פורום פסיכיאטריה

יש לי בן בן 16 אשר סובל מסכיזופרניה כיום הוא מקבל (כשלוש שנים) לפונקס 250 מ"ג ריספרידל 2 מ"ג דקינט 2 מ"ל התרופות אינן עוזרות ומצבו לא טוב והוחלט להוסיף לו גם גאודן-תרופה חדשה השאלה שלי היא האם את התרופה הזו ניתן להוסיף ליתר שהוא מקבל , זה לא יותר מידי ? או שצריך להוריד בהדרגה תרופה אחת או את כולן דבר אשר כמעט בוודאות יוביל לאישפוז מה ידוע על שילוב התרופות האלה ותופעות הלוואי, אם ידוע בכלל ? תודה

אני מאמין שהרופא שנתן לו את התרופה החדשה,יודע מה הוא עושה.הדקינט שהוא מקבל, זה למנוע תופעות לוואי עקב קבלת הלפונקס.לגבי השילוב,רק רופא יכול לענות לך.

לאליאן שלום, לפי התיאור כנראה מצבו של בנך אינו טוב. בדרך כלל אנחנו מעדיפים תרופה אחת ואם היא אינה עוזרת אז להחליף לתרופה אחרת אבל בהחלט ישנם יוצאים מהכלל. הגאודון היא תרופה די חדשה אבל היא בשימוש כבר מספר שנים. באופן עקרוני היא דומה לזיפרקסה ולרספרידל. עדיין אין הרבה ניסיון ופרטים על השילוב אולם איני מוצא סיבה עקרונית לחשוש שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

היי מתוקה, מה קורה איתך? אני עדיין עם ה-25 מ"ל לוסטראל. עוד מעט אני חוגגת שנה לכדור. אני יחסית מרגישה טוב,לא היה לי הרבה זמן התקף חרדה ואני עדיין מחכה לבום הגדול. איך את מרגישה ומה שלום יונית?? תמסרי לה ד"ש חם. תעדכני מה קורה, אור.

אור המקסימה מה נישמעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעע מקסימה? התגעגעתי נורא- לאן נעלמת? אני שמחה לשמוע שאת מסדרת היטב בלי החרדה ומקווה שהיא החליטה לפרוש לגמלאות אצלך.... אני בסדר. מתאוששת מתקופה לא כל כך קלה שהייתה לי ודווקא בימים האחרונים אני מלאת אנרגיות ואופטימיות ( טוב כנראה שגם הסטרואידים משחקים פה תפקיד....). אני עדיין מדברת עם יונית יום יום. בשבוע האחרון ישנו שיפור מסוים מבחינתה אך היא עדיין נמצאת במעגל החרדות. אני בטוחה שהיא על הדרך הנכונה ועוד קצת היא תהיה מאחורי זה. אורוש', מקווה שאת נשארת ולא זונחת אותי שוב - באמת התגעגעתי מקסימה אוהבת, אריאל

בספרו "סערת נפש" טוען יורם יובל שהתרופות נוגדות חרדה עוזרות לחרדה אך כשמפסיקים החרדה חוזרת במלוא עוצמתה. אם כך מדוע נותנים את התרופות לטווחים קצרים? למה לא לתת את התרופות לכל החיים בדומה לתרופות נגד סכרת וכו?

ההנחה היא שבזמן לקיחת התרופות את נעזרת בטיפול, ובינתיים בונה את את עצמך, כך שלאחר תקופה מסויימת תוכלי להיסמך על עצמך ולהשתחרר מן התרופות. דבר נוסף, דר הידש כתב כאן כי קיימת אפשרות שהשפעת התרופות נוגדת החרדה נשארת גם לאחר תקופת נטילתן. (אומנם מנסיוני זה לא כך).

לצערי הרב טרם יצא לי לקרוא את ספרו של ד"ר יורם יובל אבל העובדת הסוציאלית שמטפלת בי הבטיחה להביא לי אותו בפגישתינו הבאה :) אבל לפי דעתי כל המטרה של התרופות היא לשמש ככלי עזר בלבד!!! כלומר התרופות נוגדות החרדה משמשות ככלי שיעזור לנו להתגבר על החרדה ובאותו זמן עלינו ללמוד על כלים שיעזרו לנו להתגבר על החרדה גם ללא התרופות. לפי דעתי רוב הסיכויים שאם אדם שסובל מחרדה יטופל אך ורק בכדורים, החרדה אכן תחזור לו כשהוא יפסיק ליטול אותם, ולכן אני מאמינה בשילוב של כדורים + שיחות! המטרה היא שלא נצטרך לקחת את התרופה לכל החיים אלא שנלמד להתגבר על החרדה, ועד שזה יקרה ניקח את התרופה. הבן אדם החרד צריך לשנות את כיוון חשיבתו שגורמות לו לחרדה ואת זה הכדורים לא עושים! הכדורים משמשים כמעין "גלגלי עזר" עד שלומדים "לרכוב" לבד :)

לנתי שלום, השאלה מעניינת ומורכבת, נכון שהתרופות אינן עושות דבר אם האדם לא מגיב ומפעיל את עצמו, מצד שני ראיתי הרבה מאוד אנשים שנטלו רק תרופות ובסיום הטיפול המשיכו להרגיש בטוב ושכחו את הכל. אז אם נדבר במילים פסיכולוגיים, הסיבה לחרדות הוא קונפליקט תוך נפשי מסויים, התרופות אינן פותרות את הקונפליקט ולכן יש צורך בשיחות והתפתחות רגשית. אבל לפני התחלת החרדות גם אז הקונפליקט היה, אז מדוע לא היו לפני כן חרדות? האם הכל כימיה? אני חושב שלא, שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

בוקר טוב, ירדתי במינון של הסרוקסאט מכדור שלם אחרי שנה וחצי ,לחצי כדור, ואני נוטלת אותו מזה חדשיים. יש לי מידי פעם כאבי ראש מה שמחזיר אותי למחשבות אובססיביות על מחלות קשות ומוות. כשאני עובדת, רוב שעות היום, אני מצליחה איכשהו להתעלם מזה אך כשאני חוזרת הביתה שוב הפחד מהמוות מתחיל לקנן בי . כמו כן אני מרגישה נמלולים ועקצוצים בזרועות וברגליים,מעין התאבנות של אצבעות הידיים ,כל מיני תחושות פיזיות שגורמות לי לחזור למחשבות החרדתיות. יש לציין שכמעט אף פעם לא סבלתי מכאבי ראש או עקצוצים. למרות זאת אני רוצה לרדת במינון לרבע כדור ואחר כך, הלואי, להפסיק לגמרי. בינתיים נשארת עם ה-10 מ"ג. יתכן והתחושות שאני מרגישה אילו תופעות גמילה? ובכלל יתכן שאני והחרדה - אילו נשואים קתוליים? יש לציין שאני עושה זאת בלי יעוץ פסיכיאטרי. הפסיכיאטרית שהיתה לי נהגה מידי פעם לנסות לשכנע אותי לעבור לכדור אחר ולי לא היה רצון או עניין בכך. בסך הכל הסרוקסאט עשה "עבודה" טובה:-)))

בוקר טוב. אם הכדור עשה עבודה טובה למה לרדת ממנו?באופן עקרוני,כדי להוריד מינון עדיף להתייעץ עם הרופא המטפל.למשל בסרוקסט יורדים ברבע כדור כל פעם למשך חודש ימים כדי לתת לגוף להתרגל למינון החדש.כמובן בהשגחת הרופא המטפל.

בוקר טוב. אם הכדור עשה עבודה טובה למה לרדת ממנו?באופן עקרוני,כדי להוריד מינון עדיף להתייעץ עם הרופא המטפל.למשל בסרוקסט יורדים ברבע כדור כל פעם למשך חודש ימים כדי לתת לגוף להתרגל למינון החדש.כמובן בהשגחת הרופא המטפל.

בוקר אור, דבור - אני מקווה שאתה לא עוקץ.....איזה שם:-))) טוב, אז איבדתי אימון בפסיכיאטרית אחרי מספר נסיונות סרק שלה להעביר אותי לכדור אחר, חוץ מזה כל בקשה לתור אליה אורכת חודש....אז אתם פה, נכון? יום נפלא לכם:-)))

נטע המקסימה אני חושבת שבכל אופן כדאי להתייעץ עם הרופא המטפל לגבי הפסקה או הורדה במינון. את יכולה להבהיר לה חד וחלק שאינך מעוניינת בכדור אחר ולבקש ממנה עצה לגבי הכדור הנוכחי. חרדות הם לא לכל החיים ולמרות שלעתים הם יכולים להופיע שוב, הם גם נעלמות. כדאי לעשות קודם בדיקות מקיפות לכאבי ראש בכדי לשלול משהו אורגני ואם הכל תקין סביר להניח שהתופעה אכן אינה ממקור פיזי. תרגישי טוב, מחזיקה לך אצבעות

היי נטע, אני חושב שדעתך נחושה לנסות ולהפסיק את התרופות. למרות ההמלצה שכדאי להעזר ברופא וכך הלאה אני חושב שנזק לא יגרם אם תפסיקי. את לוקחת את הסיכון שיתכן והחרדות יחזרו ואז תתחילי שוב בתרופות ואולי תרופה חדשה. אבל זה הסיכון שאת נוטלת וזכותך המלאה ליטול אותו. לצערי איני יכול להגיד שמדובר בתופעות של הפסקת טיפול. כנראה אלו תופעות של חרדה. במצב זה חשוב ביותר להיות קר רוח ולנסות לא להתרגש ולהבהל מהחרדה ולא להכנס למעגל של חרדה מפני חרדה וכך הלאה. אפשר לקחת באופן מזדמן לוריוון או וואבן כאשר המחשבות מתגברות. תמשיכי עם חצי כדור ותחליטי לפי המצב. תשמרי על קשר הידש

על היפנוזה נכתב הרבה אבל לא על איך עושים את זה אלא בעיקר מילות רגיעה שאי אפשר להפנט אדם בניגוד לרצונו ודברים כאלה. אז בעצם כל האתרים שמתיימרים להוסיף דעת על היפנוזה לא אומרים תכלס איך איך זה עובד אלא נותנים הסבר שמתאים לילדים בגן.ההיתי רוצה לשאול אותך איך אתה משער שההיפנוזה משפיעה על אנשים ומוציאה ממנו כוחות שלא היה מודע שקיימים בו כלומר על איזה עיקרון לדעתך המהפנטים שמצליחים להפנט עובדים ?

למירב שלום, שאלה טובה. לדעתי היפנוזה זו תכונה של כל אדם. יש מוכשרים יותר ויש פחות כמו כשרון למוסיקה או ציור. היפנוזה זה מצב שונה של הכרה, אנחנו בהכרה ולא בהכרה, ישנם מאפיינים למצב הזה של הכרה שונה, המאפיין העיקרי הוא שיש פחות חרדה ואפשר להכנס ולהשפיע על האזור של הסמוך למודע ללא בקרה של ההגיון והצנזור. זה היתרון וגם הסיכון הגדול. היפנוזה זה כלי שבעזרתו עושים דברים ומשפיעים על אנשים. לכן גם הסכנה הגדולה שבו. שיהיה רק טוב הידש

שלום ד"ר גיורא הידש. אני חליתי בגופי ובנפשי לפני שנים וטופלתי אצל פסיכיאטרים של אחת הקופות. יש לי ביטוח מנהלים ואני מקבל קיצבה חודשית מזה שש שנים. בזמנו הייתי במצב נפשי קשה מאוד ולא היפעלתי את הביטוח וגם עורכי הדין שלי לא עזרו לי ולא ביקשו בשמי.מגיע לי עבור יותר משמונה שנים קודמות לשש מחברת הביטוח כספים כי כל אותה עת לוויתי כספים ממשפחתי ולא דרשתי אותם מהביטוח והביטוח מוכן לשלם אך מסרב לשלם ללא תביעה משפטית וגם המפקח על הביטוח היפנה אותי לבית המשפט ורק היום יש לי עו"ד שמוכן לתבוע בשמי ללא כסף מראש.(אני מנהל בחברה במקצועי). הבעיה שיש לי ילדים והכסף שאני מקבל היום לא מספיק לקיום ועורך הדין שלי דורש מכתב מפסיכיאטר פרטי נוסף למכתבי הרופאים הקיימים של קופת חולים ופשוט אין לי אפשרות לשלם היום במזומן לכך.שאלתי היא אם כבודו יכול לתת לי אשראי וחוות דעת ואשלם בהמשך ?אני זקוק לחוות דעת שתסביר לבית המשפט שבמצב שהייתי אי אפשר היה לדרוש מימני לדרוש את המגיע אף שלא הייתי מאושפז סבלתי מאוד אך הייתי "שפוי" חלקית לפחות ? היום,כבר כמה שנים מצבי משתפר ואני לא לוקח תרופות ולא נפגש עם פסיכיאטר כי התרופות בזמנו היזיקו לי מאוד במקום לעזור.(פרוזק).תודה.

לאלמוני שלום, איני נוהג לענות על שאלות בקשר למטפלים ולרופאים ולכן תסלח לי שלא אענה לשאלתך. עם זאת קיימת בשאלתך גם בעיה עקרונית. האם זה לפי כללי האתיקה שרופא יכתוב חוות דעת לבית המשפט כאשר הוא עשוי להנות מתוצאות הפסיקה. ההסתדרות הרפואית אסרה על "סידור" שהרופא יכתוב חוות דעת והוא יקבל אחוזים ממה שבית המשפט פוסק... רואים בכך פגיעה באתיקה ופגיעה אפשרית באובייקטיביות של חוות הדעת. הרבה בריאות דר' גיורא הידש

שלום לך , יש לי סחרחורות , פלאשים , חולשה בגוף יש לי פחד להשאר לבד בבית או לצאת לבד מהבית אני רוצה שתייעץ לי מה עליי לעשות ואיך להתמודד מול הסימפטומים הנ"ל ממתינה לתשובתך

העצה הכי בסיסית לדעתי: פשוט לכי לראות פסיכיאטר.. הם דווקא אנשים נחמדים.

לגניפר שלום, חשוב מאוד להבין כמה זמן את סובלת כך, אם מדובר בהתקף בודד או במצב שנמשך כשבוע אז יתכן מאוד שהכל יחלוף ובמהרה תחזרי להרגיש בטוב. אם מדובר על תופעות הקיימות כבר מספר חודשים אז כדאי מאוד להגיע לאבחון אצל פסיכיאטר או פסיכולוג. העיקר הוא שאפשר לטפל בדברים, הם מוכרים ואת תחזרי להרגיש בטוב. חבל לסבול, כדאי להתחיל באבחון ובטיפול. דר' גיורא הידש

הי גניפר השלב הראשון ייהיה לגשת לאיבחון פסיכאטרי\ פסיכולוגי. את יכולה לעשות זאת דרך הפנייה מהרופא המטפל בקופת החולים או באופן פרטי. אין סיבה שתסבלי וטיפול תרופתי משולב בשיחות או טיפול פסיכותרפי בלבד יכולים לעזור לך אבל קודם את צריכה הבחנה בהצלחה, אריאל

אני חושבת שאפשר לחלק את העולם ל2 סוגי אנשים. אנשים עצובים ואנשים שמחים (יש גם אלה שלא איכפת להם מכלום אבל הם לא חשובים). אנשים שמחים אף פעם לא יבינו את האנשים העצובים. אני, מאז שאני זוכרת את עצמי, תמיד הייתי איש-עצוב. החבר שלי, שהוא הבנאדם הכי מדהים ומתוק בעולם, הוא בין האנשים הכי שמחים שאני מכירה. אופיטימיות כזו נדיר למצוא ( וגם בחור כזה מוצלח הוא מאוד נדיר) הבעיה היא.. שנראה לי שבכל 3 שנותינו יחד הוא לא ממש "הבין" אותי. כן, הוא מכיר אותי יותר מכל אדם אחר והוא הכי קרוב אליי, אבל הוא לא מבין וגם נראה לי שלא יבין.. את ההתקפי בכי, את חוסר החשק לצאת מהמיטה, את התקפי הכעס והשנאה העצמיים (וחוזר חלילה להתקפי בכי), את כל העצב הזה שמגיע מבפנים. הכי אני מפחדת.. שבסוף ימאס לו לא להבין.. וימאס לו מהחברה הדפוקה הזאת והוא ימצא מישהי נורמלית, שמספיק טובה לו.. אישה-שמחה שתתאים לו.. בנתיים הכל טוב ומצויין והוא אוהב המון וגם אני.. אבל... היום הזה יגיע...

לליאה שלום, אם נהיה מעט יותר מדעיים אז החלוקה שאת מציינת היא לאנשים מופנמים ואנשים מוחצנים. החומר על כך מעניין ותוכלי להתחיל לקרוא עליו מפסיכיאטר בשם יונג. עם זאת הייתי רוצה לקחת את הדברים למקום אחר. לכל אחד יש את החלק המופנם והחלק המוחצן, השאלה מה בולט יותר. אצל אחד המוחצן רב מהמופנם ואצל השני ההיפך, אבל חשוב להדגיש ששני החלקים קיימים. בדיוק כמו ינג וייאנג בתורות המזרחיות. לכן אתם כנראה משלימים אחד את השני, לא סתם שניכם ביחד. ולכן גם אמרו פעמים רבות שניגודים נמשכים ומשלימים זה את זו. אבל באמת כפי שאת חושבת, צריך לשמור על האיזון ולא להקצין לכיוון של מופנמות או מוחצנות. אני חושב שהחבר שלך מבין אותך, יתכן שעדיין לא במודע אלא רק בתת מודע שלו, אבל עם השנים הוא יבין. שיהיה רק טוב והמון אושר דר' גיורא הידש

אני לא חושבת שאני אדם מופנם במיוחד, אני בדרך כלל אומרת מה שבראש שלי (לפעמים קצת יותר מדי וללא טאקט).. חוץ מהתחום הזה, של הרגשות הדיכאוניים, שאני תמיד מסתירה ורק בבית זה יוצא.. תמיד כשתיארתי לי בראש איך יהיה כשאני אתאבד, כולם תמיד יהיו נורא מופתעים ואומרים "אבל היא הייתה כזה אדם שמח", "לא יכולנו לנחש". אז זהו, שלא... אני לא חושבת שהחבר שלי אי פעם יבין, לא את הצד הזה. אני לא חושבת שהוא יכול כי גם אני לא יכולה, אני לא יודעת מה אני רוצה ויכולה ברגע להתחיל לבכות או להתעצבן או סתם לקחת ללב שטויות. כל הראש שלי נגנב ממחשבות מה אני עושה עם עצמי ומתי כבר לעזאזל יהיה לי אומץ לקפוץ מאיזה בניין ולפתור לעצמי את כל הבעיות, ולעשות לכולם טובה.

הי לך כואב לי לשמוע על הסבל שלך- האם את מטופלת? את מתארת פה מצב שמתשמך וטיפול פסיכותרפתי ואולי גם תרופתי יכול לעזור לך. שווה אולי לדבר על התחושות והחששות שלך עם החבר שלך. הוא נשמע בנאדם מקסים ומבין ואולי עצם הדיבור איתו על הנושא יפחית קצת מהחששות שלך

היי כן, אני מטופלת.. לפני כשבועיים התחלתי טיפול עם לוסטרל, שבנתיים לא עוזר כלל יש לי מחר מבחן ועוד לא התחלתי ללמוד, בקושי עכשיו גררתי עצמי מהמיטה..אני חייבת לתפוס את עצמי בידיים ולא מסוגלת. לגבי החבר: דיברתי איתו.. אני כל הזמן מדברת, הוא רואה מה עובר עליי, כמה פעמים כבר דיברתי על הרצון שלי למות והוא גם יודע על שני הנסיונות הקודמים שלי לעשות את זה. אני רק אומרת, שעם כל הפתיחות הזאת והדיבורים.. הוא פשוט אדם מסוג אחר, שלא מכיר את הכאב הזה בפנים, שלא מרפה ומנסה למשוך אותי למטה, למטה..

האמת, כשכתבתי את ההודעה הזו: רציתי לדעת אם גם למישהו מכם יש את אותה בעיה או היה בעבר.. מישהו קרוב שאוהב אבל לא מבין את המחלה הזו..

כל הסיפור אזה עם המתחזה פה בפורום גמר אותי ועכשיו אני יושבת פה בוכה מול המחשב ולא יודעת מה עדיף לקרוע לעצמי את הורידים או פשוט לקפוץ מהמרפסת סביר לאניח שאתם לא ממש מבינים למה אני עושה מזה סיפור כזה גדול אבל יש סיפור מאחורי הניק שלי זה לא משהו שבה סתם ואני מתייחסת להתחזות עליי בדיוק כמו שאני מתיחסת לקריאה ביום האישי שלי זאת פשוט חדירה ברוטלית ואלימה לפרטיות שלי למה שאני ולמי שאני אני מצטארת אבל אני מרגישה עכשיו כאילו מישהו בה ולכח ממני את הדבר היקר ביותר לי בעולם רק רציתי שתדעו איך אני מרגישה לכחתי עכשיו כדורים טיפה יותר ממה שצריך , כדיי להרגע האמת היא שיש לי בחילה אבל אני ממש לא מתקוונת ללכת לאקיא זה פשט היה הכדור שינה האחרון שלי ויש לי עוד יומיים עד לפגישה עם הרופא והמרשם החדש אז פשוט רק רציתי שתדעו איך אני מרגישה ביחס לכל זה ונילי אני מקווה מאוד שתקבלי את ההתנצלות שלי על כל מה שאמרתי סליחה כתבתי עלייך ולך בפורום לא התכוונתי לפגוע ואני ממש לא נגדך בדיוק להייפך אני פשוט עכשיו מבולבלת נורא וכל כך לא יודעת מה קורה אז אני מכווה שתיסלחי לי עם פגעתי זה באמת לא היה בכוונה פרוזק עוז

ביקשתי היום מהנהלת הפורומים לטפל בעניין ונאמר לי כי קצרה ידם מהושיע.... וכי אין לאל ידם לעשות דבר. האמת, שגם קיבלתי תחושה שהם עסוקים בדברים קצתיותר חשובים.... או לפחות בדברים אחרים.

לפרוזק עוז המקורית יש שגיאות כתיב אני דיסלקטית זה הסימן אקר שלי מעבר לשם כך שזו באמת אני אבל מה הסימן שלך שזו באמת את איך נדע מתיי זה באמת אנחנו ומתיי זה מתחזה? אולי אם דוקטור הידש ידבר עם ההנהלה בכל מקרה את סולחת לי על הדברים שאמרתי אז? כי אני ממש מרגישה חרא עם מה שעשיתי

אהבתי תמשפט

זאת לא פרוזי.

'מדי פעם שוכחים' מדי פעם אולי 1 בחיים שבו הרגע הקסם רואים אין לא שם ולא שואלים כי את הבית לא שוכחים אין כאב אין מחסור וקופץ הרגש אל האור שמחה ועצב כולם מתחברים חיים ומוות כבר לא יודעים זה זמני אני יודע הלב אומר הלב קובע מדי פעם לא תמיד חשוב לזכור מאין באים הלב אומר הלב קובע כי הקסם ממנו נובע ד

ערב טוב, ותודה הידש

את מאוד כשרונית- המשיכי לכתוב שלך, אריאל

מצ"ב התכתבות קודמת, http://www.doctors.co.il/forums/read.php?f=385&i=109524&t=109524 בפגישתי האחרונה אם הרופא ביקשתי לעבור לכדור אחד ממשפחת ה SNRI אבל הוא לא רצה לתת לי ,(למרות שאמרתי לו שראיתי באינטרנט וכו' ) בכל מקרה בקשתי להוריד את הדפקרסן כי גרם לי לעצירות. בנתיים אני נשאר עם רסיטל 40 מ"ג , במקביל שאלתי אותו עם טיפול פסיכולוגי יכול לעזור והוא אמר שכן והפנה אותי לפסיכולוגית מהקופה, יכול להיות שהדיסטמיה נובעת מתסמונת פוסט טראומטית ( עזיבת עסק אבי שהיה במצב קשה , ומות אחותי) כשנסתי למשבר לפני 15 שנה והלכתי לראשונה לפסיכולוג הוא אמר שאני מזכיר לו חייל בהלם קרב, עם רגשות האשם וכו', נראה לי שאני יתחיל שוב טיפול פסיכולוגי ונראה אם זה עוזר. שאלה נוספת האם כדור אחר ממשפחת ה SSRI לא עוזר כל כך האם כדור אחר מאותה משפחה כן יכול לעזור?? ואיך יכול להיות שחלק מהכדורים מהמשפחה עוזרים גם לחרדות כגון פקסאט ורסיטל מיועדת רק לדיכאון ?? הרי שניהם עושים את אותה פעולה SSRI ?? האם לרסיטל אמורה להיות תכונה מרגיעה ? הקרקפת שלי עדיין "תפוסה" למה היא לא משתחררת?? שאלה אחרונה כמה זמן לוקח עד שהגוף "מתנקה" מהדפקרסאן והאם יש תופעות לואי מההפסקה כגון כאבי ראש??

לדורון שלום, צר לי שהדברים חזרו להתחלה כפי שהיה לפני הוספת הדפרקסן ולא עברת לאפקסור. שאלת שאלות רבות ואנסה להשיב על כולן. בקשר לדפרקסן אל תדאג, תוך כמה ימים העצירות תחלוף ואין סמנים של הפסקה. יתכן שהמצב של טראומה מסביר את השיפור האיטי במצבך. מצבים פוסט טראומתיים הם עקשנים לטיפול יותר מדיכאון או חרדה רגילה.... לכן כמובן מומלץ על שיחות ותרופות. נכון שכל התרופות ממשפחת ה SSRI עובדות על אותו אתר במוח. עם זאת מדובר על מולקולות שונות. גם אני מחפש עדיין תשובה מדעית האם כדאי לעבור מתרופה אחת שלא השפיעה לתרופה שניה מקבוצת ה SSRI אבל אין כמעט חומר מחקרי בנושא. העובדה היא שאנשים לעתים מגיבים לתרופה אחרת כאשר לא הגיבו לתרופה הראשונה אולם זו תשובה מהניסיון ולא מהידע המדעי. שיהיה רק טוב ומקווה שמצבך ישתפר הידש

תודה על התשובה , אני אנסה לתקוף את הבעיה בכל החזיתות , אני אקבע פגישה עם הפסיכולוגית, במקביל אני אנסה לבקש מהפסיכיאטר לשנות תרופה מאותה משפחה אני חושב שאחרי חצי שנה עם אותה תרופה וללא שיפור משמעותי אני אבקש לנסות להחליף את הכדור לכדור אחר מאותה משפחה, לא יודע למה הרופא מתעקש ומתנגד להעביר אותי לכדור מסוג SNRI , ( פטר אותי בתשובה מתחמקת שהרבה מטופלים היום משוטטים באינטרנט ושאפקסור הוא כדור "חזק" מדי למצבי) , אם לא יעזורו הטיפולים אני אנסה ללכת לרופא אחר , בכל מקרה אני לא מוותר עד שאשתה מגביע הכסף.. דורון.

אניסובלת מהפרעה כפייתית ודיכאון ניסיתי המון המון כדורים לאחרונה הפסיכיאטרית שלי זרקה לי שיש תרופה חדשה סראקסל (או משהו כזה ממש לא סרוקסט) אשמח לשמוע עוד קצת פרטים על התרופה הבנתי שקשה להשיג אותה בבתי המרקחת של קופות החולים

לוולך שלום, כדאי לבדוק את שם התרופה בדיוק ובאותיות לועזיות כדי שלא נטעה ונטעה. הידש

אני מאחורי השיעור עם המפקחת ואני כל כך מאוכזבת. האמת שלי הייתה הרגשה נפלאה והתלמידים נהנו ושיתפו פעולה מאוד אלב היו כמה בעיות/הערות. ראשית, המפקחת היסתכלה על דפים אחרים שהתלמידים קיבלו ממני מזמן ושם נמצאו שגיאות כתיב ( כאמור אני מלמדת אנגלית). היא אמרה לי שיש לי בעיה חמורה עם זה והאתמ שאני צריכה יותר לבדוק כך שהאשמה היא בהחלט שלי. גם בדף של היום הייתה שגיאה כך שזה חיזק את העיניין. היא גם אמרה לי שלדעתה הפעילות שעשיתי היא יותר מידי פרונטלית והדף שנתתי בא מאוחר מדי. פה דוווקא חשבתי אחרת כי הילדים נהנו ושיתפו פעולה בכל מיני משחקים על הלוח ( נושא היה חיות- כיתה ד). היא אמרה לחיוב שיש לי פוטנציאל גבוה ושאני בהחלט שולטת בכיתה ויודעת לעורר עיניין. אני כל כך מאוכזבת מעצמי על כל הדברים הרעים. הכי גרוע זה שלא קיבלתי תשובה סופית לגבי הסטאז והרי זה הייתה תחלית הביקור. יצאתי בהרגשה כל כך טובה ופשוט התרסקתי. אני מרגישה שאני אפס ולא שוה כלום- כל כך עצוב לי... אריאל, המאוד מאוכזבת......

אריאל אני מאוד מבין במפקחים, הם מרגישים שתפקידם זה למצוא משהו בעיתי, ואם לא אז הם ירגישו מבוזבזים. אל תתני לאף אחד בעולם לקבוע לך מצב רוחך,עשית מצוין ואת עשר ואין שאלה בענין. יש רק את הלב של אריאל בעולם הוא הכי חשוב , זה אמת , כי תמיד ימצאו אנשים לפגוע פא ושם , מגיע לך יותר , הלב שלך רוצה את תשומת ליבך, המפקחת לא קיימת מצידה. ,תבחרי לחשוב רק דברים טובים ללב, זה קל ומותר . ד

אריאל היקרה, תפקידן של מפקחות הוא להקפיד על קוצו של יוד. היא העירה לך מספר הערות כדי לתקן אותך כבקורת בונה, אבל העיקר ויש לזה חשיבות רבה בשיעור כזה - היא ראתה שאת שולטת בכתה ואף אמרה שיש לך פוטנציאל גבוה. הרי את לפני סטאג' והדברים שהיא אמרה לך משמעותיים ביותר להצלחתך בהוראה. מנסיון - מפקחות תמיד, אבל תמיד, מוצאות משהו..... אני בטוחה שחוות הדעת שלה עליך היתה טובה ביותר. הכיני עצמך לסטאג':-))))

לאריאל אני מסכימה לגמריי עם רונן היא חייבת למצוא דברים כדי להוכיח לממונים עליה ולעצמה שהיא עושה משהו אין כל סיבה להתרגש מזה הסתכלי על מחצית הכוס המלאה נילי.

אריאל מסכימה מאוד עם ד. המפקחת חייבת להוכיח לעצמה ולממונים עליה שהיא עושה משהו, אז אין לך מה להתרגש ממנה כלל ראי את חצי הכוס המלאה נילי.

תודה על העידוד- כשאני חושבת על זה יש אכן אמת בדברכם אבל אני רוצה להעלות פה סוגיה ואני מפנה אותה גם לד"ר הידש והיא נושא הפרפקציוניזים. מאז שהתחלתי את לימודיי האקדמאיים אני מאוד פרפקציוניסטית מה שלא היה בעבר. זה מתבטא בכך שאם אני מקבלת לדוגמה ציון של 95 אני יכולה לבכות על זה יום שלם ( ולעתים גם לא). יתכן שהדבר נעוץ בעובדה שהכיתה שלי מאוד הישגית ותחרותית אך לי נראה שזה קשור גם באופי. אני חייבת שהכל יסתדר לי איך שאני רוצה ובהתאם לציפיות וכשזה לא קורה אני מאוד מתאכזבת עד כדי ייאוש ופגיעה קשה בדימוי העצמי. הנה היום לדוגמה, אם כל החיזוקים שקבלתי מהמפקחת על הפוטנציאל, בגלל אותם הערות אני מרגישה ממש כישלון. למה הכל לא יכול להיות מושלם . למה אני לא יכולה להיות הכי הכי. חשוב לי ליעקוף את כולם ולהיות מספר אחת. חשוב לי להיות אהודה ומוערכת על ידי כולם ואם זה לא קורה אני מייד מרגישה שזהו ואני לא שווה יותר כלום. דנתי בסוגיה הזו לא פעם ולא פעמיים עם הפסיכאטרית והיום אני לוקחת ציונים לדוגמה הרבה פחות קשה. אבל עדיין, אני לא מצליחה להניע את עצמי מהמחשבה שאם אני לא מצליחה להיצטיין או להיות בין מקלבי הציונים\ ההערכה הגבוהים ביותר אז אני לא שווה כלום בשום דבר- פשוט לא מצליחה להמנע מהמחשבה הזו....

מה שלומך עכשיו? קצת יותר טוב? רק עכשיו יצא לי לקרוא את ההודעה שלך מהצהרים כי היו עבודות תחזוקה בפורום... :-S כפי שכבר אמרו לך פה לפני תפקידן של המפקחות זה להלחיץ אותך, להראות לך שאת בסדר אך לא משהו ויש מה לשפר... ככה הן גורמות לך באמת לחשוב שאת לא בסדר ולהשקיע יותר. מן הסתם היא אמרה לך דברים שהיא לא ממש חושבת. אלא רוצה שזה ידרבן אותך להשקיע ולהוכיח שאת טובה! תתייחסי לכל מה שהיא אמרה לך כאל טיפים וכאל ביקורת בונה ותו לא! כל ההודעה שלך מלאה במחשבות שליליות, דבר שלא תורם למצב בכלל! :-( אמרתי לך כבר שאם תחשבי חיובי - תרגישי חיובי! זהו, לא צריך יותר מזה! כל הרגשות שלך הן תוצאה של פרו?ש ש?כלי הניתן על ידך למציאות, כלומר - קרה משהו במציאות ואת חשבת עליו דברים רעים וזה גרם לך להרגיש רע. מציאות --> מחשבות --> רגשות. * את מסתכלת על הכל בצורה של או שחור או לבן, מתעלמת מגווני ביניים. * עושה הכללה מוגזמת - דבר אחד לא הולך מושלם ואת מיד חושבת שהכל לא טוב ושלא תצליחי מהיום בכלום. * את פוסלת את החיובי ומעצימה את השלילי. * מסיקה מסקנות מוטעות ישר את חושבת שזהו הלך עליך, בגלל כמה הערות שהיא נתנה לך. * מאוכזבת מעצמך? אפס?? לא שווה כלום??? האשמה היא בהחלט שלך???? איפה המחשבות החיוביות שלך? איפה שכחת אותן? בדרך למכולת? :))) מסקנה שלי - את פרפקציוניסטית וזה דבר שמעצים את החרדה! אם תדרשי מעצמך קצת קצת פחות תראי שתרגישי הרבה יותר טוב, תרגישי הקלה ופחות לחוצה. את דורשת מעצמך להיות מושלמת וזה דבר שמאוד קשה להשיג אם בכלל ניתן להשיג! לפי דעתי את צריכה לסגנן את ההודעה שכתבת בצהריים מחדש אך הפעם עם מחשבות קצת יותר חיוביות ותראי שההרגשה שלך גם תשתפר. לדוגמה, תגידי לעצמך ש: * הילדים נהנו ושיתפו פעולה בכל מיני משחקים על הלוח. * נכון שלילדים היו כמה שגיאות כתיב. אז מה? תלמדי אותם ותתקני אותם, זה חלק מתפקידו של המורה. * יש לך פוטנציאל גבוה ואת בהחלט שולטת בכיתה ויודעת לעורר עיניין - את זה המפקחת אמרה לך! * את מקסימה, מצחיקה, נחמדה, תומכת ואוהבת - את זה כולם בפורום חושבים!!! * אז גם כשלא תמיד הולך כפי שרוצים צריך להגיד - לא נורא, בפעם הבא אני אשתפר, אני אתקן את מה שלא טוב, יש תחומים אחרים בחיים שאני יותר טובה בהם, אי אפשר להיות מושלם בהכל... קצת מחשבות חיוביות!!! והרבה אור ואהבה כמו שד"ר הידש תמיד אומר ;-)) ערב נפלא, אוהבת המון, יפעת. נ.ב. - סליחה על המגילה אבל הייתי חייבת לתת לך קצת על הראש עם המחשבות השליליות שלך! :)))

אין כמוך !!!!!

יפעת! את פשוט מקסימה!!!

יפעת המקסימה אני שמחה שרשמת לי את זה " ונתת לי קצת על הראש" משום שזה פקח את עייני וגרם לי להתסכל על הדברים באור קצת שונה. טעית בדבר אד וזה למרות שרשמתי שאני מאוד מאוכזבת ועדיין כך , בליבי שיננתי את כל דברים שאמרת. שזוהי מטרת המפקחת אך חושב מכל שהילדים ואני נהננו מהשיעור וזה מה שקובע. כן נסיתי ואני מנסה להיסתכל על הדברים בקצת יותר אופטימיות אבל זה תהליך שאני צריכה ללמוד וזה כנראה יקח זמן. יש לי נטייה לבחון את המציאות על פי דפוסיי " שחור\ לבן" וזה משהו שאני צריכה לעבוד עליו. כנראה שאני חחיה בעולם הפנטזייות כשאני רוצה שהכל ילך כשורה ומתאכזבת כשמשהו משתבש אבל זו אני ופה אני לא רואה איך אני משנה את עצמי. אני חייבת לציין כמו שכבר אמרתי שההאכזבה מציון לדוגמה היא פחותה יותר לעומת שנה שעברה אבל עדיין קיימת ואולי זה השינוי....... תודה על העיצות והתמיכה- את נהדרת כתמיד! אוהבת, אריאל

שלום רב, בשנה וחצי האחרונות אני משתמשת בכדורים: סרוקסט ומודל (כדור אחד ליום מכל סוג). שמעתי את פרפ' רפי קארסו בתוכנית הרדיו שלו אומר כי מודל גורם לבעיות פוריות אצל נשים. האם הדבר נכון? תודה מראש, טל

לטל שלום, התשובה היא כן ולא ואנסה להסביר. מודל במינונים גבוהים עלול להעלות את רמת הפרולקטין (הורמון נשי) בדם, הורמון שבין היתר גורם לכך שאין ביוץ. עם זאת לא נגרם נזק וכאשר מפסיקים את המודל אז הביוץ חוזר.... (אחרת זו הייתה שיטה נהדרת למניעת הריון...) אני מקווה שכעת הדברים יותר ברורים. דר' גיורא הידש

.בת 22 כל חיי, מאז שאני זוכרת את עצמי יש לי מחשבות על מוות. איך זה למות? מה אני ארגיש וכו'. כשהייתי בכיתה יא' כל כך פחדתי מהנושא עד שהעסקתי את עצמי כל הזמן, רק כדי לא לחשוב. ואיש לא ידע. ואז, כשחבר אמר לי שאני עלולה להשתגע, הכרחתי את עצמי להפסיק והמחשבות כמעט נעלמו. כיום, לאחר לדת בני הבכור, הם חזרו. לא באותה עוצמה - אבל כן, אני מפחדת. ויותר ממה שיקרה לי. מה שיקרה לאהובי. זה לא מפריע לי לעשות שום דבר. אבל זה מציק. אני מפחדת להיות תלויה בתרופות. האם בכלל כדאי לי? מה אתה מציע?

הי חגית הבעיה היא כפי שהגדרת אותה- טורדנית ואם היא מציקה לך אין סיבה שתחיי בסבל. גשי לאיבחון פסיכאטרי\ פסיכולוגי . יתכן והטיפול יהיה מושתת על שיחות בלבד ולווא דווקא כדורים אך ההבחנה הראשונית צריכה להיעשות תרגישי טוב, אריאל

לחגית ואריאל, תודה על התשובה, באמת שאין לי מה להוסיף, כך שתודה לשתיכן הידש

שלום רב! רציתי לשאול שאלה שמתייחסת לתופעות הלוואי לתרופה ציפורמיל/רסיטל.אז ככה אני לוקחת אותה במשך חודש וקצת לטיפול בהפרעות אכילה. בערךלפני שבוע שאלתי אותך אם זה בסדר שהסיפטומים התגברו-ואמרת שזה עינן של זמן. אז ככה ההיתי אצל הפסיכאטר וסיפרתי לו על כך וגם על החרדה שלי מפני השמנה בעקבות לקיחת הכדורים. עכשיו אני על 20 מ"ג והוא מעוניין לעלות לי את זה ל40 מ"ג-כך שהחרדה שלי עוד יותר עלתה. בשיחה טענתי שהכדורים האלה כן גורמים לצריכה של יותר פחממות וסוכרים.וגם טענתי שעליה בסרוטונין מעלה את המצב רוח ומעלה את התיאבון -והוא טען שאין קשר בין עלית המצב רוח ל הגברת התיאבון שהרי אם כך כלך מישהיה מקבל כדורים נגד תאבון היה עולה במימדיו. לטענתי לאחר בירור מצאתי שסמים שמעכבים את הסינתזה של סורוטונין או כאלה שחוסמים קולטני סרוטונין משפיעים הפוך מסורטונין בכך שהם מגבירים את צריכת המזון וביחוד את צריכת הפחמימות.-אם כך נראה שהתרופה היא אנטיגוניסט לסרוטונין. כדיי להיות פארית גם כתוב סרוטונין כאשר הוא מוזרק ל pvn ולvmh או לגרעין העל כיזמאטי מדכא צריכת פחממות רק בשלב החושך במחזור היממה. אם כך אני לא בדיוק יודעת להגיד אבל אני כן מרגישה צריכה מוגברת של פחממות ולא משום ההפרעת אכילה כי אני באמת מרגישה משהו שונה. כמו כן הוסכם ביננו שאני יעלה את המינון עוד חודש בגלל תקופת הבחינות. רציתי לשאול מה אתה יודע על הנושא והם התרופה הזאת כן גורמת לעליה במשקל וגם אם יש קשר ישיר בין עלי הבמצב הרוח לעליה בתאבון.ואשמח אם תקשר אותי למאמרים אקדמיים ומחקריים בלבד. תודה רבה מחכה לתשובתך הכנה.

אין בעיה תמורת 100$ תקבלי יעוץ -וגם שוקולד

שלא מתייחס להפרעות אכילה, כשהתחלתי לקחת ציפראמיל הרגשתי סוף סוף חופשייה להתנהג כאילו אני בדיכאון. קודם נורא התאמצתי להראות שהכלל בסדר והרגשתי נורא אשמה על זה שאין לי אנרגיה ואני עייפה ולא עושה כלום. מיד כשהתחלתי לקחת את הכדורים, ישנת איזה שבוע כמעט כל היום. זה לא שנהייתי יותר עייפה, פשוט הרגשתי נוח "להנות" מההפרעה שיש לי, לא לנסות להלחם בסימפטומים.

לשני שלום, הייתי רוצה להכניס את הדברים מעט לפרספקטיבה, את החיפוש ברשת את יכולה לעשות בעצמך אולם כיוון שהכשרתך שונה איני בטוח שיש לך את הפרספקטיבה המתאימה. באופן כללי תופעות לוואי תמיד מופיעות בשכיחות מסויימת. בחילות וירידה בתיאבון בתחילת הטיפול עם SSRI מופיעים בשכיחות של 30% כך שכשני שלישים מהנוטלים אינם מרגישים בחילות.... עליה במשקל מופיעה בחודשים המתקדמים יותר של הטיפול וגם כן אינם מופיעים אצל כולם. אבל הנושא הוא כמו הריון, סטטיסטיקה סטטיסטיקה אבל אצלך זה 100%, או שיש הריון (תופעת הלוואי), או שאין. גם אם יש תופעת לוואי נדירה אצל מי שהיא מופיעה זה מאה אחוזים. בדרך כלל בדיכאון אין תיאבון, האוכל מאבד את הטעם שלו ואנשים יורדים במשקל. שמעתי הרבה נשים שאומרות לפחות יש דבר אחד טוב בדיכאון. ולהיפך, כאשר יוצאים מדיכאון מרגישים טוב יותר והתיאבון חוזר ועולים במשקל. אני חושב שהמחקרים שציינת הם על בעלי חיים (הזרקת חומרים למוח) ולכן הרלוונטיות שלהם לאנשים היא די מוגבלת.... כמדיניות אני לא אוהב להעלות את המינן של התרופות לשני כדורים (פרוזק, סרוקסט וציפרמיל) אם התרופה אינה עוזרת או שיש תופעות לוואי אני עובר לאחרת. אבל הגישה של להעלות ל 40 מג' מקובלת בין הרופאים. אני חושב שאת יכולה כבר להבין את כוונתי, יתכן שרוב האנשים מגיבים אחרת אבל את יודעת כיצד הציפרמיל משפיע עליך (ועליך עוד לא כתבו אף ספר) ולכן אולי תחכי עוד קצת בסבלנות אבל תעמדי על שלך. השאלות אינן תיאורטיות , אלא מה קורה אצל שני. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

לילד(בן 7.5 שנים) שלי טיקים חזקים לא ידעת מה לעשות תעזרו לי בבקשה

ללובה שלום, כדאי לפנות מוקדם ככול האפשר לאבחון אצל נאורולוג. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

מזה זמן מה אני עוקבת אחר המתרחש בפורום זה. ברצוני להביע את הערכתי הרבה למקצועיות, לסובלנות,לרגישות ולאכפתיות הרבה שמרגשת אותי עד דמעות על התייחסותיך לשאלות שמופנות אליך. שכן ירבו אנשים כמוך! יישר כוח!

כל מילה מיותרת ד"ר הידש -איש דגול.

ברצוני להביע את הערכתי לד"ר, ואם אפשר לתת גם לך עיצה: אני חושבת שלמרות החיכוחים בפורום, תרומתך עולה על הכל, אני יודעת שיש אנשים שלא תמיד פעילים בצורה אקטיבית בפורום ולפעמים נכנסים וקוראים, אפילו באופן יומיומי. ולכולם לכולם אתה מסייע, ישנם אנשים שצריכים לפעמים תשובה מיידית, מהירה, לפעמים כל כך מטריד אותנו משהו (אולי בגלל ההפרעות שיש לכל אחד מאיתנו). יש אנשים שצריכים רק לדעת שיש מישהו שמקשיב ויכול לתת עיצה והוא זמין ונמצא. אז אנא תתחזק, על כל אי נעימות בפורום אני יכולה לומר תודה אחת על הקדשת הזמן והאיכפתיות. ובקיצור: יש גם אנשים שנמצאים כאן ברקע ואתה מאוד עוזר.

נגד מחלת התשישות הכרונית היה שהתחלתי, על דעת עצמי, לאכול דגים- בעיקר סול. אצלי זה מאוד עזר- כאב בראש נעלם, הבטחון העצמי השתפר, אפילו תפקודים כמו זכרון ויכולת חשיבתית השתפרו. לפחות אצלי ברור לי שיש קשר בין התסמינים שציינתי והעובדה שלא אכלתי דגים כמעט כל חיי.

התחלתי לאכול דגי סול בזמן האחרון. נאמר לי שיש סיכוי גדול שמצב הרוח שלי ירד עקב זה שהפסקתי לאוכל בשר לגמרי. אז אני מקווה שהדגים יעזרו קצת בנוסף לשינוי הכללי שעשיתי בחיים שלי - מחשבות חיוביות, פחות לחץ, התרחבות (לאחר שדי הצטמצמתי בהכל!!!) וכו'... נקווה לטוב ורק בריאות לכולם.

אצלי עברו כמה חודשים עד שהרגשתי שיפור משמעותי. אשמח אם תעדכני אותי לגבי מצבך!

שלום רב מר ד"ר הידש, לפני כ-3 חודשים התאשפז אחי בטירה לאחר שהובא לארץ על ידי שני מלווים משוויץ מאחר ונפס שם כשהוא סובל מהתקף פסיכוטי חריף. הוא היה נוטל זיפרקסה מאז האישפוז האחרון שלו שהיה לפני כ- 6 שנים, אז התאשפז למשך כחודשיים. אחי בן 41 ונפצע בלבנון במלחמת שלום הגליל (לפני 21 שנים) כאשר עלה על מיטען צד. הוא מוכר כנכה צה"ל 10% על פגיעה בעור התוף באוזן. החלטנו להתחיל בתהליך של תביעה נגד משרד הביטחון על נכות נפשית כתוצאה מאותה פציעה בלבנון ושהוא סובל כתוצאה ממנה מהלם קרב ובעקבותיה קיבל את ההתקף הפסיכוטי ממנו סבל בעבר וקיבל התקף אחרון לפני כ-3 חודשים לאחר שהפסיק ליטול את הזיפרקסה על דעת עצמו כחודשיים לפני ההתקף. רציתי לשאול האם לדעתך אנו יכולים לטעון שזה כתוצאה מהפציעה בלבנון למרות שחלף כל כך הרבה זמן והאם יש לנו סיכוי לזכות בתביעה ?. בתודה מקרב לב, אורי.

לאורי שלום, בדרך כלל קיימת התיישנות של שבע שנים על תביעות נגד משרד הביטחון. אולם בנושאים של בריאות הנפש קיימים יוצאים מהכלל במיוחד בהפרעות פוסט-טראומתיות שבהן לעתים התפרצות ההפרעה מאוחרת. איני מכיר תקדים שבו בית המשפט אפשר הגשת תביעה על מצב פסיכוטי כאשר כבר הייתה התיישנות. אבל כדאי לשאול עו"ד אשר מתמחה בתחום הזה. למזלכם, ישנה הכרה בפציעה הקרבית (למרות שעל האוזניים), כך שאולי יהיה יותר קל. אבל גם אחרי שבית המשפט יאשר את פתיחת התיק, עליכם להוכיח שיש קשר בין השירות, הפציעה וההפרעה הנפשית, וזה לא קל אחרי כל כך הרבה שנים. תנסו להגיש תביעה למשרד הביטחון, כפי שאני מבין מירב הסיכויים שהתביעה תדחה על בסיס של התיישנות אבל לא הפסדתם כלום עדיין. אחר כך תצטרכו לפנות לבית המשפט. אם המקרה הוא ברור ומשרד הביטחון יכיר בתביעה ובנכות אז "הרווחתם". בכל אופן, בגלל הנושא של ההתיישנות יתכן שיהיה צורך בעורך דין ולא תוכלו לנהל את התביעה לבד. שלא נצטרך ושנהיה בריאים. אם יש דבר נוסף שאפשר להוסיף אשמח דר' גיורא הידש

מזה כשנתיים אני סובלת בתדירות לא קבועה בבוקר במשך כחצי שעה בתחושת עצבנות אי שקט ראש מעורפל ורעד לרוב ביד שמאל המצב מוציא אותי מדעתי ובאותו זמן אני לא יכולה לסבולך אף אחד לידי האם התופעה מוכרת על מה היא מעידה ומה אתה מציע אני בת ארבעים ושמונה תודה רבה

לרופא דחוף

לגולי שלום, התופעה מוכרת ועלולה להיות קשורה למספר גורמים. קודם כל עייפות, שינה לא מספקת אם מבחינת השעות ואם מבחינת איכות השינה, את מוטרדת מקשיים שמעסיקים אותך, גיל המעבר.. בקיצור כמעט כל דבר אשר פוגע באיכות החיים וגורם למתח. כדאי להגיע לאבחון כדי לברר את הנושאים המעיקים עליך. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אני שמחה שיצא לך להבין את המסר שלי, ושבעצם אין בי יותר מידי כעס והכל סה"כ מבט מהצד.... כתבת את בדיוק מה שרציתי להגיד אבל היה לי טיפה קשה לנסח... בקיצור אני מקווה שאחרים הבינו גם כן את הרעיון שניסיתי להעביר ... שסה"כ באמת שנחמד פה (חוץ מהקטעים של התחזות לאחרים וכל השטויות הילדותיות האלה) הנה זה עוד משהו: למה אנשים צריכים להתחזות פה לאנשים? האם זה מה שגורם להם לאושר וסיפוק? זה נראה בעיני בזבוז זמן, במקום לצאת החוצה הם יושבים על המסך ומתחזים לאחרים. זה כבר בעיני חוסר חיים !!! ולא שאם תשב פה ותתכתב זה גם יחשב לחוסר חיים - כי זה לא נכון! ברור שזה יוסיף לך שתוכל לדבר עם אחרים על החוויות שלך, אבל לפעמים כדאי לצאת החוצה ולנסות לאסוף עוד חוויות במקום להתרכז בחוויות שהיו וכן הלאה והלאה, ואולי אפילו ליישם את מה שאתה "לוקח" מכאן, בחוץ.. טוב אני קצת חוזרת על עצמי, אבל אני מקווה שהעברתי את הנקודה שלי טוב..

טוב לשמוע ממך... ואני מסכים עם כל מילה. גם אני לא מבין את עניין ההתחזות.כנראה זה מתוך שעמום ויצר התגרות קטנוני.... יש חיים מעבר למסך, ואת זה אסור לשכוח. החוויות הבונות והמשמעותיות הן לא באינטרנט. ואני אומר זאת מנסיון-כאחד שהתמכר לרשת וכעת מנסה להרפות ממנה, לטובת החיים המציאותיים. גם למדתי שלדוש יותר מדי בבעיות של עצמך ושל אחרים, יכול במידה מסוימת 'לתקוע את עצמך במקום' ולנוון אותך מ...פשוט לחיות, במובן הכי זורם ובסיסי של המילה... הנבירה בבעיה, מעכבת באופן מסוים את פתרונה, ויוצרת במשך הזמן בעייה נוספת...של תלות. שלא תבינו אותי לא נכון: כפי שאמרתי, בפורום יש המון חיזוקים, אישורים ובעיקר עידוד, ועובדה שאני כותב כאן, אבל זה בהחלט לא מספיק כדי להחלים מהבעיות האמיתיות (ושאר ההתמודדויות בחוץ...) ( נראה לי שהנושא מוצה, לא? :-) שיהיה בוקר טוב, ושבוע טוב לכולם! רונן.

שלום ד"ר הידש, פניתי אליך בעבר ושאלתי אם אפשר לטפל תרופתית בהפרעות אכילה. אתה ענית לי שאפשר, ורציתי לדעת אם אתה יכול להמליץ לי למי לפנות. אני מזכירה לך אני אחרי טיפול פסיכולוגי של שנתיים שלא מיגר את התופעה לחלוטין. אני מעוניינת לנקוט באמצעים קצת יותר אגרסיבים אבל אני לא ממש יודעת למי לפנות. אני אשמח אם תענה לי במהרה אנה

לאנה שלום, אני חושב שקודם כל צריך לדעת את אזור מגוריך. ברוב בתי החולים הכללים ישנן מרפאות לבריאות הנפש ובדרך כלל ישנם מטפלים המתמחים בהפרעות אכילה. שיהיה בהצלחה דר' גיורא הידש

שלום! לפני כ 10 ימים החלתי לראשונה בטפול תרופתי - לוסטרל (100 מג ביום). ראשית סבלתי מתופעות לוואי כמו חולשה טוטאלית (לא יכולתי לצאת מהמיטה), חוסר תאבון (ירדתי 3 ק"ג בימים אלו) ושאר תופעות קלות כמו סחרחורת ובחילה. האם אלו תופעות נורמליות? כעת אני מעט מעבר לתופעות הלוואי, הגוף התרגל קצת והן נחלשו, אבל נראה לי שהכדורים רק מדכאים אותי יותר.. האם תופעה כזו אפשרית? האם צריך להמתין עוד זמן? האם אני צריכה להחליף תרופה או להגדיל את המינון? אני קצת מודאגת ואני ממש מקווה שמשהו ימשוך אותי החוצה מהדרך ללא מוצא שבה אני נמצאת, אני מרגישה על סף תהום, אני כל כך רוצה שהכדורים האלו יהיו התשובה. עוד שאלה - מה לגבי אלכוהול ונטילת התרופה? תודה.. Leia

אני עם לוסטרל מאז נובמבר. תופעות הלוואי היו זהות לאלה שתיארת, אבל חלפו תוך כמה שבועות. התרופה הזו עושה את מלאכתה נאמנה. אל תדאגי. כוסית אלכוהול מפעם לפעם לא הזיקה כלל, אם כי מוטב לא לנהוג :-) (כך אמר לי פסיכיאטר מומחה שהתייעצתי איתו.) הדבר היחידי שעדיין מציק לי הוא עייפות רבה ככל שהיום עובר. בלילה אני נרדמת מוקדם יחסית, סביב עשר. יתכן שהחולשה שהרגשת נבעה מהדיכאון ולא מהשפעת הלוסטרל. עוד קצת סבלנות ותרגישי הרבה יותר טוב. רק טוב לך.

נועה: קודם כל תודה רבה... הרגעת אותי קצת. אני מוטרדת מדבר אחר שאמרת, לגבי העייפות. בפגישה עם הרופא שנתן לי את התרופה, ציינתי בפניו שאחת התופעות המעיקות ביותר הנלוות לדיכאון שלי היא שינה מרובה (מאוד!).. אם התרופה הזו תגרום לי לישון עוד אז בעצם היא לא עשתה כלום :( אני משערת שלגבי זה אני כבר אתייעץ עם הרופא בפגישה שלנו ביום חמישי.. תודה לך מותק :) Leia

http://doctors.msn.co.il/forums/read.php?f=360&i=235623&t=235623 במקומך הייתי פונה להנהלת הפורומים כדי שיבדקו מי מתחזה לך ומנסה לגרום לאחרים לריב איתך.

למה אתה חושב שלא פניתי? אלאל מה, שזה לא נראה שזה ממש מעניין אותם.... כנראה יש להם דברים יותר חשובים לעסוק בהם. אבל מה,: "הם לשירותי תמיד". זה יפה.

שלום לכולם, אני מודה לכם על התגובות והרעיונות בקשר לניהול הפורום. לכולנו ברור שהמצב אינו יכול להמשך כפי שהיה (יש שיפור מסויים במצב אפילו בלי סרוקסט), אבל הרוב נרתעים משימוש באמצעים דרסטיים שהם כנראה גם לא כל כך מעשיים. אז הגיע הזמן לסיכומים. אודה לכם על סיכום של מה שנאמר, כל אחד כפי שהוא מבין את הדברים. אולי נתחיל מהקל אל הכבד? כלומר תחילה באמצעים פשוטים ואחר כך נראה? תודה לכולם ומצפה לתגובות הידש

שמירת קינויים זה ממש לא לעניין שאנשים פה מזייפים קינויים במתרה לאזיק ומשתמשים בשם של מישהו אחר

אני אסכם כפי שאני ראיתי את הדברים: השתתפו חלק בדיון מעט מאוד אנשים! חשוב להדגיש. אפילו לא ניתן לספור אותם לדעתי על שתי ידיים. וזו עובדה חשובה מאוד, אם מדברים על דמוקרטיה. דבר שני- היו גם דיעות ואני ממש לא בטוחה שמספרן היה פחות, בעד שמירה על חופש הביטוי, ואי נקיטת כל אמצעים (לא שאני בהכרח תומכת בזה, יש פנים לכאן ולכאן) אבל חשוב להזכיר. ולא ניתן להתעלם. קיבלתי תחושה שהחלטה כבר ממילא נעשתה, או לפחות הכיוון שלה, והדיון נעשה רק על מנת לתת לה גושפנקא. טעיתי? מקווה שכן. אני גם מזכירה , שנאמר כי בסופשבוע נעבור לפרק השני שהוא- המהות של הפורום. לא יודעת אם שכחת, אבל אני מזכירה. אולי התכוונת לסופ שבוע הבא? לעצם העניין אוליי אכן כדאי להתערב כשמדובר באמירות קיצוניות. אבל האמת, זה מתחיל להישמע לא טוב, כשמדברים על שלבים של הגבלת החופש, ("נתחיל בצעדים קלים" ו כו') לדעתי ההצעות שהועלו לא ישנו דבר, אמנה למעשה כבר כתובה למעלה, ולא יהיה לדעתי שום שינוי מעשי. אגב אם מדובר על אזהרות, אוליי כדאי לזכור , שגם בצבא וגם בכנסת יש תמיד שתיים, כלומר . (נזיפה, נזיפה חמורה). (כלומר שלושה שלבים). אין ספק שניבולי פה וגסויות לא צריכים להיות כאן, בכל מקרה. ובוודאי לא ההשתוללות הנוכחית של המתחזה/ים הזה/האלה. אז מה שווה שאנו דנים והם מוסיפים לשלח כל רסן? אנא עשה משהו בעניין. נילי.

תוספת: כל עוד הפורום יהיה במתכונת פתוחה, ולא רק של שאלה ותשובה של רופא, לא רואה איך ניתן יהיה למנוע חיכוכים מדי פעם. לחופש- יש מחיר. וגם להגבלתו. אל תלך בדרכו של גידי. מהות הפורומים, האינטרנט בעיניי, זה במידה רבה החופש, חופש הביטוי, עדיף אי נעימות פה ושם, מאשר פורום שלא יהיה בו נעים כלל וכלל אף פעם. חשוב על הדברים. כן לטפל במנאצים ומפזרי הארס והשטנה. נילי.

אם אתה רוצה שינוי מהותי תעבור ל-"תפוז". בתפוז לכל משתמש יש שם משתמש (אי אפשר להתחזות), יש אפשרות למחוק ולחסום, אפשרות לשירשורים ארוכים באותו דף והכי חשוב- אין שם עדיין פורום פסיכיאטריה. בי"ח איכילוב פתחו שם עשרות פורומים רפואיים אבל את הפסיכיאטריה השאירו בחוץ. אם תפנה לנטע (מנהלת הפורומים בתפוז) היא בוודאי תשמח לעניין. אין בעייה להשאיר את הפורום הזה כאן במקביל אם תרצה. ב-YNET יפתחו בימים הקרובים פורומים לפסיכיאטריה ע"י שירותי בריאות כללית- הפורומים יהיו בניהול של פסיכיאטרים בכירים מבי"ח שלוותא ובי"ח גהה.

שלום, האמת היא שאני מאוד מתלבט, לכן גם איני סוגר את הנושא ועדיין לא עברתי לדיון על הנושאים של התוכן כפי שהבטחתי. אבל שום דבר לא דחוף ואני מבטיח שנגיע לדיון מעמיק גם בנושאי התוכן. בכל אופן התברר שקיימת בעיה מאוד רצינית ובעיקר מטרידה של מתחזים. מעניין שהבעיה לא הייתה קיימת בחודשים האחרונים כאשר הפורום היה יותר שקט ולא היו חיכוכים רבים מדי. המתחזים מתאפיינים במספר דברים. ראשית הם מכירים בדרך כלל את המשתתפים ויתכן שהם נמצאים גם בפורום בחדרי שיחה נוספים המוכרים לכם. שנית, הם אינם פוגעים ואינם מתייחסים לאנשים אשר מזדמנים לפורום שלנו אלא כותבים או מתחזים לאנשים הקבועים בפורום. שלישית, הם מתחזים לאנשים אשר בדרך כלל משתמשים בלשון בוטה יותר בפורום. כך ראינו את התגובה הקיצונית של פרוזק ומיד אחר כך הופיע מתחזה בשמה ששוב ניסה להדליק את האש.... אני חושב שאין מתחזים לאנשים אשר אינם מבקרים ואינם פוגעים באנשים אחרים.... לפי הבנתי הנהלת הפורום לא תעשה דבר בנידון, אשמח אם אתם תפנו אבל אני בספק אם תהיה תגובה... אפשר לנסות להתגבר על הבעיה. אני נכנס לפורום עם סיסמה במקום הרשום לדואר אלקטרוני. תנסו להכנס עם סיסמה ותכתבו האם זה עובד? מה בענין אי תגובה לכל אחד החשוד למתחזה? אבל כאן דרושה משמעת עצמית רבה ביותר מפני שבאמת לפעמים הדברים מוציאים מהכלים. לכל מי שיש רעיון נוסף שיבורך באמת שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שאלה: אדם שמתמודד כבר 5 שנים עם חרדה, מטופל בסרוקסט מהתחלה אך עדין לא התגבר על בעיתו. האם יש השפעות של הסרוקסט לטווח ארוך? האם יש סכנת התמכרות? ומה יקרה לו (כמובן בייעוץ עם פסיכיאטר) כשיפסיק לקחת אותה? תודה

ללי שלום, לא מוכרות תופעות לוואי לטווח ארוך מהסרוקסט, התרופה בשימוש כבר כעשר שנים וכנראה שהדברים בסדר. להיפך, נמצא שלפרוזק וכנראה גם סרוקסט יש השפעה המדללת את הדם (כמו אספירין) כך שתוחלת החיים אמורה להעלות.... האם היית גם בשיחות-פסיכותרפיה? שיהיה רק טוב הידש

שלום ד"ר אני לוקחת כבר במשך 3 שנים סרוקסאט ובמקרה הצורך קלונקס. אני רוצה לנסות להשתמש ברסקיו רמדי (תמציות של פרחי באך) אשר מאוד מומלצות ושמעתי תגובות טובות. רציתי לדעת האם מותר לי להשתמש בהן בעת הצורך (4 טיפות לפחות 3 פעמים ביום) מכיוון שהן מכילות אלכוהול. בבקשה את תגובתך הדחופה. שבוע טוב. בברכה דליה

לדליה שלום, שמעתי על הרסקיו אבל באמת שאיני מומחה לחומר זה. בכל אופן כמות מזערית כזו של אלכוהול אינה מהווה סכנה או הפרעה לשום דבר. כלומר זה בסדר. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

האם ניתן לשלב טיפול טבעי עם תרופות קונבנציונליות קלמנרבין עם סרוקסט וקלונקס

לבד אני ואין מבין לקושי לסבל החברתי לב מבולבל ונפש אבודה ביקורת סובבת את דרכי הנשימה אני בתוך עצמי יותר בשקת יותר חופשי מדי יום אומר שלום אבל הלב רוצה חלום יש מבין שלפעמים שסבלנות ילדה פרחים

היי תודה לך, ושבוע טוב הידש

הצלחת לרגש, אוליי תספר לנו יותר?

השיר מאוד יפה ונוגע בנקודות כואבות ורגישות. אם תרצה ותרגיש בנוח תוכל לפתח אותם פה . מקווה שנגרום לך להרגיש כי אינך לבד

נשבר לי נמאס לי אני פשוט לא מסוגלת יותר לא יכולה נגמר לי פשוט לזרוק אותי לאיזה פח קרוב ולכוות שהשביתה תסתיים בקרוב כדיי שיעספו אותי לזבל אין הר שלא תיפסתי עליו אין תהום שלא הייתי בה אין גשר שלא צעדתי בו אין חבל שלא נאכזתי בו אין סולם שלא תיפסתי ב כמה אפשר???? אני מיואשת ואין לי כוח ואתם יודעים מה אני לא בטוחה שאני רוצה בכלל להמשיך את המלחמה הזאתו

מה קרה? מי עיצבן אותך? מי פגע בך? למה את עצבנית? למה את מיואשת?? איך אפשר לעזור לך???

איזו הלוואה קטנה יש עלייך?

אז תשתי תמיים של עזה

פרוזק היקרה כואב לי לשמוע אותך מדברת ככה . אנא ספרי לנו מה קרה ומה גורם לתחושות האלה. לכולנו איכפת ממך מאוד ואנו דואגים לך הרגישי טוב, אריאל

אבקשך אם תוכל פרטים על התרופהdormicum למה נותנים אותה...שמעתי שזו תרופה חדשה?? אבקש עזרתך תודה

לאור שלום, אין זו תרופה חדשה, התרופה שייכת לקבוצת הבנזודיאזפינים MIDAZOLAM, היא משפיעה להרפית שרירים ושינה תוך זמן קצר ולכן בדרך כלל משתמשים בה הרופאים המרדימים. לילה טוב הידש

אין סיכוי בעולם שתיקח את זה . זה לא בבית ספרינו.!

שלום אני מקבל כשבועיים "אלפראליד 0.5" פעמיים ביום, נאמר לי שהתרופה ממכרת, לאחר כמה זמן, חודש, חודשיים? והאם אפשר לדוגמא לאחר זמן ,לעבור ל"פאקסאט "למשך תקופה מסויימת ולחזור ל"אלפראליד". ה"אלפראליד" עוזר לי ,ו"הפאקסאט" לא. ד.א מהו המינון המינימלי של ה "אלפראליד 0.5" ליום, בכדי שיעזור אך בו זמנית לא תגרם התמכרות. תודה על תשובתך ד"ר הידש.

לבן שלום, אלפראליד=קסנקס ממכרת בכל מינון. אחרי נטילה של שלושה ארבעה שבועות יש כבר התמכרות, לעתים אפילו פחות. בכל אופן אלו שתי תרופות מקבוצות שונות והשפעתן שונה. את ההשפעה של הקסנקס מרגישים מיד אחרי הנטילה, לסרוקסט צריך לחכות כשלושה שבועות לכן אתה מעדיף כיום את הקסנקס. כלומר, אם עברו שבועיים ועדיין ישנן תופעות של חרדה כדאי לחזור ולהתייעץ עם הרופא המטפל. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אחרי השובע וחצי הקשים שהיו לי לקחתי לי קצת זמן לארגן את מחשבותיי ולהרגע קצת מהטראומה החוזרת ועכשו אני רוצה להודות לכל האנשים שתמכו בי פה ותנו כתף : ליפעת, נטע, שגב, ו., שירה, שיבולת, נילי, יונית וד"ר הידש כמובן. וכל אלה שלא היזכרתי, תודה מקרב לב וסליחה אם שכחתי להזכיר את שמכם ביומיים האחרונים נראה כי יש שיפור מסוים מבחינה נפשית וגם פיזית. עדיין קיים בי הרצון לכחכך כל הזמן אך אני פחות נלחצת מזה ומנסה להפוך את זה לדבר שולי ולא מרכזי. יש רגעים שזה מפריע יותר אבל אין להשוות בכלל לתחילת השבוע. בהרבה מאוד מובנים חזרתי בתחילת השבוע למצב שהייתי בה לפני שנתיים כשהכל החל ואפילו עכשו כשאני כותבת את זה דמעות עולות בעייני. אבל אני מצליחה לשכנע את עצמי שזה רק סימפטום נוסף של חרדה ושזה יעבור. בפגישה עם הפסיכאטרית ביום שישי ספרתי לה על כך שהתאפקתי לא לעלות חזרה את המינון ושמחתי על כך שהצלחתי בזה. בנתיים הוחלט להישאר במינון של 30 מ"ג רמרון ואני מקווה שלא תהיה הרעה נוספת. אחרי כל התקף, אם זאת עולה בי המחשבה האם אי פעם אצא מזה? האם אי פעם אשתחרר מהטראומה הנוראה הזו שמכניסה אות תמיד למעגלי חרדה שעוצמתם כלל לא ניתנת לתיאור. מחר מגיעה אלי המפקחת לתצפת שיעור שלי ואני מאוד מתרגשת. עד עכשו אני יושבת להכין דברים ורוצה שכל זה כבר יהיה מאחורי. אני יעדכן אותכם מחר איך היה ושוב תודה לכולם אוהבת, אריאל

אריאל , שבוע טוב בכל המובנים.

בהצלחה מחר בשיעור שאת מעבירה. תקחי כמה נשימות עמוקות לפני כן ותראי למתצפתת את מה שאת יודעת. כי אני מאמינה בך וביכולות שלך! אני מאוד שמחה לשמוע שיש שיפור פיזי ונפשי ומקווה שזה מסמל את הבאות... כפי שכבר אמרתי לך - אל תתנגדי לרצון הזה לכחכך בגרון כי זה רק יגרום לך לרצות ולשים לב לזה. תני לזה חלק שולי! אז מה אם את מכחכחת בגרון? זה כלום! אם לא תייחסי לזה חשיבות ולא תשימי לב לזה שזה קיים - זה יעלם לך! אין מה להילחץ מזה. זה מעין צורך שאנחנו מרגישים שגורם לנו להירגע אם אנחנו מספקים את הצורך הזה אז תספקי את הצורך הזה ותלאט לאט תראי שהצורך הזה יפחת. אני מבטיחה לך שאפשר לצאת מכל מעגל הקסמים הזה שנקרא "חרדה" ואני הדוגמה הכי טובה לזה, לא? גם אני הייתי בטוחה שזה הגורל שלי וזהו. שככה אני אחיה לנצח אבל לא וויתרתי ולא חשבתי מחשבות שליליות. אני אמנם עדיין רק בתחילת דרכי אבל עובדה שעשיתי דברים שחשבתי שלא אצליח לעשות יותר בחיים ואפילו הייתי בהלם מזה שלא הייתי בחרדה! את חכמה ומקסימה ומצחיקה וטובת לב כך שאין כל סיבה שלא תצאי מזה. אנחנו נתמוך ונעזור לך ככל האפשר. תהיי חזקה ושיהיה לך רק טוב בחיים!!! ותדעי שאנחנו פה תמיד בשבילך, בהצלחה ושבוע נפלא, יפעת.

לאריאל שלום, טוב לשמוע דברים טובים, אני בטוח שתצליחי מחר-תתרכזי במחשבות חיוביות, ובטח מחר החרדה תרד והכל יראה ורוד יותר. שבוע טוב והמון אור ואהבה הידש

יפעת המקסימה הצלחת לרגש אותי עד דמעות. התמיכה שלכם היא באמת אבסולוטית ומדימה ומשמחת כל פעם מחדש. אני יודעת שבעזרת העזרה שלכם אני אצא מזה. זהו, אני בדרכי אל בית הספר- מתרגשת מאוד אך אני מניחה שזה טבעי. אני יעדכן אותכם כשאחזור אוהבת, אריאל

I AM SORRY BUT IT DID NOT GO THROUGH MAYBY I'LLWRITE LATER

האם מותר ליטול גלולה זו בתקופת ההריון ובתקופה שאחריה ? האם ישנו תחליף לכדור זה במינון נמוך יותר ? האם ישנו תחליף טבעי המהווה את אותה השפעה ?

ערב טוב, את התשובה המעודכנת לזמן האחרון אפשר לקבל במחלקה לטרטולוגיה בבית החולים הדסה בירושלים. אני בדרך כלל פונה לשם כדי לקבל אינפורמציה עדכנית. התרופות הישנות נוגדות הפסיכוזה כמו הלידול ופרפנן הן בטוחות בהריון ויש איתן ניסיון רב. רספרידל שהיא תרופה חדשה יחסית, האינפורמציה עדיין מעטה יותר. אין תחליף טבעי לתרופה זו. שיהיה בהצלחה ורק טוב דר' גיורא הידש

אמנם בני בן 4.5 שנים, אך לאחר הלידה חוויתי מעין דכאון קל שלא תופל אלא חלף כעבור כשנה. יחד עם זאת, לאורך כל התקופה חשתי התנגדות לילד נוסף מפני שכל נושא האימהות היה לי קשה והכביד ובמיוחד קשה היה לי להשלים עם הויתור על החופש האישי שלי. אני לוקחת פלואוקיסטן כשלושה שבועות בגלל חרדות ותחילה של דכאון קל, וראה זה פלא - התאהבתי מחדש בבני ואני מתחילה להרגיש רצון ללדת שוב. האם אכן קיים קשר ישיר בין לקיחת הפלוטין לבין השינוי בתחושותיי? האם יכול להיות שסחבתי רמה מסויימת של דכאון לאחר לידה כל כך הרבה שנים ורק עכשיו בזכות התרופה אני באמת יוצאת ממנו???

לקארין שלום, בהחלט יכול להיות אבל מי אני שאעיד? את מתארת את ההתאמה בזמן בין שני האירועים ובטח יעידו חברי פורום אחרים. שיהיה רק טווב דר' גיורא הידש

אני מכיר בנאדם שנים רבות שכל הזמן זומם מזימות רעות בנאדם רע לב שמי שעושה את עצמו טוב אוהב להפיל אנשים בפח ונהנה כשהם סובלים בשקט. ברור שזה בגלל אגו גדול. האגו שלו מרשה לו להתאכזר לאנשים מסוימים . כמה שתרצה אותו תיתן לו תעזור לו תקריב את עצמך בשבילו הוא תמיד ישנא אותך וירצה לעשות לך רע. אבל איך אני יודע שזה קשור לאגו ?כי כל פעם שהאגו שלו יורד בעקבות מפגש {באירועים}עם אנשים שהוא מפחד מהם פיזית {בגלל שהוא גנב להם את הכסף}או משהו דומה הוא פתאום נהפך לאדם טוב מציע לך עזרה פתאום נהפף לאדם שמתחשב באדם שהכי התעלל בו סתם ופתאום מכחיש שהיה רע אליך ועושה את עצמו טוב ליד כולם.תגיד לי אדוני הפסיכיאטר אתה מכיר הרבה אנשים את נפש האדם אתה מכיר .לי נראה שאגו גבוה לאדם רע כזה קשור מאוד לרוע ולצביעות. אני אגיד לך עוד משהו אפילו שאנשים רעים כאלה נהפכים לנכים בגלל תאונה עדיין יש להם את האגו הגבוה וההתנשאות להיות רעים מאוד הם מתעקשים להמשיך ברוע נגדך{רוע ששורד} כמו פרעה הרשע שתשע מכות מצריים לא שברו אותו. מה לדעתך עשוי לשבור אגו של אדם ? האם יש משהו בנפש או משהו שקשור לחומר כימי במוח עושה את האגו וההתנשאות הזאת . אז אני מבקש שתתיחס כמה מילים על אנשים רעים זאת אומרת על סמך מה הם אנשים רעים כלומר מה נותן להם את ההתנשאות והאגו הגבוה להמשיך להיות אכזרייים כל כך למרות נכויות או למרות נפילות בחיים. בוא נתקדם עם השאלה ונניח הנחה שמדובר בחומר כימי במוח אז על בסיס הנחה זו על איזה חומר במוח היית משער שקשור לרוע שרדן{שורד את כל המכות} כזה ?

רואה הרבה סרטים

לפעמים דוקא אדם עם לכאורה אגוטריפ יכול להסתיר בתוכו אדם עם ביטחון עצמי נמוך שמנסה להסוות אותו. אבל זה גם ללא קשר לרוע לב.

שאלתי אותך לפני כמה ימים אם ריספרדל וזיפרקסה הינן תרופות מקובלות לטיפול בהיפוכונדריה וענית לי שהן מיועדות לטיפול ספציפי. קיבלתי אותן אחרי שפריזמה ופקסאט עשו לי רע ופניתי לפסיכיאטר אחר. סבלתי מייאוש מתמשך בעיקבות מחלה שהתגלתה כמדומה לכל דיעות הרופאים ושום תרופה לא נתנה לה מענה. אומנם מצב רוחי השתפר בעיקבות הטיפול הרפואי (ריספרדל וזיפרקסה, כאמור) אך ההרגשה של המחלה שמקוננת בגופי עדיין קיימת, יש לי תחושות פיזיות שלה, כאבים במקומות שונים, גירודים עיקצוצים והכי גרוע אני עדיין חושב שהיא אורבת לי ומנסה להרגני. מצד אחד אני רגוע ומצד שני אני מרגיש חולה. מצד אחד אני פוחד לשנות את הכדורים כי הם עושים לי טוב ומצד שני הם לא נותנים לי מענה לדבר שלשמו קיבלתי אותם. אשמח לקבל את דעתך תודה

לשי שלום, התמונה לא לגמרי ברורה לי, בכל אופן הייתי מציע שתתייעץ עם הרופא המטפל כדי שישקול האם כדאי להישאר עם תרופה אחת מבין שתיהן. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

לשי שלום, התמונה לא לגמרי ברורה לי, בכל אופן הייתי מציע שתתייעץ עם הרופא המטפל כדי שישקול האם כדאי להישאר עם תרופה אחת מבין שתיהן. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

למה רק אחת? בהתחלה לקחתי רק ריספרדל והוא הוסיף לי את הזיפרקסה. השאלה שלי היתה ועודנה והאם זה יעזור לי להיפוכונדריה או שאני צריך לחפש רופא שלישי. הרופא הזה בדיעה להשאר עם שתיהן (כבר ארבעה חודשים). תודה על התייחסותך

שלום, סיפרתי השבוע שבעקבות שיחת טלפון עם הפסיכיאטרית שלי הוחלט ברוב קולות לרדת לחצי כדור ציפראמיל (אחרי 5 חודשים של כדור שלם)ולראות אם זה משפר את הירידה במשקל וגם את ההזעה המטורפת והעייפות שנפלה עלי. ובכן... ירדתי קילו השבוע, שזה משמח, וגם נדמה לי שאני פחות מזיעה, וקצת פחות עייפה. אפקט לא כל כך משמח הוא שיש לי קצת נפילות במצב רוח שאני משערת קורות בגלל הסתגלות למינון החדש, או שזה היה קצת מוקדם לרדת במינון. כיוון שזה משמח אותי לרדת במינון אני אנסה לשרוד עוד שבועיים עד לתור הבא שלי , ולראות אם אפשר לחיות ככה טוב. מה שכן, הכלים שלמדתי בטיפול הקוגניטיבי מאוד מקצרים את משך הדיכדוך כי ישר אני מוצאת את הסיבה לדיכדוך ואת המחשבה האוטומטית ויוצאת מכל המצב הזה. זה ממש נחמד, כמו קסם. היום, הלכתי לחדר כושר והמדריך שלי שלא ראה אותי שבועיים אמר שרואים שרזיתי (יש!!). וחוץ מזה חברות שלי שסיפרתי להן שירדתי במינון מאוד מחזקות אותי

שירה המקסימה תמיד כיף לשמוע ממך ובטח כשיש בשורות טובות כאלה. אני גאה בך! תמשיכי כך שלך, אריאל

טוב לשמוע מך, אני מקווה שמצבך טוב משתפר. הכי נחמד אגב, זה כשמישהו שיודע מה זה להיות בטיפול, מעריך את הירידה במינון (כמוך!!). אני מקווה בהחלט להצליח. תודה מותק

אני מתרגשת אבל מרגישה בטוח באינטרנט להגיד משהו מהסוד שלי. אני בת 22 הורי גרושים מאז שאני זוכרת את עצמי ויש לי עוד אח .גדלתי אצל אימי.ההתבגרות שלי הייתה רגילה הייתי חרוצה מאוד בלימודים ללא שום בעיות .עבדתי ועכשיו אני הגשתי מועמדות ללמוד באונברסיטה ואני מתפקדת מצויין.אני רגילה. אבל כמו כל מתבגרת כשהייתי בגיל 12 הפנטזיות המיניות שלי היו לא כל כך מספקות אותי. וכשהייתי בת 15 ביזמן האוננות הרגשתי צורך להתרגש יותר ולחוש את התאווה ואת האסור ועלה למוחי אבי. הייתי מדמיינת אותו אונס אותי שאני מפתה אותו. עברו מעט חודשים וכבר רק עליו הייתי מאוננת. ואז כשהייתי באה אליו הייתי מתלבשת בצורה מגרה קצת.אני מאוד מתרגשת שאני גלויה ולכן אקצר ואגיד שעד היום כדי להצליח להגיע לאורגזמה{עם חבר או לבד}אני חייבת לפנטז כרגיל עליו.אבל חוץ מזה אני מתפקדת בחיים בצורה רגילה .אני עובדת מחכה ללימודים עשיתי צבא בגרויות והכל . פשוט רק מה שסיפרתי לך. האם אתה חושב שכדאי להמשיך לתפקד כך בחיים ? לי זה לא מפריע שאני מפנטזת עליו אני נהנת מזה.ולהיפך הייתי אפילו רוצה שיעשו לזה לגיטימזציה כמו שעשו להומואים ולסביות . האם בעד להיות ליברלי ולשנות את ההגדרות של הפסיכיולוגיה שאולי קוראים לזה "סימן לפתולוגיה" ? האם אתה חושב שעוד כמה שנים אנשים יהיו יותר ליברליים ויקבלו יחסי מין של גילוי עריות שנעשים בהסכמה בהבנה יותר ממה שהיום ?

זה בראש שלך זה חולני ותפסיקי עם זה איזו מחשבה חולנית זאת להצדיק גילוי עריות

SIGAL, LOOK AT RE SIGAL

לסיגל שלום, האיסור על גילוי עריות הוא אחד הטבואים (האיסורים) החזקים ביותר, אפילו יותר מ"לא תרצח". מתי יש צורך באיסור וגבול חזק? תמיד מתי שיש משיכה חזקה.... כלומר האיסור החזק בטאבו מעיד שהמשיכה הטבעית קיימת והיא אצל כמעט כולם. תסביך אדיפוס כפי שפרויד כתב עליו ואצל נשים התואם תסביך אלקטרה הוא בסיסי מאוד, ואפשר לקרוא שוב את הטרגדיה היוונית על אדיפוס המלך... כלומר כבר כתבו את הדברים הללו בעבר והמשיכה הזו טבועה עמוק בבני האדם. לכן לא הייתי קובע שהדברים עד כדי כך בתחום הפתולוגיה. כנראה שאת בחורה מוצלחת ורגילה ביותר אבל עם התיאור של תולדותיך איני יודע אם ישנם קשיים או בעיות ביצירת קשר עם בני זוג. לכן הייתי מציע שתגיעי למספר פגישות אבחוניות אצל פסיכולוג לברר את הקשר עם בני זוג ולראות האם יש מקום לעבוד על הקשר עם אביך ועם בני זוג בשיחות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אתמול ראיתי בטלויזיה קוסם שקרא את המחשבות של האנשים באולפן. אבל לפני 6 שנים אני בעצמי הייתי המשרד של אדם שמכופף כפיות בכח במחשבה . הבאתי 10 כפיות מהבית כדי שלא אחשוד שהכפיות שלו מיוחדות. ובמו עיני הרואות ראיתי איך בלי לנגוע בכפית הוא מכופף את הכפיות הכח המחשבה.כיפוף מתכות בכח המחשבה נקרא גם טלקינזיס. איך לדעתך הדבר הזה עובד ? מה דעתך על העיניין ?

למירב שלום, את הנקודה הזו בדקו פעמים רבות בשיטות מדעיות, בדרך כלל התברר שמדובר ב"קוסמים" ותמיד הייתה כאן תרמית. לפי מיטב ידיעתי לא הוכח אף פעם שהדבר נעשה בכוח המחשבה בלבד. פעמים רבות הסריטו את המעשה ואז התברר שהמחשבה צריכה לקבל עזרה קלה.... אם ידוע לך על מקרה בו הצליחו לשכנע אנשי מדע אשמח לשמוע... שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום אני ראיתי בן אדם צעיר בסיבות גיל 19 20 שמו יוני הוא עשה דברים לא שממש לא יאומן . הוא כופף כפיות ועצר לי את השעון . אני אישית מעשן לכן הוא ביקש ממני את המצית שלי הניח אותה על השולחן והתחיל לצעוק זוזי זוזי והיא התחילה לזוז . הוא גם מטפל ע"י אנרגיות והוא ריפא אנשים רק ע"י מגע פשוט מדהים וללא ספק אמיתי . מה דעתכם?

אני במשך חצי שנה נוטלת תרופה (פוקסיל- משהו כזה... ) במינון יחסית נמוך, 20 מיליגרם (כדור אחד) ביום אני הפסקתי יחסית מיזמן ללכת לפסיכיאטרית בגלל כל מיני סיבות אבל אני ממשיכה עם הכדורים פשוט פחדתי להפסיק השאלה היא, האם אם אני אפסיק הדיכאונות וכו' עלולים לחזור? אני כבר לא ממש מדוכאת ואני יחסית בסדר ולא ניראה לי שכדאי לקחת כדורים כל החיים..

הפסקת כדורים ממולצת רק בהוראת רופא אני מנוסה שלי.

שתפסיקי לקחת את הכדורים ,תוך שבוע עד שבועיים יחזרו עלייך אותן ההרגשות שהרגשת טרם נטילת התרופה. גיא

לגפן החמודה . אני לא מבין מה זאת להפסיק תרופות בלי לשאול את הרופא. אני גם לא מבין למה את לא במעקב רפואי אצל פסיכיאטר אולי במעקב זה היו אומרים לך להפסיק את הכדורים. (את מתכוונת לפבוקסיל-כדור אנטי דכאוני) בקיצור גפן היקרה אין שום סיבה שבעולם שלא תהיי במעקב רפואי

הי גפו ראשית אני שמחה לשמוע שאת חשה בטוב זה נפלא. המטרה בכל טיפול תרופתי אנטי דכאוני הוא להגיע לאיזון מסוים ואז להפחית במינון עד הפסקה מוחלטת. יתכן באמת שהגיע הזמן שתפסיקי במינון או לפחות תרדי במינון אבל זה צריך להיות אך ורק עם פיקוח רפואי ובהתאם להוראות הרופא המטפל. לא כדאי לעשות זאת על דעת עצמך בהצלחה, אריאל

לגפן היקרה, את צודקת בשאלתך שיתכן שאת נוטלת את הטיפול מספיק זמן ואפשר להפסיק את התרופה, מצד שני ישנו החשש המוצדק שאם תפסיקי מוקדם מדי התופעות של חרדה ודיכאון עלולות לחזור. לפני כל הפסקה של טיפול אני מבצע הערכת מצב עם המטופל לגבי הסיכונים, יתרונות, חסרונות בהפסקת הטיפול. זו הדרך היחידה הנכונה והבטוחה. אין ברירה צריכים להגיע לפסיכיאטר ואם אין אפשרות להגיע לרופא הפרטי אז להגיע לרופא בקופת חולים או באחת מהמרפאות הציבוריות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

יו?ם טו?ב לכולם, - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - אנכי הבחורה שהשתמשה בשם "שיבולת" וחדלתי להשתמש בו בתאריך – 15.5 אם כך, כל מי שישתמש בכינוי זה החל מה – 16.5 ואילך – הינו אדם אחר. - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - כעת, שוב, שלום לכולם, רציתי בינתיים לקחת קצת פסק זמן. פשוט קשה לי מאד עכשיו, ויש לי הרבה עניינים משל עצמי לנסות לפתור. אני פורשת הצידה מתוך בחירה חופשית ולא מתוך כעס או עלבון, או קיי חברים? לא נטשתיכם, אתם עדיין בל?ב??י. כמובן, אם הרגזתי, העלבתי או פגעתי במישהו, עמכם הסליחה... תודה לכל האנשים הטובים והיקרים נעמה לי חברתכם בי בינתיים ובהצלחה לכולם

גם את בליבי, מאחלת לך ימים טובים ומוארים, מגיע לך מההכרות איתך בפורום התגלית כבת אדם , רגישה, ונהדרת. נעמה לי חברתך.

גם ממני שיבולת . (:- (:-

נטע היקרה, את נהדרת! תודה נשמתי ¦ - )

ל- ¦ - ) היקרה, קודם כל תדעי שבקלות ניתן היה להבחין איזו הודעה נכתבה באמת ואיזו נכנתבה ע"י מתחזים, אז אין לך מה לדאוג. תמיד יש תקופות שיש בהם מתחזים וצריך להתעלם מהם ואז הם נעלמים... אנחנו ממש נהנים מחברתך, את מאוד תומכת ואוהבת ואני מקווה שיהיה לך רק טוב ושתפתרי את עיניינך במהרה ותשובי אלינו, כי גם את עדיין בלבנו! אנחנו תמיד פה בשבילך, אוהבת, יפעת.

יפעת מה שלומך-() (:- איך את חשה היום עדיין נסגרת אצלי ישנה הטבה גדולה מתחילה ללמוד באוניברסיטת ב"ש בקרוב !! ביי ותודה.

ליפעת, תודה רבה והמשיכי להצליח! ¦ - )

שיבולת, (בהנחה שזו הודעה אמיתית שלך, כבר קשה לדעת): מהתחלה שכנכנסת אהבתי אותך את מקסימה אתמול אומנם הייתה איזו הודעה שלך שלא ככ הבנתי אבל זה זניח חבל מאוד שאת עוזבת את יקרה מאוד, וחסרים כאן אנשים כמוך. נילי.

שבת שלום נילי (ובהנחה שזו הודעה אמיתית שלך... סתאאאם... :-) גם אני הפסקתי להאמין... 1. ההודעה למעלה ("הבהרה קטנה") היא באמת שלי. 2. ההודעה מאתמול לא נכתבה על ידי (לא התבלבלתי בתאריכים, ואיני רושמת שני סימני קריאה רצופים). 3. ההודעה מהיום שחשבת כי נכתבה ע"י מתחזה ואת מסכימה איתה באמת כתבתי אני. 4. היום אולי עוד אכנס לפורום ואודיע רישמית שזו כניסתי האחרונה, ומקווה מאד שמתחזים לא יתפרצו עד אז... אהבתי לקרוא את דברייך ותודה שוב

שיבולת אני הבנתי שאת עוזבת אותנו רק ליום יומיים, אז למה כולם נפרדים ממך כאילו זה הסוף?!?!?! אני לא זוכרת שאישרתי לך לעזוב אותנו. בסה"כ אישרתי לך יומיים חופש ויום אחד כבר ביזבזת... כך שביום שני על הבוקר את פה. ברור? בקצב הזה הפורום הזה ימות. כל האנשים המקסימים עוזבים.... :( מי יצחיק אותנו? מי ישיר לנו? מי יתמוך? שיבולת, תשארי!!!

:-))) הי יפעת :-), אל תדאגי כל כך, עוד אחזור, אבל אני צריכה עוד קצת זמן, או קיי? האמת, עם תגובות כאלה, ממש כבר בא לי להיות כאן שוב בקרוב קרוב. רציתי לשלוח לך שיר, אבל לא מצאתי משהו מתאים היום, וכמובן שאני זוכרת את ה"חוב"... שימחת אותי יקירה, המון תודות ¦ - )

לשיבולת שלום, עוד לא עזבת ואנחנו כבר מתגעגעים אליך. אבל זה טבעו של עולם ובטח של פורומים באינטרנט שאנשים יוצאים ונכנסים באים והולכים וחוזרים. אז באמת שיהיה לך רק טוב והמון בריאות וכיף. ושתצליחי בעל אשר תעשי. אני מקווה שכולם ירגישו בטוב ויסימו את הביקורים בפורום ברוח טובה. בכל אופן אני כנראה "מאושפז כרוני" ונשאר כאן. המון אור ואהבה והצלחה הידש

לד"ר הידש, העלית חיוך על שפתותיי, והוא נדיר בימים אלו... כל כך מעריכה את יחסך החם והרך לאנשים בפורום, ואת תגובותיך מלאות השקט הפנימי... הלוואי ונלמד זאת גם אנחנו... ולכולם - המון המון תודה מקווה לחזור בקרוב דמעה על לחיי... שששששש... ליל מנוחה, אנשים טובים לילה טוב לכם, לכ-ו-ל-כ-ם שמרו על עצמכם ¦ - )

שלום רב, לבני אובחנה תסמונת טוראט האם זה אומר שעליו להיות תחת טיפול פסיכיאטרי תמידי או האם עליו לקבל תרופות תמיד?

הוא חייב לקחת תרופות. בלי תרופות, לבנך יהיו קשיי בקשב וריכוז מעורב עם אי שקט המשפעיים בכל תחומי חייו (אקאדמיים ורשגשיים כאחד). אני ממליצה לך לפנות לרופא המטפל שתסביר לך ולבנך מה זה התסמונת ובמה היא פוגעת. בהצלחה

ממש לא. משום מה ההשפעה של התרופות נשארת גם כשמפסיקים לקחת אותם. אני לא יודע את ההסבר המדעי לזה אבל זאת עובדה. התרופה היא ORAP. בארץ משום מה רוב הפסיכיאטרים מעדיפים לתת הלידול או ריספרידל אבל רק אורפ מטפל בשורש הבעיה ואחרי תקופה מסויימת אפשר להפסיק בלי שהסימפטומים יחזרו. בהצלחה.

לאמא שלום, טוראט היא הפרעה מעניינת, זו הפרעה נאורולוגית אשר מטופלת בתרופות שפסיכיאטרים נותנים בדרך כלל. לכן גם הפסיכיאטרים מכירים טוב יותר את התרופות הללו. לעתים האנשים מטופלים אצל נאורולוגים ולעתים אצל פסיכיאטרים. באופן כללי ההפרעה מוקלת עם הגיל וחולפת, אבל מספר שנים יש ליטול את הטיפול התרופתי. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

לדר' הידש, שאלה אחרונה, האם איבוד החשק המיני הוא זמני תוך כדי נטילת הפאקסט או שמא נזק לטווח רחוק כלומר גם בתום נטיל התרופה לא יחזור החשק המיני? תודה מראש, מודאגת מאוד

ערב טוב, פאקסט מורידה את החשק המיני ולעתים יש פגיעות נוספות בתפקוד המיני. עם זאת פעמים רבות חומרת ההפרעה יורדת ואפילו נעלמת לגמרי במשך הטיפול, אבל לא תמיד. התרופה אינה גורמת לנזק כלומר, עם הפסקת הטיפול כל תופעות הלוואי נעלמות כולל ההפרעות בתפקוד המיני. שיהיה בהצלחה דר' גיורא הידש

דר' הידש גיורא שבת שלום, זה חודש וחצי שאני משתמשת בתרופה פקסט לאחר שאובחנתי כפובית חברתית. יש לי מספר שאלות בעניין: א.התרופה ניתנה ע"י הורפאה הכללית שלי, ללא הפנייה או בדיקה של פסיכאטר, עד כה המצב טוב ותרופה מקלה על מצבי, השאלה הנשאלת האם לקחתי סיכון בזה , שהסתמכתי אך ורק על עצתה של הרופאה ורכשתי התרופה באמצעות מרשם שרשמה, או שמא הייתי צריכה להתייעץ עם פסיכאטר? ב. קרו בעבר מקרים בהם אובחנו אנשים שלא כשורה, במידה ויסתבר בדעבד, כי למעשה אני ביישנית ולא חרדה חברתית האם נגרם נזק בנטילת התרופה? או שמא השפעת התרופה אפשרית רק באם קיימת בעייה של חרדה? ג. מה הזמן המרבי המומלץ ביותר לנטילת התרופה על מנת שלהבעייה לא תחזור על עצמה.? ד. מה למעשה עושה התרופה למוח? איזה שינוי חל אשר גורם לשינוי המורגש אצלנו? אודה לך מראש על תשובות, סליחה על מספר שאלות ארוך אבל בהחלט הנני מודאגת ואשמח לקבל תשובות בעניין, תודה רבה, צצ

שלום רב, הרבה שאלות אבל כל השאלות במקום וחשובות. כיום ישנם רופאי משפחה רבים אשר מתמצאים באבחנות ובטיפולים הנפשיים ולכן אם יש לך רופאת משפחה טובה אשר מבינה בנושאים של בריאות הנפש אז בהחלט אפשר לסמוך עליה. לתרופה אין נזקים. כלומר ישנן תופעות לוואי אשר נעלמות עם הפסקת הטיפול. נזק כמו פגיעה קבועה בכליות, כבד, מוח, תפקוד מיני או כל בעיה אחרת לא קיימים. לכן הסכנה בלקיחה אינה גדולה. מקסימום מפסיקים את התרופה. הזמן המינימלי הוא בסביבות עשרה חודשים. בשלב הזה אני בדרך כלל עושה הערכה לגבי המצב והחלטה לגבי משך הטיפול. כעת עוד מקודם מאוד לתת לך תשובה אינדיווידואלית למה שיהיה. התשובה לשאלה האחרונה מאוד מורכבת ועניתי עליה מספר פעמים כך שתנסי להכנס ל"חפש" למעלה ולראות, אז בסך הכל שיהיה טוב, דר' גיורא הידש

שלום וערב טוב, קראתי בעיון את השיחה על הנעשה בפורום ויופי שישנן התייחסויות מעשיות. מצפה לתגובות נוספות שבת שלום הידש

שלום ד"ר הידש היקר ההצעות כבר כתובות ורק נשאר ליישם אותם בשטח. דובר על פירסום פומבי של כתובות IP *בכל* ההודעות בפורום שיופיעו ליד שם השולח. זה יכול להרתיע מי שמעוניין רק להפריע וגם חושף מתחזים. מי שרוצה להפריע בד"כ מתעלם מכללים כתובים ולכן רעיון האמנה נחמד אבל פחות מעשי. כדאי גם למחוק הודעות שבאופן קיצוני לא מתאימות לפורום הזה- עפ"י שיקול דעתך הבלעדי. המימשק כאן קצת בעייתי בשביל פתרונות אפקטיביים אחרים. בברכה גולש וותיק

הבעייה בפתרון שלך, שישנן תוכנות שבאמצעותן ניתן לגלות ולאתר על פי האיי. פי אתמיקומו של הבן אדם ונדמה לי שאף אחד לא יהיה שש לזה. כולל לא אתה.

יש לי שאלה מאד עקרונית. סיפרתי לך שאני מנסה לשכנע את יקירתי ליטול טיפול תרופתי, כשהיא ממאנת בתוקף. לאחרונה, היתה במצב סוער מאד, ואני הוצאתי אותה ממצב זה, אך לא באופן מוחלט. יש לציין, שלאורך תקופה ארוכה, הוצאתי אותה ממצבים כגון אלה, בדרכים שונות, וככל שעובר הזמן הדבר נעשה קשה יותר. השאלה שלי, האם אני בעצם חוטאת לה, כשאני נכנעת לאי רצונה ליטול הריספרידל בסירופ. יקירתי בחורה מאד אינטיליגנטית - ואני מרגישה, שאני עושה לה שירות דב, בזה שאני נכנעת לה. נראה לי שאם היתה נוטלת את הריספרידל, כהגנה, הדבר היה עוזר לה לפתח מודעות ושליטה במצב, ולהשיג החלמה. אני חוששת שבדרך שאני נוקטת עד כה, אני משיגה הקלה, אבל לא החלמה, ובעצם בכניעה שלי, או יותר נכון בחשש שלי, לא מאפשרת לה הזדמנות, או יותר גרוע - מפסידה את ההזדמנות להציל אותה. האם חלון ההזדמנויות להבראה - הוא מצומצם מבחינת הזמן ? תשובה לשאלה זאת - יכולה להנחות את דרך פעולתי. הרי לא נותנים לאדם להרקב - בגלל שאינו מוכן לקבל טיפול. וגם אם יש מי שנותן למצב כה להתרחש -זה דבר שלא יעשה!!! הדבר הראשון שצריך להנחות הוא להשתדל להחלים האדם, גם עם המחיר יקר. אני משוחחת עם אנשים שחוו את אשר היא חווה, והם חזרו לעצמם, בעזרת טיפול תרופתי, והמשיכו בחיים פוריים ויצירתיים עד מאד, כהשלמת עבודת דוקטורט במוסד מאד תובעני ומפורסם. כפי שסיפרתי לך, אני בד"כ מוצאת את הדרך אל האור, אך הפעם, אני מאד מפחדת שהחלטתי בנושא תגרום למצב קשה יותר, ואאבד שליטה בענין. אני בין הפטיש לסדן. סליחה שהלאיתי אותך בהתחבטויותי. לתשובתך המלומדה אודה. שתהיה לך שבת טובה!

ליעל שלום, אני מבין ממכתבך שקשה לך מפני שכל המאמצים שלך אינם עוזרים בינתיים. את חוששת ואת אינך בטוחה שאת עושה את הדבר הנכון כיוון שאת לא רואה תוצאות. הגישה שלי היא גישה של הבנה וסבלנות, אין מה לעשות יש דברים שדורשים את הזמן שלהם. אין לי ספק שאת עושה את הדברים הנכונים ואת משקיעה בכך הרבה מאמצים ורצון טוב. עם זאת הדברים אינם פשוטים ולא תמיד רואים תוצאות מהירות. אפשר לחשוב על דברים נוספים ובעיקר להוסיף אדם נוסף שיש לחברתך אמון בו או בה אשר ינסו לשכנע אותה. מעין החוקר הטוב והחוקר הרע. אבל אין שיטה בטוחה ולעתים קרובות השכנוע וההתקדמות מתעכבים. אני משוכנע שאת עושה את הדבר הנכון כיוון שאת רגישה ומבינה ועושה את הדברים מכל הלב. ביחד עם כיוונה טובה והקדשת זמן ומאמץ, לא צריך יותר. לעתים אפשר לחשוב על זריקה פעם בחודש במקום הרספרידל. הזריקה מבטיחה שכל התרופה "בפנים" ואין צורך להתווכח על נטילת כדורים או סירופ כל יום. גם המטופל מרגיש משוחרר יותר ולא תלוי בתרופות. הסבלנות משתלמת, שתהיה שבת שלום דר' גיורא הידש

שלום, אודה אם תוכלו להפנות אותי למאגר נתונים של פסיכיאטרים בגרמניה תודה

דפי זהב גרמניה http://yellowpages.webguest.com/europe/germany.html

גם לאמא שלי היתה סכיזופרניה פרנואידית. אני חולת נפש ולא אחראית למעשי. אתם לא יכולים לסלק אותי מהפורום כי זה יהיה התעללות בחסרת ישע. נילי

אתה גם "מופיע" באתר תמיכה הדדית בדברי נאצה ובלע. על פי חוק לשון הרע תשמ"ה אתבע אותך לדין על פי נוסח מתוקן רשות השנייה השתא. יש לי את מס' המחשב שלך -ראה הוזהרת !!