פורום פסיכיאטריה

שלום רב, המון תודה על תשובתך מ6,11 ......ניסיתי לכתוב לה במסנגר שאני כאן בשבילה תמיד, ופעם נוספת כתבתי לה שיהיה לך בוקר נפלא,..... , היא כעסה ואמרה לי שאני מטרידה אותה!!!!! מה נכון לעשות ? להניח לה..... או להמשיך מידי פעם לכתוב לה???? אני מאד מאד מנסה לא לשמוע לחברות שלי שאומרות לי לנתק כל קשר איתה! !!!! כי באמת אכפת לי ממנה המון המון תודה על תשובתך מיקי

למיקי בהחלט לא להניח, בעדינות, לא להטריד, אבל להמשיך לנסות ולשמור על הקשר. תאמרי לה שאת נמצאת, אינך כועסת, וכאשר היא תרצה אז תפגשו בכיף. כל טוב דר' גיורא הידש

אני נורא מפחדת מבחילות והקאות ויש לי את הפחד הזה כבר שנים מה אני צריכה לעשות?

עליך להחזיק תמיד בהשג יד פראמין - סירופ , כדור או נרות , ולדעת שכדאי להשתמש בתרופה זאת בזמן בחילה - תרופה מעולה !!

ד"' הירש שלום אני מטופל כ-10 שנים בסרוקסט - 20 מ"ג ליום עקב דכאון מתמשךהרופא הוסיף לי את התרופה סימבלטה עקב השפעה נמוכה של הסרוקסט האם השילוב אינו מסוכן ? האם הסימבלטה הוכחה כיעילה ? מהן תופעות הלוואי ? בתודה גל

לגל יש הגיון להחליף את הסרוקסט אם הדיכאון לא חלף אחרי עשר שנים של טיפול. בדרך כלל אני ממליץ על החלפה ולא על שילוב של תרופות כי עדיפה תרופה אחת מאשר שתיים. בכל אופן ישנם יוצאים מהכלל והשילוב שציינת אינו מסוכן. הצימבלטה היא תרופה טובה, מנגנון הפעולה שלה שונה מאשר הסרוקסט. תופעות לוואי עלולות להיות אבל רבים נוטלים את התרופה ללא כל תופעות לוואי. את רשימת תופעות הלוואי תוכל למצוא בכל אינדקס תרופות ברשת. כל טוב דר' גיורא הידש

מה עושה חולת בי פולר שרוצה להיכנס להריון?איזה תרופות מותר?אני לוקחת ריספרדל 1 מ"ג ביום,האם זה בסדר בהיריון,והאם בכלל אפשר להיכנס להיריון עם ריספרדל? ושאלה קשורה אך הפוכה,האם מותר לקחת גלולות למניעת היריון עם ריפרדל,כאשר הפסיכוזה שהייתה לי מלכתחילה,התפרצה על רקע לקיחת הורמונים,כנראה?

אני בת 55 ולוקחת שנים אפקסור 150 מג. סובלת מדיכאון וחרדות. ונעזרת גם בקלונקס 0.5. העלתי מאוד במשקל והגזמתי עם הקלונקס ולכן הרופא הוסיף לי את האדרונקס. התיאבון אמנם פחת והמין שנגמר לי עקב האפקסור התעורר(גם כן חיובי נכון?) רק שחזרתי לסבול מגלי חום ומהזעות לא נעימות, סחרחורות....האם הסיפטומים הללו עוברים? אשמח לשמוע דעתך על מצבי וכן על התרופה-אדרונקס(היא ממכרת?) תודה מראש על תשובתך! מיכל

השילוב שרשמת מיותר ואין בו שום הגיון קליני. מומלץ שתעלי באפקסור ל-225 מ"ג ליום ותפסיקי עם האדרונקס (אחרי יעוץ עם הרופא). במינון 225 מ"ג ליום האפקסור משפיע גם על הנוראדרנלין בנוסף לסרוטונין ולכן אין שום סיבה להוסיף אדרונקס. אם הבעיה שלך זה חרדה אז מומלץ האפקסור XR ולא האפקסור הרגיל.

כתבתי מדוע הוסיפו לי את האדרונקס. ועל כך אני מבקשת תשובה! תודה.

למיכל אם האפקסור גרם לתופעות לוואי אז יש הגיון בלעבור לאדרונקס. אדרונקס לא גורם לעליה במשקל ואינו פוגע במין, אבל הוא מעורר ועלול לגרום להזעות ותופעות שמהן את הסובלת. נכון שלעתים משתמשים בצירופי תרופות "לא הגיוניים" כדי להתאים למטופל מסויים אבל עדיפה תרופה אחת מאשר שתיים. אולי נכון אצלך לעלות במינון האפקסור או להפסיק את האפקסור ולהשאר עם אדרונקס בלבד למרות שהיא לא נוגדת חרדות. על כך יכול להחליט רק הרופא שלך. כל טוב דר' גיורא הידש

מה ההבדל בין ה-SNRI ל ssri ןמה יותר יעיל לדכאון

הSNRI אלו כדורים שמשפיעים הן על סרוטונין והן על הנירוארנלין ה SSRI משפיעים רק על הסרוטונין ויש עוד כדורים ממשפחות שונות לטיפול בדיכאון. מה יותר מתאים זה רק רופא שרואה אותך ומאבחן יכול לדעת ,תלוי אם הדיכאון מלווה בחרדה באי שקט או בחוסר מוטיבציה וכו' כך שצריך להתאים את הטיפול לכל אדם ואין הכללה כל אדם מגיב שונה לכדורים , וכדור שעוזר לאחד יכול לא לעזור לשני.

תודה לדורון ואני מצטרף לדבריו הידש

http://nana.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-385,xPG-802,xFT-576202,xFP-577285,m-Doctors,a-Forums.html

לחולים גבוליים, כמו אימפולסיביות ואגרסיביות. מקובל להשתמש בתרופות אלה למטרה זאת.

האם הם לא עלולות לגרום לאדם נוירוטי להתקפי פסיכוזה? האם לא עדיף לטפל בתרופות אנטי דכאונותי וחרדתיות שממתנות גם תגובות אימפולסיביות?

אני משחזרת את דבריך: הרבה מהשאלות קשוורות לחרדה שממנה את סובלת, אבל את מכירה מקום טוב יותר שיכול להתייחס אליך בסבלנות כפי שדרוש לך? לכן, למרות "הנדנוד" אנחנו כולל אותי שמחים להיות כאן בשבילך. אבל אני לא מרגישה שאני סובלת מחרדה ואין לי שום סמפטומים חוץ מההפרעה הכפיתית שכתבתי עליה בדפים הקודמים. חשוב גם לצין שיש עוד קרן אחרת אשר כותבת פה אולי התבלבלתה. בכל מיקרא ניראה לי שהשנה את שמי לקרן 2

יכול להיות שאני כן סובלת מיחרדה שקשה לי להיות מודעת אליה כי היא כללית ולכן גם קשה לי להגדיר אותה לעצמי? ונגיד שכן אז איך טיפול קוגנטיבי יוכל לעזור לי הרי אם קשה לי להגדיר לעצימי את החרדה אז קל וחומר לדבר עליה

יכול להיות שאני כן סובלת מיחרדה שקשה לי להיות מודעת אליה כי היא כללית ולכן גם קשה לי להגדיר אותה לעצמי (לשים את הנקודה מימה החרדה)? ונגיד שכן אז איך טיפול קוגנטיבי יוכל לעזור לי הרי אם קשה לי להגדיר לעצמי את החרדה אז קל וחומר לדבר עליה ולהבין אותה

לקרן איני בטוח שהבנתי את השאלה, אבל יופי שאפשר להפריד בין הכינויים שלך ושל קרן האחרת. זה בודאי ימנע בלבול. לא תמיד יודעים וצריך לדעת את המקור של החרדה, חשובות המחשבות שמלוות את החרדה ומעצימות את החרדה. בנקודה זו טיפול קוגניטיבי עשוי לעזור. כל טוב דר' גיורא הידש

אני שלחתי מיכתב לתמימי וראומה בנוגע ליוגה אני יודעת שזה לא קשור לפורום אבל אולי בכל זאת תוכל להכניס את זה לפורום זאת תהיה פעם אחרונה שאשלך משהוא שלא קשור לפורום זה בה לי בהצטה מאוחרת

האם מחלה ים תיכונית היא מחלה פסיכיאטרית? אחותי סובלת מיזה בשילוב מחלת הסוכרת יש לה הרבה התפרצויות זעם על הדברים הכי קטנים יש לציין שאינני יודעת כלום על המחלה ואם אפשר קישורים כל שהם אני יודע לכם מאוד המון תודה

קדחת ים תיכונית משפחתית זו לא מחלת נפש , אבל כל מחלה גופנית יכולה להשפיע על הנפש ולגרום בין השאר להתפרצויות זעם , הגוף יכול להשפיע על הנפש והנפש על הגוף . מידע קצר על המחלה: http://www.infomed.co.il/glossary/g_3429.htm

תודה לדורון הידש

אני משתמשת מספר חודשים בסימבאלתה 1 כדור ליום 60 מ"ג. מזה כחודש אני סובלת מבחילות קשות כמעט כל היום וכן לעיתים בכאב ראש. הפסיכיאטר המליץ לי להפסיק בהדרגה. הסיבה למתן התרופה הנ"ל הייתה לחצים שונים שגרמו להתקפי סטרס. התרופה בנוסף מאוד מללישה אותי. הומלץ לרדת ל 30 מ"ג למשך שבועיים ואז לקחת יום כן יום לא עדד להפסקה מלאה. הבחירה להפסיק היא גם שלי ושאלתי היא מהי הדרך המקובלת להפסקת הסימבאלתה?

הדרך הטובה ביותר זה לאט לאט לתת לגוף להתרגל בלי הכדור כך שהמלצת הרופא שלך טובה , אם אפשר לחצות את הכדור אחרי שבועיים הייתי לוקח חצי כדור כל יום ואח"כ רבע ואז מפסיק..

ההמלצה שקיבלת מהרופא המטפל נכונה ביסודה. אם אחרי חודש יש עדיין בחילות, כאבי ראש וחולשה, אז מומלץ שתרדי ל-30 מ"ג ליום ואחרי שבוע להפסיק לגמרי.

הרופא המטפל שינה לי את התרופה לציפראלקס. ביקש ליטול חצי כדור (5 מ"ג) בבוקר אחרי ארוחה למשך שבוע, ולאחר מכן לעלות לכדור של 10 מ"ג אחת ליום אחרי הארוחה. בעבר נטלתי את התרופה במשולב עם תלות בקלונקס ואני זוכרת שהכדור הגביר לי סטרס אפילו לאחר חודש שימוש! כיום אני ללא כדורי הרגעה בכלל וחוששת שמה תרופה זו תעורר סטרסים? כזכור לי ולפי הספרות השפעתה ניכרת מהר מאוד כבר אחרי שבועיים? מה בהקשר למין? גם אצל גברים? חברי גם משתמש.

שלום רב. כתבתי פה לפני כמה ימים וקיבלתי יחס חם. אני חולה במאניה דפרסיה ופחות או יותר מאוזנת על ידי תרופות. בגלל לחצים של החיים נכנסתי למצב דיכאוני. השאלה שלי היא האם יתכן שכל הגוף שלי כואב בגלל הדיכאון? הפעם הנפילה במצב רוח הייתה מאוד חזקה,חזקה מן הרגיל.אני לא יודעת אם כדאי לי לפנות לרופא משפחה או פשוט לחכות כמה ימים עד שהמינון החדש של האפקסור ישפיע.ממש לא בא לי שרופא המשפחה ירשום בתיק הרפואי שלי שאני סובלת מכאבים פסיכוסומטיים.... אשמח לקבל ממך תשובה,ד"ר הידש. תודה מראש, א.

שלום רב אח שלי עובר מצב של דיכאון וחרדות ואינו מוכן לקבל עזרה ומיכיון שגילו מעל 18 אפשרות של עזרה כחוק ממש לא ניתנת. עשינו הכל כדי לשנות את דעתו והוא אינו מודע למצבו כלל. אמא שלי אכשהו הצליחה לקבל כדורים בישביל מצבו... השאלה שלי איך אנחנו יכולים לתת לו את הכדורים מבלי שידע על כך? האם אפשר לשים בשתיה או באוכל כמובן שלפורר את הכדור...? בבקשה אם תוכלו לעזור לנו תודה מראש קרול

דיכאון וחרדות גורמות לסבל קשה מאד מאד ולכן בד"כ אין צורך בתרגילים של תחבולה ורמייה, שהם כמובן מנוגדים לחוק, ובנוסף- יכולים לגרום לאובדן אמון וחשדנות במשפחה. כל עוד אין סכנה פיזית מיידית כתוצאה מהמצב הנפשי אין אפשרות חוקית או מוסרית להכריח אותו לקבל טיפול תרופתי. אפשר רק לשכנע אותו בדרכי נועם.

לקרול תודה למשיבים ומניסיוני כאשר התרמית מתגלה התוצאות הרבה יותר גרועות...., עדיף לחכות ולנסות לשכנע ולעזור עם עוד הרבה סבלנות. כל טוב דר' גיורא הידש

ד"ר הידש שלום רב, לפני כשנתיים עברתי פסיכוזה בת 5 חודשים (מחשבות יחס, מחשבות גדולה, כוונת זדון), עקב גלישה בפורום אינטרנטי. נעשו לי אבחונים ולא גילו ליקויים פוסט - פסיכוטיים, כמו-כן הפסיכוזה הוגדרה כחד- פעמי , הכוונה לא אובחנתי כחולה בסכיזופרניה. הייתי מאושפזת במחלקת יום כחודשיים והדבר לא עזר לי (אובחנתי שסובלת מהפרעת חרדה). יחד עם זאת , כתבתי לך באחד מהפעמים וענית לי , שלא תמיד ניתן לצאת מזה...מהסוג של דכאון... אני יודעת כי קשה לאבחן דרך האינטרנט, אך אני כותבת לך בהתייחס ישירות למה שאתה כתבת לי , אני רוצה להבין למה בדיוק אתה מתכוון שקורה אחרי פסיכוזה...חד- פעמית...האם בהכרח תמיד יש נזק, והאם הוא בלתי הפיך? האם לעולם לא אחזור לעצמי...לויטליות ולחיוניות שהייתה לי? אני לא יודעת מה לעשות...אני לא מרבה לעשות...מה לדעתך הדבר שיכול הכי הרבה לעזור ולקדם אותי...מסגרת לימודית? עבודה? אני בחרדות שלא אצא מזה ... ובמיוחד לא ברור לי הדברים שכתבת, הם ניראים לי מאוד מופשטים וכוללניים... אשמח לתשובה אולי יותר ברורה ומורחבת....

שלום רב, יש לי בעיה רצינית עימה אני מתמודד עכשיו. בהתייעצות עם רופא אני כעת בתהליך שבו אני מפסיק לקחת ריספרידל. אני חש בדיכאון כעת ובחרדות. האם הדבר קשור בהפסקת הטיפול ברספירידל? תודה

מנסיון,כדאי להפסיק בהדרגה,כלומר לרדת במינון לאט עד רבע מ"ג ליום ואז להפסיק.

בהחלט קשור. זה אמור להסתדר תוך מס' ימים.

שלום לך, סביר להניח שהתופעה שתיאת קשורה להפסקה בנטילת התרופה/טיפול. לעיטים עם הפסקת הטיפול חרדה/דיכאון חוזרים, אז צריך ליטול את התרופה זמן ממושך. הכלל הוא שיש ליטול את התרופה לפחות חצי שנה או יותר לאחר ההחלמה מלאה. (זו הכוונה לזמן ממושך). מיכל

לעמי תודה למשיבים ואכן שתי האפשרות עלולות להיות נכונות, יתכן שהתופעות קשורות לירידה במינון של הרספרידל ויתכן שישנה הרעה במצב הנפשי. אפשר לנסות ולהבדיל בין שתי האפשרויות על ידי עליה בחזרה ברספרידל למספר ימים, אם התופעות יעלמו אז כנראה שהן קשורות לירידה ברספרידל. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום דר' הידש ושאר חברי הפורום, קראתי בספר שמציע כי תוסף המזון SAM-e יכול לעזור לסמפטומים של דיכאון. רציתי לשאול האם זה נכון והאם לקוראים יש התנסות עמו? תודה.

לעלמה לצערי איני יודע, אולי משהו בפורום התנסה עם sam-e? כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב אני לוקחת פרוזק כחודשיים כדור ליום, לאחרונה לאחר התייעצות עם הרופא העלתי מינון לכדור וחצי (יום כדור, יום שניים) אחת מתופעות הלוואי שחוויתי בתחילת הטיפול הייתה עייפות גדולה. האם ייתכן שתופעה זו חוזרת על עצמה עכשיו כשהעלתי את המינון? (שאר התופעות לא מופיעות, כך שאינני בטוחה אם יש קשר) אני חווה נפילות מתח כאלה, מן עייפות חזקה ופתאומית וישנה המון. אני כמובן מקווה להיות עירנית ומלאת אנרגיה. אציין שהכדור בסה"כ משפיע עליי טוב וחל שיפור מסויים. בנוסף, יש לי ימים שאני באוובר אנרגיה, מלאת חיים, שימחה, אושר, אופטמיות, תקשורתית במיוחד ולמחרת יום שבו אני מותשת, חסרת כוח. אני מכירה את זה גם מתקופות שלפני הכדור, אך נראה שעכשיו זה יותר קיצוני. אגב, חוויתי פעם תקופה שדומה לתקופת מאניה או לפחות היפומאניה הייתכן קשר בין הדברים? תודה רבה דנית

שלום, לפני כשנתיים וחצי היו לי מחשבות כפייתיות בלתי פוסקות.. הלכתי לפסיכיאטר והוא איבחן שיש לי ocd- מחשבות טורדניות במשך שנתיים לקחתי פלוטין 20. לפני חצי שנה הפסקתי עם התרופות.. וכעת חוזרות לי המחשבות הטורדניות.. והם גורמות לי המון סבל בכי ורגשות אשם. אני חושבת שכדאי שאחזור לתרופות כי המחשבות הללו גורמות לי סבל, אך אני מפחדת להיות תלותית בתרופות.. ומפחדת שאנ יאצטרך לקחת אותם כל החיים. האם כדאי לחזור לנטול את התרופה? תודה,

לשרון שלום, התשובה נמצאת בשאלה. לפעמים צריך לקחת תרופה לתקופות ארוכות ואפילו כל החיים. יעוץ ספציפי תוכלי לקבל מרופא משפחה או פסיכיאטר שמכיר אותך. בברכת בריאות, דור.

לשרון כמובן שלפי מכתב קצר ברשת לא ניתן לקבוע ולהחליט מה נכון לך. באופן עקרוני הפרעת OCD היא עקשנית ועלולה לחזור, לכן משך הטיפול הממושך. פלוטין אינה ממכרת ולמזלך גם מינון נמוך של פלוטין עזר לך, בדרך כלל ב OCD מגיעים למינונים גבוהים יותר. בכל אופן תשובה אישית תוכלי לקבל רק מהרופא המכיר אותך. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, לביתי יש ועדה רפואית בקופ"ח, הרופא רשם תחת הכותרת אבחנות: F20.81 F195 מה זה אומר?? תודה רבה

F20.8 Other schizophrenia F19.50- Psychotic disorder Schizophrenia-like F19.- Mental AND behavioural disorders due to multiple drug use AND use of other psychoactive substances כלומר- פסיכוזה מהסוג של סכיזופרניה שפרצה בסמוך לשימוש בסמים פסיכואקטיביים.

המון תודה על ההסבר ותודה לך ולד"ר על ההסברים מאירי העיניים והתשובות שעוזרות לפזר את הערפל והעמימות סביב אבחנות ואמירות של רופאים. אמא.

ד"ר שלום א. בנוגע להודעתך ד"ר בידש היקר אתה מציל נפשות תמיד יהיו אנשים מוזרים אשר רוצים להרוס במשך חיי למדתי שקיימים שני סוגי בני אדם אחד רוצה להרוס והשני לבנות בוא ונבנה למרות ההורסים... ולגופו של עיניין בן 39 עקב חרדות על רקע בריאו שנמשכו למעלה משנתתים התחלתי לשתות ציפרלקס לפני שישה חודשים 10 מ"ג לפני כחודש וחצי הורדתי לחצי כדור בגלל הזעות יתר שסבלתי והפריעו לי מאוד הכל היה בסדר עד לפני יומיים פתאום התחלתי להרגיש חרדות על אותו רקע בריאותי כולל גופנית מהי דעתך האם ייתכן כי בעקבות ההורדה שהייתה לפני חודש וחצי או שמה הכדור הפסיק לעבוד ומהי המלצתך בתודה דני

לדני תודה על הברכות. אכן ממכתבך נראה שהספקת את הטיפול מוקדם מדי וזו הסכנה של הפסקה מוקדמת מדי-חזרה של תופעות החרדה. אני כותב "הפסקת" כי חצי כדור אינו מספיק כטיפול ועדיף להפסיק בכלל מאשר ליטול טיפול שאינו מספק. אם ההזעות מפריעות מדי הייתי שוקל את החלפת התרופה ולא הפסקת הטיפול מוקדם מדי. בדרך כלל משך הטיפול הוא כשנה. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב סליחה מראש על ריבוי השאלות: רציתי לשאול מתי נותנים תרופות הקשורות למנגנון הסרטונין ומתי נותנים תרופות המבוססות על מנגנון הנוירואפינפרין/נוירואדרנלין? לאיזו תמונה קלינית/סוג של סימפטומים נותנים את כל אחד מהסוגים? * האם נותנים אותן גם במקרים שאינם דכאון? אילו השפעות מבחינה רגשית/פסיכולוגית יש לכל אחד מהסוגים? האם לסוג אחד, למשל, יש יותר השפעה על מצב הרוח ולסוג אחר יש יותר השפעה על מוטיבציה/הנעה? האם תרופות אלו עלולות להזיק לאשה בהריון או לעוברה? תודה רבה!

למנדולינה לכל אחד עשויה להתאים תרופה מסויימת אבל בכל זאת ישנם מספר כללים, כל התרופות הן מקבוצת נוגדי הדיכאון לכן ההשפעה הראשונית היא נגד דיכאון. התרופות הפועלות על הסרוטונין בלבד הן יותר מרגיעות קצת בעוד הנוראפינפרין מעלה את המוטיבציה והאנרגיה. כלומר כל התרופות עושות זאת אבל הכל גם יחסי. הדבר החשוב הוא לנסות ולהתאים לכל אחד את התרופה הטובה לו. ישנן גם תרופות דואליות, כלומר הן פועלות גם על הנוראפינפרין וגם על הסרוטונין. לתרופות נוגדות הדיכאון עשויה להיות גם השפעה נוגדת חרדה ולכן משתמשים בהן גם למצבי חרדה. נראה שהתרופות בטוחות בהריון, לאחרונה פורסם מחקר שהסרוקסט עלול להזיק בתחילת ההריון, אבל בסך הכל התרופות בטוחות. אני תמיד ממליץ לבדוק ולהתעדכן במכון הטרטולוגי בהדסה. כל טוב דר' גיורא הידש

תודה לכם שאתם מקדישים מזמנכם ומסייעים לנו ברגעים הקשים בחיים. חיזקו ואימצו !!

חן חן, אין בעד מה.

בעיקר תודה לתממי,ראומה,ודור וכמובן אחרון חביב לד"ר הידש על זה שהפורום קים ביכלל באמת המון תודה לכולם

תודה לתודה, כל אחד וגם אני זקוקים לעתים לעדוד..., כך גם ההשתתפות שלכם בפורום משמחת אותי והפעילות הרבה מראה על החשיבות של הפורום. תודה לכל המשתתפים הידש

אני לוקח תרופות פסיכיאטריות נגד כפייתיות. לתרופות יש תופעות לוואי שצמחי מרפא יכולים לנטרל (מנסיון) שאלתי היא: היכן או ממי ניתן לקבל מידע מקצועי לגבי אילו תרופות פסיכיאטריות אסור לשלב עם צמחי מרפא מסויימים? אני לא רוצה שצמחי המרפא יפגעו בהשפעת התרופה או שיעשו נזק

עם כל הכבוד לנסיון שלך זה לא מספיק. אין מחקרים מבוקרים (ברמה מדעית) שיכולים להצביע אם צמחי מרפא (שונים ומשונים) בטוחים לשימוש שלא לדבר על יעילות. כמו כן, אין מידע מחקרי לגבי אינטראקציות עם תרופות פסיכיאטריות. לכן ההמלצה להמנע משימוש בצמחי מרפא יחד עם התרופות. אם בכל זאת החלטת לשלב ביניהם אתה לוקח על עצמך את האחריות לכך. ישנם מרפאים אלטרנטיביים שישמחו לתת לך יעוץ אך ספק מה ערכו שכן ברוב המקרים אין מחקרים שיכולים לתמוך ביעוץ שלהם.

שלום לכולם אני מעדיף לפתוח שירשור חדש אבל קראתי את כל הדברים שנכתבו על הפורום בשבוע האחרון מאז שחזרתי וכמובן גם את השירשור האחרון ולכן תראו בכך המשך, ובשמחה אקבל את התייחסותכם. אני שוב מודה לכל מי שתרם לפורום בזמן חופשתי וכמובן לכולם שממשיכים לתרום ולהתרם בפורום כעת. אין לי ספק שרק פורום שבו למשתתפים יש חלק חשוב הוא פורום אמיתי, ובפסיכיאטריה הדברים חשובים פי כמה. זו עמדתי הבסיסית ומבחינתי זו הסיבה העיקרית שאני מנהל את הפורום. כמובן, שמעמדה זו נובע שהפורום פתוח לכל הדיעות וכל דיעה תתקבל ללא קשר "לאמיתותה" או נכונותה. דעתי עשויה להיות שונה וכל דעה היא מכובדת ויש לה מקום בפורום. ישנם רק שני כללים שאני מקפיד עליהם והם קשורים אחד בשני. הכלל הראשון הוא להתייחס עניינית לשאלה או לנושא ולא להתייחס לאדם עצמו, כלומר הנושאים המועלים הם החשובים ולא תכונות האופי של הכותבים.... מכאן ברור שאני די כועס כאשר מקטלגים או מעליבים אנשים ולא מתייחסים עניינית. הכלל השני הוא לא לפגוע באנשים אחרים, לא לפגוע בשואלים, לא לפגוע בקוראים השקטים ולא במשתתפים הקבועים. תשובות פוגעות או מעליבות מקומם לא בפורום של בריאות הנפש. הדבר האחרון שרציתי להתייחס הוא התגובה של הקוראים והמשתתפים הקבועים להערות כאלו ובטח להערות ומכתבים של טרולים. איני תמים ואני יודע שבפורום פתוח תמיד יהיו הודעות מהסוג הזה. חמור מכך, בפעם הקודמת שהייתה סערה בפורום הפתוח (לפני שנסגר), גם המשתתפים הקבועים החלו לאמץ שמות שונים ולהגיב בגסות לאנשים אחרים. בקיצור, צריך חוכמה ולא להגיב, דרושה משמעת עצמית לא להגיב לטרול אשר רק רוצה לעורר סערה. כולם יודעים שהפורום אינו תנ"ך ומה שנכתב היום עף אחורה במהירות לעמודים אחוריים. רק משמעת עצמית וחוסר תגובה תרחיק את הטרולים וויכוחים עקרים. לפי מה ששמעתי ומה שקרה בפעם הקודמת בנקודה זו למרות בקשותי החוזרות נכשלנו. הגבנו לטרולים וכך הם השיגו את מבוקשם. חוץ מזה, אני חושב שהכל כשר ואפשר לעלות כל נושא וכל עמדה בפורום, וגם אם העמדה לא מתאימה למוסכמות כאן, יש לה מקום. אם הבנתי נכון, הכיוון הכללי של רוב המשתתפים הוא להשאיר את הפורום סגור? תודה לכולם, כיף להיות כאן אתכם ושבוע טוב הידש

לא הבנתי על מה הסערה. הכל כאן כרגיל. על איזה טרולים מדובר?ולמה שהפורום יסגר?

שלום פורום... למען האמת, הגישה שלך קוראת ממש מצאה חן בעיני... אני מתכתב בפורומים באינטרנט כבר יותר משש שנים. פעם אלו היו פורומים של ספרות ופילוסופיה, ועכשיו זה נהייה בעיקר פורומים של בריאות הנפש. (האמת, אולי הגיע הזמן לחזור לספרות ופילוסופיה?). בכל מקרה, תמיד באיזשהוא שלב, יש את הדיון הלא נגמר על מהות הפורום והיחסים בין האנשים בו, וזה מדהים אותי כל פעם מחדש כמה עוצמה של רגשות יכולה להיות בין משתתפים קבועים שמופיעים תחת שם בדוי. בכל מקרה, אני בעד פורום פתוח. לא ספרתי את הרוב, אבל אני אשאר גם בפורום סגור... לתמי- אני לא רואה שום סיבה שתעזבי, אבל אני אשמור אית על קשר בלאו הכי... בברכה מיכאל

שלום דר' הידש תודה על דבריך החכמים והמכילים. אני רוצה להבהיר משהו, למי שלא הבין. הסיבה שאני הודעתי על פרישתי לא היתה בגלל ביקורת שהועברה עלי ממי שהוא מכם, אלא דווקא בגלל חוסר הפרסום של שמי המלא על ידי דר' הידש, בהודעה שלי שלא פורסמה. היות ואני לא בטוחה שהסיבה שהוא לא פרסם הודעה זאת היתה שמי, אולי כתבתי שם משהו שלשיקוליו יכול היה לפגוע במישהו, או שחשש לשלומי, אני מנסה שוב ואת הפנייה הזאת אחתום בשמי המלא. אני כותבת תמימי בראש הפנייה כדי שמי שדברי מעוררים אצלו איזה שהיא אי נוחות, סערת לב או מבוכה יוכל פשוט לדלג עליהם ולקרוא תגובות אחרות. אני חושבת כאן לא על עצמי ועל הפרסום שלי, אלא על המסר שאני רוצה להעביר כאן- לחולים ולבני משפחותיהם, ואולי גם למטפלים החבויים בארון וסובלים גם הם ממחלה נפשית. המסר הוא שאין שום סיבה שבעולם שלא אוכל להיות פסיכולוגית קלינית וגם חולה במניה דיפרסיה, יהיו הבנותי והסברי למהות המחלה אשר יהיו. אין גם סיבה לא לפרסם שמו של אדם בפורום פסיכיאטריה. למיטב זכרוני צביאל רופא כתב כאן לא פעם בשמו המלא. נכון הוא שאני פסיכולוגית, וכולכם אולי חוששים שאפוטר או משהו כזה אם אזדהה בשמי. יש החוששים גם שמטופלים שלי יכנסו לכאן ויפגעו. אבל אני לא מסתירה את המחלה הזאת שלי- לא מהמערכת וגם לא מהמטופלים. מטופלים שלי, שיודעים מסיבה כלשהי על מצבי חוסר האיזון שלי, צריכים לבחור אם להשאר אצלי בטיפול או לעבור למטפל אחר. אני לא תולה בכניסה לחדרי תעודת משוגעת, כמובן, ולא כל מי שנכנס אלי לחדר יודע ממני על מניה דפירסייתי... אבל אם אנשים יודעים, או שפגשו אותי במצב כזה או אחר, אני מעדיפה שידעו את כל הסיפור. המנהלת שלי בעבודה אמרה לי- בחייך הפרטיים מותר לך לדבר איך שאת רוצה. וכאן זה חיי הפרטיים, וכמו שהידש אמר- גם דעות פחות מקובלות, ניתן להשמיע כאן, כל עוד יש דיבור ענייני שאינו פוגע באחרים. היות ואמרו לי כבר אנשים שלפעמים הרעיונות שלי פוגעים בהם, אני בהחלט מזמינה את אותם אנשים לא לקרוא את מה שיש לי לאמר. לא כולנו חייבים להסכים עם כולנו. אני מבטיחה לא להטיף לחוסר שימוש בתרופות או לביטול הDSM. גם אם יש לי ביקורת על תיוג ועל מידור, אין בכך משום הקניית דרך לאף אחד. מיכאל, כשדיברת איתי אז, כשהייתי לא מאוזנת, ידעת שאני לא מאוזנת. דיברת איתי כידיד ולא כמטופל. והיות ואתה מכיר את המצבים האלה מנסיון אישי, ידעת לעשות את שיקול הדעת ולא להפסיק לקחת תרופות רק כי אני הפסקתי. אני לא כותבת כאן כאשת מקצוע. כאשת מקצוע אני לא מתערבת למטופל בשיקולים שלו אם לקחת תרופות או לא ואיך לראות את המחלה ממנה הוא סובל. אני הולכת עם המטופל- אם הוא רוצה לקחת תרופות, אני תומכת בו בכך. אם נוח לו לתייג עצמו, אני איתו, למרות שמנסה שיראה את הדברים הטובים במצבו ולא רק יישאב לפסיכופתולוגיה. ואם אדם בוחר לראות את מצבו הנפשי כסוג מסויים של התגלות- לעולם לא אסתור אותו ואגיד לו שהוא פסיכוטי. מה ששנוא עלי לא אעשה לחברי, ועל אחת כמה וכמה למטופלי. אני מסיימת את הדברים ואומרת, שאני מוכנה להמשיך לכתוב כאן, אם דברי אלה יפורסמו. אני מוכנה גם להמשיך לקרוא לעצמי תמימי בראש ההודעה, מהשיקולים שפרטתי קודם. אבל בסוף האמירה, אני חותמתבשמי המלא. תודה לכולכם על הדאגה והתמיכה, ושבוע טוב תמי גנדלמן.

תמי שלום, אני בחיים לא אוכל להיות בנעליים שלך כמו שאת לא תהיי בשלי וזה בסדר גמור, כל אחד מהמקום שהוא חושב מאמין ומרגיש. לכן לעולם אני לא פוסלת אחרים . העניין הוא שאם תבחני את הדברים ואת ההתנהלות תשימי לב שמדי פעם מתעוררות מיני סערות סביב הדברים שאת אומרת, אני מבינה ומקבלת את העובדה שזכותך לומר את מה שאת מאמינה ורוצה להביע - זו זכותך וזו מהותו של פורום, אבל יחד עם זאת מה שאני מבקשת ממך שתהיי מודעת להשלכות של האמירות והשרשורים שיוצאים מהמקום הזה. גם אם אני לא קוראת באופן ישיר את ההודעות שלך - אני לא רוצה להרגיש שאני לא קוראת שרשור שלם בגלל זה. אני מכבדת אותך מאד, אני מכבדת את דעותייך אבל לא מסכימה להם וזה בסדר גמור, מותר לנו להסכים שלא להסכים, אבל אני מרגישה שאני נשאבת לתוך הסערות האלה, לתוך השרשורים הארוכים האלה של התגובות שיוצרות אמירות והודעות שלך לעיתים. המון אנרגיה אני מרגישה שאני מבזבזת למרות שזה באמת לא אשמתך, אבל הבעייה היא שזה לא רק ההודעה שלך אלא הודעות השרשור שבאות בעקבותייה. גם ההתנהלות בה את בוחרת של נוטשת/חוזרת ושוב נוטשת ושוב מפייסים אותך ואת שוב חוזרת - גם זה יוצר מצב של חוסר יציבות - דבר שאני לפחות זקוקה לו מאד. אני מבינה שהיית בסערת רגשות , ככה לפחות אני חוויתי את זה , אבל כל פעם שפתחתי את המחשב ראיתי : הנה היא נשארת, הנה היא עוזבת וכך הלאה....לא בדקתי כמה עוזבת וכמה נשארת...... אני אשמח אם תשארי ואני מבינה שזו כנראה המגמה שלך, את אדם נדיב ותורם, אבל בבקשה בשבילי לפחות תנסי להבין את המקום שאני נמצאת בו בגלל דברים כאלה.....אולי טיפ טיפה זה יעזור, אני רוצה להאמין שהדברים האלה יתקבלו בהבנה, הם לפחות נכתבו ממקום אוהד ומקבל, ומאחל הרבה בריאות ויציבות לכולנו . שלי

לא אמרת כלום.קשקשת גדולה בלי התייחסות לכלום

שלום איזה כדור הכי מתאים להפראה כפיתית אובססיבית?בתודה

אין דבר כזה הכי מתאים.. לכל אדם יכול להתאים כדור אחר לכן צריך להתאים את הכדור ע"י רופא מומחה שהעיקרון המנחה הוא שהכדורים יעשו את העבודה עם כמה שפחות תופעות לואי. באופן כללי מטפלים בכדורים ממשפחת ה SSRI כגון פרוזק , ציפרלקס וכו' במינון גבוהה של עד 4 כדורים ביום , יתכן גם שילוב של כדורים אחרים להגברת ההשפעה ההדדית בינהם.

ליפית תודה לדורון ורק הייתי מוסיף שהתרופה המקובלת בארץ לטיפול היא הסרוקסט, אבל כפי שנאמר הדבר החשוב ביותר הוא התאמה אישית. כל טוב דר' גיורא הידש

להפרעה זאת נדרש מינון גבוה של SSRI ולכן ציפרמיל וציפרלקס לא מתאימים. המינון המקסימלי של ציפרלקס הוא שתי טבליות ביום מה שהופך אותו ללא מתאים לחולים ב-OCD. לכן האפשרויות הטיפוליות הן פרוזק, סרוקסט, לוסטרל, פבוקסיל ואנפרניל. אלו הן 5 תרופות אשר במחקרים מבוקרים ומדעיים נמצאו יעילות לטיפול ב-OCD. רוב הרופאים מתחילים בפרוזק או סרוקסט. אנפרניל נחשבת לחזקה יותר (לעומת ה-4 האחרות) אך היא איננה תרופה של קו ראשון בגלל תופעות לוואי שבמינונים גבוהים יכולות להיות גם מסוכנות. תרופה נוספת שלעיתים משתמשים בה היא אפקסור XR ששייכת לקבוצה SNRI. צריך לשים לב שכאן ישנה השפעה גם על הנוראדרנלין. לפעמים התוספת הזאת מבורכת אך לפעמים היא יכולה להפריע.

איזה הפרעה כפיתית יש לך? רק אם אפשר לדעת כמובן והאם עברת איבחון אצל פסיכיאטר? אשמח לקבל תשובה

ילד בן 12 ADD שממש ממש קשה לו להבין סיטואציות חברתיות (אבל כן רוצה חברה) לקויות למידה חוסר פרופריוצפטיבי מאוד בולט. לא מודעכ לסביבתו (משאיר דלת פתוחה אחרי השירותים, אף פעם לא מסדר אחריו לא לוקח בחשבון מה השני חושב כשהוא מדבר) אבל כן רוצה חברה יש לי בן -בן 6 - PDD NOS. איפה הגבול בין ADD ל PDD ? לוקח רטלין 20 /LA והוספתי חצי 10 רגיל (כי דר ברגר אמר שאולי זה לא יספיק ונצטרך לעבור למשהו שלא בסל - עם סף יותר גבוה ואין באפשרותי לממן את זה, וגם הילד דיווח שזה השפיע פחות מהרגיל שלקח קודם. קשה לו חברתית אבל הרטלין עוזר. נוטה לשיר שירים באופן חזרתי- עקשני. לי אנדרונקס (כבר 3 שנים ) מאוד עוזר להתמודד. האם יש טעם לנסות להחליף אצלו רטלין באנדרונקס? (הבנתי שהשילוב בין רטלין לאנדרונקס לא רצוי)

רררשששתתת... ההבדל בין PDD ל ADD- הראשון- הפרעת התפתחות נרחבת, מדובר בקשת של בעיות התפתחות הקשורות ליכולת ליצור קשר ולהבין מצבים חברתיים שונים. זה סל גדול שהקיצוניות היא אוטיזם, והצד השני- אספרגר ובעיות התפתחות קלות יותר. ADD- שייך לקשת של הפרעות קשב וריכוז, ללא המרכיב של ההיפראקטיות. קשה לפעמים לדעת מתי סיפמטומים של אי שקט שייכים לקבוצה א' או ב'. קשה עוד יותר לאבחן דרך הרשת. מה שכדאי הוא לקבל טיפול במרפאה לבריאות הנפש הקרובה למקום מגוריך, או ללכת למכון להתפתחות הילד, בוודאי הייתם מטופלים במקום כזה. האם הוא לומד במסגרת חינוכית רגילה או מיוחדת? גם אנשי מקצוע בתוך מסגרות חינוכיות יכולים לתת הדרכה מתאימה. על תרופות אני לא ממש יודעת לענות. לילה טוב תמי.

קצת מכעיסה אותי התשובה שלך . אם כי אני מעריכה מאוד את ההתיחסות. אנחנו כבר אחרי הרבה שנות טיפול, ומספר האנשים במערכות החינוך המיוחד שיש להם ידע מספק בתחום ן\או רצון ללמוד שואף לאפס. הלוואי שהייתי מוצאת שם מישהו שיכול היה לחדש לי. רובם מקובעים בתוויות ומילים מפוצצות בלי שום דרך פרקטית לקדם את הילד. במערכת הפרטית מצאתי מספר אנשים (אמנם מועט) שאפשר לסמוך עליהם. הבן שלי לעולם לא יהיה בחינוך המיוחד (אם יש לו מיומנויות חיקוי בסיסיות הוא יחכה ילדים בהתפתחות תקינה ומהם הוא ילמד ללא לגיטימציה להתנתקויות) אני אלחם על כל הזכויות שלי (ולאו דווקא על הקלות אלא על קידום והחזקתו בקו ישר עם הכיתה) במסגרת הרגילה גם עם אנשי החינוך המיוחד לא אוהבים את זה. (הם צקריכים ילדים עם לקויות כדי להתפרנס) שאלתי על הגבול בין ADD ל PDD מכיוון שהבן הקטן שלי (PDD) התקדם בצורה מדהימה ואילו הבן האמצעי - קשה לו מאוד מאוש. אבל אולי זה באמת כי בלתי אפשרי לתת 200 % מאמץ לכל אחד בנפרד. וכיוון שהשקעתי בקטן כל כך הרבה הגדול נסוג. אז עכשיו העברתי את מרכז הכובד לטיפול בגדול ואני מוצאת קשיים עצומים (שאין לי שום כוונות לוות על להתמודד איתם) ההבדל באותיות יש לו משמעות מאוד גדולה בנוגע לביטוח לאומי. מבחינת הטיפול ממילא זה לא רלוונטי.

שלום, תודה לתמי ואיני פסיכיאטר המומחה לילדים ונוער ולכן רק אציין שאצל מבוגרים האדרונקס גם עשוי לעזור בטיפול בהפרעת הקשב. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום וברכה, אני נוטל אנפרניל במינון של 50 מ"ג בבוקר ו75 מ"ג בערב בגלל כפייתיות. מאחר ולאנפרניל תופעת לוואי של עייפות אני רוצה ליטול ג'נסינג אמריקאי שגורם לעירנות ומקנה אנרגיה. שאלתי היא האם מותר לקחת ג'נסינג עם אנפרניל או שזה יכול לפגוע?

לתומר כמובן שאין מחקרים מדעיים העונים לשאלתך, לפי דעתי לא צריכה להיות בעיה בשילוב זה. דבר נוסף אפשר לנסות וליטול את כל האנפרניל בערב, כך תהיה ערני יותר במשך היום. כל טוב דר' גיורא הידש

הידש, אני מבקשת ממך לפרסם את הדברים האלה שאני כותבת, כי הם לא אימפולסיביים. אני מודיעה על פרישה מהפורום. אני רוצה לצאת החוצה למקום בו לא אצטרך להסתיר וגם לא לשנות את מי שאני ומה שאני חושבת ומרגישה. הפורום הזה שימש לי בית כל עוד הייתי זקוקה לו. כרגע איני זקוקה לו יותר והעיסוק בו ובדברים שכתבתי ופגעו באחרים אינו נוח לי יותר. אני מודה לכולכם ומאחלת לכם רוב בריאות ואושר. שבוע טוב וכל טוב תמי. נ.ב. שאלות אישיות ניתן להפנות אלי למייל האישי ואני מבטיחה לעזור כמיטב יכולתי. תמי.

תמימי חבל, אני מקווה שזה לא סופי ושתבקרי בפורום מתי שאת רוצה ומרגישה לנכון, תעשי לך חופשה קצרה מהפורום אם בא לך אבל בבקשה תחזרי במהרה. כל טוב.

תמי יקרה, אני כל כך מכבדת אותך על ההחלטות האמיצות שלך, גם בגילוי הלב בפורום וגם מול האחראית שלך בעבודה. אין ספק שהתשובות החמות ומאירות שלך תחסרנה לנו. מאחלת לך רק טוב, ומקווה שתחזרי מדי פעם לראות מה שלומנו ולהוסיף את הנופך המיוחד שלך. להתראות מיכלי

תודה מיכלי ודורון יש כאן תמיכה, למרות הכל... תודה אני כאן... יום טוב תמי.

שלום לך דר נכבד שאלתי היא כזו: הינני נוטלת 3 כדורי ציפרלקס ליום מזה כחצי שנה. הטיפול עוזר לי מאוד מאוד והנני בן אדם חדש. הכדורים הללו מאוד מאוד יקרים ושמעתי שיש מקביל ישראלי לכדור בשם רסיטל . האם זה נכון? האם אפשר להחליף את הכדור בשלב זה? תודה

ציפרלקס זו תרופה שפותחה מצפרמיל או הרסיטל המוצר הישראלי, ע"י הוצאה של מולקולה לא פעילה מהחומר נשארה רק המולקולה הפעילה בציפרלקס , (10מ"ג ציפרלקס =20 מ"ג ציפרמיל) כך שהמולקולה הפעילה בשתי הכדורים היא אותו דבר , יתכן וברסיטל יהיו יותר תופעות לואי אבל לא הכרחי, כך שאפשר לנסות לעבור לרסיטל ולראות אם התוצאות אותו דבר ואין תופעות לואי מטרידות.

לרוית תודה לדורון ואני מצטרף לדבריו. אבל מדוע את נוטלת שלושה כדורי ציפרלקס, בדרך כלל זה מינון גבוה וצריכה להיות סיבה מיוחדת למינון זה. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב, התרופה ציפרמיל (בארץ קיים חיקוי גנרי מקומי, בשם רסיטל) מכילה בדיוק את אותו החומר הפעיל שישנו גם ב ציפרלקס. ציפרמיל (רסיטל) מכילה גם 50% של חומר בלתי-פעיל. על כן 10 מ"ג ציפרלקס שקולים ל-20 מ"ג ציפרמיל (רסיטל). פשוט בציפרמיל נמצאים שני האנאנטיומרים, (S) ו- (R) - בריכוזים שווים (50 - 50) ואילו בציפרלקס כל התרופה מכילה רק את האנאנטיומר ה- (S). בציפרמיל נמצאים גם 10 מ"ג של צורת ה- (R) - שאיננה פעילה, ואיננה משפיעה על המוח. החברה המייצרת (לונדבק) החלה לייצר ציפרלקס משיקולים מסחריים בעיקר, לאחר שתם תוקף הפטנט שלה על התרופה ציפרמיל, מה שאיפשר בעצם לכל יצרנית תרופות לייצר חיקוי "גנרי" של התרופה, כדוגמת "רסיטל". המעבר לתרופה ציפרלקס איפשר לחברה לקבל פטנט חדש על התרופה הזו ולכן אין לה חיקוי גנרי מוזל, מה שמעלה את הרווחים הכספיים שלה. מבחינת ההשפעה שתי התרופות למעשה זהות. בתיאום עם הרופא תוכלי לעבור באופן מיידי מאחת לשנייה - לפי יחס של 1:2 במינון. שימי לב- מינון מקסימלי נקבע ע"י היצרן והוא ציפרלקס 20 מ"ג ליום או ציפרמיל (רסיטל) 40 מ"ג ליום. אין לקחת מעבר לכך.

האם יוגה עוזר להיות בשליטה על המחשבה ,למשל לכון את המחשבה ליותר חיובית? האם יוגה יכול לעזור לדימוי עצמי נמוך? האם באמת כמו שכולם אומרים יוגה עוזר להיות בן אדם יותר רגוע, גם בתוך אנשים? האם אחרי פעם אחת זה עוזר? או שצריך להתנסות בזה לתקופה הרוכה כמו חצי שנה בערך ורק אז ליראות אם זה עוזר ומשפיע? מצפה שתענו על כול השאלות והמון תודה על התמיכה והיחס

קרן הודעתי בהודעה שהידש לא פרסם, שאני פורשת מהפורום, ולכן אענה לך בקצרה בפעם האחרונה. יוגה משמעו חיבור- בין הגוף הנפש והנשמה. הפעילות היא גופנית תוך כדי אימוני נשימה וריכוז. הדבר מסייע לשליטה גדולה יותר בגוף וברגש. כדי להשיג תוצאות צריך להתמיד תקופה של כמה חודשים. כמו בכל אימון, גם אימון בחשיבה חיובית ובוויתור על מחשבות מטרידות הוא תהליך שיש בו ירידות ועליות. אין כדורי קסם. זו עבודה הדורשת מחוייבות והתמדה. בהצלחה תמי.

לקרן תודה לתמי ורק הייתי מוסיף שקיים קשר בין הנפש לגוף ובין הגוף לנפש, כך שגוף מאוזן יותר עם פחות מתחים בשרירים ושרירים גמישים יותר מאשר גם רגיעה בחשיבה וגמישות רבה יותר בחשיבה. כל טוב דר' גיורא הידש

בשכונה שלנו יש גינה. גינה קטנה. במעלה הגינה החמודה ערוכים להם כמה ספסלים. גבעה קטנה שחולשת על-פני האזור הדי מרוט הזה. במשך תקופה של חודשים מספר, חייו של הומלס התנהלו בה. הומלס כזה, מאנשי השקיות והאריזות, אותם מיכלים שהוא מחפש לצבור לו ללא הגבלה, כי אצלו פנימה הם כנראה אבדו. חסר הבית סידר ומצא לו מקום על כל הספסלים שבראש הגבעה. במשך תקופה ארוכה הוא התפרש על-פני כל מקומות הישיבה שבמעלה הגינה. כך היה. ואנשים ריחמו, ואנשים פחדו, ואנשים לא העזו להתקרב, או חלילה לסלק. ולא היה מי שעינו פספסה. ולא היה נוח. מערכת יחסים עם הסביבה ללא מילים, עם המון מסרים. מתחת לפני השטח. ואנכי... קינאתי. קינאתי מאד. באופן מוזר לי, או שמא צפוי, דווקא אני חשבתי שאסור לתת לזה לקרות. צריך לומר סטופ. אמרתי "דווקא אני", כי קיים דמיון רב. שנים ששרצתי בהיחבא ובסוד בעזובה לא בנויה, ואף תוך כדי כך הייתה תקופה שבה ניסיתי לכתוב ברשת וגם כאן. המממ ישבתי ליד מחשב, רשמתי מה שרשמתי, אחר-כך עזבתי והלכתי להתחבא בפינה ולרבוץ על בטון ועל חצץ בקור ובחום וברוח ובסערה, וכן, עם כל ההומלסיות הזאת מצאתי דרכים מעוותות לאכול, לישון, להתרחץ, להתלבש. בחוץ הגדול לא ניתן היה לזהות. לא במראה, לא בדיבור, לא בכתיבה. מאום. רק מי שחלק איתי את רזי מעמקי מעמקיה של הנפש יכול היה לדעת. והנה, באחרית ימיי היה מי שהקשיב להם. אנחנו כן מחפשים שישימו גבול. גבול להרס. לפלישה. אולי הכי בעולם. האם זה אפשרי עדיין? ההומלס ההוא (שאולי התפרקה נפשו לבלי שוב) - באה משטרה ופינתה אותו משם. עד כמה שזה נשמע אכזרי ומכאיב, אולי בעצם עשו את הדבר הטוב בשבילו. אין יודע ואין מושג מה קרה הלאה איתו. אולי הכל אבוד והעניין פשוט ממשיך ומשחזר את עצמו :-( ואנכי - כך קרה ולא היה מן הנמנע, והיום כבר הוזזתי מהבטון המחוצץ ההוא, ויש לי עכשיו רצפה וקירות. שלב. לומר את האמת, אין לי מושג מה עושים עם זה. מפחיד אימה. וכואב כל-כך. בעיקר והכי ויותר מכל - מסוכן מאד עכשיו. סיפרתי סיפור. רישומים קטנים ברגע שבו נאספים דברים. תודה על ההקשבה, הכי חולה שיש

הסיפור מקסים ואתה לא נשמע לי חולה בכלל אלא רגיש ויפה נפש. ואני מאחלת לך שתמצא את הבית הפנימי שיתן לך מרגוע וביטחון. שבוע טוב תמי.

זוהי פיסה קטנטנה מחיי. ואני אישה ואפילו ניסיתי להשאיר כאן הודעות פעם. ואז, בתקופה ההיא ועד ממש לא מזמן, במציאות הכי מציאותית שיש, לא היה. אז, נכתבו מעט מילים והן לא גילו. והיום, עדיין זה לא הרבה יותר מאין. ו... אני באמת חולה. כך היא האמת האוביקטיבית. המצב הפנימי לא שונה בהרבה. ואם חל בו מעט שינוי - זהו סוד שאין לגלותו. תודה על תשומת הלב לכל מי שקרא

איך זה שבכל פעם שכבר העזתי לרשום כאן הודעה אין תשובה שמופיעה בשורה בצבע כחול? איך זה שתוכן דבריי אמור להיות מחריד ומזעזע וקיבלתי תגובה שהסיפור מקסים? וכבר רשמתי דברים חמורים מאלה פה בעבר ופיללתי שאיזו עין נוספת תקלוט מה כתוב כאן. אך לשוא. איך זה... איך זה שהמסרים לא עוברים, איך זה שהם תמיד מוצפנים. כל-כך מוצפנים. גם תגובתי זו (אם תפורסם) תימוג לה במרחבי העמודים האחוריים וחסל. יום שני יום קשה, אחרי פרידה ארוכה ממי שאולי מקשיב לי על באמת. ואף על פי כן אף אחד לא מזיל דמעה וגם אני לא. הכי חולה שיש (והנה תגובה רגשית שהיא עדות לכך)

שלום לך ד"ר הידש, לפני כחודשיים וחצי הפסקתי באחת, על פישיקול דעתי, טיפול תרופתי שכלל רסיטל פרפאנן וליתיום. לאור תופעות לוואי קשות ואי יכולת הסתגלות למצב החדש, חזרתי בהוראת רופא לליתיום. כעת, כשאני נמצאת במסגרת אינטנסיבית וכשיש לי שאיפות להתקדם הלאה (לאחר שנים של דיכאון ממושך) ולפתח ביטחון עצמי, ותקשורת מילולית יותר ענפה, ובכלל להצליח להוציא לפועל את אישיותי, אני מגלה קושי ניכר לעשות זאת. בנוסף, אני נתקפת במצבי רוח משתנים, ומתקשה מאוד להתרכז ולחשוב באופן מסודר ונרחב, וגם לוקחת אירועים וסיטואציות באופן לא פרופרציונאלי, עולה בי התחושה שרצוי שהוסיף תרופה נוספה. מה דעתך? והאם יש לך המלצה? ומעבר לכך-עוד שנה אני בצבא (כעת אני במסגרת קדם צבאית), ובקרוב מתחילים לי מיונים לתפקידים שאני מאוד שואפת להשיגם, האם הוספת תרופות כעת לא תקשה עוד יותר בזמן הצבא, אם אפסיקן?והאם יש דרך אחרת לענות על קשיי? תודה רבה, יעל.

ליעל איני מכיר אותך אבל בדרך כלל כדאי להשאר עם תרופה מייצבת אחת (כמו ליטיום) במינון מספיק או לנסות להחליף את הליטיום בתיאום עם הרופא לתרופה שהשפעתה תהיה מלאה יותר אצלך. הפרופיל בצבא אינו נקבע לפי התרופות אלא לפי האבחנה הרפואית, כך שמבחינת התפקידים אין חשיבות לתרופות אלא לאבחנה. כך, שאם את שאפתנית אז עדיף שירות עם תרופות מאשר בלי, כך הביטחון שלא יקרה לך כלום גדול יותר. בכל מקרה חשוב וצריך לדווח ללישכת הגיוס על מצבך הבריאותי ולהביא מכתב מהפסיכיאטר המטפל. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר הידש, יש לך המלצות בנוגע לספרים הנוגעים להתפתחות נורמלית ולפסיכיאטריה של ילדים ונוער? אשמח לקבל המלצות ל- textbooks מקיפים בעברית ובאנגלית. בתודה, יש?? גרשון

http://www.amazon.com/s/ref=nb_ss_b/102-7344025-2605700?url=search-alias%3Dstripbooks&field-keywords=Child+Psychiatry

לישי בעברית יש את הספר של פרופ' טיאנו, איני מומחה לילדים ונוער ולכן לא קראתי אותו. בכל חנות ספרים תקבל גם את השם של הטקסטבוק המקובל באנגלית. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב, לחבר טוב יש כל הסימפטומים של סכיזופרניה פרנואידית. לאחר קונפליקט בעבודה לפני כשנתיים, הוא טוען שמנסים להרוג או לשגע אותו בצורות שונות ומשונות. - נכנסים אליו הביתה או לעבודה ומכניסים סמים או רעל לאוכל שלו. - מכניסים רעל בגז של המזגן של הבית. - מרעילים אותו עם מכשיר גז קטן - מנסים לגרום לו להיות נכה עס מכשיר אולטרא-אדום מתוחכם - מאותתים לו כל הזמן בטלפון, ברחוב. כולם קשורים לקונספירציה -וכו... הוא יחסית פתוח לשיחה האם זו פרנויה או מציאות, אבל הוא נחרץ בדעה שזו מציאות. אני מאד רוצה לפנות אותו לגורם מקצואי ולערכתי הוא יהיה מוכן לכך. מה הוא המקום הנכון לפנות אותו? תודה מראש, חבר.

לחבר המקומות המקובלים הם בקופת החולים אליה הוא שייך או למרפאה לבריאות הנפש בבית החולים הכללי הקרוב. כל טוב דר' גיורא הידש

אני לוקח פריזמה מזה חודשיים וחצי- שלושה. שמתי לב שעליתי במישקל על אף שאני מקפיד על ריצה של 50 דקות 6 ימים בשבוע ועל מכסת קלוריות קצובה (על פי הנחיות דיאטיקנית) האם יתכן שהשמנה תגרם מכדור? תודה

שלום, פריזמה בדרך כלל אינה גורמת לעליה במשקל ובין התרופות נוגדות הדיכאון היא גורמת לכך מעט מאוד יחסית. עם זאת יתכן... כל טוב דר' גיורא הידש

תקציר האירועים בפורום בתקופה בה לא היית- בעיניים שלי, כמובן... בשבוע הראשון- הפורום הושאר, בטעות, סגור. אחר כך הוא נפתח, ואני ולמיטב ידיעתי גם ראומה ודור ומיכאל ושאר הקבועים, ניסינו לתת מענה לכל השאלות של האנשים ולא להשאיר אותם ללא מענה. השארת לנו להתמודד גם עם הטרולים, או עם אמירות טרוליות- כמו- מי זה דור?- בפעם המיליון- זכותו של דור לשמור על האנונימיות שלו והיציאות האלה מפריעות לו ופוגעות בו. כמו כן, ראומה ענתה לרווית על שאלה, ובתשובתה הזכירה שלדעתה אין לחזור על אותם דברים כמו תקליט שרוט. רווית מעט נעלבה מההתייחסות, אבל ראומה התנצלה בתשובה ארוכה ואיכפתית ורווית מאד התרגשה מההתנצלות וסלחה לה ואף הודתה לה. למרות זאת, היתה הערה לפיה ראומה עונה בצורה תוקפנית, משהו כזה, וכמובן שזה היה לא הוגן כי כולנו נהנים כאן מראומה שמשקיעה הרבה מהזמן מהידע ומהחוכמה שלה כדי להתייחס לאנשים. ואז היתה "היציאה שלי" מהארון, בה פרסמתי את שמי המלא עם מספר הטלפון שלי. בזמנו כבר רציתי לעשות את זה, ואתה צינזרת. זה היה בתקופה שאולי באמת הייתי פחות מאוזנת. הפעם עשיתי את זה מתוך שיקול דעת וביטחון מלא שפרסום שמי לא יפגע בי- לא בעבודה ולא בכלל. מעשה זה הוליד ביקורת מצד חברים שטענו שאני מנצלת את העובדה שאתה לא נמצא כדי לפרסם את עצמי ואת דעותי האנטי- פסיכיאטריות הלא מקובלות, כולל אמירה שלי שאין מחלה כזאת סכיזופרניה- יש מצב פסיכוטי ואחריו תיוג ומידור וכו'. אני מודעת לכך שדעותי האישיות אינן מקובלות ויתכן שאף מפריעות לאנשים הבוחרים להאמין לפסיכיאטריה המערבית המתייגת. יחד עם זאת נפגעתי מהערות שכינו אותי לא מאוזנת, משיח וכד', כי אחרי הכל אני משתתפת כאן בפורום כאחת מהמניין ולא כאיש מקצוע. בעבודה שלי אני שומרת על דעותי האישיות לעצמי. אבל כאן איני מחוייבת לממלכתיות וזכותי להיות מי שאני ולבטא את מה שעל ליבי, כי למיטב ידיעתי אין כאן בפורום חוקים האוסרים על משתתף לצאת מהארון או להיות רוחני ואנטי פסיכיאטרי. הפורום הזה הוא פורום של אנשים עם קשיי סטיגמה ותיוג, וגם עם מצבי נפש לא קלים להתמודדות. ולכן היתה לי גם איזו ציפיה נאיבית, דר', שבחזרתך תביע איזה סוג של הערכה לעבודה שעשינו כאן אנחנו בהעדרך, עבודה שזכתה במקום למילים טובות לקיטון של ביקורת כאילו אנחנו משתלטים על הפורום ואין לנו חיים חוץ מהפורום. הנייטרליות שלך לא איפיינה אותך בעבר. כשהופיע בזמנו דיון הקשור לעובדה שהסתרתי את המחלה שלי ברישום לפנקס הפסיכולוגים כתבת לי למייל האישי והבעת תמיכה. אתה עסוק ואינך שם לב שלכתיבה כאן בפורום יש משמעות וערך טיפולי עבורינו, ואתה לא רק פקיד טכני שנותן תשובות לאנשים, אלא גם דמות של מטפל ומנחה. היתה לי הרגשה שבנייטרליות שלך, השארת אותנו, אותי, קצת לבד. כך אני רואה את הדברים מנקודת מבטי. אשמח לנקודות מבט נוספות. שבת שלום תמי.

תמי היקרה מאוד, את ממשיכה להתעקש לקבל לגיטימציה למשהו שאי אפשר לתת לך כאן. שמעת מאיתנו לא פעם תודות ומחמאות, הערכה וסופרלטיבים בעשרות. פעם אחת, פעם אחת אומרים לך שלא מתאים ה"אנטי פסיכיאטריה" שלך ואת נעמדת על רגלים אחוריות, נפגעת, כועסת וכו'. משתתפים כאן אנשים לא חזקים במיוחד, זקוקים בראש ובראשונה ליציבות, למשהו מציאותי, למסר מתקבל על הדעת, מייצב, מחזק, מאזן. ואת, כשאת מביאה איתך תיאוריות שקשות להכלה - תחשבי בעצמך למה זה גורם. אני, אמא של... , נאחזת בכל הכלים להשאר בשליטה ולאזור כוחות לטפל בבני היקר, ועוד כמוני שלוקחים נשימה עמוקה כל בוקר כדי לשרוד ולהיות יעילים (כל אחד מסיבותיו הוא ) - ואת באה ומספרת על שליחויות, מתקשרים, משיחים וכד' - זה זורק אותנו, זה מערער, זה עושה בדיוק את ההיפך ממה שאנו זקוקים לו. דור, נותן פה ייעוץ קצר וקולע לכל שאלה, ראומה עונה מניסיונה ותבונתה ואת חיבקת פה ועודדת וחיזקת גם... עד שיצאת קצת "מעבר לגבול". רוצים לומר לך משהו, לא רוצים לפגוע בך והנה , לא מצליחים. קבלי את זה כמות שזה. תעצרי שניה, תקשיבי ,קבלי את המסר : את נפלאה ! רק לא רוצים את הקיצוניות והאנטי פסיכיאטריה. אולי צריך לפתוח "חדר" נוסף שבו כל אחד יכול להתבטא ללא גבולות. מי שיש לו הרצון - יכנס לשם, אלה שמעדיפים גבולות וכללים ונהלים - ישארו כאן. אני מקווה שד"ר הידש, למען כולנו, לא יאבד כוח, וישאיר את האתר הזה כפי שהיה עד עכשיו. סגור או פתוח - אבל עם העמדת גבולות ברורים. לא רוצים את התרגום לתקשור, רוצים מציאות אף אם היא קשה (!!) - ללמוד, להתחבק, לעודד, להאיר עיניים אבל לא דברים שהדעת לא מכילה. אנחנו לא עומדים בזה יקירה. ותמי, בואי נעשה "נקסט" בלי לדוש ולחזור ולדוש. נעבור הלאה. צאי מהפגיעה וה"מיני מניפולציות". כולנו זקוקים ורוצים גבולות. לא רוצים בלי גבולות. את מוזמנת בהמון אהבה להמשיך ליהנות ממתכונת השיתוף, החיבוק, העידוד, השאלות, הסיפורים - אבל עם גבולות ברורים. ורק להזכירך: הגדרת הפורום היא : "פ ס י כ י א ט ר י ה ".... נשיקות, נורית.

לתמי, קודם כל צהריים טובים אני מקווה שהדברים שלי יובנו ברוח הנכונה. תקציר האירועים שכתבת, נכון ברובו מבחינה עובדתית, אבל הפרשנות של הדברים, לפחות בעיניי, היא קצת רחוקה משלך. נכון, בהתחלה הפורום הושאר בטעות סגור ולדעתי זה יצר תיסכול וכעס אצל אנשים. אבל הכעס הזה יצא בצורה מאוד לא נעימה אחר כך. אני לא זוכרת בדיוק מה קדם למה, ואת שמות השואלים/ות, אבל אני זוכרת שהיו הרבה מאוד התנצחויות, והרבה ביקורת על שאלות שלכאורה נשמעו כמו תקליט שרוט. יש לדעתי הבדל בין לחשוב שמישהו הוא תקליט שרוט לבין להגיד לו את זה בפורום פומבי כאשר הוא ממילא נמצא במצב קשה של ביקורת עצמית וזקוק לתמיכה ולא למכה על הראש. וכאן לדעתי ההבדל בין איש מקצוע שעונה שיכול לקבל את השאלות החוזרות והנשנות ואולי להעיר באופן פחות בוטה על ריבוי שאלות זהות, לבין גולש שבאמת עם כוונה טובה מנסה לעזור אבל קצר סבלנות במידה מסויימת. אין לאף אחד שום ספק שהנוכחות שלך בפורום תורמת, מועילה וחשובה, ואני בטוחה שאת יודעת את זה. לצערי, אני לא יכולה להמנע מ"אבל"..... הדבר הזה שאת קוראת לו יציאה מהארון הוא בעיני צעד מאוד אמיץ שאת ראויה להערכה עליו, אבל הפלטפורמה שבחרת לעשיית הצעד הזה היא קצת חסרת רגישות ומכאן נובעת לדעתי הדואליות ביחס אלייך. נכון שזה תמיד מרגש ומנחם לשמוע שפסיכולוגית קלינית מאובחנת כחולה במניה-דיפרסיה יוצאת למאבק על זכויות החולים, אבל לי הייתה קצת תחושה ששפכת את המים יחד עם התינוק. גם אדם שרוצה להחשף ומרגיש בטוח וטוב עם עצמו, חייב להתחשב ברגשות אלו שעדים לחשיפה שלו. בעיני, רוב השואלים בפורום נמצאים עדיין בשלב חוסר הוודאות, החשש מסטיגמה, הפחד ממה שאת קוראת לו "פסיכאטריה קונבנציונלית ומתייגת" ולכן בעיני, חשוב יותר מכל, בשלב הראשון, להביא את האדם להשלמה עם הצורך בטיפול ונסיון לקבלה עצמית. מכיוון שלפי איך שאני מבינה את הדברים, רק מישהו שמוקף בתמיכה, אהבה, משפחה, חברים, רק הוא יכול לבצע צעד אמיץ כמו שלך ולהגיד "אני חולה ובכל זאת אני לא מצורעת" (סליחה על ההקצנה המכוונת). ולצערי לא כולם נמצאים במערכת שיכולה להכיל אותם ולתמוך בהם. ולא כולם גדלו בבתים שבהם ההורים יכולים לשלוח אותם לאישפוז פרטי, ואפילו לא בתים בהם הורים מסוגלים לקבל ילד/ה עם דיכאון או חרדה או מניה דיפרסיה. ולכן כשאת אומרת שהפסיכיאטריה מתייגת, הDSM חוטא לאדם והופך אותו לנתון סטטיסטי במחלה זה משפט מאוד קשה לאדם שלא מסוגל להבין את כל המורכבות של דברייך. זה נכון שכאן את אדם פרטי ולא נזקקת לממלכתיות, אבל את היא זו שיצרה זהות בין תמימי לבין תמי הפסיכולוגית הקלינית. ולכן לא ייתכן מצב שבו תחזרי להיות רק "תמימי". בנוסף, יכול להיות שאת צודקת, ולא כולם יכולים לקבל מטפל שהוא גם אדם, מטפל שהוא "חולה". אנחנו יודעים את האמת, אבל רוצים למרות זאת, "לרמות" את עצמנו במחשבה שהמטפל שלנו הוא הכי בריא הכי חזק והכי כל יכול שיש. רק הסוס הלבן חסר והוא ייקח אותנו מעבר לכל המחלות וההפרעות והכאב. ובוודאי שזו אשליה, וכולם יודעים שזו אשלייה, אבל יש לה תפקיד לאשלייה הזו. ואף אחד לא רוצה שיעירו אותו באמצע החלום הכי מתוק ומרגיע. החשיפה שלך היא מדהימה בעיני, והתשובות שאת נותנת כאן לאנשים הן רגישות ומקסימות אבל לא לכולם יש "קיבה חזקה" בשביל לבלוע את כל האמת הזו. ומי שנמצא כאן, יכול להיות שבוחר דווקא במדיה הוירטואלית ולא בקבוצת תמיכה אמיתית, בדיוק כדי להתחבא ולא לפגוש אנשים אמיתיים. ונדמה לי שאת ניסית ליצור איזשהו ייצור כלאיים שלא קל לקבל אותו בין מי שאת הוירטואלית ומי שאת בחיים האמיתיים. ולסיום אני מוכרחה לומר משהו לגבי מה שכתבת על דר' הידש. כתבת שהנייטרליות שלו מפריעה לך, וציינת שבזמנו עם הדיון על אי אמירת האמת שלך ברישום לפנקס הפסיכולוגים דר' הידש כתב לך למייל האישי והביע תמיכה. ואני שואלת מדוע את חושפת גם את זה. אילו דר' הידש רצה שזה יופיע בפורום הוא בוודאי היה כותב זאת כאן ולא למייל האישי שלך. בעיני זו פגיעה גדולה מאוד בפרטיות של אדם אחר, חשיפה שלו בניגוד לרצונו, ולדעתי זה משהו מאוד לא תקין שעשית. דנה

איך שכחתי, בעצם את מה שרציתי לומר בהקשר לכיתובך : שד"ר הידש לדעתי לא עונה כי מה שלא יגיד יצור אחריו או ויכוח, או פגיעה נוספת, או עלבון או כעס שלך. אם לא מסכימים איתך את יוצרת ויכוח עד שיגידו לך שאת צודקת. ומה לעשות שבמקרה הזה - אי אפשר לומר לך את זה. מקרה אחד מיני רבים - שאת לא מקבלת אותו. אולי אני עושה טעות שאני מביעה את מה שד"ר הידש ואחרים בחרו לא לומר לך... כולה כולה כולה - רוצים גבולות. זה לא סותר שום הערכה והוקרה אלייך. חיבוק שוב.

לתמי שלום, לא צריך להיות הבדל בין בריאות הגוף לבריאות הנפש. כמו שרופא שהוא חולה בסכרת או יתר לחץ דם לא צריך להיות בארון, כך גם פסיכולוגית קלינית שחולה במניה או בדיכאון לא צריכה להיות בארון. (אגב, מדוע הפסקת לפרסם את שם המשפחה שלך בהודעות?) ידוע שלכל רופא יש מחלות משל עצמו ורופאים רבים סובלים מבעיות רפואיות כמו כל אדם אחר. כך גם פסיכולוגים ופסיכיאטרים סובלים מבעיות נפשיות ולפעמים גם ממחלות נפש כמו כל אדם אחר. ההבדל היחידי הוא במודעות. כאשר אתה איש מקצוע יש לך יותר מודעות לנושא. כמו כן אינני רואה בעיה בדעותיך הרוחניות. יש גם פסיכיאטרים שמאמינים ברוחניות ונכתבו על כך ספרים. צריך לזכור שה-DSM משתנה בכל מהדורה שלו ולכן חייבים להמשיך ולהיות ביקורתיים למה שנכתב שם כי זה לא תורה מסיני. אם תשווי הגדרה של סכיזופרניה במהדורות שונות של ה-DSM אכן תמצאי הבדלים גדולים מאד. בברכה, דור.

(אני מהקוראים הסמויים כאן - אבל הפעם היה לי חשוב לכתוב) אני לא רוצה לחזור על כל מה שהיה כאן בזמן החופשה שלך דר' הידש - כי תיארו את התמונה בצורה די מדוייקת למרות שאני חושבת שכל אחד מרגיש כלפיה אחרת. אבל אני מאד מצטרפת לדברים של דנה בקשר למה שאמרת תמי, אם דר' הידש היה רוצה להתייחס אלייך ברמה האישית בצורה פומבית על גבי הפורום הוא היה עושה את זה בדרך הזו תמי, בעניין פנקס הפסיכולוגים או בכל עניין אחר- הוא היה עושה את זה כאן בפורום. מה שאת עשית בהודעה שלך הוא בעצם סוג של "הוצאה מהארון" בלי לכבד את הפרטיות ואת הבחירה שלו וכמובן את השיקולים שלו. כנראה שהייתה לו סיבה לכתוב למייל הפרטי שלך את הדברים, ולא צריך בוודאי שלא על דעתו (כנראה) דווקא עכשיו (או בכל זמן אחר) לפרסם את הדברים, בדרך שבה בחרת לפרסם את הדברים לדעתי גרמת לו עוול מיותר והפרסום של הדברים היה פשוט לא ענייני. זה לא תרם למשתתפים בפורום בשום דרך שהיא והיה מיותר לחלוטין. שווה לחשוב לפני שכותבים או לפני שלוחצים על "שלח" אני מקווה שתביני שאנשים פונים אלייך או לכל אחד אחר במייל הפרטי יש להם שיקולים אישיים לעשות את זה במייל האישי ולא על גבי הפורום, וכנ"ל דר' הידש - ויש צורך לכבד אותם על כך ולשמור על פרטיות דרך הפנייה. אני יודעת שאת עושה את הדברים מכוונה טובה, זה מורגש, אבל קשה מאד להכיל את כל מה שאת רוצה שאנחנו נכיל, את באמת אמפטית וקשובה אלינו , אבל תני לכל אחד את המקום שלו, את הדרך שלו, את הקצב שלו - בבקשה, אל תגרמי לנו או נכון יותר לי להלחץ כי אני חושבת אחרת או כי לא פנו אליי באופן פרטי למייל או כי דר' הידש עצמו לא פנה אליי למייל , אל תגרמי לי להיות עסוקה בשאלה הזו. יש המון דרכים וצורות להיות תומכים במשתתפים כאן, ובדרך כלל את עושה את זה, ואני באמת רוצה בהזדמנות הזו להודות לך על כל התמיכה שאני מקבלת ממך אפילו אם זה לא באופן ישיר אלא דרך דברים שכתבת ואת כותבת לאחרים, אני מרגישה שאת תורמת הרבה מאד לפורום ומקווה שתמשיכי לעשות כך. תודה שלי

חברים יקרים, צר לי, אבל אני לא מקבלת את דבריכם- נורית ושלי ודנה ג. אני כאן גם בשביל עצמי, ולא רק בשבילכם. ואני מרגישה, שפרט לתשובה של דור, שהיתה אמפתית אלי, שאר התגובות התייחסו רק למה שהדעות הרוחניות שלי עוררו בו, ולא למה שהתגובות אלי עוררו בי. אני לא מוכנה להמשיך לתרום אם אני צריכה לצנזר את עצמי. מקובל עלי שהידש יצנזר אותי, כמנהל פורום. הוא יכול היה גם לא להעלות את הביקורת שלי עליו לגבי התמיכה שנתן לי במייל האישי, אם היה רואה בזה משהו שפוגע בו. אני מאמינה שהידש יודע מה שהוא עושה. לגביכם- נורית ודנה ושלי- אני מצטערת. אם דברי הרוחניים מפריעים לכן, יש לנו שתי ברירות- או שאני אפרוש לפורום של מתקשרים, ואתרום שם מנסיוני ומהידע שלי, או שפשוט תדלגו על התשובות שהן תחת שמי. אני כאן לא כפסיכולוגית קלינית של הפורום, אם למישהו היתה איזו טעות. אמנם אני עוזרת כאן לאנשים, אבל גם מבטאת את מה שיש לי על הלב. ואם אני כותבת בפורום פסיכיאטריה דברים רוחניים, וזה מפריע למנהל או באיזשהו מקום בכללי הפורום כתוב שאסור לי לערער על האמת של הDSM- אשמח אם מישהו יפנה אותי למקום הזה. כי אני נוהגת לפי החוקים. ולא ראיתי כאן עדיין חוק שאומר שאסור להזדהות בשם פרטי, או במקצוע, או בדעות הרוחניות. ואני לא שמעתי מהידש שום דבר כזה, לאורך כל ההכירות שלי איתו ועם הפורום. כך שבהסכמתו שבשתיקה קיבלתי אור ירוק לכתיבתי. לגבי שמי- דור, אני נשארת בכינוי מטעמי קיצור. תודה דור על התמיכה. שבת שלום תמי.

לתמי- כתבת כדר' הידש לא היה כאן שאת יודעת שהוא לא מוכןלפרסם פרטים אישיים שלך ולכן בוחרת לעשות את זה כשהפורום פתוח והוא בחופשה כדי שלא יוכל לצנזר. ליתר דיוק כתבת אני מנצלת את זה כדי לפרסם ולצאת מהארון. זו אמנם לא עבירה משמעתית חמורה, אבל גרמת לנו לחשוב פעמיים על האמינות שלך.

חברים יקרים אני רוצה להיפרד מהפורום. נראה לי שזה יהיה נכון כרגע- לכם, ולי. לכם- כי הכנות שלי והרצון שלי לספר את עצמי לא בעילום שם מביך אתכם ופוגע ומבלבל. לי- כי האילוץ להסתיר אותי או את מקצועי או את שמי או את דעותי- אינו מתאים לי יותר. אני מודה לכולכם- ראשית, לדר' הידש- שבנדיבות ליווה אותי בנאמנות בימים קשים, תוך תמיכה אישית והרבה הקשבה. לחברים השונים בפורום- מיכאל, דור, ראומה, נורית, אמא רחוקה, מירי2, רווית, ועוד רבים וטובים אחרים שלא הזכרתי, עם חלקכם היה לי קשר טלפוני ועם חלקכם נפגשתי ועם חלקכם עוד אפגש. הפורום כאן מתפקד בצורה מצויינת, גם בלעדי. מי שרוצה את עזרתי האישית מוזמן לכתוב אלי למייל האישי, מי שמכיר אותי יודע שאני תמיד מוכנה לעזור ולתרום מנסיוני ומהידע שלי לכל מי שמעוניין. אינכם זקוקים יותר לסיפורי האישיים. יש לכם את עצמכם, את הידש ומי שמתגעגע יכול לקרוא את הדברים שכתבתי לכם בשלוש השנים האחרונות, יש שם הרבה, ותוכלו ללמוד ולהעזר במה שרק תרצו. איני רוצה להפריע כאן לאיש. יחד עם זאת איני רוצה להיות כאן יותר בעילום שם, הידש. ובכלל, אני חושבת שהפורום הזה מתפקד מצויין, ואין לכם ממש צורך בי יותר. לא כדמות ווירטואלית, שמבלבלת אתכם ויוצרת תחושה של ניפוץ מיתוסים ואובדן גבולות. לא התכוונתי לפגוע באיש. אני מצטערת אם אמינותי נפגעה בעינכם. ובכלל, מבקשת את סליחתם של כל מי שנפגע ממני. אני מאחלת לכולנו בריאות ויציבות וחיים טובים ומאושרים. שלכם תמי.

ברצוני לשאול עם את התרופה entacapone שמיועדת לחולי פרקינסון נותנים לחולי לחולי דיכאון?

שלום, לא שמעתי על כך אבל כמובן שיתכן שישנם מחקרים בנושא ואינני מכיר אותם. בכל אופן התרופה אינה רשומה לטיפול בדיכאון. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום רב, הבנתי מתשובה קודמת של ד"ר הידש בפורום זה מלפני כ-3 שנים שנקודת המפתח בהבדל בין בעלי אישיות כפייתית (OCPD) לבין הסובלים מהפרעת טורדנות כפייתית (OCD) היא שלאחרונים ההפרעה מפריעה ולראשונים לא (ציטוט: "המילים המקצועיות למה שתיארתי הן הרמוני עם האגו ולא הרמוני עם האגו - ego dystonic, ego syntonic"..) אינטואיטיבית נראה לי שנובע מכך שבעל אישיות כפייתית לא יכול להיות בעל הפרעת טורדנות כפייתית וההיפך..כלומר שההפרעות הללו אקסלוסיביות ומוציאות האחת את השניה.. וזאת מהטעם שאם הבנתי נכון הרי שלבעל אישיות כפייתית לא חייב להפריע שהוא כפייתי . מצד שני ברגע שזה יתחיל להפריע לו זה מעביר אותו כבר לקטגוריה של הפרעת OCD. ולסיכום: האם אכן המסקנה היא שלא ניתן להיות בו זמנית לסבול מ-2 ההפרעות הנ"ל גם יחד? אודה מאוד (!) לתשובה מפורטת, מנומקת ומוסמכת ככל הניתן. בברכה ושבת שלום

ניתן לסבול משניהם במקביל אך לא בהכרח. כמו שיש "הפרעה פרנואידית" לעומת "אישיות פרנואידית", כך יש גם "הפרעה כפייתית" לעומת "אישיות כפייתית". בשני המקרים מי שסובל מהמחלה לא חייב להיות בעל אופי-אישיות (או הפרעת אישיות) תואמים. הנושא של הפרעות באישיות ובאופי הוא במהותו נושא פסיכולוגי ולא פסיכיאטרי שכן לא ניתן לשנות אופי-אישיות של מישהו ע"י תרופות. הטיפול בהפרעה כפייתית הוא תרופתי.

תודה, אני מבין מדבריך שרצוי לאבחן האם מקור הכפייתיות הוא באישיות כפייתית או בהפרעת OCD.. שכן אם הסיבה היא "רק" אישיות כפייתית (ללא הפרעת OCD ) אין טעם לתת לאדם כזה תרופות... האם אני מבין נכון? שאלה נוספת: האם במרכזים לטיפול ב-OCD ניתן לאבחן ולהבחין בין בעלי אישיות כפייתית (OCPD) ובעלי הפרעת טורדנות כפייתית (OCD) ? לחילופין היכן ניתן לאבחן אישיות כפייתית? בברכה

ניסיתי לקחת ריספונד 1 מ"ג נגד טיקים והוא גרם לי לסחרחורות קשות והפסקתי עם התרופה אחרי 3 שבועות. הבנתי שזאת תרופה גנרית חדשה. השאלה- אם אני אקח את התרופה המקורית (ריספרדל) ייתכן שהיא לא תגרום לי לסחרחורות? האם כדאי לנסות?

לאבי כדאי לנסות למרות שסביר שיהיו תופעות דומות. תנסה. שבוע טוב דר' גיורא הידש

האם סחרחורות היא תופעת לוואי נפוצה עם ריספונד/ריספרדל במינון של 1 מ"ג ליום?

שלום. אני נוטלת מדי יום כדור של 20 מ"ג ציפרלקס, שמאד עוזר לי. בזמנו לקחתי גם מינון מאד נמוך של רמרון (קצת פחות מ2 מ"ג- כלומר רבע מכדור של 7.5 מ"ג)- אבל עכשו אני לוקחת ותו רק לעיתים מאד נדירות (אחת לכמה חודשים). רציתי לשאול: 1. האם אפשר להמשיךלקחת ציפרלקס בהריון? בחודשים מסוימים של ההריון? האם כדאי בכל מקרה להוריד את המינון? 2. האם אוכל לקחת רמרון בהריון, אם וכאשר אזדקק לו (לקחתי אותו לבעיות שינה)? 3. למיטב הבנתי אי אפשר בכלל להניק עם הכדורים האלה- האם אני צודקת? תודה רבה! רוחמה.

לרוחמה לפי ידיעתי אין בעיה בהריון אבל אני תמיד ממליץ להתייעץ עם המרכז הטרטולוגי בהדסה כיוון שהם המעודכנים ביותר בנושא. בדרך כלל מומלץ להפסיק את הטיפול עם נוגדי דיכאון כשבועיים לפני הלידה למנוע תופעות של גמילה אצל התינוק, כן, לא מומלץ להניק כיוון שהתרופה עוברת בחלב. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום, התחלתי לפני כשבועיים-שלושה ליטול רמרון. אני לוקחת כדור אחד מידי יום.השאלה היא מה קורה אם אני מגלה שאני בהריון האם הרמרון עלול להשפיע לרעה על תחילת ההריון . האם יכול להווצר נזק לעובר בתקופה בה אני לוקחת את הכדור ונכנסת להריון עד לגילוי ההריון (אני כמובן אפסיק ליטול אז את הכדור) אודה לתגובתך לי

שלום, האם ידוע על תופעת לוואי שלקיחת ציפרלקס (במינון של 20 מ"ג) עלולה לגרום לפליטת זרע (שלא במהלך אקט מיני)? תודה

לאמיר לא בדיוק הבנתי, אבל הציפרלקס אינה גורמת לתופעה כזו שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום אני בעל הפרעות קשב וריכוז+חרדה חברתית התחלתי לפני שבוע טיפול ברסיטל.כצפוי,אני עדיין לא מרגיש שינוי חיובי כל שהוא. אך לאחרונה ישנן שתי בעיות שצצו. 1,עייפות.אני ישן המון,האם זה קשור? אמור להדאיג? 2,חוסר סיפוק מיני,אינני מצליח להגיע לפורקן למרות שהאונות כתמול שלשום. האם יתכן שהרסיטל אחראי לכך,למרות שעברה תקופה של רק שבוע מתחילת הטיפול?

שלום אם שתי התופעות שתיארת החלו עם תחילת הטיפול ברסיטל אז סביר שהדברים קשורים. רסיטל בדרך כלל מעוררת ולכן ההמלצה היא ליטול אותה בבוקר, לעתים, ישנם אנשים שהיא פועלת דווקא הפוך-מעייפת ואז מומלץ ליטול אותה בערב. הרסיטל עלולה לגרום לקושי בהגעה לאורגזמה, פעמים רבות הבעיה חולפת או מוקלת עם הזמן. שבוע טוב דר' גיורא הידש

1. האם מידי פעם (ארועים מיוחדים) אפשר לשתות אלכוהול במהלך הטיפול בתרופה (לא יין. ) למשל באותו יום לא ליטול את התרופה, וכו? 2. האם התרופה היא לכל החיים? (ניתנה לטיפול בדכאון וחרדה) או שע"י נטילת התרופה למשך תקופה מסויימת, משהו פיזיולוגי קורה בגוף והתופעות לא חוזרות לאחר הפסקת השימוש בתרופה? תודה

ליעל אסור לשתות אלכוהול בהתקף ראשון של דיכאון או חרדה משך הטפול בדרך כלל הוא כשנה. בהתקפים חוזרים משך הטיפול ארוך יותר. שבוע טוב דר' גיורא הידש

האם תוכל לפרט לגבי תופעות הלוואי העשויות להיות לתרופה זו? (כולל השפעה על התאבון) מתחילה עבודה חדשה וחוששת שהתופעות ישפיעו לרעה על תהליך הלמידה.

ליעל,

יעל, תופעות לוואי של תרופות הן סטיסטיות ולכן זה מאוד אינדוודואלי .כך שאפילו לא בטוח שיהיו לך תופעות לוואי כלל ,אבל לרוב בתחילת הטיפול מרגישים בהם עד שהגוף מסתגל לתרופה.סחרחורת ,יובש בפה הם מניסיוני הנפוצות יותר . עלי התרופה הזו לא השפיע כלל על הריכוז .על התאבון לא השפיע עלי ,אבל שוב ,זה אינדודואלי. תרגישי טוב.

ליעל תודה לגלית ואני מצטרף לדבריה שתופעות לוואי אפשריות הן דברים סטטיסטיים ואינם אומרים דבר עליך. תופעות הלוואי של הסרטרלין (לוסטרל) הן כמו כל התרופות הפועלות על הסרוטונין. תוכלי למצוא את הרשימה בכל אינדקס תרופות אולם איני ממליץ לעשות זאת. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום לחברי הפורום היקרים, לפני כ8 ימים התחלתי לקחת ציפרמיל (חצי כדור ליום) לאחר כיומיים התחלתי לחוש אי נחת וחרדה ממושכת ואפילו בחילות וזה נמשך עד עכשיו רצית לדעת מניסיונכם אם מישהו התנסה בתופעות אלו ומתי הם עברו. אשמח לשמוע על מקרים כאלה שלאחר זמן השתפרו וחל שיפור בחרדה. הפסיכיאטרית שלי אומרת שזה נורמלי אבל אני די חושש. אשמח לשמוע את דעתכם בברכת בריאות לכולכם ותודה מראש.

אפשר להרגע, התופעות הללו מוכרות ונמשכות בערך כשבועיים ואחר כך חולפות. ציפרמיל עלול לגרום למעט בחילות, כיוון שהציפרמיל מעורר (ויופי שכך, חס וחלילה שהיה מרדים) הוא עלול לגרום להתגברות החרדה בהתחלה וגם זה חולף. שבוע טוב דר' גיורא הידש

אני הוכרתי כחולה סכיזופרניה. היה לי מקודם PTSD האם אני יכול להמיר את הסכיזופרניה שיש לי לסעיף נפשי מסוג PTSD? תודה על כל תשובה.

שלום יוסי מה איכפת לך מה כתוב באיזה מחשב של משרד הבריאות או של קופת חולים? עקרונית אני מניח שאין בעיה לשנות, הרי אם יש להם רישום מדויק, אצלי היו צריכים לשנות מהתקף פסיכוטי חד פעמי ואישיות סכיזואידית, למאניה דיפרסיה, משם שוב להפרעה סכיזואפקטיבית, ועכשיו אם אני אתעקש אז חזרה למאניה דיפרסיה... מה איכפת לך מה כתוב שם? אתה חושב שמעסיק פוטנציאלי שיש לו גישה למאגר הזה, כלומר מקומות עבודה במגזר הציבורי, שאגב אני בספק אם יש גם להם גישה, יודע מה ההבדל בין PTSD לסכיזופרניה? אם הרישום מפריע לו אז לא משנה מה יהיה כתוב שם... בקיצור, עזוב אותך, נראה לי שזה דווקא אפשרי, אבל בשביל מה להתאמץ? מה יצא לך מזה? אולי אם כבר תתאמץ למחוק את הרישום הזה בכלל גם בשבילי ובשביל כולנו, כי זו חרפה בעיניי שמנהלים את הרישום הזה בכלל. בברכה מיכאל

זה חשוב לי כי במשרד הבטחון רשום לי PTSD , אבל רוב הנכות שלי כעת היא לא מ-PTSD אלא סכיזופרניה והיא רשומה במוסד לביטוח לאומי , ושם יש פחות זכויות מהרישום במשרד הבטחון.

האם עלייה במינון אנפרניל מ - 150 מ"ג ל 225 היא משמעותית ועל מה היא משפיעה ? תודה.

לנדב- מדובר בעליה של 50% ולכן היא בהחלט משמעותית.

לנדב תודה לדור והאנפרניל משפיע גם על הסרוטונין וגם על הנוראפינפרין. בנוסף הוא משפיע על האצטילכולין (לכן התרופה אינה כל כך "נקיה") שהוא אחראי במידה רבה לתופעות הלוואי. שבוע טוב דר' גיורא הידש

קרן אין לך על מה להתנצל. אנחנו כאן בשבילך. בשביל שאלות הפורום הזה נועד. שבת שלום תמי.

לראומה ותמי תודה ריגשתם אותי בהתיחסותכם

האם רגזנות יתר יכולה להיות כתוצאה של הרטלין? והאם טיפול פסיכולוגי יכול להפחית את הבעיה? יש לצין שאחותי בת 8 והסביבה בה היא חיה מישפחתי(בעיקר אמא) גם משפיעה,אימי היא לא אישה קלה

לקרן שלום, ריטלין ניתן לטיפול ב-ADHD שהיא הפרעת קשב שמלווה גם בהיפראקטיביות ואימפולסיביות. לכן סביר יותר שמדובר בסימנים של ההפרעה הבסיסית ולא בהשפעה של הריטלין. צריך לזכור שההשפעה של ריטלין רגיל היא די קצרה (2-4 שעות בלבד) וכיום עדיף בהרבה הקונצרטה שמשפיע ל-10 שעות ומכסה את רוב שעות היממה. בכל מקרה מדובר בהפרעה ביולוגית מולדת ולא פסיכולוגית ולכן הטיפול העיקרי הוא תרופתי. אגב- האם בדקת את האפשרות שהפרעת קשב קיימת גם אצלך? בברכת בריאות, דור.

לקרן תודה לדור וראומה, שכיחות הפרעת קשב בין ילדים היא כ- 20% אבל כמובן שלא כולם זקוקים לריטלין. כפי שדור כתב גם אני חושב שסביר יותר שהרגזנות והאי שקט הן תוצאה של הפרעת הקשב, אפשר בקלות לאבחן זאת לפי משך ההשפעה של הריטלין. כלומר אם מדובר על הפרעת הקשב אז ההתנהגות צריכה להיות קשה יותר כאשר השפעת הריטלין חולפת. כמובן שילד עם הפרעת קשב ואי שקט גורם לקשיים רבים במשפחה, לכן חשוב שכל המשפחה תתארגן ויתכן שיש צורך בהתערבות משפחתית גם בגלל האופי של האנשים וגם כהתמודדות עם הפרעת הקשב. שבוע טוב דר' גיורא הידש

במה התקף רגרסיה יכול להתבטא? זה יכול ליהיות גם משהוא קטן כמו הרגשת גועל ממגה יד על הכתף, ותחושה שהיד עדין נימצאת שם למרות שהיא כבר לא על הכתף? תודה מראש

לקרן לא, לא כל תופעה של זיכרון אשר מעורר תחושה מסויימת מהעבר היא רגרסיה. רגרסיה זו חזרה לתחושות או קונפליקט של גיל צעיר יותר, התהליך יותר גדול ויותר מקיף. אפשר לראות לפעמים אצל אנשים, כאשר הם מתרגזים או עצובים שהקול שלהם הופך להיות לילדותי או שהתגובות ילדותיות, זה דומה יותר למצב רגרסיבי. שבוע טוב דר' גיורא הידש