פורום פסיכיאטריה

האם ולאלו תרופות אנטי OCD תופעות לוואי הגורמות לאקנה. יש לציין כי חלק מה-OCD שיש לי הוא כתוצאה מאקנה, לכן חשוב לי לא להשתמש באותן תרופות שיכולות לגרום לתופעה זה מה שעלול ללבות את ה- OCD.

לאיילה שלום, פצעים קשורים למצב הנפשי, כאשר המצב הנפשי מחמיר גם הפצעים, אבל גם להיפך, כאשר יש יותר פצעים גם מצב הרוח יורד. לכן אני חושב שהטיפול הנפשי (תרופתי או שיחות), ישפרו את שניהם, מצב הרוח והאקנה. התרופות אינן גורמות לאקנה. שיהיה בהצלחה ורק טוב דר' גיורא הידש

אני בעל חום גוף מאוד גבוה ומורגש אשר מתבטא בגלי חום תמידיים ששומרים על רמת חום גוף גבוה ומעצבן,שנותנים לך להרגיש לא בנוח שגורם לפעילות יתר שמעייפת את הגוף, יש לי גם הזעת יתר אולי בגלל זה שהגוף כל הזמן שומר על חום גוף, אני מרגיש עייף מאוד עם אני לא ישן הרבה שעות, כשאני קם לעבודה אז אני מרגיש עייף ולא מרוכז ומחכה לסוף היום בכדי לישון, ובגלל העייפות הנפשית אני לא מצליח לעשות דברים אחרים בבהירות בהמשך היום. שאלתי היא האם יש כאן תופעה של תשישות כרונית, או משהו אחר,במצבים חיוחדים יכול להתבטא בתפיקות לב, אודה מאוד על התשובה.

לאבי שלום, ישנם אנשים שזקוקים ליותר שעות שינה וישנם כאלו שמסתפקים בפחות. עם זאת חסרים פרטים רבים כדי שאוכל לאבחן. באופן כללי כדאי לפנות קודם כל לרופא המשפחה ולעבור בדיקות כלליות, יתכן גם ששנתך אינה טובה ומרעננת בגלל בעיות בשינה ואז תצטרך לעבור בדיקה במרפאת שינה. כמובן שאחר כך אפשר לשקול את הדברים הנפשיים כמו דיכאון אשר עלולים להשפיע על השינה. כפי שהבנת האבחנה מורכבת כצריך קודם כל לברר את הסיבה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אני בערך בולמית ומקבלת כבר כמעט חודשיים 30 מ"ג פרוזק-וזה ממש לא עוזר. אני עדיין בדיכאון ובמעגל ההקאות , הפרעות בשינה ומחשבות על אוכל שמפריעות לי לתפקד וללמוד. לשאלותיי:1. יתכן שהתרופה לא מתאימה או שהמינון נמוך מידי? האם ההיתי צריכה להרגיש שינוי -חוץ מאדישות שנוספה לי במהלך לקיחת התרופה? 2.אני כבר מיואשת ,ובעצם אני חושבת ש בכלל עברתי להגדרה של אנורקסיה-יכול להיות שבגלל זה הפרוזק לא משפיע? האם אתה מכיר תרופה אחרת חוץ רסיטל ,וסורקסט לבעיה הזאת? אני זקוקה לתשובה -המפגש עם הפסיכאטרית הוא בערך עוד חצי חודש-וזה הרבה זמן כי אני לא ממש מצליחה להתרכז לבחינות מועדי ב'.

לשני שלום, תנסי להפריד בין שני הדברים, הטיפול בבולמיה והבחינות הקרבות. הטיפול בבולמיה הוא תהליך ארוך, עם תרופות ושיחות, הבחינות הן קרובות וחולפות. חודשיים עם פרוזק הם זמן קצר יחסית לטיפול וגם המינון אינו גבוה במיוחד. ציפרמיל וסרוקסט עובדים באותו המנגנון של הפרוזק ולכן פעולתם תהיה דומה, אבל לעתים ההחלפה עוזרת. סבלנות.... שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

לפי מה שאני קראתיעל העניין ואני לא יודעת כמה זה מדוייק. התרופות האלו יעילות במידה ואת לא בתת משקל. כי אם את אומרת שאת קרובה לאנורקסיה - בתת משקל אז האפקטיביות שלהן קטנה. כי רמת הסרוטונין המופרשת במצב של חסר תזונתי נמוכה מאד.

אריאל שלום, קראתי הרבה מההודעות שלך, ואת נראית לי מקסימה. רציתי לשאול אותך איזה מחשבות טורדניות היו לך בנוגע לכחכוך. כי גם אני סובלת ממחשבות טורדניות איומות אני מתביישת לדבר על זה עם אנשים כי זה נשמע לא רציני. אבל אני בכל זאת סובלת. אני מקווה שאת מבינה. אני לוקחת סרוקסט 20 מ"ג ואמורה להגיע ל60 מ"ג. אני קצת סקפטית בנוגע לתרופות. אשמח מאוד אם תשתפי אותי במה שאת מרגישה וחושבת, ותספרי לי האם התרופות עזרו לך. תודה לך, ושיהייה לך רק טוב, תמיד. נטלי

הי נטלי תודה על המחמאה. המחשבות הטורדניות שלי התחילו בערך לפני כשנה וחצי. בהתחלה היו לי כמה ימים שבהם מנגינה מסוימת של שיר שבה להתנגן לי בראש הלוך וחזור עד כדי מצב שממש כל דקה חשבתי על השיר הזה. אחר כך היה לי רצון לנשום כל הזמן עמוק וגם עשיתי זאת כך שזה יהיה ממש אובססיבי והמחשבה \ התנהגות אחרונה היה רצון לכחכך או אם תרצי מחשבה על הכיחכוך כל הזמן. אני יודעת שהסבל הוא אין סופי כי אין שליטה על זה אך אם הטיפול הנכון זה יכול להתמתן עד כדי להעלם. אני את הטיפול שלי התחלתי עם סרוקסט והגעתי עד למינון של 40 מ"ג אם אני זוכרת נכון. הסרוקסט הפסיק להשפיע עלי בשלב מסוים ואז הוחלט להעביר אותי לרמרון אותו אני לוקחת במינון מקסימילי כבר שנה וחצי כמעט- אני מאוד מרוה מתוצאות הרמרון . הוא ממש שפר את הרגשתי פלאים. נטלי, חשוב שלא תתיאשי ותזכרי שיש למצב פיתרון. לתרופות לעיתים לוקח זמן להשפיע ואסור להגיד נואש. את יכולה תמיד לכתוב כאן מה הם אותם מחשבות אובססיביות שלך ואף אחד לא יחשיב אותם כאן כמוזרות. מקווה שתרגישי טוב והמשיכי לעדכן אותנו אם תוכלי שלך, אריאל

נכנסים לנענע (www.nana.co.il) בוחרים צ'ט צ'ט בסיסי חדר "אני חרד"

שלום דוקטור תראה אתמול ענית לי על השאלה וזה הגביר את שימחתי הרשה לי ליהיות קצת יותר חוצפן ולישאול אותך שאלה אחרונה אתמול ענית לי על השאלה אבל באופן חלקי הדבר שגרם לי ליכתוב לך שוב הוא החלק הכי בעייתי שלי יש לי בעיה של דיכאון ובאופן אוטומטי שאני מתחיל תרופה חדשה יש לי סערת רגשות כאלה ואני נהפך ליהיות סקרן מאוד בקשר לתרופה מה שמעניין אותי זה שהתחלתי עם המובמיד ואתה הסברת לי שהיא מאוד דומה לנרדיל אני לא בה להיתווכח אתה הרופא אבל בעבר שלקחתי את הנרדיל האפקט הגיע ישירות באותו היום עכשיו כמובן כולי ציפיה ואני לא מבין למה לוקח לזה יותר זמן אם תוכל לענות לי כמה ימים לוקח לתרופה הזאת להשפיע זה מאוד יעזור לי עכשיו במידה ואתה לא זוכר אותי אני אלי אתמול רשמתי לך שאני חולה זכיזופרניה משך כ 4 שנים ובנוסף לזה יש לי דיכאונות סיפרתי לך מה לקחתי וכמה לקחתי וכמה זה לא עזר חוץ מהנרדיל הסברת לי שהמובמיד מאוד דומה לנרדיל וכך גם ההשפעס שלו

לאלי שלום, אני שמח שהנרדיל השפיע מיד, אולם זה יוצא דופן, בדרך כלל ישנה תקופת חביון של שבועיים שלושה עד שהתרופות נוגדות הדיכאון משפיעות. אין ברירה אלא תצטרך לחכות ולראות, בנוסף, גם המינון של המובמיד חשוב. באופן כללי הנרדיל והמובמיד פועלים באותה הדרך ויש להן את אותה ההשפעה. בהצלחה שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

ערב טוב! עד כמה שאני זוכרת היום זה היום של הצ'אט מדוע אף לא אחד נמצא בחדר? יפעת!!!! האם הצעתך לצ'אט בעינה עומדת? איפה את? יעל

אין שם אף אחד :(

אני סובלת כ-שנה ממחשבות טורדניות איומות אני מטופלת בסרוקסאט ועד עכשיו היה שיפור ניכר במצבי בשבוע האחרון חזרו המחשבות עד כדי כך שאני עסוקה בלנסות להשכיח אותם כל היום ומפחדת להיות לבד עם הילדים שמה חו"ח אפגע בהם מדוע הסרוקסאט חדל להשפיע? העלתי את המינון ל-40 mg האם לוקח זמן עד שהמינון הנוסף ישפיע תודה מראש על תשובתך

הי ענבל צר לי לשמוע שהמחשבות חזרו ואני מקווה שתשובי להרגיש טוב במהרה. לעתים צריכים להעלות במינון לאחר שזה מפסיק להשפיע. לוקח זמן למינון החדש להשפיע כך שאם רק העלת עכשו את המינון וזה עוד לא משפיע לא נראה לי שאת צריכה להילחץ. תרגישי טוב אריאל

תודה לך אני ממש סובלת ומתביישת לספר על מחשבותי אפילו לבעלי אני משתדלת להיות בחברת אנשים כל היום כדי שלא אעשה "משהו נורא" ידוע לך תוך כמה זמן המינון הנוסף אמור להשפיע? אגב אני בהריון בחודש השביעי

שלום רב האם דיכאון נחשב למחלה פסיכיאטרית קשה? האם זה תלוי בעוצמת הדיכאון? בתודה מראש

כן, דכאון על כל עוצמותיו הוא מחלה קשה ומסוכנת. או ליתר דיוק להיות חולה בדכאון זה בן אדם מת-חי.

שלום רב, דיכאון היא הפרעה נפשית שמשתנה בחומרתה. ישנם אנשים הסובלים מדיכאון קל וממושך במשך שנים. ויש מצבים של דיכאון חמור עד כדי מצב פסיכוטי דיכאוני. לכן חייבים לדעת במה מדובר. שלא נדע.... דר' גיורא הידש

דוקטור מה היא התרופה הכי מומלצת לדיסטימיה דיכאון אני לוקח אפקסור והוא לא הכי הרבה משפיע מה מומלץ איזה עוד תרופות

בדיסתימיה למרכיב האישיותי יש השפעה לא מבוטלת ולכן תחשוב גם על טיפול פסיכולוגי. החלטה על שינוי תרופתי צריכה לקחת בחשבון הרבה גורמים כמו למשל למה האפקסור לא התאים לך והאם לקחת את האפקסור במינון מספיק גבוה למחלה שממנה אתה סובל. העניין מאד אינדיבידואלי ולכן יש לחזור לפסיכיאטר שמכיר אותך.

לפי מיטב הבנתי יכול להועיל במקרה כזה. בהצלחה!

למתן שלום, אכן טיפול פסיכולוגי חשוב ביותר, לעתים יש סיבה לדיכאון (עבודה, נישואין, חברה) וגורמים נוספים. לפני ששוקלים להלחיף תרופה צריכים לבדוק האם נטלת אותה מספיק זמן (הזמן הוא גורם מאוד חשוב), וכמובן המינון. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

לד"ר גיורא הידש שלום קיבלתי מרשם לפקסט רציתי לקבל את התרופה המקורית(סרוקסט) הרופא אמר לי שכבר לא מספקים אותה האם זה נכון? או שאפשר לקנות אותה באופן פרטי ולא דרך הקופה? ואם כן האם צריך להיות רשום על המרשם את השם סרוקסט ? תודה

היי . לי דווקא יש בבית את הסרוקסט המקורי - חבילה חדשה, שלשמחתי אינני משתמשת בה. צריך להיות כתוב "סרוקסט" במקור - על המרשם אני קניתי אותה בבית מרקחת בראשל"צ - קניון "אחוזת ראשונים"- רחוב הנחשול ראשל"צ. מקווה שעזרתי לך ענת

ענת כתבת שלשמחתך אינך משתמשת בסרוקסט. האם ניגמלת מהשימוש בתרופה או שמא עזרת לעצמך ללא צורך בתרופות? אודה לך מאוד לתשובה. נ.ב. אני נוטלת כדורים מאותה משפחה ומאוד רוצה להפסיק אך חוששת.

אני מבקשת ממך שתחליפי כינוי כי אנשים פה כבר מכירים אותי בשם יערה, תודה ויום טוב,יערה.

ליערה שלום, בפקסט ובסרוקסט יש את אותו החומר הפעיל. מדובר באותה התרופה משני בתי חרושת שונים. הסרוקסט כמובן נמצא בארץ השאלה מה קורה בקופות החולים השונות. אני מבין שאת מתכוונת לשרותי בריאות כללית, שם יש גם את הסרוקסט וגם את הפסקסט אלא אם יש הוראות חדשות שעדיין לא שמעתי עליהן. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

הי דוקטור! לפני כשבועיים התחלתי לקחת פאקסט במשך שישה ימים לקחתי 10 מ"ג ולאר מכן 20 מ"ג בתחילה היו לי בחילות ואחר כך זה עבר. התחלתי להרזות כי לא אכלתי ממש טוב ועכשיו אני אוכלת ממש טוב ואני עדיין מרזה. האם החרדות גורמות להרזייה אפילו שאוכלים. אני ממש דואגת כי חס וחלילה שיש סרטן מתחים להרזות אנא תשובתך המהירה תודה רבה

אצלי החרדות גרמו להרזיה אפילו שאכלתי וייתכן כי גם הפחד ממחלות מעלה את רמת החרדה אבל כדי להסיר כל חשש מליבך, כדאי אולי שתעברי בדיקות ליתר בטחון

כן גם אצלי רזיתי האם גם גבר לך התיאבון ואת אוכלת יותר ומרזה זה מה שהיה אצלי יכול להיות שזה בהתחלה מאיץ את מערכת העצבים ואחר כך זה עבר לי אל תדאגי זה תופעות לוואי של התרופה

ד"ר הידש האחד והיחיד !!! תודה על תגובתך. ראשית, בקריאה חפוזה של כמה פניות בפורום זה אני מגלה שהרבה אנשים סובלים מתופעות ושנות ומשונות עקב נטילת נוגדי דיכאון/חרדה. מדוע הרופאים מכחישים כל קשה לתרופות? איך זה יתכן שהייתי בחורה בריאה ורק מאז תחילת הטיפול בפבוקסיל אין לי חיים יותר? התופעה של הזרמים בגוף, לחצים בראש, רעד, בחילות, דופק מואץ, בלבול וכו היא תופעה של יום שישי האחרון לאחר שימוש בפבוקסיל 200 במשך כ- 3 שבועות. מאז, אני לא מצליחה לישון בלילות וחשה את אותם זרמים בעוצמות שונות. מה שבכל זאת משרה עלי קצת שינה אלה כדורי הוואבן שכנראה כבר פיתחתי תלות חזקה בהם. ד"ר הידש, אני זקוקה לעזרתך נואשות! אני פוחדת מאוד מהתרופות האלה. מה יקרה לי אם אני אפסיק? האם אפשר להפסיק? ואם אתה ממליץ להחליף את התרופה (כלומר, להחליף את הבעיה) - אז מה אתה ממליץ? סרוקסאט? אפקסור? ועוד שאלה: למה בכלל אני זקוקה לתרופות פסיכיאטריות? הרי עד הפסקת ההריון (שבועיים וחצי) לא היה לי כלום וגם לפני ההריון אף פעם לא סבלתי מחרדות ו/או מדיכאון. אני מרגישה שאני מכניסה ראש בריא למיטה חולה. אנא תעזור לי. אני נואשת.

מתחילים במינון של 50 מ"ג. את לוקחת מינון עצום. תרדי ל-100 מ"ג בשלב ראשון. תופעות הלוואי אמורות לחלוף תוך 6 שבועות מקסימום.

שירה את כנראה צודקת. הרבה אנשים אמרו לי שזה מינון גבוה. כנראה שהגעתי לפסיכיאטר שהוא בעצמו על כדורים. האם את מכירה את הפבוקסיל? אם כן, האם עוזר לתופעה של חרדות? מה קורה אם מפסיקים את הזבל הזה? החרדות חוזרות בכל מקרה? והאם לאחר טיפול ממושך החרדות נעלמות לעולמי עד? סליחה על כל השאלות אבל אני יוצאת מנקודת הנחה שיש לך ידע/ניסיון.

בשבוע האחרון היו לי בעיות במכשף עקב מתקפת וירוסים שתוכנת האנטי וירוס לא הצליחה להתמודד אתם. אחרי בקשות, התחננויות, אמפטיה, ליטופים, חיזוק האגו של המחשב, ובסוף קצת אפקסור אבל בעיקר פורמט של הדיסק הקשיח, המחשב מתחיל לתת סמני חיים. עדיין לא הכל בסדר אבל מתקדמים. ניסיתי ממחשבים של חברים להמשיך ולהשתתף בפורום אבל אבדתי מעט את רצף הדברים. כך שאם פיספסתי שאלה, החמצתי דבר מה חשוב או כל בעיה אחרת, אנא האירו את תשומת לבי ואשמח לתקן. שיהיה רק טוב, והרבה בריאות למחשבכם דר' גיורא הידש

האם המייל שלך כבר בסדר?.......

היי ד'ר הידש כמו גן נעול,,,היה השבוע האחרון , או חרדת נטישה,,, ,,,,,,,,, שלך ורדה

היי עדיין לא חזרתי לכל האתרים שאני נוהג לבקר, אין לי את רשימת המועדפים וספר הכתובות של הדוא"ל. מי שכותב לי אני כמובן יכול לענות לי כי האאוטלוק עובד. ביי הידש

אתה מקסים- תמיד כזה אחראי ואיכפתי. יש לנו מזל שיש לנו אותך שלך,אריאל

שלום לכולם, רציתי לשאול מה הכתובת של הצ'ט של הפורום, באיזה יום ובאיזו שעה הוא מתקיים? כל טוב, מלי

האם מישהו יודע איך חיים עם סכיזופרנייה?

היי אני לא יכולה לישון אני בחוסר שקט ובא לי סתם לדבר

הי לימור, אני ערה, וגם מרגישה חוסר שקט, ועצבות. בדר"כ שאני לא יכולה לישון אני שותה כוס חלב מנסיוני זה עוזר... אני מאחלת לך לילה טוב ורגוע. חגית

תודה חגית על העצה אני ינסה למה את עצבנית ובחוסר שקט

למה?

ד"ר הידש- ברוך רופא חולים למכשף שלך שחוזר לאט לאט לחיים נומליים ויוצא מהמשבר :-) אריאל- תעשי חיים בחו"ל. חוץ מזה, לקחתי את הספר "הורים מרעילים" מהספריה באוניברסיטה, ואני מצפה בכיליון עיניים קרוא אותו. חוץ מזה מצבי די קקא. אני לא מצליחה להיפטר מהתחושה שהגוף שאני חיה בתוכו לא שלי, לא שייך לי ולכם הוא לא טבעי לי. אני חייה חיים שלא שלי. כל פעם מחדש שאני עולה על המשקל אני בשוק, כל פעם כשאני רואה את עצמי במראה אני לא מאמינה. הכי חסר לי בכל הסיפור של להרגיש שלמה שוב זה בן זוג- אפילו סתם לצאת עם מישהו שאני אתחיל איתו. אני כל כך בודדה, לכל החברות שלי יש חברים, אני לא מקנאה בהן או מרגישה רע כשאני לידן, להיפך, אני דווקא מרגישה רע רק כשאני לבד. לפעמים אני מעדיפה לא לחשוב על זה כי אני מרגישה שזה משך אותי למטה.

לא הבנתי למה את מרגישה שאת חיה חייים שלא שלך? האם בגלל העובדה שאת חווה את חוויותיהן של חברותיך? אני דווקא חושבת שאת מממשת עת חייך, בזה שאת מכשירה את עצמך בתחום שאת אוהבת. בעניין בן זוג, אני מאמינה שתמצאי את ההזדמנות המתאימה, ועד אז לא נראה לי שכדאי לך להתפשר ולצאת עם סתם מישהו - זה נראה לי מתסכל ומשעמם. אולי תנסי לאמר לחברותיך,שיבקשו מהחברים הנחמדים שלהם להביא חבר, ותוכלי להצטרף אליהן. יעל הוותיקה

לשירה שלום, יתכן ומי שלא הרגיש את המלחמה היום יומית עם הדיאטה והמשקל לא יכול להבין עד הסוף את מה שאת מרגישה. כך שאם אני כותב שטויות או לא לעניין, יש לזה הסבר. אבל, לדעתי את מוטרדת יותר מדי מהמשקל ומהגוף, את עושה מאמצים אדירים לרדת במשקל, את חושבת על כך שעות ביום וסופרת את הקלוריות, וזה לא עוזר, חבל לי שאת כל כך עסוקה בזאת. נכון שהרבה בנות עסוקות בגוף ובמשקל אולם האם אצלך העיסוק הזה לא רב מדי? האם לא כדאי לחשוב ולנסות להשלים עם מבנה הגוף שלך ולמצוא דברים שכיף לעשות אותם? היתכן שאת הגישה שלך לגוף קבלת בבית ההורים? האם לא כדאי לנסות ולהשלים עם מה שלא ניתן לשנות? ושוב, אם אני מפספס אז אל תהססי לכתוב זאת. ביי הידש

הי שירה אני רק יכולה להביע את הזדהותי עם המצב................... אל תתיאשי ... ויש לי בדיחה קטנה למה השמנה מוציאה מדיכאון? ככה בהתחלה יש דיכאון ואז אוכלים כל היום מרוב באסה אחכ מדוכאים יותר כי עולים במשקל אז מתחילים לעשות דיאטה ומתרכזים בזה כל כך ובסוף כשמרזים ככ מאושרים עד שכבר לא זוכרים למה בכלל היינו מדוכאים מההתחלה.... ( טוב זו לא בדיחה שלי , לכן היא לא משו , אבל ניסיתי)

הי שירה אני רק יכולה להביע את הזדהותי עם המצב...................( אני גם לא מסתדרת עם הגוף שלי , מילא) אל תתיאשי ... ויש לי בדיחה קטנה למה השמנה מוציאה מדיכאון? ככה בהתחלה יש דיכאון ואז אוכלים כל היום מרוב באסה אחכ מדוכאים יותר כי עולים במשקל אז מתחילים לעשות דיאטה ומתרכזים בזה כל כך ובסוף כשמרזים ככ מאושרים עד שכבר לא זוכרים למה בכלל היינו מדוכאים מההתחלה.... ( טוב זו לא בדיחה שלי , לכן היא לא משו , אבל ניסיתי)

שירה בוקר טוב, כשאת כל הזמן בתוך העניין, אי אפשר לבוא ולהגיד לך להפסיק לחשוב על זה, זה לא הולך. אבל, אם יקרה איזה משהו שיסית את דעתך בבת אחת, כמו להתאהב למשל (איזה דבר טוב זה, נכון?) אז פשוט תפסיקי לחשוב על אוכל והתעמלות כל היום ותהיי עסוקה רק באהבה - בעיה מסוג אחר... צריך שיקרה איזשהו שוק שיוציא אותך מזה. יכול גם להיות תהליך הדרגתי פנימי אבל זה הרבה יותר ארוך.

שלום רב!!!! מאוד קשה לי לכתוב על מה שעובר עליי אני בחורה בת 25 רווקה עצמאית אני גרה מחוץ לבית הוריי מיזה כ7 שנים מאוד קשה לי בחיים אני אומנם עושה המון דברים כגון לומדת עובדת וכו אבל אני מרגישה תמיד שאין טעם לכלום אני מאוד פוחדת שהמחשבות הרעות עולות לי בראש ומידי פעם אני מרגישה שלא משנה מה יקרה הכל הבל הבלים החיים חסרי משמעות לחלוטין .קשה לי עם עצמי ומאוד קשה לי לדבר על זה עם מישהו זר בגלל זה אני לא הולכת לטיפול. אני חייבת יעוץ כלשהו אני כבר מיואשת מעצמי מאוד אודה לך על כל יעוץ שינתן.

יש לך ידידות , ידידים ? כיצד את מבלה את זמנך הפנוי ? האם את עוסקת בתחום כלשהו הממלא אותך רגשית ? (הובי, קריאה ,טיולים או כל פעילות מעניינת עבורך או מפיגה מתיחות )

לאודליה שלום, הדברים שאת כותבת מוכרים ורבים חשים כמוך, כמובן כל אחד הוא שונה אבל ישנן בעיות שמעסיקות את כולנו. כך שבודאי אין מה להתבייש במה שאת חושבת ומרגישה. בפניה לאיש מקצוע יש יתרונות וחסרונות, מצד אחד מדובר על אדם זר וקשה לדבר עם אדם שהוא לא קרוב אליך רגשית, הזמן לשיחה קצוב ואם מדברים על טיפול פרטי אז עוד משלמים לו על כך.... מצד שני יש גם יתרון, אין לו סיבה לפגוע בך, את יכולה לפתוח את כל הדברים מתוך בטחון שהוא לא יספר לאחרים ולא ישתף אחרים, ובנוסף הוא איש מקצוע בתחום המדובר וכנראה יעזור לך להתמודד עם המחשבות ועם החיים. האם יש משהו שאת חושבת עליו שהוא מכשול ובגללו אינך פונה לטיפול? האם את יכולה לשאול שאלה ספציפית בקשר לטיפול, אשמח להשיב שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אני מחפשת כבר המון זמן פורום באינטרנט שבו אפשר לקבל מאנשי מקצוע מומחים כגון:פסיכיאטריים של מין או סקסולוגים ואחרים תשובות על שאלות של אנשים שסובלים מעכבות מיניות והימנעות מוחלטת. אני יודעת שבכל פורום שעוסק בסקסולוגיה אפשר לשאול בנושא. אבל אני מחפשת פורום שמישהו יכתוב לי דוגמא להיפנוזה איך להפנט אשה שסובלת מהימנעות מוחלטת ממין (כדי שבעלי יקרא וישכיל). ושאפשר לשאול איזה תרופות בדיוק יכולות לשפר ולשחרר אותי מעכבות. אודה לכם אם מישהו יוכל לתת לי קישור לפורמים כאלה בעולם. או שיתן לי שם של מומחה (פסיכיאטר או סקסולוג) שכתב מאמר של כל התרופות הפסיכיאטריות שמתאימות לבעיה של אשה שסובלת מעכבות קשות ביותר של הימנעות ממין וסלידה ממין ביחד. ומסביר גם איך כל אחת מהן עובדת על המוח. תודה מראש

לדעתי רצוי להמנע מצריכת אלכהל למטרה זו.

לקרן שלום, לצערי אין תרופה כדוגמת הויאגרה לנשים.... (עוד פעם קיפוח), אני חושב שבטח עובדים על תרופה כזו אבל עדיין לא יצאה לשוק. אני בטוח שתרופה כזו תהיה להיט.... בכל אופן יתכן שמדובר על קשיים נפשיים ויש לדברים רקע בעברך, כדאי להגיע לאבחון של פסיכולוג או פסיכיאטר ולשקול אפשרות של שיחות, לחשוב מהיכן העכבות ואלו עכבות ישנן ומכאן להמשיך. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום אני חולה בסכיזופרניה משך כ 4 שנים יש לי בעיות חמורות עקב זה יש לי דיכאונות אני ניסיתי המון תרופות והראשונה שביניהם הייתה הנרדיל היא תרופה מעולה מימה שזכור לי אני לא זוכר למה היפסקתי כי עבר הרבה זמן קצת יותר מאוחר ניסיתי עוד כמה תרופות וכולם לא עזרו לי היום היתחלתי טיפול חדש בכדור מובמיד זה מהמישפחה של הנרדיל ורציתי לדעת האם הוא יעזור לי כמו שעזר לי הנרדיל וכמה זמן זה יקח

לאלי שלום, אכן הנרדיל היא תרופה נוגדת דיכאון וטובה מאוד. החסרון הגדול הוא שצריך לשמור על דיאטה מאוד מיוחדת כאשר נוטלים את הנרדיל. הנרדיל פועל על אנזים MAO ומעכב אותו. המובמיד פועל בדיוק באותה הדרך אולם אין צורך בדיאטה כיוון שמובמיד מתקשר לאנזים באופן רברסיבלי בעוד אשר המובמיד נקשר לאנזים באופן קבוע. כיוון ששתי התרופות פועלות באותו המנגנון ומעלות את רמת הנוראפינפרין במוח סביר שההשפעה אצלך תהיה דומה. מהתרופות החדשות גם האדרונקס פועל באותו המנגנון. בהצלחה דר' גיורא הידש

ד"ר הידש שלום, אני נוטלת סרוקסט כבר קצת יותר משנה בשל חרדה כללית (+אגרופוביה). הכדור שיפר את תפקודי בצורה דרסטית ואני חייבת לציין שחיי ממש נהדרים כתוצאה מהשימוש בו. הבעיה שלי נובעת מהחשש להפסיק את הכדור כשארצה (בשנה הקרובה) להכנס להריון. לפני השימוש בסרוקסט נטיתי להתעלף ולסבול מחוסר שקט נפשי. הטיפול הקוגניטיבי אותו עברתי (בשילוב סרוקסט) התברר כלא יעיל . האם אוכל ליטול את התרופה או כל תרופה אחרת במהלך ההריון על מנת להשרות שקט על העובר ועלי? ובנוסף - מה קורה לעובר אם האם מתעלפת בשל חרדה? תודה על תשומת הלב.

שלום רב, השאלה הזו חוזרת על עצמה פעמים רבות, כדאי לך להכנס בסרגל הכלים ל"חיפוש" ולקבל אינפו. נוספת לשאלתך. את מדייקת מאוד בהצגת השאלה. מצד אחד אין זה טוב להיות בהריון עם תרופות (אפילו אם אומרים שהתרופה אינה מזיקה לעובר), ומצד שני להיות במצבים נפשים קשים והתעלפות גם אינה מועילה לעובר.... כלומר הבחירה צריכה להיות בין שתי אפשרויות וצריך לבחור את האפשרות הפחות גרועה.... הייתי שוקל עם הרופא המטפל את הפסקת הסרוקסט באופן הדרגתי אחרי טיפול של שנה, ובנוסף צריך לזכור שתרופות באופן כללי מסוכנות יותר בשליש הראשון של ההריון ובטוחות יותר בהמשך ההריון בהצלחה דר' גיורא הידש

שלום רציתי לשאול האם בן אדם שהוא אחרי צבא והוא רוצה שנה רק לבלות ולנקות את הראש והוא לא רוצה לעבוד וללמוד האם אפשר להגיד שאני פוגע בעצמי בזה שאני לא רוצה בנתיים לעשות כלום עם החיים שלי כי כל המשפחה שלי יורדת עליי ואומרת שזה לא נורמלי שאני פוגע בעצמי והורס לעצמי את החיים האם זה נקרא הפרעה ? כי כל הזמן מאיימים עליי שהם יקחו אותי לפסיכאטר שיש לי בעיה ואין לי בעיה האם אין לי זכות לא לעשות כלום עם החיים שלי האם אפשר לאשפז בבית חולים פסיכאטרי על זה האם זה נקרא בעיה נפשית ופגיעה בעצמי ? תודה

אחרי הצבא זה תקופה שבה מאוד טבעי שהצערים בודקים את עצמם- רצונותם, הגבולות שלהם, התנהגות וכו.' זה שאתה רוצה לקחת פסק זמן ולבלות לפני המחויביות הרציניות של החיים זה לגיטמי לחלוטין ומובן מאליו. אין זה מעיד על שום הפרעה נפשית . אתה לא צריך לעשות דברים מכיפה ובטח שאי אפשר לאשפז על דבר כזה. חבל שמשפחתך מאיימת עלייך כי זה בוודאי לא הפיתרון. משה, אתה אדם מבוגר עם רצונות משלו וכל עוד רצונותך לא פוגעים באף אחד אתה צריך ללכת בעקבותם- זו דעה שלי. לימודים ומחיביות אחרות לא יברחו לשום מקום. העיקר שאתה תגיע אליהם כשאתה מוכן לכך נפשית בהצלחה אריאל

תקשיב לי אני אומר תזרום, זה כמו שאתה מתגייס לצבא ונכנס לחרדות של מה אני יעשה עם עצמי שלוש שנים, שלוש שנים אני הולך לבזבז את הזמן. אתה עובר לבסיס אומר לעצמך שיט שלוש שנים בבסיס הזה ופתאום אחרי שבוע אתה עובר בסיס. אתה מבין תחייה מיום ליום, חוץ מיזה בסבבה שנה ככה חופשי, אפילו שנתיים למה לא החיים עוד ארוכים, וסיימתה את המחויבויות שלך... תזרום כמו מים, מים אף פעם לא מתנגדים למפל, הם נופלים איתו אך לא מפסיקים לזרום... בהצלחה. ואין לך בעיה נפשית בגרוש.

צודק

למשה שלום, אני מסכים עם האנשים שכתבו קודם, במיוחד אם היה לך שירות צבאי קרבי וקשה. בכל זאת הייתי מציע שתקשיב למשפחתך, אולי ישנן הפרעות נפשיות נוספות שהם שמו לב אליהן? אולי מצב רוחך אינו טוב? יתכן שישנם הפרעות נוספות פרט לנקודה של "מנוחה אחרי השירות"? שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

משה שלום לי זה דווקא נראה הגיוני ששנה רוצים מנוחה אבל אח"כ זה הזמן להתחיל לבנות את החיים. בהצלחה.

שלום רב אני נוטל כחצי שנה כדורי אפקסור איקס אר 75 מג כל יום אני סובל מדיסטימיה בהתחלה הכדור עזר אבל עדיין יש סימנים לדיכאון וזה לא עבר לגמרי האם זה נורמלי האם הכדור לא מתאים לי האם אני צריך להגביר את המינון אני תמיד חושד בחברתי שהיא גורמת לי לכל המצב הנפשי ואני עצבני מאוד רוב הזמן האם יש קשר בין עצבים לדיסטימיה האם אני צריך טיפול גם לעצבים קשה לי מאוד במערכות יחסים עם בחורות האם זה קשור מותר לציין שגדלתי ללא אימא

אחי גם אני נטלתי אפקסור אבל במינונים יותר גבוהים אני לא מבין הרבה אבל אני יכול להגיד לך שגם לי זה לא עזר אבל ברגע שהפסקתי עם זה הדיכאון החמיר מה שיש לי להציע לך זה שלא תפסיק עם זה עד שלא תילך לפסיכיאטר שלך ותתחיל אולי במשהו חדש ובקשר לתופעות לוואי לי לא קרה כלום אבל זה לא אומר שלך לא יקרה כלום שיהיה לך בהצלחה ביי

למתן שלום, משאלתך אני מבין שהאפקסור עזר אבל לא במידה מספקת. כיום אתה נוטל את המינון המינימלי של אפקסור ובהחלט אפשרות אחת היא להעלות במינון. הדבר החשוב יותר הוא להגיע לשיחות, הקושי במערכות יחסים יהיה כנראה גם עם החברות הבאות, פסיכותרפיה-טיפול בשיחות חשובה במיוחד לאנשים צעירים שמרגישים שדפוסי ההתנהגות שלהם פוגעים בהם. אפקסור ופסיכותרפיה הם הטיפול המלא. בהצלחה דר' גיורא הידש

זה מינון ממש נמוך, מינימום שני כדורים כאלה נחוצים.. מעבר לכך- מהידוע לי לדיכאון רמרון נחשבת היום לתרופה המקובלת ביותר.

חבר שלי סובל ממחלת נפש לא ידועה הוא חושב שכולם עושים לו כישופים הוא עושה כל הזמן פרצופים צועק עלינו שואל כל הזמן מה קורה הכל טוב מדבר עם שידים ועולה לבתי קברות הוא מאוד לא רגוע מאוד עצבני וחושב שהוא נורמלי מה הסימנים שתיארתי מהי המחלה כיצד ניתן לטפל בו למרות שהוא לא רוצה טיפול הוא גורם סבל רב למשפחתו ולסביבה אינו עובד רווק ובודד הוא חושד אפילו במשפחתו שהם מכשפים אותו ונתפס באחים מסויימים הוא חושב דרך אגב שהוא נורמלי ולא מוכן לקבל טיפול מה עושים איתו לעזאזאל זה נמשך כמה שנים

לאנגלו שלום, אני נזהר מלאבחן אנשים ברשת מבלי שבדקתי אותם. עם זאת יתכן מאוד שכפי שכתבת מדובר כאן על מחלת נפש. הבעיה שהאדם לא רוצה להגיע לטיפול היא שכיחה ולצערי מאוד כואבת. צריך להשתדל לשכנע אותו ולשדר לו מסר ברור וקבוע שהוא זקוק לטיפול. אפשר גם לנסות להעזר ברופא המשפחה או פסיכיאטר שטיפל בו בעבר. לעתים האנשים מסכימים להתחיל בטיפול אצל פסיכולוג אשר יכול לעשות את ההכנה לטיפול אצל הפסיכיאטר. לצערי בעיה כזו שכיחה וישנם משפחות רבות המתמודדות עם מצב דומה, יתכן שאנשים יכתבו לך על כך בפורום. בכל אופן צריך הרבה מאוד סבלנות ולמרות התנהגותו החריגה לנסות ולשמור על קשר אתו. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

דוקטור האיש אינו מוכן לשמוע על טיפול בכלל וגורם המון המון סבל למשפחה השאלה האם ניתן לאשפז אותו בכפייה ומה ההליך האם הוא מורכב בתי משפט וכו או רק ל גשת לפסיאטר

בוקר טוב רציתי לשאול כמה זמן יכולה להימשך "תופעת הלוואי" של ירידה בתיאבון בליקחת רסיטל. אני מרוצה מכך ורציתי לדעת כמה זמן אוכל "להנות" מזה? בתודה רבה

שלום רב, בדרך כלל הבנות (אבל גם בנים ) מאוד מרוצים מחוסר התיאבון בתחילת הטיפול והירידה במשקל. תופעת לוואי זו חולפת כעבור כשבועיים ולעתים יורדים כ-5 ק"ג.... שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

ידידי משמש כרופא בבי"ח מכובד. הוא חש דיכאון . הוא מתפקד באופן רגיל בעבודה אך בחייו האישיים מלווה אותו הדיכאון. לדבריו : -אם יצטרך לקחת כדורים נגד הדיכאון - או - אם יפנה לקבל טיפול אצל פסיכולוג/פסיכיאטר --- יאלץ לוותר על מקצועו ( כרופא בשרות הקהילה) - האם הוא צודק? האם יתכן שיש סעיף כזה בחוזה העסקתו? תודה

בכלל לא נדיר שרופאים, כולל פסיכיאטרים, זקוקים לתרופות פסיכיאטריות. ברוב המקרים הם רושמים לעצמם את התרופות ורק לעיתים רחוקות הם נגשים לטיפול פסיכיאטרי או פסיכולוגי, כמובן רק באופן פרטי. שלילת הרישיון תלויה בתיפקוד ובהתנהגות של הרופא. אם מנתח לב מתנהג בצורה מוזרה אז לטובת הציבור (שנזקק לשירותיו) וגם לטובת הרופא עצמו צריך לבדוק את מצבו הנפשי ולהחליט מה לעשות. שלילת רישיון היא הסנקציה הכי חמורה שאפשר להפעיל נגד רופא ולכן רק לעיתים רחוקות ביותר משתמשים בה. תקרא את הכתבה הבאה בנושא: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2708255,00.html

ליוספה שלום, אכן היום התפרסם מאמר בה"ארץ" בנושא זה. בארצנו המצב קצת שונה. במידה ופסיכיאטר מדווח על רופא (או כל אדם במערכת הבריאות) שהוא סובל מדיכאון האדם מופנה לוועדה רפואית של משרד הבריאות המיוחדת לנושא זה. מניסיוני עם רופאים חולים שהוועדה החליטה בעניינם, בארץ בדרך כלל לא מחמירים עם הרופאים ובאים מאוד לקראתם. כך שסביר להניח שבארצנו אדם הסובל מדיכאון ומתפקד לא יאבד את רישיונו לעסוק ברפואה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

האם לשמש ולחום יש השפעה יותר קשה כשנוטלים תרופה ממשפחת הפרוזאק, בדומה לתרופות אנטי פסיכוטיות (מבחינת ויסות חום הגוף וכו')? תודה.

לנדיה שלום, התשובה היא שלילית. לעתים יש תופעת לוואי של הזעה רבה עם התרופות מקבוצת הפרוזק אבל אין הדברים קשורים לחום או לשמש. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

היום התברר שהגוש שהוציאו בניתוח לאשתי אינו סרטני. מחר פגישה עם רופא מומחה בקשר לילדה. האם אני אדם חזק, או פשוט מנגנוני ההגנה אינם מאפשרים לי לחוות את אשר קורה סביבי (שאלה רטורית ) מה זה משנה. בערב הזמננו חברים בערב של יינות וגבינות היה נעים. היום כדי לברוח מההכאבים הרגשיים אני ברחתי לזכרונות ילדות נעימים ויפים. הצגה בקרקס פרס שקיבלתי ,מסיבת יוםהולדת. הזכרונות היפים הם בהישג יד ואני מביא אותם למציאות העגומה שהופכת לנסבלת למספר שעות. פתאום אני חש קטנוני. מה חשה אמו של החייל החטוף. מה הסבל שלי לעומת סיבלו של הורה שכול ,אלמנה יתומה. החולה הסופני. אני צריך להודות לאלוהים שהעניק לי יום נוסף ליד יקירי. מחר מי יודע. סתם מחשבות .. סליחה על החשיפה הייתי להוציא דברים אחוצה. שיהיה לכם ערב טוב רגוע ונעים.

אין לך מה להתנצל.. כל הכבוד על "הבריחות" לזכרונות טובים וימים טובים יותר זה מנגנון הגנה מצוין אל תאבד אותו , עדיף על דיכאון... בקשר לצרות למינהם, כל אחד ו"החבילה" שלו..ובאמת טוב לקבל פרופורציות , הרבה בריאות לאישה .. ושיהיה לכם ערב טוב..

לדן היקר, תמיד טוב לשמוע ממך, מקווה שתמשיך להיות חזק ובקרוב הדברים יסתדרו ותוכל גם להנות מהיש. הידש

לפני כשבועיים בערך אירגנתי יחד עם עוד אנשים מפגש לאנשי פורום הלופוס שאני משתתפת בו. למפגש הגיעו אנשים מהפורום והוא היה בקניון עזריאלי באחד מבתי הקפה. היה מאוד נחמד לפגוש את האנשים שאני רואה בכנסים וסתם לשבת ולדבר על כל מיני נושאים. מה דעתכם לארגן מפגש שכזה פה? נשמח כמובן אם ד"ר הידש - תכבד אותנו בהופעתך. אפשר להיפגש בקניון עזריאלי כך שזה יהיה מרכזי לכולם. מי שלא רוצה להגיע לא חייב . מה דעתכם????? אריאל

דר הידש לא יבוא מהצפון הרחוק בשביל לראות את הטימטום שלך!

הרוב כאן מהצפון. תעלי על הרכבת לכיוון חיפה.

עזריאל - למה להיות מגעיל, לא רוצה - אל תבוא. האדם השני שכתב - אל תעשה הכללות בלי להכיר קודם כל את כל הגורמים. לאריאל.. כדאי שתשכחי את הרעיון ומהר. אני לא בטוחה שאת אריאל האמיתית, כי אחרת היית יודעת איך כולם פה שומרים מאוד בקנאות על הפרטיות שלהם ובחיים לא ייחשפו ככה. גם ד"ר הידש לא יגיע לדעתי, אפילו אם זה יהיה בצפון, כי גם הוא שומר על "דיסטנס" מסויים. כן, הוא נחמד ומקסים ועונה לכולם ולפעמים (בפורום השני בכל אופן) הוא ככה נותן איזה פן אישי שלו, אבל בצורה מקסימה ומעוררת הערצה הוא מצליח לתת את כולו בשבילנו אבל בעצם לא לתת כלום מעצמו. בקיצור.. שכחי מזה.

שלום ד"ר אני בחור בן 27 נוטל סרוקסאט כדור ליום, לאחר כשבועיים הרגשתי כמו חדש אף ללא תופעות לוואי, על דעת עצמי החלטתי שאני מפסיק את הטיפול. כעבור שבועיים לערך התעורר אצלי ניצוץ של חרדה , החלטתי שאני חוזר ליטול את התרופה ( בעקבות עבודה חדשה מחייבת מול קהל) , שוב כעבור שבועיים החרדה חלפה אך התעוררו תופעות לוואי דיי מלחיצות : עייפות נוראה- גם אחרי שינה של 6-8 שעות אני מרגיש תשוש נורא עד כדי הרדמות בעמידה , אינני מצליח לעמוד במשימתי כמדריך אינני מרוכז, לכל זאת מתלווה כאב ראש אשר מלווה בזרמים שונים בראש, הגעתי למצב עייפות עד כדי עילפון. מאד מוזר לי כי בפעם הראשונה שנטלתי התרופה כל זאת לא הופיע !! אשמח לשמוע את חוות דעתך תודה

מה חשבת שזה אקמול ? מפגר

ליאור - מה שקרה לך - קרה בדיוק גם לי עקב התחלת שימוש בתרופות הארורות האלה זרמים חזקים בראש, כאבי ראש, עייפות, נדודי שינה, חרדות וכל הזבל הזה. הכל מתחיל בתרופות והכל קשור לתרופות. גם אני ניכנסתי לתיסבוכת הזאת ולא יודעת איך לצאת משם בחיים. מה שאני מציעה לך - רק אל תהיה רופא של עצמך, אסור לשחק עם הכדורים האלה. אנא תתיעץ עם ד"ר הידש - הוא הטוב ביותר!! ואם מתאפשר לך אז תיגש לקבל איבחון מעשי אצל רופא פסיכיאטר באיזור מגוריך (הרופא שנתן לך את המירשם) ותשמור על עצמך, צריך להיזהר עם המינונים עד כמה שאני מבינה. אני הגעתי לחדר מיון לא פעם אחת מאז שהתחלתי את התרופות (וגם לי זה לא קרה מיד בהתחלה אלא לאחר שבועיים!!!!) שיהיה לך רק בריאות!

ד"ר הידש שלום, תודה על תשובתך משבוע שעבר. האמת היא שאני ממש לא יודעת מה לעשות, אני מרגישה אבודה. אני ללא טיפול פסיכולוגי כרגע (שאני לא ממש מאמינה בו כבר) ולפי מה שאמר לי הפסיכיאטר אין תרופה שיכולה לעזור לי עם הדכאון והחרדות. אני בוכה מדי יום, ומרגישה כאילו איני לוקחת שום תרופה. רציתי לשאול אותך מספר דברים: 1. אם התרופות (להזכירך, אפקסור במינון 300 מ"ג, וטופמקס במינון 100 מ"ג ליום מזה חצי שנה) אינן עוזרות לי, כי כל התסמינים חזרו כמעט באותה עוצמה, האם להמשיך לקחת אותן, או אולי להפסיק? 2. כיון שאיני יכולה להגדיל את מינון הטופמקס (שכן הגדלה גורמת לי לטשטוש הראייה) הפסיכיאטר הציע אולי להחליף את הטופמקס בלמיקטל אבל ציין שיש לה מספר תופעות לוואי חמורות, ושהיא אפילו יכולה לגרום למוות במקרים נדירים. אודה לך אם תוכל לפרט לי על תרופה זו, למה היא מיועדת ומה הן תופעות הלוואי שלה. 3. אני מאוד מפחדת לקחת ליתיום, מה גם שאני סובלת מלחץ דם גבוה. האם זה אומר שאצטרך פשוט להתרגל לחיות עם הדכאון הנורא הזה ועם החרדות?, איך ניתן להסביר שהיתה תקופה קצרה שגם הפרוזק וגם האפקסור גרמו לי לתחושה טובה יותר ולהקלה משמעותית בחרדות, אולם זו נעלמה לאחר מספר מועט של חודשים. האם תקופה טובה כזו תחזור, או שהמצב הדכאוני הוא השולט ולמעשה לתרופות אין כל השפעה עלי? 4. האם כדאי לנסות תרופה אחרת נגד החרדות כגון פבוקסיל? תודה רבה על התייחסותך, יעל

ליעל שלום, אתחיל עם התשובה הפשוטה יותר, בדרך כלל אין טעם לעבור מאפקסור הפועלת גם על הנוראדרנלין וגם על הסרוטונין לתרופה הפועלת על הסרוטונין בלבד כמו הפבוקסיל. אם להחליף את התרופה הנוגדת דיכאון אז כדאי אולי לחזור לתרופות מהדור הישן כמו אנפרניל או טופרמיל, למרות תופעות לוואי אפשריות לעתים הן יעילות יותר. אפשר גם לנסות תרופות נוגדות דיכאון מקבוצות אחרות כמו רמרון, טרזודיל, בונסרין ומלודיל, הן פועלות במנגנונים לעתים שונים ולכן יתכן שהם יתאימו לך יותר. טופמקס ולמיקטל וליטיום (כמו טגרטול ודפלפט) הן מהקבוצה של מייצבי מצב הרוח, מכל התרופות הללו רק לליטיום יש יתרון כעוזר נגד דיכאון, השאר די דומות ויעילותן דומה. לכן איני בטוח שיש מקום להחלפה. עם זאת בטיפול הפסיכולוגי אני המלצתי על טיפול קוגניטיבי שהוא הטיפול המומלץ כיום כטיפול בדיכאון ביחד עם תרופות! תמשיכי לעדכן דר' גיורא הידש

ד"ר הידש היקר שלום כזכור לך אני ממשיכה טיפול בפבוקסיל 200 מ"ג + וואבן X 4 ביום. בשישי בלילה התחלתי להרגיש זרמים חזקים בגוף, רעד, לחצים בראש, יובש בפה והקאות. הוריי לקחו אותי מייד לחדר מיון ושם ערכו לי בדיקות. לא נמצא כלום בדם/שתן. רופא ממח' אונקולוגיה טען שאלו תופעות לוואי של הפבוקסיל ועלי להפסיק את הכדור בהתייעצות של הפסיכיאטר. האם באמת אלה תופעות של הפבוקסיל? בעיקרון, בהריון סבלתי מחרדה אך כיום, לאחר הפסקת ההריון, אני כבר לא בחרדה אם כי במצב רוח ירוד מאוד. האם לדעתך יש צורך בכלל בתרופה? ואם כן, אולי אני זקוקה למשהו אחר?? אודה לך מאוד לעזרה!

מי שנתן לך את התרופה הזו ובמינון הזה צריך לירות בו בראש בטח איזה פסיכיאטר רוסי מסריח בשקל 200 מג פבוקסיל?? זה כמות שנותנים לחמורים!! וזו תרופה שלוקחים ומעלים מינון בהדרגה אחרת תרגישי פיצוצים כמו שהרגשת לכי לרופא יותר נורמלי יש תרופות הרבה יותר טובות אבל מה קורה לאנשים שלא מבינים הם מתחילים ככה ברגל שמאל וכבר לא מאמינים לרופאים 4 וואבן????????????? את מצליחה לעמוד על הרגליים???????????

לשירי שלום, אני מבין שיש שיפור במצבך אבל עדיין דברים רבים אינם בסדר, את יודעת את דעתי שיתכן שיש תרופות העדיפות על הפבוקסיל אבל במידה והפבוקסיל עוזר ויש שיפור הדרגתי במצב אז בודאי שלא כדאי להפסיק את מה שעוזר. איני מבין מה קרה ביום שישי? מה פתאום בדק אותך אונקולוג? אולי התכוונת לגניקולוג? בכל אופן הפבוקסיל אינו גורם לתופעות לוואי "חדשות", כלומר כל תופעות הלוואי באות ומוכרות מתחילת הטיפול ואין התווספות של תופעות לוואי או דברים נוספים. יתכן שבנוסף למצב הנפשי את עוברת מחלה וירלית "קלה" כפי שרבים עוברים למרות הקיץ. צריך לחכות ולראות מה קורה. שמח לשמוע ממך, ואשמח אם תכתבי כיצד את מרגישה בימים אלו. תתעלמי מהתשובה הנוספת לשאלתך. שמח לשמוע ממך ומקווה לשמוע דברים טובים דר' גיורא הידש

אהלן, קפצתי לביקור כי מאוד התגעגעתי לפורום ולכולם. מה שלום כולם? ד"ר הידש? שגב? אריאל? נטע? גיא? דבור באטרף? כולם עדיין פה? ליאה שלנו חזרה במקרה? מה קורה עם יעל? יש התקדמות? אריאל - איך את מסתדרת בחופש? מצליחה להעסיק את עצמך ולהרחיק כל מחשבה שלילית? עדיין יש צ'אט בימי שלישי ושבת? אתם משתתפים עדיין גם בפורום השני של ד"ר הידש? אני אקפוץ גם לשם להגיד שלום. מה חדש? נו, ספרו כבר. אני סקרנית :-)

הי יפעת באמת הרבה זמן לא דיברנו. שלחתי לך אימל לפני כמה שבועות אך מעולם לא קיבלתי תשובה. אני בסדר יחסית. מבחינה נפשית ממש בסדר ופיזית קצת פחות. השבוע אני אמורה לטוס עם חברות לספרד ואני מאוד מתרגשת - אני כבר לא יכולה לחכות. אומנם זו נסיעה של 7 ימים בלבד אבל אני מקווה להפיק ממנה את המירב. חוץ מזה די משמעמם בחופש אך הוא עובר לי יותר מהר משחשבתי. שנה הבאה הולכת להיות לי שנה מאוד מאוד קשה כך שאני לא מצפה לה בכליון עיניים. מה איתך? מה עם הפיסול? את כבר יוצאת יותר מהבית? אריאל

היי מתוקה, יכול להיות שבטעות לא שמתי לב לאי-מייל ממך כי אני מקבלת המון מיילים, אבל עד כמה שזכור לי עניתי לך. אם לא עניתי לך אז סליחה. מאוד התגעגעתי. אני מאוד שמחה לשמוע שאת טסה לחו"ל, תעשי חיים משוגעים. גם אצלי המצב הנפשי יותר טוב ואני שמחה שגם אצלך. מה עם הכיחכוכים בגרון? נעלמו כבר??? אני אכן יוצאת יותר מהבית וממש מרגישה טוב. בשבוע שעבר אייל בא אליי לכמה ימים ויצאנו לבלות ומאוד מאוד נהנתי. הזמנות לחתונה בקרוב ;-)) יש לי קצת בעיה בירידה במדרגות. אני "חייבת" לרדת עם שני אנשים אבל אח"כ אני מסתדרת וגם בחזרה במדרגות אני מסתדרת. משום מה זה קשה לי יותר בירידה. אבל אני אתגבר גם על זה. את מעבירה שיעורים באנגלית בחופש או שבסוף לא הלכת על זה? מה את עושה כל היום? מה לגבי איזה מפגשון בצ'אט של כל החבר'ה? רוצים? יפעת.

זוכרים, בטח שזוכרים, זוכרים ועוד איך.

יפעת החמודה! מה שלומך? גם אני הרבה זמן לא הייתי כאן. איזה טלפתיה! נכנסתי וחשבתי עליך. תודה על התענינותך. יעל הוותיקה

כמה טוב לשמוע ממך. הכל בסדר? יש התקדמות? למה את לא נכנסת לכאן יותר? אולי תלכי לקבוצת תמיכה כדי להקל עליך קצת? מה שלומך חוץ מזה? ממש התגעגעתי לכולם ואני לא שוכחת אף אחד! התרקחתי מהפורום כי הרגשתי שזה יותר טוב לי אבל האנשים חסרים לי מאוד. בדיוק הצעתי לאריאל שנעשה מפגש בצ'אט, מה דעתך?

אני מרגיש טוב , ואת? ואולי תעשי באותה הזדמנות סולחה עם נילי?! יכולת גם לרשום את שמה בין כל השמות (כבר אמרתי שהייתי בסוף....) ,סה"כ היא הייתה כאן לפני כולנו,אבל די חשבונות,בו נפתח דף חדש. תרגישי טוב ומקויים שחל שיפור במצבך. גיא

מה המצב? לסדר של האנשים לא הייתה כל חשיבות, זה היה אקראי ולכן קח בקלות את זה שהיית אחרון ברשימה. אצלי הכל בסדר ומצבי אכן משתפר וטוב לי. מקווה שגם אצלך :-) המון בריאות!

יש לי אח שכנראה סובל מסכיזופרניה הוא חושב שהמשפחה עושה לו רע הוא גורם לנו להמון סבל שלא יתואר ואינו חושב שהוא חולה הוא אלים לפעמים ומסוכן , אינו חושב שהוא משוגע ולא רוצה ללכת לטיפול , כיצד נוכל לאשפז אותו בכפייה יש לציין כי הוא בן חמישים רווק ומובטל , איננו יודעים כיצד לנהוג ואנו עוברים סבל רב

דוד, אכן סבל רב, נסו להתקשר למוקד בנפשנו, יש להם נסיון רב, מצרף אליכם קישור לאתר שלהם ובו כל הפרטים, מקוה שתמצאו דרך לעזור לאחיכם ולעצמכם. http://benafshenu.jerusalem.muni.il

לדוד שלום, כדי לעזור לאחיך,יש לברר בדיוק את המצב הנפשי בו הוא שרוי. על מנת לעשות זאת יש לפנות לפסיכיאטר אשר יוכל לעזור גם במציאת טיפול מתאים(התנהגותי,תרופתי).ניתן לפנות לפסיכיאטר פרטי או דרך קופות החולים השונות, ובמקרי חירום ניתן לפנות למיון פסיכיאטרי בביה"ח בארץ. רפואה שלמה לאחיך מיכל

אפשר לפנות לפסיכיאטר המחוזי מצורפים הכתובות והטלפונים 1. משרד הבריאות-משרד ראשי מען: רבקה 29 ירושלים טל: 5681241-02 2. לשכת פסיכיאטר אזורי ירושלים מען: בי"ח כפר שאול, כפר שאול טל: 6512911-02 3. לשכת פסיכיאטר אזורי ת"א מען: הארבעה 14 ת"א-יפו טל: 5634804-02 4. לשכת פסיכיאטר אזורי חיפה מען: הפרסים חיפה טל: 04-8522857 5. לשכת פסיכיאטר מחוזי אזור צפון מען: בי"ח צפת, צפת טל: 6924318-06 6. לשכת פסיכיאטר אזורי דרום מען: מרכז לבריאות הנפש, ב"ש טל:6401401-07 7. לשכת פסיכיאטר אזורי מרכז מען: בי"ח באר יעקב, באר יעקב טל: 9258374-08

לדוד שלום, לצערי מצב כמו של אחיך שכיח וישנם רבים המתלבטים בשאלה זו. אשפוז בכפיה אפשרי רק כאשר האדם מסוכן לעצמו או לאחרים, במידה ומדובר במחלת נפש אבל ללא סיכון אין אפשרות לאשפוז בכפיה למרות הרצון הטוב לטפל באחיך. כדאי שתעיין בשאלה דומה שעניתי אליה שהיא כעת בעמוד הראשון, הייתי מציע להעזר ברופא המשפחה אולי הוא יכול לבוא לביקור בית ולעזור. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

האם הורדת המינון יכולה להוביל לתופעות הבאות : יובש בפה, שלשולים, נטייה לנמנום, חזרה לנטיות אובססיביות, תחושות של חוסר סבלנות ורצון להימנע מאנשים כמו גם נטייה להתעצבן בקלות.....?

לליאת שלום, יתכן ויתכן אבל קיימות שתי אפשרויות. יתכן והורדת המינון מוקדמת מדי ואז ישנן תופעות שהיו בהתחלה שבגללן את נוטלת את הטיפול. אפשרות שניה היא שמדובר בתופעות של הפסקה מהירה מדי או הורדה מהירה מדי של המינון ואז ישנן תופעות כאלו החולפות אחר מספר ימים. בהצלחה דר' גיורא הידש

שלום, כבר שנים רבות לפני שינה אני מפנטזת על דברים משונים. משתדלת ללכת למיטה מוקדם יחסית כדי לבלות ולהנות כמה דקות ללא נוכחות של בן זוגי. הנה מספר דוגמאות (כל זה אני משחקת ממש אמיתי): 1. אני שוכבת בבית חולים ויש לי מחלה סופנית. באים אלי אנשים חשובים-קולגות מעבודה,בוסים - בדרך כלל זה גברים. אני מרגישה רע מאוד, אך לא מראה להם את זה. ואז אני מתה מול עינהם. 2. חטפו אותי. מחזיקים אותי קשורה למיטה, ערומה, מסבירים לי שהנני נמצאת במקום שמיועד לשרת גברים עם צרכים מיוחדים. בודקים אותי בכל החורים ואומרים שאצטרך לעבוד סדרת "טיפולים" לפני שאתחיל "לעבוד"... 3. עברתי תאונת דרכים ואולכת למות - בן זוגי (שאני מאוד אוהבת) נמצא לידי ובוכה... ממציאה מדי פעם מקרים נוספים. באופן כללי אני בריאה, עובדת בעבודה מעניינת ודי מצליחה, בן זוגי בן אדם מקסים ואנו חיים באושר + ילדים. מה קורה לי? למה אני צריכה את זה? לאף אחד לא סיפרתי על התופעה המוזרה הזאת , אפילו לחברות שלי מאוד קרובות!!! תודה מראש טניה

לטניה שלום, מדובר על דימיון ופנטזיות (במובן החיובי), אין מדובר על הפרעות נפשיות, לדמיין זה תמיד טוב. מדוע דווקא דמיונות אלו? על כך צריך להעריך את מבנה האישיות שלך ואז אפשר להבין את הלא מודע באופן יותר מעמיק. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

החלטתי להפסיק טיפול בסרוקסט עקב אי- שביעות מלאה מהטיפול,שלא כל כך עזר ל o.c.d אך לדכאון ולחרדה-כן. הורדתי מינון של 20 מ"ג בהדרגה,ובימים האחרונים לאחר שהפסקתי לחלוטין, המצב בכי-רע דיכאון ,חוסר תאבון,תחושות לא טובות בבטן. [במשך הירידה ההדרגתית במינון,גם כן היו תופעות שחלפו כמו חרדות ,בחילות.] האם התופעות של הימים האחרונים הן תופעות גמילה? או חזרה של "המחלה"?

לגל שלום, לא תמיד אפשר לאבחן בצורה חד משמעתית, שאלתך נכונה ואלו הן שתי האפשרויות. עם זאת הייתי מנסה להוריד את המינון באופן יותר הדרגתי ואז לראות מה קורה? שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

לד"ר גיורא שלום רב: בני הופנה לאיבחון בבי"ח פסיכיאטרי לאחר שהות של כשבועיים החליטו לשחררו בטענה שיש לטפל מחוץ לבי"ח, וכל חששותיו של הפסיכיאטר המפנה לא היו מוצדקות לאשפז, בני היום כועס מאוד עלינו ההורים מאחר ושיתפנו פעולה עם הפסיכיאטר ושיכנענו אותו להתאשפז שלא לצורך עתה קשה לו להתמודד עם הסטיגמה של האישפוז, הוא לא מוכן לחזור הביתה לכן אנו לא יודעים אם הוא לוקח תרופות כמו שנדרש ממנו. בנוסף אנו לא יודעים איך לנהוג עם הכעס שלו למרות שמצידנו רצינו אך ורק את טובתו הוא בן 25 ותמיד היה מחובר לבית , נא תשובתך המהירה לוסי

ללוסי שלום, חבל שבבית החולים יצרו מצב שבו תמכו בבן נגד ההורים, כנראה שהם לא הבינו את הקשיים הרבים שיש לכם לטפל בו בבית.... למרות שהגישה של טיפול בקהילה היא הגישה הנכונה וחשוב לעשות את כל המאמצים לטפל בבית, לא תמיד זה אפשרי. חבל, כי בסך הכל מצבו החמיר וכעת אין שיתוף פעולה. אני חושב שצריך להדגיש לבן שהוא חייב טיפול, הסיבה לאשפוז הייתה אי שיתוף הפעולה שלו, ובמידה והוא ימשיך לא לשתף פעולה (ואין חשיבות לסיבה שהוא לא נוטל טיפול), הוא יגיע לאשפוז נוסף. הנקודה החשובה היא שהוא זקוק לטיפול, הומלץ על טיפול והטיפול עשוי לעזור לו ולשפר את מצבו. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

ומה עושים עם זה? , כמה אחוזים מהאוכלוסיה בארץ, והאם כל חולי הסכיזופרניה חייבים באישפוז?

לידיה , הנה קישור שמסביר מהיא סכיזופרניה, האם חייבים אישפוז אני לא יודע נראה לי שאם תופסים בזמן את המחלה ניתן לטפל במסגרת הבית או באישפוז יום, בקשר לאחוזים לפי הכתבה אחוז אחד מהאוכלוסיה יכול ללקות במחלה במהלך חייו..כמובן שהיום יש טיפולים טובים ומי יודע אולי עוד כמה שנים יהיו תרופות עוד יותר טובות.. הקישור שמסביר: http://benafshenu.jerusalem.muni.il/psycology/sciz2.htm

אודות המחלה: סכיזופרניה הנה מחלת נפש מגבילה, יקרה וקשה לטיפול. על פי נתוני עמותת "אנוש", המחלה תוקפת כ- 1% מהאוכלוסייה ומופיעה, בדרך כלל, בגיל ההתבגרות והבגרות הצעירה- עד גיל 30 לערך. בישראל חיים כ- 60,000- 70,000 חולי סכיזופרניה. ביטוי המחלה: המחלה מתבטאת בשתי קבוצות עיקריות של תסמינים. - התסמינים החיוביים (אקטיביים)- הזיות, מחשבות שווא, נטייה להתפרצויות אלימות וכיו"ב. אלה הם סימניו האקטיביים של "השיגעון". - התסמינים השליליים (פסיביים)- אפתיה, הסתגרות, התבודדות, תפקוד חברתי לקוי. כאשר חולה לוקה בהתקף חריף של המחלה (התסמינים האקטיביים) דורש הדבר טיפול פסיכיאטרי, אשפוז ואיזון. סכיזופרניה יכולה לבוא לידי ביטוי גם בהתנהגות "תמהונית", מה שמכונה אדם "מעופף". אחד מביטויי המחלה הנו ניפוח של אירוע בודד לממדים ענק, התייחסות אליו בלבד והתעלמות מכל לוגיקה בסיסית. הבעייתיות הנעוצה בטיפול בחולי סכיזופרניה: כמו בכל מחלה אחרת, ההיענות לקבלת טיפול תרופתי על בסיס קבוע בקרב חולי סכיזופרניה נעה סביב 50%. "יש מין תחושה כזו שאם איני לוקח תרופות אז אני לא חולה" זאת בנוסף לתופעות הלוואי- ריור, תנועות גוף אופייניות לפרקינסון, הבעת פנים אפטית, ירידה בתפקוד החברתי- שיוצרות למטופל תעודת זהות של חולה ומקשות על השתלבותו בחיי היום יום. הימנעות מנטילת התרופות וממעקב רפואי עשויה להנחיל שוב את המחלה. כיום, יש בשוק קבוצת תרופות יעילה לטיפול במחלה, המאפשרת טיפול בסכיזופרניה במצבי חירום, וכן מתן טיפול תרופתי ארוך טווח ללא תופעות הלוואי הקשות. ברם, חלק מתרופת אלה אסור לשימוש בחולים שעברו התקף לב לאחרונה, חולים שסובלים מאי ספיקת לב שלא אוזנה תרופתית וחולים המטופלים בתרופות להפרעת קצב. עובדות ומספרים אודות סכיזופרניה 1. סכיזופרניה היא מחלה של גברים ונשים כאחד, ושל כל הגזעים והתרבויות. 2. סכיזופרניה תוקפת 1% מכלל האוכלוסייה. 3. ארגון הבריאות העולמי מעריך כי סכיזופרניה היא אחת מ - 10 המחלות המגבילות ביותר. 4. תוחלת חייהם של חולי סכיזופרניה קצרה ב - 20% בהשוואה לכלל האוכלוסייה. 5. כ - 10% מחולי הסכיזופרניה מתאבדים. 6. ההוצאות הישירות והעקיפות בטיפול בחולי סכיזופרניה נאמדות ב - 104 מיליארד דולר בארה"ב בשנה. 7. רק 1% - 5% מסכום זה מופנה לטיפול תרופתי. 8. לפחות 30% מחולי הסכיזופרניה אינם מגיבים היטב לטיפול התרופתי. 9. כ - 50% מחולי הסכיזופרניה יסבלו מהתפרצות מחודשת של המחלה בתוך שנה משחרורם מבית החולים. 80% מהחולים יאושפזו שוב תוך שנתיים. 10. למעלה מ- 40% מחולי הסכיזופרניה סובלים מהשמנת יתר, בהשוואה ל - 27% באוכלוסייה. 11. כ - 70 - 80% מחולי הסכיזופרניה מעשנים, בהשוואה ל - 25% באוכלוסייה. ----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- המאמר נכתב ע"י פרופ' משה קוטלר מנהל המרכזים לבריאות הנפש, באר יעקב \ נס ציונה

או הזיות? אם אתה חושב שיש עוד בנאדם בחדר - למרות שאתה יודע שאין, זה נחשב הזיות?

אני רואה שיש לך סקרנות רבה .. אולי תספרי לנו למה? למה דווקא סכיזופרניה? אולי נוכל יותר לעזור לך יותר אם נדע מאיפה נובעות השאלות..:)

מי את ? תרשמי בבקשה כינוי אחר זה מבלבל אותי

לפני כחודש העליתי את מינון הסרוקסט מ-40 מ"ג ל-60 מ"ג(חוץ מזה אני לוקחת גם 2 כדורי אדרונקס ליום) וההרגשה מצוינת.עם זאת,אני יודעת שהסיפור עדיין לא נגמר וקרוב לוודאי שעוד כמה זמן ובעצם אולי כבר עכשיו אני ארצה להעלות את המינון כי אני מרגישה שעדיין חסר לי.היית ממליץ לי להעלות את הסרוקסט ל-80 מ"ג או לעבור לאפקסור? מה המינון של האפקסור שאני צריכה להתחיל ממנו כדי שלא יהיה פחות מ-60 מ"ג סרוקסט ו-2 אדרונקס(ואפילו בדרגה אחת יותר כי המטרה שלי היא להעלות כדי להשיג יותר השפעה) ? האם יש חשיבות בשיקולים לכך שאני אקבל רק את האפקסור הרגיל ולא ה-XR ? תודה-יערה

יערה שלום גם אני אמורה לקחת 60 מ"ג. בינתיים אני לוקחת 20 מ"ג, ואני מאוד חוששת להעלות את המינון בגלל תופעות לוואי כמו השמנה וכו'. רציתי לשאול אותך איך את מרגישה עם המינון של 60 מ"ג, והאם יש לך תופעות לוואי כלשהן מהמינון הזה? שיהייה לך רק טוב, נטלי.

לי אין בכלל תופעות לוואי מהסרוקסט בכלל ומהמינון הזה בפרט ,חוץ מקושי להירדם בלילה לכן אני מקפידה לקחת את הכדורים לפני 09:00 בבוקר ואז זה לא גורם לבעיות. האם ה-20 מ"ג גרם לך להשמנה? כי אם לא אז אני לא חושבת שאת צריכה לחשוש.

לד"ר הירש שלום! יש לי שתי שאלות, אחת ,לבני חל שיפור בקשר לתיפקוד וכן בקשר למחשבות השווא ובכל זאת החליט הרופא להעלות את המינון של הרספירידל מ3 מ"ג ל4 מ"ג מה הסיבה להחלטה כזו, באותו ביקור הוא החליט לתת לו גם חומצה פולית מה תפקידה של תרופה זו במצב הקיים. בברכה יעקב

ליעקוב שלום, אני שמח שהמצבו של הבן טוב יותר, כנראה שהרספרידל מתאים לו ולכן מצבו ימשיך להשתפר, בדרך כלל השיפור עולה במשך כארבעה חודשים מתחילת הטיפול. איני חושב שיש הבדל עקרוני בין 3 מג' רספרידל ו 4 מג' ולכן איני חושב ששאלה זו צריכה להעסיק אותך. חומצה פולית היא ויטמין של מערכת העצבים ולכן עשויה לעזור. לא קיבלתי אימייל ממך עם כתובתך כדי לשלוח לך את החוברת על סכיזופרניה. כך שאם אתה עדיין מעוניין עוד לא מאוחר ותוכל לשלוח לי את כתובתך. העיקר שהתרופה מתאימה והמצב משתפר. מצבו ימשיך וישתפר גם בחודשים הקרובים. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

ד" הידאש אני עברתי 10 שנים של סבל כמעט יום יומי (עם המון קפה וסיגריות שלא תורמים למצב) ומרגישה שזה נתן את אותותיו. יש פחות כוחות יש רגישות של העצבים לא סובלת רעש ואי עמידות בלחץ. עכשיו המצב משתפר ואני גם רוצה להפסיק עם הקפה סיגריות ולעשות ספורט בקיצור שיקום. האם הדברים שציינתי מבריאים עם הזמן אם התקופה תהיה טובה?תודה

לדפי שלום, ספורט, תזונה נכונה, ושמירה על אורח חיים נכון כולם עוזרים לשמור על הבריאות. נפש בריאה בגוף בריא. שבוע טוב דר' גיורא הידש

ד"ר הידאש שלום לפני כמה ימים אמרתי לילדה שלי עוד יומיים ארגיש טוב ואהיה איתך והיא אמרה לי את תמיד אומרת אתזה ואח"כ עוד כמה ימים את שוב אומרת אתזה. היא אמרה לי שנראה לה שאני לא מרגישה או מרגישה טוב ביחס של חצי חצי. לשאלתי אם היא מרגישה שאין לה מספיק תשומת לב או משהו היא צחקה ואמרה שהיא מרגישה שלא חסר לה כלום בשום תחום (בכל זמן פנוי שאני מרגישה טוב אני מכייפת איתה ואנחנו עושים הרבה דברים יחד. כך היה עם כל הילדים). אנחנו גם מדברים חופשי על הכל וטבעי הילדים לא מתרגשים מהמילה פסיכיאטר ויש אפילו הומור סביב זה. גם תמיד הסברתי להם שהכל לטובה ואכן החיים בבית השתפרו בשנים האחרונות והם רואים ואני רגועה יותר ואף מסבירה להם שאם הם למדו אתי את מה שעברתי זה יעזור גם להם בחיים. בכל זאת הם מציינים כעובדה שהיו תקופות שאני בבית ואני לא פה (כי כשהייתי ב"התקף" אני די מתנתקת- התופעה הזו הולכת ונעלמת). האם כל זה בהכרח ישפיע עליהם לרעה כשיגדלו כלומר האם בהכרח תהיינה להם בעיות?. יש לציין ששלושתם עם בטחון מאד אהודים ומקובלים בחברה לומדים טוב ואין אפילו בעייה הכי קטנה אתם.תודה וסליחה שיצא ארוך.

שלום דפי ......אני נשויי, גם לי אותה בעיה עם אישתי הייתי רוצה לדעת מהי הבעיה (המחלה) ממנה את סובלת ואז נוכל ביחד עם אותן הבעיות לשוחח ולשתף אחד ואחת את השנייה באותן הפיתרונות אוו הבעיות .(אגב גם אישתי שותפה לפורום)

ד"ר הידאש שלום רציתי רק להוסיף שמנסיוני האישי למדתי שלא המצבים הם הגורמים בעיות אצל ילדים אלא שצריך להגיד את המילים "הנכונות" נאמר הם לא אשמים לא כועסים עליהם וכל מיני דברים כאלה כי מצבים בחיים ילדים מקבלים טבעי גם בעיות.תודה

שלום רב ד"ר הידש, כנראה שבעורמה ובשיתוף פעולה עם אשתי אשר יש לה מחלת נפש שלא ידעתי עליה ונוצלה ע"י אלמנטים בקיבוץ בו אני גר וכן ע"י רופא צעיר קרימינל ששיתף פעולה עם הקיבוץ ועושה כך אף כיום למרות שאני כבר שנים לא פציינט שלו - תפרו לי "תיק" הדברים נעשו בעורמה רבה ותוך ניצול הקיבוץ את אפשרויותיו המתוחכמות להאזין לקוי הטלפון וכדומה. אני חושד שזויפו חתימותי כמו כן אחי הגדול ממני מתוך אינטרסים חתם כנראה אף הוא על מסמכים והכל מאחורי גבי וללא ידיעתי.. איך אני חד וחלק יכול פעם אחת ולתמיד לדעת מה נעשה מאחורי גבי? הדברים נעשו לאור החלטת רשם האגודות השיתופיות לבוררות משפטן והקיבוץ ועוד היו מסובכים בנוגע לניתוח מעקפים שעברתי. ד"ר הידש, אני יודע שזה נשמע לא טוב ואף אולי מחריד, אבל אין אפס.. אנא מצא את הדרך להנחות אותי איך אני אוכף את המערכת להציג בפני כל חומר רלוונטי והקשור אלי. תודה

וד"ר הידש בהחלט יכול לעזור לך.

דני יקר אולי כדי שד"ר הידש יוכל להתיחס באופן ענייני תואיל לפרט בהרחבה את הרקע לסכסכוך (כמובן באנונימיות ). איזה תיק תפרו לך ? איך סידרו אותך ? בין השורות אני מבין שפנו לפסיכיאטר מחוזי ולהערכתך העלילו שאתה סובל ממחלת נפש ? אולי אני טועה אך כך פירשתי את המסר שלך על פי פיסות המידע שציינת. כאמור, תחרחיב את התמונה על מנת שתוכל לקבל סיוע מתאים. שיהיה לך שבוע טוב

שלום למנהל הפורום! בעיקבות דיאגנוזה מוטעית שנעשתה לי לפני שנה וקבעה כי יש לי מאניה- דיפרסיה ,התחלתי בקבלת ליטיום במינון שהגיע ל-900 מ"ג ,ביננתים נשללה אבחנה זו לחלוטין ע"י רמב"ם ,ואובחנה הפרעת אישיות ,אני כיום בהליך גמילה מהליטיום ,סובל מעצבים ,מתחים חזקים ,מחשבות מציפות ועוד ,הייתי רוצה לדעת קצב הורדה מתאים לליטיום ,ותופעות לוואי ידועות להליך ההורדה.תודה מראש.

שלום רב, ליטיום הוא מלח ולכן אינו ממכר. הליטיום נמצא באותה המשפחה בטבלה המחזורית הכימית כמו הנתרן והנתרן מרכיב את המלח הרגיל שאנחנו אוכלים. כך שבין ליטיום ונתרן יש מהמשותף ושניהם אינם ממכרים. כנראה שבכל זאת הליטיום השפיע עליך לטובה ולכן ישנן תופעות/הפרעות שהיו בעבר והן חוזרות. אפשרות אחרת היא שבמקרה יש החמרה במצבך ללא קשר להפסקת הליטיום. לכן ההמלצה היא להגיע מוקדם ככול הניתן לרופא המטפל. שיהיה רק טוב ושבוע טוב דר' גיורא הידש

אני אמורה לעבור ניתוח שמצריך הרדמה מלאה, האם לפרוזק (40 מ"ג ליום) יכולה להיות השפעה על ההרדמה?

תתיעצי עם רופא מרדים בעוד מועד. יש מקום לברר איזו השפעה יש להרדמה על הפרוזק.

מיכל, דן להערכתי צודק. עדי

אני נוטלת פרוזק מזה 7 שנים ! אין שום בעיה בהרדמה מלאה עברתי שתיים כאלו

לא לקחת סיכונים! יכולה להיות השפעה בין-תרופתית! הרדמה מלאה זה דבר מורכב ואת חייבת לידע את הרופאים הרלבנטיים שאת לוקחת פרוזאק! אם תסתירי ואח"כ יהיו סיבוכים בניתוח אף אחד לא יכיר בך!

שבוע טוב, לא צריכה להיות בעיה עם פרוזק והרדמהכללית רגילה, בכל אופן חייבים להזכיר זאת למרדים ולא להסתיר. עם זאת תמיד כדאי לקחת מקדם של ביטחון, לא יגרם שום נזק אם תפסיקי את הפרוזק לשלושה ימים לפני ההרדמה ותחדשי אותו אחר כך, זו הדרך הבטוחה ביותר. בהצלחה דר' גיורא הידש

ברצוני להתייעץ בקשר לעלייה במשקל בעקבות ציפראמיל כמו כן בעיות בשינה מה ניתן לעשות ?

שלום רב, מצטער, בקשר לעליה במשקל אפשר רק לשמור על דיאטה אין שיטה אחרת. לא פירטת אלו הפרעות בשינה? בכל אופן, אם שתי תופעות הלוואי מציקות מאוד, אז כדאי להתייעץ עם הרופא המטפל, לעשות מאזן של יתרונות וחסרונות הציפרמיל אצלך, ולשקול החלפת טיפול בתקווה שהכדור החדש יעשה את כל הפעולה הטובה ללא תופעות הלוואי. שיהיה רק טוב ושבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום רב לך ד"ר גיורא הידש, ב-1988 פוטרתי ממקום עבודתי בהיותי בגיל 46 לאחר 16 שנות עבודה כקבוע.הסיבה האמיתית לא ידועה לי עד להיום.(הכניסו אדם אחר במקומי,יש לי הרבה שמות של אנשים שהכניסו בזמנו.)התנגדתי בכל כוחי לפיטוריי 3 שנים רצופות במקום עבודתי ללא אגורה אחת שקבלתי מהם.אני נשוי+2 שחי היום לבד.לאחר 3 שנים החליטו לתת לי פנסיה תקציבית ושמירת זכויות 42.7% ממשכורתי שהיא היום כ-3500 ש"ח לחודש.במקביל במשך ה-3 שנים שנלחמתי להחזרתי לעבודה או פנסיה מלאה, התחלתי לסבול מחרדות ותגובות דכאוניות ממושכות ולא ידעתי אפילו מה עובר עלי, וב-1992 קבלתי מהביטוח הלאומי קצבת נכות נפשית לצמיתות.מצבי הנפשי המשיך להתדרדר וב-1996 קבלתי התקף לב שכמעט ולא יצאתי ממנו חי.בקיצור מקום העבודה רצח אותי נפשית ובריאותית.היום אני אדם חולה מדוכא ומנודה.שאלתי אליך כאזרח יליד הארץ ששירתי בצבא ובמילואים בנאמנות עד גיל 50 שלא אוכל להסתכל למשפחתי בעיניים?איך אוכל להרים את ראשי?מה עלי לעשות?האם אני לבדי יכול לחיות מפנסיה כזו בלי לתת למשפחתי עזרה?מה עושים למושחתים במקום עבודתי לשעבר?האם הם משלמים את המחיר שאני שילמתי?הם הכל יכול?אני לא יכול לישון בלילות.אני היום בגיל 61 וחסר אונים.עזור לי,כוון אותי,ייעץ לי. בברכה מתי.

מתי שלום צר שככה אנשים מתנהגים לאנשים אך מה לעשות יש כאלה. אני לא יודעת מה אתה יכול לעשות מבחינה משפטית אבל תחשוב- האם תתן לאותם אנשים חסרי לב את "התענוג" לראות אותך סובל? אתה הורס את עצמך ונותן להם להרוס אותך. תשלים עם מה שלא יכולת לשנות, תנסה למצוא תעסוקה נחמדה ולהיות מאושר. לא תמיד צריך לעזור בכסף.אני בטוחה שילדיך אם יראו אותך מחייך זה שווה להם את החמש מאות שקל שלא תוכל לתת להם. יש לך עוד הרבה שנים יפות ליהנות מילדים ונכדים ואל תתן לאף אחד להרוס לך את זה.אני יודעת שהלוואי וזה היה כל כך קל אבל תנסה. בהצלחה .דפי

דפי, קבלתי את תשובתך,אבל תסלחי לי זאת לא תשובה. ראשית לא אשתי ולא ילדיי איכפת להם ממני.שנית בגיל 61 למצוא עבודה או תעסוקה נחמדה, הצחקת אותי , מי בכלל צריך או זקוק לאחד כמוני,זה כבר לא מצחיק. את יודעת אמי נפטרה לפני כמה חודשים היא היתה האשה היחידה שהבינה ועזרה לי.היא חסרה לי היום.לא בקשתי את עזרתכם בסיוע משפטי אלא במובן הנפשי והדכאוני בלבד. אני לא ישן בלילות.אחת הבקשות שלי הן בתרופות. או טבעיות במידה ואפשר או שלא תהיה לי ברירה ולחזור אחרי תקופה ארוכה לתרופות הקונבנציונאליות.מה הן התרופות שלדעתכם אני זקוק להם. כאן אסיים למרות שיש לי עוד הרבה לכתוב לכם מחכה לעזרה, מתי .

מה קורה, דורון? מדוע אתה לא מגיב על המסר האחרון ששלחתי אליך? אם אין לך מה להגיד בנוגע למה שכתבתי, אז תגיד. אני רוצה להמשיך ולדסקס איתך על העניין שעליו דיברנו.

מצטער.. בטח פיספסתי כי עברו כבר כמה דפים זו הבעיה פה בפורום .. הודעות לא "קופצות" לראש הפורום אלא נשארות במקומם. אם אתה רוצה אני יכול לתת לך את המייל שלי ונוכל להתכתב.. דורון.

כתובת המייל שלי ..

קיימת אפשרות של צפייה בדפים ישנים של הפורום (בתחתית העמוד שלו). בדקתי את זה, ונדמה לי שמדובר בסביבות עמ' 586. לא מצאתי את שורת הכתובת של הדואר האלקטרוני שלך בהודעות שאחרונות.

אוקי רון.. אני אגש לדף.. בכל מקרה אם תקיש על שם המחבר הודעה הקודמת תיפתח לך תוכנת הדואר עם הכתובת .. כרגע בוקר ואני מתארגן ליציאה לעבודה ולשליחת הילדים לקייטנה.. בהמשך היום אני אשתדל לענות..בהודעה נפרדת כך שלא נצתרך לחזור לאותו עמוד.. דורון.

המשפחה שלי זה משהו מיוחד שאני משערת יש לה חלק גדול בדיכאון שלי. ההורים שלי רבים כל הזמן, פעם אחת זה הגיע למצב שאמא שלי הגישה תלונה במשטרה נגד אבא שלי. אני לא יודעת בדיוק מה קרה כי זה היה באמצע הלילה, אבל עצם העובדה שזה קרה. אבא לי נורא מעצבן- הוא לא מדבר כמעט בכלל כשהוא בבית, והוא לרוב בכלל לא נמצא. סבתא שלי סובלת מסכיזופרניה ולפני שנתיים היא וסבא שלי היו אמורים לעבור לגור לידינו כדי שיהיה מישהו קרוב אליהם, אבל סבא שלי נפטר ממש כמה ימים לפני כניסה לדירה החדשה. אבא שלי לא היה בקשר עם הורי שנים רבות. הוא היה מבקר בערך פעם בשנה, אבל לא היה קשר טלפוני בכלל, ולא שום קרבה. בגלל זה אני לא מכירה את סבתא שלי ולא הכרתי כמעט את סבא שלי. פגשתי אותם כמה פעמים , אבל אף פעם לא דיברתי. סבא שלי ז"ל, כשהוא היה כבר מתקשר, והייתי עונה, הוא ישר היה מבקש את אבא שלי בכלל בלי לדבר איתי מילה. אבא שלי מלא רגשות אשם על כך שהוא הזניח את אמא שלו (סבתא שלי). היא הייתה מולעטת בתרופות ישנות שגרמו לה המון תופעות לוואי והייתה ממש מסוממת וישנה רוב היום. היום היא לוקחת ריספרדל ומצבה טוב בהרבה. יש לה מטפלת בנמצאת איתה 24 שעות, והיא גם הולכת למרכז לקשיש. אבא שלי נמצא בביתה כמעט כל רגע פנוי מהיום שלו. הוא חוזר הביתה רק לישון ולפעמים כשאני מבקשת לקחת את האוטו (כי אז הוא חייב). יש לו כל מיני מנהגיםם- הדבר הראשון שהוא עושה כשהוא קם בבוקר או נכנס הביתה זה לסדר את הכלים ואת המקרר. הוא מעביר דברים מקופסאות גדולות לקופסאות קטנות יותר כדי שיהיה מקום במקרר, הוא עושה את זה בהמון רעש, דברים נופלים לו , הוא שובר יותר כלים מאשר כל אחד בבית. כשמשהו מטריד אותו או שהוא לחוץ הוא נכנס בתוך עצמו הופך להיות עצבני. כל שבוע אנחנו אוכלים יחד את ארוחת הערב ביום שישי. בשבוע שעבר הוא לא אמר מילה עכל הערב וכשמישהו פנה אליו הוא גם לא ממש הגיב. לאחרונה הוא גם ממלמל ולא מדבר דברים ברורים. זה נורא מעצבן כי כל הזמן צריך לשאול אותו :"מה?!" זה משגע את השכל. ניסיתי ללכת איתו לקנות נעלי ספורט לפני שבוע- זה היה ממש סיוט. הוא נשרך אחרי כאילו אני אמא של ילד בן 4 שאין לו כח, הגיב בעצבנות ובתקיפות. ממש נורא. ניסיתי לדבר איתו שילך לפסיכולוג כי גם אין לו חברים שהוא מדבר איתם. יש לו חברים שמדברים איתו. אבל הוא לא מספר להם כלום. הוא לא מוכן כמובן ללכת לטיפול והוא חא מבין גם למה אני צריכה ללכת. מה לעזאזל עושים איתו? זה בלתי אפשרי לחיות עם בן אדם כזה באותו בית. אמא שלי הודיעה לי היום שהיא לא תשב איתנו בארוחת הערב כי היא צריכה לשמור על עצמה ואין לה כח להתמודד איתו.

שירה היקרה אני כל כך מבינה אותך ומיזדהה איתך. מאז שאני זוכרת את עצמי ההורים שלי רבים כל הזמן. תמיד יש תקופות שזה סוער יותר ותקופות של " רגיעה" ורשמתי זאת במרחאות כי גם אז אין אהבה פורחת. למעשה, אני לא זוכרת מתי הייתה הפעם האחרונה שהם הביאו חיבה האחד כלפי השני. לא אחת בא לי לצעוק עליהם ולהגיד להם שהם אשמים בחלק ממצבי אך אף פעם אין לי את האומץ. אני כבר הספקתי לספור את מספר הפעמים שאני נכנסת לחדר ובוכה כשזה קורה. בתקופות הקשות שלי אפילו חשבתי לא פעם על התאבדות כדרך להעניש אותם על מה שהם עשו לי. שירה, אני גם סבורה שלהוריי יש חלק במצבי ואני יודעת שזוהי סיבה ראשית למה אני מפחדת ממחויבות בקשר לדוגמה. אולי בגלל הדוגמה השלילית שספגתי בבית. אני לא מאמינה שרשמתי את זה ושנפתחתי ככה פה- מקווה שלא הגזמתי. בכל אופן, אני מבינה אותך לחלוטין ושולחת לך חיבוק גדול. הרבה תשובות אין לי שלך, אריאל

אפשר לנסות לשנות גישה,שירה שינוי גישה יוביל לפתיחות מצידו ולשיתוף פעולה בן כולם - יוביל ליותר רגיעה יותר סדר במצב הרוח . ואפה אביך ימצא ניחומים אם לא אצל אישתו וילדיו. ולא משנה עם הבעיה היא באימו או בתוך תוכו . הוא צריך את התמיכה שלכם בכל המובנים את ההתקרבות שלכם את האמפטייה והסלחנות והסובלנות. אני מבינה שמצבך מאד רגיש ואת חסרת אונים . קשה לך להרגיש טוב וחופשיה בבית כזה. יחסי הורייך מעורערים עקב קירבתו הרגשית של אביך אל אימו. ואימך במקום שתלך לקראתו בהבנה עמוקה ,תהיה סבלנית ואמפתית, תתקרב כמה שיותר לאדם הסובל שבו- היא בחרה להיסתכל על הצד הפגוע שבו ,כמאיים וכפוגע בזוגיות שלהם ובכל בני הבית. יוצא שהיא כאילו מסיתה אותך ואת בני הבית לראות את כל הטעויות שהוא עושה ,וכל תנועה שלו מתורגמת כנגדכם ומצבי רוחו מקבלים תרגום מדאיגים ומבוהלים ממנו. המצב יכול להיתדרדר עוד יותר כי אף אחד לא הולך לקראת השני, באמפייה בסובלנות . הוא נימצא בבעייה רגשית ולא משתף אתכם בה ואתם לא רק שלא עושים ניסיונות להיתקרב ולהבין אלא גם מתרחקים אתם כרגע נימצאים במסע ביקורת עליו מתוך מניעים אנוכיים שלכם -אולי זה טיבעי אך שגוי -יש קושי רב במחיצתו, ובמצבי רוחו והאוירה הקשה שהוא משרה. זה לא קל. לכן לדעתי אם תשנו גישה בכך-ש תראו אותו כאדם סובל- אדם קרוב שלכם שזקוק לכל תמיכה ,כל חיוך והבנה.כל קירבה . הוא יפתח אליכם ואולי גם ירצה לקבל עזרה מבחוץ . כרגע הוא סגור ומסוגר הוא כואב סובל וממשיך לתפקד -מה יהיה עם יפסיק לתפקד ואתם תצטרכו לשאת בנטל-? לכן לפני שיהיה מאוחר מידיי תשנו גישה לחיובית. ותראו אותו מבעד לסבלו- כך תדעו אפה אתם עומדים ומה אפשר לעשות. הדברים נאמרים מתוך הלב בתקווה לתקון המצב שלך יום טוב -ורדה

אבל ממש לא קלעת למצב. אני מודה לך על הזמן שהשקעת בכתיבת התגובה, אך הדברים לא מתייסם למצב בביתי. המצב בין הורי היה גרוע עוד קודם, הוא רק מדרדר כי אבי לא מוכן להודות בטעויות ולא מוכן להחשיב אף אחד אחר מלבדו. זה לא שאין לו רצון טוב הוא לא מחפש לפגוע, אבל הוא לא מסוגל לקבל שיש אנשים שפועלים בשונה ממנו ולכן לא נותן מקום לשום דבר ולאף אחד מלבד הדרך בה הוא חושב שצריך לפעול , להתנהג, לחיות בכלל. אבא שלי לא משתף ולא שיתף מעולם אף אחד בבעיותיו.הוא לא יודע להתייעץ או לפרוק מתחים הצורה יעילה וגם לא מוכן ללמוד. הוא הופך את האנשים סביבו ועצבניים והוא נמצא אצל סבתי כי שם אף הוא יכול לשלוט בסבתי ובמטפלת שלה ) ואין מי שיתנגד לו או שיגיד את דעתו ששונה משלו.