פורום פסיכיאטריה

שלום, אני שנים רבות הייתי במצוקה נפשית ובמהלך כל השנים ניסיתי על עצמי כל מיני כדורים מחברים שקיבלו כדורים פסיכיאטרים. היו לי בעיות של בילבול, עייפות כרונית,מחסור במרץ, ותסמינים של דיכאון עם ירידה בקוגניטיביות ובזיכרון. לאחר שניסיתי על עצמי כדורים נגד סכיזופרניה, נגד דיכאון, נגד חרדה,ועוד אחרים,כל כדור ניסיתי לפחות שלושה חודשים כדי לתת לכדור הזדמנות לשפר משהו אצלי. אבל כל הכדורים איכזבו אותי ,חוץ מכדור אחד שכן עזר ושמו memorit שההתוויה שלו מיועדת לחולי אלצהיימר כדי להפחית להם את תסמיני השיטיון הפסיכוטי שלפעמים יש להם. כדורים אחרים נגד פסיכוזות (שעובדים על הורדת הדופמין במוח) היו איומים,גרמו לי להתעלף ולהשפעות של סבל . לעומתם הmemorit מפחית שיטיון של פסיכוזות לא על ידי השפעה על דופמין אלא על ידי השפעה על אצטיל כולין המוח. הmemorit מעלה את האצטיל כולין במוח וכך משפר אצלי את המצב, בלי ה memorit לא תיפקדתי קודם לכן. לפני חודשיים ניגשתי לרופא פסיכיאטר של קופת חולים והוודתי כי חשבתי שאוכל לקבל ממנו מרשם ל memorit וסיפרתי לו בווידוי על בעיותי הנפשיות והוא נתן לי כדורים נגד דיכאון וחרדה אפקסור וזייבן בניגוד לבקשתי לקבל memorit. כתבתי מכתב להנהלת קופת חולים שזה לא הוגן שרק בגלל שה memorit יקרה מאוד הם יתנו אותה רק לההתוויה שקבע משרד הבריאות (רק לחולי אלצהיימר). והנימוק שלי הוא שאם כל התרופות האחרות לא עזרו לי ורק הmemorit כן עוזרת אז מדוע אף אחד לא מבין שרק היא מתאימה לי ושצריך לתת לי אותה.ואני רוצה להגיד להם דברים כדי להביר להם את זה ולכן אני שואל על סמך איזה חוק (מבחינה משפטית), או הגיון רפואי(מבחינה רפואית), או מוסר (אתיקה רפואית), או טענות אחרות, אדם במצבי יוכל לבסס את בקשתי לקבל את הכדורים (memorit( שכן עוזרים לי ?

היי רמי ,, אני ממש מבינה מזה כשמוצאים סוף סוף תרופה שעוזרת לך הכי הרבה ובגלל ביוקרטיה או אטימות או דבר אחר ,השגתה רחוקה. ד'ר הידש יגיע עם תשובה סבירה בפיו כניראה רק מחר. האם אין לך אפשרות לגשת לפסיכיאטר אחר בכדי שירשום את התרופה ?ו.האם היא איננה בסל הבריאות של קופת החולים שלך? נטלת כבר את האפקסור ? תחזיק מעמד ורדה

בני בן 25 חזר מהודו לפני שנה ומאז השתנו חיינו הוא אובחן כחולה ומקבל תרופות ביומיים האחרונים הוא לא מפסיק לדבר אל עצמו ואף לצעוק. קשה לנו מאד ולא יודעים איך להתמודד עם זה. אשמח אם תשתף אותי במה שידוע לך על תופעה זאת.

עדי,,מחר בלילה יענה לך ד'ר הידש היום הוא לא נימצא כניראה שהכדורים עוד לא משפיעים עליו יש לשאול את הרופא המטפל או אפילו בשעות הלילה רופא פסיכאטר תורן באחד מבתי החולים ,אם אפשר לתת משהו להרגעה בנוסף, כמו וואבן או משהו אחר. ותצרו קשר כמה שיותר מהר עם מרפאת בריאות הנפש בעיר תשוחחו שם עם הרופאים ותבקשו סיוע והדרכה.כדי שלא תהיו לבד. ואתם מצדכם אל תבהלו. הוא צריך תמיכה אהבה הקשבה והבנה יותר מכל. הוא הרי סובל וקשה לו מאד,אך מבין ויודע מה קורה מסביבו למרות הכל. תקלו עליו כמה שצריך. בסוף הכל מסתדר ועם תרופות מתאימות לו (אם לא אפשר להחליף) הוא יחזור לעצמו .במהרה כל טוב תחזיקו מעמד מחזיקה אצבעות ורדה

היינו בסרט הזה של הודו ואנחנו בסרט הזה - שאתם נמצאים בו כי ילדנו אובחן כסכיזופרני זה סרט קשה ביותר ונדמה לי שגם בלי סוף טוב. בלי סוף ידוע מראש. רק התחלה - שנופלת עליך כמהלומה והמשך של תפילה עמוקה שזה לא יחזור בשנית, שלישית ... ולנצח והתפילה - מלווה בדמעות רבות שמהולות באי הבנה מול בנך העומד מולך ודאגה איומה של מה יקרה אם הפסיכוזה תחזור למרות התרופות עדי כתב/ה: > > בני בן 25 חזר מהודו לפני שנה ומאז השתנו חיינו > הוא אובחן כחולה ומקבל תרופות ביומיים האחרונים הוא לא מפסיק לדבר > אל עצמו ואף לצעוק. > קשה לנו מאד ולא יודעים איך להתמודד עם זה. > אשמח אם תשתף אותי במה שידוע לך על תופעה זאת. >

התחלתי לקחת סרוקסט עקב התקפי חרדה שבאים לידי ביטוי בתחושה שאני עומדת להתעלף , דופק מואץ, ופאניקה מוחלטת. אני לוקת כבר שבוע חצי כדור ואין עדיין השפעה . לכן בבוקר אני לןקחת כדור אחד לוריוון כדי לתפקד. הם אפשר להמשיך עם הלוריוון בינתיים ? זה עוזר לי. כמו כן, האם לדעתך התקפי החולשה הזו יעלמו עם השפעת הטיפול .? . תודה.

ההשפעה מורגשת במלואה רק לאחר מספר שבועות של טיפול. (את אפילו עדיין לא הגעת לכדור שלם) (אגב האם לוריוואן אינו גורם לך לעייפות?) ניתן לקחת לוריוואן באופן זמני אך זמני בלבד שכן זהו כדור ממכר. אגב לי אישית עזר יותר האפקסור. בהצלחה, נילי.

ערב טוב, קראתי את תשובתה של נילי והיא מלאה, תמשיכי בזהירות עם הטיפול שאת התחלת ותחכי בסבלנות שהתרופה תתחיל להשפיע.... אני עדיין מחפש כדור שנותן סבלנות, הייתי נותן אותו להרבה אנשים. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

היי יש כאלה שאומרים שהתרופה סרוקסט יכולה לגרום לאנשים מסוימים להיות אלימים כלפי עצמם או כלפי אחרים. שהתרופה מעוררת אלימות, מגבירה אותה. האם זה נכון?? יש מחקרים כאלה.

היי אין מחקרים כאלו, ישנן שמועות רבות וגם ברשת, היו מספר תביעות משפטיות נגד חברת התרופות כאשר אנשים נעשו אלימים, כל התביעות נדחו או הגיעו להסדר מחוץ לבית המשפט, רק לאחרונה עם סרוקסט תביעה אחת התקבלה אבל יש ערעור בבית משפט גבוה יותר. בכל אופן בגלל השמועות הרבות והמחשבה שישנם אינטרסים רבים הקשורים לתרופות, הוחלט באנגליה להקים ועדת חקירה בנושא, הועדה קמה אבל עדיין לא פורסמו שום מסקנות שלה. כך שאין ברירה אלא לחכות ולראות מה יהיו מסקנות הועדה. בכל אופן מדובר על מקרים נדירים. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

ד"ר הידש שלום, אבי (בן 70+)קיבל עד עתה אפקסור 75MG אחד ליום. מכיוון שהתרופה לא השפיעה, החליט הפסיכיאטר להעלות מינון לאפקסור 150MG. אבי הלך לרופאת המשפחה שלו ע"מ לקבל ממנה מירשם של קופ"ח, אולם נענה שקופ"ח (כללית) איננה מממנת אפקסור מעל 75 MG. רכישת התרופה באופן פרטי עולה יותר מ- 400 ש"ח ! - האם ניתן לפתור זאת ע"י נטילת שני כדורי 75MG ליום? - האם תהיה לשניים כאלו אותה השפעה ואותה יעילות כמו לאחד של 150? - באחד העמודים הקודמים כתב מישהו שאפקסור במינון הגבוה יותר מונע חלק מתופעות הלוואי, אשמח לשמוע דעתך. (אבי סובל מחולשה ועייפות מאז שחלה, למרות שלא בטוח שדווקא בגלל התרופה הזו) תודה על הייעוץ והתמיכה, בת מודאגת.

ד'ר הידש יהיה רק בעוד יומים. ראשית לאפקסור אין כדור של 150 מ'ג. שנית -2 כדורים של 75מ'ג =150מ'ג וצריך לקחת את זה פעמים ביום בכדי לתת את האפקט . פעם בבקר ופעם בערב. שירגיש טוב ,שיעשה פעילות גופנית ויציאות מחוץ לבית ורדה

לאפקסור בוודאי שיש כדור של מאה וחמשים מג, נקרא אפקסור XR אגב זה מוזר לי כי מכבי כן מממנת, אוליי תבדקי שוב? האם אמרת לרופאה את השם שציינתי? בכל מקרה לשאלתך, שני כדורים ישיגו את אותו אפקט, ואני אומרת זאת לך מנסיון אישי אנשים כתבו הרבה על האקס אר, אולם אני אישית לא הרגשתי שום שינוי במעבר אליו (משני כדורים של שבעים וחמישה, לכדור של מאה וחמשים). (מדובר על כדור בעל פעולת השהייה, כלומר זהו שיחרור איטי של התרופה לדם, במילים אחרות פעולה מתמשכת, ואז במקום שני כדורים ליום לוקחים אחד בבקר). בכל מקרה הייתי מציעה בדיקה חוזרת בקופה. נילי.

תופעות לוואי כמו שציינת של עייפות וחולשה לא שייכות לכדור זה, בוודאי לא לאחר תקופה ממושכת של נטילתו (לכל היותר בשבועות הראשונים, אם מדובר בעייפות).

שלום, הבלבול הוא בין שני סוגים של אפקסור, ישנו האפקסור הרגיל IR המופיע במינונים של 37.5 מג' וגם 75 מג' והאפקסור בעל משך הפעולה הארוך XR הקיים במינונים של 75 מג' וגם 150 מג'. כך שרופא המשפחה צודק, בקופת החולים הכללית יש רק את האפקסור הרגיל ולכן אין כדור של 150 מג' ויש ליטול את הטיפול פעמיים ביום בכל מקרה כיוון שמשך הפעולה של האפקסור קצר מ 24 שעות. כך שאביך צריך ליטול 75 מג' פעמיים ביום מהאפקסור הרגיל IR. אין הבדל מהותי בין שתי התרופות, מדובר על אותה התרופה, אותה המולקולה רק באריזה שונה. אני מאמין שעם הזמן האפקסור בעל משך הפעולה הארוך יתפוס את מקומו של האפקסור הישן יותר שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר היידש אני סובל ממעי רגיז וכל הזמן אני חושב רק על זה. כאילו שיש "קו פתוח" ביני לבין שמה מתרחש בבטן שלי. בנוסף כל פעם שאני יוצא מהבית מיד הדאגות שלי מתגברות, השאלה הראשונה שאני שואל את עצמי היא תמיד האם יש שרותים באזור. אני נמנע מללכת למקומות סגורים, נמנע לנסוע באוטובוסים, מוניות, רכבות, לא עולה על רכבל וכדו.. האם זו אגורפוביה בעקבות המחלה או חרדה ציפיתית (anticipatory anxiety) ואולי שתיהן יחד? כאמור בהודעה הקודמת שלי אני מטופל בנרבקסל בהמלצת גסטרואנטרולוג כשבוע ואני לא מסוגל עוד לקבוע אם זה עוזר או לא. האם הטיפול הזה מספיק?

היי גדי,,,אתה נימצא במערבולת נפשית,ברגע שתרגיע את עצמך בכך שתסדר את הראש.! שאתה תהיה בסדר ואין לך שום בעיה. לא תצטרך להיות נעול על הבטן ולהרגיש אותה כל הזמן. הכל מתחיל וניגמר בראש .אחי. לי יש גם את בעית המעיים הכרונית וככל שאני לא מתיחסת לזה כך הרמיסייה שלי גדלה, עד כדי כך שנסעתי פעם לחו'ל במצב של פעילות המחלה ולא קרה לי כלום. ההפיך. כל טוב ובהצלחה .ורדה

לגדי אז כפי שכבר כתבתי לךבהודעה הקודמת לדעתי עדיף לך לשקול מעבר לתרופה קבועה נגד חרדות לעניות דעתי אתה נמצא בטיפול לא טוב לעניין ממנו אתה סובל. והסברתי בדבריי קודם. נילי האמיתית.

לגדי שלום, מעבר להגדרות הפסיכיאטריות (איני מתכוון לאבחן בדיוק ברשת), מדובר בהפרעות חרדה אשר קשורות למצב הגופני ומדובר במצב גופני אשר מעורר חרדה וזהו מעגל סגור. הייתי מציע להתייעץ גם עם פסיכיאטר, אולי הגסטארואנטרולוג יכול להפנות אותך? לעתים פנימאים חוששים להעלות את נושא ההפניה לפסיכיאטר כיוון שהם חוששים שהמטופל יעלב, יתכן ואם אתה תעלה את הנושא אז הרופא יסכים ויעזור לך. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר היידש לפני שבוע התחלתי לקחת נירבקסל 3 כדורים ביום כטיפול במעי הרגיז. לעיתים אני חווה התקפי חרדה למרות הטיפול, אף על פי שתרופה זו אמורה גם להקל על חרדה. האם אפשר במצבים אלה לקחת לוריבן (יחד עם הנרבקסל)? האם זה נכון שהשפעת הנרבקל על המעי הרגיז היא לא מידית, כלומר רק אחרי חודש מרגישים שיפור והקלה בסמפטומים של המעי הרגיז? תודה רבה,

ראשית אציין שמכתבך לא ברור לחלוטין. מעי רגיז, או חרדות? סביר להניח שגם וגם, אולם לא ניסחת את הדברים בבהירות. בכל אופן, אני אישית ממליצה לך יותר על המודאל במקום הנירבקסל קודם כל הנירבקסל מרדים לכן עדיף לקחתו בלילה באמת מעניין איך אתה מצליח לתפקד כשאתה לוקח אותו שלוש פעמים ביום האם אינך חש עייפות? לדעתי תיזהר בעירבוב התרופה עם בנזודיאזפנים (לוריוואן למשל) שכן נירבקסל מכילה סרביום, שהוא למעשה כמו הוואליום כך שאתה מערב שתי תרופות מאותה משפחה אם אתה סובל מבעייה של חרדות, (שסביר להניח שזה גם מה שגורם לתופעות המעי הרגיז) אוליי בכלל, וזו למעשה דעתי, כדאי לך לשקול לקיחת תרופה ממשפחת הSSRI או SNRI שהן תרופות לא ממכרות ויעילות מאוד לטיפול בחרדות. וכך תשיג את שני האפקטים יחד- הרגעת החרדות תקל גם על המעי הרגיז. נילי.

יש לי בעית דכאון שחוזרת על עצמה לעיתים תכופות, חסר לי אנרגיה ואני רוצה לישון כל הזמן, אני מאוד לא שמחה, כל דבר מפריע לי ואני מקטרת המון, רבה עם אנשים, פסימית... אין לי סבלנות לאף אחד אבל מצד שני לא רוצה להיות לבד. אני לא מצליחה להתרכז בעבודה ואין לי שום דבר שיעודד אותי , אני אדישה כלפי הכל ורוצה לישון ולא לקום. מה עושים? רע לי מאוד ואין לי אל מי לפנות. תודה.

ברוכה הבאה הסימפטומים שתארת אכן מתאימים לדיכאון אך אני לא הייתי רצה לאבחן זאת כך. חולשה ועייפות יכולים לנבוע מגורם פיזי כמו חוסר דם או בעיה בבלוטות התריס. מה שכדאי לעשות זה לפנות לרופא משפחה ולבקש בדיקות מקיפות. אם התוצאות שליליות ואין בעיה אורגנית אותו הרופא גם יכול להפנות אותך לפסיכאטר לשם איבחון ראשוני וקבלת טיפול. דיכאון היא אכן מחלה אך אינה מחלה חשוכת מרפא. להיפך, היום ישנם טיפולים יעלים לדיכאון וחבל לסבול! גשי בהקדם האפשרי לרופא והתחילי לטפל בעצמך בהצלחה אריאל

מאחר ולא קיבלתי מייל ממך, הבנתי שהיה עמוס מידי ואולי אפילו קשה. אני מבין. חיבוק וירטואלי, ותמשיכי להיות מקסימה כמו שאת. ערן.

לא כל כך הייתי מול המחשב ביומיים האחרונים אך מבטיחה לשלוח מייל בקרוב אריאל

שלום, מהיום שאני מכירה את עצמי הרגשתי בדיכאון ,הרגשה של עצב והרבה רצון להסתגר. אך היה לי אופי חזק מאוד והמודעות הרגשית שלי היתה מאוד גבוהה. אך כיום אני פשוט לא מרגישה כלום ,יושבת כמו זומבי בבית בלי מודעות לעצמי ,ובלי רגש מוחלט. אני כלכך רוצה להרגיש משהו ,אך נהייתי בן אדם ריקני וחסר רגש ,אולי זה כתוצאה מהמנעות ארוכת טווח שלי מהחיים וההסתגרות הממושכת שלי. אך לא תיארתי לעצמי שאני יגע למצב של בן אדם מת לגמרי. מה קורה לי? האם האינטיליגנציה הרגשית שלי נעלמה? איך אני יכולה להרגיש חייה שוב?

הרגישות שלך לא נעלמה אלה זה הדיכאון שגורם לך לתחושות של אפטיות ואדישות. לא ציינת אם את בטיפול ואם לא אני חושבת שאת צריכה מייד לגשת לאיבחון פסיכאטרי . ציינת שהבעיה נמשכת כמה שנים ושאת סובלת וחבל! כיום יש טיפולים יעילם כנגד דיכאון וזה יכול לשפר את איכות חייך אריאל

היי א' קראתי את מכתבך ואני סובל מאותה בעיה בעבר הייתי בן אדם מאוד רגיש והרגש שלי היה הבונוס שלי והייתי נהנה מהמון דברים כמעט כל דבר היה מרגש אותי והיה נותן לי הנאה- מוזיקה , חברים, בילויים אהבתי מאוד לבלות בדיסקוטקים ,פאבים הייתי מאושר בעבודה והיה לי מאוד כייף. עד שעברתי משבר מסויים, לקחתי את זה מאוד קשה וניכנסתי לדיכאון, הייתי מכונס בתוך עצמי וכל היום עסוק במחשבות, הכל התחיל להיות קשה יותר והמצב התחיל להתדרדר עד שלאט לאט שמתי לב שאני מתחיל להרגיש פחות דברים , הייתי שומע מוזיקה ושמתי לב שפתאום המילים לא "נכנסות" אליי שאני פתאום לא מרגיש את המוזיקה אלא רק שומע אותה.. כשהייתי נפגש עם חברים שמתי לב שהם שמחים ונרגשים לראות אותי ואני.. לא מרגיש כלום.. כאילו הם אוויר, וזה יצר מצב לא נעים... כאילו שאני לא שמח לראות אותם.. ההרגשה היא פשוט של חי-מת חוסר רגש מוחלט... היום אני לא מרגיש כלום, לא שמחה ולא עצב , אני מעדיף להיות עצוב העיקר להרגיש...

אני סובל מפוסט טאומטיק דיסאורדר חריפה בעקבות פיגוע באוטובוס לא ישן באופן נורמאלי (לעיתים ער כ-35 שעות)ללא מחשבות מתמידות על האירוע ולעיתים קיימות מחשבות מקבל כרגע תרופות : 2 קלונקס + 3 דפאלפט +3 אפקסור ליום בנוסף תרופות מלפני הפציעה לטיפול ביתר לחץ דם טריטס 20 מג +דיטואזיד + קרטיה לי זה כבר נשמע כמו קוקטייל לחולה איידס לא עלינו אני מוטרד מכמות התרופות למרות שיש לי בטחון מוחלט ברופא המטפל אך בכל זאת אני לא נרדם +איבחון של 48 שעות במעבדת שינה עם תוצאות גרועות אשמח לקבל חוות דעת ברור שלא מחייבת בשום אופן תודה

ישנה שיטת טיפול פסיכולוגי שיכולה לעזור (במקביל לטיפול התרופתי) למצבי דחק פוסט טראומטיק שנקראת EMDR שיכולה לעזור לך עם הטראומה ,מקווה שתנסה את הטיפול ,אני חושב שיש גם פסיכולוגים מטעם קופת חולים שמתמחים בשיטה ,ושתוכל להתגבר על הטראומה במהרה ולהסתפק רק בתרופות ליתר לחץ הדם.. קבל קישור שמסביר את השיטה : http://www.macom.org.il/emdr.asp ספר לנו אם אתה מנסה את הטיפול בשיטה הזו ומה התוצאות, תרגיש טוב , דורון.

נסה לשאול גם בפורום לטראומות בוואי נט. (יש למעשה גם בדוקטורס).

אמי הקשישה קיבלה תרופה בשם פרפרנן או פרפנן במקום "רסיטל" ו"בונדרומין" ללילה אבקש לדעת איזו תרופה זו? האם נגד אובססיה? מה תופעות הלוואי שלה? האם היא ממשפחת הפרוזק? טריציקלינים ? אחרת? תודה רבה שושן

לשושן שלום, מדובר על תרופה מקבוצה של נוגדי פסיכוזה מהדור הישן, זו תרופה עדינה ומינון של 4 מג' הוא מינון נמוך. מקובל לתת תרופה זו להרגעה בגיל המבוגר מפני שיחסית ישנן מעט תופעות לוואי והיא אינה ממכרת. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שוחחתי היום עם פסיכיאטר (שיחה חברתית לא במסגרת טיפול ). לטענתו לא מתחיל טיפול פסיכוטרפויטי סביב חרדה\דכאון ללא לווי תרופתי. לדבריו אין סיבה שבשנות האלפיים אנשים לא יהנו מהקידמה המדעית בעיקר לנוכח העובדה שתרופות ה SSRI (שאינם מזיקות כך הוא טוען ). האם זו גישה המקובלת כיום בפסיכיאטריה או מגמה אישית. די השתכנעתי מ יעילות הssri אך הנושא של ירידת החשק המיני מתטריד אותי.

לדן שלום, אין ספק שהפסיכיאטר ששוחחת אתו צודק במידה רבה וזו המגמה שמסתמנת. התרופות החדשות אינן ממכרות ויחסית יש להן מעט מאוד תופעות לוואי. לפי המגמה המסתמנת, המצב רק ילך וישתפר ובעוד עשר שנים בודאי שיהיו תרופות מדוייקות יותר, יעילות יותר עם פחות תופעות לוואי. הוא מייצג עמדה רווחת אצל האמריקאים בעיקר (שם חברות הביטוח הרפואי עושות חשבון שטיפול תרופתי זול יותר מאשר שיחות), אבל גם לאנשים, שיחות הן דבר שדורש המון זמן (כל פגישה לפחות שלוש שעות ברוטו ובארץ במקומות ציבוריים זה בא על חשבון העבודה...), כך שגם למטופל טפול תרופתי זול יותר כיוון שזמן זה כסף. הארופאים ועדיין בארץ הגישה הרבה יותר הומנית והראיה היא כללית יותר של בסיס פסיכו-סוציאלי בכל טיפול. מה דעתכם? שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

היי דן וד'ר הידש לדעתי ועל סמך ניסיוני ,עדיף להתחיל טיפול תרפויטי פרטני בתחילה ,ללא תרופות . רצוי להסתמך על טיפול טוב מהיימן וקולע נקודתית ,ובמידה ויש בעייה להתחיל עם תרופות ורק מהקל אל הכבד. אני לא רציתי להתחיל עם שום תרופה ואני מחזיקה יפה בלי. וזאת על אף כל התיק הכבד שאני נושאת על כתפיי.מזה שנים רבות. (הלוואי שמההתחלה היתי יכולה למנוע אף מבני להתחיל- אך אז לא ידעתי מה שאני יודעת היום -וזה דיי חבל) השיטה של 'דחיפת תרופות למטופל ,בכדי"להקל עליו בטיפול. 'וכן לעשות' חיים קלים למטפל באותה מידה ,או הסיבה שחברות התרופות 'דוחפות 'לכוון בכדי "לחסוך' כסף.. ממש מעצבנת אותי. לדעתי במקום להישתכנע מהיעילות של התרופות שכבודן במקומן מונח .יש לשכנע ולעבוד על עצמך בשיא הרצינות והכח ללא התרופות. לדעתי מי שהתחיל עם תרופות הוא חייב להמשיך ולמצא לעצמו את השילוב הטוב ביותר להקל ולהפחית את סבלו ,, לפי פסיכיאטרים רבים אין לכם מה לדאוג כי התרופות מהמישפחה החדשה לפחות לא ממכרות . ( השאלה איזה נזק מצטבר לטווח ארוך יגרם) אך מי שעוד לא התחיל, עדיף שינסה כל מה שיש מסביב להצלה ,לפני נטילת חומר כימי. שלכם ורדה

אני במבט לאחור לפני 15 שנה הייתי לוקח טיפול תרופתי במשולב עם טיפול פסיכולוגי שהייתי בו, ואולי הייתי מיעל את הטיפול( מידי פעם במצבים קשים לקחתי ואבן להרגעה) , אבל לפני 15 שנה בקושי היה הפרוזק..וכמובן הבורות והדיעות הקדומות והדימוי של מי שהולך לפסיכיאטר הוא "פסיכי" ,ברגע שאתה נינוח יותר הטיפול הפסיכולוגי לדעתי יותר יעיל ואתה יכול להתמקד בבעיות שלך ולא בתחושות הקשות של חרדה ודיכאון, כיום מקובל לשלב תרופות עם טיפול פסיכולוגי , ואפילו נחשב ל-"מל פרקטיס" (מה המינוח בעברית? ) לא לתת כדורים . בהחלט ממליץ לך לשמוע לפסיכיטאטר, ולשלב בין שני העולמות שיחות וכדורים. בהצלחה עם כל מה שתחליט, דורון.

אין על זה תשובה מוחלטת. יש פסיכיאטרים שחושבים אחרת. תקרא למשל את ההודעה הזאת: http://www.ynet.co.il/home/1,7340,L-2235-13866-4369213,00.html

מאחר שמדובר בפסיכיאטר סביר שזו תהיה גישתו לא רבים הפסיכיאטרים לדעתי שיטענו להיפך נסה שיחה חברתית עם פסיכולוג ותיווכח שיש אנשי מקצוע שדעתם הפוכה לחלוטין..... לתרופות עם כל הכבוד, ואני אישית נעזרתי בהם המון, יש תופעות לוואי, אחת מהן ציינת, יש כיום שיטות שונות של טיפולים פסיכולוגיים, קבוצתיים, קוגניטיביים-התנהגותיים, ולא חייבים לרוץ אל התרופות כל עוד אין לך את התחושה שמיצית את כל האפשרויות, זאת כמובן במידה שאתה מרגיש שתיפקודך אינו נפגע ממצבך עד לדרגה שהצורך בתרופות הוא וודאי. אני מוכרחה לומר שהגישה הזאת שהבאת של אותו רופא די מרגיזה. זכותו של מטופל לבחור את הדרך בה רצונו להיות מטופל, וכמובן תמיד, איזה מזל, פתוחה בפניו הדרך למטפל אחר.

דן אני חשבתי שאתה כבר למדת שחומרים פסיכואקטיביים הם לא פיתרון. אתה מחליף סם אחד בסם אחר. במקום קסנקס תתחיל לקחת סרוקסט אבל עדיין אתה תלוי בחומרים פסיכואקטיביים. יש היום הרבה סוגים של טיפולים נפשיים דינמיים, קוגנטיביים, קבוצתיים וכו' שנעשים ע"י פסיכולוגים ללא תרופות אשר מטפלים בשורש הבעיה ולא רק בסימפטומים. כמובן שהרבה יותר קל לקחת כדורים כל החיים אבל זה לא פותר את הבעיה הבסיסית שממנה אתה סובל ובחלק מהמקרים כמו שאתה יודע התרופה יכולה להפוך לבעיה בפני עצמה אז כדאי מאד לנהוג בחכמה וללמוד מהניסיון האישי שצברת עד היום.

אני נער בן 17.5. כבר שנים שיש לי בעייה שמאוד קשה לתאר אותה (ועוד יותר קשה בפורום...). בלי שום תואר בפסיכולוגיה/פסיכיאטריה אני חושב שזה בכוון של קלסטרופוביה קשה שמונעת ממני לעשות המון דברים החל מטיסות ועד עלייה על רכבלים. אשמח אם תייעצו לי לאן לפנות (באזור ירושלים). תודה!

ליונברג שלום, אני חושב שגם אם אתה משער שיש לך בעיה בכיוון כדאי לפנות לטיפול ולפחות לאבחון וטוב שהחלטת לפנות. אתה נמצא לפני שירות צבאי וכדאי לפתור את הבעיה עוד לפני הגיוס... איני מכיר את אזור ירושלים ובודאי שישנן יותר ממרפאה ציבורית אחת טובה, אני בטוח שהמרפאה לבריאות הנפש טובה, אבל יתכן מאוד שישנן נוספות. בהצלחה שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

מה לגבי אנשים כמוני הרגישים למינון גבוה(מעל 2מג ריספרדל) מה המינון המקביל בגאודון? מינון יתר גורם לי התכווצויות והתקפי חרדה...

למיכאל שלום, איני מכיר ספרות רפואית העונה על שאלתך, יתכן ויש מקום לעבור לזיפרקסה אשר אינה גורמת להתכווצויות והיא מתאימה לאנשים שבעבר לפונקס עזר להם. גם הגאודון עשוי לעזור, כדאי להתחיל במינונים נמוכים ולאט לאט להעלות לפי המצב, כל זאת במעקב הרופא המטפל. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אני מעוניין לקבל מידע בעיברית לגבי התרופה לוסטרל. מהי התרופה הכי טובה בלי תופעות לוואי כיום לחרדה? איך לוסטרל קשורה לזולופט(סרטליין)?, אמרו לי שזה אותה תרופה.

לרז שלום, אתה צודק וכל שלוש התרופות זהות, אלו רק שמות שונים, בארה"ב השם הוא זולופט ובארץ לוסטרל, גם סרטרליין הוא שם לאותה המולקולה. אינפורמציה תוכל לקבל בכל אינדקס תרופות ברשת כמו באתר דוקטורס או וואלה. כל התרופות מהקבוצה של נוגדי דיכאון הפועלות על סרוטונין SSRI דומות מאוד וההבדל אינו ב"חוזק" אלא התאמה אישית לכל אדם. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

האם הפרעת ה ocpd יכולה גם להיחשב כאשר האדם רוצה להיות "מושלם" ,והמחשבות גורמות לו לחשוב שהוא לא? תודה.

אני פשוט חושבת שהבנתי מה יש לי אני מנסה לגבש לעצמי תכונות של בן אדם מושלם ,והמחשבות הטורדניות לפעמים תוקפות אותי ו"משתילות" לי תכונות שנחשבות בעיני לרעות , ואז אני מרגישה שאני לא יכולה לעשות כלום כי אני לא "מושלמת". כמו כן לפעמים קורה לי שאני מנקה ופתאום אני מרגישה שאני חייבת לעשות את הכל מושלם ,ויושבת ומקרצפת עד שאין שום לכלוך. ברצוני לדעת האם זאת המשמעות של או.סי.פי.די

לקרן שלום, אם מבנה האישיות הוא דרישה לשלמות והקפדה על כל פרט קטן כגדול אז יתכן שמדובר בדברים של OCPD למרות שלא הייתי ממהר לאבחן מבלי לבדוק את האדם. חשוב לראות את כל היער ולא רק את העצים. אדם המתרכז יותר מדי בפרטים הקטנים ונותן לכל פרט חשיבות רבה כאלו הוא פרט חשוב עלול לא לראות את היער מרוב העצים שהוא מתרכז בהם. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

בעוד כמה חודשים אמורה להגיע התרופה אביליפאי ( Abilify™ (aripiprazole ייתכן מאוד שאני יהיה בין בראשונים לקבלה בארץ ואשמח לעדכן אתכם בהמשך למתעניינים הנה הקישור www.abilify.com נ.ב. יש מישהוא שמכיר את התופעה של קהות רגשות ?

היי אופק ,,תודה על המידע (ואם יש עוד חומר אולי בעברית אשמח לדעת) מקווה שד'ר הידש יודע יותר האם רופא פרטי או מביח המליצו לך ומה העלות שלך בהצלחה מחכים לתוצאות טובות ורדה

לאופק שלום, כהות חושים, או השטחה של רגשות הן תופעות הקשורות לסכיזופרניה ונמצאות בתחום של התופעות השליליות בהפרעה זו. שמעתי על התרופה אבל עדיין לא התחלתי להתעניין בה כיוון שלפי ידיעתי עדיין לא הביאו אותה לארץ ואין אישור של משרד הבריאות להשתמש בה בארץ. כמובן שאשמח להתעדכן גם בכללי וגם בניסיונך עם התרופה. בהצלחה ותעדכן דר' גיורא הידש

כמו שכתבתי לך לאימי ולאחי יש את מחלת הסכיזופרניה . לי היה חבר כבר 4 שנים נפרדנו לא מזמן בגלל הפחד שלו שהצאצאים שלנו ירשו את המחלה , הפרידה עדין קשה לשנינו. אני עדיין מחפשת קצה אור שאני יוכל להגיד לו בבטחה שהכל יהיה בסדר, ושאנחנו יכולים להגשים את חלומנו ולבנות משפחה בריאה ללא פחד. מאז שנפרדנו קשה לי לתפקד כי אני מרגישה שפספסתי את הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים בגלל דברים שאפילו לא תלויים בי. כמו-כן בעקבות המחלה שיש לאחי ולאמא שלי ישנה הדרדרות במשפחה במשך שנים ואין סימן שיכול להעיד שהמצב ישתנה. אני שואלת אותך אם אתה יכול להפנות אותנו לגורם שיכול לעזור לתמוך ולטפל במחלה, כי אנחנו כבר לא יודעים מה ניתן לעשות. אם לא תוכל אז תיתן אז שהוא קצה של חוט שנוכל אולי לעשות משהו. מחכה לתשובה ועזרה בשני הנושאים שרית. בתודה רבה מראש

לשרית שלום, יותר קל לי לענות על שאלתך השניה. אני מטוח שאמך ואחיך נמצאים במסגרת טיפולית ואפשר כמובן לשוחח עם הרופא המטפל או עובדת סוציאלית במקום. אני חושב שעמותת "אנוש" עושה עבודה נפלאה, גם עם המטופלים וגם עם המשפחות, יש להם אתר יפה באינטרנט ותוכלי למצוא את כתובתם בקלות, או שאוכל להפנות אותך לסניף הקרוב לביתך לפי אזור המגורים. את צודקת שאת סובלת בגלל "התורשה" דבר שאינו באשמתך ואינו בידיים שלך. לצערי איני יכול להגיד שתוכלי להביא ילדים לעולם ללא חשש... קיים מרכיב תורשתי בסכיזופרניה ואיני מחדש לך בכך. עם זאת חשוב להדגיש שסכיזופרניה פורצת גם אצל ילדים במשפחות שאין אצלם חולים ולכן מדובר על הסתברות סטטיסטית יותר גבוהה, אבל לכל הורה יש חשש, אצלך לצערי הסיכון באמת יותר גדול. כמובן שהפרידה קשה, אני מאחל לך שלא תרגישי אשמה, את בטח לא אשמה במטען התורשתי שלך, ולמרות שיתכן שהתורשה של מאה אחוזים בסדר הרי לא ניתן להוכיח זאת. כיום ישנם מאמצים רבים ומחקרים רבים למצוא את הגן והמרכיב התורשתי של סכיזופרניה ואז נוכל להתקדם ולדעת מה המצב אצלך וכאשר תהיי בהריון כנראה שתהיה בדיקה שתוכל להעיד על המצב עוד בשלבים המוקדמים של ההריון. אני מקווה שאת מרגישה שאינך אשמה במצב, תוכלי להתחזק לאט לאט ולצפות לחבר טוב יותר ואשר מתאים לך יותר. אני מאחל לך המון בריאות וחיים טובים. הידש

תודה על תשובתך . הייתי רוצה לדעת בכל זאת כמה אחוזים יש לילד שלי להיות חולה כאשר אימי ואחי חולים ואני בריאה. לעומת ילד למשפחה בריאה. ומה אתה היית מייעץ לחבר שלי לשעבר שעזב בגלל הרקע התורשתי.

היי ושלום שרית מכירה ומבינה את מצבך בעניין החולים במישפחה .מחזקת את ידך ,אמרת שהכל מתדרדר אצלכם שם האם הטיפול התרופתי הוא טוב? ואם לא, יש היום תרופות שמסייעות ומקלות מהדור החדש, שכדאי להזכיר אותן בפניה הבאה אצל הפסיכאטר . האם הם מסתדרים בניהם או מרוחקים ונימצאים בבידוד חברתי? איזה סימפטומים מאפיינים אותם?. מועדוני אנוש הם יופי של דבר -גם תעסוקה גם יחס ופעילות חברתית מורחבת ומושקעת טיולים לימודים ועוד. בעניין החבר ,הרעיון של בדיקת הגן שאת אולי נושאת או לא יכול,יכול להיות פתרון מעשי טוב ,בכדי להפחית את החרדה שלך ושלו לצאצאים שיוולדו ,ולתת ביטחון מינימלי עם הידיעה החיובית או השלילית שתתקבל. השאלה אם את יכולה ללכת להיבדק בכל זמן נתון או רק בהריון? אני מאמינה שהאהבה והקשר גדולים וחזקים מכל מכשול ומאחלת לך שאת תתחתני פעם זה יהיה עם אדם שהכי הכי מתאים לך ומקבל אותך איך שאת. תחזיקי מעמד ,,, ורדה

שלום ד"ר הידש, תכיפות כתיבתי כאן בזמן האחרון מעידה על כך שמצבי לא טוב. אנ י לוקחת 300 מ"ג אפקסור ליום ו100 מ"ג טופמקס ליום נגד דכאון וחרדות. אבל בזמן האחרון, אני לא מצליחה להתרומם מעל לדכאון, ןלא מצליחה למצוא נחמה בכלום, ובעצם לא מבינה בשביל מה אני פה ולמה יש לי לחכות. אני לא נהנית מכלום, פשוט מתקיימת על טייס אוטומטי. הנסיבות המשפחתיות שלי הן כאלה שגם אין לי משפחה מורחבת, יש לי רק אח וגיסה, שאין להם ילדים וזוג הורים מבוגרים. כשאני מסתכלת קדימה, ברור לי איך ייראה העתיד שלי, להזכירך, אני בת 38, רווקה וללא ילדים, ואני פשוט דועכת מבחינה פנימית. כל מפגש עם העולם החיצון שמתקיים לו בעליזות וברננה מופגנים מטריף לי את הדעת, ואני מעדיפה להסתגר בביתי כמה שיותר כדי לא לראות איך חיים ה"אחרים". כל סופשבוע הופך לסיוט בגלל הבדידות. ואני יודעת מה תייעץ לי - להירשם לחוגים, לטיולים, אבל אין לי סבלנות לכלום, אין לי כוח לבלות עם עוד כמה נואשים ונואשות, פליטי החיים, שהם במצב זהה לשלי. אני לא מוצאת נחמה בשהייה במחיצתם של הדומים לי. אני פשוט רוצה להרגיש טוב. ואני יודעת מה זה להרגיש טוב, כי כבר הרגשתי קצת יותר טוב, אבל כמו תמיד, הכדורים עוזרים למעט מאוד זמן, ואח"כ ההשפעה חולפת או שהמציאות לא משתפרת, כי בסופו של דבר, מה שקובע זה הגורל, ולי, ד"ר, פשוט אין כוח יותר לשאת את הגורל שלי. אני יודעת שהיתה תקופה שבה יכולתי אולי קצת להשפיע עליו, אבל היום כל מה שנותר לי זה רק ללמד את עצמי להסתגל למציאות שאין בה כלום, שאין בה אהבה, אין בה אהבת ילד, וכל מה שיש בה זה רק בדידות אימתנית ולב מצומק מכאב. אולי תוכל לענות לי במה להתנחם, או איך לא להספיד את עצמי בעודי בחיים?

מקוה שלא אכפת לך אם אני עונה לך ,למרות שפנית לד"ר הידש, כשאני הייתי במצבים קשים הייתי מתנחם בזה שאני חיי !!( לעומת חבר שנפטר בגיל צעיר במילואים או אחותי שנפטרה ממחלה בגיל צעיר ) כל עוד אתה חי יש תקוה שיהיה יותר טוב , אני יודע שזה קיצוני אבל כל אחד והפטנטים שלו איך לשרוד, חייבים להיות אופטימיים. מה עם ספורט?? יש לך מגבלה פיזית? אם אין לך אני ממליץ לך על הליכה של 40 דקות 3 פעמים בשבוע, גם הגוף נכנס לכושר וגם ההרגשה משתפרת , החרדות פוחתות וגם הדיכאון. כל מה שצריך זה נעלי התעמלות נוחות, בגדים נוחים , מים ו-וולקמן (אופצונאלי) . מקוה שתרגישי טוב, דורון.

שלום דורון, תודה על מילות העידוד. אני לא רוצה שתחשוב שאני אובדנית, כי אני ממש לא, אבל המון פעמים אני חושבת שאין טעם בחיים כמו שלי, עם תחושות כאילו של בדידות, כך שהמחשבה על זה שאני חיה לא מנחמת אותי, ולהיפך, לפעמים נדמה לי שרק במוות יש קצת שלווה. זו מין קלישאה כזו, שכל עוד אתה חי, דברים יכולים להשתנות, והטוב יכול להחליף את הרע. ונכון, המוות הוא באמת סוף פסוק שלאחריו אין כלום, אבל האמת היא שרובנו חיים באיזה מצב ביניים, עם עליות וירידות, ומשכנעים עצמנו שיהיה טוב, כי קשה להסתכל כל הזמן על הצד האכזרי והמפוכח של החיים. אבל כמי שחווה בדידות כבר 38 שנים, (למרות שאני בטוחה שיהיו אנשים אשר יתקשו להאמין לכך), ומעולם לא חוותה רגעי אושר אמיתיים, ורואה מסביב המון אנשים שעיקר סבלם נובע מבדידות ומחוסר אהבה בחייהם אני די מתקשה להאמין בטוב שעוד יבוא. אז מאחלת לך כל טוב יעל

ההשלמה היא האויב הכי גדול שלנו ,ולכן אני ממש מפצירה בך לא להשלים עם המצב. יעל היקרה, אינך רוצה לעשות את כל הפעילוית שציינת מחמת הדיכאון אך אני כן חושבת שאת צריכה להתחיל בדברים הקטנים. אני לא אומרת ישר לקפוץ לחוג לדוגמה אבל כן לנסות לצאת מהבית אפילו אם זה בהתחלה רק למספר דקות. את נשמעת כמו אחת שלא מרימה ידיים ושרוצה לפתור את הבעיה והרצון היא מילת המפתח. דעי לך שיש לך תמיד אותנו פה ואני מניחה שיש לך גם את מיכת משפחתך. העזרי באלה שאוהבים אותך ואל תרימי ידיים שלך, אריאל

ליעל שלום לדעתי את צריכה להתעודד תראי כמה אנשים מנשים לחזק אותך בפורם הזה . אני הצעתי לך התכתבות בשביל לשפוך את ליבך וכאבך . זה מעביר את הזמן לשכוח את האכזבות הרומנטיות שלך. למרות שלא ענית להצעתי אני שוב מציע ומקוה לתגובתך ממני שמעון הרבה בריאות

האם לוסטרל מתאים לטיפול בדכאון בינוני .?

ללילך שלום, התשובה היא פשוטה - כן, ושיהיה בהצלחה דר' גיורא הידש

שלום רב. אבקש אינפורמציה לגבי התרופה IXEL , אשר קבלתי , לטיפול בחרדה. הוסבר לי שהתרופה חדשה ועדיין אין הרבה מאוד פיד בקים לגביה. הייתי מבקשת אינפורמציה על התרופה מרכיביה ותופעות לואי אפשריות. וכמו כן האם היא נוסתה במדינות אחרות והאם משם יש פידבקים. בתודה ר.

לריקי שלום, מדובר על תרופה חדשה יחסית אשר דומה לאפקסור בכך שהיא פועלת על שני חומרים במוח, כמו הפרוזק ודומיו על הסרוטונין ובנוסף על הנוראפינפרין. התרופה עדיין אינה בשימוש בארה"ב כיוון שלא קבלה את האישורים המתאימים ולכן אני משתמש בה מעט. חומר נוסף אני מניח שתמצאי באינדקס התרופות בדוקטורס או בוואלה. ישנם מספר אנשים ששאלו וספרו על ניסיונם עם התרופה בפורום. אני מקווה שהם יענו לשאלתך או שתכנסי ל"חיפוש" בסרגל הכלים למעלה ותמצאי את השאלות והתשובות הקשורות לאיקסל. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

מישהו מכיר קבוצת תמיכה מומלצת לדיכאוניים באזור גוש דן? הכוונה לקבוצה אמיתית שנפגשת (לא לאתר באינטרנט) . הכוונה דווקא לחולים קלים, לא האוכלוסייה שמגיעה לעמותת אנוש. אשמח לקבל פרטים, טלפון וכולי.

נסה את מכון פסגות, אולי יש להם קבוצות תמיכה האתר שלהם: http://www.psagot.com/home.html

ד"ר הידש שלום אני כותבת לך ובוכה מכיוון שעברתי הפלה מאוחרת לאחר השיחה שלנו בשבת האחרונה. אינני מצליחה להתמודד עם הכאב ואני מרגישה שעשיתי את שטות חיי !!! כרגע כל מה שהייתי רוצה זה לחזור אחורנית בשבוע ולברוח מבית החולים. מעולם לא הרגשתי חרטה כל כך עמוקה ואין לי מושג איך להתמודד עם התחושות האיומות. אני ממשיכה בטיפול תרופתי (פבוקסיל). כרגע אני חשה שכל מה שאני רוצה זה להיות בהריון. האם הרצון הזה הוא אמיתי או שמא מופיע בגלל האובדן שחוויתי? האם אתה ממליץ לי לנסות ולהיכנס שוב להריון בחודשים הקרובים או שלא? זקוקה נואשות לעזרה, עד כמה שניתן לעזור לי בימים טרופים אלה :-(((((((((( אני כל היום בוכה ואין לי כבר רצון לחיות. אנא עזור לי!

לשירי היקרה, ציפיתי למכתבך ולשמוע מה קורה אתך, אני מקווה שההפלה עצמה (התהליך הגופני) היה לא כואב מדי ומהבחינה הגופנית את מתאוששת, גם מהבחינה הנפשית את תתאוששי אבל זה יקח עוד קצת זמן. לשמחתי את לא עשית דבר שאי אפשר לתקן אותו, את צעירה ובהחלט יהיו לך ילדים כאשר תרצי, כך שלמרות האובדן והתחושות הקשות אני מקווה שהעתיד יהיה טוב ואת תשיגי את הדברים שאת רוצה ותהיי מאושרת. כעת את מבולבלת, גם בגלל ההפלה ותחושת האובדן וגם בגלל החרדות, הייתי מציע לפנות שוב לפסיכיאטר כדי לשקול את הטיפול בפבוקסיל, יתכן שהמינון אינו מספיק וכדאי להעלות או לשנות את התרופה. ובודאי שכדאי לפנות לשיחות. לדעתי בזמן הקרוב כדאי להרגע ולברר לאט לאט כיצד את מרגישה, כיצד את מרגישה בכלל וכיצד את מרגישה כלפי הריון וילדים עכשיו. את צעירה ועדיין את יכולה לחכות ולהיות בהריון בזמן שמתאים לך. גם התזמון הוא חשוב בנושא זה. תחכי קצת, תרגעי, הטיפול התרופתי יתחיל להשפיע, ואז תוכלי לשקול ולהחליט מה טוב ומתאים לך. תתני לעצמך את הזמן, להתאושש ולהתחזק, לטפל בחרדות ואז לעשות את הדברים שאת רוצה לצורה מתוכננת ובהרגשה טובה. מצפה לשמוע ממך, אפשר גם בדרכים הנוספות שאת מכירה. מקווה שתתחזקי ותרגישי טוב במהרה הידש

שלום לכולם, אבי אדם מבוגר הסובל מזה כחצי שנה מדכאון עמוק מלווה בהתקפי חרדה. הוא מטופל בתרופות, אך הללו בינתיים אינן עוזרות במיוחד, ואנו (ילדיו, גילאי25-35) וכמובן גם הוא- מנסים כל הזמן לחזק זה את זה אך מרגישים שכוחותינו הולכים ואוזלים. - האם קיימות קבוצות תמיכה לחולים מסוג זה? - האם קיימות קבוצות תמיכה למשפחות החולים עם/בלי החולה? - דרך איזו מסגרת: משרד הרווחה/קופ"ח /אחר?? אבי שייך לקופ"ח כללית, אזור פ"ת (כמובן שאפשר להגיע גם לת"א). אשמח לכל טיפת מידע בנושא. יום טוב לכולם. (-:

קבלו קישור לאתר סהר נראה לי ששם אתם יכולים לברר יותר מידע בקשר לתמיכה בכם ובאביכם וגם אולי הפניה לגורמים מסייעים, בכל מקרה נראה לי שאתם יכולים לברר קודם דרך קופת חולים, יש להם עובדים סוציאלים אם אני לא טועה, תהיו חזקים ,ותרגישו טוב, הקישור לסהר: http://www.sahar.org.il/ דורון.

לד"ר גיורא הידש שלום, אבי בן למעלה מ- 70, סובל מזה כחצי שנה מדכאון עמוק מלווה בהתקפי חרדה. עד לאחרונה טופל בסרוקסט 1.5 ליום (אשר לא עזר במיוחד) בליווי קבוע של 1-3 קלונקס ליום + מלריל 1 ליום. ה"קוקטייל" הנ"ל איפשר לו לפתח שיגרה איכשהו אפשרית, אבל לא שיפר בהרבה את מצבו, בעיקר בנושא החרדות. לפני כשבועיים החליט הפסיכיאטר המטפל להפסיק טיפול בסרוקסט, ולנסות את האפקסור (נדמה לי 70-75 MG). עד עתה אבי אינו חש בהטבה ולכן נתן לו הרופא מירשם עם מינון כפול לאפקסור- 150MG. רופאת המשפחה טוענת שאין מינון כזה ושבכל מקרה זהו מינון מוגזם. נותרנו מבולבלים . אשמח מאוד לשמוע דעתך. ותודתנו מראש.

רופאת המשפחה שלך זקוקה להשתלמות דחופה זהו מינון מקובל ביותר ולפי דר הידש אפילו נחשב נמוך.... כמה חבל שזה המצב... שיש כאלו שחסרי מושג, וחיי אחרים תלויים בהם.

שלום, אין זה מינון גבוה, בציונים של בית ספר זהו מינון של 7.5 עד 8. במצבים של דיכאון ברור אפשר להגיע עד 300 מג' ביום בביטחון. אצל אביכם כדאי מעט להזהר בגלל הגיל ולעקוב גם אחר לחץ הדם. אבל אם הכל בסדר אז אפשר לעלות במינון. שיהיה רק טוב והרבה בריאות דר' גיורא הידש

האם לוסטרל מתאים לטיפול בציקלומה ?

ליעל שלום, אני חושב שהתכוונת לציקלוטימיה, בכל אופן תשובתי מתייחסת לציקלותמיה. לוסטרל מתאים לטיפול בשלב הדיכאוני של ציקלותימיה כיוון שהוא מיוחד בכך שאינו גורם לפעילות יתר. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום. אמי חולה נפשית כשתפקודה מוגבל למספר פעילויות קבועות אותן היא מבצעת ביום יום, תוך הזנחה עצמית משוועת. בנוסף לאבחנתה (סכיזופרניה-היא לוקחת פרוזק ורספרדל) נמצא כי חלק ניכר ממוחה איננו מקושר (הפסיכיאטר הקודם אמר כי אולי זה נובע משבצים קלים שלא הורגשו בעת היותם) אנו מעוניינים למצוא פסיכיאטר חדש אך כל אדם שאנו פונים אליו איננו מעוניין לטפל או מכיוון שישנו פן נוירולוגי או מכיוון שתפקודה הוא אפסי. אני אשמח אם תוכל לתת לי שם של מטפל אשר עוסק בשלוב של השניים, ובתפקוד מינימליסטי מכיוון שלהוריי כיום נמאס ללכת לעוד פסיכיאטר, לשבת מולו ושבסוף הפגישה יגיד להם סליחה אבל אני לא הכתובת. בנוסף אודה לך אם תאמר לי אם יש קבוצות שבהם בני משפחה או חולים יכולים להשתתף. בתודה מראש

לרות שלום, איני נוהג להמליץ על רופאים ברשת. תמיכה במשפחות של חולי סכיזופרניה יש בסניפי "אנוש" ברחבי הארץ, כדאי לפנות לסניף אנוש הקרוב למקום מגוריך. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום רציתי לדעת מהם הסימפטומים הראשוניים של סכיזופרניה. אני חושבת שאולי מתחילה להתפתח אצלי המחלה *חשיבה לא ברורה *מחשבות משתלטות ,גורמות לי לחשוב שאני בן אדם אחר *חרדות (מהמצב הזה) *לפעמים הרגשה שאני לא יכולה לעשות דברים כי אני לא חושבת ברור בבקשה תרגיע אותי ,כי רק לחשוב שאולי יש לי את המחלה מפתח אצלי חרדה תודה. אני בת 16 וכשהייתי בבית ספר והייתה לי מסגרת לא הרגשתי כך , רק מאז שהתחיל החופש איבדתי את עצמי בתוך הדיכאון והתופעות החלו.

שלום רב, הדברים שאת מתארת אינם אופייניים לסכיזופרניה, איני חושב שכדאי לך לעשות אבחנה עצמית כי ברפואה כל אחד נוטה לייחס ולאמץ לעצמו סימפטומים ולחשוב שיש לו את המחלה הזו או אחרת. עם זאת נראה שישנה מצוקה וקשה לך "למצוא את עצמך" בחופש, כדאי לפנות למרפאת ילדים ונוער כדי להגיע לאבחון מקיף ולקבל תשובה מוסמכת. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

בני בן 26 הובחן כשנתיים כחולה סכיזופרניה במהלך השנתיים הוא קיבל רספרידל התחיל במינון 1 והגיע למינום 3 מצבו השתפר כתןצאה מלקיחת הרספרידל אבל עד מצב מסוים , נכון להיום הוא לא מצליח לתקשר עים חברים או יותר נכון פוחד כשמגיע הערב הוא נכנס למצב שהוא לא יכול יותר הוא רוצה לבנות את עצמו וזה מתסכל אותו שהוא לא יכול הוא כל הזמן אומר שרק אלוהים יעזור לו ושהוא התחלף עים כמה אנשים והוא חושב כל הזמן אך לצאת מהמצב הוא אמר לי שעים המצב ימשיך כך הוא יעשה משהו לעצמו , אין לא את העצמי שלו, מרגיש רקנות מאוד גדולה מה עושים העים ישנה תרופה נוספת שהוא יכול לקבל שיכולה לעזור לו , אני כל כך מתוסכלת מזה שאני רואה אותו במצב כזה, הוא היה ילד שכותב מוסיקה ומנגן עכשו בקושי הוא מחזיק את הגיטרה הוא אומר שאין לא כלום אנחנו משפחה מאוד תומכת ואוהבת כל ערב אני מגדישה שעה בשיחות ולאחר השיחות מצב ברוח שלו ממש משתנה לטובה אני מבקשת עזרה אך לעזור לו להתגבר כי אני מאמינה שישנו שלב קטן נוסף שהוא יכול לקבל ויכול יותר לעשות אבל מה? מחכה לתשובה

בני בן 26 הובחן כשנתיים כחולה סכיזופרניה במהלך השנתיים הוא קיבל רספרידל התחיל במינון 1 והגיע למינום 3 מצבו השתפר כתןצאה מלקיחת הרספרידל אבל עד מצב מסוים , נכון להיום הוא לא מצליח לתקשר עים חברים או יותר נכון פוחד כשמגיע הערב הוא נכנס למצב שהוא לא יכול יותר הוא רוצה לבנות את עצמו וזה מתסכל אותו שהוא לא יכול הוא כל הזמן אומר שרק אלוהים יעזור לו ושהוא התחלף עים כמה אנשים והוא חושב כל הזמן אך לצאת מהמצב הוא אמר לי שעים המצב ימשיך כך הוא יעשה משהו לעצמו , אין לא את העצמי שלו, מרגיש רקנות מאוד גדולה מה עושים העים ישנה תרופה נוספת שהוא יכול לקבל שיכולה לעזור לו , אני כל כך מתוסכלת מזה שאני רואה אותו במצב כזה, הוא היה ילד שכותב מוסיקה ומנגן עכשו בקושי הוא מחזיק את הגיטרה הוא אומר שאין לא כלום אנחנו משפחה מאוד תומכת ואוהבת כל ערב אני מגדישה שעה בשיחות ולאחר השיחות מצב ברוח שלו ממש משתנה לטובה אני מבקשת עזרה אך לעזור לו להתגבר כי אני מאמינה שישנו שלב קטן נוסף שהוא יכול לקבל ויכול יותר לעשות אבל מה? מחכה לתשובה דר' גיורא הידש-מנהל הפורום כתב/ה: > > שלום רב, > > הדברים שאת מתארת אינם אופייניים לסכיזופרניה, איני חושב שכדאי לך > לעשות אבחנה עצמית כי ברפואה כל אחד נוטה לייחס ולאמץ לעצמו > סימפטומים ולחשוב שיש לו את המחלה הזו או אחרת. > > עם זאת נראה שישנה מצוקה וקשה לך "למצוא את עצמך" בחופש, כדאי > לפנות למרפאת ילדים ונוער כדי להגיע לאבחון מקיף ולקבל תשובה > מוסמכת. > > שיהיה רק טוב > > דר' גיורא הידש > >

היי אני לא יודעת איך לתאר בדיוק את הבעיה שלי כנראה יש לי חרדה משינוי עצמי ,ומחשבות שגורמות לי לחשוב שאני מישהו אחר , או שאני לא יודעת מי אני ,אני יכולה לחיות ימים שלמים בלי ידיעה של מי אני ,מרגישה כאילו כל הזיכרון שלי נמחק ולא מסוגלת לחשוב בבהירות. אולי זאת בעית זהות עצמית ,כנראה בגלל שאני הרבה לבד. הבעיה מונעת מימני לתפקד , איך יוצאים מזה? תודה

לז'אנה שלום, בדידות היא בעיה לא קלה, וקיים מעגל סגור, כאשר אין הרבה חברה אז לא מכירים אנשים חדשים, לכן יוצאים פחות ושוב לא מכירים אנשים רבים. כדאי לפנות ליעוץ או לשיחות=פסיכותרפיה כדי לראות היכן שורשי הדברים. כמובן שאת מוזמנת להשתתף גם בפורום. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

בני בן 10 (תאום) פחדן נוראי שבא לי לפעמים להרביץ לו הוא מפחד מכל דבר קטן שכואב לו וישנם מקרים שהוא נדבק ל "כאב" אחד ומשגע לי את השכל הוא יכול לשאול במשך יממה על אותו כאב מליון שאלה ולא מעניין אותו שום דבר אחר -לפי תגובת הפנים שלי שלפעמים אני צוחקת עליו ואומרת לו שאפשר למותמזה (בצחוק) הוא יכול להשתולל במשך שעה-איך מגיבים-צריך לצצין שבני בריא ושאני הייתי רצה לרופא על כל שטות אולי אני אשמה? אנא עזרו לי

כדאי להיות סבלני כלפי בנך ולנסות לנהוג באיפוק גם אם זה מרגיז. יכול להיות שהוא סובל מסוג מסוים של חרדה, על כן כדאי להתייעץ עם איש מקצוע, פסיכולוג או פסיכיאטר במידה וההפרעה נמשכת...

לגלינה שלום, יתכן מאוד שמדובר על אישיות מופנמת מעט עם רמת חרדה גבוהה. הייתי מציע שתפני לאבחון וייעוץ במרפאה של ילדים ונוער. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר הירש. אילו תרופות נוגדות דיכאון פועלות להעלאת רמת האנדרנלין ולא הסרטונין? אני תמיד יוצא מדיכאון כאשר אני מצליח להעלות את האנדרנלין, וחשבתי שבודאי ניתן לעשות זאת גם בצורה מלאכותית. מה דעתך?

ערב טוב, הדבר החשוב ביותר הוא שהחלטת להתחיל בטיפול. אפקסור ואיקסל פועלות על הסרוטונין וגם הנוראדרנלין. מובמיד ואדרונקס פועלות על הנוראדרנלין בלבד. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום רב שמי מיכל , אני מעוניינת לפתח קבוצת תמיכה( לא בתשלום) באהבה לסובלים צעירים מחרדה חברתית. הרעיון הוא לעבוק באמצעות שיתוף הדדי,שירה ,ריקוד,כתיבה ונושאים שונים מתרפיית המגע. ניתן ליצור קשר בטלפון 03 9501759 אל תהססו גם את תתבישו מיכל

שיש לי חרדה חברתית כזאת שאין סיכוי שאני אצליח להתקשר אפילו

למי שמתבייש ניתן להתכתב במייל עד שנפגש. אני בחורה צעירה(23 ) שרוצה לשתף אנשים ולעזור באופן הדדי אחד לשני. אני לא פסיכולוגית או עובדת סוציאלית. יש לי הרבה רעיונות לגבי דברים שניתן לעשות. לכן קראתי לקבוצה קבוצת אהבה. זו לא תהיה בעיה למצוא מנחה מומחה. אך אני מאמינה כי ניתן להתחיל בדרך גם בעזרה הדדית ושיתוף אוהב מהלב. מיכל

תתקשר תאזור אומץ אפילו סתם לדבר שום דבר מחייב אני מחכה 9501759

מאד מעניין מי את ושל מי מספר הטלפון הזה... עדיף למחוק כאלה הודעות

לד"ר הידש שלום, זה היום ה-12 מאז התחלתי לקחת את הלוסטראל . פעלתי על פי עצתך מיום 5.7 והורדתי את מינון הקסנקס ואני לוקח לפי הצורך. שלשום זה הסתכם ב-4 רבעי כדור ואתמול בשני רבעים בלבד. (בהשוואה ל2 וחצי כדורים לפני כן) . היום היה לי יום נוראי. התעוררתי בשעה 4 בבוקר ומאז ועד 9 בבוקר הגוף פרכס עם רעד פנימי ולא מצא מנוח. אח"כ הרעד התיצב תוך כדי מנוחה במיטה. עכשיו, אחה"צ, הרעד וחוסר השקט הפנימי קצת חזר אלי אבל לא ברמה הנוראית של הבוקר. עד שעה ארבע לקחתי 3 רבעים של קסנקס. מה לדעתך גורם לי לרעד הפנימי ולחוסר השקט ? האם יכול להיות לזה קשר כלשהו להפחתת כמות הקסנקס? האם אפשר לעשות משהו נגד זה ? המינון של הלוסטראל הוא מינימלי - כדור אחד ליום שאני לוקח לקראת שינה. לצערי המטפל שלי בחופש ואהיה אסיר תודה עבור עצתך הטובה. בתודה, יצחק

אתה מתאר תסמונת גמילה מקסנקס. קסנקס היא תרופה קצרת טווח ואם לא מקפידים לקחת אותה כל 4-6 שעות מרגישים מה שאתה תיארת. עם לוריוון קיימת גם אפשרות כזאת. דווקא הבנזו ארוכי הטווח כמו ווליום או קלונקס לא גורמים לכזאת תסמונת בזמן השימוש(!!!) אם אתה חייב כדורי הרגעה אז עדיף לעבור לארוכי טווח. אם הרופא בחופש תיגש לפסיכיאטר אחר באותה מרפאה.

שמואל שלום, תודה על האינפורמציה. חשדתי בכוון הזה. האם הדבר מחייב ירידה מבוקרת והדרגתית מהקסנקס? כמה זמן נמשך תהליך הגמילה ? האם אתה מהתחום הרפואי או בעל נסיון ? בתודה יצחק

היי. אמרת לי פעם שאת חולה בזאבת. זה כולל דכאון ?

הי יעל אחד מהביטויים של זאבת הוא דיכאון ( בעקבות פגיעה במערכת העצבים) אך הדיכאון גם יכול לנבוע כתוצאה מהצורך להתמודד עם מחלה כרונית או ללא כל קשר ללופוס עצמו כך שקשה לדעת מה בדיוק הגורם. עדיין לא סיפרת לי למה את כל כך מתעניינת במחלה הזו אריאל

אפה אתם מדוע אני לא רואה אף אחד שמשתף וכותב . זאת הבעיה של בני והוא מרגיש שהוא כאילו היחיד עולם עם זה . הוא זקוק לחיזוקים של אנשים כמוהו ולמידה על ההתמודדות וההשלמה עם המחלה. פעם הוא כתב כאן שאין לו בשביל מה לחיות ,בגלל הסכיזופרניה והמחשבות הטורדניות. כי הוא לא יכול לממש את העשייה והחיים עצמם.' אי אפשר להשלים עם זה שאתה כל כך חולה וסובל סבל נפשי ומצד שני להבין איזה פוטנציאל אדיר יש לך ומה יכולת להיות אילולא המחלה'. יש התקפי זעם על העולם ועל כל מי שקשור לעולם הרפואה בגלל קשיי ההבנה . הוא זועק לשמיים תעזרו לי ותמצאו לי תרופה שתעזור לי לממש את עצמי. רוצה להתחיל לעשות משהו ברצף . אפילו שנה לא להפסיק לעבוד. רק שלא יתחילו שוב ההפסקות האלה,, יומיים עוסק בפעילות שבועיים לא מסוגל לעשות כלום ,אי אפשר להתמיד ולהצליח בכלום ככה. התסכול הולך וגובר ככל שניכנסים מחשבות דיכאון למח. איך אפשר לשבור את המעגל הזה ולעזור לו. היום הוא אמר לי,הנה יש לנו בבית את הצמח הזה שצומח עוד ועוד לאורך הקיר ומוציא עלים חדשים. אני לעולם לא יתחדש ויצמח כמוהו. , . אני שואלת ד'ר יקר , וכן חברים,כיצד אוכל לעזור לו בתור אם החווה את סבל האיוב הזה בכל שניה ביממה? איזה מילים או משפטים ארגיעו בכדי להאיר קצת את דרכו החשוכה ולנטוע קצת אמון בעצמו ובעתיד החיים. (כידוע החולים בסכיזו ובאוס.ד. בטוחים ומשוכנעים ! שלעולם לא יהיה טוב ואין סיכוי שמשהו יצליח אי פעם!).הוא משוכנע ש המצוקה היא בלתי נילאת, חשוכת מרפה וניגזר עליו לחיות במצבי רוח משתנים.ולכן הוא כועס ועצבני כל הזמן. ולסכיזופרנים שביננו האם מי שהו עם ניסיון דומה יכול לכתוב לעודד ולשתף במצוקות לבו? נדמה לו שהוא היחיד בעולם שחש כך, 'הנתקים האלה באמונה בעצמו גורמים לו נזקים בתפקוד ובאמונה ביכולותיו האישיות., אי אפשר לעשות משהו ברצף ,ולכן השאיפה להצלחה דועכת ,וצריך להתחיל כל פעם מחדש '- זה המשפט שמלווה אותנו כבר שנים ולא כל אחד יכול להבינו כי הוא טומן בחובו את כל הוויית החיים שלו . לדוגמא - אדם בריא צריך לבצע כמה מטלות אישיות גופניות במשך היום, וכמה חצוניות הקשורות לאורך החיים. איך הוא היה- יכול להרגיש, אם פתאום כל כמה ימים המח מפסיק לתפקד ולא יכול להניע את כח האנרצייה של הפעולה קדימה?,, היה שוכב במיטה מתוסכל וכועס בלי יכולת להזיז אצבע?.כל המטלות שעמדו על הפרק יחכו או יאבד ערכם .וצריך להתחיל מתי שהוא שוב,בעבודת ההשקעה והמאמץ הבלתי ניגמרים.. מודה על הקשבה ורדה

אני מרגיש את המצוקה שלך , תהיי חזקה , הדבר שאני יכול לעזור לך זה להפנות אותך לאתר של "בנפשנו" שם תוכלי להעזר בהתמודדות היום יומית , בנפשנו: http://benafshenu.jerusalem.muni.il/ וחוץ מזה קיימים עוד פורומים לתמיכה נפשית, קישורים לפורומים שונים בעינין תמיכה : http://www.tapuz.co.il/forums/main/forumpage.asp?id=63 http://community.walla.co.il/ts.cgi?tsscript=f/index&forum_id=1152&cat_id=306 מקווה שעזרתי במקצת תרגישו טוב, דורון.

היי,,אכן אלה אתרים שתורמים ואפשר להיעזר בהם. תודה לך שוב. ורדה

לורדה שלום, קראתי את מכתבך בעיון והדברים נגעו לליבי. ניכר שבנך מאד סובל, והוא זקוק לעזרה טובה. רק דבר אחד לא הבנתי מכיוון שלא ציינת, האם בנך מטופל בתרופה כלשהיא נגד המחלה? אין טעם שיסבול, קיימות תרופות מצוינות נגד תסמיני המחלה, המחזירות את האדם לתפקוד נורמלי ומלא כשל אדם בריא לכל דבר. אני עצמי מטופל כבר שנים בתרופה מעולה בשם 'גאודון'. ואני אדם בריא בזכותה. זו תרופה מהדור החדש לטיפול במחלה, ומוכיחה עצמה, במקרה שלי, כאולטימטיבית בטיפול התסמינים. התוצאות הן כל כך טובות שאני כבר לא זוכר כי אי פעם לקיתי במחלה. כדאי להוועץ בפסיכיאטר טוב ולשאול אותו על התרופה הזו כמו גם על טיפול בתרופות אחרות. המצוקות של בנך מוכרות לי היטב! אנא העבירי לו את המסר כי בפירוש ניתן להחלים ולחזור למסלול חיים תקין. ספרי לו על התרופה. ואם יש לך או לו שאלות אשמח לענות ולעזור. אני מחזק את ידיכם, ושרק ירגיש טוב! להתראות, איתי.

איתי היי ותודה,,אשמח להיעזר בך. הוא מטופל בתרופה הזאת והיא אכן טובה מאד(הוא היגיע ל180- והרגיש טוב מאד-במשך שבוע ,,,) איזה מינון אתה לוקח,,, והאם אין לך בעיה בקבלת תרופה מקופת החולים שלך?. אך לצערינו אין באפשרות קופת החולים לממן (לאומית) ועל כן ניצטרך להפסיקה כי אין גם באפשרותינו לממן אותה.(העלות הפרטית עולה הון) בעצת הפסיכטאר שלו הוא לוקח לסרוגין ריספרידל 2מ/ וגאודון רק מג 100 .ורק לעוד חודש. לאחר החודש יחליט כניראה הפסיכטר שלו להישאר עם הריספרידל במינון כמו שהיה 6מ'ג. מאד חבל . ולכן הוא כועס.ובצדק. שוב תודה ורדה

שלום אני בשבוע ה-24 להריוני ומאז שבוע 20 לוקחת חצי כדור סרוקסט ביום. הרופא הסביר לי שאין בעיה עם התרופה בהריון אל לא ניתן להניק כשלוקחים אותה - מה ההגיון? תודה יפעת

לדנה שלום, ההגיון פשוט, לא נמצא אצל נשים רבות שנטלו סרוקסט בהריון שהוא פגע בתינוק. מצד שני מצאו סרוקסט בחלב האם, כך שהוא עובר לתינוק, אומנם במינונים מאוד נמוכים אבל לא כדאי לתת סרוקסט לתינוק שנולד. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

כשהתינוק בבטן הוא מחובר לשלייה שהיא מעין פילטר שמצליח לא להעביר הכל בהנקה - החומרים עוברים ישירות

האם מי שסובל מדכאון - קורה שהוא מאבד את הקשר עם המציאות ?

הי שרית הרגשה של ניתוק ושל מעין מסך שמפריד הוא סימפטום של דיכאון בהחלט אריאל

לשרית שלום, באופן כללי לא, אבוד קשר עם המציאות שייך להפרעות אחרות. עם זאת בדיכאון עמוק מאוד יתכן וכן. קיימת גם שאלה למה את מתכוונת באיבוד קשר עם המציאות, האם תחושה כזו למרות שהכל בסדר, או מצב פסיכוטי כאשר האדם מכונס בעצמו ולא במציאות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום רב. אני סובלת מהתקפי חרדה ודכאון כבר כמה שנים ולא מקבלת טיפול. לפני כמה שבועות התברר שאני בהריון כבר חודשיים. אני מאוד מודאגת לגבי הילד שלי.מה הסיכויים שלילד יהיו מחלות נפש כמו שיש לי.האם זה לא מסוכן לבריאות הילד שלי.האם כדי בכלל במצב הזה לתת חיים לילד. ובכלל האם אני צריכה ללדת? הכל נראה לי נוראי וללא פתרון ואין לי שום תקווה שאני יהיה בראיה כמו שהיתי לפני המחלה.

את צריכה דחוף לטפל !! לא מזניחים דברים כאלה.

ברוכה הבאה ראשית ללא כל קשר להריון, כדאי שתקבלי טיפול לדיכאון והחרדה . אין סיבה שתסבלי ואיכות חייך יכולה להשתנות. כמובן, שאם את בהריון את צריכה מעבר לעצמך לדאוג גם לעובר ולכן אין טעם בלדחות את הטיפול. הרבה נשים הסובלות מדיכאון ומחרדה יולדות ולא צריכה להיות כל בעיה. גם עם הכדורים, כיום ישנם תרופות שניתנות ללקיחה בזמן הריון. חשוב שתגיעי לאיבחון ראשוני אצל פסיכאטר ומשם תעקבי אחר תכונית הטיפול שתתואם לך בהצלחה אריאל

תודה רבה לכם. אני באמת צריכה להתחיל את הטיפול.בעיה שהתחלתי פעם,אבל זה לא עזר.התאכזבתי וגם לא הייתי בטוחה שתרופות זה הפתרון.אבל נראה לי שאין לי בררה . אני באמת מודה לכם על אכפתיות.

היי האם התרופה סרוקסט ממכרת? האם קל להפסיק השימוש בה? תוך כמה זמן היא מתחילה להשפיע אם מדובר בתופעות קלות? כמו כן, נאמר לי שעל חלק מהאנשים היא בכלל לא משפיעה - עד כמה זה נכון? ושאלה אחרונה,האם יש לה תופעות לוואי- וכמה זמן זה נמשך? כל הטיפול (חצי שנה - שנה) או רק תקופת הסתגלות? אשמח לתשובה על השאלות הנ"ל.:)

ערב טוב, הסרוקסט אינה ממכרת, לעתים מרגישים לא טוב בזמן סיום הטיפול אבל מתגברים על כך בהפסקה הדרגתית. רצוי לטפל במשך כשנה אבל משך הטיפול אינדיווידואלי, מתחילים להרגיש יותר טוב כשלושה שבועות מתחילת הטיפול. נכון שהתרופה אינה עוזרת לכולם, היא עוזרת לכשבעים עד שמונים אחוזים מהנוטלים, ליתר מחליפים לתרופה אחרת. שיהיה בהצלחה. חומר נוסף אפשר לקרוא בכל אינדקס תרופות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אשמח לשמוע על כל מי שהיה בדכאון - בינוני , ומצא פתרונות אלטרנטיבים- פרחי באך , שיאצו , וכו וכו וכן איפה טופל

בזמנו הלכתי למרפאה של "מכבי" לטיפול אלטרנטיבי, והרופא שם המליץ לי שיאצו והומאופטיה, ניסיתי וגם עזר לתקופה קצרה , לא יודע איך יכול להיות שיותר מבחינה פסיכולוגית, בכל מקרה אני כיום בטיפול תרופתי שעוזר לאט אבל עוזר מיום ליום.. שיאצו בכל מקרה זה טיפול מרגיע ולכן יכול לסייע להפגת מתחים , בכל מקרה זה כיף. תנסי , להזיק לא יכול, ספרי לנו איך מתקדם בהמשך, דורון.

נסי תוסף מזון בשם same plus בחנויות טבע.

אם את מתכוונת ל דיכאון בינוני כפי שמוגדר בקובץ האבחנות הפסיכיאטרי הרי שום טיפול אלטרנטיבי לא יעזור. אם את משיגה היפריקום בחו"ל הרי את מסתכנת בהתפרצות של מאניה. שורה תחתונה יש דיכאון גשי לפסיכיאטר

שלום לכולם, בעוד מספר ימים נגיע לעמוד 570 כלומר 500 עמודים מאז שהתחלתי להשתתף בפורום. האמת היא שהעבודה קשה אבל אני נהנה מאוד מהשאלות וההתלבטויות ובעיקר מהאנשים שמשתתפים. אז תודה לכולכם וכנראה שבקרוב נסגור את האלף הראשון. ביי הידש

זר פרחי-תודה וחיוך שמח- איתך ,והרבה מאד בזכותך. השנה הזו היתה נראית אחרת בשבילי לולא קיומכם- שלך ושל הפורום. הלגיטימציה שאתה נותן לכאבי הנפש ולביטויים שלהם,הינה כזו שמאפשרת לי באמת לקבל את עצמי, ללחום ואולי גם להתחיל ולהחלים. עצותיך,ההומור, תשומת הלב והזיכרון לפרטים הינם משמעותיים, מועילים ומקלים. אני מודה לך כל כך!

אתה עושה מלאכת קודש ועל זה יעידו המשתתפים פה. תודה על כל הסבלנות וסובלנות על האנושיות והאכפתיות. אריאל

חגיגה גדולה. תודה על הכל. על הרגישות, ההבנה, העיקביות, והרצון לעזור. ערן

אכן חגיגה נכבדה, ומתנה יפה לכל המצטרפים ע"י חיפוש קטן בפורום ניתן למצוא היום המון שאלות ,תשובות, מידע ,תופעות ,רגשות ,תמיכה , שנצברו ב 500 הדפים , מאחל לכולם ולד"ר הידש במיוחד המשך מהנה והמון בריאות ואושר.

על העבודה ההשקעה והאיכפתיות שמורגשים ממך אשר מקלים על מצוקות האנשים המגיעם להישתתף כאן ישר כח, ונחזיק אצבעות להמשך-איתך בפורום ,עוד להרבה עמודים. שלך ,ורדה

אין ממש מילים להודות לך.

ד"ר הידש, תודה רבה לך על הזמן, האכפתיות, ההתייחסות והתשובות שעוזרות כל כך להרבה אנשים הנמצאים במצוקה.

השותפה שלי לחיים לוקחת סרוקסט מספר שבועות ואומרת לי שעדיין יש השפעה של הבעיות כמו ילד מובטל, בן זוג מובטל, הפסדים כספיים מפתיחה כושלת של עסק ויחס גרוע של ההורים ומדובר בבני 50 פלוס ויש תלונות עדיין על המצב הקשה ולזה הכדור לא עוזר. אם גם אני אקח פרוזק או משהו דומה עדיין אשאר מובטל עם העיות הנ"ל ובת זוג מתלוננת על הבעיות. האם כדאי להכנס למצב ששני בני הזוג לוקחים תרופה נגד דכאון ו/או איזה טיפול מומלץ לקחת ואם טיפול זוגי פסיכולוגי יכול לסייע? ואיך פועלים נגד התופעה הזוגית?

לג'ינגי שלום, אתה צודק, התרופה אינה מוצאת עבודה במקומך ואינה משפרת את הזוגיות. התרופות מורידות את הדיכאון והחרדה ולכן יש סיכוי שהתקשורת ביניכם תהיה טובה יותר ועם גישה חיובית יש סיכוי טוב יותר למצוא עבודה. גם מי שנוטל את התרופות חייב לחפש עבודה ולהתאמץ וגם אם יש צורך לפנות לטיפול זוגי. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שום פרוזק,שום כדור ושום טיפול פסיכולוגי פשוט תתמודד עם הבעיות! תמצא עבודה לא משנה במה תעבוד וגם אם זה לא כל כך המקצוע שלך העיקר שתהיה לך עבודה ומסגרת קבועה. זהו בעצם. "התרופה הטובה ביותר לבעיות היא להשלים עם המצב ולנסות להתמודד איתו בדרך טיבעית" בברכ:דור

האם מותר להשתמש בלוריוון בזמן נטילת סרוקסט ?

שלום רב, שתי התרופות פועלות במנגנונים שונים, והן אינן מפריעות זו לזו. כלומר מקובל לתת את שתי התרופות יחדיו. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

יכולים לגרום לעצבנות? והאם גורמות למצב של היי, אמיץ, לא דופק חשבון לאף אחד, ועוד יותר חסר רגש?

שלום רב, למזלנו סרוקסט=פקסט היא תרופה מעוררת ואינה מרדימה. אבל לעתים העוררות רבה מדי עד כדי עצבנות או אפילו פעילות יתר כפי שאתה מתאר. כדאי לפנות בדחיפות לרופא המטפל. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

לד"ש הידש שלום! אודה לך מאוד אם תוכל לפרט לי בקצרה מהו הסוג הזה שנקרא סכיזופרניה נגאטיביתו ובמה היא מתבטאת בעיקר תודה מראש! איציק

לאיציק שלום, אין כזזה דבר סכיזופרניה נגטיבית. יתכן ואתה מתכוון לסמנים שליליים בסכיזופרניה. איני אוהב את המושג הזה כיוון שיש לו אסוציאציה שלילית, אני מעדיף את המונח סמנים של חסר, מדובר בחוסר אנרגיה, חוסר יוזמה, מעוט מחשבות ואסוציאציות ומיעוט רגש. כלומר חסר בתחומים הללו. לעתים קשה יותר לטפל בחולה אדיש מאשר בחולה סוער. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

האם התרופה מודאל יכולה לגרום ל neuroleptic malignant syndrome או לפגוע בעיניים? תודה

סולפיריד Sulpiride שמות תרופות לטיפול ב- מודל Modal מודל פורטה Modal Forte סולפיריד, תרופה ממשפחת הפנותיאזינים, היתה נפוצה בשימוש לטיפול בסכיזופרניה. כיום היא הוחלפה על-ידי הפנותיאזינים החדישים יותר, אך היא עדיין נמצאת בשימוש נפוץ לטיפול בסחרחורת, במצבי לחץ, בדיכאון קל ולהקלת בחילה והקאה אצל אנשים המקבלים טיפול כימי. היום משלבים לעיתים תרופה זו בטיפול בתיסמונת המעי העצבני ובכיב התריסריון. תופעות הלוואי השכיחות כוללות חוסר מנוחה, עצבנות, עליית לחץ הדם, הפרשת חלב מהשדיים ואימפוטנציה אצל גברים. תופעות הלוואי המסוכנות יותר כוללות תנועות בלתי רצוניות ודיכוי פעילות מח העצם. זקוק למרשם רופא כן סיכון ממנת יתר בינוני סיכון מפיתוח תלות נמוך שייך לקבוצה פנותיאזינים פסיכוזה, נוגדי סכיזופרניה (schizophrenia) בחילה עקב טיפול תרופתי סחרחורת (vertigo) הרגעה (sedation) תיסמונת המעי הרגיז (irritable bowel syndrome) נמצא כמרכיב בתרופות הבאות מודל Modal מודל פורטה Modal Forte

ללילך שלום, איני בטוח, מודל עובדת בדומה לתרופות הישנות ולכן באופן עקרוני עלולה לגרום ל NMS אבל בכל זאת היא פועלת במנגנון מעט שונה, כך שבודאי התופעה מאוד נדירה עם מודל. אם בעבר סבלת מ NMS אז אפשר לחשוב על טיפול במודל, אבל מדוע לא בתרופות הא-טיפיות החדשות? מודל אינה גורמת נזק לעיניים. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

ראיתי בערוץ 8 תוכנית על פסיכופטים כמחלה. איך ניתן לזהות פסיכופט? מהם המאפיינים למחלה? אולי תוכל להפנות אותי למאמרים בנושא?

שלום גלי, מידע מקצועי ורציני תוכלי למצוא בספר: אליצור, א, טיאנו, ש', מוניץ, ח', נוימן, מ' (1987), "פרקים נבחרים בפסיכיאטריה", הוצאת פפירוס, תל-אביב, עמ' 238-240 (הפרעת האישיות האנטי-סוציאלית = הפסיכופטית).

פסיכוזה מחלה פסיכיאטרית קשה בה החולה מאבד קשר עם המציאות. מופיעות מחשבות שווא והזיות, ועשויים לחול שינויים בתהליכי חשיבה. קיימות פסיכוזות אורגניות, הקשורות לסיבה גופנית, ופסיכוזות תפקודיות, בהן לא נמצא גורם גופני. הפסיכוזות התפקודיות החשובות ביותר הן סכיזופרניה (שסעת) ודיכאון מני.

שלום ד"ר הידש ואנשי הפורום, ברצוני לשאול שאלה שמטרידה אותי. אבקש את דעתכם בנושא. אשמח לקבל מידע המבוסס על ניסיונכם האישי. אני מטופלת מזה כ-3 שנים (טיפול פרטי) אצל פסיכותרפיסטית בעלת תואר שלישי (ד"ר). בדר"כ אני שבעת רצון מרמתה המקצועית ומיכולת הניתוח והחשיבה שלה. אבל יש עניין קטן שמפריע לי, ואני רוצה לברר האם הוא מפריע "בצדק" או שמדובר ב"הפרעה" שלי. לכל אורך הטיפול (כולל בפגישת ההיכרות הראשונה!), המטפלת מעולם לא הציגה את עצמה בפניי בשמה/ בשמה המלא. במילים אחרות , לא ידעתי מה שמה הפרטי של האישה שמטפלת בי (את שם המשפחה אמרה לי חברתי, שהפנתה אותי אליה, וראיתי זאת על שלטים בכניסה). (אגב, גם החברה אינה יודעת מה שמה הפרטי של המטפלת!). כמו כן שמה הפרטי לא מופיע לא בכניסה לקליניקה, לא במרשמים, לא בכרטיסי ביקור וכו'. בכל מקום מצויין ד"ר XXXXXX . רק לפני כחודשיים, כשעברה למשרד חדש, הופיע שמה הפרטי על הדלת של חדר פנימי יותר, והרגשתי מאוד לא נעים "להכיר" אותה בדרך זו. [אגב, גם את מספר הטלפון שלה (אפילו זה של המרפאה!) לא ניתן להשגה, אלא אם קיבלת אותו מאדם שטופל על ידה!]. פעם שאלתי אותה איך המטופלים שלה קוראים לה - האם פונים אליה כד"ר XXXXXX או בשמה הפרטי. היא אמרה לי "כל אחד - איך שהוא מרגיש ורוצה". בפגישתנו האחרונה סיפרתי לה כי לעתים אני מרגישה שהיא זרה לי. הסברתי לה שאין ספק כי תחושתי סובייקטיבית בעיקרה, אך יחד עם זאת, יש גם משהו "אמיתי" בתחושתי, והפניתי את תשומת לעניין השם הפרטי. תגובתה היתה: "את עוסקת בקטנות", "מחפשת" משמעויות נסתרות ומעניקה פרשנות שלילית לכל דבר. אבקש לציין - אני בעצמי סטודנטית לתואר שלישי. אני עובדת במקצוע שיש בו אינטראקציה אישית עם אנשים. ככל הזכור לי מלימודיי, בקורסים בתורת הריאיון והטיפול האישי עוסקים בסוגיה זהו. נראה לי כי ידיעת שמו הפרטי של אדם (והצגת שמך לאדם שמולך) הוא א"ב ביחסי אנוש, וזו הדרך הישירה והבלתי אמצעית לשבירת קרח ומבוכה ראשונית (להוציא רופאים במוסדות ציבור, שאליהם נהוג לפנות כד"ר X, או בנסיבות פורמליות וכו'). רציתי לדעת האם גם באינטראקציה כה אינטנסיבית ואינטימית כך זה אמור להיות?? אני מרגישה שאני צודקת בדבריי, אף על פי שהיא מסרבת לראות זאת כך. האם אתה, ד"ר הידש, מציג את עצמך בפני מטופליך בפגישה הראשונה בתוארך+שמך המלא? כיצד מטופליך פונים אליך במהלך הטיפול ? האם שאלתי "מוגזמת", "חצופה" או "פוגעת בכבוד המטפל"? ולחברי הפורום - למי מכם שנעזר במטפל פרטי ד"ר/פרופ' בהשכלתו (פסיכולוג, פסיכיאטר וכו') - האם גם אצלכם זה כך?? תודה מראש על התשובות.

איפה היית 3 שנים?? למה פשוט לא שאלת אותה לשמה? מה כל המיסתוריות הזו?למה הנושא לא הפריע לך עד היום? בדרך כלל בחותמת מופיע שם פרטי ומשפחה ומס' רשיון, אני בזמנו שחיפשתי מטפל פתחתי דפי זהב, ומצאתי מטפל טוב למזלי ללא המלצות של אף אחד, כמובן ששמו המלא הופיע בספר, וגם כל התעודות על הקיר במשרד נשאו את שמו והכשרתו,ומס הרשיון..אם הטיפול עזר לך עד כה אז מה זה חשוב שמו הפרטי של המטפל?

לא הולכים, ולא מקבלים טחפול מאנשים לא מורשים. חובה לדעת מי המטפל? יתכן גם שהוא נמלט ממס הכנסה. יתכן שהוא רק פסיכולוג ולא פסיכיאטר.. יש תמיד תעודות על הקיר.

המיסתורין מיהו המטפל זה חלק משיטת הטיפול האנליטית. ככל שהמטפל יותר קרוב בגישה שלו לפרויד ככה הוא יהיה יותר מסתורי. כיום יש הרבה מטפלים שפתוחים ומספרים על עצמם כי הם מאמינים בשיטות טיפול אחרות ויש אחרים שנשארו עם השיטה הישנה והטובה ואולי היא לא טובה לכל אחד. גם מספרי טלפון חסויים (אפילו בקליניקה) זאת תופעה שמוכרת לי ודווקא אצל כאלה שהם מלאים במטופלים. זה לא קשור לשיטת הטיפול דווקא אלא לדברים אחרים. והרבה פעמים גם כשמצאת את המספר המיוחל תגיעי לתא קולי בלבד.

חייב להיות טל' אחרת איך איפשר לקבוע תור? או לשאול שאלה האם צריך לשלם גם על שאלה 500 שקל?!

הי עלמה הייתי מצפה שהמטפלת שלך תציג את עצמה בתוארה ושמה המלא כבר בפגישה הראשונה. זה ראוי ומקובל. ואכן לדעתי תחושותיך לגיטימיות ומובנות. מצד שני יתכן מאוד שאין כאן כוונת תחילה מצידה שלא להציג את עצמה בשמה והיא מאפשרת לאינטראקציה בינה לבין מטופליה להתפתח באופן ייחודי בכל מקרה ומקרה. לא ברור לי מדוע לא ביררת את הנושא מולה באופן ישיר בשלב מוקדם יותר של הטיפול. כבוגר עברתי שתי טיפולי קיצרי מועד אצל פסיכולוג ופסיכולגית. מאוד כיבדתי ומכבד אותם כאנשי מקצוע וכבני אדם האינטראקציה בינינו היתה ב" גובה העיניים " גם בנושא השמות הפרטיים.

אני יכולה להבין אותך למרות שלוש השנים ש,בילת איתה,בלי ידיעת שמה . או יותר נכון ניסיונותייך לדבר על זה עלו בתוהו . מצידה היא רוצה להישאר אלמונית מיסתורית . ומיצדך זה מראה באיזשהו אופן עקיף,כאילו את גם לא רוצה לדעת...,,תחשבי על זה. גם לי היה מקרה דומה, היתי כשנתיים מטופלת אצל פסיכולוגית באופן פרטני ולא יכולתי להיתקרב אליה כי היא גם היתה קרה ,מרוחקת, נותנת תשובות לקוניות, ועונה על שאלה בשאלה,, אני ידעתי את שמה ואת מס' הטלפן שלה שלה אך לא את תארה המדוייק והקליני,או איזשהו פרט אישי עליה .שאלתי,וכן ניסיתי לשאול המון פעמים אותה מה היא חושבת עלי, או איזה תכונות אופי מיוחדות שמרכיבות את האישיות שלי היא רואה יותר בברור יותר ממני,,(כי היה חשוב לי איזה רושם אני עושה עליה )היא אף פעם לא ענתה לי . כלומר צריך גם לרצות מאד וגם להעיז לשאול בקול רם ובוטח בכדי לקבל תשובה מניחה את הדעת. ואם מאד רוצים אז ,להיתעקש עד הסוף. היום אני לא מטופלת והלקח שלי הוא , לא לוותר לשאול ולהבין לפחות מה העיניין במסתוריות ,האם זאת שיטה או משהו? זכותינו לדעת . לא לתת לדברים מן הסוג הזה להעיב על מצב רוחי מצב היחסים או אווירת הפגישה. וככל שהאינטרקצייה חופשית ופתוחה ויש מגע אנושי כך הטיפול שבנוי על אמון הדי וכבוד יצליח יותר ולא יתסכל בצורה חד צדדית את המטופל ובאנגלית אומרים "איף יו וו'נט- תו- שוט ,,שוט! בלי עכבות שיהיה לך בהצלחה עלמה ורדה

לעלמה שלום, העברתי את שאלתך גם לפורום נוסף בקישור http://www23.brinkster.com/icall/forum/forum.asp?FORUM_ID=3 חשבתי שנקבל שם תשובות משמעותיות רבות נוספות. אם לא איכפת לך תכתבי מה את לומדת, אוכל לכוון טוב יותר את תשובותי. ביי הידש

מה יותר פוגע בשלבי המעגל המיני, פרוזק 20 מ"ג או אפקסור XR 75 מ"ג. אני יודעת שזה אינדבדואלי בסופו של דבר, אבל אני רוצה לקבל מושג על הסתברויות

המניות לא נפגעת כמו בזמן דיכאון פשוט כאשר לוןקחים פקסט או סרוקסט הגירוי הוא חזק מאוד. ואם בכל זאת יש בעיות לוקחים כדור נגד חרדות כמו סורבון או בוספירול ודומיהם. וכיום יש ויאגרה וגם סיאליס.

לנטע שלום, וואו, את עדיין בחקירת הנושא של המיניות, לצערנו אני חושב שאת יודעת על הנושא הזה יותר ממני... מכל התרופות הפועלות על הסרוטונין האפקסור נמצא בתחתית הרשימה של פגיעה במיניות, בסביבות ה 20%. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש