פורום פסיכיאטריה

אני מתמחה בפסיכולוגיה קלינית, הסובלת מדיכאון. קשה לי לפנות לפסיכיאטר דרך קופ"ח, כיוון שאני מכירה רבים מהפסיכיאטרים באיזור מגורי, והייתי רוצה לפנות באופן פרטי בלי שזה יירשם בתיק הרפואי שלי. אני חושבת על אפשרות של אשפוז במוסד פרטי בחו"ל (שם אין סיכוי שאפגוש אנשים מהקהילה הפסיכולוגית בארץ) לכמה חודשים, כדי להתגבר על הבעייה שלי. אני לא יודעת למי לפנות ואיך להשיג באופן דיסקרטי את העזרה שאני צריכה. מה עושים?

שלום, אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש סובלים מדיכאון בשכיחות גבוהה כך שאינך לבד ואין מדובר במשהו חריג. אני חושב שאין הכרח לרוץ לחו"ל ולחפש שם דיסקרטיות מפני שאפשר לקבל את הדברים הללו גם בארץ. את בהחלט יכולה להפגש עם פסיכיאטר לפי בחירתך באופן פרטי ואני בטוח שתהיה שמירה על הסודיות ויעזרו לך. שיהיה רק טוב הידש

לאחרונה התעוררה איזו בעיה מציקה עם העור שלי, בעיקר בזרועות. רציתי לדעת אם זה קשור לציפראמיל, איזו תופעת לוואי נדירה אולי: כל פעם כשאני מגרדת נגיד או אפילו מעבירה את היד על העור בצורה שהיא לא עדינה, או כשאני לובשת חולצה והבד מתחכך על העור הוא שורף לי, קצת כמו כשקורה כשמגרדים בעור עם כווית שמש. זה קורה בדר"כ אם הייתי בשמש , גם אם זה מעט זמן (אני הולכת עם קרם הגנה כל הזמן), אבל לפעמים גם אם אני לא בשמש.

לשירה שלום, אני מבין שיש לך עור מאוד רגיש, גם ללא הציפרמיל את מרגישה את התופעה.... אולי כדאי לשאול רופא עור? הידש

בגלל זה אני שואלת. התופעה הופיעה רק לאחרונה, חודשיים או שלושה. אין לי בעיה ללכת לרופא עור, אבל רציתי לדעת אם ידוע על תופעת לוואי של רגישות בעור או רגישות לשמש כשנוטלים ציפראמיל. תודה

מי היה רוצה ללכת לישון ולא לקום בבוקר. אשמח לשמוע תגובותיכם. גיא

בגיל 120 לא איכפת לי

אני מאוד רוצה לקום מחר בבוקר! אתם יודעים כמה תוכניות יש לי לחיים האלה? אין לי מושג מתי אני אספיק לעשות את הכל... וחוץ מזה, ככה אתם רוצים לוותר על הציפורים שמצייצות בבוקר, על השמש הזורחת, על הטבע הנפלא שיש לנו, הצבעים, הריחות, בעלי החיים, ספרים, אומנות, משפחה, חברים, אינטרנט, על הצ'ט שלנו ;-), לימודים, ים??? לא חבל?! אני לא מוכנה לוותר על כל זה! :)

יפעת לא סיכמנו ששמש וציפורים רק מפריעים לי לישון?

אני כבר זומבי הרבה שנים עוד לפני שהגעתם לפה בכלל עוד לפני שהייתם במצב צבירה נוזלי תור מה תור אז מה אכפת לי בכלל

גיא מה קורה? למה נהיה לך כל כך רע בזמן האחרון? באמת אכפת לי צופה מהצד

היי אני מוכן לקום בצהרים אחרי בילוי לילי בפורום הידש

אחרי בילוי עם מירי בוהדנה ועוד הייתי קם עם חיוך על הפנים.

הייתי מעדיפה לקום בבוקר עם יאיר לפיד....

ואני הייתי רוצה להיתעורר עם הגבר הגבוהה הזה עם עניים כחולות כמו הים וההליכה הסקסית שלו מטריפה לי את החושים.מפעימה אותי בעוצמה שאיני יכולה לה... איני יכולה לנשום בלעדיו. סתם פנטזיה. ואולי לא

ההיתאבדויות האחרונות בגלל מצב כלכלי??? אני מאמין שגיורא ניתקל בעבודתו בהרבה מקרים של אנשים מיואשים!!

היום שמענו שוב על התאבדות בעקבות חובות כספיים ונדמה כי אי אפשר להמשיך לשבת בחיבוק ידיים. לאחרונה, אנו עדים לגל התאבדויות של בעלי עסקים בהווה, בעלי עסקים בעבר ואנשים פרטיים שנקלעו לחובות כספיים, כנראה בעקבות המצב הכלכלי הקשה במשק, בין אם בגין כישלון עסקי, בין אם בגלל ערבויות או מכל סיבה אחרת. האופן בו מוצג הנושא בכלי התקשורת ועובר לקהל הקוראים והצופים הוא כאילו האנשים לוקחים איתם לקבר את החובות שצברו ופוטרים את יורשיהם מכל אחריות לחובות, עובדה מוטעית שיתכן ומעודדת את התופעה השלילית של ההתאבדויות בעקבות חובות. בפועל, מבחינה משפטית ומבחינה מעשית אין הוא לוקח אותם איתו לקבר אלא מאלץ את יורשיו להתמודד עם החובות שהותיר אחריו. לא רק זאת, הוא אף משאיר את הערבים שלו להתמודד לבד עם אחריותם לחובותיו. זאת אומרת, שאת אותה התמודדות שיכל לעשות בעודו בחיים, יצטרכו לעשות יורשיו והקרובים אליו, כשהמנוח אינו עימם. אותו אדם המתאבד במטרה להיפטר מהתמודדות עם נטל החובות האישי שלו ולהקל על הסביבה הקרובה אליו, יוצר מצב בו הוא עושה עוול ליורשיו, אותם אלה שכביכול למענם ביצע את המעשה, ומעביר אליהם את נטל ההתמודדות עם מצבת החובות והנכסים שלו, זאת במקביל לקושי ההתמודדות עם אובדן אדם קרוב. יתכן ואם היה מודע לעובדה שאין כך הדבר, היה נמנע מלבצע את ההתאבדות. החובות הכספיים אליהם נקלע אותו אדם שחייב כסף, מביאה אותו לחוש כי המדינה המופקדת על איכות חייו וכבודו אינה מסוגלת להעניק לו בטחון כלכלי ולהשיב לו את כבודו האבוד. המצב בו הוא נמצא אינו פשוט ואינו קל להתמודדות, אולם מסתבר כי הפתרון שהוא בוחר בו שלהערכתו הוא הכי טוב, ההתאבדות, הוא למעשה הפתרון הכי גרוע והשלכותיו הרבה יותר קריטיים מאשר הוא מעריך. חייבי הכספים שמתכננים להתאבד אומרים לעצמם: טוב, לפחות נשאיר לילדים קורת גג או רכב או קצת כספים שיש לי בבנק. אולם הם לא מבינים שילדיהם לא יהנו מסכומים אלו שבלאו הכי יעברו לנושים שלהם שיפעלו למימוש הכספים והנכסים. שהרי לא יתכן שאדם יוריש מאה אלף ש"ח שיש לו בחשבון, בעודו חייב חצי מליון ש"ח לנושים שונים. ואת זה חייב לקחת בחשבון אדם בטרם הוא חורץ את גורלו ואת גורל משפחתו. בנוסף, ישנם חייבים הבטוחים כי אם יתאבדו המשפחה תקבל פיצוי מביטוח חיים שיש להם, אולם לא מבינים כי בכל ביטוח חיים ישנו סעיף המציין כי אם סיבת המוות היא התאבדות, לא יקבלו המוטבים פיצוי. להערכתי, השלב הקריטי בקבלת ההחלטה להתאבד בא בד"כ במקביל להליך ביצועי המתרחש נגדו, החייב חש אבוד, חסר אונים, חש כי כל העולם נגדו ואין ביכולתו לפתור את בעיית החובות אליה הוא נקלע בתום ליבו, בין אם בגלל קבלת החלטה עסקית שגויה, בין אם בגלל החלטות בירוקרטיות או בכלל מגלל המצב הכלכלי הקשה במשק. אין ספק שאם אותו אדם שהתאבד היה יודע את השלכות מעשיו, את הנזקים אותם הוא גורם לסביבה הקרובה אליו ולאנשים החשובים לו באמת, היה שוקל שנית אם לבצע את המעשה ואם לאו. שהרי נוצר מצב שהחייב שהתאבד העמיס נטל שלא רצה להתמודד איתו, על האנשים הקרובים אליו ביותר. לכן, במבחן המציאות, אותו אדם שחש שאינו יכול יותר להתמודד עם המצב אליו נקלע ושוקל להתאבד, אמור להבין כי עליו להתמודד עם המצב בעודו בחיים, ולהבין כי במעשה ההתאבדות שלו הבושה גבוהה יותר ובמקום להקל על משפחתו הוא גורם לה זנק. אי אפשר להמשיך לשבת בחיבוק ידיים. יש לעצור את גל ההתאבדויות כמעט בכל מחיר.

אני לא חושב שהמצב הכלכלי הוא הסיבה היחידה להתאבדות יכול להיות שזה הקש ששבר את גב הגמל אבל לא הסיבה העיקרית, יש הרבה אנשים שמפוטרים פושטים רגל ובמצב כלכלי קשה ולמרות זאת הם לא מתאבדים. אבי איבד את העסק שלו ,מכר את המבנה , היה חייב הון לבנקים(היו ערבים שגם היה חייב להם כסף) , ולרשויות , כל שני וחמישי היו מבקרים אותנו מהוצאה לפועל לקחת את הטלויזיה , מערכת , אחותי נפטרה אחרי כמה שנים לאחר מחלה שנמשכה 20 שנה , אבי בעצמו עבר ניתוח קשה , ובכל זאת עם כל הצרות האלו לא התאבד, אבי אחרי שנים של עבודה בתור עצמאי הלך לעבוד והחזיר חובות , הבנקים לקחו את החסכונות והגיעו להסדר עם הערבים וביטלו חלק מהריביות וסגרו את החשבון, את החוב לרשויות המס אבי סגר גם בעיסקה מכספי ירושה שקיבל מחו"ל כמובן שאני עזרתי כל אותה תקופה בכלכלת הבית , בתשלומים לחייבים , כיום ברוך השם אין לנו חובות לאף גורם ,לוקח זמן והרבה סבל אבל יוצאים בסוף מהבוץ. אין חסכונות ואין פנסיה אבל עובדים ומקבלים קצבת זקנה מבטוח לאומי . והחיים ממשיכים ,החלומות מתנפצים אבל ממשיכים לחיות בכבוד. דורון.

הייתי רוצה לדעת מה זו היפומאניה והיפרמאניה?

ליעל שלום, היפומאניה היא תופעה של פעילות יתר אולם בחומרה ובקיצוניות פחותה מאשר מאניה שלמה. היפרמאניה אולי הכוונה ליותר ממאניה אולם אין מושג כזה, מאיפה שמעת על כך? ביי הידש

שלום,אני בת 21 וסובלת מחרדה/דיסתימיה,כאשר לא ברור לי מהי ההפרעה הראשית ומהי המשנית(ואולי זה גם וגם).אני נוטלת טיפול תרופתי כבר כשנה כמעט,לא באותו המינון-כלומר כל פעם המינון עולה עוד...כרגע זה 40 מ"ג סרוקסט ו-2 כדורי אדרונקס.אני מרגישה הטבה רבה יחסית לעבר אולם עדיין לא התאזנתי .ועכשיו נגיע לשאלה שרציתי לשאול(בתקווה שזהו אכן הפורום המתאים): אני מרגישה שכל דבר שקורה מוציא אותי משליטה נפשית.כמו למשל:היום נודע לי שלא אקבל החזר כספי משירות מסוים שלדעתי אני רשאית בהחלט לבטל.(החזר עבור הביטול).העניין הכספי לא כ"כ מרגיז אותי כמו הזלזול ,ההשפלה ותחושת הרמיסה שאני מרגישה מול אותו מנהל שחצן שהחליט על כך.ברור לי כי התחושה הזו סובייקטיבית,וכי אני צריכה להיות אסרטיבית ולדרוש לקבל את כספי בחזרה.כל הערב (מאזשנודע לי)אני בסערת רגשות ובחוסר שקט נפשי,מרגישה רע עם עצמי(איך התפתיתי)ומרגישה שה"חוץ " לא בטוח-שאנשים רעים ו"דורכים" אחד על השני ואילו אני אינני מסוגלת להיות כזו גם...התחושה הזו והפחד הזה מלווים אותי תמיד ברמה מסויימת וכשאירועים כאלו למשל(שלא חסרים..)קורים זה ממש מתפרץ אצלי-אני חושבת על זה ללא הפסקה! ומרגישה ממש פחד בגוף- מועקה בבטן ובאיזור הראש שמלווים בתחושות פיזיות של כאבי בטן קלים וכאבי ראש ומעין סחרחורות.מעין הרגשה של מחלה.וגם מועקה שהיא נפשית.אני יודעת על סמך ניסיון העבר שבשיחה עם אותו מנהל מחר אני עלולה לבכותו/או להתפרץ ולהרים את הקול והכי גרוע לראות את החוסר ביטחון והחוסר אסרטיביות שלי ובכך לגרום שאותו מנהל לא יתייחס אליי בצורה ממש הוגנת ו"ינפנף " אותי.ואח"כ אני שוב אקח ללב עוד יותר וחוזר חלילה.ואפחד מאירועים חוזרים כאלה. בקיצור-אני לא זקוקה או מבקשת פה עצה מעשית לגביי מחר אלא התייחסות כללית לתופעה שממנה אני סובלת עפ"י האמור לעיל.האם זה יכול להצביע על ליקוי נפשי אצלי(פחד מאנשים)? בתודה מראש, האלמונית

לאלמונית שלום, אני חושב שהתגובה שלך היא בתחום "הנורמה", כלומר כפי שאת מתארת את הדברים עוד רבים היו מגיבים כמוך ומרגישים כמוך. ישנו מנהל שובניסט אשר רמס אותך וניצל את מעמדו וסמכויותיו בצורה בוטה ומעליבה... איך אפשר להרגיש טוב עם זה? הרבה אנשים ומצטער שאהיה לא מנומס אבל בשכיחות גבוהה יותר נשים יעברו חוויה קשה עם איבוד היכולת להיות הגיוניים ואסרטיביים. עם זאת נראה לי שאת נוטלת כמות מאוד גדולה של תרופות, יתכן וזה מוצדק אבל הייתי בודק שוב האם זה הכרחי. שיהיה רק טוב ושלא נתקל באנשים כאלו דר' גיורא הידש

הי אלמונית התופעה של להיפגע בצורה חמורה יותר מכל דבר דבר מאוד מוכרת לי אך זה קורה משום שאנשים הסובלים מדיכאון \ חרדה רגישים יותר . לא סיפרת אם את נמצאת בטיפול הכולל שיחות מעבר לתרופות. אני חושבת שזה מאוד יכול לעזור לך ואת יכולה לקבל כלים כיצד להעלות את הדימוי העצמי וכיצד להתמודד עם סיטואציות כאלה בהצלחה, אריאל

הייתי רוצה לדעת על תופעות הלוואי של התרופה בוספורון. כל מידע יעזור תודה

למיכל שלום, בכל אינדקס תרופות בדוקטורס ובוואלה למשל תוכלי למצוא אינפורמציה מקיפה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום לכולם.. עבר עליי יום ממש מחורבן, אבל ממש. אני לא יודעת מה הבעיה של הכדור המטומטם הזה או מה הבעיה עם הראש המטומטם שלי, אבל תופעות הלוואי חזרו. הייתה לי היום חולשה בלתי רגילה וחוסר תאבון טוטאלי, הייתי על סף התעלפות לפחות 3 פעמים. אני כבר לא יודעת מה בגלל הכדור ומה בגלל הדיכאון. ומה בגלל חוסר שינה ואוכל. בעבודה היה חרא, לא יכולתי לחכות שהמשמרת תגמר כבר כי כמעט לא הצלחתי להעמיד פנים, הכאב כרסם בפנים כל כך. אני לא אעמוד בזה עוד הרבה זמן. הערב שוחחתי עם אבא שלי (הוא הגיע לסידורים במרכז, ההורים שלי גרים רחוק בדרום) על ההסטוריה המשפחתית שלנו. אבא שלי הוא מאני-דיפרסבי, לוקח ליתיום כבר 11 שנה, אבל אף פעם לא ממש דיברנו על זה לעומק אז היום החלטתי שכדאי, בעיקר לפני הפגישה שלי עם הדוקטור מחר. מהשיחה שלנו עולה כי ייתכן כי גם לדודתי יש בעיות בסגנון הזה, ואולי גם לסבתא שלי שנפטרה כשאבי היה צעיר מאוד (גם גיליתי שהיא למדה כימיה, אנחנו ממש משפחה ריאלית!). בקיצור אני דפוקה עם תעודות וייחוס משפחתי. אבל לא סיפרתי לאבא שלי כלום, אין לו מושג. אני יודעת לשחק אותה ולהתבדח, put on a happy face כבר כמה ימים אני לא עונה לטלפונים. גם באוניברסיטה לא הייתי שבוע, שלא לדבר על הרצאה - לא הייתי בכזאתי כבר שבועיים (הגעתי רק לספריה ולמעבדות). אני לא רוצה לראות אף אחד ולא בא לי לדבר עם אף אחד רק בא לי למות!!! אתמול בלילה ממש חשבתי על זה לעומק ואני חושבת שאולי אני מתחילה לקבל אומץ סופסוף. אני מצטערת שאני מפציצה את הפורום הזה בהודעות ולא איכפת לי בכלל אם אף אחד לא קורא את זה אני פשוט צריכה להוציא הכל החוצה כי אני מרגישה שאני מתפוצצת. תודה שאתם אוזן קשבת כל כך טובה. אוהבת את כולם, ליאה.

אני מרגיש הזדהות עם דברייך

לפחות אני קראתי , תוציאי החוצה חופשי..מקווה שמחר יהיה יותר טוב , לא יודע כמה זמן את לוקחת כדורים אבל אם זו רק ההתחלה תני להם סיכוי , קורה שיש יום "דפוק" גם עם הכדורים צריך להמשיך הלאה.. תרגישי טוב , דורון

בימים האחרונים הצלחת לעודד אותי ולהעלות חיוך על פני אני צריכה משהו כזה עכשיו חוצמזה שתדעי שכל מה שאכלתי היום היה חבילה של במבה .. על מצפונך בגלל הצ'אט אתמול! :)

אני שמחה שלמרות הכל את ממשיכה להצחיק אותי :)) אכלת היום רק במבה? השתגעת? מה עם ביסלי?? :)) סתם... ועכשיו ברצינות - תדעי לך שאוכל זה דבר לא פחות חשוב מכדורים כשנמצאים בדיכאון. אוכל גורם לאנרגייה שגורמת לנו לזוז, להפעיל את הגוף את המוח. את חייבת לאכול קצת יותר מבמבה! אולי תכיני לך סלט? ביצה? פסטה טעימה? אני ממש מבינה את ההרגשה שלך ואת כל מה שכתבת. תדעי לך שכולנו קוראים את מה שאת כותבת ואין לך צורך להתנצל על כך. גם לנו יש תקופות קשות ואנחנו באים לפורום כדי לפרוק את הרגשות שלנו. אם לא פה אז איפה?! אני חושבת שכולנו הרגשנו רע כשהתחלנו לקחת את הכדור ולאו דווקא בגלל התופעות לוואי אלא אולי מתוך הרצון והתקווה שהכדור ישפיע עלינו ועכשיו! אבל מה לעשות שהכדור מתחיל להשפיע רק אחרי חודש בערך. אין לנו ברירה אלא לתפוס את עצמו בידיים ולא להתייאש! אם עד עכשיו הצלחת להחזיק מעמד מה ה כבר עוד שבועיים? קטן עליך!!! ואם הצלחת ללמוד באוניברסיטה עד עכשיו אני בטוחה שכשהכדור ישפיע את תחזרי ללמוד כמו גדולה, תשלימי את כל מה שהחסרת ותמשיכי בתוכניות שהיו לך. תראי בתקופה הזאת רק כמשבר זמני, דחייה קלה של התוכניות! וזהו. לא מעבר לזה. את חכמה, מצחיקה יש לך חבר, יש לך מה לתרום לאחרים ואין סיבה בכלל שתחשבי על הסוף. הסוף לא מתקרב בכלל.... קודם הכדור ישפיע, אח"כ תמשיכי ללמוד, תמצאי עבודה, תתחתני, ילדים, בילויים... לאן את ממהרת? עוד לא הפסקת לעשות כלום כבר את רוצה למות? תחשבי בהגיון! כל החיים עוד לפניך. בגלל משברון קטן נשברים לגמרי? מרימים ידיים? לא! אני לא מסכימה!!! יאללה תעלי חיוך על השפתיים שלך, תחשבי רק על דברים טובים ועל דברים כיפיים שהיו לך בחיים ועל דברים שאת רוצה שיהיו לך וזה המטרה שלך! לא שום דבר אחר, ברור? ;-)) אם לא, אין יותר במבה! :)))

היי ליאה אני קורא את כל ההודעות שלך ועוקב אחרי הדברים. אין ספק שהחברה מעודדים וכותבים דברים רבים ונכונים ובעיקר מהלב כך שאני לא תמיד מגיב אבל אני בהחלט פה. חבל שלא שיתפת את אביך, לדעתי כדאי שיהיה משהו שילווה אותך, אולי שילך איתך לאוניברסיטה, אולי שיקל עליך מהבחינה הכלכלית ותוכלי להתרכז יותר בלימודים מאשר בעובדה... הלימודים מחכים לך, ובסך הכל את רוצה לחזור ללימודים וזה אפשרי, שתהיה עוד קצת סבלנות שהלוסטרל יעבוד ואחר כך ליאה תוכל לעזור לעצמה. אני בטוח שתוכלי לעשות זאת. המון אור ואהבה הידש

בוקר טוב ליאה, אני מקוה שישנת קצת יותר טוב הלילה. גם אם לא כל כך, אולי כדאי שתאכלי משהו..חוסר התיאבון מתחילת הטיפול ב"לוסטרל" מוכר לי גם הסחרחורות,הבחילות. מה שהכי עזר היו קרייקרים פשוטים ומיצי פירות. מעט בכל פעם. הם הפחיתו את הבחילות ותחושות העילפון. לגבי הסטוריה משפחתית- נכון שיש מי שאומר שלגנטיקה יש חלק בכאבי הנפש אבל אולי לא כדאי להניח לעצמנו להיות מושפעים מהחשש הזה יותר מדי. גם אני גיליתי שאבי היה ועודנו בדיכאון (כנראה בעקבות בריחותיו מהנאצים..היה בתשעה עשר מקומות מסתור במשך שלוש שנים לערך..את הבר מצווה שלו "חגג" ברפת,מתחת לחרא של פרות..) והתברר לי שגם אביו, (סבי) היה בדיכאון בעקבות מלחמת העולם השניה, כך שאני דור שני לשואה ושלישי לדיכאון.. מצד שני, ישנה הסטוריה משפחתית שאולי קשורה לנושא, וישנן העובדות של ה"כאן ועכשיו". כלומר, הדיכאון המסויים שלך (או שלי) וההתייחסות אליו. נראה לי שבשלב הזה חיונית לך מנוחה וסדר היום שלך נשמע לי קצת לחוץ מדי. לא היית יכולה למצוא איזו דרך כדי לעבוד פחות? ומה יקרה אם תספרי לאביך מהו מצבך? זה יפגע בו? או בך? (אני שואלת שאלות כדי לנסות ולהקל ,לא מתוך סקרנות או חטטנות) יחסי עם הורי מעולם לא היו פשוטים. גם כשאובחן הדיכאון עבר פרק זמן עד שהבינו שעליהם לעזור קצת. הם עשו זאת, מעט, אבל הקלו במידת מה.(קנו חבילות של שניצלים, מימנו לי עזרה בנקיון בבית 4 פעמים :-) גם לי לקח זמן, ביני לביני, להודות שאני חלשה, חולה, נזקקת לעזרה. למדתי שאם לא אומרים בקול רם- אזי אנשים אינם יודעים, ואם לא מבקשים- אנשים אינם יודעים מה לעשות או איך. עוד קצת סבלנות ליאה..אני יודעת שאני נשמעת כמו איזו דודה (יכולתי להיות :-) אבל ישנו אור בתוך החושך ועוד מעט גם את תראי אותו. יום רך יותר שיהיה לך (ותאכלי ! :-)

בוקר טוב כואב לי ליאה שאת רואה את הבעיה שלך או של משחפתך כדפיקות. מניה דפרסיה, דיכאון, חרדה וכל הפרעה נפשית אחרת היא מחלה כשאר המחלות ואין זה אומר שאם את סובלת ממנה את משתייכת למעגל אנשים שונה. ברגע שתקבלי את הבעיה שלך ביותר סלחנות והבנה יהיה לך גם יותר קל להתמודד עם זה. מה לעשות, את עכשו סובלת מדיכאון ואני בטוחה שלא הזמנת זאת על עצמך כך שאין טעם לראות בך כפגם. ליאה, לצערנו בפסיכאטריה לכדורים האנטי דכאוניים יש זמן מסוים שלוקח להם להשפיע ועד אז צריך להתאזר בסבלנות ולעבוד על האופטימיות. אני חושבת שלא נורא שלקחת קצת פסק זמן מהאונברסיטה כשתוכלי תחזרי. בנתיים נסי לנתב את מחשבותייך לכיוון השלילי. במקום לחשוב על דרכים להתאבדות נסי לחשוב על דרכים למאבק בחיים. במקום להגיד שאת לבד ורע לך חשבי על כל האנשים שאיתך ורוצים או יכולים לעזור לך. חשיבה חיובית היא המון בחיים ובעיקר לאנשים הזקוקים לה...... תרגישי טוב והמשיכי לעדכן שלך, אריאל

את מקסימה!!! אהבתי בעיקר את הקטע על חשיבה חיובית ;-)) שיהיה לך ולכולם יום נפלא.

מזה מספר חודשים אני חולם מידי פעם חלומות שונים אך המוטיב שחוזר הוא שתמיד אני בתוך רכב לפעמים נוהג לפעמים כנוסע,מה שכן המקומות תמיד שונים וגם הרכב הוא לא תמיד הרכב שלי. מה מסמל הרכב? ולמה זה חוזר על עצמו. אוסיף ואומר כי אני לא מת על רכבים בכלל ולי אין שום משמעות בחיים "האמיתיים" על רכב,סתם עוד משהו שעוזר בחיים כמו תנור אפיה למשל :-).... החולם

עד כמה שאני זוכרת נהיגה ברכב מסמלת שליטה על החיים. האם אתה נמצא בתקופה בה אתה מרגיש איבוד שליטה כלשהו? האם אתה בדרך כלל נוהג או מצטרף לרכב כנוסע?

על פי רוב אני הנהג

היי ישיבה במושב הנהג מלמדת על שליטה, ביטחון.אבל מה עם הית מעורב בתאונה או בהתנגשות? שאאל את עצמך אם נסעת לעבר יעד מוגדר, או מה היתה הדרך שנסעת בה. יש חשיבות רבה גם לסוג המכונית שנהגת בה. הקשר בינה ובין אישיותך יכול להיות כמו הקשר בין בניין מסויים ובין אישיותך. האם המכונית היתה מפוארת, יעילה,מכוונת כיאות,או "דפוקה" ומקולקלת? :) חלומות פז לילה טוב ג'ו...

לפעמים בא לי לאבד קצת שליטה על עצמי כדי שיהיה לי אומץ להגשים את הנטיות שלי שבמצב רגיל אני לא מסוגלת להגשים אותן. זאת אומרת יש פנטזיות שאני מתה להגשים {אלה הנטיות שלי} אבל אני אף פעם לא מסוגלת להגשים כי צריך אומץ.לצערי הרב אלכוהול לא מצליח לשכר אותי האלכוהול רק מרדים אותי. אני מנסה להיות במצב שיהיה לא את האומץ להגשים כבר 12 שנים והיו ימים שאפילו חיפשתי סמים בשביל להיות שיכורה אבל גם הם לא הצליחו לשכר אותי. האם אני עמידה בפני איבוד שליטה ? אני אכליל את השאלה-האם יתכן שיהיה אדם עמיד בפני איבוד שליטה על דחפיו למרות חומרים ? האם יש הפרעות נפש שמצריכות תרופות שגורמות לאיבוד שליטה כי רק הם מתאימות להם ?- ואיך קוראים להפרעות נפש אלה ? - השאלה האחרונה היא הכי חשובה לי בבקשה תענה לי עליה. ביי תודה

לברבי שלום, איני מבין בדיוק למה כוונתך ומדוע כל כך חשוב לך לאבד שליטה, אבל לא נכנס לזה אם את לא רוצה. בכל אופן אין הפרעה פסיכיאטרית כזו ואין מחלה של אי יכולת לאבד שליטה. כנראה ששליטה מאוד חשובה לך ולכן גם אינך מסוגלת/יכולה להיות במצב של אי שליטה. בכל אופן חשוב שתביני שאין שתי קיצוניות. שליטה ואי שליטה מוחלטת, מדובר על קשת של מצבים בין שליטה מלאה ושליטה חלקית ואי שליטה. כלומר קשת שלמה של רגשות. בכל מקרה אי שליטה מוחלטת אין דבר כזה. שיהיה רק טוב ובשליטה הידש

אני לא התכוונתי לאיבוד שליטה מוחלטת. אני מתכוונת לאיבוד שליטה פחות או יותר ולא קיצוני. אז תוכל לענות לי על השאלות ?

מה הנזק שיכול לקרוא- באם ביום אשתה כוס בירה. כי ממש קשה להתרגל ולא לשתות כוס בירה קרה בימי הקיץ ואו כוסית יין.(אני לא שתיין) מקבל ביום 30 מ"ג (כדור וחצי). לתשובה אודה

לא יקרה לך דבר מכמות כזאת של שתיה ואף קצת יותר,לפחות לי לא קרה כלום. גיא

ערב טוב כעקרון,לא מומלץ לשתות אלכוהול עם הטיפול התרופתי.אם אתה מדבר על כוסית יין אחת ביום.נראה לי שזה לא יהווה בעיה מיוחדת.

שלום רב, בילדותי טופלתי במרכז לבריאות הנפש ברמת חן. מאז ועד היום (אני בת 29) אין לי מושג מדוע נזקקתי לשירותיהם, וכששאלתי את הוריי קיבלתי תשובות מתחמקות ומאד לא ספציפיות. הייתי רוצה לדעת האם יש לי את הזכות לקבל צילום מהתיק שלי, כלומר להרים טלפון ישירות למרכז ולבקש זאת? אשמח לקבל תשובה

ערב טוב, זכות יש לך, בטלפון זו לא הדרך. תכתבי להם מכתב שאת מבקשת את צילום התיק שלך, תכתבי שאת מוכנה לשלם את ההוצאות הכרוכות בצילום, לפי ידיעתי העלות כ 150 ש"ח ואחרי שהם יענו ותשלמי את אמורה לקבל את הצילומים. ראשית יתכן והתיקים ישנים ותהיה בעיה למצוא אותם. יתכן גם שבאזור המרכז צריך לבקש את הצילום ממקור אחר- בצפון זה מכון מור. אז תבררי בסניף קופת החולים למי בדיוק צריך לכתוב, גם ברמת חן יענו לך לאן להפנות את המכתב, את זה אפשר לברר בטלפון. או שעדיף לתת לעבר להשכח? את בטוחה שאת רוצה לדעת את הדברים? שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום לכולם, סיימנו פרק א' וכפי שהבטחתי אני מבקש לפתוח פרק של דיון. מה הציפיות שלנו מהפורום, מה מידת המעורבות של כל אחד בפורום, כיצד אנו רוצים לראות את הפורום. בקיצור אני פותח את הדיון של התכנים והאוירה. אז כולם מוזמנים להצטרף ומדי פעם אעלה את הדיון קדימה בדפים. תודה לכולם הידש

הי אני היתי מצפה שהפורום יתמקד במתן שני מענים יתן שני מענים עיקריים: 1. קבלת מידע בסוגיות פסיכופרמקולוגית ופסיכוטראפוטיות למישמעוניין בכך. 2 .שיאפשר ואף יעורר תהליכים טיפוליים מכוונים להתמודדות מיידית עם מצוקות או משברים שך הפונים לפורום (מעין ער"ן במרחב הקיברנטי). לדעתי ניתן להשיג מטרה זו ברמה זו או אחרת בהנחיתך ותוך כדי ניצול הכוחות של הפונים הוותיקים,המנוסים ו\או כאלה שנמצאים בטיפול (אני כול להעיד שהעזרה שלך ושל החברים תרמה רבות להעלאת מצב רוחי). תודה אילן

אני אנסה להיתייחס לכל אחת מהנקודות החשובות שהעלת. אני לא חושבת שניתן להגדיר "מידת מעורבות"מראש משום שזהו דבר שמשתנה בהתאם לנסיבות ולצרכים. ברור שיהיה את אלה היותר דומננטים שירגשו צורך ונוחות לכתוב בתדירות גבוה ולווא דווקא לשם קבלת עצה או הצגת בעיה ויהיו את אלה אשר יעדפיו לכתוב בשעת צורך ולא מעבר לכך. גם משתתפים "סמויים", כאלה שרק קוראים את השורות ולא מגיבים הם משתתפים כשרים בעיני ואינם שונים מאחרים. אני חושבת שכל אחד הוא אדון לעצמו ויודע מתי הוא צריך לכתוב ומדוע. הציפויות שלי מהפורום הוא כמובן להיות לי "כמקום מבטחים" וחממה . אני חייבת לציין שעד היום זה בדיוק מה שאני מרגישה. אני חושבת שתמיד כיף לחזור למקום בו יש אווירה חמה, אכפתית ומתחשבת. אני רוצה להמשיך לראות את הפורום הזה כמקום לפרוק בו רגשות עצב, כעס, פחד, תסכול וכמקום היודע ללטף, לתת את המילה הטובה, לעודד ולחזק. אני חושבת שלכלונו פה ללא יוצא מן הכלל יש מה לתרום ולקבל. לגבי התכנים, אני בהחלט מצודדת ברעיון של פורום כפורום תמיכה. התמיכה אינה חייבת להיות דווקא בפן המקצועי המאוד חשוב. לעיתים עוזר דווקא לשמוע עידוד או מילה מלטפת לצד העצה המקצועית ממשהו שעבר את אותה חוויה יותר מאשר לקבל טיפ על שימוש כזה או אחר בתרופה מסוימת. אני מנסה להגיד שבהחלט ניתן לשלב פן מקצועי עם פן אנושי ואין סיבה שזה יסתור האחד את השני. לכן אני חושבת שצריך להמשיך להגיב להודעות אחרים, לתרום מכל הידע והנסיון שנצבר ולנסות לתמוך האחד בשני כמה שיותר שכן כולנו חולקים את אותה הצרה פחות או יותר. אני רוצה לסיים באומרי שאין דבר היפה יותר בעיני מנתינה חסרת מניעים ומניפולציות ולמדתי להכיר פה בפורום אנשים שנתינתם אכן אמת ועל כך תודה אוהבת, אריאל

דעתי זהה לזו של אילן ואריאל. כולנו בסירה אחת. היכולת לתמוך, להביע אמפטיה ולסייע מתוך הבנה והכרת הקשיים איתם כל אחד מאיתנו מתמודד, חשובה מאוד. אשמח אם הפורום ימשיך לתפקד כפורום תמיכה עם הידע המקצועי של ד"ר הידש והנשמה הנקיה והטהורה שלו.

כל עוד הפורום יתנהל בצורת דו-שיח פתוח, עשויים להתגלע בו חילוקי דעות ואף חיכוכים, ואין להיבהל מכך, כך זה אף בחיים. לא טבעי אילו היה אחרת. היכן שיש אנשים טבעי שיהיו גם דברים כאלה. הבעייה מתחילה כשאנשים שמתיימרים להיות נייטראליים נכנסים ל"מריבה" במסווה של אובייקטיביות ולא עוברת שנייה עד שנחשף פרצופם האמיתי ועובדת היותם מוטים לחלוטין בעייה נוספת היא עצם קיום הצ'ט ככלי שמשמש במה להסתה ולהשמצות איני חוזרת בי אף לרגע מן המשפט שעורר את סערת הפורום האחרונה, שצ'ט כזה אינו מכובד, על כי אינו מכבד את עצמו. תפסיקו אנשים להתייפייף ולהתהדר במילים יפות של תמיכה, כל עוד אינכם מסוגלים לקיים תמיכה שווה בכל, אלא סלקטיבית ביותר, כל איש במי שהוא "חפץ ביקרו", בואו אל נא נייפה את המציאות, היא לא וורודה ככ, בואו נאמר את האמת מה אני מצפה לראות כאן?- פורום אובייקטיבי, תומך - אך תמיכה שאינה סלקטיבית, ללא במת השמצות, ללא הסתות, אנשים לא חלשים , שאינם נגררים.

יש לי אח שחולה במאניה דיפרסיה. הוא קיבל התקף ראשון בגיל 32. אני לא מכירה מקרים נוספים של מחלות נפש גם במשפחה המורחבת. רציתי לדעת על הקשר לגנטיקה.

לטלטל שלום, טוב שאת מבקרת אותנו. את יודעת שישנו מרכיב גנטי בהפרעה דו-קוטבית. אבל מה השאלה? שיהיה רק טוב הידש

למה הרבה אנשים כותבים "דחוף" בצרוף להודעתם?? כדי שהרופא יגיב מהר? מה הלחץ הנורא? זה נובע מהמצבים הנפשיים?

שאלה לא סתמית בכלל. גם אני חשבתי על זה היום. את לא כתבת "דחוף" אבל כן כתבת "סתמית" כי את טיפוס אחר אולי מצטנע יותר. אבל אל דאגה ד"ר הידש היקר מתייחס באותה תשומת לב לכל הודעה והודעה.

לאורית שלום, אחרי כל שאלה/הודעה ישנו אדם, והאדם כמובן אינו וירטואלי. ככה הוא מרגיש ועל כך אין מה להתווכח. כאשר לאדם יש כאב שיניים אז הוא מרגיש דחוף, מבעיות בשיניים לא מתים וזה לא מסוכן, אבל זה דחוף! כך האדם מרגיש ובטח כך מרגישים בבריאות הנפש. כך שבואו נהיה פחות שיפוטיים וביקורתיים, כל אחד כפי שהוא מרגיש.... ביי הידש

כתבת לי שאני נרגשת ושמחה, בעקבות הכתבה שקראתי, ושאיששה חלק מהחשדות שלי. אז ככה- נרגשת ונסערת אולי כן, שמחה- ממש לא. אני רוצה לכתוב מה לדעתי ההשפעות של אי אכילת דגים במשך זמן ממושך, ואולי אפילו של אי אכילה מספקת- וגם אם זו לא התמונה המדוייקת, לדעתי יש בה לפחות חלק מהאמת- בהתחלה המחסור בחומר המדובר מביא לדכאונות וחולשה נפשית. הכתבה בעיתון איששה את החלק הזה, וגם צויין בה שמחסור בחומר הנ"ל קשור לדיכאון אחרי לידה. בשלב מאוחר יותר מתחילות תופעות כמו בעיות בריכוז, ביכולת הלימוד והמחשבה. לבסוף - מתחילות התופעות של מחלת "היאפים"- מחלת התשישות הכרונית- ובשלב זה הפגיעה בתפקוד המוח כבר מתבטאת בירידה מורגשת ביכולות הקוגנטיביות כולל אינטיליגנציה, ריכוז, מחשבות ואפילו שינויים אישיותיים מסויימים. אני לא שמחה כי קשה להתמודד עם הרעיון שפגעת בעצמך כל כך קשה, גם אם הפגיעה הייתה מבלי לדעת ולא מרצון. אם אני צודקת- ולפחות בחלק מהדברים כמו שכתבתי כנראה שאני כן- אז הייתה לזה השפעה עצומה ואפשר להגיד אפילו הרסנית על חיי. ההשפעות הן גם במה שעברתי, וגם על המסלול של חיי-למשל על מה שלמדתי. יש לי הרגשה שחיי היו צריכים להיות אחרים, ויש בי כעס על כל הרופאים והאחיות שאמרו לי בבטחון כל כך גדול שההשפעות של צמחונות הן רק על "ההמוגלובין ובי-12". בזה לא הייתה לי בעיה אף פעם, וכך קרה שהייתי צמחונית על רקע אידיאולוגי מגיל מאד צעיר ובמשך עשרות שנים. אשמח אם תענה לי ותכתוב מה דעתך על כל העניין.

לדעתי החומר הנ"ל- כנראה חומצה שומנית מסוג "אומגה3"- נמצא רק בדגים ולא בבשר. במה שכתבתי התייחסתי גם לבשר בגלל שאני כבר לא כל כך סומכת על מה שאמרו לי תמיד, ואי לכך כבר לא מוכנה לקחת את הסיכון שאולי גם בבשר יש משהו חיוני. וחוץ מזה, הכתיבה בפורום עוזרת לי " לפרוק" את רגשותיי ותודה רבה.

לאלמונית שלום, אני זוכר את שאלתך הקודמת אבל כדי לדייק אולי את יכולה לתת לי את הקישור ואקרא אותה שוב ביי הידש

ערב טוב, אשמח אם תביאי קשור לכתבה. גם אני צמחונית על רקע אידיאולוגי מגיל צעיר מאוד, שנים רבות לא נגעתי בבשר או דגים. רמת ה-בי 12 הנמוכה שלי הביאה אותי ללקיחת תוספי מזון וזה העלה את הבי 12 לרמה סבירה. למעשה שנים רבות ידעתי שצריך לבדוק את רמת הבי וההמוגלובין. קשה לי לחשוב על עצמי אוכלת בשר או דגים. איך היתה ההרגשה בהתחלה? ובכלל האם היתה השפעה תוך זמן קצר? מכירה אישית מספר צמחונים מבוגרים, בריאים בנפשם ובגופם. לדעתי, צריכים להיות גורמים נוספים לדכאון וחרדות. אם התזונה מאוזנת ואוכלים מאכלים בעלי חלבון מלא וברזל שנספג בקלות, אין צורך בבשר שממילא מלא ברעלים ובהורמונים שמזיקים לגוף.

אני צמחונית מילדות, והייתי גם טבעונית במשך 4 שנים. אמא שלי צמחונית כבר מעל 40 שנה, וסבא שלי צמחוני מעל 60 שנה. לשניהם אין שום בעיות בריאותיות חורגות מהרגיל, ולאף אחד מהם אין שום בעיה נפשית ("הצד הטוב של המשפחה"..) אני מעדיפה למות מאשר לאכול יצור חי! בעצם אני מעדיפה למות בכל מקרה

אני מכירה מישהי שהייתה צמחונית חצי שנה והתחילו לה בעיות עם בי-12 או המוגלובין, והיא פשוט נאלצה לאכול בשר. אני הייתי צמחונית עשרות שנים ומעולם לא הייתה לי בעיה עם החומרים האלו. אני לא יודעת למה חלק מגיב בצורה מסויימת וחלק מגיב אחרת. יכול להיות שיש קשר למשל למצב האם בזמן הריון, ליכולת ספיגה של הגוף ועוד. אני אוכלת מעט בשר ודגים, משתדלת להסוות את הטעם, אך ורק מטעמי בריאות ועם כאבי לב גדולים. אבל אני אישית יודעת שהבריאות שלי מחייבת אותי לאכול לפחות קצת לצערי. אציין, שבמשפחתי אני היחידה שסבלה מהדברים שציינתי. ואני גם הצמחונית היחידה.

שלום רב, אבי בן יותר מ- 70 אשר לקה לפני כמה חודשים בדכאון קשה+התקפי חרדה.(ואף היה מאושפז חלקית) לאחר תקופה בה טופל בסרוקסט + מלריל+קלונקס, ניכרה השתפרות מסוימת ומצבו התייצב כך שיכול היה לחזור לתפקוד די עצמאי. בשבועות האחרונים חלה שוב הדרדרות רצינית במצבו הן מבחינת רמת הדכאון והן מבחינת רמת החרדה (בבקרים בעיקר). הרופא המטפל הציע החלפת הסרוקסט באפקסור. אבי חושש מאוד מהחלפת התרופה מכמה סיבות:1. מפחד שגם תרופה זו תכזיב. 2. מפחד מתקופת המעבר שבה כבר לא ייקח סרוקסט, והאפקסור עדיין לא יתחיל להשפיע. כמה שאלות: 1. האם האפקסור מתאים לאוכלוסיה מבוגרת? מהו המינון המקובל לגילאים אלו? (בסרוקסט - לקח 2 כדורים ליום). 2. האם ניתן לקחת אותו במקביל למלריל ולקלונקס ללא בעיה? 3. התרופות שהוא לוקח כעת מאוד החלישו והאטו אותו. מהי השפעתו של האפקסור בנקודה זו? 4. האם יש לאפקסור תופעות לוואי נוספות? 5. האם לדעתך יש מקום לפסיכיאטר גריאטרי? (הרופא הנוכחי שלו הוא פסיכיאטר כללי) אנו מיואשים נוכח ההדרדרות במצבו. המון תודות לעצתך. נעמה.

לנעמה שלום, כנראה שמצבו של אביך לא טוב ולכן הטיפול הוא מורכב עם מספר תרופות. אנסה לענות על כל שאלותיך. באופן כללי הטוב ביותר הוא לטפל בתרופה אחת שתעשה את כל העבודה. אצל אביך תרופה מקבוצת נוגדי הדיכאון. אבל כפי שאת יודעת לא תמיד מצליחים וזה הפתרון, אבל לפחות סימנתי את המצב הטוב ביותר. נראה שהסרוקסט לא עשה את העבודה ולכן יש הגיון בהחלפתו, אפקסור היא תרופה טובה שיתרונה הוא שהיא פועלת נגד דיכאון בשתי דרכים, גם על הסרוטונין וגם על הנוראפינפרין, סרוקסט פועל רק על הסרוטונין ולכן יתכן שאפקסור תעזור. אפקסור פועלת במנגנון שונה לכן יתכן מאוד שהיא תעזור. בגיל המבוגר נוטים להשתמש פחות באפקסור מפני שהיא עלולה להעלות לחץ דם, אבל עם מעקב מתאים אין בעיה. לדעתי תקופת המעבר תהיה קצרה ולכן לא צריך לחשוש מכך. גם אין בעיה לשלב אפקסור עם מלריל וקלונקס. החולשה עלולה להיות מהמלריל והקלונקס לכן אם האפקסור תעשה את כל העבודה אביך ירגיש הרבה יותר טוב. תמיד אפשר להתייעץ עם פסיכו-גריאטר למרות שלפסיכיאטרים רבים יש נסיון רב עם הגיל המבוגר גם אם אין להם את התואר. אם יש קשר טוב עם הרופא והוא מסור אז לא הייתי ממהר להחליפו. בקיצור, יש הגיון לנסות ולהחליף לאפקסור והלוואי והאפקסור יתאים ויעשה את כל העבודה. שיהיה רק טוב הידש

ד"ר הידש שלום, ראשית, תודה לתשובתך המפורטת. עקב דבריך צצה שאלה נוספת - ציינת שתקופת "המעבר" לאפקסור תהיה קצרה יחסית. זמן התגובה של אבי לסרוקסט היה כ- 5-6 שבועות(!) מתחילת לקיחת הכדור. (הבנו מהרופאים שבד"כ זה 3 שבועות). - כמה זמן בד"כ לוקח לאפקסור להשפיע? האם באותו סגנון? - האם בתקופת המעבר הוא יכול "להגביר מינון" בקלונקס (כיום עומד על 2 כדורים ליום)? ושוב תודה מראש, נעמה.

הי נעמה. מנסיון אישי: המעבר מסרוקסט לאפקסור הוא חלק , ישיר, ולא אמורות להיות בעיות עם זה. ההשפעה של האפקסור הרבה יותר מהירה, ולמעשה מרגישים את ההרגעה שלו כבר עם לקיחתו. מעבר לאפקסור גם עשוי לבטל את הצורך בשימוש בקלונקס, בשל היותו מרגיע יותרמ מהסרוקסט. תופעות הלוואי שוליות וכוללות בעיקר קושי בהירדמות בימים הראשונים אך ניתן להיעזר אז בכדור מתאים. מקווה שעזרתי.

בס"ד שלום וברכה, קיבלתי תרופה פאקסט אחרי שהוברר לרופאה שאני זקוקה למשהו טיפולי אחרי חרדה קשה בעיות מן העבר וההוה ובעתיד אנ ימרגישה שהתרופה הזו כל כך עוזרת לי שעכשיו כשחליתי בלימפומה אני עובדת תודה לאל את המחלה יותר בקלות בזכות הפאקס. אני לוקחת תרופה זו כבר 3 חודשים האם עכשיו שטוב לי איתה אני יכולה להמשיך לקחת אין בה נזק היא מאוד עוזרת לי למשוך את תקופת הטיפולים הכימוטרפיים מבלי להכנס לדיכאון עקב המחלה הנוכחית. אין לי בזה נזק? אני לוקחת חצי כדור ביום תודה מראש

ליסמין שלום, חבל לשמוע על הלימפומה ואני מאחל לך בריאות שלמה. לפחות הפקסט עוזר. הפקסט אינו ממכר ואינו גורם לנזקים. כלומר הוא לא פוגע בכבד, כליות, עיניים ואינו עושה שום בעיה אחרת... כך שאפשר להרגע מהבחינה הזו. המון בריאות ואהבה הידש

אני לא מצליחה לישון.. עוד לא הצלחתי להבין את הכדור הזה, פעם הוא מעיר אותי ופעם הוא מרדים אותי. אז לקחתי אותו ב 10 ועכשיו אני אוכלת אותה בגללו. הייתי הערב בצ'אט ובאמת יש פה אנשים מקסימים שמנסים לדאוג ולתמוך ולעודד וזה ממש מחמם את הלב. אז תודה לכולכם.. אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי, גם אם הכדור יצליח לעשות סוףסוף (לעזאזל!!!) את פעולתו, מה אני אעשה אז. האם אוכל להשלים סמסטר שלם ככה פתאום??? למזלי המבחנים יצאו עם רווחים די גדולים, כשבוע, אבל בכל זאת זה בעיה. לדוגמא יש קורס שבו יש 50 אחוזים נכשלים במועד א וזה אנשים שנמצאים בקורס ובהרצאות!!! לקורס הזה יש לי 10 ימים ללמוד, כמובן שאצטרך לעבוד בחלק מהימים האלו. כולם שומעים שאני לומדת פיזיקה וישר חושבים, היא בטח חכמה. למה מי שלומד פיזיקה הוא חכם? אם הייתם יודעים איזה מפגרים לומדים איתי, ממש אנשים טיפשים. אם הם מצליחים למה אני לא? למה הם יכולים לשבת על התחת בהרצאה ולהקשיב? לקום בשש וחצי בבוקר רק בשביל לשמוע הרצאה על קוונטים ופונקציות גל ותורת החבורות וכל החרא המזדיין הזה אין לי כבר כוח לחיים, אין לי כוח לעמוד מול אנשים ולדבר, אין לי חשק לקום לצאת להיות לראות לחייך לצחוק להיות נחמדה אני רואה את החבר שלי (המקסים בבני האדם) ואני רואה איזה כאב אני גורמת לו, יושבת כל היום בחושך ושומעת שירי דכאון, לא עושה עם עצמי כלום ומושכת את הזמן עד למקום ממנו אין חזרה. הוא כל כך דואג ומנסה ורוצה לתמוך אבל מאמציו לשווא אני מקרה אבוד אני בעצם אעשה לו טובה כשאמות, שיימצא לו מישהי בליגה שלו, ליגת העל המובחרת ביותר. יש קופצות על המציאה? :) אני לא יודעת פשוט מה לעשות הלאה, לאן לפנות ורק מקווה שמחר או מחרתיים או בקרוב, קרוב מאוד, יהיה לי את האומץ לעשות את מה שאני חולמת וחושבת רק עליו. בגיל 16 (או שזה היה 15 לך תדע) נשבעתי לעצמי שלא אגיע לגיל 17. אני כאן כמו שאתם רואים. האם להשבע שלא אגיע לגיל 22? זה התחייבות גדולה מדי, כי יום זה יגיע בעוד שבוע. אז מה עושים לאן הולכים מי ימצא את התשובה סליחה על ההשתפכות הזאת הייתי חייבת להוריד קצת מטען. אתם מקסימים, ולכל מי שקורא את זה בבוקר - שיהיה לכם בוקר נעים ותעשו חיים.

ליאה המקסימה, אתמול בצ'אט הצלחתי להכיר אותך מעט, בין השורות.... מחר יש לך פגישה עם הפסיכיאטר והוא בנאדם נחמד כפי שאמרת ויש לך איתו כימיה... תשאלי אותו ותבקשי עצה מעשית מה ניתן לעשות בקשר לבחינות. לפי הדברים אני מבינה שאת לומדת בחוג מנוכר, מזכיר לי את ימי הלמודים שלי, למדתי באוניברסיטת תל אביב ושם הרגשתי כל כך לא שייכת, אחרת... יש פתרון ויש אפשרות לחזור על סמסטר, יש כל מיני אנשים בעולם ויש כאלה שמסוגלים לשבת על התחת וללמוד ולחרוש, אך לעולם לא תדעי מה מתרחש בלבם פנימה ואיך הם מתמודדים עם חייהם. אז לך קשה, אבל זו תקופה שתיכף תעבור! הרי עוד שבועיים שלושה הכדור יעשה את פעולתו ואת תרגישי טוב ואיכות החיים שלך תשתפר לבלי הכר. החבר שלך לא סתם נמצא איתך, הוא אוהב אותך והוא בודאי יודע למה הוא אוהב. יש בך הרבה דברים לאהוב. ליגת על? אני בטוחה שבשבילו את מ"ליגת העל" וזה בגלל שאת ליאה. אמנם את סובלת עכשיו אבל עוד מעט הימים הארורים האלה יהיו מאחוריך.... את זוכרת מה סיכמנו אתמול? כל יום את כותבת וכל יום אנחנו כאן איתך, ואת יודעת למה? כי אנחנו , ואני מרשה לעצמי לדבר בשם יפעת, נועה, אריאל, סתם אחת שגב ועוד, רוצות לראות אותך עולה ופורחת , ללא כל הכאב ממנו את סובלת היום. מחכה איתך למחר ומחזיקה לך אצבעות:-))))

בוקר טוב מהדברים שאת כותבת עולה כל הזמן המאבק שלך בבחירה בין החיים למוות ואני חושבת שהמאבק עצמו ליאה צריך לסמל לך משהו. את רוצה בחיים ובמה שאת מציעים אך פוחדת ומרגישה מאוימת מהרבה סיבות. את הסיבות הללו בדיוק את צריכה לבדוק. לימודים הם לא הכל ואם כרגע לא תהיי בין המצטיינים או תצטרכי לדחות דברים אז מה? האמיני לי שאין דבר העומד בפני הרצון ואם תחפצי להשלים את הלימודים אחר כך תוכלי . לגבי ההתכנסות שלך בעצמך, זה בהחלט מצביע על דיכאון אך לדיכאון יש טיפול ליאה. את צריכה לתת זמן לכדורים לעשות את שלהם ולעזור להם בלגשת לטיפול פסיכותרפי ( שיחות). אני חושבת ששיחות עם איש מקצוע יכולות לתרום לך רבות. ליאה, החיים טומנים כל אחד עליות וירידות ואי אפשר לדעת אף פעם איזה שק האדם סוחב על עצמו. החוכמה היא לדעת ללמוד מאותם ירדות ולא להתייאש. עוד יבואו ימים אחרים ועד שהם יבואו אנחנו פה איתך נחזק, נתמוך נבכה ונצחק בייחד שלך, אריאל

היי בוקר טוב, למה לא באת אתמול לצ'אט? אני מקווה שיש לך אישור מהרופא ;-))) דאגתי לך. היה ממש כיף והמון אנשים באו, בעצם כולם היו, אפילו ד"ר הידש קפץ לבקר... מה שלומך? הרגשתך השתפרה יחסית לשבוע שעבר? שיהיה לך יום נפלא!

ליאה, ליאה.. נורא קשה לא להירדם בלילה וקשה לתפקד בלי שינה. היו לילות בהם נרדמתי בסדר אבל התעוררתי בשלוש-ארבע בבוקר. הייתי יושבת בחושך (כדי לא להעיר את הילדים) ובוהה במחשב, בוכה לפעמים, מרחמת על עצמי גם..קצת.. ואחר כך לובשת פרצוף אחר ונוסעת לעבודה ומתאמצת מאד לעבור עוד יום. הלוסטרל אמור לדכא את הדיכאון,אם לנסח זאת כך,מצד אחד הוא גורם אצלי -כמה שעות אחרי לקיחת 100 מ"ג לתחושת עייפות, מצד שני- לעוררות יתר. זו מונעת ממני שינה טובה. יקח קצת זמן עד שהגוף יסתגל. אולי תוכלי לנסות (וזה בסדר מבחינה רפואית, פסיכיאטר הציע לי זאת) לקחת 50 מ"ג בבוקר כשאת מתעוררת, ו-50 מ"ג נוספים אחר הצהריים, סביב 16:00 . אני יודעת שזה מייאש להרגיש סמרטוטית ,מכירה את המחשבות האובדניות גם כן. הנחמה היחידה שאני יכולה להציע לך זו הידיעה שזה עובר, נרגע, נחלש מאד. פסיכותירפיה חשובה ביותר, מאפשרת גם ונטילציה של רגשות ותחושות ומבהירה בעיות. לפעמים גם משנה התייחסויות אליהן. יש לך חבר אוהב, שכל, יכולת ביטוי..יש מי שמחבק ותומך. אבל בעיקר יש לך אותך, גם אם עכשיו,ה"אותך" הזה הוא קצת צולע ועצוב. המהות נשארת , גם כשאת בדיכאון. עוד מעט זמן והיא תחזור ותיחשף ,אל תפחדי. נ.ב. פיזיקה?! נשגבת מבינתי באופן מוחלט :-)

טוב אז קמתי, הצלחתי להרדם רק ב 4 וחצי.. אוף אני כל כך עייפה אבל אני חייבת ללכת עבודה אחרת אני אעוף מהדירה. אז יאללה יום נעים לכולם תעשו חיים תודה על העידוד והתמיכה ואולי אכתוב שוב בערב.

ליאה, את עושה רושם של אדם מאד מוכשר ואינטילגנטי. אז מה ,תיגשי במועד אחר למבחן- לימודים זה לא הכל בחיים. מה שחשוב זה האושר הפנימי, ואני חושב שחלק גדול מזה קיבלת במתנה- זה החבר המקסים ,התומך והאוהב שלך- והוא רק שלך. אז ליאה ,חבל תידעי לשמור על הדבר היקר הזה. תנסי לחשוב על הדברים הטובים שנמצאים בקירבתך ולא על המבחן המזורגג הזה ( סליחה על הביטוי). לדעתי את יכולה להיות הבן- אדם הכי מאושר יש לך כל כך הרבה דברים שאנשים יכולים לקנא בך( למרות שאת חושבת שלא)- את חכמה ויש לך בן- זוג נפלא שלא כל אחד זוכה לקבל. שיהיה לך יום נפלא

ליאה, את עושה רושם של אדם מאד מוכשר ואינטילגנטי. אז מה ,תיגשי במועד אחר למבחן- לימודים זה לא הכל בחיים. מה שחשוב זה האושר הפנימי, ואני חושב שחלק גדול מזה קיבלת במתנה- זה החבר המקסים ,התומך והאוהב שלך- והוא רק שלך. אז ליאה ,חבל תידעי לשמור על הדבר היקר הזה. תנסי לחשוב על הדברים הטובים שנמצאים בקירבתך ולא על המבחן המזורגג הזה ( סליחה על הביטוי). לדעתי את יכולה להיות הבן- אדם הכי מאושר יש לך כל כך הרבה דברים שאנשים יכולים לקנא בך( למרות שאת חושבת שלא)- את חכמה ויש לך בן- זוג נפלא שלא כל אחד זוכה לקבל. שיהיה לך יום נפלא!!!

כולם כתבו לך בדיוק את מה שאני כבר כתבתי לך אתמול בפורום ובצ'ט, סימן שכולנו צודקים :) בואי נחכה שבועיים שלושה ואז תראי שתדברי אחרת, תרגישי יותר טוב ולא תהיי כ"כ פסימית. את באמת מוכשרת, חכמה ומקסימה - את יכולה לצאת מזה ובקלות!!! רק אל תתייאשי עכשיו שכבר פנית לעזרה. 22 שנה הצלחת לחיות עם דיכי לא נורא לחכות עוד שבועיים! המון בריאות ויום נפלא, יפעת.

את הלוסטרל תקחי רק בבוקר כשאת קמה. את שני הכדורים בבוקר. ככה לא יהיו לך בעיות שינה בלילה. העייפות תעבור לך עוד שבוע-שבועיים. תחזרי לרופא מתי שנקבע לך תור. אם אחרי חודשיים התרופה לא משפיעה מספיק חזק אפשר להגדיל גם לשלושה כדורים (=150 מ"ג). זאת תרופה יקרה אבל טובה. בבריאות לא חוסכים ולכן כדאי להמשיך עם הטיפול. השכלה תמיד אפשר להשלים. אני מכיר איש עסקים מאד מצליח שרק בגיל 40 נזכר להשלים תעודת בגרות ומייד אחרי זה גם תואר ראשון ושני באוניברסיטה....אז אין מה לדאוג...מקסימום תגיעי לדוקטורט קצת יותר מאוחר ממה שחשבת בהתחלה. תשמרי על קשר מיכאל

שלום ליאה את ממש לא מקרה אבוד. את כנראה בדיכאון ומותר לך להיות בדיכאון. זו בעייה שאם לא תפתרי עכשיו היא תתעצם ותיסחב עוד ועוד. רק כדאי מאד שתקדישי עכשיו את רוב הזמן לטיפול בעצמך. לא כדאי להפסיד שנים יקרות וכל כך חשובות בלהיות מדוכאת ואני רואה שאת כן פונה לטיפול וזה אחלה. גם אני למדתי מקצוע *ריאלי* וגם בין האנשים האלה שנראה כאילו כולם מנוכרים אפשר בהחלט למצוא גם אנשים עם לב גדול ורחב. קשה למצוא אותם כי הם משחקים אותה קשוחים אבל אם תחפשי מתחת למסכה יש שם לפחות עוד מישהו אחד או מישהי אחת. אשרייך שיש לך חבר תומך. "אם אין אני לי מי לי ואם לא עכשיו אימתי" בהצלחה

אני על ציפראמיל כבר שנה בגלל התקפי חרדה. ההתקפים כמעט כבר לא מופיעים והאגרופוביה נעלמה כמעט לגמרי , כל כמה חודשים מופיע התקף לא גדול שעובר מעצמו תוך כמה שניות עד דקות. עקב נטילת התרופה חיי המין שלי ממש על הפנים. אני כמעט ולא מצליחה להגיע לאורגזמה. העניין מאוד מטריד אותי כיוון שאני נמצאת במערכת יחסים רצינית ,ואני מרגישה שאי היכולת שלי לחוות אורגזמה עם בן הזוג שלי מעיקה על הקשר. האם כדאי להפסיק עם התרופה או לעבור לתרופה אחרת שלא פוגעת בחשק?

לרוני שלום, קודם כל להרגע...ההפרעה במין היא מהציפרמיל וכאשר תפסיקי את הציפרמיל אז הכל יחזור למקומו ולא נגרם שום נזק! בדרך כלל הטיפול בציפרמיל הוא בסביבות שנה, לכן כדאי כעת לחזור לרופא ולחשוב ביחד אתו על הפסקת הטיפול או הורדת המינון. שיהיה בהצלחה בקשר הידש

ד"ר הידש אני מסירה בפנייך את כובעי !! לענות בשעה כה מאוחרת לשואל זה או אחר -זו מלאכת קודש !! איני נדרשת לתשובות באתרך -אך מדי פעם אני מציצה ומגניבה מבט !! מסירותך לשואלים דאגתך, תשובותיך הנינוחות,מעורבותך בבעיית השני מעוררות כבוד !! כה לחי -אתה עושה עבודת קודש.

אתה מוזמן לפורום, אנחנו עדיין שם.

זו שאלתי המופנית בפעם השנייה. פנימאית המליצה ולעומת זאת כשפניתי להתייעץ עם פסכיאטרית בתחנה של הערייה אז כבר אחרי שיחה של מס' דקות היא אמרה שלא נראה לה שזה מתאים לי ולא הציעה טיפול כלשהו. מי צודקת? מה לעשות? בבקשה אני הייתי שמח לקבל תשובה/ מידע בענין. תודה

שלום רב, לפי מיטב ידיעתי הטיפול ב CSF הוא עם נוגדי דיכאון והסרוקסט הוא אחד מהם. שיהיה בהצלחה דר' גיורא הידש

מהן המחלות סכיזואפקטיבית ומחלה סכיזופרניפורמית

ראינו את ההודעה, אין צורך לכתוב שוב ושוב.. הייתי שמחה לעזור אם יכולתי, פשוט חכי בסבלנות ויענה מישהו שיכול.. לילה טוב, ליאה.

ליעל שלום, שתי ההפרעות שציינת הן הפרעות שנמצאות בקשת ההפרעות הסכיזופרניות. הפרעה סכיזופרניפורמית היא הפרעה בדמות סכיזופרניה אולם ההבדל בינה ובין הסכיזופרניה הוא משך הזמן. כיום מנסים לצמצם ולדייק באבחנה של סכיזופרניה ולכן סכיזופרניה נקבעת רק כאשר המחלה נמשכת מעל חצי שנה. אם משך ההפרעה הוא פחות אז מדובר בהפרעה דמוית סכיזופרניה =סכיזופרניפורמית. המחלות הפסיכוטיות מחולקות לסכיזופרניה ולמחלות של הרגש=אפקטיביות, דיכאון והפרעות דו-קוטביות כמו מאניה דפרסיה. קיימת אבחנת בינתיים שיש בה מרכיבים של סכיזופרניה וגם של הפרעות רגשיות ולכן היא נקראת סכיוזו-אפקטיבית. אני מקווה שהצלחתי להבהיר מעט את המושגים. דר' גיורא הידש

אם אין לך תשובה אין צורך ל'תפלסף.

הייתי רוצה לדעת מהן המחלות: מחלה סכיזואפקטיבית, מחלה סכיזופרניפורמית?

רציתי לדעת מהן המחלות : מחלה סכיזואפקטיבית, סכיזופרניפורמית?

כיצד טמפרטורה גבוהה מדי או נמוכה מדי עלולה להשפיע על יכולת הריכוז ומדוע

לתלמידה שלום, אני חושב ששאלתך לא לגמרי ברורה, באופן כללי כל מצב של אי נוחות פוגעים בריכוז, כך מתח שרירים, רעשים חיצוניים טמפרטורות גבוהות או נמוכות עלולים לפגוע בריכוז. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום לד"ר הירש, המליצו שאטול כדור מודאל להרגעה ממתח. קראתי באינטרנט שתופעות הלוואי של הכדור הם הפרעות בשינה, עצבנות וטשטוש אז השאלה המתבקשת היא: עם תופעות לוואי כאלו איך כדור זה יכול להרגיע ממתח, הוא הרי יגרום לעצבנות ולאי-שקט? בתודה, אורית

לאורית שלום, מודל הוא כדור "מעניין ועדין", ישנה קפסולה של 50 מג' וכדור של 200, היום מקובל להשתמש בדרך כלל בקפסולות כלומר במינונים נמוכים שבהם כמעט ואין תופעות לוואי. מודל אינו ממכר, מרגיעה ועוזר לשינה. לעתים נותנים אותו לאנשים מתוחים או חרדים הסובלים גם מכיב קיבה או מחומציות כיוון שיש למודל גם השפעה טובה על הקיבה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

כדור מעולה.

אני נוטלת את הכדור כבר חודשיים והכדור לא עשה לי שום תופעות לוואי, הכדור מצויין, עזר לי בשינה, ומרגיעה אותי. ממליצה בחום.

אני לוקח כבר 3 שנים כל יום 8 כדורים של methylphenobarbital 50 mg אבל עכשיו הפסיקו לייצר את התרופה. כשדיברתי עם החברה (רקח) ייעצו לי לעבור ל- phenobarbital. שאלתי היא: האם יש הבדל משמעותי בין שתי התרופות הנ"ל ואם כן כיצד אוכל להשיג תרופה שאינה מיוצרת בארץ? משוטטות באתרי אינטרנט התברר לי כי ניתן לתת במקום תרופה בשם primidone האם זו אותה תרופה והאם ניתן להשיגה בארץ?

רק מנסיון (אני לא רופא) כמי שמכיר את התרופה primidone היא נקראת בארץ פריזולין prysoline מגיעה בטבליות של 250mg ומיוצרת גם ע"י רקח והיא תרופה זולה. למיטב ידיעתי היא מתפרקת בין השאר גם לפנוברביטל. (וכשלוקחים אותה צריך לעשות ניטור תקופתי של פנוברביטל בדם) בדרך כלל משתמשים בה נגד עוויתות / אפילפסיה. בכל מקרה, חכה לתשובה של הד"ר.

לדני שלום, אכן תרופות מעט ישנות, איני זוכר ולא מצאתי אינפורמציה בארץ על המטיל ברביטורט אבל כנראה שזו אותה הקבוצה כמו הפנוברביטורת, ואיני יודע מה ההבדל ביניהן. בארץ ה PRIMIDONE נקראת PRYSOLNE אבל לצערי כל האינפורמציה הזו מבחינתי רק מהספרים, למרות שאיני צעיר לא רשמתי תרופות אלו.... שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום בביתי רוצה בבקשה לדעת לאיזה מיקרים של בעיות נותנים ציפראמיל ומה השפעתה בתודה שני

לשני שלום, כעקרון זו תרופה מהקבוצה של התרופות נוגדות דיכאון המעלה את רמת הסרוטונין. היא שייכת לקבוצת SSRI ואינה ממכרת. אינפורמציה נוספת תוכלי לקבל בכל אינדקס תרופות כמו שיש בדוקטורס או בוואלה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

רציתי לשאול איך אדם יכול לדעת עם הוא זקוק לפסיכולוג או פסיכיאטר או טיפול בהיפנוזה ושאלה נוספת: איל בוחרים אחד טוב

הי גוני אני לא חושבת שיש תשובה ברורה לשאלה. כל אדם שמרגיש כי הוא לא ממצה את עצמו, כי הוא אינו מאושר וכי יש דברים המעיקים עליו יכול לפנות לפסיכולוג לשם קבלת טיפול פסיכותרפי שנשען על שיחות. ההבדל בין פסיכאטריה לפסיכולוגיה שפסיכאטריה נשענת גם על תרופות ומתאימה לאנשים שמצבם דורש טיפול תרופתי מעבר לשיחות בלבד. צריך לבחון כל מקרה לגופו ולא כל מי שלא מרגיש מאושר משמע שצריך לקבל טיפול תרופתי. אני ממצילה לך להעלות את הבעיה בפני הרופא המטפל ולבקש הפניה לפסיכולו\ פסיכאטר בהצלחה ותמשיך לעדכן, אריאל

אני אתייחס ברשותך רק לשאלה השנייה: לדעתי הדרך הטובה ביותר היא עפ"י המלצה, של אדם שנעזר באותו מטפל. בהצלחה, נילי.

לג'וני שלום, לעתים צריך להיוועץ באיש מקצוע כדי לדעת האם יש מקום לטיפול... כלומר המלצתי היא שתגיע לאבחון ותתיעץ ואז אם הגעת לפסיכולוג במקום פסיכיאטר הוא יפנה אותך ולהיפך. בוחרים באיש המקצוע בדיוק כמו כל רופא אחר, כירורג, נשים או עור. שיהיה בהצלחה דר' גיורא הידש

אני בן 23 גר אצל ההורים לא עובד שנים רבות לא מתפקד ולא כי אני רוצה לנצל אותם אלא בגלל שאני לא מסוגל לעבוד דוחה דברים ואחר כך מוותר עליהם מתעצל לעשות דברים מרגיש לא נוח שאני לא עושה מה שאני רוצה ומה שאני אוהב. לפעמים אני לא מסתדר עם אף אחד מהמשהפחה שלי וכשאני מתעצבן אני מקלל אותם שובר חפצים בבית ולפעמים מרביץ להורי .לפעמים אני עושה את הדברים הללו בכוונה ולפעמים מתוך מצב שאני לא שולט בכלל בדחפים ובאלימות שלי. הורי לפני שלושה שבועות הוציאו צו הרחקה והתלוננו על האלימות שלי והתלוננו בבריאות הנפש. תמיד חששתי לעזרה בבריאות הנפש כי פחדתי שיקחו ממני את הרישיון נהיגה ועדיין חושש וזה מה מעקב אותי לפנות לעזרה נפשית. בשלושה השבועות האחרונים אני יושן אצל חברים והורי רוצים שאגש לטיפול נפשי. מיום ראשון הזה ישנתי אלהם כרגיל למרות הצו הרחקה נגדי.מפריעה לי הבעיה שאני לא מסוגל לתפקד ולפרנס את עצמי ולא הבעיה של האלימות. למרות שעד עכשיו הצלחתי לפנשס את עצמי בדרכים לא חוקיות {גניבות מסופרפארם ומכירת הסחורה הגנובה}. לפי מה שכתבתי מה לדעתך אני צריך לעשות עם עצמי לאור פרטים אלה ?

לשרון שלום, אני חושב שגם אתה יודע את התשובה ונראה שהוריך סובלים וכבר אינם יכולים יותר... גם כמה שיותר מהר לאבחון וטיפול נפשי במרפאה לבריאות הנפש באזור מגוריך. שיהיה בהצלחה דר' גיורא הידש

אני קצת מתעניינת ותוהה , אולי תוכלו לעזור לי יותר, ממה שהרופא שלי עוזר לי. אני נוטלת תרופות קבועות שהן: אלטרול 25 מ"ג , פרפנאן 4 מ"ג , קלונקס 2מ"ג, כל יום , ובן זוגי גם כן נוטל תרופות צ'פרמיל ורמרון . רציתי לדעת לגבי הריון והתרופות, כמה זמן קודם צריך ל"התנקות" מהן , האם זה חשוב שגם בן הזוג יפסיק אותם? תוכלו לעזור לנו? ערב נעים הקיסרית הילדותית

לקיסרית שלום, אני חושב שראיתי את שמך בפורום אחר והתרשמתי. בכל אופן יופי שיש לך בן זוג ותוכניות לעתיד. התרופות של בן הזוג אינם משנות דבר, הבעיה היא לא בהפריה של הביצית אלא בהריון עצמו. באופן כללי כדאי להפסיק את התרופות כשבועיים עד חודש לפני ההריון המתוכנן, ישנן תרופות שמותרות בהריון וישנן תרופות העלולות לפגוע בעובר כגון הקלונקס. באופן כללי תרופות עלולות להזיק יותר בשליש הראשון של ההריון. ככול שההריון מתקדם הן עלולות לגרום לפחות נזק. שיהיה בכיף הידש

אני בן 32, נוטל כבר 3 חודשים פלותין 20 מ"ג פעמיים ביום, וגם קלונקס 0.5 מ"ג פעם בבוקר ופעם בערב, כל זאת על רקע מתח וחרדה מלווים בדיכאון. נאמר לי ע"י הפסיכיאטר שאני רשאי להפסיק את הקלונקס, מאחר והפלותין "עושה את העבודה טוב יותר". השאלה- בשילוב הספציפי הזה שתיארתי, האם היית ממליץ להפסיק את הקלונקס, כי למעשה הוא מרגיע אותי באופן מושלם כמעט (פרט לעייפות ותרדמת שעדיין יש לי ממנו). בתודה מראש על תשובתך. ברי

אם הפסיכיאטר שלך החליט להפסיק לך את הקלונקס מה תעזור תשובתו של ד"ר הידש גם אם יגיד לך להמשיך? אתה הרי צריך מירשם בשביל לקנות את התרופה בבית מרקחת. ישנם רופאים שמתנגדים לקלונקס אבל זאת צביעות. כאשר אני הגעתי לפגישה ראשונה עם פסיכיאטר נתנו לי על ההתחלה 2 מ"ג 3 פעמים ביום, סה"כ 6 מ"ג ליום. זה מינון שגרם לי לישון כל היום. אבל מתרגלים והיום זה כמעט ולא מרדים. אבל אין לי בעיה להירדם בלילה. המינון אגב נשאר קבוע למרות שעברו שנתיים.

זה הפך אותי למשהו בין פרנואיד למפוקח. כיכבתי בעמוד הראשון של ידיעות, המקומונים חגגו עלי בכתבות על עמודים שלמים, גם בערוץ הטלביזיה המקומי כיכבתי. הייתי סופרסטאר של ממש. בדיחה מהלכת. אפילו את הטרגדיה של נפילת אחי בצבא הם לא פספסו. כל זה קרה בגלל שפרצתי לשלושה בתי-מרקחת ובסוף נתפסתי. הפרסום היה בלי פרופורציה בגלל המקצוע המכובד שלי (אז, היום כבר לא) והיותי מוכר וידוע בגללו. לפחות זה בא לי בגיל מאוחר יחסית לאחר שהצלחתי לבסס את עצמי כלכלית. מאז עברתי כל סוג של גמילה שאנחנו מכירים ואם הגמילה עצמה היא הערך היחיד שלמענו אנשים מכורים נלחמים, וזה מה שלמדתי בכל המוסדות והקהילות האלה, אז אני הפסדתי בקרב. לדעתי, גם מעולם לא חפצתי בו. עברתי את הקריז האיום של הכדורים וכביכול עליתי על הדרך. הייתי אז במוסד ולא בקהילה. הרגשתי שאני כבר אחרי זה. אבל במקרר במטבח מצאתי שמרים והתססתי ממיץ תפוחים שני ליטרים של יין. ואת הפנלים של חלון המרפאה פרקתי בלילה אחד ורוקנתי את המגירות מבנזודיאזפינים. הייתי תחת צו של בית-משפט אבל בגלל הסלבריטאות שלי סלחו לי ולא החזירו אותי למעצר. כך או כך הייתי חוזר, כמו שחזרתי, לאותה נקודת מוצא שממנה התחלתי. כי כלום, חוץ מאשר החוויות שחויתי ושלא הכרתי קודם, לא השתנה.

לברי שלום, אני יכול להסביר את כוונת הרופא על ידי דוגמא. הקלונקס הוא כמו אקמול, הוא מרגיע אולם לא פותר את הבעיה, כך אקמול מוריד חום אבל לא מרפא את דלקת הריאות. הפלוטין הוא כמו האנטיביוטיקה. כאשר נוטלים אנטיביוטיקה אז החום לא יורד אבל אחרי יומיים שלושה כבר לא צריך אקמול להוריד את החום כי האנטיביוטיקה פתרה את הבעיה. פלוטין אינו ממכר, קלונקס כן, לכן רצוי להפסיקו ולהפסיקו בהדרגה. לכן גם אני איני רושם אותו לשימוש באופן קבוע אלא לפי הצורך. פלוטין צריך ליטול באופן מסודר וקבוע עד אשר הוא משפיע ופותר את החרדות והדיכאון מהשורש. שיהיה רק טוב והרבה בריאות. דר' גיורא הידש

תודה לכל מי שענה, וכמובן לד"ר הירש ברי

לא הלכתי למבחן היום :( השעון צלצל בבוקר ופשוט לא יכולתי לצאת מהמיטה. הרגשתי שאני לא יכולה לצאת החוצה, להתמודד עם העולם ולפגוש אנשים, לענות על שאלות כמו "מה קורה" או "מה נשמע" כאילו הכל טוב ואני שמחה ומאושרת. נמאס לי כבר לשים על הפנים את המסיכה של האושר, היא כבר לא מתאימה לי. אני מרגישה כל כך אפס, שלא הלכתי למבחן, אבל יחד עם ההרגשה הזו לא יכולתי לגרום לעצמי לעשות את זה. יסורי המצפון אוכלים אותי, לא רק בגלל המבחן אלא בגלל כל הסמסטר האחרון - בקושי הייתי בהרצאות, אין לי מושג מה קורה עם החומר ואני ממש לא יודעת איך אני אעבור את המבחנים האלה. זה מייאש אותי, אני במעגל סגור שאין דרך לצאת ממנו - אין דרך חזרה ואין שום דרך להתמודד חוץ מלתפוס כבר אומץ לעזאזל, למה אין לי אומץ לעשות את זה כבר?!?!!? בגיל 16 הצלחתי למצוא את האומץ פעמיים, אני חושבת וחושבת ומנסה להזכר איך מצאתי אותו אז אבל אין תשובה. בנתיים אני יושבת פה בבית, לא יצאתי ממנו כבר כמעט שבוע, מעסיקה את עצמי בשטויות כמו טלויזיה ומחשב, ואוכלת את הלב. מתי כבר יהיה לי אומץ?!!?!?

את ממש לא אפס! ואפשר לצאת מהמצב שבו את נמצאת! את מקבלת טיפול? אני בטוחה שתרופה תשפר לך את מצב הרוח. אני מכירה את ההרגשה שלך. ואת זה שאת חושבת שאין פיתרון אבל יש! אם תקבלי טיפול מתאים תראי שהכל נראה יותר טוב. שיש כוח לצאת מהמיטה ויש גם בשביל מה לצאת! נכון שאמנם הסימסטר הזה לא כ"כ הלך לך אבל זה בגלל שאת לא מרגישה טוב ואת יכול לשפר את המצב ולחזור על הסימסטר הזה פעם נוספת רק שבפעם הנוספת יהיו לך יותר כוחות לקום בבוקר. תחייכי לאנשים בגלל שבאמת טוב לך ולא בגלל שאת 'שחקנית'. אני ממש מכירה את ההרגשה שלך ומזדהה איתך. אבל יש מוצא! ואת צירכה אומץ ללכת לטיפול ולהתחיל לקחת תרופות. זה הפיתרון היחידי! זה יעזור לך בהכל. ישפר לך את מצב הרוח, את הביטחון העצמי, את המצב עם החבר שלך. אל תפחדי, אנחנו פה בשבילך ונעבור את זה איתך ביחד! אל תרגישי ייסורי מצפון שלא הלכת למבחן ושלא השקעת כל הימסטר הזה. זה סתם מיותר ויותר ידכא אותך. תחשבי עכשיו הלאה. מה עושים מפה? איך גורמים למצב להשתנות ולהישתפר! וכמה שיותר מהר יהיה לך יותר קל לצאת מזה. אז מה את אומרת? מה דעתך? ותדעי לך שזה שאת נשארת בבית ממש לא טוב ואף מחריף את מצבך! תצאי מהבית גם אם אין לך מצב רוח.כשאת בבית עסוקה בכלום (טלויזיה ומחשב) הראש שלך עובד שעות נוספות ומייצר מלא מחשבות שליליות. אז נו, מה את אומרת? ניתן לך יום חופש להירגע מהכל ומחר נפתח דף חדש, תלכי לטיפול והכל יהיה בסדר! אוקיי?

הצלחתי למצוא אומץ, הלכתי לרופא. הוא נתן לי לוסטרל, כבר כמעט שבועיים. זה לא עוזר. אני לא יכולה לחזור על הסמסטר.. אני לומדת פיזיקה שנה ב', אני בונה על קריירה באקדמיה, כבר התחלתי לעשות פרוייקטים עבור אחד הפרופסורים. חזרה על סמסטר תהרוס לי את כל התוכניות.. it's now or never

ליאה שלום, שמי אורית, בת 28, לפני כמה שנים הייתי בדיוק..מדוייק מאוד במצבך, לומדת לתואר ראשון ...לא מצליחה להתמודד עם הלימודים, לא הולכת להרצאות, מושכת תמיד למועד ב' את המבחנים וגם אז לא עושה, קשה היה לי לראות את כולם מסביב ולהרגיש שכווווולם מוצלחים, ואיך כולם מצליחים לשבת על התחת ללמוד, ואני אפילו לא מצליחה לצאת מהמיטה...אני הרי הייתי התלמידה הכי טובה בתיכון, תעודת בגרות מעולה. אחרי כמה סמסטרים וסבל לא קטן, בעזרת תרופות, הצלחתי לשקם את חיי, את הלימודים לא סיימתי, אבל היום אני יכולה לתת לך את העיצה הזאת: תנסי לקחת סמסטר חופש, תנסי לא להלחיץ את עצמך, וכמובן ללכת לטיפול. לקחת סמסטר חופש זה נראה דרסטי מדיי, וכולם יתקדמו בחומר ואת תשארי מאחור, אבל הלחץ הוא זה שמביא את הרעה. בכל מקרה בהצלחה, התחזקי..ואם תרצי לכתוב אשמח

ליאה החמודה כואב לי על הסבל שלך אבל אני בטוחה שיש פתרונות אחרים מלבד " הפיתרון הסופי". לגבי המבחן, זה קורה ואיל טוב שלא הלכת כי אם את לא מרוכזת במילא היה קשה לך.אני ממליצה לך בחום לגשת לאחד מהמרצים האחראיים עלייך או לדיקנית או משהו שפאשר לדבר איתו . תתארי בפניהם את הבעיה שלך ואני בטוחה שאולי ימצאו לך הקלות מסוימות או דרכים לשפר את הציונים ולהשלים חומר. אני סובלת ממחלה פיזית והחלטתי שאף אחד בכיתה שלי לא ידע עליה וגם לא המורים חוץ מהמדריכה הפדגוגית שלי שהיא מעין מחנכת. החלטתי שאני מסרפת לה משום שאם אצטרך את עזרתה או הקלות מסוימות היא תוכל לעשות זאת. בנתיים לא נצלתי את האפשרות אך בהחלט חשוב שהיא קיימת. לכן אני ממליצה גם לך לחשוף את בעייתך בפני מישהו שתוכלי לבטוח בה. ליאה, התאבדות הוא פתרון קל וטוטלי שממנו אין דרך חזרה . האם כדאי לך להשליך את כל מה שיש לך ואת מה שנעתיד צופן לך ברגע אחד? אני יודעת שקשה לך אך האמיני לי שאם הטיפול הנכון אפשר לצאת מזה. אנחנו פה כולנו איתך ולא נוותר לך כי אנו רוצים אותך פה איתנו בריאה ושלמה. את תתיאשי לגבי המבחן, תמיד יש מועד ב'. את לא כישלון ואת לא אפס- זה קורה לכולם תרגישי טוב ותמשיכי לעדכן אותנו, אריאל

אתם פשוט לא מבינים.. אנשים בחוג בו אני רוצה בקריירה אקדמית כבר מכירים אותי, אי אפשר ללכת לדיקן או משהו כזה, אני לא יכולה לחזור על סמסטר, כולם ידעו וכל התכניות שלי ילכו לפח באותו רגע. הצלחתי להגיע למצב שיעריכו אותי לא לפי הציונים כמו שבד"כ עושים, וככה השגתי עבודה אני לא יכולה עכשיו לעצור, לחזור, פשוט אין מוצא

אנחנו כן מבינים אותך ומבינים שזה הורס לך את כל התוכניות אבל את צריכה להבין שאת לוקחת את הכדור הזה בסה"כ שבועיים והוא מתחיל להשפיע רק אחרי חודש, אז בואי נחכה עוד קצת ונראה. אל תתייאשי! גם לי היו תוכניות בחיים והחרדה עצרה אותם. אין מה לעשות! זה הגיע למצב שבו הייתי צריכה להחליט או לעצור הכל ולטפל בעצמי או להמשיך בתוכניות ולהתמוטט נפשית! גם לי בחרדה באה בזמן הכי לא מתאים, ניסיתי לבקש ממנה שבתבוא בפעם אחרת אבל היא סירבה :-( למרות שקשה לך לשמוע את זה אבל - אין לך ברירה! תקחי את עצמך בידיים תנסי לצאת מהמיטה, ללמוד, להשקיע בלימודים כמה שאת יכולה עד שהכדור יתחיל להשפיע עליך. ואל תפחדי שמא כולם ידעו. אף אחד לא ידע כלום אם לא תספרי. מקסימום תגידי שהייתה לך בעיה גופנית, אף אחד לא צריך לדעת שאין לך כוח לקום מהמיטה ואין לך מצב רוח. וכמו שאריאל אמרה, את יכולה להשיג הקלות בלימודים ועזרה אבל אל תרימי ידיים! אני בטוחה שיש אצלכם יעוצת פדגוגית או ל ייעוץ אחר שיכולים לעזור לך וגם לשמור על סודיות מוחלטת. וגם אם תחזרי על הסימסטר הזה, במקרה הכי גרוע, אז זה לא כ"כ נורא! העיקר שתקומי בבוקר ותצאי מהמיטה ותחייכי מרצון ולא מתוך הכרח. אז תתעודדי, תעשי דברים שאת אוהבת, תפנקי את עצמך ותחייכי כי בעוד שבועיים תראי שתרגישי כבר שיפור בהרגשה שלך. וחוץ מזה תדעי שאנחנו תמיד פה בשבילך!

ליאה היקרה תתפלאי לגלות שדווקא לפעמים אנשים שאנו חושבים שלא יבנו אותנו מבינים היטב. אין זה אומר שכל הסגל האקדמאי צריך לדעת . מספיק שיהיה לך תמיכה ממישהו אחד. אני חושבת שכדאי שתנסי אין לך מה להפסיד. מלבד זאת, אם הם מעריכים אותך כמו שאת אומרת אז הם לא ישפטו אותךעל פי הדיכאון או החרדה שיש לך אלה על פי הבנאדם שאת ושהם כל כך מכירים מקווה שתהעודדת קצת ותחשבי על הדברים שלך, אריאל האמיני לי שאני יודעת כמה קשה לספר זאת לסגל אקדמאי מנסיון, אך מנסיון זה גם משתלם

תודה לכל האנשים המקסימים שמנסים לעזור לי (אריאל, יפעת, אורית, נועה). זה באמת הקלה קצת מאז שאני פה, כי אף אחד לא יודע על הדברים האלה חוץ מהחבר שלי ועוד חברה (שאני לא כל כך בקשר איתה כבר). טוב לדעת שיש עוד אנשים שעוברים דברים דומים ומנסים לתמוך. קשה להחזיק הכל בפנים. אבל עדיין.. אני מרגישה חרא ובא לי למות. העולם הזה חרא. לא נראה לי שאני אדבר עם מישהו אצלנו בפקולטה, זה ממש יהיה לא לעניין, ואני אאבד כל סיכוי לעשות משהו שם. יש לי פגישה בעוד יומיים עם הפסיכיאטר, נראה מה הוא יגיד. הוא דווקא בחור נחמד בנתיים. אז תודה.. נתראה ב9 בפורום.. כמו שדר הידש אומר, שיהיה לכם רק טוב. ליאה.

שלום לכולם, תזכורת שאלתי בפורום: http://doctors.co.il/forums/read.php?f=385&i=112647&t=112647 הבטחתי לעדכן , לאחר כשבוע של נטילת כדור פקסט חצי כדור והיום כדור שלם בפעם הראשונה אחי מדווח לי שמצבו השתפר ללא הכר , כל החרדות העצבנות ירדו ומצב רוחו השתפר מאוד הוא מאוד מרוצה מהמצב, הוא ממשיך עם הטיפול הפסיכולוגי כל שבוע , ובעוד 3 שבועות יש לו ביקורת עם הרופא. נראה שהוא על המסלול הנכון, אני נרגעתי גם מהדאגות, נקווה שהכל יהיה טוב. אז לכל המתלבטים שלא יודעים עם ללכת לפסיכיאטר יש פה דוגמא שטיפול פסיכיאטרי מאוד מקל ושיפר ללא הכר את הרגשתו של אחי שהיה במצב נפשי קשה. כמובן שיש לו עוד דרך ארוכה עם טיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי אבל ההתחלה ממש טובה ויש בסיס טוב להניח שהוא יצליח . תודה לכולם על העידוד . popeye

איזה יופי- בשורות מאוד משמחות. תודה שעדכנת אותנו ושימשיך להרגיש טוב אריאל

אני כ"כ שמחה לשמוע! תודה רבה על העידכון וכל הכבוד לך שעזרת לאח שלך!!! אני חושבת שאין אדם שלא מתלבט רבות לפני שהוא פונה לטיפול פסיכיאטרי אבל לאחר שכבר אוזרים אומץ ופונים לטיפול רואים כמה זה עוזר ומקל. אני שמחה שגם אצל אחיך זה ככה והוא עלה על המסלול הנכון, הוא בסה"כ נתקל בקושי זמני ותו לא ואני שמחה שהוא מטפל בעצמו ולא מתכחש לזה שהוא זקוק לטיפול וכל הכבוד לך שעזרת לו לפנות לטיפול!!! שיהיה לו המון בהצלחה והכי חשוב - המון בריאות! ערב נפלא לשניכם, יפעת.

שיהיה לכם יום מקסים אוהבת, אריאל

יום מקסים לכולם ובמיוחד לאריאל :-) HAVE A NICE DAY!!!

קראתי את תגובתך בנושא היפנוזה. אתה תמיד מוסיף ידע.מאוד לא משעמם איתך .אתה מאוד מעניין. ישנם מקרים שבהם אין זמן לתת היפנוזה בשלבים טיפין טיפין אלא אין ברירה וחייבים לנסות להפעיל את שיא הכח של ההיפנוזה ביזמן קצר בבת אחת ובאופן מיידי למשל במקרים שבהם אדם מחזיק כערובה במשפחה ומאיים לירות בכלום אם לא ימלאו אחר התנאים שלו , או אדם שנמצא על המרפסת ומשוכנע שהוא צריך להתאבד ולקפוץ, ואז אותו פסיכיולוג שמגיע למקום צריך לשכנע אותו לא לעשות זאת.אני שואלת לגבי היפנוזה במקרים כאלה שצריך להפנט את האדם באופן מיידי כדי שיתן את האקדח שיש לו ביד תוך כדי זה שהוא מתעקש לא לתת את האקדח ולירות במי שהוא מחזיק כערובה. כמו שאמרת לך קראתי הרבה על היפנוזה וקראתי תשובות של פסיכיולוגים שמתעסקים בהיפנוזה לשאלות של אנשים ששואלים אותם איך עושים את זה כלומר איך מהפנטים תכלס מעשית. אני מוכרחה לציין שכולם נתנו תשובות שמתאימות לילדים בכיתה א .המידע האמיתי נמצא בספרים בסילובוס של הקורס בהיפנוזה שהם למדו ונדמה כאילו שהם לא רוצים לתת מידע על הספרים והמאמרים ששמופיעים בסילובוס. כי כששואלים אותם על היפנוזה הם עונים על מה זה היפנוזה מה המגבלות של היפנוזה יתרונות חסרונות כאילו מבוא להיפנוזה ולא אומרים איך ממש מהפנטים אלא רק אומרים בכלליות שיש "תהליכים היפנוטיים" ותשובות מתחמקות וכדומה. אני רוצה לשלוח שאלה למרצה בהיפנוזה אבל מניסיוני בכל צורה שאשאל אקבל את הידע שאני כבר יודעת על היפנוזה ולא ממש איך עושים את "התהליכים ההיפנוטיים "ולכן אני מבקשת את עזרתך בתכנון שאלה על היפנוזה שתוציא את המידע על ההיפנוזה מבלי שיוכלו להתחמק בעזרת תשובות מתחמקות או ידועות אלא מידע שנמצא במאמרים של הסילובוס של הקורס בהיפנוזה שאותו למדו. כלומר אנימבקשת שתעזור לי לתכנן שאלה בהיפנוזה שתביא את התשובה .

מירב כתב/ה: > > קראתי את תגובתך בנושא היפנוזה. אתה תמיד מוסיף ידע.מאוד לא משעמם > איתך .אתה מאוד מעניין. ישנם מקרים שבהם אין זמן לתת היפנוזה > בשלבים טיפין טיפין אלא אין ברירה וחייבים לנסות להפעיל את שיא > הכח של ההיפנוזה ביזמן קצר בבת אחת ובאופן מיידי למשל במקרים שבהם > אדם מחזיק כערובה במשפחה ומאיים לירות בכולם אם לא ימלאו אחר > התנאים שלו , או אדם שנמצא על המרפסת ומשוכנע שהוא צריך להתאבד > ולקפוץ, ואז אותו פסיכולוג שמגיע למקום צריך לשכנע אותו לא לעשות > זאת.אני שואלת לגבי היפנוזה במקרים כאלה שצריך להפנט את האדם > באופן מיידי כדי שיתן את האקדח שיש לו ביד תוך כדי זה שהוא מתעקש > לא לתת את האקדח ולירות במי שהוא מחזיק כערובה. כמו שאמרתי לך > קראתי הרבה על היפנוזה וקראתי ספרים ותשובות של פסיכולוגים שמתעסקים > בהיפנוזה לשאלות של אנשים ששואלים אותם איך עושים את זה כלומר איך > מהפנטים תכלס מעשית. אני מוכרחה לציין שכולם נתנו תשובות > שמתאימות לילדים בכיתה א .המידע האמיתי נמצא בספרים בסילובוס של > הקורס בהיפנוזה שהם למדו ונדמה כאילו שהם לא רוצים לתת מידע על > הספרים והמאמרים שמופיעים בסילובוס. כי כששואלים אותם על היפנוזה > הם עונים על מה זה היפנוזה מה המגבלות של היפנוזה יתרונות חסרונות > כאילו מבוא להיפנוזה ולא אומרים איך ממש מהפנטים אלא רק אומרים > בכלליות שיש "תהליכים היפנוטיים" ותשובות מתחמקות וכדומה. אני > רוצה לשלוח שאלה למרצה בהיפנוזה אבל מניסיוני בכל צורה שאשאל אקבל > את הידע שאני כבר יודעת על היפנוזה ולא ממש איך עושים את > "התהליכים ההיפנוטיים "ולכן אני מבקשת את עזרתך בתכנון שאלה על > היפנוזה שתוציא את המידע על ההיפנוזה מבלי שיוכלו להתחמק בעזרת > תשובות מתחמקות או ידועות אלא מידע שנמצא במאמרים של הסילובוס של > הקורס בהיפנוזה שאותו למדו. כלומר אנימבקשת שתעזור לי לתכנן שאלה > בהיפנוזה שתביא את התשובה .

למירב שלום, ראשית אענה לשאלתך הפשוטה. כמעט ולא ניתן להפנט משהו נגד רצונו ובטח לא מהר, כך שאיני חושב שאפשר להפנט פושע שמחזיק בני ערובה. אם את מתכוונת להבין את הסוד של הפנוזה אז צר לי לאכזב אותך, גם אני איני מבין ואני לא חושב שיש תשובה. הייתי מציע שתחפשי בספרים טובים על הנושא ותראי את היקף הנושא בעצמך, אמיל קואה היה בין הראשונים להכנסת ההיפנוזה המודרנית, הוא חי בצרפת וכנראה שפרויד למד אצלו. יסף ספר טוב עליו מאת ברוקס עם הקדמה של דר' פלדנרקייס ופרופ' הוגו ברגמן וגם שולמת והנס קרייטלר, שני פסיכולוגים טובים שהיו באונ. תל-אביב. אולי שם ישנם חלק מהתשובות לשאלות שמעסיקות אותך. בהצלחה הידש

אני שונאת כל תא מתאי גופי אני שונאת את הנשמה שעדיין באפי אני שונאת את העולם בו אנו חיים ויותר מכל אני שונאת אנשים מאושרים.

מה כפת לך שהם מאושרים??? האמת אני לא מאמינה שקיים כזה דבר אדם מאושר זאת אומרת יש אנשים שהם שמחים וכאלה אבל בעצם רובם הם אנשים מקרתון זה אנשים שיתחיים שאין בהם שום טיפה של עומק הם לא מסוגלים לחשוב יותר מדיי על עצמם או על מה שקורה מסביבם בצורה מסויימת אפשר לומר שהם או טיפשים או עיוורים עזבי אותם בשקט הם לא ממש מזיקים

דברייך הם קשים מאוד וכואבים. אם תרגישי בנוח, אנא שתפי אותנו בתחושותייך ומדוע את כל כך שונאת את העולם

את חייבת להבין שכל אדם סוחב מטען משלו, גם אם הוא נראה לך מאושר. כולם לובשים מסיכות, נכון שזה קשה אבל אסור לך להיכנע לחיים . אני חושב ששיחות אצל פסיכולוג/ פסיכיאטר יעזרו לך,את חייבת לטפל בעצמך. האלמוני.

אני לא צוחקת על אף אחד. כל מה שכתבתי הוא נכון. חוץ מזה היום ניסיתי שוב לחתוך את הורידים ושוב לא הצלחתי ועכשיו זה כואב לי משהו פחד.... אז כל מי שחושב שאני עובדת עליו- בעייה שלו..

היי.. גם אני ניסתי פעם לחתוך את הורידים, את צודקת - זה כואב פחד. אני אישית לא הצלחתי לחתוך מספיק עמוק , מרוב כאב, ולכן אני פה, כותבת לך. אני מבינה את הכאב הזה בפנים, גם אני רוצה למות ולא עובר רגע בלי לחשוב על זה. את נמצאת כאן - כתבת ושאלת ובעצם ביקשת עזרה - אז תנצלי את הפרץ הקצר הזה של רצון לחיות ותלכי ותדברי על זה עם מישהו מקצועי, עם פסיכיאטר, את יכולה לקבוע תור לבד בלי ההורים וגם להסתדר לבד. דרך משרד הבריאות זה לא יקר בכלל. אם הגעת אלינו ובקשת עזרה אז באמת - אל תוותרי, תישארי איתנו. מה עם ההורים בכל הקטע הזה? הם יודעים\רואים\שומעים על כל הניסיונות האלו? חברים? משפחה או מישהו? את יכולה גם לדבר איתם והם יעזרו לך, אני בטוחה שהם ישמחו! התחלת לחפש עזרה - אל תפסיקי עכשיו.

אף אחד לא חושב שאת עובדת עלינו! מי שכתב למטה שמישהו מקרקס עלינו לא התכוון אליך אלא לזה שכתב לי הודעה ולא לך! אנחנו ממש מתייחסים להודעתך כאל הודעה אמיתית לחלוטין רק חבל מאוד שאת מסרבת לשתף אותנו במה שמפריע לך. את נכנסת לפה, זורקת משפט שנמאס לך לחיות וזהו! מה את רוצה שנכתוב לך? תספרי לנו גם אם זה הרבה. תתחילי לספר, אפילו קצת, כדי שנוכל לנהל שיחה! ואל תחתכי את עצמך כרגע. קודם ננהל שיחה בין אנשים בוגרים ואז תחליטי מה לעשות!

היי בהחלט יכולים להיות דברים מבלבלים, בגילך ובכל גיל, לכן כדאי להגיע לייעוץ/טיפול. אם הדברים דחופים אפשר להגיע לחדר מיון של בית חולים כללי הקרוב לאזור מגוריך או להתקשר לער"ן בטלפון או באינטרנט שיהיה רק טוב ותשמרי על עצמך דר' גיורא הידש

לרגע לא חשבתי שאת עובדת אלינו וכואב לי על הסבל שלך. האם את נמצאת בטיפול? אל תרימי ידיים לעולם- בייחד נעבור את זה אריאל

רגעי שלוה בכף ידך לא חרדה את לא חברה שקת נפשי מחכה לקריאתי לא, חרטה שקרנית היית לי אני בשלי וכלם מוזמנים למקום שרק חלומות נגשמים באו נדבר בלי לפחד בלי להעצר על בורות שחפרנו בלי להיזכר יש תרופה לכל בעיה אבל אחדות היא התשובה עד אז אני באפלה יושב , חושב, בציפיה אם אישית אמצא תשובה תגידו לי מה היא שווה בלי אנשים שבסביבה כי לרקוד לבד זה סתם בדיחה ד

ערב טוב ותודה הידש

השיר חזק מאוד והעלה דמעות בעייני- בעיקר השורה " לרקוד לבד זו לא בדיחה" תודה ששיתפת אותנו אריאל

מה ההבדל בין חרדה תגובתית (פיטרו אותי ממקום העבודה אני אם חד הורית ל 3 ילדים) לחרדה קלינית? אני בת 31 וחשה בזמן האחרון בירידת מוראל ,מתח,אי חשק מיני,הזעה בלילה,חוסר תאבון. הייתי אצל רופא משפחה -הוא הפנה אותי לטיפול נפשי תודה ג.

שלום, בתגובתית אנחנו מתכוונים שהסיבה ידועה וברורה. כאשר החרדה היא ללא סיבה ברורה וחיצונית אנחנו מתכוונים שישנם גורמים תוך נפשיים וקונפליקטים שצריך לחשוף אותם בטיפול פסיכולוגי. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

זה שאת במתח ואולי בחרדה זה טבעי , את אם יחידה ל3 ואיבדת את מקום העבודה, זו לא בושה לקבל עזרה נפשית שתקל עליך את התקופה הקשה עד שתמצאי עבודה חדשה, טוב עשה הרופא שהפנה אותך לטיפול , אם הכוונה לטיפול פסיכיאטרי ישנם כדורים שיכולים לעזור לך ואפשר לקחת אותם לתקופה ארוכה והם לא יוצרים התמכרות , רופאי משפחה בדרך כלל רושמים כדורי הרגעה לטווח קצר שלא נועדו לטווח ארוך יותר מ 30 יום , כי הם ממכרים. מקווה שתמצאי עבודה בקרוב ושהכל יהיה טוב. דורון.

יש למישהו הצעה איך אני מצליחה להתרכז בחומר למבחן מחר?!?! ואגב, אולי מישהו כאן יודע אלקטרוניקה.. wish me luck

איך להתרכז? קודם כל לכבות את המחשב!!! אל תדאגי נהיה פה כשתחזרי :))) אח"כ לשבת וללמוד ולא לחשוב על כלום חוץ מאלקטרוניקה (בעעעע) אם קשה לך תעשי הרפייה ואז תתחילי ללמוד :) ב * ה * צ * ל * ח * ה * !

אמרתי לך כבר שאת 100 אי לאה יו -סאם אואן

אמרתי לך כבר שאת 100 אי לאב יו -סאם אואן

המחשב תמיד דולק ומחובר לאינטרנט... גם אם אני לא לידו. יא אללה איזה מבחן מגעיל.. נותנים לך משימה לבנות מעגל שמבצע משהו, אתה צריך לתכנן לבד ואז לבנות. אני גרועה באלקטרוניקה, אני כל כך שונאת את הקורס המיותר זה. אני בכלל לא מאמינה שסחבתי את כל הסמסטר עד עכשיו ואני ממש נמצאת בתחילת המבחנים, היו רגעים שממש חשבתי שאני לא אגיע לזה. תודה לך יפעת, על העצה. אני מדי פעם מצליחה לקרוא קצת חומר, קשה לי נורא להתרכז ופשוט אין לי חשק לזה בכלל, לכל הלימודים האלה ולחיים, בא לי לחזור למיטה ולישון עוד כמה ימים וכשאני אתעורר הכל יהיה טוב. אבל המבחן המעפן הזה מונע ממני את העונג שבלישון.. טוב אני אלך לקרוא עוד כמה דוחות מעבדה, נראה אם יצא מזה משהו.. תודה..

הי ליאה בטח תקראי את ההודעה שלי לאחר המבחן אבל תדעי שהחזקתי לך אצבעות ואני מאחלת לך המון בהצלחה. אני גם סטודנטית ואני יודעת לחץ בחינות מה הוא. כשקשה לי להתרכז או לזכור חומר אני פשוט נוהגת לסכם לי אותו בנקודות על דף. את הנקודות אני מרחיבה מאוחר יותר. אם לא הולך תעזבי את הנושא. תעשי לך משהו חם לישתות, תאזיני קצת למוסיקה או כל משהו אחר ואז תחזרי לזה שוב. מה את לומדת? שיהיה המון בהצלחה ןתעדכני אותנו שלך, אריאל

אני בת 16 ורוצה להרוג את עצמי. אני מרגישה שאין לי טעם לחיות. כבר ניסיתי הרבה פעמים (כבר שנתיים בערך) ואני לא מצליחה אבל בסוף אני כנראה יצליח. נכון? מה לעשות????

צעירונת, החיים כל כך יפים מדוע לך לקחת אותם. את כל כך צעירה יש לפניך כל כך הרבה. כל דבר היום ניתן לפתור.

אני כל כך שונאת שאומרים לי את זה

הי, אני אשמח מאוד אם תספרי לי מה מפריע לך, מה גורם לך לרצות לא לחיות. אולי זה משהו שנוכל לפתור ביחד? הרי את רוצה לעשות מעשה קיצוני מידי וצריך לחשוב עליו לעומק ולא להחליט מיד. משהו מציק לך? מישהו מציק לך? למה לא טוב לך? אני אשמח אם תפרטי כדי שנוכל להכיר אותך ולהבין אותך. יפעת :-)

אי לאב יו !! אלמוני/ת

תיראו בבקשה את ההודעה שלי- לכולם! ואני לא יכולה לפרט מה מציק או מפריע לי כי זה כל כך הרבה דברים ביחד...

הקריאה שלך מראה שיש משהו בך שכן רוצה בחיים וכן רוצה להילחם ואת הגעת למקום הנכון- לבקש עזרה. לבקש עזרה אינה בושה וחבל שתסבלי. האם נסת לגשת אל יועצת בית הספר? האם דברת עם ההורים, חברים? אנא טפלי בעצמך. את צעירה וכל החיים לפנייך

שלום יש לי חבר 3 שנים אנחנו מאוד מאוהבים ואנחנו עומדים להתחתן עכשיו לפני שנה חברי ניצל מפיגוע ועשו לוהשתלת עור וכל גופו נשאר מצולק ואני לפעמיים נרתעת ממנו ואני מרגישה רע עם עצמי אני מאוד תומכת בו ועוזרת לו לאהוב את עצמו כי קשה לו לקבל זאת אבל גם לי קשה ואני לא יודעת איך מתמודדים האם אני בן אדם רע שאני נרתעת ממנו מבחינה פיזית האם ידעתי לקבל אותו רק שהוא היה בן אדם יפה חיצונית והכל היה טוב אני רוצה להתחתן איתו כי אני מאוד אוהבת אותו מה עליי לעשות איך עליי להתמודד עם זה תודה על תשובתך

הי אנונימית התשובה הכי פשוטה הייתה להגיד לך- " תתביישי לך, מה את חושבת לעצמך?" אבל הדברים הם לא כך ומי אני שאשפוט אותך. אני חושבת שמה שאת חשה זה הגיוני ומובן ולעתים שוכחים שישנם עוד נפגעים רבים נוספים בפיגועים מאשר הנפגע עצמו והם המשפחה וסביבת החברים הקרובים. אני חושבת שכדאי שתעלי את תחושותייך בצורה עדינה ותדברי עליהם עם חברך. אתם אוהבים ואני בטוחה שהוא יעריך אותך על הכנות שבך . אין טעם שתתבשלי בתחושות האלה שלך

האם זהו פתרון לcfs? אני מבולבל, פנימאית המליצה שכן פסכיאטרית אמרה שאני לא צריך מה עושים אני כבר רוצה לצאת מזה ????? (כבר שנתיים וחצי אני עם התסמונת המעצבנת) . אודה לך על תשובתך.

http://www.doctors.co.il/forums/read.php?f=66&i=262582&t=262582

בטוח שיש עוד כמה שקפצו על המציאה ועשו חגיגה......... אולי מי שפירסם את ההודעה הזו הוא המציק האמיתי שרוצה להסיח את תשומת הלב לכיוון אחר?????

התרופה החדשה ששאלתי עליה אתמול היא seroquel אודה על כמה פרטים שרק תוכל למסור לי תודה

לוולך שלום, תודה על המאמץ, מדובר בתרופה חדשה נוגדת פסיכוזה ולטיפול בסכיזופרניה, התרופה היא מהקבוצה של נוגדי פסיכוזה החדשים הא-טיפיים ATYPICAL, יש לקבוצה זו יתרונות רבים - פחות תופעות לוואי והשפעה גם על הסמנים החיוביים וגם השליליים בסיכזופרניה. עדיין לא הוכחה יעילות רבה יותר של תרופה אחת מעבר לאחרות. בקבוצה זו יש את הלפונקס, רספרידון, זיפרקסה וגאודון. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

יכול להיות שתרופה זו במינון נמוך יכולה להועיל גם לדיכאון וכפייתיות ? (הציעו לי את התרופה ואני עדיין לא במצב פסיכוטי וממש לא סובלת מסכיזופרניה)

רציתי לשאול האם תרופות אנטי דיכאוניות גורמות להרבה תופעות לוואי ?

השאלה שלך מאוד כוללנית מאחר ויש הרבה תרופות נגד דיכאון. אבל אני יכולה לספר לך מניסיוני לגבי תרופה שנקראת "סרוקסט". לי לא היו שום תופעות לוואי אבל לרוב המטופלים יש תופעות לוואי מהתרופה הזאת. התופעות נמשכות רק בשבועיים הראשונים בערך והן כוללות - כאבי ראש, בחילות, חוסר תיאבון או להיפך (הגברת התיאבון) וכו'... תופעות לוואי שלפי דעתי כדאי לסבול בתמורה להשפעה החיובית שיש אח"כ לתרופה. אם את רוצה מידע יותר ספציפי אנא תשאלי על תרופה אחת ספציפית ובנוסף את מוזמנת גם לקרוא על כל אחת מהתרופות נגד דיכאון ב"וואלה תרופות" - מומלץ! בהצלחה.

תרופות נוגדות הדכאון והחרדה מהדור החדש גורמותיחסית למעט תופעות לוואי, כמו למשל קשיי הירדמות בימים הראשונים ועלולה להופיע גם בחילה. אך יחסית זה שולי, ועשוי לחלוף תוך מספר ימים. בכל מקרה זה כמובן אינדיבידואלי. נילי.

יעל, חד וחלק - כל התרופות גורמות לתופעות לוואי. על אחת כמה וכמה אלה שנוגדות דכאון. זה בפירוש רעל. לא רק תופעות הלוואי שלהן מסוכנות - הן גם ממכרות. עדיף לנסות להימנע ככל האפשר ואם מוכרחים אז תרופות הומאופתיות או תוספי מזון (ויטמינים ומינרלים). חזקי ואמצי

לא כל הכדורים האלה ממכרים! וחוץ מזה מה זאת התמכרות? צורך נפשי בכדורים?! זה יכול להיווצר גם בתרופות שאת ציינת ולאו דווקא בכדורים נגד דיכאון! התופעות לוואי כ"כ מזעריות שזה שווה את זה. מה עדיף? לחיות בחרדה? לחיות בדיכאון? כשכואב לה הראש את לא לוקחת אקמול? אז כאן יש בעיה אחרת ולוקחים כדור שמתאים בהתאם. יש נשים שלוקחות גלולות למניעת הריון ואומרים שזה משמין וזה לא מונע מהן לקחת. בדיוק אותו הדבר במקרה הזה! היא צריכה לעשות את השיקולים שלה - מה עדיף לה? דיכאון לכל החיים או שבועיים של כאבי ראש למשל ואח"כ הקלה ושמחת חיים?! אני לא אומרת שהיא בטוח צריכה כדור נגד דיכאון ולעיתים שווה לבדוק טיפול יותר "קל" אבל אם היא צריכה אז אין לה ממה לחשוש. לפעמים טיפול הומאופתי לא עוזר וצריך טיפול מאסיבי יותר... בהצלחה!

לכל כדור יש את התופעות לוואי שלו,אבל בשום פנים ואופן לא הייתי ממליץ אותם ולעבור לתוספי מזון או ויטמינים.מה שכן אפשר לשלב את השניים ביחד.

הי יעל לכל תרופה יש אפשרות לגרום לתופעות לוואי והתופעות הן שונות מתרופה לתרופה ומאדם לאדם. יתכן גם שכלל לא תחושי בתופעות לוואי. גם אם התופעות קיימות הם אמורות להיעלם לאחר שהגוף מסתגל לתרופה ואם לא אז נותנים תרופה אחרת שכן קשת התרופות היום היא רחבה בהצלחה,אריאל

אי לאב יו !!

יש לי אחות מקסימה שסובלת ממה שאני מגדירה "נפש פצועה" . ובהרחבה: כבר מילדות היתה טיפה שונה , טופלה ב"ניצן" , אך מבחינת דיאגנוזה רפואית תמיד הטענה היתה I.Q מתחת לממוצע, ליקויי למידה וכו' אף פעם לא ממש הזכירו בעיות נפשיות. בבית הספר היסודי היתה די מנודה מבחינה חברתית , תיכון למדה בבית ספר רק של בנות. כשגדלה גדלו הבעיות , התחלתי לזהות סוג של נוירוטיות (שטיפת קצות האצבעות), מצבי רוח קיצוניים (סוג של מניה דיפרסיה), השמנה, חזרה על שאלות בכדי למשוך תשומת לב ועוד. כשהיתה קטנה ההורים תמיד אמרו שהכל נובע מחוסר בטחון עצמי ומדימוי עצמי נמוך אך בעיני זה ממש הרבה מעבר לזה. היא טופלה אצל מספר פסיכולוגים ופסיכיטארים, אך לדעתי לא ממש ראו תוצאות. הפסיכולוגים אף פעם לא הסכימו לדבר שלא בנוכחותה, והפסיכיאטר נתן לה פרוזאק אך לא עשה שום בדיקות מעבר לזה. מה שעצוב שהיא אדם כל כך טוב שיודע לתת מעצמו אך היא לבד, אין לה חברות וחברים והיא ממש צמאה לחברה. כל כוונתי בפניה זו היא לנסות ולמצוא לה מקום שאליו תוכל להגיע פעם פעמיים בשבוע אשר יכול לתת מענה לפן החברתי שכל כך חסר לה ויכול להיות שברגע שהיא לא תרגיש כל כך בודדה אולי יבוא מזור לשאר הבעיות. אני סמוכה ובטוחה שיש עוד אנשים כמוה בעולם. כוונתי היא למקום אליו היא תוכל להגיע פעם פעמיים בשבוע לפגוש אנשים כמוה. אשמח גם אם תמליצו לי על פסיכיאטר/פסיכולוג שיוכל לעזור לה. תודה תודה, ליהי

הייתי ממליץ לך לפנות ל"אנוש" עמותה לנפגעי נפש אשר מפעילה כל מיני חוגים בשעות אחר הצהריים.

הי ליהי ראשית ציינת שאחותך צמאה לחברה וזה משהו שאת יכולה להיות בשבילה ( מה שנראה לי שקורה). את יכולה לשוחח איתה, להיות שם לצידה ולהראות לה כל הזמן שאיכפת לך . אני בטוחה גם שהיא תרגיש בנוח איתך שהרי את אחותה. שווה גם להיתייעץ עם רופא המשפחה על פסיכולוג או פסיכאטר. חבל להמשיך את סבלה של אחותך כשיש מענה. בהצלחה ויפה מצידך לדאוג לה כך אריאל

האם הרגשה של חום ועיקצוצים בפנים זה יכול להיות סימפטום של חרדה?

אלמונית שלום, בהחלט. הרגשה של חום ועיקצוצים בפנים יתכן וזהו סימפטום של חרדה. אני עברתי את זה וזה היה נורא. גם כאבים בפנים ובאף יכולים להיות סימפטומים של חרדה. קודם כל כדאי לך לפנות לרופא המשפחה שיפנה אותך לנוירולוג או לרופא מומחה אחר כדי לשלול בעיה פיזיולגית. במידה ואין בעיה כזו רצוי שתפני לפסיכיאטר. תרגישי טוב!

אני תומכת בכל מילה שנטע אמרה! חום והזעה הן סימפטומים ידועים של חרדה וכך גם הרגשת עיקצוצים במקומות שונים בגוף. את צריכה להיבדק ולדעת אם זאת בעיה פיזית או באמת חרדה. בהצלחה.

ביטוי של חרדה יכול להתאפיין בכל סימפטום פיזי אפשרי החל מהרגשה של עיקצוצים וכלה בהרגשה של תהקף לב. שווה לשלול כל גורם אורגני קודם. אם כל הבדיקות שליליות יתכן ומדובר בחרדה . אריאל

לאלמונית שלום, בהחלט סביר כפי שנכתב שמדובר בסימפטום של חרדה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש