פורום פסיכיאטריה

שלום לאחרונה יצאתי עם בחורה חולת מניה דיפרסיה בשנות ה 20 לחייה לתקופה בת חצי שנה. בהתחלה הקשר היה נחמד וככל שציר הזמן התארך שמתי לב לשינויים ותנודות במצבה של הבחורה כגון רגזנות יתר, רגשות אשם, בכי, הכחשה שמשהו לא בסדר וכולי. זה נכון שהרבה היה בגללי ולא תמיד התייחסתי אליה בצורה נאותה (אך יש לכך הצדקה לאור זה שהיא פגעה בי בכל מיני צורות) ומספר פעמים רציתי להיפרד כתוצאה מכך שנרתעתי מהיסטורייה של מחלות שהיו לה (כולל מחלות מין ופחדתי על עצמי) ומההפרעה הביפולארית ולא ראיתי איך אני מגשר על הפערים הללו. עם הזמן זה החמיר כי דאגתי לה וראיתי שהיא לא שומרת על עצמה, ולה לא היה איכפת כל כך. זה הגיע למצב שכבר לא הסכמנו על כלום, אפילו לא על דברים שטחיים, סתם ויכוחים בין גבר לבחורה. היא פשוט לא הייתה מוכנה להסכים בשום פנים ואופן ותמיד הייתה חסרת סבלנות, ובנוסף החלה לומר שהפערים בינינו עצומים, תמיד היא נשמעה פסימית משהו, כאילו אנחנו דוחים את הקץ והיא לא בטוחה לגבי הקשר. היא אמרה שיש לי בעיה עם כל דבר קטן, ושאני פחדן, אך למרות זאת בסופו של דבר היא שוכנעה ששורש הבעיה טמון אצלה. אך אחרי זה היא החליטה שזה לא מרגיש לה נכון להמשיך את הקשר ונפרדה ממני. והשאלות שלי הן - 1. האם כל התנודתיות הזו נובעת מהמניה דיפרסיה? 2. האם השיפוט שלה לגבי הקשר היה צלול או לקוי? האם המחלה שפטה או היא עצמה? 3. האם ייתכן שהיא תחלום חלום או תקום בוקר אחד ותחליט שהיא חייבת לחזור? משהו שיתבטא בחדות כתוצאה מההפרעה הביפולארית? במה זה יכול להתבטא? 4. האם חוסר הנחמדות כלפי נובעת גם מהמחלה שמורה לה להתאכזר כלפיי? אשמח לתשובות מפורטות. תודה, רפי

שלום רפי לא ציינת אם היא נוטלת תרופות ועד כמה היא מודעת למצבה. כמו שכתבה לך ראומה ההתנהגות שתיארת יכולה לנבוע גם מהאישיות של הבחורה וגם בגלל המחלה. 1. האם כל התנודתיות הזו נובעת מהמניה דיפרסיה? בשביל לדעת הזה אנחנו צריכים להכיר את הבחורה היטב לאורך שנים רבות, ולנסות להבחין האם זה האופי שלה או שזה נבע מהמחלה, שתי התשובות אפשריות, אבל. כן, התנהגות כמו שתיארת יכולה לנבוע מהיפו-מאניה או מדיכאון ולא בהכרח האופי, אבל זה יכול להיות פשוט האופי שלה. 2. האם השיפוט שלה לגבי הקשר היה צלול או לקוי? האם המחלה שפטה או היא עצמה? השיפוט שלנו תמיד צלול ולא לקוי גם כשהמחלה פעילה, אבל הוא שונה מאוד משיפוט של האדם הסביר, ומכיוון שהעולם מתנהל על פי השיפוט של האדם הסביר זה יכול להיות מאוד מסוכן. נראה לי שאתה חושב שהשיפוט שלה היה לקוי, מה זה משנה אם זה בגלל המחלה? יש הרבה אנשים "בריאים" עם שיפוט לקוי בעיני אנשים אחרים. 3. האם ייתכן שהיא תחלום חלום או תקום בוקר אחד ותחליט שהיא חייבת לחזור? משהו שיתבטא בחדות כתוצאה מההפרעה הביפולארית? במה זה יכול להתבטא? יתכן שיום אחד היא תרצה לחזור אליך. 4. האם חוסר הנחמדות כלפי נובעת גם מהמחלה שמורה לה להתאכזר כלפיי? המחלה לא מורה לאף אחד שום דבר, בטח לא להתאכזר אליך. בי-פולרים בדרך כלל לא מגלים אכזריות, אלא החברה מגלה כלפינו אכזריות. אני לא כל-כך בטוח ממה שכתבת שהיא בכלל גילת כלפיך אכזריות. זו מילה מאוד קשה. זה עצוב שנפרדים ממישהו שאוהבים, אבל ככה זה בחיים. בברכה מיכאל

תודה למשיבים ואני מצטרף לדבריהם שבת שלום, דר' גיורא הידש

היי מיכאל, תודה על התשובות. לשאלותייך - 1. אני יותר מבטוח שהתנודתיות במצב רוחה נבע אך ורק כתוצאה מחוסר איזון. אני יודע שהיא לוקחת ציפרלקס. התרופה השנייה שהיא לוקחת היא הדרונקס או סרוקסט. האם זה הגיוני? האם זה מספיק? 2. בספרים אני קורא שחולי מניה דיפרסיה נוטים לשפוט בצורה לקויה או שאיננה צלולה דברים שלאחר מכן יצטערו עליהם, לכן לא הבנתי את תשובתך. 3. תוכל להרחיב בסעיף זה? האם קיימות תהפוכות כאלו במחלה שצצות פתאום? 4. תודה. רפי.

מהי המנה המקסימלית של בונסרין - לתשובתכם אודה !

90 מ"ג ליום.

תודה דור ! - ושבת שלום !

שלום אני אובחנתי לפני כשנתיים כסובלת ממאניה דפרסיה. בשנה האחרונה עברתי יותר ממשבר אחד בחיים (גירושין וגידול של ילד בגיל ההתבגרות :( ...) ומצבי הבריאותי החמיר. בחודש האחרון אני סובלת מהתקפים תכופים של היפומאניה ודפרסיה,לפעמים אפילו שניהם במגביל. אני מטופלת אצל רופא נהדר ומקבלת גם תרופות (אפקסור,טגרטול וריספרדל ועוד כל מיני כדי להשאיר אותי במצב של תפקוד סביר. הבעיה שלי שקשה לי כבר לסמוך על עצמי.אני כבר לא יודעת מתי החלטה שלי מושפעת מהמחלה ומתי היא באמת שלי..אני חצויה בכמעט כל עיניין וא-ס-ו-ר לי לטעות. אני עייפה מלהלחם עם ונגד עצמי ואין מצב כרגע לצאת לחופשה או משהו כזה. יש דרך אחרת חוץ מלבלוע עוד כדור? לא נראה לי שאקבל תשובה. תודה שקראתם אותי עד פה בכלל. א.

הי , גם אני קיבלתי לפני שנתייים אותה אבחנה. ( עד אז לא ממש איבחנו לי את זה ). ומאז לוקחת תרופות .... זה באמת מפחיד - אחרי מאניה - אתה לא כל כך סומך על עצמך ... בכל דבר נזהרים. גם אני - כל דבר שאני אומרת למישהו , כל התנהגות , כל רצון - עובר אצלי ניתוח מעמיק .... זה באמת מעייף. אבל אולי זה נחוץ .... לפחות אצלי . אני לא יכולה להרשות לעצמי להרוס יחסים או לפגוע בעבודה ... אז מבחינתי , לפחות , אין מה לעשות .... תחזיקי מעמד , נ. (איזה מצחיק , ואת קראת לעצמך א. .... )

תודה על התגובה,נ. את בטח צודקת שאין ממש ברירה אלה לבחון כל תגובה ביסודיות. אבל נראה לי שגם את מכירה את רגעי המשבר האלה... לא שאני מאחלת למישהו תנודות כמו שלי, אבל מרגיע לראות שאני לא לבד בעיניין הזה. לילה טוב והמון תודה, א.

א. התחושה שאת מתארת מוכרת לי מאד, בהיותי מאובחנת בצורה דומה. והתשובה שלי אליך היא שיש עוד דרך, והיא טיפול. לא חייב להיות טיפול תרופתי, ולא חייב להיות טיפול שיחתי. לכל אדם יש את שיטת הטיפול שמתאימה לו. יש שנעזרים במגע, מסאג'ים, שיאצו. יש שנעזרים בדרך רוחנית. יש שנעזרים בקוצ'ינג. יש בפסיכולוג או עובד סוציאלי ויש בחברה טובה. יש, שעזרה לאנשים אחרים מחזיקה אותם ויש שמעדיפים ליצור באומנות או בכתיבה או בנגינה או בריקוד. לכל אחד הנתיב שלו ללב, שמאפשר מציאת נקודת איזון פנימית ממנה לומדים לאזן את התנודות במצב הרוח והתודעה ולצמוח מה"מחלה" הזאת, להחלמה שלמה. מדובר בתהליך לא קל ולא קצר, אשר בשונה מתרופות שנדמה שנותנות פתרונות קסם קצרות טווח, נראה שהוא ארוך וללא מוצא. אבל יש מוצא, ואת תמצאי אותו, אם רק תתחייבי לאיזו דרך עקבית של עבודת נפש תוך משמעת והתמדה ומחוייבות לעצמך ולבריאותך. שבת שלום ורוב איזון ובריאות תמי.

תמי יקאה, תקראי בבקשה גם את מה שכתבתי לראומה (אני עצלנית,מה לעשות:) ) אליך יש לי עוד שאלה אחת: את מדברת על ההבראה שלמה בלי כדורים.למיתב ידיעתי מאניה דפרסיה היא מחלה כרונית? תודה גם לך, א.

לד"ר הידש או לדור שלום רב, כדי להקל על ההתייחסות לשאלותי להלן ריכוז של השאלות הפתוחות שעדיין לא קיבלו מענה, אשמח להמתין כל זמן שידרש עד לקבלת התשובות אלא שאבקש רק לוודא שהן לא "תיפולנה בין הכיסאות" נוכח כמות השאלות הרבה שמופנית אליכם. נושאים אלה מאוד מטרידים ומשמעותיים עבורי בימים אלה ואם קיימת בעיה או עיכוב כלשהו להתייחס לשאלות אלה אודה מאוד אם תיידעו אותי בהקדם. בתודה ובברכה 1. האם הפרוזק ידוע כמתאים יותר בד"כ לחרדה+דיכאון+כפייתיות מאשר ציפראמיל או לוסטרל (או תרופות אחרות ממשפחת SSRI) ? אם כן במה זה בא לידי ביטוי בד"כ? 2. כמו כן אבקש לברר האם קיימת התנגשות כלשהי בין ריטלין לתרופות SSRI כלומר אדם הסובל בנוסף לנ"ל גם מהפרעת קשב וריכוז ADD האם יש מניעה כלשהי שיקח בו זמנית גם ריטאלין וגם תרופה ממשפחת SSRI ? 3. התמכרות לאינטרנט- כמו כן אודה לכל שביב מידע שיוכל לסייע לי להיגמל מההתמכרות החדשה והקשה לאינטרנט (IAD, כאמור כ-10 שעות גלישה ביום לפחות, דבר שמנטרל ומשבש את אורך החיים הרגיל לרבות דחייה ואי ביצוע של מטלות רבות וחשובות ), בין אם במידע על קבוצות תמיכה בנושא ובין אם כל מידע שיוכל להיות לעזר. יש לציין שאני סובל גם מקשיי ריכוז, דיכאון , דאגנות יתר וכנראה גם מכפייתיות (אבל ללא הקומפולסיות השכיחות כגון רחיצה.. בדיקות וכדומה). 4. בדיקות בריאות מקדימות- אחרון חביב: לפני שממסדים את המסלול של התרופות הכימיות.. איזה בדיקות חוץ מ-B12ובדיקת תיפקוד של בלוטת התריס (שהבנתי שיכולות להשליך על דיכאון) מומלץ לבצע? אולי נתרן? סלניום? 5. נתקלתי במשמעויות שונות וסותרות למונח "גנרי" כדלהלן: (הערה: התשובה שקבלתי התייחסה למושג באופן כללי, אבל לא התייחסה לסוגיית הסתירה בין המשמעויות השונות שמועלית בשאלתי זו). א. שם גנרי = שם המקורי של התרופה לפי החומר הפעיל (להבדיל מהשם המסחרי) ב. תרופה גנרית=תרופת חיקוי של התרופה המקורית להבדיל מהתרופה המקורית (שיכולה להיות נקובה גם בשם מסחרי), למשל: ויאפקס תרופת חיקוי לאפקסור (השם אפקסור אינו שם גנרי אלא שם מסחרי) הדבר יוצר בילבול מסויים שכן לפי א' ההקשר של גנרי הוא מ ק ו ר י ולפי ב' ההקשר של גנרי הוא ח י ק ו י. אודה להבהרת העניין,

אני בת 54 סובלת מהפרעות רגשיות כל חיי. האבחונים השתנו במשך השנים לפי החידושים בלימודי הפסיכולוגיה. האחרונה כמובן "אישיות גבולית" שזה די מיאש כי הבנתי שזה "פח האשפה" של הפסיכיאטריה ...ואין בעצם מה לעשות. טופלתי בטיפולים פסיכולוגיים, אלטרנטיביים...וכל תרופה שקיימת בשוק, ניסיתי. בשנים האחרונות התבייתתי על סרוקסט כי תופעות הלוואי שלה הכי "נסבלות", עד שגם זה כבר לא עזר. מזה כחודשיים, הפסקתי הכל..ואני "מטפסת על קירות". דכאון בכי זעם שנאה חוסר סבלנות ..החלטות שמשתנות כל שניה..בקיצור אני בבונקר בלי קטיושות... האם מניסיונך, נתקלת במישהו שסבל מתופעות דומות והצליח להיטיב את מצבו בעזרת תרופה כלשהי? מאד אשמח לשמוע. מיותר לציין שאחד הסמפטומים של בעייתי היא שאני לא מאמינה באף אחד ולכן גם קשה למצוא רופא, מטפל שאוכל להיעזר בו. לכן מאד יעזור לי אם אנשים שפה שמזדהים עם מה שאני עוברת ונעזרו במשהו, ואתה ד"ר(בגלל שאיני מכירה אותך אישית זה יותר קל..)..יתרמו לי מניסיונם. תודה

אחת האפשרויות הטיפוליות בהפרעת אישיות גבולית היא טיפול ע"י תרופה אנטיפסיכוטית כגון ריספרדל או פרפנן, אשר יקנו לך יותר שליטה ויציבות על ההתנהגות ומצבי הרוח. לצורך כך עליך להיבדק ע"י פסיכיאטר שיעריך את מצבך וחומרת התסמינים.

שלום, לא זהיתי אותך לפי שאלתך אבל אני מקווה שאת זוכרת אותי לטובה. בכל אופן את צודקת לגבי האבחנה של הפרעת אישיות גבולית ולכן אני נוהג לצמצם בקביעת אבחנה זו. את צודקת גם לגבי הנקודה שקודם כל חייב להיות קשר בין הרופא למטופלת ואז גם התרופות "עובדות טוב יותר" וכמובן שיש כאן מכשלה. במקרים של אבחונים מהסוג של הפרעת אישיות ותגובה מועטה לטיפול כדאי מאוד לבדוק את הנושא של הפרעת קשב מילדות. שבת שלום דר' גיורא הידש

אם אני נירוטית ומודעת למצבי היטב עד כאב עצום? ובעצם סובלת מדכאונות ושינוים קיצונים במצב הרוח? האם יש בכלל תרופה או שיטת טיפול שתתן מזור להפרעה הארורה הזאת?

שלום, אני סובלת מחרדה ודיכאון המתבטאים גם בחוסר יכולת להרדם, על מנת להרדם אני נוטלת סטילנוקס 10 מ"ג ו 0.5 מ"ג קלונקס וכן במשך חמשת הימים האחרונים 50 מ"ג פבוקסיל , שאלתי - האם מותר להוסיף לתרופות הנ"ל וובן? האם הוא אינו "מתנגש" עם הקלונקס ? האם עדיף במקום הוובן להעלות את כמות הקלונקס בגלל מצב האי שקט בו אני נתונה? אודה על תשובה מהירה מאיה

מאיה שלום, את מדווחת שאת נוטלת סטילנוקס וקלונקס באופן קבוע שכיום השפעתן פחתה, כלומר, פיתחת תלות והתמכרות לכדורים. ההמלצה איננה לעלות במינון. בוודאי לא בקלונקס. קלונקס תרופה מאד ממכרת ושימוש בה מחייב זהירות רבה. על פניו נראה שכדאי לך לקחת ואבן במקום הקלונקס. גם הואבן ממכר אבל הרבה פחות מהקלונקס. לגבי הפבוקסיל- מדובר במינון נמוך ויש להתיעץ עם פסיכיאטר על עליה במינון. בברכה

למאיה תודה לדור, לא צריך להבהל יותר מדי מההתמכרות, יתכן שחוסר ההשפעה נובע גם מהחמרה במצב הנפשי. כאשר הפבוקסיל ישפיע גם מצבך הנפשי ישתפר ותוכלי לסיים את הטיפול עם הקלונקס. בעיקרון קלונקס וואבן הן תרופות דומות מאותה המשפחה, אין טעם ליטול את שתיהן ועדיף להחליט מי מהן נוחה ומתאימה לך יותר ולהשתמש באחת מהן במינון המתאים לך. שבת שלום דר' גיורא הידש

שלום., יש לי חברה שכבר כמה חודשים מתנהגת מוזר .זה התחיל בכל מיני מחשבות שמתנכלים לה (מההורים ועד לפקידים במשרדים ממשלתיים)ומאז המצב הדרדר והיום היא מדברת בעיקר על דברים מהעבר הרחוק וכל מידע חדש נשכח ממנה(אם מספרים לה שמישהו התחתן בפעם הבאה זה יהיה מידע חדש לחלוטין), נדמה שהיא כאילו "חושבת" על לפני 10 שנים למרות שיש (מעט)שהיא כן זוכרת .ידוע לי שבעבר היא השתמשה בסמים, האם זו יכולה להיות השפעה של סמים או בעיה במוח ולאן ניתן לקחת אותה כדי לבדוק מה הבעיה?(לאיזה סוג של רופא או מכון או משהו כזה?) תודה , חברה מאוד מודאגת

אני בת 27, כל פעם שאני ניתקלת בצומת דרכים וצריכה להגיע להחלטות חשובות:לימודים, חבר, חיפוש עבודה, אני סובלת מחרדה ומתרוצצות לי מחשבות מטרידות על מה יהיהו מה כדאי. עכשיו ניפרדתי מחבר ואני ממש בדיכאון , לא אכלתי כבר שבוע. ומפחדת להיכנס לקשר זוגי אחר. רופאת משפחה שלחה אותי לפסיכיאטר לאחר שרשמה לי תרופת ציפרמיל. האם הכרחי ללכת לפסיכיאטר או שאפשר להמשיך טיפול אצל רופאת המשפחה. אני לא רוצה פסיכיאטר, אני מטופלת כבר אצל פסיכולוגית.

מאז שאני עם נוגדי דיכאון - אני חולמת סיוטים בלילה. האם יש קשר? תודה שושו

שלום רב, אני מרפאה בעיסוק, מנחה קבוצה במרכז שיקום פסיכיאטרי. לאחרונה התבקשתי ע"י חברי הקבוצה לדבר עימם קצת על השפעת התרופות הפסיכיאטריות על החלימה, כאשר חלק מחברי הקבוצה דיווחו על כך שמאז שהחלו לנטול את התרופות הם "אינם חולמים". היכן אני יכולה לקבל מידע על השפעה זו? בתודה מראש, יעל

תודה רבה דר' הידש על זה שאתמול והיום אתה מפקח עלינו וגם גואג להמשיך ברצף של הודעות כל היום. באמת תודה שהפורום חזר לנורמליות וגם אולי אנחנו נלמד ממנו ונחזור להיות שפוים.

על תפקידו של מנהל פורום באינטרנט אני לא יודעת כמה אתה משקיע מחשבה בתפקיד הזה שלך, דר' הידש. בהיותך מושא כל כך קל לפנטזיות ולאידיאליזציות של כל כך הרבה נואשים ששואלים אותך שאלות כשקלו כל הקיצים... בהיותך דמות מיטיבה, שאין לנו שום אפשרות באמת לפגוש בחיים או ברשת את חסרונותיך ואת קשייך, כי גם אתה, כמובן, רק בנאדם. והמדייה הווירטואלית כל כך הרבה יותר קלה למיסתור, להשלכות, לאידיאליזציות. אתה מאפשר כאן תהליך קבוצתי, וכמעט אינך מתערב בו. הדבר חיובי, מבחינת הכוחות שזה מוציא מאיתנו. כי אם אתה משאיר את הפורום פתוח, אתה מעביר לנו את העול, ואת האחריות, לקיומו, משמע שאתה סומך עלינו. ואם אתה סומך עלינו, אנחנו סומכים על עצמינו, ואיננו יודעים באמת כמה טרולים אתה מסנן מאחורי הקלעים, כמה מה שאנחנו רואים בחוץ זה מה שקורה בפנים. ויצאת לשלושה שבועות, ולא הבעת את דעתך לגבי מה שקרה כאן בהעדרך. ואתה לא מטפל של אף אחד מאיתנו, ומן הסתם עסוק בחיי היום יום שלך, ובמטופלים האמיתיים שלך, עסוק מכדי להביע דעה אחרת מלענות כאן על השאלות, שזה למעשה המנדט של הפורום הזה. אלא שהפורום הזה הפך עבור רבים מאיתנו ליותר מפורום של "הכה את המומחה". הוא הפך למקום אמיתי של מפגש, שיש לו שלוחות של הכירות גם בחיים הממשיים. אנחנו מדברים בטלפון, לפעמים נפגשים, לפעמים שולחים אחד לשני מיילים אישיים ותמיכה לא מועטה בחיינו המורכבים ומלאי הסתירות והקונפליקטים. ולפעמים עולה משאלה, לפחות אצלי, שתצא קצת גם אתה מהארון. אלא שחברי לפורום לא רוצים בך כדמות ממשית. אתה עדיין נבחר כדי להיות "השומר שלנו" המיטיב והמיסתורי, טוב הלב והמבין... גם כשאתה מאכזב... ו"נוטש"... ומשאיר לבד... ושותק שתיקה מקצועית כזאת, נוכח ההתנהלות הדי דרמטית שהיתה כאן בהעדרך... שבת שלום תמי.

ראשית מצטרפת להרגשה שכבר יומיים הפורום חזר למתכונת פחות סוערת, ולהצטרף לתמימי לתחושה הלא נוחה מההתעלמות שלך ממה שקרה בפורום בחופשתך והסערה של הימים שאחירי. העלת שאלה על מתכונת הפורום ומאז אין תגובה שלך ונראה שאתה לא ממש מתעניין בסערה שעוברת עלינו. אני אישית נהנית שהפורום בטוח וסגור ויודעת שאתה כאן ומגן עלינו ובודק ואולי זה רק "משאלה" שלי שנחמד לי לחשוב שבאותו הרגע שמתפרסמות שאלות אז באת לכאן חשבת עלינו ועל הפורום והקדשת לנו זמן. אבל בעצם אתה לא משתף אותנו בשום דבר מהמחשבות שלך ונמצא כאן לעיתים די רחוקות. גם אני הרגשתי "נטישה" וכתבת שחזרת מחופשה קצרה, אך היא לא הייתה קצרה ונדמה לי שאתה עסוק מדי בחיי היום-יום שלך ולא מוצא זמן למה שאנחנו כפורום צריכים. מיקי

חברים יקרים חזרתי לקחת לוסטראל ואני מרגישה טוב, אלא שלפעמים יש לי חוסר שקט מעצבן שעובר לו... בשבועיים האחרונים לאחותי היו התקפי חרדה חזקים - משהו שקשה היה להאמין שדווקא לה זה יקרה כי היא כל כך "קולית". היא עדיין בשוק שזה קורה לי. בנוסף, אמא שלי מדווחת על אי שקט שעובר עליה גם. נכנס לי לראש שלא סתם יש צירוף מקרים, ושאולי זה מבשר משהו לא טוב... אנא עזרו לי לחשוב יותר בהיגיון. בבקשה

בלי קשר תמיד טוב ליבדוק מזוזות בבית פעם בשנה (למזוזה פגומה יש השפעה גדולה על בני הבית)

שלום רב, נתקלתי במשמעויות שונות למונח הזה כדלהלן: א. שם גנרי = שם המקורי של התרופה לפי החומר הפעיל (להבדיל מהשם המסחרי) ב. תרופה גנרית=תרופת חיקוי של התרופה המקורית להבדיל מהתרופה המקורית (שיכולה להיות נקובה גם בשם מסחרי), למשל: ויאפקס תרופת חיקוי לאפקסור (השם אפקסור אינו שם גנרי אלא שם מסחרי) הדבר יוצר בילבול מסויים שכן לפי א' ההקשר של גנרי הוא מ ק ו ר י ולפי ב' ההקשר של גנרי הוא ח י ק ו י. אודה להבהרת העניין, בברכה

שלום רב, תרופה גנרית היא תרופת חיקוי לתרופה המקורית. למשל אפקסור XR היא תרופת המקור אשר מיוצרת בחו"ל. החומר הפעיל הוא VENLAFAXINE. ויפאקס XR היא תרופה גנרית לאפקסור XR. כלומר, כאשר פג תוקף הפטנט על תרופת המקור, כל מפעל לייצור תרופות בעולם רשאי לפתח את אותה תרופה בשמות שונים. משרד הבריאות בארץ מאשר לחברות התרופות, אחרי שהוא בודק, שהגנריקה תואמת למקור. עלינו לסמוך על הבדיקות של משרד הבריאות ולהאמין שאכן זה כך. המרוויחים העיקריים הם קופות החולים שלהם הגנריקה עולה הרבה הרבה פחות (למרות שהם מתוקצבים בסל הבריאות לפי המחירון של התרופות המקוריות). בכל מקרה מדובר באותו חומר פעיל ובאותו מינון. יכולים להיות הבדלים בחומרים הנלווים שמשמשים בתהליך הייצור. בברכה

לדור שלום רב, הדברים שרשמת ידועים לי ואף התייחסתי אליהם בקצרה בשאלתי. אודה אם תוכל לקרוא שוב את שאלתי ולהתייחס אליה כי התרשמתי שענית רק על סמך קריאת הנושא. אני מבין שאתה מוצף בשאלות אבל ממש אשמח אם תוכל כאמור לקרוא בעיון את תוכן ההודעה/שאלה הקודמת שלי ולהתייחס אליה. בתודה מראש ובברכת יום נעים

שלום לך, לכל תרופה הנמצאת בשימוש כללי יש שלושה שמות. הראשון הוא השם הגנרי, שהוא השם הרפואי הרשמי של החומר הפעיל הבסיסי, והוא נבחר על על- ידי הועדה לשמות של אירגון הרוקחות בארץ שבה הוצא על התרופה פטנט- אירגון הכולל בתוכו רופאים,פארמאקולוגים, רוקחים וכימאים. השם השני הוא השם המסחרי, והיצרן בוחר אותו בדרך כלל שיהיה קל לבטאו, לזהותו ולזכור אותו. לעיטים קרובות מופיע אותו חומר גנרי תחת שמות מסחריים שונים (כל אחד שייך ליצרןן אחר). יכולים להיות הבדלים קלים ביניהם לגבי מהירות הספיגה (זמינות בייולוגית), נוחות השמוש ואופן העיכול. תרופה יכולה להופיעה תחת השם הגנרי או כמוצר הנושא שם מסחרי, או בשתי הצורות גם יחד. קיימים מוצרים בעלי שמות מסחריים המכילים כמה תרופות גנריות. ולבסוף, ישנו השם הכמי, שהוא למעשה תיאור הנוסחה הכמית של החומר. הנה למשל שלושת השמות של תרופה פלואוקסטין = prozac , przma, flutin השם הגנרי הוא פלואוקסטין השם המסחרי הוא פרוזק פריזמה ופלוטין (אגב השמות המסחריים מופיעים בלועזית באות גדולה; הגנריים לא),. ואילו השם הכימי הוא -נחשו ? מקווה שעזרתי מעט

מה השם הכימי? אל תשאירי אותנו מסוקרנים..זה לא פייר.. :)

האם מרשם מפסיכיאטר פרטי אפשר לשלם דרך כללית מושלם? או שגם המרשם הוא פרטי?

בקופ"ח כללית אם המרשם פרטי את חייבת להגיע לרופא משפחה שימיר זאת למרשם של הקופה. בקופ"ח מכבי ניתן לגשת לבית מרקחת של הקופה גם עם מרשם פרטי (אין צורך להמיר), באותו תשלום. לפרטים נוספים תתקשרי לבית מרקחת.

ללימור תודה לדור, יש רק יוצא דופן אחד והוא הציפרלקס, כיוון שהתרופה אינה בסל וקופת החולים הכללית מרוויחה גם עם המושלם, הם מכבדים גם מרשמים פרטיים. שבת שלום דר' גיורא הידש.

רופאת המשפחה נתנה לי ציפארמיל נגד דיכאון וחרדה (בהמלצת פסיכולוגית), הרופאה הפנתה אותי לפסיכיאטר אך אני נילחצת מכך, גם לא רוצה שידעו בעבודה כי אני צריכה למלא הצהרת בריאות לצורך ביטוח מנהלים וזה אחד התנאים לדחייה, וחוששת שמעסיק יגלה ויחשוב שיש לי בעיות נפשיות. האם אני יכולה להמשיך טיפול אצל רופאת משפחה ולא ללכת לפסיכיאטר?

יכול להיות שרופאת המשפחה שלך לא ממוחית לרפואת משפחה ולא רוצה לתת לך על אחריותה כדורים לכן הפנתה אותך לפסיכיאטר, בכל מקרה מה שקובע זה לקיחת התרופה ולא הפגישה עם הפסיכיאטר, כך שגם אם תקבלי אותה מרופא המשפחה זה לא משנה .חוץ מזה לא חייבים לדעת בביטוח המנהלים וגם אם כן עדיף אדם שמטפל בעצמו מאשר אדם שלא מקבל טיפול ומיתדרדר במצבו הנפשי.

שלום רב, הדבר תלוי ברופאת המשפחה ובסיבה להפניה. תדברי עם הרופאה שלך ותספרי לה מה שכתבת כאן. רופא משפחה או כללי רשאי לטפל בדיכאון וחרדה (לא מצבים קשים או עמידים) גם ללא מעורבות של פסיכיאטר. לא מדוייק להגיד שרישום אצל רופא משפחה שקול לרישום אצל פסיכיאטר, מכיוון שעפ"י חוק רק פסיכיאטר רשאי לאבחן מחלות נפש ולעניין הביטוח זה הבדל שעשוי להיות משמעותי. בברכה

ברצוני לשאול ולקבל אינפורמציה מהי תרופת entacapone . אודה לכל גורם שיתן לי אינפורמציה לשאלתי.

ללימור תודה למשיבים ואני מצטרף לדבריהם, בכל אופן אם רופא המשפחה מטפל, ואת נוטלת את התרופות מקופת החולים, אז הדברים רשומים בתיק הרפואי שלך. שבת שלום דר' גיורא הידש.

שלום האם מישהו מכיר את התרופה ריספוונד? שהיא בעצם,כך שמעתי תחליף לריספרדל? תודה מראש ספיר

כדי להפחית עלויות בקופות החולים משתמשים בתחליפים גנריים שעולים הרבה פחות מהתרופות המקוריות.

לספיר תודה לדור, אכן מדובר באותה התרופה רק משני בתי חרושת שונים. שבת שלום דר' גיורא הידש.

לפני כמה ימים שאלתי כאן שאלה על "אוכלוסיית המתוסבכים" - מי יותר מתוסבך "הנורמליים" או בעלי ההפרעות הפסיכיאטריות. בעצם בשאלתי זו רציתי לקבל עזרה בלהחליט משהו. אנסח שאלה אחרת. מי יותר פוחד מקשר רומנטי - "הנורמליים" או בעלי ההפרעות הפסיכיאטריות? לאחרונה נוצר קשר ספק רומנטי ביני לבין בחור שסובל ממאניה דיפרסיה ומ- OCD. (אני חולת סכיזואפקטיב ברמסיה קלינית). פעם נראה שהוא כן רוצה קשר רומנטי איתי ופעם הוא אומר שנהיה רק ידידים (הקשר הזה בינתיים נמשך רק כמה ימים). יש לציין שלא שכבנו ואפילו לא התנשקנו אבל יש ליטופים וחיבוקים ונשיקה על הלחי. אני לא יודעת אם אני מבזבזת את הזמן שלי איתו. פעם הוא אמר שהוא לא נמשך אליי ולאחר מכן כשראה שלא נפגעתי, חזר בו. הוא עצמו כל הזמן מתלבט בהגדרה אם אנחנו ידידים או שבסוף נהיה זוג. הוא אומר שהוא מאוד נהנה מהמגע שלי. שזה גורם לו לצמרמורות. (אז בעצם מה זה אם לא משיכה?). האם הוא באמת לא נמשך אליי? לא הייתי רוצה שאולי יום אחד יתפתח קשר רומנטי ביני לבין בחור שמלכתחילה לא נמשך אליי ושאני בשבילו רק פשרה.

הוא אמר גם שהוא מאוד נהנה לדבר איתי.

האם ניסית לצאת עם גברים אחרים? כי נראה שאת חסרת נסיון לחלוטין. אם הוא אמר לך שהוא לא נמשך אליך- אז בהחלט מדובר בידידות ולא מעבר לכך. כפי שהצגת את הדברים, פחות סביר שזה יהפוך לקשר זוגי, כאשר נאמר לך מפורשות שאת לא מושכת בעיניו.

לאה יקרה שלי אהבתי את שמך, לאה, כאילו את כבר עייפה מהכל- מההתלבטות, מהאמביבלנציה, מהשאלות על הקשר, מבחינת להיות או לא להיות, זאת השאלה... והתשובה היא בעיני- להיות, לנסות, להעיז, לטעות, להפגע. תמיד להפגע עדיף בעיני מלהמנע. כי להמנע זה להפסיד את ההרפתקאה שכל קשר שנפתח בפנינו מזמין אותנו אליה... כן נמשך לא נמשך- מילים מילים מילים. יש כאן קשר שנעים לשניכם, אך גם מעלה כאבי דחייה והתלבטויות- לשניכם. הסיפור הוא לא רק את אלא גם הוא. וגם הוא מגיע אליך עם בעיותיו וחששותיו מפגיעה ומדחייה. אז הוא אומר לך - אני לא נמשך אליך... ובכל זאת רוצה שתבואי אליו... מבחינת- כשאת אומרת לא, למה את מתכוונת? אני אומרת לך- אל תפחדי מדחייה. דחייה ומשיכה, חמצון וחיזור, כל ההפכים האלה שמרכיבים כל אהבה- אי אפשר לקבל בחיים רק את מה שמזמינים בתפריט.. קשר הוא גם אותם הכאבים המתלווים אליו. אבל ברגע שעוברים את מחסומי הפחד, מרוויחים... ואז כבר לא תהיי לאה...להיפך. תהיי שמחה ורעננה מול ההתנסויות החדשות שהחיים מעניקים לך, בנדיבות... להתראות יקרה שלי. וראומה- מאד אהבתי גם אני את חוכמתך ותשובותיך. תמי.

האם ניתן להישלח לבית חולים פסיכיאטרי עקב דכאון וללא נסיון התאבדות? תודה

לפי החוק ניתן להוציא הוראת אישפוז כפוי דחוף רק אחרי הוראת בדיקה כפויה דחופה וזאת כאשר הפסיכיאטר המחוזי סבור שמדובר בחולה נפש שכושר שיפוטו לקוי בצורה ניכרת וכתוצאה מכך יש סכנה פיזית מיידית לעצמו או לסובבים אותו. קיימת בחוק גם הוראה לאישפוז כפוי לא דחוף ובהתאמה- הוראה לבדיקה כפויה לא דחופה. ההבדל הוא שבמקרה לא דחוף ניתן להפעיל את ההוראה גם אם אין מסוכנות, למשל, כאשר חולה נפש גורם סבל מתמשך לסביבה, או כאשר חולה מזניח את עצמו בצורה ניכרת (ישנן כמובן אפשרויות נוספות). לכן אין צורך דווקא באובדנות. את הבדיקה הכפויה רשאי לבצע כל פסיכיאטר מומחה שיש לו כתב מינוי מהפסיכיאטר המחוזי. צריך לציין שאבחנה של דיכאון בד"כ לא עונה לקריטריון של מחלת נפש לעניין אישפוז כפוי ולכן חולים בדיכאון בד"כ אינם מועמדים לאישפוז כפוי או בדיקה כפויה, דחוף או שאיננו דחוף.

לקרן תודה למשיבים ואני מצטרף לדבריהם שבת שלום דר' גיורא הידש

שלום , האם דיכאון גורם לירידה בחשק המיני, האם יש הסבר מדעי לכך? תודה

האם יש כדורים שעוזרים לבעית הובססיה קלה

נא לפרט מה הכוונה אובססיה קלה.

נשים את זה שאני סובלת מידיכאון תקופה הרוכה בצד. (לא לוקחת כדורים פסיכאטרים אך מיתלבטת כבר כמה שנים) * אני זוכרת את עצמי בגיל 6-8 מורידה לעצמי דם מהשפתיים (היתי ממש סובלת מיפצעים קשים וכואבים בתוך הפה) אם השנים זה פחת וגם כשאני מורידה לעצמי דם אז אני לא הופכת את זה לפצעים כואבים כמו בעבר. * מיכיתה ו' היה לי אקנה ופיתחתי אובססיה לעשות מיכול חצקון אפילו אלה שבקושי אפשר להבחין בהם פצע ואחרי שניהיה פצע אני לא נותנת לא להתרפא תקופה הרוכה בקח שאני פקלפת אותו ליפני 4 שנים בערך התחלתי לחטט בפצע שהיה לי על האף אם פינצתה, היו תקופות שזה התרפא ואז שוב אותו תהליך חזר על עצמו צומח חצקון, ניהיה פצע, ושוב אני מחטטת אם הפינצתה ככה זה נימשך עד בערך ליפני חצי שנה ואני לא מפסיקה לפחד שזה יחזור על עצמו יש לציין שניסיתי 3 פעמים טיפול בראקוטן אך אפסקתי ביגלל התופעות לואי לאחרונה הרגשתי שהראקוטן מחמיר לי את הדיכאון (בכיתי המון) וגם גרם לי להקיא לכן שוב הפסקתי תודה מראש

פורום יקר, החיים גם ככה קשים, אז למה להקשות יותר? למה להפוך את התמיכה של תמי,ראומה, מיכאל ודור, למלחמה? כל אחד תומך בדרכו,ולפי אמונתו. בואו נכבד את זה ולא נעיר הערות מיותרות. אני חושבת שכשקשה לקרוא משהו, הסיבה נעוצה במקום רגיש אצלנו. אז במקום "לרדת" על הכותב, עדיף לנסות להבין למה היה לנו קשה..... הפורום הזה יודע לתמוך, יודע להגיד את המילים הנכונות שאף אחד אחר בחוץ לא יודע להגיד !! פה אף אחד לא אמר לי שאני מוזרה, אף אחד לא התווכח עם הרגשות שלי. אני לא יכולה להגיד בחוץ את מה שאני מרשה לעצמי לכתוב לפעמים,פה בפורום. מבחינתם אני חריגה,"לא נורמלית". בימים אלה,מצבי לא כל כך טוב.... ואין לי תמיכה מאף אחד, וכנראה שזו הסיבה שאני מעריכה פי כמה וכמה, יותר מתמיד, את תמיכת הפורום הזה, למרות שלאחרונה לא כתבתי. הלוואי ויוחלט פה אחד, לכבד את דעת הזולת גם אם היא לא מקובלת עלינו,בלי הערות פוגעות. ואז, פורום פתוח יקל על הדיונים פה...... נ.ב. תמי, שמחתי לקרוא שכל מה שקרה פה היה חוויה מתקנת בשבילך. יהיה ממש טוב אם את,ראומה,מיכאל ודור תמשיכו לכתוב,לספר ולשתף .

אם הפורום יהיה פתוח או סגור זאת שאלה טכנית ולא מהותית. לדעתי התגובה של תמי היתה חסרת פרופורציות יחסית לאירוע.

לדור ולאחרים אולי התגובה שלי היתה חסרת פרופרוציות יחסית לאירוע כאן בפורום. אבל הפורום הזה הוא רק חלק מחיי ומהמאבקים שאיפיינו את חיי בתקופה האחרונה. מדובר בתקופה בה יצאתי מהדעת ויצאתי מהארון והייתי צריכה להתמודד במקביל עם תוצאות שני האירועים האלה בחיי. תארו לעצמכם, לאבד שפיות וכמעט לאבד מקום עבודה ותעודה מקצועית עליה עבדתי כמעט כל חיי הבוגרים. אני מתפקדת במהותי. שורדת בחיי. משתגעת ומתגייסת לצבא. רוצה למות ויוצאת לקורס קצינות. משתגעת שוב ומסיימת תואר שני. נכנסת לדיכאון אחרי לידה ומסיימת מומחיות קלינית. יוצאת מהדעת ויוצאת מהארון. ותוך כדי זה אני גם עובדת, וגם מגדלת שתי בנות קטנות, ובעל, ובית ועוד... אז יש לי תקופות של עומס שכל מה שאני רוצה זו אהבה. ומילה קטנה יכולה מאד לפגוע. אני בסדר עכשיו. לילה טוב תמי.

שלום דר' הידש , בתשובתך האחרונה לשאלה שלי כתבת שכדאי לי לשקול "מינון טוב של למיקטל" . מה נחשב מינון טוב של למיקטל למאניה דיפרסיה ? תודה , נ.

מינון של למיקטל הוא 200-400 מ"ג ליום. כאמור, מינון מלא הוא 400 מ"ג ליום.

תודה למשיבים ואני מצטרף לדבריהם שבת שלום דר' גיורא הידש

קבלתי תכדור הזה לאחר שהלמיקטל לא התאים לי,לייצב מצב רוח,רציתי לדעת עליו פרטים, האם מוריד לחץ דם?מרגיע?מעייף?....תופעות לוואי....

אל ינאש ןמזה לכ יל םירמוא יתפורת לופיט דגנ םהש םיליצוס םידבוע ינש רבכש איה תמאה לופיט םדוק תוסנל יאדכ םאה איה יתלאש ןכש תבשוח ינאש דועב רטאיכיספל תכלל הכירצ ךותב השיגרמ ינאש יתבתכ תומדוקה יתולאשימ תחאב ?יתפורת ילוא זאו יביתנגוק יתוגהנתה םא קרש רמא הריכמ ינאש םיליצוס םידבועה דחא ,יתפורת לע יל התצלמהו ימצע לש אלכ תיבה השיגרמ ינאש היעבה ,יתפורת לע ץילממ היה אוה זא ןואכיד בורמ לופיטב רבדל השק יל היה םישנא ךותב ינאשכ לבא תרבדמ ינא לופיטב זא הזימ ץוחו םירחא םירבדב היצביטומ יל ןיאש תנינעתימו ילש העובה ךותב ןמזה לכ ינאש השיגרמ םג ינא ימצע ךותב תרגתסימו תקתוש ינא ,תרעוכמ ינא םא ימצעל רושקש המ לכב תויתיפכ תובשחמ ןמזה לכ יל שי םג ימצעב קר הרבחב םיכסח, הבהאב םיכסח ,החפשימב הקופט יכה, הרבחב החילצמ אל, היוצר אל ,השפיט ינאשמש תויתיפכ תויעב ינש ילשי םגו,םייתסלפ םיחותינ לע בושחל הקיספמ אל ,תחלצוי אל, 6וא 5 תב יתיהשכ םד ימצעל הדירומו הנוכב הפה ךותב ימצע תא תעצופ יתיה ימצע תא תרכוז םייק ןיידה לבא ןתמתה הז םינשה םא הפה לש םינפיבב םיבאוכ םיעצפמ תלבוס שממ יתיה הנשמ רתוי ךראב הפוקת יל התיה םג םד ימצעל הדירומו םינוקצחב תטטחמ ינאש םינש רבכו יל שי ןיידה ךא הז לע יתרבגתה םויה םד ימצעל הדירומ יתיהו התצניפ םא עצפב יטטיחש םא תואריל םדוק וא יתפורת לופיט ליחתהל העיצמ התא המ רוציקב ומצע לע רוזחי הזש דחפ ?רזוע יתוגהנתה יביתנגוקה

משתמשת כחודש ב"קלונקס" ומאז ירידה /העדר חשק מיני.האם יש קשר ?

לרחל הקלונקס אינה פוגעת בחשק המיני, לעתים ירידה במצב הנפשי מורידה גם את התיאבון וגם את החשק המיני. שבת שלום דר' גיורא הידש

דור שלום רב, אני לוקח מזה כחודש וחצי ציפרלקס. בחודש האחרון במינון 20 מ"ג ליום. בשבועות האחרונים מרגיש חוסר אנרגיה ודיכאון שדי משתק אותי וגורם לי לישון הרבה גם בשעות היום. בחודש האחרון התפתחה גם התמכרות קשה לאינטרנט (IAD, כ-10 שעות ליום Cבממוצע) שרק גרמה להידרדרות בהרגשה. אבקש לברר האם רצוי להוסיף לציפרלקס תרופה כגון אדרונקס או שעדיף להחליף הציפרלקס עם תרופה כגון אפקסור XR. מאוד חשוב לי שפרופיל תופעות הלוואי הידוע יהיה מצומצם ככל הניתן ואחת הסיבות שמקבל ציפרלקס היא הפרופיל המצומצם יחסית של תופעות לוואי שידוע שיש לה. כמו כן אבקש לברר האם אדרונקס ואפקסור XR מתאימות לדיכאון בינוני וקשה ומה תופעות הלוואי העיקריות הידועות שלהן. בתודה ובברכה

שלום רב, כל התרופות נגד דיכאון מתאימות גם לדיכאון בינוני וקשה!! התרופה היחידה שאיננה מתאימה לדיכאון קשה היא "רמוטיב" (היפריקום), שהיא תרופה נוגדת דיכאון על בסיס צמחי וניתנת לדיכאון קל עד בינוני. תרופות מסוג SSRI יכולות להתאים למה שתיארת. אם השפעתן חלקית ואם אכן מדובר בדיכאון (עליך להיבדק ע"י פסיכיאטר לצורך כך) אז אפשר להוסיף אדרונקס, או לעבור לתרופה מסוג SNRI, שהבולטת מבניהן היא האפקסור XR. יחד עם זאת- מכיוון שאתה מתאר גם בעיה כפייתית ("התמכרות" לאינטרנט) לא בטוח שהפתרון הוא באדרונקס, אלא דווקא מינון גבוה של פרוזק (60-80 מ"ג ליום) במקום הציפרלקס. בברכה

דור שלום רב, הסיבה שפניתי אליך ישירות ולא לד"ר הידש היא בגלל שהבנתי שהוא בחופשה. 1. לגבי מידת ההתאמה של תרופות SSRI לכל עוצמות הדיכאון מצ"ב ציטוט מכתבת תחקיר שפורסמה ב-ynet באפריל 2004 בשם "תחקיר מה שלא מספרים לכם על התרופות נגד דיכאון" שהלינק אליה הוא: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2903100,00.html אודה להתייחסותך הכללית לתחקיר ובפרט לקטעים המצוטטים שלהן (ההדגשה שלי): א. "אצל מטופלים המתקשים לווסת דחפים, העלייה ברמת הסרוטונין גורמת גם לעלייה באימפולסיביות", אומר ד"ר שרייבר. "פתיל ההשהיה שלהם מתקצר, והם עלולים לאבד בקלות רבה יותר את הבלמים". ב. ד"ר שרייבר: "מי שזקוקים לטיפול צריכים לדעת שמחקרים רבים הראו כי תרופות SSRI יעילות לטיפול בדיכאון קל, אבל אני לא מכיר מחקרים שהראו יעילות בדיכאון בינוני או קשה, שכ-40% מהלוקים בדיכאון סובלים ממנו. את העובדה הזאת אין לחברות התרופות עניין לפרסם. התרופות מתפרסמות כיעילות לדיכאון, אבל 'שוכחים' להוסיף שמדובר אך ורק בדיכאון קל". 2. התמכרות לאינטרנט- כמו כן אודה לכל שביב מידע שיוכל לסייע לי להיגמל מההתמכרות החדשה והקשה לאינטרנט (IAD, כאמור כ-10 שעות גלישה ביום לפחות, דבר שמנטרל ומשבש את אורך החיים הרגיל לרבות דחייה ואי ביצוע של מטלות רבות וחשובות ), בין אם במידע על קבוצות תמיכה בנושא ובין אם כל מידע שיוכל להיות לעזר. יש לציין שאני סובל גם מקשיי ריכוז, דיכאון , דאגנות יתר וכנראה גם מכפייתיות (אבל ללא הקומפולסיות השכיחות כגון רחיצה.. בדיקות וכדומה). 3. מבחינת פרופיל תופעות לוואי- איזה מבין תרופות SSRI ידועה בפרופיל תופעות הלוואי היותר מינורי? ציפלקס, לוסטראל, פרוזק (או תרופות אחרות ממשפחה זו שלא ציינתי). ואיך פרופיל תופעות הלוואי של אפקסור XR בהשוואה לתרופה בעלת פרופיל תופעות הלוואי היותר מינורי ממשפחת ה-SSRI ? הערה : הכוונה לפי המידע שידוע מהמחקרים, אם יש מידע כזה, ולאו דווקא מהפירסומים של חברות התרופות. 4. בדיקות בריאות מקדימות- אחרון חביב: לפני שממסדים את המסלול של התרופות הכימיות.. איזה בדיקות חוץ מ-B12ובדיקת תיפקוד של בלוטת התריס (שהבנתי שיכולות להשליך על דיכאון) מומלץ לבצע? אולי נתרן? סלניום? בתודה מראש ובברכה

האם קיימת תרופה שנקראת ואזאן? והאם היא בכלל תרופה פסיכיאטרית? או אולי נוירולוגית?

אולי התכוונת לזה? http://www.infomed.co.il/drug1.asp?dID=381

אשמח לקבל את שם התרופה בלועזית שבת שלום דר' גיורא הידש

אני בת 27 פעם ראשונה כותבת באינטרנט ומבקשת עזרה בפורום. אני גם בטיפול אצל פסיכיאטר מצויין פעמיים בשבוע אבל קשה בכל זאת. בגיל 7 התיחלו לאנוס אותי השכנים שלנו ששמרו עלי. בחור בן 21 שהיה אז והוא היה מביא את חבר שלו לפעמים. אחר כך עד גיל 17 המשכתי לשכב איתו כי פחדתי. הפסיכיאטר לי אמר לי לפני שלוש פגישות שבשלב מסויים כבר יכולתי להגיד לא ולא אמרתי. הוא שאל אותי ממה פחדתי בגיל 17? ? ? ? הוא לא מאשים אותי הוא רק רצה להבין אבל אני כן חושבת שאולי הוא חושב שאני אשמה? כי אני לא ידעתי לענות לו. היום הוא בן 41 ואני בת 27 ואני רואה אותו לפעמים עם הילדה הקטנה שלו והוא מסתכל עלי וכאילו שלא קרה כלום. הוא אומר לי שלום. למה הפסיכיאטר שלי שאל אותי את זה? יכול להיות שאני כן אשמה במשהו? תודה רבה, אליענה

שאלתך נוגעת לפסיכותרפיה ולא לפסיכיאטריה. מכיוון שפסיכיאטרים מתיימרים לעסוק גם בזה אשיב לך שחלק מהשאלות בטיפול אינן לקבל "תשובה" אלא להעלות אפשרויות, לבדוק את התגובה שלך ולפעמים גם להחזיר אותך אחורנית (רגרסיה). כאשר מתעללים במישהו הרבה שנים אז ייתכן שזה משרת משהו באישיות שלו (של הקורבן), ללא קשר אם היתה התנגדות או שלא. תוכלי להגיע לתובנות יותר עמוקות בנושא זה רק בטיפול שאת נמצאת בו ולא ע"י תשובות שטחיות בפורומים.

מעניין אותי לשמוע את דעתכם. איזה אוכלוסיית מתוסבכים יותר גדולה באופן יחסי - זו של "הבריאים" או זו של אלה הסובלים מהפרעות פסיכיאטריות?

לאה לדעתי ה"נורמליים" מתוסבכים יותר. אם יש דבר כזה נורמלי... לילה טוב תמי.

בתור אחת שהגיעה פעם אחת לפני שנים רבות לבית חולים פסיכיאטרי (בגלל מאניה) , אני יכולה לאמר שהופתעתי אז לגלות שרוב האנשים שהיו שם בכלל לא נראו לי משוגעים (רובם היו מדוכאים) .... ובחוץ יוצא לי כל יום לפגוש אנשים קצת משוגעים שלא קיבלו שום אבחנה , שום חותמת ... ואולי באמת כמו שתמי אומרת - רוב האנשים לא ממש "נורמליים" ואולי אין דבר כזה ...

כעיקרון חולי נפש לא עונים להגדרה שלך (של מתוסבכים) כי המודעות או התובנה הפנימית למצבם היא נמוכה. כלומר, לשיטתם, הם נורמליים והבעיה רק עם הסביבה ששולחת אותם לטיפול. חלק קטן שיש להם בכל זאת תובנה למצבם נכנסים עקב כך לייאוש ודיכאון עמוק.

ד"ר הירש שלום , הנני מקבל ציפרלקס במינון של 5 מ"ג קבוע ליום . בנוסף הנני סובל ממחלה נאורולוגית המתבטאת בשריפה בגוף .הומלץ על צימבלטה 30 מ"ג נגד הכאבים הנאורולוגים. שאלתי - האם לוותר על הציפרלקס לאור העובדה ששתי התרופות שייכות לאותה משפחה ? יש לציין שהשפעת הציפרלקס בנונית . הסיבה לטיפול בציפרלקס הנה בעיקר כנגד חרדות ודכאון קל . בברכה נף

לנף כן, שתי התרופות הן נוגדות דיכאון. הציפרלקס פועלת על הסרוטונין בלבד באופן ספציפי, והצימבלטה על הסרוטונין וחומר נוסף הנקרא נוראפינפרין. הצימבלטה גם טובה לתחושות גופניות הקשורות לחרדה ודיכאון ולכן עשויה להיות לה יתרון אצלך על פני הציפרלקס. אין טעם ליטול שתי תרופות לאותה המטרה ואני חושב שהרופא שלך יוריד את הציפרלקס. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר הידש, יש לי בעיה רצינית מאוד, חברתי בת ה 16 מעוררת חשד יתר במושג הזה שאינני מבין עדיין של "שקרנות פתולוגית". נראה, כי בכל זמן קצר, ממציאה סיפור חדש, אשר נשמע חלומי ודמיוני לחלוטין, גם כשלעצמו, אך אפילו עוד יותר בהתחשבות הסיפורים האחרים. הסיפורים כוללים נסיעות אפשריות לחו"ל מסיבות דימיונית, עזיבת הארץ, מחלות סופניות, אך לא ראינו אף התרחשות של אף אחד מעשרות הסיפורים. אך דבר זה נראה גם בפרטים הקטנים ביותר, אף בהקשר של מוסיקה או חיי יום יום. אני וחברי שמים עין על בעיה זו כבר יותר מחודשיים, ואיננו מצליחים למצוא פתרון הגיוני...מה עושים ? ניסינו יותר מפעם אחת למצוא הגיון, או הקשר מציאותי או אפילו "הוכחה" לאמיתות הסיפור או התרחשות אך ללא הצלחה. הדבר נראה כאשר מגיעה מועד אשר נקבע לאותו "מאורע" דימיוני, ולפתע, כך סתם, כל הבעיות נפתרות, כל כרטיסי הטיסה נעלמים, כל המחלות נראו "טעות של הרופאים" וכל המאורע "התבטל" כביכול. אנא ד"ר עזור לי, הראש שלי ושל חברי נשבר, וגם ליבנו כבר אינו יכול לשאת בבעיה. אם היא משקרת כמו שאנו חושבים שכך, כי זהו הדבר ההגיוני מכל, אז היא משקרת לכל חבריה ... לגבי המשפחה אני לא יודע, והיא לא נתפסת כשקרנית ממש לא, היא משקרת באלגנטיות ואלו שלא קרובים אליה מספיק, ולא מבלים איתה זמן רב לא יכולים להבחין בכך. ואנינני יודע אם אפשר לדבר איתה על כך, לא ניסינו כי פחדנו, פחדנו שהיא תפגע מאוד או שאף כל הדברים חסרי המציאות וחסרי ההיגיון האלה בסוף כן ימצאו נכונים באיזה צירוף מקרים ענקי ומטורף. שלחתי הודעה זו בשביל לקבל עזרה, איך לדעת מה לעשות ? תודה מראש, ניר

לניר שקרנות או המצאת סיפורים כדי ליפות את המציאות מעידה לעתים על חוסר ביטחון. אני חושב שאם תאמתו את הדברים אתה, יתכן שיהיה משבר אבל בסך הכל אתם פועלים לטובתה. כמובן שגם האופן של הצגת הדברים חשוב מאוד, וצריכים להיות עדינים ורגישים כי מדובר על ביטחון עצמי נמוך. כל טוב דר' גיורא הידש

ד"ר הידש שלום. אני בת 37, רווקה, אקדמאית. בגיל 25 אובחנתי כחולה במאניה דיפרסיה. מאז אני לוקחת באופן רציף ליתיום במינון של 2 כדורים ביום, 300 מ"ג כ"א.בגיל 27 הפסקתי לחצי שנה על דעת עצמי (כמו כולם אני מניחה...) ולאחר שקיבלתי התקף, אני ממשיכה לקחת מאז את הכדורים באופן סדיר. אני מבקרת אצל פסיכיאטר מדי שלושה חודשים, בעיקר לשם קבלת המרשם ועורכת בדיקות דם אחת לחצי שנה. התוצאות, לאורך כל השנים, הן באופן כללי טובות, גם של הליתיום. תוצאת הליתיום היא קבועה, ללא שינויים משמעותיים. עם זאת, לתחושתי, אולי בגלל התרופות ואולי ללא קשר אליהן, אני טיפוס איטי (לא במחשבה) וקשה לי לבצע דברים במהירות וייתכן שיש להן השפעה נוספת לשלילה. איני מטופלת אצל פסיכולוג. לאחרונה הוצע לי להמיר את הכדורים בטיפול תזונתי, הכולל תחליפי תזונהאצל רופאה כללית ספציפית. מי שהציעה לי זאת, איננה רופאה או דיאטנית, אלא מטפלת אלטרנטיבית. הדבר דווקא די מפתה, אבל לאור ניסיון העבר, אני מעדיפה שלא להסתכן. שאלותיי: 1. האם ישנם בכלל תחליפי תזונה שיכולים להחליף ליתיום? 2. מה עלולה להיות השפעתם על מאפייני המאניה דיפרסיה? 3. תוך כמה זמן עשויה להיות לתחליפי התזונה השפעה? כיצד ניתן להבחין בהשפעתם? 4. להערכתי, ניתן יהיה להבחין בהשפעה חיובית של תחליפי התזונה, רק אם אקח אותם לאורך תקופה מסויימת (נניח חצי שנה) במקביל לכדורים. השפעתם תהיה חיובית רק אם תוצאת בדיקת הליתיום תהיה גבוהה יותר מהרגיל. האם אני צודקת בהשערתי? בתודה על תשובותיך.

לאורית תשובתי היא מאוד חד משמעית, תחליפי תזונה אינם טיפול במאניה דפרסיה, ומטפלת אלטרנטיבית שמציעה לך להפסיק עם הטיפול התרופתי אינה יודעת על מה היא מדברת. כל טוב דר' גיורא הידש

ד"ר הידש וראומה - חיזקתם את דעתי, תודה רבה על תגובתכם.

כי גם אני בנאדם, וההתבטאויות האחרונות נגדי ונגד ראומה היה פוגעות ולא הוגנות. כשדוקטור הידש לא היה כאן הרגשנו אחריות גדולה יותר לכתוב כאן בפורום כדי לא להשאיר אנשים ללא מענה. ההשתתפות היא לא ממקום של אנשי מקצוע, אבל התשובות שניתנות כאן על ידי ראומה דור מיכאל ועל ידי הן תשובות שניתנות בצורה רצינית ואחראית מתוך איכפתיות ורצון לעזור. תגובות של השמצה וקינאה מורידות את הרוח מהמפרסים, במיוחד שגם אני וגם ראומה וגם דור משתתפים כאן לא בצורה מקצועית אלא כחברים מן המניין, וגם לנו הפצעים שלנו והקשיים שלנו עם המחלה ועם דברים אחרים. האמת היא שנפגעתי. נפגעתי גם ממך, דר' הידש, שסוגר בחזרה את הפורום אבל מוציא החוצה הודעות פוגעות לפיהן "תמי כבר לא כותבת את השירים שלה". אם השירים שלי מפריעים כאן למישהו, אני אצא מהפורום ואשקיע את זמני והידע שלי במקומות אחרים שיודעים להעריך. זו הרגשה די מחורבנת שיודעים לקחת כשאני נותנת ולא לתת כשאני צריכה. אז אולי נלך קצת הביתה לנוח, ואתם תישארו כאן עם השאלות והתשובות על התרופות... תמי.

תמי.... אל תקחי ללב, רוב האנשים כאן מאוד מעריכים ואוהבים אותך. לי בחיים לא היה את האומץ שיש לך... תראי, מצד אחד, יכול להיות שבאמת הפורום הזה לא מתאים ולא נועד לשתף אנשים בחיים האישיים שלנו. מצד שני, את הרי יודעת, שיש בזה הרבה תקווה לאנשים שקוראים ,ואנשים יכולים להרוויח רבות מניסיון אישי חוויתי של אנשים אחרים ולא רק מתשובה מקצועית. אני מנצל את הפורום לצרכים האישיים שלי כמובן, ולא ממש חושב שמישהו יכול להפיק ממה שאני כותב תועלת אלא בעקיפין. כלומר אני מנסה לבחון את ההתמדדות שלי, את הניסיון שלי. ואני כאן גם מתוך זה שמדובר במקום חברותי, מעין תחליף למועדון של אנוש שהפסקתי להגיע אליו. כשהייתי בבית חולים באישפוז השני שלי, היה שם איזה סטודנט לרפואה ש"חקר" אותי במסגרת הסטאג' שלו, בכל מקרה סיפרתי לו על הפורום, והוא הדפיס את כל ההודעות שלי והעביר אותם לצוות הרפואי בהסכמתי, אז באופן אירוני היה לפורום איזה ערך טיפולי גם במציאות. לא יודע למה נזכרתי בזה, אה, זה היה כטיעון מדוע הפורום חשוב גם כבמה לשיתוף אישי חוויתי ולא רק כפורום מקצועי. בברכה מיכאל

תמי'לה יקירתנו, את נסערת ובצדק. השקעת כאן המון וחטפת . קחי נשימה, תעשי אתנחתה ותחשבי טיפונת. המונים פה הקשיבו לך, נעזרו בך, שיתפת, הצעת, חיבקת ותרמת המון. יתכן שבפעמים בודדות ספורות - זה היה קצת קיצוני... זו לא סיבה לוותר עלייך. זו כן סיבה שתקחי צעד אחד קטן לאחור, תתבונני, תפיקי לקחים ואלי אולי... תהיי טיפה יותר מתונה. טי - פה ! המשתתפים באתר הזה לא תמיד חזקים, כולנו עם סערות, פחדים, דאגה, חששות והחשיבה שלך לפעמים קצת קשה לנו. וגם יש לפעמים שמי מאיתנו לוקח כיתובים שלך למקומות לא נכונים. זה לגיטימי בפורום כזה פעיל ודינאמי, זה היגיוני שזה יקרה פעם ב... - אבל אנחנו נלמד להעיר, לתקן, להעמיד גבולות - והכל יהיה בסדר. אוי לנו אם ניכנע לאיזה "קצר" קטן שנוצר כאן, אוי לנו אם נוותר על הפתיחות והתמיכה והשיתוף. זה לא שחור ולבן. כל אחד מאיתנו ייקח אחריות על טעות שעשה, נבדוק את עצמנו ונשפר ונתקן... כו-ל-נו. כולל מיכל שתחשוב שוב על ה"ירידה" המיותרת והקיצונית. וד"ר הידש - עשה טוב שפירסם, אני בטוחה שלא היית רוצה שיחשבו משהו מאחורי גבך בלי שתדעי, וגם...לפעמים ניעור יכול להביא לתוצאות נפלאות אם יודעים לקחת את זה למקום נכון אחרי עיבוד. מיכל לא התבטאה יפה, אבל את, תעשי עם זה את הדבר הנכון ! בטוחה ששמעת על "להפוך לימון ללימונדה" - הא ??? מה את אומרת על זה...? את מקסימה ונהדרת, משקיענית ותומכת - ואוהבים אותך כאן על באמת !!! ועכשיו קדימה, אפ ! אפ ! תביאי חיבוקי.... :-))))))

נורית וכולם עצוב שבפורום בו אני משקיעה ותורמת, לא יהיה לי מקום. מקום לא רק לתת אלא גם להביע קשיים. מה זה קיצוני מדי? אנחנו מדברים על פורום שכותבים בו אנשים שעוברים פסיכוזות, תיוג, תחושות של בדידות וחוסר הקשבה מהחברה. האם יתכן שבפורום כזה לא אוכל לבטא את מחשבותי האישיות בלי שאזכה ליחס כזה? למה אסור לי להיות, לצורך העניין, אנטי פסיכיאטרית קצת? למה אסור לי להאמין שפסיכוזה היא תיקשור? כי זה נראה מוזר מדי? כי זה נראה מוזר יותר מלהאמין שהכל זה רק כימיה? האם אני צריכה "לצנזר" את עצמי? האם אני צריכה להמנע מלהביע את דעותי באופן חופשי? אם לא אוכל כאן להתבטא, אז איפה כן? אני הרי איש מקצוע ובעבודה בוודאי לא אוכל להביע את הרעיונות שלי. לא בעבודה ולא מול מטופלי שבחיים. שם אני צריכה להביע את הדעות הרווחות והמקובלות במדע. אבל כאן אני לא מטפלת. כאן אני כותבת כאדם פרטי. אדם פרטי שמחפש גם תמיכה, לא רק דרך נתינה אלא גם דרך הקשבה וסובלנות. אם כאן לא ניתן להגיע לסובלנות, אז אולי באמת יהפוך הפורום הזה לשיכפול של שאלות ותשובות שאפשר לשאול גם בגוגל או לקרוא בספר. אבל זה פורום של אנשים חושבים, עם קשרים בינאישיים מאחורי הקלעים. וכפורום דינמי מסוג זה, ניתן להביע דעות שונות, ולהתייחס בצורה קצת יותר תומכת גם לדעות פחות מקובלות ולדרכים פחות מקובלות להביע אותן (שירים למשל, וסיפורים). כי באמת, יש אולי הערה אחת כזאת פוגעת, אבל הרבה קולות שותקים שאינם מתייחסים. וזה מעציב לקבל תודה כשאני נותנת תשובות מקצועיות שהן פוליטיקלי קורקט, ולקבל התעלמות במקרה הטוב וציניות במקרה הרע- כשאני אומרת את מה שבאמת יושב לי על הלב. תמי.

בתור אשת מקצוע עכשיו את בפיק של אזור הדאון אז את אומרת לסגור ,לפני יומיים חילקת את השם שלך כולל שם המשפחה והטלפון לכל מאן דאו. תרגעי מאמי,התרומה שלך ידועה ,מוערכת ובלתי ניתנת לערעור. שלך , איתי ("שלא מתרגש מרגשות יותר מידי"-קרן פלס)

נחמד השם שבחרת ונחמדה הודעתך. אני לא בפיק של דאון. אני רק חושבת לי שאם יש אנשים שהחשיפה האישית שלי פוגעת בהם באיזה שהוא אופן, אולי עדיף להם ולנו שהמקום יעבור בדיקה. ממילא מי שכותב בהודעה מקבל את ההודעות של כולם, והצינזור הוא רק לגבי מה יוצא החוצה לקהל הרחב. אז אולי הקהל הרחב פוחד לקבל את שמי ואת הטלפון שלי. אני באמת התכוונתי למה שעשיתי כשסיפרתי לכם מי אני ושאני מוכנה להיות בקשר עם מי שרוצה, גם בטלפון. עשיתי את זה הרבה פעמים, נתתי את הטלפון, ואף פעם לא הצערתי, כי בזכות זה רחשתי לעצמי הרבה חברים מכאן. חברים שתמכו בי יותר מכל איש מקצוע שהיה לי. אין כמו אנשים שעברו את מה שאתה עובר. לכן אני מפרסמת את עצמי, מציעה עזרה, כשעצם העזרה למישהו שנמצא במקום דומה לשלי עוזרת לי יותר מכל התובנות האפשריות בטיפול פסיכולוגי. אני מאמינה במודל של הומאופתיה נפשית כלומר- דומה בדומה מרפא. כמו בגוף גם בנפש, אם יש לי בעיה עם סטיגמות, חשיפה ויציאה מהארון, המקום הכי נכון לטפל בבעיה הזאת היא בפורום של אנשים הנתקלים בבעיה דומה. כמובן שאם אני נפתחת יש תמיד את הסכנה שאחרים יחושו מוצפים, או שיהיו תגובות תוקפניות כלפי הפתיחות שלי. יחד עם זאת, יום אחרי הודעתי על שנפגעתי, אני אומרת לכולם שאני לא פגועה יותר וזו הדרך לרפא אותי- להחשף לביקורת על החשיפה, ולעמוד על שלי, ולראות שגם אחריה- עדיין רוצים אותי בפורום. משמע- העולם לא התמוטט אם תמי יצאה מהארון. והעולם ממשיך לרצות להיות עם תמי, למרות שראה אותה קצת ערומה או משוגעת... זו חוויה מתקנת לעין ערוך, אחרי כל החוויות הארוכות של הדחייה וההסתרה שעברתי במהלך השנים. גם בעבודה אני מקבלת עכשיו תמיכה ואהדה. לקח להם קצת זמן לעכל ולהתארגן, אבל הפסיכולוגית הראשית נותנת לי הדרכה פעם בשבועיים בזכות המחלה, אני מקבלת כפרסונל שיחות עם פסיכיאטר ממרפאת מבוגרים ללא תשלום, והבוסית שלי אמרה לי שהיא מעריכה את הדרך שלי, למרות שאני לפעמים הולכת עם הראש בקיר... אז איתי, באמת אל תתרגש מרגשות יותר מדי... בגדול אני בעד לפתוח, יחד עם הגדרת כללים. והכלל שהייתי מגדירה הוא לא לפגוע. ניתן להגיד לאדם שמשהו מפריע, אבל בעדינות והתחשבות מתוך הכלל של "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך". אני מאמינה שכולנו נדע ליישם את הכלל הזה אם רק נרצה. ואז יהיה לנו פורום ממש שלנו. אמיתי ובגובה העיניים. אבל צריך להסכים על זה. שהרוב יסכים, והמיעוט יקבל את החלטת הרוב. כי מספיק אדם אחד שלא מקבל את החוק, וכל הפורום הזה הופך לשדה קרב אחד גדול. ומספיק קרבות יש לנו בחוץ. לפחות שכאן בפורום נרגיש בבית. תמי.

חן חן לך את כל כך צודקת.

למה אתה לא מפרסם את התגובות שהיו להודעה הזאת שלי? במייל שלי ראיתי שהתקבלו תשובות, אבל הן לא התפרסמו בפורום. חוץ מזה שגם לא ראיתי תגובה שלך בנושא. אשמח להתייחסותך. תודה תמי.

ערב טוב, אני קורא את כל הדברים שאתם כותבים וכמובן שגם את הדיון לגבי מתכונת הפורום. לשם הבהרה כלל אחד הוא חשוב ואני משתדל לקיים אותו. הכלל שצריך להתייחס לשאלות ולדברים באופן ענייני ולא להתייחס ואופי של העונים. בכוונה חרגתי מהכלל הזה בשני השירשורים על מתכונת הפורום, אבל בדרך כלל אני משתדל לשמור עליו. פרט לכך יש מעט מאוד צנזורה ורק במקרים שאני בטוח שעלול להגרם נזק או בעיה למי שכותב. כנראה הייתה הודעה שלא הבנתי אותה שפגעה בראומה או תמי?? לא שמתי לב, אבל אם תכוונו אותי להודעה או לתשובות שהועלו או לא הועלו, אני בודאי שאתקן. כעת, בזמן כתיבת מכתבי זה אין הודעות שלא העלתי. אני אשאיר עוד קצת את הנושא פתוח ואחר כך נתקדם לסיכום. הידש

תמי יקרה, עצוב לי לקרוא מה שכתבת. את באמת תמיד תורמת, ברגישות ובהמון רצון לעזור, ואני פשוט רוצה להגיד לך שאת נהדרת! תמיד יודעת איך ומה לומר כדי שאפשר יהיה להסתכל על המצב קצת אחרת, באור קצת יותר ורוד, עכשיו, כשד"ר הידש חזר, מותר לך באמת קצת לנוח ובעיקר לאסוף כוחות למען עצמך. אני בטוחה שיימצאו לך הכוחות לחזור אלינו עם המלים הטובות והמנחמות שלך. אנחנו לא רוצים לוותר עליך בפורום! שיהיה לך רק טוב. מיכלי

בבקשה האם יש פה אנשים שלוקחים תרופות נגד דיכאון(למשל ממשפחת הפרוזק, סרוקסט, רסיטל וכו', וכן ממשפחת הSNRI/NRI?) תקופה ארוכה וטוב להם? (לפחות שנתיים) אני מתכוון שבאמת טוב להם בחיים ומאוד מרוצים מהתרופה ומעוניינים להמשיך ליטול אותה בכיף. תודה לכל תשובה, בדס.

בהחלט כן.. אני לוקח כדור יותר מ 3 שנים עם הפסקות קצרות ומעבר בין כדורים ,כרגע עם פלוטין (פרוזק) אמנם אני לא רץ ברחובות ושר לי ומאושר עד אין סוף אבל בהחלט יותר רגוע, יותר שמח ויותר חיוני, לעיתים שוקל אף להפסיק את הכדור אולי באביב הבא..

שלום ד"ר הידש היקר ברוך שובך מהחופשה רציתי לשאול משהו שאולי נשמע קצת מצחיק היות ואני נוטל את התרופה סרוקסט רציתי לשאול אם אני לא שותה אבל מישהי כן שותה ואחרי שהיא בלעה את המשקה ואני מתנשק איתה זה יכול להשפיע עליי איכשהו? כי אסור לשתות משקאות חריפים עם התרופה תודה אורן

ממינון 200 מ"ג (50 בוקר 150 ערב) הפסקתי בבת אחת לקחת סרוקוואל. אני כבר כמה שבועות בלי. אני מרגישה כרגיל אפילו ירדתי כמה קילו שעליתי. האם זה מסוכן ההפסקה הפיתאומים הזאת? אני בת 16 וחצי. ואני מטופלת אצל פסיכיאטרית פרטית שהיא קולגה של דודה שלי והיא מנהלת מחלקה בבית חולים פסיכיאטרי במרכז. כמובן שאף אחד לא יודע על ההפסקה הפיתאומים הזאת. זה התחיל בזה שלא היה לי מספיק כדורים והפסקתי ליום אחד וראיתי שאני יכולה בלי זה וזה נגרר. וכמובן שעכשי לי שלי מלא חבילות של 200 ו100 ו25 (אני משיגה חינם מדודתי שהיא מנהלת, אבל מרפאה). זהו... תודה שקראתם עד כאן.

הבעיות העקריות יכולות להיות תופעות לואי של ההפסקה וחזרה של הסימפטומים שבגללם התחלת את הטיפול התרופתי ! , כך שכדאי לשתף את הרופא המטפל.

מוזר איך זה לא משפיע עליך ... אני לקחתי מינון הרבה יותר קטן - בסך הכל 25 מ"ג וכשהורדתי אותם - לא יכולתי להרדם בלילה. אבל אני לקחתי את הסרוקוואל למאניה קלה - היפומאניה ... אולי את לוקחת את זה למשהו אחר .... בכל אופן - זה נראה לי מוזר להפסיק ככה בבת אחת כמות כזו .... אבל אני לא רופאה. תרגישי טוב ותיזהרי לא לשחק בתרופות .... מנסיון שלי - זה ממש לא בריא לגוף. נ.

מי אמר שלא היה לי קשה? היה לי קשה. זה תמיד היה הכדור שינה שלי. הרדים אותי. יש רופאים שנותנים את זה בתור כדור שנה ל25 מ"ג. לי הטיפול בזה היה אנטי חרדתי. נתנו לי נוגד פסיכוזה כדי שאני לא אתמכר לנוגדי החרדה האלה. ומחר יש לי פגישה אצל הפסיכיאטרית. אני יודעת שאם אני אגיד לה שאני לא לוקחת את התרופות היא תגיד שאנחנו מפסיקות להתראות. ואני אוהבת אותה והיא אותי. וכיף לי לבוא אלייה מאוד.

שלום לכולם כצעד ראשון החזרתי את הפורום למתכונתו הקודמת אבל אין זה חייב להיות כך. אחרי הניסיון שהיה לכם עם פורום פתוח אשמח לשמוע את דעתכם על המבנה האפשרי. בכוונה כתבתי מבנה אפשרי. ברור לכולם וגם לי שפורום פתוח כפי שהיה במשך כשנתיים הוא המצב הנכון והטוב ביותר, כמובן במידה וזה אפשרי. אשמח לשמוע את דעותיכם ובמיוחד של הכותבים הקבועים בפורום וגם של הקוראים הקבועים (כן, יש גם כאלה שקוראים באופן קבוע מבלי לכתוב), ואני בהחלט פתוח לשינויים. הידש

שלום לכולם ולד"ר הידש... ובכן, בגדול אני מאוד בעד להשאיר את הפורום פתוח, אבל זה נובע במידה רבה מסיבות שלי ולא מתוך מחשבה על טובת הכלל. כשהפורום סגור הרבה יותר קשה לדיונים להתנהל והפורום הוא יותר במתכונת של שאלה של מישהו, ותשובה של דור וד"ר הידש. חוץ מזה שאני מאוד אוהב לראות את ההודעה שלי אחרי שאני מפרסם אותה, ולא יום אחרי. ואני חושב שיש בזה גם הרבה יותר עבודה לך ד"ר הידש.... הבעיה היא שכשבהעידרך היו כאן כמה התקפות שלא היו כל-כך סימפטיות על תמי...למרות שנראה לי שהיא יכולה לשרוד את זה בקלות, אבל היא תביע את דעתה. ובכן, אם אנחנו עושים הצבעה, אז אני מצביע בעד פתיחת הפורום. שמח לראות אותך שוב, ד"ר הידש, ומקווה שנהנית בחופשתך... מיכאל

לדר' הידש היקר טוב שחזרת אלינו אני מבקשת ממך מאד שתשאיר את הפורום ככה שאתה בדק הודעות. אני דווקא מאלה שהתכוונת אליהם שהם קוראים ועכשיו החלטתי גם לכתוב כי זה חשוב שתבין שהיו כאן מלחמות כשלא היית ואנשים שעוברים את הגבול ופוגעים באחרים. היה חוסר סדר והיו אנשים שנפגעו מאד. אני מבינה שלך זה הרבה יותר עבודה ובגלל זה אתה רוצה לשנות את המתכונת אבל תמשיך לשמור עלינו כי עדיף לחכות להודעות (שבדרך כלל אתה מפרסם ממש מהר) מאשר שמישהו אחד יפגע. תודה לך על ההשקעה הגדולה שלך מיקי (שבדרך כלל רק קוראת)

מעדיף את הפורום סגור כך שהודעות/שאלות ותגובות לא הולמות לא יפורסמו .

מסכים עםן מיקי, אני בעד פורום סגור

טוב לראותך עימנו. אני מעדיפה את הפורום סגור. אני בטוחה שתשמע מראומה ותמימי ויכול להיות שגם דור שהם רוצים את הפורום פתוח, אבל תאבד הרבה אנשים בזה. כי תמימי מנצלת את הפורום הפתוח להטיף לאמונות שלה וראומה גסה ופוגעת. ובעצם כל מה שנפסיד זה את הדיאלוגים הפנימיים שלהם ואת הדיונים הרצופים שזה מה שהיה מנחת חלקנו בהעדרך. זה לא היה פורום פסיכיאטריה זה הפך לצ'אט של תמיכה הדדית וכל מיני אנשים שהחליטו פתאום לכתוב תודות לדור, תודות לתמימי ובסוף היום אולי הם "קבועים" כאן אבל אנחנו רוצים בית בטוח יותר מאשר בית פתוח. מאז שחזרת תמימי לא מפרסמת שירים וסיפורים ויש סוף סוף בעל בית. לא זה מאד הפריע שהפורום היה סגור אבל כשראיתי מה קרה בשלושת השבועות האחרונים חיכיתי שתחזור ותסגור אותו ונמענתי לבקר כאן. גם היו פניות של גולשים למנהלי האתר שהשתלטו על עניינים והסירו הודעות פוגעות. תודה על ההקשבה

למיכל=מיכלי, דבריך אינם נכונים וגובלים בהסתה. את התבקשת לענות לגופו של נושא ובמקום זאת ענית לגופם של אנשים ולכלכת בהשמצות ושקרים. לדעתי ההודעה שלך לא היתה צריכה להתפרסם. עובדה שתמי מאד נפגעה ממך (ראי הודעה למעלה). סימן שסינון ההודעות הנוכחי לא מספיק אפקטיבי.

שלום לכולם... פורום הוא במובן מסויים מקום. אני מעדיף מקום פתוח על מקום סגור. חופש לעומת בקרה. ובעצם, אם בלאו הכי דר הידש מאשר את רוב רובן של ההודעות כמו למשל את ההודעה המאוד פוגעת והלא נכונה שלך, אז מה זה משנה? ההחלטה הסופית היא של ד"ר הידש, אני מניח. אני אשאר כאן גם אם הפורום יהיה סגור, אלא אם כן לא יהיה לי מה להגיד וברוב הפעמים באמת אין לי מה להגיד. בברכה מיכאל

שלום רב, בשלב ראשון אני ממליץ לגבש כללים ברורים, כתובים ומחייבים של איזה הודעה תחשב ללגיטימית, או ליתר דיוק, לא לגיטימית, לצורך פירסום בפורום. כמובן שהכללים צריכים להיות נגזרת של מטרות הפורום, שגם הם צריכים להיות מוגדרים ע"י מנהל הפורום. השאלה אם הפורום יהיה פתוח או סגור היא שאלה טכנית ביסודה ויש בה בעיקר אלמנטים של נוחיות, אך עם כללים נכונים, היא יכולה גם לקבוע את איכות ההודעות. למשל- לדעתי אין לפרסם הודעות שמשתמע מהם איום באובדנות בטווח המיידי, שכן הודעות כאלה יוצרות חרדה בקרב המשתתפים בפורום ונועדות ליצור סחיטה רגשית.

לד"ר הידש ולכולם, גם אני מהקוראות הקבועות, אם כי כותבת לעתים רחוקות ביותר. בתקופה שלא היית היו כמה פגיעות מיותרות, ולכן אני חושבת שמוטב להישאר במתכונת שבה אתה שומר עלינו. כמובן אם אתה לא מרים ידיים בגלל העומס... שיהיה לך כוח להמשיך, ולכולנו רק טוב. מיכלי

תחליטו אתם מה שנוח לכם. אני אישית יכולה להגן על עצמי מול הודעות והערות עוקצניות. אם השירים שלי מפריעים אפסיק לפרסם אותם כאן. הידש כמעט ולא מצנזר אותי בכל מקרה. אני כותבת כאן בפורום כמקום תמיכה גם בשבילי. אני חושבת שאני נותנת כאן עזרה להרבה אנשים ולא יזיק לאנשים קצת לתת גם לי תמיכה בימים קשים. לא הפסקתי לכתוב שירים ולהטיף לרעיונות שלי כי הידש חזר. פירסמתי כאן שירים ומחשבות מהיום הראשון שכתבתי כאן. ההבדל הוא שכתבתי את שמי המלא. וזה הפריע לכם, גרם לכם לסערת נפש. אני לא אמורה להגן על אף אחד כאן ולסתום את הפה כדי שמישהו ירגיש טוב עם עצמו. אני כותבת את מה שיש לי על הלב. לא הסתתי אף אחד נגד אף אדם. זכותי לחשוב ולבטא את עצמי. וזה לא משנה לצורך העניין אם הפורום פתוח או סגור. תמי.

גם אני בעד פורום פתוח.

שלום לד"ר הידש ולכולם, הייתי כאן כשהפורום היה סגור והייתי כשהוא פתוח. נעזרתי רבות בדור, מיכאל , תמימי וראומה. אני מצטרפת לדעתו של דור : אולי מתבקש להגדיר קצת כללים אבל בהחלט אפשרי שהפורום יהיה פתוח - הן מבחינת שאנחנו ילדים גדולים ואמורים להסתדר ( וזה אף אימון מצוין להסתדר בלי "שוטרים"...אימון מעולה לחיי היום-יום ולמידת גבולות ) והן שזה עומס עצום על ד"ר הידש. השירים שתמי פירסמה מידיי פעם ריגשו וביטאו את מה שאנחנו מרגישים ולא יכולים לבטא כמוה ואין בזה כל פסול. הניסיון והתבונה של ראומה תרמו לי רבות והתשובות המקצועיות של דור תרמו אף הן. מיכל היקרה, אני מופתעת ! מתוך עשרות ומאות התגובות של תמי וראומה שהסבירו, שיתפו, העשירו אותנו מניסיונן -אחת או שתיים היו שגויות, לא נעימות לטעמך ועל זה יפול דבר\?? מותר לך להעיר ולתקן, אבל בין להסית ולהשמיץ ולומר שזה מחבל או לכנות את זה "ניצול במה" - המרחק רב. אם תמי לפעמים היתה נסערת, מבולבלת - מגיע לה מכולנו אמפאתיה והרגעה על כל העזרה וההקדשה שהיא מעניקה כאן. ועל ראומה ? "פוגעת" ? על מה את מדברת ? אני נהנת מכל אות שהיא כותבת כאן, הסיפור שלה והמודעות שלה יכולים להרים עשרות מכאן על הרגליים. היא תרמה לי המון !! המון !! אל נא ניגרר לחוסר סלחנות ול"חיפוש" מי לא בסדר כאן. הכל יכול להפתר בתיקון שלנו האחד את השני. בסבלנות ובסובלנות, בסלחנות, באמפאתיה ובתבונה. הפורום הזה הינו המצאה גאונית, נכס, פינה חמה ומצילה. אל תיכנסו לפינות מיותרות. ד"ר הידש, דור, אני בעד פורום פתוח עם קצת כללים וגבולות שירשמו על ידכם. כולנו זקוקים לו ונשענים עליו ומופרים ממנו ומפרים גם. כולנו נירתם לשמר את הפורום מכובד, מקצועי מתובל אהבה וחיבוק.

שמכיר את הפורום הזה עוד במתכונתו הפתוחה הראשונה ויודע את הסיפורים וה"סערות" שעברו על הפורום לפני שנתיים או יותר לערך,אני נהנתי ומצאתי את הפורום מועיל יותר ופורה יותר "בלי צנזורה".הרי גם הצנזורה כפי שנראה כאן ,וממה שקראתי והבנתי בין השורות כמעט ולא קיימת ומנוצלת ע"י מר"ן הידש. גם זכור שהפורום היה פתוח זרם התגובות ההדדיות היה גדול יותר משום שלא היתה השהייה בתגובה בשל הצורך בבדיקה... לסיכום- 1.אני ממליץ לחזור למתכונת פתוחה,בשביל להקל על המעבר נקבע כללים מה מותר ומה אסור, ואלו יהיו כללי המסגרת במסגרת הכבוד ההדדי שאנו צריכים לרחוש איש אל רעהו. 2.במידה ואנו נהיה "ילדים רעים" אז אנחנו באמת ילדים ואז זה לא הפורום הנכון...... בכל מקרה תמיד אפשר לחזור אחורה ו"לסגור" את הפורום שוב. 3. בל נשכח שגם אן הפורום פתוח עדיין ד"ר הידש יכול לצפות כל מספר שעות כפי שעשה עד עכשיו ואז במידה ויהיה צורך יוכל למחוק הודעות או להעיר את הערותיו ואו להזהיר. מקווה שעזרתי. שועל

שלום לרופא , להערכתי עדיף פורום עם בקרה מסויימת . היות ויישנם משתתפים הנותנים עצות והמלצות גם לגבי תרופות וטיפולים שונים עדיף שמומחה גם יהייה חלק כדי להפחית סיכונים מהמלצות שאינן מקצועיות . מעבר לכך כל הפורמים כאן מנוהלים עם איזה שהיא רמה של בקרה מקצועית , ואולי אפילו עם איזה שהיא צנזוארה שמטרתה מובנת ומבורכת כאמור . פורום פתוח בתחום שלנו כאן בדיונים יצור בלגן ומבוכה לאנשים רבים . בברכה גילברט

הייתי רוצה לדעת אם יש נזק בשתית מעט אלכוהול או עישון מריחואנה , ביחד עם הציפרלקס

אסור לשתות אלכוהול עם ציפרלקס מכל מני סיבות (הגברת תופעות לואי בעיות בפירוק רעלים בכבד וכו') וכמובן שמריחאונה לא מומלץ יכול לגרום לבעיות שבגללם את לוקחת את הציפרלקס , דיכאון חרדה פרנויה וכו' לא מבין למה מצד אחד את עוזרת לעצמך ולוקחת כדורים ומצד שני את רוצה לדפוק את המוח??

והפעם שאלה על ליתיום : בשאלתי הקודמת רשמתי שאני לוקחת 600 מ"ג ליתיום ו-75 מ"ג למיקטל. לא רשמתי שלפני כחודש סלידתי המצטברת מהליתיום גרמה לי להוריד על דעת עצמי 1/4 כדור ממנת 2 כדורי הליתיום היומית שלי. (בניסיון להיפטר ממנו בהדרגה) בשבועיים הראשונים , הרגשתי הרבה יותר טוב - פתאום הגוף יותר נקי , יותר קל לי לעשות ספורט , נעלמה הכבדות ... לפני שבוע התחלתי להרגיש רע - פתאום - יותר עצבנית . לא רגועה . מצד שני מאוד עייפה ועכשיו פתאום הגיע גם סוג כזה של דכאון שמזמן לא הרגשתי ... האם יכול להיות שה-1/4 כדור הקטן גרם לכל זה ? האם 1/4 כדור ליתיום הוא בעל כזאת השפעה ? אולי בכלל אסור לנסות לחתוך את הכדורים הללו וזה מה שעושה את הנזק ? בינתיים גם הספקתי להגיע לפסיכיאטר , שאמר - שזה OK להוריד אבל שצריך משהו במקום ... וכאן הקשר לשאלתי הקודמת .... תודה , נ.

לנ. איני חושב שהדברים קשורים להורדה בליטיום, אבל בהמשך לשאלתך הקודמת, למה לא להסתפק במינון טוב של למיקטל לדוגמא? כל טוב דר' גיורא הידש

דר' הידש , תודה על תשובותיך.

שלום לכולם, קרוב משפחה התייעץ עם פסיכיאטר והנ"ל המליץ לו על טיפול בתרופה אפקסור. חמישה ימים ראשונים הוא אמור להתחיל עם מינון 75 מ"ג, לאחר חמישה ימים הוא אמור לעלות למינון של 75 מ"ג, ולבסוף אחרי עוד חמישה ימים הוא אמור להגיע למינון הסופי של 225 מ"ג. למיטב הבנתי קרוב המשפחה לא נמצא במצב של דיכאון עמוק, עובד ומתפקד ביום יום. שאלתי: האם המינון סביר ? האם מינון באפקסור 225 מ"ג הוא מיוחד ונדיר ושמור למקרים ממש קשים בהם המטופל חדל מלתפקד ? או שישנה אפשרות למינון שכזה במקרים אחרים ? תודה. עידו

מינון של 225 מ"ג ליום ניתן כאשר רוצים שהתרופה תשפיע על הנוראדרנלין והסרוטונין במקביל. עד 150 מ"ג ליום האפקסור משפיע רק על הסרוטונין. לפעמים ההשפעה על הסרוטונין בלבד מספיקה ולפעמים לא. בתרופות נוגדות דיכאון אין בהכרח קשר בין המינון לחומרת ההפרעה, אבל באפקסור, כאמור, ישנו קשר מסויים, כי ההשפעה המלאה מתחילה רק ממינון מסויים. האפקסור ניתן לא רק לדיכאון אלא גם להפרעות חרדה, כמו חרדה מוכללת וחרדה חברתית. המינון המקסימלי של תרופה זאת הוא 375 מ"ג ליום.

375 מ"ג גם בXR ???? פליז תשובה דחוף. בתודה מראש, א.

שלום דר' הידש וברוך שובך , אודה מאוד לעצתך - אני לוקחת ליתיום (600 מ"ג ליום) ולמיקטל (75 מ"ג ליום) לטיפול במאניה דיפרסיה. אני לוקחת את השילוב הנ"ל כבר שנתיים. בזמן האחרון אני מרגישה שכדאי שאתחיל להיגמל מהליתיום. (כבדות , השמנה , וגם בכל מקום כתוב שמלח זה מאוד לא בריא ...) הפסיכיאטר שלי הציע שאחליף את הליתיום בדפלפט בהדרגה. הוא נתן לי מרשם לדפלפט ... (400 מ"ג ליום) הלכתי למכבי להחליף את מרשם הדפלפט במרשם מכבי ורופא הקופה אמר לי כי שתי התרופות מתנגשות ... (דפלפט ולמיקטל) והסכים לרשום לי את המרשם רק כשבצמוד כתוב - באישור פסיכיאטר מספר רשיון XXXX ... שאלתי : האם באמת יש איסור לקחת את שתי התרופות הנ"ל יחד ? ושאלה נוספת : האם אני לא עוברת מן "הפח אל הפחת" ? - כלומר - אולי דפלפט בכלל לא יותר טובה מליתיום מבחינת הנזקים ותופעות הלוואי שהתרופה גורמת ... ??? אודה מאוד לתשובתך ועצתך , ותודה מראש , גברת נ. המיסתורית.

דפלפט תרופה טובה כתחליף לליתיום אולם גם היא מעוררת תיאבון וגורמת להשמנה

לנ. איני חושב שהליטיום גרמה לך לעליה במשקל, הבעיות השכיחות עם ליטיום היא פגיעה אפשרית בכליות או בבלוטת התריס אבל בטח לא אצל כל מי שנוטל. את נוטלת שתי תרופות ליצוב מצב הרוח-ליטיום ולמיקטל ושתיהן לא במינון מקסימלי. בדרך כלל אני מעדיף אם אפשר תרופה אחת, לכן במקום להחליף לדפלפט הייתי שוקל להשאר על אחת התרופות הללו בלבד במינון טוב. גם הלמיקטל טוב, גם הדפלפט וגם הליטיום. הליטיום היא היעילה ביותר במאניה דפרסיה אבל היא עלולה לגרום לנזקים כמו שציינתי. כמובן שאם לפסיכיאטר המטפל יש סיבה מיוחדת לשתי התרופות הוא מכיר אותך טוב ממני. כל טוב דר' גיורא הידש

האם באמצעות טיפול בנזעי חשמל מקבלים אותה תוצאה כמו בטיפול תרופתי או שמדובר בטיפול שונה ? כיצד הטיפול בנזעי חשמל עוזר להתגבר על דיכאון ? הטיפול משפיע על הסרוטונין? האם מי שמטופל בנזעי חשמל לוקח במקביל גם כדורים ? האם מי שמטופל בנזעי חשמל עליו לקבל טיפול מתמשך או שסדרה של טיפולים חד פעמיים מספיקה כדי להתגבר על הדיכאון לאורך זמן? תודה.

לנדב בזמן הטפול בנזעי חשמל מקובל להפסיק את הטיפולים התרופתיים, אחר סידרת הטיפולים מתחילים שוב עם תרופות כדי למנוע את הישנות הדכאון. עדיין אין מספיק פרטים ברורים לגבי אופן הפעולה של נזעי חשמל. נזעי חשמל היא שיטת טיפול ותיקה שמקובלת החל משנות השלושים של המאה העשרים.... כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב! מבקשת לדעת האם במצב שמחלת הסכיזופרניה נמצאת ברמיסיה - מטופלת תרופתית באחריות - עם לעיתים רחוקות מצב של חוסר הבנה של כוונה במשפט - אך באופן כללי מצב תקין לחלוטין - האם במצב זה תתכן בהמשך ירידה קוגנטיבית, או אם המצב שמור הירידה הקוגנטיבית נבלמת? תודה מראש עבור התשובה רויטל

לרויטל מקובל לחשוב שהירידה הקוגניטיבית נבלמת. הירידות הקשות במצב הקוגניטיבי הן אחרי מצב פסיכוטי, כך שבדרך כלל הירידה הקוגניטיבית מינימלית אם המחלה תחת שליטה. כל טוב דר' גיורא הידש

לוקחת כבר שבועיים וחצי כדור אחד של ציפרלקס בעקבות חרדה יש שיפור אבל עדיין מועקות לפעמים- לחץ בחזה ומתח- כמה זמן יש לקחת את הכדור כדי לדעת אם המינון טוב???

מינימום 3 שבועות החלמה מהירה !

לאיריס תודה לאילן, המינון המקובל של ציפרלקס הוא כדור אחד ובדרך כלל אין צורך לעלות במינון. המינימום הוא שלושה שבועות ומקובל לחכות עד שישה שבועות כדי לקבוע שהתרופה אינה מתאימה/עוזרת לאדם מסויים. כך שצריך עוד לחכות בסבלנות. כל טוב דר' גיורא הידש

האם יש מניעה לקבל זריקת הרדמה אצל רופא שיניים כאשר לוקחים לוסטרל?

לבילי צריך לדווח לרופא השיניים על הלוסטרל, אין בעיה עם ההרדמה אבל עלולה להיות בעיה של קרישת דם איטית ולכן מומלץ להפסיק את הלוסטרל ליומיים לפני טיפול השיניים. כל טוב דר' גיורא הידש

אני לוקחת ציפראמיל, וגם גלולות למניעת הריון, היות ויש לי חוסר דם אני צריכה לקבל חומצה פולית וכדורי ברזל, אני בת 33 האם יש סכנה בערבוב כל התרופות הללו. תודה.

שלום לך ד"ר הידש הצגתי שאלה בתאריך 31.10 ואני חוזרת עליה. האזנתי לתוכנית של איריס קול בייעוצו של ד"ר אילן רבינוביץ והוא המליץ על תרופה להרגעת תועפות של חוסר שקט נפשי, הבאה לידי ביטוי בהתעסקות מחשבתית על מטלות גם בעת מנוחה, תזזיתיות בלתי נרגעת, וכל אלה מביאים לחוסר שקט נפשי מתמשך . לא הספקתי לרשות אם שם התרופה אשר יכולה להינתן גם ע"י רופא משפחה אודה לך באם תוכל לרשום לי את שמה כדי שאפנה לרופא המשפחה שלי. תודה מראש.

לחמוטל לצערי לא שמעתי את התכנית ומדבריך לא הבנתי לאיזו תרופה הכוונה, בכל אופן לפני קביעת הטיפול יש צורך בבדיקה ואבחנה נכונה. כל טוב דר' גיורא הידש

האם אבחנה של הפרעת אישיותוהיסטוריה של בולימיה לא מוגדרת לא מצויה בטיפול כלשהו יכולה להזיק לי בהחזקת ילדי מבחינה נושא גירושין.

לשגית כל בעיה רפואית (נפשית או גופנית) עלולה להיות לרעתך בקביעת "החזקת" הילדים. לצערי עדיין מתייחסים לבעיות נפשיות באופן אחר מאשר לבעיות גופניות. כל טוב דר' גיורא הידש

יש לי מחשבות טורדניות ואני לוקח 3 כדורים של פרוזק ליום האים הפרוזק יכולה לגרום לפעמים להרגשה של דיכאון במחשבות זה עוזר אני לוקח כבר כמה חודשים אבל שבוע שעבר עליתי ל3 כדורים תודה

לאודי פרוזק במקורה תרופה נוגדת דיכאון ולכן אינה גורמת לדיכאון. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר הירש מדובר בילד בן 12 המטופל בפריזמה עקב התקפי חרדה. הטיפול התרופתי נמשך 9 חודשים והילד מגיב מצויין . שאלותי : האם אפשר להפסיק הטיפול ובאיזה אופן (הדרגתי , מיידי)? האם יש חשש סביר כי ההתקפים יחזרו? אם מומלץ להמשיך : לכמה זמן ? מתי כדאי לשקול ההפסקה? אודה על התייחסותך

לניצן איני פסיכיאטר המומחה בילדים ונוער אבל בכל מקרה יש להפסיק את הטיפול רק בזמן המתאים לילד, כלומר שיש בטחון שאצל הילד המסויים-בנך, יש סיכון נמוך לחזרת החרדות. לכן חשוב להתייעץ עם הרופא המטפל. כל טוב דר' גיורא הידש

אני נוטלת 8 מג פרפנן ליום,ברצוני לציין שאני מרגישה טוב עם הטיפול הזה,אך ברצוני לדעת עם המעבר לרספירדל עדיף גם ליצוב מצב רוח וגם בגלל שהוא כדור יותר חדש עם פחות תופעןת לוואי כמו בעייה בתנועתיות?ואיזה מינון של רספירדרל שווה ערך ל8 מג פרפנן?והאם רספירדרל גורם לעלייה במשקל?בברכה מלי.

יש תעמולה כבדה של חברות התרופות להוכיח שריספרדל עדיפה על פרפנן. אך עפ"י מחקרים גדולי היקף שנעשו בחו"ל על קבוצות גדולות של חולים אין הבדל בין השניים. אם את מרגישה טוב עם פרפנן אז המלצתי שתשארי איתו. הריספרדל יותר משמין מפרפנן. שניהם יכולים לגרום לתופעות תנועתיות בשימוש ממושך. אגב, הריספרדל עולה פי 10 לעומת הפרפנן.

למלי שלום רב, בדקתי עבורך את נושא המינונים בספרות המקצועית. ריספרדל 1 מ"ג= פרפנן 6 מ"ג לכן פרפנן 8 מ"ג=~ריספרדל 1.5 מ"ג עם זאת- המינון נקבע בעיקר עפ"י הקליניקה (ההשפעה בפועל) ופחות עפ"י טבלאות שהן סטטיסטיות בעיקרן. בספרות מציינים שלפרפנן יותר תופעות לוואי תנועתיות אך פחות תופעות של השמנה, ביחס לריספרדל. ריספרדל אושרה בארה"ב גם לטיפול בהפרעה דו קוטבית (בנוסף לפסיכוזה או סכיזופרניה). בסה"כ ההבדל בין השניים הוא תלוי במינון שלוקחים. במינון גבוה שניהם יגרמו להרבה תופעות. בברכה דור.

למלי תודה לדור ואני מצטרף לדבריו. שתיהן תרופות טובות ואם הפרפנן מתאים לך אז בדרך כלל הנטיה היא להשאר עם אותה התרופה. בקופת החולים הרספרידל לא יקרה יותר מאשר הפרפנן והיתרון היחיד של הרספרידל הוא שכיחות נמוכה יותר של תופעת לוואי מאוחרת הנקראת tardive dyskinesia, למרות שהתופעה לא תמיד מתרחשת בכל זאת זה יתרון לרספרידל. כל טוב דר' גיורא הידש

איפה הכי טוב לאישפוז מבחינת תנאים, טיב האנשים וטיב הטיפול לדיכאון באיזור המרכז גהה תל השומר או אברבנאל והאם יש עוד מקום? תודה

רק שלוותה טוב

בית חולים אברבנאל נראה זוועה מבחוץ ומבפנים. גם סוג האוכלוסיה שמגיע לשם הוא בעייתי , מעבר לנושא של המחלה. האוירה שם מאוד לא נעימה. עד כמה שידוע לי בית חולים גהה הוא מעולה מבחינת תנאי אשפוז, יחס אנושי וטיפול. בכל מקרה, אשפוז פסיכיאטרי זה לא דבר נעים גם אם המקום עצמו הוא "בסדר". אז קח בחשבון שכל דעה על מה ששאלת היא בערבון מוגבל ותלויה בדעתו האישית של מי ששלח אותה.

הפסיכאטרית שלי מנהלת מחלקה בגהה ויוצא לי לבקר שם ובקליניקה שלה. והמקום מעולה מבחינת תנאים. אברבאל לא משהו. תל השומר נחמד. ביי.