פורום פסיכיאטריה

פורום זה סגור לשליחת הודעות חדשות.
23629 הודעות
11816 תשובות מומחה
22/06/2003 | 14:49 | מאת: ערן

ואני לא מוצא את ההודעה, סליחה על הבורות בענייני מחשב, עזרה מישהו?

22/06/2003 | 16:01 | מאת: לערן

יש משהו מהלילה, האם לזה אתה מתכוון? http://doctors.msn.co.il/forums/read.php?f=385&i=136490&t=135890

22/06/2003 | 16:11 | מאת: ערן

באיזה עמוד זה נמצא, אני לא מוצא. סליחה על השאלה הדבילית, לאט לאט אני אלמד גם את זה תודה

22/06/2003 | 20:50 | מאת: שירה 59

שאם מדפדפים אחורה עם מספרי העמודים, חלק מההודעות מתפספסות, אם לעומת זאת מדפדפים בעזרת הכפתור "לדף הקודם>>", אז תמצא את הודעתך בעמוד 531

23/06/2003 | 11:03 | מאת: ערן

22/06/2003 | 14:40 | מאת: נילי נוי

שלום רב, לאחרונה עברתי חוויה טראומטית קשה הקשורה לקשר רומנטי שניהלתי דרך האינטרנט עם גבר מלונדון, ולאחר התכתבות איתו בת למעלה משנה ולאחר התאהבות וירטואלית בינינו, כאשר הוא חיזר אחרי בהתלהבות אדירה שסחפה אותי להתקשר אליו בכל ליבי ונשמתי ,ובצירוף טלפונים אין-ספור - נסעתי לפגוש אותו באנגליה. לפני נסיעתי הוא ביקש שאשהה בביתו באנגליה שבועיים ימים ואכן, הגעתי לאנגליה והוא קיבל אותי בזרועות פתוחות. לאחר יומיים של שהייה אצלו הבחנתי בכמה בעיות אצל האיש כגון: בעיה בתפקוד המיני ורעידות ברגליים ושינויים במצבי רוח. הוא התחיל להתעלל בי נפשית, כאשר הפסיק לדבר איתי והתעלם ממני וגרם לי לתחושה של לא-רצויה. בכיתי ללא הרף וסבלתי סבל בל-יתואר. לאחר 5 ימים החלטתי לדבר איתו ושאלתי אותו מה הבעיה - הוא אמר לי שהוא ציפה למישהי שנראית יותר טוב ולמישהי יותר רזה. החלטנו שאני חוזרת הביתה ואכן הוא שילם עבורי את כרטיס הטיסה חזרה. ברצוני לציין שאדם זה עבר לפני כחצי שנה Mini-Strok ויש להניח שהוא נפגע מכך. כשחזרתי לארץ הוא שלח לי מייל אכזרי ביותר ובו כתב שהוא לא שכב איתי ולא התקרב אלי כי הגעלתי אותו והסרחתי, והריח המגעיל שלי ליווה אותו במשך כל ימי שהייתי בביתו. מאז שקיבלתי את המייל הנוראי הזה - אני נמצאת בדיכאון נוראי. איבדתי ממשקלי כ- 27 ק"ג, איני מסוגלת לאכול ויש לי מחשבות אובדניות. איני מצליחה לשכוח את האיש - וכל רצוני הוא להחזירו אלי, ניסיתי לשוחח איתו בטלפון והוא אמר שאינו מוכן לדבר איתי יותר לעולם. אני מטופלת אצל פסיכיאטר ומקבלת "פריזמה" ו"לוריוון" ולוקחת אותם בזמן ובאופן הנכון. הדיכאון גורם לי להרגשת מחנק בגרוני, לרעידות בידיים והתקפות של זעה קרה בכל הגוף. אני בוכה ללא הרף והרגשת העצבות מחלחלת בי ומכרסמת אותי. אני מסתובבת כמו צל ושבר כלי. יחד עם זאת, אני חיה בפחד שכל המצב יהרוס את מקום עבודתי (אני מרצה באוניברסיטה), אנשים מסביבי מרחמים עלי כי סיפרתי להם מה עבר עלי וכשמגיע סוף השבוע או חג כלשהו - אני מסתגרת בביתי - נכנסת למיטה ובוכה ורועדת ללא הרף. ילדיי ומשפחתי סובלים מאד מכל מה שקורה סביבי. אנא - עזרו לי. נילי נוי

22/06/2003 | 17:23 | מאת: לנילי נוי

ערב טוב, לדעתי, בלי שום קשר לאירוע שאותו אדם עבר, הוא ממש, לגמרי, לחלוטין, באופן טוטאלי לא בסדר. אל תחשבי בכלל על לחזור אליו, כי גם אם ירצה אותך כמו שאת היום תהיה לו אמתלה חדשה להתעלל בך בפעם הבאה מניסיון, לא כדאי לך להיכנס לזה אני נפלתי פעם בפח כזה, זה מעגל שקשה מאד לצאת ממנו. המלצתי - המשיכי לטפל בעצמך כדי לפתור את בעיותיך ונסי להתחיל דברים מחדש. שיקלי זאת

שלום רב לך, קראתי את פנייתך והשאלה שעלתה אצלי היא איך אישה אינטליגנטית המודעת לעצמה מאפשרת לעצמה היסחפות כזו באהבה וירטואלית שמתאימה יותר לגיל הטיפשעשרה? נראה לי שכדאי לך ללכת לטיפול פסיכולוגי בנוסף על התרופתי כדי להבין את עצמך יותר ואולי להמנע ממצבים כאלה בעתיד.

23/06/2003 | 01:34 | מאת: אלון

הוא לא שווה את הכאב ליבך יקר, ליבו מאבן יבוא עוד יום הוא ישלם במרומים חותמים לו סבל

23/06/2003 | 02:22 | מאת:

לנילי שלום, צר לי לשמוע את כאבך ואני מקווה שלא קראת את התגובות הבוטות באתר, עם זאת הייתי רוצה להתייחס לשתי נקודות. הראשונה הפשוטה יותר היא הטיפול התרופתי, אם את נוטלת פריזמה פחות משישה שבועות כדאי לחכות עוד קצת והפריזמה תעזור, אם תקופה ארוכה יותר הייתי שוקל עם הפסיכיאטר את החלפת התרופה, תרופה שניה שתעזור לך יותר. וכעת לתחום היותר ענייני. כנראה מדובר באדם עם מיגבלה שקשה לו להכיר בה, במקום לראות את כאבו הוא מנסה להשליך עליך. אל תשכחי שגם הוא אהב אותך וגם הוא התאכזב, ישנם אנשים שלא יכולים לראות ולסבול את חלקם במה שקרה ולכן הם משליכים ופוגעים בשני. זה מאוד כואב ומעליב, אבל אל תשפילי את עצמך.... יש לו בעיה ולא לך.... תביני שהדבר האחרון שאת צריכה לעשות זה להאשים את עצמך או להרגיש שאת אשמה. הוא אשם והוא פוגע בך ללא סיבה. תנסי לשמור את הזכרונות הטובים ולהמשיך הלאה בחייך, זו הייתה חוויה שהסתיימה וכעת מצפים לך דברים חדשים בחיים. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

22/06/2003 | 13:54 | מאת: keren

שלום! יש לי בעיה רצינית: בעל שלי בזמן ריבים פונה לילד שלנו,בן שנה,ואומר לו:אמא שלך כלבה, אמא שלך זונה,היא שונאת אותך כמו היא שונאת אותי וכו' כשאנחנו משלימים הוא מסכים איתי שזה נורא מה שהוא עושה, אבל בכול ריב הוא ממשיך להתנהג כך. אני נורא מפחדת שילד שלי כשהוא יגדל יפנים את כול הדברים הנוראים שאבא שלו אומר עלי ויזלזל בי או ישנא אותי.אני אף פעם לא אומרת לילד שאבא שלו כזה וכזה, כי אני רוצה שהוא יאהב אותו אפילו אם אנחנו נתגרש הוא עדיין יהיה אבא שלו. אבל בעלי לא מבין את זה. כשאנחנו רבים הוא גם אומר לילד: תלכלך את הבית,שאמא שלך תנקה,שלא יהיה לה משעמם. וגם אומר :כשילד יגדל הוא ישנא אותך אם תתגרשי ממני.... מה לעשות? אני מאיושת,כבר הינו בטיפול זוגי אבל בכול ריב זה חוזר....

22/06/2003 | 14:04 | מאת: שירה 59

אני חושבת שחוץ מטיפול זוגי יחד אתם צריכים ללכת כל אחד לטיפול בנפרד וגם לשלוח את הילד לשיחות כדי שלא יקבל את הרושם שכך מתייחיסם לבת זוג. מה שהוא רואה זו תמונה איומה: אבא מקלל את אמא, ואמא נשאת עם אבא למרות שהוא מתייחס אליה כך . הוא עוד עלול לחשוב שו הם סדרי עולם. אפשר לשאול מדוע את נשארת עם בעלך אםהוא מתייחס אליך ואל הילד שלכם כך?

22/06/2003 | 14:13 | מאת: keren

הוא אומר שאוהב אותי(כשאנחנו לא רבים) ושלא רוצה להתגרש. ואני רוצה שלילד שלי יהיה משפחה,אבל אם זה ימשך כך כנראה עדיף שנהיה משפחה הד-הורית.

22/06/2003 | 14:28 | מאת: אריאל

הי קרן את מציגה בעיה בהחלט חמורה משום שיתכן מאוד ודבריו של בעלך ישפיעו על הילד בטווח הארוך ובכלל זה לא טוב לילד לגדול בסביבה כה עוינת. לפי מה שנראה, לבעלך יש בעיה לשלוט על עצמו במצבי מתח ומריבות ונראה לי כי כדאי שיפנה לטיפול פסיכולוגי. בטיפול, הוא יוכל לקבל כלים כיצד להתמודד עם הכעס ולהפנות אותו לאפיקים אחרים מאשר להוציא אותו עלייך ועל הילדים. מקווה שהדברים יסתדרו אריאל

22/06/2003 | 14:53 | מאת: keren

בדיוק! הוא גם צועק על ילד בלילה כשהוא בוכה וגם לפעמים נותן לו מכות בתוסיק. א"כ כשהוא (בעל) נירגע הוא מצתער על מה שהוא עשה ומתנצל לפני הילד. (האם זה עוזר?)

22/06/2003 | 11:53 | מאת: חן

ד"ר שלום. לצורך הכנת עבודה משפטית, אודה לך אם תוכל להפנות אותי לחומרים בנושא חשיבות ידיעת זהות האב הביולוגי עבור ילד ונזקים שעלולים להיגרם כשהזהות עלומה ונותר 'חורשחור' תודהץ

22/06/2003 | 20:56 | מאת: שירה 59

אני לא יודעת מה מבחינת האספקט המשפחתי אבל אני יודעת שהרבה יותר חשוב שיהיה טיפול רגיש בילדים. במחקרים שנעשו לאחרונה בנוגע להתפתחות ילדים לזוג הורים הומוסקסואליים (שרק אחד מהם הוא הביולוגי כמובן) גילו שאין הבדל בהתפתחות, כל עוד הטיפול של ההורים, או של המטפל הראשי היה טיפול טוב. מה שקורה אני חושבת שגורם לילדים לפתח תסביכים בנושא זה היחס הדו ערכי שהם מקבלים מהאם- שנאה, האשמה, כעס, עלבון, וכו' וכו' שגורמם לילד לפתח חור שחור שהוא חושב שלא יוכל למלא. יש פשוט כל מיני קומבינציות- ילד לאם חד הורית, ילד מאומץ, ילד לזוג לסביות, ילד לאם שלא יודעת מיהאב, ובטח יש עוד כמה. מה הכיוון שלך? אני משוכנעת שיש מחקרים בנושא, אבל הגישה אליהם היא לרוב רק דרך אוניברסיטאות. הכיטובזה לחפש בגוגל או אם יש לך גישה לספריה, להתעלק על הספרנית. או במקרה אחר, לפנות לפורום בו מייעץ מומחה להתפתחות ילדים- הם בדר"כ מכירים את הכל מחקרים האחרונים.

22/06/2003 | 11:42 | מאת: מוטי

שלום לך , בעוד כחודש אני אמור להציג חומר בפני פורום די רחב.משהו שנפל עליי פתאום. מאז שאני מכיר עצמי יש לי פחד קהל או במה . אין לי מספיק זמן לב להיכנס לתהליך בדיקה עם פסיכולוג , אולי אח"כ אוכל להיכנס לתהליך בדיקה יסודי מאיפה זה נובע. 1. האם אתה מציע לי לגשת לפסיכיאטר של קופ"ח ולקבל ממנו תרופה , או להסתפק ברופא משפחה ? 2. איזו תרופה ספציפית מומלצת לטיפול בנושא , שמעתי על תרופה בשם "פקסל" ? האם אתה ממליץ עליה כסיוע באופן חד פעמי ? אודה לך מראש על תשובה.

23/06/2003 | 02:26 | מאת:

למוטי שלום, בדרך כלל טיפולים פסיכולוגיים דורשים יותר זמן מחודש וכך גם טיפול עם פקסט, הפקסט ניתן באופן קבוע ולוקח לו בערך חודש עד שהוא משפיע. נראה שמתאימים יותר תרופות הרגעה שניתן להשתמש בהן באופן חד פעמי. רק שכדאי לנסות אותן קודם כדי שלא תרדם אתן.... כדאי להתייעץ קודם כל עם רופא המשפחה. בהצלחה דר' גיורא הידש

22/06/2003 | 10:55 | מאת: Miriam

מתוך קריאה באינטרנט ובספרות מקצועית בנושא דיכאון עולה כי קיימות היום תרופות יעילות מאוד לטיפול בדיכאון. מאידך הכתבות לא מציינות את אחוז ההצלחה בטיפול של התרופות. מתוך נסיוני בעבר נוכחתי כי מרבית התרופות - בעצם כל אלה שניסיתי- לא היו יעילות לגבי.מתוך קריאה במקורות שונים הבנתי כי יעילות התרופות היא כ-70%. כלומר 30% מהחולים לא יכולים להעזר בתרופות. האם יוכל הד"ר המלומד להרחיב בנושא לאור מחקרים חדשים של התקופה האחרונה וכיצד ניתן לעזור לאנשים שהתרופות לא "מזיזות" להם?

א. את צריכה להיות מרוצה שהתרופות לא הזיזו לך כי להרבה הן גורמות לסבל רב. ב. האחוזים "הרשמיים" של הצלחה הם 70 %. בפועל האחוזים האלה יותר קרובים לאחוזי הכשלון

535, מעל השאלה של אנה. ניתן להיכנס לשאלה רק ע"י כניסה מחדש לפורום פסיכיאטריה,ולא ע"י דיפדוף אחורה לעמוד 535.

למרים שלום, המספר של 70% נכון לגבי אנשים שמגיבים לתרופה מסויימת, כאשר מעלים את המינון, למשל פרוזק או סרוקסט ל 40 מג' מקבלים עוד 5 עד 10 אחוזים. אבל קיים כמובן סיכוי שאם תרופה אחת לא הייתה טובה בשבילך אז תרופה שניה תועיל כי האנשים ב- 70 האחוזים שונים אצל כל תרופה. במידה והתרופות אינן עוזרות אז מנסים להוסיף תרופות נוספות שמפעילות את נוגדי הדיכאון כמו טגרטול או ליטיום. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

22/06/2003 | 09:55 | מאת: צבי

אני אנסה להתנסח בצורה נכונה ואני מקווה שתגיב: מקריאת התשובות שלך אני קורא שאתה לא מוצא קשר בין כל מיני תופעות לוואי קשות לתרופות שאתה נותן וכמו כן אתה מזלזל בכל מיני מחקרים שמנוגדים לתפיסת העולם שלך בנושא . מספיק שאחוז אחד ממה שמתפרסם במחקרים ומהסבל שאנשים סובלים הוא נכון יש כאן כדי להציב תמרור אזהרה ענק. מאין אתה שואב את הבטחון במאת האחוזים שהכדורים בטוחים במאה אחוזים ולא יכולים להזיק כשאנשים רבים מעידים ממקור ראשון שהתרופות גרמו להם לסבל רב? האם הקבעון המחשבתי והתפיסה הכמעט דתית הזו היא באמת נכונה? האם לא שמת לב שהמחקרים של חברות התרופות האינטרסנטיות הם חד צדדיים ונועדו לשרת בעיקר את אותן החברות? אנשים גדולים באמת יודעים לשנות דיעה בעת הצורך לעמוד מול האמת ולא לטשטש עובדות

23/06/2003 | 17:27 | מאת:

לצבי שלום, ראשית לכל אחד מותר להחזיק בדעתו, כך אתה מוזמן להשתתף בפורום ולהחזיק בדעתך וגם אני. אבל לעצם העניין. בנזק אני קורא לפגיעה לא הפיכה באברים בגוף או באופן נפשי, כלומר הכבד נפגע ואינו מתפקד היטב אחרי הפסקת התרופה, או הכליות או המוח או כל אבר אחר. מספר פעמים כבר בקשתי מאנשים שבדעתך להראות לי על נזק שהתרופות גורמות ועוד לא קבלתי תשובה - הכוונה לתרופות נוגדות הדיכאון. תופעות לוואי כמובן שיש. אבל כל התופעות הללו חולפות כאשר מפסיקים את התרופות. זה ההבדל בין תופעות לוואי ונזק. לכן, חכמים הזהרו בדבריכם, ואם אתה מכיר בנזק (ולא תופעות לוואי) שנוגדי הדיכאון החדשים גורמים, אשמח לשמוע. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

22/06/2003 | 09:05 | מאת: שגית

שלום, כשהיו לי התקפי חרדה גיליתי שגם לחברה של אחותי יש משהו דומה רק שהיא לא ישנה בלילה ומפחדת שהתיקרה תיפול עליה עברה מאז בערך שנה היא לא רוצה ללכת לרופא ולקבל טיפול היא אומרת שהיא רוצה ללמוד להתגבר על זה לבד והאמת אני לא יודעת אם זה עבר לה אבל היא פיתחה חסינות והיא פשוט יודעת שעוד מעט זה יעבור והיא מנסה להתגבר על זה לבד עד שזה עובר ספרתי לה מה הרופא אמר לי ושנראה לי שגם לה יש התקפי חרדה ושהפקסט מאד עזר לי אבל היא לא רוצה להיות תלויה בתרופה עכשיו השאלה שלי היא כזאת, שמעתי לא מזמן שבלי תרופות זה לא עובר האם זה נכון? תודה רבה שגית

לשגית שלום, לשמחתנו תופעות של חרדה חולפות גם ללא טיפול רק שהסבל הוא רב ולעתים הזמן הוא ממושך, כדאי בכל זאת גם אם היא אינה רוצה טיפול תרופתי להגיע לאבחון. כמובן שישנה גם האפשרות לטיפול בשיחות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

22/06/2003 | 08:29 | מאת: דני

שלום, כתבתי לך שיש לי טיקים באיזור הפנים ויש לי אופי כפייתי ולחוץ. כתבת לי שכדאי לפנות לשיחות. מה הכוונה?, לפנות לשיחות עם פסיכולוג? כמו כן... האם יש בידי הרפואה יכולת למנוע את הטיקים או למזער אותם? האם תרופות פסיכיאטריות נכללות בסל הבריאות?

23/06/2003 | 18:51 | מאת:

לדני שלום, בהחלט אפשר לפנות לפסיכולוג לשיחות אחרי אבחון. התרופות בתחום הפסיכיאטרייה נמצאות בקופות החולים והן ממנות אותן, לפחות את רוב התרופות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

22/06/2003 | 08:28 | מאת: נילי נוי

שלום רב, לפני כחודשיים עברתי חוויה טראומטית, כאשר גבר שמאד אהבתי נטש אותי בצורה אכזרית ומשפילה. אני מטופלת אצל פסיכיאטר ומקבלת כדורי הרגעה ושינה, אך הדיכאון ורגשות האשם מלווים ומכרסמים ללא הרף. אותו גבר (שלמענו נסעתי לאנגליה כדי לפוגשו), פסל אותי על סמך גופי (הייתי מלאה לטעמו) ולאחר מכן השתמש במילים: "מגעילה" ו"מסריחה" ואת זה איני יכולה למחוק ממוחי. אותו גבר עבר "מיני ארוע מוחי" כמה חודשים לפני הגעתי וכשהגעתי אליו ראיתי רעידות ברגליים והוא לא הצליח לקיים עימי יחסי מין מלאים (רק דרש מין אוראלי וגם אז היה חייב לשפשף את אברו בידו על מנת להגיע לסיפוק מיני). את חוסר התפקוד המיני מצידו הוא השליך עלי וטען שזה בגלל גופי המגעיל. האם התופעות הנ"ל הן כתוצאה מ"מיני סטרוק"? אותו גבר לא מוכן להשאר ידידי ואינו מוכן להכיר אותי או לשוחח איתי - הדבר מצער אותי ומכביד עלי כי מאד אהבתי אותו. ברצוני לציין שמאז חזרתי ארצה הורדתי ממשקלי 30 קילו, ושאלתי היא: האם יש מקום לשלוח לו תמונה ולנסות להראות לו שאני רזה היום? אנא - עזרו לי. בתודה מראש, נילי נוי

תגידי..את בסדר??? שילך לאלף עזאזל..מה את צריכה אותו?? מה את לוקחת אידיוט כזה ללב?? ועוד להיתאהב?? זה חלאת אדם..מה לא נופל לך האסימון?? מה..את עד כדי כך נואשת..שנסעת עד לאנגליה בשביל זבל אנושי?? רק אל תגידי שהכרת אותו דרך האינטרנט ונסעת על עיוור לראות אותו!! ומי אמר ששמנה זה מגעיל?? חאלללס חמודה תמחקי אותו..ורוצי הלאה !!

מצטרף לאור , כמו שורדה מהרדיו אומרת "תזרקי אותו" , אולי מהמשבר הזה יצא טוב, קודם ירדת 30 קילו שזה טוב ,( אני מקוה שלא יותר מדי) תתחילי לעשות ספורט ולחזק את עצמך ,חפשי לעצמך משהוא יותר טוב שיקבל אותך כמו שאת. הייתי עושה עם עצמי חשבון נפש ואולי להעזר בייעוץ פסיכולוגי למה היית מוכנה לנסוע עד לאנגליה בכדי למצוא אהבה ? איזה צפיות היו לך? נצלי את המשבר ותוציאי ממנו את המכסימום ותצאי מחוזקת יותר.

כואב לי לשמוע שנפגעת כל כך מהמקרה הזה. ברור שהבחור הזה לא בסדר. הוא נשמע ממש מעוות במחשבתו. זה טוב שאת בטיפול עכשו, אבל אני חושבת שיש מקום לשלב גם טיפול בשיחות כדי שתוכלי לפרוק את כל הכעסים והעלבונות שלך, ולהתחיל להעריך את עצמך שוב. תחשבי איזו בחורה רומנטית את שנסעת לארץ אחרת כדי לפגוש מישהו רק מאהבה... זה שהוא ניצל את זה ופגע בך- זה אומר שהוא היה לא בסדר וזה גם שיעור עבורך. יש לי תחושה שאת רוצה להישאר איתו בקשר ולהראות לו תמונה שלך כדי שתרגישי שניצחת, שיראה שאת יכולה להיות גם מושכת ורזה ולא כל הדברים האיומים שהוא אמר לך. אני לא חושבת שזה מה שיגרום לך להרגיש טוב עם עצמך. את צריכה להפסיק השקיע את האנרגיות שלך בלנסות לרצות אותו ולהתחיל להסתכל קדימה איך את משקמת את עצמך כדי לחזור לחיים נורמאליים ולמצוא אהבה חדשה.

22/06/2003 | 12:33 | מאת: נילי נוי

תודה מכל הלב - אכן הצדק בדבריך. היו לי רגשות אשם וקשה לי להפטר מהם, אך כרגע לכשאני מבינה שהוא לא היה בסדר - הכל נמוג. המון תודה, נילי

22/06/2003 | 14:35 | מאת: אריאל

נילי היקרה צר לי לשמוע על החוויה המשפילה וזה לא מגיע לך בהחלט! אני מאמינה שהשיחות והטיפול ילמדו אותך להיסתכל על עצמך באור חיובי וישפרו את הביטחון העצמי. בנתיים זכרי שמי שמגעיל ואנוכי פה זה רק הוא ולא את. אם הוא שופט אותך אך ורק על פי מראה חיצוני אז הוא האומלל והוא אדם רק מתוכן ומסכן. בשום פנים ואופן אינך צריכה לחזור אליו מפני שעכשו זה היה המשקל ופעם הבאה הוא יגיד שהוא מסלק אותך בגלל צבע העיניים שלך או בגלל שהיסתפרת. מגיע לך מישהו הרבה יותר טוב מהחלאה הזו ואל תחשבי לרגע שלא אריאל

22/06/2003 | 01:46 | מאת: עידו

אמרת שככל שאהיה קרוב יותר לעצמי אוכל להיות קרוב יותר לאחרים. אבל הבעיה שלי היא שאני יותר מידי אוהב את עצמי ויותר מידי קרוב לעצמי אבל אני לא מסוגל לאהוב ולהיות קרוב לאחרים מבחינה רגשית אני מרגיש שהם לא שייכים לי ושאני לעצמי ואני מרגיש שממש לא אכפת לי מאחרים. ואני מרגיש שרק אני מעניין את עצמי וכל דבר שאחרים זקוקים לו (למשל שאקשיב )נראה לי משעמם חסר תועלת ושאני לא יכול לסבול את זה כאילו זה בזבוז זמן שאין לי סבלנות בכלל בשביל שאהיה אכפת לי מאחרים. מדוע אני כל כך אכזר ? מדוע אני לא מסוגל לתת לאחרים ולשתף אותם ?

22/06/2003 | 02:13 | מאת: נילי

יש הבדל בין להיות קרוב לעצמך באופן שאתה מתכוון, לבין מה שהתכוון דר הידש. מן הסתם. יש הבדל בין לראות את עצמך במרכז, להיות אגונצטרי, לא להתעניין כלל בזולת, להיות שקוע בעצמך, לבין- להיות קרוב אל עצמך באמת, להתחבר אל עצמך האמיתי, לכוחות החיוביים שבך, ורק מתוך מקום זה- תוכל לראות גם את הזולת. כל עוד אתה ככ שקוע בעצמך, כך זה משתמע, אתה לא יכול לראות את האחר.

22/06/2003 | 01:16 | מאת: קרן

שלום אני בת 16 ויש לי הפרעה נפשית,ואולי אפילו מחלה שגרמה לכך, אני סובלת וההפרעה מונעת את תיפקודי ביומיום, יש לי שתי שאלות: 1.אני חוששת מלקיחת תרופות אם כי זה אולי ישנה את אישיותי מנגד לרצוני,או ישפיע עלי לרעה, האם הדאגה שלי לגיטימית ונכונה? 2.דרך איפה נערה בגילי יכולה לפנות לאיבחון בחינם תודה.

22/06/2003 | 06:36 | מאת: אריאל

הי קרן תרופות פסיכאטריות בהחלט לא משנות את האופי של הבנאדם ואם צריך לקחת אותם אז כדאי כי זה חוסך סבל. אני יודעת שיש הרבה סטיגמה מאחורי תרופות פסיכאטריות אך האם אדם הסובל מיתר לחץ דם יחשוב פעמיים אם לקחת את הכדורים שלו? אותו הדבר פה. לגבי השאלה השנייה שלך, את יכולה לגשת לרופאת המשפחה ולבקש הפנייה לרופא פסיכאטר. השירות ניתן בחינם לחברי קופות החולים בהצלחה אריאל

22/06/2003 | 20:03 | מאת: קרן

תודה

21/06/2003 | 21:41 | מאת: יעל

אני לא לוקחת סטרואידים. מהי מחלת הלופוס ?

21/06/2003 | 21:46 | מאת: אריאל

הי יעל עניתי לך בדף הקודם

21/06/2003 | 21:41 | מאת: "אור

http://www.nfc.co.il/archive/001-D-25760-00.html?tag=21-38-14

21/06/2003 | 22:10 | מאת: מישהו מהפורום

אנשים הנוטלים את התרופה עלולים להבהל ,להכנס לפאניקה וחבל. אולי כדאי להזהיר אותם בדרך פחות ישירה ומאיימת בסופו של דבר רובם סובלים (גם אני ) גם מדכאון וחרדה וגורם מאיים עלול להעצים את החרדה. בכל אופן תודה על הקישור והכוונה הטובה . שהיה לך שבוע טוב

21/06/2003 | 22:42 | מאת: גם בבריטניה

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/296687.html

21/06/2003 | 23:45 | מאת:

שלום לכולם, אפשר להרגע, מדובר על כך שמקימים ועדה לבדוק תופעה נדירה. כמובן, שעדיין אין מסקנות לוועדה ואין ברירה וצריך לחכות. בכל מקרה מדובר על אנשים שמתחילים טיפול ולא על אנשים הנמצאים בטיפול, כתבתנו על המאמר בהרחבה לפני יותר משבוע. שבוע טוב דר' גיורא הידש

21/06/2003 | 19:10 | מאת: שירלי

ד"ר הידש שלום, עשיתי בדיקות לפניי כחודש ובבדיקות התגלה שאני נושאת את מחלת היאפים. האם יש לזה קשר עם התקפי החרדה שאני חווה בתקופה זו שירלי

21/06/2003 | 22:19 | מאת: מישהו מהפורום

לעתים תסמונת תשישות כרונית ופיברומילגיה מופיעים יחד עם חרדה. ישנם הרבה מאמרים ברשת המצביעים על קשר זה. מה שלא ברור האם החרדה גורמת לתופעןת הנ"ל או ההיפך. הרגישי טוב

21/06/2003 | 23:46 | מאת:

לשירלי שלום, לעתים הסמיפטומים של מחלת היאפים עלולים להיות גם דיכאון וחרדה. איני חושב שישנה בדיקה אשר מוכיחה את קיום מחלת היאפים, על איזו בדיקה כתבת? הרבה בריאות דר' גיורא הידש

21/06/2003 | 18:54 | מאת: דן (מכור לבנזודיאזפינים )

סיפור חיי הינו מורכב וקשה ( מניחבדומה לאחרים בפורום). במהלך חיי לא חסכתי בצעדים אף חריגים על מנת להשאר עם האף מעל למים ולא לטבוע ולשקוע בבוץ היאוש חוסר האונים והמהרה השחורה. אמונה דתית נראתה לי תמיד דבר פרימיטיבי ומטופש ונחות. אולם, לפני מספר שנים התחלתי לחוש אמונה בכוח עליון (ללא קשר לדת או חזרה בתשובה ), ככה סתם ביום אחד וללא תהליך מקדים מודע. אמונה זו חחיה בי עד היום.. מאז ועד היום. הכוח הזה מלווה אותי ונותן לי כוח לשרוד מול טרגדיות אשר פקדו ופוקדות אותי. אפשר לכנות את התופעה כמנגנון הגנה. אבל מבחנתי מודבר במשהו שמעבר שרק מי שמתנסה בו יודע על מה אני מדבר. אני אדם רציונאלי מטבעי כך אמונה זו הינה חלק מעולמי הפנימי שחיי וקיים ובועט למרות שאינו מסתדר לגמרי עם פאזל החלקים האחרים של המרכיבים את אישיותי. קשה לי להכיר בקיומה של תופעה זו אצלי היות וכאמור, מדובר באלמנט זר אך מאידך הוא עוזר לי ובסופו של דבר התידדתי איתו. במאמר מוסגר יצא לי להכיר לא מעט דתיים במצבים קשים ונוכחתי לדעת שהאמונה מסייעת להם להתמודד עם ההבטים ההקשים והבעיתיים של קיומם. כמובן שלא ניתן לרכוש אמונה זו או שאתה גדל לתוכה או שפתאום מתעוררת אלצך נותן לחייך משמעות אחרת מימד נוסף. בפרספקטיבה מדובר בתופעה אוניברסלית החוצה תרבויות וצביליזציות לאורך ההסטוריה האנושית. שאלתי היא האם ישנה התיחסות בספרות הפסיכיאטרית לנושא במובן של התיחסות לתופעה כמשאב שיש מקום לנצלו בתהליך הריפוי. שאלה נוספת ? האם ברקע לתהליך ההחלמה מפתולוגיה נפשית רגשית קיים מימד של אמונה במטפל ובשיטה ? במידה והתשובה חיובית , מה המשקל של האמונה במטפל כגורם מסייע במכלול המרכיבים המובילים להחלמה ושיפור המצב? ועכשיו אני קופץ לעניין נוסף לא כל כך קשור לנ"ל היום אשתי גררה אותי לכנסיה באבו גוש בשעת המיסה. דמות הצלוב עוררה בי קונוטציות שליליות אינקויזיציה, מסעות הצלב פוגרומים. פתאום התחלתי לחשוב שהמסכן היה בסך הכל רב ו" הילר" שהוקרב על קרבן הקנאות וצרות העין של כל הצדדים המעורבים חשתי כלפיו חמלה וצער. כמה מוכר מצבו. לא אני לא מתכוון להתנצר. סתם מחשבה שקפצה אצלי. מתנצל עם שעממתי מישהו. נו .. בסופו של דבר פורום פסיכיאטריה או לא . ונמאס לי לשאול שאלות על כדורים. שבוע טוב יקירי בינתיים הולך למזוג לי יין ולא מטעמים דתיים

לדן שלום, תודה על מכתבך המעניין וכמובן שכתוב בצורה מעולה. הנושאים והתרומתך לפורום רבים ואני עוקב אחרי כתיבתך מאז שהצטרפת אלינו. אני בדעה שבריאות הנפש אינה יכולה להיות רק תרופות וכך הלאה, תמיד ברפואה ובודאי בפסיכיאטרייה צריך לראות את האדם השלם, כך ששאלותי הם בודאי במקום. אמונה היא דבר בסיסי בכל אדם ובכל קשר עם רופא או מטפל, ללא אמונה קשה מאוד לעזור לאדם, דווקא בפסיכיאטרייה לעתים מחלות הנפש מבלבלות ולא מאמינים ברופא או בפסיכיאטריייה וחרדה גורמת לפחד וחרדות מפני הטיפול והמטפל. כלומר יש כאן מלכוד של התשובה בתוך השאלה. אמונה דתית או כל כוח עליון קיימת והיא תופעה ותכונה של אנשים רבים. השאלה העולה היא עד כמה מדובר במקסם שווא של אמונה בדבר שלא קיים והאדם רק משכנע את עצמו שהוא יכול להעזר או שמדובר באמונה בדבר קיים ורציונלי אשר באמת יכול לעזור? שבוע טוב הידש

תודה על המילים החמות. גם אני חש שנתרם ממך ומהפורום המנוהל על ידך. אגב בעקבות התמכרותי לקסנקס פיתחתי איזו חרדה ו\או הסתייגות מפסיכיאטרים ופסיכיאטריה וכעת תוך כדי עיון בתשובתך (בנושא המלכוד וקשיי אמונה של פרטים הלוקים בתסמונות פסיכיאטריות) הגעתי לתובנה ש מצב נפשי זה מנע מונע ממני לשוב לפגישה עם פסיכיאטר בנסיון נוסף לברר אפשרויות גמילה כיום. הינה מצב בו למרות הסבל והתסמינים הרבים והמגוונים נמנע מלהגיע לקליניקה בגין חוסר אמון. בהקשר זה אתה בגישתך הפתוחה מחזיר לי את האמון באפשרויות להעזר שוב בפסיכיאטר. כדי לחדד את השאלה הקודמת בכל הנוגע לאמונה דתית.מיסטית: לא התכווני לבדיקת מימד הרציונאלי נשוא האמונה. אלא האם האמונה עצמה (ראציונאלית או לא) הינה גורם חיובי בריפוי הניתן לגייסו (כשקיים ) לתהליך לפחות ברמה של צימצום תסמינים. פתאום דברים מתחברים לי: לפני שנים רבות קראתי מאמר בנושא נוירוזה אקסזיסטנציאלית בו ציטטו את פרנקל אם אני לא טועה. כשהטענה היתה שאמונה במשמעות החיים, כל משמעות הינה מענה לסבל הכרוך בחוסר אונים אקסיסטנציאלי. אם ביקור בקבר צדיקים משפר מצב רוחו של פציינט ומונע החרפת חדרותיו האם ניתן לנצל את המצב למניעת התדרדרותו או שמא ההיבט הזה לא נילקח בחשבון ? נכון שקשה לכמת אמונה לצרכי מחקר. אבל אם כך הם פני הדברים במשונה מינון של אמונה להרגעת חרדות למינון של כימיקאלים. ואולי מצב של אמונה מעורר תגובות פיזיולוגיות דומות במערכת העצבים. בין יצר הצרות בעבר נפצעתי באורח משמעותי. באין מוצא פניתי לאקופונקטורה להרגעת הכאבים. האורטופד המטפל התיחס אז באופן סלחני ,מתנשא ומזלזל ( אם זה עוזר לך למה לא ?). מחקרים שנערכו במשך השנים הוכיחו שהטיפול מעורר הפרשה של אנדומורפינים ולכן הקלת הכאבים. לאחרונה קראתי שבדקו בהדמייה ממוחשבת את השפעת הדיקור הסיני בנקודות האקופונטורה מול דיקור בנקודות סתמיות. הסתבר שבאופן חדמשעי הדיקור גרם לתגובות ברמה של המוח מול דיקור אקראי. אולי ניתן יהיה לערוך מחקר כזה בעתיד. לתת הוראה למטופל לחזור על הגדים הקשורים לאמונתו( כזו או אחרת) לבין הגדים לא משעותיים ולברר בmri ופי התגובות ברמת המוח ? אני אאחר לעבודה ..אבל ממשיך קצת ענין כוחה של האמונה...לאחרונה קרוב משפחה צעיר נקלע למשבר גיל ההתבגרות. לא עמד בציפיותיו של עצמו. ראי שהוא עצוב ונבוך. מחוסר ברירה החלטתי לומר לו שיהיה בסדר , הקפדתי לחייך אליו, כשפגשתי אותו חיבקתי אותו ופתאום צץ החיוך שהיה מרוח על פניו דרך קבע כשהיה ילד בן שש (לי עשה חשק פתאום לקנות לו בלון וגלידה כבעבר כדי לשמחו). מהפגישה עם פסיכולוגית ברח.לקחתיאותו להילרית שאמרה לו עד כמה הוא מקסים ויהיה בסדר. הבחור תוך פרק זמן של חודש וחצי ערך תפנית. השקיע בבגרויות ובפעילות בצופים, העז להתנדב ליחידה מובחרת ועבר את המיונים בהצלחה ובאוגוסט יוצא לגיבוש . טוב אני ממש מאחר לעבודה. תודה על הכל.

21/06/2003 | 18:45 | מאת: מלכה

נערה בגיל ההתבגרות -התנהגויות מוזרויות -חרדות מנסיעות -חיי חברה שמצטמצמים בחברה אחת -מופנמות -מאד אינטלגנטית מה ניתן לעשות כדי שהתפתחותה הנפשית תהה כמה שאפשר תקינה תודה מראש מלכה

21/06/2003 | 21:19 | מאת: אריאל

הנכון יהיה לאתר את הבעיה בזמן ולטפל בה בלי להזניח אותה. ככל שמטפלים מוקדם יותר , יותר טוב. כדאי לגשת לאיבחון ראשוני אצל פסיכאטר ולראות מה אפשר לעשות משם בהצלחה אריאל

21/06/2003 | 22:27 | מאת: מישהו מהפורום

למה את מתכוונת בהתנהגויות מוזרות ? בת כמה הנערה....13..14...15...16...17.. ? לכל גיל מאפיינים מישלו ומוזרויות מישלו משחשוב לדעתי לתמוך בנערה באופן אמפטי. תני לה לעבור את גיל ההתבגרות בשקט. מי מצויה במצוקה את או ביתך? התיעצי עם מטפל המתמחה בגיל ההתבגרות האם יש מקום בכלל להפנותה ליעוץ או אבחון. הכי חשוב שתיתפתח בהתאם לקצב שלה ויכולותיה. ואל תשדרי לה שאת מאוד מודאגת בגללה ..זהו מסר הרסני.

21/06/2003 | 17:32 | מאת: שגב

היי עניתי לך בפורום השני אבל יצא לי קשקוש בלאבוש.אם תצליח להבין את השפה החדשה שפיתחתי ואפילו בקלות,תודיע לי. שאלת לשלומי ומתי אני נוסעת-אז שלומי מצויין ואני נוסעת ביום חמישי הקרוב ועתידה לחזור ביום ראשון שלאחריו.בסה"כ ארבעה ימים ואני מקווה שאצליח להנות,למרות הכל. תודה לך שגב

21/06/2003 | 21:20 | מאת: אריאל

שגב היקרה אני גאה בך אם כל התקדמות שלך ומאחלת לך רק טוב. מקווה שתצליחי להנות מהנסיעה ולא לשכוח להביא מזכרותתתתת אוהבת, אריאל

21/06/2003 | 23:56 | מאת:

לשגב שלום, כל פעם שאת כותבת ואינך כותבת על מצבך הנפשי אני שמח. אדם שמרגיש טוב מקבל את ההרגשה הטובה כמובן מאליו ואינו מוצא סיבה מדוע לדווח או לחשוב על כך. אם היד אינה כואבת איני מציין זאת, אני "סתם" מרגיש בטוב... שתהיה לך נסיעה טובה ומצפים לחזרתך הידש

21/06/2003 | 16:47 | מאת: יותם

לפני שבוע עברתי מפאקסט לאפקסור וההרגשה נוראית,האם יש פה מישהוא שהתנסה במעבר בין תרופות והרגיש את הדיכאון חוזר ומשתלט אך הפעם הרבה יותר חזק עם התקפי בכי,כעס לא נשלט ובכלל?אשמח לשמוע מאנשים שהתנסו בכך,מתי זה עובר ,האם כדאי לחזור לפאקסט איתו התחלתי להרגיש טוב יותר?

סבלנות זה שם המישחק

21/06/2003 | 20:22 | מאת: נילי

כדאי שתציין מינונים.

המעבר בן הריספרידל לגאודון קשה רגזנות אי שקט ועצבים זה מה שאני מרגיש כעט. אולי בגלל מינון הנמוך שמתחילים איתו אם אפשר היה להתחיל במינון גבוה . היה יותר קל

21/06/2003 | 12:52 | מאת: שירלי

ד"ר הידש שלום רב, בעבר שאלתי מס' שאלות לגביי תופעות הלוואי של הלוסטראל, אני לוקחת את הכדור כבר 18 יום, ויש ימים שעוברים מצויין ויש כאילה (כמו היום לדוגמא) שלא. יש לי שאילה, אני יודעת שישנן תרופות פסיכיטריות שגורמות להשמנה ומנפחות את הגוף. האם גם ללוסטראל יש תופעת לוואי של השמנה והתנפחות? שירלי המודאגת.....

21/06/2003 | 15:45 | מאת: nili

עם הלוסטרל ירדתי 5 ק"ג זה לא כדור לדיאטה אבל זה מוריד קצת את התיאבון

21/06/2003 | 19:04 | מאת: שירלי

היי נילי, תודה על האינפורמציה, כמו שכתבתי אני לוקחת את הכדור כבר 18 יום והיום משום מה, שוב פעם נתקפתי בחוסר מצב רוח והתחלתי לבכות, האם זה נורמלי? שירלי

21/06/2003 | 10:35 | מאת: ניצן

שלום רב רציתי לדעת על איזה אזור במוח פועלות התרופות ממשפחת ה SSRI's? הבנתי מה אופן פעולתן ביחס להעלאת רמת הסרוטונין אבל לא הבנתי היכן במוח זה קורה ועל מה אחראי החלק הזה במוח באופן כללי תודה מראש

22/06/2003 | 00:04 | מאת:

לניצן שלום, התרופות הללו עובדות על מספר אזורים במוח, מדובר על מערכות הקשורות ביניהם וכולן פועלות על הסרוטונין. מדובר על פעילות בעיקר באזור הפרה פרונטלי והטלמוס. שבוע טוב דר' גיורא הידש

21/06/2003 | 00:01 | מאת: yael

ד"ר הידש שלום ! הינני מקבלת seroquel במינון 200 מ"ג בשילוב עם bonserin במינון 30 מ"ג, מאז שאני לוקחת כדור של 200 מ"ג , אני מרגישה לחץ משני צדי הצוואר, כאב בגרון, תחושה של חנק ולחץ בראש (בנוסף לעייפות, טשטוש הראייה והבחילות שעוצמתם פחתה). האם אלו תופעות לוואי טבעיות של התרופה ? תודה רבה מראש !

ליעל שלום, איני סבור כך, האם יתכן שהתופעות הללו קשורות למצבך הנפשי והיו עוד לפני נטילת הסרוקוול? שבוע טוב דר' גיורא הידש

22/06/2003 | 07:20 | מאת: yael

הכאב היחיד שהיה לפני כן הוא כאב הגרון, שנבע מ"האבן" שנוצרה בגרון על רקע נפשי, שאר המיחושים, כולל כאב הגרון, מופיעים כחצי שעה לאחר נטילת התרופה. תודה רבה מראש על המשך ההתייחסותך ובוקר טוב

20/06/2003 | 23:15 | מאת: יוספה

לרופא שלום שאלתי? כמה זמן לוקח לתרופה נגד דיכאון להופיע בדם .? ןלאחר הפסקה בשימוש כמה זמן זה עוד יופיע בדם?

20/06/2003 | 23:41 | מאת:

ליוספה שלום, כשעה לאחר הנטילה כבר יש עקבות של התרופה בדם והרמה עולה עם הזמן. לגבי "ההתנקות" לעתים מספר שבועות, תלוי באורך החיים של כל תרופה. איני יודע מדוע את שואלת את השאלה הזו. אני חושב שאם תצייני את הסיבה אוכל לעזור יותר. שבת שלום דר' גיורא הידש

20/06/2003 | 23:07 | מאת: דנה

אחי בן 32 חוזר לגור עם ההורים עקב אי יכולתו לעמוד בתשלומי שכר דירה וחוסר עבודה קבועה. הבעיה היא שאינו מסתדר עם אמא שלי, הוא אינו מסודר,אינו מתחשב בנוסף יש לו חפצים רבים שמביא עימו, הוא כבר 10 שנים גר מחוץ לבית.. אמא שלי חוששת וחרדה איך הם יסתדרו. מה אתה ממליץ לעשות, איזו עצה לתת עבור אמא שלי? תודה.

20/06/2003 | 23:43 | מאת:

לדנה שלום, איני יודע מספיק פרטים כדי לתת עצות... אני מקווה שאחיך התבגר בעשר השנים הללו ואולי כעת יהיה יותר טוב מאשר בעבר. הייתי מציע להיות סבלני בהתחלה עד אשר הם יתרגלו זה לזו וימצאו ביחד את הדרכים להקטין את החיכוכים ביניהם. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

20/06/2003 | 22:41 | מאת: אביה

שבת שלום ד"ר ברצוני לדעת אם תרופה זאת מיועדת לטיפול בחרדה? מה השפעות הלוואי שלה? והאם ניתן להגיע לאורגזמה תוך כדי שימוש בה.

20/06/2003 | 23:06 | מאת:

לאביה שלום, פבוקסיל שייכת לקבוצת התרופות נוגדות הדיכאון הפועלות על הסרוטונין SSRI. התרופה אינה ממכרת ומרגיעה ולכן ניתנת כאשר ישנו מרכיב של חרדה. תוכלי למצוא פרטים רבים בכל אינדקס תרופות בדוקטורס או בוואלה. קיימות תופעות לוואי לא מעטות בשכיחות לא גבוהה. תופעות הלוואי הן אינדיווידואליות, כלומר רבים נוטלים את הפבוקסיל ללא תופעות לוואי כלל, וישנם כאלו שהייתי חייב להפסיק את הטיפול בגלל תופעות לוואי. לכן עד שלא תנסי לא תוכלי לדעת מהן תופעות הלוואי אצלך. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

20/06/2003 | 20:56 | מאת: גוגל

דר' גיורא הידש שלום מצבי כרגיל לא משהו. קבעתי ממזמן תור לפסיכיאטר, אבל אולי בגלל העומס, עדיין לא הגיע תורי, ובינתיים אני כרגיל מוטרדת, ומנסה לשמור על שפיות. אם אתה זוכר, אז טופלתי במשך שנה בשיחות ובמקביל בטיפול תרופתי שנמשך מס. שנים כמעט ללא מעקב של הרופא מלבד פגישות בודדות קצרות. הבעיה שלי היא עם הטיפול התרופתי. באותן שנים ההתקפים התגברו ונלוו להם גם סיוטים בלילות. מצבי היה ממש מפחיד. הייתי כ"כ מוטרדת ומפוחדת, שחחשתי כל רגע! להתאשפז. איך שניסיתי להתגבר על התקף אחד החל השני. מצבי היה באמת קשה, ואני לא יכולה לתאר אותו במילים. הרגשתי שאף אחד לא יכול לעזור במהלך ההתקפים, ואני מאבדת את שפיותי. הבעיה שלי היא שעדיין אני חולמת חלומות מאוד רעים כל ליילה. החרדה שלי היום הפכה ליהיות חרדה מהטיפול התרופתי. ברגעים שאני מעט חרדה, אני נזכרת במה שעבר עליי אז עם התרופות, ואני נבעתת ונכנסת להתקף. האם ידוע לך אם הסרוקסט יכול היה לגרום להתדרדרות במצב הנפשי כפי שתארתי של מחשבות טורדניות חרדה מוגברת, סיוטים, איבוד שליטה? האם יכול ליהיות שהתרופה השפיעה עליי מאוד רע? האם הסיוטים שאני חווה מדי לילה היום הם כתוצאה מהטיפול התרופתי שלא התאים לי? או ש"הכל בראש" שלי? אני כ"כ מפוחדת. עד כדי כך שאני מפחדת מהתשובה. אני מאוד לבד עם מה שעובר עליי. אין לי את מי לשתף. הגוף והנפש באי שקט כל הזמן (אך לא ברמות של אותה תקופה, אלא אם כן אני משחזרת אותם ונזכרת בהם). קראתי לאחרונה כתבות שבהם נאמר שסרוקסט ופרוזק גרמו להתאבדויות. האם בעצם התרופה היא מסוכנת לאנשים מסוימים? במידה ואכן התרופה גרמה לכל אלה? איך אפשר להתמודד עם זה? איך אפשר להעלים את כל החוויות הטראומטיות שחויתי? את כל הזכרונות החיים במוחי של תחושות קשות? כל לילה אני מתעוררת בפחד מאיזה סיוט ומרגישה איך כאילו סוחטים אותי ומושכים אותי למטה. האם הרגשות של בדידות ותסכול יכולים לגרום לכל אלו? או שאכן מדובר בנזק מהסרוקסט. אין בעברי טראומות קשות או בעיות בשינה שיכולים להסביר את מצבי במהלך השנים האחרונות מלבד ההתערבות של הסרוקסט שכאמור עם תחילת השימוש בו החלה הרעה משמועותית במצבי הנפשי. תודה לך על כך שיש לי למי לפנות ולספר על פחדיי. אני תמיד תוהה איך חיו אנשים לפני מאות שנים, כשלא היתה להם אפשרות לקבל סיוע באופן מייד כזה. איך לא רבים התאבדו, ואז אני מתחילה לחשוב שאולי הבעיה היא באורח חיים המודרני, וכל ההפרעות של דכאון/חרדה הם הפרעות חדשות לתקופה זו. אם כך מדוע חיים כמו פעם נראים לי מדכאים, אולי כי הכל נראה לי מדכא ומפחיד, או שאולי באמת אני לא יכולה כבר לחיות חיים פשוטים כי התרגלתי לרמת גירויים ולחצים גבוהה ואני כבר לא יודעת איך חיים בשקט נפשי? מתנצלת על האורך...מצפה בכיליון עיניים לשמוע את דעתך על הודעתי זו.

20/06/2003 | 23:14 | מאת:

לגוגול היקרה שלום, אני שמח לשמוע ממך למרות שהצטערתי לקרוא את התוכן. שמחתי שקבעת פגישה עם פסיכיאטר וכך יש סיכוי שהעתיד יהיה טוב יותר. אתחיל מהסוף של מכתבך, כבר בתנך מתואר דיכאון, כך היה לשאול המלך והטיפול באומנות כבר היה ידוע אז, דוד ישב ויגן לפניו.... לדעתי גם איוב הוא סיפור של דיכאון....כך שאין חדש תחת השמש. הסרוקסט לא גרם לשום נזק, ומצבך כיום הוא תוצאה של החרדות ואין לו קשר לתופעות הלוואי שהיו לך מהסרוקסט לפני שנים רבות.... חרדות עלולות להתלבש במספר צורות, השכיחות הן פחד להשתגע, פחד לאבד שליטה, פחד למות, כיום פופולרי פחד מאיידס או סרטן. בכל אופן פחד מתרופות גם שכיח ואין חשיבות ממה החרדה. החרדה קיימת וצריך להתגבר עליה כדי להתחיל ליטול תרופות וכדי להרגיש טוב יותר. חבל "שאת תקועה" עם החרדות וטוב שהחלטת להתחיל בטיפול. כנראה שתזדקקי לביקורות תכופות אצל הפסיכיאטר והרבה עידוד עד אשר התרופות ישפרו את הרגשתך ואז תוכלי להרחיק את הזמן בין פגישה לפגישה. יתכן שהסרוקסט גרם להתגברות החרדות בזמנו. התרופות נוגדות הדיכאון הן מעוררות (וטוב שכך והן אינן מרדימות), לכן לעתים בתחילת הטיפול ישנה עוררות יתר והפרעות בשינה. אבל אין מדובר על נזק שנשאר אחרי הפסקת הטיפול!!! יש אנשים שהתרופות מקבוצת SSRI אינן מתאימות להן ואז צריך לנסות טיפול עם תרופות מקבוצה שונה, כמו אדרונקס, אפקסור יכול לעזור או רמרון. שיהיה רק טוב ובהצלחה דר' גיורא הידש

21/06/2003 | 09:34 | מאת: גוגל

20/06/2003 | 20:38 | מאת: גלי

ערב טוב לכולם אני אמורה להתחיל טיפול תרופתי נגד חרדה ודיכאון עם אפקסור XR 150 מ"ג מישהו מכיר? מישהו יודע?....טיפים..אזהרות, תופעות לואי אפשריות... תודה מראש

20/06/2003 | 20:51 | מאת: רוני

באתר הבא תוכלי למצוא מעט מידע על התרופה. ב-מאמרים. WWW.ICALLISRAEL.CO.IL בהצלחה.

20/06/2003 | 21:28 | מאת: אייל

היי גלי. אני מטופל באפקסור XR 150 מ"ג. האם את בטוחה שאת צריכה להתחיל את הטיפול במינון הזה? כי אני עליתי בהדרגה ממינון התחלתי של 37.5 שלקחתי במשך ימים ספורים כדי להפחית את תופעות הלוואי. אני לא יודע מי המליץ לך להתחיל ממינון כזה (או שאולי את עוברת לאפקסור מכדור אחר?), אבל בהחלט הייתי מתייעץ עם בעל מקצוע נוסף. לשאלתך, תופעות הלוואי באפקסור XR הן מתונות הרבה יותר מהאפקסור הרגיל, וזאת בגלל שתהליך ספיגתו בגוף איטי יותר. תופעות הלוואי בהחלט נסבלות והן כוללות קצת בחילות (לכן כדאי לקחת אותו עם האוכל) ובעיקר עייפות. תופעות אלה אופייניות בעיקר לשבועיים הראשונים של הטיפול, והן יחלפו אחר-כך. בנוסף, יתכן שבימים הראשונים תרגישי התגברות בתדירות ובעוצמה של התקפי החרדה, אבל זה בהחלט נסבל וזה שווה, כי השיפור אח"כ יהיה משמעותי ביותר. בהצלחה, אייל

20/06/2003 | 18:46 | מאת: קלרה

יש מקום לסרוקסט או לתרופה אחרת? ועכשיו קצת רקע כשבוע עד שבועיים לפני הווסת אני מתחילה להרגיש בתהליך שהולך ומחמיר עד הגעת הווסת אני מתחילה לאבד רצון ועניין נעשית עצבנית , מבולבלת וחסרת סבלנות, מקבלת התקפי בכי ומחשבות על ערך עצמי נמוך.... התקפי בולמוס של אכילה...מצבי רוח משתנים בצורה קיצונית מאוד, לא מתפקדת ומוצאת עצמי מבלה שעות במיטה ובשינה ושונאת את עצמי על כך, זה פוגע לי בתפקוד החיים ומוריד רמתו לאפס... לאחר קבלת הווסת רב התופעות נעלמות והמרץ חוזר אליי בעבר דובר שאולי יש מקום לקבל טיפול בסרוקסט, האם באמת זו התרופה המתאימה? ואיך ניתן לאבחן שזוהי אכן בעיה של לפני הווסת או בעיה תמידית של מניה דיפרסיה (או איך שקוראים לזה)? אף אחד בקופ"ח לא נותן לי את התשובות ולכן מפחדת ליטול תרופות....

20/06/2003 | 18:54 | מאת: אריאל

עד כמה שידוע לי, יש תופעה שחלק מהנשים סובלות ממנה " טרום ווסתית" וזה באמת התחושות שאת מתארת. אני חושבת שאת צריכה לגשת לאיבחון ראשוני אצל פסיכאטר או לפחות לבקש תשובה ברורה מרופא המשפחה.

20/06/2003 | 19:21 | מאת: מיס פיגי

אומרים שהטיפול בPMS הוא SSRIS כמו סרוקסט. אני יכולה להגיד לך שהלוואי וזה היה תמיד נכון. אבל אולי שווה לנסות.

לקלרה שלום, לפי מה שכתבת אין מדובר בהפרעה נפשית חמורה ולא במאניה דפרסיה. ישנה הפרעה הנקראת שינויים במצבי הרוח לפני הווסת והוא קשור בירידה המהירה של ההורמונים הנשיים לפני המחזור. אחד הטיפולים המוצעים להפרעה זו ולהקלה הן סרוקסט או תרופות הדומות לה. מדובר פה על איכות חיים ועד כמה את סובלת ומצבי הרוח מפריעים לך בתפקוד. לכן ההחלטה על טיפול תרופתי היא אינדיווידואלית לכל אחת ואחת. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

20/06/2003 | 18:28 | מאת: ערן

שבוע אני רוצה לכתוב ולא מעיז. לא רוצה לשפוך פה את כל הבלגאן שלי. אני קורא את כל מה שאתם כותבים ומודה על זה שאתם כאן, אלה שמתיעצים ואלה שתומכים ועוזרים. קשה לי מאד מאד מאז יום שבת הקודם. השבוע לשמחתי היתה לי פגישה עם הפסיכולוגית, שממנה יצאתי עם הרבה נקודות למחשבה. אני שמח להפגש איתה, הלוואי וזה היה יכול להיות לעיתים תכופות יותר. היא פוחדת שמה שקורה לי עכשיו יהפוך לקבוע אם אני לא אשנה כמה דברים, ויחד עם זה היא יודעת שקשה לי מאד. היא צודקת. אני לא רוצה לקחת כל הזמן את התרופות האלה. הרגעים של חוסר השליטה באים אלי, לא מוזמנים על ידי ואני לא מצליח להכיל אותם, או להרגיע את עצמי לבד. גם התרופות לא עוזרות כרגע ברגעים הללו. זה מעיף אותי לנסות ולא להלחץ כשזה קורה, לתת לזה לחלוף, ולנסות ולהזיז את עצמי לעשות משהו. יש בי מין שתי דמויות, כשהמטורף מגיע אני נעלם, ואין לי שום כח. אני יודע שאני חייב להלחם יותר חזק על זכותי לחיות חיים מאושרים ומלאים. סוף שבוע טוב לכולם. ערן שנלחם על חייו ונשבע לא לוותר

20/06/2003 | 19:00 | מאת: אריאל

אני שומעת את הקושי שלך והזעקה לעזרה ורוצה לעזור. אתה בחור חזק מאוד ואמיץ ואני יודעת שתצא מזה. אין בושה בצורך להישתמש בתרופות כשצריך. כרגע הם הקביים שלך אך כשתסתיים "תקופת הצליעה" כבר לא תיצטרך אותם יותר. ערן, אני מדברת בתור מישהי שנלחמת עכשו בהתקפי חרדה קשים. אני לא אומרת שצריך להפסיק להילחם כי זה מה שמוציא אותנו החוצה אבל צריך גם לדעת מתי לסגת מעט. הכוונה היא שכשהתחושות באות אל תילחם בהם וקבל את המצב בהבנה. אחר כך נסה לראות איך אפשר למנוע זאת לפעם הבאה ומה אפשר לעשות. ערן, כולנו פה איתך - אתה לא לבד ויחד נעבור את התקופה הזו תרגיש טוב אריאל

20/06/2003 | 19:31 | מאת: יעל הוותיקה

לערן! אני מאמינה שתצא מהחרדה בזכות הרצון החזק שלך וההחלטה לא לוותר. אני חושבת שהחלק המסוכן בחרדה זה, שהיא יכולה להיות, כמו נבואה המגשימה את עצמה - ולכן יש להלחם בה,להדחיק אותה, ולהשתדל לדבר ולחשוב רק באופן חיובי. אני מאמינה בכוחות החיוביים שלך. יעל

20/06/2003 | 19:37 | מאת: עובר אורח 2003

מצטרף לכותבים האחרים בשבוע הבא - "יהיה שבוע ארוך ונעים "תחזור על המנטרה הזו

20/06/2003 | 23:23 | מאת:

לערן שלום, הצערתי לשמוע שעבר עליך שבוע קשה אבל שמחתי שאתה נלחם ומתגבר על הקשיים. הייתי מציע שתשים לב לנקודה אחת. לעתים כאשר נלחמים יותר מדי ודורשים יותר מדי מעצמך אתה עלול להדחק והמצב עלול להחמיר. כך שתשים לב אם אתה נלחם במידה הרצויה או רצון רב מדי דווקא מזיק?? הצעתי היא שתמשיך להלחם ובעיקר תנסה לשמור על קשרים חברתיים, תשמור על קשר עם חברים ועם קרובי משפחה ותמשיך לכתוב בפורום, חברה היא תרופה טובה לפחות כמו האפקסור... שיהיה רק טוב ותשמור על עצמך הידש

20/06/2003 | 16:40 | מאת: שירי

ד"ר הידש היקר! סליחה שאני חוזרת להטרידך בשאלות שמקורן באותו עניין. ובכל זאת הייתי מעוניינת לדעת - במידה והדיכאון+חרדות יימשכו לכל אורך ההריון, האם קיימת סכנה שאפתח מחלת נפש ברמה זו או אחרת? ידוע לי שדיכאון מתמשך פוגע ביכולת החשיבה, בהתנהגות וכד' ולכן אני חוששת להתדרדרות במצבי הנפשי. במידה ואטול תרופות נוגדות דיכאון, האם אז יש סיכוי שמצבי ישתפר ולא אחזור לדיכאון? ובכלל, האם התופעה של לדיכאון קשה בהריון מוכרת או שמא זה צריך להדליק אצלי נורה אדומה ??

20/06/2003 | 23:25 | מאת:

לשירי שלום, תדליקי אצלך רק נורות ירוקות. בחרדה פעמים רבות פוחדים ממחלת נפש או להשתגע. אין לכך בסיס!! חרדה היא חרדה ומחלת נפש היא מחלת נפש. שני דברים שונים. כך שאפשר להרגע. סביר להניח שבהריון דווקא תרגישי טוב יותר, בדרך כלל בהריון מרגישים טוב. ובמידה ותטלי תרופות הן ישפרו את מצבך וההריון יעבור בכיף. שיהיה רק טוב הידש

20/06/2003 | 15:33 | מאת: popeye

בבדיקות דם שנעשו לאחי בעקבות הפניה של הפסיכיאטר לניורולוג עקב רעידות בפגישה הראשונה עמו, נמצאו 2 פרמטרים נמוכים אחד ויטמין B12 (החל לקחת כדורי ויטמינים) הפרמטר השני הוא Ceruloplamin שערכו 19.9 שהטווח המינימלי הוא 20 , האם פרמטר זה יכול להסביר רעידות ?? ומה הטיפול להעלות את הרמה? , שאר בדיקות הדם שכללו בדיקת קרישה וזאבת(לקח הרבה זמן עד שקיבלנו את התוצאות) נמצאו תקינים ברוך השם. חוץ מזה אחי ממשיך לקבל טיפול בפאקסט 20 מ"ג ומצבו השתפר ללא הכר, ובמקביל ממשיך בטיפול פסיכולוגי . תודה .

20/06/2003 | 23:29 | מאת:

לפופאי שלום. שתי הבדיקות שנערכו הן חשובות. ויטמין B12 חשוב שרמתו תהיה תקינה ולעתים צריך ליטול זריקות של הויטמין כיוון שכדורים לא עוזרים להעלות את רמת הויטמין כיוון שלא תמיד הויטמין נספג במערכת העיכול. הצרולופלסמין קשור לעיבוד (מטבוליזם) הנחושת בגוף. איני יודע את הרמה שצריכה להיות בדם אולם אם קיימת בעיה עם צרולופלסמין הביטוי יכול להיות ברעד. כך שבסכום צריך לחזור לנאורולוג ולהשלים את הבירור של הרעד בשתי נקודות אלו. אני שמח שעם הסרוקסט המצב השתפר והרעידות חלפו אבל חייבים להשלים את הבירור אצל הנאורולוג. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

21/06/2003 | 10:45 | מאת: popeye

תודה , יש לאחי תור לתחילת חודש הבא למעקב, איזה טיפול יש לחוסר הצרולופסמין? הטווח לפי טופס בדיקת הדם של קופת חולים הוא בין 20 ל 60 כך שהוא במעט פחות מהמינימום . אני בטוח שהרופא יבצע מעקב אחרי רמת הB12 ובמידה ולא יעלה יתן זריקות .

20/06/2003 | 14:55 | מאת: מאיה

שלום רציתי לשאול אני לוקחת תוספות תזונה ויטמנים מגנזיום ויטמין C האם אני יכולה לקחת תרופות פסיכאטריות כי הבנתי שמגנזיום גם משפיע על המוח האם זה לא מתנגש אם תרופות פסיכאטריות ? תודה

20/06/2003 | 15:38 | מאת: דן

כמטופל הן בתרופות פסיכיאטריות והן בתוספי מזון לא ידוע לי על התוויות נגד.

20/06/2003 | 23:30 | מאת:

למאיה שלום, לא צריכה להיות בעיה בשילוב. עם זאת לא הייתי מגזים בנטילת המגנזיום, כלומר הייתי נוטל מינון נמוך בלבד כי המגנזיום בעצמו עלול להזיק במינונים גבוהים. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

20/06/2003 | 13:45 | מאת: ק

שלום, האם בן אדם יכול לחלות במחלת נפש וכתוצאה מימנה להתחיל לפתח הפרעה טורדנית כפייתית? תודה.

20/06/2003 | 23:31 | מאת:

שלום, כן אבל אני צריך להסביר. הפרעה טודנית כפייתית אינה מחלה אחת ויחידה. מדובר על סינדרום או הפרעות שיכולות להופיע במצבים שונים וגם במחלות הנפש. כך שחלק ממחלת הנפש הן מחשבות או מעשים כפייתיים. שיהיה רק טוב והרבה בריאות דר' גיורא הידש

20/06/2003 | 11:43 | מאת: עידו

20/06/2003 | 23:32 | מאת:

לעידו שלום, אני מקווה שלא החמצתי את שאלתך, אבל אם לא עניתי תעזור לי לתקן את השגיאה ותכוון אותי לשאלתך. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

20/06/2003 | 10:53 | מאת: יעל

שמי יעל ולפני שבועיים כתבתי פה בפורום שאלה- ואת ענית לי וכתבת שאל לוקחת סטרואידים. אם לא איכפת לך לענות- רציתי לשאול ..למה את לוקחת סטרואידים ?

20/06/2003 | 10:56 | מאת: אריאל

הי יעל אני שמחה לראות אותך שוב פה . אין לי בעיה לענות לך. אני לוקחת סטרואידים בגלל מחלת הלופוס ממנה אני סובלת. למה את לוקחת סטרואידים , אם מותר לשאול?

21/06/2003 | 21:18 | מאת: שרית

אני לא לוקחת סטרואידים. מהי מחלת הלופוס ? [לי יש מצבי רוח]

20/06/2003 | 03:22 | מאת: איתמר

לד"ר הידש שלום רב, אני מטופל בגאודון מזה שנה בהצלחה רבה, והגעתי עם התרופה למינון של 120 מ"ג ליום. אני מרגיש מצוין עם המינון הזה, אך הדבר היחיד שמציק לי הוא עייפות גדולה יותר מבעבר. רופאי אמר לי שהתופעה אמורה לחלוף עם הזמן אך לא כך הדבר. (אני "נאלץ" להשלים שעות שינה באמצע היום, בלית ברירה.) האם העייפות אמורה לחלוף? האם עלי להשלים עם תופעה זו? וישנה בעייה נוספת: אני נוטל כדור-שניים של קסנקס באופן יומיומי. ברור לי שהתמכרתי לתרופה. לפעמים אני מרגיש שאין לי צורך בה אך לוקח בכל זאת. זה חזק ממני. אני משווע להגמל מתרופה זו, ואין לי מושג איך לעשות זאת. אני יודע שתהליך הגמילה עלול להיות כרוך בתופעות לא נעימות, בעיקר באיזור הבטן, או אף תחושות דמה של חרדה. בעבר ניסיתי תרופות אחרות לא ממכרות כגון סרוקסט, אך היתה התנגשות חריפה עם הגאודון, ולכן זה ירד מהפרק. יכול להיות שאני יכול להשאר רק עם הגאודון במינון הנ"ל (שכן מינון זה גם מפחית חרדות), אך עדיין אין לי נסיון בכך. אנא ממך, יעץ לי איך נפטרים מהקסנקס? ( או מפחיתים) ואיך מתמודדים עם תופעת העייפות? בתודה גדולה מראש, וברכת שבת שלום, איתמר.

20/06/2003 | 23:38 | מאת:

לאיתמר שלום, שמחתי לשאלתך ואני שמח שהגאודון משפיע לטובה. באופן כללי תופעות לוואי הקיימות כשנה לא יחלפו מעצמן. אפשר אולי עם הזמן לרדת במינון של הגאודון אבל כמובן בהדרכת הרופא המטפל. עם זאת נראה לי שהקסנקס גם כן תורם לעייפות ויתכן שדווקא הוא הסיבה ולא הגאודון, זו סיבה נוספת לחשוב לסיים טיפול עם קסנקס. כדי להפסיק את הקסנקס ישנן מספר אפשרויות אבל העיקרון הוא זהה - לאט לאט. כלומר כל שבוע להוריד רבע כדור או אפילו פחות מהמינון היומי. אפשרות נוספת היא לעבור לוואליום שהוא מאותה המשפחה אבל משך פעולתו ארוך יותר ולכן יש פחות סמני גמילה. שיהיה בהצלחה ותעדכן הידש

20/06/2003 | 03:02 | מאת: רונית

ברצוני לדעת האם יש לך נסיון עם כמוסות אומגה 3 (שמןדגים) במקרים של דיכאון שלא מגיב לתרופות הרגילות אודה על תשובתך המהירה

20/06/2003 | 10:54 | מאת: דבור באטרף

רונית בוקר טוב. חומצת השומן אומגה 3 מיועדת להורדת לחץ דם,כולסטרול וטריגליצירידים. מעלה את הכולסטרול הטוב.אני לא חושב שהיא עוזרת במקרים של דכאון. היום יש כל כך הרבה תרופות נוגדות דכאון ממשפחת ה -ssri ,האם בדקת את כולן

20/06/2003 | 23:40 | מאת:

לרונית שלום, שמעתי הרבה שמועות אבל לא קראתי חומר מדעי על כך ואין לי ניסיון. צר לי אבל איני יודע. כך שתשובתי אינה חיובית ואינה שלילית. אולי לאחרים יש ניסיון והם יגיבו? שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

20/06/2003 | 00:27 | מאת: יוספה

לרופא שלום שאלתי היא ? האים מי שסובל מדיכאון ,יכול גם לסבול בגלל הדיכאון מחרדה? והאים ישנו איזה קשר בניהם?

20/06/2003 | 01:34 | מאת:

ליוספה שלום, שאלה חשובה מאוד. באופן פרקטי אני עוד לא ראיתי אדם בדיכאון והוא רגוע ואינו סובל מחרדה, וכך לא ראיתי אדם הסובל מחרדה עם מצב רוח טוב. כלומר יש קשר בין דיכאון וחרדה, גם ברמה הרגשית וגם ברמה של החומרים במוח. כמובן שיש ביניהם הבדלים לפעמים הדיכאון שליט בהרגשה הכללית ולפעמים החרדה בולטת יותר. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

20/06/2003 | 05:53 | מאת: אריאל

הי עד כמה שידוע לי מי שסובל מחרדה יכול לפתח תסמינים של דיכאון וההיפך הוא הנכון אך אין חובה שזה יקרה אריאל

19/06/2003 | 23:45 | מאת: נובלס

לד"ר היידיש שלומות אני סובלת מאו סי די עברתי נראה לי את כל סוגי הכדורים שרק אפשר כרגע אני מטופלת בשילוב של בוספירון זיפרקסה ופבוקסיל לפי מה שהבנתי אין סיבסוד של הקופה לזיפרקסה אלה במצב של פסיכוזה הפסיכיאטרית שלי מוכנה לכתוב אישור כזה (למרות שאני ממש לא ) איך בכל זאת אני אוכל כן לקבל את הזפפרקסה מהקופה כי באופן פרטי מדובר בחמש מאות שקל ? מה ההשלכות שמכתב שתוכנו הוא חולי פסיכוטי ? תודה נובלס

19/06/2003 | 23:51 | מאת:

היי אני במקום הפסיכיאטרית הייתי נזהר מאוד וכדאי מאוד לשמור את שמה בסוד. כיום זיפרקסה מאושרת לשימוש במצבים של סכיזופרניה ודי מקפידים על כך בקופות החולים. כל ניסיון לעקוף את הבירוקרטיה בלשון המעטה בעייתי. הרישום שלך כסובלת מסכיזופרניה עלול להופיע כאשר תבקשי להתקבל במקום עבודה ויבקשו רשות לראות את תיקך הרפואי על ידי חתימתך על ויתור על סודיות רפואית. פרט לכך איני רואה בעיות נוספות כגון רשיון נהיגה נשק וכו'. בברכה דר' גיורא הידש

20/06/2003 | 00:15 | מאת: האם

האם חולי או.ס.ד. יכול לקבל רשות לעשות רישיון נהיגה? היה נידמה לי שלחולים אין את הפריבילגיה הזאת,או שמא אני טועה. תודה.

19/06/2003 | 23:31 | מאת: יעל

ראשית תודה על תשובתך בנושא ניזמי חשמל והריון. שאלתי הבאה עוסקת באתו תחום-הריון ותרופות. ציינת כי ציפראמיל ואדרונקס אינם בעייתים בהריון,למה כוונתך ? האם לעובדה שאין מומים?אותי מעניין לדעת אם העובר סופג מהתרופות הללו,האם יכול להיות מצב בו תשתבש לדוגמא הפרשת הסרטונין אצל העובר עקב ספיגה של התרופות. האים יכול להיוולד תינוק בדיכאון עקב כך? עד כמה יודעים לגבי השפעות לטווח ארוך? אשמח לתשובתך כי הנושא מטריד אותי מאד. תודה מראש יעל

19/06/2003 | 23:33 | מאת: ליעל

פעם אחת מילא, אבל אצלך זה עקבי תינוק בדיכאון??? מה הוא יעשה, יבכה וישן כל היום?????

19/06/2003 | 23:56 | מאת: יעל

19/06/2003 | 23:58 | מאת:

ליעל שלום, שאלתך מאוד במקום וחשובה. רופאים בדרך כלל לומדים גם את התיאוריה וגם את המעשה. כלומר בתיאוריה ישנן שאלות רבות וחשובות אבל התשובה הסופית ניתנת לפי התוצאות. התברר שאין הפרעות אצל התינוקות לא מבחינת הגנטיקה ומומים ולא מבחינת ההתנהגות. כל זאת על פי תצפית ורישום של הלידות של תינוקות אשר אמותיהן נטלו את התרופות. כמובן שישנם גם ניסיונות מבוקרים יותר עם בעלי חיים, אבל כאן המסקנות הן יותר מוגבלות. בבעלי חיים אם יש נזקים אז אוסרים את התרופה בבני האדם. אם הכל תקין אז עדיין אין זו תשובה מספקת. בכל אופן, כל הזמן המידע בנושא התרופות בהריון מצטבר וישנם עדכונים חדשים, לא ניתן להתעדכן כל הזמן על כל התרופות, לכן המלצתי היא לכל אשה הנכנסת להריון עם תרופות להתעדכן על המידע במרכזים המתאימים כפי שפירסמנו כבר בפורום. כך גם אני לכל מטופלת שלי מתעדכן שוב ושוב. לכן התשובה היא תמיד: עד כמה שידוע לנו לא התגלו סיכונים מיוחדים להריון או לעובר מעבר לסיכון הרגיל של מומים בהריונות ללא תרופות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

19/06/2003 | 23:03 | מאת: שירי

ד"ר הידש שלום - להזכירך אני שירי עם ההריון הלא רצוי שסובלת מדיכאון וחרדה עמוקה (אובחנה אצלי גם הפרעת הסתגלות קשה). נותרו לי יומיים להחליט אם להפסיק את ההריון או להמשיך עם תרופות ושאלתי אליך היא - איזה טיפול אתה ממליץ במצבי? חשוב לי לציין כי אסור שהכדורים יפגעו בעובר!!!!!!!!!!!!! וכמו כן שלא יגרמו לי להתמכרות בכדי שאוכל לחזור לעצמי באחד הימים. אודה לך גם אם תציין תופעות לוואי של לקיחת אותו כדור, במידה ויש! ושוב, במידה וקיימת השלכה על העובר אעדיף להפסיק את ההריון מאשר לקחת סיכון. תודה לך מראש!

20/06/2003 | 00:00 | מאת:

לשירי שלום, לא אמליץ על כדור מסויים אבל אומר שישנן תרופות שעשויות לעזור והן אינן מסוכנות לך או לעובר ואינן מזיקות. עם זאת ההמלצה העיקרית הייתה לפנות לשיחות. יש לך רגשות מעורבים לגבי ההריון, התינוק ושינוי המעמד שלך מאשה צעירה לאם. את המרכיבים הרגשיים הללו כדאי לעבד בשיחות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

19/06/2003 | 23:00 | מאת: נירית

האם אפשר לקחת את התרופות מודאל, רסיטל וקלונקס או ואבן ביחד? תודה מראש

20/06/2003 | 00:02 | מאת:

לנירית שלום, התרופות הללו מקבוצות שונות והן אינם משפיעות אחת על השניה ואינן מפריעות זו לזו. עם זאת בדרך כלל המדיניות המומלצת היא לנסות ולמצוא תרופה אחת שתעזור לכל התחומים במקום צירופים של תרופות. למרות שזו המדיניות תמיד יש יוצאי דופן. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

19/06/2003 | 22:55 | מאת: עופרה

רציתי לדעת אם יתכן מצב של רגישות יתר קיצונית של מערכת העצבים האוטונומית עם הצפה מתמדת של אדרנלין ללא הפסקה במשך כ-30 שנה ולאחר מכן מצב הפוך של שנים של ירידה חדה באנרגיה הנפשית והגופנית. שני המצבים היו מלווים גם בדיכאון ובבעיות נוספות- עד לפני כמה שנים דיכאון סוער לא טיפוסי עם עוררות גופנית קיצונית וחרדה וכעת כמה שנים עם סימפטומים של איטיות, חולשה ובעיות בתיאבון ובשינה. האם זה תהליך שאופייני למחלה נפשית מסויימת? תודה.

19/06/2003 | 23:41 | מאת: מורן

האם עשית בדיקות רפואיות כי זה יכול להיות אולי בלוטת התריס בדקת?כי זה יכול להישמע כמו פעילות יתר ואחר כך תת פעילות

20/06/2003 | 19:43 | מאת: עופרה

תודה בעד התשובה. מעניין שהזכרת את בלוטת התריס כי לכולם אצלי במשפחה יש בעיה כזו וגם אצלי היו סימנים אבל כנראה שהבעיה סמויה.

20/06/2003 | 00:04 | מאת:

לעופרה שלום, את מתארת מצב של אדם רגיש אשר נוטה להגיב באופן רגשי. כפי שאת מתארת את הדברים איני יכול לחשוב על אבחנה פסיכיאטרית מסויימת פרט לדיכאון שאותו ציינת. אם השאלה מאוד מטרידה אותך כדאי לפנות לפסיכיאטר שיאבחן אבחון מלא. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

20/06/2003 | 19:40 | מאת: עופרה

19/06/2003 | 22:22 | מאת: איריס

ד"ר גיורא הידש שלום !! אני לוקחת את הרמרון כ- 3 חודשים, עד עתה עליתי כ- 2.5 קילו מאז השימוש ברמרון. ומתאפקת המון בעניין האכילה יש לציין. שאלתי היא: האם בכדור עצמו יש חומר מסויים ה"מנפח" וגורם לעליה במשקל ? (כמו למשל קורטיזון ) או שבעצם הכדור מגביר את התאבון ואז כתוצאה מהתאבון אוכלים יותר ועולים במשקל ??? (כיוון שאני רעבה כמעט תמיד, וגם לפני תחילת השימוש ברמרון....אז לא ממש מצליחה לאבחן) תוכל לאמר לי מה בעצם גורם לעליה במשקל ? תודה, איריס (שמתחילה קצת לתפוח....)

לאיריס שלום, הקיץ מגיע ולכן כדאי לשמור.... בכל אופן אין כדורים משמינים, ישנן תרופות אשר מעלות את התיאבון או צוברים נוזלים (קורטיזון), אבל עליה במשקל קשורה תמיד לעליה בכמות הקלוריות. חוק שימור החומר עובד גם כאן... כך שמהרמרון עלולה להיות התגברות בתיאבון ובאכילה, שיהיה קיץ נחמד דר' גיורא הידש

שלום אני לוקח את הכדורים ריספרדל לוסטרל ודקינט לפני שבוע הפסקתי לקחת את הדקינט לפי הוראת רופא מאז יש לי בעיות להרדים בליליה לוקח לי שעה וחצי בערך עד שאני נרדים בלילה לפני זה לקח לי מקסימום 30דקות להרדים השאלה שלי אם זה נגרם כתוצאה מהסתגלות הגוף לכך שאני לא מקבל יותר את התרופה ואם כן מה אני יכול לעשות בנדון אודה לך על עזרה שלך

לירון שלום, איני חושב שיש קשר בין הפסקת הדקינט לשינויים בהרגלי ההרדמות. צריך לחפש את הסיבה במקום אחר... שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום רב, אני יודעת שדקינט זה כדור נגד תופעות לוואי בלבד. ואני חושבת שזה כדור מעורר (תתקנו אותי אם אני טועה) ולוקחים אותו בבקר או בצהריים. ואין שום קשר לזה שאתה לא נירדם. אלה אם כן יש לך תופעות לוואי כמו רעידות בגוף אשר גורמות לך לאי שקט. ברוב המקרים הפרעת שינה זהוא תסמין המעיד על קיומה של הפרעה אחרת הגורמת בין השאר גם לנדודי שינה. כלומר מתח,דאגה,או דיכאון או מצבים אישיים שונים(ויכוח עם בן הזוג, דיון חריף עם המנהל, התרגשות לפני נסיעה או בחינה גורלית.) היחס בין מצוקות נפשיות לבין נדודי שינה הוא דו -כיווני- מצוקות נפשיות גורמות לנדודי שינה ממושכים יכולים לגרום מצדם לבעיות נפשיות. לסיכום בקיצור לנדודי שינה ישנם כמה גורמים כמו: גורמים רפואיים,גורמים נפשיים, גורמים סבבתיים. גורמים התנהגותיים. כלל ראשון וחשוב-לא ניתן להגיע לשינה בכוח.היא תגיע אלינו דווקה כשאנו רגועים . אני למשל נירדמתי בערב. כך שעכשיו אני לא עייפה, אבל רגועה. ובנתיים מעסיקה את עצמי. :) . לילה טוב גל

19/06/2003 | 20:59 | מאת: בן 38

שלום ד"ר אני מקבל "קסנקס" כשלושה חודשים,שני רופאים מומחים מתחומים שונים, שבדקו אותי במסגרת בדיקות תקופתיות, ושמעו על בעייתי, המליצו לי לעבור ל"טרנקסל". מה היתרונות של "טרנקסל" לעומת ה"קסנקס"?. ואם אעבור האם לבצע זאת בהדרגה, לדוגמא בבקר "קסנקס" ובערב "טרנקסל", במשך כשבועיים. תודה

19/06/2003 | 23:04 | מאת: דן

לא מכיר את הטרנקסל בהיבט כלשהו. בעניין הקסנקס: כמכור לקסנקס מזה 13 שנה אני מיעץ לך לנקוט בכל דרך במטרה להפסיק את נטילתו. מדובר בכדור ארור ומזיק לטווח ארוך, ממכר במיוחד. (הכנס ערך קסנקס ב "חיפוש " וראה התיחסויות). בהקשר הזה נכתב רבות בספרות הרפואית. (ראה קישור של שמואל בתחתית הדף בעניין בנזודיאזפינים ). להערכתי באם אתה נוטל כחודשיים בלבד תוכל להפטר מה "רעל" הזה. שמע לעצת בעל נסיון .. זרוק... זרוק מהר את הכדור הזה לפני בטרם תגיע למצב בו לא תוכל להפטר משימושו ... חודשיים זה כלום!!! אני משוכנע שתצליח . סלח לי על הישירות אבל כוונותי טובות וטהורות. .

20/06/2003 | 00:10 | מאת:

שלום, לא ציינת מדוע המליצו על תרופות אלו, אולם שתי התרופות ממכרות ואיני ממליץ ובמיוחד לאדם צעיר ליטול אותן באופן קבוע. כאמור לא ציינת את הסיבה להמלצת הרופאים לכן קבל את תשובתי בהסתייגות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

לד"ר הידש היקר מדובר במעבר מפרוזק- 20 מ"ג ביום, למומביד (moclobemide) 75 מ"ג ביום? האם מספיק פחות זמן כיוון שמומביד הוא maoi רברסבילי? שאלה נוספת- האם מובמיד הולך עם ויוקס? שאלה אחרונה- האם וואבן מרפה שרירים? מודה מראש נטע

לנטע שלום, לפני כחודשיים העברתי מטופל ממובמיד לאפקסור ושאלתי בדיוק את אותה השאלה. אם מדובר במעכב רווריבילי (הפיך) מדוע צריך לחכות שבועיים? לא מצאתי תשובה גם אצל המומחים בארץ, אבל כדי לא להסתכן כנראה שכולם נוקטים בשיטה זו... וואבן מרפה שרירים, למעשה הוא החומר הפעיל של הוואליום שגם הוא מרפה שרירים. והויוקס בסדר. את סובלת מכאבי גב? שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

19/06/2003 | 18:19 | מאת: דור

ביקור אצל רופא מטעם קו"פח מצריך העברת כרטיס מגנטי. שאלתי היא ,האם רופא המשפחה או כל רופא אחר של קופ"ח יכול לראות על המסוף במחשב שלו על ביקורי אצל רופא פסיכאטר? או שזה חסוי?

19/06/2003 | 20:20 | מאת: דורון

לפחות במכבי לא ,כשהלכתי לרופא המשפחה לא ידע שאני לוקח כדורים שקיבלתי מהפסיכיאטר . רק שקיבלתי תרופה ושאלתי אם היא מתנגשת עם הכדורים הוא עידכן במחשב. לא יודע מה קורה בקופת חולים אחרת.

20/06/2003 | 22:58 | מאת:

לדור שלום, תלוי עד כמה המרפאות ממוחשבות ומקושרות זו לזו. עדיין לא כל קופות החולים והמרפאות מקושרות במחשבים לכן יתכן שיהיה רישום במרפאה לבריאות הנפש ולא יהיה רישום בתיק בקופת חולים. אם פונים למרפאה ציבורית בבית חולים אז בטוח שאין קשר בין התיק במרפאה של הרופא המטפל ומרפאת בית החולים. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

19/06/2003 | 18:08 | מאת: שאול

שלום לפעמים החיים מאירים פנים ומי שזכה ב "פרס" של להיות דוקוטבי מקבל אנרגיות של קטר ששועט במהירות האור. מה לעשות ובחיים יש פאנצ'רים ואז הקטר מתחיל להתנדנד. אני התנדנדתי אבל מעולם לא ירדתי מהפסים ונהרגתי. יש לי שתי מילים להגיד נמאס לי מאניה היא קללה ולא ברכה שאול

19/06/2003 | 18:52 | מאת: אופטימית

נכון, אבל בכל זאת תמיד צריך להביט קדימה בתקווה. החיים בסך הכל זו מתנה נפלאה שצריך לשמור עליה, לשפר ולשדרג אותה ולנצל את ימינו כאן. שבת שלום,

19/06/2003 | 19:28 | מאת: ורדה

תחזיק מעמד שאול, אתה יודע שזה עובר ומחר יום חדש. תצליח לכוון את עצמך טוב ורדה

19/06/2003 | 16:13 | מאת: אריאל

וחפצייך פזורים רוחות עבר כמלחשות הולכת בשבילי הרים ומפסלת אכזבות לילות עוברים ללא שינה עיינך כחייה טרופה שאלת אותי- היש ברירה? איך לא ידעתי כי אדע נפלתי בקסמיי כאב נקשרתי קשר של חיים את פניי עצמי לא אבקש המוות לי הוא סם חיים באור חשוך תקווה נמוגה אולי אחפוץ בהתחלה והמבט, עטוף ברוגע זו השעה האחרונה

19/06/2003 | 17:09 | מאת: עובר אורח 2003

אריאל הכל בסדר? דואג!!!!!!!!!! רשמי מספר מילים

19/06/2003 | 17:12 | מאת: שגב

הצלחת להלחיץ אותי-הכותרת אשמה! אני מבקשת ממך עידכון-מה קורה ? שגב