פורום פסיכיאטריה

עיינתי בהתיחסותך הסרקסטית סביב תגובותי. מקווה שעתיך יהיה שונה ממצבי . ilan

אילן יקר שלנו, גם אני נפגעתי בשבילך :-( צר לי שכך הם פני הדברים... :-( הישאר נא עימנו, אתה אדם מדהים, שיבולת :-(

תודה ...תודה.. פחות נפגעתי ,בעיקר הופתעתי והסתקרנתי מה הניע את תגובתו המבזה. משער ומאמין בעצם שברקע מחד כעס בעיקר ומאידך העדר רשעות. ilan

בוקר טוב גיא, אני יודעת שגם לך כמו לכולם כאן יש צדדים טובים, ואפילו הבחנתי בהם. לדעתי, תוכל לקחת בחזרה את דברי הזעם שקצת "ברחו" לך אתמול ותצא יפה. לא נשמור טינה, ואני מוכנה לתת לך אפילו צ'אפחה חזקה כזו (חס וחלילה חיבוק...) או קיי? חשוב קצת על הדברים, בסדר? תודה על תשומת הלב, שיבולת

לאילן יקר. אני הראשונה שהגבתי לך , ואני מוכרחה לומר שמכתבך באמת ריגש מאוד, מה שלא קרה לי אולי אף פעם בפורום הזה, בצורה כזו, בעוצמות שכאלה, וראית את כל תגובותיי ואף התייחסת יחד עם זאת אני חייבת לומר כי אני יכולה להבין את תגובתו של גיא אתה וודאי יודע כי ככ רבים המתחזים כאן, ובאינטרנט בכלל. ולכן יש תמיד לקחת באיזהשהוא ערבון מוגבל את הכתוב, כתיבתך אמינה ביותר, ולכן לא עלתה לי שום מחשבה שאתה הוא כזה אולם, אני חייבת לומר כי בנקודה מסויימת, התחיל להיראות גם לי קצת מוזר מהירות שבה שינית את דיעותיך. באת נחוש להתאבדות- אל תנסו לשכנע אותי בכלל, ביקשת, רק תאמרו לי מהו המינון של הקסנקס הדרוש וכו'. והנה כבר במהירות מדהימה שינית את דעתך, - ועברת לרעיון אחר, - לביים מוות. כאן זה כבר התחיל להיראות קצת משונה. אדם שבא כאילו גמר אומר לשים קץ לנפשו, ולא מעוניין לשמוע מסביב כלום, בכזאת מהירות משנה את דעתו. ולמחרת הייתה תחושה שבכלל הצלחנו לשכנע אותך לרדת מן הרעיון! בחוכמתך כי רבה ועם קצת כנות תוכל להודות כי גם לעיניך שינויים כאלה במהירות האור היו נראים מוזרים!! אלו היו גם תחושותיי ואני בטוחה שאתה תוכל לההבינן. גיא בחור ככ טוב, אני מכירה אותו היכרות אישית קרובה ביותר ואין בו שום רוע. לדעתי ההגיון החד והחריף שלו לא איפשר לו לקבל שינוי ככ חריף בעמדה כה נחרצת בנושא ככ מהותי. תודה גם אתה שזה קצת, איך לומר, בלתי מתקבל על הדעת.. סליחה מכל הלב אם טעינו במחשבתנו, אולם גם כנות היא נחוצה, ואני בטוחה כי תוכל ל הבינה. ואוליי אף להעריכה., ואם יש צורך גם לסלוח. נילי.

רק כפי שאמרה נילי לא נראה הגיוני יום אחד לשאול ל"מתכון להתאבדות" ולמחרת לאחר שקיבלת את רחמי כולם (שיהיה לבריאות) אתה נהיה אדם בריא! ומכיוון שקשה לי להגמל מהציניות אז אומר כי אולי בפעם הבאה שיתפס לך הגב או תצתרך ניתוח של פריצת דיסק תפנה לפורום אורטופדיה באותה צורה שפנית לפורום שלנו ויתכן כי תוך 12 שעות הגב כבר לא יכאב ההיפך תוכל להיות רץ מרתון,ואם יכאב הגב ובפורום אורטופדיה לא יעזרו לך (אתה יודע לא כולם דרמטים כמונו...) יש כאן רבים שאפילו יעזרו לך בבעיות הגב (וגם תקבל חיבוק!!!) . בכל מקרה אני מאחל לך שתיהיה בריא ושלא נדע מצרות, גיא

מה הסכנות בהיפנוזה במידה והמטפל מוסמך לטפל בשיטה זו. אם אין שום סכנה, מדוע זהו לא פתרון אידיאלי לפתרון לבעיות נפשיות?

לגלי שלום, תודה על השאלה ומצטער על האיחור, כנראה החמצתי את השאלה. בכל אופן כמו לכל טיפול רפואי גם להיפנוזה יש תופעות לוואי וסכנות. זהו כלי חזק מאוד שבקלות אפשר "לפספס" אתו ולא לעלות על הנקודה או לתת סוגסטיות לא טובות. היפנוזה אינה פותרת את כל הבעיות. פרויד למד היפנוזה אצל שני ענקים במאה ה 19 שהם נחשבים עד היום לאבות ההיפנוזה המודרנית. כיוון שההיפנוזה לא פתרה את כל הבעיות הוא חיפש שיטה נוספת והמציא את הפסיכואנליזה. וגם שיטה זו אינה פותרת את כל הבעיות הנפשיות.... שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום, יש לי בעייה שאני מפחד להירדם, בעיקר בלילה. כלומר, אני יכול להיות ממש עייף ונוטה לישון אבל אז, ברגע עצימת העיניים המוח פתאום נהיה עירני מאד.( אני מרגיש ממש שכאילו זורם אדרנלין למוח בצורה חזקה ביותר.) אני חייב להדגיש שמדובר בפחד כביכול מלא להתעורר אח"כ, או מלהחמיץ שעות עירנות. אך דבר זה נובע ד ו ק א משגרת חיים יומיומית פעילה ובריאה, ומחשבות כלליות חיוביות ונטולות חרדה. בקיצור-בימים אני מרגיש טוב. ניסיתי כבר ואבן קסנקס, נוקטורנו וזה לרוב לא ממש עזר (כדור לפני השינה). וכך..... השינה מתעכבת לה לרוב עד לשעות הקטנות של הלילה- מצב בלתי-נסבל. האם הבעיה מוכרת? האם ישנו פתרון תרופתי או לא תרופתי לעניין? אודה לכם על כל רעיון, אני ממש אובד-עצות.... תודה רבה, רותם.

בדיוק אני נימצאת באותה בעיה יש לי את כל התנאים להרדמות ואפילו שאין על הפרק בעייה מסוימת שמטרידה במיוחד כי תמיד יש אין ספור דברים ויש לי הרגשה שאני לא אקום פשוט מפחדת ללכת לישון אולי טובים השניים מן האחד האם אתה שותה קפה מעשן או אוכל שוקולד או גבינה צהובה,, כל אלה מעכבים שינה. עליי הם לא משפיעים. אני מדליקה אור קטן והולכת לישון ותמיד מדמיינת לי מחשבה טובה ואיתה אני נירדמת מה עוד,,,לא יכולה להירדם עם טלויזיה מחשב או רדיו צריכה שקט לובשת רק לבן והסדינים גם לבנים בלבד. אוהבת פוך גם בקייץ ועם כל זאת לא ישנה. אני בטוחה שישנה חוויה מהעבר שמפריעה בכל עת שרוצים לישון והחוויה קשורה או במיטה או החושך בלילה וכו' איך ניפטרים מזה?לא יודעת,אולי עובדים על המח ומתחילים להיכנס להרגלי שינה נורמלים, ואז ההרגל יעשה את שלו ויהדוף אולי את הפחד,,, לילה טוב שינה ערבה חלומות פז תחשוב וגם אני אחשוב,,שכייף כייף כייף לישון ביי ביי רותם

היי דיטה, ממש טוב לשמוע ממך ולדעת....שאני לא לבד כאן בצרה זו, בשעה זו..... לשאלתך-אני לא מעשן, לא שותה קפה וצורך שוקולד. ועדיין, התופעה הזו-של האדרנלין לקראת ההירדמות (או מה שזה) לא נותנת מנוח.... זו כנראה בעייה פסיכולוגית באמת, סוג של חרדה אבל בשליטה מודעת. אני גם חושב מחשבות חיוביות לפני השינה. אבל כלום לא עוזר.... נקווה לשינה בכל-זאת , גם אם יצא כבר מוקדם בבוקר.... תודה על התגובה-העלית בי :-) שיהיה לילה טוב וחלומות נעימים, רותם.

שלום רב! לאחר בירורים מעמיקי לכת לגבי שימוש ברסיטל-אני נוטלת אותם כבר 3 שבועות ויום אך יש לי איתם בעיה חמורה.הכדורים ניתנו בעקבות הפרעת אכילה -אני לא בדיכאון כפי שהסברתי לפסיכאטר אלא כפי שהוא הסביר שיש לי חרדה מפני השמנה. ואני עסוקה יותר מידי במחשבות על אוכל ומשקל ועל האופנים להפטר ממנו. כך שמאז הנטילה של הכדורים חלה רק החמרה במצבי . אני הפסקתי לאכול לפי תפריט מסודר מהתזונאית בגלל הפחד שלי שלקיחת הכדורים תגרום לעליה במשקל כמו שקראתי בכול מיני פורומים. ולכן אני גם מקיאה יותר והרבה יותר חרדה והרבה יותר מיואשת מכך שניסיתי כדורים וזה לא עוזר. כמו כן באמת לאחר הימים הראשונים היה לי חשקים יותר מידי באופן מוזר ביותר לפחמומת וסוכרים -אבל באמת צריכה מוגזמת.מחוץ לזה אני לוקחת את הכדורים בלילה וזה גורם לחי הפרעה בשינה ואחרי 5-6 שעות אני מקיצה משנתי ולפעמים אני לא חוזרת לישון. הפסיכאטר אמר לי לקחת אותם בבוקר אבל בבוקר זה עושה לי בחילות ואני לא אוכלת בבוקר -אז ההעדפתי לקחת בלילה כי אני לא מקיאה בלילה.מה עושים ? האם יש סיכוי שאוכל יום אחד לחוות את החוויה הגופנית שלי ולראות את עצמי כפי שכולם רואים את הגוף שלי-האם בעית דימוי גוף תפתר בעזרת הכדורים?? חשוב לציין כי אני על 20 מ"ג והרופא אמר שהוא יראה וכנראה הוא יעלה לי האם זה יפחית את החרדה שלי או יוריד ? האם כדאי לנסות טיפול תרופתי אחר? יש לי תור בעוד 9 ימים והפסיכאטר ממש חמוד ומתחשב וכנה -אבל מה לעשות כשהסיפטומים רק התגברו- האם להמשיך לקחת את הכדורים??.

לשלי שלום, סבלנות, סבלנות, את התקופה הקשה כבר עברת. ישנן תופעות לוואי המופיעות בתחילת הטיפול והגוף מסתגל אליהן והן חולפות. עוד שבוע שבועיים תתחילי להרגיש גם את ההשפעות החיוביות של התרופה. הבחילות הן תופעה חולפת ואני מקווה שכבר חלפו. לכן תוכלי ליטול את התרופה בבוקר גם בלי אוכל. אז גם ההפרעות בשינה יעלמו. עדיף ליטול תרופה מעוררת ולהיות עירנית במשך היום מאשר להיות רדומה כל היום ולישון יותר מדי.... כך שתחכי עוד שבועיים שלושה ותראי את ההשפעה. בינתיים עדיף להרגע. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

לילה טוב, תודה רבה על התשובה אבל נראה שקצת משהו לא הובן שאלתי האם זה נורמלי שהחרדה רק גברה ? אני לא מקיאה מהתרופה כי היא נלקחת רק בבוקר אני מקיאה מפחד שהאוכל שנכנס לפי בשילוב עם הכדורים הוא יגרום להשמנה למרות שהם לא נלקחים ביחד. לפני שלקחתי את הכדורים ההיתי מקיאה לפחות פעם ביום ארוחה שהיתה נחשבת בעיני כארוחה דשנה ,מלאה ולא ניתנת להחזקה בקיבה . היום שאני לוקחת את הכדורים אני מקיאה לפחות 3 פעמים ביום -וסתם ארוחות שהם לא חייבות להיות מלאות אלא בלתי ניתנות במחשבה שהם גם יחברו לכדור ויעלו את הסרוטנין במוח יותר מידי ואז\ אני יעלה גם יותר מיד י במשקל ואגיע למימדים גדולים מאד. לא ענית לגבי דימוי הגוף האם הכדורים בסופו של דבר יעזרו לזה? והאם ה בכל אופן רצוי שאני ימשיךל לקחת אותם למרות שיעלה המינון ולמרות הגברת הסיפטומים. תשתדל להתייחס לכול הנקודות שהזכרתי ושוב תודה רבה. אולי גם חשוב לציין שאני לא בולמית -לפי ההגדרות DSM אלא אני אנורקסית במשקל תקין לפחות ככה נאמר לי.

אבל לא יודעת איך למישהו יש פיתרון???

גם אני הייתי רוצה למצוא תשובה לשאלה זו, כבר 15 שנה אני עושה זאת, פצעים עד זוב דם. היום עם פאקסט ולוסטראל וגם בעבר עם טיפול אחר...כלום. או בקיצור - הצילו!! ולמה? למה זה קורה?

תרופות לא עוזרות לזה וכנראה שהרופא בכלל לא ראה את זה עם כל העצפה שיש פה בפורום

שלום, באמת שאין לי תשובה מהמוכן אם הייתה לי הייתי שמח לשתף. התשובה מהספרים היא טיפול קוגניטיבי התנהגותי אבל איני חושב שתרגישו שעניתי לכן עם תשובה מלומדה כזו. לכן אולי אנשים שהצליחו להפסיק יוכלו לענות? אולי יתפתח מנושא זה דיון ואז נתחיל ונראה לאן נגיע? אשמח לשמוע מניסיונכן. אולי נתחיל בקטן, אם היו תקופות שבהן היו פחות פציעות עצמיות או אפילו תקופות של חודש חודשיים "נקיות" כיצד הצלחתן להביא אותן? מה שבר את המצב הטוב וחזרתן לפציעות? אשמח לשמוע כל דיעה בנושא הידש

ד"ר הידש, אני חושבת שמזה 15 שנה אני כבר עושה זאת, והייתי שמחה לדעת מדוע זה קורה??? בנוגע להפסקות...קשה לי להפסיק אפילו ליום אחד, אבל אני חושבת שהיו תרופות שהרגיעו לי את המצב..כמו פאקסט. גיליתי קשר בין דיכאון לפציעות, יש אומרים שזאת הענשה עצמית, אבל אני לא חושבת שזה משהו שנעשה באופן מודע.

שבוע טוב!!! את עדין ערה?

לא ראיתי שכתבת לי אתמול, סליחה! מה שלומך? יש חדש עם בתך? היא מתחילה לקבל את העובדה שהיא זקוקה לטיפול? מה איתך? עדיין קשה לך? שיהיה לך יום נפלא, יפעת.

אפשר לדעת למה רע לך? מה קרה? מה מפריע ומציק לך? נשמח לעזור עד כמה שנוכל או לפחות "להקשיב"... את רוצה שנכנס לצ'אט?

יערה המקסימה, מה קרה? ספרי לנו ואולי נוכל לעזור......

ברצוני לדעת ממה זה נוצר באדם? וממה זה נובע? מה האדם עשה שקיבל את זה? האם זה יכול לקרות לכל אדם? אם לא אז איך אפשר להמנע מכך? ומדוע בכלל זה קורה )אם זה כבר קורה.....( והאם מבחינים בזה מהר כשזה קורה או שלוקח זמן? וכמה זמן? ואיך יודעים אם לאדם יש "טורדנית כפייתית"? איך שמים לב לזה? ועוד משהו האם אפשר לקחת פאקסט )סרוקסט( ומרקפטיזול )מטימזול(?

היי לפי זכרוני עניתי על שאלתך היום או אתמול. במידה ולא תעזרי לי ואשתדל לענות. הידש

אני לוקח רסיטל כ 6 חודשים 40 מ"ג כרגע ובחודש האחרון הוסיפו לי גם דפרקסאן 25 מ"ג(לטיפול בדיסטמיה) אני לא מרגיש שיפור משמעותי עם תוספת הדפרקסאן ויש תופעת לואי של עצירות , ביום שלישי יש לי פגישה עם הרופא , הייתי רוצה למצוא כדור אחד שיעשה את העבודה וללא תופעות לואי אפשר לקבל המלצה על איזה כדור או כוון להמשך טיפול?האם שילוב של טיפול פסיכלוגי יכול להועיל?למרות שהייתי בטיפול בעבר, האם כדור ממשפחת ה- SNRIs יכול להחליף את הרסיטל והדפרקסאן? עוד שאלה האם תחושה של מתח בקרקפת (קרקפת תפוסה) יכול להיות קשור לדיסטמיה ?? או שאין קשר ? התחושה הזו מלווה אותי גם הרבה זמן אם אני לא תועה מתחילת המשבר שפקד אותי לפני 15 שנה.. נראה לי שיש קשר בין המתח בקרקפת לדיסטמיה.. תודה מראש, דורון.

לדורון שלום, הגישה שלי היא להעדיף טיפול בתרופה אחת מאשר בשתיים, אלא אם כן יש סיבה מיוחדת. לכן אתה צודק בקשר לתרופות מקבוצת ה SNRI כאפקסור ואיקסל וגישתי היא שעדיף לעבור לאחת מהתרופות הללו. התופעה בקרקפת קשורה כנראה למתח, או למתח של שרירים ליתר דיוק ובהחלט יכולה להיות בסיטימיה ובמתח. האם פנית גם לטיפול בשיחות? שיהיה רק טוב הידש

כרגע עדיין לא התחלתי טיפול בשיחות אני חושב שמספיק "חפרתי" בעברי ,אבל תמיד יש מקום לשיחות אולי טיפול ממוקד על המצב שלי כרגע ואיך להחלץ ממנו, יש לי / או היתה לי נטייה לראות את השלילי בכל דבר.. כיום אני יותר מאוזן מהבחינה הזו אני " תופס " את עצמי לפעמים חושב באופן שלילי ומנסה לתקן, וגם שם לב שאני לפעמים מתוח ומרפה את השרירים.. קראתי פעם על שיטה של איזה פסיכולוג או פסיכיאטר לא זוכר כרגע לשים גומיה על פרק היד וכל פעם שחושבים שלילי למשוך בגומיה ולתת לעצמך מכה ..( התניה שלילית?) תודה על ההמלצה לתרופה אני מקווה שהרופא בקופ"ח יהיה פתוח ויסכים לתת לי אחת מהתרופות ממשפחת ה SNRI , גם בפגישה הקודמת ביקשתי שאולי צריך להוסיף לי איזה תרופה ואכן הוא הוסיף לי את הדפרקסאן ואמר משהוא על אוגמנציה.. אני מרגיש לא נעים לומר לרופא איזה תרופות לתת לי ..איך אפשר לבקש מבלי לתת לרופא תחושה שהוא רק רושם מרשם ?? לומר לו שהתיעצת בפורום?? תודה, דורון.

האם משהוא יודע עם אפסקסור ואיקסל נמצאות בסל התרופות של "מכבי"??

ממתינים לשאלה שלך, (בקוצר רוח).

אני רואה שאין לך משהו אחר לעשות..יש קולנוע,ים,טיול גיפים,רפטינג,או איזה חבר חתיך יש עולם מלא ויפה בחוץ!!

אז ראשית- את מוזמנת לצאת לשם ודבר שני אני מעדיפה לקבל המלצות מאנשים בעלי זהות.

אחותי, חולת סכיזופרניה בעלת מאה אחוזי נכות. מאז ששוחררה מאשפוז כפוי לפני שנתיים אני היחיד המטפל בה, דואג לצרכיה. היא עצמאית חיה לבדה, ואני אינני אפוטרופוס שלה. בשנה הראשונה לאחר השחרור היא נשמעה לי ולקחה את תרופותיה כסדרן. בשנה האחרונה היא הפסיקה לקחת את תרופותיה והתדרדרה חזרה למצב פסיכוטי. הרופאה המטפלת שלה דווחה על ידי כל העת על שלבי ההתדרדרות, על ההזיות, שמיעת הקולות, התנהגות אלימה ועוד. בקשתי לאשפז אותה לא נענו. גם פניה שלי לפסיכיאטר המחוזי לטפל במצב לא נענתה. פשוט נתנו לאחותי להרקב בתוך הפסיכוזה, כשלי מנפנפים בדגל של זכויות החולה. בחול המועד של פסח אחותי הפתיעה אותי והודיע לי שהיא טסה לחו"ל. לא היה עם מי לדבר, וגם לי היא לא נשמעת. לפני יומים קבלתי טלפון מבית חולים בפריז שהיא אושפזה בו במצב פסיכוטי. זה היה מצבה גם לפני הנסיעה. כולם נפנפו לי כל העת בנושא זכויות החולה. הייתי רוצה לשם שינוי לדעת מה הם זכויותי כבן משפחה, שראה והתריע וביקש ולא זכה למינימום של התיחסות ראויה. האם בגלל כשלון המערכת אני צריך להמשיך להקריב את חיי הפרטיים למען חולה, ואפילו היא אחותי, שאינה מכירה במחלתה, אינה משתפת פעולה, אינה מודעת למחלתה. עצוב שכדי להשיג טיפול צריך חולה הנפש הישראלי להרחיק עד צרפת. מישהו יכול ליעץ לי. אודה על כל התיחסות.

ליולי שלום, צר לי לשמוע את הכאב שלך והסבל וכנראה שגם אחותך סובלת. אין שום הצדקה להתעלמות וחוסר יחס. אם זאת אתה מצביע על בעיה אמיתית. היום הלחץ הציבורי ודעת הקהל היא נגד הרופאים והפסיכיאטרייה, וזכויות החולה הם דגל של אנשים רבים אשר כפו אותו על הרופאים. אם אין מרכיב של סכנה לעצמה או לאחרים - וחייבת להיות סכנה ברורה, חוקית אין אפשרות לאשפז אדם בכפיה. המצב והתיסכול של הרופאים רב ביותר ולכן כיום החברה הפסיכיאטרית לוחצת להעביר את כל נושא האשפוז בכפיה מהרופאים אל בתי המשפט. כלומר כיום כולם מסכימים ששופטים יחליטו על אשפוז כפוי ולא הרופאים, כך שנקווה שזה ישפר את המצב. שיהיה רק טוב והרבה בריאות דר' גיורא הידש

למה זה עבר לשופטים ,איך הם יכולים לקבוע סופית אם המטופל זקוק לאישפוז ?הרי הם לא בקיאים בנושא מחלתו. ,ונגיד שלכאורה הוא מהווה סכנה לחייו ולחיי אחרים, מי הוא השופט הזה שיקבע בהליכי הנפש כמו שרופא הנפש יכול לקבוע? . אני מבינה שהשופט יקבל המלצה מהרופא כשלבסוף ההמלצה של הרופא היא הקובעת. אז בשביל מה לערב את השופטים המיסכנים. זה כמו עברין שנשפט לפני שופט, כשמביאים חוות דעת של פסיכיאטר הנידון יכול להילקח לביח' פסיכאיטרי ולא לבית האסורים. כך שחוות דעתו של הפסיכאטר בכל מיקרה קובעת.,,לא? בברכה.י.

ערב טוב, מה שלומך?אני מקווה שהפורום שלנו יחזור לקדמותו ובמהרה.אני סומכת על החברים,הם יצליחו. שאלה לי אלייך, לפעמים אני שוכחת לקחת סרוקסאט .זה קורה לרוב בסופי שבוע,כי נישברת השיגרה ואז אני שמה לב,שבימים שאני לא לוקחת החרדה כמעט ונעלמת.הייתכן? עוד שאלה, קופ"ח כללית מציעה טיפולים כמו שיאצו ורפלקסולוגיה בהנחה משמעותית.מה דעתך?איזה מבין הטיפולים יכול להתאים לי?האם אני חייבת לומר להם שאני לוקחת כדורים? אודה על תשובתך. שגב

לשגב שלום, כיוון שאי אפשר למנוע מאנשים לכתוב באינטרנט איני נכנס למלחמות אבודות מראש, איני מבין כיצד לכל שטות מוצאים שותפים. בתוך כל הדברים המיותרים היו בימים האחרונים מספר אירועים מאוד משמעותיים, מרתקים ומרגשים, כך שצריך לדעת למצוא את החשוב בין השאר. בקשר לשאלותיך, בשאלה של הפסקת הפקסט, איני מבין מדוע עם הפקסט יש לה חרדות? אני חייב לקבל תשובה לשאלה זו, מה המצב הבסיסי עם הפקסט ומכאן נתקדם. כל טיפול של הרפיה הוא טוב ומתאים בעיני, כך גם שיאצו שאיני יודע בדיוק מה זה וכמובן רפלקסולוגיה, כמו הרבה דברים בחיים אני חושב שהעיקר הוא המטפל, אם ישנו מטפל אשר יודע לגרום להרפיה עמוקה ויש בו אמון אז הצלחת. דרך אגב, לפי ידיעתי הטיפולים בקופ"ח אינם כה זולים.... הרפיה היא המנגנון העיקרי שהוא הפוך לחרדה. כל הסמנים הנפשיים והגופניים המתגברים בחרדה הם הפוכים בהרפיה. כך למשל, דופק, לחץ דם, אדרנלין, מתח, מוליכות חשמלית של העור, הזעה, קצב נשימה וכך הלאה, כולם עולים בחרדה ויורדים בהרפיה. כך שבהרפיה ניתן להוריד את כל "הרעלים" אשר מצטברים בזמן של מתח וחרדה. אני מאמין מאוד בשיטות של הרפיה. שבוע טוב, ונקווה שנחזור לטוב הידש

היי הכל התחיל לפני 10 חודשים.לאחר לידה,התמוטטתי ומאז התחלתי להרגיש לא טוב. היו לי סחרחורות,נימול בידיים וברגליים,חוסר חשק לצאת החוצה,רעד בידיים,וחוסר יציבות ברגליים. הרגשה איומה. התחלתי לקחת פאקסט וקלונקס רק בשעת הצורך,ויצאתי מהמצב לאחר חודשיים בערך. מאז ועד היום אני עדיין מרגישה את החרדה שמתבטאת רק בחוסר יציבות,מין הרגשה שאני הולכת שוב להתמוטט. חשבתי שבמשך החודשים זה יעבור אבל לצערי הכל עבר,חוץ מהפחד להתמוטט. מה עושים? שגב

טוב, אני לא יודעת היכן להתחיל אבל אני מרגישה שהגעתי למצב שאני כבר לא יכולה להמשיך ככה. אני כל החיים שלי בדיכאון ,אני לא זוכרת תקופה שבאמת היה לי טוב. אני בת 16 ובשלוש שנים האחרונים אני רק מנתקת את עצמי מהסביבה יותר ויותר,מוצאת בכולם פגמים,ואין לי ביטחון באף אחד,אולי בגלל דברים שקרו בעבר. אני מרגישה שאני לא מתקדמת לשום מקום,רק מדרדרת את עצמי מיום ליום, כל יום מבלה את השעות בישיבה מול המחשב,והידידים שאני הכי יכולה לסמוך עליהם הם רק במחשב. אמא שלי ואחותי רואות אותי כל יום במצב הזה,ובכלל לא חושבות שמשהו לא בסדר איתי,לא מנסות לעזור. כמה שאני מנסה לצאת מזה תוקפת אותי הרגשה שכל מה שאני רוצה לזה להיסתגר לבד. זאת התקופה שכבר אני חושבת שהפיתרון היחידי זה לסיים את הכל.

ניסית לדבר עם ההורים? את יכולה גם לפנות ליועצת בבית ספר.

שלום רב, חבל שאת סובלת כל כך, הייתי ממליץ להגיע במהירות האפשרית למרפאה של ילדים ונוער לפגישה עם פסיכולוג או פסיכיאטר. כיוון שאת עדיין בבית ספר, אפשר לפנות ליועצת, פעמים רבות יש פסיכולוגים בבתי הספר והיא תפנה אותך. את כבר בת 16 וגם את יכולה להגיע לרופא המשפחה אשר יפנה אותך למרפאה לטיפול בילדים ונוער באזור מגוריך. חבל להתיאש, כדאי לנסות ולהתחיל בטיפול במיוחד בגיל שלך, אבל קודם כל אבחון מקיף. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אני לומדת בתיכון פרטי כך שאין שם יועצת שאני יכולה לפנות אליה. ומניסיון,הן לא עוזרות. ואם אמא שלי אני לא יכולה לדבר על הדברים האלה , כי חלק מההרגשה שלי נובעת מהיחס שלה אלי. וקשה לי להאמין שפתאום היא תדאג לי , אם עד עכשיו לא עלה בדעתה לשאול פעם אחת אפילו מה שלומי ואיך אני מרגישה.

ערב טוב, אני כל כך מבינה את הקושי שלך לדבר עם אמך, בעייה מוכרת. אולי את יכולה למצוא את מבוקשך באתר של סהר: http://www.sahar.org.il/tkids.asp או אולי תנסי לחפש תחנה לטיפול בילד בנוער ובמשפחה. בהצלחה

בן משפחתי חולה נפש. הוא בעל מקצוע, אך בשל מחלתו לא יכול יותר לעבוד בה. לכן הוא פנה לשיקום. המליצו לעבודה נתמכת, אך לאחר שנתיים חיפוש (מרכז שיקום) לא מצאו כלום שמתאים. אז, הציאו לו לעבוד במפעל מוגן (התשלום בעבודה נתמכת זה 13 ש"ח לשעה ובמפעל מוגן זה ע"פ פרודוקציה ומגיעה למקסימום ל800 ש"ח).לדעתי, כל השיקום, זה אותו דבר מלהיות עבד, להוריד את הדימוי העצמי של הבן אדם יותר וניצול גדול של המוגבלות. אמרו שהחשוב זה לצאת מהבית, לפגוש אנשים וכו'..., אך מישהו בעל משפחה עם השכלה אקדמאי וגם אם לא, צריך לקבל תמורה כספי. אם כל האנשים שעובדים ככה היו מתנגדים אולי משהו היה שונה. דיברתי גם עם משרד הבריאות שממן את הפרויקט של מפעלי מוגנים והתשובה שקיבלתי : הם ממנים רק המדריכים למוגבלים אין כסף. חומר חשיבה!

שלום רב, תודה שהעלת את השאלה/הבעיה הזו כיוון שהיא כואבת לאנשים רבים ורבים מרגישים פגועים בגלל הנקודה הזו. למיטב ידיעתי אין לנושא זה פתרון ממסדי. הייתי מציע לפנות לביטוח לאומי למחלקת שיקום. הם בהחלט עוזרים בלימודים ורכישת מקצוע אחר או נוסף שיכול להתאים לקרוב המשפחה. עם מקצוע אחר אולי הוא ימצא עבודה מתאימה בקלות רבה יותר. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

קודם כל תודה על התייחסות. בקשר לביטוח לאומי אין כרגע קורסים המתאימים לו. אולי צריך לנסות להתייחד המשפחות ו/או האנשים שצריכים את העבודות האלו ולהתנגד לניצול. אם הנכים עשו שביתה, נכון? בסך הכל העבודות האלו והמוסדות האלו קיימות בשביל הנכים ולא בכדי לנצל אותם. בתודה

בכל יום ג' בשעה 21:00 בצ'אט הבסיסי של נענע http://chat.nana.co.il/ , בחדר "אני חרד", מתקיים צ'אט למשתתפי הפורום, חדשים וישנים כאחד. כולם מוזמנים! יפעת.

שלום רב פניתי אליך מספר פעמים בבקשה למחוק הודעה שנכתבה כביכול בשמי ואשר כללה פרסום מייל פרטי. אני חוזרת ומבקשת ממך למחוק זאת. נילי.

לנילי היקרה שלום, מצטער איני יודע כיצד מוחקים הודעה....אף פעם לא עשיתי זאת. תנסי לפנות להנהלת האתר אם את חושבת שתנזקי מההודעה ההי. שבת שלום, הידש

אוקיי, תודה דר הידש על ההתייחסות.

שלום רב, אני לקויית למידה. לקות המאופיינת בקשיי קשב וריכוז. המליצו לי לקחת תרופה על מנת לשמור על ריכוז במידת הצורך. עדיין לא השתכנעתי לעשות זאת - אני חוששת מתופעות לוואי שעלולות להגרם מתרופה כמו למשל רטלין. בנוסף לכך, אני סובלת ממחלה כפייתית ומעצבנת "תלישת שיערות" - ועכשיו אני באמת רוצה להיגמל מכך. ניסיתי בעבר שיחות עם פסיכולוגית אך לצערי לא נגמלתי מתופעה טורדנית זו. על כן, אני מעוניינת לנסות לקחת כדורים שיעזרו לי להתגבר על שני הקשיים שציינתי לעיל. האם יש תרופה שיכולה לעזור לי? אולי משהו טבעי? דרך אגב, יש לי חוסר ב- G6PD. לגבי תלישת שיערות המליצו לי מפורום פסיכותרפיה תרופות ממשפחת SSRI. תודה רבה איריס

לאיריס שלום, לא ציינת את גילך ויש הבדל בין ילדים ונוער ובין מבוגרים. תשובתי מתייחסת לאפשרות שאת בוגרת. אני בדרך כלל מנסה טיפול עם SSRI להפרעת קשב לפני שעוברים לתרופות ממשפחת הריטלין. התרופות עשויות לעזור גם לתלישת השיער. כמובן שהטיפול התרופתי הוא תוספת לטיפול הפסיכולוגי והייתי ממליץ גם הרפיה ודימיון מודרך לבעיות אלו. שבת שלום, דר' גיורא הידש

אני מציעה שתפני את שאלתך לחברתך, ובכך תראי הוגנות. ועל משקל דברייך- האם את חושבת שאת מסוגלת לכך? מעניין שמתגובתו של גיא בחרת להתעלם. שהרי הוא כתב לך בדיוק כדבריי.

ותרדי מהעץ

לפני שבוע הייתי אצל פסיכיאטר שקבע שאני בדיכאון למרות שמה שהרגשתי תקופה ארוכה היו כעסים לא נשלטים והתפרצויות ולא דיכאון.מה הקשר בין דיכאון לעצבנות וחוסר שקט נפשי?מי שחווה דיכאון קל מתמשך בבקשה רשום מה הרגשת כדי שאידע שזה מה שעובר עליי.ומה מרגישים אחרי שבועיים שהפאקסל מתחיל להשפיע?תודה מראש

אתה בטח מתכוון לפקסט (כתבת פאקסל) כי אם כן אז תדע לך שזה משפר את מצב הרוח. זה לא ישנה לך את האופי, אף אחד לא יבחין בזה שאתה לוקח כדורים, זה רק יעלה לך את מצב הרוח. אתה גם לא תרגיש את השינוי בפיתאומיות. זה משהו שקורה בהדרגה ויעשה לך רק טוב. אני לוקחת סרוקסט (שזה כמו פאקסט רק תוצרת חו"ל) בכלל דיכאון קל וזה ממש עזר לי. זה יגרום לך לחשוב מחשבות חיוביות ותפסיק להיות חסר שקט. אין לי מושג מה הקשר בין עצבנות לדיכאון אבל אולי אחרים פה יוכלו לעזור לך. הדיכאון שלי התבטא בעצבות ולא בעצבנות. בהצלחה! יפעת.

שלום רב , אני זקוק לעצתכם , בת משפחתי , חולת מניה דיפרסיה קשה , היתה מאוזנת שנים עם ליתיום + טגרטול ( מכיוון שזו הדרך היחידה בה ניתן להעלות את רמת הליתיום ) , ללא הטגרטול ניסו בבית החולים אפילו 7 כדורי ליתיום ללא הועיל . הבעיה היא שהיא פיתחה אלרגיה לטגרטול ולהלידול וזה מתבטא בנפיחות בגפיים לאחר נטילת התרופה . הפסקנו לתת לה טגרטול , הליתיום כנראה שירד והמניה בשלב עליה מתקדם .... הלידול לא ניתן לתת עקב האלרגיה . שאלתי היא איזה תרופה ( שלא מאותה משפחה של הטגרטול וההלידול ) ניתן לתת כדי להעלות את ספיגת הליתיום ??? תודה איציק [email protected]

לאיציק שלום, ישנן מספר תרופות מקבוצת הטגרטול שפועלות באופן דומה והתרופה המקובלת ביותר היא דפלפט=חומצה וואלפורית=דפקין. אלו הן אותה התרופה רק מבתי חרושת שונים ושמות מסחריים שונים. אני חושב שלא בדיוק הבנת, אסור להעלות יותר מדי את רמת הליטיום כיוון שהוא רעיל, אבל בהחלט לפעילות נוגדת מאניה מקובל להוסיף טגרטול או דפלפט. במקום הלידול אפשר להשתמש בנוגדי הפסיכוזה החדשים יותר. כיום ישנם מאמרים רבים ומתחיל להצטבר ניסיון רב עם זיפרקסה ואפשר גם ריספרידל. שיהיה רק טוב, ושתגיע מהר לטיפול, ישנן אפשרויות נוספות וצריך להשתמש בהן שבת שלום, דר' גיורא הידש

על חרדה ותובנות: לפני יומייםמכשביקשתי עזרה לשים קץ לחיי היתי נחוש אך גם מאורגן ויציב רגשית. תוך כדי התבוננות פנימה וקבלת פדבקים מהחברים צפו ועלו חרדות, מתחים דכאונות. לפני המון שנים עברתי פסיכואנליזה.. רציתי בין היתר לעבד את חויות תהליך הקליטה בארץ (אני יליד דרום אמריקה ). תוך כדי בדיקת הדינמיקה הפנימית עלה מתוך השיחות וניתול חלומות שהפחד מלחוש לא מוערך ומושפל הינה הסביב של כל חרדותי. תהליך הפסיכואנליטי היה מסע לתוך הלא מוודע עם כל היופי אך גם החששות הכרוכות בכך. לאחר סיום הטיפול , נעלתי את המידע הזה במגירות השיכחה. עכשיו כשהחרדה צפה ועולה אני שואל את עצמי האם משאלת המוות קשורה אולי לחשש מלחוש חסר ערך ומושפל ( מבחינת הפיסה שלי ) נוכח התדרדרות מצמבי הגופני. אולי עם אביו ברמה הרגשית יהיה לי יותר קל לקבל את התדרדרות מצבי. כלומר אם אני אבין שאני בעל ערך גם כשאני סמרטות מבחינה פיזת. מה דעתך ?

שבת שלום, אין לי תשובה לשאלתך. יתכן ושיחות יעזרו לך להבין ולקבל את ההדרדרות במצבך הפיזי, אולי... לדעתי מה שיכול לעזור יותר זה דמיון מודרך, מדיטציה והרפיה. יש פורום טוב בתפוז בו בנוסף לפורום הזה תוכל לקבל תשובות . מצורף הקישור- http://msn.tapuz.co.il/forums/main/forumpage.asp?id=542

אתה מוכר לי...הקטור??? אולי

לאילן שלום, אני חושב שאתה יודע את התשובה ואתה חושב שיש קשר. לא אענה לך בצורה אנליטית ואחזיר לך את השאלה אלא אנסה לקדם את הדברים. בעליה או במילה פחות עדינה, הגירה, אדם מאבד את כל מעמדו וחייב להתחיל ולבנות את הכל מחדש, העובדה שהוא אינו יודע את השפה ואת מנהגי המקום הופכים אותו לחלש ובדרך כלל בהתחלה הוא בלתי מוערך ויכול להרגיש מושפל. פעמים רבות העולה אינו מבין את כוונות האנשים המדברים אליו וקשה לו לשאול ולבטא את עצמו. זהו מצב שכל אדם חושש ממנו וכל אדם מרגיש בו רע מאוד. מצב זה גורם לחרדות רבות וחוסר ביטחון עצמי (אשר כמובן מחמירים את המצב). כאשר לאדם יש בסיס חזק מהילדות הוא יכול להתגבר על תקופת המעבר של הקליטה והלמידה, לרכוש לו מעמד בחברה וליצור לו קבוצת תמיכה והתייחסות שבהן הוא מרגיש מעורך וטוב לו. כאשר הבסיס פחות טוב וישנן פגיעות בהערכה העצמית עוד מהילדות קשה יותר להסתגל לסביבה החדשה והתהליך הוא קשה וכואב יותר. בהחלט אפשר למצוא הקבלות למצב הנוכחי, מחלה ובעיקר ירידה בתפקוד כאב המשפחה ובחברה עלולים להחזיר בהרגשה את רגשות חוסר הערך וחוסר האונים. רגשות שלכל אדם ואדם הם קשים. וכאן אנו חוזרים לשאלתך האחרונה, אם יש בסיס משפחתי חזק, קשר טוב עם האשה והילדים ללא קשר למצב הגופני, אם תפקידך במשפחה יותר מלפרנס אותם אז הדברים אינם קשורים למצב הגופני בלבד. עקבתי אחר ההתכתבות שלך עם האנשים בפורום והתרגשתי מאוד, מכל התגובות שהיו חמות מאוד ומהלב. התרשמתי מאישיותך ולכן אני אני בטוח שיש לך בסיס איתן ורגיש. כמובן שחרדות מציפות, חרדות מפני המחלה, חרדות מפני העתיד, חרדות מפני נכות, חוסר אונים ותלות. חרדות אלו הן טבעיות ולוקח זמן עד שהאדם יכול להסתגל למצב החדש גם אם הוא קשה. מנסיונך ומהתגובות בפורום נראה שהקושי הגדול ביותר הוא הבדידות במצב, ברגע שיש שותף או שותפים למחשבותיך וחרדותיך כבר קל יותר, לכן אני מציע לשתף את חבריך הטובים וכמובן את המשפחה. לא הייתי מוציא מחשבון פניה למספר שיחות, גם אם לא אנליזה אז לפחות להבהיר את הדברים. שיהיה רק טוב, המון אור ואהבה הידש

אילן, מאד נגעו לליבי הדברים שכתבת במשך השבוע. השאלה האחרונה שלך, על ערכו של אדם גם כשהוא מוגבל, הזכירה לי משהו שחוויתי. הרשה לי לספר לך אותו. טילי היתה נשואה לאח של אבי. אשה דוחה בצורתה החיצונית, מעוררת אנטגוניזם במשפחה מפני שנטתה לאמר את מה שהרגישה, בלא לחשוש. חיבבתי אותה עוד כשהייתי ילדה קטנה,ואולי דווקא משום כך, מפני שלידה הרגשתי שמותר לי להיות "סתם אני", פשוטה, ללא מניירות. בבגרותי, זכרה תמיד לטלפן ביום הולדתי, גם כשחייתה בחו"ל. בהיותה כבת 60 חלתה בסרטן. נסעתי שעות רבות כדי להגיע אליה. היא היתה תחת מורפיום, גופה היה הרוס. היה ברור שתמות בתוך זמן קצר. עמדתי ליד מיטתה, דברתי אליה,למרות שהנחתי שאיננה שומעת. סיפרתי לה שאני עוברת תקופה קשה, שעצוב לי, סיפרתי על ילדי, על עבודתי. החדר היה שקט מאד מאד, לחשתי לה את חיי. פתאום פקחה עיניה, הביטה בי במבט ממוקד מאד ואמרה רק זאת:"את יפה" ,ומיד נרדמה שוב. למחרת נפטרה. ראה אילן, מעולם לא חשבתי שאני יפה. חשבתי שהיו רק רגעים בהם היה בי יופי פנימי שהקרין החוצה, רגעים קטנים. מעולם לא קבלתי מחמאות על צורתי החיצונית, ולפעמים, בגילאים מסויימים, כל כך רציתי בהן. תמיד אמרו לי רק שאני נבונה,או מוכשרת. והנה, אשה אחת, מתוך דמדומי מותה כמעט, אמרה לי שאני יפה. אתה מבין, היא ראתה בי יופי! דווקא היא, המכוערת, הדוחה, הלא אהובה..מעולם לא קיבלתי מתנה בעלת ערך רב יותר . ודאי שטילי לא ידעה זאת כשאמרה, ודאי שלא ידעה מהי משמעותה בעיני ולא רק מפני שמתה, ולא רק מפני שלא יכולתי להודות לה, אלא מפני שבאמת איננו יודעים מהי משמעותנו לבני האדם האחרים. לפעמים אתה יכול לגרום שמחה לאדם שכלל אינך מכירו, רק מפני שהיית נחמד אליו , רק מפני שאתה היית האדם היחידי שחייך אליו באותו יום, באותו שבוע, באותו חודש. אנחנו משמעותיים מעבר למה שאנחנו מסוגלים להעריך, חשובים לאחרים יותר משנוכל לשער. "שלח לחמך על פני המים, כי ברוב הימים ימצאוהו אחרים ויהיה להם טוב יותר". אני משתדלת לחיות כך. אני שמחה לחיות כך, גם עם ידיעת מותי הוודאי. חיבוק לך, אילן.

קראתי את מה שכתבת ואני חייבת להגיד לך שזה כ"כ נגע לליבי. קודם כל את יודעת לספר בצורה מרתקת :) אבל מה שיותר חשוב שהמוסר השכל שלך ממש נכון. מילה טובה אחת יכולה להקפיץ את הבן אדם לשמיים ולגרום לו להיות מאושר גם מבלי שאותו אדם שאמר את המילה התכוון לכך. וזה די מתקשר למה שקורה פה בפורום בזמן האחרון - אני חושבת שהפורום הזה הוא מעבר לפורום שבו רק שואלים ועונים ומדברים על כדורים. גם מילת עידוד יכולה לעזור לאנשים, תמיכה עיצה ידידותית, התעניינות באותו בן אדם...זה דבר לא פחות טוב מתשובה עיניינית! וכן אני מאוד שמחה שגם ד"ר הידש חושב כמוני ודוגל בשיטה הזאת בפורום הזה שהוא מנהל. תודה על ההודעה שכתבת והלוואי ויהיה לך רק טוב בחיים, יפעת. נ.ב. - אם נחייך, החיים יחייכו אלינו :)

שבת שלום חברים, שמתי לב שכל מקום שאני מגיעה אליו הופך להיות פחות נחמד, אז כנראה שהאשמה טמונה בי... אם אתם מחפשים שק חבטות, הנה יש לכם אותי, ממילא, כבר אין לי מה להפסיד, ואני כבר רגילה לזה מאז ומעולם, אז יאללה למלאכה! בחיי, כל מה שביקשתי זה רק שקט! ואני לא מצליחה למצוא אותו בשום מקום :-( איזה זבל של עולם :-(

רק לפני יומיים נכנסתי לפורום בבקשה שליעזרו לי להתאבד. אני לא במצב נפשי שמאפשר לי להעיר לך או ליעץ לך במשהו אני במקום רגיש\נפשי די נמוך. רק לומר שלי החברים עזרו 0מאוד ואני מעריך את היד המושטת לי. איני מכיר אותך אבל אני בטוח שאם ישנה התדרדרות באווירה במקום האשמה אינה תמונה בך..מאחל לך שלא תהיה שק חבטות של אף אחד גם אל תרשי זאת. כל טוב אילן

שיבולת יקרה, מה קרה לך? מהיכן הגיעה האמונה התפלה הזאת? מבלי להחניף, אני כל כך נהנית לקרוא את כתיבתך שהיא כל כך רגישה, חכמה, הומוריסטית ומענינת ובטוחה שכל החברים מרגישים את אותו הדבר. שק חבטות? התקרבי לכאן ותקשיבי היטב, שק חבטות יש בשעורי קיק בוקסינג, באימוני איגרוף, לא כאן ולא את אום תרצי אשמח אם תכתבי לי למייל, סתם כי בא לי לדבר:-)))))

היי שיבולת, את ממש לא אשמה בכל מה שקרה וזה גם לא קשור אליך. ואני לא רוצה לשמועעל שום שק חבטות!!! מי שעצבני שיכין לו בובה מגרב ושיחבוט בה. אני מוכנה לתת הוראות הכנה למי שלא יודע להכין ;-)... אני מקווה שהרוחות נרגעו ותרגישי פה בנוח כמו תמיד. אני מאוד נהנית לקרוא את ההודעות שלך, במיוחד כי את נוגעת בנקודות שלא קשורות לכדורים אלא לחיים בכלל. ויש לך דרכים מאוד מצחיקים להציג את הדברים גם אם הדברים מאוד קשים... וזה מאוד משעשע ומרגיע. אני מקווה שתמשיכי להרגיש פה בנוח כי כולם כאן נהנים מהשתתפותך. וחוץ מזה, מי ישיר לי כל פעם שאני אצא לבחוץ ואתגבר על החרדה??? ד"ר הידש? שאול? כבר התרגלתי לשירים שלך ;-) שיהיה לך יום נפלא, נשיקות, יפעת.

שיבולת המקסימה על מה את מדברת מתוקה? הרי את תורמת כל כך רבות לפורום ואני מאושרת שאת פה. נזק? את מביאה רק תועלת.את לא שק החבטות של אף אחד ואין שום סיבה שבעולם שתחושי כך. את תמיד מעודדת אותי ועל כך אני מודה לך מאוד. אין לי מלבד הערכה רבה עלייך שלך, אריאל

לכל החברים הטובים, לכל מי שהגיב וגם לכל מי שצפה, לכולם ביחד ולכל אחד לחוד - תודה! וכמו שנאמר בסיפור "דירה להשכיר" (מה לעשות, אני בקטע של סיפורי ילדים, עדיין...): "השכנים כ - ו - ל - ם טובים בעיני!" לכולם ולכולן יש גם צדדים טובים: גם לנילי, וגם ליפעת, ולא שכחתי את נטע ואריאל החביבות וגם כל האחרים, ובוודאי ד"ר הידש שהוא כולו טו?ב. רק צריך לדעת איך לגשת... ואילן (הו כמה קל יותר לרשום "אילן", ולא "אבדני"..) – אתה בחור שלא יסולא בפז, ואני מקווה מאד שתמצא פה תמיכה ואהדה ברגעים הקשים שלך; וכפי שראית, ועל כך העידו גם דבריך, ישנם כאן אנשים ונשים בעלי עוצמה, שמוכנים ואף יכולים לעשות הכל כדי להושיט לך יד. רק אזכיר ואומר שאני, שיבולת, דוגלת בשיטת "הכלום והגזר" (כי מקלות יש מספיק לאחרים...) אמרתי כבר שאני פרייארית?... אז זהו, קצת זיפת לי היום, ובכוחותיי הדלים רשמתי הדברים – אז אני לוקחת פסק זמן ויוצאת לנשום קצת אוויר (מה שהחמסין השאיר...) שיהיה לכם רק טוב! שיבולת

את באמת מתוקה מאוד . כיף מאוד לקרוא אותך. נילי.

שלום לך , ראשית תודה מראש . יש לי בעיה אני בחור צעיר כבן 22 נראה טוב , עובד , וחי חיים יחסית מצויינים . עברתי תאונת דרכים לפני כמה שנים (5) מה שגרם לי פגיעה אורטופדית (עם מספר שברים) וגם פגיעה פוסטראומטית (עקב מכה חזקה בראש) שגרמה\גורמת לי לכאבי ראש חזקים כמעט יומיום. למה אני אומר לך את זה , כי כל אלה גרמו לי לקבל מעקב רפואי של עשרות רבות של ביקורים ובדיקות והערכות של בעיות רפואיות כאלה ואחרות (וגם מספר רב של רופאים מומחים), כל אלה גרמו לי להסתכלות שונה על עולם הבריאות בכלל , זאת אומרת שאני ממש נהייתי משוגע מזה , אני מרגיש כאבים חזקים בחזה ולחצים , אני מרגיש כאבים חזקים באשכים , אני מרגיש כאבי גב , ועוד כל בעיה אפשרית הייתי אצל כל רופא מומחה (לגבי הלחץ בחזה,אצל אורולוג ועוד,...) ועשיתי הרבה בדיקות והכל יצא תקין ., ואני ממש מרגיש רע! כאילו אני חולה וכאילו יימי ספורים ! ממש ככה ,... אני רגיש שממש כל רגע (חס וחלילה) אני יתמוטט ואני יילך לבית חולים וחושב מחשבות נוראיות! על מחלות קשות כמו סרטן , בעיות בלב ועוד אלף מחלות ובעיות (שלא נדע טפו טפו טפו). כל אלה ממש הורסים לי את החיים . , בגדול אני חיים חיים תקינים (יציאות,בנות זוג,עבודה טוב וממש הכל בסדר) ואני בן 22 בסה"כ וזה גורם לי לממש אלף מחשבות הכי רעות שאתה יכול לתאר ממש... ואני ממש סובל מזה.,, ואני נכנס למאגרי מידע של מחלות ובעיות , וחס סיפטומים רבים מיד. השאלה שלי אליך (מצטער על האורך) היא האם החשיפה עקב התאונה לעולם הרפואה והבעיות הרפואיות גרה אצלי למשהו כמו מחלת נפש! ? של היפוכונדריה ? מה אתה אומר? תעזור לי אני בבעיה , תודה.

הי ערן לעיתים כתוצאה מחבלה ישנו פוסט טראומה היכולה להוביל לאותם תחושות שאתה חש כמו פחד ממחלות שהוא בעצם סוג של חרדה. אני לא רופאה אבל אני ממילצה בחום להגיע לאבחון פסיכאטרי. יתכן וכל מה שאתה צריך זה טיפול על בסיס שיחות . אין מה להיתבייש ואם זה מה שיכול להחזיר אותך למסלול חיים תקין ורגיל לחלוטין אז למה לא? אנא פני לטיפול ועדכן אותנו אריאל

לערן שלום ובוקר טוב, אתה כותב שאתה חי חיים רגילים אבל בולט הסבל שלך והעיסוק הרב במצבך הגופני/נפשי. כפי שאתה מרגיש ויודע על עצמך, הסבל והכאבים רבים מאוד ובמיוחד לבחור צעיר כמוך. הפרעה פוסט-טראומתית אינה סתם אבחנה קשה. המקור שלה הוא באדם שראה את קיצו קרב (או שחשב שקיצו קרב) כפי שקרה כנראה לך עם תאונת הדרכים, שלא נדבר על הניתוחים והטיפולים שעברת אחרי התאונה. בנוסף, אינך כותב כיצד התאונה השפיעה על מהלך חייך, כמו סיום הלימודים והשירות הצבאי. אדם אשר חווה הרגשה שהוא עומד למות, הפחד נשאר בו, לעתים אנשים פוחדים לנהוג אחרי תאונת דרכים כדי לא להגיע לסכון דומה ולעתים הם מתחילים לפחד ממחלות שונות ובמיוחד מחלות שעלולות להסתיים במוות. כך שיתכן "ויש הגיון" בחרדות ובפחדים שלך. אחרי כל הבדיקות שעברת אין כמעט ספק שאתה בריא מהבחינה הגופנית והדבר שמקלקל את איכות החיים שלך הם החרדות והפחדים. כל אלו הם בודאי ששייכים לתחום הנפש, לכן כדאי להבדק ואחר כך להתחיל לטפל בהבטים הנפשיים והרגשיים. שבת שלום, דר' גיורא הידש

תודה על תגובתך הקודמת.. אמרת 3 תנאים , התנאי האחרון אינו קיים, הוא לא שומע קולות או או מדבר לעצמו או פשוט בחור עם דימוי עצמי נמוך שמאס בחיים .. בכל אופן האם הבנתי נכון שלא ניתן יהיה לאשפז אותו בכפייה אפילו שניסה להתאבד ?

ליעקוב שלום, נכון, אדם שפוי שאינו סובל מהפרעה נפשית "מותר" לו להתאבד, או בצורה יותר נכונה אין אפשרות למנוע זאת ממנו ולכפות עליו טיפול ואשפוז. כפי שאתה מבין התנאי של מחלה נפשית אינו מתקיים, בכל אופן אני הבאתי רק דוגמאות, עדיף שיקבע זאת פסיכיאטר, ולכן הייתי ממליץ בתור התחלה או לשכנעו להגיע לבדיקה של פסיכיאטר או לבקש מרופא המשפחה להגיע לביקור בית. צריך להבדיל בין שני דברים, אשפוז וטיפול כפוי, ובדיקה פסיכיאטרית כפוייה. הפסיכיאטר המחוזי יכול להחליט על בדיקה כפויה ועל פי תוצאות הבדיקה הוא מחליט על אשפוז. עדיין עצתי לך היא שתעלה את הדברים על הכתב ותשלח בפקס או בדואר את מכתבך להתייעצות עם הפסיכיאטר המחוזי באזור מגוריך. שיהיה רק טוב ותשמור על קשר דר' גיורא הידש

ע"פ ידיעתי האם משהו מנסה להתאבד יכול או אמור לנסות יכול להתשפז בכפייה לאחר שרופא פסיכיאטר יקבע שישנו סיכון. האם הוא לא רוצה להגיע לפגישה עם הרופא אפשר לפנות למשטרה שהם יביאו אותו. בנוסף אתה הולך דיחד ומספר לרופא מה שישדוע לך. בית חולים יכול להשפז ל24 שעות לאחר מכן צריך אישור מפסיקיטר מחוזי. בהצלחה

האם יש מישהו שלוקח נוטרילין לטיפול במעי רגיז עם נטיה לשילשולים ? התחלתי לקחת 2 כדורים לפני כחודש עקב החמרה של תופעת שילשולים. בינתיים שום דבר לא קרה (זאת אומרת שהשילשולים ממשיכים). האם להמשיך לנסות ?

אתמול תמכתן בי מאוד יפה, היתן ממש מקסימות לרגע ואולי מעבר לכך העלתם לי את המוראל. ממש נקשרתי אליכן .אולי בגלל זה כואב לי לראות שבמסגרת הויכוחים ביניכן אתן סובלות באיזשהו מקום. יש לכן כזה פוטנציאל חיובי שממש כואב לי ,כאמור, לראות שמשקיעות אנרגיה בלהגיב אחת לשניה ממקום של כעס. לא שאני לא מבין, אני מניח שהייתי יכול להיות בדיוק באותו מקום שלכן , כשאני נפגע גם מגיב מהבטן. אני לא נותן לכן עצות מה לעשות .. פשוט כואב לי. היום החלטתי לעשות טוב לעצמי גם אם בדרך חריגה. כשהייתי ילד למדתי ציור והתעמקתי באומנות אהבתי לצייר ואפילו זכיתי במספר פרסים. עם השנים זנחחי את העיסוק באומנות הדחקתי את הכשרון בתחום עד כדי כך ששכחתי שפשוט אומנות, אסטתיקה עושה לי את זה מכניס בי אנרגיה . הייתי יכול לבלות חודשים בלובר או במוזאון אורסי בפאריס והיתי מתדלק את עצמי רוחנית. מסוגל לשבת שעות מול פסל ולהנות מהיצירה.היות ואין ביכולתי לנסוע עשיתי צעד קטן וביקשתי מאישתי שתרכוש עבורי מספר ציורים, למרות ההוצאה בגבוהה הכרוכה בכך. וזהו קנינו ציורים שמדברין אלי ואני מתבונן בהם ועושה לי פשוט טוב, לא מחפש משמעות , כשאנינ עוסק באומנות גם אם בצורה הפאסיבית ביותר אני חי ללא משאלת מוות אפילו למספר רגעים. זהו יקירותי ....מה אני יכול לאחל לכן...רק טוב שתרגישו שלווה ושלמות פנימית. מגיע לכן אילן ( אולי אקס אבדני , מי יודע ? )

כואב לי. שגב

היי אילן, אני שמחה שאתה כבר לא אבדני... ידעתי מההתחלה שיש בך כוחות ואתה רק צריך למצוא את הדרך אליהם. אני חושבת בדיוק כמוך על מה שהלך פה היום בפורום. גם אני חושבת שמילה טובה ותמיכה יכולה לעזור לאנשים. כתבתי לך שלא קראתי את כל השרשור כי מיהרתי לענות לך כדי שלא תעשה מעשה פזיז, אך משום מה נילי פירשה את זה כאילו דילגתי בכוונה על ההודעות שלה. ההודעה שכתבתי לך אתמול הייתה מיועדת אך ורק לך וכתבתי לך מתוך הלב ולכן אני לא מבינה מדוע נילי חשבה שזה קשור אליה. התמיכה וההתקשרות שעליה דיברת זה בדיוק מה שאני אומרת כל הזמן. זהו פורום לא רק למידע אינפורמטיבי יבש. אנחנו צריכים להתגאות בך שאנחנו מביעים רגשות, מתחברים אחד עם השני, תומכים ונעזרים. ומי שזה לא מתאים לו שימצא לו פורום אחר. בלי קשר בין המשתתפים, שאלות ותשובות בלבד, כדורים בלבד. אבל מה לעשות שאנחנו לא רובוטים, יש לנו גם רגשות ואנחנו מתחברים האחד עם השני, ואני שמחה שהיום אתה מרגיש יותר טוב... גם אני עוסקת באומנות ומאוד אוהבת אומנות. גם לי זה עזר ברגע של משבר ואפילו אפשר להגיד שלולא החרדה לא הייתי מגיעה בגלל לאומנות - רואים, גם דברים חיוביים יש לחרדה :-) אני ממליצה לך לקנות כמה דפים וצבעים או אפילו קנווסים ולחזור ולצייר. תראה כמה כוח זה ייתן לך. ישכיח ממך את הצרות. יסב לך אושר. אני מדברת מתוך ניסיון! אם תרצה רעיונות או הצעות או אתרים עם ציורים יפים תגיד לי כי יש לי מלא!! כפי שאמרתי - אני מאוד אוהבת אומנות וכל היום שלי סובב סביב זה... אני מפסלת, מציירת, צובעת... הכל! הדבר הכי מרגיע בעולם והכי כייפי. שיהיה לך רק טוב בחיים, המון אהבה, ולילה טוב.... יפעת.

אני מש מקנא בך. אשתי רכשה עבורי את הציוד הנדרש כדי לצייר אבל אני חסום רגשית בשלב זה. לכן ההתחברות הראשונית עם אומנות היא כעת דרך התבוננות ביצירות. אשמחח באם תוכלי להביא כתובות של אתרים רלוונטים. בי בי שיהיה לך יום כיף ושל יצירה.

שיהיה לך יום יפה !!! אילן

הויכוח הילדותי בין שתיכן, מבייש את שתיכן. אין פה מנצחת ואין פה מובסת. ילדותי, אובססיבי, לא תורם לפעילות היפה בפורום הזה. מזיק, גורם לתחושה לא נעימה, מונע מאנשים שזקוקים לעזרה לפנות לד"ר הידש, גורם לאי רצון לחזור לכאן. משחקי אגו? תרדו מהעצים הגבוהים עליהם טיפסתן. אין לכן תעסוקה אחרת? מה עם חיים? כל אחת מכן מסוגלת לתרום לפורום בדרך זו או אחרת. כדברי ניטשה " הנלחם במפלצות הופך בעצמו למפלצת". צאו מזה!

וגם הכלב של השכנה וגם החתול וגם האבא של החבר שלה מיישוב אחר וגם אחותו מחוץ לארץ וחבר מכוכב אחר וחבר מגלקסיה אחרת וייצורים מחוץ ליקום... שיהיה לכם יום שמח :-)

גם אני חושבת כמוך. גם אני נהנית מהפורום הזה ומהשכנים של הישוב ;-) באתי לכאן כדי לתרום ולתמוך וגם כדי להיתמך. מי שזה מפריע לו שיתעלם ממני, אין לי בעיה עם זה. שלא יקרה את ההודעות שלי ושלא יחפש משמעויות אחרות במה שאני כותבת או במה שאנשים אחרים כותבים. לא חייבים לאהוב את כל התושבים ביישוב אבל זה לא אומר שגם צריך לריב איתם :) אפשר להתעלם. בסה"כ אנחנו נכנסים לפה כי מצאנו פה בית חם ואוהב. וזה כולל גם את היחס שאנחנו מקבלים מראש היישוב - ד"ר הידש. למי שזה מפריע שימצא לו יישוב אחר! אני נהנית להיות פה ומצאתי כאן המון חברים שעם חלקם אני בקשר גם מעבר לפורום ולצ'ט ואין לי כל כוונה לעזוב! שיהיה לכם שבת שלום ויום נפלא, יפעת.

קיבלתי לקחת תרופת בוספירול 10 מ"ג 1 ליום, האם יש תופעות לוואי לתרופה? במה היא מטפלת? תודה, אלון

כל המידה נמצא כאן : http://www.infomed.co.il/drug1.asp?dID=52 תרגיש טוב, גיא

מי בכלל יקרא או יתיחס לשאלה שלי כשיש חומר חם ויותר מעניין לקרוא בפורום אז אני לא שואל

ערב טוב, מבטיחה תשובה. אני למשל,לא ממש מתעניינת בחומר החם שיש פה. אני בטוחה שהכל יירגע בקרוב. שגב

כולם יענו לך וינסו לעזור, כולל ד"ר הידש... אל תחשוש, יש כאן משתתפת שכל כל כמה שבועות משתגעת אבל זה עובר לה ואז הפורום חוזר להיות חם ואוהב... צריך רק להתעלם. מה שאלתך?

בדיוק ההיפך- תשאל אחרת אנו נותנים יד בדבר ומאפשרים לשטות הזו להימשך.

שכחתי לקחת את הכדור (רסיטל) בבוקר, ורק עכשיו חזרתי הביתה. לקחת אותו עכשיו או לדלג על המנה של היום ולקחת רק מחר? ואם לקחת רק מחר, שאלה נוספת: היום הייתי אמורה להעלות את המינון מ 3/4 ל- 1 שלם. מחר להעלות את המינון או שכדאי להמשיך עוד יום יומיים עם 3/4? (אני מעלה את המינון מאוד בהדרגה בגלל תופעות לוואי) תודה מראש

וע"פ מה שהבנתי מהרופא שלישזמן נטילת התרופות הוא אינדודואלי . ערב טוב, גיא

ערב טוב, הזמן ללקיחת התרופה במשך היום פחות חשוב אבל חשוב שיהיה קבוע. לכן אם החמצת ואת בתקופה של עליה במינון הייתי ממליץ ליטול היום חצי כדור ומחר להעלות במינון לפי התוכנית המקורית. שבת שלום, דר' גיורא הידש

שלום אני אורח קבוע לא-קבוע בפורום כבר כמעט שנה. ממש חבל לראות איך פורום ברמה כל כך גבוהה מבחינת עזרה הדדית ותמיכה, הפך בשבועות האחרונים לשק-חבטות של אנשים קטנוניים שיעדם העיקרי הוא איך לעקוץ חבר פורום אחר. ואני לא אזכיר שמות-זה לא מן הראוי.... האם אפשר להחזיר את הדברים לקדמותם? האם ניתן לשמור על אוירה עניינית של הדברים, ולא לרדת לפסים אישיים? אני מעלה את הנושא כי ....פשוט חבל..... תודה רבה, וסופשבוע נעים, איכפת-לי

גם לי מאוד אכפת מהפורום הזה ומהאנשים שיש בו. אני נמצאת בפורום הזה כמה חודשים ומרגישה פה וגם בצ'ט כמו בבית. פה אני מרגישה הכי בנוח לספר לכם על הדברים הכי אישיים שלי. משום מה כל כמה חודשים למשתתפת נילי יש ריב עם אחד מהמשתתפים בפורום וזה מעכיר את האווירה. הייתה תקופה שנילי עזבה (לפחות לא הייתה פעילה) את הפורום והיה כיף להיכנס לכאן כל יום. משום מה היא החליטה לחזור וגם להמשיך את ההתנהגותה הבלתי הולמת. אני לא חושבת שיש כאן למישהו בעיה עם נוכחותי בפורום. אני אוהבת את כולם וכום גם מחזירים לי אהבה. נילי חושבת שזה מגעיל אבל לדעתי זה רק מוסיף לפורום. גם אנשים חדשים שנכנסים שמים לב שאנחנו פתוחים האחד עם השני וגם עם ד"ר הידש וזה פחות מרתיע. לנילי זה מפריע שד"ר הידש מרשה לנו להתיידד האחד עם השני אבל לדעתי זה עוזר לנו, מלכד אותנו וככה אנחנו תומכים האחד בשני. אני מאוד שמחה שלא מדברים בו רק על כדורים ופסיכיאטרייה ושד"ר הידש פתוח איתנו. זה גורם לאנשים לא להירתע מכל נושא הפסיכיאטריה. אני לא מתכוונת לעזוב את הפורום הזה. טוב לי כאן ונוח לי כאן. מי שלא מתאים לו שיעזוב הוא בעצמו או שיחליט להתעלם מההודעות שלי ולא ינסה לחפש איפה כתבתי עליו... כי זה ממש לא מה שאני עושה. גם לי אכפת מהפורום הזה ולכן אני אעשה הכל כדי שהוא יישאר כפי שהוא היה בימיו השקטים! שבת שלום ומבורך! חיבוקים לכולם, ד"ר הידש - ישר כוח! יפעת.

שלום לכולם, אולי דווקא בערב שבת זו הזדמנות טובה לסגור כמה עניינים ולהתחיל מחדש. אני לא חושב שישנם משתתפים צודקים או כאלה שאינם צודקים, אני חושב שבהחלט נכתבו דברים אשר לא היו צריכים להכתב ובטח שלא בצורה שהם נכתבו. מי שפוגע באחרים הוא מבייש את עצמו והדברים מעידים על הכותב יותר מאשר על הנשוא של הדברים. דרך אגב, אני משתמש בלשון זכר לשם הנוחות והדברים בהחלט מכוונים גם ללשון נקבה. חברה דמוקרטית נמדדת ביכולתה לא לנצל את כוחה נגד המיעוט ולתת למיעוט את הזכויות והמקום המגיעים לו. כלומר לא יתכן שרוב יחליט לפגוע במיעוט רק כיוון שיש לו רוב בכנסת. כך גם בפורום, לדעתי צריך לתת מקום למיעוט וגם לאנשים שדעתם שונה... כמובן שאשמח אם הסגנון המכובד ישמר ולא ישתמשו בשפה פוגעת גם אם משהו חושב שהוא צודק. לדעתי חשוב לתרום לפורום ולהתרם ולא להיות צודק, איני מבין מדוע חשוב לאנשים להיות צודקים בעניינים של רפואה. רפואה היא דבר מורכב מאוד ומתפתח ומשתנה, דברים שאנו מאמינים וחושבים שהם אמת בעוד מספר חודשים ובטח שנים יתבררו כלא נכונים. כך שחייבים להצטייד בסבלנות ובסובלנות כי עשויות להיות מספר דעות וכל דעה חשובה. החשיבות של הפורום הוא בגיוון של הדעות שבו, ואחד הדברים שאני אוהב שאין דעה שלטת (ובטח לא דעתי) ואפשר להאיר כל שאלה מהבטים רבים. לדעתי תשובות בויכוח מביאים רק להחרפה, כך שאם יכתבו דברים ללא מענה הם יעופו לדפים האחוריים ואף אחד לא התייחס אליהם. התעלמות הוא עונש כבד ביותר וזו השיטה שאני ממליץ. בעבר היו נסיונות של מספר אנשים מזדמנים לפגוע ולכתוב גסויות ושטויות. כולם התעלמו מהם והם הלכו לדרכם. כך גם לדברים הנכתבים באלימות ובסגנון בוטה לא חייבים לענות או להגיב. אני בהחלט מאמין בדמוקרטיה, במגוון של דיעות, בחופש הביטוי ולכן גם לא אמחוק הודעות, ואני מקווה שיש מקום לכל אחד. העיקר הוא שהאנשים בפורום ממש נהדרים, בתקופה האחרונה התמודדנו עם מספר שאלות קשות באופן מאוד מכובד ובונה, שאלות קיומיות קשות ביותר, לאנשים היו עליות וירידות במצבם והצלחנו לתמוך ולהיות שותפים גם לרגשות קשים, האווירה מאוד טובה ובעיקר נכונה, היו מספר מכתבים שהתרגשתי מאוד מאוד לקרוא אותם ואת האמת הפנימית שאנשים הצליחו לבטא . אני בטוח שנדע לשמור על הטוב ואף אחד לא יצליח לקלקל זאת. כיום האוירה טובה, האנשים חזקים ומכירים אחד את השני ולדעתי המארג החברתי מספיק חזק להתמודד גם עם קשיים. בואו נראה את הטוב, נהנה מהדברים ובעיקר מהאנשים, ולא חייבים להתייחס לכל שטות. שבת שלום המון אהבה וחיבוק גדול הידש

שתי שאלות בעקבות דבריך: א. לאיזה מיעוט בדיוק התכוונת? ב. לא ברורים דבריך לגבי תרופות, ואיך זה מתקשר לכל הוויכוח שכאן. נילי.

במצב של דיכאון וחוסר שינה כרוני איך זה שאני לא מפהק בכלל

גם אני שמתי לב לעניין שאני לא מפהק.מאוד עוזר ששאלתה ונזכרתי בזה בכלל. אני גם לא ישן כמו שצריך ותמיד עייף וחסר אנרגיות וכבד לי ואין פלא שאני מרגיש מדוכא.

שלום בני שהוא בן 21 וחצי, סיפר לי שהוא ניסה להתאבד פעמיים לאחרונה. הוא מסרב לקבל עזרה, לא מוכן לדבר עם פסיכולוג או עם פסיכיאטר אני חושש נורא לחיו וחושב שהוא עלול לפגוע בעצמו בקרוב לכן אני רוצה לאשפז אותו על מנת להבטיח את בטחונו בתקופת המצוקה שלו. רציתי לדעת האם יהיה ניתן לאשפז את בני נגד רצונו בהתחשב בגילו ובכך שאף פסיכיאטר או פסיכולוג לא דיבר איתו בשל סירובו? האם אחרי שאני יסביר לפסיכיאטר את חומרת המצב הוא יכול להוציא צו אישפוז בכפייה אך ורק על סמך דיבורו איתי ,האם זה יספיק?

ליעקוב שלום, אכן שאלה קשה ולעתים קרובות אנשים מתלבטים בנקודות אלו. הכתובת שצריכה להחליט ולעזור לך היא הפסיכיאטר המחוזי באזור מגוריך, הוא הרופא המוציא את הוראת האשפוז הכפוי או הרופא המחליט שאין מקום לאשפוז כפוי. אל הפסיכיאטר המחוזי יכול לפנות כל אדם אולם בדרך כלל פניה של קרוב משפחה אינה מספיקה. אפשר להזמין את רופא המשפחה לביקור בית (שחובתו לעשות) ואז הוא יפנה לפסיכיאטר המחוזי ביחד עם מכתב שלך אשר מתאר את המצב. כדי להוציא הוראת אשפוז צריכים להתקיים שלושה תנאים. לפי מכתבך מתקיימים שניים: הבן מסרב בדיקה וטיפול אצל פסיכיאטר וקיימת מסוכנות, כלומר הניסיונות האובדניים. התנאי השלישי הוא שחייבת להיות מחלה נפשית כלומר הפרעה קשה בשיפוט המציאות. הפרעה כזו יכולה להיות מאובחנת רק על ידי רופא אבל אתה יכול לכתוב סמנים כגון דיכאון חמור, חוסר תפקוד, שמיעת קולות ועשיית מעשים מוזרים. אם קיים גם התנאי השלישי אז סביר מאוד שהפסיכיאטר המחוזי יתן הוראה לבדיקה כפויה והבן ילקח בכפיה לבדיקה פסיכיאטרית ואז פסיכיאטר יאבחן את מצבו וידווח לפסיכיאטר המחוזי. מעט מסובך, אם יש לך שאלות נוספות אשמח להבהיר שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

האם במקרים שאנשים עם הפרעות אנטי סוציאילית שמסכנים אחרים וכל שניה עלולים להיכנס לבית סוהר ויש צורך לתת להם טיפול תרופתי- האם יש בכלל טיפול תרופתי להפרעה אנטי-חברתית או שפשוט הם יקבלו תרופות נגד פסיכוזה ? האם לדעתך ניתן לתת להם טיפול תרופתי מה עמדתך בעניין ?

לסיגל שלום, לרוב הפרעות האישיות אין טיפול תרופתי מומלץ וכך גם להפרעת אישיות אנטי-סוציאלית. אם אדם באי שקט, חרדה או תוקפן מאוד אפשר לתת טיפול הרגעתי סימפטומטי בלבד. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שיעשה ספורט ויוציא את הרעלנים.ספורט זה בריא בכלל. בטלויזיה אמר פעם רופא פסיכיאטר שבמקום תרופות כדאי יותר לעשות ספורט וזה היה מזמן,היום יודעים יותר.התרופות גם מזיקות לפעמים ולא תמיד יודעים את זה וזה קורה אחרי הרבה זמן.

כפסיכיאטר אני מניחה שאתה מכיר כל מיני מצבי חיים שאנשים הגיעו אליהם . האם תוכל לומר על סמך היכרותך את נסיונם של אחרים מצבי חיים שבהם אדם הופך את עצמו לשפוט של אחרים ?

למורן שלום, אני מקווה שאת שואלת מתוך דאגה לחבר או חברה. בכל אופן אנשים שנדחו על ידי החברה לעתים מוכנים לסבול הרבה מאוד השפלות כדי להשאר בחברה ולקבל התייחסות. קירבה ויחס חשובים ביותר ולעתים ישנם גם מצבים קיצוניים. שבת שלום, דר' גיורא הידש

רציתי לדעת איך זה נוצר באדם? מאיפה זה בא? וכשזה בא ישר מבחינים או שזה יכול לקחת כמה זמן? אם כן, כמה זמן? האם בו אדם יכול להמנע מזה או שזה יכול לקרות לכל אחד? מדוע? ועוד משהו- האם אפשר לקחת באותה תקופה גם פאקסט )סרוקסט( וגם מרקפטיזול )מטימזול(? אם לא למה?

שלום, איני בטוח שירדתי לסוף דעתך אבל אנסה להשיב באופן כללי. הפרעות כפייתיות וטורדניות קשורות להפרעות של חרדה. סדר מוריד את החרדה. כאשר החרדה מציפה ועשיית סדר וחזרה על שיגרה אינם מספיקים כדי להוריד את החרדה מתפתח מצב קיצוני של עשיית מעשה כפייתי ללא תכלית ואז אנחנו מדברים על הפרעה פסיכיאטרית. שבת שלום, ומחשבות חיוביות דר' גיורא הידש

לפסיכיאטר שלום . נעים מאוד אני חדש כאן יחסית. טוב מאוד שיש פורום כמו שלך כי זה גם טוב לאנשים כמוני שיש להם בעיה מבישה כמו שלי {תיכף אגיד מהי}שיכולים באמת לשפוך ולגלות את השאלות שהם רוצים לשאול. והדבר טוב גם טוב לך כפסיכיאטר משום שאתה יכול לגלות כאן נקודות חולשה של בני אדם שאולי במשרד בחיים לא תינתן לך הזדמנות בפנים מול פנים. אז הרשה לברך אותך. כעת אציג את עצמי אני אדם שלא מתפקד בחיי היומיום בעקבות פיגור שכלי ובעקבות דיכאון שנמשך שנים רבות. בעיית הפיגור שלי היא הבעיה המבישה .הדבר שהכי מעניין אותי בחיים היא השאלה הבאה{ שעליה אני מבקש את התיחסותך} : פונקציות קוגניטיביות כמו קשב שפה תפיסה וזיכרון מדוברות הרבה בכלי התקשורת אך אותי מעניינת הפונקציה "הבנה". כשמדובר בזיכרון אז יש להפרעות בזיכרון יש כל מיני שמות כמו תסמונת קורוסקוף וכדומה. גם להפרעות בקשב יש שמות כמו add וכדומה. ואני שואל לגבי הפרעות בהבנה . איזה {שמות} הפרעות בהבנה קיימות? וכיצד היית מגדיר במה הבנה שונה מיתר הפונקציות הקוגניטיביות האחרות ? והאם לפסיכיאטריה יש כיום כלים לשפר הבנה ?

לאריק שלום, וואו, איזו שאלה... באמת שאין לי תשובה מהמוכן ואני מוכן ורוצה לבדוק את הנושא. תודה על המחמאות והשאלה שלך באמת מצביעה על הבנה עמוקה. נראה לי שאתה מעמיק בנושאים המעסיקים אותך ומבין את הדברים לעומק. אתה כותב שאתה סובל מפיגור ולכן אני מקבל את דבריך, אך שאלתך מצביעה על כך שטיפלת (כמובן בעזרת המשפחה) בקשיים ובהחלט השאלה מצביעה על יכולות גבוהות, כל הכבוד! בקשה לי אליך, אל תתבייש בעצמך, אתה לא אשם בבעיה שלך, ואתה יכול להיות גאה בהשגים שהגעת אליהם! הייתי מבקש כדי להבהיר את שאלתך, אולי אתה יכול לכתוב מספר דוגמאות כדי שאבין טוב יותר למה כוונתך? יתכן וכוונתך למושג פסיכולוגי וגם קוגניטיבי של הפנמה. כלומר לקחת דבר מבחוץ, ללמוד אותו ולשמור אותו בפנים כשלי. אם לקחתי משהו מבחוץ והוא עכשיו שלי אז הפנמתי אותו? אני יודע שזו תשובה חלקית אבל תראה זאת כהתחלה וביחד נבין טוב יותר את הדברים. שבת שלום, דר' גיורא הידש

לאריק שלום, מצפה לשמוע ממך הידש

קראתי בירחון ה"כללית" על שני סוגים של הפרעות קשב וריכוז:הראשונה מתאפיינת בהיפר-אקטיביות, והשניה להיפך-מתאפיינת ברחפנות.מזמן כבר חשדתי שיש לי איזה סוג של ליקוי למידה/הפרעת קשב וריכוז אבל ללא היפראקטיביות בכלל! אלא להיפך:אופי די שקט ועדין, רחפנות,חולמנות,פיזור נפש ועוד..השאלה שלי היא לאן הולכים כדי לאבחן את זה-לפסיכיאטר או לנוירולוג? ואיך מטפלים בבעייה מהסוג שלי?(כי אם אני לא טועה ריטלין ניתן כדי לנטרל היפראקטיביות?כלומר במקרה שלי לא יהיה אפקטיבי) בתודה-יערה. "בעיה בקשב ובריכוז יכולה להתקיים בשתי צורות: הראשונה מלווה בפעילות יתר(היפראקטיביות)וקלה יותר לאיבחון.הילד קופצני ואימפולסיבי,מתקשה להתרכז לאורך זמן בנושא מסוים והמורים מתלוננים על הפרעות תדירות בכיתה. השנייה קשה יותר לאיתור ,משום שסימניה הפוכים מאלה של הראשונה.הילד שקט ורגוע,נראה שהוא מקשיב לנעשה בכיתה אך למעשה מרחף בעולמות אחרים" "האם דעתך מוסחת בקלות על ידי רעשים, המולה פתאומית או התרחשויות לא צפויות בסביבתכם? האם במהלך שיעורים קשה לך להתרכז, גירויים חיצוניים מטרידים אותך ומחשבותיך נודדות להן? האם מצבי רוח משתנים ונטייה לחוסר מנוחה, חוסר סבלנות ועצבנות מטרידים אותך? האם קשה לך לעקוב אחרי הוראות, לארגן סדר יום יעיל ולעמוד במטלות ובמשימות שהצבת לעצמך? האם קשה לך לסיים את מה שהתחלת ולזכור עובדות פשוטות? האם גם אותך תוקפות מחשבות מתסכלות ומייאשות על כך שנכשלת בחייך וההישגים שלך נמוכים מיכולתך הפוטנציאלית? אם השבתם בחיוב על חלק ניכר מהשאלות, ייתכן שאתם סובלים מהפרעת קשב וריכוז בלי שכלל תהיו מודעים לעניין. אם אתם מסתובבים כשצל כבד מעיק עליכם, עם משהו חסר הסבר, עם תחושה מגבילה, מקשה ומפריעה שמלווה אתכם לאורך כל חייכם, ייתכן שגם אתם שייכים לקבוצה האנשים הסובלת מהעניין. ``הפרעת קשב וריכוז היא תכונה תורשתית שכיחה מאוד, שקיימת אצל כעשרה אחוז מהאוכלוסיה``, מסבירה ד``ר איריס מנור, פסיכיאטרית של הילד והמתבגר העוסקת בנושא קשב וריכוז. ``הפרעה כזו הופכת לבעיה כשמגיעים להתעסקות פאסיבית ומונוטונית. יש בעיה עם רצף, עם ארגון וסדר. הבעיה מתבטאת בעיקר בלמידה, פעילות שדורשת קריאה והקשבה``, ד``ר מנור מסכמת. ``הפרעת קשב וריכוז היא אמנם הפרעה גנטית``, מוסיף פרופ` ישראל ווינקלר, ``אבל היא יכולה להחריף כתוצאה מקצב החיים המוגבר, התגברות הלחצים, זיהום האוויר, אכילת ג`אנק פוד ועוד``. במה מתבטאת הפרעה כזו? ``זה נשמע מוזר, אבל הפרעה בקשב ובריכוז אינה רע בלי טוב``, אומרת ד``ר מנור. ``היא מעניקה יכולת לקליטה של גירויים רבים בבת אחת, חלוקת קשב מצויינת וסריקה רוחבית נהדרת שמסייעת מאוד בכל תחום אחר בו נדרשים להתעסק עם כמה דברים בו זמנית. מצד שני, אצל מבוגרים יש המון תחלואה נלווית. בדרך כלל מדובר בדיכאון, בחרדה, בהפרעות התנהגות כמו חוסר יציבות בעבודה, במערכות יחסים בעייתיות ועוד``. ``לא רק שהפרעות הקשב והריכוז ממשיכות להתקיים אחרי גיל ההתבגרות, מבוגרים סובלים מהן לא פחות, אפילו יותר``. למה את מתכוונת? ``חלק ניכר מהמבוגרים שסובלים מההפרעה חשבו במשך שנים שהם טיפשים, ונושאים פגיעה עמוקה בדימוי העצמי שלהם. הם סובלים מתופעות של דיכאון, התקפי זעם, תחושות של `לא מבינים אותי` ו`כולם נגדי`. ישנם מבוגרים שחיים עם זה, אבל מתחת לפני השטח מסתתרים קושי ומועקה גדולה. אחרי שמאבחנים את הבעיה, הם עוברים זעזוע. הם מוצאים שיש הסבר לבעייתם, התפיסה של ה`אני עצמי` שלהם משתנה. לסטודנטים זו הזדמנות פז לפתוח ברגל ימין את שלב הלימודים הגבוהים, במקום להתחיל ולהיאבק כפי שעשו בתיכון. אנשים מבוגרים יותר לפעמים חשים פספוס נוראי, וחושבים על כל מה שיכלו לעשות אילו ידעו על הבעיה וכיצד להתמודד איתה``. אפשר גם אחרת איך מתמודדים עם הפרעות הקשב והריכוז? יש לכך כמה דרכים. ``קודם כל צריך לאבחן את הבעיה``, אומר פרופ` ווינקלר. ``צריך לראות אם קיים דפוס קבוע מאז הילדות, דפוס שלא קשור לאירועי החיים, לבעיות רפואיות ופסיכולוגיות, לתזונה לקויה, לחוסר שינה ועוד. יש כאלה שמה שעוזר להם הוא טיפול תרופתי בריטלין. למרות יחסי הציבור הבעייתיים לה זכתה התרופה כשמדובר בילדים, עבור מבוגרים היא ידועה ביעילותה. כיוון שיש סטיגמה, שלא נובעת ממצב אובייקטיבי, רופאים מאוד נזהרים במתן התרופה. היא עוזרת להתמקד, להתמודד עם קריאה ממושכת ומשימות הדורשות ריכוז. אפשר אפילו לקרוא לה `תרופה נגד שעמום```, הוא מחייך. ומי שלא מעוניין להשתמש בריטלין? ``אם יש מוטיבציה גבוהה ומוכנות להשקיע, אפשר לשפר את מיומנויות הלמידה על -ידי לימוד אסטרטגיות למידה. כלומר, ללמוד איך ללמוד, איך לזכור דברים בצורה יעילה, איך להתכונן למבחן, איך לכתוב תשובה מסודרת בצורה נכונה, איך להכין עבודות כתובות, איך מייצרים את התנאים הכי מתאימים ללימוד בעזרת הרגלים, מוסיקה, סביבת עבודה. זה אמנם תחום לא מוכר ומפותח דיו בישראל, אבל באוניברסיטאות יש שירותי ייעוץ, ויש גופים פרטיים שמעבירים קורסים כאלה``. ( הכתבות המלאות מופיעות במגזין ה"כללית"-"הראשון בבידור" ומגזין הצעירים של ה"כללית"-"כללית 20 פלוס".)

ליערה שלום, תודה על האינפורמציה הנושא חשוב ביותר וטוב שהוא מובא לידיעת הציבור וטוב שאת מעדכנת אותנו. לא הבנתי בדיוק מה שאלתך. דברים דומים נכתבו לא פעם בפורום, לפני מספר ימים שאלה סטודנטית שאלה דומה ואז הפניתי אותה למבחן TOVA והיא התעניינה בתל-השומר. תוכלי למצוא את החומר אם תשתמשי ב "חפש" למעלה. אם יש שאלות נוספות אשמח לעזור. שבת שלום הידש

בקשר לחיי המין-בשאלתי הדגשתי במפורש שחשק מיני יש לי ולכן בוודאי שתרופות כמו טסטוסטרון וויאגרה{שגם אותן ניסיתי}לאשה שרמות ההורמונים שלה תקינות ויש לה חשק לא יעזרו לבעיה שלא קשורה בכלל לחשק. ועל כן אני כמובן לא מחפשת חומרים שיגבירו לי את החשק כי חשק בהחלט שיש לי . הבעיה שלי היא לא של חשק אלא קשורה לכך שאני לא מסוגלת להרשות לעצמי להעיז לחשוב מחשבות נועזות על מין וקל וחומר שלא להעיז לעשות מין. וזוהי בעיה משום שבגלל זה אני לא נהנת ממין וזה מפריע לי . ומרגיז אותי שרק אם אני שותה אלכוהול הרבה אז אני מסוגלת להשתחרר מהמחסומים שלי כי אלכוהול עלול למכר אותי דבר שאני לא מאחלת לאף אחד. ידוע לי שהאלכוהול כנראה {שום דבר לא מוחלט וסופי המדע}קשור עם הגאבא במוח וככל הנראה מעלה את הנוירוטרנסמיטר הזה. אני שואלת אותך האם יש אנלוגיות בפסיכיאטריה ובהפרעות נפש בכלל לבעיה כמו שלי זאת אומרת האם אתה יכול לעשות אסוציאיציה בין הבעיה שלי במין{שהיא נפשית ולא קשורה לחשק}לבעיות נפשיות אחרות שאתה בוודאי כפסיכיאטר מרצה ומטפל מכיר ?

לאפרת שלום, איני חושב שמדובר במחלת נפש חס וחלילה ודברים דומים. בפתיחות מינית בדרך כלל מדובר על שילוב של חינוך, דוגמא של הורים וקונפליקטים פסיכולוגים סביב קבלה ונתינה. אלכוהול מרגיע ומרפה שרירים. החומרים הדומים בפעולתם והם פועלים על הנוירוטרנסמיטר גאבא הם הבנזודיאזפינים. תרופות הרגעה כמו לוריוון, וואבן, וואליום וקלונקס. שבת שלום, דר' גיורא הידש

אז קצת עידכונים. עכשו חזרתי מהפסיכאטרית והיא אמרה שאבדוק מה קורה איתי ביומיים הקרובים. אם הסימפטום של הרצון להשמיע קול כיחכוך כל הזמן ימשך וזה יחמיר אז לחזור למינון המקסימיל של הכדור שלי. בנתיים אני אנסה סחוב את זה. היא שאלה אותי איך ארגיש אם נחזור אחורה מבחינת הכדור ( לתחילת הטיפול) ואמרתי לה שאם זה מה שיעלים לי את המחשבה\ התנהגות האובססיבית הזו אז אני מכונה. תראו לאיזה דרגה שפלה הגעתי. אני כבר לא יודעת ממה להיות מאוכזבת קודם: מהסימפטום, מזה שחזרתי אחורה, מהמצב הגופני. אני רק יודעת שאני מפחדת פחד אימים ושרע לי. אני כל כך א רוצה ליפול שוב לבור החרדות והדיכאון האיום שבו הייתי . כבר היה שיפור כל כך גדול במצבי הנפשי. למה זה חייב לקרות?

קודם כל קבלי חיבוקים והרבה סימפטיה. באמת זה קצת מרתיע ומייאש כשמציעים לחזור אחורה, אבל אסור להתייאש! נשמע כאילו הפסיכאטרית שלך יודעת מה היא עושה ונראה שהיא דואגת לך. אז עזרי כוחות ואל תתייאשי ועם קצת מאמץ ואופטימיות, יהיה בסדר! אני בטוחה שיהיה בסדר כי מאוד התרשמתי ממך ממה שקראתי פה. אז המון בהצלחה! אני גם חוזרת לבקשה שלי, הישנה-פרטים על הפסיכאטרית שלך ואני מצרפת מייל: [email protected] תודה, דקלה.

שלום ילדתי, אין כמוך יודעת, שיש עליות ויש ירידות, לפעמים תלולות יותר, לפעמים פחות. עכשיו את קצת בירידה, וזה מתסכל נורא. זו לא "דרגה שפלה" ולא "לחזור אחורה". זהו שלב קצת קשה יותר בתהליך, וצריך יותר כוח בשבילו, וישנה באמת הרגשה שעכשיו אוזלים הכוחות. בכל מקרה, אני מאד מאד מקווה שהגדלת מינון התרופה תסלק את הכחכוח המעצבן הזה. וגם שתרגישי יותר טוב. אז המשיכי לספר לנו מה קורה, בסיידר? שלך, שיבולת

תודה מקסימות. עדיין לא חזרתי למינון המקסימלי ואני אחכה עם זה עוד כמה ימים. בנתיים אני סובלת בשקט ובאמת שמנסה להעסיק את עצמי בדברים אחרים אך יש רגעים שהפחד משטלת עלי ואני פוחדת להישתגע( אני מניחה שזה החרדה עצמה). בכל אופן, מקווה לטוב ועם התמיכה שלכן אני בטוחה שאעבור זאת יותר בקלות שיהיה סוף שבוע נעים אוהבת, אריאל

ילדתי , קחי עצמך בידיים ,את יודעת שאת לא הולכת אחורה,! זה רק ההיתעסקות עם המחשבה הזאת. (היא המקבעת את החרדה למצב יותר עמוק.) חשבת על הכנס שהיית לאחרונה , אולי האנרגייה והפעילות האינטנסיבית שם גרמו לך התרגשות יתר ? עברת דברים קשים יותר וגם את זה את תעברי. את אומרת שכבר בזמן ההיתעוררות בבקר מתחיל החיכוח בגרון.היתי מציעה לך, שבלילה לפני השינה תשמעי מוסיקה מרגיעה ושקטה , ודבר ראשון בבקר עם ימשיך החיכוח אל תתיחסי לזה ואל תתרגשי או תפחדי או תתרגזי.!פשוט תקבלי את זה בשלוות נפש.! ותמשיכי הלאה את יומך.! אני מבטיחה לך שזה יעלם.! כי כמו שאני יודעת כשנילחצים ממשהו הוא נעשה יותר ויותר מטריד . יש לך כוחות להיתגבר על זה .!ואני בטוחה שזה סימפטומון קטן שטעה בדרך,,במקום שיבוא אלי הלך אלייך,, תגרשי אותו בעדינות כפי שהיצעתי לך! .,,,,לכוון שלי,,,, באהבה ו.

קודם כל לפעמים צריך לחזור צעד אחד אחורה בחיים כדי להתקדם שני צעדים קדימה וכנראה שבפעם הקודמת ירדת במינון מהר מידי ולכן הכחכוך נמשך... אם תרגישי שהמצב לא משתפר ביומיים הקרובים תעלי שוב במינון. זה רק יעשה לך טוב. ואל תהיי מדוכאת בגלל העלאה במינון. לא נורא. העיקר שתרגישי טוב יותר, זה גם יגרום לך להוריד במינון של המחשבות השליליות שיש לך לצערי הרב בכמויות! אני שמחה שאת משתדלת להעסיק את עצמך כי זה יגרום לך פחות לחשוב מחשבות שלא צריך לחשוב! זה שאת חוזרת לקחת כדור במינון המקסימלי לא מחזיר אותך האחורה. אל תחשבי ככה! המחשבות שלנו הן מה שגורם לרגשות לכן אם תחשבי חיובי גם תרגישי חיובי. לא הגעת לשום דרגה שפלה. את באותה דרגה כמו שהיית. את יכולה להישתפר אבל זה כנראה הולך לך לאט. לא נורא! תלכי בקצב שלך....העיקר שלא תחשבי שאת בתחתית! אין לך כל סיבה לחזור לבור שהיית. למה את חושבת ככה? מחשבה כזאת רק מדכאת עוד יותר וזה יכול לגרום לך לחזור למצב הקודם. תחשבי חיובי!!! זה הכלל בחרדה. לא אחד יש תקופות פחות טובות בחיים אבל את חזקה! את תצליחי להתגבר על התקופה הזאת... להתקדם ולנצח. את מאמינה בך אז תאמיני גם את בעצמך!!! תרגישי טוב, אוהבת, יפעת.

לאריאל שלום, כמו תמיד טוב לשמוע ממך והשיתוף שלך מעורר המון רגשות חמים ואהבה. אני מקווה שתרגישי טוב ותצליחי קצת להרפות כך שהתחושה הלא נעימה בגרון תיעלם. לדעתי לא הייתי ממהר לחזור למינון של התרופות. פרט למצב הנפשי ישנה הרעה במצב הגופני וגם שינוי תרופתי, כך שיתכן מאוד שהמצב הנפשי הוא תוצאה של המצב הגופני ולאו דווקא בטוי של המצב הנפשי בלבד. כלומר, איני חושב שיש שינוי במצב הנפשי כשלעצמו אלא שכעת המצב הנפשי מושפע מהמצב הגופני. כיוון שהתחלת טיפול בגוף אני מאמין שעם השיפור במצב הגופני יבוא גם השפור במצב הנפשי. לכן הייתי מייעץ לחכות, לראות לאן הדברים הולכים ואז להחליט. בינתיים אפשר מספר ימים להעזר בתרופות הרגעה כמון לוריוון לפי הצורך וחשוב שתשני טוב. מחזיק לך אצבעות. המון אור ואהבה הידש

אני אקח את דברייך לתשומת ליבי אוהבת, אריאל

אין ולא הייתה לי שום כוונה לפתח איתך יותר דו שיח בכל אופן מאחר שכבר העלית,- טרול- כנראה אין לך שום מושג מה זה. מיטב חברייך כאן משתמשים בשמות בדויים, (אני מניחה שפרוזק לא נולדה בשם זה), זה רחוק מלהפוך מישהו לטרול. קיראי קודם מה זה טרול אחכ פיתחי את הפה. ואת עוד מדברת על לזרוק שטויות באוויר. את יודעת, אדם שאין לו מה לומר, מוטב שיימנע מלהוכיח זאת ברבים. . אכן אני כפי שאמרתי מדלגת על הודעותייך מלאות הדבק והמתאימות אוליי לפורום אחר ולא לכאן. אגב אני יודעת על אנשים נוספים שלא מתים על הסגנון הזה שלכם כאן. דביק מדי. זהו פורום שנועד לעסוק בעיקר בתרופות, ואת הרומנים האלה הייתי משאירה לתמיכה הדדית. הפעם כדי שאוכל לעקוב אחר הודעות האובדני קראתי בלית ברירה. אגב שמחתי לראות שבמקרה של יריב גם את קראת. רק לפני שלושה ימים טענת שאני מתחזה למישהי אחרת וכבר שכחת ככ מהר. זכרון מפתיע יש לך מה לומר וגם בעבר, ושאול יוכיח,אם יתאמץ להיות אובייקטיבי. הוכחת פרנוייה לא מבוטלת בהקשרים דומים. יפעת: את בחורה כל כך לא אמינה, ולא יודעת לשמור על דיסקרטיות. הייתי מייעצת כאן לכל ידידייך להיזהר לא לחשוף בפנייך יותר מדיי. ואני שמחה שגיליתי זאת מבעוד מועד וחשפתי את פרצופך האמיתי ואת צביעותך את הצד המפלצתי שבך את המתיימרת להיות מלאכית וככ לא בשלה ולא בוגרת

ומיותרת !! חבל!!! אתן כנראה החלמתן מהחרדות שאפפו אתכן וכעת אתן עסוקות באובססיבה אחת כלפי השניה.... יש כאלה שקוראים לזה O.C.D ..... חבל ,שוב להתחיל בלכתוב אחת לשניה,יותר פשוט אולי... להרים טלפון וליישר את ההדורים ,לא? תהיו בריאות, גיא

דבר ראשון לא פתחתי שום חזית נגד נילי החולת נפש אלא היא פתחה לבדה, בשבילי היא כמו אוויר. אני לא רואה אותה ולא את ההודעות שלה. אתמול כתבתי להודעה ל'אובדני' ומשום מה (זה נקרא בעגה הפקצועית - פרנויה) היא חשבה שזה מכוון אליה... אבל זה לא מעניין אותי. בשביל זה יש פסיכולוגים ופסיכיאטרים בעולם. גם עכשיו לא קראתי את השטויות שלה כי הן ממש לא מעניינות אותי. הייתי מצפה מאישה בת 40 + שתהיה קצת יותר בוגרת....אני את הגן עברתי מזמן ואין לי כוח למשחקים שלה! וגם אל תציעי לי הצעות כמו לדבר איתה בטלפון - היא בכמה דרגות מתחתי, אין על מה לדבר איתה כי מה שמעניין אותה בחיים זה רק תרופות וחרדה, ואל תשכח שהיא מעיקה ומתקשרת כל רגע... (דיברת על אוסבסביות, לא?) רק זה היה חסר לי! יש לי הרבה דברים אחרים לעשות... הרבה יותר כיפים ומעניינים! ואתה יודע טוב מאוד על מה אני מדברת אז תפסיק להיות דו פרצופי ולקקן ולהתערב בדברים שלא קשורים אליך. (בטח עכשיו "תזכה" לשיחה ממנה והיא תרצה שתתמוך בה כי התמיכה מאוד חסרה לה בחיים).

על מצבה העגום של נילי, יש בשביל זה פסיכיאטריים ופסיכולוגים... מה גם חבל שזה יתפוס לנו פה את כל הדפים של הפורום!

היי מתוקה, רציתי לדעת מה שלומך היום? יותר טוב? איך הייתה השיחה עם הפסיכולוגית? היא עודדה אותך קצת? כמו שאני מכירה אותך בטח את מעודדת אותה ;-), פסיכולוגית קטנה שלנו :))) אני מקווה שאת מתחילה להתאושש, לחשוב רק על דברים חיוביים, להרגיש טוב ולחייך! המון חיבוקים, יפעת.

יפעת המקסימה. ההודעה שלך גרמה לי להתרגשות גדולה- את כל כך תומכת שזה מדהים. הפגישה שלי עם הפסיכאטרית היא בשעה 15:00. היא שכנה שלי כך שכל מה שאני צריכה לעשות זה לרדת קומה. האמת שקמתי איך שפתחתי את העיינים עם הרצון הזה לכחכך והמחשבות על זה. אני מנסה כל הזמן לעבוד על עצמי ולעסיק את עצמי בדברים אחרים. אז עבדתי על עבודה שאני צריכה להגיש ביום שני ועכשו נסעתי להוציא כסף לפגישה ( כל דבר שיוציא אותי מהבית). גם פיזית אני לא משהו ( או שזה נפשי)- חולשה איומה והרגשה זיפטית. אני מקווה שזו סתם תקופה מגעילה רק שתעבור כבר. כל פעם שהחרדה שלי נמשכת מעל לכמה ימים אני מפחדת שאני חוזרת אחורה. כנראה שהטראומה גדולה מדי. מה איתך? מה שלום הציפור? ( שכחתי איך קראת לה?) . תודה על הכל, אריאל

עכשיו את בטח כבר אחרי הפגישה עם הפסיכולוגית אז איך היה? איזה מגניב שהיא שכנה שלך...גם העו"סית שמטפלת בי גרה די קרוב אליי ככה שכל פעם שבא לנו להיפגש אנחנו נפגשות! אני שמחה שאת משתדלת להעסיק את עצמך במשך היום... רק כך החרדה תבעבור לך והצורך לכחכך יפחת. אל תשכחי שהגוף שלנו שור לנפש ואחד משפיע על השנייה ולכן די קשה לדעת מה השפיע על מה... ולכן כדי לך לנסות להשפיע על מה שאת יכולה (הנפש) כדי שזה ישפיע על הרגשתך הגופנית. את בטוח לא חוזרת אחורה במצבך ואם תמשיכי לחשוב ככה זה מה שיחזיר אותך אחרוה. תמיד תחשבי מחשבות חיובית. תגידי לעצמך - יש לי נסיגה קלה אבל זה יעבור בקרוב. תאמיני לי מניסיון שעם הזמן זה באמת משפיע... הציפור שלי בסדר גמור. הוא כבר פחות רב עם הקנרית. כנראה שהיא מתחילה להבין שאין לה ברירה ובן זוגה נפטר ועכשיו יש לה חבר חדש...בהתחלה כל פעם שהוא התקרב אליה הוא צעקה וצווחה עליו - אולי היא בחרדה ממנו? ;-))) נקווה שבסוף הם יסתדרו. כל טוב ושבת שלום, יפעת.

האם ייתכן שתאונת דרכים תפתח/תחזק חרדה חברתית?

שלום, התשובה די פשוטה - כן, טראומות וגם תאונת דרכים יכולות להחמיר את המצב הנפשי. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

RE: על פי התורה שלח הודעה לחבר | גרסה להדפסה | למעבד תמלילים מחבר: מיכל תאריך: 08-05-2003 19:24 היי לא שאני מומחית גדולה לתורה אבל בשביל להציל נפשות אני מוכנה להשקיע תמיד אז ישנם כמה משפטים כמו למשל.. "ונשמרתם לנפשותיכם מאוד.."או" .. הנה ה' נותן לכם את היום את הטוב ואת הרע את החיים ואת המוות ובחרתם בחיים.."זהו בנתיים, אחזור עם יותר אינפו... ביי מיכל

האם זו מיכל מהתמיכה ?

לא.

לאובדני שלום רב, אין אחד מאתנו שבמהלך חייו לא עברה בראשו המחשבה לשים קץ לחייו ברגע של משבר, ייסורים, צער או מכאובים, כשנראה היה שאין מהם מוצא. זה היה הפתרון הקל שהיינו משוכנעים שיוביל אותנו לתענוג, למנוחה, לנחלה ולשקט המיוחל. מחשבה כזו נובעת מהצורך הטבעי שלנו לברוח מייסורים ולשאוף לתענוג, אך במקרים רבים הבריחה הזו עלולה לעלות לנו ביוקר. לפי התורה לפי הפשט בראשית פרשת נוח פרק ט' פסוק ה' ואך את דמכם לנפשותכם אדרוש מיד כל חיה אדרשנו ומיד האדם מיד איש אחיו אדרוש את נפש האדם שופך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם אלוהים עשה את האדם. פרוש רשי ואך את דמכם. עף על פי שהתרתי לכם נטילת נשמה בבהמה את דמכם אדרוש מהשופך דם עצמו:לנפשותיכם אף החונק עצמו אף על פי שלא יצא ממנו דם. שיהיה לך יום מבורך מיכל

תודה על ההכוון. היום פחות צלול חש שצולל לתוך ים של דיכאון דבר שאינו אופייני לי. כאילו שבהתאבדות יש משמעות ( אפילו משמעות נעלה ) ואילו בחיים של ייסורים לא. אך בכל זאת אשתדל להבין ולהפנים את המסרים שלך של ההלכה.. שוב תודה.

רציתי רק לומר כמה מלים לגבי התאבדות. ולא, אני לא שופטת ולא יודעת את הפרטים, אבל הנה: אני לא אתאבד, כי אני יודעת שאנחנו לא נפטרים מהבעיות כשאנחנו מתאבדים. יש עולם הבא, יש המשך לנשמה, ואף אחד לא מבטיח לי זרי דפנה שמה. לכן, אני יודעת שגם שם אני אצטרך להתמודד עם דברים קשים. אין מקום יותר קל, אין דבר כזה, ונא לצאת מהאשליות ומהנסיונות למצוא פתרונות קלים ומהירים, כי אין. ותאמין לי, אובדני, שאם באמת היינו מסיימים את הייסורים כמו שאתה חושב, כולם היו מתאבדים, אבל אנשים רבים מאמינים בנצחיות הנשמה, ולכן יודעים שהתאבדות היא רק מעבר להמשך הדרך, ולא הסוף. בהחלט לא הסוף.

כפי שאמרת, עניין של אמונה.

שלום לכולם אני בחורה בשנות ה-20, וסובלת כבר כמה שנים מחרדה חברתית וכמו כן מדיכאון. ניסיתי פרוזאק (פריזמה) וגם סירוקסט, ולא עבד עליי. השאלה היא, האם יש לכם איזו המלצה על כדור שלא ממכר וע-ו-ז-ר? כי אני לא מכירה כזה. חבל לי להזניח את הבעיה, כי היא פוגעת לי בכל תחומי החיים..... כמו כן, ברצוני לשאול, האם יש תרופה שעוזרת לבעיות שציינתי לעיל ולא מזיקה לגוף או לנפש??? בתודה,

היי מיקה תתיעצי עם הרופא לגבי תרופה בשם."אפקסור" האם נעזרת בטיפול ע'י פסיכולוג או עובד סוציאלי?

אני מצטערת על זה שמקודם כל האותיות היו הפוכות.אני מקווה שעכשיו יהיה בסדר. אני לפני כמה זמן שאלתי אותך על בעייתי כאן בפורום ואתה שאלת אותי כמה דברים כדי שתוכל לענות לי .אז הינה הפרטים שהיו חסרים לך כדי שתוכל לענות לי {השאלה נמצאת בפורום בעמוד 417 {אני לא בטוחה}אבל אני מקווה שאתה זוכר . בכל אופן אני ממש זקוקה לדעתך ולתשובות . : לצערי לא הצלחנו לאתר רמז לכתובת או לפרט שיהיה אפשר לאתר את הרופא וזו בעיה למרות שאפילו שאלתי חוקר הוא אמר לי שאי אפשר לאתר. לגבי האפשרות של ההפריה ההפריה החוץ גופית אני התלבטתי כל השנים בתקווה שאני אתגבר על הבעיה שלי אבל ככל שעוברות יותר השנים אני יותר מתייאשת מלנסות לפתור אותה ומעדיפה את דרך הקיצור להריון וזה מה שנעשה -הפריה חוץ גופית. החשיבות של חיי מין היא חשובה לא רק בשביל להיכנס להריון אלא בשביל עוד המון דברים נוספים וזה חסר לי. בשאלה שלי שכחתי לציין שניסיתי לקבל כדורים להגברת החשק המיני כמו טסטוסטרון וכל מיני דברים דומים כמו ויאגרה למרות שרמות ההורמונים בדם אצלי תמיד תקינות אך כאמור שום דבר לא עזר. אינני מצפה כמובן שתגלה בול איזה כדור הפסיכיאטר מחו"ל נתן לי אך שואלת את השאלה באופן עקרוני איזה קבוצות תרופות וחומרים גנריים מתחום הפסיכיאטריה עשויים אולי לפי דעתך להתאים לבעיה זו שהצגתי ולגרום לשכוח מהעכבות שלא מרשות לי להעיז לפנטז על מחשבות נועזות באופן כזה שאשכח כבר שהן נועזות ? שאלתי היא עקרונית במצב כמו שלי שבאמת כל הטיפולים נוסו{בין השאר שיחות פסיכותרפיה סקסולוגיה גניקולוגים והכל}ואין לפסיכיאטריה ותרופות אין ברירה והן מחייבות להכריע בשאלה איזה חומרים גנריים עשויים אולי להתאים לבעיה כזאת או דומה לה. אני מאוד אשמח אם תשיב מהידע שלך בפסיכיאטריה .

לאפרת שלום, אני באמת איני קושר בין ההריון וחיי מין מספקים. הרצון בילד חשוב ואפשר להביא ילד לעולם ובינתיים או אחר כך לטפל בנושא של המין. דרך אגב, אני לא בטוח שיש צורך בהפריה חוץ גופית, אפשר תחילה לנסות הפריה כאשר "מביאים" את הזרע של בעלך לרחם וההריון הוא כולו טבעי, אני חושב שבהחלט כדאי להתייעץ עם גניקולוג. בקשר לחיי המין. לצערי עדיין אין תרופה כמו ויאגרה לנשים. שוב פעם הנשים מקופחות, אני בטוח שעובדים על כך אולם עדיין לא הצליחו לפתח תרופה זו. כמו כן איני מכיר תרופה מסויימת אשר עוזרת לנשים. לכן חשבתי שכדאי לעשות מאמץ ולהגיע לרופא בחו"ל שעזר לך, אם יש משהו שעוזר שווה לנסות ולאתר אותו וכדאי להתאמץ. כפי שכתבתי אני מוכן לעזור לך. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

כתבתי לך את בעייתי ושאלת כמה שאלות בכדי שתוכל לענות אז הינה פרטים חשובים על מה ששאלת : תורמל היעב וזו אפורה תא רתאל רשפא היהיש טרפל וא תבותכל זמר רתאל ונחלצה אל ירעצל הירפהה הירפהה לש תורשפאה יבגל .רתאל רשפא יאש יל רמא אוה רקוח יתלאש וליפאש תורבועש לככ לבא ילש היעבה לע רבגתא ינאש הווקתב םינשה לכ יתטבלתה ינא תיפוג ץוחה הזו ןוירהל רוציקה ךרד תא הפידעמו התוא רותפל תוסנלמ תשאייתמ רתוי ינא םינשה רתוי סנכיהל ליבשב קר אל הבושח איה ןימ ייח לש תובישחה .תיפוג ץוח הירפה- השענש המ ןייצל יתחכש ילש הלאשב .יל רסח הזו םיפסונ םירבד ןומה דוע ליבשב אלא ןוירהל ומכ םימוד םירבד ינימ לכו ןורטסוטסט ומכ ינימה קשחה תרבגהל םירודכ לבקל יתיסינש ינניא .רזע אל רבד םוש רומאכ ךא תוניקת דימת ילצא םדב םינומרוהה תומרש תורמל הרגאיו ןפואב הלאשה תא תלאוש ךא יל ןתנ ל"וחמ רטאיכיספה רודכ הזיא לוב הלגתש ןבומכ הפצמ ךתעד יפל ילוא םייושע הירטאיכיספה םוחתמ םיירנג םירמוחו תופורת תוצובק הזיא ינורקע תובשחמ לע זטנפל זיעהל יל תושרמ אלש תובכעהמ חוכשל םורגלו יתגצהש וז היעבל םיאתהל תמאבש ילש ומכ בצמב תינורקע איה יתלאש ? תוזעונ ןהש רבכ חכשאש הזכ ןפואב תוזעונ ןיאו{לכהו םיגולוקינג היגולוסקס היפרתוכיספ תוחיש ראשה ןיב}וסונ םילופיטה לכ םייושע םיירנג םירמוח הזיא הלאשב עירכהל תובייחמ ןהו הרירב ןיא תופורתו הירטאיכיספל הירטאיכיספב ךלש עדיהמ בישת םא חמשא דואמ ינא .הל המוד וא תאזכ היעבל םיאתהל ילוא . םדוקה אשונל | אבה אשונל וז העדוהל בשה ךיראת רבחמ םיאשונ 05-05-2003 22:21 תרפא שדח השק היעבב תאצמנ 06-05-2003 01:45 [הירטאיכיספ םורופ להנמ] םורופה להנמ-שדיה ארויג 'רד שדח השק היעבב תאצמנ :RE 06-05-2003 22:40 תרפא השק היעבב תאצמנ :RE שופיח | תישארה העדוהל | םורופל רוזח | השדח העדוה ףסוה | םימורופ תמישר וז העדוהל בשה (יודב םשב שמתשהל ןתינ) :(םורופב גצוי) בתוכה םש :(םורופב גצוי) ינורטקלא ראוד :אשונ .וז העדוהל תובוגת תולבקתמ רשאכ ליעל יתנייצש ינורטקלאה ראודה תבותכל העדוה יל חלש תורמל היעב וזו אפורה תא רתאל רשפא היהיש טרפל וא תבותכל זמר רתאל ונחלצה אל ירעצל הירפהה הירפהה לש תורשפאה יבגל .רתאל רשפא יאש יל רמא אוה רקוח יתלאש וליפאש תורבועש לככ לבא ילש היעבה לע רבגתא ינאש הווקתב םינשה לכ יתטבלתה ינא תיפוג ץוחה הזו ןוירהל רוציקה ךרד תא הפידעמו התוא רותפל תוסנלמ תשאייתמ רתוי ינא םינשה רתוי סנכיהל ליבשב קר אל הבושח איה ןימ ייח לש תובישחה .תיפוג ץוח הירפה- השענש המ ןייצל יתחכש ילש הלאשב .יל רסח הזו םיפסונ םירבד ןומה דוע ליבשב אלא ןוירהל ומכ םימוד םירבד ינימ לכו ןורטסוטסט ומכ ינימה קשחה תרבגהל םירודכ לבקל יתיסינש ינניא .רזע אל רבד םוש רומאכ ךא תוניקת דימת ילצא םדב םינומרוהה תומרש תורמל הרגאיו ןפואב הלאשה תא תלאוש ךא יל ןתנ ל"וחמ רטאיכיספה רודכ הזיא לוב הלגתש ןבומכ הפצמ ךתעד יפל ילוא םייושע הירטאיכיספה םוחתמ םיירנג םירמוחו תופורת תוצובק הזיא ינורקע תובשחמ לע זטנפל זיעהל יל תושרמ אלש תובכעהמ חוכשל םורגלו יתגצהש וז היעבל םיאתהל תמאבש ילש ומכ בצמב תינורקע איה יתלאש ? תוזעונ ןהש רבכ חכשאש הזכ ןפואב תוזעונ ןיאו{לכהו םיגולוקינג היגולוסקס היפרתוכיספ תוחיש ראשה ןיב}וסונ םילופיטה לכ םייושע םיירנג םירמוח הזיא הלאשב עירכהל תובייחמ ןהו הרירב ןיא תופורתו הירטאיכיספל הירטאיכיספב ךלש עדיהמ בישת םא חמשא דואמ ינא .הל המוד וא תאזכ היעבל םיאתהל ילוא . םדוקה אשונל | אבה אשונל וז העדוהל בשה ךיראת רבחמ םיאשונ 05-05-2003 22:21 תרפא שדח השק היעבב תאצמנ 06-05-2003 01:45 [הירטאיכיספ םורופ להנמ] םורופה להנמ-שדיה ארויג 'רד שדח השק היעבב תאצמנ :RE 06-05-2003 22:40 תרפא השק היעבב תאצמנ :RE שופיח | תישארה העדוהל | םורופל רוזח | השדח העדוה ףסוה | םימורופ תמישר וז העדוהל בשה (יודב םשב שמתשהל ןתינ) :(םורופב גצוי) בתוכה םש :(םורופב גצוי) ינורטקלא ראוד :אשונ .וז העדוהל תובוגת תולבקתמ רשאכ ליעל יתנייצש ינורטקלאה ראודה תבותכל העדוה יל חלש .תורומש תויוכזה לכ © doctors.co.il, 1999-2003 הכימתו הרזע | םוסרפ | םישורד | רשק ורצ | רתאב שומישה יאנת .תורומש תויוכזה לכ © doctors.co.il, 1999-2003 הכימתו הרזע | םוסרפ | םישורד | רשק ורצ | רתאב שומישה יאנת

אורית.