פורום פסיכיאטריה

לאחרונה הייתי אצל פסיכיאטר עקב אי תפקוד ודחף הסתגרותי. (ברקע מחלה גופנית קשה והתעללות והזנחה בגיל צעיר,הסתגרות אחרי אירוע טראומטי של פיטורים בגלל בעיות בבית). מעולם לא חויתי הזיות כלשהם,או מחשבות שווא, מעולם לא התנהגתי בצורה מוזרה בחברה ולמרות כל אלה הוא המליץ לי על ריספרידל. כידוע ,זו תרופה לסכיזופרנים. לשאלתי האם הוא אבחן אותי ככזה הוא השיב שלא, אבל איך זה יכול להיות שבכל מקום שקראתי או שמעתי וגם בעלון התרופה ההתוויה היא לטיפול בסכיזופרניה בלבד והוא אומר לי שלא? הדבר מציק לי מאוד ויש לי חשד שמסתירים ממני מידע. התרופה לכשעצמה עשתה לי רע ,תשישות מוחלטת, ולא עזר לי בכלום שלקחתי אותה.ההיפך הורע לי מאוד.. אינני יכול לעבוד בגלל ביטחון עצמי "שלילי" לא סתם נמוך, אני מרגיש אי כשירות לעבודה, אי כשירות לכל תפקוד שהוא.אני גם חייב כספים למישהו, ובנוסף יש בעיות בבית עם ההורים (שאחד מהם מאובחן כבעל הפרעת אישיות בעצמו ומתעלל עד היום בי ובאימי.). יש מחשבות אובדניות וזה לא מפתיע אותי כי הבוץ עמוק מאוד מאוד מאוד. מיום ליום המצב מחמיר. שאלותי א. האם ריספרידל נותנים גם למישהו שאין לו סכיזופרניה? אבקש תשובה כנה. ב. מה לעשות לעזאזל .אין לי כסף לטיפולים פרטיים ואין לי יכולת להגיע לטיפולים ציבוריים.(בושה, פחדים לנזק עתידי, מחשבה שאכעס על מי שפגע בי עד כדי שאפגע בו אם אדע שבגללו הגעתי לבית חולים , כי הוא פשוט "טחן" אותי משהו בנוסח אונס בת על ידי אביה) אני במילכוד 22 ואני סובל כל הזמן. תעזור לי אלה לא חיים -זה מוות בחיים.

בן כמה אתה? בקשר לשאלתך על הריספרדל -ידוע לי שיש גם מקרים בהם היא ניתנת להתוויות אחרות מלבד סכיזופרניה.האם הוא נתן לך רק ריספרדל או גם תרופה אחרת בנוסף? אם המצב חמור עד כדי כך כפי שאתה מתאר-אולי כדאי כן לנסות ולהתגבר על הבושה והפחד וכן להגיע לטיפול ציבורי?

שלום רב, צר לי לשמוע על מצבך הקשה וכנראה שיש לכך גורם אבל אתה הסובל. נכון, רספרידל ניתנת גם למצבים שאינם סכיזופרניה כמו דיכאון עמוק (יתכן וזה מתאים לך), מצבים פסיכוטיים ואף אם הם קצרים ואי שקט קיצוני. אתה צודק שזו החלטה עקרונית וטיפול עם רספרידל חייב להיות עם סיבה טובה. לכן המלצתי היא שבכל זאת תגיע לחוות דעת נוספת. יתכן שבנוסף לרספרידל יש צורך בטיפול בנוגד דיכאון? אני חושב שלמרות החששות שלך יש מקום לטיפול מסודר וקבוע או במסגרת ציבורית או פרטית. בכל אופן כעזרה ראשונה ותשובה לשאלתך כדאי להגיע לחדר מיון של בית חולים כללי ולהתייעץ עם הרופא התורן. הוא יקבל את כל התמונה ויתן לך תשובה עניינית יותר מאשר אפשר בפורום. כמובן שהתייעצות כזו בדרך כלל לא נרשמת בתיק קופת חולים ולא מועברת הלאה. כך שיחסית אתה יכול לפנות בביטחון. שיהיה רק טוב, וחשוב להגיע לטיפול מסודר דר' גיורא הידש

בימים האחרונים חלה החמרה דרמטית במצבה הנפשי של אימי היא סובלת מחרדות איומות וכנראה פארנויה ..אני לא מבינה דבר בנושא, והיא לא מוכנה בשום אופן ללכת לטיפול (אף אמרו לנו בבית חולים שהיא צריכה להתאשפז...) יש לה טראומה כיוון שאחיה מאושפז בבית חולים לחולי נפש שנים ארוכות .. האם יש דרך להביא פסיכאטר אלינו הביתה לטיפול ? בלי סכנה שהוא ימליץ אישפוז בכפיה ..כי בזאת אנו לא מעוניינם כמובן שאתייעץ עם בעלי מקצוע אך אני זקוקה לדעה נוספת . או אף שמות של פסיכאטרים שיסכימו להגיע . בתודה

שלום רב, לצערי שאלה זו חוזרת פעמים רבות בפורום והאנשים כפי שכתבת אובדי עצות. אפשר להזמין את רופא המשפחה לביקור בית והוא עשוי להמליץ גם על פסיכיאטר ואולי להתחיל בטיפול מתאים. אפשרות נוספת היא לדבר עם קרוב משפחה שהיא סומכת עליו ובהשפעתו היא תסכים לבדיקה וטיפול אצל פסיכיאטר בבית. הפסיכיאטר בדרך כלל שוקל את האפשרויות לטיפול בבית ואת הצורך באישפוז. אם אמך אינה מסוכנת לעצמה או לאחרים הוא לא ימליץ על אשפוז כפוי. בדרך כלל מתלבטים מאוד בקשר לאשפוז כפוי. כל טוב והרבה בריאות דר' גיורא הידש

שלום רב, אני נוטלת רסיטל מזה כמה חודשים, 30 מ"ג ליום, דרך קופ"ח, היייתי רוצה לדעת האם הדבר יכול להשפיע לגבי לימודים או עבודות? תודה, אלה

לאלה שלום, נטילת רסיטל בודאי שלא. אני מניחה שקיימת בעיה נפשית שכדי לטפל בה את נוטלת רסיטל... וזו הנקודה. בקשר ללמודים אין שום בעיה. מקומות עבודה מבקשים פעמים רבות לוותר על הסודיות הרפואית וצילום של התיק הרפואי. שבוע טוב דר' גיורא הידש

התחלתי לקחת קלונקס, ועם תחילת הנטילה החלו כאבי ראש, לא חזקים מאד אבל מציקים ומכבידים-דומה לכאבי ראש שיש בד"כ מעייפות או חוסר שתייה..האם זה יכול להיות חלק מתופעות הלוואי - התחלתי לקחת רק לפני יום.

כאבי ראש הם לא תופעה מוכרת עייפות כן כי מדובר בתחשיר מיישן למה לקחת קלונקס ידעת כי מדובר בתכשיר שעלול לגרום להתמכרות

שלום, הקלונקס עלול לגרום לעייפות כתופעת לוואי שלו. לכן כדאי ליטול אותו בערב כשעה לפני השינה. התרופה אומנם ממכרת אולם רק בשימוש קבוע של מעל לשלושה שבועות. כך שכעת אתה יכול להיות רגוע. שבוע טוב דר' גיורא הידש

דר הידש שלום, אני סובלת מדיכאון כבר קרוב ל7 שנים , ויש לי כמה וכמה בעיות , לפני חודש טופלתי באפקסור , הכדור הזה גרם לי לרעידות בגוף והזעה , וסבלתי מאוד מהחום , כלומר יותר מתמיד... אני יוצאת עם בחור כבר יותר משנה , הוא מודע לבעיות שלי , אבל המשפחה שלו לא . ואני לא יספר את הבעיות שלי לאנשים עם דעות קדומות כמו המשפחה שלו. ובאותו זמן התארחנו אני והוא אצל אחותו , והיא ראתה אותי ככה ונבהלה , ואחרי שהלכנו היא התקשרה לכל המשפחה והמציאה עליי סיפורים . כמובן שהפסקתי לנטול את הכדור , אבל הפסיכיאטר שלי לא ראה ברעידות כל רע. קראתי את המאמר על האפקסור בICALLISRAEL . ושם לא מוזכר אפילו על תופעת לוואי כזו, האם יכול להיות שהתופעות שהיו הן נפשיות?? הדיכאון שלי מבטא את עצמו קודם בכאבים בכל הגוף, אפילו לאחרונה נוספו כאבים חדשים לסל , ואפילו עיכוב במחזור החודשי, אני משתגעת מהעובדה שאני סובלת כאבים אין סוף , עוברת עד אין סוף בדיקות עד שבסופו של דבר הכאב מקבל תוית ונחתם שהוא נפשי!! השאלה הכי גדולה היא האם אני יוכל אי פעם לחיות בצורה נורמלית?? והאם יקבלו אותי ויעזרו לי באשפוז יום כמו שאתה הצעת?? כשהייתי באשפוז התנהגו אליי כאילו אין לי בעייה , ואם יש לי זה לא המקום לפתור אותה, אני סובלת מאוד בימים האלה , ואני רוצה לעשות משהו כי אני מרגישה שאני מבזבזת את הזמן , אני רוצה כבר לעשות משהו עם עצמי... והשאלה האחרונה ... כמה כסף צריך לשלם לאשפוז יום לא כולל הנסיעות , אם לא תנתן לי עזרה מביטוח לאומי?? בתודה מיטל

על השאלות הרפואיות אני לא יכול לענות לך. בקשר לאשפוז יום, הוא לא עולה כסף אלא מכוסה ע"י בטוח הבריאות.

למיטל שלום, התופעות שתארת יכולות להתאים לאפקסור, יתכן שהתחלת עם מינון גבוה מדי עליה הדרגתית יותר הייתה אולי חוסכת את תופעות הלוואי. אשפוז יום אינו עולה כסף פרט כמובן לנסיעות וכך הלאה. לפי זכרוני המצב הוא די מורכב וכדאי לשלב שיחות ותרופות במיוחד כאשר כעת את נמצאת בלחץ בגלל משפחתו של החבר. שבוע טוב דר' גיורא הידש

אני מאובחן כסובל מ OCD אני עקשן מאוד ודורש מעמי דברים שאני כנראה לא מסוגל (פרפקציוניסט), יש לי ביקורת וניתוח על כל דבר שאני עושה בודק עם עשיתי טוב או לא, בעיקר מול חברה. שאלה 1: האם באמת סימפטומים אילו אופיינים לOCD? הקדמה: אני עושה מהר דברים כאילו לא רגוע אשר מתבטא ברגשנות יתר וגלי חום. שאלה 2: האם הרגשנות יתר וההתלהבות, אשר באים במצב שאני מרוצה מעצמי הינם תופעה שקשורה גם להפרעה?(סה"כ אני מרגיש מעולה מתקשר יותר ומרגיש שמסוגל להרבה, אם זאת שאני טעון בגלי חום והזעת יתר). אודה לך על התשובה בברכה.

לגיא שלום, חרדה רבה ובדיקות עצמיות קשורות להפרעת OCD, כמו גם מצפון מפותח וביקורת עצמית. ההתלהבות דווקא לא, אבל ראיתי אנשים עם הפרעת OCD לא חמורה שמתנהגים באופן דומה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

לפני שנתיים פוטרתי מעבודתי כמהנדס ומאז אני לוקח כדורי הרגעה ושינה (קסנקס, קלונקס, נומבון, היפנודורם). השאלה שלי איך אפשר להיגמל והאם גמילה יכולה לפגוע בבריאות הנפשית שלי? האם רופא משפחה מספיק לעניין הזה או שאני צריך ללכת לפסיכיאטר? האם אפשר לקבל המלצה לפסיכיאטר שמבין בגמילה?

אני חושבת שעדיף לך להתייעץ עם פסיכיאטר טוב אגב כל פסיכיאטר יבין גם בגמילה... זה לא תחום בפני עצמו

סליחה נא לדייק פסיכיאטר ים טובים בלגרום לך להיתמכר גמילה זה כבר כבד עליהם

הסתבכת כהוגן!! ימים יגידו..

הי משה אם אתה חושב על גמילה או הפסקה אז המצב כנראה הוא טוב ויופי שכך. עם זאת, רצוי להפסיק את הכדורים האלה בהדרגה ולא בבת אחת ועל כך כדאי להתייעץ עם הרופא המטפל. גש לרופא המשפחה ספר לו על כך וקבל ממנו הנחיות בהצלחה אריאל

למשה שלום, אתה נוטל מספר סוגים של כדורים מקבוצת תרופות נוגדות חרדה הנקראת בנזודיאזפינים. איני מבין מדוע אתה נוטל מספר תרופות דומות לאותה המטרה ומאותה המשפחה, אבל כנראה זה המצב.... בכל אופן במינונים גבוהים אלו של התרופות כדאי מאוד להזהר, להיות במעקב והדרכה של פסיכיאטר ולעשות את הגמילה לאט לאט. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

בשלב ראשון כדאי לעבור לטיפול בבנזודיאזפין אחד בלבד- עדיפות לדיאזפם=וואליום. בשלב שני להוריד 1 מ"ג דיאזפם כל 5-10 ימים עד להפחתה הבאה. בסה"כ הגמילה לא קשה אם היא נעשית בדרך הנכונה. קיימת אפשרות- אבל לא חובה- להיעזר בנוגדי חרדה לא ממכרים בזמן הגמילה ו/או לאחריה. כל אחד יכול להיגמל אם יש כוח רצון. רופא מקצועי ואמפטי יכול להיות לעזר רב בנושא זה.

לאליאס שלום, אני עוקב אחרי תשובותיה ומרשם מהרמה הגבוהה והדיוק בתשובותיך וההתייחסות האמפטית. עם זאת אבקשך לנקוט מידה של זהירות. לא לתת מרשמים ותוכניות טיפול מפורטות מדי בפורום. צריך להזהר מפני שאנחנו מכירים מעט את האדם ואין לנו אבחון מלא שלו. תודה על השתתפותך ותרומתך החשובה דר' גיורא הידש

לקחתי סרוקסט לכל אורך ההריון שלי והבן שלי, היום בן שנה ושלושה חודשים, לא מפסיק לחייך! הוא ילד מאוד פעלתן ואינטיליגנטי וכל מי שרואה אותו חושב שהעליצות שלו מוגברת ושאני נותנת לו משהו בכל בוקר... האם זוהי תופעה ידועה בקרב ילדים שאמאותיהן לקחו סרוקסט, האם נערך מחקר כלשהו בנושא?

למיכל שלום, אני שמח לשמוע את מה שכתבת אבל ההסבר שלי מעט שונה. כנראה שהאמא של בנך היתה במצב רוח טוב במשך ההריון ובשנה הראשונה ולכן גם הילד חמוד. כלומר הסרוקסט גורם למצב נפשי טוב אצל האמא ואז גם המצב של הילד טוב. ולצערי גם ההיפך נכון, מצב נפשי לא טוב של האם גורם לקשיים אצל התינוק. יופי, והמון אושר ובריאות דר' גיורא הידש

שלום , בזמן האחרון החלה לי תופעה שאני רואה מה שאני רוצה לראות או שומעת מה שאני רוצה לשמוע באותו רגע ,החשיבה שלי על הדבר הופכת את זה לאמיתית בשבילי זה דבר שממש לא אופיני לי ,אני מאוד מציאותית. יש לי סימפטומים של חרדה,האם אלו גם תופעות הקשורות לחרדה?

שלום, אלו תופעות של חרדה, אני מבין שאת מודעת לדברים וכאשר את שמה לב לטעות את מתקנת ולכן אין מדובר במחלת נפש אלא סימפטומים של חרדה. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום. מה המחיר של קבלת טיפול נפשי במסגרת ציבורית(מרפאות רמב"ם לדוגמא)? כידוע לכל דבר יש מחיר. למי הם מדווחים,ומה עומק הפגיעה בקבלה לעבודה אחר כך? אודה על תשובה אמיתית ולא מתחמקת.

על הטיפול הרפואי הציבורי כפרטי חלה חובת סודיות רפואית. המקרים היחידים בהם הסודיות מופרת היא ברגע שהחולה מהווה סכנה לעצמו ולציבור. עם זאת, ישנם מקומות עבודה בהם אתה חותם על טופס ויותר סודיות ומשמעו שמקום העבודה יכול לדלות פרטים על מצבך הרפואי. אין שום סיבה אם אתה מטופל ודואג לעצמך שלא תתקבל למקום עבודה בגלל הפרעה פסיכאטרית כזו או אחרת אם כי צריך לזכור שישנם מקומות עבודה בעלי סווגים בטחוניים שלא מקבלים לעבודה אנשים עם מגבלות כאלה או אחרות. השורה התחתונה היא שזה תלוי בסוג העבודה ובבעיה הפסכאטרית בהצלחה אריאל

לשלום שלום, אם התכוונת לעלות הטיפול אז הטיפול בחינם. וכפי שאריאל כתבה כאשר אתה מוותר על הסודיות הרפואית ומודיע שהיית בטיפול פסיכיאטרי אז בודקים את הדברים. תשובתה של אריאל מפורטת ואני מסכים עם מה שנכתב. תודה וכל טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר אובחן אצל אחי סכיזופרניה.האם טיפול תרופתי יכול לעזור?ומה ניתן לעשות אם המחלה? והאם זו ניחשבת למחלה נפש קשה?ומה ניתן לעשות בכדי להקל בזאת? אודה לך מאד ד"ר אם תיתייחס לשאלותי משה

למשה שלום, הטיפול בסכיזופרניה מורכב, הטיפול התרופתי חשוב ביותר והוא הבסיס לטיפולים הפסיכולוגיים. יש צורך בטיפולים פסיכולוגיים, לעתים שיקום בעבודה ועצמאות, וכמו כן טיפול ושכלול היכולות החברתיות. כדאי שתתחיל ללמוד את הנושא לעומק יותר ממה שאני יכול לכתוב ברשת, תכנס לאתרים העוסקים בבריאות הנפש ויש שם חומר רב. אם יהיו לך שאלות יותר ספציפיות אשמח לעזור. כל טוב והמון בריאות. דר' גיורא הידש

חברים שלום, אני זקוק לעיצה חכמה ובדחיפות. קרוב משפחה שלי שמאד חשוב לי מאובחן כבעל הפרעה נפשית של אישיות גבולית. האבחון הוא בעקבות פגישה עם יועץ זוגיות. הוא עונה על כל הסימפטומים: מצבי רוח, יכולת מדהימה של עיוות המציאות וראייה כשחור ולבן, אימפולסיביות. אותו קרוב זה מספר שבועות מסתגר בביתו וכמעט אינו יוצא. לאירועים משפחתיים הוא לא מגיע זה כשנה. חייו הפוכים (ער עד הבוקר ומתעורר בצהריים) ובנוסף הוא גרוש המגדל ילד תוך ריבים בעוצמות אטומיות עם הגרושה- כולל תלונות במשטרה ומעט אלימות. יש נגדו תיקים פליליים והוא נטול חברים, מקום עבודה וכל מסגרת שהיא. הוא מאיים בהתאבדות. הוא החל לקחת (מיוזמתו) פרוזאק לפני כשבועיים אך בינתיים זה לא עוזר. לגבי טיפול פסיכולוגי הוא מסרב כי "אין לו כח לזה". לו ולמשפחה אין שום בעיה כלכלית. איך ניתן לעזור ? עימי הוא לא מדבר (אני רק משאיר מדי פעם הודעה במשיבון ולא חוזרים אלי). חשבתי אולי להדפיס לו מאמר על הנושא ושהוא לא לבד ואולי זה יעיר אותו. מה דעתכם ? יש דרכים אחרות לעזור ?

ליוסי שלום, יתכן שידידך מאובחן כסובל מהפרעת אישיות גבולית אבל כפי שתארת המצב כעת הוא של דיכאון. בגלל האיומים בהתאבדות המצב בהחלט דחוף ולכן משהו צריך להיות אתו והוא צריך להגיע לבדיקה של פסיכיאטר. במידה והוא מסרב לשתף פעולה כדאי להזמין את רופא המשפחה לביקור בית ולחשוב אפילו על אשפוז בכפיה כדי לשמור עליו ולמנוע אסון. תשמרו עליו ועל עצמכם דר' גיורא הידש

ד"ר הידאש שלום יש לי רשיון כבר 10 שנים. אני נוטלת כדורים פסיכיאטרים ומרגישה טוב ואין לי כל ביות עם הנהיגה. יש לי גם המון משמעת עצמית וביום שיש לי קצת חרדות או שאני מרגישה בעיה הכי קלה בריכוז אני לא עולה על הרכב אפילו במרחק מקומי קצר. אני יודעת שמגיל מסוים צריך לדווח על מצב בריאותי למשרד הרישוי (איזה גיל?) ואני מקווה שבעתיד לא תהיינה בעיות עם זה ואני מקווה שאצליח לשכנע אותם בזה. רציתי לדעת קצת יותר פרטים על הדרך שבה הם בוחנים אותך. תודה.

לדפי שלום, אני חושב שאת הבנת את הרעיון רק אעזור בניסוח הדברים. אדם שיש לו בעיה נפשית והוא אינו מטפל בה סימן שהוא לא אחראי ומסוכן על הכביש. אדם שמטפל בבעייתו ומרגיש טוב גם אם הוא נוטל תרופות הרי נטילת התרופות מעידה על אחריות ורצינות כפי שנדרש בנהיגה. לכן איני צופה קשיים מיוחדים במכון הרפואי לבטיחות בדרכים להיכן שתוזמני לבדיקה. דבר נוסף הם בודקים את עבירות התנועה שבצעת, גם עבירות התנועה מעידים כמובן על יכולת הנהיגה. כפי שהדברים מתוארים איני חושב שיש מקום לדאגה. כל טוב דר' גיורא הידש

עברתם טראומה? בקרוב תוכלו למחוק אותה מהזיכרון חוקרים ישראלים מצאו ''חלון הזדמנויות'' בן שעתיים שבו ניתן לשלוף את הטראומה מהזיכרון - ולמחוק אותה בעזרת תרופות - - - אנשים הסובלים מזיכרונות טראומטיים המשבשים את חייהם, יוכלו בעתיד הלא רחוק למחוק אותם כליל, תודות לתגלית חדשה בתחום עיבוד הזיכרון במוח, שעליה מדווחים הבוקר מדענים ישראלים.על פי תגליתם, קיים ''חלון הזדמנות'' כבן שעתיים, מהרגע שבו מעלים זיכרון טראומטי מחדש מנבכי המוח, כדי שהוא יטופל לצורך מחיקה - באמצעות טיפולים פסיכולוגיים או בתרופות ייחודיות שצריך יהיה לפתח לשם כך. פרופ' ידין דודאי וצוותו, מהמחלקה לנוירוביולוגיה במכון ויצמן, דיווחו היום לשבועון המדע הבינלאומי סיינס על תגליתם. בכל זיכרון שאנו רוכשים עובר במוחנו תהליך הבשלה, שבו הוא נעשה עמיד לגירויים חיצוניים ותרופות, שעלולות למחקו. עד היום, היה ידוע שההבשלה - המעבר מזיכרון קצר טווח לארוך טווח - נמשכת כשעתיים, ומתרחשת פעם אחת בלבד בחיי הזיכרון. לאחר שעתיים אלו נסגר ה''חלון'' ומוחקי-זיכרון לא יכולים לפעול עליו. עתה גילה צוות המדענים הישראלי כי ניתן בכל זאת - ואפילו כעבור שנים - להעלות מחדש את הזיכרון הטראומטי, ובמשך כשעתיים נוספות (''חלון הזדמנות'' חדש שנפתח) לטפל בו, כדי למחקו כליל. התגלית אומתה בניסויים בחיות מעבדה. בניסויים במכון ויצמן ''אומנו'' חולדות לזכור טעמים והבזקי אור. התברר שרק זיכרון מאירוע שהיתה לו דומיננטיות על ההתנהגות לאחר שנשלף - ניתן למחיקה. המדענים טוענים שבעניין הזה קיים דמיון רב בין מינים שונים של בעלי החיים, לרבות האדם - מה שיוצר לראשונה אפשרות לפיתוח תרופות לא-רעילות שימחקו בתוך פרק זמן קצר יחסית של טיפול (בבני אדם) זיכרון של אירוע קשה. - - - כתובת הכתבה : http://images.maariv.co.il/channels/4/ART/528/628.html

נשמע מעניין, ובאמת טוב למי שסובל מטראומות קשות כמו הלם קרב וכן הלאה... תראו רק עד איפה המדע ואפילו המדע בדיוני יכול לקחת אתכם, מצד שני, זה כמו למחוק איזה חלק בחיים שלך, כאילו לא היה קיים מעולם, ומה עם ההשלכות? האם המוח לא מייצר "תגובות נגד" איזה ארוע טראומתי? אולי זה מה שקורה כשהניסוי משתבש...

איזו תרופה יכולה לעזור לחרדה ללא פגיעה במין וללא השמנה. בתודה לרופא האנושי אלונה

לאלונה ולכולם, אני משתדל לענות על כל השאלות ואין טעם לחזור ולהעתיק אותן. עניתי לך בשאלתך המקורית. תודה דר' גיורא הידש

הייתכן שהפריזמה גורמת לזיעה שלי לריח משונה? לאחרונה, לא מספיק שאני מזיעה המון באופן די טבעי, גם נורא חם ולזיעה שלי יש ריח כמו של חומץ (לא מבית השחי, אלא מהגב, מהבטן). אני מתקלחת פעמיים ביום, שמה דאודורנט, מורידה שערות, לובשת בגדים מכותנה ולא משתמשת בקרם גוף או בבושם כדי לא לגרום לתגובות עם הזיעה, ושום דבר לא עוזר...

לשירה שלום, לצערי כל התרופות מהקבוצה של SSRI יש להן תופעת לוואי של הזעה מרובה וגם מעט שונה. SORRY הידש

סתם קיטרתי קצת. תודה גם על התשובה הקודמת, אני חושבת שאין סיבה לחכות עם הירידה לחצי כדור כיוון שכבר קודם כשהייתי עם ציפראמיל הייתי על חצי ואני מרגישה טוב מאוד. אני מעדיפה להרגיש טוב עם זה שאני מסוגלת לרדת לחצי ולא לישון כל היום מאשר להשאר עם כדור שלם, אבל לא לתפקד כי אני עייפה כל הזמן.

כבר שבועיים לוקחת חצי כדור ציפרלקס בבוקר, ןכבר שבוע כדור שלם 0.5 מל' קלונקס בערב, רציתי לדעת אם הקלונקס ממכר ? ואיך יודעים אם צריכים להעלות את המינון של הציפרלקס ? אני יודעת ש0.5 מ"ג ציפרלקס שווה ל20 מ"ג של ציפרמיל. האם אפשר להסתפק בחצי כדור ולכמה זמן. דרך אגב, עדיין קשה לי להיות ממקודת ויש לי עדין בעיות בזכרון האם זה יעבור בקרוב כי זה בהחלט מדאיג אותי במיוחד בעבודה במשרד - מחכה לתשובה מהירה - תודה .

כדאי לך לחזור ולחפש את תשובתי כאשר שאלת בפעם הראשונה. דר' גיורא הידש

המלצת לי לעבור לאפקסור - רציתי לדעת באיזה מינון להתחיל (רבע כדור או כדור שלם) לאור העובדה שאני לוקחת כבר 13 שנה את הסרוקסט ? איזה תופעות לוואי יש לאפקסור , האם הם גורמות להשמנה ? האם ישנה תרופה טבעית או משהו של חב' סולגר שיכול לעזור לחרדות ולדכאון, משהו טבעי במקום הכדורים ? שמעתי משהו על מילפרטי ? - מה זה ? תודה.

יש תרופה המטפלת בדיכאון ונקראת היפריקום

לגיא שלום, ההיפריקום היא תרופה טבעית טובה. דרך אגב יש לה תופעות לוואי כמו לכל התרופות מקבוצת SSRI, יעילותה הוכחה בעבודות מדעיות רבות. עם זאת אני לא מצאתי בארץ היפריקום במינונים שממליצים ליטול, האם אתה מכיר מקום שמוכר היפריקום במינון טיפולי בדיכאון? תודה הידש

לרינה שלום, איני מתמצא ואיני מבין בתרופות "טבעיות" לכן איני יכול לענות. בקשר לאפקסור, מניסיוני למינונים גבוהים יש פחות תופעות לוואי מאשר לנמוכים. הסיבה לכך היא שאפקסור במינונים נמוכים עובד כמו כל תרופה מקבוצת SSRI ורק במינון של 150 מג' מתחילה גם ההשפעה הנוראדרנרגית. לכן בדרך כלל אני מתחיל במינון של 150 מג', עם תוצאות טובות. בהצלחה, והמון בריאות דר' גיורא הידש

ניתן למצוא בבית מרקחת בר אילן בטלפון: 097443579. בהצלחה וכל טוב.

רציתי לדעת לאיזו משפחה תרופה זו שייכת (חרדות, דכאונות כמו הצפרמיל וצפרלקס) או משהו אחר - ואילו תופעות לואי יש לתרופה זו - האם היא ממכרת, ואיך להתחיל לקחת אותה האם גם ברבע כדור למשך שבוע ואחר כך לעלות לחצי כדור - דרך אגב אני בת 59. מחכה לתשובה מהירה - כדי להתחיל בכדורים או אולי תמליץ לי על כדור אחר.

לסימה שלום, הפקסט =סרוקסט היא אותה התרופה רק תוצרת הארץ. היא שייכת לקבוצת נוגדי הדיכאון המעלים את הסרוטונין SSRI. בקבוצה זו יש את הפרוזק, סרוקסט, פבוקסיל, ציפרמיל, ציפרלקס ולוסטרל. בעיקרון הדימיון בין התרופות הרבה יותר גדול מההבדלים וכולם תרופות טובות ויעילות, כך שאין העדפה משמעותית של אחת על האחרות. בדרך כלל מתחילים מחצי כדור כשבוע ואחר כך עולים לכדור. אין טעם להתחיל באופן הדרגתי יותר. העיקר שתתחילי ותרגישי בטוב בהצלחה דר' גיורא הידש

איזו תרופה היית ממליץ לדפיקות לב ולדאגנות יתר , שאינה מפריעה לחיי המין והסיפוק ואינה גורמת להשמנה. ומה דעתך על התרופות איקסל ואנדרונקס האם הן טובות לטיפול בדפיקות לב ובדאגנות יתר שבת שלום יערה

ליערה שלום, התרופות שפועלות על הנוראדרנלין אין להן את תופעות הלוואי הללו, בעיקר אדרונקס אבל גם אפקסור ואיקסל. כמו כן יש את הרמרון. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום רב, אני נוטלת מזה חודשים סרוקסט. החרדה שהיתה לי עברה רק אחרי שלושה חודשים של טיפול , כך שנראה לי שהזמן הוא שעזר ולא הכדור. כעת כאשר אני מעונינת להפסיק יש לי תופעות גמילה קשות. שאלותיי הן: אם החרדה שהיתה לי עברה רק אחרי זמן של שלושה חודשים - האם יכול להיות שהכדור עזר? האם תופעת הגמילה כעת מוכיחה שהכדור אכן עזר לי? , שאם לא , לא הייתי מרגישה כעת תופעת גמילה? למה נאמר שהכדור לא ממכר ובפועל קורה אחרת? האם זה לא נקרא גמילה? מה ההבדל בין גמילה לזה? שאלה נוספת היא , האם הכדור (בהנחה שהוא השפיע) יכול לשנות את אופיי הבסיסי שהוא מתוח ולחוץ? תודה, ליהי

לליהי שלום, לשאלתך העיקרית מי גרם לכך שתרגישי טוב קשה להשיב, את צודקת בכך שאם השיפור התחיל רק אחרי שלושה חודשים אז ספק אם הסרוקסט גרם לו. תופעות ההפסקה אינן מוכיחות שהסרוקסט אומנם השפיע. בדרך כלל טיפול של שלושה חודשים אינו מספיק כיוון שגם אם את מרגישה בטוב אז התופעות של חרדה עלולות עדיין לחזור, וכעת יש צורך בטיפול מונע. אני כמובן מקווה שתרגישי טוב והסטטיסטיקה טועה... גמילה מוגדרת על ידי שני מאפיינים. הראשון הוא שלקבלת ההשפעה צריכים כל הזמן לעלות במינון, והמאפיין השני הוא שכאשר התרופה חסרה מרגישים את הצורך ומתחילים חפש אותה. כאן ישנן תופעות של הפסקה של ירידה ברמת הסרוטונין במוח ולכן יש תופעות שבגללן נטלת את התרופה, לכן אנו מדברים על תופעות הקורות בסיום טיפול ולא של התמכרות. שיהיה רק טוב ותרגישי טוב דר' גיורא הידש

שלום אם אתם יכולים בבקשה לחשוב עליי טובות ביום ראשון הקרוב, זה יכול לעזור. אחרי שהוציאו לי את הנשמה במבדקים ומבחנים והגיעו למסקנה שאני לא מסוכן לבריות ואני יכול להוציא רשיון (אוטומטי בלבד) יש לי ביום ראשון טסט מ"ס 9 !! אני חייב לעבור. חייב. תודה

נהיגה בטוחה ושיהיה בהצלחה

יש לך עבר פסיכיאטרי? איך ההודעה שלך קשורה לכאן?

ערב טוב, לצערי כנראה נפגעתי במיתקפת הוירוסים. המחשב שלי עם שפעת, ומצב הרוח טוב. מעט דיכאון אבל אפקסור עוזר.... בכל אופן, עדיין לא הכל בסדר אבל התחברתי לאינטרנט ומקווה לסגור פערים בהקדם. מה שלום הוירוסים אצלכם? שבת שלום, דר' גיורא הידש

לד"ר הידש שלום, כפי הנראה רשת האינטרנט תחת התקפה: ארבע וירוסים צצו תוך עשרה ימים.מאיפה זה בא,איך מתגוננים מי הם האנשים הרעים ולאן נושבת הרוח המשפטית? חוץ מזה הכל טוב שבת שלום מיכל

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=331176 http://grm.m.walla.co.il/community/2003/8/21/8386250/h-28027.mht

קראתי את הכתבה המוצלחת האמפטית והחיובית לגבי כל הטיפול ,וד'ר בלנק בפרט. בכתבה הקודמת הרושם שלי היה קצת פחות לטובת הרופאה-כי הקשיחות ניראתה לי לא במקומה ,ודווקא לילדים שקרו להם טראומות חשבתי ,שהשיטה שלה,תהרוס אותם עוד יותר ותביא לתוצאות הפוכות. ניראה שכעת אני מאד מרוגשת ומחזיקה אצבעות לאותו נער ולהוריו וכן לד'ר בלנק ולשיטתה. אנחנו פיספסנו את זה,, -בגלל הזמן (הפנימיה הוקמה לפני כעשר שנים) הפנימיה שלה הוקמה דווקא קרוב לעיר מגורי ,עוד פיספוס המקרה שלנו קרה לפני 15 שנים-עם הבן בדיוק אותו מקרה ובאותו גיל . הטעות שחתמה את הגולל על בני היתה הכנסתו לב'ח בהמלצת העו'ס . שם, עם התרופות וההלם מהמקום הנורא ,(מזכיר ממש את ,קן הקוקיה, התפרצה לו הפרעת האו.ס.ד. ועוד כמה הפרעות.) הטיפול בסימפטומים הנקודתיים המאד נכונים הרשימו אותי ,וחבל שאני לא ידעתי אותם בעצמי קודם. ליקויי למידה יצכן שבני גם לקה בזה, ולכן פחד ללכת לבה'ס ,מריבות בבית סף הגירושים הורים לא יציבים וללא סמכות הורית, לא היה יכול לצאת מזה.. ( חום ואהבה שהענקתי עזרו הרבה) . היום בני בסוף שנות העשרים לחייו בבית ,ללא מעגל חברים ,וללא תפקוד בחוץ . כמו חיי מת. בחור מחונן מקסים ויפה נפש .מרגישה שליבי מתפלץ וכאבי תופת ויסורים קורעים את נפשי- לא חסכתי במטפלים ובמקומות טיפול -כלום לא עזר. עזבתי את הבית ביחד איתו בכדי להיות אך ורק איתו-איתו -לפני יותר מעשור שנים ומסתבר של א עזרתי במאום . בני סובל בעולם ואין מזור-והכתבה הזאת רק נתנה לי אמונה טובה שקורים דברים טובים לאנשים שיש להם מזל. לנו לא היה . ניסיתי להיאחז באשלייה שאולי זה היה קורה גם לנו ,שבני מבריא, חופשי לחייו ולנפשו (אני לא רוצה לחשוב מה תעשה לו הכתבה אם הוא, יקרא אותה .) אך הערפל עוטה על עיניי ואיני רואה דבר מרב ים של דמעות ורדה

ורדה יקרה הכובד שאת סוחבת על הכתפיים שלך הוא עצום. אני מתארת לעצמי כמה זה קשה לראות את האדם היקר לך בעולם סובל ולך אין את היכולת לעזור לו ולהקל על הכאב שלו. חשוב שיהיו לך אנשים איתם תוכלי לדבר ולחלק את המשקל הזה שעל הלב שלך, אני יודעת שיש ארגון תמיכה לבני משפחה של אנשים הסובלים מהפרעות נפשיות - אני לא זוכרת את השם כרגע, אבל אני יודעת שיש ארגון כזה. תנסי לחפש דרך האינטרנט ואם לא תצליחי תגידי לי ואני אחפש לך ביום ראשון בעבודה. אני חושבת שמאוד יתרום לך לדבר עם אנשים שנמצאים בדיוק במצבך, ויבינו בדיוק איזו תחושות את חווה ועם מה את מתמודדת יום יום. הם גם יוכלו לייעץ לך מהנסיון שלהם איך אפשר לסייע לבנך (בתחום החברתי למשל, הכל כך חשוב). תמשיכי תמיד להאמין שדברים ישתפרו.

שלום רציתי לשאול האם ידוע על מצבי רוח ופרנויות באנשים זקנים אבי בן 75 ובתקופה האחרונה הוא עצבני צועק על כולם לפעמים הוא חושב שאנשים רוצים לפגוע בו ולפעמים הוא מתנהג בצורה נורמלית האם זה בשל הזיקנה? האם כדורים פסיכאטרים יכולים לעזור לו מה קורה במוח בגיל הזיקנה ? האם הוא משתנה אודה לך עם תוכל להסביר לי תודה רבה

למשה שלום, בכל גיל אבל במיוחד בזיקנה עלולים להיות שינויים נפשיים רבים. גם מהבחינה הגופנית וגם מהבחינה הנפשית הרזרבות של האדם קטנות. לעתים בגלל מחלה גופנית או בגלל התרופות הרבות שנוטלים יהיו שינויים במצב הנפשי, ועתים מצב נפשי ראשוני עלול להיות לא קל. דיכאון שכיח מאוד וגם חרדות. לכן ההמלצה הראשונה והחשובה ביותר היא אבחון מעמיק. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

רב תודות, מצאתי את תשובתך. האם תופעת הפרעת קשב "נעלמת" עם הגיל או אולי בגילאים מבוגרים יותר - כבר לא מתלוננים ? אני משוכנע בהנחה שהנחתי בפנייתי הראשונה. האם רתלין יכול להינתן ללא סיכון רק בכדי לבחון את השפעתו ? (10 מ"ג בלבד!). היום אני יודע שמי שאיננו ADD - הרתלין גורם לתחושות אחרות לחלוטין . אשמח מאוד לקבל תשובתך. ובכל מקרה - שוב תודה על שימת הלב. באשר למהירות התגובה של האתר - כדאי לפנות למפעיליו. יש פתרונות לנושאים הללו - והם פשוטים ומיידיים יותר מאלו הנדונים בפורום שלך .... דוד.דר' גיורא הידש-מנהל הפורום כתב/ה: > > לדוד שלום, > > טוב שכתבת מפני שלעתים ישנם אנשים שסתם מחבלים ופוגעים באנשים > אחרים. כך שאני יודע שאינך נמנע עליהם. אני בטוח שלא תתנגד ומחקתי > את השאלות החוזרות.... לשאלה המקורית עניתי כבר אתמול. > > ומדוע התעבורה באתר כל כך איטית? גם אצלי זה כך ומתן התשובות גוזל > ממני זמן רב נוסף. > > סוף שבוע נעים לך ולכולם > > דר' גיורא הידש

תיכנס לפורום של תפוז יש שם פסיכיאטרים שעונים על ADHD אצל מבוגרים. http://www.tapuz.co.il/forums/main/forumpage.asp?id=201 http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/forumpage.asp?id=694

לדוד שלום, לצערי המחקרים והידע בנושא של הפרעת קשב אצל מבוגרים הוא מועט, אישית לא ראיתי אף מאמר וגם לא טיפלתי באדם עם הפרעת קשב בגיל המבוגר. כיום ריטלין כלל לא מאושרת במשרד הבריאות לטפל במבוגרים, רק בילדים. כלומר עדיין אין אישור לתת ריטלין למבוגרים..... לצערי איני יכול להוסיף בנושא למרות שהוא מרתק. אולי אתה תוכל לעדכן אותי כאשר תתקדם? שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

תודה רבהלדוד כתב/ה: > > תיכנס לפורום של תפוז יש שם פסיכיאטרים שעונים על ADHD אצל > מבוגרים. > > http://www.tapuz.co.il/forums/main/forumpage.asp?id=201 > > http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/forumpage.asp?id=694

שלום. התחלתי לפני כשבועיים ליטול כדורי סרוקסט. בשבוע הראשון נטלתי רק רבע כדור ביום ואחרי שבוע עברתי לחצי כדור, הכל בהמלצת הרופא. מאז שעברתי לחצי כדור החלו לי בחילות וכאבי בטן שמלווים בשילשולים. אציין שלפני נטילת התרופה היתה ידועה אצלי רגישות בקיבה. אבקש לדעת אם תופעות אלו מוכרות ואין מקום לדאגה. הרופא אומר שתופעות אלו יחלפו בעוד מספר ימים כלא היו. יש לציין שבעקבות הבחילות אני מתקשה באכילה ומפחד לרדת במשקל. ובכלל הרגשתי הכללית אינה טובה. אודה לר אם תעזור לי.

ליאיר שלום, אכן התופעות הללו מוכרות וכשליש מהנוטלים סובלים מתחושות דומות בתחילת הטיפול. התופעות הללו חולפות בשבוע הראשון או השני לטיפול. בדרך כלל הבנות די מרוצות שהן יורדות מספר ק"ג במשקל ומצטערות כאשר התופעות חולפות ומפסיקים לרדת.... כל טוב ושבת שלום דר' גיורא הידש

שלום דר' הידש אני מטופלת ברסיטל למעלה משנה ומעוניינת להפסיק (בעיקר בגלל תופעת לוואי של עליה במשקל). האם תוכל להמליץ על דרך הדרגתית להפסיק? הבנתי שצריך לעשות את זה בשלבים, כמה זמן עלי להישאר בכל שלב עד להפסקה מוחלטת של התרופה והאם עלי לצפות לתופעות כלשהן? תודה מראש.

לריקי שלום, השיטה היא לאט לאט.....במיוחד שאין לאן למהר.... בדרך כלל מקובל להוריד כרבע כדור כל שבוע או שבועיים אבל אפשר גם יותר לאט. לעתים קרובות הפסקת הטיפול עוברת בשלום ללא כל תופעות לוואי, לא חייבות להיות תופעות לוואי. בכל אופן בשביל הביטחון אנחנו מעדיפים לאט. בהצלחה דר' גיורא הידש

אני בת 22 ויש לי סוג של סיפור שלאחריו תגיע השאלה המיוחלת אני מניחה.... אני לא אמיתית...... ז"א , אני לא בובה, אני בן אדם, אבל אני לא אמיתית, כבנאדם, לעצמי ולסביבה שזה כולל כולם, חברים וכו..... כשהיתי בגיל העשרה (או הטיפש עשרה איך שלא תרצו לקרוא לתוכנייה הכי מזוייפת בחיים המוקדמים שלכם) לא היתי ילדה הכי טובה... עשיתי די הרבה שטויות, אבל למרות הכל, לפי דעתי לא נתתי לעצמי להשתחרר יתר על המידה, לא צבעתי תשיער, לא היו לי עגילים, העדפתי שלא להקצין את "משא" גיל ההתבגרות יתר על המידה.... ז"א, כן עזבתי תתיכון, לא עשיתי את כל הבגרויות, התחצפתי להורים, עישנתי סגריות וכן הלאה, אבל תמיד היתי די פחדנית במה שנוגע להתנסויות בחיים.... ועכשיו אני בת 22 ואני מרגישה שהכל מתפרץ אצלי כאילו אני בת 15, פתאום בא לי לעשות פרסינגים , או לעשות דברים שלא חשבתי על לעשות אותם בגיל 15.... וזה כ"כ טיפשי, לפחות ככה אני מרגישה.....(ז"א , אני יודעת שזה פטתי..... כל האנשים שאני מכירה הם בדיוק מה שעכשיו אני רוצה להיות, או מה שהם היו פעם - זה בדיוק מה שאני רוצה שכביכול היה לי פעם, למרות שלא היה..... אם תבינו את זה?) גם ההתקדמות המנטלית שלי היא שונה..... תמיד היתה לי פרספקטיבה די בוגרת על החיים, וזה נשמע לאחרים גם, שאני בוגרת לגילי, אבל למרות הכל , אני עדיין לא ממשת את מה שאני כביכול מציגה לעולם הרחב, כל מה שאני מדברת עליו נשאר בגדר דיבור, ואני יודעת שאני משקרת לכולם, אני גם משקרת לגבי הבנאדם שהיתי, לאנשים חדשים שאני פוגשת , יש פרספקטיבה שונה לגמרי עלי, שכביכול אני "מגניבה" או שהיתי ממש קולית פעם, למרות שאני לא באמת היתי כזו, לפי ה"סיפורים"..... אני מרגישה לא מרוצה ממה שאני וממי שאני, אני יודעת כבר שהשקרים הרחיקו לכת, ז"א אני משקרת בקשר להכל, נהייתי ממש שקרנית פתולוגית, אני משקרת אפילו לגבי הדברים הקטנים ביותר, אני מרגישה גם שיש לי כל הזמן רצון להיות שייכת, אז אני משנה את עצמי כמו זיקית לסביבה שלי, כמו לדוגמא, תמיד רציתי ללמוד אומנות, אבל עכשיו אני "מסתובבת" עם אנשים שחלקם סיימו תואר, ובעיקר במקצועות ריאלים, ואני מרגישה אולי שהסיבה שכרגע אני רוצה ללמוד משהו ריאלי, זה כדי שבעתיד תהיה לי "חברה" עם השכלה רחבה, וגם כדי שכרגע אני אהיה מעניינת מספיק ולהתאים את עצמי לחברה שאני נמצאת בה כרגע... אני משקרת בנוגע להכל, אם זה מה שאני אוהבת, או מה שאני לא אוהבת, משקרת לגבי מי שאני אוהבת, ומי שלא, בנוגע לחברים שלי, בנוגע למה שהייתי, אני יודעת שיש בי את הרצון הזה להרגיש שייכת, שייכת לכל דבר אפשרי, בכל מקום אפשרי, אני כל הזמן משנה את דעותי כי אין לי דיעה משל עצמי, הדיעות שלי שייכות לאחרים, אפילו הדעות הפוליטיות, אני יכולה לשנות את דעותי ואת בחירותי ביתר קלות, כי הכל נראה לי מספיק משכנע, אני תמיד באמצע...... אני חושבת ואני יודעת שהזהות שלי לא ברורה כרגע למרות שהיא ברורה בצורה חלקית, כשהיתי קטנה היתה לי התפתחות מנטלית מאוד איטית (זה לא שקר, זו האמת) אני משקרת לגבי ההשכלה שלי, אני מרגישה פתאום מאוד מנוונת שכלית, אני יודעת שמה שהיתי מתה שיעניין אותי - אכן יעניין אותי, למרות שאני לא מסוגלת לכל זה, אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי, אני כל הזמן מרגישה שאני לא יודעת איפה אני עומדת ומה אני אעשה עם עצמי בחיים, אני מרגישה כמו איזו פיקציה, שתמיד אני מנסה להתאים את עצמי לאחרים, ואני כ"כ לא אוהבת את מי שאני ומה שאני, כבר היתי בטיפולים פסיכאטרים, אבל גם זה, הפסקתי, כי הרגשתי שאני "יכולה לבד", ואני מרגישה שיש כ"כ הרבה דברים שאני אצטרך להכנס אליהם מחדש, וזה מטריף אותי, כי אני חושבת שזה יגרום לי יותר לשקוע בבעיות של עצמי, אני מרגישה מוזר מאוד, שכשאני מדברת עם אחרים, הם תמיד נדהמים מיזה שאני בוגרת מאוד, אבל אני יודעת מבפנים, שאני לא ממשת ולו ב"שיט" אחד את מה שאני מדברת עליו, אני לא יודעת אם ולמ זה קשור, אבל החדר שלי כרגע נמצא במצב קטסטרופלי של בלאגן, ואני לא יודעת אפילו שם מאיפה להתחיל! אני יודעת שזה נשמע אידיוטי, אבל אני לא מסוגלת להתחיל משהו לסיים אותו, אני לא יודעת מאיפה להתחיל שם ומה לסדר, כי אני אספנית כפייתית ואני לא מסוגלת לזרוק שום דבר, יש לי הרים של שטויות ומבחנים מכיתה ז' שאין לי באמת מה לעשות איתם אבל אני לא מסוגלת לזרוק כלום למקרה שאולי יום אחד אני אצטרך אותם..... אני כרגע בעצומם של השלמת בגרויות, אבל גם לזה נכנסתי כרוח סערה עם הכי הרבה מוטיבציה להצליח אבל זה נגמר מאוד מהר ואני סתם סוחבת את זה על עצמי, אני רוצה לעשות כ"כ הרבה דברים אבל אני רק חושבת עליהם ואני לא עושה כלום..... בזבזתי כ"כ הרבה זמן במחשבות ודיבורים ואני לא יודעת מאיפה להתחיל..... ולכולם אני מספרת עד כמה החיים שלי בסדר ואיך שהם מתקדמים וכל הקשקושיאדה הזו.... יש לי גם עוד בעייה/נטייה...... לא יודעת איך לכתוב את זה או להסביר את זה, אבל לפעמים, אני מחליטה לעשות איזה משהו - נניח לקראת משהו..... נניח בצורה הפוטית יש לי ראיון עבודה מחרתיים, אז היום אני אלך לישון מוקדם, או שלא, ומחר...... אני לא אלך לישון בכלל , כי אני אדחה את כל הדברים שאני צריכה לעשות לקראת הראיון כמו להתכונן, ולהכין לעצמי בגדים וכן הלאה, ואז בסוך אני גם לא אלך לראיון עבודה, או לדוגמא, שוב, דוגמא היפוטית, אני יודעת שיש לי שיעורים להכין, אז אני אמשוך אותם עוד ועוד עד לרגע האחרון שאני אעשה אותם או בצורה הכי חפיפניקית שיש - כי אין זמן או שלא אכין אותם בכלל..... אני תמיד דוחה הכל ובמיוחד שאני יודעת שאני צריכה לקום למשהו או להתכונן למשהו או לצאת לאנשהו אני תמיד דוחה עד שאני מאחרת, כי כאילו הכל דורש הכנות מוקדמות ואולי זה בגלל שאני מרגישה איזו חרדה מסוימת לקראת ה"ארוע"...... זה יכול להתחיל בדברים גדולים וכלה בדברים קטנים כמו להתקלח אפילו!!!!!!! אני מרגישה שהחיים בעולם אולי כבדים מידי עלי, ושאולי אין לי מה להציע , ואולי החיים האלה לא צריכים אותי כי אני לא מצליחה להתמודד איתם כראוי, אני מרגישה כאילו אני כל הזמן רק חיה בשקר עם עצמי, או שבטוח אני סובלת מאיזו מחלה נפשית אחרת אין לי שום דרך להסביר את זה אולי חוץ מעצלנות כפייתית, אבל אין לי שום דרך להסביר למה אני לא מסוגלת לעשות ולו את הדברים הכי קטנים בחיים...... לא מזמן קיבלתי עבודה כלשהי, וזו עבודה מעולה ואני לא מתמידה בה, ולכולם אני מספרת עד כמה היא נהדרת...... אף פעם לא התמדתי במקום עבודה אחד, הם תמיד מפטרים אותי מתישהו.... ובנוסף לכל, אם אני מתחילה לעבוד על חיפוש עבודה, זה נגמר מהר מאוד בגישה כזו של "עוד מעט אני מתחילה משהו אחר בחיי" וכל השטויות האלה, אני לא ממש יודעת מה בעצם החיים רוצים ממני , ואני יודעת שזה לא יכול המשך ככה לנצח. אני לא יודעת איך להציד את השאלות שלי, כי אני מניחה שכבר הבנתם, אז פשוט זה היה הסיפור , ובתוכו הדלמות..... לשרותכם....(?)

כל מה שאת מתארת מאד מוכר לי אחד לאחד. אנא שקלי שוב בחיוב פנייה לטיפול מקצועי. זה חשוב ביותר. לדעתי את כבר רואה שיש לך קושי לפתור את הבעייה לבד. אם את כבר בכיוון - זה כבר טוב. מכאן מתחילים. ככל שתתחילי בטיפול בשלב מוקדם יותר, יותר טוב. את צעירה ואפשרויות רבות בפנייך. חשוב להתחיל עם זה עכשיו ולא לדחות כמו שאת נוהגת לעשות בדרך כלל. יש עתיד ואת לא לבד!

תיקייה יקרה בוקר טוב נראה שאת מאכסנת דברים מאוד מעניינים בתיקיה שלך, למרות שכרגע נראה לך שהתיקיה די מבולגנת... את מרגישה שאת מסתובבת עם מסכה על הפנים, שאת משחקת תפקיד מול כולם. אני בטוחה שאת לא היחידה שמרגישה ככה. כולנו מרגישים, ברגע נתון זה או אחר, שאנחנו לובשים מסכה על הפנים האמיתיות שלנו. הצורך הזה להשתייך, שאת מדברת עליו, הוא גם משהו שמשותף לכל בני האדם לדעתי. סך הכל אנחנו יצורים חברתיים וכולנו רוצים להרגיש חלק מתוך החברה ומוכנים לעשות הרבה מאוד דברים כדי שזה יקרה. אני ממש לא חושבת שאת "שקרנית פתולוגית", כמו שהגדרת את עצמך. שקרן פתולוגי, למיטב ידיעתי, משקר ללא הבחנה ומאמין לשקרים של עצמו, ובוודאי לא מודע לבעיה. את מרגישה רע עם עצמך שאת "משקרת", ומעוניינת להפסיק עם זה, וזו כבר חצי הדרך לפתור את הענין. אל תחמירי מדי עם עצמך, את לא שקרנית - את פשוט מחפשת את עצמך בכל מני דרכים ובודקת מי את, וזה לגיטימי לגמרי לפי דעתי. אני חושבת ששיחות עם פסיכולוג יכולות מאוד להועיל לך כדי לברר מי את בדיוק, מתחת לכל המסכות שכבר התרגלת ללבוש. דיברת על החדר המבולגן שלך, ונראה לי שזה תאור מדויק וחופף לחיים שלך באופן כללי: את בבלגן, ואת זקוקה למישהו שיעזור לך לסדר את החדר... תבקשי עזרה ואני בטוחה שתצליחי. המון בהצלחה

תיקיה נראה כי בסיפורך הקשה את נוגעת בכמה דברים וגולת הכותרת היא שאינך מרוצה מעצמך ומאורח חייך. הסיבות לחוסר שביעות הרצון הזה יכולות להיות מגוונת כמו דימוי עצמי נמוך, קשיי היסתגלות חברתיים וכו'. גם דיכאון גורם לאי חשק לעשות דברים, לדחיית דברים ולמה שכבר ציינת- דימוי וערך עצמי נמוך, הרגשת חוסר שייכות וכו.' אין ספק שקשה לך ואני חושבת שהנכון יהיה לגשת לטיפול מחדש. חבל לבזבז את המשך חייך בהרגשת חוסר סיפוק והחמצה. אני מקווה שאת מודעת לכך שטיפול יכול לעזור לך והוא יכול. מאחלת לך בהצלחה אריאל

לפעמים אני משקרת כל כך הרבה שאני מאמינה לשקרים של עצמי.... , אני משקרת בקשר לדברים הקטנים ביותר כמו מקום שהיתי בו, וכן הלאה, אפילו לגבי אוכל או כל מיני דברים קטנים וגדולים..... פשוט נראה לי שהחיים כדמיון מעניינים יותר מהחיים המשעממים שלי אבל אני יודעת שזה לא בסדר מבחינתי לשקר, קרה לי מספר פעמים שסיפרתי איזו "חוויה" למישהו שהפרטים בה לאהיו מדויקים, אז יצא שכקצת "הוספתי" משל עצמי, אח"כ הרהרתי בזה וממש שמתי לב שעשתי את זה בצורה הכי טבעית, ופתאום חשבתי לעצמי עד כמה שזה מטורף שאני גורמת אפילו לעצמי להאמין לדברים האלה..... זה היה סה"כ פרט שולי, אבל בכל זאת שיניתי אותו, כבר מתוך הרגל..... והחלק עם החדר...... אני לא אוהבת שעוזרים לי, אני לא אוהבת שנוגעים לי בדברים, אחת הסיבות שאני גם לא זורקת כלום זה כי אני פראנואידית ואני כל הזמן חושבת שאולי מישהו ימצא את ה"זבל" שלי ויקרא אותו, אז אני נוהגת לחתוך ניירות ומחברות ולהשמיד כל דבר אפשרי כדי שלא להשאיר "עקבות"..... אני יודעת שזה נשמע מטורף, אבל יש לי כזאת כמות ניירת בבית שאני לא יודעת מאיפה להתחיל, וזה מטורף, כי אני לא מסוגלת לזרוק את זה לפח..... ועוד ככה סתם..... ועוד שמישהו יעזור לי? אני כל הזמן במאין חרדה כזו שמישהו יקרא או יגלה דברים מטורפים שלי בחדר, אז אני חושבת שעזרה זה בעייתי.....

אז לא משקרת לגבי הכל , אמרת את האמת לגבי זה שאת משקרת... עוד יש לך תקווה , אין לי שום ספק בזה. חוץ מזה אני בן 34 וכל הזמן בא לי לעשות קעקוע זה דומה? אולי את יכולה לקחת שקית ולמלא אותה ב"שטויות" מכיתה ז' , תשמרי "שטות" אחת (!) מבחן אחד עבודה אחת למזכרת ואת השאר תעיפי לעזזל. אם יקרה לך משהו אחר כך זה לא באחריותי (-: לגבי עבודה , לא סוף העולם לפחות לפי דעתי, (לא התחלת העולם, אבל בטח לא הסוף) את כולה בת 22 , את אמורה מעכשיו להתחייב לכל החיים? פנסייה משכנתא וכל מיני פחד אלוהים כאלה? אולי את יכולה כמו עם השקית של הדברים מכיתה ז' בתור התחלה "לתחום" את המשימות שלך. את כבר עובדת? אחלה ! תגידי לעצמך : (אם בא לך ) יש לי משימה : המשימה שלי היא להחזיק מעמד בעבודה שאני שונאת למשך 9 חודשים. אני עשיתי את זה, ועוד במפעל מסריח בעבודה שמתלכלכים בה. ונחשי מה? זה עבד ! ב תשעה חודשים ויום התפטרתי, אבל מאז אני מסתכל על עצמי אחרת והיתי בן 23 לסיכום : אני לא מבין מהחיים שלי וגם אם כן , כדאי לך מאוד ללכת לפסיכולוג אמיתי הוא יכול לעזור הרבה יותר ממני (אם אני בכלל יכול) זה מאוד חשוב ללכת , ולהתמיד אצלו או אצלה זו לא בעייה כולה פעם בשבוע , יותר קל מלעבוד. אני הלכתי לטיפול במשך 9 שנים , ותראי אותי היום : אני מובטל. מובטל מובטל אבל הקמתי משפחה, בחרתי ככה ולדעתי בחרתי טוב. לא היה לי סיכוי להגיע לזה בלי הטיפול. לא היה לי סיכוי. יותר מדי חפצים, יותר מדי אלכוהול, יותר מדי שקרים, היו מפריעים לי להגיע לשם - כלומר לכאן. היום אני זקן בן 34 אין לי עבודה , החדר שלי הפך לבית , הוא עדיין מבולגן אבל אני לא לבד ואני לא משקר.

שלום, קראתי בעיון את כל מה שכתבת והתרשמתי ממך וגם מיכולת הביטוי. ראשית הדברים שאת כותבת בהחלט "נורמליים" או טבעיים ואת עוברת את התהליכים של גיל ההתבגרות. שיחות עשויות לעזור. נכון שאת יכולה לעשות את הדברים לבד, אבל עם שיחות הדרך עשויה להיות קצרה יותר עם פחות כאבים. השאלה אינה האם את יכולה לעשות את הדברים לבד או לא, השאלה היא האם שיחות עשויות להועיל ונראה לי שכן. בין השורות אני קורא אפשרות של הפרעת קשב, הפרעה זו שכיחה וקיימת גם אצל בנות למרות שהיא שכיחה יותר אצל בנים. יתכן שהפרעת הקשב קשורה לרבים מהקשיים שאת מתארת. כדאי להגיע לאבחון. שבת שלום, דר' גיורא הידש

את מתארת דברים מאוד ידועים גם האגירה הכפייתית, גם הדחיינות (הנטייה לדחות דברים), צורך נואש באהבה שגורם לך להתאים את עצמך לסביבה, פחד מאחריות וממחוייבות, וכו'. את מודעת לעצמך והבעיות גם מתחילות להפריע לך כנראה מאוד, כך שאת בתחילת הדרך כנראה לטפל בעצמך. המודעות זו ההתחלה. אני כמוך תוהה מדוע "אחד" מתגונן, אך כנראה הוא חש מותקף בשל הביקורת שלך "לשים טבעת" זה לא ככ פשוט, תיקיה, ובניית משפחה היא דבר גדול ורב ערך מדיי מכדי שתוכלי לזלזל בו בצורה כזאת. לשאלתך מה הוא עשה בחייו לפני שהקים משפחה הוא ענה לך, אם תקראי בקפידה,- ואם לא טעיתי הוא דיבר על עשייה באמנות. סליחה שאני מעירה, אך קשה לי עם גישתך ההחלטית כל כך והלא בוגרת מניין לך שהבחור החליט להקים משפחה משום שזוהי הנורמה?? או שזה קל יותר? את יודעת אומרים שאין מקצוע קשה כמו להיות הורים. שמעת על זה? לחוות את כל מה שהעולם מציע לך- זה דווקא מה שנרא לי יותר פשוט רק כשאתה בדרגה הגבוהה ביותר של שלמות עם עצמך אתה יכול להקים משפחה ואף להיות גאה בה כמה שאת טועה, באמירות האלה, שהקמת משפחה היא הבריחה הנוחה ביותר. אין לי ספק שדרך רבה לפנייך בגיבוש העצמי שלך ,

ועוד משהו, יחסית למי שמתלוננת על דימוי עצמי נמוך את נשמעת מאוד דעתנית. או שמא זו מן דרך חיפוי? כך נראה לי.

לפני שלושים שנה קראתי שטיפול בפסיכופטיה אפשרי על ידי תרופות מהאנטיפסיכוטיות. איזה קבוצות תרופות התגלו מאז כאפשריים לטיפול בפסיכופתיה (שכיום נקראת אנטיסוציאליות אני חושבת) ?

לחלי שלום, ישנה היום קבוצה שלמה של תרופות חדשות נוגדות פסיכוזה. עם זאת התרופות הללו אינן טיפול להפרעה אנטיסוציאלית, לא בעבר ולא בהווה. לצערי אין עדיין טיפול יעיל בהפרעה זו. שבת שלום דר' גיורא הידש

ד"ר הידש שלום יש לי בעיה קשה. אימי אשה בת 50, במשך תקופה ארוכה משוכנעת שאנשים הסובבים אותה מנסים להזיק לה בכל צורה אפשרית. מספרת שבעבודה מדברים עליה לרעה מאחורי הגב ועושים עליה "עין רעה" , השכנים שמים על הפרחים בגינה חומרי הדברה כדי שינבלו, חברים שמבקרים בביתנו עושים או אומרים דברים רעים "בכוונה" רק כדי להרע ולהזיק. אני יודעת שהדברים האלו לא נכונים והם רק מצויים בראש שלה אבל היא בוכה המון וטוענת שאף אחד לא מאמין לה ושאנחנו הילדים שלה "עושים אותה משוגעת". חשוב לי לציין שהיא מאמינה בעין הרע ובכל מיני כוחות כאלו שיכולים להזיק לה . לכאורה היא נראת ומתפקדת ביום יום בצורה נורמלית עד אותם רגעים בו היא מתפרצת בגלל איזשהו מקרה חדש שקורה. ניסינו לדבר איתה על טיפול אך היא אינה מסכימה בטענה שהיא לא משוגעת ולא מוכנה לקחת תרופות. אנחנו מוותרים לה כל פעם מחדש כשהעניין נרגע וחושבים שאולי זה יפתר מעצמו, אך הבעיה שבה וחוזרת על עצמה. אני מעוניינת לדעת איך ניתן לשכנע אותה לקבל טיפול, והאם ניתן ללכת במקומה לפסיכולוג כדי לעזור לה דרכו.דבר נוסף, האם מה שיש לה זה דכאון או שזו פרנויה ואיך מטפלים בזה- ע"י תרופות או טיפול פסיכולוגי? בתודה מראש אילנית

לאלנית שלום, מה שאת מתארת נקרא מחשבות שווא. מחשבות לא נכונות (פעמים רבות של רדיפה) שלא ניתן לשכנע באופן הגיוני שאינן נכונות. מחשבות שווא קיימות גם בפרנויה וגם בדיכאון לכן עדיין צריכים להגיע לרופא כדי לאבחן. הטיפול העקרי הוא תרופתי ולא בשיחות. כפי שאת רואה, קשה מאוד לשכנע אפילו ליטול טיפול תרופתי.... כמו כן הייתי מציע לבצע בדיקות גופניות, לעתים המצב הנפשי הוא תוצאה של מצב גופני. האפשרות היחידה לשכנע היא על ידי סבלנות ואנשים רבים אשר ישוחחו אתה וישכנעו אותה ליטול טיפול, המשפחה, רופא המשפחה ואולי פסיכיאטר כאשר תגיע אליו. צריך סבלנות ולחתור לכיוון של טיפול תרופתי. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

קרוב משפחתי (כבן 75) צלול מצד אחד ומצד שני בטוח שמתנכלים לו . בחצי השנה האחרונה הוא עזב את בית האבות, והוא נודד ובורח ממקום למקום בתואנה שהוא חייב להציל את עצמו. כל נסיון להפגישו עם רופא, פסיכולוג, פסיכיאטר או אפילו עו"ס על מנת לבדוק אפשרות לעזור לו, מחזק אצלו את המחשבה שהנה מנסים לאשפזו בכפייה ומשם פשוט לחסלו. אולי תוכל לייעץ למשפחה על דרך בה נוכל לעזור לו ולגרום לו להסכים להפגש עם פסיכיאטר. תודה מראש.

לשרה שלום, התשובה דומה לשאלה שלמעלה. לעתים קשה מאוד לשכנע, צריך לבדוק את המצב הגופני, בבית אבות בדרך כלל יש רופא כללי ואולי הוא יכול לעזור. ההבדל הוא שיתכן וקיים מרכיב של סכנה אצל קרוב המשפחה בגלל הבריחות....ואז כדאי לשקול אפשרות של טיפול כפוי בכל זאת. שבת שלום, דר' גיורא הידש

מה זה tms? הבנתי שזה משהו בסיגנון אי סי טי אם כן מה ההבדל?

מדובר בשדה מגנטי החודר את הגולגולת ומשפיע על פעילות הניורונים במוח ניתן לדכא פעילות ניורונים וכך לעזור לאנשים עם התקפי אפילפסיה או סכיזופרנים עם הלוצינציות שמיעה מחקרים חדשים מראים כי ניתן יהיה בעתיד להפעיל את האונה הקדמית במוח עם TMS ואז לשפר חשיבה באנשים בראים ופגועים כאחד למידע נוסף [email protected]

לdgb. האם אתה ממציא לבד את השטויות שאתה כותב

אז מהזה ? מישהו יודע מה זה?

ראי חוקי השתתפות באתר ראי ספרות מקצועית לפני שאומרת שטויות

שלום! רציתי לשאול האם יש אתרי אינטרנט שמסבירים על תפקידו של הפסיכיאטר, ועל מחלות הנפש השונות והתרופות הניתנות להן? אני מתעניינת במיוחד בטיפול תרופתי להפרעות אכילה, אם קיים כזה. ועוד - לאחר טראומה, כמו אבדן, כיצד יודעים אם עדיף טיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי? מתי הדיכאון עובר גבול ומצריך טיפול תרופתי? אשמח לתשובה, הגר

יש המון אתרים בתחום. כנסי לגוגל www.google.com וכתבי "הפרעות אכילה" יש כדורים בנותנים לבולמיות ל מנת לשלוט בהתקפי האכילה, בקשר לאנורקסיה, אין לי מושג. במצב של שכול, אני חושבת שנותנים תקופה כשהי לבן אדם להתאבל לפני שפונים לטיפול. תופעות רבות שקורות בזמן אבל מקבילות לאלו שקורות בדיכאון- רק שכאן יש "סיבה" ממשית. ולכן עדיף, לדעתי, טיפול בשיחות, או פשוט עם אנשים קרובים ותומכים כדי לעבור את התקופה הקשה. דיכאון, במקרה שלי עבר את הגבול כשהוא גרם לי לא לתפקד בחברה ובחיים בכלל, שהוא מנע ממני לבצע פעולות פשוטות ופגם ביכולות שלי. כששמתי לב שלמרות שאני מאוד מנסה לצאת מהתקופה הקשה שעוברת עלי, אני לא מצליחהף אלא להיפך, נמשכת יותר ויותר למטה.

להגר שלום, כאמור ברשת יש המון חומר וגם בעברית. תנסי להתחיל באתר של זרות ZARRUT אני מקווה שכתבתי את השם באנגלית כפי שהוא מופיע באתר. לגבי אובדן, התגובות יכולות להיות רבות ומגוונות ולעתים אף קיצוניות. בדרך כלל אנחנו נותנים לשנה הראשונה לעבור ורק אם התופעות ממשיכות מעבר לכך מתערבים. ישנם מטפלים אשר מתערבים קודם אבל אין זה הכרחי. מדובר על תהליך טבעי, ועם כל הכאב חייבים לחזור לחיים רגילים אחרי האובדן. שבת שלום, דר' גיורא הידש

דר' הידש ערב טוב ושוב שאלה לא ממש רפואית וקצת פילוסופית... (ככה זה כשיש נדודי שינה מהאפקסור ואני מוצאת את עצמי שוכבת במיטה והמחשבות נודדות לכיוונים שונים !) התחלתי לקחת תרופות אנטי-דיכאוניות בנקודת שפל קיצונית בחיי. כנראה שהייתי בדיכאון תקופה די ארוכה, אבל היה לי "נוח" (אם אפשר להשתמש במושג נוחות בהקשר של דיכאון) להתעלם מהעובדה הזו, כי האבחנה הרתיעה אותי מטעמים מובנים. הדגל האדום הונף מבחינתי כשמצאתי את עצמי לילה אחד בהתקפת בכי ללא יכולת להפסיק, שלוותה גם במחשבות אובדניות. הפחדתי את עצמי בכוונות שלי, והבנתי שאם אני רוצה להמשיך ולהיות כאן - אני חייבת להיעזר בקצת כימיקלים. על תופעות הלוואי המטרידות והמגוונות שזכיתי להכיר בזכות התרופות הרחבתי מספיק את הדיבור. למרות זאת, אני אסירת תודה לכדורים על כך שגירשו מהראש שלי את כל השדים האובדניים. נכון, הם לא פתרו את הבעיות בחיים שלי, את זה כנראה שאצטרך לעשות לבד, אבל המחשבות הסופניות הסתלקו מהראש לעת עתה. אז איפה הבעיה אתה שואל? היכרתי את עצמי די טוב במשך כמעט שלושה עשורים. הנפש שלי היתה מעוצבת באופן מסוים, עם תכונות אופייניות וצורות התנהגות אישיות שלי. בתקופה שהייתי בדיכאון - ללא ספק איבדתי חלק גדול מהעצמי שלי והפכתי למישהי אחרת לגמרי (מישהי שממש לא אהבתי להיות). כעת, כשאני מטופלת בכדורים, אני מוצאת את עצמי במין "משבר זהות" ומתלבטת בכל מני שאלות בסגנון של: מי אני באמת? לפני שהתחלתי לקחת תרופות חשבתי לתומי שאני אחזור להיות בדיוק האבישג "של פעם", של לפני הדיכאון, והסתבר לי שזה לא ככה. זה מוזר אבל הכדורים הופכים אותי לאדם קצת שונה: תמיד הייתי מאוד רגשנית וטווח הרגשות שלי היה רחב במיוחד, עכשיו כאילו כל החושים נהיו קצת עמומים, הסבל הוא אמנם לא אותו סבל (וטוב שכך) אבל גם ההנאה היא לא אותה הנאה כמו של פעם. פתאום נהייתי הרבה יותר אסרטיבית ממה שתמיד הייתי, יותר אמיצה ומעיזה, פחות ביישנית - וייתכן שזו תופעה חיובית אבל זה מוזר לי כי זאת ממש לא אני שאני מכירה מאז ומעולם! אם יוצאים מתוך הנחה שכשהייתי בדיכאון, הייתי במצב של חוסר איזון כימי כלשהו, והכדורים בעצם מאזנים את המינונים והופכים את הכל ל"נורמלי" - האם זה אומר שעכשיו זוהי אני ה"אמיתית?" אז מי הייתי קודם, ויותר חשוב - מי אני אהיה כאשר אפסיק לקחת את הכדורים? תמיד חשבתי שהמושג "נפש" מתאר מכלול של תכונות אישיות שטבועות באדם. יש מי שיקראו לזה נשמה, יש מי שיקראו לזה נפש. פתאום כל האמונה הזו די מתפרקת לי - פתאום הכל זה רק כימיה, וכדור אחד קטן ליום יכול להמציא לי איזו שהיא תכונה שבכלל לא ידעתי שהיא קיימת בי במשך כמעט 30 שנה?.... מתנצלת על עומס המלים....אשמח לקבל את תגובתך (ומכל מי שמעוניין להגיב כמובן).

היי אבישג כל חוויה בחיים בפרט אם היא משמעותית משפיעה עלינו ומשנה אותנו. את עברת תקופות של סבל וקשיים והם שגרמו לך להסתכל על החיים מנקודת מבט אחרת יותר אסרטיבית כמו שאמרת ועוד. באופי הבסיסי איננו משתנים. אם היית אדם מופנם סביר להניח שזה לא משתנה (סתם דוגמא) אך נקודת המבט משתנה וזה טבעי ולדעתי השינוי כפי שהצגת רק לטובה יש יותר חוזק פנימי גם אם זה כרוך באובדן תמימות מסויימת. כל טוב. דפי

לדעתי תני קרדיט לעצמך ותהני עד הסוף עם התכונות האופי החדשות המתגלות האומץ האסטרביות וההעזה הם אחלה - הם סימנים של בגרות ועצמאות הם תכונות הכרחיות בחברה שלנו ולדעתי תפתחי אותם עוד יותר . זה נותן סיפוק ביטחון עצמיואולי הדיכאון גם יפחת עם הזמן, כתוצאה מכך ,,, את בסדר גמור שלך ורדה

שלום, רציתי לשאול - האם ADHD יכול להיגרם בגלל התעללות נפשית ? אם כן מה הסימנים לכך ? אודה על תשובה מפורטת ככל הניתן !!

איתן שלום למיטב ידיעתי, הפרעת קשב וריכוז היא הפרעה נוירולוגית ביסודה, ואינה נגרמת מגורמים חיצוניים כמו התעללות נפשית. יחד עם זאת, נראה לי סביר שילד עם ADHD שסובל התעללות נפשית - עלול לסבול בצורה חמורה וקיצונית יותר מההפרעה. כל ילד שעובר התעללות נפשית, סביר שיהיה לו קשה לשמור על קשב וריכוז בביצוע מטלות, ובוודאי שאם ההתעללות תמשיך הוא יפתח כל מני בעיות התנהגותיות, אז על אחת כמה וכמה כשמדובר בילד שיש לו הפרעת קשב וריכוז. גם ככה הוא נאלץ להתמודד עם קשיים שנובעים מתוכו, אז כל גורם חיצוני אחר שמפריע - ובטח התעללות נפשית - עלול להחמיר את מצבו.

מדובר במקרה של בחור שעבר את גיל ה - 20 ונמצא בשנות ה - 20 לחייו. במרוצת חייו היו אומנם סימנים ל - ADHD אך כיום לאחר האבחון שגילה זאת הוא העלה את האפשרות הזו כמו שכתבתי. אני מנסה לבדוק עד כדי כמה הוא צודק.

שלום וערב טוב! אני מטופל בדיכאון בתרופות פשוטות ממשפחת הפרוזק. יש לי חברה כבר חודשיים ועוד לא סיפרתי לה על כך. מתי עליי לספר לה ואיך לספר לה תודה לכם מראש ולילה טוב

אני בדיעה שמי שלא מקבל אותך כמו שאתה שילך לחפש. אני משערת שאם היא איתך כבר חודשיים , יש לה כנראה סיבה טובה, והיא רואה מעבר לדיכאון. יש סיכוי שזה יגרום לה לעזוב- זה רק אומר שהיא לא שווה אותך. אני משערת שיהיה בסדר. חשוב שתסביר לה מה זה אומר בדיוק להיות בדיכאון, ומה זה אומר להיות בטיפול, אני משערת שהיא תקבל את זה טוב. בהצלחה.

תודה רבה לך. אני אודה שלי, לפני שנכנסתי למצב הזה או יותר נכון לפני שקיבלתי את העניין שאני מדוכא, היית לי רתיעה מאנשים עם דיכאון, זה נתפס אצלי כמחלת נפש, כאנשים משוגעים. רק לאחר שהתחלתי טיפולהפנמתי את הנקודה - וגם זה לאחר מספר שנים שהייתי מפסיק את הטיפול כדי לא להכלל בקבוצה של המדוכאים. כיום התבגרתי. השאלה הייתה האם השלב הזה הוא השלב המתאים או צריך להמתין קמעה, וגם איך מסבירים דבר כזה שהיא לא תחתוף שוק ישר. אני רוצה להבהיר שברור שמתי שהוא חייבים לספר רק אני לא יודע מתי ואיך. שנתבשר בשורות טובות ותודה רבה לכל מי שמגיב או יגיב. לילה טוב

אני אישית חושבת שזה טוב שחיכת עד עכשו בכדי לספר לה כי זה נתן לה את האפשרות לראות מי אתה באמת . אבל, עכשו הגיע הזמן לספר. אם כך איך עושים זאת? אני לא חושבת שיש נוסחאת קסם לכך. רצוי אולי לעשות זאת בהדרגה ולא לעשות מהעניין פיל אלה להדגיש שעכשו אתה בסדר ומתפקד ושזה לא משפיע על מהלך חייך התקין. אולי כדאי להוציא חומר כתב שהוא לא מאיים ומסביר בבירור על הדיכאון. אני מאחלת לך בהצלחה אריאל

דין שלום לדעתי כדאי שתהיו יחד עוד זמן ותכירו אחד את השני ואם זה יחזיק מעמד נראה לי שאתה תרגיש כבר מתי הזמן להגיד וחשוב להגיד. אבל כך היא תכיר את האני שלך ויהיו לה יותר נתונים כדי להחליט זה לא שאתה נושא עמך סוד שעלול לפגוע בה. בהצלחה דפי

אין צורך למהר ולספר מכוון שיתכן שהדיכאון יכול לעבור או להצטמצם בעזרת החברות הטובה ומרגיעה והמרגשת -,,תהנה מהאהבה ואז אולי- לא תצטרך את הפרוזק ,,,, בהצלחה -ורדה

לרופא שלום. אימי בת ה69 נוטלת בערב בונדורמין ורמרון, את הרמרון היא נוטלת כשבועיים . בשלושת הימים האחרונים יש מעט הקלה באי שקט ובתסמיני החרדה אך היא לא נרדמת בלילה לאחרונה ולכן לפעמים נאלצת ליטול יותר בונדורמין. היא נוטלת פעמיים ביום גם קלונקס במינון של 0.5. כמובן שהיא קמה בבוקר נטולת כוח מה שמכניס אותה עוד יותר לדיכאון. הפסיכיאטר שלה יעץ במקרה זה לנסות לקחת את הרמרון בבוקר. אשמח לשמוע את דעתך. הוא גם מיעץ להמתין עוד מספר ימים ואם לא יהיה שיפור במצב הדיכאון להוסיף גם סרוקסט ואני מאד פוחדת בגלל תופעות הלוואי. תודה על התיחסותך והיענותך.

היא זקוקה ל Tab Resperidal 1 mg ביום

לנוית היקרה שלום, כל מה שכתוב הגיוני ואנסה להסביר מעט. הרמרון מרגיע ולכן אם אמך זקוקה להרגעה רבה (היא נוטלת די הרבה תרופות הרגעה ביום) הרופא המליץ לנסות את הרמרון גם בבוקר. בינתיים תמשיכי עם תרופות ההרגעה לפי הצורך. כדאי לחכות כיוון שהשפעת הרמרון תגבר ואמך תרגיש יותר טוב. יש הגיון להוסיף סרוקסט כיוון שהוא פועל במנגנון שונה ולכן יתכן ששתי התרופות יעזרו יותר מאחת. עם זאת לפני הוספת הסרוקסט הייתי ממליץ לחשוב על העלאת המינון של הרמרון לבוקר ולערב. שבת שלום, הידש

תשאלי את הפסיכיאטר שלה עם שלל מצב אורגני לתלונות תכשיר נוגד-פסיכוזה במינון קטן יעשה פלאים במקרה זה אבחנה מבדלת נראת לא מספקת פה

שלום לכולם, מה שלומכם. אתמול הייתי אצל הרופאה שלי, והיא הציעה שאני ארד לחצי פריזמה אחרי שהתלוננתי שאני ישנה כל היום ונורא עייפה כל הזמן. היא אמרה שלפעמים הגוף הוא קצת כמו קונטיינר, ולא בטוח שאני צריכה כדור שלם. קצת נמאס לי מהכדורים האלה, לזכור לקחת כל בוקר, הרצון להרגיש כמו אחד האדם שוב. כבר עברו 8 חודשים ואני מקווה שזה לא יימשך עוד זמן רב. לאחרונה נקלעתי לקצת ברוך בעניינים כספיים. בגלל הדיכאון לא עבדתי זמן רב ואכלתי את כל החסכונות שהיו לי. לאחרונה הורי עוזרים לי בתשלום לפסיכולוגית. לצערי המינוס בבנק גדל וגדל והעיק לי על המצב רוח עד שהיום נשלח אלי מכתב שאני חייבת לכסות את החוב ב-5 ימים הקרובים. למרות שקיוויתי שלא אצטרך לספר להורי על כך, נאלצתי היום לבקש הלוואה כדי לכסות את מינוס. כל הסיטואציה הייתה לי מאוד רעה כי אני עובדת מגיל 10 וכמעט לא לקחתי כסף מהורי במשך השנים. אני מרגישה חסרת אונים וכמו ילדה קטנה שאני לא טובה עם כסף ואני בזבזנית נוראיתושנכנסתי למצב הזה. זו תחושה שיש "קשר" בבטן. הייתי במתח מרגע קבלת המכתב כל היום, עד שאמא לי חזרה הביתה וסיפרתי לה וביקשתי הלוואה. ניקיתי את הבית ובישלתי בטירוף רק כדי להיות עסוקה כי זה פשוט אכל אותי. עכשו יש עוד השלב של לדבר עם אבא שלי, כיוון שמדובר בסכום של כמה אלפים. ברור לי שהוא יהיה נורא מאוכזב ממני. בקיצור די רע לי. נקודת האור היחידה היא שביום ראשון אני מתחילה לעבוד.

העובדה שאת יכולה לרדת במינון הכדור היא טובה ומשמעותית וזה צריך לשמח אותך. לגבי ההלואה, אני יודעת שיתכן ואת מרגישה כאילו עצמעותך נפגעה אך זה לא חייב להיות כך שירה. הנה, ציינת שאת מתחילה לעבוד ותוכלי להחזיר להורייך את הכסף לאט לאט. נכון שאנו מבוגרים אך לפעמים גם מבוגרים צריכים את עזרת ההורים ואין שום בושה בכך. שירה, למדי לקבל כשצריך ואני בטוחה שגם תתני בחזרה כשתוכלי שלך, אריאל

אני מוכן להלוות לך!!!! רק תבקשי

חצי מהסכום אני אוכל להחזיר כבר עוד שבוע כי אני צריכה לקבל החזרי מס ממס הכנסה, ואכן כשעבדתי, והייתה לי משכורת יפה, פינקתי את כולם במשפחה ועשיתי שליחויות, וקניות לבית, ולא רק לעצמי, נתתי להורי מתנה ליום נישואים יום כיף שעלה המון , אבל היה לי כיף לתת.... יש לי חברה שצריכה לקבל הרבה כסף (זו שאבא שלה נפטר) והיא מאוד רוצה להלוות לי רק כדי שאוכל להחזיר להורי. לא ביקשתי ה, היא הציעה. מה שיותר מטריד אותי זה השם הרע שעשיתי לעצמי בבנק...

כבר שבועיים שאני נוטלת חצי כדור ציפרלקס ביום וכדור 0.5 קלונקס בערב כבר שבוע, האם זה יכול למכר, להזיק או שאפשר את שניהם לתקופה ארוכה. איך יודעים אם צריך להגדיל את המינון של הצירפלקס ? האם יש תופעות לוואי ברגע שמפסיקים בבת אחת את הציפרלקס. האם החרדות חוזרות ? תודה מראש על הסבלנות.

לעירית שלום, הציפרלקס אינו ממכר, הוא אמור להתחיל להשפיע בימים אלו והשפעתו הטובה תתגבר בתקופה הקרובה. המטרה היא באופן הדרגתי להפסיק את הקלונקס שבשימוש ממושך ממכר. בינתיים לא הייתי מתעסק עם המחשבות והאפשרויות של הפסקת הציפרלקס, דייה צרה בשעתה ובמיוחד שלא תמיד יש בעיות ולעתים קרובות ההפסקה היא חלקה ללא קשיים. שבת שלום והמון בריאות דר' גיורא הידש

שלום ג,ר הירש1 כאם לבת 20 שהשתחררה לפני שלשה חודשים אני מגלה התנהגות בלתי נורמטיבית, כמו אופססיות, וקושי כמעט מוחלט בתפקוד. אני מאמינה שחוסר המסגרת הקצינה את מצבה הרגשי . כל עצה שלי לעזרה נדחת כולל נסיון להגיע לאבחון, המצב הולך ומחמיר ואני עומדת מנגד וצופה בדאגה. בשל גילה ובשל היותה בלתי מסוכנת לעצמה ולסביבה, בתי חיה בהכחשה של המצב, ומאשימה אותי ואת הסביבה במצבה. האם יש דרך חוקית שיכולה לגרום לבתי לקבלת טיפול כל שהוא? לטיפולך אודה דפנה

לדפנה שלום, את צודקת שהדבר החשוב ביותר הוא אבחון וצריך לעשות מאמצים כדי להגיע לרופא לבדיקה ראשונית. רק אם יש מרכיב של מסוכנות אפשר לדבר על בדיקה או טיפול כפוי, אם הבת אינה מסוכנת לעצמה או לאחרים אז אין מקום לטיפול כפוי. כנראה שבגלל מצבה היא אבדה את האמון בכם, לכן כדאי לחשוב על קרוב משפחה או חברה שמבינה מה קורה ואולי הם יצליחו להשפיע על הבת להגיע לאבחון. מה שחשוב שכל המשפחה, את, בעלך, אחים יהיו באותה הדעה וישדרו כל הזמן את אותו המסר, עם סבלנות המסר יקלט ואומנם בלי הרבה רצון אבל היא בסוף תסכים לאבחון. שבת שלום, דר' גיורא הידש

מסקרן אותי לדעת אם יש אנשים שעושים שימוש לרעה בתרופות אנטי-פסיכוטיות ונוטלים אותן ללא צורך. תודה.

למיכל שלום, איני יודע בשביל מה? תופעה כזו אינה מוכרת לי, להיפך, אנשים שהומלץ להם טיפול בנוגדי פסיכוזה מסרבים ליטול. שבת שלום דר' גיורא הידש

קודם כל מודה לך על תגובתך המהירה איינני בן 12 כמובן -ורציתי אם תוכל להיות יותר ספציפי בנושא האלכוהול ורמרון-האם האלכוהול יכל לפגוע בהשפעת התרופה? להפחית אותה? ומה זאת אומרת שהשילוב של השניים לא טוב מה הכי גרוע יכול לקרות תודה וסליחה

היי כאמור, איני יכול להרחיב בעניין כיוון שההוראה מאוד פשוטה, לא לשתות אלכוהול. אבל אם נחשוב רגע נוסף, אני חושב שבאירופה ובארה"ב אנשים רבים נוטלים רמרון והם לא הפסיקו לשתות אלכוהול? מה אתה חושב? עם זאת איני מכיר אינפורמציה רפואית אשר יכולה לענות על שאלותיך. שבת שלום, בלי אלכוהול דר' גיורא הידש

לדר' הידש שלום, יש לי שאלה בקשר לבעיה שמאוד מטרידה אותי(כשאני מעלה את זה על הכתב אני קולטת שזה די אידיוטי, אבל בכל אופן אני מוטרדת, אז ככה: לפני כ-5 חודשים הפסיכיאטר המליץ לי לנסות את הכדור ציפרמיל,היות וזה דרך קופ"ח תמיד קיבלתי רסיטל ואני באמת מרגישה הרבה יותר טוב, אתמול,הגעתי לבית מרקחת, ובמקום רסיטל קיבלתי ציפרמיל, למרות ניסיונותי הרוקח לא היה יכול לתת לי רסיטל כי לא היה , צחקנו קצת על זה שבדרך כלל הבעיה שלו הפוכה, והוא טען שאני לא ארגיש שום הבדל אבל מצד שני הוא גם אמר שהמקור יהיה טוב יותר, השאלה שלי היא: האם יש סיכוי שיהיו לי תופעות לוואי? ואם המרכיבים אותם מרכיבים איך זה שציפרמיל נחשבת יעילה יותר? האם ליטול את התחליף-רסיטל זה כמו לאכול טבעול במקום סטייק עסיסי, או לשוט על אסדה במקום ספינת פאר??? בתודה מראש עתליה

לעתליה שלום, הדוגמה של הטבעול אינה נכונה-בשום פנים ואופן. מדובר על שני בתי חרושת המייצרים את אותה התרופה כלומר את אותה המולקולה. לעתים בגלל תהליך היצור שעלול להיות שונה, וגם החומר שנושא את התרופה ("הקמח" שיוצר גלולה מ 20 מג' ) ישנן מעט תופעות שונות וטעם שונה לתרופה. אבל הרסיטל עבר את מבחני משרד הבריאות ובעיקרון מדובר על אותה תרופה בדיוק. כמובן שההתרשמות של הרופאים והציבור יכולים להיות מעט שונים. אבל מדובר על דברים מדעיים ועל אותה התרופה. דווקא תרופה אחרת ולא אציין שמות של אותה חברה ישראלית לדעתי טובה יותר מהתרופה המקורית, (איני מדבר על הרסיטל) אבל שוב, מדובר על התרשמות ולא על מחקר מדעי. כך שבעיקרון אין הבדל, ומי שמדבר על הבדלים הוא מדבר על התרשמות ולא בדיקה מדעית. שבת שלום דר' גיורא הידש

שלום רציתי לשמוע את דעתך על הצעתה של אבישג לחלק את האפקסור XR לשניים על ידי פתיחת הקפסולה וסגירתה שנית האם ניתן למהול את התוכן הנותר בנוזל ולבלוע כך?

למיכל שלום, פתיחת הקפסולה והוצאת חומר הוא פתרון טוב. אבל איני חושב שניתן לעשות משהו עם העודפים שהוצאת. הקטנת המינון על ידי הוצאת חומר מהקפסולה אינה מדעית ומדוייקת אבל זה פתרון טוב הן בתחילת טיפול כאשר רוצים לעלות במינון באופן הדרגתי יותר והן בהורדת המינון באופן הדרגתי. תכתבי כיצד עשית ומה היו התוצאות. דר' גיורא הידש

אבי בן 73 ,מאובחן כחולה המאניה דיפרסיה,יש לו רקוורד של אישפוזים קצרים ,הוא התחיל טיפול ב11.8.03 בקלונקס ואפיקסור ועדיין אין שיפור מהותי האם להיות סבלנים ולחכות?הוא מוזמן לביקור אצל הרופא ב1.9.03 . תודה יוכי

עד כמה שאני יודעת לתרופות האלה לוקח לפחות 3 שבועות עד שרואים השפעה והטבה במצב. תמתין בסבלנות עוד קצת. אני אמנם לא רופאה אך ידוע שככהזה.

ליוכי שלום, אני מבין שכעת המצב הוא של דיכאון, האפקסור מתחיל להשפיע בזמן קצר יחסית כעשרה ימים ואחר כך השפעתו עולה. כך שבהחלט כדאי לחכות לסוף החודש. כתבת שאביך סובל מהפרעה דו-קוטבית, האם אין מקום לחשוב על מייצב מצב רוח (מלשון יציב)? כמו ליטיום, דפלפט או טגרטול כדי שלא יכנס למצב של פעילות יתר אחרי הדיכאון? שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום רב, העברתי אתמול פנייה אליך בנושא ADD לקשישים. תעבורת התיקשורת עם האתר\פרורום היתה איטית מאוד , בכדי לזרז את העברת הפניה לאתר לחצתי מספר פעמים "ENTER" - דבר שיצר העברת ההודעה מספר פעמים ולא לכך היתה הכוונה. אני מתנצל בפניך ובפני באי הפורום. ממתין לתשובה דוד

לדעתי הוא ענה לך אתמול, אני זוכרת שראיתי תשובה בנושא. מציעה שתבדוק את הדפים הקודמים.

לדוד שלום, טוב שכתבת מפני שלעתים ישנם אנשים שסתם מחבלים ופוגעים באנשים אחרים. כך שאני יודע שאינך נמנע עליהם. אני בטוח שלא תתנגד ומחקתי את השאלות החוזרות.... לשאלה המקורית עניתי כבר אתמול. ומדוע התעבורה באתר כל כך איטית? גם אצלי זה כך ומתן התשובות גוזל ממני זמן רב נוסף. סוף שבוע נעים לך ולכולם דר' גיורא הידש

רציתי לשאול, איך יודעים איך מבדילים בין בעיה שמחייבת טיפול פסיכיאטרי/תרופתי לבין בעיה אובייקטיבית בחייו של אדם, שגורמת לו להרגיש מועקה, חרדה ודיכאון...? למשל, אם אלו הם נישואים לא מוצלחים, האם הדרך הנכונה להתמודד תהיה ללכת לפסיכיאטר ולקבל תרופות או שמא לעשות צעדים לסיים את הנישואים הלא מוצלחים?

הגר שלום שאלה מורכבת.... אני אנסה להשיב מהניסיון המועט שלי בנושא. ראשית, אני חושבת שהאבחנה הזאת : "סיבה אובייקטיבית" היא קצת בעייתית. מהי סיבה אובייקטיבית להיות בדיכאון...? הלא עבור כל אחד התשובה היא שונה, לא ? משהו שהוא מאוד חשוב עבורי, יכול להיות לגמרי חסר חשיבות עבורך ולהיפך. לכן, אני חושבת שהטיפול בסיבות שהובילו לדיכאון צריך להיות רק אחרי שעושים צעדים לטפל בדיכאון עצמו (תרופות, ייעוץ פסיכולוגי). אחד הסימפטומים של דיכאון, לפחות לפי איך שאני חוויתי אותו, הוא שלא היה לי את הכוח הנפשי לעשות צעדים כדי לשפר את החיים שלי, כדי לפתור את הבעיות האובייקטיביות שעליהן את מדברת. נכנסתי למין עצבות ואפטיה שמנעה ממני לעשות כלום חוץ מהפעולות היומיומיות הפשוטות ביותר. התחלתי לקחת תרופות, ואחרי שקצת התחזקתי, מצאתי את הכוח הדרוש כדי לבצע את השינויים שהייתי חייבת לעשות, ובין היתר מדובר על פירוק של נישואים, בדומה למה שאת מתארת. זה לא היה קל, אבל הכרחי, ואני מאמינה שללא עזרת התרופות (והרבה תמיכה ואהבה של אנשים קרובים) - לא הייתי מצליחה להרים את עצמי מתוך הדיכאון כדי לעשות את הצעד הזה. לסיכום - אם את באמת מרגישה שיש דברים בחיים שלך שאת חייבת לשנות, אני מציעה לך לקחת את הזמן הדרוש ולחשוב טוב על הכל, כדי להיות בטוחה במליון אחוזים בהחלטה שלך. דרך אגב, לפני שמסיימים נישואים, אולי כדאי לשקול טיפול זוגי ? אם את חווה סימפטומים של דיכאון - אל תהססי להיעזר בתרופות, זו לא בושה, תתייחסי לזה כמו "אנטיביוטיקה לנפש", בדיוק כמו שלא היית מהססת לקחת תרופה אם היה כואב לך הגרון או הראש. התרופות יחזקו אותך, ויכול בהחלט להיות שיתנו לך את הכוח והמוטיבציה שאת צריכה כדי לעשות את הצעדים שאת רוצה אבל מפחדת. שיהיה לך המון בהצלחה באיזו דרך שתבחרי. ותזכרי - שינוי יכול להיות דבר נפלא.

השאלה שלך דומה בעצם לשאלה האם לטפל בסימפטום או בבעיה? הבעתיות היא מורכבת כשמדובר בדיכאון הנובעי מגורמים סביבתיים כמו נישואים לא מוצלחים, פיטורים וכו.' אומנם אפשר לקחת כדור הרגעה בכדי לשפר את המצב רוח אך מה יהיה בהמשך הרי הנישואים הכושדלים ממשיכים והאדם ממשיך לסבול. מה שאני מנסה להגיד הוא כי נראה שבמקרה כזה הפיתרון לדיכאון הוא בשיחות וללואי דווקא בכדורים שכןם הכדורים לא ישפרו את המצב הנתון המביא לדכאון. מקווה שלא סיבכתי אותך אריאל

להגר שלום, אני מסכים עם מה שאבישג ואריאל כתבו ומודה להן. כפי שנכתב, אם יש לך כוחות להתמודד עם הבעיות בנישואין ו/או גירושין אז כמובן שצריך לטפל בבעיה בשיחות. אם מצבו של משהו קשה ואין לו כוחות להתמודד עם הקשיים בנישואין או בבעיה האובייקטיבית אז צריך קודם להתחזק (תרופות-שיחות אישיות) כדי שיהיו כוחות להתמודד עם הגורם המפריע. כלומר אצל כל אחד התשובה יחסית לפי מידת הדיכאון וההפרעה בתיפקוד בהצלחה והמון בריאות דר' גיורא הידש

שלום אני מטופל בזיפרקסיה 3 שנים כי אני סובל מבילבולים לא כל ה3 שנים לקחתי את הכדורים ברציפות אבל בארבעה החודשים האחרונים אני לוקח ברציפות הבעיה שלי לא רק בילבולים אלא גם דיכאונות וכהות בחושים ניסיתי המון תרופות ניסיתי גאודון ניסיתי רסוקוואל והם לא עזרו כל כך בנוסף לזה ניסיתי גם המון תרופות נוגדות דיכאון וכולם לא עזרו כרגע אני לא מרגיש טוב זה גם דיכאון וגם התופעות לוואי של הזיפרקסיה אני לא מרוצה מהטיפול התרופתי שלי הייתי רוצה לדעת אם יש תרופה חדשה מהמישפחה של הזיפרקסיה שיכולה לעזור לי

כהות חושים ודיכאון לא נובעים מהתרופה אלה מהמחלה בעקבותיה אתה מטופל דהיינו הבילבולים. אין עדיין טיפול לחלק זה של המחלה בעתיד אולי יכנס למחקר טיפול בעזרת שדה מגנטי לאונה הקדמית של המוח שעלול לעזור לתלונות שאתה מתאר. להשתתף במחקר כזה צור קשר [email protected]

לאלי שלום, אכן, לעתים האבחנה המבדלת קשה, האם מדובר בדיכאון או בתופעות לוואי של התרופות, או חלק מההפרעה שבגללה אתה נוטל את הטיפול. בכל אופן עדיין לא הגיעו תרופות חדשות לארץ. לא ציינת את הרספרידל שהיא תרופה מצויינת. התרופה הטובה ביותר בקבוצה זו היא דווקא התרופה הותיקה ביותר ואני מתכוון ללפונקס, למרות החסרון הגדול שלה - אפשרות של פגיעה בכדוריות הדם, היא התרופה הטובה ביותר נגד הדיכאון ולבילבולים כפי שאתה מכנה אותם. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

איזו תרופה יכולה לעזור להתקפי חרדה ללא פגיעה במין וללא השמנה? כדי שאוכל להנות ממין טוב ולא מתיאבון מרובה? בתודה לרופא האנושי אלונה.

לאלונה שלום, העליה במשקל והפגיעה במין הן תופעות לוואי, וכפי שקורה עם תופעות לוואי הן לא מופיעות אצל כולם, מדובר על שכיחויות מסויימות, וכפי שנאמר צריך גם מזל בחיים. לכן יתכן שתטלי תרופה רגילה ביותר ולא תסבלי משום תופעות לוואי. עם זאת אפשר לנסות תרופות אשר פועלות על הנוראדרנלין כמו אדרונקס שמשוחררת מהתופעות שציינת, התופעות יכולות להיות עם אפקסור אולם שכיחותן נמוכה יותר, ואפשר גם רמרון שפועלת במנגנון שונה ולכן אינה משפיעה על המין. בהצלחה דר' גיורא הידש