פורום פסיכיאטריה

ד"ר שלום מזה כ-10 ימים אני סובלת מהפרעת שינה קשה, המתבטאת בהירדמות ראשונית, ומיד אחריה - יקיצה כתוצאה ממעין "זרם" עצבי שאני חשה, המעיר אותי. בכל עשרת הימים האחרונים לא נרדמתי לפרק זמן העולה על שעתיים רצופות, וחוסר השינה משפיע כמובן על תפקודי היומיומי. ברצוני לציין, שהדבר החל בעקבות שתיית משקה לא מזוהה, שככל הנראה היה "red bull", בכמות גדולה, בצירוף אלכוהול. פניתי לרופא המשפחה, והוא נתן לי כדורי שינה לשלושה ימים, בשם Stilnox. הרופא לא התייחס לגורמי התופעה, אלא התמקד בטיפול בסימפטום בלבד. הוא הציע לשלוח אותי למעבדת שינה במידה ולאחר נטילת כדורי השינה תשוב ההפרעה. בנוסף, אציין כי לפני 4 חודשים פוטרתי ממקום עבודתי, וכי אני נמצאת בתקופה של פרשת דרכים בחיי. שאלותי הן: - מה יכול להיות הגורם לבעייתי ומהו הטיפול המומלץ בעיניך? - האם עלי לקחת את כדור השינה? בתודה רבה מראש.

לגלית שלום, כנראה שכמו במבחן אמריקאי : כל התשובות נכונות. כמו שציינת בחוכמה רבה כל הדברים עלולים להשפיע על איכות השינה. ברפואה פעמים רבות איננו מתמקדים בגורמים אלא חושבים איך לפתור את הבעיה ומה אפשר לעשות וכנראה זו החשיבה של הרופא שלך. בהפרעות בשינה מזמן קצר כמו עשרה ימים אין סיבה מיוחדת לדאגה, ואיני חושב שיש מקום למעבדת שינה. הבעיה העקרית שעלולה להיות היא חרדה והתנהגות נלמדת שאת מתעוררת ואז ההתרגלות להתעורר יכולה להיפך לבעיה העומדת בפני עצמה. איני רואה חשיבות רבה מדי לסטילנוקס, זהו כדור עדין שאיני חושב שהוא עלול להזיק. כך שעומדות בפניך שתי אפשרויות טובות. הראשונה לחכות בסבלנות ויתכן מאוד שההפרעה בשינה תחלוף או לנסות את כדור השינה, נזק זה לא יגרום. תעדכני ותספרי מה קורה ולילה טוב דר' גיורא הידש

שלום, אני בת 22 פונה אליך בתקווה כי תוכל לעזור לי ולתת לי עצה מועילה. מזה כמה חודשים אינני מוצאת מרגוע נפשי..זה ישמע מטורף אבל לפעמים אני מדברת עם מישהו או מישהי ומרגישה כי אמרתי משהו שלא הייתי צריכה להגיד ומייסרת עצמי על כך שוב ושוב או לחילופין משהו שאמרו לי שפגע בי ..אני פשוט משחזרת את הסיטואציה שוב שוב בראש ומנסה להזכר מה בדיוק אמרתי או מה בדיוק בן השיחה אמר למרות שקשה לי להזכר בפרטים מדויקים וזה פשוט לא עוזב אותי ואינני יכולה להתרכז בדברים אחרים וללמוד וכו'..זה כבר נהיה בלתי נסבל ואני מרגישה שאיבדתי שליטה על המחשבות שלי ושזה חזק ממני.. באחד מהפורומים אמרו לי שזה אולי הפרעה טורדנית כפייתית ושעליי לפנות לפסיכיאטר. האם אתה חושב שיש בסיס לדברים שנאמרו?? האם אוכל לפתור את הבעייה לבד עם עצמי? אודה על תשובתך.

לליאת שלום, צר לי עבורך אבל תשובתי דומה למה שנאמר לך. כיוון שהבעיה כבר ממושכת מעט, מספר חודשים כפי שאת כותבת אז כדאי לפנות לאבחון מדוייק בבדיקה אצל פסיכיאטר. בקשר לשאלה מה הטיפול והאם יש צורך בטיפול. תלוי אם זו תופעה יחידה ובשאר המשורים-חברתיים, עבודה, לימודים וכך הלאה הכל בסדר, או שקיימות בעיות גם בתחומים אלו. אם ישנם בעיות בתחומים נוספים אז הנטיה היא להפנות לטיפול. הטיפול כמובן עשוי להיות שיחות ותרופות או שניהם. שיהיה רקטוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר אני באה לספר לך סיפור שאולי יפיל אותך מהכיסא. אנחנו 4 אחים במשפחה אחי 50,אני 48,אחי 41,אחי 34 אף אחד לא נשוי!!! האח המבוגר כבר 10 שנים חיי אצל הוריי וממעט לצאת מהבית ..עם בעיית פראנויה אני עובדת לפרנסתי מגיל 20 באותו מקום נחשבת לעובדת מקצועית אבל דיי בעייתית בסביבה החברתית ,כלכלית דואגת לעצמי. השלישי חיי לבד ומתפרנס ,ניראה לי שלא מצליח לשמר קשרים עם נשים , הרביעי חיי אצלי כבר 7 שנים...מובטל מי זה שנתיים לאחר שבשנת 97 התגלה אצלו סרטן האשך..תודה לאל שהוא בריא עכשיו. האם לדעתך זה לא מזכיר לך את סיפור איוב? לפעמים אני שואלת את עצמי בשביל מה נולדתי?

לגילה שלום, אין ספק שהדברים לא קלים, לא סיפרת על ההורים. בכל אופן בסיפור איוב בסופו של דבר הוא חזר לעצמו, הרגיש בטוב וגם האושר והעושר חזרו אליו. בכל אופן, יתכן מאוד שקיימת בעיה רגשית לא קלה שעברה/עוברת במשפחה. חבל שבגלל סיבות שכנראה לא לעניין זו הפעם הראשונה שאת פונה לגורם מקצועי. כדאי להגיע לאבחון מדוייק יותר ולהתייעצות אצל פסיכולוג או פסיכיאטר. אני בהחלט מכיר משפחות כאלו, חבל שלא מגיעים לטיפול בגיל צעיר מפני שבהחלט אפשר לעזור. תשמרי על קשר דר' גיורא הידש

היי מתוקה, איך את מרגישה?? אני מקווה שחזרת לעצמך.(אין לך ברירה את חייבת כי אם לא אנחנו (חברי הפורום) נתעצבן מאוד !!! (סתם..). שמת לב ששתינו עכשיו כותבות לפורום?בדיוק כשסיימתי לשלוח תגובה ראיתי שגם את רשמת.. ולא שמשעמם לי-יש לי הרבה עבודה אבל הפורום הוא מעין תרפיה. תעדכני מה קורה איתך, שלך, אור

אור המקסימה תודה על ההיתעניינות- את נהדרת! נפשית אני מרגישה הרבה יותר טוב. אני הרבה יותר מעודדת וגם החרדה ירדה בעוצמתה. עדיין יש לי נפילות קטנות אבל אני לוקחת אותם הרבה פחות קשה וחלק ניכר זה בעקבות העידוד של כולכם פה. את שידרת לי אופטימיות ורוגע שנידבה ק בי וגם אם רע לי אני עובדת על עצמי שיעבור. במחינה פיזית המצב קצת פחות טוב. יש לי כאבי פרקים שהם סימן למחלת הלופוס ממנה אני סובלת וגם כאבי ראש וחולשה. אני מנסה לסחוב את זה כבר שבוע אבל אם זה ימשיך אאלץ לגשת לרופאה שלי שבוודאי תפנה אותי לראומטלוג שלי. אני תמיד חוששת במצבים כאלה מהסטרואידים שמהם יש לי טראומה. אני מקווה שזה רק משינויי מזג האוויר ולא משום דבר אחר. ד"ר הידש, אולי תוכל לעזור לי פה- האם שינויים במזג האוור אכן משפיעים לרעה על מהלך המחלה? אני אופטימית ומאמינה שיהיה בסדר. מה איתך? מה קורה בחייך? תודה על שאת איתי, את לא יודעת עד כמה אני מעריכה את זה.....

היי, אם את רוצה לדעת על יום בחיי(יום שגרתי, כמובן שיש ימים אחרים..). אני קמה בבוקר ומרגישה טוב.. עובדת..התקפון קטנטן בעבודה שכבר לא מזיז לי לומדת..התקפון קטנטן בלימודים שגם כבר לא מזיז לי.. בנסיעה התקפון קטנטן שגם כבר לא מזיז לי.. בערב אני לוקחת חצי כדור לוסטראל..הולכת לישון מאוחר..נרדמת..ושוב למחרת... ההתקפונים הקטנטנים מתבטאים במעין התקף פחד-כאילו הבטן מתהפכת.כמו שמישהו מבהיל אותך.לפעמים קצת חולשה או חוסר שיווי משקל.. אבל אני ממשיכה לתפקד ולא כלכך מתייחסת לזה.כאילו אני כבר למדתי איך להסתדר עם המצב.אני לא מדוכאת אלא השלמתי עם זה.העיקר שאני לא אתמוטט או אחטוף התקף ממש גדול ומפחיד.כל עוד זה התקפונים קטנים אני לא כלכך מחשיבה אותם.מבחינתי אני לא בחרדה.אלא מעין 2-3 מעידות קטנטנות במהלך היום שלמזלי עוברות מהר.. זהו פחות או יותר.כמובן אל תיבהלי יש לי חיים.ציינתי את הדברים הקבועים שבד"כ אני עוברת במהלך היום.כמובן שיש לי חבר מקסים ועוד עולם שלם.. שלך, אור

מקריאת השאלות בפורום וכן מנסיון אישי מר ושל מספר אנשים נוספים עולה כי תופעות הלוואי של התרופות הן שכיחות ביותר . מדוע הרופאים לא מדווחים על תופעות הלוואי האפשריות ונותנים לחולה להחליט אם הוא מעוניין ליטול תרופה . החוק מחייב כל רופא לדווח לחולה על כל הסיכונים האפשריים . משום מה הרופאים נוטים לבטל לחלוטין את תופעות הללואי ובכך עוברים על החוק. מספר האנשים ששנוטלים תרופות כמו שהרופא ציפה הוא זעיר תמיד יש תקלות (או שהתרופה לא "מתאימה" או שהיא גורמת לתופעות לוואי או שלחולה קשה להפסיק איתה והוא נאלץ להשאר איתה שנים או שהוא מפתח תופעות גמילה-שכאמור אין התמכרות ) מדוע לא קם רופא אחד צדיק ומתריע בפני כל המטופלים לפני שהם מתחילים בטיפול תרופתי על הסיכונים הכרוכים בנטילת התרופה

הי חיים נראה לי כי התשובה נעוצה בסוג הרופא. אני יודעת שהפסיכאטרית שלי ידעה אןתי לגבי תופעות הלוואי ואמרה שיתכן שכאלה יופיעו בלי לתת הסברים נרחבים. אני חושבת שעומד מאחורי זה הגיון. אנו רגישים אולי יותר מאחרים, ויתכן שאם נדע על תופעות הלוואי אז למרות שלא נחווה אותם הם יופיעו פסיכולוגית. מה שאני מנסה להגיד זה שמעצם המחשבה על האפשרות לחוות אותם אנו ניכנס לסטרס מיותר. כמובן שאם התרופה היא בעלת תופעות לוואי קשות כדאי שהמטופל ידע עליהם. זו דעתי

"בלי לתת הסברים מיוחדים" ? האם מה שהובטח לך לפני תחילת הטיפול זה מה שקיבלת?

היי, לכל תרופה יש תופעות לוואי.תנסה לקרוא את התופעות לוואי של אקמול.ממש תיבהל.למה אתה לא מתקומם על זה שרופא לא אומר לנו את תופעות הלוואי כשהוא נותן לנו מרשם לכדור נגד חום,כאבי ראש,פריחה בגוף וכו'?כי אתה לא נתקל בתופעות הלוואי. אתה כן תתלונן אם כן יהיו לך תופעות מלקיחת כדור "פשוט". עם הכדורים נגד חרדה זה מאוד דומה.לא לכל אחד שלוקח אותם יש תופעות לוואי וגם אם כן בד"כ הן עוברות.אז או שתדרוש שרופא יגיד ל כ ל כדור את הסיכונים או שלא.אבל למה אתה עושה הפרדה?? חוץ מזה-אדם שבא לפסיכא' עם חרדה ותולה תקוות בכדור,אם תפחיד אותו גם בתופעות הלוואי (שבד"כ עוברות אחרי שבוע),הוא ילחץ יותר ויכול להיות שהוא ימנע מלקחת טיפול שיכול מאוד מאוד לעזור. בנוסף, אני לפני שלקחתי כדור מסויים שאלתי את הרופא מה ההשפעות שלו ומה הסיכון וכו'.גם תפקידנו לברר ולשאול.הרופא לא ישקר.הוא יענה לך ואתה בסופו של דבר תחליט. אור.

הפסיכיאטרים הם כולה סוכני מכירות של חברות התרופות. הם מקבלים מחברות התרופות כסף, תמלוגים, נסיעות לחו"ל ועוד הרבה טובות הנאה אחרות. העיקר בשבילם זה לרשום כמה שיותר תרופות לכמה שיותר אנשים כדי שהתרופה תימכר כמה שיותר ויוכלו לעשות קופה. הם לא אומרים מה הנזקים כי זה יכול להוריד את המכירות של התרופות שאותן הם משווקים. ח"כ פינס הגיש הצעת חוק בנושא: http://news.walla.co.il/ts.cgi?tsscript=item&path=18&id=362235

בדרך כלל אני משתדל להגיב באופן ענייני ,נימוסי ובאיפוק. אבל נמאס לי מאנשים כמוך שצצים כדי להטריד אחרים. אתה יודע מה רונן ? לך תזדיין מטומטם, אנחנו לא זקוקים למפגרים כמוך שיחדרו לפורום על מנת לפזר את הרעל הקטלני שלהם. כולנו לחוצים וכואבים ונעזרים בשרותים הטובים והאנושיים של ד"ר הידש . תעוף מכאן ומהר יה זבל !!! לך תתאבד יה אפס . כבר שנה אתה מנסה למכור לנו את הקלישאות השחוקות האלה אבל אף אחד לא קונה אותם. דע לך שלא בעיה לאתר אותך . תעוף מכאן פסיכופאט !!!!

שלום לכולם, אני שמח על הדיון המעניין. רק הערה כללית אחת לסדר. הבעיה של שיווק התרופות אינה בעיה של הפסיכיאטרייה אלא של כל הרפואה. תראו מה קורה בגניקולוגיה, רפואת המשפחה, נאורולוגיה, אנטיביוטיקות, תרופות ללחץ דם ולב. הפסיכיאטרים קטנים לידם.... הדברים חשובים מאוד אבל יש צורך לראות אותם בפרספקטיבה הנכונה ולא להטיל סטיגמה על הפסיכיאטרייה. תודה לכולם הידש

שלום ד"ר נכבד, אני בן 23 בריא. שאלה מאד מהותית שהטרידה אותי רבות ואני שמח על ההזדמנות הנפלאה להתייעץ בעניין אתך: אחותה של חברתי סבלה מדכאונות קשים ביותר שהובילו להתבודדות חברתית וחיים מאד עצובים. לאחר שהחלה לקבל טיפול פסיכיאטרי, תוך זמן קצר ביותר מצבה השתפר פלאים והיא הפכה לאדם עליז, מצאה חבר וחברים חדשים והפכה לפעילה. שאלתי היא : אם הפסיכיאטריה מציעה תרופות כאלה שפשוט הופכות את חיי האדם לפי כמה וכמה טובים יותר, מדוע עלי להיות מוגדר כחולה כדי להנות מהן ? האם לא כדאי גם לי, האדם הממוצע, שלפעמים שמח ולפעמים עצוב, ליטול תרופות אלה במינון מסויים, וליהנות מחיים טובים יותר, שמחים יותר, מאושרים יותר, עשירים יותר - שזוהי בשורה בתחתונה שאיפתנו הגדולה ביותר בחיים ? אנשים רבים עושים זאת על ידי נטילת סמים, אך אני אינני מעוניים בסיכון הכרוך בכך, וכן אינני מעוניים בהשפעה קצרה וחולפת כמו של סמים, אלא בהשפעה מתונה וארוכת טווח כמו של התרופות האמורות. האם אני צודק ?

היי, זאת שאלה חשובה מאוד וגם אני שואלת את עצמי למה לא לקחת תרופות עלמנת לשפר את איכות החיים?אם התרופות לא ממכרות ולא פוגעות מבחינה בריאותית אז בעצם למה לא?כך אפשר להיות פחות לחוצים,פחות עצבניים,יותר רגועים,פחות דכאוניים וכו'. סוגייה מעניינת. בנוסף- למה אין חשיפה יותר רחבה במדיה לגבי תרופות פסיכיאטריות?למה לא מנסים להילחם בסטיגמות ולתת יותר מידע ויותר לגיטימציה לנושא התרופות?עובדה שיש הרבה בורות בנושא ויש חוסר מודעות. חוץ מזה ישנם הרבה אנשים שסובלים מחרדות או דיכאון.זאת הפרעה ידועה.למה שרופא המשפחה לא יתן מרשם לתרופה בלי לעשות כזה סיפור ובלי שזה יעלה כלכך יקר?כמו שמקבלים תרופה לשפעת בלי הרבה רעש ובלאגן. אל תדאגו-אני לא אשאיר את הפסיכיאטרים בלי עבודה.יש הרבה בעיות שכדי לטפל בהם צריך פסיכיאטרים..

הי יאיר צריך לעשות הבחנה בין איכות חיים לחיים נקודה. לפי מה שתארת , לפני הטיפול אותה חברה מאסה בעצם בחיים ובמילים אחרות לא תיפקדה. מצב זה הוא דיכאון ובהחלט יש צורך לטפל בו כמו בכל מחלה או הפרעה אחרת ולהשיב את האדם על הרגליים. לתרופות ולטיפול הפסיכוטרפי יש את היכולת לעשות זאת משום שהשיחות נועדו לתת תמיכה ומקום לאדם לפרוק את סבלו וחששותיו בעוד שהתרופות עבדו על המאזן הכימי במוח. אתה, לעומת זאת, מחפש לשפר את איכות חייך בעודך מתפקד ופעיל, ואין שום פסול בכך. בשביל לעשות זאת אינך צריך להישען דווקא על בסיס תרופתי אלה לפנות לכל פסיכולוג\ פסיכולוגית ולקבוע תוכנית טיפול המושתתת על שיחות. אני חושבת שזה נפלא שאתה מודע לעצמך ורוצה לשפר את אורך חייך בהצלחה!

ליאיר ולכולם, שאלה מצויינת ואני מתלבט בה רבות. היא לא בדיוק בתחום הפסיכיאטרייה בלבד אלא בתחום הפילוסופיה, הסוציולוגיה ואיכות החיים. בוא נקח את הדברים צעד אחד קדימה. נניח שמחר נמצא תרופה אשר אינה ממכרת ואינה מזיקה והיא גורמת לחוש הומור, תרופה אחרת שגורמת לתוספת ב IQ ומשפרת ביצועים. תרופה נוספת אשר משפרת את החשיבה הלוגית וניתן אותה לאדם הרוצה להיות מהנדס וללמוד בטכניון. אנחנו עוברים פה לרמה של הנדסת הנפש והרגש על לשון הנדסה גנטית שגם זו בעיה מוסרית. מה דעתכם? מפני שיתכן מאוד שבקרוב נגיע לכך...... אשמח לשמוע תגובות רבות על מכתבו של יאיר ועל ההמשכים ביי הידש

מנסיוני האישי בלבד שאין לו תימוכים מהספרות אבל לבטח יש עוד מקרים כמוני הייתי רוצה להאיר את עינכם ולומר שאני לקחתי תרופות מהסוג " שעושה טוב ומוציא מדיכאון" לא בגלל שהייתי בדיכאון מג'ורי אלא לצורך טיפול בבעיה אחרת וכן בהתחלה הרגשתי סבבה כאילו משהו לחץ על המתג והדליק לי את האור בחיים אבל מהר מאד גיליתי שהיו לכך עוד השפעות על חיי ושנכנסתי יותר מידי לHigh . אז ליאיר וכולם הרפואה , שכבודה במקומה מונח, יכולה לשפר לפעמים את איכות חיינו אך יש לזה תמיד מחיר של תופעות לואי שחלקן עוברות רק עם הפסקת התרופות ןחלקן אולי לא עוברות ומן הסתם אין מחקרים בנושא אבל בטח יצוצו עם השנים... אז כמו בכל מחלה כמו במחלה - אם אפשר להסתדר בלי עדיף בלי מדיקציה גם אם זו הדרך המפותלת והארוכה יותר. לחולה סכרתי שאפשר לאזן אותו על ידי דיאטה מתאימה - זה תמיד קו טיפול ראשוני לפני התרופות ואותו דבר נכון ליתר ל.ד , אוסטאופורוזיס ועוד מרעין בישין שלא עולים במוחי כעת. אותו כנל כנראה לגבי דכאון חרדה וכו, - הכל תלוי בחומרת המצב לדעתי. - וזהו הפורום הזה ממש ממכר - למישהו יש איזה כדור יעיל???

לכולם, בהחלט מדובר על תופעות עדינות, כאשר השינוי באישיות קיים אבל הוא לא מוקצן. השאלה אולי פילוסופית, העולם בנוי כך שישנם אנשים יותר מופנמים וישנם אנשים יותר מוחצנים והאיזון ביניהם הופך את העולם למעניין. מה יקרה אם כולם ירצו להיות מוחצנים. מה יקרה אם כמו למשל בסין, כל ההורים ירצו שיוולדו להם רק בנים, או רק בנות והאיזון בין בנים ובנות ישתנה, או האיזון בין הקמצנים לבזבזנים ישתנה, או בין המופנמים ומוחצנים. אני בהחלט מסכים שהפורום ממכר, אני חושב שמגיע לי התואר של המכור מספר אחד! שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

הי, לפני שלושה חודשים עברתי לקחת לוסטרל אחרי שלקחתי כשלוש שנים סרוקסט -שלושה כדורים. בהתחלה נטלתי שני כדורים של לוסטראל ולפי המלצת הרופאה הגדלתי לשלושה.(הסיבה ללקיחת הכדורים היא הפרעת האכילה ממנה סבלתי.) עם תחילת הטיפול בלוסטראל החלו אצלי מעין טיקים קפיצות עדינות לא רצוניות של הרגל,יד ושאר מיני אברים. השאלה היא אם זה יכול להיות קשור ללקיחת הלוסטראל? כמו כן אני נוטלת כבר שלוש שנים רספרידל 25 מילגרם. אודה מאוד על תשובתך.... גילי.

לגילי שלום, ברוך בואך לפורום, לא הסברת מדוע החלפת את הסרוקסט ללוסטרל, אבל לוסטרל יכול לעשות תופעות כמו טיקים ואם הטיקים החלו עם הלוסטרל יתכן שזו הסיבה. כדאי להתייעץ עם הפסיכיאטר המטפל. בכל אופן אני מקווה שאת לא נוטלת 25 מג' רספרידל כמו שכתבת, ואני מקווה שזו טעות כיוון שמדובר על מינון עצום. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אני קיבלתי מפסיכיאטר לוסטראל בגלל טיקים כי נאמר לי שהטיקים ממתח ולוסטראל היא תרופה להורדת מתח. אז לוסטראל מרפא טיקים או גורם לטיקים? אודה לך על תשובה רצינית

אני לוקחת בסך הכל חצי כדור של רספרידל... המינון הכי קטן שיש. ולגבי התשובה ממש תודה ,עזרת... ואכן הומור הוא תרופה מצויינת.

התקשורת המצולמת כגורם לעליה בכמות נפגעי ההלם והחרדה התקשורת המצולמת כגורם לעליה בכמות נפגעי ההלם והחרדה. מאת: ד"ר יגאל גליקסמן כפסיכותרפיסט המטפל גם בנפגעי הלם וחרדה, אני רואה בצער רב עליה משמעותית בכמות נפגעי ההלם והחרדה במיוחד בתקופה האחרונה רווית הפיגועים. מאחר ורוב המטופלים לא היו אפילו נוכחים במקומות האירועים אלא שהו בביתם וצפו בדיווחי כתבי הטלוויזיה, אין לי כל צל של ספק כי חשיפה מסיבית בלתי מבוקרת של תמונות נפגעים מדממים ושלוליות דם לצופים בטלוויזיה - ילדים, מתבגרים ומבוגרים כאחד מהווה גורם משמעותי לעליה מצערת במספר נפגעי ההלם והחרדה. לעניות דעתי צילום נפגעים ללא קבלת הסכמתם מהווה גם עבירה על צנעת הפרט. להזכירכם התקשורת האמריקאית השכילה להעביר לעולם כולו את הדרמה הטרגית בה נספו כ: 3000 איש בפיגוע הטרור במגדלי התאומים ב 11.9.2001 במלוא העוצמה ללא חדירה לפרטיות וללא חשיפה של טיפת דם אחת. אחת הסיבות לכמות הגדולה של נפגעי הלם קרב במלחמת יום הכיפורים הייתה בראש ובראשונה המעבר המהיר והפתאומי בין מצב בו אדם שהיה במצב של התרוממות רוח ושלווה בבוקרו של יום הכיפורים לבין החשיפה של אותו אדם לאותם מצבים ומראות נוראים של פציעות ומוות שהיוו למעשה איום קיומי מספר שעות לאחר מכן. ניתן לדעתי להגדיר את העם היהודי בכלל ואת החברה הישראלית בפרט "כקהילה פוסט טראומטית כרונולוגית - סוציולוגית ." כאיש מקצוע בתחום בריאות הנפש אני רואה חובה לעצמי להתריע מפני המשך חשיפה מסיבית בלתי מבוקרת ובלתי אחראית של תמונות נפגעים מדממים מאחר והיא עלולה לגרום להופעת סימפטומים פתולוגיים בלתי רצויים ומיותרים. צריך כמובן לעזור לנפגעים ולהקל על תהליך ההתמודדות התפקודית וההסתגלות שלהם לאחר האירוע בו היו מעורבים בצורה זו או אחרת. חשוב לא פחות לטפל ולתמוך באותם צוותים מגוונים העובדים עם הפרט, המשפחה והקהילה שנחשפו לאירוע החבלני.

לאמי תודה, תודה על המאמר והעיסוק בנושא חשוב זה. אני בהחלט מסכים עם ההגדרה של החברה הישראלית כבעלת טראומות קשות והפרעות פוסט-טראומתיות. נתחיל מהשואה ומלחמת השחרור ואפשר להמשיך כמדינת מהגרים. אני חושב שהפרעות הפוסט-טראומתיות שכיחות ביותר וחשוב להעלות את המודעות לבעיה זו שרבים רבים סובלים ממנה. שנעבור את המלחמה בשלום, דר' גיורא הידש

יש י כמה שאלות: 1. במקרה שלי אני סובלת מדיסטמיה.כשהלכתי לראשונה לפסיכיאטרית איך היא קבעה את האבחנה דווקא לדיסטמיה ולא לדיכאון רגיל? האם דיכאון זה רק לאנשים שלא קמים מהמיטה ולא מתפקדים בכלל? כי אני הלא יודעת שאין זה תמיד כך...דיכאון זו הגדרה רחבה וחלקם של האנשים הסובלים ממנו כן עובדים ומתפקדים.והתחושות שלי דומות לתחושותשל "התוהה" שרשמה היום הודעה על דיכאון קיומי - אז איך היא בדיכאון ואני רק ב"דיסטמיה"): כביכול?מה עומד מאחורי העניין? מה מייחד את הדיסטמיה באופן ספציפי לעומת סוגי דיכאון אחרים? 2. האם גם בדיסטמיה קיימת החלוקה ל"טיפוסית" ו"לא טיפוסית"? 3. יש המקשרים בין אגוצנטריות לדיכאון - לעומת זאת , אתה מקשר דווקא בין מצפון לדיכאון... אז היכן האמת - כאן או כאן? 4. האם התכונות הנ"ל נכונות גם לגבי דיסטמיה? האם יש או יותר נכון ידועות ,גם תכונות ספציפיות אחרות לסובלים מדיסטמיה? 5. איך אתה כרופא פסיכיאטר יודע להתאים לעומד מולך הנמצא אצלך בפעם הראשונה את התרופה שאתה חושב שתתאים לו(מהSSRI'S )- כלומר למי פרוזאק , למי סרוקסט ולמי לוסטרל,למי ציפרמיל ולמי פבוקסיל... למי אפקסור? ולמי היית נותן אדרונקס? וואו, יצא לי ממש הרבה שאלות אני מקווה שאתה לא כועס...לא נורא אתה יכול לענות לי עליהן גם בהדרגה-גם במשך כמה ימים...): תודה רבה מכל הלב - יערה.

ליערה שלום, תודה על ההתחשבות אבל שאלותיך בהחלט יכולות למלא ספר שלם. אנסה לענות על העיקר. דיסטימיה ו major affective disorder בעברית שניהם דיכאון. אבל דיסטימיה היא צורה יותר קלה מהבחינה של עומק הדיכאון, דיכאון פחות עמוק אבל יותר ממושך וקבוע, כלומר נמשך לפחות שנתיים. בדיכאון או בהפרעה אפקטיבית מדובר במצב חד של דיכאון חמור עם פגיעה חמורה בתפקוד שהחל לפני זמן קצר באופן חריף והשקיעה עמוקה. ישנם גם מה שנקרא סמנים ביולוגיים של דיכאון כמו הפרעה בשינה, בוקר מרגישים יותר גרוע מערב, וירידה בתיאבון ובמשקל. בקיצור אחד הוא ממושך מבחינת הזמן ועמוק פחות מבחינת הדיכאון והשני חריף יותר ופתאומי ועמוק יותר מבחינת הדיכאון. כל התרופות שציינת הן דומות מבחינות רבות והדימיון ביניהן רב יותר מההבדלים. משפט זה נכון לגבי ה SSRI ולמרות השיקולים של הרופאים לדעתי כולן עוזרות ולא תמיד כל כך חשוב איזו תרופה בוחרים. את יודעת את דעתי שחשובה ההתאמה של התרופה לאדם המסויים. אפקסור הוא שונה כיוון שהוא פועל גם על סרוטונין וגם על נוראפינפרין ותכונה חשובה ביותר שלו היא שהוא מתחיל להשפיע תוך זמן קצר, כלומר תקופת החביון שלו קצרה יותר. רמרון שוב פועל במנגנון פעולה אחר, זו תרופה טובה לעתים מתחילים להשתמש בה ולעתים היא תרופה שניה מצויינת כאשר מחפשים תרופה שתפעל במנגנון פעולה אחר מהקודמת. כך שישנם שיקולים רבים ואחרי שמכניסים את הכל למחשב האישי בראש עדיין צריך לסמוך מעט על המזל שבאמת עשינו בחירה טובה. אני מקווה שהדברים כעת מעט יותר ברורים. לילה טוב הידש

האם יש גם תרופה שעובדת רובה על נירופרמינין ומיעוטה על סרטונין, וכן האם ניתן לקחת את אדרוניקס עם אנפרניל או לחילופין עם לוסטראל. כפי שכבר זכור לך כתבתי לך שכשלקחתי אורוריקס הרגשתי טוב וגם שנת הצהרים היתה נעימה להפליא ונעלמו כל הפולסים, אלא שנהרס התפקוד המיני ולשם זה אני צריך כנראה משהו שמשפיע גם על הסרטונין. כי הם מעכבים גמירה ואצלי זה דוקא פותר את הבעיה. ושוב חג שמח לכולם

לשמעון שלום, רמרון כעקרון אינו עובד על הסרוטונין,,, כך שאיני קושר את ההפרעות בשינה לרמרון. באופן כללי אני מעדיף שמוש בתרופה אחת מאשר בשילוב, לכן ממה שכתבת כדאי לחשוב על אפקסור, במינונים נמוכים האפקסור עובד על הסרוטונין בעיקר, במינונים גבוהים יותר הוא פועל על הנוראפינפרין עם השפעה מועטה על הסרוטונין, כדאי להתייעץ עם הרופא שלך האם זו התרפה המתאימה לך. עם זאת יש הרבה הגיון גם בחירה של הרמרון. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

זה חייב להיות מהתרופה כי מבלי התרופה אין לי את זה. ולגבי רמרון חשבתי כי הוא עובד על סרטונין כי כך ראיתי באינדקס התרופות בinfomed

שלום ד"ר. כבר כתבתח לך לפני כשבוע על הרמרון. במשך היום אני לא יכול להירדם. אני רק הולך להירדם ובא פולס במוח עם התקף חרדה קצר וחד. אפילו עשרות פעמים זה קורה ואינני יכול להירדם. בלילה לעומת זאת זה לא קורה. לא נראה לי שזה מהחרדה כי אחרת בלילה זה היה קורה יותר שכן ביום אני יותר רגוע. גם באנפרניל זה היה אבל במידה מועטה ואחרי כמה פעמים הייתי נרדם וגם שם זה היה רק ביום בעיקר בצהרים. האם יתכן שזה בגלל שהתרופה מעלה את רמת הסרטונין יותר מדי? ולכן בלילה שהרמה נמוכה זה לא קורה? ואם כך אז אולי לעבור לאנדרונקס שלא פועל על הסרטונין. בתודה מראש וחג שמח לכולכם.

המממ, השאלה היא מתי הנך לוקח את התרופה? שכן עם אתה לוקח אותה בלילה מין הסתם אתה ישן (חלק מהשפעת התרופה),אם אתה לוקח ביום אתה כמובן גם ישן. ידוע לי אפילו שאינני מומחית שיש תופעת לוואי של חוסר מנוחה ואי שקט אז אולי שווה לבדוק גם את זה. פורים שמח...

אני לוקח חלק בבוקר וחלק בערב. למרות שבימים הראשונים הרמרון הרדימה אותי חזק הרי שעכשיו אני עירני. נראה לי שאפילו התרופה קצת מעוררת. בכל אופן בלילה אני נרדם בלי בעיות, וביום לא יכול, רק נרדם והופה קופץ.פעמים נראה לי שהתרופות משוגעות יותר ממני.

אני בן 26. בעברי הלא רחוק נהגתי לעשן סיגריות, כחצי קופסה ליום, וכן לעשן מריחואנה לעתים קרובות (מדי יום-יומיים). לפני חצי שנה הפסקתי לחלוטין לעשן, גם סיגריות וגם מריחואנה, ומאז לא עישנתי כלום מלבד סיגריות לעיתים נדירות (בממוצע סיגריה בחודש). לפני שבוע קרו לי שני דברים מפתיעים מאד : כאשר ניסיתי לעשן סיגריה, נתקפתי במין דיכאון עמוק שלווה בלחץ בחזה ותחושת מועקה. כל התסמינים עברו לאחר כחמש דקות. לאחר מכן ניסיתי שוב לעשן סיגריה כמה פעמים, בכדי לראום אם התסמינים יחזרו על עצמם, ואכן כך קרה ! בנוסף, ניסיתי לעשן מריחואנה. לאחר שאיפה אחת בלבד הרגשתי את אותם התסמינים שתיארתי לגבי הסיגריה, אך בעוצמה רבה הרבה יותר, ומלווים במחשבות נוראיות (הגיוניות לחלוטין, אך מוקצנות, כגון מחשבות על המצב הבטחוני ועל הסכנות בחיים). זמן קצר לאחר מכן התחלתי לנשום נשימות שטחיות ומהירות, ופתאום הרגשתי שאינני מסוגל להכניס אוויר לריאות מעבר לקיבולת של נשימה שיטחית, ואם אני מנסה בכל זאת החזה שלי דוקר מאד. לאחר כחמש דקות בהן ברחתי החוצה וניסיתי לנשום אוויר צח, החלטתי לקחת בכל זאת נשימה עמוקה. הנשימה שיחררה את הריאות וחזרתי לנשום רגיל. לאחר כעשרים דקות גם המחשבות הטורדניות עברו. מה קרה לי ??

ד"ר נכבד. לאחר שכתבתי לך את הודעתי דיפדפתי קצת בהודעות האחרונות בפורום והבנתי שמה שקרה לי דומה מאד למה שאנשים בפורום מתארים כהתקפי חרדה, רק שמה שעובר עליהם נראה לי קשה יותר, וקורה פתאום ללא קשר לעישון. זה נראה לי מאד מפחיד ולא הייתי רוצה לגיע למצב כזה. האם המקרה שתיארתי יכול להצביע על נטייה להתקפי חרדה ? האם עלי להמנע יותר מכל אדם אחר משימוש בסיגריות, מריחואנה, אלכוהול, סמים ? האם עלי להמנע ממצבים מסוימים ? ואולי אני סתם חרד יתר על המידה ? :-) תודה דניאל

הי מה שאתה מתאר זה סימפטומים קלאסיים של התקף חרדה שיתכן שאינם קשורים ישירות לעישון אלה בעקיפין ואולי כלל לא קשורים. אני חושבת שרק בוחן המציאות יתן לך את התשובות המדויקות. אתה צריך לראות אם זה קורה לך שוב גם מבלי שאתה נוגע בסיגריות או שזה אכן קורה רק כשאתה בקרבתן. יתכן שפיתחת אנטי גדול מאוד לנושא העישון ( וטוב מאוד שכך) עד כדי תגובות פסיכולוגיות לא נעימות לסיטואציה. בכל אופן, אם החרדה ממשיכה יש לזה טיפול ואין טעם שתיסבול

לדניאל שלום, התקפי חרדה נקראים לפעמים גם פאניקה, לפי עוצמת התחושה של החרדה יתכן ועברת התקף זה. פרט לכותרת והשם שהיא פחות חשובה, אולי זה דווקא טוב להמנע מעישון ואם הזיכרון הזה ירחיק אותך מעישון אז הרווחת ושמרת על בריאותך. אני חושב שבשלב זה עדיף לא לעסוק במשמעות ומדוע זה קרה, עזוב את זה כעת ותראה מה קורה בחיים ותנסה להנות ולעבור את העירקים בביטחון. כדי לקבוע שאתה סובל מהתקפים של פאניקה חייבים להיות התקפים בתכיפות גבוהה יחסית בפרק זמן קצר. (ובכוונה איני מציין את הקריטריונים המדוייקים). כך שהתקף אחד אינו מביא את האבחנה, צריך לחכות ולחיות. ולהנות מכל יום. שבוע רגוע ונעים דר' גיורא הידש

תודה לכן.אתן מקסימות וכל מחמאה שאתן מקבלות בפורום מגיעה לכן. אתמול כתבתי בלילה מתוך כאב גדול.זה בא מהלב.אני מצטער אם נשמעתי ממש ב "דאון". אני אוהב לחיות ומנסה לעשות את זה טוב.פשוט אני מתקדם וזה נראה שהנה הצלחתי.אבל פתאום יש תזכורת.וגם אם היא קטנה היא מחזירה אותי לקרקע וכאילו אומרת לי-אני עדיין כאן ואשאר תמיד.אני נשמע כבר מתוסבך מרוב שאני מנסה להעביר לכן את מה שאני מרגיש.אני בטוח שאתן מבינות.אם הייתי מספר למישהו שלא יודע מה זה,הוא היה חושב שאני משוגע.הוא לא היה מבין מה אני מקשקש.(כיף לו).אני מחכה ליום שבו אגיד לעצמי-למרות המלחמה היום יומית שלי-כיף לי.כן-כיף לי.ואז התזכורת-גם אם היא גדולה,כבר לא תזיז לי או תפחיד אותי. אני מחכה,

היי דני, איך אפשר לכתוב לך לפרטי? טלי.

לדני שלום, גם אתה תרגיש טוב וההתקפים יעברו, זה רק שאלה של זמן. "המצחיק" הוא שכעבור זמן כאשר תהיה רחוק מהחרדות גם אתה תצטרף לאלו שלא מבינים וגם אתה לא תוכל להבין ולהזדהות עם מה שקרה לך עצמך ואיך דבר כזה יכול להיות ולא תוכל להסביר לעצמך.... תחכה ותראה ונקווה שבקרוב רק טוב הידש

אני נוטלת פריזמה כשנה בערך בעקבות דיכאון. לאחרונה נתקלתי בתופעת פסימיות ופסיביות שמפריעה לי בתפקוד. כמו כן העלתי 10 ק"ג במשקל. אני מרגישה מצוקה, מה עלי לעשות, האם יש תרופה ממשפחת הפרוזק העוצרת את התיאבון? תודה על תשובתך.

ללאה שלום, דווקא פריזמה נחשבת מכל הקבוצה שעוצרת תיאבון במידה הרבה ביותר.... אבל כל דבר הוא אישי ויתכן שאצלך התגובה שונה ולכן יתכן שכל תרופה אחרת מקבוצה זו אצלך תשפיע לטוב או לפחות טוב מבחינת התיאבון והמשקל. כפי שאני כותב פעמים רבות, הרבה דברים הם אינדיווידואליים.... ואי אפשר לחזות אותם מראש. בכל אופן אחרי שנה של טיפול כדאי להתייעץ עם הפסיכיאטר המטפל לגבי סיום טיפול? שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר הידש, אני הפניתי אליך שאלות מדי פעם בעבר ולהלן תקציר מצבי: אני בחורה בסוף שנות השלושים, למדתי באוניברסיטה, אני עובדת בעבודה לא מספקת ולא מתגמלת כלכלית אבל בימינו אי אפשר להיות בררנים, מטפחת את ביתי ומשתדלת להינות מהדברים הקטנים. אני מאוד בודדה, למעט שתיים שלוש חברות, מעולם לא היה לי חבר, למעט שתי הכרויות מאוד קצרות עם גברים, מהן אחת עם גבר נשוי. דעתי על העולם ועל בני אדם אינה טובה במיוחד, ולאור המצב שקיים במדינה "הנפלאה" שלנו, ולמול כל ה"סובלים" שבהם אני נתקלת כל הזמן, ובהם גם אני, כמובן, בין אם מבדידות, מקשיים כלכליים, מניכור, מייאוש ומכל סבל נפשי אחר, אני מתקשה לעודד את רוחי למרות טיפול פסיכולוגי שעברתי ואני עוברת, ו...למרות טיפול תרופתי בפרוזק שהוחלף באפקסור. שאלתי היא האם לאור העובדה שאני נוטלת מינון די גבוה של אפקסור - 300 מ"ג מדי יום - במשך 10 שבועות - ועדיין חווה חרדות ותחושות עצב ודכאון עלי להסיק שאין מרפא לדכאון שלי ושכך ייראו חיי? איני מצליחה לשפר את תחושתי הפנימית ולהגיע למצב של שלווה ואופטימיות למרות שני סוגי הטיפול. אודה לך על תשובתך, התוהה

זיונים אחותי הרבה זיונים וזיין גדול לקבל כל יום!

לתוהה יש הרבה כאב וצער בדבריך אבל לצערי כדורים ותרופות הן לא הכל, הדבר דומה לאדם ששבר את הרגל, הכירורגים ניתחו והרגל במצב מצויין אבל האדם ממשיך לשכב במיטה ולא מתפקד. כלומר הניתוח לא ממש שיפר את מצבו הכללי. כך גם עם התרופות, מעבר לתרופות יש צורך בשיחות ובעיקר בשינויים בחיים, אם בעבודה ואם בחברה וחברים. חייבים להשקיע גם בתחומים אלו כדי להרגיש יותר טוב. אני יודע שקל לכתוב ולהגיד והרבה יותר קשה לעשות, אבל את חייבת להתחיל ואפילו בקטן, צעד אחרי צעד. אפקסור במינון זה הוא מינון שלא הייתי מעלה, ואת גם נוטלת מספיק זמן. עם זאת הייתי מחכה עוד קצת כדי לשפוט ולהעריך את השפעתו. יתכן שאצלך יש צורך ביותר זמן וכדאי לחכות עוד חודש חודשיים כדי להעריך את מלוא השפעת האפקסור אצלך. לפחות כנראה אינך סובלת מתופעות הלוואי שלו.... שיהיה רק טוב ותשמרי על קשר דר' גיורא הידש

זה קצת מעודד אותי כרגע. בגלל שאני יודעת שאנחנו פורום מגובש.ושלכולם אכפת אחד מהשני.למרות שלא מכירים אישית, נדמה שכן מכירים מבחינות אחרות. דרך אגב ד"ר הידש אני נהנית מאוד מן הדירה.אם כי הייתי מוכנה לגור באוהל ולהיות בריאה.באמת. ד"ר הידש כתבת לי שמחרדה אי אפשר להתעלף האם זה נכון? גם אם יש טשטוש בעיינים.אותי זה מפחיד כי בגיל 16 התעלפתי. ולקח לי זמן לצאת מזה פיזית ונפשית. איזשהי תקופה קצרה. המטפל שאז הלכתי אליו אמר לי שבהתעלפות לחץ הדם יורד, ובחרדה לחץ הדם עולה ולכן לא ניתן להתעלף.אז הפרנואידית שואלת האם זה נכון? אני אם ילד קטן כשאני בחוץ.

לשרונה שלום, אני חושב שאת יודעת את התשובה וזקוקה רק לחזוק. אני תמיד מוכן גם לחזק וגם להוסיף חיבוק חם וגדול. למרות שהבטחון העצמי שלך ירד והוא כעת אינו גבוה, אני חושב שכל מי שמכיר אותך חושב עליך דברים הרבה יותר טובים ממה שאת חושבת על עצמך. דרך אגב, מחר יום הולדת לנכדתי שהיא גם בת עשרה חודשים. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

מזל טובבבבבבבבבבבבבבבב ליום ההולדת של הנכדה. שתדע רק נחת ואושר ממנה כי מגיע לך את כל הטוב שבעולם ומעבר..... שלך עם המון הערכה, אריאל

מעניין אם אתה אומר לעצמך--איזה מסכנים,אני יעודד אותם שקצת ירגישו יותר טוב..שהם חזקים,שהם לא חולים וכולי.עוד מעט ונתחיל כולנו להגיד תודה שיש לנו חרדה ושאנחנו יודעים להתמודד עם מה שעובר עלינו. לי מאז החרדה חיי נהרסו.הכל סובב סביב החרדה.כל שעה שעוברת בלעדיה אני מנתח ואומר לעצמי איזה כיף לא היה לי התקף.אני מצטער אני מדבר מתוך כאב ולא מתוך רוע. אני לא חזק.במקום להתמודד כמו שאר האנשים שאין להם חרדות,אני עם כדורים ופסיכיאטר. אני חזק??לא נראה לי.אני לא בדיכאון.אבל חיי הם לא כמו לפני.כי אז לא ידעתי שיש מצב שכל חיי יארוב לי.אני לא רוצה להסתכל על אנשים מבחוץ.אני רוצה לחזור ולהיות כמו כולם. איך אפשר לחזור אחורה בזמן?פעם לא ידעתי מה זה.עכשיו זה חלק ממני.אני לומד לחיות עם זה.אבל למה אי אפשר בלי זה? אתם אנשים טובים.הלוואי ונתעורר בוקר אחד ליום חדש לא רק בלי חרדה.אלא בלי להיזכר במילה הזאת.בלי לחשוב על זה גם כשטוב.פשוט לשכוח מזה.רק ליום אחד.אתם יודעים - בעצם רק לשעה אחת.כבר שכחתי איך עוברים יום שלם שלא יכאב איזה איבר בגוף.פעם הראש,פעם הלב,פעם בחילות ופעם ממש התקף.לפעמים הגוף חלש,לפעמים יש רעידות.האם יש לי שפעת?אולי זה חרדות? מאז החרדות לא הייתי חולה אף פעם.כל כאב קטן שהיה לי חשבתי לעצמי שזה חרדה.כל כאב ראש זה אולי חרדה. הלוואי ונתעורר בוקר אחד ליום חדש לא רק בלי חרדה.אלא בלי להיזכר במילה הזאת.בלי לחשוב על זה גם כשטוב.פשוט לשכוח מזה.רק ליום אחד.אתם יודעים - בעצם רק לשעה אחת אני תוהה,

היי דני, רגשת אותי מאוד מהדברים שכתבת והם ורואים שהם יצאו ממש מלב כואב. אני מסכים עם כל מילה ומטרתי היא להסתכל על הדברים בגובה העיניים, לא להיתיפיף ולא לזלזל, ולא להיות משוכנע שזה סוף העולם. האמת היא כנראה באמצע. אני בטוח שיהיו מחר תגובות רבות על דבריך. בתקווה שתרגיש טוב ואז תראה את הדברים גם אחרת. ביי הידש

הי דני קודם כל אתה לא צריך להיתנצל ואנו יודעים שאינך מדבר מתוך רוע אלה מתוך כאב שמוכר לרבים פה מאיתנו. אני לא חושבת שיש דרך היתמודדות שהיא יעילה יותר על האחרת. כל אחד מוצא לו את הטריקים שעובדים ואת הנחמה בדברים המסוימים שיכולים אולי לא להועיל לאחר. נראה כי אתה בחרת בדרך ההיתעסקות. כשטוב לך אתה משווה וחושב על השיפור ואולי זה מה שמחזיק אותך . אחרים אולי יעדיפו לנסות לאפסן את זה בבויידם הכי מרוחק. כולנו היינו רוצים להתעורר בלי זה אבל עצם זה שאתה מקבל שזה חלק ממך זה צעד ענק. הישלמת עם המצב וכרגע אתה עסוק בלהיות מרוצה מהשיפור כשזה מופיע ואולי פחות מרוצה מהירידות שישנן. כדורים ופסיכאטר הם אינם סמל לחולשה. להיפך, אתה חזק כי אתה בחרת להיתמודד עם מה שיש לך ואתה לא מוותר וזה מה שצריך להוביל אותך הלאה.

כל מילה שכתבת אני מסכימה איתך. כל מה שכתבת עובר לי בראש תמיד, תמיד. והצלחת לכתוב את זה נהדר. אני כמוך גם סובלת מחרדה ובנוסף לכך מאגורפוביה.האגרופוביה היא אכזרית ביותר.אני מפחדת אפילו ללכת לבריכה או חס וחלילה לים.עם שטח פתוח במיוחד בא לי למות ולא לחיות יותר , העיקר לא לסבול.וזה אכזרי כי זוכרים איך היינו קודם.כמה שאהבתי ים.וזו רק דוגמא אחת זה משפיע בהרבה אספקטים של החיים.לפעמים נמאס לי להתבכיין.אבל זה הפורום זה המקום. אני בהרבה מובנים מתה. אני הולכת ברחוב ומרגישה הרבה פעמים שנשארתי גוף ושאני לא יודעת איך אני בכלל חיה ומתי יהיה הסוף? איך הכל השתנה.איך הכל נראה לי מבחוץ.איך הפכתי לגוף מנותק מן הסביבה. כמו צל שהולך לו.וזה מה שקורה לי בדרך כלל. לאן נעלם העבר?בבת אחת.איך אחרים לא סובלים? דני זה קשה,אני יודעת.אני איתך בעניין.ויש לי ילד קטן בן 10 חודשים,שלוקח מהחיים כל מה שהוא רק יכול.ואני האמא שחייבת את זה בשבילו.אני מפחדת בעתיד כשהוא יגדל יותר, איך אני אתפקד.איך אצא לעבודה? וכו' וכו'וכ'ו.יש לי כל כך הרבה פחדים.כל כך, כלכך.ורק קלף אחד מנצח (אני מקוה).משפחה קטנה ואוהבת. תמצא גם אתה את מה שכן גורם לך בכל זאת להרגיש טוב. כי חייב להיות .בטוח. אני פה תמיד בשבילך.בקושי בדמעות, ובשמחה גם.אם תרצה כמובן, אשמח לשוחח איתך. ודרך אגב אתה צודק לגבי מה שאתה אומר, איך אפשר להיות אופטימיים. אם המחלה הזאת הורסת את החיים.אתה צודק, אבל... בכל זאת כל עוד השמש זורחת ומאירה עלינו את אור החיים.בתוך כל הגיהנום הזה שאנחנו חווים , חייבת להיות קצת שמחה ואושר.

שרונה היקרה את מקסימה ואני שולחת לך המון חיבוקים. ריגשת אותי מאוד והצלחת בד בבד לעודד אותי אין מילים..........

היי לכם:) במקרה מצאתי את הפורום החביב הזה בעקבות שינוי שניסיתי לעשות בטיפול תרופתי, אבל לא זו הנקודה גם אני סובל כ13 שנה מחרדות ואגורפוביה וחוויתי בחיי תקופות קשטת ביותר של הסתגרות ויאוש וגם בימים אלה אני מתמודד מול קשיים רבים כמו חוסר בתעסוקה ועוד ועוד אבללללללללללל!!! למרות כל הנ"ל בכל זאת היו לי השגים והצלחות ונצחונות קטים וגדולים במשך השנים האלה ולמדתי המון על עצמי ועל החיים ועל התמודדות ועל איך לנסות לחיות כאן ועכשיו ולא מחר או אתמול והכי חשוב וזה לכולנו, ניצחתי את החרדה פעמים רבות ואנצח שוב וכך גם אתם . אולי אנחנו צריכים לארגן מפגש אגרופוביה בשדה פתוח . במחשבה שניה אף אחד לא יבוא ... קצת הומור לא הרג אף אחד רק בריאות וזה יופי של פורום

שלום לכולם, פתחנו פורום חדש לחרדה חברתית, http://members.lycos.co.uk/bedeckt/Forum/viewforum.php?f=1 נשמח לראותכם שם.

לטלי, שיהיה בהצלחה, הדבר חשוב ביותר דר' גיורא הידש

תודה, אתה מקסים.

כפי שכתבתי בעבר, אני מטופלת בסרוקסט, וחיי השתנו מן הקצה אל הקצה. הרופא דיבר על טווח טיפול של כשנה. ככל שהזמן מתקרב, אני חשה יותר ויותר פחד מהפרידה מהכדור. ברור לי שלא מתמכרים אל הכדור, אבל אני חוששת שכל תופעות הדכאון והחרדה יחזרו. מצד שני, ברור לי שלטיפול הרפואי צריך להיות סוף (גם כדי להחזיר לעצמי את ההנאה המינית...). מה עושים? והאם כדאי/צריך להוריד את המינון בהדרגה? תודה רינת

לרינת שלום, אם עדיין יש חוסר בטחון וחרדה אז אולי כדאי למשוך עוד קצת את הטיפול. בכל מקרה הפסקת הטיפול צריכה להעשות רק אחרי התייעצות עם הרופא המכיר אותך כי חשוב לא להפסיק את הטיפול מוקדם מדי וגם חבל... בכל מקרה ההפסקה תהיה הדרגתית. שיהיה בהצלחה דר' גיורא הידש

הי רינת אני מבינה לליבך כי אני נמצאת בסרט הזה גם. אני רוצה להרגיע אותך ולהגיד לך שהורדת המינון אף פעם לא תהיה בצורה דרסטית אלה בהדרגה. אני מניחה שבהתחלה תרדי מעט במינון ותשארי כך תקופה מסוימת בכדי לבחון איך הגוף מגיב לזה. השאלה מתי לשבור את האיזון שהושג ואם כדאי היא שאלה קשה אבל אני מניחה שגם הפסיכאטר וגם המטופל מרגישים כשמגיע הרגע . אני לפני כחודשיים התחלתי לרדת עם הכדור שלי ממינון מקסימילי. הכל היה נהדר עד שכשהור דתי עוד קצת הייתה נסיגה מסוימת והוחלט שאחזור לכדור שלם ( במקום כדור וחצי) ולא לחצי כדור. מה שרציתי להגיד זה שגם אם תהיה לך נסיגה מסוימת , תמיד אפשר לחזור למינון הקודם. את עושה צעד לא קל מלווה בהרבה חששות אך גם הרבה תקווה. תעלי את החששות בפני הפסיכאטר כשאת נפגשת איתו ותראי מה הוא אומר. אני מאמינה בך ואם תרצי לדבר אני פה תמיד! בהצלחה, אריאל

תודה אריאל. האמת היא שאני לא כל כך נפגשת עם הפסיכיאטר... אבל מקפידה על פעם בשבוע עם הפסיכולוג. האמת היא, שמאז הטיפול התרופתי אני לא ממש בטוחה שאני צריכה פסיכולוג. הכל פתאום כל כך בסדר גמור. לפעמים אני תוהה אם זה לא איזושהי בעייה גופנית, איזה חוסר במשהו או שינוי הורמונלי/כימי שהסרוקסט פותר. ואולי מכאן ה"חרדה" להפסיק איתו. אני מקבלת את הצעתו של ד"ר הידש, ופשוט אחכה עוד קצת. רק חבל לי על תופעת הלוואי של הירידה בחשק המיני... בכל מקרה, תודה.

חרדה בעקבות טיפול אבלציה לפני כשנתיים עברתי אבלציה (צריבה) בבית החולים תל השומר בעקבות הפרעות בקצב הלב. הטיפול עבר כמעט בהצלחה מלאה. כיום אני סובלת מדי פעם מהפרעות קצב. מס' חודשים לאחר האבלציה החלו להופיע לי התקפי חרדה בתדירות נמוכה מאוד. כיום הם בתדירות גבוהה ובעוצמות משתנות, בעיקר עם שינויים בקצב הלב. שאלתי - האם תופעת החרדה מזוהה עם אנשים הסובלים מבעיות קצב? מהו הטיפול הממולץ עבורי?

לאקי שלום, אין קשר ישיר - גופני אורגני - בין הפרעות קצב וחרדה. כמובן שחרדה מעלה את מהירות הדופק ואז במספר סוגים של הפרעות קצב עלולה להתפתח הפרעת קצב. אבל הבעיה ממשיכה בצורה דו-סטרית. כאשר מרגישים את הדופק ומתחילים לחשוש מהפרעת קצב אז החרדה עולה... הטיפולים הנפשיים כמובן מתחלקים לשניים, שיחות פסיכותרפיה וטיפול תרופתי. כדאי להגיע לפסיכיאטר לאבחון ואז להחליט אתו על הטיפול אשר עשוי להוריד את התקפי החרדה המיותרים. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

היי מקסימה, את יודעת לאחרונה יש לי לפעמים התקפונים קטנטנים שבהם אני מרגישה קצת חולשה וחוסר שיווי משקל.אבל אני לא מתייחסת וממשיכה בחיי וזה עובר.אני אומרת לעצמי-מקסימום אם זה ממש יחמיר ואני ארגיש שאני כבר לא מתפקדת אז אני אקח חצי כדור הרגעה.בינתיים אני לא לוקחת וזה עובר..אני ממשיכה בחיי כאילו כלום..וזה באמת עובר והכל בסדר.אני אפילו לא חושבת על חרדה ועל המעגלים שנפלתי אליהם.אני ממשיכה לעשות את עינייני היום יום.כאילו החרדה חלק ממני והיא כבר לא משפיעה ומטרידה אותי.יכול להיות שלמדתי לחיות איתה?? הדבר היחידי שמפריע לי הוא שאני עדיין לא יודעת אם זה חרדה(כי אין ממה..) או שאני לא מרגישה טוב.אולי מחלה או חוסר ברזל או לחץ דם או משהו כזה.זה הכי מטריד אותי.כי אם הייתי יודעת שמבחינה בריאותית הבעיה היא רק חרדה זה מצחיק אבל הייתי נרגעת.אבל עדיין ההרגשות שלי לא נראות לי חרדה אלא משהו בריאותי.אני לא יודעת איזה בדיקות לבקש מהרופאה חוץ מבדיקות דם.לא נראה לי שבדיקות דם אומרות הכל.. למישהו יש רעיון איך לכסות את עצמי מהבחינה הבריאותית??כי כשאני אומרת לרופאה היא מביאה לי רק בדיקות דם.. שוב שאלת השאלות-איך יודעים אם כשמרגישים רע זה חרדה או מחלה??????????? ה מ ב ו ל ב ל ת, אור.

היי אור, שאלת את שאלת השאלות שכולנו שואלים את עצמנו. חרדה או בעיה פיזית? התקף חרדה או חס וחלילה התקף לב? ואיך נדע להפריד? ואיך נדע אם באמת אנחנו חולים פיזית ולא "סתם" הפוכונדרים? לדעתי, בדיקות תקופתיות עשוית להרגיע. בדיקת דם כללית, 21B, בלוטת התריס, בדיקת ויטמינים בגוף, לחץ דם, אולי כל חצי שנה וכן בדיקות תקופתיות בהתאם לגיל, הורמונליות, וזה הכל בערך...... אפשר להרגע אם הכל בסדר. אפשר גם לבדוק סיבולת לב ריאות.. כדאי להקפיד על תזונה נכונה ואם לא עושים את זה לקחת מולטי ויטמינים ולעשות פעילות גופנית, כך שתרגישי שבאמצעות אורח חיים בריא את מרחיקה ממך את המחלות. האם אני עושה את זה? לא!!!!!!! אבל עד לפני חצי שנה כשערכתי בדיקות ידעתי כמעט בבטחון שמה שאני מרגישה זו חרדה, כי כל הבדיקות היו תקינות. למה כמעט? כי תמיד אותו פחד, אותו חשש שאולי זה לא, ליווה אותי. ועוד משהו - אם עבר זמן רב מאז התקף החרדה הראשון שלך ואת בריאה ומתפקדת,אז סימן שמה שאת חשה אילו "רק" חרדות. הפסיכיאטר שלי אמר לי בפגישה הראשונה "את לא תקבלי תרופה אלא אם תתחייבי להתחיל בפעילות גופנית נמרצת". כוונתו היתה ששחרור האנדופינים שמתחולל בזמן פעילות גופנית ירגיע אותי, יעלה לי את מצב הרוח וכמובן יתרום לבריאותי הפיזית. אבל אני קצת מתעצלת:-))))). ומה איתך????

אור המקסימה אני תמיד נהנת לקרוא את ההודעות שלך ואת מתיד מצליחה לשדר דרכן כל כך הרבה אופטימיות ורוגע. את מקסימה! הבדיקה הכי טובה לחולשה וסחרחורות ובכלל לבעיות פיזיולוגיות רבות היא בדיקות דם משום שאלה נתנות תמונה קלינית ברורה. אם בעקבות בדיקות הדם מתגלה בעיה מסוימת הרי שאז יש מקום לשקול בדיקות נרחבות ומקיפות יותר. אני חושבת שבשביל השקט הנפשי שלך כדאי לבדוק האם יש אנמיה שיכולה לגרום לחולשה ועייפות. אם הבדיקות יוצאות שליליות כנראה שזה באמת על רקע נפשי ולי עניין העייפות הנפשית מאוד מוכר. החרדה גוזלת מאיתנו אנרגיות רבות ולעיתים החולשה מתגלה דווקא בתקופות הפחות סוערות משום שאז גופנו מרשה לעצמו לפרוק את כל המתחים. אור, הפחד ממחלה או בעיה גופנית היא החרדה בעצמה ואת כנראה יודעת היטב איך להילחם בה ולחיות איתה בשלום. תמשיכי לשמור על האופטימיות והחינניות שבך. אריאל

איזה אנשים מ ד ה י מ י ם הכרתי כאן. כולכם פשוט מקסימים ואני שולחת לכולם חיבוק חם ואוהב. רק שתדעו - אנחנו חזקים הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים.כי להתמודד עם מה שאנחנו מתמודדים יום יום מראה על חוזק נפשי ענק.(זה הפוך על הפוך..). אולי זה נשמע מוזר אבל נראה לי שנלמד הרבה על עצמינו והרבה על התמודדות ועל החיים מתוך מה שאנחנו עוברים.ואני לא באה לנחם אותנו אבל בטוח שנגלה משהו ונצמח מתוך הכאב. אור.

אני אישית לא מבינה מה זה חרדה.אני יכולה להבין שחרדה מתעצמת עקב משהו פיזי. וזה גם לדעתי שיש לי.זה נראה לי מוזר שיש דבר כזה. גם לי יש חוסר שיווי משקל.וכל מה שתארת. וקשה לי להשלים עם העובדה שזה לא פיזי.לדעתי פשוט עוד לא גילו ממה אנחנו סובלים באמת, ולכן נוח להגיד שזה חרדה.אולי זו איזה מחלת לב מסתורית? אולי משהו הורמונלי? מי יודע? עובדה שנשים סובלות מזה יותר.

רציתי לדעת פרטים על התרופה ELATROLET. כל מי שיודע משהו על התרופה הזאת או ניסה אותה אם אפשר לספר לי על תופעות לוואי ומה בדיוק זה עושה. זה דיי דחוף לי. תודה מראש

לדנה שלום, זו תרופה מהקבוצה שנוגדת דיכאון במינון נמוך. אותה התרופה במינון של 25 מג' נקראת ELATROL והאלטרולט זה אלטרול 10 מג' בלבד. במינון נמוך כזה לא צפויות תופעות לוואי. בכל אופן תוכלי לקרוא על התרופה באינדקס התרופות שבדוקטורס. שיהיה רק טבו הידש

אני חשבתי שיש גם 100 מ"ג של אותה תרופה. מה יעשה מי שצריך 200 מ"ג ליום?

לדנה אם הבנתי נכון קיבלת את התרופה מרופא משפחה מדוע שלא תפני לפסיכיאטר? קיבלת את זה על רקע תלונות, אם איני טועה, של הפרעה בראייה שמקושרות אצלך להתקפי חרדה כפי שכתבתי לך אני לא שמעתי על כל קשר בין הדברים ובכל מקרה מדוע ליטול תרופה אנטי דכאונית לעניין זה שיש היום חדשות וטובות ממנה. כל זה לא ככ נראה לי, והכי נכון לדעתי שתפני לפסיכיאטר, כאמור. אני.

היי כתבתי כבר מזמן שהנאורולוגים ידידי הטובים הם נאורולוגים מצויינים אבל פסיכיאטרים.... בכל אופן רבים פונים לנאורולוגים כי "זה יותר מכובד" או פחות בעייתי. חבל אבל זה המצב. יתכן שזו הסיבה שאת קצת מבולבלת. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

חודש אני לוקח וכבר עליתי עשרה קילו בלי זלילות מיוחדות, כל מה שהיא מועילה מתקזז בדכדוך מההשמנה.

שלום גם אני לוקחת רמרון והעלתי במשקל אבל אני בהחלט מעדיפה את התופעה הזו על כל תופעה אחרת ממנה סבלתי לפני הטיפול. ההשמנה האמור להיעצר בשלב מסוים וכמובן שאפשר לעזור לתהליך כמו אכילה נכונה ועיסוק בספורט

אחי תזיין הרבה הרבה

לשמטוב, העליה במשקל בהחלט אמורה להעצר, אולם היא נובעת מתיאבון מוגבר, כך שבהחלט מומלץ להקפיד על דיאטה למרות הקשיים....וכמובן גם פעילות גופנית. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אל תשבר אם בסה"כ התרופה עוזרת. שמעתי באיזה מקום שההשמנה הרבה פעמים מפסיקה אחרי חודש וחצי, אז כדאי לחכות... חוץ מזה דר' הידש נתן תשובה מצויינת, לדעתי...

תודה לכל העונים. אישית נראה לי שההשמנה היא לא רק מתאבון מוגבר. אני מכיר את הרגלי האכילה שלי ועוקב טוב אחרי המשקל, ולא נראה שהתאבון מצדיק את העליה. בכל אופן אני אכן מקוה שזה יפסק ומאחל לכולכם חג שמח ותאכלו אוזני המן גם בשבילי.

שלום רב, אני לוקחת כדור פקסט ביום כבר 8 חודשים, השמנתי 7 קילו, ואני ישנה כמעט 12 שעות ביום, לא יכולה להתעורר לפני, בנוסף אני גם לא מרגישה כלום. אני רוצה לעבוד רוצה לעשות דברים ולחזור למשקלי הרגיל, מה לעשות?

לענת שלום, את מתארת תופעות לוואי מטרידות מהפקסט ולא כתבת כלל שהוא משפר את מצבך? כיום ישנן מספר תרופות הדומות לפקסט ועושות את אותה העבודה, לכן הייתי מתייעץ שוב עם הרופא המטפל לגבי החלפת התרופה. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

אני בהתקף חרדה מהבוקר והוא פשוט מטמטם לי את המוח בבקשה אני צריכה עזרה אמנם זה ירד במעט אבל זה לא מספיק אם אפשר את עזרת ד"ר הירש

את יכולה ללכת לרופא משפחה ולבקש ממנו קלונקס 2 מ"ג או קסנקס 1 מ"ג. שתי התרופות מרגיעות התקפי פאניקה ופועלות מייד. אגב השם "קסנקס" ירד מהמדפים ולא מייבאים אותה יותר אבל יש את אותה תרופה בשמות אחרים.

גלית היקרה נסי לרשום ממה את סובלת ולתת יותר פרטים וננסה לעזור לך. יש לך יתרון בכך שאת יודעת שזה התקף חרדה ולא משהו אחר. נסי לעבוד על עצמך שזה יעבור ושיהיה בסדר. אנחנו פה תמיד שלך, אריאל

לגלית שלום, צר לי שהגעתי רק עכשיו לפורום וראיתי כעת את מכתבך. אני מקווה שכעת את כבר ישנה ונמצאת בעולם החלומות. אכן מסרת מעט פרטים ולא ידוע אם זה התקף ראשון או שאת סובלת מחרדות ומטופלת וכעת זהו התקף קשה יותר מה"רגיל". בכל אופן, אפשר לצאת, לעשות פעילות ספורטיבית, להיות עם חברה או קרוב משפחה, או ליטול כדור הרגעה, תחשבי מה יכול לעזור לך הכי הרבה. במצבי כאלו של התקפי פאניקה, חשוב למצוא משהו שמקל על מצבך ולא לחשוב האם כדאי או לא, האם נעים לבקש עזרה או לא....תבקשי עזרה כמו שבקשת בפורום ותעשי דברים שיקלו עליך. שייהיה רק טוב ותשמרי על קשר דר' גיורא הידש

לאחר היתלבטויות רבות של חשש מהתרופה הזאת ולאור מתבי שלא הישתפר החלטתי לקחת את הכדור הזה פאקסט שהוא כאמור מטפל במצבי חרדה ודיכאון לסוגיהם ובכן מזה שבוע אני שותה ובימים הרשונים שתיתי חצי כדור ולאחר מכן עברתי לכדור 1 ביום בהוראת הרופאה שלי ובכן מה שקורה הוא שאני שותה אותו אני מרגישה כמעין התקף חרדה ולא רגועה ואז אני לוקחת כדור לוריון להרגעה וזה גם לא ממש משפיע גם נירדמת בלילה מהר לא מרגישה אפילו איך אך מיתעוררת מוקדם ולא חוזרת לישון שאלותי הם 1 האם לשתות את הכדור בערב במקום בבוקר והאם צריך לשלב אותו יחד עם הלוריון? 2 האם לאחר 3 שבועות אכן אני ירגיש הטבה משמעותית ואם החרדות יעלמו ואני יהיה רגועה יותר? שכן הלא לכך המטרה של הכדור 3אני מרגישה עצבנית ומצוברחת האם יתכםן מצב שהכדור ישנה את חיי מהקצה לקצה כמו ש מטופלים מסבירים אך אני לא רוצה לשתות אותו כל החיים ואם תיהיהנ הטבה אני יכולה להפסיק ו4 החשק המיני שלי דעך לחלוטין וזה מזיק לחיי הנשואים שלי האם תופעה זו קשורה לכדור ואם כן האם זה זמני והיא תחלוף בתודה יערית

ליערית שלום, שאלות רבות ולרובן המקור הוא החרדה והמצב, תוך שבוע שבועיים תתחילי להרגיש בהשפעת הפקסט ואז גם לא תשאלי את השאלות הללו. בכל אופן אנסה לענות על השאלות. מהבחינה הרפואית אין חשיבות לזמן לקיחת הפקסט. הפקסט עובד 24 שעות לכן חשוב ליטול כל יום פחות או יותר באותה השעה אבל לא חשוב אם בבוקר או בערב. אצל רוב האנשים הפקסט מעורר לכן ההמלצה ליטול אותו בבוקר, אבל ישנם כאלו שהוא גורם לעייפות ושינה ולכן אפשר ליטול גם בערב. כאשר תתחילי להרגיש את השפעת הפקסט תהיי רגועה יותר ויהיה לך פשוט מאוד טוב יותר עם עצמך ועם האנשים הסובבים אותך. הטיפול בפקסט אינו לכל החיים בדרך כלל אבל בהחלט למספר חודשים. הירידה בחשק המיני הוא תוצאה של הטיפול בפקסט. בדרך כלל החשק המיני חוזר אבל לא אצל כולם ולא באופן מלא. צריך לחכות ולראות. בכל אופן אין אצלך שוב בעיה, זו השפעה של הפקסט ואת תחזרי ל"רגיל" כאשר תסיימי את הטפול בפקסט. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

היום היה לי מין התקף שכזה.קשה לי לקרוא לזה התקף.כי זה תהליך מתמשך.זה לא בא בפתאומיות. איך שיצאתי מהבית והסתכלתי על השמים האפורים, הרגשתי כבר מועקה פנימית. לפעמים נדמה לי שרק אני רואה שמיים אפורים מאיימים ואף אחד אחר לא.(ואני דווקא אוהבת חורף). הלכתי לכיוון הפארק הליכה של כ20 דקות בערך.הייתי עייפה נפשית ,מפוחדת.לאט לאט התחיל קוצר נשימה שהלך וגבר, לא יכלתי לסבול את הרעש של המכוניות, הכביש הראשי.לראות את האנשים יושבים בתחנת האוטבוס, וכל מיני מחופשים למיניהים.איך לא מפחדים? איך חיים בכזאת קלות? והמחשבות הולכות ומתגברות, וקוצר נשימה שהופך לבלתי נסבל.והרגליים לא מחזיקות.ואני אוחזת חזק את העגלה של התינוק שלי, שהפכה ב 10 חודשים אחרונים למשענת חיי.המקלט שלי .אני רק איתה.אני כבר לא מסוגלת ללכת לבד לאף מקום.וגם לא רוצה.ואז הרגע שהבנתי שבאמת אני חולה, חולה, חולה היה הרגע שבו היגיע טשטוש ראייה. ואני מתחילה להילחץ לשים את כפות ידיי על הפנים על הפה,מפחדת להתעלף מפחדת למות,אני כל כך פחדנית. ילדה קטנה לבד שהולכת עם ילד קטן. ועצוב, ועצוב. ואני בוכה מבפנים.ואם אני לא אמצא מקלט, אני אתעלף במאה אחוז.או שאמות, נפשי נמות.נכנסתי לאיזה בניין בכביש הראשי הזה, פתחתי את השער כמו איזה מפגרת שמחפשת מישהו בבניין.והתחלתי לעשות סיבובים.ומחשבות רצות בתוכי.אני חלשה, למי להתקשר, אין לי פלאפון,אולי אני אקח מונית, איפה אני אמצא מונית, אפילו לעמוד אין לי כוח.אולי אוטובוס, לא בא בחשבון.אני אתעלף עד לתחנה. פחד, ופחד ,ופחד.ואני הולכת בבניין.ועושה פרצוף של ילדה קטנה שרוצה לבכות. ואז אני אומרת לעצמי אני לא מדמיינת, זה אמיתי.למה צריך להתבייש בזה. למה עכשיו אין מי שינחם אותי. ואני מוציאה קולות חרישיים של בכי ורחמנות עצמית.ויודעת שאני חייבת לצאת מן הבניין.ואני ממשיכה לעבר הפארק שאני כל כך אוהבת .את כל הילדים המתוקים והאמהות והמטפלות.ומגיעה לשם.חלשה ,חיוורת.הילד לא כל כך שקט.ואני מגיעה בכל זאת. אני מנסה להסתיר, אין כוח לדבר .עייפה כל כך. ולאט לאט.הפחד יורד.אבל ההרגשה של החולשה לא עוזבת. חוסר שיווי משקל מעצבן.וזאת המחלה, וזאת אני.ממשיכה לתפקד, ממשיכה לדבר לשוחח.עד שחוזרת בסופו של דבר לאחר שעה, שעתיים הבייתה.עצוב.עצוב מאוד.ולמה זה קורה? אין תשובה לאף אחד.ואני מבולבלת.אני אוהבת את החיים.תמיד אהבתי אז למה אני שונאת את הרחובת, הכבישים,הרעש? התחפושות האלה שמקושרות אצלי עם שמחה .אבל איך אפשר לשמוח עם סובלים?

האם יכולה להיות מחלה שקשורה במערכת העצבים שגורמת לחרדה.אבל היא לא מחלת חרדה.כלומר:האם ייתכן שמערכת העצבים " מקולקלת", מאיזשהי סיבה.וגורמת לכל מיני תופעות פיזיות , ביניהים חרדה. אבל החרדה היא משנית.ובעצם האדם חולה במחלה אחרת? נניח איזשהי בעייה בשיווי משקל.הרי יש כל כך הרבה מחלות.מה הסיכוי שבן אדם שלא היה חרדתי מימיו , יהיה חרדתי?

אטא

מעניין שקלטת ישר שזה אגרופוביה.אנשים שלא סובלים מזה לא ממש מכירים את זה. וזה קשה...

הייתי מעוניין להחליף איתך "חווייות" בנושא האגרופוביה

שרונה היקרה, האם את סובלת מדיכאון שאחרי לידה? חברה שלי עברה את זה, מאוד דומה למה שאת מספרת. יש לזה טיפול, תרפיה ו\או תרופות קלות. לא להתבייש ללכת לטיפול. זה עוזר מאוד. כל טוב, דנית

אם כי אני מאמינה שברגעי ייאוש יש סימני דיכאון ואפילו רבים.אבל לשמחתי טפו טפו טפו . מזה מעולם לא סבלתי. להפך ברגע שילדתי פרץ של שמחה ועירות,אפיין אותי במשך חודשים רבים. הדיכאון שלי הוא בגלל הדברים שלא ברורים לי ולא ידועים לי. אני לא יודעת מה זה חרדה עד היום .אני יכולה לדקלם בעל פה, את כל האינפורמציה שיש לי בראש . אבל עדיין אף אחד לא מסביר לי איך בן אדם שלא סבל מימיו מחרדה כזאת כרונית לוקה בה.אני לא חושבת שאי פעם אבין. אבל זה כבר נושא אחר.

שרונה היקרה קראתי את ההודעה שלך ואני בוכה נורא עכשיו כי הצלחת לרגש אותי ואני כה מיזדהה איתך. אנחנו לא היזמנו את זה על עצמנו ולא אחת אנו שואלים מדוע זה קורה לנו ובמה חטאנו וקשה לנו עם חוסר הידיעה ואי מתן התשובות הברורות והנחרצות אבל אולי לא כדאי לנו לעסוק במדוע זה קורה. אולי כל מה שאנו צריכים לעשות זה לשאוף קדימה ולא לחקור יתר על המידה על אף הרצון העז לדעת. שרונה, את כל כך חזקה ומדהימה. בנאדם אחר בוודאי שכבר מזמן היה חוזר הביתה ומסתגר או לוקח את המונית הראשונה ואליו את נשארת להילחם עם כל הכוח שיש לך באויב הכל כך קשה והאכזרי הזה. החולשה נובעת הצורך הזה להילחם ולהסתיר והיא באמת חולשה ממקור נפשי ולא פיזי. שרונה , היום היה אולי יום לא כל כך טוב אבל מחר יהיה יותר טוב. וכמו שקרתאי פעם : " מלחמות החיים לא תמיד מבקשות את האיש החזק וכתפיו הנוקשות אם יתמיד אז תמיד ינצח בכל רק אותו האדם החושב כי יכול ואני יודעת שאת יכולה. את תצאי מזה- אני מאמינה בך! שרונה היקרה, אני פה תמיד ואת תמיד יכולה לדבר איתי. תרגישי טוב שלך, אריאל

אני גם חושב שלמרות הכל יש לך אופי חזק..לפי איך שהתמודדת אם ההתקף! וזה יעזור לך להיתגבר בעזרת (לדעתי) טיפול תרופתי לי עזר מכל התרופות "רק אפקסור" דרך אגב קראתי מאמר ששימוש ממושך בקסנקס גורם לאגרופוביה!! אז עיצה קטנה -אל תיסחבי את זה יותר מידי וגשי לטיפול בהצלחה!

לשרונה שלום, הדברים הקשים ביותר בחרדה הם "תופעות הלוואי של החרדה". אני מתכוון לשאלות כמו, למה זה קורה לי? איך אני לא יכולה להתגבר על זה? יש לי אופי חלש!! אם הייתי חזקה זה לא היה קורה לי! נמאס לי, אני אשמה וכך הלאה. איני אוהב את המילה מחלה אבל אם כבר השתמשת בה אז מדוע לחפש אשמים? נכון שיש לנו נטיה כזו. אם משהו מצטנן אז אנחנו אומרים שזה בטח בגלל שהוא הלך יחף.... לפחות ככה מצאנו את האשמה. כלומר, גם במחלות גופניות יש את המחשבות הללו אבל בטח בעוצמה פחותה. הגיע הזמן לתת לגיטימציה לחרדה והיא הפרעה כמו כל מחלה או בעיה רפואית אחרת. את לא אשמה, את לא הבאת את זה על עצמך, וכנראה שהחרדות יחלפו עם טיפול וגם בלי טיפול. את צריכה לחזור ולשנן מספר משפטים. ראשית לא יגרם שום נזק, לא תתעלפי ולא תיפגעי אפילו אם את מרגישה כך, המוח שלנו ממציא לנו פטנטים ואנחנו בטוחים שזה עלול לקרות אבל בסך הכל תרגישי טוב. הדבר השני החשוב ביותר הוא שהחרדה תחלוף ואת תשובי ותרגישי טוב כרגיל. כל הכבוד על המאמצים, רק מי שעבר את מה שאת מרגישה יכול להעריך את הכוחות שנדרשו כדי להיות בגן ולהינות עם הילד. שיהיה רק טוב ושהחרדה תחלוף במהרה. דרך אגב, כנראה שאת נהנית מהבית החדש? ביי הידש

האם אפשר לקחת "רספירדל" במינון של 1 מ"ג כדור ביום בתהליך של "הזרעה" כניסה להריון וגם בהריון? ואם לא ? האם יש תחליף? תודה! דינה.

אנחנו נשואים שנתיים,אישתי לוקחת במשך 3 שנים "רספרדל" בהתחלה היא לקחה 2 מ"ג ביום וכשהיא חשה טוב יותר ירדנו למינון של 1 מ"ג עד למינון של רבע כדור ואז היא הפסיקה לגמרי. לפני שנה התחלנו טיפולי פוריות , היא לא רצתה לגעת בכדורים כי הפסיכאטרית שלה אמרה לה שזה גם משהו שיכול לעקב הריון. אבל גם אמרה לנו, שאפשר לקחת "רספרדל " בזמן הריון או בזמן הטיפולים. לפני חודשיים היא התחילה לקחת זריקות "גונל" ו"כוריגון" חודש שעבר הייתה לה קצת מועקה אבל לא משהו שהיא לא יכלה להתגבר עליו. אתמול שוב היא קיבלה "התקפה" שוב פחדים, שוב חרדות, מועקה קשה.המחשבות לא עוזבות אותה והיא בונה בראשה כל מיני קונספירציות דימיוניות. השאלה שלי היא: עשינו "הזרעה" לפני שבוע, זה מוקדם לדעת אם זה הריון או לא, האם מחר בבקר היא יכולה לקחת רספרידל? האם זה באמת לא פוגע בעובר? ואם לא? מה כן ניתן לעשות? אני רוצה לעזור לה ולא יודע אייך.(נקרע לי הלב לראות אותה כל כך עייפה ממחשבות ומפחדים). תודה.

שלום, לשאלותיכם יש שתי תשובות במישורים שונים. השאלה הראשונה היא לגבי הסיכון והסכנה לעובר. התשובה לכך מורכבת, מצב נפשי לא טוב, עלול לעכב כניסה להריון.... מצב שני עדיף להיות בהריון ללא טיפול תרופתי מאשר עם תרופות באופן כללי. כך שצריך לבחור באפשרות הפחות גרועה.... אצל כל אדם הדברים שונים. כך שכדאי להתייעץ עם הרופאים המטפלים בקשר לכל אחד ואחד מכם. עדיין אין מספיק אינפורמציה על הרספרידל בהריון, נראה שהוא בטוח כיוון שלא דווחו בעיות מיוחדות אצל העובר גם אם נכנסים להריון תוך כדי טיפול ברספרידל (ואין חשיבות לדרך בה התחיל ההריון). אבל יתכן שיש אינפורמציה יותר עדכנית, תמיד כדאי לשאול שוב במרכז הטרטולוגי בהדסה שיש להם אינפורמציה מעודכנת והם עונים ברצון. הנושא השני הוא ההשפעה של הרספרידל על ההורמונים והסיכויים להכנס להריון. רספרידל עלול להשפיע על הורמון הפרולקטין אשר מפריע בביוץ. לכן חייבים לבדוק את הפרופיל ההורמונלי ולראות האם הקושי בכניסה להריון לא קשור לרספרידל. תופעת לוואי זו על הפרולקטין קיימת אבל לא אצל כולם, לכן כדאי לבדוק את הנושא. שיהיה רק טוב ובהצלחה דר' גיורא הידש

שלום אני נוטלת סרוקסט 20 מיליגרם כחודשיים ימים. חל שיפור בהרגשתי הכללית , אך עדיין לא שיפור כזה שגורם לי להיות אדם שמח ורגיל אלא שיפור ברמה שאני מתפקדת בצורה קצת יותר נמרצת מבעבר וקצת יותר חיונית. כאשר בעבר הייתי רק עובדת וחוזרת הביתה, כיום אני קצת יותר פעילה אך עדיין התחושות של עייפות לאות חוסר ויטליות בסיסית וחוסר השגיות (בעבר הייתי חדורת אמביציה) קיימות. האם זה הזמן להעלות את המינון? תודה לאה

נכון כשאת מיזדיינת את לא גומרת?? בגלל הכדורים המסריחים איזה באסה..מזל שיש לי ויברטור שעובד קשה!

הי לאה לא סיפרת אם בנוסף לטיפול התרופתי את גם בשיחות. אני חושבת שזה מאוד יכול להועיל לך ואולי כאן נעוץ הפיתרון ולווא דווקא בהעלאת המינון. תחשבי על זה כמו על מצב של זיהום בגוף לדוגמה. אפשר תמיד להוסיף עוד משכך כאבים ועוד אקמול ואפשר גם לטפל בזיהום באופן ישיר ולחסל את הזיהום ולא את הסימפטומים שלו........

ללאה שלום, עדיין מוקדם מדי לדעת מה השפעת הסרוקסט אצלך. השפעתו עולה ומצטברת בחודשים הראשונים לטיפול כך שאני בטוח שבחודש הבא תרגישי טוב יותר מאשר בחודש הנוכחי. כנראה שהסרוקסט מתאים לך ופועל, צריך סבלנות כדי להנות מכל ההשפעה שלו. אז תחכי בסבלנות. שיהיה רק טוב, תחכי והדברים ישתפרו דר' גיורא הידש

איפה אפשר למצוא חומר על ריבוי אישיאויות, ועל רצף הדיסוציאציה אצל מי שחווה גילוי עריות אלים וממושך. ומה מטרת הטיפול בכך? ומה סיכוייו? והאם הוא מחייב תרופות? תודה רבה

היי אני חושב שכתבתי לך גם בעבר שלא כדאי לך לנסות ולאבחן את עצמך. על ריבוי אישאויות ישנם סרטים רבים וכדאי להנות מהם במקום לקרוא ספרים. סרט ישן הוא 13 פנים לחוה, או מסטר ג'יקל ומסטר הייד או כל דבר דומה. אבל תעזבי את הנושא, תמיד ישנן הדחקות ושכחה במקרים של טראומה, ואולי עדיף כך. תתרכזי באמת מה אפשר לעשות והאם כדאי לפנות לשיחות ואחרי שתתחילי להוסיף לשיחות טיפול תרופתי. התיאוריה פחות חשובה, האדם יותר חשוב. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

היי שאלתי שאלה בהמשך למוח 1 אם לא קשה לכתוב כמה אופציות לבעיות בזכרון באנשים צעירים חוץ מB12 תודה

היי כמעט כל מחלה גופנית של המוח עלולה לגרום לבעיות בזיכרון. חבלות, דלקות של המוח, מחלות ניווניות של המוח, מחלות תורשתיות ותזונה. הרשימה ארוכה מאוד. כמובן שיש גם דברים רגשיים רבים. אני חושב שלא כדאי שתאבחן את עצמך אלא תפנה לנאורולוג או לבדיקה קוגניטיבית כדי להגדיר את הבעיה. אם יש לך שאלה יותר ספציפית על עצמך אשמח לענות דר' גיורא הידש

לד"ר שלום ראשית , תודה על התשובה האכפתית. לצערי , גם החופשה לא עזרה לבעיית השינה. (באופן כללי, החופשה עזרה לי מאד להנות, להיות עם בן זוגי ללא הבן שלנו). אבל תכל'ס, בלילה , הכל חזר על עצמו או שלא הצלחתי לישון או שהתעוררתי באמצע הלילה ולא יכלתי לחזור לישון, ובכלל כל פעם שאני נתקלת בבעית השינה באמצע הלילה, אני נתקפת בחרדות ובפעימות לב רבות, ואני בעצם ב-LOOP , אני נרדמת , מתעוררת ואז אני נלחצת ואני לא יכולה לישון בחזרה... לצערי נאלצתי לקחת את הנוקטורנו. הרופאה שלי, לא המליצה לי לעשות זאת, אלא הגבירה לי את המינון של האלטרול ל-100 מ"ג. וגם הגברת המינון לא הצליחה לטפל בבעית השינה האם לקיחת 2 הכדורים יחד (דהיינו אלטרול + נוקטורנו) לא משבשות את פעולות של כל אחת מהתרופות ? למען האמת, אני די מיואשת, האם יתכן שאלטרול כבר לא עובד עבורי, ומצד שני אני מרגישה שאני מתחילה להתמכר לנוקטורונו, אני כבר לוקחת את הנוקטורנו כמעט שבוע שלם !!. ובכלל עד מתי אני אהיה צריכה לקחת את הכדורים ? האם לכל החיים? מה לעשות ? אני מאד חרדה אופסיסיבית עם בעיית השינה, במשך היום, אני טרודה במחשבות על השינה שתהיה בלילה, האם אני אצליח לישון כל הלילה או לא. מה בסה"כ, אני מבקשת , פעולה פשוטה ובסיסית של החיים, ל - י- ש - ו-ן. מדוע זה קורה לי, למה אני לא מצליחה לישון כמו רוב בני אדם ? כעת שאני בבית , אני אנסה את המקסימום לא לקחת את הנוקטורנו בלילות הלבנים, ולנסות את כל שיטות "הסבתא" (כוס חלב חם וכד') על מנת להרגיע אותי ולנסות לישון ללא שום חומרים כימיים. אנא תייעץ (או כל אחר שברשת /בפורום) מדוע זה קורה שאני לא יכולה לישון כמו בן אדם נורמלי ועד מתי אני אסבול כך (בימים שאחרי לילות לבנים, אני לא מצליחה לתפקד כראוי בעבודה, והריכוז שלי נפגע, וזאת אחת הסיבות שהחלטתי לעבור לחצי משרה). אשמח לשמוע על רעיונות לפתרון המצב

היי להפרעות בשינה קיימים שני גורמים, האחד נפשיים והסיבות הראשוניות להפרעות בשינה והשני הוא הרגל. מטרת החופשה והכדורים הוא לשבור את ההרגל. אם הבנתי נכון לך יש הפרעת שינה מעט לא טיפוסית. אין לך קושי להרדם אבל את מתעוררת באמצע הלילה? נוקטורנו עוזר להרדם אבל הוא לא כל כך שומר על השינה. בהבדל מאלטרול שאינו כדור שינה אבל עוזר לשמור על השינה. לכן חשוב לשבור את ההרגלים של "להתעורר" וגם לטפל בסיבה של ההפרעות בשינה. נוקטורנו אינו ממכר, וגם כדורי השינה שממכרים אינם ממכרים תוך שבוע! כדי להתמכר צריך ליטול את התרפה במשך תקופה ארוכה יותר של כחודש ימים. אין בעיה ליטול את שתי התרופות ביחד מהבחינה הרפואית למרות שתמיד עדיף להסתפק בתרופה אחת ולא בשילוב של תרופות. לאור החרדה וההרגל שפתחת אני חושב שיש צורך בטיפול תרופתי כדי לפתור את הבעיה. שיהיה בהצלחה ולילה טוב, דר' גיורא הידש

לד"ר שלום, תודה על התשובה. מכיוון שבעיית השינה הפכה אצלי לבעיה אופסיסיבית , החלטתי לשלב את הטיפול התרופתי עם שיחות עם פסיכולוג. ולשקול ביחד עם הפסיכאטרית שלי , החלפה לתרופה אחרת. אני אעדכן אותך בהמשך,

הייתי במצב דומה. בדיוק אותן בעיות שינה. מתעוררים בלילה, יודעים ש"הלכה השינה" וזה חוזר כל לילה. פשוט מייאש. אצלי ה"לופ" נשבר רק כשלקחתי סרוקסט למשך כמה חודשים. חזרתי לישון כמו תינוקת. למה לסבול? .... רק בריאות אלונה

לקחתי פאבוקסיל כ10 שנים במינון של 50 מג עם הפסקות קצרות לטיפול בחרדה ודיכאון ובנוסף גם קלונקס עד 1 מג לפני כ10 ימים עברתי לסרוקסט בעקבות המלצת הרופא אבללללללללללל אני מרגיש גרוע עם הסרוקסט מתעורר מוקדם מאוד בבקר חסר מנוחה וחרד האם לחזור לפאבוקסיל? האם אלה תופעות שיחלפו ובכלל שמעתי כל מיני דברים לא טובים על סרוקסט בתודה

לג'וש שלום, בעיקרון שתי התרופות שייכות לאותה המשפחה, אומנם המולקולות שונות אבל הן פועלות בדיוק על "אותו המקום במוח" לכן המשותף ביניהן גדול בהרבה מההבדלים. ההבדלים ביניהן היא ההתאמה האישית באופן ספציפי אליך. בדרך כלל התופעות שתיארת חולפות. אבל לא ברור לי מה היה הצורך להחליף את התרופה? לכן כדאי שוב להתייעץ עם הרופא. שבוע טוב דר' גיורא הידש

דר יקר תודה על התשובה, הסיבה שחשבתי להחליף היא שאני משתמש כבר הרבה שנים כ10 שנים בפאבו וחשבתי שאולי היא כבר לא עושה את העבודה שלה.. אני מובטל כבר שנה וחצי ויש לי הרבה טריגרים נוספים להיות בלחץ לא חסר... שוחחתי היום עם הרופא שלי והוא אמר שאם ככה אני מרגיש אז שאחזור בהדרגה לפאבו אבל למינון של 150 ובסוף סגרנו על 100מג חהחה בנוסף אני לוקח קלונקס 1 מג ורוצה בעתיד לרדת ממנה כרגע לנוכח בעיותי אשאר איתה האם לדעתך חלה ירידה בהשפעת הפאבו? תודה על ההתיחסות:)

היי הרבה פרטים חסרים בהודעה שלך. האם הפסקת גם עם הקלונקס? מה המינון של הסרוקסט שאתה לוקח? מדוע החלפת תרופה? ייתכן שאתה בכלל בתת מינון (גם פבוקסיל חמישים מ"ג הוא נחשב מאוד נמוך, ככה שאם הפסקת גם עם הקלונקס, מה מגן עליך עכשו מהחרדה?) ככה זה נראה על פניו, בכל מקרה. מיכל.

היי לא לא הפסקתי עם הקלונקס אבל הייתי היום אצל הרופא שלי והוא אמר לי שאם אני חש כך אז שאחזור לפאבוקסיל ואעלה את המינון בהדרגה ל100מג קלונקס אני לוקח 1 מג ורוצה בעתיד לרדת ממנו אז נראה לי שזה מה שאעשה בנתיים, בנוסף אני משתמש בטכניקות התנהגותיות רבות שעוזרות לי המון במשך השנים והצלחתי לפרוץ מעגלי חרדה רבים וזה מתאים לכל הסובלים

מיכל את מטומטמת!! איך אפשר להפסיק קלונקס בכלל?? ועוד אחרי 10 שנים של שימוש יומיומי קבוע?? אין לך שום מושג מה זה תרופות תמשיכי לשתות אפקסור ותשתקי

בחודשיים האחרונים שמתי לב שיום יומיים לפני הוסת אני מרגישה רע. אני עצבנית, מתוחה, שותקת, נמנעת מעימות, חסרת מנוחה. גם לפני הדיכאון תמיד ידעתי שצפוי לי יום של עצבנות, אבל בחודשיים האחרונים אני פתאום תופסת ת עצמי מגיבה ממש משונה לכל מיני מצבים... האם זה קשור לטיפול? או שאולי אני רגישה להרגיש כ"כ טוב בשאר החודש שברגע שיש לי קצת תופעות אחרות, אני מתייחסת אליהם ביותר מדי חשיבות? בכל מקרה, הייתי רוצהלדעת אם יש דברים שאפשר לעשות כדי להפחית את התופעות.

לשירה שלום, יתכן שבגלל הדיכאון את מעט יותר רגישה והתופעות הללו יחלפו. אפשר לנסות להעזר עם וואבן או לוריוון אם התופעות ממש מפריעות. פרט לכך גם בדיכאון וגם ב PMS= תיסמונת קדם ויסתית, שהכוונה לתופעות של רגישות ועצבנות, הטיפול הוא עם תכשירים מקבוצת SSRI ולפי זכרוני את נוטלת תכשיר כזה? לכן אני מאמין שבחודש הבא הדברים יהיו יותר קלים ופשוטים. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

אכן זיכרונך מיטיב עימך ואני לוקחת ציפראמיל. לפני תחילת הטיפול לא היו תופעות בעוצמה כזו, בגלל זה זה משונה לי. אבל אני לא לוקחת את זה קשה מדי ולהלכתי לחדר כושר להוציא עצבים. תודה על התשובה.

שלום. אני נימצא במצב נפשי לא טוב שמתבטא בחוסר חשק ומוטיבציה לעשות דברים. כל דבר שאני עושה הוא קשה לי מאוד נפשית ואני מרגיש בדיכאון. איבדתי עיניין בכל התחומים שאהבתי לעסוק ואין לי חשק לבצע דברים פשוטים שבעבר ביצעתי בקלות.אני מרגיש בשפל מבחינה נפשית מה לעשות?

מה שאתה מתאר בהחלט כולל סימפטומים שקיימים במצס דיכאון. גם אם יש סיבה למצב שלך (מצב כלכלי, זוגיות, וכו'), אפשר לצאת ממנו ע"י טיפול נכון (תרופתי ופסיכולוגי) ובחלט להרגיש טוב יותר. כדי להיות מאובחן כדיכאוני צריכים להתקיים כל מיני סיפטומים למשך יותר משבועיים. אם זהו המצב אולי כדאי לפנות לרופא פסיכיאטר כדי שחעזור לך להרגיש טוביותר ולחזור לפעילות רגילה.

לקרלוס שלום, אחרי אבחון טוב אני בהחלט מצטרף לשירה ומאחל לך בהצלחה. אפשר לטפל בתופעות שאתה מתאר והכי חשוב שהתופעות הללו יחלפו. שיהיה בהצלחה דר' גיורא הידש

שתיקה מדוע את אינך מרפה? ושבת ללחוץ על קצה ההדק הלא תרצי רק נחמה? שעה קשה, ואין עוד צדק קולות אימה מרשרשים הדים זורמים על עור גופי דם קר קפא ואין אוויר אני בוהה בשתיקתי הנך עצמך וצל גופך, אל תדרשי באחרים, ידעת ימים וגם שעות חזרת תמיד אל המתים שוכחת רק כדי לזכור בקרים נוגים עמדו מלכת והתחלה שהיא הסוף- כעת אני למאושרת.

היי אריאל, ושוב השיר שכתבת מרגש ומצמרר, עצוב לקרוא, עצוב... וכמו בשיר הקודם שכתבת אני מרגישה את ההתמודדות והחזרה אל המתים, אבל בשתיקה יש גם כוח ויש גם עוצמה. משום מה אני מרגישה חיבור פנימי לשירה שלך. מאחלת לך ימים טובים ומוארים, את מקסימה ונהדרת!!!!!

הי נטע תודה רבה על המשוב הכנה והתומך שלך. יש בשיר שלי הרבה מאוד כאב וקושי שנובע עמוק מפנים והנייר הוא בעצם כבמה בשבילי להביע את תחושותיי ללא מעצורים וגבולות. יש בשיריי גם נימה אופטימית אך אני מודה כי רובם נוטים להיות דיכאוניים וקשים לקריאה וזאת הסיבה שאינני מראה אותם לכל. בכל אופן, אני מעדיפה שהתחושות תעלנה על הדף ולא במקום אחר... מקווה שיגיעו ימים בהם כתיבתי תשנה אופייה למשהו חיובי יותר.

יפה. תמשיכי לכתוב. זה עושה טוב לך , גם לנו. ביי.

תודה רבה. הכתיבה אכן עושה לי טוב, אולי יותר מכל דבר כרגע ואם זה מצליח לעשות גם לכם טוב אז נהדר ואני מאושרת שיהיה באמת רק טוב לכולנו

אני מזדהה במיוחד עם הבתים הראשונים יותר זאת ההרגשה שלי ,אלא החיים שלי.

שלום ד"ר הידש קיבלתי מפסיכיאטר כדורי שינה בשם זודורם מאחר ואני אלרגית ולא ידוע למה אולי לתרופות רציתי לדעת אם יש לכדורים האלה תופעות לווי אלרגיות? אני פוחדת לקחת כדורים מאז האלרגיה של התנפחות הלשון עד חנק שחויתי ואני כבר יותר משנה עם טרכוסטומי.אודה לך על תשובתך אני פשוט לא נרדמת עד 4 לפנות בוקר ואח'כ ישנה עד 9. לפעמים אני לוקחת חצי ואבן וזה עושה את המלאכה. לא יודעת כיצד לנהוג. בתודה מראש אסתר

לאסתר שלום, לפי דעתי לא צריכה להיות בעיה, אבל תמיד ישנם דברים נדירים כך שאשתדל לעשות בדיקה נוספת עד לתשובתי הסופית. אם אשכח (ורק בגלל העומס), אל תהססי להזכיר לי. שבוע טוב, דר' גיורא הידש

שלום רב אבי בן 64, ולפני שנתיים נקבעו לו אחוזי נכות, כשבין היתר נקבעו לו 10 אחוזים על אישיות בלתי בשלה. הוא לא היה בבדיקת פסיכיאטר, אלא רופא של ועדה של ביטוח לאומי. אני חייבת לציין שהוא נזקק לבדיקת אחוזי נכות על רקע בעיה כירורגית ולא נפשית, אך בין היתר ניקבע לו הסעיף הנפשי הנ"ל. הייתי רוצה לקבל הסבר מה משמעות ההגדרה אישיות בלתי בשלה, האם זה פגם פיזיולוגי או משהו בנסיבות חייו, והאם זה מעיד על בעיה אפשרית גם אצלי ואצל אחי? ושאלתי השנייה, האם רופא משפחה שיושב בועדה של ביטוח לאומי יכול לאבחן דבר כזה? תודה .

שלום, ראשית סביר שבועדה בביטוח לאומי היה גם פסיכיאטר אולם לא הייתם מודעים לכך. אישיות בלתי בשלה היא אבחנה ישנה שאין לה משמעות מוגדרת מדי. הכוונה היא שאדם מתקשה מאוד להתמודד עם המטלות והחובות הרגילים של החיים כיוון שאין לו מיומנויות בסיסיות או רצון לכך. אבל כמובן יתכנו גם פירושים נוספים ושונים לאבחנה זו. אין מקום לדאגה בקשר התורשה או כל צורה אחרת של העברה. הפרעה של אישיות בלתי בשלה אינה מדבקת! בקיצור, אני חושב שהרופאים התכוונו שאין לאביך את הכלים האישיותיים להתמודד עם מחלתו הגופנית ולכן קבעו לו אחוזי נכות נוספים. נראה לי כי יפה עשו, הם השתדלו וניסו לעזור לאביך. שבת שלום, דר' גיורא הידש

האם ניתן לשלב אפקסור רגיל יחד עם אפקסורXR ???? אם זה עלול ליצור בעיה? כי לעיתים כשאני לוקח xr לוקח זמן עד שזה משפיע.

להארי שלום, באופן עקרוני מדובר על אותו החומר בדיוק, אותה המולקולה אבל האריזה שונה ולכן האפקסור XR מגיע לדם באופן איטי יותר ומקבלים משך פעולה ארוך יותר. איני חושב שיש חומר רפואי על שאלתך, אבל כיוון שמדובר באותה המולקולה בדיוק איני חושב שתהיה בעיה. למרות הרגשתך איני חושב שיש צורך בשילוב של שני הסוגים. שיהיה רק טוב ושבת שלום דר' גיורא הידש

תרופת "למיקטל " (lamictal) שלום רב! אני מוגדר כמי שיש לו מחלת "מאניה-דיפרסיה", לאחרונה הוחלט להחליף לי את תרופת ה"ליתיום" ב-"למיקטל"(lamictal). בקשתי היא לקבל כמה שיותר מידע לגביי התרופה ועזרתה ל-"מאניה דיפרסיה". יש לי כמה שאלות עיקריות: *כמה שנים מוכך הטיפול בתרופה עם "מאניה דיפרסיה"? *האם התרופה עלולה לפגוע פיזית בגוף האדם בטיפול קצר או ממושך? (הליתיום פגע לי כניראה בתיפקוד כליות!) לכן השאלה. * לאיזה מינון תרופתי מומלץ להגיע עם ה" למיקטל"? * האם קיימות תופעות לוואי בשימוש ב"למיקטל" אם כן אילו? אודה לך על תשובתך בהקדם האפשרי . שי.

לשי שלום, השימוש בלמיקטל כתחליף או כתוספת לליטיום הוא חדש ולמעשה הוא המשך לכיוון הכללי של שימוש בתרופות נוגדות אפילפסיה בהפרעה בי-פולרית (מאנית-דפרסיבית). מחקר גדול התפרסם בסוף השנה האחרונה ובו נמצאה יעילות רבה של הלמיקטל ולהפרעות שבהם יש גורם משמעותי של מאניה הלמיקטל יעיל יותר מהליטיום. התרופה אינה ממכרת ואינה גורמת לנזקים גופניים. במיוחד היא ממומלצת לאנשים עם הפרעה בכבד כיוון שהמוקטיל אינו פוגע בכבד. בסך הכל יש מעט תופעות לוואי. לסיכום: מדובר בטיפול חדש שעדיין לא אושר על ידי רשויות הבריאות במדינות השונות כולל ישראל. עם זאת התפרסם מחקר גדול ורציני אשר הוכיח את יעילות התרופה ומעט תופעות הלוואי. שיהיה רק טוב, ואם אתה רוצה תעדכן אותנו דר' גיורא הידש

שלום רב!קראתי על עבודת מחקר המתבצעת בבית החולים הפסיכיאטרי בבאר שבע בה נבדק הקשר בין רמות הומוציסטאין גבוהות וסכיזופרניה,במאמר שפורסם בהארץ בסוף נובמבר. הנושא עדיין בבדיקה והבנתי שנמצאה קורלציהבין חוליי סכיזופרניה ורמות הומוציסטאין גבוהות. הנושא עדיין בבדיקה.האם ידוע לך פרטים על מחקר זה?האם מתוך סקרנות כדאי לדעתך לערוך בדיקה של רמות ההומו ציסטאין? האם בדיקה כזאת נמצאת בסל התרופות?כפי שידוע לי ישנו קשר בין הומוציסטאין וויטמין B.איזה סוג של ויטמין Bקשור לכך.בכללית בודקים B 12.האםבדיקה כזאת מספיקה?שאלתי לא מעט שאלותואינני יודע אם יש הרבה תשובות. אך אם תוכל להחכים אותי בנושא זה כפי שאתה נוהג בנושאים אחרים ,אשמח מאוד בתודה מראש SAMA

לסאמה שלום, אני לא קראתי את המאמר בארץ ואיני יודע אם המחקר התפרסם בעתונות הרפואית. בכל אופן אני לא ראיתי ולכן אני מעדיף לא להטעות אותך. בסוף אפריל יתקיים הכנס הפסיכיאטרי הארצי, אולי ידברו שם על המחקר החדש, אשמח לברר אם תזכיר לי במועד הכנס. עדיין אין בדיקה אשר מאבחנת סכיזופרניה, כולל העבודה שבוצעה בבאר-שבע. כך שהאבחון עדיין קליני ולא מעבדתי ולכן איני רואה מקום לביצוע הבדיקה. שבת שלום, דר' גיורא הידש

שלום רב! הבדיקה איננה מאבחנת סכיזופרניה אלא באה לבדוק האם רמות גבוהות של הומוציסטאין קשורה לפגיעה ביכולת הקוגניטיבית כפי שכבר אומת באלצהימר ויתכן שזה קשור גם באשר לחוליי סכיזופרניה. המחקר מתבצע ע"י פרופ"בלמייקר מאוניברסיטת בן גוריון

פסיכיאטר היא לא מילה מפחידה, ו - א ת ה זאת ההוכחה !!! תודה על שאתה שם,מקשיב,מעודד ונותן מידע כלכך חיוני. אין לך מושג איזה עבודה חשובה אתה עושה. שיהיה לך רק טוב בחיים והרבה בריאות. בהוקרה, אור.

היי אור, תודה רבה, כפי שכתבתי כל אחד זקוק לפיידבק ולמילים חמות. אז שוב תודה. שיהיה סוף שבוע נחמד, מזג האוויר אומרים שיהיה נפלא הידש

לבר שלום, אין כיום הגדרה ברורה וחד משמעית לפסיכוטיות. יש הסוברים שהשימוש במונח כל כך נרחב עד שהוא איבד את חשיבותו בקומוניקציה כיוון שלא יודעים בדיוק למה מתכוונים. בכל אופן, פסיכוטיות קשורה מאוד להפרעה בשיפוט המציאות. כלומר שאדם מסויים מבין או רואה דברים במציאות שאחרים אינם רואים, כלומר דברים שאינם קיימים באופן אובייקטיבי. כאשר אדם "שומע קולות" כלומר יש לו מחשבות או קולות פנימיים והוא בטוח שהם באים מבחוץ ורק הוא יכול לשמוע אותם ואחרים אינם שומעים, והוא מתנהג לפי הקולות אז הוא במצב פסיכוטי. כך גם שברור שישנן מחשבות ורעיונות שאינם נכונים ולא ניתן לשכנע אותו באופן מקובל שהרעיונות אינם נכונים אז מדובר במצב פסיכוטי. כך אם אני משוכנע שאני המשיח, או שהקריינים בטלוויזיה מדברים עלי ונותנים לי רמזים כיצד להתנהג וכדומה. אלו הם מקרים חד משמעיים וברורים, השטח האפור הוא גדול ולא תמיד קל לקבוע.... שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

מצטערת לאכזב אותך-אני לא מרגישה נכה!!! אני עובדת משרה מליאה בתפקיד ניהולי,חוזרת הבייתה ב-17.00 ומטפלת בשלושה ילדים מקסימים.בסביבות השעה 20.00 אני הולכת לשחות,קצת ג'קוזי מקלחת והבייתה. אם זה ניקרא להיות נכה?אז תקראי לזה איך שאת רוצה. שגב

חי, כל הכבוד לך ! באמת הילדים שלך מקסימים אם הם מסתפקים בך רק בין השעות 17:00 ו 20:00.....

היי שכחתי לציין שאני שוחה רק פעמיים בשבוע-בטח לא כל יום. ואני בטוחה שהשחייה עושה לי טוב וככה הילדים מקבלים אמא יותא רגועה ובזמן שאני איתם אני גם מצליחה להינות ולא לקטר על מר גורלי. מה לעשות-אני חושבת שאמא צריכה לעבוד ולא להישאר בבית.ככה הילדים לא מקבלים אמא מתוסכלת ודיכאונית. אני לא מכירה אותך אישית,אבל לפי מה שכתבת לדעתי כדאי שהגיע הזמן לקחת את עצמך בידיים. לצאת לעבודה ולנהל חיים נורמאליים.אל תשכחי שגם אם הילדים קטנים הם מרגישים שאמא לא מרוצה מהחיים וכניראה שזה מה שאת משדרת אם את חושבת שלצאת לעבודה זה גורם לעוול לילדיך. מציעה לך להתחיל לעבוד ולעשות דברים שאת אוהבת וככה ילדיך יגדלו עם הרבה שמחה בלב. שגב

שלום רב, אני טיפוס צעיר וחרדתי למדי ושמעתי על תופעה שנקראת עיוורון פסיכולוגי או היסטרי, משהו כזה, ובגלל שאני בנאדם חרדתי אני פוחד שמצב כזה יקרה לי, ואני מאוד מודע לזה ובודק איך שאני רואה הרבה, האם יש לי סיבה לפחד?, כזה פחד מוזר אפילו בשבילי

שלום, עיוורון היסטרי מתרחש באופן מוזר שהאדם אינו מודע לכך שהעוורון הוא על רקע נפשי, האדם משוכנע במידה רבה שהוא עיוור ולא ניתן "לפקוח את עיניו" על ידי שיכנוע רגיל. כך שאפשר להרגע.... שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אז מה שאתה אומר שאין סיכוי שמצב כזה יקרה לי? למרות המחשבה המרובה על זה. כאילו, כתבתי לך, אני טיפוס חרדתי והכל ופוחד משטויות.... בכל מקרה, מקווה שביום מן הימים הכל יעלם לי ואני יהיה בסדר, גם יש צבא עוד חצי שנה, אז בכלל יש לקוות רק לטוב

הי היום נתקעתי בפקק איום בחזרה מהלימודים ובאוטובוס שבה לפקוד אותי ההרגשה הרעה והצורך כל הזמן לכחכך בגרוני. אני עובדת על עצמי כל הזמן שיהיה בסדר אבל מדהים עד כמה זה מצליח לשנות לי את מצב הרוח. בבוקר צחקתי כל הזמן ונראתי בעניים ועכשיו אני בחוסר שקט נוראי, יש לי מועקה בחזה ורצון לבכות. איך הכל מישתנה כל כך מהר??? מקווה שיהיה בסדר.

אריאלוש, אני מבינה מה שאת אומרת.לדעתי המעגל הוא כזה:(זה מה שלפחות היה לי..): מרגישים ממש ממש רע."שוכחים" איך זה להרגיש טוב.ואז מתוך הייאוש,כשחושבים שבחיים כבר לא נרגיש טוב,ישנה הקלה.מתחילים להרגיש יותר טוב.והשמחה לאט לאט חוזרת.מתמלאים תקווה שהנה-עברנו את זה,מהיום נמשיך להרגיש טוב."שוכחים" איך זה להרגיש רע.ואז פתאום חלה מעין רגרסיה.פתאום כשהכל היה טוב זה חוזר.הסיוט שוב מגיח.וזה בבום אחד גדול מחזיר אותנו אחורה.ולכן האכזבה גדולה פי כמה. אני אמרתי לעצמי-"לא,שוב הסיוט חוזר,דווקא אחרי שהרגשתי טוב זה היה חייב לבוא,אין לי כוח עוד פעם לסבול ולהתחיל מהתחלה,וכו'.והגלגל ממשיך להסתובב. א ב ל: החכמה היא איך בכל זאת בוחרים להרגיש טוב.גם כשרע.איך לומדים להתמודד עם הרגרסיות,עם צעד קדימה וכמה אחורה.ואפשר !!! פשוט צריך לקחת הכל בפרופורציה.גם כשטוב וגם כשרע. אחרי כמה מעגלים שעברתי(מה שתארתי למעלה),פשוט שיניתי את התפיסה: כשהרגשתי רע אמרתי לעצמי "עוד כמה ימים החרדה תיפסק ואני ארגיש טוב" כי כבר ראיתי שזה מה שקורה.הרי אף פעם לא סבלנו בלי שזה יפסק לא??ואז באמת התחלתי להרגיש טוב.וכשהרגשתי טוב אמרתי לעצמי "בטח שוב אני ארגיש רע אבל לא נורא זה יעבור.כי יש רגרסיות והייתי בסרט הזה".ואז הרגשתי באמת רע.אבל זה היה פחות נורא כי לא היו לי ציפיות.ידעתי שארגיש רע.וזה כבר נהיה פחות גרוע.וככה יצרתי מעגל חדש. אריאל היקרה, אני זוכרת שבאחד מהמכתבים לפורום כשאמרתי "הכל טוב בינתיים,עד להתקף הבא" אז אמרת לי שלא יהיה התקף הבא ולא לחשוב על זה שיהיה.לדעתי החשיבה הזאת לא כלכך נכונה (אל תכעסי,זה רק דעתי,).החשיבה הזאת היא זאת שמביאה ציפיות ולכן האכזבות כשיש נסיגה במצב,הן הרבה יותר גדולות. בפעם האחרונה כשדיברתי עם הפסיכיאטר שלי בטלפון,אמרתי לו "נדבר כבר בהתקף הבא..". וכשיבוא ההתקף הבא (למרות שעכשיו אני מרגישה טוב,)אני אתמודד יותר טוב כי אני לא משלה את עצמי.הגיוני מאוד שיהיה לי מתישהו התקפון.אבל- הפעם אני מוכנה.(עד כמה שאפשר להיות מוכנים..). בכל מקרה זו דעתי,ושוב..הכל מניסיון.. אוהבת, אור

היי, מזמן לא דיברנו אבל נכנסתי לכאן כדי לראות מה עם כולם וראיתי את מה שכתבת ואת מה שאור ענתה לך. אור צודקת לחלטין, לכל אחד יש עליות וירידות. כנראה שאת היית היום במצב של ירידה אבל אסור לך להתייאש! רק חשביה חיובית יכולה לעזור לך! תגידי לעצמך ש"לכל אחד יש יום פחות טוב ומחר או מחרתיים הכל יחזור להיות טוב שוב פעם! אל תגידי לעצמך שיש לך יום רע, אלא יום פחות טוב! כל הבדל כזה נראה לך מגוחך אבל הוא משפיע על המחשבה שלנו והמחשבה משפיעה על ההרגשה! "בוחרים להרגיש טוב" זה היה משפט המפתח במה שאור כתבה והיא צודקת ב-100%!!! אם תגידי לעצמך עכשיו - איזה באסה עוד הפעם חזרתי להיות בחרדה ולא טוב לי וכו'.... זה רק ידכא אותך ויגביר את ההרגשה הרעה! תגידי לעצמך לא נורא, זה עוד מעט יעבור, יהיה לי טוב, אני אוכל לעשות מה שבא לי ותהיה לי הרגשה טובה וכו'.... תגידי לעצמך גם אם את לא כ"כ מאמינה.... תראי שלאט לאט תאמיני בזה וזה יעזור לך! אני מאמינה בך! תאמיני בעצמך גם!!! בהצלחה!

אני לא מבינה למה איש לא מסוגל להבין עם מה אנחנו מיתמודו/ים??? וחושבים שסתם אנחנו מספרות סיפורים?? איך אפשר לחשוב על היום יום כשאתה תמיד עסוק בעצמך ובמתי..תחטוף את ההתקף הבא? לדעתי מי שסובל מהפרעות חרדה הוא נכה 100%

אור היקרה אהבתי מאוד את הגישה שלך ואני מסכימה עם מה שרשמת. אני לא כועסת עלייך חמודה על שהבעת את דעתך ולעולם לא אכעס. אני יודעת שצריך לקבל את ההתקף אם הוא בא ולא להילחם בו אבל אני מנסה לומר לעצמי כל הזמן שאולי ההתקף הזה הוא האחרון בסידרה ולעיתים זה מצליח לעודד אותי. אין ספק שלא צריך לחיות בציפיה דרוכה מהתקפים נוספים או מצב ללא התקפים בעתיד כי אז האכזבה גדולה..... תודה לך על הכל - את מקסימה כתמיד!

בוקר טוב לך, איך את מרגישה היום? מסכימה עם כל מילה שאור כתבה. אחרי הירידה באה עליה כך שתוך כדי הירידה וההרגשה הרעה תדעי ותחשבי על הטוב שיגיע אחר כך. שיהיה לך יום מקסים ועוד רבים כאלה.

בוקר טוב היום אני מרגישה הרבה יותר טוב. עכשיו חזרתי מהקניון ונהגתי לבדי בפעם השנייה. לפני כחודשיים וחצי הוצאתי רשיון ועכשיו נגמרה לי תקופת המלווה וזו פעם שנייה שאני נוסעת לבד. יש לי חרדה עצומה כשאני נמצאת באוטו וזה מתבטא ממש בתסמינים פיזיים שקשורים גם ללופוס כמו אודם בלחיים וכאבי פרקים. החלטתי שאני מנסה עם כל הפחד ונסעתי לקניון שדי עמוס ביום שישי. הייתה לי נסיעה טובה אך בדרך חזרה כמעט נכנסה בי מכונית והייתי בפניקה מוחלטת. שמחתי לחזור הבייתה ולהרגע . סך הכל אני הרבה יותר טוב היום. הצורך לכחכך בגרוני ירד מעט ולכן זה מה ששיפר לי את המצב רוח. עדיין אני מנסה לגרש את הפחד ממה יהיה בעוד חצי שעה וכרגע די בהצלחה. תודה לכולכם על העידוד והתמיכה. אתם אנשים מקסימים ויש לי מזל שפגשתי אותכם שיהיה לכולנו המשך יום מקסים ושטוף שמש ( טוב לי שטוף צל וד"ר הידש יודע למה.....) אריאל

שלום רב. אני חולה בסכיזופרניה ומטופלת בתרופה "גאודון"( 120 מ"ג). שאלותיי: 1.האם ניתן ליטול תרופה זו בזמן הריון? 2.ידוע לי כי יש צורך לקחת את התרופות למשך כ-5 שנים במצב שארע יותר מהתקף פסיכוטי אחד.איך אדע אם המחלה כרונית אצלי מה שיגרום לכך שאצטרך לקחת את התרופות כל החיים? בתודה ,הלי

להלי שלום, אני לא מעודכן לתקופה האחרונה אבל אני חושב שעדיין אין מספיק ניסיון עם גאודון והריון ואי אפשר לתת תשובה מוסמכת כיוון שעוד אין מספיק ניסיון שהצטבר, הגאודון בסך הכל תרופה חדשה. האופן כללי בסכיזופרניה, בהריון מרגישים בטוב והסיכון והבעיות מתחילות דווקא אחרי הלידה, כך שאני חושב שאת צריכה לדאוג פחות לזמן ההריון ובהריון בדרך כלל מוצאים פתרונות. השימוש בגאודון כמו בכל התרופות הנוגדות פסיכוזה מתחלק לשניים. הראשון הוא השימוש במצב החריף במצב הפסיכוטי. השני הוא השימוש למניעה כפי שאת מתארת במכתבך. אדם יכול להיות בריא ולהרגיש מאה אחוזים טוב ובכל זאת יטול תרופה כדי למנוע התקף פסיכוטי חוזר. כך שלא הייתי מגדיר את מצבך ככרוני ללא סמנים פעילים לסכיזופרניה. להיפך, את עושה נכון כדי למנוע התקף חוזר ולהרגיש טוב, כמו שמקבלים חיסון. אולי בקרוב ימציאו חיסון, זריקה פעם אחת ואז לא צריך ליטול תרופות במשך כל הימים. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

קראתי מה שכתבת על טכניקת ההצפה אם אני לא טועה כך קוראים לזה. זה מעניין .כי בנושא של חרדה , אני תמיד הרגשתי שאם היו מכריחים אותי למשל ללכת למדבר (והרי אני סובלת מאגרופוביה), אז כנראה הייתי חופרת לי בור באמצע המדבר , או שמה לי אוהל ונכנסת לתוכו. אבל יש לי הרגשה שכמה שזה אכזרי, וזה אכן אכזרי.בסופו של דבר בן אדם מפסיק לסבול מן הבעייה.אבל זה כמו לקחת בן אדם שסובל מפחד גבהים (כמוני למשל), ולשים אותו תלוי מעל מגדל אייפל. זה דומה לדעתי.מפחיד ביותר.אפשר לקבל התקף לב או משהו כזה. מה דעתך? זה עובד הטכניקה הזאת? מישהו משתמש בה?

לשרונה שלום, הטכניקה הזו עובדת ויש המשתמשים בה. כמובן היא אינה מתאימה לכולם וגם אינה עוזרת לכולם כמו רוב הטיפולים הנפשיים. הם טובים אבל לא מתאימים ל כ ו ל ם . דרך אגב הטכניקה הזו צריכה להתאים גם למטפל, לא כל מטפל מסוגל לטפל בדרך זו.... שיהיה רק טוב, הידש

לא נעלמתי לכם,נא לא לדאוג. קראתי את כל מה שכתבתם לי.הכל!!! עברתי דירה, בלאגן, שרובו מאחורינו.אבל יש עוד. אני תמיד עוקבת. חוץ מזה מדהים איזה דברים כתבתם לי.אריאלוש,שגב, יונית,נטע,נ.קראתי הכל!!! המצב שלי יציב .אני לוקחת פאקסט (1/4 כדור).וחיה איכשהו עם המחלה הזאת.זאת בחירה.אני די נמנעת ללכת למקומות מסויימים, האמת היא שגם אין לי צורך בהם.אני בכלל לא יוצאת בערב.אבל סך הכל אני אוהבת חיי משפחה שקטים גם ככה.ואם יש משהו אני אאלץ להתמודד , לנסות לפחות אין ברירה. אם יבואו קשיים, אני אאלץ להתמודד איתם לאט לאט ובכאב לצערי. אבל אין ברירה.חייבים. יש נפילות קשות, והשמש יוצאת וחיוך יפציע על פניי.כי בן אדם שאוהב לחיות.לא ייתכן שיהיו לא כל הזמן נפילות. צריכים להיות חזקים. וזה המסר שלי. והפעם שיר שפחות או יותר ממחיש את זה למרות שבמקור הוא נכתב בהקשר אחר לגמרי. שמוליק קראוס כתב את השיר שמדבר על מותו של אביו. זה קורה: זה קורה כשהדרך מתמשכת זה קורה יש ללכת ללכת שום דבר לא ידוע לא שנה לא שבוע יש לנוע לנוע ולחשוב שהייתי יכול לחזור על הכל אבל בן אדם זה קורה זה קרה כשהדרך התמשכה לי זה קרה לא ידעתי איך זה בא לי שום דבר לא ידוע לא שנה לא שבוע יש לנוע לנוע ולחשוב שהייתי יכול לחזור על הכל אבל בן אדם זה קרה זה יקרה ואולי בסוף הדרך שנראה כי הדרך מתמשכת שום דבר לא ידוע לא שנה לא שבוע יש לנוע לנוע ןךלשןב שהייתי יכול לחזור על הכל אבל בן אדם זה יקרה

הי שרונה היקרה קודם כל מגיע בשעה טובה. מקווה "שמשנה מקום משנה מזל" יהיה תקף אצלך ושתתחילי תקופה חדשה. האופטימיות שאת משדרת היא כבר התחלה טובה ותמיד כיף לקרוא את ההודעות שלך ואת הרוגע שאת יודעת לשדר. תמשיכי תמיד לעדכן אותנו- את מקסימה! שלך, אריאל

לד"ר הידש אתה יודע אם סטילנוקס יכול לגרום לתלות או להתמכרות? הייתי בטוחה שלא אבל היום שמתי לב לאזהרה בעלון "שימוש ממושך יכול לגרום לתלות" (משהו כזה) אז אני מבינה שזה פחות ממכר מנומבון (?) או מאסיוול (?) האם צריך להעלות את המינון במשך הזמן כדי לקבל את אותה השפעה של סטילנוקס? מה המינון המקסימלי אם לוקחים את זה כתרופה כרונית? תודה ענת

לענת שלום, הסטילנוקס הוא ממשפחה שונה מהבונדורמין והנומבון והאסיוול ואינו ממכר. יש לזכור שאת העלון של התרופה כתבו עורכי דין ולא רופאים. זה מעיין חוזה ולכן הוא כתוב בנוסח משפטי, אני חושב שגם על אקמול כתוב שהוא ממכר.... כך שאין חשש שצריך להעלות את המינון והתרופה היא טובה ובטוחה. באופן כללי לא מומלץ ליטול תרופות לשינה למשך זמן ארוך. לילה טוב דר' גיורא הידש