פנה לפסיכוטרפיסט (פסיכולוג או עובד סוציאלי) שיעזור לך להתעודד ולהתרומם ולחזור לחיים. לעניות דעתי אך מניסיוני, מה שאתה מתאר זה לא בהכרח סכיזופרניה. ייתכן שזה דיכאון מצטבר עם הרבה כעסים. השתדל לעזור לעצמך. מדבריך ברור שיש לך מודעות עצמית, אז עשה מה שמתבקש, נסה לחשוב חיובי ולעזור לעצמך. זכור: אם אין אני לי, מי לי. וכן, אתה יכול! אתה יכול! אתה יכול! כל טוב ושבת שלום !

ועוד משהו, זה שאינך עובד זה לא מחלת נפש, זה מצב תעסוקתי. ויש לי עוד עצה קטנה, אך מועילה: צא החוצה בשעות לא חמות, והתחל לצעוד. לצעדה, ובכלל לכל פעילות גופנית, יש השפעה חיובית מוכחת על מצב הרוח. הוכח שפעילות גופנית משחררת במוח אנדורפינים, חומרים נוגדי דיכאון. כך, שאם זה רק אפשרי מבחינת בריאותך הכללית, נסה לתעל את אנרגיות הכעס, לפעילות גופנית. השתדל להגיע לחצי שעה הליכה נמרצת. וכל המרבה הרי זה משובח. זה גם יעזור לך להוריד את הקילוגרמים שהעלת ולחזור לכושר. כל טוב!

היי לך ושבת שלום אני בהחלט מסכימה עם כל מילה שכתבה שולה. ובנוסף אענה על שאלת האישפוז שבדרך כלל נענים לחולה באופן חיובי אם הוא זקוק לאישפוז מתוך ההסק שהוא יכול להזיק לעצמו ולסביבה. אמרת שיש סימנים של חוסר שליטה מילולית מצידך וזה יכול להיתדרדר למשהו אחר. לכן, יש לך את האופציה הזאת של לעזור בכוחות עצמך - ואת האופצייה השניה.ב'יח. מאחר וד'ר הידש ענה לך אני לא רוצה להביע דיעה ,,אך אומר שהיתי רוצה שתבחר בדרך שכוחותיך יאפשרו לך לעשות הכל לבד ולא להיות תלוי במוסד כלשהו. טוב מאד שאתה כותב כאן ומקווה שתקרא מאמרים ועוד חומר על ההשלכות שיש למחלה כרונית של הגוף על הנפש. מניסיון שיש לי ( לופוס)מחלה גופנית היא טריגר קל מאד לכניסת דיכאון. טפל בעצמךבכח הרצון והחלטה .אך זה לא עובד לבד אתה צריך חוץ מלרצות לעזור לעצמך, גם לשאוף לזה מאד ולדמיין לעצמך , שאתה מבריא .! הולך ומתרפא מידי יום יותר טוב ויותר טוב.! ועוד משהו-תשב עם אימך ותבקש ממנה לעזור לך אם היא יכולה עד כמה שצריך .בכדי שהיא תהיה התומכת הקרובה אליך ,כל עוד אתה בבית איתה. גם אני כך לבני החולה. שיהיה לך רק בהצלחה ותספר בהמשך מה קורה. שלך ורדה

האם מטופל הפונה מרצונו לטיפול פסיכיאטרי יכול להיות מאושפז בכפיה על סמך דיאגנוזת הפסיכיאטר?

ליוני ערב טוב,על סמך ידע אישי לפי מקרים מסוימים שניתקלתי בחולים עם בעיות נפשיות קשות לא ניתן לאשפז בכפיה , אלא אם החולה מסכן את חייו ואת סביבתו,אם אתה מרגיש צורך לטפל בבעיות שלך תפנה לרופא מומחה שיאבחן אותך וינסה לעזור לך, ב ה צ ל ח ה !

יש מקרים שאדם פונה לבדיקה פסיכיאטרית מרצון אחרי לחץ מאסיבי של המשפחה או הסביבה הקרובה אך לא מוכן לקבל את תוצאות הבדיקה כלומר שהוא חולה וצריך טיפול תרופתי ואז הפסיכיאטר הבודק אחרי התייעצות עם הפסיכיאטר המחוזי צריך להחליט אם יש מקום לאישפוז כפוי. אישפוז כפוי אפשרי רק אם מעריכים שקיימת סכנה מיידית לחולה או לסביבה. אם עפ"י הבדיקה אין סכנה אז אין גם אפשרות לאישפוז כפוי יהיה מצבו של החולה קשה ככל שיהיה.

ליוני שלום, אני חושב שאתה חושש ולחינם. פסיכיאטרים מתלבטים מאוד לפני שמאשפזים אדם (בטח בכפייה אבל גם אם לא בכפייה), ואין שום סיבה מדוע פסיכיאטר ירצה לאשפז אדם נגד רצונו אם הוא אינו מסוכן לעצמו או לאחרים. כך שאתה יכול לפנות לבדיקה וטיפול ולהיות רגוע. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אני בחור צעיר, עובד ומתפקד. הבעיה שלי היא נטיה להתעסקות מתמדת בכל דבר שקורה או יקרה לי בחיים. זה מפריע לי מאוד להתרכז בעבודה, להתעניין בסביבה ובמשפחה, ובכלל-לחיות!! האם זו הפרעה שמצריכה טיפול תרופתי בהכרח ? (הטיפולים הפסיכולוגים שעברתי עד כה לא פתרו בעיה זו)

לדניאל שלום רב, מחשבה אובססיבית זה ממש מטרד למוח עד כמה שידוע לי זה חזק מאיתנו,כי זה כמו איבוד שליטה על מחשבותינו אתה חייב לעבוד על עצמך בחשיבה חיוביות כי רוב הדאגות שלנו לא קורות במציאות , תנסה להעסיק את עצמך לדוגמא בספורט שמביא לניקוי ראש ,כמו כן יש אפשרות לפנות לפסיכיאטר כי יש היצע גדול של תרופות ,לפעמים אין ברירה וחייבים לקחת תרופות נוגדות כפיתיות, הרבה אנשים יש להם,התנהגות כפייתית כמו : מחלת נקיון, רחיצת ידיים כל הזמן, קציצת ציפורניים, מריטת שיער,וכו' ,אם רצון טוב אפשר לצאת מזה ...........

מה שיכול לעזור זה טיפול תרופתי וטיפול התנהגותי-קוגנטיבי. רוב המומחים בתחום (כמו פרופ' יוסף זוהר) טוענים שטיפולים דינמיים אינם יעילים ל-OCD. כיום התרופות החדשות (מפרוזק ואילך) לא ממכרות ולא גורמת לנזקים ולכן כדאי לנסות ולראות אם זה עוזר.

לדניאל שלום, ממכתבך עולה שהתופעות הן של חרדה ומפריעות לך בחיים. תלוי כיצד שואלים את שאלתך. אם השאלה היא האם אתה חייב טיפול תרופתי אז התשובה היא שלילית. אם השאלה האם טיפול עשוי להקל עליך ולשפר את איכות החיים עם מינימום של תופעות לוואי, יתכן והתשובה חיובית. בכל אופן כמו שנאמר פסיכותרפיה, הרפיה, ספורט ודברים נוספים יכולים לשפר את הרגשתך. שיהיה רק טוב דר' גירוא הידש

שלום. אני חולה. 5 שנים כן כן ,חמש שנים ללא תפקוד ממשי. יש לי מחלת כבד.קשה בנוסף. בן עשרים וחמש. המשפחה שלי התפרקה(ללא קשר אלי.) ההורים נפרדו,אחי היחיד ניתק כל קשר. כשזה התחיל זה התחיל בגלל התעללות במקום העבודה,השפלות,לפעמים סיכון פיזי שלי. נאלצתי לעזוב ושקעתי בדיכאון. טיפלו בי בכדורים וזה "עבר"(????). עזבתי את הבית והתגוררתי לבד אבל מישהו מימן לי את זה- שנתיים. כל הקשרים עם חברים התנתקו עוד שפרץ הדיכאון.ולא חזרו חזרתי לבית ההורים. אני מרגיש מנותק. אינני מתפקד. הסיבות עמוקות מאוד וקשות,הזמן לא מיטיב איתי.המחלה הפיזית שלי מוכרת נכות חמישים אחוז.מה יהיה??? מיום ליום אני מדרדר. מיום ליום אני נעשה יותר אומלל. עליתי בשלושים קילו. קרובי רוצים לקחת אותי ל"הדסה" אבל אני מסרב בתוקף. דוקטור, אולי תסביר לי למה אני מסרב למשהו שיכול לעזור לי? ההסבר שאני מוצא הוא שכנראה "לא מספיק" רע לי. אבל אני פוגע בעצמי כנראה. דמן שיט,אינני מצליח להגיע לשום החלטה!!!!!!!!! בשנה האחרונה (בלבד) מכעס נורא התחלתי לכנות את אימי בשמות גנאי. זה לא בשליטה-זה "יוצא". הכעסים והתסכולים הורסים אותי. אני מפחד שאני עלול להכות אותה בעתיד וכמו שאני מכיר אותה היא גם עלולה לא להתלונן אפילו שזה יקרה. PLEH!!!!!! SOSOSOSOSOS

שלום רב, ממכתבך אני שומע מספר דברים. המחלה הגופנית הקשה אבל לא היא המקשה עליך כעת, כעת המצב הנפשי מקשה ביותר ומכאיב לך ביותר. הבדידות הרבה שאתה לוקח מידה מסויימת של אחריות עליה, והדבר החשוב ביותר הוא שהיית בטיפול נפשי והוא עזר לך במידה מסויימת. יתכן שכיום אתה מסרב ומתעקש לא לבקש ולא לקחת עזרה מאחרים, אבל הסירוב הזה הוא חלק מהדיכאון! לכן כאשר המצב קשה וגם הבדידות רבה הייתי שוקל אשפוז במחלקה פסיכיאטרית. בדרך כלל אני ממליץ במחלקה של בית חולים כללי. תבדוק באזור מגוריך אלו מחלקות באות בחשבון. לעתים אין ברירה, טיפול מרפאתי יקח זמן רב מדי וכפי שאתה אומר הסבל הוא רב. אני חושב שבשביל התחלה אין ברירה אלא להתחיל מאשפוז, כאשר תרגיש טוב יותר תוכל גם לשקם את יחסיך עם בני משפחתך. יתכן ויש מקום להכרה בנכות בביטוח הלאומי גם בגלל המצב הנפשי. במחלקה עובדת סוציאלית תוכל לעזור לך בכך. תרגיש טוב ושבת שלום, דר' גיורא הידש

פסיכופט הפרעה אנטיסוציאלית -שאלות למטפלים נפשיים מהו הדבר הרע ביותר שיכול לקרות לפסיכופט שיצליח לשבור אותו לחלוטין ? בשיחות נפשיות פסיכותרפיה , לאן צריך המטפל לחתור בטיפול ממושך עם פסיכופט על מנת לטפל בו ?

אפרופו תראו היום ב"מעריב" מה זה פסיכופט...... ועוד היה לו "ציוד" מכל הסוגים בבית.!!!!! מפחיד,ממש סרט קולנוע.אלהים ישמור,רוצח סדרתי.חובה לקרוא לדעתי אין מה לעשות איתם. כמובן צריך לפוצץ אותם בכדורים כדי שלא יפוצצו אותנו בכדורים......

לירדן שלום, הפרעת אישיות מכל סוג היא קשה לטיפול כיוון שהמטופל אינו מודע לקשייו ופעמים רבות אינו סובל מכך. בהפרעת אישיות אנטיסוציאלית כדאי לראות האם אפשר לעבוד על הקווים הנרקיסיסטיים ולהעלות את המודעות למה שקורה לאחר באותה הסיטואציה. "אלו היית במקומו מה היית מרגיש?". כמובן שקיימות חומרות שונות של הפרעה אנטיסוציאלית ואין שני אנשים דומים זה לזה. שבת שלום דר' גיורא הידש

שלום רב, אמי, כבת ששים, גרושה וחיה לבד. לפני כ- 15 שנה עברה התקף פסיכוטי ואובחנה כסובלת מסכיזופרניה פרנואידית. היא לא אושפזה ולא קיבלה טיפול תרופתי ופסיכוטרפי, למרות שניסינו, היא סרבה.מאז, מצבה מדרדר מבחינה נפשית. היום היא טוענת שמכניסים לה למים בבית שתן וזרע ולכן היא לא יכולה לשתות ולהתקלח בהם. בדקתי המים והם בסדר גמור. אמי אמרה שבימים האחרונים התרחצה במים ששמרה בבקבוקים,וכשאלו יגמרו, לא תתקלח.כמו כן, היא הרכיבה מנעולים על הדלתות הפנימיות של הבית מכיוון שלטענתה נכנסים לה לתוך הבית, הורסים לה דברים, מפזרים לה רעל, וכו'. האם המצב לעיל מצדיק אשפוז בכפייה? ידוע לי שאשפוז כזה נעשה במקרים של סכנה לפגיעה עצמית או הזנחה עצמית, או סכנה לפגיעה בסביבה. האם אמי עונה על הקריטריון הראשון והשני? אודה לתשובתך

מי זאת ,נאווה ברק?

לעינת שלום, השאלה קשה כיוון שהמצב הוא גבולי, מצד שני לחכות שהמצב יחמיר גם אינה אלטרנטיבה טובה.... הייתי מזמין את רופא המשפחה לביקור בית או עובדת סוציאלית מלשכת הרווחה ולבקש מהם לכתוב מכתב לפסיכיאטר המחוזי, כדאי שהוא יחליט כיוון שהדברים די גבוליים מבחינת החוק. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום רציתי לשאול שאלה בנוגע לבחורה שאיתה אני מתראה , אצל הבחורה הזאת איבחנו מניה דפרסיה היא הייתה באישפוז מרצון והשתחררה לפני חצי שנה היא נוטלת תרופות ומקבלת טיפול פעם בשבוע השאלה שלי היא האם אני אמור לצפות להתקפים של מניה או דפרסיה מצידה או אפילו לצפות להתקפים שהיו לה ברמה נמוכה כך שאני לא אשים לב או שכל התקף הוא התקף ברמה שאי אפשר לפספס אני מאוד אשמח לקבל תשובה בנושא מיכוון שהבחורה מאוד חשובה לי להתראות ותודה מראש

בהחלט יתכנו התקפים חוזרים של מאניה דפרסיה, אם כי טיפול תרופתי יעיל מטרתו להקטין את הסיכוי לכך או להקטין את חומרתם. המחלה יכולה להתפרץ בדרגות חומרה שונות וברור שזה מפריע לתפקוד בחיי היום יום. חשוב שתדע את ההסטוריה הרפואית שלה בעניין זה, כדי להחליט אם כדאי לך לחשוב ברצינות על עתיד הקשר.

לאבי שלום, כפי שנכתב בתשובה של סיון זו הפרעה נפשית שיש לה טיפול טוב וגם החומרה שלה שונה אצל כל אדם. לעתים ישנו התקף אחד ויותר הדברים לא יחזרו לעתים מדובר בהפרעה חוזרת עם עליות וירידות במשך החיים. בדרך כלל ההתייחסות היא שאדם אשר נוטל טיפול באופן מסודר הוא אדם אחראי יותר אשר דואג לבריאות הנפשית ומירב הסיכויים שיהיו מעט התקפים חוזרים אם בכלל והם יהיו קלים יחסים. אני חושב שאין לך צורך לדאוג כיצד לאבחן ולמה לצפות אם התקף של דיכאון או פעילות יתר יגיעו. אם ההתקף הוא בחומרה קלה ובלתי מורגשת אז עדיף כך, אם ההתקף יהיה חמור אז כבר תדע. שיהיה רק טוב והמון אושר דר' גיורא הידש

שלום סיון קראתי את תשובתך ומעניין אותי לדעת על אלו פרטים מעברה את מדברת ואיך ועל פי מה אני צריך לשקול את המשך הקשר תודה ולהתראות

קראתי את תשובותך בענין שני ההסברים הסותרים (חסר בסרוטונין שקורה בדיכאון מול עודף בסרוטונין שקורה במאניה ) לכל מה שקשור למנגנון הנתינה (התמכרות לקניות,פזרנות)בנפש האדם. . תודה על התגובה המהירה. אני מבינה ש: 1.במאניה יותר שכיח שתהיה פזרנות 2.גם בדיכאון עלול להיות מצב כזה אבל פחות שכיח שבדיכאון תהיה התמכרות לקניות וזה יקרה בדיכאון אך ורק אם המדוכא מרגיש חסר ערך עם דימוי עצמי נמוך מאוד ולכן לפעמים מפצים על זה בקניות . אני מקווה שהבנתי נכון. כעת אני רוצה להבין מה המשותף בין שני ההסברים האלה לסיבות לפזרנות. אני רוצה להבין את המנגנון של הנתינה בנפש האדם לכן אני שואלת מהו הדבר המשותף (לשני ההסברים האלה שסותרים כביכול אחד את השני )שיכול להסביר את מנגנון הנתינה (פזרנות) במוח (בנפש) האדם ?

לכרמית שלום, גם דיכאון וגם מאניה הם שני צדדים של אותו המטבע. בעיקרון דימוי עצמי נמוך-בדיכאון ירידה בהערכה עצמית נוספת ובמאניה מעין רצון לא להשלים עם המצב ואז הרגשה של גדלות שהיא פיצוי על רגשי הנחיתות. פזרנות והרגשה שיש בפעילות יתר היא בטוי של התחושה של הערכה עצמית מוגזמת שהיא פיצוי על התחושה הפנימית של חוסר ערך. בדיכאון זה גם ניסיון להעלות את הדימוי העצמי עם קניות וחזוק ההערכה העצמית מגורם חיצוני. גם גמילות חסדים באופן פסיכולוגי מחזק את ההרגשה הטובה ואת ההערכה העצמית, כמובן שכאן אין מדובר בתהליך פתולוגי. שבת שלום דר' גיורא הידש

מתי כדאי ליטול רמרון, בבוקר או בערב? האם רמרון במינון של 30 מ"ג נחשב לנמוך או גבוה? האם רמרון מטפל במחשבות טורדניות ובocd? תודה.

הי שיר המינון המקסימלי של הרמרון הוא 45 מ"ג כך ששלושים הוא לא נמוך אך יש גם יותר גבוה. אני מעדיפה לקחת את הרמרון בערב לפני השינה משום שיש לו נטייה להרדים. פעם נסיתי לפצל : 30 מ"ג בערב ו 15 בבוקר וה- 15 האלה הספיקו להפיל אותי לשינה עמוקה. לגבי ה - .ocd ,ברמרון ישנם מרכיבים אנטי חרדתיים וידוע ש o.c.d הוא אחד מהסימפטומים של החרדה והוא בעצם ביטוי של החרדה כך שהתרופה יכולה לעזור אבל פה אני לא בטוחה ובטח ד"ר הידש יוכל לתת לך מענה יותר מדויק. אני יודעת שלי זה עזר בחרדה שבטויה היה מחשבות טורדניות! תרגישי טוב אריאל

לאריאל. תודה לך.

כדאי לקחת רמרון בערב, לפני השינה כי יש לו השפעה על השינה. רמרון עוזר לשנת לילה טובה. מינון של 30 מ"ג הוא ממוצע זה שהכי בשימוש (מה שקרוי "מינון תרפויטי").. שיהיה לך בהצלחה!

לשיר שלום, אני מצטרף למה שנכתב. איני מכיר השפעה ספציפית של רמרון ב OCD פרט למגנון לא ספציפי של הורדת חרדה כפי שאריאל כתבה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום אני נוטל סרוקסט 2 כדורים ליום האם מותר להשתמש עם צמח הגינסנג? והאם אפשר ללגום יין אדום בעת טיפול בסרוקסט. תודה

לאבי שלום, היין אסור, לגבי חומרים טבעיים אינני מתמצא בכך. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

האם הכדור מפריע לתפקוד המיני ? והאם אפשר להגיע לאורגזמה ומתי כדאי לקחת את הכדור.

ללימור שלום, התרופות הפועלות על הסרוטונין עלולות לפגוע בתפקוד המיני. אדרונקס פועלת על הנוראדרנלין וכלל אינה פועלת על הסרוטונין, לכן אין לה השפעה על התפקוד המיני. כאשר הדיכאון חולף הרצון וההנאה ממין חוזרים. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אימפוטנציה מופיעה באינדקס כתופעת לוואי נפוצה של אדרונקס.

האם יש לכם מידע על פסיכיאטרים ישראלים שגרים בלונדון? מישהו שמתעסק גם בפסיכיאטריה וגם בסקסולוגיה? מעבר לזה רציתי לשאול אם כל פסיכיאטר מתעסק ברגרסיה היפנוטית?

כפי שידוע לי לא כל פסיכיאטר מתעסק בזה ,ישנם פסיכולוגים ופסיכיאטרים שעברו הכשרה ייעודית בנושא וקיבלו רישיון לטיפול באמצעות היפנוזה,וישנם כאלה שלא. ודרך אגב ,אני יודעת מי את :) נראה לי

לפסיכיאטר שלום אני מבולבלת ורוצה להבין משהו. מצד אחד אני יודעת שפזרנות חולנית נגרמת מעודף בסרוטונין במצב מאניה שמטופלת על ידי תרופות להורדת הסרוטנין. מצד שני,אני קוראת שפזרנות נגרמת ממחסור בסרוטונין במצבי דיכאון וכפייתיות לקניות שמטופלת על ידי נוגדי דיכאון שמעלים סרוטונין.

למיטב ידיעתי פזרנות היא אחד הסימפטומים הנלווים למאניה, ומן הסתם אינה מתקיימת במצבי דיכאון.

את זה גם אני יודעת . אבל אחרי שתראי בערוץ 8 תוכנית על התמכרות לקניות ותראי פסיכיאטר שמסביר את זה כמחסור בדיכאון ומציע תרופות שמעלות את הסרוטונין החסר , גם את לא תביני מה קורה כאן.

לכרמית שלום, ברוך השם לא הכל כימיה במוח, וישנה גם נפש. אנסה להבהיר את הנושא ללא קשר לסרוטונין. במצבים של פעילות יתר ומאניה ישנה פזרנות ורצון לחלק כסף לכל העולם או לקנות הרבה לכל מיני אנשים. אנשים בדיכאון שמרגישים חסרי ערך והדימוי העצמי שלהם נמוך עלולים לנסות לפצות על כך בקניה של מוצרים שונים כדי להרגיש שיש להם כסף וכוח וכך להתחזק. אבל כפי שהבנת, לרוב, כאשר אנשים בדיכאון אינם נהנים מרוב הדברים וגם לא מקניות ואז הם יושבים בבית ומדוכאים. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

תודה על התגובה המהירה. אני מבינה ש: 1.במאניה יותר שכיח שתהיה פזרנות 2.גם בדיכאון עלול להיות מצב כזה אבל פחות שכיח שבדיכאון תהיה התמכרות לקניות וזה יקרה בדיכאון אך ורק אם המדוכא מרגיש חסר ערך עם דימוי עצמי נמוך מאוד ולכן לפעמים מפצים על זה בקניות . אני מקווה שהבנתי נכון. כעת אני רוצה להבין מה המשותף בין שני ההסברים האלה לסיבות לפזרנות. אני רוצה להבין את המנגנון של הנתינה בנפש האדם לכן אני שואלת מהו הדבר המשותף (לשני ההסברים האלה שסותרים כביכול אחד את השני )שיכול להסביר את מנגנון הנתינה (פזרנות) במוח (בנפש) האדם ?

שלום, יש לי בת זוג כבר מס' חודשים. האהבה פורחת. אם זה לא ברור, אז מדובר בזוג נשים בגילאי 20-30. זו ההתנסות הראשונה של שתינו. הענין הוא שאני מרגישה חנוקה כיון שבת זוגתי רוצה להיות יחדיו 24 שעות ביממה, רוצה לדעת כל צעד שלי, איפה אני, עם מי אני מדברת בטלפון במידה והיא מתקשרת ותפוס וכד'. ממש חולני. אני רוצה להמשיך את הקשר אך רוצה גם את המרחב שלי. כשאני מעלה זאת, היא נכנסת לדכאון עמוק ומתחילה להשוות את מידת האהבה של שתינו. היא סופרת את מספר הפעמים שאני מתקשרת אליה ביום, בשעה... אני זקוקה לעצה כיצד עלי להתנהג, כיצד אוכל לעזור לה ולעצמי.

לחנוקה מאהבה שלום קודם כל בטח תסכימי אתי שאם כבר להרגיש חנוקה - אז רק מאהבה ! נפלא לשמוע שהאהבה פורחת ושאתן מאושרות, ובכל זאת - אני מבינה את מצוקתך. אין לי אפשרות לדעת מה עובר לחברתך בתוך הלב כשהיא "רודפת" אחריך ככה, ממה היא חוששת? ניסית לשאול אותה? האם יש לה סיבות לא לבטוח בך? האם היא נכוותה בעבר במערכות יחסים כואבות? יתכן שבגלל סיבות אישיות שלה, יש לה בעיה לבטוח באנשים, ושלא במודע היא משליכה עליך את הפחדים שלה. היא כנראה עדיין לא מרגישה מספיק בטוחה באהבה שלך (וזה לאו דווקא קשור אליך, יתכן בהחלט שזה נושא פנימי כאוב שלה עם עצמה). האם היא חסרת בטחון גם בתחומים אחרים בחיים? מבחינתך, מה שאת יכולה לעשות כדי לעזור לה, הוא להיות הכי אוהבת שאפשר; זה יכול להתבטא גם בדברים הכי קטנים כמו לשלוח לה הודעות בפלפון שאת חושבת עליה ומתגעגעת אליה - תשומת הלב בוודאי תשמח אותה ותרגיע את דאגתה. יכול להיות שעם הזמן היא תבטח יותר באהבתך ותבין שהיא יכולה להעניק לך את המרחב שאת צריכה. אסור לך לוותר על המרחב שלך, ושתיכן תצטרכו לתאם את הצרכים שלכן זו לזו כדי שאף אחת לא תרגיש שהיא מקריבה עבור השניה. שתמשיכו לאהוב אבישג

תודה על המילים התמיכה והפירגון. חברתי נכוותה בעבר מחברות (ולא במובן הרומנטי). כשאני מעלה את הנושא היא תוקפת, נכנסת לדכאון קיצוני, לעיתים מסתגרת ולא מפסיקה לבכות. תאמיני לי שאין לה ממה לחשוש. אני שלה ורק שלה. אבל הקנאה שלה חולנית וחונקת. אינני חושבת לרגע לעזוב, רק חושבת איך להתמודד ולהמשיך הלאה ולממש את האהבה הזו.

מהתאור שלך ניתן להבין שבת הזוג שלך קנאית לך בצורה מאוד מאוד מוגזמת. לא נראה לי שניתן לשנות זאת כי זו תכונת אישיות. היא בודאי מגבילה את חופש התנועה שלך ואת הצורך שלך להיות גם עם עצמך. אם הדבר לא ישתנה ורק ימשיך "לחנוק" אותך, לא נראה לי שיש הרבה אפשרויות ותצטרכי להפרד ממנה

ברור לי שמה שהצעתי לך זה קיצוני ונראה לך מוגזם אבל לצערי זאת האמת. לא תצליחי להלחם בתלות שלה ותהפכי במשך הזמן לשפוטה שלה אם לא תעמדי על דעתך שאת אדם עצמאי שצריך גם להיות עם עצמו ולא מחוברת לבת הזוג כל הזמן. מצטער אם זה נשמע פסקני וחד משמעי אבל ככה זה מה לעשות. זה לא משהו שקשור אלייך, כך היא תנהג עם כל בת זוג לא רק איתך.

מי ששוכבת עם אשה שלא תתפלא שיבואו עליה רעות חולות.איזה גועל.אתן באמת צריכות פסיכיאטר דחוף! זה דחוף לפסיכיאטר!!

אני לוקח ציפראמיל מספר רב של שבועות (נגד דיכאון). העליתי את המינון אך אני לא מרגיש את ההשפעה שלו. תוך כמה זמן יודעים שהתרופה אינה עוזרת ויש להחליף? עד לאיזה מינון אפשר לעלות? האם 60 מ"ג זה המקסימום? תודה

שלום רב, בדרך כלל ציפרמיל משפיע במינון של 20 מג'. אחוז קטן מהאנשים שמינון זה לא היה אפקטיבי אצלם יגיבו ב 40 מג'. אולם בטיפול בדיכאון אין טעם להעלות יותר. בדרך כלל אם אדם לא מגיב ל 20 מג' אני נוהג להחליף את התרופה ולא לחכות יותר, אבל ישנם רופאים שנוהגים לנסות להעלות את המינון. שתי הגישות מקובלות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

מישהו יודע אם ציפרלקס כלולה בסל הבריאות של קופ"ח כללית? ואם כן כמה הוא עולה?

שלום רב, ציפרלקס לא כלולה בסל הבריאות אבל ישנן חדשות. ציפרלקס הוכנסה לבתי המרקחת של הכללית. מי שיש לו ביטוח משלים יכול לקנות את התרופה בהנחה של 20%. נאמר לי שההוצאה מגיעה לכדי 130 ש"ח בחודש. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

היי אני שייכת לקופת חולים מאוחדת , ושם יש סיפסוד של 50% , כלאמר 90 שקלים במקום 180 בהצלחה

שלום שאלתי את הרופא משפחה שלי על פנרגן, והוא אמר שזה לא ככ פשוט... שיכולות להיות עם זה כל מיני בעיות, ידוע לך למה הוא מתכוון? אין צורך להיות לוייאלי ...

הקלסיפיקציה של פנרגן היא PHENOTHIAZINE DERIVATIVES למרות שמדובר ב- ANTIHISTAMINE DRUGS זאת ככל הנראה הסיבה שעליה מדבר הרופא שלך אגב ישנן תרופות דומות אחרות שיכולות לתת את אותו אפקט האחריות למירשם היא של הרופא שחותם על המירשם לא מחלקים מירשמים דרך הפורום

פנרגן זה לא כמו ואליום ?

מודה מאד על התשובות. שאלה לרופא. אימי בת ה69 ,סובלת מדיכאון . מטופלת ברימרון ותרופות הרגעה. לאחר שלושה שבועות שהיא נוטלת רימרון וכדור בונדורמיל ,לפני השינה, אינה מצליחה לישון בלילה. האם יש איזושהוא רעיון כדי לעזור לה? תודה מראש

לנוית שלום, לא הייתי מנסה תרופות אחרות. אבל במידה והיא אינה עייפה או מטושטשת במשך היום כדאי לשאול את הרופא המטפל אם לא הגיע הזמן להעלות במינון של הרמרון. כל טוב דר' גיורא הידש

במכתב השחרור שלי נכתב הדבר הבא: prolonged adjustment disorder with mixed features ( anxiety+depressive) כמו כן hypochondriasis האם תוכל להסביר לי ממה אני בדיוק סובל

אני מנסה: הפרעת הסתגלות מתמשכת פלוס קווי איפיון מעורבים של חרדה פלוס דכאון וכן היפוכונדריה חוצפה לדעתי לומר על אדם שהוא היפונוכודרי ובאותה נשימה לומר לו שהוא סובל מחרה ודכאון וכו', ולמעשה יש פה סתירה, דבר והיפוכו. לדעתי.

ההודעה הנל לאלמוג כמובן.

לאלמוג שלום, מה שנכתב הוא מדוייק. עם זאת העיקר הוא שישנה תגובה לאירוע חיצוני אשר עירער את המצב הנפשי והתופעות הן של דיכאון, חרדה וחרדה למחלות בגוף . בדרך כלל האבחנה המדוייקת פחות חשובה, האדם יותר חשוב. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אני בת 48 בגיל המעבר רציתי לשאול איך להתיחס להרגשת חוסר שקט ופחדים מבעיות לב טני סובלת מפעימה מוקדמת וכל פעם כשזה קורה אני בלחץ נפשי אני רק רוצה לבכות הבן שלי מתחתן בעוד חודש ועדיין לא עשיתי כלום זה לא מעניין אאותי טני מרוכזת בלב וזהו יש לי חולשה ברגליים וביידיים ותחושת עלפון ה צי לו

לקטרינה שלום רב אני בטוח שעברת את הבירור הגופני וגופנית הכל בסדר. התופעות שאת מתארת עלולות להתאים לחרדה ולדיכאון ולכן כדאי להגיע לאבחון וטיפול. הטיפול בדיכאון יעיל ועשוי לעזור לך. ישנם מספר סוגים של טיפול בשיחות ובתרופות. אבל לפני החתונה קרובה ויש צורך בטיפול שעבוד מהר ואלו רק התרופות. אפשר ליטול תרופות הרגעה כמו לוריוון או וואבן אשר פועלים מיד. או מהתרופות נוגדות דיכאון המתחילות להשפיע תוך זמן קצר יחסית כמו אפקסור וציפרלקס. בכל מקרה כדאי להגיע לפסיכיאטר ולא לדחות את הדברים והוא בודאי יחליט על טיפול מתאים. המסר העקרי שלי שיש טיפול לתופעות שאת מתארת ואת צריכה להרגיש בטוב כמה שיותר מהר לקראת החתונה. שיהיה במזל טוב והרבה אושר. דר' גיורא הידש

שלום ד"ר אני בהריון נמצאתי מודבקת בנגיף הcmv הדבקה ראשונית. מאז אני ממתינה למי שפיר. אני בשבוע האחרון לא יכולה לישון בלילה ולתפקד. יש לי ממש לחץ בחזה תחושות הקאה כולל הקאות בכי ולחץ וקושי לנשום. אני מפחדת מאד אין לי למי לפרוק . האם זה נורמלי, מה עושים ? איך להשתירר מתחושות אלה? אנא עזור לי תודה רבה

ליעל שלום, כפי שכתבת לחרדות יש סיבה וכאשר תקבלי את תוצאות הבדיקה אני מקווה שהתוצאות יהיו טובות ואז יהיו לך את כל הסיבות להרגע. בינתיים ישנם מספר שלבים שאפשר להעזר בהם כדי להרגע. לשוחח עם בעלך, קרוב משפחה או חברה שאת סומכת עליהם, לעשות פעולות שבדרך כלל את נהנית מהם, טיולים והליכה, יציאה מהבית כדי לא להיות במחשבות וכך הלאה. כמובן שאפשר להעזר באיש מקצוע לשיחות. במידה והחרדה מחריפה אפשר להעזר מדי פעם בכדור הרגעה (כדור בודד לא יגרום לנזק לעובר), וגם פרומטזין שהיא תרופת הרגעה שאינה ממכרת אינה מסוכנת בהריון. אני מקווה שהזמן יעבור מהר ותוצאות הבדיקה ירגיעו אותך. דר' גיורא הידש

יעל יקרה התחושות שאת מתארת מובנות לגמרי בנסיבות הקיימות. את בחרדה ממשהו מוחשי לגמרי, וזה טבעי וברור מאליו. הדרך היחידה שלי "לעודד" אותך הוא לומר לך שזהו מצב זמני שיחלוף בקרוב כאשר תקבלי את התוצאות של בדיקת מי השפיר, ואני כמובן מחזיקה לך אצבעות חזק-חזק שהתוצאות יוכיחו שהעובר לא נדבק. חשוב נורא לבצע בדיקות של וירוסים לפני ששוקלים להיכנס להריון, כדי לדעת בדיוק איפה את עומדת (אנא קחי זאת לתשומת לבך גם בהריונות הבאים). שתשמעי רק בשורות טובות ושיהיה לך המשך הריון מוצלח ונטול דאגות אבישג

היי הימים האחרונים היו כל כל מסויטים אני קמה בבוקר ודופק לי בראש שאני כלום ולא שווה שום דבר ואין לי אף אחד בעולם הזה ולאף אחד לא אכפת ממני ואני רוצה לא להיות ואין לי כוח לכלום. אני יודעת שאני צריכה ללכת לטיפול אבל אין לי את הסכומים האדירים שזה עולה ואין לי גם כוח לשנים ארוכות של חיטוט, גם הייתי כבר אז מה לעשות עם ההתקפים האלה???

ברוכה הבאה לפורום עצם זה שאת יודעת שטיפול יכול להועיל לך הוא חשוב מאוד ואת כבר על הדרך הנכונה. זה נכון שטיפול זה תהליך והעבודה היא אולי לא פשוטה אך היא משתלמת. אם נמשיל זאת לטיפוס על האוורסט: הדרך רצופה עליות ומורדות וקשיים רבים אך כשמגיעים לפיסגה- זה שוה הכל. לגבי עלות הטיפול, את יכולה לפנות לרופא המשפחה שלך ולבקש הפנייה לפסיכאטר דרך קופת החולים או לגשת בעצמך למרפאות החוץ הפסיכאטריות של בתי החולים. מרב, חשוב שתעברי הבחנה ראשונה ובהתאם לכך יותאם לך הטיפול. מקווה שתשקלי את הדברים כי חבל שתסבלי תרגישי טוב אריאל

למרב שלום, אני מבין שאת מרגישה לא טוב בימים האחרונים אבל נראה שגם קודם ובדרך כלל ההרגשה הכללית והסיפוק אינם מספיקים. לכן המלצתי היא להגיע לאבחון ואחר כך להתקדם לגבי הטיפול. טיפול תרופתי או שיחות או במשולב. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

לא יוצאים למלחמה עם חץ וקשת אלה עם תותחים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

לד"ר הידש אני עכשיו עברתי מסרוקסט ואדרונקס (60 מ"ג סרו ו-8 מ"ג אדרונקס) לאפקסור 225 מ"ג. הבעיה שהפסקתי לקחת את הסרו' והאדרו' ,והאפקסור כנראה עדיין לא משפיע. החרדה חזרה,הדימוי העצמי עף ברוח ובנוסף אני גם בפרשת דרכים אישית קשה... אני מרגישה גרוע אני לא יודעת בעצם למה אני כותבת את זה..אני רק צריכה להתאזר בעוד קצת סבלנות אבל זה נורא קשה...רק רציתי להוציא

ליערה שלום, את עדיין ערה בשעה כזו? אני מקווה שהיום את כבר מרגישה מעט יותר טוב. אחד היתרונות של אפקסור שהוא מתחיל להשפיע מהר יותר מהתרופות האחרות, בערך אחרי עשרה ימים. אני מקווה שתגיעי להחלטות וגם המצב האישי ישתפר. תשמרי על קשר וכל טוב דר' גיורא הידש

יערה שלום האפקסור באמת משפיע מהר (אצלי היתה הטבה משמעותית ממש תוך ימים ספורים). רק עוד טיפ טיפה סבלנות.... יהיה בסדר. תרגישי טוב אבישג

אני מטופלת בסרוקסט כבא חודש וחצי , יש שיפור משמעותי במצב רוח אבל אני עייפה כל הזמן, נורא עייפה, אני מתעוררת ואחרי שעה שעתיים כבר בא לי לישון, בלילות אני מתעוררת לזמנים קצרים פעמיים שלוש בלילה. האם זאת תגובה של התרופה ואם כן זה עשוי לחלוף מתי שהוא? תודה

שלום רב, יתכן מאוד שזו תגובה לתרופה. למרות שבדרך כלל הסרוקסט מעורר ולכן מומלץ ליטול אותו בבוקר, ישנם אנשים שאצלם התגובה הפוכה. אז מומלץ ליטול את הסרוקסט בערב, תשני טוב וביום תהיי ערנית. פעמים רבות עם הזמן התופעה של העייפות חולפת. שיהיה רק טוב ותמשיכי להרגיש בטוב דר' גיורא הידש