פורום פסיכיאטריה

שלום דר' אני כותבת בשמה של אימי בת 79 שמזה כ-8 חדשים הפכה להיות סיעודית עקב נפילה ושבר דחיסה בעמוד השידרה, אינה משלימה עם היותה סיעודית, אישה שהיתה כל השנים עצמאית פתאום מוגבלת יושבת בכיסא גלגלים, אינה הולכת לשרותים, והבעיה שהכי מטרידה היא חוסר השינה שלה. כל הזמן היא טוענת שאינה ישנה, כל התרופות שקיבלה כמו:בונדורמין, לוריואן ואבן לא עזרו לה, עלי לציין שכחצי שנה היא מקבלת תרופה בשם אלידול היות והיא פיתחה גם מחשבות שווא, ולאחרונה התחילו לתת לה גם קסנקס, והפסיקו את האלידול ומה שקרה היא נעשתה מבולבלת, לא מתמצאת בזמן, מדברת כל הזמן לא לענין, קסנקס נתנו לה 3 מ"ג ביום. עכשיו ניתנה הוראה ע"י הרופא להפסיק את הקסנקס ולהמשיך באלידול, אני קניתי לה בהמלצת רוקח והרופאים גם המליצו את התרופה "מלטונין" האם גם המלטונין יכול לגרום לבלבול, כפי שאני מבינה גם זה לא עוזר לה לשינה היא כבר לוקחת שבוע ימים. איך אפשר לעזור לה, כמו כן יש לה גם בעיה בלב, ומקבלת תרופות ללב האם תרופות אלו גורמות לחוסר שינה. תודה

לאיילת שלום, אכן הטיפול המקובל לתופעות שאת מתארת הוא הלידול, הייתי נזהר עם הקסנקס ואולי אפשר להעלות את מינון ההלידול? בכל מקרה לדעתי המצב עם הטיפול בהלידול ישתפר והיא תרגיש יותר טוב כאשר ההלידול ישפיע יותר. מכל תרופות השינה תנסי לבדוק איזו תרופה עזרה לה ביותר ואותה ניתן לשלב עם ההלידול. מומלץ ליטול את ההלידול בערב. מקווה שעזרתי, לעתים זו בעיה קשה ביותר שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

הי כולם, אני תוהה אם משהו יכול לתת לי איזה טיפ קטן, תרגיל מחשבתי או מעשי (ולא עוד כדור לקוקטיל) איך לחזור לרכוז שלי ולהסיח את דעתי מהמחשבות המדכאות עד בכי. חוסר הרכוז שלי גדל מיום ליום, וההתקדמות שלי בעבודה מזעזעת. אני( עובדת בהייטק) מוצאת את עצמי יושבת מול המסך עם דמעות בעיניים ובגרון ומחשבות תסכול ויאוש. איך אני מתנערת מחוסר הרכוז הזה?! ושלא תבינו לא נכון - אני מטופלת באפקסור ויש לי פסכולוגית ופסכיאטרית.. אני רק רוצה עזרה טכנית להתמודדות היומיומית בעבודה (לפני שמעיפים אותי משם על טיל) מדוכאת נוראות, טלי

לטלי שלום, את צודקת שחוסר הריכוז קשור לדיכאון וכאשר הדיכאון ישתפר גם הריכוז והחשיבה יחזרו לרגיל. איני יודע כמה זמן את משתמשת באפקסור ובאיזה מינון אבל האפקסור משפיע תוך פרק זמן קצר יחסית ואני מקווה שהשיפור במצב הכללי ובריכוז קרובים... עצות מעשיות רבות אין לי, פרט לכך שאם מדובר על חרדה אולי כדאי לנסות כדור הרגעה כמו ואבן או לוריוון, צריך לנסות ולראות כיצד הם משפיעים. באופן עקרוני עדיף לוריוון מאשר האפשרות "שיעיפו אותך מהעבודה". שיהיה רק טוב ובמהרה דר' גיורא הידש

הי טלי בעיית חוסר הריכוז נובעת מהדיכאון וברגע שהכדור יתחיל להשפיע את תראי שגם התחושות הללו יפחתו. אל תתיאשי ומותר לבכות גם מדי פעם, לפעמים זה משחרר אני איתך תמיד- נעבור זאת ביחד בסדר? אריאל

שלום!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! שמי: משה(שם בדוי) אני מכיר משהו(לא חשוב מי) שלוקח אפקסור,קלונקס,רספרידל ופנרגן. ועכשיו הוא קיבל פרמין והוא באי שקט והוא מצעצבן מכלום(בלי סיבה חשובה!!!). והוא שואל עם זה בגלל הפרמין??????????????????????????????????? אנא שלח תשובה מהירה!!!!! תודה רבה! משה(שם בדוי).

שלום, עם כל התרופות שציינת קשה מאוד לקבוע האם מדובר על אי שקט בגלל תרופה כלשהי או בגלל אירוע חצוני שקרה או בגלל המצב הנפשי. קשה לי לשייך זאת לפרמין דווקא. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

בכל יום ג' מתקיים צ'ט למשתתפי הפורום, חדשים וישנים כאחד, בצ'ט הבסיסי של נענע http://chat.nana.co.il/ בשעה 21:00 בחדר "אני חרד". כולם מוזמנים!

אולי ניתן להרחיב את הפורמט ליותר מפעם אחת בשבוע?

של עוד משתתפים. נחכה לראות את התגובות שנקבל להצעה שלך....

מהם תופעות הלוואי של הכדור semap?

לדור שלום, סמאפ הוא למעשה כדור הלידול HALIDL והתכונה המיוחדת שלו היא משך פעולה ארוך. לכן ניתן ליטול כדור אחד פעם בשבוע. מבחינת תופעות לוואי והשפעה הוא כמו הלידול ותוכל לקרוא עליהם בכל אינדקס תרופות כפי שיש בדוקרטורס או בוואלה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום לך, אני לוקח רסיטל כבר כחודש, לא מרגיש שום שינוי. האם אתה יכול לתאר מהו השינוי שצריך להיות מורגש? בנוסף לכך אני חולה במחלת הנשיקה ומרגיש עייפות, האם התרופה תורמת לעייפות? כמה זמן אני עוד צריך לחכות עד שזה יעבוד, קשה להחזיק מעמד ככה.

מניסיון מר עם מחלת הנשיקה (סבלתי ממנה חצי שנה!! כי הרופא שלי היה ממש גרוע ולא גילה את זה ) זו מחלה מאוד מתישה ומעייפת. יכול להיות שאתה לא חש עדיין בהשפעות הרסיטל בגלל העייפות מהמחלה. אתה הולך גם לטיפול בשיחות?

תודה לך שירה59. התחלתי במקביל ללקיחת התרופה טיפול פסיכולוגי. אני מרגיש נורא עייף כל הזמן, וכל החרדות, המחשבות והפחדים עדיין שם, יכול להיות שמחלת הנשיקה מעכבת את השפעת הרסיטל או שהרסיטל לא עובד עלי?

סליחה על הבורות ואם השאלה שלי קצת דבילית לדעתכם. מה הסימפטומים שלה?

השאלה שלך לא דבילית בכלל. המטרה של הפורום היא לשאול ולקבל תשובה. עד כמה שאני יודע התופעות הן עיפות, שינה מרובה, חוסר ריכוז. ידועה גם בשם מונוקלואוזיס. מועברת כמו כל מחלה ויראלית אחרת. בקיצור מחלה מעצבנת מאד. אני מקווה שהפרטים שנתתי נכונים. וכאן יש עוד פרטים http://doctors.msn.co.il/print/364

זו מחלה ויראלית שגורמת לעייפות (במקרים חמורים עלולה לגרום לתסמונת התשישות הכרונית), גורמת לחום לאורך תקופה, דלקות גרון חוזרות ונשנות, כאבי שרירים, תשישות כללית. לוקח לה די הרבה זמן לעבור- בין מספר שבועות לחודשים (אצלי היה חצי שנה). יש החלשות של המערכת החיסונית, מצב רוח ירוד, כאבי בטן, חוסר תיאבון. מחלה מתישה , אבל לא נוראית.

אני סובל מחרדה חזקה הגורמת לי פיק ברכיים וחוסר אונים וכן הרגשה עזה של קור מקפיא בעיקר ברגליים ביקרתי אצל רופאים כולל אשפוז לבדיקות כולל ביקור אצל הומופט ורופא פסיכיאטר אך ללא הועיל כעת אני מקבל כדורי הרגעה שקיבלתי מרופא הפסיכיאטר אך גם לא עוזר אני גם מרגיש שהסביבה הקרובה כולל המשפחה אינם מאמינים לי ולכן אני מחפש את עזרתך אנא תציע לי פתרון למצוקתי

לרם שלום, שאלתך כללית מאוד ולכן אני יכול לענות רק באופן כללי. יתכן שמדובר בחרדה בשילוב של התקפים של פאניקה, פאניקה הם התקפים קצרים של חרדה עזה היכולה להתבטא גם בתופעות גופניות כפי שכתבת. הטיפול הוא כמובן שיחות-פסיכותרפיה עם טיפול תרופתי, אולי יהיה צורך בשיחה עם המשפחה כדי להבהיר ולהסביר להם את המצב וכדי שיהיה פחות לחץ עליך. הדבר החשוב ביותר שלמצבים כאלו של חרדה ישנו טיפול יעיל אשר ישפר את המצב והחרדות יעלמו! שיהיה רק טוב והרבה בריאות דר' גיורא הידש

לד"ר הידש שלום, בהמשך לשאלתי על נטילת הכדורים כדי לעצור את ההתפרצות, רציתי לשאול האם קיים הסבר ביולוגי או פסיכולוגי להתפרצויות אלה? מדוע אצל אנשים "נורמליים" זה לא קורה? אני יודעת לזהות את ההתפרצות אבל לא מסוגלת שלא להתפרץ כי אז ארגיש כאילו "פרייארית", חייבת כאילו להגיע לקטארזיס שאחרי ההתפרצות, אחרת זה כל הזמן "יישאר בבטן" ואסתובב עם תחושה שמשהו לא פתור, שיצאתי פרייארית, כפי שכבר ציינתי. האם ישנו איזשהו טיפ, פטנט כיצד לרסן את התגובות? תודה, לאה

במשך חיי דחסתי את הכעסים מבלי שאיפשרתי לעצמי להתבטא באופן אסרטיבי. מזה מספר חודשים אני נוטה להתפרץ במקום העבודה כשאני חש מתוסכל ומנוצל. התחושות אינם משקפות את מצב האוביקטיבי באופן מלא , לעתים אני מתפרץ בגין פרנויה לשמה וזה דווקא מפריע לי. אנשים נרתעים ממני ויש לי רווחים משניים אך בעיקר אני חש הקלה שלא שומר את התחושות בבטן. אני לא מצדיק את התנהגותי אבל חש שכאילו מתקן את עברי לא עוד פראייר ושיחשבו משבא להם. יני לבין עצמי ברור שלא מדובר בפתרון אבל לא אסון גדול. אנחנו חים בג'ונגל במידה בזו או אחרת.

ללאה שלום, אני לא יכול להסכים עם דעתך, הרבה פעמים אנחנו לא מתפרצים ושולטים על הדחפים וההתנהגות שלנו גם כאשר אין זה נוח לנו. למשל בכביש כדי למנוע תאונות דרכים ובמקומות רבים אחרים. אני מעדיף להיות פראייר ולהשאר בחיים. אני מעדיף לעתים להפגע ולא לפגוע באחרים. כבר כתבתי שאני פראייר גאה! אבל כל זה כמובן לדיון יותר ערכי ופילוסופי, כך שרק אם את רוצה להמנע מההתפרצויות אז יש סיכוי גם למנוע אותן. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

ולא "הותיקה" (יחסית)

שלום לך אני מבקשת לשאול על בתי שגרה איתנו מסיבות כלכליות היא בת 27 אקדמאית ועושה תואר שני.מה הסיבה שהיא מספרת לנו שקשה לה בלימודים והיא לא מרוכזת וכולם מבינים והיא לא מבינה מה שמדברים בכיתה כל הזמן מקטרת ומקטרת בלי סוף אנו הוריה אמרנו לה שהיא לא צריכה להביא תשעיות או מאיות להיות באמצע וכך היא לא תלחץ ואומנם היא אומרת לנו שהיא מסתפקת ב 60 פלוס ולא יותר תמיד היא מראה לנו שהיא לחוצה או כעוסה עלינו אבל עם החברים שלה היא מאוד שמחה ואוהבת השבוע ניכנסתי לחדרה ואני לא יודעת למה מפשפשת בדפים בקלסרים וכו' ואני מגלה ציונים של כל השנים בין 95 למאה מה הסיבה שהיאמספרת לנו דברים הפוכים שמרגיזים אותנו מה דעתך וכיצד לנהוג?

לאסתר שלום, אני מבין שקשה לכם אבל בסך הכל מדובר ביחסים "נורמליים" במשפחה. כנראה קשה לבת ובאופיה היא תחרותית ופרפקציוניסטית-מחפשת את השלימות. הלחצים קשים לה אז באופן טבעי היא מתלוננת אצל ההורים... לחברים היא אינה מתלוננת אלא להורים שאתם היא מרגישה יותר ביטחון. ישנם אנשים שמבטבעם הם חרוצים וזה טוב, השאלה האם זה מפריע לבת. אם האופי שלה אינו מפריע לה אז היא יכולה להמשיך בדרך זו. אם היא חשה מצוקה וקשה לה עם האופי התחרותי שלה אז ניתן לפנות לטיפול בשיחות. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

סליחה שאני "מנדנדת", באמת, אבל אם כך,- לשם מה ערכנו כאן את הדיון? נילי.

כאשר מנהל פורום לא מספיק סמכותי ולא מפעיל מספיק כוח אז יש כאלה שמנצלים זאת לרעה. הוא יכול לעשות מה שאחרים במקומו היו עושים: למחוק הודעות ואם יש צורך למחוק גם עמודים שלמים בלי ייסורי מצפון ובלי להסביר לאף אחד מה למה ומתי. בקיצור להיות הרבה יותר סמכותי ונוקשה. זה תלוי בד"ר הידש עצמו ובאישיותו ואין טעם לנהל על זה דיונים נוספים. מה שחשוב זה מעשים ולא בירבורים. אגב- גם ההודעה שלך הנ"ל ראויה למחיקה כי היא לא קשורה לנושאי הפורום. ברוב הפורומים ברשת נהוג שנושאים מנהליים מפנים רק לאימייל. כל הודעה שלא קשורה ישירות לפסיכיאטריה צריכה להימחק. למילה "דוקטורס" צריכה להיות משמעות וחשיבות. אני בספק אם רופא אחר היה מוכן לענות על שאלות בכזאת אווירה שמתאימה לצ'ט זול ולא לפורום רפואי- אבל כאמור הבחירה מה לעשות נמצאת בידיו של ד"ר הידש.

ד"ר הידש הוא לא רק פסיכיאטר אלא גם מנהל פורום. למנהל פורום יש אחריות על הנעשה בפורום. אם מנהל הפורום איבד שליטה על הנעשה בפורום ו/או לא מוכן להשתלט על הפורום בכלים העומדים לרשותו הוא צריך להסיק מסקנות ולהחזיר את המפתחות להנהלת האתר.

אתה טועה הבעייה היא לא מנהל הפורום וזה לא תלוי בו נכון שאפשר למחוק לחסום ולהגביל אנשים אבל מנהל הפורם נותן לאנשים אפשרות להיות בפורם דמוקרטי ובמקום לנצל את זה לטובתנו אנשים מנצלים את זה לרעה הבעייה כנראה נעוצה בנילי כי עובדה שכשהיא לא היתה לא היו פה מתחזים ולא היו בלאגאנים גישתו של מנהל הפורם לא השתנתה אבל מאז שהיא חזרה הבאלאגן בפורום חוגג וכך גם הטרולים

תגידי אין לך מה לעשות בחיים? עד לאן את רוצה להמשיך? ניראה לי בלי צומת לב את לא חיה.

לנילי, אני מבינה מדבריך שלא טוב לך כאן, אולי בכל זאת תעשי משהו עם עצמך, לעצמך. משהו שבאמת יעשה לה טוב על הנשמה. יש מליון ואחד הנאות בחיים. תעשי משהו עם עצמך.

השאלה בעינה עומדת.

לנילי שלום, לאחרונה נודע לי שמדובר במתחזה אשר משחית כל חלקה טובה ומטרתו לפגוע באנשים בפורום. כך שכעת אנו מתמודדים עם קושי מיוחד של אדם אחד ששם לו מטרה לפגוע באנשים אחרים. אנא קראי את הודעתי בראשית העמוד, ביי הידש

שיהיה לכם יום מקסים ושטוף שמש, יום נטול השמצות, כעסים, התחזיות והתנצחיות אוהבת, אריאל

שהפורום יחזור לימיו הטובים והרגועים. שבוע נפלא לכולם מלא אור ואהבה ;-))

קודם כל ,רציתי לומר,ד"ר יקר ,שאני חדשה כאן, ואני ממש נדהמת לגלות את כל הפעילות שהיתה והינה (הפורום הזה והאתר שלך) כל הזמן הזה..ואני לא ידעתי.. אז רציתי להביע את הערכתי הגדולה. טוב למצוא בעולם המחורבן הזה אנשים יפים כמוך- זה עוזר לדכאון יותר מכדור. כיון שאני "רואה" אותך כאן, פעמים תכופות יותר , אני רושמת את השאלה שלי כאן. אני מקווה לשוחח קצת יותר באתר שלך.. (תאמר לי אם אפשר להתפלסף איתך בנושאי בחירה ודטרמיניזם, החיים וההסתכלות שלי על העולם..) ועכשיו השאלה הקטנה שלי- באופן כללי כמה זמן צריך לחכות כדי לבדוק אם תופעות הלוואי של תרופות עוברות? (אני לוקחת כבר שבוע אפקסור ולא נרדמת בלילות .שוב להחליף תרופה??) :( שוב תודה טלי

הי טלי אני אומנם לא רופאה אך ממה שאני יודעת תופעות הלוואי צריכות לעבור אחרי תקופה ממוצעת של שבועיים. את יכולה להיעזר בתקופה הזו בכדורי שנה כמו נוקטורנו או בונדרמין תרגישי טוב, איראל

לטלי תודה על המילים החמות, כל אחד זקוק לתמיכה ולמילים חמות. בקשר לשאלותיך, אני חושב שפסיכיאטריה היא נושא מאוד רחב כמו שהחיים הם נושא הרחב ביותר, כך שכל שאלה שמעניינת אותך ואת חושבת שתעניין אנשים נוספים מקובלת וחשובה. כרגיל אריאל יודעת וכותבת ואני מצטרף לדבריה. רציתי רק להוסיף, אם את משתמשת באפקסור הרגיל IR אז ניתן להקדים את שעת הלקיחה של הכדור האחרון לשעות אחר הצהרים. אם זה לא יעזור אז אפשר לעבור לאפסור החדש אשר משך פעולתו ארוך יותר ולכן נוטלים אותו פעם ביום אפקסור XR. ה XR מרגיע יותר ומפריע פחות לשינה. בקופת חולים הכללית עדיין ניתן לקבל רק את הישן, במכבי יש רק את החדש... שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

היה נקי מכל הזבל שהצטבר פה בחודשיים האחרונים. לפעמים היה מעניין לשוטט פה גם אם אין לך מצוקה או בעייה, אלא זה היה יפה לראות דיונים מתורבתים בנושא כל כך רגיש כמו הנפש. היה דיון, היה סינון, ובעיקר נקיון וענייניות בדברים. כנראה שכוחות גדולים מאיתנו גרמו לדברים להיראות כך עם הזמן. הנגישות לרשת לכל אחד בארץ, דבר מבורך, מנוצלת לצערי המון לרעה ובאופן טפל ולא מועיל. אמנם נשארו כאן כמה "צדיקים", אך חברים , זה לא מה שהיה.... חבל... שלכם, משתתף ותיק.

הלו ותיק ?. אז למה אנונימי ??????????????? בגלל סיבה זו שאנונימיים הכנסים פה לאתר הוא נראה כך ! אם כי ממחשבה שנייה יש לשבח את ד"ר הידש שעושה עבודת קודש מול אלה שזקוקוים לעזרתו!!! יוסי-כץ-חיפה

בן זונה

אני גם מעריץ אותך נילי את חכמה מאוד כמו פסיכולוגית בגלל זה בהודעה הקודמת שלי אמרתי שגם את יכולה לנסות להסביר את התופעה כי את חכמה האם את יכולה להסביר לי את הבעיה שתיארתי לפני יומיים כאן בפורום ?

תשמע מותק אתה פשוט צריך להבין אם אתה הומו או לא. זאת הבעיה שלך.

היי פנטזיות זה בד"כ דבר טוב וחיובי אבל ניראה שיש לך איזו הנאה מוזרה מלהמציא סיפורים כאלה ולרשום בפורום חבל כי יש מי שלוקח אותך ברצינות ואח"כ ניפגע כשמסתבר שהכל לקוח מדמיונך הפורה. מיכל

אני מחפש אישה בתור סרוגייט. אין לי בעיה של כסף. רק תגידו לי איך אני יוצר איתכן קשר וכמה אתן רוצות לשעה.

לי יש לפעמים התקפי נתינה כאלה שלפעמים אני מקבלת ובאותו זמן אני נותנת כל מה שמבקשים ממני ונותנת גם בלי שיבקשו ממני. מה אני נותנת ? כסף חפצים מתנות מחמאות אפילו מין או כל דבר שמתאים באותו רגע לתת . הייתי רוצה לדעת איך הפסיכיאטריה מגדירה בעיה כזו ? כמו מישהי אחרת גם אני רוצה מילות חיפוש באנגלית כדי שאוכל לחפש לקרא ולהשכיל על דברים שקשורים לזה ?

לורד שלום, תופעות כאלו פעמים רבות קשורות לפעילות יתר-מאניה, הפרעה בי פולרית. הידש

אני בת 52 גדלתי בבית של הורים שאיבדו 3 ילדים לפניי ואני כנראה ספגתי את הגנת היתר כתוצאה מכך, אני מגדירה אותם כמו ניצולי שואה - להבדיל. כל השנים וגם לאחר שנולדו אחיי ואחיותיי גדלנו באווירה של הגנת יתר והרבה ביטחון עצמי לא ניתן לנו כתוצאה מכך גם איך אפשר לאחר לחצים כאלה. היום אני אם לשני ילדים בוגרים גם אני כמובן גידלתי אותם עם פחות לחץ אבל גם עם מעט חרדה ברקע כנראה ירשתי זאת בלי להרגיש, תמיד דרשתי שיתקשרו רק לומר לי כשהם נסעו למקומות מרוחקים כמו חו"ל או נסיעות ברכב למשל שיודיעו לי רק שהגיעו והכל בסדר האם אני סובלת מאיזה מחלה או פשוט נדבקתי מהוריי? בתקופה האחרונה אני לא חרדה יותר מתמיד אולי אפילו פחות ואני מרגישה כאבים במקומות שונים בגוף כמו בפרקי הידיים בכתפיים ולפעמים בברכיים. כשפניתי לרופא המשפחה ולאחר שעשיתי בדיקות דם והבדיקות יצאו תקינות הוא החליט שאני עצבנית ואני טיפוס בכלל לא עצבני אלא ההיפך מאוד מאוד לוקחת את הכל באיזי, חוץ מדאגות פה ושם. האם דאגות יכולות לגרום לכאבים בגוף ולעצבים? דרך אגב הכאבים הם לא כל הזמן אלא מידי פעם. אשמח לשמוע חוות דעת נוספת בתודה מראש, אור!

שוב אני כותב וזאת הפעם האחרונה בניק הזה. אל תתיחסי להערות הגסות שמופנות כלפיך. גם אם טענותך מוצדקות עצם תגובתך לפרובוקציות מעררת במציקים סיפוק רב ומוטיבציה להמשיך במלאכתם המלוכלכת !! זהו... לא נעים לי לראות שאת סובלת לחינם בעיקר היות ואני תופס אותך כאמור כאדם חיובי ותורם. זהו אחרי הודעה זו אני מחליף את הניק כל הודעה נוספת בניק זה לא מטעמי. לילה טוב וחיבוק ידידותי עוד יגיעו זמנים טובים יותר !!

תודה, לא סובלת בכלל, וחיבוק גם לך. :)

איכס נהייה פה דביק

מסקרן אותי לדעת על מה השלבים של תהליכי שכנוע שבאים לפני שהאדם השתכנע והובילו לכך שהוא ישתכנע. או מה אתה יודע על תהליכי שכנוע בין בני אדם ?

אני לא זוכרת כרגע, אבל בקורס שלי מישהו עשה על זה ניסוי

תודה על תגובתך. אני אשמח לשמוע כל פרט מתי שאת יכולה. אז תודה

בארכיון של הפורום מצאתי דעות שונות לגבי למי לפנות- לפסיכיאטר או לפסיכולוג. http://doctors.co.il/forums/read.php?f=6&i=27187&t=27187 הייתי רוצה לקבל גם את דעתך, ד"ר הידש, אני מתלבטת מאד בעניין זה. תודה, אסנת.

בכל מקרה שפונים לפסיכיאטר, ומקבלים טיפול תרופתי, אני חושבת שמאוד חשוב לפנות גם לטיפול בשיחות אצל הפסיכיאטר אם הוא גם פסיכותראפיסט או לפסיכולוג כדי שיעזור לגבש כלים ולפתור את מקור הבעיה שהביאה למצב הנוכחי, כדי שכיופסק הטיפול התרופתי לא תהיה נסיגה חזרה לנקודת הפתיחה. במקרה של OCD לדוגמא, רק ל-50 % מבמקרים עוזר הטיפול התצרופתי , אבל אם הוא עוזר אז הוא מאוד מקל, לעומת זאת קיים טיפול פסיכולוגי התנהגותי שנועד לכל הסובלים מ-OCD. בדיכאון, התרופות מאוד יעילות והרוב הגדול של החולים מגיבים לטיפול, אבל חשוב מאוד גם לבדוק מה היו הטריגרים למצב, ואיך לדעת לזהות את אותם מצבים מועדים לפורענות שעלולים לגרום להרעה במצב. מה שאני מנסה לומר בכל זה, שהשילוב הוא כמעט תמיד הכי מוצלח מבחינת האפקט על מי שסובל מאיזו הפרעה. וחשוב מאוד אכן שתהיה כימיה בין המטופל למטפל, בייחוד עם הפסיכוטראפיסט. אם אין כימיה אמון ופתיחות קשה להגיע לתוצאות, אם תפרטי לגבי הבעיה יהיה יותר קל לתת לך תשובה ממוקדתיותר.

לאסנת שלום, אני חושב ששירה צודקת בדבריה אבל אנסה לחדד את הנקודה, מה ההבדלים בין פסיכולוג ופסיכיאטר ואז את תוכלי לבחור. פסיכולוג כמובן אינו מתמצא מספיק בחלק התרופתי אבל מבין הרבה יותר בתהליכים תוך נפשיים. פעמים רבות הפסיכולוגים בארץ שקועים בחלק התוך נפשי ובדרך כלל הם דינמיים והם מחמיצים את המשפחה, חברה ועבודה גורמים רבים המשפיעים על האדם. כלומר הפסיכולוגים מומחים במקצועם ויודעים הרבה יותר מרוב הפסיכיאטרים על ההבטים התוך נפשיים אולם הפרספקטיבה של המבט די מצומצם. הפסיכיאטר רואה תמונה רחבה יותר, גם את האפשרויות התרופתיות, וכאמור מה שנקרא פסיכו-ביו-סוציאלי. החלקים הפסיכולוגיים, הביולוגיים של התורשה והתרופות וגם הסוציאליים של משפחה וחברה. כמובן שעל הפסיכיאטרים ישנה סטיגמה וישנו פחד מהם יותר מאשר מהפסיכולוגים. אבל צריך לזכור שישנם פסיכולוגים עם גישות שונות וכך גם פסיכיאטרים. הדברים הכתובים הם בהכללה ובטח שישנם גוונים רבים למטפלים השונים. לצערי לא קראתי את כל השירשורים בקישור שכתבת מחוסר זמן, אבל זה בטח מעניין. שיהיה בהצלחה דר' גיורא הידש

יש משהו שלא ממש ברור לי... מידי פעם שואל מישהו האם תרופות אנטי-דיכאוניות כאלו או אחרות ממכרות, והתשובה הניתנת תמיד היא שלא. מצד שני רואה לא פעם הודעות על ההתמודדות הקשה עם גמילה מתרופות אנטי-דיכאוניות. אם התרופות לא ממכרות למה מדברים על גמילה?

לפי מה שאני הבנתי תרופות אלה אכן לא ממכרות אך לעיתים אנשים יוצרים *תלות נפשית* בכדור. מפחדים נגיד שאם הם יפסיקו לקחת החרדה תחזור ולכן קשה להם להיגמל. בניגוד להתמכרות אחרת של כדורים כמו קלונקס שכן ממכרים - שהגוף שלך צריך כבר את הכדור - כלומר *תלות גופנית*. כשאת לוקחת כדור ממכר במשך זמן מסויים באופן קבוע את עלולה להתמכר כלומר - הגוף מתרגל למינון וכדי שהכדור ימשיך להשפיע את כל פעם צריכה להעלות עוד את המינון. זה מה שאני הבנתי. אם אני טועה נא לתקן אותי...#מסמיקה#

3 סוגים עיקריים: Central nervous system depressants Central nervous system stimulants Opioids מבחינה רפואית רק התמכרות גופנית נחשבת להתמכרות. אפשר לקרוא מאמר (באנגלית) שחובר ע"י ה-FDA בנושא של התמכרות לתרופות מירשם: http://www.fda.gov/fdac/features/2001/501_drug.html

האמת שתלות נפשית יותר גרועה מתלות גופנית. הדוגמה הכי טובה זה לגבי הירואין- גמילה פיזית מהירואין נמשכת בסה"כ 4 ימים בלבד אבל רוב המכורים שנגמלו חוזרים להשתמש בסם בגלל התלות הנפשית-הגעגוגים לחומר וגם בגלל שהשימוש בסם הוא רק סימפטום ולא הבעיה המרכזית. ההודעות של "שגב" בדף זה מראות שהיא פיתחה תלות נפשית לסרוקסט. בכאלה מקרים כדאי להסתייע בטיפול פסיכולוגי. מהסיבה הזאת פסיכולוגים לא ממליצים לאנשים במצוקה לברוח לסמים או לתרופות פסיכותרופיות אלא להתמודד עם החיים כפי שהם. כל חומר שמשנה את התודעה או את מצב הרוח בסופו של דבר גם ממכר, לפעמים רק מהבחינה הנפשית ולפעמים גם מהבחינה הפיזית. יש טיפולים להתמכרויות באמצעות פסיכותרפיה.

לאחת ויחידה, תודה על השאלה ומדי פעם כדאי לחזור ולהבהיר נושא חשוב זה. השאלה היא כיצד מגדירים התמכרות. התמכרות מוגדרת בדרך כלל כתרופה או חומר שכאשר מפסיקים אותו אז יש רצון ומשיכה לקחת שוב, וקריטריון נוסף, כאשר משתמשים יש צורך להעלות את המינון כדי לקבל את אותה ההשפעה. כך למשל אלכוהול שהוא חוקי ומוכר לצערי. לכן לפי הגדרות אלו התרופות נוגדות הדיכאון אינן ממכרות. כאשר מתחילים בטיפול בתרופות אלו ישנן תופעות לוואי של התחלת הטיפול החולפות כעבור מספר שבועות, וגם כאשר מפסיקים בבת אחת ישנן תופעות לוואי להפסקה, התופעות בדרך כלל דומות לחרדה ולסיבות שבגללן נרשמו התרופות. לכן אני מעדיף לקרוא לתופעות הללו - תופעות של הפסקת הטיפול ולאו דווקא דברים הקשורים להתמכרות. אני מקווה שהדברים כעת יותר ברורים. דר' גיורא הידש

בתקופה האחרונה קיימנו כאן דיון לגבי עניינים הקשורים בניהול הפורום, ולגבי עניין אחד לפחות הייתה כאן אחידות דעים - שיש לעקור את תופעת ה"מזיקים והחרקים", אם לנקוט בלשונך שלך , מן השורש, או לפחות מפורום זה. אני י קוראת לך ליישם את הדברים הלכה למעשה , וככל שמהר כן ייטב.. בכבוד ובהערכה רבה, נילי.

לנילי שלום, לפי זכרוני הנזק שלהם ברור אבל לא הייתה הסכמה כיצד לעשות זאת ובכלל מהבחינה הטכנית כיצד ניתן לעשות זאת. בנוסף, קשה מאוד להרגיל את האנשים לא להגיב על הודעות שברור שהן גסות רוח בלבד. מה דעתך? מהבחינה המעשית מה אפשר לעשות? ביי הידש

מהבחינה המעשית- כפי שאתה עושה זאת בפורום שלך! אם יש לך איי פי ניתן לחסום אותם. דיברת בזמנו על הוצאת כרטיסצהוב וכל זה, מה עם כל הרעיונות הללו? דיברנו כאן כולם כאחד שמקרים קיצוניים כאלה יש להרחיק מן הפורום. ידוע לי שלהנהלת הפורום איכפת מעט מאוד, אך יש למצוא את הדרך אני רוצה לומר לך שמתחיל להיות לא נעים , ביומיים האחרונים, עם כל ההודעות שמשתמשות בשמי, וזה גם מביא לכך שקשה לי להאמין להודעות שנכתבות על ידי אחרים- כלומר- האם זה באמת היא/הוא, אם לאוו? אתה כבר לאיודע למה /למי להאמין. קשה להבחין מה אמת ומה לא. אז מה, עכשו אני צריכה להחליף את השם שלי? שיפסיקו לזהם? קשה מאוד להתעלם מהודעות כאלה, אם כי אני משתדלת מאוד. האמת, אתה אומר עכשו מה שאני טענת מייד בתחילת הדיון. לא ניתן יהיה לעשות שום דבר.... טוב, אז נמשיך לחיות עם זה. אני רוצה לסיים בפתגם של חז"ל: "פני הדור כפני הכלב"., ועוד משהו: הולך ופוחת הדור. שבת שלום לך ולכולם. נילי. (המקורית).

כחלק ממחלת הנפש שלי אני סובלת מהתפרצויות זעם בלתי נשלטות. כדי להתגבר עליהן הרופא רשם לי פרפאנן . אני יודעת לזהות מתי ההתפרצות קרבה ובאה, שאלתי היא אם לפני ההתפרצות אני מיד לוקחת פרפאנן, תוך כמה זמן זה משפיע? ואם זה לא משפיע תוך זמן מה אז האם לקחת עוד כדור? או שבמצבים כאלה כדאי להשתמש במרגיע אחר כמו וואליום? תודה מראש, לאה

ללאה שלום, את צודקת ששני הכדורים עשויים לעזור, הואליום פועל יותר מהר וגם הפרפנן טוב למרות שפעולתו איטית יותר. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום רב, הייתי רוצה לקבל עצה לגבי נושא שיש בכוח להשפיע על אושרי ומהלך חיי. אני התאהבתי בבחור אשר עזר לי רבות בעיקר בתחומים של הנפש.עם הזמן יצא לי להכיר אותו עוד ועוד וכעת אני מעוניינת להתוודות על אהבתי אליו. הבעיה היא שאינני יודעת כיצד לומר את הדברים וגם אינני יודעת איך אוכל להתמודד עם דחייתו(מקוה שלא תהיה אבל אם תהיה...)לאחר שאומר את הדברים. כאשר בונים כל כך הרבה אשליות לגבי אדם מסויים(ואני יודעת שדבר זה מוטעה ואינו נכון לגבי כל עיניין בחיים)אך בכל זאת,אני אוהבת אותו ומפחדת שידחה אותי. איך אוכל להתמודד עם זה מבלי לשבור את כל מהלך חיי,כי זה מה שאני מרגישה שיקרה במקרה של דחייה,כי הרי עצם התקווה שנהיה יחד נתנה לי כוח להמשיך קדימה למרות כל הקשיים ועכשיו,כשזה מתקרב אינני יודעת מה לעשות. אודה לך אם תוכל לייעץ לי.

לדעתי - במערכת היחסים בינכם את הגעת למקום בו היית רוצה להתקדם הלאה. להמשיך מקשר ידידותי בלבד לקשר של אהבה, של מחויבות, של זוגיות. כאשר הגעת להחלטה הזו, אין דרך חזרה. לומר לו את אשר את מרגישה וזה אומר לקחת סיכון. אולי הוא לא ירצה, אולי הקשר הידידותי בינך לבינו - מספק אותו, אולי הוא לא רוצה לקחת את הידידות הזו הלאה. במקרה כזה תכאבי, תסבלי ויעברו עליך ימים לא קלים, כמו כן יש סיכוי שתפסידי את הידידות הזו. אבל - למרות שזו נשמעת קלישאה ,ומהמקום בו את נמצאת כמעט בלתי אפשרי, גם זה עובד! תלכי הלאה, תכירי מישהו אחר...... ואם גם הוא מרגיש ואם גם הוא רוצה, מה טוב! אולי גם הוא התלבט ולא ידע איך להגיד לך שהוא מעונין ביותר.... להשאר איתו במקום של ידידות , מצב בטוח, מוכר, הראש מלא בפנטזיות ובאשליות,אך אין התקדמות והכל תקוע..... תחליטי מה שתחליטי, אני איתך, מחזיקה לך אצבעות:-))))

היי, אני תמיד מעדיפה ,לומר מה שמרגישים,ללכת עם הלב. רק קחי בחשבון שאם הוא לא מעוניין,את יכולה לאבד אותו גם כידיד. לכן,אני חושבת שקודם קחי את על עצמך משימה ותעבדי על עצמך,שאם זה יקרה ואכן תאבדי אותו,תכירי במצב ושלא יגרום לך לעצב גדול. אני הייתי הולכת על זה. בהצלחה, שגב

אספר לך סיפור מהחיים. יש לי ידיד. עזרנו מאד זו לזה וזה בתחומי הנפש. מאד רציתי להתקרב אליו יותר. אהבתי אותו מאד עד כדי כך שרציתי שיהיה אב ילדיי. אולם הידידות איתו הייתה כה חשובה לי. החלטתי לא לוותר עליה. החלטה קשה ביותר, ואיני יודעת עד היום אם אני שלמה איתה. בינתיים חלפו להן השנים. איש איש הלך לדרכו. אנחנו עדיין ידידים טובים, אולי קצת פחות, אבל אנחנו יודעים שנהיה שם תמיד אחד בשביל השני. הקרבנו הרבה זה למען זו וזו למען זה. בדיעבד, אני יכולה לומר לך, שלמרות האהבה הגדולה מאד, אני חושבת שלא היינו יכולים לחיות ביחד בשום אופן. אולי אני מנסה לשכנע את עצמי בכך כדי להקל. כמו שכל הקודמות טענו - הניסיון כרוך בסיכון. את צריכה לדעת שאת עלולה להיפגע, ולהיות מסוגלת לעמוד בפגיעה. להיות חזקה. לעולם אין לדעת איך דברים היו מתגלגלים אילו ההחלטה הייתה שונה. פנינו בצומת לכיוון אחד וזהו. צריך לנצל הזדמנויות, לקחת סיכונים, כי אחרת לא מתקדמים. אין דרך אחרת. צריך לדעת לספוג מהלומות. בהצלחה בכל אשר תבחרי

לאריאל ולכותבת שלום, שאני יבין למה ידיד ולא חבר? האם הוא נשוי? בכל מקרה שיהי לכם לכולנו שבוע טוב גל גל

פה בפורום. מי שרשם את ההודעה בשם אריאל אנא לבחור שם כינוי אחר כי יש כבר אריאל אחת פה תודה

בכל מקרה המלצתי עדיין תקפה לאריאל2 (החדשה). וגם אני ממליצה שאריאל החדשה תמצא לה כינוי אחר כי זה מאוד מבלבל!

אריאל שלום, ההתמודדות עם הדחיה עלולה להיות קשה,אבל גם המחשבה שלא ניסית עלולה להיות קשה לא פחות. עצתי לך לקחת את ההחלטה של לנסות ולבדוק עם אותו בחור שכן היא היחידה שכוללת בתוכה גם סיכוי ולא רק סיכון. ובהצלחה מיכל

ישנה הפרעה נפשית שאני מחפש את המינוח הרפואי שלה (משהו כמו "פימה") המתאפיינת בטלטלת נפש בין הקצוות של הדכאון האבסולטי לבין תחושת High ופריקת כל המוסכמות. תודה מראש על המידע.

אתה כנראה מתכוון להפרעה ביפולרית ( דו קוטבית ) או מאניה דפרסיה שהאופייני להן הוא אמנם שינויים קיצוניים וחדים במצב הרוח. מעבר בין דיכאון עמוק לתחושת אופוריה ומצב רוח מרומם ביותר.

לא. ההבחנה של הפסיכיאטרית היתה משהו בדוצה לפמה פימה או משהו בסגנון, ולא הצלחתי למצוא את המונח הזה באינטרנט.

אני בת 47 בלי מחזור חודשע מזה כשנתיים ניתקלתי בתופעה של חוסר שקט פחדים ומצב כללי לא טוב אך מה שמטריד אותי באמת זה מה שקורה לי כל בוקר אני מתעוררת ולאחר כעשר דקות מתחילה לרעוד ביד שמאל וגם תחושה של חוסר תחושה בכפות הידיים וזה מלחיץ אותי ומכניס אותי לבועה של עצבים האם התופעה מוכרת על מה יכול להצביע ומה הטיפול אני מיואשת

לגפנית שלום, ממכתב קצר זה קשה להגיע למסקנות אבל אפשר לקדם את הדברים. ראשית חייבים להגיע לאבחנה, כלומר לפנות לרופא המשפחה לעבור בדיקות גופניות שגרתיות-אין צורך בבדיקות מיוחדות פרט ל B12 ותפקודי בלוטת התריס, ואולי לפנות לגניקולוג שיבצע פרופיל הורמונלי. יתכן מאוד שהתופעות הן תופעות של חרדה אשר מקורן ממה שקורה בחייך או ללא סיבה, כאשר הבירור הגופני יהיה תקין אפשר לפנות לפסיכולוג קליני או פסיכיאטר לאבחון. הוואבן יכול רק לעזור הוא אינו מזיק. שיהיה רק טוב והרבה בריאות דר' גיורא הידש

הי גפנית אני אומנם לא רופאה אך הייתנ ממליצה לך לגשת לבדיקות רפואיות מקיפות שכוללות גם נירולוג. שווה לשלול קודם כל גורם אורגני לפני שפונים לסיבות נפשיות תרגישי טוב

שלום רציתי עוד לדעת - האם רספרידל ואפקסור גורמים להתמכרות?

לפרח שלום, התשובה פשוטה - לא שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

היי חזרתי עם עידכון. יום רביעי,היה היום האחרון שלקחתי סרוקסאט.ביומיים שאחרי לא לקחתי ולמרות זאת אני מרגישה בסדר גמור.למעט סחרחורות מידי פעם,הכל בסדר. איך אתה מציע להמשיך מפה? תודה שגב

לשגב שלום, הצעתי פשוטה, להרגיש טוב ולהשתמש בחוש הומור. נזכרתי היום בבדיחה ישנה שאולי כבר סיפרתי בפורום, אבל אין בדיחות ישנות יש רק אנשים צעירים אז אחזור עליה, זו בדיחה של פסיכולוגים. איך הגבר (מאצ'ו) הישראלי מתאבד? הוא קופץ מגובה האגו לגובה ה- IQ.... תרגישי טוב ומחר מגיע לך ארוחה טובה במסעדה עם החברה שלך הידש

בוקר טוב, תודה רבה,אבל לא ממש הצלחתי להבין מה אתה מציע. בקשר לחיים בכלל,הבנתי.אבל מה עם הכדורים? לזרוק אותם לים? תודה, שגב

אני לא בטוחה שזה המקום המתאים לשתף ברגשות שלי, מרגישה עצובה ולבד. במשך היום אני פוגשת המון אנשים, וכאשר אנ מגיעה הביתה, אני מרגישה עצב ובדידות

שלי חמודה כשאת מרגישה בדידות את יכולה להכנס לפורום כמו שעשית, ולהתכתב עם אנשים שיעשו לך טוב

לשלי היקרה, אני מכיר את התחושה, גם אצלי זה אותו הדבר. הריקנות הפתאומית שלאחר יום מלא פגישות עם אנשים.... כמו ששגית אמרה , אפשר לדבר על זה בפורום ולעזור אחד לשני, או לקבוע בצ'אט לפטפט.... האינטרנט הוא פתרון לא רע לבדידות, אולי לא האידאלי אבל....בינתיים תנצלי את זה כדי להעביר את השעות הריקות. שמרי על קשר, חיבוק, עידו.

קחי בחשבון גם שאת עלולה להיפגע חלק משיגרת החיים בפורום כוללת גם התמודדות עם מתחזים ומטרידים. לעתים אתה חושף רגשות כנים וכואבים וכתגובה אתה מקבל הערות של איזה סוטה. למרות הכל, טוב שפנית לפורום ולא השארת את תחושותיך כלואול בתוכך. קבלי חיבוק ושיהיה לך סוף שבוע נהדר את לא לבד !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

הי שלי קודם כל זה בהחלט המקום לשתף אותנו ברגשות ואת יכולה להרגיש בנוח לעשות כן. האם ניסית ללכת לחוגים או מפגשים חברתייים מסויימים בשעות אחר הצהריים? כדאי לברר את הנושא. כדאי לברר גם מדוע את בודדה- האם זה מתוך בחירה שלך או שיש לך קשיים ליצור קשרים במקומות מסוימים? בכל אופן, שלי אנחנו פה תמיד כאן ולפחות מבחינת הקשר האינטרנטי את לא לבד תרגישי טוב, אריאל

אכן הגעת למקום המתאים. פה את יכולה לשתף אותנו בכל מה שעובר עליך ומה שאת מרגישה. פה תמיד תמצאי "אוזן קשבת" אז תרגישי בנוח לספר לנו ואולי גם נוכל לעזור לך. את מוכנה לשתף אותנו ולספר לנו למה את מרגישה עצובה ובודדה? יש לך חברים? את גרה לבד? תהיי מעוניינת ללכת לחוג או סדנא אחה"צ? זה יכול לעזור לך, אולי לקבוצה תמיכה. מקווה שתכתבי לנו שוב כדי שנוכל לייעץ לך ולראות איך בדיוק ניתן לפתור את הבעיה. שבת שלום!

קבלי חיבוק והרבה אהבה ותודה על תרומתך לפורום

הרבה הרבה תודה ואהבה וחיבוק ענקי תהא אשר תהא:))

אני רוצה יותר מחיבוק אני רוצה להיכנס פנימה רק תפתחי ואני בא

שלום רציתי לשאול אני בטיפול פסיכולוגי כמה חודשים עכשיו המשפחה שלי רוצה לדעת ולשוחח עם הפסיכאטר עליי איך אני ואם הוא רואה שינוי ושיפור בהתנהגות שלי האם המשפחה שלי יכולה לשוחח איתו עליי ?ואם כן על השיחות שאני מדברת איתו הוא אסור לו לספר למשפחה שלי נכון ? תודה .

לשרית שלום, אני מבין שאינך קטינה ושאת בוגרת כלומר מעל גיל 17. המשפחה שלך יכולה לשוחח עם כל אחד אבל הפסיכולוג והפסיכיאטר יכולים לעשות רק מה שאת תגידי להם. כלומר אם את מאשרת להם לשוחח עם המשפחה ורק אז הם יכולים. את גם יכולה להגביל את המטפל מה להגיד וכיצד. לגבי הסודיות הרפואית את קובעת מה מותר ומה אסור ולמטפל אסור לפגוע בסודיות הרפואית כפי שאת הגדרת אותה!! שיהיה רק טוב דר ' גיורא הידש

הי שרית אין לך מה לדאוג משום שעל פסיכולוג או פסיכאטר חלה חובת " סודיות רפואית" כך שהם מנועים מלספר את התכנים המדוסקסים בשיחות למישהו אחר ללא הסכמת המטופל. הפעמים היחידות שפסיכאטר יכול להפר את הסודיות הזו הוא ברגע שהמטופל מהווה סכנה חמורה לעצמו או למשהו אחר.

את יכולה לבקש מהפסיכיאטר להיות נוכחת בשיחה עם המשפחה ו/ו לבקש ממנו לפני השיחה לספר לך בדיוק מה הוא הולך לספר להם. אני מאמינה שהוא רק יתן להם מעין דו"ח מצב ולא יפרט בדיוק את תוכן השיחות אבל כדי להיות בטוחה תוכלי לשאול אותו ולהגיע ביחד להסכמה של מה שהוא יגיד. בהצלחה.

אני מטופלת בפרפנאן ויש לי קשיי התעוררות בבוקר ותחושת נמנום במשך היום. הרופא המטפל הציע להחליף לי את התרופה ל ZYPREXA . ברצוני לדעת האם תרופה זו לא גורמת לנמנום ומאפשרת לקום יותר בקלות בבוקר. בנוסף , מה הן תופעות הלוואי של התרופה.

גם אני הייתי לוקחת את הפרפאנן והחליפו לי אותו במודל, והוא לא מרדים בכלל והוא מעולה

לגלית שלום, הפרפנן היא תרופה מצויינת אבל שייכת לדור הישן של נוגדי הפסיכוזה. באופן כללי רצוי להחליף את התרופות מהדור הישן לתרופות מהדור החדש כמו זיפרקסה, רספרידל וגאודון. לתרופות החדשות יש פעילות טובה יותר ופחות תופעות לוואי. עם זאת הזיפרקסה עלולה להרדים (לא את כל מי שנוטל) ולעתים היא גורמת לתיאבון ועליה במשקל. אלו שתי תופעות הלוואי העיקריות. האם שקלתם רספרידל? שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום ותודה על תשובתך. אני כבר 3 חודשים לוקחת כדור וחצי פבוקסיל כל ערב עם ארוחת הערב. לאחרונה אני סובלת מכאבי בטן חזקים בבטן העליונה כשעתיים לאחר לקיחת הכדורים, האם זה מהכדורים?

לדינה שלום, תחושה של בחילה קיימת בהתחלה של טיפול עם פבוקסיל. לא סביר שתופעה כזו מתחילה כשלושה חודשים אחרי תחילת הטיפול. הרבה בריאות הידש

אני אשמח לשמוע גם את דעתך לגבי טיפול בחרדה ובכלל בעזרת בעלי חיים. הודעתי הקודמת - http://doctors.msn.co.il/forums/read.php?f=385&i=123845&t=123845 תודה רבה ושבת שלום!

ליפעת שלום, אני מסכים עם כל מה שנאמר בשאלה המקורית ולכן לא הוספתי. ישנן עבודות רבות על ההרפיה שהאדם נכנס אליה כאשר הוא מלטף ומשחק עם כלב או חתול (לרוב מדובר עליהם), בהפרעות נפשיות יותר חמורות, הדאגה והטיפול בחיה תורמים רבות לשיקום. הכלב במיוחד יודע ומחזיר הרבה מאוד אהבה ומסירות שגם הם משפיעים לטובה על המצב הנפשי, ואף פעם הם לא מרכלים ולא בוגדים באנשים.... כך גם הטיפול בבעל החיים ממעיט במחלות לב, מוריד מתח וכך הלאה. ביי הידש

שלום זה מה שאני...מהבוקר לערב מתדרדרת. בבוקר יחסית יש לי תחושה טובה,שעת הבוקר המוקדמת והאויר הטוב נותנים לי הרגשה טובה,הרגשה של רצון, חשק לרצות,לעשות, לבצע להעיז, להתמודד, להתעקש להגשים חלומות,,אבל ככל שהיום עובר, המחשבות השליליות רצות בראש, הפחד מחלחל, אני הופכת קטנה ומסכנה נכנסת לכלוב וככה לקראת הערב הכל נמוג , נעשה בלתי אפשרי, עצוב ומדכא כאילו שכל האפשרויות נסגרות בפני ובעצם אני לא מעיזה לממש את החלומות שלי. התחלתי טיפול פסיכולוגי אך הוצע לי לשלב אותו עם תרופות האם יש "שם" הגדרה לבעיה שלי? האם ישנן תרופות שיכולות לסייע לי להתמודד עם הפחדים הנוראים האלו? האם מדובר על תרופות חזקות שממכרות?? מקווה לתשובה מכל מי שמוכן לענות לי תודה

התחושות שאת מתארת מזכירות דיכאון. ישנם אנשים שקשה להם יותר בבוקר וישנם שבערב ( כמוני וכמוך לדגמה). טיפול על בסיס שיחות בשילוב עם תרופות בהחלט יכול לעזור לך. התרופות האנטי דכאוניות אינם ממכרות ואם צריך לקחת אותם לא כדאי שלא. ניצן, את לא לבד ואם תרצי לדבר איתי אני תמיד פה. תרגישי טוב אריאל

הי תודה רבה על תשובתך. האם אתה לוקח תרופות? כמה זמן? איזה סוג של תרופה? ומאז ועד היום יש שיפור? אשמח אם תכתוב לי עוד על הנושא והמון תודה על העזרה!!!

ההודעה השניה שלך כביכול זה תגובה ממני

לניצן שלום, התופעה שאתה מתאר אופיינית לאנשים עם קושי נפשי פנימי, כאשר קיים קונפליקט או בעיה פנימית אנשים קמים בבוקר ויש להם כוחות להתמודד עם המטלות היומיומיות. כאשר הכוחות אוזלים במשך היום מתחילים הקשיים והפחדים באופן הדרגתי. הייתי מציע שתנסה לנוח בצהרים. אבל העיקר שפנית והתחלת טיפול פסיכולוגי. לגבי האפשרות להעזר בתרופות כדאי להגיע לפסיכיאטר לאבחון וייעוץ, שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

ברצוני לשאול האם הפרעת התמרדות{conduct oppositional}היא הפרעה שאפשר לטפל בה בעזרת תרופות פסיכיאטריות ? ואיך בפסיכותרפיה מביאים את הסובל להקלה ולשיפור מההפרעת ההתמרדות שכן קשה מאוד לסובל לשתף פעולה כי הוא בעמדת התנגדות ומתמרד ?

לאילנית שלום, כמו פעמים רבות בפסיכיאטרייה הבעיה והפתרון קשורים זה בזה. אם היית יכולה להתחיל ולהגיע לטיפול ההתנגדות הייתה קטנה יותר ופחות בעייתית. כיוון שקיים נגטיביזם אז גם קשה להגיע לטיפול.... תחשבי כיצד את יכולה להעזר בחבר, אח, קרוב כדי לשבור את המעגל הזה.... ביי הידש

אבל השאלה שלי היא עקרונית האם יש תרופות פסיכיאטריות שיכולות להקל על הסימפטומים של התנגדות ולהוריד אותה פחות או יותר ?

באחד העמודים הקודמים (485) נרשם על ידי מישהי כי המינון המקסימאלי האפשרי של קלונקס הוא עשרים (!) מג. ראיתי שלא תיקנת (למרות שהערתי...). לתשומת ליבך! בברכה נילי.

המינון של 20 מ"ג ליום הוא המינון המקסימלי המומלץ גם אם לך אישית הוא נראה מאד גבוה. בד"כ אפשר להסתפק במינון נמוך בהרבה. תקראי בקישור המצורף מתוך האתר הרפואי MIOK http://www.miok.co.il/medicine.asp?n=4706&md=9&sm=11

לנילי שלום, יש הרבה חסרונות לקלונקס, אבל אין הסכמה ואין מחקרים על מינון מקסימלי. לעתים חברת התרופות מפרסמות דברים כדי להגן על עצמן למרות שהדברים לא בדוקים. 20 מג' קלונקס הם הרבה מאוד מאוד. שיהיה רק טוב דר' גיורא היד

אין כאן שום עניין של " לי אישית", כל מה שהיה חסר הוא באמת ההערה כאן של דר הידש שזה המון המון. תודה.

לד"ר הידש שלום, פניתי ושאלתי מספר שאלות בנושא של חרדה חברתית פעמיים , האם היתה בעיה כלשהי בצורת הפנייה שלי שמנעה התייחסות לשאלות ששאלתי? אני צופה פסיבי בדרך כלל ואין לי עניין להפריע כאן

אתה מאה אחוזים. כבר עניתי. בגלל הנוחות אני פשוט עובד מהשאלות החדשות לכיוון הישנות יותר. לילה טוב הידש

שלום רב, אני בן 30 ונוטל כדורי טגרטול במינון של כ-1000 מ"ג ביום, בשילוב עם למיקטל-תרופות נוגדות אפיליפסיה. אני מקווה שתוכל להשיב לשאלתי אע"פ שיתכן שזה לא הפורום המתאים מאחר ואני סובל מבעיה פיזית ולא נפשית, אך משום שטגרטול משמש גם בטיפול בבעיות נפשיות אני מקווה שתוכל לענות לי(לא מצאתי שום פורום אחר מתאים, ובפורום נורולוגיה כמעט לא עונים). יש לי 2 שאלות: 1. אני נוטל את התרופה כבר כ-8 שנים, בתקופה האחרונה אני מרגיש שהחשק המיני שלי בירידה, אין לי בעיות בתפקוד המיני עצמו רק בחשק וברצון למין, האם זה כתוצאה מהתרופות?למי עליי לפנות? לסקסולוג? לרופא המטפל? ואיך פותרים את הבעיה? זה מאוד חשוב לי. 2.שאלה שמעניינת אותי, האם כאדם שבריא בנפשו(עד כמה שידוע לי....) הטגרטול משפיע על מצבי הרוח שלי? , או שהתרופה אמורה לעזור רק לאנשים עם בעיות דכאון וכד'? מחכה לתשובתך, תודה.

לדורון שלום, לפי מיטב ידיעתי התרופות הללו אינן משפיעות על הרצון למין. איני מכיר כל כך את הלמיקטל מפני שהיא תרופה חדשה בפסיכיאטרייה ועדיין אין לי ניסיון רב אתה. כך שכדאי לבדוק את תשובתי. השימוש של תרופות אלו בפסיכיטריה הוא לייצוב מצב הרוח. מלשון יציב. כך שגם אם אתה יציב בנפשך ואינך סובל מתנודות במצב הרוח התרופות הללו לא ישנו אצלך דבר מהבחינה הזו. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום לך הבעיה שלי היא מאוד אישית. אני בן 22 . כשהייתי כשהייתי בן 12 התחלתי לראות עם חברים סרטים כחולים.ומאז אני רואה מידי פעם שוב שוב אך העניין הוא שאחר כך בגיל כל פעם שהייתי רואה קטעים אוראליים שבחורה עושה לגבר זה היה מסקרן אותי לראות 13 ולהבין למה היא נהנת כל כך ומה הסוד שבחורה אוהבת. ואז שמתי לב שככל שהאיבר של הגבר יותר גדול כך בנות נהנות ורוצות לעשות מין אוראלי בו. כשהייתי מסתכל בסרטים שמתי לב שבחורה הרבה יותר נהנת מהגבר כאשר היא עושה לו מין אוראלי לפי ההבעות של הפנים שלה והחשק שלה כאילו זה יותר טעים מאוכל. ואז כל פעם שהייתי מסתכל בקטע שבו בחורה יפה מוצצת לגבר הדופק שלי עלה והייתי מדמיין כל תנועת פנים וכל הבעה שלה כאילו אני זה היא{עם אותו פרצוף כמו שלה עם אותו גוף כמו שלה ממש אני שם חווה אותה במה שהיא עושה לגבר}ואז כל פעם שהייתי רואה בחורה מוצצת לגבר הייתי מקנא בבחורה מאוד. הזדהתי איתה בכל מאודי וכאילו גם לי הייתה למצוץ גדול לגבר גברי. ככל שהאיבר מין הגברי שהבחורה מוצצת בסרט היה גדול יותר כך הקינאה שלי לבחורה שמוצצת אותו הייתה גדולה יותר. במשך הזמן כשהייתי בן 14 אני ושכן שלי התחלנו להתפשט ביזמן שהיינו רואים סרטים כחולים ולי הייתה תאווה לימצוץ לשימחתי הוא היה מגורה ואז התחלנו מידי פעם שאני הייתי מוצץ לו. היה לו ענק ובאותו זמן הרגשתי הנאה גדולה. אלה היו שנים יפות ואז הכיר מישהי והתחתן. אני יצאתי עם בנות שכבתי איתן ונהנתי מאוד עם בנות.אך לפעמים הייתי מפנטז על האיבר הגדול של שכן שלי כאילו הייתי מכור לו. במשך הזמן ניסיתי לחפש אנשים שאהבים שמוצצים להם וכל פעם שסוף שסוף קבענו והגבר היה מוציא את איבר מינו היה בא לי להקיא והתחרטתי. כך זה קרה עם כל הגברים שניפגשתי איתם{אולי לפחות 200 גברים}שלאף אחד לא מצצתי.לפני שנתיים הכרתי ידידה טובה והיינו מדברים על פנטזיות ואז היא סיפרה לי שהיא מפנטזת לפעמים על גבר שמשפיל גבר עם זיין קטן על די זה שהוא אונס אותו בפה. אני סיפרתי לי שאני מקנא בבנות כשהם מוצצות. ואז הלכנו אני והיא לאדם מאוד מבוגר שאני מכיר{שכל הזמן היה רוצה שאמצוץ לו אבל סירבתי כל הזמן}והיא אמרה לו אתה רוצה לנגוע בי בסדר אבל יש לי תנאי שתגשים את הפנטזיה שלי. הוא שאל אותה מהי? והיא אמרה לו שחבר שלי ימצוץ לך ואז מצצתי לו ביזמן שהיא מסתכלת וצועקת לו כן תשפיל אותו יש לו זיין קטן כמו דגדגן אז שימצוץ לך... ... ואני מצצתי ומאוד נהנתי כאילו הגשמתי את הפנטזיה שלי. אני שואל למה אני מקנא בבחורה שמוצצת דווקא זין גדול יותר משלי וחש כאליו אני זאת היא{כאילו אני נשית יותר}ככל שהזיין שלו גדול יותר ? או למה בעצם אני מקנא בבחורה שמוצצת זיין גדול בימקום לקנות באותו גבר שיש לו זיין גדול ? איך אתה מסביר שבכל ה200 גברים שראיתי ובאתי למצוץ לא הייתי מסוגל למצוץ לאף אחד ומצצתי בחיי רק לשכן שלי ורק לאדם מול חברה שלי כדי להגשים את הפנטזיה שלה לראות איך משפילים אותי ?

לאופק שלום, כנראה יש נזק גדול בסרטים כחולים ובעיקר בגיל צעיר כאשר הילדים לא מבינים את כל ההתעמלות בסרט. דר' גיורא הידש

אופק, בתור בחורה אני יכולה להגיד לך שכל מה שראית בסרטים הכחולים זה לא נכון בכלל!! זה לא מציאותי ובחורה לא נהנית מזה, רק בסרטים הבנות משחקות, ואתה עשית בלבול בין המציאות לבין הדמיון (סרטים) אז שכח ממה שראית ותבין שהמציאות שונה, צא עם בחורות תהנה ושכח מזה זה לא נכון בכלל!!!!!!

תוארל יתלחתה 12 ןב יתייהשכ יתייהשכ . 22 ןב ינא .תישיא דואמ איה ילש היעבה ךל םולש ליגב ךכ רחאש אוה ןיינעה ךא בוש בוש םעפ ידימ האור ינא זאמו.םילוחכ םיטרס םירבח םע תוארל יתוא ןרקסמ היה הז רבגל השוע הרוחבש םיילארוא םיעטק האור יתייהש םעפ לכ 13 רבגה לש רביאהש לככש בל יתמש זאו .תבהוא הרוחבש דוסה המו ךכ לכ תנהנ איה המל ןיבהלו יתמש םיטרסב לכתסמ יתייהשכ .וב ילארוא ןימ תושעל תוצורו תונהנ תונב ךכ לודג רתוי םינפה לש תועבהה יפל ילארוא ןימ ול השוע איה רשאכ רבגהמ תנהנ רתוי הברה הרוחבש בל הרוחב ובש עטקב לכתסמ יתייהש םעפ לכ זאו .לכואמ םיעט רתוי הז וליאכ הלש קשחהו הלש ינא וליאכ הלש העבה לכו םינפ תעונת לכ ןיימדמ יתייהו הלע ילש קפודה רבגל תצצומ הפי איהש המב התוא הווח םש ינא שממ הלש ומכ ףוג ותוא םע הלש ומכ ףוצרפ ותוא םע}איה הז יתהדזה .דואמ הרוחבב אנקמ יתייה רבגל תצצומ הרוחב האור יתייהש םעפ לכ זאו{רבגל השוע ירבגה ןימ רביאהש לככ .ירבג רבגל לודג ץוצמל התייה יל םג וליאכו ידואמ לכב התיא הלודג התייה ותוא תצצומש הרוחבל ילש האניקה ךכ רתוי לודג היה טרסב תצצומ הרוחבהש םיאור ונייהש ןמזיב טשפתהל ונלחתה ילש ןכשו ינא 14 ןב יתייהשכ ןמזה ךשמב .רתוי םעפ ידימ ונלחתה זאו הרוגמ היה אוה יתחמישל ץוצמיל הוואת התייה ילו םילוחכ םיטרס תופי םינש ויה הלא .הלודג האנה יתשגרה ןמז ותואבו קנע ול היה .ול ץצומ יתייה ינאש ךא.תונב םע דואמ יתנהנו ןתיא יתבכש תונב םע יתאצי ינא .ןתחתהו יהשימ ריכה זאו ןמזה ךשמב .ול רוכמ יתייה וליאכ ילש ןכש לש לודגה רביאה לע זטנפמ יתייה םימעפל תא איצומ היה רבגהו ונעבק ףוסש ףוסש םעפ לכו םהל םיצצומש םיבהאש םישנא שפחל יתיסינ ילוא}םתיא יתשגפינש םירבגה לכ םע הרק הז ךכ .יתטרחתהו איקהל יל אב היה ונימ רביא לע םירבדמ ונייהו הבוט הדידי יתרכה םייתנש ינפל.יתצצמ אל דחא ףאלש{םירבג 200 תוחפל יד לע ןטק ןייז םע רבג ליפשמש רבג לע םימעפל תזטנפמ איהש יל הרפיס איה זאו תויזטנפ ינא ונכלה זאו .תוצצומ םהשכ תונבב אנקמ ינאש יל יתרפיס ינא .הפב ותוא סנוא אוהש הז לכ יתבריס לבא ול ץוצמאש הצור היה ןמזה לכש}ריכמ ינאש רגובמ דואמ םדאל איהו .ילש היזטנפה תא םישגתש יאנת יל שי לבא רדסב יב עוגנל הצור התא ול הרמא איהו{ןמזה תלכתסמ איהש ןמזיב ול יתצצמ זאו ךל ץוצמי ילש רבחש ול הרמא איהו ?יהמ התוא לאש אוה יתצצמ ינאו ... ...ךל ץוצמיש זא ןגדגד ומכ ןטק ןייז ול שי ותוא ליפשת ןכ ול תקעוצו תצצומש הרוחבב אנקמ ינא המל לאוש ינא .ילש היזטנפה תא יתמשגה וליאכ יתנהנ דואמו ןייזהש לככ{רתוי תישנ ינא וליאכ}איה תאז ינא וילאכ שחו ילשמ רתוי לודג ןיז אקווד תונקל םוקמיב לודג ןייז תצצומש הרוחבב אנקמ ינא םצעב המל וא ? רתוי לודג ולש ? לודג ןייז ול שיש רבג ותואב םדוקה אשונל | אבה אשונל וז העדוהל בשה

הי, לפי מה שאני מבינה כנראה העתקת את השאלה שלך ממקום אחר וזה הועתק הפוך - בכדי להעתיק כראוי ב"דוקטורס" תלחץ להודעה המקורית, תלחץ על האפשרות "למעבד תמלילים", נמצא ממש מעל ההודעה, ואז תעתיק אותה מהמקור ותבוא לפורום הזה ותדביק כהודעה חדשה. בהצלחה!

קראתי שאת עברת טיפול קוגנטיבי, את יכולה בבקשה לשתף אותנו, מה היית צריכה לעשות בטיפול?, ואיך הוא עזר לך, אשמח מאוד אם תעני לי.

הי, מה ששאלת זה דבר מאוד אישי אז תסלחי לי כי אני לא אפרט לך ממש הכל אלא בנקודות כלליות, מה גם שדי קשה להסביר דברים כאלה בכתב. קודם כל בטיפול קוגנטיבי מאמינים שכל רגש שלנו נובע ממחשבה, כפי שכבר כתבתי כאן המון פעמים. כלומר - אם יש לך חרדה זה נובע ממחשבות מפחידות, עצובות, שליליות שיש לך. ולכן יש צורך בתיקון המחשבות השליליות האלה!!! אני סובלת מחרדה וזה הטיפול שקיבלתי: 1. הפסכיתרפיסט הכין לי טבלה שכוללת את הדברים הבאים: א. מחשבה שלילית - שהרגליים יתקעו לי ואני לא אוכל לחזור הביתה. ב. אחוז האמונה שלי במחשבה הזאת - 100% ג. עובדות שתומכות / סותרות את המחשבה הזאת: סותרות - * אף פעם זה לא קרה לי למה שזה יקרה לי עכשיו?! * ונגיד ואני לא אצליח לזוז מה יקרה לי? אחרי מה דקות זה יעבור ואני אצליח לחזור הרי אין לי בעיה פיזית! זה הכל בראש. וגם אם אני לא אצליח מישהו בטוח יעזור לי, הרי אני לא אשאר שם לנצח. תומכות - * לא מצאתי שום עובדה שקרתה בשטח בעבר שיכולה לתמוך במחשבה הזאת. ד. לאחר כל הניתוח הזה מה אחוז האמונה שלי במחשבה - תמיד קרה שאחוז האמונה ירד כי פתאום הבנתי שאין לי כל סיבה לחשוש. מחשבה נוספת - חשבתי שיש לי בעיה בשיווי משקל, שאני כל רגע עומדת ליפול, שהרגליים שלי לא יציבות. אז הפסיכותרפיסט עשה לי בדיקה שנוירולוגים עושים לשיווי משקל. עמדתי בעיניים עצומות על רגל אחת והוא בדק את השיווי משקל שלי ואת מהירות התגובה שלי. והוא אמר שעברתי מצויין את המבחן ;-) בקיצור ככה הפחתנו ביחד כל מחשבה שלילית והאמנוה במחשבה ירדה. 2. חשיפה הדרגתית למקור החרדה - עשינו ביחד חשיפה הדרגתית והוא לימד אותי תוך כדי לא לנטרל ולהפחית את החרדה. צריך לחוות את מלוא החרדה בחשיפה כי זה בדוק שלאחר 10 דק', חצי שעה, שעה, שעתיים, מתישהו החרדה יורדת.... עשיתי רשימה של דברים שמפחידים אותי מ-0% לא מפחיד בכלל עד 100% הכי מפחיד בעולם. המטרה הייתה כל פעם "לכבוש" יעד אחר. 3. לימוד הרפייה - לעשות בשעת "רגיעה" כדי שב"מצב אמת" (חרדה) אני אעשה זאת בקלות ובלי שאנשים יבחינו בכך. 4. דימיון מודרך - לחשוב על התסריט הכי גרוע שיכול להיות ואז לראות מה יקרה לי אם זה באמת יקרה. זה עוזר להבין שהשד לא נורא כ"כ כמו שחושבים בהתחלה... מקווה שלא שכחתי כלום. כל הדברים האלה גרמו לי לשנות את כיוון המחשבה שלי, לחשוב שהשד לא כ"כ נורא....וזה מה שכנראה עזר לי. בהצלחה!

יפעת תודה רבה, אני איישם את מה שלימדו אותך, האמת שחלק מהדברים עשיתי לבד, בלי שאף אחד הדריך אותי, פשוט יצא לי ככה, כמו למשל לצייר לעצמי את הדבר שהכי גרוע יכול לקרות לי ולהבין שזה לא כל כך נורא כמו שחשבתי, אני עושה את זה כל הזמן כי זה מרגיע אותי. בכל אופן תודה.

האם ריפלוקס יכול להיות בטוי של טרדיב דיסקינזיה? תודה.

שלום, ריפלוקס של הקיבה לא מוכר לי כתופעה של TD שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שמתי לב ואחרים כבר מזמן מעירים לי על זה שאני אשה מאוד התנגדותית. יש לי דחף בלתי נשלט לא להסכים לדברים שאני שומעת אני כל הזמן אומרת לא . גם בשיחה כשאני מדברת עם ידיד או ידידה אני לא מסכימה אף פעם עם הדעות שלהם ועם ההצעות שלהם אני תמיד נמצאת בעמדה של התנגדות. הדבר הזה מפריע לי בחיים היות ובעקבות התכונה במכוערת הזאת שלי אני רבה עם אנשים זה מגיע למשטרות בתי משפט וכדומה . יש לי שכנים ומכרים שקוראים לי "גברת לא לא". הדבר מפריע לי בחיים היות וגם יחסי מין אני לא מקיימת כי אני מביעה התנגדות וגם בעבודות אני לא מסתדרת כי אני מתנגדת לכל דבר ואז מפטרים אותי ואני נשארת בלי פרנסה. אפילו כשהגעתי למצב כלכלי גרוע וניגשתי לבקש הבטחת הכנסה אז בשיחה עם הפקידה לכל דבר שהפקידה ביקשה ואמרה התנגדתי{למרות שידעתי שזה יזיק לי אבל זה בלתי נשלט}ואז לא קיבלתי כלום כי אמרו שאני לא משתפת פעולה. הדבר מעיק לי וניגשתי לפסיכולוג הוא קבע איתי פגישה ולפני הפגישה הוא התקשר להזכיר לי את הפגישה ואני לא יודעת איך גם הפעם לא יכולתי לשלוט על העמדת ההתנגדות והייתי בעמדת התנגדות במשך כל השיחת טלפון ובסוף לא באתי כמובן. אני לא יודעת מה לעשות ואני לא יודעת אם אני לבד בעולם זאת אומרת אם התופעה לא מוכרת בפסיכיאטריה כהפרעה אז אין לי תקווה כי אני לבד . אני רוצה לדעת ואני מקווה שיש שם לבעיה הזאת הייתי רוצה שתאמר לי הפרעות נפש שיש בהם שכיחות גבוהה יותר לתכונה מכוערת כמו שלי שבה הסובל נמצא תמיד בעמדת התנגדות. אני מקווה שיש בשבילי טיפול תרופתי אז אני שואלת איזה טיפול תרופתי-פסיכיאטרי יש לבעיה כמו שלי ?

לאלנית שלום, אני מאוד שמח שפנית לעזרה ולטיפול, חבל שלא הצלחת להגיע לפגישה אבל זה לא צריך להרתיע אותך וכדאי לנסות שוב. כדאי להגיע לאבחון מלא אצל איש מקצוע, פסיכיאטר או פסיכולוג קליני ומשם לחשוב על טיפולים. אבל את תהיי חייבת ליטול את הטיפולים. תחשבי ותנסי להרגיע את עצמך מפני שהדבר החשוב ביותר שאת מגיעה לאבחון כי כפי שאת ציינת את מגיעה להיות לבד. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

כן רופא. {למרות שזה לא היה ניסיון ראשון שני ושלישי שנכשל}. אבל אני שואלת אותך האם יש שמות להפרעה הזאת .אני רוצה לחפש מידע על זה באינטרנט ואין לי מילות חיפוש. שמות של של הפרעות שיש את זה בהם ? שיהיה רק טוב

בוקר טוב הצורך שלך להתנגד ובעצם להיות שונה מאחרים יכול לנבוע מכמה סיבות שאותם את צריכה לברר בטיפול פסיכולגי. יתכן שאת מרגישה צורך בלהיות שונה מאחרים בכדי לכפר על משהו או להעצים משהו בתכונותייך שאינו קיים. יתכן וזה קריאה לתשומת לב משום שאת יודעת שההתנגדות תגרורנה תגובות כאלה ואחרות. חשוב שתגיעי לאבחון ראשוני בהצלחה

האם אפשר לדעת ממה את סובלת? האם סכיזופרניה? פראנויה? אני מקווה שאת בטיפול.

שכחת סעיף ג) כל התשובות נכונות

תתביישו לכם כך להשפיל אותי. אני אומנם סובלת מסכיזופרניה והידש יודע את זה אבל אתם מתחזים לבריאים אפשר לדעת ממה אתם סובלים. שיגעון ? כן שיגעון. כולכם כאן מתותמים

לנילי החמודה שלום, זה באמת בושה וחרפה איך שמתבטאים פה. כפי הניראה הם צרכים גננת פה. ושכל אחד יסתכל על עצמו במקום לפגוע פה באנשים. מה זה צריך להיות?. אחרי זה מתפלאים למה מתנהגים אלהם לא יפה ולמה יש סטיגמה כזו או אחרת. אני באופן אישי לא אוהבת שפוגעים באנשים ובמיוחד באנשים חולים, או אנשים חלשים. בסה"כ כולנו בני אדם וחכמנו אמרו ואהבת לרעך כמוך. ואני מעודכת לגמי מה שקורה פה בפורום ואני מכירה את רובם דרך הפורום ואני קוראת את רוב השאלות והתשובות.אבל לא מתערבת. והפעם כן החלטתי להיתערב. כי אני רואה שיש פה אנשים שאין להם גבול וממשיכים לפגוע ולהעליב ובמקום להיתעסק בעיקר מתעסקים בתפל. אני חושבת שיש לכם/נו כאן רופא מעולה וגם החברה כאן נחמדים מאוד.נכון שיש יוצאים מן הכלל.אבל זה לא הכלל שהמטרה שלו להעזר בכלים שנותנים לו ויש לכם את הכלים שזה ד"ר הידש והחברים בפורום.אז למה לא לנצל את מה שאפשר לכיוונים חיובים. ולהמשיך הלאה והגיע הזמן שתתבגרו ומספיק עם השטויות והתוקפנויות זה באמת לא מתאים. ישנם אנשים רבים אשר נימצאים במצוקה או שיש להם שאלה חשובה וצרכים תשובה מד"ר הידש הנכבד הידש ובמקום לענות מהר הוא צריך לקרוא את כל השטויות שלא במקום וזה גוזל ממנו זמן ואנרגיה. לך נילי היקרה אבקש לא להיתרגש מאנשים שהם חסרי רגישות. ולא מבינים עניין עד כאן. תקראו לי איך שאתם רוצים זה לא אומר שאני יבוא... ביי ביי

(כמובן מתחזה, רק למי שלא הבין).

רחמים וגועל מחולים ומטופשים שכמוכם.

> שלום חברים, > > רציתי להביא לידיעתכם מקרה שכמעט הפיל אותי בפח ויכול היה לעלות בממון רב: > אדם התקשר עם הצעה סבירה למנוי שנתי על "ידיעות אחרונות". הוא שלח בפקס את > הטופס המצורף - שכותרתו נראית אמינה לחלוטין, ואתה מתבקש למלא ולהחזיר כדי לקבל > את העיתון במחיר מבצע של 70 שקלים לחודש. > > מאחר ואני כבר מנוי התעורר בי שמץ של חשש - איך זה שבמחלקת המנויים אין את כל > הפרטים שלי. האיש מסר לי שמטעמי בטחון (!) הם לא שומרים במאגר המידע את > פרטי כרטיס האשראי. נשמע סביר ואף מרגיע!!! הבנאדם מדבר בנימוס ולא מעורר כל חשד. > > בגלל התקף פראנויה לא מוסבר אמרתי לו שאתקשר בבוקר למחלקת המנויים ואמסור להם > את הפרטים בטלפון. האיש אמר בנימוס "כמובן, אין כל בעייה" ובכך הסתיימה השיחה. > > כשהתקשרתי למחלקת המנויים מסרו לי כי מדובר בנוכל, המתקשר מחו"ל, ואף מסרו לי > את השם הבדוי בו הוא משתמש (דני דגן) - כך הציג את עצמו גם בשיחה איתי. > > הוא משתמש בפרטי הכרטיסים לבצע רכישות בהיקף רחב בחו"ל(!!!) > > כפי שתראו הטופס המוחזר כולל את חתימתך, מספר תעודת הזהות וכן שלוש הספרות שבגב > הכרטיס, כך שיהיה לך קשה מאד לטעון שלא אתה ביצעת רכישות (טיסות, בתי מלון וכו) > כאשר אלה יוזמנו בחו"ל, עם כל פרטיך כולל חתימתך שאותה ניתן להעתיק בקלות מהטופס שהחזרת בפקס. > > למענכם ולמען אחרים נא הפיצו הודעה זו והשמרו. > > אלון

ותודה אור המקסימה על האינפורמציה החשובה! אריאל

היי יש לי סיפור קצר שבסופו שאלה לדר הידש. היום חטפתי התקף זעם בלתי נשלט, העפתי דברים, צרחתי, צעקתי ולא נעים להגיד שאפילו שברתי משהו. כשאני אומרת העפתי דברים אני מדברת גם על איזה כסא שעף באיזשהו שלב. הבעיה היא שאני אפילו לא יודעת למה בא ההתקף הזה, פתאום נתקפתי בחמת זעם מוזרה, זה יצא בצורת צעקות על החבר שהוא מבלגן את הבית ואף פעם לא מסדר אבל זה מצב קיים ונתון כבר שלוש שנים ככה שזו לא הסיבה האמיתית (אני יודעת את זה בפנים וגם אמרתי לו אחר כך). בהמשך להתקף יצאתי מהבית בטריקת דלת ושוטטתי בעיר כשעה וחצי, אז חזרתי הביתה והתנצלתי. המצב של התקפי זעם כאלו כבר קרה לי בעבר, הצלחתי להשתלט על עצמי לרוב כפשוט הסתגרתי בחדר, עד שנרגעתי, מה שלוקח לרוב כשעה. עכשיו שאלה לד"ר הידש - כאשר הייתי אצל הפסיכיאטר שלי לראשונה הוא שאל אותי הרבה שאלות על מצבי, כאשר אחת מהן נגעה למצבים כאלו. הוא שאל בדיוק אם אני נכנסת למצב כזה של התקף זעם וזורקת דברים וטורקת דלתות, אמרתי לו שלעיתים זה קורה. האם זה סימפטום של מאניה-דיפרסיה? האם של משהו אחר? לסיכום אני גם רוצה להגיד שאני לא יודעת מה לעשות עם עצמי המצב שלי מתדרדר אני פשוט לא מתפקדת ואפילו לגרור את עצמי לפסיכיאטר אני לא מסוגלת. התחלתי לפתח חרדות מאשפוז, אני מפחדת שאם אלך אליו הוא יאשפז אותי ואני גם מפחדת לרשום בפורומים כמו כאן וכמו סה"ר הודעות ושיבואו לאשפז אותי (בסה"ר הם עושים את זה אם ההודעות שלך מדי קיצוניות או אובדניות). לכל מי שקורא את זה, אנא ותרו על הודעות התמיכה, אתם מתוקים ומקסימים אבל זה באמת משהו שאני לא רוצה כרגע. אני לא אעלב אם לא תגיבו, אני פשוט מפחדת מעצמי ורוצה לשמוע את חוות דעתו של ד"ר הידש.

היום במהלך שיטוטי בעיר קניתי חפיסת סיגריות בפעם הראשונה מזה שנתיים וחצי. לא שלא עישנתי אבל רק לעיתים נדירות מאוד, פעם בחודש ופחות. אני ממש מאוכזבת מעצמי :(

לליאה שלום, צר לי לשמוע שאינך מרגישה בטוב, לפעמים אינטליגנציה עוזרת לתקוע אותנו. לא תמיד אינטליגנציה עוזרת ולפעמים היא עוזרת להתקע במקום עמוק יותר ולהתחפר. ההתקפים שאת מתארת הם אינם קשורים למאניה דפרסיה, אבל הם מעידים על תיסכול עמוק מאוד ומצוקה.... כנראה שהתיסכול והמצוקה לא התחילה בתקופה האחרונה אלא את מושכת אותם מספר שנים, ממלאים את המיכל עד שהוא מלא ולעתים גולש... כואב לי לראות את הסבל שלך, אבל לך בודאי זה כואב יותר... בכל אופן חבל שיש אפשרויות לשפר את המצב ואת התחפרת בעמדותיך, אני בטוח שבסופו של דבר את תרגישי בטוב וכנראה גם תקחי טיפול אבל כנראה את "צריכה להשתכנע" שאת חייבת. בכל אופן לא חשוב מה שתחליטי אנחנו מקבלים אותך כפי שאת. ביי הידש

איני מוצאת מידע על התרופה דקינט באף מקום הייתי רוצה לדעת על התרופה למה משמשת תופעות לוואי וטיפול חלופי במידה ויש תודה מראש סיגל

לסיגל שלום, את יכולה לחפש חומר על ARTANE, שתי התרופות מאוד דומות ומה שכתוב על ארטן יתאים לדקינט שיהיה רק טוב הידש

אמא של חברה שלי דואגת כל הזמן שהכל בסדר איתה. חברה שלי כבר בת 22 וגרה איתי, ורחוק מהבית. אמא שלה מחייבת אותה להתקשר אליה כשהיא מגיעה לעבודה (שמא היתה תאונה בדרך אולי), ולאחר כל נסיעה שהיא יודעת עליה. החברה שלי טוענת שאם היא לא תתקשר לאמה, אמא שלה תקבל "התמוטטות עצבים" עד שתדע שהכל בסדר. מעבר לזה חייבת להתקיים שיחת טלפון בסביבות השעה 19:00 כל ערב, ובכל מקרה אם חברה שלי לא צלצלה הביתה, אמא שלה תתקשר אליה, ואם היא לא בבית, אזי היא תתקשר אל הסלולורי. כשאנו חוזרים בסוף השבוע הביתה, אמא שלה דורשת שתצלצל לפני שהיא יוצאת, ואם אנו מתעקבים בפקק, אמא שלה תצלצל לסלולרי לשאול למה עוד לא הגענו. נשאלת השאלה האם זה מצב הדורש טיפול? האם בחורה בת 22 לא יכולה לנסוע לעבודה, או לכל מקום אחר, בלי להיות חייבת דיווח לאמה? אני מאד מוטרד מהעניין, ובעיקר מתעצבן בכל פעם שזה קורה, וביעקר כשאני מעורב, למשל כשאני צריך לענות לטלפון מודאג. אולי אני צריך טיפול, בגלל שזה כל כך מפריע לי?

השאלה שלך היא נכונה ובמקום אך אני חוששת שהתשובה לא כל כך פשוטה מכמה סיבות. הסיבה הראשונה היא המציאות הלא כל כך שפויה בה אנו חיים במדינתנו. אני חושבת שהדאגה היא מובנת מאליה. סיבה נוספת ומאוד משמעותית היא שאמא זה אמא ולמרות שעדיין אינני אמא אני יכולה להיזדהות עם הרגש הזה. אני חושבת שאם הבעיה מציקה כדי להעלות את זה בצורה עדינה. האם ניסיתם לשוחח עם האמא ולהגיד לה עד כמה זה מפריע לכם? אולי כדאי לקבוע "חוקים " מסוימים כמו מספר פעמים ביום שמתקשרים או מתי היא צריכה להרים את הטלפון ולהיתקשר...אני יודעת שזה אולי נשמע אבסורדי אבל יתכן וזה יעבוד שיהיה בהצלחה

כן, היא בת יחידה. תשובה לאריאל: הכל טוב ויפה, השאלה היא איפה יש גבול לפגיעה בעצמאות שי הילדה? האם יודעת שיש לה בעייה. היא סבורה שאין מה לעשות. ככה היא.

שלום לד"ר הירש, למה מיועדת התרופה מודיקט?

לאורית שלום, מודיקט היא תרופה נוגדת פסיכוזה מהדור ישן ומיועדת בעיקר לסכיזופרניה. היתרון הגדול הוא שנותנים אותה פעם בשלושה שבועות בזריקה. האדם משוחרר מההרגשה שהוא חולה ואינו צריך ליטול כדורים כל יום. המטפל בטוח שהאדם נוטל טיפול בצורה מסודרת. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום אני באופי שלי בחורה שמחה וחברמנית עם כולם , רק מה שעברתי הרבה משברים בחיים (כמו איבוד אמא) , אני לעיתים רחוקות ואפילו קרובות מרגישה ירידה כמו איזה נפילת אנרגיות טובות שלי ופשוט בדיכאון והרבה אנשים מעירים לי על זה איך שלפני רגע צחקתי ופתאום אני שקטה ומפוחדת חרדה אפילו, היתי אצל פסיאטרית והיא רשמה לי כדורים מהפחד שאני אתמכר לא לקחתי , שאלתי היא מה לעשות אני מה שנקרא סובלת מתנודות במצבי רוח ורע לי עם זה , אני אפילו יכולה להסמיק ממישהו סתם ככה או להתרגש יתר על המידה כשאני בחברה גדולה של אנשיםוחצי מהזמן אני בסדר מה אפשר לעשות תודה

היי לינדה, למה את חושבת שיש לך בעיה? כולנו לפעמים צוחקים ולפעמים בוכים, קצת שמחים וקצת עצובים. לא נראה לך טבעי? ושינוי במצבי רוח זה סימן שאת בריאה, חשה ומרגישה מה שמתרחש סביבך ומגיבה בהתאם. הרי אי אפשר להיות כל הזמן נעול במצב רוח מסויים. כולנו מתרגשים לפעמים וגם מסמיקים וזה עדיף על מצב שלא מרגישים כלום ומתנהגים באפטיות (אז באמת יש בעיה). בסך הכל את אדם חם, רגיש ואנושי. שיהיה לך רק טוב,

לינדה איזה כדור רשמו לך? ישנם הרבה כדורים שלא ממכרים וניתן לקחת אותם לתקופות ארוכות, והם יכולים להקל עליך אם כבר טרחת והרגשת צורך ללכת לפסיכיאטרית לא חבל שאת לא לוקחת את הטיפול?? ברור שתמיד עדיף בלי כדורים אבל אם יש צורך אז לקחת חבל על סבל מיותר. האם היית גם בטיפול פסיכולוגי בקשר למשברים שעברת? שתפי אותנו, דורון.

ללינדה שלום, מצבי רוח אשר נמשכים מספר דקות שעות או אפילו יום יומיים הם טבעיים ואינם מוגדרים כהפרעה/מחלה נפשית. אם הדברים מגיעים בתכיפות רבה אולי כדאי לשקול שיחות=פסיכותרפיה כדי לראות את השורש של הדברים. אני מניח שהתרופות שהרופאה רשמה לך אינן ממכרות. חבל שלא שאלת אותה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום רב. רציתי לשאול את עצתך, בכמה נושאים. אפתח בכך שלפני זמן מה שמעתי שיתכן ויש קשר בן פגיעה בשמיעה ובעיות פסיכיאטריות. בתקופת שרותי הצבאי נפגעה השמיעה באחת מאוזני, מעולם לא הגשתי תביעה על כך (השתחררתי מצה"ל ב-92 לאחר שירות מלא). שלוש שנים לאחר השחרור עברתי התקף מאני, ושנתיים אחר כך התקף נוסף (בעקבות התקפים אלו שוחררתי משירות מילואים). השאלות שברצוני להעלות הן אלו: 1. האם יש לחפש קשר בין הפגיעה בשמיעה לבין ההתקפים המאניים שעברתי. 2. לפני זמן מה חשבתי להוציא אחוזי נכות על הפגיעה בשמיעה, אולם נאמר לי שלאחר 7 שנים חל חוק התיישנות ולכן אין לי אפשרות לתבוע את הצבא. - (אני כותב דברים אלו מכיוון שראיתי באחת מתשובות המכתבים הקודמים, שניתן לקבל הכרה בנכות מהצבא גם לאחר שנים רבות), האם באפשרותי לתבוע את הצבע על הפגיעה בשמיעה? 3. שאלתי האחרונה היא במישור מעט שונה- אך קשור גם כן. לאחרונה רציתי להוציא רשיון נהיגה על טוסטוס. אולם נתקלתי בקשיים בירוקרטיים. לפני מספר שנים (לאחר ההתקף הראשון) נשלל רישיון הנהיגה שלי על- אופנוע (השאירו לי את רשיון המכונית) וזאת לאחר מבדקים פסיכיאטריים ברחוב הארבעה. השאלה אותה רציתי להעלות היא האם באפשרותי לעבור מבדקים נוספים במטרה להחזיר את רשיוני. אולי מן הראוי לציין שאני "בריא" מזה כשש שנים ויותר (מאז ההתקף האחרון). לומד עובד ומתפקד לחלוטין, ובנוסף מעולם לא הוצאתי נכות עקב מחלתי. בברכה, ותודה מראש. גיא.

אפשר להוציא אחוזי נכות מהצבא גם לאחר 7 שנים,אבל זה כרוך בלקיחת עורך דין והרבה סובלנות.בקשר לרחוב הארבעה,אם אתה מצטייד במכתב מרופא פסיכיאטר שאומר שאין לך בעיה בנהיגה, רוב הסיכויים שהם יחזירו לך את הרשיון לאופנוע.

ערב טוב, ירידה חמורה בשמיעה עלולה לגרום לדיכאון ואף לפרנויה. לא ידוע לי על קשר עם מצבים מאניים. עם זאת אתה אומר שישנה פגיעה רק באוזן אחת, בדרך כלל אם הפגיעה באוזן אחת בלבד אז שומעים טוב בסך הכל (זו הסיבה שיש שתי אוזניים - זה בהומור). בכל אופן כפי שאתה מציג את הדברים איני רואה קשר ברור בין הפציעה בצבא ובין המאניה. לעתים הפגיעה באוזניים מתבטאת בטיניטוס-רעש מתמיד באוזניים ואז הדברים מעט שונים. לפי ידיעתי ישנה התיישנות פרט למצבים של בריאות הנפש ופוסט טראומה. אבל בנושא משפטי כדאי לשאול עורך דין. יש פורום של פסיכיאטריה ומשפט בדוקטורס. אם תקבל תשובה אנא עדכן אותי, זה מעניין. לגבי רישיון הנהיגה. אחרי שנה של פסילה תמיד אפשר להגיש בקשה חדשה. (מדובר על בקשה חדשה לא עורעור שאפשר להגיש מיד), לכן אין מניעה שתבקש רישיון ואז יזמינו אותך למכון הרפואי לבטיחות בדרכים=מרב"ד ברח' הארבעה. כפי שתיארת את הדברים אין סיבה מספקת לפסילה ולכן סביר שתקבל את הרישיון הנכסף. מכתב מהרופאים המטפלים בודאי שיעזרו. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש