פורום פסיכיאטריה

אני בת 31 זה שלוש וחצי שנים נוטלת פאקסט בעבר סרוקסט בעבר שנה כדור 20 מ"ג ומאז כ- שנתיים וחצי חצי כדור דהיינו 10 מ"ג. לפני שלוש שנים נכנסתי להריון עם הכדור וכמובן המשכתי לקחת אותו בערך בתחילת חודש שישי התחלתי להרגיש כי אני יותר רגישה והרופא העלה לי את המינון חזרה לכדור וכך היה עד הלידה בלידה הורדתי חזרה לחצי כדור . כיום אני שוב בהריון נוטלת חצי כדור. אני שוב בסוף חודש חמישי תחילת שישי כאשר בשבועיים האחרונים אני מרגישה ירידה ניכרת במצב רוח בוכה הרבה ויש לי שוב סממנים קלים אומנם אך בכל זאת סממנים שלחרדה ומחשבות רעות על דברים רעים שיקרו לי או לבני משפחתי יש לציין שמרוב שאני הרגשתי רע קיבלתי אנגינה ושי לציין כי בד"כ אני מקבלת דלקות בגרון במצבים נפשיים ירודים. אני מצטערת על אורך הדברים אבל אני ממש במצוקה יש לי כאילו מסך שחור ומעבר לזה שאני חולה עם חום אני גם תשושה נפשית. האם עלי שוב להעלות את המינון לכדור כי אז בהריון הקודם זה שיפר את מצבי. ושאלה קצרה לידע כללי האם זה נכון שכאשר אשה בהריון אז נפח הדם שלה עולה ואולי החצי כדור שלפני ההריון לא משפיע מספיק כפי שהוא משפיע לפני ההריון כי אז הרגשתי ממש טוב תודה וחג שמח ליאת

התשובה נמצאת בשאלה שלך. כדאי שתפני לרופא המטפל שלך. למה לסבול?

לליאת שלום, מהניסיון בדרך כלל בהריון המצב הנפשי משתפר, אבל בטח לא תמיד. האם יתכן שהדברים מעט הפוכים. כיום יש מיני מגפה של שפעת, ישנם אנשים די רבים שחולים, האם יתכן שבגלל השפעת מצבך הנפשי ירד? אם לא אז כדאי שתפני לרופא שמכיר אותך היטב. שיהיה רק טוב ותרגישי טוב בהריון דר' גיורא הידש

שלום לד"ר הירש, הנני סובלת ממחלת בלוילר מספר שנים כאשר כעת המחלה הוחמרה ואני סובלת ממנה יותר. זוהי סכיזופרניה כאשר יש הפרעות חשיבה בין מציאות ודימיון. בנוסף לכך אני חולה במחלת קרון ורגישה לתרופות פסיכיאטריות בשל תופעות הלוואי שלה כגון: עצירות וכו'. כרגע אני נוטלת רק לוריוון בלילה. לקחתי זיפרקסה במשך חודש אבל היא גרמה לי עצירות ואי שקט ועדיין המחשבות נשארו. האם אוכל להבריא מהמחלה במשך הזמן גם ללא נטילת תרופות או שבלי תרופות המחלה תהיה עקשנית. אולי מישהו מהקוראים יכול להמליץ על תרופה מסוימת שעזרה לו ולא היו לו תופעות לוואי קשות. המליצו לי ליטול טיפות קלמנרבין , מה דעתך? המצפה, אורית

לאורית שלום, אני חושב שהטיפול התרופתי בסכיזופרניה חשוב ביותר, לוריוון, קלמנרבין וכך הלאה אינם טיפול בסכיזופרניה. הטיפול התרופתי בסכיזופרניה חשוב ביותר והוא מונע את ההתדרדרות של המחלה וסימפטומים וחשוב גם ליטול טיפול מונע. לפי זכרוני מחלת קרון גורמת לשילשולים לכן איני רואה את הבעיה עם עצירות. אפשר לטפל בעצירות ולדעתי אפילו חשוב יותר ליטול את הטיפול נגד סכיזופרניה מאשר הטיפול בקרון... הטיפול בסכיזופרניה חשוב ביותר, אין לי מספיק מילים להדגיש זאת. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

האם מישהו מכיר אתר המציג איור של פעולת הסמים על המוח. אודה לכם מאוד מאחר וזה דרוש לעבודת סמינריון שעלי להגיש ביום שני

בלי איורים אבל הרבה חומר תיאורטי רציני וגם סיפורים של משתמשים- האינציקלופדיה של הסמים: http://www.erowid.org/psychoactives/psychoactives.shtml

על איזה איורים אחרים חשבת?

תלמדי את האתר ותקבלי ציון 100 בעבודה

לכולם. תהנו אוהבת, אריאל

אני מוסיפה גם, חג שמח לכולם. חג שבועות הוא האהוב עליי, כי אני צמחונית, וכולם נהיים צמחונים גם ליום או יומיים. אז בתאבון ותהנו. ליאה.

שלום. אני ממש לא יודע איך להתחיל את ההודעה אז אני פשוט אזרוק את כל מה שעולה לי בראש.... אני בן 17 וחצי. אבא שלי מטורף. הוא כל הזמן מתעצבן משטויות ונותן עונשים לא רציונליים. הטירוף שלו התחיל לפני כמה שנים, כשאמי חלתה בסרטן השד. הוא נעלב מכל שטות והוא פשוט מעורר רחמים. הוא ממש מוריד את רמת החיים בבית, למרות שהוא מרוויח הרבה מאוד כסף וקונה דברים, הוא משרה בבית אווירת דיכאון. אמא שלי, אישה נהדרת, רוצה לעזור לו למרות שהוא רשע גם כלפיה, כל הזמן מחפש לריב, איתה ועם כל העולם. הדבר היחיד שכנראה מרגיע אותו זאת הגיטרה. נגינה בגיטרה היא כל חייו. לפני בערך שבוע, אבא שלי שוב רב איתי על שטות ואנחנו שוב לא מדברים. דיברתי עם אמא, והיא אמרה שהיא יודעת שלא עשיתי כלום ושהוא סתם מחפש לריב, ושהוא ככה עם כולם, גם בעבודה. ושהיא לא יודעת כבר מה לעשות, ומאז המחלה וניתוח המעקפים שלו שכשל הוא פשוט לאט לאט מאבד את השפיות. היא אמרה שאם היא הייתה בריאה, היא הייתה עוזבת אותו כבר מזמן ולוקחת אותנו, שלושת הילדים (20,17 ו-11) איתה. החלטתי לכתוב את ההודעה הזאת עכשיו, מכיוון שהגיעו מים עד פני תהום. אמא שלי ניגשה אלי בוכיה והתחננה שאני אשלים איתו שוב למרות שהיא הבטיחה לעצמה ולי שהיא לא תעשה את זה שוב. שוב הסיטואציה שאני מכיר אותה כ"כ טוב - אני צריך לבקש סליחה על כלום. לא עשיתי שום דבר רע ואני בכל זאת צריך לבקש על זה סליחה. אבל הפעם, בניגוד להרבה מאוד פעמים קודמות, החלטתי שלא - נמאס לי, ואני לא אמשיך להוריד מכבודי ואעשה את זה שוב. אמא שלי, שבורה ובוכיה, יצאה מהחדר. אני כבר לא יודע מה לעשות. אבא שלי הוא איש מטורף. אני חושש שהוא יתחיל להשתמש בכוח פיזי (הוא אף פעם לא עשה את זה), ואז אני אאלץ לפוצץ אותו במכות. ואז הוא עלול לשלוף סכין. כי אני יודע שהוא מסוגל למרות שהוא אף פעם לא עשה את זה. ואז לא יהיה טוב. ממש לא. אני כבר לא יודע מה לעשות. אני לא יודע מה תכלית ההודעה, למה כתבתי אותה.

הי אסף צר לי על הסבל שלך ואכן זה לא מגיע לך. אני לא חושבת שאתה צריך לבקש סליחה כל הזמן על משהו שלא עשית כי אין ספק שזה פוגע בך ובצדק. אני מניחה שהתגובה של אבא שלך באות ממצוקה קשה שלו וזו הדרך שלו לאותת על כך. אני באמת חושבת שיש מקום אולי לעשות אסיפה משפחתית. נסו לשבת כל המשפחה ולספר לו מה אתם מרגישים ולשמוע ממנו מה עובר עליו. יתכן וזה שהוא יראה חד וחלק שהתנהגותו פוגעת בכם ואתם מצדכם תראו לו שאיפכת לכם ממנו ,שזה יעשה משהו. שווה לנסות. האם הוא שקל ללכת לטיפול פסיכאטרי\ פסיכולוגי?

אמא שלי ביקשה ממנו ללכת, אבל הוא לא מסכים. אני כבר מרגיש כלפיו שום דבר שקשור באהבה. רק כעס, זעם ושנאה. וגם רחמים.

מאחר ואני עוד מחכה שהתרופות יתחילו להשפיע רציתי לדעת האם אתם קורה לכם שלעיתים אתם מרגישים איבוד שליטה טוטאלי? כשזה קורה אני מרגיש שאני מאבד את השפיות שלי, שאני עומד להשתגע. בהתחלה נבהלתי מזה, היום אני מחכה עד שזה יעבור, אבל עדין זה מפחיד אותי מאוד. האם התרופה אמורה להרגיע גם את זה?

כן, בהחלט.

אין לך ממה לחשוש גם אני לפעמים הרגשתי ככה. זאת סתם מחשבה ולא משהו שבאמת נכון. אין כל הצדק למחשבה הזאת לכן אין לך ממה לחשוש, אתה לא משוגע ולא מאבד את שפיותך... ואל תחשוב ככה כי זה רק יגביר לך את החרדה! המחשבה הזאת תדעך ברגע שהכדורים יתחילו להשפיע. ואל תדאג - הכל יהיה בסדר! בהצלחה וחג שמח.

חברה של אמי, אישה בגיל 75+ שחיה לבד, מתלוננת כל הזמן מבעיות בריאות, גירוד בראש או במקומות אחרים בגוף, כאבים בעיניים, התנפחויות מסביב לפה, ועוד. האישה מבקרת אצל רופא המטפל או רופאים מקצועים לפחות כמה פעמים בשבוע. כאשר אמי ניסתה לההפנות אותה לפסיכיאטר ( במקום לרופאים האחרים שלא מצאו שום דבר פיסי) האישה סירבה. חוץ מבעיות הבראיות היא נשמעת די בסדר, הזיכרון בסדר, התפקוד יום-יומי גם בסדר. איך אפשר לשכנע אישה זו ללכת לטיפול הנכון? נראה לי שהמצב מדדרדר. למה רופא המטפל לא העלה את הנושה של טיפול פסיכולוגי ? בגיל מבוגר מאוד קשה לשכנע ולשנות . מה עושים? תודה. סי.

גם רופא המשפחה יכול להמליץ לה על כדור פסיכיאטרי אם הוא חושב שיש צורך בכך,לפחות לנסות אולי יפחתו התלונות , לפעמים בגיל כזה אין לאנשים מה לעשות אלא ללכת לרופאים כדי לא להרגיש בודדים. יכול להיות שהיא צריכה חברה של אנשים בגילה כדי לא להרגיש בודדה ,נראה לי שחברה של אנשים תקל עליה מאוד.

לסי שלום, אכן בעיה קשה, קשה מאוד לשכנע אדם שבטוח שמדובר בדבר גופני שיש לכך חלק או סיבה נפשיים. אבל לא צריך להתייאש, לעתים גם מספר שיחות ולחזור לנושא יכולים לעזור, בודאי שרופא המשפחה יכול לעזור. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

http://doctors.co.il/forums/read.php?f=385&i=128014&t=127866

לסביון שלום, תודה שהערת את תשומת ליבי שהחמצתי את שאלתך. תופעת הלוואי של זיקפה מתמדת נדירה ביותר ומניסיוני בשימוש רב של התרופה לא היה אף מקרה. מהכינוי שלך אי אפשר להבין את המין, בכל אופן לנשים אין את תופעת הלוואי הזו. השאלה לגבי ההשפעה על הסרוטונין היא במקום, אני לא חושב שיש תשובה מהספרות המקצועית לנקודה זו. בכל אופן הטרזודיל היא תרופה עדינה עם מעט תופעות לוואי (למרות המקורות שהם מתייחסים כנראה למינונים גבוהים), אני חושב שלא צריכה להיות בעיה עם טרזודיל בשילוב עם התרופות שאת/ה לוקח/ת. בכל אופן, אם קיים חשש, ישנה אפשרות לטיפולים אחרים ואין הכרח בטזודיל. אפשר ליטול כדור שינה לא ממכר מסוג הנוקטורנו. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

לחמתי יש בעיה פסיכולוגית של כפל אישיות רגע אחד היא בסדר וברגע השני היא משתגעת לגמרי יש לה בעיה נוספת של חוסר שקט אמונה שכולם או רובם רוצים להזיק לה ובנוסף לכל זה יש לה תלות בלתי נסבלת בבעלי (בבן היחיד שלה) ומחלה נוספת שנוצרה לה כתוצאה מהמחלה הנפשית זו אסטמה מאוד קשה שעוצמות האסטמה נקבעת לפי מידת האי שקט/אי ביטחון בסביבה/כל דבר אחר שמפריע לשיגרת יומה. מספר פעמים היא אושפזה במחלקה פסיכיאטרית אך ללא כל שיפור ואפילו לעיתים מצבה התדרדר. בעלי, כפי שציינתי הוא הבן היחיד שלה והאבא שלו התגרש מאמא שלו בכדי לחיות חיים יותר נורמאלים כך שכל הנטל הנפשי הזה נופל על כתפיו. לאחרונה, בעיקר מכיוון שהבת שלנו מתחילה להבין מה קורה סביבה ומתחילה לקלוט את המצב של חמתי (הסבתא שלה), החלטנו לעזוב את הבית ולעבור לדירה משלנו. בעלי, למרות שזו אמא שלו, אינו מסוגל ואינו רוצה להמשיך ולדאוג ולטפל בה כל חייו. למרות שזה נשמע לא אנושי הוא לפעמים אומר לה שתלך ותתאבד כאשר היא מנסה לאיים עליו בהתאבדות. אני יודעת שזה נשמע לא אנושי שבן לא ירצה לטפל באמא שלו או אפילו ירצה במותה, אבל אני רוצה לראות מישהוא שחי עם אמא במצב כזה במשך כל חייו ולא יהיה באותה הדעה בדיוק. ניסינו בעזרת הבית חולים ובליווי של העובדות הסוציאליות לשקן את חמתי בהוסטל או להביא לה עוזרת צמודה ואפילו הצלחנו לסדר את זה, אבל כשהגיע הרגע לבצע את הצעד חמתי סילקה את המטפלת מהבית בטענה שהיא אישה שטנית או שהיא עשתה לה עיין רעה ובהוסטל היא החליטה על כל האנשים שם כולל צוות העובדים בערך את אותו הדבר. בעוד מספר חודשים אנו נעזוב לבית החדש שלנו במטרה מאותו רגע והלאה להפסיק ולנתק כל קשר שהוא עם חמתי, איננו רוצים בזה אבל נכון להיום זו האופציה היחידה שנותרה לנו מלבד לעזוב את הארץ. שאלנו בזמנו לגבי בית משוגעים או איזה שהוא מוסד שאפשר יהיה לשכן את חמתי גם אם בניגוד לדעתה ונאמר לנו שאין אפשרות כזו. ברצוני לדעת האם באמת אין לנו כל אפשרות נוספת? האם נאלץ לעד לחיות בפחד שיום אחד היא תכנס בכוח חזרה לחיינו? אני וגם בעלי מאוד מאוד נודה לכל עזרה מעשית שהיא תודה מראש ג'ניפר

לגוליה שלום, אני בהחלט מבינה את הקושי שבעניין.אך יחד עם זאת לא ניראה לי שאת לא מעודדת את בעלך לטפל באימו כראוי שבן יטפל באימו בעת צרה. גם צורת הביטוי שלך בית משוגעים לא מוצאת חן בעני.אבל נניח לזה כעת. החשוב כרגע זה מצבה של חמתך שלפי דבריך היא במצב לא טוב. והיא הסובלת העיקרית. עצתי לך לקחת אותה דחוף לרופא פסיכיאטר כדי להרגיע אותה מבחינה נפשית זה בראש ובראשונה שאת או בעלך צרכים לעשות פשוט חבל על הזמן.כי אם היא לא מטופלת כמו שצריך אתם גורמים לה עוול. חובתו ואחריות של בעלך שהו בנה היחיד לטפל באימו ואם אינו מסוגל לטפל בה, יש למנות לה אופוטרופס מטעם המדינה. בשום פנים ואופן לא להשאיר אותה לבד זה יהיה חוסר אחריות מצדכם.למרות שאני מבינה שאתם לא יכולים לטפל בה 24 שעות ביממה אבל אתם צרכים למצוא אלטרנטיבה אחרת, אולי בית אבות. בתורה כתוב אל תשליכנו לעת זיקנה ככלת כוחי אל תעזבני. אני לא רופא ולא מטפלת וזו דעתי האישית. כל טוב מישהי

לג'ניפר שלום, צר לי על המצוקה בה אתם נמצאים, אולם התשובה לשאלה היא ברמה המוסרית ולא הרפואית, אני מאמין שלכל אדם תהיה תשובה שונה. השאלה היא עד כמה בעלך ואתם כמשפחה מוכנים/יכולים להקריב למען הבריאות ואיכות החיים של חמתך. לחמתך בעיה רפואית קשה ביותר ועם השנים ישנה החמרה במצבה. כמובן שהטיפול בה והעומס נופל עליכם במיוחד שאתם גרים באותו הבית. הדבר החשוב ביותר שאפשר להציע הוא שחמתך תגיע לטיפול רפואי מסודר ואז יתכן שמצבה הנפשי ישתפר ויהיה יותר קל לכולם. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

ד"ר שלום! אני מודה להתיחסותך אך לצערי זו אינה התשובה שאני ובעלי מחפשים. ניסיתי לתאר זאת בפנייתי לפורום וכנראה שנפלה אי הבנה כלשהיא. בעבר הרחוק והלא רחוק חמתי היתה אצל פסיכאטרים, פסיכולוגים, עובדות סוציאליות, מוסדות שיקום, מחלקות לטיפול הנפש ואפילו הוסטל לאנשים שבמצבה, מכל אחד מהמקומות הללו היא ברחה בטענה שכל הנמצאים שם מנסים להזיק לה - מה שלאחר בירור נמצא כבדיה שהיא המציאה בכדי לחזור חזרה הביתה. אין ברצוני או ברצונו של בעלי להשאיר אותה לבדה בבית, ניסינו גם אין ספור פעמים להביא לה מטפלת צמודה אבל הבדיות שלה חזרו וכל פעם מחדש היא טענה שהמטפלת גונבת/עושה לה עיין רעה/מזיקה לה בכל דרך שהיא. ניסינו רק לפני כחודש להעביר אותה להוסטל הכי טוב והכי קרוב למקום מגוריינו כדי שהיא תרגיש בנוח והיא ברחה משם. ואותו הסיפור חוזר חלילה לגבי בית החולים. איננו רוצים להשאיר אותה לבד אבל איננו רוצים גם להמשיך לסבול כל חיינו וכאן באה שאלתי שוב - האם אין כל אופציה נוספת, האם אין באפשרותנו להכריח אותה להכנס למוסד כזה או אחר ולדעת שהיא תשאר שם??? מישיהי - מהפורום - כתבה לי שניתן לקבל אפוטרופוס עליה מהמדינה, האם זה באמת אפשרי ואיך ניתן לעשות זאת מכיוון שבעלי ואני כבר במצב קרוב לשברון נפשי מהדברי שחמתי עושה לנו ועוד יש לנו ילדה קטנה שלא ממש צריכה לחוות את המצבים האלו כמעט כל יום. בבקשה עזרו לי ולמשפחתי, תודה

ד"ר היידיש שלום רציתי לשמוע על היתרונות וחסרונות של הטיפול בהלם חשמלי כמו כן איך נערך כל ההליך תודה מראש נובלס

הטיפול ב ect נעשה היום בהרדמה מלאה, בפיקוח של רופא מרדים.הרופא המטפל קובע את מס הפעמים שהחולה צריך לקבל.אין לו תופעות לוואי, מלבד איבוד זכרון זמני לטווח קצר מאוד.משהו בסביבות כ 30 דקות.

הטיפול ב ect נעשה היום בהרדמה מלאה, בפיקוח של רופא מרדים.הרופא המטפל קובע את מס הפעמים שהחולה צריך לקבל.אין לו תופעות לוואי, מלבד איבוד זכרון זמני לטווח קצר מאוד.משהו בסביבות כ 30 דקות.

אכן הטיפול בהרדמה מלאה זו בעצם יצירה של התקף אפילפטי מלאכותי על ידי חשמל. ככול הידוע לי יש רק מקום אחד בארץ שמשתמש בזה . חסרונות - אבדן זיכרון אומרים שזה לטווח קצר , אבל ברפואה אין תמיד או אף פעם. כך שהכל אינדבדואלי. לדעתי האישית והלא מקצועית זה טיפול פרימטיבי לחלוטין שפג זמנו באנלוגיה הכי קרובה שעולה לי זה כמו לכרות רגל כי לא רוצים להשקיע משאבים יקרים בפתרון אדיאלי יותר. אני לא מאמינה שאף פסיכיאטר היה מנסה זאת על גופו או על בני משפחתו .

http://www.lupus.org.il/

שאול היקר תודה אבל אני כבר חברה בארגון. נחמד מצידך על הטירחה אריאל

500 דפים.. מזל טוב..

היי ליאה, מזל טוב לכולם. אני סופר מעמוד 70 היכן שאני הצטרפתי לא מזמן... המון אור ואהבה הידש

מה קודם למה? -הרגש או המחשבה? כלומר: עפ"י הגישה הקוגניטיבית נראה שהמחשבה קודמת לרגש ולמעשה קובעת אותו. ואילו לפי גישה אחרת-הרגש קודם למחשבה וקובע את המחשבה שתהיה. מה דעתכם?ועוד נק' למחשבה: אילו השלכות ניתן ליצור מכאן?

מהי השיטה השניה שקובעת את ההיפך? לדעתי המחשבה קובעת את הרגש כלומר לדוגמא קודם כל יש מחשבות שליליות ורק לאחריהן דיכאון וכו'

אני דוגלת, חד משמעית, בשיטה הקוגניטיבית שעל פיה המחשבה קודמת לרגש. מציאות --> מחשבות --> רגשות אני אתן דוגמה- אם למשל יש שני אנשים שהלכו למספרה ויצאו עם תספורת חדשה. ניגש אליהם חבר ואומר להם שהתיספורת ממש לא מתאימה להם ולא יפה. איש מס' 1 - מיד יפגע, יעלב, יתבייש וכו'.. איש מס' 2 - ימשיך הלאה וזה לא יפריע לו בכלל. למה לדעתכם אדם 1 הגיב כך ואדם 2 הגיב אחרת? כל אחד מהם חושב בצורה שונה. אדם מספר 2 בעל ביטחון עצמי, עושה מה שטוב לו, מה שהוא אוהב, או שאותו אדם שהעיר לו לא מעניין אותו והוא לא מספיק חשוב לו כדי להיפגע ממנו ואילו אדם 1 נפגע מהר מכל אחד, לא בטוח בעצמו, מפחד שיצחקו עליו, שידברו עליו מאורחי הגב, או שדעתו של החבר ממש חשובה לו וכו'... כל המחשבות שעוברות לשני האנשים האלה בראש הן אלה שקובעות את הרגשות שיופיעו מיד לאחר מכן. המחשבות האלה לא חייבות להיות מידיות, הן יכולות להיות גם סטיגמות ומחשבות קודמות ואז באותה רגע שאדם זה או אחר מעיר להם המחשבות צצות. ההשלכות של כל זה הן שאנחנו יכולים לשלוט ברגשת שלנו!!! אם לא נגיד לעצמנו כשמשהו אחד לא מצליח לנו - "אוף, שום דבר לא מצליח לי" נהיה פחות עצובים, פחות בדיכאון. כנ"ל לגבי "אין לי שום דבר בחיים" וכו'... מהרגע שאני החלטתי שפחות חשוב לי מה אחרים יחשבו על זה שיש לי חרדה, או מה יקרה שאני אפגוש בחוץ אנשים שאני מכירה והם יראו אותי בחרדה, אני מצליחה הרבה יותר להתקדם! מסקנה - תחשבו חיובי = תרגישו חיובי!

יפה מאוד יפעת ואני שמחה שזה עובד בשבילך אבל אני בכל זאת חושבת שהרגש קודם למחשבה!למה?-נשמע לי מאוד הגיוני שמחשבות לא מופיעות "יש מאין" ,אלא מופיעות לאחר רגש מסוים.שהרי גם "ביטחון(עצמי)" הוא רגש! אשמח גם להתייחסותו של ד"ר הידש בנוגע לסוגייה!

אתמול בצ'ט הוחלט להגדיל את מספר המפגשים בצ'אט. * ימי ג' ב-21:00 * ימי ו' ב-22:00 * כל ערב הצ'אט יהיה פתוח משעה 24:00 לאנשים עם נדנודי שינה - אם לא יהיה אף אחד סימן שכולם נרדמו ;-) מה דעתכם? יש הצעות אחרות? הערות? הארות? אם זה נוח לכם אז תכתבו כאן תגובה כדי שנדע להערך בהתאם. יום נפלא לכולם!

אני תומכת בכל מה שיפעת תגיד.. גם אם היא תגיד לכולם לקפוץ מהבניין :) אבל ברצינות.. אני בעד, מוצלח מאוד, אני בהחלט ייאייש את הצ'אט בלילות, אין מצב להרדם לפני 4 לפנות בוקר בכל מקרה. לגבי יום ו, אני מקווה שזה יהיה בסדר, כי יום שישי זה מין יום כזה של אנשים עם המשפחה וגם שומרי שבת לא יכולו לבוא, אז אולי יום שבת בערב יכול להיות טוב יותר. אני אבוא בכל יום שייקבע סופית, זה לא משנה **עד כדי כך**. טוב אז נתראה שוב חבר'ה, תשמרו על עצמיכם and don't do anything stupid. ליפעת כל הכבוד על הארגון והתרומה לפורום ולצ'אט, את כל כך מתוקה! אוהבת אותך :) ביייי ליאה.

את צודקת יום שבת עדיף על יום ו' כי יש אנשים שמבלים עם המשפחה, או יוצאים לבלות, או שומרים שבת וכו'...אז שניתי לימי שלישי ומוצ"שים. אני מאוד מקווה שלא תאיישי את הצ'אט בכל ערב - כי זה יראה שנרדמת טוב בלילה.... :-)) תודה לך על המחמאות והתרומה שלך לצ'אט ולפורום ועל זה שאת אחראית על הבאתו של ד"ר הידש לצ'אט D-: את מתוקה ושיהיה לך רק טוב בחיים!!! יום נפלא וחג שמח......

איך נכנסים לצאט? לא ראיתי קישור :צאט? תודה. אני אשמח לבוא

לאחר שדיברתי עם רוב האנשים הצ'אט נקבע לימים הבאים: * ימי שלישי ב- 21:00 . * ימי שבת ב- 22:00 . * מהיום בכל ערב הצ'אט יהיה פתוח משעה 24:00 לאנשים עם נדנודי שינה... להזכירכם - הצ'אט מתקיים בצ'אט *הבסיסי* של נענע http://chat.nana.co.il/ בחדר 'אני חרד'. חג שמח לכולם!

רציתי לשאול לגבי מחלת מניה דיפרסיה- האם היא יכולה להגרם אם מישהו היה לא מקובל ולא אהוד בצעירותו ?

הגורם למניה דיפרסיה הוא שילוב של גורמים פיזיים וגורמים נפשיים ובעיקרון גם תורשתיים מיכל כתב/ה: > > רציתי לשאול לגבי מחלת מניה דיפרסיה- האם היא יכולה להגרם אם > מישהו היה לא מקובל ולא אהוד בצעירותו ?

למיכל שלום, שאלתך חשובה אבל כללית מדי. אני אנסה לדייק יותר בשאלה ותאמרי לי אם קלעתי לכוונתך. אם משהו אינו במרכז החברה אז אין בעיה, אבל אם יש ילד דחוי שלועגים לו וגורמים לו לטראומות או משברים נפשיים אז כמובן שאישיותו מופנמת וחלשה יותר. אפשר לשאול גם בצורה שונה, האם ישנם קווי אישיות מסויימים בילדות ובגיל ההתבגרות שאנו נראה אחר כך יותר הפרעות בי-פולריות (מאניה דפרסיה), לא נמצא סוג כזה של אישיות, לא אישיות מופנמת ולא מוחצנת. כלומר לא נמצא קשר בין מבנה אישיות מסויים ואחר כך הופעת מחלה בי-פולרית. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

תודה על ההעצה, האם יש אזושהיא השפעה לתופעות גיל המעבר ותופעות לוואי אחרות עם אפקסור . כמה זמן לוקח עד שיש השפעה ?

לרלי שלום, בדרך כלל ישנה הקלה בתחושות ובתופעות של גיל המעבר עם נטילת נוגדי דיכאון וגם האפקסור. האפקסור מתחיל להשפיע מוקדם יחסית בדרך כלל בסביבות עשרה ימים. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום רב, בן 24 כבר כמעט שנה שאני סובל מטורדנות כפייתית קיצונית שבאה לאחר חרדות קשות ממחלות וחוסר מודעות מוחלט למה שמתחולל או לא בתוכי אז (לפני הטיפול בפבוקסיל) סבלתי מקוצר נשימה, דפיקות, וכאבים בחזה. בזמן האחרון שיפור ניכר כמעט 75 אחוז, אך היום בלילה פתאום באמצע שום מקום קבלתי קוצר נשימה עם אותה הרגשה כאלו אני עומד למות!!! אני לתומי חשבתי שסמפתומים אלה כבר עברו והנה לא. מה ההסבר לזה ומה עושים? תודה רבה דני!!!

הי דני לא ספרת כמה זמן אתה לוקח את הטיפול התרופתי? אם זמן ממושך ואין הטבה אתה צריך לדוח על כך לרופא המטפל משום שיתכן ותצטרך להעלות במינון או הלחליף תרופה תרגיש טוב אריאל

תודה על העזרה!!! את התרופה אני לוקח כמעט 8 חודשים!!

נשמע לי כמו התקף חרדה קלאסי. גם שעוברת תקופה ארוכה בלי התקפי חרדה,היא תמיד מזכירה לנו שהיא עדיין קיימת.אני מאמין שעם הזמן התדירות שלה יורדת וגם משך הזמן של ההתקף עצמו.

לדני שלום, לשם ידיעה כללית, איני רוצה לאבחן מרחוק אבל יתכן שמה שאתה מתאר הוא התקף של פאניקה ולא רק של חרדה. סתם לידיעה כללית. בכל אופן יתכנו התקפים נדירים גם תחת טיפול תרופתי, חלק גדול מהריפוי והעבודה הנפשית נעשים בלילה בחלום, יתכן שהיה זה סיוט בלילה או חלום רע או התקף תוך שינה. עם זאת להתקף בודד לא הייתי מייחס חשיבות רבה מדי. אפשר להרגע. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אני שואלת שוב, שכן לא נעניתי בעמוד הקודם-\ האם מניסיונך לוסטראל גורמת כתופעת לוואי לכאבי בטן יותר מאשר עושות זאת תרופות אחרות?

לשוש שלום, מצטער על האיחור, אני זוכר את שאלתך אבל כנראה החמצתי אותה בטעות. איני זוכר את הסטטיסטיקות בעל פה אבל לדעתי אין סיבה שלוסטרל תגרום ליותר כאבי בטן מהתרופות באותה הקבוצה. קבוצת ה SSRI פרוזק, סרוקסט, פבוקסיל, ציפרמיל וכמובן לוסטרל. בכל אופן, תחושת הבחילה שהתרופות עושות נעלמות אחרי שבוע שבועיים. בדרך כלל בגלל הבחילה יש פחות תיאבון ויורדים מספר ק"ג במשקל. בדרך כלל הבנות מרוצות מכך.... שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אני מקבל לוסטרל 50 מ"ג מספר חודשים מרופא משפחה והרגשתי השתפרה מאד. בלילה אני לוקח קלונקס (יש לי בעיות שינה כרוניות). הבעיה שקלונקס ממכר. האם אפשר לקחת טרזודיל במקום קלונקס? מה דעתך על השילוב של לוסטרל+קלונקס+טרזודיל? תודה

הרגע קראתי שטרזודיל היא תרופה בעייתית. ולכן השאלה היא אולי לעבור מקלונקס לנומבון? מה דעתך על השילוב נומבון+לוסטרל? כל רעיון נוסף יתקבל בברכה תודה

לסביון שלום, אכן יש הגיון להפסיק את הקלונקס באופן הדרגתי. אפשר ליטול תרופות אחרות לשינה כמו טרזודיל (איני יודע למה התכוונת שהיא בעייתית?), או נוקטורנו או סטילנוקס שאינן ממכרות. נומבון ממכרת פחות מקלונקס אבל גם ממכרת. איני רואה טעם בשילוב של קלונקס וטרזודיל. לילה טוב דר' גיורא הידש

בצ'אט הבסיסי של נענע http://chat.nana.co.il/ בחדר "אני חרד"

אני כל כך מתוסכלת שאני לא יכולה להיכנס לצאט, לא פיר!!!!!!!!!!

איזה באסה!!!!!!! זה באמת לא פייר. את מוכנה ש"אחת מאוד מיוחדת ומתוקה" תעזור לך? היא כתבה לך את המייל שלה לפני כמה עמודים. היא מוכנה להדריך אותך.

עכשיו חזרתי מהקלפי, הלכתי להצביע. היה לי כיף מאוד ולא הייתי בחרדה! אני מקווה שכל הבשורות האלה אכן יהיו טובות והחרדה תעזוב אותי לכל החיים.... הלוואי וגם לכם יהיו בשורות טובות בקרוב... ערב נפלא והמון בריאות!!!

יפעתושששששששששששששששששששששש אני מאוד מאוד שמחה בשבילך ועשית לי את הערב עם הבשורות האלה. את מקסימה ומגיע לך את כל הטוב שבעולם. אני גאה בך ומחזיקה לך אצבעות להמשדך שיפור- תמיד אוהבתתתתתתתתתת, אריאל

אני מקווה שמי שהצבעת עבורו ינצח :) את כבר ניצחת לדעתי.. :) אוהבת מאוד ושמחה כל כך :) ליאה.

ערב טוב, דיברתי לפני כמה דקות עם הפסיכיאטרית שלי ועידכנתי אותה לגבי ההפסקה בהדרגה עד להפסקה לחלוטין. היא לא נשמעה אופטימית במיוחד וזה די הלחיץ אותי. מהשיחה הבנתי שכניראה זה לכל החיים.ונתנה לי להבין בין השורות שכניראה תוך חודש-חודשיים אני חוזרת לכדורים. עצוב שגב

לשגב היקרה שלום, קודם כל אל תיהיה עצובה וקחי הכל בקלות. שנית שום פסיכולוג ושום פסיכיאטר לא יכול לעזור לך,אם את לא תעזרי לעצמך.ואת זאת שצריכה להיות חזקה ואופטימית.אם רק תאמיני בעצמך ברצון שלך ובכח שלך ואני יודעת מתוך הפורום שאת בחורה חזקה באמת. חשוב מאוד שתאמיני בעצמך ולא תמיד להקשיב למה שאנשים אומרים לך. כי רק הבן אדם בעצמו יודע מה באמת טוב לו.עם כל הכבוד לפסיכיאטרית היא לא אופטימית בגלל מה שאת מספרת לה ואולי היא צודקת, אבל שוב פעם רק את יודעת באמת מה טוב לך.ידוע שכדורים פוגעים בדימוי העצמי של האדם ואני בהחלט מבינה אותך. עכשיו אני רוצה לספר לך על עצמי אני לפני מספר שנים סבלתי מחרדה חזקה מאוד.אני בעצמי לא הבנתי מה קורה ליהייתי מודעת למצבי ומאוד מאוד התבישתי.מה גם שלא יכולתי לשלוט במצב. הבנתי מהר מאוד שמשהו לא בסדר אצלי. וביוזמתי פניתי למיון מספר פעמים.היתי במצוקה איומה בעיקבות החרדה במיון בדק אותי פסיכיאטר לפי בקשתי אבל לא נתן לי כדורים והמליץ לי על פסיכוטרפיה לאט לאט המצב שלי היה ממש בלתי ניסבל מי שהכיר אותי לא הבין מה קרה המשפחה שלי ניבלה ממני ואני מודעת להכל ואני סובלת מזה פניתי שוב לפסיכיאטר והוא נתן לי קלונקס במינון נמוך אבל אני שוב ניכנסתי לחרדה מחרדה ללקיחת הכדורים. ובכל זאת שתיתי.אחותי לא היתה שלמה עם זה ולקחה לי את הכדורים וזרקה לי אותם לפח. אנחנו יודעים שכדורים לא מרפאים אנשים. ותיתגברי על זה לבד. וכך היה. אני עשתי לעצמי הרבה שטיפות מוח שאני יוצאת מזה וכמובן שצריך הרבה שיחות. אני היתי אצל פסיכולוג. אבל אני זוכרת שדיברתי הרבה וכל גם שיחררתי את המועקות שלי. אני סבלתי את הסבל של החיים במשך 5 חודשים ללא תרופות אבל בסוף יצאתי מזה כמו גדולה ועל כך אני מודה לאל יום יום. לסיכום הכל עניין של אמונה ורצון. אני מקוה בשבילך שיהיה לך את האמונה והרצון בעצמך להיתגבר על הכל ולהצליח. אמן מאחלת לך הרבה בריאות הנפש והגוף. באהבה רבה מישהי

שגב, הפסיכאטרית הוא רק בת אדם ם ואת צריכה לזכור שבשורה התחתונה מי שלוקח את הכדורים זו את ולא היא!!! אני חושבת שאת אדון לגופך ואת לוקחת את האחריות כך שאין סיבה שתנסי. תמיד אפשר לחזור לכדורים עם זה לא הולך אך אין סיבה שאם את מרגישה בהטבה ואת מוכנה לקחת את הסיכוי שלא תקחי. אני מחזיקה לך אצבעות שיהיה בסדר וסומכת עלייך במאה אחוזים שאת יודעת מה טוב לך אז נו, את מחייכת כבר? אני רוצה לראות חיוך גדול אוהבת, אריאל

אין סיבה שתנסי= התכוונתי אין סיבה שלא תנסי

מהו טיפול פסיכודינמי? לתשובתכם אודה

מקווה שתמצאי את התשובה כאן: http://www.hebpsy.net/link.asp?cat=folder&folder=71 לא ידעתי איך להפוך את זה לקישור אז רשמתי את הכתובת מצטערת אריאל

לנאוה שלום, נכתבו על כך ספרים רבים. בתמצית, מדובר על הטיפול שפרויד החל בו. בטיפול מקשרים בין חוויות ילדות ודפוסי תקשורת והתקשרות מהילדות עם דמויות משמעותיות, לדפוסי התקשרות עם דמויות בהווה. מקורות הבעיה הן בילדות ולכן בטיפול חוזרים למקורות, היכן שהדברים התעוותו. שיהיה בהצלחה דר' גיורא הידש

נמאס לי מהחיים זו לא הפעם הראשונה שכשאני הולך לעיר אני מאבד את הכסף אני שם את הכסף בכיס ואז כשאני צריך להוציא משהו מהכיס אני לא שם לב שהכסף נופל. ולפעמים בהליכה הכסף שבכיס עולה כלפי מעלה ביזמן ההליכה ואז הוא נופל זה קורה לי בערך כל שלושה שבועות. לפני חמש שנים אחרי שראיתי שאני לא יכול יותר להמשיך כך פניתי לרופא שהפנה אותי למרפאת נוירופסיכולוגיה ושם אחרי איבחון ראו שיש לי בעיות זיכרון הכתב לא מובן כתוב ".... psycho" וכתוב "ייתכן שהדבר נובע מקשיים וממאפיינים סובקטיביים של הנבדק מומלץ טיפול קוגניטיבי שיקומי יש לציין שהחולה מביע עניין בהפניה לטיפול קוגניטיבי בבית לווינשטיין אצל פורפסור רחמני ". הייתי בטיפול קוגניטיבי כזה ואז ביקשתי טיפול תרופתי הם לא רצו לתת לי . התופעה המשיכה והסבל איתה ולא יכולתי להמשיך יותר במצב הזה שאני שוכח ומאבד דברים הרחוב אז לקחתי מאנשים שאני מכיר memorit 10 mg והתרופה הזאת עזרה אחרי חודש במקצת וניסיתי ריטלין להפרעות קשב שלא עזר לי. נימאס לי מהחיים .היום הלכתי לעיר והיה לי 180 שקל שההורים שלי נתנו לי כדי לקנות דברי מזון כי אני עוזר להם ללכת לקנות הם עניים ואני עני ואז כשבאתי לשלם בקופה אני מחפש בכיסים והכסף נעלם אנשים מסתכלים עלי ולא מבינים את ההתנהגות שלי באותו רגע שאני מחפש את הכסף ואני מרגיש כאילו הם תופסים שמשהו אצלי לא בסדר בראש. אני לא יודע מה לעשות כי אין לי הכנסות בכלל כבר 8 שנים{למעשה לעולם לא היו לי הכנסות}לכן אני גם לא אוהב לצאת מהבית מהפחד שלא אאבד דברים ולצערי לסידורים חייבים לצאת עם מסמכים או עם כסף. אני ממש לא יודע מה לעשות עכשיו אני פוחד לספר להם שאיבדתי את הכסף כי כבר כמה אפשר לאבד להם ולי כספים ומסמכים. אני חייב לדעת מה עושים במצב הזה ?

לא כל כך הבנתי את הקשר בין איבוד הכסף לבעיה נירולוגית אבל אם אתה נוטה לאבד דברים כדאי להשים אותם במקום קבוע שיהיה מיועד לאותו הדבר הספציפי. אפשר לקנות ארנק קטן ולהשים אותו בכיס חולצה סגורה או בכיס צמוד . אם זה בתוך ארנק הסיכויים שהכסף יגלוש ממנו החוצה הם פחותים.

אני מודה לך על הרצון לעזור תבורכי אריאל. יש לי ארנק הבעיה היא שגם אם אני שם את הכסף בארנק{ או בשקית אוכל}ואני הולך לעיר אז הארנק כולו{או השקית שמכילה את הכסף כולה} נאבדים לי בכל מיני דרכים למשל בהליכה הארנק עולה כלפי מעלה{וכמה כבר אדם יכול להיות מרוכז בארנק כשהוא מדבר עם אנשים מחליט החלטות שהוא צריך להתרכז בהם? ברור שאי אפשר כל הזמן}ואז כשהוא עולה הוא נופל על המדרכה. הוא נופל גם בדרך יותר מעצבנת כאשר אני מתבקש להוציא מסמך מהכיס ואז הכסף{הארנק או השקית או מסמך אחר חשוב} יוצא גם הוא מאותו כיס ואז נופל.

מה קורה למי שלוקח מנת יתר (נגיד 6 כדורים) מהתרופה פבוקסיל??? זה מסוכן? מה ההשפעה?

אתה די מדאיג אותי עם השאלה הזו. האם לקחת מינון עודף? האם זה מתוך סקרנות? אנא ענה לי כי זה מלחיץ!!!

דבר ראשון אני בת ומה זה משנה? אין מה לידאוג לי, באמת אם אתה יודע מ ההשפעות וכו' אז בבקשה תענה לי

מה נישמע מקסימה? כבר הרבה זמן לא שמעתי ממך ואני מקווה שהכל בסדר אוהבת, אריאל

היו לי מספר ימים לא קלים... אכתוב לך לאימייל. תודה על ההתענינות:-))))

היי אפס בחר לי יש לי שאלה,איך מחזירים את הסמן חדש(באדום)? חוץ מללחוץ על החץ הקודם. בדף הנוכחי לא מופיע לי ביכלל הסמן חדש אשמח לקבל עזרה תודה מראש נועה

בשורה הכחולה שיש בה את האפשרויות - "הוספת הודעה חדשה" , "חיפוש" וכו' יש גם לחצן שכתוב עליו "הוסף סימון חדש" תלחצי עליו וזה יחזור לסמן לך את ההודעות החדשות באדום. בהצלחה!

היי אולי אני רואה הפוך? את בטוחה שיש הוסף סימון חדש? מה שכן מופיע זה בטל סימון חדש. השאלה איך מחזירים את הסימון החדש לאחר לחיצה על ביטול סימון חדש זה מה שאיני רוצה לדעת ולא ניראה לי שהבנתי אותך אצלי לא מופיע הוסף סימון חדש בכל אופן תודה רבה לך. נועה

לנועה שלום, איני בטוח שהבנתי את הבעיה הטכנית, אבל אפשר לכתוב להנהלת הפורום ולקבל תשובה. ביי הידש

אני רווקה בת 31 בתחילת חודש רביעי. תיכננתי לבצע הפלה אך חששתי שמא ייגרם לי נזק פיזיולוגי ו/או נפשי ולכ בחרתי להמשיך את ההריון. הבעיה היא שמצבי הנפשי התדרדר עד כדי חוסר יכולת לישון בלילות, חרדות קשות, דיכאון והתרחקות חברתית. יש לציין כי לפני ההריון הייתי בחורה שמחה, אופטימית ומאוד חברותית. כעת אני מרגישה שהעולם התהפך ואינני מצליחה לעשות או לחשוב על דבר פרט להריון ולמצב הנפשי שהגעתי אליו. מעבר לכך, לא היה לי רצון בילד ובטח לא כרווקה. אמנם המשפחה תומכת אך ההתמודדות האישית שלי עומדת בסימן שאלה גדול. יש לי פחדים איומים מהלידה, מדיכאון שלאחר הלידה, מקשיים פיזיים, מההתמודדות עם תינוק בכיין, חולה וכד'. אני מרגישה שאין לי מוכנות ורצון לכך בכלל ושאלתי היא: האם למרות המצב העגום בו אני נמצאת, האם יתכן אור בקצה המנהרה? האם במצב שכזה יש סיכוי שהדברים ישתנו? ואיך ניתן להקל על הנפש במהלך ההריון? אני גם חוששת לנזק שייגרם לי ולעובר. זקוקה לעזרה נואשות!!!!!!!!!

הי גילי קודם אני רוצה להגיד לך שכנראה שבאיזה שהוא מקום איכפת לך ואת כן דואגת לשלומו של העובר משום שאחרת לא היית מתעניית בדרכים לשיפור המצב וזו אולי נקודת האור הראשונה שלך. אני אומנם אף פעם לא יילדתי אך אני מניחה שכל הריון הוא מלחיץ כשלעצמו ובוודאי עם זה הריון ראשון וכשאת לבד כך שתחושות של פחד מהלא נודע וחששות הם טבעיים לחלוטין. אם זאת, אם החרדות משתלטות ולא נותנות מנוח ואם הם מפריעות לתיפקוד יש מקום לשקול טיפול פסיכאטרי\ פסיכולוגי. גילי, ממה שתארת את סובלת ואין סיבה. אפשר לגשת למרפאת קופת החולים ולבקש מרופא המשפחה הפנייה לפסיכאטר או לגשת באופן פרטי. איבחון ראשוני הוא חשוב ביותר ויתכן שטיפול תרופתי הולם בשילוב עם שיחות יפחיתו את עוצמות החרדה. ניתן להתאים עד כמה שידוע לי טיפול תרופתי גם בזמן ההריון כך שלא נראה לי שצריכה להיות בעיה עם זה. גילי, יש לך את התמיכה של המשפחה שלך ואל תשכחי את זה כי זה הרבה ( יש כאלה שהם לחלוטין לבד) ויש לך את התמיכה שלנו פה. עשי את הצעד הראשון ופני לרופא המשפחה. נשמח עם תעדכני אותנו תרגישי טוב, אריאל

לגילי שלום, את עוברת תקופה קשה כיוון שאינך בטוחה בדרך שבה בחרת. כל מה שקורה אינו מתוכנן ואולי היית מעדיפה לעשות אחרת אולם בתנאים ובמצב הנוכחי את החלטת וכעת הדרך נראית מאוד מפחידה. הדבר שבולט לי ביותר במכתבך הוא הבילבול. את מרגישה הרבה דברים לעתים דברים מנוגדים והם מבלבלים אותך. לכן הצעתי הטובה ביותר יכולה להיות שתפני לשיחות, שיחות כדי שתביני טוב יותר את מה שעובר עליך, וגם כדי להתכונן לעתיד אשר יתחיל בערך בעוד כחצי שנה כאשר התינוק יוולד. אין ספק שהולדת התינוק במזל טוב תשנה את חייך ועליך להתכונן לכך. לכן אני ממליץ על שיחות. אם חס וחלילה מצבך הנפשי יחמיר או תבקשי הקלה מהירה ותשאלי לגבי טיפול תרופתי בזמן ההריון, אשמח לענות על שאלות בכיוון הזה. שיהיה בשעה טוב אבל יש הרבה עבודת הכנה. דר' גיורא הידש

שלום אני בשליש הראשון של ההריון וסובלת מהמון חששות וחרדות שלפחד מפני דכאון שלאחר הלידה. חשש שאפגע בעצמי או ביקר לי. רציתי לדעת אם זה נורמלי? אם כדאי לפנות ליועץ מקצועי? וכיצד ניתן לדעת איזה איש מקצוע בעל התמחות מסוימת זו יוכל לעזור? בתודה

למאיה שלום, המחשבות הללו נורמליות במובן שנשים רבות חשות וחושבות דברים דומים. בדרך כלל מחשבות אלו הן ביטויים של חרדה. מחשבות אלו נמצאות בתדירות ובעוצמה רבה יותר בהריון הראשון. הבעיה היא שעצם קיום החרדה והמחשבות המפחידות גורמות להגברת החרדה וחוסר ביטחון עצמי...מעין מעגל סגור. לכן אם הדברים מאוד מציקים לך, או עוצמתם מתגברת אפשר לפנות לפסיכותרפיה-שיחות אצל כל איש מקצוע. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

לד"ר גיורא, תודה על התשובה. האם יש משהו מאזור המרכז שאתה יכול להמליץ לי עליו? לתשובתך אודה מאיה

שלום, אני נוטלת מזה עשרה ימים כדורי סרוקסט. תחילה במינון של חצי כדור ביום (10 מ"ג) ובהמשך, ארבע ימים אחרונים, כדור שלם. מאז שעברתי למינון החדש (20 מ"ג) אני סובלת מכאבי בטן בלתי פוסקים שמלווים בבחילות ושילשולים. אשמח אם תוכלו לומר האם יש קשר בין הדברים או שמא מדובר בצירוף מיקרים מצער. במידה וזו תופעת לוואי של סרוקסט, האם זו תופעה חולפת או אולי מומלץ לשקול הפסקת טיפול? מודה מראש.

אני חושב שבכל מקרה עדיף להתייעץ עם הרופא המטפל.

תודה על התשובה המהירה לגבי אנאפרניל , אבקשך להמליץ לי תרופה במקום - אם אפשר תרופה שאינה גורמת להשמנה ( כב ר עליתי) , היות ואינני מתמצאת אנא הסבר במה עדיפה תרופה מהדור החדש על הישן . אני מאוד לחוצה לפתרון ולא יכולה כרגע להחליף רופאה .

לרלי שלום, התרופות החדשות דומות לתרופות מהדור הישן אבל יש להן פחות תופעות לוואי. כך שאחרי אי הצלחה של תרופה אחת אפשר לעבור לתרופה אחרת כמו האפקסור לדוגמא. את יכולה לפנות לרופאה ולהגיד לה קראתי באינטרנט שהאנפרניל מהדור הישן, היא גם גורמת להשמנה (זה נכון), אולי יש תרופה יותר חדשה שמתאימה לי.... וכך הלאה. גם במכתבי הקודם כתבתי שיתכן והייתה לרופאה סיבה לתת את האנפרניל דווקא, סיבה שאני לא הבנתי, כך שיתכן שהיא צודקת....אז בזהירות לפני שמחליפים תרופה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

ניסיתי לחפש פרטים על התרופות באינדקס התרופות אבל אין כל מידע עליהם. אודה לך אים תפנה אותי לפרטים על תופעות הלוואי שלהם או אים תוכל לכתוב כאן

ערב טוב, הקישור של ההלידול בדוקטורס הוא http://infomed.msn.co.il/drug1.asp?dID=94 בהצלחה הידש

שלום לכולם, אני בטוח שראיתם את מכתבי מאתמול ואת התגובה הזועמת של המפריע. היו גם תגובות אוהדות ובונות ולמדתי שמפריעים מהסוג הזה נקראים - טרולים. שוב, העצה הטובה ביותר היא התעלמות מהם, חבל שלא הצלחנו להשריש נוהג זה בפורום אבל בודאי שלא מאוחר. הנה קישור מעניין אשר שופך אור על הנושא http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/articles.asp?id=553&art_id=17 ערב טוב הידש

בפורום הזה יש מלא טרולים. לא מדובר באיש אחד. בהתחלה כולם חשבו שזה רק שאול אבל אח"כ התברר שמדובר בכמה אנשים בו זמנית. המריבות בין הגולשים הקבועים זה שורש הבעיה. אפשר לפרט באופן יותר ספציפי אבל חבל להבעיר אש. אם הפורום היה בנוסח של שאלה-תשובה שום טרול או פרובוקטור או מתחזה לא היה כאן. תסתכל בפורומים השכנים. אין שם שום דבר דומה אחר. צריך לדעת לנהל פורום בצורה אחראית ולמחוק כל הודעה שלא שייכת לנושא הפורום. בינתיים אתה נותן להם להשתולל ולהפוך את הפורום לצ'ט.

המתחזה לפרוזק עוז בנענע לא חייב להיות קשור לפורום הזה. לכל פורום יש את הבעיות שלו ולא כדאי לערבב מין שלא במינו במיוחד כאשר אין לך הוכחה או אפילו רמז לקשר בין השניים. מופרעים יש בכל מקום. תיכנס לפורומים לאקטואליה ותבין שכאן זה משחק ילדים לעומת מה שקורה שם. כמה פעמים חסמו את שאול? תשאל את ריקי כהן מ-YNET או את ליאור חמודות מ- "וואלה!". גם כשחוסמים הם חוזרים בשמות אחרים. הכי טוב להתעלם מהם. הבעיה שלא תמיד אפשר להתעלם.

אני מנסה בדרך כלל להימנע מלהגיב להודעות שנרשמו פה על מתחזים וכדומה מותך מחשבה שזו הדרך הנכונה ( התעלמות) אך הייתי חייבת להגיב להודעה שלך. אני לא חושבת שזה פייר והוגן להטיל את כל האשמה על ד"ר הידש. אם אני אשווה את זה , בהשוואה קיצונית כמובן, אז זה כמו להאשים את קורבן האונס בכך שהיא התלבשה פרובוקטיבי במקום להאשים את הפושע עצמו. אני לא מכירה אנשים רבים כמו ד"ר הידש: מתחשבים, נותנים מעצמם ללא גבול ואכפתיים. חלק מהדיון שנסוב פה דן על חופש הדיבור ודמוקרטיה. אנו אנשים בוגרים וכל אחד צריך להיות אחראי למעשיו ולא לזרוק אשמות באוויר. אריאל

אנחנו מאוד נשמח לדעת על איזה מריבות בין גולשים קבועים את מדברת?!?!?! כי דווקא הגולשים הקבועים מסתדרים מצוין גם בפורום, גם בצ'ט וגם מעבר לזה ומעולם לא הייתה בינינו מריבה...אנחנו דווקא קבוצה די גדולה ומגובשת. אני , בניגוד אליך, חושבת שהפורום של ד"ר הידש טוב יותר מפורומים שכנים דווקא בגלל העובדה שזה לא פורום של שאלה-תשובה. אנחנו לא רובוטים, יש לנו גם רגשות - לפעמים עצובים, לפעמים שמחים, לפעמים מישהו עונה לנו בצורה יפה ומרגיע. אי אפשר להתעלם מזה!!! מי שחושב שהפורמט הזה של הפורום לא מתאים לא יכול לעזוב לפורום אחר בפורמט של שאלה-תשובה. כי כפי שראינו בסקר שערך ד"ר הידש הרוב דווקא מעדיף לשלב שאלות-תשובות עם תמיכה! אני תומכת בדרך שבה ד"ר הידש מנהל את הפורום. הוא נותן לנו להיות פה בצורה דמוקרטית (ולא כמו בפורום פסיכותראפיה למשל) ומנהל בצורה אחראית מאוד. כל אחד צריך להיות שוטר לעצמו כי כולנו כבר עברנו את גיל 10 עד כמה שידוע לי וד"ר הידש הוא פסיכיאטר ולא שוטר. מי שמשתולל כאן זה רק מחרחרי ריב, טרולים, מתחזים וכאלה שמגיבים להודעות שלהם. תלמדו להתעלם, להתייחס עליהם כאל אוויר וכך הם לא יצאו כאן אתמה שהם מחפשים - תשומת לב! מי שקשה לו להעלם שלא יקרא את ההודעות האלה בכלל. הרי לפי הכותרת אפשר לדעת מה תוכן ההודעה, את מוזמנת לקרוא אך ורק את השאלות והתשובות במידה והתגובות של המשתתפים לא מוצאי חן בעיניך.

שלום לכולם. מה שלומכם? ראיתי כאן דיון בנוגע להרחבת הפעילות של הצ'אט. ובכן, זו בהחלט יוזמה מבורכת לטעמי, אבל יש לי הצעה מעניינת ומרחיקה לכת עוד יותר. מאחר ומדובר בצ'אט תמיכה, אשר בבסיסו אמור לספק צרכים נפשיים של אנשים (כמובן שלא רק), אינני רואה סיבה שהוא לא יהיה פתוח במשך כל שעות היממה ובמשך כל שעות השבוע. הרי מי כמונו יודע שאין לנו שליטה על מצבנו הנפשי, ותמיד ישנן שעות קשות יותר בהן כל אחד מאיתנו היה רוצה כתף שיוכל להישען עליה. הצעתי היא שנמצא מספר מתנדבים, שלפחות בשלבים הראשונים יחזיקו את החדר פתוח (גם אם לא ינכחו בו באופן פיזי). לאחר מכן, להערכתי החדר כבר יישאר פתוח מעצמו. בנוסף, אם מישהו חש צורך לקבל תמיכה או סתם לפטפט, הוא יוכל להשאיר הודעה בפורום שהוא נמצא בצ'אט, ואז מי שייכנס לפורום יבוא לצ'אט. מה דעתכם?

אחלה רעיון, בכיף.. למה לא לעשות את זה ב IRC? זה הרבה יותר מוצלח מהצ'אט של נענע (בלי לפגוע כמובן, אני יודעת שאתה הקמת את החדר..). אפשר להתכתב עם אנשים באופן פרטי ביותר נוחות וגם יש אפשרות לאנשים שמפעילים את החדר "להפטר" מאנשים מזיקים. כמו כן זה אפשרי גם לאנשים המתקשים בהפעלת הצ'אט כמו אריאל (אנחנו מאוד רוצים שהיא תוכל להגיע..) כי צריך רק להוריד תוכנה נפרדת מה explorer. אבל אני תומכת גם באפשרות של הצ'אט.

חברי הפורום רוצים לעדכן את מועדי הצ'אט שלנו. עד שלא נגיע להסכמה דמוקרטית של כל המשתתפים בצ'ט אנחנו נקיים את הצ'ט כרגיל, בימי ג' ב-21:00. לפי דעתי אם כל אחד יכתוב במשך היום שהוא בצ'ט זה יצור כאן בפורום בלאגן ושירשורים חסרי תוכן רלוונטי לפורום הנ"ל. יש לשקול כמה הצעות שהועלו כאן: 1. הצ'אט יתקיים פעמיים בשבוע. 2. השהצ'אט יתקיים כל יום. 3. הצ'אט יהיה פתוח 24 שעות ביממה. 4. לעבור מהצ'אט של נענע לצ'אט של IRC עם הסברים שיינתנו לנו ע"י ליאה. 5. דבר נוסף שפרוזי העלתה (אם אני לא טועה) - אולי יש אפשרות שד"ר הידש יפתח לנו צ'אט בפורום השני שלו? כך יכנסו לשם רק אנשים מפורום פסיכיאטרייה ולא כל מיני מתחזים או משתתפים אחרים של נענע. ד"ר הידש האם הדבר אפשרי?! כל הצעה, הערה או הארה יתקבלו בברכה. תודה רבה ולילה טוב לכולם. יפעת.

ברכות! אם אני מבינה נכון, כל משתמש יכול לפתוח חדר בעת שרוצה ובשם שבוחר. השאלה היא, אם יש מי שפוקד את החדר. כדי שהצ'אט יהיה פתוח כפי שהצעת במשך כל שעות היממה - או בחלק מהזמן, צריך בעצם לעשות תורנות לאיוש החדר. אחרת, מה הטעם בלהחזיקו פתוח? הוא בעצם פתוח רק באופן תיאורטי. איני יודעת עד כמה דבר זה מעשי. באופן עקרוני, נראה לי כיוזמה מבורכת להגדיל את פעילות הצ'אט. צ'אט = שיחה שיחה = תראפיה לפעמים כלל לא משנה מה תוכן השיחה, עצם השיחה מהווה תראפיה, כי היא מסיחה את הדעת מכאב. אור ושמחה יעל

עוד בנושא הצ'אט: לפי החסידות, סח שזה 68 מבחינה גימטרית = חיים שזה גם 68 מבחינה גימטרית. מהות האדם והחיים - זה הדיבור, השיחה. ובכן, סח =חיים. סליחה שאני מלאה אתכם בהתפלספויות שלי בשעת לילה-בוקר זאת, כפי שאתם רואים, איני מצליחה להרדם יעל

ערב טוב. רציתי לדעת כמה זמן לוקח לגוף ל"התנקות" מהסרוקסט.מאז שהפסקתי לקחת את הכדורים לגמרי(מיום רביעי שעבר)אני לא מרגישה הטבה או החמרה.כלומר,המצב נישאר אותו דבר,אותן תחושות כמו שהרגשתי כשלקחתי את הכדורים. יש לי סבלנות,אבל אני חוששת שבסוף אגיע למסקנה שאני חייבת כדורים.אולי לא את הסרוקסט,אולי כדור אחר? אני לא ממהרת להסיק מסקנות,וכמובן שאני לא הולכת לוותר,אבל רוצה לדעת מה דעתך. תודה רבה שגב

לשגב שלום, אני שמח שמצבך יציב, בסך הכל לא לכולם ישנן תופעות בהפסקת התרופות וכנראה מזלך טוב והדברים מאחוריך. אני חושב שתביני את המושג, זמן מחצית חיים (כמו ברדיואקטיביות), זה הזמן שבו כמות התרופה בדם יורדת לחצי. תרופות מתנקות מהגוף לא באופן ליניארי אלא לפי זמן מחצית חיים. זמן מחצית החיים של הסרוקסט הוא כ 26 שעות. כלומר בערך, אחרי יום נמצאת חצי הכמות בדם, אחרי יומיים רבע מהכמות ואחרי שלושה ימים שמינית. כך שמהבחינה הביולוגית הסרוקסט יצא מהגוף. מהבחינה הרגשית כנראה עדיין ישנה הגנה ובערך כשבועים עד חודש לא צפוי שינוי במצבך. אחרי חודש תדעי היכן את נמצאת מהבחינה של חרדות, סרוקסט וכל היתר. אני מבין את מחשבותיך, לא כתבת אבל אני מבין שמה שחשבת שהסרוקסט הגביר את החרדות התברר גם כלא נכון? ביי הידש

ערב טוב, כניראה שנדע את התשובה לשאלתך רק עוד שלושה שבועות בערך. נכון לכרגע,אין שינוי לא לטובה ולא לרעה. אני אמשיך לעדכן, דרך אגב,אתמול התחלתי דיאטה.זכרתי שאמרת שהסרוקסט לא גורם להשמנה.אז,המלצת פשוט "לסגור את הפה".(ממושמעת!!!).ב-10 חודשים העליתי בערך תשעה קילו.יכול להיות שהכדור עצמו לא משמין,אבל גורם לנפיחות ?או לתיאבון מוגבר. כפי הניראה,את זה אדע עוד קצת זמן. תודה על הכל. שגב

היי נילי,כתבת לי בעבר שהיית משתמשת בקלונקס וכשנגמלת היה לך דיי קשה. אני מזה כחצי שנה נוטל חצי כדור (רבע מ"ג) בערך כל 12 שעות. לפני כשבוע הורדתי את המינון לכרבע כדור (שזה למעשה שמינית מ"ג) ולפעמים אני אפילו לא מרגיש שאני חייב אותו כאשר ההשפעה נעלמת. לפני יום יומיים התחלתי להרגיש קצת קשה ואני מתכוון מבחינה פיזית,ממש הרגשתי (ועדיין מרגיש) שהרבע הנוסף חסר לי. זה בדר"כ בא לידי ביטוי בדופק קצת יותר מהיר,ותחושת חוסר אויר ,מין מחנק ולחץ בחזה,צרבות ותחושת עייפות מעצבנות. חשבתי שאולי תוכלי לתת לי טיפים לגביי איך הכי מומלץ להיגמל מהכדור בגלל הניסיון שלך.כמה זמן זה בדר"כ לוקח ובכלל כל פרט שתוכלי להוסיף. פרט לתחושות הפיזיות הקשות ביומיים האחרונים הכל רגיל. תודה מראש.

היי ארז, לצערי אין לי משהו מיוחד להוסיף, אתה עושה נכון, ירידה הדרגתית. אגב יש אפשרות שהתחושות האלה מקורן בתחושות חרדה שלך ולא קשורות דווקא לכדור, אלא דווקא לעובדה שאינך מטופל תרופתית נגד החרדות, מה דעתך? בסהכ המינון הזה כבר לא משמעותי ייתכן שההתמכרות היא יותר פסיכולוגית. תצליח! אני.

היי ארז, לצערי אין לי משהו מיוחד להוסיף אתה עושה נכון,- ירידה הדרגתית, מעבר לכךייתכן שהתופעות הן לא שייכות לכדור אלא דווקא לעובדה שאתה לא מכוסה תרופתית לעניין החרדה. נילי.

אני כבר יותר מחצי שנה מטופלת בטיפול תרופתי (קבוצת ssir) ליפני פחות מחצי שנה הפסקתי ללכת לטיפול הפסיכיאטרי אבל המשכתי עם הכדורים מינון לא גבוה (כדור ביום), ניראה לי שזה 20 מיליגרם ליום בעיקרון, אני מרגישה עכשיו בריאה יותר ושהדיכאון עבר מרגישה ממש כמו פעם- ליפני שהכל התחיל אבל אני לא יודעת אם זה בזכות הכדורים... ברור לי שגם אני עשיתי שינוי רציני אצלי אבל אולי זה רק בזכות הכדורים?! בכל אופן, אני ממש רוצה להפסיק איתם אבל מפחדת שהכל יחזור.. מה הסיכויים שזה יחזור? אני ממש לא רוצה לחיות כל החיים עם כדורים... מה כדאי לעשות? להפסק? אגב, אין שום סיכוי שאני אוכל ללכת לפסיכיאטר/ית כי ההורים שלי לא מסכימים לי יותר

שלום, אני שמח שאת מרגישה בטוב ובסך הכל הדברים משתפרים בחייך. אני רואה זאת פעמים רבות שעם טיפול בכדורים מקבוצת SSRI מתחילים לקרות לאנשים דברים טובים... מעניין אבל זה כך. השאלה מי הביא את ההטבה הכדורים או את היא שאלה קלאסית. אבל שיהיה ברור הכדורים מאפשרים לך לעשות דברים אבל מי שהולך ומי שעשה את הדברים זו את. כך שצריך את השילוב, הכדורים מאפשרים בכך שהם מורידים את החרדות אבל מי שעושה זה האדם עצמו! טיפול בדרך כלל נמשך מספר חודשים, קרוב לעשרה חודשים, הפסקת הטיפול צריכה להיות החלטה של הרופא ושל המטופל. כך שאני בהחלט ממליץ בתום התקופה לגשת פעם נוספת לרופא ואז להחליט אם זה הזמן המתאים לך. הפסקה מוקדמת מדי של התרופות עלולה לגרום לחזרה של החרדה. ככול שנוטלים את הטיפול למשך זמן ארוך יותר כך ישנו בטחון רב יותר שהתופעות שבגללן את נוטלת את התרופות לא יחזרו. שיהיו רק דברים טובים דר' גיורא הידש

לא ממש הבנתי מה כדאי? וכבר אמרתי שאני לא יכולה ללכת שוב לפסיכיאטר/ית שווה לנסות להפסיק לתקופה מסויימת וליראות איך אני מסתדרת בלי כדורים?

היפנוזה ושכנוע נשמע לי אותו דבר . מה ההבדל בין היפנוזה לבין שכנוע ?

אני עברתי היפנוט אצל פסיכולוג שמורשה לבצע היפנוזה והפסיכולוג לימד אותי לבצע היפנוזה עצמית. עד כמה שאני יכול לתאר דבר שהוא מסובך להסבר בהיפנוזה יש טכניקה להתרכזות ול"מסע" אל תוך סיפור או אליגוריה שהם חלק מהביוגרפיה כדי להשיג שחרור מלחצים. היפנוזה עצמית יכולתי לבצע רק בפרק הדיכאוני בחיי. שיכנוע הוא הצבת נימוקים לוגיים לשם הסקת מסקנות שאול

למירי שלום, שאלתך מאוד במקום כיוון שהמטרות זהות. בהיפנוזה ובשיכנוע המטרה היא לשנות עמדות של המטופל ולהביא אותו למסקנה או מחשבה אחרת. שיכנוע משתמשת בדרך כלל בהסברים לוגיים. היפנוזה היא כלי חזק הפועלת על האזור הסמוך למודע ושימוש בדימיון ובחלק הרגשי. בדרך כלל בחיים החלק הרגשי חזק יותר מהחלק הרציונלי כיוון שהרגש מהבחינה האבולוציונית קדום יותר. לכן היפנוזה היא כלי חזק מאוד שאפשר להשתמש בה לטוב ולרע ולכן טוב שישנה הגבלה בחוק לשימוש בה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

איך אינראקציה תקשורתית בין אנשים יכולה להשפיע על המוטיבציות שלהם.אם למשל יש לך חבר או מטופל שהוא שיש ביניכם אינטראקציה, אז כיצד אחד ממכם יכול להשתמש באינטראקציה הזאת כדי להשפיע על המוטבציה של השני באופן עקרוני ?

לרוויטל שלום, אני לא בטוח שהבנתי את שאלתך, בכל אופן לדעתי הקשר בין המטפל והמטופל ובין כל שני בני אדם חשוב ביותר. לא ניתן לטפל ובטח לא בבריאות הנפש ללא קשר טוב וקשר בונה בין האנשים. קשר המבוסס על אמון והבנה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אני יודעת שטלפתיה הוא נושא לא כל ידוע אבל בוודאי לכל אחד יש השערות איך הפסיכיאטריה תשער הסברים על טלפתיה לפי דעתך ? ואיך אתה באופן אישי היית מסביר את זה ?

לשלומית שלום, הנושא של הטלפתיה ותיקשורת אל-חושית סמוך מאוד לפסיכיאטרייה ולפסיכולוגיה והעיסוק בנושא הוא מושך ודוחה מדי פעם. פרויד ויונג עסקו בכך רבות ובספרים על תולדות החיים שלהם יש יותר מרמז על עיסוקם בנושא. ההסבר הפשוט ביותר הוא שפת הגוף ושפה לא מילולית. פעמים רבות אנחנו יכולים להבין אדם אחר מעבר למה שהוא אומר במילים. כך גם אני לפעמים מבין דברים נוספים מהמכתבים, דברים שלא כתובים.... שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום איפה אפשר לקרוא חומר על כדור בשם LAMOTRIGINE / LAMOCTIL) לא הצלחתי msn בתודה.

לרובי שלום, אתה יכול לנסות באינדקס התרופות בוואלה, או באתרים באנגלית. גם אם תלחץ על "חיפוש" בסרגל הכלים למעלה, תמצא מספר שאלות שנשאלו בעבר בפורום והסברים. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אני לא יודעת אם אתם זוכרים אבל סיפרתי כאן על הבת שלי שהפסיקה את הלימודים לקראת הסוף עקב דיכאון;יש שיפור ניכר והיא חוזרת ללמוד השאל היא לגבי הפקסיל היא רוצה להפסיק לקחת אחרי שלושה חודשים והשאלה היא אם להפסיק בהדרגה ואיך או להתעקש שהיא תמשיך לקחת לעוד שלןשה חודשים 1היא מסרבת ללכת לפסיכיאטר כך שאני צריכה עזרה בתודה מראש

לאמא שלום, חבל שתפסיק את הפקסיל כיוון שקיים סיכון רב שהתופעות יחזרו בהפסקה מוקדמת של הטיפול. הטיפול בדרך כלל הוא בסביבות שנה.... שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

האם האהבה היא אכן מחלה קלינית הניתנת לאבחון ולטיפול? איך זה עובד בדיוק, מהבחינה הרפואית?

היי שאלה טובה ומורכבת. תלך אל ספרי הפסיכולוגיה והפסיכיאטרייה ותמצא שם מעט מאוד חומר או בכלל לא.... בכל אופן זה מצב מורכב, מצד אחד כולם מחפשים את האהבה ומתגעגעים למצב שבו היו מאוהבים, מצד שני לעתים הסבל הוא רב.... ישנם סוגים רבים של אהבה, אהבת אם, מולדת וכך הלאה. אתה מתכוון בודאי לאהבה של בחורה, שזה הסוג המורכב ביותר. צריך להבדיל בין אהבה ובין התאהבות שהוא מצב קיצוני יותר של התחלת האהבה. בכל אופן זה מצב נורמלי, אנחנו מאחלים שיהיה לכל אחד, אבל מצב זה קיים לפרקי זמן מוגדרים ואחר כך האהבה חולפת או הופכת לאהבה אחרת. המון אור ואהבה דר' גיורא הידש

בשלב הרשון יש התאהבות שבו הנוירואפינאפרין גבוה במוח ולפעמים חשים אדרנלין מההתרגשות. בין האהבה לשלב ההתרגשות הזה שרובו בגלל מראה חיצוני אנורקטי של הילדה שאתה רואה לבין יש שלב ביניים של דימיונות שנובעים מעליית הדופמין שכל פעם שאתה חושב עליה אתה מדמיין רק את התכונות החיוביות שלה וזה מתווסף למראה החיצוני שלה שמבלבל וצועק חזק בקורטקס הראייתי. כאמור הדופמין שמתלב יפה ובהרמוניה כובש לך את המחשבות ומציף אותך בהצדקות ומהפנט אותך שאתה לא רק התאהבת בה אלא גם אוהב אותה ושיהיה לכם טוב ביחד כשתתחתנו ושאפשר להזקן ביחד ושאתה תעניק לה הכל והיא ראויה לזה וכדומה. אחרי שלב הביניים הזה מגיע השלב המעניין והוא שלב האהבה שבו בכל פעם שאתה חושב עליה או נמצא איתה האנדורפינים{שזה כמו אופיום טבעי של הגוף}מרגיע אותך מאוד ואתה חש הרפייה ומרגוע ושלווה{הרבה יותר גבוהה מאשר המטופלים משלוותא}השלווה היא טיבעית ולא חיצונית ממקור סמים ותרופות. בנוסף לאנדורפינים ישנם עוד המון חומרים שקשורים לאהבה. אבל אל תשכח שברגע שהחומרים האלה "ניתפסים" ונקשרים דווקא בעיתוי של האיזורים של זיהוי הבחורה{הנאהבת}בקורטקס הראייתי אז לפי הסטסטיסקות{לא מחייב שאתם ביניהם}האהבה תחזיק בערך עד 5 שנים מחזק את זה העובדה שהרבה זוגות נישואים מתגרשים אחרי 5 שנות נישואין. בכל אופן אני מקווה שד"ר הידש יגיב על התשובה שלי ויחדד דברים שאולי צריך לתקן. ובסוף אני אומרת לך שום דבר לא סופי כי המדע לא סגור על כל דבר אז קח את הדברים בצורה הנכונה.

כל יום ג' בשעה 21:00 מתקיים צ'אט למשתתפי הפורום, חדשים וישנים כאחד, בצ'אט הבסיסי של נענע http://chat.nana.co.il/ בחדר "אני חרד". הועלתה הצעה נוספת, ע"י שתי משתתפות הפורום, לקיים צ'אט יותר מפעם אחת בשבוע. מי שמעוניין נא לרשום כאן תגובה כדי שנדע להערך בהתאם!!! תודה רבה ויום נפלא לכולם.

לצערי לא הצלחתי להתקין את התוכנה כך שאני לא יכולה להישתתף- דווקא אני נורא רוצה אריאל

אם את רוצה את יכולה לכתוב לי לאמייל וננסה לפתור את הבעיה [email protected]

רציתי לדעת מה דעתך על כדורים להרגעה שנמכרים ללא מרשם. האם זה מסוכן? אולי זה מספיק לאנשים שצריכים קצת רוגע מלחצים לא משהו רציני. תודה

לי כדורים כאלו אף פעם לא עזרו, אבל יש אנשים שזה מאוד עוזר להם (אתה מתכוון לקלמנרבין לסוגיו?) יש עוד דרכים ללא מרשם להרגע כמו יוגה, דמיון מודרך, שיחות, ופעילות גופנית שלפי דעתי טובות לא פחות. שיהיה רק טוב.

לניר שלום, איני יודע על אלו כדורים אתה כותב. אני איני מבין ברפואה משלימה אבל יתכן שחברי פורום אחרים יוכלו לעזור לך. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

הי ניר אני לא מכירה כדורי הרגעה שנמכרים ללא מרשם רופא אלה אם הם על בסיס טבעי כמו קלמנרבין או לווריין. הבעיה בכדורי ההרגעה הם שהם ממכרים ולכן צריך לקחת אותם תחת פיקוח רפואי ובהחלט לא מומלץ לשחק עם המינונים ואופן הלקיחה אריאל

שלום רב דר. (גם אני אינני מתחזה, וחבל שיש אנשים מגעילים כאלה). אשמח לשמוע דעתך למקרה שלי. לפני 4 חודשים התחלתי טיפול בחרדות ע"י לוסטראל. היום אני שוב חיה כמו שצריך - התרופה החזירה לי את שמחת החיים. הבן שלי בן השנתיים שוב קיבל אמא רגועה. שאלותיי היא אלה: אני מעוניינת להיכנס להריון שוב, עכשיו יותר מכל אני גם רוצה ילד נוסף, וגם הזמן מתאים. האם יש זמן מינימלי בלקיחת התרופה? האם החרדות יחזרו מיד לאחר ההפסקה (ההדרגתית כמובן)? הפסיביאטרית לא ממליצה על נטילת התרופה בהריון. ראוי לציין כי בהריון הראשון שלי, ככל הנראה השינויים ההורמונליים גרמו לי להרגשה טובה ולא היו לי חרדות כלל. תודה על תגובתך... כל טוב שולה

לשולה שלום, שמחתי לקרוא את מכתבך, על כך שמצבך השתפר עד כדי אופטימיות וביטחון ביצירת חיים חדשים. כל הכבוד? כל הכבוד ללוסטרל אבל העיקר בטח בגללך ואת התגברת על החרדות! כל הכבוד! אנסה להשיב על כל שאלותיך. בדרך כלל מקובל ליטול את התרופות במשך כשמונה עשרה חודשים ואז יש בטחון סביר שהחרדות לא יחזרו. הזמן המדוייק יקבע בינך ובין הרופאה המטפלת. לכן אם אפשר לדחות את עניין ההריון עדיף. עדיף לסיים טיפול ואחר כך לחשוב על ההריון. בכל מקרה עדיף הריון ללא כדורים מאשר הריון עם כדורים. ולא משנה מאיזה סוג ומה הספרות הרפואית אומרת. מצד שני עדיף הריון עם מצב נפשי טוב מאשר הריון עם חרדות שגם משפיעות על העובר. לכן כמובן צריך לעשות מאזן של יתרונות וחסרונות לגבי כל אדם ולגבי כל תרופה. האמת היא שעדיין לא הייתה לי מטופלת עם לוסטרל שחשבה על הריון ולכן לא ביררתי לגבי לוסטרל. אצל כל מטופלת אני נוהג לשאול שוב אולי יש משהו חדש ועדכני מהתשובה שקבלתי בעבר. המקום הטוב ביותר לברר הוא במחלקה לטרטולוגיה בבית החולים הדסה. הם מרכזים את כל המידע על תרופות והריון. אני אנסה לברר את הנושא בחברת התרופות. אם יהיו לך שאלות נוספות אשמח לעזור. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר צר לי שלא מצאת לנכון להתייחס לפתיח שלי ( ב- 22.47 1.06 ) ,אני לא מתחזה ! ובכן בקצרה לקחתי במשך חצי שנה רסיטל 20 מ'ג ואח"כ 40 ללא הטבה . הרופאה המליצה לי לקחת אנאפרניל 75 מ'ג . הייתי רוצה לדעת מה דעתך, ברצוני להוסיף שאינני מבינה כלל בנושא או בתרופות , למרות שאני סוחבת דכאון כבר לאורך זמן רב . מקוה הפעם לתשובה !

לרלי שלום, ברוכה הבאה כמשתתפת בפורום. ראיתי את שאלתך אבל שאלתך אתמול הייתה שונה מהשאלה היום. אני חושב שטוב נהגה הרופאה כאשר החליפה תרופה שאינה משפיעה, לא לטוב ולא לרע. עם זאת האנפרניל היא תרופה טובה אבל תרופה מהדור הישן. אני הייתי מחליף לתרופה אחרת מהדור החדש יותר. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

לדר' הירש אבי בן 83 ניצול שואה, אושפז לאחרונה פעם ראשונה בחייו עקב פרפור פרוזדורים והפרעות קצב. הוא מטופל תרופתית. לאחר כשבוע מאז שוחרר מבית החולים שוב הופנה למיון אך לא אושפז. אך מאז החל לסבול ממועקה ב"מקלעת השמש" סובל מקשיי שינה ומחוסר תאבון, איבד עניין בפעילויות יומיומיות. יש לו חרדות מטופל כרגע ב-SEROXAT שנתן לו הרופא הכללי. עלי לציין שבמלחמת המפרץ נכנס ללחץ מהחדר האטום שהוכן לקראת המלחמה. האם יכול הליות שזו תגובה פוסט טראומתית? כיצד עלי להמשיך ולטפל בעניין. עלי לציין שהורי קיימו עד עתה אורח חיים עצמאי, המשפחה גרה ממש מעבר לרחוב. אבי מרבה לשוחח על השואה לאחרונה, ואנו לא כל כך יודעים האם לעשות לו ויתורים או להתעקש שלא ירים ידיים. מה יכול להיות הגורם למצבו? מאוד קשה לי ההתמודדות כי אני בת יחידה למרות שיש לי תמיכה מבני משפחתי. בתודה

אני חושבת שכמו לא הולכים לרופא עיניים כדי לקבל משחה לעור, כך הרופא הכללי כדאי שימליץ ללכת לרופא פסיכוגריאטרי ולא ייתן בעצמו את התרופה. אולי כדאי למצוא לאביך מסגרת שבה יוכל לדבר על הקשיים שבזקנה?

לגילה שלום, יתכן מאוד שמדובר על תחושות אשר קיבלו העצמה בגלל השואה. אנשים שעברו את השואה חרדים מאוד ורגישים לכל נושא המחלות. במחנות הריכוז מחלה פרושה היה אחד-מוות. החולים לא החזיקו מעמד. לכן כל דבר אשר מזכיר מחלות גורם לחרדה רבה ודיכאון. כמו שהמלחמה והחדר האטום העלו את הקשר עם השואה כך גם מחלות. כעת אביך החל בטיפול מתאים נגד דיכאון-סרוקסט, ההטבה עם סרוקסט מתחילה כשלושה ארבעה שבועות אחרי תחילת הטיפול, כך שצריך לחכות.... כאשר אביך ירגיש טוב יותר אפשר יהיה לחשוב על שיחות, אפשר ב"עמך" אשר מתמחים ועוזרים לאנשים שעברו את השואה. הרבה בריאות דר' גיורא הידש

לאחרונה מסתובב ברשת מתחזה אשר "מתלבש" על אנשים, כותב הודעות בשמם ומגיב להודעות אלו. מספר אנשים נפגעו ממנו באופן חמור. הוא מסתובב בפורום אצלנו ובפורומים נוספים באתרים אחרים. אני מבקש מכולם לנקוט במשנה זהירות בכל תגובה להערה אישית פוגעת או מחמיאה, ומבקש מכולם לא לענות לשום הודעה חריגה ויוצאת דופן אשר מעוררת חשד. במצב זה אי אפשר לדעת האם מדובר בהודעה אמיתית או מתחזה, לכן אסור לקפוץ למסקנות מהירות ודרושה סבלנות ויכולת להתאפק ולא להגיב להודעות גם אם אנחנו חושבים שפגעו בנו. כל תגובה ובלגן בפורום עוזרת למתחזה והוא משיג את מטרתו! ביי דר' גיורא הידש

דר' גיורא הידש-מנהל הפורום כתב/ה: > > לאחרונה מסתובב ברשת מתחזה אשר "מתלבש" על אנשים, כותב הודעות > בשמם ומגיב להודעות אלו. מספר אנשים נפגעו ממנו באופן חמור. הוא > מסתובב בפורום אצלנו ובפורומים נוספים באתרים אחרים. > > אני מבקש מכולם לנקוט במשנה זהירות בכל תגובה להערה אישית פוגעת > או מחמיאה, ומבקש מכולם לא לענות לשום הודעה חריגה ויוצאת דופן > אשר מעוררת חשד. > > במצב זה אי אפשר לדעת האם מדובר בהודעה אמיתית או מתחזה, לכן אסור > לקפוץ למסקנות מהירות ודרושה סבלנות ויכולת להתאפק ולא להגיב > להודעות גם אם אנחנו חושבים שפגעו בנו. > > כל תגובה ובלגן בפורום עוזרת למתחזה והוא משיג את מטרתו! > > ביי > > דר' גיורא הידש

"אור כתב/ה: > > דר' גיורא הידש-מנהל הפורום כתב/ה: > > > > לאחרונה מסתובב ברשת מתחזה אשר "מתלבש" על אנשים, כותב הודעות > > בשמם ומגיב להודעות אלו. מספר אנשים נפגעו ממנו באופן חמור. הוא > > מסתובב בפורום אצלנו ובפורומים נוספים באתרים אחרים. > > > > אני מבקש מכולם לנקוט במשנה זהירות בכל תגובה להערה אישית פוגעת > > או מחמיאה, ומבקש מכולם לא לענות לשום הודעה חריגה ויוצאת דופן > > אשר מעוררת חשד. > > > > במצב זה אי אפשר לדעת האם מדובר בהודעה אמיתית או מתחזה, לכן > אסור > > לקפוץ למסקנות מהירות ודרושה סבלנות ויכולת להתאפק ולא להגיב > > להודעות גם אם אנחנו חושבים שפגעו בנו. > > > > כל תגובה ובלגן בפורום עוזרת למתחזה והוא משיג את מטרתו! > > > > ביי > > > > דר' גיורא הידש > >