פורום פסיכיאטריה

לדר' הידש שלום רב , במשך מספר שנים ( כ- 6 ) טופלתי בפבוקסיל ( בגלל דכאון ואובססיוויות ) לאחר שפיתחתי אלרגיה לכדור זה קיבלתי סרוקסט - כדור שגרם לי לתופעות לוואי רבות לכן הפסקתי לקחתו כי הוא גרם לי להרבה תופעות לוואי ולא השפיע במיחד על מה שכן היה צריך , השאלה שלי היא כזאת - רופא המשפחה שלי המליץ לי שאנסה את הכדור "רסיטל" - הבעיה שככל שחיפשתי , כמעט ולא מצאתי חומר אודותיו , למעט פרטים מאוד בסיסיים , ותהיתי אם תוכל להשלים את החסר - ולהוסיף אי אילו פרטים ( אפילו דבר פשוט כמו מתי רצוי לקחת ... ) תודה רבה מראש וחג שמח (?)

http://www.infomed.co.il/drug1.asp?dID=293

הי רסיטל היא ציפראמיל חפשי בשם זה.

לגלי שלום, בקבוצה של נוגדי הדיכאון המשפיעים גם על אובססיות ישנן חמש תרופות בקבוצת SSRI, פרוזק, פבוקסיל, סרוקסט, רסיטל=ציפרמיל, לוסטרל. הדימיון בין התרופות רב בהרבה מההבדלים. שיהיה רק טוב וחג שמח דר' גיורא הידש

ערב טוב, מאחלת לכולכם חג שמח וכשר?(איך שתירצו). אני בטוח אשתדל לאכול פחות מצות ויותר פעילות-כי לא חסרים לי הק"ג מאז שהתחלתי את הסרוקסאט. לאחר החג אני חושבת להפסיק בהדרגה את הכדור. דר" הידש-איך אתה ממליץ להתחיל לרדת במינון עד להפסקה מוחלטת? להזכירך-אני לוקחת את הכדור כבר 10 חודשים. להגיד לך שאין לי חרדות בכלל-אני אשקר. אבל לא ניראה לי שהכדורים יכולים להעלים את החרדה לגמרי,כך שאין סיבה להמשיך.היגעתי למצב קבוע כבר מס' חודשים-ללא עליות וירידות,כלומר-החרדה קיימת אבל ניראה לי שאוכל להתגבר.לפחות אנסה. שיהיה לך ולמשפחתך-חג שמח ותיזכור שאנו אוהבים ומחבקים אותך תמיד. ולכל שאר חבריי המדהימים-שאול,יפעת,אייל,גיא,לימי,אריאל,שרונה,נמלה של החיים ולכל מי ששכחתי. חג שמח שגב

היי שגב חג שמח לך לאישך לשתי בנותייך ולפעוט אוהבים אותך מאוד וגם אם תפסיקי את הכדור תמיכתך ורוחך חשובים מאוד בהזדמנות זו חג שמח וכיפי ליפעת,אייל,פרוזק,אריאל,דנה,נירה בירה,קרן ,ג'וש ,tash,יונית ,שרונה, ולכל התומכים והנתמכים ובראש וראשונה ל ד"ר הידש להזכירכם כל יום ג צ'ט ב 2100 ושגב חבל שפיספסת שאול

היי שגב, חג שמח והכל טוב, בבית ובעבודה. אני בטוח שנפגש אחרי החג (מדושנים ורגועים), ואז נעסוק בכל היתר. ביי הידש

לשגב בוקר טוב, עשרה חודשים הם פחות או יותר ממוצע, לכל אחד צריכים להתאים את הזמן באופן אישי, במשוואה צריכים להכניס את הגורמים של המצב הנוכחי, תופעות לוואי בצד המינוס, ומרכיבים אישיים שונים. (לדוגמא, החשיבה שונה אם אדם אינו עובד כי פוטר או אדם שעובד, מצב כלכלי, משפחתי, מתחים שונים וכדומה). לכן הפסקת התרופה תהיה בהתייעצות עם הרופא המטפל ובאופן הדרגתי. שיהיה אביב פורח ורק התחדשות ואהבה דר' גיורא הידש

הי שגב אני מקווה שהסדר עבר בצורה טובה ושנהנת. שגב, אני ממליצה לך בחום לא להפסיק את הכדור על דעת עצמך. חבל להרוס את האיזון שהשגת ולמרות שאולי את חושבת שהכדור לא משפר את המצב מעבר למה שהוא כבר עשה, את לא יכולה לדעת מה יהיה המצב ללא הכדור. לא חבל לחזור אחורה ולהתחיל את כל הסבל מחדש? יתכן שהפחתה במינון זה אכן מה שאת צריכה וזה נפלא אבל כדאי לעשות זאת עם יעוץ של הרופא המטפל. אני מקווה שאת לא כועסת עלי שאני אומרת לך את זה, זה נובע מתוך דאגה........ שלך, אריאל

היי כועסת?עלייך?ניראה לי שזה בלתי אפשרי.תנסי שוב ובדרך אחרת,אבל ניראה לי שלא תצליחי. את מקסימה ואיכפת לך. אני באמת חושבת בינתיים רק לרדת במינון,אולי לחצי כדור. אני פשוט לא מציחה להיות מאושרת כשאני יודעת כשאני לוקחת כדור פסיכיאטרי.אני יודעת שזה נשמע די פרימיטיבי-אבל זו עובדה. עברתי טראומה קשה וניראה לי שתלווה אותי לכל החיים.אז בסדר,עם הטראומה השלמתי,אבל למה נפל עליי עוד תיק?לא מספיק מה שקרה בגלל איזה חבורת רופאים דבילים?שלקחו החלטות שגויות וגרמו לי לכל הבלאגאן הזה?מותר לכל אדם לטעות,אבל תביני,הם היו שלושה,לא אחד ולא שניים.שלושה שטעו. אני מאוכזבת מכל הרופאים האלה שמתייחסים לדבר הכי יפה בעולם-לידה!כמו משהו שבא והולך . כועסת עליהם. זהו,כניראה שאני צריכה להפסיק לכעוס כי לעזור זה בטח לא עוזר,ההיפך הוא הנכון. אבל בינינו ורק בינינו-שיילכו לעזאזל.(מצטערת...). שגב

לדר הידש גיורא! ברכתי לך ולבני ביתך חג פסח כשר ושמח מיכל

למיכל שלום, חג שמח עם המון אור ואהבה ביי הידש

לד"ר הידש גיורא! קבלתי את זה באהבה. תודה רבה. ביי מיכל

בהזדמנות זו ברצוני לאחל חג שמח בריאות ואריכות ימים ושנים לכל אנשי הפורום ובני משפחותיהם. מיכל

ד"ר שלום רב, לפני מספר ימים שאלתי אותך לגבי הבטיחות בהנקה של התרופות השונות בקבוצה זו. אני מניקה וסובלת מדיכאון וצריכה לקחת תרופה, אך אינני רוצה לפגוע בהנקה. אם תוכל לפרט מהן התרופות הבטוחות (אני אלרגית ללוסטראל, לא רוצה לקחת סרוקסט כי זה משמין, והציעו לי את ציפראמיל או התרופה החדשה escitalopram). האם הן בטוחות להנקה? תודה

לאורלי שלום, עכשיו אני נזכר שלא השלמתי את תשובתי ותודה שהזכרת לי. באופן כללי הבחירה היא קשה מפני שצריך לבחור בין שני דברים פחות טובים. להיות חרדה בזמן הזה שהתינוק/ת קטן אין זו בחירה טובה, ואין זו בחירה טובה להניק עם תרופות. לפי מיטב ידיעתי כל התרופות הללו עוברות לחלב לתינוק, אבל אלו כמויות זעירות ביותר וכמויות זעירות עוד פחות נספגות אצל התינוק ומגיעות למוח. כלומר, גם אם יש בחלב כמות מזערית והתינוק שותה אותה, הכמות שמגיעה לדם של התינוק ממערכת העיכול שלו היא מינימלית. בכל אופן אף אחד לא יכול להגיד שהכמות היא אפס. במעקב אחר תינוקות שינקו עם התרופות הללו לא התגלתה אצלם בעיה כלשהי. באופן כללי ככול שהתינוק גדול יותר גם הביטחון שאין התרופה מזיקה לו גדול יותר. כך שלצערי איני יכול להגיד שישנה תרופה אשר אינה עוברת לתינוק בזמן ההנקה. מצד שני איני מכיר עבודות המראות שהנקה עם תרופה גורמת לנזקים, להיפך, הראו שהתינוקות הללו בריאים בכל מדד אפשרי. לכן, לדעתי הבחירה בין התרופות שציינת אינה קשורה להנקה. חג שמח, ואם משהו לא ברור אשמח להרחיב דר' גיורא הידש

חג שמח, חג שכולו אור ושמחה. שכולנו נתחדש כמו האביב, ונהנה מכל יום וכל רגע. הרבה בריאות ואושר דר' גיורא הידש

חג שמח לכולם אוהבת, אריאל

הרבה בריאות, אושר והצלחה! והמון תודה לכולם על התמיכה.

אמן כן יהי רצון. מיכל

שלום לך. אני בת 29 ואני פשוט מרגישה שאני משתגעת כבר,,, אני מאוד פגיעה - כל דבר שאומרים לי אני לוקחת קשה ועושה מזה סרטים - מה שנקרא,, במקום עבודתי תמיד אני יוצאת דופן - בכל מקום שהייתי היתה לי מן סלידה נוראית מהממונה עליי - מן תחושת רדיפה מתמדת - אני כל היום חושבת על הבוסית שלי , גם כשהיא לא בסביבה. אני מעט זמן בעבודה וכבר הספקתי להתעמת איתה לא מעט פעמים. כל אנשי המחלקה מסתדרים איתה איכשהוא ואילו אני תמיד נגררת איתה למריבות. ייתכן שאני משדרת מן אנטי וקולטים את זה ,,, מאוד קשה לי לקבל מרות של מישהו מעליי,קשה לי עם ביקורת ,איך שאני מגיעה לעבודה אני בלחץ מתוך רצון להתחבב ולרצות את כולם בו בזמן שאני רוצה לעשות את עבודתי נכון . מלבד זאת - אני כבר שנה שלמה - בעקבות לחצים אחרים בחיי סובלת מלחצים בחלק העליון של החזה - ממש כאילו שמישהו הניח לי מכבש והתחיל ללחוץ - זה מאוד מלחיץ אותי ממש כאילו השרירים עומדים להקרע ,,,,זה משפיע לי על הנשימה ,על האנרגיות,מחליש אותי מאוד ,ההיגוי של המילים שאני מדברת נהיה שונה ,נהייתי אפאטית ,דכאונית,אין לי יכולת להרגיש שמחה ,התלהבות - פשוט כלום , סליחה שאני קצת אקצין - אבל האם "נדפק לי המוח" "? (סליחה שוב). האם כדורים מסוג סרוקסאט יעמידו אותי על הרגליים ובעיקר ישחררו את הלחץ הנוראי בחזה העליון? - מן זרמים של לחץ בתלתי מוסברים ,,, איך היית מגדיר את מה שאני עוברת ? שיהיה לך חג שמח ,עם המון הערכה לתרומתך הגדולה לפורום . אדווה

לאדווה שלום, את כותבת פרטים רבים ולמרות זאת קשה להבדיל האם מדובר בבעיה ממשית או בקשיים "רגילים" שעדיין שייכים לגיל ההתבגרות (אני מקווה שלא נפגעת,). לעתים התלבטויות וקשיים של גיל ההתבגרות ממשיכים לגילים מבוגרים יותר, וכידוע הקשיים העקריים הם קשיים עם גורמים סמכותיים כהורים מורים ומנהלים. לכן המלצתי הראשונה היא לפנות לאבחון טוב. אני שומע את המצוקה שעולה מדבריך, שלא טוב לך עם מה שקורה ואת רוצה לשנות את הדברים. הרצון שלך לשנות הוא הדבר החשוב ביותר. יתכן שהשינוי יהיה על ידי עבודה עצמית, בכך שתסימי לב ותעשי את העבודה לבד, או בשיחות טיפוליות-פסיכותרפיה שגם עשויה לעזור. המודעות שלך היא הדבר החשוב ביותר, השינוי כבר יבוא. יתכן שגם טיפול תרופתי בתרופות מסוג הסרוקסט עשוי לעזור ולשפר את איכות החיים, אבל הדבר תלוי מאוד באבחון ובדעתך הכללית על תרופות. חג שמח דר' גיורא הידש

שלום וחג שמח, ד"ר היידש הנכבד אני עומד בפני ארוע חברתי גדול וככל שזה מתקרב אני נלחץ יותר, נמתח יותר וסובל רוב הזמן מהתקפי חרדה קלים עד בינונים. מה שמחמיר עוד יותר את המצב היותי סובל מתסמונת המעי הרגיז שבימים אלה מתבטאת אצלי בכאב והתכווצויות בבטן ושלשולים או צואה רכה כחצי שעה עד שעתיים כמעט אחרי כל ארוחה. פניתי לרופא פסיכיאטר והוא המליץ לי לקחת דרלין 10 מ"ג פעמים ביום וכדור אחד של לוריבן (לורזיפם) 1 מ"ג לפני שינה. התחלתי את הטיפול הזה לפני כשלושה ימים וזה הרגיע אותי במידה מסוימת אבל הבעיה של שלשולים אחרי ארוחות ותכיפות במתן צואה עודנה קיימת. אני תוהה האם לוקח זמן לטיפול כזה עד שיגיע לרמה כזאת שיפתור את בעית השלשולים? ואם כן אני קראתי בעלון התרופה לוריבן כי היא עלולה להיות ממכרת אם ניתנת ליותר משבועיים. האם זה בטוח לקחת אותה למשך חודש? תודה רבה,

לארי שלום, אכן לוריוון מעט ממכרת, ואני בטוח שאחרי חודש תוכל להפסיק אותה למרות הפוטנציאל הממכר שלה. אם אתה רוצה להיות בטוח, אז אתה יכול לפעמים לא ליטול ו"לדלג" על פעם או פעמיים כך שלא יהיה שימוש קבוע. אכן שתי התופעות קשורות לחרדה, גם המעי שנעשה רגיז יותר וגם האירוע (במזל טוב) גורם לחרדה ויתכן גם למתח, וזה הקשר בין הדברים. לוריון היא תרופת הרגעה לזמן הנתון, לכן יקח עוד קצת זמן עד אשר היא תשפיע על היציאות, כלומר כאשר רמת החרדה הבסיסית תרד מעט אז גם מצב היציאות ישתפר. חג שמח והרבה שמחות דר' גיורא הידש

היי לדעתי תתייעץ עם רופא אחר, זה נראה לי טיפול לא טוב, עם כל הכבוד. ביי נילי.

ארי שלום כדאי לך לשאול את הרופא שלך על התרופה נירבקסל שהיא יותר ספציפית לבעית המעי הרגיז והיא גם מכילה חומר מרגיע להקלת חרדה חברתית והמינון הנמוך של התרופה יאפשר לך לתקפד בלי תופעות לוואי של טישטוש, מה שעלול לקרות עם תיקח לוריון במשך שעות היום בהצלחה

http://www.la-briut.org.il/departments/?did=90

1. אם היפריקום הוא הפרוזאק הטבעי הרי הפרוזאק שניתן שלא בפיקוח פסיכיאטר עלול לגרום להתפרצויות של מאניה דיפרסיה רדומה אצל חלק מהמטופלים. 2. אני נתקלתי ברופאי משפחה שעשו נזקים לחולים משום שהם דחפו את האף שלהם לתחום המומחיות של פסיכיאטר. 3. פסיכיאטר הוא לא פקיד שממלא טפסים אלא רופא מומחה שקוביע טיפול תרופתי על סמך מצב ריגשי. מהות הטיפול הוא מעקב על ידי רופא ולא טפסים אלה או אחרים שאול

גם גראס קוק ואופיום טבעיים. זו ממש תרופה עם מנגנון כמו אנטידיכאוניים "רגילים" אם פוטנציאל לאינטראקציות (למשל גלולות מניעה) לא ממש כדאי לערבב ללא ידיעת רופא. והנה דוגמה אחת למאניה מתוך כמה, אין לי מושג לגבי משמעות סטטיסטית. World J Biol Psychiatry 2002 Jan;3(1):58-9 Related Articles, Links A case of mania induced by hypericum. Fahmi M, Huang C, Schweitzer I. Professorial Unit, Melbourne Clinic, 130 Church Street, Richmond, Vic. 3121, Australia. [email protected] We report a case of mania induced by high doses of Hypericum perforatum in a 28-year-old depressed woman with no past history of mania or hypomania and no concomitant use of antidepressants. PMID: 12479089 [PubMed - indexed for MEDLINE]

רק הערה קטנה לשאול- ואני נתקלתי בפסיכיאטרים , אם להתייחס לסעיף שתיים שלך, שהזיקו לא פחות.

לדר הידש ולחברי הפורום חג שמח.

שיהיה לכם חג שמח ומקסים. חג של חירות פיזית אך גם חירות הנפש. תהנו בליל הסדר ותעשו רק מה שאתם יכולים וטוב לכם. מי שקשה לו לשבת בסדר- זה לגיטימי ואל תרגשו רע עם עצמכם. שיהיה רק טוב לכולם אוהבת, אריאל

שלום, קיבלתי מהפסיכיאטרית שלי תרופה חדשה חדשה, לניסיון. שם התרופה - seropuel- אם מישהו מכיר אוי ודע עלייה, אשמח לתשובה. קרן

לקרן שלום, לפני מספר דקות עניתי לך בפורום השני שבו שאלת ואת יכולה לעיין שם. בודאי שנשמח לתגובות נוספות של אנשים בפורום. שיהיה רק טוב חג שמח דר' גיורא הידש

לג'וש שלום, אני מבינה טוב מאוד את ההרגש הזו, על מה אתה כותב. כפי הניראה אנשי הפורום עוד לא חוו את החויה הזו. מציעה לעבור לאתר חילופי. מצפה לך הפתעה נעימה מחכה לתשובתך. בהזדמנות זו מאחלת לך ולכל הפורום חג שמח :) :) :)

תכנסו מכאן מקווה שזה עוזר. הפרסומות הן מMSN

http://doctors.co.il/forums/list.php?f=385

מה זה - בלשון הדיוטות בענייני רפואה - "הפרעה סכיזואפקטיבית עם אבחנה מבדלת ביפולרית" ?? ואיך משפיעה מחלת נפש המאובחנת כך על הכשירות והאחריות (במיוחד ההורית) של האדם? אודה על תשובתך המהירה.

לגילי שלום, ההפרעות הנפשיות הקשות מתחלקות למספר קבוצות כאשר הראשונה היא סכיזופרניה והשניה היא הפרעות של הרגש או אפקטיביות (א' עם פתח AFFECTIVE). ההפרעות של הרגש מתחלקות לחד קוטביות (דיכאון בלבד), או מאניה דפרסיה, כלומר הרגש נע בין שני הקטבים של פעילות יתר ודיכאון ולכן נקראת הפרעה דו-קוטבית (בי-פולר). בין שתי אלו ישנה הפרעת ביניים שלא ניתן להחליט, בין סכיזופרניה לבין הפרעות אפקטיביות ולכן היא נקראת סכיזואפקטיבית. מבחינת הכשירות ההורית, זו שאלה מורכבת מאוד, הדברים החשובים פרט לאבחנה הפסיכיאטרית הם האופי של ההורה, כלומר אישיותו ויכולתו להיות הורה בלי קשר לאבחנה הנפשית. ודבר שני התיחסותו לבעיה הנפשית. אדם אשר מטפל בבעייתו הנפשית, נוטל תרופות ופונה לטיפול/אשפוז כאשר המצב מחמיר נחשב לאדם אחראי (הורה אחראי) ולכן נחשב כמתאים יותר כהורה. אני מקווה שעניתי לשאלתך חג שמח דר' גיורא הידש

ד"ר הידש, תודה! וחג שמח...

אז ככה. אתמול הייתי אצל הראומטולוג. הוא בדק אותי ונתן לי בדיקות דם. אמרתי לו על החום, חולשה והפריחות. לטענתו זה אכן התפרצות של הלופוס אבל הוא רוצה לחכות עוד שבועיים עד שתגענה תוצאות הבדיקות. במהלך השבועיים האלה אני צריכה לעקוב אחר החום ושאר התסמינים. עוד שבועיים אני אחזור אליו ואם זה לא יעבור אז אתחיל בסטרואידים. בנתיים אני מאושרת שהרווחתי שבועיים ללא הסטרואידים ואני מקווה שיהיה שיפור ניכר כך שלא אצטרך אותם כלל. סך הכל אני קצת יותר טוב חוץ מהחולשה שמאוד מפריע לי לתפקד. יהיה בסדר. שיהיה חג שמח לכולם

לא שכחתי........

לאריאל שלום, כיף לשמוע ממך ובמיוחד שקצת יותר טוב, מניסיוני כדאי תמיד לנסות אקמול - "אקמול מועיל לכל" לעתים הוא עוזר להרגשה הכללית ומשפר, מה עם פעילות גופנית-ספורט. חוץ מזה היכן תעברי את הסדר? שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

תודה. את הסדר אנחנו עושים בבית. המשפחה של אמא שלי באה ויש הרבה הכנות ועבודה. מעצבן שאני לא כל כך יכולה לעזור כי אין לי כוח. בכל אופן, שיהיה לך חג שמח וסדר נפלא שלך עם המון הערכה, אריאל

אני מרגישה קצת "אשמה" אבל אני באמת בדיכאון ואם תשאלו אותי למה אז אין סיבה מהותית או טראומות יוצאות דופן.... אני חושבת המון ומוצאת את עצמי שואלת על כל דבר כמעט "בשביל מה?" "מה המטרה?" שום דבר לא נראה לי אמיתי ו... רע לי.... תצחקו אבל אני מגיעה למצב שאני מרחמת על הכלבים שלי וחושבת שאני מדביקה את כל מי שסביבי בעצב שלי - אפילו אותם - אני יודעת שזה נשמע נורא, וכמובן שזה בראש שלי כי כשאני בסביבת אנשים אני הליצן (העצוב...) אבל גם אם זה רק בראש שלנו - זה עדיין בנו וזה קשה.... האם יכול להיות שנועדתי לסבול תמיד??? אשמח לכל תגובה.

אני כלל לא צוחקת ומבינה אותך לחלוטין. את יודעת, ישנם שני סוגי דיכאון. האחד הוא דיכאון שנובע כתוצאה מארוע מסוים כמו מוות של קרוב, פיטורים מעבודה וכו'. הדיכאון האחר נובע מחוסר של אינזים מסוים במוח " סריטונין". בשביל הדיכאון מהסוג השני לא צריכה להיות שום סיבה וזה פשוט מופיע כמו ששפעת מופיעה- ללא כל הודעה מוקדמת. לא משנה איזה דיכאון זה מה שמשנה זה הצורך לטפל בו. דיכאון היא מחלה כמו כל מחלה אחרת ואין טעם לסבול ולהזניח את הנושא. אני מקווה שפנית לטיפול ואם לא זה הזמן לעשות זאת אנחנו כאן ותמשיכי לעדכן שלך, אריאל

לדניאלה שלום, אכן האופן בו את כותבת והתכנים מעידים על דיכאון. אני מצטרף לתשובתה של אריאל ורוצה להוסיף את מימד הזמן. אם מדובר על שבוע שבועיים של מצב רוח ירוד-דיכאון אז כדאי לחכות, יתכן והמצב ממושך יותר ואז כמובן כדאי לפנות לטיפול מקצועי אחרי אבחון מתאים. שיהיה רק טוב והרבה אור דר' גיורא הידש

שלום אבא שלי בשנים האחרונות כל הזמן רב עים אמא שלי.הוא חושב שהיא בוגדת בו.בשנים הראשונות הוא רב איתה בערך פעם בחודש.אבל עכשיו מאז שכרתו לו את הרגל עקב סכרת הוא רב עים אמא שלי כל יום ואפילו מאשים אותה בכך שכרתו לו את הרגל(הוא אומר שהסוכר שלו עלה בגלל הלחץ שהיא עושה לו).כל יום כשאמא שלי יוצאת מהבית הוא מתקשר לחברים שלו ומרכל על אמא שלי הוא מעוות דברים וממציא שקרים).הוא לו נותן לאמא שלי לשמור על קשר עים משפחתה ועכשיו פתאום הוא רוצה שהמשפחה של אמא שלי תבוא לבקר והוא אומר שהוא אף פעם לא אסר על אמא שלי לפגוש את משפחתה.כשאמא שלי התקשרה למשטרה לפני כמה חודשים השוטרים אמרו שהם התרשמו מאבא שלי והם הבינו שהוא לא בסדר.אבל כשהוא מתקשר לרכל על אמא שלי הוא אומר שהשוטרים אמרו לו שאמא שלי צריכה ללכת לשלוותא. הוא בן אדם נורא ערמומי: פעם אחת אחרי שהוא רב עים אמא שלי אחותי ירדה להכין לאמא שלי כוס תה ואבא שלי הכניס לשם מלח מבלי שאחותי תראה.(הוא ניסה לעשות זאת שוב אחרי כמה חודשים).ועוד פעם לאחר שאמא שלי עזבה את הבית לזמן מסוים הוא לא נתן לנו לשמור על קשר עים אמא שלי וכשהוא גילה שאחותי שמרה על קשר איתה (אחותי הייתה בהריון באותה תקופה)הוא אמר לאחותי שאין לה אבא יותר וגירש אותה מהבית כשהיא בוכה. בטלפון שלנו יש לחצן כדי להגביר או להנמיך את הטונים של הצילצול ואבא שלי כל פעם לוחץ על הכפתור ומעמיד פנים שמתקשרים אליו:הוא אמר ליד אמא שלי שהיא יצאה מהבית בשעה חמש כדי שאמא שלי תחשוב שהוא מדבר עים משרד חקירות.אבא שלי ממציא תירוצים למה לא ללכת למכונת אמת למרות שאמא שלי רוצה ללכת. יש לי עוד הרבה דוגמאות אני לא יפרט עליהם עכשיו אבל זה ברור לכולם שאבא שלי השתגע.רציתי לדעת אים יש לו סכיזופרניה ואיך להתמודד איתו(אמא שלי לא עוזבת את הבית בגללי ובגלל אחותי היא יודעת שזה יהיה קשה בשבילנו).אנא החזירו לי תשובה

לתים שלום, לא הייתי ממהר לקבוע אבחנה של סכיזופרניה, ובמיוחד שסכיזופרניה היא מחלה של צעירים ופורצת בסביבות גיל 20. עם זאת הדברים שכתבת נשמעים חמורים, אתה מתאר דברים שעלולים להיות מחשבות שווא - מחשבות לא נכונות שאי אפשר לשכנע בהגיון שהן אינן נכונות. בדרך כלל קשה מאוד לשכנע אנשים כאלו שיש להם בעיה והם צריכים להגיע לטיפול כיוון שהם משוכנעים שהם צודקים. אני חושב שבמידה ואני צודק ומדובר במחשבות שווא אז צריך לשנות גישה. להפסיק לנסות לשכנע שהדברים לא אמיתיים-כך גם מכונת אמת לא תעזור, ולנסות להרגיע ולהפנות לרופא פסיכיאטר. שיהיה חג שמח ורק טוב דר' גיורא הידש

אני אחרי אירוע פסיכוטי וכרגע מתחילה את החיים שלי מחדש, עברתי להתגורר חזרה אצל הוריי בירושלים ויש לי מעט חברים פה. הייתי מעוניינת להכיר אנשים נוספים שלא אצטרך להסתיר מהם את מה שעברתי ואולי אף כאלה שעבר עליהם משהו דומה, אשמח אם יש פה מישהו במצב דומה לשלי שמחפש/ת גם חברה. אפשר ליצור איתי קשר דרך הפורום חג שמח!

יש לך ICQ או מייל ?

יש לי מייל, צירפתי אותו להודעה זו שמחה שענית על ההודעה ואשמח עוד יותר כשאקבל ממך מייל חג שמח!

היי אפשר לנסות במועדון "אנוש" בירושלים, או ברשת באתר של "קולות" voices , וישנם אתרים נוספים שבודאי שמשם יוכלו להפנות אליהם. כעת אני נזכר ישנה גם עמותת "התמודדות" עם אתר דומה. תסתובבי קצת ברשת וגם תחפשי לפי נושאים באתרי הבית הרגילים, יש הרבה חברים אשר מחפשים חברה כמוך חג שמח דר' גיורא הידש

בתי בת 5 חודשים. לצערי מגיל צעיר ביותר איננה מוכנה לאכול מחוץ לבית (ניזונה מרמדיה בבקבוק). הדבר מאוד מתסכל אותי ומגביל אותי. כשאנו מחוץ לבית, היא בוכה מרעב אך לא מוכנה לאכול (לעיתים במשך כ-6 שעות). אני נאלצת לחזור הביתה ואז היא "בולעת" בקבוק. שאלתי אותך על זה בעבר ואמרת לי שזה יעבור, אך זה נעשה יותר גרוע. עוד שבוע וחצי אני חוזרת לעבודה ואני ממש חוששת. בבית התינוקות (בו כרגע אנו בתהליך הסתגלות), מנסה הגננת להאכילה אך ללא הצלחה. התינוקת בוכה ומסרבת (לעיתים אוכלת כמה שלוקים בודדים). בסופו של דבר אני חוזרת איתה הביתה, מוקדם מהמתוכנן, והיא אוכלת, אך מה יהיה שאעבוד?! כולם אומרים לי שיהיו כמה ימים קשים ושזה יעבור, ושאף ילד לא מת מרעב. אך אני לא רוצה "לשבור" את התינוקת שלי ובטח לא לתסכל אותה ולגרום לה לחוויות קשות ומתסכלות. ומצד שני... אני ממש מיואשת ובעיקר מודאגת. מה אתה מציע לי לעשות?! (דרך אגב משקלה לגילה תקין בהחלט, אפילו מעל לממוצע והיא ילדה בריאה, טפו טפו טפו). המון תודה על התיחסותך. ו... חג שמח!!!

לגלי שלום, לצערי איני פסיכיאטר ילדים ונוער אלא של מבוגרים, ולכן ידיעותי בנושא מצומצמים מאוד ואיני רוצה להטעות אותך. האמת היא שזו הפעם הראשונה שאני שומע על תינוקת בת חמישה חודשים המוכנה לאכול רק בבית. הרפלקס שלי אומר שאל "תשברי אותה", אם אפשר תנסי להגיע לפתרון בטוב, עם הרבה חום ואהבה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום רב, לפני כשנה ילדתי תאומים פגים בחודש השישי להריוני כעבור 4 חוד' הם יצאו מהפגייה , מייד הודעתי למקום עבודתי על פיטוריי והתמסרתי לטיפול בהם.[ שהיה קשה מבחינה בריאותית] מאחר והנקתי ,לא ישנתי כלל. בנסף יחסיי עם בן זוגי התערערו לחלוטין ובימים אלה אנו מדברים על גרושין. בעייתי היא שמזה שנה אני מרגישה עייפה ותשושה ללא מוטיבציה. שאלתי: האם ניתן לטפל בבעיתי בטיפול תרופתי? האם העובדה שאטול כדורים לא תפגע בסיכויי להתקבל למקום עבודה, או ברשיון הנהיגה שלי? תודה וסליחה על הבורות יעל

ליעל שלום, עדיין אפשר להגיד מזל טוב, אולם המזל הטוב שינה במידה רבה את חייך. בנוסף לשמחה על הולדת התאומים הם דורשים את כל האנרגיה שלך ואת משלמת על זה מחיר. יתכן וגם הגרושין הם על רקע חוסר האנרגיות שלך להשקיע בזוגיות. אין מה לעשות זו תקופה לחוצה, מלחיצה ומתישה. כיוון שישנה פגיעה בזוגיות ובחיים הכללים בהחלט הייתי ממליץ לפנות קודם כל לאבחון והמלצות לטיפול ורק אחר כך לברר ולבדוק בקשר לטיפול. באופן כללי הטיפול בדיכאון עצמו, כלומר נטילת תרופות לא יגרום לאובדן רשיון הנהיגה ולא צריך לפגום ביכולתך למצוא עבודה. למרות שבמקום העבודה הדברים מעט יותר מורכבים. ישנם מעסיקים אשר מבקשים ויתור על סודיות רפואית, ואם יהיו שני מועמדים עם אותם הכישורים אבל אחת עם בעיות רפואיות (ולא רק פסיכיאטריות ) אז יתכן ויבחרו בבריאה. או באשה שאין לה תאומים קטנים בבית.... שיהיה רק טוב, וכדאי להתחיל בטיפול דר' גיורא הידש

שלום רב, עקב דיכאון התחלתי לקחת לראשונה תרופה נוגדת דיכאון. בעקבות לקיחת הכדור הראשון של לוסטראל, החלה פריחה תוך 20 דקות שנמשכה 12 שעות, הניראית כתגובה אלרגית לתרופה. אין לי אלרגיות לתרופות אחרות. האם זה מעלה סיכוי שיש לי אלרגיה גם לתרופות אחרות מקבוצת SSRI? ושאלה נוספת, בפורום אחר התבטא רופא כי התרופה היחידה מקבוצה זו שגורמת להשמנה היא סרוקסט. האם אתה מסכים עם קביעה זו? ושאלה אחרונה, איזה מהתרופות בקבוצה זו מומלצות בזמן הנקה?

לאורלי שלום, אכן, כל התרופות מקבוצת SSRI עלולות לגרום לתגובה אלרגית - פריחה בעור. לפי זיכרוני אם ישנה אלרגיה למולקולה אחת אין סיבה שתהיה אלרגיה גם לתרופה שניה. אבל יתכן שאנני מעודכן, כבר המון שנים מאז שטיפלתי במשהו שהייתה לו אלרגיה, הפעם הקודמת הייתה מפרוזק.. סרוקסט היא התרופה העקרית שגורמת להשמנה אבל גם האחרות עלולות לגרום לכך, כמובן שלא אצל כולם. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

המחשבות האלו שרצות בראש ולא עוזבות אותך ותמיד צריך לשאול אנשים בשביל להיות בטוח בתשובות לשאלות האלו אין הרבה הבנה מצד העולם למצב שלי

מגיע לך

אני מטופלת זה זמן מה בסרוקסט לחרדה, אשר עוזר חלקית, אך סובלת מעייפות רבה עקב כך. לציפרמיל היו תופעות דומת. ולוסטרל ואפקסור לא כל כך עזרו? האם יש הצעות ? האם פאבוקסיל יכול להיות יותר טוב ?

הצלחת קצת לעודד אותי ,אני מניחה שאצלי הפבוקסיל הוא הגורם להירדמויות הטורדניות הללו שיכולות בהחלט לשבש את סדר היום ואגב- המינון לא לגמרי קשור- זה קורה בכל מינון שהוא גם אם בדרגות עייפות שוות. לאנשים מסויימים כמובן,מה שאומר לדעתי שזו פשוט נטייה אישית סובייקטיבית לפתח תופעות לוואי מסויימות ולא אחרות. מה שכן, עם כל התופעות המטרידות שרובן נעלמו עם הזמן וחלקן המועט נשאר( כמו העייפות וקצת בעיות בבטן..)לי אישית הפבוקסיל מאד עזר בשילוב עם התעמלות שהיא לדעתי מאד חיונית, אני יכולה להגיד יותרמזה- הפבוקסיל פחות או יותר הציל את חיי ובזכותו אני יכולה לעשות הכל ואפילו דברים שהיו לי קשים יותר קודם החל מריכוז מצויין מה שמאד עוזר בלימודים וכלה ברוגע בריא וחיוני שזה בהחלט מה שהייתי צריכה. בשלב מסויים הרי מפסיקים לקחת את התרופה ואם מעמידים יתרונות מול חסרונות -הטוב עולה כאן בהרבה- וכשלא תהיה יותר תרופה גם לא תהיה יותר עייפות והמצב יהיה הרבהיותר טוב.............(כמובן, בתקווה....) שיהיה לך בהצלחה ולדעתי תתייעצי עם רופא טוב לגבי הבחירה כי זה חשוב מאד..

לנועה שלום, אכן שאלה קשה כיוון שניסית כבר מספר תרופות. כדי לתת תשובה מדוייקת צריך לבדוק כל תרופה כמה זמן נטלת? אלו תופעות לוואי היו ובמה התרופה עזרה. אכן ישנם אנשים אשר מגיעים לכדי עייפות מהסרוקסט, בדרך כלל אני מציע לנסות וליטול את הסרוקסט בערב כך שישנים יותר טוב וביום אין בעיה של עייפות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אני לא הייתי מציעה לך לבנות על פבוקסיל כאילו הוא מה שיפתור לך את בעיית העייפות אני זוכרת בעיות דומות דווקא מהפבוקסיל, בכלל, פבוקסיל היא תרופה אומנם טובה מאוד איך יש לה הרבה תופעות לוואי, יש לה בחילות קשות מאוד, וכל יתר התרופות החדישות יותר מאותה קבוצה משפיעות לפחות טוב באותה המידה אם לא יותר, וללא כל תופעות הלוואי הללו לא הייתי הולכת על פבוקסיל, כמי שיש לה נסיון רב מאוד איתה

אשתי אומרת שבזמן האחרון (זה מספר חודשים) אני רועד במהלך הלילה. רעידות אלו אינן כתוצאה מקור, אלא כתוצאה מחלומות. האם זו בעיה רפואית ? כיצד ניתן להפסיק את זה ?

למישהו שלום! יכול להיות שיש לך סיוטים בלילה ואתה רועד מפחד. רק אתה יודע את האמת. אני במקום אישתך בכל זאת הייתי דואגת להעניק לך חום. כך אפשר למנוע רעידות וסיוטים ואפשר לישון בשקט. אולי אישתך צריכה גם טיפול כי גם היא לא ישנה טוב בלילה. אחרת אך היא שמה לב לרעידות שלך. בכל אופן זו דעתי האישית ואני לא רופא. שיהיה לך רק טוב וחג פסח כשר ושמח גל

למישהו שלום, התופעה כפי שאתה מתאר אותה לא ברורה לי, אם מדובר בתנועות כמו רעד של הרגליים אז אפשר לחשוב על בדיקה במעבדת שינה. אם אתה מרגיש בטוב ושנתך טובה ובמשך היום אינך עייף אז כנראה שאין מדובר בבעיה חמורה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

האם יש קשר ביניהם? האם זה מסוכן למי שמטופל בציפראמיל לעשן גראס במקביל? ו... שאלה נוספת, אני מטופלת בציפראמיל (3 כד' ליום) מזה שנתיים ולאחרונה אני מרגישה התדרדרות קלה במצב הרוח האם מומלץ להחליף כדור?

לגלית שלום רב! לפי דעתי יש קשר,שנהם משפיעים על המוח. ויכול להיות שיש התנגשות בין השניים. זאת אומרת שגרס וכדורים ביחד לא משתלב טוב .בהחלט לא מתאים לך ויש לזה חלק בהרגשתך. מניסיון אישי, הגרס אם יש לך מצב רוח טוב ואת מעשנת גרס אז ההשפעה היא טובה וחולפת. אבל, אם את במצב רוח לא טוב אז ההשפעה היא גם לא טובה. באפן כללי גרס מעלה את המצב רוח מחדד את החושים.אבל אח"כ הוא מפיל אותך. זאת אומרת שבעיקבות עישון גרס זה מוביל לדיכאון וחרדה. מה גם שזה ממכר . אני אישית עישנתי גרס בעבר לפני מספר שנים. וזה גרם לי לאחר מספר ימים של עישון לדיכאון וחרדה. ויש לציין שבחיים שלי לא סבלתי מדכאון וחרדה. ואני יודעת של גרס יש חלק ניכר במה שקרה לי. אני גם יודעת מיסיפורים של אנשים שעישנו והיתחילו לסבול מתופעה של הגרס. אני למדתי לקח ואני לא נוגעת בזבל הזה. וזה לא שווה את מה שעברתי. עברתי את מה שעברתי ללא כדורים. עם תופעות של כריז. ושה אף אחד לא יספר לך סיפורים שזה סם קל . לא נכון. סם זה סם. לסיכום אני חושבת שהשאלה הראשונה שלך היא רטורית. בכל זאת אני מקווה שחידדתי לך משהוא חשוב מאוד שתביני שאסור לעשן גרס. ואסור זה אסור. בתורה כתוב ושימרתם לנפשותיכם. תזרקי את הגרס ואל תתני לאנשים לפתות אותך בגרס כי זה רעל לגוף והתוצאה היא לפעמעים בלתי הפיכה. חבל על הזמן. הרבה בריאות גל

לדעתי אין קשר בין דיכאון לגראס הוא דווקא עוזר

לרוב מראים מה שהספונסר רצה שיראו. נתקלתי במקרים שקבלו דכאון חמור מהשימוש בגראס ומקרים שהגראס ממש הקל על הדכאון. אבל צריך להזהר בכל מקרה. מבחינת אינטראקציה עם תרופות הכול שטויות ואין שום קשר. זה לא יותר מסוכן מלקחת וואליום או אקומול או סיגריות רגילות אם נוגדי דיכאון ביחד. ומי שאומר שלא שיביא הוכחות

לדר' הידש שלום, בני , סטודנט הלומד בחו"ל, אובחן כסובל מ Schizoaffective disorder לאחר התקף פסיכוטי ראשון שהתרחש לפני כחודש. הוא נמצא כעת בטיפול באשפוז יום לאחר שבועיים של אשפוז מלא. הוא מבקש לבוא ארצה ואני מחפשת מסגרת טיפולית- שיקומית מתאימה לו. אנו מתגוררים באיזור המרכז אולם מה שחשוב לי הוא שהמסגרת תהיה מתאימה, גם אם איננה דווקא באיזורנו. אודה לך אם תוכל לייעץ לי מה עלי לעשות, לאן לפנות, מה קיים בתחום וכל דבר שיוכל להאיר את עיני. בתודה מראש ובברכת חג שמח, אירית

לאירית שלום רב! אני חושבת שאת צריכה לפנות ללשכת הרווחה באזור מגורייך או דרך המסגרת שהוא שוהה בה כעת. אפשר לקבל פרטים דרך עו"ס בלישכה או דרך בית החולים בא הוא שוהה בהחלט ד"ר הידש ישמח להוסיף פרטים. בהצלחה. גל

לאירית שלום, אני חושב שאת מקדימה קצת את המאוחר. במסגרת שיקומית מתכוונים למסגרת של מגורים ועבודה כאשר המצב של המטופל יציב ולא צופים לשיפור משמעותי במצב הקליני. חודש ימים אחרי משבר עדיין מוקדם מדי לדבר על שיקום. אני חושב שכדאי למצוא מסגרת טיפולית בבית חולים כללי, כמו המרפאה בתל-השומר או המרפאה לבריאות הנפש ברמת-חן. אם הקשר עם ההורים טוב אז בודאי שכדאי שהבן יהיה בתחילה בבית. רק כאשר המצב יתייצב, כדאי לחשוב הלאה. הרבה בריאות וחג שמח דר' גיורא הידש

לדר' הידש שלום, תודה על תשובתך. מאחר ואכן מצבו של בני עדין אינו יציב אני חוששת שמסגרת של טיפול יום עלולה להשאיר אותו עם הרבה שעות ללא פעילות בבית. שהיתי איתו כשבוע לאחר שיצא מאשפוז מלא ונוכחתי שהשעות ה"ריקות" גורמות לו לעליה בעצבנות ובדכאון. לכן אני מנסה לחפש מסגרת שתתן מענה ליותר שעות. שמעתי על "כפר איזון" אבל איני יודעת אם קיימות מסגרות דומות אחרות, כוונתי למסגרת טיפולית שבה הוא יכול לחיות תקופה מסוימת עד שהוא מתייצב. האם ידוע לך? ושוב, הרבה תודה על העצה לאם דואגת חג שמח, אירית

מה הטעם לתת תרופות נוגדות חרדה למשך שנה ( במידה כמובן שהתרופה מתאימה ואין תופעות לוואי ואין החמרה במצב ואין תופעות התמכרות והגמילה חלקה) אם ברגע שמפסיקים לקחת החרדה נשארת(לפי מה שהדוקטור אמר) ?

היי בן. ההסבר הוא כזה: ההנחה היא, שבמשך התקופה שבה אתה נוטל את התרופה, אתה גם תעבוד על עצמך אם בעזרת טיפול או דרכים אחרות, ותלמד להישען על עצמך, וביטחונך העצמי יגדל, וכך עם הזמן תוכל להרפות מן התרופות.

לבן שלום, אני חושב שהדברים לא היו ברורים או לא הובנו נכון. בדרך כלל אחרי כשנה ההרגשה הטובה נשארת ואין חזרה של הסימפטומים של החרדה. ישנו דיון מפורט על הנושא באחד העמודים הקודמים אתה יכול לנסות ומצוא את המקום לפי "חפש" שלמעלה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום בן המונח "תרופת הרגעה" או "תרופה נגד חרדה" עשוי להטעות. כדורי הרגעה אינם מרפאים חרדה, בדיוק כפי שאקמול וכדורים נגד כאבים אינם מרפאים כאב ראש, כל מי שעוסק, חקר, חווה בעצמו, או חי בקרבת מצבי חרדה יסכים עם העובדה שחרדה היא רק סימפטום של בעיה אחרת, הכדורים שניתנים במשך שנה כפי שציינת אמורים להקל על הסימפטומים של הבעיה ולשכך את הכאב הנפשי בזמן שאת הבעיה האמיתית הגורמת לחרדה אפשר לפתור על ידי בדיקות רפואיות מקיפות אשר ישללו מקור אורגני לבעיה, טיפול פסיכולוגי, טיפול התנהוגותי, ואפילו שינוי דרכי חיים ישנות ומעיקות. שיהיה לך המון הצלחה בטיפול!!

אני יכולה לענות רק מנסיוני האישי . זה עזר לי בחרדה - אבל לא סבלתי ככ מחרדה אבל אני מרגישה שיש לזה אלמנט מרגיע אני הרבה פחות לחוצה אם זה עוזר לך. לא היו כמעט ת.ל לעומת הציפראמיל שבאיזשהו שלב בחיי היה גהינום. ( הזעה מטורפת, אי שקט וכו,) כך שאני מאמינה שזה אינדבידואלי. סתם מתוך סקרנות בלבד למה הפסקת את הציפראמיל?

מכיוון שההשפעה הייתה חלקית בלבד ובאיזשהו שלב חזרו התקפי החרדה כמו גם אי שקט בלתי נסבל . אני יכולה לומר שציפראמיל עשה חלק מהעבודה אבל לא את כולה .

שלום לכם , מה ידוע מנסיונכם לגבי אלמנט ההרגעה בלוסטראל או ליתר דיוק כמה התרופה יעילה בטיפול בחרדות ? כמה היא מרגיעה לעומת ציפראמיל ? מה ידוע על התרופה החדשה שעומדת להיכנס לארץ - escitalopram , הגירסא המשופרת של ציפראמיל ? תודה מראש .

תרופה גרועה מאוד פשוט גהנום . הרופא יגיד שזו תרופה בטוחה אבל פשוט לא כדאי

היי לוסטראל חזקה מציפראמיל. היא יעילה בהחלט בטיפול בחרדות. היא גם נחשבת מרגיעה יותר. ציפראמיל יחסית אליה תרופה חלשה יותר.

היי כידוע ישנן חמש תרופות בקבוצת התרופות SSRI הפרוזק הראשונה, פבוקסיל, סרוקסט, ציפרמיל ולסטרל. כל התרופות הללו דומות בפעילות שלהן והדימיון רב על ההבדלים. ישנם אנשים המגיבים טוב יותר לתרופה אחת ואחרים מגיבים לתרופה אחרת, הבעיה שקשה לדעת מראש איזו תרופה מתאימה לאיזה אדם. הלוסטרל היא תרופה טובה, ומבין החמש היא הפופולרית ביותר בארה"ב כלומר משתמשים בה הכי הרבה.... כלומר היא לא יכולה להיות תרופה גרועה. למוטרדת - אפשר להתלבט ולחשוב אבל עד שלא תנסי לא נדע את התגובה האישית וההתאמה האישית של הלוסטרל אליך. אין ברירה, כדי לקבל תשובות אמיתיות לשאלות שלך את חייבת לנסות ולקוות לטוב. נקווה שהתרופה מתאימה לך ואז תקבלי תשובות לכל השאלות... מקווה שהתרופה תתאים לך ותרגישי טוב יותר וכמובן ללא תופעות לוואי דר ' גיורא הידש

בוקר טוב ד"ר הידש לפני כחצי שנה (וליתר דיוק ב- 17.10.02 , חיפשתי עכשיו בפורום) נכנסתי לפורום זה, ושאלתי אותך אם נהוג לשלוח אנשים הסובלים מדיכאון לבדיקת הורמונים על מנת לברר אם יש להם מחסור בטסטוסטרון. הסברתי לך שהגעתי לרעיון אחרי קריאת תקצירי מחקרים המורים על קשר בין טסטוסטרון ותכונות מסוימות ובכלל זה נטייה לדכאון. ענית לי בסקפטיות, שזה אמנם כיון מעניין, אבל כנראה שלא אושש מחקרית. וגם ביקשת , אני מניחה שבקריצה קלה, שאעדכן אותך, אם אשמע ע חידושים. אז הנה, ב"ידיעות אחרונות" מופיעה היום ידיעה (עמ' 14) וכותרתה: "טסטוסטרון לטיפול בדיכאון אצל גברים" ובידיעה נכתב: "כשגבר שסובל מדיכאן לא מגיב טוב לתרופות, יש לבדוק את רמות הטסטוסטרון שלו. כך עולה ממחקר שנערך בהרווארד והתפרסם ב'THE AMERICAN JOURNAL OF PSYCHIATRY 12 ממשתתפי המחקר טופלו בג'ל טסטוסטרון, ועשרה בפלצבו. שלושה מהראשונים הראו שיפור משמעותי, ותשעה אחרים הראו שיפור כלשהו. ראש המחקר, ד"ר הריסון פופ, הודה שממצאי המחקר אינם עקביים דיים והמחקר קטן מדי. עם זאת, הממצא המשמעותי התקבל בתחילת המחקר: התברר של10% מהגברים שסבלו מדיכאון היו רמות טסטוסטרון נמוכות או גבוליות. אך כשהחוקרים חיפשו גברים מדוכאים שאינם מגיבים לתרופות, הם מצאו שכמחציתם סבלו מרמות נמוכות של טסטוסטרון. ומכאן, אומר ד"ר פופ, שיש כנראה קשר בין טסטוסטרון ותרופות אנטי דכאוניות אצל גברים. בנוסף, המחקר מראה שרמות נמוכות של טסטוסטרון נפוצות יותר אצל גברים שאינם מגיבים לטיפול. לסיכום, טוען ד"ר פופ, פסיכיאטרים צריכים לערוך בדיקת טסטוסטרון לגברים שאינם מגיבים לטיפול בתרופות אנטי דכאוניות, ולשקול דרכי טיפול משלימות." יום טוב!

לעלמה שלום, ראשית תודה רבה על העידכון, כנראה זו מגבלה של הרשת שאת לא ראית את שפת הגוף כיצד אמרתי את הדברים. ברוך השם ישנם כל הזמן דברים חדשים ברפואה ואני תמיד שמח ללמוד ותמיד ישנם דברים שאני עלול להחמיץ או לא לראות. כך שאין לי מונופול על הידע ואני תמיד תמיד שמח לשמוע דברים חדשים וללמוד. אני חושב שזה נכון לגבי כולם. בכל אופן, תודה על העדכון ואני מקווה לעדכונים נוספים. דרך אגב, שמך עלמה כיצד הגעת להתעניינות רבה כל כך בטסטוסטרון? אבל כמובן אינך חייבת להשיב על שאלה זו. שיהיה רק טוב והמון דברים חדשים ומעניינים חג שמח דר' גיורא הידש

ערב טוב ד"ר הידש שאלת למקור התעניינותי בטסטוסטרון והשפעותיו, אז ככה, אף שבחרתי לעצמי את הכינוי "עלמה", הרי שלצערי, מבחינת גילי הביולוגי אני כבר רחוקה מלהיות עלמה. ומשום כך ובהקשר לבירורים רפואיים שונים, נשלחתי לעשות בדיקת פרופיל הורמונלי. בבדיקה נמצא שהטסטוטרון שלי נמוך מהנורמה. במקביל, באותה תקופה התחלתי לקרוא חומר מדעי-פופולרי בנושאי פריון ומערכת ההורמונים. מקריאה זו למדתי שמחקרים שונים בנערכו בבעלי חיים ובבני אדם גילו, כי לרמת הטסטוטרון בגוף יש השפעה על מגוון של התנהגויות כגון רמת הדחף המיני (בגברים ונשים), תוקפנות, לוחמנות, מנהיגות, יוזמתיות, אסרטיביות וכו'. כך למשל נמצא, כי בעדר של יונקים, מנהיג העדר, זה המנצח בקרבות הוא בעל הטסטוסטרון הגבוה. (מעניין מה המצב אצל המנהיגים שלנו... נושא למחקר מעניין, ופרובלמטי ) בקיצור, העובדות המרתקות הללו, בצירוף הנגיעה האישית (ואני באמת, למרבה הצער, טיפוס נטול- טסטוסטרון מובהק, או "טיפוס אטסטרוגני" כפי שהגדיר זאת מישהו ), גרמו לי להתעניין בנושא ולחפש מאמרים נוספים באינטרנט. בין המאמרים שמצאתי, רבים דיווחו על מחקרים שהראו זיקה בין טסטוסטרון נמוך בגברים ובין דיכאון. (ויש עוד מחקרים מעניינים בנושא, אם הצלחתי להדביק אותך בהתעניינותי). וזה בעצם נראה לי הגיוני, כי אם טסטוטרון אחראי על שורה של תכונות הזהות עם ויטאליות ( מיניות, לוחמנות וכו') הרי שרק הגיוני הוא שמחסור בטסטוסטרון עלול להוביל לחוסר ויטאליות, לפסיביות, ומכאן גם לנטייה לדיכאון. מכיוון שלא שמעתי על יישום של מסקנות אלה בתחום הרפואה הפסיכיאטרית, פניתי בשאלה לפורום זה, ומתגובתך הבנתי שאכן הנושא לא הגיע עדיין לפרקטיקה. לצערי אין לי השכלה ביולוגית ואינני עוסקת בתחום זה, אבל נראה לי אינטואטיטיבית, שב שבעתיד הלא רחוק יתגלו זיקות בין הורמוני מין ואיכויות אישיותיות שונות כגון: דומיננטיות/פסיביות, אגוצנטריות/אלטרואיסטיות, תעוזה/ביישנות וכדומה. סתם אינטואיציה פרועה של ליימנית. מקווה שלא ייגעתי אותך מדי (אכן, מגבלה של המדיום, אינני רואה אם נרדמת מקריאת דבריי). אשמח כמובן לתגובתך, אם הגעת עד כאן. בתודה רבה ולילה טוב, עלמה.

אני רוצה לשתף אתכם במשהו. המון אנשים אומרים שהם בדיכאון. ובכן, לדעתי ישנו הבדל עצום בין דיכדוך לדיכאון.ונמאס לי מאותם אנשים שלא עברו כלום בחייהם ומייללים שקשה להם ורע. אני בדיכאון. ולא מקבלת שום עזרה מהפחד.כלפי חוץ אני אופטימית לחלוטין.לובשת מסכות.מטעה את כולם."את ילדה חזקה"-זה מה שאני שומעת תמיד מכולם. ואני כבר מזמן אדישה.אדישה להכל.לא אכפת לי מכלום.וגם בנוסף ירד לי החשק לסקס, שזה דבר שאני מאד אוהבת. ואני יודעת שזה בא מהרקע בבית.איבדתי את שני אחיי היקרים וחשוב לציין שאני חיה בהכחשה למקרה. כבר שנתיים שההורים שלי בתהליך גירושין מכוערים ביותר,ומערבים אותי ואת אחותי בכל המצב. בנוסף לזה, אחותי הקטנה מסוגרת עם עצמה בית.לא עובדת ולא מקבלת טיפול אחרי אישפוז בגהה. אני רוצה לבכות וקשה לי.לא יכולה.שומרת הכל בבטן וכבר לא יכולה!!! מאז המקרה של אחי האחרון.אני בבולמוסים של אכילה. אוכלת ומשמינה.שם במקרר אני מוצאת את הסיפוק. אז אני בדיכאון.ואני יודעת.אבל טוב לי עם ההכחשה לכל הטרגיות שעברתי ולמצב הנורא שאני ממשיכה לעבור.ובסה"כ צעירה בשנות העשרים לחיי. לא יודעת כבר למה לצפות...תגידו יש בכלל למה לצפות? לי קשה להאמין.

בוקר טוב לך, את מאוד סובלת ואת בתחילת דרכך בחיים. את נשמעת חכמה, חזקה ובעלת יכולת התמודדות וכוחות עצומים למרות האירועים הטרגיים בחייך. אל תוותרי לעצמך. קודם כל את חשובה! חשובה לעצמך, חשובה לאוהביך וחשובה עד כדי כך שתטפלי בעצמך. אל תניחי לעצמך ליפול. אמנם כלפי חוץ את מתפקדת, לובשת מסיכות, כמו שכתבת, אבל מה שחשוב באמת שתרגישי טוב מבפנים ולמרות הכל תפרחי ותגדלי כמו שמגיע לך. תפני מיידית לטיפול. אפשרי דרך קופת החולים אליה את שייכת. כיום יש אפשרויות רבות לטיפול בדכאון. רופא המשפחה יוכל לייעץ לך למי לפנות. את תוכלי לשלב בין טיפול פסיכולוגי לטיפול תרופתי ואיכות החיים שלך תעלה פלאים. יש לך למה לצפות ויש לך יכולות ואפשרות לצאת מהכאב הזה. אז חשובה ומקסימה, קחי את עצמך לדרך חדשה, אני מחזיקה לך אצבעות. תוכלי תמיד לכתוב כאן ולהתחלק בכל מה שקורה לך, שתפי אותנו בדרך שלך למעלה:-))))

שלום, אני חושב שהשם הראשון שבחרת "לא חשובה" מתמצת את המורכבות של הדברים. איני יכול להסכים שאינך חשובה, חייך חשובים ויקרים! אני מבטוח שאם תשאלי אנשים שמכירים אותך הם חושבים כמוני שחייך חשובים ושאת חשובה ולא להיפך. את מזכירה את שני אחיך שנפטרו ואין ספק שקשה מאוד להתמודד עם המציאות הזו. כנראה שכל המשפחה נמצאת במשבר, כל אחד נמצא עם הקשיים והמחשבות שלו והוא מתקשה להתמודד עם המציאות הקשה. יתכן מאוד שהדבר החשוב ביותר הוא לבנות אותכם שוב כמשפחה וכמשפחה להתמודד עם הקשיים. איך אתם מתכוננים לחג הפסח שהוא חג משפחתי שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

רציתי לומר תודה ואני חשובה להורים שלי זה בדוק ובגלל זה גם אין סיכוי שאעז לקחת את החיים שלי לעולם!אז תודה על הדאגה שלכם. פשוט חיה בהכחשה וטוב לי עם זה ולא צריך כימיקלים לגוף.

סיפור חייך הוא קשה ונוגע ללב אבל אני רוצה שתצאי מפה עם מסר אחד ברור- שיש מה לעשות! נכון, העשיה היא קשה ותובענית והשיפור מושג אחרי תהליך לא קל אבל הוא משתלם. לא הבנתי בדיוק איך איבדת את שני אחייך ואם תרצי, ואני מדגישה רק תרצי, תוכלי לספר לנו איך זה קרה. אלמונית, יש טיפול לבעיה שלך ואני ממליצה לך בחום לבקש סיוע פסיכאטרי\ פסיכולוגי או באופן פרטי או מטעם קופת החולים. את סובלת וזה ניכר באופן הדיבור שלך ובהתנהגות שאת מתארת ואולי זה הזמן עכשיו להשים סוף לסבל ולפתוח דף חדש שלך עם המון הבנה, אריאל

שמחה תמיד לשמוע ממכם. אני מעריכה ומוקירה אנשים שאכפת להם מהזולת.וכיף שזה ככה. הלוואי שכולם היו ביומיום כאלה.בני אדם צריכים להשתדל להיות טיפה פחות מרוכזים בעצמם ולתת את כל הדברים הטובים שיש להם .אם זה עצות, עזרה וכו'. אני לא מאמינה כמה תינוק קטן גוזל ממני.הוא ממש מכניס אותי לסדר יום של צבא.ואני אפילו לא עובדת.אבל אני סביבו 24 שעות.טוב בינתיים.טפו טפו טפו.הלילה הוא שלי ואני ישנה. לא יוצא לי לכתוב לצערי.כל רגע פנוי הולך לנקיונות,סידורים.הוא בן שנה כמעט.והאמהות שבינינו יודעות.שהם דקה לא יושבים בלי לפרק איזה משהו. טוב זה לא אתר הורים וילדים.אבל בכל זאת,אני אוהבת את האתר,משתדלת לעקוב מידי פעם.ולא נוטשת אתכם.שיהיה לכולם רק טוב,כמה שאפשר והרבה שלווה ושקט פנימי. אריאל תרגישי טוב. שלכם שרונה.

לשרונה שלום, התקופה שבין שמונה חודשים לשנה וחצי שנתיים היא התקופה היפה ביותר, כל יום יש משהו חדש ומרענן, כך שתהני מכל רגע. תהני מהתינוק מעצמך ומבעלך ומכל המשפחה. שיהיה חג שמח ותשמרי על קשר הידש

תקופה יפה מאוד של הקטנ'ציק אבל גם קשה.כנראה ש" המחלה" שלי מוסיפה לכל העניין,מתח לא קטן.אבל כמו שאומרים על האיטלקים או הספרדים (אני לא זוכרת בדיוק).שהם בוכים וצוחקים ביחד אז כנראה זה גם מה שקורה אצלי. מאחלת לך חג שמח ולכולם.

שלום רב, השאלה שלי היא בנוגע לאחי החייל. הוא בן 20, נער מאוד מקובל בחברה, נבחר למצחיקן של הפלוגה, אהוב על הבנות והחברים, נראה טוב, קרבי ופשוט משהו מהסרטים. בליין, אוהב חברה וכו', אך הבעיה היא כזו: כשהוא היה ילד קטן, הוריי ראו אותו קורא עיתון בחדר, חשוב לציין כי לרוב זה עיתון ספורט, והוא יושב ועושה תנועות עם האצבעות שלו כאילו הוא ממשיך את רצף התמונה שהוא רואה לפניו. זה מאוד הפריע להם בזמנו אך הם החליטו להניח לזה. לא מזמן, ממש בשנה האחרונה, אבי ראה אותו שוב (הכל כמובן מבלי שיבחינו אחד בשני), עושה את אותו הדבר בדיוק - משחק עם אצבעותיו בתנועות מהירות יחסית, ומלחשש לעצמו כאילו הוא מעין שדרן של משחק (זו השערתנו בלבד!), ואצבעותיו נעות במהירות. אם רואה מישהו במסדרון הוא מיד מפסיק וחושב שלא הרגשנו שהפסיק בבת אחת. ההורים שלי קיבלו את זה יחסית קשה, אך לעולם לא התעמתו מולו ולא דיברו איתו על זה. אמי פנתה לרופא המשפחה אך הוא טען שאין מה לדאוג.... זה לא עבד. האם יש לך איזשהו רעיון למה הוא עושה את זה? האם יש פה בעיה? הוא נורמלי לחלוטין!!!!!!! חשוב לציין כי כל אחד מסוגל להתאהב בו, בן נפלא, חבר אמיתי ואח משגע. יש לו המון חברים וחברות והוא היה תלמיד טוב ומשרת ביחידת מודיעין מובחרת. אשמח לתשובה מהירה, תודה.

לגילי שלום, אני תמיד נזהר לענות לאדם שלישי כי האינפורמציה תמיד מיד שניה. עם זאת אני יכול להעריך את דאגתך הכנה לאחיך. קשה לי להבין את התופעה אבל יתכן שמדובר בדבר דימיוני שאחיך מדמיין "ומשחק" את התפקיד שהוא חולם עליו. בדרך כלל בדברים נפשיים לא מתייחסים לתופעה אחת אלא לכל התמונה הכללית וכפי שאת כותבת המצב הכללי מצויין. איני מבין את הדאגה הרבה של הוריך? אולי יש לה רקע כלשהו, אבל בהחלט הייתי מנסה להסב את תשומת ליבו של אחיך לתופעה שאת מתארת, אולי אפשר להשתמש מעט בהומור כדי לפתוח את הנושא, ומכאן להמשיך. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

הוריי דואגים מאחר וזה נראה להם מוזר. אני חושבת שפעם הם ניסו באמת להעלות את העניין הזה בהומור אך אחי נורא התעצבן והם ירדו מזה. האם זה נשמע לך מוזר ודורש טיפול מיידי?! הוא אינו חולם על כדורגל או להיות שחקן. זה נראה פשוט שהוא ממשיך את התמונה שהוא רואה לפניו. האם לעובדה שהוא שולט בזה ומבחין אם מישהו עובר במסדרון זה לטובה, כי אם הוא היה עושה את זה באופן בלתי נשלט אז לדעתי זה היה חמור יותר, לא?! האם יש לעזוב את ככה? אנחנו משפחה משכילה מאוד, מהמעמד העליון. הוריי פשוט חששו. אין שום היסטוריה של משהו דומה במשפחה. תודה על עזרתך, גילי.

שלום, לדעתי אני לוקה בחרדה חברתית. אחד הסימפטומים המלווים את החרדה הזו היא זיעה בבית השחי. 1.האם יש תרופות להתמודדות עם החרדה או סימפטום הזיעה? 2. מה דעתכם בקשר להזרקת בוטלינום לבלוטות הזיעה בבית השחי? 3. האם יש תופעות לוואי הפוגעות בתפקוד היומיומי כגון ספורט לתרופות/הטיפולים הנ"ל? בברכה וחג שמח מאיה

למאיה שלום, הזעה מרובה בהחלט עלולה להיות תופעה של חרדה, לא הייתי ממהר לעשות את האבחנה ואם את דואגת הייתי מגיע לרופא טוב אשר יבדוק אותך ויקבע את האבחנה. טיפול מקומי כמו שאת מציעה לא יעזור אם לא מטפלים במקור של הבעיה החרדה. התרופות החדשות נוגדות הדיכאון שעוזרות גם נגד חרדות אינן ממכרות ובדרך כלל יש להן מעט תופעות לוואי. אבל כל זה אחרי אבחון מדוייק. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שאלתי- אם האפקסור החדש הוא בסהכ עם פעולה מושהית, איך זה שהוא לעיתים מורגש כחזק יותר מהרגיל? בתודה טלי

לטלי שלום, תודה על השאלה, היא חשובה לאנשים רבים. האפקסור החדש XR הוא בדיוק אותה המולקולה של אפקסור אבל באריזה חדשה אשר גורמת להשהייה בפעולה. עם זאת רבים מדווחים שהתחושה מעט שונה וגם ישנו מרכיב טוב יותר נגד חרדה. בהחלט רפואה זה דבר מעניין. חג שמח דר' גיורא הידש

אם כך, ויש בו מרכיב נוסף, האם יש סיבה לחשוש במעבר מאפקסור רגיל לאפקסור XR ?

דוקטור שלום רב, בשעה טובה נולד לאשתי ולי תינוקת ראשונה. לצערי, בתוך כל השמחה ישנו הרבה עצב, לחץ ודכאון מצד אשתי ואנו לא יודעים כיצד להתמודד. מדובר בהרבה בכי ו"אי הסתדרות" למרות שאין סיבות אמיתיות בפועל.. בעיקר מלווה בתחושה של חוסר אושר (במקום תחושת ה HIGH שהיא ציפתה לה) ותחושת אחריות ועול גדולה. לפני כשנתיים אשתי איבדה את אחיה הבכור וגם אז סבלה מדכאון, הלכה למספר מפגשים עם פסיכולוג אך הפסיקה כי חשה כי זה לא מסייע עבורה. בסופו של דבר הזמן שיפר, אם כי שמחת החיים שהייתה לא חזרה עוד וכעת נראה שזה חזר בשילוב. ברור לי שקשה לסייע על סמך טקסט כתוב.. ובכל זאת: האם יש מקום לטיפול תרופתי? האם יש נזק כתוצאה מכך? האם ישנו חשש במקרה כזה מחלילה פגיעה (שלא בשליטה) בתינוקת? בתודה מראש, אייל

לא ציינתי כי הלידה הייתה לפני כ 6 שבועות. ובנוסף, שמעתי המלתצות על טיפות הרגעה פרחי באך, האם זה אכן עוזר? האם ישנה מגבלת שימוש? האם זה יכול להשפיע בהנקה על התינוקת? תודה, אייל

היי אייל, הסימפטומים שתיארת הרבה יותר שכיחים מאשר אתה חושב. זה בפירוש נפוץ בקרב נשים לאחר הלידה הראשונה. לעניות דעתי החרדה שלך שאשתך תפגע בתינוקת היא מוגזמת. בסך הכל מה שהיא זקוקה לו זו קצת עזרה וסיוע של יד מכוונת, מישהו שישא בנטל יחד איתה. להערכתי, בטווח הקצר (חודשיים-שלושה) אולי כדאי שתשקלו סיוע של מישהיא מקצועית (כזאת שיודעת איך מטפלים בתינוק וגם איך מרגיעים את האמא...) ישנו תכשיר טבעי של טיפות ממיצוי צמחים שנקרא "רסקיו רמדי". תכשיר שאינו מזיק לאישה מניקה ופשוט נפלא למצבי לחץ, חרדה וסטרס. אייל - לך ולאשתך המון מזל טוב ושתעברו את התקופה הזו בשלום.

אייל, הודעתך נגעה לליבי. אני כבר אימא שנה ותשעה חודשים. ואני הרגשתי דכאון לאחר מספר שבועות לאחר הלידה. נתגלה אצלי דכאון ברמה נמוכה ביותר (דסטימיה) אני מבינה את אשתך, עם כל לידה, נוצר לא רק תינוק אלא גם אימא חדשה, והתחושה הזאת מלווה בהרבה חרדות ודאגה, ותשישות מימים ארוכים בטיפול בתינוק שלעיתים אינו דומה לציפיות שלנו. והמצב החדש מפחיד !!. אני מייעצת לכם, דבר ראשון לקבל עזרה כמה שיותר מהמשפחה, שתעזור לאשתך עם התינוק, שיהיה לה זמן לעצמה, לדברים שהיא רוצה לעשות. וכמובן שבין בני הזוג שתיהיה עזרה הדדית. שנית , אני מייעצת לכם באופן זוגי או באופן יחיד לעבור כמה שיחות עם איש מקצוע, לברר את המצב. (אני באופן אישי, קצת הזנחתי את עצמי. וכעת אני מטופלת בתרופות שעזרו לי להתגבר על מצב הרוח ובעיות פיזיולוגיות אחרות שהיו). דרך השיחה עם איש מקצוע, ניתן לברר אם יש צ ורך בעזרה בטיפול תרופתי. (לי באופן אישי, רסקו רמדי לא עזר !). כמו כן אני ממליצה בחום שתיצרו קשר עם אמהות חדשות דרך אתר שנקרא LEIDA.CO.IL זה אתר שמתמקד בנשים לפני ואחרי לידה, והפורום הזה יכול להוות קבוצת תמיכה לאשתך. כמובן שאני אשמח לעזור לכם , דרך הפורום הזה. שיהיה רק טוב,

שלום גלית, אני בן 27 וגם אני סובל מדיכאון, כנראה כל חיי. גם אני אנטי טיפול תרופתי, אבל גם עקב מספר נסיונות שלא עלו יפה. עכשיו אני נמצא בדיכאון כבד ולא ממש יודע מה לעשות. סיפרת שעברת משבר לפני שנתיים שלאחריו השתנתה גישתך לטיפול תרופתי. אשמח אם תייעצי לי ותספרי לי מה השתנה, כדי שאדע בעצמי מה לעשות. אשמח אם תכתבי לי לאי- מייל, או איך שבא לך. תודה מראש, רועי.

רועי שלח לי את כתובת האימייל שלך אשמח לדבר

שלום ד"ר,העצבים שלירופפים,יש לך תרופה נגד הפירסומת הקופצנית של אוביקטיבי באתר כאן,לפני שאני מאשפז את עצמי לשנה ?... צריך חוק כאן שאסור להציק לאחרים ולשנות בספרי הלימוד את הפתגם שכל ממזר מלך ושאדם לאדם זאב וזה יחסוף הרבה למשק ולציבור כי עברנו מזמן את הגבול. אגב,יש תרופה נגד עורכי דין ובנקים ? אלה הם הדת החדשה והם קרצינוגנים.

לתומר שלום, התרופה היחידה שאני מכיר היא ישנה מאוד - חוש הומור, מעט רטיבות והומור תמיד מקטינים את הבעיה. הייתי מוסיף לרשימה כמובן רופאים ועורכי דין, קופות החולים ומשרד הבריאות ומערכת המשפט בהחלט מסוגלים להוציא אדם מדעתו. היום הייתי עד במשפט שבו הגשתי חוות דעת. עורך הדין חקר אותי יותר משלוש שעות על כל פסיק וכל אות בחוות הדעת, אחרי שעתיים כאבי הגב היו כבר מציקים במיוחד, אבל כנראה שעמדתי בכך יפה. ואל תשכח, על כל דוגמא שתביא אני יכול להוסיף, וכך המשתתפים בפורום. כמו שנאמר, לטיפשות ורוע אין סוף שיהיה חג שמח והגדה עם הומור דר' גיורא הידש

לתומר שלום! בהחלט פרסומת נודניקית. אי אפשר לקרוא אפילו שורה אחת בלי שהפרסומת הזו תרוץ לך על המסך. מניסיון שלי עברתי לאתר אחר .עצתי לך לעבור לאתר אחר. ברוב האתרים. תימצא את פורום פסיכיאטריה של ד"ר הידש. ובכך תפתור את הבעיה. לא צריך להיות ד"ר בשביל למנוע אישפוז. וחבל על העצבים. ושרק זה יהיה הצרות שלך בחיים. מקוה שעזרתי מעט ובהזדמנות זו ברצוני לאחל לך ולבני ביתך חג פסח כשר ושמח בריאות ואריכות ימים. גל

אני מטופל אצל פסיכולוגית והתאהבתי בה, יש לי מחשבות מיניות כלפיה בנוסף לאחרונה אין לי מושג מה לעשות עם זה, זה גורם לי תיסכול מאחר ואני לא יודע אם אני נימצא בטיפול מכיוון שהיא טובה או בגלל המטפלת (פסיכולוגית) עצמה התאהבתי בה ממבט ראשון לפני שאפילו דיברה והוציאה הגה, כבר בפגישה הראשונה ומאז זה רק התחזק, עם הזמן פיתחתי אליה רגשות הרבה יותר חזקים. אני לא רוצה שזה יפריע לטיפול, אני חושש שזה יקרה. אני גם ממש אוהב אותה בתור בן אדם ובתור מטפלת. ההרגשה הזו........ אני לא יכול להפסיק לחשוב שאולי אני כבר לא אדע להבדיל בין המטפלת לבין המטופל. מה גם אני חושש שהיא בעצמה תחוש אליי דברים, אני לא ממש בטוח בזה ואולי זה אשליה שאני מפתח מה אוכל לעשות? תודה בראש אדי

לאדי שלום, שאלה חשובה מאוד ואני חושב שרבים חווים רגשות דומים ומתקשים לדבר על הנושא. כדי שאוכל להשיב לך בצורה טובה יותר אני צריך לדעת באיזה סוג של טיפול אתה נמצא? האם מדובר בפסיכותרפיה פעם בשבוע הנקראת פסיכותרפיה דינמית שבה אתם מדברים על דפוסי התקשורת וההתקשרות שלך עם אנשים משמעותיים לך? דר' גיורא הידש

באיזה שעות ביום כדאי לקחת את שני כדורי הדקינט? האם רספרידל ואפקסור מפריעים לכניסה להריון? למהלך ההריון והלידה?

לפרח שלום, דקינט היא תרופה מעוררת ולכן כדאי ליטול אותה בבוקר ובצהרים כדי שלא תפריע לשינה בלילה. רספרידל עלולה להפריע בכניסה להריון, אפקסור אינו מפריע. בכל השאלות של ההריון כדאי שתתיעצי עם הרופא המטפל כיוון שהדברים מורכבים וכדאי לקבל תשובה אינדיווידואלית. שיהיה רק טוב ושבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר הידש , אני בת 31 -גרושה מזה 5 שנים ואם לילדים . מזה כשנה אני סובלת מהתקפי חרדה ,הרגשת לחץ נוראי בחזה (ממש כמו כיווצים בחזה), בכי מרובה ,העדר תחושת החדווה מכל פעילות שאני עושה ,מצב רוח ירוד ,ובעיקר: חוסר יכולת לחוש רגשות - מן אפאטיות כזאת בלתי מוסברת,לא אהבה,לא שנאה,לא חיבה , פשוט כלום-אדישות נוראית. עליי לציין שאני עובדת במשרה מלאה ובעלת מקצוע טוב .ברור שבעבודה -אנשים ודאי לא יאמינו אם ידעו מה אני עוברת כשאני לבד(יש לציין שהבדידות ודאי לא תורמת לעניין). אני נחשבת לעובדת טובה ,אנשי הצוות מאוד אוהבים אותי ,והכל כמובן הוא מסכה שאני עוטה על פניי כשאני עובדת-פשוט משחק.אין לי מושג מהיכן אני מביאה את הכוחות "לשחק אותה" שהכל אצלי בסדר . אני חושבת שמה שחסר לי בעיקר זו תמיכה נפשית- אין לי הרבה חברות ,חברי מזה שנתיים איננו הטיפוס שאפשר לבכות על כתפו (יש לו חלק ניכר מאוד בהרגשתי). אינני רוצה להוות נטל על משפחתי . שאלותי הן : 1.האם אני מתארת מצב דכאוני קשה ? 2.האם כדורי סרוקסאט יכולים לשפר לי את מצב הרוח הירוד ? 3.התחלתי היום ללכת ברגל -חצי שעה בכל יום ולשלב תרגילי התעמלות - האם הוכח שיש קשר בין פעילות גופנית לריפוי מדכאון ? תודה מראש על תשובתך . מור

מור שלום לאקונית אפשר לאמר לך שדרך הודעה ברשת אדם או מטפל אחראי לא יאמר לך אם את בדיכאון או לא ואיבחון לגבי מצב ריגשי נעשה ע"י איש מקצוע שרואה אותך ומשוחח איתך. סביר מאוד להניח שאת שאלת את השאלה ברשת משום שאת שבויה בסטיגמה של רתיעה מפניה לפסיכיאטר ואם נכון הדבר אין לך מה להירתע פני לפסיכיאטר ורק טוב ייצא לך מזה. חלפו עברו הימים שצריך לחשוב יותר מפעם אחת על הליכה לפסיכיאטר. את יכולה לפנות לפסיכולוג בשוק הפרטי שיכול לאמר לך שהמענה עבורך הוא טיפול בשיחות אבל היו מקרים של אנשים שהתנסו בכך ונשארו עם הבעיה ובלי הכסף שאול

למור שלום, אכן שאלה קשה מפני שכנראה אין מדובר בדיכאון חמור הפוגע בתפקוד ומצד שני את מרגישה שמצבך הנפשי אינו טוב, ישנן חרדות וגם מצב הרוח אינו טוב באופן כללי. לכן חשובה ביותר האבחנה אצל איש מקצוע וכך לראות מה אפשר לעשות ולשפר. השאלה לגבי הסרוקסט קשה. אם שאלתך היית האם את חייבת טיפול בסרוקסט אז התשובה הייתה כנראה שלא. את שאלת בצדק, האם טיפול עם סרוקסט עשוי לעזור לך, וזו שאלה הרבה יותר קשה לרופא. כיום הסרוקסט היא תרופה בטוחה, כמו שאר התרופות מקבוצה זו, ולכן התשובה היא מאוד יחסית, היא קשורה במצבך הנפשי והכללי וגם ביחס שלך לטיפול עם תרופות הנקראות לעתים תרופות פסיכיאטריות. כמובן שהאפשרות של טיפול בשיחות-פסיכותרפיה עשויה להועיל. לכן לסכום, השאלה מאוד יחסית ואין תשובה חד משמעית, רבים יגידו לך שאין הכרח בטיפול תרופתי וגם רבים יגידו שטיפול תרופתי עשוי לעזור. כדאי לפנות לאבחון ולחשוב כיצד ניתן לשפר את איכות החיים. ספורט וכיום אומרים שגם חיות בית והטיפול בהם יכול לעזור, כדאי לקרוא את המאמר בעתון "הארץ" מיום שישי במוסף. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום טל לי יש נסיון רב שנים עם מחלת הדכאון. סבלתי ממנו אולי כל חיי. אני בת 26 ומטופלת בתרופה בשם FAVOXIL כ 75 מ"ג ליום. אני מוכרחה להודות שלמרות התנגדותי העזה לטול את התרופה ובמשך שנים רבות סרבתי לטיפול תרופתי בכלל היא עזרה לי מאד. אני ממליצה לך לא החם אמנם אבל ממליצה בלב שלם על התיעצות בנגע לטיפול תרופתי כבר שנתיים שלא סבלתי מדכאון.

לגלית שלום, תודה על השיתוף אני בטוח שהוא יעודד אנשים רבים אשר יפנו לטיפול ויסבלו פחות. שיהיה רק טוב ושבוע טוב דר' גיורא הידש

מה המינון בו נהוג לקחת גאודון? וכיצד אני יכולה להשיג תרופה זו, בידיעה שכנראה היא איננה נכללת בסל התרופות של קופ"ח כללית?

שלום, המינונים משתנים מאדם לאדם ולפי המצב, בדרך כלל ממינון של 80 מג' ביום ועד 160. נכון, התרופה אינה נמצאת בסל הבריאות ולכן חייבים לרכוש אותה באופן פרטי בכל בית מרקחת. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום עברתי (בהמלצת הרופא) למינון של 100 מ"ג מ-80 מ"ג גאודון ליום. זאת לאחר תקופה של מס' חודשים במינון הראשון. איך השינוי עשוי להשפיע עלי? האם החרדות יפחתו? איך יודעים מה המינון המקסימלי שאדם צריך להגיע אליו( למשל למה לא 120 מ"ג ליום)? איך זה נמדד? בתודה מראש על תשובתך, אריק

אם לא, אז אילו תרופות אנטי פסיכוטיות ואנטי דיכאוניות, שניתן לקחת אותן יחד מפחיתות תיאבון, או לפחות לא מגבירות אותו? וגם - האם מודיקט מגבירה תיאבון?

היי כעת אני מבין טוב יותר את השאלה. מודיקט עלולה להגביר את התיאבון כאשר היתרון הגדול של הגאודון שהוא אינו משפיע על התיאבון. שיהיה בהצלחה אם תלך/י בדרך זו דר' גיורא הידש

אני נמצאת בדיכאון זה שנתיים ויש לי דחף עז להתאבד

טל קראי את הודעתי

טל

טל, יש לי בן צעיר שסבל מדכאון במשך תקופה ארוכה וסירב להודות בכך. כמובן שהוא גם לא חשב שהוא זקוק לטיפול למרות כל נסיונותי להביאו לכך. התוצאה היא שלאחרונה הוא הדרדר מאד ונזקק לאשפוז ועכשיו הוא מקבל טיפול משולב בתרופות וטיפול באשפוז יום בבית חולים. אני מספרת לך את זה כי אפשר להמנע מכך עם טיפול נכון בזמן. יש היום תרופות חדישות ומצוינות ללא תופעות לוואי שיקלו עליך את החיים. אם את מרגישה ממש רע גשי לחדר מיון בבית חולים באיזור מגוריך או שתפני לרופא המשפחה שלך שיפנה אותך בדחיפות לקבלת שרותים מתאימים. אל תמתיני עד שיקרה ארוע שיחייב טיפול חריף. יש אפשרות לעזור לך אז אל תתביישי לבקש עזרה. בהצלחה ושיהיה לך חג שמח, אירית

הפסיכאטרית שלי הוסיפה לי כדור 25 מ"ג ליום דפרקסאן לאחר שאני לוקח רסיטל כבר כ 5חודשים בתחילה 20 מ"ג וכעת 40 מ"ג ביום, השאלה שלי בקשר לתרופה החדשה לפי העלון של התרופה היא ממשפחת הטרי-ציקליים איך עובדת התרופה הנ"ל ?? ואיך היא בשילוב עם הרסיטל?? תודה .

לרסיטל שלום, אני בטוח שדייקתי הפעם בשם, אכן דפרקסן היא תרופה נוגדת דיכאון מהדור הישן, התרופות מהדור הישן הן טובות ויעילות אבל לעתים יש להן יותר תופעות לוואי מפני שהן פחות מדוייקות. אני בטוח שלרופאה שלך הייתה סיבה מסויימת שבגללה היא החליטה להוסיף טיפול זה, אינך מציינת את הסיבה ואיני יודע מה היא. בדרך כלל אני מעדיף טיפול עם תרופה אחת ואם היא לא עוזרת אז אפשר לעתים רחוקות לשלב שתי תרופות. אבל כמדיניות צריכה להיות סיבה טובה להשתמש בשתי תרופות. בכל אופן שתי התרופות הללו יכולות לפעול יחדיו ואין "התנגשות" ביניהן. שבוע טוב דר' גיורא הידש

הסיבה שפניתי לטיפול היא דיכאון קל או יותר נכון חוסר תחושת חיות שנמשכה כ 15 שנה שתחילה במשבר כתוצאה מעזיבתי את עסק אבי שהיה בקשיים כלכליים קשים, שכלל חרדה חזקה עד כדי כך שבבדיקת דם שביצע לי רופא המשפחה התגלתה בעיה בקרישת דם בזמנו נתן לי כדורים נגד חרדה ואני פניתי לטיפול פסיכולוגי , אני זוכר את אחת הפגישות שבו שאל אותי הפסיכולוג איך אני מרגיש אז אמרתי לו שאני לא מרגיש טוב ולא רע אני לא מרגיש כלום.. ושזה איזה מנגנון שמגן עלי .. כמובן שמתחת לפני השטח היו לי רגשות אשם על שעזבתי את אבי במצב קשה לאחר המשכתי טיפול קבוצתי במשך 5-6 שנים.. שנתיים אחרי שעזבתי את עסק אבי נפטרה אחותי שהיתה צעירה ממני ב 3 שנים כתוצאה ממחלה שהחלה כשהיתה בת 5, בכל התקופה הזו המשכתי לתפקד לעבוד ללמוד , ללכת למילואים ,לאחרונה פניתי לפסיכיאטרית של קופת חולים בנסיון לשפר את איכות חיי ,היא אבחנה אותי כסובל מדיסטמיה ,כאמור בהודעה הקודמת אילו התרופות שקיבלתי לאחר שאמרתי שעדיין אני לא מרגיש שאני " חי" ושאני כבר לא יודע למה אני צריך לצפות ? לתחושות של מי של הבחור שהייתי לפני המשבר ?? לתחושות של ילד ?? בכל זאת עברו 15 שנים שבהם הייתי במצב הזה עם תקופות טובות יותר או פחות , זהוא אני מנסה אולי יש יותר טוב.. ואולי זה הכי טוב שיש ..( כן גם אני ראיתי את הסרט..:)) אני לפחות מנסה..דרך אגב אני בן ..:) השם הוא בדוי על שם התרופה שלקחתי ועדיין לוקח.. לכן כל השאלות שלי אני רוצה לדעת האם אני בטיפול נכון ומתאים .. אני יודע שצריך הרבה סבלנות וזמן.. אבל אני כבר הייתי רוצה לראות את עצמי ביום שאחרי .. מרגיש טוב ובלי תרופות.. תודה על כל התשובות והתמיכה מכל הלב שלך לפורום , רואים את השעות שבהם אתה טורח לענות לכולם.. שעות שבהם רובינו ישנים.. ישר כוח שירבו כמוך..

שלום רב ברצוני לקבל מידע על התרופה סמפ (semap) - פעילות, יעילות, תופעות לוואי ועוד. מחכה לתשובתכם איריס

לאיריס שלום, את יכולה למצוא חומר בכל אינדקס תרופות, בדוקטורס ובוואלה. מדובר על הלידול אשר משך הפעולה שלו ארוך ולכן אפשר ליטול אותו פעם בשבוע והוא פעיל במשך כל השבוע. יתרון נוסף שמדובר על כדורים ולא זריקה. היתרונות ותופעות הלוואי הן כמו של הלידול אבל מעט מתונות יותר, בסך הכל תרופה מהדור הישן יותר, יתרון גדול בנוחות הנטילה - כדור פעם בשבוע, לסכום תרופה טובה. אם יהיו לך שאלות יותר ספציפיות אשמח לעזור. דר' גיורא הידש

היי בתקופה האחרונה שמתי לב שאני סובלת מהפרעת חרדה בכל מה שקשור לעבודה. אני לומדת פסיכולוגיה שנה ראשונה ובאחת ההרצאות ניתנו לנו הקריטריוניים האבחנתיים של חרדה ומצאתי את עצמי מתאימה לרוב הקריטריונים. אני רוצה ללכת לטיפול אבל אני לא יודעת כיצד בוחרים מטפל. דבר נוסף, אני מעוניינת בטיפול ללא תרופות,האם זה אפשרי? האם ההפרעה יכולה לעבור מעצמה או שמא זה לכל החיים? המצב בו אני נמצאת עכשיו מאוד מתסכל אני קמה כל לילה עם דפיקות לב...השיער נושר לי כל הזמן. הראש לי טרוד כל הזמן בעבודה כך ששום דבר אחר כבר לא מעניין אותי. בכל פעם שאני נזכרת בעבודה אני מנסה לזכור מה עשיתי לא טוב ומה שכחתי לעשות וכל זה גורם לי לדפיקות לב ולחץ בחזה. העבודה שלי היא מלאת אחריות ולעיתים אני חושבת להחליף אותה אבל אני לא רוצה להיות סתם פקידה. חוץ מזה אני מאוד נהנית שם...מה לעשות?!!!

לליאת שלום, אומנם התלונות שאת מתארת יכולים להתאים להפרעת חרדה אבל בכל זאת המלצתי היא שתגיעי לאבחון טוב ואחר כך תחשבי על טיפול. בהחלט אפשר להגיע לטיפול בשיחות=פסיכותרפיה ללא שמוש בתרופות. הטיפולים מתחלקים כמובן לטיפולים בסקטור הפרטי והצבורי. בסקטור הצבורי קשה יותר לבחור את המטפל ופעמים רבות אין לך את הזכות הזו. בסקטור הפרטי בדרך כלל לפי המלצות של חברים/פורום או כל דרך לא פורמלית אחרת. כיוון שאת סטודנטית ברוב האוניברסיטאות ישנן מחלקות לייעוץ נפשי וטיפול פסיכולוגי וכדאי להתעניין גם שם למרות שאני חושב שבקיץ הם בחופש.... אבל בהחלט שווא לבדוק. עצתי היא שתנסי להפגש עם המטפל שיציעו לך, אחרי שתיים שלוש פגישות תוכלי להרגיש אם המטפל מבין אותך ויש לך אמון בו, אם לפי תחושת הבטן ישנה התאמה בינך ובין המטפל אפשר להמשיך בטיפול, אם אין התאמה אז ללא סנטימנטים תלכי הלאה... שיהיה בהצלחה דר' גיורא הידש

שלום יש לי שאלה על משהו דיי אישי . אני בת 19. אם עובדה זו חשובה. אמא שלי היא בת להורים בני דודים. היא סובלת מדיכאון קל (אבחנה פסיכיאטרית) אשר אמורה להיות מטופלת בכדורים לעזרה בהם היא לא משתמשת. אני לא יודעת אם זה הפורום המתאים לשאלה זו אבל הייתי רוצה לשאול כמה שאלות. 1. האם תופעה זו נובעת מהקרבה המשפחתית של הוריה (אינני יודעת אם אחד מהוריה סובלים מבעיה זו, אבל יש סיכוי קטן שאביה סבל מבעיה זו גם) 2. אינני יודעת אך יש לי תחושה שיש לי גם בעיה כזו אומנם יותר קלה אבל בכל זאת מציקה. רציתי לשאול מה ניתן לעשות כדי לגלות זאת ואיך ניתן לטפל בזה? 3. במקרה שאני סובלת מדיכאון קל , האם תופעה זאת תועבר גם לילדיי? 4. האם יש סיכוי שתופעה זאת תיעלם בעתיד גם אם היא תועבר לילדיי ( למשל לילדיהם) ? תודה רבה רבה על התשובות ויום טוב

לשרון שלום, קשה מאוד להגיד מפני שדיכאון שכיח גם ללא תורשה, כלומר שהדיכאון קיים במשפחה וגם יש מרכיב תורשתי בדיכאון. אני חושב שאם מדובר בדיכאון קל, אז המרכיב של התורשה פחות חשוב, אני בטוח שלילדים שלך יהיו גם גנים-תורשה של האבא כך שבסך הכל הם יהיו בריאים. לסכום כדי לקבל תשובה מדוייקת כדאי להתייעץ עם פסיכיאטר ולצייר במדוייק את העץ המשפחתי. כיוון שמדובר בדכאון קל אצל אמך, כנראה שהמרכיב התורשתי אצלך אינו כל כך חשוב ואפשר להרגע. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

האם אבחנה בהפרעה דו קוטבית מספיקה ?

לשאול שלום, בהחלט האבחנה חשובה ומי שסובל מהפרעה דו-קוטבית עשוי/עלול לקבל אחוזי נכות. עם זאת אחוזי הנכות נקבעים לפי הנכות ולא לפי האבחנה, כלומר הם נקבעים לפי המקבלות בתפקוד בתחומים החברתיים והתעסוקתיים, לכן צריך לבדוק האם בנוסף לאבחנה יש גם נכות? שיהיה רק טוב ושבוע טוב הידש

האם לוסטראל מרגיעה יותר מאפקסור?

לטלי שלום, אין חשיבות לתשובה התיאורטית, חשוב יותר כיצד את או אינדיווידואל מסויים מגיב לתרופה, יש כאלו שלוסטרל מרגיע יותר ויש כאלו שהאפקסור ובמיוחד האפקסור החדש XR מרגיע יותר. קשה להסיק מהכלל אל הפרט שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש