פורום פסיכיאטריה

אמא שלי העירה אותי לפני כשעה ואמרה לי שהציפור שלי מת. כ"כ הייתי קשורה אליו! בגללי הוא מת. בגלל החרדה המטומטמת שלי. הוא לא הרגיש טוב וחשבתי שזה יעבור, יותר נכון קיוויתי כדי שאני לא אצטרך לצאת מהבית, להתגבר על החרדה ולקחת אותו לוטרינר. אבל הוא לא הבריא. הוא מת! אני רוצחת!!! נמאס לי מעצמי ומחרדה הזאת!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! ואני רוצה את הציפור שלי בחזרה!!!

יפעתי את אוהבת רגישה וחכמה הייתי אומר אותם דברים שנינו יודעים שאת היחידה שמלווה את השחיה שלי במים סוערים בחודש האחרון כעס ותרעומת הם דברים טיבעיים אוהב אהבת אחים שאול

לקחת לי הכל, לקחת את אבא שלי, לקחת את הכלבה שהייתה לי, לקחת לי את העבודה, את החברות והחברים, והיום גם את הציפור שלי. לקחת הכל.. לא השארת לי אפילו נחמה אחת בחיים!!! אבל דבר אחד כן נתת לי וזה את החרדה הנוראה הזאת !!!!! מי ביקש ממך בכלל משהו?! קח אותה בחזרה! אני לא רוצה אותה!!! תחייה אתה בחרדה! נראה אותך שורד.... לי כבר נמאס. אני רוצה לנוח. כמה סבל ועצב יכול לשאת בן אדם אחד?!?!? די!!! נמאס לי!!! תעבור "לשחק" בחיים של מישהו אחר ואותי תעזוב בשקט!

יפעת היקרה אני מצטערת לשמוע על הציפור שלך אך אני לא מוכנה לשמוע מילים כאלה ממך!!!!!!! את לא אשמה מתוקה בכלום. החרדה בחרה בך ולא את בה ואת מנסה להתמודד עם זה בגבורה. קשה לך לצאת כרגע מהבית זה נכון ,אבל האם בגלל זה את צריכה לעלות על גרדום? לא, לא ולא.......כשיגע הזמן המתאים את תצליחי. לגבי הציפור, נסי לחשוב על החיים הטובים שהיא זכתה להם כשגרה אצלך. אני בטוחה שטיפלת בה על הצד הטובה ביותר. אני מאמינה שזה קשה אך את לא צריכה לעבור את זה לבד- כולנו פה איתך. שולחת לך המון המון חיבוקים(((((((())))))))))))) אריאל

הי יפעת, אני פה יותר על תקן של צופה, וקראתי את דברייך לא פעם. את מקסימה ואני לא מאמינה שעשית משהו רע לציפור שלך, וזה לא אשמתך! ככה זה בטבע, הם לא שורדים יותר מדי זמן. אני יכולה להגיד לך מנסיון, שבעל חיים שמאוד יכול לעזור לעבור הרבה דברים זה כלב, ואם את נורא נגד, אז חתול, למרות שיש שיגידו שהוא מראה פחות אהבה. כלב יכול להוציא אותך ממצבים מסוימים, להראות לך אהבה כמו שאת מראה בחזרה ולעשות לך המון טוב!! אני מאחלת לך הרבה הרבה אושר, ושתצליחי להסיר מעליך את החרדות, ולהחזיר לאלוהים את מה שאת לא אוהבת.. תקווה.

יפעת יקירה, ראי מה יש לך, יש לך אותנו. את כולנו. את זה אף אחד לא ייקח ממך. אנחנו שמחבקים אותך חזק חזק, ואנחנו כוח איתן שאף אחד לא יוכל לו. תמיד נהיה כאן בשבילך. אז קבלי חחחח יי בבבב וו קקקקק ח ח י ב ו ק ח ח בבבבב ו ק ק ק ק החזיקי מעמד, יש מי ששומר עליך.

עכשיו אני מרגישה קצת יותר טוב, אבל עדיין עצובה :-( היה לי מאוד עצוב וכעסתי והתעצבנתי שהוא מת. הייתי מאוד קשורה אליו למרות שיש שיאמרו שהוא "רק ציפור ואפשר לקנות חדש" אני אהבתי אותו ומאוד נקשרתי אליו כי בסה"כ הוא היה איתי גם בזמנים קשים [ לא שהייתה לו ברירה אחרת ;-) ] ואני מאוד אוהבת בע"ח, לא פחות מבני אדם, ולפעמים אפילו יותר! ממש עודדתם אותי וכיף לי לדעת שיש לי חברים טובים. מיד שהרגשתי רע נכנסתי לפה. רק פה אני יכולה לספר הכל ויבינו אותי! תודה על כל החיבוקים הם ממש עוזרים ואתם כ"כ תומכים ואוהבים שאין לי אפילו דרך להודות לכם! תודה! תודה! תודה! ביום א' אני הולכת לקנות לי קנר חדש ואולי אפילו עוד זוג נוסף! וגם לבית קפה. והדגש הוא על 'אני הולכת'!!! ושהחרדה תשאר בבית לבד!!! שבת שלום לכולם, אוהבת אתכם, יפעת.

יפעת המקסימה אני ג-א-ה בך!!!!!!!! גאה בך מאוד אה, וזה שאני גאה בך כבר אמרתי? כל הכבוד מתוקה שלך, אריאל

הפעם בעניין מחלת התשישות הכרונית. לפני מספר שנים חליתי בה. זה התחיל בשינה של כ-20-22 שעות ביום- מצב שנמשך מספר חודשים. מצב זה השתפר מעצמו, וגילתי פגיעה בתפקודים הקוגנטיביים- ריכוז-לא הצלחתי לקרוא כלום, זכרון ואפילו אינטליגנציה. בנוסף סבלתי מכאב ראש נוראי. ידעתי שהמחלה הזו אינת נגרמת כתוצאה מוירוס או חיידק ואינטואיטיבית הנחתי שמדובר במחסור תזונתי. עשיתי בדיקות דם מקיפות, בדיקות של המוח- וכולן כאמור, כמו תמיד, יצאו תקינות לחלוטין. התחלתי לאכול רק בשר מכיוון שחשבתי שיש בו הכל ולא העלתי על דעתי שיש בדגים מרכיבים שאין בבשר. זה לא עזר. ואז התחלתי לאכול דג סול. תוך מספר חודשים- הרגשתי שיפור משמעותי במצב. כאב הראש נעלם ראשון. בנוסף, חלו שיפורים גם בדברים שלא חשבתי שהם קשורים כמו בטחון עצמי. לאור נסיוני האמור, התחלתי לחשוב שאולי בדגים, דג סול לפחות, יש חומר חיוני לתפקוד המוח, ושמחסור בו מביא למחלת התשישות הכרונית ואולי גם לתופעות של חולשה נפשית כפי שציינתי במכתביי הקודמים.

היי אני לפעמים שוכחת לקחת את הכדור מספר ימים או לפעמים לוקחת בבוקר ולמחרת רק בערב. היום אחרי יומיים ששכחתי ולפני זה גם שלושה ימים אני מרגישה מדוכדכת וריקנית למרות שכל היום הייתי מלאת חיים פתאום נפלה עלייי עצבות מטורפת. זה קשור לבלגן בנטילת התרופות? ושאלה אחרונה, כל פעם שאני שוכחת לקחת את הכדור מספר ימים או כשהמינון מוגבר לי יש לי כאבים חזקים וממוקדיםבצד שמאל של הראש. האם זה המקום במח שהסרוטונין מופרש? תודה שואלת

שלום לשואלת, יש הבדל בין לשכוח את נטילת הכדור פעם אחת, או ליטול בערב במקום בבוקר ובין בלגן שלם של אי נטילה מסודרת. אני מניח שבמשך השבוע את נוטלת פחות פעמים מאשר כן נוטלת. לכן גם השפעת הסרוקסט היא מאוד חלקית במקרה הטוב. אין קשר בין כאבי הראש ו"האזור של הפרשת הסרוטונין" שבת שלום דר' גיורא הידש

זה מאוד חשוב לקחת את ה"סרוקסט" הזמנים קצובים עפ"י הנחיית הרופא ולכן כדאי לך למצוא לך דרך שתזכיר לך לקחת את הכדור. אני עשיתי לי תזכורת בפלאפון והוא מצלצל כל פעם שצריך לקחת כדור. אף אחד לא יודע מה זה חוץ ממני וככה אני לא שוכחת. תחשבי גם את על דרך כזאת שתעזור לך להיזכר. זה חשוב כדי שהכדור ישפיע עליך כראוי. בהצלחה ותרגישי טוב, יפעת

הי, רציתי לדעת אם כשיש דכאון, האם בין הסימפטומים ישנה אי הנאה ממין? אי חשק? האם יכול להיות ששנים לפני שהדכאון התגבר והופיעו רק מעט מהסימפטומים, אין חשק ורצון במין או וגם אי משיכה כלפי בנות מיני או המין השני? אני מרגישה שכבר שנים אין לי כל חשק או רצון בחוויות מיניות כלשהן, אני לא מתאהבת, ולא מצליחה להביע אהבה כמו שהצד השני מנסה. אני בטיפול תרופתי כבר כמה שנים ובמהלך תקופת התרופות וגם עכשיו, אני נמצאת בקשר אינטימי עם בן זוג אך איני מרגישה כלום מעבר לחבר טוב מאוד, ואהבה שבין חברים, אך לא התאהבות. דבר שמפריע לי רבות. האם זה הגיוני שגם לפני מתן התרופות (רסיטל) היה לי חוסר במיניות כמו שאחרי תקופת התרופות? האם זה משהו בי? עוד מישהו חווה זאת, ללא תרופות? האם אולי אני א-מינית? אלמונית אלמינית..

הי, תכלית האהבה היא האקט המיני.

זיונים ואוכל ליתר דיוק...

היי, קיים קשר בדוק בין מצב נפשי ירוד (דכאון, חרדה וכו') להפחתה בחשק המיני. זה ממש עניין כימי במוח. אני מאמין שע"י התייעצות עם פסיכיאטר/ית המתמחה בנושא שאת מעלה, ימצא פתרון טוב, אם תרופתי או אחר, לבעייה שלך. צריך לבדוק אם הבעייה היא בשל הרסיטל או משהו קודם שמונע ממך את ההנאה מהמין. עצם כך שאת מודעת לעניין מהווה כבר חצי מהפתרון. ודבר נוסף- לא ממש הבנתי את התגובות שקדמו לי-הן נראות לי לא לעניין. אני חושב שסקס הוא רק חלק אחד ממערכת זוגית שלמה, וחברות אמת אינה פחותת ערך מזיון טוב. מקווה שדברים יפתרו בשבילך, ביי נדב א.

שלום רב, יתכן שאת סובלת מהפרעה תשוקה מינית.את הגורמים לבעייתך ואת מצבך המיני בכללותו ניתן לאבחן ולשנות במרכז משולב לבריאות מינית, עצתי לך לבקש עזרה בהקדם האפשרי משום שבעיה מסוג זה נוטה להתקבע ובסופו של דבר נפגעות איכות החיים שלך וגם הזוגיות. בהצלחה! נוגה

לדר' הידש שלום לפני כשבוע שאלתי האם קיימת התרופה "גאודון" בקופות החולים? ואם כן אז באיזו מהן? ציינת בתשובתך כי יהיה לך יותר מידע בנושא בסוף שבוע זה. אשמח לשמוע ממך , ומכל מי שיודע בנושא הנ"ל. תודה רבה על העזרה. סופשבוע נעים.

למתעניין, אופס, שכחתי לברר בכנס, אשדל לדבר עם חברת התרופות מחר... SORRY הידש

למתעניין שלום את הגאודון יש רק במאוחדת ובכללית וכן בלאומית רק אם אישור תוכל לקבלה. האם אתה מחליף תרופה או מתחיל חדשה.? ובאותה היזדמנות לד'ר הידש האם השינה הרבה והעייפות הם תופעות לוואי סבירות ולא צריך להיות מודאגים ?,ומתי הם יעלמו.? גיסי לוקח כבר חודש והעייפות רק גוברת. המינון שהיגיע הוא 2 מ/'ג ליום והמטרה להחליף את הריספרידל ולהגיע עד 4 מ/ג בחודש הקרוב תודה רבה ר.

האם תופעות הלוואי שאת מתארת הם של הגאודון או הריספרדל? איך השפיע הריספרדל על גיסך? האם נעלמו התסמינים? איזה תופעות לוואי יש לריספרדל? תודה עבור תשובתך

לרינת תודה רבה על המידע. אני בכללית ולא ידעתי שהיא אושרה כבר בסל התרופות שלהם. אני קונה אותה בבית מרקחת פרטי כשנה בהמון כסף....(!!) איזה סוג של אישור צריך ע"מ לקבלה בקופ"ח כללית? האם אישור מהרופא המטפל מספיק? אודה לך מאד על תשובתך! שבת שלום.

למתעניין שלום, היום בדקתי והנה התשובה המעודכנת. גאודון נמצאת בכל קופות החולים חוץ מקופ"ח חולים כללית. היא נמצאת בקו שני, כלומר אחרי כשלון של ריספרידל או זיפרקסה. בקופות החולים עם 15% של השתתפות עצמית. דרך אגב, גם בארה"ב זו תרופה של קו שני בגלל סיבות רפואיות ולא כלכליות. בגלל ההפרעות במוליכות החשמלית בלב שגאודון עלול לגרום. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

כיצד רצוי לשלב מבחינת מינונים במעבר מזיפרקסה (10)לגאודון כולל לוח זמנים? אני חש עייפות ודחף חזק לישון... מה לגבי פעילות גופנית מאומצת? האם יש סכנה להתקף לב?ולגבי התכוצויות לא רצוניות ברגליים ואי שקט? תודה גיורא כל טוב

מה דעתכם על טיפול ברטאלין במבוגרים? האם יש מישהו שהתנסה בכך? לאורך כמה זמן יש ליטול את הרטאלין?

שלום, טיפול במה? מה ההפרעה, באופן כללי ריטלין לא מאושר למבוגרים בארץ ועדיין משרד הבריאות לא הכיר שהפרעת הקשב עלולה להתמשך גם לגיל המבוגר. בכל אופן ישנם מבוגרים המטופלים בריטלין למרות הקושי הזה. אם תפרט יותר אפשר יהיה להוסיף שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

היי שאלתי היא לגבי טיפול ברטאלין בבעיית קשב וריכוז שאני סובלת ממנה מאז ומתמיד. היום אני בת 36, סטודנטית לתואר 1 במדעי החברה עם התמקדות אינטנסיבית בפסיכולוגיה, כרגע אני לומדת אפילו פסיכופתולוגיה ומכאן הרעיון לגבי רטאלין. מכירה את הסימפטומים של בעיית הקשב והריכוז ואני חושבת שאולי בכך יימצא פתרון לסבל שלי.

שלום! אוף אני לא יודע מאיפה להתחיל, טוב אני בן 24 וקיימתי יחסיי מין עם פרוצה ב1/10 ...הקונדום נקרע באמצע ולא שמנו לב רק לאחר שסיימנו את הייחסים. לאחר כחודש עשיתי בדיקה שהייתה שלילית ומאז התחיל כל הבלאגן:נכנסתי לפחדים שייש לי איידס כמו כן היו לי את כל הסימפטומים:חום,שיעול,שלשולים,הזעות בלילה,כאבים שונים בגוף,אלרגיה,חומר לבן בחלל הפה,לילות בלי שינה ועוד ועוד... לפני כשלושה חודשים עשיתי בדיקת גסטרו שבה מצאו שייש לי הליקובקטר,טופלתי אך עד היום המצב לה השתנה. מאז ועד היום עשיתי 10 בדיקות איידס כולל בדיקת פי,סי,אר אחריי שלושה חודשים וכולן היו שליליות. היום לאחר חצי שנה אני עדיין מסרב להאמין שאיין לי איידס וזה רק מפניי שייש לי כאבים שונים בגוף חום של 37.3 לפעמים והבטן שלי עדיין לא בסדר... עשיתי בדיקות שונות ומשונות אך לא נמצא שום דבר, אני מנסה לצאת מהמחשבות האיילו אבל זה כל הזמן מעסיק אותי ואם אני כבר לא חושב על זה אז הכאבים בגוף והחום לפעמים מזכירים לי את זה... אני לא יודע מה לעשות אני כל הזמן באינטרנט מחפש מיידע על כל מיני מחלות וזה הורג אותי מה עליי לעשות והאם הייתה מייעץ לי לעשות בדיקה מסוימת שתישלול סרטן או כל מיני מחלות אחרות תודה רבה ונ.ב אנשים אם אתם כבר קוראים את המכתב הזה תשמרו על עצמכם ועל תעשו שטויות שייגרמו לכם לשלם על זה בחיים שלכם ואת זה אני אומר מנסיון (:

לאלמוני שלום, אני מאמין שביצעת את כל הבדיקות הגופניות שרופא המשפחה רשם ולכן איני מייעץ לך להמשיך ולבקש ממנו בדיקות נוספות.. תסמוך על הרופא. כנראה מדובר בבעית חרדה (או יותר מדוייק פוביה מאיידס), התופעה קיימת וכיום נעשאת יותר שכיחה. בעבר החרדה הייתה מפני סרטן, אבל כנראה יש לך חרדה באופן כללי ממחלות ובמיוחד ממחלות קשות למרות שבריאותך הגופנית מלאה. כדאי להגיע לאבחון של פסיכיאטר ואז להתחיל בטיפול מתאים. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

קודם כל המסר שאתה מעביר של : להיזהר כשמקיימים יחסים הוא חשוב אז תודה ששיתפת אותנו בכך. תראה, הדרך היחידה המוכרת היום לשלול איידם או לעמת אותו היא דרך בדיקת הדם הספציפית לאידס. את הבדיקה עושים פעם אחת ואם אני לא טועה שוב פעם אחרי חצי שנה. כך, שאם הבדיקות יצאו שליליות לא נראה לי כי יש לך ממה לדאוג. אתה מתאר סימפטומים שאופיינים לחרדה ולכן הטיפול המתאים יהיה טיפול אנטי חרדתי. הייתי ממליצה לך לגשת לאיבחון פסיכאטרי\פסיכולוגי ראשוני ויחד עם המטפל להחליט על דרך הטיפול הראויה. אני בטוחה שאת הלקח שלך כבר למדת......

אשמח לקבל אינפורמציה על תסמונת אספירגר

בגדול , עד כמה שזכור לי זה משהו שקרוב לאוטיזם אבל ודאי אפשר למצוא פרטים בכל מנוע חיפוש באינטרנט .

היי לכולם , לכל החברה המקסימים וגם כמובן לדר הידש המשגע , קודם כל תודה על כל ההתענינות במצבי , ורציתי רק להגיד לכולם שאריאל היא פשוט מלאך , ובדיוק כמו שהיא מעודדת את כולם בפורום , היא מעודדת ומחזקת אותי בטלפון כמעט כל יום , בקיצור אני עכשיו לוקחת ציפרמיל במשך כמעט חודש , אחרי ימים מאד קשים , ירידה במשקל , התקפי חרדות יום יומיים , חוסר תפקוד ותופעות לוואי מאד קשות , אבל , הפעם החלפתי מטפל , שהוא גם מומחה להפרעןת חרדה וגם סגן מנהל מחלקה , אני נותנת בו אמון טוטלי , הוא איבחן אןתי כסובלת רק מהתקפי חרדה ללא דיכאון , ומאד בטוח שהתרופה תעזור לי , ישנם עוד ימים של יאוש , וישנם ימים שפתאום השמש מבצבצת , אני די חלשה , ונראה לי שאני עוברת את המשבר של החיים שלי , אבל למזלי יש לי המון תמיכה מבעלי האהוב , וכולם מאד אופטימים לגבי , אז כנראה שבסוף יהיה בסדר , בכל אופן הבנתי שאני לא מקרה לאישפוז ולמרות שנראה לי שמצבי הוא הכי קשה בעולם , זה בסך בכל התקפי חרדות ולא יותר מזה , הרןפא גם טוען שככל שתופעות הלוואי קשות יותר אצלי זה סימן שהכדור עובד ותהיה גם השפעה חיובית , אז ... חברה תחזיקו לי אצבעות , ואני מקווה לחזור לחיים במהירות , במיוחד לספורט שמאד חסר לי , (ניסיתי לרכב כמה פעמים ומאד התאכזבתי מעצמי) , אז תהיו בקשר ותדעו שאין הרבה כמו אריאל אוהבת את כולם יונית

ש ל ו ם י ו נ י ת אין הרבה כמו אריאל ואין כמו יונית, כל הכבוד ויופי לך. בכיף לשמוע ממך ולשמוע דברים טובים. ההשפעה של ציפרמיל רק החלה אצלך, המצב ילך וישתפר במשך שלושת החודשים הקרובים ואחר כך יתיצב בטוב. כך שהשבוע הבא יהיה יותר טוב מהשבוע הזה, והחודש הבא יהיה יותר טוב מהחודש הזה. שתהיה לך הרבה הנאה לך ומשפחתך. ביי הידש

הייייייייייי מה שלומינו?כל כך דאגנו לך.אני יודעת שהיית בקשר עם אריאל ולכן אריאל הייתה זו שעידכנה אותנו לגבייך.כל הכבוד לך,את בדרך הנכונה. אני שמחה שהחלפת את הפסיכי' שלך,כניראה שהראשון באמת לא היה כל כך טוב. תשמרי על עצמך ותעדכני שגב

שלום רב ! האם לחולי הפרעה ביפולרית {מניה דפרסיה} מותר ליטול "רואקוטן" ? האם תרופה זו גורמת לשינויי מצבי רוח בלבד או שעלולה לגרום אף לדכאון?

לעדי שלום, הרואקוטן בהחלט עלולה לגרום לדיכאון ועלולה לשנות מאוד את מצב הרוח. איני יודע אם יש איסור ליטול אותה אבל בהחלט לא הייתי ממליץ. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

לפני מספר ימים עברתי חוויה לא נעימה. אביה של חברתי , שאובחן כסובל מסכיזופרניה לפני כ-10 שנים,אושפז לפני כשבוע בגלל דימום פנימי וזיהום בחלל הבטן -סיבוך מניתוח להוצאת גידול שעבר לא מזמן (גידול שפיר). במהלת הניתוח נאלצו להוציא לו גם כליה אחת. במהלך השבוע הדרדר מצבו והוא הגיע למצב של אי ספיקת כליות. הדימום עדיים נמשך. לפני 3 ימים הוא התלבש ועזב את בית החולים ללא שיחרור ובמצב פיזי גרוע ביותר. בבית החולים לא ידעו לאן הלך- הוא גם לא ענה לטלפון בבית והמשטרה עורבה המטפלת שלו הגיע לדירתו אחרי שהוא לא ענה לטלפון, וגילתה אותו בעיצומו של ניסיון התאבדות. הוא חתך לעצמו את הורידים. למזלו זו התבררה כשיטה גרועה ביותר. היא הייתה ממש נסערת אז נהגתי במקומה. הוריה גרושים והיא גרה עם אימה ובעלה +שני ילדיהם. אביה גר כשעה וחצי נסיעה ממנה. נשארתי איתה עד הלילה ואז חזרתי הביתה לבד. פסיכיאטר הצמיד לו השגחה 24 שעות. היה מאוד לא נעים. נאלצנו להכנס לדירתו ושם ראינו את הסכין עם הדם בכיור וטיפות דם על הרצפה. מנעתי ממנה להכנס לחדר השינה שלו כי שיערתי ששם יהיה יותר דם וזה יהיה יותר מדי טראומתי בשבילה. בדיעבד, צדקתי כי המטפלת שלו אמרה שהוא כולו היה מלא בדם. מחזה לא נעים. כמובן שגם היא הייתה נסערת. בינתיים הוא עדיין בבי"ח.

לא הייתי רוצה להיות שם... חברתך והמטפלת היו נסערות, אבל איך א ת עברת את זה? ועוד חזרת הביתה לבד... שלא נדע מצרות

שירה היקרה המחזה באמת לא סימפטי וכנראה שאותו אדם הגיע לממימדי ייאוש קיצוניים בכדי לבצע מעשה שכזה. מקווה שמשפחתו תדע לתמוך בו בשעות הקשות. לא סיפרת איך את מרגישה עם כל זה ועם המראות?

לשירה שלום, אין ספק שהצלחת לתפקד ולעשות את כל מה שצריך ועזרת מאוד לחברתך, אפילו הצלת את המצב עם רגישות ונכונות עצומה לעזור. אני מקווה שהאב יהיה כעת בהשגחה ולא יתנו לדברים להתדרדר פעם נוספת... חשוב מאוד שתחזרי ותספרי את כל מה שעברת לכמה שיותר אנשים, גם קרובים שלך וגם בפורום ובכל מקום שמתאים לך, לספר זאת הרבה פעמים וכמה שיותר פעמים כדי להסיר אותם מעל ליבך ולהקל על הרגשות הקשורים בדברים. כל הכבוד לך, אבל זה בטח לא היה קל. הידש

גיא, נילי, שיבולת, וד"ר הידש, מודה לכם מאוד על התשובות הכנות והתומכות. נילי - תודה מיוחדת, אך מטעמים מובנים אני חוששת ליצור קשר. אולי בהמשך אשמח לפנות ולחלוק איתך "גורל משותף". אני רוצה לחזור ולשאול 4 שאלות: 1. לא הצלחתי להבין מדבריכם - האם ניתן לפתור מצב זה גם ללא תרופות (כלומר: בשיחות) ? 2. מהן התרופות הניתנות במקרה זה? (אשמח לקבל שמות ספציפיים!). 3. ולסיום, 2 שאלות אליך, ד"ר הידש. השאלות קשות [ואני מקווה שלא אעלה את חמתם של באי הפורום]. אתה אולי תחשוב שכיוון החשיבה שלי - טעות ביסודו, אבקשך לנסות ולפרש אותן מנקודת התצפית של "האדם הסביר" ולא של הרופא-המטפל: א. אם אני זקוקה לתרופות (קרי: לחומר כימי) כדי לתפקד, אזי מה ההבדל ביני לבין נרקומנית ? גם היא תלויה בסם כדי לתפקד. למעט ההבדל בחוקיות החומר ובפיקוחו, הסיטואציה דומה - תלות (פיזיולוגית? נפשית?) בגורם כימי חיצוני לשם תיפקוד אופטימלי, תוך חשש לפיתוח סבילות. גוועלד!.. ב. גם אם אשמור את דבר הטיפול ב"סוד", לא יהיה מנוס מחשיפתו - במוקדם או במאוחר - ידעו על כך (רופאים / רוקחים/ אחיות בגלל "תגובות בין תרופתיות" או בדיקה/ טיפול רפואי הדורש מידע על נטילת תרופות, בני זוג, חברים). כידוע לך, התפיסות החברתיות שליליות ביותר (מחקרים הוכיחו!), הבורות והרתיעה גדולים - גם בקרב משכילים ו"נאורים" (מניסיוני המקצועי). הסבל שעלול להיגרם כתוצאה מתיוג ו"שמירת מרחק" ממני - האם הוא "שווה ערך" או "מקזז" את הסבל שגורם לי מצבי הנפשי? האם לא "אחליף" סבל אחד באחר ? אשמח לשמוע האם יש מי מכם שהתלבט בשאלות אלו ודומות. תודה, דפי.

דפי שלום. ייתכן שאת לא תאהבי מה שאכתוב לך עכשו, אבל: התפיסה שאת מעלה הינה איך לומר לך, מיושנת במקצת... אפילו בהרבה,. היום לדעתי אחוז ניכר של הציבור , כך נראה לי, צורך תרופות מסוגים אלה. לפעמים נראה לי, שאין אחד שלא לוקח, ואם יש אז הוא זה שחריג... אם תעייני היטב בפורום זה ובדומיו בוודאי תקבלי תחושה דומה, "טיפול פסיכיאטרי- שומו שמיים- הס מלהזכיר- גוועלד!"???? לא הגזמת? העיסוק שלך- מרצה וחוקרת,- עושה אסוציאציה של גישה מתקדמת, ההיפך משמרנות יתר, העולה מדברייך. לכי עם הקידמה! ככ הרבה אנשים פונים היום לטיפול זה. איך זה שדווקא בעיסוק כשלך את מעלה גישה זו, האמת זה מוזר. אני חושבת שאת מאוד מגזימה בתיאור שלפיו כל העולם יידע על שאת לוקחת תרופה ואף ייקח מרחק ממך גם אם איזו רוקחת תדע לרגע, או רופא, בין זה לבין פירסום הדבר בחדשות יש עוד הרבה מרווח לדעתי חשוב לא פחות הוא שתפסיקי לשים כל כך על מה שהעולם חושב, בסך הכל ביסוד אף אחד לא ממש מעניין את השני משהו שקשה לנו לעיתים להפנים כל אחד מאוד מרוכז בעצמו לגבי הנרקומניות- קודם כל התרופות החדישות לדברים אלו אינם גורמות להתמכרות, ואם הגמילה הדרגתית סיכוי טוב לחסוך גם קשיי גמילה. אם מתעוררים. אבל חשוב מכך- אם התרופות משפרות את איכות חייך, מה איכפת לך איך זה מוגדר, אפילו נרקומנית, אז מה? אם יהיה לך יותר טוב, מה עניין ההגדרות? חוץ מזה, הרעיון הוא להיעזר בדברים הללו תקופה מסויימת במהלכה את גם עוברת טיפול, במהלכו או לאחריו את יכולה להשתחרר מן התרופות. כאילו תמיכה לבינתיים. אני באמת חושבת שאת צריכה להשתחרר ממה שנראה לי תפיסות מה-זה מיושנות, ובבקשה אל תכעסי עליי, לחשוב על עצמך, ולא על מה יגידו, ולהצטרף אל רוב הציבור.... במצב דהיום , כלכלי-ביטחוני וכו', ככ הרבה אנשים נעזרים בתרופות הללו. היי אחת מאיתנו. אגב לא הבנתי מהם אותם טעמים מובנים בשלהם את חוששת ליצור קשר. נילי.

עצתי אלייך תנסי להתחיל בטיפול שיחתי ולא קונבציונלי תזונה נכונה ויטמינים טיפלוים אלטרנטיבים תפעילי את חייך תמצאי תחביבים ועיסוקים. כל זה עצות בחינם שהכי מועילות רק אם אין לך מ מ ש ברירה תלכי על הכדורים. ממש לא כל העולם לוקח תרופות אך לצערי אחוז השימוש הולך וגובר . אנשים מחפשים חיים קלים .

אחוז ניכר מאוד מן הציבור צורך תרופות.

איתן עם כל הכבוד כמה זמן אדם צריך לסבול עד שיקח כדורים שישפרו את איכות חייו?? אני אישית סבלתי 15 שנה !! והיום במבט לאחור אני שואל את עצמי למה לא שילבתי טיפול פסיכיאטרי כבר אז מההתחלה , הלכתי לפסיכולוג ואח"כ הייתי בטיפול קבוצתי במשך 6 שנים אמנם החרדות נעלמו עם השנים אבל נשאר ברקע דיכאון קל ..או דיסטמיה אז כמה שנים צריך לסבול כדי לקחת כדור?? לדעתי שווה לנסות תקופה של מכסימום שנה בטיפול פסיכולוגי ואם לא עוזר לשלב טיפול פסיכיאטרי תרופתי חבל על הזמן החיים קצרים וחבל לסבול שלא לצורך.. לדפי .. מה כבר יש לך להפסיד?? סבל מיותר?? תלכי לאבחון ע"י פסיכיאטר/פסיכולוג ואם את סובלת מדיסטמיה תטפלי בה בכל הכלים שעומדים לרשותך כיום , פשוט חבל על הזמן שאת יכולה להנות מהחיים.

שלום דפי, גם אני שאלתי שאלות דומות. והרי התשובות שקיבלתי: * לצאת מזה בשיחות בלבד? - אולי זה עשוי לעבוד. לא מכריחים אף אחד לבלוע כדורים. אבל, אם זו הדרך שנבחרה, בד"כ, דרושה עבודה יותר אינטנסיבית וארוכה. בכל מקרה, התהליך ארוך, אין הוקוס פוקוס. התרופות - מטרתן להקטין את הסבל העצום של היומיום, ולעיתים אף מאפשרות פתיחות גדולה יותר בפגישות עצמן. כשאת לוקחת תרופה, את מתרכזת פחות בסבל המטריד. לקיחת התרופות לא משנה אותך. הבעיות יישארו בעינן, ולכן יש צורך גם בקיום שיחות. אנשים מחפשים פתרונות קלים, כפי שטען איתן? לאו דווקא. לקיחת תרופות בלבד אינה פותרת את הבעיות העמוקות כלל ועיקר. שיחות + תרופות הוא המומלץ ואמור להיות שילוב מנצח (או לפחות מגדיל הסתברויות לצאת מזה). דרך אגב, ההוכחה לכך שהתרופות אינן פותרות את הבעיות היא העובדה, שעצם הפסקת לקיחתן מחזירה את המצב לקדמותו, אם לא טופל. * התרופות החדשות נגד דיכאון אינן סמים! כששאלתי את השאלה הזו, קיבלתי תשובה חד משמעית, שהצביעה על בורותי הרבה: " מה פתאום, מאיפה הבאת את זה בכלל?" * האנשים שאני מכירה לא סולדים בכלל מתרופות "פסיכיאטריות". חלקם אף השתמש בהן בגאווה. להיפך, הם היו שמחים מאד אילו היו יודעים שמצבי השתפר מלקיחתן. אני סתם דבילית שדוחה את כל העניין, אל תלמדי ממני. שיבולת

לדפי היקרה!!! קראתי את מכתבך, וליבי התחמץ, מהעובדה, שבחורה נבונה ורגישה כמוך, ממלכדת את עצמה, ותוקעת גול עצמי. נתחיל מזה, שכל תרופה היא חומר כימי, ואנשים זקוקים לחמרים כימיים כאלה ואחרים(קרי, תרופות) במהלך חייהם. במחלת הסרטן - מקבלים כימוטרפיה (עם אפשרות ריפוי גבוהה) למחלת לב - יש שלל חמרים כימיים לתיחזוק נאות, שלא לדבר על סכרת, בעיית כליות, ועוד כהנה וכהנה בעיות, ש"מכונת האדם" מייצרת. ובכן, חומרים כימיים מכל המינים - המותאמים לבעיות השונות, ואף לא אחד מהמשתמשים נקרא נרקומן. החכמה הגדולה, שנקלעים לצרה היא לגייס את כל המנגנונים האפשריים ע"מ להחלץ. אינטילגנציה לפי פרויד מוגדרת, בגילוי התושיה ומציאת פתרון כשנקלעים לסיטואציה קשה. מה איכפת לך מה אומרים? אם למשל ה"לשונות הטובות" יגידו, שדפי המקסימה מצליחה, עושה חיל, ואין כמוה, ואילו את, חלילה וחס, רחמנא ליצלן, תרגישי רע, מה יועילו לך ה"לשונות הטובות"??? חשוב שתרגישי טוב!!! ושתהיי בריאה!!! אנשים נשפטים עפ"י קבלות בשטח, ולא אם הם לוקחים תרופה, כזאת או אחרת. מנסיוני, כשאדם עושה מה שטוב לו, ויודע לעמוד על מה שטוב לו, בלי לפגוע בזולת כמובן, גם הוא וגם זולתו יוצאים נשכרים מקשר שכזה. אם תהיי בקשר, שלא יקבל אותך כמו שאת, הקשר הזה ממילא לא יהיה קשר מוצלח. אדם בראש ובראשונה מחוייב לעצמו (אדם קרוב אצל עצמו) ואת חייבת בראש ובראשונה להציל את עצמך. אם התרופות הן אלה אשר אמורות להוציא אותך ממצב הביש, את חוטאת לעצמך אם אינך נוטלת אותן. אם שיחות מספיקות במצב שלך - מה טוב. המילה תיוג היא מילה "צרה", שמתאימה לאנשים צרי מח, תסלחי לי שאיני מאמינה בה.

קודם כל קראתי וצחקתי - למה? כי זה מאד הזכיר לי את עצמי בתקופה מסויימת אז תחילה את צודקת בקשר לבורות הגדולה ודוקא בקרב אנשי מקצוע ולא פעם אני נתקלת ברופאים עם כאלו דעות קדומות .... שחבל על הזמן . אבל מאידך לכמה מהם את באמת חייבת לספר שאת לוקחת כדורים פסיכיאטרים ? התרופות שניתנות למצב כזה כמעט לא משמשות כקונטרה אינדיקציה בשימוש עם אחרות למעט כאלו שפועלות על מערכת העצבים המרכזית. מנסיוני האישי שהייתי רוב חיי מתוסכלת ומתוסבכת ( ועודני) , הדבר היחידי שהצליח לשנות אצלי משהו היה תרופתי וכשהפסקתי הכל נחת בחזרה . אז תגידי תלות פזיולוגית פסיכולוגית או שזה לא פותר את הבעיה -- נכון ! אבל אף רופא לא מרפא באמת , למעט במחלות זיהומיות , מה שהרפואה יכולה להציע זה רק שיפור באיכות החיים כמעט אף פעם לא ריפוי , אז למה שזה יהיה אחרת בפסיכיאטריה? לא מספיק שזה ממש מעבר לדמיון שיש כדורים שיכולים לשנות לך את זוית ההסתכלות שלך על החיים ? ובאשר לסטיגמה , גם אני מסתובבת ביום יום בחברת " משכילים נאורים ונבונים" אף אחד לא יודע ועוד לא ניתקלתי בסיטואציה רפואית שהייתי צריכה לדווח על כך שאני נוטלת כדורים פסיכיאטרים , במידה ואצטרך לדווח זה ודאי יהיה מאד מביך אבל תאמת איך שחייתי את מרבית חיי זה הרבה יותר מתסכל ומביך........

לדפי ולכולם, נראה שהשאלות גרמו לתגובה רגשית בנוסף לרציונלית וטוב שכך. לכל הדעות שהובעו יש מקום, ולמרות שרוב הדיעות והניסיון האישי הם לכיוון אחד, יש לכבד גם את הדעה השונה. לדפי, כפי שכתבתי ההתחלה היא באבחון מלא ולכן לא אציין את שמות התרופות, עם זאת התרופות שמתכוונים אליהן הן ממשפחת נוגדי הדיכאון שהראשונה ביניהן היא הפרוזק ואחר כך באו רבות דומות אחרות. איני מסכים לגבי הדיעות הקדומות. ספרים רבים נכתבו כבר על הנושא, האינטרנט מלא בשיחות, דיעות וניסיון אישי, כנראה מדובר על חמישים מליון אמריקאים שכבר נטלו את טיפולים מהסוג הזה ובטח שרבים מאוד בעולם המערבי. בדרך כלל איני חושב שאדם חייב תרופות (ברוב המקרים של מה שנקרא "פסיכיאטרייה רכה"), אנשים מתפקדים וחיים עם בעיה. השאלה שצריכה להישאל היא האם טיפול (תרופות או שיחות ) עשוי לעזור לי, לשפר את איכות חיי, ולהנות יותר מהחיים? מה יהיה הרווח שלי מנטילת טיפול? שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

לדר הידש, למה אתה מתכוון "הדיעה השונה"? איזו דיעה שונה הובעה כאן? לפי מה שאני רואה כל הדיעות כאן הן באותו הכיוון.

לדפי, שלום שוב. תראי - לפני זמן מה התחלתי טיפול בשיחות, וגם ההחלטה לפנות לטיפול הייתה קשה לי מאד מאד מאד. בתחילה, שמחתי מאד שהיו אלה רק שיחות שאינן משולבות בלקיחת תרופות. מאד דגלתי בתהליך שינוי מסוג זה. איני יכולה לומר לך ששיחות בלבד עוזרות, משום שעדיין רחוק היום. לא עבר די זמן. במקרה שלי - הסבל ממש נוראי, ולכן, עלה נושא התרופות, ולי באמת אין מה להפסיד! אם את פונה לטיפול פרטי - זה יכול להיות גם שיקול כלכלי: לקיחת התרופה עשוייה להקטין את הצורך בהגדלת תדירות הפגישות. מה שכתבתי לך כאן, היה בעצם ניסיון לשכנוע עצמי שלי. רוב האנשים שהגיבו כאן דברו איתך ממקום של "אחרי", ואנכי מדברת ממקום של "לפני" או "במהלך". אנא, קחי זאת בחשבון. בהצלחה בכל דרך שתבחרי, העיקר שתרגישי נוח עם זה שיבולת

שלום ד"ר. אני בחור בן 24 שמזה כחצי שנה מתמודד מול חרדה כללית שלא נובעת ממשהו מסויים אלא פשוט קיימת מעצמה.יש לציין כי עברתי התקף חרדה אחד קשה בחיי לפני שנה כאשר אחריו חיי היו רגילים לגמריי לתקופה של כחצי שנה ואז החלו סימפטומים בלתי מובנים של לחץ,חרדה ופחדים.בהתחלה זה היה ממש קשה ולאט לאט זה נרגע אבל עדיין לא לגמריי ולפעמים מלווה במצבי רוח לא הכי טובים.אני מתפקד טוב מאד בכל הבחינות כלומר יוצא מהבית כרגיל,חברים בילויים לימודים וכו..אני משתמש מזה כארבעה חודשים במינון קבוע של קלונקס 0.5 מ"ג שאותו אני לוקח בחצאים,כלומר 0.25 מ"ג כל 12 שעות. לקראת סיום השפעת הכדור אני מרגיש פיזית,לחצים,אי רוגע ודופק מואץ,וזה מה שהכי מפריע לי,המרוץ הזה מול השעון,אמנם הכדור עוזר אך לא לגמריי מפני שאני כל הזמן חושב על החצי הבא ושבלעדיו אני ארגיש רע שוב(למרות שבמצבים מסויימים הלחץ נרגע גם ללא לקיחת הכדור) מה דעתך על השימוש הזה והאם היית ממליץ על כדור אחר גם לשיפור מצב הרוח ?? משהו שמטפל בבעיה בצורה יותר טובה הכוונה? האם יהיה קשה להיגמל בשימוש במינון כזה? ושאלה נוספת האם יש סיכון בשתיית אלכוהול (בלי להפריז) בזמן נטילת הכדורים במינון הזה? נאמר לי שזה מגביר את השפעת הכדור כלומר מרדים..?

הי ארז דכורי הרגעה כגון אתה שאתה לוקח באמת מועילים רגעית אבל השאלה היא אם אתה מעוניין לטפל בסימפטומים לבד או במקור לסימפטומים? כדאי לגשת לטיפול פסיכותרפי( שיחות) בכדי להבין מה מקור החרדות ואולי ללמוד טכניקות איך להישטלת עליהם כשאלו מגיעות. כדורי הרגעה הם בסדר גמור אך לזמן ממושך הם יכולים למכר ולכן יתכן ואתה צריך תרופה על בסיס קבוע ( לבנתיים) שיש בה מרכיבים אנטי חרדתיים. האם קיבלת מרשם לקלונקס מרופא המשפחה או מפסיכאטר? חשוב שתגיע להבחנה ראשונית אצל פסיכאטר , תשמע מה הם דרכי הטיפול המוצעות ומהו הטיפול היעיל. אני מאחלת לך בהצחלה ותמשיך לעדכן אריאל

אז כמו שאתה מבין, הכדור הזה ממכר המינון הזה שאתה לוקח הוא נמוך מאוד ולהרגשתי וגם לפי תיאורך ההתמכרות שלך היא כבר גם פסיכולוגית אישית נטלתי את הכדור במינון כפול משלך שזה גם לא מי יודע מה, במשך שנה והתמכרתי ולא היה ככ מענג לרדת מזה לדעתי אם כבר, באמת תעבור כמו שאריאל כתבה לך ללקיחה על בסיס קבוע אבל אם אתה מתפקד היטב , כפי שאתה טוען, אוליי פשוט תנסה קודם להיגמל ותראה שאתה מתפקד טוב מאוד גם בלי זה.

אל תשתה אלכוהול עם הכדורים ולא משנה איזה כמות!! אם אתה יוצא לבלות עם החברה ולא נעים לך לא לשתות .. תזמין קולה וכו' עם קרח אף אחד לא צריך לדעת שזה רק קולה נקי :)

לארז שלום, לצערי אני חושב שהמצב שלך כעת נגרם במידה רבה מהקלונקס. אתה מתאר תופעות של התמכרות לקלונקס וכאשר הכדור מסיים את השפעתו אתה מרגיש סמנים של חסר שהם דומים מאוד לסמני חרדה וגורמים לך ליטול כדור נוסף - מעגל סגור. כדאי מאוד להתייעץ עם פסיכיאטר לגבי הדרך שבה ניתן לסיים את נטילת הקלונקס. הדברים שהבאת הם בדיוק הסיבה מדוע אנחנו מעדיפים תרופות נוגדות דיכאון שאינן ממכרות על פני הקלונקס ודומיו שמתאימים בעיקר לטיפול לא קבוע כי הם ממכרים. שיהיה רק טוב וטוב ששאלת דר' גיורא הידש

גם שאלתי את עצמי.

שלום ברצוני לקבל הכוונה /עצה לאחרונה אני סובל (כשנתיים) מחרדה שמתבטאת בזיעה ובהרגשת התיבשות /חנק הוסיף כי אני עובד במשרד בסביבת עבודה לחוצה וקשה (שירות לקוחות) בנוסף לכך החלה נשירת שיער מכל חלקי הגוף +יובש שאלתי היא האם הדבר נובע ממחלה כלשהיא ועלי לפנות לרופא המישפחה או שסימפטומים אלו נובעים מלחץ וכדאי לגשת לפסיכולוג /פסיכאטר חיי החברה שלי "תקינים " אני עובד עם אנשים רבים ומנהל צוות שלם האם חרדה יכולה לגרום לתפעות שציינתי ומה עלי לעשות /לפנות ? תודה

הייתי מבקשת במקומך קודם כל בדיקות הורמונאליות מקיפות (פנה אל אנדוקרינולוג), הסימפטומים של חרדה הם לא בדיוק זהים הם רבים יותר בדכ כוללים גם דופק מואץ, רעד, לעיתים סחרחורת, ועוד אומנם תחושת החנק והזיעה הם מן המאפיינים אך לא נשירה, או יובש כפי שאתה מתאר, (אם כי זו יכולה לנבוע מהמתח, אך לא במימדים כאלה) (האם אתה שותה מספיק?) לא ציינת כלל שאתה סובל מתחושת חרדה. לכן לדעתי לא בהכרח שבזה העניין אם כי אין לדעת. אגב, מעניין, למה פנית לפורום זה?

לרועי שלום, נילי בהחלט צודקת בהמלצה לעבור אצל רופא המשפחה כדי שיבדוק בדיקה גופנית מקפת ובדיקות מעבדה מינימליות כדי לשלול בעיה גופנית. הסימפטומים יכולים מאוד להתאים לחרדה אבל כדאי תחילה להיות שקט בכל הקשור לגוף. אחר כך כדאי להגיע לאבחון טוב. בהחלט אפשר לטפל ולהקל על המצב שלך וישנם טיפולים יעילים. שיהיה בהצלחה דר' גיורא הידש

שלום רב וחג עצמאות שמח, אני בן 33, בריא, ובצעירותי אבי ז"ל נפטר מדום-לב בגיל 49. לפני כשנה עברתי 2 ארועים של כאבים חזקים בחזה, נימול בפנים, ועוד, ובסופו של יום נאמר לי שמדובר בהתקפי פאניקה/חרדה. אכן, לשם שכנוע עצמי והסרת כל ספק, לפני כשמונה חודשים כל הבדיקות הקשורות ללב נמצאו תקינות (א.ק.ג., אקו, בדיקת לב במאמץ ומיפוי לב). נטלתי 6 חודשים רסיטל (ציפרמיל) והפסקתי בנטילת התרופה בליווי מקצועי כמובן ומשך כחצי שנה לאחר מכן המצב היה מצוין (התופעות חלפו). אני נמצא זה שנה בטיפול פסיכולוגי באופן שוטף והספקתי לעבור ביופידבק והרפיות למיניהן, אם כי לא התמדתי בכך. לאחרונה שוב התופעות חזרו והכאבים בחזה לעתים חזקים מנשוא. אני די משוכנע ששוב מדובר בארוע חרדתי ולא במשהו שקשור ללב, אולם בכל זאת מקונן תמיד הספק ולו הקל שבקלים. אודה לך אם תוכל להשיב לי על מס' שאלות כרופא בכלל וכפסיכיאטר בפרט: האם ישנה דרך לדעת שאכן אין מדובר בארוע לב כאשר יש תעוקה חזקה בחזה וכאב מתון יותר הנמשך למשך זמן ממושך ביותר, ואף למספר ימים? האם יכולת להמשיך ולזוז בשעת הכאב אמורה "לעודד" אותי? כל כמה זמן (על מנת להרגיע את עצמי) רצוי לבצע בדיקת א.ק.ג. שגרתית, אם בכלל? האם ידוע לך דבר על השורש "סנט ג'ון" או האם תוכל לייעץ לי על חומרים טבעיים אחרים? בתודה מראש, משה

תשמע תתחבר למוקד ש"חל יהיה לך מכשיר צמוד ותמיד תוכל לעשות בדיקה דרך הטלפון 24 שעות ביום זה ירגיע אותך הייתי בסרט הזה גם

שלום משה אני בת 29 ועברתי את כל מה שעברת חשבתי שיש לי משהו בלב ועשו לי את כל הבדיקות ומסתבר ואנחנו שייכים לקבוצה של אנשים חרדתיים,גם אני לקחתי סרוקסט תקופה של 6 חודשים ולאחר תקופה חזר לי נימול בפנים,דקירות למינהם באיזור החזה אבל ככל שזה נמשך הרבה זמן לדעתי אין סימן לדאוג כי אם חס וחלילה היה לך משהו בלב מייד היית מרגיש באמת ולא סוחב את זה. אבל....תמיד טוב להיבדק שוטף,זה הכדור ההרגעה האמיתי!!! מאחלת לך בריאות.... והרבה ספורט זה טוב זה חומר שנמצא במוח שקוראים לו סרוטונין זה החומר שיש בכדורים שאתה שותה.

למשה שלום, לצערי חרדה יכולה לחקות כל תופעה גופנית בדיוק נמרץ ולכן אין בדיקה או תחושה המבדילה בין הדברים, רק בדיקות קרדיאליות יכולות לשלול מחלת לב. תמיד אפשר ליטול כדור הרגעה שיכול רק להועיל (גם לחרדה וגם ללב) ואז ההקלה תעזור. דנו מספר פעמים בהשפעה של סנט ג'ון תוכל להכנס למעלה ב "חפש" ולראות את הכתוב. בקיצור נמרץ, הטיפול הוכח כיעיל בגרמניה ובארה"ב בעיקר. הבעיה העקרית היא שיש צורך במינון גבוה ובארץ אין מקום שיש את הצמח הזה בתכשיר המתאים לחרדה ודיכאון. הייתי מאוד ממליץ על פעילות קבועה בשיטות ההרפיה שציינת שכבר ניסית. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

צאו מהדיכאון, הכל גנטי חוקרים חושדים כי דיכאון קליני הוא מחלה כרונית, הנובעת מהפרעה גנטית. גישה חדשה זו עשוייה לשפוך אור על תופעת הדיכאון, ולפתח תרופות חדשות ויעילות יותר ד"ר מרים דישון ברקוביץ כ- 12 אחוזים מאוכלוסיית העולם המערבי סובלת מדיכאון מתמשך במהלך חייה. נתונים בארצות הברית ובאירופה מראים כי בכל שנה נכתבים למעלה מ 100 מיליון מרשמים לתרופות נוגדות דיכאון. ההערכה היא כי כשני שליש מסך כל מקרי ההתאבדות בשנה (בארה"ב – כ- 30 אלף בשנה) קשורים לדיכאון כרוני. מזה שנים ארוכות חושדים מדענים כי דיכאון כרוני (דיכאון אשר לא נגרם בעקבות אירוע חיים גלוי לעין) עשוי להיות קשור להפרעה גנטית. בתחילת חודש פברואר דיווחה חברת המחקר האמריקאית Myriad Genetics על כי מדעניה זיהו גן הקשור לדיכאון כרוני. הגן, המכונה 1DEP , התגלה בעקבות מחקר שנערך על 400 משפחות ממדינת יוטה, רובן נמנות עם קהילת המורמונים, ואשר להן היסטוריה ארוכה של דיכאון כרוני במשפחה. שיטת המחקר כללה בדיקות דנ"א וניתוח של רישומים גניאולוגים של המשפחות. חברי קהילת המורמונים נבחרו למחקר היות שהם נוהגים להתחתן רק עם בני קהילתם – דבר המוביל למאגר גנים מצומצם בקרב בני הקהילה. בנוסף לכך, מסיבות של אמונה דתית, חברי הקהילה שומרים על דוחו"ת גניאולוגים מפורטים, עובדה המהווה הזדמנות פז לחוקרים לערוך מחקרים המבוססים על נתוני דוחו"ת record-based research) ). למחקר נבחרו משפחות אשר בקרבן התגלו מספר מקרים של דיכאון כרוני, וזיהוי המחלה של כל בן משפחה נעשה בגיל צעיר. כל אחת משלוש המשפחות הגדולות ביותר שהשתתפו במחקר כללה 50 בני משפחה שלקו בדיכאון כרוני, כאשר כל חברי המשפחה השתתפו במחקר. גילוי הגן עשוי להוביל למהפכה בשוק התרופות נוגדות הדיכאון, שכן בעקבות הגילוי ניתן יהיה לפתח קבוצות חדשות של תרופות נוגדות דיכאון. משפחת התרופות נוגדות הדיכאון הפופולרית כיום היא משפחת ה – SSRI (Selective Serotonin Re-uptake Inhibitors) , הכוללת למשל את הפלואוקסטין, תרופה נפוצה המוכרת יותר בשם פרוזאק. תרופות אלו מונעות שאיבה חוזרת של השליח העצבי סרוטונין שהופרש לסינפסות, וכך גורמות לעלייה בכמות הסרוטונין בסינפסות. גילוי הגן רומז לכך שקיימים בגוף חומרים אחרים המתפקדים במערכת העצבים וקשורים לדיכאון כרוני, חלקם אולי מיוצר על ידי הגן שזובב עצמו. בעקבות גילוי הגן נחתם הסכם ראשוני בין חברת המחקר Myriad Genetics לבין חברת התרופות הענקית Abbot. דיכאון: מחלה כרונית ועוד בעניין דיכאון כרוני. בעשור האחרון התברר כי ב- 80 אחוזים מהאנשים אשר סבלו מאירוע אחד של דיכאון כרוני תחזור ותופיע המחלה. חרף זאת עדיין מקובל בקרב המימסד הרפואי והפסיכולוגי לא להתייחס לדיכאון כאל תופעה מתמשכת, אלא כאל אפיזודה חולפת. לפיכך נהוג לרשום לחולים תרופות המספיקות לחודשים ספורים בלבד. סקירה של שלושים שנות מחקר על אודות תרופות נוגדות דיכאון המתפרסמת בחודש פברואר בכתב העת ל?נצ?ט על ידי דויד קופר (Kupfer), גי גודווין (Goodwin) ועמיתיהם מגלה, כי טיפול מתמשך בתרופות נוגדות דיכאון מפחית במחצית את הסיכוי להישנות המחלה. החוקרים אספו מידע מ-31 מחקרים שכללו למעלה מ- 4000 מטופלים, שכולם סבלו מהתקפים חוזרים ונשנים של דיכאון. כל משתתפי המחקר הגיבו היטב לטיפול קצר-מועד בתרופות נוגדות דיכאון (במחקר נבחנה קבוצה רחבה של תרופות). לאחר שיפור במצבם חולקו המשתתפים באופן אקראי לשתי קבוצות מחקר: הקבוצה האחת המשיכה בלקיחת תרופות נוגדות דיכאון ואילו השנייה קיבלה גלולת פלציבו (א?ינבו). 41% מהנבדקים אשר חדלו ליטול תרופות נוגדות דיכאון חוו אירוע דיכאון נוסף, בהשוואה ל- 18 אחוזים מחברי הקבוצה שהמשיכה ליטול תרופות. זאת ללא תלות בסוג התרופה. לאור תוצאות המחקר קוראים מחבריו להתבוננות חדשה בדיכאון כרוני. לדעתם, יש להתייחס לתופעה כאל מחלה כרונית מתמשכת ולא כאל אפיזודה חולפת.

שלום ד"ר הידש, קראתי בעיון רב את כל תשובותיך לפונים השונים בנושא הדיסטימיה. אחת מהפסקאות שכתבת נגעה לליבי. ציינת בה כי דיסטימיה יכולה להימשך לאורך שנים, ולעתים האדם אף עלול לאבד את שמחת החיים, ויש צורך ללמדו מחדש כישור-חיים זה. אני לא איבדתי את כל שמחת החיים. איבדתי את מרביתה.... המילים שמחה, אהבה ואושר מוכרות לי מעיון ב"מילון אבן-שושן", או, להבדיל, מטלנובלות מן הזן הנחות... (אגב, אני בעלת חוש הומור מפולפל, אך יכולה בקלות להפוך לצינית...). "השטחה" או "חוסר תחושת החוויה" הובילה לכך שגם צער ועצב אני לא חווה בעוצמה כה חזקה (אבל כעס - כן, ומאוד), והפכתי ל"שכלתנית" ו"עניינית" . מאחר שאני חוקרת ומרצה באחד מתחומי חיי הנפש, אני חוששת מאוד לפנות לעזרה (אכן, הסנדל הולך יחף... ואף יש לו יבלות...). טיפול פסיכולוגי "עוד בא בחשבון", אבל טיפול פסיכיאטרי - שומו שמיים והס מלהזכיר! שאלותיי - * האם התיאור שנתתי אכן תואם את הדיסטמיה או ש"צימחתי" לי הפרעה מסוג אחר (אגב, אני בת 37, רווקה) ? * בכל ההסברים שהעלת קשרת דיסטימיה עם טיפול תרופתי. אני, באופן עקרוני, אנטי תרופות (להוציא אקמול, מוקסיפן, וסירופ נגד שיעול - כשממש אין ברירה...). אם אכן דיסטימית אנוכי - האם ניתן לצאת ממצב זה גם ל-ל-א טיפול תרופתי ? תודה רבה רבה. כמו כן אם יש אנשים בפורום ה"סובלים" מתופעות דומות, אשמח אם תכתבו עוד על כך.

הבעיה כפי שאת מתארת דומה למרבית תחושותי לפני שהתחלתי טיפול תרופתי,למען האמת גם אני חששי מללכת לטיפול שכזה בעיקר בגלל הסטיגמה שאת מתארת. באיזשהו שלב הרגשתי שכבר קשה לי מדי לשאת בזה וכי אין לי מה להפסיד (יותר רע כבר לא יהיה....) אז התחלתי בטיפול תרופתי ומאז חיי הפכו לנסבלים וקלים יותר. מה שאת תחליטי הוא הקובע,אך לדעתי במוקדם הוא במאוחר תאלצי להתחיל טיפול תרופתי,אולי במקביל לטיפול פסיכולוגי שבו את כה מצדדת. בכל מקרה רק טוב, גיא

אשמח להתכתב איתך בפרטי. אם תרצי.

לדפי שלום, גיל 37 הוא כנראה גיל מיוחד. איני יודע מדוע אבל בגיל הזה אנשים פונים במיוחד... אבל לענין, אני חושב שקודם כל כדאי לגשת לאיבחון מקיף וטוב, אחר כך תוכלי להתקדם, לשאול שאלות, להתעניין בטיפולים פסיכולוגיים ובתרופות. ישנן דרכים רבות לטפל. מה שקראתי בין השורות הוא הסבל והנזק הממושך שהדיסטימיה או מצב רוחך גורם לך.... אם תעשי חשבון ותראי מה הפסדת ועל כמה דברים ויתרת בגלל, חוסר חשק, "אין לי כוח", לא בא לי, לא עכשיו תראי שכבר היית יכולה להיות במקום אחר לגמרי. גרמת לי לשמחה ושוב להוכח עד כמה הפורום חשוב ומועיל לאנשים, לפחות זה הרווח שלי.... בכל אופן ההמלצה היא לאט לאט, קודם כל אבחון אחר כך תחשבי. המעמד, התפקיד שלך וכל מה שמסביב לא יפגעו. שיהיה בהצלחה ותקדמי את עצמך דר' גיורא הידש

תכתבי לי לאימייל. mailto:[email protected] נילי.

שלום דפי, אין צורך לומר לך, אך את יודעת > לבחורות "רווקות מבוגרות" כמוך, כמוני, יש משהו "קטן" תרתי משמע שמתחיל להיות חסר, והרגשת הפספוס בפתח... ואמרת את זה, למעשה, במילים אחרות. אנכי, שיבולת, אפילו לא מכירה ולא הכרתי מעולם את המילים שהזכרת אפילו מהמילון (לא טרחתי לחפש אותן...), וגם לא רואה טלנובלות, כי ממילא כלום לא מעניין אותי יותר.... אפילו לכעוס לא מצליחה כבר, שלא לדבר על בכי. גם לי יש בעייה בלומר "כן" לתרופות, אם כי מסיבות שונות לחלוטין, מסוג הסיבות שלא הייתי שמחה לפרט כאן... והסבל - אטומי! אבל - הייתי ממליצה לך להיות חכמה ממני. הקשיבי נא להמלצות החמות כאן. ואולי גם אני אקשיב בטעות... (?!) בהצלחה שיבולת

שלום דפי, אני מבקשת לכתוב אליך, אבל באופן פרטי, על ענייני דיסטימיה ושאר ירקות עניניים ושכלתניים. כתובת המייל שלי אמורה להופיע כאן. (אני נטולת וירוסי-מחשב. לא לפחוד.)

שלום הרופא המליץ לי על טיפול בסרוקסט. שאלתי היא גם לבעלי הנסיון כיצד התרופה משפיעה מעניין אותי לשמוע גם תגובות לא טובות אם יש כי אני מאוד מתלבט . תודה

כדי שנוכל לענות דרוש יותר מידע, ממה אתה סובל. חרדות? דכאון? (מה יותר?)

לי אישית, הסרוקסט עשה לי תופעות לוואי קשות, אך לחברה שלי הוא ממש הציל אותה והיא אומרת שחבל שהיא לא ידעה על קיום התרופה קודם, וחבל על השנים שהיא סבלה.

לחברה שהכדור הציל אותה הצליחה להיגמל ? מעניין אותי לשמוע על מקרה שהצליח

סרוקסט גרם לי להשמנה. אמנם זה אינדיבידואלי אבל ישנה תרופה בשם לוסטרל, לאותה מטרה - וללא תופעול לוואי

שלום אני אימא גרושה +2 ילדים יש לי בת מנישואים ובן מחוץ לנישואים .הבת שלי מפחדת לישון בלילה אני יודעת למה הי מאוד מפחדת שהאבא שלה ירצח אותה .הי רק בת 7 . השאלה שלי זה מה אפשר לעשות שהי תישן בלילות כמו פעם ??????. אני ניסיתי להרגיע אותה וזה לא עוזר. האם בגיל הזה יש משהו תרופתי לתת לה שזה יעזור לה בפחדים שלה ובשינה שהי תישן בלילה???????????????????????????????.מימי בן....??????????????????????????????????????????????

שלום, צר לי שאיני יכול לענות לך תשובה מבוססת. כיום פסיכיאטרייה מחולקת לפסיכיאטריה של הילד והמבגר ופסיכיאטריה של מבוגרים. אני במקצועי פסיכיאטר של מבוגרים ולכן אני נזהר שלא להבגיע לכדי טעות ולהטעות. שיהיה רק טוב ולילה טוב לכולם דר' גיורא הידש

אני מעוניין לקבל מידע על התרופה הפיסיכיאטרית "PRIZMA", ובעיקר האם יש לה תופעות לואי, בעיית התמכרות. מדובר במתן התרופה לילד בן 12 שנה.

אם תדפדף באחד הדפים האחרונים דובר בה לא מעט (אפשר גם לעשות חיפוש) נילי.

נילי לצערי לא מצאתי מענה לשאלותי. מתוך קריאה של תשובות עבר ניראה כי פריזמה היא תרופה מועילה לבעיית בולמיה. הבן שלי ירד לאחרונה במשקל והוא שוקל כ 26 ק"ג בלבד ( למרות שהוא בן 12, גם כך הוא היה רזה וקטן) 1. האם יתכן שהתרופה גורמת לירידה בתאבון? 2. האם יש צורך לקחת את התרופה כל הזמן או שזה חולף לאחר תקופה של כחצי שנה שנה? 3. האם יש ניסיון עם התרופה עם ילדים או רק עם מבוגרים? 4. האם התרופה ממכרת? 5. האם התרופה פוגעת במערכות אחרות בגוף כתופעת לואי? אודה למי שיתן לי מקור מיקצועי ומיהימן לשאלות. תודה מראש אבנר

סתם קפצתי לביקור במישור הנפשי הכל מוזר ויותר מידי מתוסבך אבל ברמה היותר מתוסבכת של התיסבוך שהתיסבוך הראשוני שנכנס לתיסבוך שהסתבך מכל התיסבוכים ביחד ושהתיסבוך מלחתחילה הוא לא שונה מהתסבוך הנוכחי , פשוט יש תסבוך חדש שמביא למצבים משונים ולתופעות לוואי כמו צורך להתכנס בעצמך או צורך אגואיסטי במקצת, שלך לדון בבעיות של עצמך ולהיות קיר בטון לבעיותהים של אחרים. רציתי לדון בכמה נקודות ושאלה אחת לדר: האם יכול להיות מצב של אנשים נכים רגשית? או מוגבלים רגשית? והאם באמת יש תופעה או תיאוריה כזו ויש לה שם? יש תופעה כזאת שקוראים לה חיים, ובנאדם עובר כל מיני דברים בחיים שלו , ואת ה"בום" הראשוני הוא מקבל בבית וזה אולי מה שעלול לעצב את אשיותו ואת אופיו לעתיד. זאת שאלה.. אם זה בכלל נכון, לא שהמצב כ"כ נורא, סה"כ, יש לו הורים שמוכנים לעשות בשבילו הכל, ולא חסר לו כלום מבחינה חומרנית. אבל אז החבילה מתפרקת, למרות שהוא יודע שגם לפני זה , החבילה כבר כנראה היתה מפורקת, אמא אחת שיכולה להיות אמא ברחם, אבל קשה לה להיות אמא רוחנית או רגשית או איך שתרצו לקרוא לזה ויש ילדה אחת שמחפשת את הקן החמים אבל מוצאת אותו בעיקר אצל השכנים ואבא אחד שמתפקד גם כאמא וגם כאבא (שלפי דעתי כבר היה צריך לקבל מזמן את תואר הורי השנה) ופתאום (מדלגים פה על הרבה דברים אחרים אבל תתמקדו רגע בהווה) הילדה שמתבגרת הופכת להיות סוג של השתקפות לאם, למרות שחייה איתה רק עד גיל 9, ועוד איזו שנה - שנתיים לפני לא הרבה זמן. ופתאום , טוב לא כ"כ פתאום , משפט הלהיט התורן שהיא שומעת וחווה גם מחברים וגם ממשפחה (לא כולל את אמא) הוא "את נכה רגשית" כל מה שאמור לעבור בצורה כזו שאנשים אמורים להגיב בצורה רגשית כלפיו, עובר.. מתמהמה אולי כמה דקות (במקרים מסוימים) וחולף ביעף. לקח לי קצת זמן להבין שאני כזאת. חשבתי שפשוט אחותי לדוגמא לוקחת את האני החדשה כביכול בצורה קשה, כי היא רגילה לקבל אותי בתור זאת שאוהבת רומנטיקה ועוד דברים אחרים בגווני פסטל ועכשיו אני פשוט פחות איכפתית וקרה יותר, ואל תגידו שזאת התבגרות ונטישה של האידיאלים הישנים כי זה לא ככה, אני מסוגלת לעשות דברים נוראיים ופתאום יוצא לי לריב עם חברים הכי טובים ופתאום אני מוצאת את עצמי בסיטואציות שבהם אני יכולה להתנהג בצורה הכי גרועה ולבטל כאילו הכל בהתעלמות חשבתי שהם סתם אומרים את זה, נו אתם יודעים כמו בריב , אבל פתאום חשבתי על זה והבנתי, שאולי פשוט קיבלתי "ירושה"? וחוצמזה שחזרתי לסירוגין לגטו השינה שלי, והרצון המפוקפק של אבא שלי לאשפז אותי עמד שוב על הפרק בדיוק כמו בתקופות שגרתי עם אמא שלי המשפט שלה היה אחרי שהיא קלטה אותי חורפת כל היום היה "צריך לאשפז אותך" או "את כמו נכה" ופתאום התחלתי לחשוב אם יש קשר למחשבות ספק נבואיות שלי בגיל 14 לגמור בבית לחולי נפש בבליוגרפיה: למי שמעוניין להעמיק את ידיעותיו או למי ששכח, מוזמנים להקיש במקלדתכם את השם לידיה בחיפוש בפורום פסיכיאטריה , אזהרה: מסתבר שיש איזו "מתחזה" לשמי, אז כל מידע שתמצאו שהוא פחות או יותר מדבר על נושאים אחרים בפתילים דומים שקשורים אלי תבינו שזאת אני.

ללידיה שלום, טוב ומשמח שחזרת ולצערי נראה ממכתבך שכואב לך ולא טוב לך. הייתי נזהר מאוד במסקנות ובדברים שכתבת, הדבר העקרי שצריך ללמוד ממנו הוא "חיים ומוות ביד הלשון", משפטים מרעילים ומזיקים שנאמרו מתוך כעס נחרטים בנשמה ומזיקים. לכן צריך מאוד להזהר כאשר מדברים עם אנשים ובמיוחד עם ילדים. עדיף לשתוק מאשר לדבר שטויות. נראה שמצבך לא הכי טוב, האם את נמצאת בטיפול, מתי נפגשת עם המטפל בפעם האחרונה? אולי כדאי להקדים את הפגישה? נראה לי שכואב לך וחבל....תנסי להגיע למטפל בהקדם. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

או קי אז ככה.........אני אגש לענין וכמובן קודם כל שלום לך פרופסור :)) אני בת 21 עוד מגיל קטן אני סובלת מדיכאונות ומחוסר סובלנות כלפי עצמי וכלפי הסביבה ללא סיבה מיוחדת..זה החל מהגן אליו אבל זה התבטא הכי קשה בתקופת "גיל ההתבגרות". חשבתי בגיל ההתבגרות על התאבדויות וכאלה בגלל לחץ נפשי שלא יכלתי לשאת על עצמי. הורי הפנו אותי לפסיכולוג אך זה לא עזר-לא פתר דבר. לאחרונה בשנתיים האחרונות תופעות אלו חזרו שוב. תופעות אלו מתבטאות ב: חרדה ממבחנים,חוסר ביטחון עצמי,דיכאונות,בעיות קשב וריכוז,שוכחת דברים וחפצים, חוסר שקט פנימי,אימפולסביות,עצבנות,אמירת דברים ועשיית מעשים ללא שליטה, חוסר השתלבות חברתית ובעבודה למרות שאני בעלת "איי קיו גבוהה" ומשכילה,אהבה עצמית והרגשה שאני הכל ושאר העולם הוא כלום לעומתיוכו'... אני מתחננת שתתן לי כיוון האם קיימת תופעה מסוג זה המוכרת לך והאם יש לך מספר כיוונים שיכולים לעזור לי כגון מאמרים על תופעות מסוג זה...והאם אתה חושב שיש מקום לחשוב שזו תופעה או אולי אני סתם בעייתית.... והאם כדאי לפנות לפסכיאטר מחוזי.... סליחה שבילבלתי לך את המח-תודה דקלה!

לדקלה שלום, אני מניח שמהבחינה הגופנית את בריאה, אף פעם אסור לשכוח את הצד הזה. מהבחינה הנפשית הייתי בודק קודם כל הפרעת קשב וריכוז. אצל בנות שמטבען יותר שקטות קשה יותר ולעתים מחמיצים אבחנה זו. הרבה פעמים ילדים עם הפרעת קשב סובלים גם מבעיות רגשיות וכאשר בעייתם לא מאובחנת הם מוגדרים כ "ילדים רעים". בכל אופן ההמלצה היא להגיע לאבחון טוב ומקיף מכל הבחינות ומכאן להתקדם. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר הידש. עקב תופעות בלתי ברורות,(התקפי הזעה פתאומית,רעד,חוסר איכפתיות וכד' כמו "מנהפאוזה" אך חריף בהרבה.) כל תוצאות הבדיקות הרגילות,כולל סי.טי , בכל הגוף-כולל ראש ואי.אי.ג'י.-כשורה) הוחלט לתת לי ע"י רופא המשפחה "קסאנגיס". התופעות המשיכו, אך בקצב של אחת לשבועיים שלושה בערך. קופ"ח מכבי החליפה "הקסאנגיס" ל"אלפראליד" דבר שהרופא לא היה מרוצה, על אף שגנרי זה אותו דבר. לאחר שנשלחתי לרופא מומחה, החליט להחליף ל "טרנקסל", פעם ביום. התופעות חזרו ,ההנחיה היתה במקרה של התקף לקחת "ואבן" מתחת ללשון, ואכן זה עוזר. לאחר תקופה הוחלט להחליף לי "מטרנקסל" ל"פאקסט" אני לוקח כבר כארבע חודשים, וההתקפים חוזרים בתכיפות יתר. שאלתי: האם אפשר לחזור כעת ל"קסאנאגיס" ואם "מכבי" לא מאשר ל"אלפראליד".(מה ההבדל..) ואם כן, איך "יורדים" מה"פאקסט" שאני לוקח פעם ביום בבקר. שאלה שניה: באם ה"ואבן" עוזר לי בהתקף, האם אפשר לעבור במקום כל התרופות ל"ואבן" כמניעה נאמר שלוש עד ארבעה פעמים ביום ? ד"א מה המינון המקובל ליום ? בינתיים ממשיכים בבדיקות אך המצב לעיתים קשה ביותר. מצטער על הרקע והשאלה הארוכה, אך מנסיון העבר מצפה לתשובה בנדון. תודה

כל התופעות הם מכל הכדורים שציינת...בפרט מהטרנקסל..שזה כדור בן זונה שתופעות שלו הם חרדות!! אתה צריך לעבור גמילה מכל הבזאופינים...לתת לגוף להיתנקות(יהיה קשה) ובמקביל לנסות (תתיעץ כמובן אם הרופא הליצן שלך)לעבור לאפקסור ודומיו!! הייתי בסרט הזה ... וואבן הוא רוצה!!!לקחת על בסיס קבוע!!!

לדון שלום, התרופות שציינת פרט לפקסט הן מקבוצה של התרופות המרגיעות (בנזודיאזפינים) שהן מריגעות כפי שאתה מרגיש אבל גם ממכרות וכאשר השפעתן חולפת יתכנו תופעות של חרדה. כך שהדברים מורכבים. בדרך כלל אני מעדיף תרופות ממשפחת הפקסט (פקסט, פריזמה, לוסטרל, ציפרמיל או פבוקסיל) אשר אינן ממכרות ופותרות את הבעיה מהשורש. אבל צריך להתאים לאדם את התרופה הטובה לו. לכן אין חשיבות לתרופה שאתה לוקח מקבוצת הבנזודיאזפינים ותיטול את מה שעוזר לך, נכון קסנקס=קסנגיס=אלפרליד. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אם כי, לפי מה שהבנתי, הוא נגמל כבר מהם כי הרי עבר לפקסט...

תשמע, כל התרופות הללו הן מה-זה ממכרות!! במיוחד הקסנקס. ממש לא מומלץ כטיפול קבוע וגם לא הוואבן בכלל לדעתי זאת שערורייה כל הטיפול הזה שניתן לך מי יעזור לך אחכ לצאת מההתמכרות הזאת לדעתי נסה אפקסור, או לוסטראל, שהן הרבה יותר מרגיעות מהסרוקסט. ביי נילי.

היתי שמח אם ערוץ זה היה פותח צאט לשיחה חיה של אנשים. מאוד מעניין אותי לשמוע על סיפורים וחוויות של אחרים בהקשר הפיכיאטרי. האם ישנה אפשרות טכנית כזו?

עוד 10 דקות מסיימת להכין פסטה ומגיעה.........

ואח"כ ניסיתי להיכנס שוב-ללא הצלחה. ניפגש ביום? מתי ניפגשים שוב? שגב

בצ'אט הבסיסי של נענע http://chat.nana.co.il/ בחדר שנקרא "אני חרד" (מהמילה חרדה ולא חרדי D-: ) אנחנו נפגשים שם מידי יום ג' משעה 21:00 כולם מוזמנים!

היי אני מאוד מעוניין בצאט מתי ואיפה? בן כמה אתה? מה מעניין אותך?

את יכולה לתת לי את המס' טלפון של זוהר יוסף?

מס' הטלפון של המזכירה שלו בבית חולים תל-השומר : 5303300 - 03

שואה דחפת עצמך אל החיים חסרת אוויר ונשימה קרונות אדם מתמוטטים ריחות של סתיו ונחמה זעקת ,אך קול ביכייך נדם קירות סגרו ושוב דממה חצית ימים ויבשות נפשך נותרה לעד פצועה הגעת אל ארץ האבות ופזמונך הוא נקמה עורך חרוך בצלקות ופיך לוחש שתיקה נוגה ביתך הוא לך יצירתך תמונה חסרת נופים שקועה הסתרת עצמך בין צל קירות, חורצת יום ועוד שעה……..

תודה אריאל, את תמיד מצליחה לבטא בשיר את הרגשות העמוקים. לילה טוב הידש

מאוד יפה השיר. מעניין אותי לשמוע את הפרשנות שלך אליו

תודה שהגבת על השיר שלי. בכתיבה הזו רציתי להעביר את המסר שאנשים שנצלו מהשואה ומהתופת חווים יום יום וזה אושר מעורב בייאוש. הדמות בשיר שלי אומנם ניצלה מהקרונות המתמוטטים אך הקירות סוגרים אליה. היא הגיע " אל ארץ האבות", אך עורה חרוך בצלקות. אני חושבת שבסוף השיר יש נימה של אופטימיות משהו משום שהיא , הדמות, הצליחה להקים בית. אריאל

יפה. האם את באה ממשפחה ניצולת שואה? בת כמה את, אם אוכל לשאול, ןהאם את פונה אל השואה אך כאמצעי להביע את המצב בו את נמצאת כיום?

http://doctors.co.il/forums/read.php?f=385&i=102069&t=101387

תודה יערה באמת תהייתי למה שאלותיי לא נענו, ואם אני צריכה לקחת את זה באופן אישי...

היי אני חושב שעניתי לשאלה כפי שהופיע כבר קודם אבל אין דבר, אני שמח לתקן אם היית טעות שלא בזדון. דיסטימיה היא מצב של דיכאון לא חמור בעוצמתו, פחות הנאה מדברים, פחות שמחת חיים, פחות אנרגיות ורצון להנות ולעשות דברים. דיסטימיה לפי הגדרה נמשכת לפחות שנתיים אבל פעמים רבות הרבה יותר שנים אצל האנשים. ברפואה בדרך כלל קל לטפל במצבים חריפים וחדים כמו שבר או התקף לב, הרבה יותר קשה לטפל בדברים מתמשכים ורצופים. לכן גם הטיפול בדיסטימיה משפר את המצב אולם השפור אינו דרמטי ודרסטי ולעתים יש צורך ליטול טיפול תקופה ממושכת יותר מאשר בדיכאון חריף. לעתים הדיסטימיה ממושכת בזמן עד אשר האדם שכח את הזמנים שבו היה שמח ועליז ועליו ללמוד מחדש את שמחת החיים. כאלו העצבות הממושכת כבר חלק מהאופי. לכן מומלץ לשלב טיפול שיחתי עם התרופות. מקווה שהדברים יסתדרו כעת ותמיד אשמח להוסיף דר' גיורא הידש

הופסק לי ה SSRI

הי שאול אני שמחה מאוד לשמוע. מחזיקה לך אצבעות-תמיד! אריאל

לדר' הירש ו"לבעלי ניסיון"... אני סובל מדיכאון מתמשך של הרבה מאוד שנים, משתמש ב"לוריון" (2 ליום) כ-20 שנה-שעוזר מעט מאוד- ולאחר נסיונות של כמעט כל ה"אנטידפרסנטים" שלא עזרו לי עד היום. בימים אלו אני הולך לנסות "ZYBAN" ומקווה ,כמו בכל הניסיונות הקודמים, שאולי תבוא הישועה...., הייתי לאחרונה ,במקביל לתרופות, גם בטיפול פסיכולוגי של למעלה משנתיים. הסמפטומים שמלווים אותי הם מצב רוח ירוד, בטחון עצמי נמוך,חוסר אנרגיה ומוטיבציה לכלום. אני במצב של יאוש ומצפה לשמוע תגובה/ות!!!!!!!!! תודה.

הי גד אני מקווה שהטיפול החדש יועיל ויטיב את תחושותך. לצערנו, לעיתים לוקח זמן לא מועט עד שרואים נצני שיפור ועד שתרופה מסוימת מתחילה לעבוד ובנתיים צריך להיתאזר בסבלונות ולהמשיך לקוות . האם אתה עכשו בטיפול פסיכותרפי? אולי כדאי לשלב זאת יחד עם התרופות ובמיוחד בשלב הראשון של תחילת טיפול כשצריך את כל התמיכה האפשרית. יש לך את התמיכה שלנו ואני מקווה שתרגיש פה בנוח ולא תשאר עם תחושתך לבד. פה אף אחד לא ישפוט אותך על הזמן שלוקח לך לצאת מהדיכאון ועל הסימפטומים שאתה חווה בדרך, פשוט כי רובנו היינו שם ויודעים על מה אתה מדבר. אני מאחלת לך בהצלחה בטיפול החדש תמשיך לעדכן, אריאל

אריאל ,עמיחי ,גיא ודר' הידש-תודה על תשומת הלב. בכדי לענות לכמה פרטים ששאלתם. אני בן 40+, בעל משפחה ונמצא בטיפול תרופתי אצל אחד מהפרופסורים לפסיכיאטריה היותר טובים בתחום הפרמקולוגיה. לפני כל טיפול עם תרופה חדשה אני בתקווה ,שהנה עכשיו....אבל לצערי אף טיפול (כ-10כדורים שונים) כל אחת לתקופה של כחודשיים-לא עזרה. אני מרגיש שיש לי (תיסלחו לי) חרא של חיים, אבל למרות זאת אני כל פעם בתקוה מחודשת ,כי בס"ה ,אובייקטיבית, החיים יפים. אני ממשיך לקוות בנוסף לעובדה שאני כרגע מובטל. ניתן לישלוח לי דוא"ל לכתובת המצורפת!!!! להתראות ושוב תודה.

גד שלום בן כמה אתה? האם בא לך להרחיב יותר (תוכל לשלוח לי את האימייל שלך). מקווה שתמצא פתרון טוב בתרופה החדשה.

להגמל מעשון... למרות שהיא תרופה אנטידיכאונית לא הייתי בונה עלייה במיוחד...... בשנה שאני בפורום אתה הראשון שממליצים לו על זייבן נגד דכאון,פסיכאטר רשם לך או רופא משפחה? אם זה רופא משפחה זה מסביר הכל.... אני הייתי הולך לרופא אחר (פסיכאטר) ומבקש משהו קונבנציונלי כגון פאקסט, רסיטל ,רמרון אפוקסור.... בכל מקרה טיפול תרופתי אמור לעזור לך לטפל בבעיה

אנא פתחו את ההודעה RE לגד-שאני שלחתי בטעות, שם יש מענה אליכם!! תודה

לד"ר הידש,תודה על תשובתך הנפלאה.אני מקווה שמה שאתה חושב שאחרים חושבים עליי הוא באמת נכון.. האמת היא שאני לוקחת את התרופות כבר הרבה יותר מחודש חודשיים-מדובר כבר כבעשרה חודשים .כשבמשך הזמן הזה העליתי מינון כמה וכמה פעמים,החלפתי תרופה,הוספתי עוד תרופה לשם השגת אוגמנטציה בטיפול...כרגע אני עם 40 מ"ג סרוקסט ועם כדור וחצי אדרונקס ליום.לפני כשבועיים ניסיתי על דעת עצמי להפסיק עם האדרונקס לבערך שבוע כי נגמר לי המרשם- ושוב נהיה לי רע...חזרתי לקחת אותו בחזרה ואני מחכה עכשיו לשיפור-אבל זה קשה מאוד מאוד.אני מרגישה על סף שבירה ואפיסת כוחות.אני גם מבולבלת ,מפוזרת , שוכחת כל הזמן דברים...מרגישה קשה עם כל פעולה הכי פשוטה כמו ללכת לחנות לקנות או לסדר את החדר.כאילו שאין לי בכלל כוח ואני ממש צריכה להתאמץ ולהכריח את עצמי כדי לא לשקוע לחלוטין.ואני צריכה לישון המון שעות בלילה וכשאני קמה אני עדיין מרגישה כאילו סחוטה ומותשת.אני נמצאת כבר אצל עובדת סוציאלית אבל עדיין לא ממש מצליחה להרגיש שהשיחות מועילות לי בצורה משמעותית.אני רוצה שהדיכאון הכרוני הזה,דיסטמיה,כבר יעזוב אותי אבל לפי מה שהבנתי ממך ד"ר הידש זה בעייתי.אני לא יודעת מה לעשות.

לאלמונית היקרה, אני חושב שהדברים יסתדרו כיוון שניכר הרצון שלך לשינוי והשינוי יבוא. היכן שיש רצון יש גם יכולת. יתכן שאת לוחצת על עצמך יותר מדי ובשלב הזה במקום לקדם אותך הלחץ המיותר מקשה קצת.... צריך להקפיד על הטיפול התרופתי ולא להפסיק אם ניתן ואז יש סיכוי שהשיפור ישתמר ויחזיק מעמד לאורך זמן. איני רוצה להתערב בטיפול התרופתי כיוון שהנושא מורכב ואת נטלת מספר טיפולים, לפעמים יש צורך ליטול יותר מתרופה אחת למרות שכמדיניות כללית אני מעדיף תרופה אחת. בכל אופן מה שחשוב הוא הרצון שלך לשפר ושאינך נכנעת ומשלימה עם מצב לא טוב. המון אור ואהבה דר' גיורא הידש

היי אני סובלת מהתקפי חרדה שלא מפסיקים ( אבל יותר חלשים ממה שהיו בהתחלה ) (היה גם דיכאון, שכרגע נירגע) כבר יותר מ-10 חודשים. אני מטופלת ע"י פסיכולוגית. ולוקחת סרוקסט 20 מ'ל ליום בערב, גם כבר יותר מ-10 חודשים תמיד כשאני פונה לפסיכיאטר הוא רוצה שאני אוסיף עוד חצי כדור אבל עד היום לא עשיתי זאת. אני לא רוצה להעלות להפך אני רוצה לרדת אבל התופעות פשוט לא מפסיקות.אני חושבת שאם אני יעלה במינון כל הזמן אז אני לא אוכל לצאת מזה יותר בחיים. רציתי לדעת אם יש כדורים אחרים יותר חזקים שיעזרו לי יותר מבלי לעלות במינון, ויעלימו לחלוטין את התופעות הנוראות?למרות שזה מאוד מפחיד אותי להחליף תרופה. אם כן איך אומר לפסיכיאטר זאת ואיך אדע כי הם מתאימים לי?

לעדי שלום, כדורים מתאימים הם כדורים אשר משפרים את המצב ואינם גורמים לתופעות לוואי. במצב שבו השיפור אינו מלא אלא חלקי אפשר לנסות להעלות את המינון או לשנות תרופה. בדרך כלל הגיוני לנסות ולהעלות במינון למרות החששות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

היי מתוקה, איך את מרגישה? חשבתי- אולי תציעי ליונית לדבר עם הרופא שלה לגבי לוסטרל. התרופה הזאת הצילה את חיי ועוד אני לוקחת אותה במינון מאוד נמוך.. מה דעתך?? תמשיכי להיות בקשר, שלך, אור

הי אורוש' אני בסדר. היום הזה מאוד קשה לי. קשה לי לראות את המחזות והמראות הנוראיים. לשמוע את הזעקה והכי מכל להבין כיצד אנשים יכלו להיהפך למפלצות אנוש. השואה קרובה אלי מצד הסבא והסבתא ואני יכולה רק לדמיין עד כמה היום הזה קשה עבורם , למרות שהם לא צריכים יום מיוחד בכדי " לזכור". הם ישאו את הצלקת איתם לעד ( סבתא שלי אבדה את כל משפחתה בשואה וסבא שלי נשאר עם אח ואחות בלבד). יונית לוקחת ציפרמיל כרגע וכנראה שהגוף שלה מגיב קשה בהתחלה לכל כדור חדש. היא צריכה להיסתגל לטיפול . אני מקווה שעוד מעט היא תתחיל לראות נצני שיפור משמעותיים. בנתיים כולנו פה נחזיק לה אצבעות ונחשוב עליה. מה איתך? מה שלומך?

לאריאל, ראיתי היום בכנס שהגיעה התרופה החדשה שהיא ציפרמיל מעט משופר, אולי כדאי שיונית תחשוב על כך. התרופה נמצאת רק בפרטי עדיין ועלותה 170 ש"ח לחודש כפי שנמסר לי. שיהיה ללך הרבה כוח, זקוקים לך. היום אני ממש עייף ומקווה שאצליח לסיים אבל לא בטוח. ביי הידש

שימו לב לקישור שהד"ר נתן לכנס המדובר: כל הנושאים מתדיינים חוץ מהנושא של נחיצות התרופות מבחינתם אין תופעות לוואי אין קשיי גמילה אין פגיעות קוגנטיביות. מספיק רק לקרוא את הפורום הזה על מאות דפיו כדי להבין מה באמת מטריד את החולים . שום מילה בנושא התעלמות מוחלטת מהחולים. האם ליצרני התרופות יש חלק בכנס אם במימון או בכל צורה אחרת ? אשמח לקבל תשובה

אכן לא מדברים שם על תופעות לוואי ,אבל מצד שני לא מדברים של הרבה על דכאון או חרדה (רק הרצאה אחת או 2 על 3 ימי כנס מלאים אז הנושא לא מוזנח לבד..... עכשיו אגיד משהו שתשמח (מותר לי לא?) אכן החברות תרופות נותנות חסות,אז יש קשר קונספרטיבי לדעתך? כי אם חברות תרופות לא יתנו חסות לכנס מסוג זה כמו הרבה כנסים בתחום הרפואה אז מי כן ? גיא

היי חברות התרופות נותנות חסות והמון כסף. היום הייתי בארוחת ערב חגיגית עם הופעה של יהודית רביץ (היה מקסים לראות אותה ממרחק של שני מטרים), כך שאפשר לקנא. מחר בעין הוד עם ריטה..... ואני יכול לנחש את התגובות שלכם, אבל אני ציינתי רק עובדות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אני בת 28, בריאה בד"כ. החיים שלי מאד עמוסים ואני משלבת בין חיי משפחה, לקריירה, לתואר שני. בסך הכל טוב לי בחיים, אבל יש לי תקופות שבהן ימים שלמים פיזית קשה לי לנשום (קשה לי להכניס אוויר ואני מרגישה צורך לפהק). רופאת המשפחה אמרה לי לפני שנים שזה ממקור נפשי ואין צורך לטפל. התקופות האלה לא בהכרח מגיעות כשלחוץ לי במיוחד. התופעה לא מפריעה לי לישון- אני ישנה טוב בד"כ ולכן הרופאה שלי חשבה שזה לא גופני. רציתי לשאול האם מצבים כאלה מוכרים בפסיכיאטריה? ואם כן- האם תרופות יעזרו? השאלה הזו מציקה לי הרבה מאד זמן ואודה לך מאד מאד אם תוכל לענות לי.

למיכל שלום, אכן יתכן שמדובר בתופעה שהיא נפשית. עם זאת לא הייתי ממהר לתרופות, אני חושב על תרופות רק כאשר ישנה פגיעה באיכות החיים או בתפקוד. תנסי לראות מה עוזר לך כאשר את עייפה, מנוחה, הרפיה, כוס קפה או אוכל, תנסי למצוא בעצמך. ביי הידש

א. אני כן מרגישה פגיעה בתפקוד. כשזה קורה אני כל היום עוסקת בזה, זה מלחיץ אותי ויוצר מן תגובת שרשרת כזו- חסר לי אוויר ואני לא יכולה להפסיק. ב. אני חוששת מהשפעות גופניות- האם לא ייתכן שאני גורמת לעצמי לחוסר חמצן בדם שיכול להתפתח לבעייה רפואית אמיתית? המצב הזה נמשך ימים שלמים לפעמים. ג. החבר'ה בפורום שחוו תופעה דומה אומרים שכדורים כמו ואבן או קסנקס יעזרו. האם זה נכון? אם לא- מה כן? אני מציינת שוב שהתופעה הזו באה והולכת אצלי שנים. עד היום רופאת המשפחה שלי התייחסה לתופעה הזו בביטול אבל זה נורא מפריע לי ואני רוצה לטפל. המון תודה על עזרתך עד כה, ואשמח מאד אם תוכל לענות לי. מיכל.

לד"ר ולחברי הפורום שלום יש לי שאלה בקשר לתרופות...מה התרופה היעילה ביותר לטיפול בבעיות שינה ודיכאון ביחד? תודה אדי

הי אדי צריך קודם להבחין ממה נובעת בעיית השנה. לרוב מי שסובל מדיכאון עלול לסבול גם מבעיות שינה והדבר נובע האחד מהשני. במקרים כאלה, תרופות אנטי דכאוניות אמורות לתת גם מענה לנושא ולשפר את הבעייה עם הזמן. אפשר להוסיף לתרופות גם כדורי שינה בהתחלה כמו בונדרמין, נוקטורנו וכו' . אם הבעייה אינה ממקור נפשי הפתירון הוא שונה למרות שכדור שינה מועיל בכל מצב. שווה לבדוק את כל הכיוונים וכשעולים על הבעיה לטפל במקור ולא רק בסימפטומים בהצלחה

רמרון היא תרופה נוגדת דיכאון בעלת השפעה מרדימה. לפעמים היא מרדימה יותר מדי ואז יש צורך להחליף לתכשיר אחר. אפשרות אחרת הן התרופות הישנות הטריציקליות (אלטרול, בונסרין, וכיוצ"ב)

תודה

לי הוא פתר את 2 הבעיות והיה פשוט מעולה, מומלץ בחום!

ואני מדבר מנסיון כי לפני זה הייתי על פקסט, רסיטל,ואפקסור,היום לאחר שמצבי הוטב חזרתי לרסיטל רק בשל התאבון המוגבר ביותר שהרמרון גורם,אבל בכל מקרה הוא פותר את הדכאון לחלוטין וגם אם לוקחים אותו לפני השינה אז הוא פשוט מרדים כמו כדור הרגעה חזק,פשוט לא יאומן! תרגיש טוב ולילה טוב, גיא

היי אני משתמשת ברמרון כחודש וחצי לערך (קצת פחות) ולא מרגישה שינוי משמעותי, מלבד שיפור איכות השינה בלילה. אחרי כמה זמן הרגשת שיפור ???? אשמח לתשובתך איריס

היי אדי אני כעיקרון קיבלתי את הרמרון כפתרון לנדודי שינה. יכולה לאמר שלאחר חודש וחצי לערך השינה השתפרה, רק דאג לקחת אותו כשעתיים לפני השינה. בהצלחה ! איריס

בהמשך להודעתי בקשר לקבלת שירות פסיכולוגי דרך הקופה, האם יש מישהו שיכול למסור לי המלצה על שמות של פסיכולוגים של קופת חולים לאומית באיזור המרכז ? נב - תודה לגיא על האינפורמציה .

אני מכיר רק...ווטרינרים

הערה לא אישית. תשובה כמו שלך יכולה ליאש אדם במצב רגיש. אני יודע שכוונתך טובה אבל תשקול מה אתה כותב. אגב האם כדאי לבטח את הבית נגד פיצוצים בצנרת דרך המשכנתא או שמא במידת הצורך כדאי לפנות לאינסטלטור פרטי.

יש לי המלצה נהדרת בשבילך, ועד כמה שאני זוכר הבעיה שלנו די דומה, שלח לי מיייל ואחזיר לך תשובה. גיא

שאלה לד"ר הידש ולשאר חברי הפורום: האם לתרופה פרוזאק/פריזמה יש השפעה גם על חרדה חברתית פרט להשפעתה על דיכאון? הייתי שמחה לשמוע על השפעות הפרוזאק גם באופן כללי.

שאלה לד"ר הירש: על איזה טיפול תרופתי היית ממליץ לאישה הסובלת מבולימיה נרבוזה?

לאנה שלום, בשלב הזה מבלי שתיארת את התופעות שאת סובלת מהן, אסתפק בתשובה שבהחלט ישנן תרופות העוזרות וכדאי קודם כל להגיע לרופא לאבחון טוב ומקיף שיהיה רק טוב, וטוב שאת מתחילה לטפל בבעיה. דר' גיורא הידש

היי הפרוזק עשויה לעזור למצבים של חרדה בנוסף להשפעתה הנוגדת דיכאון. סקרוקסט היא התרופה אשר רשומה בארץ להפרעות של חרדה חברתית. בכל אינדקס תרופות תוכלי למצוא אינפורמציה כללית על התרופות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שאלתי: מתי מתפוגגות השפעות הלוואי (דופק מהיר, עצירות, כאבי הראש, בחילות)? האם הן נמשכות לכל אורך תקופת השימוש בהן? או שהן חולפות כעבור תקופה מתחילת השימוש (נאמר, חודש - חודשיים)?

שלום, חלק מתופעות הלוואי עשויות לחלוף בחודש הראשון של השימוש, אולם לא כולן. חייבים לחכות ולראות. תלוי גם בחומרת התופעות, הקלות תחלופנה ביתר קלות והחמורות יותר-החזקות יותר עלולות להשאר. בכל אופן תהיה הקלה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

האם מי שנמצאת בטיפול מרפאתי כפוי נחשבת לקטינה בנוגע לקיום יחסי מין

לשאול שלום, שאלה מצויינת ואני חושב שלא היה תקדים אשר בדק מצב זה. אדם או אשה שמוגדרים כחולי נפש ונמצאים במצב פסיכוטי פעיל נחשבים לקטינים או יותר נכון הדין שלהם הוא כדין קטינים. כלומר אם מקיימים יחסי מין עם אשה במצב פסיכוטי אז היחסים מוגדרים כאונס גם אם הם נעשו מרצון. אין כל כך חשיבות לטיפול הכפוי, כך גם אדם מאושפז יתכן שכבר אינו פסיכוטי או אדם שאינו מאושפז עלול להיות במצב פסיכוטי. כך שלדעתי לא הסטטוס של סוג הטיפול שהוא מקבל אלא המצב הנפשי קובע. שלא נדע מצרות הידש

איך מפסיקים להשתמש בתרופה זו בצורה נכונה. אני מטופך כבר כשנה וקצת ומצבי השתפר מקצה לקצה.

לט' שלום, ראשית בהתייעצות ובעצת הפסיכיאטר המטפל. צריך להפסיק בהדרגה, שום דבר אינו בוער, אפשר לרדת בחצי כדור כל שבוע שבועיים. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

ט'.. אני מטופלת בלוסטרל כשבעה חודשים. (100+50 מ"ג ליום). האם ישנה אפשרות ליצור עימך קשר ? חשוב לי מאד לשמוע מאדם אחר איך התקדמו הדברים אצלו בעקבות הטיפול. תודה.

שלום. יש לי שאלה נוספת : באמצעות לוסטרל אני מטפלת בסימפטומים של חרדה שהופיעו אצלי בעקבות ארוע מסוים. כיום אני כבר על 25 מ"ג ויורדת בהדרגה. אני מעוניינת לרזות ושמעתי על כדור טוב שיכול להינתן במירשם מרופא משפחה ונקרא : רדוקטיל. בהוראות השימוש מצויין כי אחת מתופעות הלוואי שלו עלולה להיות : חרדה. שאלתי היא האם יש כאן סכנה שיחזרו לי תסמיני החרדה באם אטול תקופה זו למשך כחודשיים?

שלום לך ט. התחלתי שימוש בלוסטרל לפני כחודש לטיפול בחרדה . את כותבת שמצבך השתפר מקצה לקצה. אפשר לקבל ממך פרטים לגבי מטרת השימוש : חרדה או דיכאון או שניהם , כמה מ"ג ליום וכו ' . זה מאוד יעזור. תודה מראש .

היי, טוב התחלתי טיפול לפני כשנה ובמשך הזמן העלתי את המינונים עד ל-150 מ"ג. אני התלוננתי על תסמינים של חרדה המלווה בדיכאון. אגב, כל הפרעה מלווה בד"כ בהפרעה נוספת ובד"כ זה דיכאון. התרופה נהדרת היא הקהתה לי מעט את הרגישות ועשתה לי מצב רוח טוב מאוד. בד"כ אני לוקחת חלק מהמינון בבוקר כדי להתחיל טוב את היום וחלק אחר של המינון אחה"צ - כדי להמשיך אותו טוב. התחלתי בהדרגה להוריד מינונים וכיום, מזה 3 ימים אני נוטלת 25 מ"ג ואני מרגישה טוב. אני ממליצה על סוג של טיפול פסיכולוגי שיתלווה לזה בכדי לעזור או לחילופין, תמיכה ענקית מהחברה - כמו שלי יש. יהיה טוב.

לוסטרל נחשבת לתרופה מצויינת. טווח המינון בתכשיר הזה הוא 25-150 מ"ג ליום. תלוי בסוג הבעיה ובחומרת הסימפטומים. בד"כ המינון הסטנדרטי הוא 50 מ"ג. הפסקה הדרגתית משמעותה שאתה יורד לחצי כדור למשך שבועיים ואח"כ מפסיק לגמרי. אפשר להיעזר בווליום או קלונקס שבוע-שבועיים אחרי שמפסיקים, אבל לא חובה.

אני סובל מזה כמה זמן מפוביה חברתית שמונעת בעדי דברים רבים,האם תרופה ישפר את המצב באופן דרסטי....כמו כן איזה סוגי כדורים טובים לבעיה,,??

ליותם שלום, בהחלט יש טיפול לחרדה חברתית אשר יכול להעלים את הבעיה למרות שלא תמיד. בכל אופן כדאי להגיע לאבחון מסודר ובדיקה אצל פסיכיאטר שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

החלק הבעייתי בדכאון הדו-קוטבי (מניה דיפרסיה) הוא רק הדכאון הבא בעקבות המאניה. אם האדם היה במאניה כל הזמן - אז לא היתה לו כלל בעיה. מה דעתך?

לטלי שלום, את מזכירה לי את הסיפור הישן, בדיכאון החולה סובל והמשפחה שקטה ורגועה, במאניה החולה מאושר והמשפחה מתה מדאגה..... כך שיש הבדל בין ההרגשה הסובייקטיבית ובין המצב בראיה כללית של החולה ומשפחתו וסביבתו, הרבה אנשים עשו מעשים בזמן המאניה שאחר כך הם הצערו עליהם והייתה להם סיבה לדיכאון.... שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

היי טלי אם את לא מכתימה את שמך בתחום ה reputation כמו בתחום המיני , לא מבזבזת כספים,מסתבכת עם החוק שתחשוב הסביבה מה שהיא רוצה ? את נכנסת לפעמים להיי ומקשקשת ? אפשר לחיות עם זה עם כל זה שאני מאני דיפרסיבי יש לי בעיה לתקשר רק עם קבוצה מסויימת של אנשים שהבעיה אצלהם ולא אצלי שאול

האם הקלמרבין והרגיעון של הדס באמת מרגיע ומפיג מתחים !!!???? והאם אפשר לקחת אותו תקופה ממושכת!!????

בקלמנרבין וברגיעון יש מרכיב טבעי שהוא הוולריאן הנמצא גם בכדורים רגלים אם כי הכמות היא מזערית ובהחלט שונה מכדורים רגילים. תראה, אני מאמינה שרפואה טבעית נשענת בעיקרה על האמונה ולכן על הפסיכולוגיה אם תרצה. אני לא האמנתי ולא מאמינה בזאנר הזה אך אנשים שמאמינים מדווחים שזה עוזר להם. זה כמו כדור פאלסבו כזה..... בהצלחה

אין שום מחקר שמראה על היעילות של קלמנרבין או ההשפעה שלו לטווח ארוך. אם זה עוזר לך חסכת לעצמך פגישה עם פסיכיאטר.

מחלת דימנציה, האם לפי אבחון C.T בראש ניתן לגלות. ולאחר כמה זמן? האם קורה מקרה שיש דמנציה אך באותו רגע הממצאים של הבדיקה טובה.

לנוגה שלום, בהחלט כן, יתכן מצב של דמנציה ו CT תקין כמעט. למרות שמקובל לבצע בדיקה זו ופעמים רבות יש דמנציה וגם רואים "פחות רקמת מוח" בבדיקת CT אבל אין יחס ישיר ביניהם. כלומר אין קורלציה בין חומרת תוצאות הבדיקה ובין המצב הקליני של הדמנציה. לכן תתכן דימנציה עם CT כמעט תקין, או יתכן CT ממש גרוע והאדם מתקשר וזוכר טוב יחסית. רפואה זה דבר מסובך דר' גיורא הידש

נתייחד בכדי לזכור ולא לשכוח. יום השואה קשה לי במיוחד משום שגם סבא וגם סבתא שלי הם ניצולי שואה והסיפורים שאני שומעת הם מזוועים. אסור לנו לשכוח- לעולם!

אריאל היקרה, בהחלט לא נשכח, ונלמד שתמיד כדאי לשמור על מידת של צניעות, אף אחד לא יודע הכל ואין בטחון שהוא צודק. הגרמנים היו בטוחים שהם צודקים ושכנעו אותם בכך. לכן אחד השיעורים שלי מהשואה הוא תמיד להשאיר מקום לספק ואף פעם לא לקבל דברים בלי בקורת ולא להיות בטוח במאה אחוזים. ביי הידש

מזה כמה ימים אני לוקחת רבע כדור סרוקסט וכל בוקר אני קמה עם בחילה נוראית . ובמשך היום יש לי בחילות ואין לי תיאבון לאכול. כואבת לי מאוד גם הבטן התחתונה ובכלל הרגשה כללית מאוד לא טובה. נא התיחסותכם ..... כל מי שסבל מתופעות דומות.

לירדנה שלום, רבע כדור זו באמת כמות קטנה מאוד, במיוחד אם משהו כבר נטל סרוקסט בעבר ובפעם הקודמת לא היו תופעות לוואי. עם זאת התופעות הללו מוכרות והן חולפות אחרי מספר ימים. כדאי ליטול את הסרוקסט עם אוכל, בבוקר ואם המצב מאוד קשה אפשר ל"דלג" על יום אחד בנטילה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

לד"ר הירש שלום רב, הייתי רוצה בבקשה שתתן לי שם של רופא שמומחה לo.c.d אני פשוט צריכה בשיא הדחיפות אני חושבת שאני עומדת להתאשפז. דבר שני פניתי אלייך פעמיים מדוע אינך חוזר אלי? בתודה, גלית

לגלית שלום, איני ממליץ על אנשי מקצוע במסגרת הפורום, יש לי בעיה עם זה.... בכל אופן לא ידוע לי שפנית אלי, אחרת בודאי שהייתי חוזר, ואין לי מושג באיזה אמצעי פנית. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

פסיכיאטר מומחה ל-OCD פרופ' יוסף זוהר איזור חיוג 03

הילה אם תוכלי לתת לי את מספר הטלפון של פרופסור יוסף זוהר מאוד אודה לך. תודה גלית

אני חולת "הפרעת אישיות גבולית" המטופלת בטיפול תרופתי. ניסיתי טיפול פסיכולוגי פעמים רבות אך מעולם לא נחלתי הצלחה,האם אני יכולה לצפות להחלמה מלאה עם טיפול תרופתי בלבד?

שלום רויטל הבעיה של הפרעת אישיות גבולית היא דפוסי התנהגות,צורת חשיבה לשם כך נדרשת פסיכותרפיה שאול

היי רויטל ושאול מהי ההפרעה הנ"ל? שגב.

לרויטל שלום, גם להפרעת אישיות גבולית ישנן חומרות שונות. לעתים האבחנה ניתנת אולם ההפרעה קלה יחסית ולעתים ההפרעה ממש קשה. כמובן שאיני יודע מה המצב אצלך. בכל אופן הטיפול המלא הוא תרופות ופסיכותרפיה, כיוון שהפרעה זו היא עמוקה (מהבחינה הפסיכולוגית) לעתים נדרש טיפול ממושך של שנים ולא הייתי מתייאש שיהיה רק טוב והרבה בריאות דר' גיורא הידש