פורום פסיכיאטריה

היי קראתי את תגובתך כבר בצהריים,גם שלך וגם של דר' הידש,אבל כל כך התרגשתי שלא יכולתי להגיב. אני מודה לך על כל המחמאות,והאמת שלא ידעתי כמה אני חזקה,עד שקרה המקרה. רוצה לומר לך,שאני מצטערת שככה שפכתי פרטים על הלידה בפורום שכל אחד יכול לקרוא את אשר כתבתי.כשכתבתי את המכתב הייתי בסערת רגשות,עבר לי בראש הכל כמו סרט.ותארי לך שמה שסיפרתי הוא רק קמצוץ.אבל בכל זאת,אולי לא הייתי צריכה לספר,כי ישנן נשים צעירות,שעדיין לא חוו את החוויה,והדבר האחרון שהייתי רוצה להעביר אליהן זה-שלידה היא מפחידה וטראומטית. ההפך הוא הנכון.ואם את שואלת אותי,אני מוכנה לעבור לידה נוספת רק יש לי שתי בעיות:האחת-בעל פולני שמסתפק בשלושה.(אני כותבת את זה בחיוך ולא בכעס)והדבר השני מיגבלה פיזית ,שניתנה לי במתנה מהלידה האחרונה. שיהיה לך כייף בסוף שבוע ושמחתי לשמוע ממך. תודה על הכל שגב

שגב המקסימה את לא צריכה להציטער ולו לרגע. הרי סך הכל זהו מטרת הפורום- לשפוך את הסבל והצרות . אני מניחה שהקוראים יודעים זאת מראש ולוקחים את הדברים בחשבון. מפליא כמה כוחות יש לנו וכמה אנו לא מודעים להם עד שאנו צריכים להשתמש בהם. אני מאמינה נורא שמה שצריך לקרות קורה ושלכל דבר יש תכלית. אני יכולה להגיד לך בוודאות שאני לא אותה אריאל של לפני התקפי החרדה והדיכאון. הדיכאון גרם לי להסתכל על החיים בצורה אחרת ויותר מכל כל עצמי. למדתי על עצמי המון לטוב ולרע ויצאו דברים טובים כמו הכתיבה. היתכן שגם אצלך חל תהליך מסוים לאחר הטראומה? שגב, אם תרצי להמשיך לספר על הלידה או כל דבר אחר אל תהססי לעשות כן. את יכולה גם לכתוב לי לאימל. אני חושבת שטוב להוציא את זה החוצה כמובן בקצב שלך אוהבת, אריאל

ערב טוב, תודה על התמיכה,והעזרה שאתה נותן לאורך כל הדרך. קראתי את התייחסותך למכתבי כבר בצהריים,אבל הייתי חנוקה מכדי לענות. מסתבר,שבאמת אני זוכרת כל מה שקרה שם,ממש כמו שמגיבים לטראומה וזו אכן הייתה טראומה.אני מקווה באמת שלא הרבה קראו את מכתבי שבו אני מתארת דברים קשים(והייתי עדינה).מקווה שלא הרבה נשים קראו מה שכתבתי,כי באמת לא הייתה לי שום כוונה לגרום למישהי להרגיש פחד וחרדה מלידות.כי באמת זה דבר מדהים,ומה שקרה לי זה מקרה נדיר. מודה לך על הכל. שגב

מקווה שאת מחזיקה את בנך כמה שיותר ונהנת ממנו עוד יותר.מאחלת לכם מכל הלב בריאות ואהבה. תדעי לך,,שגב יקרה ,דברים לא נעימים מוחקים מהלקסיקו ן ומתמקדים רק בטובים ובהווה. תודה לאל שכולם בריאים ושמחים. אספר לך מקרה שקרה לאחותי לא מזמן ,כדי שבאמת תצאי מזה ותודי לאל. אחותי שנימצאת על כדורים בגלל מחלה שקרתה לה בגיל מאוחר יחסית אחרי גיל שלושים, היתחתנה עם אדם שאהבה, ש הוא מטופל גם בכדורים ועם מחלה נפשית ,, ובניגוד למצופה הם החליטו להביא ילד לעולם,אציין ששנהם ,זה הנישואים השניים ויש להם ילדים מהנישואים הקודמים. ההריון היה מצויין הלידה טובה אך את הילד לקחו. למה? כי הוא לטענת העו'ס לא יכול לגדול עם הורים חולים. כמה ששנהם טענו והיתחננו ,בכו,שהם מרגישים מצויין אחראים ובוגרים, לא עזר כלום . היו אצל שופט גם לא עזר .והילד נילקח לאימוץ. מאד טראגי וקשה. אך זה המצב ואין מה לעשות. תעריכו כל יום שבוקע והושיטו יד לשלום חנכו הילדים בחוכמה והעניקו להם אהבה תנו להם מה שמגיע להם ויצא מהם בן אנוש

לשגב שלום, אל תכעסי על עצמך, ואל תחששי שאת עלולה לפגוע בנשים או אנשים אחרים. הכל בסדר. דרך אגב את לא האשה היחידה שיוצאת פגועה מחדר לידה. לא אספר על מטופלות אחרות אבל בהחלט היו לי שתי מטופלות אחרות עם אבחנה של טראומה במשך הלידה. אחת כבר ילדה ילד נוסף. שיהיה רק טוב הידש

שלום רב ד"ר אני בת 48 רווקה,עובדת במקום מסודר ,עיקבית בעבודתי,עוסקת בספורט בשעות הפנויות וגם לומדת באוניברסיטה הפתוחה,יש לי דירה בבעלותי שנים רבות,מתלבשת אופנתי,מיתאפרת,אומרים שאני נאה,אבל... פעם הייתי הולכת למסיבות פו"פ, ניפגשת עם גברים בפגישות עיוורות, ולא היה יוצא מכך כלום! אני לא באה להאשים אלא לציין עובדות שמי זה לפחות 6 שנים לא עיניין אותי נושא ההיכרויות, אין לי חשק לחשוב אפילו על גברים, היצר אצלי מדוכא , אני לא מתאמצת בכלל לימצוא חן ,ואין לי אנרגיות לכך. אני יודעת שהשנים עוברות לי ויש סיכוי שאזדקן לבד והמחשבה שזה לא מטריד אותי דיי מפחידה. כאילו אני מחכה שהזמן יעבור לו בלי שיקרה דבר.אגב יש לי כמה חברות במצבי שהייתי בקשר איתן וגם בהן מאסתי.אני יודעת שאתה הולך לאמר לי לקבל ייעוץ ובצדק. למרות שבעיניי טיפול ארוך בגילי אוליי יישפר את איכות חיי הגימלאות שלי (חה חה). ובכל זאת אני שואלת ללכת לפסיכולוג או לפסיכיאטר? אולי זה הוא דיכאון מתון? אולי אפיסת כוחות? אולי חוסר תיקווה? האם העובדה שאני רווקה תורמת למצב רוחי?

ורדה ערב טוב, אף פעם לא מאוחר, עוד יש לך זמן לשפר את איכות חייך , מה יש לחשוב הרבה , לכי לטיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי , תתחילי להניע את התהליך חבל על הזמן , מה כבר יש לך להפסיד?? עוד שנים של אותו דבר?? את צריכה שינוי את לא חייבת "לצאת לגימלאות" לבד חוץ מזה שכיום אורך החיים גדל ויש לך עוד כמה עשורים להעביר אז כן למה לא לשפר את איכות חייך?? אני בטוח שיש לך עוד מה לתת לחיים ולחיים יש מה לתת לך.. עזרי אומץ וצאי לדרך חדשה , תתחילי בטיפול / יעוץ ותראי שהחיים יפים. תשארי בקשר עם הפורום, דורון.

ורדה שבת שלום, ההודעה שלך מביעה עצב. למרות שחייך "מסודרים" ויש לך בטחון כלכלי, חסר לך משהו, שמחת חיים? עניין? אהבה? את נמצאת בגיל טרום "גיל המעבר" וזה הזמן בו את יכולה לשפר את חייך, לטפל בעצמך, ללמוד להנות מהחיים. זו תקופה שבה מתחילים להרגיש את כובד השנים ולחשוב על מה שיהיה ויש חששות להשאר לבד. זו גם תקופה שאת יכולה לרענן את חייך, לגשת לטיפול, יוגה, מדיטציה, למודים רוחניים, מקומות בהם תוכלי לפגוש אנשים וגם לשפר את איכות חייך, להתרגש מחדש. אישית אני מעדיפה מדיטציה ודמיון מודרך על טיפול פסיכולוגי ממושך, אך כל אחד והדברים שעושים לו טוב.... חבר לחיים? לא חייבים, גם אם החברה משדרת כל הזמן שהאידיאל הוא לחיות בזוג. אולי אם תטפלי בעצמך מבפנים תרגישי צורך בחבר. לגבי היצר - בדיקות הורמונליות יכולות רק לעזור ולאבחן למה קיימת דעיכה...

לורדה שלום, אני מצטרף למה שאת כותבת ולתגובות. כדאי לברר מה הם הדברים החשובים לך בחייך, אולי נישואין ומין כלל לא חשובים לך ויש לך דברים אחרים שחשובים הרבה יותר? כיצד את רואה את המשך החיים? האם בשנים האחרונות מצב הרוח שלך נמוך יותר ואפשר לאבחן אותו כדיכאון מתמשך? וחבל על הזמן? אני יכול להוסיף עוד שאלות רבות, לא קל להסתכל במראה ולראות את השינויים ואת האמת. אבל אולי כדאי להתחיל? שיהיה רק טוב הידש

http://doctors.msn.co.il/forums/read.php?f=360&i=235479&t=235347

באמת נעתבה ע"י נילי. נילי לא מדברת כך. הערכתי היא שמי שכן כתב את ההודעה זה זה שגם "טרח" להביא אותה לפרסום כאן,אך זו כאמור השערה. שבת שלום, גיא

ONE DAY YOU CAME AND I KNEW YOU WERE THE ONE YOU WERE THE RAIN YOU WERE THE SUN CRIED AT BIRTH WHEN I needed you YOU WERE THE ONE I was breathing up for life YOU WERE THE LIGHT WHEN IT WAS DARK NEVER FORGET WHO IS ALWAYS THE GUIDE IT IS THE CHILD good weekend toall

תודה מייק ושבת שלום הידש

דר' הידש שלום אני שוקלת אם לחזור שנית לטיפול בבעיות החרדה, מתח והתקפי הפאניקה שלי. אני מאוד בודדה ואין לי עם מי לחלוק את מצבי הנפשי ואת תסכולי מהעבודה והחיים בכלל...מכך שעדיין "לא מצאתי את עצמי". אבל מצד שני, אני נרתעת מהטיפול, מלהעלות את התחושות הקשות, מלהתעסק עוד ועוד בעצמי, מה גם שזה לא עזר לי בעבר. אבל היום אני מרגישה עוד יותר אבודה ומסובכת עם כל הפחדים שלי, בנוסף לכל הסימפטומים הפיזיים בלב, וכאבי ראש... אני מרגישה שכל הזמן החרדה גורמת לעוד ועוד "תופעות" פיזיות, אני משתדלת לא להיכנס לפאניקה, אבל בלילות בעיקר ההתקפים של לחץ, רעד ואיבוד שליטה אינם ניסבלים! מה היית מציע? האם בכל זאת לחדש טיפול?אני כבר איבדתי תקווה בכל השיטות, לא הגיוני ששום דבר לא עזר לי. נראה לי שזו הפרעה בסיסית שלא ניתן לטפל. הסרוקסט השפיע עליי מאוד לא טוב. האם יש תרופה כמו הקלונקס שהיא רק משחררת את השרירים ומרגיעה ולא ממכרת? (זו הפעולה של הקלונקס, לא? ואם אני לא טועה הוא ממכר...) איך בטיפול אפשר לגרום לי להפסיק לפחד? הרי גם לי לא ברור ממה אני מפחדת, כל רגע, אני מפחדת ממשהו אחר...אני הכי מפחדת מעצמי!

לגוגול שלום, למרות מכתבך הכבד הוא שימח אותי. סוף סוף החלטת להתחיל בטיפול. אומנם המצב לא טוב וכואב לך, אבל זו התחלה ואולי מחוסר ברירה תתחילי והעתיד יהיה טוב יותר. הטיפולים לא קלים, לא קל ללכת לרופא שיניים או לעבור ניתוח. אבל עושים את הדברים הללו מתוך כוונה להרגיש טוב יותר בעתיד. אני חושב שכדאי שקודם כל תקחי עליך מחוייבות לעתיד טוב יותר ולהשקעה בטיפול. ומכאן תוכלי להתקדם. שיהיה עתיד ורוד הידש

מתגעגע להרה!!!

למה לא ?? מי העליב אותך ?

באופן מכוון, היא בעלת השפעות כלשהן?

מה הזמינות הביולוגית של ריטלין בהסנפה ? האם זה יותר מבליעה ? כנ"ל מתחת ללשון

איך אפשר להסניף כדורים או אפילו להזריק מה זה מתמוסס במורפיום או מה ? מעוניינת בהסבר משכנע תודה ושבת שלום

הי לידיה היפוכונדריה היא סוג של חרדהוכדאי לטפל בזה. חבל לסבול תרגישי טוב

לידיה את מלאה קסם אישי חן וחוש הומור את חסרה לנו גם בפורום גם בצ'ט שאול

באמת התווכנתי לזה שאני חושבת שאני היפוכנדרית.. כל הזמן יש לי וצצים לי בעיות חדשות ומשונות וכל הזמן נראה לי שאני צריכה ללכת לכל מיני רופאים גם חברה שלי אמרה שהיא חושבת שאולי יש לי חלק מהבעיות אבל אני היפוכונדרית לגמרי

.... לא יודעת אם התכוונתי שזה יצא כביכול בכעס..... אולי זה מהתת מודע שלי, כי הרי תמיד אומרים שאם יש שני אנשים עם מכנה משותף- לשניהם אותם הפחדים (לדוגמא) אז תמיד יהיה זה, שיוכל פתאום להסתכל מהצד ולהעיר או לעזור. זו היתי אגב דוגמא היפוטית , לא מדברת על פחדים בכלל... אני פשוט רואה את זה מהצד וחבל לי לראות שאנשים (בלי לפגוע בך) מבזבזים את כל החיים שלהם בלהתעסק בבעיות שלהם ובמיוחד כאשר הם יושבים מאחורי מסך מחשב.... אני יודעת שזה נשמע מאוד מגעיל, אבל כפי שאמרתי..... ממש כך - על ראש הגנב בוער הכובע, כמה שאני אתלונן גם אני כזאת, פשוט בגלל שאני הצד המודע אני מתעצבנת יותר כי אני רואה אחרים שעושים את זה ואני חושבת שזה חבל... בכל אופן, אכן למרות הכל זה בין הפורומים היותר מוצלחים שניתקלתי בהם, ממש אחווה ושיתוף (למעט הריבים והיריבויות) וממש אפשר תמיד תמיד לראות שהפורום חי נושם ובועט במונחים וירטואלים... שלא כמו פורומים שבא לך לפעמים למצוא מנהל חדש או משהו כזה, זה ממש נחמד מצידך שאתה מוכן להשקיע ככה ושאיכפת לך וזה יפה, כי הבנתי שזה בהתנדבות מה שמוכיח שלפעמים כסף הוא לא מניע :)

היי לידיה, שנהיה רק בריאים ושיהיה לנו טוב. כדאי לכל אחד שתהיה לו פינה שבה הוא תורם לחברה ובהתנדבות. ישנם מספר סיבות שאני בפורום. ראשית התעניינות אישית, האינטרנט וטיפול ברשת הוא נושא חדש ומתפתח והוא מעניין אותי, כמו שכתבת גם אני בין אלו שמכורים לרשת.... (מכירות פומביות ועוד עבירות קלות). עם זאת הסיבה העיקרית היא בעיקר הסברה והורדת הסטיגמה מעל הפסיכיאטרייה והמטופלים. עדיין ישנן דעות קדומות רבות על הפסיכיאטרייה והאנשים המטופלים, קיימת בורות רבה בציבור בקשר לנושא גם מכיוון שמתביישים לדבר על טיפולים נפשיים, וקיים צורך רב לטיפול. אני תמיד אוהב לשמוע שישנם קוראים פסיביים רבים לפורום אשר מתביישים וכאשר הם קוראים ומזדהים פונים לטיפול. שיהיה רק טוב הידש

המממממ אוקי אבל אגב אין לי דיעות קדומות..... וכפי שבוודאי שמת לב אני לא לגמרי פסיבית חחח אבל חשיבה יפה:)

שלום לכולם, נראה שרק אני נמצא פה בשעה זו.... קראתי בעיון את התגובות למכתבי מאתמול והחלו לזרום הצעות מעשיות. אני שמח לכך ומחכה לתגובות נוספות. אפשר כמובן להגיב להצעות שהעלו האחרים, לגבי אמנה, מחיקת הודעות, מי יהיה הממונה על כך וכך הלאה. אני מאוד מקווה שהנושא יהפוך לדיון כיוון שנראה שהנושא הזה חשוב לכולם. אז אל תתרחקו ותחכו לימים טובים יותר! זה הזמן להשפיע על האופי של הפורום. יום טוב הידש

בן היתר אני משתתף בפורום הלם קרב בmsn שם על מנת למנוע הטרדות מנהל הפורום דרור גרין עשה משהו ...שכל מי שמשתתף כתובת הIP שלו חשופה וקבועה וכך נמנע מצב של הטרדות והתחזות תתיעץ איתו איך עושים זאתhttp://doctors.msn.co.il/forums/list.php?f=66

אם שום דבר אחר לא הולך אז משטר צבאי הוא הפתרון זה מה שאתם רוצים?

למה ש"אור מציע... פשוט לחסום משתתף שלא מתנהג כראוי - מקללות וירידות על משתתפים אחרים ועד מתן עיצות בטון פסיכולוגי שיכול להטעות משתתפים אחרים. לד"ר הידש יש אפשרות לבדוק את ה-IP של אותם מטרידים ופשוט לחסום אותם, אבל לעשות זאת כפיתרון אחרון. קודם להזהיר את אותו משתתף שאם לא ישנה את התנהגותו זה מה שיקרה. כי מה שקורה פה זה שמשתתפים נעלבים ועוזבים את הפורום בגלל אותם המטרידים, ראו מקרה פרוזי ויריב למשל!!! ואם לא יקרה משהו בקרוב המשתתפים עצמם יפנו להנהלת הפורומים בבקשה לחסום את אותם מטרידים. רוב המשתתפים פה רוצים שהפורום הזה יהיה מעבר לרק שאלות ותשובות על תרופות ומידי פעם תמיכה ועזרה של משתתף כלפי משתתף לא מזיקה, מה גם שד"ר הידש מאשר את זה. אז המיעוט שלא רוצה בזה יצטרך לקבל את זה כי הרוב קובע.

אנחנו כאנשים בוגרים צריכים להסכים ביננו על התעלמות מהודעות פוגעות, גסות ובוטות. כך גם לא יצמחו עשבים שוטים..... אני לא מאמינה במחיקות על ידי הנהלת הפורום, אלא ביכולתינו לשמור על איפוק, תרבות דיבור וכבוד לזולת. אם כל אחד ואחת מאיתנו ינקוט בהתעלמות ואי תגובה להודעות מתגרות , מושכות אש, ופוגעות, הפורום ישאר מקום שנעים לחזור אליו. שבת שלום לכולם

לקחתי במשך 7 חודשים כדור אחד ליום,בשלושה שבועות ההאחרונים הורדתי את המינון לחצי כדור בהמלצת הפסיכיאטרית שאלתי היא האם אני יכולה לחזור לכדור אחד ,מכיון שאני קצת בדיכאון בעקבות פרידה מחבר....תודה לך.

לשולה שלום, מהבחינה המעשית לא עלול להגרם נזק, עם זאת הייתי מתייעץ עם הפסיכיאטרית המטפלת לגבי התהליך של סיום טיפול והמצב הכללי. ישן מפני חדש תוציאו....כלל ידוע ומאחל לך רק טוב דר' גיורא הידש

לכי לישון .

זה לא אני

מידי פעם אני מרגישה צורך לנשום עמוק, זו לא הרגשת מחנק אלא מן צורך לנשום הרבה אויר (אני צריכה לנשום עמוק גם בזמן הליכה וגם בזמן מנוחה) האם זו תופעה ידועה ומה היא? תודה על תשובתך.

בטח כל אחד נושם את מכירה מישהו שלא-ספרי לי אני מת לדעת מי זה.

לדנה שלום, התופעה יכולה להיות דומה לפיהוק, כאשר יש פחות מדי חמצן אז יש צורך בנשימה עמוקה יותר. דר' גיורא הידש

שדנה רצתה ...... לפעמים יש לי הרגשה כזאת שאני חייבת לנשום עמוק כי הנשימות שלי קצרות, מסתומרת עמוק? סתומרת נשימות ארוכות שלאחריהן יש מן הרגשה טובה שממש נשמת ולא נשימות קצרות שנותנות הרגשה אחרי ריצה או אחרי פעילות מאומצת.... אין לי מושג למה זה, אולי זה בגלל האסטמה שלי וזה שאני גם מעשנת :)

הי דנה התופעה בהחלט ידועה ולצערי יש לי טראומה ממנה שכן לי זה היה חצי שנה יום יום מהרגע שהתעררתי ועד הרגע שהלכתי לישון. זהו סימפטום קלאסי של חרדה וכדאי לטפל בזה אם זה ממש מעיק

האם את דוט?

תודה גם אני חשבתי על כך.

, They say animals are happy when their needs are satisfied , but humans want also to be needed personal desires come and go but everbody has one common fear ?am I NEEDED FEELING USELESS ,NOT NEEDED IS THE ROOT TO MOST MENTAL SUFFERING So lets be a need to each other as the famous saying goes HAPPINESS,IN FACT MAY BE DEFINED AS THE CERTAINTY OF BEING NEEDED man has more to give than what others are able or willing to accept

היי מייק, יופי של שיר ויש בו לדעתי אמת גדולה. אנחנו אוהבים לתת ומרגישים טוב כאשר אנחנו נותנים. זאת אומרת אנחנו צריכים ללמוד לקבל, האמירה למעלה אינה סתם אמירה כדי שנוכל לתת משהו צריך לדעת איך לקבל. מניסיוני הרבה יותר קשה לדעת לקבל מתנה מאשר לתת מתנה. כיצד אתה יכול להרגיש בעל ערך NEEDED כאשר אתה נותן מתנה והשני לא יודע לקבל. כאשר אתה נותן יש לך שליטה, כאשר אתה מקבל אתה פסיבי, לכן אני חושב שצריך לדעת לקבל וללמוד לקבל, כמה שזה קשה? כמה פעמים נתנו מתנה להורים שלנו והם לא ידעו לקבל? המשפט הידוע "לא היית צריך/ה" והתחמקות אלגנטית, כמה זה מתסכל, במקום להגיד יופי תודה, אני מאוד שמח עם זה... . כך זה כאשר מקבלים משהו, צריך לדעת לפרגן. שיהיה רק טוב ותודה הידש

דר' הידש שלום אני פובית חברתית הנוטלת זה חודש וחצי כדור בשם פקסט. בנוסף לכל אני מעוניינת מאוד להפסיק לעשן והומלצה לי התרופה זיבן. אולם איני יודעת באם יש אפשרות ליטול את שתי התרופות בוא זמנית ללא בעיות. ידוע לי שהתרופה זיבן גורמת לתופעות לואי של חרדה, דכאון, חוסר ריכוז וכו'. הפקסט מנטרל את התופעות הללו הבאות כסימפטומים לבעייתי כפובית חברתית אולם אני חוששת שאם אטול את הזיבן זה עלול לגרום לתופעות אחרות ולגרום לי לתופעות הלואי הנ"ל. אני במצב טוב מאוד ללא דכאון זמן מה כבר והחרדות הולכות ויורדות אולם חוששת אני שעצם נטילת הזיבן אחזור למצבי דכאון וחרדה. מה נכון לגבי העניין והאם ניתן ליטול אותן בוא זמנית ללא חשש. בנוסף לכך שאלתי היא מה זמן תופעות הלואי של תרופת הזיבן? אודה לך מראש על הענות מ

ערב טוב, אני חושב שאין ספרות רפואית שיכולה לתת תשובה לשאלתך, בדרך כלל עדיף תרופה אחת מאשר שתיים כיוון שלא ניתן לדעת מי עושה מה. תיאורטית אני בספק לגבי השילוב של שתי התרופות בהשפעתן על המוח, אבל תשובה מעשית אין לי, אולי הרופא שהמליץ יש לו ידע שלי אין.... אם יש לך תשובה טובה יותר, אשמח אם תעדכני אותי דר' גיורא הידש

לדר' הידש, תודה על תשובתך בעניין, על אף שלא קבלתי תשובה חד משמעית. אעשה מחקר בנושא, אולם נכון להיום אולי באמת רצוי לא לשלב את שתי התרופות על מנת שלא תווצרנה תופעות לואי לא רצויות. תודה מראש, ובאם באמת תהיה לי תשובה בענין אשמח לשתף אותך, להתראות, מ

זיבן היא תרופה נגד דיכאון וחרדה!! היא אמורה לעזור לך לעניין הנפשי!! בארץ היא רשומה לגמילה מעישון כי רק על זה יש להם עדיין פטנט ואי אפשר לייצר לה תחליף גנרי כל עוד הפטנט בתוקף. בארה"ב לדוגמה יכול להיות שהיו נותנים לך רק זייבן ולשכוח מהפאקסט כי שם זייבן מקובלת כמו שאר התרופות נגד דיכאון וחרדה. היתרון הגדול של זייבן- איננה פוגעת במיניות. אם הבעיה שלך היא פוביה חברתית זה בוודאי יכול להיות לך יתרון משמעותי.

תודה רבה סול על האינפורמציה. אברר על אופצייה של נטילת שתי התרופות יחד.

ערב טוב, תודה על התייחסותך לשאלותיי.אני מרגישה חזקה יותר כשאני מתלבטת ויש מי שמקשיב,עוזר,איכפתי ומתחשב. תודה על הכל. בהמשך לשיחתנו,אני רוצה לספר לך שבשבוע האחרון (בעצם מיום שיש שעבר)התחלתי להוריד במינון של הסרוקסט.במקום כדור כל יום,אני לוקחת פעם ביומיים ואני חייבת לציין שאני מרגישה טוב יתר. הרעד ברגליים,כמעט ואיננו קיים.אני מרגישה יציבה יותר.האם ייתכן באמת שהסרוקסאט לא היה במקום?האם כדא להמשיך במינון שציינתי. בבקשה,אל תגיד לי שאני משחקת עם הכדורים.אני מבינה שלא מדובר באקמול,ולכן אני זהירה. אתה בטח שואל את עצמך,למה אני לא מתייעצת עם הפסיכיאטרית שלי.אז ככה,מאחר והייתי אצלה רק שלוש פעמים ולא יצרתי קשר טלפוני בין הפגישות,אני מרגישה יותר נוח פה.אני אפגש אתה כשייגמרו הכדורים וכמובן אספר ואתייעץ עימה,איך להמשיך. מודה לך על הכל. שגב

ברחה לי ה-ה'. שגב

לשגב שלום, נראה לי שאת החלטת ואת מבקשת את החיזוק ללכת בדרך. ובכן אני חושב שנכון לתת לך את ברכת הדרך. לעתים האדם יודע את מה שהכי טוב עבורו וטוב שאת יודעת וסומכת על עצמך. כמו שהחברה אומרים "לכי על זה"! (ובבקשה, אל תחפשי ציניות בדברי, ממש אין). אני באמת חושב שלקחת מספיק זמן את הפקסט ויתכן שאת צודקת. השאלה היא מה גודל הסיכון שאת לוקחת. ישנם רופאים שיגידו שהסיכון גדול וישנם כאלו שיאמרו שהוא קטן, אבל תזכרי, בכל מקרה הסיכון הוא שלך ואת נושאת בתוצאות ולכן זכותך המלאה להחליט. אני חושב שאת יודעת מה את עושה, את נוהגת בזהירות ויש לי הרגשה שאת צודקת. הסיכון שאת לוקחת אינו גדול, מקסימום תחזרי לכדור (אבל אחר), בקיצור-אני מאמין בחושים שלך, קבלי בטחון וקדימה. באהבה הידש

לד"ר הידש שלום וברכה! ראשית, באמת תודה על כל היחס. יש לי עוד שאלה ענינית שרציתי להפנות אליך: ידוע שתרופות במקרים של הפרעות דכאוניות הם רק מקילים על הסימפטומים,אך אינם מטפלים בעצם המחלה, א"כ איך יתכן שאדם הסובל מבעיות כאלו שיטול תרופות אלו במשך זמן מסוים , יחלים מן המחלה גם ללא התערבות של פסיכולוג בשיחות (שהרי קיימים גם מקרים כאלו)? האם ישנו איזשהו אפקט שתקופה רגועה בהשפעה כימית עשויה לתת לדכאון לחלוף? תודה רבה יוסי

ליוסי שלום, לצערי איני מסכים עם הפתיחה שלך שתרופות נוגדות דיכאון רק מקילות על הסימפטומים. מה שמעניין בתרופות נוגדות הדיכאון - ומדובר על כל התרופות נוגדות הדיכאון מהראשונות שגילו בשנות החמישים של המאה הקודמת שהן תרופות שעובדות ממש ממש על הסיבה לדיכאון ולא רק תרופות מעוררות שעושות מצב רוח טוב באופן זמני. הדברים וההתלבטויות שאתה מעלה מעניינות מאוד, תוכל למצוא תשובות ושאלות נוספות הדומות לכך בספר "פרוזק-התרופה של שנות התשעים" ספר קצת ישן אולם לדעתי עדיין מאוד אקטואלי. בספר ישנה סקירה של גילוי התרופות נוגדות הדיכאון וגם הסבר טוב כיצד הפרוזק פועל. עדיין לא קראתי ספר טוב ממנו העוסק בשאלות העקרוניות של השימוש בתרופות נוגדות דיכאון. בכל אופן, הטיפול השלם והמלא הוא שיחות ותרופות, על כך אין ויכוח. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

ליוסי, ניסיוני האישי מוכיח חד משמעית, אין לתלות את התקווה בתרופה בלבד ויש צורך לשלב בין נטילת תרופות ושיחות מקצועיות-שיחות פסיכולוג. בלקיחת התרופה אתה מנטרל את ההרגשה הפיסית, מנטרל את הדיכאון, החרדה וכו' אולם הבסיס לדיכאון שלך לא פתור ויש צורך לבדוק את היסודות לבעייתך וזה ניתן אך ורק ע"י שיחות עם אדם מקצועי. צודקת או דר' הידש היקר? תשמע לעצתי יוסי, גם עם עלות הטיפולים וכל שכן שילובבין השניים גבוהה, אין ספק שאורך חיים בריא , טוב ומאושר שווה כל מחיר שנשקיע בו. ביי, הדס

ליוסי, ניסיוני האישי מוכיח חד משמעית, אין לתלות את התקווה בתרופה בלבד ויש צורך לשלב בין נטילת תרופות ושיחות מקצועיות-שיחות פסיכולוג. בלקיחת התרופה אתה מנטרל את ההרגשה הפיסית, מנטרל את הדיכאון, החרדה וכו' אולם הבסיס לדיכאון שלך לא פתור ויש צורך לבדוק את היסודות לבעייתך וזה ניתן אך ורק ע"י שיחות עם אדם מקצועי. צודקת או דר' הידש היקר? תשמע לעצתי יוסי, גם עם עלות הטיפולים וכל שכן שילובבין השניים גבוהה, אין ספק שאורך חיים בריא , טוב ומאושר שווה כל מחיר שנשקיע בו. ביי, מ

שלום רב, האם מישהו מכיר פסיכיאטר/פסיכולוג טוב מאזור המרכז ולא יקר מידי

כתבתי לך לפרטי.

שמעתי שאם לוקחים תרופה אנטי-פסיכוטית on and off בהפסקות, הדבר מגביר את הסיכון לפתח TD. האם הדבר נכון גם לגבי תרופות SSRI, בגלל ההשפעות העקיפות שלהן על דופאמין? אגב, אם תרופות SSRI מורידות דופאמין בצורה עקיפה בגלל העליה בסרוטונין, האם הן יכולות להחליף תרופות אנטי-פסיכוטיות אצל אלה הזקוקים למינון נמוך של תרופה חוסמת דופאמין בנוסף לתרופה אנטי-דיכאונית? תודה.

לליאת שלום, לפי ידיעתי התרופות מקבוצת SSRI אינן גורמות ל TD ולכן שאלתך לא לגמרי מובנת לי. לגבי שאלתך השניה, מהבחינה הקלינית (ולא הרצפטורים), לכל אדם שסבל מפסיכוזה קיים סיכון בנתינת תרופות נוגדות דיכאון העלולות לגרום למאניה או פסיכוזה כיוון שהן מעוררות. כך שלא הייתי ממליץ ליטול תרופות נוגדות דיכאון במקום תרופות נוגדות פסיכוזה בשום מקרה. כיום הגישה היא לתת מינונים נמוכים של תרופות נוגדות פסיכוזה, כגון הלידול עד 5 מג' (למניעה וחזרה של התקף), או 1-2 מג' של רספרידל. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

איזה תרופות או חומרים עשויים לגרום במינון יתר לתסמינים שדומים למאניה ?

למורן שלום, השאלה מאוד כללית ואין ביכולתי לתת פירוט מלא. בכל אופן תרופות נוגדות דיכאון ורוב הסמים עלולים לגרום למצב פסיכוטי ומאניה. אם תשאלי שאלה יותר ספציפית אשמח לעזור שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

ואיזה מבין כל התרופות שציינתי הכי גורמים למאניה .טוב אני יהיה יותר ספציפית -אני מכירה 4 קבוצות של נוגדי דיכאון א-אס אס אר איי . ב-טריציקליים. ג-מעכבי מונואמין אוקסידז. ד-{טרזודון אופיפרמול בוספירוןמיאנסרין אלפרזולם בופרופיונון }. אז איזה מבין אלה לפי דעתך עשויים לגרום או לפחות לעודד יותר התקף מאניה זמני ? . מה יש חומרים אחרים שלא כתבתי שהם יותר משפיעים על מאניה ?

האם יכול להגרם על רקע אלרגי כמו נזלת+גירוד +אודם בעינים וכו. ובמקום שימוש בתרופה נוגדת חרדות+דיכאון.להשתמש בכדור נוגד אלרגיה. והשאלה נשאלת מפני שכל כמה שנים באותה תקופה פחות או יותר . אני בתקופה הקשה הזאת והפעם החלטתי ללכת לפסיכיאטר ושכחתי לשאול אותו(אבל לצערי נסע לכמה ימים לחו"ל) מטופל כרגע בפוקסט 20 מ"ג כדור וחצי בוקר וכדור וחצי בשעה 4 ב אחר הצוהרים שאלתי השניה: האם הבחילות (לא מסוגל להתקרב לאוכל) שאני מרגיש עכשו תחילת טיפול (ילוו אותי במשך כל הטיפול של כמה חודשים) שאלה שלישית: רופא משפחה רשם לי כדור פרמין נגד בחילות האם יהיה בעיה בשילוב כדורים אלה לתשובת מומחה אודה.

למה סרוקסט? דיכאון חרדה פאניקה...כולם רושמים סרוקסט? למה לא אפקסור ודומיו שפועל בכמה מישורים אם פחות תופעות לוואי סרוקסט...סרוקסט..וסרוקסט....וואלה משהו מסריח חבל על הזמן

אתה ממש מעודד אותי-????????????. אבל בכל זאת נחכה למומחה

אני חושבת שרופאים פשוט לא מודעים..... אין לי הסבר אחר. ולא מספיק שולטים בניואנסים שבין התרופות.

אני מטופלת בסרוקסט (שזה כמו פקסט רק תוצרת חו"ל) ולא היו לי שום תופעות לוואי מהכדור הזה. אבל לפי מחקר, לא קטן, שערכתי לפני שהתחלתי לקחת את הכדור הזה, גיליתי שהתופעות לוואי מופיעות רק בשבועיים הראשונים, כך שאין לך ממה לחשוש שהן ימשכו במשך כמה חודשים...הבחילות, החוסר תאבון וכל מה שציינת הן תופעות לוואי ידועות בהתחלת הטיפול בסרוקסט/פקסט וזה עובר כפי שאמרתי אחרי שבועיים. תהיה חזק ואל תשבר ותראה שהכדור יתחיל בקרוב להשפיע עליך לטובה, בהצלחה ולילה טוב. יפעת.

אני סמח בשבילך שאת מרגישה היטב -המציצן.

ערב טוב, האמת היא שלא בדיוק הבנתי את שאלתך הראשונה לגבי תרופות נוגדות אלרגיה ודיכאון. עם זאת נראה לי ששלושה כדורי פקסט ביום עלולים להיות יותר מדי....האם אתה בטוח שהבנת את הפסיכיאטר היטב? הבחילות הן בשבועיים הראשונים לטיפול כפי שצויין ויתכן שגם פחות, אחר כך הן חולפות. הבנות בדרך כלל שמחות עם הירידה במשקל....איני יודע מה מצבך מהבחינה הזו. אין ספק שתופעה זו תחלוף ואין צורך בפראמין, עדיף לשתות קולה עם לימון שמקלה יותר. כמו כן רצוי לקחת את הפקסט עם אוכל ואז יש פחות בחילות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

תודה יפעת על העידוד

http://doctors.msn.co.il/forums/read.php?f=360&i=235230&t=235116 נמאס לכם ללכלך כאן אז גלשתם לשכנים?

תודה למי שהביא את הקישור כמובן, אין לי דבר וחצי קשר לנאמר אני נוטשת את המערכה לתמיד אם תהיה כאן שיבולת זו לא אני! אם מישהו עשה זאת כמזימה - הצליח לך! אני החוליה החלשה. שלום.

I made a little mistake in the end the word 'leave, should be before 'me' leave me your darkness I'll make it light

Parole, parole, parole, as the Italian says...

I AM THE WORDS YOU DARE NOT SPEAK I AM THE NEED THAT KEEPS YOU WEAK THE SALVATION THAT YOU SEEK I AM I AM THE SCARS YOU WON'T REVEAL I AM THE WOUND THAT WILL NOT HEAL THE LITTLE CHILD YOU ALWYS DEARED I AM leave me your darkness I'll make it light ,and all your wrongs I'll make them right I AM THE CANDLE IN THE NIGHT I AM

Hi Mike, Who's the author of this touching song?

you touching me tank you in english its bether ((((..^.^.)))))) ((((*..*..))))))

Its so long ago when I HEARD IT so I HAD TO ADD a few sentences but I FORGOT WHO WROTE IT It so strong and true don't you think

what a wonderfull poem. you sure have lots of talent. do you speake Hebrew?

I SPEAK very well hebrew but I DO NOT WRITE well cause I HAVE NEVER BEEN TO SCHOOL IN ISRAELand spent most of my time in the U.S . also I CAN NOT take full credit for the last poem I HEARD it years ago and the rest I ADDED. BUT thanks for your compliment your very kind.

היי אני בת 16 אתמול חוויתי בפעם הראשונה התקף חרדה,זה היה אחרי חלום שחלמתי שאני משתגעת ושאני לא שולטת בעצמי קשה לי לדבר על זה כי אני לא רוצה שההתקף יחזור אז אני לא ירחיב בנושא פשוט לא הבחנתי בין המציאות לחלום שקמתי והלב שלי דפק בחוזקה וכל הגוף שלי זז כתוצאה מהדפיקות, הרגשתי מן מתח בבית החזה,רעדתי בלי שליטה ושילשלתי פחדתי נורא שאני יעשה משהו בלי שליטה כמו יתאבד,לא הצלחתי לשלוט על עצמי אבל מהר הלכתי להתקלח כדי שזה יעבור,אחרי המקלחת החרדה נמשכה עוד 10 דקות לפחות. מה זה אומר לגבי? האם זה דורש טיפול? זה היה הלילה הכי גרוע בחיי. אני לא יודעת אם אתה זוכר דר הידש אבל אני זאת שכבתי לך על ההרגשה שאני מאבדת את עצמי ולא רצית לענות לי כדי לא להטעות. כמו שאתה רואה מיום ליום זה מתדרדר,ואני בטוחה שזה קשור להרגשה שלי. בבקשה תציע לי מה לעשות.

I HOPE IT IS O.K. THAT I WRITE IN ENGLISH I am no doctor but just wanted to let you know , I also went through the same feelings when I was younger and it's very scary when things are unknown hang in there you will be fine , if there is anything I CAN HELP WITH my own experience I will be glad mike

מה שאת מתארת מוכר לי מאוד.. קרה לי גםבעבר אבל בעקבות מצב כלכלי קשה נתקפתי בחרדה לאחר שלא ישנתי טוב כמה לילות.. למרות שלא ידעתי שקוראים לתופעה חרדה רק אחרי שרופא המשפחה נתן לי כדורים נגד חרדה ומתח .. הכדור עובד מהר יחסית ומוריד את התופעות שאת מדברת עליהם ,אני ממליץ לך ללכת לעזרה ראשונה לרופא המשפחה , שיתן לך כדור הרגעה ואח"כ את צריכה ללכת לאיבחון לברר מאיפה באה החרדה אצל פסיכולוג ו/או פסיכיאטר ,תשמרי על עצמך, לכי לטפל בעצמך את צעירה וכל החיים לפנייך מקווה שתרגישי טוב ושימרי על קשר וספרי לנו מה קורה איתך, דורון.

תודה על התגובות, יש איזו שהיא דרך שעוזרת לכם להימנע מלהגיע לסיטואציות חרדות כאלה? אין לי אף תמיכה בנושא ואני עוברת הכל לבד ככה שזה מאוד קשה להרגיע את עצמי. החרדה נבעה כתוצאה מהאופוריה שנכנסים אליה כשחולמים,וחלומות אצלי זה דבר מאוד חזק. וכרגע אני פשוט נמנעת מלישון מפחד שזה יחזור. אני גם נמנעת מלהיזכר בהרגשה הזאת, שגם לפעמים מכניסה אותי למתח. וברור לי שזה לא יכול להימשך ככה.

הי ק' אני ממש יכולה להבין את מה שאת עוברת וזה בכלל לא פשוט..אבל זה גם לא סוף העולם..ויש הרבה אנשים שיכולים לעזור לך בנושא..לדעתי כדאי לך מאוד לפנות לעזרה מקצועית, מניסיון, זה עובד!!! את יכולה לפנות לקבלת עזרה דרך מקורות רבים (לא חסר) וזה שווה את זה..לדעתי תפני כמה שיותר מהר כדי לטפל בזה ולא לתת למצב אפשרות להחמיר..תחזיקי מעמד ותהיי חזקה ותדעי שאת ממש לא לבד וזה לא סוף העולם ואת תצאי מזה ..תאמיני בעצמך...בהצלחה

לשיבולת, יפעת ונילי: תודה על הליווי והתמיכה. מאז כניסתי לפורום עברו עלי ימים מזעזעים מבחינה רגשית/נפשית היו מצבים קיצוניים במיוחד כפי שה דבר השתקף הכתיבתי.לאחרונה מעט התיצבתי רגשית. עובדה זו מאפשרת לי חוות את המציאות בפרספקטיבה יותר ראלית וראציונאלית לא פניתי לטיפול במובן במסורתי אבל טופלתי על ידי חבר שהינו מטפל אלטרנטיבי וכן על ידי נטורופאט. לא יוידע מה עבד , האם הטיפולים וצמחי המרפא , התמיכה והקשבה שהיתה בה כדי לעודד את רוחי , שילוב שלהן מי יודע ? משרלוונטי לפורום הוא שעד כה מסגרת זו שימשה עבורי כקרש הצלה וגורם המעורר תקווה. מקום בו יכולתי לקבל הכוונה ואפילו אהבנ מאנשים טובים.כך אני הרגשתי והחוויה הסוביקטיבי אינה פחות ערך בעיני מכל תהליך קונקרטי ומדיד על פי כלים מקצועיים. אומנם ברגע מסוים כעסתי על גאי אבל זה היה במצב של שפל מבחינה התחושתי כאמור. . משנמצא בדיכאון ויחרדה יודע עד כמה אנחנו נעשים פגיעים. לא היתי רוצה לחסום אחרים כי הרי כל אחד מדבר ממקום אחר מבחינת עמדתו הסביבית למהשמתרחש כאן, לעתים הכולנו מברים חהמקום של כאבנו האישי ללא רצון או כוונה לפגוע באחר. זהו אני מתעשת אני מקווה. נראה עד כמה במצבי אוכל להציב לעצמי ידעים ומטרות של עשייה. בי ותודה לכולכם

אילן הו אילן, בוקר טוב, אכן מצבך הנפשי המזעזע בימים הקודמים השתקף בכתיבתך, ועוד איך השתקף... ומי כמונו יכול להבין את הרגשותיך. אני כל כך שמחה לשמוע שכעת אתה מתעשת ומחבר את החלקים השבורים ביחד; ואכן מקווה שתפנה מקום ליצירה, כי יש בה כוח אדיר ששומר עליך. מקווה שתישאר עימנו החברים שומרים עליך שיבולת

אילן טוב לראות אותך שוב , חזק ואמץ , בכל מקרה אני חושב שצריך להזהר בדברינו במיוחד למצטרפים חדשים שלא יודעים באיזה מצב הם ועד כמה אפשר אפשר למתוח את החוט .. מקווה שתתחזק ותמשיך להעזר בפורום. דורון.

היי אילן, אני ממש שמחה לראות אותך פה בפורום בין שאר החברים. כל הכבוד לך על כך שפנית לעזרה ואני מקווה שזה באמת יפר את מצבך ובמקום להתמקד בדברים לא טובים תעבור להתמקד רק בטוב, שתפיק את המירב שניתן מן החיים, הטבע והיצירה. אני מאמינה בך וביכולת שלך ואני מקווה שגם למדת מהמצב הזה לקח - כשלא טוב פונים לעזרה! זאת לא בושה ולא מוריד מערכך אלא בדיוק להיפך. זה מראה עד כמה אתה חזק שפנית לעזרה. אני מקווה שיהיה לך רק טוב בחיים ושכל משאלות לבך יתגשמו! תודה על זה שאתה איתנו ושהחלטת לשוב. יום נפלא ופורה, יפעת.

שמחה על השיפור במצב רוח ועל הראיה המחודשת. טוב שהחלטת להישאר איתנו תמשיך להתחזק שלך, אריאל

היי אילן טוב לשמוע ממך דברים יותר טובים, אני מוכרח להודות שבשלב מסויים ממש דאגתי אבל נראה שהדברים הסתדרו. באמת לא חשוב מה גרם לשיפור העיקר שאתה מרגיש יציב יותר ויש לך כוחות רבים יותר להתמודד עם קשיים. יתכן שיהיו עוד עליות וירידות (למרות שאני מאחל רק טוב), אבל אם צברת כוחות אז תוכל להתמודד עם כל דבר. הרבה בריאות ותשמור על קשר הידש

המון תודה רבה על תשובתך המעמיקה והמעודדת, (ותודה שלא שכחת אותי....) הרעיון על הרפיה (לפני השינה) מצא חן בעיני! האם תוכל להפנות אותי לגורם/אתר באינטרנט בו אוכל להיעזר בתחום הנ"ל? האם יש מטפלים/חוגים בנושא? שוב תודה, וסליחה על ההטרדה. בברכה, רותם.

לרותם שלום, תודה על המילים החמות. כל אחד אוהב שיטה אחרת של הרפיה, ולדעתי כל שיטה טובה בתנאי שהיא עובדת. בדרך כלל איני ממליץ על מטפלים בפורום אבל יתכן שישנם חברים שישמחו להמליץ מניסיונם, כדאי לציין בכללי את אזור מגוריך. שיהיה רק טוב הידש

לא נמאס לכם או עושה לכם רע לכם - הקבועים - "לדגור" כביכול או לנבור כל היום בפורום הזה????? לא עושה לכם רע להיות תקועים כל היום בבעיות? לא נמאס לכם לריב כל הזמן? לא בא לכם לפעמים לצאת אל העולם ולנשום קצת אוויר צח במקום להיות תקועים למעלה מ-10 או 15 שעות מול המסך? זה נראה לי לפעמים כאילו אתם כבר מכורים לפורום הזה, ותאמינו לי כמה שאני מכורה .... עדיין לא תמיד אני נמצאת פה (למרות שקוראת יחסית הדוקה אני כן) אולי תעשו איזה משהו בחיים שלכם במקום להסתבובב סביב כמו סביבון על הבעיות שלכם ושל אחרים , אולי זה יעשה לכם טוב יותר ...... נ.ב... כן כן זאת אני הלידיה המקורית, מצטערת על הטון דיבור - לא באה בשביל לצעוק או חס ושלום להטיף מוסר או בטענות.... אבל זה סתם משהו שחשבתי עליו..... ולפעמים אני חושבת לעצמי שאולי בתת מודע שלכם אתם לא רואים את זה, אבל אתם לא מצליחים להוציא את עצמם מ"הרשת" הזאת, שקוראים לה פורום זה וזה או אחר, זה נראה כאילו אתם נהנים ואני חושבת לעצמי לפעמים אם אתם ממש חיים תפורום הזה בצורה כזו שהורסת לכם תחיים...???? שלא תבינו לא נכון, זה טוב לכתוב וזה טוב שאתם עוזרים לאחרים, וזה טוב לדבר על הבעיות שלכם וגם אני כבר נחלתי היסטוריה יחסית אולי קטנה ואלי גם היסטריה.. אבל אתם לא חושבים לפעמים על ההשלכות ולא עלתה בכם אי פעם המחשבה של "מה בתכלס אני עושה בחיים האלה"??

אי אפשר להפסיק אחרי שהיתרגלנו לצו'טט כאן ורוצים תמיד למצא מישהו עם בעיה דומה להיעזר בו אפילו כבדרך אגב וכן לעזור לו מניסיוננו וגם הכתיבה מרפאה ביחוד שאתה יודע שיש מי שקורא מה שכתבת ויש לך מקום מרחב לא חונק ואתה מתבטא בחופשיות מכיר חברים,,, אז מה רע,,ממשיכים שעה שעתיים 3,10,15 שעות ביום,, יוצאים עיפים אך מרוצים.

זה יפה מאוד.. אבל...... הבעיה היא שהתרגלתם.... התרגלתם לשהות ב"מיץ" הזה. שתאמינו לי שוב אין לי דבר נגד אני הרי לוקחת חלק בפורום הזה, ואתם מכירים אותי, ולא מנסה להפחיד את "לקוחות הפורום" - ד"ר הידש, העיניין הוא שצריך לדעת לפי דעתי את הגבולות - האם זה מפריע לכם למהלך תקין של החיים? אתם חוזרים מהעבודה או לימודים או קמים בבוקר לא חשוב מה.... ובמקום לנסות את מה שיישמתם כאן - התמודדות עם בעיות, או כל מה שדיברתם, נראה כאילו אתם מיישמים את עצמכם ומביאים את עצמכם לידי ביטוי רק פה, כאילו העולם החיצוני הוא גדול ומפחיד והוא באמת כזה , אבל אתם לא מתגעגעים לשמש לפעמים? (אני אישית שונאת בקרים) אבל לפעמים אחרי ישיבה ממושכת ובהיה במסך, אני מרגישה מבואסת קצת, שלא שמים לב איך הזמן רץ וכל מה שרציתם לעשות מתבזבז וחבל. העיניין הוא שאני רואה את זה ומנסה להגמל ואני לא באמת סופרת לכם תשעות, אבל אני חושבת שכמו הרבה מתמכרים אחרים אתם לא מודעים לזה. ואולי גם מעדיפים שלא להיות מודעים. נ.ב...... אגב, ד"ר הידש - רציתי באמת להעריך את העבודה שלך, מבין הרבה רופאים פה , אתה באמת משקיע , גם ביחס, יש יותר מידי רופאים שלא עונים לשאלות ימים שלמים וזה מעיק, אבל אתה כמעט תמיד פה וזה נחמד שזה נעשה בהתנדבות ולמרות הכל הזמינות שלך היא כמעט כמו הזמינות שלך לפציינטים וגם האיכפתיות :)

ובקושי כאן בכלל איך זה מסתדר?

אולי אתה מת :) הממממ טוב תשמע לא אמרתי שאין לכם חיים!!!!! רק אמרתי ש.. טוב תקרא את מה שכתבתי עכשיו בהודעה למעלה נראה לי

ערב טוב, אני עדין עסוק בשאלות הקשורות לאופן התקשורת בפורום. כיצד ניתן לשמור על תרבות הדיבור וההתיחסות וגם לשמור על דמוקרטיה וחופש הביטוי. קיוויתי שאקבל תשובות מעשיות אולם כנראה אנשים נרתעו בגלל ההתגוששות ששוב התחילה שם. עם זאת באמת אבקש את דעתכם כדי שנוכל לייצב מסגרת כלשהי ביחד. בינתיים לי נולד רעיון, הערב כאשר צפיתי במשחק הכדורגל שבו הפסידה ריאל מדריד, (היה משחק מצויין, ופעם אולי נכתוב על הפסיכולוגיה שבספורט), צץ לי רעיון. כמו שבכדורגל יש הודעה על כרטיס צהוב הניתן לשחקן על עבירה לא ספורטיבית אפשר אולי לציין כרטיס צהוב לאחד המשתתפים. מדובר באזהרה פומבית אשר תכתב בראש כל דף ומבקשת מהמשתתף לשמור ולהקפיד על הגינות ודרך ארץ. איני מרחיק וממשיך לכרטיס אדום וכדומה, איני אומר זאת, אבל כרטיס צהוב פומבי, אשר בודאי יוגבל בזמן, יום, יומיים, שבוע, יתכן ויעזור. מה דעתכם? מה עם רעיונות נוספים? לילה טוב ונעים הידש

לילה טוב בשלב זה אתייחס להצעה שהעלית- רעיון כגון זה שהעלית הוא אומנם אפשרי, אך יש לקחת בחשבון שהוא בעייתי מאוד: מה יהיו הקריטריונים להוצאת כרטיס זה? האם רק ניבול פה קיצוני? האם לקרוא למישהו חולה רוח יזכה בכרטיס צהוב? ומה אם ההודעה מושתלת בתוך מכתב שכולו נופת צופים, לאיש אובדני נאמר? ומה לגבי התגרויות שאולי אין בהן עצמן גסות רוח אך הן היוצרות אח"כ את כל הבלגן? מה לגבי חשיפת פרטים דיסקרטיים של אדם? יהיה קשה מאוד לדעתי להוציא לפועל את הרעיון הזה, לאור כל זאת. עדיין נדמה לי שבאיזהשהוא מקום עדיף לשמור על חופש הביטוי. היו אנשים שהזכירו רצון להיות קרובים לצלחת. כסיבה אפשרית למריבות. נדמה לי שסידור כזה, אכן יוכל להביא לרצון כזה. בשורה התחתונה לא נראה לי שניתן יהיה ליישם פה הגבלות כאלה, מעין גזירה שהציבור לא יוכל לעמוד בה. פשוט לא מעשי.. ו

דר' הידש, ענין "הכרטיס הצהוב" נראה לי נכון ומתאים. אולי באמת דרך כזו תרגיע את מי שנחוץ לו ולכולנו- שירגע. זה איננו "סתם עוד פורום " בעיני, ולכן אני מסכימה שהכללים בו אמורים להיות מעט שונים. השאלה היא- מי יחליט אודות הוצאתו של ה"כרטיס". אם אתה בלבד, הרי שזה יסתור את עקרונות חופש הביטוי והדמוקרטיה, לא כן? מעבר לזה- אולי זה יגרום לך לעיסוק בטפל? ( ותהפוך לגננת..לא בטוח שכדאי) אני מציעה משהו כמו אמנה,שתנוסח בקצרה,תופיע בראש הפורום, וכל הנכנס ומתבטא בו-כאילו קיבל עליו מראש את מה שתכלול. דרך אחרת שכבר הצעתי- פשוט להתעלם לגמרי מהודעות שאינן נוגעות לתחומים בהם אמור הפורום לתת מענה. זה יחייב איפוק מצד כמה חברים כאן, אבל אולי יוכלו לעמוד בכך. נעשה לי מאד מאד לא נעים להיכנס לפורום כשחלק נכבד מן הדברים הכתובים בו עוסקים בהתנגחויות אישיות.(למען האמת הן משעממות להפליא!) הפורום הזה אמור לתת מענה למי שקשה וכואב לו, ולא להיות במה להשתלחויות אישיות אוויליות!

נשמע רעיון טוב, כל דמוקרטיה צריכה כלים שיגינו עליה. כרטיס צהוב הוא כלי "קל" אפשר לנסות בכל מקרה לדעתי אם הפורום נשאר במתקונת הנ"ל שכל אחד יכול להגיב לשאלות אז התשובות צריכות להיות בסיגנון "בית הילל" כלומר תומכות , אוהדות , עוזרות, אמפטיות , וכו' ולא מבית מדרש "שמאי" מחמירות מבקרות וכו' וכל הודעה שפוגעת מעליבה בלתי מתחשבת ולא רגישה לשאלות הפונים מקומה להמחק מעל דפי הפורום , דבר שמצריך ממנהל הפורום או משהוא מטעמו להיות "שוטר" שמוציא לפועל את המדיניות שתחליט עליו הפורום , ישנו לדוגמא פורום של יתר לחץ דם שבו רק לרופאים מותר לענות תשובות לפונים וכל תשובה שלא במקומה נמחקת . שוב תלוי מה אנו רוצים פורום פרוץ לכל דיכפין או פורום שנותן הגנה ולו חלקית על כבוד האדם.ואפשר גם להחמיר יותר ןלא לפרסם בכלל שאלות שלא עברו קודם ביקורת ובדיקה אם יש בהם משהוא פוגע כמו שעושים בתגובות לכתבות של ynet אתה כותב תגובה ואם חושבים שהיא לא במקומה היא לא מפורסמת..כך שיש הרבה דרכים השאלה מה המחיר של כל שיטה . בשיטה האחרונה יהיה עומס על מי שיתצרך לקרוא את כל ההודעות והתגובות והם לא יהיהו ב online אבל מצד שני תהיה הגנה על הפורום והמשתתפים בו. נקווה שנמצא את הדרך הטובה ביותר דורון.

הבעיה העיקרית לביצוע שינויים היא המימשק של הפורומים באתר- המימשק בנוי בצורה שמתאימה בעיקר למתכונת של שאלה-תשובה ולא לדיאלוגים ארוכים או שיחות וגם לא מאפשרת מבחינה טכנית הרשמה של משתתפים ובוודאי שלא הרחקה או חסימה. מה בכל זאת אפשר לעשות? לנסח אמנה לפורום בסעיפים ספציפיים (1,2,3,4, וכו') שתופיע בראש הדף ותחייב את כל מי שכותב כאן הודעות (בדומה לפורום "הלם קרב" של דרור גרין). כל מי שכותב הודעה בפורום- בכתיבת ההודעה הוא מתחייב לנהוג עפ"י הכללים באמנה. לגבי "הכרטיס הצהוב"- זה אמור להיות חלק מהאמנה. אם יש מישהו/מישהי שמטריד/ה את הפורום בצורה קבועה אפשר לכתוב באמנה להתעלם מכל ההודעות שלה/שלו. גם זה היה נהוג בהלם קרב תקופה ארוכה. לגבי החלפת שמות אין פיתרון ולכן מה שצריך להיות קובע זה התוכן ולא השם. אני לא ממליץ לפרסם כתובות IP של גולשים כדי לא לפגוע בפרטיות של האנשים. אני כן ממליץ למחוק הודעות שבאופן קיצוני אינן מתאימות לרוח הפורום/לנושאי הפורום כפי שייקבע באמנה ועל ידך תוך שימוש מושכל בכלי הזה כדי שלא תהיה תחושה של צנזורה.

קריאה ראשונה, שנייה, שלישית.....

לד"ר הידש! חכמינו אמרו ש"החיים והמוות ביד הלשון". אני חושבת שאתה חייב לסנן הודעות שתוכנן עלול לפגוע. אנשים, שנעזרים בפורום נמצאים במצב רגיש, ומילים עצמתם כפיגיון - אפשר להרוג במילים, כשאדם נמצא במצב לא עמיד. אנשים שמתנדבים בער"ן למשל, עוברים הכשרה איך לעזור לאדם במצוקה, ע"מ לא לגרום נזק.לומדים כיצד לאתר סיכונים - ודרכי תגובה. לפעמים צריך לדעת לא להגיב, כי אינך יודע איך יפרש האדם את דבריך, בגלל מצבו הנפשי. זה יכול להיות ממש מסוכן. כשאדם נמצא בטיפול אצל אדם מקצועי, למטפל יש כלים לבחון את האדם העומד מולו, ולהגיב בדרך המתאימה. אף לא אחד היה רוצה שמישהו חלילה וחס יפגע, ובטח זה לא המקום לעשות קטרזיס, על אנשים במצוקה. בדפים הקודמים מישהי השתמשה בשם יעל, זה לא קשור אלי. תודה רבה עבור המלצתך על הספרים של לני רביץ. צריך ללמוד להשתמש בהומור - זה מנגנון הגנה נהדר. אני מאד רוצה להחליף עימך כמה מילים - האם יש לך רעיון איך? ליל מנוחה!!!

לד"ר הידש שלום וברכה! קיבלתי את תשובתך בקשר לאבחנה מבדלת מדיסתימיה, והיא בהחלט נראית לי הגיונית, אך יש לי שאלה נוספת שרציתי להפנות לך בהקשר הזה. אני מתאר את המצב הבעיתי שלי (משהו כמו דיסתימיה)במשך של כ-3 שנים כשכל שנה הייתה טובה יותר , ואפילו אני מסוגל לחוש במשך כמה ימים כאילו הבעיה חולפת, אני מסוגל לדמיין את המצב האידיאלי ולראות אותי בתוכו, מה שלא היה בעבר. אני מבין שטיפול תרופתי מיועד בעיקרו להקל על הסימפטומים וא"כ בהתאם להמלצתך ללכת לאבחון פסיכיאטרי בנוסף לטיפול הפסיכולוגי, ובהנחה שהוא ימליץ על איזשהו טיפול תרופתי, האם טיפול כזה בעיקרון ניתן לתקופה של שבועות \חודשים או יותר ולבסוף הבעיה חולפת, או שזה משהו שבד"כ נשאר כמעט לעולם ? תודה רבה רבה יוסי

ליוסי שלום, הטיפול הפסיכולוגי חשוב ואני שמח שבאופן כללי הבעיה מוקלת עם הזמן. הנתון הזה הוא בהחלט סיבה לאופטימיות. באופן כללי הטיפול הוא למשך חודשים, בתחילת הטיפול אני מתחייב לפחות משנה מבלי לציין בדיוק את מספר החודשים כי זה תלוי במהלך. כפי שאתה מבין ההחלטה על תרופות היא יחסית ולכן בשיחה עם הרופא צריך להעלות את הספקות ולראות האם טיפול תרופתי מתאים לך אישית אינדיווידואלית ולא בתשובה כללית. שיהיה בהצלחה דר' גיורא הידש

ד"ר הידש שלום רב, שאלה לי אליך בנוגע לאחי ,אחי בן 27 עובר בחברת היי טק וגר עם ההורים , אין לו חברה ואין לו חברים או חברים בודדים, הצלחתי לאחרונה לשכנע אותו ללכת לטיפול פסיכולוגי , ובמקביל גם לטיפול פסיכיטאטרי, הוא כבר הלך לשני פגישות עם הפסיכולוגית , ונפגש גם עם הפסיכיאטר, שרשם לו כדור פקסאט , במהלך הפגישה עם הפסיכיאטר הוא רעד כולו זה קורה לו שהוא בהתרגשות , הפסיכיטאטר שלח אותו לבצע בדיקות דם כנראה לישלול בעיה רפואית, ובמקביל הפנה אותו לניורולוגית לשלול בעיה ניורולוגית, אחי הסתיר מידע מן הרופא כשנשאל אם הוא חושב שמדברים עליו, פחד שיחשוב שהוא "פסיכי" לנו הוא סיפר שמדברים עליו בעבודה ,ולפי שאלות ששואלים אותו בעבודה בענינים שלא קשורים לעבודה כגון מה עשית אתמול ?? ישבת בבית? יש שם קבוצה של רכלנים , וגם הוא "חוטא" לפעמים ומשתתף כשמרחלים על אחרים בחברה , והוא יודע שלפעמים מדברים עליו גם דברים טובים, הבעיה שהדיבורים מטרידים אותו מאד, כאמור הוא התחיל טיפול תרופתי חצי כדור שבוע ראשון ואח"כ יעבור לכדור שלם בעוד חודש פגישה נוספת עם כל התוצאות, האם המחשבות שמדברים עליך הם מחשבות שווא של יחס ?? למרות שתרבות ה"רכילות" קיימת בחברה בה הוא עובד?? האם 2 פגישות עם פסיכולוג קליני ופגישה עם פסיכיאטר היו מזהים אם הוא במצב פסיכוטי או טרום פסיכותי?? גם אם הוא הסתיר את זה שמטריד אותו שמדברים עליו?? אני חושש מאוד לאחי , הלוואי ואלו חששות שווא , אמרתי לו שיספר את הכל למטפלים גם א הדברים הכואבים אבל כנראה הפחד שלו לא נתן לו. האם זה מידע קריטי?? האם לשכנע אותו לספר את האמת?? האם הטיפול התרופתי יהיה שונה?? אשמח לקבל תשובה אפילו שנשאלת על אחי כדי שאדע איך להמשיך ולעזור לו חרד לשלומו של אחי , מקווה שכל חרדותי יהיו לשווא... ושאכן הטיפול יועיל לו. בברכה popeye

לפופי שלום, הדאגה שלך במקום וגם שאלתך מאוד חשובה. ההבדל בין דיכאון ומחשבות שווא פסיכוטיות חשוב ביותר. התמונה מעט יותר מורכבת מפני שגם בדיכאון עלול להיות מצב פסיכוטי עם מחשבות שווא של דיכאון. ישנו הבדל בין מחשבות שווא ובין "רכילות" ופחדים מרכילות. מחשבות שווא מוגדרות בכך שלא ניתן להפריכן בנימוקים הגיוניים, שאדם יכול לחשוב שאשתו בוגדת בו. אם תשכנעו אותו שאתמול היא הייתה בעבודה אז אין מדובר במחשבות שווא. אם תביאו הוכחות שהייתה כל היום בעבודה והוא לא ישתכנע אז מדובר במחשבות שווא... טוב שאתה משכנע אותו לספר הכל לפסיכולוגית ולפסיכיאטר, גם הפסיכולוגית היכן שהוא פחות לחוץ ויותר פתוח עשויה לאבחן את מחשבות השווא וליצור קשר עם הפסיכיאטר. אפשר לנסות להקדים את התור לפסיכיאטר שיהיה בפגישת ביקורת נוספת. אם לא תהיה התקדמות לא תהיה לך ברירה אלא להתקשר אל הפסיכיאטר ולשתף אותו בחששותיך, בדברים שכתבת כאן. לעתים סרוקסט עלול להחמיר מצב פסיכוטי, לכן כדאי לעקוב אחרי המצב של אחיך, ואם ישנה הרעה אז לפנות בדחיפות לפסיכיאטר. תשמור על קשר דר' גיורא הידש

היי פ. א. ידוע שעבודה בחברת צעירים שאפתנים ותחרותיים בחברות ההיטייק מלחיצה א דם רגיל כמוני וכמוך. כמעט כולם עוטים שם על עצמם מסכות ולא מספרים על חולשותיהם וברור שלא על מכאוביהם ואיזה תרופות הם נוטלים.הכל מישחק שם-ולכן קשה לו שיבעתיים .וזה טיבעי שהוא מרגיש שונה . ב. כמעט כל פציינט שניזקק לפסיכאיטר ובפרט פסיכולוג לא ניפתח ומספר ב3,4 פגישות ראשונות, הכל. יש מצב של רמת אמון מסוימת שאמורה להיבנות לאט לאט. ג.ברור שפסיכיאטר מנוסה ואף פסיכולוג יכולים לזהות אדם שמצב פסיכוטי. (אני לא יודעת מזה טרום פסיכוטי). ד.לפי הפרטים שנתת על הפגישה וההיתנהגות שאיפיינה אותו היתה ,שהוא רק "מסתיר מידע ,וקצת רועד . זה לא עושה אותו פסיכוטי..( - אדם שמוציא מפיו דברים לא מציאותיים ולא לעיניין בכלל ,עניו וגופו נימצאים באי שקט והוא לא רגוע בכלל ,ולא מרגיש את גופו במציאות .לפעמים אף מאד אלים לעצמו ולסביבה). ה. פ. אל תדאג יותר מידיי ,, תשתדל לזכור שהכל יהיה בסדר איתו,אם הוא צריך את כתיפך להישען אם אתה שיכנעת אותו לקבל טיפול ,אז כל הכבוד לך. אם הוא ימשיך לקחת תרופות (שיתאימו לו)ואם הקשר חיובי עם הפסיכולוג יעזור לו לחזק את בטחוננו האישי וערכו בעיני עצמו,,.סימן שהוא עלה על המסלול שבו הוא יחזור לעצמו. ו. יבוא היום והוא לא יצטרך טיפול והוא יהיה ברשות עצמו עצמאי ואחראי ,אולי בעבודה פחות מלחיצה ותחרותית .והמודעות העצמית תשחרר אותו מהפחד שמא יגידו מאחורי גבו שמות גנאי עליו. וכן ימצא לעצמו לו חבר או חברה וכו' כך שאני מעודדת אותך להיות אופטימי. אני אם לשניים בגיל אחיך, ויש לנו עבר דיי גדול עם המערכת הפסיכולוגית וכל מה שקשור בכך . תצליחו ,,,

תודה לכולם על התשובות, אני מקווה שלא יהיה ממש בחחששותי , אני ואחותי עם היד על הדופק שומרים על קשר טלפוני כמה פעמים ביום עם אחי, והיום הוא נשמע יותר טוב בטלפון, אתמול הוא היה בלחץ והתפרץ על אחד העמיתים לעבודה שבא לשאול אותו שאלות אישיות , ואז אחי אמר לו שיחזור לעמדה שלו ושלא ישאל אותו שאלות שלא קשורות לעבודה , הבחור היה בהלם ואמר לו שלא יביא את הבעיות מהבית לעבודה.. (כנראה מרכילויות הוא שמע על הבעיות של אחי בבית) ואח"כ התנצל בפני אחי. בכל מקרה אני עם היד על הדופק ונותן לו תמיכה , ואפילו היתלוצצתי עמו שאם היתה לו בעיה יותר רצינית היו קושרים אותו בחליפה.. ולא היו נותנים לו ללכת.. שהוא יכול להרגע שאין לו מחלת נפש.. שדיכאון וחרדה הם מספיק חמורים ויכולים "לשגע" את האדם וצחקנו על זה.. שוב תודה ואני יעדכן אותכם בכל מקרה גם לחיוב וגם חס וחלילה לשלילה.. מי יתן שיהיה לו רק טוב.

נחמד שאת דואגת לאחיך כך. תראי, בכל תהליך טיפולי רצוי לספר את האמת ולחשוף את כל הפרטים המטרידים עד כמה שניתן פשוט משום שלמטפל עצמו אין יכולות ניבוי ואם הבעיה לא תוצג על ידי המטופל המטפל לעולם לא ידע עליה- מה שעלול לפגום בהצלחת הטיפול. ממה שתארת נשמע כאילו אחיך סובל מחרדה חברתית ( אני נזהרת בהגדרות משום שאינני רופאה) ואם בזה דברים אמורים הרי שהטיפול היום הא מועיל ואחוזי ההצלחה גבוהים. חשוב שאחיך יקבל את כל התמיכה האפשרית ( מה שנראה לי כי קורה) ושיתמיד בטיפול בהצלחה

שלום רב אני בגיל 48 עובדת 28 שנה באותו מקום. בשנים האחרונות אני חסרת סבלנות לחוצה ומתוחה בדבודה, הכל מפריע לי ומרתיח . האם סדנא להורדת לחץ תועיל? אני יודעת שאני סוחבת מישקעים מין העבר ולא טיפלתי בכך וגם לא בא ללכת לטיפול פסיכולוגי האם הסדנאות הן כלי יעיל להפגת מתחים?

לרונית שלום, איני מכיר את הסדנא ובודאי שאין לי דעה באופן כללי. הדבר החשוב ביותר שאת מודעת לקושי ומודעת לכך שאיכות החיים עשויה להיות הרבה יותר טובה אם תטפלי בהיבט הנפשי. בכל מקרה הסדנא לא תזיק אז כדאי לנסות. אני אישית מאוד מאמין בכל דרך הכוללת בתוכה הרפיה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

לאחר מה שקרה כאן אתמול בלילה והעיבוד שליטה שלי על עצמי אחלטתי לעזוב את הפורום לתקופה מסויימת עד שהעניינים ירגעו אני מתנצלת על כל מה שכתבתי אתמול ואם פגעתי במישהו או בנילי ספציפית זו ממש לא איתה הכוונה וזה ממש לא נעשה בכוונה לפגוע בשלב זה נראה לי שהנוככות שלי בפורום מזיקה הן לפורום והן לי ובגלל זה אני מעדיפה לא להיות פה בזמן הקרוב סליחה פרוזק

אם הנוכחות שלך כאן מזיקה לך אז טוב בשבילך לקחת פסק זמן. אבל - את יודעת שאת רצויה, חברה, ישירה, אמיתית, ללא מסיכות וטוב שאת כאן, בשביל אחרים. אם את מרגישה שלא תרצי להכנס לכאן - אז להתראות:-))))) והכי חשוב שיעברו עליך ימים שקטים, רגועים, ללא כאבים.

צר לי מאוד שאת עוזבת את הפורום ולדעתי זאת החלטה שגוייה כי אם כך כולנו צריכים לעזוב את הפורום הזה אחרי מה שעברנו פה בימים האחרונים. אני בטוחה שלא פגעת באף אחד ועוד יותר בטוחה בזה שלא התכוונת לפגוע. הנוכחות שלך ממש לא מזיקה לפורום ואנחנו נהנים מנוכחותך. חבל שאת מרגישה כך. אבל אם את מרגישה שהנוכחות שלך מזיקה לך אז זאת כבר בעיה. אני מאוד מקווה שאנחנו לא מזיקים לנו ושאם באמת תחליטי לקחת כמה ימים חופש מהפורום זה יעזור לך ואנחנו נקבל אותך בזרועות פתוחות. סליחה אם פגענו בך אנחנו אוהבים אותך מאוד ומקווים שבסוף תחליטי להישאר! כי אלה שמנסים להרוס את הפורום רוצים לגרום לנו לעזוב או לשלוט עלינו ובכך שאת עוזבת את מראה כאילו הם ניצחו. הפורום הזה שלך בדיוק כמו שהוא של כל אחד אחר!!! מקווה שתשארי וצר לי שנפגעת, יפעת.

איש לא מנסה להרוס כאן את הפורום, אז חלאס ללכלך.

פרוזק היקרה לאאאאאאאאאאאא. אנא שקלי את הדברים שוב. אני בטוחה שעוד רבים כמוני נהנים ממך בפורום ומאופן הכתיבה שלך. נאמרים פה בימים האחרונים דברים שלא צריכים להאמר מכל הכיוונים אבל אסור לתת לזה להשפיע עלינו באופן כה אישי מקווה שתשני את דעתך, אריאל

האם ריספרדל בשילוב עם זיפרקסה יכול לטפל בבעיות כמו היפוכונדריה ומחשבות טורדניות?

לשי שלום, השאלה שלך כללית מדי, צריך להיות מצב די מיוחד כדי להגיע לשילוב זה של תרופות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

היי חבר'ה, אז במסגרת ההתקדמות שלי והמלחמה בחרדה רציתי לספר לכם שהיום הלכתי לטיפול שיניים בלי שום כדור, ורק עם העובדת הסוציאלית שמטפלת בי. הייתי טיפה בחרדה אבל קטן עליי!!! אני מתקדמת לאט אבל בטוח... אני רק מקווה שהחרדה לא חזרה איתי הביתה. נמאס לי ממנה ומצידי שתשאר לגור ברחוב ;-) והשבוע אכלתי דג סול כדי שיהיה לי קצת B12 בגוף כי אני לא אוכלת בכלל בשר. לאט לאט אני מרחיבה את כל התחומים בחיים וזאת לאחר שבשנתיים האחרונות ממש הצטמצמתי - גם פיזית וגם באוכל וגם בשאר התחומים... מקווה לצאת מזה כבר, ללמוד באוניברסיטה ולהמשיך את כל התוכניות שיש לי! מקווה שגם אתם תצליחו ותתגברו על הבעיות שנחתו עלינו. בלעדיכם לא הייתי מצליחה!!! אוהבת המון, יפעת.

הי יפעת שמחתי לקרוא את הודעתך מי יתן ואחרי הצעד הזה יבואו הרבה צעדים נוספים כאלה שיובילו אותך למימוש היעדים שבחרת לעצמך.!! מהכרות הוירטואלית הקצרה איתך כישוריך ואישיויתך אני "חושש" שבסופו של דבר תצליחי להפטר מהחרדות שלך. אגב תודה על הקישורים היפים מחמזיק לך אצבעות אילן

היי, כ"כ כיף לשמוע ממך!!!!!! אני שמחה שאתה עדיין נכנס לפורום, אני ממש גאה בך שהחלטת להיכנס למרות הכל! מה שלומך? מה חדש? תודה רבה על התמיכה והאמונה בי. אני ממש מעריכה את זה! אני בטוחה שגם אתה תצליח לממש את יעדיך בחיים ושתצליח בכל. אתה "נשמע" בחור חכם ובעל לב טוב. אני מאחלת לך רק טוב בחיים והמון אושר. שמחה שאהבת את הקישורים. אם אני אמצא עוד דברים מעניינים אני אשלח לך. באתרים האלה יש תמונות ממש יפות ואומנות זה דבר מרגיע. ממש חיממת לי את הלב עם ההודעה שלך! תודה רבה ולילה טוב, יפעת.

מחזקת ידייך כתמיד. המשיכי להצליח. לאט אבל בטוח!

שמחה לשמוע, את בדרך למעלה! יש בך המון כוחות.

אבל מה עם השיר שהבטחת לי?! ;-)

ליפעת ולכולם, כל הכבוד! חיבוק גדול לכולם. הידש

תודה רבה! אתה מקסים. יום נפלא, יפעת.

יפעתוש' המקסימה איזה יופי- עשית לי את הבוקר! אני נורא גאה בך ומרגישה שאת מתקדמת בצעדי ענק וזה נפלא. שמחי על כל יום טוב, על כל רגע של אושר ושיפור. איזה כיף אוהבת, אריאל

בוקר טוב, תודה על התמיכה ואני מקווה שגם את תוכלי לבשר לנו בקרוב על התקדמות ועל זה שאת והחרדה נפרדתם לשלום ולא להתראות ;-)) אני מספרת לכם על ההתקדמות שלי גם כי אתם תורמים לה ותומכים בי וגם כי אני מקווה שזה יעודד אחרים, שיראו שיש חיים אחרי החרדה, שניתן להתגבר עליה. אתמול אפילו סיפרתי לפסיכיאטר שלי שאני די מופתעת כי בחוץ החרדה שלי שואפת לאפס ואני תמיד דימיינתי את עצמי בחוץ עם חרדה ענקית. כך שהשד לא כ"כ נורא!!! תודה על התמיכה והעזרה, בלעדיכם לא הייתי מצליחה! אוהבת ויום נפלא, יפעת

עומדת, אך רגליי כושלות שפתי כאב ולעבונות אוספת שיר ועוד מילה כן, אלו הם חיי כסילה זרקור של אושר מהבהב שקי שנהב כבר עמוסים ומתרחקת כמו מאש האושר הוא רק למתים לכי כבר, את שלך עשית עזביני רגע במנוחה השקט שב אל מחוזי ואת אומנם אינך מרפה בחרתי סבל וכאב וכאבי היא לי סבלי אני צועדת בדממה ושתקתי- אפלתי

כתוב היטב- אם רצית סוג של ביקורת ספרותית. עצוב ונוגע (מדי ..). תודה לך.

תודה על התגובה. באומרך "מדי" למה התכוונת? באופן אישי אלייך או בכלל אריאל

היי אריאל, שיר ממש יפה אבל גם מאוד עצוב. אני שמחה שאת ממשיכה לכתוב, יש לך כישרון. למי התכוונת כשאמרת "לכי כבר, את שלך עשית"? לחרדה? למחלה? מעניין מאוד. בשיר שלך ניכר שאין לך כבר כוח להילחם. תרגישי טוב, אוהבת, יפעת

שיר ממש יפה תמשיכי כך !! יפעתוש אהלן

.wow! that was very powerfull

השיר הזה מביע המון כאב. חזרתי הביתה מהעבודה בשעה 7, מצב הרוח שלי היה גרוע בשל מספר גורמים שחברו יחדיו וגרמו לי להצטברות קלה של "נוזלים" בעיניים.... קראתי את השיר שלך והופס.........הנוזלים - נזלו... התחברתי טוטאלית לתחושה הקשה שאת מבטאת בשיר הזה. כאילו זאת אני... אחר כך - לחץ הדם שלי עלה לשמים, כאבי ראש ופנים ושוב - הפחד הנורא ממוות, תיכף זה יקרה, שבץ מוחי, התקף לב וכל החבר'ה הישנים והמפחידים... כדור לוריואן והרפיה עזרו מעט וכן שיחה עם חבר. עכשיו אני אחרי - קוראת שוב, שקטה יותר מבפנים, אבל - "האושר הוא רק למתים" מרגישה את זה גם אותי היא לא עזבה, כל כך נמאס ואני כבר עייפה, החיים כבדים עלי. אריאל יקרה, צר לי שהבאתי אותי לתוך השיר שלך, כל העצב שבו, העצב שלך, העצב שלי והזרקור שמהבהב, אצלי אולי יש איזה נר שעוד מעט כבה.

נטע המקסימה את לא צריכה להיצטער לרגע. כל היופי והקסם בשירה היא שכל אחד יכול להזדהות עם המילים הצורה שלו ולכל אחד השיר מדבר בצורה אחרת. צר לי שהשפעתי עלייך עם שירי בצורה קשה כל כך ואני מבינה בהחלט את ההזדהות העמוקה. אני חושבת שהשיר מבטא במדויק את אשר אני מרגישה בימים האחרונים תרגישי טוב מקסימה אריאל

לאריאל ולכולם, תודה, התרגשתי וקראתי שוב, חיבוק גדול לכולם הידש

אני בן 19 , הולך בקרוב להתנדב לצבא. אני נמצא בטיםול פסיכיאטרי קרוב ל3 שנים עקב חרדה מהקאות והתרחקות מהבית. עברתי כמה וכמה סוגי תרופות וכיום אני לקוח תרוםה חדשה בשפ ציפרלקס (cipralex) בכל חיי לא ויתרתי לעצמי, היו מצבים שלצאת מפתח הבית היה כמעט בלתי אפשרי אבל המשכתי לצאת יום יום לבית הספר ולחברים. כיום המצב השתפר , הרבה קרדיט יילך להורי אשר תומכים בי כל הזמן, ועושים הכול למעני. הבעייה עכשיו היא כזאת, למרות שאני בן 19, תמיד הייתה לי תלות כלפי אמי. זה לא שאני צריך להחזיק לה את היד לכל מקום שאני הולך, אבל התחושה הפנימית שלי הייתה שבמקרה ואם יקרה משהו .....(במקרה שלי הקאה), אמא תהיה שם. הורי נוסעים ל10 לחו"ל, וזו לא הפעם הראשונה, היו לפחות 8 פעמים כאלו בשלוש שנים האחרונות בהם נשארתי לבדי בבית, חשוב לציין שאחי לא גרים יותר בבית. אני כבר יומיים במתח, מה יקרה שמע אני אגיע למקרה של הקאה ואמי לא תהיה פה. אני יודע שתוך תוכי שאני מסוגל לעשות זה, אבל התחושה של הפחד והחשש עדיין נמצאים. חשוב לציין שלא הקאתי מגיל 5 .........וגם שאני ממש חולה אני לא סובל מהקאות. אבל כל מצב שאינו אופטימלי מבחינתי הוא בחילה- הדבר השנוא עלי. אני לא יודע מה אני הולך לעשות ב10 ימים האלה, ואני מפחד שאני אצטרך לעבור את התקופה הזאת על כדורי שינה. אנא עיזרו לי.

אני שמחה מאוד שמצבך השתפר ושאתה מצליח להתמודד. בקשר לתקופה שהוריך ישהו בחו"ל ואתה תשאר לבד - אתה בעצם מפחד להקיא ולא יודע מה לעשות אם תהיה במצב הזה ללא אמך. קודם כל תדע שיש דבר כזה "נבואה שמגשימה את עצמה" - כלומר, מרוב שאתה חושב על זה ומפחד מזה רק מהלחץ הזה אתה יכול להרגיש לא טוב ולהקיא. אז מה שעליך לעשות זה לחשוב מה כבר יכול להיות? אתה תקיא ואמא לא תהיה לידך. אז מה? שוב דבר לא יקרה לך, למה שתקיא בכלל? רק אנשים שחולים מקיאים וגם לא כל חולה מקיא. וגם אם מקיאים אז זה מנקה את הקיבה ונכון שזאת הרגשה לא נעימה להקיא אבל זה נשמך בדיוק דקה ואח"כ מרגישים הקלה. אז ממה יש לפחד? אני מדברת איתך מתוך ניסיון. גם אני לא הקאתי מגיל חמש עד שנה שעברה. תמיד היה לי פחד להקיא! גם שהייתי חולה הייתי עוצרת את עצמי מלהקיא. עד שחשבתי על זה בצורה הגיונית והגעתי למסקנה שאין כל חשש! מה כבר יכול להיות? כלום! אלפי אנשים מקיאים ביום וממשיכים לחיות כרגיל. אז תהיה בבית בנחת. אל תחשוש, אל תלחץ ואל תהיה בחרדה. שים לידך את הטלפון ואת מספר הטלפון של אדם קרוב אליו תוכל להתקשר אם תקיא וזהו. ואין כל סיבה שתקיא ככה סתם. אל תכניס לעצמך סתם מחשבות לראש. תחשוב בצורה חיובית ותגיד לעצמך - אין לי סיבה להקיא וגם אם אני אקיא, אז מה? אני אדע להתמודד עם זה לבד! ואתה באמת תצליח! אני מאמינה שהכל יהיה בסדר. הוריך ייסעו וינהנו ואתה תשאר ותצליח לשרוד בקלות! וחוץ מזה אנחנו תמיד פה לצידך. בהצלחה ונסיעה טובה להורים, יפעת.

לדן שלום, אני חושב שאתה עשית את הדבר הנכון ופנית לכאן. מכתבה של יפעת בודאי יתמוך בך ויבואו נוספים. אז השאר בקשר וספר מה עובר עליך. כפי שאתה מבין תנסה למצוא קשרים עם האחים, אולי תוכל לנסוע ליום אליהם או שמשהו ישן אתך בלילה בבית. זה לא נורא להשתמש מדי פעם בכדור שינה או כדור הרגעה, בסך הכל מדובר על מספר ימים. בטח יש לך גם את הטלפון של אמא. שיהיה רק טוב ותהיה בקשר דר' גיורא הידש

אני בחור ערבי בן 34 מכפר קאסם וסובל מחרדה חברתית. לאחר ייעוץ פסיכולוגי אני מעוניין להשתתף בקבוצה לחרדה חברתית עדיף שזה יהיה קרוב: פתח תקווה, כפר סבא, תל אביב אם מישהו חווה את החוויה אנא לשתף אותי

למוחמדת שלום : ידוע לי ( ולא מתוך נסיון אישי) שבמרפאות בתי חולים פסיכיאטרים או במחלקות פסיכיאטריות (אמבולטווריות של בתי חולים) מופעלות מרפאות המתמחות בטיפול בחרדה. כדאי לך אחרי השביתה להתעניין. שמעתי על פסיכולוגית קלינית המטפלת בבעיות חרדה על גווניה השונים ובמכלול הטיפולים הרלוונטיים אך היא מתגורר במרחק רב ממקום מגוריך ועל כן לא כל כך רלוונטית עבורך.אבל אולי תוכל למסור לך מידע שיעזור לך. מי יודע שמה יהודית זלצמן ממרפאת חדרה במרכז לביראות הנפש בבאר שבע. ברר מה יש לך להפסיד ? בהצלחה אילן

שלום רב ד"ר הידש! אני זקוקה דחוף לתשובה! הריון וסרוקסט - האם הולך ביחד? תודה!

אם את חייבת בהריון - עלייך לעשות את המכסימום לעבור את תקופת ההריון בלי חומרים כימיים מזיקים כמו עישון, אלכוהול ותרופות. חשוב מאד להקפיד על תזונה נכונה ושקט נפשי. כולל גמילה מסרוקסט - לתשעה חודשים - חובה!

היי גם אני מאוד התענינתי בשאלה, והפסיכאטרית שלי ממש ממש לא מציעה דבר כזה מה שכן יש אפשרות להיות בהריון ולשתות פרוזק לדבריה היא אומרת שאין כול סיכון עים הפרוזק וזה מוכח[ ולגביי הסרוקסט אין מידע על פגיעה כולשהי בזמן ההריון אבל כנראה שאין להם מספיק אינפורמציה על התופעות בואי לא נשכח שזוהי יחסית תרופה חדשה לגביי הפרוזק כבר דיי בטוחים היא המון שנים בשוק אז אולי תתיעצי לעבור לפרוזק עים המטפלת שלך שיהיה לך המון בהצלחה ואושר נירה

שלום ותודה על תשובתך, אני לוקחת 3 חודשים 2 כדורי פבוקסיל במינון של בסך הכל 100 ליום. אני מרגישה שיפור מיזערי במצבי הנפשי, בנוסף סובלת מהרגשת כבדות מחום והזעה מרובה. שאלתי היא האם עלי לחכות זמן נוסף עד שארגיש הטבה משמעותית במצבי. האם הרגשת הכבדות והחום קשורה לכדורים. תודה.

לדורה שלום, התופעות שאת מתארת עלולות להתאים לתופעות לוואי של הפבוקסיל. הדבר המשמעותי יותר לדעתי הוא שאין שיפור במצב למרות שאת נוטלת את הטיפול כבר שלושה חודשים. כדאי לחזור לפסיכיאטר ולשקול החלפת טיפול. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום לכולם. בוקר טוב. אולי צהריים. פורום פסיכיאטרי? אני כותב פה? אני אפילו לא קשור לזה. אוקי, נחשוב שאנחנו בשיחה ויושבים במעגל. אבא מניה דיפרסיבי - גיליתי את זה כשהייתי בן 25. אח שלי גם, גיליתי את זה גם די בגיל הזה. אני כבר קרוב לשלושים. הבתחלה - התמודדתי, זה היה קשה אבל היה. אחר כך המשכתי לחיות, פרידה מחברה אחרי המון שנים, נסיעה לטיול גדול הכל בשביל לקרוס. וזה לא בא. חייכתי, המשכתי, עבדתי, הכל דופק כמו שעון. כמו שעון. ואז, יום אחד מאמצע שום מקום התחלתי לשאול - אני מניה דיפרסיבי? אבא חושב שזו מחלה, אחי מקבל את זה בגבורה ואומץ ואומר שזה חלק ממנו. ואני ? אין לי ? יש לי ? מה יהיה? הרי יש פה גנטיקה - רק הוא נדפק? אני לא ? אני מוצלח יותר? ככה היה לי סרטים בראש. ואז הם הגיעו..... התקפי חרדה ברמות שאני לא מאחל לאף אחד (כמה מכם מחייכים עכשיו?). אמרתי - שטויות בנאדם, תנשום, זה רק אוויר לפעמים עזר לרוב חשתי מחנק. מוות. איף אני הולך למות. הלכתי לפסיכיאטר - הוא אמר שאין לי מניה דיפרסיה כי אין לי תסמינים ורגשות אשם זה משהו לפסיכולוגים. אבל לגביי, הוא אמר שחרדה כמו שאני נמצא בה, היא בהחלט מכובדת. שלושה כדורים ביום עוד מעט נעבור לרסיטל ואז נתחיל להתמודד עם הדברים. צד אחד בי כואב על חוסר היכולת להתמודד לבד עם הדברים הצד השני עוד יותר שמח שהוא ידע לבור ולהגיד - עד כאן, אני צריך עזרה ומי שלא מקבל אותי ככה לא ממש מעניין אותי נסחפתי?

יש אנשים שאני ממש מעריצה על האומץ והכח להמשיך בחיים למרות נסיבות חיים לא סימפטיות. בהחלט אפשר להבין אותך על הרגשות הקשים שיש לך לגבי המחלות האלו במשפחתך . אין לי הרבה ה לומר אלא לחזק את ידך שתמשיך בטיפול ותרגיש טוב במהרה.

לבמבי שלום, אתה מתמודד עם רגשות קשים ועם חרדה לחלות ובטח שזה מצב מאיים על אדם צעיר. חבל שבנוסף לניסיונות והבחינות העצמיות לא פנית לשיחות עם פסיכולוג כדי לעבד את החרדות... ולכן גם כעת אני ממליץ על שיחות. תורשה היא מעט כמו פייס. לפעמים אף אחד מההורים והקרובים אינו חולה והאדם "תופס" מחלה שיש לה מרכיב תורשתי. ולהיפך, גם עם התורשה הגרועה ביותר אפשר להיות בריא. באופן כללי ככול שהשנים עוברות אתה נמצא על קרקע יותר מוצקה והסיכון למאניה דפרסיה קטן יותר. בגלל התורשה לא הייתי ממהר לתרופות נוגדות דיכאון מפני שבתופעות הלוואי שלהן הן עלולות להכניס למאניה..... לכן שוב אני חוזר לנושא השיחות. התרופה שאומרים שאינה גורמת למאניה היא הלוסטרל. מקווה שנרגעת ותמשיך להנות מכל מה שאפשר דר' גיורא הידש

היי ד"ר הידש, אני לוקחת סרוקסט (40 מ"ג) ורציתי לדעת אם יש מניעה לנהוג בזמן שמטופלים בכדור הזה. (קיבלתי בדואר טופס לחידוש הרישיון אז אני רוצה לדעת לפני שאני מחדשת...) וזו גם הזדמנות טובה לשאול אותך - מה שלומך? :) תמיד אתה מתעניין בשלומנו ודואג לנו אז גם אני רוצה לדעת מה שלומך ואיך מתקדם החוג יוגה. זה מהנה? מרגיע? מומלץ? תודה רבה ויום נפלא, יפעת.

אם את לוקחת סרוקסט, אולי את יודעת אם ניתן לקחת אותו בהריון? דחוף! דרך רגב, אני נוהגת עם סרוקסט כבר 3 שנים, ואני לא חושבת שיש בעיה. ההרגשה הכללית שלך טובה? את לא כבדה או מנומנמת? אם לא, אז לא נראה לי בעיתי בהצלחה.

תודהה על התגובה, אין לי מושג לגבי ההיריון אני עוד לא נשואה וצעירה מידי לדברים כאלה... ד"ר הידש בוודאי יענה לך. אני ממש לא מנומנמת, תשושה או כבדה. אני מרגישה ממש טוב עם הסרוקסט. בהצלחה.

ליפעת היקרה שלום, תודה על המילים החמות והעידוד. אין מניעה עקרונית לנהוג עם סרוקסט. תמיד מסתכלים על כל התמונה של האדם ואם הוא חרד מדי ותגובותיו לא תואמות אז עלולה להיות בעיה גם בנהיגה. מה שיקרה שאת תוזמני לפסיכיאטר במכון הרפואי לבטיחות בדרכים לפי אזור מגוריך ואם את מרגישה בטוב עם הסרוקסט אז יאשרו לך את הרישיון. אבל הבירוקרטיה גם בימי שביתה לוקחת הרבה מאוד זמן. אני מאוד נהנה מהיוגה, גם מההרפיה שאני אוהב ועושה וגם מהגמשת המפרקים שזו פעולה חשובה ביותר ככול שהגיל מתקדם.... חבל רק שהיוגה נופלת על זמן הצ'ט. אלו כמה ימים קשים לפורום ולי, ולפעמים אני ממש מתרגז, עם זאת אני מאמין באנשים ואני בטוח שהגרעין מספיק חזק והימים הללו יחלפו ונחזור לבית שקט. בינתיים אני מנסה להתרכז בעבודה השוטפת של תשובות ועזרה כפי שכולנו רגילים. עדיין לא הגעתי לרעיונות כיצד לשפר את התקשורת ולמנוע דברים כאלו, אבל לי יש רעיון וכאשר אתפנה מהתשובות אכתוב אותו. שיהיה רק טוב הידש

לקחתי אפקטין, אתמול כדור ראשון וכבר יש הקלה במצב הרוח הייתכן או שזה סתם במקרה?

לדניאלה שלום, מה איכפת לך, העיקר שתמשיכי להרגיש בטוב. אני ממש לא אוהב את השאלה האם זה פסיכולוגי? זה קיים אז שיהיה טוב. דר' גיורא הידש

שלום וברכה, יש לי מכר שעל-פי התנהגותו, הוא זקוק לעזרה נפשית. רע לו ומר לו, כל העולם אשם במצבו חוץ ממנו, הוא לא מסתדר עם אשתו, ילדיו, הוריו, וחוג מכריו תמיד מצטמצם, כי הוא תמיד רב עם מישהו. בבית הוא משליט טרור נפשי על כולם, ולעיתים אף מכה את ילדיו. אי אפשר לדבר על ליבו שילך לבקש עזרה, כי הוא בטוח שכל העולם לא בסדר חוץ ממנו. המצב בביתו בכי רע, ולא נראה שום פתרון באופק, כי אבוי אם הדברים יצאו החוצה. כיצד ניתן להביאו לטיפול בדרכי נועם, מבלי שיהיה איזשהו פיצוץ ?? אם הוא ידע שאשתו יזמה משהו, היא תהיה בסכנה. כי חוץ ממנה אף אחד לא אמור לדעת שמשהו לא כשורה בבית. מהמצפה לישועה.

כנראה שאת יודעת מה קורה, למה את לא פונה לפסיכיאטר המחוזי ולדווח, אפשר לעשות זאת באופן אנונימי. אם הוא מכה ילדיו אפשר לפנות לפקידת הסעד או ליועצת ביה"ס בו לומדים הילדים וגם למסל"ן הכל אנונימי. לרוב זה לא מחלת נפש. לא יתכן לדעת ולא לעשות כלום.

בנוסף מה שאמרתי החוק מחייב דיווח. לכן, את לא צריכה להרגיש לא טוב אם תחליטי לדווח.

הי ענבר משום שהוא אדם בוגר הדרך היחידה היא להראות לו ולהסביר לו בסבלנות על יעליות הטיפול ואפשריות העזרה שהטיפול מציג. כדאי אולי להקשיב לו- ממה הוא חושש ומפחד ויחד איתו להעלות את היתרונות בטיפול והחסרונות בסבל. מקווה שעם הסבלנות והאהבה של הקרובים הוא יתרכך ויבין כי אין דרך אחרת בהצלחה

שכחתי לפרט, וזה מאד חשוב, שהנ"ל משתייך למגזר החרדי, ולא יעלה על הדעת לפנות לעוזרת סוציאלית ולרשויות הרגילות.

לענבר שלום, במסגרת החרדית המשפחה והרב הם בעלי משקל רב, כדאי לנסות לדבר עם אח שקרוב אליו או אחד ההורים בדרך כלל זה האבא. וכדאי לנסות לשכנע אותם לפנות לרב. וק. צודקת שאם מדובר על סכנה לילדים ישנה חובה חוקית לדווח במיוחד בבית הספר. אם יש דבר נוסף שנוכל להוסיף נשמח דר' גיורא הידש

נשלחתי על ידי קןפ"ח ככלית לטיפול פסיכולוגי/פסיכיאטרי כל פגישה היא שעה מבקשים ממני 50 ש"ח לכל פגישה האם זה לא אמור להיות חינם כי אני שייך לכללית

50 ש"ח זה די בחינם

אז רוץ על זה. אך כדאי לברר קודם מי הפסיכולוג. אולי הוא באמת שווה רק 50 ש"ח...

כבר זמן רב אני עוקבת מהצד וכמשתתפת אחר תשובותיך, ופעם אחר פעם אני מתאכזבת, כשאני מגלה בתשובותיך לשאלות רבות (ולא רק לשלי), שאתה עושה שימוש בטכניקה של התחמקות. אני יכולה להבין גישה זו, כשאתה נמנע מאבחנות דרך האינטרנט למצבם הנפשי של משתתפי הפורום, אך שאלתי, לגבי הקשר בין אלכוהול לתרופות נגד דיכאון, הייתה עניינית לחלוטין והתשובה אינה מצריכה ממך אבחנה או התייחסות מיוחדת למקרה שלי. זוהי שאלה כללית ותשובתך נמצאה לא מספקת ולא אחראית: 1. בתשובתך כתבת "איני מכיר תשובה מדעית לשאלתך" ובכן, אם מציינים במרשם שחל איסור מפורש על שימוש באלכוהול, אני יכולה רק להניח, שבזמן כלשהו נבדק הקשר בין אלכוהול לתרופות ונמצא, לכאורה, שאלכוהול מזיק (שאלתי המקורית התייחסה לאלמנט "הכיצד?"). כמו כן, גם אם אין תיאוריות מבוססות בנושא, וזאת אתה יודע טוב ממני, הרי שכמובן קיימות השערות כלשהן ובתשובתך יכולת לציין לפחות מהן ההשערות. 2. כתבת לי "אני לא חושב שכל אדם שנוטל תרופות נגד דיכאון... הפסיק לשתות אלכוהול". אתה, כאיש מדע (ד"ר), הפתעת אותי עד מאוד, שבתוקף תפקידך ומעמדך אתה עונה לי באופן כל כך לא מבוסס ולא אחראי: זה בוודאי לא ירגיע אותי, שאחרים שותים בזמן שהם נוטלים תרופות. אולי הם פשוט לא יודעים, ממש כמוני, מהו היקף הנזק הנגרם להם מכך, אך בניגוד אלי הם גם לא שואלים שאלות, או מסתפקים בתשובה דומה לזו שסיפקת לי. 3. ולבסוף, רשמת לי "כך שיש שאלות שעדיף לא לשאול" - סתימת פיות היא בוודאי דרך קלה ונוחה להתחמקות ממענה הולם. במיוחד כשזה בא מפיו של אדם מוסמך, שלאחת כמוני קשה לערער על דבריו. אולם דרכך לא מקובלת עלי כלל וכלל. אני מצרה על כך, שגם באינטרנט אני נתקלת ביחס המתנשא והפטרוני הקיים בקרב קהילת הפסיכיאטרים בישראל כלפי המטופלים, כשבמקום לענות לשאלות ענייניות טוענים לחוסר הרלוונטיות של שאלותי. אם, ואני מצטטת מתשובתך "לפי הספרות וההוראות שתיית אלכוהול אסורה" בטוחני שהנושא נבדק. אני, כסטודנטית בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטה, למדתי כבר בשנה א' בסמסטר א' בקורס המבוא, על האופן שבו פועל תא עצב בודד במוח: ההולכה החשמלית והכימית בתוך התא ובין התאים, על נוירוטרנסמיטורים ורצפטורים, על פוטנציאל הפעולה וכו'. אם בקורס מבוא לפסיכולוגיה ירדנו לפרטים כאלה, מסופקני אם לאחר 7 שנים של לימודי רפואה אינך יכול להסביר לי על האופן שבו אלכוהול משפיע על פעילות התאים במוח. ואולי, מקוצר היריעה אינך יכול להסביר, אך אם כך היה הדבר, הרי שהייתי מצפה שלפחות תפנה אותי לאתרים שונים העוסקים בכך, או למחקרים בספרות המקצועית. לתחושתי, למרות שאיני רוצה להאמין בכך, מסיבה כלשהי לא רצית או לא היית מעוניין לענות לי. אז כל שנותר לי הוא להודות לך על לא דבר, ד"ר (?) הידש ה"מקסים". שלך, המאוכזבת

אין לך מה להתפלא . לרוב הפסיכיאטרים כולל "הבכירים ביותר" אין תשובות אמיתיות והם מעדיפים להסתיר הרבה דברים ולשקר לרוב. אני גם הופתעתי בהתחלה כי חשבתי שאני אקבל תשובות ענייניות ומקצועיות אבל במשך הזמן למדתי שתשובות אין להם. חשבתי שאוכל לפקוח את עיניהים של אנשים אחרים אבל הם שבויים בהבטחות שמוכרים להם.

כתלמידה בחוג לפסיכולוגיה, אולי חשוב לרכוש במשך השנים (גם) את היכולת לקרוא ב י ן השורות.

הדבר האחרון שאפשר להגיד על ד"ר הידש זה שהוא מתנשא ויהיר. אני מציעה לך לבדוק היטב בין דפי הפורום וללמוד כי ד"ר הידש מתייחס לכל שאלה או פנייה של הכותבים בכובד ראש, בסבלנות ובמסירות. האם בדקת גם בפורומים אחרים? הראי לי עוד פורום שבו הפסיכאטר כל כך מעורב בנעשה מסביב וכל כך קשוב לכל מצוקה ובעיה. אם זאת, ד"ר הידש הוא רק בנאדם ויתכן שתשובתו לא סיפקה אותך במלואה. אי אפשר תמיד לרצות את כולם אבל בין זה לבין להפליג עם כינויים מרחיקי לכת כמו "יהיר" המרחק הוא רב מאוד. אני מצדיעה לד"ר הידש- האדם ופועלו. ד"ר הידש הוא אדם מקסים ,תומך, חם וסימפטי- כן ירבו כמוהו!!!!!

ומציעה לכותבת המאוכזבת לברור מילותיה בקפידה לפני שהיא תוקפת כך אדם שאת פועלו מסתבר ,היא אינה מכירה מספיק!(ביקורת היא לגיטימית השאלה באיזה צורה בוחרים להתנסח)

יש דרך וצורה להגיד את מה שרוצים להגיד. אין לי בעיה עם ביקורת אבל אפשר לעשות את זה בטון רגוע יותר. אולי להציג את זה כביקורת בונה אבל לא חייבת לקטול. ד"ר הידש אכן שונה מכל שאר מנהלי הפורומים שיש ברשת וזה יאמר לזכותו, וזה מה שמיוחד בפורום הזה - זה שאין פה רק עובדות יבשות אלא גם יחס איכפתי ואוהב. ד"ר הידש מאוד אדם איכפתי ותמיד דואג לשלום המשתתפים. אז אני אודה לך אם בפעם הבאה שתעבירי ביקורת תנסחי את דבריך ברוך ועדנה, גם אם הן נכונים וקשים. וד"ר הידש באמת מקסים! גם אם הוא לא עונה לך על מה שרצית. ועכשיו לשאלתך בקשר לאלכוהול ותרופות- אני לוקחת סרוקסט והפסיכיאטר אמר לי שאין מניעה לשתות אלכוהול עם תרופה זאת אבל יש לקחת בחשבון שזה מכפיל את האפקט. כלומר כוס אחת שווה כמו שתי כוסות אלכוהול. לגבי תרופות אחרות איני מתמצאת.

יש הרבה אנשים שמאוד מרוצים ומודים לד"ר הידש על יחסו לפורום . בפורומים אחרים, המנהל בכלל לא טורח לעבור דף אחד אחורה כדי לענות על שאלות. מנהלים אחרים בקושי זוכרים מה קורה ל"קהילה" שלהם, ד"ר הידש זוכר פרטים רבים וגם מתעניין בלי ששואלים אני חושבת שתסכול של אנשים רבים נובע מכך שהם מחפשים תשובות לשאלות שלצערינו עדיין אין להם תשובות. ד"ר הידש, אדם משכמו ומעלה, שבתשובתיו אפשר לחוש בעוצמה את היכולת שלו להבין לנפש האדם ואת התפקיד הנוסף שלו - פסיכותראפיסט. זה לא שאני בולעת כל מה שאומרים לי והולכת בעיניים עצומות אחרי מי שיש לו תעודות על הקיר, אבל צריך לדעת גם לברור על מה אפשר לכעוס ועל מה אי אפשר לכעוס. לפעמים ד"ר הידש הוא רק השליח. חוץ מזה, אם מישהו לא מסופק עם התשובות או התגובות שהוא מקבל, ישנם פורומים אחרים ברשת שאפשר לשאול גם בהם ולראות אם יש תשובות שונות... גם אני עושה את זה לפעמים, רק בשביל לבדוק אולי למישהו יש דיעה אחרת, זה לא מבטל את איכותו של הפורום הזה.

הוא לא פה על מנת לשלוח לך קישורים לאתרים או להיכנס להסברים מעמיקים על קשרים בין תופעות. דר הידש נמצא פה כדי לעזור לסובלים ממצוקות, ולא משמש על תקן אנציקלופדיה. אז תני קצת כבוד.

"מאוכזבת" לא נכבדה כלל. אף אני מציץ מדי פעם באתר זה לא כמשתתף אלא כמשקיף מן הצד. חייב לציין שאת חוצפנית לא גדולה אלא גדולה מאד. למה? מישהו חייב לך משהו? זה שאת משלמת 100 ש"ח לחב' נזק בינלאומי לא נןתן לך מונופול לא על החוכמה ולא על האתר. לענייננו-ד"ר הידש עוטף את קהילת הפורום באהבה -אין קץ כשמנהלי הפורום האחרים חורפים את שנתם הערבה יושב ד"ר הידש ועונה בחן ברגישות מיוחדת לכל שואל ושואל. עד באמת מצפה שד"ר הידש ייתן לך מזור לתחלואך? ייתכן שאת מתוסכלת שבעייתך הרפואית של דכאון+התמכרות לטיפנ המרה לא נפתרת.אין זו בעייתו של ד"ר הידש למרות רצונו לעזור לך. מציע לך להתנצל- אני במקום ד"ר הידש לא הייתי עונה לך כלל!! שיהיה לך כל טוב!!

יש אנשים חוצפנים חושבים הוציאו שקל...הכל מגיע להם אלכוהול היא רוצה מצידי תשתי עד שיצא לך מכל החורים ואם יגידו לך לא לשתות לא תשתי??

האם אני מאמינה למראה עיני?! אני חדשה יחסית כאן, אבל לא צריך להיות כאן הרבה זמן כדי להבחין שד"ר הידש אדם רגיש ויקר הנוהג במיטב הזהירות והאחריות עם נופך של הומור והמון המון אהבה ואכפתיות אילו רק היית רואה נכון את הדברים - כל התכונות הללו באות לידי ביטוי בתשובה שנתנה לך על-ידו! חבל לי :-(

מאוכזבת חביבה. הצלחת להביא את הפורום הזה לאיחוד! סוף-סוף כולם מאוחדים נגד משהו. ידוע ששנאה (גם אם היא ממוקדת ורגעית) מאחדת יותר מהאהבה)... זכותך להעביר ביקורת... מטרת הפורומים אינה לצנזר אכזבות ותיסכולים. ובקשר לניסוח - ראיתי פה ניסוחים קשים יותר, אף שהם הופנו כלפי משתתפים אחרי ולא כלפי הד"ר. וליתר חברי הפורום - אינכם חושבים שד"ר הידש יכול לבחור בעצמו אם ואיך להגיב? מדוע אתם קוטלים מישהי שיצאה מאוכזבת (ולא משנה אם בצדק או לא)... הניסוח מפריע לכם? תקראו מה כתבתם אחד לשני בשבוע-שבועיים האחרונים, ואז תשקלו שנית. האומנם ד"ר הידש ב-א-מ-ת!!! צריך אתכם כמגננה? אם כי, זה יפה שאתם כ,כ דואגים לו (שוב - במקום לדאוג קצת האחד לשני).

למאוכזבת ולכולם, באמת אני רוצה להודות על מכתבך הוא עורר תגובות נרחבות שנהניתי לקרוא אותן בתקופה קשה זו של הפורום. אבל אין דבר נתגבר. ענינית כנראה לא הבנת את תשובתי, התשובה יכולה להיות קצרה מאוד כפי שכתוב בהוראות של התרופה אסור לשתות אלכוהול יחד עם התרופה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

לד"ר הידש יום טוב, רציתי לשאול האם במקרה היה לך קשר עם אילן ואתה יודע מה קורה איתו? (אם מותר לי לשאול...)

לשיבולת שלום, האמת היא שניסיתי לאתר את אילן דרך הנהלת הפורום באותו יום שהוא "נפרד" ולא הייתה דרך מעשית לכך. שמחתי כמו כולם כאשר הוא כתב והוסיף לכתוב. יש מכתב שלו מהיום בשעה יותר מאוחרת וכמובן שאפשר להתייחס. שיהיה רק טוב הידש

בוקר טוב לד"ר הידש. ברצוני לשאול האם כמישהי שמטופלת בכדור בשם פריזמה כבר 10 ימים, מותר לי להוסיף לתזונה את המרכיב אומגה -3 כתוסף מזון, או שהאם בעקבות לקיחת התרופה עלי להימנע מכך? לתשובתך מחכה.. בברכה גלי

לגלי שלום, האמת היא שרק לאחרונה נחשפתי לנושא של אומגה-3, הם היו בכנס הפסיכיאטרי וגם קבלתי ספר מהם אבל איני יודע עדיין במה מדובר. כך שבינתיים אין לי תשובה לשאלתך. SORRY הידש

היום ב-"ידיעות אחרונות" יש כתבה גדולה על הקשר בין אכילת דגים לבין תופעות נפשיות ותפקוד המוח. ממש מה שכתבתי לכם לפני מספר שבועות!!! ועדין לא יודעים הכל. העיקר שאמרו לי שהבעיה היחידה בצמחונות היא המוגלובין ו-בי12. ממש מדהים כמה סבלתי סתם בגלל בורות רפואית. וזה לא שאמרו לי שלא יודעים. שאלתי רופאים ואחיות ואמרו לי בודאות ובבטחון שהבעיות היחידות הן המוגלובין ובי-12. ואני הסתמכתי על הדברים האלה ולא אכלתי בכלל דגים מגיל 3 עד גיל 30. פשוט סבלתי סתם!! נכון שיש בעית זיהום קשה (כספית למשל) וגם את זה צריך להגיד. לדעתי יבוא יום ויגלו גם את הקשר בין מחלת התשישות הכרונית ואי אכילת דגים. אבל גם בלי זה- חייבים לידע לפחות במה שיודעים כבר.

לדעתי, יתברר קשר בין מחסור בחומרים האלו שיש בדגים גם לתפקודים אחרים של המוח- ריכוז, אינטיליגנציה זכרון ועוד. בנוסף לסבל שעברתי סתם, המחסור מחומרים האלו גם שיבש לי את כל חיי- הלכתי ללמוד משהו שממש לא מתאים לי בגלל חולשה נפשית שהובילה לכניעה ללחץ מהסביבה, אח"כ חליתי במחלת התשישות הכרונית- שגרמה לי לא להצליח בלימודים (תמיד הייתי תלמידה טובה מאוד עד שהמחסור נהיה ממש חמור) ועכשיו אני לא יכולה ללכת ללמוד את מה שתמיד רציתי בגלל בעיות של כסף, השעון הביולוגי שמתקתק , ובגלל שבעיות המחלה עדיין לא נפתרו לגמרי, אם כי הכל השתפר, ואני מתה מפחד שגרמתי לעצמי נזקים בלתי הפיכים. קשה לי מאוד להתמודד עם כל זה, ועם הידיעה שאני עשיתי את זה לעצמי אם כי בלי לדעת.

איזה טיפול את מקבלת\ קיבלת על מנת להתמודד עם הסמפטומים של תשישות כרונית? האם את סובלת גם מפיברומיאלגיה ?

שלום לאלמונית, לא הצלחתי להבין על מה הכתבה. הבנתי שאת מאוד שמחה וכנראה גם מתרגשת ולכן הדברים יצאו פחות ברורים. טוב שיש תמיד דברים חדשים ואולי את יכולה לצרף את הקישור לכתבה או להעתיק אותה. ידיעות אחרונות מופיע גם ברשת תחת YNET תודה הידש