פורום פסיכיאטריה

פורום זה סגור לשליחת הודעות חדשות.
23629 הודעות
11816 תשובות מומחה
21/04/2003 | 19:27 | מאת: שירן הנואשת

יש לי בעיה וכבר פניתי לרופא בפורות אחר אבל הוא לא נמצא ולכן אינו יכול לענות לי. רציתי לבקש ממך אם תוכל להפנות אותי למקום(אולי אפילו באתר הזה) שבו אינ אוכל למצוא חומר שיענה לי על השאלה מה הקשר או האם יש קשר אדם שעור ניתוח לבין המצב הנפשי שלו. זה ממש דחוף מכיוון שזה לעבודה ואני זקוקה לחומר עד ה 27 לאפריל. תודה ולא לשכוח- הציון שלי תלוי בזה...!

21/04/2003 | 22:06 | מאת: שגב

היי עם כל הכבוד,אני חושבת שאת לא בפורום הנכון. החברה פה בפורום מתייעצים לגבי בעיות שיש להם ולא ממש ניראה לי (אישית)שהגעת למקום הנכון. אישית,מציעה לך לפנות לפורום אחר. שגב

לשירן שלום, אשתדל לעזור לך אולם השאלה לא מספיק מגודרת, ישנו קשר הדוק מאוד בין גוף ונפש לשני הכיוונים, הגוף או מחלות משפיעות על הנפש, אפילו שפעת, ומצב נפשי יכול להשפיע על מערכת החיסון והגוף. האם כוונתך היא מה סיכויי ההצלחה של ניתוח כאשר המצב הנפשי לא טוב? האם כוונתך כיצד משפיע ניתוח על המצב הנפשי? ישנם ניתוחים שונים שהשפעתם שונה, כך ניתוח מעקפים של הלב קשור מאוד למצב הנפשי והאישיות ויש על זה חומר רב דווקא באתרים של ניתוחי לב, או מה ההשפעה של השתלות ובמיוחד השתלת לב על המצב הנפשי והרגשי. כל ניתוח הוא טראומה לגוף וגם לנפש, מה אפשר לעשות כדי להקטין את הטראומה? אם תגדירי טוב יותר את השאלות והנושא אולי אוכל לעזור יותר דר' גיורא הידש

21/04/2003 | 19:19 | מאת: ענת

שלום ד"ר הידש. אני בחורה בת 33 אשר בארבע שנים האחרונות עברתי לחצים ומתחים לא קלים -בלשון המעטה בחיי. לפני כשנה - קמתי בבוקר ופשוט התמוטטתי - נפשית. היה לי ברור שזה נפשי מאחר שכל רופא שהייתי אצלו (מדובר בעשרות רופאים+חדרי מיון), שללו מחלה פיסית. כמובן שהסימפטומים היו פסיכוסומטיים - דפיקות לב,רעד ,עצבנות,חוסר שקט,חרדות, קשיי נשימה עם היפרונטילציה ועוד ועוד,,, עליי לציין שאני מאוד רגישה - סף הרגישות שלי מאוד נמוך - נעלבת מכל הערה ,לא מסוגלת לקבל מרות - אמי התעללה בי נפשית שהייתי קטנה ועד היום אני מסוכסכת איתה,, הייתי בדי הרבה טפולים פסיכולוגיים כדי לדעת מדוע אמי לא מסוגלת לאהוב אותי כפי שהיא אוהבת את אחיי - ברור לי שיש ליחסי אם וילדה מרכיב חשוב ביותר בעיצוב האישיות של האדם כמתגבר ולכן אני תולה בכך תמיד את האובססיביות הזו לאהבה - אני חייבת שיאהבו אותי - אם לא אני פשוט דורשת זאת ,אני מאוד רוצה שכולם ייתיחסו אליי ,חשוב לי מה חושבים עליי,חשוב לי לרצות את כולם ,,,, שאלתי היא בעיקר שאלה הקשורה בתופעה הגופנית שעדיין לא חלפה ואני מאוד מבקשת לקבל תשובה - אני מרגישה לחץ נוראי בשרירים העליונים של החזה ,המחלישים מאוד את גופי וגורמים לי לחוסר אנרגיה נוראית ולתשישות - ברור לי שמדובר בעצבים רופפים כתוצאה ממצב של הדחקה נפשית. האם יש לכך טיפול והאם המצב הוא רברסיאלי ? סליחה על האריכות ותודה מראש על תשובתך חג שמח ענת

22/04/2003 | 00:24 | מאת:

לענת שלום, תודה על השיתוף ובאמת בולט שאת מודעת מאוד למה שעובר עליך. למרות השאלה הארוכה התשובה היא קצרה ואני חושב שאת יודעת את התשובה. כאבי שרירים הם תמיד ממתח קבוע של השרירים על רקע של מתח נפשי. אז אפשר להרגע "זה רק נפשי" למרות שאני מאוד לא אוהב את הביטוי הזה, אני משתמש בו כי אני חושב שהוא מובן. פרט לטיפולים פסיכולוגיים, הרפיה, ספורט תזונה מתאימה יכולים לעזור מאוד למצב הנפשי, וכמובן אחרי זמן כה רב כדאי לשקול גם טיפול תרופתי. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

22/04/2003 | 07:53 | מאת: מזדהה

ענת יקירה, בעייתי דומה מאד לשלך גם מבחינת ההיסטוריה וגם מבחינת התפתחות האישיות והרופא ממש ממש צודק שיחות אצל איש מקצוע טוב יכולות לעזור מאד וגם תרגילי הרפייה למיניהם ופעילות גופנית אם יש לך אנרגיה לזה בכלל... ואם אכן מדובר בזמן כה רב, עד כמה שזה נשמע קשה צריך לשקול לקחת כדורים דרך אגב, כשחוויתי תופעות כאלה של קשיים בנשימה ונפילות אנרגיה - תמיד תמיד ידעתי שהכל נובע מלחצים נפשיים. לא היה לי ספק בכך. חג שמח ושיהיה רק טוב לכולנו

21/04/2003 | 19:11 | מאת: שיבולת

איזה מן סוג של קשר נוצר בין הרופא/ה הפסיכיאטר/ית המטפל/ת לבין המטופל/ת שלו/ה? ומה מייחד אותו כל כך?

22/04/2003 | 00:27 | מאת:

לשיבולת שלום, שאלה טובה ויפה, השם המקצועי הוא "העברה". כלומר העתקה העברה של דפוסי התקשרות מילדות אל המטפל. אדם מתקשר במספר סוגים של קשר. יתכן קשר תלותי, יתכן קשר של פחד וחרדה (מדמות סמכותית), יתכן כעס על הדמות ההורית, ויתכן אהבה. המטרה בטיפול היא לגלות את הדפוסים החוזרים. כלומר אדם שהיה לו קשר של חרדה עם אחד ההורים יפתח סוג כזה של קשר עם המטפל. ניתוח אופן ההתקשרות (ההעברה) בזמן הטיפול הוא המפתח לשינוי והתפתחות אישית. מעט מסובך אבל אני מקווה שברור. דר' גיורא הידש

21/04/2003 | 19:08 | מאת: אריאל

אני בקושי יושבת לכתוב פה מרוב שאין לי כוח אך כבר נמאס לי לראות את המיטה. כבר שבועיים שאני מרגישה זיפט- חום 37.6-37.8, עייפות קיצונית ביותר, כאבי פרקים ופריחות. בקיצור כל הסימנים של המחלה שלי. עד עכשיו הצלחתי איך שהוא לשמור על פרופיל גבוה ולא התייאשתי . נראה לי שהיום קצת נשברתי מהבחינה הזו. המצב רוח שלי ירוד ביותר ואני מרגישה שכל רגע אני הולכת לבכות. נסעתי עכשו להחליף מכנס שאמא שלי קנתה לי ובקושי טיילתי בחנות מרוב חולשה. כשיצאתי החוצה הרגשתי כאליו אני בעולם אחר וכל הסובב אותי נמצא בבועה אחרת והרגשתי שאני מסוגלת לפרוץ בבכי ברחוב. נסעתי הביתה והורדתי את הכלב ושוב תחושה של עצב פנימי קשה ותשישות. האם זה כתוצאה מהביטויים הפיזיים? האם בכלל הביטויים הם נפשיים? האם אני נכנסת למצב דיכאוני? אני ממש חוששת מכך אבל רע לי. אריאל, ביום קצת עצוב

21/04/2003 | 21:08 | מאת: נטע

אריאל מקסימה, רע לך ואין לכך תשובה אחת. אולי כתוצאה מהמחלה הפיזית יש החמרה במצב הנפשי ואולי כתוצאה מהמצב הנפשי יש לך כאב גופני. הרי גוף ונפש כרוכים אחד בשני. את תצאי מזה, כמו שיצאת מימים גרועים יותר, את תתחזקי, שולחת לך מכאן חיבוק ואור, אנרגיות חיוביות, אם תרצי צ'אט, כתבי, אני אבוא לפגישה בחדר שלנו:-)

21/04/2003 | 21:45 | מאת: שגב

היי מה קורה לנו,כולנו מרגישות ממש נהדר-נכון? תיראי לאיזה מצב אבסורדי היגענו,כל דבר שקורה לנו,אנו משליכות אותו על המצב הנפשי.לדוגמא,חום,כאבים,עייפות.גם לנו מותר להיות חולות לפעמים ולא להרגיש הכי טוב,כמו שמותר גם לבן אדם שלא לוקח כדורים. אבל אנחנו משליכות הכל על המצב הנפשי,ואם יש יום שאין לנו מצב רוח אז כניראה שאנחנו בדיכאון. תיראי לאיזה מצב היגענו. אז בואי קודם כל נבין שאנחנו לא 100% וגם לא היינו לפני הכדורים.מותר לא להרגיש טוב,מותר להיות עייפים וגם מותר לפעמים להיות עצובים שהרי זה מה שמבדיל אותנו מרובוטים. חמודה,תיזרמי עם מה שקורה,זה יעבור. אוהבת שגב

22/04/2003 | 02:30 | מאת:

היי אריאל, כאמור אני אצא לחופשה אבל אמשיך לחשוב עליך (יד ימיני), שתהיי בריאה וחזקה בשבילך ובשביל כולנו. אם אוכל אז אכנס לרשת ואתעדכן. ביי, חג שמח והרבה בריאות הידש

22/04/2003 | 08:57 | מאת: כותבת

שלום אריאל היקרה, אמנם אני חדשה כאן באתר, אך לא יכולתי להתעלם מצעקתך עד השמיים. גם אני מצטרפת לחיבוק הענקי שאנשים נותנים לך כאן. תראי כמה שכולם אוהבים אותך את פשוט חמה ומקסימה ואהבה - אהבה היא הדבר היקר ביותר בעולם ויש לו סגולות מרפא אז - יש חיוך? קטן? תרגישי טוב!

22/04/2003 | 09:15 | מאת: אריאל

תודה רבה. יש חיוך לא קטן אלה גדול. גם אני אוהבת את כולם פה- אתם אנשים מדהימים ונפל בחלקי המזל להכיר אותכם אוהבת, אריאל

23/04/2003 | 02:29 | מאת: שלי

אריאל היי.עצוב לי נורא היה לקרוא את הכאב שאת חשה..(לא הייתי ליד המחשב שלושה ימים כמעט מאותן הסיבות בידיוק..)אני כל כך מבינה את שאת חשה.בקשר לפריחות חשוב שתמרחי מקדם הגנה גבוה בפנים ובכל אזור אחר החשוף לשמש.אם תרצי אוכל להמליץ לך על מוצר שאני משתמשת בו.אנחנו חייבות להיות קשובות יותר לגוף שלנו ..לופוס זו מחלה לא פשוטה שיכולה לייאש נורא .. הלוואי ותרגישי טוב ותמשיכי לעודד ולתמוך בכולם.את מדהימה לדעתי!!

21/04/2003 | 18:41 | מאת: גלי

אימי לוקחת זה 7 חודשים סרוקסט כדור וחצי בבוקר הסרוקסט עזר לחלק מתופעות החרדה לאחרונה התלוננה על דכאון והרגשות רעות כל הזמן הפסיכיאטר הוסיף לה 75 מ"ג אפקסור בבוקר ו75 מ"ג בערב כבר שבוע שהיא לקוחת גם סרוקסט וגם אפקסור מה התפקיד של האפקסור האם זה יעיל השילוב של שניהם? ומתי יפסקו ההרגשות המזופתות האלה כמו שהיא מתארת אותן עצבנות חוסר שקט והרגשות רעות? אנא תנו לי תשובה במהרה

21/04/2003 | 20:07 | מאת: מיכל.

נשמע לי מוזר השילוב הזה, לא שמעתי על כזה דבר. המעבר לאפקסור נראה לי חיובי כי הוא יותר מרגיע מהסרוקסט. (אבל למה לשלב?).

21/04/2003 | 21:09 | מאת: "אור

גם לי זה תמוה

22/04/2003 | 00:36 | מאת:

לגלי שלום, שתי התרופות הללו הן תרופות נגד דיכאון וחרדה. כנראה שהתגובה לסרוקסט לא הייתה מספקת ולכן הרופא הוסיף אפקסור. הסרוקסט פועל במוח על "הורמון" הנקרא סרוטונין והאפקסור פועל על סרוטונין וחומר נוסף הנקרא נוראפינפרין, כלומר תוקף את הדיכאון משני צדדים. תתכן תקופה קצרה של חפיפה בין שתי התרופות אולם אחרי מקסימום שבועיים אין הרבה טעם להמשיך עם הסרוקסט לפי דעתי. כדאי להתייעץ עם הרופא המטפל. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

22/04/2003 | 08:18 | מאת: "אור

ומה לגבי הקלונקס? אתה לא חושב שכתוצאה מהיתרגלות הגוף לכדור זה מיתבטא אצלה בחרדות?? והיא מקשרת את החרדות כאילו היא לא בסדר??

21/04/2003 | 17:55 | מאת: שגב

היי לפני כמה ימים דיברתי על הורדה במינון ואופס..........המצב מחמיר.אין לי מושג למה,אני לא מודאגת משום דבר,הכל רגוע וכייף גם בעבודה וגם בבית.אז למה בכל זאת החרדה מתגנבת שוב? ברגעים כאלה רק חצי כדור של קלונקס עוזר לי-(0.25 מ"ג) השאלה שלי היא,למה אני לוקחת סרוקסאט כל יום אם במצב של חרדה אני צריכה להיעזר בקלונקס? לא עדיף להפסיק את הסרוקסאט ולהישאר רק עם קלונקס במקרה חריג של התקף? כפי שאתם מבינים,נישבר לי מהמחשבה שאני לוקחת כדורים.ניראה לי דר" הידש שבזה צריך לטפל ואז החרדה תעבור לי. אני לא יודעת כבר מה עדיף?להיות כמו שרונה שסובלת מהתקפים ולא מוכנה בשום אופן לקחת כדורים,או להיות כמוני ,גם לוקחת סרוקסאט וגם סובלת מהתקפים ואז צריכה גם קלונקס. בחיים שלי לא חשבתי שתהייה לי שליטה שכזו בשמם של כדורים פסיכיאטרים. נישבר לי שגב

21/04/2003 | 19:02 | מאת: אריאל

צר לי לשמוע שהחרדות שבו לפקוד אותך ואני חושבת שבעיקר עכשיו את לא צריכה כלל לחשוב על הפסקה או הורדה במינון. אם היה לך ספק הרי שהגוף שלך נתן אותותיו וסימן שזה לא הזמן. שגב היקרה, השאלה היא מה את רוצה להשיג דרך הכדורים. האם את רוצה רק לשפר או להפחית את ההתקפים או שאת רוצה גם לשפר את איכות חייך? אם התשובה היא לשפר את איכות חייך אז זה מתנגש עם השלמה עם מצב של התקף פה ושם. אני יודעת שהמחשבה על לקיחת כדורים אינה נעימה ( ומי כמוני יודעת - אני לוקחת 8 כדורים כל יום) אבל אם צריך צריך. האם עדיף לחיות מהתקף להתקף ולא להנות או שעדיף לתת תרופה למכה ולמנוע מבעוד מועד את ההתקפים? אני מקווה שתשקלי הכל בכובד ראש לפני שאת עושה צעד כלשהוא. אנחנו פה איתך על כל מה שתחליטי שלך, אריאל

21/04/2003 | 21:30 | מאת: אור

הי שגב, אני לא כל כך יודעת מה עובר עליך, אני בעיניין של דיכאון ומצבי רוח :-), אבל מאז שהתחלתי תרופות, אין מה להשוות. אני מתה להפסיק עם התרופות, אבל לא מתאים כרגע, ואני חושבת שזה יעשה לי רק החמרה או נסיגה, ואני לא רוצה לנסות את זה. מה שאני אומרת - לאט לאט, כמו שאריאל אמרה, אל תעשי דברים חפוזים, וזה באמת כולה כדור, וכל עוד הדבר הקטן הזה עוזר לנו, אל תילחמי בזה.. תני את הזמן שצריך. בהצלחה, אור

21/04/2003 | 22:41 | מאת: "אור

לדעתי את צריכה כדור אחר ...ולהיגמל מהקלונקס הקלונקס עושה לך את הבאלאגנים...לא הסרוקסט(מנסיון) ולדעתי אפקסור הוא שמתאים

21/04/2003 | 22:45 | מאת: שגב

היי לא ניראה לי שהקלונקס זה שעושה לי את הבלאגאנים מאחר ובפעם האחרונה שלקחתי היה לפני חודשים,וגם אז חצי כדור. וכאשר לקחתי-החרדה עברה. מה עושים? שגב

21/04/2003 | 17:44 | מאת: מילקשייק בהכחשה

לדר' הידש שלום כרגע אני לא רואה סיבה לספר לך את מלוא הסיפור בינתיים אני רק צריכה תשובה חד משמעית וברורה... האם יש אפשרות לקבל טיפול (שהוא יותר מיעוץ אלה טיפול רציני כמו שמקבלים כאשר הולכים לקליניקה) פסיכיאטרי מלא?? אם עוד לא הבנת את שאלתי. אני רוצה לדעת אם כמו שיש סוגים שונים של טיפולים. יש טיפול אותו מקבלים באינטרנט? האם יש אתר שיכול לעזור לי בזה? רופא? זה עולה כסף?? לאיזה גילאים זה מיועד...? טוב הצפתי אותך בשאלות... סליחה מראש ואני מקווה שתוכל לענות על שאלתי בקרוב. תודה רבה לך אני.

21/04/2003 | 19:16 | מאת: שוב מילקשייק בהכחשה...

ד"ר הידש??? למה אתה לא עונה לי??

21/04/2003 | 20:26 | מאת: ושוב..

למה לוקח כ"כ הרבה זמן לקבל תשובה?? זה חשוב ודחוף לי מאוד!! אני צריכה לדעת עוד היום אחרת יהיה מאוחר מדי וחבל... חיים של ילדה מוטלים כאן על הכף.....

21/04/2003 | 23:05 | מאת: ושוב...

תראה אני רק רוצה לדעת אם יש אפשרות לתת לילדה שמכריחים אותה להתאשפז טיפול באינטרנט... כי זו הדרך היחידה שהיא תוכל להפתח וככה יעזרו לה.... בבקשה

21/04/2003 | 22:10 | מאת: שגב

אתה פשוט ענק. שגב

21/04/2003 | 22:16 | מאת: עוברת אורח

האמת, חיכיתי לראות מי יעיז לענות. מישהו היה צריך לעשות את זה, אבל אולי קצת יותר בעדינות??? בכלל, טיפול אינסטנט - יש דבר כזה???

22/04/2003 | 00:50 | מאת:

שלום, ישנם מספר אתרים של טיפול באינטרנט, רוב האתרים הם באנגלית ויש ספורים בעברית. את יכולה להכנס לכל אינדקס אתרים כמו בנענע, וואלה ולראות את הפירסומים של האתרים הקיימים ברשת בעברית. תכנסי, לרפואה, טיפולים פסיכולוגיים.... הבעיה בטיפול ברשת הוא האבחון, קשה מאוד לעשות באינטרנט אבחון אשר לוקח לפחות שעה ולעתים יותר בשיחה פנים אל פנים. אחר כך הטיפול הוא כבר מעט יותר פשוט. אני מקווה שעזרתי דר' גיורא הידש

21/04/2003 | 17:16 | מאת: שגית

רציתי לדעת האם רמרון זוהי תרופה חדשה או תרופה שחידשו אותה, ואם כן מה ההבדלים בין הישנה לחדשה. אני שותה רמרון בצבע חום האם הוא החדש?

22/04/2003 | 00:53 | מאת:

לשגית שלום, איני בטוח שהבנתי את שאלתך, הרמרון היא תרופה חדשה ויש רק סוג אחד, לפי זכרוני והתרופה איננה כעת לפני, מדובר על כדור לבן? אולי משהו שנוטל יכול לעזור יותר ממני בקשר לצבע. אבל אם איני טועה והכדור לבן, אז תזהרי כי יתכן וישנה טעות בתרופות.... אנא תבדקי שוב מה קבלת בבית המרקחת ותעדכני דר' גיורא הידש

22/04/2003 | 00:54 | מאת:

לשגית שלום, איני בטוח שהבנתי את שאלתך, הרמרון היא תרופה חדשה ויש רק סוג אחד, לפי זכרוני והתרופה איננה כעת לפני, מדובר על כדור לבן? אולי משהו שנוטל יכול לעזור יותר ממני בקשר לצבע. אבל אם איני טועה והכדור לבן, אז תזהרי כי יתכן וישנה טעות בתרופות.... אנא תבדקי שוב מה קבלת בבית המרקחת ותעדכני דר' גיורא הידש

21/04/2003 | 14:07 | מאת: הגר

אני לוקחת ציפראמיל (רסיטל) מזה כשנתיים במינון של 3 כדורים ליום ו... יש לי כמה שאלות, ראשית אני מרגישה שהכדור לאחרונה לא ממש עושה משהו - אפילו יש הדרדרות מסויימת במצב הרוח... מה עושים במצב כזה? , שאלה נוספת - בשבוע של החג, הרגשתי (פיזית) לא כל כך טוב (סחרחורות... הקאות...) הייתי מקיאה אפילו אחרי נטילת הכדורים כך שמן הסתם הם לא "נכנסו" לגופי... לכן החלטתי לא לקחת את הכדורים כמה ימים (עד לתור הבא שלי אצל הרופא ) , שאלתי - מה אני אמורה לעשות במצב כזה? , כמובן שהתשובה המתבקשת היא לפנות לרופא ומהר, אבל המציאות של קופ"ח "מכבי" לא ממש מאפשרת לנו, הלקוחות, ליהנות משירות אישי ומיידי גם כשבאמת צריכים אותם (הרופא עסוק... אין לא תורים... חג... חופש.... בקיצור.... לא קל) אודה לך מאוד על תשובתך הזמנית (עד שאגיע לרופא) ו... לסיום, אני יודעת שבטח זה לא יהייה אתי לשאול ובטח שלא לענות אבל האם תוכל להמליץ לי על פסיכיאטר טוב (אפילו שלא בדרך מכבי)??? תודה רבה על תשומת הלב ושיהייה רק שמח! הגר

22/04/2003 | 01:02 | מאת:

להגר שלום, אם החלטת לא ליטול את הכדורים עד לתור אצל הרופא אז אני חושב שענית לשאלתך, באופן כללי אין בכך סכנה למרות שכפי שכתבת את יודעת מה עליך לעשות, להקדים את התור לרופא אם זה אפשרי. באופן כללי אני חושב שאת נוטלת טיפול גבוה ותקופה ממושכת, טיפול של שלושה ציפרמיל שנתיים הוא בהחלט טיפול מרובה. צריכה להיות לכך סיבה מיוחדת אשר יתכן שאיני יודע אותה.... אם אין סיבה מיוחדת אז זה סימן שהציפרמיל אינו מתאים ואינו עוזר לך, לכן המלצתי היא לנסות ולהחליף לתרופה אחרת שיותר מתאימה לך. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

21/04/2003 | 12:51 | מאת: מורן

אני כבת 24 סובלת מהפרעות חרדה.התנסתי בכשמונה סוגי כדורים ומאז התחלת נטילת הכדורים אני סובלת מסחרחורות בלתי פוסקות.יש לציין כי התופעה הינה עם כל סוגי הכדורים.ידוע לי כי אם אפסיק את הכדורים התקפי החרדה יחזרו.מה לעשות???

21/04/2003 | 15:32 | מאת: מיכל.

היי מורן אתיכולה לציין את שמות הכדורים שבהם התנסית, מה שאת זוכרת?

22/04/2003 | 01:05 | מאת:

למורן שלום, קשה לי לתאר שהסיבה לסחרחורות הם הכדורים, כדאי להתייעץ עם רופא א.א. גרון לגבי הסחרחורת או שהגורם הוא החרדה עצמה ולא הכדורים. פרט לסוגי הכדורים צריך לשקול גם את משך הלקיחה. כדי שהתרופות נוגדות הדיכאון יפעלו, צריך לחכות כחודשיים, רק אחרי חודשים אפשר לראות השפעה ממשית שלהן ואז אולי הם יעזרו גם לסחרחורות שנגרמו מחרדה. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

27/04/2003 | 13:57 | מאת: מורן

סוגי הכדורים:ציפרמיל,פריזמה,סרוקסט,אפקסור,אפקסורXL,לוסטרל

21/04/2003 | 09:22 | מאת: מאיה

שלום רב! מטופלת מזה כשנתיים בסרוקסט על רקע חרדתי.משך כשנה וחצי מינון של 20 מ"ג,ובחצי שנה האחרונה 10 מ"ג.מעוניינת להפסיק השימוש בתרופה היות וחל שיפור משמעותי במצבי. שאלתי היא האם הפסקת השימוש חייבת להיות הדרגתית (5 מ"ג וכו') או שפשוט אפשר להפסיק את השימוש בתרופה? תודה,מאיה.

21/04/2003 | 09:40 | מאת: חושב שהוא יודע...

חייבת להיות הדרגתית .... רדי בכמות לאט לאט (המוח צריך להתרגל לכך שאין לו את הכדור + קראתי שלכדור תופעות ממכרות) בכל תקופה מסויימת (3 שבועות? )תורידי יום בשבוע שבו את לוקחת את הסרוקסט לא להתאכזב אם החרדות יחזרו, יתכן שזה יקרה במהלך הירידה, ואז תרדי יותר לאט בירידה. מזל טוב ?

21/04/2003 | 13:11 | מאת: אריאל

הי מאיה הורדה במינון - מומלץ כי תהיה הדרגתית בכדי לאפשר לגוף לאזן את עצמו ו" להיגמל" בהדרגה. בכל אופן, אני ממליצה להיתייעץ עם הרופא המטפל לפני ההורדה ולא מומלץ לעשות זאת על דעת עצמך. בהצלחה

21/04/2003 | 15:33 | מאת: מיכל.

למאיה, תרדי באופן הדרגתי.

22/04/2003 | 01:12 | מאת:

למאיה שלום, לעתים ישנם תופעות של חרדה כאשר מפסיקים את הסרוקסט. מה שרבים קוראים תופעות של גמילה. התופעה קיימת אבל אינה שכיחה לכן מומלץ אם שום דבר לא דחוף להפסיק בהדרגה ככול הניתן. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

21/04/2003 | 08:30 | מאת: אורית

אני מטופלת מזה כ- 8 שנים בתרופות אנטי דיכאוניות (פרוזק, אפקסור רמרון..כיום: לוסטרל ופאקסט ביחד), כבר כתבתי כאן בעבר. בחודשים האחרונים אני מרגישה התדרדרות משמעותית מאוד בזיכרון שלי. בעבר היה לי זכרון נפלא למספרים, זיכרון "צילומי", היום...אני לא זוכרת מה שמו של האדם שדיבר איתי לפני 5 שניות, פשוט לא זוכרת כלום!! גם רמת הריכוז ירדה מאוד.. שאלתי: האם מצב זה יכול להגרם מהתרופות הללו? או ספציפית מתרופה מסויימת? (יש לי הרגשה שאולי הלוסטרל גורם לכך??) והאם זה נגרם בגלל משך הזמן הרב שאני לוקחת את התרופות? והאם ידוע על מצב כזה ממחקרים? אני חייבת לציין שפניתי לרופאה שלי והיא כמעט לא התייחסה לעניין. אודה לך מאוד על תשובה. אורית

21/04/2003 | 09:43 | מאת: חבר של...

לחברתי (שלקחה בעבר סרוקסאט ולוסטרל כיום) גם קשה לזכור דברים ...

21/04/2003 | 12:14 | מאת: דנה~

באופן כללי יש קשר למרות שאין לדעתי הכרה פורמלית של רופאים בנושא עדיין. שינת את ההרכב לאחרונה ? (חודשים אחרונים). האחרונות יותר גרועות בזה ממה שלקחת פעם ממה שמוכר לי.

22/04/2003 | 01:14 | מאת:

לאורית שלום, בדרך כלל השינויים בזיכרון ובריכוז קשורים למצב הנפשי. במצבים של חרדה ובעיקר דיכאון הריכוז והזיכרון נפגעים. השינויים בזיכרון אינם קשורים לתרופות, להיפך התרופות הללו מעוררות ובדרך כלל משפרות את הזיכרון והריכוז. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

21/04/2003 | 05:17 | מאת: mazar

ביתי בת 22 שעמדה לגמור ביולי קולג ;נשיאת התלמידים המצטיינים טלפנה אלי שהיא לא יכולה לעמוד בעומס הלימודים הגעתי המהירות אליה ומצאתי שבר כלי להפתעתי המרצים טוענים שהכל בסדר והיא מבריקה המצב התדרדר אחרי שהגעתי ולקחתי אותה הביתה שזה ארץ בסנטרל אמריקה;בקולג היא סרבה לדבר עם הפסיכולוג והרופאה הרגילה נתנה לה paxin פה היא השתפרה מבחינת האוכל היא אוכלת מדברת קצת אבל מסרבת ללכת לטיפול;צריך לציין שחצי שנה קודם רצחו פה את החבר שלה שהיא גרה איתו פה 4 שנים אבל נראה היה שהיא מתגברת;בקיצור איך אני גורמת לה ללכת לטיפול היא מסרבת לשמוע על הקולג מסרבת לדבר עם אנשים משם;ואנו חסרי אונים במדינה זרה ;ועם ילדה מבריקה בדיכאון למרות שהיא מסרבת להודות בו בתודה מראש

21/04/2003 | 21:35 | מאת: אור

אני יכולה להזדהות איתה, גם אני לא האמנתי שמשהו איתי לא בסדר זמנית.. מנסיון אישי שלי, זה לא הדברים שאומרים, זה הדברים שמרגישים בפנים. אולי את יכולה להגיד לה לכתוב לך מכתבים, לכתוב מה היא מרגישה, גם אם זה נראה לה מוזר, כי אולי שם ייצא מה שנמצא לה בפנים ופתאום היא תראה שהיא זועקת לעזרה. אם זה יעזור, אין לי בעיה לכתוב לה אימייל, מאדם רגיל ונורמלי, אבל שחווה דכאון בעבר ויודע מה זה.. בהצלחה בכל מקרה, אור

22/04/2003 | 01:18 | מאת:

למזר שלום, אכן בעיה קשה מפני שהאדם הנמצא בדיכאון אינו מאמין שאפשר לעזור לו. בנוסף הדברים כנראה מאוד כואבים ולכן הבת מנסה לא לגעת בהם וכנראה להדחיק אותם כפי שעשתה בחצי השנה האחרונה.... כדאי לנסות לדבר על ליבה, לחכות בסבלנות, אולי יש אח או אחות היותר קרובים אליה או חברה קרובה שאפשר להעזר בה? אולם הבית עם ספורט ואוכל יכולים לעזור, כדאי להתעזר בסבלנות היא תגיע למסקנה שכדאי לנסות להגיע לפגישה עם פסיכולוג... הפקסין עשוי גם כן לעזור ולשפר את המצב. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

21/04/2003 | 00:41 | מאת: פרח

שלום רב, אני עוברת תקופה קשה באופן כללי,ודוקה האיש היקר לי מאוד ושאני זקוקה לו ולאהבתו מתעלם ממני. מה גם שאני מתקשה לומר לו שאני מאוד רוצה אותו. רמזתי לו בדרך שלי אבל כנראה שהוא פוחד. האם ישנה דרך אחרת לומר לו שאני נימשכת אליו? הרבה היו רוצים להיות במקומו. פרח

21/04/2003 | 00:46 | מאת: ורד

לא ככ ברור. מה הוא שלך, ומדוע הרבה היו רוצים להיות במקומו.

21/04/2003 | 00:57 | מאת: פרח

שלום לך, טוב שזה לא ברור לך.

20/04/2003 | 23:52 | מאת: בני

הבעיה שלי כנראה נגרמה בגלל שאשתי העדיפה לעמוד לצד ההורים שלה לאחר סכסוך עסקי ובעקבות כך ההורים שלה עשו עלי חרם ולא דברו איתי ולא באו לבקר אותנו בביתינו ואשתי לא אמרה על כך דבר אלא הציעה לי לבקש סליחה לאחר מספר חודשים מאבא שלה אך הוא אמר לי שלא יסלח לי לעולם בינתיים הוא נפטר וניסיתי לחדש את הקשר אם האמא ואכן יש קשר מינימילי וזאת לאחר שניסיתי לחזק את הקשר אשתי אמרה לי שרוחו של האבא עדיין קיימת ואני צריך לשמור מרחק מהאמא ולא לשכוח את האבא הדבר הזה גרם לי לשנאה גדולה לאמא במיוחד בגלל שאשתי מקופחת מאד לאורך שנים בעוד שאח שלה שהוא כבר בן 45 חי על חשבון הוריו כל הזמן וברמת חיים גבוהה ביותר. אנחנו במצב כלכלי בינוני כאשר בקושי גומרים את החודש ואני חושב כי גם אשתי ושלושת הילדים שלי מרגישים ורואים שהיחס אלינו מקפח בצורה בולטת ולאורך שנים. אני בקשתי מאשתי להתנתק ממשפחתה שכולה היא אמא ואח ואולי שני דודים שגם מסוכסכים עם האמא ואשתי לא מוכנה. המצב כרגע הוא ששנינו בדכאון מסוים ואני גם בטיפול פסיכולוגי לבד כי אשתי לא מוכנה לטיפול זוגי. השאלה שלי היא האם תרופה נגד דכאון יכולה להפסיק את השנאה שלי לאמא של אשתי ואולי להשכיח אותה ואו מה עלי לעשות כדי לצאת מזה ומה שיותר מהר.

21/04/2003 | 00:31 | מאת:

לבני שלום, מכתבך מאוד מעניין, אתה כותב שיש לך בעיה ואתה בטיפול פסיכולוגי אולם לא כתבת אף מילה מה מציק לך? תקרא שוב את מכתבך ותראה, אתה כותב הרבה מאוד על מערכת היחסים עם משפחת אשתך אבל מה אתה מרגיש או מה אשתך מרגישה אפשר לקרוא רק בין השורות. אני קורא הרבה מאוד משפטים של תיסכול, הרגשת קיפוח וגם לא מעט כעס. אני חושב שאתה נפגע פעמיים, פעם אחת בכך שמשפחת אשתך פוגעת בך ובפעם השניה אתה עצמך מרגיש רע מאוד עם המצב. חבל... אני חושב שאתה כבר מבין שהכעס והכעסים פוגעים רק בך והכעס גורם לך להרגיש לא טוב עם עצמך וכנראה גם עם משפחתך, לכן טוב שאתה הולך לטיפול פסיכולוגי וכך אתה תעזור לעצמך וגם למשפחתך. לגבי הטיפול התרופתי, קשה להביע דיעה מהאינפורמציה שמסרת. בדרך כלל השאלה שלי היא האם טיפול תרופתי עשוי להואיל והאם הוא יעזור, לשם כך כדאי קודם כל להגיע לאבחון טוב אצל פסיכיאטר ומכאן להתקדם. אם אתה רוצה לצאת מהר מהמצב אז בהחלט כדאי לחשוב על טיפול תרופתי, הוא עשוי לעזור לדברים שכתבת עליהם. אבל קודם כל אבחון. אני חושב שיש הרבה מאוד הגיון לחשוב על טיפול זוגי, חבל שאשתך מרגישה פגועה כל כך שאינה מוכנה ללכת לטיפול. שיהיה רק טוב ותשמור על קשר דר ' גיורא הידש

22/04/2003 | 21:01 | מאת: בני

אני סובל ממתח נפשי ורעד בידיים וגם מדכאון מסוים וחוסר מוטיבציה לעשות דברים וזה לדעתי מכיוון שאמא של אשתי שהיא אשה עמידה מאד תומכת רק בבן שלה אינה מקיימת את מה שנכתב בצוואה של בעלה ואני מפחד שהבן שלה ירושש אותה בסוף ואשתי היא זו שתצטרך לטפל בה ובחובות שישאיר האח שלה שמנהל בחוסר הצלחה ניכר את העסקים של אימו ומפסיד הרבה כסף כל הזמן. לדוגמא אחרי מות האב הבן קנה מיד שתי מכוניות יקרות מאד לו ולאשתו והוא מתפאר בכך לפני הבן שלי מה גם שהכסף בא מחברה בע"מ שתהיה שייכת באחוז קטן לאשתי אחרי מות האם ואני פשוט לא יכול לסבול את זה ורוצה לנתק מגע מהם לתמיד אלא אם יתחילו להתייחס אלינו כבני משפחה ושותפים בחלק מהרכוש.

20/04/2003 | 23:33 | מאת: סתיו

שלום רב האם קיימת משחה או תרופה העוזרת לעודד צמיחת שיער בריסים ? מה קורה אם לאחר 3 שנים עדיין יש דלילות וקרחות ?האם זה אומר שהצמיחה נעצרה ? אודה לך על תשובתך

21/04/2003 | 00:33 | מאת:

לסתיו שלום, אני מבין ממכתבך שהפסקת לתלוש את השיער ועל זה מגיע לך כל הכבוד!!! טוב לשמוע על הצלחות. בקשר לגדילת השיער לצערי אין לי מספיק ידע, כדאי לשאול רופא עור שיהיה רק טוב והרבה בריאות דר' גיורא הידש

21/04/2003 | 10:08 | מאת: סתיו

שלום דוקטור יתכן ומצבי הוא לא בדיוק טריכוטילומניה מכיוון שזו הייתה אפיזודה חולפת ולא מובנת לחלוטין מבחינתי , אף פעם לא קרה לי דבר כזה ולאחר 3 שנים של ניסיון להסתיר החלטתי לפנות לפסיכולוג כדי להבין איך קרה לי דבר כזה . קראתי על טריכוטילומניה וזה לא בדיוק מאפיין את מצבי ....

20/04/2003 | 20:52 | מאת: שגית

תכתבו בבקשה למטה, מי מעוניין....

20/04/2003 | 20:53 | מאת: שגית

.

20/04/2003 | 21:03 | מאת: אריאל

אני באה. את שם?

21/04/2003 | 19:13 | מאת: sharon

Sorry, I can only write in English How do you chat here?

20/04/2003 | 19:58 | מאת: אמיר

אני מכור לקלונקס (מינון אחזקתי 4 מ"ג ליום). הבעיה שהקלונקס גורם לי לדיכאון. כדי להתגבר על הבעיה חיפשתי תרופה נוספת. בסוף הצלחתי לקבל לוסטראל ואני לוקח חודשיים 50 מ"ג. הדיכאון נעלם לגמרי אבל יש לי כאבי ראש. מה לעשות?

21/04/2003 | 00:37 | מאת:

לאמיר שלום, לא כתבת את הדבר החשוב ביותר, האם הפסקת עם הקלונקס? בכלל אודה לך אם תפרט יותר לגבי ההתמכרות לקלונקס, כיוון שמדובר על בעיה שרבים סובלים ממנה אולי תוכל להוסיף אינפורמציה לאנשים נוספים. כמובן רק אם מתאים לך לכתוב על כך. לשאלתך, כאבי הראש הם כנראה תופעת לוואי של הלוסטרל, צריך לנסות להתגבר עליהם עם אקמול או תכשיר דומה. במידה והם מציקים מדי, צריך לעשות הערכה כללית לגבי המצב, האם הלוסטרל עוד נחוץ? האם הפסקת עם הקלונקס? אולי להחליף לתכשיר דומה אחר, תכשיר אשר יפעל נגד הדיכאון ולא יגרום לכאבי ראש. על כל אלו תצטרך להתייעץ עם הפסיכיאטר המטפל. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

20/04/2003 | 18:39 | מאת: אריק בראון

האם ידוע משהוא על השילוב הזה למבוגרים ? האם קיימים מחקרים לעניין שכיחות הטיפול הנ"ל ? תודה אריק

20/04/2003 | 23:14 | מאת: אור

הי, לא ידוע לי לגבי מחקרים, אבל אני בת 27, ולוקחת ציפרמיל כבר שנתיים, ובזמני בחינות, וכשדרוש ריכוז מירבי אני לוקחת ריטלין (כולל היום למשל) וכששאלתי אם יש קשר בין השניים או נזק צפוי - אין! זה עוזר לי באופן משמעותי להתאפס ולהתרכז.. בהצלחה, אור

21/04/2003 | 00:41 | מאת:

לאריק ואור שלום, תודה על השיתוף מפני שהדברים הללו חשובים מאוד. כיום מצטבר יותר ויותר ידע על הפרעות קשב וריכוז אצל מבוגרים, בעיה שעדיין אינה זוכה להתייחסות מתאימה. לפני כארבע שנים פורסם מאמר בעתון "הרפואה", עתון הרופאים הישראלי תחת הכותרת "הפרעת קשב במבוגרים - יש חיה כזו". כך שמאמרים לנושא ששאלת עליו אין הרבה, גם הציפרמיל וגם הריטלין הן שתי תרופות אשר עוזרות להפרעת קשב. לדעתי באופן תיאורטי תיתכן פעילות של חיזוק בין שתי התרופות כך שהן יהיו יותר מדי פעילות והייתי עושה זאת מאוד בזהירות. אבל כנראה ישנם אנשים אשר התנסו כבר בכך, לי אין ניסיון לגבי השילוב אלא רק כל תרופה לבד. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

20/04/2003 | 18:32 | מאת: אלמונית

כבר כתבתי כאן על צמחונות, ואני רק מרגישה חובה להוסיף שכל שנות הצמחונות הרבות שלי נהגתי להבדק כל חצי שנה - שנה, וכל הבדיקות, כולל בי-12 והמוגלובין, יצאו תמיד תקינות ואפילו טובות. והעובדות הן שסבלתי מחוסר בטחון עצמי ובעיות של ריכוז ואפילו דכאונות, ואח"כ מחלת התשישות הכרונית- עד שהתחלתי לאכול דגים- דג סול במקרה שלי. ואז ה-כ-ל השתפר. לכן לדעתי, אולי כדאי לבדוק- קשר בין אי אכילת בשר ובעיקר דגים לפחות בגיל הגדילה וההתבגרות (הייתי צמחונית מגיל צעיר מאד) לבין חוסר בטחון עצמי, בעיות ריכוז ותופעות נפשיות אחרות.

היי אני זוכר את מכתביך ותודה על התוספת, כנראה באמת חסרים מרכיבים חיוניים הנמצאים בבשר ואינם נמצאים בדברים הצמחיים. טוב שרמת B12 תקינה. שיהיה רק טוב ותמשיכי לעדכן. דר' גיורא הידש

21/04/2003 | 00:47 | מאת: ורד

הודעה חשובה ומעניינת.

21/04/2003 | 12:16 | מאת: דנה~

ידוע כעוזר ואפילו יש מחקרים שמראים שיפור לבי פולרים

20/04/2003 | 16:35 | מאת: מרק

אנשים נכבדים, התחלתי לאחרונה להיות מטופל באמצעות ליתיום. אני חש עייפות ניכרת מאוד, ומרגיש שכל מה שאני רוצה לעשות זה לישון. כל דבר שאני עושה מעייף אותי מאוד מאוד. האם נתקלתם בתופעות לוואי כאלה לתרופות. אם כן, מה עושים כדי להתגבר עליהן ?! אני ממש מרגיש לא אני בגלל התרופות האלה. אשמח לעצה מוועליה. מרק

למרק שלום, ליטיום היא תרופה מצויינת ולמרות שהיא ותיקה מאוד (כחמישים שנים או מעט יותר), היא עדיין סוס עבודה בפסיכיאטרייה. יתכן ותופעות הלואי הללו שייכות לליטיום אבל תחילה הייתי חושב על דיכאון. ליטיום לוקחים להפרעה דו-קוטבית (מאניה דפרסיה) לכן השאלה המתבקשת האם אין מדובר בתופעות של דיכאון? שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

21/04/2003 | 11:09 | מאת: מרק

ד"ר הירש, ראשית תודה על תגובתך המהירה. אכן, ייתכן ומדובר בדיכאון (אני "חדש" בתחום, גילו לי את המחלה רק לפני פחות מחודש). השאלה שלי, מה עושים בדיכאון ע"מ לתפקד ? מרק

היי לכולם. אני חדשה כאן והחלטתי שאני כותבת לכם ומתיעצת איתכם כיון שהבלבול אצלי גדול מאוד.. אז ככה- הכרתי לא מזמן בחור שסובל מחרדה חברתית...אגרופוב. הוא היה כנה איתי מההתחלה. לא נבהלתי.. להיפך רציתי מהתחלה לעזור לו. יאצנו תקופה קצרה מאוד אבל איכותית מאוד. נפרדנו מסיבה שטותית.. שבדיעבד התגלתה כלא שטותית בכלל. חזרנו לקשר אחרי שבועיים....כי האהבה גדולה ועמוקה למרות הזמן הקצר יחד. התקשורת והכימיה מדהימים... אני לא חושבת ששנינו נכיר אנשים אחרים עם תקשורת כזו. לא חזרנו להיות חברים והקשר ללא מחויבות אך מאוד עמוק. עצוב לו.. עצוב לי.. שנינו רוצים נשואים וילדים. אך הוא טוען שהשלים עם המצב ולא יתחתן לעולם כי פוחד.. כי לא חושב שיהיה מסוגל. טוען שהוא לא בחור למערכת כזו. ולדעתי זה בגלל שהוא פוחד להגיע לחתונה שכרוכה בהכרה של המון אנשים חדשים... הוא פוח להכיר את הוריי וחבריי. לא הגעתי לשלב של הכרות עם הוריי...אבל הוא הסביר לי לעתיד.. והכין אותי במה מדובר. חשוב לציין שהאהבה גדולה ושקשה לשנינו לוותר. אבל...הוא ויתר. למרות שאם נעלמתי לו לכמה ימים הוא יחפש וישתגע...כי אוהב. אני מוכנה להיות שם בשבילו, לעזור לו, ללכת איתו לטיפול..- הוא יודע זאת. אך לדעתי פוחד מטיפול. חשוב עוד לציין שהינו מבלים בבתי קפה, סטנד-אפ, בילוי בבית, סרטים. כך שלדעתי הפחד הוא רק מאנשים חדשים שקשורים אלי (במקרה הזה זאת אני ולא אחרת). כי אני רואה שאין לו פחד ללכת לבית קפה. השאלה שלי אליכם היא כזו- מה לדעתכם עלי לעשות?.. איך להתמודד עם זה ואם בכלל כדאי להמשיך ..? ועד כמה המחלה הזו גורמת לכם לוותר על דברים שאוהבים?.... מה לדעתכם הוא מרגיש באמת..... למה הוא בעצם לא רוצה לוותר עלי אבל בעצם מוותר בדרך אחרת ?.. אשמח לתשובות ועזרה.. כי אין לי מוזג איך להתמודד עם המצב. שוב..האהבה גדולה. שווה לוותר עליה להמשיך הלאה.....או להשאר לעזור ותמוך? (הוא טוען שלא יעזור לו כלום..לדעתי הוא מכחיש) חג שמח ותודה... צדף

לדצף שלום, אולי אתחיל בבדיחה הקשורה לנושא: איך שני קיפודים מזדווגים (עם כל הקוצים שלהם)? - בזהירות בזהירות. כלומר העצה הראשונה היא זהירות ולאט לאט, את יכולה להבין מה עובר עליו ומה קורה, כל אחד סבל מחרדה כך שיש לנו מושג מה עובר על מי שסובל מחרדות. חרדה אינה הגיונית ולכן לא כדאי לנסות להבין אותה באופן הגיוני. עם זאת חרדות ישנן אצל אנשים רגישים ומיוחדים יותר. כמובן שאין בכוונתי וביכולתי להגיד לך מה כדאי לעשות ומה עדיף לך, אבל אהבה היא דבר חשוב, ואם האהבה קיימת אז אפשר לכבוש הרים ולנצח כל דבר עם האהבה. אבל לאט, אם את חשובה לו, אז יגיע הזמן שהוא יהיה מוכן ללכת לטיפול "בשבילך", הוא יהיה מוכן להתמודד עם החרדות "בשבילך" ותתקדמו מכאן. כדאי ללכת לטיפול כיוון שכיום ישנם טיפולים חדשים אשר עוזרים מאוד וכמעט אין להם תופעות לוואי. חשוב ביותר לתת לו בטחון ובעיקר בטחון בקשר. אנשים עם חרדה פוחדים להתאכזב, חום, אהבה ובטחון הם דברים שכולנו זקוקים להם, אבל אנשים עם חרדות רגישים לכך הרבה יותר וזקוקים לכך בכמויות עצומות. שיהיה רק טוב והמון אושר ואהבה. אהבה היא מצרך יקר דר' גיורא הידש

לדצף שלום, אולי אתחיל בבדיחה הקשורה לנושא: איך שני קיפודים מזדווגים (עם כל הקוצים שלהם)? - בזהירות בזהירות. כלומר העצה הראשונה היא זהירות ולאט לאט, את יכולה להבין מה עובר עליו ומה קורה, כל אחד סבל מחרדה כך שיש לנו מושג מה עובר על מי שסובל מחרדות. חרדה אינה הגיונית ולכן לא כדאי לנסות להבין אותה באופן הגיוני. עם זאת חרדות ישנן אצל אנשים רגישים ומיוחדים יותר. כמובן שאין בכוונתי וביכולתי להגיד לך מה כדאי לעשות ומה עדיף לך, אבל אהבה היא דבר חשוב, ואם האהבה קיימת אז אפשר לכבוש הרים ולנצח כל דבר עם האהבה. אבל לאט, אם את חשובה לו, אז יגיע הזמן שהוא יהיה מוכן ללכת לטיפול "בשבילך", הוא יהיה מוכן להתמודד עם החרדות "בשבילך" ותתקדמו מכאן. כדאי ללכת לטיפול כיוון שכיום ישנם טיפולים חדשים אשר עוזרים מאוד וכמעט אין להם תופעות לוואי. חשוב ביותר לתת לו בטחון ובעיקר בטחון בקשר. אנשים עם חרדה פוחדים להתאכזב, חום, אהבה ובטחון הם דברים שכולנו זקוקים להם, אבל אנשים עם חרדות רגישים לכך הרבה יותר וזקוקים לכך בכמויות עצומות. שיהיה רק טוב והמון אושר ואהבה. אהבה היא מצרך יקר דר' גיורא הידש

גם אני באותה סירה כמו שלך זה התחיל לפני 8 חודשים ... ונמשך עד היום חברתי לוקחת כדורים שאחת מהתופעות שלהן זה "חוסר חשק מיני" טוטאלי!! קשה להתמודד עם זה אבל האמונה כי זה יסתדר משאירה ניצוץ של תקווה

חבר של... אילו עוד תופעות יש לה? העינין שחשק מיני יש לו והמון :-) אולי כי הוא לא בטיפול.. העינן הוא שכעיקרון "ויתר" על המחויבות שלנו בטענה שהוא פוחד והוא אגרופוב. אני לא ככ יודעת איך "לאכול" את זה ומנסה להבין שהוא לא משקר כי הוא באמת כזה. העינין עד כמה הם באמת מוותרים על דברים שאוהבים בגלל המחלה.... היא גם לא מוכנה להכיר את הורייך וחברייך?. אני במצב נורא מבלבל איתו...... מוכנה לתמוך אך לא יודעת אם הוא באממת רוצה בכך... למרות שאני מרגישה את האבה שלו. אם תוכל לומר לי איך זה אצליכם...אשמח ואודה לך. תודה צדף

20/04/2003 | 11:52 | מאת: ענת-

שלום רב אני תלמידה למשפטים ויש לי שאלה לגבי בולמיה, האם בולמיה מוכרת כמחלה נפשית, או הפרעה נפשית זמנית, האם בהמי"ש מכיר בה ככזו, והאם ניתן לטפל בה ע"י היפנוט ואם כן, איך החוק מתיחס לגבי מטולפים ע"י היפנוט שמסתובבים בחברה ובלי כוונה עברו עברה על החוק לדוגמא: חולת בולמיה שנכנסת למסעדה, מזמינה ארוחה ומיד לאחר מכן מקיאה את הכל, ובעל המסעדה תובע אותה מכיוון שלא שלמה עבור הארוחה איך מתיחסים למחלה במקרה כזה? האם ניתן להאשימה בגניבה? איך ניתן להסביר את ההתנהגות שלה עקב המחלה? אשמח לקבל תגובות ענת

21/04/2003 | 00:58 | מאת:

לענת שלום, ישנם הרבה מאוד הפרעות נפשיות אולם ברובם האדם עם הפרעות אלו אחראי למעשיו וחייב לשלם עליהן. מבחינת החוק ההפרעות הנפשיות מתחלקות להפרעות פסיכוטיות שבהן שיפוט המציאות פגום ואז האדם נשלח לטיפול ולא לכלא, ובין ההפרעות הנפשיות האחרות שאינן מורידות מהאחריות. כמובן שאנשים אלו מבינים את ההליכים המשפטיים ולכן הם גם עומדים לדין כמו כל אדם אחר. כמובן שבשלב הטיעונים לעונש וקביעת העונש המצב כבר שונה. יש הבדל גדול בין אדם עבריין שהמניע למעשיו הוא העבריינות ובין אדם שהמניע הוא מצוקה רגשית כמו בולמיה. הדוגמא שהבאת היא פחות טובה מפני שברור שבעל המסעדה לא צריך לשלם על מחלתה, היא נהנתה מהאוכל ואין סיבה שלא תשלם. דוגמא יותר קשה לדעתי היא אדם הסובל מחרדות והוא נבהל ואז הוא בורח ופוגע ברכוש או באדם אחר כאשר הוא מבוהל עד מוות. האם זה מצב שבו האדם שנבהל לא יכול היה לנהוג אחרת? האם הייתה זו בחירה חופשית לפגוע באדם האחר? שיהיה רק טוב, וטוב שיש לך מחשבות על כך דר' גיורא הידש

21/04/2003 | 06:15 | מאת: ענת

תודה רבה על תשובתך, אני מסיקה מכך שבולמיה היא הפרעה נפשית , שניתן להכניס אותו להגדרה של אוטומטיזם שפוי (-sane auto matism) שמקורו בגורם חיצוני או במחלה "פיזית" או בפגם במוח או בהיותו של הפועל נתון במצב של תרדמה, וכיוצא בגורמים כאלה, אשר אין רואים אותם באור של מחלה נפשית. המכנה המשותף, שמאפיין אוטומטיזם שפוי, ואשר בגללו מקובל וניתן לראות מצב זה כעשוי לפטור מאחריות פלילית, הוא, כי בשעת האירוע הנדון היה הנאשם נטול הכרה (או מודעות,) על הנעשה אתו ומסביבו ועקב כך, לא שלט על תנועותיו. האם ניתן לומר שבשעת התקף בולמי הם אינם מודעים למעשם? אשמח להיות בקשר והאם מסקנתי נכונה? אני מצד החולה פעם אחת ומאידך מצד בעל המסעדה.מסקנתי היא מצד ההגנה על החולה. מה למצב של היפנוזה, לאחר טיפול שהנערה נכנסת לאותה מסעדה לאחר שבקשה מהפסיכיאטר שלה להפנט אותה? בברכה ענת ברזילי

20/04/2003 | 00:51 | מאת: אור

הי, אני בת 27, מטופלת בציפרמיל מזה שנתיים, ומאוד מרוצה מהשינויים, כרגע אני לוקחת 2 כדורים ביום. לאחרונה היו לי שני Downים של כמה שעות בכי, ו"החיים - מדוע" ועצב עצום וכללי. באופן כללי, היה לי די טוב לפני שהתחילו הנפילות, ואני מתפקדת בכל התחומים ברמה גבוהה, ולא ניתן לראות על סמך התנהגותי שאני מדוכאת, ולרוב אני לא מדוכאת. האם אני צריכה להעלות מינון? אני בטיפול קבוצתי, בנושא כללי, ולא דיכאון. האם אני צריכה טיפול פרטני במקביל? אני קצת אובדת עצות, ומאוד מקווה שהשימוש בכדורים יעבור אי פעם. מכירים מישהו שבאמת יצא מדכאון? אני מאמינה שכן, אבל לא מכירה סיפורים כאלה.. חג שמח והרבה אור!

20/04/2003 | 01:25 | מאת:

לאור שלום, ברוך השם שהציפרמיל כמו שאר התרופות לא עושות את האנשים אדישים ושטוחים מבחינת הרגש. אם זה היה המצב אז אני הייתי מתחיל לדאוג. גם כאשר היו שני מקרים קצרים של חרדה או דיכאון אז לא צריך להבהל ולא צריך להחפז להעלות את המינון. אנשים רבים סיימו טיפול עם ציפרמיל או נוגדי דיכאון אחרים ומרגישים טוב מאוד. אני בטוח שגם הטיפול הקבוצתי תורם להרגשתך הטובה. הייתי מחפש מה גרם לירידות במצב הנפשי או לחרדות ומביא את הדברים לקבוצה, באופן כללי אחרי שנתיים של טיפול עם ציפרמיל אפשר לחשוב על סיום הטיפול, אבל כמובן שזו שאלה אינדיווידואלית ואני איני מכיר אותך מספיק כדי לענות לגבי המצב שלך. שיהיה הרבה אור ואהבה דר' גיורא הידש

20/04/2003 | 14:19 | מאת: אור

תודה על תשובתך המהירה, הDownים היו כתוצאה ממחשבות כלליות, אבל לא הרגשתי אותן הרבה זמן, ולכן ניבהלתי מאוד מהתגובה שלי. אם בציפרמיל עסקנו.. בעניין מין, תופעות הלוואי מתיחסות לחשק למין או הנאה ממין? אם אין לי את שניהם אני יכולה "להאשים" את הציפרמיל? ראיתי בפורום דיבורים על תרופה ללא תופעות לוואי של מין, האם שווה לי לנסות לעבור ולנסות להתרגל לסוג חדש? האם עלול להיווצר פער של זמן עד שהתרופה החדשה תתחיל להשפיע כראוי? תודה, המון אור..

19/04/2003 | 21:56 | מאת: הארי

אני מנסה להיגמל מאפקסור..מה אגיד לכם סיפור מהסרטים!!! באלאגן באלאגן...

19/04/2003 | 23:24 | מאת: נילי

אפשר לעבור קודם לאפקסור XR ואז הגמילה אמורה להיות קלה יותר.

20/04/2003 | 01:07 | מאת: הארי

נדמה לך אני ניגמל מה-XR

19/04/2003 | 21:47 | מאת: כותבת

למיטב ידיעתי, יש הטוענים כי לתרופות אנטי-דיכאוניות מסויימות עשויה להיות תופעת לוואי של השמנה. האם ההשמנה המדוברת הינה תוצאה של תיאבון מוגבר (ועקב כך אכילה מרובה), או שהינה קשורה בסיבה אחרת, כדוגמת האטה בקצב חילוף החומרים?

לכותבת שלום, שאלה טובה. אני חושבת שבאופן כללי כאשר אדם נימצא בדיכאון או שהאדם לא שקט מסיבה כל שהיא הוא אוכל פחות טוב. לעומת זאת כאשר האדם מטופל בכדורים הוא ניהיה יותר רגוע ואז יש שינוי לטובה.כלומר האדם אוכל טוב יותר. כמו כן ישנם אנשים שיש להם נטיה להשמנה.וישנם אנשים שכמה שהם יוכלו הם לא ישמינו. אני לא מבינה את ההרכב של הכדורים ויכול להיות שישנם כדורים שחלק מהתופעות לואי שלהם זה השמנה. בשביל הידע הכללי ישנם אנשים שבורחים לאוכל, מכל מיני סיבות ואין להם שליטה על האוכל .כך שיש גם גם. תסתכלי על זה איך שאת מבינה ורוצה. דבר נוסף, עדיף שתעלי עוד כמה ק'ג ותרגישי בטוב מאשר ההפך חלילה וחס. ותאמיני שהכדורים יעזרו לך אמונה זה דבר חשוב. שיהיה לך רק טוב ושבוע טוב ומבורך. גל

שלום רב, עליה במשקל היא תמיד תוצאה של אכילה של יותר קלוריות מאשר ההוצאה של הקלוריות. חוק שימור החומר והאנרגיה קיים גם ברפואה. בכל אופן ישנן מספר תרופות שהבולטת ביניהן היא סרוקסט אשר בטווח הארוך של מספר חודשים אנחנו רואים אתה שיפור בתיאבון ועליה במשקל. שיהיה רק טוב ושבוע טוב דר' גיורא הידש

19/04/2003 | 21:37 | מאת: נירה

שלום אנשים נכנסתי כדיי לראות מה קורה ומה העינינים ולאחל לכולכם חג אביבי שמח ופורח ממני אני אוהבת ומתגעגעת לכולכם ומחלימה לי בשקט אוהבת אותכם נירה

19/04/2003 | 22:59 | מאת: שאול

את עוד עם יוסי ? אנחנו עושים צ'ט פעם בשבוע בחיאתק כפרה תבואי שאול

20/04/2003 | 00:07 | מאת: נירה

היי קושקוש גם אני התגעגעתי לכולם וגם לצאט ואפילו חיפשתי אותכם היום בנענע אבל לא היה אף אחד ולשאלתך אני לבד ולא עים אף אחד ודיי שורדת למרות הקשיים ודיי בהצלחה למעשה אני מקווה שהכול בסדר אצלך תודה נירה בירה

20/04/2003 | 07:23 | מאת: אריאל

נירה המקסימה. אני שמחה לשמוע שאת בסדר. קבלי חיבוק גדול מכולנו- אנחנו פה איתך שלך,אריאל

20/04/2003 | 08:37 | מאת: נירה

תודה אריאל גם ממני אליכם נירה

20/04/2003 | 13:37 | מאת: יפעת

*משפשפת את עיניי חזק חזק כדי לוודא שמה שאני רואה הוא אמיתי** מה שלומך????? לאיפה נעלמת????? ניסינו להשיג אותך! את לא עונה אפילו לפלאפון!!!! ככה נעלמים? ועוד מבלי לבקש רשות?! כולם מתגעגעים! כל הזמן מזכירים אותך ומקווים שתחזרי לצ'ט, שתראי סימן חיים, חיוך, משהו! אם את יכולה תכנסי למסנג'ר דחוף! התגעגעתי! *נשיקות וחיבוקים*

21/04/2003 | 23:50 | מאת: נירה

כן יפעתוש זו אני אני חיה ואני כאן עברתי המון מהפכים בזמן מאוד קצר והתגעגעתי אליכם מאוד אוהבת אותכם מאוד נירה

19/04/2003 | 20:35 | מאת: אריאל

הי לכולם אני יודעת שקבענו על ימי שלישי אבל למישהו מתחשק להיפגש גם היום בצאט? אם כן בשעה 22:00? שרשרו להודעה זו את תשובתכם וניקבע מקווה לראותכם, אוהבת אריאל

19/04/2003 | 21:28 | מאת: אבי

19/04/2003 | 21:52 | מאת: שגית

19/04/2003 | 22:19 | מאת: נטע

אתם באים?

רציתי לשאול האם נעשו מחקרים בנושא השפעת פריזמה ופרפנאן על חשיבה, זיכרון, ריכוז. אם כן, מה הן תוצאות מחקרים אלו והיכן ניתן למצוא אותם ברשת. תודה וחג שמח.

לאילה שלום, חשיבה, זיכרון וריכוז נקראים כולם יכולות קוגניטיביות. השאלה ששאלת היא חדשה בפסיכיאטרייה וכיום ישנן עבודות רבות העוסקות בכך אולם התוצאות עדיין לא רבות. הנושא יותר מורכב ממה שאת שאלת. גם הפרעות נפשיות גורמות לפגיעה קוגניטיבית (על החשיבה, זיכרון, ריכוז וכך הלאה). בדיכאון ישנה ירידה קוגניטיבית, ירידה שהיא הפיכה ועם השיפור במצב הדיכאון ישנו שיפור בחשיבה. וגם בסכיזופרניה ישנה ירידה קוגניטיבית. איני מכיר עבודות אשר מפרידות ומתייחסות רק לתרופות, אבל סביר להניח שכאשר ישנו שיפור כללי במצב הנפשי ישנו גם שיפור קוגניטיבי כך שעם התרופות שציינת יתכן שיגרם שיפור. פריזה=פרוזק היא תרופה מעוררת ולכן גם היא עשויה לגרום לשיפור בחשיבה. מצד שני פרפנן עלול להפחית בעירנות ולכן יגרום לירידה קוגניטיבית קלה. לא מזמן הרצתי על ירידה קוגניטיבית בסכיזופרניה, תוכלי למצוא את ההרצאה באתר שלי www.icallisrael.com , לצערי איני מכיר מאמרים אחרים ברשת, ישנם מאמרים רבים על סכיזופרניה ויכולות קוגניטיביות בספרות הרפואית. אם תפרטי יותר אשמח לעזור שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

19/04/2003 | 15:59 | מאת: מאור

האם בהגשת תביעה לנכות על חרדב בביטוח לאומי יש סיכוי לפסילת רשיון נהיגה. ומהם הדרכים הנכונות להגיש תביעה לבחור עובד עם חרדות קבועות ובטיפול כדורים.

20/04/2003 | 01:41 | מאת:

למאור שלום,, תודה על השאלה מפני שהיא חשובה מאוד ואני חושב שרבים מתלבטים בה. באופן כללי אין קשר בין תביעה של הביטוח הלאומי ובין רישיון לנהיגה. אבל כל רופא כולל הרופאים של בטוח לאומי, אם הם סבורים שאתה עלול לסכן בנהיגתך אז חובתם לדווח. כלומר אם אתה חושב שאין בעיה עם הנהיגה שלך, אין לך עבירות תנועה מיוחדות וכמובן תאונות, אז אין סיבה לחשוש מביטוח לאומי. ישנה רק דרך אחת לתבוע את הביטוח הלאומי, ללכת לסניף הקרוב, לבקש טופס תביעה, למלא אותו, לצרף מכתב מהפסיכיאטר המטפל ולהגיש. אחר כך תוזמן לוועדה מתאימה. שיהיה רק טוב והרבה בריאות דר' גיורא הידש

19/04/2003 | 06:06 | מאת: ישי

עד כמה חשושב להיוועץ ברופא לפני השימוש בפלוטין? האם זוהי תרופה בעלת השפעה בלתי-הפיכה על המוח? תודה

20/04/2003 | 01:44 | מאת:

לישי שלום, לפלוטין=פרוזק אין שום השפעות בלתי הפיכות, או במילים אחרות כל ההשפעות לרעה שעלולות להיות, שהן תופעות לוואי, כולן הפיכות עם הפסקת התרופה. זו גם הסיבה שבגללה השימוש הרב ויש האומרים המוגזם בתרופות אלו. אם ישנה תרופה אשר אינה עלולה לגרום לנזק והיא עשויה לשפר את המצב הנפשי והכללי מדוע לא לתת אותה? עם זאת עדיין חייבים לראות צורך ברור בתרופה ולכן מומלץ להבדק אצל רופא ורצוי פסיכיאטר כדי להתלבט ולהחליט על נטילת תרופה נוגדת דיכאון. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

18/04/2003 | 23:19 | מאת: סמי

שלום עקב כאבים בכף רגל שמקורם בפגיעה עצבית המליץ לי אורטופד על כדור בשם "אלטרול" די נדהמתי לקרוא שמדובר בכדור נוגד דכאון. האם הוא גם נגד כאבים שמקורם בעצב תודה

19/04/2003 | 01:51 | מאת:

לסמי שלום, אכן, הרופא צודק, לתרופות נוגדות הדיכאון ישנה גם פעולה נגד כאבים. יתכן שדווקא התרופה נוגדת הדיכאון תעזור נגד כאבים ברגל במיוחד אם לכאבים יש מקור עצבי. שיהיה רק טוב והרבה בריאות דר' גיורא הידש

18/04/2003 | 22:30 | מאת: שרונה

היי לכולם.היום הרגשתי את החרדה בעוצמתה.אמנם לא היה התקף.אבל זה היה פשוט נורא עם האגורפוביה שאני סובלת ממנה. יצאתי עם בעלי והתינוק ,פעמים ספורות בכלל יצאנו עד כה.מאז שהתינוק נולד,ועוד לפני כן .עקב המחלה שלי.הלכנו לטיילת.במשך שעה הגוף שלי היה במצב דרוך כזה.הרגליים התחילו להשתתק.וזה מפחיד כי קשה להזיז אותן,כל כך רציתי ללכת לשירותים.ודיכאון שטף את גופי.הייתי מפוחדת אימה.פחד מהים,מהאנשים מסביב.ממה שיקרה קולות ורעשים רגילים של רחוב הפחידו אותי,הפרו את שלוותי.פחד מהלא נודע.ועוד מיליון דברים.דאגות לעתיד,איך ייראו חיי בצורה כזאת.חולשה קשה עטפה את גופי,רציתי לבכות בקול רם,לצרוח אין לי כוח יותר.למה אף אחד לא מבין שאני חולה שלא באשמתי.אחר כך כעבור שעה בערך של שיטוט חסר מטרה,וכמעט שכבר הלכנו הבייתה מרוב ייאוש.התחלתי להשתחרר.האויר חדר לתוך נשמתי,ישבנו ליד בניין האופרה ליד המזרקה.הבן שלי שיחק עם עוברים ושבים, הוא רק בן שנה ומגלה את העולם.אין לי מושג איך זה קרה.הגוף הרים ידיים,וצעק.די.אני לא יכול יותר,תעזבי אותי מהפחדים שלך.תני לי להשתחרר.וזה מוזר.לאט לאט,השקט,השלווה,האנשים השלווים,התינוקות מסביב.החושך שירד,האווירה השקטה והכל כך נפלאה .הכל התחיל להרגיע.רציתי ללכת לים ,להיכנס לתוך החול,אני מאושרת.אני בריאה.התאבון חזר,החליף את הבחילה הנוראית שהייתה לי מריחות האוכל מסביב.רציתי לטייל עוד ועוד ועוד.להשלים את כל מה שלא עשיתי עד עכשיו.נשענתי בכל כוחי על בעלי.שאבתי ממנו נחמה ועזרה.והרגשתי שהנה חזרתי להיות כמעט כמו שהייתי,כמה זה נפלא.האם זה יימשך ,אין איש יודע.אבל אני אמשיך להילחם.להיות מאושרת.אסור להיכנע.אסור,אסור.

18/04/2003 | 22:38 | מאת: נילי

היי שרונה. פעם ראשונה שאני קוראת אותך אני חייבת לומר שתמיד נשמע לי נורא מפחיד לגדל תינוק עם הבעייה הזאת. נראה לי סיוט אמיתי. זאת נשמעת לי התמודדות קשה ביותר. (אגב, האם את נעזרת בכדורים?) אני מניחה שכבר כתבת לא מעט כאן על עצמך, לכן לא אבקש שתחזרי , אבל בהחלט מעניין לשמוע איך את מתמודדת. וכמובן כל ההערכה.

19/04/2003 | 01:58 | מאת:

היי שרונה, כל הכבוד על ההתמודדות וההצלחה, נראה לי שגם את מאושרת כמוני וטוב לך שהתגברת והצלחת. שיהיו עוד הרבה הצלחות כאלו. טוב לשמוע ממך, מה שאת מתארת זה התקף קלאסי של פאניקה, פאניקה טוטלית ואחר כך הקלה. דרך אגב, פרח לי מהראש בשעה כזו התרגום לעברית של פאניקה.... ובכן פאניקה כשמה כן היא, חרדה איומה, הכל מסתובב מסביב ונראה שאין פינה אחת או דבר קל ביותר להאחז בו. הנחמה העקרית היא כמובן שזה עובר ואת כבר יודעת מניסיונך שלפעמים אחר כך מרגישים טוב יותר. שתהיה לך שבת שלום וחג שמח. המון אור ואהבה ותשמרי על קשר הידש

19/04/2003 | 02:42 | מאת: נילי

דר הידש. למקרא תגובתך, פתאום חשבתי,- האם חווית פעם התקף כזה?

20/04/2003 | 10:11 | מאת: רסיטל

19/04/2003 | 09:22 | מאת: אריאל

שרונה המקסימה שלנו אני מאוד מאוד גאה בך! את פשוט מקסימה. עם כל הקושי- לעולם לא מוותרת וממשיכה להילחם. המאבק והמחלמה בחרדה ובדיכאון היא מחלמה קשה מלווה בנפילות ועליות רצופות. צריך לדעת לקבל את הנפילות ולא להילחם בהם כשאלה באות ולדעת גם לנצל את השיפור בכדי לעשות דברים מועילים לגוף ולנפש. לפני כשבועיים הפסיכאטרית שלי סיפרה לי על מטופלת מבוגרת שלה לשעבר שהייתה נצולת שואה. אותה מטופלת אמרה לה שאם כל מחנות ההשמדה שהיא עברה בחייה, אין דבר בעיינה שהיה קשה יותר מאשר הדיכאון אליו נפלה". כך ששרונה, כולנו פה מבינים מהאת עוברת ועוטפים אותך בחום ואהבה. יחד איתך נעבור את השעות הקשות יותר ויחד איתך נשמח בימים הקלים יותר. היי חזקה- אנו פה תמיד שלך, אריאל

20/04/2003 | 08:09 | מאת: שרונה

תמיד כיף לשמוע ממכם,ואת עידודכם.אתמול אפילו יצאתי עם בעלי.הייתי צריכה שהוא יגיד לי בואי נצא.ולא שאני אזום.משהו במחלה הזאת גורם לי פחד ליזום.אני מחפשת את התחושה הזאת של הביטחון שייקחו אותי,שייגנו עליי.ואז יהיה לי אולי יותר קל להתמודד.הלכנו לסרט,אבל אפילו בהמתנה בתור לקופה.היו לי תחושות די מגעילות של איפה אני,מה קורה לי,כאילו אני עומדת להיבלע בהמון ובדיבורים שלהם,הקור בחוץ נכנס לי לעצמות, וגם קצת פחד.קצת מן חוסר שיווי משקל.הכל בשליטה.אבל עדיין הייתי רוצה יותר מזה.להיות נורמלית. נקווה רק לטוב. אוהבת תמיד שרונה

20/04/2003 | 19:18 | מאת: צדף..

שרונה הייתי מאוד רוצה שתגיבי למה שכתבתי היום על "הכרתי בחור שסובל מחרדה". חשוב לי שתגיבי כי ראיתי שאת בעינין של חרדה ואת בטוח תדעי מה לייעץ לי.. תודה צדף.

18/04/2003 | 21:24 | מאת: שגב

19/04/2003 | 09:05 | מאת: אריאל

הבנתי. אני מקווה שלא תצטרכי לעבור יותר " חוויות" מזוויעות שכאלה חיבוק, אריאל

18/04/2003 | 18:18 | מאת: ר

האם חולת סרטן (מח העצם), שעוברת כימוטרפיה, יכולה להעזר בתרופות פסיכיאטריות כדי להקל על תחושת העצבים בזמן המחלה? התרופות לא ישבשו או ישפיעו באיזשהו אופן על הטיפול הכימוטרפי? אני לא יודעת איך להציע עזרה כזו, האם זה מקובל? להערכתי (הלא מקצועית), אין טעם להעזר בפסיכולוג. תודה.

18/04/2003 | 19:18 | מאת:

שלום רב, בדרך כלל אין בעיה בין תרופות לטיפול בסרטן ותרופות נוגדות דיכאון אבל כמובן צריך לבדוק בדיוק מהן התרופות שחברתך נוטלת. אני חושב שיש טעם בטיפול פסיכולוגי במיוחד עם דימיון מודרך והרפיה. אם ישנה בעיה של כאבים אז בהחלט יש מקום לטיפולים בהרפיה ותרופות נוגדות דיכאון שיש להן גם השפעה ומרכיב נגד כאבים. שיהיה רק טוב, ושבת שלום דר' גיורא הידש

18/04/2003 | 17:55 | מאת: יוסי

מישהו יכול לתת את הקישור לאינדקס תרופות

18/04/2003 | 19:19 | מאת:

בבקשה http://infomed.msn.co.il/medIndex.asp בוואלה הכניסה יותר קלה שבת שלום דר' גיורא הידש

18/04/2003 | 21:15 | מאת: שגית

האתר הזה נותן לך את כל האפשרויות ואת כל הפירוט לגבי כל תרופה, כולל תופעות לוואי, משך השפעה, תחילת ההשפעה, אופן הנטילה ועוד הרבה מידע לגבי התרופה, בהצלחה. http://www.infomed.co.il/search.asp

18/04/2003 | 22:03 | מאת: www.infomed.co.il

18/04/2003 | 10:59 | מאת: דור

אלימות בגיל ההתבגרות. ילדה בת 17 שמפנה כלפי אלימות קשה מה עושים?

18/04/2003 | 11:02 | מאת: דור

18/04/2003 | 13:45 | מאת: אריאל

לא ציינת מה הקירבה שלך אל המתבגרת. בכל אופן, גיל ההתבגרות מאופיין באגרסיביות ואימפולסיביות יתר של המתבגר. יתכן ויש לה בעיה מסוימת והדרך שלה לשדר את המצוקה היא באמצעות אלימות. שווה לברר בעדינות מה המצב שלה, האם היא סובלת מקשיים חברתיים או אחרים. בהצלחה

18/04/2003 | 08:22 | מאת: ענת

תודה על התיחסותך המהירה לשאלתי מאתמול 17/04/03 . בקשתי אלייך-האם ישנה האפשרות לראותך בהקדם לפגישה טיפולית ואיך ניתן לשוחח איתך בטלפון כדי לקבוע תור ואם אפשר בדחיפות. אני חיפאית. אם תוכל לשלוח לי פרטי התקשרות לתא הדואר שצינתי[email protected]. תודה מראש ענת.

18/04/2003 | 21:22 | מאת: שגב

ערב טוב, אל תתפלאי אם הד'ר לא יחזור אלייך-פשוט אסור לו.אני חושבת שאני יכולה לעזור לך. תרימי טלפון למרכז זבולון בקריית ביאליק ותזמיני תור. אם את רוצה במסגרת פרטית,אז הוא גר בטבעון,אם זיכרוני לא מטעה אותי. בהצלחה שגב

18/04/2003 | 04:57 | מאת: מיואש ועייף

מה עושים כאשר עדיין לא ישנים טוב, או ישנים קטוע ,וזאת למרות לקיחה של כדור וחצי של זודורום לפני השינה? מיואש

18/04/2003 | 09:57 | מאת:

היי אני מקווה שישנת מאז שכתבת את ההודעה. אני חושב שכבר היית בפורום אבל לא הצלחתי למצוא את שאלתך בעמודים האחרונים. ישנם פתרונות וישנם כדורי שינה שונים אבל צריך לקבל את כל התמונה. אז או שתכתוב/י לי פרטים נוספים או שתפנה אותי לשאלתך הראשונה. שיהיה רק טוב ותשמור/י על קשר דר' גיורא הידש

18/04/2003 | 12:15 | מאת: מיואש ועייף

אני אשמח למסור פאטים נוספים..... בנוסף לבעיית חוסר השינה שלי וקשיי ההרדמות אני גם סובל מדכאון וקצת חרדות ומטופל ע"י ציפרמיל ,לעיתים עניין הדכאון "נשכח" אך בעיות השינה בעינן עומדות! בעיה! מה עושים?

17/04/2003 | 23:30 | מאת: וולך

האם הפסקת טיפול באפקסור (xr) בבת אחת יכולה לגרום לתופעות גמילה אם כן מה הם?

17/04/2003 | 23:58 | מאת: ע

באחד העמודים האחרונים ראיתי שאת מחפשת את ההיפנודורם. מה קורה בסוף עם התרופה הנ"ל- יש לך בעיה להשיג מירשם? בעיה למצוא בית מרקחת? מה הבעיה בדיוק?

18/04/2003 | 00:07 | מאת: וולך

להשיג את התרופה מקופת חולים ולקבל עליה מרשם מהפסיכיאטרית

17/04/2003 | 23:27 | מאת: וולך

האם הפסקת אפקסור xr בבת אחת יכולה לגרום לתופעות גמילה אם כן מה הם?

18/04/2003 | 00:02 | מאת:

לוולך שלום, ככול שמשך הפעילות של תרופה ארוך יותר כך התופעות של הפסקתה מעטות יותר. בדרך כלל לכל התרופות הללו אין תופעות של הפסקה אבל לעתים יש, התופעות הן של חרדה ואי שקט פנימי ולפעמים מעין "שפעת" שחולפים אחרי מספר ימים. לכן התשובה היא ששכיחות התופעה מצומצת ופחות שכיחה עם ה XR מאשר עם האפקסור הרגיל. שיהיה רק טוב, ונקווה שלא יהיו אצלך שום תופעות של הפסקה. דר' גיורא הידש

18/04/2003 | 02:56 | מאת: נילי

בעצם, לפי תיאור התופעות של הגמילה, ניתן להיעזר אם כך בקלונקס, למשל? כדי להקל על הגמילה. ?

18/04/2003 | 11:42 | מאת: דני

האם כאבי ראש כשעה אחרי נטילת האפקסור זה דבר שכיח?

17/04/2003 | 22:49 | מאת: ענת

לפני שבע שנים היו לי תחושות מוזרות של חולשה סחרורים בראש, חוסר תיאבון והרגשה שאני הולכת למות. קרה לי מספר פעמים שנפלתי על הרצפה והרגשתי שאני הולכת למות חייתי במעין בועה וחיכיתי כל רגע להדרדרות המצב. הייתי גם מתעוררת בבהלה מתוך שינה תוך כדי צעקה. לאחר ביקור אצל פסיכיאטר טופלתי בסרוקסט במשך שנתים וחצי עד שהרגשתי שאין לי צורך בכדור. לאחרונה אני מרגישה שאותה בועה חוזרת אלי אבל לא באותה מידה יש לי סחרחורות וחולשה וחוסר רצון או כח לעשות דברים כל פעולה ולו הקטנה ביותר גורמת לי להתעיפות רבה. עלי לציין שאני בת 37 נשואה עם 2 ילדים. כמו כן עלי לציין שבשלושת החדשים האחרונים עברתי משבר קשה עם בן זוגי שלווה במתחים ופחדים . אבקש שתיעץ לי ואולי גם תוכל לאבחן את המצב שלי כרגע . האם אני שוב זקוקה לטיפול תרופתי או אחר. במידה ותזדקק לעוד פרטים אוכל לפרט עוד. תודה מראש על התיחסותך.

18/04/2003 | 00:09 | מאת:

לענת שלום, לצערי לא ניתן לאבחן דרך הרשת ומבלי לקבל אינפורמציה מלאה שבשיחה רגילה זה נמשך בערך כשעה. עם זאת אציין שני עקרונות מנחים. ישנן שתי גישות באופן עקרוני. הגישה הראשונה אומרת שעדיף לחכות עד הרגע האחרון ורק כאשר אין ברירה פונים לטיפול תרופתי. הגישה השניה אומרת שעדיף לסבול פחות ולהתחיל עם הטיפול התרופתי כאשר החרדות והדיכאון עדיין בהתחלה ואז גם הטיפול יותר יעיל. כמובן שמדובר על גישות שונות לנטילת תרופות ואין גישה אחת שהיא יותר נכונה מהשניה. העקרון השני הוא שתמיד צריך לראות את המצב הכללי של האדם, הרקע הבסיסי של האישיות, המשפחה והמצב המשפחתי (כפי שתיארת), האם ישנו גורם או מרכיב אשר גורם למתח ולירידה במצב כעת, מהם הכוחות ומה הציפיות לגבי העתיד של כל אדם. הדבר השלישי הוא כמובן שיחות=פסיכותרפיה. במיוחד כאשר ישנו גורם ברור המשפיע על המצב הנפשי חשוב לנסות ולהבין את הסיטואציה ולחשוב מדוע הגענו למצב זה והאם יש מקום לשפר את המצב. אני מקווה שעזרתי.. דר' גיורא הידש

17/04/2003 | 21:56 | מאת: שגית

היי, שמחתי שכתבת לי והרגעת אותי, יש עוד שאלה אליך, בתחילת הטיפול לקחת חצי כדור? ואח"כ עברת לכדור שלם? ואם כן כמה זמן זה ערך והאם סבלת מעייפות, היום את מתפקדת כרגיל? אין לבעייה של עייפות? ועוד שאלה..... מאיזה חרדות את סבלת? אשמח לתשובה מהירה, שגית

18/04/2003 | 09:33 | מאת: אריאל

הי שגית אני התחלתי עם המינון המקסימילי ( 45 מ"ג פעם ביום) ואחרי כשנה בערך התחלתי לרדת במינון והיום ( אחרי שנה וחצי בערך) אני על מינון של 30 מ"ג. לא זכור לי שהייתה לי עייפות כתוצאה מהכדור ויתכן שזה משום שלקחתי את זה לפני השינה כך שזה לא שינה לי בהרבה. אני בהחלט מתפקדת כרגיל ואפשר להגיד ששבתי לחיים. החרדות שמהם סבלתי ולעיתים עדיין סובלת היו קשות מאוד והופיעו מהרגע שפתחתי את העיניים ועד הרגע שהלכתי לישון בלי דקה מנוחה. זה התבטא בהרגשת חוסר אוויר ולכן נשימות עמוקות, דופק גבוה מאוד, קושי בבליעה והרגשת חנק, פחד משיגעון, מחשבות טורדניות כמו שיר שמתנגן בראש שוב ושוב וכו'. הבעיה הקשה אצלי נבעה מזה שעד ש" התרגלתי" להתקף מסוג מסוים, זה שינה את עורו ובאו תחושות אחרות. השורה התחתונה היא שהיום, מלבד ימים מסוימים או שעות אני מתפקדת כרגיל: לומדת, עובדת ומנהלת חיי חברה תקינים. אל תתיאשי. הטיפול אומנם לוקח זמן עד שרואים נצני שיפור אך האמיני לי שהוא משתלם אם יש לך עוד שאלות אני פה. דרך אגב, בת כמה את? ( את לא חייבת לענות אם אינך רוצה) שלך, אריאל

18/04/2003 | 17:53 | מאת: שגית

אני בת 29 , אני לוקחת 30 מ"ג ליום, אז תוך כמה זמן ראית שיפור?

18/04/2003 | 20:19 | מאת: שגית

לא הבנתי באיזה נקודת פתיחה היית כשלקחת את הרמרון, ובאיזה נקודה היית כשלקחת את הסרוקסט, כמה זמן לקחת את הסרוקסט?

19/04/2003 | 09:12 | מאת: אריאל

הי שגית את הסורקסט לקחתי כשכל עניין החרדות ודיכאון הנלווה התחילו. נקודת הפתיחה שלי הייתה רעה מאוד משום שראשית לא ידעתי בדיוק מה יש לי וחוסר הידיעה לא הוסיף על החרדות הקשות שהיו לי . בנוסף, החרדות בהתחלה היו קשות מאוד. את הסרוקסט לקחתי בערך כשנה עד שהוא הפסיק להשפיע והייתה הידרדרות במצב. לקחתי מינון מקסימלי כל אותה השנה . לאחר ההרעה במצב הוחלט לעבור לרמרון אותו התחלתי ממינון מקסימלי. פה נקודת הפתיחה הייתה שונה משום שידעתי שנסימפטומים שלי נובעים מחדה ולמרות שהם היו קשים פחות חששתי ממה יש לי. הרמרון התחיל להשפיע עלי השפעה של ממש כעבור חודש בערך. כבר בערך כשנה פלוס שאני לוקחת את הרמרון ומלבד ימים מסוימים לא היו לי נפילות רציניות ואני מאוד מרוצה מהכדור. תופעת הלוואי היחידה הייתה עליה במשקל אבל אם זה אני מסדרת אם יש לך עוד שאלות,אני פה

17/04/2003 | 21:47 | מאת: שגית

מאז שכתבתי עבר שבוע כלומר אני לוקחת את הכדור רמרון כבר שבועיים, חצי כדור במשך שבוע וכדור שלם במשך כמה ימים, אך התחושה לא השתפרה, אני עדיין בדיכאון והחרדות עדיין קיימות, כמה זמן לוקח לכדור להשפיע בצורה מוחלטת, ומתי מתחילים להרגיש את השיפור?

17/04/2003 | 22:21 | מאת: אני יודע

שנה שנתיים

לשגית שלום, לצערי צריך לחכות והדברים אינם קורים מהר. בערך שבועיים שלושה עד שמתחילים להרגיש את ההשפעה - והדגש הוא על מתחילים, אחר כך ההרגשה משתפרת במשך החודשיים הבאים. כלומר כדי לראות את ההשפעה החיובית המלאה צריך לחכות כשלושה חודשים. כך שאין ברירה אלא צריך ליטול את הכדורים של הסבלנות.... שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

19/04/2003 | 00:25 | מאת: שלי

קיבלתי רמרון מהראומטולוגית שמטפלת בי בעיקבות מחלה אוטואימיונית (שניתגלתה אצלי לפני שלושה חודשים)שגרמה לתחושת הכעס והפחד מהבאות,פשוט נשאבתי לחשיבה אינסופית על מצבי הרפואי החדש עם כל השלכותיו העתידיות.אם, ובכלל,למה זה קרה לי!? עם לקיחת התרופה חצי כדור כל ערב במשך שבוע החמיר את מצבי .התחלתי לחוש חרדה נוראית תחושה שלא היתה לי מעולם מן הרגשה של שיגעון על גבול החידלון.סיוטים מבעיתים בלילה ... אני כבר יומיים ללא. ועדיין מרגישה רע!

17/04/2003 | 19:07 | מאת: חסויה

שלום. הרופאה הכללית נתנה לי תרופה לדיכאון - פלואטין. איזה תופעות לוואי יש לתרופה? כמה זמן צריך לקחת אותה? האם יש סיכוי להתמכרות? תודה

18/04/2003 | 00:14 | מאת:

שלום, פלוטין=פרוזק, רק תוצרת הארץ. תוכלי למצוא חומר רב על התרופה בכל אינדקס תרופות ברשת כמו בדוקטורס ובוואלה. הפלוטין אינה ממכרת, והטיפול בדרך כלל הוא למספר חודשים. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

17/04/2003 | 12:50 | מאת: גלי

תודה לדר' הידש , דוד ונילי על המידע , האם יש מישהו עם נסיון אישי שיכול לספר לי על הכדור הזה ?

17/04/2003 | 14:27 | מאת: צביקה

אני משתמש ברסיטל - ציפרמיל כבר מספר שנים זה מעט עוזר לי לא ממש עושה מהפכה אבל זה אינדיבידואלי אני מכיר מישהוא שזה ממש עושה אצלו פלאים בכל מקרה זה נחשב כדור חדיש ויעיל

17/04/2003 | 15:36 | מאת: נילי

הי גלי אין לי נסיון אישי אך מהידע שלי: א. הוא אמור בתיאוריה פחות להשפיע על נושא התיפקוד המיני, בשונה מיתר התרופות. (באופן מעשי הדיעות חלוקות). ב. הוא נחשב יחסית חלש, בהשוואה לאפקסור למשל, בהנחה שאת סובלת מחרדות. נילי.

17/04/2003 | 15:50 | מאת: pure

ציטאלופראם (רסיטל) נחשב- LIGHT SSRI`S כלומר הכדור הכי חלש מבין החמש מאותה קבוצה. לכן יש לו פחות תופעות לוואי אבל גם פחות יעיל. זאת הסיבה שלפעמים נותנים מינון כפול (=40 מ"ג) בשביל שתהיה תוצאה טובה.

18/04/2003 | 00:18 | מאת:

שלום, מצטער PURE אולם הדברים ממש לא מדוייקים ואני חייב לתקן על מנת שלא תהיה טעות. הציפרמיל היא התרופה המדוייקת ביותר מבין ה SSRI ולכן יש לה פחות תופעות לוואי ולכן היא מתאימה גם לגיל המבוגר. אין בתרופות הללו חלשה יותר או חזקה יותר. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

21/04/2003 | 03:52 | מאת: אור

הי, יש לי להוסיף על הציפרמיל- רסיטל רק דברים חיוביים.. התחלתי לפני שנתיים בערך לקחת ציפרמיל 20 מ"ג ולדעתי השתנה מצבי מדכאון למצב שונה והרבה יותר טוב ונעים לחיות איתו. אני לא יודעת לגבי חרדות, אבל לי באופן אישי זה עזר מאוד למצב הרוח, למחשבות, לסימפטומים, לאושר, לצחוק ולקלות הנסבלת שבחיים. בכל מקרה, אני ממליצה לנסות, מה שלא יהיה. תופעות הלוואי לא ברורות לי כל כך, ואני לא יכולה להצביע עליהן במפורש. אני רק חוששת שאולי זה פוגע בחשק ובהנאה המינית, אבל לא סגורה על זה עדיין. בהצלחה בכל מקרה, אור

17/04/2003 | 12:43 | מאת: נועה

הרופא שלי המליץ לי, אך שמעתי שהתרופה נורא מעייפת. ניסיתי רבע כדור לשינה ויומיים לא יכלתי לקום. הרופא אומר שזה עובר לאחר כמה זמן ודווקא מרגישים טוב. יש למישהו ניסיון עם כדור זה ? האם העייפות עוברת בסוף ? ואיך הוא משפיע על חרדה ותפקוד יום יומי ? תודה

17/04/2003 | 16:01 | מאת: אריאל

הי נועה אני לוקחת את הרמרון בערך כשנה כבר ואני יכולה להגיד לך בוודאות שהכדור הזה הציל את חיי ומאוד עזר ועוזר לי לעניין החרדות שהיו קשות מאוד אצלי. לא זכור לי תופעות של עייפות נוראית אך יתכן שזה באמת תגובה לכדור שחולפת עם היסתגלות הגוף לכדור. אם העייפות ממשיכה למעלה משבועיים מתחילת הטיפול שווה להתייעץ עם הרופא המטפל. אני יכולה להגיד לך שאני סבלתי מחרדות קשות ביותר ( מהרגע שהתעוררתי ועד הרגע שהלכתי לישון) והיום חוץ ממס' שעות ביום פה ושם אני מתפקדת כרגיל וכלל לא סובלת מהחרדות אם תרצי לשאול עוד משהו אני פה- מאחלת לך בהצלחה אריאל

17/04/2003 | 09:54 | מאת: אילה

האם פריזמה במינון של 20 מ"ג ופרפנאן במינון של 4 מ"ג עלולים לגרום לעייפות כרונית שלא נפתרת בשינה ולהוביל למצב ש"כל הזמן רוצים לישון"? שאלה נוספת היא אילו תופעות לוואי עלולות להתרחש עם הפסקת הכדורים בבת אחת לאחר שנתיים של לקיחתן?

17/04/2003 | 22:23 | מאת: אני יודע

מחר יש אזכרה לחבר שגם לקח כאלו כדורים!

לאילה שלום, באופן עקרוני התשובה היא חיובית, שהתרופות עלולות לגרום לעייפות אולם בדרך כלל המצב הוא שונה. הפרפנן היא תרופה "עדינה"-עם מעט תופעות לוואי, אם היא מעייפת אז מומלץ לקחתה בערב ולראות מה קורה. הפריזמה בדרך כלל מעוררת ויתכן שזו הסיבה שרשמו לך אותה ולכן נוטלים אותה בבוקר כדי להרגיש עם יותר מרץ ואנרגיה במשך היום. כדאי להתייעץ עם הרופא המטפל ולראות מה המקור האפשרי לעייפות ומה אפשר לעשות. בברכה דר' גיורא הידש

17/04/2003 | 01:02 | מאת: רועי

רשום בדף של התרופה שהיא משפיעה לאחר שבועיים עד חודש. כאן רק מתחילה ההשפעה? כלומר האם לאחר חודש אתה מתחיל להרגיש קצת יותר טוב ולאחר 3 חודשים אתה כבר מרגיש הרבה יותר טוב?

17/04/2003 | 09:33 | מאת:

לרועי שלום, הבנת היטב. הציפרמיל משפיעה על השורש של הדברים ולכן תחילה השפעתה חבויה ורק אחרי מספר שבועות כפי שכתבת מתחילים להרגיש את השפעתה החיובית. התכונה הזו קיימת אצל כל התרופות מהקבוצה של נוגדי דיכאון, רק האפקסור מהירה יותר אבל גם לה יש תקופת חביון. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

17/04/2003 | 15:56 | מאת: pure

נראה לי שיש לך טעות קטנה. גם האדרונקס ובוודאי האיקסל משפיעים מהר לא פחות מהאפקסור. לפי הספרות האיקסל אמור להיות יותר מהיר מהאפקסור. היתרון של האיקסל לעומת האפקסור שאין לו כמעט תופעות לוואי מיניות- תופעות לוואי שמפריעות להרבה מטופלים.

17/04/2003 | 00:49 | מאת: פרח

שלום דר הירש נראה לי שהדקינט איננו משפיע על התופעה שהראש נוטה הצידה, או שאולי צריך עוד קצת זמן? הרופא שלי טוען שהנטייה של הראש איננה קשורה לרספרידל אלא זו איזשהי תופעה נוירולוגית. מה אתה חושב? שאלתי את הרופא שלי בקשר לכדורים שהמלצת לי כתחליף לרספרידל הוא אמר שלזיפרקסה יש תופעות לוואי חזקות של השמנה, לפונקס היא תרופה שצריך לעשות איתה בדיקות דם כל הזמן- מאוד לא נוח, גאודון הוא אמר שהוא היה נותן לי אם היא היתה בסל הבריאות. בקיצור הוא די מתנגד להחליף לי את הכדורים. האם יש תרופות אחרות שאתה יכול להמליץ לי? האם זה נכון שהרספרידל פוגעת במרכזי ההנאה שבמוח במערכת הלמבית וכתוצאה מכך אני מרגישה מן כהות חושים כזאת- קשה לי לתפקד אני לא קמה בבוקר ונמצאת המון במיטה פעם הייתי מאוד יצירתית - היום זה ממש כבוי ומאוד חסר לי. לי יש איזהשהי תחושה שזה קשור לרספרידל משום שכאשר הייתי לוקחת פרפנאן לא הרגשתי את השטיחות הזאת - היו לי יותר רגשות מצד שני הפרפנאן לא השפיע טוב על הסמפטומים החיוביים של המחלה - הם כל הזמן חזרו. מה אתה אומר?

17/04/2003 | 09:40 | מאת:

לפרח שלום, תודה על השאלה מפני שהיא חשובה מאוד ומדגישה את ההתלבטויות שקיימות אצל המטופל ואצל הרופא. התופעות שתיארת יכולות להיות מהבעיה שבגללה את נוטלת את התרופות וגם מהתרופות. כך הנטיה של הראש עלולה להיות מהתרופות וגם מהבעיה או מבעיה נאורולוגית, חוסר האנרגיה, העמימות וחוסר היצירתיות יכולות להיות מהבעיה או מתקופה מסויימת של דיכאון או מהתרופות. קשה להבדיל בין הדברים ולעתים אפילו בלתי אפשרי, הרגשות שלך וההכירות שלך עם עצמך חשובים מאוד מפני שלעתים את יודעת בדיוק מתי החלו התופעות ולמה לקשר אותן. אני הייתי מתייחס מאוד ברצינות לבעיה של הטית הראש כיוון שחס וחלילה הטיה זו עלולה להשאר קבועה ולא להשתנות, מכל מכתבך לדעתי זו הבעיה החשובה ביותר. הדברים שהרופא אמר על התרופות האחרות נכונים אבל בכל זאת הייתי שוקל את התרופות האחרות למרות החסרונות מפני שחייבים לטפל בבעיה של הטית הראש. יתכן שהדקינט לא עזר וצריך לחשוב על תרופה אחרת מקבוצה זו. בכל אופן לדעתי חשוב לעשות כדי להעלים את הבעיה של הטית הראש ולא להשאיר את הדברים כפי שהם. אחר כך גם שאר התופעות יעלמו. חג שמח ותשמרי על קשר דר' גיורא הידש