פורום פסיכיאטריה

שלום לכולם. אני חדשה כאן וכבר מרגישה בין השורות שקראתי כאן תחושה של בית חם ומקבל. אני בת 30. חוויתי תקופה של חרדה ודכאון בגיל ההתבגרות, שנמשכה מעל שנה. לא הגעתי לטיפול מסודר אז וזה חלף לבד עם הזמן ועם ייסורים נפשיים. מזה כחודש התחלתי להרגיש שוב בסימפטומים דומים: קושי רב להירדם, יקיצות באמצע הלילה, מתח גופני,נטייה לבכי, פחד מאיבוד שליטה ובעיקר פחד מעתיד חיי. אני כרגע מובטלת (מרצוני) ומתלבטת מאוד לגבי כיוון מקצועי עתידי. בנוסף, סובלת מאוד בשבועיים לפני המחזור מבחינה רגשית עד כדי תחושת דכאון לא קל. מה שמקשה עלי ועל הסביבה הקרובה - בעלי והילד. מה ששבר אותי זה שהייתי בטיול בחו"ל וחשבתי שזה יסיח את דעתי מהמצב בוודאות. לאכזבתי, בחו"ל דווקא הרגשתי פחד גדול יותר בגלל הסביבה הלא מוכרת וסדר היום הספונטני. נצמדתי כל הזמן לבעלי והרגשתי פחד גדול לאבד אותו, או שיקרה לו משהו או לי. אפילו הטיסות היו מפחידות מאוד עבורי - מה שלא קרה לי בטיסות בעבר. ובכלל - לא התרגשתי מהנופים וממה שראיתי כמו שהיה לי פעם. וכשהתחיל להחשיך זה התגבר - החרדה הגופנית והרגשה שהכל סוגר עליי ושאני עומדת להשתגע. האם תחושה זאת נחשבת לנורמלית במידה מסויימת - גם ללא קשר למצבי הנפשי שקדם לטיול? האם זה קורה גם לאנשים רגילים = שבסביבת חו"ל חשים בחרדה? היום ניגשתי לרופאת המשפחה שלי והיא רשמה לי פלואוקיסטן אחד ביום + אלפרליד עד 3 פעמים ביום לפי הצורך. העניין הוא שיש לפעמים ימים שאני מרגישה טוב יותר ושאני יותר מאמינה שאוכל לצאת לבד מהמצב. לכן אני מתלבטת מאוד האם להתחיל לקחת תרופות. מצד שני הרופאה אמרה שלאור ההיסטוריה שלי ושלאור העובדה שככל שהזמן עובר הדכאון מתגבר ואז קשה יותר לצאת ממנו - כדאי להתחיל בתרופות. האם הימים הטובים האלה הם אשלייה שאני בעצם לא "חולה" או שזה סימן לכך שהמצב לא קשה ושאני בדרך הנכונה לריפוי? בצהריים לקחתי את הכדור הראשון של פלואוקיסטן וכעבור כמה שעות הרגשתי פתאום יותר תיאבון לאוכל? היכול להיות??? האם זו תופעת לוואי של התרופה והאם התרופה מתחילה להשפיע כ"כ מהר? האם אני יכולה להסתמך על אבחנתה של הרופאה שלי, שאינה פסיכיאטרית? יכול להיות שפסיכיאטרית לא היתה ממליצה במצבי על תרופות? התחושות שיש לי הינן "טריות" בסך הכל - מזה כשלושה שבועות ולכן אני מתלבטת אולי מדובר במצב רוח רע מתמשך ושיחלוף מעצמו ולא במצב כרוני המחייב טיפול נפשי. תודה תודה על התייחסותכם! סליחה על האורך ועל השאלות הרבות, אני פשוט מאוד מבולבלת.

היי. לדעתי, עלייך לפנות לפסיכיאטרית, לשם התאמה של תרופות, שכן זו ההתמחות שלה אם את אכן עומדת להיעזר בתרופות לפרק זמן מסויים עדיף שהן יהיו על פי החלטת רופא מומחה ולא רופאת משפחה, עם כל הכבוד. לפלואוקסטין יש תופעות לוואי שניתן להימנע מהן בנטילת תרופה אחרת שתעשה אותה פעולה אז בשביל מה. את התרופה השנייה איני מכירה. אני מניחה שהעובדה שהיית במתח היא זו שהחריפה את התגובות בנסיעה, לא יודעת לגבי אנשים רגילים, אבל בטח מי ששרוי במצב כפי שתיארת יגיב ככה בעת ניתוק, והתרחקות ממקום קרוב את מתארת סימפטומים שאופייניים להפרעת חרדה, בבירור לדעתי גם המחזור מושפע מזה, והתופעות מחריפות על רקע המצב הכללי. נילי.

שלום קארין, מכתבך עורר בי צורך עז להשיב לך. חשתי הזדהות רבה עם התחושות שכתבת עליהן. למעשה, מלבד הזדהות והבנה לגבי הסבל שלך אני לא יודעת במה אוכל לעזור. אני עצמי, מתלבטת לאחרונה לגבי הטיפול התרופתי שקבלתי. כמוך, גם אני רוצה מאוד להאמין שאולי אצליח להתגבר על כך לבד. אולם, משום שזו כבר אפיזודה שחוזרת על עצמה מדי שנתיים לערך, אני מתחילה להשלים עם העובדה שהתרופות יוכלו "לתקן" אותי אחת ולתמיד. עבורי, החשש מניטלת התרופות נובע מתחושת הכישלון העצמי. יתר על כן, חברים ומשפחה לא מבינים מה עובר על אדם חרד או דיכוני - התחושות הקשות, העצב והסבל - ומצפים מאותו אדם "לתפוס את עצמו בידיים", אלא שעבורי זה פשוט לא עובד כך, הלוואי וכן.... אך, על פי חומר רב שקראתי בספרות מקצועית ובאינטרנט, הבעיה היא כימית, של המוח. זו הגדרה גסה שקצת מפשטת את הנושא, אך בו זמנית נכונה ומקלה (עלי, לפחות) את השימוש בתרופה. אז שיהיה לך (ובתקווה גם לי) טיפול קצר ויעיל. בהצלחה. נ.ב : לא יודעת אם הייתי לך לעזר, אך ברצוני להודות לך. הידיעה שיש עוד אנשים שסובלים וחשים כמוני מקלה מאוד על תחושת הבדידות, שכן כל האנשים הרבים שאוהבים אותי ונמצאים סביבי לעולם לא יבינו את מה שעובר עלי באותו האופן, שאדם כמוך יכול להבין אותי. אז תודה.

הי קארין אני אנסה לענות לך על השאלות ששאלת לפי הסדר: חרדה אכן מאופיינת בתחושות שתיארת וזה טבעי שבשעת ההתקף לא תרצי להישאר לבד . בנוסף, ברור כשכשרע לנו אנו מעדיפים להיות בסיבה שאנו מכירים וחשים בה נוח משום שזה חוסך את המאמץ בהתמודדות עם משהו חדש ומאיים. טוב שנשענת על בעלך ואין פסול בכך. אני זוכרת שבשנה הראשונה לדיכאון וחרדה שלי נסעתי לשליחות בארצות הברית לתקופת הקייץ. היה לי קשה להסתיר את עניין הדיכאון והרבה פעמים בעוד החברה האירים יצאו לבלות אני סרבתי כך שבהחלט אי אפשר להתעלם מהתחושות בח"ול משום שהתחושות לא מתחשבות בהיכן אתה נמצא או מה מעשך הם פשוט קיימות. לגבי השאלה השנייה שלך, עניין הימים היותר טובים ופחות טובים מאוד מוכר לי. המצב הוא מאוד עדיו ויש בו עליות ומורדות תמידיות אך מה שאת צריכה לשאול את עצמך הוא: עד כמה אני יכולה למתוח את החבל או במילים אחרות עד כמה אני יכולה לסבול והאם בכלל כדאי? לכל אדם סף סבל מסוים וייתכן שאת יכולהל עבור את הימים\ שעות הקשים לבד ללא כל תמיכה , השאלה היא אם את רוצה ופה נכנס עניין הכדורים. כדורים יכולים להקל על הסבל ולחסוך את ההתמודדות הקשה. אין זה אומר שתקחי אותם כל חייך אבל זה יכול לאזן אותך וכשתגיעי לאיזון המיוחל תמשיכי משם את דרכך לבדך. פה אני גם מגיעה לשאלה הנוספת שלך " האם לפנות לפסיכאטר" ולפי דעתי כן , כן ושוב כן. תראי, הבחנה ראשונית היא מאוד חשובה ודי קריטית. עם כל הידע של רופאת המשפחה שלך , פסיכאטרית היא לא וכמו שלא מהססים לשלוח חולה לב על קרדיולוג אותו הדבר צריך להיות פה. יתכן שהפסיכאטר יחליט כי אינך צריכה תרופות כלל ותיכן שהוא יחליט כי צריך לשלב את התרופות עם שיחות אבל זה כבר תהיה דעה מקצועית ממישהו שמבין בתחום הספציפי הזה. התאבון שחזר אחרי נטילת כדור אחד - יתכן וזה פסיכולוגי . כלומר את יודעת שהתחלת כדור ואת מצפה שהוא יצליח ולכן את חשה גם תאבון . קארין, אני מקווה שתעברי אבחון מדויק ותתחילי בטיפול ישיפר את הרגשתך ואת אייכות חייך. אין סיבה לסבול ולסחוב את זה ללא כל התייחסות ראויה. המשיכיכ לעדכן אותנו בהצלחה, איראל

לקארין שלום, תודה על שאלתך הארוכה, היא מאוד חשובה מפני שרבים נמצאים במצב דומה והשאלה מטרידה רבים ואני מסכים עם התשובות שנכתבו קודם ורוצה להוסיף מספר דברים. את מציינת שתי עובדות חשובות, את נמצאת בפרשת דרכים מסויימת בחייך, בהתלבטות, את מובטלת מרצונך ושוקלת את המשך חייך המקצועיים, נושא חשוב ביותר שבמידה רבה ישפיע על העתיד שלך. הנקודה השניה היא הדיכאון מהעבר ורופאת המשפחה צודקת שהיא נותנת לו משקל. אני מוכן לנחש שגם הדיכאון בעבר היה קשור להתלבטות/משבר בחייך אשר מצא את פתרונו. לכן המלצתי הראשונה היא לפנות לשיחות, לראות לעומק מה הקשיים ולנסות לברר אותם באופן מעמיק יותר ולהגיע למקורות התוך נפשיים של קשייך ולנסות להתפתח ולהתקדם. כלומר, פסיכותרפיה חשובה ביותר במצבך. לגבי התרופות, זו באמת שאלה יחסית, ישנם אנשים שממהרים יותר וקל להם יותר ליטול תרופות וישנם כאלו שמעדיפים "לבד" ולנסות להתגבר כי תרופות נתפסות אצלם כחולשה. כל אחד לפי אופיו וטעמו ולכן ההחלטה היא יותר אינדיווידואלית. הפלואוקסטין היא תרופה יותר בטוחה ואינה ממכרת. לא כך הקסנקס (נדמה לי שכתבת שם מסחרי אחר אבל זו אותה התרופה), הקסנקס ממכרת ולכן מומלץ ליטול אותה רק לפי הצורך ולא באופן קבוע כדי למנוע התמכרות, כך שתזהרי בה. שיהיה רק טוב, את בהחלט מוזמנת להוסיף, להרחיב ולהתלבט אם עלו שאלות נוספות, שבת שלום, דר' גיורא הידש

לד"ר הידש שלום, ברצוני לדעת מהי שיטת הגשטלט. האם זה סוג של תרפיה מסוימת? תודה מראש פרח

לפרח שלום, תמיד טוב לשמוע ממך. הגשטלט זו שיטת טיפול של פסיכותרפיה, קשורה מאוד לפסיכודרמה, גשטלט משמעותה תבנית, ההנחה הבסיסית שיש לנו נטיה לסגור תבניות ועד שהתבנית לא סגורה קיים אי שקט פנימי. כדי להמחיש את הנקודה אוסיף סיפור. קבצן אחד בניו-יורק נעשה מליונר, כיצד הוא עשה זאת? הוא שם תשע מטבעות בעיגול והשאיר מקום ריק למטבע העשירית. מבלי שלמד פסיכולוגיה הוא מצא שאנשים נוטים להוסיף את המטבע העשירי (להשלים את התבנית=גשטלט), וכאשר הוסיפו את המטבע העשירי הוא כמובן הוציא אותה ומהר מאוד בא אדם נוסף שהוסיף מטבע נוסף וחוזר חלילה. כך בקיצור, יש משהו בתיאוריה הזו, עובדים על כך הרבה בפסיכודרמה וישנם בארץ מספר מומחים העובדים בשיטה זו. ביי הידש

בן 62. עבר כריתת ריאה מסרטן לפני קרוב ל-7 שנים. סובל מפוביות של ורטיגו, פחד ממקומות סגורים כמו מעלית (אבל משתמש בה בלית ברירה עם חרדה קשה פן תהיה הפסקת חשמל והגנרטור לא ייכנס לפעולה מיידית), פחד מצפיפות של קהל רב ופחד מטיסות (כלי סגור וצפוף בלי יכולת לצאת ממנו). האם יש תרופות בדוקות ומושיעות לפחות לגבי טיסות לחו"ל הנמשכות כידוע כמה שעות ?

לנועם שלום, אתה מתאר הפרעות של חרדה במספר תחומים עם הפרעה קשה בתחומים רבים של החיים וגם בטיסה. חבל על הסבל, בהחלט ישנם טיפולים פסיכולוגיים ותרופתיים העשויים לעזור, כדאי לפנות לטיפול. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

lamictal clonex ידידה שלי חולת סכיזופרניה מקבלת למיקטל 50 מ"ג פעמיים ביום ובמקרה היא לקחה ממישהו כדור קלונקס 2 מ"ג והיא מרגישה רע מאוד לא מודעת לעצמה מבולבלת עושה שטויות לאחרונה היא לא מרגישה טוב נפשית אך לא עד כדי כך להיות מבולבלת לגמרי השאלה שלי האם ידוע על איזה התנגדות בין שני הכדורים האלו שיכולים לגרום לבלבול והחרפת מצב נפשי בצורה קיצונית תודה מראש

המממ ...הבנתם...קודם בולעים כדור ואחר כך שואלים.. איזה עולם דפוק

ככתוב: "נעשה ונשמע...".

מההודעה שלך לא ברור האם הלקיחה של הקלונקס היא חד פעמית ואם כך,- סביר שההשפעה חלפה עד עכשו... בכל מקרה קלונקס שני מ"ג זה חזק ובכלל זה כדור ממכר. את התרופה השנייה אני לא מכירה.

לצביקה שלום, קשה לקבוע מה קורה לפי התמונה החלקית שיש לך. בכל אופן נראה שהמצב של ידידתך אינו טוב וגם הכדורים הוסיפו להרעת המצב, כדאי באופן דחוף להתייעץ עם הרופא המטפל. שבת שלום, דר' גיורא הידש

האמת שבצ'אטים שהייתי בהם (לא הרבה) נתקלתי בהרבה שאלות וחוסר ידע מצד אנשים שפנו אליי.רציתי מזמן להקים אתר לאנשים שסובלים מחרדה ודיכאון עם טיפים וכדומה אבל כרגע אין לי זמן.דרך אגב אדם חרד יקבל במתנה דיכאון באיזה שלב וזה טבעי אם תחשבו על זה.(אני לא מכיר חרדה שלא מלוה בדיכאון מאיזה סוג). בקיצור כל מה שתקראו כאן מבוסס על ידיעות שצברתי בעצמי ועל הניסיון שלי-אני אעדכן בכל פעם את המדריך הזה אם יהיה לי משהו חשוב.אני עושה זאת למקרה שמישהו כמוני ירצה מידע או יגיע לכאן.אני לא רופא, אני סתם אדם רגיל שנתקל בחרדה וכל כך לא ידעתי מה קורה איתי שבהתחלה פשוט לקחתי (לא במובן הפיזי) כל מה שנתנו לי. אני שוב מציין, כל מה שאני כותב זה על סמך דעתי האישית ומחקר שעשיתי בנושא, תעשו מה שאתם רוצים עם זה.:). אוקי אז יש לך חרדה. חלק מקבלים תסמינים פיזיים חזקים-כאבי ראש-סחרחורת,לחץ בחזה עד חשש להתקף לב,ריצת מרתון לשירותים וכדומה ועוד ועוד ועוד. אצל חלק התסמינים הנפשיים חזקים יותר- פחד לא מוסבר,חשש להשתגע או שאתה משתגע, אתם קטנים העולם ענק,בלבול וכדומה ועוד שלל דברים נחמדים. ממש לא חסר על זה חומר באתרים תחפשו לבד. חרדה לרוב תביא איתה גם דיכאון כי הם פשוט חברים טובים. אדם חרד שלא מטפל בעצמו ייכנס לתסכול שיגרום לו לכעס, דיכאון, התנתקות ואגורפוביה. הרבה חרדים לא יוצאים מהבית או עושים הכול בשביל לא לצאת או מצמצמים מאוד את תחום מסלול הניידות שלהם. זה נובע מחוסר בטחון ורצון להיות בסביבה בטוחה. זאת חרדה ממש על קצה המזלג יש הרבה מידע ברשת על זה. בכל מקרה אל תפחדו כל ישראל חרדים זה לזה. אבחנו אותך כיהודי חרד הציעו לך תרופות וטיפול נפשי תומך מה לעשות? איזה נושא בחרתי לי, רק על זה אני יכול לכתוב ספר שלם. נתחיל את זה מסודר ולאט. בקשר לתרופות יש כאלה שבעד מוחלט יש כאלה שבנגד מוחלט ויש באמצע. אני באמצע!. אני ברעיון שלנסות הכול לפני שמתחילים לקחת תרופות. עיקר הויכוח שניטש הוא בין אלה שהתרופות עזרו להם מאוד לאלה שהתרופות עזרו להם אבל המחיר של תופעות הלוואי והגמילה היו קשים לבין אלה שהתרופות לא עזרו להם הרבה. הויכוח הזה נובע מסיבה אחת פשוטה והיא המבנה הפיזיולוגי השונה של כל בן אדם (לא כולנו דומים מה לעשות) ישנו בן אדם שייקח את הכדורים יקבל את תופעת הלוואי יחליט להפסיק והכול יהיה בסדר יש בן אדם שיפסיק בהדרגה את התרופה ויתחיל לפתח תסמיני גמילה מהכדור בכל מקרה לא משנה איזה תרופה רשמו לכם כנסו למנוע החיפוש www.google.com עכשיו הכניסו את שם התרופה שקבלתם ואחריה את המילה withdrawal. שימו לב אזהרה! הרשת מלאה במידע מוטעה, בסתם אנשים משועממים,באנשים מחברות מתחרות שייספרו לכם סיפורי אלף ולילה על התרופה. נסו לעבור על האתרים לבודד אותם וללקט מידע שנראה לכם רלבנטי. אני הייתי על אפקסור שנתיים והפסקתי אותה בהדרגה לפני חודש וחצי אני ממליץ לכל אחד שלוקח תרופה לדאוג להפסקה מסודרת ולא לחתוך בבת אחת. כשנגמלים גם מכל כדור רצוי שהרופא שלכם יהיה ערני לנושא ויידע שיש אנשים שהפסקה מדורגת קשה להם מאוד ומכיר שיטות תומכות ושיבין אתכם. אם רופא אומר לכם "אוו זה בסדר תרופה בטוחה" תמצאו אחר.. שוב זה לא נכון לכל אחד אבל קחו בחשבון שאולי תיפלו בסטטיסטיקה של קושי בגמילה מכדור. עוד הערה אדם חרד גם ככה חרד אז מידע ברשת לא מרגיע אותו אל תיבהלו חלק מהאתרים נועדו להבהיל אתכם אבל חלק מאוד רלוונטיים. בקושי לטיפול ובחירת מטפל-גם במטפלים של השירות הציבורי וגם במטפלים הפרטיים (היקרים) תמצאו אנשים בני בלי יעל (בני בלי יעל בשפה התנכית זה אנשים בלי תועלת). אין ערובה לשום דבר. מי שיש לו ביטוח משלים יכול להיעזר בהנחות של קופת החולים אליו הוא שייך. למצוא מטפל זה כמו למצוא בן או בת זוג דברו עם הבן אדם תתרשמו ממנו ותראו מה קורה. אני לא מרחיב בנושא הזה יש כאן כתבה גדולה בלינקים של האתר. יש מספיק אנשים נחמדים בחוץ שהם באמת מקצועיים וייעזרו לכם. אבל הכי חשוב שתדעו אתם קודם כל צריכים לעזור לעצמכם. יש אלטרנטיבות לתרופות? בשיטוט שלי ברשת מצאתי המון מידע שככה לא מגיע בידוק לאוזניים של כולם שימו לב לא מדובר בתחלופה למחלות נפש קשות אבל בכל זאת שווה להקשיב. מחקרים רפואיים (לא אובייקטיבי!) מוכיחים שלאנשים שסובלים ממחלות נפש יש מחסור בשמן מסוג אומגה 3.מחקרים מראים שתוספת של שמן דגים שיפרה חיים של דיכאוניים,חרדים,אנשים בי פולרים וכדומה. שימו לב לא מספיק לאכול דגים קנו את זה בכמוסות. הנה לינק ישר לנושא תראו ככמה חומר יש ברשת על זה (חלק מהאתריים של חברות חלק רפואיים תחפשו בין כולם) http://www.google.com/search?hl=en&lr=&ie=UTF-8&oe=UTF-8&q=omega+3+for+depression&spell=1 כמו כן רצוי לצרוך ברזל B12 עם שילוב של ויטמינם מסוג C.. מה עם כל הצמחים ששמעתי עליהם? אני מנסה את הרדיולה עדיין מוקדם להחליט מה הוא עושה אני בשלב מוקדם. הצמח שנבדק רפואית ונעשה שימוש בו ברפואה הקונבנציונאלית באירופה (גרמניה למשל) הוא היפרקום (סנט גו'נס) מסתבר שנותנים אותו שם בשילוב עם פרוזאק. אני לא עשיתי בו שימוש! הנה לינק לנושא (תקראו הכול רצוי לא להיחשף הרבה לשמש עם הצמח חלק מהאתריים של חברות חלק רפואיים תחפשו בין כולם) http://www.google.com/search?hl=en&lr=&ie=UTF-8&oe=UTF-8&q=st+johns+for+depression&spell=1 בקיצור תחקרו את הנושא הזה טוב של תזונה ומחלות נפש יש ביכלות של תוזנה נכונה להיטיב עם כמה ממחלות הנפש ולפעמים תוספת של ויטמינים ומינרלים יכולה לערר פלאים. ואני אחד שממש לא האמין בנושא בכל אבל אני חייב לציין ששמן דגים מקל עלי. עוד כמה דברים: לאנשים עם חרדה נסו לקחת כלב יעשה לכם פלאים תדאגו לו הוא ידאג לכם ותצאו מהבית בגללו. אני מאמין מאוד בתראפיה באמצעות בעלי חיים. זהו להיום-אני אמשיך לעדכן. אני רוצה לציין משהו חשוב שדוקטור הידש כתב כאן פעם למרות שיש לי חילוקי דעות עם חלק מהתשובות שלו."אנשים חיים קוראים את הפורום" לכל הקיצוניים תזכרו את זה תמיד כשאתם מפרסמים פה דברים. אני לא מאמין בעולם שאומר שתרופות זה רע בלי תרופות זה טוב. הייתי ער למספיק מקרים שתרופות עזרו. כתבתי את כל מה שכתבתי כאן בשביל לעזור מכל הלב. אני הייתי ממש חסר אונים שנתקלתי בהתקף הראשון שלי. תהיו לי בריאים

וואלה אתה בחור סבבה...רואים שאתה מכיר את הסרט... הייתי שמח לשמוע ממך על הגמילה מהאפקסור כמה לקחת? איך הפסקת ?ומה עברת בגמילה? תודה

האתרים מקדום לא עברו טובה אתר לאומגה http://www.google.com/search?hl=en&lr=&ie=UTF-8&oe=UTF-8&q=omega+3+for+depression&spell=1 צמח היפרקום http://www.google.com/search?hl=en&lr=&ie=UTF-8&oe=UTF-8&q=st+johns+for+depression&spell=1 היי אור הייתי שנתיים כמעט על הכדור. 75 ביום 75 בלילה. הפסקתי בהדרגה של שלושה שבועות (לא מספיק אבל לא רציתי לוותר) מרגע שהפסקתי את הכדור הרגשתי חולשה, כאבי ראש וכדומה יש מספיק מידע ברשת.

יריב אהלן, אני סובלת מחרדות כבר הרבה שנים, ועד כה סירבתי להתחיל לקבל טיפול תרופתי. בחודשים האחרונים אני חשה מעין "שידרוג" של ההפרעה, מה שמאוד מקשה על התיפקוד היומיומי..למרות שאני לא עושה לעצמי הנחות בכלום.... אני אמורה להתחיל בימים אלה טיפול נוגד דיכאון וחרדה בשם פריזמה, וכל כך חרדה מעצם לקיחת התרופה ,שפשוט מוצאת את עצמי דוחה את תחילת הטיפול בכל פעם מחדש. אבל נראה לי שהפעם זה כבר "חזק" ממני, ואני חייבת להתנסות ולהרגיל את עצמי לחשוב בצורה חיובית לגבי האפקטיביות של התרופה... ובינתיים אני סובלת, הפרדוקס הוא כל כך עמוק- מצד אחד אני חרדה- וכשמוצע לי טיפול נוגד חרדה, אני מוצאת את עצמי חרדה גם ממה שבעצם יכול לעזור לי ולשפר את איכות חיי.. בכל אופן תודה עבור המידע.

גלי אני מבין אותך גם אני התלבטתי רבות אם לקחת תרופה או לא. לצערי גם מציעים תרופות היום לכל אחד לכל בעיה בצורה קלה מידי. לצערי אני לא רופא ולא בקיא במקרה שלך. תרופות זה לא דבר אסור מבחינתי צריך אבל לקחת שני דברים בחשבון. לדאוג לאמן את המח ולהסביר לו שזה לא תמיד ויום אחד נוכל בלי. שנית יש גמילה פסיכולוגית "מה אני אעשה בלי הכדור" "ביום שאני אפסיק הכל יחזור". אני מבין שאת סוחבת את החרדה שלך שנים ולאחרונה היא עברה "שדרוג" במילים שלך. נסי טיפול תרופתי אבל תעבדי על עצמך במקביל. יש הרבה אלטרנטיבות לרפואה הקונבציונאלית למקרים מסוימים. חלק מהדברים שציינתי שווה לנסות.ממה שמצאתי ברשת אני רואה שפריזמה היא השם הישראלי לפרוזאק:)

גלי שלום! כמוני כמוך.... אני כל כך מבינה אותך אני גם סבלתי מחרדות שנים , עד שעזרתי אומץ ללכת לפסיכיאטר וזה לא הסתיים בכך , כי עצם המחשבה שאני הולכת לפסיכיאטר הפחידה אותי עוד יותר ונכנסתי עוד יותר לחרדות , אבל היום 4 שנים אחרי בהסתכלות אחורה ,זה הדבר הכי טוב שעשיתי, התחלתי מ -2 כדורי פריזמה , מה שלי לכל כל התאים אז עברתי לסרוקסט לכדור וחצי והיום אני לוקחת כבר חצי כדור במטרה לרדת לגמרי מהכדור, אני מוכרחה לאמר לך שמצבי השתפר פלאים ,עד שלא לקחתי את הטיפול הזה לא ידעתי כמה שמחת חיים יש לי, כמה יצירתיות , אני בנאדם אחר לגמרי . תביני שזה הכל כימיה במוח שלנו אני גם כמו יריב חקרתי את הנושא זה דווקא עזר לי להרגיש בשליטה , כי כפי שאת יודעת כל הסיפטומים הנוראים האלו בגוף הם לא ממש בשליטה מה שמגביר עוד יותר את החרדה . בכל אופן , אני ממש ממליצה לך לקחת טיפול תרופתי אל תחששי , נכון כל ההתחלות קשות והשיפור לא מורגש בימים הראשונים כמו באנטיביוטיקה. אבל גם אם יש ירידות בהתחלה תדעי שזה אך ורק לצורך עליה. אז חיזקי ואימצי ואל תפחדי ,מה גם שאת יכולה לשאוב המון כוח מן הפורום הזה . בהצלחה . רונית.

ליריב קודם כל נראה שאתה בכנות רוצה לעזור ועל כך תבורך כמה הערות 1. מה שאתה רושם לגבי הפסקה הדרגתית, הוא קצת מבולבל, אם תסלח לי, ואם תקרא שוב את דבריך. זה הולך ככה: בדרך כלל מומלצת הפסקה הדרגתית ואז אנו מקטינים את הסיכוי (סיכון) לבעיות. זה כל הסיפור. 2. לגבי ההיפריקום לא נכנסתי לקישור אבל באופן כללי מומלץ להיזהר גם מכל הדברים הצמחיים הללו, יש להם תופעות לוואי לא פחות, אם לא יותר, ויש סיפורים על אי הצלחה איתם, וזה עוד בעדינות. בוודאי לא לשלב עם תרופה אחרת כמו שהזכרת, לגבי בע"ח לא כ"א אוהב, אבל זה כבר עניין אחר. ביי.

אני לא ניסיתי היפרקום. אין שספק שצריך לקרוא על הצמח לפני שמנסים אותו. לא הייתי ממליץ לערבב שום צמח עם תרופה ללא פיקוח. אבל בנוגע להיפרקום הוא תרופה לכל דבר בחלק מהמדינות שהזכרתי תקראי באתרים יש מספיק חומר רפאוי לא פרסומי. מה שכתבתי זה שאני עשיתי הפסקה הדרגתית שלא עזרה לי. הקש ששבר את גב הגמל אצלי בהפסקת של האפקסור זה ששמתי לב שהזכרון שלי נדפק לטוח הקצר. רצוי לדעת שצריך לגמול מכדורים בצורה מאוד מסודרת במיוחד אלה שיש להם "זמן חיים קצר". מי שלא מאמין לתופעת זמן החיים הקצר שינסה פעם אחת לשכוח לקחת אפקסור או סרוקסאט. מה שאני אומר שתגובות של אנשים לכדורים שונות. יש בן אדם שיעשה גמילה הדרגתית ועדיין זה יהיה לו קשה זה שמספיקים לקחת כדור בהדרגה לא מבטיח חיים קלים.

ליריב תודה, תודה על השירשור הנוכחי וגם על ההשקעה והתמיכה הרבה שאתה מוסיף בפורום. חבל שדברים טובים רצים מהר מדי לעמודים אחוריים ואין אפשרות לשמור כמה דברים תמיד בחזית שיהיה קל להגיע אליהם. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום דוקטור הידש לצערי הפורום הזה לא מתקדם מספיק:) בפורומים מתקדמים אחרים יש אפשרות לשמור נושא אחד שירוץ תמיד למעלה ויישאר במיוחד אם זה נושא שמעדכנים כל הזמן. אבל כעקרון אני פשוט אשים לינק ישיר לכל בן אדם חדש שיעיין בו אני חושב שזה עשוי להיות מעניין תמיד.

מהי התרופה timonil?כיצד היא משפיעה ומהן תופעות הלוואי שלה?

http://www.desitin.de/home/en/products/anticonvulsants/timonil/Welcome/render_top הכוונה כנראה לטגרטול - לטיפול במאניה דיפרסיה . תופעות לואי ירידה במספר הכדוריות הלבנות משמשת בעיקר ליולי אפילפסיה שלוקחים אותה עשרות שנים שאול

http://infomed.co.il/drug1.asp?dID=253

לטלי שלום, אכן מדובר בתרופה הנקראת גם TEGRETOL, תוכלי לקבל אינפורמציה עליה בקישורים ששאול שלח או בכל אינדקס תרופות. אם יהיו שאלות יותר ספציפיות אשמח להשיב. שבת שלום דר' גיורא הידש

שלום איך נקראים בעברית sodium pentobarbital ? תודה

לרוני שלום, באמת תרופה ישנה, אני חושב שאתה מתכוון phenobarbital=phenobarbitone אני מקווה שעניתי לשאלתך שבת שלום, דר' גיורא הידש

יש היום בארץ עדיין בארביטאטורים? האם רופא משפחה או פסיכיאטר רשאי לתת מירשם לבארביטאטורים?

לפני מספר ימים שאלתי על הפרעות קשב וריכוז, והומלץ לי על רטאלין. היום הייתי אצל פסיכיאטרית במיון וביקשתי ממנה רטאלין, והיא טענה שמכיוון שבילדותי הצלחתי להתרכז והייתי תלמידה מצטיינת, לא נראה לה שהבעיה שלי היא הפרעת קשב, אלא שזה נובע מבעיות רגשיות וכן שאני סובלת כנראה מהיפומניה ולכן כדאי יותר ללכת לכיוון של תרופות מייצבות. רציתי להבין מהן בעיות ריגשיות שיכולות לגרום להפרעות קשב וריכוז, האם היפומניה יכולה לגרום להפרעה מסוג זה? שוב, עלי לציין שאני מטופלת בכדורים נגד דיכאון וכדורים מרגיעים. תודה

היי טלי אני היתי שובב בילדותי אבל סיימתי תואר ראשון במתמטיקה ומדעי המחשב. קיבלתי לפני שלוש שנים עקב התפרצות אירוע דיכאוני אבחנה מפסיכולוג לגבי ADHD דהיינו הפרעת קשב. הפסיכולוג נתן לי מכתב לפסיכיאטר ובו בקשה מהפסיכיאטר לרשום לי ריטאלין. הפסיכיאטר "שיכנע" אותי בשיחה ממושכת לוותר על הריטאלין והוא צדק גם צדק. לביפולריות דהיינו תנודתיות בין היפומניה לדיכדוך או דיכאון יש סממנים מאוד דומים להיפראקטיביות. אם הגעת למיון לא הגעת בגלל שאת במצב רוח מצויין . אני מניח שאת יודעת מה זה להיות בדיכדוך ומה זה להיות באופוריה או לנגוע בשחקים. ביפולריות היא כותרת בעייתית ותוציאי לך מהראש שאת דפוקה תוציאי לך מהראש שאת חולה תוציאי לך מהראש שאת נכה. אם את גולשת לפעמים להתנהגות שטיפה מביכה את הסביבה אל תקחי ללב מכמה דברים תיזהרי להתרגל לישון 3 או 4 שעות בלילה גראס מריחואנה ודומיהם אל תרחפי בחלל לא שליטה כמה פיקששתי בהודעה את תגידי שאול

אל המיון הגעתי היום דווקא לא בגלל דיכאון, אלא בגלל תסכול מהמצב המאני שפוקד אותי לאחרונה, ואינני יכולה לפרט מעל דפי האינטרנט את ביטויה של המאניה אצלי. ניסיתי לייצב את המצב המאני על ידי התעסקות בלימודים, אך גיליתי שאינני מסוגלת להתרכז, לזכור ולהבין את מה שאני מנסה ללמוד. אמנם סיימתי שני תארים בהצלחה, אך זה היה במאמצים רבים, ועדיין הצלחותי בלימודים לא היו כפי שהיו בילדותי. הבעיה שאינני מצליחה להתרכז ואז כמובן אינני מצליחה להעלות פירות טובים, באה לידי ביטוי בעבודה. עבדתי בשתי עבודות שונות באופיין הכללי, אך שתיהן דרשו חשיבה במידה זו או אחרת, נכשלתי בשתיהן ופוטרתי. כעת אני מובטלת ומחפשת כל הזמן ריגושים מסוכנים שמכניסים אותי למצב מאני. גם עקב כשלונותי בעבודה, וגם עקב נסיונותי הכושלים ללמוד כדי למלא את החלל שנוצר לי בחיים כתוצאה מחוסר יכולתי השכלית, חשבתי שאולי אני סובלת מ ADHD וזו הסיבה לכישלונות השונים, שהרי בילדותי הייתי די מבריקה. אשמח מאד לקבל תגובה או עצה מועילה.

אשר תופעת הלוואי שלה אינה כוללת קשיי שינה ותאבון מוגבר או ש... ביקשתי יותר מידי? תודה מראש, יניב

גם אני היתי רוצה לדעת , יש שיטה של טיפול על ידי היפנוזה וריגרסיה אבל אני לא יודעת אם יש בארץ משהו שמתמצא בזה ,אני מנסה לברר.אם מישהו יודע יותר אני אשמח לקבל אינפורמציה. רינת

ד"ר אורן קפלן מהפורום השכן הוא מומחה להיפנוזה- תשאלי שם.

ליניב שלום, לתרופות באופן כללי ישנן תופעות לוואי שבודאי הן אינן רצויות. עם זאת התרופות החדשות מצטיינות בכך שיש להן מעט תופעות לוואי. רבים נוטלים את התרופות ואין להם תופעות לוואי כלל, אחרים, מעטים סבלו מתופעות לוואי ולכן נאלצו להפסיק את התרופות. כלומר עד אשר לא נוטלים אי אפשר לדעת מה יקרה אצל יניב.... כמובן שחייבים לשקול היטב האם הסיכון אצל יניב כדאי. לכן אין ברירה אלא להגיע לאבחון טוב ולשקול האם יש מקום לטיפול תרופתי אצל יניב ואז לראות מה קורה באופן אינדיווידואלי אצל יניב. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

כמה אנשים אמרו לי ש'גברים אינם בוכים' וזה נשמע לי מוזר ביותר... כאילו ככה מחנכים אותם מאז שהם ילדים וזהו. הם עוצרים את עצמם כשבא להם לבכות! ואז עלו לי המחשבות הבאות - למה גברים נמנעים מלבכות??? הרי כשמשהו מצחיק הם צוחקים, כשמשהו מרגיז הם מתעצבנים וכו'... אז להם הם מונעים מעצמם לבכות כשרע להם או עצוב להם? הרי בכי הוא גם ביטוי של הרגשה.... זה שהם נמנעים מלבכות לא מזיק להם, לטווח הארוך? אני לא הצלחתי להבין וגם אותם האנשים לא הצליחו להסביר לי. אולי אתם תעזרו לי להבין! אולי גם נשים צריכות לעצור את עצמן כל פעם שאני רוצות או צריכות לבכות? מה נותן להן הבכי? ואולי באמת זאת רק קלישאה והם כן בוכים?! * סליחה על הנושא המוזר אבל זה באמת מעניין אותי

גברים בוכים בלילה .. לא שמעת? חוצ מיזה מה עוזר לבכות? את מכירה דרך יותר טובה להתפרק? אני לא בכיתי כבר כמה שנים טובות או יותר נכון גרועות והלוואי שהייתי מצליחה לבכות אפילו כמה דמעות מסכנות ... אז תגידי תודה שאת יכולה. ואם ישאלו אותך למה נשים בכות = כי הן יכולות...

לשמחתי על אבא שלי לא בכיתי כי כשנקבר חצה את גיל 92 לא בכיתי שחלאה מזוהמת התעללה בי באירוע המאני דיפרסיבי כרגע אני משתדל להשיב לה מנה אחת אפיים בכיתי כאשר חטפתי צרחה ומבטים מאיימים ממופרעת קשה שהחזירה אותי לימים שחורים שאול

היה לי חבר שהיו לו הרבה דמעות... תנין... ואני לא צוחקת וגם אני כבר לא מצליחה לבכות יותר, והלוואי שזה יקרה כבר

הי יפעת השאלה שלך היא כלל לא מוזרה ודווקא די מרתקת ובמקום. תראי, הרי זה ברור שגם הגברים בוכים כי זה דבר טבעי ואנושי לחלוטין. למעשה כל אדם מזיל כמה וכמה דליי מיים מלאים של דמעות בחייו בממוצע. ההבדל היחד בנושא הוא שגברים לא מדברים על כך ומדחיקים את עניין הבכי בעוד נשים " מרשות" לעצמם להיות יותר מוחצנות בנושא. אין ספק שהסתרה של עניין הבכי וכל משחק " המצואיזים הגברי" יכולה ליצור בעיות רגשיות קשות בעתיד. כבר ראינו מיקרים של חיילים משוחררים שנשברו נפשית אחרי שנים של הדחקת רגשות בעת איבוד חבר לנשק לדוגמה או מראות מחלמה. הדבר יכול להשפיע בעתיד גם על חיי המשפחה ולגרום לאדם להיות אדיש וחסר רגישות בנושאים מסוימים כמו עם הילדים לדוגמה. ישנם גם אנשים שזה לא ישפיע עליהם ושהם לווא דווקא צריכים לדוש בנושא הבכי. הם עושים זאת בהסתר וזהו. מדוע אם כך הגברים מסתירים את בכיים? התשובה היא במילה אחת- סטיגמה!!! בנים חונכו להיות קשוחים יותר ומופנמים יותר וקשה לשבור את המוסכמות ולהתנהג בניגוד למצופה ממך מהחברה כולה. זה חבל משום שזה יכול לחסוך בעיות בעתיד . בכלל, סטיגמות זה דבר מיותר לדעתי....... אריאל

ליפעת ולכולם, אני חושב שהתצפית שלך נכונה והייתי רוצה להרחיב מעט את שאלתך. בכי נחשב בחברה לחולשה, כך גם חרדה וגם דיכאון, וכך גם פניה לטיפול נפשי בשיחות או בתרופות. גברים משתדלים או קשה להם יותר להראות ולהתמודד עם חולשה, כנראה מסיבה זו נשים פונות לטיפול נפשי הרבה יותר מגברים, ולכן גם הסטטיסטיקה כנראה משקרת שאצל נשים הדיכאון שכיח פי שניים יותר מאשר אצל גברים? כלומר, האם באמת נשים סובלות יותר מדיכאון או שקל להן יותר לבטא חולשה והן פונות יותר לטיפול? מה דעתכן/ם הידש

אחרי שבמשך כמה חודשים הרגשתי די טוב, אני מתחילה להדרדר עכשו. אני נורא מנסה לרדת במשקל ואני נמצאת במין מעגל קסמים כזה שאני לא מצליחה לצאת ממנו. הרופאה אמרה שאם מצבי ימשיך להיות טוב, אני ארד עוד חודש לחצי כדור- ואז יכול להיות שאני אצליח לרדת יותר בקלות. הבעיה היא שהעובדה שבינתיים אני נורא מתאמצת ולא מצליחה לרדת מרעה את מצבי, מה שאומר שאם אני אגיע לרופאה עוד חודש ומצבי לא יהיה טוב, אני לא אוכל לרדת לחצי כדור ואז ימשיך להיות לי בלתי אפשרי לרדת במשקל. המצב הוא כזה אם כן: אי ירידה במשקל-->מצב רוח לא טוב--> חשש מכך שלא ירד המינון--> ימשיך להיות בלתי אפשרי לרדת במשקל--> מצב רוח לא טוב--> התקפי אכילה והשמנה . הפסיכולוגית שלי אמה שכאני צריכה לנסות לייחס למשקל שלי כל כך הרבה חשיבות ולהתחיל לחיות רגיל. אז אחותי תפרה לי מכנסיים חדשים במידה שלי (עד עכשו הלכתי רק עם טריינינג), גם צבעתי שיער והתחלתי לחפש עבודה. הבעיה היא שאני מרגישה לפעמים נפילות במצב רוח שממש בא לי לבכות ואני מריגשה חוסר שליטה. אני לא יודעת אם זה הדרדרות למצב של דיכאון או סתם מצב רוח רע כי באמת יש לי סיבה להיות בבעסה, בכל מקרה זה מאוד מפחיד אותי להגיע לשם שוב.

אני לא מבין...ומי אמר ששמנה זה לא יפה?? ובכלל מתי תבינו בנות שגברים סולדים מרזות!! ובכלל תיהיי את אם ביטחון...ושימי פס על כולם ירצו יקבלו לא ירצו לא יקבלו!! היופי בא מבפנים חמודה...

שירה החמודה צר לי לשמוע שאת חשה לא בטוב. מה שרשמת הוא מאוד נכון זה באמת מעגליות כשפים שכזו אבל הפסיכולוגית שלך אמרה לך משהו נכון: הירידה במשקל תבוא עם ההרגשה הטובה וההרגשה הטובה תבוא ברגע שלא תייחסי חשיבות כזו עליונה למשקל. במילים אחרות, התעלמות משהו מהנושא היא דווקא שתביא לשיפור בעניין. שתדעי שירה, שמעבר לכמה קילוגרמים עודפים יש לך הרבה מאד מה להציע. יש משפט שאומר: " לא כל הזהב נוצץ". ישנם אנשים ששוקלים אידאלי ופחות והם סובלים ולא מרוצים וישנם אנשים ששוקלים יותר ממה שהם צריכים אך יש להם ביטחון והם מלאי שמחת חיים. אני לא מנסה להגיד לך שתתעלמי מהמצב או אל תתייחסי אליו כי זה מציק לך אבל מה שאני כן רוצה להגיד זה שתנסה להפוך אותו לדבר שולי ולא למרכזי. חיצוניות משתנה עם השנים אבל מה שבפנים לא והכי חשוב זה שתהיה מאושרת תרגישי טוב, שולחת לך חיבוקים- אריאל

מה משמעות 59 ????

אני מזדהה איתך.. לפעמים הנפילות האלה מפילות לקרשים, וזו הרגשה בלתי נסבלת. לגבי השמנה, אני עכשיו באותו סרט, אתמול התחלתי בדיאטה, וכבר יום שלם שאני בסדר! אבל זה קשה, ומצד שני זה לא הדבר הכי חשוב!! קודם כל להרגיש טוב יותר עם הראש שלנו, זה נראה לי דבר ראשון, וכל הכבוד לך שעשית שינויים, צבעת שיער וכו', אלו דברים שעושים טוב בין השאר.. בכל מקרה, מאחלת לך המון הצלחה! המוני אור

היי שירה, את משתדלת לטפח את עצמך וזה נפלא. אני מכירה מספר נשים מלאות בעבודה שנראות נפלא, מתלבשות יפה, מריחות נהדר וגם מרגישות טוב עם עצמן. את בתקופה של ירידה במשקל וגם בתקופת הביניים הזו את צובעת את השיער ומתלבשת באופן שמחמיא לך וזה טוב!!!!!!!! עם הירידה במינון של הכדורים מתחילים להוריד את הקילוגרמים העדפים. תחזיקי מעמד! ובינתיים תאהבי את עצמך, תטפחי ותלכי עם ראש מורם וסנטר זקוף, תרגישי יפה ותהיי יפה.

לשירה שלום, אני מצטרף לכל מה שנאמר, אני מקווה שהאביב הגיע, תלבשי בגדים יותר קלים ו"תרדי" מהטרנינג. חשוב שאת מטפחת את המראה החיצוני ובודאי שהוא יתרום גם להרגשה הכללית הטובה יותר. המון אור ואהבה הידש

Shalom Before I make an appointment at the child neurologist I would like to find out what meds are avaliable to help my boy who has an extremely short fuse,inflexible, explosive angry and is becoming more and more agressive and violent I did an online evaluation from the http://www.Amenclinic.com and the diagnosis was that he is likely to be the Overfocused type of ADD http://www.amenclinic.com/ac/addtests/cingulate.asp I have read of kids being on respiradil, Depakote, Neurontin or Tegreto geoden or even combinations to deal with aggresion He used to rage a lot but that has stopped -max ten minutes as oppossed to 45 min etc Thanks for your kind attention Yours Davidl

לדוד שלום, חשוב ביותר לטפל בילד ולמצוא את הטיפול המתאים לו. הטיפול יכול להיות גם תרופתי וגם בשיחות. לצערי איני יכול להוסיף כיוון שאיני פסיכיאטר ילדים אלא פסיכיאטר של מבוגרים וכיום אלו שתי התמחויות נפרדות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

http://grm.m.walla.co.il/community/2003/4/24/7943811/h-19154.htm http://grm.m.walla.co.il/community/2003/4/24/7943811/h-19155.mht

בוקר טוב שאול, כתבה "מגמתית" משהו, שהרי זו דרכם של עיתונאים, אך יש בה מידה מסוימת של אמת, והניסיון העצוב שלי מוכיח זאת: אמנם, לא פגעו בי בצורה "מכוונת", אך היו לי מספר ניסיונות טיפוליים מאד לא מוצלחים. אנשי המקצוע היו פשוט עיוורים. משלא הצליחו לעזור לי, פשוט שלחו אותי לדרכי. "אי אפשר לעזור לך..." אז, לפני שנים רבות, מצבי היה חמור פחות, ואפשר היה לעזור, אפשר היה לעזור ובגדול, אילו רק מישהו היה שם בשבילי... כך, היו נחסכות ממני המון המון שנות סבל וסיוט. החיים שלי התפתחו לכיוונים הכי גרועים שרק אפשר לחשוב. הניסיונות האלה, כמובן, יצרו אצלי דחייה מאנשי מקצוע, עד שלא יכולתי לקבל עזרה, ואיבדתי לחלוטין את האמונה בעזרה כזו. עברו שנים רבות מאד עד שהעזתי לפנות לעזרה, כאשר כלו כל הקיצין. הפעם המצב שונה, אבל עכשיו כבר מאוחר. מאד. עכשיו השינוי הרבה יותר קשה (ראו גם מה שכתבתי בהודעה הקודמת: "לא הכל תרופות"). ועוד ידברו רבות בנושא.... :-(

אכן מוכר.... מסכים איתך! רובם שרלטנים שמנצלים מצוקות לעשיית רווחים!

צר לי לשמוע מנימת דבריך, שאת במצב של מין יאוש, או השלמה עם מצב שלא מתאים לך. אני מאמינה, שיש אפשרות לשינוי גם היום. עצם העובדה, שאת מודעת לעצמך ולבעיתך, יכולה לשמש מנוף להתקדמות. "מוטב מאוחר מאשר אף פעם" - אמרו חכמינו. אני מאמינה שאם יש רצון לשינוי, ומודעות, ניתן לבנות אסטרטגיה מתאימה, לאיכות חיים טובה יותר. שבת טובה!!!

שלום לכולם, חזרתי עם כוחות רעננים ואני שמח לחזור ולהיות כאן שוב אתכם. אני רוצה להודות לכולם שתרמו והתאמצו לתת מענה לאנשים שפנו ואני מאושר שכולם שמרו על הרוח הטובה של הפורום. כעת אתחיל בעבודה ,ולעבור על התשובות, אז קצת סבלנות ואעשה כמיטב יכולתי. תודה לכולם דר' גיורא הידש

ברוך הבא.

איך היה? נהנת? היית חסר לנו!!! הצלחת לסגור פערים עם כל השאלות שהצטברו כאן?! שבת שלום.

הייייייייי מה עניינים? אני בטוחה שנחת ונהנית. בקשר לפורום,אריאל הפסיכולוגית שמרה על כולנו בהיעדרך.האמת,עשתה עבודה ניפלאה. תודה אריאל . וברוך הבא,דר' הידש. שבת שלום. שגב

אשמח לקבל עוד פרטים על התרופה. בעיקר ממי שההשתמש בה בעבר, או עדיין. האם ממולץ?? תודה.

הי אני חושבת שזה תלוי בבעייה שלך שעליה לא כתבת מילה. אם אתה סובל בעיקר מחרדות ואמור לקחת תרופה בקביעות אז בהחלט הייתי הולכת על זה. יש לה יתרון על תרופות מהמשפחה הקרובה שכן קודם כל היא מרגיעה יותר (פועלת על משהו נוסף במוח) ואפקט ההרגעה שלה הוא מיידי.

אכן שכחתי לציין. הבעיה היא חרדה, בעיקר חברתית, ונטייה לדיכאון (אם כי קל) תודה על התגובה

שלום רב. לאחר הרבה שנות סבל מחרדה החלטתי בהתיעצות עם פסיכיאטר על תחילת טיפול תרופתי-פרוזאק. לפני כמה חודשים ניסיתי גם כן בהמלצת פסיכאטר שונה להתחיל לקחת טיפול ט=תרופתי-והוא המליץ על לוסטראל. לקחתי רבע.... כדור, וכנראה שהכנסתי את עצמי לכזאת חרדה מעצם ליחת הכדור ,והמתנתי לראות מה יקרה לגופי ולנפשי, התחושות היו איומות ואפילו מפחידות. מיותר לציין שלא המשכתי לקחת את הכדורים. אבל...אני כל כך סובלת, והחרדה מלווה אותי ביומיום ומעיקה על חיי ונישמתי. אני אמא לשני ילדים קטנים ובעלת קריירה מרשימה,וכל רצוני זה להרגיש טוב... מחר ,אני מתחילה טיפול עם פרוזאק-וכל כך חוששת שיקרה מה שקרה לי עם הלוסטראל... מישהו נתקל בתופעה כזאת??? תודה מראש גלי

אני לא בטוחה לגמרי שהתופעה שאת מתארת היא פסיכולוגית הן לפי מה שקראתי והן לפי מה שחוויתי ההיכנסות לחרדות בתחילת לקיחת תרופה יכולה להיגרם לעיתים גם מן התרופה עצמה כלומר יש מצבים שבהם התרופה עצמה , שאמורה להקל על החרדה, באופן פרדוקסאלי דווקא מעצימה אותה. מעבר לכך לא ברור לי מדוע להשתמש בפרוזאק שעה שיש תרופות חדישות יותר שעושות אותה עבודה לפחות עם הרבה פחות תופעות לוואי. נילי.

לגלי שלום, התופעה שאת מתארת ידועה ומוכרת, הפרוזק היא תרופה מצויינת ועדיין "סוס עבודה" לסוג הבעיות שאת מתארת. מה לעשות? את כל כך חרדה שאת חרדה ליטול טיפול נגד חרדה.... מה שבטוח שהפרוזק לא יזיק לך. מחר יום שישי ואפשר לנוח אחרי נטילת הפרוזק, תנסי לעצום את העיניים ולקחת את התרופה, כיצד את מרגיעה ומשכנעת את הילדים שלך לקחת אקמול? אני מקווה שהפרוזק היא התרופה בשבילך, תראי שהיא תעשה פלאים. שיהיה רק טוב, ותעדכני אותנו מה קורה? דר' גיורא הידש

גם אני מאוד נלחצתי מלקחת את הכדורים שאני צריכה לקחת. כ"כ הייתי בלחץ ממה שזה יעשה לי, והפסיכיאטר אמר שמרוב שאני לחוצה יהיו לי תופעות! אחרי כמה ימים נרגעתי החלטתי לפתוח דף חדש בחיים שלי וחשבתי - מה כבר הכדור יכול לעשות לי? או שהמצב ישאר כפי שהוא או שזה יעזור לי... אז מה כבר יש לי להפסיד?! לפי דעתי גם את צריכה לחשוב ככה. שום כדור לא משנה אותנו ולא עושה לנו דברים לגוף. הכדורים לא משנים לנו את הגוף, את האופי וגם אף אחד לא יבחין בעובדה שלקחת כדורים... כך שאין לך ממה לדאוג! את בסה"כ מנסה לשפר את החיים שלך! אז תקחי נשימות עמוקות, תחשבי מחשבות טובות ותדמייני שאת סתם בולעת סוכרייה! :-) וגם אם זה יעשה לך תופעות לוואי אז הן ממש לא נוראיות ועוברות אחרי שבוע-שבועיים... וזה שווה את זה! למה לך לחיות כל הזמן בחרדה? תראי לה שאת חזקה יותר ממנה! אחרי שתתחילי לקחת תראי שבכלל לא היה לך ממה לחשוש ותצחקי על עצמך! אם תחשבי מחשבות שליליות כמו - "מה זה יעשה לי, מה זה יעשה לגוף שלי, מה אני ארגיש, יראו עליי, מה אני אחשוב" וכו'... רק המחשבות האלה יגרמו לתופעות לוואי בלתי רצויות! אז נסכם שאת לוקחת את הכדור ורצוי עם מים ובלי מחשבות שליליות, טוב?! :-) אנחנו נחכה לדיווח ממך על ההתקדמות שלך. בהצלחה!!!

אני יודעת שלא נהוג כאן להזכיר שמות של פסיכאטרים, אבל האם את יכולה לפחות לכתוב לי באיזו עיר עובדת הפסיכאטרית שלך והאם היא עובדת גם עם איזו קופה. תודה מראש, דקלה.

הי דקלה האם את יכולה לתת לי אימל או דרך להעביר לך את הפרטים באופן אישי?

שלום לד"ר הידש ובעצם לכולם, תודה רבה מאד על ההתייחסות לשאלתי בנושא הקשר שבין רופא-מטפל למטופל, באמת נושא מורכב ומסובך ביותר. מתעניינת בנושא, במיוחד משום שהנני למודת אכזבות קשות מהחיים ומניסיונות טיפוליים-פסיכותרפואיטים רבים וכושלים ע"י אנשי מקצוע, שכנראה, לא התאימו לי. רק לאחרונה פניתי לטיפול אצל רופא פסיכיאטר מומחה; ונפל בחלקי להכיר איש מקצוע מעולה. בשבילי זהו דבר מיוחד במינו, משהו שלא הכרתי קודם, ולא דומה לשום קשר משום סוג ידוע לי. עדיין אינני מצליחה להבין "מה-הולך-כאן-בכלל?" הניסיון מעניין, מסקרן מאד, אבל גם מפחיד וקשה מאד. האמת, רציתי לשאול שאלה, אבל אתם יודעים מה, יש לי כבר את מי לשאול, ובכל זאת חשבתי לחלוק אתכם את הרגשתי, גם מפאת בדידותי הגדולה, וגם לומר – שלא הכל תרופות (שגם אני, למרבית הצער צריכה להיעזר בהן...). גם האנשים הטובים כאן בפורום כל כך עוזרים אחד לשני ויש בכך מידה לא מועטה של התרגשות. הדברים נכתבו ברעדה גדולה, תודה על תשומת הלב והסבלנות עדיין עצובה מאד ומבולבלת שיבולת

לשיבולת שלום, תודה על השיתוף והעדכון. תמיד נשמח להשתתף בהתלבטויות ולהבין היכן את נמצאת. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

שיבלות היקרה ( אוהבת מאוד את השם שלך) אני מאוד שמחה לשמוע שעלית על הדרך הנכונה ומצאת מטפל בו תוכלי לסמוך. אני מאמינה שאמון בין מטפל למטופל היא הא,ב בהצלחת טיפול. תרופות הם בהחלט לא הכל . לפי דעתי השילוב המנצח הוא כזה שמשלב תרופות עם פסיכותרפיה אבל צריך לקחת בחשבון שטיפול על בסיס שיחות הוא לעיתים תובעני וקשה ודורש התחייבות ומחויבות לא קטנה ולכן לא לכולם זה מתאים. אני מאחלת לך המון בהצלחה. שתפיקי מהטיפול את המירב ותצליחי ללמוד על החיים ועל עצמך דברים חדשים שלך, אריאל

לאריאל, תודה חמודתי, ושיהיה גם לך רק טוב שיבולת

התחלתי לקחת רסיטל לפני כשלושה שבועות. מישהו יכול לעודד (או לדכא) בקשר לתופעות הלוואי? מתי מתחילים לראות את האור אם בכלל???

לאלמונית שלום, את תופעות הלוואי את צריכה כבר להרגיש, ואם אינך מרגישה משהו מיוחד, אז מצויין אינך סובלת מתופעות לוואי. אין סיבה שחייבות להיות תופעות לוואי ורוב האנשים נוטלים ציפרמיל ללא תופעות לוואי. את השיפור במצבך תתחילי להרגיש בעוד שבוע שבועיים כך שצריך עוד טיפה של סבלנות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

הי אלמונית, אני גם לוקחת רסיטל, ולי זה מאוד עוזר. אני לא יודעת אם חשתי בתופעות לוואי מסוימות, (לפני שנתיים התחלתי) בהתחלה לפי מיטב זכרוני, היו לי קצת סחרחורות, והורדנו מינון, אבל זה היה מאוד שולי, עד כדי כך שאני לא זוכרת. כמו שד"ר הידש אמר, לא חייבות להיות תופעות לוואי, וכשתרגישי טוב, פתאום תוכלי להשוות ללפני תחילת מסע הרסיטל, ותוכלי להעריך את השינוי, בתקווה שיהיה רק לטובה.. תצליחי, אור

דר' הידש שלום! מבינה מעיון בתשובותיך בפורום שבאופן כללי קיים קשר בין נטילת סרוקסט ובין השמנה.כמו כן,מבינה שבשורה תחתונה ההשמנה נובעת מאכילת יתר כתוצאה מהגברת התאבון. לאחרונה ירדתי למינון של 5 מ"ג סרוקסט (לאחר שנה וחצי של 20 מ"ג וחצי שנה אחרונה של 10 מ"ג).כתוצאה מנטילת התרופה שמנתי בכ-8 ק"ג. שאלתי היא האם ההורדה במינון גם גורעת מרמת התאבון שקיים במינון גבוה יותר,או שאין לכך משמעות? תודה,מאיה

להפסקת התרופה?

...בדרך להפסקה... מקווה להצלחה

למאיה שלום, את הבנת היטב את מה שנאמר על הנושא. לגבי שאלתך, לצערי אני חושב שהנושא עדיין חדש ואין תשובה מחקרית מדעית לשאלתך. מתקבל על הדעת שמינון של 5 מג' הוא מינון נמוך ביותר כך שסביר שתופעות הלוואי כולל השמנה יעלמו. שיהיה רק טוב ובהצלחה דר' גיורא הידש

שלום זה כחצי שנה (בעליות וירידות) אני חווה מצבים של מועקה, חוסר חשק, חוסר מוטיבציה ותחושה של העדר אושר בשום מקום אליו אני פונה. הדבר משפיע על תפקודי ואני חושש שמדובר בדיכאון על אף שמבחינות מסוימות כגון תאבון ושינה, התנהגותי סדירה. אני עומד בפני קבלת החלטות חשובות ביותר בחיי ואני מרגיש שאיני מסוגל לקבלן. מצד שני, אני מוגבל בלוחות זמנים, ואני גם יודע שאם אבחר במחדל, המצב יכול להיות הרבה יותר גרוע. הייתי בטיפול במשך תקופה של שנתיים, ולאחר הפסקה קצרה הייתי אצל מטפל אחר, שלא סייע רבות למצבי. אני שוקל ללכת לפסיכיאטר, אך אני חושש שמדובר בדרך ללא מוצא, ב"מרשם בטוח", בהדרדרות ביולוגית, מלווה בתופעות פיזיות חדשות שלא הכרתי וכמובן בחשש מהפרת חיסיון ופרטיות, מהיוודע על מצבי וכו'. שמעתי על תרופה טבעית, ללא מרשם בשם Hypericum perforatum (St John wort( אשמח לשמוע חוות דעת ראשונית לגבי הפניה לפסיכיאטר ובאשר לטיפול תרופתי כימי וטבעי בתודה.

הי דן אני חושבת שאתה בעצמך יודע את התשובה משום שאתה הצעת אותה. הבחנה פסיכאטרית תהיה צעד ראשון וחשוב בדרך לפתרון הבעיה. לא צריכה להיות שום הפרה של חסינות רפואית משום שזו חלה גם על ענף הפסיכאטריה והפעמים היחידות של הפרת החסינות היא כאשר יש סיכוי שהחולה מסוכן לציבור ולעצמו. חבל שתגרר אחר סטיגמות לא מועילות. אתה סובל ואתה צריך טיפול כמו כל בנאדם שסובל . הטיפול יכול להיות שיחות בלבד והוא יכול להיות משולב בתרופות ואת זה יחליט הרופא המטפל ביחד איתך ולכן אני חושבת שכדאי שתגש לאיבחון ראשוני. בהצלחה ותעדכן אותנו

תודה

שלום רב דן. אינני מבינה על מה אתה סח כשאתה אומר "הידרדרות ביולוגית". לכל היותר כל שורת התופעות או לפחות חלקה, שציינת בתחילת מכתבך, למעט עניין האושר אני חושבת. תופעות פיזיות- רוב התרופות החדישות היום הן בעלות תופעות לוואי שוליות וזניחות שחולפות כעבור מספר ימים, ואין בכך כלום, לעומת הרווח האפשרי שבביטול הסבל, אם אכן התרופות מתאימות לעניין. החשש לגבי הפרת חיסיון פרטיות וכו' - כמי שהתחום חדש לו זה אולי יכול להיות מובן, אך אם אתה פונה לאיש מקצוע טוב שקיבלת עליו המלצות איני רוצה שום סיבה לדאגה, בהרגשה שלי זה באמת שייך לכך שאתה רק עכשו מתוודע לתחום הזה, ואלה נדמה לי חששות שמלווים תמיד בהתחלה, אבל ממש לא נראה לי שיש סיבה לדאגה. לגבי ההיפריקום: במקרה באחרונה יצא לי לקרוא על כך יש לצמח זה תופעות לוואי אפשריות לא פחותות מאשר לתרופות אם לא יותר ושמעתי באחרונה על מספר נסיונות לא ממש מוצלחים איתו. אני מציעה לך להיות זהיר בעניין לא לבנות על זה ונראה לי אם כבר ללכת על תרופות.

תיקון- התכוונתי לכתוב- לכל היותר כל שורת התופעות שציינת בתחילת מכתבך, או רובן, תיעלמנה.

התחלתי לקחת ציפראמיל לפני מספר ימים. הבנתי שההקלה צריכה להגיע אחרי שבועיים לפחות, ואני מרגישה יותר טוב כבר אחרי כמה ימים, האם זה בגלל התרופה, כלומר האם יתכן שיש אנשים שמגיבים מהר יותר? מתי מתחילות תופעות הלוואי? תוך כמה זמן ניתן לדעת שלא אסבול מהשמנה או מבעיות ביחסי מין כתוצאה מהתרופה?

לכל תרופה יש גם אפקט פלצבו כלומר את מאמינה או רוצה להאמין שזה יעזור וזה עוזר גם אם היית לוקחת כדורי כלום. אבל זה דבר נהדר כי ביחד עם ההשפעה הפרמקולוגית של התרופה יש את ההשפעה שלך וזה רק יעזור לך בטיפול. אומרים שצריך לקחת אותה לפחות חודש על מנת לראות תופעות לואי. ובדכ בנשים הסיכוי לירידה בחשק המיני ב% נמוכים מגברים.

הי אורלי, אני גם לוקחת ציפראמיל, ואני הרגשתי כבר באותו היום הראשון טוב יותר, ישנתי טוב (מה שהיה מבחינתי בעיה כל עניין ההירדמות, חלומות וכו') יכול להיות, כמו שmiss pigi אמרה, שזה גם פלסבו, והתופעות החיוביות הן למעשה פסיכולוגיות כי אנו מאמינים בכך, אבל כל עוד את מרגישה טוב יותר - סבבה.. לגבי מין, לצערי אני מרגישה שזה כן פוגם, אבל גם לפני לקיחת התרופה חשתי כך, ואז יכול להיות שזה בעקבות הדכאון.. אבל שוב, זה אישי מאוד, כל אחד מגיב אחרת, ואל תקחי אותי כמדד, אני בטוחה שרבות אחרות לא מושפעות מבחינה מינית מהכדור הזה. בהצלחה, אור

לאורלי שלום, תשמחי שאת מרגישה טוב יותר ואיני חושב שיש טעם לבדוק ממה בדיוק.... זה פחות חשוב. תופעות הלוואי מתחילות בימים הראשונים כך שאם אין לך תופעות לוואי את יכולה להיות שקטה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום רב האם מישהו יודע, באיזו קופת חולים יש את התרופה 'גאודון' בסל התרופות? אני יודע שבכללית עדיין אין אותה. האם במכבי ובמאוחדת היא ישנה? אודה מאד על תגובתכם. יום טוב.

למתעניין נדמה לי שיש חידושים בנושא בקופות החולים, בסוף שבוע הבא אני אהיה יותר מעודכן, תזכיר לי את שאלתך אז. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום מזה כשנתיים אני לוקח תרופות נגד התקפי חרדה. אני לוקח clonex 0.5 mg שאותו אני מחלק לחצי, כלומר 0.25mg ליום וכן כדור בשם paxxet 20 mg. אני שוהה בארה"ב והיות וכדור ה paxxet אזל לי, רופא פסיכיאטר אמריקאי נתן לי תרופה בשם paxil-cr 25 mg אשר הוא הפליג בשבחי התרופה וטען כי זו "המילה-האחרונה". האמנם ? האם אני לא לוקח את התרופות זמן ממושך מידי ? , אני יודע שמרגע שאזל לי ה paxxet עד שקיבלתי את ה paxxil חזרו לי הפרעות התקפי חרדה. תודה

נו מה...ככה כל הרופאים אומרים...גם על אקמול!!

לדעתי שתי התרופות הן אותו דבר. נהוג שכאשר תרופה מיובאת ומיוצרת בארץ ניתן לה שם אחר אך דומה. פקסיל הינה תרופה ידועה מזה מספר שנים לטיפול בחרדות היא אינה ממכרת ואינה מזיקה בגדול. לעומת זאת לא הייתי לוקח קלונקס לאורך זמן בגלל הנטיה לפתח בו תלות. לדעתי על מנת להפטר מהתקפי החרדה עליך לפנות במקביל לטיפול הפסיכיאטרי לטיפול פסיכולוגי - התנהגותי היעיל בטיפול בתופעות אלו ובהרחקתן לאורך זמן.

רק שתי הערות 1. אני לא חושבת שיש ממושך או בלתי ממושך בזמן לקיחת התרופות זה אינדיבידואלי 2. לגבי התקפי החרדה שאתה טוען כי חזרו לך יש אפשרות שמדובר בקושי להפסיק את התרופה (כפי שדר הידש כתב כאן לפני זמן מה) ולאוו דווקא בהתקפי חרדה שחזרו (קושי בגמילה).

אתם עוד תגיעו רחוק עם דר הידש-רק עכשו הוא חזר מנופש על חשבון"חב אפקסור"!!

לרן שלום, תודה על השאלה, תמיד לומדים דברים חדשים PAXIL היא הסרוקסט או הפקסט הישראלי. אבל ישנו תכשיר חדש Paroxetine hydrochloride extended-release tablets שהוא ה- CR שיש לו אורך חיים גדול יותר ולכן המחשבה שיש לו פחות תופעות לוואי ופחות תופעות של הפסקה. בקיצור, זהו הפקסט עם שינוי קטן שעשוי להיות טוב יותר. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום... כבר כמה שנים יש לי בעיה שנראה לי שהיתה צריכה להיבדק ולהענות ממזמן, רק לאחרונה נתקלתי בכתבה שמתארת את מצבי. תופעה שידעתי עליה זמן רב, אך לא העזתי להודות שיכול להיות שהיא קשורה אלי ולו במעט. הכתבה היתה בנושא ADHD ו ADD במבוגרים, היום אני בן 18. התופעה התחילה בגיל 9-10. התופעה תופעה שאפשר לחלקה לשניים. התופעה הראשונה היא שקרו פעמים שאיבדתי לגמרי את הריכוז, אפשר לאמר שריחפתי והפסדתי קטעים ודקות שלמות מ...לדוגמא- דברים המורה בכיתה או דברי הורי וכו', מעיין התנתקות. עם הזמן התחושה התארכה ותחושת רייקנות שנראה כאילו נובעת(המממ, לפי הדימוי שלי) מאזור האונה הקדמית, דהיינו, מהמצח. כאילו הראש שלי חלול לגמרי. אני יכול לתפקד במצבים כאלו, אך הריכוז שלי מאוד נמוך, ואני נודד למקומות אחרים. התופעה השניה היא- נראה לי תופעה- אם אינני תועה, קומפולסיבית-אימפולסיבית בהתחלה לפני כמה שנים(גיל עשר ) זה היה להסתובב סביב כל עמוד שראיתי, או לא לדרוך על מכסים של ביוב על המדרכות. לאחר מכן לגעת במכוניות בהסח דעת(אולי). במהלך השנים שמתי לב שהתופעה התפתחה גם לחשיבה, לחזור בראש על משפטים כל פעם מחדש בלולאה, וליחס לעובדה שאני לא אחזור על המשפטים יקרה משהו, כמובן שהעובדה שלא בדיוק האמנתי שיקרה משהו לא מנעה ממני לחזור עליהם. התופעה הראשונה(אני מדבר על ההפרעת קשב וריכוז, כפי שנדמה לי) נעשתה חמורה עם השנים- למרות שאני מסוגל להתמודד איתה. התופעה השניה, הוותה בעיה מאחר והיה אפשר להבחין בה(אני בטוח שאף אחד לא יפספס לאורך זמן אדם שחוזר כל הזמן על תנועות עם הידים, או שחוזר כל כמה וכמה וכמה עשרות מטרים כמה צעדים אחורה), עם התופעה השניה למדתי להתמודד על ידי השמת מחסומים מסויימים(היה לי דכאון במשך כשנה- דבר שעזר לי להציב את המחסומים האלו. כמובן -לא הלכתי לפסיכולוג- מסיבה שהיום איננה מובנת לי), מחסומים רגשיים, שמותירים אותי לפעמים מותש רגשית ושיכלית, היום כבר אינני כמעט חוזר על התנועות הללו בציבור, ואלו שכן, למדתי להסוות טוב. התופעה הראשונה, פוגעת בי על בסיס יומי, הריכוז שלי, והנטייה שלי לפעולות אימפולסיביות, לפעמים עם הגיון ילדותי מאוד, או בלי הגיון בכלל. כל אלו מתירים אותי מותש נפשית ורגשית. אינני יכול לפרט יותר מאחר והבעיה סבוכה, מכדי לשוחח עליה עם צג של מחשב. רצוי לציין שהתופעות הללו לא משאירים אותי כנכה או מוגבל, אבל הן מציקות. יותר ויותר. אם יש המלצות, פרט מ. 'לך לדבר עם פסיכולוג' - אני בצבא עכשיו, בטירונות, פסיכולוג הוא לא אופציה עד שאגיע לבסיס הקבוע וגם אז... אני מעוניין להמשיך את שירותי הצבאי. בתודה, אדם גניל.

קודם כל דעתי הלא מיקצועית.. הבעיה השניה שאתה מתאר שלדעתי מוגדרת בעיברית כטורדנות כפייתית או OCD למיטב זכרוני מומלץ טיפול התנהגותי קוגנטיבי שזה איזשהו זן של פסיכותרפיה שבעצם "מלמדת" אותך לא לחזור על דפוסים והתנהגויות לא רצויים . וכן יש גם אופציה של שילוב תרופות מסוג נוגדי דיכאון וחרדה שבמבוגרים יעילים לפעמים גם בבעיות קשב וריכוז. תלוי בטיב הפרעת הקשב והריכוז. בכל מקרה כדאי לך לפנות לאבחון אצל פסיכיאטר / קב"ן עד שתוכל למצוא איזה סידור לטיפול קבוע.

הי אדם רגיל, בילדות זה מאוד מקובל לעשות את הטקסים שאמרת, ספירת צעדים, אמירת מילים מסוימות בהקשרים מסוימים, ואכן נראה לי שמה שאתה חווה עכשיו קשור לOCD, טורדנות כפייתית (וזה לא מאובחן!! אני לא פסיכולוגית..) יפה שאתה מצליח להתאפק ולהציב לעצמך מחסומים. כל עוד אתה משטלת על זה, אתה יכול לעבור את הימים, ואת הטירונות במקרה הזה, ורק תשתדל להמשיך לשים לב למעשיך, בקרב אנשים, ולא תרגיש שונה או חריג בהתנהגותך. לגבי קשב וריכוז, לי יש הפרעת קשב וריכוז, וגם אני בילדות ובמסגרת בית ספרית חוויתי התנתקויות וטיסות טרנס אטלנטיות במהלך שיעור ואיבדתי קשר למתרחש בשעורים. כיום, אחרי איבחון קצר של פסיכיאטרית, אני לוקחת ריתאלין במצבים שאני צריכה קשב מקסימלי, או על מנת להכנס לפוקוס מסוים, וזה עוזר פלאים. אני מאמינה שלא משחררים מהצבא חיילים שרוצים לשרת וגילו אצלם בעיה פסיכולוגית, אולי תנסה להסתכל בפורום של OCD (ושוב - לא בהכרח ההבחנה שלך!) רק כדי לשאול אם הצבא נוקט בצעדים משמעותיים לגבי השרות. ((לגבי הפרעות קשב וריכוז, אין בעיה עם הצבא. בדוק!) אני מקווה שעזרתי לך קצת.. בהצלחה בצבא! אור

האם הפרעות קשב וריכוז גם כלולות תחת מחלות פסיכיאטריות? כיצד מאבחנים אותן, ומהו הטיפול לבעיה זו?

1. לא כל מה שמופיע בקובץ האבחנות הפסיכיאטרי הוא מחלה זאת כאשר מחלה גוררת קיצור תוחלת החיים או שתוצאותיה נכות. הפרעת קשב וריכוז במקרה של חוסר ריכוז בלימודים מטופלת ע"י נוירולוג ובמקרה של התנהגות מטופלת ע"י פסיכיאטר. 2. הפרעות קשב וריכוז מופיעות הן אצל ילדים והן אצל מבוגרים. 3. הטיפול בהפרעה הוא תרופתי או טיפול בשיחות שאול

הי טלי, לפי מיטב ידיעתי, אחרי שלמדתי קורס פסיכופתולגיה, הפרעת קשב וריכוז אינה הפרעה פסיכיאטרית, ולא מתיחסים לזה כאל תסמין שלילי, כמו דכאון או מחלות אחרות. מאבחנים אותה, שוב, עד כמה שאני יודעת - או על ידי פסיכיאטר, שלפעמים על סמך שאלון קובע אם אכן יש הפרעת קשב וריכוז, או על ידי מבחן "טובה" שנעשה עם כדור (רתאלין) וגם ללא כדור, על מנת לבדוק אם אכן חל שיפור בעזרת הכדור. כמו כן, ניתן לאבחן אצל נוירולוג, ואת התהליך הזה אני לא מכירה.. הטיפול יכול להיות כדורים (רתאלין). ואני יודעת, מנסיון אישי, שכשאני על רתאלין, רמת הקשב שלי מדהימה, ואני יכולה לשבת ולמוד שעות על גבי שעות ללא הפרעות, עם full מרץ והבנה. אני לא יודעת על טיפול שיחתי, אבל שאול אמר שיש כזה.. בהצלחה, אור

מאיזה רופא מקבלים את הריתאלין- מפסיכיאטר או מנוירלוג? תוך כמה זמן הכדור משפיע? האם יש לו תופעות לוואי כגון עייפות ורצון לישון? תודה שוב.

ד"ר שלום, קבלתי מרשם לאיקסל כפתרון לדיכאון שתקף אותי. אני שוקלת להתחיל את השימוש בהם. שאלתי: באיזה שלב של הטיפול יודע הרופא לאורך כמה זמן אזדקק להן? איך מחליטים שהגיע העת להפסיק? האם לאדם כמוני, שחש שהדיכאון היה חלק ממנו מאז ומעולם, הטיפול ארוך יותר? זוהי כבר הפעם השלישית שהדיכאון תוקף אותי בכל חומרתו - הפסקתי את לימודי ועבודתי, ומבלה בבית ימים שלמים. נתקתי קשר עם חברים והמשפחה. האם זה משנה את אורך הטיפול? שאלה נוספת: איך יודעים שהתרופה יעילה? מה אני אמורה להרגיש? וכיצד מוודאים שהמינון אינו גבוה מדי?

הי דניאל ד"ר הידש יצא לחופשה קצרה ולכן התשובה שלו תתעכב. אני אנסה לעזור לךממה שאני יודעת. קודם כל אני חושבת שהצלחת טיפול כל שהוא תלויה גם באימון במטפל ולכן אם נתנו לך טיפול תרופתי כנראה שזה בגלל שאתה זקוק לו כרגע ולא כדאי להטיל בכך ספק. אתה הרי בעצמך אמרת שאתה סובל אז למה לסבול? לצערנו בפסיכאטריה כמו ברפואה בכלל ובעוד הרבה תחומים אחרים אין וודאיות והדברים נעשים על פי דרך " ניסוי ותהיה". אי אפשר לדעת מראש מתי הכדורים יתחילו להשפיע ואיך בדיוק . הזמן המינמילי הממוצע עד שתרופה מתחילה להשפיע היא כשבועיים- חודש. את הטיפול לוקחים לפחות כחצי שנה ואם מושג שיפור או איזון אפשר להתחיל לרדת בהדרגה במינונים עד הפסקה מוחלטת. דניאל, תארת מצב של דיכאון מתמשך ואני רוצה לשאול אותך אם פנית לטיפול פסיכותרפי ( שיחות)? יכול להיות שמעבר לכמיה דווקא מקום לדבר על הרגשות והחששות יכול לעזור לך ושווה לבדוק זאת מול הרופא המטפל. לגבי המינונים, הרופא מתאים אותם בהתאם לצורך המטופל והמצב בו הוא נמצא. נהוג להתחיל עם מינון מקסימלי ולהוריד בהדרגה. דניאל, אני יודעת שזה לא נעים לקחת תרופות אבל צריך להיתייחס לדיכאון כמו לכל מחלה אחרת. האם חולה לב יעז לחשוב לא ליטול את התרופות שלו? אותו הדבר פה- אין סיבה שתסבול לחינם כשהפתרון יכול להיות הרבה יותר פשוט בהצלחה ואנחנו פה

לדניאל שלום, אני מסכים עם כל דבריה של אריאל ומודה לאריאל. אריאל אני יודע שקשה לך ומבין את המאמץ שההשתתפות דורשת ממך. באופן כללי הטיפול נגד הדיכאון הוא בדרך כלל כשנה. את צודקת בשאלתך שהתקף שלישי של דיכאון ומצב רוח ירוד בדרך כלל עלולים לגרום להארכת הטיפול. אבל קודם כל אני מקווה ומאחל לך שהטיפול יתאים ותרגישי יותר טוב, ישנם אנשים שמרגישים טוב וכל כך מפחדים מהדיכאון שאינם מוכנים להפסיק את הטיפול..... אני לא יודע אם לאחל לך מצב כזה או לא. בכל אופן את צריכה להרגיש "רגיל" עם הטיפול. איני יודע מה הכוונה בדיוק ברגיל אבל אני חושב שאת מבינה. תשמרי על קשר ושיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

ריספרדל

> ריספרדל אני בת 19, לקחתי רספרדל לפני שנה בערך

ולאי-שקט?

אני בחור צעיר שסובל מהתקפי חרדה(בן 17), האם זאת מחלת נפש?, האם מהחרדה יכולה להתפתח מחלות נפש אחרות?, כאם אני סובל מחרדה אז אולי אני יכול לסבול כבר מעוד דברים, אני לא יודע

אוי לציין שאין לי רקע משפחתי של בעיות נפשיות, אני "הדפוק" היחיד

הי ד דבר ראשון אתה כלל לא דפוק בשכל. אתה יודע כמה אנשים בעולם סובלים מחרדה? ואין טעם לחשובה על חרדה כעל דפיקות אלה כעל מחלה כמו כל מחלה\ בעיה אחרת. להיפך מחקרים הראו שאנשים הנוטים לסבול מחרדה\ דיכאון הם בעלי רמת אינטלגנציה גבוה יותר מאחרים. עכשיו לגבי הבעיה, הדבר הנכון יהיה להגיע לאיבחון פסיכאטרי. סימפטומיי חרדה יכולים להיות אכן ממקור נפשי אבל חלק מהם יכולים לנבוע ממקור פיזי לחלוטין. דופק גבוה לדגמה יכול להיגרם כתוצאה מבלוטת התריס . מה שאני מנסה לומר זה שקודם צריך לשלול כל גורם פיזי ואם הכל יוצא בסדר אז ללכת לכיוון הנפשי. איבחון פסיכאטרי יעשה את זה וזה הצעד הראשון. בהצלחה ותעדכן אותנו

היי ד, התקפי חרדה וחרדות אינן מחלות נפש. זהו סוג של הפרעה שניתן לטפל בה או בטיפולים תרופתיים או בשיחות עם פסיכולוג. עדיף שילוב בין השניים. מהחרדה לא יכולות להתפתח מחלות נפש. אתה סובל ולכן אתה צריך לטפל בעצמך. מתארת לעצמי שיש לך חברים שסובלים מאסתמה או מסכרת, הם מטפלים בעצמם, נכון? הטיפול חשוב כדי שתשפר את איכות החיים שלך ותרגיש טוב. הרבה אנשים חכמים ומוכשרים סובלים מההפרעה הזו, ואל תחשוב שאתה דפוק. בסך הכל שיבוש כימי במוח יחד עם רגישות גבוהה.... וזה ניתן לטיפול. תיגש לרופא המשפחה שיפנה אותך לפסיכולוג. תרגיש טוב!

קודם כל תדע לך שזה שאתה סובל מחרדה בכלל לא אומר שאתה דפוק! בערך כל בן אדם 10 בעולם סובל מחרדה שמצריכה טיפול!!! כך שאתה לא היחידי שסובל מחרדה...וכל הכבוד לך שאתה מודע לבעייה ומנסה להתייעץ ולראות ממה אתה סובל. כפי שהבנות כבר אמרו לך - אתה יכול לקבל טיפול, תרופתי או שיחות, והשילוב בין השניים בד"כ מנצח. ניתן להתגבר על החרדה ולחיות חיים רגילים! אני ממליצה לך לפנות לפסיכיאטר ע"מ שיאבחן בכלל אם אתה סובל מחרדה. (לא הסברת לנו על סמך מה אתה חושב שאתה סובל מחרדה....אולי יש לך בכלל בעיה אחרת או בעיה פיזית..) וחרדה היא לא מחלת נפשית אלא הפרעה שניתן להתגבר עליה! אם יש לך עוד שאלות אתה מוזמן לשאול... יש עוד אנשים בפורום הזה שסובלים מחרדה כמוך ואולי תוכל להתייעץ, לחקור ולדעת כל מה שיכול להקל עליך. בהצלחה! ואל תדאג! הכל יהיה בסדר!!!

אני מצטרפת לאריאל יש משפט האומר " אין שכל אין דאגות" אז אם יש דאגות משמע....

תודה על התייחסותכם, זה עזר מאוד יש גם צבא עוד מעט, יהיה טוב!!!, לפחות אני מקווה

שגית בבקשה תגיבי ..."הכרתי בחור שסובל מחרדה" בעמוד 383 תודה. אני רוצה ליצור איתך קשר ולא כאן.... בבקשה. צדף

צדף היי אולי תעשי לך דואר ב-walla תתני לי אותה, ושם תתני לי את האימייל שלך האמיתי וברגע שיהיה לי את האימייל שלך תוכלי לזרוק את האימייל שלך ב-walla מקווה שהבנת אם לא תוכלי לפנות אלי כאן ואני יחזור אליך. ביי שגית

שגית אז פתחתי סתם דואר בוואלה..... תכתבי לי לשם ואצור קשר איתך תודה רבה! [email protected] צדף..

אני סובלת מתסמונת התשישות הכרונית (CFS) , הרופאה אמרה לי שיש שני דברים שיכולים לעזור לי , הליכה כל יום - דבר שאני לא מסוגלת כמעט לעשות כי קשה לי או לקחת כדורים בשם סרוקסט שאמורים לאזן את רמת הסרוטונין בגוף. התחלתי לקחת במשך יומיים, הבנתי ממנה שזה מתחיל להשפיע רק לאחר חודש ובהתחלה יש תופעות לוואי. התופעות לוואי אצלי ממש חזקות בינתיים - אני מרגישה פחות טוב מקודם. רציתי לדעת אם ניתן בבדיקה כלשהיא לבדוק אם אכן רמת הסרוטונין שלי נמוכה (כי אחרת אני סתם לוקחת וסובלת) והאם פעילות גופנית כגון הליכה מעלה את רמת הסרוטונין או פועלת בכיוון אחר. תודה.

למיטב ידיעתי הלא מלומדת ומחומר שקראתי באתר זה - בחלק ניכר של בדיקות מעבדה של חולי CFS נמצא כי יש שיבוש בתפקוד הסרוטונין (ז"א שכנראה ישנן אילושהן בדיקות). כנראה שהתרופה ניתנה לך ללא בדיקה ספציפית, בגלל ההסתברות הגבוהה לקשר שבין רמת סרוטונין נמוכה ומחלה זו, קיראי כאן: http://doctors.nana.co.il/article/498/ פעילות ספורטיבית אמנם מומלצת לאנשים בדכאון, אין לי מושג אם היא מומלצת במצבים של חולשה קיצונית, כמו ב CFS (שמלווה גם בדיכאון). הד"ר יידע בוודאי טוב ממני, ויש גם פורום מיוחד לחולי CFS; ראיתי שכבר ניסית שם.

תכלס כיום אין עדיין תרופה לתשישות כרונית . מה שכן בגלל המצב הנורא של חוסר או ירידה ביכולת התפקודית , כמו בכל מחלה כרונית קיים סיכוי רב יותר להגיע לאיזשהו רף של דיכאוןשמלווה בירידה ברמת הסרוטונין וזה כשלעצמו כבר מוריד את היכולת התפקודית . מה גם שיש רופאים הסבורים שתשישות כרונית מקורה בדיכאון - דבר שלדעתי כבר הוכח כשגוי. בכל מקרה לפי מה שידוע לי מתוך חמש התרופות הסלקטיביות לסרוטונין הסרוקסט דוקא מרדימה ולדעתי האישית והלא מיקצועית , אם זה לא מעורר אותך ומשפר את הרגשתך תבקשי להחליף. בקשר לפעילות גופנית לפי מה שאני שמעתי ממי שמטפלת בCFS זה שצריך לנסות יש כאלו שזה ממש עוזר להם ויש כאלו שזה מתיש אותם יותר ומחמיר את המצב ולכן תלוי איך זה ישפיע עליך ושווה לנסות. ובדיקת רמת סרוטונין היא לא פרקטית וגם אפחד לא יעשה לך אותנ , גם אם תבקשי יפה.

לגליה שלום, אני מסכים לכל הנאמר ורק ארחיב בנקודה או שתיים. בתסמונת התשישות הכרונית, עדיין רב הנסתר מהידוע. קיימות ספקולציות רבות לגבי הגורמים להפרעה אבל הטיפול שעשוי לעזור הוא בתרופות נוגדי הדיכאון. אין בדיקה או הערכה איזו תרופה תעזור לאדם מסויים. צריך לחכות ולראות וגם מזל. הניסיון של הרופא, הכרתו את התרופות ואת המטופל הם השיקולים בבחירת התרופה המסויימת לאדם מסויים. כך שצריך ניסיון אבל בהחלט גם מזל. שיהיה בהצלחה ותשמרי על קשר דר' גיורא הידש

למה אני לא מצליחה להיכנס לצ'ט? אתם שם בכלל?

שבת שלום! ניסיתי להכנס ואף לא אחד נמצא. איפה את יפעת?

שלום לכולכם אני מבין שדר' הידש בחופשה, אך אשמח להעזר בכם וגם בו לכשיחזור. האם מי מכם יודע איך אפשר לדעת איזה תרופות נמצאות בסל התרופות של קופת חולים הכללית, או איפה אפשר למצוא רשימה שכזו. אני עומד להתחיל טיפול בתרופה הנקראת רמרון. אשמח לדעת יותר לגביה והאם אפשר להשיגה דרך הקופה, או לא (ואם לא- מה מחירה) תודה אפי

קודם כל שתדע שזו תרופה מצויינת- לי היא עזרה. היא נמצאת בסל הבריאות וגם בקופ"ח כללית. בשביל לקבל אותה דרך הקופה, צריך מכתב של פ סיכאטר שבו כתוב על 2 כשלונות עם תרופות קודמות נגד דכאון ואבחנה של דכאון. (שמעתי שאולי עוד מעט זה יהיה בלי הסיפור הזה...) אח"כ צריך לחכות לאישור מהקופה ואז אפשר לקבל והיא לא יקרה דרך הקופה. אולי בנתיים אתה יכול לקבל דוגמא מהרופא?. בכל מקרה, תתחיל ומאחל לך הצלחה כמו שהיתה אצלי!

הי אפי אני גם לוקחת רמרון ועד כמה שידוע לי היא לא כלולה בסל הבריאות. אם זאת, יתכן ויש לה תרופה מקבילה שכן כלולה והדרך היעילה ביותר תהיה לבדוק זאת מול רופא המשפחה המטפל ופשוט לשאול אותו. רמרון באופן פרטי עולה בסביבות ה- 400 ש"ח פלוס ל30 כדורים בהצלחה

ואפשר לקבל אותו במחיר מסובסד בכל הקופות עם מירשם של פסיכיאטר או המלצה של פסיכיאטר. בקופ"ח כללית מערימים קשיים כפי שנאמר כאן אבל גם הם חייבים לספק את התרופה.

ד"ר הידש שלום? שאלתי בעבר בנוגע לרמרון שאני לוקחת אך לא שאלתי דבר הכי חשוב, אני סובלת מחרדות או התקפי פאניקה מאז שיצאתי עם בחור, שתקף אותי מינית, והיה לי גם פחדים ממנו וגם חרדת נטישה מאוד חזקה שבעיקבותיה הייתי חרדה לעשות משהו שיגרום לו לעזוב אותי, האהבה שלי אליו הייתה טוטלית. מאז ועד היום (8 שנים) כל בחור שאני נפגשת איתו והוא מוצא חן בעיני אני נתקפת בהתקף חרדה, או פאניקה אני לא יודעת ומתחילה להקיא ולכן אני לא יוצאת עם בחורים למרות שאני נראת טוב ודי מתחילים איתי אך דוחה את ההצעות בעקבות הבעיה שיש לי, הבעיה התפשטה לגבי תחומים נוספים, ולכן גם אני חרדה מהחרדה, ומגיעה למבוי סתום, שפגע לי גם בעבודה, בחורים שהיו מגיעים לשם היו גורמים לי להתקפות, לכן אני גם לא עובדת היום, אני כיום בטיפול גם ברמרון וגם בפסיכוטרפיה, את הרמרון אני לוקחת כ-3 שבועות לבנתיים ללא השפעה, ניסיתי סרוקסט כי ראיתי שיש לו טיפול נגד פוסט טראומה אבל הוא גרם לי לתופעות לוואי קשות לכן החליט הפסיכיאטר על רמרון, והוא אמר שהוא לא יודע מה יש לי ואין לו הבחנה למקרה שלי והוא לא הפסיאטר הראשון שאמר לי את זה הוא הרביעי, אני רוצה לדעת אם יש פתרון למצב שלי והוא הרמרון?

נדמה לי שרמרון הוא יותר נגד דכאון מאשר נגד חרדה.

אז הוא כדור נגד דכאון, אבל יש לו השפעה גם על חרדה והוא מרגיע. כדאי להתייעץ עם רופא, אולי צריך להעלות מינון ואולי עוד קצת לחכות. לי הכדור מאוד עזר ויחסית מהר-תוך שבועיים בערך, אבל זה אינבודאלי, אז אל תתיאשי וזה שאת עושה גם פסיכותראפיה זה טוב! בהצלחה!

שגית היקרה צר לי לשמוע על הסיפור הקשה שלך ואני בטוחה שאת בחורה מאוד אמיצה וחזקה. הרמרון, יכול לשפר את תחושות הדיכאון אך אם הגורם לדיכאון הוא חיצוני כמו טראומה אז הוא לא יכול להעלים את התחושות. תשווי את הדבר לאקמול- הוא אומנם מקל את סימפטומיי החום והכאבים אך אם אלה נגרמים מזיהום , האקמול אינו מעלים את הזיהום. אני באמת חושבת שמה שהכי מתאים לך פה זה מסגרת טיפולית פסיכותרפית שזה שילוב של כדורים אך גם עם שיחות. שגית, בשיחות יש לך מקום לדון על הטראומה והשלכותיה. לנסות למצוא דרכים להיתגבר ולהמשיך הלאה. התהליך הוא לא פשוט ודורש אנרגיה ועקביות רבה אך בטווח הרחוק הוא משתלם ובעיקר ם הטראומה משבשת את חייך כמו שציינת. אני מאחלת לך המון בהצלחה ותדעי שאת לא צריכה לעבור זאת לבד- אנחנו כאן אריאל

תודה על ההענות רציתי לשאול כמה שאלות כיוון ששניכם לוקחים את הרמרון, יש לי חברה שלוקחת סרוקסט וחוץ מהחרדות שעברו בעקבות הכדור, הוא העלה לה מאוד את הביטחון ואת המצב רוח, האם הרמרון גם הרים לכם את הבטחון ונתן לכם מצב רוח?

האם בולימיה נרבוזה נחשבת למחלת נפש? האם פרוזק נחשבת לתרופה פסיכיאטרית?

אני לא בטוחה במינוח מחלת נפש אבל ישנו הבדל בין פסיכוזה - מצב שבו האדם לא מתנהג בגבול הנורמה ולא מודע לכך שהוא "לא בסדר" לבין נוירוזה שבו האדם מתנהג שלא בנורמה המקובלת ומודע לכך שהוא לא בסדר ואם אני לא טועה אפשר לכלול כאן את כל מה שמוגדר בשפה מקצועית כהפרעות . בולמיה כשלעצמה כידוע לי מוגדרת כהפרעה ולא כפסיכוזה .

לשבי שלום, אכן כפי שנכתב, השאלה למה אתה קורא מחלת נפש, אם בולמיה היא הפרעה שפסיכיאטרים ופסיכולוגים מטפלים בה והיא קשורה לדברים נפשיים אז התשובה היא חיובית. אם מחלת נפש מוגדרת כהפרעה בשיפוט המציאות (שיגעון בשפה לא מקצועית) אז כמובן שאין זו מחלת נפש. כך גם פרוזק, היא תרופה נוגדת דיכאון כלומר משפיעה על המצב הנפשי שפסיכיאטרים רושמים אותה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

היי יש לי בעיה פסיכולוגית מסוימת,רציתי לשאול כיצד ניתן לאבחן מהי ,מה חומרה ואיך צריך לטפל בה. אולי דרך כאן מישהו מקצועי יוכל לעזור לי להבין מה זה בזמן האחרון אני לא יודעת מי אני , אני כאילו מאבדת את עצמי לגמרי, אני מתחילה לחשוב אחרת ולהיות בן אדם שאני רוצה באותו רגע. ואז אני מנסה להיזכר מי אני ואני לא זוכרת וזה כלכך מתסכל. מצד שני אני יודעת בראש שזה רק פסיכולוגי אבל אני לא מצליחה לצאת מזה. זה התחיל לפני שנתיים בערך,שהחל להתפתח אצלי דיכאון. זה נעלם לפעמים ואז חוזר,אני מרגישה שזה משתלט עלי. אני בת 16 מישהו בבקשה יכול לעזור לי להבין מה זה.

הי ק', את הולכת לשיחות? היית בעבר? את הוזה ומדמיינת? או שמא את בשליטה? אני מציעה לך ללכת למישהו, אם זה רופא משפחה או פסיכולוג, כדי להבהיר את הדברים. את צעירה, את יודעת ויש לך לימודים לסיים. יש הרבה מה לעשות עם התרופות של היום!!! וזה לא חריג שהמוח קצת לא מאורגן, וזה לא ממעיט מערכך!!! שימי לב איזה אנשים מקסימים יש בפורום הזה. בהצלחה, ושתפי, מה קורה איתך? אור

היי הלכתי לשיחות אצל פסיכולוגית בעבר ואיבחנו דיכאון לפי מה שהבנתי אבל היחסים בייני לביינה לא היו טובים והפסקתי את הפגישות. מה שקורה אצלי זה שקורים אצלי דברים לא מובנים והרסניים בראש שאני לא יכולה להתמודד איתם יותר,זה כאילו ממש משתלט עלי. וזה שאני צעירה לא משנה את העובדה הזאת. תודה על התגובה.

שלום רב, אני בת 27 והתחלתי לקחת אדרונקס לפני שבועיים (חצי כדור בשבוע 1 וכדור שלם בשבוע השני) - לא הייתי בדיכאון , אך תארתי בפני הרופא מצב של פיזור נפש קיצוני ,כולל חוסר ריכוז ואובדן של דברים (שלא אופיני לי) , וכן רגזנות וחוסר סבלנות. שאלותי: 1) האם אדרונקס מתאים גם למצב כזה , קראתי את כל תשובותיך באתר וקיבלתי את הרושם שתרופה זו ניתנת רק לדיכאון ?! אם כן, אילו תרופות ניתנות למצב המתואר (אין לי שום עבר של לקיחת תרופות ומצבי כבר נמשך כשמונע חודשים ). 2) האם לאחר שבועיים כבר ניתן להחליט אם התרופה מתאימה או לא ? אני לא חשה יותר רוגע מאז תחילת לקיחת התרופה ,להפך אולי תחושת חוסר הרוגע התגברה ואולי אף מתלווה אליה תחושה של חוסר רצון לעשות דברים ...... כמו כן אני לא ישנה טוב בלילות (אומנם נרדמת ,אך התחושה היא של שינה לא טובה ולא רגועה ). יש לי ימים של עצירות וגם כאשר יש יציאות הן לא רגילות . אשמח להתיחסותך המלאה לשאלותי , על אף שאני יודעת שעלי לדון בדברים אלה עם הרופא המטפל בי . בתודה מראש וחג שמח

שלום לך אני רק יכולה לומר לך מניסיון של אבי - אדם שמח שעקב פיטורין נכנס לדכאון - עם כל התחושות שאת מתארת :פיזור ,בלבול ,חוסר סובלנות ורוגע וכו,,, הוא לקח אדרונקס - ואחרי שלושה שבועות לערך התחיל להרגיש שינוי נפלא - גם הוא סבל מעצירות בהתחלה והרופא אמר לו שזה תופעת לוואי של התרופה . התרופה הזו הצילה את חייו - הוא לקח אותה בערך חצי שנה - והפסיק בהדרגה בשיתוף עם הפסיכיאטר שלו - היום תודה לאל , הוא חזר לעצמו - ללא תרופות ובהחלט יש לייחס זאת לתרופה - שתביני, הוא פשוט רצה למות ,להתאבד ,לא היה לו כוח ואנרגיה לכלום - הוא פשוט ייצא מזה . מקווה שתרמתי לך במעט ,,, חג שמח - יפית

לשיר שלום, נכון שרוב התרופות שמדברים עליהן בפורום הן מקבוצת נוגודות הדיכאון וכך גם אדרונקס אבל התרופות הללו עשויות לעזור גם במצבים נוספים הקשורים עם חרדה. התופעות שאת מתארת עלולות להיות קשורות לדיכאון או חרדה, בכל אופן לפי תיאורך לא ניתן להגיע לאבחנה מדוייקת ואין בכוונתי לעשות זאת ברשת. כדאי לשאול את הפסיכיאטר המטפל לאבחנה ולפי האבחנה לדעת האם הטיפול מתאים. למזלנו האדרונקס מעורר (אוי ואבוי אם היית ישנה כל היום), ולכן גם את זקוקה לפחות שינה וקשה לך להרדם. בדרך כלל אני ממליץ לקחת את הכדור האחרון של האדרונקס בשעות הצהרים. שיהיה רק טוב, תחכי ותספרי לנו על התגובה שלך לאדרונקס דר' גיורא הידש

אני לוקח רספידל חצי כדור במשך חודשיים בבוקר עקב התקפות דיכאון שעברתי . בשבועיים האחרונים אני סובל מדיכאון (שינה , בכי , חוסר יכולת לתפקד ) התחלתי לקחת אדרונקס 4 מלגרם אחד בבוקר ואחד בערב . תוך כמה זמן ישפיע הכדור וישפר את מצב רוחי ? תודה מראש ...

צריכים להבין שהשיקולים של חברות התרופות הם כלכליים נטו . למרות שידוע שהתרופות ההרגעה ממכרות החברות לא מוציאות את התרופות במינונים נמוכים יותר ומקלות על תהליך הגמילה אלא ההיפך הן זוכות כל שנה לעלייה בכמות המשתמשים ומתעשרים במיליארדי דולרים. לאף אחד אין סיבה להפסיק את התופעה הכלכלית המשגשגת הזו.

בפסיכיאטריה הרופאים, הרוקחים וחברות התרופות עושים כסף גדול רק מנוגדי דיכאון ומנוגדי פסיכוזה. כדורי הרגעה ושינה זה כסף קטן מאד לידם. אמנם צורכים אותם המוני אנשים אבל הרווחים בתחום הזה נמוכים. יש כדורי הרגעה גם במינון נמוך- אסיוול 2 מ"ג לדוגמה.

לבן שלום, יש קורטוב של אמת בטענה שלך, אבל התמונה יותר מורכבת, חברות התרופות השקיעו מליוני דולרים בפיתוח התרופות הללו והם עוזרות למליוני אנשים. כמובן שהמניע הוא כלכלי והם רוצים להרוויח, אבל חברות התרופות מוכנות גם להשקיע במחקר ובפיתוח. אז מה טוב ומה רע? דר' גיורא הידש

אריאל שלום אני בוש ונכלם שלא הגבתי אתמול להודעה על מצוקתך אבל אתמול הייתי עייף ולא הייתי במיטבי. מאחל לך ובוטח בך שתמשיכי לעמוד בגבורה בחזית הלופוס הדיכאון הלימודים ותפילה כנה שתעלי במהירה על מסלול הזוגיות שאול

שאול שאול החמוד, זה בסדר ואין לך על מה להיתנצל. תודה על האיחולים והלוואי שיתגשמו שלך, אריאל

הידש היקר, כתבתי לך אתמול בנןגע לציפראמיל וקראתי את תשובתך - מה שבעיקר עורר את תשומת ליבי למה שלא חשבתי עליו קודם לכן, היה זה שציינת שזהו מינון גבוה וודאי יש לכך סיבה אבל אני יכולה להעיד שאף פעם לא סבלתי באופן חריג ויוצא דופן לא מחרדה ולא מדיכאון המקרה שלי היה קל ואני פתאום שואלת את עצמי - האם הפסיכיאטר "המהולל" של מכבי לא דחף לי סתם (סליחה על הביטוי) מינון עודף ללא הצדקה... ברור שאני הולכת להחליף מטפל אבל עדיין חורה לי שפסיכיאטר, שאני אמורה לסמוך עליו לא יקפיד בנושא כ"כ חשוב. דרך אגב, לפני כשנה הייתי בכמה פגישות (פסיכולוגיות) אצל פרופ' יורם יובל שטען שלו הייתי באה אליו לפני שהתחלתי עם הכדורים - הוא כלל לא היה נותן לי כדורים אלא פותר דברים דרך שיחות אז זהו... רציתי לשתף אותך בתחושותי ולהודות לך מאוד על היחס החם שאתה מעניק לכולנו שלך הגר

אם את מרגישה שהטיפול לא מתאים לך, ויש לך ספקות הכי טוב זה להכין רשימה עם כל השאלות שאת רוצה לשאול את הרופא, ולהתקשר אליו, לומר שאת מרגישה לא טוב ואת רוצה להפגש איתו בדחיפות. אני יודעת שהרופאה שלי לפחות עונה מאוד באדיבות למטופלים שלה משתקשרים עם מצוקה חריגה. כל פעם שאני אצלה יש מישהו שמתקשר והיא מזמינה אותו לבוא בין התורים. כמובן שאם את חשה שהרופא לא נותן מענה לבעיות שלך, ואת לא מרוצה ממנו, את יכולה להחליף. אני חושבת שחבל להתלות בדברים שאמר הפסיכולוג (המפורסם והמבוקש ובוודאי) כיוון שיכול להיות שבזמן הקצת שהיית אצלו הוא ראה את המצב כבר אחרי שהכדורים החלו לפעול, אין לדעת מה היה קורה אילו, שכן זהו מצב היפותטי שלא התרחש ולא יתרחש. בנוסף, אני חושבת שטיפול בשיחות יכול מאוד לעזור לך הכל הלבטים האלו בנוגע לטיפול התרופתי. ככה זה אצלי- יש לי פסיכולוגית מקסימה שאומרת לי כל הזמן, שאם יש לי תחושת בטן בקשר למשהו אז יש לזה בסיס. יכול להיות שהבסיס הוא קשור באמת לנסיבות : במקרה שלך שהרופא טעה ואת לוקחת מיון גבוהה מדי, ויכול להיות ליש לזה בסיס רגשי- שאת מרגישה טוב ואת חושבת שהמינון גבוהה מדי. בכל מקרה צריך לטפל בתחושה הזו. אני מקווה שעזרתי.

הי הגר, המינון זה גם כרוך במשקל הגוף (לפי מיטב זכרוני). אני לוקחת 2 ציפראמיל ביום (20 מ"ג) ואני לא יודעת איך היה לי עם יותר או פחות, אני כבר לא זוכרת. בהתחלה הייתי עם יותר.. וירדתי בהדרגה, ביעוץ עם הפסיכיאטרית. איך פוגשים את פרופ' יורם יובל? הוא דווקא לרוב ממליץ כדורים, ככה הוא אמר בראיון עם קובי מידן.. בהצלחה, אור

היי אור קודם כל תודה על תגובתך. את יורם יובל פגשתי ככה: זה התחיל בזה שקראתי את הספר שלו 'סערת נפש' (מומלץ ביותר) ו"נישבתי בקסמיו"... חיפשתי את הטלפון שלו ב- 144 התקשרתי ו... נסעתי אליו למבשרת ציון (קצת רחוק)... האמת שהוא אכן מקסים וטוב ומקצועי אבל הוא יקר בטירוף ולכן לא יכולתי להרשות לעצמי יותר מ- 4 פגישות ובזה נסתיימו יחסינו (הוא לקוח 500 ש"ח ולא עושה הנחות...) שלך, הגר

איך ניתן להגיע לפרופ' יובל לטיפול? רונית

שלום לפורום ולפסיכיאטר השאלה שלי היא האם פרוזאק זקוק למרשם, איך הוא משפיע? מה הפעולות שהוא עושה, מה תופעות הלוואי אם יש... ומחירו. בתודה רבה משה

היי פרוזאק לא רק שזקוק למירשם אלא רצוי מאוד שיינתן על ידי פסיכיאטר ולא רופא משפחה. ככלל הטיפול בהפרעות אישיות הוא בוחן המצב הריגשי על ידי מי שמומחה לכך והתווית הטיפול התרופתי לפי בדיקת המצב הריגשי. לרופא משפחה אין מיומנות בקביעת בוחן המצב הריגשי שאול

יש כיום תרופות טובות יותר מפרוזאק, שיש לו תופעות לוואי לעיתים לא נעימות והתרופות החדשות יותר עושות לפחות אותו הדבר רק בלי אותן תופעות הלוואי. בהצלחה.

גש לאתר של התרופות ורשום את שם התרופה ושם תקבל תשובה לכל השאלות שלך. http://www.infomed.co.il/search.asp

פרוזאק - תרופה מסוג המעכבים ספיגה סלקטיבית של סרוטונין.SSRIS סרוטונין= נוירוטרנסמיטור שקשור במצבי דיכאון חרדה וכד'. כעקרון מוגדרת כנוגדת דיכאון. דורשת מרשם מרופא משפחה / פסיכיאטר. ידועה כמעוררת . תופעות לואי נפוצות - יובש בפה ובעיה עיקרית ירידה בחשק המיני בעיקר אצל גברים ולמיטב זיכרוני השחוק גם בעיות בזקפה . . כך שלא מומלץ ככ לגברים בגיל הנכון. יש עוד תרופות שפועלות במנגנון /ים דומים. בהצלחה.

למשה שלום, אני מודה לכולם על התשובות, אני אישית עדיין מאמין בפרוזק, כיום ישנן שתי תרופות שהן פרוזק אבל תוצרת הארץ ולכן הן זולות יותר - בסביבות מאה שקלים לחודש. התרופות הן פריזמה שהיא מצויינת ופלוטין. כל התרופות הללו דורשות מרשם מרופא וכפי ששאול כתב, רצוי מפסיכיאטר או רופא משפחה שהחליט להתעמק בנושא. ביי דר' גיורא הידש

??

הי, הפסיכיאטר המחוזי מונע ממני את הציפרמיל כרגע, לא ברור למה, והוא שוחח עלי עם רופאת המשפחה, והיא תמכה בהמשך ציפראמיל. יש לדעתכם סיבה מיוחדת לכך? שווה לי לנסות לעבור לתרופה אחרת? אולי זולה יותר, אבל בעלת השפעה דומה? להמשיך להילחם על התרופה? מה האינטרס שלו למנוע זאת בכלל? מקווה לטוב..

הי אור לא סיפרת מדוע את נוטלת את הצפרמיל ומה המצב שלך היום. האם סבלת מתופעות לוואי בעקבות הכדור?

הי, אני לא סובלת מתופעות לוואי משמעותיות, מצבי טוב יותר מלפני התרופה, אז הייתי בדכאון. אני לא רוצה לבדוק עדיין אם אני אהיה בסדר בלי ציפראמיל. ואני קצת תולה תקוות בהמשך השימוש בו. הפסיכיאטר הראשי לא שוחח איתי, הוא לא מסכים לאשר לא על סמך הכרות, אלא נדמה לי שאלו שיקולים כלכליים. חג"ש

שלום לחברי הפורום הקבועים ולאורחים, בחג השני של פסח אני אהיה בחופשה וכנראה שלא תהיה לי גישה לאינטרנט. אני בטוח שהפורום ימשיך להיות פעיל וישנם פה הרבה אנשים מצויינים אשר תורמים ויתרמו לכל הפונים והנמצאים. את החלק שלי אני אוסיף ברגע שאחזור כנראה ביום חמישי בערב. במידה ותהיה לי גישה לאינטרנט במשך החופשה אז בטח שאכנס ואצטרף. אז שיהיה לכולם ולי חג אביב שמח, מזג אוויר טוב, הרבה טיולים, אושר ובריאות. דר' גיורא הידש

כל הכבוד לך על הסבלנות, וההשקעה. תבורך, ושיהיו לך חיים טובים מגיע לך

חג שמח וחופשה נעימה!

חג שמח לכולם... ואחלה של חופשה. צדף..

שתהיה לך חופשה מהנה, מאתגרת ונהדרת. אנחנו פה כבר מתגעגעים........... אריאל

היי אורית לא הבנתי את כוונתך, או שהעמודים כבר זזו קצת. הידש

אני סובלת מדיכאון. פניתי לפסיכיאטרית וקבלתי מרשם לתרופה נגד הדיכאון. אני חוששת מאוד מהאופן שבו התרופה תשפיע עלי, רגשותי ומחשבותי. ברגע שהייתי אמורה להעלות את מינון התרופה הפסקתי את השימוש בה בגלל חששות אלה. אשמח לשמוע על ההשפעות מכל מי שהתנסה בתרופות אלה בעברו.

קצת קשה לענות כשאת לא מפרטת איזו תרופה קיבלת.

נילי שלום, ראשית אני רוצה להודות לך שהשבת. שנית, התרופה שבה מדובר היא איקסל. גם אם אינך מכירה תרופה זו אשמח לשמוע על תחושתך עקב שימוש בתרופה אחרת, אם כך היה. על פי הבנתי, כל התרופות נוגדות הדיכאון משפיעות באותו האופן על התחושות הפנימיות, אך באופן שונה מבחינת התחושות הפיזיות ( תופעות הלוואי). החשש שלי הוא מפני השינוי הפנימי שיחול בי,שמא אהיה אדם שונה ולא אכיר את עצמי, ואולי גם החברים ירגישו בשינוי הרב. אני אשמח מאוד לקרוא על תחושותייך. תודה, דניאל

הי דניאל, אני מבינה אותך, גם אני לוקחת תרופות, היה לי קשה להתחיל, ולקח זמן מה עד שהגענו למינון המתאים, וכשהגענו - תאמיני לי - זה התאים וזה הדהים! אמרתי בפורום כבר קודם, החיים שלי השתנו ברגע שהתחלתי לקחת תרופות, אני לוקחת ציפראמיל (20מ"ג), וחזרתי לחיים די מלאים, שמחים, עם רצונות, פחות צורך להתבודד, אמנם תופעות הלוואי המיניות מציקות לי, אבל מעדיפה להיות א-מינית שמחה מאשר מינית עצובה ומתוסכלת. הרגשות שלי אולי התעצמו, אני יותר צוחקת, יותר שמחה, יותר אינטנסיבית בשאיפות שלי, יותר פתוחה, אבל אני לא יודעת מה פה רגשות ומה התנהגות.. מה גם שאני לא בוכה כמו לפני התרופות, וזה מקל מאוד (פרט לפעמיים בזמן האחרון שהלחיצו אותי מאוד..). לדעתי, המשיכי להתיעץ עם הפסיכיאטר, ותני לו לעשות את מה שהוא יודע טוב לעשות, ואת לפי הרגשתך תוכלי לכוון אותו במינון, אין פה תרופות קסם. בהצלחה רבה,

הי דניאל אני לא יודעת איזה תרופה בדיוק נטלת ומדוע הפסקת. בעייני תרופה פסיכאטרית היא כמו כל תרופה אחרת ואם צריך לקחת אותה אז לוקחים. אני יכולה להגיד לך בוודאות שהתרופה הפסיכאטרית שאני לוקחת ( רמרון) הוציא אותי מהבור השחור אליו נקלעתי והשיבה אותי לחיים אז למה לסבול?

דוקטור שלום אני בת 53. בגיל 46-7 קיבלתי התקף חרדה נוראי. לאחר שנשללה אופציה של התקף לב (לפי א.ק.ג.) או כל בעיה גופנית אחרת , הבנתי בעצמי שאני בהתקף חרדה. קבלתי קלונקס שעזר. הייתי כשנה וחצי על קלונקס 0.5 כדור לפני השינה. לקראת סוף תקופה זו הפחתתי בהדרגה את המינון עד להפסקה טוטלית. שנתיים הייתי ללא כל התקף וללא סימפטומים. בגיל 49 לערך, קיבלתי התקף שני חזק מהקודם. מיד חזרתי לקלונקס- כדור בבוקר וכדור בערב. עד היום אני לא יוצאת מטר בלעדיו. ההתקפים החזקים לא חזרו, אבל הסימפטומים תמיד שם. אם אני מורידה מינון בהדרגה, לאחר כשבוע אני מקבלת "תזכורת" בצורת סימפטומים של התקף שמגיע. היום אני על כדור ביום לפי הצורך, בעיקר לפני השינה. אני לא מבינה איך אפשר לעבור התקפים כאלה ללא תרופה. זה לא רק פלפיטציות, הזעות, קוצר נשימה, התעלפות, חוסר שליטה, ועוד. זו פשוט תופעה שאי אפשר לעמוד בה. אין לי הסבר במילים. אי אפשר להסביר את התחושה האיומה. אין מילים לתאר את נוראות ההרגשה. (בלידה את יכולה לפחות לתת דימוי - "כאילו שמו לך דינמיט בבטן ופוצצו אותך מבפנים"). אני בן-אדם שמאמין בתזונה בריאה, באורח חיים נכון, ביוגה, בפעילות גופנית, ובכמה שפחות כימיקלים בגוף. אני גם אשה אופטימית, עם חדוות חיים, מנהלת חיים נורמטיבים עם בעל ו-4 ילדים (21-29). איך אני מתפטרת מהתרופה? ניסיתי ולא הולך. תודה מורן

למורן שלום, רק לשם הדיוק נראה לי שאת מתארת התקף של פאניקה ולא של חרדה, אבל גם פאניקה שייכת לקבוצת החרדות. יוגה וכל שיטה של הרפיה יכולים לעזור מאוד כמו גם ספורט. כמו כן הייתי מציע לעבור בירור גופני לגבי הורמונים-גיל המעבר, B12, בלוטת התריס, שומנים בדם, ובדיקת דם כללית כפי שרופא המשפחה ימליץ. בקשר לקלונקס הבעיה היא מורכבת מעט. ראשית הקלונקס במשך תקופה ארוכה אינו מזיק לבריאות ואפשר להגיע לגיל 120 עם הטיפול הזה. כך שחשוב להפסיק עם הקלונקס אבל זו לא סיבה להכנס ללחץ ואם הגמילה נמשכת זמן ארוך אז זה לא נורא. הקלונקס אומנם ממכר וזו הבעיה העקרית שלו. התופעות שאת מזכירה והקשורים לירידה במינון יתכן ונגרמו בגלל תופעות של גמילה ויתכן שבגלל החרדה, ההבדלה המבדלת קשה. ההתרשמות שלי שמדובר בתופעות של הפסקת הקלונקס כלומר תופעות שנגרמו עקב הירידה במינון ולא בגלל החרדות. לכן ההמלצה היא להפסיק לאט לאט ואפילו יותר לאט ממה שניסית עד עכשיו. אפשר לנסות לעבור לוואליום שיותר קל להגמל ממנו אבל נשארנו עם אותה הבעיה. אין לכך תרופת פלא או פתרון פלא ואין ברירה אלא צריך הרבה סבלנות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

מעניין ד"ר פעם ככה ופעם ככה....

לדעתי את צריכה לעבור לאפקסור ואת חייבת להיגמל מהקלונקס יהיו כמה התקפות חרדה בדרך...אבל קטן עלינו!! לפעמים אני שואל את עצמי איך זה שקודם לוקחים כדורים ורק אחרי שנה שנתיים מתחילים לשאול שאלות?? חברה תפסיקו ליהיות נאיבים!!

שלום לדוקטור ולאור אכן גיל המעבר חל עלי. לקחתי פרימריל במשך שנתיים והתקפי הפאניקה לא הושפעו כהוא זה. הם היו שם!!! B12 אצלי תקין לגמרי. את ההפחתה עשיתי בהדרגה איטית ביותר. כבר אמרתי שאני מאד מודעת. כל חודש ירדתי ברבע כדור בערך ואפילו לאט יותר. שומנים בדם וכולסטרול יש - לא היסטריים אבל קצת מעל הממוצע. היום הם מטופלים בסימובל והערכים נורמטיבים שוב. מה נשאר? סבלנות. אבל גם היא לא עוזרת. לאור - לא קטן עלי בכלל. יש לי סף סבל גבוה מאד, ויכולה לשאת כאבים ברמות גבוהות, יש לי סף לחץ גבוה ויכולה לשאת לחצים ברמות גבוהות, אבל התקפי הפניקה באמת ובאמת בלתי נסבלים, ואני לא יכולה להסביר למה - כמו שאמרתי. לקחתי כדורים כי היה בלתי אפשרי להיות בלי - וגם זה לאחר התיעצות עם פסיכיאטר מומחה. אני אחראית. הפסקתי לאחר שנה וחצי כי הרגשתי יותר טוב, ואני שונאת כימיקלים ודברים מלאכותיים, בעיקר בתוך הגוף. אז איפוא הנאיביות בדיוק? אנחנו כולנו חיים לפי ניסוי וטעייה. חשבתי שאני יכולה כבר בלי, וצדקתי לשנתיים. אח"כ זה חזר. זו תופעה לטנטית שחיה לה אצלך בגוף ומתפרצת כשמתחשק לה או לפי כללים בלתי ידועים לך. מבין?

אכן היטבת להגדיר זאת נכון - ההתקפים תמיד נמצאים איתך בגוף- ותמיד מתפרצים משום מקום - אולם אני ,במהלך רוב שנותיי הבוגרות - מגיל 18 לערך (אני בת 32)פשוט חייה עם זה - יש שנים שלא היה לי בכלל , ובשנה שעברה פתאום זה שוב צץ. אני אישית גיליתי קשר הדוק בין דחק נפשי - כן כן , במקום להוציא אנחנו מדחיקות רגשות שלילים עד כדי כך שהגוף לא מסוגל להכיל יותר את אותם לחצים ומתחים ופשוט הגוף "מספר לנו סיפור" - בצורת התקפי פאניקה - מן תחושה נוראית של חוסר אונים משווע, רצון לברוח לאן שהוא ,פחד מהתקף לב,פחד להשתגע ,תחושות גוף נוראיות - נראה לך שכולם מתסכלים עלייך וחושבים שאת משוגעת,,,(נכון שאני קולעת בול אכן חיינו לא קלים - אבל חייבים ללמוד להרפות את עצמנו ,לחשוב חיובי , לא לקחת על עצמנו בעיות שלא קשורות אלינו ,ללמוד לאהוב את עצמנו ,ובעיקר לפזז לנו בלחש כל יום את "תפילת השלווה" : " אלי תן בי את האומץ לשנות את מה שביכולתי לשנות תן בי את הכוח לקבל את מה שאין ביכולתי לשנות ואת התבונה להבחין בין השניים" שתדעי רק טוב וכולנו איתך כי אנחנו עוברים את אותו הדבר בדיוק ,,,,

לאלי בתור "פולניה" ניתן היה לחשוב שבאמת חשוב לי מה האחרים חושבים , שאני משתגעת, וכו' אבל כמו שאומרים באנגלית: I couldn't care less. כלומר - ממש לא מזיז לי מה חושבים מסביב. מה שנורא היא ההרגשה שאת הולכת למות, ואין לך שליטה על זה, והנה המוות מגיע ואת עושה שריר חזק כדי לא לאבד הכרה ולא להתעלף, והגוף שלך "מת" להתעלף כבר, ואת נלחמת על ההכרה שלך שלא תאבד לך אחרת את, כאמור, מתה. זוהי תחושה, שמי שלא עבר אותה, אי אפשר להסביר. כולל לא קהילית הפסיכיאטרים. ואני מאחלת להם שלא יחוו וימשיכו לנחש את התחושה מתוך הסברים מדעיים. לידיעתך - בארה"ב יש ערכה המכילה מספר רב של קלטות וחוברות הדרכה באנגלית המאמנות את הפציינט להתמודד עם הפניקה ולפתור אותה כמעט לחלוטין. אם תרצי, אתן לך פרטים. חוץ מזה - תרדי מקפה וכל קופאין אחר - יש לו תרומה לזרוז תסמינים, כמו"כ אל תשתמשי בג'נסינג שהוא גורם מעורר, ואצל רופא השיניים תבקשי זריקות הרדמה שלא יעוררו את האדרנלין בדם. אלה מקצת מן הטיפים שעוזרים להלחם במחלה. בברכת סולידריות לצרות מורן

היי מי היא אור ומי היא "אור? אני זוכרת שהייתה פה אור,והיא די ותיקה. מי היא מבין השתיים? שגב

תגידו, ילדים, לא שומרים עליכם אז אתם עושים בלאגנים וגונבים שמות, הא?

וכפי הניראה יש בפורום כמה מיכל.

לא נעים לי.. לא התכוונתי לעשות בלאגן.. אני אור בדרך כלל, רק בגלל מה שהמילה מייצגת, לא אכפת לי להיות אור 2, אם יש בילבול. אני מקווה שאני אהיה פה, בפורום עוד מספיק כדי שאהיה ותיקה גם.. כמו שיש כמה מיכל, בתקופות פסימיות השם אור תופס תאוצה :-)

כאשר קיים קושי או בעיה, איך אדע למי לפנות:לפסיכולוג או לפסיכיאטר? תודה.

הי אם תפרטי קצת יותר ניראה לי שנוכל לעזור לך. שגב

אין לי כל בעיה, ב"ה. אני מבקש לדעת את ההבדל הדק שבין הפסיכולוגיה לבין הפסיכיאטריה. אני רואה שבשני הפורומים ישנן אותן שאלות. ואני תוהה מתי הבעיה קשורה לפסיכולגיה ומתי לפסיכיאטריה. תודה.

למימון שלום רב, מהו פסיכיאטר? מהו פסיכולוג? פסיכיאטרים ופסיכולוגים הם אנשים בעלי הכשרה מקצועית אשר דואגים ועוזרים לאלה הסובלים מבעיות פסיכולוגיות. אולם יש להם הכשרות מאוד שונות; ולמרות שקיים תחום חפיפה נרחב, נוטים לעסוק בסוגי בעיות אחרים. מהוא פסיכיאטר? תיאוריה בדומה לתחומיםאחרים של רפואה, לימודי הפסיכיאטרייה התפתחו מלימוד הלא -נורמלי בניסיון לשחרר מסבל. הכשרה כל הפסיכיאטרים השלימו לימודי רפואה,רגילים והתמחו ברפואה כללית, לפחות במשך שנה לאחר קבלת הכשירות, ולעתים- קרובות במשך זמן ארוך יותר. לאחר מכןהם עובדים ומתמחים בנושאים מיוחדים של פסיכיאטרייה, לפחות 6 שנים לפני שהםנעשים פסיכיאטר יועץ בגלל הרקע שלהם ברפואה פיסית, הכשרתם כוללת לימודי הפרעות - מוח, אשר נגרמות על ידי הפרעה פיסית מסוג כלשהו) במיוחד הפרעה בתפקוד המוח(, וכמובן לימודים של טיפולים פיסיים המתאימים. אולם בניגוד לדעה הרווחת הכשרתם כיום היא רחבת - בסיס יותר ועם דגש מהותי על טיפולים סוציאליים ופסיכולוגיים. התמחות התמחות למרות שיש פסיכיאטרים שיתמחו בפסיכיאטרייה "ביולוגית" ואחרים יתמחו כפסיכותראפיסטית, רוב הפסיכיאטרים משתמשים במספר סוגים שונים של טיפולים, וכל צרוף הם תופרים לפי הצרכים של המטופל האינדיווידואלי. על כל פנים,כל הפסיכיאטרים יכולים לתת מרשם תרופות אם לפי הרגשתם זה נדרש. הם נוטים להיקרה לטפל במחלות -נפש יותר קשות, כגון סכיזופרניה ומניה דיפרסיה. מהו פסיכולוג? תיאוריה שלא בדומה לפסיכיאטריה,פסיכולוגיה היא דיסיפלניה לא -רפואית שעוסקת קודם כל בתפקוד נורמלי של המוח וחוקרת תחומים כגון למידה, זיכרון, פסיכולוגיה. התפתחותית נורמלית של ילדים. הכשרה פסיכולוגים עושים לתואר בפסיכולוגיה באוניברסיטה. למרות זאת, רק חלק קטן יחסית מאלה מקווה שעזרתי מעט מיכל

תודה לכן הידש

הי מימון התשובה נעוצה בסוג הבעיה ואולי יותר מזה בגורם לבעיה. אם הגורם הוא חיצוני כמו ארוע שקרה , פיטורים וכו' אולי כדאי לשקול טיפול על בסיס שיחות. אם הגורם קשור בתהליכים כימיים אזי כדאי לשקול טיפול תרופתי וזה נעשה אצל פסיכאטר\ית. בקיצור, קשה לענות על השאלה לא פרטים

אפילו החשיפה האנונימית באתר הוציאה אותי משיווי משקל. לגמרי! אבל אל דאגה - הכל יהיה בסדר, יעבור החג, כולם ישובו, ואני לא אהיה כל כך לבד ולא אבלבל לכם ת'מוח יותר...

הי כותבת, אני כל כך מבינה אותך, אין לך מושג. אני לפני כמה ימים התפרקתי לחלוטין, ורק ממחשבות כלליות, וזה מאוד לא נעים. אין מקום יותר טוב מכזה אתר ופורום, וכל כך הרבה אנשים טובים יש כאן, אל תתיאשי, ואל תרגישי רע עם החשיפה פה, אף אחד לא מכיר אותך, ותתפלאי אבל כו אכפת ממך, גם מבלי להכיר. שיהיה טוב יותר, אור

תודה יקירתי

אל תלכלכי.... תרגישי חופשי דברי חופשי...אצלנו אומרים "דברים רעים לא משאירים בבטן" אז דברי אורגינל ונעזור לך מנסיוננו(כמה שנוכל)

את לא לבד ולעולם לא מבלבלת את המוח הרי לשם כך הפורום הזה נעוד- בכדי לכתוב על הקשיים והתחושות השונות. לא הבנתי מה מעיק עלייך ואם תרצי תספרי אבל בנתיים אני רוצה שתדעי שכולנו פה יחד איתך אריאל

בוקר טוב אריאל, מרגישה יותר טוב היום? את כל כך מנסה לעזור לאנשים פה - יישר כח!!! חג שמח!