פורום פסיכיאטריה

שלום רב מדובר בבחורה בת 30 ,אובחנה בסכיזופרניה זחלתית לפני כ 10 שנים,טופלה בעת ההתקפים. כיום ללא טיפול וללא תלונות. אינה עובדת חיה עם הוריה, אך החיכוכים בינה להורים קשים מנשוא ולעיתים מגיעים להרמת יידים! אינה מודעת למצבה ואינה רוצה איבחון או טיפול. טוענת "אני בריאה" ! 1 . כיצד ניתן להביא למודעותה את דבר מחלתה ולהביאה לאיבחון ו/או טיפול 2. מסגרת לתמיכה בהורים 3. עזרה כלשהי לדירה משלה, או עזרה כספית .

לברוך שלום, דאגתך לבחורה חשובה ביותר ואפשר רק להעריך ולשבח את דאגתך. הקושי הוא אמיתי ולפעמים הוא גדול. פעמים רבות אני מנסה להביא אדם נוסף שיש לה אמון בו, כמו אח או חבר או קרוב משפחה אחר, אשר מבין עניין ויכול לעזור לה ולשכנע אותה. הייתי מציע שתצרו קשר עם סניף "אנוש" הקרוב לאזור מגוריכם. אנוש הוקמה במקור על ידי הורים של נפגעי נפש למען ילדיהם. ישנן קבוצות של תמיכה בהורים, וגם קיימת עזרה בקבלת סל שיקום. בסל השיקום ישנה עזרה במגורים עבודה וכדומה. שיהיה רק טוב ותמשיך לשמור אתה על קשר דר' גיורא הידש

מזה יכולות קוגנטיביות?

שלום, קוגניציה הם כל הכישורים הקשורים לחשיבה, ריכוז, זיכרון, יכולת ללמוד חומר חדש, יכולת לאחסן בזיכרון ויכולת לשלוף מהזיכרון. יכולת של חשבון וכך הלאה. ישנן מחלות שיש בהן פגיעה ביכולת החשיבה והבולטת ביניהן היא כמובן אלצהיימר. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

חולת סכיזופרניה. מנסה להכנס להריון. במשך החודשיים הראשונים להפסקת הגלולה (כ- 10 שנים לוקחת גלולה) קבלתי מחזור מסודר. בחודש השלישי הפסקתי לקבל מחזור. הגניקולוג פסק שאינני מבייצת (הוא אינו מודע למחלתי). האם לדעתך יש קשר למחלה שאיני מבייצת ? ואם כן, מה עושים?

לחנה שלום, אין קשר בין המחזור וביוץ וסכיזופרניה. הקשר הוא שונה. לעתים התרופות הניתנות בסכיזופרניה גורמות לעליה בהורמון ששמו פרולקטין והוא עלול לגרום להפרעה בביוץ. אפשר למדוד את רמת הפרולקטין בבדיקת דם. שיהיה בהצלחה דר' גיורא הידש

דברתי עם הרוקח הראשי שבאמת אמר שהפרולקטין עולה עם לקיחת הכדור (פרפנן). שאלה 1: במידה וזו הבעיה לאי כניסה להריון, האם לדעתך יש לקחת תרופה אחרת ? שאלה 2: מומלץ כי בשלושת החודשים הראשונים להריון לא לקחת את התרופה מחשש לפגם בעובר. מצד שני במידה ואני יפסיק לקחת את התרופה יש חשש שחס וחלילה אני יקבל התקף. מה עושים ?

המשך: בזמן ההתפרצות אישוניה מתרחבים מאוד מאוד עד שמכסים כמעט את כל החלק הצבעוני של העין, התפרצויות כאלו הולכות ונהיות תדירות יותר ויותר ותכופות עד למספר פעמים בשבוע כעת. היא לא עברה טסטים אלא רק ראיונות ושיחות עם פסיכיאטר. נרשמה לה נטילת טגרטול, אנא: מה המשמעות של תרופה זו : ראיתי כאן שהיא משמשת לציקלוטימיה ואפילפסיה אך לילדה אין כל אבחון שכזה. מה תופעות הלוואי, מה אתה מממליץ שהרי אנחנו לא יכולים עוד לעמוד בהתפרצויות אלו ובסוף משהו רע יקרה למי מאיתנו. בפעם האחרונה ספגתי מכות רצח כל כך איומות שגופי כולו חבורות ופצעים. אנא דחוף !

אני מצטערת שההודעה נקטעת: זו פעם ראשונה שלי. הילדה בת 14 וחוץ מאותן התפרצויות היא טובה ונעימה משתפת פעולה ותלמידה בסדר. אחרי התפרצות שכזו שלוקחת כמה שעות טובות היא נרדמת ולאחר מכן כאילו לא קרה כלום רק עצובה מאוד וחוששת שאנחנו לא אוהבים אותה. אני ממש חוששת לה ולנו. טגרטול זה פתרון? ומה זה עושה בדיוק?

לאמא הדואגת, אני יכול להבין את מצוקתך אבל לצערי אני נזהר מלענות לך עניינית. כיום הפסיכיאטרייה מחולקת לפסיכיאטריה של ילדים ונוער ופסיכיאטרייה של מבוגרים. אני מומחה למבוגרים ואיני רוצה להטעות אותך עם תשובה לא מדוייקת. עם זאת אני חושב שבגלל הרגישות של מתן תרופות לילדים צריך זכותך לשאול את הפסיכיאטר שהמליץ על הטיפול. אם יש לך ביטוח מושלם, אפשר לפנות לחוות דעת נוספת ולקבל החזר כספי. טוב שפנית לשאול שאלות וזו זכותך ותמשיכי להתייעץ לפני שתקבלי החלטה. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

אני נוטל סרוקסט כ-5 שנים ומנסה להיגמל. יש לי תופעות קשות של גמילה מהתרופה הכוללות חוסר שיווי משקל,סחרחורות בחילות והרגשה כללית רעה. התעניינתי בנושא וקראתי מאמרים בנושא ויש דיווחים רבים על תופעות לווי קשות בזמן נסיון הגמילה. הרופא שלי טוען שהגמילה היא פשוטה ואין תופעות לווי. הצעות???

הרופא שלך שקרן

לאבי שלום, ג'נטילמנים אינם מתווכחים על עובדות, מה שאתה מרגיש אלו העובדות ועליהן לא צריך להתווכח. בכל אופן אנו קוראים לתופעות הללו תופעות של הפסקה ולא של גמילה, ההבדל אולי רק בשם אבל חשוב להדגיש שהסרוקסט אינו ממכר. לעצם העניין, ישנן לעתים תופעות בזמן הפסקת התרופה לכן מומלץ להפסיקה לאט ולעתים מאוד לאט. ישנה גם דרך להחליף את הסרוקסט לפרוזק שניתן לווסת יותר את ההפסקה. כדאי שתתייעץ שוב עם הרופא. שיהיה רק טוב ובהצלחה דר' גיורא הידש

אז מה עדיף לבעיות חרדה ומתח? אפקסור או סרוקסט??

לפני כחודש ביקשתי התייחסות לגבי גמילה מקסנקס.. חוץ מכמה תשובות לא מעודדות לא קיבלתי שום התייחסות ממישהו שה צ ל י ח להיגמל...:((( בבקשה אם מישהו מכיר מישהו\מישהי שנגמלו מהרעל הזה.. תיצרו קשר. תודה.

הי שירה לפני שנתיים לקחתי קסנקס שלוש פעמים ביום למספר חודשים ואחר כך ירדתי בהדרגה עד הפסקה מוחלטת . אם תרצי אשמח לענות לך על שאלות אם אדע שלך, אריאל

אני ניגמלתי...נו אז???

לפני שנים עברתי יסורי גמילה מקסנקס עכשיו אני לוקח קלונקס מה ההבדל ?:) אפילו השמות דומים הכי טוב להתחיל לעשן ערב נעים לכולם

דר' הידש שלום, אני נוטלת 1/2 לוריוון במשך 1/2 שנה. הנני מעונינת להוריד את הכדור ועברתי ב- 3 ימים אחרונים ל- 1/4 כדור כל בוקר, האם כך "נגמלים"? במשך כמה זמן? מיכל

למיכל שלום, בהחלט זו הדרך, אין שום דבר דחוף כך שאת יכולה לקחת את הזמן שלך. תנסי לעבור לפעם ביומיים ולהפסיק. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אני מקבלת שלושה כדורי סרוקסט ביום כבר כחודש ימים לא חשה בהטבה האם להחליף או להמשיך תודה רבה

לריקי שלום, כדאי לחכות עוד כשבועיים ואז לשקול עם הפסיכיאטר המטפל את החלפת הטיפול. שיהיה רק טוב דר' גירוא הידש

במסגרת החלומות הצבעוניים שיש לי בגלל הציפראמיל חלמתי שאתה מופיע בתוכנית אירוח בטלויזיה , לבשת חליפה והייתה לך קרחת וקוקו קטן עם מלא ברילנטין על השיער.... וכל הזמן חשבתי בחלום על איך אני אספר בפורום על זה שראיתי איך אתה נראה .... קמתי עם כזה צחוק....

היי נראה שהיה לך חלום בתוך חלום, אם זו ההשפעה של ציפרמיל אני חושב שאמליץ לכולם ליטול ציפרמיל. גם אני צחקתי והראתי את מכתבך לבת שלי שיהיה לילה טוב, דר' גיורא הידש

הבנתי שאנשים שלוקים בהפרעה "טורדנית כפייתית" הם לאוו דווקא אנשים שיש להם איזו בעיה עם "טקסים " מוקצנים כגון ניקיון וסטריליות או התמכרות לא נעימה מסוג מסויים. באיזה שהוא מאמר שקראתי דובר על שיש להפריד בין טקסים שמסבים הנאה כמו לדוגמא התמכרות להימורים. שאלתי הראשונה היא מדוע מפרידים ביניהם? שאלתי השניה האם לדוגמא קסיסת ציפורניים גם שייכת להפרעה טורדנית כפייתית? אני יודעת שאתם תשאלו אותי האם זה מפריע לי שאני קוססת - וכאן אנחנו כבר נבין אם זה כפייתי או לא, ובכל זאת, לאן שייך הפרק הזה של קסיסת ציפורניים? איפה אני יכולה למצוא מאמר או ספר טוב על כל האופציות של כפייתיות, אצלי יש עוד טקס מוזר שלא הצלחתי למצוא עליו שום דבר ואני מתביישת לספר. אני חייבת לקיים את "הטקס" הזה לפחות חצי שעה ביום, אני נהנית ממנו אבל אני לא "מזמינה" אותו (את הטקס" הזה) אלא הוא (הטקס) "מזמין" אותי לבוא אליו - שזה אולי התאור הכי מדוייק שאני יכולה לתת לכפייתיות שלי. כשאני חושבת להפסיק אז הוא מטריד אותי יותר ואז אני חייבת ככמעט במקום לבצע אותו), רק כשאני כותבת לכם אני מגלה כמה שהוא עצום בחיים שלי. זה מצחיק, לפעמים מילים כתובות חזקות יותר מבעפ"ה. האם זו כפייתיות? כשאי אפשר להפסיק? ומה מבדיל את מה שכתבתי לדוגמא מסיגריות, שהרי אדם שמעשן, וחושב על להפסיד תהיה לו את אותה תגובה הוא ילחץ וידליק עוד סיגריה? מה ההבדל בין סיגריה לכפייתיות אחרת. אם כך, היו לי הרבה שאלות שאפילו אני לא צפיתי אותן, ואני שמחה על כך, כי אין לי ספק שתוכלו שהאיר על החושך שלי. ואולי א]ילו להפנות אותי לחומר כתוב בנושא תודה רבה וחיו בכיף

לליאת שלום, אבחנת נכון שמה שנקרא הפרעה כפייתית אינה דבר אחד אלא מספר סוגים אשר יכולים להופיע במספר אבחנות פסיכיאטריות השונות זו מזו. הדברים מסובכים מאט ומורכבים לכן אוסיף רק הסבר נוסף אחד. לעתים מדובר על אבחנה ראשית - הפרעה כפייתית, ולעתים הבעיה הכפייתית היא רק חלק-סימפטום בתוך אבחנה פסיכיאטרית אחרת. את צודקת שיש מהמשותף בכל התופעות שתיארת ובגלל החלק הכפייתי קשה להגמל מעישון ומקסיסת צפורנים. מה שחשוב בתיאור הוא שאת אינך יכולה להמנע מעשיית הטקס שכתבת עליו, אם אינך מבצעת את הטקס אז המתח עולה ואת חייבת לבצעו... כאן מדובר במיגבלה רצינית בסדר היום שלך ולכן כדאי להגיע לטיפול. אני חושב שמעבר לאבחנה דבר שהוא חשוב לעצמו, חשוב יותר שתגיעי לטיפול ושמצבך ישתפר. שיהיה בהצלחה דר' גיורא הידש

היי, זו אני שוב. הבעיה היא שאני כבר בטיפול ואני מתביישת לספר למטפל שלי על ה"טקס הזה".ממש לא מצליחה. אני אפילו לא יכולה לחשוב על האופציה לספר. אני מאובחנת על ידי הפסיכולוג שלי כאדם חרדתי, והאמת היא שדווקא דרך הפורום ודרך קריאת חומר בנושא כפייתיות הבנתי שאני אדם יותר כפייתי מאשר חרדתי. אני יכולה "להיכנס" למשהו במחשבה משהו גרוע שעלול לקרות ופשוט להתאבל עליו יומם ולילה, עד שחולפים כמה ימים ואני נרגעת. האם אפשר להגיד שזה קשור בזה. שה"טקס" הזה הוא גם חלק ממחשבות הטורדניות שלי? והאם זה בכלל נכון מה שאני עושה , מאבחנת את עצמי דרך קריאת חומר, הרי כפי שאתה אומר הנושא מורכב. חשבתי ללכת לפסיכיאטר בגלל החרדות. אבל זה אומר שאני צריכה לספר לו על מה שאני עושה וזה מבייש אותי. אני לא יודעת מה אני שואלת, אולי בעצם אני רוצה עוד לקרוא ועוד לדעת כדי להבין שאני לא יחידה בעולם שמתמודדת עם כפייתיות מהסוג הזה שיש לי. איך אפשר לדעת על הסוגים? כמו ניקיון וכו'. אצלי זה משהו אחר. כפי שסיפרתי יש לי כבר פסיכולוג, ולו אני לא מוכנה לספר. אבל לפסיכיאטר, אולי כי אני מאמינה בתרופות , אני כן רוצה לספר. האם פסיכיאטר גם מטפל בדיבור (פסיכוטרפיה) או שהוא נותן כדורים ושולח הביתה. ולא "מטפל" גם באמצעות שיחות? מצד שני אני לא רוצה לעזוב את הפסיכולוג שלי. כי אני מרגישה שאם אעזוב לא יהיהלי כלום. פיתחתי כניראה גם תלות מסויימת. לא יודעת. האם אפשר להיות מטופל גם אצל פסיכיאטר ולדבר איתו על הכפייתיות הזו ומצד שני להמשיך את הפגישות עם הפסיכולוג שלי ולדבר איתו על שאר הדברים? האם יש היגיון בכלל במה שאני שואלת? תודה רב על תשומת הלב

לליאת שלום, טוב שאת בטיפול וזה בהחלט הצעד החשוב ביותר. כפי שכתבתי גם חרדות וגם הפרעה כפייתית וטקסים שייכים לקבוצת הפרעות החרדה כלומר יש להן בסיס משותף. אבל האבחנה היא פחות חשובה והטיפול יותר חשוב. איני ממליץ להחליף פסיכולוג שיש לך קשר טוב אתו. בהחלט ניתן להגיע לפסיכיאטר ולספר לו הכל כדי שיתן לך את הטיפול המתאים ביותר. אני חושב שכדאי לך להתרגל למחשבה שתצטרכי לטובתך לספר לפסיכולוג גם את הדברים שאת מתביישת בהם. הסיפור ו"ההודאה" בתופעה הם חלק מהטיפול. לכן, כאשר הביטחון העצמי שלך יעלה תוכלי לספר על כך, בדרך כלל מספרים לפסיכולוג ולרופא את הדברים הלא נעימים, המביישים ולעתים מדברים גם על יחסי מין, דבר שבהחלט לא מספרים לכל אדם או חבר... שיהיה בהצלחה דר' גיורא הידש

האם תרופה זו מפריע לתפקוד המיני

כן

לאביה שלום, אפקסור XR עלולה להפריע ברצון ובתפקוד במין. עם זאת זו תופעת לוואי ואינה קיימת אצל כל מי שנוטל אפקסור. לפי הספרות אפקסור פוגעת פחות בתפקוד המיני מאשר התרופות מקבוצת ה SSRI שיהיה רק טוב ובכיף דר' גיורא הידש

שלום ד"ר, אני בחורה בת 26 ואני עומדת להינשא בעוד כ-3 חודשים. מאז שאני זוכרת את עצמי יש לי מחשבות שמטרידות אותי, במובן זה שאני תמיד חושבת שהרע ביותר עומד לקרות לי. לדוגמא: כשלון במבחנים, כשלון בזוגיות וכו'. כמו שאמרתי, אני עומדת להנשא ואני לא מפסיקה לחשוב אם הנישואין יצליחו. אני תמיד מדמיינת איך יש משברים בנישואין ושאני לא מצליחה להתמודד איתם, ואפילו מדמיינת את עצמי קופצת מהחלון על-מנת להמלט מהצרות. לפעמים אני נוטלת תרופת הרגעה מסוג קלמנרבין, אבל אני מפחדת להמשיך עם זה יותר מדי, למרות שהקלמנרבין עוזר לי. הכי חשוב לציין, שכל מחשבה רעה שלי מתגשמת. אם אני חושבת שאכשל, אז אני באמת ככה. לכן אני רוצה להמנע ממחשבות רעות שמגשימות את עצמן. אני מפחדת לאבד את בן זוגי רק בגלל מחשבות שטותיות. מה לעשות? האם יש דרך למנוע מחשבות כאלה? תודה

קלמנרבין רשומה כתוסף מזון שאין לה התויה רפואית בדיכאון שלי זה עשה טוב למי שמכר לי אותה ולא לי

לאלונה שלום, את מתארת תופעות של חרדה, גם מחשבות טורדניות שייכות לקבוצת הפרעות החרדה, אכן, קיים המושג של נבואה שמגשימה את עצמה, אם אנחנו מאמינים במשהו או חושבים על משהו הוא עלול להתגשם. המושגים של חשיבה חיובית הם בדיוק ההיפך ממה שקורה לה. חשיבה חיובית פרושה שאם את חושבת באופן חיובי ומאמינה שאת תצליחי, הסיכויים להצלחה ולהגשמת משאלותיך עולים במידה רבה,. בהחלט הייתי שוקל אבחון ואחר כך טיפול בשיחות=פסיכותרפיה. הטיפול עשוי לשפר את איכות חייך במידה רבה. שיהיה בהצלחה בנישואין, ורק טוב דר' גיורא הידש

שלום דר' גיורא הירש. שמי גלעד. אני בן 30. כבר הרבה זמן אני סובל. אני אפילו לא בטוח שאתה הכתובת שאליה אליי לפנות, אבל אני כבר מיועש... אני מאוד, מאוד אודה לך אם תוכל איכשהו לעזור לי... זה קרה לפני 8 שנים. מסיבות מסויימות, שאני לא יכול לפרט כאן, אני כמעט הפסקתי לאכול. במשך 4 שנים התזונה היומית שלי הסתכמה ב- 4 פרוסות לחם, קופסת קוטג' וקצת פירות. גם לפני שעברתי לתזונה כה דלילה הייתי די רזה: בגיל 22 שקלתי 65 ק"ג (גובה שלי 185 ס"מ). כל 4 השנים הללו הייתי חייב להיות פעיל מאוד הן מבחינה גופנית והן מבחינה נפשית. וכל התקופה הנוראית הזאת אני הרגשתי רע מאוד - חולשה ועייפות מאוד חזקים אבל אני סירבתי לשייך אותם להרעבה עצמית. בסופו של דבר, יום אחד אני בקושי הייתי מסוגל ללכת אפילו בתוך הבית... באותה תקופה אני כבר הייתי יכול לאכול רק אוכל נוזלי (כמו לדוגמא מרק). מאכלים קשים יותר גרמו לי בחילות חזקות. אני שקלתי אז 54 ק"ג!!!!! ורק אז אני הסכמתי לפנות לרופא-פסיכיאטר... הרופא שאליו פניתי התייחס אלי די בזילזול ורשם לי שתי תרופות. הוא הסביר לי שהראשונה עלולה לגרום לרעידות בידיים ורגליים והשניה תבטל את התופעה הזאת. אחרי תדרוך שכזה אני הבנתי שאין מי שיעזור לי... אני החלטתי שאני לא אקח את התרופות אלא אנסה להציל את עצמי לבד. אני לא אספר את כל הסבל שעברתי וכמה בכיתי מחוסר עונים... אני לקחתי ספרים על תזונה נכונה ולאט, לאט התחלתי לפעול. היה לי קשה מאוד. גופי התרגל לרעב ממושך. אבל אני הייתי נחוש בדעתי. האלטרנטיבה השניה הייתה מוות ואני לא רציתי למות. במשך שנה שלמה אני כמעט ולא יצאתי מהבית ונאבקתי. השתדלתי לאכול עוד קצת, לנוח ועוד קצת ולאט, לאט התחלתי להרגיש יותר טוב ואחרי חודש אפילו כבר יכלתי לרדת במדרגות בכוחות עצמי. כך זה נמשך שנה שלמה. אני שקלתי כבר 62 ק"ג והחלטתי לחזור לפעילות חלקית. מאז עברו עוד 3 שנים. אני שוקל כאת 64 ק"ג. אני פעיל יותר, אני אוכל טוב יותר. אני משתדל לאכל ביום 2500 קק"ל מסוגים שונים של מאכלים. אבל..... אני עדיין מרגיש כל יום חולשה חזקה. החולשה הזאת לא נותנת לי לתפקד כאדם רגיל. אני מתעייף מהר מאוד. קשה לי לעלות במדרגות אפילו כמה כומות. הזיכרון וכושר הריכוז שלי הורעו. וכל זה, כמובן, גם לא נותן לי שום סיכוי להכיר מישהי ולהקים משפחה. אני שולל לחלוטין שזה דיכאון. היו לי תקופות מאוד קשות בחיים וידעתי למצוא כוחות להתגבר על הקשיים. אבל עכשיו... אני מרגיש שכבר עשיתי את כל מה שיכלתי, אבל זה לא מספיק ואני זקוק לעזרה חיצונית. אני חושש שההרעבה העצמית הזאת שנמשכה כמעט 4 שנים גרמה לי נזק בלתי הפיך. אני מאוד מבקש שתעזור לי!!! האם יש סיכוי שאחזור להיות אדם רגיל? האם לדעתך אני יכול להסתדר ללא תרופות או שאין לי ברירה ואני זקוק לטיפול פסיכיאטרי? מצד שני אני לא רוצה להפוך לשפן ניסויים. אני מאוד אודה לך אם תוכל לעזול לי. נ.ב. אולי זה חשוב לציין שלא מזמן עשיתי בדיקות דם כלליות. הן היו תקינות.

לגלעד שלום, צר לי לשמוע את כל התלאות שעברת, ובמיוחד קשה לי להבין מדוע ההתעקשות הזו לעשות את הדברים לבד. אבל לפני שנכנס לתכנים השאלה כמובן היא לגבי המצב הגופני ובעיקר B12 שאני חושב שמספר שנים לא אכלת ורמתו חייבת להיות נמוכה. זהו ויטמין אשר קשור לדם ולעמרכת העצבים וכאשר הוא חסר יתכנו חולשות ופגיעה בזיכרון ובריכוז. חבל מאוד שלא פנית לטיפול. איני מסכים שהתאמה של תרופה מסויימת לאדם מסויים היא להפוך את האדם "לשפן ניסיונות". גם כאשר נותנים אנטיוטיקה או תרופה נגד לחץ דם אף פעם לא בטוחים שישנה התאמה מדוייקת לאדם, לכן נותנים תרופה אבל בסופו של דבר ההתאמה ופעילות התרופה קובעת. חבל לי מאוד מפני שאתה אדם צעיר.... אלו שנים של פעילות ויצירה עם התבססות בחיים ואתה די חלפת על השנים הללו בעיסוקים לא יצירתיים ולא מקדמים. חבל שלא פנית לטיפול, הטפול עשוי להיות בשיחות-פסיכותרפיה וגם בתרופות. ממכתבך עולה שישנה בעיה ואיכות החיים שלך ירודה בשנים האחרונות, עם זאת אפשר לטפל בדברים ואתה עשוי להרגיש הרבה יותר טוב וגם להבריא, לכן אני מקווה שתתחיל בטיפול וקצת תאמין יותר. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

לגלעד שלום, ראה גם את מכתבה של ורדינה בהמשך העמוד שבוע טוב דר' גיורא הידש

האם לקיחת סרוקסאט במינון של 02 מ"ג ביום יכולה לגרום לתחושה מוזרה בשיניים, מעין זרמים ולחץ בחניכיים? תודה מראש, מילי.

התכוונתי לעשרים מיליגרם סרוקסאט ביום.

למילי שלום, לא שמעתי על כך אולם הכל יתכן, השאלה היא האם אין לך דלקת חניכיים או משהו דומה? כדאי להבדק גם אצל רופא שניים. ביי דר' גיורא הידש

אני נוטל סרוקסט כ-5 שנים ומנסה להיגמל. יש לי תופעות קשות של גמילה מהתרופה הכוללות חוסר שיווי משקל,סחרחורות בחילות והרגשה כללית רעה. התעניינתי בנושא וקראתי מאמרים בנושא ויש דיווחים רבים על תופעות לווי קשות בזמן נסיון הגמילה. הרופא שלי טוען שהגמילה היא פשוטה ואין תופעות לווי. הצעות???

כן/ולא

שוב שלום רב, שוב אני פונה אליך כאשר כל מיני דברים מוציאית אותי משיווי השקל היחסי וגורמים לי לחרדות קשות (ברוב רובם של הפעמים אתה עוזר לי בצורה נפלאה). להזכירך אני נוטל פבוקסיל במשך כמה חודשים 200 מ"ג לטיפול בטורדנות כפייתית קיצונית, חרדות והפוכונדריה (בעיקר פחד מאירועים מוחיים: מע' עצבים - כלי דם). בזמן האחרון אני מרגיש מעין סטטיות במצב (המינון לאחרונה קבוע) אבל באופן כללי שיפור (לפי דעתי) של 60%. כבר זמן רב שאני רוצה לתלות את העדנית והמתלים שלה מתחת לחלני בחדר, אך העניין תמיד נדחה מכל מיני סיבות. עום אחד נצלתי מצב אחר שגרם לי לחרדות קשות בותר ותליתי את המתלים בקדיחה של דבלים בקיר החיצוני של הבניין, עוד לא שמתי את העדנית עצמה, וכרגע אני חרד ביותר ששני מתלי הברזל ובהמשך גם העדנית יפלו על מישהו או על משהו ויגרמו לפגיעה/נזק אוחי אף מוות. אני טרוד וחרד ביותר מהעניין רוצה/לא רוצה להוריד אותם - לא יודע אם המחשבה הזו הגיונית, ובעיקר סובל גם מסימפטומים גופניים/תחושתיים מה שמחזיר אותי לפחד מאירועים....... העניין הוא גם שאני מאד אוהב פרחים וצמחים וכן רוצה שתהיה שם עדנית!!!!!!!! מה עושים???????? תודה רבה!! רני!!!

לרני שלום, אפשר להתחיל עם פסיכולוגיה אבל הפעם אהיה מעשי. מניסיוני בצבא אפשר לאבטח את האדנית. כלומר להוסיף שתי שרשראות ברזל המחוברים לקיר ולאדנית, אם האדנית טיפול חס וחלילה מה שאיני חושב שיקרה, אז השרשרת של האבטחה יחזיקו אותה. במקרה זה אני חושב שאבטחה עדיפה על שיחות. תעדכן לגבי המצב דר' גיורא הידש

תודה רבה על תשובתך. בכל זאת רציתי לדעת האם חרדותי וטורדנותי כתוצאה מהעניין הגיוניות ונורמליות או שזה חלק מהטורדנות הכפייתית. כלומר האם בן אדם מאוזן ויציב נפשית לא היה מתייחס בכלל לעניין? תודה רבה!!!!!

אני מעונינת לדעת האם פאקסט וסרוקסאט זה אותה תרופה? ויש לי עוד שאלה חברה שלי לוקחת פריזמה ואני לוקחת פאקסט וראיתי שכתוב בקופסא ששני התרופות מכילים את אותה תרופה פרוקסטין האם זה אומר שזו אותה תרופה? תודה יערית

ליערית שלום, פקסט=סרוקסט. סרוקסט היא התרופה המקורית, כיוון שהתרופה כבר ותיקה הפטנט עליה הסתיים וכיום אותה התרופה מיוצרת גם בארץ בשם פקסט. פריזמה היא תרופה שונה, היא פורזק תוצרת הארץ. תקראי שוב את שם החומר ותראי שישנו הבדל קטן בין הפריזמה לפקסט... שיהיה רק טוב, אפשר להרגע דר' גיורא הידש

מזה שבועיים וחצי התחלתי לשתות פאקסט כדור ליום עוד לא מרגישה שיפור אבל אמרו לי שלוקח לפחות 3 שבועות עד שיש שיפור שאולותי הם עד כמה יש שיפור בהרגשה הכללית ? בחרדות? במחשבות האובססיות? ובכאבים הפיזים שנובעים מחרדות ודיכדוך? וכן לאחרונה אני קוראת בפורות שהפאקסט משמין ואני פוחדת כי אני רזה ולא רוצה להשמין אז איך זה משמינים? האם אוכלים יותר או שיש בכדור חומרים שמשמינים ? ומתי כבר נרגיש שמחה יותר ורגועה אנא עיזרו לי ותענו לי יערית

ליערית שלום, סבלנות, סבלנות. הפקסט ישפר את הרגשתך ברוב התחומים שאת מציינת. כעבור כשלושה שבועות מתחיל השיפור והוא מתגבר עם הזמן. בפקסט אין חומרים משמינים, בדרך כלל משמינים מאוכל, כך שאם תשמרי לא לאכול יותר אז תוכלי לשמור על גזרתך ומשקלך. כמו כן תופעת העליה במשקל מתחילה אחרי מספר חודשים של נטילה ויש לך עדיין זמן. העליה במשקל היא תופעת לוואי, היא קיימת אצל חלק מהאנשים אבל לא אצל כולם, אני מאחל לך שתהיי בקבוצה של האנשים שהפקסט לא גורם להם עליה במשקל. שיהיה רק טוב וסבלנות דר' גיורא הידש

בזמנו הציעה לי קופת החולים טיפול תרופתי בלבד, בטענה שפסיכותראפיה אינה כלולה בסל הבריאות. האם משרד הבריאות תופס את הפסיכיאטרים כסחורי סמים בלבד? לאחרונה נתגנבה לאוזניי שמועה שהנושא מועבר לקופות נחולים למרות זאת השנה. האם נכון הדבר? האם משמעות העניין שאוכל להנפיק טופס 17 לטיפול בקופת החולים שלי?

לדנה שלום, המצב הוא די עגום. נכון שבאחת הישיבות האחרונות הממשלה החליטה להעביר את נושא בריאות הנפש לקופות החולים אבל מאז ישנה ממשלה חדשה, בעיות תקציביות רבות ואני לא אופטימי בכיוון הזה.... בכל אופן ישנן שיחות-פסיכותרפיה בקופות החולים, אולם התור ארוך וכנראה דחו אותך ואת השלמת עם הגזרה. כיום אין צורך בטופס 17 בקופות החולים. אפילו המצב יותר טוב, את יכולה לפנות למרפאה ממשלתית לבריאות הנפש או למרפאה פסיכיאטרית בבית חולים כללי ו"לקבל" גם שיחות. צריך קצת ללחוץ עליהם. איני רושם שם של מרפאה מסויימת כיוון שאיני יודע את אזור מגורייך אבל אפשר להרחיב. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

זה מזכיר סיפורים על הקב"ן בצה"ל. כולם מספרים ששתו אקונומיקה כדי שבכלל יתייחסו אליהם ברצינות. אני גרה בת"א. לאחר ברור מקיף אין "תחנה לבריאות הנפש" פה כמו בראשל"צ או בפ"ת. גם שם, אגב, יש פסיכותראפיה עם עובדת סוציאלית קלינית, ואף אחד לא ישכנע אותי שזה potato, po-ta-to. האם אני יכולה להגיע פיזית לאיכילוב או אסותא, למיון, כשמגיעה ההדרדרות הבאה? אני קרובה לקרשים. ככל הידוע לי אלו בתי-חולים ממשלתיים. האם יחייבו אותי באגרת מיון של כמה-מאות שקלים (שאין לי)?

זה מזכיר סיפורים על הקב"ן בצה"ל. כולם מספרים ששתו אקונומיקה כדי שבכלל יתייחסו אליהם ברצינות. אני גרה בת"א. לאחר ברור מקיף אין "תחנה לבריאות הנפש" פה כמו בראשל"צ או בפ"ת. גם שם, אגב, יש פסיכותראפיה עם עובדת סוציאלית קלינית, ואף אחד לא ישכנע אותי שזה potato, po-ta-to. האם אני יכולה להגיע פיזית לאיכילוב או אסותא, למיון, כשמגיעה ההדרדרות הבאה? אני קרובה לקרשים. ככל הידוע לי אלו בתי-חולים ממשלתיים. האם יחייבו אותי באגרת מיון של כמה-מאות שקלים (שאין לי)?

יש לי מכר שאושפז בבית החולים שער מנשה הייתי רוצה לדעת למה. עד כמה שידוע לי הוא לא השתמש בסמים הוא עישן הרבה גראס. מה שכן, הוא איבד שליטה. מה הקריטריונים לאישפוז בבית החולים שער מנשה?

לגבי המכר שימוש בגראס או באלכוהול הוא סימפטום לחוסר יציבות נפשית .בחלק הארי של המקרים מחזירים את היציבות הנפשית באמצעות טיפול תרופתי במסגרת הקהילה ולא במחלקות פסיכיאטריות . יש מקרים שנדרש מעקב צמוד להתאמת טיפול תרופתי הדורש אשפוז. במקרה של דיכאון כאשר החולה לא מגיב לתרופות מטפלים בנזעי חשמל רק במסגרת אשפוז. כאשר את אומרת שהמכר "איבד שליטה" יתכן שמדובר במקרה שהמכר חולה וכתוצאה ממחלתו פגום במידה ניכרת כושר שיפוטו או פגומה במידה ניכרת יכולתו לביקורת המציאות שאול

מה זאת אומרת "במסגרת הקהילה"? הכוונה שלי היא שאיבד שליטה כנראה שהייתה לו חסרה היציבות. הוא שוחרר בפעם הראשונה אחרי שבועיים לאחיו וכנראה שהיו שם בעיות (הרי אישתו של אחיו לא חייבת לסבול אותו) לכן אושפז שוב. הסיבה לא ברורה. אבל מה ז"א אומרת "במסגרת הקהילה"?

אני סובל מחרדה ומטופל בטרנקסל,אבל גם אובחנתי כסובל מדום נשימה בשינה האם חוסר שינה ועייפות תמידית מגבירה את החרדה

הי ש לא בכדי נאמר " נפש בריאה בגוף בריא. ברגע שאנו יותר מחוזקים פיזית אז לנפש שלנו יש דרכי התמודדות " טובים " יותר. ברגע שיש עייפות, חולשה וכו' אז נכנסים למעגל קסמים שקשה לצאת ממנו. מומלץ לטפל בבעית השינה ע"י כדורי שינה אם צריך ואז אני בטוחה שגם החרדה תפחת

שלום, בתשובה היא כן אבל מעט יותר מורכבת, שינה לא מרעננת והתעוררויות רבות עלולות לגרום לאי שקט ומתח וחרדות. חרדות פוגעות באיכות השינה, כלומר יש כאן מעגל סגור. במצב של מעגל סגור פעמים רבות רק תרופות יכולות לשבור את המעגל ולשפר את המצב. שיהיה בהצלחה בטיפול דר' גיורא הידש

שלום, במהלך החודשים האחרונים סבלתי מהתקפי חרדה קשים שגרמו לתופעות פיזיות קשות כגון- סחרחורות ונימול בפנים ובצואר. לקח זמן עד שהבנתי שמדובר בחרדות. בזכות העידוד של חברי הפורום וכמובן ד"ר היידיש, פניתי לפסיכיאטרית (במטרה לקבל תרופות). הסתבר שמדובר במומחית לטיפול בחרדות בגישה קוגנטיבית - התנהגותית. התחלנו בטיפול והחלטנו לדחות את השימוש בתרופות. השיטה פעלה באופן מיידי. אני היום (בתוך חודש) יותר רגועה, מודעת למה שעובר עלי, יודעת כיצד לבצע הרפיה והסימפטומים הפיסיים נרגעו במידה ניכרת. בודאי שיש עוד עבודה, אך אני אופטימית ומאמינה שלא אזדקק לתרופות. תודה ובהצלחה לכולם!

הי ורדינה אני ממש מאושרת בשבילך ותודה שעידכנת אותנו המון בהצלחה ואת מוזמנת תמיד לכתוב כאן שלך, אריאל

לורדינה שלום, כל הכבוד על היוזמה והשיפור באיכות החיים. תודה על העדכון, זה הדבר החשוב ביותר בפורום, אנשים עוזרים זה לזה ואין כמו הניסיון להבטיח ביטחון. שיהיה רק טוב ותשמרי על קשר, שוב תודה ושבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום רב. אני לוקחת אפקסור מזה כשנה במינון של מאה וחמישים מ"ג ליום באחרונה מרגישה צורך להעלות את המינון, ולפי מה שקראתי אני מבינה כי ייתכן שהגוף הסתגל לתרופה שאלותיי: א. האם במקרה כזה יש לעבור לתרופה אחרת, או להעלות את המינון ? ב.מהו המינון שניתן לקחת (כמובן באישור רופא) ? בתודה מראש, אני.

בוקר טוב, אני מבין שהאפקסור משפיע עליך לטובה אבל "אינו עושה את כל העבודה". אין התרגלות לאפקסור, כלומר יתכן שהיו אירועים אשר השפיעו על מצבך הנפשי, כמו המלחמה במפרץ או כל דבר אחר, והם גורמים להתגברות החרדה. אפסור אינו ממכר ולכן התופעה של ירידה בהשפעה (שהיא תופעה של התמכרות) אינה קיימת. הייתי מתייעץ עם הרופא המטפל כדי לבדוק לעומק מה משפיע על השינוי במצבך הנפשי ולפי הסיכום לשנות טיפול או להוסיף שיחות לטיפול. מנון של 150 מג' אינו גבוה. אם אשווה לציוני בית ספר מדובר על ציון של 7.5 עד 8. בדרך כלל אני נגד שינוי בתרופה אשר מתאימה לאדם מסויים לכן ההתלבטויות. שיהיה רק טוב ושבת שלום דר' גיורא הידש

שמי דוד ושאלתי אותך שאלה לפני יומים , ראשית אני מאד רוצה להודות לך עך תשובתך .. הייתי רוצה לדעת איך אני יכול להגיע אליך באופן פרטי ... תודה מראש דוד

הי, מאחר ואין סיכוי שהדר' יענה לך,פשוט אסור לו לפרסם את עצמו,החלטתי לנסות לעזור לך. אני יודעת שהוא גר בטבעון ועובד בקריית ביאליק-בזבולון. תתקשר לזבולון ותבקש לדבר איתו. יכול להיות שהוא מופיע גם בספר טלפונים. בהצלחה. שגב

דר' הידש שלום, האם המחיר של זיפרקסה הוא גדול? אני שואלת בגלל שרופא נאורולוג המליץ על הכדור הזה לאבי הסובל ממחלת של אלצהימר (וגם פרקיסון כתוצאה משימוש של ריספרדל) אבל הרופא קופת חולים איננו ממהר לרשום את המרש. תודה, לי.

ללי שלום, יש הגיון לתת זיפרקסה מפני שהיא מרגיעה, עוזרת בשינה והשפעתה על החמרת פרקינסון מינימלית או שאינה קיימת כלל. התרופה אינה נמצאת בסל התרופות של קופות החולים למטרה זו ולכן יש צורך לרכוש אותה באופן פרטי. התרופה יקרה. כמה מאות שקלים בחודש, בדרך כלל בגיל המבוגר המינונים הם נמוכים אז יתכן שבסביבות 400 ש"ח בחודש, אבל שוב המחיר תלוי במינון. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום, אני בחור צעיר בן 18, אני סובל מהתקפי חרדה וכל מה שנובע מזה, הייתי מטופל ב חצי כדור סרוקסאט, בעצת הפסיכיאטר הפסקתי ת'טיפול, בערך לפני חודש, ואני מרגיש לא כמו שאני רוצה, עדיין ישנם התקפים, לא גדולים אבל ישנם, וזה מפריע, אני פוחד שזה ישאר לי כל החיים, ואני לא רוצה חיים כאלה, אני בנאדם חכם וחברותי והכל אבל זה פוגע איכשהו בחיים, אינ לא יוצא הרבה מידי, אני בחור שנראה מצויין, אבל לא יוצא כמעט עם בחורות בגלל החשש מההתקפים ולא רוצה אפילו להכניס אנשים לבעיות האלה שלי ולהטריד אותם בזה, אני גם אמור להתגייס עוד מספר חודשים ולא יודע מה יהיה איתי, כהבעיה שלי מעיקה עליי, למרות שאנשים סביבי, חברים וכד.... יודעים שאני טיפוס רגיש וחששן אבל לא יודעיםשא ני סובל מדבר כזה והייתי אצל פסיכיאטר. (שדרך אגב אני רציתי לראות פסיכיאטר כאני רציתי להרגיש טוב) כמו כן אני עסוק במחשבות החרדתיות האלה, ואני לא יודע מה לעשות, אני מניח שתמיד הייתי טיפס חרדתי, אבל ברמות שונות, אני מפחד לראות את חיי בעתיד כאשר אני סובל ממטרד כזה, אני רוצה שיעלמו לי הבעיות האלה, זה כל כך מעיק, ומעמיס ולוקח כוחות מיותרים, אני לא יודע עם אני חולנ נפש או מה שזה לא יהיה, אבל בזה שאני מרגיש שונה מאחרים זה מספיק גרוע, אני בנאדם שבלי הדברים האלה יכול להגיע לשיאים מטורפים, אבל אני יודע שזה ימנע ממני.

שלום, טוב שהתקשרת ומצויין שאתה מנסה ורוצה לשנות את המצב. הדבר החשוב ביותר הוא הרצון לשנות ולהרגיש טוב או כמו כולם. כל הכבוד על היוזמה והתבונה!! אני חושב שהדברים שכתבתי למעלה הם החשובים ביותר היתר זו טכניקה ורק שאלה כיצד עושים זאת. כפי שכתבת התרופות הן חשובות אבל הן "לא עשו את כל העבודה". כלומר נטלת מינון נמוך וגם לא ציינת לכמה זמן. האם הפסיכיאטר יודע את הדברים שכתבת ויודע כיצד אתה מרגיש עכשיו ולמרות זאת הוא החליט להפסיק את הטיפול. התרופות חשובות אבל לדעתי יותר חשוב לפנות לשיחות-פסיכותרפיה. אתה מדבר על החרדות אבל מציין שישנם קשיים בתחומי חיים נוספים ובעיקר בקשרים בין אישיים, ללמוד ולשפר את היכולות בתחום הזה אפשר ללמוד רק בשיחות עם מטפל ובחיים עצמם. שיהיה בהצלחה, יש לך הרבה עבודה אבל בהחלט אפשר להגיע להשגים, וכמו שכתבת, בגילך השמיים הם הגבול. שיהיה רק טוב ובכייף דר' גיורא הידש

בהתייחס לחרדות שציינת אני מציע לך לעסוק בפעילות ספרטויבית קרי הליכה של 6 ק"מ ביום במשך שעה לפחות כ- 3 פעמים בשבוע . עצם העיסוק בספורט גורם לפעולת הגברת שחרור הורמון כשתוצאות לכך הינה הרגעת האדם. כמוכן היה טיפוס פתוח ושתף את האנשים במעגל הקרוב אליך לגבי פחדיך והדבר יגרום להפחתת חרדותיך. אנשים פתוחים מטבעם מקטינים במידה ניכרת את ההסתסברות להקלעות למצבי חרדה. נ

ליורם תודה. אני לפעמים שוכח את הדברים החשובים הללו, באמת תודה לך דר' גיורא הידש

שלום אני מאד ממליצה על טיפול קוגנטיבי-התנהגותי. אני נעזרת בטיפול כזה ע"י פסיכיאטרית מומחית בטיפול בחרדות וההשפעה של הטיפול ניכרה באופן מיידי. בינתיים אני אפילו לא נזקקת לתרופות. הטיפול מסייע בהתמודדות עם המחשבות שמובילות לחרדה, זיהוי תחילת התקף החרדה ושימוש בשיטות הרפיה המסייעות להרגיע את החרדה ולהפחיתה עם הזמן. בהצלחה!

לפני זמן מה אובחנתי כבעל נטיות כפייתיות והומלץ לי לקחת סרוקסט (לאחר תקופה בה לקחתי רסיטל ללא כל שינוי מורגש). התופעות בהן אני חש כחסר השכלה פסיכיאטרית הן חוסר יכולת לקבל החלטות (קלות ככל שתהיינה) ונטיות פרנויה במובן החברתי של המילה (לא, אני לא חושב שמישהו רוצה להרגני או להזיק לי). האם הדבר מסתדר עם אבחון הכפייתיות והחרדה? בינתיים אובחנתי כבעל לחץ דם גבוה וכיום אני מטופל בקלוריל ובקונברטין (0.5 + 1בהתאמה). האם עלולה להיות התנגשות בין השלושה? האם עלי ליידע את הפסיכיאטר לגבי בעיית לחץ הדם ע"מ שישקול שנית? תודה.

להיפנוס, אני תמיד מתפעל מבחירת השמות, כל הכבוד. לא כתבת דבר חשוב והוא גילך ומעט על חייך. אולם לשאלות ששאלת יתכן ואין צורך בהם. אין בעיה או התנגשות בין התרופות, ואין סתירה בין הדברים שכתבת ובין האבחנה. למרות שעבור אדם עם נטיות כפיתיות מכתבך דווקא קצר..... לכן איני רוצה להתחייב לגבי האבחנה ללא בדיקה ועם כל כך מעט אינפורמציה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום רב, כנראה שנטיותיי הפרנואידיות גברו הפעם על הכפייתיות.. האם המלצתך היא שאתחיל את השימוש בסרוקסט, אשר נרשם לי לפני מספר חודשים? עקב ריבוי התרופות, האם מומלץ לבחון טיפול בשיחות כאלטרנטיבה? תודה

האים יש תחליף לזיפרקסה שגורם להשמנה? שמעתי על זריקות אחת לחודש של חומר אחר האים יש תופעות לוואי לזריקות האלו? תודה מראש

לקרלוס שלום, ברוך הבא לפורום ושאלתך חשובה ואני בטוח שרבים שואלים שאלה זו. זיפרקסה היא תרופה מצויינת אולם אחת מתופעות הלוואי המטרידות שלה היא השמנה. לא אצל כולם ולעתים העליה במשקל נעצרת אולם ישנם כאלו הסובלים מעליה נכרת במשקל. כמובן שהעליה במשקל קשורה לתדמית האישית, סוכרת, שומנים בדם וכדומה. בכל אופן בקבוצת התרופות שאליה שייכת הזיפרקסה ישנן עוד שתי תרופות שאינן גורמות להשמנה, הריספרידל ובעיקר הגאודון. הם מגיעות בצורה של כדורים ולא זריקות. שיהיה רק טוב ותודה לך דר' גיורא הידש

האם תחושת מגושמות בחברה של אנשים וביישנות לרקוד ניתנת לסיווג של חרדה חברתית?

כנסי לאתרים הבאים שם יש מידע רב על חרדה חברתית: http://www.geocities.com/harada_hevratit http://members.lycos.co.uk/bedeckt/Forum/viewforum.php?f=1

לאיילה שלום, כמו בהרבה תופעות בתחום הנפש מדובר על קשת של דברים ולא על תופעה קיצונית אבחנתית. כמובן שחשש להופיע בחברה ולהבלט אם בריקודים או בהרצאה שייכים לקשת של חרדה בחברה גם אם הן לא מופיעות אצלך בחומרה אשר מחייבת אבחנה. לכן לדעתי לא האבחנה חשובה אלא עד כמה התופעות מפריעות לך. כלומר אצל אדם שאינו רוצה לרקוד והוא גם מתבייש אין בעיה. אצל מי שרוצה לרקוד ואוהבת לרקוד אבל מתביישת יתכן ויש כאן נושא לטיפול. לאדם ולאינדיווידואליות חשיבות רבה. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

בוקר טוב לכולכם, כל אותם ימים ארוכים לפני תחילת המלחמה הרגשתי מצוין, כשאנשים סביבי נלחצו והכינו חמרים לחדר האטום, הייתי שלווה ורגועה. שלשום כשהודיעו לפתוח את המסיכות ולמדוד אותן נכנסתי ללחץ,החלטתי לנסוע לקרובת משפחה המתגוררת באזור בטוח יחסית. אתמול לא הגעתי לעבודה, הודעתי למנהל שלי שאני בחרדה ונסעתי למקום רחוק מהעבודה. יש לציין שכולם הגיעו למרות שמקום העבודה שלי אינו ממוגן, אין אפשרות להכין חדר אטום ואין שם מקלט קרוב. כמובן שנתקלתי בחוסר הבנה מוחלט "למה את פוחדת?", " את חייבת להגיע לעבודה ורק אם יפלו טילים נשחרר את כולם". יש לציין שהעבודה שלי אינה חיונית בתקופת חירום ואם לא אגיע יומיים, שלושה ,לא יגרם נזק בלתי הפיך. כמו כן מגיעים לי מספר ימי חופשה. המשמעת בעבודה חזקה מאוד. הבוס שלי הודיע לי שאני חייבת להגיע לעבודה ביום ראשון. מה דעתכם ?

אני מבינה אותך לגמרי.כשאמרו למדוד את המסיכות. גם אני נלחצתי.חזרתי לגיל 12.אז אפילו בבית ספר לא מדדתי.ובבית לא ממש פחדתי באותה מלחמה.עכשיו המצב שונה.נכון אנחנו באי ודאות.אבל אין שום סממנים של תקיפה.באמת שאין .נטע יקרה.אני גם מבינה את הבוס שלך.כי אין באמת סכנה ממשית. האמת היא שאני לא עשיתי חדר אטום אבל ישנו יומיים אצל ההורים. (תצחקי לא רציתי להרוס את הקיר,רק עכשיו צבענו,עברנו דירה).תעשי מה שליבך אומר לך לעשות.אבל אל תחששי.אני לא חושבת שסדאם מעוניין במלחמה איתנו.

תודה על העידוד. נרגעתי במקצת לאור החדשות האחרונות ונקווה שלא יקרה כלום במדינה שלנו. יש סיבות קשות יותר לדאגה, בעיקר הטרור. הלואי ויהיה כבר שקט!

היי לכולם, איזה מוזר-כשטוב לי ושום דבר לא מטריד אותי,אז יש יותר סיכוי שתהיה לי איזה חרדה או שאני לא ארגיש כלכך טוב פיזית.אני יותר מוטרדת (ואין ממה כי טוב לי..). אבל כשקורה משהו לא טוב,למשל אם אני לא מצליחה בבחינה (שזה גרוע מבחינתי כי בד"כ יש לי ציונים מאוד טובים..וזה חשוב לתואר..),אז החרדה בכלל לא מזיזה לי,אני דוווקא מרגישה טוב מבחינה פיזית ואני רק עצובה או עצבנית אבל לא בחרדה. הכל הפוך.כשאני צריכה לקבל התקף חרדה כי אני מוטרדת ממשהו שכן קיים אז אין לי.וכשהכל טוב ושום דבר לא מטריד אותי,יש סיכוי הרבה יותר גבוה שהחרדה תגיעה. ד'ר הידש היקר וחברים,נשמע לכם הגיוני מה שאני אומרת???

לאור היקרה, לא הגיוני אבל קיים. כאשר את מרגישה טוב את כנראה פחות על המשמר ויכולה לנשום בחופשיות, ואז השדים יוצאים. כאשר את בכוננות ואוספת כוחות אז השדים סגורים. אפשר להכנס לניתוחים פסיכולוגיים יותר עמוקים כמו פחד מהצלחה או להרגיש טוב. כאשר את מצליחה הדימוי העצמי עולה לשמיים ואז מתקבל אות אזהרה, מופיעה חרדה האומרת לך שתמיד אפשר לפול אל תשמחי יותר מדי. אבל העיקר הוא שתצליחי ולא יהיו יותר חרדות. תתחילי להתרגל שאת מרגישה טוב ומצליחה והכל בסדר, כך זה צריך להיות. שיהיה לכולנו רק טוב ושקט הידש

היי אור לדעתי יש בזה המון הגיון ככה זה גם עובד אצלי תארי לעצמך שאת סובלת מאגורפוביה והבית שלך נשרף לא עלינו.. האמיני לי את תתפקדי מצוין ותברחי ממנו די מהר... העניין הוא שבמצבי משבר ולחץ החרדה נדחקת לשוליים ואנחנו פועלים , ככה לפחות אני ולכן למדתי לעמוד על המשמר דווקא בימים או תקופות של רגיעה יחסית שיש זמן להרהר שבת שלום וסליחה על הניסוח הגרוע נשרף לי פה המטבח:)

אור היקרה זה נשמע מאוד הגיוני וזה קורה גם לי. כשרע לנו פיזית או אנו מאוכזבים ממשהו לדוגמה, אנו מרכזים את כל האנרגיה והמחשבה באיך לצאת מהמצב הנתון ואיך לשפר את ההרגשה. מצד שני, כשראשנו " פנוי" למחשבות אז צצות להם כל החרדות והפחדים פשוט משום שאנו לא עסוקים. זה אחת הסיבות לכך שאני נורא מפחדת מחופשים. מצד אחד אני מרגישה צורך בהם ומצד שני כשאלה מגיעים אני לא יודעת מה לעשות עם זמני הפנוי ופוחדת ליפול לחרדות ודיכאון אני כל כך מבינה אותך

היי, אני סטודנטית לפסיכולוגיה שנה ראשונה, הלכתי על תחום הפסיכולוגיה כנראה במסע לחקר העצמי ,אני מאוד אוהבת לראות אנשים מחייכים ונטולי דאגות , ממש כמו באגדות , מה לעשות למרות הכל אני יודעת שהחיים לא בנויים כך , העיניין שאני פונה לפורום זה הוא שאני מאוד לא מרוכזת בחיים שלי , העיניין הוא שאני אעשה הכל למען אנשים אך לא למעני , אני סובלת מבעיה של חוסר ריכוז , הן בעבודה והן בלימודים , בעיה שמאוד מציקה לי היא שאני לא זוכרת דברים , אני לא מעוניינת להעזר בכדורים ובכלל לא לגשת לתחום הקונבנציונאלי אך אני לכודה כרגע ואני מאוד רוצה להעשיר את עצמי , ידוע לי על בעיות רגשיות במהלך השנים האחרונות , ובכלל במהלך התקופה האחרונה , אך כרגע המצב הוא שאני מעוניינת לקבל ייעוץ ראשוני (הכוונה ) לאיזה תחום של עזרה אני צריכה לפנות , חשוב לציין שהתזונה שלי לא נכונה אך אני עוסקת בספורט , משתדלת כמה שיותר להתעסק בפעילות שלא תוליך אותי למקומות שלא הייתי רוצה להיות בהם , אני לא יודעת אם הפורום הזה הוא הכתובת הנכונה , ואם אכן כך הדבר הייתי רוצה הפניה לפורום המתאים , תודה מראש על העזרה

שלום אם אמרת שאת לא רוצה להיעזר בכדורים יכולות להיות לכך שתי סיבות 1. את קונה את הסיפור שמי שמשתמש בכדורים הוא "דפוק" ולכן את לא רוצה להיראות "דפוקה" בעיני עצמך. תשובה : זאת הנחה שרווחת ואין לה כל שחר אם את לומדת פסיכולוגיה את צריכה לדעת שלהנחה הזאת אין ידים ורגליים. 2. את מניחה שכדורים מזיקים ולכן את לא רוצה להשתמש . כאן נכנסת שאלת "עלות" מול "תועלת" . היתה תקופה שאני היתי חיב להשתמש בתרופות היום וסיבותי עימי אני לא רוצה להפסיק. תהיה נוספת מדוע לא ללכת לאבחון ? שאול

אהלן, לרגע לא חשבתי שכדורים הופכים אדם לדפוק , אני חושבת שכדאי לגוף שלך לפתור את הבעיות בעצמו ורק כאשר אין פתרון ללכת על קונבנציונאלי , אולם יש חשיבות לכך שאני לומדת פסיכולוגיה בהחלט , משום שלא הייתי רוצה ללמוד ולהעזר בכדורים אשר אתמכר אליהם במשך הזמן , בעקבות כך אני עוסקת בספורט , אך עדיין יש לי בעיות אלו ואולם הם היו בעבר , אקח בהחלט את הצעתך לאבחון , תודה מכל הלב יפית

ליפית שלום, איני יודע אם את חשה שקיימת הפרעה בקשב אולם אני מניח שהפרעה זו מנימלית לאור ההשגים שלך בלימודים ובלימודי הפסיכולוגיה. לעצם העניין. ספורט ותזונה נכונה חשובים מאוד, אבל את מציינת שפנית ללמודי הפסיכולוגיה כפתרון לחקר עצמך, אז הגיע הזמן שתתחילי ותגשי לטיפול-פסיכותרפיה. פסיכותרפיה מומלצת גם לאנשים בריאים ובמיוחד לאנשים העוסקים בבריאות הנפש. שיהיה בהצלחה דר' גיורא הידש

אהלן ד"ר הידש , אני רוצה להודות לך , גם על התשובה וגם על ההתעסקות שלך בעזרה הרבה לאנשים , יש המון אנשים מתוסכלים וכלואים , מי יתן וירבו כמוך חיים נפלאים יפית

שלום דר' הידש. אני לא ממש בטוח שאתה זוכר, אבל לפני זמן לא רב, כתבתי פה על שימושי בpaxet כדור ליום, בשילוב עם rivotrill טיפות, עפ"י הצורך. הטיפול נועד כנגד חרדה. את ה rivotril התחלתי לקחת בתקופה האחרונה על בסיס יומי, ערב ערב, על מנת להנות מקצת יותר שעות שינה. בימים האחרונים,( עם כל עם ישראל) עלתה אצלי רמת החרדה. זו אינה חרדה כתמיד, אלא יותר מתיחות שנובעת מהמצב. האם עדיף במקרה כזה להשתמש שוב בטיפות, או שיש אפשרות להשתמש במשהו טבעי מסוג "רגיעון" או אחרים שאינם זקוקים למרשם רופא? האם בכלל כדאי לערב בין הדברים? אודה לתשובתך. א

שלום רב, לצערי הידע שלי בתרופות אלטרנטיביות מועט... לכן תשובתי תהיה מעשית, אם רגיעון לסוגיו עוזרים לך ומקלים על המצב שכולנו מקווים שהוא זמני אז הרווחת ואפשר לסיים בכך. במידה ועדיין ההשפעה אינה מספקת אפשר באופן זמני לחזור לריווטריל. בכל מקרה, איני רואה בעיה בשילוב בין שלושת התרופות ואתה יכול להיות רגוע ולהשתמש בתרופות ההרגעה לפי הצורך והמצב. שיהיה לכולנו לילה שקט דר' גיורא הידש

אני נער בן 14. בגלל שאני סובל מהתקפי חרדה נוירולוג נתן לי לבלוע כדורים בשם ELATROLET פעם ביום כדור אחד לפני השינה. רציתי לדעת אם זה בסדר שאני אקח כדורי הרגעה כבר מגילי. האם הם פוגעים בגדילה? והאם העובדה שמגיל כזה אני אבלע כדורים כאלה לא תגרום לי לפתח תלות בהם כשאגדל? תודה על כל תגובה-בקרוב, אני מקווה.

לפיטר שלום, אני אינני פסיכיאטר של ילדים ונוער לכן יתכן שתשובתי אינה מדוייקת. בכל זאת אנסה לעזור. אלטרולט הוא כדור במינון מינימלי שאינו גורם להתמכרות ובדרך כלל אינו גורם לנזק גם אצל מתבגרים צעירים. בכל אופן הייתי מציע שתשקול את האפשרות להתחיל בשיחות-פסיכותרפיה אשר עשויים לעזור לחרדה ובמישורי החיים האחרים. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

ברצוני לדעת איך מגיעים לאינדקס התרופות של דוקטורס. האם זהו אתר אינפומד? אודה על תשובתך המהירה

תודה על תגובתך. אמרת שבדרך כלל הכדורים לא גורמים לנזק. איזה סוגי נזקים יכולים להיות? ועוד דבר-רציתי לדעת אם באופן אישי אתה, או כל אחד אחר בפורום, חושב שכדאי לי להתחיל עם הכדורים מהגיל הזה? אם למשל אני אתחיל את הטיפול בכדורים מעכשיו, זה אומר שאצטרך לקחת כדורים לנצח, או שיכול לקרות מצב שיותר לא אצטרך לקחת אותם אחרי כמה כדורים שאקח (אפילו אם לא אסיים קופסה שלמה)? בנוסף, אשמח לדעת אם מישהו כאן מכיר פורומים שבהם מתייחסים יותר לפסיכיאטריה של ילדים ונוער. תודה מראש

אני מקווה שאתה עדיין בפורום.כמו שאריאל כתבה אתה נשמע בעל חוש הומור.הקטע על האגרופוביה הצחיק אותי מאוד. כי אני כל כך סובלת מזה.שהחיוך מתוך כאב פשוט עלה על שפתיי.אבל אחלה גישה. אשמח לשמוע ממך.

היי כן אני עדיין כאן קורא את ספרו של הדאלאי למה "אמנות האושר" אגב ספר שעזר לי לפני הרבה שנים (יחסית ) הוא הספר "לחיות עם הפחד" ידעתם שיש אנשים שסובלים מחרדה מעלים? (עלים של עצים וכאלה בחיי)

מה זה בדיוק? וממה הם בדיוק מפחדים? על מה הספרים האלה. נשמע מעניין.

מה שלומך? אני לא כותבת הרבה, כי אני אצל ההורים שלי. מה לעשות אין להם מחשב. איך את מרגישה .קראתי על חוויותיך במלחמה הקודמת. האמת היא שביומיים הראשונים אני רעדתי מפחד, ובכיתי.אחרי יומיים. כבר לקחתי הכל יותר בקלות. אם כי הייתי מודעת לסכנה. עכשיו אני פחות פוחדת.אלא אם כן יקרה משהו.אם כן יקרה אני אלחץ.בינתיים לא.לילה קודם לא ממש ישנתי טוב.דאגתי אבל לקחתי את זה בקטע בוגר יותר. אני אמא אני חייבת.

שרונה היקרה אני בסדר. הלכתי ללימודים היום והכיתה שלי הייתה כמעט ריקה מאדם אז חזרנו הביתה. נפשית יש לי היום ירידה מסוימת ונראה לי שהיא נובעת מיומיים של חוסר שינה. אני לא חושבת שזה קשור למלחמה אבל אני לא ישנה טוב בזמן האחרון. אני קמה מאוד מתוחה ועם חוסר שקט וקשה לי למצוא את עצמי. היום זה הגיע בצהריים לשיאים חדשים ואני מרגישה פיזית את כל איזור הפנים שלי מתוח ובעיקר את הפה. גם הפרקים חוגגים ונראה לי שלא יהיה מנוס מלפנות לרופאה שזה משהו שאני דוחה ודוחה. אני במצב רוח טוב ולא מוותרת לעצמי אך הייתי רוצה שהחוסר שקט הזה יחלוף. יהיה טוב. מה איתך?

אני .ככה ככה כמו שאומרים. אין משהו חדש תחת השמש וטוב שכך.לרגע חשבתי שאני בהריון בגלל שה"עסק",מאחר מאוד.פעם ראשונה שזה מאחר ממש הרבה.אבל לא.אני יודעת שלא.וגם בדקתי.בכל זאת.זה מוזר. וכל החרדות הרגילות שלי.זה כבר לא חדש. יש לי אינטרנט מהיר. וזה כיף .לפחות משהו אחד משמח. מחר יש לי עוד אירוע וחששות כבדים בלב.האי שקט הזה נוראי.איך שאני מגיעה לאירוע.אני לא מסוגלת לשבת בכיסא.מתחילה להרגיש לא טוב עם כל האנשים מסביב. במיוחד בערב.אני מרגישה שאני לא יודעת איפה אני נמצאת כמו איזה רוח רפאים מהלכת בין כולם.הרגשה כל כך מפחידה.אני אלך, ואני לא יודעת כמה זמן אני אשאר שם.נראה.זה כמו התאבדות.או הימור.ללכת וזהו.מה שיהיה יהיה.העיקר לא לעשות פדיחות ופאניקות.אריאל תחזיקי לי אצבעות.כל זה אבסורד.אני כל כך אוהבת אנשים, ולדבר.ובכיף.ובכלל חברה.בגלל זה , זה כל כך אכזרי. דרך אגב מה זה היפר ונטילציה. בכללי. אני יודעת מה זה? אבל איך זה שבן אדם יכול להביא את עצמו למצב כזה קיצוני של תופעות ממש פיזיות.זה יכול לקרות ממש תוך שניות לא?

לדוקטור שלום, הייתי רוצה לדעת מה ההבדל בין שתי התרופות לוסטרל ואפקסור?איזה תרופה אמורה להשפיע פחות על התפקוד המיני?.יש לי הרגשה שאפקסור טובה לי יותר.

למתי שלום, ישנם הבדלים רבים בין אפקסור ולוסטרל, לוסטרל שייכת לקבוצת התרופות הפועלות על הסרוטונין בלבד בעוד אשר אפקסור פועל על הסרוטונין וגם על ההנוראפינפרין כלומר על שני נוירוטרנמיטורים במקום אחד. לאפקסור יתרונות נוספים, הוא פוגע פחות בתפקוד המיני וגם מתחיל את השפעתו מוקדם יותר מאשר שאר התרופות. אבל הדבר החשוב ביותר הוא מה מתאים יותר למתי, תלך לפי התחושות שלך. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

לפני כ-5 שנים התחלתי לסבול מהתקפי חרדה. רק לפני 3 שנים התחלתי טיפול ב-PAXETE למשך שנה,הטיפול הועיל מאוד ומזה כשנתיים אני ללא תרופות. לפני כחודש עשיתי חיסון צהבת,כנראה שמאוד נלחצתי והתעלפתי לאחר 10 דקות .(לא היו סימנים של התקף חרדה-דופק מהיר וכו..) שבוע לאחר החיסון חזרו אלי התקפי החרדה באוטובוס,ברכב פרטי ובכלל. הפעם החלטתי שאיני מוכן לסבול ומיד קבעתי פגישה אצל הפסיכיאטר,הוא החליט שכדאי לי לטפל ברסיטל(20 מ"ג). עברו כ-2 ימים ויש לי תופעות של רגליים קרות,רעד קל ודומה שהחרדות התעצמו.הוא החליט שבשבוע הקרוב אשתמש רק ב-10 מ"ג ביחד עם 1/2 כדור של אלפרליד (התחושות ב-3 הימים השתפרו מעט אך עדיין קיימת חרדה גדולה) השאלות שלי הם: 1.מדוע לא החליט הפסיכאטר לחזור לתרופה הישנה - PAXETE שכבר הוכיחה את עצמה? (לטענתו רסיטל יעיל יותר בהתקפי חרדה עם פחות תופעות לואי) האם יש סיבות נוספות? 2. תוך כמה זמן מחליטים אם תרופה לא מתאימה ? 3. האם זה בסדר לקחת את האלפרליד ביחד עם רסיטל ? 4. מה ההבדל בין התעלפות לבין התקף חרדה? החרדה שלי גבוהה כי אני פוחד להתעלף תוך כדי נהיגה מאחר שכבר התעלפתי בחיסון. תודה לעונים.

אני כיום מתלבטת אם להתחיל שימוש בכדורים. גם אצלי הסיבה היא חרדה. השאלה שלי היא לדר הידש בעקבות מה שקראתי כאן, וכן לשואל בעצמו. האם העובדה שבעבר נעשה שימוש בכדורים, (כמו שסיפרת עברו שנתיים מאז תום השימוש), אז עוצמת החרדות, באם הן חוזרות קשות יותר? חזקות יותר? אני מפחדת לפתח תלות, ולהתעורר עוד 10 שנים כשאני כדור מהלך. מה אתם אומרים? האם יש לשימוש בכדורים השפעה על הבטחון וההתמודדות שלנו לבד עם מצבים? הם יש סיכוי לפתח תלותלו כימית אלא רגשית בדבר? אשמח לתשובה

לליאת שלום, את יכולה ללמוד הרבה ממכתבו של יניב שנטל טיפול למשך שנה והבריא ובמשך שנתיים הרגיש מצויין, אני מאמין שהוא ימשיך להרגיש בטוב. לדעתי אנשים בפורום יכולים לענות לך טוב יותר ממני לגבי התנסותם האישית ובטח יניב יכול לעזור לך. במידה וישארו שאלות נוספות שברצונך לשאול או שאלות שלא קבלת עליהן תשובה אשמח לעזור. דר' גיורא הידש

שלום ליאת, עוצמת החרדות לא התגברה אלא חזרה להיות כפי שהיתה לפני שנים. מה שכרגע אני מרגיש או קצת פוחד האם שוב יעזרו לי הכדורים כפי שעזרו לי בעבר. לדעתי יש איזושהיא תלות רגשית בשימוש בכדורים אבל זה דבר מאוד סוביקטיבי מאחר שמקרה שלי עזרו מאוד הכדורים בשימוש הראשון(לקח לי כשנתיים אם להתחיל שימוש בהם). אני מבין את ההתלבטות שלך - אבל לכי עם זה חבל לסבול סתם.

ליניב שלום, אני נוהג בדרך כלל ללכת בדרך הסלולה ואם תרופה מסויימת מתאימה לאדם מסויים אז להמשיך עם ההצלחה, האלפרליד עם הרסיטל משתלבים היטב. רצוי לחכות חודש עד שישה שבועות לפני שמחליטים שתרופה מסויימת אינה מתאימה, אלא אם יש תופעות לוואי קשות ובלתי נסבלות. בדרך כלל התקף חריף של חרדה נקרא התקף של פאניקה, כאשר חרדה היא פחות חריפה אבל נמשכת יותר זמן-ימים וחודשים ברקע. אבל ההבדלים הם בשמות בלבד, כל ההפרעות הן הפרעות מקבוצת הפרעות החרדה. שיהיה בהצלחה דר' גיורא הידש

איזה מוזר הנפש שלנו אני פעם בדיכאון תהומי עם חרדה מזעזעת, ופעם במצב רוח טוב. לפעמים אפילו טוב מאוד. זה מוזר כשהגבולות מטשטשים, זה מוזר שאתה מרגיש שאין לך שליטה על הרגשות שלך, שאתה לא יכול לסמוך על עצמך, שהרגשות שלך אינם (לרוב) תלויים בסביבה - במה שקורה לך בחיים אלא באיזה תרגום לא נכון או מוגזם שעושה המוח שלנו. הכל כל כך מוזר. אני חושבת שהתפילה שלי היא לדעת מה אדם "נורמלי" מרגיש. האם אין לו את הקפיצות הקיצוניות האלו ברגשות. לפעמים אני ממש מקנאה באלה שההשרדות שלהם מבחינה רגשית היא יותר חזקה, שהם לא צריכים פסיכולוג או כדורים לסדר להם את המוח, הם ככה כיף להם. לקח לי הרבה שנים להבין שאין לי שליטה על זה, שאני לא אשמה, שכל הפסיכלוגים על הילדות ועל פשפושים בטראומות הם ממש לא רלוונטים למה שאני מרגישה, בדיוק כמו הבדיחה שקראתי שדר' הידש סיפר - שמה זה משנה אם לא אכפת לך אם אתה משתין במיטה - אתה עדיין מרטיב את עצמך. וזה נכון, הפסיכולוגיה עזרה לי להבין את עצמי, במעט לסלוח לעצמי, להורי על חוסר הרגישות שלהם כשאני כילדה ביקשתי יותר חיבוק ויותר הזדהות רגשית. אבל זה לא משנה - כי כיום אי אפשר לשנות את העבר , אני רוצה את העתיד הטוב - מגיע לי. אני יודעת שמגיע לי לחיות טוב כמה שניתן, אני החלטתי. אנשים שאין להם את ההתנדנדות הזו לא יוכלו לעולם להבין את התחושה הזו, את חוסר האונים, ואת הבלבול כשפתאום אתה מתעורר אחרי לילה מסוייט נפלא, ושכל הרע נעלם. ואתה יודע שזה ישוב להכות בך שוב. אף אחד בעולם לא יוכל להבין מה זה כשאתה חי במעגל של חרדה ושזה משתק לך את החיים. ושכל שאתה רוצה הוא להירגע. אני לא יודעת למה אני כותבת , דווקא עשיו כשמצב הרוח שלי טוב. אולי רק כדי לזכות בתיעוד כזה של הרגשות.שעכשיו - בלי קשר לכלום פשוט טוב לי. ושאולי אני נעה לאט ובטוח לכיוון הכדורים. שאני יודעת שבקרוב אבקש, כשארגיש הכי נכון לעשות את זה. בינתיים, שמרו על עצמכם

קתרין היקרה תודה רבה על ששיתפת אותנו בדברייך המרגשים. אני בטוחה שגם לאנשים שלא סובלים מהפרעה נפשית יש רגעים פחות שמחים ורגעים יותר שמחים אלה שאנו אולי יותר מודעים לעצמנו ולכן חשים זאת יותר בין אם זה טוב או רע. אם השינויים הם ממש קיצוניים ותלושים מהמציאות אולי מדובר במניה דפרסייה אך כמובן שהסימנים לכך הם קיצוניים ולא רק מצב רוח מודי או להיפך. אני שמחה שכרגע את חשה בטוב וגם כשרע לך תמיד תזכרי בתקופות הטובות כי את יודעת שאלה תמיד מגיעות שלך, אריאל

קטי שלום אני לא רואה את עצמי כאני אם אין לי את התנודתיות במצבי הרוח. במקרה שלי אני לא חושב שמדובר בקללה אלא במצב שלמדתי להתמודד איתו. ידידתי היקרה אריאל הזכירה את המונח "מאניה דיפרסיה" דעי לך שלמרות שהמילה "מאניה-דיפרסיה" מהלכת אימים לא כל מי שמאובחן כ דו קוטבי סובל בכלל ממחלה. נכון שיש "סרבני טיפול" שעושים שטויות ונכון שיש כאלה שיש כורח לאשפז אותם. אני באופן אישי מאובחן כדו קוטבי ורק הרופא סיפר לי שאני ביפולרי. אני פונה לפסיכיאטר רק כשאני הולך לקחת את המירשם והרופא בכלל לא מעורב באירועים ההיפומאניים. שווה להיבדק אצל פסיכיאטר וחבל לשלם סתם לפסיכולוגים שאול

לקתרין שלום, תודה על השיתוף והדברים שיצאו מהלב וכפי שנאמר, שיהיה רק בכיף... דר' גיורא הידש

מה ידוע על נשים החולות בסכיזופרניה להריון

לחנה שלום, ידוע הרבה, ונשים הסובלות מסכיזופרניה בהחלט מביאות ילדים לעולם, למרות שהדברים מעט יותר מורכבים. אם שאלתך תהיה יותר ספציפית אשמח לעזור. דר' גיורא הידש

חולת סכיזופרניה. מנסה להכנס להריון. במשך החודשיים הראשונים להפסקת הגלולה (כ- 10 שנים לוקחת גלולה) קבלתי מחזור מסודר. בחודש השלישי הפסקתי לקבל מחזור. הגניקולוג פסק שאינני מבייצת (הוא אינו מודע למחלתי). האם לדעתך יש קשר למחלה שאיני מבייצת ? ואם כן, מה עושים?

האם זה דבר טבעי?, מה הנזקים שזה יכול לגרום?, והאם באמת יכול להיגרם נזק ממשי או שזו רק הרגשה לא נעימה?, הנני סובל מזה ויש לי פחד שאני יתעלף מזה וכד... כישנם סחרחורת בעקבות זה ותחושת חנק

התופעה באמת ידועה כסימפטום של חרדה ולמרות שההרגשה נוראית אין סכנה ממשית של חנק או בעיה ראתית אחרת. למצב בעצם קוראים " היפר וונטילציה" וזה יכול לגרום לסחרחורות או תחושות נימול וטישטוש משום שיש עודף של חמצן. במקרים כאלה כדאי לנשום כמה דקית לתוך שקית ( אני רצינית) או לנשום עמוק ולהחזיק את הנישמה ל10 רגעים ולשחרר לאט. תרגיש טוב

לשי שלום, נשימה מעט מואצת היא בסדר וכאשר נרגעים אז גם הנשימה חוזרת לרגיל. ישנו מצב של נשמת חמורה עם נשימות מהירות, במצב כזה חייבים לשבור את המעגל ולעצור אותו וכפי שאריאל ציינה אחת השיטות היא לנשום לשקית. במצב של נשמת רמת ה CO2 יורדת בגוף במהירות דבר אשר גורם להגברה של הנשמת, תחושה של נימול אשר מגבירה את החרדה וסכנה של התעלפות. קשה מאוד להפסיק לבד מעגל זה כאשר נכנסים אליו. נשימה לתוך שקית נייר מחזירה את CO2 שנפלט וכך רמתו אינה יורדת בגוף והגוף נשאר מאוזן. נזקים לטווח ארוך לא נגרמים ממצב זה אולם התחושה מאוד לא נעימה. דר' גיורא הידש

שלום דוקטור , שמי דוד ואני בן 25 , מזה שלוש שנים שאני סובל מחרדות שבאות והולכות , חרדות אלו גורמות לי לחוסר פעימה בלב , גלי חום , חנק בגרון , הזעת יתר,סחרחורות , וכאבים בחזה , עשיתי את כל הבדיקות האפשריות אך הכל יצא תקין , רופא המשפחה והקרדיאולוג הגיעו להחלטה שמדובר בחרדות ושאני צריך לטפל בהם . יש לציין שבגילי הצעיר תופעות אלו מורידות לי את רמת החיים בצורה קיצונית , כי ברגע שדברים כאלו קורים לי אני נלחץ עוד יותר ובטוח שמדובר בלב , אבא שלי חולה לב ועבר ניתוח מעקפים ואני פוחד שזה תורשתי .. אני מאד נלחץ מהר מדברים מסוימים , וברגע שדבר כזה קורה לי כל התופעות חוזרות לי , לתקופה ממושכת ואני צריך כל פעם לעבוד על עצמי שוב ושוב , וההתמודדות עם זה אינה קלה לי .. אני שלוש שנים משוחרר מצה"ל ועדיין לא עשיתי מילואים , לאחרונה שלחו לי צו מילואים , ומאז חזרו לי כל התופעות הנ"ל בצורה קיצונית עוד יותר , יש לציין שכבר ירדו התופעות בצורה ניכרת עד לצו זה , ומאז אני כמעט לא יכול להרדם מתעורר בלילה , שאלתי היא האם אני יכול ללכת לפסיכיאטר אזרחי , והאם אחד כזה יכול להמליץ לרופא צבאי על דברים מסויימים שיאבחן. אני כבר לא יודע מה לעשות , אני מרגיש חסר אונים למול כל המערכת הבירוקרטית ... אודה מאד על תשובתך .. דודי...

לדוד שלום, לשאלה הפשוטה התשובה פשוטה. רצוי מאוד שתגיע לפסיכיאטר אזרחי אשר יכתוב לקצין הקשור והקב"ן כדי שישחררו אותך מהמילואים. הסכנה בצעד זה היא שעלול להיות מצב שבו יורידו לך פרופיל רפואי דבר שאתה עלול להצטער עליו. על מצבך המדויק והסיכון כדאי להתייעץ עם הפסיכיאטר האזרחי כמובן בתנאי שהוא מכיר את המערכת הצבאית. מה שמדאיג אותי יותר הוא המצב הכללי שלך, כפי שעולה ממכתבך לצערי ישנה סיבה טובה מדוע שישחררו אותך ממלואים.... כלומר אני חושב שיש לך בעיה של חרדה והיא די חמורה כיוון שהיא פוגעת בתפקוד. עם זאת צר לי שעד עכשיו לא פנית לטיפול. בהחלט יש אפשרות להקל ולשפר את המצב והלהשתחרר מהחרדה הזו ולחזור לחיים רגילים. חבל על כל דקה, רוץ לאבחון ולטיפול. כידוע הטיפול הנפשי יכול להיות בשיחות או בתרופות או בשניהם. לכן, אם צו המלואים יגרום לכך שתגיע לטיפול והתיפטר מבעית החרדה אז הרווחת ובגדול. תזכור, שאפשר להבריא לגמרי מבעיות של חרדה!! שיהיה רק טוב ותשמור על קשר דר' גיורא הידש

טוב...כתבתי כאן שאלה לד"ר, ותוך כדי גם קראתי מעט מההודעות. אז אני רוצה לספר לכם מעט על נסיוני, אולי זה יעזור למישהו: כמו שכבר כתבתי, אני בטיפול פסיכיאטרי כבר 8 שנים בערך, אני חושבת שניסיתי כבר את מרבית הכדורים, ההתחלה היתה עם פרוזאק, אח"כ היו עוד סוגים שכבר הספקתי לשכוח ועוד כמו, אלטרול, רמרון, אפקסור שלוו כמובן במרגיעי חרדה כמו לוריוון, אלפרליד, קסנקס ועוד, בשנתיים האחרונות אני מטופלת עם פאקסט ולוסטרל כפי שתארתי למעלה. וכל הסיפור הזה הוא כדי לומר לכם דבר אחד - לא להתייאש מהכדורים, גם לי היו תופעות לוואי קשות שגרמו לי לשיבוש מוחלט של סדר היום, והיו לי גם תקופות שאמרתי שהכדורים לא עוזרים, והיו אפילו חודשים ספורים שחשבתי שעם או בלי הכדורים זה אותו דבר והפסקתי לקחת. אז אני רוצה לומר לכם שוב, שלמרות שנראה שהטיפול לא עוזר (גם אני החלפתי המון כדורים), אני יכולה לחזק את ידכם שהטיפול עוזר מאוד היום אני אדם משוקם, קם בבוקר הולך לעבודה, אדם נורמאלי. ואין לי שום בעיה עם העובדה שאני לוקחת כדורים. ההיפך זה מחזק אותי. אז...שיהיה בהצלחה לכולם, בשום פנים לא לחשוש מטיפול, ולהתעקש ולא להתייאש.

אורית היקרה תודה ששיתפת אותנו. אני בטוחה שהצלחת להרגיע פה רבים- לפחות אותי שלך, אריאל

גם אני לוקח ציאניד ומרגיש מצויין ממליץ בחום

אני ממש רוצה לבכות ורע לי מאד אבל אני לא מצליחה............

חבל שלא כתבת מדוע את/ה כ"כ עצוב/ה... אולי יכולנו להציע עזרה.

נסי לכתוב מה עובר עלייך ומה מטריד אותך. אנחנו כולנו פה ננסה להושיט כתף מחכה לשמוע ממך

יש לי מלא בעיות , לא נראה לי שמשהו כבר יכול לעזור מה שבטוח לא במיידי תודה בכל אופן פשוט אני יודעת שאם אני אצליח לבכות אני אשתחרר מכל מה שמעיק עלי אבל אני פשוט לא מצליחה כאילו אני כבר מתה מבפנים ואין לי יכולת אנושית פשוטה כמו לבכות...

לא היתה לי כוונה להתבטא באופן בוטה ולפגוע באיש או בהתנהלות התרבותית של הפורום. גישתו של סוכן המכירות ותגובתו לדברי שיחררו אצלי קפיץ והדברים יצאו מכלל שליטה. הזדעזעתי בעצמי ממה שכתבתי . עד כמה שאני מסוגל להתחייב אני מתחייב מהתבטואיות אלה בעתיד. בברכה דניאל

מתחייב להמנע

העיקר שהבנת שהדברים יכולים להתנהל אחרת ושאין טעם להמשיך במגמה הזו. אני שמחה שהתעשתת ושתדע שרק יחידי סגולה מסוגלים להודות בטעויות בפומבי. החוכמה היא כמובן לדעת לתקן אותם אני שמחה על השינוי

לד"ר שלום, אני מטופלת מזה כ-8 שנים אצל רופאה פסיכיאטרית, אובחנתי כדיכאון קליני (וגם אובססיביות). בתחילה טופלתי ע"י פרוזאק, ובמשך הזמן עם רמרון, אפקסור (היו עוד כמה באמצע), ובאחרונה עם פאקסט שהופסק ואחריו עם לוסטרל. כיום החליטה הרופאה לשלב בין לוסטרל לפאקסט (היא מנסה למנוע תופעה של השמנה אצלי - שהפאקסט גורם לה). השאלה היא: האם ידוע לך על שילוב בין תרופות? ואם כן, האם יש אינפורמציה על יעילות שיטה זו? וכן, האם יש משותף לשתי תרופות אלו? תודה

יןם לוסטראל יום פאקסט ?

לאורית שלום, קיים מעט מאוד חומר תיאורטי על השילוב או החלפות בין תרופות שונות מאותה הקבוצה. כפי שאת כותבת יש הגיון מסויים בדברים. עם זאת השאלות בסופו של דבר אינן תיאורטיות אלא צריך לחכות ולראות את התגובה שלך. כאשר תהיה הצלחה אז זו הצלחה שלך. שיהיה רק טוב, ואם תרצי תעדכני אותנו דר' גיורא הידש

השילוב הוא בצורה: כל יום: בוקר-חצי פאקסט, וערב -2לוסטראל. זאת מאחר שהפאקסט עזר לי מאוד, אבל גרם לי להשמנה לאחר כמה חודשים, ואילו הלוסטראל עזר בצורה פחותה יותר. אני חייבת לציין שכעת אני מרגישה בסדר, יש כמובן עליות וירידות. השאלה לד"ר- האם אתה מכיר שימוש בצורה כזאת של שילוב? ואיזה פידבקים יש עד היום לשילוב כזה (אני מבינה שהגישה יחסית חדשה)?

היי, הומלץ לי לנסות טיפול בריטלין בעקבות הפרעת קשב וריכוז. אני בת 39 ופסיכיאטרית שהייתי אצלה טענה שריטלין אינו מתאים לטווח הגילאים שלי ונתנה לי סרוקסט. לאחר שקראתי על התווית הטיפול בסרוקסט אני ממש לא מבינה למה? האם יש צדק בדבריה? סרוקסט יכול לעזור במצב של קשב וריכוז? אציין כי אינני סובלת מדכאונות ולא מחרדות ולא ממחשבות טורדניות כפי שמצויין בכדור. אנא, אודה לעצתכם. תודה תודה ליאן

שלום ליאן 1. אם מי שהמליץ בפנייך על ריטאלין הוא פסיכולוג אז גם עבורי פסיכולוג המליץ על ריטאלין והפסיכיאטר שלי דחה בצדק את המלצתו. 2. ריטאלין מוגדר כסם לפי פקודת הסמים המסוכנים ופורמלית מותר לתת אותו רק לילדים אלא אם אגף רוקחות של משרד הבריאות משתכנע לתת אותו למבוגרים. 3. בבעיות של קשב וריכוז אפשר לטפל באמצעות SSRI שלא ממכרות ואין להן תופעת לואי . ההיגיון אומר שמתחילים מהקל לכבד ולא פונים לריטאלין לפני שמנסים SSRI. .4. הדבר היחיד הרלוונטי בעלון לחולה לגבי סרוקסט הוא איסור לשלב חוסמי MAO ואיסור על צריכה מופרזת של אלכוהול אל תתני למושגים להלך עלייך איימים גם אני מאובחן כמאני דיפרסיבי אז מה ? שאול

לליאן שלום, אכן בעיה קשה. באופן היסטורי הפרעת קשב נחשבת לבעיה של ילדים והיא חולפת בגיל ההתבגרות ובבגרות המוקדמת. רק בשנים האחרונות החלו להתייחס ולהכיר בבעיה של הפרעת קשב במובגרים. כלומר אנשים שהפרעת הקשב לא חלפה אצלם עם הגיל. לדעתי ומניסיוני הפרעת קשב שהחלה בילדות כמובן שכיחה גם אצל מבוגרים. לפי ההשקפה הישנה שתיארתי לא ניתן כיום לרשום בישראל ריטלין למבוגרים עבור בעיה של הפרעת קשב. נקודה שניה: באופן פרדוקסלי (וכיום כבר יש לכך הסבר), הטיפול בהפרעת קשב הוא עם תרופות מעוררות וריטלין היא אחת מהתרופות הללו. גם התרופות מקבוצת SSRI שאליהן שייכת הסרוקסט בדרך כלל מעוררות, לכן יש הגיון להשתמש בהן בהפרעת קשב וישנם מאמרים אשר הוכיחו נקודה זו. כיוון שריטלין אסורה בארץ במבוגרים וגם סרוקסט עשוי לעשות את העבודה יש הגיון לנסות קודם טיפול עם סרוקסט לפני שעוברים לריטלין. יש לי נסיון טוב עם הטיפול בתרופות מקבוצת SSRI ומניסיוני בהחלט כדאי למרות שעדיין אין התוויה כזו עם הסרוקסט. כיוון שסרוקסט לא רשומה לטיפול בהפרעת קשב עדיין יש בעיה מנהלתית שאפשר להתגבר עליה. אני מקווה שהצלחתי להבהיר את הנושא החשוב הזה ותודה על השאלה, דר' גיורא הידש

שאול , תודה על תגובתך. אני לא מאובחנת כמאנית דיפרסיבית. יש לי בעיית קשב וריכוז מאז ילדותי. אין רקע פסיכולוגי לכך. לכן פניתי אליכם כיוון שלא הבנתי את הטיפול אותו קיבלתי. ושוב המון תודה. ליאן

מה כוונתך לטיפול נפשי? מדובר בתרופות? שיחות? האמת שאין לי משאבים כספיים לטיפולים ארוכי טווח מה גם שבגילי מה כבר אוכל לקוות או לשנות?

גילה ישנם גם טיפולים של פסיכולוגים ופסיכיאטרים דרך קופת חולים שלא עולים כל כך הרבה , גם בגילך את יכולה לשפר את איכות חייך ,חבל לא לנסות , מה את יכולה להפסיד ?? יכול להיות רק יותר טוב..מקוה שתחליטי לטפל בעצמך ולתת לעצמך את הטיפול הטוב ביותר, בהצלחה.

גילה, אפשר לשנות, גם בגילך (גילי..:-), אפשר להבין יותר, למחול- גם לעצמנו על הטעויות, אפשר למצוא מקום שבו מותר לבכות, אפשר ללמוד לפחוד פחות ואפילו לחייך על מה שחשבנוהו לרציני ומעורר אימה. שיחות יכולות להקל, גם תרופות - ע"פ אבחנתו של רופא הגון וטוב. שמרי נפשך. יהיה טוב, אם רק נאמין.

לגילה שלום, אני מצטרף למה שנכתב עם אחולי הצלחה ובהקדם. תשמרי על קשר דר' גיורא הידש

שוב שלום ובכן, הוריי נישאו בשנות ה-50 בארץ לאחר שאבי היה פרטיזן במלחמת העולם ואיבד את כל משפחתו שם .עד היום הם נשואים אבל כל שנות חיינו איתם לוו ברצף של מריבות בניהם לפעמים (בעבר)הרים ידיים בגלל עצבים ,אימי גם לא ידעה להשקיט אותו והיה יוצא ויכוח קולני וכו.אבי באופיו או תוצאה של המלחמה הוא אדם קשה ומריר ,אימי חייכנית ונחמדה אבל לא מסוגלת ליצור מגע פיסי עם ילדיה..אם תשאל אותי לא הייתה התחברות חמה איתם מצד אף אחד מהילדים ,כולם חשים חוסר שביעות רצון מהם ותוך ליבנו אנו יודעים שהייתה פשלה בעצם החיבור של השניים וחוסר הבגרות שלהם כל השנים לגדל משפחה.אתה יודע גם כאשר אחד לא מתחתן אז מקווים שהשני יעשה זאת ומחכים ולא מבררים למה..אבל כשרואים שכל החבילה מפורקת אז פתאום מתעוררים..ומאוחר

לגילה שלום, כן, כעת הדברים יותר ברורים. ישנן תופעות רבות האופייניות לאנשים שעברו את השואה והם שייכים לקבוצת ההפרעות הפוסט-טראומתיות. ההשפעות על הדור השני גם כן ידועות ורבים מבני הדור השני יש להם קשיים רגשיים. בדרך כלל אני מתרכז פחות בסיבות ומתרכז יותר בעתיד, מה אפשר לעשות ואלו שינויים בחייך את מעוניינת לקבל ולהגיע אליהם. האם את יכולה להתייחס לאפשרות של טיפול נפשי? ביי דר' גיורא הידש

האם תוכל להתייחס לשאלתי בקשר להשפעת תרופות סלקטביות לסרוטונין על השפעתן על דופאמין? מהו אחוז ההשפעה? דא' לא תהיה מלחמה , לפחות לא כאן...

היי חשבתי שעניתי בין 0.1% ועד 1% לפי הפירסומים. מניסיוני כנראה השכיחות נמוכה יותר וכנראה קיימות תופעות רק אצל אלו שיש רגישות מסויימת במערכת הדופמינרגית. כמו כן התופעות הללו קיימות אצל כל התרופות בקבוצה. לילה טוב הידש

רגע , אז האם למי שיש לוסיכוי לפתח פרקינסון באופן תורשתי יש גם סיכוי שהתרופות האלו יחישו את התהליך הזה או יגרמו לו לעלייה בסיכויים לפתח מחלה מסוג זה בגיל צעיר יותר?

שלום רב! ברצוני לדעת מה ההבדל בכדורים " לוריון " " ובאבן" ? האם הם כדורים מרגיעים? אשמח אם תפרט ותנמק לי. בתודה מראש מיכל

למיכל שלום, המשותף לשני הכדורים רב בהרבה מההבדלים. שניהם שייכים לקבוצת הבנזודיאזפינים כמו הקלונקס, וואליום ובונדורמין ועוד רבים אחרים. ההבדלים הם יותר בתכונות הפרמקולוגיות, כלומר כמה זמן התרופה פעילה, אחוז קשירה לחלבון הדם וכדומה, דברים לא במיוחד מעניינים. מבחינתך הם אותו הדבר ומה שמעניין מי מהם מתאים לך יותר... שזו תהיה דאגתך האחרונה. דרך אגב, מעט בזהירות שתיהן ממכרות חלשות לכן רצוי ליטול לפי הצורך ולא באופן קבוע. שיהיה רק טוב הידש