פורום פסיכיאטריה
האם תופעות הלוואי של הציפרמל בכל הנוגע לבעיות בתפקוד המיני פחותות מאלה של הפרוזק???
שלום, פחות או יותר באותה השכיחות. כמו כן לא הייתי סומך כל כך על המחקרים המתפרסמים מפני שלא תמיד מקפידים לשאול ושואלים נכון בנקודה רגישה זו. בכל אופן כאשר מדובר על אדם מסויים השאלה תמיד מה קורה אצלך, ישנם אנשים שציפרמיל לא פוגע בתפקוד ופרוזק כן ולהיפך. רק אחרי שתנסה תדע מה קורה אצלך. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
נרדמתי בחצות . התעוררתי בבהלה ב2:30 . בערב שוטתתי ברחובות ללא כיוון .אני קורס מוצף בחששות ופחדים בעוצמות שלא הכרתי בעבר.
במצבים כאלה? ורדה
כדאי שתגיע לבדיקה פסיכיאטרית בהקדם האפשרי
לדן שלום, כתבת שאתה עובר תקופה קשה גם אישית וגם במשפחה ומאז לא שמעתי ממך, מה קורה? כיצד את מתגבר על הקשיים? האם פנית לשיחות ולעזרה בתקופה קשה זו? שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
היי אני כל הזמן פוחדת ממחלות נפש ,זה הדבר היחידי כמעט שמעסיק אותי ביומיום ,באובססיביות אני רק קוראת עליהם ואז אני נלחצת שזה מה שיש לי. זה התחיל מהתענינות בנושא והפך למשהו מעבר לשליטתי. אני לפעמים מרגישה "תקועה" בחשיבה כי רק מחשבות על המחלות מסתובבות לי בראש ואני לא יכולה להפסיק אותם. זה מונע מימני לישון כי אני מתחילה לדמיין שאני רואה דברים כמו במחלות מסוימות. יש את הגישה שאומרת שאתה מזמין לעצמך את המחלה , וההתעסקות בזה אולי בסוף תגרום לי להיות ככה. מה אני יכולה לעשות כדי להפסיק את זה.
לאנה שלום, חרדות ו"התעסקות" במחשבות הללו לא יביאו למחלות נפש. עם זאת אני מבין ממכתבך שהמצוקה לא קטנה והמחשבות הללו מציפות אותך. גם אם אין מדובר במחלת נפש אפשר לעזור ואפשר להקל עליך. הייתי מאוד ממליץ להגיע לטיפול כיוון שטיפול עשוי לעזור לך. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
לרופא שלום מקבל תרופות לדיכאון, התלוננתי על תפקוד מיני לקוי ,הורמונים תקינים, קבלתי לבצע בדיקת NPT בדיקת זיקפה לילית, תוצאות הבדיקה היו שלא היתה לי שום זיקפה בשינה , השאלה ?ממה זה נובע? ואים זה יכול להיות גם בגלל התרופות שאני לוקח ?
לארז שלום, לא כתבת איזו תרופה אתה נוטל, בכל אופן רוב התרופות נוגדות הדיכאון ובמיוחד התרופות הפועלות על סרוטונין פוגעות בתפקוד המיני, כך שחבל על כל הבדיקות שאתה עובר. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
הפנו אותי לפסיכיאטר. אני צריכה להתחיל טיפול תרופתי אני ממש מפחדת מזה התרופות הם נגד דיכאוןץ האם צריך לעבור בדיקות לפני שמתחילים טיפול עם תרופות?
שירה שלום לא לפחד מהתרופות. תרופה היא כלי עזר שאת לוקחת כדי שתוכלי להתמודד עם הבעיות שגרמו למצבך בצורה הקלה והטובה ביותר.ושמעתי שהיום בכלל יש תרופות טובות נגד דיכאון. תרגישי טוב.
התחלת טיפול פסיכיאטרי זה דבר מאד מסובך. אבל שימי לב לדבר חשוב- הפנו אותך לבדיקה פסיכיאטרית ואין לך לדעת אם תקבלי תרופות עוד לפני הבדיקה. את כל החששות שלך מהתרופות (כמו חשש מתלות או תופעות לוואי) יש להעלות בזמן הפגישה אם הרופא יגיד לך שלדעתו את צריכה תרופות. הרופא חייב לתת לך הדרכה מלאה בנושא התרופתי אם זה הטיפול ואין לקחת תרופות ללא הדרכה מתאימה כזאת.
כמו שכבר אמרו לפני, יש היום תרופות מצויינות לטיפול בדיכאון, שהן עדינות מבחינת תופעות הלוואי ולא קשה להסתגל אליה. אני יכולה לפר לך שאני חששתי מאוד להתחיל טיפול תרופתי בתחילת תקופת הבחינות באוניברסיטה פן תופעות הלואי יפריעו לי ללמוד, וזה ממש לא היה ככה. היו קצת תופעות לוואי קלות, אבל בכלל לא קרוב למה שתיארתי לעצמי שיהיה, וזה ממש לא הפריע לי ללמוד או לתפקד בכלל. קיים גם חשש של אנשים שהתרופות ישנו את האופי. לפי דעתי זה הרב יותר מורכב. ההתנהגות כפי שהיא בגלל הדיכאון מאוד מקשה על התפקוד ונותנת תחושה שאנחנו אנשים כבדים, לא ספונטניים, לא אוהבים חידושים, לא מעניינים, לא מתעניינים בכלום, לא נהנים משום דבר. מה שהתרופות עושות הן פשוט להחזיר לנו את עצמינו. לפעמים אנחנו כל כך נהנים מהגילוי המחודש של עצמינו, שאנחנו נוטים לבדוק את הגבולות החדשים שלנו. מה אני הרגשתי נורא בדיכאון זה שאני במצב שאני לא מצליחה לצאת ממנו לבד.היה ברור לי שהתחושות לי לא טובות, התנהלות החיים שלי לא תקינה והמצב בכלל לא משהו אבל לא הצלחתי לצאת מזה לבד. הכדורים נותנים את הפוש הזה שציך כדי להשתקם.
לשירה (59)שלום!קודם כל תודה שענית לי! אני מש ממש חוששת מהתחלת הטיפול תופעות לוואי,והתמכרות לתרופות! האם לפני שהתחלת טיפול תרופתי עברת בדיקות כלשהן?
לשירה (59)שלום!קודם כל תודה שענית לי! אני מש ממש חוששת מהתחלת הטיפול תופעות לוואי,והתמכרות לתרופות! האם לפני שהתחלת טיפול תרופתי עברת בדיקות כלשהן? תודה רבה שירה
הייתי היום אצל הרופאה עם כל התופעות החדשות- הזעה שנעלמה וחזרה מצבי רוח וסימפטומים דיכאוניים שהיו לי בשבוע האחרון. מה שנחמד זה שהצלחתי לצאת מזה. לפני כמה ימים הייתי מודאגת מכך שמצבי מדרדר ותקוותי לסיים את הטיפול התרופתי בקרוב נמוגו לאיטן. אפילו היום אצל הרופאה, היא אמרה שיכול להיות שאצטרך לעלות לכדור וחצי (פריזמה) כי כדור אחד לא משפיע עלי. אבל כבר הייתי על חצי ציפראמיל והרגשתי איתו טוב, איך הדרדר המצב כל כך מהר? הרופאה טענה שכדאי לתת לכדור עוד קצת הזדמנות להוכיח את עצמו, ויכול להיות שההזעה, העייפות והמצבי רוח יחלפו - אני בסה"כ לוקחת שבועיים וחצי... אז המחשבה החיובית שעודדה אותי היום הייתה שלמרות שיכול להיות שהכדור לא עבד עלי או לא עובד עלי, והיו לי מצבי רוח, הצלחתי להתמודד איתם די טוב- ואין הכנה טובה מזו לרגע שבו אסיים ת הטיפול התרופתי. ככה מרגישים הרי בהתחלה, לוקח קצת זמן עד שהגוף מתרגל לזה שלוקחים לו את העזרה, לא?! שמתי לב שאני אוכלת קצת יותר מקודם- ומה שיותר מפתיע זה שאני לא זוכרת מה ומתי אכלתי .... אני מקווה שלפחות אני לא אשמין בגלל זה. אני מקווה שכולם מרגישים טוב. שירה
אני מאוד מקווה בישבילך שיהיה לך בסדר אם התרופות ושתסיימי את הטיפול התרופתי מהר. אני עכשיו מתחילה וגם מקווה לסיים(למרות שעוד לא התחלתי)בהצלחה שירה
לשירה שלום, אני מקווה שהפריזמה תתאים לך, מניסיוני ואין מדובר במחקר מדעי, הפריזמה היא תרופה מצויינת שלמרות שהיא לא המקורית הצליחו לייצר דבר מצויין. הייתי מוסיף כדור בשביל סבלנות אבל עדיין אני עובד על ההמצאה שלו... עוד קצת סבלנות ותראי את השיפור הידש
היי אני וסבתי מאוד קרובות,ואני לא יודעת אם ההתנהגות שלה נובעת מהפרעה נפשית או בגלל שהיא פשוט מבוגרת ומודאגת, היא סבלה הרבה שנים משכנה שהתעללה בה נפשית ללא כל סיבה שעשתה דברים כמו לשפוך עליה שתן מהמרפסת,לצלצל אליה בלילה,לדפוק לה בדלת,לחתוך את החוטים של האינטרקום אצלה,לסגור לה את החשמל ועוד הרבה דברים מזעזעים. כיום היא מתגוררת בבית אחר וכל דבר קטן מפחיד אותה,היא לא פותחת את הדלת לאף אחד וחושבת שלכל בן אדם זר,או כל השכנים בבנין החדש רוצים לעשות לה משהו רע. היא לא יכולה לישון מפחדים שהיא תמצא אותה. היא חושבת שבגלל שהיא מצאה לכלוך מרוח על הדלת והיא נגעה בו אז זה כישוף שהשכנה עשתה לה. 60 אחוז מהדברים שהיא חושבת זה הכל בראש שלה ,חסרי היגיון למרות שהיא לא מודעת לכך. הדבר משפיע גם עלי כי אני סובלת מחרדות ,ולמרות שאני מאוד אוהבת אותה קשה לי להיות איתה שכל דבר קטן מלחיץ אותה וכתוצאה מזה אני גם נלחצת. רציתי לדעת מה יש לה ,והאם לאשה בגילה (79) רצוי טיפול תרופתי?
כואב לשמוע שסבתך סבלה שנים רבות מיחס כזה, ולא מפליא שכל דבר קטן מפחיד אותה ומרתיע אותה. זה נשמע ממש מזעזע!! זה נשמע ממש טראומתי. אני מקווה שתוכלי לעזור לסבתך אם בטיפול תרופתי או בכל דרך אחרת. בהצלחה.
שלום לך, ניראה לי שסבתך סובלת מחרדות קשות. יש להתייעץ עם רופא המשפחה לגבי טיפול טרופתי. אם באפשרותך לשלוח את סבתך למועדונית לקשישים (ריפוי ועיסוק) בהתייעצות עם עו"ס קהילתית. אולי ישפר את מצבה הנוכחי. רפואה שלמה לסבתך מיכל
מה שסבתך עברה זה פשוט מזעזע !! חשבת אולי לנקום בשכנה ?? אחרי כל מה שהיא עשתה- מגיע לה לסבול לא ??
שלום, אין ספק שסבתך סובלת מחרדות קשות ואת כותבת שיש לה גם סיבות... כיום הטיפולים התרופתיים עדינים מאוד ואין שום בעיה להשתמש בהם בגיל המבוגר. בהצלחה דר' גיורא הידש
האם הסורקסט יכול גם לעזור במקרים של מחשבות אובססיות ומחשבות טורדניות [במינון של 20 מילגרם ליום..]??
הי רמי, גם אני סובלת ממחשבות אובססיביות, וקיבלתי מינון של 60 מ"ג. זה מאוד מעציב אותי, וגם מפחיד אותי לקחת מינון גבוה, למרות שהפסיכיאטר טוען שרק מינון גבוה יעזור במקרה של מחשבות אובססיביות. אפשר לשאול מאלו מחשבות אתה סובל? אתה לא חייב לענות.. אני מאחלת לך מכל ליבי שתרגיש טוב נטלי
לי למשל, פבוקסיל מאוד עזר עד שפיתחתי נגדו אלרגיה נוראה, הסרוקסט גרם לי להמון תופעות לוואי, ועכשיו אני מטופלת ברסיטל- ואני מרוצה מאוד ומרגישה את ההשפעה שלו, ומה שאני מנסה לומר זה ששווה לנסות ולהחליף כדורים אם יש צורך, כי איכות החיים יכולה להשתנות לטובה ללא היכר. אז בהצלחה!
אני כל היום מרוכז בחברה שלי על מעשייה,התנהגותה,ועצם זה שאני לא איתה אני לא מסוגל לתפקד וכל הזמן חושב עליה גם אם אני איתה כל היום ואנו נפרדים לאיזה שעהן אז אני כבר מתחיל לחוש חרדת נטישה ,וכמו כן אני כל היום מעוסק במשבה על הדימוי העצמי הנמוך שיש לי כמה שאני אפסי וחסר אונים,אני לא ישן טוב בלילה ויש לי דיי הרבה יקיצות,וכל בעיה הכי קטנה בחיים הופכת אצלי למחשבה טרודה ...
לרמי שלום, בדרך כלל דרושים מינונים גבוהים, אבל בהחלט שמעתי על מקרים של הקלה משמעותית במינונים נמוכים כמו שאתה כתבת. יופי דר' גיורא הידש
אני מקווה שתרגישי טוב, אני מתארת לעצמי שאת עוברת תקופה לא קלה, ואני רק יכולה לומר לך שכדאי לך לנסות ולהתאזר בסבלנות, השפעת הכדורים היא לא בין לילה, אבל כשזה מתחיל להשפיע- זה כל כך שונה פתאום,והתחושה הזו, של קלילות ורוגע, אבל בעיקר היכולת לחשוב מחשבה ולשכוח ממנה בלי שתתקע לך שעות במוח...אז שוב, תתני לפבוקסיל צ'אנס ובמקרה הכי גרוע, אני בטוחה שיהיו כדורים אחרים שיוכלו לעזור לך. בהצלחה
רציתי לשאול האם התקף פניקה והתקף חרדה הם אותו הדבר, והאם הכדור פקסט מטפל גם בחרדה וגם בפניקה. אני סובלת מהתקפי חרדה שגובלים בבהלה מוחלטת וקיבלתי פקסט. אני משתמשת כבר שבועיים , יש שיפור מה אבל מדי פעם עדיין התקפת בפניקה הנוראית. האם זוהי התרופה שתעזור לי ? תודה לתשובתכם.
לדעתי "אפקסור" יותר טוב !!
היי תני לי בבקשב לחשוב הענה אחר כך מיכל
לנועה שלום, חרדה היא דבר מתמשך במשך שעות וימים. פאניקה הוא התקף קצר וחזק מאוד של חרדה, בדרך כלל נמשך דקות עד חצי שעה ובו ישנה הרגשה שהעולם עומד להתמוטט (ועדיין זה עוד לא קרה). כיוון שמקורן של שתי ההפרעות הוא בחרדה יש קשר ביניהן וגם הטיפול התרופתי דומה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
האם יכול להיות שהפסיכ' ירשום לי לוסטרל למרות שאני לא בדיכאון בכלל אלא היו לי התקפי חרדה?? רשום שהתרופה היא נגד דיכאון. למה אין תרופה שהיא רק לחרדה? רובן הן קודם כל לדיכאון. האם זה בגלל שהחרדה מובילה בסופו של דבר לדיכאון אז רוצים למנוע גם את זה??
להיי .. לוסטרל היא גם תרופה נוגדת חרדה.. חרדה ודיכאון הם "בני דודים" ולרוב שיש חרדה ישנו גם קצת דיכאון ולהפך..כנראה ששנהם נובעים מאותו איזור במוח..ולכן כל הכדורים ממשפחת ה SSRI עובדים גם על דיכאון וגם חרדה ,קבל קישור לאינדקס תרופות .. http://infomed.msn.co.il/drug1.asp?dID=306
היי כנראה שישנו קשר חזק בין חרדה ודיכאון, עדיין לא ראיתי מצב של חרדה עם מצב רוח טוב, או דיכאוןללא חרדה. לעתים החרדה בולטת יותר ולעתים הדיכאון. התברר שהתרופות נגדות הדיכאון מפחיתות גם חרדות. ישנן תרופות הפועלות רק נגד חרדה, בעיקר מקבוצת הבנזודיאזפינים כמו וואבן וואליום, הבעיה איתן שרובן ממכרות כאשר התרופות נוגדות הדיכאון אינן ממכרות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
שלום רב, האם מחלת הסכיזופרניה הינה גנטית ,בכמה אחוזים?(מדוד לאחיין, או מאח לאח, מאב לבן?) האם גורמים סביבתיים יכולים להשפיע? באילו גלאים היא מתפתחת? כיצד ניתן להוביל חולה לרופא אם הוא חושב שכולם נגדו? האם ניתן לערוך בדיקות לאדם שיש את המחלה במשפחתו, על מנת לבדוק אם הוא נשא של הגן? במידה ויש את הגן באחיו של בן זוגי, כיצד ניתן לטפל בבן זוגי על מנת שלא יחלה? כיצד ניתן למנוע התפתחות מחלה שכזו בילדנו שעדיין לא נולדו?? תודה מראש האם
שלום רב! אני ואשתי חולי סכיזופרניה, נכים. ילדינו (בת 16, בן 14) בריאים לחלוטין, למרות שלפי הסטטיסטיקה 15% מקבלים מחלה באופן גנטי. לפי דעתי, אין מה לדאוג. בכבוד רב, ארנון.
לענת שלום, שאלות רבות ואני חושב שאת רוצה ללמוד על סכיזופרניה וטוב שאת מתעניינת. תכנסי לאתר של זרות-ZARUT ותמצאי שם המון חומר, אם יהיו לך שאלות ממוקדות אשמח לענות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
היי. קראתי פה בפורום שיש לך זאבת. האם את בדכאון ? האם המחלה פגעה בך כי זה תורשתי ? מה אסור לחולי זאבת לעשות ? זוהי מחלה מאוד קשה להתמודד איתה לא ? תודה על תשומת הלב.
נראה לי ששאלת אותי בעבר שאלות על המחלה אך לא ענית לי מדוע את מתעניינת בה....
אין שום סיבה מיחדת. אני לא יודעת הרבה על המחלה ולכן מעניין אותי לדעת. את לא חייבת לענות אם לא בא לך !!
שלום רב ! הרופא המליץ לי לקחת לוסטרל לטיפול בדכאון. רציתי לשאול- האם אפשר לקחת כמוסות שמן דגים ? האם אפשר לקחת את הכמוסות הללו במקום התרופה ? או שחובה לקחת את התרופה ?
לקרן שלום, כיום ישנם פרסומים רבים ופרסומת על אומגה שלוש כטיפול בדיכאון . לצערי איני מבין בנושא זה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
לד"ר הידש שלום כבר 3.5 שבועות עם האפקסור ושבועים בלי הקלונקס וישנו שיפור משמעותי האם ניתן להשיג עוד שיפור או שזה שאלה של זמן או תלוי במערכת הזוגית?? בכל אופן תודה עד עכשיו ניר
לניר שלום, טוב שלמוע דברים טובים והשיפור ימשיך ויעלה בחודשים הקרובים, אחר כארבעה חודשים מגיעים ליציבות בשיפור. וודאי שגם הקשרים הזוגיים משפיעים על המצב הנפשי, אבל גם להיפך, יתכן שעם השיפור במצב רוחך יהיו לך הכוחות והרצון לשפר את המצב הזוגי. זוהי מערכת שמעודדת אחת את השניה והשיפור הוא בכל התחומים. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
כיצד אפשר לעזור לאדם שחולה באובססיה קומפוזיה (לא בטוח שהמינוח מדויק), שהגיע למצב של פגיעה גופנית בעצמו עקב אורח חיים שאינו נורמלי, כאשר אותו אדם אינו רוצה ללכת לטיפול פסיאטרי (לא מאמין בפסיכולוגים) ופוחד פחד מוות מה"כתם" שידבק אליו בשל הביקור אצל פסיכיאטר? עלי לציין שמצבו הגופני מדורדר ויש חשש לנזקים באברים פנימיים חיוניים. האם טיפול פסיכולוגי במשפחתו הגרה איתו יכול לעזור ? אודה לתשובתך
לאודליה שלום, שאלה קשה מאוד, אני חושב שגם המשפחה במצוקה בגלל הבעיות של הקרוב. יתכן שאם הם ילכו לטיפול פסיכולוגי אז הוא ישתכנע גם ללכת לטיפול? האם ישנו אדם או רופא המשפחחה שיכול לעזור ולשכנע אותו לפנות לטיפול? שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
הי ד"ר יום ה' לקחתי את הילדה ליום כיף בכל מיני אתרי בילוי לילדים , נורא נהנתה והיתה מאושרת. אני התנתקתי מספר שעות מהצרות. בסביבות 19:00 קיבלתי שיחה לסלולארי מהממונה בעבודה בנוגע לסקירת סיכום סוף שנה שהיתי אמור להציג ביום א'. ללא סיבה מיוחדת התמלאתי כעס ותחושות רדיפה וחרדה אשר ליוו אותי במהלך כל סוף השבוע. הרגשתי שמנסים להכשיל אותי .רודפים אותי פירשתי בבקשה איזו נימה סמכותית מתנשאת שלא במקום. סופו של דבר הכל עבר בשלום ואף זכיתי למחמאות. משמדאיג אותי הוא שכאילו אני הולך ומפתח סמפטומים אחרים. אתמול בעבר הלכתי לבקר את הורי המבוגרים. בדך כלל אני מצליח ל" התעלם " מהקשיים שלהם שאין באפשרותי לסייע בפתרונם. אבל הפעם יצאתי עם תחושת של דיכדוך בגין מצבם המתדרדרת. הם הציעו לסייע במימון הוצאת הרפואיות של הילדה, אבל קשה לי לקבל מהם תמיכה כלכלית. יום ה' יש לי בדיקת ביקורת בבית לווינשטיין (בגין פגיעת ראש צוואר שהותירה קשים תפקודיים מסוימים אבל בעיקר תגובה פוסטראומטית). אני אברר איזה טיפול יכולים להציע לי בנושא פוסטראומטה. נראה לי שאני שם איפשהו והלחציפם מחמירים לעתים את הסמפטומים או מעלים סמפטומים אחרים, כך אני מפרש את מצבי.
לדן שלום, אין ספק שאתה בתקופה קשה ומאוד מאוד רגיש. כל נימה של ביקורת או רמז לאי נחת גורמים לך לחרדה ותחושה שאתה מאויים. כיום לוסטרל רשומה כטיפול בפוסט-טראומה ויש לי ניסיון טוב אתה. לאחרונה מטופלים רבים של משרד הביטחון מטופלים עם זיפרקסה!! למרות שכמובן אינם פסיכוטיים. אין עבודות בנושא אבל דווקא ראיתי תוצאות טובות. אנשים שנטלו שנים רבות טיפולים ושום דבר לא עזר להם, דווקא הזיפרקסה שיפרה את מצבם! טוב שאתה חושב על שינוי/תוספת בטיפול הידש
היי ורדה, מה שלומך ומה שלום בנך? חזרתי לכאן אחרי זמן מה ותהיתי איך הוא מרגיש, והאם חל שיפור במצבו. האם הצלחתם 'להתארגן' עם הגאודון? או שהוא עדיין משלב עם ריספרידל? מקווה שאתם בטוב, אשמח לשמוע ממך, איתי.
תודה ,,באמת תהיתי היכן נעלמת איתי, תמיד שמחה לקרא ממך. התמיכה אז שלך ושל אמיר ועוד כמה עזרה לנו מאד באותו יום. הוא קרא הכל ועוד הספיק אפילו להיתכתב ולהוציא מעצמו את מה שהוא מרגיש לשתף ולהרגיש חופשי. עדיין סובל ממחשבות ללא הרף כל היום.וכן התפרצויות וזעם ועצבים על כל דבר קטן. אנני יודעת אם אלה הן תופעות שהגאודון לא יכול לטפל .מבחינת הנקודות שהא נוגע בהם ישירות . או שיש התפתחות מהבחינה הפסיכולוגית והתקדמות שדקווא כן הגאודון הצליח לנגוע. למשל ,שבדיוק הוא בתקופת רצון לקצת עצמאות מהאם(אני)בכדי להכיר את כוחותיו ולהתחזק מהם בעצמו ולא באמצעותי כמו שהיה עד עכשיו . יש רצון לקחת אחריות ויש ראייה בהירה יותר של המצב יש המון טענות וביקורת כלפיי (ואולי ולכן מתבטא התסכול והקונפליקט רצון בקירבה והתרחקות בו זמנית). וניראה שתקופת הריספרידל כל זה לא היה לצערי, או שהיה והתבשל וכעת זה מתפרץ החוצה. כעת הוא על 100 גאדון ו2מ' רספרידל כך החליט רופאו וכשיחזור מחו'ל בעוד כשבועיים יחליט סופית . איזה טיפול מתאים. בני כמובן מעוניין במינון גבוה של גאודון...(הרופא אמר לו שהוא לא ממליץ לאף אחד על מינונים גבוהים ועדיף שיהיו כמה שיותר קטנים,,,) מה דעתך על זה ההתמודדות ? קשה לחיות עם שתי מחלות כשיש תרופות טובות אך לא מספיק הכי טובות, בכדי לסלק לגמרי את הסימפטומים הקשים,,,הסיכון,,הסיכוי,, מעניין מה ואיך ד'ר היה רואה את המצב הנתון הזה שלו ? ומה איתך ,, שלך,,,, בנתיים ורדה
שלום איתי, רק רציתי להגיד לך שיש לך שם מקסים ביי מלי
למה את מתכוונת כשאת משתמשת בביטוי "קהות רגשית"? בבקשה, תארי לי את משמעות המושג כמה שיותר בבהירות והשלכות קיומו בחייך, בחיי היום-יום (אילו סימפטומים את מייחסת לעניין הקהות, אם ישנם כאלה?). אני לא סתם שואל, כי גם אצלי קיימת הרגשה פנימית קבועה של חוסר "חיות" ואי-תקינות רגשית מסוימת. רון
הי רון גם אני סובל מאותה תחושה של חוסר "חיות" כבר 15 שנה לאחר משבר שכלל חרדה וככל הנראה גם דיכאון בנוני ( המשכתי לתפקד ) הייתי בטיפול קבוצתי והחרדות אמנם עברו אבל נשאר ברקע תמיד תחושת חוסר "חיות" בתחילת המשבר אפילו הרגשתי כ"זומבי" חי - מת כרגע אני בטיפול כבר 7 חודשים ברסיטל (כל המצב הזה נקרא דיסטמיה) דיכאון קל..שנמשך מעבר לשנתיים.. יש שיפור בתחושת החיות שלי בעקבות הכדורים אבל לא לגמרי, כנראה שיקח עוד זמן עד שאני "אלמד" מחדש להרגיש "חי" .. בנסיון לעזור לעצמי הזמנתי ספר שנקרא "בוחרים להרגיש טוב" שכתב פסיכאטר קנדי ושיטת הטיפול בה היא קוגנטיבית , אשמח לחלוק איתך את תחושותי ואולי לצרף עוד אנשים אם אותה בעיה לקבוצת תמיכה , בפורום או בצ'ט לפחות בהתחלה ואח"כ אולי גם מפגשים . דורון.
אני כבר שמעתי מפי אנשים שניסיתי לדבר איתם על העניין הזה שהם מכירים את התופעה ומודעים לעצם קיומה. יכול להיות שאנחנו מדברים על אותו מצב. ההרגשה עצמה למעשה מוכרת לי זה מכבר. שנים חוויתי הרגשת חסרון מסוימת (חוסר חיות), אך לא ידעתי איך להגדיר את אותה תופעה, שמקור פנימי אצלי זיהה אותה, ולכנות אותה במציאות בצורה הולמת ומתאימה, כך שאוכל לדבר על העניין תוך שימוש בצורה זו. יש לי מספר שאלות כלפיך 1. זה נכון שתחושת חוסר החיות אצלך הופיעה רק לאחר אותו משבר שהיזכרת במכתבך, או שהייתה גם בתקופות שבהן לא ארעו לך אירועים קשים לפני המשבר? 2. האם ישנה אצלך או שהייתה ישנה בעיית תקשורת, מיוחדת מבחינתך, שקשורה או שהייתה לא קשורה לקול שבו דיברת עם אנשים, שנובעת מבחינתך מעניין חוסר החיות? 3. האם הייתה אצלך או שקיימת עכשיו נטייה התנהגותית המוגדרת כהפרעה כפייתית ממשית? 4. האם קיימים אצלך הרגלים או תופעות שאתה רואה אותם כסימפטומים של מצב של חוסר חיות יום-יומית? סליחה אם הכבדתי עליך. אתה לא חייב לענות לי על כל השאלות. תודה על היחס, רון
שלום אודה לך אם תכל לפרט מעט על הטיפול התרופתי במזוכיזם תודה רבה
מזוכיזם אינו מחלה.
מזוכים שפוגע בתפקוד הוא מחלה ויש לו טיפול ואני רוצה לדעת מהו?
היי תמיד סבלתי מהרגשת עצב שליוותה אותי במהלך החיים , אפשר לקרוא לזה דיכאון כיום אובחנתי שאני סובלת מדיכאון עמוק בין היתר תופעה שדי מטרידה אותי היא בזמן האחרון כל דבר הכי קטן מעורר התרגשות עצומה ,מן הרגשת היי ממש מוגזמת שגורמת לפעימות הלב לפעום מהר והרגשת שמחה מופרזת כזאת שממש מתישה אותי אחרי שהיא נגמרת וגורמת לדברים להיראות ממש רע אחריה. למה זה קורה לי והאם זה משהו חמור יותר מדיכאון?
היי לעתים דיכאון קשור ברגישות יתר, כאשר גירוי קטן עלול לגרום להתפרצות רגשות, כך גם בוכים הרבה יותר בסרטים וגם לעתים משמחה. שיהיו רק שמחות דר' גיורא הידש
שלום דר' אמי בת 79 מזה כחצי שנה הפכה להיות חולה סיעודית וזה מאחר ושברה את עמוד השדרה, עברה טיפול בהזרקת צמנט ומתהלכת עם הליכון אינה שולטת על הסוגרים. לפני כ- 10 שנים עברה ניתוח מעקפים ועכשיו במיפוי לב התגלה שוב חשד לאיסכמיה מסרבת לעבור צינתור ומטופלת בתרופות ללב. בסך הכל מצבה מבחינת הלב מאוזן. הבעיה העיקרית שעכשיו מטרידה היא חוסר השינה שלה. היא נמצאת במוסד סיעודי אינה ישנה בלילות מרבה לבכות ולצעוק כל היום והלילה. אף תרופה לשינה אינה עוזרת לה, כמו בונדורמין, ואבן, לוריואל, נומבון, ניסינו במשך כ- 3 שבועות גם מלטונין 3 מ"ג שום דבר לא עוזר. האם יש אפשרות לעזור לה, האם בדיקה במעבדת השינה יכולה לעזור לה ? אשמח מאד לקבל תשובה בתודה מראש יונית
ליונית שלום, להפרעה בשינה צריכה להיות סיבה. בדרך כלל מדובר בחרדות ואז התרופות שציינת עוזרות. בגיל המבוגר יתכן שההפרעות בשינה נגרמות בגלל המצב הגופני (שינויים נפשיים על רקע מצב גופני), יתכן בגלל שאינה מאוזנת או בגלל התרופות שנוטלת. בכל אופן איני ממליץ להמשיך עם התרופות הללו כאשר הן אינן עוזרות. לכן קודם כל הייתי ממליץ לפנות לרופא הכללי להערכת מצבה הגופני והתרופות שנוטלת. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
שלום רב! אובחנתי כסובל מסכיזופרניה פרנואידית לפני כ-5 שנים. מטופל ב- זיפרקסה 30 מ"ג ליום. בארבעת החודשים האחרונים הופיעה לי תופעה מוזרה - תחושה שהנני הופך לזאב. אני מתחיל להרגיש הפיכה של הפנים שלי, שיניים של זאב, פרווה על הפנים וידיים. אבל מה שהכי מדאיג אותי : תוך כמה דקות מתחילת ההפיכה הנני מאבד הכרה. זאת אומרת שאני פשוט לא זוכר כמה שעות שהיתי באותו זמן בצורה של זאב. אחרי כמה שעות אני מוצא את עצמי במקומות נטושים רחוק מהבית שלי עם שריטות וחבלות מוזרות על גופי. אינני יכול להסביר את המקור שלהם. אני לא רוצה לספר את זה לרופא המטפל שלי מפני שאני מפחד מהמסגרת הסגורה שהוא יכול להציע לי. רציתי לשאול האם אפשר לחסל תופעות אלה במסגרת אישפוז יום למרות שכל ההפיכות קורות בלילות בלבד? תודה. בכבוד רב, ארנולד.
לארנולד שלום, העובדה שאתה מודע לבעיה היא החשובה ביותר וזו הסיבה שבגללה לא תופנה למחלקה סגורה. כנראה יש מקום להעריך שוב את הטיפול התרופתי, עם הרופא המטפל או במסגרת אשפוז (יום או מחלקה פתוחה) הרבה בריאות דר' גיורא הידש
שלום, לקחתי במשך 4 ימים מודאל במינון של פחות מ- 20-מ"ג ביום (לא לקחתי את כל הכמוסה). הופיעו אצלי כאבים ונפיחות בשדיים. רציתי לשאול אם דבר כזה יכול לקרות ואם כן, האם זה שכיח במינון כה נמוך וכבר לאחר כמה ימים? תודה
לאיריס שלום, באופן עקרוני מודל יכול להעלות את רמת הורמון הפרולקטין שקשור להפרשת חלב. עם זאת במינון שנטלת ומשך הזמן הקצר אלו דברים נדירים מאוד או כאלו שלא קיימים. מניסיוני לא ראיתי תופעות כאלו גם במינונים נמוכים אבל גבוהים ממה שאת נוטלת. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
ד"ר הידאש שלום כשאין לי מספיק קשר עם הבחוץ אני מרגישה אי שקט וחרדות שאין לי כשיש "מספיק" תעסוקה וקשר עם הבחוץ.אחרי שנים של די ניתוק מהבחוץ אני רוצה להתנדב (מצאתי רעיון מתאים) ולחדש כרגע בצורה נוחה ולא מלחיצה את הקשר עם העולם שבחוץ חברתית ותעסוקתית ואז לראות איך זה מתפתח. האם יש מצב כזה כמו שאני מתארת לא מספיק קשר עם הבחוץ? כי אני מרגישה שככה זה אצלי.תודה.
לדפי שלום, בהחלט יתכן שאדם שהתרגל לחיות בבית, כמו אשה שעובדת כעקרת בית, תחסר קשרים בתחום העבודה ויהיה לה די קשה להתחיל ולצאת לעבודה. אחר כך ישנה הסתגלות ופתיחות רבה יותר. כך גם בהתחלה החרדה גבוהה יותר ואחר כך קל יותר. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
ד"ר הידאש שלום בהודעה הקודמת תיארתי איך כשאין לי מספיק תעסוקה וקשר עם הבחוץ אני חשה חרדות וכשיש לי מספיק משניהם אין חרדות ויש תחושת "בטחון" חזקה בתוך העולם. לפעמים יש לי אובססיביות מחשבתית ומהפורום הבנתי שזה יכול להיות תגובה לחרדה. מצד אחד אני חוששת שתהיה לי אובססיביות מחשבתית בתעסוקה (ההתנדבות) שאני רוצה לעשות כי אז אני "מתנתקת" זה לא נורא אבל זה גם לא קל מצד שני אם זו תגובה לחרדה והחרדה תיעלם אז אולי גם זה ייעלם? כי מה שקורה בפועל זה באמת כשהכל זורם אני לא מוצאת עצמי "מתעכבת" על מחשבות. מה דעתך?
אני מבינה מאוד את מצבך ,אני חושבת כשאני מבלה הרבה זמן לבד בלי קשר אם איזו שהיא מסגרת תעסוקתית בחוץ ,אני מתחילה לאבד קצת את עצמי ,מתחילה לנבור יותר במחשבות ונכנסת למן עולם משלי. צריכה "להזכיר" לעצמי כביכול יותר את הגירויים הנמצאים בחוץ. אני חושבת שאם זוהיא הרגשתך את צריכה ליצור לעצמך מסגרת שתכניס אותך לשיגרת מציאות כלשהיא.
ק' שלום זה בדיוק כך. כשיש לי זרימה של היום יום בתעסוקה וחברה אני לא חושבת יותר מדי והכל בסדר וכשאני בניתוק יש אי שקט וחרדה ומחשבות. בקיצור אני מתכוונת לעשות עם זה משהו!!! פשוט עד עכשיו לא היה הזמן המתאים מסיבות שונות.
לידיה היי בזמנו כתבת לי שאת סובלת מ- ADHD . מה זה? אני מקווה שאת מרגישה טוב. דפי
ובכן..... במקרה ואת יודעת משהו על OCD ... אז ADHA נחשב לגרוע יותר..... זה אומר : בעיות כמו חוסר קשב , דיסלקציה או בעיות ריכוז וכל מה שקשור לזה... אבל גם הרבה אלמנטים שיש בOCD ... (גם כפייתיות וכו) מה שהופך את זה לADHD זה שזה גם מלווה בחרדות ודכאונות וכולי... יש כאלה שיש להם גם מניה דפרסיה, אבל לא כולם!!! יש לי את הספר"להבין ולטפל ב-ADHD " מאת ד"R כריסטופר גרין וד"ר קיט צ'י. ספר מצוין שממש מסביר לך על כל התופעה הזו, למרות שהוא כתוב כמו מדריל להורה ולילד הצעיר הסובל מזה, אפשר גם לקרוא וממש להבין את התופעות שחלות גם בגיל מבוגר יותר. ובטח לד"ר הידש יש גם כמה לינקים לתת לך... האם שאלת אותי בשביל שאני אסביר לך איך זה חל אצלי? באיזה אופן וחוו"ד אישי? כי אני יכולה לתת לך הרבה דוגמאות בקשר לחיי האישיים אבל זה טיפלה ארוך..
לידיה שלום תודה שהסברת לי. פשוט את ציינת את זה פעם ואני לא ידעתי במה מדובר אז רציתי להבין והבנתי את זה מדברייך.רציתי להגיד לך שגם לי יש אובססיביות מסוימת שלא מוגדרת בדיוק וכנראה נובעת מחרדה אבל כל פעם שזה קורה אני מנסה להבין למה אני עושה את זה וככה לשלוט בזה וזה עוזר לי וכבר יש לי פחות מבעבר. טיפול תרופתי בלבד לא עוזר צריך גם לנסות להבין למה פועלים כך או אחרת ואז למצוא "תגובה הולמת". לי זה עוזר בכל אופן. כיצד את מתמודדת עם הדברים? את ביעוץ?. תרגישי טוב דפי.
בן זוגי הוחמר(????) באבחנה הפסיכיאטרית שלו והוגדר כסכיזואפקטיב. לפי ספר הפסיכולוגים זו אבחנה מאוד מעומעמת ולא ברור לי חד משמעית מה זה אומר???? התרופות שהוא מקבל הן קלופיקסול (קשה מאוד למצוא הסבר על התרופה) בזריקה, דקינט נגד השפעות הלוואי של פרקינסוניזם (קשה למצוא הסבר על התרופה) ודפלפט ליצוב מצב הרוח (קשה למצוא הסבר על התרופה). שאלתי היא מה זו בעצם מחלת הסכיזואפקטיב? האם יש תרופות יותר קלות עם פחות תופעות לוואי של עייפות כרונית קהות ריגשית וקיפאון מוטורי בהבעות הפנים למשל רעד פרקינסוני וכו'? והאם זו מחלה שמצריכה טיפול תרופתי לכל החיים? שאלה נוספת היא האם יש אפשרות כשרוצים להכנס להריון שבן זוגי לא יקח תרופות כדי לא להשפיע על ההריון? אם כן כמה זמן יספיק ללא התרופות?
היי סיגל!כמי שטופל בעבר בתרופות אלו הייתי ממליץ לאחר זמן ובו המצב מתייצב ,לעבור לתרופות מהדור החדש , בהן תופעות הלוואי אותן תארת,קטנות לאין ערוך. התרופות הן זיפרקסה, ריספרידל.גיאודון,סרוקוול. השתיים האחרונות אינן בסל של כללית ונמצאות במאוחדת ובמכביץ אני מניח שבן זוגך נמצא במצב בו יש יתרון לקלופיקסול שכן זו זריקה אחת לחודש , מה שמוריד ממנו את האחריות לנטילה יום יומית שלתרופה .את הדקינט אפשר לקחת סמןך לזריקה לכמה ימים עד שתופעות הלוואי נעלמות .אני מקווה שהוא משתף פעולה . באם זהו התקף ראשון יש 30 % שלא יחזור התקף נוסף ץ חשוב מאוד להמשיך ולקחת תרופות גם לאחר שהמצב יציב , לתקופה לא קצרהץ מומלץ מעבר לתרופות לשלב טיפול פסיכו-תראפי.אם הוא מאושפז אזי כדאי לשוחח עם הרופא המטפל ושמוע על טווח הזמן, שינוי נוי הטיפול התרופתי ובכלל כל מידע רלוונטי. במידה ואיננו מאושפז ,מה שמעיד על מצבו היחסית טוב , כדאי להרבות בהליכה שחייה או כל פעילות גופנית וחשוב שהוא יעבוד על עצמו כדי לצאת במהרה מהמצב בו נמצא, כמה עצות ממי שהיה בסרט הזה כל טוב
לסיגל שלום, התשובה של סמה טובה ואני מסכים עם הדברים שנכתבו. לשאלתך על האבחנה. המחלות הפסיכיאטריות הקשות מתחלקות לסכיזופרניה וקבוצה שניה מחלות של הרגש-אפקטיביות, כמו דיכאון והפרעות בי פולריות. קיימת קבוצת ביניים שיש בה מרכיבים גם של הסכיזופרניה וגם של ההפרעות האפקטיביות ולכן היא נקראת סכיזו-אפקטיבית. לכן גם התרופות הן משתי הקבוצות, תרופות לטיפול בסכיזופרניה כמו הקלופיקסול, ותרופות מייצבות מצב רוח כמו טגרטול. עדיף לטפל בתרופות מהדור החדש כפי שצויין. כיום הרספרידל ניתנת כבר בזריקה פעם בשבועיים, אבל עדיין לא בסל הבריאות. כמו כן אין צורך שהגבר יפסיק טיפול לפני הריון, הנקודה הזו חשובה רק לנשים. שוב פעם הפליה. ביי והמון בריאות דר' גיורא הידש
היי שמה , מה זאת אומרת למי שהיה במצב הזה? האם אפשר להתרפאות לגמרי ? שואלת בתקווה,,, ורדה
ד"ר הידש שלום מספר שאלות לי אליך 1. האם זה נכון ששימוש ברוקסט גורם להתפרצויות אלימות? אם לא, מדוע אסרו את השימוש בתרופה בבריטניה לאנשים צעירים? 2. האם מינון גבוה של 60 מ"ג גורם בודאות להשמנה? 3. האם סרוקסט גורם לאובדן התאבון? 4. אשמח אם תסביר לי בקצרה מה הסיבה הביולוגית למחשבה טורדנית? תודה רבה
החל מיוני השנה ה-FDA בארה"ב אוסר על רופאים לתת סרוקסט למטופלים מתחת לגיל 18. למטופלים מעל גיל 18 המינון המקסימלי הוא 50 מ"ג ליום עפ"י הנחיה של ה-FDA.!!! גם בבריטניה יש הנחיה דומה של אירגוני הבריאות שם. וועדת החקירה של ממשלת בריטניה לא קשורה ישירות להחלטות של אירגוני הבריאות ואין בהכרח חפיפה בין הנושאים השונים. FDA הוא האירגון בארה"ב שמאשר או פוסל תרופות לשימוש בבני אדם. בסמכותו להגביל שימוש בתרופה כזאת או אחרת עפ"י הבדיקות שהוא מבצע שזוכות לאמינות גבוהה ביותר. למרות שהוא מחייב רק בארה"ב רוב מדינות העולם הולכות אחרי המדיניות שהוא מתווה ומחייבות גם את הרופאים שלה לנהוג עפ"י המידע הרפואי העדכני. http://www.fda.gov/bbs/topics/ANSWERS/2003/ANS01230.html
למלי שלום, הבעיה היא שכאשר ישנן התפרצויות אלימות לא יודעים האם ההתפרצות היא בגלל דיכאון או בגלל התרופה. ישנן שמועות רבות ברשת בנושא זה אולם עדיין אין מסקנות מדעיות. לכן הוקמה באנגליה ועדת חקירה וכאשר היא תגיע למסקנות בודאי שגם אנו נשמע עליהן. סרוקסט אינו גורם בהכרח להשמנה. עליה במשקל היא תופעת לוואי שחלק מהאנשים סובלים ממנה. כך גם בתחילת הטיפול לעתים יש הרגשה לא טובה ברום הבטן וירידה בתיאבון, בתקופה זו אוכלים פחות ולכן גם הירידה במשקל. לצערם של רבים אחרי כשבועיים התחושות הללו חולפות ואז הירידה במשקל נעצרת. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
שלום ד"ר הידש רציתי לשאול אותך אם אי פעם נתקלת בתופעה של אנשים שמוטרדים מתפקודי הגוף שלהם. (למשל נשימות, מצמוץ וכו') לי למשל יש מחשבה כפייתית גופנית במשך שנים על מצמוצי העיניים שלי. אני מודעת לתפקוד החיוני של העפעפיים, אבל אני לא מסוגלת להפסיק לחשוב על זה, זה מציק לי חודר לתודעה ואינו נותן לי מנוח. זה אולי נשמע לא רציני אבל זה נורא מטריד אותי עד כדי כך שאני בוכה כל הזמן בגלל זה. רציתי להבהיר שזה לא קשור לתסמונת טורט, אלא רק למחשבה. אני סובלת מזה כל רגע בערות שלי, לאחרונה קיבלתי טיפול בסרוקסט האם יש סיכוי שזה יחלוף? בבקשה תענה לי. תודה.
לנטלי שלום, התופעות ידועות ושכיחות והגורם להן הוא בדרך כלל חרדה. ישנה בפורום בחורה שהייתה מאוד עסוקה בנושא של כיחכוח, תוכלי לחפש בעמודים קודמים. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
שלום ד"ר, תודה על התייחסותך, אבל לא ענית לי אם טיפול בסרוקסט יכול לעזור לתופעות כאלה. אני גם נוטלת קלוניקס. רציתי להגיד שאולי זה לא נשמע רציני להתעסק במצמוצים אבל זה כל כך מפריע לי. עד שקשה לי לתפקד. אני חושבת על זה במשך כל שעות הערות שלי, ואני מרגישה שאני יוצאת מדעתי. בבקשה תגיד לי אם יש בכוחן של התרופות לעזור לי. (אני אמורה להגיד בהדרגה ל60 מ"ג סרוקסט, ולוקחת קלוניקס לפי הצורך.) תודה
ד"ר הידאש שלום כשאני כמה בבוקר לוקח לי איזה חצי שעה לאסוף את עצמי ואז אני נכנסת ליום יום והכל בסדר. זה לא היה לי לפני שנים לפני הכל. אולי כי אז קמתי לעבודה אולי בגלל מצב נפשי. האם התופעה מוכרת למישהו?.
קרה לי בעבר ובהווה בתקופות של לחצים חריגים ושחיקה נפשית.
ולאסוף את עצמי...... פחחחחחחחחח יותר..
שרשרתי גם לשרשור את השאלה הזו
השאלה היא איזה טיפול את מקבלת מהרופא. כלומר האם הפגישה כוללת מספיק זמן גם לשיחה ביניכם? בפסיכיאטריה לא תמיד מעקב אצל רופא כוללת שיחה בין המטפל למטופל. אם יש אמון ברופא אני לא רואה בעייה לספר לו כל דבר שמטריד אותך או מפריע לך. האם את חוששת מהתגובה שלו או משהו דומה? אפשרות אחרת זה לנסח את הדברים בכתב ולהגיש לו את זה כמכתב בפגישה או אפילו בפקס ולראות מה תהיה התגובה שלו לעניין.
חמודה, את לא מתארת לעצמך איזה דברים מוזרים פסיכיאטר שומע... גם אני כמוך התייסרתי במשך שנים ממחשבות מוזרות ולפני שלושה ימים אזרתי אומץ וסיפרתי לפסיכיאטר, ותאמיני לי שהשד לא כל כך נורא. סה"כ זה המקצוע שלו, וכמספר בני האדם כך מספר הפרעות הנפש. כדאי לך לקרוא את הספר "הילד שלא הצליח להפסיק להתרחץ" מאת ג'ודית רפפורט הוא מדבר בדיוק על התופעות שתארת, אני חושבת שזה יעזור לך לקבל פרופורציות, ולהבין שאת לא לבד. אני מאחלת לך מכל ליבי שתרגישי טוב. מלי
אבל להתקלח הרבה פעמים..... זה עוד נשמע אחרת.... לפחות הבנאדם נורא הגייני.. לשמוע על בנאדם שמגרד את החיך שלו זה נשמע מפלצתי בערך כמו חניבעל לקטר
הספר לא מדבר רק על רחצות, יש שם תופעות מזעזעות (אפילו יותר ממה שאת מספרת) תעשי טובה לעצמך ותקראי את הספר הזה. ואז תראי שאת לא לבד. בהצלחה
שלא כתבתי כאן, והתגעגעתי אליכם. נפגשתי בתחילת החודש עם הפסיכיאטר שלי והחלטנו שנפגש עוד כמה חודשים. אני כאמור נוטל רסיטל. בימים האחרונים קשה לי מאד. הסיוטים חוזרים, אני לא מוצא מנוחה והמחשבות לא מפסיקות. אני כבר תשוש, מנסה להלחם, מנסה לעזוב ושום דבר לא עובד. הרמתי ידים ואני רק מחכה שזה יעבור. ערן שהאופטימיות עדין חשובה לו
הי ערן שמחה שחזרת לכתוב פה. אנא אל תרים ידיים. אני יודעת שקשה אבל דווקא בשעות האלה אנו חייבים לשמור על הגחלת של האופטימיות. כל שיפור במצב חווה בתוכו ירידות אך צריך לזכור שאחריהם תמיד ישנם עליות מקווה שתרגיש יותר טוב אריאל
אני מנסה שלא להרים ידים. אני מסתכל על עצמי מבחוץ ולא מאמין לכל מה שאני עובר. אני לא מצליח לראות את המציאות כפי שהיא. זה נורא! האם יהיו ירידות כאלו כל פעם? הפסיכולוגית שלי יצאה לחופשה כך שאני גם לא יכול להעזר בה כעת. תודה על התמיכה ערן
הי ערן, אולי דווקא משום שהפסיכולוגית שלך בחופש אתה בחרדות, כי עכשיו אתה מרגיש שאתה פחות מטופל ושאין לך גיבוי, וזה מכניס אותך ללחץ? כאן תוכל למצוא אנשים נחמדים שיעזרו לך ויהיו איתך בינתיים, וזה יוכל להקל עליך. תרגיש טוב
לערן שלום, כמו תמיד אני שמח לשמוע ממך אבל צר לי שבנסיבות שאתה מרגיש פחות טוב. אני חושב שהעצה המעשית ביותר היא לנסות ולקבוע תור אצל הפסיכיאטר באמצע התקופה שהפסיכולוגית בחופש. אתה כבר יכול ללמוד מנסיונך שהחרדות חולפות ומרגישים טוב יותר. כך שאתה יכול להיות אופטימי ורגוע ככול הניתן. עם הזמן והטיפול החרדות יתרחקו ממך. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
מאז שאיבדתי את אחי הצעיר,בהיותו צנחן צעיר בסיני בשנת 74, התחלתי לסבול,מהתקפים של אי -שקט קשה,זה מתחיל עם תחושת זרם חשמלי בגוף, חום,מועקה,חוסר יכולת לשבת או לשכב ,צורך להיות בתנועה מתמדת,לעשות דבר מה,אול כדי להשיח את הדעת. התופעה חוזרת ועולה בזמן מצוקה או משבר קטן או גדול. לפעמים כך סתם.בתקופות מסויימות למדתי להתגבר על זה.זה יכול להעלם למספר שנים,ולפתע לחזור. גיליתי שגם אמא שלי סובלת מתופעה זו,ניראה לי שאצלה זה יותר תכוף. האם זו מחלה נפשית,או הפרעה נפשית, מה חומרת הדבר, האם זה מוכר,האם יש תרופה מתאימה,עד כמה הדבר שכיח בארץ ובעולם. תודה
התמודדות עם שכול היא לא פשוטה ובעיקר כשמדובר על אדם קרוב. הדבר יכול לגרור אחריו תחושות של חרדה ודיכאון. כדאי לגשת לייעוץ פסיכולוגי או פסיכאטרי. אני חושבת ששיחות יכולות לעזור מאוד בהצלחה אריאל
למיכה שלום, מפליא עד כמה אנשים סובלים ומושכים דברים במשך שנים. טוב שפנית לפורום ומכאן אפשר יהיה להתחיל לשפר את המצב. כנראה מדובר בביטויים של חרדה, הדבר העיקרי הוא לפנות לשיחות להעמיק ולשוחח על האובדן הקשה. לפי ידיעתי משרד הביטחון עשוי לעזור ולממן את הטיפול, בטח לאמך ואני חושב שגם לאחים. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
היי לקחתי חצי כדור סרוקסט פעם אחת , אך התחרטתי על הרצון לנטול תרופות כרגע האם אני יכולה פשוט לא לקחת יותר או שאני צריכה להפסיק במינון כלשהו
היי לא קרה שום דבר והכל בסדר. אין צורך שתעשי דבר מיוחד. עם זאת לאור ההתכתבות הקודמת כדאי שתמשיכי בטיפול, הטיפול עשוי לעזור לך. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
מה שמצדיק את לקיחת התרופה?
שלום רב. אני חולה בסכיזופרניה ,נוטלת גאודון במינון 120 מ"ג מזה חצי שנה והכדור עדייין לא השפיע עלי לגמרי ,עדיין לא במיטבי נפשית והקהות הרגשית עדיין לא נעלמה. רציתי לדעת: 1 .כמה זמן לוקח לגאודון להשפיע השפעה מלאה לגמרי מכל הבחינות (מהבחינה של הסמפטומים החיוביים- מחשבות שווא ודמיונות, ומהבחינה של הסמפטומים השליליים-קהות רגשית, חוסר מרץ)? 2.שמעתי שהכדור הוא "כדור פלא" ,למה הכוונה? 3.האם אתה מכיר אתר על גאודון? אשמח לקבל פירוט . בתודה מראש,דנה.
לדנה שלום, הגאודון היא תרופה מהדור החדש לטיפול בסכיזופרניה. הגאודון היא תרופה טובה אבל לצערי אינה תרופת פלא. אחרי חצי שנה רואים כבר את כל השפעת התרופה ושיפור נוסף עשוי להיות עם שינויים במינון. תוכלי למצוא חומר על גאודון באתר WWW.ICALLISRAEL.CO.IL בפרק המאמרים. בהצלחה דר' גיורא הידש
היי דנה עם הגאודון בני מרגיש בהירות ריגשית יותר ממקודם , ומצד שני עדיין באי יכולת לפעול ומחשבות כפייתיות יש גם את העיניין של ההרגשה שכאילו צועד שתי צעדים קדימה ו20 אחורה ,והמון תסכולים. האם את מקבלת או קונה את התרופה היקרה. תודה שלך ורדה
היי דנה גם אני סובל מקהות רגשית.. במה זה מתבטא אצלך ?
הי כתבתי כאן בפורום מספר פעמים. בכל מקרה אני סובל כבר מספר שנים מהתקפי חרדה (מין אגרופוב שכזה). ובכן לאחר שהחלטתי להפסיק את השימוש בפאקסט (paxil) בגלל שלא יכולתי להגיע לסיפוק מיני התחלתי בטיפול ברמרון . חודש ראשון הייתי על 15 מ"ג, מה שעשה אותי די ישנוני. לאחר מכן התחלתי לקחת 30 מ"ג למשך עוד חודש ועכשיו אני על 45 מ"ג ליום, כעת יש לי הרבה יותר מרץ חשיבה חיובית וביטחון עצמי נהדר.(אחרי הרבה שנים של תסכול אני מסתכל במראה ומחייך!). הבעיה היא שביום שישי הציאה לי חבר לסוע איתו לפגוש חברה מחוץ לעיר, אמרתי לו בכיף, אבל איך שעליתי על הרכב והתחלנו לסוע הדפיקות בלב החלו,כאבי בטן,מחשבות מטרידות,גלי חום וכו' (אני חושב שהבנתם את הנקודה-התקף חרדה). למזלי מצילי החיים שלי היו שם, שני כדורים של קלונקס (בנזודיאזפינים). למה?????? הרמרון לא הביאה עימה שום תופעת-לוואי רצינית ובסה"כ תרופה די סבילה אבל התקפי החרדה כנראה שלא נעלמו. ובכן לאחר שבלבלתי לכם את המוח שאלתי היא כזאת... אני לוקח רמרון כבר מעל לחודשיים, כפי שראיתם עדיין קיבלתי התקף חרדה האם זה אומר שהרמרון לא יכולה לעזור לי בנוגע להתקפי החרדה? האם להפסיק לקחת אותה? או שאולי היא עוד יכולה לעזור אם אני ימשיך לקחת אותה?
לדרקו שלום, לאט לאט, ראשית טוב לשמוע שהרמרון עזר לך ואין לו תופעות לוואי. בחודשיים הקרובים עדיין יהיה שיפור במצבך ותרגיש טוב יותר. עם זאת למזלנו כל התרופות הן עדינות, כך שלמרות שישנו שיפור גדול במצב הרי עדיין עלולות להיות תופעות של חרדה מדי פעם. הטיפול הוא בדיוק מה שעשית, נטילת קלונקס או כדור דומה באופן מזדמן לפי הצורך. שיהיה רק טוב ונשמע דברים טובים דר' גיורא הידש
העובדה שהמצב השתפר מראה שכנראה התרפוה כן מתאימה לך . יכול להיות עם זאת שיש פה ושם התקף חרדה אך אם זה לא נמשך וכל הזמן לא נראה לי שכדאי להחילף את התרופה. גם אני לוקחת 45 מ"ג רמרון ועדיין יש לי נפילות פה ושם אבל אין להשוות למצב שהיה קודם תרגיש טוב אריאל
הבעיה לא החרדהאלא כמה זמן לוקח לך להתאושש ובטוח שעכשו הדרך קצרה יותר תן לזה זמן
שלום הייתי רוצה לדעת מדוע אסור לשתות אלכוהול בתקופת נטילת תרופות נוגדות חרדה ופסיכיאטרייה בכלל ורמרון בפרט? מה הסיכונים בשתייה מדי פעם??
אני לוקחת לוסטרל 50 מ"ג מעט יותר משנה והוא שיפר את התפקוד שלי באופן משמעותי ביותר. לאחרונה התחלתי לקחת חצי כדור ליום (ללא התייעצות עם הרופאה שלי...) מתוך רצון להפסיק. מלבד סחרחורת קלה מאוד שחלפה בנתיים לא חשתי שום תופעות לוואי בעקבות ירידה במינון. ידיד שלי שהוא סטודנט לפסיכולוגיה טוען שכדורים נוגדי דיכאון מובילים ל"הצפה" של המוח בסרוטונין ובעקבות כך ליצירת רספטורים חדשים לקליטת הסרוטונין העודף, האם זה נכון לגבי לוסטרל? זאת ועוד: אותו ידיד טוען שההרגשה הטובה והתפקוד הטוב שלי נובעים אך ורק מהתרופה ואם אפסיק התפקוד שלי יתדרדר דרמטית, ואם אחליט לחזור בעקבות כך לכדור אאלץ להגדיל, אולי אפילו משמעותית, את המינון או לקחת תרופה חזקה יותר.... האם זה נכון אפילו באופן קלוש? אשמח לתשובה במהרה.
ליער שלום, טוב לשמוע דברים טובים. החבר שלך טועה ברוב הדברים שהוא אומר ולכן חבל שהוא מפחיד אותך. פעמים רבות השיפור במצב והעלמות החרדה היא קבועה והחרדות אינן חוזרות כל החיים. נכון שהסכנה וישנם אנשים שהחרדה אצלם חוזרת, לעתים כעבור זמן קצר ולעתים אחרי עשרות שנים... אבל אז כבר יהיו טיפולים חדשים. כדי להיות בטוח שהחרדה לא תחזור כעת כדאי להתייעץ עם הרופא שמכיר אותך על הזמן הנכון להפסיק את הטיפול. החבר שלך צודק שהתרופות משנות את הקולטנים-רצפטורים של הסרוטונין אולם זהו מנגנון ותהליך מאוד מורכב, עם הפסקת הטיפול הכל חוזר לקדמותו ומרגישים טוב. אם כוונתו הייתה שכדאי לשלב פסיכותרפיה עם הטיפול התרופתי אז הוא צודק, פעמים רבות כדאי לשלב את שני הטיפולים. הדבר החשוב הוא שבהחלט את עשויה להרגיש בטוב והחרדות לא יחזרו. הייתי בכל זאת ממליץ לתזמן את סיום הטיפול עם הרופא המטפל שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
ברצוני לקבל הפניות למקורות מידע השייכים לתחום הרפואה, על האמיגדלה, לגבי המושג וחשיבותה כ"אחראית" בהקשר לתחום הרגשי שבאדם במציאות של חיי היום-יום, לכל דבר. תודה.
http://doctors.co.il/news/1209/ מאמר שבדיוק ניתקלתי בו על האמיגדלה
שלום רב, אני בן 24 ומזה כשנה סובל מטורדנות כפייתית, הפוכונדריה שמלווים בסימפומים פיזיים. אני מטופל בפבוקסיל והשיפור הוא די משמעותי. אך בכל זאת משהו עדיין לא ברור לי: האם לחץ הדם ו/או הדופק שעולים במצבים נפשיים קיצוניים (שיכולים לעיתים להמשך על כמה ימים ארוכים) יכולים לגרום לאירוע מוחי (אפילו קטן ביותר) או התקף לב כלשהוא? הפחד מדברים אלו לא מוסיף וגורם לי לחרדות נוספות. תודה רבה רני........
שמע רגע - אם אתה מטופל בפבוקסיל, זה אומר שאתה נתון במעקב פסיכיאטרי, לא? אז למה שלא תתפוס את הפסיכיאטר שלך לשיחה בנושא?
לרני שלום, יופי שאתה מטופל והטיפול משפר את המצב, אני מקווה שהטיפול יעזור וכל התופעות יחלפו. לשאלתך, מהעליה בלחץ הדם והדופק בשעת חרדה לא נגרמים שום נזקים במוח או בכל מקום אחר. השאלות שלך והמחשבות הן שאלות שמקורן בחרדה שעדיין קיימת. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
לרופא שלום אני מוכר ומטופל בדיכאון, גם בתרופות , לאחרונה בצעתי בדיקת הורמונים בגלל בעיות בתפקוד המיני. התוצאה היתה טובה. השאלות : 1.אים כך ממה הבעייה בתפקוד המיני ? 2.האים ההורמונים מצביעים על מצב הדיכאון, או שאין שייכות לכך ?
ליוני שלום, סביר ביותר שהירידה ברצון והפגיעה בתפקוד המיני מקורם במצב הנפשי. יתכן שיהירידה בתפקוד בגלל החרדות והדיכאון אולם סביר יותר שמדובר על תופעת לוואי של התרופות. כל התרופות מקבוצת ה SSRI כדוגמת פרוזק עלולות לפגוע בתפקוד המיני, כך שאיני מתפלא שהבדיקות של ההורמונים תקינות. החלק המעודד הוא שהירידה בתפקוד המיני חולפת והכל חוזר לתקנו כאשר מסיימים את הטיפול התרופתי. הרבה בריאות דר' גיורא הידש
קראתי את מה ששירה כתבה (מצ"ב הלינק) והדברים נגעו לליבי ואני חושב שלפחות אני חש ומאמין כי המציאות זה מה שאני בונה . שירה אני אשמח אם תרחיבי על הנושא . אגב מישהו ראה את הסרטים "מטריקס" ו "וינילה סקיי" http://www.doctors.co.il/forums/read.php?f=385&i=149000&t=148673 שיהיה שבוע טוב, גיא
גם אני הזדהתי עם מה ששירה כתבה בקשר למשמעויות שאנו מיחסים לדברים ובהתאם פועלים-זה נכון לגבי אנשים שלא חולים בסכיזופר'. מכוון שבזכיזופרנ'אין שליטה אין הפנמה והדרך החוצה קשה קשה מאד. אגב -שירה-מאחלת לך רומן מקסים . שלך ורדה
ראיתי את ונילה סקיי. וזה מעלה את השאלה - האם אנחנו חולמים את הפרפר או שאנחנו חלומו של הפרפר?
ד"ר הירש תודה על התשובה ועל ההבנה, עוד מספר מילים רק להבנה כללית שלא תחשוב שאני סתם עקשנית: מצד אחד השמנה גורמת למחלות נילוות (במיוחד כשבמשפחה יש עדויות לא סימפטיות למחלות כתוצאה מהשמנה: סכרת, לחץ דם ניתוח מעקפים, כל זה כתוצאה מהשמנה , ומה בסה"כ אני רוצה להיות יותר חכמה ולא להפסיק להילחם ולנסות לחסוך לקופ"ח הוצאות, גם כך הם בצרות וכן אני דואגת לקופתי היקרה. דרך אגב בעלון לרוקח אפילו לא כתוב על תופעת לוואי של עליה במשקל, ואני חושבת שזו הפתעה גם לרופאים דרך אגב חשבתי שאני מיוחדת, אבל כנראה שאני לא (לא בנושא הזה) זה שאני לא יחידה גיליתי כשנכנסתי לאתר וזו הסיבה שהתעקשתי כל כך, ונחמד מצידך שהיית סבלני. ולבסוף יש לך מושג על תרופה אחרת מאותה משפחה שעושה אותה עבודה אבל ללא התופעה המרגיזה כל כך כדי שאדע מה לבקש (שמת לב שבאופן כללי אין לי בעיה עם התרופה היא עושה את העבודה אבל בגלל כל הנ"ל אני מפחדת). בכל מקרה שוב תודה רבה על הסבלנות וההבנה ושיהיה לך שבוע טוב ובריא.
לאור-נט היקרה, תודה על המילים החמות, אחד התפקידים החשובים של הפורום הוא להראות ולראות שהדברים שכיחים ומוכרים וישנם גם אצל אחרים, זו כבר חצי נחמה. נכון, בשנים הראשונות לשמוש בתרופות לא הכרנו את התופעה של עליה במשקל כיוון שזו תופעה מאוחרת אחרי מספר חודשים של שימוש ולא בהתחלה, לכן גם לקח זמן עד ששמו לב לתופעה. מדובר על תופעת לוואי שהיא קיימת כמעט אצל כל התרופות, דווקא עם סרוקסט ישנם יותר דיווחים אבל איני חושב שהתרופות מאותה הקבוצה ממש שונים זה מזה. לכן גם יתכן שעם תרופה אחרת מאותה הקבוצה דווקא את לא תסבלי ולא תהיה אצלך התופעה הזו, כלומר תופעות לוואי הן אינדיווידואליות ולא אצל כל אחד. כמובן שהשיקולים של החלפת תרופה הם מורכבים, יתכן שהתרופה החדשה לא תגרום לעליה במשקל אבל מצד שני לא תועיל למצב הנפשי, הבעיה שאי אפשר לדעת דברים אלו מראש ובכל החלפה יש סיכון וסיכוי מסויימים. לכן כדאי להתייעץ עם הרופא המטפל לגבי אפשרות של החלפת הסרוקסט. ביי הידש
שלום. האים ידוע לך כאשר אדם פונה להתאשפז בבית חולים פסיכיאטרי באיזה מחלקה שמים אותו? בתודה מראש
לקרלוס שלום, האשפוז במחלקה תלוי במצב של האדם ובאפשרויות של בית חולים. כלומר, כאשר אדם פונה מרצונו ומבקש את האשפוז אז סביר שיאושפז במחלקה פתוחה, אין הצדקה לאשפוז במחלקה סגורה כיוון שהוא מבקש את האשפוז. אדם המסוכן לעצמו או לאחרים ואינו מבין את הצורך באשפוז סביר שיאושפז במחלקה סגורה. מקווה שלא יהיה צורך באשפוז דר' גיורא הידש
שלום, הייתי מעוניין לדעת האם ישנה השפעה לפעילות גופנית על המצב הפסיכיאטרי, ובפרט לגבי סכיזופרניה (מסוג "עודף דופאמין"). אם כן, הייתי מעוניין לדעת אילו פעילויות מומלצות ביותר עבורי לשיפור המצב - ריכוז, חששות, אובססיות וכו'. תודה.
לאריק שלום, פעילות גופנית עוזרת להמריץ את הגוף, להורדת מתחים והרגשה כללית טובה יותר. לכן היא מומלצת לכל אדם וגם לאנשים עם קשיים נפשיים. אין פעילות מיוחדת וספציפית אשר טובה למצב הנפשי. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
שלום,מזה זמן מה אני נוטלת רסיטל (20 מ"ג),לפני כשבוע וחצי הרופא העלה לי את המינון ל-30 מ"ג מאז אני ישנה המון, כל עוד נטלתי את ה-20 מ"ג ידעתי באיזו שעה לשתות את הכדור בהתאם לשעה בה היה עלי לקום(כ_11 שעות לפני), עכשיו,מאז המינון החדש השתגעה לי השינה לגמרי והשאלה שלי היא האם זה משנה באיזו שעה ביום נוטלים את הכדור- או לא? תודה מראש
לנבי שלום, כיוון שהשפעת הרסיטל היא יותר מ 24 שעות אין חשיבות לזמן הנטילה, את יכולה ליטול את 30 המג' בזמן הנוח והמתאים לך ביותר. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
אני לוקח סרוקסט כ3 שבעות,ואני לא מצליח להגיע לפורקן מיני בשום דרך,האם כל עוד אני יקח את הסורקט אני לא יצליח לחוש אורגזמה??או שזה ישתפר
ללירון שלום, אכן בעיה קשה, לעתים ישנה הטבה והבעיה להגיע לאורגזמה פוחתת אבל לא תמיד. אם הבעיה קשה מדי כדאי לדבר עם הרופא המטפל להחליף את הטיפול. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
שאלה לד"ר הידש שמעתי שבשבוע שעבר יצאה לשוק תרופה חדשה נגד דכאון שהמאפין המיוחד שלה הוא שהיא מתחילה להשפיע אחרי שבוע ימים במקום 3 שבועות. האם ידוע לך במה מדובר ? בברכה, יצחק
ליצחק נראה לי שמדובר בציפרלקס היא מקבוצת התרופות SSRI והיא מתחילה לפעול אחרי 10 ימים אבל בטח ד"ר הידש יודע יותר טוב ממני
ליצחק ויערה, גם אני חשבתי על ציפרלקס. הציפרקס נמצאת בארץ כבר מספר חודשים אולם ההשקה הרשמית של התרופה הייתה השבוע. באופן כללי כל מה שנאמר על ציפרמיל נכון גם לציפרלקס אבל הציפרלקס מעט שונה. תוכלו למצוא חומר בפורום כיוון שעסקנו בכך לא מעט. תכנסו בסרגל הכלים ל"חיפוש" ותמצאו. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
מה עושים שאי אפשר לצאת מהבית בגלל פחד מאנשים אני מדבר על התגובות של האנשים ומה שהם יגידו למרות שאני יודע שהם לא רעים פשוט ככה זה התסריט שלי בדימיון מה אפשר לעשות בקשר לזה? אני בן 15, תודה
מה שאתה מתאר דומה לתופעה של חרדה חברתית או אגרופוביה ( פחד ממקומות פתוחים). כדאי לגשת לאיבחון פסיכאטרי\ פסיכלוגי ולקבל את הטיפול המתאים . העובדה שאתה צעיר משחקת לטובתך- טפל בעניין כמה שיותר מהר ואל תזניח בהצלחה אריאל
יש לי בעיה מאוד מאוד מביכה שדי קשה לי לדבר עליה עם הפסיכיאטר שלי, כי אני נורא מתביישת... אני מגרדת על העור הפנימי של החיך (כן כן) או עם השיניים או עם הציפורניים, זה לא שאני אוכלת את זה אני פשוט מעיפה את זה החוצה אבל מה שקורה זה שאני מביאה את עצמי למצב של עד כדי כך העור הפנימי של הפה שלי מגורד לגמרי ואני כל המזמן מחפשת מה לגרד, כמו"כ פעם גם חתכתי איזה משהו בפה ומאז זה לא גדל יותר (נשמע זוועתי) אני גם נוקשת בשיניים כל הזמן, הנשימות שלי הן או מלוות במאמץ גדול או שאני מפהקת כדי לנשום, אני ממצמצת המון ועושה קולות בשקט של נשימות ויש לי גם טיקים... חוצמזה אני מתעסקת בכל מיני ומיני דברים באובססיביות וכל דבר רע או משהו שאני מחשביה כרע, אני מרגישה צורך עז לספור עד 10 או מ10 ל-0 , או להגיד לעצמי שזה לא בסדר ושאני מצטערת (לעצמי כמובן) ולהקיש 3 פעמים לכל יד על עץ פעם ימין ופעם שמאל אני מדברת לעצמי, והרשימה יכולה להתארך יותר ויותר.... אני עושה את כל הדברים האלה מגיל מאוד מאוד צעיר, בכל אופן זו פעם ראשונה שאני מדברת על זה אבל זה מאוד מאוד מביך אותי, ומפריע לי במיוחד הקטע עם החיך. מה עושים? ואיך אני אמורה לדבר על זה עם המטפל אם אני מרגישה כזו מבוכה?
אה ויש עוד משהו... שזה בכלל לא נעים.. נורא קשה לי לקרוא ספר מבלי לקרוא אותו בגוף שני או שלישי... נניח אן אני קוראת טקסט וכותב שם "אני" אד אני אקרא את זה בתור "הוא" או "היא" או "הם".. כי אני מרגישה שכשאני קוראת את זה ככה אז זה כאילו יקרה לי מה שקרה לו או לה חשוב לציין שגם זה מגיל מאוד צעיר, ניסיתי להפטר מיזה, כי אני יודעת שזה דפוק, וגם קרו לי "פאשלות" שהקראתי מאמר לאנשים וקראתי את זה בצורה שאני מקריאה את זה לעצמי!!! ואז תקנתי את עצמי ואמרתי שזה טעות.. אני גם מתעסקת הרבה באצבעות מצליבה אותם וכו.. אני מודעת לכך שיש לי בעיות ריכוז (זה מוכח) עוד מגוון רחב מאוד של בעיות אחרות כמו חרדות וכו אני מרגישה לפעמים כמו מטורפת ושצריך לאשפז אותי, אני בת 22 . מה עושים?????
תקראי מה שרשמתי בנושא- "את לא היחידה"
לא הייתי פה כמה שבועות כי פשוט לא היה לי מצב רוח. התחלתי לקחת פריזמה במקם האיקסל שעשה לי מלא תופעות לוואי. בהתחלה הפסקתי להזיע כמו קודם. אני מזיעה באופן טבעי די הרבה וגם בגלל שאני שמנה, אבל ירדה התוספת המעצבנת של התרופות. התופעה הפחות טובה זה שכנראה הפריזמה לא משפיע לי על הדיכאון ולכן קצת הדרדרתי. זה לא קרוב לאיך שהייתי לפני תחית היפול, אבל בהחלט יש הרעה במצב, שזה בכלל לא שמח אותי. הסיבה העיקרית למצב רוח המחורבן שלי זה שאני לא מצליחה לרדת למשקל. אני משערת שעם התרופה המתאימה זה לא היה משפיע עלי כל כך אבל בגלל שכנראה הפריזמה לא משפיעה לטובה, אז המצב רוח שלי מושך אותי לדיכדוך. יש לי עוד שבוע תור לרופאה, ואז נראה. בינתיים התחיל איתי מישהו בחדר כושר, דווקא חמוד, אבל היה לי כזה נאכס, שנורא נבהלתי מזה, והופתעתי שמישהו מתחיל איתי למרות המשקל שישר סירבתי, ועכשו אני קצת מצטערת על הדרך שבה דחיתי את ההצעה. מה שעוד קרה כחלק מהסיטואציה זה שסיפרתי לשתי חברות שלי שזה קרה והן ממש התעלמו מזה, למרות שהן יודעות כמה הביחון העצמי שלי נמוך , ועל כל התחושות שלי לגבי המשקל. ציפיתי שיראו רמת התעניינות כמו שהן מראות לחברות אחרות שמישהו מתחיל איתן, והן ממש כמעט נגעלו מעצם המחשבה שמישהו "חשק" בי. זה היה מאוד לא נעים התחושה הזו. למזלי יש לי חברה אחת שממש שמחה ועודדה אותי, טענה שכנראה החדר כושר גורם לי להראות זוהרת ושזו מחמאה שאני צריכה להנות ממנה ולא להבהל. צדיקה אחת בסדום. זו חברה שבזמן האחרון מאוד התקרבנו- זוכרים סיפרתי על חברה שאבא שלה ניסה להתאבד? ובכן, לצערי הוא נפטר לפני כשבועיים אחרי שהיה מאושפז 3 חודשים. לא הצליחו לגלות מה לא בסדר איתו. בכל מקרה, הייתי עסוקה בשבועיים האחרונים בתמיכה נפשית בה. אני חושבת שהוקל לה שהוא כבר לא סובל כי בסוף מצבו כבר היה מאוד לא טוב, ושאין עליה את נטל הטיפול בו. בנוסף למחלתו הוא סבל מסכיזופרניה והיה מאוד בודד ומנותק. סיפור עצוב.
לשירה שלום, טוב לשמוע ממך ואני מקווה שגם המצב ישתפר ויהיו עוד הפתעות טובות. פעמים רבות אנשים שאולים אותי מה הפריזמה עושה לאנשים בריאים? והשאלה מתאימה גם לאנשים שהדיכאון כבר חלף , כעת הם בריאים ומרגישים בטוב וממשיכים עם הפריזמה. לעתים הבטחון העצמי רב יותר, לעתים השקט הפנימי ולעתים תופעות אחרות, אבל מה ששמתי לב הוא שלאנשים אלו מתחילים לקרות דברים טובים, כאלו יש להם מזל... כנראה שהם פתוחים יותר לקלוט את הדברים הטובים שקורים. גם לעניין הבחור אענה לך ואולי תשובתי תהיה מעט שובניסטית. המראה "הטוב" והרזון חשובים לבנות/נשים הרבה יותר מאשר לגברים, נכון שהגבר רוצה שהבחורה תראה טוב ותהיה מושכת, אבל הוא פורט את היופי להרבה פחות מטבעות, לא המשקל ולא הבגדים והאפור, אלא רק משהו ביופי הפנימי והחצוני שמשתלבים. כך אני מבין את התגובה שלך ושל החברות שלא פירגנו... בכל אופן אני מקווה שזו רק ההתחלה וההמשך יבוא... שיהיה לך בהצלחה ורק טוב, ולא חשוב מה הסיבות לכך, שמחתי שכתבת ביי הידש
שירה היקרה אני שמחה שהתפנת לכתוב לנו כי באמת התגעגעתי. אין פלא שמצב רוחך קצת הידרדר. בשבועיים האחרונים את שמשת משענת ותמיכה לחברתך ויכול להיות שזה גבה את המחיר שלו והשפיע גם עלייך. אם תוסיפי לזה את ההתמודדות עם טיפול חדש וכל תופעות בהלוואי הנלוות עליו, אני לא מתפלא שאת חשה כך. לכן, אל תכנסי ללחץ. אני מאמינה שמעכשו הדברים ילכו וישתפרו. לגבי החברות שלך, באמת לא יפה ואולי אם חברות כאלה מי צריך אויבים???? שירה, אין סיבה שבעולם שמישהו לא יתחיל איתך. תמיד תחשבי שיש לך הרבה מה להציע ואם תשדרי את זה תראי שהתגובות תהיינה בהתאם. אני בטוחה שלבחור הזה היה סיבה טובה לגשת אלייך ומי יודע, אולי תפגשי בו שוב ..... תרגישי טוב, שולחת לך חיבוק גדול אריאל
את הבחור, כמעט כל יום אפילו כי הוא עובד בחדר כושר שאליו אני הולכת באדיקות - מה שהופך את כל הסיטואציה לפחות נעימה.
שלום, אני בן 28, ולפני כחצי שנה חל שינוי קיצוני לרעה במצבי מבחינה התנהגותית, ומבחינת הדימוי העצמי שהיה לי קודם לכן - ללא כול סיבה הנראית לעין. עד לפני כחצי שנה, הייתי מאוד פתוח ונהנתי להפגש עם אנשים, יכולתי לתקשר בקלות ויכולת הביטוי שלי זרמה בחופשיות כזו שתמיד הרגשתי נהדר עם עצמי ועם מה שאני אומר, אבל, באופן מוזר ופתאומי התחילה היתדרדרות וזה התחלף בתחושת ריקנות, חוסר בטחון עצמי, עצבות, הסתגרות בתוך עצמי, כאבי ראש קשים מלווים בתחושה של זרמים בראש, הפרעה ביכולת המחשבתית הדרושה לצורך דיבור ולפעמים גם קושי פיזי בדיבור - במיוחד עם זרים - שמתבטא בכך שהדיבור נתפס או נתקע במהלך שיחה, לעיתים בצורה בלתי מורגשת לצד השני, אך אני מרגיש בה בבירור. האם ישנה דרך כלשהי לאבחן את מצבי ולסייע לי להתגבר על התופעות המתסכלות האלו? אודה על תגובתכם,
אתהמתאר תועפות שאני חויתי בדיכאון. מה שמעניין אותי, זה שאתה אומר שאין סיבה נראית לעין. לרוב דיכאון מתחיל בגלל טריגר נפשי כלשהו. בכל מקרה, יש היום טיפול תרופתי מגוון לדיכאון. הכי חשוב בתור התחלה זה ללכת לרופא, לשלול בעיות פיזיולוגיות ובמקביל ללכת לפסיכיאטר לאיבחון. אל תתייאש. אם זה אכן דיכאון, יש דרך לצאת מהמצב ולחזור למעגל החברתי, לחזור לדבר כמו בן אדם, יכולת ניהול שיחה חוזרת , העצבות, הדיכדוך, הסתגרות הן כולן תופעות שקשורות בדיכון, והן חולפות לאט לאט עם ה טיפול. בהצלחה.
לאסי שלום, למרות התיאור המפורט ששלחת עדיין קשה לאבחן ולקבוע באופן חד משמעי על מה מדובר. אני מעט דואג כיוון שהדברים כבר נמשכים מספר חודשים ואינם חולפים. נראה שהדברים קשורים לנפש ולא לגוף, לכן בשלב הזה העצה הטובה ביותר היא לגשת לאבחון לפסיכיאטר ומכאן להתקדם. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
היי אסי ,,לפני שאתה פונה לאיש מקצוע בכדי לאבחן מי מה מו. האם תוכל לעזור לעצמך בכך שתעשה כמה דברים בכוון החיובי, נגד כל התופעות שקורות לך.? כי הנה כתבת כאן,ביקשת עזרה , וזה מראה שאתה מודאג ומתוסכל ומבין מה קורה לך ,ורוצה -להתגבר על התופעות המלא שיגרתיות שהשתלטו עליך.וזה הנקודה החיובית שיש להאחז בה . בוא אתה תחליט להשתלט עליהם,,תנסה מה כבר תפסיד, את תחושת הריקנות חוסר הביטחון וההסתגרות ,תמגר על ידי שתכביד על עצמך יותר ,בכך שתצא לבלות עם אחרים למרות כל מה שאתה מרגיש לידם. באפשרותך ,תצא לנופש טיול ארוך עם קבוצת מטיילים לא מוכרת, -אחרי שבוע כזה תחזור כחדש ,אותו אדם שהיית. תוכל ללכת להרשם לאיזשהו קורס אומנותי או לימודי שאתה אוהב מאד ,למרות כל התרוצים וההיסתיגויות שכרגע עולים לך בראש,,לא מרוכז, ניתקע ליד אנשים או אין תקציב. תכביד על עצמיך בעניין, תרשם ותהנה- דברים כאלה יכניסו עיניין לחיים שלך. לכן ההחלטה היא שלך,ניצחון הפחד המשתק לכוון למטה, או ההחלטת ההתגברות למעלה . מקווה שעזרתי,,תצליח ורדה
הי אסי וברוך הבא אני לא פסיכולוגית ולא פסיכאטרית אך לפי מה שתארת נשמע כי אתה סובל מדיכאון. אני חושבת שהנכון לעשות יהיה לפנות לייעוץ פסיכאטרי אותו תוכל לקבל גם דרך קופת החולים או באופן פרטי אנא טפל בעצמך- חבל שתסבול תרגיש טוב אריאל
