פורום פסיכיאטריה

לאחרונה איבדתי את מקום עבודתי, וגם מערכת יחסים שנמשכה כ-8 חודשים וכללה מגורים משותפים. אני מרבה לבכות, כמעט ולא אוכלת, ומתפללת לאלוהים שיקח אותי מכאן... אני על הסף, כך אני מרגישה. נמצאת בפסיכותראפיה כבר יותר מחצי שנה, אך זה לא מספיק לי הפגישה הזו פעם בשבוע... איך אפשר לצאת מזה? ואם אני רוצה כדורים נגד דיכאון אל מי לפפנות? האם ניתן להשיג אותם מרופא המשפחה (כי לפסיכיאטר אני לא אלך) אנא עיזרו לי

בקופות החולים רופאים נקראים "רופאי משפחה" אבל בהרבה מאד מקרים מדובר בעצם ברופא כללי שלא עבר שום התמחות ולפעמים שום השתלמות אחרי סיום הלימודים שלו באיזושהי אוניברסיטה בחו"ל. מה רופא כללי מבין בפסיכיאטריה? בד"כ הרבה פחות מכל האנשים הסובלים שמשתתפים בפורום הזה. אם הרופא *מומחה* ברפואת משפחה זה סיפור אחר אבל ההבדל לא תמיד גדול. יכולים לתת לך בטעות תרופה שגויה או במינון שגוי. אם הרופא אחראי הוא לא יתן כלום ורק יפנה לפסיכיאטר. כשאני שאלתי רופא רגיל בקופ"ח שאלה על ווליום הוא ענה לי "אין לי מושג, אתה צריך לשאול מומחה". כששאלתי על תרופות אחרות הוא חיפש בספר אבל לא תמיד הבין בכלל את האנגלית הקשה שרשומה שם. טוב מה אפשר לצפות ממישהו שמרוויח 20 ש"ח לשעה. אם את רוצה כדורים לכי לפסיכיאטר בלבד.

אבל אני לא רוצה הערכה פסיכיאטרית, אני לא חולת נפש, פשוט בדיכאון

הי גל נראה כי ההחמרה בדיכאון נובעת מגורמים חיצוניים\ סביבתיים כמו הפיטורים או הפרידה ולכן לא בטוח שדווקא כדורים יעזרו פה כי הם לא ישיבו את מה שאבד ( אני אומרת זו בהסתייגות רבה כי אני לא יכולה לקבוע זאת). אני חושבת שמה שיועיל לך הם אותם שיחות שאת הולכת ואולי עכשו בתקופה הקשה כדאי להגדיל את טווח השיחות לפעמיים בשבוע. תרופות פסיכאטריות, עדיף שיינתנו על ידי פסיכאטר ולא רופא המשפחה משום שהפסיכאטר מומחה בזה והוא בעל ידע רב יותר בנושאים הנל. לא מובן לי מדוע אינך רוצה לגשת לפסיכאטר? פסיכאטר הוא רופא כמו כל רופא אחר והיום המודעות לנושא הפסיכאטריה היא רבה יותר והסטיגמה פחותה . אנא שקלי זאת שוב כי אין לך טעם לסבול בהצלחה, אריאל

אני התחלתי לקחת כדורים בעקבות סיבות קרובות לשלך. הם לא מחזירים לי את מה שאיבדתי אבל התחילו להשפיע ולפחות התדירות של מצבי הדכאון הם עם יותר רווחים, ומאפשרים לי לראות את המצב כמו שהוא, ולטפל בזה. גם אני לא רציתי ללכת לפסיכיאטר, הרי אני "נורמלי". אבל זו היתה רק דיעה קדומה. יש היום לפסיכיאטריה את הכלים לעזור לנו, למה לא לנצל אותם? לא היית רוצה לחוות רגעים של שקט, לנשום יותר טוב? רק תלכי, תבררי, ותראי מה יקרה. בהצלחה.

הפסיכולוג שלי טוען שהכדורים הפסיכיאטרים זה "הבלוף הכי גדול של המאה" והוא מעולם לא נתקל בטיפול מוצלח מתחילתו ועד סופו. לטענתו אנשים מקבלים את הכדור מרגישים טוב (חלקם) מפיצים את זה וכך נוצר הרושם שהתרופות הן מועילות. אך לטענתו (יש לציין) הבעיות מתחילות רק אח"כ או שלא מצליחים להפסיק ונשארים כל החיים עם התרופות או שמפתחים תלות או תופעות לוואי קשות או שחוזרים למצב הדכאוני שנהיה רע יותר. אני קצת חושש . אשמח אם אשמע מישהו שיספר על מקרה שהוא מכיר בו הכדורים הועילו גם לאחר הפסקת התרופה.

אני מכור לקסנקס מיוני 1990 . התחלתי ליטול תרופה זו לאחר שהובטח לי על ידי רופא שאינה ממכרת. נהנתי מהשפעתה המטיבה כחודשיים. לאחר מכן ובמשך כ-13 שנה מנסה להיגמל ללא הצלחה כשהאפקט החיובי שהיה בתחילה נעלם. כשלון נסיון גמילה האחרון לפני כחודשיים. קל להתחיל בנטילת התרופות. קשה להגמל. כיום אני לבד עם ההתמכורת ואני לבד.הפסיכיאטרים לא מטפלים בתופעות הגמילה ואינם תומכים תפאות כמכור אתה מצורע. לא זוכה לעזרה מהפסיכיאטרים ולא מהמדינה. גם לגבי תרופות ממשפחה ה SSRI תפעות לוואי הטענה היא שאינן ממכרות. ואין נזקים ארוכי טווח. נראה בעוד מספר שנים. מדובר בתעשייה במגלגלת מליונים ואנחנו שפני הנסיון מדובר בסמים ממכרים אבל חוקיים. שיהיה לך יום נעים.

אז למה הרופאים לא מדווחים על כל הבעיות של הכדורים. גם אני נפגעתי מהכדורים והרופאים מכרו לי אותם כמו אנשי מכירות בלי שום הזהרות. אפילו פה כולם מדווחים על טענות ובעיות והדוקטור לא מזהיר

שאלת אותי שאלה ואני עניתי לך ולא הגבת לזה בכלל ואני מחכה הנה התשובה שכתבתי לך: תאריך: 10-06-2003 01:15 אני שואלת מפני ששמתי לב שהקשרים שלי עם אנשים הם לא קשרים חזקים כמו של אחרים איתם. עם ההורים דודים חברים וזה גורם לי להרגיש כאילו שונאים אותי. ואז במשך שנים רבות רציתי לדעת איך לחזק קשרים כדי שיאהבו אותי אותי גם. אבל אחרי שחיפשתי וניסיתי הכל אז אמרתי לעצמי שכדאי לשאול על מצבים ואז מצאתי מצב היפנוטי ומצב חקירה ועניין אותי לדעת מה המשותף לכולם כדי אוכל להשתמש בכלי שיאהבו גם אותי. אני מבינה שהאמון זה דבר חשוב. נראה לי שיש לי בעיה ברושם שאני יוצרת כי לפעמים כשאחותי או בת דודה שלי צריכה עזרה או רוצה שאתפעל ממשהו שהיא אומרת אני מגיבה באדישות זה לא מעניין אותי באותו רגע וקשה לי להיכנס לחשק שלה לפעול להתפעל להשתתף לעזור להגן עליה ליד אחרים ולעזור וכו. אבל אחר כך כשאני חוזרת הביתה אני מדמיינת איך הייתי עוזרת לה ומצטערת שאני לא יכולה כמו חברות אחרות להוציא מעצמי אנרגיה של טוב. גם כשקורה אסון וידיד טוב נהרג כל הבנות בוכות ומוציאות השתתפות כך שרואים שהם מרחמות ושזה מצער אותם אבל אחר כך כשצריך לישון בלילה אני זאת שלא ישנה מרוב הצער ומחשבות הצער על הידיד שנפטר והן ישנות מצויין. וגם אחרי הרבה חודשים הם שוכחות ואני עדיין בצער שלי. יש עוד דבר שפוגע באמון הלקוי שאני משדרת וזה שאומרים לי שיש סתירות בדברים שאני אומרת אבל כל זה לא מתוך ניסיון לשקר אלא פשוט כי אני לא יודעת להסביר את עצמי טוב ולכן כל הזמן אנשים חושדים בי מחפשים רק סתירות בדברי וכך אני חושבת שהאמון שאני משדרת נפגם. אז אחרי ששאלתי אותך על קשרים ואמרת שצריך אמון בקשרים טובים בין אנשים אני מבינה שכל הדברים האלה שסיפרתי לך עכשיו שפוגמים באמון שאני משדרת הם אלה שגורמים לזה שאין לי קשרים טובים וחזקים כמו שלאחרים יש עם אותם אנשים. מה עושים ?

לחלי שלום, ראשית אני מצטער ומתנצל שלא עניתי לך, כנראה שבגלל הלחץ החמצתי את המשך שאלתך, יופי שאני יכול לתקן. אני חושב שהגדרת יפה מאוד את הקושי, את מרגישה את הדברים אבל קשה לך לבטא אותם באותו הרגע, את מודעת לכך וזה חשוב מאוד. פעמים רבות מצבים כאלו קשורים לחרדה. כאשר החרדה שלנו גבוהה אז אנחנו מגינים על עצמנו ומביעים פחות רגש למרות שהוא קיים. אם נתרגם את הכללי אליך אפשר לנסח את הדברים באופן הבא. את חרדה ולכן כאשר קורה משהו אינך מגיבה כראוי, חוסר התגובה גורם לביקורת ואז החרדה עולה. כיוון שהחרדה עלתה אז גם בפעם הבאה קשה לך יותר להביע רגשות. מעט מסובך אבל הבנת שזהו מעגל סגור. בנוסף, קודים ודפוסי תקשורת הם בחלקם דברים נלמדים, ללמוד כיצד מקובל להגיב בסיטואציה מסויימת וכיצד רוב האנשים מגיבים. לעתים אנחנו מגיבים באופן מאולץ רק כדי לעודד את השני ולשמור על קשר. את הקודים הללו אפשר ללמוד ואפשר לתרגל בחיי יומיום. כדי לצאת מהסבך הזה אפשר כמובן לפנות לטיפול בשיחות-פסיכותרפיה אצל כל מטפל מוסמך. המודעות שלך לדברים יפה וכמו שאומרים זה כבר 90 אחוזים של הטיפול. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

ד"ר שלום אחותי בת 14 מזה כמה חודשים נהנית לחתוך את עצמה בכל מיני מקומות בגוף אני מאוד רוצה שהיא תפסיק עם זה.. למה היא עושה את זה ואיך אני גורמת לה להפסיק

לשולה שלום, איני פסיכיאטר של ילדים אלא של מבוגרים. אבל המלצתי פשוטה, זו תופעה חריגה וחבל שתתקבע, לכן חשוב לפנות לאבחון אצל פסיכולוג או פסיכיאטר ילדים ונוער. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

תודה על האיכפתיות, תודה על שאתה - פשוט אתה , עם כל הטוב השופע ממך. "איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא..."

היי נטע, אנחנו איתך בשעותיך הקשות. גם המלאכים בוכים.... אם לא קשה לך אז תכתבי מדי פעם כיוון שאנו חושבים עליך. הידש

חזרתי. היה קשה, אין מילים שתוכלנה לתאר את ההרגשה ואת מה שהיה. אחד המשפטים שמהדהד לי בראש, משהו שהבת שלי אמרה לי מתוך הדמעות - "אמא, אני זוכרת את הריח שלה" שאלתי - "איזה ריח?" אמרה - "ריח של ....._(השם שלה), לא זוכרת עוד ריח כזה מאף אחת מהחברות שלי" "גם את החיוך שלה" שנשאר מגיל שנתיים, ענק, חם ומלא טוב. ונגמר.

ליבי נצבט בקוראי את ההודעה שלך. אין מילים לסבל ואי אפשר לתפוס את הטירוף הזה. אני שולחת לך חיבוק גדול גדול ומאמצת אותך בחום אל ליבי. אני תמיד פה ותרגישי חופשי לפנות אלי - ת-מ-י-ד!!!! שלך, אריאל

תודה על הכל, כל כך מעריכה את האיכפתיות והרגישות שלך:-)))))) עוד יבואו לך ימים יפים ומוארים!

דוקטור נכבד, אני משתמש בציפראמיל כבר כחודש וחצי, 20 מיליגרם ביום, ונראה לי שכבר ניכרת השפעה. יש לי כמה שאלות: האם נכון שמשתמשים בתרופה רק חצי שנה או שאפשר להשתמש לאורך זמן? האם אחר כך הפסקת השימוש מסוכנת ויש סכנה של תסמונת גמילה? מה הבעיה בקשר לאשכוליות ומיץ אשכוליות? מהי סכנת היפו-מאניה? האם כדאי לעבור להשתמש ב"אחות" המודרנית יותר ציפראלקס? אודה על תשובתך.

היי אני שמח שהציפרמיל עוזר לך, כעת את בהתחלה של תחושת השיפור והמצב ילך וישתפר בחודשיים הקרובים. בדרך כלל אני ממליץ על טיפול של קרוב לשנה, יותר משישה חודשים ואז הסכנה של חזרת החרדה או הדיכאון קטנים יותר. הטיפול אינו גורם לנזק ואינו ממכר. לעתים ישנם תופעות של חרדה כאשר מפסיקים את התרופה אבל לא תמיד ואם מפסיקים בהדרגה אז אין בעיה בזמן ההפסקה. סבלנות, עוד תגיעי לזמן של סיום הטיפול, כעת עדיין קצת מוקדם לדאוג לדברים הללו. פעם ראשונה אני שומע על האשכוליות? איני יודע על מה מדובר. כיוון שהתרופה היא נוגדת דיכאון אז ישנה סכנה של פעילות יתר, עודף מצב רוח טוב (כן יש גם בעיה כזו...), אבל מדובר על מצב בולט ולא קצת, כך שאם אינך סובלת מכך ולא העירו לך על כך, תעזבי זאת. ציפרלקס הוא נקי יותר מהציפרמיל, תכנסי בסרגל למעלה ב"חפש" ותמצאי את ההססבר המדוייק, כבר היה דיון על כך. אם אין בעיה כספית כדאי לעבור לציפרלקס שאינה נמצאת בקופות החולים. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

גם לי נאמר, לא ע"י הפסיכיאטר לא לשתות מיץ אשכוליות

שאלה האם הציפרלקס משפיע על החשק המיני של גבר

אתמול היה היום האחרון שלי בלימודים השנה. לא למדנו כלום ורק חגגנו כל היום . אני לא מאמינה שאני סוגרת שלוש שנות לימודים- איך שהזמן טס. היה לי קשה מאוד אתמול לחייך ולהפגין כלפי חוץ כאילו הכל בסדר כשבפנים הייתי מרוסקת מהאובססיות והחרדות. בתחילת היום חברה טובה שלי באה ושאלה מה קורה איתי כי היא ראתה שמשהו לא בסדר. אחר הצהריים היה לי מסיבה של כל מסלול האנגלית עם כל התלמידים משלושת השנים והמרצים. במסיבה ביקשו מנציג כל שנה לקרוא מילות סיום ואני נבחרתי מהשנה שלי לקרוא וקראתי משהו שכתבי. מאוד היתרגשתי ונראה לי שראו זאת. עכשו אני צריכה להתחיל לחשוב מה אני עושה בבית ואני כל כך מפחדת מזה. בנתיים יש לי מבחנים ועבודות אך אין לי מושג מה יהיה עלי כשכל זה יגמר. הכיחכוך עדיין משגע אותי. אני מחכה בקוצר רוח לפגישה היום עם הפסיכאטרית ונרא מה היא תגיד. קשה לי ככה ושמתי לב שאני גם ישנה המון. אני לא יודעת אם זה בגלל שאני בורחת לשינה או משום שאני אכן תשושה מכל המלחמות הפנמיות האלה והמאבקים אריאל

מזל טוב על סיום הלימודים. איך היתה הפגישה עם הפסיכיאטרית? סוף שבוע טוב

הי ערן עדכנתי על הפגישה בדף הקודם, אבל בטח כבר ראית. תודה על ההתעניינות- נחמד מצידך בן כמה אתה?

שלום רב, אני מלווה את הפורום כבר כמה זמן,נהנית מאוד, קצת החכמתי בעקבות הקריאה אבל עדיין אשמח לקבל עצה מהדוקטור. טופלתי ברסיטל במשך חצי שנה - לדעתי אפילו הורע מצבי בעקבות ,מה שבטוח הוא ששמנתי והטבה לא היתה. הוגדרתי דכאון קל מתמשך ותורשתי . מזה שבועיים שהפסקתי עם הרסיטל האם אני "נקיה" - לקחת תרופה אחרת זה כמו להתחיל מחדש ? או שיש פועל יוצא שמי שלא מגיב לרסיטל מגיב ל...וכאן אני מחכה להמלצתך ד"ר מנסיונך מה כדאי ? ובלבד שלא תהיה תרופה משמינה ואו גורמת להסמקה . בכוונה לא ציינתי מה המליצו לי היות ותחושת הבטן שלי אומרת שאינני מקבלת טיפול נכון. מקוה לתשובה מאירה ומהירה

למתלבטת שלום, אני חושב שהיה נכון להפסיק טיפול עם תרופה שאינה עוזרת ואינה משפרת את המצב. בקבוצה של רסיטל יש עוד חמש תרופות נוספות שהן מולקולות שונות אבל פועלות בדיוק באותו האתר. כדאי לנסות ולשנות טיפול וזה מקובל. לצערי אין תרופה שעוזרת לכולם ולכן לעתים צריך להחליף תרופה. אני נוהג לעבור לתרופה מקבוצה אחרת כמו אפקסור או רמרון שפועלות במנגנון שונה. שיהיה בהצלחה ותמשיכי להנות וללמוד. כל החיים הם לימוד דר' גיורא הידש

דר' שלום רב, לאחר שנה שהנני חולה בלופוס ומקבל טיפול של קורטיזונים ואנטי מלריה + משכחי כאבים החלה הרעה במצבי. בביקורי אצל הרופא המטפל לאחר אובחנתי כחולה בתסמונת CFS ופיברומיאלגיה. המלצת הרופא היה ליטול 25 מיליגרם אלטרול לפני השינה. לאחר 5 ימים של לקיחת אלטרול התחילו להופיע התקפי חרדה קשים מאוד במשך 4 ימים רצופים !!! מה שלא חויתי לא במהלך מחלת הלופוס (בשנה האחרונה) ולא בכלל חיי. כאשר האינפורצמיה עברה לרופא המטפל הוא החליט לאלתר להפסיק את האלטרול ולעבור לחצי מליגרם קלונקס שעה לפני השינה. לפני כ 4 ימים הפסקתי את האלטרול ועברתי לקלונקס. תופעת החרדה עברה כלא היתה. שאלותי בבקשה: 1. האם יכול להיות שפיתחתי התקפי חרדה קשים עקב נטילת האלוטרול? האם ידוע לך על מקרה חריג שכזה? או שזה סתם צרוף מיקרים ? 2. מכוון שביום שהחלפתי את האלטרול לקלונוקס בהמלצת הרופא נעלומו התקפי החרדה האם יש צורך עדיין ליטול את הקלונקס ? (במיוחד שידוע שהכדור ממכר !!!). 3. מהו הטיפול הבא במחלה ? 4. האם תרופה שנקראת גולופין היא רלוונטית למקרה שלי ? 5. הרופא המטפל החליט כי הוא לא יכול להמשיך את הטיפול לבד ובקש שהתיעץ עם פסיכיאטר. שאלתי היא: האם הפברומלרגיה היא מחלה פסיכוסמטית ? והאם מכאן כל הטיפול במחלה יעשה ע"י פסיכיאטר ולא ראומטולוג ? 6. האם עצם הפניה לפסכיאטר אינה פוגע בי להמשך הקרירה שעד המחלה היתה מאוד משגשגת ? חיי בעבודה , רשיון נהיגה, משרד הבריאות, ומילואים ? 7. מרגע נטילת התרופה (קלונקס) אני רוב היום מפהק. האם זה טבעי ? האם זה יעבור ? האם זה חלק מתופעת הלואי של הטיפול ? 8. שאלה חשובה ביותר : האם אני בדרך הנכונה לצאת מהמצב הקשה הזה. מצב שהגעתי אליו בשנה האחרונה ? ובמידה וכן? מה עוד אני צריך לעבור (בגדול) מבחינת טיפולים ומבחינת זמן ? ימים, חודשים, שנים ...? 9. שאלה אחרונה: האם גם שהלופוס בנסיגה יש לקחת פלקוניל כטיפול עזר או מונע ? המון המון תודות ביי תומר

הי תומר ההודעה שלך משכה את תשומת ליבי משום שגם אני חולת לופוס אז נראה כי יש לנו משהו משותף. לא הבנתי אם שינו לך את ההבחנה מלופוס לפיברומאלגיה או שזה בנוסף ללופוס ולתשישות הכרונית? אני אנסה לענות לך לשאלות שהצגת מהידע שיש לי 1.לגבי התקפי החרדה, אני לא יודעת לענות לך אם זה מהכדור או לא כי זה לא בסמכותי אבל התקפי חרדה יכולים לנבוע גם ממחלת הלופוס בעקבות פגיעה במערכת העצבים ואתה צריך לבחון אם יש החמרה אצלך במחלה. אם כן, צריך לבדוק אם התקפי החרדה הם סימפטום או שלא קשורים כלל. 2. עד כמה שידוע לי בעבר נהגו לחשוב כי פיברו היא מחלה פסיכוסומטית אך לא היום. בהחלט ראומטלוג אמור לטפל במחלה ולהיות במעקב צמוד אחריה 3. עצם זה שאתה פונה לפסיכאטר לא פוגע בכלום משום שעל הפסיכאר חלה חובת סודיות רפואית! המקרים היחידים בהם הרופא ראשי להפר את הסודיות הזו היא ברגע שהחולה מהווה סכנה לציבור או לעצמו. אם אתה עדיין חושש, תמיד אפשר לפנות לפסיכאטר פרטי ואז אין כלל בעיה 4. פלקווניל היא לצערנו תרופה " בחתונה קתולית" ואתה בהחלט אמור לקחת אותה גם כשיש רגרסיה במחלה. כשמה כן היא- טיפול מונע!!! איזה מינון אתה לוקח? אני לוקחת 400 מ"ג תומר, אם תרצה לשאול או סתם להשאר בקשר אני פה. יש גם את האתר של אירגון הלופוס ואם תהיה מעוניין אתן לך את הכתובת. ביי בנתיים, אריאל

אדם יקר : שים לב ותקרא שוב ושוב את אשר אכתוב הכל אמת לאמיתה. כסובל מפיברומילגיה שחקר את המחלה יכול לומר לך בביטחון של 100% שמעט רופאים (בארץ) מכירים את המחלה מבחינת אטיולוגיה ומבחינת דרכי הקלת הסמפטומים (מדובר במחלה כרונית ללא ריפוי אך לכך אתיחס בהמשך). פיברומילגיה יכולה להופיעה במכלל של סמפטומים (כשתוצאות המעבדה אינן מצביעות על פתולוגיה ) או יכולה להוות ביטוי נוסף למחלה ראומטית אחרת. מחקרים שנערכו ע"י פרופ' בוסקילה (ראומטולוג ב"ח סורוקה) מצביעים על קשר בין ארועים טראומטים או מצבים של סטרס ממושך או לאחר חבלה בעוד שידרה צווארי. הקשר הוא מתאמי כשישנן השערות שונות על קשר במרה פסיכופיזיולוגית אבל קשה לי להבינם העדר של רקע רפואי. סירבתי לקבל אלטרולט. בירור שערכתי העלה כי בחור המתגורר בספרד שנקבעו לו 100 נכות בגין פיברומילגיה הצליח לרפא את עצמו באמצעות פורמולה של מינרליים שההוכנה על ידי רוקחת ( את שניהם הצלחתי להכיר אישית ). החלטתי ליטול את התערובת בטרם אושרה לשיווק על ידי משרד הבריאות הספרדית (שנת 2000). לאחר נטילת התרופה במשך כשנה + תוסף מזון הנקרא" נוני" התופעות נעלמו לחלוטין גם... וזה ישוב להדגיש לפי בדיקה קלינית. הדרך לריפוי הכמעט מושלם (היות ולעתים ישנה חזרה של הסמפטומים ברמה נמוכה " כאמור מודבר במחלה כרונית). אני נבדקתי קלינית ע"י מומחה אחר אשר קבע שנרפאתי לחלוטין אבל ,כאמור הייתי אומר שכמעט נרפאתי. תרגמתי את האתר באינטרנט של הממציא לעברית לנוחיות הקהל הישראתי וכעות תודה לבחור אשר עזר לי בעת היתו במצוקה. אגב הבחור הזה, מכר את הפטנט והכספים שמרחוויח מושקעים בחקר בהפיברומילגיה. כיום החברה הראומטולוגית בספר מכירה שקיים קשר בין נטילת תערובת המינרלים הזו לבין הפחתת רמת הפיברומילגיה.תהליך הריפוי מותנה בשינוי אורח חיים בעיקר בכל הנוגע לתתוזה. יש מאכלים שמחמירים את התופעה . למחלה יש גם הבט פסיכולוגי . אבל תופעות החרה והדכאון הינן תוצאה ולא הסיבה (כאמור מומחה צריך לערות אבחנה מבדלת היות והגבול בין פיברומילגיה לביטוים של דכאון קליני לעתים תטשטשים ).. ניסיתי לעניין חולים בארץ וכן את האגודה או עמותה של חולי fm ופיברומילגיה אך זכיתי לתגובות של לעג בוז ועד התיחסות אלי כאל נוכל המנסה לשווק מוצר מתוך מניעים מסחריים. ואז ירדתי מהנושא. סופו של דבר כשנתים אני הסמפטומטי. אם כי ברגע שאני חוזר להרגלים שליליים קודמים בתזונה מופיעים ספטומים בצורה קלה לפרק זמן קצר ( כלומר כשמגזים בצריכת יינות, קפה, בשר אדום ומוצרי חלב מוצרים המוכחים כמחמירים סמפטומים או כשעובד מעל 12 שעות ליום ) אבל עם חזרה לתפריט הרגיל והפחתה מויסמת של עומס עבודה המצב משתפר. כאמור אני לא שרלטן ואין לי אינטרס כלשהו לפרסם מידע מוטעה. אגב מ "שיחה" עם לא מעט פיברומילגיה שנטלו את התרופה (בפורומים שונים ). עולךה כי היא הינה יעילה ברור לי שרופאים יטענו שמדובר בתופעת "פלצבו " או "הדבקות פסיכולוגית " של חולה אחד מהשני. שרק יהיה להם לבריאות לרופאים אלה. אם אתה מעוניין בידע נוסף אביא את הקישור לאתר הנ"ל.

שלום רב, אחד היתרונות הגדולים של הפורום הוא שאנשים עם ניסיון באותה הבעיה נפגשים ותורמים אחד לשני. שאלת שאלות רבות, אני אתרכז בדברים הקשורים לנפש ואם יהיו לך שאלות נוספות או אחמיץ דבר כלשהו אשמח להמשיך בשיחות. אלרטרול או אלטרולט היא תרופה ישנה שעדיין מקובלת על הנאורולוגים וראומטולוגים, לדעתי היא לא קשורה לחרדות אולם איני רואה טעם לחזור אליה. הטיפול בקלונקס רצוי שיהיה מזדמן לפי המצב, איני חושב שכדאי ליטול את הקלונקס באופן קבוע במיוחד אם הוא מרדים או מעייף אותך. אפשר גם ליטול חצי כדור כאשר ישנן חרדות. לגבי כל המחלות הראומטולוגיות הקשורות למערכת החיסון, אני חושב ויש מספיק נתונים לראות קשר בין גוף ונפש. לכן טיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי יש להם מקום. איני מכיר אותך כמובן אבל כדאי לפנות לאבחון אצל פסיכולוג שיש לו מודעות לדברים ולחשוב האם יש מקום לפסיכותרפיה. פעמים רבות האבחנה היא של הנאורולוגים או הראומטולוגים אבל הטיפולים הם נפשיים. כך עם תסמונת העייפות הכרונית וגם עם פיברומיילגיה. במיוחד כאשר המחלות וגם הטיפולים עלולים להשפיע על המצב הנפשי. (לסטרואידים גם עלולות להיות תופעות לוואי נפשיות), לכן אני רואה בחיוב את ההפניה לפסיכיאטר ולבדוק האם יש מקום לעזרה והקלה בתחום הזה. הפניה לפסיכיאטר לא תפגע במקום עבודתך (גם אם אתה עובד במקום עבודה ממשלתי או בטחוני), ואין מה לחשוש לרישיון. אני בטוח שלא עניתי לכל השאלות, ואשמח להמשיך בשיחה שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום רב , השבוע שאלתי אותך לגבי ראקוטן ורסיטל -ושיתפתי אותך על התחושות המוזרות אחרי הפסקת הראקוטן.הרסיטל ניתן לטיפול בבעית האכילה שלי, אך לא הועיל ואף החמיר את המצב.היום ההיתי אצל הפסיכאטר שלי -וגיליתי שהוא עוזב. אני מטופלת במרפאת חוץ בבית חולים.וזה ממש מרגיז שהם מתחלפים כל שניה.היו לי תקוות חדשות לגבי הרופא הזה -אבל גם הם התפגגו.סיפרתי לו על התחושות המוזרות-המחשבות על דאגה מפגיעה או משהו רע שיכול לקרות לאנשים קרובים אלי.ועל האישקט והסהרוריות שלי וחוסר האנרגיות וההתמדה. ובסוף ציינתי שאני בתקופת המבחנים וזה מפריע לי וכמובן שזה התחיל אחרי חודש ו3 שבועות מלקיחת התרופה(רסיטל 20 מ"ג) ואחרי שבועיים של הפסקת התרופה ראקוטן.והוא אמר שהוא לא שמע על כזהנ דבר על ההשפעה שמתרחשת בעקבות הורדת כדור.וייחס את זה אולי למבחנים.בכול מקרה אני אמרתי שאני חושבת שהכדורים האלו לא מתאימים לי והוחלט על טיפול בפרוזק 20 מ"ג -הוא היה חסר סבלנות והתעצבן מהתחושות שלי ונתן לי תחושה שהוא לא מאמין לי ואני רק מחפשת תירוצים לא לקחת את הטיפול בגלל הפחד מההשמנה.בכול מקרה באמת הבנתי שהוא התייאש ממני-ויש לי תחושוה שהוא רק רצה להיפטר ממני שאני לא אבוא עם עם שאלות שאני רוצה לדעת על הטיפול.לא, אני מרגישה מוזר לגבי עצמי .לא באמת הוא התייחס אלי ושאל אם אני רוצה פרוזק לאחר שאמר שאין לו פתרונות נוספים. אז אני צריכה להתייעץ איתך.יש לי את המרשם וקניתי אפילו את הכדורים-פלוטין 20 מ"ג. מה אחוז ההעליה במשקל מהתרופה הזאת?למה ? כמה? מתי? האם היא באמת עוזרת להפרעות אכילה? היא תעזור לי להפסיק את ההקאות??? מה תופעות הלואי הממוצעות? אני מקווה שתענה לי בכנות .אני עדיין לא מתחילה את הטיפול -אני רוצה לראות מה אחוזי ההשמנה .

לשני שלום, צר לי על הפגישה הלא מוצלחת עם הרופא, במקומות ציבוריים ובמיוחד מתמחים מתחלפים.... זו השיטה וכנראה הראש שלו כבר היה במקום החדש. כך שאת צודקת רק אל תחשבי שיש לו משהו נגדך או שאת אשמה, פשוט מאוד הוא רצה לסיים את הפגישה מהר ככול האפשר מסיבות שלו.... חס וחלילה איני מצדיק את מה שקרה אני רק מנסה להסביר לפי הכרותי עם המערכת. הפלוטין שהוא פרוזק אינו גורם להשמנה, הוא ממריץ יותר ובאופן הזה אינו דומה לסרוקסט. כך שמכל התרופות הללו הוא הטוב ביותר. פרט לכך תופעות הלוואי הן כמו של הרסיטל באופן עקרוני רק השכיחויות שונות. לכן יש גם סיכוי שהפלוטין יעזור במקום שהרסיטל לא עבד עליך. בכל אופן הדיון אינו תיאורטי, צריך לנסות ולראות כיצד הפלוטין מתאים לך ואלו תופעות לוואי יש אצלך מהפלוטין, תמיד אפשר להפסיק אותו כך שאין זו חתונה קטולית. שיהיה בהצלחה הידש

שלום רב! אז הפסיכאטר לא נתן לי את התרופה הזאת כדיי להפטר ממני ? או מתוך ייאוש? חוץ מזה להפסיק את הרסיטל בהדרגה ? את הרסיטל לקחתי בלילה -כי בלילה אני לא מקיאה ולכן הסיכוי הטוב ביותר שהכדור ישאר בפנים הוא בלילה . יש בעיה לקחת את הפרוזק גם בלילה -גם הוא מעורר?.? האם גם את הכדור הזה יצטרכו לעלות את המינון?? להפרעות אכילה. בכול אופן אין לך את הניתונים של עלייה במשקל מהכדור הזה? אין לי אומץ וגם לא רצון לשאול את הפסיכאטר בטלפון וכך שבגלל שהוא מיהר שכחתי לשאול אותו.תודה על העידוד.

תמיד קשה לי להתחיל לכתוב, משום מה בראשי אני תמיד נמצאת בגוף המכתב ולא יודעת איך להתחיל, אני מתעייפת מהמחשבה שאני צריכה להסביר את קו"ח אז אולי אני פשוט אתחיל מהאמצע ממה שעובר לי בראש בלי יותר מידי הקדמות ופתיחים. אני לוקחת כבר כמעט שנתיים סרוקסט ומודאל. בשבועיים האחרונים אני לא מרגישה כל כך טוב, יש לי לחצים בחזה, קשיי נשימה, מחשבות אובדניות אני מרגישה כאילו אני מאבדת את האחיזה בחיים. השתניתי אני כבר לא רגועה ואפאתית לסביבה כפי שהייתי בשנתיים האחרונות. רע לי ואני מרגישה בודדה. לא בכיתי כבר שנתיים, הדמעות לא יורדות לי ולא משנה מה הסיטואציה, הכל עובר לידי, נהייתי ממש "טפלון" אבל הפלא ופלא לפני שבוע הצלחתי לבכות סופסוף וחשבתי שזה יקל עליי, זה לא! לא היה שום שינוי במינון של התרופות וגם לא שכחתי לקחת- אז מה קרה? למה התחושות הרעות שהצלחתי להדחיק עולות וצפות שוב???? בשנתיים האחרונות הייתי במצב של קיפאון, עמדתי במקום, לא התקדמתי, אבל עכשיו אני מרגישה כאילו הקרקע נשמטת מתחת לרגליי, עוד פעם רצון למות, עוד פעם הרגשה של שינאה עצמית עצומה, אני עייפה, אין לי כח להתמודד עם כלום וזה מה שהכי נורא שאי ההתמודדות שלי עם החיים לא מקדמת אותי לשום מקום, נשארת באותה נקודה מסריחה שאני שונאת ורק הזמן הוא לא עומד במקום הוא מתקדם והטרגדיה הפרטית שלי הולכת וגדלה איתו. הפאסימיות שלי הולכת ומתעצמת עם כל יום שעובר. נראה שהפיתרון (הקל) של הכדורים כבר לא כל כך עובד בשבילי, אני לא יודעת איך להפסיק, לא בטוחה שאני רוצה להפסיק. הפחד מהחזרה לחיים שלפני הכדורים משתק אותי!

לטל שלום, חבל שאת כל כך תקועה במקום, חבל על השנים איני יודע אבל יתכן שהיית זקוקה לזמן הזה. בכל אופן הייתי מתייעץ וחושב על שינוי בטיפול. גם עם הסרוקסט המצב לא היה מזהיר... לכן הייתי קודם כל חושב על פסיכותרפיה קודם תמיכתית ואחר כך עמוקה יותר בנוסף לטיפול התרופתי, בנוסף כדאי לחשוב על שינוי הסרוקסט לתרופה שתתאים לך יותר ותתקדמי אתה. דרך אגב, אי היכולת לבכות היא תופעה ידועה עם הטיפול בנוגדי דיכאון, כך שאולי באופן עקיף אפשר ליחס אותה לסרוקסט. שיהיה רק טוב ותשמרי על קשר הידש

לטל לא הבנתי אומנם מהי הסיבה ללקיחת הסרוקסט , אני גם טופלתי בסרוקסט ואחר כך כשהתרופה לא עזרה כל כך החליפו לי לתרופה אחרת פבוקסיל . בנתיים די בסדר לי איתה. נורא קשה לתפקד עם חיים שהם מלאי תנודות של מצבי רוח, טיפולים ונסיונות להילחם עם עצמך כל הזמן כדי להתגבר על התחושות המעיקות , אני עדין חשה לפעמים ונתקלת ביאוש הזה . מה שחשוב שתדעי א. שאת לא לבד וזה חשוב, ב. שהדברים עולים ויורדים וחוזר חלילה ג. שבכל שעת מצוקה חשוב ליצור קשד עם איש מקצוע , שיעדכן את התרופה שיבדוק מה לא בסדר. ד. אי אפשר להגיד שכל הדברים והמחשבות יעלמו ולא יחזרו לעולם, יש אנשים שנולדו להתמודד מול קשיים בלתי מובנים ( גם לחברה) אלה, החשוב שאת עושה את המיטב שאת יכולה עבור עצמך, שאת יודעת שבדרך כלל באות גם תקופות טובות יותר , ויש עוד אנשים שרואים ומבינים את המקום שממנו את באה. העיקר תעזרי בטיפול.

ד"ר הידש שלום, אני לוקחת כדור לוסטראל 50 מ"ג אחד ביום במשך 9 ימים כבר. האם הכדור ממכר או מפתח תלות? האם הכדור מרדים? מהן תופעות הלוואי של הכדור? תוך כמה זמן הכדור אמור להשפיע? האם ישנם בשוק כדורים "עדינים" יותר מהלוסטראל? האם הכדור פוגע בחשק המיני? שירלי

לשירלי שלום, רישום מלא של כל תופעות הלוואי תוכלי למצוא בכל אינדקס תרופות בדוקטורס או בוואלה. אנסה לענות באופן עקרוני. תופעות לוואי אינן שאלות תיאורטיות, השאלה מה קורה אצל כל אדם באופן אינדיוידואלי. כך הלוסטרל עלול לפגוע בתפקוד המיני אבל שמעתי גם על אנשים ונשים שהתפקוד המיני והדחף המיני התגברו?! כך שצריך לחכות ולראות מה יהיה אצלך, לגבי המין ולגבי כל תופעת לוואי הרשומה בספר. הלוסטרל אינו ממכר, היא תרופה עדינה והיא התרופה "הפופולרית" ביותר בארה"ב בין כל התרופות מקבוצה זו. כך שאת יכולה להיות רגועה ושקטה. אם יהיו לך שאלות נוספות אשמח להשיב. ביי ובהצלחה דר' גיורא הידש

ד"ר הידש שלום, תודה רבה על תגובתך. כמו שכתבתי, אני לוקחת את הלוסטראל כבר 10 ימים, לאחרונה, יש קיצוניות במצבי הרוח ואף אהיה בוטה ואומר - החמרה. האם יש סיכוי שהכדור עושה לי תגובת היפוך, או שמא זה נורמלי ששלושה ימים אני בסדר ויומים ב-DOWN? מתי הכדור יתייצב ואני אתחיל להרגיש את הפעילות שלו? האם לחרדות והדכאונות שאני חשה יש קשר לחוסר איזון הורמונלי אצלי? אתה בוודאי שואל את עצמך מדוע אני לא מפנה שאלות אילו לפסיכיטר שלי. פשוט לא נעים לי ...... על כל מקרה, אני מאוד נהנת לגלוש בפורום וחושבת שאתה עושה מלאכת קודש להרבה אנשים שירלי

היי רציתי לדעת האם סרוקסט לטיפול בחרדה כללית הנו ממכר? כמו כן, האם לאחר שימוש (הבנתי שמדובר על תקופה ארוכה של חצי שנה עד שנה) בתרופה - המצב של החרדה חולף לו? או שהוא חוזר שוב לאחר כמה זמן? מישהוא אמר לי , שהתרופה יכולה לגרום לקיבעון של התופעה ולכך, שהיא תהיה לנצח. תודה על תשובה

סרוקסט אינו ממכר. ההצלחה תלוייה בכך שבמקביל תעבוד/תעבדי על עצמך, אם בעזרת טיפול פסיכולוגי או בכל דרך שהיא, כך שעם הזמן תוכל/י להיפרד מן התרופה.

היי אני מצטרף לתשובה של נילי. הסרוקסט יעזור לחרדות, והחרדות חולפות הבעיה היא שלעתים הן עלולות לחזור ולכן כדי למנוע זאת הטיפול השלם הוא תרופות ושיחות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

הבנתי זאת. אך האם לאחר טיפול של סרוקסט שלחצי שנה - שנה וגם שיחות יש מצב שהעוררות הגופנית או מה שקשור לחרדות ישוב.? האם זה קורה מהניסיון שלך? האם הטיפול התרופתי מעלה את הסיכוי שהקשיים יופיעו לאחר הטיפול והתרופות שוב?

ערב טוב, איך את מרגישה?ואיך עבר היום? אני רוצה לשתף אותך במשהו שמאוד עוזר לי ואולי כדאי שתנסי במיוחד ששבוע הספר בפתח?(אם אני לא טועה). תרכשי את הספר שניקרא-"אל תיקח הכל ללב"-כתב אותו ד"ר ריצ'ארד קארלסון. הספר כולל בתוכו 100 טיפים והצעות לחיים טובים יותר.בהתחלה כשקיבלתי אותו זה נישמע לי זה קיטצי' אבל הוא עוזר.כל בוקר אני בוחרת לי פרק ומיישמת את הכתוב.מאחר וכבר סיכמנו שהבעייה העיקרית שלנו היא-שאנו רגישים מאוד,.ממליצה על הספר ומהר. ממליצה בחום. שגב

שגב המקסימה, תודה על הכל

אני מטופל מזה כשבוע בAlprazolam נגד דיכאון. האם ניתן לקחת ריטלין באופן חד פעמי (כמובן במרשם) לריכוז ללמידה למבחן קשה (דבר עימו קשה לי להתמודד מבחינת ריכוז בלי קשר, ועכשיו, עם גורמי הדיכאון - על אחת כמה וכמה)? האם יש בעיה בנטילת שתי התרופות הללו יחד?

אתה למעשה מטופל בקסנקס, אם הבנתי נכון, תרופה ממכרת מאוד, תסלח לי שאני לאמתייחסת לשאלה שהעלית, אלא רוצה להביא למודעותך שאחכ קשה מאוד להפסיק עם התרופה הזאת. וזה יכול להיות סיוט של ממש. (טיפול בתרופות אחרות יכולות לחסוך לך את הצורך בשימוש בריטאלין).

לרונן שלום, מהבחינה הביולוגית לפי ידיעתי לא צריכה להיות בעיה בנטילת ריטלין באופן חד פעמי. עם זאת מהבחינה המעשית והרפואית איני חושב שיש הגיון רב בכך. הקסנקס=אלפרזולם מוריד את הפעילות הכללית ואלו הריטלין מעלה ומעורר, מה הטעם ליטול שתי תרוופות שפעילות האחת הפוכה לשניה? אני מציע שתתיעץ שוב עם הרופא המטפל. האם ספרת לו על הפרעת הקשב? שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום. אני נוטל זיפרקסה 7.5 מיליגרם. ניסיתי להפסיק לקחת את הכדור לפני כחודשיים והתחילה לי הרגשת דיכאון עים התקפי שגעון.את הכדור התחלתי לקחת עקב מחשבות שווא ועכשיו ציפיתי שכשאני יפסיק את הכדור יחזרו המחשבןת שווא אבל מה שקיבלתי זה גרוע הרבה יותר זה התקפי שיגעון עים דיכאון ולא היה לי את זה לפני שהתחלתי לקחת כדורים. אני מייחס את התופעות האלו לכדור זיפרקסה שכנראה גרם לי נזק שאני יהיה תלוי בו האים ייתכן הדבר? בתודה מראש.

לקרלוס שלום, אני זוכר את שאלתך הקודמת, אני חושב שמסקנתך אינה נכונה, הניסיון שעשית מוכיח את הצורך והחשיבות של הזיפרקסה, אם לא היית נוטל זיפרקסה מצבך היום היה הרבה יותר גרוע.... כעת עשית ניסיון וראית שהזיפרקסה עוזרת מאוד ונחוצה. תשאר עם טיפול זה!! שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום, אני בן 19 ואני סובל מהפרעת דיכאון וחרדה.. הפסיכיאטרית שלי הגיעה למסקנה שאני זקוק לאישפוז,הופנתי למחלקה פסיכיאטרית, שם טענו שאני לא זקוק לאישפוז והמליצו על המשך טיפול בקסאנקס לטווך הקצר ולאחר מכן לעבור לרמרון... (בעבר ניסיתי סרוקסט,אדרונקס,אפקסור,לוסטראל,וציפראמיל) אני נוטל את הקסאנקס כבר 17 ימים.. ורציתי להתחיל עם הרמרון... אני משוכנע כמעט לחלוטין שרמרון עם קסאנקס לא בדיוק הולך ביחד.. מה אתה אומר? האם אפשר להפסיק עם הקסאנקס בפעם אחת ולהתחיל עם הרמרון?

מה אפקסור לא עזר לך??

לאלמוג שלום, באופן עקרוני לא צריכה להיות בעיה בשילוב. לא כדאי להפסיק את הקסנקס בבת אחת מפני שהרמרון עדיין לא "תפס" ויש לו תקופת חביון, בנוסף הקנקס ממכר כך שאפשר להפסיקו אבל בהדרגה. כדי להפסיק את הקסנקס אתה צריך להיות בזמן שהרמרון כבר משפיע ויקח עוד מספר שבועות מתחילת הלקיחה. כך שסבלנות! שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

מנסיון, קסאנקס בהחלט הולך עם רמרון ואין שום סיבה שתהיה סטירה בינהם. קסאנקס הוא כדור הרגעתי שעובד על הטווח הקצר ואילו הרמרון הוא טיפול ארוך טווח. הקסאנקס, בזמן נטילת הרמרון עבור להוות עוד משענת ותמיכה נוספת בהצלחה

בשנה האחרונה אני סובל מחרדות ומכאבי גרון קשים ומעט נפיחות בבלוטת התריס. טופלתי בסרוקסט 50 מ"ג מספר חודשים ללא הצלחה, וכאבי הגרון החמירו, יחד עם בעיות נשימה שהתווספו. בבדיקת דם מלפני מספר חודשים נמצא כי רמת ה-TSH שלי עומדת על כ-1.2. האם יתכן כי אני סובל מפעילות לא תקינה של בלוטת התריס הגורמת לחרדות? והאם יתכן שהסרוקסט החמיר את המצב? בתודה גיא

לגיא שלום, הסרוקסט אינו משפיע על בלוטת התריס. עם זאת פעילות יתר של בלוטת התריס ותת פעילות כן משפיעים על המצב הנפשי. בעיקר תת פעילות של הבלוטה. לפי זכרוני רמת TSH אצלך תקינה, עם זאת בגלל הנפיחות והחשש כדאי לבדוק את בלוטת התריס, גם בדיקה חיצונית ידנית של רופא ואולי הוא יבקש בדיקות דם ומפוי נוספים לבלוטה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

סיכום קצרצר - הגענו למסקנה שלפעמים הרגש קודם למחשבה ולפעמים המחשבה קודמת לרגש ולכן יש מקום גם לטיפול קוגניטיבי וגם לדינמי. ד"ר הידש שאל "מה קורה כאשר יש התנגשות בין הרגש למחשבה? כאשר הרגש (הפחד) אומר לברוח הבייתה ולא להיות בחוץ והמחשבה אומרת שאין ממה לפחד". אני יודעת מה קורה לי במצב הזה - הרגליים נעות באי שקט! מצד אחד רוצות ללכת קדימה ומד שני רוצות ללכת אחורה. בד"כ הרגש ניצח את המחשבה, אבל עכשיו כשהטיפול מתחיל להפשיע עליי המחשבה מנצחת. אני לא נותנת אפשרות לרגש להתקיים. דוחקת אותו הצידה! לדימיון אכן יש כוח עצום! מצד אחד אנחנו יכולים ליצור דימיונות שליליים - 'אני לא אוכל לחזור הביתה', 'אני אהיה בחרדה וכולם יסתכלו עליי' וכו'... אך מצד שני - אנחנו יכולים ליצור דימיונות חיוביים וכאן אנחנו נכנסים לקטע של טיפול בעזרת 'דימיון מודרך'. לדמיין מה יקרה לנו כשנהיה בחרדה. לחשוב על התסריט הכי גרוע מבחינתנו שיכול לקרות. דבר זה עוזר לנו לראות שהשד לא כ"כ נורא כפי שזה נראה לנו לכאורה. על נושא ההיפנוזה אני באמת לא יודעת שום דבר. אני מבטיחה לקרוא ולחזור עם מסקנות. אשמח לקורא עוד תגובות של משתתפי הפורום.

יפעתוש ! אני מרשה לעצמי לקרוא לך כך. אני עוקבת אחר הפורום הזה מדי פעם "אורח לרגע רואה כל פגע " את -נפלאה,קסומה,אינטילגנטית,אוהבת עד כאב את חברייך לפורום, מפרגנת,מלטפת,מחבקת,דומעת, מחייכת,עותקת נשמה,סבלנית,סובלנית בקיצור-בן אדם!! צר לי שאיני מזדהה כולם-חשים כמוני !!!!

למרות שכבר אי אפשר לדעת פה אם זאת התחזות או אמת. תודה! :-)

מהן תופעות הלוואי של ליתיום ?

ליעל שלום, לליטיום יש תופעות לוואי רבות אבל פעמים רבות אנשים נוטלים את הליטיום ואינם סובלים מכל תופעות לוואי. כלומר נושא תופעות הלוואי הוא אינדיווידואלי. תוכלי לקרוא על הליטיום בכל אינדקס תרופות בדוקטורס או בוואלה. אם יהיו לך שאלות ספציפיות אשמח לעזור. ביי הידש

שלום, קבלתי מרשם לתרופה נגד דיכאון והייתי מעוניינת בפרטים עליה. במרשם כתוב :cipralex. מלבד פרטים כגון תופעות הלוואי שלה, לאיזו משפחה היא שייכת וכיצד היא פועלת, אשמח לדעת אם יש לה שם מוכר יותר, שאולי אוכל לזהות. תודה, איילת.

לאיילת שלום, הציפרלקס היא למעשה המרכיב הפעיל של CIPRAMIL=RECITAL. התברר שבציפרמיל יש שני סוגים של אותה המולקולה אשר שונים רק במבנה המרחבי שלהם אולם אחד פעיל והשני אינו פעיל ומעט מפריע. אז הפרידו בין שניהם והציפרלקס הוא הפעיל בלבד, כאשר 10 מג' ציפרלקס שווה ל 20 מג' ציפרמיל מבחינת הפעילות. עם זאת תופעות הלוואי דומות, הציפרלקס מתחיל להשפיע מעט מהר יותר מהציפרמיל בתחילת הנטילה. ועבורך כל מה שכתוב על ציפרמיל נכון גם לגבי הציפרלקס. כלומר תרופה חדשה/ישנה שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום אני לקחתי זיפרסה וגואדון עם סרוקסט וכבר במינונים נמוכים של הזיפרקסה והגואדון התחילה לי הרגשה גרועה של חוסר שקט . רציתי לדעת מה הסיבה לכך תודה

שלום רב, אני שמח על שאלתך למרות שלא הבנתי אותה במדויק, אלו תרופות נטלת ביחד? האם זיפרקסה עם גאודון? בכל אופן מכל התרופות הגורמים האפשריים לאי שקט הם הסרוקסט והגאודון, הזיפרקסה מרגיעה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

איך מגיעים לפסיכיאטר פרטי שמטפל בנושאי חרדה חברתית? אני לא מכירה אנשים שעשו את זה ולכן קשה לי לברר. מישהו מכיר? כמה דבר כזה צריך לעלות בד"כ?

באיזה איזור בארץ את מחפשת? המחירים מאד גבוהים (למישהו טוב). למישהו שהוא מאד טוב יש בד"כ גם זמן המתנה והמחירים בשמיים (קרוב לארבע ספרות לפגישה). בבריאות לא חוסכים. תגידי מאיפה את וניתן לך שמות. אם יש בעיה כלכלית כל פסיכיאטר רגיל מדפי זהב יכול להתאים. יש גם טיפול בחינם דרך הרפואה הציבורית.

שלום ד"ר גיורא ולכולם, סבלתי בעבר מחרדה כללית GAD ומעי רגיז (אין לי מושג איזה מחלה מהם גרמה לשניה) שהיתה מלווה במחשבות אובבססיביות שצריך לכנס לשרותים כל פעם לפני שיוצאים מהבית או אחרי כל ארוחה. כאילו לחכות לשלשול שיתקוף ואכן היה תוקף. בכל אופן, טופלתי באפקסור למשך 5 חודשים ולמרות שהיה קשה להתרגל אליו בהתחלה, האפקסור עזר לי מאוד והחזיר לי חיים נורמלים. את האפקסור הפסקתי (גם זה לא היה קל אבל הצלחתי). הכל היה בסדר גם אחרי הפסקת הטיפול. עברו יותר מששה חודשים מאז ולאחרונה אני שוב פעם חווה התקפי חרדה במשך היום אומנם לא קשים אבל מפריעים לי לתפקד ולהיות שמח. האם חרדה כללית זה משהו שילווה אותי כל החיים? האם אני חייב לקחת אפקסור שוב בכדי להתמודד עם הבעיה? אני לא רוצה שום טיפול תרופתי, הרי הוא לרוב יגרום נזק לגוף בסופו של דבר. שאלה מהצד, האם נירבקסל ממכר או בעל תופעות לוואי מסוכנות? גסטרואנטלולוג המליץ לי לקחת אותו לתקופה ממושכת. אני מודה לך מאוד על התיחסותך ועל תרומתך לאנשים כמוני שפתאום חייהם התהפכו.

לעמי שלום, הנירווקסל ממכרת מעט למרות שלטווח ארוך זו תרופה בטוחה ויש עמה הרבה ניסיון והיא אינה גורמת לנזק לגוף . אני שמח שהאפקסור פתר את כל הבעיות עם זאת יש לי שתי הערות. בדרך כלל הטיפול בנוגדי דיכאון ארוך יותר לפחות בסביבות שנה ואתה נטלת פחות זמן, ושנית כדאי לחשוב על שילוב של תרופות ושיחות-פסיכותרפיה. בדרך כלל החרדה חולפת עם הטיפול וכפי שקרה לך הרגשת בטוב. הבעיה היא שלעתים אחרי פרק זמן ולפעמים שנים רבות החרדות עלולות לחזור.... אבל אנחנו לא נביאים. לכן מומלץ על הפסיכותרפיה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

לד"ר הידש אשמח לקבל את תגובתך לשאלותיי, באותו נושא, אני מטופלת בהפרעת חרדה כללית ( GAD) גם כן, ומקבלת פאקסאט או סארוקסט מזה שנה וחצי. יש לומר שכל התופעות שעמי ציין היו לי ועקב השימוש בתרופות הללו הן אינן עוד. אך לצערי אני מזיעה בלילה באופן מוגבר ומתעוררת מהזעה בכל הגוף . מספר שאלות: האם הזעת היתר היא תופעת לוואי מוכרת משימוש בתרופה זו ? האם מינון שונה מ- 2 כדורים של 20 מ"ג יכול להוות פתרון? האם יש תרופות חלופיות שהיית ממליץ לי לבדוק אצל רופא לעבור לשימוש בהן? האם הפאקסאט ממכרת ?

כמה הערות נירבקסל- חשוב לדעת- מרדים! לכן עדיף לקחת בלילה. לכן לדעתי עדיף לך מודאל. היא מכילה מרכיב של סרביום, שזה למעשה וואליום, לכן יש סכנת התמכרות לדעתי. מעבר לכך לא הייתי מייעצת לך לשלב נירבקסל עם תרופה נוגדת דכאון, היה לי נסיון מאוד רע עם זה.

לא ענית לי לשאלה שלי האם הדף עם הכתמים הגדולים שהונח על הרגל שלי(הפצועה) יכול להיות שאלו כתמי דם? ולא משנה מי הניח אותו ,אמא שלי או אדם אחר(כי האמת לא ראיתי מי הניח אותו כי ישנתי) ואלו לא היו כתמי אוכל(בדקתי) האם זה יכול להיות דם?מה הסיכויים? ונניח שאדם שני לא מכיר שם את הדף עם הכתמים שהיו רטובים! זה משנה? האם יש אפשרות לדם? אנא התייחסי לזה ועוד דבר,אני אכנס לצט מתי שהוא ואחפש עזרה ממך או מכל מישהו אחר

אני רק בעדך צריך לשמור גם עליך

ההיי מה שלומך? כן עניתי, אבל עניתי בשרשור השני ולא בראשון. לדעתי אתה צריך לסמוך ולהאמין על האנשים הקרובים לך. אני מבינה את הפחד אבל אל תיתן לו לאבד את הקרובים לך. אולי הערב אפשר להפגש בצ'אט, תרשום פה הודעה ואני אבוא אם אוכל. בהצלחה לך! ליאה. הנה הקישור לתשובה שלי http://www.doctors.co.il/forums/read.php?f=385&i=131374&t=131127

לא הבנתי את כוונתך שצריך לשמור גם על ליאה,ממה בדיוק?בסה"כ זה פורום ואני מנסה להיעזר בה,אז איך בדיוק היא מסתכנת? אתה סתם רושם שטויות בלי להבין כלום,בלי להבין אנשים וחבל

לזכרה של הילדה המקסימה שגדלה איתנו, צמחה והפכה לנערה מיוחדת. נהרגה היום בפיגוע בירושלים. כל כך כואב. תגיד לי איך לעצור את הדמעות תגיד לי איפה יש עולם אחר לחיות תגיד לי למה אין אמת רק הזיות אז למה לנסות ולהמשיך עכשיו לבכות לאורך הים אין גלים יש עולם שנשבר לרסיסים על המזח תגיד לי איך לעצור את הדמעות תגיד לי איפה יש עולם אחר לחיות כשאנשים רצים אל תופת כמו אל ים אני ארוץ אל תוך האש אם יחזרו משם תגיד לי איך עם המוות אתה חי מסתיר הדמעות בכל לילה תגיד לי עד מתי האש שקוראת לי לא נמצאת שם באמת וזה שנעלם, האם יחזור או כבר מת?!. תגיד לי איך לעצור את הדמעות תגיד לי איך...

לנטע שלום, אני ממש דואג, על מי מדובר? הידש

קיבלתי צמרמורת מההודעה. מישהו יכול לעדכן? ביי מישהי

"פגשתי אותו בלב במדבר יפה שקיעת שמש ללב עצוב ציירתי לו עץ וכבשה על נייר והוא הבטיח לי שישוב הנסיך הקטן מפלוגה ב לא יראה עוד כבשה שאוכלת פרח וכל שושניו הם קוצים כעת ולבו הקטן קפא כקרח..... " הפעם זו נסיכה קטנה ותמימה.. צעירונת כזאת רק בת 19 וכבר לא פה. מתי הגיע השלב שהחיילים שנהרגים קטנים ממני??? רק עשה שחברי כיתתי יסימו את השירות.. יש עוד מעטים שכבר קצינים.. אנא שמור עליהם. ליאה.

אם לא היית משוטטת, לא הייתי יודעת. הכרת אותה כשהיתה ילדה, נכון? תספרי לי איך היא היתה... (כאן, במייל או בטלפון). ואם את צריכה "ביקור עידוד", רק תגידי. (אין צורך לעצור את הדמעות...)

איזו ילדה? האם הכרת מישהו? אנא כתבי ל כי אני דואגת לך

כתבתי לך מייל ואני לא ידעתי אם תקראי אז העתקתי את התוכן לכאן. מאיפה את מכירה אותה??? זה באמת עצוב וכואב שמישהו נהרג בסה"כ מנסיעה באוטובוס. גם חבר שלי נהרג ככה. והכי כואב שאין לזה סוף. כנראה שאנחנו עם שנועד לסבול ולא משנה איפה אנחנו ניהיה בעולם. אבל אולי בגלל שאנחנו שורדים את הסבל אנחנו חיים ועמידים יותר. כי מה יותר גרוע מהרג של אנשים חפים מפשע?? אני מאוד מקווה שתמצאי נחמה לפחות בעובדה. שאנחנו עם חזק ולא נכנע. ולמרות כל המכות הקשות מאוד אנחנו שורדים. וכמו שנאמר באגדה של פסח. "בכל דור ודור באים עלינו לחלותנו....." אבל בסופו של דבר תמיד יש את התקווה. שבאים לחלץ אותנו מהרוע הזה. אם זה הקדוש ברוך הוא, או אם זה מושיע אחר. למרות הכאב אל תיתיאשי ותיהי חזקה. ואני מקווה שתחזקי גם את המשפחה של אותה חיילת. כי אין לנו דרך אחרת להתמודד אלא להמשיך הלאה וליהיות חזקים. ולקוות שאלו הקורבנות האחרונים.

את מוכנה לשתף אותנו? איפה את? כתבת ונעלמת. כולנו דואגים לך. כ"כ עצוב וכואב. מתי כל זה ייגמר?

לד"ר היידיש היי יש לי שתי שאלות אשמח אם תוכל לענות לי עליהן 1.האם ניתן לטפל בocd בעזרת ect? 2.מה ההבדל בין ocd לocpd?

היי שמחתי לקבל שאלות ולענות עליהן. מדובר על הפרעה אובססיבית קומפולסיבית OCD ואישיות אובססיבית. נתחיל מהאישיות, מדובר באדם שמבנה האישיות שלו מאורגן ומסודר באופן קיצוני, הדברים אינם מפריעים לו אישית (לסביבה כמובן זה יכול להיות אחרת), אבל הוא ממלא את תפקידיו בצורה הטובה ביותר כיוון שמקפיד על כל פרט ופרט, חשוב ולא חשוב. הפרעה קומפולסיבית שייכת להפרעות הנאורוטיות או הפרעות החרדה, מדובר על אדם שיכול להיות עם אישיות רגילה אבל יש לו סימפטום-תופעה של מעשה או מחשבה אשר חודרת להכרה וחוזרת על עצמה. כגון רחיצת ידיים, ניקיון בבית, מחשבה שהוא עומד לפגוע באדם אחר, והתופעה עצמה יכולה להיות רק אחת או מספר תופעות חוזרות ומוגדרות והיא מטרידה ומפריעה לאותו האדם. בהבדל מהאישיות ששם מדובר על תכונות אופי שאינן מפריעות לאותו האדם. ערב טוב דר' גיורא הידש

סליחה על ההצקה קודם כל תודה על התשובה אבל לא ענית לי על השאלה השניה ניתן לטפל באוסידי בעזרת איסיטי?דר' גיורא הידש-מנהל הפורום כתב/ה: > >

אני לוקחת פאקסט כחודש בגלל דיכאון קל ועצבנות ובאמת יש שיפור אבל קשה לאמר שפתאום הכל ורוד. בגלל שהכדור הביא לחוסר חשק מיני מוחלט ולבעיות עם הבעל עקב כך הרופא החליט להחליף לאפקסור. יש לי כמה שאלות דחופות,כל מי שהתנסה בכך מתבקש לענות לי כולל כמובן הכי חשוב-דר' הירש 1. כשהתחלתי עם הפאקסט היו לי תופעות לוואי נוראיות עד שהתחלתי בעצת חברי הפורום מרבע לחצי כדור ולשלם.איך להתחיל עם האפקסור?האם התופעות לוואי יתחילו שוב אם אתחיל בכדור? 2. האם לאפקסור אין השפעה על החשק המיני? 3. שאלה שלא קשורה אליי- בתי בת ה 11 סובלת מהתפרצויות זעם ומכעס על כל דבר הכי קטן.האם בכלל כדאי לקחת אותה לפסיכיאטר ילדים או טיפול התנהגותי עדיף?לא הייתי רוצה כלל שהיא תטופל תרופתית תודה מראש

לרותם שלום, המעבר מתרופה לתרופה בדרך כלל יותר קלה, גם לאפקסור קיימת תופעה לוואי של ירידה ברצון המיני אולם בשכיחות נמוכה יותר כך שקיים סיכוי שהרצון המיני יחזור. תתחילי את הטיפול באופן הדרגתי המהירות לא חשובה, חשוב שתרגישי טוב. בקשר לבת, כדאי לגשת קודם כל לייעוץ, אולי אישי אבל כדאי אולי לחשוב גם על ייעוץ משפחתי, אם ישנם שני אנשים הסובלים מהבחינה הנפשית אולי יש מקום לראות את כל המשפחה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

לשוחט

ערב טוב יום קשה עבר עליי היום בעבודה,הרבה עבודה,הרבה לחץ אבל התמודדתי יפה מאוד. אבל כשהגעתי הבייתה עברו עליי רגעים קשים(אני מרשה לך לנחש את הסיבה)! לכן-במקום לקחת קלונקס החלטתי ללכת לבריכה. שיהיה טוב שגב

לשגב היקרה, שמחתי לשמוע ממך, ושמחתי שהתגברת על היום הקשה. אני חושב שכמדיניות לא כדאי להלחם ולקחת פחות קלונקס, אם צריך אז כדאי ליטול לפי הצורך. הכלל הוא פשוט, אם בפעם הראשונה את חושבת על קלונקס אז אל תקחי, אם את חושבת פעם שניה גם לא כדאי לקחת, אבל אם המחשבה עולה בפעם השלישית אז לא להסס ולא להתלבט ולקחת. כלומר לא מהר מדי אבל גם לא להתלבט יותר מדי... שיהיו רק דברים טובים. אולי מגובה 10000 רגל העולם נראה טוב יותר? ביי הידש

היי, איך העולם ניראה משם?אספר לך כשאחזור.ניסיתי להתחמק מהנסיעה,אבל בינתיים ללא הצלחה. לילה טוב שגב

מהו תהליך הטיפול בכדורים אנטי דכאוניים לדכאון לפי תקופות? כמה זמן עד שיש השפעה לכמה זמן ומת י מפסיקים? ואם מישהו שעבר תהליך כזה יכול לשתף אשמח מאוד ?

לאיתי שלום, התרופות נוגדות הדיכאון מתחילות להשפיע אחרי כשלושה ארבעה שבועות, השיפור נמשך כארבעה חודשים ואחר כך ישנה התייצבות על הרמה הטובה. בסך הכל הטיפול בדיכאון ראשון לא חמור הוא כשנה, כיום המדיניות האמריקאית היא להאריך את הטיפול בדיכאון אם הוא חמור או חוזר ביותר משנה. אני מקווה שתרגיש טוב וגם אחרים יגיבו דר' גיורא הידש

אני משתמשת בלוסטרל לטיפול בחרדות כבר כימעט שנתיים. אני מתכננת להפסיק בעוד כחודשיים. זה בסדר לקחת 100 mg לוסטרל כל לילה? ניראה לי שתהליך הגמילה יהיה דיי קשה..

די, אני לא יכולה יותר קשה לי. הכיחכוך הולך נהיה יותר גרוע ועכשו זה נהפך כבר לממש אובססיבי. אני לא יכולה להפסיק לכחכך כל שנייה ואם אני לא עושה זאת אני מרגישה שאני משתגעת. היום ישבתי בצהריים לאכול עם אמא שלי ופתאום היא שאלה אותי למה אני מכחכחת כל הזמן. כשהיא שאלה אותי הרגשתי כמו סכין שננעצה לי בלב ולא ידעתי מה לענות לה אז אמרתי לה מה? אל מה את מדברת? והמשכתי לאכול . אני לא יכולה לספר לה כי אני בעצמי חושבת שאני משתגעת. אני מתעוררת עם זה והולכת לישון עם זה. אני כבר לא יודעת מה לעשות. אולי אני צריכ לחזור למינון המקסימילי של הרמרון כי זה נמשך כבר למעלה מחודש. בנתיים אני מתעוררת כל יום עם תקווה שזה יעבור וכל יום מתרסקת מחדש. באמת שכבר נמאס לי אריאל המאוד עצובה ומיואשת

לאריאל שלום, צר לי שאת מרגישה לא טוב, את מקדישה המון כוחות בלימודים ובעבודה וכמובן בפורום, היכן שאת מתייחסת ועוזרת לאנשים רבים אבל לעצמך קשה לך לעזור. ככה זה "במקצוע" שלנו.... אולי באמת הרמרון זה הפתרון כרגע וחשוב שתרגעי ותרגישי טוב יותר, להשתגע אינך משתגעת אבל את סובלת. קיימת מחשבה שכאשר "משתגעים" אז כבר לא סובלים, אבל זה לא כך. בכל אופן אין מדובר על שגעון אלא על סבל ואת מודעת לכך. הייתי חושב שאולי כדאי לפנות עוד היום לרופאה ולהתייעץ אתה, אולי אפילו בטלפון? מחכה ומחזיק לך אצבעות שתרגישי טוב יותר הידש

אני אתאפק עד יום שישי אז יש לי פגישה עם הפסיכאטרית ונראה לי שאני יודעת כבר מה היא תגיד. מצד אחד אני רוצה לחזור למינון המקסימילי של הרמרון אם זה מה שיעזור לי . מצד שני אבל, אני רואה בזה נסיגה וחזרה אחורה ובנוסף אני מפחדת שאם זה לא יעזור אז אני אכנס למעגל חרדות קשה ואחשוב ששום דבר לא יעזור לי ולא יהיה לי כבר לאן לפנות. בקיצור, זו נבלה וזו טריפה ואני אובדת עצות. היום איך שהתעוררתי על הבוקר הכיחכוך הופיע ואני לא יודעת איך אסחוב את היום. אני בדרך ללימודים עכשו וכל כך לא בא לי. היום זה גם היום האחרון ללימודים כך שאחר כך אני בבית ( חוץ מהימים שאני עובדת) ויהיה לי הרבה זמן פנוי וזה בהחלט לא מועיל אריאל המודאגת מאוד

היי מאחר ואני מכירה את הכפייתיות הזו,אומנם בצורה שונה אבל עדיין מרגישה. אני פשוט מנסה לזרום עם זה וזה נחלש. שמתי לב שזה גובר במקרים מאוד מסויימים כשאני מאוד לחוצה כשאני בבית ובמיוחד מול הטלוויזיה. זה מציק,אני יודעת אבל אין מקום להעלאה במינון הכדורים,לדעתי.כי את תצפי מן הסתם שהכדור יעשה את העבודה ואם לא,תתאכזבי כפליים. תנסי להעסיק את עצמך יותר ויותר-אין ברירה וניראה לי שגם תוכלי להינות מספורט שאת אוהבת.תלכי לבריכה תעבירי את הזמן בכייף. זה ייחלש,אני מבטיחה לך. שגב

תודה רבה על התמיכה- אני מאוד מעריכה את זה

עצוב לי לשמוע אותך, רוצה לחזק את ידיך. את לא משתגעת!!! שולח לך חיבוק וירטואלי תחזיקי מעמד

אפשר רק אחרי בדיקה של השואל. דרך הרשת זאת שרלטנות כי אין דרך לדעת מה המצב הנפשי של השואל. אם זה היה לא נכון לא היית מוחק.

ערב טוב, קראתי את כל הודעותייך ותרשי לי לא להסכים איתך. את נימצאת בפורום פסיכיאטריה ופסיכיאטר הוא רופא שיש לו אסמכתא לתת כדורים,שהרי זהו ההבדל בין פסיכולוג לפסיכיאטר.ואם את נימצאת בפורום שכזה,סביר להניח שהחברה פה ישאלו על מינונים שונים,של כדורים,השפעותיהם וכו'.אם את מעוניינית בעזרה מסוג אחר,כניראה שזה לא המקום. אישית נימצאת פה מעל 11 חודשים ויכולה לומר לך שהפורום מאוד עוזר וכמובן גם מי שמנהל אותו. החברים פה נותנים עצות,מספרים מניסיונם שהוא חשוב,אבל מי שלמד ויודע הוא הדר'-אז את יכולה לתת לו קצת יותר קרדיט. את לא חייבת לקבל את תשובתו של הדר' ואת לא חייבת לנהוג לפי תשובתו.תשובתו היא בגדר המלצה ואת רשאית לעשות איתה מה שאת רוצה. קחי את דבריי ברוח טובה ואל תיכעסי זאת לא הייתה כוונתי. שגב

ברור שאני לא כועסת עליך כי אין לי סיבה לכעוס עליך אלא רק על ד"ר הידש וגם זה רק בגלל שמחק הודעה על רשלנות רפואית בפורום. להבדיל מהידש רוב רובם של הרופאים מאד זהירים. אפשר לראות את זה בפורומים אחרים שמנוהלים ע"י רופאים מכל התחומים. ששואלים מדוע? הם אומרים כי אחרת זאת "רשלנות רפואית" או "שרלטנות" (מילים שלהם). כלומר לא חידשתי שום דבר ורק הבהרתי לשואלים עם מי יש להם עסק. את נעזרת ומישהו אחר ניזוק מדברים שהוא אומר לאנשים מבלי לדעת עליהם דבר וחצי דבר.

לדעתי יש כאן טרול שכותב הרבה הודעות מזמינות. מאחר שיש גם הודעות אמיתיות אנא הגיבו בזהירות הזהרו לא לתת מעצמכם יותר מידי בינתיים

התחזות יכולה להיות לא רק לגבי השם אלא גם לגבי המצב הנפשי. אין לרופא אפשרות לדעת דרך הרשת מה מצבו האמיתי ולכן להגיד תקח, תפסיק, תעלה, תוריד וכו' זאת רשלנות חד וחלק.

הבנו את הנקודה. דר' גיורא הידש

רשמתי מכתב ארוך לליאה ולכל מי שיכול לעזור לי בדף הקודם אז מי שרואה אותו ויכול להגיב אני אודה

היי למה לא באת לפרום? חבל.. תראה להדבק באיידש זה לא "התאבדות" ברגע זה אם כי יכול להיות שתמות הרבה לפני הזמן שתכנן לך אלוהים! לדעתי איידס זה הרבה יותר גרוע ממש שיש לך עכשיו.. פחד מתמיד מכל מחלה קטנטנה כמו שפעת, שהרי המערכות שלך לא יכולות להגן עליך מפני כלום! ואז גם ההורים שלך יפחדו קצת לעזור לך, כי הם לא ירצו להדבק. האם זה מה שאתה רוצה??? אני מאמינה שהעובדה שאתה כותב לנו היא רצון לעזרה, אתה לא רוצה את הפתרון ההוא שבחרת לך ואתה מנסה לזעוק לעזרה לפני שתפנה אליו. יש כאן המון אנשים שרוצים להיות חברים של, והם לא יכולים להדביק אותך בכלום, אז אולי תשאר איתנו תהיה חבר שלנו בנתיים??? ואולי לאט לאט נשכנע אותך ויהיה טוב יותר!! רק אנא.. אל תפנה לאמצעי הקיצוני שאותו אתה רוצה... שלך, דואגת... ליאה.

אז אולי תהייי חברה שלי כאן ותראי לי את הדרך האחרת ותגידי לי מה לעשות כי אין לי כח לרשום כל שבוע את אותו הדבר וגם לא הגבת מה את חושבת על המקרה שקרה לי עם אמא שלי ושאליו סיפרתי ושאלתי מה את אומרת עליו וגם איך אני נכנס לצט איתך בנענע? בצט הרגיל של נענע?נכנסתי לצט הרגיל של נענע ואין שם חדר של חרדות אנא הגידי לי מתיי להיכנס ואכנס לשם עדיף בלילה בשעות מאוחרות האם קראתאת כל מה שרשמתי לך בהודעה האחרונה שלי בדם הקודם? מחכה לתשובתך

הנה רשימת התרופות שאני אמורה לקחת: קונברטין 40 מג דיזותיאזיד דרלין פלקווניל 400 מ"ג סטרואידים ( כרגע 10 מ"ג) רמרון 30 מ,ג מתוך זה אני באמת מקפידה לקחת : פלקווניל 400 מ"ג רמרון 30 מ"ג סטוראידים תודה על המאמץ והנכונות אריאל

לאריאל שלום, אני אשתדל לעבור בהקדם על התרופות שאת נוטלת ולהשיב לך. ביי הידש

המקסים. תודה, אני מאוד מעריכה את זה שלך, אריאל

שלום ד"ר. שאלתי היא כזאת: עם במילא סופנו למות....אז למה כל ריצת החיים הזאת ..דאגות בנקים דירות ארנונה חתונה כסף... דואר שממשיך ובא וטלפונים שמצלצלים.... הרי במילא נמות בסוף אז למה כל הריצה הזאת של החיים???? עם הבן אדם נולד?? אז למה הוא ביכלל מת??? ועם בן אדם מת אז למה הוא ביכלל נולד?? הרי בסוץ נמות כולנו ..... מה הבעיה???!!!!!!! בתקווה שתענה לי.... בכבוד רב. החושב!!!!!!!

שאלות מעניינות. בעובדה שאנו מתים ונלודים מחדש יש הגיון רב. חשוב לרגע אילו לא היינו מתים ומצד שני היו נמשכים להיוולד עוד ועוד צאצאים. הרי, שסופנו היה פיצוץ אוכלסין ואז לא היו משאבים בכלל בכדי לחיות כמו מזון. ע"י ילודה ותמותה תמחדשת נוצר איזון סביבתי. הדבר דומה גם אצל בעלי החיים. יותר מדי ארנבות לדוגמה יאכלו יותר מדי עשב שהוא בבסיס פרמדת המזון ובעצם מפרק חומרים. לכן, ישנם את טורפי האנרנבות שגואגים לשמור על האיון הסביביתי מקווה שהבנת אריאל

שלא כמו יפית אני לא חושב שהשאלה שלך טפשית. גם אני עסקתי בשאלה הזו. יכול להיות שבגלל שהתרופות עכשיו התחילו להשפיע שאלה הזו מעסיקה אותי פחות. פתאום אני נהנה יותר לעשות דברים שאהבתי פעם לעשות. ופתאום הנאה ממשהו שאני עושה מרחיקה אותי מהשאלה הזו. מחשבות הן טובות, אבל לפעמים יותר מידי להתחבט בשאלה לא מביא למקום טוב. תשאר איתנו.

קודם כל אנשים חיים ! הם לא חושבים על זה שיום אחד הם ימותו. הם נהנים מהחיים- כי חיים רק פעם אחת ! חוץ מזה השאלה שלך די מטופשת.

שלום רב, אפשר לענות בקלות, כולנו נולדנו ערומים וכך גם נמות. מה שחשוב הוא מה שעושים באמצע במשך החיים, מה תכלית החיים, מה המשמעות למה לחיות אלו השאלות הקשות. ("כל החיים כולם הם גשר צר מאוד"). לחיים יש סיבה ותכלית וכל אחד חייב למצוא את הסיבה שלו לחיים. השאלה שלך הייתה יכולה להיות הרבה יותר רלוונטית בתקופת השואה והמחנות כאשר האנשים מצאו סיבה ותכלית לחייהם גם בתנאים קשים ביותר. כדאי לך לקרוא את הספרים של ויקטור פרנקל אשר העלה נושא זה כדבר המרכזי ביותר בחשיבתו הפסיכולוגית. "הזעקה למשמעות" לדוגמא. בכל אופן לכל אדם יש את המשמעות והסיבה שלו. מה שלך? שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

מי שלא חושב, לא חי.... חשבת על זה? (התשובה שלך חסרת רגישות).

התכוונתי אם בנוסף אלייך יש מישהו ער ולא חלילה שאת לא רצויה

-------------------------------------------------------------------------------- My name is Steve Whiting. I live in South Yorkshire in the UK. I am 35 years old and am a single parent with four children aged between 7 and 13. Two of my children reside with me. My professional background is in the law. I was first diagnosed with depression in January 1996 and was prescribed Venlafaxine for approximately two years until May 1998, at a dose ranging from 75 mg per day to 300 mg per day. This site was born out of my need to understand whether there was a link between Venlafaxine and the deterioration in my health during the second year of my treatment with the drug when my health alternated between periods when I would experience insomnia, confusion, memory loss, paranoia, stomach cramps, swelling in my hands, involuntary body movements, spontaneous "singing" and, at it's worst, convulsions and hallucinations and periods when I would experience extreme physical illness; dizziness, severe headache (like a knife slicing my brain), nausea and aches and pains in every part of my body. It was only when I undertook the research which led to the publication of this web site that I became aware that what I had repeatedly experienced during this year was a potentially lethal toxic reaction to Venlafaxine known as Serotonin Syndrome, interleaved by periods of severe withdrawal symptoms after I became so unwell that I could not continue to take the medication. Ironically, it was probably this inability to continue to take the medication and the rapid onset of such severe withdrawal symptoms that saved my life. In May 1998, notwithstanding my Doctor's advice, I refused to continue treatment with Venlafaxine and began to wean myself off it in order to minimise the withdrawal symptoms. I have since been slowly recovering, both mentally and physically, from the two year nightmare that I lived through. At the time of writing this web page, I still have problems with my short to medium term memory and my personal energy levels neither of which existed prior to taking Venlafaxine and for both of which there appears to be no other explanation. Following a report by a Professor of Clinical Psychopharmacology in November 1999 which confirmed all that I have said above about my experiences with Venlafaxine, I was granted legal aid (public funding) in order to take legal action against Wyerth-Ayerst, the drug's manufacturer, for damages for personal injuries. This web site, which is maintained and funded by myself alone, was not created for any personal gain but simply to alert and educate both the medical profession and other Venlafaxine patients as to the very real and extreme dangers posed by this drug.

להארי תודה, תודה על המאמר אבל בהעתקה הוא לא עבר טוב, אולי תנסה שנית או תכתוב את הקישור ואקרא במקור? ביי הידש

I was trully sorry to hear about your bad experience with the drug. However, it would be inaccurate to say that those side-effect are valid to everyone. no two man are alike, and so others may find this med very usefull. I don't know this med but this is what i think about all kinds of tretments. what is good for you can be bad for others and v.s one needs to be very carefull and aware yours. Arial

ההעתקה עברה מצויין למה אתה אומר שלא עבר??

להארי שלום, אצלי כל השורות מבולבלות ואי אפשר לקרוא את המכתב ברצף, יתכן ואצלי ה VIEW שונה באקספלורר. האם אתה יכול לשלוח את הקישור? הידש

שלום לפני כשנתיים וחצי עברתי תקיפה מינית שהמשיכה והובילה לניצול מיני במשך 10 חודשים ע"י אותו אדם, ומלפני שנה וחצי המחשבות לא מפסיקות לרדוף אותי והגועל כשאני במגע מיני עם גבר ולא נהנית בכלל. אני גם סובלת מבולימיה כ5 וחצי שנים ולא מצליחה לצאת ממנה. למרכזי סיוע אני לא אלך . יש לי חבר כמה חודשים , אני לא יודעת אם כדאי לספר לו מה עובר לי בראש כשאני במגע איתו. מה לעשות..

לאורית שלום, אני בהחלט חושב שכדאי ללכת לטיפול, את סובלת והטיפול יכול להיטב ולהקל עליך רבות. בקשר לחבר אני לא חושב שזה הכל או לא כלום, אפשר להתקרב לנושא לאט לאט ולראות כיצד הוא מגיב. ככול שהקשר יעמיק אפשר לספר לו יותר. כלומר, מלבד השאלה האם לספר או לא תמיד ישנן שאלות של מה לספר, מתי לספר וכיצד לספר. ולכך את צריכה להיות חכמה וסבלנית. יתכן ואת רוצה לספר לחבר כיוון שאת מחפשת וזקוקה לשתף משהו במה שעברת, לכן יתכן שעדיף קודם לספר זאת למטפל מקצועי מאשר לחבר שאיני יודע כיצד הוא יוכל להתמודד עם הדברים. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אורית היקרה ראשית אני כן חושבת שאת צריכה לקבל סיוע ואין בושה בזה. את צריכה להבין שאת לא אשמה בכלום ושהטיפול יכול להחזיר לך מאיכות החיים שנאבדה לך בעקבות אותו הארוע. זה מפריע לך בזוגיות ואין פלא ולכן טיפול על בסיס שיחות יכול להועיל לך מאוד. כדאי לספר לחבר ולא להסתיר. אם הוא באמת אוהב אותך הוא יבין אותך ואז גם יהיה יותר עדין ומתחשב ואת תרגישי יותר בנוח ושאת לא צריכה לעשות הצגות. אורית אני יודעת שיותר קל בדיבורים מאשר במעשים אך האמיני לי שהצעד הראשון הוא הקשה ביותר. אם עשית אותו- פנית לטיפול, את על הדרך הנכונה בהצלחה אריאל

אני חושבת שאני כן אלך לספר לו, כי באמת נמאס לעשות הצגות, אני לא יודעת איך הוא יקבל את זה, אני רק לא רוצה שמעכשיו כל פעם שנהיה ביחד או נהיה במגע הוא יסתכל עליי בצורה שונה או שיהיה בנינו מתח כזה , זה הפחד שלי, שהיחסים שלנו ישתנו. אבל אני מרגישה צורך שידע . בכל אופן אני רוצה ללכת לשיחות כבר המון זמן , כדי לנסות איכשהו להוריד את זה מעליי.אני מאמינה שאני עוד אלך ,אני רק כל הזמן דוחה ודוחה את זה ..אולי בתקווה שזה יעלם מעצמו אבל לא. וגם בגלל הבולימיה רציתי ללכת לשיחות, אני אני גם לא כ"כ מבינה איך שיחות יעזרו לי להפסיק עם ההקאות, כי כשאני עם עצמי אף אחד לא יכול לגרום לי להפסיק.. תודה !!!

אני לוקחת את פלוטין במשך השנה האחרונה. אני מאוד רוצה להיכנס להריון אבל יש בי אי שקת רב וחשש שהתרופה יכולה להשפיע על התפתחות העובר. אשמך מאוד לקבל תשובה על שאלתי: העם לקיחת התרופה מסוכנת בצורה כלשהי בהריון. תודה רבה

לאסיה שלום, תמיד זו שאלה קשה מפני שהבחירה היא בין שתי אפשרויות לא טובות. עדיף הריון בלי תרופות אפילו שלפי המידע שביידנו הפלוטין בטוח. ועדיף הריון בלי חרדות. לכן השאלה היא תמיד יחסית. לכן כדאי להתייעץ עם הפסיכיאטר המטפל. אם את נוטלת את הפלוטין כבר שנה ומרגישה בטוב אולי כדאי להפסיק אותו? הפלוטין בטוחה בהריון ואינה גורמת נזק לעובר או לאם. עם זאת תמיד ישנם דברים חדשים, לכן לפני כל החלטה מעשית לגבי אשה מסויימת אני בודק שוב במרכז לטרטולוגיה בהדסה ירושלים. שיהיה בהצלחה והמון אושר דר' גיורא הידש

היי, אתמול והיום המצב לא הכי טוב. הרגשתי שוב את אותן התחושות של חוסר שיווי משקל. מודה באשמה-לקחתי חצי קלונקס.(0.25 מ"ג)והרגשתי הרבה יותר טוב. אני לא ממש יודעת את הסיבה.זה יכול להיות כמובן בגין הפסקת הכדורים אבל זה גם יכול להיות בגלל הלחץ שאני נימצאת בתקופה האחרונה בעבודה.ואם זה לא מספיק אז גם הודיעו לי שאני צריכה לטוס שוב לאירופה.נחמד אה?ועוד במצבי-:) הנסיעה מפחידה כמובן.בפעם הקודמת פחדתי בגלל הכדורים והיום בגלל חוסר הכדורים. דר' הידש-יכול להיות שאני צריכה לקחת כדורי הרגעה מידי פעם,כי האופי שלי הוא כזה שהכל צריך להיות פרפקט.הכל צריך לדפוק איך שאני רוצה,ואם לא-מתחיל הבלאגאן. למדתי עם השנים להכניס פרופורציות,אבל כניראה שלא מספיק ולכן השאלה שלי היא-האם יש כדור הרגעה שאפשר לקבל מרופא משפחה.כדור שלא ממכר.אני חושבת שענית לי פעם,אבל אשמח אם תוכל לעזור לי שוב. תודה שגב

מה היית אומרת למישהו שהתרגל ל-6 מ"ג או ל-12 מ"ג?

לפסיכיאטרים אין שום יכולת לאבחן ובוודאי שלא לטפל בחולי נפש כמוך וכמוני. למעשה הם דומים לנו ואולי יותר גרוע. חלק גדול מהם מכורים בעצמם לכדורי הרגעה (יש לי הוכחות בדוקות).

יתכן שזה בגין הפסקת הכדורים ויתכן שזה בגלל העומס יתר בו את נמצאת. מבחן המציאות יתן את התשבות. אם זה נמשך או שזה היה אפיזודה חולפת. בכל אופן,לא נורא לקחת כדור הרגעה מדי פעם ( תראו מי שמדברת, אני בעצמי לא עושה זאת) ואולי אף כדאי מאשר לסבול. איזה כיף לך שאת נוסעת- הייתי מתחלפת איתך. את יכולה לקחת איתך לנסיעה כדורי הרגעה לכל מקרה.....את לא חייבת להשתמש בהם אך זה נותן תמיכה וגיבוי פסיכולוגי שיש לך אותם בהישג יד. שגב, אני גאה בך על כל יום שעובר עם כל התקדמות שלך. שמרי על עצמך והמשיכי לעדכן אותנו אוהבת, אריאל

רק אחרי גמילה של מינימום חצי שנה יעלמו לך רוב התופעות

היי מה קורה? האם את מרגישה יותר טוב? אני מצטערת,אבל רק היום קראתי את אשר כתבת לי. אני מקווה שעכשיו יותר טוב. תעדכני אותנו. שגב

שגב המקסימה אני רוצה להגיד לך שיותר טוב אךלצערי לא.זה כל כך מדהים שהיום כשהייתי בבית הספר ולמדתי כמעט ולא הרגשתי בזה ואיך שהגעתי הביתה הכיחכוך התגבר ולא נותן לי מנוח. ממה אני כ ל כך מפחדת? מדוע החרדות? והכי חשוב, מדוע זה לא נותן לי מנוח? אני כבר כל כך מיואשת- נגמרים לי הכוחות ובעיקר המצב רוח אריאל

היי גם אצלי הבעייה מתחילה בבית-זה מדהים.ניראה לי שאחרי העבודה אני צריכה להמשיך לעבוד ולא בבית ואת תמשיכי ללמוד ולא בבית או שנחפש איזה שהוא מקום אחר-ולא בבית. מה דעתך?-:) שגב

שלום רב! לפני קצת פחות מחודשיים התחלתי לקבל טיפול ברסיטל 20 מ"ל(אני זוכרת שלא מזמן גם שיתפתי אותך על החשש שלי מהשמנהוהראתי לך חומר שתומך בעליה במשקלבמעורבות סרוטונין).השאלה שלי היא כזאת: המשכתי בטיפול בידיעה שאם תתרחש עליה במשקל אני כבר אקזז אותה ,ובאותו זמן לא חשתי עליה במשקל.הכדורים נתנו להזכירך לטיפול בחלק מהסיפטומים של הפרעת אכילה.לפני שבועיים הפסקתי לקחת כדורים בשם ראקוטן לטיפול באקנה(טופלתי בכדורים אלו 40 מ"ל במשך חצי שנה מרופא עור ותחת בדיקות דם אחת לחודש ואכן יש שיפור ניכר במראה העור שלי.אולם,לאחר שהפסקתי אותם,אני מרגישה חסרת מצב רוח ,ותחושת אישקט וחוסר כוח ללמוד ולהשקיע כמו פעם(פשוט חוסר באנרגיות) וכול מיני תחושות מוזרות בגוף.כך שהיה חודש וקצת שהראקוטן והרסיטל נלקחו במקביל.הטיפול ברסיטל גם לא ממש עוזר בהפרעות אכילה ואני מוצאת את עצמי אוכל פחות אבל חושבת ועסוקה במראה ועל המאבק במס' הקילו שאני צריכה לרדת כדיי להיות מרוצה.לשאלתי האם יתכן דבר שכזה? האם כדאי לבקש מהפסביכאטר שלי שאני נפגשת איתו עוד שבוע להחליף טיפול כי הוא דווקא מעוניין להעלות? האם כדאי לי בכלל להחליף טיפול עכשיו באמצע תקופת הבחינות לנוכח הידיעה שיש תקופת הגמלות מתרופה זאת? ועוד שאלה אחרונה .אני מעוניינת לטפל בהפרעהשלי האם אתה יודע על מרכז כול שהוא שמטפל בהפרעות אכילה למבוגרים דרך קופת החולים כללית ולא מקומות פרטיים וגם לא תל השומר? תודה.....

לשני שלום, אני מאוד חושש מראוקוטן כיוון שהם משפיעים גם על הנפש והאינטראקציה שלהם עם רסיטל עדיין לא ידועה. כלומר אי אפשר לדעת כיצד ישפיעו שתי התרופות הללו כאשר הן ניטלות ביחד על הנפש. אני הייתי מציע לחכות מעט עם החלפת התרופות, כדאי לחכות בערך שלושה ארבעה חודשים מתחילת הטיפול ובמיוחד כאשר את נכנסת לבחינות. אחר כך אפשר יהיה לחשוב על החלפת הטיפול אם עוד יהיה צורך. ברמב"ם בחיפה יש מרכז טוב לטיפול בהפרעות אכילה אצל מבוגרים. הצלחה בבחינות ובהכל הידש

אריאל תודה שחזרת אליי-זאת תמרי.מה שכתבתי רשום בנושא :"ייאוש" וזה בדף הקודם אני חושבת שכתבתי את זה ב-9/6/03 או יום לפני כן ב-8/6/03.תתיחסי גם למה שרותם כתבה כי אני לא כל כך מסכימה איתה.למשל היום אני כבר הרבה יותר בסדר מהיומיים האחרונים ככה זה אצלי בגלים.תודה רבה על ההתייחסות אני קוראת המון התיחסויות שלך לאנשים ואת ממש מדהימה בעזרה שאת מגישה.תבורכי בהמון שמחה אושר ומצבי רוח טובים כל חייך!. תודה וכתבי לי אני מחכה

תמרי המילה דכאון לעיתים נשמעת כמילה של משוגעים!!! הידעת כי חולה במחלה כרונית כלשהי- למשך זמן, רובם "נופלים" לדכאונות דיכאון זו אינה מילה רעה, רוב האנשים חוו בחייהם דיכאון מסיבה כלשהי אינך חייבת להסכים עם כל מה שהאנשים כאן כותבים לך זה גם בסדר! אני שמחה שהיום את מרגישה יותר טוב, הנה השיפור- תמשיכי בדרך הזו אבל חשוב לי להבהיר כאן כי דיכאון אינה מילה רעה לעיתים דיכאון נותן לך פרספקטיבה שונה לחיים. תחשבו על זה :)

תודה על כך המחמאות- גרמת לי להסמיק. הגבתי לך בהודעה למטה תרגישי טוב, אריאל

כתבתי לדר' הידש ב-9/6/03 ואכן קיבלתי ממנו תשובה אבל הייתי רוצה שאנשים שכותבים כאן יכתבו לי גם על-מנת שזה יחזק אותי.אני מאוד מעריכה את מה שאנשים כותבים כאן שהרי "אין חכם כבעל נסיון" אז... אנא ממכם כיתבו לי זה יעשה לי המון טוב! תודה רבה לכם תמרי.

היי תמרי קראתי מה שרשמת לפי מה שנראה את נמצאת במצב של דיכאון ועליך לקחת את עצמך בידיים. כמו שהד"ר אמר בהחלט מומלץ לפנות לרופא פסיכיאטר או לפסיכולוג מוסמכים. אלו יכולים לחזור איתך אחרוה ולהבין מאיפה התחילה הבעיה. במיוחד שמדובר באכילה כפייתית זה בד"כ תוצאה של דיכאון. את אינך מרוצה מעצמך, קשה לך עם זה שאת עולה במשקל, את לא מוצאת גברים הלווווווווווווווווווווווווווווווווו תתעוררי קחי את עצמך בידיים את בת 35 לא בת 80 יש לך עוד חיים שלמים לפניך. אולי העבודה שלך לא טוב לך שם? אולי הסביבה שאת גרה בה? אוןלי ההורים/משפחה תשבי מה מפריע לך ומאיפה נובעים כל התסכולים הללו הרבה הצלחה טפלי בעצמך את יכולה לצאת מזה-תלוי ברצון שלך ובדרך הטיפול רותם

היי רותם! ראשית כל עליי להודות לך על התיחסותך.זה מחמם את הלב במיוחד בתקופה שאני כפי הנראה צריכה קצת תשומת לב.לעינינו אני לא בטוחה שזאת מחלת דכאון.אולי דכדוך.הנה היום קמתי בבוקר ואני הרבה יותר בסדר מאתמול.אני לא מסתגרת בבית, אני מדברת עם אנשים צוחקת באמת שהרבה יותר בסדר לי.האכילה היא בעיה של שנים שאני מתמודדת איתה.בעבודת מחקר על הנושא לא כל מי שאוכל הרבה ואפילו בצורה כפייתית הוא בדכאון.יש אנשים שמאוד מסופקים מחיי הזגויות שלהם ומהעבודה והם לא בדכאון. באשר לעבודה את צודקת אני כבר 10 שנים פה והרבה פחות מעניין לי מפעם אבל ספרי לי את לאן בדיוק אלך כשהמצב הוא כל כך קטסטרופלי מבחינת מציאת מקומות עבודה.אני אומרת תודה על מה שיש ומנסה למצוא עניין בקריאת ספרים,שחייה בבריכה ג'וגינג עם חברות ועוד כל מיני דברים כייפים.בטח עכשיו מצטיירת לך תמונה של אחת שהחיים שלה ממש אחלה ומה אני בדיוק רוצה אבל משהו חסר לי וזאת כנראה אהבה אמיתית אבל אין לי מושג מאין תגיע?קשה לי לראות זאת היום? בכל מקרה רותם תגיבי גם על מה שכתבתי עכשיו זה בכל מקרה עוזר. תודה

אולי תעלי את הדברים שוב כי אני לא מצאתי את זה אריאל

אריאל האם מצאת את מה שכתבתי?

יפעת את בהחלט צודקת בקטע שמוטל עלינו( אם אנחנו רוצים להרגיש טוב) לנסות לחשוב חיובי על מנת להרגיש חיובי אבל- בנוגע לדוגמא שנתת עם המשיבון:למה בן אדם אחד ישר חושב:"היא לא רוצה לענות לי..לא אוהבים אותי וכו'" ואילו בן אדם אחר ישר מניח שברור מאליו שהיא פשוט לא היתה ליד הטלפון ולכן לא שמעה את הצלצול... מה גורם להבדלים כאלו בין בני האדם? גם ד"ר הידש אמר שהרגש קדום יותר מהמחשבה. כלומר-הרגש הוא הראשוני! הויכוח שלנו הוא בעצם על האם המחסור הכימי גורם לרגשות שליליים או למחשבות שליליות!לדעתי-קודם בא הרגש ואח"כ פירוש של הרגש קרי:מחשבה.... אשמח להמשך הדיון...

http://www23.brinkster.com/icall/forum/forum.asp?FORUM_ID=3

http://community.walla.co.il/ts.cgi?tsscript=f/index&forum_id=2726&cat_id=504

יערה, תודה שהעברת לפה את ההודעה כי היא נעלמה בין הדפים הקודמים...אני אעשה מעין סיכומון קטן למי ששכח או לא קרא עדיין - * כולנו מסכימים על זה שכדי להרגיש חיובי צריך לחשוב חיובי. * הויכוח שלנו הוא בעצם על האם המחסור הכימי במוח גורם לרגשות שליליים או למחשבות - מה קודם למה? הרגשות או המחשבות? בקשר לדוגמה שנתתי לפי דעתי ההבדלים בין שני האנשים הם במחשבות. החד חושב דברים שלילים, בעקבות שינוי כימי במוח או משבר שעבר, וזה גורם לנו להגיע למסקנות שליליות וכתוצאה מכך גם לרגשות שליליים. נקח לדוגמה איש שהולך ברחוב ורואה נחש. הדבר הראשון *לכאורה* שהוא יעשה זה - יבהל! אבל למה הוא יבהל? כי יש לו מחשבות קדומות במוח שאומרות שנחש מסוכן, מבהיל, מגעיל, פעם נחש הכיש חבר והוא מת וכו'... גם כאן באה קודם המחשבה לפני הרגש. נקח לדוגמה גם חרדה. החרדה לא נוצרת מהשינוי הכימי לפי דעתי. אלא נוצרות מחשבות שליליות שגורמות לחרדה. לדוגמה בחרדה חברתית - האדם חושב שכולם מסתכלים עליו, בוחנים אותו ואז הוא מתחיל להרגיש חרדה ובאים הסיפטומים הגופניים. זה לא שקודם הוא חרד ואז הוא מתחיל לפרש את זה בכל מיני מחשבות. אני עדיין אשמח לקבל דוגמה שמראה אחרת כדי שאולי אצליח להבין את דעתכם, כי אני עדיין חושבת שיש קודם מחשבה ואז מגיע הרגש בעקבות אותה מחשבה.

ליפעת שלום, הדוגמא של הנחש מצויינת אבל אפשר להראות בה בדיוק את ההיפך. אם אראה לך באקווריום נחש לא ארסי, או אוציא אותו, רוב האנשים יפחדו ושום הגיון או הסבר לא יעזרו... הרבה אנשים לא ראו נחש בחיים ופוחדים מאוד, כנראה שישנו משהו קדום במבנה הרגשי שלנו שבו נחש מתחבר עם פחד ורגשות לא טובים. הנחש הוא יצור סמלי. כלומר אנחנו מרגישים בסימבול של הנחש. ישנם הקשרים סימבוליים רבים לנחשים. כך נחש מתקשר עם ארס ומוות, אבל סמל הרפואה הוא גם כן נחש-הארס במינון מתאים מרפא... הנחש מתקשר גם לאבר המין הזכרי לפי תורת החלומות של פרויד ושוב מפחיד. כל הרגשות הקשורים לסימבולים הם קיימים גם אם אסביר לך במשך שעות שאין מדובר בנחש ארסי... מי קודם? הרגש או המחשבה? ביי ותודה על הדיון המעניין הידש

אני בתחילת ההריון ולוקחת פרוזק. אני מעוניינת להניק. מתי עלי להפסיק עם הפרוזק כדי שאוכל להניק ללא התרופה?

ועוד שאלה - האם הוכח שפרוזק מותר לקחת בהריון ושהוא לא גורם למומים בעובר?

שלום רב, תקראי את תשובתי על שאלה דומה מהיום קצת למעלה. פרוזק בטוח בהריון, רופאים לומדים מהניסיון, נשים רבות נטלו פרוזק בהריון ולא נצפתה בעיה מיוחדת. לפרוזק משך חיים ארוך בגוף, כך שרצוי להפסיקו לפחות כחודש לפני ההנקה. שתרגישי טוב ושהכל יעבור על הצד הטוב ביותר. הידש

חביבתי... חשבתי לתת לך תעודת שף... איזה סלט עשית מכל ההגדרות... אני קוראת אותך לסדר... את לא מקשיבה בשיעור! ואז שאלתי את עצמי: "איפה טעיתי?" ולא קיבלתי תשובה; עצמי לא בסביבה כרגע. אז בואי ננסה לסדר קצת את הבלאגן, טוב? במקרה הנוכחי לסכיזופרניה יש פחות משמעות. "פיצול אישיות" הינו מושג עממי למדי שאינו קיים בלקסיקון המקצועי. אישיות מרובת פנים (MPD) זה מונח שהתחלף בשנים האחרונות, וכעת ההפרעה נקראת הפרעת זהות דיסוציאטיבית (DID). ה - DID שונה מ"סתם" ניתוק דיסוציאטיבי. אז מה נשאר? סכיזואפקטיביות. ועל זה אני מוחה בתוקף! לא על ההסבר - על האבחנה. (אבל את זה את כבר יודעת). קראתי, כמובן, את תשובתו של ד"ר הידש. ודאי שאני נמנעת מאיבחון עצמי - עושים את זה בשבילי, ולא בהצלחה מרובה. אגב, עכשיו יותר מובן העניין של יותר מאישיות אחת (לכאורה - הרי בפועל יש אישיות מקורית אחת ויחידה. הבעיה היא, שאבדו עקבותיה...)? טוב, זו היתה גיחה קצרה. מעין ביקור נימוסין אצל השכנים (מקווה שלא הבהלתי אף-אחד). תני סימן.

האם אני הקשבתי בשיעורים? :) אני חייבת לציין שחשבתי שד"ר הידש הסביר די יפה את המושגים, האם את\ה לא?

בואי לפורום אנחנו שם כעת..

http://www23.brinkster.com/icall/forum/forum.asp?FORUM_ID=3

http://community.walla.co.il/ts.cgi?tsscript=f/index&forum_id=2726&cat_id=504

למה התחבאת אחרי הלילה אחרי השעה שתיים?? הפרעת לי לישון !!!

אני? סלט? הדבר היחידי שעשיתי זה לשאול את ד"ר הידש מה כל הגדרה אומרת במילים פשוטות... חוץ מזה סלט זה דבר מאוד טעים ;-) אני חולקת על שתי האבחנות אבל אני לא קובעת כ"כ, נכון? מה לעשות שאני לא יודעת לאנפף :-)

נדמה לי, שלא כ"כ אוהבים את העובדה שהשארתי לך פה את ההודעה. ואני? למה לי לעצבן אנשים? הם עוד עלולים לעצבן אותי בחזרה. אני אצל השכנים ובמייל. מקווה בשבילך שגם לא תדעי לאנפף (אבל כן להכין סלטים טובים). c u.

הבעיה שלי היא מורכבת אני כבר 6 שנים מסתגר בבית ומפחד ממגע עם אנשים,הפחד הוא מהידבקות באיידס אני ממש במיטה כבר 6 שנים ולא מסוגל לצאת החוצה ולהסתובב בן אנשים כל מגע אם אנשים עושה לי חרדות ועוד הרבה דברים נסיתי פסיכאטרים וכדורים,ולמרות זאת אני פשוט לא מסוגל להתמודד עם אנשיםבכלל אני יודע את איך נידבקים באיידס אבל זה לא עוזר לי אני ממשיך להיות משותק בביתי ולא רוצה לצאת החוצה השאלה היא כזאת,האם כדאי לי כבר להידבק באיידס בכוונה ואז לפחות לנהל חיים טובים ולצאת לעולם או להמשיך להסתגר בבית ולקוות לנס אולי יש חיים טובים וארוכים עם האיידס אז כדאי לי כבר להידבק ולהפסיק להיו משותק מהמחלה הזאת ואם זה לא אפשרות טובה אז על מה הייתם ממליצים כרגע אין לי מהות בחיים ואין לי נשמהףסתם גוף שנמצא במיטה כבר 6 שנים בלי חברים

מה פתאום להדבק בכוונה באיידס?? תראה אני לא מומחית בחרדות למינהן, אבל אני חושבת שאולי כדאי שתנסה עוד כדורים או עוד פגישות עם פסיכאטרים. אני גם יודעת על אנשים פה בפורום שסובלים מחרדות, וניסו טיפול קוגנטיבי, אולי זה יוכל לעזור לך? אם אתה מעוניין בפרטים על הנושא תכתוב שוב והאנשים המדוברים ינסו לעזור לך. יש גם בדפים הקודמים, לדעתי מתישהוא בשבוע שעבר שדיברו פה על הנושא. נסה משהו כמו 10 או יותר דפים אחורה. כדי שנוכל באמת לעזור לך, אולי תרשום לנו איזה כדורים כבר ניסית, ולאיזה תקופה, ומדוע בעצם הפסקת אותם? תעדכן אותנו! בהצלחה ליאה.

ליאה אני ממש מיואש אולי אם אני אדביק את עצמי בכוונה באיידס אז אוכל לחיות חיים טובים לא? הרי איידס זה מחלה כרונית כיום לא? נמאס לי לפחד ולהרגיש שכולם מנסים להדביק אותי ,אין לי כבר כח להתמודד עם עצמי אני לקחתי פבוקסיל וגם אם מנטרלים לי את הפחד,אחרי כל כך הרבה שנים של חוסר אמון באנשים,אני לא רוצה לבוא במגע עם אף אחד הראש שלי השתנה אני חושב אחרת כיום על אנשים,לא מסתכל עליהם באופן נורמלי גם בלי קשר לפחד לי נראה שהכי טוב יהיה שאני אדביק את עצמי בכוונה על ידי מישהו כמו שציינתי במכתב הקודם שלי ואולי זה הגורל שאלוהים נתן לי ואני צריך להתמודד איתו אני צריך עזרה דחופה ופתרון ואם אני לאבל בקרוב פתרון אז אעשה את הדבר הקיצוני הזה וזהו ונקווה שאצליח לחיות שנים רבות אולי את יכולה לדבר איתי בטלפון ליאה?

אין ספק שהמצב שאתה מתאר הוא קשה ושל סבל מתמשך. הדרך היחידה שאני מכירה הוא טיפול פסיכאטרי. אני חושבת שתרופות יכולות להפחית מהחרדה\ היפוכנדריה הספציפית בנוגע לאידס ושילוב של שיחות יגרמו להבין מאיין מגיעות אותם חרדות . חבל שאתה סובל . אנא גש לקבלת סיוע ואל תדחה את זה

כואב לשמוע את הדברים שאתב כותב. אני לא מומחה, אבל חושב כמו האחרים כאן שאתה חייב לפנות לעזרה באופן דחוף. בשופ אופן אל תדבק בכוונה. אני מכיר אנשים שחולים במחלה, אף אחד מהם לא אוהב את המצב שבו הוא נמצא. עזוב את הרעיון הזה. אתה לא לבד.

היי aaa אני מבינה את המצוקה שלך, אני חושבת שכולנו הגענו בהתחלה לפורום הזה במצב כזה או אחר. להידבק באיידס זה בהחלט לא פתרון! אתה בעצם, בדרך זו, מדבר על התאבדות. האם לכך הגיעו דברים??? אני מציעה לך לבדוק עם קופת חולים או עם פסיכיאטרים אחרים פרטיים אם הם יכולים להגיע אליך הבייתה כך שלא תצטרך לפגוש בדרך אנשים אחרים ולהכנס לחרדה עמוקה יותר. אולי תשתף אותנו באילו טיפולים היית? לאורך כמה זמן? איזה כדורים? והכי חשוב, למה לדעתך הם לא הצליחו? תוכל לפגוש אותי ואת הכל היום בערב בצ'אט, זה נמצא בצ'אט הבסיסי של אתר נענע, בחדר שנקרא "אני חרד". מקווה לראותך!

ליאה אני מרגיש שאני אלך להידבק בכוונה אולי זה לא התאבדות?הרי אפשר לחיות שנים רבות עם האיידס לא? אין לי כבר כח לחיים הריקים האלה שתביני,בגלל כל ההתבודדות שלי והפחד שלי וחוסר האמונה שלי באנשים כל החברים שלי כבר עזבו אותי ואין לי חברים כיום ושתביני שפעם היה בדיוק ההיפך אני טיפוס שהיו לו בנות והמון חברים טיפוס חברותי ומדבר מעניין ונאה היום אני בדיוק הפוך שתביני שלא יצאתי לבלות כבר כמה שנים טובות ואפילו ללכת למכולת לא אפשרי אני לא רואה את עצמי כחלק מהחברה כיום גם עם הפחדים שלי יעלמו לי כי אני פשוט כבר הפסקתי לאהוב אנשים ולא מסוגל להיות במחיצתם כי אני פשוט לא מסוגל שיגעו בי שתביני שאני בן 27 בערך ומגיל 21 לא נגעתי אפילו בבחורה בגלל זה וזה עוד יותר מדכא כי אני אפילו לא מסוגל להתקרב להורים שלי וגם מהם בורח תיראי דוגמא,אמא שלי רשמה לי כמה דברים על דף ושמה את הדף ליד הרגל שלי על המיטה שלי כדיי שאני אקרא אותו,והיא כנראהגם ליכלכה את הדף בכתמים גדולים אז כקמתי מהמיטה ולקחתי את הדף בידיים שלי וראיתי שהוא מלא כתמים גדולים ישר חשבתי על דם,על כך שאמא שלי דפקה אותי והדביקה אותי במחלה אפילו לא בכוונה אבל עובדה ולא הבנתי מאיפה הגיעו הכתמים הגדולים האלה כי זה אמור להיות דף חדש והכתמים האלה הם לא מים כי עבר כמה ימים מאז והכתמים האלה נשארו אז אני בטוח כרגע שאמא שלי סיכנה את חיי,והדף נגע בדם והיא שמה אותו על המיטה בלי לדעת שהיא מסכנת אותי וזה רק דוגמא לדבר אחד שהורס לי את הרצון לחיות אז מה תגידי אם אני אצא החוצה ואתקל באנשים ובדברים שהם עושים ואבוא במגע איתם,אז בכלל אני אאבד את הרצון לחיות אני גם הדברים הכי קטנים הורסים ל ת הרצון לחיות אני ישן כל היום ולא אוכל ולא שותה וקם ב12 בלילה והולך לאכול כשההורים ישנים ואז אני לא נרדם כל הלילה וחוזר חלילה אני רוצה לדעת,מה איידס זה התאבדות?לא ניתן לחיות עשרות שנים עם איידס?אני כבר חושב ברצינות לגרום לעצמי להידבק מה חולי איידס יכולים גם לחיות חיים יותר טובים ממני אני לא רואה פיתרון וגם אם אני לא אפחד בגלל נטילת כדורים שיורידו לי את הפחד,אני פשוט מאמין בדברים אחרים ורואה את העולם הזה בדרך אחרת אני מקווה שתעזרי לי ואם לא יעזור לי כאן ולא תוכלי לעזור לי אז אני אלך על האפשרות הקיצונית