פורום פסיכיאטריה

אולי תעזרו לי במשהו אני גר באזור שיש בו הרבה נרקומנים אני האמת קצתמפחד מהם קראתי כתבה בעיתון לפני כמה ימים שנרקומנים תפסו שטח ליד בית ספר ולפעמים זרקו את המזרקים שלהם לתוך בית הספר אז אם הם עושים ככה אז הם גם יכולים ללכת עם מזרקים ברחוב ולהזיק לאנשים לא? ובכלל,איך מתגברים על העניין של הרנקומנים,האם צריך לפחד מהם? ואם כן,אז בכל מקום יש הרי נרקומנים שמסתובבים(גם הם צריכים לאכול ושאר דברים) אז מה הלאה

זה לא אותו דורון כמו הרשום מתחתיי(זה יצא בפוקס שלשנינו אותו שם)

לדורון שלום, אנשים שמשתמשים בסמים בדרך כלל חרדים ואינם מחפשים להזיק או להפריע לאנשים אחרים. כך שאין סיבה לפחד שהם יתקפו אותך ברחוב סתם או שיעשו דברים משונים כפי שכתבת. הדבר העקרי שהם רוצים הוא להשיג סמים או כסף עבור הסמים וכאשר אין להם כסף הם עלולים לעשות דברים כדי להשיגו וגם דברים הקשורים לפלילים. עם זאת הם מפחדים מהמשטרה אבל צריך להזהר. כמובן שלנוכחות שלהם בסביבה עלולה להיות השפעה על ילדים ובני נוער ולכן כדאי להזהר. אבל בסך הכל אין מדובר באנשים שמטבעם הם אלימים. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

מדובר באשה מבוגרת שמזה כיותר משנה בעלת תופעה של חזרה על אותה מילה או אותן מילים (כל פעם מילים אחרות) כמו playback ללא הפסקה. שאלותיי הם: מה הם דרכי הטיפול? כיצד מאבחנים ממה זה נובע אם בכלל ניתן לאבחן. האם יש תרופות ספציפיות לבעייה זו? (תרופות כמו זיפרקסה,רספירדל, איטומין לא ממש עזרו לפתרון הבעייה) האם ניתן לרפאה?

לדורון שלום, לא הצלחתי לעלות ממש על הבעיה, לדעתי יש לראות את כל האדם ואז לנסות לטפל. אין טיפול מסויים לחזרה על המילים. מה שהייתי רוצה להוסיף שבגיל המבוגר דיכאון מאוד שכיח ולפעמים קשה לאבחן אותו. כך שהייתי בודק לכיוונים של דיכאון וכמובן דמנציה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

תודה לד"ר על תשובתך. להשלמת הפרטים , מדובר בחולה בדמנציה ו-lewy . מבקש לדעת, מה הם דרכי הטיפול? האם זהו חלק מתופעות המאפיינות את המחלות שלעיל והאם ישנם דרכים לאיבחון הבעייה ואת הגורם לה? האם ישנם תרופות יותר "ידידותיות" מאשר זיפרקסה, רספירדל,איטומין ודומה להם מה עוד שאינם עוזרים במיוחד. האם יש תרופות שלא מומלץ לתת לחולה מסוג זה מהי הכתובת הנכונה ביותר לטיפול בבעיה מסוג זו (פסיכיאטר,גריאטר,נוירולוג )? האם ניתן לאזן באמצעות אישפוז? ואם כן, בבית חולים רגיל או פסיכיאטרי? שאלתי הרבה שאלות בנושא אך מאוד חשוב לי לקבל תשובה בתודה מראש דורון

ביום שבת בבוקר כתבתי הודעה על הנושא שכוללת את רוב הבעיות בתחום: http://doctors.co.il/forums/read.php?f=385&i=132644&t=132495 ההודעה היתה חלק מדיון כללי שהשתתף בו "מכור לכדורים", ד"ר הידש, שגב ועוד. מי שעוד לא קרא מוזמן לעשות זאת עכשיו ולהגיב לדברים ולרעיונות שכתובים שם. ביי שמואל

שלום, מי אתה? ובמה אתה עוסק?

הייתי מאוד מעוניין להמשיך בדיון אך ככל הנראה מדובר בנושא מאיים מידי ואו אפילו טאבו עבור חלק מהמשתתפים אני חושש שהעלתו עלול להפריע/לפגוע במישנוטל תרופות צבחינה רגשית או חלילה לערער את אמונתו במטפל או בפסיכיאטריה וחבל. אובדן אמונה ותקווה עלול להיות בעל השפעות קשות ואף טראגיות ושוב חבל אולי נתכתב בפורום אחר ? אישית מאוד מעונין שהנושא ידון על ידי בג"צ אני את המלחמה שלי הפסדתי מכור עד סוף חיי מי יודע כיצד ומתי הבריאות שלי תתערער באופן קשה. אתנחם שניתם יהיה למנוע מאחרים מליפול למלכודת ההתמכרות לתרופות פסיכיאטריות (שלא לצורך כמובן ). הערה: למישלא יודע וקורא הודעתי זו אני מכור 13 שנה לבנזודיאזפינים רובכם אני מניח לא במצבי כך שלא לדאוג לחינם. בי דן

שלום, הדיון הוא חשוב והנושא מוכר לי. כאמור הייתי מעדיף דיון ענייני ועובדתי ולא הפניות לקשורים ולכן לא עניתי במפורט. בכל אופן אם אתם רוצים אפשר לעבור ל"פורום הקטן" להיכן שמגיעים רוב המשתתפים הקבועים יותר www.icallisrael.com ולהכנס לפורום. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

מצטרפת לשאלה של שאול

משפט אחד באייסיקיו ומיד נעלמה. ליאה, אם את רואה את ההודעה הזאת אז תדעי שכולם שואלים עליך ומתגעגעים!!! לאיפה נעלמת? מה קרה? עם כל הכבוד לזה שהעכבר מת עוזר לך לישון זה לא אומר שאת צריכה לישון 24 שעות ביממה. מה איתנו? רוצים לדבר איתך!

שלום רב, כיצד ניתן לדעת אם הכדור הנ"ל מתאים/לא מתאים לי? לאחר כמה זמן ניתן לדעת האם הוא אפקטיבי? שירלי המודאגת......):

לשירלי שלום, ההשפעה הטובה של לוסטרל מתחילה בערך בסביבות שלושה שבועות מההתחלה, תופעות לוואי עלולות להופיע קודם. כאשר אני אומר שכדור מתאים למשהו הכוונה שהוא עושה את הפעילות נוגדת החרדה והדיכאון ואין תופעות לוואי. כלומר צריך לעשות מן מאזן כזה. עם הלוסטרל הדבר מעט בעייתי יותר כי המינון לא קבוע. בארץ מקובל להשתמש במינונים שבין 50 ל- 150 מג' אבל יש גם יוצאים מהכלל. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

יש לי שאלה לא פשוטה. נניח שלמישהו יש פעם מצב רוח טוב מאוד ופעם מצב רוח רע, איך הוא יכול לדעת אם זוהי מאניה דיפרסיה או מצבי רוח קיצוניים ? והאם סטרואידים הורסים את מערכת החיסון ?

שרית שלום כמי שעבר דיכאון מאז'ורי שמפיל לקרשים אני יודע להבדיל בין עצבנות או מצב רוח רע לבין דיכאון משום שבדיכאון אין בכלל אנרגיות. על מצבים היפומאניים אני יודע בדרך כלל מהרופא שאול

לשרית שלום, שאלה טובה כיוון שרבים מתלבטים בבעיה זו, כיצד אפשר לדעת. מדובר במצבים די קיצוניים ולכן פעמים רבות אי אפשר לטעות בהם. כפי ששאול כתב במאניה לפעמים המצב כל כך קיצוני שהאדם עצמו מודע לכך רק כאשר המאניה חולפת וכל הזמן הוא חושב שהכל בסדר. בדיכאון זה כמובן הפוך, הסבל הוא גדול מאוד. דבר חשוב נוסף הוא משך הזמן, גם דיכאון וגם מאניה כדי שיהיו חלק מהפרעה מאנית דפרסיבית צריכים להמשך יותר משבוע. כלומר מדובר על דברים גדולים שאי אפשר להחמיץ אותם. אני חושב שאת יכולה להרגע. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

הי שרית שמתי לב שציינת סטרואידים. סטרואידים עצמם יכולים לגרום למצבי רוח ואף קיצוניים כך שאת צריכה לבחון אם זה נובע מהם או שגם ללא השימוש בהם התופעה קיימת. סטרואידים פוגעים במערכת החיסון אבל אני לא יודעת אם הורסים אותה לחלוטין. מה שבטוח זה שבעת לקיחת הסטרואידים הגוף חשוף יותר מפני זיהומים ווירוסים. אני גם נוטלת סטרואידים לעתיים בכדי לדכא את המערכת החיסונית שלי כך שדבריי הם מנסיון לצערי. מדוע את לוקחת סטרואידים? את כמובן לא חייבת לענות על שאלתי זו תרגשי טוב, אריאל

אריאל- למה את לוקחת סטרואידים ?

שלום לך ד"ר הידש המקסים. אני זקוק דחוף לעזרה. שבע שנים לא הייתי כאן לא הייתי מודע למשמעות של הטראומה ושל התפקוד הגרוע שלי בחיים. נתתי לעצמי הזדמנות שאצליח לתפקד ולעבוד הרבה הזדמנויות כולם אמרו לי שאני צריך לטפל בעצמי אבל לא הבנתי אותם. כל הזמן הזה (7 שנים) השתדלתי ללכת כמה שפחות לרופאה המשפחה שלי כדי שלא תשאל אותי על עצמי מה אני עושה במה אני עובד וכדומה בקושי במקרים של דלקות בגרון עם כאבים חזקים הייתי הולך אליה לא רציתי ליצור רושם שיש לי בעיה ולכן לא אמרתי את האמת שאני לא עובד ולא מתפקד ושאני מדוכא ושלא בא לי לחיות ושאני מוצף בזכרונות טראומטיים. פחדתי שאני יהיה רשום במחשבים משהו קשור לבעיות נפש כי לא רציתי לאבד הזדמנות עתידית להוציא רשיון נהיגה ופחדתי שיכלאו אותי במוסד פסיכיאטרי. כיום לאחר סבל הולך ומחמיר מבחינה כלכלית ולחצים חברתיים ולאחר שהתפקוד הולך ויורד עוד יותר אני מבין שאני צריך עזרה אבל הפחד מהפסיכיאטריה תמיד איתי (אפרט בהמשך). כיום נקלעתי לקשיים כלכליים וחובות מביטוח לאומי לשלם ואין לי כסף כי לא עבדתי לעולם והייתי גר בשכירות שאימי צריכה לשלם עבורי אבל הורי דורשים שאגש לטיפול ואז ממילא אקבל עבור התקופה שלא הייתי בה שפוי (7 שנים). אין לי כסף לשלם את החובות שהזנחתי כבר כמה שנים אבל עכשיו כשאני מתעורר להבין שאכן כולם צודקים ואני באמת צריך טיפול (ההבנה באה משרשרת של סיבות שנוצרו} והדבר הנכון לעשות כדי להתחיל לקום זה להגיש בקשה לנכות ולטפל הבעיה היא שהיות ושמרתי שבכל מקום פורמלי לא ידעו עלי(שאני בעצם חולה נפש שלא מסוגל לתפקד) אז דפקתי את עצמי כי כיום אני חייב להוכיח שהייתי חולה נפש במשך 7 שנים על ידי מכתב מהרופאה שלי שמכירה אותי בתור אדם משכיל אחראי(וכל השטות שעשיתי בגלל שפחדתי מרופאים). אני זקוק לעצה ממך מה לבקש מהרופאה ואיך להגיד לרופאה שלי שאני בעצם משהו אחר ממה שהיא חושבת עלי. בעצם איך להגיד את הדברים כדי שהיא תבין אותי ותתן לי מכתב מתאים שאני נמצא במשבר ולא מתפקד כבר שבע שנים. הרי הם רוצים מכתב מרופא מטפל שבמשך כל השנים האלה הייתי חולה במשבר. ברור שיש לי בעיה נפשית וברור שהייתי אז עוד יותר בבעיה(כי עכשיו לפחות אני מודע שצריך לעשות משהו) יעידו על מצבי כל דודיי וכל קרובי משפחתי ושכניי וכל מי שמכיר אותי באמת. כולם תמיד היו מנסים לשכנע אותי ללכת לטיפול והייתי מתעצבן והם יודעים שאני פוחד מרופאים ומהממסד הרפואי. היו מגיעים אלי מכתבים מעמותה נגד כפייה דתית וחומר הסברה על הפסיכיאטריה שמאשפזים אנשים ומעלימים אנשים וכולאים אנשים בכוח ואני פחדתי (ועדיין פוחד)שיחטפו אותי ויכלאו אותי במוסד פסיכיאטרי ואני כמובן פחדתי פחד מוות כי גם הייתי בכלא צבאי(על נפקדות)וסבלתי שם ופחדתי להיות סגור עוד הפעם. אמא שלי שאני מאוד אוהב דאגה לי שאני לא רוצה טיפול ושאני לא מודע לבעיות שלי הייתה שואלת פסיכיאטרים מה לעשות היא ראתה שאני מפחד כל כך מפסיכיאטרים לא הייתי נותן לה בכלל ללכת לרופאים או להיתיעץ עלי עם אחרים והייתי עושה הכל כדי לדחות כמה שיותר אפשרות שמישהו יהיה בהתיעצות עלי עם רופאים או אנשי מקצוע. היא ידעה גם שאני מתכוון בעתיד להוציא רשיון נהיגה ולהיות מוכר זה יזיק לי להוציא רשיון וזה מאוד מאוד חשוב לי להוציא רשיון נהיגה מפני שאני כל הזמן הולך ברגל לכל מקום כי אין לי ברירה אחרת(אין כסף לאוטובוסים) והסבל היה רב משום שאני נאלץ ללכת ברגל מרחקים מאוד גדולים שעות רבות. הפחד שלי מפסיכיאטריה היה לא רק בגלל הפחד לאיבוד ההזדמנות לרשיון אלא בעיקר בגלל כל הדברים שאמרתי מקודם והכל ביחד גרם לי לפאניקה כשהייתי שומע על פסיכיאטריה שהייתה מאיימת עלי. היות ואמא שלי ידעה שאני פוחד מאוד מפסיכיאטרים היא חסכה את כל הכסף שלה מהעבודה בשביל לתת לי רופאים פרטיים כדי שאשתף פעולה סוף סוף לקבל טיפול ואז שילמה לרופא פרטי וביקשה ממני ללכת אליו ואמרה לי שזה בטוח ואף אחד לא ידע על זה אבל אני כמו שאמרתי הייתי טיפש וחשבתי שהכל בסדר איתי ואני פשוט עצלן ואוטו טו אתחיל לעבוד ואז היא שילמה הרבה כסף כדי שיבוא לבית ואני לא רציתי להיות שם אבל הוא דיבר איתי הרבה זמן שאל אותי שאלות ואני התביישתי לא רציתי להעליב אותו שיש כאן טעות (כך חשבתי פעם) ובסוף נתן גם מרשם לכדורים (אחרי כמה ימים זרקתי את המרשם). אחרי כמה ימים אימי התקשרה (כנראה שהמצב היה חמור כי אני בכיתי הרבה וראו כולם שאני עצוב ) ואז כל פעם הייתי מדמיין שהוא עומד להגיע לבית ומקבל דופק מהיר והוא בא הביתה אחרי כמה שבועות(או חודשים אני כבר לא זוכר)ואני הצלחתי לברוח מהבית ואחר כך הוא בא שוב הביתה בערב ואני ברחתי למקלחת כי לא יכולתי לברוח מהבית מפני שהם היו בסלון הוא דיבר עם הורי ואני הייתי בפאניקה נראה לי שהפסיכיאטר הזה נפגע ממני נראה לי שהוא חושב שיש לי משהו אישי נגדו אבל בתקופה ההיא (והיום גם קצת) היה לי פחד מוות מפסיכיאטרים. שמעתי דיבורים על זה שהטיפול התרופתי שלי צריך להיות משולב עם שיחות. כיום דברים השתנו ואני רואה שדברים שהייתי יכול לעשות בעבר כבר קשה לי. אני רואה שאם חשבתי שאצליח במשך הזמן לסדר את החדר לעבוד להיות עצמאי להתחתן ללמוד להיות אחראי וכדומה כמו השאיפות של כל צעיר עם הזמן אני רואה שלהיפך זאת אומרת לא רק שאני לא יכול להשיג את זה אלא שגם אני מאבד עוד יכולות אחרות של העצמאות כך שהקשת של התפקודים שאיבדתי הולכת ומתרחבת לשאר התחומים ומתפשטת להמון דברים אחרים למשל אפילו לשירותים קשה ללכת ואני ובאותו זמן חרד למה אני לא מסוגל דברים שאני מאוד רוצה לעשות אני לא מסוגל דברים אלמנטרים ואני שונא את עצמי ובחרדה על זה שאני לא מתפקד המיטה מושכת אותי אליה השרירים הופכים להיות משותקים ורק החרדה מהמצב המחמיר נמרצת ודוהרת בגוף והראש עובד על הזיכרונות הקשים שמציפים לי את המוח על מה שקרה לי . אמא שלי אשה ענייה מפרנסת את עצמה ואת כולם תמיד היא פרנסה את הבית (גם כשהיינו ילדים) לא זנחה אותנו לעולם מתוך דאגה חזקה לשלומנו את כל החסכונות שלה לעתיד שלה נתנה לנו לטיפולי שיניים לבתי ספר לאונברסיטאות(של אחיות שלי) לקוסמטיקאיות ולכל דבר והיו הרבה דברים (אני היחידי שלא הייתי אנוכי ואמרתי לה את צריכה לדאוג לעצמך} אבל היא היחידה שדאגה להחזיק את הבית לפרנסה וכל הצרכים שלנו(של הילדים ושל אבא שלי) רק חבל שהצרכים של אבא שלי להמר על מכוניות ישנות ולשפץ אותם סחטו את החסכונות של אמא שלי. אמא שלי עובדת קשה מאוד כי האחיות שלי הנשואות מבקשות תמיד עוד ועוד בלי רחמים על העתיד שלה. אני מבין שאם לא אעשה סוף למצב שלי לא אעזור לה (היא עזרה לנו ולמעננו נתנה את עתידה והקריבה את כל כולה ואני רואה שהאחיות שלי לא מעריכות את זה למרות שהן קיבלו תמיד יותר) ואני מרגיש צורך להחזיר לה טובה כי זה צריך להיות הדדי לכן אני חייב לעזור לעצמי לצאת מהחובות הכלכליים ולשלם בעצמי מכל כסף שאקבל בעתיד . לאחרונה ממש גילתי פורום של ד"ר גיורא הידש ואני רואה שהוא מקסים והוא לא משתף פעולה עם המשטרה לכלוא בכפייה את מי שמדבר איתו בפורום אני חשבתי שאם פסיכיאטר מתקשר עם אנשים באינטרנט אז הוא יכול לאתר את מי שזקוק לעזרה נפשית ולהורות על אישפוזו. אז קראתי הרבה תשובות שהוא עונה וראיתי שאפשר לבטוח בו כתבתי לד"ר הידש דברים והוא מקסים והיחיד שאני מסוגל להתיעץ איתו כאמור אני לא מתפקד מאז השתחררתי מהצבא לא עבדתי ולא עשיתי כלום ויש לי חובות כספיות וביטוח לאומי דורש שאשלם עבור כל השנים כאילו עבדתי ואני חייב מכתב מהרופאה אני זקוק לעצה ממך מה לבקש מהרופאה ואיך להגיד לרופאה שלי שאני בעצם משהו אחר ממה שהיא חושבת עלי. בעצם איך להגיד את הדברים כדי שהיא תבין אותי ותתן לי מכתב מתאים שאני נמצא במשבר ולא מתפקד כבר שבע שנים. הרי הם רוצים מכתב מרופא מטפל שבמשך כל השנים האלה הייתי חולה במשבר ולא תפקדתי . בבקשה

לאבי שלום, מצד אחד שמחתי לקבל את מכתבך מפני שסוף סוף אתה עושה משהו לקדם את עצמך. בצד השני מצאתי בו המון סבל ותיסכול ופחדים והצטערתי מאוד שהמצב כזה במשך כל כך הרבה שנים. אני שמח שאתה כותב ואתה מוזמן לכתוב עוד, כרגע נראה לי שזו התקשורת היחידה שבה אתה יכול לספר על מה שעובר עליך, כך שאתה בהחלט מוזמן להמשיך. לשאלתך, אני חושב שרופאת המשפחה לא תעזור בהרבה, היא אינה יכולה להתייחס למה שלא כתוב בתיק, מקסימום היא תכתוב את מה שאתה מספר לה. אני חושב שאין לך ברירה אלא להגיע לפסיכיאטר שמבין יותר בדברים הללו, או ליצור קשר עם הפסיכיאטר שהיה אצלכם בבית והוא יכתוב מכתב על מה שהוא מצא באותה התקופה, מכתב זה עשוי לעזור לך מאוד. אבל הצעד הראשון הוא שלך, אתה חייב להגיע לביטוח לאומי, לבקש שם את הטפסים לתביעה להכרה בנכות ולמלא את הטפסים ולהגיש אותם. את החומר הרפואי ומכתבים של רופאים אפשר להשלים אחר כך, קודם כל תמלא את הטפסים של התביעה ומכאן תמשיך. אתה כותב הרבה מאוד על אמא שלך, אשר עבדה קשה כל החיים וכבר מספר שנים היא מתוסכלת מהמצב שלך ואינה יודעת מה היא יכולה עוד לעשות כדי שתשנה את עמדתך ותתחיל בטיפול אשר עשוי לעזור לך? אם כבר לא למענך אז למען אמא שלך כדאי לפנות לפסיכיאטר שיש לך אמון בו ולהתחיל טיפול, תחילה בתרופות ואחר כך להוסיף טיפול פסיכולוגי. הפסיכיאטרים הם רופאים ותפקידם לעזור לאנשים, אין להם כל סיבה לכלוא אנשים או לרדוף אותם. אם אינך מסוכן לאחרים או לעצמך אין שום אפשרות לאשפז אותך בכפיה....כך שאתה יכול להיות בטוח, אלו פחדים אבל המציאות הרבה יותר בטוחה. בודאי שאתה מוזמן להמשיך וגם לשאול שאלות נוספות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום. אני מאוד מודה לך על התמיכה . אימי כבר הגישה טפסים של ביטוח לאומי. ואתמול ביזמן שכתבתי לך בערב רופאת המשפחה נתנה לה הפניה בשבילי לבריאות הנפש למרות שאמא שלי פנתה לבריאות הנפש וכל הזמן אומרים לה שאני צריך לבוא ולשתף פעולה אבל הייתי פוחד ואף פעם לא באתי. וגם עכשיו אני לא אלך כי אני לא מה להגיד להם אבל לפחות עכשיו אני רוצה ללכת בגלל שאני רוצה לטפל בבעיה ומה שמתמרץ אותי ללכת לבריאות הנפש זה שאוכל לקבל מהם פתק שהייתי חולה נפש במשך כל השבע שנים כדי שאתגבר על החובות מביטוח לאומי אבל אני לא הולך כי אני לא יודע מה להגיד בבריאות הנפש. זו הסיבה היחידה. באיזה גישה לבקש מהם את זה האם ישר בפגישה הראשונה או מה ? האם להגיד להם במפורש שאני צריך פתק כזה או שאם אעשה את זה הם יסרבו. אני לא יודע את הגישה הנכונה ורציתי ממך שתגיד לי איך לומר להם את האמת בגישה הנכונה ביותר

אבי שלום האם את רק מודאג מביטוח לאומי ? האם אתה לא רוצה לשנות את חייך ולהתחיל לחיות ולעבוד או ללמוד ? אנא טפל בעצמך ותתחיל לחיות חבל סתם בזבזת 7 שנים לגבי ביטוח לאומי את זה אפשר לסדר או לשלם את החובות שאתה חייב לביטוח לאומי

לאבי שלום, כל הכבוד וטוב שהתחלת עם הצעד הראשון. לעתים הצעד הראשון הוא הקשה ביותר.... אני חושב שכדאי לך להיות טבעי, אתה יכול להביא את המכתב הראשון שלך ולהראות אותו לרופא למרות שאין בטחון שהוא יקרא אותו. תן לשיחה לזרום ותראה מה יקרה, תקבל תשובה לגבי הביטוח הלאומי בסוף הפגישה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

הי מתוקה, צר לי לשמוע שאת לא מרגישה טוב,אני מבינה על מה את מדברת ולכן החלטתי להעתיק עבורך פרק מהספר הצמוד שלי. וככה זה הולך............ "עדיין לא פגשתי בפרפקציוניסט שחייו היו מלאים בשלווה פנימית.הצורך בשלמות והשאיפה לשקט פנימי נימצאים בעימות זה עם זה.בכל פעם שאנחנו רוצים שדברים יהיו בצורה מסויימת,יותר טובים משהם כרגע,אנחנו נילחמים קרב אבוד.במקום להיות מרוצים ואסירי תודה על מה שיש לנו,אנחנו מתמקדים בכל החסרונות של דבר מסויים ובצורך שלנו לתקנו. ניתן להינות ולהעריך את הדברים כפי שהם כרגע. הפתרון הוא לתפוס את עצמכם ברגע שאתם נכנעים להרגל ומתעקשים שהדברים יהיו שונים.הזכירו לעצמכם בעדינות שהחיים הם בסדר כפי שהם,ברגע זה.אם לא תשפטו כל דבר,הכל יהיה בסדר.ברגע שתצמצמו את הצורך שלכם לשלמות ,תתחילו לגלות את השלמות של החיים עצמם". עכשיו תחייכי אלינו,אוהבים אותך מתוקה. נגבי את הדמעות ותחייכי אל כולנו.שימי לב כמה אנשים אוהבים אותך,שימי לב כמה אנשים כתבו לך,שימי לב כמה איכפת לנו ממך וזה יחזק אותך,שהרי האהבה מנצחת. אוהבת אותך ולפני שגם אני אבכה,אני אסיים כאן. שגב

הפעם הדמעות שבעייני הם מהתרגשות. תודה על מילותייך החמות ועל זה שאת כל כך איכפתיתית ונהדרת. אני רוצה להאמין שיהיה יותר טוב ונלחמת בכל התחושות שלי בכל כוחי אך בנתיים ללא הצלחה. אני מעריכה מאוד את כל התמיכה של כולם פה ואין לי מילים להודות לכולם אוהבת תמיד, אריאל

האם ניתן לקחת אנטיביוטיקה "מינוקלין"(לטיפול בפצעי בגרות) כאשר לוקחים גם אדרונקס וסרוקסט?

לאלמונית, התשובה שאפשר אין בעיה בשילוב של התרופות. שניסיוני כאשר המצב הנפשי משתפר גם מצב הפנים משתפר, יש קשר בין נפש וגוף. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

התפקשש מקודם.. שלום לכולם , אני נוטל רסיטל לטיפול בדיסטמיה כ 7 חודשים בתיחלה כדור של 20 מ"ג ואחרי 3 חודשים הוגדל המינון ל 40 מ"ג , כי טענתי שאני לא מרגיש שינוי משמעותי , השאלה שלי האם אני יכול לנסות להפחית את המינון בעצמי או שחייב להתיעץ עם הרופא המטפל חשבתי להוריד חצי כדור ליום למשך שבוע ולראות אם אין שינויים ואח"כ לרדת לכדור אחד של 20 מ"ג ולראות אם אין שינוי ולהשאר בכדור אחד . במקביל אני שוקל אם להתחיל טיפול פסיכולוגי דרך האינטרנט האם טיפול כזה יכול להתאים לדיסטמיה ?? האם יש למשהוא ניסיון עם טיפול דרך האינטרנט??

דורון, אתה יכול לפרט קצת על הפסיכותרפיה באינטרנט? למה הכוונה בדיוק? (אני מניחה שאם אתה שוקל להתחיל בכך, מצאת כזה טיפול באינטרנט)

הנה קישור לאתר אחד לדוגמא ישנם אני מאמין עוד כמה אתרים בארץ ובטח מלא בחו"ל לטיפול באיטרנט ובו הסבר למי מתאים , יתרונות וחסרונות. http://www.icallisrael.com האם משהוא ניסה פעם טיפול באתר כזה והאם יכול לתת פידבק איך היה ?

אני לא מאמין בפסיכותרפיה דרך האינטרנט אבל יש כזה דבר. אני יודע שדרור גרין (מנהל פורום הלם קרב הסמוך) מתמחה בעניין הזה ואתה יכול לפנות אליו באימייל בלחיצה על שמו בפורום הנ"ל. לדעתי הקשר האישי עם המטפל חשוב ביותר כחלק מהטיפול עצמו ובשביל זה חשובות פגישות פנים אל פנים. תנסה לשאול את דרור גרין למה הכוונה ואולי מטפלים נוספים שעוסקים בכך.

לדורון שלום, לא כתבת האם במינון של 40 מג' המצב הנפשי השתפר? לכן קשה לענות על שאלתך. בכל אופן כדאי להתייעץ עם הרופא שמכיר אותך. בקשר לפסיכותרפיה באינטרנט, זה נושא מרתק ומרתק אותי, כך שאם אתם רוצים לפתוח דיון בנושא אשמח. באתר שלי כפי שנכתב ישנם מספר נקודות של בעד ונגד טיפול ברשת, אפשר להתחיל מכאן. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום זייבן התרופה החדשה של הפסקת העישון האם אתה ממליץ עליה בשביל להפסיק לעשן כי שמעתי שזה תרופה פסיכאטרית מה אתה יכול להסביר על התרופה תודה

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=302104

למשה שלום, לא קראתי את כל הכתבה בהארץ אבל התרשמתי שהיא טובה. בכל אופן אני מאוד מסתייג מ"תרופה פסיכיאטרי" זהו מושג מטעה וגם סטיגמטי מאוד. בכל אופן מדובר על תרופה שאינה ממכרת ואינה גורמת לנזקים לגוף או לנפש. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אני יושבת עכשו מול המחשב וממררת בבכי. היה לי כבר יום כל כך טוב יחסית מבחינת הכיחכוך והנה שוב לקראת הערב נפילה גדולה. נסעתי לקניון לקנות לי נעליים ( קניתי 2 זוגות בגזית) וכל הדרך הרגשתי את הכיחכוך ועכשו זה הרבה יותר חמור. נמאס לי כבר ואני כל כך מיואשת. אם אני קמה מחר אותו הדבר אני מעדיפה כבר לא להתעורר תאמינו לי

אני איתך ושולחת לך מכאן אנרגיות חיוביות מכל ליבי. הלואי ומחר תתעוררי לבוקר מואר וטוב יותר. לא יודעת מה להוסיף ......... אבל אני איתך, יכולה ליצור קשר מתי שתרצי.....

אריאל איתך בשעת המשברון . מוסיקה שאנטי ועצימת עינים ומחשבות כי את במקום רגוע כמו טיול בטבע יכול להואיל. לי לפחות זה מועיל ברגעי משבר ובין הכדורים. אזרי כוח כי הרגע הבא יהיה טוב יותר. שתדעי את לא לבד .

אין לי מושג איך לעזור לך. אבל אני משוכנע שאת מסוגלת לקוות שמצבך ישתפר לפעמים כשאני מיואש מנסה להבין את המשמעות שבסבל חיפוש המשעות מרגיעה אותי ומפנה לי אנרגיה לתקווה המופיעה לעתים למחרת בבקר עם הקפה והמוזיקה רגעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעע יש לי רעיון אם את מספיק פתוחה לרעיונות יוצאי דופן שמעי סיפור: לפני שנה כמעט ובדתי את כושר הראיה על רקע ווסקולארי (היה מדובר בלחץ על כלי דם השפיעים על מערכת הראיה). נאמר לי שאני חייב להשלים עם המצב בצעד של יאוש לאחר שלא זכתית למענים ברפואה הקונבנציואלית (לא ניתן היה לנתח את האזור) פניתי לטיפול אלטרנטיבי מאוד ..מאוד לא קונבמציונאלי (לא לפירסום בפורום ) תופעת פלצבו שפלצבו.... לאחר חמישה חודשים ראיתי חזרה אלי!!! אני אפילו לא מרכיב משקפיים איך כל זה קשור אליך ידוע לי שהם מטפלים גם ים בתסמינים נשפיים או פסיכוסומטיים (אגב מחוסר ברירה אנסה את הטיפול לגמילה מקסנקס). באם את מעוניינת במידע השאירי מייל נייטראלי (אל תפרסמי את המייל האישי בפורום כדי שלא יציקו לך כל מיני סוטים ) ואמסור לך את השמות ופרטים של המטפלים לא מדובר בשרלטנים .... אז לפני שאת מחקה שזה יגמר תני עוד צאנס בי יש לי הרגשה שאולי יצליחו לעזור לך

לאריאל המתוקה! את בחורה מלאה כרימון - עדינה ואצילית - אל תתני משקל לכיחכוך הטיפשי, ובכך תגרמי לדסנסיטיזציה - יש המון דברים מרתקים, למרות הכיחכוך. אני מאמינה בך, וסומכת עליך. יעל

מי שלא חווה בעצמו - לא מבין. עדיף שישתוק.

ערב טוב, רציתי לדעת האם יש סיבה לכך שההרגשה הלא טובה חזקה יותר כשאני מגיעה הבייתה.בעבודה אני עסוקה מאוד,אבל בבית עסוקה לא פחות. אני לא היחידה שטוענת שבבית הכל מתגבר ותשובה לנ"ל אין לי. אם בבית לא הייתי עסוקה,הייתי מבינה את התופעה,אבל המצב לא כך. למה זה קורה?האם יש לכך סיבה? תודה שגב

גם אצלי זה קורה. לדעתי הסיבה היא שבעבודה אנחנו נוטים לשמור על תדמית מסוימת, מחזיקים את עצמנו לא "להתפרק" , אנחנו חייבים בסביבת העבודה למלא את תפקידנו כהלכה ובכך שומרים עלינו ועל נפשינו מפני "התפרקות". הבית - הסביבה הקרובה ביותר שלנו עם האנשים הקרובים אלינו ביותר, כאן אנחנו "מרשים" לעצמנו לשחרר את הכאוס שבפנים. כל אחד בדרכו שלו. אני לדוגמא לא נותנת מקום לחרדות בפני החברים לעבודה אבל " משחררת" אותה בבית....

לשגב היקרה, מה שאת כותבת מצביע על כך שיש לך כוחות, יש לך כוחות להיות עסוקה בעבודה ולשמור על התדמית ולבצע את כל מה שצריך בלי שום הפרעה. וכמובן יש לך בית טוב ששם את הרבה יותר חופשיה בהתנהגות ובמחשבות. כך בבית אנחנו מסתובבים בג'ינס ובחולצה ולפעמים גם בלי, (אני בטוח שבעבודה את לבושה אחרת), כפי שאנחנו מרשים לעצמנו להיות חופשיים יותר בבית בלבוש כך גם מרגישים חופשיים לבטא את הפחדים והשדים דבר שבטח אסור בעבודה. אבל סיכמנו שאת מרגישה בטוב, נכון? הידש

אני זקוק לעזרה דחוף ויש לי הודעה ארוכה האם אוכל לכתוב אותה ?

ערב טוב, אתה מוזמן למלא את הדף עד הסוף-אנחנו מקשיבים. שגב

תודה לך . אני לא יודע אם הדף יספיק כי זה ארוך ואני צריך שד"ר הידש יאשר לי לשלוח את זה כי זה ארוך

שלום דר' הידש אני מטופלת זמן מה ברסיטל , לאחר תקופה שהתחלתי לשתות כדורים אלו (20 מ"ג ), הרגשתי שיפור עצום במצבי .לאחרונה , חל שינוי בהרגשתי (לרעה ומעלה ) רציתי לשאול אם כדאי לי להעלות את הכמות או לחכות קצת (אני בתקופת מבחנים - דבר שאינו מקל עלי)? תודה מראש

רסיטל זה משהו שמזריקים או מסניפים? רסיטל זה משהו ששותים אותו תקראי בעלון לצרכן

לקים שלום, הזמנים מאוד חשובים, מדוע התחלת ליטול את הרסיטל וכמה זמן את נוטלת ומתי היו השינויים במצב? אחר כך כמובן שאענה דר' גיורא הידש

דר' הידש שלום, התחלתי ליטול רסיטל לפני כ-3 חודשים , אולי קצת פחות , בחודש הראשון לא היה שינוי במצבי ( דיכאון,אובססיויות,וחרדות)ואז הכדורים החלו להשפיע באופן יוצא מן הכלל , מזה זמן רב לפתע התחלתי להרגיש שמחה , שיש לי למה לקום בבוקר ואפילו שיש לי עתיד , ולפני כשבוע פתאום שמתי לב שזה כבר אחרת , יש לי פחות מרץ או אפילו כח לעשות דברים , אני יכולה להתקע עם איזו מחשבה חסרת משמעות (או בעלת משמעות ) למשך שעות ללא מנוח . מה דעתך ? תודה מראש

דוקטור שלום אחי אובחן לפני 3 שנים בהפרעה סכיזואפקטית. אני מנסה להבין מה זה אומר כבר שנים. אני יודע ממה הוא סובל ומה שאני מבקש שתמחיש לי את זה על מנת שאוכל יותר להבין אותו. הוא טוען שאינו יכול לעקוב אחרי משפטים שאני אומר כאשר הם ארוכים מידי. כי יש לו "מחשבות...", "נזכר בדברים מהעבר" , "מתנתק..." !!! אני לא מבין! הוא לא שומע קולות, לא הזיות ולא שום דבר. רק הדברים האלו הוא הפסיק לקחת רספרידל כי לטענתו זה לא עוזר. יש תרופות אחרות/חדשות שיכולות לעזור במקום מה שיש לו? עזור לי, כי הוא לא מוכן ללכת לשום טיפול. הוא בן 29 ולמרות שהוא אחי הקטן הגישה שלו מקשה עליי לעזור לו. אני אשמח להבין מה הוא מתכוון ב: "יש לי מחשבות" ו- "אני נזכר בדברים" מה לא בסדר בזה? האם זה מה שנקרא חשיבה לא מאורגנת disorganized thinking המחש לי בבקשה... איכשהו אח מיואש

לאורן שלום, אכן בעיה קשה להמחשה ולעתים קשה מאוד להבין את מה שעובר על האנשים שסובלים מסכיזופרניה, מפני שמדובר על עולם שאינו שלנו. אפשר להמחיש זאת בהרבה דברים, אם אתה רוצה אני יכול לתת לך ספר קריא על סכיזופרניה אם תגיע אלי, אבל הייתי ממליץ לראות סרטים, הסרט האוסטרלי "ניצוצות" הוא מצויין ואמין בהבדל מנפלאות התבונה שהוא יותר מדי הוליוודית לטעמי ורחוק יותר מלשקף תמונה אמיתית. בסכיזופרניה עלולים להיות תחושות לא מציאותיות כלומר האדם שומע פקודות או הוראות והוא מנהג על פיהן למרות שאינן במציאות, אבל אני מבין שלא אלו הדברים שמטרידים את אחיך. מה שאתה מתאר במכתבך נשמע כמו הפרעות ביכולת החשיבה, הפרעות בריכוז ובזיכרון ולכן קשה לעקוב אחרי משפט ארוך, לפעמים האנשים נעשים יותר מצומצמים כיוון שיש להם פחות אסוציאציות כלומר כאשר הם חושבים על הדברים יש להם פחות מחשבות על כך ולכן הם מדברים פחות. לגבי ההגדרות המדעיות תוכל להסתכל מספר עמודים אחורה או לראות ב"חפש" בסרגל הכלים, נדמה לי שלדיון קראנו הגדרות, שם תוכל למצוא הסבר מדוייק יותר לסכיזואפקטיבי. אם אני מתקרב לדעתך אשמח לדייק יותר ולהרחיב את הדברים. לצערי הם מעט מורכבים. דר' גיורא הידש

http://www.doctors.co.il/forums/read.php?f=385&i=129939&t=129939

מיכלי שלום ד"ר הידש המקסים הפנה אותי אליך מאחר ואת לוקחת תרופות נוגדות דיכאון בזמן הריון. אני בחורה בת 30 רווקה שניכנסתי להריון לא מתוכנן והחלטתי להמשיך עקב לחץ סביבתי וחשש מהפלה. הבעיה היא שמצבי הנפשי התדרדר מאוד ומאז ועד היום אני סובלת מחרדות קשות, חוסר שינה ודיכאון מתמשך. אני עדיין שוקלת לבצע הפלה מאחר ואני חוששת למצבי. מצד שני נאמר לי כי ניתן לקחת תרופה שתקל על התחושות ותסלק את הדיכאון. האם את יכולה להמליץ בנושא זה?? אודה לך מאוד

שלום שיר! אני לא בהריון ,אני רוצה להיכנס להריון אני לוקחת זיפרקסה התקשרתי למרכז הטרטולוגי באסף הרופא טל 08-9779309 הם עונים על שאלות בנוגע לכדורים בזמן ההריון לגבי בעייתך קראתי אבל אין לי הזכות לומר לך מה לעשות לדעתי עלייך להיות בקשר עם פסיכיאטר טוב שילווה אותך לאורך כל הדרך מקווה כי עזרתי לך בהצלחה מיכלי

תודה מיכלי. טעיתי כי חשבתי שאת כבר בהריון. בכל אופן אני מאחלת לך בהצלחה!!! אני אתקשר לאסף הרופא להתייעץ לגבי התחלת טיפול תרופתי. נכון שזה נשמע תמוה שאני ממשיכה הריון בניגוד לרצוני אך מאחר ואין לי עוד הרבה שנים "לשחק" עם הפוריות אני מנסה להחזיק את ההריון בשיניים מה שנקרא. מצד שני אני חוששת מהפלה מאוחרת שאולי תיגרום לי נזק פיזי/נפשי קשה. הייתי במספר פגישות אצל פסיכיאטר באיזור מגורי, הוא טען כי מומלץ להפסיק את ההריון אך אם אני פוחדת, ניתן להמשיך בעזרת טיפול תרופתי שיקל על החרדות והדיכאון. אני מבינה שיש לך ניסיון תרופתי והייתי שמחה אם תשתפי אותי בהשלכות של הטיפול - האם באמת עוזר? האם מפחית חרדות באופן משמעותי? האם זה עשוי לגרום להתמכרות? ובקיצור כל מידע שיש לך רק יוכל לעזור לי. תודה לך מראש!!!

שלום, אני לא בטוחה אם מי שיכול לעזור לי הוא פסיכולוג או פסיכיאטר. יש לי בעיה חמורה מאוד של פחד מטיסות. הבעיה מתבטאת בצורה נפשית ופיזית כאשר שבוע לפני הטיסה אני בדיכאון עמוק, עם כאבי בטן חזקים, הזעת יתר, דופק מוגבר וכד'. בטיסה עצמה אני לוקחת כדור הרגעה (ואליום או ואבן) וזה בכלל לא עוזר לי. בטיסות ארוכות אני לוקחת כדור שינה (היפנודרום) ואני לעולם לא נרדמת (מרוב פחד). בעיה זו מפריעה מאוד לחיי ולחיי בעלי והייתי רוצה לטפל בה. האם יש לך המלצה כלשהי?

הי ליאת מה שאת ציינת היא בעצם פוביה והרבה אנשים סובלים ממנה. טיפול פסיכולוגי יכול להועיל מאוד. כדאי שתגיעי לאיבחון ראשוני אצל פסיכולוג ומשם תראי מהו הטיפול המתאים לך. החשוב הוא שאת מודעת לבעיה ורוצה לפתור אותה בהצלחה, אריאל

לליאת ואריאל, תודה על התשובה ואני מצטרף אליה. מה שחשוב להגיע לטיפול אצל פסיכולוג התנהגותי או קוגניטיבי אשר יכוונו אותך עם דימיון מודרך או בשיטה דומה אחרת, בדרך כלל לא מומלץ טיפול דינמי. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

ד"ר הידש שלום ותודה על עזרתך. אכן פניתי בעבר בשאלה דומה בפורום זה אך אני חשה כי אין לי תמונה ברורה לגבי מצבי. אינני רוצה ליטול תרופות שעשויות לפגוע באיזשהו אופן בעובר ו/או לגרום לי להתמכרות? מה יהיה אחרי הפסקת נטילת התרופות? האם הדיכאון יחזור? פניתי לרופא פסיכיאטר שהציע לי לבצע הפסקת הריון עקב חשש למצבי הנפשי אך במקביל ציין כי ניתן יהיה לסייע לי בעזרת טיפול תרופתי. מאוד קשה לי מאחר ולפני ההריון הייתי הבחורה הכי יציבה ריגשית והכי אופטימית ורק ההריון גרם לי למצבים שאינני מכירה ולא יכולה להתמודד איתם. אודה להתייחסות נוספת!

לשירי שלום, טוב כנראה חסכת לך את החיפוש. בכל אופן אם הפסיכיאטר התרשם ממצבך הקשה והציע טיפול תרופתי את יכולה ליטול אותו בביטחון. כאמור ככול שההריון מתקדם כך הסיכון מכל תרופה נמוך יותר. ישנן תרופות שאינן ממכרות ואינן מסוכנות לעובר או להריון ותתיעצי עם הרופא. תסתכלי על התשובה של מיכלי מספר שאלות למטה, אומנם מדובר על תרופה שונה אבל לפני התחלת הנטילה היא התייעצה עם המרכז הטרטולוגי שהם המעודכנים ביותר לגבי תרופות והבטיחות שלהם בהריון. אם אין ברירה אז אני חושב שהנזק מהריון עם תרופות קטן יותר מהנזק של הריון במצב נפשי לא טוב, אבל כל אחד הוא אינדיווידואל אחר ויתכן שהתשובה תהיה שונה. בכל אופן ההמלצה הראשונה והחשובה היא על שיחות כדי להסתגל לשינויים בחיים שאת עומדת לעבור. שיהיה בהצלחה ותמשיכי לעדכן דר' גיורא הידש

היי, אני לוקחת לוסטראל במשך שנה עקב התקפי חרדה שעברתי. אני אקצר ואומר שהכדור פשוט הציל את חיי והחזיר לי אותם למסלול. המינון הוא 25 מ"ל ליום. עכשיו (כעבור שנה..) התחלתי ל"זייף" בימים של לקיחת הכדור כלומר לדוגמא - שבוע כל יום,יומיים פתאום אני לא לוקחת, שלושה ימים כן,יום לא וכל מיני משחקים מהסוג הזה. האם זה מסוכן??האם אפשר להתחיל לקחת יום כן יום לא??אני לא רוצה להפסיק את הכדור (בחיים),אבל אולי לשחק עם המינון או הימים.. אודה לך על דעתך והכוונתך.(מעבר להתייעצות שאעשה בקרוב עם הפסיכ'. הרבה זמן לא נפגשתי איתו..). תודה מראש.

לאור שלום, תודה על השאלה ויופי שהלוסטרל עזר לך. בדרך כלל הטיפול הוא בסביבות שנה, לכן הייתי ממליץ שתתיעצי עם הרופא המטפל ותשקלו סיום טיפול. הנקודה שאת שוכחת את התרופה מדי פעם מוכיחה שאין היא ממכרת כפי שהבטיחו לך. מינון של 25 מג' הוא מינון נמוך, לכן לא כדאי "לשחק" עם מינון זה ואין כל כך מקום להפחית לפעם ביומיים. אבל גם אין סכנה כאשר את שוכחת. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

לד"ר הירש ומשתתפי הצאט אשמח לקבל מידע על התרופה החדשה ציפרלקס, ממש לא הצלחתי למצוא עליה באינטרנט חומר. לפי הבנתי זוהי תרופה מצויינת ללא כל תופעות לוואי. האם מישהו מכיר?

שלום, מדובר על תרופה "נקיה" יותר מהציפרמיל=רסיטל, וכל מה שתמצאי על ציפרמיל נכון גם לגבי הציפרלקס. שאלתך נשאלה מספר פעמים כאן בפורום וכתבתי תשובות מפורטות. תכנסי בסרגל הכלים ל"חפש" ותמצאי הסבר מפורט על התרופה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר היידש, לקחתי לוראזיפאם כדור אחד ביום יחד עם שני כדורים של דרלין בכדי לעבור חרדה חברתית. הכל עבר בסדר גם במשך כשבועיים אחרי הפסקת התרופות. הבעיה שאחרי שבועיים מהפסקת הטיפול אני חווה התקפי חרדה כמעט כל יום. אני תוהה האם זה סימן להתמכרות? או כפי שקראתי שלפעמים התקפי החרדה אחרי הפסקת טיפול בלוראזפאם עלולים להיות יותר חמורים מלפני טיפול. מה אתה מיעץ לי לעשות? תודה רבה,

שלום, הלורזפאם או כפי שהוא מוכר לוריוון שייך לקבוצת הבנזודיאזפינים ולכן יש לו פוטנציאל ממכר. עם זאת שימוש במשך כשבועיים והפסקת סימן שלא הייתה התמכרות. הלוריוון מטפל בסימפטום ואינו מטפל בשורש של הבעיה. לכן אם הבעיה לא חלפה כדאי לחזור ולהתייעץ עם הרופא המטפל על טיפול עם נוגדי דיכאון שאינם ממכרים ומטפלים בשורש של הבעיה. אפשר להעזר בלוריוון לפי הצורך אם אתה צריך להרצות או לעמוד לפני קהל. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

לא הבהרתי את עצמי נכון. את הלוריון לקחתי למשך כחודש. התקפי החרדה חזרו אחרי שבועיים מהפסקת הטיפול.

ד"ר יקר! אי מודה לך על הענותך לשאלותי י אני מאוד מעריכה את עבודתך בפורום לדעתי אתה עושה עבודת קודש לגבי פנייתי הקודמת קיבלתי מהפסיכיאטר שלי טל של המרכז הטרטולוגי באסף הרופא וקיבלתי מייד תשובה לגבי האם ניתן לקחת זיפרקסה בזמן הריון בכל אופן שוב תודה מיכלי

למיכלי שלום, תודה על המילים החמות, כל אחד זקוק לעדוד. איני נוהג להתחייב לגבי תרופות בזמן ההריון כיוון שכל הזמן יש דברים חדשים. אם ביררת בתקופה האחרונה אשמח אם תעדכני לגבי התשובה הנוכחית מהמרכז לגבי זיפרקסה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אני בשבוע 16 כאשר המשכתי הריון לא מתוכנן ולא רצוי (הנני רווקה בת 30). עקב חששותיי מפעולה של הפסקת הריון + לחץ סביבתי ללדת מצאתי את עצמי ממשיכה ללא רצון. הבעיה היא שמצבי הנפשי מאוד מעורער ואף מחמיר עם הזמן. אני טרודה במחשבות, פיתחתי חרדות קשות, אינני ישנה בלילות ואני מכונסת בתוך עצמי. שאלותיי הן: - האם מצבי מסוכן ועשוי לגרום לבעיות נפשיות/פיסיולוגיות חמורות יותר? - האם עלי לבצע הפסקת הריון לאור מצבי הנפשי? - האם טיפול תרופתי יכול לסייע לי מבלי לפגוע בעובר? והאם טיפול שכזה עשוי לפתח אצלי איזשהו רצון ויכולת לקבל את התינוק לכשיוולד? - האם מצב זה יכול לגרור דיכאון שלאחר לידה? ו/או לסיבוכים אחרים??? יש לציין שההורים שלי תומכים בי אך גם עצם הבעת התמיכה אינה מצליחה לעודד אותי. זקוקה לעזרה מקצועית דחופה!!!!!!!!!!!!

לשירי שלום, אני חושב שכבר שאלת שאלה דומה בפורום או שהייתה בחורה אחרת עם שאלה דומה, אולי כדאי לכך להכנס לסרגל הכלים ולהכנס ל"חפש" ולמצוא את השאלה הקודמת. בכל אופן אשתדל לענות לך. הדבר החשוב שכתבת שאת זקוקה לעזרה מקצועית דחופה ולכן כדאי לפנות למרפאה לבריאות הנפש הקרובה לאזור מגוריך. אני חושב שהטיפול העקרי חייב להיות בשיחות כדי שתתכונני להריון, ללידה ולגידול הילד. זהו שנוי גדול בחייך ואת חייבת להערך לקראתו. כמובן שקיימת גם אפשרות לטיפול תרופתי ועל כך אכתוב באופן כללי. מדובר על בחירה בין שני דברים לא כל כך טובים. חשוב שהמצב הנפשי בהריון יהיה טוב ולכן לעתים נוטלים תרופות בהריון. אבל כמובן עדיף הריון ללא תרופות מאשר עם. באופן כללי ישנן מספר תרופות נוגדות חרדה ודיכאון שאפשר ליטול אותן גם בהריון. בנוסף, ככול שההריון מתקדם כך הסיכון בתרופות לעובר קטן יותר. כלומר תרופות עלולות לגרום לנזק גדול יותר בשליש הראשון של ההריון מאשר בשני השלישים הבאים ששם הסיכון יורד. לכן כדאי להגיע לאבחון מקצועי וטיפול בכל הנושאים הללו. קודם לאבחון ואחר כך לטיפול לפי המצב. שיהיה רק טוב ובהצלחה דר' גיורא הידש

שלום דר' היידש, אני גבר בסוף שנות הארבעים לחיי. בעבר פניתי לפורום זה בגלל תיאבון מוגבר כתופעת לוואי של מודאל ואחת האפשרויות שהיצעת הייתה זייבאן הן לטיפול בדיכאון והן כאמצעי להפחתת התיאבון. אני לוקח זייבאן מספר חודשים, בשבועות הראשונים עמדתי בגבורה בכל תופעות הלוואי כגון דופק מואץ וחרדה מוגברת, אך הואיל והתיאבון אכן פחת אני ממשיך ועם הזמן גם החרדה פחתה. ההשפעה על הדיכאון, לעומת זאת, נמשכה כשבועיים לכל היותר וחזרתי למצבי הרגיל, הכולל תפקוד טוב מאוד בעניינים מקצועיים, כמה שעות של דיכאון די קשה כל יום שאני מחכה עד שיעבור והימנעות קיצונית מחברת אנשים (חלק גדול מעבודתי נעשה בבית). ברצוני לציין שמגיל צעיר מאוד הייתי בטיפול פסיכיאטרי ופסיכולוגי, שהשיג תוצאות לא רעות בשלב מסוים ועד גבול מסוים. מזה כמה שנים אינני נמצא בטיפול. פניתי לפני כשנתיים לפסיכולוגית שטיפלה בי שנים רבות והתייעצתי איתה בקשר לחזרה לטיפול. דעתה הכנה וההוגנת הייתה שמיציתי את מה שטיפול פסיכולוגי יכול להציע ושהגעתי להישגים שהיא לא חלמה עליהם (מה שנכון, מבחינה מקצועית). הופתעתי לשמוע פחות או יותר אותה דעה מפסיכיאטר שמכיר אותי שנים ואני מתייעץ עמו מפעם לפעם. הדעה הזו של המטפלים נובעת משיפור עצום במישור התפקודי והפכתי מאדם תלותי מאוד לאדם עצמאי במידה סבירה ביותר, אך אני בדיכאון ואת התלות העצומה באנשים מחליפה הימנעות קיצונית מחברתם מחשש להיפגע. לדעתי, גם אם היו מאלצים אדם נורמאלי לחיות בתנאים שאני חי, ללא חברים וללא משפחה, הוא היה נכנס לדיכאון. כשפניתי לפסיכולוגית ולפסיכיאטר שטיפלו בי בבקשת עזרה לצורך יצירת קשרים חברתיים ושמירה עליהם, תגובתם (המשותפת והבלתי-תלויה זו בזו) הייתה... לאמץ כלב. אני מכיר את התיאוריה הזו, אבל פניתי כדי שיעזרו לי לרכוש חברים והתגובה היא "לך תגדל כלב", כאילו "עם אנשים זה כבר מקרה אבוד". אני לא רוצה להישמע לא צנוע, אך אני אדם אינטליגנטי, משמש אוזן קשבת לסיפוריהם של הרבה אנשים, יש לי חוש הומור למרות מצבי הקשה, כל יום הוא מלחמת הישרדות עבורי, וכשאני פונה לייעוץ בבדידות קיצונית, שני מטפלים שאינם מכירים זה את זה מייעצים לי לאמץ כלב. אני ממש מיואש. אין לי כוח להתחיל טיפול אצל מישהו חדש. אולי אתה יכול לתת לי כיוון, למרות שזה קשה בלי להכיר אותי. אני רוצה לציין שגם הייתי בטיפול קבוצתי ורק הצלחתי להבין שאני מושך אליי תוקפנות, אך איש לא אמר לי איך אני עושה זאת. לכן אני נמנע מקשרים חברתיים. בהזדמנות זו ברצוני להודות לך על העיצה בדבר הזייבאן שאכן מועיל לי להפחתת התיאבון. כבר עמדתי לכתוב לך מכתב תודה בשבועיים שהוא שיפר את מצב רוחי ונסך בי אופטימיות, אך שבועיים אלה חלפו וכאמור אני חושב שכל אחד במצב מבודד כמו שלי היה בדיכאון. אני מתנצל על האורך של הפנייה. חשבתי שזה חיוני להתרשמות. בתודה מראש, גד

לגד שלום, שמחתי לשמוע ממך ואנסה לעזור. אני אוהב בעלי חיים ולכן העצה לאמץ כלב תמיד טובה אבל ברור שלא זו הייתה כוונתך. בקשר לקשרים חברתיים. צריך להבדיל בין שני דברים. ישנם אנשים שמגיל צעיר אין להם קשרים חברתיים ולכן הם חסרים במידה רבה את המיומנויות של הבנה ותקשורת ואצלם ההמלצה היא קודם כל ללמוד את המיומנויות. הקבוצה השניה היא של אנשים שיש להם את המיומנויות אבל בגלל חרדה והתנהגות הימנעותית הם נרתעים מקשרים. לאנשים אלו טיפול קבוצתי עשוי לעזור מאוד ולעתים יותר מאינדיווידואלי כיוון ששם ישנה עבודה גם על תהליכים בין אישיים וקבוצתיים. פעמים רבות אני ממליץ על פסיכודרמה שהוא כלי מאוד יעיל. דבר נוסף הוא להעיז ולעשות ובכל זאת לצאת מהבית, אם לטיול בחוץ, ספורט והליכה, אם לפעילות גופנית יותר אינטנסיבית בחדר כושר או בריכה. הספורט מועיל למצב הנפשי וגם אפשר לפגוש אנשים. לבסוף עיצה כללית שלמדתי מאשתי היקרה. כאשר שואלים אותה האם לפנות למשהו או לבקש דבר מה תשובתה היא: תנסה, את הלא כבר יש לך, מקסימום תקבל כן.... אשמח לשמור על קשר, יתכן וגם הפורום או הצ'ט של החברים יעזור דר' גיורא הידש

שלום דר' הידש, תודה על תשובתך המהירה. ניסיתי טיפול קבוצתי מספר פעמים אצל מנחים מוסמכים ומוכרים, ברוב המקרים הקבוצה התפרקה תוך זמן קצר ומהמעט שהצלחתי להבין על עצמי, אני מושך תוקפנות כלפיי, אך לא לי ולא למשתתפים לא היה מושג איך. גם אני אוהב חיות, ובעיקר כלבים, אם כי לא עד כדי הטרחה הכרוכה בגידולם. אני גם יכול לתאר לעצמי שכחלק מטיפול פסיכולוגי אפשר להציע הצעה כזו. אך אם פונים למטפל שכבר טיפל בך בזעקת בדידות נואשת ומבקשים עזרה בתקשורת עם אנשים והוא מציע "קח כלב", WELL..... אשמח לדעת על איזה צ'אט מדובר. זה משהו, שבמסגרת המגבלות הנוכחיות שלי, יכול אולי להקל. תודה על תשומת הלב. גד.

הרתיח אותי לשמוע על תגובתם של המטפלים. ראשית, אני חושבת שאם אתה מרגיש שלא מצית את הטיפול ושישנם עוד נקודות לעבוד עליהם, אז אף אחד לא יכול להגיד לך אחרת!!! יש לך בעיה ביצירת קשרים והיא מן הסתם נובעת ממשהו שאותו צריך לברר ועליו צריך לעבוד. אין שום סיבה שבעולם שתקבל את מה שאמרו לך שהמצב סופי ולא ניתן לשינוי. יש בך את המודעות והרצון לפתור את הבעיה ולכן אתה תצליח חרף דברי ההבל האלה של המטפלים. כלב, באמת יכול לעור אך הוא לא כתחילף ואין סיבה שתסתפק בזה. אני מודעת לכך שאינך רוצה להתחיל את כל התהליך מחדש אצל מישהו אחר אבל השאלה היא האם אתה יכול לסמוך על המטפלים הנ"ל ולתת בהם אימון? אם התשובה היא שלילית לא כדאי שתחזור לטיפול אצלהם כי אמון בין המטפל למטופל הוא הבסיס להצלחה תרגיש טוב ואל תוותר אריאל

שלום לך גד, מצטערת לשמוע על הבדידות שלך. אני יודעת כמה הבדידות יכולה לכאוב, גם אני "חולה" במחלה הזו, למרות שאני יוצאת ומסתובבת בין אנשים, יש לי משפחה (אבל לא בעל וילדים, לצערי) ואפילו כמה חברות טובות, אבל הנפש שלי זקוקה ליותר מזה ולא מצליחה למצוא. נסה לאמץ את הצעתו של ד"ר הידש, בהמלצת אשתו החכמה, אין לך מה להפסיד, אתה במצב הכי גרוע, כך שאולי תופתע לטובה. נסה להכריח את עצמך לצאת, להירשם לפעילויות חברתיות מצומצמות ונסה גם למצוא מטפל שלא ירפה את ידיך ויעודד אותך לעשות זאת. אני רוצה להאמין שעוד קיימים מטפלים מהסוג הזה... בכל מקרה, אם תרצה לשמור אתי על קשר באמצעות האי-מייל, נוכל אולי לסדר זאת באמצעות ד"ר הידש. אני אשמח לשמוע עליך קצת יותר פרטים. למשל, מה עיסוקך. מנסיון אני יכולה לומר לך, שאם תיפתח קצת לאנשים, תגלה שלא תמיד הם מפחידים כל כך ועוד נותרו כמה נשמות טובות. אז מקווה שעזרתי, ולו במעט מאיה

תודה על התשובה המאירה והמהירה, קראתי מעט על האפקסור האם זה שהיא משפיעה על הפניפירין אומר שזו תרופה חזקה יותר מרסיטל או דומותיה? השפעת התרופה גורמת רק לשיפור מצב הרוח או שאמורות להיות עוד תוצאות ? תופעות הלוואי שמצוינות אמורות לחלוף או שהן נספח לתרופה? כמה זמן לוקח עד שיש השפעה כלשהיא? תודה ושבוע טוב !

שלום, אין מדובר על תרופה חזקה יותר או חלשה יותר.. מדובר על ההתאמה לאדם מסויים. רוב התרופות עובדות רק על הסרוטונין והאפקסור פועל על שני חומרים במוח שקשורים במנגנון של הדיכאון. יחודו של האפקסור שהוא מתחיל להשפיע מוקדם יותר יחסית לשאר התרופות כך שתקופת החביון שאצל רוב התרופות היא סביב 3 שבועות אצל האפקסור כעשרה ימים. בקשר לעלון של התרופות. יש לזכור שזהו מעין חוזה ועורכי דין כתבו אותו ולא רופאים, לכן הייתי ממליץ לקרוא על תופעות לוואי באינדקס תרופות. תופעות לוואי הן דבר אינדיווידואלי, ישנן תופעות לוואי שחולפות בתחילת הטיפול אבל יש כאלו שגם נשארות. אם יהיו לך תופעות לוואי והלוואי שלא, אז אשמח לענות שוב. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

לילה טוב, 1. אודה לך אם תוכל להסביר בצורה מפורטת ומדויקת מהו "פסיכותרפיסט". 2. האם יהיה זה נכון לומר כי ישנם פסיכולוגים ועו"ס קליניים שהם "פסיכותרפיסטים" או שתואר זה ניתן רק לרופאים-פסיכיאטרים שסיימו ביה"ס ללימודי פסיכותרפיה. העניין עקרוני ביותר. נתקלתי בשאלונים אישיים במקומות עבודה, שבהם מופיעה השאלה "האם אתה מטופל או טופלת בעבר אצל פסיכותרפיסט", וברצוני לדעת איך לענות על כך (או יותר נכון, איך לא לענות על כך...). בתודה מראש.

שלום רב, פסיכותרפיסט הוא כל אדם אשר סיים בית ספר לפסיכותרפיה. ישנם מספר מסלולים במוסדות אקדמאיים שונים, איני בטוח שאני מכיר את כולם, בדרך כלל הם קשורים לאוניברסיטה מוכרת. ללמודי פסיכותרפיה מתקבלים כפי שכתבת פסיכיאטרים, עובדים סוציאליים ופסיכולוגים. אבל יש הבדלים בין בתי הספר, לעתים מתקבלים גם מטפלים באומנות ורופאי משפחה ואולי שכחתי משהו. לכן אם היית בטיפול פסיכותרפי עליך לשאול את המטפל האם יש לו הכשרה ותעודה של פסיכותרפיסט. יש את ה"איגוד הישראלי לפסיכותרפיה" אשר הוציא את מדריך הפסיכותרפיסטים וישנה רשימה של כל הפסיכותרפיסטים המורשים. יש להם גם כתובת באינטרנט עם כל הרשימה ברשת. כך שאתה יכול לבדוק בעצמך. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

ד"ר יקר! אני מנסה להיכנס להריון קיבלתי איקאקלומין להגברת הביוץ אפשרי לקחת אותו עם זיפרקסה???? קיבלתי בעבר רספרדל וזה גרם לי לבעייה הורמונאלית רמת הפרולקטין שלי היתה גבוהה וכתוצאה מכך היה לי חלב בחזה. הרופא החליף לי את הכדור לזיפרקסה ועדיין יש לי חלב בחזה ,זה מאוד מפריע לי להיכנס להריון . אני ובן זוגי מאוד רוצים עוד ילד חששותיי שמחלתי עוברת בתורשה ובגלל בעייתי אני לא מצליחה להיכנס להריון שוב אני מציינת שאני סובלת מבורדר-ליין. מבקשת את תגובתך לפנייתי בתודה מראש מיכלי

למיכלי שלום, הרבה שאלות בפיסקה קצרה, אבל אנסה לענות. הרספרידל גורם לעליה בהורמון הפרולקטין שהוא גורם להפרשת החלב. הפרולקטין מפריע לביוץ ולכן הקשיים בכניסה להריון (זו גם הסיבה שנשים אחרי לידה המניקות אין להן מחזור ואינן נכנסות להריון). זיפרקסה בדרך כלל אינו משפיע על הפרולקטין. לכן הצעתי היא שתפני לרופא אשר יבדוק את רמת הפרולקטין בדם ושיבצעו בדיקות האם יש לך ביוץ, מכאן תוכלי להתקדם. לפי ידיעתי אין מספיק אינפורמציה לגבי זיפרקסה והריון, לכן כדאי לבדוק זאת עם הרופא המטפל ויתכן שבכל מקרה יהיה צורך להפסיק את הזיפרקסה לפני הכניסה להריון. שימי לב שיתכן שישנם בנקודה זו דברים חדשים ואיני מעודכן עד הרגע האחרון. לגבי התורשה, אני מאוד נזהר לענות על שאלות כאלו ברשת. אין קשר בין הבעיה הנפשית וההריון וכנראה מדובר על ההשפעה התרופתית. בענין הנושא התורשתי כדאי לשוחח עם הפסיכיאטר המטפל. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום רב אחי בן 33 רווק , עצמאי ששקע לאחרונה בחובות גדולים מאד הוא צריך להחזיר כל חודש סכומים גבוהים מאד לאחר שלקח מס' הלוואות אך לא עמד בהם. לאחרונה הוא שרוי במצב רוח ירוד מאד,אומר שאין לו טעם לחיות שהוא "לוזר" והוא בעל הרס עצמי, אנחנו כל המשפחה מאד מודאגים ומנסים לעזור( עזרנו לו מבחינה כספית אך לצערנו נותר עוד חוב גדול) בנוסף הוא אומר שלא מרגיש טוב מבחינה פיסית , הוא חיוור, ממעט לאכול ,פסיבי, הוא גר בגפו אך בקרוב מאד חוזר לגור אצל ההורים. מה שעוד מדאיג אותנו שהוא מדבר על כך שיקח עוד הלוואה ושימשיך להיות עצמאי מה לעשות?? איזו עזרה אתה ממליץ? תודה

לשרון שלום, תלוי מאוד על מה מדובר, אם אחיך עושה טעות בהיותו עצמי כיוון שאין לו את הכישורים לכך, אני חושב שעצתו של פסיכיטר טובה כמו עצה של כל אדם אחר ועדיף להתייעץ עם חבר קרוב או קרוב משפחה שידברו עם אחיך. אם אתה מתרשם שקיים מרכיב דיכאוני בולט במצבו (ויש לכך סמנים במכתבך), אז כדאי להגיע לאבחון וייעוץ מקצועי אצל פסיכולוג או פסיכיאטר כדי לחשוב האם אפשר להקל על המצב הנפשי כדי שאחיך יוכל להתמודד טוב יותר עם הקשיים הכלכליים. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

השאלה לא הודפסה.

מישהו יודע מה זה רדוקטיל? Reductil

תרופה לדיכוי תיאבון

מהן תופעות הלוואי, למי נותנים אותה, האם אפשר לקחת אותה יחד עם נוגדי דיכאון, בכלל כדאי? במצבי כמובן

שלום אני סובלת מפעילות יתר של בלוטת התריס אני מחכה לטיפול ביוד ראדיואקטיבי עכשיו האנדרוקרינולוג נתן לי אלטרולט לקחת חצי כדור של 10 מילגרם האם הכדור הזה יעזור לי ? או האם יותר כדאי ללכת לפסיכאטר כדי שירשום לי תרופה אחרת שיכולה אולי יותר להועיל מה אתה ממליץ ללכת לפסיכאטר?

למאיה שלום, כנראה שהאנדוקרינולוגית התרשמה שפעילות היתר משפיעה גם על המצב הנפשי ויתכן שיש גם חרדה. האלטרולט הוא מינון נמוך מאוד של תרופה די ישנה. במינון זה איני חושב שיהיו תופעות לוואי. השיקול אם ללכת לפסיכיאטר תלוי בחומרת הסימפטומים והקשיים הנפשיים. אם הם חמורים כדאי לפנות. אם אינם חמורים והטיפול ביוד קרוב איני בטוח שיש מקום להתערבות. שיהיה בהצלחה ושבוע טוב הידש

שלום אשמח אם תענה לי עוד היום. נערה בת 14, חרדה לישון מחוץ לבית, יוצאת לטיול- מה דעתך על רידזין, והאם לקיחת רידזין 5 ימים קודם לטיול עשויה לעזור. איזה טיפול אתה ממליץ באופן עמוק יותר לאחר הטיול. תודה מראש סיסי

רידזין?? לא פחות ולא יותר? מה זה, מצב פסיכוטי? לא הגזמתם?

לסיסי שלום, האם הרידזין נרשם על ידי רופא? בכל אופן זו אינה תרופה שאפשר לתת אותה ללא בדיקה ומרשם של רופא שבדק את הנערה. אני איני פסיכיאטר של ילדים ונוער ולכן אתייחס לשאלתך מאוד בכלליות. הסימפטום של קושי להתרחק מהבית ולישון בחוץ שכיח ובכלל אינו נדיר אצל בני נוער, כך שלעתים זה דבר מקובל ואין בעיה נפשית אחרת ולעתים יתכנו בעיות נפשיות נוספות. לכן המלצתי היא להגיע לאבחון אצל פסיכולוג או פסיכוטר המומחה בילדים ונוער ומכאן להתקדם. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

למה נועד קלונקס, האם הוא מרגיע באופן כללי, אני אחרי חבלה קשה בפנים, וכן נמצאת במצב חרדתי מתמשך, בגלל הימצאותו של אותו אדם שגרם לי לנזק זה ולכאבים אלה, בסביבתי הקרובה. האם כדאי להמשיך לקחת קלונקס לאורך זמן? (בד"כ 0.5 מ"ג - המליץ לי פסיכיאטר אחרי ביקור חד-פעמי אצלו לפני כחצי שנה)

מקווה שסיבלך יעבור ומהר. הקלונקס הוא כדור הרגעה וכשמו כן הוא, הוא מרגיע ומשפיע יחסית באופן מיידי. הבעייה עם הכדור הזה היא התלות שנוצרת ולכן לא מומלץ להישתמש בו לטווח ארוך. הכי טוב יהיה להסיר מעלייך את אותו גורם שגורם לך לחרדה תרגישי טוב, אריאל

שלום, הקלונקס משפיע מהר מאוד אבל החסרון הגדול שלו שהוא ממכר. התרופה אינה מסוכנת בשימוש לטווח ארוך אבל מומלץ ליטול אותה באופן לא קבוע לפי הצורך. למרות שלא כתבת יתכן שאת סובלת מהפרעות הקשורות בטראומה, עברה חצי שנה מאז שהיית אצל הפסיכיאטר, יתכן ויש מקום לפגישה נוספת? שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

היום בשעה 22:00 מתקיים צ'אט למשתתפי הפורום בחדר "אני חרד" בצ'אט ה*בסיסי* של נענע http://chat.nana.co.il/ הצ'אט מתקיים במועדים הבאים: * כל יום שלישי בשעה 21:00 * כל יום שבת בשעה 22:00 * בכל לילה משעה 24:00 לסובלים מנדודי שינה כולם מוזמנים, ישנים וחדשים כאחד!

מה תוכן הצ'ט ?

התוכן לא ממש מוגדר. הצ'ט למעשה הוקם על מנת לתמוך האחד בשני, להתייעץ האחד עם השני, להכיר אנשים שסובלים מבעיה דומה אך גם מקום ליצירת קשרים חברתיים. הצ'ט הוא בעצם שיחה עם אנשים שסובלים גם מבעיות פסיכיאטריות כך אנחנו מרגישים חופשיים לדבר על כל דבר, בין אם על הבעיה עצמה ובין אם לא. אתה כמובן גם מוזמן.

צהריים טובים ד"ר! אני סובלת מבורדר-ליין מקבלת תיגרטול וזיפרקסיה נאמר לי ע"י התיעצות עם רופא אחר שמי שסובל מבורדר ליין לא אמור לקבל זיפרקסה רק מי שסובל מסכיזופרניה יכול להיות שאני סובלת גם מבורדר ליין וגם סכיזופרנייה???? אודה לך על הענותך תודה מיכלי

למיכלי שלום, הפרעת אישיות גבולית היא דבר מורכב ולא אחיד וישנם מספר סוגים. כיוון שעלולים להיות מצבים פסיכוטיים קצרים בהפרעה זו מקובל לתת טיפול עם נוגדי פסיכוזה כמו זיפרקסה למשל. לעתים גם ההשפעה המרגיעה של זיפרקסה עוזרת. לסכום, מה שכתבת הוא נכון אבל לעתים מקובל לטפל עם נוגדי פסיכוזה גם בהפרעת אישיות גבולית. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אולי זה לא כל כך מתאים לאופי הפורום ובכל זאת אשמח לקבל עזרה ממי שמתעסקים בנושא... השאלה הולכת ככה: מי מהבאים אינו דרך טיפול השייכת לגישה הרפואית ביולוגית: א. טיפול תרופתי ב. דה סנסיטיזציה סיסטמטית ג. טיפול חשמלי ect ד. אלקטרו מגנטי תודה רבה לכל מי שיוכל לעזור!

לדעתי ( ב ) בסנזיטיזציה ססטמטית. קשור לטיפול התנהגותית אם אני לא טועה אבל כדאי אולי לשאול בעל מקצוע בתחום. אבל מה הבעיה הכנס את הערך לgoogle- ותקבל תשובה מתאימה.

שלום, לדן, אני שמח שבחרת כינוי והנך מוזמן להשתתף בפורום בכל הנושאים. תשובתך נכונה. כנראה מדובר בטיפול של הורדת הרגישות לגורם לחרדה. כך מי שסובל מחרדת טיסה, מקרבים אותו למטוס. תחילה הוא יושב על כסא של מטוס, אחר כך מתקרב לשדה התעופה, אחר כך עולה על מטוס קטן ועד שהוא טס. כך מי שפוחד מכלבים תחילה מתקרב לכלב קשור אחר כך לפודל ואחר כך נוגע בכלב וכך הלאה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

ד"ר הידש שלום, קודם כל אני רוצה להודות לך על תגובתך ולדעתי אתה עושה מלאכת קודש וגולשי הפורום בוודאי יסכימו איתי. כמו שכתבתי, אני לוקחת את הלוסטראל היום - 11 ימים כבר. הימים הראשונים עברו לי חלק, לאחר 3 ימים מלקיחת הכדור הותקפתי שוב במצב רוח דכאוני המלווה בבכי ובחוסר יכולת לצאת מהמיטה, לאחר שיחה עם הפסיכיטר שלי זה עבר ושוב עברו 3 ימים בטוב וב-3 ימים האחרונים אני שוב ב-DOWN נוראי: מתעוררת באמצע הלילה עם התחושה הנוראית הזו וגם קמה איתה בבוקר והדכאון מלווה אותי לאורך כל היום. האם זו תגובה נורמלית לכדור? האם הכדור עושה לי תגובת היפוך- מרע את מצבי ולא מועיל? או שמא המצב בו אני נמצאת נורמלי? אם כן, מתי הכדור ייתיצב ואני אתחיל להרגיש את הפעילות שלו ועם זאת גם הקלה? שירלי

לשירלי שלום, תודה על המילים החמות. אני חושב שתחושות אלו אינן קשורות ללוסטרל והם שינויים במצבך ללא קשר לתרופה. כמו בשאר התרופות ללוסטרל יש תקופת חביון שבה לא מרגישים את השפעתה ורק אחר כך מתחיל השיפור. תקופת החביון היא בסביבות שלושה שבועות, אחר כך מתחיל השיפור ובמשך כשלושה חודשים ישנה עליה במצב כל הזמן עד להתייצבות. אין ברירה, צריך עוד סבלנות דר' גיורא הידש

הנני מטופל בסרוקסט 50 מ"ג ליום וברצוני להפסיק את הטיפול. שאלתי היא כיצד לרדת במינון בהדרגה כדי לא לגרום לתופעות לוואי?

לגיא שלום, סיום טיפול הוא נושא מעט מורכב ואינדיוידואלי. לכן המלצתי היא שתתיעץ עם הרופא המטפל. סיום טיפול נעשה באופן הדרגתי של הורדת 1/2 כדור כל מספר שבועות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

Among psychiatric medications for the treatment of anxiety, the most commonly used are the minor tranquilizers, starting in 1957 with the introduction of Librium (chlordiazepoxide). In the 1970s the minor tranquilizer Valium (diazepam) topped the charts as the most widely prescribed drug in America, to be replaced by Xanax in 1986. Most of the minor tranquilizers belong to the group called benzodiazepines and are closely related chemically to Librium, Valium, and Xanax. They differ mostly in their duration of action and in the dosage required to achieve the same effect. They have nearly identical clinical effects. The benzodiazepine minor tranquilizers include Xanax, Valium, Librium, Tranxene (clorazepate), Paxipam (halazepam), Centrax or Verstran (prazepam), Klonopin (formerly Clonopin) (clonazepam), Dalmane (flurazepam), Serax (oxazepam), Ativan (lorazepam), Restoril (temazepam), and Halcion (triazolam). All hypnotic-sedatives, including the minor tranquilizers, are habit forming and addictive and can produce withdrawal symptoms or an abstinence syndrome when they are stopped. In the extreme, the abstinence syndrome can cause life-threatening neurological reactions, including fever, psychosis, and seizures. Less severe withdrawal symptoms include increased heart rate and lowered blood pressure; shakiness; loss of appetite; muscle cramps; impairment of memory, concentration, and orientation; abnormal sounds in the ears and blurred vision; and insomnia, agitation, anxiety, panic, and derealization. Obvious withdrawal symptoms typically last two to four weeks. Subtle ones can last months. The short-acting benzodiazepines can produce especially severe withdrawal symptoms, because the drug is cleared from the body at a relatively rapid rate. These include Xanax, Halcion, Ativan, Restoril, and Serax. However, according to expert Louis Fabre in a February 1991 interview with me, tightness of binding to receptors is probably more indicative of addictive potential, and the most tightly binding are Xanax, Halcion, Ativan, and Klonopin. http://www.breggin.com/minortranqs http://www.breggin.com/minortranqs

שלום רב, קראתי את כל מה שנכתב ביומיים האחרונים על נושא התרופות. לצערי לא ממש התפתח דיון. אני חושב שאין זה הגיוני לצרף קישורים או העתקה ממקומות אחרים ולבקש שאתייחס לכל מה שמשהו כתב ברשת, אין לזה סוף. הנושא של הבנזודיאזפינים הוא חשוב ביותר, כולם יודעים שקיים פוטנציאל של התמכרות לתרופות ואין בזה כל חדש. בדיון אפשר לכתוב את הסיכום של הדברים שלמדתם באתרים אחרים או לכתוב מניסיונכם האישי, לדעתי הניסיון האישי חשוב מאוד ולא פחות מהספרות אבל חשוב לציין שמדובר בניסיון אישי. כך שאם יתפתח דיון ענייני ומעניין אני אשתתף ברצון. אשמח גם אם כל אחד מהמשתתפים יבחר בכינוי כך שאוכל להתייחס לכל אדם ברצף מבלי להתבלבל. תודה דר' גיורא הידש

קישורים הובאו על מנת להבהיר שדברינו אינן מבוססים על מידע בילתי מבוסס וכן להרחיב את הפרספקטיבה של המטופלים בכל הנוגע לחומרים שהם נוטלים. ברור שיש חשש ברור מכל הצדדים המעורבים לשחוט פרה קדושה זו. זה מעורר חרדה תהיות פוגע בבסיס האמון בין מטפל ומטופל. אני בעצמי המלאתי בהתקף של חרדה תוך נבירה במאמרים טהציטטוטים אולי עדיף להכחיש את המציאות גם באמצעות הכדורים ואני כמטופל יודע במה מדובר כל אחד יעשה לעצמו את חשבון הנפש לעצמו. הדף הזה יעלם במשך הזמן ללא ציטוטים נוספים באיזהו מקום כולנו מעדיפים לטמון את הראש בחול ולהמשיך הלאה. לתת לחרדה להשתולל פנימה ולא לחוש את ביטויה החיצוניים ממש בדומה לנרקומנים. אם אני לא טועה נראה לי שבזאת תם הדיון לשביעות רצונם של כל המעורבים בי

לפני יומיים נכנסתי לפורום וחיפשתי את ההודעות שלי מתחילת ההשתתפות שלי פה. רציתי לראות אם יש הבדל בסגנון הכתיבה, במשפטים, לראות אם אפשר לחוש בכאב, במצוקה... סתם היה מעניין. בכל מקרה, למי שלא זוכר או לא יודע, 10 ימים אחרי תחילת הטיפול בציפראמיל, חבר שלי נפרד ממני אחרי שנתיים. נאום הפרידה התחיל בזה שהוא כבר לא נמשך אלי מאז ששמנתי. עצם העזיבה שלו כשהייתי המצבי, גרמה לי לחשוב עליו בתור בן אדם קטן, בזוי, חסר רגישות לחלוטין.. ממש גורשתי מהדירה שלנו וחזרתי לגור אצל הורי. קשה לתאר את העלבון. היום, חצי שנה חרי, ממש חסר לי כבר זוגיות, אפילו דייטים חסר לי, משהו שמישהו יתעניין בי, אפילו קצת. כל כך רע לי לבד. חשבתי אפילו להרשם לאיזה אתר הכרויות באינטרנט, אבל יש לי נסיון ממש גרוע עם זה. ולא בא לי שוב. הבעיה היא גם שאני יוצאת עם חברות- כולן חתיכות ויפות (כזה המזל שלי), ואני שמנה ומרגישה נורא עם המראה שלי, ועוד נראית פחות טוב בהשוואה אליהן.. איזה מן סיכוי יש לי? לאחרונה אני הולכת לחדר כושר במן רצון לנקום בגוף שלי, להתעלל העצמי עד שאני ארד במשקל. ברור לי שזה מטופש והרסני, אהל אני מרגישה כלואה בקליפה שהיא לא אני...

אני כל כך מבינה לליבך כי אני באותה סיטואציה. מאז שהתחלתי טיפול תרופתי אנטי דכאוני ובשילוב עם הסטרואידים העלתי הרבה מאוד במשקל ואני שונאת את עצמי על כך. אני מקנא תמיד בחברותי שאין להם כל בעיה ללבוש כל דבר שירצו כשיוצאים לבילוי בעוד אני מרגישה צורך תמידי להסתיר את עצמי. אולי דכאי שנקבל את עצמנו כמו שאנו ובד בבד נעשה מאמצים לשנות את מה שאנו לא מרוצות ממנו. הכי חשוב לזכור, שאת מה שיש לנו להציע וזה האופי והפנימיות אף אחד לא יוכל לקחת מאיתנו שולחת לך חיבוק גדול, אריאל

זו גם חלק מהבעיה אני כבר כמעט חצי שנה בחדר כושר- באה כל יום ועובדת ממש קשה- אני רצה כל פעם שעה!! ו3 פעמים בשבוע גם עושה אימון משקולות של שעתיים!!. זה לא שאני לא יוצאת מהבית בגלל המשקל, אבלל נמאס לי כבר. אני כבר לא מתסכלת על עצמי במראה כי זה ממש מגעיל אותי..

אמרת שההליכה למכון היא כאילו כדי להיתנקם בגוף לדעתי זה בדיוק ההפיך ,את הולכת כי תת ההכרה שלך אמרה לך שכך צריך לתקן את המעוותלהיות רזה ויפה במכון כושר. להיתנקם בגוף כמו שאני מבינה הוא ,לאכול הרבה בלי חשבון שומנים עם מתוק ,ביחד עם חמוץ וכ'ו. בשעות לילה מאוחרות .ולא לצאת מהבית. והנה את יוצאת עם חברות עושה כושר ,,ועדיין יש לך מחשבות שאת לא מספיק מגיעה למה שרצית,,וזה טבעי. אני בטוחה שכל אחת "מהרזות גם לה יש איזה משאלה ופגם ביחס לגופה. תמשיכי לעשות מה שאת עושה ואל תוותרי על זה בשום אופן...! ותוך כדי,, אהבי ופנקי את עצמך איך שאת.! כי את נהדרת מיוחדת ונבונה , ותמיד תהיי כזו! (וזאת אומר מבלי להכירך אפילו רק על פי מה שכתבת)

אף פעם לא הייתי מהזוללות. רק בדיכאון השמנתי תוך זמן קצר (3 חודשים) בגלל זלילות, שהפסיקו ישר עם תחילת הטיפול. הנקמה היא רצון להתעלל בגוף שלי שמאכזב אותי. אולי אם אני אתיש את עצמי עד מוות, יצא מזה משהו. אין לי בעיה עם ספורט, אני הולכת כי אני אוהבת- לפחות זו אחת הסיבות שבגללה חזרתי להתאמן,אבל לאחרונה אני מעבידה את עצמי ממש בפרך.

מעוניינת להפסיק לקחת סרוקסט,לאחר שנה של שימוש. האם לעשות זאת בהדרגה? באיזה אופן?

לאווה שלום, אין ממש חוקים לכך אבל באופן כללי חצי כדור במשך שלושה ארבעה שבועות ואחר כך רבע. אבל בכל מקרה את סיום הטיפול כדאי לעשות עם הרופא המטפל. האם הטיפול עזר לך? שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

לד"ר הירש, תודה על תשובתך. הטיפול היטיב את מצבי,פרט למחשבות הטורדניות,ותופעת הלוואי של חוסר חשק מיני. מלבד זאת ,אני חוששת מנזקים שעלולים להגרם מהתרופה ,שעדין לא נחקרו.

שלום רב, אני נוטלת מזה כשנתיים אפקסור 75 מ"ג משלושה כדורים ביום ירדתי על דעת עצמי לשני כדורים. האמת היא שאני לא מרגישה בדיוק שזה עוזר לי. לפעמים קורה שאני שוכחת ליטול את התרופה יומיים עד שלושה ובלילות של השכחה יש לי חלום קבוע - אני תמיד נמצאת בטיולים בחו"ל והחלום מאד ארוך עם פרטים קטנים ורבים ממש סרט האם זה נורמלי? חן חן על תשובתך

אם את מרגישה שהתרופה לא עוזרת לך אולי תשקלי להפסיק את נטילתה תוך התיעצות עם הפסיכיאטר שלך ? ראי קישורים אשר הובאו לפורום במהלך היממה האחרונה לא חבל ?

לאנבל שלום, עצם העובדה שאת שוכחת ליטול את הכדורים מעידה שכפי שנאמר לך האפקסור אינו ממכר, מה שממכר אף פעם לא שוכחים לקחת ואם שוכחים אז מקבלים תיזכורת בכך שמתחילים לחפש את הכדור.... אם תרופה אינה עוזרת אז כדאי לשקול את החלפתה עם הרופא המטפל. אין טעם ליטול תרופות שאינן עוזרות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אחת לכמה זמן הפורום שעוסק בפסיכיאטריה מותקף ע"י חבורה של אנשים, שלמדו סיינטולוגיה ומנסים להרעיל את כולם ב"תורה" הזו. הסיינטולוגיה היא מקור הרעה. רוצים? תאמינו! אבל איזו מן "תורה" זו שמחנכת לתקוף אחרים, שלא מאמינים בה? ניתן לשכנע בדרכי נועם - לא עובד? עופו מפה! די! נמאסתם!

ולא תוקפים אף אחד רק מנהלים דיון. לא מעניין אותך? אל תשתתף בו ואל תקרא את ההודעות.

נוכחתי במספר הרצאות של סינטולוגים לפני מספר שנים ועכשיו אני נזכר שהם אכן תוקפים את הממסד הפסיכיאטרי ממניעים אחרים וכדי להרחיב את שורותיה של הכת. שיהיה ברור אני לא נציג הכת הזו. כלומר ההערה שלך במקום אבל לא נראה לי שסינטולוגים מעורבים בדיון הנוכחי אלה אנשים שנפגעו אישית מרשלנותם של חלק והמדגיש חלק מהפסיכיאטרים. אין זו במה לתקוף פסיכיאטרים או את הממסד הפסיכיאטרי בכללותו אלא להאיר הבט רשלני של עבודתם בגינו סריה של מסכנים נכנסים למעגל של ההתמכרות לתרופות ללא מוצא ובעלי הממון המיניעים את גלגלי התעשייה הזו מרחויחים על גבם. אישית לא נעים לי לנהל את הדיון בפורום של ד"ר הידש שעושה רושם של רופא רחד אופקים ואחראי ונראה שאין חשש שהוא משתיך לקבוצת הרופאים הרשלניים אבל אולי דוקא בגלל זה היה מעניין שיתערב בדיון באופן אוטנטי ולא מתגונן. חבל שבחר שלא להגיב או להגיב באופן עקיף וחלקי אך זו זכותו ונכבד אותה.

קמתי בשיא המרץ היום. החלטתי לא להשאר בבית, יצאתי, עשיתי את כל הסידורים, עשיתי קצת כיף, קניתי ספרים. יום סבבה, אבל משהו בצהרים השתנה, אין לי מושג מה, עצבות נוראית שכזו. התעלמתי מזה, ניסיתי להיות עסוק כמה שאפשר, אבל זה רודף ולא עוזב. לא מצליח להבין מה מטריד אותי. לא מצליח אפילו להבין מה אני מרגיש, האם זו עצבות? בדידות? כעס? מה? בערב ראיתי סרט, בדרך כלל אני בוכה בסרטים (אל תספרו לאף אחד), לא הצלחתי לבכות, אוף זה עיצבן אותי. האם התרופה הזו חוסמת את הרגשות שלי? מה זה אומר עלי? מה זה אומר בכלל? אני אחכה עוד עד שהיא תפעל באופן מלא ואז יהיו לי רק רגעים שמחים? מין היי כזה כמו שאני חווה? ואז ה"אני" שלי עם כל הרגשות האחרים יעלם? הפגישה עם הפסיכיאטר נדחתה בשבועיים ביוזמתו. הסכמתי לזה. כשהיתי אצלו הוא היה מקסים, מבין ואמפטי. אבל בשיחה שבה דחה את הפגישה, אפילו לא שאל איך אני מרגיש. הוא גם לא זכר מה הוא רשם לי. שיעבור היום הזה מהר, סליחה אם יצא לי ארוך. ערן

לערן שלום, באמת זוהי תקופה מבלבלת, מצד אחד אתה מרגיש כבר יותר טוב ומצד שני עדיין אין השפעה מלאה לתרופה וישנן גם נפילות. אתה תרגיש טוב יותר אבל עוד עלולות להיות נפילות בזמן של ההרגשה הטובה, אני כותב זאת כדי שתהיה מוכן לנפילות או לירידות שיהיו כאשר הרגשתך תשתפר. חוסר היכולת לבכות קיימת פעמים רבות כאשר נוטלים את התרופות נוגדות הדיכאון. אבל שאלתך השניה מאוד מעניינת ואני תמיד שואל את האנשים מה קורה? האם באמת האופי משתנה? בקשתי היא שתשמור את השאלה במשך חודש או חודשיים וכאשר תרגיש טוב עם התרופה תשאל את השאלה שנית. תשאל את עצמך ואת האחרים ואני כבר סקרן לדיון שיתפתח. שיהיה רק טוב ומחר יותר טוב ביי הידש

הי ערן אני מקווה שהיום תרגיש הרבה יותר טוב. צריך לזכור שהדרך לשיפור במצב רצופה עליות כמו גם ירידות. צריך לקחת את הירידות בפרופורציה, להגיד היה לי יום פחות טוב אבל מחר יהיה אחרת. לגבי הפסיכאטר, לא בסדר שהוא לא התעניין בשלומך ובטח שלא זכר את הכדור שאתה לוקח. אני חושבת שכדאי שתבחון את רגישותו בפגישות הבאות ותעשה את ההחלטה הנכונה. ערן, אני מחזיקה לך אצבעות לשיפור ואנו כולנו פה יחד איתך שלך, אריאל

אני קורא את מה שכתבתם לי ואני יודע שזה נכון, שאני צריך להתעזר בסבלנות ולחכות לעליה. אבל כשאני ככה אני לא מצליח לגרום לשכל שלי להקשיב. רצים לי כל הזמן מחשבות וקשה לי לעמוד מולם, לשכנע שיהיה טוב. זה בדיוק כמו לפני שהתחלתי לקחת את הכדורים, אבל עכשיו כבר לא נותר לי כוח להלחם. זה מתיש. אני רואה הכל שחור, לא מוצא טעם בכלום, לא מוצא טעם בחיים. איך זה יכול להיות?????? אני צריך כל הזמן לשכנע את עצמי שמה שאני רואה ומרגיש עכשיו הוא לא אמיתי, אבל זה לא עוזר. אז מה כן אמיתי ומה לא? בחיים לא חשבתי שאגיע לשפל מדרגה כמו זה, זו ממש אומללות. אז שיעבור גם היום הזה ומהר!!!

שלום לכולם, אני רואה שהדיון מעורר הדים רבים וזה כבר טוב ואני בעד. אין לי זמן לפנות לקישורים, מי שרוצה ודאי שיכול. עם זאת הייתי מבקש להכניס קצת סדר לדיון כדי שהדברים יהיו יותר ברורים. הצעתי היא שנעשה מעין רשימה של תופעות לוואי ונזק מתרופות - ישנו הבדל גדול בין תופעות לוואי ונזק. תופעות לוואי הן תופעות הנפסקות עם הפסקת התרופה לדוגמא, פריחה בעור, כאשר מפסיקים את התרופה הפריחה חלפה ושוכחים ממנה. נזק הוא דבר קבוע - אנטיביוטיקות הפוגעות בכליות ונשארת אי ספיקת הכליות גם אחרי הפסקת התרופות וכך הלאה. כמו כן למען הבהירות הייתי מציע להבדיל בין קבוצות התרופות השונות. בנזודיאזפינים, נוגדי דיכאון מהדור החדש, נוגדי פסיכוזה ואחרים. לא להכניס את הכל לסל אחד. ביי הידש

http://www.breggin.com http://www.breggin.com http://www.breggin.com

נוגדי דיכאון החדשים SSRI: http://www.breggin.com/prozac.html בנזודיאזפינים Minor Tranquilizers http://www.breggin.com/benzotoppg.html נוגדי פסיכוזה: http://www.breggin.com/neuroleptics.html Tardive Dyskinesia http://www.breggin.com/tdtrialsettlement.html ריטלין וממריצים אחרים: http://www.breggin.com/ritalin.html ויש שם עוד הרבה

האם למי שיש נטייה קלה לדיכאונות או מצבי רוח מומלץ לקחת זייבן לחודשיים על מנת להיגמל מעישון? מה קורה בתום החודשיים?

למיקי שלום, במקור זיבן היא תרופה נוגדת חרדה ודיכאון. במקרה מצאו שהיא עוזרת גם בגמילה מעישון וכיום יש שימוש רב דווקא בהתוויה זו. ככה זה ברפואה, לפעמים תגליות גדולות נעשות במקרה (כך היה גם עם האנטיביוטיקות). אבל לשאלתך אין שום בעיה בטיפול בזיבן. השאלה היחידה שכדאי להתייעץ עם הרופא המטפל היא האם בגלל הדיכאון כדאי להאריך את השימוש בזיבן. שיהיה בהצלחה עם ההפסקה בעישון הידש

הבעיה היא שהרופא המטפל היא רופאת משפחה מאד חמודה אמנם אבל פחות מקצועית בתחום. יש לי שאלה נוספת: בעבר סבלתי מהפרעת אכילה מסוג בולמיה. כיום אני בסדר אולם חרדה מאד להעלות במשקל עקב הפסקת העישון. האם יש סיכון בלקיחת התרופה בעניין הפרעת האכילה לשעבר? תודה רבה

http://www.effexorxr.com/

http://www.effexorfx.freeuk.com/webdoc6.htm

http://www.dr-bob.org/babble/20030106/msgs/134783.html

אני המום !! הציעו לי להחיף את קסנקס לאפקסור כדרך גמילה וסירבתי. עכשיו אני רואה שהייתי ניזוק גם מהכדור הזה. תודה על המידע !!

אפקסור עדיף פי מאה מקסנקס אין מה להשוות בכלל הכדור עובד פלאים והרבה יותר קל לצאת ממנו מהקסנקס אז אל תיבהלח כל כך

הייתה לי היום פגישה עם הפסיכאטרית. אמרתי לה על כל ההרגשות שלי ועל אובססית הכיחכוך הזה ובסוף הפגישה אפילו בכיתי חרישית. הוחלט לחזור למינון המקסימלי של הרמרון אבל הפסיכאטרית ביקשה ממני לחלק את הכדור. בבוקר לקחת 15 מג ולפני השינה את הכדור הרגיל של ה 30 מ"ג. יש בי רגשות כאלה מעורבים. מצד אחד ישנה הקלה מסוימת כי אולי עכשו הדברים יתחילו להישתנות ולהישתפר. מצד שני, אני מתה מפחד שזה לא יעזור ואז אין לי יותר שום מפלט וגם די מאוכזבת שחזרתי כמה צעדים אחורה. אמרתי לפסיכאטרית שלי היום שאני מוכנה לעשות הכל , אבל הכל בכדי שהרצון לכחכך כל הזמן יעלם ואם זה לחזור למינון מקסימלי של הרמרון שיהיה, רק שזה יעזור לי- אני כל כך מפחדת.

אריאל את מקסימה! עשית צעד כדאי להבריא. אני מבין את החששות, אבל נראה לי (תקני אותי אם אני טועה), שאי אפשר לדעת אם לא מנסים. חוץ מזה את לא צריכה להיות מאוכזבת, זה המצב אז למה לא לנסות לשפרו? אני שולח לך חיבוק ועידוד בתקוה שהימים הבאים יהיו טובים יותר. ערן

לאריאל היקרה, אני מאוד מקווה שתצאי מחוזקת והכחכוך יפסק, כמובן שקיימים חששות אבל תקחי בחשבון שההשפעה לוקחת מעט זמן ולא מיד תראי תוצאות. חוץ מזה יתכן וזה רעיון טוב להעלות במינון לקראת החופש שאת חוששת ממנו. המון אור ואהבה וחיבוק וירטואלי הידש

תודה רבה. גם אתה מקסים ומצליח לרגש אותי כל פעם מחדש תודה לך

לבקשתך שרשור חדש. צורף קישור בעניינן הבנזו. (אגב, האם התבטאתי באופן לא מנומס ?? ). ללא ספק לתרופת פסיכיאטריות השפעות מטיבות. השאלה היא במבט על האם ההבטים החיוביים עולים על הנזקי התרופות המוסתרים מעיני הציבור (בתמימות או בזדון לגופו של עניין לא משנה)

כמה קסנקס אתה לוקח ביום ומי נותן לך מרשם?

אני לוקח חצי מ"ג קלונקס ליום במשך שנתיים. אני לא בטוח אם יש השפעה כלשהי

0.5 מ"ג מינון מינימאלי .רופא מטפל על פי המלצת רופא פסיכיאטרי. זה המינימום שהצלחתי להוריד בכוחות עצמי פחות מיזה מעורר התקפי אגורפוביה ופאניקה. האחרון במהלך נסיון גמילה לפני כחודש. היות תקופות שלקחתי 1 מ"ג או יותר .